הומאז' לשרון סטון

 

שרון סטון הייתה אולי כוכבת הקולנוע המפורסמת ביותר של שנות התשעים הודות לסרט המתח הסקסי שבו כיכבה "אינסטינקט בסיסי " ( 1992) שבו גילמה סופרת  מותחנים סקסית שהיא אולי ( ואולי לא ) רוצחת מתוחכמת . בסרט זה פיתחה סטון את דמות האישה הסקסית והמתוחכמת בקולנוע לשיאים שלא שוערו עד אז.

 

אבל חוץ מ"אינסטינקט בסיסי " וסרט מדע בדיוני שהופיע העוד לפניו בשם "זכרון גורלי " עם ארנולד שוורצרגר שרון סטון לא התבלטה מאז באמת.

 

. סרט ההמשך לאינסטינקט בסיסי שיצא לאקרנים ב-2006    14  שנה לאחר הראשון. היה כבר כישלון חרוץ.  הדמות הסקסית המתוחכמת התברר מיצתה את עצמה.

File:King solomons mines.jpg

אבל לי עצמי  יש עוד יש פינה חמה בלב דווקא לסרטים הראשונים והזניחים שבהם הופעה סטון עם ריצ'רד צ'נברליין "מכרות המלך שלמה"  ( 1985)  ואלן קוורטרמיין ועיר הזהב. ( 1987) שבהם סטון יוצאת לחשוף  תרבויות עלומות בנבכי אפריקה. מבחינתי שם נמצאת שרון סטון  הקולנועית "האמיתית " מי שהיא לא תהיה , ולא בתור הרוצחת המתוחכמת בסרטי "אינסטינקט בסיסי"

 

לפניכים פואמה על שרון סטון שתורגמה בידי המתרגם והמשורר הוותיק גיורא לשם .

 

המשוררת לין קולינס עמנואל (ילידת 1949) היא משוררת אמריקנית שזכתה בשנת 1992 בפרס סדרת השירה הלאומית בארה"ב.
היא נולדה במאונט קיסקו, ניו יורק, ולמדה במכללת בנינגטון, במכללת העיר ניו יורק ובסדנאות היצירה באוניברסיטה של איוֹבה. היא מכהנת כפרופסור לאנגלית באוניברסיטת פיטסבורג ומתגוררת בפנסילבניה.
מספרי שירתה: מנוחת צהריים בבית מלון (1984), החפירה (1992), ואז, לפתע (1999).

 

 

 

הוֹמָאז' לְשֶׁרוֹן סְטוֹן

 

מאת לין קולינס

תרגום גיורא לשם

 

 

 

File:Sliver poster.jpg

שְׁעַת בֹּקֶר מֻקְדֶּמֶת וּמֵעֵבֶר לָרְחוֹב
חַלּוֹנוֹתָיו שֶׁל חֲדַר בֵּית-הַמָּלוֹן גְּדוּשִׁים
בְּהוֹפָעוֹתֶיהָ הַטְּרוֹפִּיּוֹת שֶׁל אִשָּׁה
מִתְפַּשֶּׁטֶת, בְּתוֹךְ הַמִּזְלָלָה
יֶלֶד, מֻכְחָל בְּנֵיאוֹן, יוֹשֵׁב לְיַד שֻׁלְחָן,
וּשְׁכֵנַי מַכְנִיסִים אֶת עַצְמָם
לְתַפְקִידִים שֶׁל נְשׂוּאִים-וְלֹא-בְּאשֶׁר
וּמַצְעִידִים אֶת שְׁלשֶׁת כַּלְבֵּי-הַשְּׁמִירָה שֶׁלָּהֶם
לְאֹרֶךְ הָרְחוֹב. אֲנִי כּוֹתֶבֶת אֶת סֵפֶר הַשִּׁירִים הַזֶּה. שְׁמִי
לִין עִמָּנוּאֵל. עָלַי חֲלוּק-רַחֲצָה
וּמַכְבֵּנוֹת; מַרְלְבּוֹרוֹ מִשְּׂפָתַי נוֹטֵף אֵפֶר
עַל הַטֶּקְסְט. הַיּוֹם הוּא הַשְּׁלשָׁה בְּסֶפְּטֶמְבֶּר **19,
אֲנִי חוֹשֶׁבֶת, אַךְ לְעִתִּים אֲנִי מְאַבֶּדֶת אֶת הַחֶשְׁבּוֹן.
וּבְשָׁעָה שֶׁאֲנִי כּוֹתֶבֶת אֶת זֶה בְּמִשְׁקָפַיִם תְּלַת-מוֹקְדִיִּים
וְנַעֲלֵי בַּיִת, מֵעֵבֶר לָרְחוֹב, שֶׁרוֹן סְטוֹן,
רֹאשָׁהּ תָּפוּחַ מִמַּכְבֵּנוֹת, פִּיהָ אָדֹם
וְצַר כְּנַעַל בָּלֶט, מוּחֶשֶׁת
אֶל לִימוֹזִינָה שְׁחֹרָה. וּמִשּׁוּם
שֶׁלִּימוֹזִינוֹת אֵלּוּ מִזְדַּחֲלוֹת לְאֹרֶךְ הָרְחוֹב שֶׁלִּי,
סֵפֶר זֶה יִהְיֶה מָלֵא מְכוֹנִיּוֹת חֲטוּבוֹת נִדְחָקוֹת
מִבְּעַד לְאוֹקְיָנוֹס צְלָלִים שֶׁל מִלִּים.
מִדֵּי בֹּקֶר, שֶׁרוֹן סְטוֹן, רֹאשָׁהּ
בְּקַסְדָּה שֶׁל עִצּוּב שֵׂעָר, חֲגוּרָה
שִׁרְיוֹן שֶׁל מִשְׁקְפֵי שֶׁמֶשׁ, נִבְלַעַת עַל-יְדֵי לִימוֹזִינָה
בְּגֹדֶל קְרוֹן פּוּלְמָן, וְצִיִּים שְׁלֵמִים
כָּאֵלֶּה מְשָׂרְכִים אֶת דַּרְכָּם בְּמַעֲלֵה הָרְחוֹב שֶׁלִּי
וּבְמוֹרָדוֹ, מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ, מַעֲנִיקִים לָרְחוֹב
(שְׁדֵרַת לִיבֶּרְטִי בְּפִּיטְסְבּוּרְג, פֶּנְסִילְבֶנְיָה)
וְלַסֵּפֶר שֶׁאֲנִי כּוֹתֶבֶת, נְקֻדַּת-מַבָּט
זוֹהֶרֶת וַעֲגוּמָה כְּאַחַת.
שְׁמִי לִין עִמָּנוּאֵל, וּבַסֵּפֶר הַזֶּה
אֲנִי מְשַׂחֶקֶת תַּפְקִיד שֶׁל מִי שֶׁכּוֹתֶבֶת
סֵפֶר, וַאֲנִי מִתְיַחֶסֶת לַתַּפְקִיד בִּרְצִינוּת
כְּשֵׁם שֶׁשֶּׁרוֹן סְטוֹן מִתְיַחֶסֶת בִּרְצִינוּת
לְתַפְקִיד הַכּוֹכְבָנִית. אֲנִי צוֹפָה אֵיךְ
הַמְּכוֹנִיּוֹת הַכֵּהוֹת נֶעֱלָמוֹת בָּהּ וּבְשִׁירִי
פּוֹנְטְיָאק אַחֶרֶת בָּאָה לְהִתְנַמְנֵם
כִּבְהֵמָה גְּדוֹלָה לְיַד הַשְּׁקָתוֹת הַצּוֹנְנוֹת
מֵאַבְנֵי-שָׂפָה מוּצָלוֹת. לְפִיכָךְ, כַּאֲשֶׁר אַתָּה רוֹאֶה
מְכוֹנִית שְׁחֹרָה זוֹ, אַל תַּחֲשֹׁב שֶׁזֶּהוּ
סֵמֶל לְמַשֶּׁהוּ. זוֹ רַק
שֶׁרוֹן סְטוֹן הַחוֹלֶפֶת בִּנְסִיעָה עַל פְּנֵי בֵּיתוֹ
שֶׁל מִישֶׁהוּ שֶׁמְּנַסֶּה, בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה עַצְמָהּ,
לִכְתֹּב סֵפֶר שִׁירִים.

אוֹ יָכוֹלְתָּ לַחֲשֹׁב עַל הַמְּכוֹנִית הַשְּׁחֹרָה כְּעַל
לִין עִמָּנוּאֵל, מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי, כְּסוֹפֶרֶת, תָּמִיד
רָצִיתִי בֶּאֱמֶת לִהְיוֹת מְכוֹנִית, אַף
כִּי מַרְבִּית הַזְּמַן עָלַי לִהְיוֹת
הָ"אֲנִי", אוֹ הָאִשָּׁה הַתּוֹלָה כְּבִיסָה;
רֶגַע אֶחָד אֲנִי אִשָּׁה, בְּמִשְׁנֵהוּ אֲנִי גֶּבֶר,
אֲנִי קָרְנָבָל שֶׁל לִין עִמָּנוּאֵל:
לִין בַּשִּׂמְלָה הָאֲדֻמָּה, לִין הַזּוֹעֶפֶת
מֵאֲחוֹרֵי אַפָּהּ הַגָּדוֹל שֶׁל זִקְפָּתִי,
אַחַר-כָּךְ אֲנִי הָרַכֶּבֶת הַנִּכְנֶסֶת לַתַּחֲנָה
בְּעוֹד שֶׁמַּה שֶּׁרָצִיתִי בֶּאֱמֶת לִהְיוֹת זוֹ
גֶּרְטְרוּד שְׁטַיְן הַמְּרַגֶּלֶת אַחַר שֶׁרוֹן סְטוֹן
בְּשֵׁשׁ בַּבֹּקֶר. אֲבָל מַסְפִּיק
וְדַי בְּכָךְ, בַּחֲזָרָה אֶל עִצּוּב הַפְּנִים:
עַל הַדַּף, הָעִיר נִרְאֵית קֵרַחַת
וַעֲמוּמָה וְעַל כּןֵ אֲנִי מַגְבִּירָה אֶת הַוּוֹלְטָאז'
שֶׁל מַבָּטֵיהֶם הָרַדְיוֹאַקְטִיבִיִּים שֶׁל הַנְּעָרִים הָרָעִים.
בְּמִטְבָּח אֲנִי עוֹרֶמֶת סִירִים נוֹצְצִים
מִשֻּׁמָּן, וְעַל שֻׁלְחָן בְּשַׂר-בָּקָר צָלוּי
אָדֹם כְּפָנִים שֶׁיָּצְאוּ מִן הַכֵּלִים. בְּעִצּוּמָהּ
שֶׁל מוֹזָרוּת תְּפֵלָה זוֹ, נִמְצֵאת שֶׁרוֹן סְטוֹן, שֶׁבְּדוֹמֶה
לְהַזְמָנָה מְאֻיֶּרֶת, שׁוֹאֶלֶת אוֹתִי,
הַאִם לֹא תְּשַׂחֲקִי, גַּם אַתְּ, תַּפְקִיד? אֲנִי בּוֹחֶרֶת
בַּלִּימוֹזִינָה הַשְּׁחֹרָה, וּבְמוֹרַד הָרְחוֹב הַיְּרֵחִים הַמֻּזְהָבִים
שֶׁל הַלִּימוֹזִינָה שֶׁלִּי מִתְגַּלְגְּלִים וְגוֹרְרִים עִמָּם
אֶת הַשֶּׁמֶשׁ, אֶת הַיָּרֵחַ, וְאֶת שֶׁרוֹן סְטוֹן
הַמַּשְׁקִיפָה אֶל חַלּוֹנוֹ הָרָחוֹק הַמּוּאָר
שֶׁל בַּיִת שֶׁבּוֹ, כָּל הַזְּמַן הַזֶּה, מִישֶׁהִי
הִטְבִּיעָה בְּכֹבֶד רֹאשׁ אֶת שְׁמָהּ בְּשִׁיר זֶה.

 

 

ראו על שרון סטון בויקיפדיה

 

File:Allan Quatermain and the Lost City of Gold.jpg

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: