שני הגורואים: ניתוח של שני פזמונים אחד עממי והשני של להקת "טיפקס" על רבנים

חיים מזר משווה ומנתח שני פיזמונים עליזים לכאורה משני תקופות שונות ומעולמות תרבותיים שונים האחד פזמון יידי  מראשית המאה והשני של להקת "טיפקס" משדרות המודרנית   ששניהם עוסקים בביקורת תופעה אחת שלא השתנתה :תופעת הגורו היהודי .

כשהרבי רוקד
מילים עממי אידי
לחן: עממי אידי

כְּשֶׁהָרַבִּי רוֹקֵד,
כְּשֶׁהָרַבִּי רוֹקֵד,
רוֹקְדִים כָּל הַחֲסִידִים.
רוֹקְדִים כָּל הַחֲסִידִים.
יַבָּה בָּה בָּה בָּם…

כְּשֶׁהָרַבִּי יָשֵׁן,
כְּשֶׁהָרַבִּי יָשֵׁן,
יְשֵׁנִים כָּל הַחֲסִידִים.
יְשֵׁנִים כָּל הַחֲסִידִים.
יַבָּה בָּה בָּה בָּם…

כְּשֶׁהָרַבִּי מְזַמֵּר,
כְּשֶׁהָרַבִּי מְזַמֵּר,
מְזַמְּרִים כָּל הַחֲסִידִים.
מְזַמְּרִים כָּל הַחֲסִידִים.
יַבָּה בָּה בָּה בָּם…

כְּשֶׁהָרַבִּי צוֹחֵק,
כְּשֶׁהָרַבִּי צוֹחֵק,
צוֹחֲקִים כָּל הַחֲסִידִים.
צוֹחֲקִים כָּל הַחֲסִידִים.
יַבָּה בָּה בָּה בָּם…

הרבי ג'ו כפרה

מילים: דני רכט וקובי אוז

לחן: קובי אוז
שרה :להקת טיפקס

בין הרים ובין סלעים
חי צדיק מלאך בחסד
מכונית ושני בתים
השכינה אצלו זה עסק
תור ארוך כל העדה
מבקשים ברכה או שתיים
גם בריאות גם עבודה
הרבי ג'ו כפרה

אגוני מגינם הוא
טו טו קראת
מעפר ירים מלך
טוטו קראת
עוד אבינו חי או מת
טוטו קראת
אין גדול אין כמוך
טוטו קראת

כל עיוור עכשיו רואה
להיכן זורם הכסף
כל כבשה צריכה רועה
שנואם יפה ברצף
הוא שואל ויש תשובה
מטלפן אל השמיים
הוא נותן לך תקווה
הקדוש ג'ו כפרה

אגוני מגינם הוא
טוטו קראת
מעפר ירים מלך
טוטו קראת
עוד אבינו מה נשמע?
טוטו קראת
אין גדול אין כמוך
טוטו קראת

אואואואואואואו איי איי איי איי

מי הגדול שבתורה?
הרבי ג'ו כפרה
מי מרפא כל עקרה?
הקדוש ג'ו כפרה
הוא הציל אנשים רבים
משדים ועין הרע
הוא מומחה בקבלה
הרבי ג'ו כפרה

אגוני מגינם הוא
טוטו קראת…

 

נגד הגורו היהודי

מאת חיים מזר

תופעת הגורו-אדם בעל כריזמה שרבים נוהים אחריו בצורה עיוורת בלי לשאול שאלות בין שברמיזה ובין שבצורה נוקבת ,היא תופעה אוניברסלית וטמונות בה לעיתים סכנות הרסניות.לתופעה זו יש מקבילות גם בעולם היהודי.שני שירים אחד ביידיש ואחד בעברית נותנים לכך ביטוי מוחשי. השיר היידי נקרא "כשהרבי רוקד" שהיה להיט באמצע המאה ה-20 בקרב דוברי היידיש בארה"ב(מי ששרו אותו היו האחיות בארי) ובארץ. השיר השני הוא שירו של קובי אוז חבר ומנהיגה של להקת טיפקס ושמו "הרבי ג'ו כפרה".

השיר היידי "כשהרבי רוקד "  מספר מה עושים חסידיו של הרב. בשיר זה ארבעה בתים וכל בית מתאר פעולה אחת מפעולותיו ופעולותיהם המקבילות של החסידים.מה שהם עושים הוא חיקוי מושלם של מעשי הרב. כשהרב רוקד גם החסידים רוקדים, כשהרבי ישן כל החסידים ישנים,כשהרבי מזמר כל החסידים מזמרים וכשהרבי צוחק צוחקים כל החסידים. אמנם האמירה בשיר נשמעת חייכנית וסלחנית,אך אי אפשר לטעות במה שנאמר.שיר זה הוא שיר עממי מכיון שלא ידוע מי חיבר אותו ולמרות זאת ניתן לומר בבטחה כי מי שחיבר אותו היה בעל עין חדה. הוא הבין מה מתרחש והרגיש צורך להעמיד בפני החסידים מראה ולומר להם את מה שהם עושים. הרבי מבחינתם הוא מקור הסמכות הדתית והחברתית וכל מה שהוא עושה או אומר הוא בבחינת מצוות אנשים מלומדה.מבחינתם הוא לעולם לא טועה ומה שהוא עושה מחייב אותם באופן גורף כל שעות היממה.חברי הקהילה הם אנשים מתוכנתים .עד כמה רחוק הגיע תכנותם יכול להעיד מקרה שהיה בארץ לפני מספר שנים.בעקבות פטירתו של אחד האדמו"רים ,אחד מחסידיו נשאל בראיון טלוויזיוני במהדורת החדשות, מה יהיה.תשובתו היתה שלא יהיה מי שיחשוב בשבילם.התוצאה-קהילה תלותית שאיבדה כל שביב של רצון לבוא עם דברים משלה.רצונם של חברי הקהילה התבטל בפני רצונו של הרב. יתרה מכך,האני הקולקטיבי מחק את האני הפרטי.

הביקורת של קובי אוז בשירו "הרבי ג'ו כפרה" היא הרבה יותר נוקבת וחריפה. קובי אוז שגדל בשדרות הכיר את האוכלוסייה,ראה את מנהגיה ותרגם את אבחנותיו לשיר היכול גם להשמע ככתבת תחקיר עיתונאית בלבוש מוזיקלי.שיר זה מציב סימן שאלה גדול בפני תעשיית המקובלים.עד מתי?

השיר בנוי משלושה בתים ופזמון חוזר במבנה של בית,פזמון חוזר,בית,פזמון חוזר,בית,פזמון חוזר ולפני הבית השלישי נמצאת שורה מושרת של הברות שמבחינה מוזיקלית יש לה גוון של מוסיקה חסידית.

הבית הראשון מתאר את הצדיק ולמעשה כביכול צדיק המוגדר בצורה אירונית "צדיק מלאך בחסד" והצדיק הזה רחוק מלהיות צנוע החי בתוך עצמו.הוא איננו ולא היה אחד מל"ו הצדיקים. השכינה איננה לשמה אלא קרדום לחפור בו.במעשיו הוא צבר נכסים רבים.קובי אוז אומר זאת בצורה מפורשת "השכינה אצלו היא עסק".קהל הלקוחות הוא גדול מאוד.אותו כביכול צדיק הוא אדם ממולח מאוד הרוכב על מצוקותיהם של הפונים אליו,שהרי כפי שמצוין בסוף הבית השלישי "הוא מומחה בקבלה".השם של הרב "הרבי ג'ו כפרה" יש בו הרבה אירוניה.בקרב קהלים רבים שגור הביטוי "כפרה שלי" כביטוי של חיבה למי שפונים אליהם.במשתמע אפשר לשמוע דבר נוסף. הרב בפעילותו מכפר על העוונות של הפונים לבקש ממנו סעד ובאותה מידה ניתן לתת לכך פירוש הפוך. אותו הרב אומר לעצמו על כל אחד מהפונים אליו: אתה בפנייתך אלי ובכסף שאתה משלם לי תהיה הכפרה של עוונותי (כביכול).

ובכל זאת למה פונים אליו?

התשובה היא בבית השני.אנשים זקוקים למנהיג רוחני.מי שיכול לדבר איתם ולנחם אותם "הוא נותן לך תקווה".הוא עונה על שאלות שמפנים אליו. כל זאת למרות ש"כל עיוור עכשיו רואה להיכן זורם הכסף".האם העיוורים באמת רואים והאם הם באמת רוצים לראות? מה מאפיין את הרב? תשובה בבית השלישי.הוא גדול בתורה והוא מרפא כל עקרה ומציל אנשים רבים.הצגת תכונותיו היא בדרך של שאלות: "מי הגדול שבתורה?", "מי מרפא כל עקרה?".שאלות המפנות את האצבע אליו בפזמון החוזר "אין גדול ממך".

הפזמון החוזר פותח במה שנשמע כמו ג'יבריש" "אגוני מגינם הוא טו טו קראת".יכול להשמע כמשפט לעגני על נוסח התשובות של הרב ג'ו כפרה. יש גם מספר הבדלים בין ההופעה הראשונה של הפזמון החוזר להופעה השניה שלו. בהופעה הראשונה נאמר "מעפר ירום המלך" על משקל הביטוי מעפר ירים אביון ומאמר השני הוא "עוד אבינו חי או מת" על משקל הביטוי "עוד אבינו חי".את הביטוי הראשון אפשר להבין כאדם שמכלום נהיה למלך והביטוי השני מייחס לו דמות של אב. המשפט המקורי המייחס לאל תכונות של אב מיוחס במקרה זה לרב ג'ו כפרה.מכיון שהוא אדם בשר ודם,לאחר פטירתו יבוא אחר במקומו.בהופעה השניה של הפזמון החוזר במקום "עוד אבינו חי או מת" נאמר "עוד אבינו מה נשמע", הפניה של מבקשי הסעד אל הרב היא בנימה פמיליארית,קצת יותר מאשר פניה מנומסת.

בניגוד לשיר היידי המתייחס באופן כללי לתופעת הגורו, קובי אוז מנתח את התופעה באזמל מנתחים.
בהתחשב בכך שהשיר נכתב בשנות ה-80 אפשר לראות עד כמה קובי אוז הרחיק לראות כשהתופעה היתה עדיין בחיתוליה

ראו גם

כשהרבי רוקד

הרבי ג'ו כפרה : הקליפ

 

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • רן  ביום נובמבר 26, 2008 בשעה 9:31 am

    קראת לשדרות מודרנית?

  • מספר 666  ביום נובמבר 26, 2008 בשעה 10:07 am

    אז שדרות היא פוסט מודרנית .

  • סבדרמיש יהודה  ביום נובמבר 29, 2008 בשעה 12:10 pm

    שני שירים שתמיד התייחסתי אליהם כתמימים מיתגלים במלוא מערומיהם. מזר חיים מצליח להראות בהם את תופעת הגורו הבזויה הלוקחת מאנשים את אישיותם, ממונם ולשדם.
    ניתוח מעולה של מזר.
    סבדרמיש יהודה

  • ירדנה אלון  ביום דצמבר 1, 2008 בשעה 5:21 pm

    את השיר הראשון אני זוכרת עוד מימי ילדותי ונעורי המוקדמים (לפני שהתחלתי להקשיב לביטלס, ולפני ה-"קראש" שהיה לי על פול מקארתני),אני זוכרת שהיינו שרים אותו במעגל יחד עם כל שירי וריקודי המעגל הארצישראלים של אותם זמנים, אולם אז לא הייתה לי המודעות הפוליטית חברתית שיש לי היום,אז כילדה וכנערה, העולם באמת היה מחולק להרארכיות יש את הסמכות ההורית הסמכות המורית, והסמכות הדתית,שכל ערעור או הטלת ספק היו מלווים בהטלת עונשים,(אני סבורה שרובנו עברנו תחת המכבש הזה )
    וכמובן שירו של קובי אוז, שקורא תיגר על הסמכות הזאת באירוניה,שיר סאטרירי מהטובים שהוא כתב לעניות דעתי.
    אולם בעולמנו עדיין חיים אנשים רבים שלעניות דעתי לא עושים את ההבחנה שבין דת ובין רוחניות אלה שני דברים שונים, דת ואורח חיים דתי ההרארכיה היא דבר מובנה,יש את הרב,או הקאדי,או הכומר ,שבידהם התשובות לשאלות ולמצוקות,יש את חיי הקהילה שמקנים זהות ומקנים בטחון של שייכות,כל עוד אתה חושב,מתלבש,נוהג את מהלכי חייך על פי הקודים והשפה של הקהילה ושל מי שעומד בראשה,אם אתה מטיל ספק מוטב שתסתיר את הספקות מתחת לשטיח ,שאם לא כן תמצא עצמך מורחק ומנודה ומוחרם מן הקהילה, ומה אז? מי ינחה אותך?מי יתמוך בך? מה תהייה הזהות שלך?אנה תפנה,?
    אבל את אותו דבר ניתן לומר גם על החילוניות, גם לחילוניות יש את המנהיגים שלה,האידאולוגים שלה,את הקוד המעמדי, הכלכלי,הפוליטי,ואיך אדם צריך להתנהג,לחשוב,להתלבש,לעצב את ביתו ואת החינוך שהוא נותן לילדיו על מנת להיות מקובל,להשתייך,לגבש לעצמו זהות,
    דומה ששכחנו כי הזהות הפנימית שלנו היא שלנו ועלינו מוטלת המשימה לעצב ולגבש אותה מתוך הקשבה לקול הפנימי שלנו, במקום לצרוך אותה מבחוץ,ולהיות נזקקים כל כך לאישורה של הקהילה על מי שאנחנו ומה שאנחנו .
    זה מעט אירוני אני סבורה שהנה דווקא בעידן של החופש לבחור, בעידן של חילוניות ,עדיין אנחנו בוחרים בסמכות או בקולקטיב שיגידו לנו מי אנחנו ,מה טוב לנו,ומה נכון לנו, לאכול,לשתות,לראות,לצרוך לחשוב,ומתייחסים לחופש האישי שלנו לעשות זאת ללא אישור הזולת או למרות התנגדותו של הזולת,כאל סוג של אוטופיה ,ולא כאל דבר מה אפשרי ובר מימוש.מפני שההשלכות של לחיות על פי הרצון האישי והחופשי גם ללא אישור של סמכות דתית או חילונית או קולקטיבית גוררת אחריה עונשים של הרחקה ונידוי,גם בעידן של החופש לבחור באורח חיים אישי,עדיין רבים מאיתנו מעדיפים לוותר עליו, ובלבד להיות שייך,המחיר שהקולקטיב גובה מהיחיד לוותר על אישיותו הייחודית הוא לטעמי האישי גבוה מדי, ושני השירים כאן שמזר הביא, נותנים את קצה החוט .

להגיב על רן לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: