לשונו של אלמוג בהר

 

אלמוג בהר שייך לזן נדיר למדי של משוררים כיום משוררים מלומדים שעל מנת להבינם היטב יש להבין היטב רבדים שונים של השפה העברית ויצירות ספרות והלכה שונות מהדורות הקודמים שלה שרוב המשוררים והקוראים כיום אף אינם מבינים .

יואב עזרא החליט להתמודד עם שירתו המסובכת של אלמוג בהר והנה רשימתו בעניין.

הרצאתו של אלמוג בהר

מאת יואב עזרא
על "חוט המושך מן הלשון " מאת אלמוג בהר

כותב זה הוא אדם שחי בים . ים החיים . בקושי הוא מצליח להשאיר את ראשו מעל המים .
שוחה לו  בשקט בים החיים . ולפתע נופל על ראשו הספר הכבד של אלמוג בהר . בקושי אפשר לאחוז בו ביבשה .
 ומהניסיון מי שינסה להחזיק בספר של אלמוג בהר בים עלול לתבוע ישר

ספרו הוא ספר כבד לכל הדיעות. הוא עוסק בנושאים כבדים בפוליטיקה.בכיבוש, בעקדת ישמעאל

. בעדות ,ביהודים מזרח תיכוניים .ביהודים מזרח אירופים..

 ספרו של אלמוג בהר לא מאפשר לקורא לברוח החוצה . זה ספר שמוריד את הקורא ישר לארץ ישראל כאן ועכשיו .

אבל יש בעיה עם שיריו:
הם ארוכים מידי. הקורא עלול להתייאש רק מלראות את ארכם .

Almog Behar
לדוגמא

ההסטוריה שלנו (למתי שמואלוף, אקטיביסט שירה )

 

עמוד 56

אם לא יכתבו ההיסטוריונים את ההיסטוריה
נכתוב אותה אנחנו המשוררים, יחד נלקט
את חרוזי הזמן של אבותינו, נאסוף
את אבני החן של זכרוננו שהטבענו
בתוך אוקיינוס הבושה, ונציג אותם לראווה .

וההיסטוריה שהיתה מקום ההפסד הגדול
של הורינו, ההיסטוריה ששוב לא היתה שלנו,
ההיסטוריה שנגנבה, שבלעדיה אי אפשר לכתוב
שירה גדולה, ההיסטוריה שאילצה אותנו לכתוב
אלפי שירים של התנגדות להיסטוריה מול הגנבים ולא
שיר אחד למשפחותינו, תהפוך למקום הנצחון .

נגנוב את המפתחות לחדרים האסורים,
נדבר עם ההורים, ונלחש: "הפצעים
לא הגלידו, רק הצעקות השתתקו,
והאסירים עדין יושבים ומחכים, אולי
עוד ארבע מאות שנה תפול החומה" .
ולא נלחש, נצעק: הדיכוי לא הסתים,
הזעם מבקש לכתוב שיר אנאלפביתי".

אבל קשה לכתוב שירים אנאלפביתיים,
כמו שקשה לאחות שברים שפעם היו
כוס שלמה . קשה להאבק באלימות המילים
בלי ללמד את עצמך להיות כאחד המתאגרפים .
הנה אתה אנאלפבית המלומד באלף שפות,
שבר נוצץ שדקירתו אינה מפלה אוהבים מאויבים,
מתאגרף המבקש לשים קץ לאלימות המילים .

נסע יחד אל תוך בטנה של הציונות,
גנבת ההיסטוריה הגדולה, עד שאולי נשים קץ
לשתיקת המשפחה, עד שנלמד את ילדינו לדבר
ערבית .

למשוררים תלושים מכדור הארץ השיר הזה הוא מסוג הדברים שחולפים לידם
אבל אחר-כך כמו פצצה של שעיד הם מתפוצצים מאחורי הגב .
זהו שיר חברתי עז מימדים. אלמוג בהר עושה בשיר זה בית ספר לכל הלוחמים החברתיים .
ומראה מעבר לכל ספק הוא המוצלח מכל כלבי הרחוב של השירה החברתית .
.
כל אמא בשכונה היתה רוצה שהחתן שלה יהיה אלמוג בהר החכם והמלומד .


דוגמא לחוכמה 

עמוד 29
ליהודה הלוי, במילותיו

א.
אל תשאלה אשה עלות כמו ירח
לא שאלה עמך עלות כמו שמש
היא בין עצי עדן כהדס פורח
ואתה ככוכב נדח וככסיל זורח

 

 

דוגמה קיצונית במיוחד של יכולותיו ,וכשליו של אלמוג בהר נמצאת בשיר הזה:

אלמוג בהר
שכר מצוה ביאור לפרק ל"ז בספר התניא

עמוד 88

שכר מצוה הוא המצוה עצמה
כי בעשיתה ממשיך אדם גלוי אור
אין-סוף בעולם-הזה מלמטה למעלה
ומלמעלה למטה . ואז אור אין-סוף
מתלבש בגשמיות עולם-הזה שהיה תחיל
תחת ממשלת קליפה וקבל חיותו מתוכה .
כי אי אפשר לנפש האלוהית לבטא בשפתים
ופה ולשון ושנים כי אם על-ידי נפש החיונית
המולבשת איברי הגוף ממש . וכל מה שמדבר
בכוח גדול יותר הוא הכניס ומלביש
יותר כוחות מנפש החיונית בדיבורים אלו
עד שכל העצמות אומרות שפע אור אין-סוף
ורמ"ח איברים נאבקים בשכחה
כי שכחה היא מקלפת הנפש והגוף
ושס"ה גידים של דם או נפש שהם כל אכלין
ומשקין שאבל ושתה ונעשו דם נהפכים מרע לטוב
מטוב לרע מעשה ללא תעשה ומלוא תעשה לעשה
ותרי"ג מצוות מבקשות למול ערלת הלב
שהיא קלפה משל עצמה ואין לה נגיעה
לדבור או לשכחה . ונשארת רק מצוה אחת
מצוה סתם שיראה עין בעין ויתבלע ויתבטל
בסוד צדקה שאדם נותן מיגיע כפיו .
כי אחר שכל כוח נפשו החיונית מולבש היה
בעשית מלאכתו ונשתכר בה מעות
כשנותן לצדקה כל נפשו החיונית
עולה להשם . וצריך אדם פעם אחת
מידי חודש בחודשו לפקוח כף ידו
ולדור בעולמות האביונים
עם קול תחנתם לנדבה
וקול שתיקתם למילה .
ולא יתן כספו בתום יום קבצנותו
בנדבה לאחר אלא ירכוש לו עצמו
אכלין ומשקין צרים ומרים
ויאכל וישתה וידע שאנשים נתנו
מיגיע כפיהם וידע שהשתכר מות אלו
מיגיע כף ידו הפקוחה
וכל נפשו החיונית תהא עולה לשם .
וצדקה תציל .

 זה לא שיר. זו ממש הרצאה .

אלמוג בהר לא רק כתב אלא גם מבין ויודע להסביר . ועל זה נאמר, בכבוד .
אבל לא היה מזיק, למעשה היה רק עוזר לשיר, אם היה מקצץ מימנו כמה וכמה  שורות.

 וכך היה מוסיף לעוצמתו שהרי יש מקום להשאיר בקורא תחושה של "עוד " ותחושה כזאת קשה לתת עם שירים ארוכים ולמדניים שמציפים את הקורא בשטף  אינסופי של פרטים וגורמים לו לתחושה של טביעה בים.

 .
עם זאת עם כל הכבדות של הספר הכאב והדברים בכל זאת אני מצאתי את עצמי פה ושם  בספרו של אלמוג .

צילם עופר פרנק.

שכחה

עמוד 98
עננים לוטשים עינים אחר מטריות,
ואני אחר רמזים לעברי:
הולך לאורך רחובות רבים
בלי לשמוע איש הקורא בשמי .
פעם שמעתי כי אויר יכול להכביד
ואילו אבנים יכולות להקל,
היום אני יודע כי שתיקה יכולה להזכיר
ומילים יכולות להשכיח .
הזמן בין מטוטלת העתיד והעבר אינו הוה,
הוא רק מאבד עצמו לדעת
בטפטוף קבוע אל רצפת השכחה.
אנשים שהכרתי חוזרים אל רחובות הילדות
ומצלמים בתים שנראה כאילו לא השתנו,
אני מרחיק לאט לאט עוד תמונות מן האלבום
אבל מעתיק למחברות חדשות דפי-יומן שדהו.
והמילים, אלו שעוד לא סלחתי להן,
נוטרות לי טינה וממלאות את שירי .

אבל זוהי דוגמה בודדה.

 

אלמוג בהר משורר חריף שכל מושחז ואינו מפחד להתעמת עם כל הבעיות של האיזור . הוא לא משורר טפש . הוא יודע הרבה ומעביר בשיריו את כל הידע הזה. .
בגלל זה הוא אהוב האמהות של השירה העברית  . הוא הצליח למצוא לעצמו בית חם . ולא בחסד אלא בזכות . בזכות היותו כותב חריף ומושחז אלמוג בהר זוכה פרסים רבים .
משורר לא שולי שכותב על השוליים הנידחים. אני מאחל לו שיהיה כמו בוב דילן .
שיום אחד יגיע עם לימוזינה לכל המאבקים החברתיים .

פסק הדין

 

אלמוג בהר הוא משורר טוב  שכותב שירים חזקים ,אולם עוצמת   השירים נפגמת קשות בגלל אורכם הרב ,כתוצאה יש בשירים טובים שלו שורות רבות שהן בגדר מיותרות  והופכת אותן להרצאות . וחבל.על מנת להשתפר עליו בראש ובראשונה לקצץ ללא רחמים 

באכזריות שוצפת  את העשבים השוטים המסתתרים בשיריו היפים. .

. בנתייים הקורא  מתפעל משיריו אולם רק יכול לבכות על מה שהם יכלו להיות ואינם. שירים הנשארים בזיכרון ולא הרצאות שיריות מלומדות.  

 

.

 

ראו עוד על אלמוג בהר

קישורים חיצוניים

 

על הסיפור "אנא מן אל-יהוד":

על הספר "צמאון בארות":

על הספר "אנא מן אל-יהוד":

על הספר "חוט מושך מן הלשון":

מכּתביו:

 
 

אלמוג בהר ומרואן מח'ול באירוע שירה של "גרילה תרבות" באבו דיס, דצמבר 2009

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • עידן  ביום מרץ 22, 2010 בשעה 8:33 am

    לאט לאט אני מתחיל להבין שההגדרה של "משורר" השתנתה.

    היום ההגדרה של משורר היא כנראה משהו כמו:

    "יש לי מה להגיד, אבל אני יודע/ת שאם אכתוב את זה כמאמר רגיל, אף אחד לא יתרשם. לכן, אכתוב זאת בצורה של שיר. אז לפתע אחשב כאיכותי וכולם ינסו להבין למה התכוון המשורר".

    ובחזרה אליי – דעות רבות יש גם בוואלה ובווינט ואף אחד לא מתרשם ולא נותן להם פרסים. נראה לי שמי שמתעצל לנמק את עצמו בצורה הגיונית ומעמיקה ומעדיף במקום זאת לשרבט את דעתו בתור שיר חוכמולוגי – מייד הופך לאינטיליגנט בעיניי הקוראים, זוכה בפרס כלשהו ובהערכתם של ה"מבינים".

    מעניין איך נקראת התופעה הזאת בפסיכולוגיה.

  • מספר 666  ביום מרץ 22, 2010 בשעה 8:45 am

    אלמוג בהר לא ממציא כלום.
    הוא מפתח כאןמחדש ז'אנר של שירה שפעם הי הפופולארי ואפקטיבי בשם "שירה דידקטית".
    אבל הוא יצא מן האופנה לפני עשרות ואולי מאות שנים.
    אבל לדעתי זה בהחלט מותר למשורר להשתמש בו .כמובן צריך לשפוט כל יצירה לגופה אם המשורר הצליח או שלא.

  • הוא שאמרתי  ביום מרץ 22, 2010 בשעה 8:55 am

    בשביל מה להכניס את הפולטיקה לשירה., שיכתבו מאמרים. השירה היא מקום מפלט, וכל מיני יוצרים פולטים נצלו את המקום הנטוש הזה, שנקרה שירה.

  • עידן  ביום מרץ 22, 2010 בשעה 9:00 am

    אלא בקשר למצבה של השירה בישראל באופן כללי, ובמיוחד המשוררים הצעירים. כמובן שזאת דעתי בלבד.

  • מספר 666  ביום מרץ 22, 2010 בשעה 9:02 am

    לא לנמות להקיש על פי תופעה זאת על מצב השירה הצעירה בכלל.רוב המשוררים הצעיריםדווקא לא מנסים לכתוב שירה דידקטית ובהר הוא דווקא די יוצא דופן מבחינה זאת .

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום מרץ 22, 2010 בשעה 10:47 am

    איך זה שהשירה שלך לא פוליטית כמו של אלמוג

  • מבקר  ביום מרץ 22, 2010 בשעה 10:53 am

    אלא מניפסטים לבנטיניים דידקטיים , מעט מאוד משפטי שירה יש בהם. אז להגדיר את זה שירה דידקטית – ממש מחמאה. יש לשים לב גם לעובדה שבהר כתב את שיריו על רקע לימודיו הדידקטיים והיה טוב אם היה עושה הפרדה וממתין עוד כמה שנים להתפתחות אישית יחודית כסופר. אבל אם עם עובד החליטו להוציא סימן שזה שירה לא?

  • מספר 666  ביום מרץ 22, 2010 בשעה 1:19 pm

    שירה דידקטית טובה היא לדעתי כזאת שלא טוחנת וגודשת ומציפה את הקורא בשפע של פרטים ופרטי פרטים מכאן ועד להודעה חדשה אלא כזאת שהיא תמציתיח ושיש לה מסר חזק וברור ודרמטי כמו במשלים של איזופוס ולה פונטין .
    יש בהם מסר לימודי אבל הקורא עדיין נהנה מהסיפור עצמו.
    כך לדעתי צריך להיות בשירה דידקטית טובה.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום מרץ 22, 2010 בשעה 1:33 pm

    אולי היא אקדמית מידי?

  • יניב רצון  ביום מרץ 22, 2010 בשעה 1:38 pm

    יום אחד לכתוב שירה הוא יהיה משורר טוב. בינתיים הוא פובליציסט שכותב בשורות קצרות מאמרים ארוכים והוא גם טיפה נודניק. בכל מקרה אני בהחלט חושב שיש לו לא מעט כשרון. במיוחד יאמר לשבחו שהוא לא גנב של סגנונות. זה בניגוד למשל לעמיתו שמואלוף, אולי הגרוע במשוררים הצעירים (צעירים יחסית).

  • דרור  ביום מרץ 22, 2010 בשעה 1:53 pm

    יכול להיות שאני מפספס משהו, יכול להיות שאני מיושן, אבל מבקר שירה שכותב בשגיאות כתיב (מימנו, בנתיים, לתבוע וכו'), ושלא יודע לפסק משפט כהלכה – מדוע עלי להתייחס באמון כלשהו לדבריו? האם לא סביר לצפות ממי שכותב על ספרות שיידע את הא"ב של הלשון? אדם קוטל ומשבח משוררים כשאינו יודע לכתוב עברית!

  • מספר 666  ביום מרץ 22, 2010 בשעה 3:13 pm

    הוא פשוט :אתה יכול לשלוח לי הודעה באי מייל על שגיאות כאלו וכאלו והם יתוקנו .
    ואם זה לא מוצא חן בעיניך הפתרון הוא פשוט .
    אל תקרא.

  • מבקר  ביום מרץ 22, 2010 בשעה 3:25 pm

    לא מדובר פה לדעתי בביקורת שירה, אלא בחוות דעת מטעם מישהו לא מוכר שכותב בגובה העיניים כמו קורא ממוצע על ספר שירה שלקח לידיים. כשמבינים ששירה אמיתית נמצאת כל כך מעט ואצל נדירים באמת זה כנראה מייאש אותך אבל חשוב שזה כתוב בשפה פשוטה וברורה.
    שגיאות כתיב לא שייכות לעניין.

  • הקהל  ביום מרץ 22, 2010 בשעה 3:46 pm

    כשם שאינך מצפה מצופה בתמונות במוזיאון שיהיה בוגר המדרשה לאומנות. כך יואב עזרא, עד כמה שהבנתי לא מצפה מן הקהל בגרות ספרותית כלשהי. ויעשו טוב המשוררים שיתיחסו לספר שירה כמו ליצירה אומנותית , ולא כמו למסמף היסטורי , שמחייב את הקורא להיות היסטוריון ולא אוהב שירה. שירה, מה קשה להבחין את זה . כמו אל ציור. טוב לא טוב. יפה לא יפה. טוב מאוד יואב עזרא, המשך כך.

  • חארות  ביום מרץ 22, 2010 בשעה 5:31 pm

    אל תקרא.קצת נימוסין ודרך ארץ. אבל, מחפשי טעויות התחביר ומתקני התחביר למיניהם כמוהם כפשיסטים. ציבור מתקני השפה כנגד דוברי השפה השגויה. די לתקן נמאסתם חראות. כל פעם אתם שנים עשר , חמישה עשר . שתים עשרה אני אוהב שתים עשרה. קדימה לתקן חארות.

  • עידן  ביום מרץ 22, 2010 בשעה 5:48 pm

    אני חוזר וטוען שאני לא אומר את דבריי רק בעקבות שיריו של בהר, אלא גם בעקבות שירים אחרים שקראתי לאחרונה, חלק מהם פורסמו כאן, כמו למשל אור דהן ועוד. נראה לי שכתיבת שירה הפכה לפיתרון הקל ביותר למי שרוצה להישמע אינטליגנט ולהיחשב כ"אמן".

  • ואז  ביום מרץ 22, 2010 בשעה 6:05 pm

    מה אתה מציע?

  • מבקר  ביום מרץ 22, 2010 בשעה 6:38 pm

    משורר צריך להיבחן על פי אמירותיו המקוריות ושפתו היחודית. למי שאין אמירות מקוריות ומחדשות ושפה יחודית שמזוהה רק איתו אבל רק איתו – הוא לא משורר הוא מתחזה או רק כותב שירים. עכשיו לך ותחפש לכמה אלפים שקוראים לעצמם משוררים והוציאו להם ספרים בעם עובד ובקיבוץ המאוחד ובעוד הוצאות לאור "נחשבות" יש אמירות מקוריות ויש שפה יחודית
    כמה מהם באמת מחדשים לך, למי מהם אתה מאמין, מי מהם אתה מרגיש שנותן לך ולא לוקח ממך, למי מהם שאתה קורא יש "ניגון פנימי" רק שלו, ותגלה שהם נדירים!

    משורר זה כמו זמיר! כשהוא שר יודעים שזה שירה.

    עכשיו לך לביאליק, לטרניחובסקי, לגולדברג, לרחל, לך אפילו לנעמי שמר שהיא פיזמונאית לך אפילו לאהוד מנור ותראה שיש להם ניגון פנימי מיוחד. יש להם קול פנימי יחודי.

    לך תחפש את זה ברוב המשוררים החדשים היום, אתה כמעט לא תמצא. אבל יש.

  • סמולן  ביום מרץ 22, 2010 בשעה 11:18 pm

    אלמוג בהר הוא האנטי ציוני היחיד שיש לו משהו שמתקרב לזה. לאור, שמואלוף, וכל הלהקה לא מתקרבים אליו.

    הבעיה היא שמי שכותב "שירה דידקטית", או מאמרים במבנה שירי, מדבר לא אל היחיד אלא אל הקהל. ובהר, מסיבות של אינדוקטרינציה פוליטית, לא מסוגל להחבר אל הלא מודע הקולקטיבי הזה, שבו בני אדם יכולים להקשיב ל"דידקטי", כלומר לפוליטי ולחברתי. כי למרות היכולות, הוא פשוט שונא את דוברי העברית. כמו כל שאר שבט המשוררים לבית לאור, שהוא כאמור הטוב שבהם, והרבה מעל האחרים. קשה להניח שהשנאה והניכור לקהל שלו יכולים להוביל ליצירת הקשר הפוליטי והשירי.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום מרץ 23, 2010 בשעה 1:55 am

    אצל לאור מרגישים את השנאה לא אצל בהר. האנמיות אצל בהר לא הופכת אותו לפוליטי ולא לדידקטי אלא ללא בשל להיות משורר.

  • מספר 666  ביום מרץ 23, 2010 בשעה 8:27 am

    שלו זה יכול להיות.
    אבל זה לא רלבנטי לעניינינו.
    בין שהוא שונא את הקהל והתרבות העברית ובין שלא הוא בחר לכתוב ולהשתמש בהם.
    הרי באותה המידה יכול היה לשבת ולכתוב בערבית או בספרדית או בארמית נניח ולפנות בכך לקהל אחר.כך שגם אם הוא שונא אותם והיה רוצה בהשמדתם וחיסולם הגמורים הוא עדיין חלק מהם. חיסולם הוא גם חיסולו .
    בהשמדתם הוא יביא להשמדתו.
    אני מציע להתייחס אליוכאל חלק ממסורת ארוכה של מבקרים פנימיים שאולי אכולי שנאה תהומית לגבי אלו שהםמבקרים אבל לא באמת מסוגלים להינתק מהם .

  • סמולן  ביום מרץ 23, 2010 בשעה 9:30 am

    ויכול להיות שהוא מנהל "מערכת יחסים מורכבת" עם מושא השנאה, כך שזו לא רק שנאה, ולפעמים זו גם אהבה יוקדת, ואולי רק אהבה מפותלת ומזוכיסטית היא האהבה הכי שווה, ופעם אמרו שנאמנים יסורי אוהב, ולכן המייסר הוא מי שרוצה להיות נאהב.

    אפשרי שגם הכותרת של "אנא מן אל יאהוד" באה לתאר בעצם את אחד המשפטים האיימים ביותר במזרח התיכון, מאז שהציונות נתנה ליאהוד את הזכות להיות (גם) מאיימים בעת הצורך. סתם, זו קריאה חתרנית.

    אבל בעיקר, מי שכותב "כתיבה דידקטית" הוא מקרה פרטי של כתיבה חברתית ופוליטית. ובמקרה הזו, אני חושב שהאנטי לוקח את בהר – מוכשר בטירוף, לדעתי – למקומות שממתנים מאד את הכשרון שלו. מצמצמים ומגבילים אותו. חשבתי על זה כשהוא כתב הומאז' מתלקק לפאדווה ט'וקאן. השיר לא מתאר את הרקע… פאדווה ט'וקאן כתבה על רצונה לאכול כבד של חייל ישראלי. הדבר זעזע מאד את הישראלים, שבאותו זמן היו כובשים בצורה טכנית, השתלטו על שטח במלחמה, אבל עוד תהו מה לעשות עם השטחים האלו. השנאה של הפלסטינים – האליטות, אלו שאמורות לדעתנו לשחור טוב – היתה סוג של זעזוע. הזעזוע הודחק במהירות, ששון סומך כתב, למשל, שזה סתם דימוי נפוץ בעולם השירה הערבי. נפוץ ככל שיהיה, אני לא חושב שאפשר לומר "סתם" על דימוי. זו אמירה פוליטית (של סומך) שניסתה לעגל איזו פינה כדי לאפשר לאליטה הישראלית לדמיין את האליטות הפלסטיניות כדומות לנו.

    בכל מקרה, נדמה היה לי שבהר מעריץ את הישירות הפוליטית של ט'וקאן, שכותבת מתוך שנאה לאויבי עמה, בפשטות ובלי אשמה כלל. זו בוודאי לא הבחירה הפוליטית שלי. אבל היא מאפשרת להבין איך שיח השנאה העצמית מגביל את מה שבהר יכול לכתוב. המוזר הוא שבעוד ששנאה לישראל בעברית מוצגת כאתגר פואטי, האפשרות של כתיבת שירה פוליטית פרו-ישראלית פשוט לא ניתנת לחשיבה ואמירה במסגרת הלאוריזמוס. זה אפילו לא אתגר.

  • נשמה  ביום מרץ 23, 2010 בשעה 1:17 pm

    דרישת שלום לעודד ישראלי. היכן הוא?

  • אביב  ביום מרץ 23, 2010 בשעה 2:48 pm

    שבע -שש תמונות של המשורר? מה? הרשימה כל כך דלת מלל?

  • אורי  ביום מרץ 23, 2010 בשעה 3:51 pm

    אני מסכימה עם יואב עזרא שבהר אינו כותב שירים אלא מפרט מצע חברתי או פוליטי בצורה של שירה. בכל זאת רעיונותיו של המשורר וניצול מעמדו לתמוך בנדכא וללחם נגד דיכוי ושחיתות ראויים לשבח.
    אני מעדיפה חתן רופא או עורך דין או אפילו מנהל בנק על פני משורר, עם כל הכבוד לאמנים.
    מדוע כל כך הרבה תצלומים, נגמרו המילים במילון?

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום מרץ 23, 2010 בשעה 4:37 pm

    מה שאתה כותב בא מהרהורי ליבך , אמרו לך כתיבה דידקטית והיא ממש לא כתיבה חברתית פוליטית, וזה בטח לא שירה. אז שבהר יעשה מניפסטים ויכתוב אותם בספר מניפסטים לבנטיניים
    מטעמו. זה משעושה לאור ברוב הזמן דרך אגב.

    להגדיר את זה שירה זה מושחת. להוסיף ליואב עזרא שינויים זה להגיד לו שהוא לא יודע לקרוא אז לקרוא הוא יודע מעולה. תרגיע.

  • עידן  ביום מרץ 23, 2010 בשעה 4:41 pm

    וגם בכמה ציטוטים של השירים, אבל כל זה נועד לחפות על התוכן הקצרצר. הביקורות עצמן הן קצרות, חפיפניקיות וחובבניות. אינני מבין למה אלי אשד מאשר את זה. אולי בגלל שהוא רוצה זרימה קבועה של תוכן לאתר ומר עזרא מאפשר לו את זה.

    "כל אמא בשכונה היתה רוצה שהחתן שלה יהיה אלמוג בהר החכם והמלומד"

    תגידו לי, זאת ביקורת רצינית?

  • רונן  ביום מרץ 23, 2010 בשעה 4:50 pm

    הוא רוצה צומת לב ואכן מקבל אותה. גאון גדול הוא לא וגם משורר גדול הוא לא. לא חסרים אנשים מתוסבכים בישראל, מרירים ומלאי כעס על דברים שונים ומשונים. רובם מעניינים לנו את הקשקש. בהר, לעומת זאת מצא דרך מצויינת למשוך תשומת לב. הוא כותב שירים.

    כשלא דנים על האורך שלהם, דנים על המבנה. כשלא דנים על המבנה, דנים על הסגנון. כשלא דנים על הסגנון, דנים על הכוונה. בקיצור, עכבר הפך להר, והאמת היא שגם אני אשם בזה כי גם אני כתבתי תגובה…

  • גיורא לשם  ביום מרץ 23, 2010 בשעה 5:05 pm

    לאורי,
    לפי רשימת העדפותיך, כדורגלן מתאים לך ביותר.
    בהם יש גם כאלה שנוסף על הכנסתם האסטרונומית מכים נשים.

  • קשביזם  ביום מרץ 23, 2010 בשעה 6:27 pm

    הסובל מבעיות קשב וריכוז, וכדברי יונה וולך, הם מראים לנו רק בתמונות. קשביזם. עמדה. דחק.שמות מיליטנטים, וקהל הקוראים שלנו בורח משמות צבאיים מאחר והוא סובל מקשביזם, דהיינו בעיות קשב וריכוז. תודה וערב טוב האחראים על הספונג'ה של הבלוג.

  • נשומל'ה  ביום מרץ 23, 2010 בשעה 6:53 pm

    תמיד טוב וכייף ונהדר שאתה בקהל. אין יפה ממך, אני עפר לרגליך. אל תלך , איש יקר וטוב לב ויפה. רונן פה חלילה שמץ של מליצה. שלך. אני.

  • סקר שוק  ביום מרץ 23, 2010 בשעה 7:21 pm

    לפי מה שאני מריחה. כנראה כמות הכניסות לרשימותיו של עזרא. זה כנראה היסטרי. רק אלי אשד יודע את האמת . תשאל את אלי אשד. . עידן, צא מהמסגרת הקהל הוא זה שקובע, ולקהל כנראה נמאס מרשימות אקדמאיות. האקדמיה כבר מזמן פשטה את הרגל. אפילו הוצאות הספרים פשטו את הרגל. לקהל נמאס. הקהל רוצה את יואב עזרא, והקהל בהיסטריה. ואני כבר עכשיו מעיזה להכריז, יואב עזרא הוא ישו הבא. יחי הצלוב. והשמים ירחמו.

  • שאלה חשובה  ביום מרץ 23, 2010 בשעה 7:46 pm

    אתה בן או בת?

  • אורי  ביום מרץ 23, 2010 בשעה 11:08 pm

    אני בת.
    לגיורא, האם אתה כל כך משוכנע שמשוררים ואמנים
    נוהגים בכבוד כלפי נשותיהם? הם אינם מרביצים או אונסים? שכחת מלאור ומכל מיני עורכים ש מנצלים את מעמדם. לפחות שיביא כסף הביתה. מלל .אני שומעת מהתקשורת וקוראת במדיה. כדורגלן גם בן אדם.

  • גיורא לשם  ביום מרץ 23, 2010 בשעה 11:18 pm

    לאורי,
    אני יכול לדבר רק בשם עצמי.
    אני מעריך ששיעור המכים בקרב הכדורגלנים גדול מזה שבקרב המשוררים.
    באשר ללאור, אני מציע לפי שעה להתיחס בזהירות לכל העדויות, מכיוון שבאחרונה השתררה שתיקה שאינה מובנת לי, בהתחשב במלל שקדם לה.

  • מספר 666  ביום מרץ 23, 2010 בשעה 11:34 pm

    נובעת לדעתי מכך שבניגוד לכל הציפיות עוד לא הופיעה אף אחח אחרת מלבד הטוענת המקורית שתהיה מוכנה להזדהות ולטעון שלאור אנס גם אותה ולהתלונן על כך במשטרה.
    אם היו מופיעות כמה כאלו אפשר להיות סמוכים ובטוחים שהיינו שומעים היום על לאור הרבה .

  • מן היציע  ביום מרץ 24, 2010 בשעה 4:29 pm

    לעשות משהו.
    אחרת אור תיקח בגדול.

  • מכורה  ביום מרץ 25, 2010 בשעה 7:22 pm

    וזו לא קלישאה, אלא אמת לאמיתה. יואב עזרא אתה ממכר.

  • מלל  ביום אפריל 2, 2010 בשעה 12:16 pm

    שהוא שירה. מלל ומלל ושוב מלל. כנראה שזו הנוסחה לקבלת פרסים. מלל.

  • מספר 666  ביום ינואר 7, 2011 בשעה 5:19 pm

    אלמוג בהר אומר היום בראיון גדול עימו בעיתון מוסף "הארץ"על כך שהמבקר ניסים קלדרון כביכול מאשים אותו בגזענות:
    "יש משהו מקומם בעיני בטענה משומשת הזאת שהוא טען כלפי שאני גזעני ,טענה שאוהבים לטעון נגד מזרחים המאשימים את החברה הישראלית בגזענות.כאילו מחזרים לנוט באותה הנקודה ומודיעים לנו באותה הזדמנות שאסור לנו דבר על מזרחיותכי עצם הדיבור הזה הוא גזעני".
    אני מניח שבהר מתייחס בין השאר גם ואולי בעיקר אלי כי אני אכן טוען לעיתים לא רחוקות דברים שהם לכאורה מקבילים לאלה.
    אבל כמובן שהוא מעוות את הדברים.
    איש, אפילו לא ניסים קלדרון( שאיני בטוח כלל שהגדיר אי פעם את בהר כגזען יכול להיות שבהר חושב כל הזמן על דברים שפורסמו באתר זה וקלדרון הוא רק השעיר לעזאזל החף מפשע בעניין זה ) אפילו לא אני לא האשים מעולם את בהר בגזענות משום שהוא עוסק בזהותו המזרח תיכוניח.
    זה פרי דמיונו הפורה.אם הוא הואשם בגזענות הרי זה משום שהוא מקורביו יצרו לעצמם ישות גזעית בדיונית שאותה הם מכנים "האשכנזים "ואותה הם מאשימים בצורה זאת או אחרת בכל סבלותיהם האמיתיים והמדומיינים.

    וזה אכן ללא כל ספק גזענות נתעבת. כמו הגזענות המכוונת כלפי הערבים או היהודים ממוצא אתיופי או כנגד הפליטים מסודאן.
    נסיים בדברים שקלדרון אומר על בהר כאן "מושך את המזרחים בלשון "
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3838587,00.html:
    "אני שותף מלא לביקורת החריפה שמותח בהר על כור ההיתוך של שנות ה-50; אני בטוח שהוא היה ביטוי לדיכוי תרבותי של יהודי ארצות ערב ולעמדה גזענית כלפיהם (אבל לא כלפי יהודי אירופה ודוברי הספניולית. בכלל החיבור שבין הערבית לספניולית כשתי שפת שהושפלו בישראל הוא לא אמת).

    אני בטוח, כמוהו, שגזענות איננה נעלמת ביום אחד, ויש עד היום ישראלים רבים שמביטים ביהירות על תרבות המזרח. אבל האם מזרחי צריך לקבל את גזר דינה של הגזענות כלפי המזרחים? האם גם הוא צריך להפריד בין בני אדם על פי מוצאם הביולוגי? האם גם הוא צריך להאחיד את כל מה שהיה מרובה-מוצאים, ומרובה-לשונות, ומרובה-מזיגות, בעולמם של המזרחים השונים והרבים?

    כאשר משורר מקבל את גזר דינה של הגזענות – הוא פוגע קודם כל בעצמו, הוא משטח ומגמד את ההבחנות שלו עצמו ושל האחרים שהוא מכנס תחת דגלו. ולמעשה, הוא פשוט כותב שירים רעים, אחרי שהוכיח שהוא יכול לכתוב שירים (ומסות) טובים.

    אם נדמה לבהר שהוא ממלא כאן שליחות פוליטית והוא מסייע למזרחים ישראלים להיחלץ מאפליה כלכלית ותרבותית שהם נימצאים בה – גם כאן הוא טועה בגדול. בין העניים של ישראל יש אכן יותר יוצאי-מזרח מיוצאי מערב, וראוי לזעוק על כך. אבל זה שלושים שנה, אם לא יותר, שאין בישראל עוד הקבלה בין אי-שיוויון כלכלי של מזרחים לבין אי-שיוויון תרבותי."
    ועל כך אין מה להוסיף.

  • ל 666  ביום ינואר 8, 2011 בשעה 9:03 am

    מה אם הרשימות של יואב עזרא? זה לא יתכן שאני כל הזמן נכנסת לאתר ולא מוצאות את הרשימות של יואב. אני יודעת שיואב אלטוראיסט, האתר שלך לא שווה דבר בלי הרשימות שלו. אולי תפרט לקהל הקוראים מה קרה? זה המעט שאתה חייב לציבור הקוראים שלך. מה קרה? למה הרשימות לא עולות? במידה ואתה הגון ואני יודעת שאתה הגון. אז תספק תשובה.

  • מספר 666  ביום ינואר 9, 2011 בשעה 9:44 am

    הצרה היא שליואב עזרא יש בעיות עם דרישותיו של גיורא לשם עורך מדור השירה באתר "יקום תרבות " שדורש שכל בדל שירה שמופיע באתר יהיה מנוקד.
    יואב מתוך אידיאולוגיה מסרב לנקד.
    אולי מישהו מהקוראים יהיה מוכן לנקד בשביל יואב?

  • יעל  ביום ינואר 9, 2011 בשעה 10:39 am

    גיורא מיושן , נאחז בקרנות המזבח של הניקוד וחושב שכל טכסט מנוקד זה שיר.ל-666 בשביל מה לחפש מנקד לרשימותיו של יואב עזרא, הן מספיקות יפות גם ככה. בקרתי באתר 'יקום תרבות', חוות דעתי בננה בלוגס השתלטה על האתר שלך, זה לא דומה בקצהו של היקום של אלי אשד.
    הבנתי מאיזה טוקבק בעבר שאתה ויואב עזרא מסוכסכים, זה נכון?

  • ליואב עזרא  ביום ינואר 9, 2011 בשעה 7:36 pm

    אוליתענה ותאמר לקהל מדוע אינך מעלה עוד רשימות.

  • יואב עזרא  ביום ינואר 10, 2011 בשעה 7:58 am

    אני מעריך ומוקיר את גיורא לשם האדם והאיש.מאחל לכולם הצלחה, בכל מקום קיימות רשימות נהדרות, לא ישימו לב אם שלי חסרות. תודה רבה יום טוב טוב ותקופה נהדרת ופוריה.
    לקהל הרחב אם נותר כזה באתר של אלי אשד, יותר אני לא אגיב לא בנושא ולא בכלל.
    יואב עזרא.

להגיב על יעל לבטל

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: