הניסיון המשיחי של הגאון מוילנה

בשבוע שעבר נכחתי במכללת אפרתה בירושלים בכנס מחקרי לרגל 200 שנה לעליית תלמידי הגאון מוילנא לארץ ישראל.( הגאון מוילנה עצמו  ניסה  אף הוא להגיע לארץ ישראל אך  חזר לבסוף על עקבותיו מסיבות שנשארו מסתוריות עד היום.)  
זהו נושא שיש לי בו עניין רב מאחר שאני עצמי צאצא ישיר של אותו הגאון מוילנה
.הכנס התכנס לרגל אירוע ה"200 שנה " לעלייתה של משפחת ריבלין לארץ ישראל. וככל הנראה היו אלה אנשי משפחת ריבלין שיש להם תודעה היסטורית עמוקה נדירה ביותר בקרב משפחות כיום שאירגנו את הכנס הנ"ל ועל כך הם ראויים לברכות על יוזמתם.  
נדהמתי לראות את האולם הלא קטן מלא וגדוש באנשים ונשים רובם ככל הנראה צאצאי הגר"א או תלמידיו שבאו לשמוע את ההרצאות הכבדות והמסובכות מאוד.
בין המרצים ניתן להזכיר את החוקר יוסף ריבלין שדן בספר המשיחי "קול התור" את החוקרת ד"ר שלי גולדברג  שעסקה במשמעות הקבלית של העלייה לארץ ישראל מבחינת בית מדרשו של הגר"א  את הדוקטור רפאל ב שוחט שעסק באקטיביזם המשיחי של תלמידי הגר"א ורבים וטובים אחרים.
את הכנס פתח הפרופסור ישראל ברטל שהירצה על שתי שיטות הקיימות כיום במחקר התקופה .
שיטה האחת שבה תומך ברטל טוענת כי עליית תלמידי הגר"א ו"פרושים" אחרים ( דהיינו אלו שמכונים כיום "הליטאים " או ה"מתנגדים " בקהילה החרדית ) לארץ ישראל בראשית המאה ה-19. לא היייתה לה שום משמעות אידיאולוגית "פרוטו ציונית " והעולים רק באו כדי "להיקבר בארץ הקודש". .
השיטה השנייה שבה תומך הד"ר אריה מורגנשטרן טוענת כי לעלייה הזאת הייתה משמעות עמוקה שכן מטרתה הייתה לישם תוכנית עתיד ארוכת טווח וחסרת תקדים שאותה יזם הגאון מוילנה.
לצערי הפרופסור ברטל לא הגיב לפניה בנושא וכך לא אוכל לפרסם כאן את הרצאתו המעניינת בנושא שהייתה מבהירה יותר את הדברים.ונותנת פתחון פה מלא לשני הצדדים.
להלן הרצאת התגובה של הד"ר אריה מרוגנשטרן יריב מחקרי של הפרופסור ברטל שקובע :

הייתה תוכנית עתיד ארוכת טווח בהתיישבות הפרושים בארץ ישראל בראשית המאה ה-19 ואנחנו נמצאים בעיצומה של "הפעלתה"  של תוכנית עתיד זאת ש"יצאה לדרך" בסוף המאה ה18   ושאמורה להתמשך עוד כמה מאות שנים לפחות .

הרקע המשיחי לניסיון עלייתו של הגר"א לארץ-ישראל

( הרצאה בכנס 200 שנה לעליית תלמידי הגר"א-ירושלים 13.10.09 )

מאת ד"ר אריה מורגנשטרן

בראשית דברי ברצוני להתייחס לדברים החמורים בהם סיים  פרופ' ישראל ברטל את הרצאת הפתיחה ששמענו זה עתה.

הוא הזכיר את ספרו של פרופ' עמנואל אטקס "יחיד בדורו:הגאון מוילנה דמות ודימוי  (ירושלים, תשנ"ח) על הגאון מווילנה והדגיש כי ירושלים מוזכרת בו פעמיים בלבד; כך לפי המפתח. ואני מוסיף שארץ-ישראל אינה מוזכרת אפילו פעם אחת בספר זה, המתיימר לשרטט את דימויו או דמות דיוקנו של הגר"א!


כתיבתו הפוסט-משיחית של פרופ' עמנואל אטקס ביחס לגאון מווילנה (וכן גם ביחס למייסד החסידות הבעש"ט) ובעיקר נסיונו לתאר את הגר"א "כהתגלמות מושלמת של ערכי התורה והיראה" בלבד – תוך התעלמות מן המקום המרכזי שתופסת ארץ-ישראל בתורתו בהלכה ובקבלה וכן התעלמות מנסיונו האישי לעלות לארץ-ישראל ומן המהפך ההיסטורי שחוללה עליית תלמידיו לארץ-ישראל – כל זה נעשה בחסותה של הוצאת הספרים המכובדת של מרכז שז"ר.
את עמדתו נגד קיומו של מניע משיחי בעליית תלמידי הגר"א קבע אטקס כבר מלכתחילה בספרו "ליטא בירושלים": העילית הלמדנית בליטא וקהילת הפרושים בירושלים לאור אגרות וכתבים של ר' שמואל מקלם  (ירושלים, תשנ"ב). אי לכך מן הראוי לבחון את הדרך בה הוא מוכיח את קביעתו זו.

 יש להקדים ולציין, כי לפני אטקס עמדו עשרות מקורות בני התקופה הנדונה שהבאתי אני במחקרי, מקורות שמעידים על רקע משיחי אקוטי לעליית תלמידי הגר"א בראשית המאה ה-19. אבל אטקס מתעלם ממקורות אלה כאילו לא היו כלל, ותחת זאת הוא סומך את ההוכחה שלו השוללת את משיחיותה של העלייה ההמונית של תלמידי הגר"א, שהחלה בשנת 1808 על כך שעולה בודד בשם ר' שמואל מקלם , תלמיד חכם ליטאי ידוע, שעלה ארצה בשנת 1858 , חמישים שנה לאחר עליית ראשוני תלמידי הגר"א , אינו מזכיר במכתביו כי עלה ארצה ממניעים משיחיים.

אלא, שטענה זו אינה הוכחה גם לא לגבי המניע האמיתי לעליית ר' שמואל בעצמו. שהרי כל דרדק בירושלים יודע כי "לא ראיתי אינה ראיה".

מלבד השימוש האנכרוניסטי המעוות שעושה אטקס במקור הסטורי, יש לציין ולהדגיש, שמדובר בשתי תקופות שונות באופן משמעותי; שונות עד כדי כך שאין להשליך ולו במשהו מן האחת על השניה.

התקופה בה עלה לארץ ר' שמואל מקלם היתה אחרי המשבר המשיחי שפקד את העולם היהודי אחרי שנת ה'ת"ר (1840). פה ושם אפילו היתה נטיה ברורה להסתיר את הציפיות המשיחיות שהניעו את גלי העלייה לארץ. בתקופה בה עלה ר' שמואל מקלם לארץ, במחצית השניהשל המאה ה-19, הטרידו את העולם היהודי המסורתי בעיות קיומיות מסוג שונה לחלוטין, בעיות חברתיות-תרבותיות – ההשכלה והמודרנה שאיימו לקעקע את סדרי העולם של החברה המסורתית.
יש לציין עוד כי עדותו של ר' שמואל מקלם אינה מוסיפה ואינה מורידה גם לשעה שבה נכתבה, ואין בה כדי לייצג מגמה חברתית כלשהי. הוא לא היה מעורב כלל בחיי הקהילה הפרושית בירושלים; הוא חי בארץ תקופה קצרה, וירד ממנה לאחר שלוש שנים. אי לכל אלה לא ברור כיצד מגיע אטקס למסקנות מעוותות כמשאלת לבו. וכדבריו:

"בכתביו של ר' שמואל מקלם בכלל, ובאגרותיו מארץ ישראל בפרט אין זכר להשקפה, שהעלייה לארץ ישראל מקרבת את הגאולה. כמו כן אין בכתבים אלה כל רמז למשיחיות אקטואלית… עלייתו של ר' שמואל מקלם בדומה לעלייתם של שאר אנשי חבורות הלמדנים הליטאים לירושלים, החל מראשית המאה הי"ט, היתה על פי דפוס התנהגות רווח… ניתן לקבוע כי בעלותם לארץ ישראל בשנים 1809-1808 ביקשו תלמידי הגר"א וההולכים לאורו להגשים בצוותא את האידיאל של לימוד תורה מתוך פרישות מעסקי העולם הזה [ ולא מתוך מניע של קירוב הגאולה]."("ליטא בירושלים", עמ' 114-113)

אני רואה בקהל מורים רבים להיסטוריה באוניברסיטאות, במכללות ובבתי-ספר תיכוניים. ואני שואל אתכם: האם הייתם מאשרים עבודה סמנריונית של סטודנט המעלה טענה אנכרוניסטית שכזו ?! האם הייתם יכולים להניח לסטודנט לקבוע מהו המניע לעלייתם המאורגנת של קבוצה גדולה של תלמידי הגר"א על סמך המניעים של עולה בודד ? עולה בודד שהגיע ארצה בתקופה אחרת, רחוקה בחמישים שנה, בתקופה שונה באופיה ובמציאות הריאלית ?! האם הייתם מתעלמים ממקורות בני התקופה ומעדיפים את המקור המאוחר הקרוב יותר ללבכם ?! האם הייתם מרשים לעצמכם להתעלם ממקורות בני התקופה הנדונה ממש, מקורות המעידים מכלי ראשון על מניעי עלייתם של תלמידי הגר"א?! מקורות שכתבו במפורש מנהיגיהם של תלמידי הגר"א; כמו למשל ר' מנחם מנדל משקלוב, שמתאר את בניית "החורבה" בירושלים כ"אתחלתא דגאולה", או חברו ר' ישראל משקלוב שמבקש לחדש את הסנהדרין כגורם שיקרב את הגאולה ?!

רבותי. הבעיה איננה מצטמצמת בעמיתי המלומד אטקס האיש לכשעצמו [וחבר נעוריו, ישראל ברטל, אינו בוחל מלשבחו ומהללו " ראו: "ישן מפני חדש" ,ירושלים תשס"ט, עמ' 16-15 ] . זוהי בעיה עקרונית חמורה..

דמותו המיסטית של הגאון מווילנה – "נהורא דמשיח בן יוסף"

מעבר לכל מה שידוע לנו על דמותו הענקית והבלתי נתפסת של הגר"א כגאון בכל תחומי התורה שבכתב ושבעל-פה, בנגלה ובנסתר, כולל בתחומים נרחבים של המדעים, בולטת ומיוחדת דמותו המיסטית של הגר"א.

בהקדמה לפירושו של הגר"א על "ספרא דצניעותא" ("מגילת סתרים") מתאר תלמידו ר' חיים מוולוז'ין את שליטתו של הגר"א ב"מעשה בראשית" ו"מעשה מרכבה" ומזכיר במיוחד את שליטתו המוחלטת ב'ספר יצירה', ספר שהוא הבסיס לכל המיסטיקה היהודית לדורותיה, ספר שעל-פיו ברא הקב"ה את עולמו. פירושו של הגר"א לספר זה, הכולל תיקונים לנוסח שפורסם בשמו של האר"י הקדוש, הוא יצירה קבלית מושלמת. תעתיק של הנוסחאות המילוליות מהם יצר הקב"ה את עולמו.
וכך כותב ר' חיים מוולוז'ין: "אמרתי לו מעתה הלא אינו דבר גדול ופלא כ"כ לברוא גולם, השיב [הגר"א] באמת פעם אחת התחלתי לברוא גולם, ובעודי באמצע עשייתו חלף ועבר תמונה אחת על ראשי והפסקתי מלעשותו עוד כי אמרתי מסתמא מן השמים מנעוני."
על-פי עדות עצמו התרחש האירוע המיסטי הזה, שהגר"א נטל בו חלק פעיל, עוד בטרם הגיע לגיל בר מצווה. לפנינו איפא תופעה מיסטית בלתי נתפסת במושגים אנושיים רגילים, המעידה על אישיותו הייחודית יוצאת הדופן של הגר"א. הילד הצעיר אליהו לא רק הבין את הספר הסתום והמסובך ביותר במעשה בראשית אלא שניסה , על-פי הנוסחאות המצויות בו, ליצור חיים חדשים בשיתוף עם בורא העולם!

זאת ועוד. בפירושו ל"ספרא דצניעותא", בספר שנכתב על-ידו ממש ולא בידי תלמידיו, קובע הגר"א כי על בסיס הכרת מעשה בראשית ובריאת העולם בששת הימים הוא מסוגל לפענח את כל האירועים ההיסטוריים שיתרחשו בששת אלפי השנה בהם עתיד להתקיים העולם. על ששת ימי הבריאה אומר הגר"א: "ודע שכל אלו הימים הן רמז לששת אלפים שנה … כל אחד ביומו ובשעתו…ומכאן תדע קץ הגאולה שהוא בעתה ח"ו, כשלא יהיו זכאין שהוא קץ אחרון." ( ספד"צ, תק"פ, דף נד ע"א ). כלומר עיסוקו של הגר"א במעשה בראשית, בתורה בתלמוד ובספרות הקבלה נועד לשרת את המטרה העיקרית של חייו שהיא חשיפת וקידום תהליך הגאולה של עם ישראל וגאולת השכינה מעפרה. ועל כך הוא אומר בפירושו על הפסוק בישעיה ב' 2 "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים": " מי שיודע מעשה בראשית על בוריו בכל יום ויום אז יוכל לדעת מה שיהיה בכל רגע מ[6000] השנים " (ירושלים, תשנ"ג )
פן נוסף המעיד על דמותו המיסטית הבלתי נתפסת במושגים אנושיים של הגר"א אנו מוצאים בדברי תלמידו המובהק ר' חיים מוולוז'ין המתאר את שליטתו המוחלטת של הגר"א בתורה שבכתב ושבעל-פה כפי שנמסרה למשה מסיני מן השמים. לדברי הגר"א, ספרי התורה מקבילים באיכותם הנבואית לששת ימי הבריאה. שתי הפרשיות הראשונות של ס' בראשית מקבילות לאלף שנות 'התוהו' הראשונות לבריאת העולם. אי לכך, ספר דברים מקביל לאלף השישי לבריאה. וכל אחת מעשר פרשיותיו מקבילה למאה שנים באלף השישי ולאירועים הכרונולוגיים שיתרחשו בו. מוסיף ר' חיים ומספר כי כאשר שאל את רבו מהו האירוע ההיסטורי המתייחס למאה השישית ( 1840-1740) שהיא כנגד הפרשה השישית בספר דברים "כי תצא" – אמר לו הגר"א שהאירוע המרכזי הוא הופעתו עלי אדמות ושליחותו האלוהית: "והשיב לו כי שמו מרומז בתיבת אבן שלמה
[א'ליהו בן שלמה] וצדק יהיה לך." (דברים כ"ה 15) [הקדמת ר' ישראל ל"פאת השולחן" 1836; וכן אצל מלצן, אמונה והשגחה, 1864, דף אחרון]
כלומר, בשמו של הגר"א נטען כי כשכתב משה את התורה הוא שיבץ, ברוח קדשו, את שמו של הגר"א בסוף פרשת "כי תצא" בפסוק "אבן שלמה וצדק יהיה לך" בסמוך לפרשת 'זכור את אשר עשה לך עמלק' החותמת את הפרשה. להופעת נשמתו הגדולה של הגאון האלוקי במאה השישית לאלף השישי נועד ייעוד משיחי של שליחות אלוקית לגלוי סודות התורה ומלחמה בכפירה כהכנה וכבשורה למהלך הגאולה של ישראל. על-פי פיתוח תפיסה זו, במאה השביעית (ה' ת"ר ואילך1940-1840) – המקבילה לפרשה השביעית של "כי תבוא אל הארץ" שבספר דברים – יחל תהליך קיבוץ הגלויות.
ואכן, מקבילה לתפיסה זו מצויה גם בספר הזוהר לבראשית, קי"ז וזה לשונה:
"בשנת שש מאות לאלף השישי [ 1840] ייפתחו מעיינות החכמה …וכנסת ישראל הקב"ה יוציא אותה מעפר הגלות ויגאל אותה."

על-פי מקורות אלו הגר"א הוא האישיות האנושית שנשלחה אלינו משמים לבשר על תחילתו של תהליך "שיבת ציון" השלישית ולהדריכנו בו מבחינה מעשית. או כפי שהוא מוזכר בספרות הקבלית הירושלמית: "משיח דאתחלתא" או "נהורא דמשיח בן יוסף"

נסיון עלייתו של הגאון מוילנה  לארץ ישראל בשנת תקל"ח ( 1778 )


החידוש הגדול בתפיסת הגאולה של הגר"א הוא כי הגאולה תהיה בדרך הטבע , לא תבוא לפתע פתאום בדרך נס משמים, אלא בדרך של תהליך היסטורי, תהליך שבו ישולבו מגוון פעילויות אנושיות כמו העלייה לארץ-ישראל ויישובה, בניין ירושלים, והפרחת שממות הארץ.
על פי מקורות היסטוריים חדשים שהתגלו לאחרונה התברר כי הגר"א עצמו ניסה, עוד קודם לשיגור תלמידיו לארץ-ישראל, לפעול בעצמו לקידום התהליך במסגרת ה"שעות" של "היום השישי", ולקראת סוף "השעה הראשונה" שהיא שנת תקמ"א ושמונה חודשים (1781). הוא ניסה לעלות לארץ-ישראל על מנת לחבר בה 'שולחן ערוך' חדש שיהווה תיקון וסיום של "תהליך הבירורים" על-פי הקבלה הלוריאנית, ואשר יאפשר את בואו של המשיח. תפיסתו האקטיביסטית להחשת הגאולה באמצעות פעילות אנושית יזומה בכלל, ובמקרה זה בפרט, באה לביטוי ממוקד בפירושו לפסוק: "כה אמר ה' צבאות, שובו אלי נאום ה' צבאות, ואשובה אליכם אמר ה' צבאות." (זכריה א'3) – וקבע כלל ברזל בתהליך הגאולה :"שצריך התעוררות מלמטה תחילה" [היכלות, פקודי רנ"ו]

שלושה עקרונות עמדו ביסוד נסיון העלייה של הגר"א לארץ-ישראל: האחד, ראיה עתידנית של ההיסטוריה כשמועד ה"בעתה" של הגאולה, תקופת "עקבתא דמשיחא", מתחיל ב"בוקר" של מחצית האלף השישי לבריאת העולם, בשנת ה'ת"ק (1740); העקרון השני תולה את מימוש הגאולה לא בדרך נס, אלא בעשייה אנושית, "בהתערותא דלתתא"; והעקרון השלישי, קירוב הגאולה על-ידי חיבור ספר הלכה אולטימטיבי, שבו תשוחזר "כל התורה כולה [כפי] שניתנה בסיני" – מפעל שרק אישיות גאונית כהגר"א היה מסוגל, וגם תכנן לעשות.

תמונה מאנציקלופדיה "תרבות ".

ואמנם, מימצאים היסטוריים מעידים על פעילות הגר"א ומקורביו סביב מועד נסיון העלייה בשנת תקל"ח (1778):
* בשנת תקל"ו (1776) ביקש הגר"א מרבה של אמסטרדם לברר האם נמצאים בעירו כתבי-יד של פרקי היכלות לר' ישמעאל כהן גדול, וכן כתבי יד של המקובל ר' משה קורדובירו, פרשן ספר הזוהר, ורבו של האר"י הקדוש.

 נראה, שסיבת הבקשה נרמזת בדברי ר' ישראל משקלוב, ש"רק שני דברים חמורים בסתרי תורה שבזהר היו מוקשים אצלו" ועמדו בינו לבין חיבור ה"שולחן ערוך" החדש, שבו ראה הגר"א את האמצעי לקרוב הגאולה. הגר"א ביקש למצוא תשובה לשאלותיו במקורות אלו.
* בשנת תקל"ח (1778) החליט הגר"א לעלות לארץ ישראל דרך אמסטרדם שם ביקש למצוא בכוחות עצמו את כתבי היד האמורים . על שהותו במשך כמה שבועות בביתו של אחד מעשירי אמסטרדם בדרכו לארץ, מצויה בידינו עדות שנמסרה מפי ר' חיים מוולוז'ין, ונתגלתה על-ידי הביבליוגרף ישעיהו וינוגרד.
* את עקבותיו של הגר"א מצאתי גם ב"פנקס ארץ-ישראל" של קהילת האג. לפי רישום מקיץ תקל"ח נתנה הקהילה תרומה "לר' אליהו מווילנא ההולך לארץ-ישראל ". אין ספק שמדובר בגר"א שנהג להסתיר את זהותו.
מימצאים היסטוריים נוספים מעידים על ההכנות המעשיות שעשה הגר"א לקראת עלייתו:
* בטבת תקל"ח, נפגש הגר"א בווילנה עם ר' ברוך שיק משקלוב וביקשו לתרגם לעברית כמה שיותר ספרים מחוכמות המדעים, ובכללם את הספר יוסיפון, שבו אצור מידע טכני חשוב על עבודת המקדש.
* ב-כ"ט בטבת תקל"ח נרשמה ב"פנקס השעבודים" של העיר וילנה, חנות שנרשמה על שם אשת הגר"א, כדי שתשמש לפרנסתה בעת העדרו של הגר"א מן העיר.
* טרם נסיעתו השיא הגר"א את שני בניו יהודה לייב שהיה בן שלוש עשרה ואת אחיו הצעיר אברהם שהיה בן שתים עשרה. (ישורון , יד, עמ' תתקפ-תתקצו)

נראה שהגר"א הפסיק את מסעו משלא מצא את פירוש הרמ"ק על ספר הזוהר (שלא היה באמסטרדם, אלא במודינה שבאיטליה). עקב כך לא יכול היה הגר"א לפענח את שני הסודות ולחבר את "השולחן ערוך" החדש. לשאלות בנו מדוע לא חיבר את ספר ההלכה ומדוע הפסיק את נסיעתו לארץ-ישראל ענה הגר"א שתי תשובות באותה לשוןוכך כותב בנו ר' אברהם:
"שתיים זו שמעתי מפיו הקדוש והטהור, שלא הסכימה עמו דעת קונו ולא עשה: לעת זקנתו שאלתיו פעמים רבות מדוע לא נסע לארץ הקדושה, ולא ענני. פעם אחת הפצרתי בו הרבה והשיבני 'אין לי רשות מן השמים'. וכן הבטיח לי , שיעשה פסקי הלכות מארבעה טורים בדעה מכרעת, לכתוב רק דעה אחת הישרה בעיני חכמתו בראיות גדולות ועצומות שאין להשיב עליהם. בקשתיו כמה שנים לפני פטירתו, והשיב לי פעם אחת- 'אין לי רשות מן השנים'( הקדמה לביאור הגר"א על שו"ע או"ח
עם שיבתו לווילנה הקים הגר"א, לראשונה בחייו, בית-מדרש, בו הכין את תלמידיו במשך 18 שנים עד לפטירתו, לאקטיביזם משיחי ולתהליך של גאולה בדרך הטבע על-ידי עלייה המונית לארץ-ישראל ויישובה, הפרחת שממותיה ובניין ירושלים. בבית-המדרש הזה עסקו בהלכות התלויות בארץ, בסוגיות מרכזיות בסדרי זרעים, טהרות וקדשים ובספרות הקבלית.

בהכרת כשלון נסיעתו לארץ-ישראל בשנת תקל"ח, שתלמידיו ניסו להסתיר, מונחת נקודת מפנה דרמטית בתפיסת הגאולה של הגר"א. לא עוד פעולה של איש אחד יחיד תקרב את הגאולה, אלא כניסה אל תוך המהלך ההסטורי והשתלבות בתוכו של הרבים. לא "משיח בן יוסף" אחד ובודד, אלא פעילות של כלל ישראל מכוחו של "משיח בן יוסף" שיעלו לארץ ישראל כשלב הכרחי בתהליך הגאולה.
לחץ לסגירה

ראו עוד

לפרוט הדברים קיראו:

א' מורגנשטרן, מיסטיקה ומשיחיות מעליית הרמח"ל עד הגאון מווילנא, ירושלים, תשנ"ט
ראו גם
הכנס במכללת אפרתה

מלחמת עולם-המתנגדים נגד החסידים:עוד מאמר על הגאון מוילנה של אריה מורגנשטרן
הגאון מוילנה והגולם
תוכנית העתיד של הגאון מוילנה

הגאון מוילנה והמוסד

אריה מורגנשטרן בשיעור וידאו על מסורת הגר"א בבניין הארץ

עוד מאמרים של ועל  ד"ר אריה מורגנשטרן

ירושלים המסתורית

התעלומה המיסתורית של אברהם וולפנזון

כתב הצופן של אברהם וילנר

צדקת או נאנסת ?: גורלה של מלכה באב"ד

 הפרוכת של הקיסר נפוליאון

 ההגדה לבית ריבלין על משפחתו של משה מגיד ריבלין

הראשון לבית ריבלין :על אביו של משה מגיד ריבלין הנחשב גם למחבר "קול התור ".

מנהיג בעת משבר : משה ריבלין המגיד דורש ציון

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ש.א.  On אוקטובר 18, 2009 at 6:36 pm

    תודה רבה על שהעלית את הרצאתו של ד"ר מורגנשטרן.

    לטובת קוראי האתר שלא השתתפו ביום העיון ורגילים לקרוא בהתענינות מרובה באתרך את החומר המגוון העולה כאן מדי פעם על הגר"א ועל תלמידיו בוני היישוב, אשמח ואודה מאד באם יהיה באפשרותך להעלות הרצאות נוספות ודיונים מיום עיון זה.[חיפשתי ברשת, כולל באתר של ריבלין ולא מצאתי עד עתה אפשרות לקרוא או לשמוע את ההרצאות הללו]

    ושוב תודה רבה.

    • מהשמים......  On נובמבר 6, 2014 at 10:34 am

      ס”ד ט”ז אלול תשע”ד
      דברי [חיזוק] מושלה – ילד נכה

      “ניתנה לי רשות לגלות לכם דברים שיתרחשו”

      אוי, מאמי, אוי, טאטי, מה אני יכול להגיד לכם?… אני מצטער שבשבועות האחרונים קצת הוצאתי אתכם משיווי המשקל, אבל אני חייב להודות שהעולם משתנה במהירות הקול. ומיום ליום או מדקה לדקה, אנחנו לא יודעים מה עומד להיות. התרגלנו לחיות בעולם שהיה קצת-מסודר לפחות. יכולנו איכשהו לצפות מה יביא היום הבא או הרגע הבא, אך כיום כולנו מבולבלים, ואף פעם איננו יודעים מאיפה תגיע הטרגדיה הבאה, הפיצוץ הבא, שלא נדע.

      טאטי, מאמי, השבועות הקרובים עומדים להיות מאד-מאד מפחידים. בשבועות הבאים יהיו המון שינויים שיגרמו לנו לסחרחורת-ראש שינויים על פני כל העולם, שינויים מפחידים וגם התרחשויות מפחידים.

      כאשר אנו מגיעים לראש השנה נהיה כולנו במצב רוח קודר ורציני, ועם רצון להתפלל מאד חזק ולהתחנן אל ה’ להציל אותנו, ולהכתיר אותו כמלכנו. כך שאנו צריכים להכין את עצמנו שלא להיות ‘שחוקים’ בגלל כל ההתרחשויות של העתיד הקרוב, ועלינו תמיד לזכור שהדרך היחידה לייצב את
      עצמנו ולשמור את יכולתינו להתגבר נפשית ופיזית בהתרחשויות התקופה.

      העתידה – זה להחזיק בקדוש ברוך הוא, כביכול, להחזיק את החבל, החבל הרוחני שקושר אותנו, עם ישראל, אל יוצרנו אז כפי שאמרתי, בשבועות הקרובים עד ראש השנה יהיו חדשות חדשות ומדהימות לכולנו, לכל העולם, ויהיו חדשות שהאנשים לא יבינו. הם יעמדו ויתפלאו: ‘מה קורה כאן בעולם שלנו?!…’ אך בהמשך הזמן אנחנו נקלוט ונבין מה באמת היא.

      תכניתם של האנשים הרשעים. לאחר ראש השנה, במשך עשרת ימי התשובה – יהיה זה זמן של איסוף וריכוז כל הכוחות שלנו בבכיה אל ד’ כפי שלא בכינו מעולם. וכאשר מגיע יום-הכיפורים, אני חושש שהדמעות שלנו כבר יוכלו מרוב הדאגות מהעתיד לקרות. ואנחנו ננסה ‘לסחוט’ עוד קצת דמעות בכדי לנסות להציל את עצמנו כאשר יגיע חג הסוכות אנחנו כבר נהיה שחוקים מרוב מאמצים, ואני מאמין שחג הסוכות, לפחות זמן קצר, יביא לנו משהו שמזכיר מעט יציבות למראית-העין, מעט שמחת יום טוב, אבל שמחת-תורה יחזיר אותנו אל המציאות המרושעת, ואנחנו נרקוד עם התורה תוך כדי שדמעות בעינינו. אנחנו נחזיק את התורה קרוב-קרוב אלינו כך שהיא לא תוכל להפרד מאיתנו, כך שאנחנו לא ניפרד ממנה. אנחנו נרקוד ונרקוד, ואנחנו נתחנן אל ד’ תוך כדי הריקודים שלנו שהוא תמיד ישמור ושאנחנו נשמור את התורה קרוב אלינו, וכאשר חג שמחת-תורה מאחורינו – המלחמות האמיתיות יתחילו.

      עם ישראל, אתם יודעים שיש משהו בדברים שלי. בשנתיים או בשלש השנים האחרונות אתם ראיתם את התרחשותן של טרגדיות כל כך מטורפות. אנחנו יודעים שהעולם הפך להיות בית-אישפוז למשוגעים, וכפי שהרב דסלר זצ”ל הגדיר זאת, האנשים שמטפלים במשוגעים הם המשוגעים עצמם. זהו העולם של חולי הנפש, אך ישנם יהודים שהם כן מנסים להפריד את עצמם מן השקר, ועל אלו מעט היהודים יבנה בע”השם העולם של הגאולה-השלימה. אנו, עם ישראל, חייבים להחזיק חזק, ולעולם לא לעזוב.

      נמשיך הלאה.

      לאחר סוכות ושמחת תורה – העולם יהיה כל כך שונה, שונה עד אימה, זה יהיה עולם בלתי ניתן להכר לחלוטין. והדבר היחיד שאנחנו נכיר – זה הקשר שלנו עם השם. הדבר היחידי שיהיה אמיתי – זה הקשר עם ד’, עם תורתו ועם מצוותיו.עם ישראל, אלו שהם מחוץ לארץ ישראל! אירזו את חבילותיכם אם אתם יכולים. ארזו את חבילותיכם ובואו. עשו זאת! לבוא לארץ ישראל – זו לא עבירה. זוהי זכות גדולה, אבל אל תבואו אם אינכם רוצים באמת להתעלות באידישקייט שלכם.

      אל תבואו רק בשביל להציל את עצמכם, מפני שזה לא יעבוד עליכם להאמין, להאמין שהשם הוא הכל יכול. אין עוד מלבדו! עליכם להאמין בזאת עם כל הלב והנשמה שלכם. עליכם להאמין שאין שום דבר גדול ונעלה יותר מן התורה הקדושה. עליכם להאמין שמשיח עומד להגיע, ושעומדת להיות תחית-המתים, ועליכם להאמין בכל אחד משלשה-עשר עיקרי האמונה. אתם חייבים להאמין בזה. זהו כרטיס-הכניסה שלכם אל הנצחיות עליכם להאמין בזאת עם כל הלב והנשמה שלכם.

      לאחר שמחת-תורה עומד להיות בירור ענקי, והבירור הזה עומד להיות קשה ביותר, אבל זה לא יהיה קשה לאלו המבינים את האמת, לאלו שנצמדים אל ד’. לאלו הצמודים אל האמת – זה לא יהיה קשה.אז אנא, עם ישראל, בבקשה, בבקשה! אם אתם מרגישים קרובים לזה, אם אתם חשים שאתם רוצים לגדול מבחינה רוחנית, בואו לארץ ישראל. לא ל’מדינת-ישראל’ שעומדת ליפול בקרוב מאד, אלא לארץ ישראל. בואו לארץ ישראל אפילו שיתכן שזה יהיה מאד קשה, ואפילו אם אתם אינכם יודעים היכן אתם עומדים לגור, ואפילו אם אינכם יודעים מאיפה תגיע הפרנסה שלכם, בכל זאת יהיה לכם יותר טוב פה מאשר שם – אם אתם באמת רוצים להיות קרובים אל ד’. אם אתם באמת חפצים מסיבות רוחניות להיות קרובים אל הקדוש ברוך הוא ולקבל בפועל משיח צדקנו, אזי בואו לארץ ישראל עכשיו! מי שיש לו רעיונות גשמיות בנוגע לגאולה – תשכחו מזה. תשארו איפה שאתם נמצאים.

      אני רוצה גם לחזור ולומר שכל נשמה יהודית תינצל. כל נשמה יהודית שעמדה בהר-סיני ואמרה ‘נעשה ונשמע’, כל נשמה יהודית תינצל ד’ יראה לוודא שאפילו אם היהודי חושב שהוא לא מקבל את האמת – בסוף הוא כן יקבל. ד’ יכריח אותו לקבל אמת, והוא יהפוך להיות מאמין גדול. אבל בתהליך הזה הוא יסבול. אבל אלו שהם כבר קרובים, אלו שמאמינים בכל ליבם ונפשם בהכל-יכול – בקדוש ברוך הוא, בריבונו של עולם, להם לא יהיו כמעט קשיים. יהיה זה אולי מפחיד לראות את כל מה שמתרחש, אבל הם עצמם לא יסבלו. אז עם ישראל, אנחנו מגיעים לראש השנה. בבקשה תעשו תשובה. בבקשה עשו תשובה עכשיו! תיישרו את הראש שלכם.

      תכוונו את המח שלכם אל הדברים הנכונים. תלמדו את ילדיכם איך להגיב כאשר המלחמות הנוראות באמת מתחילות. והם כבר התחילו, אבל החלק הגרוע עומד בקרוב להגיע. תלמדו את ילדיכם איך להיצמד אל ה’. תלמדו את ילדיכם מה הכוונה מציאות-האמת מה הכונה ‘הגאולה השלמה’, למה הכוונה ‘בית המקדש’, מה הכוונה ‘קרבנות’. תלמדו אותם לא לפחד – בגלל שד’ הוא הכל-יכול. הוא הוציא אותנו מארץ מצרים בדרך של נס עצום ומופלא והוא גם יוציא אותנו מהגלות הנוראה והמרה ויביא אותנו אל הגאולה השלימה.
      אני רוצה לומר לכם משהו נוסף, מאמי וטאטי. אני אוהב את כולכם מאד מאד. אני יודע עד כמה אתם עושים עבורי וכמה שאתם דואגים לי. אני יודע שלפעמים אני גורם לשניכם להיות עצובים ומודאגים בגלל כל ה’מוזות’ מצבי הרוחשלי. אני בעצמי קצת מבולבל עם החיים הכפולים שלי שאני חי. מצד אחד של החיים שלי – אני ילד קטן עם צרכים של ילד קטן, ומהצד האחר של החיים שלי – אני אדם גדול יותר, והרבה יותר מבוגר. אז משום כך אני מבקש מחילה משניכם, על כל קושי שעשיתי לכם, ואני רוצה לומר לכם עד כמה אני מעריך את כל מה שדאגתם לי, וכל מה שאני משער שאתם עוד תמשיכו לעשות בעבורי עד אשר משיח מגיע. ואז, כשמשיח מגיע, לא אצטרך יותר את עזרתכם, בעזרת ד’ אני יודע שבקרוב מאד אנחנו עומדים לראות את האמת. אז אל תהיו מאוכזבים ואל תהיו מיואשים ברוחכם. רק תדעו שכל הצרות שלנו עומדים להיעלם, ובאמת כבר לא תדאגו אודות כל הדברים שקורים בבית… קניית דירות ומכירתן, לדאוג עבורי ועבור כל הנכדים האחרים שיש להם בעיה זאת או אחרת, או הדודות והדודים שיש להם בעיות מכל סוג שהוא. רק שתדעו שזה כמעט מאחור, כבר הכל כמעט מאחרינו.

      לכל עם ישראל! אני רוצה להגיד לכם שכאשר אנחנו מגיעים לחנוכה יהיו לנו התרחשויות רוחניות גדולות עד מאד שיזכירו לנו את המכבים, זה יזכיר לנו את הגדולה שלנו, זה יזכיר לנו את בית-המקדש שלנו, למרות שאנחנו נהיה מאד מפוחדים, ואנחנו נהיה קבוצה כה קטנטונת מוקפת בכמויות עצומות של אנשים פראיים עם כלי נשק נוראים, אך בכל זאת הלבבות שלנו יהיו מלאים בשמחה מפני שאנחנו שוב נחוש מה שהמכבים הרגישו, אפילו שאנחנו נהיה שרויים בפחד ואימה. זה יהיה נראה בלתי-אפשרי לצאת בכלל מן הסיטואציה הזאת, אבל ד’ יעזור לנו ואנחנו נצא.
      ואחרי זה יגיע צום עשרה-בטבת, ואנחנו נתאבל כפי שמעולם לא התאבלנו. אנחנו נבכה ונתחנן כפי שמעולם לא עשינו בתשעה-באב, נוסיף להתחנן ולבכות ולהתחנן אל ד’ לחזור ולבנות את הבית שלנו, את בית המקדש שלנו, ושלא יאפשר לגויים לעשות את הדבר הכי שגעוני, להרוס את כיפת-הסלע ועל מקומו לבנות חס ושלום טמפל מקדש לפולחן-הדת האלילית החדשה שלהם, חס ושלום, ימח שמם וזכרם. זוהי התכנית שלהם – לבנות בראש הר המוריה, בראש הר הבית מקדש לעבודת אלילים עבודה זרה מן הסוג הגרוע ביותר.

      ואז אנחנו מגיעים לפורים, ואנחנו נתחנן אל ד’ להציל אותנו מהמן, ויהיה לנו כאן ‘המן’ שנצטרך להנצל ממנו. ויהיה עלינו להילחם, להילחם בפחדים שלנו, ולהתחנן אל ד’ להציל אותנו מהאיש האיום והמרושע, אדם מבעית עד אימה עם הצבאות שלו ועם המשטרה שלו. נצטרך להתחנן מאד חזק. ד’ יציל אותנו.

      הוא יציל אותנו – ואז יבוא חג הפסח, ואנחנו נהיה קבוצה מרופטת ושחוקה של אנשים מרוטים כאשר אנו יושבים מסביב שולחן ליל-הסדר, עם מצות ויין שד’ ישלח לנו באופן ניסיי ואנו נתחנן אל ה’ להציל אותנו. נתפלל הרבה אל ד’ נתחנן אליו להביא את הגאולה השלימה.ובחג שביעי של פסח נשמע את נשמע את קול השופר, ובליל-הסדר יראו בכל בית את אליהו הנביא. כל היהודים שהם אמת’דיק אנשי אמת יראו אותו ואמתך . וזה ינסוך בנו כח, אבל עדיין זוהי לא עת קץ הגאולה.
      אני לא יכול להמשיך להסביר מעבר לכך, אבל כאשר אנחנו רואים את אליהו הנביא אנו נדע שבקרוב מאד הגלות הארוכה והמרה הזו תהיה מאחרינו, וסוף-סוף אנחנו נהיה בני חורין מרגע זה והלאה יהיו מלחמות רבות יותר וגדולות יותר. יהיו נביאי-שקר ומשיחי-שקר, אבל אנחנו נהיה דבקים לקדוש ברוך הוא, ולזרעו של דוד המלך, למשיח צדקנו, משיח האמת שלנו. הוא יגלה את עצמו – ובמוצאי שביעית אנחנו ניכנס לבית המקדש ונקריב קרבנות ונשמח, ונעלוז, ונרקוד, ונהיה מאושרים בשמחה הגדולה ביותר שהיתה אי פעם בכל העולם אפילו שמסביבנו שני-שליש מן העולם יהיה הרס וחורבן, ורק מעט מאד יהודים עם עוד פחות מזה גויים – ישרדו.
      קיבלתי את הרשות לגלות לכם את ההתרחשויות העתידיות הללו בכדי לתת לעם ישראל חוסן ועידוד כדי שנוכל לעבור את הזמנים הקשים הללו. אני מתחנן אל עם ישראל מתוך מעמקי ליבי שכל יהודי ירגיש את האחריות שיש לו ליהודי אחר. כל יהודי-אמיתי חש אחריות כלפי יהודי זולתו, הוא מרגיש שהוא חפץ לעשות חסד עם יהודי אחר – וכך אתם יודעים שזה באמת- אני כל כך אוהב את עם ישראל שרק להגיד את זה – זה גורם לי לבכות ואני מתחנן אליכם,
      בבקשה הקלו על עצמכם. שובו אל ד’. סלקו את הגשמיות שהיא כל כך חסרת-משמעות, את כל הצעצועים, את כל צעצועי המבוגרים הטפשיים, כל סרטי הוידיאו, את כל הדברים שגורמים לנו לבזבז את ובמקום כל זאת להקדיש את כוחותינו לצמיחה רוחנית. והדרך הטובה ביותר להתפתח רוחנית זה כאשר הזמנים קשים. אנחנו לא רוצים ,אמנם שהזמנים יהיו קשים, אבל אנחנו מוכרחים להשתמש בזמני העתיד הקשים בכדי לעזור לנו לצמוח. בבקשה, הבה נרכז את ליבנו ונשמתינו וכל כוחותינו לצמיחתנו הרוחנית, למרות שמסביבנו ישרור חורבן ומות. אנא, המשיכו להתעלות, אנא המשיכו להתקרב יותר ויותר אל הקב”ה.

      שאלה: האם עלינו לחשוש מהדאע”ש? תשובה: קבוצת הרוצחים הזו נוצרה על ידי הרשעים בשביל להטיל פחד בעולם. אין להם כח אמיתי של ממש. זה הכל פארסה, והאירופאים בהחלט לא רוצים אותם בשטח, ובודאי ינסו להתפטר מהם בהקדם האפשרי. בכל אופן הם ירדו למחתרת והם יגרמו הרס בעולם, מפני שכיחידים הם יכולים לפוצץ מאות מקומות באירופה, ובאמריקה, ולא רק במזרח התיכון. כצבא – הם אינם צבא. הם בסך-הכל קבוצה של אנשי-פרא. הם משתמשים בטקטיקות מחרידות של עריפת ראשי אנשים, לא עלינו, או רציחתם בצורות איומות בכדי להפחיד אנשים. אבל אל תשימו אליהם לב. זה הכל משהו לא-אמיתי. כן, אנשים נרצחים, והם מאד אכזריים, אבל אין להם שום כח, וד’ יהרוס אותם.
      אין שום דבר להוסיף כעת. אני נתתי לכם סוג של צפיה מקדימה מראש. עד עתה האוטיסטים כתבו הרבה דברים וכולם התממשו אך לעומת זאת, מעולם לא הגדרנו לוח-זמנים, מפני שהאנשים היו צריכים ‘לסחוב’ את עצמם לאורך שנים ארוכות מבלי סוג-החיזוק הזה. לא היתה כל תועלת בנתינת מסגרת זמנים, מפני שלבטח האנשים היו אומרים: ” אואו, מצויין, יש לנו עוד עשר שנים, נו, טוב, בואו
      נמשיך לחגוג עד אז, עדיין יש לנו עוד זמן לעשות תשובה”. כעת אין זמן.

      ישנו דבר נוסף שאני רוצה לומר

      בעתיד הקרוב ביותר מדינת ישראל עומדת לקרוס. והיא כבר בתהליך של התפוררות עם כל הריקבון והניוון של עצמה. וזה מה שעומד לקרות – אם ירצה ד’. בקרוב מאד ה’כַ אוֹ ס’ עומד להתגבר עד שהגויים משתלטים, ואז משיח יקח את השליטה מהגויים, והגאולה השלמה תתחיל בעזרת ד’

  • מספר 666  On אוקטובר 18, 2009 at 7:51 pm

    שהיו בכנס וביקשתי מהם שישלחו את הרצאותיהם .
    בדרך כלל לא קיבלתי תגובה ברורה.
    כדאי לזכור שבעולם המדעי מקובל שעדיף שהרצאות יתפרסמו רק בפרסום מדעי כדי שתהיה להן חשיבות אמיתית וייתכן שיש חשש מפירסום ראשוני באינטרנט לפני שהן מתפרסמות בפירסום זה.
    לדעתי לחשש הזה אין טעם ,בדרך כלל חולפים כמה שנים עד שהפרסום המדעי מופיע ואז יש לו השפעה רק בקרב חוקרי התחום.
    לעומת זאת אם הפרסוןם מופיע גם באינטרנט בתוך זמן קצר לאחר ההרצאה המקורית הוא יוכל להתפרסם הן בקרב החוקרים בתחחום והן בקרב הקהל הרחב.

  • אריה מורגנשטרן  On אוקטובר 19, 2009 at 5:23 am

    האמירה כי הפעלת תכנית הגר"א "אמורה להמשך עוד כמה מאות שנים לפחות" היא של אלי
    אשד ולא שלי. הגר"א לא הזכיר מתי יסתיימו התהליכים. הוא רק קבע תאריך התחלה
    והיא המאה השביעית ( ה' ת"ר -1840 )כמו שנקבע גם בספר הזוהר.
    לגבי ר' שמואל מקלם. יש לציין כי לאחר שירד מהארץ הוא חזר אליה שוב לאחר חמש
    שנים, בשנת תרכ"ז (1867) השנה בה נפטר ונקבר בהר הזיתים בירושלים.
    הלה לא היה מעורב בחיי הקהילה הירושלמית, לא מילא בה כל
    תפקיד גשמי או רוחני בנגוד לחכמי ליטא אחרים שעלו לירושלים והיו פעילים בבניין
    "החורבה" למשל, כמו ר' יעקב ברלין אביו של הנצי"ב או ר' יוסף זונדל מסלנט.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: