התרסתו של מתי שמואלוף

 

בשנים האחרונות הולך המשורר מתי שמואלוף ומתבלט כאחד הקולות המובילים ואולי הקול המוביל בהא הידיעה בשירה הפוליטית העברית. זאת שאינה מהססת לעמוד על בריקדות על מנת להביע את דיעותיה ואת צעקתה. .זאת בין השאר דרך קבוצת גרילה תרבות " שמתי שמואלוף הוא אחד מיוזמיה ומארגניה.

בכך מוציא שמואלוף את השירה מחדר הכתיבה אל הרחוב המיוזע ואל ההפגנה הסוערת. והופך אותה לרלבנטית ,כקריאתם של לוחמי הגרילה התרבותית

לרגע אחד לפחות.

מתי שמואלוף יוצר אם כך סוג חדש של פעילות תרבותית שאפשר לכנות אותו "תרבות לוחמת".

אולם האם זה הופך את שירתו לשירה טובה ללא כל הקשר לרגע הנתון שבו היא נוצרה?

המשורר יואב עזרא מנסה להתאמת עם הבעיה הזאת .

 

התרסתו של מתי שמואלוף

מאת יואב עזרא
סקירה על הספר
למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים

הוצאת נהר ,2009

אל ספרו של מתי שמואלוף יש לגשת לא מתוך הרצף הספרותי של השירה העברית. שכן כבר בכותרת הספר מתי מוציא את ספרו מן הכלל ומציב אותו כנקודה סינגולרית במרחב . הוא מסביר למה הוא לא כותב שירי אהבה ישראליים
כשכל מעשה הכתיבה הוא מעשה אהבה. השירים בספרו של מתי הם לא שירים . הם זעקות או יותר נכון צרחות כאב של ילד נטוש.
ילד נטוש של משפחה מוצלחת. משפחה יפה עשירה תרבותית שמשום מה בחרה את אחד מילדיה כלא מוצלח ונטשה אותו.נטשה אותו עוד בטרם נולד בבית חולים . נטשה אותו להפקרות הפנימיות . התעלמה ממנו לכל אורך חייו ברחובות .

צילם מוטי קקון

ומתי שמואלוף גדול לוחמי גרילה תרבות צורח את זעקתו .
במאבק החברתי הישראלי על העוני על הזהות על הלאומיות אין זוהר . איש מן המשתתפים במאבק החברתי לא רוצה להיות מזוהה לא בעוני לא במגדר ולא בלאומיות. שחלילה לא יפול כתם על דור ההמשך.

כך שיוצא מכך שמתי נאבק את מאבקם של האנשים שמרוב סבל כאב התעלמות והזנחה של החברה הם ששכחו מי הם. הם שכחו שהם למעשה סובלים. אותה קבוצה נטושה פגומה שהחברה הישראלית היתה שמחה אם לא היתה קיימת ועוזבת אותה לנפשה כבר מזמן שכחה שהתעללו בה.שלמעשה היא הופקרה .
כאן נכנס מתי שמואלוף בחוסר בושה. באומץ לב. בטוטאליות
וזועק ברמקול את כאבם.

דוגמא
מתי באמת ראיתן עפרונות רוקדים
עמוד 20

מי יושב לידך ומכתיב את השורות
משוררות באמת שומעות שורות מתות
חילות מתות, בעצם אחת שזכתה בפסטיגל תמיד רצתה
לשיר, אבל הגיעה לעבוד בעצוב
למה באה דוקא אלי, אני משוררת ולא מדיום
אני לא אשאל עוד שאלה
היא יושבת מולי כמוכן
חורת הרבה, עינים סגורות אולי, לא מקשיבה לי, שותקת
לא רוקדת ולא מזילה שורות
לא מנקה בעפרון את הדמעות
לא יכולה באמת לכתוב את הסיוט

הבחורה לא יכולה לכתוב את הסיוט . אבל, מתי שמואלוף הופך למענה למדיום לכאב .
הוא סובל למענה שתוכל להמשיך לחיות .

עמוד 21

שבבי גורמטים

על חודו של עפרון שטוף שמים
מתנדנת
מחכה ש
כדורי שירתה יעטרו מטרות במטוח

היא מחליפה שערות במלח
ומתבוננת בראשו הקהה
לאחר מכן היא מתרוממת
פותחת סכרים של אקונומיקה
מבטיחה שורשים כימיים לא
צבועים ומתחדדת
בכשלונות הסדינים שחזרו איתו
מהכביסה

והוא עדיין אילם .

בושם העוני הוא אקונומיקה ומתי נוגע בבושם הזה בצורה נפלאה.

מתי שמואלוף מגיש מנחה ליצחק לאור כמו שנתין  מגיש מנחה למלך .

עמוד 46

ליצחק לאור

חניון נזרק בכיור שכונתי
הזמן הלביש אותו בקוצים סגולים

שער לבן
התרוצץ באויר ניסה
לדבר איתי
"מזרחית"

המרפסת ממנה התבוננתי לא החזיקה מעמד
הריש ה"ברזלית" תקועה בה
מעורערת

מתי שמואלוף הולך רחוק מידי במאבק.

תצלום: דניאל צ'צ'יק

 

לדוגמא עמוד 48

עזה

עזה יא ג'מילה
יא מסעודה
יא חממה, יא עזה
יא עזיזה
יא ג'והר
יא חביבת אלבי
עוד תשובי אל יפיך

הספר של מתי שמואלוף היה יכול להיות מצוין אם היה הוגן במאבק.
לדוגמא אין אפילו לא טכסט אחד היוצא כנגד המפלצת האנושית שהחברה הפלסטינית יצרה.
השאידים . מתי לא מבקר את החברה הפלסטינית במאבקה כנגד החברה העברית
הישראלית. יש כאן מאבק חד צדדי מבחינתו של מתי.
מתי שמואלוף גם לא מציע פתרונות. כיצד לדוגמא יש לפתור את בעית העוני .
שהרי כבר לפני 3000 שנה אמר המשורר עני נחשב למת ועדיין יש עניים.
מתי שמואלוף מסתפק בלהצביע על הבעיות החברתיות. על העוולות. עולה הרושם
שבמאבק הצבאי בין העמים של האיזור מתי מרוב הזדהות עם האחר הפך לפלסטיני בעצמו.
דבר שאינו מהווה פתרון. להחליף זהות אחת באחרת בעיני לא מהווה פתרון אלא יוצר פלונטר


למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים
עמוד 58

קודם תחזירו לי את ההיסטוריה
ואחר כך את ספרי הלימוד
ואל תגידו לי שהשיר שלי הוא מניפסט פוליטי
כשאין לכם מושג על עוול, אז הנה קצה חוט
אני רוצה פיצוי מבנק ישראל
לפלסטינים, למזרחים, לנשים, להומו-לסביות,
על כל הערה , מעברה, שטח צבאי סגור, העלמה, השחתה
אני רוצה שתפתחו את הכספת של השירה
ותחזירו אדמות למי שלקחת ותנו פיצוי על כבוש נורא
אני אחכה בצד בנק ישראל, מבעד לחלונות בטוח לאומי
מתחת למכוניות משרד האוצר
עד שתתנו פיצוי ראוי על הגזענות הצרופה
ורק אז כשילדי המפוצים ילמדו באוניברסיטה בחברה שווה
ללא ביזוי, רק אז אהיה מוכן לכתוב שירי אהבה
ישראליים .

מספר דברים בנוגע לשיר. דבר ראשון אל מי פונה השיר . הקבוצה שאליה הפונה השיר
מי היא? ירון לונדון מוטי קירשינבום אהוד ברק ביבי נתניהו בינימין אליעזר . מי בדיוק צריך לפתור
את הבעיה. אלה שמתו? או אלה שחיים?
מי יצר את הבעיה של מתי . אני לא יודע.
דבר אחד אני כן יודע. מדינת ישראל פתרה את נושא המעברות מזמן. מדינת ישראל להבדיל
ממדינות המזרח כמו סין והודו הענקיות. לא שמרה באופן שיטתי את נושא העוני ולראיה מדינת העניקה ומעניקה חינוך חינם לכל שכבות האוכלוסיה. שרותי בריאות מוזלים. טיפולי שינים לפחות בתקופתי כתלמיד היה חינם אין כסף.
הבעיה של המזרחי בארץ ישראל היא בעיה רחבה יותר . היא בעיה עולמית של המזרח הדיקטטורי המשמר את העוני של תושביו ככוח יצרני אפסי מול המערב הנאור המנסה כל הזמן לתקן את עצמו ולשפר את השגיו.ומכיר במחדליו בעבר ושואף לכפר עליהם.
המזרח שואף רק לנקום בעוולות העבר שבוצעו כנגדו.
לפחות במערב יודעים לבקש סליחה על טעויות. ראה לדוגמא אהוד ברק.
במזרח לעומת זאת יודעים לרדוף אחר אנשים עד למוות בגלל דיעותיהם. דוגמת סאלמן רושדי.
מתי שמואלוף רוצה שמדינת תחזיר אדמות.
ומה אם האדמות של יוצאי עירק פרס. מה אם רכושם שנבזז.
מדוע מתי שמואלוף לא צועק גם את כאבם של יהודי 1939 בעירק. שנרצחו שנשרפו שנאנסו על ידי פורעים עירקים מוסלמים צמאי דם?
מדוע מתי שמואלוף אינו זועק גם כנגד כל כך הרבה עוולות שנעשות גם הן בימים אלו למשל נגד המוסלמים השחורים בסודאן ? או נגד הנוצרים במדינות אפריקניות כמו ניגריה?
האם הם אינם בני אדם?
מהספר של מתי שמואלוף אני למדתי . שעלי לדבוק עוד יותר משנתו של בן גוריון.
להשליך מעלי כל עוולות הגולה. את כל ההפליה והשנאות בין קבוצות שונות  עד שדמותי כצבר שהוא שילוב של כל הקבוצות  תתעצב כראוי.

לא להביט אחורה אלא רק קדימה זה בן גוריון..

פסק הדין
ולגבי מה שחשוב באמת שהיא השירה ? איך הספר כשירה בלי קשר לפוליטקה ?
מאחר שכל קיומו של הספר הוא כפוליטיקה כל מה שנשאר בראש זאת הפוליטיקה ולא השירה.


ראו עוד על מתי שמואלוף
מתי שמואלוף בויקיפדיה

קישורים חיצוניים

על הספר מגמד הצלקות:

על הספר "שירה בין חזז לבין שמואלוף":

על הספר למה אני לא כותב שירי אהבה ישראליים:

על הספר תהודות זהות: הדור השלישי כותב מזרחית:

על הספר האדומה: אנתולוגיית שירה מעמדית:

אלי אשד "מלחמת המילים :מתי שמואלוף כמשורר פוליטי 

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • שחר ל.  ביום פברואר 7, 2010 בשעה 9:59 am

    יש יופי בשיריו, למרות המגמתיות הפוליטית הכה רדודה, מגמתית ונלוזה. השימוש הלעוס במנטרות מרקסיסטיות שכלה זמנן וההערצה המשמימה והסומה של המחבלים הפלשתינאים רוצחי השלום, אינה מוסיפה חן לכל משורר שהוא. מילא שיכתוב כי הוא מעריץ דם ומלחמה ופאנאטיות. הוא משורר, מותר לו. אבל הוא כותב בשם הדיכוי והכבוש [המזרחי? גם אני מזרחי ואני לא חש בכלל באפליה שהוא מדבר עליה. אל תשים אותי יחד עם הפלשתיאנים!]כך שאולי לאיש גרילת התרבות זה בסדר שבשם המאבק בכיבוש מפוצצים נשים וילדים בבתי קפה. ככה הם לא יהיו מדוכאים או מדכאים עוד. הם פשוט לא יהיו.

  • מספר 666  ביום פברואר 7, 2010 בשעה 10:42 am

    לפוליטיקה בשירים.
    לא בהכרך פוליטיקה במובן של הצמדות למה שמופיע בכותרות העיתונים אלא יותר "פוליטיקה " במובן של עיסוק בבעיות חברה ותרבות עמוקות.

    אמנם נכון שאחרי כמה מאות שנים או כמה עשרות
    שנים הבעיות הפוליטיות הספציפיות נעשות קשות לזיהוי אבל הרבה מהנושאים שעומדים מאחוריהם כמו היחסים בין עניים ועשירים הם על זמניים.
    בוא נסתכל למשל בדברי הנביאים בתנ"ך שהם אחרי הכל משוררים. יש שם שילוב של הטפה פוליטית שהיא לזמנה בלבד וחלקה התברר בדיאבד כשגוי לחלוטין .
    עם שילוב של שירה בעניינים סוציאליים -חברתיים.אלו לדעתי לא נס ליחם גם אחרי 2700 שנה.
    בהחלט יש מקום שהמשורר יביע את דעתו בנושאי חברה ופוליטיקה. ויביע את זה בצורה המיוחדת לו שהיא שונה מזאת של נאום בכנסת.
    הוא גם לא צריך להתעסק בכל עוולות העולם אלא באלו שקרובים אליו אישית.

  • יוני מ  ביום פברואר 7, 2010 בשעה 10:52 am

    לא נמאס למבקרים לתאר כל איש רוח מן השמאל כבעל אומץ "יוצא דופן" כאשר כל שהוא עושה זה ללעוס בכתב את אותן מנטרות/דימויים פוליטיים/אמרות שפר פלקטיות של עשרים שנות היצירה הישראלית האחרונות?

    אומץ הוא לצאת כנגד הזרם ולא לכתוב עוד הצגה בה מוצגים חיילי צה"ל כמפלצות חסרות מוסר, או שירים בהם הפלסטינאי הוא קורבן מסכן חסר שליטה על גורלו.

    אומץ תרבותי בישראל הוא לכתוב מה שהברנז'ה שברובה היא שמאלנית תוקיע ולא מה שהיא תקבל בחיבוקים חמים ופרסים.

    אומץ בימינו הוא לבא ולומר זו ארצנו, זו זכותנו, ואויבינו – מעשיהם מפלצתיים.

    עבור על רשימת הסרטים הישראלים של שני העשורים האחרונים, מחזות מקור, ספרי שירה ואמור לי, מהו ה"קונצנזוס" הפוליטי של התרבות הישראלית ואיזה צעד אמיץ אתה יכול לנקוט כנגדו. אם לאו, תמשיכו רק אתם לחלק לעצמיכם אותות על אומץ בעיני רוחכם מתוך מחילת התרבות הפחדנית.

  • מספר 666  ביום פברואר 7, 2010 בשעה 11:00 am

    לא לחזור על הקלישאות של שני הצדדים .
    אלא לחשוב על משהו חדש
    מוסכם שהפלסטינאים סובלים מכיבוש.
    מוסכם גם שאת חלק גדול מהסבל שלהם הם הביאו במידה רבה על עצמם.
    כל זה כבר תואר הוסבר נותח בצורה מפורטת מכאן ועד להודעה חדשה.
    איו מה להוסיף.
    אין גם טעם לחזור לקלישאות של שנות השישים בסגנון "הפנתרים השחורים " שאפילו אובמה הנשיא השחור בקושי מצליח להסתיר את הבוז שלו כלפיהם.בכל זאת חלפו חמישים שנה מאז בארה"ב או ארבעים שנה בישראל .
    אבל אנשים עדיין מדברים על זה בעיניים מאירות משל היה זה תמצית הקידמה החברתית.

    אז מה הוא האומץ האמיתי? לחשוב על משהו חדש
    ולנוע איתו קדימה
    לא פרימיטיביות טכנולוגית בסגנון "אואטר " של מלחמת הטובים האקולוגיים ברעים הטכנולוגיים.
    אלא שלצערנו דווקא מסרים פשטניים כאלו הם שתופסים ולכן עלולים להביא לאסון.
    בקיצור ההוגה והמשורר האמיתי צריך לחשוב על חזון מסוג חדש ולא להתמקד בחזונות היבשים המעופשים של יום אתמול ושל יום שלשום שהוגיהם התיבשו ביחד איתם.

  • יונתן  ביום פברואר 7, 2010 בשעה 11:25 am

    של שמואלוף או של הפוליטיקה שלו.

    אני לא מבין למה אתם חושבים שלמושררים או סופרים יש יכולת מיוחדת לחשוב על פתרונות חברתיים.

    זה שמישהו יודע לשבור שורות בצורה נורמלית יחסית לא הופך אותו לגאון.

  • מספר 666  ביום פברואר 7, 2010 בשעה 11:58 am

    הוא משורר וחושב וכותב כמו משורר.
    דהיינו במקרה שלו לפחות אין מה לצפות ממנו מניתוח דקדקני פרטני והגיוני של יצירה .
    אלא יש לצפות ממנו לכתיבה אסוציאטיבית הנעה מכאן לשם ללא סדר ברור לכאורה.
    אבל עם מטרה ברורה ומסר ברור עוד יותר בסוף.
    כך גם עם משוררים באופן כללי אולי אין לצפות מהם לחשיבה פוליטית מעמיקה ונתחנית.
    אבל הם בהחלט מסוגלים להצביע על כיוונים חדשים ולעורר בהם עניין בהינף קולמוס .
    או מקלדת מחשב.

  • אסתי  ביום פברואר 7, 2010 בשעה 12:09 pm

    למה מכל הסיפור מה שעומד במרכז הפוסט הוא האדם ולא הכתיבה שלו.
    חשבתי שבאנו לדבר על שירה.
    אבל מרוב תמונות והמילים *מתי שמואלוב* השירה נדחקה החוצה, ואם כבר יש כאן איזה דיון זה בפוליטיקה של המדינה הזו
    לדעתי הרשימה הזו עושה עוול ליצירה.

  • גיורא לשם  ביום פברואר 7, 2010 בשעה 2:12 pm

    בכל הרשימה לא מצאתי טיעון מנומק אחד בשאלה אם שירתו של מתי שמואלוף היא שירה או לא שירה.
    לדעתי, לא נבדקו שאלות על אופן השימוש הלשוני, לא נערך דיון בריתמוס כלשהו, באופן הנשימה והדמימה, באוצר המלים, בדימויים ובסמלים.
    ללא דיון כזה אני מתקשה להסיק מסקנות על שירתו של מתי שמואלוף.

  • יואב עזרא  ביום פברואר 7, 2010 בשעה 2:22 pm

    מתי שמואלוף הוציא את ספרו כבר בכותרת הספר מדיון זה . כך שכמשקיף לא ראיתי את עצמי מחויב להביט על ספרו של מתי מזוית ראיה זו . בתחילת הרשימה הצגתי בבירור את עמדתי בנושא .

  • גג  ביום פברואר 7, 2010 בשעה 2:31 pm

    היא רלוונטית לענייני דיומא.

    ואם שמואלוף מחזיק מעצמו מתקן חברתי, עליו לצאת בקריאה נחרצת לגבי לאור עוד היום.

    מה אתה חושב לגבי לאור, שמואלוף? או שגם אתה מתחבא מאחורי טיעונים משפטיים קלושים היום?

    יש לך הזדמנות להוכיח שאתה שמאלני אמיתי היום

  • גג  ביום פברואר 7, 2010 בשעה 2:31 pm

    היא רלוונטית לענייני דיומא.

    ואם שמואלוף מחזיק מעצמו מתקן חברתי, עליו לצאת בקריאה נחרצת לגבי לאור עוד היום.

    מה אתה חושב לגבי לאור, שמואלוף? או שגם אתה מתחבא מאחורי טיעונים משפטיים קלושים היום?

    יש לך הזדמנות להוכיח שאתה שמאלני אמיתי היום

  • עידו לם  ביום פברואר 7, 2010 בשעה 3:57 pm

    האיש לא מוכשר ונדוש מבחינה פוליטית אני באמת לא מבין למה אתה מתעקש להזכיר אותו בכתבות שלך שיש אנשים הרבה יותר מוכשרים כמו עודד כרמלי.

  • גיורא לשם  ביום פברואר 7, 2010 בשעה 4:02 pm

    מכיוון שעדיין לא קראתי את ספר השירים אני מנוע מלהתיחס אליהם.
    עם זאת, כותרת שמצהירה על פרישה מכתיבת שירי אהבה מצהירה על עצמה, כביכול, כעוסקת בדברים חשובים יותר, אם אכן יש כאלה.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום פברואר 7, 2010 בשעה 5:01 pm

    זכותו. האמת היא שהוא לא יותר מסוג של אדיוט מועיל בלשונו של לנין. על גבם של עשרות כמותו עושים אחרים, מנוולים במידה שקשה לתאר, הון כלכלי וחברתי וצוחקים כל הדרך אל הבנק, הפקולטה ובית הבושת הקרוב. אשר למה שהוא קורא "שירים" אלה לא יותר מפמפלטים פוליטיים בשורות שבורות. הוא לא משורר וכדאי שילך ללמוד איזה מקצוע

  • mr.globy  ביום פברואר 7, 2010 בשעה 11:28 pm

    כאשר כישרון כל שהוא מאבד את קוראיו הוא פונה לתיפוף על תופים מתוך מחשבה כי קולם יכסה על דלות החומר.

  • ירדנה אלון  ביום פברואר 8, 2010 בשעה 9:06 am

    מי שמכיר את השיח המזרחי מיד מבחין בקלישאיות המפוייטת, אני כמזרחית לא רואה כאן שום דבר מעניין שאני יכולה להתחבר אליו,למרות שלכאורה גם אני וגם מתי נמצאים פחות או יותר באותו צד של המתרס הפוליטי חברתי.
    אז זה מאוד חברי מצד כותב הרשימה לפרגן לחבר שאולי יפרגן גם לו אחר כך במקום אחר בבמה אחרת,ככה נוצרת קליקה ספרותית,ככה נוצרות קליקות אידאולוגיות ,שמתקוטטות עם קליקות אידאולוגיות אחרות, ויש עניין ויש מראית עין של שירה פוליטית
    אולם זה מראית עין פאטה מורגנה של כביכול "מרד"
    ועוד דבר "התרסה" זה לא מרד, ולא מהפכני, "התרסה" זה סוג של פרובוקציה ילדותית שאין מאחוריה שום דבר חוץ מהצורך ליצור תדמית
    עכשיו מתי שמואלוף הוא בחור נחמד כאדם, כמשורר הוא לא מתקרב לבוב דילן,
    אתם יודעים מה לא רוצה ללכת רחוק, אני נשארת כאן, עוד לא קראתי אף שיר של שמואלוף שמתקרב בכוח ובעוצמה שלו אם כבר מדברים על ביקורת חברתית ל – "מחכים למשיח" של שלום חנוך קחו את התמליל של מחכים למשיח וקחו שיר של מתי שמואלוף שאתם סבורים שיש בו "התרסה חברתית ותשוו,לא רק מבחינת התוכן והעומק אלא עד כמה זה לא רק לוקאלי אלא גם עומד במבחן האוניברסאלי
    לעניות דעתי הבלתי קובעת שלום חנוך לוקח

  • מספר 666  ביום פברואר 8, 2010 בשעה 9:23 am

    שחלק מהעוצמה של השיר של שלום חנוך נובעת לא רק מהמילים שלו אלא גם מהלחן שמוסיף.
    לך תדע אולי אם היו שירים מולחנים של שמואלוף זה היה מוסיף לעוצמה שלהם?
    אגב הרוב הגדול של הפזמונים המולחנים אדירי העוצמה נקראים הרבה פחות טוב כאשר קוראים אותם על הנייר ,זה תמיד הלחן שמוסיף ובלעדיו יש להם מעט מאוד זכות קיום.

  • מזרחי  ביום פברואר 8, 2010 בשעה 11:18 am

    שהגיש מתי שמואלוף לאשכנזי יצחק לאור . לדעתי קצת מבזה . במידה וציטוט השיר מהספר הוא נכון .

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום פברואר 9, 2010 בשעה 2:18 am

    השיר, השיר יוצא נגד לאור, ושכאשר הוא מקדיש את השיר ללאור הוא לא עושה זאת מתוך הערכה אלא כהתרסה. למעשה נראה לי שהוא רומז לזה בפוסט האחרון השעלה. שמואלוף בחור מאוד גמיש עם שבשבת משוכללת בילט אין. זה שהשיר לא לגמרי ברור גם עוזר.

  • ירדנה אלון  ביום פברואר 9, 2010 בשעה 11:39 am

    אלי, כנראה שלא הובנתי או התנסחתי כראוי, לעניות דעתי הבלתי קובעת ולטעמי האישי,ובענייני שירה ופרוזה הטעם האישי גם לו יש משקל,הטכסטים של חנוך,עומדים בפני עצמם ברובם הגדול) גם ללא הלחנה ואם יורשה לי אז אני יכולה להביא עוד דוגמא לשיר עם מסר פוליטי חברתי לא פחות חריף וזהו השיר של משינה "למה לי פוליטיקה עכשיו"
    אבל שוב זה גם עניין של טעם אישי
    אני חושבת שמתי שמואלוף הוא בן אדם נחמד וחביב בסך הכל ,אבל אני לא מתעלפת מהתפעלות ממנו כמשורר, בדיוק כמו שאני לא מתעלפת מהתפעלות ואני לא נתקפת בתזזית לצאת במחול כשאני שומעת את זהבה בן או את שרית חדד,אם כבר מוזיקה מזרחית ישראלית עדיפים עלי עשרת מונים שלמה בר והברירה הטבעית, אני מעדיפה את יאיר דלל, ואת התזמורת האנדלוסית
    למען האיזון אני לא אוהבת לא את נורית גלרון,לא את חוה אלברשטיין ולא את יודית רביץ.שוב עניין של טעם אישי.

  • ירדנה אלון  ביום פברואר 9, 2010 בשעה 11:43 am

    אם כבר בשירה חברתית פוליטית עסקינן, אני סבורה ושוב לטעמי האישי אני מעדיפה את כתיבתה ושירתה של ויקי שירן.
    ולמרות שאני לא ממש מחבבת את סש"ש כאדם אני סבורה שאם כבר שירה חברתית פוליטית מזרחית אז סמי לוקח בסיבוב הרבה משוררים וכאלה שמנסים להיות משוררים שכותבים שירה פוליטית חברתית

  • ירדנה אלון  ביום פברואר 9, 2010 בשעה 11:49 am

    ורק לשם ההמחשה אני מביאה כאן שיר של ויקי שירן
    אישה שוברת קיר
    קורעת לים
    רוצה אויר
    כמה ציפורים לבנות
    ילדים צועקים ברחוב
    משוגעת
    עליזה המשוגעת שוברת קירות
    למטה עשרות נשים מתקבצות , באמצע הכלים באו
    מנגבות ת'סבון בשמלתן,מגחכות
    מסכינה מנאללה זה בא לה
    מה יגיד בעל בית
    יזרוק אותה לרחוב

    למעלה עליזה מציצה בחור
    כמו בתפאורה אצל ז'קוב הצלם
    ראשה מבצבץ קמטי פניה מגהצים
    עיניה הקטנות מצועפות בדמעות סופסוף ים כחול
    כמה מעט ביקשה בחייה
    חדר עם אוויר
    כנף ציפור
    איך אפשר להיות לבד בין ארבע קירות
    אפילו כלב יש לו חברים
    מישהו שואל עליו מלטף לפעמים
    עכשיו היא לוקחת פיילה
    הולכת להרתיח מים
    לזרוק על הילדים ברחוב
    שלא יעשו רעש
    היא רוצה לשמוע את הגלים
    את צרחות השחפים
    היא רוצה אויר.

  • הזמנה  ביום פברואר 11, 2010 בשעה 5:17 pm

    בשעה 14 .

  • ירדנה אלון  ביום פברואר 12, 2010 בשעה 10:45 am

    ואני בזמן הזה ובשעה הזאת מנקה את הבית לכבוד שבת שמה סיר של חמין ומקשיבה לפינק פלוייד
    שבת שלום

  • השכן המנומס .  ביום פברואר 12, 2010 בשעה 11:56 am

    בקבלת שבת מקסימה זו.

  • ירדנה אלון  ביום פברואר 13, 2010 בשעה 7:23 pm

    אני רוצה להתייחס לחלק מן הביקורת של יהודה ויזן על ספר שיריו החדש של מתי אני מצטטת את הביקורת מתוך רשימה שנקראית "משחיר פנים" וכך כותב ויזן על שמואלוף…………"אולם לא את המאבק למען ה"אחר" אני מבקש להוקיע (לא באופן גורף לכל הפחות), כי אם את הרתימה הבלתי אחראית והשטוחה של השירה למאבקו של "האחר". כך, למשל, בשיר "כאן" (עמוד 57), כותב שמואלוף: "לא תבינו למה אני מתגעגע לבגדד / חסר את בירות / איך אירגע בדמשק / למה אני מלמד ברמאללה / … התחתנתי באבו-דאבי…/ לא תדעו את שאיבדתי / באיסראיל." מעבר לשליטה הרמה בגיאוגרפיה ששמואלוף מפגין בשורות אלה, עושה רושם כי אין מבחינתו שום הבדל ממשי בין דמשק לאבו-דאבי, בין בגדד לרמאללה, וכן הלאה. כולם בכפיפה אחת, מי ששחור מתגעגע, כל המקומות זהים, כאילו שלעיראקים אין תרבות ומסורת עצמאית, לסורים, לפלסטינים וללבנונים אין עבר, מיתוסים ואמונות משלהם, ולאמירויות הערביות אין כל זהות ייחודית. אצל שמואלוף הכול נשטפים בנרטיב המזרחי המדוכא.
    זוהי צורת מחשבה אלימה ביותר, צורת מחשבה אשר פוסחת על הפרט, על האדם הבודד כשלעצמו ועל זהותו הייחודית על אין-ספור מאפייניה. וכיוון ששמואלוף מוכן לנהוג באלימות מעין זאת כלפי שותפיו ל"אחרות", אינני מופתע כלל מן האלימות והגזענות הלא אינטליגנטית שהוא מפעיל כלפי בני הגזע הלב"…………..אכן מקריאת שורות הבקורת הזאת יש לא מעט מן האמת אני רק רוצה להוסיף שהכתיבה של מתי כפי שהיא מתבטאת בשיר שיהודה ויזן ציטט יש גם לא מעט אוריינטליזם מן הסוג שדווקא המזרחיים נהגו להוקיע אוריינטליזם מן הסוג שכמובן אדוארד סעיד יצא חוצץ נגדה בספרו הידוע "אוריינטליזם"שם הוא תוקף בחריפות את כל אותם סופרים,משוררים,אמנים שמעולם לא ביקרו באוריינט,שכף רגלם מעולם לא דרכה במקומות שעליהם כתבו בין אם מתוך געגוע למקום אקזוטי ובין מתוך פטרונות אירופאית מערבית והנה מתי עושה בדיוק את אותו הדבר,הוא מתגעגע למקום שהואמעולם לא ביקר ביקר בו, וחווה אותו ,הוא מתגעגע לאקזוטיקה מזרחית מעניין בדיוק אותה אקזוטיקה שמזרחים כמו אלה שוחט כל כך ביקרו ומאוד לא אהבו המזרח המדומיין לא האמיתי והאותנטין:
    כשסופר או משורר או כל אמן חוטא בחוסר אותנטיות,זה מורגש,וזה מרגיש כזיוף,כשהקורא נפגש עם הזיוף הוא מרגיש מרומה, מעניין שמתי שמואלוף עושה בדיוק את אותם דברים נגדם יצא חוצץ בביקורת שלו על עמוס עוז,או הביקורת שרבים מהאינטלקטואלים המזרחים יצאו חוצץ נגדם בקשר לכתיבה של עמוס עוז
    התחושה האישית שלי אם כן היא, שלאחר כתיבת השורות האלה בשירו של מתי אני לא בטוחה שיש לו זכות למתוח בקורת על אוריינטליזם ועל עמוס עוז, אין זה אומר שלאחרים לא שמורה הזכות הזאת אולם סבורתני שמתי איבד אותה.

  • גיורא לשם  ביום פברואר 13, 2010 בשעה 11:03 pm

    השורות שירדנה אלון מצטטת מרשימתו של יהודה ויזן שוט אינן שירה.
    בלא להתיחס כלל לתוכנן, אין בהן שמץ של משמעות מעבר למשמעות המלונית, אין בהן שמץ של יצירה, ובוודאי שלא יצירת אמנות.
    הלשון והתוכן צריכים להיות כחומר ביד היוצר.
    כאשר גולמיותם נשארת בגולמיותה, לא התרחש כלל תהליך של יצירה.
    החומרים, כפי שהוצגו, אינם מסוגלים לפרנס אפילו דו"ח על המקומות שצויינו.

  • עודד ישראלי  ביום פברואר 14, 2010 בשעה 6:40 am

    ביקורת מעולה. אהבתי במיוחד את הרמז בעניין הזעקה בשמם של אלו ש"שכחו למעשה שהם סובלים" ואת הסיום האלגנטי החותך. אהבתי גם את השאר. כשמסכימים אז מסכימים, וכל מילה נוספת מיותרת.

  • יואב עזרא  ביום פברואר 14, 2010 בשעה 3:45 pm

    תודה על הושטת היד .

  • עודד ישראלי  ביום פברואר 14, 2010 בשעה 5:49 pm

    כתבת דברים נכונים ומילים כדורבנות, ומגיע לך מאה אחוז קרדיט.

    חוץ-מזה, אני חייב לציין שגם במסגרת הויכוח ההוא, על נושא גדר ההפרדה, היכן שלא הסכמנו, התרשמתי שאתה לא שייך לאגף של אותם "רשעים" שרוצים "לחרבן על השטיח" של כולנו, אלא חשבתי שאתה אדם טוב לב עם כוונות טובות – ואולי דווקא בגלל זה קצת נאיבי ואופטימי מדי…

    במקרה הנוכחי עלית יפה מאוד על העיוותים המצויים במסר הפוליטי שבבסיס ה"שירה" של שמואלוף, ועשית זאת באופן עצמאי לגמרי ובלי שום "עזרה" של חשדן ציני שכמוני, ולי לא נותר אלא למחוא כפיים על הדרך היפה בה הבהרת וניסחת את הדברים.

    שאפו!

  • יואב עזרא  ביום פברואר 14, 2010 בשעה 6:26 pm

    מספר דברים להבהרה . 1 .אני אדם אמוני . אמנם אני מתהלך עם בגדים אזרחים וללא כיפה אבל, אני אדם אמוני . אני רואה את עצמי חי ממש בתקופת הבריאה . לא שייך לשום מחנה . אני והבריאה. 2 . ארץ הקודש לשון הקודש המהות היהודית ומימד הזמן ניתנו לאדם בהשאלה מאלוהים . כך אני רואה את הדברים . והדברים הללו שמניתי מבחינתי אינם לחלוקה לא למסירה לא לנתינה ויותר מכך לא לנטישה . 3 . למה דומה הדבר ? דומה הדבר שחבר ישאיל לך את ביתו ויאמר לך בגלל שאנחנו חברים שמור על הבית עד שאני אחזור . כעת החבר מתמהמה . מכאן קיימות מספר אפשרויות מבחינתך אחד לנטוש את הבית שנמסור לך בהשאלה להפקרות . שנים לחלק אותו לשכניך בגלל שהם קרובים לבית . לדוגמא לשכן הקרוב ביותר אתה תתן את החצר בגלל שהוא קרוב וכן הלאה. 3 . מאחר ואני חי על פי הקודים התנכיים ארץ הקודש מבתחינתי לא ניתנת מעצם הגדרתה לא לחלוקה לא למסירה ולא לנטישה . 4 . וכעת לענין עצמו על דברי הקודש לא שומרים בנשק . דברי הקודש מעצם הגדרתם כמובדלים הם שומרים על עצמם מאחר והם מובדלים מכל העולם . 5 . לכן בכדי להגיע אל השלום הנצחי עלינו להרדים את הרוע האנושי מכל הצדדים וללא פחד . ורק אז בעל הבית יגיע להתארח בביתו . 6 בלי פחד . נסה לדמיין במחשבתך שומר שהוא בלי נשק . כך מבחינת יש לשמור על ארץ הקודש . תודה עודד וערב טוב .

  • איפכא  ביום פברואר 14, 2010 בשעה 10:08 pm

    ורק בגלל הסיומת.
    שומר בלי נשק ישמור בסביבה עוינת לילה אחד, אולי שני לילות.

    ואלוהים – הוא עוזר לאלה שעוזרים לעצמם. באחת ידם עושה במלאכה, והאחרת מחזקת בשלח, ורוממות אל בגרונם. [שיניתי את הטקסט…]

  • עודד ישראלי  ביום פברואר 15, 2010 בשעה 6:53 am

    כמדומני היה זה השומר אברהם שפירא שהתגאה על כך שהצליח לשמור כל חייו על אדמות פתח תקווה מפני שודדים וגנבים רק בעזרת הידיים – בלי להרוג ובלי לההרג… נו, אבל על מדינה שלמה ועל עם שלם זה כנראה יותר קשה, במיוחד כשלאוייב יש כוונות אחרות מאשר לגנוב כמה תפוזים וגם סולם ערכים שונה לגמרי…

    באשר לשמירה על דברי קודש, אל לך לראות את הלוויים רק כחבורה של נערי מקהלה. במקור מדובר כנראה בקסטה שבטית מזוינת ולוחמנית במיוחד (הטבח בשכם, זוכר?), שהטילה את חיתתה על שבטים אחרים (פרשת העגל), יצאה בראש ברית שבטי ישראל למלחמות, והייתה מסתובבת חמושה, שנאמר "חיגרו איש חרבו על ירכו" וגו' (שם שם)… מכאן גם אתה מוצא שבשטח המקדש היו גם "שומרים ומשמרות" ובגלל זה אתה מוצא שהיה בו גם נשק:

    "ובשנה השביעית שלח יהוידע ויקח את-שרי המאיות (המאות), לכרי ולרצים, ויבא אתם אליו בית יהוה; ויכרת להם ברית וישבע אתם בבית יהוה, וירא אתם את-בן-המלך: ויצום לאמר, זה הדבר אשר תעשון; השלשית מכם באי השבת, ושמרי, משמרת בית המלך: והשלשית בשער סור, והשלשית בשער אחר הרצים; ושמרתם את-משמרת הבית מסח: ושתי הידות בכם, כל יצאי השבת; ושמרו את-משמרת בית-יהוה אל-המלך: והקפתם על-המלך סביב, איש וכליו בידו, והבא אל-השדרות יומת; והיו את-המלך בצאתו ובבאו: 9 ויעשו שרי המאיות (המאות), ככל אשר-צוה יהוידע הכהן, ויקחו איש את-אנשיו, באי השבת, עם יצאי השבת; ויבאו אל-יהוידע הכהן: ויתן הכהן לשרי המאיות (המאות), את-החנית ואת-השלטים, אשר למלך דוד; אשר בבית יהוה: ויעמדו הרצים איש וכליו בידו, מכתף הבית הימנית עד-כתף הבית השמאלית, למזבח ולבית; על-המלך סביב: ויוצא את-בן-המלך, ויתן עליו את-הנזר ואת-העדות, וימלכו אתו וימשחהו; ויכו-כף, ויאמרו יחי המלך: ותשמע עתליה, את-קול הרצין העם; ותבא אל-העם בית יהוה: ותרא והנה המלך עמד על-העמוד כמשפט, והשרים והחצצרות אל-המלך, וכל-עם הארץ שמח, ותקע בחצצרות; ותקרע עתליה את-בגדיה, ותקרא קשר קשר: ויצו יהוידע הכהן את-שרי המיאות (המאות) פקדי החיל, ויאמר אליהם הוציאו אתה אל-מבית לשדרת, והבא אחריה המת בחרב; כי אמר הכהן, אל-תומת בית יהוה: וישמו לה ידים, ותבוא דרך-מבוא הסוסים בית המלך; ותומת שם:"

    http://www.kirjasilta.net/tanakh/Mel2_ln.11.html

    ואל תתפלא שבבית המקדש הארצי היה אפוא נשק, שהרי גם על הכניסה לבית המקדש האלוהי – הלא הוא גן העדן עצמו – יש נשק, והוא שנאמר:

    ויאמר יהוה אלהים, הן האדם היה כאחד ממנו, לדעת טוב ורע; ועתה פן-ישלח ידו, ולקח גם מעץ החיים, ואכל וחי לעלם: וישלחהו יהוה אלהים מגן-עדן; לעבד את-האדמה, אשר לקח משם: ויגרש את-האדם; וישכן מקדם לגן-עדן את-הכרבים, ואת להט החרב המתהפכת, לשמר את-דרך עץ החיים:"

    http://www.kirjasilta.net/tanakh/Ber_ln.3.html

    אבל חייך יואב, למה לקלקל את האוירה האופטימית בה פתחנו ולסיים ב"להט החרב המתהפכת"… התחלנו כל-כך יפה, אז לפחות אסיים בזה שאני עדיין מעריך את האמונה שלך ואת הכוונות הטובות והאופטימיות שלך כתכונות חיוביות בסה"כ…

  • יואב עזרא  ביום פברואר 15, 2010 בשעה 6:20 pm

    תודה רבה .בכל זאת אם אני מפרש נכון את הדברים . אנחנו בעידן האין-סוף או קצת לפני האין-סוף . אז מה יש לשמור על האין-סוף ממלא האין-סוף שלנו . כל מה שנגדיר כסוף עדיין יהיה כאין-סוף . זו המהות של השלום הנצחי של חוסר אלימות של אל אל תגנוב . כי כל מה שתקח ותחמוד יש עוד . צאו ולמדו אם אני אומר לשניכם שמרו לי על האין-סוף . מה תאמרו?

  • איפכא  ביום פברואר 15, 2010 בשעה 7:56 pm

    והיה באחרית הימים – כולם יקראו לעמור ולתת את הדין לפני הכל-יודע,
    שני גשרים יביאו למקום המשפט
    האחד גשר של נייר מתוח על פנ י נהר של אש וצדיקים -כך כתוב עליו יעברו עליו ללא חשש
    הגשר האחר עשוי ברזל והוא נמתח על פני נהר של מים שוצפים שיורק אבנים לרקיע.אין בטחון – כך כתוב עליו- שרשעים יעברו בבטחה לצידו השני.
    ואתה בני שמע לצוואת אביך – המתן לתורך או תדחק אבל שומו-שמיים עבור תעבור רק על גשר הברזל.
    אל תבטח בגשר של נייר.

  • יואב עזרא  ביום פברואר 15, 2010 בשעה 9:22 pm

    נהדר . פשוט נהדר .

  • איפכא  ביום פברואר 15, 2010 בשעה 11:18 pm

    והיא נאמרה לי ביידיש.
    אני הבאתי מהזכרון -בעברית.

    תודה לך.

  • צריך לומר  ביום פברואר 23, 2010 בשעה 8:56 pm

    מתי שמואלוף הוא לא משורר (יעידו השירים) ולא מבקר תרבות (יעידו הטקסטים העלובים, הדמגוגיים), אלא לפני הכל, כפי שיעידו עשרות התמונות שלו כאן (הפוסט הזה נראה כמו חדר של בת טיפש עשרה ושמואלוף בתפקיד ג'ורג' מייקל), על עטיפת הספר ובכלל באינטרנט, הוא מפעל יחצ"ון עצמי של איש אחד ממוקד מאוד, נחוש מאוד, בן עשירים, דרך אגב, אולי צריך להזכיר, שמאוד מאוד רוצה להיות מפורסם ודי מצליח בינתיים
    (כמו דודו טופז בשעתו, גם למתי שמואלוף לא כל כך משנה פרסום טוב או רע, כל פרסום הוא טוב. וזו תהיה תרומתי הצנועה לפולחן העצמי של המגלומן הזה)

  • עדי  ביום מאי 6, 2010 בשעה 10:15 pm

    אשד תמיד שם מלא תמונות כשהוא מסקר, כל משורר/ת, אז אם כבר אתה מדבר על פוסטרים, תשאל את זה את מחבר הפוסט.

  • Let the software perform any cleanup it needs to and
    if it cannot remove any particularly belligerent files or infections then you can look up
    details on the web where you may be able to find accurate and concise steps for.
    Why should you waste money on a security system when you can buy a dog.
    No longer is it necessary to put holes in walls to lay cables, installation can occur within a couple
    of hours.

טרקבאקים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: