זעקת השטנה של "גולדפיש".

המשוררת דפנה שחורי פרסמה לאחרונה ספר שירים בשם "גולדפיש " שהוא תיאור סובייקטיבי מאוד של קריסתה של מערכת יחסים בלתי אפשרית מראשיתה.
אני כגבר הזדעזעתי מתחושת הטינה  העמוקה שבשירים   לא הייתי רוצה להיות בנעליו של אותו זכר מסכן  שכנראה לא ידע למה הוא נכנס,  שהמשוררת משליכה עליו את הגרסאות השיריות של קללות זועתיות במיוחד.

מן הסתם לדמות בספר יש סיבה לברך על מזלה הטוב שלדוברת בספר אין כוחות כישוף אמיתיים.

מצד שני הספר נותן תחושה חזקה של איך שמרגישה אישה במצבים כאלו כך שהוא נותן לי הזדמנות טובה להבין מה חושב הצד השני.  

דיאנה מן בכל אופן חושבת בצורה שונה וסימפטית יותר על הספר. אבל אני חושד שלא הרבה גברים יחשבו כמוה .
.

הזעקה של "גולדפיש "

מאת דיאנה מן
זה תמיד מעניין לעקוב אחר התפתחות של משוררים טובים, לצפות בהם ולתהות לאן ההשראה ,הדמיון והיצירה תובלנה אותם, לאלה מחוזות חדשים אליהם הם יפליגו. דפנה שחורי אכן חודרת עמוק לתוך נפש פצועה ונוגעת בנימי הלב של אכזבה מרה המאפיינת קריסת מערכת יחסים גועשת אהבה, תשוקה, ויצר המותירה אחריה שובל של כאב וטינה. במיומנות היא מתארת את מאווייה ואת מאמציה להיחלץ ולמצוא מזור מול מציאות מייסרת.
.
ספר השירה החדש של דפנה שחורי גולדפיש (הוצאת כרמל/עמדה), הרביעי במספר,הינו שונה מספרה  הקודם של המשוררת  חשבתי לגרוב גרבי לילך ,( הוצאת עכשיוׁ 2003)

חשבתי לגרוב גרבי לילך הוא ספר שבו המשוררת מתארת את העולם הפנימי שלה באמצעות שלל דמויות אנושיות החולקות בין היתר את הסביבה הכפרית החיצונית והקרובה שלה. דרך עיניה החדות של שחורי הקורא פוגש נופים מרהיבים שבעצם הינם משמשים כמחרישי צעקות אימה של תושביו. במיומנות רבה שחורי מקלפת את מסכות אישיותן המורכבות של הדמויות. בעדינות היא מצילה אותן מן הבנאליות העגמומית של חייהם וחושפת את פניהם האמיתיות המשקפות נאמנה את הנוף הכפרי השליו לכאורה שהוא בעצם עולם מפותל ומצולק ואף מעונה שבו בכי חנוק מהדהד בתוכו ומחוץ לצמחייה המרהיבה.

שחורי   חושפת ללא משוא פנים וללא חמלה את נבכי הנפש המכוערים של הדמויות . היא מפשיטה את עורם של גיבוריה עד ללשד עצמותיהם ואת מחשבותיהם הכמוסות ואת תכננ השטנה שבלבבותיהם.

 דוגמה לכך היא התופרת הנצלנית אורה (עמודי 43-45) המרמה בנוסף לאחותה שבי גם גבר סקוטי. ואילו הזקנה הבוכה (עמוד 8) נעשית דחויה ולא ראויה לרחמים כי בכייה נובע מקנאה לשכנתה על כי יש לה אחות בעוד שהיא ערירית..

השיר הקצר החותם את ספר זה "חמישים זאבים וחמישים חתלתולים תכולי עיניים היושבים בפנים בטירה" הוא מבוא מושלם לספר הבא גולדפיש. החיות המקובלות בתרבותנו מסירות מעליהן כל גינוני ביות וחן. האיזון בין החתלתולים היפים לבין הזאבים הפראים הופר. הן מובילות את הקורא לשלב הבא –אל תכניי הנפש העמוקים והערומים של המשוררת עצמה. החתלתולים והזאבים האלה עברו טרנספורמציה למכרסמים דוחים ואף לגופות מבותרות המזוהות עם שחורי ועם בן או בני זוגה. נמחק כל דוק של רסן עצמי או יכולת שליטה. החולדות חושפות עולם פנימי נסער ודאוב שחוקי 'בוקה ומבולקה' הם השולטים במחוז זה ולא ההיגיון או הפרסונה המתחנחנת.

אין רוגע ב"גולדפיש". הכל  רוגש, גועש,זועק. . מתוארים רובדי מעמקים שאנו כבני אדם מלאכותיים מעדיפים להסתירם מהסביבה ואף מעצמנו.

בשיר הפותח, "לחולדה אקרא דפנה", היא קוראת לחולדה דפנה וגם אלון. במכוון היא קושרת את עצמה ואת הדמות הגברית אלון לחולדה – לרובד פרימורדיאלי של נפשה. אזור זה הוא עלום ללא מיפוי, הלועג למאמצי סרק של בני אנוש להכנעתו. אולם הסימביוזה ההדוקה הזאת מייסרת אותה. רצונה לנתק את האיחוד ההרסני הזה חוצה גבולות פיזיים. היא אינה מסתפקת בעריפת ראשו של חולדה אלון אלא היא מנסה למצוא הוכחה פיזית שהחיבור כבר איננו – שהוא תם.

בשיר "אלף-למד-וו-נון- סופית "(עמ' 23)  שחורי מתארת בלשון ישירה  את רצונה העז לעקור אותו  סופית מקיומה. היא מנצלת מימדים או היבטים שונים של החיים על מנת להעלימו אחת ולתמיד  .

 השורה הראשונה של שיר זה מזכירה את המחשב "אפילו המחשב שכח אותך לפתע שכחנו אותך שנינו ".

 שכן המחשב הוא לא רק מכשיר הכרחי בעולם הטכני והאמנותי אלא גם סמל ההמשך של "היד העלומה" הרושמת את רחשי הלב (הנחש) ואת הגיגי הרוח  ואף לאחר מכן היא "רחצה" והעלימה כל פיסוק וניקוד שבעבר התגלם כאדם יקר לליבה.

אינני בטוחה שדפנה שחורי הצליחה לחולל מוות סופי. הרי הוא יוצא מתוכה, מן תת ההכרה הנחשי והערמומי שהשליטה ההכרתית חומקת ממנה. אכן תת הכרה המתעתעת שאיננה ניתנת לפענוח בוודאי ניצחת.

הנחש  הרים את ראשו וידה הקלידה את שמו "אלון"  כתזכורת. הקרב ממשיך, אולם יש תפנית. מנגד מופיעה "יד עלומה" הרוחצת ביסודיות את הכיתוב. . "היד העלומה רוחצת" לא מוחקת.
הנחש משיל את עורו ומת ….

..אך לא.

 הנחש שורד בתחפושות שונות.

בשיר החותם "הינשוף" (עמוד 69 ) הקוראים פוגשים ינשוף, עוף דורס לילי הניזון מכרסמים כגון
עכברים וחולדות. הוא מהווה סמל החכמה, אולם בשיר זה הוא כלוא בתוך כלוב מוזהב.
הינשוף מתבונן פנימה והחוצה גם דרך וילון "שאינו מעז להציץ אחורה". אין חופש כי נחש התשוקה מאולף בחלקו בלבד, עדין חי – מוכן להכיש את השם אלון ולשחרר את העבר.

"בגולדפיש" דפנה שחורי נוגעת בתהומי הכאב של נפש קרועה המשותפת לכל אדם שידע ואיבד את מושא אהבתו. היא אינה בוחלת מן תארים קשים ולעיתים דוחים הכוללים ביתור, רפש והפרשות העולים מן עולמה הפרטי ומן תת המודע הקולקטיבי.

ביד חזקה דפנה שחורי כאמנית בוטחת מציירת רבדים נסתרים וחושפת אותם לעין הקורא באופן מרתק ובלתי נשכח.

ראו גם

גולדפיש

אלי הירש על גולדפיש

דפנה שחורי בלקסיקון הסופרים

הבלוג של דפנה שחורי

 

דפנה שחורי על הצורך הדחוף במבקרים בעלי שיניים וללא משוא פנים

 

הלחש של דפנה שחורי

שוב דולק הנר -שיר מאת דפנה שחורי

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • יד רוחצת  ביום אוגוסט 8, 2009 בשעה 7:06 pm

    ראשית לאן נעלם יואב עזרא?
    שנית נראה שהספר של שחורי לא יעמוד
    לביקורת אובייקטיבית בזמן הקרוב
    אלי הירש שביקר את הספר בידיעות אחרונות הוא ידיד הן של שחורי והן של אדון אלון (ידע אישי). התוצאה היתה ניווט מסוגנן וכשרוני ביו שתי עובדות חיים אלה.
    דיאנה מן היתה אורחת של דפנה שחורי בבלוג שלה בבננות.
    לא אתפלא אם הן ידידות קרובות
    ולעזאזל חוסר משוא הפנים.

  • חבר של יואב עזרא  ביום אוגוסט 8, 2009 בשעה 7:49 pm

    הבנתי שיואב עזרא חושב שזה אחד הספרים הגרועים של דפנה .דפנה שחורי היא ידידתו משכבר השנים.והוא לעולם לא יכתוב עליה דבר רע.בעקבות התיעצות שהיתה לו עם גבריאל מוקד על ספרה .ודרך אגב גם גבריאל חושב שזה ספר גרוע. אבל זכותה של דאינה לדבר בשבחה של דפנה.וזכותה של דפנה לדבר בשבחה של דאינה .וזכותו של יואב להיות ישר ונאמן לדרכו .לידיעת כולם יואב עזרא לעולם אבל לעולם יכחיש את קיום השיחה

  • עידן  ביום אוגוסט 8, 2009 בשעה 8:21 pm

    או יותר נכון בביצה הקטנטנה – כולם מכירים את כולם ובסופו של דבר שום דבר לא אובייקטיבי.

  • מרסי  ביום אוגוסט 8, 2009 בשעה 9:08 pm

    קשה להאמין איך מורשע כמו האדון מוקד, שעשה מעשים מאד לא יפים ונושא על גבו עונש על תנאי רציני, לבד מקנסות ועוד כל מיני דברים, איך איש כזה עדיין משמש מקור סמכות לשירה. זה ממש לא יעלה על הדעת, שמשוררים יהיו כל כך תמימים או כל כך טיפשים, כדי להיזקק למורשע בדין שכמוהו.

  • מאיר  ביום אוגוסט 8, 2009 בשעה 9:35 pm

    דפנה שחורי ה"משוררת" מחזיקה במניית כתיבה
    NRG-ב
    בלי כוחה האלקטורלי הזה (שייתכן שיפוג
    בעוד זמן קצר) אין לה שום קשר לשירה.
    ולגבי מוקד – מותר לגנבים להיות מבינים בשירה ובמיוחד טוב להם לפרגן למקורבים ולאלה שיודעים להזדנב אחריהם . מוקד ושחורי דומים מאוד זה לזו.

  • יואב עזרא  ביום אוגוסט 8, 2009 בשעה 11:19 pm

    נכתבה כאן בקורת מקצועית. שמי אינו קשור לענין . קראתי את ספרה של דפנה.בהיסטוריה כתבתי עליה רשימה שהופיעה בכתב העת עכשיו. אם זה ספר מצוין או לא תחליטו בעצמכם.דעתי כעת לצורך הדיון אינה חשובה .רק דבר אחד נכון הטוקבק למעלה הוא שקר וכזב

  • יהודה עתי  ביום אוגוסט 8, 2009 בשעה 11:46 pm

    אני מאד שמח על הבקורת של דיאנה. אכן גולדפיש הינו ספר שירה מיוחד וכואב המשתמש באינטואיציה
    ספונטאנית.
    זהו ספר שירה יחודי הממשיך את סגנונה המיוחד. שירת גולדפיש הינה קונכית שירה. בית-שירה של אישה אוהבת מבוהלת, סוערת בחיים, בעלת אינטואיציה טבעית גבוהה ביותר, הרוחשת כדרך חיים ביומיום. היכולת הזאת , הפלאית, מלווה את דרכה של המשוררת גם כאדם חווה-מתבוננת, וגם בייחודיותה כאישה, הרואה ומרגישה את חושניותה של המציאות דרך החיים.

    השירה היא ייצרית , ספונטאנית, הנכתבת תוך כדי החוויה. נראה שאצל דפנה השירה פורצת את הגוף, את ההכרה והראיה של האדם הסביר. שירת גולדפיש מהווה חטיבת שירים אחת המתארת 4 זוויות-חווייתיות שונות השזורות זו בזו במסעה של המשוררת לאורך השנים האחרונות. מסע אישי, שירה אישית, הניתנת להשלכה על מסעו של כל אחד מאיתנו.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום אוגוסט 9, 2009 בשעה 12:00 am

    די עם הדיאגנוזות החלולות. עתי, מה שכתבת מתאים לכל שירה .

  • יהודה עתי  ביום אוגוסט 9, 2009 בשעה 12:39 am

    הפוסל במומו פוסל. על אהבה שמעת? אולי נתחיל באהבת לרעך כמוך. אין דפנה כמיה או זלדה או יונה או דליה אך בכל אחת מהן יש את התוואי, את יחודיות הביטוי שניתן לזהות את הכותבת סוג של חותם. אתה יכול שלא להתחבר עם הרגש המציור אך אחרים חווים את החוויה ומתפעמים, לומדים, מתרגשים. השירה היא לא עינן פופוליסטי. במובן של כמות אוהביה. ראשון מושאה הוא המשורר עצמו ולא אתה או אני הקורא.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום אוגוסט 9, 2009 בשעה 1:07 am

    אתה הופך את השירה לפופוליסטית כשאתה מגדיר הגדרות שבלוניות שאפשר לחבר אותן לכל שירה אחרת.

  • יהודה עתי  ביום אוגוסט 9, 2009 בשעה 1:20 am

    הדיאלקטיקה הווכחנית שלך היא דמגוגיה המלאה ברשעות משעממת.סגנונך אינו ראוי להתיחסות ואשרי היותך מסתתר לעד

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום אוגוסט 9, 2009 בשעה 1:45 am

    העובדה שאתה מקורב לכמות זו או אחרת של כותבים לא הופכת אותך למבין גדול בשירה, גם אם מרגיזה אותך במיוחד העובדה שאתה דמגוג זול ופלקטי שלא מחדש כלום.

  • מספר 666  ביום אוגוסט 9, 2009 בשעה 7:51 am

    שבמקום לב\לבל את המוח על אנשים הכותבים יקפידו להתעסק מכאן ואילך אך ורק בשירים עצמם.
    האם טובים או רעים ?
    האם חשו הזדהות עם הדוברת השירית בתחושות השטנה והאיבה שלה ?
    או שמה עם הגבר המתואר ?
    וכו' .

  • א.  ביום אוגוסט 9, 2009 בשעה 11:30 am

    לאלי הירש ודפנה שחורי אין שום קשרים חברתיים. לקרוא לאלי הירש "ידיד אישי" של דפנה שחורי זה הבל הבלים. שחורי ריאיינה את הירש פעם אחת באמצעות המייל במסגרת כתבה שבה ריאיינה הרבה עורכים אחרים, ושניהם הופיעו פעם אחת – אחרי כתיבת הרשימה – באותו אירוע ספרותי עם יותר מתריסר משוררים אחרים. בכך, ואולי בעוד "שלום שלום" או ניד ראש חטוף פעם או פעמיים בבתי קפה, מתמצים "הקשרים האישיים" כביכול ביניהם. המגיב הראשון משקר ביודעין ובעצם עסוק בהשמצה גסה ומכוערת כי אין לו שום "ידע אישי" בעניין ולא יכול להיות לו

  • יד רוחצת  ביום אוגוסט 9, 2009 בשעה 3:45 pm

    רשאית אני מודה שזו היתה טעות טפשית לכתוב את הקטע הרכילותי הזה. בכל אופן לא נכתב "ידיד אישי" אלא "ידיד" שזהו מושג רחב למדי. שנית לא הוכחשה האינפורמציה על נשוא השירים. משקר – לא ולא. משום שהאינפורמציה הזו היתה מסדר שני. וגם אני הוטעיתי, במידה ומה שרשום למעלה נכון. לכן לא היה פה שום ביודעין.
    נותר לי רק להתנצל בפני אלי הירש אם זו התגובה שלו או של שליחו.
    אכן צריך לחזור לעניין עצמו ולהפסיק לעסוק ברכילות גם אם היא מעידה על הסוציולוגיה של עולם השירה בארצנו.

  • רן יגיל  ביום אוגוסט 9, 2009 בשעה 6:06 pm

    זכות הטוקבק לעולם עומדת כזכות תגובה וזו חירות מוחלטת .להבדיל ממדינות החושך ששם משתיקים אנשים ושמות. לכן אין מקום לצידוק.אין מקום להצטדק.סע לדרך ולך הלאה.ודרך אגב אני הוא רני האמיתי

  • רן יגיל  ביום אוגוסט 11, 2009 בשעה 9:57 am

    אלי, יש כאן מישהו פתטי שחושב שאם הוא יכתוב בשמי הוא יאיין אותי, אבל אין זה כך. אגב זה מעשה פלילי להתחזות למישהו אחר וקיים ועומד משפט כנגד אחד הבלוגרים שהתחזה לאדם אחר. אני מבקש שאתר "רשימות" או כל מי שאחראי לזה יאשר שהתגובה הזו היא אינה שלי קבל עם ועדה ומכאן אשקול את צעדיי. ספרה של דפנה שחורי אהוב מאוד עליי. הרי סייעתי לה בהוצאתו והוא יצא במסגרת "עמדה/כרמל". אני סבור שדפנה שחורי משוררת מאוד מוכשרת וגם בספר הזה היא מאוד מקורית וחריגה. מעתה בכל תגובה שלי אצטט כאן בפוסט שיר של דפנה שחורי תוך שאלה הקשורה בשיר. בתגובתי הבאה אענה על השאלה. רני

    בשעת צהריים חזקה מפקירה את בטנה
    אל השמש, בטן ריבועית רכה וחומה
    ואחרי צהריים מושלכת בחדר בתוך הידיות הלבנות
    של הביסא
    מסתכלת בנוף כמו נכה
    אל ריבועי השמיים הכחולים
    ההולכים ומשחירים

    מתוך איזה שיר לקוח בית השיר והיכן הופיע לראשונה? אגב, מי שכותב בלי רווח בין מילים לאחר סימני פיסוק כנראה מסגיר את עצמו ומוכר לי. היזהר, ידידי, זה פלילי! רני

  • מספר 666  ביום אוגוסט 11, 2009 בשעה 2:30 pm

    אין זה מן הראוי שמישהו יתחזה לך.
    והייתי מוחק את המתחזה ,אלא שאני לא תמיד יכול לדעת מי המתחזה ומיהו אתה.
    ואני עלול למחוק בטעות גם הודעות לגיטימיות שלך.
    עם זאת מכאן ואילך כל הודעה שתהיה בבירור של מתחזה שקוראת למחיקות וכו' תימחק לאלתר.
    הודעה נוספת לציבור הרחב של המשוררים :
    כל בקשה שתופנה אלי או למבקרי האתר להכניס שינויים בתכנים של מאמר חייבת להיות מגובה היטב בנימוקים רציונליים ואם אלו ישכנעו אותי כי אז היא תתבצע ואם לא אז לא. .
    בקשות שיהיו מלוות באיומים של "ניתוק קשר לתמיד " או פגיעה בפרוייקטים משותפים, או איום מרומז או לא מרומז באלימות במיטב המסורת הוותיקה של מר יצחק לאור וכו' ישיגו רק את התוצאה הפוכה.
    אני לא אוהב שמאיימים עלי .
    ובדרך כלל זה רק גורם לי להקצין עמדות לצד השני.
    ביו שזה היחצן מוטי מורל בשמם של האחים עופר,
    או שזה נציג של כתב של חוזרים בתשובה
    או שזה משורר .
    לתשומת ליככם.

  • רן יגיל  ביום אוגוסט 11, 2009 בשעה 3:26 pm

    אלי, חס וחלילה שאיש לא יאיים עליך. זהו הבלוג שלך ואיש לא רשאי לאיים. אני המום שדבר כזה בכלל קורה. מה שאתה מספר בקשר לאחים עופר או חוזרים בתשובה או משורר זה או אחר זה חמור. אני רוצה שיהיה מובן שבתגובותיי אין בכלל משום האיום גם אם יש לי מחלוקת קשה עם יואב עזרא למשל ואיני מסכים עימו. ועוד דבר. לא ביקשתי חלילה שתמחק תגובה שנכתבה. מה שביקשתי הוא זה. לדעתי אצלכם באתר יש איזושהי אפשרות על ידי בעלי האתר לעקוב מניין באות התגובות. אם מישהו כותב עליי דברי בלע, זה עניין אחד. התחזות וחתימה תחת שמי זה עניין פלילי ועילה לתביעה. אני מתכוון לפנות במייל למי שצריך בעניין זה. אחרי הכול "רשימות" זה את רציני ויש כתובת המטפלת בעניין אורי ברוכין או כל מי שלא יהיה. מה שאני מבקש הוא אינפורמציה המאשררת שהתגובה הזו "יד רוחצת" היא לא שלי ואם אפשר מניין באה. למי עליי לפנות בעניין זה באתר "רשימות"? רני.

    התשובה לגבי שחורי היא השיר "שמיכה" מתוך עכשיו 55. רני

    שאלה: אחרי מי הופיע דפנה שחורי בחוברת זו. מהו שם השיר? ומהו שם המשורר? רני

  • גדי  ביום אוגוסט 11, 2009 בשעה 4:00 pm

    אני לא מבין מה הבעיה שלך רן יגיל המזוייף עם יד רוחצת
    הוא לא התחזה כמוך לאף אחד ואף התנצל.
    או שיש לך בעיות בהבנת הנקרא או שאתה סתם פרנואיד.

  • גדי  ביום אוגוסט 11, 2009 בשעה 4:17 pm

    תשמע זייפן קטן
    יד רוחצת הוא יד רוחצת ותו לא
    הוא בנגוד אליך לא אף אחד אחר וגם לא אתה עצמך מי שלא תהיה.
    ההבדל בין סגנונך לזה של רן יגיל בולט לעין.
    חדות הכתיבה והאינטיליגנציה שונים לרעתך.הצעה ידידותית – תזהר מתביעת לשון הרע. היא יכולה להגיע אליך מכיוונים שונים.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום אוגוסט 11, 2009 בשעה 4:45 pm

    באתר רשימות חירות הטוקבק היא נצחית שאחרת אל תגיב . ולכן לא קיים סינון הודעות .באתר רשימות לא מענין מי הגיב אלא התגובה עצמה.והתגובה עצמה כל עוד היא בסדר ועומדת בסטנדרט החברתי. ואני מצפה מאלי ובעלי האתר לא לומר דבר

  • רן יגיל  ביום אוגוסט 11, 2009 בשעה 4:46 pm

    גדי, שם בדוי וגם סלפן קטן. אין לי שום בעיה עם התגובה המתנצלת "יד רוחצת". מתחת לאותה תגובה יש תגובה בשמי שחתומה "רן יגיל". מה שאני מבקש מאנשי האתר "רשימות" הוא לחשוף באמצעים שברשותם מניין באה אותה תגובה החתומה בשמי כדי שאוכל לפעול בעניין. זה הכול. הם יכולים לעשות זאת במייל האישי שלי ב"מעריב" או לנייד שלי. ההתנצלות אותי לא מעניינת בכלל ולא הקללות והכינויים שלך. נשיקות יא בובי..
    כדי שלא תהיה אי הבנה הנה לשון התגובה

    רן יגיל בתאריך 8/9/2009 6:06:42 PM

    יד רוחצת

    זכות הטוקבק לעולם עומדת כזכות תגובה וזו חירות מוחלטת .להבדיל ממדינות החושך ששם משתיקים אנשים ושמות. לכן אין מקום לצידוק.אין מקום להצטדק.סע לדרך ולך הלאה.ודרך אגב אני הוא רני האמיתי

    rany@maariv.co.il
    0522-777289

    אני מחכה לתגובה מאנשי אתר "רשימות" (אורי ברוכין, ירדן לוינסקי ואילן גליני או כל אדם אחר שאחראי על האתר) כי התחזות בשמו של אחר באופן מפורש היא עניין פלילי ועכשיו ודאי רוצה אני שאלי לא ימחק את התגובה.

    תשובה לחידון:
    המשורר הוא אבי פלדשטיין
    לשיר אין שם אך הוא בולט מאוד בהיותו שיר טיפוגרפי ארוך.

    שאלה:
    איזה שיר של דפנה שחורי מתחיל בשורות: סוס ערבי
    מוביל צינור אבן על גבו…

    המשך יבוא. רני

  • גדי  ביום אוגוסט 11, 2009 בשעה 5:03 pm

    אדון יגיל שלום
    בהנחה שזה אתה

    אם יבדקו זאת יגלו שליד רוחצת אין שום קשר לתגובה המתחזה.

  • איפכא  ביום אוגוסט 11, 2009 בשעה 6:02 pm

    עסק מסוכן, והשירה עו יותר.
    ועל כן שומר נפשו ירחק מהם כמאש ויסתפק בטלביזיה

  • שחר  ביום אוגוסט 11, 2009 בשעה 6:06 pm

    אז תפסיק לילל ותתחיל להתמודד. אני רואה שאתה נהנה להוכיח לכולם כמה שאתה שנון מהבוקר ועד הערב.
    התנהגות גוררת התהגות ובתור קורא באתר אני ממש לא מתפלא לראות שיש כמה שרוצים להוציא קצת אויר מהבלון הנפוח. הכי מצחיק זה שאתה טוען שזה בכלל לא מעצבן ורק משעשע אותך, אבל אתה מייד נכנס להיסטריה של תגובות וצווח שאתה הולך לתבוע, להתלונן וכדומה. ממש לא מרגיז אותך, אה?
    אתה בישלת את הדייסה אז תאכל אותה כמו גבר. בכל מקרה היית יכול להימנע מכך מלכתחילה ואתה יכול גם עכשיו אם היו לך קצת יותר רגישות ואינטיליגנציה.

  • מספר 666  ביום אוגוסט 11, 2009 בשעה 6:22 pm

    כאמור יש צדק בטענותיך ואמחוק כל הודעה נוספת שתופיע תחת שמך אם יתברר לי שהיא מזויפת ,יש הבדל בסיסי בין ויכוח ובין התחזות שהיא אכן עבירה .
    כנ"ל לגבי כל הודעה נוספת שתופיע תחת שמו של מישהו שיבהיר לי שהוא לא כתב את התגובה הנ"ל.
    אם אתה רוצה שלח לי רשימה של ההודעות שהופיעו תחת שמך ולא כתבת אותן ואמחוק אותן .
    אני ממליץ שמכאן ואילך הדיון יעבור לנושא החשוב באמת השירה ולא בעניינים אישיים שהם חסרי חשיבות ורלבנטיות .

  • רן יגיל  ביום אוגוסט 11, 2009 בשעה 7:23 pm

    666, שלום לך. מי שכתב כאן את התגובות האחרונות לא יודע את החוק. הייתה לי שיחה עם עו"ד צחי הרבון בעניין זה.

    לגבי התגובה בפוסט הזה:

    .רן יגיל בתאריך 8/9/2009 6:06:42 PM

    יד רוחצת

    זכות הטוקבק לעולם עומדת כזכות תגובה וזו חירות מוחלטת .להבדיל ממדינות החושך ששם משתיקים אנשים ושמות. לכן אין מקום לצידוק.אין מקום להצטדק.סע לדרך ולך הלאה.ודרך אגב אני הוא רני האמיתי

    זאת אינה תגובה שלי

    כמו כן בפוסט של יואב עזרא על אריק א

    רני יגיל בתאריך 8/9/2009 4:56:37 PM

    גם אתה זה לא רני יגיל

    אני הוא רני יגיל האמיתי.חדל להתחזות שוטה
    .

    רן יגיל בתאריך 8/9/2009 5:36:53 PM

    כולכם שוטים ואבדתם כיוון

    די למתחזים אני רן יגיל האמיתי

    רן יגיל בתאריך 8/9/2009 9:18:27 PM

    ללא נושא

    אלי הירש הוא כותב רהוט.אבל הוא שרץ מתועב וחלקלק. אתמול במסיבה של יהודה הוא עלה והקריא שיר שבו הוא אומר שהוא רוצה להיות משורר אחר.אז אנחנו רני יגלים נאמר לאלי הירש השוטה. בחייך אלי הירש אולי קודם כל תהיה משורר לפני שאתה רוצה להיות משורר אחר. ורני יגיל האמיתי השוטה או האחר אני רני יגיל אומר על מה אתה נסמך . על אלי הירש זו המשענת שלך . משענת הקנה המצוץ

    רן יגיל ג'וניור בתאריך 8/10/2009 11:30:00 AM

    כל כך הרבה חקיינים יש לי

    ומפענחי חקיינים מסביבם. באידיש אומרים א-מחייה.
    אבל – אל ישא שמי המנבל פיו והחרף ומגדף.
    וחוצמזה מחק אלי מחק.
    מחק הכל. הכל שטויות.כל מי שעיניו בראשו רואה שאלו שטויות מהמין שיש לזרק ואין מה לברור בתוכו.
    מחק אלי מחק.

    כל התגובות האלה אינן שלי ועם כל הכבוד אמנון, זה ממש עניין פלילי. רני.

    בעניין דפנה שחורי, הרי שמדובר באחת מן המשוררות המעניינות והטובות מאוד והמתפתחות שקמו לנו כאן בשנות התשעים. (דפנה התחילה לפעול בשנות השמונים). אני איני מקבל את הטיעון של אילן ברקוביץ ששנות התשעים הן שממה שירית. טוב, אולי הוא לא התנסח כך, אבל מתוך דבריו וניסוחיו אפשר להבין זאת. שחורי בהחלט משוררת חזקה. שירי הזוג הנפרד שלה בחטיבות האחרות של הספר מעבר לשירי החולדה הם ממש מצמררים ומדמעים. רני

  • מספר 666  ביום אוגוסט 11, 2009 בשעה 7:34 pm

    רני .
    ללא ספק זאת הייתה בדיחה מטופשת ואין טעם להטריד את בית המשפט עימה .
    מה גם שהמתחזה לא נכנס לפרטים אישיים ספציפיים לגביך .ולך יש הזדמנות להגיב על דבריו להעמיד אתה עניין על תיקונעו.
    עם המתחזה יופיע שוב אז כן יהיה טעם לחשוב על אמצעים משפטיים .אבל כרגע זה לא נראה לי באמת עניין שיש לבזבז עליו זמן נוסף.
    בעיקרון אני מעדיף שעורכי דין יתערבו כמה שפחות לגבי הנאמר באתר זה או בכלל ללא .
    יש כל כך הרבה דברים שכדאי להשקיע בהם כסף .תרום לילדים במצוקה .
    אל תעביר את הכסף לעורך דין.

  • רן יגיל  ביום אוגוסט 11, 2009 בשעה 7:53 pm

    666 בשלב הזה אני מקבל את עצתך. רמז לכך שאני זה אני הוא הטלפון מלפני שתי דקות שבו אף שלחתי לך כתובת מייל

    ולשיר היפה של דפנה שחורי מן העבר המתרחק שלנו קוראים

    "קטיף"
    והוא ממשיך

    פועלי מטע
    עורמים פירות פגועים מציפורניים
    למיכליות ענק
    השמש כמו ספורטאית זינקה למעלה
    שלחה חצים חמים בתוך הראשים
    שזיפים
    כלחיי תינוקות תלושים בשלים
    אדומים מדממים
    צונחים על האדמה
    בתוך הקוצים
    אשכי פועל מבצבצים ממכנסיו
    אדומים מזיעים
    חמים ומכוסים בפלומת קוצים אפורה

    וכן הלאה וכן הלאה, דפנה שחורי של פעם לפני "גולדפיש" ולפני שגרבה לה גרבי לילך. רני

  • חגית גרוסמן  ביום ספטמבר 3, 2009 בשעה 11:55 pm

    המשיכי לכתוב, זה בדמך, אל תפסיקי לעולם!!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: