לידה או מוות ?

 

"על קצות האצבעות " :

מדור ביקורת המחול של תמי כץ -לוריא

"

 

מבקרת המחול של האתר תמי כץ לוריא חוזרת בביקורת מחול נוספת

והפעם על מחול חדש  'אוסף פרטי' , בכאוריאוגפיה של סאלי אן פרידלנד ,שהועלה בבכורה עולמית , בחודשים  יולי – אוגוסט 2009  בביצוע  להקת המחול דאנס דרמה D.D.C

העבודה נוצרה מתוך אוסף זכרונות וסודות פרטיים ובנוייה משלושה חלקים נפרדים.כשבסיס היצירה נוגע  ב'גבולות' , הגבול הפנימי , הגבולות הקולקטיבים והאוניברסליים,האקטואלים לחיי היום יום שלנו , העבר, וכלפי העתיד. בסיס העבודה, נבנה מתוך יצירה קצרה, שהועלתה לראשונה בניו-יורק במסגרת 92nd Street Y Harkness Dance Festival, במרכז אלוין איילי החדש,

במהלך סיור הופעות בארה"ב (בפברואר 2006)  עם יצירת המחול 'אדום' בכוריאוגרפיה של סאלי אן

 
 היוצרת סאלי אן פרידלנד , נולדה בדרום אפריקה .למדה בלט בסגנון "רויאל אקדמי".
החלה את הקריירה שלה כרקדנית בלהקת הבלט "קאפאב" של קייפטאון, בדרום אפריקה.

לאחר עלייתה ארצה בשנת 1976, רקדה בלהקות 'בת-דור' ולהקת בת-שבע.

 

מגיל 30 לערך חזרה סאלי בתשובה למשך כ-10 שנים והפכה לדתיה אדוקה ולאחר מכן חזרה שוב בשאלה והחליטה להמשיך לרקוד וליצור בעולם המחול)

 

"כיום יש בי מבט קצת שונה על העולם, ולכן גם היצירה שונה. תחושה של השלמה ואמת פנימית,

לצד הבדידות של האמן ביצירתו." מדגישה סאלי

 
 
ולהלן ביקורתה של המורה וההיסטוריונית למחול תמי כץ לוריא .

 

אוסף פרטי.צילם גד דגון.

לידה או מוות ?

אוסף פרטי/ מאת סאלי אן פרידלנד, סוזן דלל,
במסגרת "מחולוהט"

מאת תמי כץ לוריא . 

"הסודות שלנו אסופים במקומות מסתור פרטיים. סודות של פחד וחוסר בטחון יוצאים גבולות באינטימיות, ביחסים….מחשבות, זיכרונות, גבולות אישיים, כמו שתי וערב, יוצרים בהרמוניה קולאז' אישי, והופכים לאוסף פרטי"- כך כתבה סאלי אן פרידלנד על יצירתה האחרונה, "אוסף פרטי", ואכן כך. סאלי אן שוזרת בעדינות וביופי ויזואלי תמונות של זיכרון, יחסים, גבולות, שהם האוסף הפרטי שלה.
התמונה הפותחת את המופע יפהפייה: רקדניות שוכבות תחת טולים צבעוניים שקופים.חלקן בתנוחה עוברית. הן שוכבות ללא תנועה, כאשר רקדן בקביים גבוהות צועד ביניהן. אט אט הן יוצאות מתוך הטול ונעות. האם זו לידה? או מוות? התאורה מופקת מפנסים התלויים על צוג נמוך מאד, כמעט נוגעים ברקדנים השוכבים, ועל ידי כך נוצרת אוירה של חלל דחוס ומעיק, ואז הצוג מתרומם. הטולים בהם התכסו הרקדניות הופכים לזנב, למשא כבד. הרקדניות נעות באוניסונו מופלא. החלק הזה הוגדר כ "אתמול". בין ה"אתמול" לחלק הבא "היום", מוקרן סרט וידאו-ארט אשר עיקרו ה"טול", המטייל ברחבי תל אביב, בעיקר בסביבה הקרובה של סוזן דלל, משתלב בגלי הים, וכדומה.

 

 

צילם גד דגון.

החלק השני, "היום", הוא המוצלח ביותר. הוא נפתח בדואט של האבקות בין גבר (לירון עוזרי) לאישה (שני קצמן). ההאבקות היא ספק בינו לבין עצמו, ספק בינו לבין האישה, או נשים אחרות החולפות על הבמה. לאחר הדואט המצויין (הומור במחול תמיד משבח את היצירה), מתחיל טריו של שלוש רקדניות (אמילי מגנאג'י,דניאלה בלוך, נעמה קריסטל) בנעלי עקב, לבושות שחור. הטריו מבוצע היטב ומעניין. שני קטעים אלה, העוסקים בנשיות וגבריות, ובמאבק בין המינים, הם החזקים בערב. בתום החלק הזה, מוקרן שוב סרט וידאו, הפעם הוא מתעד את החזרות על המופע.

 

החלק השלישי, ה"עתיד" מתכתב עם החלק הראשון "העבר". הפעם הטולים תלויים מן הצוגים התלויים גבוה מתקרת הבמה. הרקדנים רוקדים מאחורי הטולים, ולעיתים יוצאים החוצה ועוברים ביניהם. בסך הכל החלק הזה ארוך מידי.
הרקדנים מצוינים, אם כי לעיתים אינם אחידים בתנועתם. השפה התנועתית של סאלי-אן זורמת ונעימה לעין, ובו בזמן מנסה לשבור מוסכמות, ולנסות כיוונים חדשים, ורואים שהייתה פה עבודה מעמיקה של חיפוש חומרים, וניסיון מוצלח של "לומר דברים קצת אחרת".
רק מצער שסרט הוידאו היה מיותר, אם כי היה מעניין מאד לכשעצמו. הוא יצר מן הפרדה שרירותית שקטעה את הרצף, וכך גם החלוקה ל"עבר", "הווה", "עתיד".

קטעים מאוסף פרטי

 

 

צילם גד דגון.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: