הנוסעים הראשונים בזמן אל העבר

לרגל פתיחתו של עשור חדש אנו מסתכלים תמיד לעתיד.אני מעדיף להביט דווקא לעבר ובייתר דיוק לסופרים הראשונים שחשבו על מסעות בזמן לעבר ,.


מי לא מכיר את הנס כריסטיאן אנדרסן מחבר סיפורי האגדות הפופולארי ביותר מזה 150 שנה ?
הסופר הדני המפורסם ביותר של כל הזמנים מכל סוג ?
הסופר הסקנדינבי המפורסם ביותר בעולם ?
בימים אלו פורסם עליו גליון מיוחד  מספר 4 של כתב כתב העת "אורות "המוקדש ליצירות שונות של סופרים ישראליים המבוססים בדרך זאת או אחרת על יצירתו של אנדרסן. והגיליון הזה מראה עד כמה יש לסופר הדני מהמאה ה-19 השפעה עצומה על יוצרים שונים עד עצם היום הזה.
אם זאת היום אין קוראים רבים שיודעים שכמה מהאגדות הפחות ידועות שלו שלאמיתו של דבר אינן אגדות כלל ואינן מיועדות בכלל לילדים .אלו הם סיפורי פנטזיה טהורים ומעולים כמו היצירה הקלסית "מלכת השלג( ) 1845( ( על נערה שיוצאת למצוא את אהובה שניחטף בידי מלכת השלג המפחידה שהיא האב טיפוס של המכשפה מסיפורי נרניה ) נערת הקרח " ( 1861) , סיפור אימה על אישה על טבעית שחוטפת צעיר יפה תואר בשוויץ והופכת אותו לאהובה לנצח ).וישנם רבים אחרים.  

אבל רק מעטים מאוד יודעים שלאנדרסן יש זכות ראשונים על רעיון שבדרך כלל מזוהה עם מדע בדיוני דווקא ,רעיון המסע בזמן בעבר.

 לרוב נוהגים לייחס רעיון זה לסופר המדע הבדיוני הבריטי ה.ג.וולס בספרו "מכונת הזמן " מ-1895 שבעצם תיאר מסע בזמן לעתיד. אבל בסופו ישנה התייחסות ברורה גם למסע בזמן לעבר.

 אחרים מקדימים לסופר האמריקני מרק טוויין בספרו "ינקי מקונטיקט בחצר המלך ארתור " (משנת 1889 ) שמתאר אדם מהווה המגיע בצורה מסתורית למאה השישית לספירה.

והמהדירים שבמהדירים שבין חוקרי ההיסטוריה של המדע הבדיוני נוהגים להזכיר שמות אחרים ידועים פחות שעסקו בכך לפני שני הסופרים הידועים הללו ובראשם צ'רלס דיקנס בסיפור הקלאסי "פזמון חג המולד ( משנת 1843 ) שכולל מסעות בזמן הן לעבר והן לעתיד באמצעות רוחות רפאים של חג המולד.
אבל הם כולם טועים.
הנס כרסטיאן אנדרסן ולא אחר הוא הוא ביחד עם המשורר הגרמני המפורסם גתה הממציא הגאה בספרות העולמית של רעיון המסע בזמן לעבר.  

באופן ספציפי אנדרסן יצר לראשונה בספרות  את רעיון מסע הזמן מההווה לעבר. וזכות היוצרים שלו היא כפולה, הוא כתב גם את הסיפור הראשון בנושא וגם את המחזה הראשון בנושא.

הנוסעים הקדומים אל העתיד.

צייר אהרון שבו. 
סיפורים על מסע בזמן לעתיד יש עוד מימי קדם
. דוגמה אחת מני רבות היא סיפור " חוני המעגל " הנמצא במדרשים על החכם המפורסם מימי המלכים החשמונאים שנרדם והתעורר כעבור עשרות שנים בעתיד ככל הנראה בימי השלטון הרומאי .

אמר רב יהודה אמר רב בשעה שעלה משה למרום מצאו להקדוש ברוך הוא שיושב וקושר כתרים לאותיות.  
אמר לפניו: רבונו של עולם מי מעכב על ידך
אמר לו: אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו שעתיד
לדרוש על כל  קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות.
אמר לפניו:: רבונו של עולם הראהו לי  
אמר לו :חזור לאחורך.
הלך וישב בסוף שמונה שורות ולא היה יודעמה הן אומרים תשש כחו.
 כיון שהגיע לדבר אחד אמרו לו תלמידיו: רבי מנין לך?
אמר להן: הלכה למשה מסיני," נתיישבה  דעתו ( של משה). .
חזר ובא לפני הקדוש ברוך הוא אמר לפניו:
רבונו של עולם יש לך אדם כזה ואתה נותן תורה על ידי.
אמר לו: שתוק כך עלה במחשבה לפני ,
( גמרא במנחות (כט:):

יש גם מדרש ידוע  על משה רבנו שנסע בזמן 1300 שנה לעתיד לבקר בבית המדרש של רבי עקיבא והתפעל מחוכמתו של עקיבא שהוא עצמו אינו מבין את דבריו  כאשר הוא עוסק בתצורה שנתן משה מסיני בהומור מוצלח ומתוחכם מאין כמוהו .

ווישנם סיפורים נוספים מסוג זה בתרבויות שונות.  .
מסע בזמן לעתיד הוא רעיון שקל יחסית לחשוב עליו גם מאחר שאחרי הכל כולנו נוסעים בזמן לעתיד בכל רגע במהירות של 60 דקות בשעה .

אבל כנראה שרעיון המסע בזמן לעבר במקום לעתיד קשה הרבה יותר להעלות אותו על הדעת ולכתוב עליו.
.
מעין גרעין של הרעיון נמצא עוד בספר החיצוני של חנוך שמוצאו במאה השלישית או השנייה לפני הספירה שבו מלאך מספר לחנוך על מרד המלאכים שהתרחש דורות לפני זמנו וכנראה לוקח אותו לצפות בכך .בחלקים אחרים של הספר ובספרים אחרים על חנוך הוא מתאר את העתיד לבוא באחרית הימים וניתן לראות בכך תיאורים ראשוניים של מסע בזמן לעתיד. אולם כל אלו הם תיאורים לא ברורים ולא מפותחים של הרעיון הבסיסי.

הנוסע הראשון מהעבר לעבר

פאוסט
נראה שאת המסע "האמיתי" הראשון לעבר ניתן למצוא ביצירת המופת פאוסט חלק ב" של  גדול הסופרים הגרמנים  יואן וולפנג פון  גתה " שפורסמה  במלואה לראשונה בשנת 1832 רק לאחר מותו של גתה כדרישתו מאחר שהוא שיער שאיש לא יבין כהלכה את המחזה וידע שהקדים בו את זמנו.   ( אך מערכה רלבנטית מתוכו פורסמה עוד ב1827 ) .

 במסגרת המחזה הזה המכשף והמלומד איש המאה ה-16 פאוסט נוסע ביחד עם אדם מלאכותי "ההומונקולוס " כנראה בזמן לעבר או לעולם מקביל ( זה לא ברור בדיוק מה ) של יון הקדומה שבה האלים היוניים והיצורים המיתיים חיים וקיימים ביחד עם דמויות מפורסמות מההיסטוריה היוונית.
.שם הוא פוגש את הלנה מטרויה מנהל עימה מערכת יחסים והיא יולדת לו בן.

ההומונקולוס .אדם מלאכותי ביצירה של גתה "פאוסט"חלק ב'.

האם אכן מדובר כאן במסע בזמן אמיתי ? או העלאת הרוחות מהעבר שהן לא באמת קיימות ? זה לא ברור באמת וכך כנראה כיוון גתה .
רוב הקוראים והמבקרים של "פאוסט " שיערו שהמדובר במשהו אליגורי המתרחש ב"עולם המתים " ולא "באמת " במסע בזמן ליון הקדומה אבל נראה שגתה אכן חשב על מסע בזמן לעבר כדרך ליצור מחדש את העולם היווני הקלאסי אבל העדיף לא להפוך זאת לברור מידי אולי  מתוך ההנחה שהקוראים  בני זמנו  פשוט לא יבינו למה הוא מתכוון.

 וזאת מאחר שהוא תיאר סוג של מסע שמעולם לא תואר בספרות לפניו. .

.
גתה התבסס בסיפורו על סיפורים קדומים על פאוסט מתקופת הרנסאנס והמחזה הידוע של כריסטופר מארלו,ואלו מצידם התבססו על סיפורים נוצריים מהמאות הראשונות לספירה על המכשף השומרוני שמעון מאגוס שהיווה מעין דמות מודל לפאוסט של הרנסאנס וגם עליו סופר שגילה גלגול  של  הלנה היפה מטרויה .

כמובן סיפורים אלו נמצאים עוד בתנ"ך בסיפור העלאת רוחו מהאוב של שמואל הנביא בידי בעלת  אוב בשירות המלך שאול.

אפשר   למצוא משהו דומה ואצל המשורר היווני הקדמון  הומרוס באודיסאה ו שאצלו הגיבור היווני אודיסאוס פוגש  בשער עולם המתים את רוחותיהם  של ידידים שונים שמתו.

 אפילו בעלילות גלגמש הבבלי שקודם לכולם כאפוס הקדום ביותר שבו מועלת מהאוב רוחו של אנקידו המת.
בכל אלו סיפורים שבהם יש גרעין של מסע בזמן האפשרות להביא דמויות מהעבר להווה.

 אלא שבאף אחד מהם אין את קפיצת המדרגה,קפיצת המחשבה ,  שאותה ביצע גתה ששלח ישירות  את פאוסט מהמאה ה16  בגופו אל העולם של יוון העתיקה על מנת לתקשר שם עם הדמויות השונות בסביבתן שלהם .  
אלא שכאמור גם גתה לא העז לכתוב על הנושא בצורה ברורה ומפורשת . את הסיפור אפשר לתאר באותה המידה  כמסע לעולם מקביל המתקיים לצד עולמנו ולא בהכרך כמסע בזמן "אמיתי".

הנוסע הראשון מההווה לעבר

הראשון  שחשב וכתב בצורה ברורה על מסע בזמן של אדם מההווה לעבר היה  הנס כריסטיאן אנדרסן במחצית הראשונה של המאה ה-19.
אנדרסן כתב תחילה על מסע בזמן לעתיד בספר הראשון שפירסם ושהביא לו הצלחה.

 

מסע ברגל לאמגאר ( 1829) סיפור מסע פנטסטי של משורר בן דמותו של אנדרסן שבעת מסע לילי  בליל "הסילבסטר"  הלילה  האחרון של שנת 1828 המסתיים ביום הראשון של שנת 1829  עובר כל מיני הרפתקאות פנטסטיות :הוא פוגש את המוזה של השירה ,הוא פוגש את פטרוס הקדוש ולוקח ממנו את המשקפיים שלו ובעזרתם רואה דברים נסתרים משאר בני האדם, הוא פוגש בבן אלמוות היהודי הנודד אחשורוש ומקבל ממנו מגפיים של "קפיצת הדרך ", הוא פוגש בחייזר ענק שהוא בעצם גמד בעצמו בכוכב סיריוס , והוא נוסע בזמן שלוש מאות שנה בעתיד לשנת 2129.

 בסיפור זה ניכר לראשונה העניין של אנדרסן במסע בזמן.אבל בכך הוא לא חידש באמת מסע בזמן לעתיד כאמור ,הוא נושא שהיה מוכר מזה אלפי שנים .

.אנדרסן חזר אל העתיד בסיפור מדעי בדיוני בשם "בעוד 1000 שנה" ( 1852)
שבו חזה את עידן התיירות המודרני ואת התיירים האמריקניים המסתובבים להם ברחבי העולם בכדורים פורחים ב"יבשת הישנה " הלא היא אירופה אם כי הוא טעה לגבי כלי הטייס שבהם ישתמשו והיה שמרני מידי בהערכת הזמן שלו למתי זה יתרחש ( הוא היה צריך להוריד רק אפס אחד והיה נמצא כמתאר בדייקנות רבה את העתיד הקרוב לתקופתו ) .

המסע הראשון  מההווה לעבר

כמה שנים לפנ כן, אנדרסן היה האדם הראשון אי פעם שחיבר סיפור על מסע בזמן מההווה לעבר. וככל הנראה אנדרסן היה הראשון שחשב על כך או בכל אופן כתב על כך בסיפור אותו פירסם במאי 1838 בשם "ערדלי המזל " ( סיפור אותו ניתן למצוא בקובץ בשם זה בעברית ).
בסיפור מסופר על ערדליים מכושפות שמסוגלות לספק ללובש אותם את כל מבוקשו אם כי המבקש תמיד מוצא שעדיף היה לו אילולא ביקש את המשאלה המסוימת .. ואחד מלובשי הערדליים הוא אדם מכובד החולם לחיות בקופנהגן של המאה ה-16 בימי המלך הנס שהייתה בעיניו תור של זהב של גדולה וגבורה לעומת המאה ה-19 המנוונת והוא מתווכח בסיפור עם אנשים שטועני שדווקא המאה ה19 היא טובה יותר . , הערדליים אכן לוקחות אותו למסע בזמן בתקופה זאת שמתגלה כשונה מאוד מתור הזהב שאותו דימיין וכברברית לחלוטין והנוסע בזמן המבוהל מחליט שאחרי הכל הוא מעדיף את המאה ה ה19 הנוחה יותר ופרימיטיבית פחות ומוחזר לתקופתו.
המשתמש הבא בערדליים נלקח למסע בחלל אל הירח ומגלה שם יצורים אינטליגנטיים.

וזהו סיפור המסע בזמן הראשון   מההווה  לעבר.

המסע התיאטרלי הראשון לעבר.

אנדרסן בבירור  חשב על ואריאציות שונות ומגוונות של הנושא הבסיסי.

 ישנם אלמנטים של מסע בזמן גם בסיפור "גן העדן "( שפורסם במקביל עם"ערדלי המזל " ב-1838)
שבו נסיך המחפש כל חייו אחר גן העדן ומוצא אותו מגלה בו סצינות מאירועים היסטוריים שונים כמו סיפור אדם וחוה וסולם יעקוב שממשיכים להתקיים כמעין סרטים בגן העדן שהונצחו שם בידי הזמן עצמו .

כמה שנים מאוחר יותר אנדרסן הכניס את נושא המסע בזמן גם לדרמה התיאטרונית.

 ( פאוסט חלק ב'  של גתה הוא טכנית מחזה ,אבל הוא הועלה על הבמה לעיתים נדירות ביותר אם בכלל ).

צעד בדרך היה בפברואר 1844 כאשר הוא העלה על הבמה באנונימיות מחזה בשם "חלומות המלך " מחזה היסטורי על חיי המלך הדני כריסטיאן השני מהמאה ה-16 שהעלה על הבמה כ"פלאש באקים " את חלומותיו של המלך הכלוא בטירה בידי יריבים על עברו,על פגישתו הראשונה עם פילגשו האהובה בעיר ברגן ונזכר בהרעלתה בקופנהגן שנים לאחר מכן כסוג של מסע בזמן מנטלי.
בהחלט ייתכן שגם בהעלאת "פלאש באקים " על הבמה כחלק אינטגרלי מהעלילה המתרחשת בזמן אחר היה אנדרסן הראשון אי פעם.
מבחינתנו זאת הייתה רק ההקדמה למחזה הראשון שעסק במסע בזמן "אמיתי " לעבר."פריחת האושר " שהוצג על הבמה בדיוק שנה לאחר מכן בפברואר 1845 ולא זכה להצלחה .

הוא הועלה רק שש פעמים על הבמה וירד .איש לא שם לב בזמן אמיתי לרעיון המיוחד במינו שהוצג בו.  איש לא קלט באמת את הייחודיות והראשוניות שבו.
הייתה זאת הצגת "פיות" בסגנון סיפורי המעשיות המפורסמים שלו.במרכזה עומד יערן בשם הנריק שאינו מרוצה מחייו בהווה כיערן. באמצעות פנינה מכושפת של ה"אלפים " גזע אגדי הוא נלקח אל העבר אל דנמרק במאה ה-18 ובימי הביניים ומוצא את עצמו חי בתוך גופם של דמויות היסטוריות ידועות. תחילה הוא מוצא את עצמו בגופו של המשורר הדני מהמאה ה-18 ג'ונתן אואלד ולאחר מכן בימי הביניים בגופו של הנסיך בוריס בטירתו של המלך ולדמר. אלא שבניגוד לציפיותיו הוא אינו נהנה מהחוויה הוא סובל מעינוייו הנפשיים של המשורר ומהעינויים הפיזיים שאותם עובר הנסיך שמגיע לסוף טראגי ומגיע למסקנה שאחרי הכל ההווה הפרוזאי של היער בדנמרק של המאה ה-19 עדיף על כל תקופה רומנטית בעבר.
מסר מקביל למעשה לזה של "ערדלי המזל " שאותו פירסם אנדררסן  7 שנים קודם לכן.
מבקר התיאטרון  הידוע של התקופה וידידו של אנדרסן, הילברג, האשים את אנדרסן שהמחזה הנ"ל הוא פלגיאט של מחזה שהוא הילברג  כתב בעצמו  על נושא דומה אלא שהוא מצא שהנושא של המסע האמיתי בזמן ( ולא באמצעות חלום כפי שהיה במחזה שלו  ) הוא "אבסורד מוחלט".

 גם הקהל מצא את המחזה עם המסע בזמן שבו בלתי מובן לחלוטין.

 המחזה המוזר נכשל ונשכח. בהחלט אפשר לאמר שאנדרסן"הקדים " עימו את זמנו. .

אנדרסן חזר שנים מאוחר יותר שוב לנושא המסע בזמן בסיפור שלו שהוא אולי החביב עלי ביותר "בתו של מלך הביצה " ( 1858) אם כי הוא אינו ידוע ביותר.
זהו סיפור פנטזיה שאינו מיועד כלל לילדים,סיפור  אימה כמעט.

 זהו סיפורה של בת מלך מצריים שמגיעה במסווה של ברבור לביצה בדניה בימי הויקינגים נחטפת בידי מלך הביצה המפלצתי ( הקטע הזה נראה כאילו הוא לקוח מסרט אימה ואינו מה שאנו מצפים מאגדה של אנדרסן ) ונאנסת על ידיו ויולדת ילדה שהיא יפיפייה מרשעת ואכזרית ביום וצפרדע מכוערת וטובת לב בלילה. הנערה נילקחת בידי כומר נוצרי אמיץ ומוצאת נסיך יפה הרשע ובסיום הסיפור הבלתי נשכח והבלתי צפוי לחלוטין הנערה הולכת לרגע בעת חתונתה עם רוחו של הכומר לגן העדן רק לרגע .וכשהיא חוזרת מגלה שחלפו מאות שנים והארמון שאותו עזבה רק לפני כמה דקות השתנה לחלוטין היא .מגלה שכל מי שהיכירה מת בעבר הרחוק והיא עצמה מתפוררת והופכת לאבק.
בכך חוזר אנדרסן על מוטיב ידוע מהאגדות שהזמן בארץ הפיות שונה מזה שבזמן בעולמם של בני האדם ואנשים שנחטפו בידי הפיות וחוזרים כעבור שנה שנתיים מבחינתם מגלים שעשרות ומאות שנים חלפו בביתם..
בהחלט אין כאן את קפיצת המחשבה הדרמטית והאקראית שהייתה ב"ערדלי המזל " שבו דימיין אנדרסן לראשונה את רעיון המסע לעבר.
אבל הסיפור מראה את המשך עניינו ברעיון של נסיעות לתקופות אחרות.

המתחרים

מוזר אבל כמעט בו בזמן שאנדרסן חשב על מסע בזמן לעבר עבור התיאטרון חשבו על כך גם שלושה סופרים אחרים באנגליה ובארה"ב ,כאילו ויבראציות של מחשבות על הנושא היגיעו לכיוונים שונים.
לכאורה בדיוק באותה השנה שבה פירסם אנדרסן את סיפורו זה הופיע הסיפור הראשון באנגלית שעוסק גם הוא במסע בזמן לעבר , ולכאורה איך שהוא שני המחברים בדניה ובאנגליה חשבו במקביל לראשונה על הרעיון של נסיעה בזמן מאות שנים לעבר. .

File:Far boundries.jpg
על פי אנתולוגיה בשם Far Boundaries (1951, של סיפורי מדע בדיוני קדומים שאותה ערך הסופר והעורך הידוע אוגוסט דרלט ב יוני -1838 הופיע במגזין אירי The Dublin University Magazine: A Literary and Political Journal‏
סיפור בשם Missing One's Coach: An Anachronism, שנכתב בידי מחבר אנונימי ( אולי מחבר סיפורי הרוחות והאימה המפורסם שרידן לה פנו שהירבה לפרסם אז במגזין שהתפרסם מאז בסיפור הערפדים שלו "קארמילה " ?) שבו המספר הולך לישון תחת עץ בהווה של אוגוסט 1837 ומוצא את עצמו אלף שנים בעבר  במאה התשיעית לספירה בימיו של הכומר והסופר המפורסם בדה ורביליס  ומבקר במנזר שלו לפני שהוא מוצא את עצמו שוב באופן פתאומי לחלוטין תחת העץ בהווה ומגלה שהוא החמיץ את המרכבה שהייתה אמורה לקחת אותו. .
.ייתכן בהחלט שהסיפור מתאר חלום ולא אירוע "אמיתי " .
בכל אופן סיפור זה  מוצג בויקיפדיה באינטרנט על פי עדותו של דרלט כסיפור המסע בזמן הראשון לעבר שהופיע לראשונה במגזין ספרותי זה.  
על פי הביבליוגרף של ספרות הפנטזיה והמדע הבדיוני הקדומה Everett f. Bleiler  הסיפור הנ"ל הופיע לראשונה ב-1843   בקובץ  סיפורים בשם:

 THE STORY -TELLER OR TABEL BOOK OF POPULAR LITERATURE

כרגע ידוע שאנדרסן הקדים את הסיפור האנונימי הזה  עם הנושא הזה בחודש אחד !  ובכל מקרה ברור שהסיפור האנונימי הנ"ל נשכח לחלוטין עד 1951 בניגוד לסיפורו של אנדרסן שתורגם לשפות שונות.

 

הנוסע הראשון לעבר ולעתיד

באותה שנה 1843 וליתר דיוק בחודש דצמבר הופיע גם סיפור מפורסם לעין ערוך יותר על מסע בזמן לעבר "פזמון חג המולד "  של צ'רלס דיקנס שבו הגיבור סקרוג' נלקח לעבר בידי רוח חג המולד של העבר. הוא גם נלקח לעתיד לצפות באירועי העתיד .וכך סיפור זה  הוא הדוגמה הראשונה של מסע בזמן המתרחש בשני הכיוונים .

אלא שהגיבור רק יכול לצפות באירועים של העבר ולא להתערב בהם ולא לתקשד עם האנשים של העבר והעתיד ,כך שניתן לקרוא לזה גם סיפור של "חיזיון " או מסע בזמן מנטלי ולא מסע בזמן "אמיתי".

 

עוד נוסע בזמן לעבר.

ובמארס או באפריל 1844 חודש -חודשיים לאחר שהוצג המחזה הראשון של אנדרסן בנושא פורסם לראשונה בעיתון בארה"ב  הסיפור ATale of the Ragged Mountains של מחבר סיפורי האימה המפורסם והיוצר של ז'אנר הספרות הבלשית, אדגר אלן פו

(  הסיפור תורגם לעברית בידי אהרון אמיר בשם "סיפור הר-הגבנון " והופיע ב"סיפורים –כל סיפורי אדגר אלן פו ספר שני " בהוצאת מחברות לספרות ,1950 .ושוב בקובץ "חיפושית הזהב ועוד סיפורים " באותה ההוצאה מ-.1966

אהרון אמיר תרגם לעברית גם את"ערדלי המזל " של אנדרסן בקובץ סיפורים בשם זה הוצאת זמורה ביתן ,1978. )

 הסיפור תיאר את סיפורו של אדם שייתכן שביצע מסע בזמן לעבר לקרב שהתחולל  בהודו  במאה ה- 18 ושאותו הוא יכול לתאר בהווה בפרטי פרטים. .

אמנם בסיום הסיפור המסקנה הסופית בנושא זה נשארת לא ברורה וייתכן גם שהאיש זוכר גילגול קודם.
אבל לקורא הזה לפחות ברור שפו אכן חשב על מסע "אמיתי " בזמן.
פו בבירור כתב את הסיפור בממש במקביל לאנדרסן שכתב בדיוק באותו הזמן את מחזהו על נושא דומה.ויש הטוענים שהוא ביסס את הסיפור בחלקו על חוויות שעבר כשהיה סטודנט באוניברסיטת וירג'יניה.
כך שיש לנו כאן מקרה מעניין שבו ארבעה מחברים שונים שלושה מהם ידועים מאוד מאז חושבים וכותבים על נושא דומה "מסע בזמן מההווה לעבר " שאיש לא עסק בו בדפוס לפניהם ממש במקביל זה לזה בשנת 1842-1843 .
צירוף המקרים כאן הוא אכן מדהים. ולא ניתן לתמוה האם היו כאן "ויברציות " שעברו איך שהוא מסופר אחד ( ככל הנראה אנדרסן שעד כמה שידוע לנו חשב על זה לפני כל השאר ושעד כמה שידוע לי סיפורו הנ"ל עוד לא תורגם ב-1842 לאנגלית ) לאחרים …
[edgarallanpoe.jpg]

למה אנדרסן?

למה דווקא הוא היה מכל הסופרים והמחזאים האדם הראשון שחשב ברצינות ובפרטנות על מסע בזמן מההווה לעבר בדפוס ועל הבמה ?
דומה שבסיפורו "ערדלי המזל " אנדרסן החל לדמיין לראשונה ובצורה בסיסית ועוברית מאוד את האפשרות של "היסטוריה חלופית " שבה חיי האדם יתרחשו מחדש בצורה טובה יותר אם רק יוכל להגיע לעבר ואולי לשנות בו משהו,נושא שמאז הפך לפופולארי מאוד בספרות. וככל הנראה הייתה לכך משמעות אישית מאוד עבורו..
אולי אפשר להסביר זאת בכך שאנדרסן חשב שוב ושוב על סיפור חייו שלו וגילגל אותו שוב ושוב במוחו. . הוא כתב לא פחות משלושה אוטוביוגרפיות שונות ,אולי יותר מכל סופר אחר בהיסטוריה ( לא הרבה אנשים יהיו מוכנים לכתוב שוב ושוב בפרטנות את סיפור חייהם כפי שעשה אנדרסן ) .
מתקבל מאוד על הדעת שדווקא איש זה שמבחינות רבות היה מאוכזב מחייו חסרי אהבת האישה אם כי היו מלאים בהצלחות תרבותיות ופרסום עולמי חשב ללא הרף איך היו חייו יכולים היו להשתנות לטובה או לרעה אילו רק איזה אירוע בהם היה מתרחש בצורה שונה או אם היה מוצא את עצמו בגוף אחר של אדם אחר בתקופה אחרת …. ואולי כך היגיע לבסוף לרעיון המסע בזמן לעבר. והכניס אותו לספרות העולמית.

. The true time line of the time travel to the past stories   קו הזמן של סיפורי המסע בזמן לעבר 1832  

Faust: The Second Part

by

Johann Wolfgang von Goethe

פאוסט חלק ב'  

מאת יואן וולפנג פון גתה ( קטע מהיצירה הופיע עוד ב1827)

1838

The Goloshes of Fortune

ערדלי המזל

 מאת הנס כריסטיאן אנדרסן

1843

Missing One's Coach: An Anachronism

by Anonumus

סיפור מאת  מחבר אנונימי

הופיע לראשונה ב"THE STORY -TELLER OR TABEL BOOK OF POPULAR LITERATURE

דצמבר 1843

 

 A Christmas Carol

 מאת צ'רלס דיקנס

1844

A Tale of the Ragged Mountains

מאת אדגר אלן פו

1845

Lykkens Blomst (The flower of happiness). Magic comedy in two acts

. מאת הנס  כריסטיאן אנדרסן .

ראו גםגיליון המגזין "אורות " על הנס כריסטיאן אנדרסן

תולדותיו של רעיון המסע בזמן כפי שהן מופיעות בויקיפדיה באנגלית ( הזהרה המאמר הוא שגוי בחלקו ויש להתייחס אליו בספקנות גדולה כפי שמראה מאמר זה)  

בואו ניפגש לפני מאה שנה :אהרון האופטמן על מסעות בזמן

הנס כריסטיאן אנדרסן :גירסת היקום החלופי

אנדרסן בויקיפדיה

האתר של צבי הראל על אנדרסן

הספר "מסע ברגל לאמאגר"

המחזה  "מסע ברגל לאמאגר"

"ערדלי המזל " סיפור המסע בזמן  מההוה לעבר הראשון

עוד מאמרים על מסעות בזמן לעבר

מנהרה דרך הזמן

מסע בזמן בתקציב אפס

מנהרת הזמן של רמת אילן

המסע הנצחי במנהרת הזמן

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נתן קורן  On ינואר 2, 2010 at 9:06 am

    לגבי הסיפור 'בעוד אלפי שנים' – אנדרסן לא מציין כדורים פורחים אלא משתמש במטאפורה 'כנפי קיטור'.
    לאחרונה אף חוברה בדנמרק יצירה מוסיקלית המשתמשת בסיפור לבחינת מושג הלאומיות הדנית.

    ראה:

    http://pi-nati.blogspot.com/2009/03/blog-post.html

  • ג רפאל  On ינואר 2, 2010 at 11:27 am

    שכחת את דנטה – הקומדיה האלוהית, קצת קדם לגתה במסעותיו אל העבר.

  • מספר 666  On ינואר 2, 2010 at 12:26 pm

    מאחר שאצל דנטה כמו אצל כל חקייניו ברור לחלוטין שהמדובר בעולם המתים ושהנמצאים בו אינם מתקיימים שם ( אם זאת המילה )בדרך שבה חיו בחייהם ועם האנשים שחיו עימם בחייהם.
    הם בגיהנום מבלים את זמנם בקבלת העונש שהוקצב להם ולא בלחיות את חייהם.
    כך שאין כאן מסע בזמן.
    אצל גתה זה לא לגמרי ברור וזה יכול להיות אחרי הכל עולם המתים,אבל הם כולם חיים שם כמו שחיו בחייהם מלחמת טרויה כביכול עדיין נמשכת כל הדמויות הקדומות מתנהגות ופועלות כפי שהיו בחייהן .
    זה עושה שם רושם ברור מאוד של מסע בזמן או לעולם מקביל שהוא דומה מאוד ליוון העתיקה.
    וזה נראה לי שלא היה מישהו בספרות העולמית כולה שחשב על משהו דומה לפני גתה .זה דרש קפיצה מחשבתית שהייתה בגדר בל יאמן.

  • מספר 666  On ינואר 2, 2010 at 1:31 pm

    דנטה בקומדיה האלוהית שלו רק המשיך מסורת ספרותית קדומה שמוצאה בעלילות גלגמש הבבלית וממשיכה באודיסאה של הומרוס באיניאיס של וירגיליוס ,ביצירות איסלאמיות שונות ואצל עמנואל הרומי ואחרים ,של מפגשים עם דמויות היסטוריות שונות בעולם המתים.
    אבל סיפורים אלו לא יכולים להיקרא סיפור מסעות בזמן מאחר שהדמויות האלו בבירור מוצאות מהקשרם ההיסטורי ומועברות לעולם שהוא בבירור אינו העולם המקורי והמציאות המקורית שבה הן חיו בזמנם ,אלא עולם אחר.
    והדמויות ההיסטוריות מודעות היטב לכך שהן חיות בעולם אחר מעולמן וזמנן המקורי וזוהי למעשה הנקודה בסיפור של דנטה. . כל מטרתו של אותו עולם אחר הוא רק להעניש את הדמויות האלו או להעניק להם פרס על התנהגותם הטובה במציאות אחרת וכו'. הם אינם חיים שם חיים עצמאיים משל עצמם .
    אז גתה אכן כתב גם הוא במסורת הזאת נכון,אלא שהוא הכניס רויזיה רדיקלית לחלוטין שבה העולם האחר הוא פשוט העתק של העולם המקורי שבו חיו הדמויות עד שאין שום הבדל בינו ובין המציאות ההיסטורית -אגדית המקורית.
    ועד כמה שאני הצלחתי לפחות להבין מהתרגום לעברית ( ובהחלט יכול להיות שאני טועה כי נראה לי כאמור במאמר שזה אינו ברור במכוון ) גם הדמויות ההיסטוריות לא מודעות לכך שזהו עולם אחר ששונה מהמציאות של יוון הקדומה המקורית. אז אם הם משוכנעים שזוהי יוון הקדומה ולא איזה עולם מתים שתפקידו רק להעניש אותם על חטאיהם אז כנראה שגתה אכן התכוון לכך שזוהי באמת יוון הקדומה או עולם מקביל הבנוי כמו יוון הקדומה ולא סתם איזה גיהנום .
    כך שהמדובר כאן בסוג של מסע בזמן שהוא שונה באופן מהותי מהמסעות במרחב של דנטה ועמנואל הרומי לעולמות המתים.
    וכנראה היה צורך בגאון כמו גתה כדי שיעלה על דעתו לראשונה את האפשרות הרדיקלית של מסע בזמן לעבר.

  • מספר 666  On אפריל 15, 2011 at 5:32 am

    עדכון

    הערך האנגלי על מסע בזמן בויקיפדיה מודיע :
    1836 Alexander Veltman published Predki Kalimerosa: Aleksandr Filippovich Makedonskii (The forebears of Kalimeros: Alexander, son of Philip of Macedon), which has been called the first original Russian science fiction novel and the first novel to use time travel.[10] In it the narrator rides to ancient Greece on a hippogriff, meets Aristotle, and goes on a voyage with Alexander the Great before returning to the 19th century.

    דהיינו :סופר רוסי פירסם רומן בשנת 1836 כשנה לפני "ערדלי המזל " של אנדרסן שבו הגיבור מגיע ליוון העתיקה ופוגש את אריסטו ואת אלכסנדר הגדול.
    אלא שאותו סופר רוסי היגיע לנושא רק כמה שנים אחרי גתה ומן הסתם בהשפעתו.
    עדיין לא נמצאה דוגמה קדומה יותר למסע בזמן לעבר מ"פאוסט חלק ב'" של גתה .

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: