בבוקר לח בשנת תרל"ח -המלחמות על "הבלדה על יואל משה סלומון "

יואל משה סלומון ,,עם עמיתיו  מייסדי פתח תקווה,  גוטמן ,ושטמפפר  ביחד עם הרופא היווני מאזאראקי. ציור קיר על פי הבלדה על יואל משה סלומון של יורם טהר לב במנהרה בכביש המוביל מבני ברק לפתח תקווה. מאת אבי בליטשטיין.

המאמר הופיע בגרסה מקוצרת במקור ראשון

( לתשומת לב הקוראים הגירסה ההיא היא קצרה  פשוטה ונוחה יותר לקריאה מהגרסה הזאת ,אם תמצאו שאינכם רוצים להתמודד עם המאמר המסובך שכאן) .

אין שום פזמון שעורר ויכוחים היסטוריים נזעמים כל  כך בידי נציגים ממורמרים של משפחות ותיקות בישראל כמו "הבלדה על יואל משה סלומון " של יורם טהר לב . ובימים אלו כאשר התבצע בפתח תקווה לרגל 130 שנות קיומה  שחזור של מסעםשל חמשת הרוכבים מהבלדה והצבת פסליהם בכיכר המייסדים בפתח תקווה ,כל הויכוח עתיק היומין על מה בעצם קרה שם באותו יום בשנת תרל"ח  ומי השתתף או לא השתתף ברכיבה  ההיסטורית אל ביצות הירקון   התפרץ מחדש  בסערה כפולה ומכופלת .

להלן לראשונה חקירה מלאה של הפרשה שהפכה למיתוס ושל כל הגרסאות השונות של כל הצדדים .

  

גילוי נאות:
מאחר שהכתבה הזאת עוסקת בויכוחים בין משפחות חשוב לציין שאני אחיינו של עוזי סלומון שיואל משה סלומון היה האח של אבי סבו .

ואני קרוב משפחה של יעקב גולדמן שהעלה את סיפור ד"ר מזאראקי ופתח תקווה לראשונה על הכתב בשנת 1884.

"ההיסטוריה זה מה שכתב יורם טהר לב"
פקיד בעיריית פתח תקווה לסופר אהוד בן עזר .

בבוקר לח בשנת תרל"ח
עת בציר הענבים

יצאו מיפו על סוסים

חמשת הרוכבים.

 
שטמפפר בא וגוטמן בא,
וזרח ברנט

ויואל משה סלומון,

עם חרב באבנט.

סלומון ארבעה רוכבים

ארבעה רוכבים במסע שחזור. צילם יונתן רז.

 

כן בוצע מסע שחזור בידי חמישה רוכבים על סוסים של מסעם המפורסם של מייסדי פתח תקווה יואל משה סלומון ורעיו ורופא יווני לאדמות פתח תקווה לבדוק האם הן ראויות ליישוב אותו מסע שהונצח בפזמון המפורסם של יורם טהרלב ושלום חנוך "הבלדה על יואל משה סלומון".

הרוכבים המשחזרים היו לבושים בבגדי סוף המאה ה-19 .הם יצאו מכיכר השעון ביפו ב12 בבוקר לאחר נאומיםש ל ראשי העיר תל אביב ופתח תקווה והיו אמורים להגיע לפתח תקווה ב-4 אחרי הצהריים אבל התעכבו בשעתיים ,( בגלל פקקים בדרך ?) וכך במקום לפתוח את הטקס סיימו אותו . מה שעורר אצלי הרהורים על כמות הזמן שהיו אנשים במאה ה-19 זקוקים על מנת לעבור ממקום למקום על סוסים .

חיכו להם בכיכר עשרות אנשים ובהם נציגי משפחות וותיקות של מייסדי פתח תקווה ( שזוהו עלפי תגים מיוחדים בבגדיהם ). הללו ובראשם נציגי משפחת "שטמפפר ,ברנט , וראב -בן עזר בילו את הזמן בהתקפות נרגזות  וארסיות  על הבלדה שלשמה נערך האירוע ועל אמינות הסיפור שמאחוריה.

ראש העיר יצחק אוחיון קבע במהלך נאומו :: מסע חמשת הרוכבים, הוא אחד המיתוסים הקסומים שיש לעיר פתח תקווה, והוא הדרך הנכונה והמוחשית ביותר לחגוג 130 שנה להיווסדה של אם המושבות.
ייתכו אבל השחזור מראה גם על העוצמה של מיתוסים היסטוריים כפי שנקבעו ביצירות ספרותיות ובמקרה שלנו בבלדה מושרת .

הפזמון

 

הבלדה על יואל משה סלומון מאת יורם טהר לב היא אחד הפזמונים היחידים במינם בעולם הפזמונים העבריים המתאר אירוע אמיתי שהתחולל בהתיישבות היהודית של המאה ה19. זהו הסיפור המרתק המתאר את בחירתה של אדמת פתח תקווה כמקום ישוב.
רק הודות לבלדה זאת שהושרה לראשונה בידי אריק אינשטיין, מודעים כיום רבים לסיפורו של יואל משה סלומון ועמיתיו מייסדי פתח תקווה שמן הסתם שמותיהם היו נזכרים רק בכמה ספרים מעלי אבק אילולא פזמון מפורסם זה .
הבלדה הושמעה לראשונה בתקליט של אריק אינשטיין ושלום חנוך "שבלול " ב-1970 " הוסרטה בקליפ מפורסם של "לול " עם אורי זוהר ואריק אינשטיין שהראתה קטעים מומחזים מהמסע עם שחקני "לול" כגיבורי הבלדה: גוטמן,שטמפפר,זרח בראנט,דר' מזארקי (או "דר' מזוריקה",כפי שנכתב בחוברת העבודה של משרד החינוך( וכמובן גיבור הבלדה הבלתי מעורער יואל מויישה סלומון . כולם,ללא יוצא מן הכלל,קמו לתחייה והתייצבו בגאון באחד הקליפים היותר חינניים שנעשו כאן מאז ומעולם.

 

הציפורים של יואל משה סלומון ,בציור הקיר של אבי בליטשטיין.
לימים "הושתל הקליפ הזה בפרק שלהסדרה של הטלוויזיה הלימודית "ארץ מולדת " שעסק ביואל משה סלומון . ודרכו נחשפו לראשונה אלפי תלמידי בתי ספר לסיפור הפרשה העתיקה.
המסע של החמישה הוסרט שוב בקליפ נוסף מפורט עוד יותר שבו שר את הפזמון המלחין שלום חנוך.

 הבלדה זכתה לכבוד גדול גם כש"החמישיה הקאמרית "טרחה ויצרה עליה פארודיה .שדנה בשאלה מה קרה ליואל משה סלומון לאחר שהפך לציפור כמתואר בבלדה.

המסע המפורסם  משוחזר גם בכניסה לפתח תקווה בצומת גהה שם  יש ציור קיר ענק של אבי בליטשטיין של הסצינה מהשיר של יואל משה סלומון והציפורים המשחזר את דמויותיהם של סלומון של עמיתיו וגם של הרופא היווני ( שבניגוד לכל השאר אין לנו שום תמונה אחרת שלו ) . הציור של אבי בליטשטיין הוא משנת 2000 בהזמנת עיריית פתח תקווה אבל הנושא של הבלדה  נבחר על ידיו  כסיפור המפורסם ביותר והמוכר ביותר הקשור לפתח תקווה ולכן מתאים מעין כמוהו להיות   נושא התמונה שתקבל את פני הנכנסים לפתח תקווה והיוצאים ממנה.

 אבי בליטשטיין: כחובב שירה ישראלית על כל גווניה וכצייר קירות במקצועי עלה לי הרעיון לנסות להמחיש שיר , חלק משיר או שורה משיר דרך ציור ובכך ליצור שילוב בן שני צורות הבעה אומנותיים אשר יוצר גם סוג של מחווה ליוצר \ מבצע השיר .

וכשפנו אלי מעריית פתח תקווה הם ביקשו רעיון לציור על הקיר הזה שיהיה קשור לאופי ולהסטוריה של העיר , וחשבתי שזו הזדמנות טובה לבצע את הרעיון הנ"ל גם מכיוון שאני אוהב את השיר. 

ניסיתי כמה שאפשר להכניס אובייקטים שמופיעים לאורך השיר – חמשת הרוכבים ,הגבעה הקטנה , הציפורים ששרות על יואל משה סלומון .

את כל הדמויות ציירתי על פי צילומים שהעיריה סיפקה לי חוץ  מהדמות של  הרופא שאותו  ציירתי ביד חופשית ולא לפי מודל .

  

"זרח ברנט " בציור הקיר של אבי בליטשטיין

 א.א. : מר בליטשטיין ,מיהו האיש עם המקטרת והחרב שמופיע בצד הימני של התמונה?

 בליטשטיין : האיש עם החרב באבנט  הוא   כמובן  זרח ברנט.והסתמכתי כאן על התמונה שסופקה לי בידי העירייה.

 ובכן לא. הדמות הנ"ל אינה של זרח ברנט  ואין לו שום קשר לסיפור הבלדה .

 זהו השומר המפורסם של פתח תקווה אברהם שפירא שאמנם גם הוא דמות  מיתית בתולדות פתח תקווה. ואחת מהשניים : או שהפקיד הממונה מהעיריה נתן לבליטשטיין תמונה שגויה בתום לב  בהנחה שצילום של אדם מפתח תקווה עם חרב יכול להיות רק של  זרח ברנט  או שהשילוב היה מכוון מהמחשבה  שיש מקום לשלב גם את אברהם שפירא בסיפור הבלדה המפורסמת למרות שזה היה רק ילד קטן בשנת 1878.

הבלדיסט

 

 מסתבר כי כאשר כתב  יורם טהרלב את הבלדה , הוא לא שיער בנפשו שהוא נכנס לשדה מוקשים של נושא היסטורי שלגביו התנהלו ויכוחים סוערים ונזעמים עוד משנות העשרים וכי הוא פותח  בלי שהתכוון לכך קן צרעות מטורף שהותיר פצעים אצל צאצאים שונים של מייסדי פתח תקווה.

 השיר שהביא לפרסומו מחדש של יואל משה סלומון הביא גם לסערת ויכוחים מרים בין צאצאיהם של אישים שונים שהוזכרו בבלדה. אלה חשו שאבותיהם נתפשים כמושמצים מאחר שטהר לב הציג את אבותיהם כרכי לב שנמלטו בבהלה מהאיזור לאחר שהרופא היווני הכריז על אדמות אומלבס כאיזור מחלות.

א.א: יורם טהר לב, מה גרם לך לכתוב את "הבלדה על יואל משה סלומון"?

 יורם טהרלב: הגעתי לכתיבת הפזמון לאחר קריאת הספר "זכרונות ארץ ישראל" של אברהם יערי , ספר שפעם נמצא כמעט בכל בית ושהביא קטעי זכרונות של ראשוני ההתיישבות בארץ מאנשי עלייה הראשונה, השנייה והשלישית. ושם תוך כדי קריאה נתקלתי בזכרונותיו של טוביה בנו של יואל משה סלומון. הוא סיפר איך אביו ועוד כמה אנשים הגיעו לראשונה לאדמות האיזור שהפך להיות פתח תקווה עם רופא יוני מזאראקי שהגדיר את המקום כלא ראוי לישוב אדם ואיך למרות אכזבתם הקשה מפסק דינו הם החליטו לבסוף להמשיך ולקיים במקום את יישובם.
והסיפור הזה הקסים אותי. ריגש אותי.


יואל משה סלומון זה איש שרבים לא שמעו את שמו עד שאני כתבתי עליו את השיר.

 אני למשל בקיבוץ שלי שמעתי על בני העלייה השנייה ולא שמעתי על אף אחד מלפניהם. פתאום תוך כדי הקריאה גיליתי את הישוב הישן החרדי שגם הם בנו ישובים בארץ לפני כולם, ישובים כמו פתח תקווה. כל הקבוצה הזאת של יואל משה סלומון היו אנשים חרדים שהקימו את המושבות הראשונות.
ישבתי וחשבתי איך אפשר לעשות מהסיפור המדהים הזה פזמון. כמעט שלוש שנים התהלכתי עם הסיפור הזה בבטן וחיפשתי לו צורה ולבסוף בניתי את הפזמון שהוא מעין בלדה בצורה של אגדה בה שילבתי שני סיפורים שונים. סיפור אחד על המשלחת, על הסיור לקראת קניית אדמות פתח תקווה בחברת ד"ר מזאראקי הא היווני שאמר שאי אפשר להקים שם ישוב, ומסיפור נוסף על ישיבתו של סלומון לבדו בכפר הערבי במשך שלושה ימים כדי לחוות על בשרו את התנאים במקום ואיך התושבים החולים במחלות עיניים חיים שם באיזור הזה. לסיפורים אלה הוספתי מתוך חירות פואטית את תיאור הפיכתו לציפור.

 

 

יואל משה סלומון רוכב. פסל בכיכר המייסדים בפתח תקווה. מאת שמואל בן עמי .

.האם לדעתך יואל משה סלומון אכן היה במציאות גיבור הפרשה ?
טהרלב: ללא ספק . יואל משה סלומון הוא הגיבור הראשי בלי חוכמות. הוא היה היוזם העיקרי בנושא ההתיישבות, ביציאה אל מחוץ לחומות ירושלים . הוא היה ביחד עם יוסף ריבלין ממיסדי שכונות "נחלת שבעה " ומאה שערים " אם כי קיים היום ויכוח בין משפחת ריבלין ומשפחת סלומון מי היה המנהיג בנושא זה.
הוא היה מנהיג של כל היוזמה הוא גם הקים את העיתון הראשון בירושלים תוך כדי סכסוכים עזים עם המדפיס ישראל ב"ק,. סלומון חיפש תחילה אדמות להתיישבות ביריחו ובעזה. ביחד עם ריבלין נמנו עם מייסדי שכונות "נחלת שבעה" ו"מאה שערים". הוא גם היה היזם המרכזי והוא גם הקים את העיתון הראשון בירושלים תוך כדי סכסוכים חריפים עם המדפיס ישראל ב"ק. סלומון לא הרפה מעשייתו הטיף להתיישבות חקלאית והקים את פתח תקווה ולאחריה מושבה ידועה נוספת בשם יהוד. ניתן לקבוע כי באותם ימים הוא זה שהוביל כל יוזמה באותה תקופה. אחד מעסקיו אותו פיתחו צאצאיו היה חברה לייצור תרופות בשם "אסיה" שלאחר שנים, באמצעות התמזגויות והתאחדויות, הפכה לחברת התרופות הענקית "טבע".

א. א.: בשיר מוזכרים כל מיני אישים שצאצאי משפחותיהם טוענים שנעשה להם עוול במקום הקטן שהוקצה להם בשירך ובכך שהם הוצגו כרכי לב הנמלטים מהמקום, האם היו התקפות עליך בגלל השיר הזה?
טהרלב: תראה זה נכון שהקטע הזה  הכעיס מאוד  את הצאצאים  של אנשים אלו על שאבותיהם מוצגים כמי שחלשה דעתם ונמלטו על נפשם .

 קיבלתי חומרים בנושא ממשפחות שטמפפר וברנט  שלאחר כינוס משפחתי כתבו חוברת עם ההיסטוריה האמיתית של האיש ובו תקפו את הפזמון שלי. .הם כתבו שזה בכלל  לא היה ככה ושהשיר עשה עוול לזכרם של שלושת האנשים האמיצים האלו.
המבקר החריף ביותר של השיר הוא הסופר יליד פתח תקווה אהוד בן עזר נכד לאחד ממייסדי פתח תקווה שאינו מוזכר בפזמון, יהודה ראב, שטוען שהיו עוד אנשים במשלחת והיא כללה את סבא שלו יהודה ראב. יכול להיות. אבל הביא לי מרדכי נאור קטע מעיתון אנגלי "ג'ואיש אובסרבר" מאותה התקופה שבו מכתב שכתב כתבו בארץ שהיה לא אחר מאשר יהושע שטמפפר שמוזכר בשיר, והוא מתאר קבוצה של אנשים שיצאו לקנות אדמות והם רק השמות שמוזכרים בשיר. אהוד בן עזר טוען שזה לא אמין. עד היום הויכוח על-כך נמשך ובעירייה של פתח תקווה מקבלים מחאות מאהוד בן עזר על כך שמקפחים את זכר סבו גם בגלל הבלדה הזאת.

תראה אני מבין לליבם של כל האנשים האלה. אבל בבלדה יכול להיות רק גיבור אחד וזהו יואל משה סלומון זה שהבלדה נקראת על שמו. כדי להבליט את האחד הבולט נאלצתי להקטין את ערכם של האחרים ואני לא מצטער על כך. ומטבעו של שיר מיתולוגי שיצר מיתוס – שיש עליו מאבקים של כבוד כזה או כזה. אז כנראה שהוא שווה את זה. אני לא מתבייש בזה ולא מצטער על זה. בכל אופן בימים אלו הקימו בפתח תקווה פסל סביבתי בשם " חמשת הרוכבים" שכוללים את יהודה ראב ולא את ד"ר מאזראקי אז בסופו של דבר עשו צדק לכולם ( חוץ מלרופא היווני שרק נשכר לעניין עצתו המקצועית בלבד ולא היה חלק לא מהמשלחת ולא מיעדיה).

השיר הזה הפך לאגדה אמיתית. בעיתון של עולים חדשים הסיפור של יואל משה סלומון שהפך לסיפור שהומצא במיוחד עבור הפזמון תואר "כאגדה עממית ידועה" זה נכנס לספר לימוד . "

קיבלתי מכתב של תושב קרית ארבע, "שכתב כי כשאביו שכב על ערש דווי הוא התחיל לשיר לפתע את 'הבלדה על יואל משה סלומון', בניגון ובהטעמה, וזה הדבר האחרון שיצא מפיו.1

השיר הזה שימש כבסיס לכמה פרודיות לאורך השנים .לפני כמה שנים למשל ראיתי על לוחות המודעות בפתח תקווה כרזות לקראת יום האישה .על כל הכרזות ליד תמונה של נשים ותיקות הייתה כתובה הסיסמה "בבוקר לח בשנת תרל"ח גם אישתו של שטמפפר לא נשארה במטבח …"

דבר כזה קרה גם לפזמון "גבעת התחמושת" שגם הוא כידוע לך עורר ויכוחים מרים והביא לפרסומו של קרב לא באמת ידוע לפני כתיבת הפזמון של מלחמת ששת הימים .והפיכתו למיתוס של ממש. . חיים גורי אמר לי פעם שעל השיר הזה מגיע פרס ישראל .

אני שואל אותך מי היה זוכר את יואל משה סלומון ואת הרעיון אילולא הפזמון הזה?

עד כאן יורם טהר לב .

 תגובות נציגי המשפחות

צאצאי הדמויות האחרות המוזכרות בשיר המתוארים כמי שברחו על נפשם לא בדיוק מסכימים עם יורם טהר וטענתו שיואל משה סלומון הוא לבדו היה גיבור הפרשה.  :

פרופסור יפה ברלוביץ  חוקרת ספרות העלייה הראשונה נינתו של זרח ברנט מתלוננת :

"אנשים לוקחים את הבלדה ומלמדים אותה כהיסטוריה ובבתי הספר אבל זה לא היה ולא נברא .

כל האנשים האחרים שמוזכרים בבלדה עשו דברים גדולים :

יהושע שטמפפר היה ראש המועצה הראשון והנערץ של פתח תקוה, ועם מותו התאבלו מרה המתיישבים במשך חודש ימים;

דויד מאיר גוטמן המיליונר השקיע את כל כספו ומאודו בקניית אדמות פתח תקוה ויהוד, ולעת זקנה נשאר עני וחסר כל;

  וזרח ברנט הגביר, גם הוא סייע בכספים רבים, בין היתר להסתבכויות המשפטיות שנסחפו אליהם ראשוני המתיישבים. ברנט גם בנה את בית האבן הראשון במושבה, בית בן שתי קומות, ואת הקומה הראשונה הקצה לבית הכנסת הראשון. העיתונאי הירושלמי דויד בוימגרטן שבא לכסות את חגיגת חנוכת הבית, דיווח בעיתון "המגיד" כיצד מכל הארץ באו ועלו לפתח תקוה, וכינה אירוע זה "חג לאומי" (1886). 
 ולעומתם גיבור הבלדה  יואל משה סלומון לא היה כזה גדול . הוא  לא נשאר ללון במקום.  

. הוא ברח מהביצות חזרה לירושלים ומעולם לא גר בפתח תקווה. 

 איפה היה יואל משה סלומון בשנים שפתח תקוה התאוששה אחרי הקדחת של 1880? כמו כל המתיישבים, גם הוא עזב את המקום הרע, וכמו כולם בנה את המושבה יהוד, מרחק שבעה קילומטרים מפתח תקוה, כמקלט (1883). לאחר שנה החלו המתיישבים לחזור אט אט לפתח תקוה (5-1884) ולשקם אותה מחדש, אבל יואל משה סלומון לא חזר. כבר ביהוד הטיף נגד השיבה לפתח תקוה, ואף איים מפני סכנת המוות השרויה במקום. לכן, כאשר הכל קמו וחזרו, הוא עזב לירושלים, ושם חי עד יומו האחרון. סלומון התנגד בכל תוקף לחזור לפתח תקוה,  הוא האמין בכל ליבו שהמקום מסוכן ולכן הכריז מלחמת חורמה על הרב פרומקין שהעז להמרות את פיו וחזר ראשון לפתח תקוה, וסלומון לחם בו בצורה אכזרית עד כדי הרעבת האיש ומשפחתו.  בשבילנו, שמכירים את הסיפור הקשה הזה, להקשיב למילות השיר המשבח והמהלל את האיש שכל כך פחד – ולהעמיד אותו כגיבור, זה ממש מגוחך, גם אם האפולוגטיקה בסוף השיר אומרת שזהו חלום או אגדה.

ומכאן השאלות המתבקשות: למה בחר השיר להלל דווקא את  האיש שברח הפכו  לגיבור לאומי" ? למה ? 

 בשבילנו, שמכירים את הסיפור הקשה הזה, להקשיב למילות השיר המשבח והמהלל את האיש שכל כך פחד – ולהעמיד אותו כגיבור, זה ממש מגוחך, גם אם האפולוגטיקה בסוף השיר אומרת שזהו חלום או אגדה. 

 

יהושע שטמפפר

 זהבה בן דב משוררת נינתו של יהושע שטמפפר מדווחת:

הסיפור הזה עורר כעס גדול במשפחה שלנו.היללו ופיארו את יואל משה סלומון.והוא בכלל לא נשאר לישון שם כפי שחושבים. הוא היה רק אחד מרבים. למה כולם זוכרים רק אותו ?


רזי בן עזר מוזיקאי  צאצא של מייסד פתח תקווה ,יהודה ראב שאינו מוזכר כלל בבלדה :
במשפחה שלי , משפחת בן-עזר-ראב, יש מערכת יחסים מסובכת של אהבה-שנאה עם השיר הענק הזה…
כי השיר משמיט שתי אמיתות הסטוריות חשובות

שיחד עם שטאאמפר, גוטמן, ברנט וסלומון, מי שהדריך את החבורה היה אבי סבי, יהודה ראב

ושמי שבאמת בילה לילות לבד על הירקון, לא היה סלומון, שהיה איש הישוב הישן של ירושלים, אלא

יהודה ראב הצעיר, הפוחז, בן העשרים

ראב הוא גם זה שהיה השומר הראשון של המושבה, חורש התלם הראשון, וחופר הבאר הראשונה

רק חולשה אחת היתה לו: הוא שנא עסקנות, והיה צנוע בצורה קנאית, ולכן שמו לא "נדחף" לספרי ההסטוריה כמו אחרים ממייסדי פתח תקווה.  

אז נשאלת השאלה : מה באמת קרה שם באותו יום לח בשנת תרל"ח ?

שיחה עם שמואל בן עמי הפסל של פסלי חמשת הרוכבים.

 

מר בן עמי למה החלטת צורך לפסל אתהדמויות מהבלדה של יורם טהרלב?

 שמואל בן עמי : אני עובד כל חיי על פסלים של אישים מפורסמים  יצרתי  פסלים של לאונרדו דה וינצ'  רמברנדט  צ'רצייל  הרמב"ם , יצרתי פסל ענק של בן גוריון במעלות תרשיחה  ורבים אחרים.  ובין השאר יצרתי בובות למוזיאון השעווה הישראלי כשעוד היה קיים  

איך נוצר פרוייקט חמשת הרוכבים ? ביוזמת עיריית פתח תקווה ?

בן עמי: דווקא לא.  המזמינים הם חברת אקליפטופ  חברה של עובדים בעץ בהנהלת יהודה זייד. הצעתי להם ליצור פסלים של מייסדי פתח תקווה שיתבססו על הבלדה של יורם טהר לב והם קפצו על  הרעיון.   

 עבדתי על  הפסלים במשך שנה ועבורי זה היה סיפוק גדול ליצור  ולהציג פסלים של  אנשים שיצרו משהו מכלום אנשים בעלי חזון ויצרו עיר ואם הראשונה בארץ . 

שמואל בן עמי  עם פסל יהודה ראב.

היו בעיות בפיסול ?

בן עמי : עם הפסל של יהודה ראב הייתה בעיה הוא נשבר בשלב מסויים והיה צורך לפסל אותו מחדש במהירות .אבל לדעתי הוא יצא עוד יותר טוב בפעם השנייה . .

תגיד למה יהודה ראב בכלל נמצא שם ? הוא הרי לא מוזכר בבלדה כאחד מחמשת הרוכבים ? ולמה אין  בשביל הצדק ההיסטורי פסל של הרופא היווני מאזאראקי שכן מככב בבלדה  ?

בן עמי : זאת לא הייתה  ההחלטה שלי .אמרו לי איזה דמויות יש לפסל, ואמרו "תפסל גם את יהודה ראב"  ונתנו לי תמונות . אף אחד לא אמר לי שיש צורך לפסל גם את הרופא היווני.     

 

מסע המיסדים לפתח תקווה. ציור מאת נחום גוטמן.

הדוקטור הכסוף

דוקטור מזאראקי .הרופא הכסוף.צייר אבי בליטשטיין

איתם רכב מאזרקי
הדוקטור הכסוף,

לאורך הירקון הרוח

שר בקני הסוף.

 
ליד אומלבס הם חנו
בלב ביצות וסבך

ועל גבעה קטנה טיפסו

לראות את הסביבה

 

קפץ הדוקטור על סוסו
כי חס על בריאותו,

והרעים שלושתם פנו

לשוב לעיר איתו. 

 הסיפור בבלדה מבוסס על הפרשה ידועה : ככל שהתקרבה משאת נפשם של מייסדי פתח תקווה להגשמתה לאחר שקנו אדמות כן גדל בליבם הפחד מהתוצאות המסוכנות הכרוכות בתנאים האקלימיים של הסביבה הקטלנית .וליתר ביטחון פנו לרופא מזאראקי המפורסם אז בארץ על תקן של מומחה לאיכות הסביבה, על מנת לסור עימם ולחקור את המצב האקלימי של סביבת אמלבש .
האדמה שאותה קנו הראשונים גוטמן סלומון שטמפפר וברנט הייתה אדמה טובה ופוריה אבל הכל ידעו שהיא בסביבה מסוכנת וחולנית. יעקב גולדמן כתב "הכפר אמלעבעש חרב הוא מאין יושב מנסיבת האוויר אשר ישלוט שמה כי המקום מקום ביצה ואגמי רפש " .
חודשים מעטים לאחר קניית האדמות כותב אלמוני ב"הלבנון " "אדמת המקום הזה טובה ושמנה ונותנת יבול למכביר , גם למטעי כרמים תצלח,אבל אוירו רע מאוד ,כי ביצות ואגמי רפש יקיפוהו מזה ומזה ומימיו מי מרה והאדם והבהמה השותים מהם ניזוקים בגופם ,והאד העולה מן הארץ הוא מעופש מושחת ורוח קטב מרירי נושב שם, ועל כן הערביים היושבים שם הם ממותי תחלואים מחלת שדפון וירקון
…" הכותב בניצל בשפע את כל הפגעים הנזכרים בתורה לשוות תמונה חיה למוות המהלך באדמות אלה

האם ידע גוטמן קונה האדמות הבכיר על כך ? ודאי שידע . יהודי אחד שעסק בחקלאות שעימו התייעץ גוטמן בנושא סיפר : לפני שנים מספר בשבתי ביפו ,הובא לפני אדון בגיל העמידה מר דוד גוטמן שמו ששאל עצתי בנוגע לחלקת אדמה מסויימת ,אם היא ראויה להקים עליה מושבה עברית. לפי שהדבר לא היה ברור גם לי עצמי,קראתי אליט ערבי זקן אחד,יליד הסביבה אשר עבד אצלי והיה גם בעל משק בעצמו: שמע אבו עלי אמרתי ,מה בדעתך בנוגע ליישובה של אדמת מלבס ? מבלי להגיד מילה הניף האיש את ידו ,העביר אותה בצורה מאוזנת אל מול צווארו בתארו בה חצי עיגול סמל בלהות שלא הצריך כל פירוש . .

 "אתה רואה אדוני "הוספתי בפנותי אל איש שיחי"זו דעתו של אבו עלי על הודות הקרקע,ואף אמנם לפי הידיעות שבידי נראה שהמקום קשה לישוב . "
המתיישבים קיבלו הזהרות גם ממקורות אחרים מנהל "מקווה ישראל" ד"ר ז. הרצברג הזהיר אותם שזוהי ארץ אוכלת יושביה וגם הברון הרוסי אוסטינוב שישב ביפו הזהיר אותם "חדלו מן הנחלה ההיא כי לא טובה השמועה אשר העם מעבירים עליה ".

סלומון וגוטמן שמעו וליתר ביטחון הזמינו מומחה כדי שיפסוק עבורם סופית בנושא . את ד"ר מזראקי .

לפי הסיפור הדוקטור מזאראקי הסתכל זמן קצר בשמיים וכשראה שאין שם ציפורים הזהיר את המייסדים שהמקום הוא מסוכן מאחר שאפילו בעלי כנף מבינים שעליהם להתרחק ממנו .

מי היה הד"ר מזאראקי ?

 

 הרופא היווני "ד"ר  מזאראקי " בציור מאת אבי בליטשטיין.

אז נשאלת השאלה: האם היה או לא היה אותו מסע עם "מאזאראקי הדוקטור הכסוף"?
והתשובה אינה פשוטה כלל וכלל. ובעיקר מי באמת הוא היה שכן היו שני רופאים ירושלמיים נודעים, שניהם אחים בעלי שם משפחה זהה.

שני אחים אלה גם עבדו עבור בית החולים היהודי "משגב לדך" אלא שההבדל בגיליהם היה ניכר ומשום כך היתה השפעתם רבה בחיי הרפואה של ירושלים במשך תקופה של כשבעים שנה! אהוד בן עזר טוען שבכל מקרה האירוע לא התרחש מעולם ומזראקי מעולם לא ביקר בישוב….

כל המקורות שמציינים את ביקורו של ד"ר מזראקי אינם מציינים את שמו הפרטי.לעומת זאת הם נותנים מגוון של איותים של שם משפחתו והוא נקרא במקורות שונים כ"מאזוריקי " "או "מאזאריקה "או "מזוריקה".

  הרופא היווני "ד"ר  מזאראקי  צילמה אליזבת פין, אשתו של ג'יימס פין, הקונסול הבריטי לארץ ישראל במחצית השנייה של המאה ה-19.

בדרך כלל מניחים שהמדובר בד"ר קרלאמו מזאראקי שנחשב ל"הרופא" של התקופה ובזכות הילת שמו נהג לגבות ארבעה פרנקים על טיפולו, סכום שהיה גבוה פי ארבעה משכרם של הרופאים האחרים של ירושלים. כאמור, הוא ואחיו הצעיר ניקופורי מזאראקי היו מהדמויות הידועות של ירושלים מאמצע המאה ה-19 ועד לסוף שנות העשרים של המאה העשרים. קרלאמו מזארקי האח הבכור נולד באחד מאיי יוון, למד רפואה באתונה והגיע לירושלים באמצע המאה ה-19.

בינואר 1860 נשא לאישה צעירה רוסיה ממוסקוו ה בחתונה מפוארת שזכתה לתשומת לב גדולה כל כך בירושלים עד שהיא הוזכרה בזכרונותיה של אליזבט אן פיין אישתו של השגריר הבריטי  בירושלים (מאזראקי אז היה אזרח בריטי  מאחר שאיי יון היו אז בשלטון בריטניה)  . . מאזאראקי היה כבר  אז כנראה אדם אמיד למדי. אשת השגריר מדווחת שבסעודת החתונה היו שתי קערות ענקיות שבכל אחת מהן היו ארבעה תפוזים ענקיים גדולים מכל תפוז שראתה בחייה עד  אז.

 נוסף לעבודתו בבית החולים היהודי "משגב לדך" היכן שכיהן כרופא ראשי ובו גבה רק רבע משכרו הרגיל, הוא ניהל גם את בית החולים היווני הקטן בירושלים.

נקודה מעניינת נוספת לגבי מאזאראקי היא שנטען שהוא לא למד את השפות המדוברות בארץ ולכן היה לו מתורגמן צמוד בשם חנוך , שאיתו דיבר איטלקית, ובזמן שהוא עצמו היה רוכב על סוס היה המתורגמן רץ לפניו ברגל.  הוא נפטר ב- 1892.

אחיו ניקופורי מזאראקי ( 1855-1931) האח הצעיר של קרלאמו ירש את מקום העבודה ואת המוניטין של האח הבכור. הוא, בשונה מאחיו, דיבר את השפות של העדות בירושלים והתפרסם לא רק בזכות כישוריו כרופא אלא כפי שמעיד יעקב יהושוע אביו של הסופר א. ב. יהושע, גם בזכות אשתו ובנותיו היפהפיות שמשכו את עיני כל הזכרים בעיר בני כל העדות והדתות ללא אפליה. יהושע מספר שהוא ידע לדינו ואף קצת יידיש ועברית.
. יהושע מספר שהוא ידע לדינו ואף קצת יידיש ועברית .כשהיה פונה לנשים זקנות ושאל לשלומן היו עונות לו בהנחה בלדינו"אה לוס קריסאטיאנוס" כלומר שכל כאבינו יפלו על ראש הנוצרים. מזאראקי היווני האורתודוכסי שהבין לדינו היה שומע מחייך ושותק .
הוא היה ידוע בקומתו התמירה וגילה עניין בכל הישוב בירושלים. הוא מספר שאת שכונת ימין משה אהב מזאראקי אהבה מיוחדת שכן מקום משכנה מצא חן בעיניו וראש מאוויו היה כי אווירה הטוב של ירושלים יחדור לבתים מרובי הילדים ובכל פעם שנכנס לחדר שלרופא היה דורש לפתוח דבר ראשון את החלונות.
הוא ירש את אחיו ושימש כמנהל "משגב לדך" מהיווסדו ב1889 במשך 40 שנה רצופות .
" וביתו המפואר שכן בגן אפטימוס במקום שעליו נבנו מאוחר יותר בית מלון וקפה רימון . הוא היה דמות אהודה ומכובדת בעיר כמו אחיו מלפניו . אל חוליו היה מגיע רכוב על סוסתו ב-1925 נתמנה לקונסול יוון בארץ ישראל וכעבור שלוש שנים חזר לבסוף למולדתו לאחר שהות של עשרות רבות של שנים בירושלים . . ושם נפטר בדצמבר 1931 .
אז איזה מהאחים היה האח  שמככב בבלדה? לכאורה התשובה ברורה האח הבכור קרלמו מזאראקי , שמבחינת הגיל התאים הרבה יותר להיות האיש הנוכח ב1878.

אבל ישנה בעיה קטנה. מזאראקי הנ"ל כאמור לא דיבר בשפות הארץ ולקח עימו לכל מקום את מתורגמנו חנוך שהוא שהיה מעביר את קביעותיו. אם כך תמוה הדבר שהגירסאות על ראשית פתח תקווה אינן מזכירות כלל את נוכחות המתורגמן של מאזאראקי חנוך, שהיה רק מוסיף נופח דרמטי לסיפור. עלינו לזכור גם כי בסיפור מאזראקי מדבר בעצמו עם המתיישבים. דבר שהיה בלתי אפשרי עבורו שכן לא דיבר בשפתם. בהתחשב בעובדה בעלת משקל זו הרי קרוב לודאי שהרופא שהגיע לפתח-תקוה יכול היה להיות רק האח הצעיר.

פסיקתו של הד"ר מזאראקי

 ככל שהתקרבה משאת נפשם של מייסדי פתח תקווה להגשמתה לאחר שקנו אדמות כן גדל בליבם הפחד מהתוצאות המסוכנות הכרוכות בתנאים האקלימיים של הסביבה הקטלנית .וליתר ביטחון פנו למאזאראקי המפורסם אז בארץ על תקן של מומחה לאיכות הסביבה ,על מנת לסור עימם ולחקור את המצב האקלימי של סביבת אמלבש .

כשהיגיעו המייסדים עם הרופא למקום וסיירו בו בין בקתות החומר של התושבים הערבים הבחינו במספר רב של נכים עיוורים ופסחים שהסתובבו בו כרוחות רפאים , ערבים בעלי גופות שלדים צהובי פנים כקלף ישן מגששים דרכם בעצם היום אחד מובל בידי רעהו ולשניהם רק עין אחת או עין וחצי זוות בלי הרף עד זוועה.
מזאראקי האח הבכור או הצעיר בדק את המקום הוא טיפס ועלה על אחת הגבעות והשקיף ממנה על הסביבה כולה .הוא קרב את כף ידו אל אוזנו ,למרבה תמהונם של מלויו וצוטט לקולות בלתי ברורים . אחר האיל בכף ידו על עיניו ובחן את השמיים ,כשעיניו צופות ותרות בלי הרף על פני רקיע השמיים פעם למזרח פעםלצפון …. לא רחוק ממנו עמדו שלושת המייסדים בנשימה עצורה כשהם משתהים על המחזה המסתורי של צפייתו בשמיים ומחכים לפסיקתו. ופסק שומר נפשו ירחק מהמקום הזה.
כעבור חצי שעה בערך של צפייה מרוכזת בשמיים ירד הרופא ממקום עמדתו המוזרה ופנה למייסדים כשקמט עמוק של דאגה חרוש במצחו .
ואלו הם תוכן דבריו של מאזארקי למתישבים כפי שנמסרו בידי א.מ.חריזמן בספרו " גבורת ראשונים":

(הנאום כאן הוא מן הסתם רחוק מלהיות נאמן למציאות שכן קשה להעלות על הדעת שיואל משה סלומון כשסיפר את הסיפור לבנו יכול היה לזכור אותו בדייקנות ומן הסתם הבנים עוד שינו אותו כיד הדמיון הטובה ) .
"הבאתם אותי הנה לחוות את דעתי על בריאות הסביבה אם טובה היא למגורי אדם או לא .,דעו לכם רבותי , כי חכמת המדיצינה חכמה מסובכת היא וכי חקירת האקלים של איזו סביבה שהיא ,הינה אחת הבעיות הקשות והמסובכות ביותר במדע ההיגייני המצריכה בדיקה יסודית ותצפיות ממושכות בכל עונות השנה .
. ואולם סימן כללי אחד ישנו ,שעל פיו אפשר לפסוק בהחלט,אם מקום פלוני כדאי וראוי למושב אדם , או שכל שומר נפשו ירחק ממנו. והנה ניצבתי כל העת על רמה זו ועיני תרו בלי הרף על פני רחבי הרקיע לראות אם יש שם ציפורים עפות ,ואולם על פני כל המרחב הכחול,המואר והשקט הזה לא ראיתי אף עוף פורח אחד ..הנה צפיתי אל עבר הביצה, האדמה עשירה זרע בה לרוב מים בשפע ועוף אין על מה זה ולמה ? .והרי נמצאים אנו בארץ שמש האדמה עשירה , ,והרי גם המון גרעיני תבואה פזורים כאן על פני השדות,והרי גם תולעים וכל שאר מיני רמשים-מאכל כה טעים לעוף השמיים …אין זאת איפה,כי אם רע ומושחת הוא אוויר המקום הזה,עד כי גם העוף ,הנשמע לאינסטינקט הער בו תמיד ,נזהר לנפשו מלקרב הנה. סימן שחשו באיזו סכנה .מקום אוכל את יושביו הוא המקום הזה ומות יש באדמה הזאת".

"ביקשתם מימני עצה בדבר טבעו של המקום.ובכן זו עצתי הסתלקו מן העסקה. אין כאן ציפורים.אין כאן חיים. המקום הזה אינו יפה למגורי אדם".

האם צדק מאזאראקי ?

אברהם סלומון כתב שנים מאוחר יותר בזלזול בתיאורו את הפרשה בספר"פתח תקווה: "דברי הרופא בטלים ומבוטלים ואין להם שחר .הביצה כידוע מלאה עופות וזוחלים וכל מיני בעלי חיים לאין מספר .נמצאנו למדים עד היכן חכמתם של הרופאים מגעת מארץ המזרח בימים ההם.
אלא שמזאראקי לא כל כך טעה…

החוקרים היום טוענים שמסקנתו של מזאראקי האח הבכור או הצעיר כי האדמות מקוללות הייתה נכונה אם כי התבססה על הנחה לא נכונה. על פי רוח האגדה הוא הסיק שהמקום שורץ מחלות מאחר שלא ראה ציפורים בשמיים ומן הסתם גם התרשם ממראם החולני של הערבים במקום שהבין שהם חולים באופן קבוע. לאמיתו של דבר הוא צדק (!) כפי שגילו על בשרם המתיישבים במקום. אך אם הסיק זאת בגלל המחסור בבעלי-כנף הרי ששגה. אכן האזור היה נגוע במלריה. אך כפי שהתברר מאוחר יותר סוגי המלריה התוקפים בני אדם אינם פוגעים בציפורים, בעוד שמלריה שפוגעת ציפורים אינה מזיקה לבני אדם. ככל הנראה היעדר הציפורים באיזור היה מקרי בלבד.

מלחמת הגירסאות

 ציור העטיפה מאת נחום גוטמן לספר היובל השנוי במחלוקת של פתח תקווה משנת 1929.

עם מזאראקי היו עוד כמה אנשים ונראה שכלאחד מהם הפיץ גרסה שונה על אירועי היום .
על פי גרסת בנו של יואל משה סלומון, טוביה, (הנמצאת ב"זכרונות ארץ ישראל" של יערי ומשם עברה לבלדה ) הם קפאו על עומדם בשומעם את חריצת הדין הקשה של הרופא על טיב המקום. אמנם גוטמן החליט בנפשו שלא להישמע ליווני ולחקירתו ולהביא את עניין קנית האדמה לידי גמר, אולם בהציצו בפניהם של יתר חבריו שעמדו מורדי ראש ומבטיהם נעוצים בקרקע כמצפים למענה מפיו, לא מלאו לבו להביע את החלטתו הנועזת בקול ויוסף לעמוד אף הוא דומם ומחריש ושלושתם כמו יראים להביט איש בפני רעהו. מחזה אילם זה נמשך רגעים מספר עד שפתאום הפליט יואל משה סלומון חרש: "ובכל זאת"!. "ננסה!" צרף גם שטמפפר את קולו. המילים הללו אך נפלטו מפיהם וגוטמן נרגש עד עומק נפשו ממה ששמע, התנפל על צווארי שני חבריו ופרץ בבכי מחמת התרגשותו העזה. אז כבר לא יכלו להתאפק שני חבריו ודמעותיהם התערבו בשלו (האחרים לא הסתלקו כפי שמספר זאת טהר לב בבלדה, דבר שגורם לעוינות רבה מצאצאי האישים הנ"ל שמוצגים כמוגי לב בניגוד לסלומון).

 על פי גרסה זאת התקרב אליהם הרופא וראה שהם מדברים זה עם זה בהתרגשות ושיער שזוהי תוצאת חקירתו את המקום, וחשב שהם בוכים על ממונם שאבד. ואז החל לנחמם כי אדיף לאדם להפסידאת כספו ובלבד שלא יסכן את חייו היקרים מכל הון. אולם הרופא נדהם לשמוע מהשלושה שגם לאחר שמיעת מימצאי חקירתו הם נשארו בדעתם להתנחל במקום המסוכן, וכי דמעותיהם אינן דמעות הבאות מתוך מורך-לב וחרטה.
הסיפור כפי שאנו מכירים אותו כיום הופיע לראשונה בספר היובל של פתח תקווה משנת תרפ"ט ונכתב בידי טוביה סלומון . ומאיפה הוא קיבל אותו ? בספרו לילדים של אברהם סלומון "פתח תקווה" שיצא לאור ב1939 נמסר בהערה בעמוד 38 שאת הסיפור הזה שמע מרדכי סלומון  אחיו של טוביה ן בעל פה מפי אביו יואל משה סלומון .

זוהי הגירסה המשתקפת בבלדה של טהר לב.

אבל יש גם גירסאות אחרות למה שקרה שם .

 גרסת דוד מאיר גוטמן

פתח תקווה גוטמן

השלט על פסלו של דוד מאיר גוטמן.אחד מפסלי "חמשת הרוכבים".

על פי גרסה אחרת לא היה זה סלומון אלא גוטמן הדמות הדומיננטית בעסקה והוא גם זה שהחליט להמשיך בה ויהי מה .
יגאל בן נתן מתאר את הגרסה הזאת בספרו "הפרש מן המדבר "

 
"הארבעה קפאו תחתם ביאוש ,כל עולמם חרב עליהם בבת אחת.
"כיצד יתכן?" לפת יואל משה את ראשון " לאחר כל טרחותינו,תקוותינו והמאמצים הרבים שהשקענו "

"כבר שמעתי עצות רופאים לרוב"נוצצו עניו הפקחיות של זרח ברנט "הרופא אמנם אמר את שלו,ומובן שאין להטיל ספק בידיעתו המקצועית,עם זאת אנו דנים כאן באדמת ארץ ישראל,האדמה השוממה מחכה לגאולה.עלינו לקוות לעזרת השם"

 ..הם השתתקו במבוכה איש לא העז להביע את דעתו בקול רם.לפתע נשא דויד מאיר גוטמן את ראשו :
"נקנה את הקרקע " הכריז בתוקף ונשף עמוקות מן הסיגר"אולי טועה הרופא ואולי הצדק עימו,אך לעולם לא נסלח לעצמנו אם נדע שהחמצנו הזדמנות לגאול את אדמת הארץ".

"דוד מאיר צודק " קראו שלושתם בבת אחת.

אבן כבדה נגולה מעל ליבם.בבת אחת חשו עצמם חופשיים ובטוחים במזלם הטוב.

 …דמעות גיל עמדו בעיני ארבעתם .הם פסעו לקראת דוקטור מזוריקה שלובי זרוע .הרופא היווני התבונן בהם בתימהון.הוא היה סבור שהם אבלים על דמי הקדימה ששילשלו ביד הסוחר ועתה הלכו לאיבוד .
"אל לכם להצטער " ניסה לנחמם " חסכתם לעצמכם צרות רבות.ממון הוא רק ממון.

"מה אתה שח "ניענע דוד מאיר גוטמן ידיו והטיל בלי משים אפר על הרופא " על אף עצתך החלטנו לקנות את הקרקע . הישוב יהיה פתח תקוה לעם כולו".

"אמן ואמן" הריע יואל משה סלומון בהתלהבות "הנה נמצא השם למושבתנו.פתח תקווה".

"יצאתם מדעתכם" נענע הדוקטור מזוריקה ראשו בעצב "אני את שלי עשיתי. יותר לא אוסיף מילה".

הוא ביקש לשוב לירושלים מיד .אולם הארבעה עיכבוהו ,קשה הייתה עליהם הפרידה מאדמתם.הם שוטטו בחורשות,השתטחו על הדשא הירוק ,וליטפו בידיהם רגבי אדמה .

"כמו ילדים קטנים" משך הדוקטור מזוריקה בכתפו והתרחק מהם"

( יגאל בן נתן "הפרש מן המדבר ע' 39-40)
לפי הגרסה הזאת היה זה גוטמן ולא סלומון שיזם את ההחלטה להמשיך בהתיישבות ויהי מה כנגד עצת הרופא.

אם היה טהר לב נתקל בגירסה הזאת קודם אולי היה מפרסם בלדה בשם "הבלדה על דוד גוטמן
? או על זרח ברנט ? – יתכן.

 פסלו של דוד מאיר גוטמן בכיכר המייסדים בפתח תקווה.פיסל שמואל בן עמי.

 

  מאיר דוד גוטמן .ציור מאת בליטשטיין

גוטמן עצמו פירסם מאמר אחד ויחיד על הפרשה בעיתון "הצפירה" ב-1882 בשם "הקולוניה הראשונה בארץ הקודש" ( נדפס שוב אצל ש.יבנאלי תקופת חיבת ציון א' ירושלים תשכ"ב ע' 184-187), אך הוא אינו מזכיר את פרשת הרופא ולמעשה אינו מזכיר את עצמו כלל.
גרסת יהושע שטמפפר

 

 

יהושע שטמפפר.ציור מאת אבי בליטשטיין.

הגרסה השלישית של יהושע שטמפפר השתמרה הן במכתבים שפירסם בעיתון הלונדוני "גו'ואיש כרוניקל" והן במכתב ששלח אל הרב זאב יעבץ ופורסמה ב"מגנזי ירושלים של פנחס גרייבסקי חוברת קי"ז 117 ושם דיווח על הנעשה בארץ ישראל.ובמכתב מ-ראש חודש אב תרל"ח הוא מספר על רכישת אדמת מהסוחר קסאר בידי דוד גוטמן זרח ברנט יואל משה מירושלים והוא עצמו . לפי עדות יהושע שטמפפר, קניית הקרקע נעשתה ביפו בערב ראש-חודש מנחם-אב תרל"ח. יום א' באב חל ביום רביעי, 31 ביולי 1878. כלומר הקנייה נעשתה יום לפני כן, ביום שלישי, שנאמר בו "פעמיים כי טוב," והוא יום כ"ט בתמוז תרל"ח, 30 ביולי 1878.
"אך נתגלגל הדבר ונודע מטרתנו ביפו וכבוד הרי"מ סלמן נתן לנו יד ובחברתו ועוד חברים נאמנים קנינו מהסוחר קסאר ביפו 3284 דונם על מי הירקון במחיר 1075 נאפ' " ונקראה שם הנחלה "פתח תקווה" עד היום הזה" הוא כותב.

לפי עדות שטמפפר, הוא הגיע ליפו רק ביום שלישי, י"ב באלול תרל"ח, 10 בספטמבר 1878, כדי להשגיח על העבודות הראשונות של חפירת הבאר ובניית הבתים בנחלה החדשה, פתח-תקווה.
הוא לא הזכיר בשום מקום  את פרשת הרופא היווני .

כדאי לציין גם שעל פי גרסה אחת היה זה שטמפפר שנתן למושבה את השם "פתח תקווה " , על פי האמור בספר הושע פרק ב' – "ונתתי לה את כרמיה משם, ואת עמק עכור לפתח תקוה".
אבל האמת היא ששם היה המצאתו של יואל משה סלומון שכבר נתן בעבר את השם הזה לישוב אחר שניסה להקים ללא הצלחה ביריחו דווקא .

לעומת זאת :

ברשימתה של זהבה בן-דב (נינתו של יהושע שטמפפר) "124 שנים לקניית אדמת פתח-תקווה" שנדפסה בעיתון "הצופה" ביום 9.7.2002. נכתב

הבלדה על הציפורים ושלושת המייסדים שנכתבה [כלומר, מקור הסיפור לשיר של יורם טהר-לב] על ידי נכדו של סלומון, לא נאמנה לעובדות ההיסטוריות. אגדת הציפורים האמיתית היא זו: אחיו של [יהושע] שטמפפר [הכוונה לאחיו הצעיר, מנחם-יהודה שטמפפר] שאל אותו: "מאין לקחת את העוז לקנות אדמה וליישב בה אנשים, למרות שהרופא היווני אמר שהמקום מלא מחלות ואפילו הציפורים לא באות?"

ענה לו שטמפפר: "כששמעתי את דברי הרופא, נזכרתי באגדה על רבי עקיבא וחכמים שראו את חורבן המקדש ושועלים מהלכים בו. חכמים בכו ורבי עקיבא מצחק. שאלוהו: "למה אתה מצחק?"

אמר להם: "אני מצחק כי כשם שהתגשמה נבואת החורבן כן תתגשם נבואת הגאולה. והנה בהפטרה כתוב: 'ראיתי ואין האדם וכל עוף השמיים נדדו." (ירמיהו ד', ב'). אין כאן ציפורים כי אין אדם. אנחנו נהיה האדם ובעקבותינו יבואו הציפורים.".

כלומר לפי משפחת שטמפפר אכן היה מפגש עם הרופא יווני שהיה בערך כמו בסיפור גם אם הפרטים היו קצת שונים ואבי המשפחה לא העלה זאת על הכתב.

 

יהושע שטמפפר רוכב . פסל בכיכר המייסדים  בפתח תקווה .פיסל שמואל בן עמי .

גרסת זרח ברנט

  

 

זרח ברנט  בניגוד לכל שאר המייסדים פירסם ספר זכרונות שלם. .

הוא מספר שם כיצד התחבר עם גוטמן שטמפפר וסלומון לאחר שאלו גמרו בדעתם שלא יסוגו אחורה משום מכשול בעול וכיצד בקיץ תרל"ח החלו לנסוע למקומות שונים כדי לבחון אם הם ראויים ליסד עליהם מושבה חקלאית .

הוא מספר כיצד יצאו באחד מימי תמוז לסביבות  יפו כדי לבקר את שטחי האדמה שהוצעו להם בידי סרסורים ספרדים וכיצד חקרו אדמות שונות במקומות שונים ולבסוף בחרו באדמת הכפר הערבי מלבס וקנו אותה מהיוני קסר. הוא מספר שכאשר חזרו לירושלים לאחר זמן ארוך בהרבה מהמתוכנן כל ידידיהם ובני משפחתם שמחו עליהם כי חשבו שהם בין המתים ואולי נרצחו בדרך בידי שודדים בדואים . הוא מספר שבט"ו שבאב בפעם השנייה שיצאו אל אדמתם בדגי לקבוע את המקום המתאים בדיוק לבניין בתים בחרו בגבעה. וכשהיגיעו אליה התנפל על האדמה ואז "נישקתי את האדמה ,הרויתיה בדמעות שמחה וגיל וכמוני עשו גם יתר חברי וכולנו ברכנו מקרב לב ברכת שהחינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה .הרגשתי אז כאילו נולדתי מחדש .ובמקום הזה היו הורתי ולידתי ". ( ע' 11)

 אבל גם הוא אינו מזכיר את פרשת הרופא היווני.

 

זרח ברנט רוכב.פסל מאת שמואל בן עמי.

 גירסת יעקב גולדמן הגירסה המקורית של הסיפור?

אז האם הסיפור שמופיע בבלדה הוא רק גירסה "משופצת " של סיפור אחר לגמרי ?

שמו של מזאראקי כרופא המזהיר את תושבי פתח תקווה מופיע לראשונה בכתבה של יעקב גאלדמאן, "שאר ישוב: השקפה כללית על מצב אחינו בני ישראל בארץ הקודש ,ועל קורות ישוב הארץ בעבר ובהווה " בשנתון "האסיף", כרך ראשון בעריכת נ' סוקולוב ווארשא 1884. בעמ' 137

 יעקב גולדמן

יעקב גולדמן  עיתונאי סופר  ורב. הראשון שכתב על פרשת ד"ר מאזארקי בפתח תקווה

 יעקב גולדמן ( 1856-1931) בנו של שד"ר אשר גולדמן שנרצח בעת שליחותו בסלוניקי בידי שודדים ואחיו של היסטוריון ירושלים פנחס גרייבסקי והיה גיסו של המנהיג הירושלמי המפורסם זאב וולפנזון שהיה גם הוא מהמשקיעים בישוב פתח תקווה ויהוד.

גולדמן היה עיתונאי ידוע משכיל ירושלמי ועסקן ציבורי ש כתב רבות בעיתונות של התקופה על ההיסטוריה של ירושלים וההתישבותבארץ ישראל .הוא החל לפרסם בעיתונות בשנת תרל"ז בעיתונו של יואל משה סלומון "יהודה וירושלים " ושימש ככתב לגבי הנעשה בארץ ישראל לעיתונים עבריים בחו"ל כמו ה"הצפירה". בעריכת נחוo  סוקולוב ועבור הקובץ האסיף " שבעריכת נחום סוקולוב פרסם סדרת מאמרים בשם"שאר הישוב" שבהם סקר את תולדות הישוב היהודי בארץ ישראל .

 במאמרו  של גולדמאן נכתבו הדברים הללו:
"ובשנת תר"ם נאחזון החברים החדשים בנחלתם ובהגיע עת החריש ,עזבו בתיהם אשר בירושלים ויצאו השדה לחרוש ולזרוע ובתים לא בנו להם עדנה ,וישכנו בערוץ נחלים ובנקיקיט הסלעים ובמערות אשר כוננו על ידי הטבע בהרים ובגבעות ,וברדת הגשם והשלג עליהם ,לא שתו לב ,מאהבתם את האדמה ובצפייתם לטוב .ואחרי עבור ימי החורף אמרו בני האגודה לבנות בתים למושב ויביאו את הרופא היותר גדול בציון – 'אזראייקע' היוני שמו – אל הנחלה, למען יורם המקום אשר שמה יטהר האוויר ..,ויושביו לא ידעו רע ומשכלת ,ויצו הרופא עליהם כי יבנו בתיהם על הגבעה ,הרחק מימי הירקון . הירא דבר הרופא מבני החברה בנה ביתו על הגבעה ,ואשר לא שת ליבו לדבריו בנה ביתו ע שפת הירקון . למען יקל לו לצוד דגים חדשים לבקרים סמוך למושבו .ותחלק החברה לשתים ,ותהי מריבה בין יושבי ההר ובין יושבי הנחל ..ו\בבוא ימי האסיף והנעה בלהה ,זרעו הרבה והביאו מעט כי חלתה בם מארת ה' גם חליים רבים ונאמנים דבקו בהם בימים ההם,עת יגבר החום ואחרים כרו למו שם קבר .ויהי פחד אלוהים על הנשארים ,ויעזבו נחלתם וישובו ירושלמה ,רעבים וצואים ,עניים ודלים ,מוכים במחלת הקדחת ומיללים בשבר רוח . זאת הייתה מנת יושבי הנחל בשנה ההיא .

לפי זה הרופא היווני בא למקום לא בשנת 1878 אלא בשנת 1880 והאנשים שעימם היו לו שיח ושיג לא היו המייסדים .אלא קבוצה מאוחרת יותר של מתיישבים שקיבלו את השם"הירקונאים ".

ודבריו התאמתו לפי דברי דוד גוטמן במאמר "הקולוניה הראשונה בארץ ישראל" שפורסם בעיתון "הצפירה "ב-1882
"קצת השותפים בנו להם בים על יד מי הירקון "ולא שמעו לקולנו אף כעי הזהרנום השכם והערב לבל ישימו להם שם מכון לשבתם,כי האדים העולים מן הנחל הם באושים ומזיקים עד מאוד ..אך הם לא חפצו לקחת מאיתנו עצה ותושיה ..הם מאהבת הניצוח ומתוך נטייתם לקפוץ בראש ולקנטור ולאיבה וגם מפאת עונים הגדול אשר המריצם לעשות כל מעשיהם בחיפזון מבלי מתינות וסבלנות ומבלי ישוב הדעת ועל כן מרה בהייתה אחריתם,רעב וניוון שנים .וכל מחלה וכל תקלה אשר הם עצמם אשמים בה ,היו בעוכרי אחינו האומללים.
נראה שההזהרות על הסכנה במקום ועברו דרך ד"ר מאזאראקי אם כי גוטמן אינו נוקב כאן  בשמו .
לפי זה מה שקרה היה כך:

 מזארקי הוזמן בידי ראשי המושבה   ובהם סלומון וגוטמן בשנת 1880 על מנת להזהיר את ראשי הקבוצה השנייה "הירקונים " שלא להתישב  קרוב מידי לירקון מאחר שהאיזור מסוכן. מזראקי התריע בפני הירקונים על כך שציפורים אינן מקוננות במים מה שמראה שמימיו הם מסוכנים . אבל צרה צרורה בדיוק אז הייתה נדידה של ציפורים הירקוניים ראו ציפורים במקום ולא שעו להזהרתו לאסונם . רבים מהם מתו בקדחת וההתישבות בפתח תקווה הופסקה לשנים . וצדקתו של מאזארקי הוכחה הוכחה חותכת .
אבל האם זה שהוא הזהיר את התושבים ב-1880 סותר את הסיפור על ביקורו של מזאראקי במקום גם ב1878?
בכלל לא. מזאראקי יכול היה בהחלט לבקר במקום יותר מפעם אחת בזמנים שונים וגם סביר שעשה זאת . המתישבים מן הסתם הזמינו את הרופא שוב ושוב ושוב לצרכים שונים .

גירסת יהודה ראב

 

יהודה ראב.

  

השלט על הפסל של יהודה ראב

גם יהודה ראב מתישב בולט נוסף וקרובו של שטמפפר לא מזכיר את הפרשה בספר זכרונותיו" התלם הראשון " ודעת נכדו אהוד בן עזר כתוצאה היא שהסיפור הוא מומצא. בן עזר מזכיר בעקבות החוקר רמי יזרעאל שביומנו של סלומון לא מוזכרת פרשת מזוריקה אף ברמז וביומן אין גם שום ידיעה שיואל משה סלומון נותר כמה ימים לבדו בקרב הפלחים על מנת לאמת את השמועות על נפוצותה של מחלת הקדחת כמסופר בספר היובל.

יהודה ראב רוכב . פיסל שמואל בן עמי.

 עלפי ספרו של יהודה ראב "התלם הראשון "המשלחת הראשונה לבדיקת הקרקע, זו של סלים קאסאר, קרוב לירקון, היתה כנראה בראשית יולי 1878, תמוז תרל"ח, השתתפו בה רק דוד מאיר גוטמן, יואל-משה סלומון וזכרי אפנדי, סוכנו של טאיאן. לבסוף קנו ראשונה את הקרקע של סלים קאסאר. הכוללת את "כיכר המייסדים" והשדה של התלם הראשון.

 אךלמרות שראב אינו מזכיר כלל את פרשת מאזאראקי בספר זכרונותיו הדבר אינו אומר ולא כלום וגם הפרטים שהוא מביא אינם מכחישים את הסיפור על הרופא ויואל משה סלומון .

. שהרי בהחלט ייתכן שראב אף לא היה מודע לכל הפרשה שהרי היה צעיר המתישבים ומן הסתם המנהיגים לא טרחו לידע אותו בכל עניין או לגבי איזה שהוא עניין הנוגע לפעילויותיהם השונות .  . וייתכן שהסיבה שראב אינו מזכיר את הפרשה בזכרונותיו ( ( וכתוצאה כל הסיפור אינו מוזכר גם בביוגרפיה של ראב שכתב  נכדו אהוד בן עזר לנוער "פרשים על הירקון"  ) היא משום שפשוט לא היה שם ביום שבו פגשו גוטמן סלומון ושטמפפר את מאזארקי. . לאמיתו של דבר כל מה שמביא כאן בן עזר הוא בגדר לא רלבנטי לפרשה המתוארת בבלדה .. מן הסתם היו כמה משלחות של רכישה ורק אחת מהן נגעה לד"ר מזאראקי . . .

גרסת אהוד בן עזר

הסופר אהוד בן עזר נכדו של יהודה ראב רואה את עצמו כמומחה הגדול ביותר לתולדותיה של פתח תקווה הוא כתב ספרים בנושא "כו "הפרשים על הירקון "גדה " וספרי הילדים כמו אוצר הבאר הראשונה ו"הפרשים מן הדמבר " . מאשים שהסיפור נוצר על-ידי צאצאיו של סלומון על מנת להאדיר את שמו של סלומון ולהצניע את חלקו המכריע של גוטמן שהוא הוא ולא סלומון היה מנהיג פרוייקט פתח תקווה, ובלעדי חזונו והונו, וניתן לומר תמימותו, לא הייתה מוקמת המושבה העברית הראשונה. לטענתו חלקו של יואל משה סלומון "הצבר" הירושלמי הועלה מעל ומעבר לכל פרופורציה למרות שרוב הישוב של פתח תקווה היה מעשה יצירתם של עולים מהונגריה.

 

מר בן עזר האם אתה חושב שהבלדה של יורם טהר לב היא שיקרית ?
אהוד בן עזר ודאי . הכל צ'יזבאט היסטורי אמנם יפה, שאחרת לא היו יודעים כלום על תולדות פתח-תקווה "ר"ר מאזאראקי לא היה במשלחת ההזוייה שרקם יורם טהר-לב מעדויות שונות, שאותן צירף יחד בחוסר אחריות היסטורי, ובעצמו הוסיף "אולי זו אגדה".

  החוקר רמי יזרעאל מביא קטעים מיומנו של יואל משה סלומון, שמהם עולה כי במשלחת הראשונה, שיצאה לבדוק את אדמת הכפר אימלבס שעמדה למכירה, השתתפו רק שלושה אנשים: יואל משה סלומון עצמו, הרד"ג – הלא הוא ר' דוד גוטמן – ואדם ששמו זאכרי, או זכרי אפנדי, סוכנו או פקידו של הסוחר היפואי טייאן, בעל הנחלה הקרויה על שמו, שאף היא נקנתה לימים בפתח-תקווה.
ביומן של סלומון אין זכר ליהושע שטמפפר ולזרח ברנט, כגירסת עורכיו של ספר היובל [הראשון, משנת 1929] בעמוד ט"ו.
יואל משה סלומון, אומר יזרעאל, אף לא הזכיר ברמז את ד"ר מזוריקה, שאיים, כביכול, על שלושת הקונים לבל יעזו לרכוש את האדמה. ביומן גם אין שום ידיעה, שיואל משה סלומון נותר במשך כמה ימים לבדו בקרב הפלחים על-מנת לאמת את השמועות בעניין הקדחת, כמסופר בספר היובל [הנ"ל].
מניין צצה אפוא פרשת הרופא היווני, ד"ר מזוריקה, היוצא, כביכול, עם משלחת של קוני הקרקע ומזהיר אותם מפני הקדחת, כפי ש"תיעדו" אותה צאצאיו של יואל משה סלומון בספר היובל [הנ"ל]?
שמו של הרופא היווני, המזהיר את תושבי פתח-תקווה מפני הירקון, מופיע בכתבה של יעקב גולדמן, שנתפרסמה בשנת תרמ"ה / 1885. וכך כותב [רמי] יזרעאל:
"מתוך ההקדמה עולה שגולדמן הולך בתלם שבו הלכו כבר סלומון ופינס, בעיקר בכל הנוגע לתיאור פרשת הפולמוס החברתי. כקודמיו ראה גם גולדמן את תחילת הדרך בפרשת יריחו [ניסיון קניית אדמות שלא הצליח אך נתן למושבה את שמה, "מעמק עכור ל פתח-תקווה"] והאדיר את חלקו של סלומון. מכאן ואילך עומעם חלקו של גוטמן בכל פרשה. תיאורו הוא שהניח כנראה את היסוד למסורת הידועה על אזהרת הרופא היווני לשלושת הקונים, כפי שעוצבה לאחר מכן בידי טוביה סלומון בספר היובל (עמ' י"ז). כאן לראשונה מוזכר ד"ר מזוריקה, המזהיר את היושבים מפני הירקון, אלא שאצל גולדמן מדובר ב"ירקונים" [בשנת 1880] ואצל טוביה בשלושת המייסדים – – –

 הבעייה היא שהבורות כל-כך שלטת עד שמערכת החינוך בבתי הספר, כלומר כותבי ספרי הלימוד וכמובן גם המורות, קיבלו את הבלדה כמקור המוסמך היחיד ללמוד ממנו על תולדות פתח-תקווה, ואפילו הממונים על הצבת הפסלים המכוערים בכיכר המייסדים אינם יודעים כנראה על תולדות ראשיתה של המושבה יותר מהכתוב בבלדה הבידיונית הזו.

 זה כאילו היו לומדים את תולדות מלחמת השחרור רק לפי "מגש הכסף" של אלתרמן ומבלי להתייחס להיסטוריה של אותה תקופה. אבל אולי בעוד שנים גם תולדות מלחמת השחרור תישכחנה, ויישארו רק השירים, ובייחוד המולחנים. וה"אליהו הכהנים" של העתיד ישתמשו בהם כבנקודת מוצא לספֵּר את קורותינו במשולב בתולדות הזמר העברי.

 
על מה נאבקת כל כך עם עיריית פתח תקווה ?
בן עזר : המאבק בעירייה היה על הכיתוב לפסל המחרשה מברזל שאמור היה להיות מוצב בפינה
המזרחית-צפונית של כיכר המייסדים ולסמל את התלם הראשון שנחרש בו' חנוכה תרל"ט על ידי סבי יהודה ראב והם בעירייה ניסו כל הזמן להוציא ממנו את הבכורה והציעו כיתובים נלעגים

עד שלבסוף הסכימו לכיתוב שרובו כבר היה לפי הצעתי

אך להפתעתי הרבה אין שום פסל ושום כיתוב כזה בכיכר

ולעומת זאת לא סיפרו לי על "פסל הרוכב" הנוסף של יהודה ראב בין חמשת הרוכבים מהאגדה

ולא שלחו לי לביקורת את הכיתוב של ה"פסל"

ולפי הערכתי הם נלכדו במיספר ה"חמשת" של אגדת טהרלב בבלדה

כאשר החמישי היה כביכול הרופא היווני מזוריקי

ומאחר שאי אפשר לתת את פסלו( באין שום תמונה ידועה של אחד מהאחים מזאריקי א.א. )

הוסיפו לארבעת המייסדים את יהודה ראב שזה נכון אך לא בהקשר ההזוי של "חמשת הרוכבים" שקשה לדעת אם לצחוק או לבכות עליו

וגם אי אפשר להזכיר את יהודה מבלי אביו אליעזר שהיה בן-גילם של המייסדים האחרים

אתה היית בטקס שיחזור מסע חמשת הרוכבים  ?
ודאי שלא הייתי שם.מה פתאום שאני אלך לטקס שקרי כזה המתבסס על מיתוס ?  

אני האדם היחיד כעת שיודע לאשורן את תולדות ראשיתה של פתח תקווה וגם כתבתי על כך בכמה וכמה מספריי

אבל ידיעותיי אלה אינן מעניינות איש בפתח תקווה

לא טרחו להזמין אותי לומר אפילו מילה אחת על תולדות המושבה בשנת המאה ושלושים שלה במשך כל שנת היובל הזו, למרות שאני יודע יותר מכל אדם אחר את תולדות ראשיתה של פתח תקווה וגם כתבתי על כך רבות בספריי וכת כתבתי עלכךחוברת שלמה .

אבל כמו שכתוב בור כרה ויחפרהו וזה מה שקורה להם עכשיו אחרי שלשו את מה שנראה להם תולדות ראשית המושבהכמו בפלסטלינה.  

בעקבות הבלדה של יורם טהרלב שזה החומר ההיסטורי היחיד שהם יודעים על ראשית המושבה

תבין מה שפתח תקווה עשתה מהבלדה של יורם טהרלב זוהי בדיחה אחת גדולה, שהפכה לנושא המרכזי של ההתייחסות ליובל המאה ושלושים, ויש להתבייש על כך ולא להתפאר. הזמינו אותי לכלי תקשורת אחדים ובהם ללונדון וקירשנבאום, לדבר על אמינות הבלדה, וסירבתי באומרי שאם סוף-סוף מדברים על פתח תקווה ביום חגה, אני לא רוצה לקלקל להם את החג ולומר שהוא בנוי על זיוף, כי אז היו חושבים שגם שנת ה-130 היא זיוף, או לפחות בלבול היסטורי.

אמנם נכון בזכות הבלדה המוצלחת והלא-אמינה נתקבעו שמותיהם של ארבעה מייסדים בפסלים בכיכר המייסדים. אבל משפחות המייסדים הן רבות ולכולן זכויות ומקום להיזכר כמייסדי אם המושבות. לכן נראה לי שראוי היה להציב במקום מרכזי, בכיכר המייסדים או בגן של המוזיאון העירוני שהיה פעם "יד לבנים", או באחת הכניסות למושבה – אנדרטת אבן גדולה מאוד, כזו הניצבת בשדרות רוטשילד על רחוב נחלת בנימין ובה חקוקים כל שמות מייסדי תל אביב – וכך לעשות צדק היסטורי גם בפתח תקווה לכל המייסדים של פתח תקווה, הם ונשותיהן, שצאצאיהם ודאי רותחים מזעם.

 

אז מה קרה באמת ?
בן עזר : לדעתי ד"ר מזוריקי כלל לא הובא לנחלת טאיאן (שליד הירקון) או לנחלת קאסאר (שסביב לכיכר המייסדים) בקיץ תרל"ח, 1878, אלא כשנה מאוחר יותר, כאשר כבר נקנתה נחלת טאיאן מדרום לירקון וסמוך אליו, ובאו להתיישב עליה "הירקונים".

 המייסדים הראשונים, ובראשם סלומון וגוטמן שגרו כבר באזור "הגבעה", כיכר המייסדים, נחלת קאסאר – הביאו כנראה את הרופא היווני כדי להזהיר את "הירקונים", ", המבקשים להתיישב על גדות הירקון לבל יקימו את בתיהם במקום הנגוע בקדחת."
והוא אכן צדק במאה אחוז בתחזיתו הקשה. בניגוד לכל מה שאנו שומעים בבלדה. הם סבלו ממגפות ונאלצו כולם לעזוב את המקום .

 

או  קי חוסר אמינות אבל למה זה מפריע לך כל כך הרי הכל מדובר רק בפזמון שמראש אינו מתיימר כלל להיות אמין ?
בן עזר : הבעיה שלי היא עם השאלה האם יקבלו הדורות הבאים את רוב המידע שלהם על סיפור יסוד פתח תקווה מהבלדה הזאת של יורם טהרלב ? הבעייה איננה בבלדה היפה, השירית, הספרותית, הלגיטימית מכל קנה-מידה שהוא, שיורם כתב.

ומאחר שמעולם לא היתה ולא נבראה משלחת "חמישה רוכבים" מיפו לפתח תקווה בקיץ תרל"ח, 1878, לכן יהודה ראב, המונצח כיום גם הוא בשמו בפסל הרוכב על סוסו בכיכר המייסדים (מה שראוי לו בהחלט על פי חלקו בייסוד המושבה!) – מעולם לא היה אחד מ"חמשת הרוכבים" ההזויים האלה שבבלדה של יורם טהרלב. איש מפרנסי פתח-תקווה גם לא התייעץ איתנו בקשר ל"פסל הרוכב" של יהודה ראב, סבֵנוּ, ובקשר לכיתוב הלא-מדוייק הצמוד לו – וכל הדבר נודע לי נכדו לראשונה רק יום קודם לכן!

בן עזר גם טוען שבניגוד לטענות צאצאיו של סלומון, הוא מעולם לא שלח את ידו בעבודה פיזית במקום, כפי שכתב סבו יהודה ראב בהערה. בן עזר מאשים שחלקו של סבו ביסוד פתח תקווה קופח בידי ההיסטוריונים שהשתמשו בגרסת טוביה סלומון ומזכיר שספר היובל של פתח תקווה שבו הושם דגש מוגזם על דמותו של יואל משה סלומון הוא תוצאה של מעורבותם האינטנסיבית של בניו של יואל משה, מרדכי וטוביה, בכתיבת הספר, ונחישותם להנציח את זכר אביהם ומפעלו. על רקע זה כאמור התעוררה מחלוקת קשה הנמשכת במשך שנים כתוצאה מזעמם של צאצאי האנשים שחשו שפועלם של אבותיהם קופח והומעט במזיד. כה גדולה הייתה סערת הרוחות והפולמוס הרותח שכמוהו ככל הנראה לא היה לגבי שום ספר יובל אחר בתולדות ארץ ישראל שהביאה לבסוף את חברי המועצה המקומית למנות ועדת בוררים בהשתתפות הסופר משה סמילנסקי ששמעה את כל הטענות של כל הצדדים,
לאחר דיונים נזעמים מלווים בצעקות של אלו שחשו עצמם מקופחים פסקה הועדה שבגלל ההוצאות המרובות הכרוכות בהוצאת הספר יש להפיצו ויהי מה, אולם יש להדפיס חלק שני שבו יתוארו עניינים שלא נזכרו בחלק הראשון. אולם רבים ערערו על החלטה זאת והפצתו של הספר עוכבה במשך שנים אחדות ולמעשה כמעט נגנז. אך לבסוף החל להסתנן ופורסם ואנשים השתמשו בו כמקור מידע ראשי לידיעות על תולדות פתח תקווה, ולבסוף קטע ממנו נכנס לזכרונות ארץ ישראל של יערי והגיע לידי יורם טהר לב שהפך אותו בסיס לבלדה שלו, ובכך מימש את כל חששותיהם ופחדיהם של מתנגדי ספר היובל משנת 1929.

גרסת משפחת סלומון

 סלומון יואל הספר

 יואל משה סלומון

והוא נשאר על הגבעה,

ובין חצות לאור
פתאום צמחו לסלומון
כנפיים של ציפור.
לאן הוא עף, לאן פרח
אין איש אשר ידע,
אולי היה זה רק חלום
אולי רק אגדה.

 

יואל משה סלומון וסוסו בציור הקיר.  מאת אבי בליטישטיין

 

ולסיום להלן גרסת משפחת סלומון על כל הפרשה  כפי שהיא מיוצגת בידי גרשון סלומון
( גרשון סלומון הוא אחיו של עוזי סלומון שהוא דודו של כותב שורות אלה )

 

גרשון סלומון

 

 אלי : גרשון סלומון איך אתה ואחיך עוזי מקורבים ליואל משה סלומון ?
גרשון סלומון  אנחנו הנינים של אחיו של יואל משה סלומון שלמה יעקב סלומון האח הצעיר מכולם. אבינו  אברהם היה אחיינו של יואל משה סלומון.
  אלי : ומה דעתך על כל הטענות שהבלדה שגויה ולא יואל משה   סלומון הוא שייסד את פתח תקווה  וכל הסיפור עם מזאראקי  לא התרחש  ?
גרשון סלומון :אין ספק שהיוזם של כל פרוייקט פתח תקווה היה יואל משה סלומון הוא הוא שהמציא את השם"פתח תקווה " ומשמעות השם שבכך נפתח פתח תקווה לגאולת הארץ. כל שאר הטענות הן קישקוש ואין להן שחר. וזה מצחיק כי מעולם לא  היה ויכוח. תמיד היה ברור לכל חוץ מלכמה טיפוסים אכולי קנאה שמייסד פתח תקווה הוא יואל משה סלומון ואין אחר . תבין הוא בא לשם הראשון נשאר במקום כדי להוכיח שאכן אפשרי חיים יהודיים במקום . ואחרי פתח תקווה הוא הקים ישוב ביהוד . וכל זה משתלב בתנופת התישבות שבני משפחת סלומון יזמו תכננו ועמדו בראשה .

אלי: יש טענה שהוא בכלל לא גר בפתח תקווה .
גרשון סלומון : הבל הבלים.  את רוב זמנו היה מבלה בפתח תקווה. היה לו בית בפתח תקווה.
כל מילה בבלדה היא עובדתית לחלוטין אני תמה שהשאלה הזאת בכלל עלתה.

תראה יש כאן סיפור לא נעים של משפחות שמנסות לנכס לעצמן תהילה שפשוט לא מגיעה להן ובשביל זה הן מוכנות לשבש עובדות היסטוריות שאין בהן בכלל שום ספק . .

זה נכון לגם לגבי נחלת שבעה השכונה הראשונה שיוזמה ומיסדה היה ללא כל ספק יואל משה סלומון .

 אלי: האם אין טענה שהיה אחד יוסף ריבלין שהוא זה שייסד את השכונה הזאת ?
סלומון: כן ישנה  טענה שגויה כזאת.  ובני משפחת ריבלין בחוסר צדק היסטורי מוחלט מנסים לנכס עצמם מפעלים חשובים שהם אמנם היו קשורים אליהם אבל לא הם יזמו אותם. הריבלינים ללא ספק ישבו שכונות מחוץ לחומות ירושלים אבל כל המגמה והאידאה של יציאה מן החומות בירושלים וגאולת האדמה בארץ ישראל עם ישובים חקלאיים זה הכל פרי פעילותו  של יואל משה סלומון.
 אבל תבין כל הרעיונות הללו היו של יואל משה סלומון אבל לא הוא יצר אותם.

הוא המשיך בכך את המסורת המשפחתית. . זה היה מפעל לפי תורה ורעיונות של אביו מרדכי וסבו זלמן צורף פיתחו ועברו מדור לדור ויואל משה סלומון לקח על עצמו להגשימם .

  

יואל משה סלומון ומשפחתו המורחבת בצילום משפחתי לרגל נישואי נכדתו משנת 1913. יואל משה סלומון ואישתו יושבים במרכז השורה השנייה.

  
אלי: איזו תורה משפחתית זאת הייתה?
סלומון : זה הכל התחיל עם תוכנית מפורטת לפרטי פרטים תוכנית למאות שנים לעתיד של הגאון מוילנה שקבע שיהודים צריכים להתיישב בארץ ישראל כדי להביא לבסוף בעתיד בעוד מאות שנים או אלף שנה את הגאולה הסופית של העולם ושל המין האנושי.
ואחר כך כדי להגשים את תוכנית אלף השנים הזאת משפחת סלומון היא זו שיצרה והובילה את ההתישבות בירושלים ובארץ ישראל לאורך כל הדרך. 
הסבא של יואל משה סלומון , אברהם שלמה זלמן צורף עלה לארץ ב- 1811 במטרה להיות האיש שיתחיל בהגשמתה של התוכנית הזאת של הגר"א הלכה למעשה . העלייה הזאת מטרתה הייתה להתחיל את מהלך הגאולה .  והוא היה האשכנזי הראשון שהתיישב בירושלים . וקיבל בגדי יהודי ספרדי כי אסור היה ליהודי אשכנזי להיכנס לירושלים . ובין הרבה דברים אחרים זלמן צורף הוא שהציע את רעיון הקמתה של תחנת הקמח של מונטיפיורי כשלב ראשון בהקמת תעשייה יהודית בארץ ישראל.
אחריו בא בנו מרדכי שתכנן תוכנית מפורטת של הקמת מושבות חקלאיות בארץ ישראל וניסח תורה של גאולת הארץ

ויואל משה סלומון היה האיש שישם את הרעיונות הלכה למעשה.

      
בול עם דמות שיש שמזהים אותה עם  יואל משה סלומון כמדפיס .
   
" רק לאחר שסלומון התיישב בפתח תקווה והראה לכולם שאפשר לקיים שם חיים של ישוב רק אז הצטרפו אליו ראב ושטמפר ושלושתם ממשיכים ישוב בפתח תקווה . הוא היה הראשון לפני כולם שהתישב שם הוא היה הראשון שקנה אדמות במחיר כמעט חינם כי אלה היו אדמות ביצות . פתח תקווה לא הייתה סתם מקום התישבות . היא הייתה שלב בשרשרת הישובים שיואל משה סלומון הקים לאורך ולרוחב של ארץ ישראל
.תבין גוטמן ראב שטמפפר ברנט וכל השאר בוודאי שהיו חשובים ואיש אינו מטיל ספק בתרומתם.אבל בסופו של דבר מי הם היו ?
היו יהודים פשוטים מהונגריה בלי יחוס בלי חזון בלי כלום שבאו לעבוד את האדמה . הם בכלל לא היכירו את הארץ הזאת לא ידעו מה התנאים שבה.
הם היו זקוקים למנהיג שיספק את החזון והרעיונות ואת כוח הדחף. וזה היה יואל משה סלומון שהיה לו חזון ותוכנית עתיד מפורטת. ויואל משה סלומון ובנייתה של פתח תקווה היו חוליה בשרשרת הזאת. והבלדה של יורם טהר לב שהיא אמת צרופה מראה זאת בצורה יוצאת מהכלל .

 

יואל משה סלומון .ציור פורטריט מאת  משה יהלום בספר " "מסע ההרפתקאות במנהרת הזמן " דור 2003

 אלי : ומה הולך להיות בעתיד עם האגדה ?
יורם טהר לב : אמרו לי בעיריית פתח תקווה  שרוצים לעשות פסל של יואל משה סלומון על אופנוע עם כנפיים ..



יורם טהר לב בבלדה שלו פירסם את פרשת יסודה של פתח תקווה אך מבלי דעת נכנס לשדה מוקשים ועורר קן של צרעות מצד צאצאים שאבותיהם קופחו לעומת סלומון בבלדה שלו. אך טהר לב לא התיימר למסור אמת היסטורית אלא רק סיפור יוצא מהכלל ובכך הצליח מעל ומעבר. והבלדה שלו היא יצירת מופת קטנה בתחום הפזמונאות העברית והיא היא יותר מכל יצירה אחרת שמשמרת את זכרם של חלוצי פתח תקווה.

  

יואל משה סלומון רוכב.פסל מאת שמואל בן עמי.

ולסיום  עוד לפני השחזור של הבלדה . יורם טהר לב כבר חזה את המסע הזה בשיר המדמיין מה היה קורה אם אותה משלחת היתה מנסה בימינו להגיע מיפו לפתח תקווה על סוסים והוא בהחלט צדק כשחזה שהיא תיתקע בדרך בפקקים …

 שובו של יואל משה סלומון

מאת יורםטהרלב

 

בבוקר לח בשנת תשס"ח

ממש בלב הולם

יצאו מיפו על סוסים

החמישה ההם:

שטמפר, גוטמן וברנט

זקנים וחביבים

ויואל משה סלומון

בן מאה ושבעים.

רצו לחזור הם לירקון

כמו בשנת תרל"ח

שוב להתחיל את המדינה

טיפה יותר מוצלח.

איתם רכב מזרקי

הדוקטור המדופלם

לבדוק להם בשעות העומס

את הלחץ דם.

ברמת גן הם נעצרו

בפקק ללא תכלית

שני נהגים הלכו מכות

בצומת של עלית

בביאליק תאונה קשה

בבן גוריון מחסום

בצומת בני ברק הרמזור

תקוע באדום.

אמר להם מזרקי:

מה אתם עושים!?

נחזור ליפו רבותי

חבל על הסוסים.

אמר אז יואל סלומון

ומבטו הוזה:

אני נשאר הלילה פה

מול הרמזור הזה.

החמישה טיפסו בצד

על מדרכה קטנה

חשבו שפס כחול לבן

זה דגל המדינה.

שוטר עשה להם רפורט

ותוך שהוא כותב

העיף מבט אחד קצר

לצג של המחשב.

ואז הביט בחבורה

ובלי היסוס קרא:

כמעט מאה שנה

שלא שילמתם ת'אגרה!

כשהם התחילו להסביר

אז הוא אמר: תודה

אתם גם תשלמו ריבית,

קנסות והצמדה!

 והם תקועים שם עד היום

איתם אנחנו גם

כי בלי חולמי החלומות

עוד שום דבר לא קם!

 

 מילות הבלדה

"הבלדה על יואל משה סלומון ": הקליפ המקורי של אורי זוהר ואריק אינשטיין

"הבלדה על יואל משה סלומון ": בביצוע שלום חנוך

"הבלדה על יואל משה סלומון "גרסת אף אוזן גרון

"הבלדה על יואל משה סלומון : עוד ביצוע של אריק אינשטיין

סרטון על יואל משה סלומון 

סיפורו של השיר

 פתח תקווה אם המושבות :אתר על תולדות פתח תקווה

 

יסוד פתח תקווה

 אנשי הירקון :ראשונים בפתח תקווה מאת אריה חשביה

יואל יעקובי מתקיף את הבלדה

שחזור המסע מהבלדה

מחלוקת היסטורית נוסח פתח תקווה

ניפוץ המיתוס

יפה ברלוביץ על כמספר המיסדים כן מספר ההסיטוריות

האתר של  צייר הקיר אבי בליטשטיין

הפסל שמואל בן עמי
יואל משה סלומון הדור הבא
יורם טהרלב על הבלדה

החמישיה הקאמרית על יואל משה סלומון והפזמון

האתר של משפחת סלומון

הפזמונים של יורם טהרלב

גבעת התחמושת עוד פזמון מפורסם של יורם טהרלב

הדיוקנאי :על הפסל של "חמשת הרוכבים" שמואל בן עמי

איש החזון נגד הטכנוקראט :חיים מזר על הבלדה

אלי אשד על אבי משפחת סלומון 

ביבליוגרפיה

זכרונות ר' זרח ברנט / ספרו על ידו. סדרו והובאו לדפוס על ידי יהודא הלוי שחטר, ירושלים : דפוס "מוריה", (תרפ"ט)

התלם הראשון
יהודה ראב (בן-עזר) נרשם בידי בנימין בן עזר ראב התלם הראשון : זכרונות 1862-1930 מבוא מאת ג' קרסל ואחרית דבר מאת אהוד בן עזר ירושלים : הספריה הציונית, ההסתדרות הציונית, מהדורה ראשונה 1956. מהדורה שנייה 1988 תשמ"ח
זרח ברנט / (העורך: יעקב חורגין ; המנהל: דוד תדהר) תל-אביב : ספרית ראשונים כרך א, חוברת ט, תש"ג 1943

ספר היובל : למלאת חמשים שנה ליסוד פתח-תקוה תרל"ח-תרפ"ח / אסף את החומר:י. יערי (פולסקין) הכשירו לדפוס:מ. חריזמן. — תל-אביב : ועדת ספר היובל שעל יד המועצה המקומית, תרפ"ט 1929.

אברהם סלומון פתח תקוה / תל אביב : אמנות, תרצ"ט 1939
אברהם מרדכי חרימן גבורת ראשונים : תולדות יסוד פתח תקוה ומיסודיה. ירושלים : המחלקה לעניני הנוער, המדור הדתי של ההסתדרות הציונית, תש"ו.1946.
ראשית : למלאת שבעים שנה לפתח-תקוה (תרל"ח-תש"ח) / לוקט ונערך בידי אלעזר טרופה פתח תקוה : (דפוס אחדות), תש"ח (1948

יסודות לתולדות פתח תקווה

 , אליעזר טרופה יסודות לתולדות פתח-תקוה / פתח תקוה : אלעזר טרופה, תש"ט 1949

אם המושבות פתח תקוה : תרל"ח – תשי"ג 1878 – 1953 / דברי פתיחה – ד. בן-גוריון ; שבעים וחמש שנות חיים – ג. קרסל  הוצאת עירית פתח תקוה ,1953
גצל אליקים קרסל אם המושבות בעשור למדינת ישראל : (תרל"ח-תשי"ח, 1878-1958) פתח תקוה : עירית פתח תקוה, תשי"ח
ליקט ועיבד מן המקורות יצחק סבר <סברדליק> ; ערך והוציא לאור י. צ. שרגל : תרל"ח-תשכ"ד, 1963-1878 פתח תקוה : אם המושבות ועיר בישראל : פרקים בתולדות המושבה והעיר לנוער ולתלמידים / פתח-תקוה : עירית פתח תקוה, (תשכ"ד).

גצל קרסל "מלפני בראשית : לדמותם של ראשוני פתח-תקוה ימים ושנים לפני העלייה על הקרקע" קטיף; ילקוט לדברי ספרות, הגות ואמנות. פתח-תקוה   ו-ז (תשכט) 255-248; יב-יג (תשלט) 42-48

חוברת קתדרה 9. תשרי, תשל"ט * אוקטובר 1978 ערכו: יהושע קניאל, יעקב שביט מוקדשת לתולדות פתח תקווה.

כולל את המאמרים :

רמי יזרעאל "לביקורת ההיסטוריוגרפיה של שנותיה הראשונות של פתח תקוה " בתוך חוברת קתדרה 9 אוקטובר 1978 וגם  דפוס צילום  בתוך ספרו  אבני דרך בידיעת הארץ / ירושלים : אריאל, 2004

אליאב, מרדכי. חבלי-בראשית של פתח-תקוה. 3-25. ‬
‫    קניאל, יהושע. הוויכוח בין פתח-תקוה לראשון-לציון על הראשוניות בהתיישבות ומשמעותו ההיסטורית. 26-53. ‬
‫    ברטל, ישראל. פתח-תקוה – בין שורשים רעיוניים לנסיבות הזמן. 54-69. ‬
‫    נאור, מנחם. "מאת כתבנו בירושלים ובפתח-תקוה" – יהושע שטמפר כותב ל"ג'ואיש כרוניקל". 70-94. ‬

 אם ועיר פתח תקוה - 1998-1878 / אריה חשביה

אריה חשביה אם ועיר : 120 השנים הראשונות / פתח תקוה : עירית פתח תקוה, תשנ"ח 1998

זהבה בן -דב יהושע שטמפפר מייסד פתח תקוה : חולם, מגשים ומנהיג  קובץ הציונות הדתית. [כרך ב.] בעריכת שמחה רז. ירושלים: הסתדרות המזרחי-הפועל המזרחי-המרכז העולמי, תשנט 1999   390-401

אבני דרך בידיעת הארץ / רמי יזרעאל - כריכה קשה

רמי יזרעאל "לביקורת ההיסטוריוגרפיה של שנותיה הראשונות של פתח תקוה " בתוך אבני דרך בידיעת הארץ / ירושלים : אריאל, 2004

יוסף לנג המאבק על הזיכרון ההיסטורי : ספר היובל הגנוז – למלאות חמישים שנה ל"אם המושבות".לשוחח תרבות עם העלייה הראשונה; עיון בין תקופות. עורכת: יפה ברלוביץ; עורך משנה: יוסף לנג. [תל-אביב]: הקיבוץ המאוחד 2010 134-110

יוסף לנג לפתח תקוה /    זכרון-יעקב :   איתי בחור,   2012., תקציר : הספר "לפתח תקוה" מכיל אחד־עשר מאמרים, שעוסקים באירועים, תופעות, מוסדות, ארגונים ואנשים, שפעלו ויצרו בפתח־תקוה במשך שנים ארוכות ועיצבו במעשיהם את דמותה הייחודית. ייחוד זה ראשיתו במייסדי פתח־תקוה, עולים ויוצאי היישוב הישן בירושלים, והמשכו, עד עצם הימים האלה, בשרשרת הדורות של ותיקים וחדשים, המושפעים ממנהגי ירושלים  קובץ המאמרים ערוך בשלושה שערים ובהם י"א מאמרים ובאחריתו ביבליוגרפיה מוערת: א. השער לתולדות פתח־תקוה – ובו נכללים המאמרים: "ספרים ויובלות: פתח־תקוה מתמודדת עם עברה", "גלגולי הארכיון לתולדות פתח־תקוה", "יוזמה או מזימה: טיוטת מכתב מיואל־משה סלומון מירושלים אל עובדיה (אמיל) לחמן בברלין בדבר קניית 'נחלת צבי' בפתח־תקוה", "התיישבות הירקונים – ניסיון שהכזיב". ב. שער החינוך – הכולל שלושה מאמרים: "פרק סוער בתולדות החינוך בפתח־תקוה תרס"ד-תרס"ט, 1909-1904", "'מלחמת השפות' בפתח־תקוה: המאבק בין 'העזרתים-המתייוונים' לבין ה'ציוניסטים'" ו"בית הספר 'החקלאי' של ד"ר פיקהולץ בפתח־תקוה 1925-1912". ג. שער התרבות – נכללים בו ארבעה מאמרים: "הספריות בפתח־תקוה כאספקלריה חברתית ותרבותית", "איך נפלו גיבורים: הנצחת חללי מאורעות תרפ"א בפתח־תקוה", "צומתי מאבק על הלשון העברית", "מעשה בדגל: ביקורו של החכם באשי, חיים נחום אפנדי, בפתח תקוה".

זלמן חיימוב "ויכוחי דת בימיה הראשונים של פתח תקווה " מגזין "יקום תרבות " באוקטובר 2012

בית סלומון

יפה ברלוביץ "איפה הן היו בבוקר לח בשנת תרל"ח" בתוך ""בית סלומון, שלושה דורות של מחדשי היישוב"

ירושלים מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי [תשע"ד] 2014

012תולדות עין גנים היום שכונה בפתח תקווה :

מרדכי חריזמן, עין גנים, ספרית א"י של הקק"ל, "אמנות", תל אביב, 1930

עדה אמיכל ייבין, עין גנים: סיפורו של מושב הפועלים הראשון, ירושלים: יד יצחק בן צבי (מתוך סדרת ראשונים), תשס"ו 2005

 
זיוה  מנדלר בעקבות אנשי בראשית. /; [עריכה: אמנון קוה; איורים: שוש סטטיה]. —    תל-אביב : קינג, 2007., על מייסדי מושבת עין גנים " בפתח תקווה.

ספרות יפה על ראשיתה של פתח תקווה


יגאל בן נתן הפרש מן המדבר,איורים אורה איתן / תל-אביב : עם עובד, [תשל"ה

 אהוד בן עזר אוצר הבאר הראשונה /, צייר דני קרמן — : שוקן, (תשמ"ב 1982) ספר ראשון בסדרת אבבטן וקפטין יוקי .

אהוד בן עזר "בעקבות יהודי המידבר" הוצאת שוקן (1983

=

אהוד בן עזר פרשים על הירקון / אהוד בן עזר ; [צייר דני קרמן, סדרת נועזים הוצאת יוסף שרברק ,1989 .

תמר -בורנשטיין לזר .מג'יק הקוסם מהמחשב ::הראי המכושף .  איורים סולופדני ספרים .2001.

שני סיפורים "הראי המכושף " ו"מלכת השממיות " המסופרים בידי הילד מהמחשב מג'יק ובידי קופיקו על ימיה הראשונים של פתח תקווה.  .

משה יהלום "תקווה בפתח " בספר "מסע ההרפתקאות במנהרת הזמן . איורים משה יהלום ,הוצאת דור 2003. ילדים ופרופסור חוזרים בזמן לעשרה אירועים מכריעים בתולדות הישוב כולל המפגש של סלומון ושני עמיתיו גוטמן ושטמפר  עם מזאראקי .

אהוד בן עזר הארץ תרעד – סאגה ארצישראלית מהשנים 1878-1834" ספרי מקור, 2014,

שלושה סיפורים מחיי ארץ ישראל במאה ה-19 כולל סיפור על הקמת פתח תקווה שבו מככב יהודה ראב סבו של הסופר.

ראו רשימה מפורטת על הספר :

אלי אשד"סיפורי ארץ ישראל הישנה הטובה והאירוטית " מגזין "יקום תרבות מארס 2014

 סקירה כללית על ספרות יפה על פתח תקווה

נורית גוברין " פתח תקוה זירת- ההתרחשות" בתוך 'כתיבת הארץ. ארצות וערים על מפת הספרות העברית': "הוצאת כרמל, תשנ"ט/1998, עמ' 146 – 162

תודה למר בצלאל תדהר על הצילומים עבור כתבה זאת.

 
ציור של הביקור הראשון באדמות פתח תקווה. מהספר "פרשים על גדות הירקון". צייר דני קרמן ,
 
 
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מספר 666  On נובמבר 19, 2008 at 3:15 pm

    עוד לפני השחזור של הבלדה . יורם טהר לב כבר חזה את המסע הזה בשיר המדמיין מה היה קורה אם אותה משלחת היתה מנסה בימינו להגיע מיפו לפתח תקווה על סוסים והוא בהחלט צדק כשחזה שהיא תיתקע בדרך בפקקים
    (זה בדיוק מה שקרה למשלחת הרוכבים במסע השחזור .
    שובו של יואל משה סלומון
    מאת

    יורם טהרלב

    בבוקר לח בשנת תשס"ח
    ממש בלב הולם
    יצאו מיפו על סוסים
    החמישה ההם:
    שטמפר, גוטמן וברנט
    זקנים וחביבים
    ויואל משה סלומון
    בן מאה ושבעים.

    רצו לחזור הם לירקון
    כמו בשנת תרל"ח
    שוב להתחיל את המדינה
    טיפה יותר מוצלח.
    איתם רכב מזרקי
    הדוקטור המדופלם
    לבדוק להם בשעות העומס
    את הלחץ דם.

    ברמת גן הם נעצרו
    בפקק ללא תכלית
    שני נהגים הלכו מכות
    בצומת של עלית
    בביאליק תאונה קשה
    בבן גוריון מחסום
    בצומת בני ברק הרמזור
    תקוע באדום.

    אמר להם מזרקי:
    מה אתם עושים!?
    נחזור ליפו רבותי
    חבל על הסוסים.
    אמר אז יואל סלומון
    ומבטו הוזה:
    אני נשאר הלילה פה
    מול הרמזור הזה.

    החמישה טיפסו בצד
    על מדרכה קטנה
    חשבו שפס כחול לבן
    זה דגל המדינה.
    שוטר עשה להם רפורט
    ותוך שהוא כותב
    העיף מבט אחד קצר
    לצג של המחשב.

    ואז הביט בחבורה
    ובלי היסוס קרא:
    כמעט מאה שנה
    שלא שילמתם ת'אגרה!
    כשהם התחילו להסביר
    אז הוא אמר: תודה
    אתם גם תשלמו ריבית,
    קנסות והצמדה!

    והם תקועים שם עד היום
    איתם אנחנו גם
    כי בלי חולמי החלומות
    עוד שום דבר לא קם!

    • אחד שיודע  On דצמבר 6, 2015 at 11:19 pm

      הכתבה כולה לא מדויקת. מי שיזם את הרעיון של הקמת המושבה היה הרב עקיבא יוסף שלזינגר מירושלים. משה יואל סלומון היה תלמידו ונשלח על ידו לקנות את אדמות פתח תקוה. זאת לאחר שהרב שלזינגר עצמו ניסה לקנות קרקעות במספר מקומות ובהם אזור יריחו, שם לראשונה הגה את השם פתח תקוה. על שמו של הרב שלזינגר קרוי הישוב בני עיי"ש, ראשי תיבות של שמו- עקיבא יוסף שלזינגר.

  • מספר 666  On נובמבר 19, 2008 at 3:20 pm

    ליעקב גולדמן או לפחות לבני משפחתו הייתה כמובן הכרות אישית עם ד"ר מזאראקי ( בכל אופן אחד מהם ) . כפי שמראה הסיפור הנ"ל שסיפר אחיו היסטוריון ירושלים פנחס גרייבסקי הסיפור נוגע לבתיה ברינה "ממקה לנדא, אישתו של אלעזר לנדא וגרייבסקי מספר כיצד היא באה לילה אחד אל צבי אביהם שלו ושל יעקב גולדמן: :
    זוכר אני כך היה באחד מלילי החורף הקשים ליל סופה וסערה ,ליל גשם ושלג ,מר אבי ז"ל בתור חבר לחברת ליגה שב אז מן המשמר אצל אחד החולים מחוץ לעיר ,כולו רטוב מים ,רועד מקור וקר ככפור .מרת אמי עליה השלום אך הגישה לו כוס חמים .והנה דפיקה על הדלת ואישה אחת עם פנס קטן בידה נכנסה בחיפזון ובקשה ,יותר נכון דרשה מאת אבי ללכת איתה מחוץ לעיר ולהביא את הרופא היווני ( הרופא המצויין בעת ההיא ) ד"ר מאזאריקייה בעד מהגרת אחת אם לילדים קטנים השוכבת למעצבה ובחום של ארבעים מעלות משתעלת ומרגשת כאב בצידה …
    "את מאזרייקה בעת הזאת ? מאמקה יקירה זה יעלה לנפוליון זהב ( 20 פראנק )"
    "אפילו שתיים שלוש" השיבה מאמקה "אמכור את כל אשר לי רק להציל את המסכנה הזאת ,כבר נתנו לה מה שצריך אבל רבי צבי היא בוערת כתנור צריכים להציל אותה בעוד מועד".
    "ועל מי נטשת את בנך את יחידך את אלינקה הקטן ?
    ( "אלינקה " הוא אליהו לנדא לעתיד המוציא לאור של כתבי הגר"א א.א. )
    ביד ה' ,ביד מלאכיו הטובים הוא בריא ה' ישמרנו !
    מר אבי ז"ל ,כמובן מיהר והלך איתה להביא את מאזרייקה ,והסמים מבית המרקחת הרופא ר' יהושע יונה עם כוסות רוח ,ומאמקה הרחמנית הביאה החלב ,בשלה מרק בעד החולה ,"אם הילדים הרכים " ולא זזה ממנה עד ששבה לבריאותה ..
    פנחס בן צבי גרייבסקי בנות ציון וירושלים : ספר זכרון לשמותיהן ופעולותיהן של אחיותינו … העסקניות בחמר וברוח על שדי הישוב הישן-החדש בירושלם, עריה ומושבותיה , ירושלם : דפוס צוקרמן, תרפ"ט-תרצ"ג, מהדורה חדשה ירושלים : יד בן צבי, תש"ס.(


    ומסיפור זה אנחנו למדים עד כמה מזאראקי הבכור או הצעיר היה יקרן מצד אחד ועד כמה העריכו אותו מצד שני .
    עובדה בליל גשם וסערה לא העלו על דעתם לחפש רופא אחר יקרן פחות

  • ff  On נובמבר 19, 2008 at 6:13 pm

    רשימה מעניינת ומקורית
    אין הרבה כאלה ברשימות לאחרונה, אבל אצלך ואצל עוד קומץ יש … מעט מדיי איכות ברשימות לאחרונה…. כמה חבל…

    כל הכבוד !

  • אהוד בן עזר  On נובמבר 19, 2008 at 7:39 pm

    בין יתר הדברים נאמר בכתבה: "המבקר החריף ביותר של השיר הוא הסופר יליד פתח תקווה אהוד בן עזר, נכד לאחד ממייסדי פתח תקווה שאינו מוזכר בפזמון, יהודה ראב (בן עזר), שטוען שהיו עוד אנשים במשלחת – ובהם סבו. יכול להיות."
    שקר וכזב. מעולם לא כתבתי ולא אמרתי דברי שטות כאלה. נכון שאני טוען שהמשלחת הזו, בהרכבה המתואר בבלדה – לא היתה ולא נבראה, וכי סיפור ייסודה של פתח-תקווה אחר הוא, אבל מעודי לא טענתי שסבי היה באותה משלחת הזוייה, ולא לחמתי על כך שייכלל בה מאחר וממילא כל המסופר בבלדה אינו אמת היסטורית.

    סבי הגיע לראשונה לפתח תקווה אחרי החגים של שנת תרל"ט, עדיין 1878, רכוב על חמור בראש שיירת חמורים עמוסי מטען מיפו כדי להתחיל בבניית המושבה, ובראש ובראשונה לחפור בה את הבאר הראשונה [היכן שכיום כיכר המייסדים], והוא פגש שם שני מייסדים בלבד: יהושע שטמפפר ודוד מאיר גוטמן. זה הסיפור האמיתי.

    בברכה

    אהוד בן עזר

    תל אביב

  • מספר 666  On נובמבר 19, 2008 at 9:27 pm

    הציטוט שעורר את זעמך אינו שלי אלא מתוך
    השיחה עם יורם טהרלב שייתכן בהחלט שטעה בעניין.
    לגבי טענותיך שהפרשיה עם ד"ר מאזאראקי לא התרחשה מעולם מאחר שיהודה ראב לא טרח להזכיר אותה כפי שצויין במאמר זה לא אומר ולא כלום ,מאחר שיהודה ראב כצעיר המשתתפים בהתישבות מן הסתם לא יודע לגבי חלק או רוב הדברים שאותם ביצעו המנהיגים .
    וייתכן בהחלט שלא טרחו להזמין אותו כלל לפגישה עם ד"ר מזאראקי אם זאת התקיימה וייתכן שאף לא ידע על קיומה.
    ומשום כך לא הזכיר אותה בזכרונותיו.
    והתיאור שלו של הפגישות שהתקיימו ואותם חווה אינו רלבנטי לצורך העניין .
    מן הסתם היו פגישות רבות שאותן לא חווה ועליהן לא ידע.
    בעניין הזה למרבית הצער חשובה הרבה יותר העדות של ארבעת האנשים שהיו אמורים להשתתף בפגישה מאשר עדותו של יהודה ראב שאיש לא טען מעולם שהשתתף בה.
    יואל משה סלומון ,גוטמן ,שטמפפר וברנט
    וכאן אכן יש בעיה :
    סלומון הזכיר זאת רק בעל פה לילדיו. הוא לא הזכיר זאת ביומניו או בחומר כתוב אחר .
    גוטמן לא הזכיר את הפרשה במאמר ( הקצר ) שכתב על המושבה .
    שטמפפר אינו מזכיר את הפרשה במאמרים ( הקצרים ) שכתב ובאנגלית ) ובמכתב שכתב בעברית על יסוד המושבה.
    אבל השניים האלו כתבו רק מאמרים קצרים שלא התיימרו כלל לתאר כל אירוע ,ואם האירוע התרחש ספק אם ראו אותו כחשוב מספיק לאזכר אותו במאמר קצר לעיתון או במקרה של שטמפפר במכתב
    חשובה הרבה יותר היא העובדה שזרח ברנט לא מזכיר את האירוע כלל בספר הזכרונות שלו . וזה אכן בעייתי .סביר להניח שאירוע כזה הוא היה מזכיר .בתיאורו את ימי יסוד פתח תקווה.

    אבל מצד שני יש עדות מסייעת של ניצה בן דב צאצאית של שטמפפר שקובעת שבמשפחת שטמפפר אכן היה ידוע סיפור הרופא היווני שנפגש עם אבי המשפחה ושותפיו רק שאצלהם זכרו את הפרטים בצורה קצת שונה . .
    אז אפשר לטעון שיואל משה סלומון או ילדיו המציאו את הסיפור על בסיס הפרשה שתוארה בידי יעקב גולדמן .
    אבל הנה יש גירסה בלתי תלויה בסלומונים של הסיפור והיא מוסיפה לו אמינות .
    כך שאחת מהשניים או האירוע קרה כפי שסלומון ושטמפפר תיארו אותו .
    או שמשפחת שטמפפר לקחה את הסיפור הידוע להם ממקורות כתובים או מהבלדה ושינתה אותו לצרכיה .
    אין אפשרות שלישית .

  • יורם טהרלב  On נובמבר 20, 2008 at 8:59 pm

    אלי, מדהים. כל הכבוד לך על היסודיות שבה אתה ניגש לזמר העברי ולשיר הזה בפרט! ממש מחקר היסטורי, התוקף את המאורעות כמעט מכל כיוון אפשרי. אוסיף לך משהו שמצאתי בימים אלה. בשנתון שהוציאה עיריית פתח תקווה בשם "קטיף", 1954, מופיעה פואמה של ק.א. ברתיני בשם "בחגווי הזמן והנוף", המתארת את מסע הראשונים, כאילו נעשה על גמלים! : פז החמה הקיצית משתטח על חול הגבעות/ נוע ינועו גמלים מיפו הבקרית שנעורה…. אך בצדי נתיבה חבורת אנשים מהלכת: זקרי-אפנדי בראש ואיתו הבאים מירושלים…/ ובהמשך מתוארת מסקנתו של הרופא היווני:
    אך הרופא היווני עדיין בולש הסביבה/ קם וטיפס בזריזות על גב גג של חורבה מפורקדת/ תר במרחב מכל צד, הקשיב הסתכל ארוכות/ אט מילותיו מלטש, משמיע בקול פסקני: /עוף לא פורח בכאן, אם כי רב המזון מסביב/ אות כי חיים לא ניתנו לחי וגם לאדם כאן/ קטב תמידי מהלך, ואוכל המקום את יושביו".

  • מספר 666  On נובמבר 20, 2008 at 9:07 pm

    וכדאי להוסיף כאן גם את ספר הילדים של משה יהלום משנת 2003:
    "מסע ההרפתקאות במנהרת הזמן "
    שבו ילדים חוזרים בזמן לעשרה אירועים מכריעים בתולדות ההתישבות והציונות והפגישה עם מזאראקי היא אחד האירועים הללו .
    הם מזהים מיד את יואל משה סלומון מהשיר .
    רק שהם פוגשים שלושה אנשים ולא ארבעה את סלומון את גוטמן ואת שטמפפר.
    וכאן יהלום אכן מסתמך על מסורת ידועה בתיאור הפרשה שרק שלושה אנשים פגשו את מאזאראקי ולא ארבעה ,כלומר ברנט לא היה שם.
    רק שלא ברור לי מאיפה זה לקוח .
    בתיאור המקורי של טוביה סלומון ברנט מוזכר בבירור ומצויין "שהיו עוד כמה אנשים " שלא נוקבים בשמותיהם .
    ייתכן שהסיבה שהחליטו שברנט לא היה בין הנפגשים עם מאדאראקי היא שהוא אכן אינו מזכיר את העניין בזכרונותיו,ואירוע מעניין כזה היית מצפה שהוא יתאר אותו .
    מה שאולי אומר שהוא לא היה מעורב בפגישה ולא היו "חמישה רוכבים " אלא ארבעה רוכבים " בלבד.

  • מספר 666  On פברואר 14, 2009 at 6:25 am

    הםסל שמואל בן עמי שיצר את פסלי חמשת הרוכבים המייסדים של פתח תקווה יצר לרגל אירועי 800 שנה להולדתו של "הנשר הגדול " הרב משה בין מיימון גם פסל ענק של הרמב"ם עבור העיר טבריה .
    אלא שהפסל נתקל שם בתנגדות חזקה שלחוגים חרדיים שדרשו את השמדתו.
    גם הצעות להציבו בעיר פאס במרוקו שם גדל הרמב"ם הסתיימו בכישלון בגלל התנגדות מוסלמית לפסלים באופן כללי.
    הפסל עומד היום בירושלים אך כל הפרשה מדאיגה מאוד וכנראה מבשרת רעות לגבי יחסו של הציבור החרדי לאמנות הפלסטית.
    על כל הפרשה ראו
    הרמב"ם גיבור הקומיקס
    http://www.notes.co.il/eshed/52894.asp

  • מספר 666  On מרץ 5, 2009 at 2:43 pm

    חוקר תולדות פתח תקרוה יוסי לנג פירסם מאמר בעיתון המקוון של אהוד בן עזר על האחים הרופאים מזרקי .
    והנה הוא :
    ד"ר יוסי לנג:
    האחים הרופאים לבית מַזַרַקִי

    הרופא שביקר בפתח תקוה, כנראה פעמיים, כך מעידים המקורות שעמדו לנגד עינינו; ביקורו הראשון עם המייסדים ובפעם השנייה כנראה בעת הוויכוח עם הירקונים, ומסר חוות דעת על הסכנות הצפויות למתיישבים באזור הנגוע שלחוף הירקון. יחיאל מיכל פינס ציין ברשימתו "מושבת פתח תקוה" (מבשרת ציון חוברת שנייה שבט תרמ"ד, עמ' מה): "ויבואו גם רופאים ויזהירו בהם [בירקונים] ולא נזהרו" (פינס לא נקב בשמותיהם), וגם יעקב גולדמן נקב בשמו של מזרקי, ולא ארחיב בפרשה.

    הרופא המכונה בספר היובל [עמ' יז] בשם מזוריקה הוא קרלאמו מזרקי (Mazaraky) שנולד בשנת 1825, כנראה ביוון, ונפטר בירושלים ב-14 בנובמבר 1892 והוא בן 67 שנים. לירושלים הגיע בשנת 1852 ופעל בה במשך כ-40 שנה. הוא הכיר היטב את תנאי הארץ והיה "בקי באויר הארץ ותחלואיה" ["ירושלם", חבצלת, 13 (ט"ו בטבת תרנ"ב), עמ' 97]. הוא התמחה בריפוי המחלות המקומיות ובהן הקדחת (מלריה).

    רבים שחרו לפתחו בעיקר בעתות מגפה (דיפתריה, דינגה). הואיל ושמו יצא למרחוק כמי שיש בו קסם למשוך אליו חולים, הוא גבה מהם תשלום לא מבוטל שלא כל התושבים יכלו לעמוד בו. הוא גם סרב לבוא לביקורי בית "אף אם יתנו לו מלוא ביתו כסף וזהב" [שץ, "ירושלים", הלבנון, 5 (כ"ט באב תרמ"א), עמ' 38-37]. משום כך החליטה החברה "משגב לדך" – הבעלים של בית החולים בשם זה בירושלים – לשכור את שירותיו בשל מומחיותו וגם כדי למנוע מרופאי המיסיון טרף קל. [תקנות החברה "חברת משגב לדך", "קול מעיר", חבצלת, 40 (כ"ט באלול תרמ"ד), עמ' 314-313]. למן תרמ"ד נחתמו עמו חוזים שנתיים ולפיהם הוא התחייב לטפל בחולים פעמים אחדות בשבוע; תחילה 3 פעמים בשבוע ומאוחר יותר הוא התחייב לטפל בעשרות חולים ביום 5 ימים בשבוע ["ירושלם", חבצלת, 32 (י"ד בסיון תרמ"ה), עמ' 251-250].

    בשנת תר"ן כשפרצה מחלת הדינגה [אבו ברך, אבי ברך] נחתם עמו חוזה ולפיו והוא נדרש לטפל בבית החולים "משגב לדך" בכ-100 חולים ומעלה ביום ["ירושלם", חבצלת, 3 (י"ד בחשון תר"ן), עמ' 17; "מודעה", הצבי, 3 (כ"ח בחשון תר"ן), עמ' ט']. על עבודתו המאומצת באותם ימים הוא זכה להערכה רבה מתושבי העיר –ספרדים ואשכנזים כאחד [הצעיר צדיק טראבלוס, "מכתב להעורך", הצבי, 6 (י' בשבט תר"ן), עמ' יח; א"מ גולדברג, "מכתבים להעורך: לישרים נאה תהלה", שם, עמ' כב] כאמור מזרקי עשה חיל בעבודתו וזכה להוקרת הציבור היהודי [חיים נח פרלשטיין, "תודה גלויה", חבצלת, 14 (י"ט בטבת תרמ"ט), עמ' 112; שמואל שווארץ, "תודה רבה", חבצלת, 6 (ו' בכסלו תר"ן), עמ' 46 ועוד].

    אחיו הצעיר של קרלאמו, הרופא ד"ר ניקופורי מזרקי (יוון 1931-1855) ירש את מקום אחיו והתמחה במאבק בקדחת. ככל הידוע היה גם הוא יקרן וגם הוא הועסק במשך שנים ב"משגב לדך". ניקופרי הצליח לרקוח גלולות נגד מלריה שאיכותם עלתה על הכינין שהציל רבים מן המחלה. [ראו: השקפה, 105 (כ"ז באלול תרס"ה)]. עליו ועל עשרו, היה בעל נכסים וקרקעות בירושלים, ראו: "מכתב לעורך", השקפה, 22 (ט"ו בסיון תרס"ב), עמ' 173-172; "מאמקא לנדא נ"ע", פנחס בן צבי גרייבסקי, בנות ציון וירושלים, חוברות א-י, ירושלים תש"ס, עמ 65.

    הערה שעניינה עשיית צדק היסטורי: במהלך התלהטות הרוחות סביב הבלדה שחיבר טהר-לב נשתכח משום-מה המשורר ק. א. ברתיני (מורה בפ"ת) שבפואמה שלו "בחגווי הזמן והנוף" (קטיף, א, תשי"ד, עמ' 62-59) הוא נדרש ל"זקרי אפנדי בראש ואתו הבאים מירושלים" ובהמשך: "הרופא היוני עדיין בולש קם וטיפס בזריזות על גב של חֻרבה מפֻרקדת" ובסופו של דבר השמיע "בקול פסקני: עוף לא פורח בכאן […] אות כי חיים לא נתנו לַחַי וגם לאדם כאן". גם שירו של פוצ'ו "היום הראשון (בפתח תקווה)" (1978) נוגע לא נוגע בסיפור המעשה, והוא מקפיד לחזור שלוש פעמים על שמותיהם של גוטמן, סלומון, שטמפר, ברנט והאב ובנו לבית ראב. ועוד לא יבש הדיו שבקסת.

  • מספר 666  On מרץ 5, 2009 at 2:54 pm

    הפואמה של המשורר ק. א. ברתיני ( "בחגווי הזמן והנוף" לא נשכחה כמובן בויכוח בניגוד למה שצויין כאן ,אלה הוזכרה למעלה בידי יורם טהר לב עצמו .
    כמו כן בניגוד למצויין כאן על כך ש ברשימה " "מאמקא לנדא נ"ע", פנחס בן צבי גרייבסקי, מ"בנות ציון וירושלים, חוברות א-י, ירושלים תש"ס, עמ 65 מוזכר האחר הצעיר ניקופרי נראה שהמדובר שם דווקא באח הבכור קרלמו.
    נכון שאין מוזכר שם השם הפרטי של הרופא מזרקי שאליו יוצאת מאמקה לאנדה הלא היא בתיה ברינה ( שהיא אגב סבתה של סבתו של כותב שורות אלו ) באישון לילה
    אך מכיוון שהמתואר התרחש בסביבות 1876 כאשר ניקופורי היה עדיין חדש בארץ וקרלמו כבר רופא ותיק וידוע ,סביר יותר שהכוונה אליו.
    ראו את תיאור הפרשיה כולה בתגובה למעלה.
    וגם כאן

    מסע החיפושים של אלעזר לנדא ובתיה בריינה
    http://www.notes.co.il/eshed/44795.asp

  • מספר 666  On יוני 28, 2009 at 11:32 am

    בעוד מספר ימים יעלה מופע ענק בשם "אני ואתה בפארק " שבו זמרים שונים ישירו את שיריו הקלאסיים של הזמר אריק איינשטיין.
    לרגל האירוע ,חיים מזר חוזר אל הפזמון המפורסם שנתן את שמו לאירוע ( ואולי פזמונו הידוע ביותר של איינשטיין ככותב המילים ) שיר שלמרות פשטותו וכנראה גם בגללה הפך לסוג של הצהרה אידיאולוגית ההצהרה האידיאולוגית הידועה ביותר של פזמון כלשהו משנות השבעים..

    מאמר זה של חיים מזר הוא בגדר פותח של תחום בחקר הפזמונים.

    ובו הוא דן ב"התכתבות" המעניינת הקיימת בין פזמון זה ובין פזמון של הזמר ברי סחרוף ושל הכותבים דן תורן וחיים לרוז ( שהוא אחד ממפיקי האירוע "אני ואתה בפארק" ). . .

    אם כי נושא "ההתכתבות " ובין שירי משוררים שונים המתייחסים בצורות וברמיזות שונות אחד לשני הוא נושא מוכר וידוע ,הרי משום מה עד היום עסקו מעט מאוד בנושא "ההתכתבות" בין פזמונים מושרים שונים ויש כמה וכמה כאלו שעוסקים בכך וגם ידועים ביותר.זהו נושא מעניין מעין כמוהו למחקר,ויש חומר רב שמן הראוי לעסוק בו.
    ראו
    לא משנה שאמרו את זה קודם
    http://www.notes.co.il/eshed/57909.asp

  • מספר 666  On אוקטובר 4, 2009 at 11:24 am

    לרגל חג הסוכות חג האתרוגים אין מתאים מלחזור ולהיזכר באבי סבה של סבתי הרב שמואל מוני זילברמן , ממנהיגי העדה הפרושית של ירושלים באמצע ובבסוף המאה ה-19 , מורה ראשון ובכיר בישיבה של הפרושים בירושלים ( כפי שהיו לאחר מכן בנו ונכדו ), עוזר ראשי של הרב האשכנזי הראשי של ירושלים שמואל סלנט, ומי שנחשב לכוח האמיתי מאחורי הקלעים בפוליטיקה העירונית של התקופה וגם ,מומחה שאין שני לו לאתרוגים כשרים וכאלו שאינם כשרים ,ומראשוני סוחרי האתרוגים האשכנזים בארץ ישראל ( אם לא הראשון בכלל )..
    הוא נודע לדורות בספרים השונים שכתבו עליו בצידקתו בכישוריו כמלמד ובענוותנותו.יוצאת הדופן.
    אולם היו מבני התקופה ובאופן ספציפי היה מי שלמד אצלו בישיבה שחשב עליו בצורה שונה מאוד וכתב עליו את אחד הסיפורים המשמיצים והמעליבים ביותר שהופיעו בעיתון ירושלמי במאה ה-19..
    131 שנים אחרי זה זמן מתאים כמו כל זמן אחר להיזכר בפרשה שבה נטל הרב זילברמן חלק מרכזי ואף מכריע , פרשת "מלחמת האתרוגים " בין סוחרי האתרוגים האשכנזיים כולם מקורביו וידידיו של שמואל מוני ובהם העיתונאי יואל משה סלומון ששנה זאת תרל"ח 1878 כללה את האירועים הידועים ביותר של חייו, ובין סוחרי האתרוגים הספרדיים מתחריהם הגדולים,מאבק שהביא למסע ברחבי ארץ ישראל שבו נטל חלק הרב מוני ביחד עם העורך הידוע ומייסד פתח תקווה יואל משה סלומון,מסע שהביא לסדרת כתבות ידועה על ארץ ישראל אך עורר סערה של האשמות חריפות בירושלים.
    וכמה שבועות בלבד לאחר מכן סלומון יצא לייסד את פתח תקווה.
    אלא שהמאבק "האמיתי " שניהלו כל אלה היה למען אתרוגי ארץ ישראל בשוק הבינלאומי כנגד אתרוגי האי קורפו ,מאבק שהוכרע לבסוף לצד סוחרי ארץ ישראל רק כתוצאה מפרשת רצח מזעזעת של ילדה באי קורפו ועלילת דם מזעזעת אף יותר שבאה מיד לאחריה,עלילה שהביאה למות נורא של עשרות ,ולהרס קהילת יהודי קורפו .

    עלילה שעל פי המחקר המודרני הייתה תוצר של מזימה פוליטית רצחנית בדרגים הבכירים של האי קורפו.
    ראו
    מלחמת האתרוגים
    http://www.notes.co.il/eshed/61082.asp

  • גדי  On ינואר 5, 2010 at 12:40 pm

    יעקב משה ילין בספר "אבותינו" גם כתב (בקצרה) על ראב וסלומוןומעלליהם בפתח תקוה, הוא נותן הרבה כבוד לראב וגם לסלומון

  • מספר 666  On פברואר 14, 2011 at 1:28 am

    הסופר אהוד בן עזר נזכר פתאום במאמר זה לאחר שנים ופירסם עליו התקפה בשבועון שלו באינטרנט "עיתון בן עזר ".

    תגובה מאוחרת על הוויכוח על הבלדה של יורם טהרלב על חמשת הרוכבים

    "בעוונותיי הרבים הגיע אליי רק בימים אלה גיליון "מקור ראשון" מיום 14.11.2008 ובו מחקרו של אלי אשד "בבוקר זך בשנת תשס"ח".

    מאחר שיש בו כמה שיבושים קשים וציטוט דברים בשמי שלא אמרתי מעולם, ברצוני להביא דברים על דיוקם.

    ציטוט: "המבקר החריף ביותר של השיר [של יורם טהרלב] הוא הסופר יליד פתח תקווה אהוד בן עזר, נכד לאחד ממייסדי פתח תקווה שאינו מוזכר בפזמון, יהודה ראב, שטוען [אהוד בן עזר] שהיו עוד אנשים במשלחת – ובהם סבו. יכול להיות."

    ובכן, אלה הם דברי הבל שמעולם לא אמרתי. סבי יהודה ראב בן עזר הגיע בראשונה לפתח תקווה רק אחרי החגים של שנת תרל"ט, סתיו 1878, שם חפר את הבאר הראשונה באיזו "כיכר המייסדים" וחרש את התלם הראשון בחנוכה תרל"ט, דצמבר 1878. בשנת תרל"ח הוא טרם הגיע לפתח תקווה כי רק האדמה נקנתה אך טרם היה שם יישוב, לבד משני המתיישבים הראשונים שטמפפר וגוטמן שאותם פגש עם בואו אז למושבה ליד הבאר שכרייתה פסקה, וליד הסוכה שהקימו למגוריהם.

    "… ובעירייה של פתח תקווה מקבלים מחאות מאהוד בן עזר על כך שמקפחים את זכר סבו גם בגלל הבלדה הזאת."

    מעולם לא אמרתי זאת. מה שטענתי הוא שאי אפשר לקבל את הבלדה כמקור וכסיפור היסטורי, כפי שגם מלמדים אותו בבתי הספר בגלל הבורות של המורות, שזה הדבר היחיד שהן יודעות על תולדות המושבה. סיפור הבלדה הוא אגדה, כפי שגם נאמר בה-עצמה".

    בן עזר ממשיך מכאן ומעלה שוב את טענתו הישענה שהועלתה גם במאמר זה למעלה שכל הסיפור על ביקורו של הדוקטור מזאראקי הוא בדוי ולא רק הבלדה של יורם טהר לב.
    וזאת מדוע ?
    מאחר שאבי אבותיו יהודה ראב אינו מזכיר את הסיפור כלל בזכרונותיו.
    עניתי לו את התשובה שהועלתה למעלה שזה שיהודה ראב אינו מזכיר את הסיפור בזכרונותיו אינו אומר דבר וחצי דבר לגבי עצם אמינותו מאחר שייתכן שיהודה ראב לא ידע עליו דבר וחצי דבר מאחר שאף לא היה אמור להשתתף בפגישה.
    והנה תגובת אהוד בן עזר כפי שהובאה במגזין שלו :
    אהוד: דבריך רק מוכיחים את צדקת דבריי שהובאו בגיליון הקודם [616]. צר לי, אך אינני רואה בך בר-סמכא להתווכח עימו על תולדות פתח-תקווה, כי בהתפתלויות שלך אתה עוד עלול להגיע להשערתו המדהימה של ד"ר יוסי לנג כי הדוקטור היווני ביקר שם פעמיים! שמעתי אותו אומר את השטות הזו לאחר שנלחץ בשעתו בתוכניתם של קירשנבאום ולונדון בטלוויזיה. אני לא הסכמתי להופיע אז בתוכנית, זה היה בשנת 2008, כדי לא להרוס לפתח תקווה המסכנה, שאותה גם הדירו זה מכבר מהעלייה הראשונה – את האגדה היחידה שלה, שבזכותה יודעים-כביכול על ייסודה, ואשר חגיגות יובל ה-130 שלה היו מיוסדות עליה. אגב, יורם טהר לב עצמו מודה שמה שכתב אינו תיאור היסטורי מדוייק ולכן גם הכניס שורה בבלדה היפהפייה שלו האומרת: "אולי זו אגדה?" – ואתה, אלי אשד, מנסה להגן על סיפור שיורם מודה שבדה!"
    עד כאן אהוד בן עזר.

  • מספר 666  On פברואר 14, 2011 at 1:36 am

    וכעת שוב תגובותי לדברי בן עזר שכמובן מעוות את הדברים ומתחמק מתשובה בטענה שאני "לא בר סמכא " .
    גם אני וגם החוקר יוסי לנג אנו ברי סמכא בעניין בדיוק כמו מר בן עזר שמסתמך בטענותיו בעיקר על זכרונות יהודה ראב.
    וכמובן שבניגוד לטענותיו ולמשחקי המילים המשעשעים של מר בן עזר לא טענתי שהבלדה של יורם טהר לב היא אמת.
    אני כן טוען שהסיפור שעליה היא מתבססת ,שהוא פגישתו של הדוקטור מזרקי עם יואל משה סלומון ויהושע שטמפפפר יסודו באמת.
    אהוד בן עזר להזכירכם טוען שכולו בדוי מאחר שיהודה ראב מעולם לא הזכיר אותו. זאת לא טענה שראוייה לדיון מר בן עזר ועליך להביא טענות חזקות יותר כדי להפריך את זכרונותיהם של בני משפחת סלומון ובני משפחת שטמפפר יותר מאשר ביטול מזלזל בכך שהם "לא ברי סמכא ".
    ,אבל אתה מן הסתם כבר תתחמק מתשובה בעניין זה.
    בסדר נשאיר זאת בכך. הקוראים באתר זה יודעים שאין טעם להתייחס לטענותיך בעניין ברצינות.

  • מספר 666  On פברואר 17, 2011 at 2:12 am

    תגובת אהוד בן עזר ב"עיתון בן עזר" :

    "אתה אכן לא בר סמכא בעיניי בנושא. מעולם לא טענתי שדוקטור מזריקי לא הגיע לפתח-תקווה. הוא אכן הגיע! – אבל מאוחר יותר, כדי ליירא את הירקונים מלהתיישב במקום המסוכן על גדת הירקון הדרומית, והוא אכן צדק כי אחריתם היתה נוראה. מאחר ואתה קל דעת ב"מחקריך", אתה לא מתייחס לאפשרות הזו, שממנה כנראה צמחה האגדה בעלת המשמעות ההפוכה! – כדאי לך לקרוא בהזדמנות את אחרית הדבר שלי למהדורה החדשה של "התלם הראשון" [1988], את ספרי "פרשים על הירקון" וכן את המחקרים בחוברות "קתדרה" שיצאו ליובל המאה של פתח-תקווה.

    אכן, בספרו של סבי יהודה ראב לא נזכר "ביקורו" של ד"ר מזוריקי בקיץ תרל"ח, 1878, וזאת משום שביקור כזה כלל לא התקיים! אך כן מוזכר הביקור הראשון של הקונים, גוטמן וסלומון. ופשוט כדאי לך לקרוא את העדות הזו, כי זו האמת. אך אין לי כוח להמשיך לשחת דברים בוויכוח עימך."

  • מספר 666  On פברואר 17, 2011 at 2:19 am

    וכעת תגובתי הסופית לאהוד בן עזר שמעדיף לא להמשיך להתווכח:

    " מר בן עזר אם היית טורח לקרוא את המאמר הזה בשלמותו ( כפי שבבירור לא טרחת לעשות ) היית מגלה שציינתי שהעדות האמינה ביותר מאחר שהיא הקדומה ביותר לכל הפרשה היא עדותו של יעקב גולדמן מ1884. שבשנת תר"ם נאחזו החברים החדשים בנחלתם ובהגיע עת החריש ,עזבו בתיהם אשר בירושלים ויצאו השדה לחרוש ולזרוע ובתים לא בנו להם עדנה ,וישכנו בערוץ נחלים ובנקיקיט הסלעים ובמערות אשר כוננו על ידי הטבע בהרים ובגבעות ,וברדת הגשם והשלג עליהם ,לא שתו לב ,מאהבתם את האדמה ובצפייתם לטוב .ואחרי עבור ימי החורף אמרו בני האגודה לבנות בתים למושב ויביאו את הרופא היותר גדול בציון – 'אזראייקע' היוני שמו – אל הנחלה, למען יורם המקום אשר שמה יטהר האוויר ..,ויושביו לא ידעו רע ומשכלת ,ויצו הרופא עליהם כי יבנו בתיהם על הגבעה ,הרחק מימי הירקון . הירא דבר הרופא מבני החברה בנה ביתו על הגבעה ,ואשר לא שת ליבו לדבריו בנה ביתו ע שפת הירקון . למען יקל לו לצוד דגים חדשים לבקרים סמוך למושבו .ותחלק החברה לשתים ,ותהי מריבה בין יושבי ההר ובין יושבי הנחל ..ו\בבוא ימי האסיף והנעה בלהה ,זרעו הרבה והביאו מעט כי חלתה בם מארת ה' גם חליים רבים ונאמנים דבקו בהם בימים ההם,עת יגבר החום ואחרים כרו למו שם קבר .ויהי פחד אלוהים על הנשארים ,ויעזבו נחלתם וישובו ירושלמה ,רעבים וצואים ,עניים ודלים ,מוכים במחלת הקדחת ומיללים בשבר רוח . זאת הייתה מנת יושבי הנחל בשנה ההיא."

    לפי זה הרופא היווני בא למקום לא בשנת 1878 אלא בשנת 1880 והאנשים שעימם היו לו שיח ושיג לא היו המייסדים .אלא קבוצה מאוחרת יותר של מתיישבים שקיבלו את השם"הירקונאים".
    אבל ..זה שהוא בא ב1880 לא סותר את האפשרות שהוא בא גם ב-1878 כפי שזכרו נציגי שתי משפחות .לאמר שהסיפור לא היה ולא נברא מאחר שאחד יהודה ראב לא מזכיר אותו המרחק גדול מאוד.

  • מספר 666  On פברואר 17, 2011 at 9:35 am

    עדכון

    יוסף לנג זה שמר אהוד בן עזר מזלזל בו כל כך פירסם לאחרונה את המאמר המקיף שהוא בהחלט רלבנטי לנושא מאמר זה.
    :
    . "המאבק על הזיכרון ההיסטורי : ספר היובל הגנוז – למלאות חמישים שנה ל"אם המושבות".. במסגרת הקובץ " לשוחח תרבות עם העלייה הראשונה; עיון בין תקופות. עורכת: יפה ברלוביץ; עורך משנה: יוסף לנג. [תל-אביב]: הקיבוץ המאוחד, תשע (תשע) 134-110.

    לא ברור לי עד כמה מתמצא מר בן עזר במאמר זה. נראה שעיקר הידע שלו על כל הפרשה שאוב מכתבי סבו יהודה ראב שלגביהם אין איש שיטיל ספק במומחיותו וממאמר בגיליון קתדרה ישן ( משנת 1978 ! ) ותו לא ,כאילו דבר ‬ לא התחדש מאז במחקר.
    לא מעט התחדש מאז אותו מאמר בגיליון "קתדרה" מר בן עזר אני ממליץ לך לעיין בביבליוגרפיה למאמר שלי כדי לראות מה התחדש.

  • אסתי אחת  On פברואר 19, 2011 at 2:12 am

    אכן, מן הנמנע (יותר מאשר 'קשה') להתנתק ולצאת ממולטי-יקומך העולה על גדותיו, אלי. האפשר להוסיף שעות ביממה על מנת לקראו עוד?…
    משתאה, מחכימה ומרותקת…

  • מספר 666  On אוקטובר 21, 2011 at 5:03 am

    משפחת סלומון שאני קרוב רחוק שלה מתכננת כנס של צאצאי המשפחה בשבוע הבא בירושלים .
    לרגל מלאת 200 שנה לעלייתו של אחד מאבות המשפחה לארץ ישראל .יורם טהר לב מחבר הבלדה המפורסמת יהיה המנחה.
    והנה אתרים שונים על היוזמה:

    אתר משפחת סלומון
    http://salomon-family.com/

    מדורת השבט -בני משפחתו של אברהם שלמה סלומון עורכים כנס לזכרו
    http://www.haaretz.co.il/misc/1.1179029

    הפרטים על הכנס במארקר
    http://cafe.themarker.com/topic/2238048/

    הכנס בפייסבוק
    http://he-il.facebook.com/people/%D7%9E%D7%A9%D7%A4%D7%97%D7%AA-%D7%A1%D7%9C%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%9F-%D7%97%D7%95%D7%92%D7%92%D7%AA-%D7%9E%D7%90%D7%AA%D7%99%D7%99%D7%9D/100002345512491
    גם אני שוקל לבוא כקרוב רחוק .ואולי אהיה שם .

  • מספר 666  On אוקטובר 24, 2011 at 8:16 pm

    לרגל כנס המאתיים שנה לעלייתו לארץ ישראל של אבי משפחת סלומון וסבו של יואל סלומון ,אברהם שלמה זלמן צורף ,הנה מאמר גדול בנושא
    אבי משפחת סלומון
    http://www.yekum.org/2011/10/%d7%90%d7%91%d7%a8%d7%94%d7%9d-%d7%a9%d7%9c%d7%9e%d7%94-%d7%96%d7%9c%d7%9e%d7%9f-%d7%a6%d7%95%d7%a8%d7%a3-%d7%90%d7%91%d7%99-%d7%9e%d7%a9%d7%a4%d7%97%d7%aa-%d7%a1%d7%9c%d7%95%d7%9e%d7%95%d7%9f/

    • מספר 666  On דצמבר 20, 2012 at 9:53 pm

      המורה יונת אדמוני כתבה לי את המכתב המעניין הזה:
      "שלום מר אשד

      ראשית- תודה על המאמר המרתק.
      צחקתי, נדהמתי ובעיקר החכמתי
      ויוסיף דעת יוסיף מכאוב כמאמר החכם באדם.

      שנית-
      למרות הגילוי הנאות, ולמרות המיקום של גרשון בסוף,
      לא הצלחתי להבין לגמרי מה דעתך?
      אגב, שנים שהייתי שכנה של גרשון והתפללנו באותו ביהכ"נס
      מה שלומו? ושלום בנותיו אם אתה יודע?

      שלישית-
      אני עומדת להעביר שיעור לבנות כיתה ח בקשר לשירי ציונות.
      ובחיפושי אחר חומר הגעתי למאמר שלך שהתפרסם במקור ראשון על הבלדה מעוררת המחלוקת על יואל משה וחבריו.

      אז באמת מה אתה חושב שעדיף?

      אני מרגישה, בתור מחנכת מוסיקלית שאני חייבת לאמת. ורק לה.
      אך נראה שאין כאן אמת אחת.
      ובעיקר יש כאן בלבול עצום.
      הכאב של המשפחות והצאצאים בהחלט מובן לי ואני מזדהה איתו.
      מאידך
      עברו 130 שנה
      לכאורה
      את מי זה מעניין מה בדיוק קרה?
      מצד שני- ברור שזו גישה לא חינוכית ולא נכונה מצד האמת וכפי שאמרתי בתור מחנכת האמת חשובה לי. ברור.

      בעבר, לימדתי את השיר הזה רק פעם אחת וגם אז ערכתי עליו
      "מחקר" אבל לא הגעתי לתוצאות החריש העמוק של פעם זו.

      אז דיברתי על כך שבשיר לא מוזכרת אף מילה על מוצאם של האנשים או התייחסות של כבוד לאמונתם הדתית. ברור גם שמחבר השיר לא מחוייב לדבר מלבד רצונו האומנותי.
      אבל- כמה משקל מונח על כתפיו שהרי ברור שאין דבר המשפיע השפעה נרחבת כל כך כפזמון.
      לא ספר, לא ראיון, אפילו לא תמונה.
      עובדה שכ"כ הרבה אנשים מכירים באמת או לפחות יודעים משהו מזערי על תולדותיה של פתח תקווה בזכות השיר, בניגוד למקומות אחרים.

      אולי היום בדור ההפצה הויראלית שאנחנו מוקפים בה יש דברים חזקים מפזמון.

      האם אתה חושב שיש ללמד את השיר בכל מקרה?

      או בגלל שאני מבינה את משמעותו העמוקה של השיר והשפעתו, עדיף לא ללמד אותו?
      ואם אני לא אלמד אותו, אז מה?
      מן הסתם הם יתקלו בו אחרת ואז בוודאות לא ידעו את כל הידוע לי כעת.

      לי נראה שעדיף שהתלמידים ישמעו את מגוון הדעות (כמה שאוכל במסגרת שיעור מצומצם!) ולחזק את העובדה שמדובר רק" בשיר" ולמעשה אין ממש קשר בין המסופר בו לאמת המוחלטת

      והלוואי ויבינו ממני לפחות, שיש לבדוק היטב דברים לפני שמאמינים בהם ומקבלים אותם כאמת מוחלטת.

      ורק אני רוצה להוסיף נקודת זכות לטובתו של יורם טהרלב, שכאשר הדברים היו מונחים לפניו, לא היה לו את כל האמצעים שיש לנו היום לבדוק להשוות ולשמוע.
      לפניו היה מונח ספר אחד
      ואפשר להבין שעל כך הסתמך.

      בכל מקרה, תודה על הכתיבה הנהירה!
      יונת אדמוני

      • מספר 666  On דצמבר 20, 2012 at 9:54 pm

        תשובתי :
        לדעתי עדיף ללמד אותו ודווקא החומר הזה יכול להוסיף לעניין. מריבות וסכסוכים הם תמיד נושא מעניין.

  • ישראל  On נובמבר 30, 2013 at 9:42 am

    מעניין היה לקרוא. הגעתי לכאן אחרי מותו של אריק איינשטיין בעקבות שיטוט בשיריו ובדיקה מעמיקה יותר באינטרנט בעניין משה יואל סלומון.
    אבל כדאי לעדכן את הלינקים, הן בגוף הטקסט והן ברשימה המרוכזת.

    רוב הלינקים לא עובדים.
    או שהם מביאים לדף שלא מכיל את המבוקש או שהדפים לא עולים כלל.
    הנה רשימה חלקית של לינקים שלא מקשרים למה שהם מיועדים לקשר:

    מילות הבלדה
    "הבלדה על יואל משה סלומון ": הקליפ המקורי של אורי זוהר ואריק אינשטיין
    "הבלדה על יואל משה סלומון ": הקליפ של שלום חנוך
    "הבלדה על יואל משה סלומון "גרסת אף אוזן גרון
    "הבלדה על יואל משה סלומון :קליפ חדש של אריק אינשטיין
    סיפורו של השיר
    אתר על תולדות פתח תקווה
    גרסתו של טוביה סלומון
    יואל משה סלומון האיש והאגדה

    יש עוד כאלה. כדאי לעדכן.

    ישראל שפירא, חיפה

    דרך אגב, הקשר שלי לפתח תקווה הוא שהיתה לי שם חברה ב-1968 (רותי, גינג'ית מכפר גנים). קשר נוסף הוא שב-1929 אבי, אהרון שפירא, עבד כפועל עברי בפרדס בפתח תקוה ולא נענה לחיזוריה של צילה סגל, בת המקום שלימים נישאה פעמיים. אחד מילדיה הוא ביבי נתניהו (את אמי, תחיה, ילידת ת"א 1915, הוא מצא על שפת הים בתל אביב).

    • מספר 666  On נובמבר 30, 2013 at 2:25 pm

      תודה רבה. אכן צדקת ,רוב הקי/שורים אחרי כמה שנים מאז פרסום כתבה זאת הפסיקו לעבוד .תיקנתי אותם.

  • barnett. jr  On פברואר 7, 2014 at 9:10 pm

    כצאצא (בן של נין) של זרח ברנט חבל לי שלא פניתה למישהו מהמשפחה המורחבת שלי בשביל לקבל גם את הגירסה שלנו.

    • מספר 666  On פברואר 8, 2014 at 7:01 am

      יש לך הזדמנות לגולל את הגירסה של המשפחה שלך כאן כתגובה למאמר זה.

  • מספר 666  On אוקטובר 9, 2014 at 2:16 am

    שמונה חוקרים וחוקרות חברו יחד לספֵּר מחדש
    על היסטוריה ישנה-חדשה
    ועל תחנות דרך מיישוב ישן במעבר ליישוב חדש
    בית סלומון
    שלושה דורות של מחדשי היישוב
    מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי, ירושלים, 2014
    עורכים: ישראל ברטל, שמעון שמיר
    תוכן העניינים
    שמעון שמיר, הקדמה
    ישראל ברטל, מבוא
    שמחה מנדלבוים, דמותו ופועלו של אברהם שלמה זלמן צורף, הראש"ז
    אמנון כהן, מה ליהודי בבית משפט מוסלמי? המקרה של שלמה זלמן צורף
    ישראל ברטל, חברה וכלכלה ביישוב הישן – מיתוסים ומציאות: מרדכי צורף כיזם כלכלי
    יוסף שלמון, פועלו של יואל משה סלומון – איש ציבור ויזם
    יוחאי בן גדליה, משד"ר לעורך עיתון: עיון מחודש בשלושה דורות ביישוב
    רוני באר מרקס, "הפסגה אשר משמה ישקיפו על כלל הלאום הישראלי": לשון ודת בעיתון 'הלבנון'
    טובה כהן, יואל משה סלומון כצייר נופים – דמיון וריאליה בתיאורי ארץ ישראל ב'יהודה וירושלם'
    יפה ברלוביץ, איפה הן היו 'בבוקר לח בשנת תרל"ח': תמונה קבוצתית עם חנה פרומה סלומון, או, לתולדותיה של אישה מחכה

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: