הקיסר והחבצלות

File:Shapur valerian.jpgFile:Cameo Shapur Valerianus Bab360 CdM Paris.jpg

 

המלך הפרסי שפור מביס את הקיסר הרומאי ולריאנוס .

 

בשנת 260 לספירה התחולל קרב ענק,  קרב אדסה ,  בין הרומאים ומנהיגם הקיסר ולריאנוס ובין הפרסים בראשות המלך שפור . הרומאים הובסו תבוסה גדולה והקיסר ולריאנוס נשבה בידי האוייב . לראשונה  ובפעם היחידה בתולדות רומא היה קיסר רומאי בידי האוייב. . הוא עונה בשבי והוצא להורג.
המשורר אנתוני הכט כתב פואמה על הפרשיה הנשכחת שתורגמה בידי המשורר והמתרגם גיורא לשם .

אנתוני הכט (2004-1923) נולד בניו יורק להורים יהודים גרמנים. בהיותו סטודנט בבארד קולג' בניו יורק התוודע אל שירתם של סטיבנס, אודן, אליוט ודילן תומס והחליט להקדיש את עצמו לשירה, למרות הסתיגות הוריו. ב-1944, בהשלימו את חוק לימודיו בקולג', התגייס לצבא האמריקני. השתתף בקרבות רבים בגרמניה, צרפת וצ'כוסלובקיה. חוויתו העזה במלחמה היתה שחרור מחנה הריכוז פלוסנבורג, באפריל 1945. על כך סיפר: "המקום, הסבל, סיפורי הכלואים היו מעבר להבנה. שנים לאחר מכן הייתי מתעורר כשאני זועק." עם תום המלחמה חזר אל ספסל הלימודים בקניון קולג', בהדרכתו של ג'ון קראו ראנסום. בשנים ההן התוודע אל המשוררים רוברט לואל, רנדל ג'ארל, אליזבת בישופּ ואלן טייט. קובץ שיריו הראשון, כינוס של אבנים, ראה אור ב-1954. הכט זכה בפרס רומא (1951), בפרס פוליצר לשירה (1968), בפרס בולינגן (1983) ובפרסים חשובים אחרים. התפרנס למחייתו מהוראת שירה במוסדות אקדמאים אחדים. רק מעט מאוד משירתו ראה אור עד כה בתרגום עברי.

האתר גאה לפרסם את התרגום בפרסום בכורה עולמי.

 

 

 

ראי את חבצלות השדה

מאת אנתוני הבט

תרגם גיורא לשם

וְכָעֵת. נִסָּיוֹן.
אַל תִּהְיִי מְתוּחָה; הֵרָגְעִי.
הַבִּיטִי בַּפְּרָחִים שֶׁבַּאֲגַרְטַל הַזְּכוּכִית.
כֵּן, הֵם יָפִים וּטְרִיִּים. אֲנִי זוֹכֵר
שֶׁפַּעַם נָתַּתִּי פְּרָחִים לְאִמִּי, דּוֹמִים בְעֶצֶם לְאֵלֶּה
)הַאִם אֵלֶּה נַרְקִיסִים אוֹ חֶלְמוֹנִיּוֹת?(
וְקִוִּיתִי שֶׁתָּפִיק מֵהֵם קְצָת עֹנֶג
אוּלָם זָכִיתִי לְהַבָּעַת־רָצוֹן מוּכָנִית
דֻּגְמַת זוֹ שֶׁבָּהּ שִׁבְּחָה פַּעַם בַּטֶּלֶפוֹן יְדִידָה כָּלְשֶׁהִי
עַל הִתְחַשְּׁבוּת אוֹ טַעַם טוֹב אוֹ מַשֶּׁהוּ,
וְכַאֲשֶׁר הִנִּיחָה אֶת הַשְּׁפוֹפֶרֶת, פָּנְתָה אֵלֵינוּ וְאָמְרָה,
"אֱלֹהִים, כַּמָּה שֶׁהִיא נוּדְנִיקִית!"
אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁנִּסְּתָה לְהוֹכִיחַ לָנוּ כַּמָּה הִיא יְשָׁרָה,
לְפָחוֹת כְּלַפֵּנוּ. אַךְ הָרשֶׁם
הָיָה בְּדִיּוּק הַהֵפֶךְ, וְכָעֵת אֲנִי לֹא חוֹשֵׁב
שֶׁהִיא יוֹדַעַת מַהוּ ישֶׁר. "אִמְּךָ זוֹנָה,"
אָמַר מִישֶׁהוּ, שֶׁלֹּא הִתְכַּוֵּן שֶׁהִיא שׁוֹכֶבֶת עִם כֻּלָּם,
אִם כִּי אוּלַי גַּם לָזֶה, אַךְ
לְכָךְ שֶׁהִיא אִבְּדָה כָּל רֶגֶשׁ שֶׁל כָּבוֹד,
וַאֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁזֹּאת הָאֱמֶת.

אַךְ זֶה לֹא מַה שֶּׁרָצִיתִי לוֹמַר.
מַה הַדָּבָר שֶׁרָצִיתִי לוֹמַר?
כַּאֲשֶׁר אָמַר אֶת זֶה עַל אִמָּא, הָיִיתִי מֻכְרָח לִצְחֹק,
מַמָּשׁ כָּךְ, זֶה קָלַע לְהַפְלִיא לָאֱמֶת.
אֵיפֹה הָיִיתִי?
שִׁכְבִי. הֵרָגְעִי.
Valerian

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הקיסר  הרומאי ולריאנוס.

 

הוֹ, כֵּן. כָּעֵת אֲנִי זוֹכֵר מַה זֶּה הָיָה.
זֶה הָיָה מַה שֶּׁרָאִיתִי שֶׁהֵם עָשׂוּ לַקֵּיסָר.
הֵם תָּפְשׂוּ אוֹתוֹ, אַתְּ יוֹדַעַת. כּוֹלֵל הַנְּשָׁרִים וְכָל הַשְּׁאָר.

המלך הפרסי שפור מקבל את כניעתו של הקיסר הרומאי ולריאנוס. ציור מאת אנגוס מקבריד.

הֵם הִפְשִׁיטוּ אוֹתוֹ, וְכָרְכוּ עַל צַוָּארוֹ קוֹלַר בַּרְזֶל.
הֵם בָּנוּ כְּלוּב מִכִּידוֹנֵינוּ שֶׁנִּלְקְחוּ שָׁלָל,
וְהִנִּיחוּ אוֹתוֹ בִּפְנִים, עֵירֹם וּמְרֻתָּק בַּקּוֹלָר,
וְהִצִּיגוּהוּ לְרַאֲוָה לְעֵינֵי כָּל מַחֲנֵה הָאוֹיֵב.
וַאֲנִי הָיִיתִי כָּבוּל לִכְלוֹנָס וְאָנוּס לִצְפּוֹת
כַּאֲשֶׁר הוּצָא הַחוּצָה וְהֻלְקָה בִּידֵי אֶחָד מֵאֲלוּפֵיהֶם
וְאַחַר־כָּךְ נִכְפָּה לְהָצִיעַ אֶת גַּבּוֹ הָרָצוּעַ
כְּכַן לְמֶלֶךְ הַבַּרְבָּרִים
בְּטַפְּסוֹ עַל סוּסוֹ,
וּלְאַחַר מִכֵּן לִכְרֹעַ עַל אַרְבְּעוֹתָיו לִהְיוֹת כֵּס־מַלְכוּת

 

File:Naqsh- e Rostam VI relief Shapur Ist.jpg

הקיסר ולריאנוס כורע לפני המלך הפרסי שפור .תבליט פרסי משירז שבאיראן.

כַּאֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ שפור קִבֵּל אֶת שַׁגְרִירֵינוּ
לָדוּן בִּשְׁאֵלַת הַכֹּפֶר.
כַּמּוּבָן שֶׁהוּא לֹא רָצָה כֹּפֶר.
וַאֲנִי הָיִיתִי קָשׁוּר לִכְלוֹנָס וְאָנוּס לִצְפּוֹת.
דַּי לְעַכְשָׁיו. שִׁכְבִי. נַסִּי לְהֵרָגַע.
הֵם לֹא הִרְפּוּ בְּמֶשֶׁךְ חָדְשַׁיִם.
הוּבַלְנוּ לִמְחוֹזוֹתֵיהֶם הַמְרֻחָקִים בְּיוֹתֵר.
זֶה חָזַר וְנִשְׁנָה כָּל הָעֵת, וְתָמִיד נֶאֶלַצְּנוּ לִצְפּוֹת,
הָאֲחֵרִים וַאֲנִי. אֵיךְ הֶחֱזִיק מַעֲמָד, אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ.
וְאַחַר־כָּךְ לְפֶתַע
לֹא הָיוּ עוֹד הַלְקָאוֹת אוֹ הַשְׁפָּלוֹת,
רוֹפְאוֹ הָאִישִׁי שֶׁל הַמֶּלֶךְ טִפֵּל בְּגַבּוֹ,
נָתְנוּ לוֹ בְּגָדִים נָאִים, וְהַקּוֹלָר הוּסַר,
וְהֵם הִתְיַחֲסוּ לְכֻלָּנוּ בַּאֲדִיבוּת מֻפְגֶּנֶת.
כַּאֲשֶׁר הִגַּעְנוּ לְעִיר בִּירָתָם
גַּבּוֹ הִגְלִיד לְגַמְרֵי.
הֵם פֵּרְקוּ אֶת הַכְּלוּב –
אִם כִּי לֹא הֶחֱזִירוּ לָנוּ אֶת כִּידוֹנֵינוּ, כַּמּוּבָן.
אַחַר־כָּךְ, בְּאוֹתוֹ הַחֹדֶשׁ, בִּשְׁעַת מִנְחָה חַמָּה בְּמַאי,
הֻצְּעַדְנוּ אֶל הַכִּכָּר הַמֶּרְכָּזִית.
הַהֲמוֹנִים כְּבָר הָיוּ שֶׁם, וְהַכְּלוֹנְסָאוֹת נְעוּצִים,
וַאֲלֵיהֶם שׁוּב נִכְבַּלְנוּ בִּתְנוּחוֹת הַצְּפִיָּה הַיְּשָׁנוֹת.
וְהוּא הוּצָא הַחוּצָה כְּפִי שֶׁנָּהֲגוּ בּוֹ בֶּעָבָר, וְהֻפְשָׁט,
וְנִכְבַּל מְפֻרְקָד עַל שֻׁלְחָן מַלְבֵּנִי עֲנָק
כְּדֵי שֶׁרַק רֹאשׁוֹ יוּכַל לָנוּעַ.
אַחַר־כָּךְ נָאַם הַמֶּלֶךְ קְצָרוֹת בְּאָזְנֵי הֶהָמוֹן,
וְהֵם הִגִּיבוּ בְּפִרְצֵי הִתְרַגְּשׁוּת מְשֻׁלְהָבִים,
וְהַנְּאוּם תֻּרְגַּם בִּשְׁבִילֵנוּ לְאַחַר מִכֵּן.

File:HumiliationValerianusHolbein.jpg

עינוייו של הקיסר ולריאנוס .ציור מאת הנס הולביין הבן .1521.

 

זֶה הָיָה גְּזַר־הַדִּין. עָמְדוּ לִפְשֹׁט אֶת עוֹרוֹ חַיִּים,
בְּאִטִּיּוּת רַבָּה כְּכָל הָאֶפְשָׁר, לְהַרְבּוֹת מַכְאוֹב,
וַאֲנַחְנוּ הָיִינוּ אֲמוּרִים לִצְפּוֹת. רוֹפְאוֹ הָאִישִׁי שֶׁל הַמֶּלֶךְ,
זֶה שֶׁטִּפֵּל בְּגַבּוֹ, קָרַב
עִם מַגַּשׁ סַכִּינָיו הַכִּירוּרְגִיִּים.
הֵם הֵחֵלוּ בְּרַגְלָיו.
וְנֶאֱסַר עָלֵינוּ לַעֲצֹם אֶת עֵינֵינוּ
אוֹ לְהָסֵב אֶת מַבָּטֵנוּ לַצְּדָדִים. כַּאֲשֶׁר סִיְּמוּ, כַּעֲבוֹר שָׁעוֹת,
הָעוֹר נִמְסַר לְאֶחָד מֵחֲרָשֵׁי הָאֻכָּפִים
לְעִבּוּד וּלְמִלּוּי וְלִתְפִירָה. וּלְשֵׁם מָה?
בִּשְׁבִיל בֻּבָּה מִפְלָצְתִּית בְּגֹדֶל טִבְעִי, מְמֻלֵּאת בִּגְבָבָה,
בְּעוֹרוֹ שֶׁל הַקֵּיסָר הָרוֹמִי, וָלֶרְיָנוּס,
עִם מְכִתּוֹת שֶׁל אֵם־הַצְּדָפָה מִתַּחַת לִשְׁמוּרוֹת הָעֵינַיִם,
וְקוֹנְכִיּוֹת צְבוּעוֹת שֶׁהֻכְנוּ מִבְּעוֹד מוֹעֵד
כְּצִפָּרְנֵי הַיָּדַיִם וְהָרַגְלַיִם,
תְּפוּרָה בְּתַךְ צְלָבִי גַּס בְּסוֹבְכֵי הַשּׁוֹקַיִם
וּבְמַעֲלֵה הַגַּב עַד אֶמְצַע הָרֹאשׁ,
מוּקַעַת מִתֹּרֶן הָאַרְמוֹן עַל חֶבֶל בָּרוּחַ;
וּנְעָרוֹת רַכּוֹת הוּבְאוּ לְשָׁם בִּידֵי אִמּוֹתֵיהֶן
לְהִתְוַדֵּעַ לָאֲנָטוֹמְיָה הַגַּבְרִית.
מוֹתוֹ אָרַךְ שָׁעוֹת.
הֵם הָיוּ מְאֹד סַבְלָנִיִּים.
וְעִמּוֹ חָלַף מִן הָעוֹלָם כְּבוֹדָהּ שֶׁל רוֹמִי.

כִּכְלוֹת הַכֹּל, נִפְדֵּיתִי בְּכֹפֶר. אִמָּא שִׁלְּמָה תְּמוּרָתִי.
עָלַיִךְ לָנוּחַ כָּעֵת. אַתְּ חַיֶּבֶת. הִשָּׁעֲנִי לְאָחוֹר.
הַבִּיטִי בַּפְּרָחִים.
כֵּן. אֲנִי מַבִּיט. הַלְוַאי שֶׁהָיִיתִי כְּמוֹתָם.

 

ראו גם

הקיסר ולריאנוס בויקיפדיה

המלך שפור מפרס

 

האסטרונום :עוד פואמה בתרגומו של גיורא לשם

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • מירי  ביום פברואר 3, 2009 בשעה 9:00 am

    מרתק ביותר, תודה

  • נטלי גוטמן  ביום פברואר 3, 2009 בשעה 3:32 pm

    והנחמה היחידה שזה כבר קרה, שלא נרצה לנסות שוב, אולי…
    ערך חיי אדם היום עלה פלאים, ועדיין, מי שמחפש כבוד מבלי שמכבד את המעט שנתון לו- חיי שפתו, שירתו, יצירתו- הוא האכזר מיצורים!
    בנוסף למסופר בפואמה, התמונה של הולביין מתקופת הרנסנס, מבליטה את האבסורד- הקיסר המזוקן קורע תחת רגלי הצעירים יפי התואר, לא העינויים מתוארים בתמונה, אלא ההלם השקט מדי, חסר המידות שבשאלה: הייתכן? זו התרבות לכבוד?!
    מעשה אקטואלי מדי, כואב מדי, לאור ההתגלויות של אטימות רוחנית כאן והיום

    ועמה "חָלַף מִן הָעוֹלָם כְּבוֹדָהּ שֶׁל רוֹמִי."

  • סקרן  ביום פברואר 3, 2009 בשעה 4:28 pm

    באותה התקופה.

  • נטלי גוטמן  ביום פברואר 3, 2009 בשעה 8:59 pm

    ולכל הסקרנים שלא הרגישו באבסורד-
    היום להקות של יצורים דמוי אנושיים, עדיין, צצים, מתקיימים ומוחקים באמצעות קיומם את ההישג המזערי ממילא של ההומאנית הקבוצתית המחוקקת.

    זאת במימד החברתי, ולגבי האדם באשר הוא, לא נוכל להכחיש שאין גבול להתעלות רוחנית בכל הזמנים, מרחבים, דתות, מינים וגזעים!

    וכמילות הסיום המפשיר את הלב:

    "…אִמָּא שִׁלְּמָה תְּמוּרָתִי.
    עָלַיִךְ לָנוּחַ כָּעֵת. אַתְּ חַיֶּבֶת. הִשָּׁעֲנִי לְאָחוֹר…"

  • מספר 666  ביום פברואר 3, 2009 בשעה 9:10 pm

    ובהזדמנות זאת אני מאחל למתרגם גיורא לשם שהיום מלאו לו 69 שנים עוד שנות יצירה ותרגום רבות פוריות ומאושרות.

  • סקרן  ביום פברואר 4, 2009 בשעה 3:36 pm

    אני ממעיט להבין אותה.
    אבסורד?
    תרבות רומי הייתה אכזרית -חסרת רחמים.מקדשת מוות.
    לדוגמא קטנטנה. איש כי 'חטא' לקיסר הוא ובני ביתו הוכו לפי חרב.
    החוק הנאור הרומי לא הרשה להרוג 'בתולות' אז אנסו אפילו בנות חודש -רק כדי שיוכלו להרוג לא בתולות. חוקת רומי.

  • שמואל מתיתיהו  ביום מאי 25, 2009 בשעה 12:38 pm

    מוחו הפורה של המחבר נתפש לסיפור דמיוני שהפיצו הנוצרים על ולרינוס, עי' ויקפדיה באנגלית.http://en.wikipedia.org/wiki/Valerian_(emperor)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: