המעוז האחרון של שוחרי התרבות :מחווה ל"פירמה"

 

דבר נפל בתחום התקשורת בישראל מגזין התקשורת  "פירמה  המתעד וההיסטוריון  הראשי והחשוב ביותר של תחום התקשורת בישראל  מסיים את קיומו העכשווי לאחר גיליונו ה-109.
וסגירתו של "פירמה " במתכונתו הנוכחית לפחות נראת כמסמלת את סופו של עידן.

קריקטורה מאת זאב פרקש

דבר נפל בתחום התקשורת בישראל מגזין התקשורת  "פירמה "  המתעד וההיסטוריון  הראשי והחשוב ביותר של תחום התקשורת בישראל מסיים את קיומו העכשווי לאחר גיליונו ה-109.

 


המגזין ימשיך כנראה בגילגול אחר עם עורכים אחרים.אבל לכל ברור שהוא לא ישאר מה שהיה  וזה חבל מאוד.
מאחר שבעשר שנות קיומו בעריכתם של יעל שחם ואיש הספרות רועי ארד היה "פירמה " המתעד ההיסטורי הראשי של העידן התקשורתי התוסס והמרשים ביותר בתולדות מדינת ישראל במגזינים ,בעיתונות ,בערוצי הטלוויזיה,בכבלים בלויין באתרים אינטרנט ובסלולארי.
עידן שבו נראה היה שערוץ חדש נפתח בכל פינה ובכל רגע וכי אין גבול לשאפתנות וליכולות של היוצרים הישראליים .כיום כמדומה אנו נמצאים בעידן של כיבוי האורות( לפחות כרגע ).

המגזין בדק חקר ותיעד את הכל בכתבות ענק מקיפות אינפורמטיביות,לפעמים משעשעות ולפעמים נושכניות וגם אכזריות. הוא סקר בין השאר ב109 גליונותיו תופעות קשות כמו הפליית ערבים בתקשורת ,את היחס המשפיל ליוצרים בכלל בכלי התקשורת השונים לצד תופעות כמו פריחתן של הטלבנובלות ותוכניות הריאליטי וסדרות הדרמה בטלוויזיה באינטרנט ואפילו בסלולארי .

העורכים וכתביהם המוכשרים כמו ארי ליבסקר ,נמרוד קמר ,יהושע סימון  מתי שמואלוף ואחרים וטובים סקרו את הכל מבחוץ בעין משועשעת ולעיתים ביקורתית,אף פעם לא היססו לדרוך על יבלות ועל פצעים פתוחים בניסיון לשפר ,לתקן להציע דרכים חדשות וגם להדהים ולשעשע.

בו בזמן בעידן שבו יש ברוב כלי התקשורת אמנזיה מוחלטת לגבי העבר שלפני שנות השבעים "פירמה " דאג תמיד לפרסם כתבות ענק על תופעות תיקשורתיות של העבר וגם הרחוק יחסית שהן כיום מקור מידע חיוני ויחיד לגבי כלי התקשורת של העבר.

 

המאמר המסיים והחותם של הגיליון האחרון מספר 109 של פירמה בגילגולו הנוכחי היא של כותב שורות אלו.במילים האחרונות של אותו מאמר חתימה שבו עסקתי במגזינים של מדע בדיוני בישראל וסגרתי בכך 109 גליונות של "פירמה " כתבתי :

אנו רואים כיום היפוך מעניין של המצב ששרר בשנות ה- 50 שבו המגזינים למדע בדיוני היו מגזיני נישה עלובים למראה.כיום הם בולטים יותר בנוכחותם ברשת ומחוצה לה ומושכים אליהם כותבים וקוראים צעירים רבים אולי אף יותר מן המגזינים הספרותיים הממוסדים והמכובדים שקהל הקוראים שלהם מצטמצם והולך ."


אותן מילים נכונות מעין כמוהן גם לגבי "פירמה " עצמו שלקח את תחום הבידור והתקשורת שהיה עד להקמת המגזין "תחום "נישה " עלוב במגזינים הגדולים ובמגזינים רכילותיים ופרסומיים שוני כמו "רייטינג" ו"פנאי פלוס " ובדק אותו הן מנקודת המבט של העיתונאי החוקר והן מזאת של ההיסטוריון.

סגירתו של "פירמה " במתכונתו הנוכחית לפחות נראת כמסמלת את סופו של עידן. מבחינות רבות "פירמה" סימל את עולם התקשורת בעשר שנות קיומו.
גיליונות "פירמה " מעשר שנות קיומו יהיו לדעתי בעתיד כלי תיעוד מרכזי עבור כל אותם חוקרים שיצוצו ויבדקו את סצינת התקשורת בישראל בתקופה התוססת ביותר בתולדותיה.
 
 

 המעוז האחרון של שוחרי התרבות : מחווה ל"פירמה"

מאת שמרית רון

יש אנשים שקוראים עיתונים כי זה המקצוע שלהם.
והאנשים האלה קוראים פירמה – רק כי הם אוהבים.

יום הבחירות היה משעמם. עד שבערב התפרסם הגיליון של פירמה שנתן משמעות לאותו היום .ואז התברר לי שזהו הגיליון האחרון לפחות במתכונתו זאת. .
הגיליון האחרון?
למה?
זה היה המעוז האחרון של שוחרי התרבות, מוסף שחשף את התפרים שבתעשייה בצורה מצחיקה ושנונה ופרסם כתבות מקוריות, מעניינות ומדורים מופלאים (דוגמת הטור של נמרוד קמר). זהו המגזין היחיד (חוץ ממוסף הספרים של הארץ, מדור השראה בכלכליסט, ומדורי הטכנולוגיה) שאני קוראת כל מילה בו – עם הקפה או בלעדיו.

 
מוסף פירמה הוא פארק השעשועים של כל יצרני המילים והדימויים: כתבים פרילאנסרים, עורכי מגזינים, יועצי תקשורת למיניהם, פרסומאים, תסריטאים, אנשי שיווק – כולם קוראים את המוסף בבתי קפה, במשרדים, ברכבת, במטבח הביתי. עיתון גלובס מגולגל ומנוילן שמגיע לבית קפה ומתוכו קורצת הכריכה הססגונית – נחטף על ידי תקציבאי מזדמן עוד לפני שהברמן גמר להעמיס את מנת הקצף על האספרסו.

כל מי שעובד בתעשיית יחסי הציבור מתחיל את היום בקריאת עיתונים. לרשרוש נלווית התרגשות: האם משהו התפרסם? איזה מדור חדש מופיע? מה הרוח המנשבת היום במדורי הכלכלה, ואם יש מי שיוכל לדאות עליה ולרחף לראיון במדור של מחר? הדפדוף קובע את מדד השמחה או המלנכוליה היומי: אם התפרסמה בעולם האישה כתבת "הורוד הוא הצהוב החדש" ותמונת התיק הורוד של מעצב האופנה "שלך" נעדרת משם, למשל, את מוזמנת לעשות חראקירי בפינת העישון הקרובה.

אבל רגע האמת, שבו כל אחד מהתעשייה חושף את מוצרי התקשורת שהוא באמת אוהב לקרוא, נחשף בהפוגות: בהפסקת הצהריים, ברכבות ובאוטובוסים, בבית הקפה, רבים מאיתנו סורקים, בולעים וחורשים את פירמה.

ולמה, בעצם? אפשר להסתפק בתשובתה של ג'סיקה ראביט, לשאלה מדוע היא מאוהבת בארנב המצויר רוג'ר ראביט: because he makes me laugh.

וכדי להרחיב, אני יכולה להוסיף שפירמה חושף את התפרים שמרכיבים את התעשייה, ועושה זאת בצורה אירונית ושנונה; שיש בו מדורים חד פעמיים כמו טור המחשבים הטוב ביותר במזרח התיכון של נמרוד קמר; שרק בטור "להטו החודש" מאת מורן שריר אוכל לקרוא שהטרנד הלוהט הבא הוא רחוב מסדה שבחיפה; שבפירמה מתפרסמות כתבות מקוריות שאף עורך שמחשיב את עצמו כאיש רציני לא יעז לפרסם (למשל, חברי המערכת חופפים במספרות וממלצרים במסעדות יוקרה לאלפיון העליון); מלבד זאת, מתפרסמים שם לעתים תחקירים נשכניים, וצוות הכותבים הקבוע והמשויף מצייד את הקהל בתובנות לגבי עולם הטלוויזיה, הפרסום והתקשורת.
אני גם אוהבת כתבות ארוכות, בעלות אורך נשימה של 5 עמודים, בעולם שבו מתמצתים כל מאורע ל-1100 מילים.

אז למה בעצם לסגור או לשנות  את פירמה? האם כוחות השוק יצליחו להכחיד את המגזין שמתנגן אחת לחודש ברמת החייל, בקרליבך, בקפה נוח ואפילו באזור התעשייה ברעננה? גם מבחינה מסחרית מדובר ב"חבל" גדול מאד, כיוון שזהו מגזין שמסקרן ומגרה את אנשי העסקים שמקבלים את גלובס הביתה, ופונה לקהל יעד מפולח וממוקד, קהל שמכיל "מאמצים מוקדמים" של טרנדים ומוצרים, גם בעידן המיתון.

 

 לא ניתן לפירמה למות.

לנו, החוצבים במילים, בין אם במערכות העיתונים או בבלוגספירה, בין אם עושים Delete על בסיס יומי למיליון קומוניקטים או מייצרים אותם בחדווה; לנו לא נותר אלא להתאבל על לכתו בטרם עת של התבלין החודשי התוססגוני , שעושה לכם שבוע מעניין יותר (אם נשתמש בפרפראזה על סיסמת פרסום ישנה ללאישה).

אם אכן נגזר על פירמה במתכונתו הנוכחית להיכחד, יש להעביר עצומה בין כל הבלוגרים, העיתונאים, הפרסומאים וגם יועצי התקשורת / היח"צנים (מאז קריאת הראיון עם מוטי שרף בגיליון ינואר, אני מתלבטת בסוגיית הסמנטיקה…)L
יש  להכריז על יום אבל כלל תקשורתי .
במאה ה-19 נהגו לכרוך סרט שחור סביב הזרוע לאות אבל; אני מניחה שצרכני פירמה יכולים להביע את צערם באינטרנט ובעיתונות המודפסת. אולי אפילו נעצב סרט שחור סמלי ונעטר בו כל מייל, כל הודעה לעיתונות, שאנו שולחים. ולמטה נכתוב

: לא ניתן לפירמה למות.

האירוניה היא, שנודע לי על מותו של המגזין לאחר שהתכתבתי עם אלי אשד לגבי כתבה על מגזיני מדע בדיוני בישראל, שפרסם לרגל הופעה מחודשת של מגזין המדע הבדיוני פנטסיה 2000, שחברי המערכת המקוריים שלו הוציאו גיליון מחווה חד פעמי אחרי שלושים שנה. כמה זמן יהיה עלינו להמתין לגיליון המחווה לפירמה הישן והטוב כפי שהיכרנו אותו ועבור כל מה שהוא סימל עבורנו ?
אני מקווה שהרבה פחות משלושים שנה.

שימרית רון

 

ראו גם

כתבות של נמרוד קמר ב"פירמה"

מבחר כתבות שהופיעו לאורך השנים ב"פירמה "

.

נאוה בבית ? נאוה לא בבית : על התסכית ברדיו הישראלי למבוגרים ולילד ים ולנוער

 

 

 

 

 

מדינות ישראל העתידניות :איך נחזה עתידה של ישראל בספרות המדעית הבדיונית

 

 

עמוס גפן: חייו של אבי החייזרים

 

 

רומן תורכי 50 שנות מולות של מ. מזרחי

 

 

קופיקו כוכב עליון : על האיקון האולטימטיבי של פתח תקווה

 

 

העולם המופלא של מ. אריה :על המאייר הפורה והמוכר ביותר בתולדות ישראל

 

 

מדוד תדהר ועד זאב רוזנשטיין:על תולדות הרכילות העברית

 

 

פחד ברחובות בני ברק:על סרטי אימה ופנטזיה חרדיים

עולם הקומיקס חרדי

 

בעלת האוב :מרגוט קלאוזנר האם הגדולה של הניו איג' בישראל

 

הפרוטוקולים של האחים הנאמנים: תולדות אגודה חשאית מסתורית

 

 

שכיר החרב :הראיון האחרון עם יאיר קליין

 

הנה באות המכוניות החשמליות:המאמר שחזה ועודד את חדירתן של המכוניות החשמליות לשוק הישראלי

 

נשיאים שחורים בבית הלבן על נשיאים שחורים במד"ב ובסדרות מתח

 

העבר וההווה של העתיד :היסטוריה של מגזין המדע הבדיוני העברי

 

 

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רוני ה.  On פברואר 18, 2009 at 10:41 am

    לקרוא למוסף תקשורת "המעוז האחרון של שוחרי התרבות".

  • גד  On פברואר 18, 2009 at 10:49 am

    טוב, זה לא היה מוסף תקשורת סטנדרטי
    אלא משהו מיוחד בנוף העיתונות

  • גילית  On פברואר 18, 2009 at 11:10 am

    שרק אתה יכול להעלות. איני מסכימה עם התואר שהענקת למגזין הזה, אבל טוב שיש איש אחד שהוא מוזיאון לתרבות הפופולרית

  • אביבה  On פברואר 18, 2009 at 11:33 am

    המגזין נסגר? או משנה צורה עם עורכים אחרים?
    יש הבדל בין החלטה פרסונלית לבין החלטה קונספטואלית.

  • מספר 666  On פברואר 18, 2009 at 1:59 pm

    שפירמה היה אחד המגזינים היחידים (_ ואולי היחיד ) שהקפיד להעסיק יוצרים ואמנים. כמעט כל הכותבים בו הם ( היו ?) אמנים צעירים

    רועי ארד – בעסקי השירה ותרבות באופן כללי
    ארי ליבסקר – קולנוע
    יהושע סימון – שירה וקולנוע ואמנות
    נמרוד קמר – קולנוע ושירה
    דפנה יודוביץ' – תסריטאית
    נועם יורן – חוקר ספרות
    יוני רז פורטוגלי – משורר
    דן שדור – קולנוען
    אפילו גליה שפרינג-בצר המפיקה היא שחקנית תיאטרון
    לפני זה הפיקה קרן ציטר, שהיא היום אמנית וידאו-ארט מאוד מצליחות בחו"ל
    רוב המגזינים האחרים מעסיקים עיתונאים שהם בדרך כלל גם דברים אחרים אבל לא דווקא בתחומי האמנות.

  • קורא אדיש  On פברואר 18, 2009 at 1:59 pm

    לא שמעתי עליו מעולם. ולא ראיתי אותו מעולם. להצטער על אובדנו?

  • מספר 666  On פברואר 18, 2009 at 2:01 pm

    מה הפסדת כל השנים.

  • צ'יקי  On פברואר 18, 2009 at 2:41 pm

    תודה לאלי ולשמרית הקוראת הנלהבת. כיף לשמוע על קוראים כמוכם. המחמאות מחממות את ליבנו.

  • יוסי  On פברואר 18, 2009 at 2:55 pm

    לקרוא ליוני רז פורטוגלי, נמרוד קמר ועוד כמה ברשימה אמנים זה פשוט מגוכח. אלו אנשים שמוכרים כאמנים רק על ידי החברים שלהם

  • מר חך  On פברואר 18, 2009 at 3:16 pm

    כותבים מגוחך ולא מגוכח
    זה מגוחך שאדם כותב מגוכח כשהוא מדבר על אמנות
    וזאת בלי קשר לדבריך

  • ראיתי ונזכרתי..  On פברואר 19, 2009 at 12:04 pm

    זה טוב גם ליערות הגשם
    וגם לאירוויזיון שציקי יוכל להתמודד בו שוב.

  • rs  On מרץ 8, 2009 at 3:07 am

    עוד על פירמה
    http://moriss.blogli.co.il/archives/514

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: