גילגוליו של הגולם : חלק א' -הגולם במיסטיקה ובתרבות

 

לילי יודינסקי היא תחקירנית צילומים וחוקרת מעמיקה בתולדות הקולנוע.
ובין השאר היא כתבה עבודת מחקר  על הגולם ועל גילגוליו בספרות ובקולנוע ,נושא שכידוע יש לי בו עניין עמוק . לילי יודינסקי הייתה אמורה במקור לכתוב עבודה רק עלהגולם בקולנוע העולמי אולם תוך כדי המחקר עניינה בנושא התרחב והיא כבר כתבה סקירה מפורטת שלמה על הגולם בתרבות בכלל ולא רק בקולנוע .
האתר גאה להביא בפרסום עולמי  ראשון את מחקרה של יודינסקי בעניין המורכב משלושה חלקים: אחד על הגולם בתרבות היהודית והכללית  והחלק השני על הגולם בספרות  והחלק השלישי על  הגולם בקולנוע ובתרבות הפופולארית .

 

 גילגוליו של הגולם : הגולם בתרבות היהודית  ,העולמית  ובקולנוע

מאת לילי יודינסקי

מדוע אגדת הגולם עוררה ועדיין מעוררת עניין כה רב בקרב יוצרים, יהודים ולא יהודים כאחד, מתחומים שונים?
אולי משום שהיא מכילה מתח וסקרנות על אודות העל-טבעי ומבוססת על האמונה העתיקה שחומר מת אינו מת לחלוטין ואפשר להחיותו. מהם הרובוטים והמחשבים של ימינו אם לא גלמים?
בתקופה שבה הנדסה גנטית של תאים, בעלי חיים ובני אדם פורחת, יותר ויותר תינוקות נולדים בהפריה מלאכותית, הפריית מבחנה, תרומת זרע/ביצית, פונדקאות ועוד מתחדדת שאלת הבריאה המלאכותית ומעמדו החוקי של הפרט.
אגדת הגולם ניצבת בצומת של שאלות פילוסופיות, תאוסופיות, מוסריות והלכתיות. מה הופך את האדם לאנושי? האם מחשבים או רובוטים שניחנו בבינה מלאכותית יכולים להיחשב לישויות אנושיות? מהו מעמדה של הנפש והרוח במשוואה זו?
מיתוס הגולם היא בין הנושאים החוזרים ונשנים בספרות היהודית מהתקופה העתיקה ועד ימינו. מיתוס זה לבשה צורות שונות ומשונות, השתלב בחיבורים מאגיים ומיסטיים, השפיע על תפיסותיהם של מקובלים, ונידון בספרות ההלכה במסגרת הניסיון להגדיר את מהותו של האדם. הבריאה המלאכותית כבשה את דמיונם של הוגי דעות שונים שהשתמשו בה כדי להביע את השקפת עולמם המיוחדת. מיתוס הגולם העביר מסרים אידאיים ומופשטים אך גם נועד לפאר את שמם של מקובלים. בריאת הגולם שימשה כאבן בוחן לגבול העליון של היכולת האנושית, אך בה בעת גם למוגבלותה לעומת יכולת האל לברוא יצור חי, מדבר וחושב.

העניין האישי שגיליתי בנושא הוא הקשר שבין אגדת הגולם ובין טקסטים ספרותיים וקולנועיים של אימה ומדע בדיוני. בטקסטים אלו היה מאז ומתמיד עניין רב בתיאורים מפורטים של קוסמים ומדענים שמנסים להחיות את הדומם ואת המת, לגלות את סם החיים, את אבן הפילוסופים, להפוך עופרת לזהב, ליצור חיים מחומר דומם וכדומה.
חוקרים דוגמת לואיס גלינרט, ביירון שרווין וארנולד גולדסמית' העניקו לי את ההשראה לראות באגדת הגולם כמיתוס מודרני רב-השפעה, שמשמעותו בריאה מלאכותית שניחנה בכוחות על-טבעיים, שיוצאת משליטה. 

 מאמר  זה  יבדוק את גלגולי אגדת/מוטיב/סיפור הגולם בספרות ובקולנוע, החל בהתחלותיו במקרא ובתלמוד, עבור בגרסאות חסידי אשכנז, בעלי הסוד והמקובלים, ההשפעות ההדדיות על סיפור הגולם בין יהודים לנוצרים, וכלה בזמן המודרני שיהווה את חלק הארי בעבודה.
לעבודה בקנה מידה מצומצם זה יש מגבלות ברורות, ועל כן אתמקד באספקטים וביצירות שמעניינים אותי, ואנתח אותם בעזרת מונחים מארגז הכלים הנרטולוגי והקולנועי, כמו גם במונחים מתאוריות פסיכואנליטיות, כמו המאיים, ה"אחר", שלב אימג'ינרי/שלב סימבולי, אבג'קט, חלום/סיוט וכדומה. נוסף על כך, אתמקד בכמה יצירות ואדגים מתוכן- ספר נפלאות המהר"ל של יהודה יודל רוזנברג, המחזה של לייווייק, הרומן של גוסטב מיירינק והסרט של פול ואגנר מ-1920 – בהקשרן ההיסטורי והתרבותי, ואבחן אותן בזיקה לסיפור הגולם במקורות היהודיים, השינויים והאדפטציות שהן עשו, הסיבות לכך והתוצר הסופי והאפקטיביות שלו.

טענה חשובה חוזרת בעבודה זו היא שהיקום הוא שפה ושיש בכוחם של מילים וצירופי מילים ליצור עולם חומרי. האדם משחר בריאתו ביקש לשלוט בסביבתו הטבעית, לחקות את האלוהים, להתקרב אליו ולהידמות לו. ידע הוא כוח, אך סיפור הגולם יותר מכל סיפור אחר ממחיש את הדו-משמעות והסכנה הגלומות בכוח זה. הגולם משמש לבחינת כושר היצירה האנושי ומגבלותיו. ההבטחה הגלומה ביכולת לברוא אדם מלאכותי היא רבה וקסמה לגדולי החכמים, המדענים וההוגים ביהדות ובנצרות, אך היא טמנה בחובה גם סכנה גדולה ליוצר – סכנת כפירה באל, חטא גאווה (היבריס), סכנה מוחשית לחיי היוצר, מה שהפך עד מהרה למטבע לשון, "הגולם קם על יוצרו".
טענה חשובה נוספת היא שמיתוס הגולם היה מזיגה של אגדה וריטואל. מה שהצליחו לעשות אברהם אבינו ורבא, ומה שיוחס לחסידים באגדות שנפוצו כבר לפני המאה ה-11, ביקשו לעצמם בעלי הסוד, ולו רק כאקט מיסטי או כטקס חניכה. מהמאות ה-16 וה-17 ואילך נטען מיתוס הגולם ביסודות מאיימים, כוחות אדמתיים-טלוריים אדירים, אליבא דשלום, שהיו שם מאז ומתמיד, אך כעת איימו להתפרץ ולהכריע את היוצר ואת סביבתו.

1. הגולם במקרא, בתלמוד ובימי הביניים: כמה הגדרות סמנטיות וכמה פולמוסים

הגולם, איש-רובוט (או אשה), שנוצר באופן מלאכותי על ידי גדולי החכמים של היהדות העתיקה, מופיע כדמות קבועה בספרות היהודית המסורתית. אזכור ראשון ומפורש למדי של הנושא נמצא בתלמוד הבבלי (מסכת סנהדרין סה ע"ב). נאמר שם כי רבא ברא אדם:
"בעו צדיקי ברו עלמא, שנאמר 'כי עוונותיכם היו מבדילים וגו'. רבא ברא גברא שדריה לקמיה דר' זירא. הוה קא מתשעי בהדיה ולא הוה קא מהדר ליה. אמר ליה, 'מן חבריא את הדר לעפריך'".
ואילו שניים מעמיתיו – רב חנינה ורב אושעיה – בראו עגל בן שלוש ("…ומיברהו להו עיגלא תילתא…"). משני הקטעים הללו עולה כי אף שצדיקים ניחנו בכוחות מאגיים – הם מסוגלים לברוא עולם – רבא ברא גולם אילם ואילו רב חנינא ורב אושעיה בראו עגל בן שלוש ואכלו אותו. כלומר יצירת הגולם היא מעין אבן בוחן לא רק לכוחו היוצר של החסיד אלא גם לשלמותו הדתית. לחסידים או לצדיקים יש כוחות כבירים אך גם הם אינם נקיים לחלוטין מעוונות.
הנושא המרכזי בקטע התלמודי העוסק בגולם שברא רבא הוא אי-יכולתו של היצור לדבר, מצב הנובע ככל הנראה מחטאותיו של רבא. בקטע זה אין רמז לטכניקה שבה נוצר היצור המלאכותי הזה. נרמז רק שהוא נברא מעפר, שכן לעפר הושב על ידי ר' זירא. אולם רש"י הסביר שרבא ברא את היצור על ידי ספר יצירה, מכאן שהאקט המאגי נעשה על ידי צירופי אותיות של שם האל. אידל סבור שרש"י כנראה הסמיך את הקטע על אודות ר' זירא לכתוב על אודות ר' חנינה ור' אושעיה שקראו בהלכות יצירה ובראו עגל בן שלוש.


בטקסט ימי ביניימי שמיוחס לר' יהודה החסיד, מחכמיה הבולטים של חסידות אשכנז, מתוארת בריאת אדם על ידי אנוש שהביאה להתפשטות העבודה הזרה. סיפור זה קשור גם לסיפור ירמיהו ובנו – בן-סירא מהמאה הרביעית לפני הספירה. לפי סיפור זה, ירמיהו ובנו/נכדו, בן-סירא מוזהרים על ידי ה"אדם האחד" שיצרו מפני הסכנה שהם יצברו כוח ומעריציהם יעבדו אותם כאילו היו האלוהים. בתגובה הם הופכים את צירוף האותיות שעל הגולם, מוחקים את האות אל"ף והגולם מת. לפי הגרסה השנייה הגולם עצמו משתמש בסכין כדי להסיר ממצחו את האות אל"ף שמתחילה את המשפט "ה' אלוהים אמת" והופך אותו ל"ה' אלוהים מת". ירמיהו שמפחד מפני מעשה כפירה זה מקשיב לאזהרת היצור שברא ומדקלם את הא"ב מהסוף להתחלה ובכך הופך אותו לאבק.
כפי שראינו בדוגמאות לעיל המילה "גולם", המציינת את האדם המלאכותי, לא הופיעה בקטעים אלו שכן היא הוכנסה לשימוש רק מאוחר יותר. עד לאותה עת הופיעה המילה רק פעם אחת בעברית התנ"כית (תהלים קלט טז), שם הוזכרה בהקשר לאדם הראשון. המדרש והתלמוד מפרשים מילה זו כמציינת מצב גמור למחצה של האדם, שראשית בריאתו בעפר מן האדמה, בטרם "ייפח אלוהים באפיו נשמת חיים" (על פי בראשית ב, ז והפירושים של מדרש רבה יד ח ושל הרמב"ן לפסוק זה). מדובר במצב שבו הגולם הוא גוש נטול צורה (תלמוד בבלי, סנהדרין לח ע"ב). על פי פירושים אחרים הוא גוש אדמה בעל צורה אנושית, אך חסר רוח חיים (מדרש ויקרא רבה א כט).
לבריאת הגולם כמה מרכיבים משותפים עם בריאת האדם הראשון בידי אלוהים.
האדם הראשון מתואר כגולם המוטל לפני אלוהים שעה שזה מציג בפניו את כל הדורות העתידים לצמוח ממנו. מדרש זה מתייחס לכתוב במזמור תהלים קל"ט: "גולמי ראו עיניך ועל ספרך כולם ייכתבו". על פי המדרש הגולם הוא האדם הראשון, וכל צאצאיו רשומים בספר שנגלה לפניו.
וכך מתואר הגולם בויקרא רבה:
"שעה ראשונה עלה במחשבה, שנייה נמלך במלאכי השרת, שלישית גיבלו, רביעית ריקמו, חמישית עשאו גולם, ששית נפח בו נשמה, שביעית העמיד על רגליו, שמינית הכניסו לגן עדן, וכו'".
לעניינו חשובות הפעולות: גיבול העפר, רקימת האיברים, עשיית האדם לגולם, ולבסוף הפחת נשמה בו. אלו הן פעולות יסוד בעשיית אורגניזם אנושי מעפר ומים. שלב הגולם הוא שלב שבו היצור קיים בדרגה שהיא יותר מדמות אדם אך פחות מאדם בעל נשמה.
כך גם במדרש בראשית רבה:
"גולם בראו והיה מוטל מסוף העולם ועד סופו ונזרקה בו נשמה".
בשני המקומות נתפס שלב הגולם כשלב שבו היצור מגובש בדמות אדם אך טרם קיבל נפש.
גרשם שלום סבור כי "גולם פירושו – חסר עיצוב או חסר צורה (חומר היולי). אין כל אסמכתא לפירוש, שהועלה לעתים, כאילו גולם משמעותו – עובר… אדם הראשון היה אפוא בבחינת גולם עד שלא הופחה בו רוח האלוהים". עוד הוא קובע כי העובדה שהאל הראה לגולם את הדורות העתידים לבוא לפני שזה קיבל נשמה מעידה על כך שהיו לגולם כוחות טלוריים, כוחות מזיקים ואי-רציונליים שמקורם באדמה.
אידל סבור אחרת, יש לראות את הכתוב בבראשית רבה באופן הדומה יותר למונח הגולם בפיוט שהוא הספרות הקרובה ביותר למדרש מבחינה כרונולוגית. גולם במשמעות עובר, יצור עוברי. היכולת לראות את הדורות העתידיים נובעת מההנחה שהעובר ניחן בכוחות הכרתיים, כוח קוגניטיבי יוצא דופן.
כך למשל, הרמ"ק (ר' משה קורדובירו) מתאר את הגולם כתבניתו הצורנית של האדם העתיד להתהוות המקבילה ברמה הרוחנית לצורתו של העובר ברמה החומרית.
ובאחד מפיוטי ינאי מופיע:
אריגת אברים/ פתחתה לעברים/ גלומים מרובעים/ לימים ארבעים.
המילה "גלומים" ניתנת לפירוש שלפיו איברי העובר טרם קיבלו את צורתם הסופית.
מכאן נובע שאפשר לראות ב"גולם" כמונח המביע דו-משמעות, החוזרת ונשנית אף מאוחר יותר. בעת ובעונה אחת זהו "גוף אנושי נטול רוח חיים" בעל צלם או בעל גוף – מעין חומר ראשוני חסר "צורה", וכן צורה אנושית חדורת חיים, ובלשונו של אידל: אנתרופואיד, המשקף גבר או אשה אמיתיים.
שלום מדגיש בפרק 11 בספרו את היסודות האדמתיים-טלוריים של הגולם. האדם הראשון נעשה מאדמת טבור הארץ אך בבריאתו התחברו כל שאר היסודות (אש, מים ואוויר) ועפרו נאסף מארבעת הכיוונים של שושנת הרוחות. במקורות שונים אותיות השם "אדם" (בלועזית Adam) פורשו כראשי תיבות של ארבעת היסודות שמהם הורכב, או של ארבע רוחות השמים.
בחיבורים מאוחרים יותר כגון הנוסח המאוחר ביותר של אלפא ביתא דבן סירא, שהתפשטו בימי הביניים בייחוד בגרמניה, הוזכר חוזה מפורש בין האל לאדמה בבריאת האדם. האל מבקש מהאדמה את האדם כפיקדון למשך אלף שנה. על שטר החוב חתמו המלאכים מיכאל וגבריאל שמסרוהו למטטרון.
שלום ביקש לפתור את בעיית התמורה הסמנטית שחלה בין הגולם המקראי לגולם המאגי. הוא היה משוכנע שהמעבר הסמנטי התרחש בחיבורו של ר' אלעזר מוורמס, שנמנה עם חוג חסידי אשכנז, בספרו פירוש לספר יצירה, בראשית המאה ה-13.
אידל אינו מסכים עם קביעתו של שלום לגבי המשמעות הסמנטית של המונח גולם. הוא סבור שהנחה זו יסודה בטעות הן משום שהשימוש במונח בפירושים לספר יצירה לא הובן כראוי והן משום שניתן למצוא את המונח "גולם" בהוראת אדם מלאכותי בטקסטים שנכתבו לפני סוף המאה ה-12.
בנספח ג' אידל מציע היפותזה שלפיה כבר בכתבים הגנוסטיים המתוארכים לפני המאה השנייה לספירה לערך, היתה קיימת תפיסה עתיקה בדבר קיומו של מקרואנתרופוס בשם "אמת" וייתכן שכאן נעוץ הה
סבר לצמיחתו הבלתי מרוסנת של הגולם שעל מצחו כתובה המילה אמת.

1.1. ספר יצירה: ממאגיה עיונית למאגיה מעשית


שום דיון באגדת הגולם לא יהיה שלם בלי אזכור של ספר יצירה. לדעת שלום הספר חובר על ידי מחבר אנונימי, יהודי נאו-פיתגוראי בתאריך כלשהו בין המאה השלישית לשישית לספירה.
יותר מכל טקסט אחר של המיסטיקה היהודית הציג טקסט זה קוסמולוגיה מפורטת, שבבסיסה עומדת ההנחה, כי צירוף אותיות הוא הטכניקה שבה נברא העולם וגם החומר של בריאה זו. הפירוש השכיח לספר יצירה עוסק בקוסמוגניה, הכרת המבנים הנסתרים של היקום, כפי שהתגלו בפני אברהם אבינו. מבנים אלה זהים בצורתם ל-22 אותיות האל"ף-בי"ת העברי ולעשר הספירות, שצירופיהן הרבים מעניקים משמעות לצירופים של ארבעת היסודות (אדמה, אוויר, מים ואש) שהם עצמם מכוונים לעבר ארבע אותיות השם המפורש, שכל יצורי אנוש עשויים ממנו.
התהוות העולם מתוארת כאירוע הקשור בכל הצירופים האפשריים של 22 אותיות. ניצול כל הצירופים האלה, כמוהו כמיצוי כל התצורות האפשריות בכל השפות האפשריות. האותיות הן חומר בפוטנציה ובחינת האפשרויות הטמונות בכוח בעיצורי השפה העברית היא גם בחינה של יסודות הבריאה.
יסודות רבים של טכניקות מאוחרות יותר לבריאת גולם מקורם בספר יצירה, אף שבריאת גולם איננה מוזכרת במפורש בטקסט. בספר יש שני דיונים התומכים יחדיו בתזה, שספר יצירה אכן דן בבריאת גולם: האחד הוא הדיון בצירוף האותיות; והאחר בהישגו של אברהם.
בסוף ספר יצירה יש כמה משפטים המתארים את פועלו של אברהם:
"וכיון שבא אברהם אבינו, והיביט וראה וחקר והבין וחקק וצרף וחצב וחשב ועלתה בידו, נגלה עליו אדון הכל והושיבו בחיקו ונשקו על ראשו קראו אוהבו ושמו בנו… הבין בחכמה וחכום בבינה. בחון בהם וחקור בהם דע וחשוב וצור והעמד דבר על בוריו והשב היוצר על מכונו".

המהדורה המושלמת והמפורטת  ביותר הקיימת  של ספר היצירה.כתב היד הוצא לאור בידי בני משפחתו של בעל האתר.


נראה כי ספר יצירה לא היה רק חיבור קוסמוגני שתיאר את המתרחש בבריאה, אלא גם מדריך מעשי לנקיטת פעילות מסוימת, הקשורה מפורשות לפעילות האלוהית.
אברהם מצטייר בטקסט זה כמאגיקון שחקר את תוכן הספר וניחן ביכולת בריאה מכוח ידיעתו את הלכות יצירה. תפיסה זו קשורה ככל הנראה לתפיסה המדרשית שראתה באברהם אדם נעלה, וכן בצורך הפולמוסי להנגיד את פעילותו של אברהם שברא בני אדם בשר ודם לפסלונים שיצרו עובדי האלילים. אך נראה שאפילו אברהם לא הצליח להפיח נשמה באדם/גולם שיצר, וכן הוא היה זקוק לחברה של אדם שני כדי ליצור, כפי שכתוב: "קרב לעצמך חבר והביטו בו שניכם ותבינו בו".
היכולת להבין את ספר יצירה מתוך לימודו של יחיד היא זכות השמורה לאל בלבד. אין זה מקרה שמומלץ ללמוד את הספר ואת טקס בריאת הגולם בפרט בזוג או אפילו בשלושה. המקור לכך כנראה נעוץ במשנה במסכת חגיגה (פרק ב, א) הקובעת ש"אין דורשין במעשה בראשית בשניים ולא במרכבה ביחיד".
אפשר לשרטט שני קווים של במיסטיקה היהודית בימי הביניים: האחד הוא קו הקבלה התאוסופית והתאורגית, שמקורו בפרובנס והוא עובר דרך קטלוניה וקסטיליה לצפת, אינו התעניין בסוגיית האדם המלאכותי; והשני הוא זרם הקבלה הנבואית שמקורה בגרמניה, הבליחה לרגע בספרד והופיעה באיטליה של ימי הביניים והרנסנס ובמזרח – בארץ ישראל.
חכמי אשכנז וצפון צרפת הרבו לדון בגולם, הושפעו מהתיאור המדרשי של יצירת האדם הראשון והיו שקועים בתאולוגיה המיסטית היהודית העתיקה כפי שנוסחה בספרות ההיכלות על כל נטיותיה המאגיות והאנתרומורפיות. לעומתה ספרות הקבלה בפרובנס ובספרד בימי הביניים שיקפה התעניינות שולית בשאלות על אודות טבעו של הגולם וטכניקות יצירתו. שלא כמו הוגים בני זמנם מאשכנז ומצפון צרפת, התמקדו דיוניהם של חכמי פרובנס בתאוספיה ולא במאגיה. ולכן כפי שנראה בסעיף הבא הדן בטכניקות ליצירת הגולם, היתה השפעת חסידי אשכנז על התפתחות מיתוס הגולם רבה יותר מזו של חכמי פרובנס וספרד.

1.2.

טכניקות ליצירת גולם

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לדעת  משה אידל קיימות חמש טכניקות ליצירת גולם. שלוש מוצאן מאשכנז ומצפון צרפת, הרביעית של ר' אברהם גלנטי והחמישית היא של ר' אברהם אבולעפיה.
1. הטכניקה של ר' אלעזר מוורמס המובאת בפירוש לספר יצירה.
2. טקסט אנונימי בשם פעולת היצירה. נמצא בכמה כתבי יד, טרם הודפס בשלמותו והוא המפורט והמסועף ביותר בנושא בתקופת הרנסנס.
3. הפירוש על ספר יצירה המיוחס לרס"ג, נכתב כנראה במחצית השנייה של המאה ה-13 בצפון צרפת.
4. הגרסה של ר' אברהם גלנטי, מקורה באשכנז אך היא כוללת יסודות נוספים.
5. הגרסה של ר' אברהם אבולעפיה
כל הטכניקות הללו הועלו על הכתב החל במאה ה-13 ויש להן שני יסודות משותפים:
1. הגולם עשוי עפר המעורבב עם מים ונילוש לצורת אדם.
2. על גוף העפר נאמרים צירופי אותיות שמנפישים אותו.
הצירופים של אותיות ומספרים תופסים תמיד תפקיד מרכזי. ביטוי הצירופים האלה, המלווה במדיטציה ובטכניקות טיהור אחרות ניחן בכוח יוצר. כוח שעשוי להפיח חיים בגוף דומם שעוצב מאדמה ומים. לדעת אידל אפשר לתאר את הפרקטיקות ליצירת גולם כניסיונות של האדם לדעת את האל באמצעות הדרך, שבה יצר הוא את האדם.
תמצית תפיסתו של שלום נמצאת בשורות ההקדמה שכתב לערך "גולם" באנציקלופדיה יודאיקה:
“A creature, particularly a human being, made in artificial way by virtue of magic act, through the use of holy name… the development of the idea of the Golem in Judaism is connected with the magical exegesis of the Sefer Yezirah and with the ideas of the creative power of speech and of the letters”.
ההבדל העיקרי בין שלום לאידל הוא שלדעת אידל, שלום נטה לתפיסה שהיתה טכניקה בסיסית אחת ליצירת גולם שהיתה משותפת לכל הטקסטים שנכתבו באשכנז ובצפון צרפת. וכן ששלום העדיף תיארוך מאוחר על פני תיארוך מוקדם של הטכניקות ליצירת גולם. הוא ראה בכתביו של ר' אלעזר מוורמס את המופע הראשון של הנושא:
"במאה הי"ב לכל המאוחר, נתפתח… נוהל ובו הוראות קבועות לעשיית הגולם. טקס זה נתפס, אם איני טועה, כביטוי לכוחו של העומד בסוד ס' יצירה המתגלה בחוויה האכסטטית של החייאת הגולם".
אך אידל סבור שמה שנחשב לחידוש קבלי של המאה ה-16 מופיע כבר במחצית השנייה של המאה
ה-13.
אך שניהם מסכימים כי בטקסטים רבים במאות ה-12 וה-13 נתפסה בריאתו של הגולם באופן סמלי לחלוטין, לצרכים מיסטיים, כיצירה ריטואלית מתוך מטרה לחוות חוויה מיסטית.
ההבדל ביניהם בשאלת טכניקת יצירת הגולם הוא סמנטי שכן אידל מעדיף לכנות את פרקטיקת יצירת הגולם כטכניקה וזאת כדי להבחין בין הפעולות המאגיות והמיסטיות ובין הריטואל היהודי הרגיל כפי שהתגבש בספרות ובמנהגים ההלכתיים.

2. בין יהודים לנוצרים: השפעות הדדיות בתפיסת הגולם

,תאלוס אדם מלאכותי במיתולוגיה היוונית. מהסרט "ג'אסון והארגונאוטים. "
משחר ההיסטוריה יצר האדם בריות ויצורים מלאכותיים. בחלקם היו יצורים אלה מעין רובוטים פשוטים, בחלקם אלה היו פסלים בעלי כושר דיבור. מעטים בלבד ניחנו ברוחניות כלשהי.
כך למשל היו האושאבטי במצרים הקדומה בעלי יכולת "להשיב" במקום המת ולחשים מאגיים היו חרותים על פלג גופם העליון.
במיתולוגיה היוונית מסופר על פרומתאוס שיצר מחימר משובח פסל בדמות אישה וקרא לה "אמת". שולייתו, דולוס ניסה לחקות אותו אך לא היתה בידיו כמות מספקת של חימר ופסלו נותר ללא רגליים. לאחר ששני הפסלים נשרפו בכבשן והופחה בהם רוח חיים, יכלה האמת להתהלך ואילו העותק, השקר, נותר רתוק למקומו. מכאן גם האמרה "לשקר אין רגליים". כמו כן קיימת הקבלה מעניינת בין המסורות היהודיות על אודות הגולם ובין האגדה על סימון מאגוס שהתרברב שהוא מסוגל להפיח חיים בפסלים כך שמי שרואה אותם יהא סבור שהם בשר ודם. פסגת הישגיו היתה בבריאת ילד על ידי התמרת האוויר סביבו כמה פעמים.
שלום מעלה בחיבורו זיקות וקווי דמיון אם לא השפעה הדדית בין תורת הסוד של ספר יצירה לבין הכתבים הפסבדו-קלמנטיניים (המיוחסים לקלמנס מרומא). התמורות או התמרת האוויר המתוארות בסיפורו של סימון מאגוס דומות להפליא לתמורות האלפבתיות באותיות המתוארות בספר יצירה.
לפי שלום כבר מאז המאה העשירית רווחו באיטליה אגדות עם ומיתוסים של החייאת בריאות מלאכותיות על ידי כתיבת שם האלוהים והכנסתו לפיהם או כתיבתו על זרועם. ברגע שהשם נכתב מהסוף להתחלה הבריאות הללו מצאו את מותן.
נוסף על כך, היסודות הטלוריים, אדמתיים של הגולם והגולם כמשרת והסכנות המתעוררות בשל כוחות אלה הם מוטיב חוזר במחקריו של שלום. מקור תפיסה זו הוא בגנוזיס ולפיה לאדמה יש רוח משלה ומכאן אפשר אולי להסביר את צמיחתו העצמאית של הגולם והפיכתו ליצור חסר מעצורים. הדבר בולט במיוחד בפירוש לספר יצירה שיוחס לרס"ג ולפיו הגולם נקבר קודם באדמה ומתוכה הוא קם לתחייה. כמו כן טעויות במילוי ההוראות אינן מביאות להשחתת הגולם אלא להרס יוצרו – חזרה ליסוד הראשוני, שקיעה באדמה עד טבור.
לדעת אידל הגולם הוא מקרה נוסף של מפגש בין מסורות עתיקות ביהדות ובין דפוסי מחשבה זרים. מפגש שהביא לריבוי תפיסות בדבר טבעו של הגולם. אך בניגוד להתמקדות במאפיינים הפיזיים והמפלצתיים של יצורים, שאופיינית לטקסטים נוצריים מימי הביניים ואילך, בטקסטים העבריים הגולם יוצג כיצור מושלם מבחינה גופנית אך נעדר נשמה, יכולת דיבור וכוח הולדה.

 

פאוסט והאדם המלאכותי ההומונקולוס

 

ההומניזם המדעי האירופי מראשיתו נטבע בחותם של דו-משמעות: הומניזם שהוא בה בעת נוצרי ואנטי-נוצרי, מאגי ואנטי-מאגי. מסוף השליש האחרון של המאה ה-15 ואילך התפשטה יותר ויותר הערכה מחודשת של המאגיה בחוגים רחבים של אינטלקטואלים. בראשיתה היתה התופעה מוגבלת להוגים איטלקים, אך עם הזמן היא קנתה אחיזה ברחבי אירופה. ראשית התופעה בכתביהם של מרסיליו פיצ'ינו, פיקו דלה מירנדולה ויוהנס רויכלין בקרב הנוצרים.
עם פרסום De Arte Cabbalistica בשנת 1517 בידי יוהנס רויכלין, נפוצה המילה "גולם" בקרב הנוצרים. בתחילה דעותיהם עוררו ביקורת אך בסופו של דבר התקבלה גישתם החדשנית והחיובית בקרב חוגים נרחבים. אפשר לראות בקורנליוס אגריפה את האידאולוג המובהק של כיוון מחשבה זה במאה ה-15.

פרצלסוס "יוצרו " של ההומונקולוס
אך ההתעניינות במאגיה לא היתה אקדמית או פילוסופית גרידא. הנצרות התעניינה בקסמים, במאגיה ובהרמטיזם. אישים כמו קורנליוס אגריפה וג'וליו קמילו נודעו ביכולותיהם המאגיות. בייחוד ידוע דוקטור פרצלסוס בכך שיצר אדם קטן homunculus על ידי שילוב של שתן, דם וזרע שלטענתו היוו את החומר ההיולי של נפש האדם. לאחר 40 יום התחיל ההומונקולוס להיווצר מתוך הרקב שעלה בזרע. פרסלוס מכנה גם דמויות גולם קטנות שנוצרו משעווה, טיט או זפת בשם זה ושנועדו במסגרת המאגיה השחורה לגרום כאב ונזק לאויבים.


הנה כי כן, אפשר לראות כי בעיני פשוטי העם והטקסטים העממיים שרווחו בימי הביניים ובתקופת הרנסנס היטשטשו ההבדלים בין יהדות לנצרות, בין מאגיה שחורה ללבנה, בין מונותיאיזם למדעי הטבע. השפעות נוצריות חלחלו אט אט ונספגו באגדת הגולם היהודית. כך אפשר לראות שהחל מהמאה ה-17 הגולם מיוצג כבעל כוחות טלוריים מסוכנים, בלתי ניתנים לשליטה, דמוניים משהו.
נוכח סביבה עוינת, מרובת עלילות דם ופולמוסים דתיים, סביבה של השפעות הדדיות, לסיפור הגולם היה תפקיד סוציולוגי בתרבות היהודית: הוא שימש כהוכחה ניצחת לסביבה הפגאנית והפוליתאיסטית בדבר עליונות היהדות והמונותאיזם היהודי. ההמון שאב ביטחון מכך שבסביבה עוינת יכולה המנהיגות הדתית שלו להתמודד באמצעים מאגיים עם פוגרומים ועם עלילות דם.

3. גלגולי הגולם בעת החדשה

המוטיב של הגולם כאיום פיזי על יוצרו החל להופיע בכתבים גרמניים מהמאה ה-17 אך חלחל לספרות העברית רק במאה ה-18.
כפי שראינו לעיל בגרסאות הקדומות של סיפור הגולם בתלמוד ובימי הביניים, כמו גם בגרסאות של המאות ה-17 וה-18 שנשתמרו עד למאה ה-19, אין תיאורים מפורטים של הגולם, אין דיונים בעולמו הרוחני ואין הבניה של עולמו הפנימי. אין מידע אישי על אודות הגולם, אין לו משמעות מבחינת עצמו: אין לו שם פרטי והיעלמותו אינה חשובה אפילו ליוצרו האנושי. הגולם משמש עדות דוממת לכוחו של המאגיקון ואין לו ערך כשלעצמו.
בפרק הקודם ציינו כי בסביבה עוינת אך מלאה בהשפעות הדדיות בין נצרות ליהדות, לסיפור הגולם היה תפקיד סוציולוגי: הוא נטע כוח ואמון בעם במנהיגיו ובעליונות היהדות בסביבה לא-יהודית ואנטי-יהודית.
במאות ה-18 וה-19 חוסר היציבות הפוליטית והדתית (מלחמת שלושים השנה) והתמוטטותן של הנחות יסוד בדבר האדם והעולם פגעו בתחושת הביטחון האישית. חלה נהייה אחר האל, ופנייה לעבר התנסות אישית. המיסטיציזם פרח.
הדבר היה בולט בעיקר בקרב יהדות מזרח אירופה, שלפי החוקר Thieberger דחף אותה להסתמך יותר מאי פעם על טקסים בעלי אופי מאגי וקמעות.

3.1 יצירת מיתוס מודרני: הגולם של ר' אליהו מחלם


האגדה הקדומה ביותר, משנת 1674 לערך, המקשרת את יצירת הגולם לדמות היסטורית מצביעה על ר' אליהו בעל השם מחלם שחי במחצית השנייה של המאה ה-16, כפי שמופיע בכתביהם של מחברים נוצריים דוגמת יהן וופלר וקריסטוף ארנולד. האגדה היא בסיס לתבנית אגדה מאוחרת יותר שנרקמה סביב דמותו של המהר"ל מפראג, בן זמנו הידוע של ר' אליהו.
בגרסה של ר' אליהו מחלם לא מוזכרים כוחות על-טבעיים של הגולם וגם לא נראה שהגולם גורם למאגיקון שברא אותו דאגות מיותרות. הסכנות הנזכרות בגרסה המאוחרת של מעשה הגולם אינן מופיעות בגרסה זו. ר' אליהו מסיר את המילה "אמת" בלי לתת הסבר מפורש למעשה. המילה "אמת" היתה כנראה תלויה בקמע על צווארו. על פי גרסה זו נחשב היצור למת מלכתחילה. לפיכך נראה שיש לתארך את הדרמטיזציה של האגדה לא לפני אמצע המאה ה-17 ואולי מעט מאוחר יותר.

כאמור זוהי העדות המוקדמת ביותר במרכז אירופה לאגדת הגולם כמשרת/שוליה, אך שלום מביא בחיבורו החשוב עדות קדומה יותר המצויה בכתב יד מהמחצית הראשונה של המאה ה-16 ומקורה כנראה קדום יותר. מסופר בה על ר' שמואל החסיד (אביו של ר' יהודה החסיד) ש"ברא גולם אשר אמנם לא ידע לדבר, אך ליווה אותו ושירת לפניו במסעותיו דרך גרמניה וצרפת". בגרסה זו כמו גם בגרסאות המאוחרות לסיפור הגולם ניכרות לדעת שלום השפעות של הבריאה המלאכותית והאוטומטית (לימים, הרובוט או המחשב). נוסף לכך, בימי הביניים היו נפוצות אגדות ומעשיות על משרתים דמויי אוטומט, הידועים שבהן הם סיפורי "השקרן" של לוקיאנוס. גם בגרסתו של ר' יעקב עמדן, אחד מצאצאי ר' אליהו, היה חשש מפני הגולם שגדל ללא הרף שישמיד את העולם כולו. ככל הנראה מצביע מוטיב ההתפשטות הבלתי מבוקרת על השפעתו של מוטיב "שוליית הקוסם" שנתווסף בתקופה זה כתוצאה מהשפעות נוצריות לתפיסה הנמצאת במדרש.

לפני שנעבור למיתוס הגולם בגרסתו המוכרת ביותר, קרי, המהר"ל והגולם מפראג, אביא את גרסתו של יעקב גרים כפי שהופיעה בעיתון למתבודד משנת 1808:
"יהודי פולין עושים, אחרי אמירת תפילות מסוימות וקיום ימי צום, דמות של אדם מטיט או מחימר, וכאשר הם לוחשים עליו את שם המפורש הפועל נפלאות, אז בהכרח נכנסת בו רוח חיים. אמנם, לדבר אין הוא יכול, אך הוא מבין די הצורך מה שנאמר לו או מה שמצווים אותו. הם מכנים אותו גולם ומשתמשים בו כמשרת לעשיית עבודות בית שונות, ואולם אסור לו לעולם לצאת מחוץ לבית. על מצחו רשומה המילה 'אמת', ומדי יום ביומו הוא מוסיף במשקלו ונעשה בהדרגה גדול וחזק מכל בני הבית, אפילו קטן היה בתחילתו. על כן בגבור פחדם מפניו הם מוחקים את האות הראשונה, עד שלא נשארת אלא המילה 'מת', ואז הוא מתמוטט וחוזר להיות עפר. אולם אדם אחד, מהיסח הדעת, הניח לגולם שלו לגדול יותר ויותר עד שלא יכול היה האיש להגיע אל מצחו. אז ברוב פחד ואימה ציווה על משרתו זה לחלוץ לו את מגפיו, בחושבו שכאשר יתכופף הלה, יוכל להגיע אל מצחו. וכך אמנם היה, והוא הצליח למחוק את האות הראשונה, אך גוש החימר נפל כולו על היהודי וימחצנו".

3.2 ביסוס המיתוס: המהר"ל והגולם מפראג

 

ייחוסה של יצירת הגולם למהר"ל (ר' יהודה ליווא בן בצלאל, 1609-1512) מפראג תרמה לעיצוב מעשה הגולם במתכונתו המובהקת למן המאה ה-19. המהר"ל חי בתקופה מלאת שינויים והתפתחויות מדעיות, הוא היה בן זמנם של יוהנס קפלר וטיכו ברהה, שערכו את ניסוייהם המדעיים סמוך לנהר
ה-Moldau.
אידל סבור כי ייחוס אגדת הגולם למהר"ל עושה עוול לדמותו הרוחנית, כפי שזו מצטיירת מתוך כתביו המקוריים. במקורות ההיסטוריים, שנכתבו בחוג המהר"ל במשך חייו ומיד לאחר מותו, אין זכר לאגדת הגולם. ולמרות זאת מופיעות מסוף השליש הראשון של המאה ה-19 עדויות בכתב, המקשרות בין המהר"ל ליצירת הגולם.
המהר"ל היה ידוע בפישוט והנהרה של דוקטרינות במיסטיקה היהודית. הפופולאריות שלו גרמה לרבים לראות בו בעל כוחות על-טבעיים ובעל ידע ברזי הקבלה. האירוניה המרכזית היא שמדובר באדם שבחייו האמיתיים לא האמין בנסים או בקסמים ושהפך לאחר מותו לדמות המרכזית באחד מיתוסים המודרניים הגדולים ביותר – מיתוס הגולם, יצירת אדם חי מחימר.
המהר"ל דחה את השילוב בין מדע לקסם ומאגיה והסתמך על התורה ועל התלמוד כמקורות הבלעדיים לידע ולהבנת העולם. הוא לא האמין בנסים וזאת בניגוד לדמותו המיתית בגרסאות הספרותיות והקולנועיות. אך עם זאת הוא היה איש רנסנס אמיתי: בהסתמכותו על עיקרי ההומניזם הרנסנסי שהדגישו את ההסתמכות על היחיד והתנסותו, החיפוש אחר האמת, חשיבות ההשכלה הרחבה ושיפור עצמי ושוויון. בכך מגלם המהר"ל בדמותו את המעבר מימי הביניים לתקופת הנאורות.
לפי מקורות היסטוריים המתועדים אצל החוקר Thieberger, בשנת 1592, כמה שבועות לפני חזרתו של המהר"ל לפוזן לשם קבלת משרת רב ראשי, הוזמן לפגישה אצל רודולף השני. פגישה קצרה זו עוררה את דמיונם של יהודים רבים – אדם יהודי, הנמנה עם הגזע השנוא והנרדף ביותר, מוזמן לחצר הקיסר, נפגש עימו לא כיועץ פיננסי ולא כשגריר פוליטי, אף לא כרופא חצר אלא כיהודי מלומד, כידיד.
הקיסר רודולף השני התעניין במיסטיקה ובקבלה ונראה שזה היה נושא השיחה בין השניים. ידוע שהוא הקיף את עצמו במלומדים, באמנים ובמדענים כמו יאן ברויגל, טיכו ברהה ויוהאן קפלר.
בקובץ סיפורים פופולרי על הגטו בשם Sippurim שהוציא לאור Wolf Pascheles מופיע סיפור מאת לודוויג קפר (Kapper) בשם "רבי לאו הגדול והרוזן" שמשלב בין גרסאות שונות לסיפור המפגש בין המהר"ל לקיסר, ולענייננו, זהו המקום הראשון שבו מופיעה בדפוס אגדת הגולם מפראג. גם בקובץ של Alois Jirasek הצ'כי Old Bohemian Tales (1914) מופיעה גרסה המספרת על המפגש בין המהר"ל לקיסר וכיצד בשל צחוקו של הקיסר קרס חלק בארמונו והמהר"ל הציל את המצב (סצינה שמקבלת ייצוג בסרטו של ואגנר מ-1920).
ההנחה של אידל היא שבאמצע המאה ה-19 תועדו בפראג אגדות המקשרות בין המהר"ל ליצירת הגולם. תפוצתה של האגדה בפראג קשורה בכך שנושא האדם המלאכותי הופיע בכתביהם של סופרים שביקרו בפראג או חיו בה, כפי שמעידות הדוגמאות של גתה והשק.
במובנים רבים אגדת הגולם היא מיתוס נגדי. הוא נוצר וקם לתחייה כדי להגן על היהודים מפני הגויים שהעלילו עליהם עלילות דם, כמו שימוש בדם נוצרי לאפיית המצות של פסח. הגולם היה תגובה לשנאה אי-רציונלית מצד הנוצרים. כך נוצר אספקט מטאפורי חדש של הגולם – גילומה של התנגדות יהודית, הגנה יהודית. ולחימה יהודית.

ראו גם

 

גילגוליו של הגולם: חלק ב' : הגולם בספרות העולמית

גילגוליו של הגולם:חלק ג' -הגולם בקולנוע העולמי

 

יש לנו גולם במעגל

 

 

גולם למניין חלק א'

  

חלק ב'

ספר היצירה במהדורה הטובה ביותר

הגולם ואני

 

הבלוג של לילי יודינסקי

 

 

 

 

 

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • דוד  ביום אוקטובר 22, 2008 בשעה 10:39 am

    זו הבעיה בהסתמכות יתרה וחפיפית על מקורות משניים. זוהי שגיאה גסה. המהר"ל הוא ממפתחיה החשובים של דוקטרינות הנס ביהדות בעת החדשה והשפעתו כאן היא מפליגה עד העת החדשה המאוחרת. לפיתוח תפיסתו את הנס הוא מקדיש ספר שלם: גבורות השם

    גם תיאור המהר"ל כדמות פרוטו-נאורה, תיאור הנשען על תפיסתו של אנדרה נהר, הינו חסר שחר

    כל זה כמובן לא בכדי לומר שיש קשר ישיר בין דמותו הרוחנית ובין אגדת הגולם

  • מספר 666  ביום אפריל 11, 2009 בשעה 6:27 am

    ספר חדש יצא לאור לאחרונה ספר מקיף מעין כמוהו, למעשה המקיף ביותר אי פעם שנכתב בנושאו בידי מחבר יחיד : שלושה כרכים (!) על תולדות תורת הסוד העברית.
    זהו הספר "תולדות תורת הסוד העברית :העת העתיקה" של פרופסור יוסף דן בהוצאת מרכז זלמן שזר.
    לכתוב ספר מעין זה הוא יומרה גדולה מעין כמוה,מה גם שחקר המיסטיקה והאיזוטריקה ותורת הסוד העברית לדורותיה הוא הנושא הפופולארי המוכר והמבוקש ביותר בקרב הציבור הרחב המשכיל מבין כל מדעי היהדות.
    וספר ענק זה הוא רק הפתיחה בפרויקט שאפתני מעין כמוהו.
    פרופסור יוסף דן הודיע שהוא מקווה לכתוב לספר זה המשכים שיתארו את כל תולדות תורת הסוד לאורך הדורות עד לימינו כפי שגרשום שלום מורו מייסד המחקר בתחום הנחשב לגדול חוקרי היודאיקה של המאה העשרים מעולם לא עשה. ולמעשה איש לא עשה.
    ניתן לראות שדן מבצע סיסטמיזציה ומציג סקירה היסטורית מקיפה של תולדות תורת הסוד מנקודת המבט של ההיסטוריון של הרעיונות ומנסה להגיד את המילה האחרונה לגבי כל מה שקיים וידוע כיום בתחום חקר הקבלה ותורת הסוד היהודית וגם לגבי מה שלא ידוע ואולי לא יהיה ידוע לעולם.
    ראו
    תולדות תורת הסזד -שלב הסיכום
    http://www.notes.co.il/eshed/55008.asp

  • מספר 666  ביום מאי 19, 2009 בשעה 4:38 am

    ביהדות ישנם כל מיני סיפורים על גלמים ,אנשים מלאכותיים ויוצריהם שהם תמיד רבנים וחכמים ידועים.
    אולם במציאות ההיסטורית ידוע לנו רק על שני אנשים ולא יותר (!) שככל הנראה אכן ניסו ליצור גולם.
    ומבין השניים האלו יש רק אדם אחד שלגביו הדבר ידוע בודאות.
    זהו הרב אליהו הגאון מוילנה ,ולהלן ניתוח של חוקר גרמני של הפרשה המוזרה של ניסיונו של הגאון מוילנה ליצור גולם.

    ראו
    הגאון מוילנה והגולם
    http://www.notes.co.il/eshed/56376.asp

  • מספר 666  ביום יולי 17, 2009 בשעה 8:11 am

    בימים אלו יצאה בהוצאת המכון להוצאת כתבי הגר"א מהדורה של שלושה כרכים של הספר הקדום "ספר היצירה "עם הפירוש של הגאון מוילנה ופירושים לפירוש והקדמות מקיפות .
    זוהי המהדורה המקיפה והמפורטת ביותר הקיימת של הטקסט הקדום והמסתורי ביותר הקיים בשפה העברית ,ספר שהוא כנראה מהמאות הראשונות לספירה שהוא הבסיס ואבן היסוד לכל המיסטיקה היהודית לדורותיה.שכל כולה נובעת ממנו.
    על פי המסורת ספר היצירה הוא הספר שבאמצעות שימוש נכון בכתוב בו אפשר ליצור בעלי חיים וגולם ,אדם מלאכותי . ( כפי שסופר על הגר"א עצמו שעסק בכך בעת שפירש את ספר היצירה ) . ויש האומרים גם עולמות שלמים.
    אלא שספר יצירה אינו רק מדריך לבריאת יקום.

    זהו גם הספר הראשון שעוסק בשפה העברית עצמה והספר הארס פואטי הראשון שעוסק בניתוח של היצירה הספרותית כלשעצמה.
    ולרגל האירוע אני פותח בזה פרויקט של מאמרים שעוסקים בספר היצירה ,מאת החוקרים הידועים פרופסור יהודה ליבס , פרופסור מאיר בר אילן ,ופרופסור יוסף דן. שיעסקו מזוויות שונות של תולדותיו בתיאוריות השונות הקיימות גם לגבי ספר היצירה המיסתורי זמן יצירתו ומטרתו.
    האם היה זה ספר כישוף או מדע או ספר לימוד לילדים או ספר עברי ראשון של דקדוק הכתיב העברי מה שמסביר את העניין העמוק שיש בו באותיות השפה? או משהו אחר לגמרי ? דבר אחד בטוח זהו הספר הראשון שעוסק בשפה העברית עצמה. ובמשמעויותיה ככלי ליצירת עולמות.

    ראו
    המדריך לבריאת יקום
    http://www.notes.co.il/eshed/58347.asp

  • מספר 666  ביום יולי 17, 2009 בשעה 8:12 am

    המדען היהודי נורברט וינר ידוע כיום כאב המייסד של תחום הקיברנטיקה ההפעלה של מכונות "חושבות " והוא השפיע מאוד גם על תחום התקשורת. עיון בכתביו מראה שרעיונותיו ביטאו דיון חדשני אך בהחלט לא חסר תקדים בנועזותו בשאלה מה מבדיל בין המכונה והאדם ,ומסקנתו היא תיאורטית שום דבר . מכונות יכולות להיות אינטליגנטיות בדיוק כמו האדם ,או אף יותר.ואין בכך כל רע.
    .והשקפותיו אלו מבטאות לדעתי תפיסה קדומה הנמצאת אצל הוגים יהודים שונים ,וגם אצל סופרי מדע בדיוני שונים ממוצא יהודי כמו אסימוב ודיויד ברין..ומהן ניתן לצאת בהשקפה חסרת תקדים בפתיחותה כלפי ישויות שאינן "ילודות אישה". וכי "אין הבדל משמעותי ואמיתי בין אינטליגנציה מעשה ידי אלוהים ואינטליגנציה מעשה ידי אדם."
    ראו
    אידיאולוגית הרימום על פי נורברט וינר
    http://www.notes.co.il/eshed/58495.asp

  • מספר 666  ביום ספטמבר 18, 2009 בשעה 10:39 pm

    מיליארדי מילים נכתבו על האגדה היהודית המפורסמת מכל בעולם הרחב ,סיפור הגולם והמהר"ל מפראג שבימים אלו נחגגים 400 שנה לפטירתו.
    . ספרים ומחקרים רבים נכתבו בנושא זה.רומנים רבי מכר, הצגות , אופרות ,בלטים , אלבומי קומיקס , וסרטים קלאסיים נוצרו על פי האגדה הזאת .יש אנשים שונים ברחבי העולם שהקדישו ומקדישים למחקרים עליה את חייהם.
    ההשפעה של האגדה על התרבות הפופולארית המודרנית ובמיוחד על הספרות והסרטים העוסקים באנשים מלאכותיים אינה ניתנת לשיעור , והיא משמשת כיום כבסיס לענף תיירות משגשג במיוחד של העיר פראג. צאצאיו המרובים של מהר"ל ברחבי העולם כולם מתגאים בראש ובראשונה על כך שהם צאצאיו של יוצר הגולם.
    אולם עד כמה שזה מדהים העובדה היא שאיש עד כה לא ניסה לחקור ברצינות את השאלה החשובה מכל :
    מי יצר את האגדה המפורסמת הזאת וביצע לראשונה את הקישור בין המהר"ל מפראג ובין הגולם ? קישור שאינו מובן כלל מאיליו ?
    מתי זה היה ?
    ולמה ?
    והתשובה המפתיעה היא :בניגוד לכל מה שמקובל לחשוב לא הייתה שום אגדה עממית קדומה בעיר פראג על גולם ועל המהר"ל . הסיפור כולו הוא המצאתו של סופר יהודי גרמני ,ברטולד אוארבך, שהמציא את הסיפור חיש מאין בשנת 1837 .הסיפור התפשט במהירות והפך להיות בתוך שנים בודדות ל"סיפור עממי" בעוד שיוצרו האמיתי נשכח לחלוטין.
    ראו את התשובה לתעלומת מקורו של סיפור הגולם מפראג כאן

    מי יצר את הגולם של המהר"ל מפראג?
    http://www.notes.co.il/eshed/60482.asp

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: