מלחמת האתרוגים:על שמואל מוני זילברמן

אחד ומיוחד מגדולי התורה ,ראש וראשון לעדת האשכנזים .נולד בפינסק בשנת תקפ"ד ,בא ירושלמה תקצ"ב ,ונפטר בשנת תרנ"ד.

( ההיסטוריון של ירושלים פנחס גרייבסקי מסכם את  שמואל מוני זילברמן)

לרגל חג הסוכות חג האתרוגים אין מתאים מלחזור ולהיזכר באבי סבה של סבתי הרב הגדול שמואל מוני זילברמן , ממנהיגי העדה הפרושית של ירושלים בסוף מאה ה-19 , מורה ראשון ובכיר בישיבה של הפרושים בירושלים ( כפי שהיו לאחר מכן בנו ונכדו ),  עוזר ראשי של הרב  האשכנזי הראשי של ירושלים שמואל סלנט  וגם ,מומחה שאין שני לו לאתרוגים כשרים וכאלו שאינם כשרים  ,ומראשוני סוחרי האתרוגים האשכנזים בארץ ישראל ( אם לא הראשון בכלל )..

הוא נודע לדורות בספרים השונים שכתבו עליו בצידקתו בכישוריו כמלמד  ובענוותנותו.יוצאת הדופן.

אולם היו מבני התקופה ובאופן ספציפי  היה מי שלמד אצלו בישיבה  שחשב עליו בצורה שונה מאוד וכתב עליו את אחד הסיפורים המשמיצים ביותר שהופיעו בעיתון ירושלמי במאה ה-19..

131 שנים אחרי זה זמן  מתאים כמו כל זמן אחר להיזכר בפרשה שבה נטל הרב זילברמן חלק מרכזי ואף מכריע , פרשת "מלחמת האתרוגים " בין סוחרי האתרוגים האשכנזיים כולם מקורביו וידידיו  של שמואל מוני ובין סוחרי האתרוגים הספרדיים מתחריהם הגדולים,מאבק שהביא למסע ברחבי ארץ ישראל שבו נטל חלק הרב מוני ביחד עם העורך הידוע ומייסד פתח תקווה יואל משה סלומון,מסע שהביא לסדרת כתבות ידועה על ארץ ישראל אך עורר סערה של האשמות חריפות בירושלים. .

והמאבק הקשה שניהלו  כל אלה למען אתרוגי ארץ ישראל בשוק הבינלאומי  כנגד אתרוגי האי קורפו ,מאבק שהוכרע לבסוף לצד הטובים סוחרי ארץ ישראל כתוצאה מפרשת רצח מזעזעת של ילדה באי קורפו ועלילת דם מזעזעת אף יותר שבאה מיד לאחריה .

נורא אתה בן אדם ! נורא ונוראים מאוד פעולותיך .נורא  אתה הרבה יותר מכל חיות הטרף ..גם רבי שקרא בין  אלה אינה חלקו וגם הוא עשה כל תועבות ה' שר שנא נפשו טבעה ביון השחת ובכל זאת לעין רואים יכוף את ראשו ולירא אלוהים יתאמר.

רבי שקרא השמיע  הס בביה"ס ,דומיה  שררה בארבע פינותיו. גם רבי שפטיה ורבי גדליה אשר לא ממתי סודו הם ,גם הם נאלמו דום למראה רבי  שקרא .כי תארו מורה מאוד. קצר קומה ,עצמות לחייו חדות ושפות ,שתי פאות ראשו ארוכות ויורדות בעבותות עגלה על פי מידותיו .זקנו קטן ,עיניו מעופפות בחוריהם ,ובעדן נשקפות רשע ותרמית רצח וערמה .והוא כבן 55 שנה .כל הנמצאים בביה"מ קמו מפניו ,וגם אלה אשר יבזו צלמו וכל תועבותיו לא נכחדו מפניהם גם אלה חלקו לו הכבוד הזה ,ביודעם כי גורל הפריצים האחרים אשר בידם רסן  המאשרים והמתעים בידו ניתן …

בצעדו צעדים אחדים היביט בעיני צפעוני כה וכה ,ויקרב אל השולחן הערוך לו ולחמשת תלמידיו וישב על כסא עץ .

"מדוע לא בא ביישן הסלטני היום אל השיעור( כה יקרא בעת הלימוד ואם מדבר שקר נרחק נאמר כי כה יקרא עת שיחתו עם התלמידים)   שאל רבי שקרא?

"טרוד הוא היום בטרדה דמצווה " ענהו אחד התלמידים .
"ידעתי"  אמר ר' שקרא " ידעתי כי דבר גדול יעשה היום"-  ובדבריו הפיצו עיניו רגשי נקם ורצח –" ידעתי כי היום יאספו לישוב מחשבות ולהכרית את החוב ולהצמית כבוד חיי מוציא לאור ה' יצלח דרכם …

….

"..אמץ לבך ושמע דברי ".

"השמיעני !.

"ר' שקרא  אאשר חשבתי לצדיק תמים ,הנהו פושע מבטן" .

"מה תדבר ?" צעק ר' גדליה וישם אצבעות ידיו תוך אזניו.

"ישמע דברי ואחר תדע"

"השמיעני ! אל בנחת ".

"

ר' גדליה קרא רבי צדיקאל  משתומם עורה נא לקראתי ואשמיעך עוד את אשר לקחו אוזני ברגע זאת מפי ר' שקרא וביישן בצאתי לשוח ואשב לנוח תחת אחד השיחים .ופתאום שמעתי קול ר' שקרא בדברו עם ביישן .

" ספר נא מה שמעת "קרא ר' גדליה  כאיש אשר יעור משנתו.

"שוחה הם כורים לרגלי החבצלת על אשר הרהיבה עוז לדרוש מהממונים  חשבהו  מכל כסף הקדשים הבא לידם ועל עוררה לב בני הנעורים למלאכת החכמה ".

אבל ספר מה שמעת ?

אנוכי שמעתי כי רבי מ…לא כי שקרא אקראו גם אני ,כי הזם הזה מצא חן בעיני הרב  שקרא אמר לביישן הסלאנטי לאמור…הן ידעת כי סוחר  אתה באתרוגים ,בתחבולות ערמתי צלחה בידך להוליך שולל גם הרב מלב"ם בשנה שעברה ואת דעתו סכלת אשר כצב בהלבנון כי "מסחרך באתרוגים הוא לטובת בני ירושלים" השכחת כל זאת?  …

( וכך   זה נמשך ונמשך בסיפור  המשמיץ "השיחה " :שיחת חולין שלת"ת צריכה לסוד מאת ..אנונימי () מיכל הכהן ) שנת תרל"ז בזמן שיאו של מלחמת האתרוגים . רבי שקרא שם בדוי לשמואל מוני זילברמן.

שמואל מוני זילברמן במפקדי מונטיפיורי .

פרטים ראשוניים על שמואל מוני זילברמן ניתן למצוא במפקדים השונים שאותם ערך בקהילה היהודית בארץ ישראל במהלך המאה ה-19 משה מונטיפיורי ( תודה לד"ר אריה מורגנשטרן על הפרטים ).

במפקד הפרושים משנת 1834 מופיע ברשימת היתומים "יתום של ר' אברהם יצחק מפינסק " (א' מורגנשטרן, מפקד כולל הפרושים , שלם, ספר שביעי , עמ'246 ) דודתו שהעלתה אותו היתה אשתו של ר' שמואל פינס מפינסק שהיה אחד השד"רים המפורסמים של כולל הפרושים הנזכר רבות בספר של ד"ר מורגנשטרן  "השיבה לירושלים"( עמ' 81-74 ועוד ).

במפקד מונטיפיורי 1839: ר' שמואל  ב"ר אברהם (זילברמן ? )  יליד פינסק. בן 17 עלה בתקצ"ג  הוא רשום כנשוי.[בלי ילדים
. במפקד מונטיפיורי 1855 רשום  הרב שמואל מוני' . יליד פינסק. בן 35 עלה בתקצ"ג.  רשומה אשתו : פייגא. ושמות חמשה מילדיו שרה לאה ( בת 14) בעריל חיים (10 בן ) סענדר (3 בן ) רחל ( בת 6) הינדא(בת 5 ).  לצד שמו רשם מזכיר הכולל : " הרב ר' שמואל מוני מתמיד ושנון בתלמוד. ומטיפול בניו שברכו ה' ומתלאותיו השתרג חובות ומצבו בלחץ ודחק עצום צריך לרחמו וראוי לחנינה וחמלה "

מי היה שמואל מוני זילברמן סוחר אתרוגים ומומחה לאתרוגים שהפך לאחד המנהיגים הבולטים של היקהילה הפרושית בסוף המאה ה-19 ולשחקן מרכזי במלחמת האתרוגים ?

שמואל מוני זילברמן נולד בפינסק בשנת .תקפ"ד.1824.

ישנן  שתי גרסאות שונות  לכאורה איך היגיע מוני זילברמן לארץ ישראל. שתיהן כנראה מוצאן במוני זילברמן  עצמו שאולי סיפר גירסאות שונות בימי חייו. על סיפור הגעתו לארץ ישראל. .

על פי גירסה אחת כנראה ישנה יותר הובא בידי דודתו אחות אביו  באשא   בת רבי דב בשנת תקצ"ב   1832  או בתקצ"ג 1833 כשהיה בן שמונה לארץ ישראל ושם גדל .

ולפי גרסה שנייה  עלה בהיותו בן 9 בשנת תקצ"ג 1833 עם דודו סוחר עשיר שגדלהו כבן אחרי מות הוריו .  ייתכן שאין כאן שום סתירה והדוד הוא בעלה של  באשא אחות אביו .

לפי הסיפור  דודו הסוחר שמואל פינס  רצה לעסוק בירושלים במסחר וכאשר נוכח שאינו מצליח להסתדר בירושלים רצה לחזור לפינסק. בשובם ליפו התפרץ היתום בבכי .לשאלת הדוד "למה תבכה האם אתה חש בראשך ? " השיב הילד "לא בראשי כי אם בליבי ליבי כואב על ירושלים עיר הקודש לב האומה הישראלית רוחי ונפשי קשורות בה  אין חפצי ואין רצוני לעזוב אותה!  ".". כל השתדלויות הדוד לא עזרו הילד לא  רצה לעלות על הספינה באומרו "לארץ ישראל באים ואין יוצאים ממנה".

כאשר נוכח הדוד שלא יוכל לשנות את החלטת הילד חזר עימו לירושלים לבית המדרש מנחם ציון  ומסרו לרבי אורי שבתי דיין חתנו של יוסף זונדל מסלנט  ומדייני בית הדין של הרב שמואל סלנט על מנת שידאג לחינוכו ולפרנסתו ואילו הוא חזר לחו"ל. אורי שבתי ד"ץ גילה  מיד  את כשרונותיו הלמדניים של הנער .

הנער עשה ימים כלילות בבית המדרש "מנחם ציון"בחורבת רבי יהודה החסיד ושקד בלימודיו והפך לאחד התלמידים המוכשרים ביותר של ישיבת עץ החיים משנת תרמ"ז . כל כך היה שמואל מוני  גדול בתורה. עד שרבי אורי שבתי ד"ץ נתן לו את ביתו נחמה פייגה לאישה..

פשקווויל בשאלות ה"חלוקה "עם חתימתו של שמואל מוני זילברמן .

בין השאר היה ידוע כמומחה גם בהכשר הרחיים לתחינת קמח למצות. ורק על פי פסיקתו היו מכשירים ריחיים לפסח והיה אחד הפוסקים בענייני מקווה.

בהיותו בן  שלושים שנה נסע שמואל מוני על  פי בקשת גדולי ירושלים לרוסיה כשד"ר למען חיזוק הישוב בארץ ישראל ( דהיינו איסוף כספים ) ..בבואו לפינסק מולדתו "חרדו" לקראתו דהיינו באו לקבל את פניו  כל גדולי התורה והשתוממו על גאוניותו ואישיותו והיציעו למנותו כרב באחת הערים הגדולות. אבל רבי מוני שהיה קשור לארץ הקודש בכל נימי נשמתו לא הסכים לכך וחזר בהקדם לארץ ישראל.

עם ייסוד שתי הכיתות הראשונות בת"ת עץ החיים בידי הרב  שמואל סלנט בשנת תרט"ז  מינה שמואל סלנט את שמואל מוני זילברמן  ואת הרב יעקב ספיר למלמדים הראשונים במקום. ורוב או כל הילדים של הקהילה הפרושית בירושלים היכירו אותם כמלמדיהם הראשונים .

יעקב ספיר.

יעקב ספיר  שהיה שד"ר כמו שמואל מוני זילברמן התפרסם מאז   במסעותיו אל יהודי תימן .השניים שהיו שותפים בהוראה היו צמד משונה  למדי  הפכו לעתיד למתחרים עסקיים וככל הנראה מערכת היחסים בינהם הייתה מוזרה ומסובכת  ביותר .  שניהם עסקו בתחומים דומים ומקבילים בהוראה ובמסחר.אולם נראה שהחיבה לא שררה בינם מעולם.

. שמואל מוני זילברמן   העמיד תלמידים הרבה מגדולי ירושלים  א נתן שעורים לנערי ירושלים מתוך ידיעה עמוקה והגיונית ומתוך ברור ולבון והקים תלמידים רבים ומצוינים בתורה ומוסמכים להוראה. הוא נודע כפיקח  גדול ודרך לימודו היה מפליא בבירורו הגדול. .

הרב יעקב גולדמן ,תלמידו של שמואל מוני סיפר עליו בספרו "בני אשר" .רבי מוני היה  מלמד את תלמידיו בבית המדרש הישן" מנחם ציון"  בחורבת "רבי יהודה החסיד "  והרב הראשי של האשכנזים רבי מאיר אוירבך בלכתו בכל יום ו' לטבול במקווה שבחורבה היה עולה לבית המדרש הזה לנוח בו והיה יושב ומקשיב מרחוק ללימודו של מוני . הוא היה ידוע כחריף וגדול בתורה .ואמר פעם לידידים " אמנם אינני סובל את דרכי החינוך של הליטאים  והם נחשבים בעיני כלא יותר מאמירת תהילים ( הוא היה  ידוע כמחריפי הפולנים  ) אבל בשמעי את דרכי\שיעורו של רבי מוני אני מתענג מאוד בלימודו ובהסברת ונכספה נפשי לנשק את כל אבריו מרוב מתיקות  אפילו שהוא ליטאי. "

יהושע ילין ,תלמיד של שמואל מוני זילברמן

תלמיד שהעריץ אותו מאוד היה יהושע ילין מהמנהיגים הבולטים של הקהילה שעסק בהתיישבות חקלאית כבר בשלב מוקדם ביותר ,  שכתב עליו בהערכה רבה  בספר זכרונותיו "זכרונות בן ירושלים"  בהקשר לפרשה לא נעימה שבה הסתכסך עם מנהיגי הקבוצה הפנאטית ביותר של הקהילה אנשי הרב דיסקין :לאחר ששלח את בנו לבית ספר שעליו הוטל חרם .וכתוצאה ביקשו הקנאים להטיל חרם גם על ילין.

:"באותו מעמד נמצא גם הר" ר"ר שמואל מוני זילברמן ז"ל איש פיקח וגדול בתורה ,ממונה בכולל רייסין ( ילין התבלבל כאן זילברמן היה ממונה בכולל פינסק) ובאחרית ימיו גם ראש ועד כל הכוללים " הוא היה מורי ורבי בימי נעורי ,ונשאר ידידי ואוהבי מאוד …….נשקני על ראשי ודמעותיו עמוד ויברכני ויאמר : יתן לך ה' אומץ לב ועמדת נגד צריך ומקנאיך כי רבים קנאים ונוכלים קמים עליך וכוחם גדול וחזק בהשתמשם בנשק "החרם "ובבערות ההמון פה ,וגם בעיר מולדת אביך לאמזה.בתארם להם את הרב מבריסק למלאך אלוהים ,וכל היוצא מפיו להלכה למשה מסיני".

ילין נשאר מיודד עם שמואל מוני זילברמן כל חייו ולא במקרה בעת מסעו הגדול של שמואל מוני ברחבי הארץ שבו נדון בהמשך הוא הקפיד לצאת תחילה לבקר באחוזה החקלאית שאותה הקים התלמיד האהוב במוצא.

סוחר האתרוגים הראשון  

3 etrog.JPG

אתרוגים

שמואל מוני זילברמן היה ידוע כאיש פיקח וגדול בתורה. אבל גם שלח ידו בעסקים .והיה מראשוני סוחרי האתרוגים האשכנזים  יחד עם יעקב ספיר. שותפו המלמד שהפך לשותפו ואחר מכן  למתחרו במסחר.שמואל מוני זילברמן היה לא רק סוחר באתרוגים. הוא נודע כמבין גדול באתרוגים.הוא הפך לסמכות ההלכתית העליונה בירושלים לכל מה שנוגע לאתרוגים ולכשרותם .והכרעותיו בנושא היו בעלות חשיבות רבה. ואליו היו מביאים אתרוגים כפוסק אחרון ולרוב היה מוצא איזה בעיה באתרוג חשש נקב או עלה או חזזית בחתמו של האתרוג ומראה מקומו.

מתי החל הסחר באתרוגים בידי יהודים בארץ ישראל ?  כנראה בשנות החמישים של המאה ה-,9 .

אתרוגים היו אז זולים מאוד בארץ ישראל ואנשים החלו לחשוב על מכירת אתרוגים מארץ ישראל בחו"ל. הראשונים שהניחו יסוד לסחר זה היו הספרדים מוטרו וברוך שהתעשרו כתוצאה מסחר באתרוגים והצלחתם עוררה את האשכנזים לעסוק גם הם ב0סחר האתרוגים. יעקב  ספיר פרסם  עוד ב1854  בעיתונות תיאור של מסע  קניית אתרוגים בכפר אום אל פחם וציין כי הוא מוכר אתרוגים לחו"ל.איננו יודעים מי היה סוחר האתרוגים הראשון, אולם יש מקום לחשוב כי הראשון שחשב על כך היה שמואל מוני זילברמן המומחה לאתרוגים.כנראה פעל תחילה בשותפות עם עמיתו להוראה יעקב ספיר.אך בסופו של דבר השניים נפרדו והחלו לפעול כסוחרים עצמאיים מתחרים ואף יריבים היו ימים שקרובים אלו היו מאוחדים שפעלו בשיתוף פעולה אבל היו ימים שבהם פעלו בהתחרות וכל אחד ניסה למצוא פגם באתרוגי רעו לשעבר.

ב1859 הקימו בני משפחת  סאלנט  בניימין בייניש סלנט בנו של הרב שמואל סלנט ודודו בנו של יוסף זונדל סלנט חברה למסחר באתרוגים  לפניהם איתם או במקביל להם  עסקו בעניין שמואל מוני זילברמן יעקב ספיר ורבי שלמה זלמן לעוי.זה היה אחד מתחומי הסחר הראשונים  שבהם  עסקו יהודי ירושלים ובוודאי תחום הסחר הבינלאומי הראשון.

האשכנזים התגלו כזריזים מאוד ובתוך זמן קצר עד להדהים איימו לדחוק  את רגלי   הסוחרים הספרדים מהענף. בשל כך נוצרו סכסוכים מסחריים שונים ולא פעם אסרו חכמי הספרדים את אתרוגי הכפרים שמהם קנו הסוחרים האשכנזים .

בתגובה רבני האשכנזים אסרו על אתרוגי יפו שמהם קנו סוחרים ספרדיים מהערבים שכן פרדסים יהודים כמו זה של מונטיפיורי היו מועטים ביותר ואפשר היה לספרם על שניים שלושה אצבעות עד לסוף המאה ה-19.  וכבר מההתחלה נתקלו בבעיה הלכתית של האתרוג המורכב שעבורה היו דרושים שירותיו של מוני זילברמן כמומחה ההילכתי הגדול לענייני אתרוגים .בעיית האתרוג המורכב. אתרוג מורכב הוא אתרוג הגדל על עץ שחיזקו אותו משום שעץ האתרוג הוא בדרך כלל  עץ בעל כנה ( חלקו התחתון של העץ שורשיו ותחתית גזעו )  חלשה .לשם החיזוק  משתמשים בכנה חזקה של עץ אחר ועלי מרכיבים רוכב עץ מאתרוג מורכב העונה על זיהוי שקבעו חז"ל לאתרוג הראוי לברכה. השורש של העץ המורכב אינו אתרוג  ולכן הפוסקים נדרשו להכריע אם העץ המורכב הוא זה שכיון אליו הכתוב והאם הפרי ראוי לשימוש בסוכות ולברכה מבחינת גודלו ושלמותו ודרך גידולו .

החל בסוף המאה ה18 התמקדה הדיון  ההלכתי  באתרוגי האי היווני קורפו שהלכו וכבשו את השוק האירופי-היהודי של האתרוגים  מאז המאה ה-17  והייתה שאלה האם הם מורכבים או לא . הפולמוס הוכרע זמנית בשנות ה-40 של המאה ה-19 אם כי זה היה בניגוד לפסיקות מסוף המאה ה-18  שהעמידו ככשרים אתרוגים ממקומות מסויימים בלבד שאתרוגי קורפו בהחלט לא נכללו בינם.בכל זאת התקבל ההיתר  של אתרוגי קורפו ברוב הקהילות אם כי היו קהילות שונות שהמשיכו להתייחס  לאתרוגי קורפו בחשדנות ונמנעו להשתמש בהם.

פולמוס האתרוגים

אתרוגים מארץ הקדושה - מיינץ, תר"ם.

אתרוגים מארץ הקדושה, מיינץ, תר"ם 1880. דפוס יחיאל בריל. גרמנית ועברית.
פולמוס הלכתי בענין אתרוגי ארץ ישראל וחיובם במעשרות.

הויכוח בעניין פרץ שוב בכל עוזו בשנות השבעים של המאה ה19 ונמשך עד ראשית שנות התשעים.הוא התפרץ שוב  מסיבות לאומיות ומסחריות.יזמים יהודיים  בארץ ישראל רצו לסחור באתרוגיהם על מנת לזכות בהצלחה היה עליהם לרומם את אתרוגיהם מצד אחד ולהשפיל את אתרוגי המתחרים הראשיים מהאי קורפו מצד שני ואם ניתן להביא להחרמתם. הרב שמואל מוני זילברמן נימצא בלב ליבו של הפולמוס כסוחר אתרוגים וכבוחן ראשי  בירושלים של כשרות האתרוגים.

מסחר אתרוגים

מכתב בענייני מכירת אתרוגים של סוחר האתרוגים הרב אליהו לנדא ראשית המאה העשרים.

במהלך שנות השבעים של המאה יצוא האתרוגים מארץ ישראל  גדל והלך ואם בראשונה נשלחו לחוץ לארץ רק אתרוגים מגידולי הכפרים הערביים, הרי במשך הזמן ניטעו, בייחוד על ידי הספרדים, פרדסי אתרוגים בסביבות יפו. השתילים ניטלו מעצי האתרוגים המוחזקים בכשרות מדורי דורות, וכן ניטעו פרדסי אתרוגים במושבות הראשונות שנוסדו על אדמת הקודש.הייצוא המוגבר גרר אחריו מעין התחרות בין הסוחרים הירושלמיים, שעסקו במשלוח אתרוגים מכפרי הערביים, לבין סוחרי יפו שהוציאו לחוץ לארץ מגידולי פרדסי יפו.
לאחר פולמוס הדדי על כשרות האתרוגים, בו נטלו חלק גם בתי הדין של האשכנזים והספרדים בירושלים ובו נטל חלק מקום מרכזי עיתון הלבנון בעריכת יואל משה סלומון שעמד בראש המערערים על כשרות אתרוגי קורפו . סוגיית האתרוגים הפכה לנושא מרכזי בעיתון כל שנות הפולמוס  שפירסם מודעות על מכירת אתרוגים מכל מקום חוץ מקורפו בהקפדה גדולה. .והוא הביא עדויות של רב ושל אנשים מעורים בתחום שהאתרוגים היו לא כשרים וההכשרים שניתנו להם הם עורבא פרח.עדות ניתנה בנושא בידי  המלמד וסוחר האתרוגים יעקב ספיר שביקר בטרייסט מרכז סחר האתרוגים שבו ראה בעצמו שכל ההכשרים הם עורבה פרח ונועדו להכשיר את הנותנים הרבנים מקורפו ומטרייסטה.

עדותו של ספיר ועדויות אחרות פגעו קשות במסחר האתרוגים של קורפו והאזור וערערו זמנים את  האמונה בהכשריהם באיזורי ליטא ורוסיה הלבנה שכן משמעותם הייתה  שהאתרוגים שעליהם בירכו  היהודים הם לא כשרים ומברכים עליהם ברכה לבטלה.  דבר שגרם לאכזבה קשה אצל יהודים שהשקיעו באתרוגי קורפו את מיטב כספם.על אתרוגי קורפו הוצא איסור כללי.אך סוחרי האתרוגים מקורפו יצאו למאבק חסר פשרות באיסור שהרס את פרנסתם ואף  איימו על האוסרים בפגיעה באינטרסים שלהם ובהבאשת ריחם וגרוע מכך ולחצו עליהם באיומים שונים לשנות את דעתם.

האשכנזים הטילו כעת דופי בפרדסים ביפו שהם קנו הסוחרים הספרדים וטענו שמוצאם מקורפו  שהם מורכבים .האשכנזים הקפידו להשתמש רק באתרוגי אום אל פאחם והגליל בטענה שעל פי המסורת שבידיהם  הם אינם מורכבים.

לא כולם חשבו כך , הסוחר האשכנזי יעקב ספיר דווקא טען שפרדסי יפו הם בסדר  וכי ביסוד המחלוקת העומדת התחרות העסקית בין סוחרים אשכנזים לספרדים אך בתי הדין האשכנזים  ובראשם המומחה הראשי של העדה ,  ויריבו של ספיר , שמואל  מוני זילברמן התעלמו מטענותיו  ופסלו את אתרוגי יפו .כעת הייתה מתיחות קשה בין סוחרי האתרוגים והאשכנזים הדודנים  סלנט וזילברמן ובין הסוחרים הספרדים מוטרו וברוך מיפו .כנראה היריבות גרמה ליריבות גם בין הרבנים האשכנזיים  הרב שמואל סלנט שתמך  בבני משפחתו ובין הרב אוירבאך שקיבל את טענות הספרדים.

ביריבות נטל חלק העיתון התוקפני "חבצלת " בעריכת  ישראל דב  פרומקין   שתקף בארסיות את מנהיגי העיר ובראשם בני משפחת סלנט ועוזריהם מוני זילברמן וראשי הכוללים שאותם האשים במעשי שחיתויות ובעשיה בכספי החלוקה כשלהם ,  ועורך העיתון היריב "יהודה וירושלים"  יואל משה סלומון  שבמידה רבה הקים את עיתונו כדי להילחם ב"חבצלת " כשופר המימסד  הרבני והעסקני האשכנזי הירושלמי.שני עורכי העיתונים השמיצו זה את זה עד לבלי סוף סלומון כינה את פרומקין ועוזריו "צוררי יהודה  וירושלים " אגודת  פועלי עוון "להקת אנשי משחית ""עצרת בוגדים" "אנשים חטאים חרפת המין האנושי " ו"בני נבל",והכריז ש"תועבה לנו להכניס העבודה הזרה הזו לביתנו ".  בנימין ביניש סלנט פרסם כתב חרם על החבצלת מהבד"ץ האשכנזים והספרדים .סלומון האשים את פרומקין  בשלב מסויים שבמלשינות עליו לפני הממשלה התורכית שהוא מוציא עיתון ללא רשיון.

נקמתם האיומה של אנשי "החבצלת" לא איחרה לבוא בסיפור-פיליטוני  המשמיצני ביותר שאותו ראתה  העיתונאות הירושלמית עד אז.שבוע  לאחר טענות של סלומון שביהודה וירושלים שפרומקין ביזה וחרף בעיתונו את האיסלאם. החל פרומקין לפרסם סיפור בהמשכים בשם "השיחה " שאותו כתב שותפו  מיכל הכהן   תלמיד לשעבר של שמואל מוני זילברמן שפוטר בשעתו ממשרתו כסופר הכולל בידי שמואל סלנט ושותפו  לשעבר בהוצאת עיתונים של יואל משה סלומון ובבירור רחש  טינה עזה מאז לשלושה האלו.    בסיפור תיאר  הכהן בשלוב  רמזים ברורים יותר מפיל דורס  לכל ירושלמי  שעיניו בראשו את מעללי הרבנים ומנהיגי העדה הפרושית שמנסים לחסל את "החבצלת" .הסיפור כתוב בצורת שיחה בין בטלנים וחובשי בית המדרש בחצר החורבה שנהירים להם היטב דרכי הממונים וסופרים הבקיאים היטב בפוליטיקה שלהם והם מפיצים אור על מעשיהם מיום  הווסד הישוב עד סיפורי העלילה שלהם על "החבצלת"  .

מיכל הכהן

מיכל הכהן

המחבר  האנונימי מיכל הכהן לשעבר סופרו של שמואל סלנט ותלמידו של שמואל מוני זילברמן  מעביר תחת שבט ביקורתו בבוטות חסרת תקדים שהיממה מן הסתם את הקוראים ( אך לא הייתה מעוררת אפילו הרמת גבה  אצל  קוראי הפשקווילים הירושלמים של ימינו ) את הנעשה מאחורי הקלעים בירושלים אצתה רבנים הממונים והסופרים ויועציהם ומלחכי הפינחה שלהם ושם דברים להוכיח שהם צבועים ומרושעים והקפיד לקרוא להם בשמות כאלו שגם הקורא  התמים ביותר  יכירם על נקלה.

הרב שמואל סלנט

"הרב סאלאטאן"  המוציא ימיו בחרישת מזימות על יריביו בחברותה עם"סרי משמעתו הולכי רכיל דוברי שקר  וחנפים " בסיפור הוא הרב הראשי של ירושלים  שמואל סלנט.  

ביישן הסלטאני הוא בנו  של שמואל סלנט בינימין בייניש סלאנט סוחר האתרוגים הערמומי שלדברי אנשי החבצלת הוא זה שיזם את הכרזת החרם כנגדם והוא זה שיזם הקמת עיתון שיאבק בחבצלת ובראשו עומד ידיד נפשו  יואל משה סלומון.  .

הרב לוקאש הוא שותפו של שמואל סלנט, רבי מאיר אווירבוך מקוליש.

יוסף ריבלין

הסופר עב הכרש " ו"עגל מרבק המשמין משוד עניים" הוא הרב  יוסף ריבליו ממנהיגי העדה . המליץ המפסיד הוא יואל משה סלומון לשעבר שותפו של מיכל הכהן. היה זה בסיפור זה הערה על כך שעיתונו של סלומון מופיע ללא רשיון שסלומון ראה בכך משלינות כנגדו שהוא מוציא את יהודה וירושלים ללא רישיון. ( בסיפור יש גם כמה הערות מרושעות על המאבק שניהל  שנים קודם לכן הרב "סאלטאן " כנגד  מרדכי אביו של תומכו בהווה   יואל משה סלומון שלא הצלחתי לברר האם יש בהם אמת ) .

הדמות המרכזית בסיפור השנואה מכל  הוא "הרב שקרא" שאינו אלא שמואל מוני זילברמן  ואליו  מסתבר הייתה לאנשי "החבצלת"  עוינות  מיוחדת. מהסיפור אפשר להבין שהם ראו בו את האחראי הראשי לכל ההתקפות עליהם.מחבר הסיפור  מעלה שתי השקפות מנוגדות על הישוב זאת של רבי גדליה וזאת של רבי שפטיה .רבי גדליה הוא יהודי גדל נפש שאינו מוכן לשאת הוצאת דיבות על הנעשה בעיר הקודש "אללי"  הוא קורא למשמע סיפוריו של רבי שפטיה המתאר את העוולות הממונים והמנהיגים "אוי ואבוי חדל לך מלדבר איתי דברים כאלה ולכבות זיקי אהבת ארצנו הקדושה מקרב לבי הניחה לי לחלום חלומות נעימים בהקיץ ".

אבל רבי שפטיה הוא שופט מישרים ויודע  שאסור  לעצום עיניים ולראות חלומות נעימים בהקיץ .אדרבה אהבת ארצנו הקדוש ההיא המצווה לחקור את הנגיעה ולנסות להעלות להם ארוכה . כי הארץ טובה ועמה ישר "אלא שזבובי מוות יבאישו גם יין רקחה". לאוזני רבי גדליה ורבי  שפטיה היגיע המקרה שיחת חבורתו של הרבי סלטאן הרב שקרא הוא מוני זילברמן והרב גדליה נחרד עד עומק נפשו למשמע הנבלות שהללו מבצעים בירושלים .אולם רבי שפטיה אינו נותן לו ליפול ברוחו .הוא מסביר לידידיו שלא בפועלים כי אם בפעולות האשם כלומר בשיטה ,שיטת החלוקה ושהאחראים לשיטה זאת אינם ממוני ארץ ישראל אלא הממונים עליהם הם גבאי החלוקה בחו"ל ( דהיינו ראשי הפקוא"מ כמו הבנקאי היהודי ההולנדי לאערן ) .

עד כמה ניתן לסמוך על המידע "המשמיצני " הרכילותי  בסיפור ?

יש לזכור שכותבו מיכל הכהן ושותפו פרומקין היו לכל הפחות מעורים היטב בעולם השמועות שרחשו ללא הרף בסמטאות ובתי הכנסת של ירושלים . סביר שלכל הפחות הם מדווחים על שמועות שאכן התקיימו ,אולי עם ספין מיוחד כדי להקצין אותם ,אבל כנראה הם לא המציאו סיפורים "יש מאין ". עד כמה השמועות האלו אכן היו מבוססות זאת כבר שאלה אחרת לגמרי.בכל אופן הסיפור "השיחה " נותן צוהר מעניין לחייו של שמואל מוני זילברמן שאותu  אי אפשר למצוא במקורות הרשמיים על חייו כפי שנכתבו בידי ידידים ובני משפחה  שמציגים אותו ככמעט קדוש .הסיפור  נותן לנו פתח אל הדרך שבה ראו אותו כמה מבני התקופה כולל לפחות תלמיד אחד שלו.

"ר' שקרא עשה כל תועבה. גם דת אבותיו עזב לפני שנים רבות ,ויהי מוסר להכעיס . את כובע השבת ( השטריימל) לבש ביום ראשון לשבוע למען הכעיס לב היהודים.לא יום אחד ולא חודש ימים נמנע את פושעים. כי אם שנה תמימה הגולל בין המיסיאנאראען ( המסיונרים )" ויעש הרע בעיני ה' ,גם אחרי חשקה נפשו באשת נעוריו אשר מאסה בו . ועל כן שב לדת אבותיו . גם אז אך למראית עין שב ,ובסתרי לבבו הנהו דבוק עוד בשיקוצי אלה אשר התהלך אתם שנים רבות ,על כן לא אתפלא גם היום על עלילותיו..לא כן אתה אשר חשבתו צדיק תמים ,התפלצת מאוד בשמעך מהיום דברי בלע ..

[אם כנים כל דבריך מדוע הרב "סאלאטאן כרע כאח לו יתהלך…?

הסכת ידידי ! ואני אשמיעך בפעם אחרת עוד דברים רבים ,ואז לא תשאל עוד שאלות  שכאלו …

אני והוא נדברנו על אודות רב שקרא ,הרב סלאטאן ובנו ביישן .

מי הוא זה הרב שקרא ? חי נפשי כי לא אדעו .

הוא רב מ…..יועץ חרש להרב סלאטאן ,ועתה היה לממונה כולל פ….

שמו נאה לו והוא נאה לשמו .אני שמע דברי בלע תרמית ורצח מפי ר'  שקרא  עם ביישן אודות ה"חבצלת ".

הסיפור "השיחה" הוא משמיצני עד כמה שרק אפשר , ניתן להשאיר ששמואל מוני זילברמן השאיר חותם בל ימחה על תלמידו מיכל הכהן שהפך אותו לדמות מרכזית ומרושעת כל כך.אולם סביר להניח שכותבו מיכל הכהן שאכן היכיר היטב את שמואל מוני לא היה ממציא עליו פרטים סתם וודאי פרטים מבזים במיוחד שהיו מזוהים מיד כשקר פשוט ..

איני יודע איך להתייחס לטענה ששמואל מוני עזב את דת אבותיו..האם יעלה על הדעת שהיו נותנים לו לחזור במקרה כזה לתפקיד בכיר כמו שהיה לו ויהיה לו בקהילה ?אולי הכוונה שבשלב מסויים היו לו קשרים עסקיים עם המיסיונרים ?

מן הסתם זה היה כאשר עסק בסחר אתרוגים.   ייתכן בהחלט שיצר אז  קשרים עם  המסיונרים לשם עסקיו  כפי שעשו יהודים אחרים. ובהחלט לא הייתה כאן המרת דת וכו' אבל שמואל מוני כסוחר אולי שינה אז  את אורח חייו ל"חילוני " יותר מדי  לפי דעת אנשי התקופה.

לגבי הטענה ",גם אחרי חשקה נפשו באשת נעוריו אשר מאסה בו . ועל כן שב לדת אבותיו" .כאן כנראה יש פירורים של  מידע אמיתי  מחיי המשפחה של שמואל מוני  או בכל אופן שמועות אמיתיות  שאכן נפוצו שמיכל כהן שאולי דווקא אז למד אצל שמואל מוני  זילברמן ודווקא נחשב כ"עילוי " מצויין  היכיר אותן. .

"השיחה " שבהחלט עוררה סערה בירושלים והיגדילה את מספר קוראי החבצלת  נפסקה באמצע עם הודעת המשך יבוא שמעולם לא בא  בין פרומקין העורך ומיכל הכהן כותב פרצו סכסוכים והם נפרדו וסלומון מיהר להודיע את הדבר בשמחה לקוראיו. במאמר ששמו המדבר בעד עצמו הוא "סלף בוגדים ". ( יהודה וירושלים שנא א תרל"ז גליון ז'9  ולבסוף פרומקין נאלץ להפסיק את הוצאת החבצלת לשמחת יריביו המרובים לפחות לזמן מה. אך בסופו של דבר "החבצלת " חזרה לעקוץ את יריביה.

ועדת החקירה

"…בליל  מוצאי שבת קודש זה שמעה אוזני קול מרכבה מרקדה ,רתומה לשלושה סוסים עומדת תחת חלון ביתי .ובה ישובים אהובי נפשי הרב הגדול  שמואל מוני נרו יאיר ,הרב חריף והבקי שלמה זלמן לעוווי ישמרנו צורו וגואלו וידיד הנפשי הרב  בנימין בינוש סלאנט ה' ישמרנו ויצילהו אשר ימתינו עלינו עשות גם אני עימהם את דרכינו  לבדוק גני אתרוגי ערי הקודש בלוויית ר' מענדיל הכהן,ההולך איתנו להראותינו את הדרך נלך בה.

ואנוכי אם כי טרדותי לא יתנוני למוש מביתי,בכל זאת לא יכולתי למאן לקחת חלק בנסיעה בכזו בחברת אנשים יקרים כאל  .ובפרט אם כי יליד ציון אנוכי כלימה תכסה  פני בזכרי כי כבר סבבתי ארץ ומלואה בשנות חיי עלי חלד עברתי ארץ רוסיה בילדותי ( לפני ) זה כחמש עשרה שנה וארץ איטליה אשכנז הולאנד ואסטרייך ( אוסטריה ) וארץ מצריים ועוד לא עברתי ארץ חמדתנו לארכה ולרחבה…לא זכיתי לראות אך מעט מזעיר ממנה היא עיר  הקודש ירושלים אשר בה נולדתי והעיר יפו אשר דרך שם עברתי בנסעי חוץ לארץ ועוד איזה  עיירות כחברון וכבירות ו. ועל כן נכספה נפשי לעשות הנסיעה הזאת בידעי כי עלינו לעבור בארץ לארכה ולרכבה.

יואל משה סלומון "מסע בארץ הצבי  "

.."לזאת בחרו גאוני עיר הקודש ירושלים את כבוד הרב הגאון מורינו הרב ר' שמואל מוני נרו יאיר אשר הוא עשה לפני איזה /שנים מסחר באתרוגים ואין כמוהו יודע ובקי בבדיקת אתרוגים בכל עיר הקודש ואת כובד הרב היקר וכו מורינו רבי שלמה זלמן לעווי ,נרו יאיר ואותי המוציא לאור .וחילו פנינו לקחת עלינו העמל והטורח לנסוע לעיר הקודש  ותכונן לבדוק את כל הדגנות הנמצאות שמה ,וגם הרב היקר מורנו הרב יעקב ספיר נרו  יאיר נלווה אלינו יחד עם תגרי האתרוגים שמה. "

(מתוך ההקדמה לפרי עץ הדר.)

עם התעצמות הויכוח שהיגיע לטונים חריפים ביותר ואיים לפגוע ביחסים הרגישים בין אשכנזים וספרדים בירושלים החליטו רבני ירושלים לבחרו משלחת ,ועדת מומחים מיוחדת שתחקור כל פרדס ביסודיות ותעמוד על טיבם של אתרוגי יפו  והפרדסים בכפרי הערבים בארץ   וכל נושא ההרכבה לפי מראה עין בלבד. במשלחת היו כמה מנכבדי הישוב הירושלמי ובראשם  שמואל מוני זילברמן סוחר אתרוגים  לשעבר וחבר ועד כל הכוללים ועימו  הרב שלמה  זלמן לעווי חבר בית הדין האשכנזי והעסקו והעיתונאי יואל משה סלומון  ובנימין ביניש סלניט בנו של הרב הראשי של ירושלים . כל השלושה אגב סחרו באתרוגים כך שקשה להגיד שהם היו חסרי פניות בעניין.עם זאת התלווה אליהם גם יעקב ספיר עמיתו  ומתחרו משכבר הימים  של  שמואל מוני זילברמן שהיה  כעת דווקא שותפם של הספרדים למסחר זה. המשלחת למדה היטב את כל נושא  הרכבה חברי הוועדה, בדקו כל עץ ועץ, בהתאם לסימנים שהיו בידיהם, וקבעו את חזקת כשרותו לגבי שאלת ההרכבה.

חברי המשלחת בפרדס ביפו (כנראה הפרדס של משה מונטיפיורי ). שמואל מוני זילברמן במרכז יואל משה סלומון משמאל .

המשלחת מצאה שאתרוגי יפו מורכבים כפי שהעידו לפניהם בעלי פרדסים וכתוצאה בית הדין האשכנזי פסק שיש לאסור אתרוגים מרוכבים. והמשלחת התבקשה להמשיך במלאכתה ולבדוק גם את הפרדסים האחרים בארץ ולא רק של יפו היא עשתה זאת לאחר סוכות תרל"ח חברי המשלחת היגיעו למסקנה שהפרדסים באום אל פחם חיטין טבריה ואלמאט אל שעוב אינם מורכבים.ועל בסיס עדות זאת הכשיר את בית הדין האשכנזי את האתרוגים ממקומות אלו . ולאסור את אתרוגי יפו.את ממצאיה בשני המסעות השונים  פירסמה הוועדה  בספר,  הספר היחיד שבו מופיע שמו של זילברמן כמחבר. "פרי עץ הדר"..פסיקתה התקבלה בהתנגדות עזה כמעט חסרת תקדים  שהיגיעה לדרגים הבכירים ביותר של העדה האשכנזית .

הרב אוירבך הרב הראשי של הקהילה הפרושית ( שהיה בכיר אף יותר מהרב שמואל סלנט )  פירסם מכתב בערב סוכות תרל"ח 1878   שהופץ על ידי הסוחרים הספרדיים שבו התיר את אתרוגי יפו.אבל הקונטרס פרי עת הדר שפורסם מיד לאחר מכן בידי הסוחרים ביינוש בנימין סלנט ודודנו יהודה ליב סלנט הסביר שהשינוי בעמדה היה בגלל גילו המתקדם  ( דהיינו סניליות ) וכי נטשטשה עליו דעתו  שהרי סתר דברים שאמר שנה קודם לכן .יותר סביר שהיה כאן אינטרס להעלות את הכנסות כולל ורשה על ידי מכירת אתרוגים בפולין וכן החליט הרב אויירבך להסיר את התנגדותו לאתרוגיי יפו. הסתבר  שהרב  אוירבך מקאליש, ממייסדי "כולל פולין – ווארשא" בירושלים ראה בהפצת אתרוגי ארץ ישראל אמצעי נכבד להגדלת הכנסות הכולל, ואף השקיע מכספי הכולל בנטיעת פרדסי אתרוגים.

על הדו"ח של הועדה קמו ערעורים רבים.

היו שטענו שהוועדה הייתה רק"כסות עיניים "וחבריה עזבו את ירושלים עם "משפט קדום " מראש שמלבד שלושה פרדסים יתר אתרוגי יפו הם מורכבים ופסולים.הם טענו שמקומות אחדים בדין וחשבון זה עושים רושם שלמשחק ילדים.. על כך ענו אחרים כי שלושת השליחים המומחים  זילברמן סלומון ולעווי היו אמנם סוחרי אתרוגים, אולם לגבי שניים מהם לא היה זה מקצועם שעליו התפרנסו, ואילו "עיסוקו" של ר' זלמן לעוי באתרוגים שימש נושא  לסיפורים בפי זקני ירושלים, שכן ראה בכך מלאכת שמים המוטלת  עליו, והוא מילא את תפקידו זה בכבוד.

סוחר האתרוגים הספרדי רפאל עמקייה יצא בתשובה חריפה לדוח בעיתון המתחרה ל"לבנון " "שערי ציון " שבו הוכיח למיטב שביעות רצונו לפחות שרק אתרוגים  הם ההם הכשרים ועורר את רבני הספרדים לאסור את אתרוגי אום אל פאחם שמהם כקנו יריביו האשכנזים ועליהם הכריזו ככשרים . הוא טען שמכיוון שהסוחרים האשכנזים בהיות אצים להעשיר שכרו פרדסים שכשרות אתרוגיהם מוטלת בספק וגם לא מינו אנשים בני סמך  לבדוק אם אין אתרוגיהם מורכבים. רבני הספרדים שנטרו טעינה לאשכנזים על שחדרו לסחר האתרוגים שהיה מאז בידי עדתם מיהרו להוכיח שאכן אתרוגי אום אל פאחם הם פסולים.

יעקב ספיר שהתלווה לועדה בעת ביצוע עבודתה טען בכל תוקף שדווקא הפרדסנים היפו היו בהשגחה מעולה מבחינת הכשרות ודווקא "תגרי אום אל פחם " לא הקפידו בעצמת משגיחים מומחים בכשרות אתרוגים.

העיתונאי פרומקין יריב וותיק של חברי הועדה  כתב בעיתונו החבצלת בלעג מר במאמרו "ירושלים ומצבה " ( חבצלת תרל"ח גליון 6) "ואם יקרה לפעמים וממוני הפרושים יאספו יחדיו האם לטובת עניים ידאגו ? פלוני קטן היציע לפניהם כי טוב ונכון לשוח אנשים לתור את גנות האתרוגים מסביב לצפת ולטבריה ולהכשיר גם את הפסולים למרות האיסור אשר אסרום רבני הספרדים. לדבר הזה יש גם מוצא לכסף להוצאות. האספה גרה בחכמתה כי נכון הדבר ועד מהרה יצאו שישה מבקרים לשוטח בכפריה גליל על הוצאות הכולל וגם השבו ובעדות נאמנה יעידו כיה אתרוגים כשרים המה .ומעתה כל המערער על אתרוגי סלנט מין וכופר בתורת ה' הינהו .וגם לא כסף רב הוציאו על הדבר הנשגב הזה ,כי לא רחוקים המה כפרי הגליל מעירנו ולפי דברת רבים אלך שלושים וחמש לירות הוציאו המבקרים הנכבדים בדרכם זה,סך כזה אשר שלושים וחמש ממשפחות עצרו כוח לחיות בו ירח ימים. במה נחשב הוא מול אלפי אתרוגים בלא פטמות אשר ימכור סאלאנט מידי שנה בשנה?

המסע בארץ הצבי .

יואל משה סלומון

בעקבות שתי מסעותיה  של הועדה  נוצר לא רק  רק הדו"ח השנוי מאוד במחלוקת "פרי עץ הדר" , אלא גם סדרת מאמרים  של העורך יואל משה סלומון "מסע בארץ הצבי"  שנחשבת בדרך כלל לשיא יצירתו האמנותית והעיתונאית.

בהם תיאר סלומון את מסעם של חברי הקבוצה בארץ לאורכה ולרחבה שבני הישוב שבדרך כלל יצאו את ירושלים רק לעיתים נדירות ואף הוא עצמו כפי שהודה העסקן הירושלמי  היה  רגיל יותר בארצות חו"ל מאשר פינות שונות של הארץ .ברשימות אלו יצר ( ביחד עם עמיתו יהושע ילין שכתב רשימות דומות )  מוטיב חדש בספרות העברית תיאורים של ארץ ישראל שמקורם בהתבוננו ואהבת הארץ כמו שהיא וכך צעד צעד ראשון בז'אנר סיפורי המסע בארץ ישראל.

הוא נתן תמונות של ההווי הארץ ישראלי שלא היו כמותן כדי לרענן את כל הרגילים לרוח העכורה בירושלים הרוויה ריח רע של מחלוקות אינסופיות מריבות ומדניים. בין השאר אנו למדים מהרשימות הללו כי עבורו הנסיעה במרכבה הייתה בגדר התפתחות טכנית שהרי עד אז היה מקובל לנסוע רק על גב חמורים.

סיפור המסע מתחיל בתיאור הדרך מירושלים ליפו.הוא מתאר את הנסיעה של חברי הקבוצה מירושלים במוצאי שבת מהשכונות החדשות שהוקמו בשנים אלו מחוץ לחומות ובין יזמיהם  הראשיים היו סלומון וידידו בינימין בינוש סלנט ויוסף ריבלין.   משם הם יצאו  למוצא שם ניסה להיאחז  תלמידו וידידו  של מוני זילברמן יהושע ילין ונאבק שם ש בודד ומבודד בסביבה ערבית ללא כל מסעד  חמרי ורוחני מצידם של שוחרי ישוב ארץ ישראל. .המשלחת מצאה שדרך ירושלים יפו שוממה מיהודים ורק בבאב אל ואד מצאו בין בית מלון וקפה המוחזק על ידי יהודי אשכנזי יליד הארץ .שחי ברחוק מכל מקום ישוב יהודי..משם היגיעו לבית ספר מקווה ישראל אך בית ספר זה על שדותיו גניו ואילנותיו לא עורר שמחה רבה  בלב הנוסעים החרדים שהרי בית הספר היה לצנינים בעיני הרבנות הירושלמית שאותה ייצגו .שענייני קיום המצוות בבית הספר מעולם לא הניחו את דעתה.

רחוב ביפו במאה ה-19.

ביפו אנשי החבורה  שזכרו בעבר העיר הייתה ריקה מהיהודים שמחו למצוא ישוב יהודי גדול של 1200 נפשות רובם סוחרים וחנונים המתפרנסים במעט מיגיע כפיהם בניגוד מוחלט לתושבי ירושלים.אנשי החבורה לא התלהבו למצוא במקום את הנוצרים הגרמנים הטמפלרים שהתיישבו במקום וייסדו שם מושבות חקלאיות  הם היו מעדיפים שם יהודים יהיו אלה שיישבו את המקום בעמל כפיהם.אחד המקומות החשובים והבולטים  שבהם ביקרו  אנשי הועדה ביפו  היה הפרדס של השר משה מונטיפיורי כנראה הפרדס היחיד באותה התקופה שבו באיזור שבו כידוע התגלה אז תפוז השמוטי מוטציה שאולי נוצרה בפרדס מונטיפיורי .אולם סביר להניח שהפרדסנים במקום לא היו מתלהבים לגלות שהדוח שאנשי החבורה הוציאו על פרדסי יפו היה חמור ושלילי ביותר מסיבות עיסקיות שלהם . אולם ייתכן בהחלט  שהצילום היחיד של אנשי החבורה נלקח בפרדס מונטיפיורי הפרדס היהודי היחיד שלימים הוקמה עליו שכונת מונטיפיורי .שהרי סביר להניח שאנשי החבורה החרדים  היו מוכנים ליטול צילום רק מידי יהודים . וכאלה היו אז רק בפרדס אחד בארץ בפרדס של משה מונטיפיורי.  משם הימשיכו למקומות אחרים כמו חיפה וגם שם עוררו הבניינים הוגנים שאותם הקימו הטמפלרים בחיפה הרהורים קודרים כששאלו את עצמם מדוע יהודים לא מקימים ישובים כאלו?

מאמרי המסע של סלומון  ותיאוריו את המקומות השונים שבהם עברה ועדה  גילו אותו כבעלי כושר  תיאורי רב , ולגבי התקופה הם חיים ויפים מאוד.

כמה שבועות בלבד לאחר פרסום מאמרים אלו יואל משה סלומון יצא להקים ישוב יהודי חקלאי משלו את פתח תקווה . ושנת 1878 הפכה כתוצאה לשנה הדרמטית ביותר בחייו עם שני אירועים מרכזיים :המסע עם שמואל מוני זילברמן ועמיתיו ברחבי הארץ והקמת פתח תקווה.  בארץ ישראל הריב נמשך עד סוף 1878 כי שני הצדדים הבינו שמאבק רק עלול לפגוע בהם אנושות ולהרוס את הסחר כולו  שהרי הספרדים אסרו את אתרוגי אום אל פאחם והאשכנזים אסרו את אתרוגי יפו ויצא שכל אתרוגי ארץ ישראל הם פסולים לברכה. שני הצדדים התאחדו לחברה משותפת וגם פתחו סניף בטרייסט. "האוייב " המשותף לכל  היה כעת אתרוגי האי קורפו .

הפולמוס היגיע לסיומו לבסוף בצורה מוזרה ואף מצמררת כתוצאה מאירוע לא קשור לכאורה אך שהביא להכרעה של הפולמוס ולנצחונם המכריע והמוחלט  של אתרוגי ארץ ישראל על אתרוגי קורפו . .

עלילת הדם

באי קורפו הייתה במאה ה-19 קהילה יהודית משגשגת .-באמצע המאה ה-19 הקהילה מנתה כ6000 איש –כ9 אחוז מתושבי האי .אך הם סבלו תמיד מעוינות עממית חזקה.ב-1864 כאשר התאחדה קורפו עם יוון קיבלו היהודים של האי זכויות אזרח שוות לכל התושבים .יווני האי הגדיבו בסדרת מהומות אלימות שהביאה להגירה של יהודים מהאי ליוון ואיטליה .

אולם לזמן מה נראה היה  ליהודי האי שזה היה אירוע יחיד במינו.   הם טעו.

הרובע היהודי באי קורפו

הגופה נמצאה בקורפו  בחג הפסחא  של שנת 1891כמה ימים לפני חג הפסח היהודי.   היא נמצאה  בחצרו של אחד מיהודי קורפו. הייתה זאת  גופה ערופת ראש  של  רובינה סרדס ילדה  יהודיה ביתו של חייט יהודי  בת שמונה.   הילדה נעלמה כמה ימים לפני יום הולדתה השמיני והוריה אחוזי הפאניקה חיפשו אחריה.הם מצאו את גופת הילדה מבותרת  בתוך שק בחזית של בית יהודי על ידיה ועל ראשה היו פצעים רבים בנוסף לפצע גדול על צווארה שכנרה היה סיבת מותה.  בגלל פצעיה בקושי אפשר היה לזהות אותה .

ההורים היו אחוזי צער ויאוש אולם מהר מאוד הייתה להם סיבה אף חמורה יותר להיתקף בפחד לחייהם.  בתוך זמן קצר עד להדהים החלו להתפשט בקרב הנוצרים באי  שמועות שהילדה לא הייתה יהודיה אלא נוצריה  מאריה דסילה נערה נוצריה שאומצה לטענת מפיצי השמועות  על ידי החייט היהודי. ושהיהודים לטענתם השתמשו בה במיוחד לשם לצורך "רצח פולחני"  נפוצו שמועות שאיש בשם אפריים הקברן  של הקהילה הוא האחראי לרצח הילדה. סופרו סיפורים על קצין משטרה שראה את החייט היהודי משתמש בשק שבו נמצאה מאוחר יותר גופת הילדה. ועל שוטר שהיה באותו הלילה בבית הקברות היהודי וראה כמה יהודים מבצעים שם פעילות חשודה.חקירות משטרתיות בוצעו .השמועה שרובינה הייתה  בעצם ילדה נוצריה הוכחה מיד כשקרית. בדיקה משטרתית שחשפה שבעצם שום שוטר עם ה שמות של שני השוטרים שנטען ראו דברים חשודים בשכונה היהודית באותו הלילה לא עבדו אי פעם במשטרה.    התברר שבקהילה היהודית אין ומעולם לא היה אדם בשם "אפרים ".

בית הכנסת באי קורפו.

..אך גם העדויות של בני המשפחה ומורתה של הילדה  והרב של הקהילה שהמדובר היה בילדה יהודיה מלידה בדיון בבית משפט שנמשך כמה חודשים שבו הוצגה תעודת לידה של הילדה שהראתה מעל לכל ספק שהוריה היו  זוג יהודי  לא השקיטו את הרוחות..הבדיקה הראתה שהילדה  מתה ממכה בראש ושכל שאר הפצעים בגופה נעשו לאחר מותה .כנראה על מנת ליצור רושם שבוצע בה "רצח פולחני". כמה נוצרים נאסרו אבל לבסוף כולם שוחררו ואיש לא נמצא מעולם אשם  ברצח.העלילה  ( אם כי לא מבצעיה ) נחשפה  בידי השלטונות   אבל זה לא עזר  ליהודים  שהפכו למטרה לפרעות ושכונותיהם היו במצור של  ממש בידי אוכלוסייה יוונית אחוזת טירוף אלים והממשלה נאלצה להגן עליהם עם כוחות צבא.במשך כחודש ימים היוונים  השתוללו  ברחובות ושחררו  את כל יצריהם הרצחניים  בניסיון לבצע ביהודים  פוגרום  והכריזו שיש לשרוף את כל היהודים באי.יהודים שהיגיעו לקורפו מאיים בסביבה במטרה לחגוג את חג הפסח הוקפו בידי המון משתולל והוכו מכות רצח.כ-22 יהודים נרצחו ועוד עשרות רבות נפגעו והוכו קשות.

העיתונות המקומית נטלה חלק פעיל  במסע ההסתה וקבעה שהילדה הנרצחת אכן הייתה יווניה נוצריה ולא יהודית וכי היא  נרצחה כחלק מ"רצח פולחני " יהודי בדומה לרציחות שהתרחשו כביכול במקומות אחרים.. ספרות אנטישמית הופצה בקרב האוכלוסייה והסיתה אותם להשתולל עוד יותר.

השלטונות נאלצו לאסור על היהודים לפתוח את עסקיהם מחשש לבטחונם אולם כתוצאה היהודים נשארו ללא פרנסה ורבים מהם החלו לסבול מרעב של ממש. כתוצאה יהודים מכל העולם החלו לאסוף כסף מזון למען יהודי האי הנרדפים .  3000  מתוך 5000  יהודי קורפו,בעיקר בעלי היכולת מבינהם  נאלצו לעזוב את האי בחיפזון  מתוכם אלף וחמש מאות נאלצו לעזוב בסוף שבוע אחד על מנת להציל את חייהם. הם מכרו רכוש לרוב במחיר של שליש בלבד מערכו לפני הפרעות .  הקהילה היהודית בקורפו קטנה לכדי מחצית מגודלה ושוב לא התאוששה.

חוסר יכולתה של הממשלה בקורפו   לטפל במתפרעים שנראתה בעיני משקיפים  בינלאומיים רבים כאפטיה מדהימה ממש עוררה דאגה רבה בעולם . לאי היגיעו בזמן המהומות ספינות מלחמה של מעצמות שונו בריטניה צרפת אוסטריה ואיטליה  שקיבלו הוראות מממשלותיהם לדאוג להגן על אזרחי מדינות אלו ולהביא לחיסול המהומות אם היוונים של קורפו לא יעשו זאת בעצמם .ונראה שהייתה זאת בעיקר נוככותן של ספינות אלו  שהביאה לכך שהמהומות יפסקו.

מי היה האחראי לרצח ? ולעלילת הדם ?

בזמן העלילה הועלו חשדות וטענות בידי העיתונות היוונית הליבראלית שהיו אלו גורמים פוליטיים  באי ואף בכירים למדי שהיו אחראים לעלילת הדם  כדי למנוע מהיהודים להשתתף בבחירות.

הועלו  גם חשדות שאולי הילדה נרצחה בידי נוצרים דווקא.

אולם למרות שחשדות הועלו כלפי אישים מוכרים בקורפו דבר לא נעשה כנגדם ,מסתבר שהיו גורמים בדרגים הבכירים ביותר בקורפו שהגנו על אנשים אלו ודאגו שהחשדות כלפיהם אף לא יגיעו לבית המשפט.ייתכן שהרוצחת הייתה סרסורית לזנות. אולם נראה שהיא לא פעלה לבדה.

. על סמך המחקר המודרני   של ההיסטוריון והעיתונאי מקורפו Kostas Dafnis  מייסד האגודה לחקר ההיסטוריה קורפו נראה שאת עלילת הדם רקם פוליטיקאי  יווני אנטישמי  בקורפו  בשם אאקובוס פולאלאס ( Eakovos Polelas  )     המניעים לעלילה אינם ברורים לחלוטין  אבל נראה שהם התרחשו על רקע בחירות כלליות באי וניסיון למנוע מיהודים להשתתף בהם. לאחר שהחלו האירועים  פולאלאס טען בעיתונות  שהיהודים הם נטע זר באי והשווה אותם לעלוקות מוצצות דם,אלא שהוא טוען שהיהודים הם  אף גרועים מעלוקות מאחר שאלו לפחות יורקות את מה שהן מוצצות והיהודים משאירים בידיהם הכל.    אלא שהציבור ב"בחושו הבריא " מבין שיש להיפטר מהן בכל מחיר.

נראה שהיו אלה פולאלאס ותומכיו קבוצה קטנה של אנשי עסקים עשירים סוחרים ביבוא וביצוא שראו ביהודים מתחרים מסוכנים לעסקיהם שהפיצו את השמועות וגרמו לפוגרומים משילוב של שיקולים כלכליים פוליטיים ודתיים.

לא מן הנמנע שבין אנשי העסקים האלו היו גם  נציגים של מגדלי האתרוגים של קורפו שמזה שנים ניסו להעלות את מחירי האתרוגים בקורפו לסכומים בלתי הגיוניים שהיהודים בעולם כבר סירבו לשלם  גם משום שנאלצו לשלם סכומים שונים לקהילה היהודית שאישרה את האתרוגים ,והדבר היה בעינהם לצנינים.

נקודה נוספת שיש להתייחס אליה היא המהירות והתחכום שבה התפרצו השמועות בתוך זמן קצר ביותר לאחר שהתגלתה הגופה אולי אפילו בתוך שעות בודדות .המהירות הזאת והתחכום של הסיפורים  עושים  רושם ברור שמפיצי השמועות התכוננו מראש להפצתן ודאגו מראש שהסיפורים שיפיצו היו מתוחכמים ומשכנעים ככל האפשר. דהיינו הם התכוננו להפצתן אף לפני שהגופה התגלתה.גם העובדה שהילדה נעלמה וגופתה התגלתה בזמן נפיץ במיוחד בימי חג הפסחא  זמן קצר לפני חג הפסח ,כאשר רגשותיהם של הנוצרים  כתוצאה מהאקסטזה הדתית שהיו שרויים בה  אז,  עלו למצב נפיץ במיוחד .כל זה מרמז על תכנון מוקדם ומדוקדק של גרימת נזק מקסימאלי.

וזה מעורר את החשד שהיו אלה אנשיו של פולאלאס שהיו אחראים לרציחתה של הילדה היהודיה.

נראה שהם שלחו מתנקשת בעקבות ילדה יהודיה  שנראתה להם מתאימה למטרותיהם. ניתן לשער שהם החליטו לרצוח ילדה יהודייה ולא נוצריה משום שלרצוח ילדה נוצריה "אמיתית " היה עלול להיות מסוכן מדיי אם העניין היה נחשף.

כנראה שהם ביצעו חקירה מסויימת על הילדה  שאותה התכוונו להציג כ"נוצריה " ועל הוריה עוד לפני ביצוע הרצח.

האישה פיתתה את הילדה לבוא עימה למקום כלשהו ושם נרצחה.

לאחר מכן אנשיו של פולאלס  דאגו לחתוך את הגופה בצורות שונות על מנת שיראה כאילו בוצע כאן  "רצח פולחני יהודי "". לאחר שוידאו שהגופה התגלתה פתחו מיידית במסע השמועות,בעזרת אנשי משטרה ועיתונאים שהיו בשירותם ,ומסע השמועות  הביא לגל האלימות הרצחני.

כל זאת במטרה  מכוונת לפגוע ואף לחסל את הקהילה היהודית בקורפו.

ואין ספק שהם הצליחו מאוד במטרתם.

החרם

העולם היהודי סער וגעש העיתונות יהודית פירסמה דיווחים רבים ומפורטים מהנעשה באי .עתיקותה של קהילת קורפו והתבססותו של כלכלת האי על הון יהודי שזרם דרך מסחר באתרוגי האי רק הוסיפו שמן למדורה.

כל אלו תרמו להטלת חרם על  אתרוגי קורפו . ודרישה רחבה ביותר להחלפתם באתרוגי ארץ ישראל.

כמדומה שמעולם לא נוצרה קואליציה יהודית כה רחבה כמו בעניין החרם המוחלט  שהוטל מכאן ואילך על אתרוגי קורפו  ובהשלכה על תושבי האי האנטישמיים.

תמכו בו מכל קצוות הקשת הפוליטית היהודית גם רפורמים גם אורתודוכסים וגם המשכילים.אפילו נפתלי משכיל לאיתן גדול סוחרי אתרוגי קורפו במזרח אירופה  שעד כה נאבק באומץ לב  למען האתרוגים מעל דפי העיתונות העברית והצליח להטות את דעת הקהל לטובת אתרוגי קורפו תמך  כעת בחרם אולי משום שהבין היטב לאן הרוח נושבת וכי שוב אי אפשר לעמוד נגדה.  .

ההתחרות בין אתרוגי  ארץ ישראל  ואתרוגי קורפו הפכה להתחרות לאומית ממש אתרוגי קורפו הפכו לסמל לצוררי  ישראל בכל הדורות הם בני יוון צאצאי אנטיוכוס הרשע.בעיתונות העברית של חובי ציון הפכה התמיכה לאתרוגי ארץ ישראל למצווה ממש.והם טענו שאין לעזור לבני קורפו היוונים הידועים מאז ומתמיד בשנאתם הרצחנית  ליהודים

פה ושם נשמעו קולות  רפים שטענו שההתקפות  היהודיות  הבלתי פוסקות נגד אתרוגי קורפו ונגד היוונים שם רק תזיק ליהודי קורפו  שכלכלתם התבססה גם על מכירת האתרוגים ואולם קולות אלו נדחו בזלזול .אתרוגי קורפו נקראו מעתה אתרוגים ממזרים "או "ממזרי קורפו " או "אתרוגי ארץ הדמים ".או "תפוחי סדום ".

מקיימי מצוות ארבעת המינים באתרוג מקורפו נדונו כמי שמקיימים "מצווה באה בעבירה " החרם על אתרוגי קורפו הוצג כסמל שממנו "יראו היוונים הארורים בקורפו וביתר מקומות כי עוז ביד היהודים לקום על נפשם ועל כבוד עמם ואמונתם".

החרם על אתרוגי קורפו הוטל גם על קונים וגם על מוכרים.

החרם אכן פגע קשות בכלכלת האי. תעשיית האתרוגים המשגשגת בת מאות השנים  של קורפו הפסיקה להתקיים.

אצל הנוצרים הסיפור על "הפשע היהודי " המשיך להתקיים והרעיל לתמיד את היחסים בין יהודים ונוצרים .הנוצרים חיברו  שיר על האירוע עם המילים האלו "כמה חבל ! חטא  ועוול ! בבית הקברות יהודי מריה טמונה ".

בזמן מלחמת העולם הראשונה שוב הוטלה עלילת דם כנגד קהילת יהודי קורפו ושוב השתוללו המוני יוונים ברחובות בחיפוש אחרי דם יהודי .

הקהילה בקורפו  היגיעה לקיצה כמה עשרות שנים לאחר מכן בידי הנאצים ששלחו כמעט את כל אנשיה למחנות המוות.  התושבים דאגו לבזוז את רכוש היהודים המתים.

שריפת בית כנסת ביוון (צילום: רויטרס)

ספר תורה שרוף בבית הכנסת בקורפו 2011.

כיום  בראשית המאה ה-21 שרדו רק כמה עשרות יהודים באי,  אולי פחות מחמישים ב"גן העדן " קורפו המשמש כאתר תיירות נבחר לישראליםרבים

.ב-2011 בערב פסח  אלמונים פרצו לבית הכנסת העתיק של קורפו ושרפו אותו כליל

סוף דבר

בסוף חייו זכה שמואל מוני זילברמן לראות בניצחונם המוחלט של אתרוגי ארץ ישראל על אתרוגי קורפו אם כי מן הסתם היה מותר על  הסיבות ל"ניצחון "פירוס  הזה.

הסיפור  המשמיץ על שמואל מוני זילברמן לא פגע במהומה במעמדו בקהילה ,ההפך הגמור  מעמד זה רק התחזק . מוני זילברמן  המשיך להתבלט בתחום העסקנות בירושלים . באחרית ימיו התקדם מאוד  זילברמן ממלמד  בישיבה. הוא  שימש כגבאי בחברת גחש"א  ( גמילות חסד של אמת )" כמשגיח ראשי על הכשרות בבתי המקולין על המקואות ועל תרומות ומעשרות והפך להיות   הממונה  ומנהל על כולל פינסק הכולל העני ביותר.לבסוף הוא נבחר לראש  ועד כל הכוללים  וממונה ראשי  בשנת תר"מ 1880 לשלוש שנים ובשנת תרמ"ג 1883  לשלוש שנים נוספות.

הוא נודע כמי ש"דאג ליושבי ירושלים לגר ליתום ולאלמנה" "הוא היה עסקן בעל שיעור קומה שהיה מסור בכל ליבו ונפשו לזולת" .בין השאר הוא השתתף ברכישת השטחים ליסוד שכונת "כנסת ישראל " בשנת תרנ"א 1891.

הוא נחשב  לאחד ממנהיגי הפרושים הבולטים  באותה תקופה ואחד מעוזריו  הראשיים של ר' שמואל מסלנט.

בין השאר הוא היה בין מקבלי פניו של הרב שמואל מוהליבר בביקורו בארץ בשם "חובבי ציון" בשנת 1890.

כותבי תולדותיו כתבו "הרבה צרות ותלאות שונות יסורי נפש ויסורי גוף עברו עליו בשישים ושתיים השנה שישב בירושלים..מצד שני נראה שהוא גם השיג לעצמו מעמד חברתי מרשים ביותר בקהילה למרות השמועות שאולי היו עליו.

הוא נפטר ביד באדר תרנ"ד 1894  והובא לקבורה בהר הזיתים ברוב עם אך מאחר שהיה "ענו ושפל ברך"   ציווה שלא להספידו ולא לכתוב שום תואר על ציונו (בדומה לעמיתיו יוסף זונדל מסלנט  והרב שמואל סלנט  כמה שנים אחריו )    ועל כן לא נחקק על מצבתו דבר פרט

פ

ה"ו

שמואל מוני

ב"ר אברהם יצחק'

גלב"ע ה' י"ד אדר

שני תרנ"ד

תנצבה

שמואל מוני זילבמרן הקבר 3

שמואל מוני זילברמן הקבר

קברו של שמואל מוני זילברמן בהר הזיתים. באדיבות רינת פשין.

הוא  לא השאיר אפילו פרוטה אחת לצאצאיו.

חידושים  של שמואל מוני זילברמן בענייני הלכה הובאו  בדברי ידידו ר' נתן קורנייל במהדורה של  "פסקי חלה " של שלמה בן אדרת הרשב"א ב מאמר  נספח "חקור דבר  ע' 73  צד ( דף ) 17.

פסקי חלה מהדורת נתן קורונל

העמוד עם דברי שמואל מוני זילברמן

http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=39326&st=&pgnum=73&hilite=

הדור הראשון

דוב מפינסק

הדור השני

אברהם יצחק זילברמן מפינסק

אחותו באשא  אשתו של ר' שמואל פינס מפינסק

הדור השלישי

שמואל מוני זילברמן 1824-1894 ,אישתו נחמה פייגה בת הרב שבתי ד"ץ .

הדור הרביעי

:משה "מוניס " זילברמן.

נולד  בשנת תרט"ז ב1856 בירושלים ונקרא על שם אביו מוני   קיבל חינוך מסורתי בחדר ובישיבות. ותפס את מקום אביו לאחר פטירתו כממלא מקומו  כמורה בתלמוד תור ה"עץ החיים" מתר"ן 1890 . כאביו  העמיד גם הוא תלמידים  רבים.נפטר ב-1910

הדור החמישי

אסתר לנדא אישתו של הרב אליהו לנדא "גואל התנ"ך ".

הדור השישי

חנה וסרמן אישתו של המורה והסופרק יוסף זונדל וסרמן .

הדור השביעי

צבי אשד אישתו רחל אשד

הדור השמיני

אלי אשד בלש תרבות .

הרב שמואל מוני זילברמן (1878)

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שכל ישר  On אוקטובר 2, 2009 at 5:48 am

    אין חדש תחת השמש אמר קהלת ואנחנו נקרא בשבת חול המועד מלחמות היהודים ועלילות הדם כנגדם שרירים וקיימים גם בימים אלו
    חג שמח

  • מספר 666  On אוקטובר 2, 2009 at 7:11 am

    רשימת צאצאי שבתי ד"ץ ושמואל מוני זילברמן
    הרשימה הוכנה בידי יוסף זונדל וסרמן
    כל אלו שכאן כנראה לא נכדי ר' זונדל מסלנט.
    דור ראשון 1. רבי שבתי ד"ץ חבר בית הדין של שמואל סלנט וחתנו של רבי יוסף זונדל מסלנט
    דור שני 2. אברהם ניסנבוים אשתו גולדה בת ר' ראובן הכהן ז"ל 1
    3. פייגה נחמה אשת רבי שמואל מוני זילברמן 1
    4. הר' הירש לייב 1
    דור שלישי 5. בת שבע לבית ניסנבוים אשת אליעזר ליפא ברנבלום (קוסיבר) 2
    6. בן ציון ניסנבום אשתו רייזיל לבית 2
    7. רבקה לאה אשתו הראשונה של ר' בנימין בר יוסף יואל ריבלין 2
    8. משה זילברמן אשתו הראשונה הניה והשניה בילה 3
    9. יעקב זילברמן שו"ב אשתו 3
    10. רחל לבית זילברמן אשת ר' יוסף טרכטנברג 3
    11. הינדה לבית זילברמן אשת ליוואי 3
    12. שרה לאה לבית זילברמן אשת ר' אהרן המבורגר 3
    דור רביעי 13. משה ברנבלום 5
    14. יוסף ברנבלום עו"ד 5
    15. שלמה ברנבלום (טבריה) 5
    16. אלקה אשת ירחמיאל ויליקובסקי 5
    17. רבקה אשת אברהם יצחק גודוביץ 5
    18. סטישע אשת אשר ורטמן 5
    19. הינדא אשת שמעון אברהם אברהמי 5
    20. צפורה אשת רבי יצחק מנדלמן 5
    21. ליבה לבית ניסנבוים אשת הר' יוסף 6
    22. שבתי ניסנבוים 6
    23. אייזיק ניסנבוים אשתו חי' רבקה בת ר' אלי' אהרן ז"ל 6
    24. אברהם ניסנבוים 6
    25. יעקב ניסנבוים 6
    26. ר' יוסף יואל ריבלין 7
    27. אסתר לבית זילברמן אשת הר' אלי' לנדא 8
    28. חיה שפרה לבית זילברמן אשת ר' אהרן הוכשטיין 8
    29. פייגה נחמה לבית זילברמן אשת ר' אשר מרגליות 8
    30. שמואל מוני כספי (זילברמן) אשתו צביה גרייבסקי 8
    31. שרה לבית זילברמן [נולדה מהאשה השניה] אשת חיים שפירא 8
    32. מאשה לבית זילברמן [נולדה מהאשה השניה] אשת ברוך כהן 8
    33. אלטר חיים שבתי זילברמן אשתו אסתר מנדלסון 8
    34. אברהם זילברמן אשתו קורן 9
    35. יצחק זילברמן אשתו הניה רוהלד 9
    36. מינדול לבית זילברמן אשת שמעון ברנהולץ 9
    37. ליבה לבית זילברמן אשת חיים יוסף קרויזר 9
    38. פיגה לאה אשת זלמן פשין 9
    39. שבתי טרכטנברג אשתו רייזל לבית ורשבסקי 10
    40. צבי טרכטנברג 10
    41. לאה אשת הר' יעקב אייזנשטיין 10
    42. אשת הלל פרדקין 12
    43. ינטול (וינשטוק) 12
    דור חמישי 44. גולדה לבית ניסנבוים אשת הרב אלימלך חשין מלמד בת"ת ע"ח 23
    45. שרה לבית ניסנבוים אשת ר' ישראל אייזנבך מלמד בת"ת ע"ח 23
    46. צבי' לבית ניסנבוים אשת ר' יהודה רבינוביץ מגיד שיעור בישיבת כוכב מיעקב 23
    47. רחל לבית ניסנבוים אשת ר' פינחס פרידמן בן ישיבת ע"ח. 23
    48. יעקב אלעזר לנדא אשתו שרה 27
    49. חנה לנדא אשת [ש"ב] יוסף זונדל וסרמן 27
    50. שמואל הוכשטיין 28
    51. מנחם ז"ל הוכשטיין אשתו עליזה 28
    52. שרגא הוכשטיין אשתו טובה 28
    53. בנימין הוכשטיין אשתו יפה 28
    54. הניה לבית הוכשטיין אשת ליפא זילברליכט 28
    55. אפרת לבית הוכשטיין אשת נתן ליימן 28
    56. חנה לבית הוכשטיין אשת משה שווייג עו"ד 28
    57. הניה לבית מרגליות אשת חיים קליינפלד 29
    58. רחל לבית מרגליות אשת יהודה רימר 29
    59. הינדה לבית מרגליות 29
    60. מאשה ז"ל לבית מרגליות אשת יעקב רוזנטל 29
    61. משה סילברמן (זילברמן) אשתו סילוה 30

  • מספר 666  On מאי 25, 2010 at 8:42 am

    לכל צאצאי משפחה וולפנזון ( בן -זאב )
    זילברמן ,לנדא( צאצאי הגר"א)
    והמשפחות הקשורות אליהם במדינת ישראל ובחו"ל שלום,

    לתשומת ליבכם
    אנחנו מתכננים אירוע של כינוס משפחת וולפנזון בירושלים אולי ליום השלישי באוגוסט 2010 בירושלים לרגל אירוע חניכת השחזור של בית הכנסת "החורבה" בית הכנסת שנבנה בידי אבי המשפחה זאב וולפנזון ונשרף במלחמת העצמאות .
    בית כנסת זה נחשב לאחד מבתי הכנסת החשובים בתולדות העם היהודי ,ולבניין החשוב ביותר שנבנה בירושלים מאז מסגד אל אקצה. .
    בני משפחת וולפנזון נמצאים בארץ ישראל כבר מזה 240 שנה. עוד משנת 1772 כאשר עלה אבי המשפחה ,עזריאל משקלוב לארץ ישראל בראש קבוצה שלמה בניסיון ראשון מסוגו לקיים עלייה אשכנזית לארץ ישראל
    כמה שנים לאחר מכן עלה לארץ ישראל אברהם וולפנזון והיה בין מחדשי הישוב הפרושי בארץ ישראל.
    ובמשך 240 השנים האלו לא פסקו בני משפחת וולפנזון אפילו לרגע ליסד ליזום ולפעול בחזיתות שונות של הישוב ושל המדינה
    בני משפחת וולפנזון הקימו בעיר שקלוב בראשית המאה ה-19. את אירגון העלייה "חזון ציון " שאירגן וניהל במשך שנים את העלייות הראשונות של יהודים מעריצי הגר"א לארץ ישראל.
    בני המשפחה היו בין המנהיגים של הישוב היהודי בערים צפת וירושלים במשך עשרות רבות של שנים ונטלו חלק בניהול הישוב בנסיעות דיפלומטיות בחו"ל למען הישוב.
    בני המשפחה תרמו תרומה ענקית לתחום הרפואה והיו בין האחראים ליסודו של בית החולים היהודי הראשון בירושלים "ביקור חולים" .

    בני משפחת וולפנזון הקימו את בית המרקחת היהודי הראשון בארץ ישראל.
    בני המשפחה היו האחראיים לבנייתו של בית הכנסת המפורסם ביותר של ירושלים ושל העולם היהודי כולו בית הכנסת "בית יעקב" בירושלים בית כנסת שנחרב במלחמת העצמאות וכיום משוחזר מחדש בדיוק בצורה שבה נבנה בידי בני משפחת וולפנזון לפני כ160 שנה
    .
    בני משפחת וולפנזון היו הבעלים של תחנת הרוח המפורסמת שהוקמה בידי משה מונטיפיורי בירושלים שהפכה לאחד מסמליה של ירושלים והפעילו אותה כל תקופת קיומה למרות איומים וניסיונות שונים להרוס את התחנה גם באמצעי כישוף שונים של מתחרים ערביים.
    ". .
    בני משפחת וולפנזון עמדו בראש האירגון החשאי של הלוחמים בפשע "הגברדיה היהודית " בירושלים של המאה ה-19.

    בני המשפחה היו ראשונים שהביאו מנורות נפט לישוב היהודי

    בני המשפחה היו חלוצים בתחום הדפוס בארץ ישראל וכללו את המגיה הראשון הידוע בשמו בארץ ישראל ויסדו כאן בתי דפוס על פי שיטות חדשות שלא היו מוכרות עד אז בארץ והכניסו את השימוש ב"אמהות " (מטריצות ) לבתי הדפוס .
    בני המשפחה היו הראשונים שהדפיסו ספר תנ"ך מוגה ומודפס כולו בידי יהודים בעברית בארץ ישראל .
    בני משפחת וולפנזון הקימו את בית החינוך לעיוורים הראשון בארץ ישראל.
    בני משפחת וולפנזון הקימו את אירגון "בני הישוב " שהוציא לאור את האנציקלופדיה המפורסמת לחלוצי הישוב ובוניו של דוד תדהר שהיא מקור המידע העיקרי כיום לאלפי אנשים מתקופת הישוב.
    איש ממשפחת וולפנזון היה ממגלי "דרך בורמה "שהביאה להצלתה של ירושלים מכיבוש במלחמת העצמאות.

    וזוהי רשימה חלקית ביותר של השגי בני המשפחה ב240 שנות ישיבתם בארץ ישראל
    .
    אנחנו חושבים לעשות מפגש של הרצאות על תולדות המשפחה .ואולי גם בהתאם להיענות סיורים באתרים הקשורים לתולדות המשפחה בירושלים :אתרים כמו
    בית הכנסת "החורבה" שנבנה בידי זאב וולפנזון שהושמד במלחמת העצמאות וששוחזר לאחרונה בדיוק בצורה שבה בנה אותו זאב וולפנזון.
    תחנת הרוח של משה מונטיפיורי ליד שכונת "ימין משה " שהוחזקה ונוהלה במשך כל שנות קיומה כמקום פעיל בידי זאב וולפנזון ואישתו רבקה.

    ביתו של זאב וולפנזון בחצר רייסין ברובע היהודי בירושלים ( הכניסה היא מרחוב שייח הקירמי )שכלל בעבר תחנת קמח תת קרקעית הנמצאת באולם מרתף גדול שתקרתו בנויה קשתות ואולי הוא אולם עוד מימי הצלבנים .
    ( שם לפי מסורת יצאו לפעילויותיהם אנשי האירגון החשאי, " הגוורדיה היהודית " שבראשו עמד וולפנזון )
    הבניין שבו עמד בית המרקחת הראשון בירושלים של יהושע וולפנזון.
    אנחנו מתכננים אירוע מרכזי ,אחר צהריים של הרצאות על תולדות משפחת וולפנזון ומשפחות מקורבות שבו ישתתפו :
    חוקר תולדות ארץ ישראל ד"ר אריה מורגנשטרן
    ד"ר עמנואל סגל
    אלי אשד
    ואחרים
    אנחנו מתכננים שני סיורים יומיים בעקבות תולדות המשפחה. אחד מיפו ותל אביב לירושלים :שיכלול סיורים באתרים כמו שכונת מונטיפיורי בתל אביב שהוקמה בידי צאצאי המשפחה ,

    בית כנסת הגר"א ברחוב הירקון העובר כעת שיחזור משלו שנבנה בידי נכדו של זאב וולפנזון ומקומות אחרים.
    וסיור שני מירושלים לצפת על מנת לחוות את העיר כפי שהייתה לפני

    רעידת האדמה הגדולה בתקופה שבה חיו בעיר אבות משפחת וולפנזון.

    אם יש לכם מידע לחלוק ורעיונות להציע לגבי האירוע אתם מוזמני לחלוק אותם עימנו.
    על מנת לכסות את ההוצאות אנחנו גובים מאה שקל לכל משתתף ביום ההרצאות. מחיר הסיורים יקבע לפי מספר הנרשמים.
    בני משפחה מעוניינים כיכולים להירשם ולקבל דיור במלון בירושלים במחירים נמוכים במיוחד.

    אתם מוזמנים להפיץ זאת בין מקורביכם וקרוביכם.

    ,כדי לקבל פרטים נוספים יש ליצור קשר עם אלי אשד
    .

    elieshe@zahan.net.il

    כל מי שמעוניין להשתתף באירוע מתבקש ליצור קשר כבר בימים הקרובים עם נועם אשד מסוכנות הנסיעות CTO ולהירשם דרכו .
    אי מייל של נועם אשד
    noam@ctotours.com

    טלפון של CTO
    03-5225253
    .נשמח לקבל כל עזרה ותמיכה באירגון האירוע.

    ראו על כך עוד
    http://www.notes.co.il/eshed/63986.asp

  • Mati  On אוגוסט 23, 2014 at 8:50 pm

    Rauenzahn says Anne Arundel has been using it for five years, Prince George's for one
    or two, and Baltimore City is starting this year along with Baltimore County.

    One is always that such systems might be set off without cause, sometimes even by the
    loud crack of thunder. People who are living in areas where security is secondary can use this device.

  • יונדב פנסס  On אוקטובר 3, 2014 at 12:47 pm

    שלום לך מר אשד.

    יורשה נא לי להעיר-לשאול:

    עד כמה שידוע לי, נפתלי משכיל לאיתן דווקא היה מהתומכים בחרם על אתרוגי קורפו ולא שנאלץ להישמע לו בדיעבד.

    קראתי באחד מהעיתונים העבריים של אותה תקופה (ה'מליץ', או שמא 'הצפירה') שה"גדול" ממינסק ביקש ממשכיל-לאיתן ומהסוחר אברהם בירגר שלא לסחור באתרוגי קורפו ושהם נענו לו ברצון.

    זאת ועוד: בן אחיו של נפתלי משכיל לאיתן – הרב אברהם יצחק משכיל לאיתן, שהיה בעצמו מגוזרי החרם – היה שותפו של דודו במסחר האתרוגים ואף נהג לנסוע לעיר טריאסטה שבצפון איטליה לשם כך. קשה להניח שבה בשעה שבן אחיו ושותפו למסחר הגה בדעתו ופעל לגזור את החרם החזיק נפתלי עצמו בדעה מנוגדת. סביר יותר להניח כי חל שינוי אמיתי בדעתו.

    יתרה מזאת: בקונטרס "מזמור לאיתן" שיצא לאור בוורשה 1898 ע"י בנו של נפתלי משכיל לאיתן, אברהם, כתוב בפירוש שאביו המנוח נפתלי היה מיוזמי ההעדפה של אתרוגי ארץ ישראל על פני אתרוגי קורפו.
    אני נותן כאן את דבריו של אברהם כלשונם מילה במילה:

    " אמנם לא רק בזאת יהולל אבי ז"ל אשר השכיל וידע לשים דרך משפט ומישרים במסחר הפרוע הזה, כי אף גם בזאת אשר שחד מכחו להרים את קרן מסחר אתרוגי ארץ ישראל ולהוריד עוז זולתם; וכבר לפני עשרים שנה בהיות מסחר אתרוגי קרפו בעצם תקפו, בטרם נראו נצני הישוב בארץ ושם אתרוגי ארץ ישראל היה מנֹאץ בפי העם, הנה בפרוץ היונים עליהם פרץ ויהי עם לבבם להעלות את מחיר האתרוגים על אחת שבע, למען מלאות חוריהם כסף ולנצל את ישראל, עמד אבי ז"ל בפרץ ויחד עם בן אחיו (יבדל לחיים) הרב הגאון המצוין ר' אברהם יצחק נ"י משכיל־לאיתן, לא נתן להם להפיק זממם ויצא הוא הראשון להעיר ולעורר את האהבה לפרי ארץ הקדושה בלב הסוחרים והעם, ובסמכו אז את ידו על מסחר אתרוגי א"י, ירה בימים ההם את אבן הפנה למסחר אתרוגי ארץ אבותינו וילך הלוך והרחב צעדיו משנה לשנה; ואם כי ראשית מפעלו היה מצער, יען כי היה בודד במועדו ולא מצא עוזרים כנגדו, הנה בשנים האחרונות, אחרי אשר הרעיון הזה הכה שרש בלב העם, השגיא פעלו ויעש גדולות ונצורות. ואולם בראותו כי במסחר אתרוגי א"י רבה העזובה באשמת שוכרי הגנות בארץ ישראל והפרוץ מרובה בו על העומד, הרה והגה לבו לתקן את המעות ולבצר עמדתו; ובעוד אשר הסוחרים כל איש רק אחרי בצעו הולך, נשא הוא דע למרחוק, דעה רמה, ויהי אדיר כל חפצו בימיו האחרונים להביא סדר ומשטר במסחר זה על ידי ועד אשר עינו תהי פקוחה עליו, למען יהיה למקור ישע לאחינו עובדי אדמת הקדש ועץ חיים להסוחרים המחזיקים בו. אך לדאבון לבו הטהור לא מצא אנשים כלבבו, אשר יבינו לרעו ואת הטוב הצפון בו ואשר ידם תכון עמו להוציא את הדבר הזה לפעולות. עד כמה אבי ז"ל היה מסור בכל לבו נפשו ומאֹדו להרעיון הזה, מעידים מאמריו בכתבי העתים הכתובים בחום נפשו ותמצית דם לבבו. "

    פרטים נוספים על הקונטרס "מזמור לאיתן" וכן דברי אברהם משכיל לאיתן במלואם ניתן למצוא בפוסט הזה ובפוסטים השכנים שלו

    http://buch-binder.blogspot.co.il/2012/10/blog-post.html

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: