הדמוקרטיה מוצאה בתנ"ך

 

דמוקרטיה ראשונית במקרא - יסודות קדומים של ערכים דמוקרטיים / אמנון שפירא

 

בימים אלו פורסם ספרו המעניין מאוד של חוקר המקרא אמנון שפירא דמוקרטיה ראשונית במקרא : יסודות קדומים של ערכים דמוקרטיים ( ספריית "הילל בן חיים " למדעי היהדות הקיבוץ המאוחד, 2009) שבו הוא מראה שאת יסודות הערכים הדמוקרטיים המקובלים כיום במערב ניתן למצוא בתנ"ך או לפחות בחלקים מסויימים בו .
ולרגל פרסום הספר הזה מתפרסמים באתר זה שני מאמרים שעוסקים ברעיונות דמוקרטיים במקרא.
המאמר הראשון "משפט המלוכה של שמואל הנביא " שהוא עבודה משותפת של חיים מזר ושל אלי אשד עוסק בספר האבוד של הנביא שמואל שבו היציג לראשונה בהיסטוריה תוכנית למלוכה חוקתית שבה המלך אינו שליט עליון ומוחלט אינו בנו של האל וגם לא משיחו או שליחו או נציגו או משהו אלא לכל היותר-במקרה הטוב ביותר,  ראשון בין שווים. .
וכעת המאמר השני של חיים מזר מראה, , את קיומה לראשונה בהיסטוריה האנושית,    של חשיבה מסודרת במקרא שיש בה בסיס מוצק ביותר למה שאנו מגדירים כיום כחשיבה דמוקרטית.

 

 הדמוקרטיה מוצאה בתנ"ך : החשיבה הדמוקרטית של המקרא

מאת חיים מזר

מאמר זה פורסם לראשונה בכתב העת בעיות בינלאומיות כרך לא' מס.58(1-2) 1992

מ

משה רבנו מציג את לוחות הברית.ציור מאת רמברנדט

מבוא

שלא כבספרות יוון אין התנ"ך מציג בפנינו תפישות חברתיות ותפישות פוליטיות מסודרות ומגובשות.קריאה מדוקדקת בו תראה כי בכל זאת קיימת התייחסות לנושאים אלה,אם כי התייחסות זו נושאת אופי נרמז ולא מפורש.בחינה זו תציג בפנינו בצורה די מפתיעה יסודות דמוקרטיים.אותם פסוקים הרומזים לנו על כך מפוזרים במספר פרקים וסיווגם ייתן לנו ארבע קבוצות פסוקים:
א.פסוקים סיפוריים-פסוקים המתארים אירוע מסוים.
ב.חוקים-פסוקים המנוסחים כציוויי פעולה.
ג.ביקורת-פסוקים המבקרים התנהגות חברתית מסוימת.
ד.אחרית הימים-פסוקים המתארים מצב עתידי אוטופיסטי ואשר ניתן להקיש מהם על התנהגות מסוימת ורצויה.

פסוקים סיפוריים

 

חורבן סדום .מאת גוסטב דורה.

בבראשית יח' 20-33 מתואר הדין ודברים בין אברהם לאלוהים בו מבקש אברהם מהאל כי לא יהרוס את סדום ולו רק בגלל קומץ צדיקים הגרים בעיר והוא שואלו "האף תספה צדיק עם רשע?"(שם פס.23).אברהם מתוך תחושת שליחות להציל מספר אנשים שלא פשעו, מתעמת עם אלוהיו.המסר המועבר כאן אומר:אם לפרט נראה כי מקור הסמכות הגבוה ביותר המקובל עליו ואשר בו הוא מאמין,עלול לגרום עוול כל שהוא,הוא רשאי למתוח עליו ביקורת.היותה של סמכות מסוימת מקובלת עליו אינה שוללת ממנו את האפשרות מלמתוח עליה ביקורת כאשר הוא מוצא זאת לנכון.הוא אפילו מחויב לעשות זאת.

בשמות כה' 1-9 ופרק לה' 5-9 משה אוסף תרומות מהעם לבניית אוהל מועד ובפרק לו' 5-6 בוני האוהל מדווחים למשה "מרבים העם להביא מדי העבודה למלאכה אשר ציווה ה' לעשות אותה.ויצו משה ויעבירו קול במחנה לאמור איש ואישה אל יעשו עוד מלאכה לתרומת הקודש ויכלא העם מהביא" בתום הבנייה בפרק לח' 24-31 מדווח משה לעם היכן הושקעו התרומות ומה השימוש שיועד להן.התרחש כאן התהליך הבא:משה לביצוע מטלה מסוימת מגייס משאבים מהעם,מחזיר לו את העודפים ועם גמר ביצוע המטלה מדווח על אופן השקעתם של משאבים אלה.המסר כאן הוא כי המיסים אותם גובים השלטונות,יש לגבותם רק על פי הצורך ומחובת הממשל לדווח לציבור מה השימוש שיעשה במיסים.זכותו של הציבור לדעת מה נעשה בכספו.

חוקים

משה ולוחות הברית .ציור מאת דורה.

קורפוס החוקים הנוגעים לענייננו מתייחס לשוויון בפני החוק,סובלנות וסבלנות כלפי השונה והזר,חובת הביקורת כלפי השגוי והמחויבות שבנשיאת ביקורת אישית.

בפניה לעם לתרום לבניית אוהל מועד נאמר:"ויאמר משה אל כל עדת בני ישראל לאמור זה בדבר אשר ציווה ה' לאמור"(שמות לח' 14).הפנייה אינה לחלק מהעם או לציבור מסוים,אלא לציבור כולו.על העם כולו,כל אחד לפי יכולתו יתרום לבנייה. אותו כלל חל גם על דיני ירושה:"ואיש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לביתו"(במדבר כז' 8 ). אמנם ישנה העדפה של הבן ,אך אין לשלול מהבת את זכותה בירושה.

יש להתייחס לכל אחר בסובלנות וסבלנות אפילו אם נשוא הסובלנות הוא שונה, מכיון שהוא אדם כמו כל אחד מהציבור,"ואהבת לרעך כמוך"(ויקרא יט' 18) מאחר ש"צדיק באמונתו יחיה"(חבקוק ב' 4).כלל זה חל גם על הנוכרים הגרים בארץ-כלפיהם וכלפי בניהם.הם אזרחי המדינה."וגר לא תלחץ ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים"(שמות כג' 9)."לא תונו אותו,כאזרח מכם יהיה לכם הגר הגר אתכם ואהבת לו כמוך"(ויקרא יט' 33-34)."וחלקתם את הארץ הזאת לכם לשבטי ישראל. והיה תפילו אותה בנחלה לכם ולהגרים הגרים בתוככם אשר הולידו בנים בתוככם והיו לכם כאזרח בבני ישראל אתכם יפלו בנחלת בתוך שבטי ישראל"(יחזקאל מז' 21-22).יש כאן משום החמרה בדרישות השוויוניות כלפי הזרים בארץ. הם אזרחי המדינה לכל דבר בזכויות ובחובות.

הנביא יחזקאל

דוצי'יו די-בונינסניה, צייר איטלקי, 1319-1255
הפרט אחראי על מעשיו הוא.אין הוא יכול בשום פנים ואופן לפטור עצמו מאחריות למעשיו."ואתה הזהרת רשע ולא שב מרשעו ומדרכו הרשע בעוונו הוא ימות"(יחזקאל ג' 19)."הנפש החטאת היא תמות. בן לא ישא בעוון האב ואב לא ישא בעוון הבן.צדקת הצדיק עליו תהייה ורשעת הרשע עליו תהייה"(יחזקאל יח' 20). הפנייה בחוקים אלה היא לציבור כולו ללא הבדל בתפקיד ומעמד.אין מנהיגי העם נופלים באחריותם ובמעשיהם מהציבור.גם על נושאי תפקידים ממלכתיים לשאת באחריות כלפי מעשיהם.הכל שווים בפני החוק. יתרה מזאת,גם אם קיימת איזו שהיא נורמה המתירה סטייה מהחוק "לא תהייה אחרי רבים לרעות ולא תענה על רוב לנטות אחרי רבים להטות"(שמות כג' 2). אחריותו האישית של הפרט מחייבת אותו להיות גם ערני וביקורתי כלפי הסובב אותו.

ביקורת


בפסוקי הביקורת ישנה התייחסות נוספת לביקורת העצמית המופנית כלפי הפרט "שמע עצה וקבל מוסר למען תחכם באחריתך"(משלי יט' 20)."יהללך זר ולא פיך,נכרי ואל שפתיך"(שם כז' 2)."טובה תוכחה מגלה,אהבה נסתרת"(שם שם 5).אין זה רצוי שהפרט יחשוב כי תמיד הוא צודק וכי מעשיו הם ורק הם נכונים.עדיף לשמוע דעה נוספת אפילו אם היא לא נעימה ולהימנע מטעויות.ישנה כאן התייחסות לחופש הדיבור.חופש הדיבור לא רק שהוא רצוי,אלא הוא גם מחויב המציאות.דעה נוספת יכולה להיות לתועלת. היא חיונית בתהליכי קבלת החלטות כל שהן הן של הפרט והן של קברניטי המדינה "למען תחכם באחריתך".

הנביא ירמיהו מכתיב לסופר ברוך בן נריה .

ציור מאת גוסטב דורה.
ירמיהו בתארו את חטאי העם מבקש כי "איש מרעהו השמרו ועל כל אחד אל תבטחו.כי כל אחד עקוב יעקוב וכל רע רכיל יהלוך ואיש ברעהו יהתלו ואמת לא ידברו למדו לשונם דבר שקר העווה נלאו"(ירמיהו ט' 3-4). "וילכו אחרי שרירות ליבם ואחרי הבעלים אשר למדום אבותם"(שם שם 13)."שווא ידברו איש את רעהו שפת חלקות בלב ולב ידברו"(תהילים יב' 3). ירמיהו ודוד מתלוננים על מצב של חוסר אמון טוטלי שפשה בכל שכבות הציבור(ירמיהו) ובין פקידי השלטון(דוד). זהו מצב בו החברה אינה יכולה לתפקד והיא צפויה לכיליון.

אחרית הימים

הנביא ישעיהו .ציור מאת רפאל סנציו.

האחריות האישית בעתיד תהיה נורמה מחייבת."בימים ההם לא יאמרו עוד אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהייינה כי אם איש בעוונו ימות.כל האוכל בוסר תקהיינה שיניו"(ירמיהו לא' 28-29). בחזונו מתאר ישעיהו מצב בו "וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ ועגל וכפיר ומריא ונער קטן נוהג בם"(ישעיהו יא' 6).יכולה להישאל ובצדק השאלה למה דווקא "נער קטן נוהג בם"?למה לא נושא רומח,או לוי או זקן? כנראה שהנער נמצא כמתאים ביותר לנהוג בציבור זה של בעלי חיים.מסקנה מתבקשת היא שאת מנהיגי העם יש לבחור מבין המוכשרים ביותר. ישנה כאן דרישה מוסווית, שאם לא בהווה אזי לפחות בעתיד יתקיים תהליך ברירה שבאמצעותו יבחרו המוכשרים ביותר לתפקידים השלטוניים.

אין לרדוף אנשים אפילו בגלל דתם. יש להתייחס אליהם בסובלנות "כי כל העמים ילכו איש בשם אלוהיו ואנחנו בשם ה' אלוהינו לעולם ועד"(מיכה ד' 5).

סיכום

כאשר ננסה לרכז פסוקים אלה לכלל יחידה אחת מסודרת ומגובשת נראה כי את ההנהגה יש לבחור מבין הטובים והמוכשרים שבעם. בתוקף תפקידם מוטלת עליהם אחריות רבה.הם היחידים האחראיים על מעשיהם ועל כל עוול ופשע יתנו את הדין. חלה עליהם חובת דיווח לציבור על מדיניות המיסוי-כמה יש לגבות ומה השימוש שייעשה בכסף. אין לעשוק את הציבור במיסים גבוהים מדי.החוקים אותם הם מחוקקים חלים על הציבור כולו,כולל אותם עצמם.הם חייבים בשמירה על הסדר הציבורי,מניעת אנרכיה ובניית מערכת אמון יציבה של הפרטים זה כלפי זה,כלפי השלטונות ואמון של פקידי הממשל זה בזה.חופש הדיבור וחופש הבעת דעות שונות הם הכרחיים.הציבור רשאי למתוח ביקורת על השלטונות כאשר הוא מוצא זאת לנכון. יש לנהוג כלפי הזר הגר בארץ בסובלנות אפילו אם דתו שונה ובאם הוא תושב קבוע חלים עליו החובות והזכויות שחלים על כולם.

משנה דמוקרטית סדורה אין אם כן בתנ"ך.אין התייחסות למבנה השלטון,זרועותיו,פרישתו במדינה ותהליכי קבלת החלטת,אך חשיבה דמוקרטית ברורה ומגובשת ישנה בהחלט.

ראו גם

משפט המלוכה של שמואל הנביא

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • עידו לם  ביום דצמבר 10, 2009 בשעה 9:01 am

    אין קשר בין התנ"ך לדמוקרטיה

  • מספר 666  ביום דצמבר 10, 2009 בשעה 9:06 am

    אני לא אוהב בלבולי מוח כמו שלך שמציינים משהו קטגורית משל יש לך הבנה כל שהיא בנושא הנידון ונמנע מלהסביר את עמדתך.
    בכל הודעה נוספת שלך אם תהיה כזאת יהיה עליך לפרט את עמדתך ולנסות לשכנע את מישהו בצדקתך ומה שחשוב לא פחות יהיה עליך לנסות לשכנע אותנו שאתה בכלל יודע משהו על מה שאתה מדבר.
    הבמה לרשותך. האם אתה מסוגל לזה?

  • עידו לם  ביום דצמבר 10, 2009 בשעה 9:49 am

    הוא לא מאמין בריבונות אנושית, המנהיג צריך לפעול על פי חוקי אלוהים מכאן אתה יכול להבין שאין קשר בין התנ"ך לדמוקרטיה.

  • מספר 666  ביום דצמבר 10, 2009 בשעה 10:04 am

    ויש קטעים בתנ"ך .
    זה שהתנ"ך מאמין בריבונות אלוהית זה לענינינו לא משנה ולא כלום.
    אלוהים נמצא בשמיים בני האדם הם כאן על האדמה.
    מה שחשוב מבחינתנו שהתנ"ך אינו מעוניין בשלטון מוחלט של איזה יצור אנושי או של יצור שמתיימר שהוא דובר האל עלי אדמות. או חצי אלוהי או אלוהי בעצמו.

  • עמרם  ביום דצמבר 10, 2009 בשעה 4:50 pm

    לכאורה, קורח טוען שכל העדה קדושים, ויוצא כנגד מעמדם הייחודי של משה ואהרון. נדמה לי שלפחות במישור ההנהגה הדתית, יש גם קריאות ואליטיסטיות ואנטי-דמןקרטיות. אולי עיוד צודק במידה מסויימת, למרות סגנונו הפרוע

  • מספר 666  ביום דצמבר 10, 2009 בשעה 7:36 pm

    אבל בעינה עומדת העובדה שאפשר למצוא בו לצד רעיונות אנטי דמוקרטיים של חוגים אנטי דמוקרטיים בבירור ( כמו כותבי סיפור קורח ) גם רעיונות שהם ביסוד הדמוקרטיה.
    טענתי שהתנ"ך הוא ראשית הדמוקרטיה בעינה עומדת .אם מישהו מכיר מסמכים כתובים קדומים יותר שיש בהם רעיונות דמוקרטיים ואנטי מלוכניים בבירור כמו שיש בתנ"ך הוא מוזמן להביא אותם .
    לדעתי את כל הקטעים האנטי דמוקרטיים בתנ"ך יש ליחס לחוגים של המלוכה של בית דוד שלהם היה עניין בדיכוי אכזרי של כל אופוזיציה ומן הסתם גם לחוגי הכהונה של שבט לוי ובית אהרון ששיתפו עימם פעולה .
    לעומת זאת את האלמנטים הדמוקרטיים החזקים ש יש במקרא שהם של החוגים יש לייחס לחוגי החוכמה והנבואה .
    לשמחתנו ידם גברה לבסוף אבל למרבית הצער אפילו הם לא הצליחו למחוק מהתנ"ך לחלוטין את דברי התועבה הפרו מלוכניים והאנטי דמוקרטיים שבו .

  • עודד ישראלי  ביום דצמבר 11, 2009 בשעה 1:13 am

    בסיפורים על חלק מערי כנען מופיע לפעמים הביטוי "בעלי העיר" בניגוד לחלק מהערים עליהן כתוב שהיה להם מלך. ואפשר שהביטוי הזה מציין משהו שדומה ל"בוליטריון" היווני…

    כך לדוגמא מסופר בפרשת אבימלך:

    וַיֹּאמְרוּ אִישׁ-יִשְׂרָאֵל, אֶל-גִּדְעוֹן, מְשָׁל-בָּנוּ גַּם-אַתָּה, גַּם-בִּנְךָ גַּם בֶּן-בְּנֶךָ: כִּי הוֹשַׁעְתָּנוּ, מִיַּד מִדְיָן. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, גִּדְעוֹן, לֹא-אֶמְשֹׁל אֲנִי בָּכֶם, וְלֹא-יִמְשֹׁל בְּנִי בָּכֶם: יְהוָה, יִמְשֹׁל בָּכֶם.

    […]

    וּלְגִדְעוֹן, הָיוּ שִׁבְעִים בָּנִים, יֹצְאֵי, יְרֵכוֹ: כִּי-נָשִׁים רַבּוֹת, הָיוּ לוֹ. וּפִילַגְשׁוֹ אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם, יָלְדָה-לּוֹ גַם-הִיא בֵּן; וַיָּשֶׂם אֶת-שְׁמוֹ, אֲבִימֶלֶךְ. וַיָּמָת גִּדְעוֹן בֶּן-יוֹאָשׁ, בְּשֵׂיבָה טוֹבָה; וַיִּקָּבֵר, בְּקֶבֶר יוֹאָשׁ אָבִיו, בְּעָפְרָה, אֲבִי הָעֶזְרִי. {פ}
    […]

    וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם, וְאֶל-כָּל-מִשְׁפַּחַת בֵּית-אֲבִי אִמּוֹ לֵאמֹר. דַּבְּרוּ-נָא בְּאָזְנֵי כָל-בַּעֲלֵי שְׁכֶם, מַה-טּוֹב לָכֶם–הַמְשֹׁל בָּכֶם שִׁבְעִים אִישׁ כֹּל בְּנֵי יְרֻבַּעַל, אִם-מְשֹׁל בָּכֶם אִישׁ אֶחָד; וּזְכַרְתֶּם, כִּי-עַצְמְכֶם וּבְשַׂרְכֶם אָנִי. וַיְדַבְּרוּ אֲחֵי-אִמּוֹ עָלָיו, בְּאָזְנֵי כָּל-בַּעֲלֵי שְׁכֶם, אֵת כָּל-הַדְּבָרִים, הָאֵלֶּה; וַיֵּט לִבָּם אַחֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ, כִּי אָמְרוּ אָחִינוּ הוּא.

    וַיֵּאָסְפוּ כָּל-בַּעֲלֵי שְׁכֶם, וְכָל-בֵּית מִלּוֹא, וַיֵּלְכוּ, וַיַּמְלִיכוּ אֶת-אֲבִימֶלֶךְ לְמֶלֶךְ–עִם-אֵלוֹן מֻצָּב, אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם.
    […]

    וַיָּשַׂר אֲבִימֶלֶךְ עַל-יִשְׂרָאֵל, שָׁלֹשׁ שָׁנִים. וַיִּשְׁלַח אֱלֹהִים, רוּחַ רָעָה, בֵּין אֲבִימֶלֶךְ, וּבֵין בַּעֲלֵי שְׁכֶם; וַיִּבְגְּדוּ בַעֲלֵי-שְׁכֶם, בַּאֲבִימֶלֶךְ. […] וַיָּשִׂימוּ לוֹ בַעֲלֵי שְׁכֶם מְאָרְבִים, עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים, וַיִּגְזְלוּ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-יַעֲבֹר עֲלֵיהֶם בַּדָּרֶךְ; וַיֻּגַּד, לַאֲבִימֶלֶךְ"..

    וראו:

    http://www.mechon-mamre.org/i/t/t0708.htm

    http://www.mechon-mamre.org/i/t/t0709.htm

    האינטראקציה הזו בין "מלך" ובין "בעלי עיר" מעניינת. היא מראה שלא תמיד למלך הייתה סמכות בלעדית. בישראל גם נזכר מוסד ה"זקנים" (ברומא ה"סנאט" משמעו "זקנים"), ואפשר שגם להם היה כוח שילטוני כלשהו…

    בכל מקרה, בכל פעם שמוזכרת המלכה ספציפית של מלך מוזכרת גם השתתפות פעילה של העם בהמלכה ו"ברית" שנכרתה בין המלך והעם (כנראה "חוקה" שהמלך היה מחוייב אליה), וממילא ברור שגם כך למלך היתה חשובה מאוד תמיכת העם והוא לא עשה כל מה שהתחשק לו…

    האמת היא שאפשר להבין מדוע בעם ישראל הקדום היתה איזושהי נטייה לדמוקרטיה, שכן במקור חלק ניכר מהעם הזה צמח מתוך חברה שבטית נוודית, שאחד הדברים המאפיינים אותה היא הנטייה לשוויון חברתי, בניגוד לחברה העירונית הקדומה – בה התפתחה היררכיה וריבוד מעמדי בשלב די קדום…

  • מספר 666  ביום דצמבר 11, 2009 בשעה 5:26 am

    ישנה תיאוריה מודרנית של החוקרים מנדנטאל וגוטואלד שבה תומכים ארכיאולוגים כמו דבר שמציעה שמוצאו של עם ישראל במאבק בין מעמד נמוך של נוודים ואיכרים כנגד המעמדות הגבוהים של עירוניים כנעניים .
    בהחלט ייתכן שסיפור דבורה הוא למעשה תיאור של המאבק הזה.
    לגבי החוקה שהמלך היה מחוייב אליה לדעתי \המדובר בחוקה שאותה חיבר שמואל הנביא "משפט המלוכה". וראו בקישור במאמר שקישור לו ניתן למעלה.

  • סמולן  ביום דצמבר 11, 2009 בשעה 11:51 pm

    עידו, לא ידעת שתומס פיין המריד את האמריקאים תוך ציטוט ישיר של משפט המלוכה משמואל ? זה לא שהתנ"ך "מכיל" רעיונות דמוקרטיים, אלא שהוא היה מקור חשוב לרעיונות האלו במודרנה. וואללה.

  • ציטוט מלאוקדמון  ביום דצמבר 14, 2009 בשעה 11:35 am

    אני לא רואה שום פלא בכך שרעיונות שנשאבו מדיאלוג תחת פני השטח עם חברה דמוקרטית (או ליתר דיוק דמוקרטיה אוליגרכית) לעילא ולעילא, הביא לרעיונות דמוקרטיים גם במקרא. הרי ידוע שיוונים ויהודאים חיו בשכנות באותם מקומות (מצד חשביהו הוא דוגמא קלאסית) ולא מן הנמנע שרעיונות דמוקרטיים "זלגו" בין התרבויות.

  • מספר 666  ביום דצמבר 14, 2009 בשעה 11:38 am

    וגם נשאלת השאלה מאיזה צד הם זלגו לאיזה צד . בהחלט יכול להיות שיוונים שחיו בצד יהודים קיבלו מהם רעיונות דמוקרטיים . והעניין בהחלט דורש חקירה .

  • ציטוט מאברהם לב  ביום דצמבר 14, 2009 בשעה 11:45 am

    דמוקרטיה במשמעותה שלטון העם אינה קיימת אפילו לא כאוטופיה בתנ"ך
    אין שאיפה כזאת אין רצון להגיע למצב כזה נהפוך הוא בפעם היחידה בכל המקרא
    שעם ישראל נמצא במצב שאין בו שלטון זר ואין מלך בישראל איש היישר בעיניו יעשה
    תקופה כזאת מתוארת ונחשבת ל אנרכיה
    כל נסיון לראות בשמו אל כיצירה אנטי מלוכנית בכלל טועה ומבלבל בין התנגדות למלכות שאול בלבד
    המובנית כמוטיב מרכזי בכל ספר שמו אל ובשום פנים אינה התנגדות למלכה בכלל ובטח שלא לדוד

    קרוב לוודאי שבימי המלוכה הישראלית ואולי עוד קודם בימי השופטים הכירו את הנוסחה הדמוקרטית
    שהביאו איתם הפלשתים גויי הים יוונים או אגיאים ולא אימצו אותה ולא שאפו אליה
    גם ביוון הדמוקרטיה כביכול היתה נחלת של האזרחים החפשיים ולא לעבדים או לנשים

  • מאליו יובן  ביום דצמבר 14, 2009 בשעה 11:54 am

    יש להתייחס לכל אחר בסובלנות וסבלנות אפילו אם נשוא הסובלנות הוא שונה, מכיון שהוא אדם כמו כל אחד מהציבור,"ואהבת לרעך כמוך"(ויקרא יט' 18) מאחר ש"צדיק באמונתו יחיה"(חבקוק ב' 4).כלל זה חל גם על הנוכרים הגרים בארץ-כלפיהם וכלפי בניהם.הם אזרחי המדינה

    איך הפסוק בחבקוק מתיחס לסובלנות וסבלנות?

  • סוריאל  ביום דצמבר 14, 2009 בשעה 11:55 am

    ולא לפי משמעותו המקורית, שרק הצדיק המאמין ( = בוטח) באלהים יחיה. סובלנות? ממש.

  • מספר 666  ביום דצמבר 14, 2009 בשעה 12:02 pm

    התנ"ך הוא היצירה הסובלנית והדמוקרטית ביותר קיימת מהזמן הקדום.
    מאחר שהוכנסו בו הדעות של כולם גם החוליגנים תומכי השמדת העם שכתבו את ספר יהושע וגם החוגים הסובלניים הליברלים כלפי עמים אחרים שכתבו את ספר רות וספר יונה .
    גם החוגים המלוכניים שדגלו באלוהות של המלך דוד וצאצאיו המחורפנים וגם החוגים דמוקרטיים מבית מדרשו של שמואל .
    ומכיוון שידם של החוגים הדמוקרטיים גברה לבסוף על כל השאר _( שאת עיקבות כולם נמצא במקרא ) הם היכירו בצורך לתת פתחון פה לכולם ובכך העבירו את המסר הסופי שלהם על הצורך בסובלנות ובדמוקרטיה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: