עידן משחקי הקופסה

 

פעם  לפני שנים היה ז'אנר ענק ומגוון של משחקי קופסה.הם היו פופולאריים מאוד. לא היה ילד שלא שיחק בהם. וגם הרבה מאוד מבוגרים. היום משחקי הקופסה האלו עדיין קיימים אולם כמדומה שחלק גדול מהילדים מעדיפים משחקי מחשב דוווקא. או משחק'י תפקידים אם כי את אלו אפשר גם כן לשחק בקופסאות. ואלו שמשחקים במשחקי הקופסה הם מבוגרים דווקא.
שלומית הרטמייר עורכת וחובבת נזכרת בנוסטלגיה בכמה מאותם משחקים ותיקים.
לוח המשחק שמונה בעקבות אחד

לוח המשחק "שמונה בעקבות אחד " על פי הספר והסרט .

 

 עידן משחקי הקופסה :   על משחקים שאהבנו לשחק

מאת שלומית הרטמייר

 

Shlomit Hartmayer

( תודה לחוקר המשחקים  ד"ר חיים גרוסמן על התמונות )

 

האם אתם זוכרים את המשחקים ששיחקנו בהם כשהיינו ילדים?
מה מזכירה לכם הפקודה: "לך לבקר בקבר רחל"? או "לרדת מצרימה ",
ולמה לפני הסוף של "סולמות וחבלים" תמיד צריך להיות חבל ארוך-ארוך שייקח אתכם את כל הדרך למטה, למשבצת הראשונה של הלוח. ומה זה (או מי זה) רפרף ההרדוף? ואיך כל זה קשור למשחקים של היום?

ברשימה הבאה אזכיר נשכחות ואספר על משחקים אהובים ומהנים, שבילינו במחיצתם שעות והעשירו את עולמנו ובמידה רבה עיצבו את השקפת עולמנו לפני עידן האינטרנט, הסלולר והאייפון.

משחקי הקופסה של שנות ה-60 וה-70

"סוכן חשאי " משחק קופסה משנות השישים מבוסס על הדמות של הסוכן החשאי ג'ימס בונד.


כל ילד שהגיע לגיל בית הספר התהדר בשלושה דברים ששכנו דרך קבע בספרייה הקטנה בחדרו: אנציקלופדיה "מכלל", מילון עברי של אבן שושן ומשחק קופסה אחד (ובדרך כלל יותר), שקיבל ליום ההולדת או לחגים.

 

משחק קופסה מראשית שנות השבעים בכיכובו של שחקן הטלוויזיה רוג'ר מור הלא הוא  סיימון טמפלר "המלאך".
המשחקים הפופולאריים ביותר היו ה"מונופול" , ועוד 2 גרסאות ישראליות -מקומיות: "ריכוז"(בהוצאת ב. ברלוי תל אביב") ו- "הבנק" בהוצאת "משחקי פרץ".


מונופול ( חדש) .

שלושת המשחקים האלו היו משחקי לוח, שבהם נדרש המְשחק "לרכז בידו נכסים ככל מה שאפשר לו, כגון מגרשים, בניינים ומפעלים שונים (…) כי היודע לנהל את עסקיו בכשרון, יכול בשעת המשחק לרכז את רוב ההון לידיו, ועל-ידי זה לזכות במשחק." (מתוך חוברת ההסבר למשחק הריכוז). ככל שהמשחק התקדם, רכשנו עוד ועוד נכסים (בתים, מלונות ורחובות שלמים – לפי מידת הבזבזנות שלנו או כמות השטרות המרשרשים שקיבלנו בתחילת המשחק) , ולעתים נאלצנו גם לשלם קנסות או להמתין תור אחד או יותר. מי שלא הצליח לשלם את התשלומים הוכרז כפושט רגל, והוא סיים את המשחק ובצער רב הלך להכין את השיעורים או לעזור לאמא לנגב את הכלים …

בשלושת המשחקים נדרשו סבלנות, יכולת קבלת החלטות, ניסיון ו…מזל. אם כי לדעתי רכיב המזל הוא בעל החשיבות הנמוכה ביותר מבין השלושה, מכיוון שמי שידע לכלכל את מעשיו ולרכוש מבעוד מועד את הנכסים החשובים (כלומר, שיש סיכוי גדול שכל המשתתפים יבקרו בהם), הצליח לגבות עליהם מאוחר יותר כסף, כאשר כל משתתף נכנס לבקר בהם באחד ה"סיבובים" על הלוח, כמובן, שכמו כל דבר בחיים, אם קיבלת קוביות טובות ואלת המזל עמדה לצידך באותו היום הניצחון הובטח לך.

 

שני משחקי קופסה על עלילות הקופים של תמר בורנשטיין לזר. . צייר מ.אריה .

המעניין הוא ששני המשחקים הארץ-ישראליים ("בנק" ו"ריכוז") זכו לפופולאריות רבה , למרות שהיו מתוחכמים פחות מן המונופול, אבל אולי שיחקה לזכותם העובדה שהיו מהנים ומעניינים וכללו פקודות והפתעות מקוריות כמו למשל : "לרדת מצריימה" (ריכוז), שפירושו להתעכב כמה תורות במשבצת "מצרים", ולשלם קנס של 100 לירות כדי להיחלץ מהמקום ולהמשיך במשחק- מעין חופשה כפויה לחו"ל במהדורת שנות ה-70.

משחקי קופסה נוספים: סביב לעולם ב-80 יום – בהוצאת "הגל החדש" – זהו משחק שהעברנו שעות במחיצתו (ואני חושבת שהיה אהוב יותר על אוהבי הספר מבינינו). הוא מבוסס כמובן על סיפור מסעו של פיליאס פוג ומשרתו הנאמן פספרטו במסע מסביב לעולם בעקבות ספרו של ז'ול וורן הזכור לטוב, אם כי הוא משחק משעשע גם בזכות עצמו.

ירושלים של זהב – בהוצאת "החיים"- משחק מעניין ודווקא חריג- לטובה בז'אנר של המשחקים שיצאו לאחר מלחמת ששת הימים והניצחון הגדול. הוא מציג "טיול" ברחבי ירושלים המאוחדת, ובחוברת ההוראות שלו מפעמת התרוממות- רוח כיאה לימים המזהירים ההם. במהלך המשחק נדרשנו למלא פקודות שונות כגון: "לך לבקר בקבר רחל" או "מנה את שמות כל השערים בירושלים", וגם לאחר ששיחקנו בו פעמים רבות , עדיין לא ידענו את שמות כל השערים הסובבים את העיר הקדושה.

"משחק האלופים" - מתוך התערוכה
מעניין שהמקומות המוזכרים הם מגוונים: מסגדים, כנסיות, קברים ועתיקות ואתרים בירושלים המערבית (כמו "היכל הספר"), וכמובן , המקום היקר ביותר לרכישה הוא הכותל המערבי (450 לירות). משחק זה היה מוצלח ונמכר היטב, וגרסאות מחודשות שלו יצאו שוב עם עדכונים ושינויים קלים.

 
 

50 מי יודע חידון תורה – בהוצאת "החיים" – משחק צנוע יותר, ברוח חידון התנ"ך העולמי, שגם עמו בילינו שעות מהנות ולמדנו לא מעט על התנ"ך וגיבוריו. היו בו פקודות ושאלות בנושאים תנ"כיים ברוח חידון התורה: מי אמר למי: "אם מחוט ועד שרוך נעל , ואם אקח מכל אשר לך". ולמי אמרו: בזיעת אפך תאכל לחם? כל מי שידע את התשובות (או שהציץ בדף הפתרונים), זכה בנקודות ובניצחון. משחק זה היה הוסיף לנו ידיעות רבות בתורה, ולמצטיינים מבינינו – סיכוי להשתתף פעם בחידון ה"אמיתי" בטלוויזיה ביום העצמאות.

חבילה הגיעה – של אפרים קישון המצוין. מפרט את "מסע הייסורים" בנבכי הבירוקרטיה הישראלית, שכל אדם צריך לעבור כאשר הוא רוצה לשחרר חבילה מן המכס. המשחק שעל פניו נראה משעמם ומייגע (מי מתעניין בחבילה שהגיע מחו"ל והסתבכה במסדרונות הבירוקרטיים?) הוא למרבית ההפתעה משעשע וסוחף, ומזכיר את סיפוריו המשובחים של קישון, שמשולבים בהם תמיד הומור דק, יכולת התבוננות חדה על החברה הישראלית המתהווה ועל הבורגנות , כשלכל זה חוברים נקודת המבט המיוחדת והקסם הקישוני, שליחם כנראה לא יפוג לעולם. יכולנו להעביר שעות ארוכות במשחק זה מבלי להשתעמם. ואגב, האם הצלחתם פעם אחת לסיים את המשחק ולקבל את החבילה?

משחקי קלפים – רביעיות ואחרים


זכורים לטוב הם משחקי הקלפים (רביעיות – פרחי ארץ-ישראל, חיות ארץ ישראל, ישראל ארצך בהוצאת "פלפוט", וגם "דגלים" (הוצאת "דעת").

במשחקים אלו נדרשו זיכרון טוב, סבלנות,ידע בנושאי החי והצומח של ארץ-ישראל , וכמובן – כמו תמיד – מזל. בקלפי הפרחים חולקו הפרחים לפי משפחות, וכל רביעייה כללה משפחה אחרת. בקלפי החיות חזר אותו עיקרון, אבל הפעם היו הקלפים היו ממשפחות החיות. כנראה מלכתחילה נבחרו חיות ידועות ולצידן חיות ידועות פחות כמו רפרף ההרדוף שהוא – כך למדנו מהקלפים – סוג של פרפר (ודי מפחד למען האמת).

במשחק ה"דגלים" שבהוצאת "דעת" היו צריכים להשלים זוגות של בני אומות העולם בתלבושתם המסורתית. ה"קאץ'" היה כמו תמיד הצועני בלי מולדת, שלא הייתה לו בת זוג, ומי שנותר וכרטיס זה בידו היה המפסיד. ברור שהתאמצנו שלא לזכות בכרטיס זה, והוא היה מקומט מאוד וקרוע.

לכל משחקי הקלפים היה ערך מוסף – לימודי, חינוכי או ציוני. לדעתי , הם נועדו ללמד יותר משהם נועדו לבדר, או לכל הפחות במידה שווה.

משחקים "קלאסיים":

לא נפקד מקומם של המשחקים הוותיקים: דומינו, דמקה, שש-בש, שחמט, סבלנות. במשחק הסבלנות היו 33 חורים ורק 32 כלים (החור במרכז הלוח נותר ריק), והמְשחק נדרש להיפטר מכל הכלים ועל ידי כך לנצח במשחק. הבונוס במשחק זה היה שיכלו לשחק בו זוג שחקנים אחד כנגד השני, או שחקן אחד נגד עצמו (אם חברך החליט לא לבוא אליך).

עטיפת משחק קופסה משנות החמישים על מלחמה עתידנית "הסיבוב השני ".

כמה משחקי קופסה בעקבות מלחמת ששת הימים.

משחק אחרון שאני זוכרת ולאו דווקא לטובה הוא "סולמות וחבלים". משחק זה היה פשוט ואכזרי באותו הזמן. לכאורה, כל מה שהיה עליך לעשות היה להתקדם בלוח-משבצות מן המשבצת הראשונה ועד האחרונה, כאשר יש סולם שבו אתה עולה , וכאשר יש חבל – שבו אתה יורד . הבעיה: החבלים היו ארוכים, והסולמות קצרים. שנית, היו יותר חבלים מסולמות, ושלישית: החבלים היו ממוקמים לקראת הסוף, כך שכשחשבת שכבר הגעת למנוחה ולנחלה ואתה עומד סוף-סוף לזכות במשחק, הגעת לחבל הארוך שלקח אותך כל הדרך למטה, עד למשבצות הראשונות של הלוח. לא נעים…
והיו גם משחקי רחוב
ג'ולות, גוגואים, כדור, תופסת, מסירות, מחניים, מחבואים, חבל, קלאס, גומי, איקסמיקס דריקס, 5 אבנים, מטקות(בים).אבל אלו דורשים רשימה בפני עצמם.
ברשימה הבאה: דברים שאהבנו לאסוף.

משחק "ריכוז " הגירסה הארץ ישראלית של "מונופול.

 

מסעות המלך שלמה .משחק הרפתקאות תנכי .

ראו גם

 ד"ר חיים גרוסמן על משחקי הילדים

משחקי ילדים בנוסטלגיה אונליין

תדע כל ציפור :עוד מאמר מאת שולמית הרטמייר

 

 

משחק הקופסה "חידון התנ"ך" בעריכת הזוכה בחידון התנ"ך הראשון עמוס חכם.

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אסנת  On דצמבר 21, 2009 at 5:32 pm

    בקופסה שקיבלתי ליום הולדתי העשירי (ובתוכה מצאתי עדיין פתק החלפה!). אמנם שיחקו לפני עשר שנים, כשהיו קטנים, שיחקו ושיחקו עד שהתפרק. ולמשחק "חבילה הגיעה" הייתה עדנה, וילדיי אהבו מאוד לשחק בו. אני באמת לא זוכרת אם אי פעם זכינו להגיע לחבילה…

  • גבי  On דצמבר 21, 2009 at 6:00 pm

    משחק קופסה/לוח המבוסס, כמובן על ספרו הקלאסי של אריך קסטנר, ויצא בחברת "עמרנה", שהביאה לנו את "חבילה הגיעה" ועוד

  • דור העתיד  On דצמבר 21, 2009 at 11:05 pm

    קופסא וקלפים במחשב?

  • א  On דצמבר 21, 2009 at 11:27 pm

    כילד, שיחקתי בכמה משחקים כאלה שהיו של אימי בילדותה, או של חברים להם היו אחים גדולים.

    חייבים להודות שהם בסך הכל די משעממים – להתקדם לפי הטלת קוביה על רקע ציורים שונים, שהם כל המבדיל בין משחק למשחק.

    לטעמי משחקי הקופסה שיצאו מאוחר יותר, בילדותי בשנות ה70,(של "אורדע" למשל) היו מוצלחים יותר, מגוונים יותר, ודרשו יותר מחשבה ופחות מזל.

    לא זוכר את מרבית שמותיהם, אבל היה שם "טקטיקו", "רונדו" "עשיריות" ועוד.

  • גלעד  On דצמבר 22, 2009 at 11:04 am

    שלומית שלומית… פשוט עשית לי את היום

    ירושלים של זהב היה משחק הילדות הנשכח שלי

    ואת גם אישה יפה…..

    🙂

  • יעל  On דצמבר 23, 2009 at 12:50 am

    רביעיות אלי אוחנה. ברצינות, היה דבר כזה (והיתה גם גרסה נוספת עם מיקי ברקוביץ'). אנו זוכרים עד היום את המשחק כקאלט. אם למישהו יש חבילה, צרו קשר…

    "חידון הטלוויזיה" נראה מוכר, אבל אני לא מצליחה להיזכר מה עושים בו. אח, משחקי הלוח. טוב, היה הרבה זמן פנוי בימים שלפני המצאת האינטרנט (אנחנו עוד מאלו שהתרגשו בכיתה ה' מהקומודור 64…) וטרום הטלוויזיה הרב-ערוצית.

  • של ברמן  On דצמבר 23, 2009 at 7:55 am

    אילו זכרונות!
    אני גדלתי על "חסמב"ה", וכמובן מונופול,
    ואני זוכר את הרושם שהשאיר עליי התחכום של "חבילה הגיעה" לעומתם כשנתקלתי בו אצל חבר.
    אגב, עולם משחקי הקופסא עדיין מפותח מאוד, והוא לדעתי אחד מתרבויות הפנאי המלבבות ביותר: אין כמו ערב של צחוק, מחשבה ודרמה עם חברים.
    כמובן שכיום יש משחקים הרבה יותר מתוחכמים ומתאימים לרוח הזמן, אם כי לנוסטלגיה יש מקום משלה…

    • צחי  On יולי 4, 2013 at 3:36 pm

      היי יעל, אני חושב שאני יודע איפה את יכולה להשיג משחק רביעיות של מיקי ברקוביץ. צרי איתי קשר ל 052-5237711 צחי

  • מספר 666  On דצמבר 23, 2009 at 10:20 am

    אין שום סיבה מדוע שמשחקי הקופסה יוחלפו בידי משחקים "מתוחכמים " יותר " כביכול מאחר שהם פונים לכשרים שונים ממשחקי המחשב למשל ונותנים סוג הנאה קצת שונה .
    לשם השוואה האם משום שהרדיו והקולנוע והטלווזייה והאינטרנט כה בולטים האם זה אומר שצריך לחסל את התיאטרון ?
    כלל לא ,זוהי צורת אמנות שונה שנותנת סיפוקים אחרים מהקולנוע והטלווזייה.
    האם מאחר שתסכית הרדיו אינו מסוגל לספק את אותו סוג הנאה ויזואלי שמספק הסרט ותוכנית הטלוויזיה אין לו מקום יותר בעולמנו ?
    לכאורה כן ועובדה שהתסכית לכאורה גווע כסוג דרמה פופולארי אבל האינטרנט הקים אותו לתחייה והראה שלא נס לחו ושהוא מספק צרכים שונים מצורות האמנות והבידור הנ"ל. יש לו מקום לצידם והאחד אינו סותר את השני ואינו מפריע לו.

    וכך גם משחקי הקופסה ,אז יש גם משחקי וידאו ומחשב ותפקידים .אז מה ?
    כל אחד מהם מספק סוג הנאה קצת שונה ועבור קהל קצת שונה ,יש מקום למשחקי קופ]סה היום ובעתיד בדיוק כמו בעבר.

  • רותי  On אפריל 10, 2011 at 8:31 am

    המשחק חבילה הגיעה היה המשחק שהכי רציתי בהיותי בת 8 (לפני 50 שנים).
    הורי נסעו לקניות בעיר וקנו את המשחק כדי להפתיע אותי.
    בדרכם הבייתה באוטובוס עמוסי קניות, הם איבדו את המשחק והגיעו בלעדיו לאכזבתם ולאכזבתי.
    האבידה לא נמצאה, כסף לקנות משחק נוסף כבר לא היה להם (היו ימים קשים), אבל אני זוכרת את האכזבה עד היום.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On אפריל 17, 2014 at 7:57 pm

    לכל מי שיש ומעוניין להעביר או למכור את "מסעות שלמה המלך " ואת חידון התנ"ך " אשמח אם יצור איתי קשר . בתודה מראש .

  • מאיר א  On אפריל 17, 2014 at 8:00 pm

    אני המעוניין ברכישה

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On יולי 29, 2015 at 6:30 am

    חבל שהמשחק הזה של מסעות ציפופו ושל קופיקו ישנים מאד ואי אפשר למצוא אותם

    • אפק  On יולי 29, 2015 at 6:37 am

      חבל שהמשחקים של קופיקו ושל ציפופו ישנים מאד ואי אפשר למצוא אותם

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: