הכאב של ברכה רוזנפלד

ירון  ליבוביץ מבקר ספר שירה חדש של המשוררת ברכה רוזנפלד,"אימי מציירת" ( הוצאת עקד ,2008) ספר הנוגע בחוויות אישית כואבות במיוחד .

 

" מה עושים עם הכאב " –

על ספרה של ברכה רוזנפלד "אמי מציירת"

מאת ירון ליבוביץ
כאב הוא אחד החוויות הבלתי נפרדות מחייו של אדם. אי אפשר לזרוק אותו החוצה או לעקוף אותו. הדרכים להתמודד עמו הם בגדר הכרח בל יגונה. כמה שזה מכמיר לב, מדהים אותי אלו דרכים עשויים אנשים כדי לשאת את הכאב שלהם. לעתים רבות מדי, כאב לא נשאר אצל האדם שנתקל בו. יש פעמים שכאב עובר בירושה. אנשים שעברו התעללות יכולים להעיד על כך. גם ניצולי שואה וגם בנים או נכדים לניצולי שואה. נושא ההתמודדות עם הכאב של אנשים קרובים אליך שורה על ספר השירים החדש של ברכה רוזנפלד אמי מציירת.

 

ברכה רוזנפלד

רוזנפלד מקדישה את הספר לאמהּ "הציירת הפסלת והסופרת, לנה פיינבורג לבית לילי נהיים".

נראה שהאם נמצאת בכל שירי הספר, הן בשירים שבהם הדוברת השירית עוסקת בחוויותיה של האם והתמודדותה עם הזיכרונות והן בשירים שבהם הדוברת השירית מדברת על מערכת היחסים המיוחדת שלה עם הזיכרונות של האם. בשירים האלה אנו מגלים מעט על המורכבות של אותה מערכת יחסים.
את המורכבות הזאת ניתן לגלות כבר בשיר הראשון שבספר "את האש בחלונות" (עמ' 5):" את האש בחלונות/ את הדלתות הבוערות/ והגגות בלהבה/ נושאת אמי/ בתוך ידה/ ואני/ בפי/ מכבה/ לשון חרוכה צועקת מים." האם בשיר הקצר והטעון הזה מתוארת כמי שחיה את הזיכרונות של עברה, המתוארים בתמציתיות כחלקי בית בוערים, כנראה כתוצאה ממלחמה, בצורה מאד אינטימית וקרובה, היא נושאת אותן בתוך ידה. הדוברת השירית מנסה לעזור לאם בכך שהיא מכבה את האש בפיה. השורה האחרונה שבשיר מביעה את הנסיבות יוצאות הדופן שבהן האם והבת נמצאות. הסימביוזה המוזרה הזאת של אם ובתה באה לידי ביטוי גם בשירים אחרים בספר.
בשיר "התבגרות" (עמ' 7) הסימביוזה הזאת מקבלת צורה ברורה יותר וקשה יותר. בשיר הדוברת השירית מדברת על נשיאת זיכרונותיה של האם, המדומים לאבנים, כמו קנגורו שקופצת ובתוכה גורה שלא היא ילדה. הדימוי הזה מזכיר לי דימוי דומה הלקוח מתוך שיר של יהודה עמיחי שבו אביו של הדובר השירי תופר לו גורל מכתונת פסים אבל הגורל לא גדל עמו. גם כאן אנו רואים דימוי של משא כבד שיש לו גם סימן של אינטימיות וכוונה טובה, שניתן מהורה לצאצא שהצאצא מתקשה לשאת אותו.
השירים של ברכה רוזנפלד מתאפיינים בפשטותם היחסית ובישירות הכובשת שלהם. הדימויים שלה הם בדרך כלל לקוחים מעולם הטבע ומעולם הציור, שרוזנפלד בודאי מכירה מאמה, שהיא מעידה שהיא ציירת. לעתים ניתן לגלות דימויים ממסורת יוון ורומא. כמו האל יאנוס (עמ' 9) בעל שני הראשים שאחד מהם פונה לעבר ואחד מהם לעתיד וגם מן המסורת היהודית, כמו מתפילת "ונתנה תוקף" (עמ' 17).
יש לציין ששירים רבים מתוך ספרה של רוזנפלד עוסקים באמה, ומדברים על עולם הזיכרונות המסויט של אמה, שכפי הנראה לקוחים ממלחמת העולם השנייה והשואה. אנו רואים כאן רכבות ואש ומטוסים מפציצים ויתמות.
ומה שמפתיע אותי זה האיפוק היחסי שהדימויים האלה מתגלים בו לפנינו. השירים האלה חודרים מתחת לעור באיפוק ובישרות שלהם.

ראו גם

ברכה רוזנפלד בלקסיקון הסופרים

 האם הבת וציפור הנפש הפצועה :יוסף כהן-אלרן על שיריה של ברכה רוזנפלד 

יהודית מליק שירן על שירתה  של ברכה רוזנפלד

אדלינה קליין על "אמי מציירת "

שלמה שפירא על ערב ההשקה של "אימי מציירת "

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מיכל כהן  On ינואר 27, 2009 at 7:13 pm

    אני מכירה היטב את השירים בספר, הקשר בין ברכה לאימה מורכב ומיוחד כך עולה מהשירים. סיפור חיי מאוד שונה מסיפורן של שתיהן, אך לא הפסקתי לחשוב על הקשר המורכב והייחודי שיש לי עם אמי ולעשות את ההשלכות האישיות לחיי שלי.
    אני מניחה שכל בת ואם יכולות להזדהות עם השירים בספר, ולהזדהות עם האפקט הסימביוטי בקשר ביניהן

  • k  On ינואר 28, 2009 at 12:11 am

    אוהבים אותך

  • רוני גרינר  On ינואר 28, 2009 at 2:51 pm

    ברכה היא לא רק משוררת היא פילוסופית הכותבת בלשון שירה.
    שירתה ראויה ונדירה בשוק משורירנו.
    ישר כוח

  • מספר 666  On ינואר 29, 2009 at 8:44 am

    לכל המגיםבים מכאן ואילך לא להשמיע רק דברים סתמיים כמו
    ברכה היא לא רק משוררת היא פילוסופית הכותבת "בלשון שירה.
    שירתה ראויה ונדירה בשוק משורירנו.
    "
    זוהי תגובה סאינה אומרת ולא כלום .
    מה פירוש "פילוסופית הכותבת בלשון השירה?" .
    פרט הסבר ונמק.
    וכי למה
    שירתה ראויה ונדירה בשוק משורירנו.
    "?
    מה זה אומר בדיוק?
    הסבר הבהר ותוכיח .
    באתר הזה לא מקובל להפריח באוויר סתם דברים בעלמה הנשמעים כדברי חנופה של מקורבים.

  • רוני גרינר  On פברואר 1, 2009 at 6:57 am

    מאחר ואינני מבקר ספרותי לא רציתי להאריך, אבל התגובה של 666 מחיבת.
    כשמשוררת כותבת:"אני פצע בחזה של אמי"
    והפצע לא מדמם ולא מגליד,והוא דולק ופעור כאשנב הצצה-"-זו שירה אמיתית פילוסופית
    כשמשוררת כותבת שהיא תתכרבל ובתנוחה עוברית תצלול אל ימה הגדול של אמה-זו שירה מיוחדת המדברת על קשר הדוק עם האם, קשר בל ינתק-וההוכחה בשם הספר:"אמי מציירת".
    כשברכה כותבת על אמה ועל עצמה:
    "שתינו צפרים מקורקעות ,כנפינו נשרפו בהמראות ונחיתות…
    הותכנו זו בזו.."
    זו שירה מטאפורית אמיתית המדברת על הקשר בהא הידיעה בין בת לאמה.
    כשברכה כותבת:על אמה המוצאת נחמה פורתא "בהתיזה את בדידותה על הבדים ,והאם ניצולת השואה מצירת את הכוח שאמר לה לברוח…וידיה הפצועות שופעות צבעים…רטט כלוא בדום שתיקה..
    זו פילוסופיה של הישרדות בחיים לאחר מראות הזוועה.
    ןלכן אומרת המשוררת:"התוגות נשברות כדי ללכד )את שארית האור למרבץ של יופי(הציור התוצאתי
    מהסיבות המועטות שבחרתי להעלות כאן אני חוזר ואומר:
    ברכה היא משוררת פילוסופית שכתיבתה נדירה בנוף המשוררים העכשוויים שלנו.

  • מספר 666  On פברואר 1, 2009 at 7:31 am

    ולטעון שהוא מבטא פילוסופיה שלמה ושפילוסופיה כזאת היא נדירה זה דברים בעלמא .
    וזאת בהחלט לא ביקורת רצינית מאיזו שהיא סוג .

    המשפט שאתה מתאר מבטא רק מצב ולא פילוסופיה .
    אם אתה רוצה לטעון שהיא פילוסופית עליך להביא עוד דוגמאות נוספות ורבות על מה שאתה רואה כפילוסופיה שלה.ולהגדיר אותה ביתר פירוט
    וגם לטעון שזה נדיר ….בעצם כמה אתה או את מכיר את השירה העברית החדשה כדי שתוכל לטעון שזה נדיר ?
    כמה משוררים חדשים קראת ? שאתה יכול לקבוע טענה מכלילה כזאת?
    זה מזכיר לי את הקשקשנות הרגילה של נתן זך ויזלטייר ואנשים כאלו שמזה חמישים שנה מיללים בדפוס על התדרדרות השירה ,אבל ספק רב עם קראו אפילו שני אחוז מהשירה החדשה שנכתבת .

  • רוני גרינר  On פברואר 1, 2009 at 8:14 am

    ל666
    ראה, אני קורא ולא מתנצל גם משוררים חדשים, ונהנה מננו שבתאי, מיונה שפירא,מיעקב ברזילי,דבי סער, רון גרא,יאיר אסולין,
    מרביתם אני מוצא ב"שבו" כתב עת לשירה .
    .בחרתי לומר כמה מילים בעקבות כתבתו של ירון
    ליבוביץ
    ניסיתי לחזק את דבריו.
    המטאפורות המיוחדות, המעטות שצינתי,
    עם הקשר המיוחד לאמה-דברו אלי במיוחד…והדהדו כרכבת ששקשקה ופסיה דהרו בקוים על הבד של אמה המציירת.
    נראה לי, שכתיבתה יצאה מן הלב ונכנסה אל ליבי…וזה מה שאני, לפחות מחפש בשירה, ולא תמיד מוצא, לצערי.
    ישנם הרבה משוררים הנחשבים למצויינים וזוכים בפרסים,אך שירתם לטעמי מעייפת וקשה.
    גם ברכה וגם אלה שהזכרתי כאן-כתיבתם פשוטה, מטאפורית וישנה תחושה שהשירה שלהם יוצאת מלב ונכנסת אל לבות הקוראים.

  • מספר 666  On פברואר 1, 2009 at 8:44 am

    אבל עדיין כשאתה קובע דברים עליך לחזק את דבריך בהוכחות ברורות ולא לתת הכללות .
    אתה טוען שיש פילוסופיה ?
    עליך לתת כמה דוגמאות ולנסות להגדיר את אותה פילוסופיה.
    כן אני יודע שזה הרבה יותר קשה אבל אז לדבריך יהיה יותר עומק וגם יותר אמינות .
    אם כבר אני ממליץ לך לקרוא את ספר שיריה של חגית גרוסמן "תשעה שירים לשמואל"
    שגם הוא עוסק ביחסים בין משוררת לאביה וראה עליו כאן
    http://www.notes.co.il/eshed/36640.asp
    אבל האם יש בו פילוסופיה ?
    האם יש אצל רוזנפלד פילוסופיה ?
    פילוסופיה היא תפיסת עולם מיוחדת המנסה להיות אובייקטיבית .
    עצם השימוש במילה ספציפית זאת בהקשר הזה של ביטוי שירי של רגשות נראה לי מופרך לחלוטין..

  • רוני גרינר  On פברואר 1, 2009 at 10:44 am

    תודה שחשפת אותי לשיריה של חגית גרוסמן ולמאמר של ירון ליבוביץ.
    אנסה להשיג את הספר.

    ושוב לענינה של ברכה רוזנפלד.
    כשברכה כותבת שבחיים צריך להיות לוליין ושחיין אויר-זו לדעתי פילוסופיה.
    או כשאמה במצב נחיתה המדבר אופף אותה, ובמצב שקיעה סלעים נערמים סביב עלבונה,
    וכששתיקתה שפופה היא מושכת, בציירה צהוב שהוא עצם מעצמה.וכשהיא בבית האסורים של עצמה כאבה נסוך מכבישה קרה….
    בקצור אינני מבקר ספרותי, באתי לומר שאהבתי כתיבה מיוחדת ורגישה זו, אולי השתמשתי במילים שלא הייתי צריך ועל כך אני מתנצל.

  • מספר 666  On אפריל 2, 2009 at 11:04 pm

    שברכה רוזנפלד זכתה בימים אלו בפרס אס"י (איגוד סופרי ישראל) לשנת תשס"ט. הפרס מעניק לזוכה בו הוצאה לאור של ספרו בהוצאת "ספרא", בית
    ההוצאה לאור של איגוד סופרי ישראל.
    חבר השופטים כלל את פרופ' זיוה שמיר, פרופ' אביבה דורון וד"ר חיים נגיד.
    ולהלן נימוקי השופטים:
    שיריה של ברכה רוזנפלד, ובמיוחד כפי שהם באים לידי ביטוי בספרה האחרון "אמי מציירת" , הם מופת
    של שירה חכמה, המתבוננת במציאות בעיניים מפוכחות ומצועפות, בעת ובעונה אחת. זוהי שירה העושה
    שימוש במכמני העבר כדי להתמודד עם קשיי ההווה וכאביו, ובמיוחד עם כאב העקירה של אמה
    הביולוגית, ציירת, שבתה מזדהה עם לבטיה האמנותיים. אלה שירים ישירים וישרים, מאופקים וספוגי
    תרבות. בזכות הישגיה אלה היא ראויה לפרס אס"י.
    האתר שולח ברכות לברכה רוזנפלד.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: