דרושים משוררים ופילוסופים-נטלי גוטמן

הפילוסופים אפלטון ואריסטו בעת שיחה באקדמיה של אפלטון באתונה .ציור מאת רפאל סנציו.

רשימה של העיתונאי יאיר לפיד עוררה את נטלי גוטמן  מורה לפילוסופיה בכפר בדואי בנגב למחשבות  ולהשגות על מקצועה על משמעיויותיו ועל היחס כלפיו בחברה. .

 

"ילדים הם בני אדם חושבים… אבל מהר מאוד הם מבינים

ששאלות מטפיסיות אין להם מקום בעולם האמתי,

 ומתחילים לשאול שאלות "אמתיות"… שיש להם תשובה נחרצת,

או לחלופין, מחכים שיאכילו אותם בכפית בתשובות מן המוכן"

 אוסקר ברניפייה, מתוך " ספר הניגודים הגדול",

וגם לילית וגנר, "הפרעת קשב", ידיעות אחרונות, 4.10.09, עמ' 24.

בעיתון סוף השבוע – 25 לספטמבר,  של ידיעות אחרונות, תחת הכותרת "על עבירות שיום הכיפורים לא מכפר", כותב יאיר לפיד בין היתר: "אנחנו לא צריכים כל כך הרבה עורכי דין, זה בזבוז מבהיל של שכל ושל אמביציה, ושל כישרון שיכול היה להועיל במקומות אחרים… יש לנו גם יותר מדי רואי חשבון, בוגרי מנהל עסקים ובוגרי כלכלה, שתרומתם לחברה- כולם יחד- היא בערך כמו של מורה טובה אחת בדימונה שתלמידים אוהבים אותה… ומצד שני, אין לנו מספיק ביו-טכנאים, מנתחי מוח, מהנדסים, אנשי מחשבים, מתמטיקאים, מורים, ואפילו פילוסופים ומשוררים. הפקולטה למדעים מדויקים מתרוקנת, הפקולטות למדעי הרוח ריקות כבר מזמן."

מקסים עובדתית, שהרשימה הארוכה של אישים חסרים בחברה נחתמת ב-"אפילו" משוררים ופילוסופים. כלומר, עדיין, קיימת הזדקקות לסוג של קידמה או מידע אקטואלי המסתתר בשירה ובפילוסופיה, כאשר העדרו, אולי, קשור למצבנו המדרדר. אולם, כשחיינו נמדדים לטווח קצר, חוסר פרנסה שבתחום חורץ את דינו.
המושג מידע מתפרש  כמה ש"אינו אירוע בפני עצמו, אלא קשר תבניתי בין האירועים… הוא חומר, אך אינו כפוף לחוקי השימור- אפשר ליצור מידע ולהשמידו…"
(קרל ו. דויטש, דגם קיברנטי פשוט, מתוך ברוך זיסר, מדעי המדינה לגווניו, האוניברסיטה הפתוחה, 1993, עמ' 318).
ובדרך השלילה נשאל: במידה ובמקום שהושמד המידע, מייד נגיע לבורות?
רולס בספרו "תיאוריה של הצדק" כותב:
"הבורות לא נוגעת לידע הכללי על העולם או להבנת המאפיינים הסוציולוגיים והפסיכולוגיים הכללים של התחברות בין בני-אדם. ידע כזה דווקא יש להם (את זה לומדים בקלות). אך אין הם יודעים את הפרטים הנוגעים לטבעם… כיחידים".
(שם, פרק 6- תורת המשחקים, האסטרטגיות והשחקן הרציונלי, עמ' 340).
נראה כי הדילמה העיקרית היא בזיהוי ושמירה על טבענו כיחידים, כברי תרבות אישית. ואיך אכיר בעצמי, אם אלמד לא כפרט אלא ככלל?
יש חוזרים וטוענים כי מיתוסים זה כל ידיעתנו – "הזיכרונות הפיוטיים של המלך שעל פיהם הוא מפרש את מניעיו… אלה הם חיקויים של דגמים רומנטיים השאולים מספרות…המלך שייך לשורה ארוכה של גיבורים המנסים במודע לחיות " כמו בספרים"…מה שנתפס כבדיה עשוי להתגלות בדיעבד כמציאות…"
(יעל רנן, יחסי תיאטרון ומציאות ב"נסיכה אמריקאית", פורסם במחקרי מכון פורטר, 1996, עמ' 3-17).
"מבחינתי זו הנחמה הגדולה ביותר: לדעת שבאמת אין דבר שלם יותר מלב שבור"- מתוודה חנוך דאום, אשר מגיל 22 למד מקריאתו העצמאית בכתבי פרויד – חמש שנים ששינו את חיו, כלשונו.
(ידיעות אחרונות, 7 ימים, , עמ' 48, 11/9/09 )
נראה, שלמידה "המגשרת במודע" בין "לב שבור ואדם שלם", עשויה להעניק אושר לתלמיד טוב.
טבעי לא לראות את הקשר בין סבך רגשי ושלמות אינטלקטואלית, היה זה אריסטו שתיאר תודעה כמחויבת לדואליות- לשתי תבונות: אחת עיונית-רציונאלית, והשנייה–מעשית- אי-רציונאלית מיסודה, זו שמספקת ל"מעבד הנתונים" הרציונאלי את התוכן – המידע המקופל בתור סיפוריה, הרי, תפקידה לברור נתונים על העולם, אך בצורה לא אנליטית- לא מדויקת – רגשית. בתמצות פופולארי, אופייה של התבונה המעשית נעוץ בכך שרק הניסיון שומר החיים מעיד על חיוניותה, היא מסוגלת לשמור על תכנים מוסריים בלבד, כאידיאות, במינוח האפלטוני ולהעבירם לשמירה ולעיון בתבונה הרציונאלית.
הדבר מסתכם בדאגה מעשית מתמדת לשפיות האנושות!
דווקא, משום כך, – מגלה אריסטו לפני יותר מ- 2400 שנים, – התבונה האי-רציונאלית קודמת לתבונה העיונית-רציונאלית. זהו תהליך הכרחי ומספיק להפיכת האדם בכוח לאדם בפועל המפותח אינטלקטואלית.

אם כן, נסו למצוא קשר בין מבחני בגרות בספרות, תנ"ך, היסטוריה וכו' לבין לבו השבור של תלמיד טוב. זהו, שאין שום זיק ביניהם, המיתוסים התנכיים והספרותיים אינם נלמדים אצלנו כפיוט רומנטי המסייע לפעילות התבונה המעשית. לקראת הבחינה שכה חיצונית לנפש התלמיד, עולמו השכלי מדלג על לבו והולך לעולמים…
היחיד שלומד ככלל- הוא מעין לקוח במוסד החינוך-חובה, כל פחדיו מתעוררים מחוסר ידע על אופן תגובת הלב על הנלמד. מי שלא מנוסה לינוק מסיפור מיתי מרגש, מטלטל, שכלו חסום מעשית. התוצאה הלא ראויה מכך נקראת בורות,
או במקרה הטוב, התבצרות בידע טכנולוגי.
הדבר נמנע אם עוד בנעוריו יתארגן השכל דואלית, כשהאפשרויות והזמן לרשותו. ראשית כל, אדם יבחר לעצמו תפקיד בדוי ראוי ואישי, וייהנה ממותרות הסימולציות של הלב השבור, השרוי בקטרזיס ללא פשר. ולכן, יבקש לדעת…
על היכולת לעמוד במבחן דעת מול חבריו ומוריו מוכן האדם להילחם כעל בגרותו (ולא על הזיכרון המוכתב לצורכי הבוחן החיצוני שחסר גישה לזה). לקהל המוכר לו הוא מחויב מטבעו ובמודע, משתוקק שיבינו וישפטו אותו על יכולתו האישית להרשים ויתנו לו נשימה וציון על כך… מזה יצא מנוסה רגשית ואינטלקטואלית, מוכן ללימודי המשך…
יעל רנן כותבת:"המרכיבים הריאליים הם ברובם בלתי-נגישים לתודעה, ביכולתנו רק לנחש את טבעם. לעומת זאת, עיצוב מסוגנן של עצמנו מספק לתודעה את כל הנדרש לה כדי לזהות ולפרש את אפיוני הדמות. התודעה עוקפת בכך את התסכול המתמיד הכרוך בניסיונה להכיר את הדבר כשל עצמו ומסתפקת בהכרה של תוצרים שהיא עצמה בנתה בהתאם לצרכיה" (נורית יערי עורכת על המלכים, צוענים, ושחקנים, המכון פורטר, 2005, עמ' 105).
להבדיל מהתנהלות וירטואוזית זו של תודעת האדם, המאובנות של הכל
ל, ידה קלה בסיפוק תשובות מוחלטות לקיום היחיד בחברה, אך הוא המוכשר שנמלט וממשיך את חיו בלעדיה! בור? חפשי? שיכור? ללא חברה – ללא דאגות, תגובתו אלימה בדרגות מגוונות. בזמנים טובים צומחים ממנו משוררים ופילוסופים. בזמנים טובים יותר, חשיבה פילוסופית משתווה לפוריות – לגידול מדענים בעלי קשב פיוטי.

ובכן, הלמידה המסוגננת- בזכותה נוצרים טקסטים באיכות של אידיאלים פיוטיים שיהוו מצפן לדורות. תלמיד–בעל-עתיד נבחן על תבניות חשיבה אידיאליות שלמד לעצב לשונית ופיגורטיבית. הרווח כרוך בהספק הנעורים, ערכו במבחן האישיות, ראשית, מול מורה וחברים בכיתה, כצוות בסיסי בתהליך הישרדותו התודעתית. התודעה המפסלת משברי עצמה לאורך כל שנות התרגשותה "המעשית" המבטלת כל זרעי הזילות והריאליטי.
אין לה אח ורעה עם מבחני בגרות הגזורים מהכללה. האדם המוכלל והמוגבל בכל היקר לו – בתכליתו-נטייתו להיות החלק המרגש מעצמי השלם- עתידו מוטל בספק, כמו גם עתיד החברה שאנשי מקצועות צרים מציפים אותה כסרטן השותה מכלל חסרונותיה.

נוכל לשפוט על עבירות כאלה בחומרה, ולא כדי להאשים את הנאשמים– רק כדי לוותר על הבלורית של מום ממסדי. ואז, בעמנו היחיד ייבקע חוש נשכח יהודי משהו. לא צריכים לחכות לאסון, – כתבו כבר רבים ויאיר לפיד ביניהם.
ההשגחה הפילוסופית חקוקה לנו על המצח כאות קין – רוצה להיות מאושר  אבל בנתיים בעל  הפרעת קשב פיוטית!

בינתיים, הורים מאחלים למשמעת הצבאית שתציל את ילדיהם המבוזבזים בביתי-ספר, שילמדו סוף-סוף בכיתה א' של אומץ לב, סבלנות למילה, לכאב נפשי ולסבל יהודי, האומנם?

לא נמאס לכם להזדעזע מבני 17 כממופרעים, אך לדלג על בורותם – מפחד לעורר את הגרוע מכול, את זעם הבוסר חסר האונים, הקורע אותם ואתנו?
איך ילמדו היסטוריה מזכירת תאריכים בין מלחמות? ועל חכמת התנ"ך באמצעות פירוקו לאמצעים דידקטיים זרים לחייהם היצריים? ואת לבם השבור מטבעם, את מהותם, איך יאספו בשנות ההיכרות המונוטונית עם מרכיבים טרום ספרותיים וטרום פילוסופיים, שהוגי השירה והפילוסופיה עצמם לא מעלים בעת כתיבתם…עגנון סירב להתייחס לפרושים טכניים או אחרים, המשטחים את גלי המשמעות הרגשית שיצר. אז, מי אנחנו שנכפה זאת ובאופן כה שיטתי, בכוח הזרוע של חוק ממסדי דל אמצעים, על מוח רך שטרם הושלם אפילו פיזיולוגית עד גיל 18? ולמה שילמד וירצה לזכור שרירותית טענה "חינוכית" חיוורת שחיצונית לו מעצם בריאתו, כאשר בחייו "שלאחר הבגרויות" לא יוכל למצוא כל אישוש לקיומה באף עולם מבין האפשריים עבורו!

קשה ללמוד ללא תקווה, אי- אפשר ללמד לחולשה ולרפיסות תפיסתית – אלו ההשלכות של "מדיניות הפרנסה". נשמעים קולות, כמו של סמנכ"ל בכיר וראש המנהל ברשת "אורט" שכותב:" באופן שבו נחשבת המתמטיקה כבסיס כל המדעים, כך גם פילוסופיה היא ערש הלמידה", הוא חולם על שיעורי פילוסופיה חובה לכל תלמיד במאה ה-21. (ידיעות אחרונות, 4.10.09, עמ' 15)
אבל, דווקא היום, בעקבות ההיכרות עם סוגי אלימות ומבוכה מודרניים, נהירה צדקתו של אריסטו- החובה היחידה המוטלת על המוח ומאפשרת אבולוציה תודעתית, היא חובת העיסוק בחשיבה פילוסופית ופיוטית. זהו הכרח שקודם לכל עיסוק במקצועות מדויקים כגון מתמטיקה ומדעים ומקביל להם לאורח כל חיו הבוגרים.
בצירוף ובסדר זה מופיעים כישורי כריזמה רטוריים, תיאטרליים, דיפלומטיים.
אם יתמלא המוח בתכנים אידיאליים, תהיה מובטחת פעילותו גם במקצוע אישי צר.

נטלי גוטמן
9.10.09

 

קיראו עודממאמריה ושירתה של נטלי גוטמן :

מבחן במבחן 

דרושים משוררים ופילוסופים 

יסנין שלי : ראיון עם נטלי גוטמן

הבלדות הבעייתיות של נטלי גוטמן

דאלי קירקגור וגם כמה אחרים 

לזכרו של ישראל פוליאקוב

שירתה של מרינה צוטייבה

דף הפייסבוק של נטלי גוטמן 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • יוני  ביום אוקטובר 20, 2009 בשעה 9:01 am

    וכאשר הוא ומשפחתו גרים ומבלים עם השמנת של תל-אביב, ולא יודעים מה זאת מלחמת הישרדות וחוסר עצמאות כלכלית.

    אם הוא מוכן לשלם – אני מוכן להיות פילוסוף. אני אפילו אשמח מאוד לתרום לחברה ולהיות פילוסוף וגם בטוח שאהיה פילוסוף טוב.

  • גיורא לשם  ביום אוקטובר 20, 2009 בשעה 2:13 pm

    נטלי,
    כמה שאת צודקת!

  • ירדנה אלון  ביום אוקטובר 20, 2009 בשעה 3:05 pm

    ללכת לאונברסיטה,ללמוד פילוסופיה,ללמוד על זרמים וצורות חשיבה פילוסופיים?
    אם הוא חושב שזה מה שנחוץ? במקום לשלוח אחרים ללמוד פילוסופיה שילך בעצמו
    מעבר לזה שיש לנו מרצה לפילוסופיה בממשלה הלוא הוא שר האוצר יובל שטייניץ,הוא אמנם לא פילוסוף,מפני שלא כל מי שלמד פילוסופיה הוא פילוסוף, נו אז במה זה עוזר לנו?
    יחד עם זאת יש לא מעט קריאות היום של פרופסורים לכלכלה למשל שקוראים לסטודנטים לא ללמוד כלכלה ומינהל עסקים מפני שבאקדמיה הישראלית מלמדים רק תיאוריה אחת והיא התיאוריה הכלכלית ליבראלית בגלי צה"ל ,יש עכשיו סדרת כתבות על הנושא כדאי להאזין אומרים שם הרבה דברים של טעם

  • שועי  ביום אוקטובר 20, 2009 בשעה 9:10 pm

    ותודה גם לאלי שנתן לדברים אכסנייה
    כבר הוראטיוס ב-Ars Poetica שלו כתב כי הפילוסופים הקדמונים היו כותבים שירים ומצפינים בתוכם את עיקרי משנתם בכדי שישוננו על ידי בני הדורות הבאים
    גם אפלטון וגם אריסטו דווקא הסתייגו משירה מיתית שאינה קרובה אצל החשיבה האנליטית
    אפלטון בפוליטיאה תובע לגרשם מן העיר
    עם זאת, יצירות פילוסופיות רבות מן הזמן העתיק ואילך נמסרו בשורות שיר
    את הפרשנות הפילוסופית המאסיבית לאפוס ההומרי בימי הביניים המוקדמים וברנסאנס (ימבליכוס ועד ויקו) אי אפשר להסביר אלא כנהיה לאיחוד הפילוסופיה והשירה. קרוב הוא בעיניי, כי לפיכך זכו שיריהם של גתה ושל הלדרלין למעמד-על בקרב האינטלקטואלים הגרמניים של המאות האחרונות
    ועייני גם בספר שיריו המעולה של תמיד גרינהברג על הנפש הצמאה, ובמיוחד בשירו 'על היש הפיסיקלי' שהוא כעין פואמה הדנה בין היתר בדיוק בנקודות המגע בין פילוסופיה ובין שירה

  • טוסבראהינדי  ביום אוקטובר 22, 2009 בשעה 2:57 pm

    חוב"ב חזר מהניכר לחופשת מולדת, שימן את סיכותיו שהחלידו ובא לבקר אצל 666 ואתרו.
    וחוב"ב מרגיש כמו חוני המעגל.
    אבל באמת שום דבר לא השתנה.
    ואין לו יותר -זמנית- שימוש בסיכותיו
    אז חוב"ב יוצא לחופשת ניכר בימים הקרובים
    ולנשארים שלום

  • רביב  ביום אוקטובר 22, 2009 בשעה 10:26 pm

    תודה גדולה לאלי על הכתבה המרתקת, כמו גם על יתר הכתבות שהופיעו עד כה בבלוג שלו. אני קורא קבוע ומוכרח לציין שהאיש פשוט יהלום. עיתונאי מעולה יודע להקיף נושא מכל צד ולהפכו למעניין. הייתי שמח למצוא עתונאים כמוהו בתקשורת, ואין הרבה

  • משה  ביום אוקטובר 24, 2009 בשעה 5:55 pm

    שלום נטלי.
    קראתי בעניין רב ובהנאה רבה את הכתבה שלך
    " דרושים משוררים
    ופילוסופים…" התרשמתי גם מהתוכן וגם מהסגנון הפיוטי.
    יש לי רק הערה אחת – לא כך מתחיל מרד.
    המהפכה הצרפתית החלה כידוע לך מכך שתכנים פילוסופיים של
    תנועת ההשכלה תורגמו לסיסמא קליטה " אחווה! חירות !שוויון! "
    ועם זה ניתן היה להסתער על הבסטיליה…
    הכותרת: "דרושים
    משוררים ופילוסופים" תעורר גיחוך אם תופיע במדור "הדרושים"…
    אחת ההלצות שמסתובבת בחוגי הפילוסופים אומרת כי בעיתון "ידיעות אחרונות" הופיעה מודעה: למפעל תעשייתי גדול בנגב דרוש בדחיפות!!! פילוסוף……

  • נטלי גוטמן  ביום אוקטובר 24, 2009 בשעה 8:07 pm

    תודה לכל הדואגים לשלום התרבות האובדת… בוודאי שכולנו נרגע אם חרף כל ימשיכו לצוץ בינינו פרסי נובל "יותר מאשר לכל מליארד וחצי תושביו של העולם האיסלאמי, – כדברי יאיר לפיד השואל בתקווה מובנת: מהו הדבר שאנחנו עושים נכון?" (אולי, עדיין?).
    (ידיעות אחרונות, 8.10.09)
    הבעיה היא שבסטיליה של היום תפקידה כמחזה וירטואלי בלבד, שלא דורש שנהפוך את בסיסו ההיסטורי ללקח יחיד. העולם כולו על כף ידינו בזכות הנגישות למידע. לכן השינוי אפשרי בזכות למידה רב-תחומית בשטח התודעה האישית והכללית,
    .לא בשדה הקרב האלים
    ב-12 לאוקטואבר באותו עיתון כותב זאב צחור תחת הכותרת "שלום כיתה א'":
    …שהצמיחה הדרמטית במספר הלומדים לא שינתה דבר במבנה הלימודים…לפני קרוב לאלף שנים הלימודים התבססו על הנחה שסטודנטים ניחנו בכישורים בולטים והם מביאים לאוניברסיטה כמיהה להעמיק בעולם הדעת…מאז, תחומי הדעת הופרדו בקפידה, הפקולטאות חסומות בתוך עצמן….החומות החוצצות בין תחומי הלימוד גורמות לכך שללא הכרות עם יסודות התרבות יכולתו המקצועית של כלכלן, מהנדס, פיזיקאי תהיה פגומה…(וכתוצאה מכך)האוניברסיטה מוציאה מתוכה בוגרים שהם בורים עם תואר אקדמי."

    ואם לא די בכך כדי להיזדעזע – ולכן להשתכנע בצורך ובזכותו של תלמיד מודרני להרגיש אחראי לכישוריו ולפעול לפיתוחם העצמאית השיטתית ולאורך כל חייו(כפי שטען אריסטו), ושומה על המדינה להתמודד עם דרישת היחיד לחינוך ולתרבות ולא להוות מחסום לאישיותו… אם כל זה עדיין לא ברור, קראו עיתונים, מצאו את הביקורות הבוערות כגון זו של אריאלה רינגל-הופמן ב"סלקציה במועדונים" (ידיעות אחרונות,, עמ'21 ,22.10.09 ):
    "…אכן שמחה גדולה, סוף סוף תאיר הכנסת את אחרונת הפינות האפלות בחיינו: יש חוק, יש סדר, אין יותר אפליה…בכך, במאמץ לא גדול תייתר את שעות המחנך…ויחד עמם תעיף לפח האשפה של ההיסטוריה את שיעורי אזרחות שהוקדשו לשאלות כגון דא. השעות שהתפנו יוקדשו להכרת ספר החוקים… למשל, לעגן בחוק את הדרישה ההגיונית שלא ידקור אדם את חברו, אלא אם קבע לכך תור מראש… (וברצינות) הפיתרון לא מצוי בידיים של המחוקק, כי תרבות של עם לא נבנית בהבל פה. קבלת האחר היא תהליך ארוך, שרק חלק ממנו עובר דרך בתי מחוקקים…"

    המצב מסוכן עוד יותר לאור העובדה שאנחנו לא לבד בחולשותינו:
    "מדינת ישראל נחבטת שוב ושוב באותו מקום: הפלסטינים משקרים( זה נשקם הקלאסי של החלשים: זול, אפקטיבי, חסר סיכון, ובוא נודה-מכאיב!). הם הבינו, הרבה לפנינו, שהמלחמה מתנהלת לא רק ברחובות עזה אלא גם על מיליוני מסכי lcd".
    ((שם, 7 ימים, יאיר לפיד, "האחרים", 23.10.09

    מה אוכל להוסיף? אולי להלביש את העובדות בפיוטיות חסרת המעצורים של שילינג-
    חומר נמצא באלוהים כחלקו נטול ההכרה, אשר מנסה ללא הרף להתפתח-להתעלות ולהתהדר בישות הנעלה ממנו כגון הרוח, מעצמי חסר-ההכרה הוא מבקש להיגרר במודע להכרה הרוחנית. הרי, רוח וחומר- נפש וגוף- אחד הם באלוהים.
    ולפי אריסטו, אחד הם מבראשית האדם.

  • דרושים שחקנים ללא ניסיון  ביום אוקטובר 25, 2011 בשעה 11:34 am

    חצי מהפתרון של הבעיה הוא ההבנה שקיימת בעיה… אריסטו. משחק מילים יפה!

  • טכנאי מחשבים בירושלים  ביום נובמבר 29, 2015 בשעה 3:01 pm

    שקע טעינה, שחזור קבצים מכונן קשיח
    תיקון מדפסות- החלפת גומיות
    שחוקות, תיקון "הדפסה מלוכלכת" תיקון זהוי ה"טונר" על ידי המדפסת
    התקנת רשתות-רשתות אלחוטיות
    , הגדרות רשת ושיתוף קבצים ומדפסות
    … תחזוקת כיתות ומשרדים, ועוד
    שירות עד בית הלקוח
    טכנאי מחשבים בירושלים
    .מקצועיות ויחס אישי לכל לקוח
    טכנאי מחשבים בירושלים
    טכנאי מחשבים ירושלים
    שם מלא:
    שם מלא:
    אימייל:
    אימייל:
    .טלפון:
    .טלפון:
    הודעה:
    הודעה:
    שלח
    צור קשר
    איזורי הפעילות שלנו: ניתן להזמין טכנאי מחשבים בירושלים, טכנאי מחשבים בגבעת זאב, במבשרת ציון, בית שמש והקסטל
    שלום מחשבים
    תיקון מחשבים ירושלים
    תיקון מחשבים בירושלים
    מעבדת מחשבים בירושלים
    מחשבים ניידים
    שמי שלום. אני טכנאי מחשבים
    בירושלים פרטי הפועל כארבע שנים
    בתחום תיקון מחשבים שולחניים וניידים
    וכמו כן טיפול ברשתות תקשורת. אני שם דגש רב קודם כל על אמינות ועם זאת מתן יחס אדיב ואישי תוך
    התייחסות לצורך הספציפי של כל אחד ואחד מלקוחותיי
    פתרון תקלות מרחוק–תקלות רבות ניתנות לפתרון ללא הגעה לבית
    הלקוח או הבאת המחשב למעבדת המחשבים.
    טכנאי מחשבים איכותי פשוט 'ישתלט' לכם על המחשב מרחוק ויפתור את התקלה
    שליטה מרחוק טכנאי מחשבים

טרקבאקים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: