האמונה של אריאל זילבר: ניתוח הפזמון "מסך עשן"

 

חיים מזר ממשיך בפרויקט אריאל זילבר שלו שבו הוא מנתח פזמונים שונים של אחד הזמרים הישראליים השנויים ביותר במחלוקת כיום אדם שהפך מיקיר הקונצנזוס כפי שהיה בראשית הקריירה שלו למישהו שנמצא אי שם מעבר לחלק הימני הקיצוני ביותר של המפה.  יוצר שהוא כיום כמעט בגדר מוקצה בעיני חלקים מהציבור.
הפרוייקט יגיע לשיאו בקרוב במאמר מקיף על יצירתו של אריאל זילבר.

מסך עשן

מילים: אריאל זילבר
לחן: אריאל זילבר

אנחנו במסך עשן
מנותקים מסדר וזמן
ואת הגעת עד הנה דרך ארוכה
נסירה דאגה, נסירה מועקה

אנחנו במסך עשן
מתנדנדים מפה לשם
ואפילו שאני עיוור בחשכה
אני הולך לי בדרכי בבטחה

ועולמי מתחכך בעולמך
וחלומי מסתבך בחלומך
שני כדורי עשן
מתגלגלים, משתכשכים ברוח הקלילה
משתוללים הם בגבהים, שמחה גדולה

וכוכבים נוצצים במבטך
וגורלי כבר נקשר בגורלך
שתי אלומות של אור
גולשות ומתרגשות רוצות כבר הלאה לעבור
גם אלוהים, כבר מתחשק לו לעזור

שתי אלומות של אור
גולשות ומתרגשות רוצות כבר הלאה לעבור
גם אלוהים, כבר מתחשק לו לעזור

אנחנו בעסקי נדל"ן
ומקבלים הכל מן המוכן
אחד תופר, שני עוזר, שלישי גוזר
ויש אחד שאת החלומות פותר

אנחנו בעולם החם
מפטפטים על הא ועל דא
וכבר קיבלתי פה ושם גם למידה
לאן אני הולך ומאין אני בא

ועולמי מתחכך בעולמך
וחלומי מסתבך בחלומך
שני כדורי עשן
מתגלגלים, משתכשכים ברוח הקלילה
משתוללים הם בגבהים, שמחה גדולה

וכוכבים נוצצים במבטך
וגורלי כבר נקשר בגורלך
שתי אלומות של אור
גולשות ומתרגשות רוצות כבר הלאה לעבור
גם אלוהים, כבר מתחשק לו לעזור

שתי אלומות של אור
גולשות ומתרגשות רוצות כבר הלאה לעבור
גם אלוהים, כבר מתחשק לו לעזור

אנחנו במסך עשן
מנותקים מסדר וזמן
ואת הגעת עד הנה דרך ארוכה
נסירה דאגה, נסירה מועקה
ואת הגעת עד הנה דרך ארוכה
נסירה דאגה, נסירה מועקה

 

הוא והיא ואלוהים

מאת חיים מזר
מסך עשן  של אריאל זילברהושמע לראשונה ב-1998 יש בו רמזים לשינוי האמוני שהתרחש בגישתו של אריאל זילבר לדת,מאדם חילוני לאדם דתי. במבט לאחור על שיר זה ,אפשר לחוש באי השקט הפנימי שלו שבסיכומם של חיפושי דרך מצא את מקומו כאדם מאמין עם כל סממני הביטוי המוחצנים המתלווים לכך. שיר זה בנוי מאחד עשר בתים שבחלקם הם חזרה על בתים קודמים.מבנה השיר על פי סדר הבתים הוא 1,2,3,4,5,6,7,3,4,5,1 .בשל הדמיון הכמעט מלא בין הבית הראשון לבית האחרון לשיר מבנה מעגלי.

בתים ראשון ושני:

אנחנו במסך עשן
מנותקים מסדר וזמן
ואת הגעת עד הנה דרך ארוכה
נסירה דאגה, נסירה מועקה

אנחנו במסך עשן
מתנדנדים מפה לשם
ואפילו שאני עיוור בחשכה
אני הולך לי בדרכי בבטחה

הכותב מספר על עצמו ועל אהובתו הנמצאים בתוך מסך עשן המנתק אותם מסביבתם. באותה סביבה הכל מאורגן ופועל בדייקנות רבה.שניהם פועלים בתוך כאוס ולמרות זאת הם רגועים ובטחונם בעצמם רב.למרות שאהובתו עברה דרך לא קלה,היה עליה לעבור משוכות רבות ובכל זאת היא מצאה את דרכה.עד כמה דרכם בעייתית בתוך אותו מסך עשן? התיאור נמסר בבית השני. הליכתם בתוך מסך העשן אינה יציבה משל היו שיכורים ומצבו של הכותב קשה יותר. הוא מרגיש את עצמו כמו סומא בדרכו ובכל זאת הוא בטוח בדרכו.

בית שלישי:

ועולמי מתחכך בעולמך
וחלומי מסתבך בחלומך
שני כדורי עשן
מתגלגלים, משתכשכים ברוח הקלילה
משתוללים הם בגבהים, שמחה גדולה

בית זה מתאר את המפגש בין האוהב לאהובתו אהבה בעלת עוצמה רגשית חזקה.שני עולמות הנוגעים זה בזה ומתמזגים אחד בתוך השניה עד כדי כך שחלומו של האחד הפך לחלק בלתי נפרד מחלומה של האהובה ולהיפך.הם כמו כדורי עשן.כדורי עשן הם כדורים שאין בתוכם כמעט כלום ובשל כך הם מתרוממים למעלה ונעים לכל מקום אשר תישא אותם הרוח.כדורי העשן הם מטאפורה לתחושת ההתעלות שלהם .הם השתחררו מהלבטים שהתלוו אליהם וכבלו אותם עד כה.בחוויה שהם מתנסים בה הם מגיעים למצב אקסטטי.תחושת ההקלה היא כה גדולה עד כדי כך שאפילו רוח קלה יכולה להעיף אותם לכל מקום והם לא מרגישים בשום חרדה שהיא. כל כולם שמחת חיים אחת גדולה.

בית רביעי:

וכוכבים נוצצים במבטך
וגורלי כבר נקשר בגורלך
שתי אלומות של אור
גולשות ומתרגשות רוצות כבר הלאה לעבור
גם אלוהים, כבר מתחשק לו לעזור

הקשר בין האוהבים הוא כה חזק עד כדי כך שלשניהם גורל אחד.תחושותיה של האהובה כה יוקדות עד כי הכוכבים משתקפים בעיניה.אם בבית השלישי האוהב והאהובה משולים לכדורי עשן בבית זה הם משולים לאלומות אור. לא משהו פריך,אלא מוצק יותר עם הרבה כוח.כוח של אנשים בעלי ביטחון עצמי רב המוכנים להמשיך הלאה עד כי "גם אלוהים,כבר מתחשק לו לעזור" משפט זה מזכיר אמרה תלמודית שאלוהים עוזר לאלה העוזרים לעצמם. רק משעה שבני הזוג מצאו את דרכם,אלוהים הושיט להם יד ,חיזק אותם ונתן להם את ברכתו כי בחרו בדרך הנכונה.

בית חמישי:

שתי אלומות של אור
גולשות ומתרגשות רוצות כבר הלאה לעבור
גם אלוהים, כבר מתחשק לו לעזור

בית זה הוא חזרה על שלוש השורות האחרונות של הבית הרביעי.הכפלה זו נותנת יתר עוצמה לתחושותיהם של בני הזוג.הם שלמים עם עצמם בבוחרם בדרך החדשה.כל אחד לחוד ושניהם ביחד.

בית שישי:

אנחנו בעסקי נדל"ן
ומקבלים הכל מן המוכן
אחד תופר, שני עוזר, שלישי גוזר
ויש אחד שאת החלומות פותר

בית זה מתייחס לדבר הפרוזאי והחומרי ביותר ,הנדל"ן.העסקים הם כה מוצלחים עד שהכל בא בקלות ללא שום מאמץ. כל אחד מרוויח את חלקו.כולם יוצאים נשכרים,זה שתופר,זה שעוזר וזה שגוזר אם כי קשה לדעת למי בדיוק או לאיזה סוג של אנשי מקצוע אריאל זילבר מתכוון.לכל אחד יש חלום משלו ,אבל רק מי שהוא מאוד מסוים יכול להבין פשרם של חלומות אלה.

בית שביעי:

אנחנו בעולם החם
מפטפטים על הא ועל דא
וכבר קיבלתי פה ושם גם למידה
לאן אני הולך ומאין אני בא

בית זה הוא המשכו של הבית השישי אבל ברמה אחרת. אם בבית הקודם התיאור הוא בעל אופי כלכלי עם רמיזה דתית בסופו,בבית זה התיאור הוא חברתי ומתוארים בו האווירה הכללית ואופי הקשרים החברתיים. אלה קשרים של שיחות חולין קלילות ולא מחייבות.השורה השלישית רומזת על דבר מה שהתרחש מתחת לקרקע:"וכבר קיבלתי פה ושם למידה" כבדרך אגב ובהדרגתיות התפתחה אצל האוהב תובנה חדשה. הוא קיבל למידה,מושג שבמהותו הוא דתי-לימודי קודש. בעקבות זאת הוא הגיע לתובנה של "לאן אני הולם ומאין אני בא",היפוך של הביטוי "דע מאין אתה בא ולאן אתה הולך". ההיפוך בו אריאל זילבר משתמש מעיד על סדר התפתחות התובנות שלו. התברר לו מה היעד העתידי שלו ובעקבות זאת התחוור לו מהו המקור שממנו צמח והתפתח.

בתים שמיני עד אחד עשר הם חזרה על הבתים הקודמים .מסך העשן מקבל משמעות רחבה יותר. הכותב ואהובתו נמצאים בתוך עולם פרטי משלהם.הם מודעים למה שמתרחש סביבם אבל מתוך בחירה החליטו לא ליטול בו חלק.אותה הארה שנתגלתה להם ממלאת אותם ואין להם צורך בריגושים שמציע העולם שמחוץ להם.שורות חמישית ושישית בבית האחרון הם חזרה על שתי השורות הקודמות להם,מה שמעיד שוב על בטחונם העצמי שהתחזק בעקבות שינוי הדרך אותו עשה.

 

ראו גם

מסך עשן הקליפ

 

האתר של אריאל זילבר

אריאל זילבר בויקיפדיה

חיים מזר על הטרגדיה של בטי בם

חיים מזר על היאוש של אריאל זילבר

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • בועז כהן  ביום נובמבר 30, 2008 בשעה 7:43 am

    בדיוק לפני 30 שנה, אריאל זילבר ולהקת ברוש חוגגים יחד את צאת התקליט השני של זילבר.

    זהו אחד מהאלבומים העבריים המעולים ביותר, ובאופן עגום במיוחד – אחד התקליטים שמעולם לא ראו אור על גבי CD

    המרחק שעבר זילבר בין 1978 ל-1998 ("מסך עשן") ומ-1998 עד 2008 (התבטאויותיו הקיצוניות והמכעיסות בנוגע ליגאל עמיר) מעוררות בי הרבה מחשבות.

    אני אוהב את זילבר המוקדם, זה שהיה מלא שמחת חיים, אנרגיה ורוח שטות, לצד הברקות מוזיקליות, זילבר שעד 1983, פלוס מינוס, שעלה לבמה של צמח, באיחוד של "תמוז"

    היום הוא נראה בעיני מנותק ומרוחק. אין ביני ובינו דבר. זה עצוב, כשמדובר במי שהיה אחד האמנים הישראלים האהובים עלי

  • נועם  ביום נובמבר 30, 2008 בשעה 8:22 am

    גם אני אהבתי את זילבר הצעיר, הפרוע, התמים.
    אך לדעתי "מסך עשן" הוא עדיין שיר נפלא.

    אני מבין אותו אחרת לגמרי מהניתוח למעלה. מלכתחילה שמעתי אותו כמדבר על המצב שבינינו ובין הפלסטינים-הערבים. גם המנגינה המסתלסלת, עם השפעות ערביות מובהקות, מתאימה לתחושה הזו.

    מעניין שמבחינה מוסיקלית חלומו של זילבר מסתבך בחלום הערבי, והוא משתולל אתו בגבהים בשמחה גדולה, ככל שדעותיו הפוליטיות מקצינות ימינה.

  • שמוליק  ביום נובמבר 30, 2008 בשעה 4:09 pm

    המוזיקאים והיוצרים הכי גדולים שהיו לנו, ועדיין בקונצנזוס.

  • אריאל רמירזילבר  ביום נובמבר 30, 2008 בשעה 9:31 pm

    1. אם בעיני הכותב זילבר נחשב רק לזמר – אז מה כבר אפשר לצפות מהניתוח שלו.

    לא רק שזילבר כותב גם מילים, ולא רק שהוא מלחין מחונן – הוא גם בין הגדולים שבהם.

    2. באיזו מחלוקת בדיוק הוא שנוי. ולמה מחלוקת. זכותו של כל גאון לנוע מפאזה מוחית אחת לפאזה מנוגדת. מה עניין הדעות שלו לדעתו של מישהו אחר. זכותו של אדם לאחוז בכל דעה אחרת. העובדה שהאחד חושב אחרת או הפוך ממנו – אינה הופכת את בעל הדעה לשנוי.

    3. וכדי להסיר ספק: אריאל זילבר הינו יוצר גאוני חריג בתחומו. המילים ה'פסיכיות', או האינפנטילות לפעמים, אולי הביזאריות – הן תמצית פילוסופיה שרבים לא משכילים לרדת לשורשה, דווקא משום שהיא מוגשת בדרך ההסתלבטות. כקומפוזיטור – הוא בשורה הראשונה של עשרת הגדולים בישראל לדורותיה.והצחוקים, ההומור, האירוניה, והמזג הציני שלו – הם צ'ופר של ערך מוסף.

  • מספר 666  ביום נובמבר 30, 2008 בשעה 11:00 pm

    שברור שבעיני הכותב אריאל זילבר הוא לא רק זמר אחרת לא היה טורח לנתח כלל את מילות השיר שכתב.
    אבל אני מבין את הצורך לצעוק שוב את הפואנטה אפילו כשהיא מיותרת וכשזה אומר להתפרץ לדלת פתוחה.
    ובענייו זה אין ספק שיש רק מעט מאוד זמרים בזמר העברי שמסוגלים לכתוב מילות שירים ששוות משהו
    אני יכול כרגע לחשוב רק על שישה שבעה כאלו
    עם ירצה השם בעתיד יופיעו כאן כתבות ומאמרים על כולם .

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: