פייטנית הבורגנות השבעה :על אגי משעול

 

אגי משעול היא אחת המשוררות הידועות של ימינו . כל כך ידועה עד שבשלב מסויים הכריז עליה ה"עיתון של המדינה " ( ידיעות האחרונות ) כמשוררת העברית החיה הגדולה ביותר .
בין השאר היא ידועה כמשוררת החיה הראשונה ובמשך שנים היחידה  שעליה טרח הפרופסור דן מירון לכתוב מסת ענק .
המבקר יהודה ויזן מחווה כאן את דעתו על ספר שירה חדש שלה במאמר שהופיע בימים אלה בגיליון "עכשיו " בעריכתו . 

בקרוב ישכחו שקרה

מאת
יהודה ויזן

על 'קורים דברים', מאת אגי משעול,
הוצאת 'הקיבוץ המאוחד', 126 עמ'

מנגנון היח"צ של "הקיבוץ המאוחד" עשה זאת שוב – ובגדול. "בעולםהספרות והשירה – יש היום כמעט קונצנזוס. קודם הייתה רחל, אחריהלאה גולדברג, אחריה יונה וולך, אחריה דליה רביקוביץ' ועכשיו מאגי משעול", כך נכתב באחרונה במוסף "שבעה ימים" של "ידיעות אחרונות", אם נצרף אמירה זאת למסה הארוכה בת מאה וחמישים העמודים שכתב פרופ' דן מירון כאחרית דבר למבחר שירתה הקודם שלמשעול, בה הוא מכתיר את זוגתו (דאז) למלכת השירה העברית, נקבל משוררת שזוכה לגיבוי תמוה מן הממסד ולייחצון חסר פרופורציות.
משעול, בדומה לרבים מבני דורה, דור–המדבר דור–השממה, עברהאת מה שמכונה "רוניסומקיזציה", קרי, כתיבת שירה לא מזיקה,אשר על–פי רוב פונה למכנה המשותף והנמוך ביותר, במטרה להחניףלקורא ולספר לו את שהוא מבקש לשמוע.

 

גם במבחר הנוכחי 'קורים דברים' נוקטת משעול בגישה ביתית זאת, עיקר עולמה מתרחש ומתקיים על היריעה הצרה שבין הסלון למטבח.
"יד אחת בוחשת כרוב / יד אחת מחייגת אהבה / יד אחת מחטטת באף / יד
אחת מוחאת כף / יד אחת אוחזת בעט / יד אחת מעופפת ככנף"
("יד אחת" ע'מ 45 ).

 

כמו לא די בתיאורה התפל של משעול לשעות הפנאי שלאישה מתבגרת שכמותה, אישה שכוחותיה תשו, אף ניסיונההרפה משהו להמריא ולו במעט, נופל קורבן לזרועותיה הדביקות של הבנאליות, "מעופפת ככנף" כותבת המשוררת- ודימוי שחוק זה, מותיר את הסדר על כנו.העדר החדשנות בשירתה של משעול מציף את הקורא ברגשות חמלהכלפי הכותבת, ניסיונותיה הפתטים לשלב קידמה בשירתה, מביאיםאותה לכדי כתיבת שורות מגוחכות אודות "מואזין הטרנזיסטור" ו"יונת הפקסימיליה" מה שמזכיר במקצת את ספרו החדש של זלי גורביץ' "דאבל–קליק". כך או כך עושה הרושם כי מבחינה טכנולוגית, אגי מפגרת אפילו אחריו.
, ניסיונות אלו נראים אף מביכים יותר כאשרמתחוור לקורא כי המשוררת נעדרת כל קול אישי או אמירה, שיריה רדודים כקוראיה:

 "גם אני רוצה להתחתן עם עקרת בית" (עמ' 30) כותבת משעול – ועל כן, מבחר שירתה דומה ליומנה החבוי של עקרת הבית הטיפוסית מן הבורגנות האמידה. שירים אודות "זקנות מן הדיור המוגן / באות בעשר לשחות" (ע'מ 74 ) ו"כמה אני פלגמטית פה מרוב / אמרלד ריזלינג" (ע'מ 31 ) וכן "אוהב אותי / לא אוהב אותי / כן אוהב אותי" (עמ' 48 ).
במשעול, לטעמי, יש לראות דוגמא קלאסית להיותו של הממסד הספרותי מסואב, נכון להעריך בינוניות ועמוס בעסקנות לעייפה.


שירתה של משעול לאורך הקובץ כולו מהדסת בלא חן בין ציטוט אחד למשנהו, משעול, דומה כי היא חוטאת בכל חטאי הניים–דרופיינג הפוסט-מודרני שפשה במחוזותינו באחרונה, שעה שהיא נצמדת לכלכלת השוק ולמותג
– "ובחלומי וארא את מגדל עזריאלי… מפוטמי יוטבתה השובעים בחלונות הראווה" (עמ' 92 )

וכן "על מצע אדמדם של טוף מההום–סנטר" (עמ' 83 ),
יונקת מן הפאתוס של המיתולוגיה העייפה בשורות דוגמת – "הכאב של הקנטאורוס" (עמ' 11 ),

 ו"קליפסו" (עמ' 108 ), וכן, מנסה לזעזע בפוליטיקה בגרוש – "שהידה" (עמ' 96 )ו"עץ הזית 2002 " (עמ' 94)
ומשם, אף מנסה להרשים את קוראיה בתרבותיות בורגנית-פופולארית באיזכורים דוגמת:

"על המדפים: / אור ליטף את רשימותיו / של מלטה
לאורידס בריגה / ואת זיכרונות אדריאנוס / וסרמאגו, / את ואלס סטיבנס
שכנם / של פסואה וקואפיס
" (עמ' 26 ) ו"ולס… וּיִולְַדִי" ו"בילי הולידיי
שרה"
– ויתר קישוטים.

כמו לא היה די בכל אלו, חושפת בפנינו משעול צד מכוער של בוטות לשם בוטות, פרובוקציה לשם פרובוקציה, מה שמזכיר במקצת את שירתם האחרונה של אהרון שבתאי ויצחק לאור, שורות דוגמת:

"לדעתך הזין הוא תבלין חריף מדי / ולא צריך אותו פה…
ורוצה שאוציא את הזין / אבל אני משאירה את הזין
"(עמ' 41 ) או פנינים
נוספות כמו: "קמתי רע / לא פתחו אותי טוב" וכן "אני כותבת מגעגוע
 שהוא נקודת הג'י שלי" (עמ' 102).

 ובכן, בין תעלול אחד של משעול למשנהו, דומה כי ניסיונותיה העיקשים להרשים את הקורא,לגעת בו, הם בדומה לדייג המשלח רשת על פני המים, מה שייתפס, ייתפס.
"קורים דברים" ספרה הארבעה עשר של משעול הוא טעות נוספת של הוצאת הקיבוץ המאוחד,

הוצאה אשר בינה ובין המתרחש בימים אלו בשירה העברית אין דבר וחצי דבר.

 

נכון, אגי משעול הינה המשוררת הפופולארית ביותר בישראל כיום, אולם אין אלא לחוש צער כלפי קהל
קוראיה, אשר ככל הנראה אינו נמנה על האינטליגנציה ואשר חומר הקריאה המגיע לידיו מוכתב על–פי רוב (רחמנא–ליצלן) בידי המדיה.
אין שקרים בשירה אמיתית ואם ישנם יזוהו ביתר קלות, שקר בשיר משול לכתם דיו על רקע דף לבן – וכמה מוכתם הוא ספרה האחרון של משעול, החל מעיסוקה הבלתי נדלה בקיצ' ובבנאלי, בלב ובבדידות, בסירים ובכרובים, ביונים, בקיכלים ובגוזלים (ובכל יתר הדברים שכבר קראנו עליהם בלי סוף בספרים) וכלה בדימוייה השחוקים.

התאגדותם של הממסד והאקדמיה סביב שירת משעול אינה מפתיעה כלל וכלל, משעול אינה קוראת תיגר על סביבתה, היא אינה עוסקת שאלות של ממש ואינה מטיחה ביקורת באיש, מעין מתודה חדשה של
עסקני ספרות במסווה של פלורליזם פוסט–מודרני – חייה ותן לחיות, ביקורת? לא בבית ספרנו.

העיקר העשייה, לקחת חלק באופנה, לכתוב בדם הלב, לשעשע, לרגש ולהתחבב – לעזאזל עם האסתטיקה ולעזאזל עם האמירה: "אלביס שואל האם אני / בודדה הלילה / הוא שואל אם
ליבי / נמלא כאב / הוא מפציר לגלות לו / האם אני בודדה הלילה /
הוא קורא לי / יקירה / הוא שואל אם ליבי / נמלא כאב
" (רגעי קסם"
(עמ' 47 ) שורות אלו, מן הסתם, לבטח שלא היו נכתבות בידי וולך, רביקוביץ', גולדברג ואפילו לא בידי רחל, חוצפתן של התקשורות ושל הוצאת "הקיבוץ המאוחד", חוצה כל גבול, דווקא בימים אלו בהם נוצר
הרושם כי השירה העברית זוכה לתחייה בידי דור צעיר ומוכשר.

 

פסק הדין :

יש להדיח דמויות כמשעול מן הפסגה המיניאטורית והמלאכותית עליה הן יושבות – ובמקום להעלותה על נס, יש להעמיד במקומה (מתוך הערכה ומחויבות לקורא העברי) דמויות שאינן רדודות ורפות כמשעול,
דמויות שטרם נהפכו למותג מנוון, דמויות שכוחן עודו במותניהן, שכן, שלא כיין, משוררים לעיתים אינם משתבחים עם השנים, אלא הולכים ומחמיצים – וב'קורים דברים' משעול מחמיצה – ובגדול.

 

ראו עוד על אגי משעול

אגגי משעול בויקיפדיה

אגי משעול בלקסיקון הסופרים

 

נרי לבנה על אגי המשוררת

מירוניוס קודריוס פטפטנוס מגזימוס ::גבריאל מוקד על אגי משעול

האם אגי משעולן היא המשוררת העברית החיה הגדולה ביותר ?

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שרית  ביום ספטמבר 22, 2008 בשעה 2:17 pm

    ציניות פלגמטית רדודה עולה כפורחת בשדות
    של משעול. הבעיה היא שרבים שבאו אחריה כותבים גרוע ממנה אם לא יותר נורא ואיום. אז הביקורת הזאת נכונה, טובה, אבל אם המבקר יסתכל טוב הוא ימצא את הכתיבה הפלגמטית במרבית הכותבים הצעירים "המוכשרים" היום .

  • רועי  ביום ספטמבר 22, 2008 בשעה 4:40 pm

    לא מספיק לך לומר ששירתה לא מוצאת חן בעינך, אתה צריך להעליב אותה ואת מי ששירתה מוצאת חן בעיניו.
    פסק הדין: עלי להפסיק לקרוא ביקורות ספרות ולקרוא יותר שירה. גם שירה בינונית היא יצירה ואילו ביקורת הספרות הגדולה ביותר היא לא יותר מטפילות.

  • י.ג.  ביום ספטמבר 22, 2008 בשעה 4:45 pm

    כל מילה בסלע.

    אבל משעול זה הליקון והליקון זה הממסד. מה אפשר לעשות חוץ מלאטום את האף עד שריחו של הממסד יפוג? לקוות שאחרי מותה רק כשרונה ולא קשריה יעמדו לה לזכרון.

    אגב, יש משורר נוסף שלא ברור לגביו, בהקשר זה של קשרי ממסד. קוראים לו רוני סומק והוא משמש פה לכל אשכנזי שמרגיש טיפה רע עם קיפוח המזרחיים בתרבות הארצישראלית.

  • יאן  ביום ספטמבר 22, 2008 בשעה 5:01 pm

    אין שירה בינונית, יש שירה טובה או גרועה. אין ספר בינוני, יש ספר טוב או גרוע. הכתיבה של משעול היא של עקרת בית משועממת, גם של לאור
    אבל גם של ללי וצ'יקי .

  • אסתי  ביום ספטמבר 22, 2008 בשעה 6:49 pm

    למה תמיד את הביקורות אתה מביא כציטטות ממישהו אחר?
    למה אף פעם אתה לא כותב מסה משל עצמך בה אתה נוקט עמדה לגבי יצירה או יוצר או וואט אבר?

    אותי אישית זה היה הרבה יותר מעניין. אבל אולי זו רק אני כמובן.

  • גבי  ביום ספטמבר 22, 2008 בשעה 8:11 pm

    פשוט גנב את המאמר מיערה שחורי "שירת הפנאי" הופיע במטעם 1 רידד אותו פישט אותו הרס אותו והגיש למי שצריך בימינו שילעסו בשבילו- גבריאל מוקד- מבקר בלי שיניים

  • יוסף גלילי  ביום ספטמבר 22, 2008 בשעה 8:48 pm

    חבל מאד שאתה נותן במה ליהודה ויזן המקלל כמו תינוק היונק משדי גבריאל מוקד. אתה טורח להתעסק ברכילות זולה (דרך אגב דן מירון כתב מסה גדולה על רחל חלפי ועומד לכתוב על נורית זרחי)ושוכח לציין שאגי משעול היא חברתה של גרושתו של מוקד ומשם האיבה החולנית שלו אליה. הוא מאכיל את הילדונים הנהנים להסתופף בחברתו של מי שהיה וחושבים שהמאור הגדול(שכבה מזמן) יאיר עליהם.

  • מירי שחם  ביום ספטמבר 23, 2008 בשעה 8:08 am

    אישה מתבגרת שכמותה, אישה שכוחותיה תשו

    האם מישהו היה מעז לכתוב משפט כזה על משורר ממין גבר?

  • קמיל  ביום ספטמבר 23, 2008 בשעה 8:12 am

    את המשפטים האלה היה צריך לחתוך בעריכה. לא יפה לרדת לרמה האישית. אבל תוכן הביקורת נכון.

  • מירי שחם  ביום ספטמבר 23, 2008 בשעה 8:30 am

    לקמיל –
    תוכן הביקורת נכון אבל כבר דשו מכל הכיוונים בשירת הבוגנוויליות הבורגנית (נכון, יערה שחורי ותמר ישראלי היו הראשונות שמסגרו את התופעה. גם אני סבורה שהיה צריך לתת להן קרדיט).

    אין ספק ששירה בורגנית תפלה מוערכת יותר מכפי שראוי – אבל מצד שני – משוררים ומשוררות המזייפים אורגזמות פרולטריות מן הפה ולחוץ הם לא פחות פתטיים. אולי יותר.

    העניין הוא שהביקורת המעליבה לגופה-של המשוררת מזכירה יותר מדי גם את המאמר המתועב של יפתח-משהו, שציפר מצא לנכון לפרסם לפני כשנה במוסף שלו, וירד על גבריאלה אביגור רותם באופן גופני דומה. נמוך.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום ספטמבר 23, 2008 בשעה 10:06 am

    עדיפה בעיניי משעול עם פיוטיה הבורגניים על פני מהפכנים של נייר המכלים את ימיהם ברביצה בקפה 'הנסיך הקטן' וליחוך פנכתם של מבקרי-עבר שנס ליחם

  • אילן ברקוביץ'  ביום ספטמבר 23, 2008 בשעה 10:41 am

    שלום אלי, מקווה שהנך בטוב. מדי פעם אני נכנס לבלוג שלך, כי אתה עוסק בענייני שירה. בזמן האחרון אני ממש נפעם מרמת השחיתות המוסרית שאליה אתה מגיע. מדוע אינך מלווה את הפרסומים בגילוי נאות כלשהוא? הרי אתה יושב עם המשוררים האלה באותו בית קפה. אבל שחיתות מוסרית זו, שפושה בכל חלק של החברה שלנו, ולצערי גם בשירה, היא משנית הפעם.

    מעניין יותר לציין כי גם יערה שחורי ותמי ישראלי וגם יהודה ויזן וגם עודד כרמלי, חבריך, כולם כאחד, נשענים על אותו עיקרון מיושן של שלילת העבר וביטולו וגם שלילת ההווה וביטולו, להוציא כמובן אותם עצמם. המאמר של שחורי וישראלי הוא טוב בעיניי אלא שהוא חסר. יש בו רק מהשלילה של הדור הקודם בשירה ואין בו מהחיוב של הדור החדש. אומרים דווקא שמשורר אחד השכיל לעשות את זה, אבל כמובן הוא לא יושב ב"נסיך הקטן" והוא לא תל אביבי, אז קל להעתיק ממנו פרזות ותזות ולהעמידן כאילו הן מקוריות משלכם.

    חבל, כי דרך העיניים הצרות האלה מתקבל הרושם אצל קוראיך כי השירה החדשה היא נכלולית ברובה, ולא היא – יש שירה נפלאה שנכתבת עכשיו, רק שהיא לא בהכרח זו שחבריך אחראים לה, תתפלא לשמוע. ובעניין הביקורת של הביסלי והקרנצ'י של מעיין אצל כרמלי ושל הרכילות סביב משעול אצל ויזן – לא מעמיק מדיי אבל גם לא נורא. כמי שספג התקפות אישיות ממך ומאחרים מחבריך אני יכול להרגיע את הקוראים – לא זה מה שחשוב באמת.

    השירה הלוהטת היא החשובה! נראה אותך מתקרב ללהבתה פעם אחת באמת. רמז אפשרי: חפש אותה מחוץ לבית הקפה שלך.

    בברכה רבה, המשורר אילן ברקוביץ'.

  • מספר 666  ביום ספטמבר 23, 2008 בשעה 10:44 am

    התגובה האנונימית הזאת היא מטופשת למדי .
    מה זה משנה איפה המבקר או כל מבקר מבלה את ימיו או את לילותיו ומה זה בכלל משנה מיהו ומהו?
    הוא הביא שורה של טיעונים ענייניים הנוגעים לכתיבתה של משעול ולא לאישיותה ( עד כמה שידוע לי הוא אינו מכיר אותה כלל אישית ) ועימם יש להתמודד .

  • קמיל  ביום ספטמבר 23, 2008 בשעה 10:44 am

    יערה שחורי היא יותר מבקרת או יותר משוררת?
    "
    צריך לקדם שירה, צריך לתמוך במשוררים ודי אם נחשוב על שנותיו האחרון של משורר גדול כמו אבידן. אבל שירה לא יכולה להיות שבעה. היא צריכה להיכתב מרעב, מחוסר נחת, מאי הסכמה עם המציאות. שירה צריכה לעשות לה מקום, בכוח, לטלטל את קוראי ומדברי העברית, להפוך לרלוונטית. עצוב לחשוב שהשירה העברית היום אינה רלוונטית. אבל מתוך השפל הגדול הזה חייב לקום משהו בועט, נושך, שמסרב לקבל את העגמומיות שבשירה העברית ובמציאות הישראלית המתלהמת. השירה חייבת לשנות ולעשות לה קהל קוראים. אסור לה להרגיש בנוח.

    משוררות חייבות לכתוב את האוונגרד האישי והפוליטי, משוררים חייבים להשמיע קול רלוונטי. ברטולד ברכט כתב שיש ימים שבהם כתיבה על עצי אלון היא פשע. כלומר, צריך לכתוב על מה שמסתירים האלונים, על זוועות המלחמה, עריצותו ושחיתותו של השלטון. אבל גם לאלונים וגם למה שמלפניהם ומצדדיהם יש מקום בשירה, בתנאי שייכתבו אל תוך מחזור הדם שלנו. ביום שבו צלצולי הסלולרים יוחלפו באנשים קוראים שירה, כשהשירה תרד מההר ותהפוך ללחם, תתחיל המהפכה.
    "

    זה טקסט של יערה שחורי http://e.walla.co.il/?w=/203/367291, בטקסט הזה כמו בהרבה גיבובים היא סותרת את דבריה לחלוטין! שחורי צורחת על שירה פוליטית מיגדרית, ואסור לשירה להיות מיגדרית, כי אם היא מיגדרית היא שבעה, מצד שני השחורי מדברת על רינגטונים לעמך. רינגטונים לעמך זה בדיוק פוליטיקה מסריחה.

    אז להסתמך על דברים שכותבת יערה שחורי זה לא להבין בשירה .די עם המניפסטים והרצפטים , שירה טובה אם היא כתובה בשפה אישית , ולא מתיימרת להתנחמד, להקסים, או להיות פוליטיקה.

    מי שמנסה לעשות פוליטיקה משירה נופל. אין חיה כזאת.

  • מספר 666  ביום ספטמבר 23, 2008 בשעה 10:53 am

    נכון שאני מידי פעם יושב עם ויזן באותו בית קפה וגם עם יחזקאל נפשי וגם רבים אחרים .
    אז מה?
    בגלל זה אסור לי לפרסם מכתביהם אם הם נראים לי ?
    אני מפרסם גם כתבות על אנשים שאיני מכיר

    להזכירך אני פירסמתי עליך כתבה שלמה כאן
    http://www.notes.co.il/eshed/38537.asp
    למרות שלא היכרתי אותך אישית כלל ומאז פגשתי אותך רק פעם אחת ויחידה.

  • אילן ברקוביץ'  ביום ספטמבר 23, 2008 בשעה 11:11 am

    אתה קצת מאחז עיניים בתשובתך, למרות שאתה דווקא לא מתייחס לחלק החשוב של דבריי. בתחום השירה, רוב הרשימות שאתה מפרסם הם של יושבי בית הקפה הזה, שהקפה שלו נהדר אגב, וגם עוגות הגזר לא רעות כלל, אבל בכך אתה מציג בפניי קוראיך מצג שווא, כאילו רוח השירה היחידה שמנשבת היום היא זו של יושביו. וחוצמזה שאתה חייב להוסיף גילוי נאות לדברים. אם תעשה את זה – השחיתות המוסרית תדעך והיכולת להתדיין מבחינה ביקורתית על הרשימות תגדל. מעבר לכך – אתה תמיד טוען שהשירה היא בועה, ורק מתי מעט מתעניינים בה. איך אתה יודע את זה? האם בדקת פעם? מידת ההצלחה של ספריי המשוררים שמשתקפים בעיניך כ"שירה העברית החדשה" היא לא אותה מידת הצלחה של משוררים אחרים… . ומדוע לקבע נורמה שלילית? למה לא לנסות לשנות?

    בברכה, אילן.

  • מירי שחם  ביום ספטמבר 23, 2008 בשעה 11:18 am

    למה צריך לתייג כל הזמן?
    קמיל – לא הבנתי מה הנקודה. שכל אחד יכתוב על מה שבא לו, אבל להכתיר משוררת כמו אגי משעול כממשיכתן של רחל, גולדברג, וולך ורביקוביץ' – זו שטות גמורה.

    הנה המאמר על שירת הפנאי שכותבות בעיקר נשים:
    http://www.haderech.co.il/art14.html

    לא עוקבת אחרי יערה שחורי, כמדומני שהיא בעיקר עורכת ומבקרת – על כן איני יכולה להשיב לטיעונייך האחרים.

  • מספר 666  ביום ספטמבר 23, 2008 בשעה 11:57 am

    אני פתוח לקבל כל חומר שימצא חן בעיני גם מאנשים שאינם נמנים על הנסיך הקטן.

    אגב דעתי האישית שאותה ציינתי פעמין רבות היא שהשירה היום היא בבועה גדולה יותר ממה שהייתה בשנות השמונים והתשעים ("דור המדבר") כאשר איש בתקשורת אף לא התעניין בה.
    .
    היום לפחות מתעניינים בה קצת בתקשורת .
    ובעתיד אולי הרבה יותר.

  • 99999  ביום ספטמבר 23, 2008 בשעה 2:49 pm

    לא צריך להתעניין בשירה בתקשורת. שירה נועדה למקום בלי הגדרות. לא למרכז.
    השאיפה שהשירה תהיה במרכז מובילה ליציאת ספרי שירה שאתה מעביר עליהם ביקורת קשה, ומתנגח בתופעה. הרינגטונים של משעול הפכו את השירה לשירה שהתקשורת מתעניינת בה. לכן היא רדודה וירודה.

  • ברווז ל666  ביום ספטמבר 23, 2008 בשעה 3:11 pm

    בני "מטעם" לדבריך – שאינם נמנים עם יושבי בית המטבחיים של הנסיך הקטן

    אבל למה להתווכח עם עובדות

  • אילן ברקוביץ'  ביום ספטמבר 23, 2008 בשעה 3:54 pm

    כתבתי תגובה מפורטת אבל היא לא נשמרה. קצת קשה לנהל כך דיון רציני. בכל מקרה, לא גיליתי אצלך פתיחות למשוררים שאינם בני הסצינה ויושבי הנסיך – ואל תזכיר שוב את בסקין ודבי סער בבקשה. אם תשכיל פעם לצאת ממסגרות בית הקפה שלך תגלה שירה הרבה יותר לוהטת מאשר אצל זו המתיימרת להיות שירה של חבריך לשולחנות. רוצה המלצות? נסה למשל לקרוא בספרו של איתי אלעד, "תותב נהרה", משורר שאולי אפילו לא שמעת את שמו. אם תגיד לאחר מכן ששירתם של חבריך טובה משלו, משהו באמת רקוב בממלכה שלכם.

    רק בריאות, מאילן ברקוביץ'.

  • משה  ביום ספטמבר 23, 2008 בשעה 5:58 pm

    בביקורת. המאמר של יהודה מצוין ולא כל פעם בה כותבים על גוף של אישה זה נורא ואיום. את בטח לא יודעת כי לא קראת מספיק כמה כבר כתבו על גוף של גברים. התגובה שלך מעידה על טיפשות ועל קינאה בכל אדם שלא תלוי ב'מטעם' בכדי לזכות לפרסום.
    קנאים שהם טיפשים וצדקנים הם מטרד שאין שני לו. יהודה צעיר ממך וכבר זכה להכרה הרבה יותר ממך אולי כי הוא משורר אמיתי ואת לא. .

  • מספר 666  ביום ספטמבר 23, 2008 בשעה 8:29 pm

    עם כל הכבוד לך כמבקר השירה של עיתון "הארץ" כנראה אינך מודע כלל לדברים המופיעים באתר זה.
    אז לתשומת ליבך :
    באתר זה מופיע מזה חודשים מאמר ביקורת שירה כמעט כל שבוע או שבועיים מזה חודשים ולמעשה הרבה יותר מאמרים בנושא מכל אתר אישי אחר או כתב עת ספרותי הקיים היום בשוק.
    לא רק אני כותב מאמרי ביקורת באתר .יש גם את ירון ליבוביץ שאינו משתייך כלל לסצינת הנסיך הקטן ואינו מכיר איש מאנשיה.
    יש גם את עודד כרמלי ויהודה ויזן שאכן משתייכים לה . אבל יש גם את חיים מזר שאינו משתייך כלל לסצינה זאת.
    דהיינו כאן זאת קהילה מגוונת של כותבים שהדבר היחיד שמשותף להם זה הרצינות בטיפול בנושאי ספרות תרבות ושירה.
    לתשומת ליבך זה בכלל לא מדוייק לאמר שאני עוסק רק בסצינת הנסיך
    באתר זה הופיעו עד כה מאמרים על המשוררים הבאים
    ( (רשימה חלקית
    יצחק לאור
    אילן ברקוביץ
    אגי משעול
    יואב עזרא
    חגית גרוסמן
    רחל חלפי
    ש.שפרה
    סיון בסקין
    גילית חומסקי
    אמיר אור
    רחל שקלים
    משה בן הראש
    אלי הירש
    אהרון אמיר
    גיורא לשם
    וגם על אחרים
    רוב המשוררים הללו אינם יושבים בנסיך הקטן כמדומני
    וגם מאמרים על כמעט כל כתבי העת הספרותיים הקיימים כיום
    עכשיו
    עיתון 77
    דקה
    כתם
    מעיין
    עמדה
    מאגמה
    קשת
    וזאת רשימה חלקית

    לא תמצא מאמרים כאלו בשום מקום אחר
    גם לא בעיתון "הארץ"
    האם אתה במ'דור שלך ב"הארץ"
    הארץ כתבת על אפילו עשירית ממספר הנושאים הללו ?
    מסופקני.
    אבל כמובן התחלת לכתוב רק לאחרונה באופן יחסי כך שאכן זאת לא חוכמה .
    ושמעתי על המשורר שהזכרת וגם על רבים אחרים
    אבל למרבית הצער אי אפשר לכתוב כאן על כולם אלא רק על אלו שמעוררים בי עניין כלשהו לחיוב או לשלילה.

  • קמיל  ביום ספטמבר 23, 2008 בשעה 8:31 pm

    דווקא נכון מה שכותבת מירי שחם. והיא מחזקת את דבריו של ויזן, וגם את דבריי. משעול לא מתקרבת לשמות הגדולים, נכון גם הדברים של 999 מי שרוצה שירה במרכז מקבל את הרינגטונים האלה שמשעול חוד החנית שלהם.

    ל 666
    לפגוע אישית באשה דרך הגוף שלה או גילה במילים משפילות או מעליבות מקטין ומכווץ את כל המסר של הביקורת קחו בחשבון.!

    ודי ל"יהודה יותר טוב ממך" מה זה הילדותיות הזה?

  • משה  ביום ספטמבר 23, 2008 בשעה 9:47 pm

    הרבה יותר מוכשר והרבה יותר מצליח מהצדקנית הטרחנית הזו מירי שחם.
    שלא תרמה דבר וכנראה אין לה משהו חשוב להגיד, אז היא צווחת הגוף הגוף. שוב אני חוזר על הנקודה, כאשר אגי משעול כותבת על הגוף שלה ועל טעם של זין מותר למבקר להגיב על זה. בקיצור מי שלא יכולה להגיד משהו מעבר לזעקות האווילות גוף האישה מוטב שיאלם. .

  • מירי  ביום ספטמבר 23, 2008 בשעה 11:43 pm

    תגיד, "משה" – למה אתה מזכיר את גילי? הוא רלוונטי למשהו? ולמה אתה כותב שאני צווחת? גם גברים צווחים לפעמים או שזו צורת התבטאות השמורה לנשים? אתה מנסה לומר שאין כאן התקפה אישית על נשים וכדי לחזק את טיעוניך מתקיף אותי אישית וגופנית?

    קראתי כמה שירים של יהודה ויזן. אחד מהם אפילו קראתי עד הסוף. לא משהו. אולי כשרון כתיבה אין לי מי יודע מה, אבל כשרון קריאה יש לי ועוד איך.

  • ברונכיט  ביום ספטמבר 23, 2008 בשעה 11:53 pm

    יש לי חדשות בשבילך מירי שחם היא המשוררת הבאה והכי נחשבת. תתחיל להפנים את העובדה. יהודה ויזן כותב ברמה של מבקר לא של משורר, וכל זמן שהוא ישמור על הפרופיל הזה זה יקח אותו למקום חביב. אם הוא יירד לרמה של ירידות אישיות על גיל אשה ועל גוף אשה הביקורת שלו לא תהיה שווה כלום. וחבל. וזה לא משכתבה הגברת משעול בשירה המרטיט והנוגע, היא פשוט כתבה על האיבר השמוט של הגבר, הוא רוצה להוציא כי זה שמוט והיא רוצה להשאיר, אבל האיבר הגברי שמוט.

  • מירי  ביום ספטמבר 24, 2008 בשעה 12:04 am

    ברונכיט – קצת התבלבלת. אני לא משוררת ואין סיכוי שאהיה משוררת, לא בגלגול הזה בכל אופן, גם כי משלמים חרא וגם כי יש לי יותר מדי כביסה. נורא הצחיקה אותי הפראזה 'מרטיט ונוגע'. יש עלייך הומור. אין ספק שאילו הייתי משוררת, הייתי כותבת גם אני על איברים גברים שמוטים. אחלה נושא שלא מוקדשת לו מספיק תשומת לב. אולי ויזן ירים את הכפפה.

  • ברונכיטיס  ביום ספטמבר 24, 2008 בשעה 12:14 am

    את מוכשרת ביותר. תתחילי לכתוב ותראי איך כל שיר שלך יוצא פגז.

    תראי אפילו את המשפטים שלך, שירה צרופה, רק תסדרי את זה מדורג ותראי איך זה יותר מעניין מכל הנפולת.
    "
    אני לא משוררת
    ואין סיכוי שאהיה
    משוררת
    לא בגלגול הזה
    בכל אופן
    גם כי משלמים
    חרא
    וגם כי יש לי
    יותר מדיי
    .כביסה
    "
    זה שיר מצויין, בסגנון משעול המשוררת הלאומית
    ואפילו יותר טוב.

    תראי מה זה שיר טוב. את כתבת, מה את צנועה כזאת? רק תסדרי השורות בקצר .

    זה מה שעושים מרבית השוררים היום, במיוחד הצעירים וגם משעול בסך הכל.

    שויזן ירים את ההכפפה.

  • מירי  ביום ספטמבר 24, 2008 בשעה 12:32 am

    :))))
    נכון!
    אני משוררת. ללא ספק משוררת. אם כן כדאי שאפרוש בשיא, לפני שויזן יווזן גם אותי

  • אסתטמה  ביום ספטמבר 24, 2008 בשעה 12:54 am

    "
    נכון
    אני
    משוררת
    ללא ספק
    משוררת.
    אם כן, כדאי
    שאפרוש בשיא
    לפני
    שויזן
    יווזן
    גם
    אותי
    "

    יצא לך להיט ענק.
    רינגטון מדהים.
    גאוני.
    ותראי איך השיר הזה משלים רעיונית את
    השיר הקודם שלך.

    רק ככה מצליחים.
    וויזן זה בשינוי אותיות קל
    וגאוני מצידך לגלות זאת:

    וויזן
    זיון

    איך שמת לב לזה?
    את גאון!

  • מירי  ביום ספטמבר 24, 2008 בשעה 1:15 am

    לא מספרים את אותה בדיחה פעמיים, אסתטמה.

  • אלון  ביום ספטמבר 24, 2008 בשעה 2:32 am

    כל מילה בביקורת שהבאת נשמעת לי מוצדקת.

    אני דווקא אוהב את העיסוק הרציני-מעמיק שלך בנושאים שאתה עוסק בהם.

    לאילן ברקוביץ'. מה זה:
    "רק מהשלילה של הדור הקודם בשירה ואין בו מהחיוב של הדור החדש" … "מתקבל הרושם אצל קוראיך כי השירה החדשה היא נכלולית ברובה"
    איך אתה אומר את זה אם קראת את המילים: "חוצפתן של התקשורות ושל הוצאת "הקיבוץ המאוחד", חוצה כל גבול, דווקא בימים אלו בהם נוצר הרושם כי השירה העברית זוכה לתחייה בידי דור צעיר ומוכשר." שחותמות את הביקורת שהביא אלי אשד?

    "השירה הלוהטת היא החשובה!"
    מה זה הלוהטת הזו? בשם הלהט לדרדר את השירה לרמה של המילים וצרופיהן הכתובים בסיפרה של ה"כוכבת הנולדת" משעול?

    "אתה מציג בפניי קוראיך מצג שווא, כאילו רוח השירה היחידה שמנשבת היום היא זו של יושביו"
    רוצה לטעון שיש שירה איכותית אחרת? שמשעול זו איכות. טען לענין. הבא ממילותיה המאלפות ואלף אותנו. אחרת… מה אתה עושה? מבקר את המבקר על ביקורתיותו. והכל מפי המבקר.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום ספטמבר 24, 2008 בשעה 10:22 am

    אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה
    http://www.ynet.co.il/Ext/Comp/CdaNewsFlash/0,2297,L-3601324_184,00.html

  • קלפטר  ביום ספטמבר 24, 2008 בשעה 10:32 am

    אין ספק שאתה מספק לכולנו את מרבית הביקורות על השירה, רק שרובה מועתקת ממקורות אחרים – ועל כך עו נגיד ניחא.
    אבל על חוסר הדיוקים ושקרים קטנים לא נסלח

    אילן – יישר כח!
    המשך כך
    יופי של שירים הבאת בסופש האחרון
    השיר של רן צלגוב היה מעולה

  • אילן ברקוביץ'  ביום ספטמבר 24, 2008 בשעה 11:26 am

    שלום אלי. אני מצטער שאני לא עוקב ברצף אחר הדיון המתנהל פה בשל עניינים אישיים שלי.
    לא התכוונתי לומר שאתה מביא רק את שיריהם או ביקורותיהם של משוררי "הנסיך" אבל משום מה אתה מציג אותם תמיד, אבל תמיד, כדברי אלוהים חיים, ואילו את כל מי שמחוץ לסצינה שלכם, אתה מציג אחרת, באופן ביקורתי יותר.
    רשימות הביקורת של ירון ליבוביץ היו יותר מאוזנות בהקשר הזה.
    והקביעות שלך, אחת לכמה זמן, הן בלתי מאוזנות בעליל ונגועות בשחיתות מוסרית. אם תשכיל לשנות את זה, העיסוק שלך בשירה כאן יעלה בכמה מדרגות. כדי לכתוב על שירה לא מספיק לקבל את עיתון "עכשיו" החדש. וצריך להתייחס לדברים בחרדת קודש, ולבדוק ולבדוק את עצמך, האם אתה מפרסם את רשימות כתם בגלל שעורכיו חביבים עליך ונעימים לך או בגלל שיש בהן עניין ספרותי רחב יותר. בחלק מהן יש בהחלט עניין ספרותי רחב יותר ובחלק מהן לא.
    אבל דבר אחד ברור: להעמיד את יהודה ויזן ואת עודד כרמלי כמשוררים צעירים חשובים וכו', וכנ"ל את רועי צ'יקי ארד – ומאידך גיסא לא להתייחס כלל למשוררים כמו איתי אלעד ואחרים – פירושו לרחוץ את ידיהם של אלה המקורבים אליך – וזה שומט בעיניי את כל הקרקע שעליה אתה מנסה כביכול להלך כאן.

    אני מקווה בשבילך ובשביל קוראך הנאמנים שתשכיל לכונן את השינוי הנחוץ. הרי לרשימות שאתה מעלה בנושאים אחרים שאינם השירה העברית ושחשובים לך, ובהן אתה מפגין ידענות וכיוצ"ב – אתה מתייחס אחרת. אז מדוע אינך נוהג עפ"י אותם הקריטריונים בכל מה שקשור בשירה?

    בברכה, אילן.

  • קרטושקה  ביום ספטמבר 24, 2008 בשעה 12:24 pm

    אחת לחודש בערך, אני נוהג לפקוד במרוכז את המילים המתעופפות כאן בין השורות. היום, מסתבר, שוב נפלתי על תפוח אדמה לוהט במשעול הצר של השירה ו/או הפסאודו-שירה הישראלית. או השירה העברית, אם תרצו.

    אז זהו. שהפעם, בניגוד לפעמים קודמות, כבר היה קשה להתאפק: עוד ברקוביץ מחפש את השירה הלוהטת – לי בא לכבות את הקרטושקה הלוהט לכאורה, נשוא הביקורת.

    הגיע הזמן לומר את האמת: איני יודע מה זה הקפה הזה, 'הנסיך הקטן', ואיני מכיר איש מיושביו. גם לא אכפת לי מי יושב עם מי, ומי נרדם בחיקה של מי. אפילו לא אכפת לי מה שקראתי הבוקר בכותרות, שהפרופסור גבריאל מוקד הודה ב'נטילת' 60 אלף שקלים מקופת אגודת הסופרים, הגם שעשה זאת במסגרת עיסקת-טיעון שחסכה ממנו אישום של גניבת כמעט 400 אלף שקלים. כל אלה אינם מענייני. כל מה שאני יודע – רק מקריאת הטקסטים הכתובים של המשוררים אני יודע, ורק אליהם מומלץ להתייחס. כך הכי בריא, הכי נכון והכי ראוי.

    למשל מר אלי אשד עצמו. שטכניקת הכתיבה הרשלנית והבלתי מוקפדת שלו, מעלה לי לרוב את הסעיף, עד שהיא גורמת אפילו שלא להתייחס ברצינות לעצם דבריו. אבל מה שנכון – נכון: לרוב אני מסכים עם זווית הראייה שלו. יש בה תום, ויש בה תמימות אמיתית, מקצוענית וילדותית בו זמנית, המאפשרת לו כנראה לראות ולהבחין בצורה הבהירה ביותר בין עיקר ובין תפל, ובין עיקר ובין טפל.

    הוא אומנם לא באמת היה הראשון שהבחין בכתיבתה של בסקין, שזכתה מאוחר יותר במחמאות, וגם לא היה הראשון שזיהה את הכשרון הנדיר של דבי סער שזכתה שנה מאוחר יותר בפרס ראש הממשלה לסופרים ולמשוררים – אבל עדיין די באלה כדי להצביע באופן נחרץ על צדקת ראייתו, הבחנתו ואבחנותיו.

    לא צריך אדם להיות חבר של ויזן או של כל מבקר אחר, כדי להבין את האבסורד שבהתייחסות לאגי משעול כמשוררת פופולרית. כמובן שהתארים הפומפוזיים המוענקים לה בנדיבות חסרת-פשר, הינם בגדר בדיחה מבית היוצר של תעשיית הברנז'ה המשופשפת והאינטרסנטית. או שמא מוטב לומר: נכון שהיא אכן פופולרית – אבל בו זמנית, זו גם ההוכחה לרדידות החומרים שלה. בדיוק כפי ש'ידיעות-אחרונות' פופולרי יותר מ'הארץ'. אז מה. לפעמים הפופולריות היא היא ההוכחה עצמה לרדידות, כי האמת העצובה היא זו: לשירה טובה, איכותית, גבוהה ואמיתית (ראו למשל דבי סער הנ"ל) – אין, לא היו ולעולם לא יהיו הרבה קוראים. פשיטא: זו לא סחורה פופולרית להמונים. כל רינגטון מטופש של סלקום ימכור הרבה יותר מהשירה הטובה ביותר. זה טיבם וזה טבעם של העניינים הפופולריים.

    במילים אחרות: יותר מאשר חסרים משוררים וכותבים טובים – חסרים קוראים טובים! כאלה שיודעים להבחין בין שירה אמיתית לבין רק טקסטים במבנה פורמלי-טכני של שירה.

    וכך, אכן, מתחולל האבסורד המגוחך – כמובן איך לא: מעל דפי ידיעות אחרונות (הפופולרי…), כאשר הקוראים הפופולריים בולעים את הלוקש הפופולרי התורן…
    לזכותה של אגי משעול ייאמר, שהיא זיהתה נכון את טעם ההמונים ואת טעם הממונים (במימסד), והנפיקה להם בדיוק את הסחורה הפופולרית המתאימה להם, כפי שכבר ציינו למעלה, קודמיי.

    אבל האמת העצובה היא, שזו, כמובן, לא רק שאינה שירה טובה – אלא ספק אם מותר בכלל לראות בה שירה. אולי רק מבחינה פורמלית, כי היא כתובה, מבחינה צורנית, כדרך שנהוג לכתוב שירה. ראו לעיל: אחת התשובות למעלה שהפכה לשיר כביסה מצויין…

    בגדול – 'שירתה' של משעול הינה אחיזת עיניים לרוב, ונדמה לי שכבר אמרו זאת לפניי: יותר מאשר מילותיה של משעול הן שירה – הן בעצם יומן. סתם מילים. אולי מחשבות. אולי הגיגים. לפעמים חכמות יותר, לפעמים פחות. הכל – ורק לא שירה. במובן הראוי של שירה, כמובן.

    כשאזהה אצלה שירה אמיתית – לא אהסס לשוב ולהודות בכך.

    (ולמר ברקוביץ הנכבד מתחשק לי להשיב בנפרד. אולי בהמשך היום. אולי מחר.)

  • מירי  ביום ספטמבר 24, 2008 בשעה 12:53 pm

    קרטושקה –
    סתירה פנימית מובנית בדבריך.
    מצד אחד בוז מוצדק כלפי המימסד, המחלק כיבודים למשוררי מיינסטרים משמימים, מצד שני אתה מהלל, משבח ומקלס את דבי סער (דבי סער???? בחייאת. שירה מביכה, משעולית לחלוטין ואם אתה חולק עליי תביא דוגמה לשיר טוב שלה ואסתום את פי לנצח) וכראייה לאיכות הטקסטים שלה אתה מביא את עניין זכייתה בפרס ראש הממשלה.

    אני אוהבת את השירה של יעקב ביטון ושל יעל גלוברמן ושל מיה קופרמן, אם כבר זורקים פה שמות של משוררים טובים.

  • מספר 666  ביום ספטמבר 24, 2008 בשעה 2:06 pm

    מעולם לא טענתי שאנשי הנסיך הקטן הם שיא השירה הנכתבת היום
    ( אם כי טענתי משהו כזה בזמנו לגבי כתב העת "עמדה " שהוא כתב העת הספרותי הטוב ביותר כיום ואני עומד מאחורי זה וכנראה לזה כוונתך )
    עדיין אינני מבין מה הבעיה שלך.
    אני מתייחס כאן באופן קבוע למשוררים לא ידועים כמו סמדר שרת ואסתר שקלים וגילית חומסקי וחגית גרוסמן ומשה בן הראש ואילן ברקוביץ ואחרים .
    ואני כמעט היחיד בכלל שמתייחס אליהם
    אז לא התייחסתי לאלעד. יש גם עוד מאות שלא התייחסתי אליהם.
    לא לכולם אני מעוניין לתייחס כי הם פשוט לא מעניינים אותי .
    ישנם משוררים שאני מכיר בכך שהם כותבים שירים טובים אבל אין לי שום דבר מעניין להגיד עליהם מאחר שנושאי כתיבתם לא מעוררי בי שמץ של עניין. .
    ולידיעתך המאמרים של ויזן שהרגיזו אותך הם מאמרים מעולים על פי הגדרתי.
    הם מעניינים את הקוראים בהם הם מרגיזים אותם הם מעוררים בהם צורך עז לחשוב להגיב ולהתייחס .
    כמה מאמרים במוסף הספרות של הארץ מצליחים לעורר את העניין הזה? ?
    אם כבר יש הרבה אנשי ספרות בארץ שרואים את העורך של מוסף הספרות בהארץ בני ציפר כמי שמפרסם רק מאמרים של אנשים בעלי קו אידיאולוגי המקובל עליו.
    .האם לדעתך יש לראות בכך שחיתות מוסרית על פי ההגדרה ?

  • אילן ברקוביץ'  ביום ספטמבר 24, 2008 בשעה 2:22 pm

    קודם כל שמי ברקוביץ' עם גרש. שנית: אמר לי פעם בלש תרבות ידוע: "כדי להצליח בעולם השירה, צריך קשרים". אם זו לא מחשבה שמאחוריה מסתתרת שחיתות מוסרית קטונתי מלומר מהי שחיתות מוסרית.

    עניינית: המאמר של ויזן לא הרגיז אותי. יש בו חן מסויים, הוא לא מחדש דבר, אבל אני מאמין לו, לכנות דבריו וכוונותיו. כנ"ל לגבי המאמר של עודד כרמלי, שפרסמת כאן. אלא שלאחר הפרסום אתה נוקט באי שיוויון כלפי מי שמציגים עמדות שונות, אפרופו "עמדה". במילים אחרות: מוטב לכותבים להיות חבריך כדי לקבל יחס חם ואוהב. אם חלילה הם אינם כאלה – למשל, כמוני – ברור שיצירתם האמנותית תהיה פחותת-ערך בהרבה בעיניך.

    לפי מחשבות הביקורת שלי: בכך אתה מאבד כל לגיטימיות של קורא שירה ביקורתי, שמסוגל להסתכל על יצירה שירית או ביקורת שירה באופן טהור, ללא משוא פנים.

    אילן.

  • מספר 666  ביום ספטמבר 24, 2008 בשעה 3:08 pm

    מרבית חברי הקהילה הספרותית מכירים זה את זה
    יצחק לאור למשל שפירסם עליך מאמר ביקורת ראשון בהארץ ומאמר חם ואוהב .
    האם אינו מכיר אותך ?
    ואם כבר האם זה לא נכון שכבר עבדת בהארץ לפני שהמאמר פורסם?
    כמובן שאיני חושב חלילה שיש קשר בין הדברים וגם אין לי ספק שאילו לאור לא היה אוהב את שירתך הוא לא היה טורח כלל להתייחס אליה.
    אבל לצערנו יש בעולם הזה אנשים טיפשים שעלולים לטעון שעצם ההיכרות עימך חיזקה בלאור את הרצון לכתוב את המאמר המשבח עליך .
    מאמר שאולי לא היה טורח לכתוב אילולה כן .
    אני ואתה כמובן יודעים שזה לא כך והשיקולים של לאור היו אוביקטיביים לחלוטין.
    ומן הסתם היה כותב עליךגם אילולה שמע את שמעך והיה נתקל בספרך בין מאות ספרי השירה של מאות אלמונים שהוא מקבל מידי יום ביומו לביקורת
    אבל אתה יודע יש אנשים טיפשים בעולם.

    בכל מקרה זאת אכן צרה צרורה,אנשים שאינם מתפרנסים ואינם מקבלים כסף עבור כתיבתם
    מעדיפים להתייחס ליצירות של אנשים שהם מכירים
    ושמגיבים למה שהם עושים.
    אםזאת אני יכול להבטיח לך זאת: אם מישהו מאנשים אלו מוצאים שהיצירה של החבר אינה ראוייה להתייחסות הם בדרך כלליעדיפו למצוא כל מיני סיבות לא לכתוב עליה .
    למה לקלקל חברויות או לבזבז זמן כתיבה יקר על שקרים ?
    דווקא ויזן ידוע כמי שהרס כמה וכמה חברויות בגלל שכתב אתדעתו המדוייקת על יצירות של חברים ומכרים .
    ולעומתזאת זה נכון אםימצאו שיצירת המכר היא יצירה טובה הם עלולים להפליג בשבחיהם.
    התוצאה דווקא לגבי אנשים שהם אינם מכירים הם יכולים להיות יותר אוביקטיביים

  • קרטושקה  ביום ספטמבר 24, 2008 בשעה 3:25 pm

    ממש סליחה, אבל אם מצאת בדבריי סתירה פנימית כלשהי, רק משום שאיזכרתי גם כי המשוררת דבי סער זכתה בפרס ראש הממשלה – אז יש לי חשש כבד שמשהו אינו כשורה עם הבנת הנקרא שלך.

    הנה העובדות: הנך מוזמנת לקרוא שוב את דבריי – ולהקפיד במשמעות של כל תג בהם. לא רק סתם להעיף דברים מהקשרם ולעשות סלט מהכתוב:

    1. מעולם לא טענתי – ואין סיכוי שאטען – כי דווקא פרס ראש הממשלה הוא ראייה לאיכות הטקסטים שלה, כפי שטענת בתשובתך ("וכראייה לאיכות הטקסטים שלה אתה מביא את עניין זכייתה בפרס ראש הממשלה.). איכות הטקסטים של דבי סער עומדת ותעמוד בפני עצמה גם אם לא תהיה ממשלה כלל וגם אם לא יהיה שום פרס. במילים אחרות: לא הפרס הזה, ולא שום פרס אחר הם ראייה לאיכות שירתה. מי שיודע לקרוא שירה – מבין זאת כבר בקריאה חפוזה ראשונה, ולזכותו של אלי אשד צויין, כי אכן גם הוא הבחין בכשרון הנדיר הזה שלה. הא ותו לא. נקודה.

    2. כל מה שאמרתי הוא רק זה בלבד: שלדבי סער אומנם יש כשרון נדיר, אך אלי אשד "לא היה הראשון שזיהה את הכשרון הנדיר של דבי סער". נכון שאיזכרתי, בנוסף ובדרך אגב, את העובדה שדבי סער זכתה מאוחר יותר באותו פרס ראש הממשלה. אבל זה צויין רק כדרך אגב, כחיזוק נוסף לאבחנתו המדוייקת המוצלחת של אלי אשד, הרבה לפני שדבי סער זכתה בפרס. עובדה.

    3. ואם כבר עסקינן בענייני ממשלות – נדמה לי שמיותר לציין בפנייך שלא המימסד ולא השלטון ובוודאי לא שום ראש ממשלה – לא הם אלה הממליצים על הפרס. לכן, אם תצביעי בפנינו על איש מימסד אחד שהיה מעורב בהענקת הפרס דווקא לה – אהיה אני שאסתום כאן את פי לנצח. ודי לחכימא. עד אז – טענתך בדבר "כיבודים מטעם המימסד" במקרה הספציפי הזה – טענתך זו תישאר טענה סתמית חסרת כל בסיס.

    4. בהחלט כן: יש כותבות טובות נוספות. מי פחות – ומי יותר. כשלעצמי, שיבחתי את הבולטת והכשרונית שבהן.(ונכון: כתיבתה אכן מביכה. מביכה 'משוררים' רבים נוספים, שמסתבר להם עד כמה הם רחוקים מכתיבת שירה).

    תודה.

  • ציבי  ביום ספטמבר 24, 2008 בשעה 3:26 pm

    הכל פוליטיקה נוראה וחסרת גבולות. אתה מכיר את זה והוא מכיר אותך וככה נוצרות קליקות שמספקות תשבוחות הדדיות. בעיתון הארץ רוחצים ידיים כבר שנים מאותה הברזיה, כותבים רק על המקורבים והידועים והחברים של החברים. וגם אתה מר אשד
    פעם חבר של זה פעם של זה ופעם אחרת של זה.

    פוליטיקה לא הפכה אף משורר גדול למשורר קטן ולהפך, וכל החברויות האלה לא שייכות לאיכות השירה שנכתבת ולא חשוב על ידי מי. התשומת לב ההדדית הזאת לא הופכת אף אחד לטוב יותר, למשורר או סופר טוב יותר, כל מה שזה אומר הוא שבגלל החברויות יש אינטרסים לכתוב אחד על השני, לאור כתב על ץ והוא כתב עליו כי ץ כותב בהארץ ויגמול לו בעתיד. גם אצלך זה אותו סיפור, אם כי אי אפשר להאשים אותך בכתיבת שירה, אבל בפוליטיקה ובאינטרסים מאחורי הקלעים בהחלט כן.

    לא משנה מה כותבים או לא כותבים, שירה זו שירה
    ומעטים מאוד אפשר לספור אותם על אצבעות יד אחת, כותבים היום באמת שירה, הרוב כותבים
    ושולפים.

    בכלל לא משנה מה תכתבו, ולא משנה את מי אתה אוהב או שונא אשד, האמת תמיד יוצאת לאור
    והיא מגיעה הרבה יותר רחוק והרבה יותר חזק
    כשהיא מגיעה.

  • אילן ברקוביץ'  ביום ספטמבר 24, 2008 בשעה 3:51 pm

    ובכך נסיים ברשותך. 1: יצחק לאור לא מכיר אותי אישית. הוא פשוט אהב את הספר… מוזר. וכל זאת מבלי שישבתי בבית קפה ספרותי אפילו פעם אחת בימי חיי. 2: לא עבדתי קודם לכן ב"הארץ", וגם עכשיו אינני יושב שם במערכת. התבקשתי על העורך לכותבו, ידעתי שהוא יגרום לי נזקים אישיים, כמו מכתבי שטנה שאני מקבל גם מחבריך לשולחנות, אבל החלטתי שחשיבותה של השירה הצעירה גדולה מגורלי האישי הזניח. 3: כל עוד אני בעל מדור המשורר בשטח אין לי אפילו חבר אחד משורר ולו כדי שאוכל לכתוב בצורה הנקייה ביותר על שירתם של כאלו ואחרים. זו החלטה לא קלה שקיבלתי על עצמי – אבל היא הכרחית בעיני כדי שאוכל לעשות את מלאכתי בצורה הטובה ביותר האפשרית מבחינתי.

    אולי קצת קשה לך להבין את זה, אבל אני פשוט מאמין בדבר הטהור הזה שנקרא: לכתוב שירה. אני לא עוסק בפוליטיקה של השירה. מאמרו של ויזן עוסק בזה, אבל השאלה היא האם הממסדנות שכנגדה יוצאים הוא וחבריו היא כבר לא נחלתם שלהם עצמם? זו שאלה שצריכה להישאל גם על ידך.

    היה ברוך ולהתראות, אילן ברקוביץ'.

  • מירי שחם  ביום ספטמבר 24, 2008 בשעה 4:05 pm

    לקרטושקה –

    אני תוהה למה אינך יכול לחתום בשמך האמיתי על ההמלצה החמה הזו. תבין – באמת משמח שמפרגנים לכותבים, כל הכבוד שטרחת לפרגן לה ועוד באריכות כזו, אם כי עד כה לא הבאת דוגמאות שיפיסו את דעתי, מילא.

    עם זאת אני חייבת לציין שבעיניי זה קצת לא רציני ככה, אפעס, רוח רפאים נטולת חתימה [עם כל אהדתי לתפוחי אדמה]. איני מכירה אותה כלל, אין לי מושג מה היתה ההשתלשלות שזיכתה דווקא אותה בפרס. אני לא מבינה שום דבר בפרסים ספרותיים, תקן אותי אם אני טועה – לתחושתי פרסים הם בדרך כלל ביטוי לבחישה פוליטית כלשהי של מקורבים. פוליטית במובן הרחב כמובן.

    קראתי כעשרים שירים משל דבי סער, ובעיניי היא כותבת שיטחית, הנשענת על עולם רעיוני צר ועל שפה בנאלית. יש כמותה עשרות רבות של כותבות. הרמתי גבה כשהודיעו שהיא קיבלה את הפרס.
    בטח תגיד שאני מקנאה. אחסוך לך ואשיב כבר עכשיו- נכון, אני כותבת, אבל הכתיבה שלי היא תחביב מוגבל וכבר הוכחתי שאין לי שום בעייה לפרגן לכותבים שאני מעריכה.

    היושרה המינימלית של ממליץ נבחנת אם הוא מסוגל לעמוד מאחורי דבריו בשמו המלא . או לא. במקרה הזה – לחלוטין או לא. למה אינך חותם בשמך? שים לב שאני לא מעליבה ולא רומזת שום דבר לגביך באופן אישי. אם תמצא לנכון להשיב לי, אנא השתדל להתייחס הפעם עניינית, תודה

  • עידן  ביום ספטמבר 24, 2008 בשעה 4:59 pm

    קראתי את מבחר הטפותיך למר אשד ואת התפארותך הרבה בטוהר כפיך.

    הכל טוב ויפה. למר אשד יש בלוג בו הוא כותב על מה שמתחשק לו. אם תרצה, פתח לך בלוג אישי משלך (היקום של אילן ברקוביץ?) בו תוכל לכתוב מה שאתה רוצה כאוות נפשך ולהראות לעולם את יכולותיך ותכונותיך המדהימות.

    אני, אגב, לא תל אביבי, לא משורר, ואינני מכיר את מר אשד. אישית, אני נכנס לבלוג שלו כדי לקרוא כתבות על תרבות פופולארית. אבל – שמתי לב, שאחרי כל כמה כתבות מעניינות כאלו (ואשר אינן זוכות לתגובות רבות), הוא מכניס כתבה על שירה – ומייד נפתח קרב תגובות בין כמה בעלי עניין נלהבים – היישר מתוך הביצה.

    הגיע הזמן להגיד שהמלך הוא עירום (או שהממלכה היא ערומה). זה נכון שעל טעם ועל ריח קשה להתווכח, אבל לדעתי לפחות, כל כתבה ממוצעת באתר הזה מרתקת יותר משיריהם של משוררי ארצנו. כבר שנים רבות לא קם משורר דגול באמת בישראל, בעל (או בעלת) יכולת אמיתית להדהים ולרגש את המדינה בעזרת שירים טובים בלבד ומבלי נסיונות מגוכחים למשוך תשומת לב…

  • קרטושקה  ביום ספטמבר 24, 2008 בשעה 5:26 pm

    משהו לא תקין קורה בינינו: אני כותב דבר-מה ברור ומוגדר לחלוטין – ואת מבינה ממנו, כעולה מתשובתך, דבר-מה אחר, שונה לחלוטין.

    למשל מה שכתבת לי: "אני תוהה למה אינך יכול לחתום בשמך האמיתי על ההמלצה החמה הזו"; ובכן – איפה מצאת אצלי המלצה כלשהי לקרוא את דבי סער?! כולה – הבעתי את דעתי לגבי איכות כתיבתה הנדירה. לא היה בכך מאומה משום המלצה לקרוא אותה.

    אדרבא: הבהרתי במפורש, כי יותר מאשר חסרים כותבים טובים – חסרים *קוראים* טובים, שיבחינו היטב באיכות של שירה!

    אז מי שבקיא באיתור שירה איכותית נדירה, מן הסתם כבר היתה לו יותר מהזדמנות אחת להיתקל בשירתה של דבי סער. מי שלא – מה תעזור לו ההמלצה. מלכתחילה, כנראה, הוא מסתפק במועט או בטקסטים הבנאליים והפופולריים.

    בדיוק זו הסיבה שאין שום טעם להזדהות בשם אמיתי. כבר הבהרתי מראש: לא השמות חשובים – אלא ה*טקסטים* של הכותבים. לא בתי הקפה ובתי המשכב שלהם – אלא ה*טקסטים* שלהם בלבד!

    מה אכפת למי אם אני מוישה או יענק'ל. גם אם אני עורך 'הארץ' בכבודו ובעצמו – עובדה שלא המלצתי מעולם לקוראי העיתון לקרוא אותה. הסיבה פשוטה: תושב מדינה, ועוד אם הוא איש ספר, שלא טרח לוודא בעצמו מהם החומרים היחודיים שלה שהעניקו לה את הפרס היוקרתי – מה בכלל עוד תעזור לו המלצה. הוא מלכתחילה פסול להמלצה שכזו. חד וחלק.

    חוצמזה – כאן זה אינטרנט ולא בית קפה. זכותי הלגיטימית – כמו זכותו של כל אחד אחר – לומר את דבריי בלי להזדהות. תרצי – תאכלי. לא תרצי – לא תאכלי. יקראו הקוראים וישפטו.

    אגב, גם המילה 'פירגון' אינה ממש מדוייקת. כל מה שאני עושה – הוא לא 'פירגון' – אלא מתן חוות-דעת. כמו דו"ח שמאוּת שִירה.

    לעניין מה שכתבת לגבי דבי סער, שקראת 20 שירים שלה ולדעתך היא כותבת שיטחית – הדבר פשוט ביותר: די בכך שלא הסתקרנת לקרוא את השיר ה-21 שלה, כדי שיהיה כדאי לחזור פעם נוספת על מה שכבר הבהרתי לעיל, שיותר מאשר חסרים כותבים טובים – חסרים לנו קוראים טובים, שמבינים שירה אמיתית מהי. זוכרת את "שיר" הכביסה שהכינו לך כאן למעלה?! היי בטוחה, שתמיד יימצאו אהבלים שיראו גם בו שיר לכל דבר…

    אהה. אפרופו כביסה – מה יש לך עם הכביסה הזו. כי הזכרת לי, שבחיפוש אקראי ובעיון חפוז בעמוד הטרי האחרון שלך מהיום ובעמוד נוסף שלך מאתמול, מצאתי בכל אחד מהם את המשפטים הבאים:

    "אני אסביר לך כמה נמוך אפשר לרדת. למשל, בתוך ערימות הכביסה לקיפול והקניות מהמכולת והבירורים הטלפוניים" (אין נשים בסיפור הזה).

    "סל כביסה, סל כביסה פשוט, גם הכובסת הצעירה ביותר תצליח בנקל לטלטלו עד גדת הנהר;" (תשמיש).

    עכשיו צאי וחשבי, שהייתי חותם בשמי האמיתי, והייתי מוכיח כי מוטיב הכביסה החוזר הזה, עושה את כתיבתך שלך "שטחית, בנאלית ונשענת על עולם רעיוני צר".

    בקיצור: למה נראה לך שדווקא השם האמיתי מועיל לכבס טוב יותר את הכביסה המלוכלכת. ומה זה קשור בכלל ליושרה. עינייך הרואות: אפשר להתייחס רק לטקסטים גם ללא השם האמיתי. זו הדרך, והיא מומלצת לכל מבקר: רק הטקסטים ידברו.

    אדרבא: כל עוד זה מגיע מטעם קרטושקה, זה גם לעולם ייסלח לך מהר יותר.

    אל תגידי שאין רע בלי טוב.

    (ולבקשתך 'להסביר' לך את שירת דבי סער – – – נו שוין: זה כבר סיפור לפורומים גבוהים במיוחד. אולי בהזדמנות.)

    תודה.

  • מירי שחם  ביום ספטמבר 24, 2008 בשעה 6:16 pm

    :)))
    חייבת לציין שמסאגה לסאגה הולכת ומתפתחת בי חיבה בלתי אמצעית כלפיך, כמעט על כורחי. עוד ועוד פרטים מתווספים לפרופיל העלום של איש המסתורין – למשל, הקילומטרז' של ההקלדה מעיד שאתה נהנה מהמון זמן פנוי, משמע – כנראה מצוי בפגרה מהאקדמיה. סחטיין. סגנון דיבור מתפלפל, דבר דבור על אופניו, בוחן כל תג ופסיק וכו'. אולי אמא שלך רצתה שתהיה עורך דין.

    אין ברירה, שקלתי לקחת שיר של סער ולקרוא בו בקול רם, למען ישפטו הקוראים (אם נותרו כאן כאלו, זה הרי מייגע ומשעשע בו זמנית) את יכולות הקריאה שלי ובמקביל את טיב השיפוט האסתטי שלך. נכנסתי מלאת עזוז וכוונות טובות אל האתר שלה, והתחלתי לחפש. זה לא היה קל.
    לבסוף מצאתי את זה:
    http://www.debbiesaar.com/28477/InTheCourtOfJustice

    השיר נקרא נוה צדק.

    בחירת מילים פשטנית במקרה הטוב 'מתחת לשמיכת עננים', מופרכת במקרה הרע – 'בוהה בי מגרש זנוח'.
    המשחק השחוק בנוכחות הנעדרת
    "מצביע על הריק"
    מאד שמחתי להתקל בבוגנווילאה ההכרחית, בהתאם לצייטגייסט של הז'אנר (ע"ע שחורי וישראלי, במאמר על שירת הפנאי)
    מהבוגנוילאה והלאה השיר תופס תנופה וגטטיבית –
    השיחה בין השניים *צומחת*, והתקוה תלויה כמו פרח נושר שנתלה בענף. התחושה היא של שבירות, תלישות, הכל רעוע ותלוי על פי בלימה. נו שוין. לו הייתה הבוגנוילאה אדומה ניתן היה לקרוץ עד לתקוות חוט השני, למשל. אבל היא ורודה .

    אחר כך ספירת מלאי- יש/אין ושבירת ציפיות – יש לו שתי אחיות ואח (מצלולית האח מספק צליל אנחה)
    ואין לו היכן לישון הלילה, משמע הניכור האורבני, המשפחה מתפרקת, אין חדש תחת השמש. והסיום המוחץ – מסתבר ששמו של האומלל הוא אושר.
    המסקנה העגומה, כשחוזרים לכותרת השיר – אין צדק בנווה צדק.

    תמונה אנושית קטנה, נוגעת ללב בהחלט, אבל זה לא שיר.
    הבה נערוך יחדיו את מבחן הלחמתת השורות

    בין הסמטאות של שבזי, מתחת לשמיכת עננים, בוהה בי מגרש זנוח. מישהו מצביע על הריק בזרוע מצולקת, אומר: "כאן היה ביתי," וממהר להשתיק את חיוכו בכף יד גדולה, מכסה שן שעזב בכלא. על הדשא במרכז סוזן גלל הבוגנוילאה ורודה. בשיחה שצומחת בין שנינו הוא תולה תקווה כמו פרח נושר שנתלה בענף. יש לו שתי אחיות ואח, אין לו היכן לישון הלילה, כך אומר אושר בנווה צדק.

    עכשיו האר את עיניי. איפה טעיתי?
    אם אתה מסוגל כמובן. אני משאירה לך פתח נסיגה מכובד. כדי לטוות זהב מקש צריך מינימום גמד ובת טוחן.

  • מירי שחם  ביום ספטמבר 24, 2008 בשעה 6:22 pm

    או כל טקסט אחר שתבחר, אדוני הנכבד שבשום אופן אינו עורך הארץ. 'שמאי שירים' זה נחמד, אבל שמאות טעונה ערך מוסף של אובייקטיביות מנומקת, ומכיוון שלא היה כאן מהלך של הנמקה כלשהי אני עומדת על כך שזהו פרגון. צריך להיזהר מפרגונים לא מנומקים, ראה משבר הסאבפריים, וחכם.

  • סופי  ביום ספטמבר 24, 2008 בשעה 7:06 pm

    אף אחד מכם לא ראוי להיות מבקר, רובכם קנאיים אלימים וחסרי תרבות , שירה אצלכם זה שמאות וככה זה גם נראה, כולל מר אשד שנהנה מהפרובוקציות.

    שירה אמיתית רחוקה מפוליטיקה ומשוררים אמיתיים לא מחפשים פוליטיקה ולא חנופה, הם מתרחקים מכל הגועל הזה, מעיתונות ומתקשורת ומבלוגים הזויים .מזה משתמע שמשוררים אמיתיים מתרחקים ממבקרים ומפוליטיקה וכותבים את שלהם. תמשיכו לקשקש להלחם להתנצח לבלבל את המוח, מי צודק מי לא צודק, כולכם פשוט בדיחה מהלכת ואשד בראש החבורה.

  • מירי שחם  ביום ספטמבר 24, 2008 בשעה 8:18 pm

    איך ידעתי שתיאלם ברגע שתצטרך להוכיח רצינות ולעמוד מאחורי דבריך. אם כך כל דברי השבח וההלל שלך הם בבחינת ספין כוחני וציני. לא מפתיע בכלל. איפה מכונת הכביסה כשבאמת צריך אותה.

  • נטע  ביום ספטמבר 24, 2008 בשעה 9:32 pm

    כל הכבוד לך על כתיבתך, ובייחוד על הרשימה המאלפת על פסח מילין.

  • מירי שחם  ביום ספטמבר 24, 2008 בשעה 10:57 pm

    מתנצלת שהתלהמתי. אני באמת מעוניינת לשמוע את תשובתך. פעם קראתי רשימה של אריאל הירשפלד על השירה של חזי לסקלי, ושם הירשפלד תאר את העונג והתדהמה שאחזו בו כשנתקל במלאך שאבריו מחוברים לעפרונות. תן לי משפט אחד, קרטושקס, אצל דבי סער – רק משפט אחד שעורר בך עונג דומה. בבקשה. מה אכפת לך.

  • מספר 666  ביום ספטמבר 24, 2008 בשעה 11:19 pm

    הינחתי שעבדת בעיתון הארץ ,משום שידעתי שאתה עבדת עבור הוצאת שוקן שהיא המולית של הארץ.
    לגבי סבלותיך בגלל מדור השירה שכפי שאתה כותב
    "ידעתי שהוא יגרום לי נזקים אישיים, כמו מכתבי שטנה שאני מקבל גם מחבריך לשולחנות, אבל החלטתי שחשיבותה של השירה הצעירה גדולה מגורלי האישי הזניח. "
    הרשה לי לעודד אותך בעניין הזה: עצם כתיבת המדור הזה הפכה אותך מעוד משורר אחד מני רבים שאיש לא היה שומע עליו אלא אם כן היה קורא את האתר הזה ,לדמות בעלת חשיבות כל שהיא בעולם השירה שלא מעטים בעולם הזה שמעו עליה .
    עובדה טרחו לשלוח אליך מכתבי שטנה.
    אני מקווה שזה יביא לך עידוד כלשהו כשאתה חושב על גורלך הטראגי .
    בברכת הצלחה
    אלי .

  • אלון  ביום ספטמבר 25, 2008 בשעה 12:04 am

    כן… רגשי רחמים עזים הציפו אותי כשתיאר את האבירות שבה לקח על עצמו את התפקיד הנורא

  • רעמסס  ביום ספטמבר 25, 2008 בשעה 9:26 am

    אלי העובדה שהגיבו לך 10 אנשים בניקים מתחלפים עדיין לא אומרת שאתה גדול וחזק ובריון.
    זה אומר רק שהגיבו לך 10 אנשים בניקים מתחלפים אבל כשהדיון שלך התחיל בנוסח אני ואני ואני הוא ירד לתחתית הג'ורה וסתם כל אפשרות אמיתית להגיע להסכמה כלשהי, גם בנוגע לרשימה למעלה על משעול שפתאום לא בטוח , בכלל לא בטוח אם היא נכונה.

  • מספר666  ביום ספטמבר 25, 2008 בשעה 10:42 am

    לא נכונה
    אתה מתבקש להעלות נימוק'ים ברורים למה היא לא נכונה .
    ולא להשמיע דברים בעלמה.

  • אילן ברקוביץ'  ביום ספטמבר 25, 2008 בשעה 11:10 am

    אלי אשד, את ה"בברכת הצלחה" הצבוע שלך, שמור בבקשה לעצמך. אני אסתדר בעצמי, כפי שעשיתי תמיד עד היום, רק ואך ורק בזכות שירתי. בניגוד אליך ואל חבריך, הצלחתי האישית פחות חשובה לי. חשובה לי יותר השירה הטובה. רק לעתים רחוקות מאוד אתה מביא ממנה באתרך.

    ובקשר לרשימה על שירתה של משעול: 1: פרופ' דן מירון לא כתב רק עליה רשימת ענק. הוא עשה כן גם לרחל חלפי; מירון ח איזקסון ועוד כמה משוררים, ולאחרונה, כמדומני, גם לנורית זרחי, אם כי לא קראתיה עדיין.
    2: אם הייתם טורחים לקרוא בעניין את הרשימה שלו על משעול, הייתם מגלים גם מילות ביקורת שלו על שירתה. כמי שקורא את מירון עוד מרשימותיו בשנים עברו על שירה, אני יודע לזהות מתי הוא מתלהב באמת משירתו של משורר. אצל משעול הוא יחסית מאופק. אבל מה זה משנה, העיקר התיאוריות המופרכות שלכם, לא?
    3: גבריאל מוקד כתב על כריכת ספרו של בן טיפוחיו והמוציא והמביא שלו, יהודה ויזן, את הדברים הנשגבים שהוא חושב על שירתו. מה ההבדל בין זה לבין מה שעשה מירון למשעול? במקום שבו השירה הטהורה שוכנת, הדברים הללו פשוט לא מתרחשים.

    אילן.

  • מירי שחם  ביום ספטמבר 25, 2008 בשעה 11:32 am

    ומי ניסה, שוב ושוב ושוב במשך שנים ארוכות, להציג את המשוררת סיגלית דוידוביץ' כאחת המשוררות הגדולות שקמו לנו?

  • אילן ברקוביץ'  ביום ספטמבר 25, 2008 בשעה 11:52 am

    מירי, רק לשם ההשכלה הכללית, שם ספרה הראשון של סיגלית דוידוביץ' היה, תחזיקי חזק: "כתם" (1979, הוצאת עכשיו, סידרת פנים חדשות)… .

    אילן.

  • מירי שחם  ביום ספטמבר 25, 2008 בשעה 12:25 pm

    הכתם נשאר על הקיר, אבל הקיר כל הזמן זז.

  • מספר666  ביום ספטמבר 25, 2008 בשעה 12:44 pm

    הוא אכן כתב על עוד דמשוררת חיה מלבד משעול גם אעל רחל חלפי ואםמהשאתה אומר זה נכון גם על נורית זרחי ששתיהן בהחלט ראויות לכל שבח
    ,
    ההערה למעלה לגביו שהייתה בתוקף במשך כמה שנים טובות כבר אינה נכונה.
    זה שהוא גם ביקר את משעול במסה הארוכה שלו של יותר מלמעלה מאה עמודים אינה מעלה ואינה מורידה .
    האם מישהו יכול להעלות על דעתו שמירון או כל מבקר אחר היה מעז לכתוב מסה כזאת בלי לכתוב איזו שהיא ביקורת על היוצר.
    אם הוא רוצה שעמיתיויתייחסו ואליו ברצינות הוא חייב להכניס איזו שהיא ביקורת ולא להשמיע רק שבחים ?הדבר שהיה חשוב במסה הזאת שהיא לכאורה הכניסה את משעול לקאנון העברי .

  • אילן ברקוביץ'  ביום ספטמבר 25, 2008 בשעה 12:53 pm

    אתה צודק בדבריך, ולשם שינוי גם לא מתקיף אותי באופן אישי. כל הכבוד. מירון כתב מסות גדולות גם על שירתו של אדמיאל קוסמן וגם על שירתו של יונדב קפלון (באחד מגליונות "שבו"). זו דרך שלו בשנים האחרונות, ואני מוכרח לומר שלא תמיד אני מתרשם ממנה לחיוב, במיוחד לא מהפתיחות של המסות האלה, שתמיד נוהגות לומר שעד עכשיו לא הבינו את שירתו של פלוני, ורק עכשיו מירון יסביר אותה כהווייתה.

    העניין של הקאנון העברי, שמעסיק מאוד משום מה את כל משוררי "הנסיך" דווקא מרחיק לטעמי מיכולתו של משורר כלשהוא להגיע לשירה טהורה, שבה אין לו כל עכבות (וזו של משעול היא ברובה הגדול לא כזו בעיני). לי למשל לא משנה היכן אהיה, מחוץ לקאנון, בתוך הקאנון, בתוך "הנסיך", בפחי האשפה של "הנסיך", זה לא משנה לי. אני חייב לכתוב, אחרת… שלא תדע.

    ואולי נסיים בזה? הגענו סוף סוף לעמק שווה כלשהוא, ולפני הימים הנוראים זה בהחלט הישג עבור שנינו… .

    אילן.

  • מספר666  ביום ספטמבר 25, 2008 בשעה 1:27 pm

    הפתיח לתשובה האחרונה שלך השאיר עלי רושם מוזר ביותר .
    אני ממליץ שתיטול קורה מבין עיניך וקרא שוב בתשובותיך כדי לראות מי עוסק כל הזמן בהתקפות אישיות על מי .
    אבל נעזוב את זה אתה צודק בסיום תשובתך היגענו לימים הנוראים זמן המחילה וסליחה .בוא ונמחל ונסלח זה לזה על מילים שנאמרו בשעת ויכוח ונמשיך הלאה אחרי הכל שנינו מעוניינים בקידום השירה העברית ויש לנו מטרה משותפת. .
    ולגבי הקאנוןהעברי
    זה דבר שאכן מעסיק כמה ממשוררי ומבקרי "הנסיך ".
    ואגב לידיעתך חלקם כבר לא בנסיך אלא גם עברו לבתי קפה אחרים כמו"תמר " יותר נכון לדבר על קהילה שלמה של שוררים ומבקרים ועורכים צעירים שמתעסקת בספרות ושירה וכמה מחבריה יושבים בנסיך ורובם מכיריםזה אתזה )
    אתה אומר
    " דווקא מרחיק לטעמי מיכולתו של משורר כלשהוא להגיע לשירה טהורה, שבה אין לו כל עכבות (וזו של משעול היא ברובה הגדול לא כזו בעיני). לי למשל לא משנה היכן אהיה, מחוץ לקאנון, בתוך הקאנון, בתוך "הנסיך", בפחי האשפה של "הנסיך", זה לא משנה לי. אני חייב לכתוב, אחרת… שלא תדע."
    איןלי שום בסעיה עם זה אבל משוררי םרוצים לא רק לכתוב אלא גם שיקראו אותםוגם(כןכן ) שידסקסו אותם .
    אנשי קהיליית הנסיך ( שאני כולל בתוכה גם את אנשי עמדה מעיין, וכו' )
    מעוניינים להגיע לתשומת לב ציבורית של קהל גדול ככל האפשר .
    לפחות גדול כמו זה של משוררים שחלף זמנם כמו נתןזך שלא לדבר על משוררים בינוניים ומטה מזה בעיני חברי הקהילה כמו יצחק לאור אגי משעול וכו'
    משדם כך כל הדיונים האלה על קאנון וכו. אנשי הקהילה כמובן מעוניינים להגיע למרכז תשומת הלב הציבורית .וזאת אחת הדרכים
    משוררים שזה פחות חשוב להם נשארים בבית ופשוט כותבים ובשטח נקראים אולי בידי כמה עשרות אנשים .
    וגם בגלל זה אתה שומע עליהם הרבה פחות.

  • אילן ברקוביץ'  ביום ספטמבר 25, 2008 בשעה 1:34 pm

    יפים דבריך. אכן גם אני תקפתי אותך באופן אישי ואני מתנצל על כך מעומק לבי. אם כי כמובן זכות הראשונים לכך שמורה לך (נבור בארכיוניך ותגלה).

    דבריך מעמיקים מאוד וראויים לדיון. הנה שאלה למחשבה, והיא שמפריעה לי בכל הוויי הסצינה הזו, שאני לא חלק ממנה: האם יכול להיות מצב שבו "משורר" יושב בבית קפה, חובר לחבריו, חובר למבקריו, חובר לבני או בנות זוגו, ואז הופך ל"משורר נקרא", ולעומתו יש משורר יושב כותלי ביתו, שכותב שירה נפלאה, אבל שנותר נאמן רק לה ולא לקשרים ופרסים וכדומה, ואיש לא מתייחס לספר שהוא שולח למבקרים וכו'. אלף מקרים כאלה אני יכול לספר לך על אלפי משוררי סצינה שלא מגיעים לרמתם השירית של אלה שנותרו בצל.

    ואל תדאג למשורר בשטח, חלילה. ספרו "תפוזים" כבר מכר מהדורה שלמה ונשקלת אפשרות של מהדורה שנייה, שתצטרף ל"חרובים" בשנה הבאה עלינו לטובה. וכאמור, כל זה רק מתוך השירים עצמם. ואלף פרסים לא יעשו לי את מה ששיר אחד שלי עושה לקורא, אפילו מבלי ידיעתי.

    משוררי "הנסיך" ודומיו עדיין לא שכנעו אותי שהם כאלה, להוציא אולי אחדים, שעליהם תוכל לקרוא במקומות אחרים.

    ועכשיו באמת בברכה, מאילן ברקוביץ'.

  • אילן ברקוביץ'  ביום ספטמבר 25, 2008 בשעה 1:52 pm

    ולסיום הנה רעיון שחשבתי עליו. מה דעתך לצאת לדרך חדשה במדור השירה שלך? אולי לשם שינוי תכתוב על שירת משוררים שאינם יושבי הסצינה או אחרים שהשכילו להגיע אליך?

    קבל המלצה ממני לשני ספרים של משוררי הדור החדש, שראויים להתייחסות, בין אם שלך ובין אם של ירון ליבוביץ או מישהוא אחר: "תותב נהרה" של איתי אלעד ו"אש כוחותיי" של גילי חיימוביץ (גילוי נאות: הספר ראה אור בהוצאת אבן חושן, שאין לי מניות בה, אבל ספרי הטרילוגיה שלי יראו אור במסגרתה). שני המשוררים האלה אינם יוצאים ובאים בין המבקרים אבל שניהם טובים יותר בשירתם מזו של יהודה ויזן; עודד כרמלי; רועי צ'יקי ארד ורבים אחרים שעליהם נכתב כאן.

    איתי אלעד מזכיר בשירתו משהו מזו של יואב עזרא, אבל זה אחרת, ונועז עוד יותר. וגילי חיימוביץ תזכיר בקריאה ראשונה את שירת משעול אבל בהמשך יתגלה שהיא מעמיקה יותר ולא נסחפת למניירה אלא באמת מיישירה מבט לעיניה של המוזה שלה.

    מה דעתך לנסות? תוכל למצוא פרטים עליהם ברשת, ואז לבקש את ספריהם. יש לי כמובן המלצות נוספות, אבל אני סומך עליך שתדע למצוא בעצמך את הדרך. מצד שני כמובן יכול להיות שבקרוב תעלה כאן רשימה שתשבח את שירתו של יהודה ויזן, אולי מפי עודד כרמלי או מישהוא אחר, ואז… נחזור לנקודת ההתחלה.

    וסליחה על החוצפה שבהצעה, אבל יש לך קוראים רבים, ואני רוצה שהם יקראו גם שירה טובה, אחרת הם יגיעו לתקופת החגים כמו עידן… .

  • מספר666  ביום ספטמבר 25, 2008 בשעה 2:03 pm

    אני קורא ללא הפליה כל ספר שירה שמגיע לידי .
    ואין לי דבר נגד המשוררים הנ"ל .
    אםיעוררו עניין בי או בירון ליבוביץ אז תופיע עליהם כתבה .אנחנומשתדלים שכל שבוע שבועיים
    תופיע כתבה על משורר חדש.
    אבל למרבית הצער אנחנו רק שניים ויש גבול למה שאנחנו יכולים לעשות ועל למי לכתוב נו חוץ מזה אנשים עסוקים מאוד שאינם מקבלים שום תשלום ושזם פרס ספרותי (ובדרך כלל רק חרפות וגידופים) על מאמצינו הגדולים..
    אנחנו לא יצחק לאור שיש לו משכורת קבועה כמבקו ומקבל פרסים ספרותיים באופן קבוע .
    אז אנא סלח לנו אם לא כל משורר שברשימה שלך יופיע באתר זה.
    בכל אופן נעבור על הספרים שהזכרת .

  • אילן ברקוביץ'  ביום ספטמבר 25, 2008 בשעה 2:12 pm

    צודק לגמרי בעניין השכר וכו'. אני רק מציע פתיחות למקומות חדשים ומפתיעים, באופן ההתנדבותי שבו אתם עושים את זה. היו כאן רשימות ביקורת טובות למדיי שאהבתי לקרוא על שירתה של חגית גרוסמן למשל, או על שירתו של יואב עזרא (בחלקה). אפשר לגוון יותר ומעבר לספריה של הוצאת פלונית.

    שנה טובה וימים טובים, מאילן.

    אם תרצה המלצות לספרים נוספים בעתיד, אני עומד לרשותך.

  • פניה ת. יחימוביץ  ביום ספטמבר 26, 2008 בשעה 7:30 pm

    איך אדם כמו אלי אשד לא מקבל אצלך טור קבוע? אתה יודע כמה טוקבקים ייכתבו בכל רשימה?

  • r  ביום ספטמבר 27, 2008 בשעה 3:34 pm

    אילן ברקוביץ' יודע עברית, מכיר שירה, אולי קצת מיושן, אבל הבעיה שלי היא שהוא לוקה באופרטוניזם במידה הכי גבוהה שמשורר לוקה בה כרגע, ונוטה להחמיא להוצאה של ספריו ולדמויות חזקות בעולם השירה. משום מה, הוא היחיד שכותב על שבו. יש בכך משהו שלא מריח טוב. אף שיתכן שהוא באמת אהב את החוברת, ושזה עולם קטן. מי
    יודע. לא מזיק לעשות טובה למו"ל

    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=979031

    עדיף אם היה מתמקד בשירה בשלב הזה. החנופה הזו לכל מה שמשדר כח לטעמי מזיקה לו. לא יזיק לו להוריד קצת מהנפיחות והאהבה העצמית שלו, שמשולבת בפרנויה. אנשים מבינים שהחנופה הזו כלפיהם אינה אמיתית וזה לא מוסיף לו נקודות. האגרסיביות שהוא דוחף את ספרו וכופה על אנשים לרכוש אותו היא בעייתית גם כן, ונשקפת בסוג ביקורתיו.
    אם הייתי ציפר, הייתי דואג לפקח עליו מקרוב יותר.

    לגבי הביקורת של ויזן: עורך היה צריך לצנזר אותה. היא מלאה בשנאה והשמצות לא מנומקות, ולא מתארת כלל את הספר. מה זה משנה אם וולך לא היתה כותבת את משפט זה וזה, משעול כתבה ולא וולך.

  • אילן ברקוביץ'  ביום ספטמבר 27, 2008 בשעה 8:56 pm

    שלום לך. כמובן שהיה לי נוח יותר להתפלמס מול דמות ברורה, אבל מכיוון שהעלית טענות רציניות וענייניות, אני מוכן לענות, בגבולות האפשר.

    1: א"ב הוא היחיד שכותב על "שבו": זו בדיוק הבעיה, שאף אחד לא כתב על זה קודם, כי "שבו" הוא לא כתב עת ביצתי, לא צעקני, ועדיין – לטעמי יפיפה ומקצועי. שני המחזורים עליהם כתבתי, של יקיר בן משה ורונן אלטמן קידר, הם מהיפים שקראתי בשנים האחרונות. התלבטתי לגבי עצם הכתיבה ואז החלטתי – דווקא לכתוב. כאמור, אין לי כל מנייה בהוצאה הנ"ל.
    2: שיווק הספר וכו'. האם קראת את מדורי הספרות לקראת השנה החדשה? האם ראית שם ולו גם ספר שירה אחד של משורר צעיר, שהברנז'ה מצפה לצאתו לאור? ויזלטיר; זך; אבידן – הכל, חוץ מהשירה העכשווית. ויזלטיר אגרסיבי (עשה אלימות בספר הזה)? הגישה שלי היא שאין דבר כזה שירה לאליטות; שאין דבר כזה ספר שירה שאתה מאמין בו ולא עושה למענו; ואין דבר כזה שירה למגירה. הלוואי שמשוררים צעירים היו נוהגים כמוני בהקשר הזה. מצד אחר – אם הייתי אגרסיבי כמו אחרים, היית רואה משירי הספר בכל האנתולוגיות שיצאו לאחרונה. ואיך תסביר שאין שם אפילו שיר אחד מפרי עטי?
    3: שמרנות; חנופה לבעלי כוח; מנופחות; אהבה עצמית – שירה טובה היא לא עניין לשמרנות, הגילוי שלה נכון לכל עת שהיא הנצח; אני לא מתחנף לאיש, אין לי צורך בזה; יותר משיש בי אהבה עצמית יש בי אהבה לעולם ולבני האדם ותקווה. ואהבה ואמונה גדולה בשירה העברית. ואולי בזה אני אכן מנופח.

    ותודה לך על הביקורת, למדתי ממנה והשכלתי. בברכת שבוע טוב ושנה טובה, מאילן ברקוביץ'.

  • חזי  ביום ספטמבר 30, 2008 בשעה 3:21 pm

    בתור מי שמיחצן את ספרו שלו בכל טור ביקורתי שהוא כותב אני ממש מופתע מההערות שלך על אשד. אשד לפחות מקדם שירה של אחרים שבה הוא מאמין ללא שיש לו עצמו רווח כלשהו מזה. מי ידע מי אתה לפני מספר חודשים כשהתחלת לכתוב בהארץ?
    האם אתה באמת לא שם לב שאתה כל הזמן עסוק באיזכור עצמי וקידום אישי?
    במידה ותתחיל עם כל מני טענות בכייניות שזאת מתקפה אישית אני אהיה מוכן לצטט מטורי ה"ביקורת" שלך את האיזכורים שלך את עצמך וההתפעלות שלך מהשתקפותך באגם. כל זאת רק כדי שאולי תוכל סוף סוף לראות את מה שכולם מדברים עליו ולהפסיק אם ההתנהגות המביכה הזאת.

  • אילן ברקוביץ'  ביום ספטמבר 30, 2008 בשעה 8:43 pm

    חזי היקר. גם מתגובתך למדתי והשכלתי. אתה מוזמן לפתוח בהתקפות אישיות עלי; לצטט איזכורים עצמיים שלי ממדור ה"משורר בשטח", ולחשוב כאוות נפשך אודותיי.

    בברכת שנה טובה ומתוקה, מאילן ברקוביץ'.

  • חזי  ביום אוקטובר 3, 2008 בשעה 12:23 pm

    אין לי רצון במתקפה האישית, אבל… שנינו יודעים שהטענות שהשמעתי בפניך נכונות. אנא שפר דרכך העיתונאיות לטובתך ולטובת ציבור הקוראים

  • בני  ביום פברואר 3, 2015 בשעה 4:50 pm

    כמה רוע. עלוב, נגוע בשנאה ולא ענייני.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: