רוני סומק פוגש את ג'וני ויסמילר

צייר רוניסומק .
המשורר רוני סומק הוא חובב קולנוע וסרטי טרזן ידוע ואחד משיריו הידועים המובא כאן עוסק בהודעה על מותו של שחקן טרזן המפורסם מכולם ג'וני ויסמילר .
סומק אגב לא היה הסופר הישראלי היחיד שכתב יצירות ספרות על נושא מותו של ג'וני ויסמילר שבילה את זיקנת בבית אבות הוליבודי ו כשהוא שואג שאגות טרזן שכן שוב לא יכול היה להבדיל בין המציאות האפורה סביבו והדמיון של הסרטים שבהם גילם פעם את מלך הג'ונגל .
. גם יעקב שביט כתב רומן שלם על נושא זה והקומיקסאי תומר חנוכה ., וגם אחרים .
והנה גרסת רוני סומק . בהקדמה שולב חומר שכתב בנושא מ"עיתון 77 " בשנת 1979 .

שעות טרזן

מאת רוני סומק

שלושה בתי קולנוע הקיפו את שכונת ילדותי,נוה-משכן. קולנוע מור בשכון דן, קולנוע תל אור בתל ברוך וקולנוע רם ברמת החיל.סרט,בהצגה יומית, עלה 52 וחצי גרוש. אני זוכר את המחיר כיון שהוא היה שוה שבע נסיעות באוטובוס, ולא פעם כשרצינו להוסיף עוד יומית ליומית השבועית שההורים מימנו, מצאנו את עצמנו הולכים לבית הספר ברגל. המרחק בין השכונה לבית הספר בצהלה היה כשעה והוא הושקע בשעות טרזן.מדוייק יותר: בשעות ג'וני ויסמילר הטרזן הראשון והאחרון של הקולנוע.
ויסמילר היה החלום השרירי שלנו ובתי הקולנוע היו הטרנימל ממנו המריאו מטוסי הדימיון.בטיסות האלה לא הידקנו אף פעם חגורות.
ובכלל,בתי הקולנוע היו פעם נקודות ציון. המגרש של מכבי היה ליד קולנוע אוריון(שהיה מאוחר יותר קולנוע אורלי),ככר דיזנגוף העגולה היתה חנות הפיצוחים של קולנוע אסתר ,קולנוע ארמון דוד היתה נקודת המפגש בדרך אל הים וקולנוע שדרות היה בית קטן בלב הערבה הרוטשילדית.
חלפו שנים מאז. בתי הקולנוע נהרסו.ויסמילר הזקן השתגע ואושפז בבית האבות בוודלנד –הילס,אשר בלוס אנג'לס שם היה ללא ספק המאושפז החשוב ביותר ובו המשיך לשאוג את שאגותיו.
ברור כי המעבר מהג'ונגלים האינסופיים,חיות הטרף והעלמה ג'ין,אל סדיניו הסטריליים של איזה בית אבות הוא מעבר חד. וג'וני ויסמילר,כנראה,לא היה מעולם איש של מעברים חדשים.

 לכן ,גם שם בבית האבות,בשעות שונות של היום ושל הלילה היה ויסמילר שואג את שאגת-טרזן המפורסמת שלו.
אני בטוח שאז היה עובר רטט בלב של איזה צ'יטה המבלה את שארית ימיה באיזה בית אבות של צ'יטות מזדקנות.
בינואר 84 הוא מת. את ההודעה על מותו שמעתי ברווח שבין המחנה הצבאי בית-ליד למועדון פינגווין בתל- אביב. ברווח שבין הטנק לפאנק. התאבלתי עליו בשיר.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • השכן של אינג'  On אוקטובר 11, 2008 at 12:31 am

    שיר ענק של משורר ענק. תחשבו בן כמה השיר הזה ותחשבו כמה הוא אקטואלי גם היום, כחצי יובל לאחר כתיבתו.
    תחשבו על סומק לעומת כל אותם כותבים בחצי לירה שקוראים לעצמם "משוררים", והנה לפניכם כל ההבדל.
    הוא שאמרנו, משורר ענק שרק הולך ומשתבח עם השנים.
    שאפו!!!

  • עידן  On אוקטובר 11, 2008 at 5:18 pm

    טיפה בים…

  • אפרת  On אוקטובר 11, 2008 at 8:20 pm

    כל הכבוד דון פסח מילין על שגילית אותו.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: