תעמולת בית דוד :סקירה על רומן המתח הארכיאולוגית "חידת מותי " מאת אמנון ז'קונט

 

 

"

"חידת מותי " ספרו החדש של אחד מבכירי  סופרי המתח שלנו אמנון ז'קונט, על חיפוש אחרי אבן החושן של הכוהן הגדול ,  הוא כרגיל אצלו ספר מתח מיומן ומהנה ,אלא שהוא צופן בקירבו כמה מסרים שעלולים לההפך לרעילים .

 

ביקורת על "חידת מותי " מאת אמנון ז'קונט
הוצאת כתר 2009 ,356 עמודים.
(הופיע במגזין "טיים אאוט "גיליון 369 נובמבר דצבר 2009)  


GUILTY PLEASURE

 

אני חובב מוטרף של ספרי הז'אנר של מותחנים מסוגו של "צופן דה וינצ'י" מאת דן בראון או המיוחלת " מאת קתלין מקגואן  .

אלו הם מותחנים שבהם הגיבור מגלה סוד בעל משמעות דתית חובקת עולם שיכולה לכאורה להפיל את האפיפיור מכיסאו הרם.  למשל שישו הנוצרי הוליד ילדים ממרים המגדלית ,או לא מת על הצלב או שמשה רבנו היה פרעה מצרי וכו'.

 זאת לאחר שהוא פותר סדרה של חידות לא מסובכות במיוחד שאפילו הקורא בבית העוקב אחרי הרפתקאותיו של הגיבור ( לרוב ארכיאולוג ,או ספרן ) יכול לפתור בעצמו ומתחמק ממזימותיו של ארגון סתר עתיק יומין שמעוניין מנצל את המידע לצרכיו או לדאוג להמשיך להסתירו.
אבל בו בזמן זאת החיבה הזאת מלווה בבושה..ככל שאני אוהב לקרוא בספרי הז'אנר בדרך כלל אני מזדעזע מרמתם האלמנטארית של הסיפורים ושל הדמויות .אבל זה מילא רוב המותחנים באשר הם הם כאלה. מה שחמור מכך אני מתעב את המסרים שיוצאים ממנו, וספרו החדש של אמנון ז'קונט הזכיר לי שוב מדוע אני בעמקי ליבי סולד כל כך מרוב ספרי הז'אנר עם כל זה שאני קורא בהם בשקיקה.

חפש את המטמון

 

אמנון ז'קונט הוא אחד מסופרי המתח המוכשרים ביותר הפעילים היום בישראל.

 

 

שני ספריו הראשונים על סוכני מוסד מרי נפש  """פסק זמן " ו "איש הסגריר" היו פנינים של ממש בז'אנר סיפורת הריגול הישראלית אולי הספרים הטובים ביותר שנכתבו על אנשי שירותים חשאיים בידי מישהו שכנראה ( לדבריו של ז'קונט  לפחות )  היה קשור אליהם רק בצורה פריפאראלית ולא משמעותית אם כי לך תדע.

 

במידה לא קטנה ניתן לאמר על ז'קונט  שהוא האיש שיצר מכובדות כלשהיא לז'אנר ספרי המתח והריגול בעולם הספרות הישראלית,מכובדות שלא היה לז'אנר זה לפניו. .


ספריו הבאים של ז'קונט היו בגדר ירידה דרסטית ברמתם אבל כולם ללא יוצא מהכלל הם ספרים מהנים ומבדרים ומספקים את הסחורה המתבקשת לקורא המחפש משהו לא מאתגר מידי לקריאה אבל סביר בהחלט ברמתו הסיפורית. .
"חידת מותי " אינו יוצא מכלל זה .
הז'אנר האמיתי שאליו שייך הספר של ז'קונט הוא ישן בהרבה מ"צופן דה וינצ'י" הז'אנר שייך למשחק רדיו ואחר כך טלוויזיה בשם "חפש את המטמון " שבו השדרן יצחק שמעוני בדרך כלל היה נותן למאזינים שורת רמזים שבאמצעותם הם יכולים למצוא אוצר ולפענח תעלומה היסטורית וכך לזכות בפרס לפעמים כספי ולפעמים מה שהיה שווה אז הרבה יותר את כל כרכי האנציקלופדיה העברית ,אך איך השתנו הזמנים ..
.ז'קונט עוקב באדיקות אחרי כללי הז'אנר הזה. הגיבור של ספרו הוא ארכיאולוג סימפטי בשם גדעון לוריא שלו יש בעיות עם ביתו בת העשרה הבזה למקצועו ה"לא רלבנטי " שמונע ממנה לנסוע לחו"ל ולקנות בקניונים את מיטב המותגים כמו כל חבריה.
אלוהים אדירים לאיש יש רק דירה בקרית אונו !
עד שיום אחד מועבר לו בדרך מסתורית כתב יד קדום של נציב יהודה בימי שלטון בבל גדליהו בן אחיקם,בן למשפחת סופרים חשובה שהיה לה יד ורגל ביצירת התנ"ך כפי שהוא מוכר לנו כיום ,  שנרצח בידי מתנקש מרדני  כנראה צאצא של בית דוד , ועל שמו אנו צמים כל שנה את "צום גדליה ". 

ובכתב היד הזה כמיטב מסורת הז'אנר יש רמזים למציאת אוצרות שונים ובהן אבן החושן של הכהן הגדול של בית המקדש!  

אנו מגלים כבדרך אגב שלמשפחתו משפחת לוריא יש טענה שהם כביכול צאצאי בית דוד הקדום. 

 ( ואכן ישנה טענה כזאת במציאות מבוססת על זיופים גסים ופרימיטיביים שנוצרו בידי מישהו ממשפחה זאת במאה ה-17 ).

יש עוד אנשים שרודפים אחרי האוצר וגם שלטונות המחלקה האוניברסיטאית  מעקמים אף מסיבה זאת או אחרת על המרצה האמיץ .
אך סוף טוב הכל טוב הארכיאולוג  מתיידד עם בחורה סקסית ומפענח את כתב הצופן האלמנטארי למדי של גדליהו בן אחיקם ( שאמנם ספק רב אם אפשר היה לפענחו ללא גישה לויקיפדיה ולקטלוגי ספרים נדירים של המאה ה-19 ).

.הסוד נחשף קבל עם ועולם לירושלים מתוספים עוד כמה חפצי קודש,הבת של הארכיאולוג יכולה סוף סוף לזקוף את ראשה בגאווה ,הנה אבא הארכיאולוג  נהפך לסלב!

וצאצא  כביכול של שושלת הכהנים של בית המקדש זוכה הודות לתגלית לתשומת לב ציבורית שמשפחתו לא זכתה לה מעולם .
לכאורה מותחו קליל ונעים לימי הקיץ.

התעמולה לבית דוד

לא ניתן אלא לתמוה עד כמה ז'קונט מודע למשמעות האמיתית של מה שהוא כותב.

הוא מן הסתם כתב את "חידת מותי :  כמותחן  לימי הקיץ  ותו לא עוד דרך להשיג קצת כסף לתשלום המשכנתה .

 למעשה  כמו כל ספרי הז'אנר זהו ספר בעל מסרים רדיקליים או אם נרצה ארכי שמרניים  ( וחלק מסופרי הז'אנר בהחלט מודעים לכך ). 

  את רוב הספרים בז'אנר אפשר לפרש תעמולה מוסווה למען בית דוד ושושלתו או ישו ושושלתו שהם כביכול אנשים נעלים על ההמונים המטומטמים שמן הראוי להחזיר להם את השלטון על פני המשטר הדמוקרטי הלא יוצלח הזה .

והמסר המוסווה הוא : רק צאצאי שושלות עתיקות יכולים לשנות את העולם לטובה.

והדבר המזעזע הוא שכפי שגלישה אקראית באינטרנט מראה :יש אלפי אנשים ,ואולי מאות אלפים ואף מיליונים שמוכנים בהחלט לקבל את המסר המטופש  הזה.

שרוצים שפתאום יקום לפתע מישהו מ"בית דוד " או "צאצא של ישו ומרים המגדלית " ויתפוס את השלטון ,וכל זה רק מאחר שיש לו את "הגנים הנכונים".

גם אצל ז'קונט זה כך.  אפילו גדליהו, הוא מספר לנו במהלך הסיפור ,אותו צאצא מתוחכם של שושלת סופרים   הנציב מטעם הבבלים ביהודה,אפילו הוא  הכיר בעליונותם של אנשי שושלת בית דוד ובכך שרק להם מותר לשלוט על העם היהודי.
ורק צאצא שושלת דוד הארכיאולוג מתברר לנו מסוגל לחשוף את סודותיו.

המרוויח האחר מהסיפור הוא צאצא שושלת הכוהנים הגדולים שרק הם יכולים להרוויח ממציאת האוצר כביכול שנחשף בספר ולהביא לשינוי העולם אפילו אם אותם אבני החושן של בית המקדש הם חפצים פרימיטיביים שכמוהם אתה יכול לקנות בכל שוק במזרח ,וערכם לתרבות העולם ולקידום ערכים מוסריים מאיזה שהוא סוג הוא אפס מאופס ופחות מזה.
הספר הוא נעים לקריאה. אבל כשסיימתי את הספר הרחתי באוויר ריח רע של מסרים דתיים פוליטיים מסוכנים שהמחבר בעצמו בטיפשותו במסווה של מותחן קליל עוזר להפיץ בין הקוראים.

פסק הדין :

אפשר לקרוא אבל בזהירות.

 

ראו גם

חידת מותי

פרק ראשון ב"חידת מותי

אריק גלסנר על "חידת מותי "

 

רצח בממלכת יהודה :גיא אורן על "חידת מותי"

מיכל אורנן על "חידת מותי" 

 

דף הפייסבוק של אמנון ז'קונט  

אמנון ז'קונט בויקיפדיה

אמנון ז'קונט בלקסיקון הסופרים

ז"קונט לא מפסיק ללמוד מההיסטוריה

ריגול תעשייתי מימי מלחמת טרויה ועד ימינו

חפירות  הנפש :פרופסור נורית גוברין  על ארכיאולוגיה בספרות העברית ועל "חידת מותי "

עוד ספרים מהז'אנר

הצופן של דן בראון

הצאצאית של מרים המגדלית

צופן שאול המלך


רצח נציב יהודה :על גדליהו בן אחיקם

בשעריה של עזה :דיון על רומן היסטורי מאת אמנון ז'קונט

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נדב  On דצמבר 18, 2009 at 9:16 pm

    האם תפתח סדרת מאמרים הסוקרת מותחנים בולטים מהז'אנר הזה?
    ממש מעניין אותי לקרוא מה תעלה השוואה שלך בין ספר כמו חידת מותי לבין נניח ספרו של חגי דגן 'למלך אין בית'.

  • סמולן  On דצמבר 19, 2009 at 12:54 am

    בסוף הספר, אחרי העאלק-תחקיר שלהם, הם פוגשים את היורש של המירוניגים, צאצא לבית דוד, צאצא של ישו, האיש שעל קו הדם שלו מגנה האחווה הסודית של ציון. זה איזה קולונל לא הכי מרשים מצבא צרפת החפית, אם אני עדיין זוכר. הם שואלים אותו מה בעצם הוא הולך לעשות עכשיו, שיש לו טענות סבירות לכתר הצרפתי וגם לכתר של ירושלים, כלומר ישראל (הספר נכתב בתקופה שהעולם היה די בעדנו, או לפחות המדיה).

    עונה להם הקולונל (מיל) שהיות והעמים שחיים בצרפת ובישראל לא מתלהבים ממלוכה, עד לרמה שהיא לא חוקית בארצות האלו, אין לו שום עניין בניסיון להשיג את הזכויות שלו. משהו כזה.

  • בלה דורון  On דצמבר 19, 2009 at 2:13 am

    אלי היקר, יתכן והחושן הוא מסוג התכשיטים שניתן לרכוש במזרח התיכון ואולם:

    יתכן גם שהחושן המקורי היה הרבה יותר מכך: מכשיר עם אבני חן- שכולן או מקצתן יכולות לשמש כטרנזיסטורים.

    .כמובן שבמקרה כזה, מדובר בתקשורת עם חייזרים

  • מספר 666  On דצמבר 19, 2009 at 7:55 am

    יש כבר מאמר שלי על " הספר של חגי דגן
    :למלך אין בית " כאן
    צופן שאול המלך
    http://www.notes.co.il/eshed/14809.asp
    וכן ההשוואה בינהם היא מעניינת.
    אלה הם שני רומנים שונים מאוד עד כמה שאפשר .

    חגי דגן הוא סופר אירוני מאוד ואסור לקחת את המותחן שלו על ניסיון מתמשך של צאצאי שושלת בית שאול להשתלט על העם היהודי מחדש לאורך הדורות ועל מדינת ישראל בימינו יותר מדי ברצינות. .
    אבל …
    ברור שהרעיונות שהוא מייחס לצאצאי השושלת הכושלת הזאת של פאגאניזם קדום וניאו פאגאניזם בימינו ( בספרו הם סולקו בידי אנשי בית דוד המונותאיסטיים ומאז במשך הדורות מנסים להחזיר לעצמם ולרעיונותיהם את הבכורה בצורות שונות ומשונות תמיד ללא הצלחה ) הם רעיונות שחגי דגן עצמו אכן רוחש להם סימפטיה ואולי גם מחזיק בהם .
    מבחינתו השתלטות של מחזיקי רעיונות כאלו יכולה להיות רק דבר חיובי ומבורך . כך שלדעתי אכן יש לו באותו מותחן אירוני אג'נדה .
    במקרה של ז'קונט לעומת זאת ברור שהמדובר בסופר בורגני ליברלי ממוצע ותו לא.
    בניגוד לדגן איני חושד בו ולו לרגע שיש לו אג'נדה אידיאולוגית בעניין ושיש בו איזה גרם של אמונה שיש צורך להחזיר את המלוכה לבית דוד או להחזיר את בית אהרון הכהן הגדול למרכז הזרקורים התקשורתיים . זהו רעיון לסיפור ותו לא.
    אלא שלבורגני הליברלי הממוצע הזה כנראה יש חוש חד ( כמו רם אורן ) לאיזה רעיונות סיפוריים יכולים למצוא תשומת לב ציבורית בזמן מסויים וכנראה שהוא היגיע למסקנה שלרעיונות הסיפוריים האלו יהיה קהל גדול בראשית המאה ה-21 .
    ועם הספר שלו יהפך לרב מכר הוא רק יתרום עוד יותר להפצתם.

  • איפכא  On דצמבר 19, 2009 at 1:32 pm

    לא קראתי את ספריהם של דגן וז'קונט – טרם 'הספיקותי' אך עכשיו ארוץ לחנות לקנות ולקרא.
    תודה

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: