משפט המלוכה של שמואל הנביא

הספרים האבודים של התנ"ך

אנחנו ממשיכים במסע שלנו אל הספרים האבודים של המקרא . סע שהחל בחקירתהתעלומה של "ספר ה"ישר

והמשיך עם התעלומה של הביוגרפיות האבודות שנכתבו בידי נביאי 

  המקרא ומוזכרות בספר "דברי הימים "בלבד.  
כחובב ספרים מסתוריים מוחרמים ואבודים באופן כללי ,

ישלי עניין רב בכל הספרים האבודים שמוזכרים בתנ"ך. בספרי מקרא מוזכרים ספרים שוניםשעליהם הסתמכו והתבססו כותבי התנ"ך ,ושהיו מן הסתם מוכרים לקוראיהם הראשונים. אךספרים אלו ,כל אותם ספרים שהיו בספריה של המלך שלמה ,או למצער הספרים שהיו בספריההמלכותית בשומרון בימי המלכים

אחאב ,וירבעם השני והושע בן אלה בישראל לפני חורבנהבידי האשורים או בספרית  בית המקדש בימי המלכים חזקיהו ויאשיהו

וצדקיהו לפני החורבןבידי הבבלים לא היגיעו  לידינו. 

 מה בדיוק היה בהם נשאר בגדר תעלומה  שבה התחבטו רביםוטובים לאורך הדורות.
אנחנו יכולים רק להניח שמה ששרד בתנ"ך  היה המיטבשבמיטב. אבל אנו לא יכולים  להיות בטוחים בכך

. מה שברור הוא שכמה מאותםהספרים האבודים  היו מוזרים ומסקרנים ביותר.
אנחנו ממשיכים בסדרת המאמרים שנכתבתעל

ידי חיים מזר ועל ידי על הספרים האבודים של המקרא.

דמוקרטיה ראשונית במקרא - יסודות קדומים של ערכים דמוקרטיים / אמנון שפירא
בימים אלו פורסם ספרו המעניין מאוד של חוקר המקרא אמנון שפירא דמוקרטיה ראשונית במקרא : יסודות קדומים של ערכים דמוקרטיים שבו הוא מראה שאת יסודות הערכים הדמוקרטיים המקובלים כיום במערב ניתן למצוא בתנ"ך או לפחות בחלקים מסויימים בו .
ולרגל פרסום הספר נפרסם באתר זה שני מאמרים שעוסקים בהתפתחות רעיונות דמוקרטיים במקרא.
והמאמר הראשון שהוא עבודה משותפת של חיים מזר ושל אלי אשד עוסק בספר האבוד של הנביא שמואל שבו היציג לראשונה בהיסטוריה תוכנית למלוכה חוקתית שבה המלך אינו שליט עליון ומוחלט  אינו בנו של האל וגם לא משיחו או שליחו או נציגו או  משהו אלא לכל היותר-במקרה הטוב ביותר  ראשון בין שווים .

המאמר השני הוא "הדמוקרטיה מוצאה בתנ"ך " מאת חיים מזר.

משפט המלוכה של שמואל הרואה

מאת חיים מזר ואלי אשד 

גרסה מקוצרת  של המאמר מאת חיים מזר פורסם בהד המח"ר גיליון מס. 9 1994

חלק נוסף פורסם באתר "הידען " בשם "שמואל -כהן עם ילדות בעייתית ".


וַיְדַבֵּר שְׁמוּאֵל אֶל-הָעָם, אֵת מִשְׁפַּט הַמְּלֻכָה, וַיִּכְתּבֹ בַּסֵּפֶר, וַיַּנַּח לִפְנֵי יְהוָה; וַיְשַׁלַּח שְׁמוּאֵל אֶת-כָּל-הָעָם, אִישׁ לְבֵיתוֹ.
( שמואל א' פרק י)
: שמואל כתב ספרו וספר שופטים ורות
( בבא בתרא יד , עב .)

שמואל הנביא .ציור מאת קלוד ויגנון
שמואל הנביא היה אחד הנביאים הבולטים בתולדות ישראל .הוא אחד משלושה נביאים שהיו גם מנהיגים ביחד עם משה רבנו ודבורה הנביאה.

שמואל: כהן עם ילדות בעייתית

שמואל ,אימו חנה והכוהן עלי.

ספר שמואל א' פותח בסיפורה של חנה אשר התקשתה להרות ולאחר תפילותיה ותחנוניה לאל ,זה נעתר לה והיא אכן יולדת בן וקוראת לו שמואל.בעקבות לידתו של שמואל היא ילדה שלושה בנים ושתי בנות(שמואל א' ב' 21 ).לפני לידת שמואל חנה נדרה כי אם אכן תלד בן, תיתן אותו ל"יהוה כל ימי חייו ומורה לא יעלה על ראשו"(שמואל א' א' 11 ).הקורבן שהיא מוכנה לתת הוא גדול מאוד.אין מדובר בקורבן דמים,אלא בנכונות לוותר על הבן ובמקום להיות ילד רגיל הוא ישמש בקודש. וזה מה שהיא אכן עושה.היא העבירה את שמואל לחסותו של עלי הכוהן "והנער משרת את יהוה את פני עלי הכוהן"(שמואל לא ב' 11 ). על נדר זה חנה חייבת היתה לספר לבעלה,אחרת איך תסביר לו שהילד לא יגדל יותר בבית,אלא בביתו של אדם זר גם אם מדובר בעלי הכוהן.מסיבה זו אי אפשר היה להסתיר משמואל עם התבגרו שאביו מולידו הוא מי שהוא אחר ולא הכוהן שבביתו גדל.

שמואל העביר את ילדותו שלא במסגרת הרגילה. הוא לא גדל בבית הוריו.קשה לומר שאלקנה אביו הרגיש בכך בנוח.לא הוא שגידל את בנו אלא מי שהוא אחר.שמואל עצמו,משעה שעבר לבית עלי נותק מסביבת הגידול הטבעית שלו והיה ספוג כל כולו באווירת הקודש,בתוך ביתו של המנהיג הרוחני של העם. התנהגותו היתה בוגרת הרבה מכפי גילו בבחינת המעמד מחייב. משעה שנולדו אחיו ואחיותיו האם המשיך להתרועע איתם,חלק מחוויות הילדות הקשורות למעשי משובה שבין אחים ואחיות? הקשר היחידי שהיה לו עם בית ההורים היה עם האם כפי שנרמז בפרק ב' 18-19 :"ושמואל משרת את פני יהוה נער חגור אפוד בד. ומעיל קטון תעשה לו אמו והעלתה לו מימים ימימה בעלותה את אישה לזבוח את זבח הימים".בבגדים שהיא תפרה לו היא גם הכינה אותו נפשית לתפקיד רם לעתיד לבוא.האם נהגה בחוכמה? הוא כילד הרגיש מחוייב לכך .קרוב לוודאי שלא פעם שאל את עצמו האם הוא אכן עומד בציפיות שמצפים ממנו.

מי מילא בפועל את תפקיד האב? היה זה עלי הכוהן. מכיון שבניו מעלו באמונם כלפי האל(שמואל א' ב' 12 )אימץ עלי את שמואל וראה בו את ממשיכו,בו הוא יוכל לשים את כל יהבו.סביר ביותר להניח שגם עם כך אביו מולידו לא הרגיש בנוח.שמואל היה חייב להתנתק אט אט מאביו הביולוגי ולהישען על עלי ועלי כבר לא היה אדם צעיר. סביר להניח ששמואל חרף המעמד שאליו נשאב והאהבה שהעניקו לו אמו ועלי הטילו עליו מעמסה כבדה מאוד.הוא היה צריך להתמודד לאורך זמן עם השאלה את מי יאהב יותר, את אביו מולידו או את עלי?

איך התמודד שמואל עם ילדות בעייתית זו? רמז לכך מוצאים בפרק ב' 26 : "והנער שמואל הולך וגדל וטוב גם עם יהוה וגם עם אנשים". נראה ששמואל היה נער בריא בנפשו ונבון.הוא השכיל להתמודד עם בעיות ההתבגרות הלא שגרתיות שלו. למרות שגדל בתוך האליטה הכוהנית לא הרגיש עצמו מורם מעם. במקביל לעבודת הקודש אותה מילא בנאמנות ,יחסו כלפי האנשים סביבו היה חם ולא מתנשא. הקשר שלו אתם היה בגובה העיניים.בפרק ג' 20 נאמר : "וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל לנביא ליהוה".

לשמואל היו גם תכונות תרומיות של מנהיג ושמו הלך לפניו בכל ישראל כאדם נאמן ושקול, מה שמעיד כי לבד מתבונתו והיושרה שלו הוא ניחן גם בתכונות של מנהיג.

ופרט לכך הוא התגלה גם כסופר.

שמואל הסופר

 לדברי חז"ל  שמואל היה סופר פורה למדי,ואיך שהוא במהלך חיים גדושים ופעילים בזמן שהיה עסוק בשפיטה והנהגה של העם כשהוא נודד ממקום למקום,ובזמן ששימש כמנהיג רוחני לצידו של המלך הראשון שאול הוא גם מצא זמן לחבר ארבעה ספרים שונים .
הוא חיבר את ספר שופטים . ספרו הידוע ביותר היה  ספר שמואל  שאולי במקור שמו היה "דברי שמואל הרואה " ושם נכתבו "דברי דוד המלך הראשונים "(  דברי הימים א'  פרק כט פס' כט) ומן הסתם הכוונה רק לחלק מסויים בספר שמואל א' המגיע עד פרק כז לאירועים שלפני מותו. שאר הספר על פי חז"ל הושלם בידי נתן הנביא וגד החוזה שהיו יועצי המלך דוד(בבא בתרא טו ע"א והם כנראה כתבו ספרים נפרדים שלעתיד שולבו עם ספרו של שמואל שבמקור לא היו קשורים אליו. ).

   לפי המסורת שמואל  כתב גם את מגילת רות העוסקת בתולדות המשפחה של דוד בן ישי שאותו משח שמואל למלך. .

אלא שהיה גם ספר רביעי שאותו כתב שמואל והוא נשאר מסתורין.  


. בספר שמואל עצמו   מצויין רק פעם אחת ששמואל עסק בכתיבה וזה דווקא לגבי ספר שאינו אחד מהשלושה האלה ששרדו בידינו .וזה ספר העוסק ב"משפט המלוכה. ".
( במקרא אגב מוזכר רק סופר אחד ויחיד שהיה פורה יותר משמואל וזהו קודמו משה שעל פי המסורת חיבר את חמשת ספרי התורה ואולי גם ספרים נוספים שלא השתמרו על בלעם החוזה ועוד. ).

אך מה בדיוק היה בספר "משפט המלוכה " הזה? זה אינו ברור.

התנ"ך אינו מוסר לנו.ובכלל מונח זה מוזכר במקרא רק פעם אחת ויחידה אבל בצורה שממנה אפשר להבין שהכותב מניח שלקוראיו ידוע היטב מהו אותו "משפט מלוכה" שמן הסתם היה מוכר וידוע היטב בחוגים של כותבי המקרא .
ככל הנראה המדובר במסמך חוקתי. ואם כך היה זה ספר חשוב אף יותר בעיני שמואל ובני תקופתו מאשר שלושת הספרים האחרים שאולי חיבר.
אצל העמים האחרים עד כמה שידוע לנו לא היו בדרך כלל מסמכים מגדירים את זכויות המלך לעומת זכויות העם . ובדרך כלל או תמיד זכויותיו של המלך היו חד צדדיות ומוחלטות והדבר היה בגדר מובן מאליו .
עד כמה שידוע לנו לפני המאה ה11 לספירה ( זמנו של שמואל הנביא) או המאות ה-שמינית –שביעית לפני הספירה ( התקופה שבה נכתב- נערך ספר שמואל בגרסה המוכרת לנו היום ) לא ידוע על שום אומה במזרח התיכון או בעולם כולו שהיה לה איזה היא חוקה שקובעת את יחסי שילטון עם העם. ואת המגבלות והזכויות של שני הצדדים .
כלל האנושות בכל העולם נישלטה בידי מלוכות אבסולוטיות של אלים או חצאי אלים או בני אלים בעיני עצמם ובעיני האוכלוסייה שעליה שלטו להוציא יוצא דופן אחד: עם ישראל בימי שמואל הנביא .

שמואל מברך את המלך החדש שאול ..ציור מאת דורה .

וַיִּתְקַבְּצוּ, כֹּל  זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיָּבֹאוּ אֶל-שְׁמוּאֵל, הָרָמָתָה. ה וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, הִנֵּה אַתָּה זָקַנְתָּ, וּבָנֶיךָ, לֹא הָלְכוּ בִּדְרָכֶיךָ; עַתָּה, שִׂימָה-לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ–כְּכָל-הַגּוֹיִם. ו וַיֵּרַע הַדָּבָר, בְּעֵינֵי שְׁמוּאֵל, כַּאֲשֶׁר אָמְרוּ, תְּנָה-לָּנוּ מֶלֶךְ לְשָׁפְטֵנוּ; וַיִּתְפַּלֵּל שְׁמוּאֵל, אֶל-יְהוָה. {פ}
ז וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-שְׁמוּאֵל, שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם, לְכֹל אֲשֶׁר-יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ: כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ, כִּי-אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם. ח כְּכָל-הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר-עָשׂוּ, מִיּוֹם הַעֲלֹתִי אוֹתָם מִמִּצְרַיִם וְעַד-הַיּוֹם הַזֶּה, וַיַּעַזְבֻנִי, וַיַּעַבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים–כֵּן הֵמָּה עֹשִׂים, גַּם-לָךְ. ט וְעַתָּה, שְׁמַע בְּקוֹלָם: אַךְ, כִּי-הָעֵד תָּעִיד בָּהֶם, וְהִגַּדְתָּ לָהֶם, מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיהֶם. {ס}
י וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל, אֵת כָּל-דִּבְרֵי יְהוָה, אֶל-הָעָם, הַשֹּׁאֲלִים מֵאִתּוֹ מֶלֶךְ. {ס}
יא וַיֹּאמֶר–זֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר יִמְלֹךְ עֲלֵיכֶם: אֶת-בְּנֵיכֶם יִקָּח, וְשָׂם לוֹ בְּמֶרְכַּבְתּוֹ וּבְפָרָשָׁיו, וְרָצוּ, לִפְנֵי מֶרְכַּבְתּוֹ. יב וְלָשׂוּם לוֹ, שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי חֲמִשִּׁים; וְלַחֲרֹשׁ חֲרִישׁוֹ וְלִקְצֹר קְצִירוֹ, וְלַעֲשׂוֹת כְּלֵי-מִלְחַמְתּוֹ וּכְלֵי רִכְבּוֹ. יג וְאֶת-בְּנוֹתֵיכֶם, יִקָּח, לְרַקָּחוֹת וּלְטַבָּחוֹת, וּלְאֹפוֹת. יד וְאֶת-שְׂדוֹתֵיכֶם וְאֶת-כַּרְמֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם, הַטּוֹבִים–יִקָּח; וְנָתַן, לַעֲבָדָיו. טו וְזַרְעֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם, יַעְשֹׂר; וְנָתַן לְסָרִיסָיו, וְלַעֲבָדָיו. טז וְאֶת-עַבְדֵיכֶם וְאֶת-שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת-בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים, וְאֶת-חֲמוֹרֵיכֶם–יִקָּח; וְעָשָׂה, לִמְלַאכְתּוֹ. יז צֹאנְכֶם, יַעְשֹׂר; וְאַתֶּם, תִּהְיוּ-לוֹ לַעֲבָדִים. יח וּזְעַקְתֶּם, בַּיּוֹם הַהוּא, מִלִּפְנֵי מַלְכְּכֶם, אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם לָכֶם; וְלֹא-יַעֲנֶה יְהוָה אֶתְכֶם, בַּיּוֹם הַהוּא.
יט וַיְמָאֲנוּ הָעָם, לִשְׁמֹעַ בְּקוֹל שְׁמוּאֵל; וַיֹּאמְרוּ לֹּא, כִּי אִם-מֶלֶךְ יִהְיֶה עָלֵינוּ. כ וְהָיִינוּ גַם-אֲנַחְנוּ, כְּכָל-הַגּוֹיִם; וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ וְיָצָא לְפָנֵינוּ, וְנִלְחַם אֶת-מִלְחֲמֹתֵנוּ. כא וַיִּשְׁמַע שְׁמוּאֵל, אֵת כָּל-דִּבְרֵי הָעָם; וַיְדַבְּרֵם, בְּאָזְנֵי יְהוָה. {פ}
כב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-שְׁמוּאֵל שְׁמַע בְּקוֹלָם, וְהִמְלַכְתָּ לָהֶם מֶלֶךְ; וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל-אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל, לְכוּ אִישׁ לְעִירוֹ. {פ}
( שמואל א' פרק ח)

שום תשים עליך מלך

Prophet Samuel & David

בהתייחסות הכתוב לדרישת העם משמואל למלך מצוינים שני סוגי משפט והם משפט המלך ומשפט המלוכה. מבחינת דרך התייחסותו של שמואל למושגים אלה נאמר לגבי משפט המלך כי שמואל תיאר בפני העם בנאום את מהותו של משפט זה:"ויאמר זה יהיה משפט המלך אשר ימלוך עליכם"(שמואל א' ח' 11) ולגבי משפט המלוכה נאמר:"וידבר שמואל אל העם את משפט המלוכה ויכתוב בספר"(שם י'25).

 
הדברים לא רק נאמרים אלא גם נכתבים.זאת הפעם היחידה בספר שמואל שבה מצוינת פעולת כתיבה של שמואל.מילה כתובה מטבעה היא בעלת אופי מחייב.מהו ההבדל בין שני מושגים אלה?
כִּי-תָבֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלהֶיךָ נתֵן לָךְ, וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ; וְאָמַרְתָּ, אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ, כְּכָל-הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי. טו שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךבּוֹ: מִקֶּרֶב אַחֶיךָ, תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ–לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי, אֲשֶׁר לֹא-אָחִיךָ הוּא. טז רַק, לֹא-יַרְבֶּה-לּוֹ סוּסִים, וְלֹא-יָשִׁיב אֶת-הָעָם מִצְרַיְמָה, לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס; וַיהוָה, אָמַר לָכֶם, לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה, עוֹד. יז וְלֹא יַרְבֶּה-לּוֹ נָשִׁים, וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ; וְכֶסֶף וְזָהָב, לֹא יַרְבֶּה-לּוֹ מְאֹד. יח וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ, עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ–וְכָתַב לוֹ אֶת-מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת, עַל-סֵפֶר, מִלִּפְנֵי, הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם. יט וְהָיְתָה עִמּוֹ, וְקָרָא בוֹ כָּל-יְמֵי חַיָּיו–לְמַעַן יִלְמַד, לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהָיו, לִשְׁמֹר אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, לַעֲשֹׂתָם. כ לְבִלְתִּי רוּם-לְבָבוֹ מֵאֶחָיו, וּלְבִלְתִּי סוּר מִן-הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול–לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל-מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו, בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל.
( דברים פרק יד)
[

שמואל מושח  את דוד בן ישי למלך.

להבהרתם של מושגים אלה נחזור לספר דברים פרק יז' פסוקים 14-20.בפסוקים אלה מועלית האפשרות כי העם ידרוש ביום מן הימים מלך. הסייג היחידי הוא לגבי מוצאו של המלך.שיהיה זה " אשר יבחר יהווה אלוהיך מקרב אחיך תשים עליך מלך לא תוכל לתת עליך איש נוכרי אשר לא אחיך יהיה".האיסורים היחידים שיוטלו על מלך עתידי זה יהיו איסורים מוסריים כמו לא להחזיק מספר גדול של סוסים,לא להחזיק מספר גדול של נשים ולא לצבור כמות גדולה של כסף וזהב.
שמואל בתארו את משפט המלך לא מתייחס לאיסורים אלה. הוא מתאר פעולות שהמלך ינקוט בהם בהזהירו את העם מפני עריצות המלך(שמואל ה' ה' 11-21 ) כדוגמת גיוס אנשים בכוח לטיפול ברכושו כמו חריש, קציר ,ייצור כלי מלחמה וכלי רכב,הפקעת שדות וכרמים ומסירתם לעבדיו ולסריסיו וגיוס בנות העם לרקחות, לטבחות ולאופות.

במשפט המלוכה,ההתייחסות של שמואל אינה למלך כפרט אלא למוסד המלוכה כפונקציה שלטונית. לאור אזהרתו של שמואל מפני עריצות המלך ואי התייחסותו לאיסורים המצוינים בספר דברים, האפשרות היחידה שבאה בחשבון להבהרתו של מושג זה היא ששמואל רצה כשתקום המלוכה,למנוע את עריצותה של המלוכה כמוסד. שמואל בספרו כתב את אשר לדעתו,מה המלוכה רשאית לעשות ומהם סמכויותיה , ומה איננה רשאית לעשות. ואין זה בסמכויותיה ספר בעל אופי משפטי הקובע את התחייבויותיהם של כורתי הברית המלך והעם .
היום היינו מגדירים זאת כסדרי ממשל תקינים. יתכן שהיה זה ניסיון ראשון לכתוב חוקה. אולי הניח יסוד לחוקה אחרת, משופרת יותר, וההולמת את התפיסה הישראלית, הנרתעת מפני מלוכה רודנית "משפט המלוכה", שנכתב בספר במעמד הברית שבמצפה, והונח למשמרת לפני ה' במצפה. ה'. ככל הנראה שימש ספר זה גרעין לחוקת המלך הישראלית, שנתפתחה והלכה במשך ימי המלוכה אחר-כך. נמצא שהיחס בין נאום שמואל מכאן ובין תוכן הברית
למרבים הצער לא ניתנים כל פרטים מה הייתה חוקת המלוכה הזאת שיצר שמואל.
אולי שבועה של העם ולציית למלך כשה' הוא העד? אולי כללים למלך מה הוא לא יכול לעשות ביחסיו עם בני העם ?

שמואל שקול כמשה ואהרון ,שנאמר "משה ואהרון בכוהניו ושמואל בקוראי שמו " ( תהילים ל"טו 
(תנחומא צו, י.

במקרא מסופר לנו גם על משה ( לאחר ברית סיני ) וגם על יהושע (לאחר ברית שכם ) שהם כתבו דברי חוק ומשפט חשובים שונים כאלה שהגדירו הגדרה פורמאלית את סדרי החברה של עם ישראל והעמידו אותם לרשות העם כדי שיוכל לעיין בהם היטב. ואולי סיפורים אלה שימשו כתקדימים לשמואל.
אם הייתה אותה פרשה כבר לנגד עיניו של שמואל הנביא כשהזהיר את בני העם מפני מוסד המלוכה האם ניתן להעלות על הדעת שנציגו של האלוהים יצא כנגד ציווי אלוהי ברור מאוד שבתורה?
אולי הוא העז לצאת כנגד הציווי הברור הזה מאחר שהוא עדיין לא היה קיים בזמנו וכלל לא היה קיים לנגד עיניו ? .

שמואל הנביא בוחר מלך לישראל מבני ישי .ציור מבית הכנסת בדורה אורופוס .

יותר סביר להניח שהיו שני שלבים התפתחות רעיונותיו של שמואל על המלוכה .השלב הראשון היה של דחייה מוחלטת של כל רעיון מוסד המלוכה כאשר השמיע את דבריו על "משפט המלך " מבחינת שמואל בשלב הזה שליט היחיד יכול להיות רק ה' השולט דרך נציגו עלי אדמות הכוהן –רועה ( דהיינו הוא עצמו והאנשים שירשו אותו בתפקידו ) .אך כאשר ראה שאין לדברים אלו כל השפעה על העם שהמשיך לדרוש מלך ישב כאדם מעשי ושקל שוב את עמדותיו בנושא .הוא החליט שאם אינך יכול לנצח אותם הצטרף אליהם ויצר יצירה ספרותית חוקתית אידיאולוגית על מה צריכים להיות תפקידי המלך חובותיו וזכויותיו לעומת אלו של העם ואולי גם ביחס לאלו של איש הדת הנביא והכוהן

,תכני  ספר " משפט המלוכה "

האם אנו יכולים לשחזר את תכני ספר משפט המלוכה של שמואל הרועה ?
סביר להניח שמשהו מתכניו של הספר אפשר לשחזר על סמך יחסו והתנהגותו של שמואל כלפי המלך שאול.על פי יהמסופר בספר שמואל ( שעל פי המסורת שמואל עצמו הוא שכתבו ) שמואל שירת כמנהיג רוחני לצידו של שאול ,ולפחות פעמיים הייתה בינם התנגשות מאחר ששאול ביצע מעשים שלא נשאו חן בעיני שמואל .פעם אחת משום שציוו להקריב קרבנות לאל בלי לחכות לבואו של שמואל ופעם שנייה משום שלא הרג את מלך עמלק דבר ששמואל עצמו ביצע כנגד רצון המלך.


דהיינו על פי השקפתו של שמואל המלך אינו ריבון עליון במדינה ודעתו אינה מוחלטת עליו להתייעץ בדברים חשובים עם המנהיג הרוחני ולקבל את דעתו.
ועם זאת הייתה דעתו בפועל אנחנו יכולים להסיק מכך שמן הסתם כלל מרכזי בספר "משפט המלוכה" היה
שלא המלך הוא הריבון העליון במדינה אלא האל בלבד.
המלך בשום פנים ואופן אינו מזוהה עם האל ואינו בנו או בחירו או אף עומד תחת חסותו המיוחדת בניגוד למה שהיה מקובל בכל שאר מלכויות העולם.
המלך הוא לכל היותר נציגו של האל ,אבל בהחלט לא היחיד. שהרי יש גם את הכוהנים והנביאים נציגי האל שלהם היו סמכויות ברורות ב"ספר משפט המלוכה" של שמואל .והללו אמורים להדריך את המלך שנאסר עליו לפעול ללא התייעצות עימם.וכמובן המלך היה מחוייב לשמור על חוקי ה' או בכל אופן להכניס בהם שינויים רק בהתייעצות ובהדרכת נציגי האל.
המלך גם היה מחוייב לשמור על זכויות העם אנשי ה' שכנראה פורטו בצורה דקדקנית למדי ונחשבו למקודשות גם הן .


.למשל היה איסור מוחלט על מלך לקחת בחוזק יד אדמות מידי מישהו ללא אישור של בית משפט איסור שאנחנו יודעים למשל שהיה קיים בימי המלך אחאב ומשום כך אישתו הפיניקית איזבל שבאה ממקום שבו לא היו כללים ברורים כל כך להגנת האזרחים משרירות השלטון נאלצה להאשים את בעל הכרמים נבות האשמות שווא כדי לאפשר לשלטון להשתלט על אדמותיו .

 עצם העובדה שאיזבל נאלצה לנקוט הליך מסובך כל כך כדי להשיג את האדמות מראה שהיה כלל ברור מאוד איפה שהוא שאסר על דברים כאלו .כלל שגם המלך נאלץ לציית לו.
איפה היה הכלל הזה כתוב ?
כנראה בספר "משפט המלוכה " של שמואל הנביא.
ניתן לשער שקטעים מאותה חוקה שאותה כתב שמואל מופיעים גם בספר דברים י"ז בפרשה שנהוג לכנותה מצוות המלך " ושם מתואר מה על המלך לעשות בעת שבתו על כס מלכותו . . והיא כנראה הייתה כתובה בצורה מורחבת באותו ספר משפט מלוכה של שמואל

אולי עורכי ספר דברים במאה השביעית לפני הספירה לקחו אותה מספר "משפט המלוכה " של שמואל הרועה שאולי עוד היה לפני עיניהם מספריית בית המקדש ?

ייתכן שעותק בלה מזוקן של אותו ספר עתיק ונדיר בן 400 שנה היה קיים בידיהם והם השתמשו בו לצרכיהם . אך השמיטו קטעים רבים אחרים שאולו לא התאימו לצורכיהם והיום כבר איננו יודעים מה היו. אולי היו אלו קטעים שדברו במפורש ובצורה הברורה ביותר על המגבלות השונות המוטלות על המלך ביחסיו עם העם  והכוהנים והסופרים הללו שכבר היו מלוכנים אדוקים נרתעו מהם בחשש.

ועם כך ייתכן שהגרעין לפחות של אותו קטע בספר דברים היה לקוח ישירות מספר "משפט המלוכה " האבוד היום של שמואל הנביא ,עם כי מן הסתם אנחנו יכולים לשער שעבר שינויים ושיפוצים בידי הכותב והעורכים של ספר דברים.

איך מופיע המלך בקטע מספר דברים ? הוא מופיע כמי שאין בו שום דבר אלוהי או קדוש או נשגב ,אין לו שום סגולות אלוהיות שעימן  הוא וצאצאיו יכולים להתנשא מעל לנתיניהם.

אדרבה הוא חייב לקרוא בספר התורה "לבלתי רום לבבו מאחיו".  

.החוק מגביל בקפדנות את כוחו ואת עושרו ומקפיד שלא לתת לו שום זכויות שיפוט .משימתו החשובה היחידה של המלך לפי הכללים שכאן היא "לשמור את מצוות התורה כמו כל אחיו ".

ולא יותר .

יש כאן רושם ברור שיש כאן את התפיסה "השמואלית" של מיהו ומהו המלך .  
אמנם ישנם טענות שספר שמואל והקטע הנ"ל בספר דברים נהגו ונכתבו רק בתקופות מאוחרות יותר אולי בתקופה האשורית בימי גלות בבל או בתקופה הפרסית ואת הסנטימנטים "האנטי מלוכניים " הברורים שאפשר למצוא בפיו של שמואל במאה ה-11 לפני הספירה יש ליחס דווקא למישהו מתקופות אלו.
.אבל אם כך הדברים נעשים אף יותר תמוהים.
בתקופה האשורית כידוע ובתקופה הבבלית השלטון היה חזק מאי פעם בעבר והמלכים ששלטו עם אימפריות זוהו עם אלים וכך היה בתקופה הפרסית.  
.עצם המחשבה שמישהו יעלה דווקא אז על דעתו את רעיון הגבלת זכויות המלך ויפרסם זאת בטקסט שינתן לקריאת ציבור ( ואגב כך עלול לסכן את עצמו מידי שליחיהם של אותם מלכים אדירי כוח ) הוא הגיוני הרבה פחות מאשר לשער שהרעיון נהגה וגם הועלה על הכתב במאה ה-11 לפני הספירה כאשר מוסד המלוכה היה רק בינקותו ומסביב לא היו כל מלוכות חזקות באמת.
"על פי התפיסה של הזאת כל הרעיון שבישראל המלך נחשב כ"משוח ה' " דהיינו ישות יוצאת מהכלל כמעט אלוהית במשמעויותיה ובסיס לרעיון של "בן האלוהים ישוע " המוכר מהנצרות ,היא הבל הבלים.

 לכל היותר תעמולה מלוכנית של בני דורות מאוחרים שהיטמטמו בידי דורות של  תעמולה מלוכנית בלתי פוסקת   לראות במלך כשווה דרגה לאל וצאצאיו כמי שכביכול הם נעלים באיזו שהיא צורה מהאדם הממוצע. שמואל הנביא כמובן לא העלה על דעתו שום דבר כזה.  
המלך לפי תפיסתו של שמואל הרואה היה ובמקרה הטוב ביותר  לא יותר מפונקציונר-פקיד ממונה ,  שמתפקידו למלא הוראות של נציגי האל.  
ראשון בין שווים ותו לא.

שמואל מועלה באוב לפני שאול המלך המשתחווה לפניו . ציור מאת רוסה.

 

בעלת האוב מעלה לפני המלך שאול את רוחו של שמואל הנביא שמטיף לו. ציור מאת גוסטב דורה.

.מנקודת מבט ארכיאולוגית, שאלה מתבקשת היא האם קיים סיכוי כל שהוא למצוא ספר זה מהמאה ה-11 לפני הספירה. אם ספר זה אכן ימצא יהיה זה הגילוי הארכיאולוגי המדהים ביותר עד כה שבהשוואה אליו מגילות מדבר יהודה היו כאין וכאפס וייתכן שאם יתגלה יתברר ששמואל הנביא במאה ה-11 לפני ספירת הנוצרים היה האב המיסד של רעיון המלוכה החוקתית ושל רעיון הגבלת סמכויותיו של המלך ושימת דגש על זכויות האזרחים במדינה במסמך חוקתי מחייב. . .

רוחו של שמואל מזהירה את המלך מפני תוצאות מעשיו.

ראו גם
משפט המלוכה

‫ טלמון, שמריהו . "משפט המלך" (שמואל א', פרק ח').. ספר בירם, (תשטז) 1956 ע' 45-56 ‬

וגם ב המלוכה הישראלית בראשיתה. ערך אברהם מלמט. ירושלים: מרכז זלמן שזר להעמקת התודעה
ההיסטורית; החברה ההיסטורית הישראלית, תשלה ‬ 2 (תשלה) 16-27
http://mikranet.cet.ac.il/pages/item.asp?item=13041&author=1378
טלמון, שמריהו. משפט המלוכה בישראל. ‫ דברי חוג העיון בתנ"ך בבית ראש הממשלה דוד בן-גוריון תשי"ח
עיונים בספר שמואל, ב תשנ"ב
397-421
שמריהו טלמון על תפיסת המדינה ורעיון המלוכה בתקופת המקרא
htt

רוני מגידוב :חוק המלך

משה גרסיאל המחלוקת בין שמואל ובין העם בשאלת המלכת מלך בישראל :  בית מקרא יולי- ספטמבר 1981 , גליון ד (פ"ז)

 דוד כהן צמח "לרקעו ומגמתו של חוק המלך" על הפרק : כתב עת למורים לתנ"ך בבתי-הספר הכללייםגליון 14,1998

שמעון בר אפרת "על יסוד המלוכה בישראל וראשיתה של ביקורת המדינה " על הפרק  גליון 7
ינואר 1994 , 

ברטל, אריה מלכות שאול : המלך הראשון בישראל. הקבוץ המאוחד, תשמ"ב 1982
שפירא, אמנון דמוקרטיה ראשונית במקרא : יסודות קדומים של ערכים דמוקרטיים  /

[תל-אביב] : הקיבוץ המאוחד, תשס"ט 2009.

שמואל הנביא בויקיפדיה

מאמרים על חוקי המלכים במקרא

הספרים האבודים של המקרא

הספר האבוד של בלעם

את והב בסופה : התעלומה של ספר מלחמות ה'

התעלומה של ספר הישר

הביוגרפיות האבודות של המקרא

 

הספריה של שלמה המלך

הדמוקרטיה מוצאה בתנ"ך

שאול המלך משתחוה לפני רוחו של שמואל הנביא שהועלה בידי בעלת האוב. ציור מאת רוסה
.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מספר 666  On נובמבר 19, 2009 at 11:58 pm

    מדברים בפורום התנ"ך של תפוז :
    יזה חוקר מקרא יכול למור דברי הבל כאלה על שמו אל ו
    "לראשונה בהיסטוריה תוכנית למלוכה חוקתית שבה המלך אינו שליט עליון ומוחלט שבה המלך אינו שליט עליון ומוחלט אינו בנו של האל וגם לא משיחו או שליחו או נציגו"
    שמו אל בעצמו הוא שליט עליון אפילו מעל המלך (כביכול)הוא נולד בחסד מיוחד של האל. ישן במיטה לצד ארון האלוהים
    אלוהים היה מתיצב למראשותיו עוד בהיותו נער ושח לו באוזן את סודותיו.
    אין כאן לא ראשון בין שווים לא דמוקרטיה ולא סגנון מלוכה חדש.
    ואם הוא בכל זאת כתב את הדברים שציינתה כנראה שאמנון שפירא לא הבין את ספר שמו אל

  • מספר 666  On נובמבר 20, 2009 at 12:02 am

    המחבר של "דוד ושמו- אל מגרש רוחות שהפך למשיח"
    קראתי בזמנו את ספרך המעניין עם כי כבר אינני זוכר עליו הרבה חוץ מזה שהיה די ברור שמבחינתך דוד ושמו-אל הם בגדר אויבים אישיים ממש ובני שטן.
    לא איני חושב ששמואל ( או אם כבר דוד ) היו בני שטן .
    וגם איני רואה מה הקשר של כל מה שציינת לגבי שמואל לגבי זכויותיו של כל ישראלי לעומת זכויות המלך .
    אני מסכים ששמואל ראה את עצמו כעומד מעל כל מלך שהוא שאול או דוד ובוודאי ובוודאי מעל צאצאיו של דוד ( שאותם אמנם שמואל לא הכיר ) .,אך מרגע שהוכרז מלך מטרתו הייתה לדאוג שכוחו של המלך לא יהפך לאבסולוטי ושאיש לא יעלה על דעתו בטיפשותו לראות בו כישות עליונה כל שהיא וזה מה שחשוב לעניינינו.

  • ציטוט מראונן שפירא  On נובמבר 21, 2009 at 11:47 pm

    יחס התנ"ך למלוכה הוא מאוד אמביוולנטי. ועבר שינויים.
    כפי שהרעיון בא לידי ביטוי בספר דברים, והתגבש אצל הנביאים מלוכה הינה רע הכרחי ומוצדקת רק אם היא מבית דויד ומצייתת לחוקי התורה. יש כאלה הטוענים אפילו שהתנ"ך הוא אנטי מלוכני ביסודו כי הוא מציג את המלוכה, כולל מלוכת ית דודי, ככשלון מוחלט. אבראבנל למשל טען שהתנ"ך הוא ספר רפובליקני, וזאת כבר במאה ה-1516 (ככל הידוע לי לא ברור אם הוא כתב זאת לפני או אחרי גירוש ספרד).
    גם אם לא נקבל זאת, הרי שאין ספק כי התנ"ך קורא למלוכה מוגבלת… ומקדים בכך את ההסטוריה ביותר מ-2000 שנה. רעיון הגבלת המלוכה המודרנית התחיל אצל הובס ולוק במאה ה=17… אולי אצל מאקיאוולי (השאלה היא איך קוראים את ה"נסיך" – כספר הוראות, או כביקורת על המלוכה).
    מעבר לכך, הנסיון ליחס זאת לשמואל הינו פרובלמטי, כי שמואל מכתיר את דוד… וברמה הביקורתית ברור שחלק גדול מהספר נכתב לאחר מעשה, כאשר בית דויד כבר עלה לשלטון ולאחר החלוקה לשתי ממלכות.

  • ציטוט מלב אברהם  On נובמבר 24, 2009 at 12:43 pm

    כנראה שבאמת חלף זמן רב מאז קראתה את ספרי
    בכל מקרה אני לא טענתי מעולם שדוד ושמו אל הם אויבים
    אני טוען ומוכיח ששמו אל ודוד הם אותה דמות המתוארת בשתי מסלולים
    האחד דתי שבו מתואר נער מאז לידתו בחסד אלוהים חינוכו במקדש בשילה
    ובסופו הוא מתואר כדומה לאלוהים בכבודו ובעצמו(בעלת האוב בעין דור)
    ובמסלול המקביל הצבאי מתואר דוד(גנרל, אלוף)שעוד בהיותו ילד קטל אריות ודובים במו ידיו
    ניצח את גולית הענק וכ"ו
    מכאן הקשר לדברי ולכן אני חושב שהטענה שספר שמו אל הוא אנטי מלוכני היא שטות
    הנובעת מחוסר הבנת הטקסט ומטרותיו אפשר להבין בנקל שספר שמו אל הוא אנטי מלכות שאול
    ובשום מקרה לא אנטי מלכות דוד
    להווה ידוע לך שאול הגיע למלוכה בישראל בזכות מרד שהנהיג נגד שלטון כיבוש פלשתי ולא נזקק לאישורו
    של מעלה באוב או רואה (קורא בקפה)המחפש אתונות אבודות לחקלאי שבט יהודה

  • מספר 666  On נובמבר 24, 2009 at 12:45 pm

    אני נזכר שחשבתי כשגמרתי לקרוא את הספר איזו תיאוריה מוזרה זאת לזהות את דוד עם שמואל.
    האמן לי אני נתקלתי בהרבה תיאוריות ביזאריות על התנ"ך ואפילו כתבתי על זה ספר שלם ,אבל שלך היא אחת מאלו שבטופ.
    איך הצלחת להגיע למסקנה הזאת לגבי שני אנשים שהם כל כך שונים באופן מוחלט?

    הרי אפילו שאול דומה יותר לדוד מאשר לשמואל.
    איני מצליח לראות אפילו נקודה אחת של דמיון בין שמואל הקנאי הקפדני והדקדקני ,שאפילו איננו יודעים דבר על אישתו שלובש מעיל מילדותו ועד מותו ובין דוד רודף הנשים שהוא בהחלט אינו קנאי דתי ורחוק מאוד מלהיות קפדני ודקדקני לגבי משהו. . .
    לכל הפחות כדי לרמוז על הקשר בין השניים למה הסופר של דוד לא רמז איפה שהוא שדוד לובש מעיל ?
    אכן הסופר המקראי עשה עבודה מעולה בהסתרת הקשר בין שתי הדמויות שהן לטענתך .עובדה עד אליך איש ממליארדי הקוראים של ספר שמואל לא העלה על דעתו דווקא את הדבר הזה.

  • מספר 666  On נובמבר 24, 2009 at 1:08 pm

    אפשר בהחלט שהמחבר המקראי המציא אירועים שלמים( עם כי לדעתי ולדעת רוב ההיסטוריונים הרציניים כיום לספר שמואל יש גרעין היסטורי מוצק ). אבל כדי שיצור דמות בדיונית למה כמו "שמו-אל " לצידם של דוד ושאול שאתה טוען שהיא זהה עם דוד שאתה כנראה מסכים שהוא אמיתי צריך שיהיה בזה איזה שהוא היגיון.
    לא הצלחתי להבין מה ההגיון הספרותי -הסטורי שאתה רואה ביצירת דמות כזאת שלטענתך היא כפילו של דוד .
    אם הוא כפילו של דוד האם לא יהיה ראוי לפחות שיהיה מאותו השבט יהודה ?
    או מאותה העיר בית לחם ?
    אם דוד הוא כפילו של שמואל ,מדוע אינו כהן ? מדוע אינו נביא ?
    אם שמואל הוא כפילו של דוד מדוע אינו מלך ? מדוע אינו לוחם ?
    מדוע אינו משורר ? הסופר המקראי הרי יכול היה לרמוז ליודעי הדבר על העניין בכך שהיה מכניס איזה מזמור שאותו משמיע שמואל ?
    אם שמואל הוא כפילו של דוד מה איכפת לו מכל נושא הקרבת הקורבנות ? ומה לו ולעמלק?
    אם הוא כפילו של דוד מדוע איננו שומעים שדוד הוקם לתחייה באוב לאחר מותו ?
    ואיפה איפה איפה אותו מעיל שאימו של שמואל קנתה לו בילדותו והיה כה חשוב לו עד שאחר מותו כשהועלה באוב זוהה מיידית "כאיש זקן עולה והוא עוטה מעיל ". .
    איפה כתוב שדוד זוהה עם איזה שהוא מעיל אם הוא כפילו של שמואל ?
    לעומת זאת אם תרצה אני יכול להצביע על נקודות דמיון רבות בין שאול ובין דוד שעל פיהן אפשר להבין שהמדובר באותו האדם ,שאיזה סופר מסיבות מסתוריות החליט להפוך אותו לשתי דמויות שונות.

  • ציטוט מאברהם לב  On נובמבר 24, 2009 at 11:33 pm

    המטרה וההיגיון בתאור כפול של אותה דמות בשתי מסלולים מקבילים
    פשוטה, ידועה ומקובלת בכל ההיסטוריה האנושית
    כמו כל מלך קיסר או פרעון באותה תקופה גם המלך הישראלי ביקש לעצמו מעמד אלוהי (ודוד השיג זאת)
    ובכדי להשיג למלך מעמד אלוהי כזה נדרש הסופר לתאר את הדמות בשתי האינסטנציות
    החשובות ביותר באותה תקופה הכהנית דתית וצבאית אזרחית בשתי המסלולים תגיע הדמות בספר להשגים המקסימליים
    ככהן נביא המדבר עם האלוהים כדבר איש אל רעה., חדר השינה של שמו אל הוא קודש הקודשים לצד ארון האלוהים
    ואלוהים בכבודו ובעצמו מתיצב למראשותיו ובכך הוא עולה בקרבתו לאל יותר מכל נבאי ישראל לפניו במסלול הצבאי הוא הגיבור האולטימטיבי העולה על כל מצביא וגיבור ישראלי לפניו

    ועכשיו לנתונים ההיסטוריים המוכיחים את טענותי
    לפי הפרשנות המקובלת שמואל שפט את ישראל כל חייו והחל את תקופת שלטונו על ישראל במקרה הטוב מיד לאחר מותם של עלי השופט ובניו בקרב המכונה קרב אבן העזר באותו הקרב נפל גם ארון הברית בשבי הפלשתי
    לפי הנתונים בטקסט עשרים שנה ושבעה חדשים לאחר אותו קרב דודמעלה את ארון הברית ממקום גלותו קרית יערים לירושלים
    שאז כבר היתה בירתו של דוד לפי ספר שמואל דוד כבש את ירושלים והפך אותה לבירתו רק לאחר שהיה כבר שבע וחצי שנים מלך יהודה כלומר דוד הומלך ביהודה כ-13 שנים לאחר אותה מפלה באבן העזר אם נוסיף לכך את תקופת מלכותו של שאול שקדמה למלכות דוד ביהודה 3 שנים לכל המעט נמצא שהתקופה שאותה ניתן ליחס לשמואל כשופט בישראל( כל חייו) נמשכה 10 שנים לכל היותר מה שאינו מתאים ואינו מסתדר עם הנתונים על השופט שהזדקן ובניו לא היו ראויים לרשת אותו נתונים נוספים המתיחסים לאותה תקופה המיוחסת לשמואל כשופט מוכיחים שלא היו דברים מעולם לדוגמא
    בתאור על שאול המחפש את האתונות שאבדו לאביו כלומר בימים המיוחסים לשמואל כשופט אנו למדים שבבית אל יושב נציב פלשתי
    ושמואל עצמו הוא רואה עני המתפרנס ממציאת אתונות ולא שופט או מנהיג לאומי
    בתאור המרד שמכריז שאול על השלטון הפלשתי אנו לומדים שיש נציבים פלשתים בגבע ובכלל השלטון הפלשתי מונע את תעשית הברזל מהישראלים בכדי למנוע מהם את האפשרות ליצר נשק כל זאת בתקופה המיוחסת לשמו אל כשופט
    באותו מרד שמכריז שאול נגד השלטון הפלשתי ביום הקרב נגד הפלשתים אחימלך בנו או נכדו של עלי הכהן הוא המנהל את הטקס הדתי למורדים ואת הטקס עושה הכהן עם ארון הברית כלומר בימים שבהם נוסדה מלכות שאול ארון האלוהים היה עדין בישראל ומשפחת עלי הכהן טרם נכחדה
    שאול מאז המרד בפלשתים והקמת מלכותו לא נכשל שאול באף מלחמה עד יומו האחרון ולא יתכן שארון הברית יפול בשבי הפלשתי בימי מלכות שאול לכן האפשרות היחידה וההגיונית ביותר היא שארון הברית נפל בשבי הפלשתי והכהנם ממשפחת עלי נהרגו באותו הקרב שבו נחל שאול מיסד הממלכה הישראלית מפלה צבאית והמפלה היחידה שנחל היתה בקרב על הגלבוע שבהגם נהרג המלך שאול ובנו יהונתן
    שמו אל החל את ימי שלטונו כשופט לאחר שעלי ובניו נהרגו והארון נפל בשבי הפלשתי
    ודוד החל את שלטונו על שבט יהודה לאחר מות שאול
    לפי הכתוב הקרב שבו נפל ארון הברית בשבי הפלשתי ונהרג בני עלי היה בתקופה מאוד מיוחדת שניתן לאכן אותה בדיוק רב
    "התחזקו והיו לאנשים פלשתים פן תעבדו לעברים כאשר עבדו לכם והיתם לאנשים ונלחמתם "
    אותו קרב נערך בתקופה שהעברים הם המאימים לשעבד את הפלשתים לעבדים לאחר שהישראלים כבר השתחררו משיעבוד פלשתי .
    המעיל הוא סמל מלכותי לכל דבר וענין
    כמו האפוד שהוא סמל כהני מובהק
    שמו אל לובש מעיל מילדותו ודוד חובש אפוד בכל עת רצון

    הבאתי לך מספר דוגמאות על קצה המזלג כדי להזכיך את התאוריה שלי
    כל אחד יכול להצביע כמוך קצת יותר קשה להוכיח

  • מספר 666  On נובמבר 24, 2009 at 11:35 pm

    שטענותיך הן לשון המעטה קיצונית ,לא משכנעות .
    על פי הההיגיון שלך דוד היה צריך ללבוש את האפוד מילדותו וגם במותו.
    הוא לא .

    לא מובן לי מדוע אתה חושב שהעובדה שרוחו של שמואל הועלתה מהאוב מראה על אלוהותו כביכול .
    איש לפניך מעולם לא טען את זה . איש לא העלה את זה על דעתו .
    באותה המידה אתה יכול לטעון שהעובדה שאודיסאוס מעלה רוחות של מתים מראה על אלוהותם של המתים. או שכשגילגמש מעלה בעלילות גילגמש את אנקידו מהשאול זה מראה על אלוהותו של אנקידו .
    כמובן שאלה הם הבל הבלים. אלו הם רוחות ,צללים ותו לא.
    לזכותם אפשר להגיד שהעלית טענה מקורית באמת שאיש לפניך אף לא העלה אותה על דעתו .

  • מספר 666  On נובמבר 24, 2009 at 11:37 pm

    נחה על כרעי תרנגולת.
    ספר שמואל בחלק השמואלי הראשון שלו לפחות הוא אנטי מלוכני. שמואל כפילו של דויד כדבריך הוא אנטי מלוכני .אם הוא דוד מדוע הוא צריך לנאום את נאום משפט המלך שבו הוא תוקף את עצמו ואת שלטונו שלו ורק מסבך את העניינים?
    כמו כן
    עלי להודות שבבורותי לא ידוע לי על מקרה אחד ויחיד בספרות העולמית שבו אדם אחד מופיע בספר אחד כשתי דמויות שונות ומנוגדות לחלוטין.
    אם אתה מכיר מקרה נוסף כזה או מקרים נוספים כאלו אתה מוזמן לידע אותי עליו/עליהם .

  • ציטוט לב אברהם  On נובמבר 25, 2009 at 9:37 am

    על שאלתך " מדוע אתה חושב שהעובדה שרוחו של שמואל הועלתה מהאוב מראה על אלוהותו כביכול "

    המומחית לרוחות האישה שהעלתה אותו באוב
    לדבריה ראתה את האלוהים עולים מן הארץ וכאשר המלך שאול מבקש יותר פרוט על המראה שראתה הוא מבין כי האישה
    לא הבדילה בין שמו אל לאל בעצמו
    ויאמר לה המלך אל תיראי כי מה ראית ותאמר האשה אל שאול אלוהים ראיתי עלים מן הארץ: ויאמר לה מה תארו ותאמר איש זקן עלה והוא עטה מעיל וידע שאול כי שמואל הוא ויקד אפים ארצה וישתחוו"
    שמו אל הוא האדם היחיד בכל המקרא שעלה מן השאול לאחר מותו בעזרת כישוף התנבא על ישראל וחזר לשאול

    אתה צריך להבין
    הדברים אינם דיווח עיתונאי של ההתרחשויות אלה תאור ספרותי שנכתב בדיעבד והסופר הוא שבחר את הדרך והמילים בהם יכתב ולא בכדי
    אשמח אם תציין נקודות ספציפיות מה לא שיכנע אותך בטענות שלי למרות שאין לי כל כוונה לשכנע אותך בצדקת דברי
    כמה ימים קודם טענתה שהתאוריה שלי ביזארית במיוחד, שמליארדים קראו ולא הבינו כמוני ,
    אני רוצה להזכיר לך שגם כדור הארץ היה פעם שטוח לדעתם של מיליארדים של אנשים כמוך

  • מספר 666  On נובמבר 25, 2009 at 9:39 am

    בשום מקום בטקסט לא כתוב ששמואל הוא כפילו של של דוד .
    למה ליצור כפיל של דוד שהוא שונה ממנו באישיותו ובאופיו ובדמותו בצורה כל כך קוטבית ואבסולוטית ?
    סתם כדי להקשות על הקוראים ? בכל זאת הקוראים אמורים לתפוס שהמדובר בכפיל של דוד.
    שמואל מבדיל בבירור בינו ובין :יהוה " "ולמה תשאלני ויהוה סר מעליך ".
    וכך גם שאול שאומר "צר לי מאוד ..ואלוהים סר מעלי".
    כלומר גם הוא וגם שמואל יודעים היטב ששמואל אינו אלוהים. הוא בסך הכל רוח רפאים.
    זה ששמואל הוא היחיד בתנ"ך שמוקם לתחייה גם זה לא אומר כלום .בימי התנ"ך ( וגם הרבה לאחר מכן ) היה מקובל מאוד להעלות בצורה כזאת רוחות רפאים ואיש לא חשב שהם אלוהים או משהו . בסך הכל רוחות רפאים.
    כם שיקספיר מעלה רוחות רפאים המלט ובמקבת " ובשום מקום הוא לא טוען שהמדובר באלוהים שחזר לאדמה.
    הרעיון ששמואל הוא אלוהים הוא הרעיון המקורי שלך .חז"ל מעולם לא חשבו כך שום פרשן תנ"ך מעולם לא העלה את זה על דעתו לפניך. אם זה מה שמחבר ספר שמואל רצה שהקוראים שלו יחשבו הרי הוא ביצע מלאכה עלובה במיוחד.
    עובדה איש לא תפס את זה לפניך.

    ציינתי קודם נקודות ספציפיות בטענתך שלא שכנעו אותי.
    אתה יכול להתחיל עם הצבעה שעל יצירה נוספת אחת ויחידה בספרות העולמית שבה אדם אחד מופיע כשתי דמויות שונות מנוגדות לגמרי באופיין ,כדי שאשתכנע שסופר ספר שמואל אם הוא חשב על כך כדבריך לא היה יחיד ובודד בזה בספרות העולמית שאי פעם העלה על דעתו רעיון כל כך מוזר בכתיבתו .

  • ציטוט -חגי הופר  On נובמבר 25, 2009 at 9:41 am

    שביקשו לשים עליהם מלך. יש בכך מעין הפצעה של דמוקרטיה. אבל לא יותר. גם רחבעם היה צריך לשמוע לרחשי הציבור, כעצת הזקנים ולא הצעירים. גם דוד עלה לשלטון עקב הפופולריות שהוא צבר בעם, מלבד בחירתו האלוהית. כנראה שבכל-זאת צריך להתחשב בכלל העם, זה שאתה עומד בראשו.
    מעניין אותי רק איך אפשר לכתוב ספר שלם על נושא זה.

  • ציטוט אברהם לב  On נובמבר 26, 2009 at 1:03 pm

    מי יכול לשכנע אדם שחושב כמוך ????

    .1. "בשום מקום בטקסט לא כתוב ששמואל הוא כפילו של של דוד ."

    2. " סתם כדי להקשות על הקוראים ? בכל זאת הקוראים אמורים לתפוס שהמדובר בכפיל של דוד"

    3." זה ששמואל הוא היחיד בתנ"ך שמוקם לתחייה גם זה לא אומר כלום "

    4, "כלומר גם הוא וגם שמואל יודעים היטב ששמואל אינו אלוהים"

    5."בסך הכל רוחות רפאים. כם שיקספיר מעלה רוחות רפאים המלט ובמקבת " ובשום מקום הוא לא טוען שהמדובר באלוהים שחזר לאדמה."

    וואתה עוד טוען שכתבתה ספר על תאוריות ביזריות . ברמת הבנה והטיעונים שלך אפילו חסמב"ה הוא ספר ביזרי

  • מספר 666  On נובמבר 26, 2009 at 1:04 pm

    נחזור עליה .
    כל הטיעון שלך מתבסס על הטענה שמאיזו שהיא סיבה שנשארת מסתורית דוד וסופריו ראו צורך לתאר את דוד המלך כשתי דמויות שונות.
    אבל משום מה הם עשו את זה בצורה כזאת שאיש לפניך לא קלט את זה ולא תפס את זה.
    דהיינו כל פרוייקט התעמולה שלהם ירד לטימיון.
    נחזור על השאלה:
    האם אתה מכיר איזו שהיא יצירה ספרותית אחרת בתולדות האנושות שבה הגיבור :דמות אמיתית תואר באותה יצירה גם כדמות שונה לחלוטין? וזאת מסיבות תעמולתיות ?
    אם תצליח להציג לפנינו איזו שהיא יצירה ספרותית אחרת כזאת זה ייתן איזה שהוא גרם של חצי סבירות לטענותיך.
    הבימה לרשותך

  • ציטוט -אברהם לב  On נובמבר 26, 2009 at 1:05 pm

    הטיעון שלי מתבסס על עובדות רבות הכתובות בטקסט שאתה מתעלם מהם
    מעולם לא טענתי שהסיבה לשיטת הכתיבה בספר שמו אל מסתורית נהפוך הוא
    הסיבה מוכרת וידועה דוד רצה ביקש והצליח להיכנס לפנתאון הישראלי כאל ואת זה הסופר המקראי השיג עבורו
    ביצירה שנקראת בהתאם לתפקידה ש מ ו – א ל
    האם השאיפות האלה נראית לך הגיונית לגבי דוד
    לידיעתך פרויקט התעמולה של הסופר המקראי אכן הצליח
    ודוד למרות היותו ווסל פלשתי ממוצא מואבי שנלחם נגד ממלכת ישראל נכנס לפנתאון הלאומי כ אל

    דרך אגב קראתה פעם ספו שנכתב על שמש העמים בחייו או על מאו או על סאדם

  • מספר 666  On נובמבר 26, 2009 at 1:06 pm

    ואינה עונה על השאלה.
    "דר ג'קיל ומיסטר הייד " אינו ספר תעמולתי שמטרתו להציג אישיות פוליטית כל שהיא של התקופה נניח גלדסטון או דישראלי באור חיובי משני כיוונים שונים.
    הספרים על סטלין ו לא ניסו להציג מעולם את סטלין גם בתור מי שהוא בו בזמן מורו של לנין כאישיות אחרת.
    נניח פלכאנוב או הרצן .
    כנ"ל לגבי מאו שום יצירה התעמולתי לא ניסתה להציג אותו בתור מי שהיה גם סוט יאט סן מייסד הלאומיות הסינית או מורו של הנ"ל.
    עד כה לא הצלחת להצביע על שום יצירה שניסתה אי פעם לעשות את מה שמחבר ספר שמואל ניסה לטענתך לעשות.

  • ציטוט לב אברהם  On נובמבר 27, 2009 at 8:03 am

    א.. אין בעולם יצירה ספרותית דומה או אפילו קרובה ברמתה לספר שמואל (מלבד בתנ"ך)

    ב. אין עוד ולא תמצא בכל התרבות האנושית טקסט שהשפעתו על האנושות אפילו קרובה לספר שמואל אל.טקסט ששלושת אלפי שנים אחרי שנכתב חצי מהאנושות מאמינה במטרותיו .
    לכן בקשתך להציג מקבילות ספרותיות לספר שמו אל כדי להוכיח את טענותי שטוטית

    ג. ספר שמואל הוא טקסט שנכתב למטרה ברוה לחלוטין
    להביא את מיסד בית המלוכה החדש( בלתי חוקי) למעמד אלוה
    י
    לדעתי הדרך שבה בחר הסופר המקראי כדי להשיג את יעדיו היתה כאמור בתאור מקביל של אותה הדמות .(בשום פנים לא כפיל )
    אני מצביע לך על עובדות הכתובות בטקסט עצמו שמהם אתה יכול להבין בעצמך שלא היה שופט כזה שנקרא שמו אל
    אבל אתה מתעלם מכל ההוכחות שהצגתי בפניך וקופץ למסקנות הנובעות מהם ,זה בלתי אפשרי
    ולכו אם אתה באמת רוצה להבין את התאוריה שלי אני מציע לך לעשות זאת ב שלבים
    ומציע לך לבדוק את נכונות טענותי באשר לשמו אל כשופט בישראל

    (דרך אגב אני חושב שכותב ספר הזוהר הבין לפני שדוד ושמו אל הם אתו אדם כשטען ש דוד הוא גילגולו של שמו אל )

  • מספר 666  On נובמבר 27, 2009 at 8:05 am

    טענתך שמטרתו של ספר שמואל היא להפוך את דוד לאל אינה מתקבלת על הדעת .
    .
    אם זאת הייתה מטרתם של כותבי הספר הרי עשו זאת בדרך המסורבלת הפחות מוצלחת האפשרית .
    אם רצו להציג את דוד כאל אז מדוע להציג לפני כל העולם את פשעייו וחטאיו כמו בפרשת אוריה ? מדוע להציג אותו כמתרפס בפני האל?
    הרי הוא אל אז בפני מי יש לו להתרפס כל הזמן?
    אז תגיד זה מה שעשו במזרח הקדמון הסופרים כולם רצו להציג את המלך כאל .
    כמובן שאיש מהם לא הציג את המלך כחוטא חוזר בתשובה .ואיש לא העלה על דעתו להציג אל כחוטא החוזר בתשובה.
    שמואל כמובן אינו מקביל של דוד .הוא ניגוד וניגוד מוחלט. כפי שהראיתי בתשובות הקודמות.
    לצערי לא כאן ולא בספרך הבאת "הוכחות " כל שהן לטענותיך .הבאת רק שורה של טענות שמהן אפשר להסיק מגוון של דברים מנוגדים .
    הוכחה לטענתך ששמואל ודוד הם אנשים מקבילים בוודאי שאין כאן.
    חובת ההוכחה של טענותיך היא כמובן עליך לא עלי .אתה התפרצת בתגובות למאמר שלי על שמואל.
    והטענות שלך שלפיהן לא היה שמואל אינן משכנעות .
    ואת התזה שלי אגב עוד לא הפרכת וגם לא ניסית לעשות זאת .
    והתזה להזכירך היא
    ששמואל היה מנהיג אנטי מלוכני . וניסח בכתב אידיאולוגיה אנטי מלוכנית .
    והתזה הזאת בעינה עומדת.
    עם זאת הרשה לי לברך אותך על התיאוריה שלך שבהחלט מספקת עניין ובידור ללילות משעממים .

  • ציטוט -לב אברהם  On נובמבר 27, 2009 at 8:25 pm

    העובדה הברורה ביותר היא שהסופר המקראי של ספר שמו אל הצליח להשיג את יעדיו להפוך את דוד לדבר הכי קרוב לאל
    אני מקווה שבזה אפילו אתה מוכן להודות.
    על הדרך שבה עשה זאת(המסורבלת לדעתך) אתן לך דוגמה מקובלת שתבהיר לך במעט את יכלתו של
    הסופר המקראי לתעתע בקוראיו ולהשיג את מבוקשו כל אחד כמעט מהמליארים שקראו את
    הספר כולל אותך בטוחים ש דוד הגיבור הקטן הרג את גולית הענק הפלשתי למרות שהסופר המקראי
    מעולם לא כתב זאת .הרי היה אפשר בקלות לכתוב באופן ברור וחד משמעי מי הרג את גולית ולמרות הכל זה נכתב אחרת

    איך אפשר להפריך את הטענות שלך לגבי שמו אל כמנהיג אנטי מלוכני אם לא היה מנהיג כזה
    יתרה מכך איך אפשר להתיחס לשמו אל כמנהיג אנטי מלוכני כאשר "ויאמר ה' אל שמואל שמע בכל העם לכל אשר יאמרו אליך כי לא אתך מאסו כי אתי מאסו ממלוך עליהם :(מלך המדבר אל מלך)ככל המעשים אשר עשו מיום העלותי אותם ממצרים ועד היום הזה ויעזבני ויעבדו אלהים אחרים כן המה עשים גם לך " לפי הכתוב עצם הבקשה למלך על פני שמו אל שקולה ושווה לכל העברות והבגידות של עם ישראל נגד אלוהים מיום עלותו ממצרים ועד לאותו יום צא ולמד

    שאלה ? האם אתה יודע להבדיל בן מלך לשופט
    "מדוע להציג אותו כמתרפס בפני האל? הרי הוא אל אז בפני מי יש לו להתרפס כל הזמן?
    עוד שאלה ? היכן למדתה את דברי ההבל האלה

  • מספר 666  On נובמבר 27, 2009 at 8:26 pm

    אינך יודע להתווכח .
    אני ממליץ שדבר רא/שון תנקה את פיך ואת כתיבתך ממילים כמו "דברי הבל " ו"ערימת שטויות כשאתה מתווכח.
    אני עושה לך טובה גדולה בכך שאני מטריח את עצמי להגיב לך בפרטנות .
    דבר שני עוד לא הוכחת שלא היה מנהיג כמו שמואל .זה מה שאתה טוען וצועק כל הזמן אבל לא הבאת הוכחה אחת ויחידה אלא רק השערות וטענות ומסקנות המבוססים על הנחה בסיסית שאותה אתה מחפש להוכיח בכל מקום ( ללא הצלחה ).

    הראיתי כבר שאין שום דמיון בין האישיות של שמואל והאישיות של דוד .את זה אפילו לא ניסית להפריך. ההיגיון הפשוט אומר עם הסופר המקראי היה מנסה ליצור דמויות מקבילות הוא היה יוצר דמויות דומות באופיין ובמעשיהן .
    אין שום דמיון באופי בין דוד ושמואל . יש רק ניגודים. אוקי הם דומים ברצון לשלוט על אחרים .אבל באותה מידה כך גם כל דמות אחרת במקרא ובספרות העולמית ובחברה האנושית .זה לא מספיק.
    את הטענה הזאת חבר יקר אינך יכול להפריך.

    אתה טוען שרק מחבר ספר שמואל בכל ההיסטוריה האנושית חשב על הרעיון של דמויות מקבילות כאמצעי תעמולה.
    אבל נשארת הבעיה :עם הוא אכן חשב על כך הוא צריך היה לצפות מקוראיו שיבינו מה הוא עושה כדי שכל הפרוייקט לא יהיה חסר טעם מתחילתו .והנה הסופר המוכשר הגאוני הזה כדבריך נכשל לחלוטין .רק אתה לאחר 3000 שנה הצלחת להבין את כוונתו .איש לפניך מכל הקוראים שקראו בדקדקנות את הספר בדיוק כמוב לא הצליח בכך .
    דהיינו הוא נכשל כישלון חרוץ.
    וגם את הטענה הזאת חבר יקר אינך יכול להפריך .
    אמרת רצו לעשות אותו ל"אל" ועובדה הצליחו בכך .
    ההפך הציגו אותו כאדם גיבור בעל חולשות כמוני וכמוך ובכך הייתה הצלחתם .הם מעולם לא ניסו להציג אותו כאל כפי שעשו בממלכות סביבם.

  • מספר 666  On נובמבר 27, 2009 at 8:28 pm

    כדי למחוק את הרעיון המטורף שמלך וצאצאיו הם באיזו שהיא צורה אלים. לצערנו הם מעולם לא הצליחו בזה לחלוטין.
    כותבי ספר שמואל וספר מלכים עמדו בחזית המאבק ברעיון העיוועים הזה. שם היציגו שוב ושוב את המלכים כבני אדם שהם לעיתים קרובות חוטאים או לא יוצלחים באופן כללי וזקוקים להדרכה של האינטלקטואלים של התקופה הסופרים הנביאים והכהנים
    יש מקום לחשוב ששמואל היה הראשון שתקף את הרעיון שמלך הוא יותר מאיזה שהוא פונקציונר . .
    נכון שהרעיון צץ שוב ושוב כנראה יש משהו בבני אדם מסויימים שזקוק לאלים בשלטון . הרעיון צץ שוב אצל חוגי שוליים שונים כמו כותבי ספרי חנוך ומגילות מדבר יהודה שדברו על "בן האדם " שיצוץ מאיפה שהוא ויהיה מעין שליח אלוהי וגילגולו הסופי היה בנצרות המוכרת לנו שקובעת שישו הוא אלוהים שירד לכדור הארץ. . אבל כמובן היה להם מאבק אדיר עם חכמי הפרושים שסירבו לקבל כל רעיון כזה ובך הראו את עצמם כיורשיו וממשיכיו של שמואל .
    לדעתי הופעתו החדשה של הרעיון במאההראשונה לספירה לאחר שהורד לחלוטין למחתרת בידי יורשיו של שמואל הייתה תוצר של הכרזת הקיסרים כמו אוגוסטוס וקליגולה וקלאודיוס לאלים עוד בחייהם או לאחר מותם . הרעיון שאדם אכן יכול להיהפך לאל היגיע במהרה גם לפרובינציה של יהודה ומיד צצו אנשים כמו ישו ותלמידיו וגם אחרים שטענו שהם אכן אלים לא פחות וגם יותר מאותם קיסרים רומאיים.
    אפשר להשוות את זה לחיקויים היום של תרבות "הסטארים" של ארה"ב
    לצערנו הרעיון צץ שוב ושוב מאז גם בחוגים מסויימים של היהדות .אפשר למצוא גילגולים שלו בשבתאות ,ואפילו אצל המעריצים הפנטיים של הרבי מלובביץ'שטוענים שהרבי המנוח זהה בצורה
    כלשהיא עם האלוהות..

  • בת למשפחת כהנים  On נובמבר 30, 2009 at 6:08 pm

    רבותי, לפני שנים רבות שמעתי מפי אחד הסופרים הישראלים את הרעיון הבא:
    "התנ"ך הוא ספר מגמתי, שמטרתו לתמוך, לטפח, ולהאדיר את מעמד הכהנים."

    הדבר יכול היה להיעשות ע"י צינזור הספרים שנכללו בתנ"ך, צינזור תכניהם, הקטנת תכונות מרבית האנשים שאינם כהנים ומציאת פגמים במעשיהם, הפחתת מספר המקרים שבהם כהנים שוגים (נדב ואביהוא) או חוטאים (בני עלי הכהן). הבאת נביאים שביניהם כהנים: (ירמיהו ויחזקאל) – וכדומה.
    אמנם יש בתנ"ך סיפור מסוים של דברי-הימים.
    אמנם יש בו גם מיתוסים.
    אמנם יש בו חוקים מכל הסוגים (גם כאלה שמאפשרים לכהנים להתגורר בערים מיוחדות, וגם
    תרומות לכהן בבית-המקדש שמאפשרות לו להתקיים ולאכול)…
    התנ"ך הוא בהחלט ספר נפלא (לטעמי) אבל – הרבה פרטים תמוהים נעשים כמדומני ברורים יותר, אם מאפשרים לנקודת מבט שכזאת להתקיים גם היא – כששואלים את השאלות.
    ולפיכך – נכתבים כאן דברים אלה.

  • מספר 666  On נובמבר 30, 2009 at 7:18 pm

    שיש ספרים או יותר נכון קטעי ספרים בתנ"ך שמעלים על נס את הכוהנים.
    ולעומת זאת יש ספרים אחרים ,ספרי הנביאים למשל שמוקיעים אותם מכאן ועד הודעה חדשה.
    כלומר בתנ"ך יש מגוון דעות מנוגדות לגבי הכהנים ולא דעה אחידה.

  • בת למשפחת כהנים  On דצמבר 1, 2009 at 12:23 am

    תודה רבה.
    אני הבנתי את הרעיון ההוא כאומר שהיתה צנזורה, מסוימת, הן בטקסט התוך-תנכ"י והן בעצם הספרים שנכללו בתנ"ך.
    לא כהסתרה טוטאלית של מעשי ופעילות הכהנים, אלא שאם היו תיאורים שליליים – שהעניין מוזער במידת האפשר.
    אשמח אם תרחיב, ולפחות תציין שמות של הנביאים מוקיעי הכהנים – כמו גם כל מקום אחר בתנ"ך, שבו אוכל לרענן את השקפתי – בכיוון שלך.
    בתודה מראש

  • מספר 666  On דצמבר 1, 2009 at 4:42 am

    עמוס הנביא מסתכסך עם הכוהנים ובמיוחד עם הכהן אמציה .לאחר שהוא מודיע בשם ה' שהוא מאס בזבחיהם.

  • מספר 666  On דצמבר 10, 2009 at 8:54 am

    החשיבה הדמוקרטית מופיעה לראשונה בהיסטוריה האנושית בתנ"ך כפי שמראה
    מאמרו של חיים מזר שמראה שיש במקרא בסיס מוצק ביותר למה שאנו מגדירים כיום כחשיבה דמוקרטית.
    ראו
    הדמוקרטיה מוצאה בתנ"ך

    http://www.notes.co.il/eshed/63273.asp

  • אילון גנור  On דצמבר 16, 2009 at 1:46 am

    אבי ניסים גנור הוציא לאור ב 1974 ספר הנקרא מי היו הפניקים שהוא בעיקרו מחקר מעמיק המתבסס על מאות מקורות בשפות רבות וידע מעמיק בתנ"ך המגיע למסקנות מדהימות על הקשר בין עם ישראל לבין הפניקים. הספר יצא זה עתה ב 2009 במהדורה אנגלית כשפרקים ממנו ניתנים לקריאה באתר
    http://www.whowerethephoenicians.com

    המהדורה העברית אזלה כבר לפני שנים רבות אבל ניתנת להשגה בחנויות ספרים משומשים
    אילון

  • עודד ישראלי  On דצמבר 16, 2009 at 6:27 am

    הנה ההוכחה:

    "וַתָּקָם חַנָּה, אַחֲרֵי אָכְלָה בְשִׁלֹה וְאַחֲרֵי שָׁתֹה; וְעֵלִי הַכֹּהֵן, יֹשֵׁב עַל־הַכִּסֵּא, עַל־מְזוּזַת הֵיכַל יְהוָה׃ 10 וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ; וַתִּתְפַּלֵּל עַל־יְהוָה וּבָכֹה תִבְכֶּה׃ 11 וַתִּדֹּר נֶדֶר וַתֹּאמַר, יְהוָה צְבָאוֹת אִם־רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ, וּזְכַרְתַּנִי וְלֹא־תִשְׁכַּח אֶת־אֲמָתֶךָ, וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים; וּנְתַתִּיו לַיהוָה כָּל־יְמֵי חַיָּיו, וּמוֹרָה לֹא־יַעֲלֶה עַל־רֹאשׁוֹ׃ 12 וְהָיָה כִּי הִרְבְּתָה, לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי יְהוָה; וְעֵלִי שֹׁמֵר אֶת־פִּיהָ׃ 13 וְחַנָּה, הִיא מְדַבֶּרֶת עַל־לִבָּהּ, רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת, וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ; וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכֹּרָה׃ 14 וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ עֵלִי, עַד־מָתַי תִּשְׁתַּכָּרִין; הָסִירִי אֶת־יֵינֵךְ מֵעָלָיִךְ׃ 15 וַתַּעַן חַנָּה וַתֹּאמֶר לֹא אֲדֹנִי, אִשָּׁה קְשַׁת־רוּחַ אָנֹכִי, וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שָׁתִיתִי; וָאֶשְׁפֹּךְ אֶת־נַפְשִׁי לִפְנֵי יְהוָה׃ 16 אַל־תִּתֵּן אֶת־אֲמָתְךָ, לִפְנֵי בַּת־בְּלִיָּעַל; כִּי־מֵרֹב שִׂיחִי וְכַעְסִי דִּבַּרְתִּי עַד־הֵנָּה׃ 17 וַיַּעַן עֵלִי וַיֹּאמֶר לְכִי לְשָׁלוֹם; וֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, יִתֵּן אֶת־שֵׁלָתֵךְ, אֲשֶׁר שָׁאַלְתְּ מֵעִמּוֹ׃ 18 וַתֹּאמֶר תִּמְצָא שִׁפְחָתְךָ חֵן בְּעֵינֶיךָ; וַתֵּלֶךְ הָאִשָּׁה לְדַרְכָּהּ וַתֹּאכַל, וּפָנֶיהָ לֹא־הָיוּ־לָהּ עוֹד׃ 19 וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר, וַיִּשְׁתַּחֲווּ לִפְנֵי יְהוָה, וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל־בֵּיתָם הָרָמָתָה; וַיֵּדַע אֶלְקָנָה אֶת־חַנָּה אִשְׁתּוֹ, וַיִּזְכְּרֶהָ יְהוָה׃ 20 וַיְהִי לִתְקֻפוֹת הַיָּמִים, וַתַּהַר חַנָּה וַתֵּלֶד בֵּן; וַתִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ שְׁמוּאֵל, כִּי מֵיְהוָה שְׁאִלְתִּיו׃ 21 וַיַּעַל הָאִישׁ אֶלְקָנָה וְכָל־בֵּיתוֹ; לִזְבֹּחַ לַיהוָה אֶת־זֶבַח הַיָּמִים וְאֶת־נִדְרוֹ׃ 22 וְחַנָּה לֹא עָלָתָה; כִּי־אָמְרָה לְאִישָׁהּ, עַד יִגָּמֵל הַנַּעַר וַהֲבִאֹתִיו, וְנִרְאָה אֶת־פְּנֵי יְהוָה, וְיָשַׁב שָׁם עַד־עוֹלָם׃ 23 וַיֹּאמֶר לָהּ אֶלְקָנָה אִישָׁהּ עֲשִׂי הַטּוֹב בְּעֵינַיִךְ, שְׁבִי עַד־גָּמְלֵךְ אֹתוֹ, אַךְ יָקֵם יְהוָה אֶת־דְּבָרוֹ; וַתֵּשֶׁב הָאִשָּׁה וַתֵּינֶק אֶת־בְּנָהּ, עַד־גָמְלָהּ אֹתוֹ׃ 24 וַתַּעֲלֵהוּ עִמָּהּ כַּאֲשֶׁר גְּמָלַתּוּ, בְּפָרִים שְׁלֹשָׁה וְאֵיפָה אַחַת קֶמַח וְנֵבֶל יַיִן, וַתְּבִאֵהוּ בֵית־יְהוָה שִׁלוֹ; וְהַנַּעַר נָעַר׃ 25 וַיִּשְׁחֲטוּ אֶת־הַפָּר; וַיָּבִיאוּ אֶת־הַנַּעַר אֶל־עֵלִי׃ 26 וַתֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי, חֵי נַפְשְׁךָ אֲדֹנִי; אֲנִי הָאִשָּׁה, הַנִּצֶּבֶת עִמְּכָה בָּזֶה, לְהִתְפַּלֵּל אֶל־יְהוָה׃ 27 אֶל־הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי; וַיִּתֵּן יְהוָה לִי אֶת־שְׁאֵלָתִי, אֲשֶׁר שָׁאַלְתִּי מֵעִמּוֹ׃ 28 וְגַם אָנֹכִי, הִשְׁאִלְתִּהוּ לַיהוָה, כָּל־הַיָּמִים אֲשֶׁר הָיָה, הוּא שָׁאוּל לַיהוָה; וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁם לַיהוָה׃" (שמואל א א').

    עכשיו שימו לב למשחק המילים:

    1. "וַיַּעַן עֵלִי וַיֹּאמֶר לְכִי לְשָׁלוֹם; וֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, יִתֵּן אֶת־שֵׁלָתֵךְ, אֲשֶׁר שָׁאַלְתְּ מֵעִמּוֹ׃"

    2. "וַתִּקְרָא אֶת־שְׁמוֹ שְׁמוּאֵל, כִּי מֵיְהוָה שְׁאִלְתִּיו׃"

    3. "אֶל־הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי; וַיִּתֵּן יְהוָה לִי אֶת־שְׁאֵלָתִי, אֲשֶׁר שָׁאַלְתִּי מֵעִמּוֹ׃"

    4. "וְגַם אָנֹכִי, הִשְׁאִלְתִּהוּ לַיהוָה, כָּל־הַיָּמִים אֲשֶׁר הָיָה, הוּא שָׁאוּל לַיהוָה;".

    בפרקים הבאים נוכיח גם ששמואל הוא קורח ועלי הוא אהרון; ששמואל הוא משה ושאול הוא אהרון; ששאול הוא ירבעם בן-נבט ודוד רחבעם; שירבעם בן-נבט הוא בלעם בן-בעור; ששאול, שמואל, ירבעם, בלעם, משה ואהרון, הם כולם השתקפויות של לבאיו מלך שכם הנזכר במכתבי אל-עמרנה, ושדוד הוא עבדי-חיבה הנזכר באותם מכתבים – ועוד נוכיח כמה דברים מפתיעים במיוחד שחבל לגלות עכשיו ולקלקל…

    אגב, מצד אחד ייתכן מאוד שדוד אכן זכה למעמד אלוהי, אך הדבר אינו משתקף בספר שמואל (שנכתב מאות שנים אחרי מות דוד) אלא דווקא במזמורי תהילים כגון זה בפרק ב':

    1 לָמָּה רָגְשׁוּ גוֹיִם; וּלְאֻמִּים, יֶהְגּוּ־רִיק׃
    2 יִתְיַצְּבוּ מַלְכֵי־אֶרֶץ, וְרוֹזְנִים נוֹסְדוּ־יָחַד; עַל־יְהוָה וְעַל־מְשִׁיחוֹ׃
    3 נְנַתְּקָה אֶת־מוֹסְרוֹתֵימוֹ; וְנַשְׁלִיכָה מִמֶּנּוּ עֲבֹתֵימוֹ׃
    4 יוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם יִשְׂחָק; אֲדֹנָי, יִלְעַג־לָמוֹ׃
    5 אָז יְדַבֵּר אֵלֵימוֹ בְאַפּוֹ; וּבַחֲרוֹנוֹ יְבַהֲלֵמוֹ׃
    6 וַאֲנִי נָסַכְתִּי מַלְכִּי; עַל־צִיּוֹן, הַר־קָדְשִׁי׃
    7 אֲסַפְּרָה, אֶל חֹק יְהוָה, אָמַר אֵלַי בְּנִי אַתָּה; אֲנִי, הַיּוֹם יְלִדְתִּיךָ׃
    8 שְׁאַל מִמֶּנִּי, וְאֶתְּנָה גוֹיִם נַחֲלָתֶךָ; וַאֲחֻזָּתְךָ, אַפְסֵי־אָרֶץ׃
    9 תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל; כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם׃
    10 וְעַתָּה מְלָכִים הַשְׂכִּילוּ; הִוָּסְרוּ, שֹׁפְטֵי אָרֶץ׃
    11 עִבְדוּ אֶת־יְהוָה בְּיִרְאָה; וְגִילוּ, בִּרְעָדָה׃
    12 נַשְּׁקוּ־בַר פֶּן־יֶאֱנַף וְתֹאבְדוּ דֶרֶךְ, כִּי־יִבְעַר כִּמְעַט אַפּוֹ; אַשְׁרֵי, כָּל־חוֹסֵי בוֹ׃

    מצד שני, בספר שמואל ובספר דברים כבר יש גישה "לאומית" יותר. הלאומיות היא פתח לדמוקרטיה משום שלפי התפישה הלאומית העם הוא העיקר, לכל אחד מן העם יש חשיבות ו"מניה" בלאום, תפקידו של המלך הוא רק לשרת את העם ולשמש "רועה" לאותו "עדר צאן" שהוא למעשה מה שחשוב בעיני האל… הנה כך בספר שמואל:

    "וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא; וַיְהִי דְּבַר־יְהוָה, אֶל־נָתָן לֵאמֹר׃ 5 לֵךְ וְאָמַרְתָּ אֶל־עַבְדִּי אֶל־דָּוִד, כֹּה אָמַר יְהוָה; הַאַתָּה תִּבְנֶה־לִּי בַיִת לְשִׁבְתִּי׃ 6 כִּי לֹא יָשַׁבְתִּי בְּבַיִת, לְמִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֶת־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה; וָאֶהְיֶה מִתְהַלֵּךְ, בְּאֹהֶל וּבְמִשְׁכָּן׃ 7 בְּכֹל אֲשֶׁר־הִתְהַלַּכְתִּי בְּכָל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הֲדָבָר דִּבַּרְתִּי, אֶת־אַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר צִוִּיתִי, לִרְעוֹת אֶת־עַמִּי אֶת־יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר; לָמָּה לֹא־בְנִיתֶם לִי בֵּית אֲרָזִים׃ 8 וְעַתָּה כֹּה־תֹאמַר לְעַבְדִּי לְדָוִד, כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת, אֲנִי לְקַחְתִּיךָ מִן־הַנָּוֶה, מֵאַחַר הַצֹּאן; לִהְיוֹת נָגִיד, עַל־עַמִּי עַל־יִשְׂרָאֵל׃ 9 וָאֶהְיֶה עִמְּךָ, בְּכֹל אֲשֶׁר הָלַכְתָּ, וָאַכְרִתָה אֶת־כָּל־אֹיְבֶיךָ מִפָּנֶיךָ; וְעָשִׂתִי לְךָ שֵׁם גָּדוֹל, כְּשֵׁם הַגְּדֹלִים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ׃ 10 וְשַׂמְתִּי מָקוֹם לְעַמִּי לְיִשְׂרָאֵל וּנְטַעְתִּיו וְשָׁכַן תַּחְתָּיו, וְלֹא יִרְגַּז עוֹד; וְלֹא־יֹסִיפוּ בְנֵי־עַוְלָה לְעַנּוֹתוֹ, כַּאֲשֶׁר בָּרִאשׁוֹנָה׃" (שמואל ב ז').

    גם בסיפור על מרד אבשלום ניכר כי למלך היה תפקיד כלפי העם שהיה צריך למלא אותו, ואף היה מקום לנצל את העניין לתעמולה פוליטית ולהסבת לב העם ולקניית אהדתו – כפי שעשה אבשלום:

    "וַיְהִי מֵאַחֲרֵי כֵן, וַיַּעַשׂ לוֹ אַבְשָׁלוֹם, מֶרְכָּבָה וְסֻסִים; וַחֲמִשִּׁים אִישׁ רָצִים לְפָנָיו׃ 2 וְהִשְׁכִּים אַבְשָׁלוֹם, וְעָמַד עַל־יַד דֶּרֶךְ הַשָּׁעַר; וַיְהִי כָּל־הָאִישׁ אֲשֶׁר־יִהְיֶה־לּוֹ־רִיב לָבוֹא אֶל־הַמֶּלֶךְ לַמִּשְׁפָּט, וַיִּקְרָא אַבְשָׁלוֹם אֵלָיו וַיֹּאמֶר, אֵי־מִזֶּה עִיר אַתָּה, וַיֹּאמֶר מֵאַחַד שִׁבְטֵי־יִשְׂרָאֵל עַבְדֶּךָ׃ 3 וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְשָׁלוֹם, רְאֵה דְבָרֶךָ טוֹבִים וּנְכֹחִים; וְשֹׁמֵעַ אֵין־לְךָ מֵאֵת הַמֶּלֶךְ׃ 4 וַיֹּאמֶר אַבְשָׁלוֹם, מִי־יְשִׂמֵנִי שֹׁפֵט בָּאָרֶץ; וְעָלַי, יָבוֹא כָּל־אִישׁ אֲשֶׁר־יִהְיֶה־לּוֹ־רִיב וּמִשְׁפָּט וְהִצְדַּקְתִּיו׃ 5 וְהָיָה בִּקְרָב־אִישׁ, לְהִשְׁתַּחֲוֹת לוֹ; וְשָׁלַח אֶת־יָדוֹ וְהֶחֱזִיק לוֹ וְנָשַׁק לוֹ׃ 6 וַיַּעַשׂ אַבְשָׁלוֹם כַּדָּבָר הַזֶּה לְכָל־יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר־יָבֹאוּ לַמִּשְׁפָּט אֶל־הַמֶּלֶךְ; וַיְגַנֵּב אַבְשָׁלוֹם, אֶת־לֵב אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל׃ " (שמואל ב ט"ו).

    נקודה למחשבה…

  • מספר 666  On מאי 7, 2010 at 6:25 am

    לרגל חג השבועות חג משפחתו של דוד המלך להלן מאמר מקיף שבו נעשה ניסיון לעמוד על קנקנו של הסופר שכתב את סיפורו של דוד המלך והפך אותו מעוד עריץ מזרח תיכוני צמא דם לדמות נצחית מקור השראה למיליארדי אנשים התפללים ומיחלים לשובו בדמות צאצא המשיח. . .
    כיום מועלות טענות שונות שכל סיפור דוד המלך הוא בדוי ומומצא מתקופה מאוחרת התקופה הפרסית.
    אולם במאמר זה אראה שבין סיפור דוד המלך ויצירות שונות שהיו קיימות באימפריה החיתית הקדומה יש נקודות דמיון ברורות והן מהוות הוכחה לקדמותו של הסיפור .שכן ישנה סבירות גבוהה ביותר שמי שכתב את סיפור דוד המלך היכיר את היצירות הללו והשתמש בהן כמודל לכתיבת סיפור חיי דוד.
    אז מי היה אותו סופר קדמון שיצר את הבסיס ליצירה הגאונית "ספר שמואל " יצירה ששינתה את מהלך ההיסטוריה פשוטו כמשמעו ? .
    ראו
    סופר המלך דוד
    חלק א-

    http://www.notes.co.il/eshed/67039.asp
    החלק השני :
    http://www.notes.co.il/eshed/67057.asp

  • יובל  On נובמבר 26, 2011 at 5:46 pm

    האם מישהו יכול לעזור לי ?
    שמואל א' פרק י'
    מהי גישתו של שמואל למלוכה?
    מהי גישתו של שמואל למלך הנבחר?
    מדוע לדעתכם שמואל לא מגלה לעם מתחילה את זהותו של שאול אלה חושף זאת בדרך אחרת?נמקו
    צריכה תשובות במהירות!
    תודה רבה!

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: