איך לשלוט במדינה:המדריך השלם-חיים מזר

חיים מזר מומחה רב תחומי לנושאים שונים חוזר לעסוק בנושא שהוא היום רלבנטי יותר מאי פעם ,הפילוסופיה הפוליטית הסינית .ומכיוון שסין כיום היא גורם מרכזי בזירה הבינלאומית ,יש עניין מיוחד לדעת על פילוסופיות הניהול והשליטה שמשפיעות על מנהיגיה.,גם כאלו שמוצאן הן במאה השלישית לפני הספירה
ז'אנר זה של ספרי עצות למנהיגים הוא לאמיתו של דבר עתיק מאוד וראשיתו במצרים העתיקה ,והמצרים יחסו עוד לחכם המפורסם מימי השושלת השלישית שלהם ,אימחתומפ, בונה הפירמידה הראשונה ספר מסוג זה . גם בשומר הקדומה ניתן היה למצוא ספרות חכמה כזאת ואחד מספריה יוחס למלך העיר הקדומה שורופאק שמשמיע עצות לבנו למרות ואלי בגלל שכותב היצירה וקוראיו ידעו היטב שהעיר שורופאק הושמדה במבול
הושמדה במבול ובנו הנ"ל של השליט היה השריד היחיד הפך לבן אלמוות
לאחר מכן אנחנו מוצאים ספרי עצות כאלו שנכתבו בידי הפילוסוף אפלטון ואחרים והמפורסם מכולם מקיאואלי בספרו הקלאסי הנסיך ".
בספרות העברית ז'אנר זה כמעט שאינו קיים אולי בגלל שאלפי שנים היהודים כלל לא שלטו בעצמם . רמזים ברורים לז'אנר זה ניתן למצוא בספר "משלי" התנכי שיוחס למלך שלמה והוגים אחרים כמו אגור בן יקה "עלוקה " ואייתיאל מלך משא " . וככל הנראה ספר זה וספרים אחרים כמו "קוהלת " ו"איוב " וספר "בן סירא " ייצג את כתביה של אסכולה שלמה "אסכולת החכמה " שבה ובכתביה וברעיונותיה נדון ביתר פירוט באתר זה בקרוב.
. וגם בכתבי הרמב"ם ודון יצחק אברבאנל ( שעבד כשר בכיר אצל מלכי ספרד ופורטוגל ) ניתן למצוא קטעים רלבנטיים בנושא.
אולם כמדומה שרק בסין המודרנית יש גם לספרים שנכתבו במאה השלישית לפני הספירה השפעה גדולה גם היום. . .

איך לשלוט במדינה על פי חאן פי צה .

מאת חיים מזר

חאן פי-צה- חמשת הטפילים מבחר מכתביו של החכם הסיני  הוצאת אסטרולוג 2006   96  עמודים.

מבוא

ספרו של הפילוסוף הסיני חאן פי-צה( 280-223 לפנה"ס)."חמשת הטפילים" הוא מדריך לשליט איך למשול במדינה בצורה מושכלת ואפקטיבית.במובן זה, מבחינת מושא העצות הוא מקבילו של ניקולו מאקיבאלי בספרו "הנסיך" אם כי התכנים הם שונים. בעוד מאקיבאלי דן בעוצמה הצבאית של המדינה ובמדיניות החוץ שלה, חאן פי-צה מתמקד בדרכי הממשל של השליט. הרציונל של חאן פי-צה הוא תפקודה האופטימאלי של המדינה בתור שכזו. הוא מתייחס גם למדיניות החוץ אך בהיקף מצומצם.המבנה השלטוני של סין באותה עת היה אמנם מלוכני,אך ניתוח העצות אותן הוא נותן לשליט מאפשר לראות כמה עקרונות בעלי משמעות אוניברסלית שכדאי לתת עליהם את הדעת .

החוק

 

לאורך כל משנתו של חאן פי-צה אפשר לראות בבירור כי הוא עושה הבחנה מהותית בין שליט נאור לשליט לא נאור. המושכל הבסיסי ביותר החייב ללוות את השליט שהוא "מושל בהתאם לחוק ובוחן היטב את המניעים השונים של כל הסובבים אותו.אם הוא יכול לוודא שאנשים לא יקבלו תגמולים שלא בזכות ולא יחרגו מסמכותם,שעונשי מוות יפסקו באופן צודק ואף פשע לא יישאר בלי עונש.הרשעים והנוכלים לא ימצאו אפיקים למימוש מזימותיהם הפרטיות"(עמ. 82 ). החוק הוא חוק לכולם בלי הבחנה במעמדם של אזרחי המדינה,גם אם מדובר במקורבים ביותר לשליט וכי אף אחד לא יצא נשכר מאיזה שהן מניפולציות אותן הוא מפעיל להשגת יתרונות כל שהם.השוויון בפני החוק הוא טוטלי. במשתמע מדבריו של חאן פי-צה אפשר לראות כי השליט החכם הוא זה שמצליח להנהיג באופן גורף צדק חברתי על כל רבדי החברה.

על מנת שהחוקים יהיו אפקטיביים עליהם "להיות אחידים ובלתי גמישים,על מנת שאנשים יבינו אותם"(עמ. 15 ) ומובנים לכל אדם באשר הוא.על בהירותם של החוקים נאמר "השליט רוצה לקבוע חוקים להמונים ומנסה לבסס אותם על תורות שאפילו החכמים בבני האדם מתקשים להבינם,כיצד יבינו אותן פשוטי העם"( עמ. 18 ).הטעם לכך הוא פשוט.החוק הוא למעשה כלי לביצוע מדיניות.אם נתיניו של השליט (בימינו אזרחי המדינה) אינם מבינים את כוונת החוקים, כל הסיכויים שהם לא ינהגו על פי המצופה מהם ולא יהנו מפירותיה של שום תוכנית שבאה לשרת אותם באשר הם. הם ינהגו בצורה שגויה ואפילו ייענשו שלא על פי דין מכיון שלא הבינו במה מדובר. החוק הוא לא רק בבחינת צדק לכל,אלא גם כלי עבודה הבא לשרת את תפקודם של השליט ואנשיו. במשתמע אפשר לשמוע בדבריו של חאן פי-צה ביקורת על החכמים. לומר דברים פשוטים ובהירים. החכם ,לא מספיק שהוא אומר דברים נשגבים .הוא צריך להיות מובן לכל מי שבא איתו בקשרים.לא לומר דברים מעורפלים שאין מאחוריהם כלום.פשטות זו של החוקים מאפשרת לשליט לעמוד על דעתו בצורה ברורה וחדה.לכך גם משמעות מבחינת יחסי העבודה של השליט לגבי מי שנמצאים תחתיו.חאן פי-צה אומר בצורה הברורה ביותר :"אם השליט אינו יכול להבהיר את החוק ומשתמש בו לרסן את סמכותם של השרים הבכירים לא יהיו בידו אמצעים לרכוש את אמונם של אנשים באופן כללי"( עמ. 93 ). לבהירות החקיקה גם משמעות פרגמטית מבחינת גיוס אנשים לתפקידים ממשלתיים.חאן פי-צה מאמין שיש אנשים טובים בעולם,אך לא כולם הם כאלה.ניסיון לגייס רק אנשים טובים לתפקידים כאלה הוא לא מעשי.אף פעם לא ימצאו כל האנשים הראויים.יהיה צורך להתפשר על איכות האנשים כדי שאפשר יהיה למשול בצורה אופטימלית.מסיבה זו על "השליט הנאור…לאחד את החוקים במקום לחפש אנשים חכמים. לגבש מדיניות תקיפה ואיתנה במקום לחכות לאנשים בעלי רצון טוב.בדרך זו חוקיו לא מכשילים אותו ואין עברות ומרמה בקרב אנשיו"(עמ. 19 ). החקיקה היא למעשה מערך של תקנות עשה ואל תעשה כדי שהממשל יתפקד.

אי עמידה בחוקים בכל מערכת שלטונית מחייבת שימוש במערכת ענישה לכל מי שמפר אותם,שאם לא כן תשתרר אנרכיה והממשל לרבות המדינה יקרסו. אך איך לעשות זאת? על כך חאן פי-צה בעצתו לשליט אומר:" פשט את החוקים והיה זהיר בשימוש בהם,אך היכן שנדרשים עונשים,הקפד על החלתם בלא פניות"(עמ. 70 ). על חשיבות מובנותם של החוקים עמדנו קודם לכן.ההמשך של המשפט חשוב לא פחות והוא המידתיות.להשתמש בחוק בשום שכל. לא להשתמש בו יתר על המידה ובצורה גורפת.שימוש יתר בענישה עלול לגרום לכך שאנשים ייענשו בלי שום קשר לסוג העבירה אותם ביצעו. הם יפסיקו לתפקד מכיון שיחששו לבצע את עבודתם שמא ייענשו ללא שום צורך. מה שחשוב ביותר הוא שכולם שווים בפני החוק.אותו כלל חל גם על תגמולים בגין עבודה טובה.ההסבר הוא :"אם התגמולים ליברליים מדי,השרים שהצטיינו בעבר יתרשלו בחובותיהם ואם העונשים רכים מדי,השרים הלוקים לא יירתעו מחזרה על מעשיהם הרעים והרשלניים.אם אדם הצטיין באמת ,לא משנה כמה הוא נחות דרגה ומרוחק מן השליט,יש להעניק לו את התגמול הראוי לו.אם התרשל באופן חמור,לא משנה כמה הוא קרוב לשליט או יקר לליבו,עליו לבוא על עונשו.אם נחותי הדרגה והמרוחקים יכולים להיות בטוחים בתגמולים על הצטיינות,ואלה הקרובים לשליט ויקרים לליבו יכולים להיות בטוחים בעונשים על התרשלות.הראשונים לא יחסכו במאמציהם והאחרונים לא ייקלעו לשאננות ולגאווה"(עמ. 54 ).

לחוק חשיבות מוסרית ופונקציונלית כאחד. "אם החוק אינו מעורר כבוד,כל מעשיו של השליט יהיו נתונים בסכנה. עונשים אינם נאכפים,הרוע לא יכופף לעולם את ראשו…אם החוקים מוגדרים היטב,שורר יחס של כבוד לבעלי הדרגות וזכויותיהם לא מחוללות.אם הם זוכים לכבוד וזכויותיהם נשמרות, השליט חזק דיו ודבק בדברים המהותיים והחיוניים…אם שליטם של בני האדם מזלזל בחוק ונוהה אחר גחמותיו האישיות,כל אבחנה בין גבוה לנמוך תחדל להתקיים"(עמ. 63-64 ). המסקנה היא ברורה. הפרה של החוקים עלולה לפגוע על רצף של זמן במדרג השלטוני של המדינה כולה. יתרה מכך, גם לשליט עצמו עלול להיגרם נזק. לשליט אסור לזלזל בחוקים. אם נרצה אפשר להבחין באיזה שהם ניצנים דמוקרטיים,למרות שהמשטר לא היה כזה על פי הגדרה.

שימוש לא שגרתי עושה חאן פי-צה בחוק כאשר הוא ממליץ לשליט להשתמש בו כדי לבחור את אנשיו :"הוא לא בוחר אותם בעצמו.הוא משתמש בחוק כדי לבחון את סגולותיהם;הוא לא מנסה לש?
?וט אותם בעצמו. בדרך זו בעלי ערך אמיתי לא יכולים להסתיר את כשרונותיהם וחסרי ערך לחפות על מגרעותיהם.אנשים לא יכולים להתקדם על סמך שבחים והמלצות בלבד ולא להיות מורחקים מהחצר בשל דיבה והשמצה גרידא.אז שוררת הבנה בהירה של ערכים בין השליט לשריו והמדינה יכולה להתנהל בקלות, אבל רק אם השליט עושה שימוש בחוק הוא יכול לקוות להשיג את זה
"( עמ. 61 ). הרושם המתקבל הוא שאין מדובר בחוקים במובן המקובל של המילה של עשה ואל תעשה,אלא בנהלים שהשליט מן התבונה שיעשה בהם שימוש.סדרה של מבחנים שכל המועמדים למשרות אלו אחרות חייבים לעבור.כללים שבאים לבחון את כישוריהם והתאמתם לעבוד במחיצתו. יש לשים לב להצעה שלו לגבי השליט כי "לא ינסה לשפוט אותם בעצמו". בכך רוצה חאן פי-צה לנטרל הטייה פוטנציאלית של השליט כלפי מועמדים שונים לחיוב או לשלילה.הנהלים באים להבטיח אובייקטיביות מקסימלית. חאן פי-צה מצדד בהחלט בהמלצות שאלה מביאים איתם,אך אסור בשום פנים ואופן להתבסס רק עליהם. מבחנים אלה הם שמאפשרים בסיכומו של דבר לשליט ולאלה העובדים איתו לדבר באותה שפה כדי להבטיח תפקוד שוטף של הממשל.במונחים בני ימינו "לחשוב באותו ראש". למרות שמדובר בנהלים, תיאורם כחוק אומר שההתייחסות אליהם תהיה כמו לחוקים.כך אפשר למנוע התפרצות של תככים,מניפולציות והתפתחות קבוצות לחץ. חאן פי-צה ,בפנייתו זו למלך ,אומר זאת בצורה הקולעת ביותר במילים הבאות :"ימצא אנשים בעלי הבנה בהירה לגבי מה שמועיל למדינה. ותחושה לגבי מערכת החוקים והתקנות והצב אותם כממונים על פקידי הממשל הזוטרים :אז השליט לא ייפול קורבן לשקרים ולכזבים"(עמ. 60). לכך חשיבות במדיניות הפנים ובמדיניות החוץ כאחד.

המנעות מקבעונות מחשבתיים

 

הנחת היסוד הפילוסופית של חאן פי-צה היא שהעולם בו אנו חיים הוא דינמי במהותו.מה שהיה בעבר לא בהכרח תקף ונכון גם בימיו.די מזכיר את דבריו של הרקליטוס היווני כי דבר אינו קבוע אלא ההשתנות. הכל צריך להישפט בצורה עניינית.חאן פי-צה משתמש במשלים שונים להסברת דבריו.כדי להבין את דבריו נביא כמה מהם :"לו היה מישהו בונה קני עץ, משתמש במקלות להבערת אש בימי שושלת שיה,היו גאן ויו צוחקים עליו.לו היה מישהו מנסה לפתוח תעלות לניקוז מים בימי שושלת יין או דואן ,היו שאנג ווו צוחקים עליו. באותו אופן אם אנשים בימינו מהללים את דרכי יאו,שון, יו, טאג ווו,החכמים של ימינו יצחקו עליהם, שכן החכם לא מנסה לחזור על דרכי הקדמונים או להיצמד לאמת אחת מקובעת ,אלא בוחן את הדברים של זמנו, ונוקט את אמצעי הזהירות המתאימים לנסיבות המשתנות"(עמ. 9 ).

הנסיבות שהיו בעבר אינן הנסיבות שקיימות בימיו וכך גם הנורמות.מה שהיה מקובל בעבר,לא מקובל גם בימיו.ובמילים שלו :"לעבר ולהווה יש מנהגים שונים; חדש וישן מאמצים אמצעים שונים. לנסות להשתמש בדרכו של ממשל נדיב ופשרן כדי למשול באנשיו של דור פרוע וקשה עורף זה כמו לנסות לרכב על סוס פרא בלי להשתמש ברסן ובשוט. אלה הצרות שנובעות מבורות"( עמ. 12).כך גם באשר למינון מערך התגמולים החיוביים והשליליים."כשהחכם מושל הוא לא מביא בחשבן את כמות הדברים,ואינו הוגה במיעוט וריבוי. אם עונשים קלים,זה לא נובע מחמלתו; אם עונשיו מחמירים ,זה לא נובע מאכזריותו.הוא פשוט הולך אחר הנוהג המתאים לאותו זמן.הנסיבות משתנות עם התקופה והדרכים להתמודד איתן משתנות בהתאם לנסיבות"(עמ. 11 )

.חאן פי-צה ער לא רק לדינמיקה של החיים,אלא גם לאינטראקציה הבלתי נמנעת בין האילוצים האובייקטיביים בהם כל חברה חיה ופועלת,אלא גם לתרבות הארגונית. חשוב בהקשר זה להבין שתיאוריות ארגוניות לא היו קיימות בעת העתיקה,אך היתה לו לחאן פי-צה הבנה אינטואיטיבית מעמיקה של תופעה חברתית זו (התרבות הארגונית) וחיוניותה לתפקודו של הממשל באשר הוא.

שימוש מושכל באנשים

 

לצד התקנות בדבר הדרך לבחירת האנשים למשרות שונות בממשל "השליט הנאור מקצה תפקידים ומשרות ומעניק תארים והקצבות כאמצעים לקדם אנשים בעלי ערך וכישרון ולעודד הישגים. לכן נאמר שבעלי ערך וכישרון צריכים לקבל הקצבות נדיבות ולהתמנות למשרות רמות, ובעלי הישגים צריכים לקבל תארי כבוד ופרסים גדולים.מנה את הראוי לתפקיד אחרי שתבחן את יכולתו…אם כך השליט נוהג,בעלי הערך לא יעמידו פנים שיש להם יכול מעבר למה שיש להם כדי להתקבל לשירותו של השליט .בעלי היכולת ישמחו למלא את תפקידם וכל היוזמות יצאו לפועל בהצלחה"(עמ. 30 ). התקנות משמשות כלי לאיוש המשרות השונות באנשים המתאימים ביותר.זאת בעצם הדרך האפקטיבית למנוע כניסתם של מתחזים לממשל.משעה שאכן מתקבלים הראויים,יש לתגמל אותם בהתאם.אם זה בצורה כספית או במתן תארים כמבטאי סמל סטטוס.היום היינו קוראים לכך פרסי עידוד,העצמה אישית ועידוד מוטיבציוני. רק בזכותם של אנשים חדורי מוטיבציה הממשל יכול לתפקד כראוי ולהוציא לפועל מיזמים שונים. חאן פי-צה מציין גם בצורה המפורשת ביותר,כי יש לאסור פעילות חסרת תועלת(עמ. 20 ). שכרם של המממשים פעולות כאלה יוצא בהפסדה של המדינה ובמאמר קצרצר הוא מוסיף ואומר את הדברים הבאים: "הוא ממנה לתפקידים לפי יכולתם ונותן להם ליישב דברים בעצמם"(עמ.66 ).

חייב להיות מתאם בין יכולתו של המועמד למשרה אותה הוא אמור לאייש. לא לתת למועמדים משרה קטנה מיכולתם ולא לתת להם משרה גבוהה ממה שהם מסוגלים .האם אפשר לשמוע מדברים אלה כי לשליט בימיו של חאן פי-צה ואולי גם לפניו וגם אחריו היו כלים מתאימים לבחינת אישיותם ויכולותיהם של המועמדים.במקביל לכך על השליט לתת לממלאי התפקידים חופש פעולה נרחב.לא להיות יותר מדי חודרני.לתת לעובדים תחושה כי אפשר לסמוך עליהם.בכך הוא נותן להם את התחושה כי אכן הם ראויים לתפקיד אליו הם מונו.אפשר גם להבחין גם בהבנה הפסיכולוגית של חאן פי-צה את נפש האדם.אדם הממונה לתפקיד הקטן מיכולותיו יאבד מבטחונו העצמי,יאבד את המוטיבציה שלו, לא ימלא את תפקידו כראוי ולא יוכל לעולם להנות מפרסי עידוד. ומנגד אדם הממונה לתפקיד הגדול ממידותיו,קיים חשש שהוא ילקה בגבהות לב,יזלזל בעבודתו ובסיכומו של דבר ייענש על ידי השליט.חופש הפעולה הניתן לעובדים תחתיו עשוי לתת לאנשים את התחושה כי השליט סומך עליהם.הם יראו בכך משום תחושה של ביטחון עצמי.

הם ירצו להראות שהם אכן ראויים לכך וישקיעו ממרצם בעבודתם והמוטיבציה תעלה,אם כי קיים גם חשש שהם יחרגו מסמכויותיהם. אפשר לחוש בדבריו של חאן פי-צה לגבי השליט "הוא מעניק תגמולים לפי התוצאות ונותן להם להגדיל בעצמם את מעמדם. הוא מכונן את אמות המידה, פועל לפיהן ונותן לכל הדברים להתיישב מעצמם.על יסוד השמות הוא ממנה אנשים לתפקידם והיכן שהשם אינו ברור,הוא בוחן את ההישג שהוא חל עליו.לפי ההתאמה בין השם להישג,הוא גומל בפרס הראוי או בעונש המתאים.כשתגמולים ועונשים ניתנים בעקיבות,אנשים יחשפו את טבעם האמיתי"(עמ. 66-67 ).

האצלת סמכויות וחריגה מהם

משעה שאדם כל שהוא עובר את כל תהליכי הסינון ונכנס לעבוד בארמון,השליט מאציל לו סמכויות על מנת שיוכל להיות עצמאי ולא לבקש עבור כל דבר ולו הפעוט ביותר את אישורו וזאת משתי סיבות.סיבה אחת להקל עליו,השליט, את סדר יום עבודתו והסיבה השניה השכנת סדר בענייני הארמון. לכך מתלווה גם אזהרה ובלשונו של חאן פי-צה: "אל תהיה אינטימי עם אף אחד.אתה רוצה להשכין סדר בעניינים השונים,מנה אדם אחד לכל משרה,אל תניח לאיש לעשות כרצונו, ואל תתיר לאיש להחליף משרה או להחזיק בשתי משרות באותו זמן.היה זהיר כשאנשים רבים מדי נאספים בפתחם של השרים הבכירים.פסגת הממשל הטוב היא לא לאפשר לכפופים לו כל אמצעי לבנות יתרון עליך…אל תעשיר אדם עד לנקודה שבה הוא יכול להרשות לעצמו לפנות נגדך.אל תאציל אדם אחד עד לנקודה שהוא הופך לאיום.אל תיתן כל אמונך באדם אחד.כי אז אתה מניח את כל ממשלך על קרן הצבי"(עמ. 69 ).

האצלת הסמכויות היא מדוייקת ומתוחמת. למי שמואצלת סמכות, יכול לטפל לטפל בתחום מקצועי אחד בזמן נתון. לכך שתי סיבות. סיבה אחת היא מעשית. האפקטיביות קטנה משעה שעושים יותר מעבודה אחת,שהרי מסיבה זו השליט מאציל סמכויות,לא להעמיס על עצמו יותר מדי.הסיבה השניה היא פוליטית. האצלת יותר מדי סמכויות תעניק למקבל הסמכויות כוח פוליטי רב מדי ויהיו רבים שיחברו לבעל העוצמה המוגדלת.הסכנה המבצבצת לטווח של זמן היא הפלת השלטון. רבים עלולים יהיו להתגודד לפתחם של מקבלי הסמכויות הרבות,סביב מרכזי כוח פוליטיים חדשים. יש על כן לפעול במירב העוצמה כדי למנוע תופעות לא רצויות בארמון. במונחים בני ימינו, מי שנמצא בתפקיד הממלכתי השלטוני הבכיר ביותר בין שיהיה זה ראש ממשלה או נשיא צריך למנוע היווצרות קואליציות שתבאנה לסיום הקנדנציה שלו בטרם זמנה ולמנוע אי יציבות פוליטית.

תופעה פוליטית מוכרת בתפקידים נושאי אחריות לרבות תפקידים מיניסטריאליים היא חריגה מסמכות. הגדרת תחום סמכותו של נושא משרה על ידי השליט מעוגנת בחוק ולא תחרוג אף פעם מתחום זה( עמ.63 ). ניתן ללמוד מכך שלצורך זה נחקק יותר מאשר חוק אחד בסין אם לפני ימיו של חאן פי-צה,אם בימיו ואם אחריו. החריגה נעשית אט אט ובהדרגתיות. מי שפועל בכיוון זה עושה זאת כך שהשליט לא ירגיש בכך ,עד שזה האחרון ניצב בפני עובדה מוגמרת.מי שאכן נתפש בקלקלתו מוענש בכל חומרת הדין.על מהותו וחשיבותו של החוק ביחס לשרים הנוגסים לעצמם סמכויות לא להם אומר חאן פי-צה :

"שליט נאור יוודא ששאיפותיהם של שריו לא יחרגו מעבר לחוק ולא יתיר להם לחלק טובות הנאה גם אם פעולות כאלה הן במסגרת החוק…חוקים הם האמצעי למנוע טעויות ולדחוק הצידה מניעים אנוכיים…סמכות אינה צריכה לעולם להתחלק לשניים: כוחו של צו צריך להיות לעולם פתוח לשימוש משותף. אם סמכות וכוח משותפים עם אחרים,הדבר פותח פתח לשימוש משותף.אם סמכות וכוח משותפים עם אחרים,הדבר פותח פתח לכל מיני סוגים של ניצול לרעה…אם עונשים אינם נאכפים,הרוע לא יכופף לעולם את ראשו"(עמ. 63-64).

אחריות מיניסטיאלית

חאן פי-צה מגדיל לעשות באשר לאופן עבודתם של השרים וטוען כי הם אחראיים לא רק למה שהם עושים, אלא גם למה שהם אומרים.חייב להיות מתאם בין דבריהם למעשיהם. על כל פער שהוא תבוא גם ענישה. אם מה שהשר עשה נעשה בהצטיינות הוא יתוגמל. השר צריך להיות מודע לדבריו,למעשיו ולתוצאות שתיגרמנה הן ברמה האישית שלו והן ביחס לאותם גורמים שלהם נגיעה לתחום אחריותו.יתרה מכך,אם השר מרגיש שהיוזמה בה נקט עלולה לעורר הסתייגויות ,עליו לומר בפירוש כי "מי שיערער על היוזמה הזאת מונע על ידי קנאה גרידא"(עמ. 94 ). במשתמע על השר להראות שההתנגדות כלפיו תוסבר בנימוקים ענייניים ללא סיבות שאינן ממין העניין. על השליט להיות ער לכך ולהימנע מעצתם של אותם שרים המתנגדים ליוזמתו של שר זה או אחר,שאם לא כן "מי שנותן למילים לסמא אותו באופן הזה, יהיה בסופו של דבר שבוי בידי שריו"(עמ. 94 ). המרחק מכאן לתפישת השלטון לא רחוק.

יועצים

אומר חאן פי-צה ביחס לשרים: "לא לשמוע בעצת שרים הנאמנים כשאתה שוגה,ולעמוד בעקשנות על דעתך,ובכך בסופו של דבר להרוס את שמך הטוב עד שתהיה ללעג ולקלס"(עמ. 45 ).מעבר לעבודתם השוטפת ,על השרים גם לייעץ לשליט במהלך עבודתו. זה בעצם היה חלק מתהליך קבלת ההחלטות.השליט צריך להכיר בכך שגם הוא עלול לטעות.הוא אינו יודע כל.חאן פי-צה אומר בעצם לשליט בצורה עקיפה כי עליו להכיר במגבלותיו הוא וכי אין זו בושה לשמוע ולקבל עצות. גם ממי שנמצא נמוך ממנו בסולם ההיררכי והרי זהו מעמדם של השרים בכירים ככל שיהיו. הוא עלול להשאר בקבעונות מחשבתיים.לא רצוי להיות עקשני יתר על המידה. עלולים להיזרע כאן הזרעים לאובדן המוניטין ושליט חסר מוניטין מאבד מעוצמתו הפוליטית. הוא יאבד גם מכבודו העצמי ובמקרה הזה לא יהיה ראוי יותר לשלוט על המדינה.

אבל,לייעוץ יש גם צד שני.מאחורי העצות עלולים להיות גם הרבה דברי סרק והבל של מי שרוצים לפאר את עצמם בידענותם הרבה.מסיבה זו "השליט הנאור עובד עם עובדים ומתנער מתיאוריות חסרות תועלת.הוא לא מדבר על מעשים של טוב וצדקה ואינו מטה אוזנו לדבריהם של מלומדים"(עמ. 91 ). השליט צריך לדעת להבחין בין מה שבאמת יודעים ומה שאינם יודעים. הוא צריך לדעת להתייחס לעולם הריאליה ולא לתיאוריות מופשטות שאין מאחוריהן כלום ולהתנער מחנופתם של הפונים אליו בנוסח "אם תשעה לעצתנו אתה עשוי להיות שליט גדול או מלך"(עמ. 91 ). לא מספיק לדבר על חשיבותו של המעשה הטוב והצדקה,אלא גם לממש אותו הלכה למעשה.עליו להיות מעשי בעבודתו.

מוביליות מקצועית

על אופן קידומם של אנשים לתפקידים בכירים אומר חאן פי-צה: "במערך הביוקרטי של שליט נאור ,ראש הממשלה עלה בסולם הדרגות לעמדת שופט מחוזי וגנרלים נודעים עלו משורות החיילים הפשוטים. מאחר שהישגיו זוכים לתגמול עקיב,בעל היכולת עולה בסולם הדרגות,מקבל מענקים ומשקיע את מיטב יכולתו מאחר שהוא מוסיף ועולה מתפקיד לתפקיד ומדרגה לדרגה.הוא יגיע עם הזמן לתפקיד חשוב וימלא אותו בצורה הטובה ביותר.משום כך ,יש לדאוג לכך שתארים ומענקים ינתנו בצורה נדיבה ותפקידים יבוצעו כהלכה ,זאת דרכו של מלך אמיתי"(עמ. 89 ). המשרות הבכירות אינן מיועדות רק לאליטה החברתית של המדינה.הן פתוחות לכל. אי אפשר להתעלם מהפן הדמוקרטי של הנושא.התפקיד היחידי המועבר בירושה הוא תפקיד המלך.התנאי היחידי הוא עמידה בבחינות. בעצם האמירה כי היו קצינים בכירים שהגיעו מהרבדים הנמוכים ביותר,יש משום אמירה שהחוכמה אינה נחלתם של בני המעמד הגבוה. יגיע לאותם תפקידים מי שנמצא מתאים לכך ומי שמוכיח את עצמו מתוגמל ביד רחבה,מה שמעצים את המוטיבציה על מנת להגיע למשרות כה גבוהות.ממלאי התפקידים צריכים כל הזמן להוכיח את עצמם.

מניעת מניפולציות ותככים

אין מערכת ארגונית ובפרט מערכת פוליטית שאין בה התחברויות כדי לממש צרכים אינטרסנטיים שונים. זה חלק מטבעה של הפוליטיקה בהיותה על פי מהותה מערכת דינמית.אנשים נכנסים למערכת,אנשים יוצאים ממנה והיא גם מערכת כוחנית, יצרית ויש בה לא מעט משחקי אגו. חאן פי-צה היה ער לכך ומסיבה זו הוא אומר:"אל לו לשליט לגלות את מאווייו:שכן אם יגלה את מאווייו יעטו שריו על עצמם חזות כלשהיא בניסיון לרצותו, שכן אם יגלה את רצונו,שריו יראו פנים אחרים.על כן נאמר:השאר מעבר להעדפת בעד ונגד והשרים יראו את פניהם האמיתיים; השאר מעבר לפקחות ולעורמה והשרים יישמרו מדבריהם.אף על פי שהשליט חכם,הוא לא משתמש בחוכמתו לחבל תחבולות ורקום מזימות,אלא גורם לכל האנשים לדעת את מקומם"(עמ. 51 ). השליט מתוקף מעמדו חייב להיות ניטרלי ולא להיות מעורב בשום צורה שהיא במשחק הפוליטי.האם הוא באמת לא יכול לגלות את מאווייו? והרי חלק ממאוויים אלה הם המטרות הממלכתיות שעומדות לנגד עיניו והוא צריך לשתף את המקורבים לו בתהליך קבלת ההחלטות, שאם לא כן תהליך קביעת המדיניות ייפגם.כפי שראינו קודם, מן התבונה שהשליט יוועץ באנשי מקצוע.נראה על כן שכוונתו של חאן פי-צה היא שהשליט לא יגלה את מאווייו באשר ליחסו כלפי העובדים איתו.לא לגלות אהדה או רתיעה משר זה או אחר,מיועץ זה או אחר.אף אחד מהם לא יוכל לדעת מה יחסו האישי כלפיהם והתוצאה הבלתי נמנעת היא שעבודתם המקצועית תהיה עניינית ללא הטיות אישיות כלפי השליט. כל אחד מהם יודע בדיוק את מקומו במדרג ההיררכי .בכך גם נמנעת היווצרות קליקות העלולות לסכן את מעמד השליט. "

כשהשרים דבקים בכסאותיהם (כמובן המקצועיים) מאת פקידי הממשל ממלאים את חובותיהם הסדירים והשליט מעסיק כל אחד בהתאם ליכולתו המיוחדת. זה נקרא מצב של קביעות רבת פנים"(עמ. 51 ). חשוב לשים לב לסייפא של קטע זה: "כל אחד עובד בהתאם ליכולתו המיוחדת".עלול להיווצר מצב בו ממלאי תפקיד בלהט האמביציוזי שלהם יארגו קבוצות לחץ שיאפשרו להם לטפס לתפקידים גבוהים יותר,העלולים להתברר כגדולים מיכולותיהם האישיותיות. אם נרצה,זהו ניסוח אחר של העיקרון הפיטרי שעל פיו כל אדם שואף לפסגת אי ההצלחה שלו .מבחינת המדינה התוצאות עלולות להיות הרסניות.

תהליך קבלת ההחלטות

כל שליט באשר הוא,כל מנהל בכל ארגון ובכל מפעל על פי מהות תפקידו חייב לקבל החלטות שהוא מוצא לנכון כי מטבען הן באות לממש מדיניות.תיאוריות ניהוליות כפי שאנו מכירים אותן לא היו בנמצא בהגות היוונית והרומית והנה אצל חאן פי –צה ישנה התייחסות לכך.נביא כאן את דבריו המתייחסים להיבט זה של השלטון במלואם.

ציטוט ראשון:"דרכו של השליט היא לנצור את השקט והאופי.בלי לנהל את העניינים בעצמו,הוא יכול לזהות רשלנות או כישרון אצל אחרים; בלי לערוך תוכניות בעצמו. הוא יודע מה יביא ברכה או צרה.מכאן שאינו צריך לומר מילה ותשובות טובות יינתנו לו; הוא לא צריך לחלק הבטחות ויוזמות טובות יתרבו.כשהצעות טובות מובאות לפניו הוא שוקל את תכניהן בקפידה; כשיוזמות יוצאות אל הפועל,הוא עוקב אחר התוצאה ובהתאם לדרגת ההתאמה בין הצעות לתוצאות נולדים תגמולים ועונשים.השליט מקצה משימות לשריו השונים על סמך דבריהם ומעריך את הישגיהם על פי הדרך שהם ביצעו את המשימה. כשההישגים תואמים את העשייה והעשייה תואמת את מה שנאמר עליה הוא נותן לאיש את התגמול הראוי לו.כשהדברים אינם עולים בקנה אחד הוא מעניש אותו.זאת דרכו של השליט הנאור לא להניח לשריו לומר דברים שאינם עולים בקנה אחד עם התוצאות"(עמ. 53-54 ).

ציטוט שני: " השליט הנאור לא נחפז ליוזמה שלא למד אותה מבעוד מועד,ולא אוכל מאכלים בלתי רגילים. הוא מקשיב רוב קשב לדיווחים מרחוק וסוקר את הקרובים אליו כדי לרדת לחקר המגרעות של אלה שבתוך הארמון ומחוצה לו. הוא בוחן את ההסכמות והמחלוקות בדיונים כדי לקבוע את הרכב הפלגים השונים בממשלתו.הוא משווה הצעות לתוצאות כדי לוודא שמילים יהיו מגובות בעובדות.הוא דורש שמה שבא אחר כך יעלה בקנה אחד עם מה שקדם.מושל בהמונים בהתאם לחוק ובוחן היטב את המניעים השונים של כל
הסובבים אותו"(עמ
. 82 ).

ציטוט שלישי:"כשחכם שולט במדינה,הוא לא תלוי ברצונם הטוב של האזרחים לעשות טוב;הוא דואג לכך שלא יותר להם לעשות רע. אם הוא תלוי באזרחים שיעשו טוב מרצונם,הוא לא יוכל לסמוך בתחומי מדינתו על יותר מעשרה מקרים של הצלחה,אבל אם הוא דואג לכך שהם לא יורשו לעשות רע, הוא יוכל להביא את כל המדינה לרמה אחידה של סדר. השליט חייב לנקוט אמצעים שיעילים עם הרוב ולהמנע מאלה שיעילים עם מעטים בלבד.לכן אינו מקדיש את עצמו למעלה אלא לחוק"(עמ. 90 ).

אם משווים ציטוטים אלה זה לזה ניתן לראות כי קיים דמיון ביניהם.אפשר לראות תהליך קבלת החלטות מסודר מאוד.הדבר הבסיסי ביותר הוא אווירה רגועה מה שמבטיח ניהול ענייני,מונע אינטריגות ומנטרל אינטרסים שלא ממין העניין. הממלכתיות קודמת לאינטרס האישי או הקבוצתי.השליט איננו מגיש תוכניות לפעולה.הוא רק קובע את המדיניות.האינטרס העליון בכל מדיניות שהיא הוא לדעת "מה יביא ברכה או צרה". האם המדינה תצא נשכרת מהתוכניות המוגשות או אם ייגרם לה נזק .כל תוכנית נשקל לגופה ונבדקת בדקדקנות.חמישה כללי ברזל חייבים להינקט על ידי השליט והם:

1.לא להיחפז. לאל נסות להאיץ תהליכים כדי להמנע מטעויות ומנזקים.כל יוזמה נשקלת ביסודיות תוך בחינת דעתם של השרים ולפי זה השליט קובע את הרכב הפלגים השונים בממשלתו.כלומר הוא בוחן לאיזה הצעות יש רוב ומי הם האנשים המצדדים בעמדה זו או אחרת ועל פי זה קובע קבוצות עבודה.
2. בדיקת הסיבות העומדות בבסיס דעתם החיובית או השלילית של חברי הממשלה שעל פיהן נוקטים יוזמה.האם הם ממין העניין או לא, כדי להמנע מחריגה פוטנציאלית מסמכויות וקביעת מידת התגמולים החיוביים או השליליים. כל זאת מתוך מגמה שלא תימצא שום פרצה שתאפשר לרעים לבצע את זממם. זה גם מאפשר לשליט לשמור על מידתיות בהיקף התגמולים בהם הוא משתמש.
3. כל פעולה שהיא חייבת להיות כפופה לחוק.אותו לא עוקפים בשום צורה שהיא. המסקנה המתבקשת מכך היא שגם אם תוכנית כל שהיא תימצא ראויה לקידום כוונותיו של השליט,אם תעשה שלא בהתאם לחוק היא תיפסל.
4.כל תוכנית, חייב להיות קו רציף בינה לבין תוכניות קודמות והיא חייבת להיות אפקטיבית. האפקטיביות היא המדד לבחינת הצלחתה.בשל כך זה יותר מאשר חיוני שכל מה שנאמר על ידי מי מבין השרים חייב להיות מגובה בעובדות. לא להגיע למצב בו השר מגיש מצג שווא המתבסס על נתונים כוזבים.
5.לא להיות תלוי במעשים טובים של אזרחים .זאת מהסיבה שאם ירצו יהיו טובים,לא ירצו לא יהיו טובים.שמירה קפדנית על החוק יכולה למנוע אנרכיה, גם אם זה יבוא על חשבון הפופולריות וכפי שאומר זאת חאן פי-צה "שליטם של בני אדם חייב להיות נאור מספיק כדי להבין את דרך הממשל ומחמיר מספיק כדי להוציאה לפועל. גם אם פירוש הדבר ללכת נגד רצונם של נתיניו הוא יאכוף את שלטונו"(עמ. 96 ).הרציונל המנחה התנהגות זו היא כש"בני העם בדרכם הנסכלת והרשלנית,רוטנים כנגד כל הוצאה בלי אבחנה ושוכחים את הרווחים הגדולים שהיא טומנת בחובה"(עמ. 96 ). במונחים בני ימינו חאן פי-צה אומר בצורה הקטגורית ביותר שאין להקריב את החשבון ארוך הטווח לטובת הטווח הקצר.

יציבות חברתית,כלכלית ושלטונית

מעיניו של חאן לא נעלמה שאלת יציבותה של המדינה ככזו.מה לעשות כדי שהמדינה לא תתפרק והוא מעלה מספר הצעות קונקרטיות בבחינת טיפול מונע. הוא מעלה חמישה נושאים מהותיים והם:
1.היחס לדיפרנציאציה המקצועית ועל כך הוא אומר:"על כל אדם שעובד עם הידיים יהיו מאה שיקדישו את עצמם ללמדנות.אם אלה שעוסקים בלמדנות מרובים,החוקים יאבדו מכוחם ואם אלה שעובדים עם הידיים מועטים ,המדינה תדלדל והדור יקלע לאי סדר"(עמ. 20 ).חאן פי-צה אינו שולל את הלמדנות. הוא אומר שאין זה רצוי שמספרם של האנשים שלמדנותם היא פרנסתם יהיה גדול מדי,שאם לא כן המדינה תכנס למצוקה כלכלית. לא יהיה מי יניע את משק המדינה. לצד המלומדים צריכים להיות מי שפרנסתם היא בעמל כפיהם.חייב להיות איזון בין שני סקטורים אלה.
2. על נושאי הנשק אומר חאן פי- צה:"אין סכסוכים בין שכירי חרב פרטיים.עריפת ראשי האויב היא מעשה הגבורה היחיד…כשהם עושים מעשי גבורה,הם עושים אותם בצבא.לכן בעיתות שלום המדינה עשירה,ובעיתות צרה צבא חזק"(עמ. 20 ).למדינה יש רק צבא אחד.הוא היחיד הרשאי להחזיר נשק והיחידי הרשאי להשתמש בעוצמתו האלימה ואך ורק במצב מלחמה עם מדינות אחרות. אין לגיטימציה למעשי הרג בתוך המדינה.אלה בסיכומו של דבר עלולים לפורר אותה. שמירה על כלל זה בצורה קפדנית תתרום לכך ש"בעיתות שלום המדינה עשירה ובעיתות צרה צבאה חזק"(עמ. 20 ).
3. חאן פי-צה עושה גם הבחנה בין הפרטי ,מה ששייך לאדם הבודד לבין מה ששייך לציבור ,לקהילה או למדינה(עמ. 17 ). בשום פנים ואופן אין למזג אותם ביחד. כל אחד מהם עומד בפני עצמו לכל אחד מהם יכולים להיות אינטרסים משלו .שילוב בין השניים עלול ליצור מצבים של אינטרסים מנוגדים .התוצאה תהיה אנרכיה "והשליט נתון בסכנה"(עמ. 17 ). מסיבה זו חאן פי-צה טוען כי "שליט שיוכל לשים קץ למזימות פרטיות ולגרום לאנשים לקיים את החוק הציבור יביא ביטחון לעמו וסדר לארצו: מי שיכול לבלום שאיפות אנוכיות ולא את החוק הציבורי יביא לחיזוק צבאותיו ולהחלשת אויביו" (עמ. 59-60 ).במונחים בני ימינו ההבחנה היא בין מה שנוגע לפרט לבין מה שנוגע למדינה תתרום לחוסן הלאומי ולהגדלת עוצמתה הצבאית של המדינה. מסיבה זו הוא מציע למנות לתפקידים בכירים אנשים בעלי הבנה מדינית מעמיקה לתפקידם,ליחסים בעלי נגיעה לתחום הבינלאומי ובמילים שלו "ימצא אנשים בעלי הבנה בהירה לגבי מה שמועיל למדינה ושיקול דעת לשקול דברים כהלכה והפקד אותם על ענייני חוץ"(עמ. 59-60 ).
4. הצדק הכלכלי. על כך הוא אומר לשליט "קח מאלה שיש להם יותר מדי ,תן לאלה שיש להם פחות מדי,אך שמור על מידה נכונה בלקיחה ובנתינה"(עמ. 70 ).עינו של חאן פי-צה אינה צרה בעושרם של בעלי הרכוש וההון,אך מאידך הוא לא רוצה בפערים כלכליים מדי. הדרך לעשות היא להעביר חלק מההון של העשירים למעוטי היכולת,אך יש לעשות זאת במינון נכון.אם יקחו מבעלי ההון יותר מדי בסיכומו של דבר הם ירגישו כי גוזלים אותם ויאבדו כל מוטיבציה לעשות לביתם יתר על המידה(בימינו יוציאו את כספם מהארץ) ויצמצמו את הכנסותיהם כי זה לא יהיה כדאי עבורם. מאידך מעוטי היכולת שיקבלו הרבה כסף יתרגלו לכך ויאבדו גם הם ממרצם. הם מתרגלים לכך שהמדינה כל הזמן נותנת והם לא צריכים בכלל לעבוד. כוונתו של חאן פי-צה היא שתינתן למעוטי היכולת לחיות בכבוד.
5.עיור יתר-"שליט שיודע למשול במדינתו לא מניח לעריו לגדול ולהתפשט יתר על המידה"(עמ. 70 ). יש לשמור על האיזון הנכון בין האזור העירוני לאזור הכפרי.נראה שחאן פי-צה הבין כי לכך חשיבות אקולוגית רבה ביותר. לשמור על סביבה שטוב ונעים לחיות בה.

סיכום


מעקב אחר דבריו של חאן פי-צה מראה כי שזורים בו שני קווי יסוד והם פונקציונליות והומניזם. מצד אחד שימוש מושכל במנגנונים ביוקרטיים ומדינתיים המאפשרים חיים הוגנים ונעימים ומצד שני שמירה על כבוד האדם. אלה חייבים להיות מלווים בבהירות מהלכיו של השליט.תוכניותיו המדיניות של השליט והחוקים ראו שעליהם הוא נשען בעבודתו חייבים להיות מובנים לכל אדם באשר הוא ולא רק ליחידי סגולה.כל אלה מגובים במערכת מדוייקת של איזונים כלכליים וחברתיים וכפי שהוא אומר: "לקוות להעשיר את האומה באמצעות החקלאות ולהציף את האויב בעזרת חיילים מאומנים ובו בזמן לכבד אנשים בעלי הישגים למדניים; לבוז לאנשים שמכבדים את שליטם ויראים את החוק,ולפרוש את חסותך על חבורת אבירים נודדים ושכירי חרב פרטיים –מעשים סותרים ומנוגדים כאלה מביאים לכך שהמדינה לא תהיה מסודרת לעולם"(עמ. 18). דברים שנאמרו לפני 2300 שנה ,אך נראה כאילו נכתבו בימינו אנו. כל שנשאר הוא תוך התאמות קלות להחליף את המילה שליט במילה ראש ממשלה או מנכ"ל.
מקורות

קיראו גם :

חיים מזר על פרגמטיזם ביטחוני וכלכלי נוסח סין

חמשת הטפילים

האם אתה הוא המנהיג הבא של מדינת ישראל? :על הוגה פוליטי ישראלי מודרני

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אזרח.  ביום ספטמבר 23, 2009 בשעה 7:44 am

    אותם.

  • אבי  ביום ספטמבר 23, 2009 בשעה 8:23 am

    קלישאות בנאליות

  • מספר666  ביום ספטמבר 23, 2009 בשעה 8:29 am

    לפני הספירה הדברים היו כאלו "קלישאות בנאליות ".
    לכאורה ,נכון ,אלו דברים שכל פוליטיקאי שעיניו בראשו אמור לדעת אותם אוטומאטית .אבל מסתבר שזה לא בהכרך כך.
    אגב מעניין שביוון וברומא למשל מעולם לא טרחו לכתוב ספרים על ניהול פרקטי של מדינה.
    אפלטון אמנם כתב על איך לנהל מדינה אי'דיאלית אבל לא כל כך עסק בניהול הפרקטי שלה ,כנראה מאחר שחשב שמרגע שיש מדינה אידיאלית עם שליט אידיאלי אין בכך כל צורך.

  • צהוב  ביום ספטמבר 24, 2009 בשעה 12:56 am

    יש גם מדריך איך לשלוט בעולם.

  • מספר 666  ביום אוקטובר 14, 2009 בשעה 8:52 am

    החוקר הרב תחומי חיים מזר בעוד מאמר בסדרה יחידה במינה בעברית של מאמרים על ההוגים הסיניים הקדומים ,הוגים שאנו כמעט איננו יודעים עליהם דבר בישראל למרות חשיבותה הגדלה והולכת של סין כמעצמה עולמית .
    והפעם על משנתו הצבאית של ההוגה שון צה שחי כמה מאות שנים לפני הספירה ,אבל מבחינת הסינים לפחות דבריו הם עדיין אקטואליים.
    ראו
    תורת הלחימה של סין הקדומה
    http://www.notes.co.il/eshed/61541.asp

טרקבאקים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: