קריאת התגר על המוות: על פסח מילין

 

לפני כמה ימים פורסמה כאן רשימה של יואב עזרא על המשורר פסח מילין שבימים אלו פירסם ספר שירה חדש "הכל פתוח".
דיאנה מן קראה את הרשימה והחליטה לכתוב גם היא רשימה על הספר ועל המשורר מזוית שונה מאוד .

קריאת התגר של פסח מילין

מאת

דיאנה מן

 


בספר השירה החדש הכל פתוח ( הוצאת עיתון 77, איגוד הסופרים הכללים 2010)

פסח מילין קורא תיגר על המוות. בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים הוא מסרב להיכנע לגורלו המטיל את צילו,צל החידלון, על המשורר הפורה הזה. בספרו החדש, שלוש עשר במספר, הוא מנהל חד שיח עם האל בנסיון לשכנעו לדחות את גזר דינו הקודר והסופני. הוא משתמש בכל טיעון שיש ביכולתו להשפיע על הבורא לאפשר לו להמשיך את חייו.
,בשיר החותם אל תיקחו אותי ,עמוד 69, פסח מסכם בזעקת שבר את נימוקיו השזורים לכל אורך ספרו ומכריז כמעט בהתרסה שהוא נשאר בחיים. מילין מחוויר שיש תועלת בשהייתו הממושכת על כדור הארץ ומונה את סיבותיו המתמקדות סביב אהבתו האדירה לטבע ולמלים. הוא כותב,
אל תקחו אותי
אני לא רוצה ללכת מכאן
טוב לי פה
עוד יש לי הרבה מה לעשות
אני אוהב לראות את השמש
אני אוהב לדמוע את הגשם …
בשורה האחרונה הוא פוסק, "אני נשאר."
בדרכו המיוחדת שלו כאדם וכמשורר ייחודי, הוא נלחם בכל מאודו בגזר דינו.
ראשית, הוא בוחר להשתמש בכוח החזק ביותר הקיים – עוצמת אהבתו המתבטאת לא רק לבני אדם אלא גם לאלוהות ולבריאה על כל מרכיביה.
מוטיב הטבע והתייחסותו אליו מופיע במספר רב של שיריו. קיימת תחושה שבספריו הקודמים הייתה התעלמות מן יופיו ומתרומתו לרווחתו האישית של פסח ובספר זה הוא מכה על חטא. הוא משתמש ברגשותיו לבריאה על היבטיה השונים כהוכחה לכך שהוא אכן ראוי לדחיית הסתלקותו כי אהבתו היא כוללנית.
הוא מזכיר את הקשת בשמיים, העצים והפרחים בצמיחתם . עוד דוגמה לכך מצויה בשירו מי נהיה מחר, עמוד 10 , "אני אוהב את היום," אולם בשיר זה ישנה זווית נוספת. המשורר מסביר כיצד הוא מתייעץ עם "היום" ולמרות "העצות הלא טובות" של היום הוא ממשיך לפנות אליו "כי יש לו נסיון". מילין מדגיש את יכולתו להבדיל ולהבחין בין אפיונים. הוא בכוונה בוחר את הטוב הטמון ביום על פני מגרעותיו. בדרך זו מילין מציין את העובדה שהוא אינו אדם תמים ואף מתוחכם היודע למצות כל חוויה המזדמנת לו ולהפיק את המיטב. שום פן אינו חומק מישותו הצמאה. גם כך זוכים שורשי האדמה לתשומת לבו (עמוד 6 ). הוא משבח ומכיר ברגליהם, בלבם ובראשם.
שורשים
….
השורשים הם שורשים
עם רגלים ועם לב
ועם ראש
דרך נוספת של פסח להביע את עצמו ולפענח את העולם הינה באמצעות מילים. בשיר ים המלים
(עמוד 62) ניתן להבחין בברית המיוחדת שהוא קשר עם השפה.
"קפצתי אל תוך ים של המלים
לא היתה לי דרך אחרת …
לא הן לא שקרו לי
גם אני לא שקרתי להן
רק שם יכולתי למצוא רוגע לסערת לשוני…

רק שם יכלו שפתי המלים לגעת בשפתי אלוהים
רק שם יכולתי להרים את ראשי
ולראות מה יש מעל למים
מעל למלים

פסח לעולם בורר את מילותיו בקפדנות יתרה. הוא מבין היטיב את כוח האמת ואת איום השקר שבמילה.
לשון מיומנת ונאמנה לאמת היא נכונה להביא מזור לנפשו החבוטה והנסערת. מילין מתארת
בשפה בהירה שהקפדתו לשמור על עקרונותיו סייעה לו בתקופות של מהפכי נפש ושפלות הרוח. הוא
זכה למשות את המלים המדויקות ביותר מן ים הרגשות, לתרגם את מחשבותיו ונקודות הראייה שלו ולהעבירן לנייר. עצם הוויה זו הקנתה לו ומקנה לו את ההשראה ליצור ואת תחושת הקרבה לאל ויוצא מזה הצידוק לתבוע ממנו חנינה ארוכת ימים.
במהלך השנים מילין התבלט כדמות חריגה בארץ הרוגשת והרועשת. לעיתים הקול השקט והרגוע שלו נמוג לתוך השאון של הרקע ולא נשמע כראוי, ואם כן בהיחפזות של הרגע – לא היה מובן ואף נדחה. השירים של פסח מילין לא חוללו מהפכה תרבותית. אין בהם המרד והדרמטיות של דוד אבידן. הדומם אינו קורם עור וגידים והברז לעולם נותר ברז. לא נמצא היגון של עמיחי המדיר שינה מעיניו של הקורא. עד כה.
ועם זאת…
הקורא הקשוב המתוחכם אכן מצא עולם ומלואו בספריו הקודמים של פסח מילין. הוא התוודע לאדם המודע לקיומו של עצמו כגון בשיריו מן הצד ואינני יודע לשנוא.
ה "כל פתוח" שונה. פסח מיישר מבט למצבו העגום. בלשון ברורה המגלפת כל גינוני רמיזה הוא מגיש כתב הגנה המפרט את מעלותיו. הוא אינו מבקש חסד אלא זכות. ובזה נמצא היופי בשירים. הוא נוגע בפחד ואינו נרתע ואינו עוטף אותו במילים יפות או במטאפורות מתוחכמות המסיטות מן הנושא. אלא, הוא חי את רגעי התסכול והתהיות הכרוכים בפרידה וללא הפסק שואל שאלות. למרות שהוא מודע לכך שלא יקבל תשובות הוא פונה לאל ולמלאך המוות. פסח הינו מעין גיבור טרגי המגלם את עוצמת הרוח בתוך גוף פיזי וחלש המסרב להודות שהוא בן תמותה.
כתוצאה השירים בספרו החדש של פסח מעוררים את הלב ואת הנפש.
ראו עוד על פסח מילין

ראו על פסח מילין

פסח מילין בויקיפדיה

יואב עזרא כותב את עצמו לדעת

השקת ספרו של פסח מילין "הכל פתוח" תתקיים ב.
בית פליציה בלומנתל
רח' ביאליק  26 בתל אביב
ביום רביעי  (10 בפברואר 2010)

התכנסות בשעה 19:30
תחילת הערב בשעה 20:00. .

 

.

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מעריצה מלונדון  On פברואר 11, 2010 at 5:00 am

    איש השיר והנקודה פסח מילין הוא המשורר המדובר והמנותח ביותר בשירה העברית.

  • מעריצה מלונדון  On פברואר 11, 2010 at 5:18 am

    תרגמתי עכשיו לחברה בריטית שלי כמה שורות מהשיר של איש השיר והנקודה והיא מבקשת להוסיף גם כן את תגובתה:
    שירתו של סר פסח מילין נגעה לליבי. זה בסדר גמור שמתרגמים את הפאקינג תנ"ך לאנגלית, אבל מה עם היצירה העדכנית שלכם, עם המורשת הגדולה שאדם כמו סר מילין נותן לאנושות?

  • רחלי  On פברואר 11, 2010 at 10:23 am

    ביקורת טובה וכתובה מאוד יפה על אדם שתרם הרבה
    לתרבות העברית

  • שרית הקוראת  On פברואר 11, 2010 at 10:47 am

    דיאנה מן תמיד כותבת מדהים. היא חודרת לנפש של המחבר ומנתחת אותו ואת שיריו בזוויות מעניינות. פסח מילין הוא משורר נהדר שאוהב את בני אדם.

  • פלאטו  On פברואר 11, 2010 at 12:29 pm

    מילין הוא המשורר הכי חזק כיום, מתכת הזהב של השירה העברית

  • מספר  On פברואר 11, 2010 at 2:57 pm

    של פסח מילין .
    אבל אני חושב שאתה תעשה שירות גדול יותר למר מילין אם במקום להצהיר הצהרות אהבה גורפות כאלו ,שלא ברור כלל מה עומד מאחוריהן ,תסביר בפרטנות מה אתה אוהב כל כך בשירה של מילין ואילו שירים שלו הם האהובים עליך ומדוע בדיוק.
    הבמה לרשותך .

  • סטודנטית  On פברואר 12, 2010 at 2:02 am

    השיעורים הכי מעניינים שהיו לי בתואר היו אלו על פסח מילין

  • מספר 666  On פברואר 12, 2010 at 8:23 am

    אבל חבר יקר עליך להבין :
    כל ההערות ה"מפרגנות"האלו כביכול והמטופשות כאשר אתה בודק אותן לעומק שאתה מפזר תחת שמות שונים יוצרות רושם מצטבר של בוז וזילזול .
    ופגיעה בכבודו של פסח מילין.
    כל הודעה נוספת מסוג כזה שלך תימחק .
    כתבת מהן מספיק.

  • לילך  On פברואר 12, 2010 at 1:03 pm

    כאשר אוהדים אמיתיים של שירת פסח מילין כותבים טוקבקים בזכותו, אלי אשד מאיים למחוק אותם. לעומת זאת, כאשר כל מיני משוררים גרועים כותבים טוקבקים על עצמם, אלי אשד חוגג. כולם יודעים שפסח בן השמונים לא כותב טוקבקים על עצמו ולא יודעת אם הוא בכלל גולש באינטרנט. לעומת זאת, כולם יודעים מי הם המשוררים שכותבים טוקבקים על עצמם. אז האיפה ההגיון, בלש תרבות? אם אתה מתחיל למחוק טוקבקים קודם תמחק את של אותם אנשים שכותבים על עצמם.

  • עיתואני  On פברואר 12, 2010 at 2:30 pm

    יישר כוח דיאנה על הכתבה. את יודעת לשים לב לתופעות מרתקות הייחודיות לעם ישראל.

  • יהושוע  On פברואר 12, 2010 at 2:56 pm

    נחמד לקרוא את הכתבה המבריקה.

  • קורא קבוע  On פברואר 12, 2010 at 3:18 pm

    הבלוג כאן הולך ומשתפר

  • מספר 666  On פברואר 12, 2010 at 4:31 pm

    לא ברור לי עדיין מי אתה ומה אתה.
    אבל זה אולי ישתנה בהמשך.
    לגבי שירתו של פסח מילין שאתה כה משבח אותה הידיעה שלך נראית אפסית לחלוטין.
    לא נראה שאתה מכיר אפילו שיר אחד ויחיד שלו ,בכל התשבחות שאתה מטיל עליו.
    זה נחמד פעם ,זה חביב פעמיים.
    לאחיר מכן זה כבר מביך.
    מאחר שלא נראה שאתה בכלל מכיר את יצירתו של המשורר שאתה כה מעריץ אותו.
    אני ממליץ שבמקום לבלבל את המוח לגבי פסח תנסה לחשוב על משהו משמעותי לאמר על יצירתו .
    אולי תקרא קודם איזה שהוא ספר שירה שלו ורק אז תגיד עליו משהו ?
    חשבת על זה? ?
    כל הודעה נוספת מכל אותן תשבחות מפגרות שלך בעבור לא כלום תימחק מכאן ואילך בתור בזבוז זמנו של הציבור אז נסה לכתוב משהו רציני.

  • לילך  On פברואר 12, 2010 at 5:50 pm

    כולם יודעים שבאתר שלך יש משוררים שכותבים טוקבים על עצמם. מדוע אתה נטפל רק לפסח מילין, שלו יש מעריצים חיצוניים? האם האדם היחיד שלא יודע מי כותבים טוקבקים על עצמם באתר הוא בלש התרבות? האם האדם היחיד שאסור לשבח אותו הוא פסח מילין, כי הוא לא חבר של הבלש? אולי נפסיק את הפאסדה ונתייחס לספרות ברצינות. אולי נתחיל לתת במה לאנשים שאוהבים משוררים אמיתיים כמו פסח מילין, ולא לאנשים שאוהבים משוררי דמיקולו שאין צורך להזכיר את שמם? למה אתה לא יכול להשיב בצורה עניינית? למה המוסר הכפול של הבלש? פסח מילין הוא האדם האחרון שיש לו יחסי ציבור ובכל זאת יכולת לשים 7 לינקים לדברים שנכתבו עליו בשנתיים האחרונות. אז למה אתה נגד פסח מילין ובעד כל החברים המגוחכים שלך?

  • דניאלה  On פברואר 12, 2010 at 5:51 pm

    אני דווקא לא מתה על פסח מילין, הוא משורר לא מאוד רע. אני מעדיפה את אבידן ואברהם חלפי. אבל, מדוע אתה כל אוהב לפרסם טוקבקים בסגנון:
    תעשה לי ילד
    ראיתי אותו אתמול בנהריה

    מדוע כל פוחז הוא בעיניך משורר? איזה מין בלש אתה? אפילו השוטר אזולאי יודע לזהות את הטוקבקים האלו. אני לא יודעת מי כותבים את הטוקבקים, אבל חמישה חברים שלי המליצו לי השבוע על הספר של פסח מילין. אני לא הולכת לקנות אותו, אבל בטח אעיף בו מבט בצומת.

  • מספר 666  On פברואר 13, 2010 at 12:39 am

    תגיד אתה אחד מאותם משוררים צעירים שפסח מנקד להם ?
    הבן כל אותם תשבחות מוגזמות שלך על משהו שאינך מבין בו כלל רק עושות שירות רע לפסח והופכות אותו למגוחך.
    זה מה שאתה רוצה?
    אני ממליץ שבמקום לבזבז את זמנך ואת זמננו על כל ההודעות המזוייפות למעלה בשמות שונים קח ספר שירה של פסח ,קרא אותו הוצא מימנו שירים וכתוב עליהם בתגובה כאן.
    ובזה עשית שירות טוב יותר לפסח מאשר כל אותן הודעות מטופשות שלך.

  • דורית גור  On פברואר 13, 2010 at 7:20 pm

    דיאנה יקרה.
    השקפת עולמך וסיגנון הכתיבה שלך מעורר השראה.
    וכפי כתיבתך כך אישיותך הקסומה.
    הייתי שמחה לקרא כתובים נוספים שלך.
    המשך פורה..
    דורית גור.

  • שבי שחורי  On פברואר 16, 2010 at 7:36 pm

    דיאנה,
    איזו רשימה רגישה…
    את פורטת בעדינות במיתרייך את מילותייך היפות על שיריו היפים של פסח מילין. אני עצמי כתבתי כמה שורות שיריות על פסח, דימיתי אותו לקולב מזהב, עליו תלוי בגד לבן ממשי, ועוד אמרתי שפסח כמו חגב קסום שמנצח בטוב לב על קהל כותבים שלם.

  • מזכ"ל בוני שירה  On פברואר 17, 2010 at 2:33 am

    פסח, אלי, דיאנה ושבי שחורי כל הכבוד. שבי, אולי תפרסמי מהשורות השיריות על פסח? הטוקבק שלך מלמד על שיר מפוצץ בכישרון. הוא תופס כמה מהתכונות של פסח שעליהן קיים קונצנזוס – טוהר, טוב לב, זהב טהור (ועוד באיזה שילוב לשוני "קולב מזהב" קודש וחול בשירות הקודש – כל הכבוד והקולב), וניצוח על קהל שלם שמגיע אליו כדי שינקד את שיריהם. וכל זאת תוך עמידה על עקרונותיו כשפרש מאגודת הסופרים למרות כל מה שהיה יכול להשיג שם. כמובן, הבמה המובילה כיום בספרות היא הבלוג של אלי אשד, שזוכה שוב ושוב בתשבוחות גם בפרסומיים רשמיים וגם בשיחות בית קפה, אז בחיאת אולי תשלחי לו את השיר לפרסום? במקום לתת לשיר שלך להיקבר בכתבי עת, תני לו חיים בבלוג התוסס. זה יהיה השיר הראשון שמשוררת מהשורה הראשונה כותבת על משורר עברי בן דורנו בעודו בחייו בלי שמץ של חנופה.

    בכבוד רב,
    מזכ"ל בוני שירה

  • מספר 666  On פברואר 17, 2010 at 11:49 am

    איבון קוזלובסקי גולן פירסמה מאמר קודר מאוד על מצב השירה היום לאחר ביקור באירוע לכבוד פסח מילין
    כאן
    http://www.nrg.co.il/online/1/ART2/060/706.html
    לא אינני מסכים עם הבחנותיה .
    השירה היום פשוט עוברת לאינטרנט ,
    לאתרים כמו זה.
    וזוהי דרכו של עולם
    עצוב אבל זוהי דרך העולם .

  • גיורא לשם  On פברואר 17, 2010 at 5:49 pm

    השאלה אינה אינטרנט או לא אינטרנט.
    השירה העברית היתה עד לפני כ-30 שנה בחזית החשיבה הרוחנית.
    השפעתה חדרה להרבה תחומי חיים, לרבות התחום הפוליטי.
    כיום השירה נמצאת בגלות, במדבר.
    מרבית המשוררים הטובים מרגישים את עצמם בגלות פנימית. הוצאות הספרים חדלו להתעניין בה,
    מערכת החינוך הכניסה לתוכנית מערכת עקמומית וחנפנית, במקום מערכת ערכית.
    כמעט שאין פרסום שירה שזוכה לתגמול כלכלי הולם,
    וזה הופך את המשורר לעבד של עיסוקים אחרים,
    רובם לא ספרותיים.
    האינטרנט גם שולל מן המשורר את היחס החשוב של עורך/פטרון/מחנך.
    והסדנאות הן בלוף משום שהוראת שירה בקהל מוכרחה לחתור אל קו השוויון הבינוני.

  • תומר  On פברואר 28, 2010 at 10:22 pm

    אהבתי את השורות של שבי שחורי. לדיאנה מן יש זווית ראייה ייחודית. קראתי כמה שירים שלה ולא ברור מדוע היא לא מפרסמת יותר. היא כותבת עבור קהל משכיל.

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: