ארכיון חודשי: אפריל 2010

אחרון הנפילים ? על מאיר ויזלטיר

מאיר ויזלטייר.רישום מאת קרן כץ.

יואב עזרא  קרא בספר חדש של אחד המשוררים הידועים ביותר בשפה העברית כיום. ודן בשאלה החמורה :האם עצר הזמן מלכת עבור  מאיר ויזלטייר? 
 

מרודים וסונטות (תריסר מקבצי שירים 2009) – שירים לעת מצוא מאת מאיר ויזלטיר בהוצאת הקיבוץ המאוחד, 113 עמודים.

מאיר ויזלטייר.צילם מוטי קיקיון .
מבחינתי זהו. הייתי יכול לסיים את הרשימה כבר פה במילים האלה. מאיר ויזלטיר אתה מצוין פלוס , הוריך אינם צריכים להגיע לאסיפה.
אבל, ככה פוגעים בנפשו הרכה של הילד, שרוצה להיות כמו כולם, ורוצה שגם הוריו יגיעו לאסיפה.
טוב אז נתחיל, מאיר ויזלטיר הוא סוג של אחרון הנפילים, שכבר מזמן הפך לרכוש ציבורי. מי לא אמר, שמאיר שייך לו.
האקדמיה אמרה, שמאיר וילזטיר שייך לה. פרופסורים ודוקטורים אמרו, שמאיר שייך להם . מבקרי ספרות טוענים שמאיר הוא שלהם בלבד..
חברים עם רקע של זמן וגיל אמרו, שמאיר שייך להם. אפילו , בבית ביאליק שכבר מזמן הפך לבית תינוקות (אם פרופסורים אמרו, שמאיר ויזלטיר הוא צעיר הצעירים, אז בית ביאליק הוא בית התינוקות ) כל מיני תינוקות,שערכו את הערב לספרושל מאיר אמרו, שמאיר שייך להם ובכך קרבו את עצמם אליו.
אבל, רק מי, ששייך באמת למישהו לא אומר את זה. הוא מרגיש את זה, ובכך הוא מופיע כצל בשדה השייכות.
ספרו של מאיר ויזלטיר הוא ספר מצוין חף מטעויות נקי ואלגנטי.
כבר מהעטיפה,שמאיר וילזטיר צילם ועיצב בעצמו יש רמז על הספר כולו. כותרת הצילום של העטיפה
היא "סופה קיצית ברובע הלטיני, 2006 צילם ועיצב מאיר ויזלטיר". אבסורד, זה הגרעין של הספר כולו.

עמוד 34

ריח

שני פחים ירוקים
מרחרחים זה את זה
ביום שרב.

זו דוגמא של שלוש שורות , שניתן לכתוב עליהם ספרים שלמים, ולא ספרים שלמים
של שירה ,שלא ניתן לכתוב עליהם אפילו שלוש שורות.
דוגמאות קצרות לפירושים.
נתחיל במישור הפשוט הצופה/ הולך עובר ברחוב וראשו אינו נישא השמימה.
אלא, מוטה כלפי מטה מעט הצידה, ובמקום לראות את המלאכים וגן העדן, הוא נתקל בשני פחיזבל ירוקים,אלא שכאן הוא מעניק להם חיות ,כמו בסרט מצויר הם מרחרחים זה את זה. ייאוש ביום שרב עם ריח של זבל מצחין ברחוב כמעט נוזלי, שלא ניתן ביום כזה דבר להוציא פחי זבל מרחרחים.
פירוש נוסף.
שני פחי זבל כמוהם כשני אוהבים. זוג .בעל ואשה בשרב של חייהם, שזה אומר אמצע החיים. שניהם כבר מזמן מלאים בזבל של כל הסביבה . המפנים של הזבל אינם. אולי הם יגיעו מחר, וכל שניתן לעשות במלכודת הזו זה לרחרח זה את זו.

מאיר וילזטיר מקצוען . הוא יודע להשתמש במילה כמו ומתי לא. המשפטים הקצרים שלו
כמוהם, כמחול סכינים סינים. הם פוגעים ישר בלב הקורא. המשפטים הקצרים של מאיר הם לא שירים
הם משפטים. (זה מה שפעם עורך בעיתון אמר לי כששלחתי את המשפטים שלי בעקבות המלצה של חבר משורר מפורסם.אך, המשפטים שלי חזרו כלעומת שנשלחו בתואנה שהם לא שירים הם משפטים ). בכך , אני הופך תפיסת עולם רעה של עורך לתפיסת עולם טובה שלי.
המשפטים של מאיר, לדוגמא

הוסף לסל את שירים איטיים / מאיר ויזלטיר

עמוד 81

ראשים רכונים
על המפות היפות
מאיירים את העולם בתבערות.

 

 

עמוד 93

כל אחד מאיתנו נושא את האבן בבטן
בזוית קצת שונה
וקורא לזוית אישיות.
דבר אופטימי, עשית שירים / מאיר ויזלטיר

מאיר לא מייאש את הקורא. הקורא של מאיר יכול להשאר תמים בתובנותיו.
הקורא לא צריך להיות היסטוריון של השירה או חוקר ארצות עמים ובוגר אקדמיה כלשהי.
הקורא של מאיר פשוט צריך להיות קורא, גם כשהוא קורא שירה פוליטית וקשה.


עמוד 33

המכבסות האוטומטיות

ככל שמדרימים בעיר הזאת
הן מתרבות ונעשות הומות יותר.
עיר זו,פועלים רומנים צאצאי דאקים
(או וטרנים של טריאנוס ואדריאנוס)
עמליה מתגנבים אליה
מאפריקה המערבית, מסין, מאיי האוקינוס השקט,
זונותיה סלביות ובלטיות.העם אינו נכתב, ותפקידכם
לכתוב אותו?

לא, לא,
לכתוב איך לא נכתב.
מאיר מסמן את העיר הדרומית של תל אביב עם כאביה הזרים
של תושביה הזרים. איך עדיין כאבם של אנשים אלה הנמצאים ממש קרוב
לשכנים בצפון, איך עדיין כאבם כעם עדיין לא נכתב, הוא שואל, מסמן.
מאיר בשיר פולטי זה עדיין יודע בצורה אינטואיטיבית לשמור על השיר כשיר
ועדיין לפצוע את הקורא בתובנותיו, כמשורר פוליטי מושחז.

צילם מיכאל קרמר
עמוד 38

אהובתי, את מחכה לי
מתחת לעץ הסגול.
העץ בוער יפה בלילה
וכבה תחת שמי התכול.

בשיר זה מאיר מראה שהוא שולט, כמקצוען גם בקיטש- שזה השירה
הרומנטית.

חרף השנים, שעברו על מאיר ויזלטיר מאיר היה ונשאר משורר.
אמנם הממסד אמץ אותו לחיקו. אבל, מאיר לעולם לא היה ממסד. הוא היה ויהיה לעד
שולים זוהר ונצחי, גם כשהוא התחתן הביא ילדות הפך לאבא ואחר-כך לסבא,
מאיר לעולם לא אמץ איש אליו . הסביבה היא זו, שאמצה אותו אליה באהבה,
כילד פלא . מאיר היה ונשאר ילד הפלא של שדות השירה, ולשם בשדות הפלא של השירה הוא רואה את עצמו
שייך יותר מכל – לקהל אוהבי השירה המטייל בשדות הנצח של השירה,
מאיר לעד יופיע ,כילד עם מטה הקסם ,שיסביר לעד מתובנותיו הפלאיות, לחבריו הילדים של שדות השירה נצחיים.

צילם אנצ'ו גוש

עמוד 70

זהירות, ילדים

הם יציעו לכם שני דברים:
יציעו מה שאין
ומה שאין בידם לתת.
ואת המעט שיש בידם
ישימו בכיס, עמוק בכיס.
לא יראה ולא ימצא.

עמוד 71

 כל ה….

כל השקרים, כל האשליות
שאנו מוכרים לכם, ילדים,
כולם היו פעם פרחים רעננים.
פסק הדין


. ספר מצוין בנוי נכון . נוח לקריאה. אין שם של עורך.
וכל הזכויות שמורות למחבר ולהוצאה. מאיר כעת מופיע כשותף לזכויות.
ככה צריך לבנות ספר. ככה צריך לכתוב שירה.ככה משורר צריך לחיות. זה המודס.
לסיום משהו אישי, מאיר הופיע כעובר אורח בתחנת הרכבת של "עכשיו". איפשהו בזמן
הרחוק הבחנתי בו חולף לרגע משכתי את פני אחריו.
והזמן קפא.

Thumbs Up Clip Art

צילם מיכאל קרמר

ראו גם על מאיר ויזלטיר

  

מאיר ויזלטיר בלקסיקון הספרות העברית החדשה

על יצירתו:

אלי אשד :המשורר שעבורו הזמן עצר מלכת

צילום: מיכאל קרמר

מאיר ויזלטיר .צילם מיכאל קרמר

הרשת של ערן הדס

 ערן הדס .ציור מאת קרן כץ.

המשוררת הצעירה והמוכשרת אוסנת סקובלינסקי   אירגנה ביחד עם אריאל שלם  שילשום ערב בשם "יניקת שירה "ספוקן וורד" בבית שבו גרה בעבר יונה וולך.

את הערב הינחה יובל בן עמי זמר נודד וחוקר תרבות פינלנד ומקומות נידחים אחרים בגלובוס כשהוא לבוש בבגדי אישה  ונראה כמעט נשי ,

הוקראו שירים בידי משוררים ויוצרים שונים לא בצורה השגרתית המשעממת שקצה כבר נפשי בהן של הקראה יבשה מן הנייר מול קהל רדום אלא בצורת משחק ממש של היוצר שששר ,צוחק בוכה, צורח את נפשו מול הקהל.
זאת מן הסתם בדומה למשוררים הנודדים של ימי קדם וימי הביניים שפרנסתם הייתה תלויה בתפיסת שימת ליבו של הקהל בכל דרך אפשרית.
אני יכול להעיד שהקהל שהתרכז בחדר הקטן היה מרותק בדרך כלל למשוררים כפי שלא ראיתי בשום ערב שירה אחר. 
בעקבות ערב זה  היגעתי למסקנה שהשיטה הזאת של הקראת שירה באמצעות משחק היא השיטה היחידה הראויה לתשומת ליבו של חובב שירה ואמנות אמיתי.
בין המשוררים שהשתתפו נזכיר את תגלית האתר "היקום של אלי אשד" המשוררת הצעירה אור דהן שהשמיעה שיר סקסי על מין אוראלי שהזכיר לכל הנוכחים כי הם נמצאים בביתה לשעבר של המשוררת שהכניסה את המיניות המתפרצת לשירה העברית ,את המשורר הפוליטי מתי שמואלוף ששר שירים פוליטיים חזקים מאוד,את המשוררת חגית גרוסמן ששרה בלווית להקה על יחסיה עם בן זוגה .ועוד רבים וטובים.
אולם בין כול המשוררים בלט המשורר ערן הדס שעד לאחרונה נודע בחוגים מצומצמים רק בתור האיש שמאחורי המשוררת הבדויה צאלה כץ ( ז"ל אך שקמה לתחייה).כיום מוכר הדס כאחת הדמויות הבולטות ביותר של זרם השירה החדש ביותר בשירה העברית השירה האינטרנטית.
ערן הדס הופיע בערב פעמיים הן בשם עצמו והן בהופעה מרטיטה של יובל בן עמי שתירגם את שירו הקלאסי כבר "סופרפארם " לצרפתית  והשמיע אותו עם לחן משלו.
( גילוי נאות :יובל בן עמי ואלי אשד הם האנשים שחשפו בפני העולם האחד בדפוס והשני ברשת את זהותו של ערן הדס כיוצר שמאחורי "צאלה כץ").

כמה מילים על ערן הדס : הוא איש מחשבים לשעבר תושב שכונת "רמת אילן "ושכנו של כותב שורות אלו ,שמשום מה החליט  לנטוש אותנו ולהגר לעיר הגדולה תל אביב. אולם הוא ישאר תמיד אחד מקהילת היוצרים הגדולה של שכונת רמת אילן.קהילה שכוללת אישים כמו הסופר עודד בצר,הסופרות דורית אורגד ,נירה הראל ואסף הראל הקומיקסאים אסף חנוכה ואחיו תומר חנוכה ואחרים.
והנה שירו של ערן הדס מהערב.
לשיר מתלווה פורטריט של המשורר מעוד אורחת בערב האמנית המוכשרת קרן כץ.
הודעה חשובה:

.מכאן ואילך כל משורר שיופיע בדפי אתר זה יהיה עליו לשלוח את תמונתו לגברת כץ כדי שתכין ממנה פורטריט אמנותי או להיות מצוייר על ידיה באיזו צורה אחרת. זאת בגלל השכנוע העמוק שלי שפורטריט אמנותי  עדיף תמיד על עוד צילום

ככלי לחדירה לנפשו של היוצר.

 

 
 
 
  

1. אני מתחבר כמעט מדי יום לרשת
אני גולש מספר פעמים ברשת
אני מחפש מידע ברשת
אני לומד דברים ברשת
אני מעלה תמונות וקטעי וידאו לרשת
החברים שלי מחוברים לרשת
המאהבות שלי מחוברות לרשת
העבודה שלי ברשת
הפרנסה שלי ברשת
את הקניות שלי אני עורך ברשת
את החשבונות אני משלם ברשת

צילום: טי וייט נויין

ערן הדס מקריא שיר בהפגנה .צילום טי וייט נויין.

2.

אני עושה אהבה ברשת
כשאני חושף את האהבה שלי, כל אלו שמחוברים לרשת יכולים לראות אותה
וגם אני יכול לראות את שלהם
אינני מתבייש עוד
אני משתף
אני משתף את כל כולי ברשת
האהבה שלי פונה לכל מי שמחובר לרשת
לכולם, גם לאויבינו הגדולים ביותר
וגם אויבנו משתפים את כל כולם ברשת
כשאני מתחבר לרשת, אני עושה אהבה עם כל מי שמחובר לרשת
סקס זה בראש, לעשות אהבה זה ברשת

3 .אני יכול לעשות אהבה עם כולם ברשת
אני יכול להיות גבר ברשת
אני יכול להיות אישה ברשת
אני יכול להיות צעיר ברשת
אני יכול להיות גדול ברשת
אני יכול לכתוב ולקרוא בכל השפות ברשת
בכל השפות, במיוחד באנגלית
I can constantly reclaim the dynamics of the net
תרגום מהרשת: אני יכול כל הזמן לגאול את הדינמיקה של הרשת
אני יכול לברוא דמויות ברשת
אני יכול לברוא עולמות ברשת
אני יכול להיות אלוהים ברשת

4. אני מודע לאבולציה של הרשת
אני מודע לכך שברשת יש מעמדות
אני מודע לכך שפעם היו הרבה מנועי חיפוש ברשת
ושהיום יש רק מנוע חיפוש אחד בו כל מכריי משתמשים
אני מודע לכך שפעם היו הרבה אנציקלופדיות ברשת
ושהיום יש רק אנציקלופדיה אחת, אמנם, אבל היא חופשית

5.האמת נמצאת במרכז הידע של הרשת:
בתוצאות החיפוש ובאנציקלופדיה של הרשת
אינני מאמין שזוהי האמת
אני קובע שזוהי האמת
כולנו קובעים שזוהי האמת
אם מישהו ישנה את אחד הערכים באנציקלופדיה של הרשת ויכניס לשם שקר
תהיה זו האמת, עד שישנו את הערך חזרה
אני מודע לסכנה שברשת
לכן באנציקלופדיה של הרשת יש מעמדות
אני מקבל על עצמי את המעמדות שברשת
הרשת מורכבת מאנשים וממחשבים
אני לא רק איש
אני איש ומחשב דרכו אני מתחבר לרשת
אני לא זוכר יותר מספרי טלפון של חברים, ולא כתובות אימייל, ולפעמים גם לא
שמות
הכול שמור ברשת, ונגיש דרך המחשב


6.הרשת מורכבת מאנשים וממחשבים
המחשבים יודעים לעשות רק מה שהאנשים מלמדים אותם לעשות
כשמאשימים צבא בחוסר מוסריות, זו טעות:
מוסריות הצבא היא בדיוק מוסריות האנשים המשרתים בו.
וכך גם המחשבים: הם עושים רק את מה שהאנשים מלמדים אותם לעשות
אני לא רק איש
אני איש ומחשב
אני אדמחשב
כשם שיש אנשים שמרכיבים משקפיים אלקטרוניים
ואנשים שמצמידים לגופם עזרי שמיעה חשמליים
אני מצמיד למוחי מחשב
הוא עזר החשיבה האלקטרוני שלי
הוא מחבר אותי לרשת

7.אני מחובר לרשת
אני חבר ברשת
אני איבר ברשת
אני שייך לרשת
אני אוהב את הרשת
אני חש ריגוש בהיותי ברשת
אני נאמן לרשת
אני מחויב לרשת
אני מסכים לקבל על עצמי את תנאי השימוש ברשת
אני נשבע לרשת

8.אני משתף את כל כולי ברשת
אין לי מה להסתיר
הרשת יודעת עליי הכל
ועל כל מי שמחובר לרשת
ומי שלא משתף את כל כולו במאגר המידע
זה מפני שיש לו מה להסתיר

ראו עוד על ערן הדס

יהודה ויזן בקוים לדמותו של המשורר כקומיקאי כולל ניתוח של שירת ערן הדס

חייה המסתוריים של צאלה כץ

צאלה כץ קמה לתחייה

עכבר הבית עם ערן הדס
ערן הדס וסופרפארם

אילן ברקוביץ ברב-שיח משוררים כולל עם ערן הדס

 

יובל גלעד על "הטכנופוואטיקה של ערן הדס " ב"יקום תרבות "

ערן הדס משורר רשת צילום מוטי קיקיון

תולדות המדינה גרסת להקת "כוורת"

קובץ:Kaveret Zafof.jpg

 

להקת  "כוורת "יצרה את אחת הגירסאות הייחודיות ביותר לתיאור תולדותיה של מדינת ישראל.חיים מזר מנתח את הגרסה הזאת.

קיצור תולדות המדינה בחמישה בתים

מאת חיים מזר
מדינה קטנה

כוורת
מילים: דני סנדרסון

לחן: דני סנדרסון ויוני רכטר
במקום די רחוק, קרוב לכאן
אספנו את עצמנו
הבאנו חברינו
ולא אמרנו מי ומה

קובץ:Kaveret Sipori.jpg

בדרום בצפון או במרכז
שכרנו קצת שמים
דמעות הביאו מים
פתחנו ארץ חדשה

מדינה קטנה מתחמקת מצרה
את הכתובת לא תמצא
היא שמורה בתוך קופסה
בעולם כל כך קשה
להתבלט זה לא יפה
נתחבא כאן ולנצח לא נצא

שני בתים, שני סוסים ,שלושה עצים
נוסעים תמיד ברגל
שרים שירים בלי דגל
נושמים שנים ללא סיבה

מלחמות אסונות חולפים בצד
אנחנו בתוכנו
וכל מה שאצלנו
תמיד ניתן למחיקה

מדינה קטנה…

יום אחד אם כדאי אולי נצא
כל עוד נעמוד לאורך
אני לא מרגיש ת'צורך
נחיה נמות ואז נראה

מדינה קטנה…

השיר "מדינה קטנה " של להקת כוות הוא מעין ביוגרפיה של המדינה מהעליות הראשונות ועד כתיבתו.מילים גדולות אין, סיפורי גבורה אין ואין פראזות מרקיעות שחקים.ביוגרפיה של המדינה בצליל מינורי, אפולוגטי משהו.הצגת הדברים היא בגוף ראשון רבים.השיר בנוי במתכונת של שני בתים,פזמון חוזר,שני בתים, פזמון חוזר,בית,פזמון חוזר.

בית ראשון:

במקום די רחוק, קרוב לכאן
אספנו את עצמנו
הבאנו חברינו
ולא אמרנו מי ומה

בבית זה, אלה שהביאו לחידוש היישוב העברי בארץ מתארים את צעדיהם הראשונים. הם התחילו את המעשה במקום רחוק .לא קשה לנחש היכן נמצא מקום זה-אירופה.הם גייסו את חבריהם ובאו ביחד איתם לחבל ארץ זה. האם באמת לא אמרו להם שום דבר? קשה להגיד. נראה שמדובר באמצעי ספרותי הבא ליצור אווירה של מסתורין ורומנטיקה, בבחינת יודעי דבר ביחס לאותם שבאו איתם ובעקבותיהם.

בית שני:

בדרום בצפון או במרכז
שכרנו קצת שמים
דמעות הביאו מים
פתחנו ארץ חדשה

המובילים והבאים אחריהם כבר נמצאים בארץ והם פרוסים בה למלוא אורכה ובסוף הבית הצהרה:"פתחנו ארץ חדשה".פתיחה זו היתה כרוכה במאמץ רב כפי שנאמר "דמעות הביאו מים".היה צריך להשקיע הרבה יזע כדי שלארץ הזו יהיה בסיס להישען עליו.הדרישות הטריטוריאליות היו מצומצמות "קצת שמים" לא את כל השמים. אבל למה לשכור,לא לקנות? בפועל נקנו לא מעט אדמות. האם בכך ששכרו יש משום אמירה המעידה על חוסר ביטחון שהכל זמני,או שהעדיפו לשכור ואחר כך לקנות חבל ארץ זה?ללכת בקטן מתוך תקווה שהקטן יתפתח ובמרוצת הזמן יהיה גדול? מעין וריאציה על המשפט "עוד דונם ועוד עז".

קובץ:Kaveret Poogi.jpg
פזמון חוזר:

מדינה קטנה מתחמקת מצרה
את הכתובת לא תמצא
היא שמורה בתוך קופסה
בעולם כל כך קשה
להתבלט זה לא יפה
נתחבא כאן ולנצח לא נצא
בעוד בבתי השיר ארבעה שורות בכל אחד,בפזמון החוזר שישה שורות.המדינה בפועל קיימת ואיך היא מתנהגת? מהוססת,שלא יראו אותה.לא למשוך תשומת לב,מחשש שיגרם לה נזק ולמה שיגרם לה נזק?בגלל מימדיה הזעירים אי אפשר לרשום את שמה על מפת העלם ולכן היא חסרת כתובת.יש לשמור עליה מכל משמר.המקום הבטוח ביותר הוא "בתוך קופסה" כך שלא יראו אותה.כל זאת מתוך ידיעה שהתבלטות תזמין רק צרות.מכך יש להימנע.איך עושים זאת? "נתחבא כאן ולנצח לא נצא".

בית שלישי:

שני בתים, שני סוסים ,שלושה עצים
נוסעים תמיד ברגל
שרים שירים בלי דגל
נושמים שנים ללא סיבה

בית זה הוא מעין שילוב בין מצב כלכלי לבין מצב רוח.מבחינה כלכלית מדינה ללא בסיס כלכלי מוצק(אין לשכוח שהשיר נכתב בשנות ה-70 של המאה ה-20)- "שני בתים, שני סוסים,שלושה עצים".ואיך מגיעים לכל מקום? בסגנונו הייחודי של דני סנדרסון "נוסעים תמיד ברגל".לכל מקום הולכים.מין נסיעה וירטואלית בכלי רכב כשבפועל הולכים. המצב הוא עגמומי.תחושת השליחות שליוותה את המגיעים לארץ בבית הראשון מאבדת מתנופתה בבית זה.אין יעד לחתור אליו ואין חלום לממש.אין דגל ונושמים בגלל שנושמים.האם התפכחות מחלום,האם תחושה של ריאליזם או אובדן דרך? תחושה של עייפות ואכזבה.

בית רביעי:

מלחמות אסונות חולפים בצד
אנחנו בתוכנו
וכל מה שאצלנו
תמיד ניתן למחיקה

בבית זה ניתן הסבר לתחושה הכבדה המתוארת בבית השלישי.מלחמות שהביאו להתכרבלות פנימה. נותנים לאירועים הגדולים וההרסניים לחלוף בצד,לא להיות חלק מהם.תחושה המבוטאת בצירוף המילים הלא שגרתי "אנחנו בתוכנו" וחשש שהכל עלול להיהרס. התחושה של סכנה קיומית מאוד חזקה.

בית חמישי:

יום אחד אם כדאי אולי נצא
כל עוד נעמוד לאורך
אני לא מרגיש ת'צורך
נחיה נמות ואז נראה
מתחת לתחושה המדכדכת עדיין אפשר לחוש בזיקים של אופטימיות."אם כדאי אולי נצא". במידה ותמצא מטרה חדשה ולא תבוא התמוטטות, תימצא האפשרות להזדקף "נחיה נמות ואז נראה",אם כי מורגשת עדיין ההססנות-"כל עוד נעמוד לאורך אני לא מרגיש ת'צורך".שאלה האומרת בשביל מה לעמוד?.יש לשים לב לשימוש בסלנג "ת'צורך". מילה שהשימוש בה נפוץ בציבור הרחב ומבטאת ענייניות וקיצור דברים.היא מייצגת את ההמונים.יש כן שילוב בין גוף ראשון יחיד לגוף ראשון רבים.שילוב בין האני הפרטי לאני הציבורי,הקולקטיבי. בעקבותיה של מילת הסלנג בא אקורד הסיום הרטורי משהו :"נחיה נמות ואז נראה". אם נמות אי אפשר יהיה לדעת אם כדאי היה.את זה יוכל להגיד רק הדור הבא.אולי בכל זאת יש תקווה.אי אפשר שלא לחוש בהדיה של מלחמת יום הכיפור שפרצה לפני הקמת כוורת.

ראו גם
"מדינה קטנה " הקליפ

להקת כוורת בויקיפדיה

  • כוורת, באתר MOOMAכוורת האתר הרשמי

     

    חיים מזר על פזמונים אחרים של "כוורת"


    עוד בימים הראשונים של ההיסטוריה
    ,
    חיים מזר על הג'יבריש של להקת כוורת

    הופעת איחוד נוספת ללהקת כוורת

  • בלש חרדי בסמטאות


    כחובב אולטימטיבי של כל מה שקשור בבילוש ובספרות הבלשים אי אפשר היה שתשומת ליבי לא תושב בידי הבלש המעניין ביותר שצץ על מדפינו מזה שנים קלמן קימרלינג הבלש החרדי הראשון מאז הרב שמואל סלנט הרב הראשי של ירושלים במאה ה-19  (ואחד מאבות אבותיו של כותב שורות אלו ) שהסתובב מידי לילה  בסמטאות הרובע היהודי של ירושלים כשהוא מלווה בשמש שמתפקידו להצליף בפרגול  על גבו של כל מי שנתפס בידי הרב המחמיר בגניבה או בהונאה. .

    הבלש החרדי של ימינו הוא הרבה פחות איש הממסד והוא מוערך לעין ערוך פחות בידי אנשי קהילתו שמתייסים אליו בחשדנות עמוקה. אם כי הוא נשאר חובב ענק של ספרים.
    והנה ביקורת של האמנית והמשוררת דיאנה מן על הספר ועל הבלש.

    בלש חרדי בסימטאות .

    מאת דיאנה מן

    ביקורת על הספר קלמן קימרלינג חוקר פרטי, בעזרת השם

     

    צילום: פלאש 90

    אשר קביץ .צילום פלאש  90

    הסופר אשר קרביץ, יליד ירושלים הינו אדם רב כשרונות. הוא פרסם מספר ספרים בתחומים שונים. ספרו "הכלב היהודי" זכה בפרס מטעם אגודת הסופרים, הומחז על ידי יונתן אסתרקין והועלה בתיאטרון הסמטה. בנוסף לכך הוא מתעד ומצלם חיי בר בישראל ובאפריקה ואף כתב מאמרים בנושא זכויות בעלי חיים. לפרנסתו הוא מלמד פיזיקה, מתמטיקה וספרות עברית. בעבר הוא שירת במשטרת ישראל כחוקר ביחידה הארצית לחקירת פשעים חמורים.

    כאשר נפטרה בתיה גור ז"ל ואיתה החוקר המשטרתי יפה העיניים סגן ניצב מיכאל אוחיון נוצר חלל בנוף הבלשים הישראליים. אמנם מחברים טובים קיימים בג'נר זה ואכן הופיעו טיפוסים מגוונים שנעלמו או הסתלקו במהירות מן הזירה הקרימינלית, אולם החסר בגיבור מקומי נותר בהינו ושיקף באופן מובהק את התרבות הישראלית והרוח הצברית בעלת הנינוח החצוף המפגין גישה המרופפת במקצת כלפי סדר וחוק. אך לפתע הגיח לאופק חוקר פרטי חדש דווקא בלבוש חרדי ממוצא אמריקני שאכן עונה לדרישות אלה – אף שלכאורה אינו העתק של הדמות הצברית הקלאסית .
    קלמן קימברלינג אכן מייצג תופעה מעניינת המזכירה במקצת הבלש המפורסם פיליפ מרלו, יציר כפיו של ריימונד צ'אנדלר הגול שדרכו תיאר תקופת שנות ה-50 של ארצות הברית. בספרים שלו מומחשות תחושות חדות של אפלה שאפפה זמנים אלו, מן שחור ולבן בדומה לצבעי הטלוויזיה שאין בו מקום או צורך בגווני אפור ועוד פחות בצבעוניות. הפושעים היו פושעים והטובים היו טובים גרדה. ללא קושי היה ניתן להבחין מיהם הבוגדים ומיהם הנאמנים. הצייטגייסט של המלחמה הקרה והפוריטניות המזויפת שלטו במציאות דו ממדית. עוד לא פרסמו בפרהסיה את תורת הקוואנטים או דיברו בריש גלי על תורת הכאוס והסתירות שבטבע בריאתם של החיים. למרות ההומור בספריו של צאנדלר שוררת אווירה כבדה ואפלולית. קצב ההתרחשויות הינו מהיר ואין מרווח זמן בין רציחות, קטטות או תפניות מפתיעות. הקריאה היא עונג מתמשך.

    בדומה לצ'אנדלר, אשר קרביץ בספרו "קלמן קימרלינג חוקר פרטי, בעזרת השם" (ידיעות האחרונות ספרי חמד, 2009) מצייר עולם ומלואו. קרביץ מתאר דרך החוקר הפרטי החרדי קלמן קימברלינג את שכונת מאה שערים, תושביה וגינוניהם. הוא מאפשר לקוראיו החילוניים לחדור לעולם אפוף מסתורין מרוחק מחילוניים בזמן, בשפה ובתפישה פילוסופית. באמצעות פיתולי העלילה נפרשים בפנינו הבדלי התרבות בין המגזרים, היחס השונה והמופגן כלפי הלא יהודי ,קשרי גומלין סבוכים והדוקים בין מנהיגי החרדים לבין קציני המשטרה. מעבר לכך הקורא נחשף לעולם התחתון המכוער השורץ בו פושעים חרדיים המבצעים פשעים נתעבים בקרב אנשים הגונים המבקשים לעבוד את האל לפי הבנת רבניהם.
    חציית קווים הינו אפיון אוניברסאלי מולד שאינו פוסח על אף עדה או לאום. האיסור קיים עבור
    ולמען האיש תום הלב.

    אשר קרביץ בונה את העלילה בדייקנות ובעט מושחז. סקרנותו של הקורא כבר לכודה מהעמוד הראשון שבו עיתונאי נדרש למצוא שבעה גברים העונים לתיאור פיזי נאה למדי ועד לסיום העצוב-מתוק. נוסף לרצף המהיר של אירועי פשע כגניבת מזוזות, מוות מהכשת נחש, גופת גבר במקווה והצגת עוונותיהם של רודפי בצע, דמויות דוחות וקורבנותיהן האומללים הסופר מגולל סיפורים משניים הכוללים היבטים אישיים המשתלבים היטב עם המרוץ לפענוח התעלומות. תיאורם הרהוט של קשרים אישיים מאפשר לעיתים להבנת מצבים ללא מילים מיותרות ומכבידות כגון ציון ילדותו של הגיבור והיחסים בינו להוריו. דוגמה לכך היא היכרותנו עם אביו של קלמן הקטן הדרים בברוקלין שבניו יורק. הוא סוחר כושל בספרי יודאיקה שלא היה מסוגל למכור או ליתר דיוק להיפרד מספריו הנדירים. כילד קלמן לא רק נחשף להשלמתו של אביו עם מצב זה של דלות אלא גם הפנים את הסיפוק העילאי שחש אביו בעיסוק במשלוח יד המגשים את חלומותיו ומרווה את רוחו. קלמן שואף ממנו את העוז והדבקות בהיצמדות למקצוע שהוא מהווה סוג של מוקצה בעיניה של העדה. גם אחותו היחידה של קלמן הגרה בארצות הברית מקבלת תפקיד קטן אך משמעותי. בעל כורחה היא מוצאת את עצמה מעורבת בתקרית הקשורה לחקירה ויתר מזה היא זו המשחקת את תפקיד האימא היהודייה הנצחית הרוצה לראות את כולם מתחת לחופה. בלבביות מאולצת היא מזכירה לקלמן הגרוש שהוא חייב למצוא כלה כשרה ובדרך זו היא מודיעה לקוראים שמשורבבת עלילה נוספת שהיא מהותית לסיפור.

    בתחכום רב קרביץ מקדם את העלילה. הוא עורג ראיות, מפזר רמזים לכל עבר, לכן תחושת ההחמצה של הגיבור היא גם נחלתנו. בד בבד הקיבעון המחשבתי של החוקר משקף את הקיבעון המחשבתי של הקורא העירני. כמו קלמן היינו שותפים לקבלה של כל פיסת מידע הנחוץ על מנת להגיע לפתרון מוקדם יותר, אולם הוא חמק בין אצבעותיו ואף בין אצבעותינו. מכיוון שנחשפנו לכל הראיות לא נוטרנו עם התסכול שהחוקר נהנה מיתרון מה, או שהיו בידיו עדויות חסויות. לעיתים מחברים ולו המצליחים ביותר כגון צ'אנדלר ודוייל נוהגים להסתיר מהקוראים עדויות מכריעות וכתוצאה מכך מסכלים כל סיכוי לקורא לפענוח את התעלומה. אשר קרביץ במובן מסוים נקם את נקמתנו. ובזה היופי. בסיומו של הספר כל החוטים נקשרים, כל השאלות נענות. הפאזל תם ונשלם.

    ". קרביץ בכתיבה קולחת מעניק לקורא מבט מרתק על המגזר החרדי ועל פעילותיה של המשטרה. באופן עקיף הוא מצליח באמצעות זו לטשטש במעט את הזרות התהומית ש
    נוצרה במהלך השנים בין שתי האוכלוסיות הכול כך שונות זו מזו. דמויותיו החרדיות והחילוניות הינן ססגוניות ואמינות. כדי להפיג את המתח קרביץ בוחר לתבל את העלילות בהומור יהודי, בביטויים ובקללות משעשעים ביידיש. היות ואינני מבינה יידיש היו רגעים שהמשפטים האלה האטו את הקריאה. אולם משכתי את כתפיי והתנחמתי בזה שיש תרגום לעברית, ברוך השם.

    הגיג חולף: בשם "קימרלינג" מופיעות כל האותיות שבמילה קרימינלי והאותיות של קלמן
    מצויות בקרימינל. האם זו בדיחה פרטית של המחבר או רמיזה לעתידו של החוקר הפרטי החרדי? 

    פסק הדין

    קלמן קימרלינג חוקר פרטי, בעזרת השם" מהווה פריצת דרך בספרי הבלש המקומיים.יש למה לחכות
    ואפילו   בכיליון עיניים להמשך הרפתקאותיו של החוקר קלמן קימרלינג שיש לקוות שיבואו במהרה אם ירצה השם .  

    Thumbs Up Clip Art

     

    ראו גם

     

    אשר קרביץ בויקיפדיה

    קלמן קימרלינג חוקר פרטי בעזרת השם

    קלמן קימרלינג בפייסבוק

    שחר אילן, ‏קלמן קימרלינג: חוקר פרטי בעזרת השם, הבלש החרדי הראשון, באתר הארץ, 20/01/10

    שרי שביט על קלמן קימרלינג

    יונית פרידלר על קלמן קימרלינג

    דורון קורן על קלמן קימרלינג
    נוריתהה על קלמן קימרלינג

    אסף רוזן על קלמן קימרלינג

    סיגל ריבה על קלמן קימרלינג
    עמיעד טאוב על קלמן קימרלינג

    ועוד על ספרות הבלשים העברית

    בעקבות הבלש העברי :הסיפור הבלשי בספרות הישראלית

    הבלש העברי הראשון
    שובו של הבלש העברי הראשון

     

    קלמן קימרלינג

    המשורר והגולם מפראג

     

    המהר"ל והגולם מפראג. ציור צ'כי מהמאה ה-19.

     

    סיפור הגולם הוא סיפור שמעניין אותי באופן אישי באופן מיוחד כצאצא של האדם היחיד שטען אי פעם שאכן ניסה לעשות זאת. ובין השאר פירסמתי עם אורי פינק ספר שלם על נושא זה.
    במאמר מקיף שלי הראיתי לראשונה שהסיפור המפורסם על המהר"ל והגולם מפראג אינו כלל סיפור עממי "כנראה מהמאה ה-18" כפי שטענו בטעות חוקרים שונים כמו גרשום שלום ואחרים. אלא הוא סיפור שהומצא לא לפני שנות השלושים של המאה ה-19 וממציאו הוא ככל הנראה הסופר היהודי –גרמני ברטולד אוארבך. הסיפור הקצר הזה הפך לסיפור היהודי המשפיע והמפורסם ביותר של הדורות האחרונים .שימש בסיס לסרטים ,לאופרות לבלטים,למחזה ידוע של ליויק לרומנים ולסיפורי קומיקס.
    והוא שימש גם כמקור לשיר שכתב המשורר בלפור חקק.
    בלפור חקק משמש היום כיו"ר אגודת הסופרים העבריים.
    ולא במקרה סיפור יצירת הגולם משמש לו כמשל על היוצר ( סופר ) בעולם בכלל.

    המשורר מפראג

    מאת בלפור חקק

     

    המשל על רבי לייב (ליוָא) והגולם מפראג – מדרש חדש

    רַבִּי לֵיְיבּ מִפְּרָג
    נֶעֱלָם בִּסְבַךְ הַפַּרְדֵּ"ס
    אֶת סוֹדוֹתָיו בְּגִיגִית הַחֹמֶר מְכַבֵּס
    וְהַחֹמֶר לֹא נִשְׁמַע לוֹ
    וְהָאֹמֶר לֹא נַעֲנָה
    וְהוּא לָשׁ אֶת הַשֵּׁם הַמְּפֹרָשׁ
    וְאֶת הַשֵּׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים
    אֶת הָצֳרִי הַצִּפֹּרֶן וְהַלְּבוֹנָה.
    הַחֹמֶר הַנָּלּוֹשׁ נֶאֱדָם
    וְהוּא לָשׁ אֶת הַחֹמֶר בָּאוֹר
    לַעֲשׂוֹת מִן הָאוֹר וְהַדָּם
    דְּמוּת אָדָם.

    בְּבֵית הַכְּנֶסֶת אַלְט נוֹי שׁוּל
    שָׁכַב עַל הָאָרֶץ גּוּשׁ חֹמֶר אֶחָד
    בָעוֹלָם הָיְתָה דְּמָמָה
    וְסַמְמְנֵי הַקְּטֹרֶת עָלוּ בַּגִּיגִית בַּד בְּבַד.
    הַגֹּלֶם שָׁכַב עַל הָרִצְפָּה
    מִצְחוֹ חַם מִן הָאוֹתִיּוֹת
    הַנִּרְקָמוֹת עָלָיו נוֹטְפוֹת לַחוּת.
    כָּל סַמְמָן נִכְתַּשׁ בַּחֹמֶר לְחוּד
    נִכְתַּשׁ לְיִחוּד
    וְהוּא עוֹדֶנּוּ מֵת חוֹלֵם לְלֹא אֵם
    וּבְמִצְחוֹ הָאוֹתִיּוֹת: א, מ.

    רַבִּי לֵיְיבּ טוֹבֵל גּוּפוֹ בַּמִּקְוֶה כְּיוֹם חַג
    לוֹחֵשׁ פְּסוּקָיו בְּלַחַשׁ
    לוֹחֵשׁ: אֲנִי רַבִּי לֵיְיבּ
    הַמַהֲרַ"ל מִפְּרָאג.
    שֶׁעַכְשָׁו שְׁעַת לַיְלָה מְאִירָה
    שְׁעַת תִּקּוּן חֲצוֹת תִּקּוּן הַיְּצִירָה
    וְהָאֵינְסוֹף מוּל עֵינַי
    בְּתוֹךְ הַשֶּׁפַע נִשְׁטָף.
    עַכְשָׁו אֶכְתֹּשׁ כָּל הַקְּטֹרֶת בַּחֹמֶר
    עַכְשָׁו שְׁעָתָהּ שֶׁל הָאוֹת ת.

    רַבִּי לֵיְיב רוֹאֶה אֶת הַגֹּלֶם קָם
    וּמִיָּד בְּקוּמוֹ
    עַל מִצְחוֹ אֱמֶ"ת וּמִצְחוֹ תַּם
    וְהוּא מְשׁוֹרֵר תְּהִלָּה כְּתִינוֹק שֶׁנּוֹלַד
    תְּהִלָּה לַבּוֹרֵא תְּהִלָּה לָעוֹלָם.
    וּמֵאָז הַגֹּלֶם כּוֹתֵב אֶת שִׁירָיו
    כּוֹתֵב אֶת הַחֹמֶר שֶׁבּוֹ גְּוִילִים
    כּוֹתֵב אֶת הַשִּׁירָה מִן הַקְּטֹרֶת
    וְאֵין בּוֹ נְשָׁמָה מִשֶּׁלּוֹ
    שֶׁנִּשְׁמָתוֹ בָּאָה לוֹ מִן הָאוֹתִיּוֹת
    מִן הַמִּלִּים.

    כּוֹתֵב הַגֹּלֶם בְּנוֹצָה אֲדֻמָּה
    כּוֹתֵב הַגֹּלֶם שִׁירַת נְשָׁמָה
    וְהַשֵּׁם הַמְּפֹרָשׁ שֶׁבּוֹ
    יוֹצֵק בֵּין הַשּׁוּרוֹת
    אֶת הָאֱלֹהוּת
    אֶת הַדְּמָמָה.
    וְיוֹדֵעַ הַגֹּלֶם הַמְּשׁוֹרֵר
    שֶׁאִם יִסְטֶה מִן הַקְּטֹרֶת הַקְּדוֹשָׁה
    וְיֶחְדַּל מִלִּכְתֹּב שִׁירַת הָאֱמֶת
    יִמְחֶה רַבִּי לֵיְיב מִמִּצְחוֹ
    אֶת הָאוֹת א
    וּבְאַחַת יִהְיֶה הַגֹּלֶם
    מְשׁוֹרֵר מֵת.

     

    ראו גם

    בלפור חקק בויקיפדיה

    בלפור חקק בלקסיקון הספרות העברית החדשה

    בלפור חקק בלקסיקון הספרות העברית בהווה

     המדריך לבריאת יקום :על ספר יצירה הספר שבאמצעותו יוצרים גלמים

    הגאון מוילנה והגולם

    אידיאולוגית הרימום על פי נורברט וינר

     

    הגולם והרווקה הדתייה :סיפור מודרני  של שהרה ב לאו בהשראת הגולם

    הגולם כשומר ישראל :תערוכה של עידו שמי על הגולם

    הגולם מאת אלי אשד ואורי פינק

     

    הגולם קם לתחייה :סרט של עידו שמי עם אלי אשד

    הגולם והנקרונומיקון : משחק תפקידים על פי אגדת הגולם מפראג

     

    הגולם ואני

    חומר גולם ראיון עם מחבר המאמר על כנס המהר"ל


    מדינות ישראל העתידניות

    הופיע בגירסה שונה מאוד תחת השם "למען עתיד ילדינו " בגיליון יום העצמאות מאי 2003 של המגזין "פירמה –גלובס"")

    אם תרצו אין זה מדע בדיוני.

    (אהוד טוקטלי ניואלטנוילנד . 2002 )

    ביום העצמאות ה-62 לקיומה של מדינת ישראל יש סימני שאלה גדולים יותר מאי פעם לגבי הצורה שאותה ילבש עתידה של מדינת היהודים בארץ ישראל, ואם יהיה כזה. אך דווקא בתקופה כזאת זה הזמן לפנות אחורה ולסקור את הצורות השונות שבהם חזו סופרים הוגים וחוזים שונים את עתיד המדינה , המזהיר, או השחור ( אין בדרך כלל משהו באמצע ) על מנת ללמוד משהו על עצמנו ואולי גם לתכנן על פי זה את עתידנו שכן דבר אחד ברור:אם לא יהיה לנו חזון עתיד לא יהיה גם עתיד.

    אוטופיה עלי אדמות

    הנביא ישעיהו .צייר מיכאל אנג'לו.
    והיה באחרית הימים נכון יהיה בית הר ה' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגויים. והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלוהי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים . ושפט בין הגויים והוכיח לעמים רבים וכתתו חרבותיהם לאתים וחניתותיהם למזמרות ולא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה .
    ( ישעיהו פרק ב' פס' ב-ד)
    יש מי שטוענים שהראשונים שחזו את בפרטי פרטים את עתיד מדינת ישראל היו נביאי המקרא הקדומים החל בנביא עמוס במאה השמינית לפני הספירה ובמיוחד הנביאים ישעיהו במאה השביעית ,ויחזקאל במאה השישית לפני הספירה ואלה חזו את שיבת עם ישראל לארצו "בסוף כל הימים " מלחמה הרסנית עם צבאות "גוג ומגוג " שהפרשנויות לזהותם השתנו משנה לשנה במשך 2600 השנים האחרונות בהתאם לפוליטיקה של הזמן/

     ובסופו של דבר מעין אוטופיה כלל עולמית שתתרכז סביב ירושלים הבנויה מחדש וסביב עם ישראל . נבואות אלה השפיעו מאוד על כל הדורות הבאים והדרך שבה ראו ורבים את עתידה של מדינת ישראל המודרנית .
    מדינת ישראל עצמה היא במידה רבה תוצר של חשיבה אוטופית, של סופרים ומדינאים שדיברו על הצורך בקיומה של מדינה עצמאית של העם היהודי בארץ ישראל ותיארו אותה בפרטי פרטים כאוטופיה מהסוג שהיה מקובל באירופה ביצירות פובליציסטיות וספרותיות שונות .

    ארץ ישראל בשנת 2040

    אלחנן לייב לוינסקי
    .העיר גדולה עד מאוד ויש רחובות אשר אורכם כשתי פרסאות ויותר. החשמל מפיץ את אורו בכל הרחובות והבתים,ולילה כיום יאיר ומסילת החשמל עוברת בכל העיר מן הקצה אל הקצה. . הבניינים כולם יפים עד להפליא ,ויש כאלה שנבנו משיש הלבן. מספר תושבי העיר לפי המספרים האחרונים ,יותר ממליון .חוף האוניות גדול ומהולל מאוד ומתחרה במסחרו את מרסיי והמבורג .בייחוד גדול מאוד המסחר את ארץ הקדם בכלל וארץ ישראל בפרט..
    ( אלחנן לוינסקי. " מסע לארץ ישראל בשנת ת"ת באלף השישי " 1892 )
    . במאי 2010  מלאו  118  שנים לספר הראשון בעברית בתקופה המודרנית שתיאר את עתיד המדינה היהודית בארץ ישראל של אלחנן לוינסקי מסע לארץ ישראל בשנת ת"ת באלף השישי שיצא לאור לראשונה במגזין בשם "הפרדס " במאי 1892 ותיאר מסע במדינה יהודית בארץ ישראל בשנת 2040 שבה הקימו אנשי תנועת "חובבי ציון" חברה אוטופית טכנולוגית ברוח רעיונות האידיאולוג שלהם "אחד העם ".
    . בארץ ישראל בשנת 2040 החינוך הוא ממלכתי ציבורי וחינם אין כסף לומדים בו שילוב של לימודי דת וכלימודים כלליים ביחד עם לימודי החקלאות . שהרי ארץ ישראל היא בראש ובראשונה ארץ של חקלאים עובדי אדמה.. אך החקלאים שאותם מתאר לוינסקי הם שילוב של אנשי ספר ואדמה שספרי הש"ס והפוסקים נמצאים בספרייתם לצד ספרי בוטניקה וחקלאות . . התרבות שלוינסקי מתאר היא תרבות יהודית אך סובלנית פלוס חידושים טכנולוגיים וכלכליים
    הכלכלה מתנהלת במימדים גדולים בלבד יש :מפעלים קורפרטיביים גדולים ,מסחר סיטונאי ,חנויות כל בו גדולות בעוד שהחנוונים והסוחרים הקטנים (הבורגנים ) שהיו כה דומיננטיים בגולה היהודית כמעט שנעלמו וביחד איתם נעלמו השמות והשפות של הגולה כל השמות הן שמות עבריים תנכיים למהדרין ואין להעלות על הדעת שמישהו ידבר אידיש בישוב בארץ ישראל. הממשלה מבטיחה אמצעי קיום בסיסיים ורמת מחיה סבירה בלי לכפות שוויון . לוינסקי מתנגד בהחלט לכל נסיון לכפות את חיסול הרכוש הפרטי דבר שרק עלול להביא לקרע חברתי. בארץ זאת אין ניגודים מעמדיים הודות לקיומה של שנת היובל המוזכרת בתורה שבמהלכה מוחזר כל רכוש לבעליו המקוריים
    בארץ יש רפואה ציבורית גם בשנת 2040 אבל מצד שני מסתבר שגם באותו עתיד אוטופי הרופאים אינם מתעשרים מאחר שהם קניין הכלל ונותנים את שירותיהם ותרופותיהם חינם יש חוק וסדר "גם השופטים וגם השוטרים אינם עמוסי עבודה ,שכורים אין ,אין פרעות בחוץ ,אין גניבות גדולות . רציחות ..מעטים מאוד הלווים ואינם משלמים"….
    .בארץ ישראל של שנת 2040 עומדת המשפחה במרכז החיים "רבות הן מאוד מודעות של שמחה וחגי המשפחה ..חיי המשפחה והצניעות אחת מהמידות הטובות בהן יתפאר ישראל ". ברור מהסיפור שאין שיויון בין גברים לנשים שהן כולן יפות אולם מהיותן נשים שאינן חכמות במיוחד "נוטה לבן לבבל החדשה (פאריז)" על פני ירושלים . .
    לוינסקי עוסק גם באופנה של העתיד . הוא מדווח ממדור הרכילות של עיתון בשנת 2040 ( כן הרכילות עדיין קיימת ) כי "המודה האחרונה בירושלים : במשתה הערב בבית הנשיא במוצאי שבת לבשה בת הנשיא לבוש תכלת אחוז בחבלי בוץ וארגמן " ..ואילו הנערות לקראת ט'ו באב לובשות "שמלות לבנות של צמר גפן צחור ..ויקלעו בשאר ראשן מקלעות ציצים ופרחים ובייחוד השושנה הלבנה וחבצלת השרון . הבחורים גם הם כולם מלובשים בבגדי משי לבן ועל ראשיהם מגבעת לבנה של תבן הירדן ". בקיצור בגדים בצבעים הלאומיים של תכלת ולבן
    .לוינסקי מתאר את החברה היהודית הזאת כחיה חיי שלום., והיא אף מעמידה בראש חוצות את נושא השלום המסמל את עם ישראל . בכל מקום אפשר למצוא את "מגרש השלום " " רחבת השלום " "שוקי השלום " יש בכל עיר קטנה וגדולה ויש גם כפרים ומושבות נקראות בשם השלום ( מזכיר קצת את ישראל בתקופה שלאחר הסכמי אוסלו כאשר הייתה אופוריה של שלום) . אבל מצד שני " ואף כי שלום לעמנו עם שכניהם ואין פרץ ואין צווחה ברחובותיהם פנימה בכל זאת ליתר תוקף ועוז ובנו גם מבצרים ומצודות כי מי יודע מה ילד יום " .. סך הכל יש שם צבא ארבעים אלף איש שולפי חרב שמשרתים רק שנה אחת ואף בה משתחררים לעבודות הקציר והבציר .שלום לישראל מבית ומחוץ ויש רק "מלחמות קטנות עם הבדווים בערבות פארן ".וכתוצאה "הוצאות הממשלה אינן מרובות חיל הצבא לא ידרוש הרבה " וכנראה שאין כלל צורך במיסוי ו"הכנסת הממשלה מנכסי הממשלה ".. לוינסקי רומז שהמדינה "חוסה בצילו של "מלך אדיר " (מן הסתם מעצמת על כלשהיא ).

    אלחנן לוינסקי .ציור.

    יהודים מכל העולם זורמים לארץ אוטופית זאת בגלל עושר תרבותה והאנטישמיות פסקה זה מכבר. התרבות העברית ואף הדת היהודית הפכה לדומיננטית בעולם כולו שבהו התקבלו דיני שמיטה וכשרות אחרי שהתברר שהם בריאים ויעילים יותר ואף מקבלים שמות תנכיים ( וכך שר הלגיון הצרפתי נקרא אבנר בן נר ושר הצבא האיטלקי הוא אבישי בן צרויה…) והכל נוסעים לארץ ישראל כדי ללמוד ממנה מאחר שהפכה למרכז תרבות הידוע בכל העולם . .
    אך בסוף הסיפור משום מה הזוג אינו נשאר בארץ ישראל האוטופית אלא חוזר לחו"ל …..

    על האוטופיה של לוינסקי האפיל בתוך כמה שנים יצירתו של עיתונאי אחר בשם תיאודור הרצל שכתב גם הוא אוטופיה על ארץ ישראל יהודית בעתיד בשם "אלטנוילדנד" ב-1902 אם כי הפעם העתיד היה קרוב יותר זה של שנת 1923 .אוטופיה זאת בניגוד לספרו של לוינסקי נכתבה בגרמנית ( ושם התרגום שלה לעברית "תל אביב " תרם את שמה של העיר העברית הראשונה). באוטופיה זאת תיאר מסע במדינה יהודית עתידנית של שנת 1923 שבה יש תרבות גרמנית קוסמופוליטית , שבה יש סובלנות דתית ובית מקדש על הר הכרמל ושבה המיעוט הערבי מרוצה בהחלט מחייו במדינה היהודית . השם של תרגום ספר זה "תל אביב " סיפק את שמה של העיר העברית הראשונה.
    . לספר זה הייתה השפעה עצומה על התפתחות התנועה הציונית " . אחד מהויכוחים הידועים הראשונים של התנועה הציונית היה איזה צורת אוטופיה עדיפה: זאת שבה יש נטייה לתרבות עברית לאומית כמו בספרו של לוינסקי או זאת שבה יש נטייה לתרבות אירופית קוסמופוליטית כמו בספר של הרצל, ויכוח שניתן לאמר שהוא ממשיך במלוא העוצמה עד עצם היום הזה.
    גם בעשורים הראשונים של המאה יצא מספר לא קטן של אוטופיות בשפה העברית שתיארו את הקמתה העתידנית של מדינה יהודית בארץ ישראל ואת פריחתה האמנותית והטכנולוגית .

    ירושלים של "בצלאל"  


    המעניינת והחשובה שבאוטופיות אלה הייתה יצירתו של מייסד בית הספר לאומנויות " בצלאל" בוריס שץ ירושלים הבנויה שנכתבה ב-1918 שיצאה לאור ב1924 ותיארה ארץ ישראל עתידנית שבה בית הספר ב"בצלאל" הוא מרכזה מדע והיצירה.שץ מתאר ירושלים טכנולוגית שהטכנולוגיה שלה מבוססת על אנרגיה סולארית שיש בה מדרכות נעות ודרגנועים ,בית חרושת לסרטים ורכבת פרברים . ירושלים
    שבה בית המקדש השלישי שוב עומד על כנו בהר הבית בעוד שמסגד אל אקצא הועבר בשלמותו לשכונת "ימין משה " "כמזכרת תודה לשכנינו הטובים ,הערבים , על אשר שמרו את מקומותינו הקדושים". שץ היה מדוייק יותר כאשר תיאר את העת יד כליברלי מאוד מבחינה מינית ופתוח לאהבה חופשית .
    עוד דוגמה מעניינת של הז'אנר האוטופי היא ספרו של חוקר התנ"ך הידוע חיים גבריהו "אנשי הגלעד:סיפור אוטופי על החיים בא"י במשך שלושת הדורות הבאים
    שיצא לאור ב-1942 כספר לאחר שהופיע במקומון ירושלמי, ספר זה היה אמור להיות
    חלק מההיסטוריה של העתיד שתתאר את התפתחות הישוב היהודי בגלעד במשך 90
    השנים הבאות כאשר במדינה יהיו לא פחות מחמישה מליון תושבים יהודיים ! בספר זה מתואר כיצד אנשי הישוב היהודי העתידני שכולם הם דוברי שפה עברית מקראית צחה ביותר, מגלים צמח בר שמביא לשינויים דרסטיים לכלכלת העולם ואגב כך מגיירים שבטים ערביים כתוספת כוח למדינה היהודית .

    אינטיפאדה בשנת 2000

    רבות כתבו על מאורעות האימים שנתרחשו בישראל בשנת 2000 . אך לעומת זאת אין אף עדות אחת מפי עד ראייה , שהשתתף בכל אותם הקרבות הקשים , אשר הוטלו על האנשים על ידי "מרד החיות " .
    ( ס. גולדפלוס הפתיחה לישראל בשנת 2000 , 1951)
    הוצאת בבל הוציאה לאור בשנת 2002 מחדש את ספרו של ס. גולדפלוס ( אולי שם בדוי של מחבר שעדיין לא זוהה ) . ישראל בשנת 2000 ספר שבמקור יצא לאור ב-1951

    .ספר זה נתן תחזית חברתית וטכנולוגית מקיפה ביותר כמעט חסרת תקדים של ישראל בשנת 2000 ( ושל שנת 2050 ) שלא פעם יש בה נקודות דמיון מדהימות לזו של שנת 2000 האמיתית כמו למשל תיאור של מאבק התושבים ב"אינטיפאדה " של בעלי חיים (כנראה מטאפורה לערבים ). . גולדפלוס מתאר במהלך הסיפור תופעות פוליטיות המוכרות לנו היטב בשנת 2000 האמיתית כמו בוז וזלזול בפקידי משרדי הממשלה השונים ששוב לא זוכים להערכה שממנה נהנו בשנת 1950 אלא רק בקיטונות של גידופים. הוא מתאר את הנסיונות של קבוצות דתיות קיצוניות שונות להשיג עוד ועוד הישגים לטובתם, המפלגות הדתיות הן כמסתבר טרדניות בשנת 2000 של גולדפלוס לא פחות משנת 2000 האמיתית .מאידך הוא מתאר כיצד המאבק באינתיפאדה החייתית מביא לאחווה זמנית בין הפלגים המסוכסכים השונים של החברה הישראלית בשנת 2000.


    לאחר שסיים את סיפור המאבק ב"אינתיפאדה" של בעלי החיים מתפנה גולדפלוס לתאר ביתר פירוט את פני המדינה בשנת 2000 ואחריה ויש לציין שיש לו כמה נבואות טכנולוגיות מדהימות בדיוקן .
    ישראל בשנת 2000 מוצגת כמדינה המעודדת את היוזמה החופשית אך בו בזמן גם שמה בפניה מכשולים ביורוקרטיים רציניים ואף מקשה כל השקעות חוץ. .תל אביב היא כרך ענק המורכב משכונות שהיו פעם ערים נפרדות כמו רמת גן וחולון. בים ליד תל אביב יש בשנת 2000 אי מלאכותי גדול שנבנה כדי שלאנשי העיר יהיה מקום רחצה נוח בריחוק מה מהעיר. . כדאי לציין שכיום יש תוכניות מפורטות ביותר לבניית איים מעין אלה כמו אלה שתיאר גולדפלוס לחוף תל אביב אם גם לא מהסיבות שהוא הציע .
    מעל לתל אביב מרחף בשנת 2000 אי מלאכותי בשם "אאוליה "המחובר לעיר בכבלים ענקיים ושאליו אפשר לעלות מהעיר בארבעה מעליות ענק . באי יש נמל תעופה ובתי מלון . והוא מקום הבילוי החביב על תושבי תל אביב שמעדיפים אותו לעין ערוך על העיר עצמה, מהתיאור דומה שהמדובר במעין "קניון " מעופף. על מנת להגדיל את השטחים הניתנים לעיבוד בארץ הקטנה בונים גנים התלויים באוויר כמו בבל הקדומה. יהיה שימוש אינטנסיבי ביותר באנרגית השמש שתנוצל באמצעות אמצעי אגירה שונים .
    באמצעות מה שאנו היינו קוראים הנדסה גנטית יוצרים החקלאים של שנת 2000 פירות חדשים וטובים יותר למשל כאלה הנטולים גלעינים שהם ענקיים במיוחד . בעיית המחסור במים שוב איננה קיימת יותר בשנת 2050 שכן בכל מקום יש תעלות מים מתוקים וכך אין עוד מחסור במים ואין עוד צורך ב"גשמים מלאכותיים". טיפול רפואי ניתן אין כסף והרפואה משתדלת לחסן אנשים מראש על מנת למנוע מחלות ..
    יש בתל אביב בשנת 2000 רכבת תת קרקעית! (לצערנו הרב כאן היה גולדפלוס אופטימיסטי יתר על המידה).
    גולדפלוס מתאר גם את מנהגי החברה והמין וכאן הוא נראה לנו מגוחך ביותר. לדעתו זוגות שוב לא יסתובבו מחובקים או יד ביד שכן אנשי התקופה סולדים מ"גסויות" מאין אלה.
    הלבוש נעשה קצר וספורטיבי יותר. נשים ממשיכות עם תמרוקים אך נמנעות מלהשתמש באודם שכן היגיעו למסקנה ( מן הסתם מסקנתו של המחבר ) שזה רק מכער את פני האישה. כמו כן השימוש בעגילים הופסק. אין יותר אנשים מכוערים כתוצאה מניתוחים פלסטיים. גולדפלוס חוזה כאן את האובססיה ליופי של שנת 2000 האמיתית. אנשים כבר אינם מעשנים יותר ואינם שותים משקאות חריפים . גולדפלוס ניסה גם לחזות את פני התרבות של שנת 2000.
    הוא מתאר צורות אמנות חדשה קומפוזיצית פרחים שמוצאה ביפן , ומתאר את צורות האמנות הישנות יותר כמו פיסול שיתבססו על הפיסול היווני הקלאסי . התיאטרון יאלץ להיהפך ל"קולנועי " יותר כדי להתמודד עם הקולנוע.
    גולדפלוס צדק בכמה דברים עד כדי להדהים. אך כמו ברוב ספרי המדע הבדיוני , נראה שבזמן שהוא קלע למטרה לגבי המצאות טכניות רבות הוא טעה בניסיון לנחש את פני החברה של שנת 2000 דבר שהוא קשה לעין ערוך .
    ובכל זאת הקורא בספר בשנת 2000 האמיתית יוצא ממנו בתחושה המוזרה שהוא נכנס במכונת זמן לעולם מקביל עולם דומה ועם זאת שונה לעולם שבו הוא חי . העולם של הציפיות של איש משנת 1950 לגבי שנת 2000 ציפיות שחלקן התגשמו וחלקן לא התקיימו כלל וכלל ..

    פופוליטיקה -העתיד הפוליטי

    פרגוד הבדולח

    מכאן שהסכנה העיקרית האורבת לנו מקורה בקבוצות המחתרת , הקומוניסטיות והאחרות , השואפות לערער את סדרי השלטון ולהפיל את המשטר . קבוצות אלו מקיימות קשרים עם סוכנים זרים ועם קבוצות ערבים המתקראות "מתקדמות" ..אנו חיים במדינה דמוקרטית בה יש חופש הבעה לכל ,כל עוד אין מנצלים אותו לצרכי הסתה ,חתרנות והשמצה וערעור דפוסי השלטון וארגוני המחתרת עושים זאת ..בנתיים ממשיכות "שלוש המפלגות " לפעול כממשלת ליכוד ,הבחירות מתנהלות במועדיהן ,אחת לארבע שנים , וכל גוף , ארגון או תנועה שאושרו על ידי הוועדה לבדיקת מהימנות ,רשאים להתייצב בפני הבוחר ולמצוא את ביטוים בכנסת ,בתנאי שיעברו את אחוזי החסימה . אולם אין הממשלה מוכנה להניח לנציגיהם של החתרנים לחדור שנית לבית –הנבחרים שלנו ולסכן את קיומנו …
    ( יהושע גרנות ,פרגוד הבדולח , 1969)
    הפוליטיקה והמשטר הדמוקרטי הם אלמנטים מרכזיים של המדינה ועתידה , אולם באופן מפתיע קשה למצוא יצירות ספרות רבות שמתמקדות בנושאים אלה והשפעתם על פרצופה של המדינה בעתיד , שהם בין המייאשים ביותר לאזרח הישראלי ככול שרפורמה אחרי רפורמה בשיטת הבחירות רק מחמירות את המצב המסובך . יוצא דופן מכל בחינה הוא ספרו של יהושע גרנות "פרגוד הבדולח" מ-1969 .

     ספר  זה נכתב בידי אדם שהיה עובד בכיר בנמל אשדוד בעת הכתיבה שמתאר את ישראל העתידנית של 1989 מדינה שבה יש לאזרחים רק חופש הבעה מוגבל למיעוט הערבי אין כל זכויות אזרח והיא שורצת מחתרות קיצוניות מהשמאל והימין השואפות להפיל את השלטון . הספר מתאר ניסיון להפיכה ימנית בידי דמויות שבאופן שקוף מאוד מייצגות דמויות ידועות כמו המשורר הלאומי הימני שאמור להתמנות לנשיא המדינה לאחר ההפיכה . יש לציין שב בניתוחים הפוליטיים שלו ובתחזיות רבות גרנות קלע למטרה , למשל בתיאורי הנורמות המיניות הליברליות וההשלכות שיהיו עליהם על החברה שהתגשמו כיום בדיוק כפי שתיאר. במבחינות רבות זהו ספר יוצא דופן אך בזמנו לא זכה לכל תשומת לב.

    ממלכת ה' – מדינת ישראל החרדית

      

    נוסף על כל אלה היו בירושלים גם חילוניים .כלומר : אדם חילוני אי אפשר היה לו להתקיים בירושלים אפילו שעה אחת . אילו נתפס היו קורעים אותו כדג .. רוב פעולותיהם היו בתחומי הטרור האישי מפני שלצאת למלחמה גלויה לא היו מסוגלים ,מחמת נחיתותם המספרית ..הכל ידעו על קיומם של החילוניים בירושלים. אבל מאחר שהללו הטיבו להסוות את עצמם ,גרמו שיהיה כל אדם חושד את חברו שמה הוא חילוני מסתתר.
    ( בנימין תמוז , פונדקו של ירמיהו, 1984 )
    במדינה אחוזת פחדים קיומיים מסוגים שונים ומשונים אחד הפחדים הגדולים של הציבור החילוני הוא הפחד מכך שהציבור הדתי החרדי שהולך ומתרבה במהירות גדולה לעין ערוך מזאת של הציבור החילוני יהפך לבסוף לרוב ויהפוך את ישראל למדינת הלכה פנאטית "ממלכת ה' " שתישלט באופן אבסולוטי בידי הרבנים . .
    ספרים ידועים מסוג זה הם ספרו של בנימין תמוז "פונדקו של ירמיהו ( 1984 ) וספרו של יצחק בן נר המלאכים באים " שמתארים עתיד שבו המדינה נשלטת בידי הרוב החרדי , והחילוניים הופכים למיעוט נרדף פשוטו כמשמען בזמן שהחרדים עסוקים בראש ובראשונה במריבות הפנימיות הבלתי פוסקות שלהן על קוצו של יוד.


    דומה שבשנים האחרונות עם הריבוי הדמוגרפי החרדי פחת זה רק הולך ותופס תאוצה כפי שניתן לראות
    מהספר בשם שמים ( 1998) של הדי בן עמר המתאר קורותיה של משפחה קיבוצניקית בשנים 1997-2010 כשישראל נהפכת בהדרגה אך בבטחה למדינת הלכה חרדית.


    הדוגמה קיצונית ביותר נושא זה הוא בספרו של דניאל דותן ( דמות חשובה למדי בתרבות החילונית של ישראל והאיש שיצר את "סצינת "שינקין " ) אנרכיה מותק ( 1999) . שכלל את הסיפור הקיצוני מכל מסוג זה "אנרכיה מותק" על עתיד שבו החרדים דמויי הטאליבאן באפגניסטן שולטים במדינה בצורה אלימה ורצחנית ומחתרת נשים פמיניסטיות אנרכיסטיות נאבקת בהם .זהו סיפור מלא דם ואלימות והוא מקצין אולי יותר מכל סיפור אחר את החששות של חילונים שונים מפני השתלטות חרדית. 


     חשש זה  עלה גם גם על הבמה במחזה אטום מאת מתי גולן הצגה על העתיד של שנת 2025  שבו חרדים קיצוניים משתלטים על המדינה ומשתמשים בנשק הגרעיני כנגד הערבים. הצגה שעוררה מחלוקת קשה בין חילוניים ודתיים בישראל .
    מעניין שיש גם סיפורים של הצד השני החרדי שגם הם תיארו עתיד שבו מדינת ישראל היא חרדית אלא שעתיד זה נראה בעיניהם אוטופי . שני סיפורים כאלה הופיעו במגזין לילדים דתיים "זרקור" . בשנת 1982 הופיע שם הסיפור מבצע בזק מאת "מלמד" זהו סיפור המתרחש בשנת 1994 בעתיד אוטופי כאשר כל הישראלים חזרו בתשובה. בין השאר יש תמונה של אנשי המטכ"ל כולם חובשי כיפות ומזוקנים.
    כאשר היגיעה שנת 1994 האמיתית זרקור התמודד חזיתית עם העובדה שהיא לא הייתה זהה עם העתיד האוטופי שאותו תיאר ב"מבצע בזק" ופירסם סיפור המשך בשם "פשיטה בשמיטה" . ששם תואר אותו העתיד אוטופי ביתר פרטים : בין השאר בבל הישיבות ילמדו ממחשבים . כמו כן יהיה שלום עם הערבים הפלסטינאים שיסכימו לוותר על השטחים ורק המחבלים הפלסטינאים מהאזורים שבשליטתם בלבנון ימשיכו לאיים על מדינת ישראל. כפי שכבר אמרו רבים הסיוט של האחד הוא גן העדן של האחר.

    מלחמה ללא סוף – המאבק עם הערבים

    מאחר שלא נתקלו כמעט בהתנגדות התקדמו צבאות ישראל גם בעבר הירדן מזרחה. חלק גדול של הבדואים הנודדים עברו לעיראק וסוריה ובדרום לסעודיה . לפי קצב ההתקדמות יש לשער שצבא ישראל יגיע תוך יומיים שלושה לגבול המזרחי והצפוני ההיסטורי של ארץ ישראל . הבסיסים הישראליים עקבו בהתעניינות אחר מהלך ההתקדמות. הלגיון הערבי שגרש את הקצינים הבריטים מתפרר והולך . בני הפלאחים משליכים מעליהם את המדים וחוזרים לכפריהם . שלל נשק רב נפל לידי הישראלים .
    ( ירובעל "  ( שם בדוי של צבי לבנון ) למחרת עלות בגין לשלטון" 1955 )
    נושא שמטבע הדברים הוא בעל חשיבות מרכזית בכל דיון על עתיד המדינה הוא שאלת היחסים עם הערבים ובראשם הפלסטינאים , נושא שעומד כעת במרכז סדר העניינים של החברה הישראלית ששרויה במלחמה עימם בעת כתיבת מילים אלה וזאת לאחר תקופה של איבוד עניין נושא במשך שנים כאשר נראה היה שפני הדברים הם לקראת שלום עם הערבים .במדינה שכל ההיסטוריה שלה עומדת בסימן מילחמות וחשש ממילחמות אין פלא שניתן למצוא בספרות הישראלית את נושא מלחמת העתיד ואם כי היצירות בנושא זה היו באופן יחסי מועטות יותר מכפי שניתן לצפות הרי דומה שאין כמוהן כדי לשקף את התקוות והפחדים ( בעיקר הפחדים) של החברה הישראלית בתקופה שבה נוצרו ספרים אלה.
    לאחר הקמת המדינה החלו להופיע פה ושם כמה ספרי מדע בידיוני שדנו בנושא השלום והמלחמה בעתיד וגם הגישה שלהם הייתה פציפיסטיית ולרוב. לרוב הסופרים של התקופה העדיפו לא לתאר את העתיד כמי שהמלחמה עם הערבים נמשכת גם בו.
    אבל היה יוצא דופן : ספר מוזר ביותר בשם "למחר עליית בגין לשלטון" מאת "ירובעל" ( שם בדוי של פעיל פנטי של מיפלגת "חרות " בשם צבי לבנון) שיצא לאור ב-1955 ותיאר כיצד נשיא המדינה מסלק את ממשלת שרת מהשלטון בהאשמה שאינה "לאומית " מספיק וממנה את ראש מפלגת חרות מנחם בגין לראש הממשלה.
    לאחר שבגין מחסל את השיטה הסוציאליסטית בישראל ואת ההסתדרות הוא יוצא למלחמה כנגד ירדן וכובש אותה, וחוסיין נמלט לבן דודו בבגדד בזמן שהערבים מגורשים מישראל ומוחלפים ביהודי ערב. המעצמות מקבלות את כל זה כמובן מאיליו ומחזקים את קשריהם עם ישראל החזקה והמנצחת . ישראל חותמת חוזה שלום עם כל שכנותיה שרואים שעם מדינה חזקה כזאת עדיף לא להסתבך.
    הספר עורר שערוריה זוטא. אנשי המפלגות השמאל האשימו את חרות שהספר עם תחזית העתיד המיידי שלו מהווה הוכחה לנטיות הפשיסטיות שלה ושל מנהיגה בגין , חרות לעומת זאת הכחישה כל קשר לספר וטענה שהוא פרובוקציה של השמאל שאין לה קשר אליה
    למרות הסערה שעורר הספר היה סנונית הראשונה בשינוי ערכין שהתגלה בספרות העברית כלפי רעיון המלחמה וניתן לאמר שהגישה שהתגלתה הייתה פציפיסטית פחות ופחות מבעבר. נטיה זאת היגיעה לשיאה לאחר מלחמת ששת הימים . לאחר הניצחון המדהים של ישראל ובין כל אלבומי הניצחון שפיארו את צה"ל יצאו גם ספרים של מלחמה עתידנית שהיו שונים מאוד מכל מה שיצא מבעבר. בהם המלחמה הוצגה כחוייה אדירה של ניצחונות בילתי פוסקים עבור האומה שמסתיימת אחרי זמן קצר ביותר ותוך מינימום של אבידות ( ומקסימום של אבידות ותבוסות לצד הערבי )

    .ספר כזה היה "המלחמה הבאה " של יצחק חייק (1968) ותיאר את מלחמת ארבעת הימים של 1969 . הספר הנראה בדיוק כמו אלבום ניצחון ומלא מפות של אזורי הקרבות מתאר כיצד שבע מדינות ערביות פלוס הצי הסובייטי תוקפות אותנו ( הוא משתמש כל הזמן בגוף ראשון ) אך צבאותיהם ( כולל הצי הסובייטי ) מושמדים, חוסין נשבה ישראל כובשת את מצרים סוריה וירדן ונאצר נהרג במטוסו, תוך כדי בריחה לאלג'יר. ישראל משמידה 487 עשרות ספינות וצוללות , 31 בסיסי חל אוויר ערביים 487 מטוסים ואלפי חיילים ערביים בזמן שאבידותיה הם רק 26 מטוסים מספר קטן של כלי שיט -167 הרוגים ו44 נעדרים ! . ולבסוף "יונת השלום פרשה כנפיה " ישראל חותמת בסוף הספר שלום עם נציגי הערבים לדורי דורות.
    …הפנטזיה הזאת שיקפה את מצב הרוח בישראל באותה תקופה שבה פורסמו מאמרים רציניים בעיתונות שדנו במלחמה אפשרית בין ישראל וברית המועצות. בהנחה שהערבים כבר אינם בגדר יריב של ממש.
    אך לאחר מלחמת יום הכיפורים ב-1973 הערבים כבר לא נראו מטומטמים כל כך והניצחון לא נראה בטוח כל כך. והמלחמות העתידניות החלו להיות מוצגים בספרות בצורה שונה מאוד.


    עמוס קינן חיבר ספר בשם שואה 2 (1973) שיצא שוב כבלוק 23 (1996) על מלחמות אנסופיות מלחמת ארבעת הימים שבמהלכה נכבשו לבנון ירדן ודרום סוריה ומלחמת היומיים שמביאה אותנו לדלתה של מצרים ומלחמת היומיים השניה שמגיעה לכויית שלאחריהן נכבשת תל אביב בידי אויב בלתי ברור בזמן שישראל פולשת לטוברוק שבלוב…

     הסופרת אורלי קסטל בלום מתארת את ישראל כנמצאת במלחמה חסרת טעם עם אוסטרליה בספרה דולי סיטי.ספר שהפךלסוג של קלאסיקה.  

    שלמה אריאל פירסם את דיפלומטיה במעמקי הים. (הד ארצי, 2000 )
    שהוא מותחן פוליטי וצבאי על מדינת ישראל ומאבקה במדינה הפלסטינאית בשנת 2004 ,

    אך דומה שאת סוג המלחמה שבה אנו נמצאים כרגע מלחמה עם טרור בילתי פוסק שאין ולא יכולים להיות בה ניצחונות גדולים , איש לא חזה.

    שלום על ישראל

    "משה הוא פלסטיני ! הוא מהרשות ! מה אתה מביא לי כזה הביתה? ואם ירצח את כולנו ?"
    אני מסתכל עליה כאילו שהיא נפלה מהשמים . היא פשוט לא מבינה את הקטע . לא קולטת שדברים השתנו , שהאיש הזה בנאדם בדיוק כמוני ,שהאיש הזה לחם עם בעלה נגד יצורים מהחלל והציל את החיים שלו. אני מנסה להרגיע אותה אבל היא לא נרגעת . ..כל הזמן הזה מסתכלת על אחמד מרחוק ,בזהירות ,כאילו מחכה כל שניה שיוציא סכין וישחט את כולנו .כאילו שהוא לא הציל את החיים שלי מהמפלצות מהחלל .
    ורד טוכטרמן "כל בני האדם בשלום ובאחווה "חלומות באספמיה :כתב עת למדע בדיוני ופנטסיה מספר 5 , 2003)

    אוטופיסט בשם הרב פרירה מנדס כתב בסוף המאה ה-19 אוטופיה ציונית רצופה מלחמות אסונות וטרור בינלאומי שכתוצאה מהם מוקמת לבסוף מדינה יהודית . מדינה זאת מותקפת על ידי רוסיה באמצעי מלחמה חדשניים כמו מכונות ירייה חשמליות ופצצות המופעלות על ידי גזים . אך ההתקפה נבלמת מוקם גם סנהדרין ומוסדות לחקר השלום ולהשכנת השלום, העולם כולו יקבל את הסמכות השיפוטית של הסנהדרין כממונה על השלום הבינלאומי .
    וכך גם בישראל במקביל לכל החזיונות הלוחמניים על מלחמות ניצחון בעתיד הופיע גם מספר קטן של סיפורים על השגת שלום עם הערבים חזון שנראה אז ( כמו היום ) כנאיבי .

    המשורר פנחס שדה כתב ב-1960 סיפור מצוייר לילדים בשם "תגליתו הגורלית של ד"ר יוסף ק." על מדען בכור האטומי בדימונה שמגלה נמלים שצמחו לגודל ענקי כתוצאה מקרינת הכור כמו גם תרופה למחלת הסרטן שאפשר להכין מבשר נמלים אלה. ועם תרופה זאת הוא משכנע את מנהיגי המעצמות קנדי וחרושצ'וב לחתום על חוזה שלום זה עם זה ואפילו את מנהיג מצרים נאצר לחתום על שלום עם ישראל .
    בשנות ה-90 במהלך תקופת הסכמי השלום עם הפלסטינאים כאשר חזון השלום ו"מזרח תיכון חדש " נראו כבהישג יד הופיעו לא מעט ספרים שתיארו את השלום העתידי עם הערבים .

     בספרו של שלמה לאופר "הראשידה " ( 1992) משתלטת על ישראל בעתיד הקרוב יפהפיה כריזמטית , מעין שילוב מנצח של פנינה רוזנבלום ,לימור ליבנת והילארי רודהם קלינטון והלנה היפה . היא הופכת לשליטה האבסולוטית "הראשידה" . היא משיגה הסכם שלום עם המנהיג הערבי הדומיננטי ביותר בדרך הפשוטה ביותר :היא מקסימה אותו ביופייה ולאחר שהשניים מקיימים יחסי מין , הערבי מגיע למסקנה שיש לחתום על חוזה שלום עם אומה שיש לה מנהיגה מסעירה כזאת . דרך להשגת שלום שספק אם אפילו פרס וביילין חשבו עליה..

     
    עוד ב-2001 הוקרן סרטו של ארי פולמן ( שיצר כבר בעבר סרט כמו מד"בי בשם "קלרה הקדושה") "מיד אין יזראל" שמתרחש בעתיד שבו נחתם שלום בין ישראל וסוריה ומתנהל מצוד אחרי הפושע הנאצי אחרון . ההתפתחויות באיזור הפכו את הסרט הזה לדמיוני יותר מאי פעם.
    כפי שהדברים נראים כעת התקווה הקלושה היחידה לשלום עם פלסטינאים היא כתוצאה מפלישה של אוייב משותף שיאלץ את שני הצדדים להיאבק בו ביחד כפי שמתואר בסיפור מדע בדיוני "כל בני האדם בשלום ובאחווה " של הסופרת ורד טוכטרמן שהופיע בימים אלה במגזין "חלומות באספמיה ".

    שליטים צבאיים עליך ישראל –משטר החונטה הישראלי.

    ודרך אגב אקס תת אלוף , אומר האלוף מבלי להפנות את ראשו , אתה בטח רוצה לדעת מדוע לא יכולת להשיג את הרמכ"ל ,ומדוע לא יכולת להשיג את ראש הממשלה. אז אני אגיד לך. עכשיו כבר מותר לגלות : הרמטכ"ל זה אני. מישהו היה צריך להציל את המדינה מכל המטומטמים האלה.תסכים איתי.
    ( עמוס קינן , הדרך לעין חרוד , 1984)
    עוד ספקולציה מקובלת היא השתלטות של הצבא ומפקד כריזמטי מקרבו על ישראל . ספקולציה שנעשתה פופולארית במיוחד כאשר ראש הממשלה מנחם בגין העיר פעם בצחוק (?) ששר הביטחון שלו אריאל שרון עלול יום אחד להקיף את בנין הממשלה בטנקים .כיום ככל שאנשי צבא בכירים לשעבר משתלבים אוטומטים עם פשיטת מדיהם בכל תפקיד בכיר הערות על "השתלטות" אנשי הצבא נשמעות יותר ויותר.

    הספר המפורסם ביותר מסוג זה הוא "הדרך לעין חרוד " של עמוס קינן שמתאר את בריחתו של הגיבור חסר השם לקיבוץ עין חרוד מידי הגנרל הצבאי השולט בישראל בעתיד הקרוב. הספר נעשה גם לסרט שבו כיכבה בתור חיילת ישראלית שחקנית איטלקית לבשם אלכסנדרה מוסוליני ביתו של הד'וצה האיטלקי הפשיסטי במלחמת העולם השניה וכיום דמות ידועה במפלגה הפשיסטית האיטלקית בפני עצמה.
    לרעיון זה היגיע בספרו של גדעון תלפז "אבשלום והנזיר " (1989) שבה ישראל הנשלטת בידי שליט צבאי כריזמטי במיוחד עומדת ב1999 על סף מלחמה עם הערבים .

    מאז תאריך זה אכן התרחשו כמה מלחמות עם הערבים ,אולם לשמחתנו עוד לא התקיים כאן משטר צבאי.

    האנשים שלנו בחלל –מדינת ישראל משתלטת על הגלקסיה.

    "יום א' ,שעה שמונה שלושים ושבע ,בירח המלאכותי הישראלי הראשון בראיון מיוחד עם האלוף ברנע ,מצבא ההגנה לישראל ,נודעה לי הסנסציה העולמית המרעישה ,כי בהחלט יש אפשרות שחיים וקיימים בני אדם מחוץ לכדור הארץ ! כמו כן נודע לי כי האלוף משנה ברנע הגיע למסקנה זאת לאחר שסייר בכל כדור הארץ שלנו ! האלוף משנה ברנע גילה לי , כי הוא מעוניין לראות מקומות חדשים ואנשים חדשים .ועל כן הוא מקדיש את חופשתו השנתית לטיסה בחלל ".
    ( הבלשים הצעירים טסים בירח מלאכותי . מאת אבנר כרמלי . 1958 )
    המאמצים להוציא אסטרונאוט ישראלי לחלל ,מאמצים שעד כה הסתיימו בכישלון , משתקפים ביצירות ספרותיות שונות שהן אופטימיות מאוד לגבי הגורל הקוסמי הצפוי לישראל בחלל .

     
    בסדרת "ראל דארק כובש החלל " שיצאה לאור בהוצאת רמדור בסוף שנות השישים ונכתבה בידי כותבים ישראליים שונים תחת השם הבדוי "א. בנש" תוארו עלילותיו של גיבור החלל " שנולד באיזו עיר גדולה בשם תל אביב , אזור גבול של הפדרציה האסיאנית ". באחד הספרים בסדרה זאת "מסתרי השמש הירוקה " (1969) העולם של אמצע המאה העשרים ואחד מחולק לגוש המערבי בראשות ארה"ב ולגוש המזרחי בראשות סין ששולט בכל אסיה פרט לישראל וללבנון שנשארות חלק מהגוש המערבי שכן "סין הכריזה שהיא לא מוכנה לבלוע את הסרטן היהודי פן יבולע לה"
    הופיעו גם ספרים שתיארו את הטייס ישראלי הגיבור במרחבי הגלקסיה כשהוא נלחם בחייזרים דמויי ערבים ובשליטיהם הרודניים בעזרה לחייזרים טובי לב ( דוברי עברית ) כמו ספרו של יעקב אבישר "אנשים מכוכב אחר" ( 1988) .

      בן דב היה ברנש מוזר …לא היה בו אף שמץ מן התדמית של כובש המדבר ,אותה מנסים רוב הישראלים להקרין . אולם מאחורי הופעתו המרושלת הסתתר אדם של ברזל .שוחחנו קצת . הוא סיפר לי שהוא לא יצא מתחומי ישראל לפני הגיעו לגיל 30 אם כי הרבה לנוע בתוך המדינה. הוא גדל בקהיר ,למד בתל אביב ודמשק ,התגורר בעמאן בירושלים אלכסנדריה חיפה בגדאד וערים ישראליות חשובות אחרות . אחר גברה עליו התשוקה למסעות והוא התגייס לעבודה בקיבוץ בן גוריון על המאדים.
    ( רוברט סילברברג על פני מליארד שנה , 1969 תרגם ישעיהו לויט )


    מעניין שהתמונה של אימפריה ישראלית עולמית ואף גלקטית קיימת דווקא בספרי מדע בדיוני זרים שונים , שלא כולם התחברו בידי יהודים.

    פרמר, חוזה פיליפ , נאהבים‏

    סופר המדע הבדיוני פיליפ חוזה פארמר בספרו "נאהבים" ( 1961) את ישראל בעתיד הרחוק כמעצמה העולמית הדומיננטית הנאבקת בארה"ב הנשלטות בידי דת פנאטית.

    הסופר פול אנדרסון שגם הוא משתמש רבות בספריו בדמויות של ישראלים עתידניים כמו בספרו המפורסם ביותר שאף הוסרט  THE HIGH CRUSADE ( 1964) שבו מופיעים בתפקיד קטן נציג האימפריה הגלקטית ישראלית ישו הלוי.

    באחד מספריו האחרונים של אנדרסון STARFARERS (1998) מופיעה דמות בשם חני דיין ,צאצאית של משה דיין  אחד ממהמצביאים היודעים של מדינת ישראל ( וואולי גם של אסי דיין  במאי ידוע של מדינת ישראל או של יעל דיין  סופר מוכרת במדינת ישראל ?)  ואזרחית של "ההגמוניה הישראלית " .שיוצאת למסע ארוך אל הכוכבים ,לאחר שהסתבכה עם אנשי כת מסוכנת במאדים.


    בסדרת HOMWORLD ( 1980) של הסופר הארי האריסון בעולם שבו יש משטר טוטליטארי , אחיד ישראל היא המדינה היחידה שנשארה ששומרת על עקרונות דמוקרטיה והיא עוזרת ללוחמי החופש להפיל לבסוף את המשטר הטוטליטרי .בספר זה מוצגת תמונה חיובית מאוד של ישראל כמעוז דמוקרטיה וסובלנות שלמרביתה צער לא קיים היום יותר בחוגים נרחבים בעולם המערבי.

    לשיא הגרנדיוזיות היגיע סופר המדע הבדיוני הבריטי מ. ג'ון האריסון שבספרו The Centaury Device( 1974) מתוארת מלחמה גלקטית בין אימפריה הישראלית לבין חבר המדינות הערבי שנשלט בידי אידיאולוגיה כמו קומוניסטית מלחמה שמביאה להחרבת הגלקסיה בידי נשק יום הדין שבו משתמשים הצדדים.

    הסופר פירס אנתוני תיאר בסדרה "BIO OF SPACE TYRANT כיצד מדינות כדור הארץ השונות מהגרות כל אחת לגרם שמים אחר במערכת השמש . מדינת ישראל מהגרת לירח של מאדים ,פובוס ( ונישלטת שם בידי אישה דמוית גולדה מאיר ) ושולטת על שכנו דימוס שמאכלס את הפלסטינאים בזמן שהיא במלחמה עם כוכב מאדים שמאכלס את אומות הערבים של המזרח התיכון בעבר.בספר אחר בשם DIASPORA מדינת ישראל שורדת לאחר חורבנה הפיזי בידי הערבים כמושבה בחלל ( הנשלטת בידי אישה דמויית גולדה מאיר ) , אך גם שם עליה להתעמת עם מושבות חלל אחרות שנשלטות בידי אנטישמים השואפים להשמדת העם היהודי אפילו בחלל החיצון .

    שכירי החרב של העתיד

    בספרי המד"ב הזרים הישראלים תוארו תמיד כלוחמים קשוחים גם בעתיד .
    הסופרים הווארד וולדרופ וג'ק סנדרס כתבו ספר "The Texas-Israeli War: 1999 ( 1974) שבו שכיר חרב ישראלי עוזר למדינת טקסס העצמאית.
    הסופר יואל רוזנברג יהודי כתב סדרת ספרים בשם מצדה שאחד מהם בשם "לא לשם תהילה " תורגם לעברית על כוכב הלכת מצדה שאנשיו צאצאי הישראלים והיפנים הם לוחמים שכירי חרב קשוחים ביקום שבו יש גם כוכבים צרפתיים וגרמנים והולנדים.


    ובסדרת המדע הבדיוני המפורסמת מכל"חולית " ישנם רמזים ברורים לכך שהכוכב המדברי שממנו באו שליטי האימפריה הגלקטית, סלוסה סקונדוס הוא מקום שבו התיישבו ישראלים לשעבר,. וכך המאבק בין שליטי הקיסרות ובין הדררים הבדואים אנשי כוכב אראקיס ( חולית ) על "הסם " ( נפט?) הופך בין השאר לאליגוריה ברורה מאוד על המאבק בין ישראלים וערבים בהווה. בספר אחר בסדרה "בית הלשכה חולית " מופיעים יהודים המפוזרים ברחבי הגלקסיה ושומרים על אמונותיהם העתיקות בהיחבא ,ודומה שהם צאצאיהם של יהודי התפוצות .

    אפוקליפסה עכשיו ?

    אין לאן לברוח .
    ( מילות הסיום של הסרט "שלום למחסל" ביים יעקב פלורנטין, 1987 )
    מסיבות מובנות לאור המלחמה הבלתי פוסקת בה אנו נמצאים והמצב הכלכלי החמור , ז'אנר האפוקליפסה זכתה לתחייה בשנים האחרונות ויש סימנים שהיא רק תתחזק בהמשך, דומה שרוב הספרים העתידניים שיוצאים היום לאור בעברית על המדינה הם ספרים אפוקליפטיים במהותם .

    אפוקליפסה מרשימה מאוד היא ספרו של דוד מלמד החלום הרביעי :יומן אירועים ( 1986) שמתאר את חורבנה של ישראל לאחר שורה של מלחמות וכיבושה בידי הערבים. הישראלים עוברים למחנות פליטים בגרמניה ושם עליהם לחזור לחייהם של אבותיהם כיהודים אדוקים בעיירה.
    ספר שתיאר סצינריו הפוך של אפוקליפסה ליהודי ארה"ב דווקא היה ספרו של מישקה בן דוד הבריחה האחרונה :תסריט פוליטי ( 1984) שבו יהודי ארה"ב הסובלים מגל גובר של אנטישמיות בעתיד הקרוב ובמיוחד מצד שחורים נאלצים לברוח לבסוף לישראל .
    דוגמה בולטת במיוחד של הטרנד שהופיעה דווקא בימי שיא האופטימיות של הסכם אוסלו במיוחד בספרו של זאב בן יוסף "שלום על ישראל " (1995) שבו ישראל במאה ה21 חיה בשלום עם שכנתה פלסטין אך זאת חותרת כנגדה עם הנאצים שהשתלטו שוב על גרמניה ולבסוף כובשת את ישראל בדרכי מירמה ושולחת את כל יהודיה להשמדה. היהודי האחרון שנשאר לפליטה משמיד את כל הפלסטינאים עם תותח חלקיקים שהמציא , סוף הסיפור.
    ספרים חדשים יותר בז'אנר כללו את ספרו של גלעד עצמון. מורה נבוכים . ( 2001.) סיפור על חורבן ישראל בעתיד.כתוב כזכרונות של אחד מתושביה לשעבר.

    ספרו של חנן שטינהרט קוקש קודש! ( 2001) . תולדות מדינת ישראל בין השנים 1996 ו-2013 שבמהלכן היא סובלת מרד של ערביי הגליל ולבסוף נכבשת בידי הערבים.

     ספרו של עמיחי שפירא . יום הדין : רומן אפוקליפטי . (הוצאת חלונות 2002 ) . על חורבן המדינה בידי הערבים לאחר שערפת מפר עוד הסכם שלום. בסופו של הספר מרחפת מרכבת האש של אליהו הנביא מעל לתל אביב והתערבות אלוהית מביאה לחורבן הערבים .
    ויש גם סרטים אפוקליפטיים. בהם : שלום למחסל (1987) של יעקב פלורנטין  המובסס על סיפור של הסופר יצחק בן נר , על מדינת ישראל עתידנית אנרכית אלימה , שבה חבורת שוטרים קטלניים משליטה סדר על חורבות מה שנשאר מתל אביב במאבק כנגד כנופיות רצחניות . מי שהורג מספיק פושעים מקבל את הפרס הגדול : הזכות לעזוב את מדינת ישראל למקום אחר. אך בסוף הסרט מתגלה האמת המרה : מדינות העולם אינן מעוניינות בישראלים וסגרו בפניהם את השערים ובמילות המחץ המסיימות את הסרט "אין לאן לברוח ".

    [

    במידת מה הסרט הזה התבסס על סיפור ידוע של הסופר יצחק בן נר "אחרי הגשם " שתיאר מציאות עתידנית אנרכית אלימה שבה שולטות כנופיות רחוב אלימות בתל אביב.עתיד שכיום שנראה שכבר הוא קרוב להתגשם .

    חזיונות של העתיד הציוני והישראלי.

    אני משוכנע שאנו בדרך ליציאה מליל המלחמות ..זו בראשית חדשה .
    ( שמעון פרס , בראשית חדשה , 1998 )

    עם עוסקים בספרים וסרטים בדיוניים על עתידה של ישראל אז מן הראוי גם לבדוק האם יש ספרים עיוניים שעוסקים בנושאז.

    ואין הרבה כאלה..
    יותר מכל דבר אחר חמורה היא העובדה המרה שאין בשנים האחרונות תוכנית אב לעתיד המדינה, שתציע חלופה ברורה להווה .
    כיום כידוע הפוליטיקאים שלנו אינם אנשי ספר בניגוד לעבר ( שאז זה נחשב כמכובד וכמעט כחובה שכל פוליטיקאי יפרסם ספר או לכל הפחות קובץ נאומים ומאמרים ) ובכך למרבית הצער הם משקפים את החברה.

    בולט במיוחד התחום ספרות העיון "העתידנית –חזונית " שמנסה להתוות דרך עתידנית למדינת ישראל ולציונות הוא ספרו של מרדכי נסיהו קוסמותאיזם ( , 1997) המחבר נסיהו היה אחד מהאידיאולוגיים של מפלגת העבודה בישראל והייתה לו השפעה רבה על יצחק רבין ושמעון פרס ועל תוכניות השלום שלהם. בספרו הטווה נסיהו חזון מדהים וחסר תקדים לעתידה של מדינת ישראל ביקום שהמחבר יוצא מנקודת הנחה שהוא מלא בציליביזציות של חייזרים . המחבר מאמין שעל ידי שימוש מושכל מתוחכם ומרחיק ראות בתרבות היהודית שמוצאה בתנ"ך ובעקרונותיו אפשר להטוות דרך להישרדות העם היהודי ומדינת ישראל תוך כדי שילובם כחוד החנית של המאבק להצלת המין האנושי מהשמדה עצמית באמצעות הנשק הגרעיני ההרס הסביבתי והתחממות כדור הארץ.
    ספר זה שהוא מלא בספקולציות גרנדיוזיות ותוכניות מרתקות הוא לדעתי אחת היצירות החשובות ביותר שיצאו לאור בעברית בשנים האחרונות והוא רלוונטי מאוד גם ובמיוחד היום אך הוא לא זכה לתשומת הלב הראוייה לו . כנראה נראה בעיני המעטים שטרחו לעיין בו כיותר מידי רדיקאלי ו"דמיוני" . אך לדעתי דווקא תכונות אלה נותנות לתחזיות ולהצעות של נסיהו את עוצמתן .


    שמעון פרס, האיש שאולי יותר מכל מדינאי ישראלי אחר עסק ודן בנושא עתיד המדינה פירסם ב-1998 את הספר החזוני בראשית חדשה שבה היטווה עתיד חדש וטוב יותר לישראל ולמזרח תיכון "חדש" באמצעות מהפכת המידע והשלום ".
    ב-1999 יצא ספרו המסכם של פרס עם הרצל לארץ חדשה , ספר חצי בידיוני שבו הרצל מבקר בישראל המודרנית כשהוא מלווה בפרס ועושה השוואה בין חזונו ב"אלטונוילנד " ובין המציאות שלדעתו היגשימה את כל הציפיות . המציאות כיום כמה שנים מאוחר יותר כידוע היא שונה מאוד מכל תחזיותיו של פרס . במידה רבה ניתן להגדיר את נסיהו ואת פרס כ"אוטופיסטים הציוניים האחרונים".
    למרבית הצער מאז פרס שחזונו במידה רבה התרסק ונסיהו קשה למצוא אנשים שיטוו דרך "חזונית" חדשה עבור המדינה . "חזון" לגבי העתיד משמעו : הצעות מפורטות ומגובשות איך צריכים להיות פניה של מדינת ישראל ויושביה לעתיד לבוא פוליטית , חברתית ותרבותית בלב המרחב הערבי העוין והמתחזק ואיך אפשר להגיע לשם, לא רק הזהרות ואיומים ערטילאיים או חזיונות אפוקליפטיים על קץ המדינה ללא שום תוכן חיובי ממשי כל שהוא כפי שעושים רוב הפוליטיקאים ( ובכלל זה גם המוכשרים שבהם מבחינה אינטלקטואלית כמו יוסי שריד ובני בגין) בנאומים ובמאמרים שלהם , איומים שהם בבחינת פחדים ולא חזון , אלא הצעת תוכנית מפורטת של "מה צריך לעשות ". חזון שאפשר להסכים עימו או להתנגד לו אבל חזון מגובש בכל אופן כפי שהיה בעבר להרצל והוצג בספרו "אלטנוילנד" וכפי שהיה למתנגדו של הרצל "אחד העם ' והוצג בספרו העתידני של תלמידו של "אחד העם " לוינסקי . הצעת חזון מגובש כזה ( ואין זה מספיק כלל לבטא דברים כלליים מאוד בנאומים בכנסת ,או במאמרים בעיתונות ) דורשת היום העזה אינטלקטואלית ואומץ לב רב, אולי הרבה יותר מבעבר ,

    יוצא דופן אחד בעולם הפוליטי הישראלי בעל חזון מעין זה הוא יוסי ביילין שהטווה דרך כזאת בספריו האחרונים כמו : מותו של הדוד מאמריקה : יהודים במאה ה-21 ( 1999) ו אחד העם פינת הרצל ( 2002) , תוך התייחסות ברורה לחזונו של "אחד העם" , דרך שהיא כמובן שנוייה מאוד במחלוקת אבל לכל הפחות הוא מנסה להציע חלופה מגובשת כלשהיא למצב בו אנו נמצאים כיום.

    יוסי ביילין שעוסק רבות בכתיבה עתידנית , אולי יותר מכל אחד אחר  כיום פירסם גם ספר מעניין מאוד בשם "מסוציאליזם לסוציאל ליברליזם " (1999) שבו היציע תוכנית לשינוי הסוציאליזם הישראל למשהו שמתאים יותר למאה ה-21.

    מבין שאר הפוליטיקאים הישראליים העכשוויים הבודדים מאוד שניסו לדון בצורה מפורטת על העתיד לבוא וכיצד להתמודד עימו ניתן להזכיר ממפלגת הליכוד העכשווית רק את בנימין נתניהו בספריו מקום תחת השמש ׁ( 1995) ו מלחמה בטרור : כיצד יביסו המשטרים הדמוקרטיים את הטרור המקומי והטרור הבינלאומי ( 1996)

    נתניהו על פי הדיווחים כתב ספר נוסף מסוג זה אך בחירתו לראש הממשלה בפעם השנייה  הפכה את פירסום הספר ללא פרקטי בשלב זה מאחר שעל פי השמועה הוא נאלץ ללכת כנגד כעמה מהרעיונות שמוצעים בספר. הספר כתוצאה נמצא כרגע במגירתו של נתניהו.

    ׂוממפלגת העבודה העכשווית רק את אפרים סנה שבין ספריו בתחום יש את באחריות : ישראל בעולם שאחרי שנת 2000 ( 1996) וניווט בשטח מסוכן (2002) .

    בספרים  אלה יש סוג של תחזית עתידנית והצעות מפורטות איך צריכים להיות פני ישראל במרחב העויין הסובב אותה . ניתן להזכיר עוד את אמנון רובינשטיין ) וספרו מהרצל ועד רבין והלאה ( 1997) שמציג רעיונות לעתיד הציונות.

    את היועץ הפוליטי לשעבר ממפלגת העבודה חיים אסא שפירסם את הספר מהפכת ההזדמנויות ( 2001) על עתיד הדמוקרטיה במדינת ישראל והצעות למען שרידתה

    ,אפשר להזכיר את שר האוצר בעת כתיבת שורות אלו את יובל שטייניץ מהליכוד שכתב מאמרים על הצורך של ישראל לפתח את כוחה הימי כדי לשרוד באתגרים של העתיד וגם זה סוג של חזון על עתיד צה"ל והמדינה .

     ואולי אפשר להזכיר גם את אהוד ברק ממפלגת העבודה וכמה מהתחזיות האנליטיות שלו שהן מפורטות יחסית לאלה של פוליטיקאים אחרים שפרסם מידי פעם בעיתונות ובראיונות . ברק שממנו אפשר היה לצפות שיכתוב ספר שלם בנושא פירסם עד כה רק מאמר מפורט על נושא ביטחון ישראל בעתיד בקובץ בשם "ישראל לקראת שנות 2000 " שבכלל התבסס על הרצאה שנתן ב-1992 כשהיה במדים.
    יש עוד שני פוליטיקאים נוספים שעסקו בעתידנות והם עשו זאת לאחר שכבר נטשו את עולם הפוליטיקה.  אלה הם גד יעקבי שעסק רבות לעומק ובפירוט בעניין זה בספרים שונים והיציע רעיונות מרחיקי ראות שונים ,לפחות לפוליטיקאי ( יעקבי שילוב מרתק של איש ספר ופוליטיקאי שכיום כמעט אינו בנמצא יותר היה לדעתי אחד ההחמצות הגדולות והמצערות של עולם הפוליטיקה הישראלי ) ,

     יש גם את משה שחל שכתב ספר שלם של עתידנות פוליטית בשם "סדר יום חדש" מ-1992 עם הצעות משלו בנושא ( לא מקוריות וחדשניות במיוחד אבל הוא לפחות ניסה ) . פרט לשניים האלה אינני מכיר עוד פוליטיקאים נוספים שעסקו בנושא בכתב.

    ראוי להזכיר את שלמה בן עמי לשעבר מהעבודה  ככל הנראה הפוליטיקאי הכמעט אחרון עד כה  שטרח לפרסם ספר של הצהרת כוונות והצעות מפורטות לשינוי החברה והמדינה , . הספר שפירסם ב-1998 היה "מקום לכולם " שהיה למעשה סדרת שיחות שניהל בתחומי מדינה וחברה עם אקדמאי עמית אלי בר נביא והיה  ניסיון מוצהר לשרטט מצע רחב יריעה ל'ניו-לייבור' ישראלי  שבו הציע  לשמאל סדר יום פוליטי, כלכלי, חברתי ותרבותי עדכני, המכוון לכל שדרות החברה. 

    מבין הפוליטיקאים השונים שחשבו על רעיונות שונים בעלי אופי עתידני באמת אם כי לא פרסמו על כך ספר , אפשר למנות את משה ארנס אבי תוכנית מטוס "הלביא " . את יובל נאמן בעל רעיון "תעלת הימים " שלמרבית הצער לא התממש .ואת חיים רמון מפיץ הרעיון של הצורך בגדר הפרדה ביננו ובין הפלסטינאים . ואפשר להזכיר גם את יעקב מרידור אבי "מנורת החשמל שתאיר את כל רמת גן ".

    אפשר להזכיר את אברהם בורג יושב ראש ההיסתדרות הציונית לשעבר ואחת הדמויות הבולטות במפלגת העבודה כיום , פירסם ב-1997 חוברת בשם ברית עם הפרק הציוני: טיוטת מתווה למדיניות התנועה הציונית עבור ההיסתדרות הציונית שעמד אז בראשה שבה קרה לשינויים מקיפים בפניה של הציונות הן בהיבט הארגוני המגדיר את דרכי פעולתה של התנועה הציונית ת והן בהיבט האידיאולוגי המגדיר את מהותה של הציונות החדשה.מאז פירסם בורג ספרים שבהם נטש לחלוטין את הרעיון הציוני וקרא למדינה מסוג חדש.  

    ואפשר עוד להזכיר מהליכוד את חבר הכנסת מיכאל איתן . הנ"ל לא פירסם מאמר מגובש על רעיונותיו   אבל העלה באתר שלו   כמה רעיונות מעניינים על עתיד שילוב טכנולוגית המידע בחברה הישראלית  ולגידור השטחים הפלסטינאים והקמת איזור חיץ בינם ובין ישראל .

    מבין כל הפוליטיקאים הנוכחיים בכנסת אפשר להזכיר עוד רק את עינת וילף שפירסמה לאחרונה ספר רלבנטי מאוד בשם מקימים לוחמים ואנחנו  

    .פרט לאלה אינני יכול לחשוב על שום פוליטיקאי שתרם רעיון עתידני כל שהוא הראוי לציון..
    פוליטיקאים שמהם אפשר היה לצפות שישלחו את ידם בנושא ולא טרחו לעשות זאת הם יוסי שריד ממרץ ובנימין בגין מהליכוד. השניים האלה עוסקים רבות בהעלאת חזיונות שחורים משחור כמו רבים אחרים ובכך הם אינם מחדשים דבר , אבל הצעות למשהו חיובי אי אפשר לשמוע מהם. בעיני זה מוריד מערכם .
    לעניות דעתי הפוליטיקאים הבודדים הנ"ל שכן עוסקים בכך עם כל מגרעותיהם השונות ( ראו נתניהו וסנה ) עדיין עולים בכמה וכמה דרגות על הרוב המוחלט של הפוליטיקאים הישראליים כיום.
    אך אנשים אלה הם כמעט יחידים במינם. הם יוצאי דופן בין הפוליטיקאים הישראליים כיום שמתרחקים מהצעות ומתחזיות כאלה כמו מאש, לא עבורם דיבורים על העתיד הלא מיידי ואף הרחוק יותר וכיצד צריכים להיות פני המדינה והעם.
    לעניות דעתו של כותב שורות אלה מאמצים אלה ליצירת חזון עתידני ללא קשר למידת הצלחתם המעשית , ומידת הגיבוש של החזון וההצעות שלהם ( ומידת המחלוקת שהם מעוררים) מעמידים את הפוליטיקאים הבודדים הנ"ל בכמה דרגות מעל פני הרוב המוחלט של הפוליטיקאים כיום.
    ובנוסף לכל זאת ספרים וסיפורים על עתידה של המדינה ממשיכים להופיע והם ממשיכים להראות לנו שלא הכל הוא בהכרח שחור וכי יש עתיד אם רק נרצה בכך

    .ניתן להזכיר בין ספרים אלה את ספרו של אהוד טוקטלי נוילטנוילנד .( 2002 ) ספר שיצא לאור כנראה בהוצאה עצמית של המחבר לרגל 100 שנה ל"אלטנוילנד " של הרצל.הספר כולל את המוטו הנחמד "אם תרצו אין זה מדע בדיוני ". בין השאר הוא מציע שיטה חדשה למימשל של המדינה. הכל נראה ואוטופי ולא פרגמטי במיוחד במצב של יאוש שבו אנו נמצאים כיום, אולם דווקא חיבורים כאלה (ללא קשר לרמה הספרותית שהיא תמיד ירודה ואינה העניין כלל של המחבר או של הקוראים ) יכולים להציע רעיונות חדשים ולא שגרתיים וכי למרות הכל "יש עתיד ".הספר בהחלט שווה עיון כדוגמה של הז'אנר הנכחד של האוטופיה.
    וניתן להזכיר עוד לסיום את חוקר האינטרנט אמנון טיל שפירסם באינטרנט כמה סיפורים יוצאי דופן כיום על עתיד המדינה בשנת 2032 סיפורים שמתארים בפירוט הן עתיד "אופטימי" של המדינה והן עתיד "פסימי " , כשהמחבר מזכיר לנו שבסופו של דבר העתיד ניתן לשינוי והוא בידינו לא פחות מאשר בידי כל אחד אחר.

     
    ….ואם לא תרצו הרי כל אשר סיפרתי לכם אגדה הוא , ואגדה יוסיף להיות.
    (תיאודור הרצל. אלטנוילנד. 1902 )


    קישורים
    תולדות המדע הבדיוני בעברית

    ארץ ישראל בשנת 2040

    חוזה מדינת היהודים 

    השלב הבא של שמעון פרס
    פרוייקט השלום של לובה אליאב

    תוכנית החלל של יובל שטייניץ

    החזון של עינת וילף

    היש עוד אנשי חזון ?

    עתידנים שונים לאורך הדורות על עתידה של ישראל

    ירושלים באחרית הימים :תחזית עתידנית מימי בית שני

    תוכנית העתיד של הגאון מוילנה

    הצופן העתידני של נחמן מברסלב

    עתידנים מודרנים

    האיש שבא מהעתיד :על דוד אבידן

    האם אתה הוא המנהיג הבא של מדינת ישראל ?:מנהיגות על פי יחזקאל דרור

    העתיד הרחוק כבר כאן על העתידן דוד פסיג

    עתידן של שדה הקרב

    תחזית העתיד של האסטרולוג הרצל ליפשיץ

    אסטרולוגיה ופוליטיקה

    אירגונים של בעלי חזון

    הפרוטוקולים של צעירי ציון

    הראות לעתיד מנקודת התצפית של גידי גרינשטיין

    מדע וטכנולוגיה ועתיד העם היהודי

    מה לעשות עם הפליטים מדרפור

    מדע בדיוני עברי

    מדע בדיוני תוצרת ישראל

    היכל התהילה של המדע הבדיוני הישראלי

    מלחמות העתיד של ישראל

    - מדינות ישראל החלופיות

    מדע בדיוני ופנטסיה בישראל בראשית המאה ה-21

    מדע בדיוני ישראלי בסוף המאה העשרים 

    ובגירסה אנגלית

    שירת מדע בדיוני עברית

     גירסה אנגלית של כתבה זאת

    חלק א'

     

    חלק ב'

     

    A Survey of Israeli Science Fiction and Fantasy in the Year 2003

     

    איך תיראה תל אביב בשנת המאה לקיומה ?

    שנת 2010 :ההווה כפי שדומיין בעבר

    ישראל בשנת 2000 כפי שנחזתה בשנות החמישים

    מכוכב חמה ועד צדק :העתיד כפי שהיה צפוי להיות בשנים 2007-2008

     
      

    "

    מדוד בן ישי ועד דוד בן גוריון -40 שנות בית התנ"ך

    .

    בימים אלו מלאו 40 שנה להקמתו של בית התנ"ך הנמצא כיום בבית דיזינגוף בשדרות רוטשילד 16 בתל אביב, וזהו המקום שבו הוכרזה מדינת ישראל.

    ויש מי שרואים בו את אתר הקודש החשוב ביותר של מדינת ישראל.
     
    .
    המקום הוקם בידי דוד בן גוריון כדי לשמר ולחגוג את מורשת התנ"ך באמצעים שונים והוא מוזיאון ליצירות אמנות העוסקות בתנ"ך. ואולם להשמע הרצאות להקרנת סרטים הקשורים בתנ"ך.
    המקום היה במשך שנים רבות תחת סכנת סגירה מידי עירית תל אביב שהתנכלה לו במשך שנים רבות באמצעים שונים והוא ידוע במצבו המוזנח המתפורר .הוא מוחזק בידי קבוצת מתנדבים .

    לאחרונה כאשר היציג רשימה של מקומות שיש להתייחס אליהם כאתרי מורשת הזכיר ראש הממשלה בנימין נתניהו את המקום כמקום הנמצא במצב מוזנח במיוחד.בית דיזינגוף אכן אמור להיכנס לאתרי המורשת האלו.אך אין זה ברור מתי
    ולהלן כתבה מקיפה על תולדות בית התנ"ך על קשריו עם דוד בן גוריון ,עם האוצרות המיוחדים שהוא מחזיק בהם ומאבקו העיקש  על קיומו לאורך השנים עם עירית תל אביב .

     

    המוזיאון של מאיר וצינה דיזינגוף

    קובץ:Tel aviv museum.jpg

    תערוכה במוזיאון תל אביב של דיזנגוף .שנות השלושים.

      

    "בקשתי האחרונה מאת תושבי תל אבי ב:חלק גדול מחיי הקדשתי לעיר הזאת ,ועתה בהיפרדי מכם הנני מוסר לפקודתכם את בן זקוניי ילד שעשועי –מוזיאון תל אביב .שמרו עליו כי ברכה בו ,כי עתיד המוסד הזה להיות לתפארת ולכבוד לעירנו. "
    ( מתוך צוואתו של ראש העיר הראשון של תל אביב מאיר דיזינגוף ,1935)


    במקור המקום שבו נמצא היום בית התנ"ך  הלא הוא בית דיזינגוף היה מוזיאון שהוקדש לאמנות יהודית ואמנות התנ"ך , אשר ראש עיריית תל אביב הראשון מאיר דיזנגוף הקים בביתו החל מ-1932לשם הנצחת אישתו המנוחה צינה.

    הוא החליט להוריש אותו לילדי תל אביב ותושביה. במשך שנים השקיע מכספו ,התרים את ידידיו להרחבת הבניין ולרכישת יצירות אמנות .הוא הרחיב את הבית במיוחד והכשירו לשמש מוזיאון ראשון לעיר העברית ומינה למוזיאון אפוטרופוסים והנהלה ציבורית . ובו הוצגו מגוון יצירות אמנות רבות של אמנות יהודית שרכש מכספו .
    בין השאר דיזנגוף הקים בביתו אגף מיוחד לאמנות התנ"ך.הוא נסע במיוחד לאירופה קנה בכספו 200 יצירות אמנות (!) והביא משם בין היתר העתקי פסלים של משה ודוד מאת מיכאלאנג'לו ורוקיו וברניני בנוסף להעתקי תמונות של ציירים ידועים .

     לראשונה פתח ראש העיר את המוזיאון לציבור בשנת 1932 ולאחר שהשקיע כספים ומאמצים להרחבת הבית ,ערך בפברואר 1936 ,חודשים אחדים לפני פטירתו ,חנוכה רשמית וחגיגית של בית המוזיאון המחודש במעמד הנציב העליון של ארץ ישראל ארתור ווקופ ואישים ידועים של תל אביב .
    זה היה המוזיאון הראשון של העיר תל אביב. דיזנגוף עצמו שילם את משכורות עובדי המוזיאון מכיסו. ושמח לקבל באופן אישי כיתות ותלמידים במוזיאון.במוזיאון הושמעו גם לעיתים קרובות קונצרטים למען תושבי תל –אביב.
    לעצמו בנה ראש העיר דירת חדר קטנה על הגג.
    כיום מקרה כזה של נדיבות עירונית נראה בלתי אפשרי ממש.מי שמע היום על ראש עיר שמקים מוסד עבור הציבור בחלקו מכספיו שלו עצמו ?
    דיזנגוף מן הסתם לא העלה גם בחלומותיו הפרועים ביותר שרק שלוש עשרה שנה לאחר מותו ביתו ישמש כמקום ההכרזה על מדינת ישראל ומקום הפרלמנט הזמני שלה.


    הכרזת המדינה

    קובץ:Declaration of State of Israel 1948.jpg

      

      

    האירוע החשוב ביותר בתולדות בית דיזנגוף התקיים בשנת ב1948  כאשר מועצת המדינה הזמנית קיימה את ישיבותיה בבית המוזיאון במשך תשעה חודשים ,עד לבחירתה של הכנסת הראשונה.


    ושם ה ביום ה' באייר תש"ח מערך באולם המוזיאון הטקס ההיסטורי של הכרזת העצמאות בעת שדוד בן גוריון קרא את מגילת העצמאות.

    בפתיחת המגילה כתבו האבות המייסדים :"

     

    .."בארץ ישראל קם העם היהודי ..והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי" 

     

    קובץ:Israel -Independence May 14, 1948.jpg

     קהל מתאסף מחוץ למוזיאון בעת השמעת ההכרזה. 1948.  


    הוכרזה מדינת ישראל .הפרלמנט עבר למקום קבוע בירושלים ונטש את תל אביב והפך להיות הכנסת.

    המוזיאון חזר להיות מוזיאון. 

     

    אולם העצמאות וחדר העבודה של מאיר דיזינגוף נשתמרו מאז היטב במוזיאון במשך שנים רבות .

    .מוזיאון זה התקיים עד שנת 1971 .כאשר העירייה רוקנה את המוזיאון מכל תכולתו שהועברה לבניין החדש של מוזיאון תל אביב .

     מנהל בית התנ"ך דניאל  אופיר מספר  :

     מ1948 עד 1969 במוזאון תל אביב ששכן במקום היה אחראי על אולם העצמאות כפי שהיה בתש"ח הוא נסגר ב1969 ואז העיריה העבירה את המוצגים כולל הריהוט והתמונה שנשתמרו באולם שבו הוכרז המדינה, ומכרה אותו הבניין למדינה ב800 אלף לירות בידי מנהל המוזיאון של תל אביב חיים גמזו היה זקוק אז מאוד לכסף  עבור מוזיאון תל אביב שאליו הועברו חלק מהיצירות וחלקן נמכרו למרות שהיו אמורות לעמוד תמיד לרשות תושבי תל אביב. אבל העיריה התעלמה מכך.
    העיריה גם לא מצאה לנכון לקרוא את מוזיאון תל אביב לאמנות בבנינו החדש בשדרות שאול המלך על שם מאיר דיזינגוף. יתר על כן על הלוח המציין את שמות המייסדים בכניסה למוזיאון הנ"ל אין שמו של דיזינגוף מופיע כלל.

    באותו מוזיאון מוצגות תמונות יקרות ערך עם כתוביות כגון "מאוסף מוזיאון תל אביב 1935" מבלי להזכיר שהן ניקנו על ידי מאיר דיזינגוף ובכספו הפרטי.

     גם פרס דיזינגוף לאמנות הוזנח ואפילו ההחלטה של ועדת השמות והנצחה מלפני שנים אחדות בדבר קריאת ביתו של דיזנגוף בשלט"בית דיזנגוף " לא בוצעה עד היום.
    עיריית תל אביב שנטלה לעצמה את רכושו ואת כספו של מאיר דיזנגוף לא מצאה במשך שנים רבות צורך לקיים אזכרה לזכרו בבית העלמין הישן ביום פטירתו . או לפחות לשלוח חזן שיגיד קדיש על קברו.
    העירייה חדלה מלקיים את תערוכת העדליאדא שדיזנגוף הנהיג וקיים בכל פורים .

    ב1.9.1972- העיריה מכרה את הבית לממשלה למנהל מקרקעי ישראל.
    חפציו האישיים של דיזינגוף שהוצגו בתצוגה לזכרו הועברו לבית העירייה הישן של תל אביב .מה קרה להם מאז אין זה ברור .ייתכן שהם שוכנים באיזה מחסן ואולי נזרקו לפח .
    וכך הבית שהיה חלק נכבד מתולדות העיר העברית הראשונה ,שציין במידה רבה את תרומתו וחלקו של אבי העיר להתפתחותה של התל אבי ולתקומת ישראל ושהיה  המקוד חשוב להתפתחותה של תל אביב כמרכז תרבות לישראל כולה עמד נטוש שומם ואף התמלא עכברים . הוא הוזנח.

    התעורר חשש שיהרסו אותו, כפי שהרסו את גימנסיה הרצליה

    בן גוריון בא להציל.

     


    את הבית הציל דוד בן גוריון.שעמד אז בראש החברה לחקר המקרא ביחד עם נשיא המדינה זלמן שז"ר .
    כאשר שמע בן-גוריון על כך שהבניין נמצא בסכנת הרס, החליט להטיל את כל כובד משקלו להצלת המבנה. הוא הצליח לקבל אותו מהמדינה, ולשכן בו את החברה לחקר המקרא.

      

     

    בן גוריון בבית התנ"ך

     

     הוא הצהיר "בבית שבו הכרזתי על העצמאות יהיה מוזיאון שיראה כי העצמאות לא החלה בימי דוד בן גוריון אלא בימי דוד בן ישי". 

      בן גוריון שאף להקים מוזיאון שירכז פעילויות ומוצגים הקשורים בהוראת התנ"ך. 

        

    פסל בן גוריון בבית התנ"ך .

      

    בהקמת בית התנ"ך במקום שבו הכריז על עצמאות המדינה ראה בן גוריון סיום נאה למפעל חייו :בית המציג את תולדות ישראל בארצו מימי קדם ועד ימינו. שאיפתו הגדולה של בן –גוריון שלא התקיימה הייתה שלעתיד לבוא נמקום יהפך מרכז לתנ"ך של העם היהודי כולו , מקביל לבית התנ"ך הקתולי בוותיקן. 

     

    מעין אתר קודש ועליה לרגל בפני עצמו.

    בית התנ"ך 

    תמונה הנמצאת בבית התנ"ך.

     

    בית התנ"ך נוסד ב-1971 על ידי החברה לחקר המקרא בישראל לשם ניהול שוטף של מוזיאון התנ"ך בבית דיזינגוף. נקבע כי מנהל מקרקעי ישראל לא יישא בהוצאות שיפוץ והאחזקה של הבית ,ובתמורה הלכך תהיה החברה לחקר המקרא פטורה מתשלום שכר דירה.
    החברה לחקר המקרא עצמה שנוסדה בידי דוד בן גוריון התפרסמה בציבור כאשר קיימה בשנת 1958 את חידון התנ"ך הראשון בשנת העשור לישראל .החברה ייסדה גם את חוג התנ"ך בביתו של נשיא המדינה והוצאת ספרים א\שר העלתה על הכתב את ההרצאות והמאמרים של גדולי החוקרים של תולדות המקרא והארץ בימים ההם. במקביל הקימה החברה את המרכז העולמי לתנ"ך בירושלים אשר מאז שנות החמישים במאה הקודמת פרסם למעלה מ-150 רבעונים ובהם למעלה מ-1600 מחקרים על התנ"ך. היום המרכז הזה כמו החברה לחקר המקרא פועל מבית התנ"ך.
    בית התנ"ך עצמו נוסד במקור על ידי כמה מחנכים ידועים כמו ד"ר ברוך בן יהודה מנהל גימנסיה הרצליה ,שלום לוין מזכ"ל הסתדרות המורים ,ד"ר שאול לוין מנהל אגף החינוך בעיריית תל אביב ,ד"ר בן ציון לוריא ממשרד החינוך והחוקר יוסף ברסלבי ואחרים.
    הם הצהירו :
    "בית התנ"ך נועד להפיץ את ידע התנ"ך.ואהבת התנ"ך. הוא בא להציג את התנ"ך כתעודת הזהות של העם היהודי וכשטר-הקניין שלנו על ארץ ישראל . בית התנ"ך מדגיש את תרומתו של התנ"ך להמשך קיומו של העם היהודי ( בעוד שהעמים העתיקים שמסביבנו נגוזו ברובם מן העולם ) ושל התנועה הציונית כמגשימת חזונם של נביאי ישראל".
    המנהל הראשון של הבית היה גור-אריה שדה והוא פעל נמרצות לביסוסו ופיתוחו.
    אחריו פעלו כמנהלים
     

     אליעזר בר חיים.
    יוסף ברניב.

     וכיום החל מ-1995 המנהל הנמרץ והעקשן של המקום הוא דניאל אופיר  מורה להיסטוריה של עם ישראל עם התמחות בתקופת בית ראשון ושני, שימש כמנהל מוסדות תרבות וחברה הנהלת משרד החינוך, ומאז יצא לגמלאות הוא מנהל את הבית בהתנדבות, כמו רוב העובדים האחרים בו. 
     בעמותת בית התנ"ך רשומים מאות חברים שלהם זכות השתתפות באסיפה הכללית כולל הזכות לבחור ולהיבחר למועצה ולהנהלה של העמותה.
    בתחילה הפעילויות היו במיקום ברמת גן.

           

     

     

    בשנת 1971 קיבלה חברה לחקר המקרא מהמדינה את מפתחות בית דיזנגוף ואת האחריות לשיפוצו שימורו ופתיחתו מחדש של המקום שנפתח לציבור בשנת 1973.
    בשנת 1978 הסכימה הנהלת בית התנ"ך להעמיד את קומת הקרקע של הבניין לרשות העיריה כדי לשחזר שם את אולם העצמאות שבו הוכרזה מדינת ישראל.

     

      

    בן גוריון הכריז. חולדאי הבריז

      

      

      

      

     

     

     

     

     

     וכעת עומדות לרשות בית התנ"ך רק שתי הקומות העליונות בבניין.

    . באולמות הכניסה של בית התנ"ך ישנה תצוגה מבטאת הקשר בין החזון של נביאי ישראל לבין הגשמת החזון הציוני היום. בצורת תמונות ענק המבטאות את חזון הנביאים בדבר שיבת ציון לצד תמונות המתארות את התגשמות שיבת ציון בימינו.

     

     

    אגף האמנות מחזיק באוספיו כ- 800 יצירות בנושאים תנכיים המוצגים בתערוכות מתחלפות.
    בספריית בית התנ"ך יש למעלה מ2000 כותרים בנושאי התנ"ך אמנות התנ"ך רומנים על נושאי התנ"ך ותולדות ארץ ישראל.הספריה כוללת מאות ספרי תנ"ך עתיקים מתורגמים ליותר ממ150 שפות.
    במקום יש ספריה מיוחדת של האגודה הגנאלוגית המתכנסת בו העוסקת בנושאי גנאלוגיה יהודית.
    כן יש בבית האוסף הגדול במדינה של קלטות של סרטים תנכיים .המוקרנים בהקרנות קבועות .
    במקביל הבית מגיש לציבור הרצאות בנושאי תנ"ך ומקיים עשרות תערוכות מתחלפות מידי שנה. ומקיים סיורים לימודיים בארץ התנ"ך. הבית מארח קבוצות תלמידים חיילים וגמלאים וסתם אזרחים שישה ימים בשבוע
    המקום עוסק הן בתנ"ך והן בתולדותיה של העיר תל אביב.

     


    דני אופיר  מסביר : .
    בית דיזינגוף מוקדש לתיעוד ולתיאור תולדותיה של תל אביב ותולדותיהם של מייסדיה למען לא ישכחו בדורות הבאים.  אנחנו עושים מאמץ ניכר להנציח את שמו של דיזנגוף",היות שאין לו משפחה שיכולה לדאוג לכך, החלטנו לאמץ אותו כאב. במסגרת זו הוצאנו מחדש את הספרים שכתב ושנכתבו עליו, בית התנ"ך עשה מאמץ מרוכז להחזיר את חפצי האמנות שרכש דיזנגוף ושהעירייה לקחה, אולם רובם נעלמו. 
     ומדי שנה בפורים אנחנו מקיימים אזכרה שנתית כפי שביקש בצוואתו ומקיימים הרצאות לזכרו".

    דני אופיר  מסביר : .
    בית דיזינגוף מוקדש לתיעוד ולתיאור תולדותיה של תל אביב ותולדותיהם של מייסדיה למען לא ישכחו בדורות הבאים.  אנחנו עושים מאמץ ניכר להנציח את שמו של דיזנגוף",היות שאין לו משפחה שיכולה לדאוג לכך, החלטנו לאמץ אותו כאב. במסגרת זו הוצאנו מחדש את הספרים שכתב ושנכתבו עליו, בית התנ"ך עשה מאמץ מרוכז להחזיר את חפצי האמנות שרכש דיזנגוף ושהעירייה לקחה, אולם רובם נעלמו. 
     ומדי שנה בפורים אנחנו מקיימים אזכרה שנתית כפי שביקש בצוואתו ומקיימים הרצאות לזכרו".

    בשנת המאה ליסוד תל אביב היו שבע תערוכות על תולדות תל אביב אנחנו מקיימים את מדרשת דיזינגוף
    היחוד שלנו הוא שאנחנו היחידים שמציגים את הקשר בין העצמאות היום בוין ימי התנ"ך ובית שני על בסיס מגילת העצמאות שקושרת את מדינת ישראל היום עם ימי התנ"ך
    תערוכות הקבע שלנו מסודרות לפי נושאים ולפי ספרי התנ"ך. כל למשל "אולם בראשית "מציג את סיפורי תנ"ך מבריאת העולם ועד יוסף במצרים ."אולם השופטים "הוצגו התמונות והספסלים המתארים אתה שופטים מיהושע ועד שמואל וב"ביתן המלך דוד " סודרו גם יצירות על ירושלים.
    בתור דוגמה עשינו תערוכה לשישים שנה להקמת המדינה ןעושים מידי שנה שנתיים תערוכה על השואה והתקומה שבאה ממנה. שאר התערוכות שאנחנו מארחים הן של אנשים שמבקשים להציג בפני הציבור את יצירותיהם. זה בהתאם לצוואת דיזינגוף שעשה תערוכות וביקש להציג לפני הצבור יצירות אמנות שונות.
    בית דיזינגוף הוא בין אתרי המורשת שראש הממשלה נתניהו הכריז על נכונותו לתת להם כסף
    אלי :וקיבלתם את הכסף ?
    אופיר: נכון לאפריל 2010 עדיין לא. עכשיו צריכים להוציא מכרז ואמור להגיע למקום הנהלה חדשה ואז יינתן הכסף אולי .בנתיים אנו מתקיימים כרגיל על עבודת המתנדבים . אנחנו מצפים לשמוע איך המדינה מתכוונת להוציא לפועל את חוק שימור הבית שעבר בכנסת

      .

    עירית תל אביב נגד בית התנ"ך


     אלי: מדוע עיריית תל אביב לא עשתה שום דבר לאורך השנים עם בית דיזינגוף ובית התנ"ך שנראה היום כמקום מוזנח למדי ?
    אופיר :את זה אתה צריך לשאול את עיריית תל אביב.לאורך השנים היו שם מתנגדים חריפים לצביונו של הבית ולבית התנ"ך .
    היו בעיריה שאמרו מספיק לדבר על הבית מימי דוד בן גוריון ושאין לקשר בינו ובין דוד בן ישי .
    בין המתנגדים היו ראש העיריה הקודם של תל אביב רוני מילוא שהשתדל להמעיט את התמיכה של העיריה לבית התנ"ך וראש עירית תל אביב הנוכחי רון חולדאי שטען שאין קשר בין העצמאות היום ובית התנ"ך.למרות שהוא חבר במועצת בית התנ"ך.
    ראש אגף התרבות של העירייה אביגדור לוין הופיע בפני ועדת החינוך והתרבות של הכנסת והצהיר שהתנ"ך אינו בקונספט של העיריה. "

    רון חולדאי ראש עיריית תל אביב.


    בכיר בעיריה אמר לנו לפני שנים אחדות "תתנו לנו את מפתחות הבית ועופו לנו מהעינים".
    אנחנו מרגישים ניכור ועוינות חמורה וחסלנית מצד העיריה. העיריה הייתה מעדיפה שבית התנ"ך יצא מהבית . העיריה לימים התחרטה על המכירה של הבניין. וכיום מנסה להחזיר את הבניין לידיה . היא רוצה לקבל שוב  את שלושת הקומות.

          במשך שנים הם עשו מאמצים שוב ושוב ושוב בשפע שלא יאמן ממש  של אמצעים שונים ומשונים להביא לפינויו של בית התנ"ך מהבניין מבלי להציע דיור חליפי סביר. 

     דבר שהיה עלול להביא לחיסול המוסד.

     אין  טעם ואין לי כוח  לפרט את  הכמות האדירה של השיטות השונות שהם הפעילו כדי לנסות לסלק את בית התנ"ך מכאן.

    כתושב העיר אני חש בושה עצומה על העיריה הזאת.

    אנחנו בכל אופן נשארים כאן.  

    אלי :  על מה העיריה אחראית כיום ?
    אופיר: העיריה אחראית היום על אולם העצמאות מ1978. היא רוצה גם את שאר הקומות בידיה . אולם מה יעשו עם הבניין כשיחזור אליהם אין זה ברור כלל וכלל.

    אפרים סנה

    אפרים סנה .יזם את חוק בית התנ"ך בכנסת.

     

     

    העיריה ניסתה לבצע העברה אליה של בניין מידי המדינה בתירוצים שונים ומשונים.אך למרבית המזל המזימה הזאת סוכלה   הודות לפעילות של חבר כנסת אפרים סנה שהיגיש הצעת חוק שמר אופיר ניסח והיגיש לכנסת שתבטיח שהבית לא יהיה מוזיאון שכונתי או עירוני אלא נכס לאומי של העם היהודי בארץ ובתפוצות בדור הזה ובדורות הבאים ומוגן על ידי חוק מדינה. החוק שעבר שינויים בשבע ישיבות של ועדת החינוך של הכנסת התקבל לבסוף. מאז העיריה שוב אינה יכולה להשתלט על הבניין אבל היא יכולה לדרוש שהיא תהיה הקבלן שמיישם את חוק בית דיזינגוף.

     

    אופיר: יש להבין בית דיזינגוף ובית התנ"ך ואולם העצמאות שבתוכו הם לא סתם עוד בניין תל אביבי .זהו לאמיתו של דבר מקום הקודש של מדינת ישראל.המקום שבו היא הוקמה ושבו הנשמר הקשר שלה עם עידן התנ"ך.
    אפשר להשוות את עוצמת החשיבות שלו למדינת ישראל לזאת של הכותל המערבי.לא פחות.
    בית התנ"ך הוא הקשר הישיר והחי בין דוד בן ישי ודוד בן גוריון בין אליהו הנביא ובין האסטרונאוט אילן רמון שתמונה גדולה שלו נמצאת במוזיאון.
    ואסור בשום פנים ואופן לפגוע בקשר הזה.

    אילן רמון תמונה בבית התנ"ך

     

    ראו גם על בית התנ"ך

    בית דיזינגוף בויקיפדיה

    ·        

    בית דיזינגוף אחד משבעת פילאי ישראל

    ·        

    צינה דיזינגוף הגברת הראשונה הראשונה

    דניאל אופיר ובית התנ"ך
    תמונה בבית התנ"ך
    ברוך קפלינסקי ראש החברה לחקר המקרא
    מחלוקת בין העיריה והממשלה מעכבת את שיפוץ בית דיזינגוף

    מי יציל את בית דיזינגוף

    רון לונטל על הזנחת בית התנ"ך

    דו"ח ועדת החינוך בכנסת על מצבו של בית התנ"ך

    התנ"ך האומה ובן גוריון ניצחו את חולדאי ( בנתיים )

    המאבק לשימור בית דיזינגוף עבר לכנסת

    הסוף להזנחת בית התנ"ך?

    בית העצמאות ישומר לפי חקיקה בכנסת

    ·          

    ·         חוק בית העצמאות

    ·

            

    האי מייל של דני אופיר ושל בית התנ"ך

    ophirdan27@bezeqint.net

     

     

    בן גוריון מקריא את מגילת העצמאות .1948.

     

     

    האם מתקרב קץ עידן פוטין ברוסיה ?

     

    פסל של ולאדימיר פוטין

     

    חיים מזר אינו סוכן ביון ולא מנתח  מידע של אירגון " המוסד" אלא פשוט  חוקר רב תחומי מודע היטב לסוגי מידע שונים בספרים כתבי עת וברשת

     

     

    .

     

    ( אבל בעצם מי יודע …) 

    ולהלן ניתוחו המפורט  בעקבות שני ספרים מקיפים שיצאו לאחרונה בעברית את מצבו של משטר ראש הממשלה פוטין ברוסיה.

     

                                         לקראת סוף עידן פוטין

     

     

    מאת חיים מזר

    מבוא

     

    שני ספרים המתארים את רוסיה בימיו של פוטין, אחד נכתב על ידי אדווארד לוקאס "המלחמה הקרה החדשה" שאיננו אזרח רוסיה והשני נכתב על ידי סופרת רוסיה אנה פוליטקובסקיה "רוסיה של פוטין".הראשון מציג בעיקר את מדיניות החוץ של רוסיה  עם דגשים כלכליים ובחלקים קטנים ממנו מוצגת מדיניות הפנים. הספר השני מטפל אך ורק במדיניות הפנים תוך הצגת ספקטרום רחב של נושאים חברתיים,כלכליים וסוציולוגיים. שני הספרים יחד מבחינת הנושאים שלהם משלימים אחד את משנהו ומציגים תמונה קודרת באשר לעתידה של רוסיה בשנים הקרובות והכוונה היא לטווח הזמן של 3-5 שנים. הרושם המתקבל הוא שרוסיה עומדת בפני זעזועים  כלכליים וחברתיים שסיומם הוא סוף העידן של פוטין.

     

    החייאת מוטיבים מהתקופה הקומוניסטית

     

    אם גורבצ'וב וילצין נקטו במהלכים  שתוצאתם היא דמוקרטיזציה מלאה, פוטין נקט בצעד הפוך. הוא אמנם לא חזר לדפוס השלטון הסובייטי,אך הוא מצא לנכון לשמר חלק מאפיונים אלה.חזרה מוחלטת לאותה תקופה  היתה בלתי אפשרית.ההיפתחות של החברה הרוסית, גם אם היא  חלקית היתה צעד בלתי  הפיך. מה שפוטין עשה הוא שימוש בהצהרות של כן,אבל. היפתחות של דמוקרטיה למחצה כן, אבל בסייגים מסוימים. המטרה איננה עוד אידיאולוגיה  קומוניסטית שאותה יש להפיץ בעולם כולו,אלא "דמוקרטיה ריבונית" שבמסגרתה על רוסיה "להסביר מדוע כוחו הפוליטי והכלכלי של הקרמלין הוא חלק בלתי נפרד של הסדר הטבעי,לא סטייה מהזרם המרכזי"(לוקאס: 33).כל רצונה הוא להיות חלק מהקונצנזוס הבינלאומי. אי אפשר שלא לחוש בנימה אפולוגטית עטופה בכפפות ברזל הגם שקווי התפר שלהן פרומות .זאת לא כפפה הברזל הסטליניסטית.למרות שרוסיה איננה יותר אימפריה וכל אותן מדינות ששלטה בהן בעבר ,הן מדינות סוברניות,היא עדיין מוצאת לנכון לדעת מה מתרחש במדינות אלה. לשיטתה מה שמתרחש בהן ,גם אם הוא מוביל להישגים כלכליים וחברתיים הוא לצנינים בעיניה. החשש הוא שהצלחות אלה תקרנה עליה עצמה ויהיו מי שירצו לאמץ בצורה זו או אחרת מודלים אלה,בבחינת אפשר גם אחרת(לוקאס: 40). תפישה מובהקת של משחק סכום אפס. שליטיה של רוסיה לרבות פוטין לא השכילו להפנים שביחסים בין מדינות שני הצדדים יכולים להרוויח. הרווח של  האחד הוא גם הרווח של השני.

     

    באשר למדיניות הפנים השלטונות נוהגים באותם דפוסים סובייטיים מובהקים. דרך אחת היא שכתוב ההיסטוריה.בתקופה הקומוניסטית נהוג היה מדי פעם לכתוב אנציקלופדיות חדשות, תוך מחיקת מכלול הידע ההיסטורי של תקופות קודמות, משל כאילו לא היה קיים בכלל. בספרי הלימוד אין שום התייחסות לתקופת שלטונו של ילצין ,למרות שבתקופה זו הדמוקרטיה הרוסית זכתה בהישגים רבים,היא מתוארת  בספרי  הלימוד החדשים כתקופה שכל מה שהתרחש "לא היה אלא סדרת אסונות שבמהלכם הולכה רוסיה שולל והושפלה בידי אויביה"(לוקאס: 146).דה לגיטימציה מובהקת בנוסח הסטליניסטי.גם עתה הפרלמנט,הדומה, פועל בעולם משלו ללא שום קשר למה שמתרחש מחוץ לכתליו.כל תהליך קבלת ההחלטות הוא הצגה אחת גדולה המבוימת  בידי קבוצה קטנה של בעלי התפקידים הבכירים ביותר במדינה. מה שמעניין את חברי הדומה הוא טובות ההנאה הפרטיים שלהם כשהמקורות הכספיים באים על חשבון המדינה."הפקידות הרוסית סוחטת תשלומים רצחניים על כל הפעילות האנושית לגווניה מהעריסה ועד הקבר-יצוא,יבוא.מיסים ואין ספור חקירות ממשלתיות"(לוקאס: 100).התוצאה הבלתי נמנעת ,האוכלוסייה כמעט רובה,לא מגלה שום עניין בחיים הפרלמנטריים בתור שכאלה. אדישות ,אדישות ועוד פעם אדישות. מערכת המשפט  משתמשת בבתי חולים פסיכיאטריים כמקום מאסר עבור כל מי שמתנגד לשלטונות (לוקאס:86-89,פוליטקובסקיה:95,101   ).הרציונל הוא שקוף. מי שמתנגד לשלטונות בעצם פעולתו הוא לא שפוי ,כי הרי השלטונות הם יודעי כל ודינו אחד, טיפול פסיכיאטרי.שיטה שהיתה  יותר מאשר פופולרית בקרב השלטונות התקופה הקומוניסטית.

     

     

    הנומנקלטורה .האליטה של רוסיה הקומוניסטית, נשארה ביסודה אותה מבחינת הנפשות הפועלות והיא קיבלה גוון אחר.למשטר הקומוניסטי אין היא רוצה לחזור,כי היא מבינה שעבר זמנו.האוריינטציה היא קפיטליסטית. את תענוגות החיים וברמה הגבוהה ביותר היא יונקת מהעסקים הגדולים. היא אימצה לעצמה את היחסים הסימביוטיים המקובלים במארג הקשרים שבין הון לשלטון. אליטה זו "מאפשרת לעסקים הגדולים והענקיים, למונופולים ולמפעלים הממשלתיים-לכאורה, הזדמנות לצמוח…עסקים מסוג זה הם שמכניסים ברוסיה את הרווחים הגבוהים והיציבים ביותר. לא רק לבעלים ולמנהלים אלא גם לפטרונים שלהם במנגנון הממשלתי. ברוסיה לא קיים עסק גדול ללא פטרונים מטעם המנגנון הממשלתי"(פוליטקובסקיה: 118). אנשי הנומנקלטורה בהיותם עובדי מדינה לא מרוויחים הרבה ובכדי להתגבר על המצוקה הכלכלית הם מוכנים לקדם פרויקטים שונים תמורת  טובות הנאה שונות ובפרט שוחד,תופעה שלא יכולה להתקיים במדינה מתוקנת.אין מכרזים,אין ביקורת ציבורית ואין מי שיבדוק באם פרויקטים אלה או אחרים עלולים לגרום נזקים סביבתיים או כלכליים.המשכורות הנמוכות הן שמזמינות את השחיתות ובכך נוצרת מדינה בתוך מדינה. במקרה זה מדינת הנומנקלטורה-איילי ההון בתוך המדינה הרוסית. תופעה שקיימת גם במגזרים אחרים אותם נבחון מאוחר יותר.

     

    ביוקרטיה

     

    מבין כלל המדינות שנכללו בברה"מ לשעבר ומדינות מזרח אירופה,ההשקעות ברוסיה  הן הנמוכות ביותר ולא עולות על 7% מהתוצר המקומי הגולמי.מה שמעכב ולעיתים מונע השקעות אלה הן  הביוקרטיה והתחבורה הלקויות ביסודן. התלונות עליה באות הן מצד המשקיעים הזרים והן המשקיעים המקומיים. אלה האחרונים כוללים את בעלי היוזמות הקטנות והבינוניות. הם מהווים בכל מדינה מתוקנת את השדרה הכלכלית המרכזית המחזיקה את  בסיסה הכלכלי-מעמד הביניים.המסה העיקרית של מכפיל הכסף נמצאת בידיו של מעמד הביניים והמעמד הבינוני הגבוה בין שמדובר ביזמים קטנים ובין שמדובר ביזמים בינוניים. הכסף הגדול הנמצא בידיהן של חברות הענק והביוקרטיה עושה בהן ככל העולה על רוחה. נדרשים מבעלי היוזמה מחירים גבוהים בכל מה שקשור לרישום עסקאות מקרקעין.הרווח של הביוקרטיה הוא כפול. תשלומים גבוהים עבור פעולות ביוקרטיות שגרתיות וקבלת השוחד מהתעשיות לזירוז הליכים.זאת הדרך שלה להגדיל את ההון של מי שעובדים בה. להגדיל את משכורותיהם הנמוכות. ביוקרטיה כזו תנסה מטבע הדברים לשמר  את עצמה,גם במחיר עיכוב פרויקטים ממלכתיים."האיכות הירודה של הממשל הממלכתי בולמת את הרפורמות המבניות בכל תחום כמעט, שכן היא מגבילה את יכולת הממשלה ליישם מדיניות המחייבת יכולות אדמיניסטרטיביות או רגולטוריות מן המדרגה הראשונה"(לוקאס:152-153).התוצאה מדינה בתוך מדינה.

     

    תחום בו פעילות תקינה של המערכת הביוקרטית  הממלכתית הוא קריטית הוא תשתית ההסקה. אי תקינותה בחורף משמעותה אחת-מוות מקור.מי שאמורים לטפל בכך באופן ישיר הם השירותים הקהילתיים.החלפת התשתיות שברובן המכריע הוקמו בימי המשטר הסובייטי היא צורך חיוני ביותר.נעשה מעט מאוד לביצוע התיקונים. מכיון שהשירותים הקהילתיים הם הגוף היחידי המטפל בכך הם פועלים כמונופול. כאשר באה דרישה לתיקונים בתשתיות ההסקה או  בהחלפת צינורות,האוכלוסייה נדרשת לשלם סכומים גבוהים לביצוע.לעיתים מעלים את התעריפים וישנם גם מקרים בהם הם מתעלמים מהפניות התכופות אליה.המדינה מה היא עושה לשיפור המצב?שום דבר. לא פעם היא גם מגבה את השירותים הקהילתיים על מחדליה, מהלך שבמדינה מתוקנת לא היה עובר בשקט (פוליטקובסקיה:201-202).

     

     

     

     

    מעמד הביניים

     

    למרות שרוסיה על פי התנהגותה היא קפיטליסטית, מרבית אוכלוסייתה חיה בקשיים רבים וזאת בשונה ממדינות המערב. הכלכלה ברובה עדיין נמצאת בידיים מועטות בלבד בין שמדובר במדינה עצמה ובין שמדובר בתעשיות הגדולות.האדם מן השורה איננו יכול להינות מהקפיטליזם.על פי הנתונים הסטטיסטיים "70% מעובדי החקלאות משתכרים פחות משכר המינימום הקבוע בחוק…משפחות עם ילדים מתקשות  הרבה יותר להתקיים. הן תלויות יותר בשירותים הציבוריים המחפירים של רוסיה וחשופים לאינפלציה המשתוללת בשוק הדיור..מערכת הבריאות של רוסיה היא מין הגרועות בעולם המתועש…סוגיות של צדק  מטואטאות אל מתחת לשטיח"( לוקאס:122-124 ).מצב מדכדך ומעורר ייאוש  ומי שיכולים אוזרים כוח,מסיקים מסקנות ועוזבים את המדינה. משנת 1991 עזבו את המדינה קרוב ל-10 מיליון בני אדם.מבין אלה שנשארים והמדובר ברבים ,גם כאלה  שאיבדו את רכושם ואלה שלא יכלו להתמודד עם המצב החדש,מצב בו המדינה מספקת שירותים, גם אם הם לא בדיוק במיטבם. בצר להם הם פונים לנתיב איסקפיסטי.הם מנסים למצוא את מפלטם בדת ומצטרפים לכנסיה(פוליטקובסקיה: 137). רוסיה בימי המשטר הקומוניסטי על פי הגדרתה היתה מדינה אתאיסטית ורבים מאזרחיה היו כאלה.איך מתמודדים עם אילוץ חדש? האם זה הפיתרון? הכנסייה אולי יכולה לתת מזור רוחני ,מקום להתנחם בו,אך היא אינה מסוגלת לתת פתרונות כלכליים.אין זה מתפקידה. רבים הסיכויים שהפונים לכנסייה,בשלב מסוים יתפכחו ויבינו את מגבלותיה. הייאוש רק יגבר והתסיסה החברתית גם אם היא סמויה,בסוף תפרוץ החוצה אל פני השטח.האם השלטונות יפעילו כנגדם כוח במסורת הקומוניסטית?האם ישתמשו כנגד מי שיצאו לרחובות באמצעי משטר פסיכיאטריים?

     

    המערכת המשפטית

     

    יחסי  הגומלין שבין המערכת המשפטית לאוכלוסייה דומים לגישתה של המערכת הביוקרטית לכלל הציבור.מי שמצליחים להתמודד איתה הם רק בעלי העוצמה הכלכלית הגבוהה ביותר.יתרה מכך,מערכת המשפט היא אמצעי בידי בעלי אינטרסים שונים להשיג יעדים כלכליים ופוליטיים. החוק איננו נורמה מחייבת שאין מערערים עליה,אלא בגדר המלצה בלבד.המערכת המשפטית סובלת ממספר פגמים מובנים שמקורם עוד בתקופה הקומוניסטית והכנסת שינויים רדיקליים עד כדי היותה שוות ערך לזו המקובלת במדינות המערב מחייבת רפורמות ארגוניות ופילוסופיות מרחיקות לכת.

     

    תופעה הפועלת לכל אורך השדרה של בתי המשפט היא "חוק הטלפון".זאת שיטה הנשענת על מה שמוכר בארגונים כתקשורת הלא פורמלית. מה  שקורה כאן הוא ש"פקידים מתקשרים ישירות לשופטים ואלה מספקים את פסקי הדין המבוקשים"(פוליטקובסקיה: 318).מה שמחייב הוא דרישות המערכת הפוליטית ולא מה שמחייב החוק.השופטים אינם סוברניים בהחלטות שלהם.אי סוברניות זו מוצאת את ביטויה בשרשרת של התניות המובנות בתוך המערכת המשפטית ובה כל החלטה של שופט תלויה בהחלטה של שופט בדרג גבוה יותר."החוק מעניק לבתי המשפט המחוזיים שליטה על הליכי המשפט בבתי המשפט הנפתיים העירוניים, כלומר פיקוח על העבודה השיפוטית שלהם.ניהול זה של ההליכים המשפטיים פירושו שפסקי הדין המתקבלים בבתי המשפט הנפתיים והעירוניים נבחנים ומוערכים על ידי בתי המשפט המחוזיים.אלה מחליטים אם פסקי הדין תקינים או לקויים. תלות נוהלית מתפתחת לכדי תלות ארגונית ומקצועית. שופט נמוך דרג שאינו נושא חן ,שופט בכיר יותר רשאי לבקר ואף לבטל את פסקי הדין שלו כפי שימצא לנכון מבלי לתת על כך דין וחשבון.בית המשפט המחוזי רשאי לבטל פסק דין של בית משפט נפתי,בלי להסביר מה לקוי או כיצד יש לתקנו"( פוליטקובסקיה: 192).אין שום פיקוח לא  פנימי ולא חיצוני על כל תהליך קבלת ההחלטות של השופטים לכל אורך המדרג השיפוטי. שום החלטה לא מתקבלת לגופו של עניין,גם אם שופט מגיע להחלטה ראויה ועצמאית. לפחות מבחינת דרך המחשבה שלו,בסיכומו של דבר הוא ירים ידיים,שהרי ההחלטה הסופית תיפול במקום אחר,מה שמזמין אדישות לכל אורך השדרה הרחבה של השופטים וחוסר רצון לנהל משפטים הוגנים.מה טעם בכך?. במשתמע ,ללימודי  המשפטים אין בעצם שום משמעות נורמטיבית.

     

    מה שחמור עוד יותר הוא שישנם שופטים והם לא מעטים שפסקי הדין שלהם ,על פניו שגויים. מי קובע איזה פסק דין שגוי ואיזה לא? יש מי שמעוניינים בפסקי הדין הלא נכונים."נתונים אלה משמשים בסיס לחישוב הבונוסים שמוענקים לשופטים,בונוסים המזכים אותם או שוללים מהם פריבילגיות שונות,כמו חופשות בחודשי הקיץ או החורף,קידום ברשימת ההמתנה לדירה,אישורים לקבלת קביעות בעבודה וכך הלאה"( פוליטקובסקיה: 193).

     

    הסבר אפשרי להתנהגות זו הוא משכורות נמוכות של השופטים.מתעורר צורך חיוני בהגדלת ההכנסות.להפר את החוק במתכונת פלילית אי אפשר,אזי פונים לשיטות סמויות ומתוחכמות הגורמות לעיוותים משפטיים. פסקי דין דורשים לכאורה בירור בגלל שהם היו כביכול שגויים והמארג הנורמטיבי על פיו הרשות השופטת צריכה לפעול נפרם.לכלל השופטים או לפחות לחלק מהם אין את הכוח ו/או הרצון לשנות את המערכת וכך במגזר נוסף של החברה הרוסית מתפתחת  מדינה בתוך מדינה.

     

    מבחינת רוב הציבור הרוסי המשמעות היא אחת.חוסר אמון במערכת המשפטית,תופעה שאיננה מתקבלת על הדעת במדינה מתוקנת החפצה במשטר דמוקרטי.החלטות שיפוטיות המוכתבות על ידי דרגים גבוהים לעיתים פוליטיים מרוקנת מתוכן כל הצהרה שהיא כי רוסיה היא דמוקרטית.המשטר הקומוניסטי ברוסיה עבר מן העולם,אך הנורמות השיפוטיות נשארו,גם אם הן מרוככות קמעא.

     

    המערכת הצבאית

     

    צבא על פי אופיו הוא ארגון המופעל על ידי המדינה כדי להגן על גבולותיה ובשעת הצורך יצא למלחמות כנגד מדינות אחרות כדי להבטיח את קיומה הפיזי בתור שכזו.כדי שיכול לבצע את המשימות המוטלות עליו הוא צריך להיות בנוי בצורה יעילה מקסימלית ככל שניתן,בעל מוטיבציה גבוהה,מצויד בכלי הנשק המתקדמים ביותר ובאחוות לוחמים מהדרגה הגבוהה ביותר.הסולידריות בין הכוחות הלוחמים, חיילים מהשורה וקצינים לרבות הבכירים ביותר חייבת להיות גורפת.הצבא הרוסי כפי שהוא מתנהג כיום רחוק מכך והמלחמות שנוהלו בצ'צ'ניה אינן משקפות מצב אמת בו מדינה אחרת בעלת עוצמה היתה  מוצאת לנכון לפלוש לרוסיה.מירב הסיכויים שבמצב כזה הצבא הרוסי היה מתפורר.

     

    נפוליאון אמר  בשעתו שהצבא צועד על קיבתו והוא צדק. אם לא קיימת אספקה סדירה של מזון שום חייל, חזק ככל שיהיה, לא יוכל להילחם לאורך זמן מהסיבה הפשוטה שאין לו אוכל. הוא יחלש פיזית ויחלה. הצבא הרוסי הוא במצב כזה כיום. החיילים מקבלים אוכל גרוע וסובלים מתת-תזונה כרונית(פוליטקובסקיה:27). יתרה מכך, הוא גם לא זוכה לטיפול רפואי כאשר זה נדרש(שם עמ.31).בכך הצבא לפחות בחלקים שונים שלו לא שונה מכוחות ברה"מ שפלשו לצ'כוסלובקיה ב-1968 עם עלייתו של דובצ'ק להנהגתה של מדינה זו. בשל מחסור במזון החיילים הרוסיים נאלצו להיכנס לשדות ולפרדסים של החקלאים המקומיים על מנת לספק את  צורכיהם הבסיסיים ,מה שמעיד על בעיה בסיסית בצבא הרוסי.אי אספקה של אוכל יכולה להעיד על כשלים לוגיסטיים ועל יחס מזלזל כלפי החיילים.איש מהמפקדים הצבאיים אינו דואג להם בשום צורה.החיילים הם לא יותר מאשר אינסטרומנט שברגע והסתיים השימוש בו אפשר להתעלם ממנו,בלי לתת שום דין וחשבון מה עלה בגורלו.המושג אחריות כלפי פקודים זר לתפישה הרוסית(פוליטקובסקיה:17).יחס כזה יכול להעלות הרהורים באשר לרצון לשרת בצבא הן מצד מתגייסים פוטנציאליים,הן מצד חיילים המסיימים  את שירותם הצבאי והן מצד משפחותיהם.בשביל מה לשרת בצבא כזה ועבור מה להילחם?

     

    שאלות אלה קיבלו משנה תוקף במלחמות בצ'צ'ניה,מה עוד שזו מדינה קטנה ואין בה שום איום קיומי על רוסיה ובוודאי שלא תנסה לכבוש חלקים ממנה. בשביל מה היה צורך לצאת למלחמה זו.המלחמה השניה נמשכה 5 שנים ומיליון חיילים רוסיים נדרשו לחוות מלחמה קשה וטראומטית זו. מספר כה גבוה של חיילים הלוחמים במלחמה שאין בה שום עניין לחיי היומיום שלהם הוא בעל משקל משמעותי גם במדינה שיש בה 150 מיליון תושבים.לשם השוואה ,ארה"ב במלחמתה בווייטנאם איבדה  50,000  חיילים והרעש שמלחמה זו עורר טלטל את ארה"ב כולה. גם  אם התסיסה ברוסיה מודחקת כתוצאה מהפעלת כוח לדיכויה,בסיכומו של דבר היא תפרוץ החוצה ובמלוא העוצמה למרות כוחו השלטוני של פוטין. רוסיה איננה ברה"מ והוא איננו סטלין ולא ברז'נייב.התקשורת כיום איננה התקשורת של עידן המלחמה הקרה.סופן של ידיעות והתפתחויות חברתיות,מדיניות וכו' שהן יוצאות החוצה. תמיד יהיה מי שימצא דרכים לעקוף את הצנזורה.

     

    מבחינה כלכלית מצבם של קציני הצבא הרוסי רחוק מלהיות טוב.כמו עובדי המדינה, גם משכורותיהם נמוכות והם נאלצים למצוא לעצמם מקורות הכנסה נוספים.לעיתים הם פועלים כמנהלי חברות כוח אדם.הם לוקחים חיילים הנתונים לפיקודם ומשאילים אותם לגורמים אזרחיים. כל מה שהחיילים מקבלים הוא אוכל בלבד.שכר עבודתם מועבר לידי הקצינים(פוליטקובסקיה: 31). לא רק שהחיילים לא עוסקים במקצועות הצבאיים להם הוכשרו או שיוכשרו,אלא שהם בבחינת עבדים לכל דבר ועניין.עברה אתית במובהק ועברה פלילית בעליל. עובד מדינה,במקרה זה איש צבא,בזמן עבודתו הרשמית עוסק בעבודה צדדית ואין מי שנותן על כך את הדין.הסיבה, כמו במערכת המשפט האזרחית,כך גם במערכת המשפט הצבאית,התלות בין שופטים לשופטים בכירים היא מוחלטת ופסקי הדין ישונו על פי הנחיות מגבוה(פוליטקובסקיה: 315).ושוב עולה השאלה,בשביל מה להתגייס לצבא כזה וברגע אמת אין בשביל מי ובשביל מה להלחם.

     

     בשל אילוצים כלכליים של אנשי הצבא,מוסד זה הופך למדינה בתוך מדינה.לרבים אין את הכוחות לצאת חוצץ כנגד התופעה או שטוב להם במצב זה.להרוויח כביכול מכל העולמות. הכשלים המובנים ארגונית וכלכלית הם שמביאים להתפתחות זו.

     

    מה שחמור עוד יותר שרבים הוכשרו להרוג אנשים. את זה הם עשו בצ'צ'ניה במשך שנים ומשעה שהשתחררו חזרו לחיים האזרחיים.אין הם יודעים מה לעשות עם עצמם.במשך שנים הם חיו בתוך בועה אלימה,בלי להבין או ששכחו מה זה חיים אזרחיים.הם יוצאים החוצה קהי חושים וללא שום מקצוע שאיננו צבאי. כל מה שהם יודעים הוא להרוג ואז הם נופלים טרף קל למסגרות עברייניות וממשיכים לרצוח(פוליטקובסקיה:146). אם קרל מרקס דיבר על פרולטריון הסחבות, עתה התפתח זן חדש של פרולטריון,פרולטריון של רוצחים. המדינה לא עושה שום דבר כדי למגר את התופעה.מי שיכול לפעול לתיקון המעוות הוא פוטין, כשהיה נשיא וגם כיום למרות שהוא רק ראש ממשלה.הוא לא עושה זאת. לשיטתו  הצבא הוא גוף אוטונומי לחלוטין וכי לא יכול להיות עליו שום פיקוח אזרחי(פוליטקובסקיה:29).

     

    בעקבות המלחמה בצ'צ'ניה התפתח ממשק הדוק מאוד בין הקצונה למערכת הפוליטית. הקצינים מתוקף תפקידם היו בקשרים שונים עם גורמים רבים במערכת הפוליטית.לצד טיפולים בנושאים ענייניים דאגו לבנות מערכת קשרים ליום שאחרי. למצוא לעצמם תעסוקה עם שחרורם מהצבא. המקום  שחתרו אליו הוא המערכת הפוליטית בפרט בדרגים הבכירים וללא שום תקופת צינון(פוליטקובסקיה:10). חיים פוליטיים שונים מהותית מחיים צבאיים.השפה היא שונה ,הנורמות הן שונות ,התרבות הארגונית היא שונה ורציונל העבודה הוא שונה. הפוליטיקה היא מקצוע וכדי להגיע לפסגה יש לפעול קודם לכן במשך שנים רבות.התוצאה שהתקבלה היא קסרקטין של גנרלים בחליפות אזרחיות. דרושות רפורמות רדיקליות שאם לא כן,רוסיה  בסופו של דבר תישאר בלי צבא. כל מדינה זקוקה לצבא בפרט אם יש לה יומרות להיות מעצמה.

     

    כלכלה

     

    פוליטקובסקיה עמדה על בעיות היסוד של הכלכלה הרוסית ומן הראוי להביא את דבריה בשלמותם:" הכלכלה הרוסית התייחדה ועדיין מתייחדת בשלושה תנאים להצלחה  העסקים הגדולים.על פי התנאי הראשון ההצלחה נופלת בידי מי שנוגעים ראשונים בעוגה הממשלתית-כלומר,מצליחים להפוך נכס של המדינה לנכס פרטי משלהם.זאת הסיבה לכך שרוב אנשי העסקים הגדולים כיום ברוסיה הם חברים לשעבר בנומנקלטורה של המפלגה הקומוניסטית,חברי תנועות הנוער הקומוניסטית  או עובדי המפלגה. על פי התנאי השני,מרגע שהצלחת להניח ידך על נכסים ממשלתיים,עליך לשמור על קרבה לשלטונות-כלומר לשחד או "לשמן" דרך קבע את נושאי המשרות הציבוריות,מילוי התנאי הזה אמור להבטיח את שגשוגו של העסק הפרטי שלך.על פי התנאי השלישי יש להתיידד עם הרשויות לאכיפת החוק (כלומר לשחד אותם) (פוליטקובסקיה:158-159).

     

    הופמן בספרו "האוליגרכים" נותן תיאור מרתק של המהפך הכלכלי סוציולוגי אותו עברה רוסיה עם נפילת המשטר הקומוניסטי.ספרו הוא תיאור מפורט של קבוצת אנשים ברוכי כישרונות שהקימו מוקדי כוח כלכליים רבי עוצמה.אלה אנשים שצמחו מלמטה,אנשים מהמעמד הבינוני שהתחילו כמעט מכלום והגיעו להישגים כלכליים ועסקיים יוצאי דופן בכל קנה מידה שהוא.את הכסף הגדול הם עשו בכוחות עצמם.מקרים קלסיים של יוזמה חופשית. אבל מרבית העוסקים ברוסיה בכסף הגדול ובעסקים חובקי עולם הם אנשי ממשל לשעבר ו/או חברי המפלגה הקומוניסטית.משעה שהמשטר הקומוניסטי קרס והמפלגה הקומוניסטית קרסו הם ניצלו את מעמדם על מנת לנכס לעצמם את תקציבי המדינה ומפעלים ממשלתיים והפכו אותם לעסק פרטי משלהם. אם להשתמש במילים בוטות,זאת היתה גניבה לאור יום.לא קשה להניח שהם ניצלו פרצות בחוק כדי להלבין נכסים אלה.במדינה מתוקנת אנשים אלה היו יושבים בבתי סוהר, ברוסיה לא. מעבר ממוסדות ציבוריים לשוק הפרטי הוא אפשרי,אך יש לעבור תקופת צינון של מספר שנים. בתקופה זו מטבע הדברים נעשים חילופי אישים, כך שלאותם אנשי ציבור העוברים למגזר הפרטי אין שום קשר אישי עם הדור החדש של עובדי ציבור וזה לא קרה.ההיכרות האישית מאפשרת לבצע מהלכים כלכליים שונים לעיתים על גבול האפור ואולי גם תוך התעלמות מצד השלטונות, תוך קריצה לשיחוד הגורמים המתאימים.אנשי ממשל שבהיותם עובדי ציבור ,משכורותיהם נמוכות בהשוואה למי שנמצא במגזר הפרטי,בפרט בעמדות הבכירות בתעשיות הענק.

     

    לצד אותם אנשי מפלגה ואנשי ממשל שיצאו מהמסגרות ועשו או עושים את מה שעושים, ישנם כאלה שעושים זאת בהיותם עובדי מדינה.הם עובדים בשתי משרות בו זמנית וצוברים הון רב(לוקאס: 43).למה הדבר דומה?לאדם הבא למקום העבודה,מחתים כרטיס נוכחות,יוצא החוצה למקום השני בוא הוא עובד, לקראת סיום העבודה במקום הציבורי הוא שב אליו ומחתים את כרטיס העבודה. הוא מנכיח את עצמו כביכול באופן רשמי.

     

    תשלובת בעייתית וחמקמקה הנוגעת כנראה בפלילים מקרינה על בעיות יסוד.חוסר נכונות להציג ספרי ניהול חשבונות,מאזנים,ביקורת ודיווחים עיתונאיים אמינים.נוצרה בעיה מהותית ואפילו קרדינלית של העדר שקיפות(לוקאס: 118).ושוב התפתחה מערכת של מדינה בתוך מדינה. אין שום רצון להיפתח לביקורת. במקרה זה המפסידים יהיו רבים ובפרט המדינה.דומה למצב בו מטאטאים הכל מתחת לשטיח. מרוב לכלוך שמצטבר סופו שהוא נרקב.

     

    מאז עלייתו של פוטין לשלטון הכנסותיה של רוסיה עלו בצורה משמעותית.אם ב-1999 כאשר מונה לראש ממשלה המשכורת הממוצעת עמדה על 65 דולר ב-2007 המשכורת עמדה על 540 דולר .שיעור האוכלוסייה שחי מתחת לקו העוני ירד משליש לכדי שישית.התוצר הלאומי בין 1999 ל-2007 עלה פי 6.4.הוא עמד בסוף 2007 על טריליון ושלוש מאות מיליארד דולר ומאגרי  מטבע החוץ שלה עמדו על 400 מיליארד דולר. כל אלה אפשרו לרוסיה לפרוע את  כל החובות במגזר הציבורי שלה והיא הפכה למעצמה כלכלית(לוקאס: 116-117),מעמד שלא היה לה בעידן המלחמה הקרה.האנומליה שלה תחת השם הקודם,ברה"מ ,היתה כזו שהיא אמנם היתה מעצמה צבאית חובקת עולם,אך המטבע שלה ,הרובל,באותה תקופה לא היה סחיר בשום מקום.הבעייתיות ברווחים אלה ,מרשימים ככל שיהיו, היא שהם נשענים על משאב אחד והוא הנפט. כלכלה של משאב אחד ובכך היא לא שונה ממדינות הנפט המזרח תיכוניות,שעה שיש לה את כל הפוטנציאל לפתח תחומים כלכליים נוספים. הראייה לכך היא הישגיה בחקר החלל למרות שגם בתחום זה היו לא מעט בעיות.תעשייה עתירת ידע במובהק.

     

    היכן שאפשר לראות זאת הוא בטכנולוגית המידע.מגזר זה "מהווה רק 1.5% מכלל התוצר המקומי הגולמי לעומת 5% בארה"ב ו-12% באירלנד.המו"פ מהווה רק 1.2% מכלל התוצר,פחות ממחצית  השיעור הממוצע בארצות המתועשות המתקדמות"(לוקאס:118). מה שמחזיק את יכולתה הטכנולוגית הוא הישגי העבר. ממשיכים בכוח האינרציה.חסרים לה,לרוסיה, המקצועות הניהוליים שמהווים את המסד החיוני לתעשיות עתירות ידע.על אקוטיות זו יכולה להעיד אמירה של גורבצ'וב כאשר נפגש עם נשיא ארה"ב רונאלד רייגן. שאלו זה מה צריכה רוסיה.גורבצ'וב ענה לו בחוכמה:100 רואי חשבון.

     

    השילוב בין יוזמה חופשית למקצועות הניהול לגוניהם הוא מהותי לחברה תעשייתית ומודרנית,שלא לדבר על היותה של החברה בכללותה דמוקרטית  וליברלית ורוסיה עדיין אינה מדינה מערבית במלוא מובן המילה.מה שדרוש לפיתוחה של אוריינטציה פוליטית, כלכלית חברתית זו הוא רפורמות ואלה לא היו.חלק גדול מההכנסות  יורד לטמיון מכיון שאין ולא נעשה שום ניסיון רציני לייעל את תעשיית האנרגיה שלה. ותרה מכך,הממשל מפזר כספים ביד רחבה כדי להחניק כל ביקורת מבחוץ"(לוקאס:38).לא נעשה שום ניסיון לייעל את צריכת האנרגיה."צריכת הגז שלה ליחידת תוצר גדולה יותר,פי שניים לעומת מדינות גדולות אחרות כמו קנדה או גרמניה"(לוקאס: 213). כמו בעידן הקומוניסטי הגז מסובסד,מה שלא קיים אפילו במדינות מזרח אירופה. מדיניות כזו פירושה בזבוז משווע של גז כאילו אין מחר וגז זה חיוני לצמיחה כלכלית.אם אין מקורות אנרגיה, אין תעשייה והתוצאה לטווח ארוך נסיגה כלכלית. רוסיה לא תוכל להיות מעצמה כלכלית.שימוש יעיל במקורות אנרגיה מאפשר חלוקה מושכלת יותר לשימוש תעשייתית,יותר מוצרים והגדלת היצוא. הקשר בין ניצול מושכל של אנרגיה להכנסות מיצוא והגדל נפח המטבע הזר של המדינה מובהק.לא נראה שבקרמלין מבינים זאת או שרוצים להבין זאת.

     

    הנפט כמקור יצוא אמור גם לשמש כמקור השפעה ועוצמה בינלאומי במקום המרכיב הצבאי ששימש את ברה"מ.שינוי אוריינטציה זה נבע משלוש סיבות. שימוש בצבא ביחסים בינלאומיים יעורר רתיעה בעולם כולו ויתסיס מדינות רבות נגדה.השפה הבינלאומית כיום היא כלכלה ולא נשק. הניסיון המר מאוד של רוסיה בעידן הקומוניסטי באפגניסטן והתגובות הגם שהן מינוריות יחסית לגבי צ'צ'ניה והידיעה של הקרמלין שהצבא איבד הרבה מאוד מזוהרו ומיכולתו.

     

    מסיבות אלה הגיעו השלטונות למסקנה ש"ניהול משאבי הטבע של רוסיה חשוב מדי מכדי שיופקר בידי עסקים פרטיים…מטרתה של תעשיית משאבי הטבע היא לבצר את כוחה הגיאופוליטי של רוסיה בשטח… הקרמלין רוצה למנוע ממדינות אירופיות לגוון את מקורות האנרגיה שלהן,בייחוד את אספקת הגז.הוא רוצה לנצל את הנכסים הללו לצורכי השפעה פוליטית"(לוקאס: 192).זה מאפשר לרוסיה להפעיל מדיניות של עונשים ותגמולים ביחס למדינות שלא מאמצות את הקו שלה,או שמנהיגיהן אינם  לרוחה.ב-2005 מכרה ליטא את בית הזיקוק שלה במזייקיאקי לחברה פולנית ולא למתמודד רוסי ובתגובה סגרה רוסיה את צינור הנפט המוביל למדינה זו (לוקאס: 190).כאשר צ'כיה חתמה ביוני 2008 על הסכם עם ארה"ב להצבת מערכת מכ"מ להגנה מפני טילים,הופסקה זמנית אספקת הנפט למדינה זו(לוקאס:17).במדיניות הנפט שלה,רוסיה נוקטת בקו של כוח יתר. מבחינה זו לא השתנה שום דבר מאז העידן הקומוניסטי.אין היא מסוגלת להבין שבטווח הרחוק הנזק יהיה גדול יותר מן התועלת קצרת הטווח.מה שיקרה הוא שהלחץ הזה יגביר עוד יותר את המוטיבציה לפתח מקורות אנרגיה חלופיים. מאחר ורוסיה היא מעצמה של מוצר אחד,כל הרווחים האדירים שצברה בתעשיית הנפט יתפוגגו.

     

    מקור אנרגיה אחר הוא הגז וכאן רוסיה חותרת לכך שהיא תהיה בעלת המונופול עליו. היא משקיעה מאמצים רבים בכך שמדינות לא תגוונה את מקורות הגז שלהם.היא רוצה "למנוע פיתוח שוק בינלאומי לגז נוזלי…היא מעדיפה לחלק את שווקי העולם  לאזורים כדי שספקי הגז לא יחתרו זה תחת זה…..היא רוצה להקים מפעלי מחקר,פיתוח והתכה "משותפת" .במונח "משותפים" כוונתה לשם קוד בתמיכה רוסית"(לוקאס:211).העוצמה המדינית המתלווה לעוצמה הכלכלית הנגזרת מהמונופולין על גז אמורה להשתלב במדיניות הנפט,אך בטווח הארוך הנזקים רבים יותר. לא לאורך זמן מדינות תסכמנה להיות תלויות ברצונה הטוב של רוסיה,מה שיפנה אותן לפיתוח מקורות אנרגיה חלופיים. מקורות הגז של רוסיה עצמה יספיקו לה לזמן קצר(לוקאס: 211).כדי לספק  את צרכי האנרגיה שלה היא תאלץ להגביר את יבוא הגז,תוך ניצול המונופולין שאליו היא חותרת.האם תשתמש בצבא להבטחת אספקת האנרגיה ובכך  תסתכן במלחמה וכפי שכבר ראינו הצבא הרוסי איבד מעוצמתו. הפיתרון שיש לחתור אליו הוא פיתוח מקורות אנרגיה חלופיים גם ברוסיה ולא נראה שהשלטונות ערים לאפשרות זו. הרווחים המיידיים הם בעדיפות עליונה. על העתיד הלא כל כך רחוק לא חושבים.

     

     

    הממשל של פוטין

     

    עם עלייתו של פוטין לשלטון הפ.ס.ב(שירות הביטחון הכללי) לשעבר הק.ג.ב זכה לעדנה מחודשת.אנשיו הם שמנהלים את המדינה(לוקאס: 50) ומאיישים תפקידים בכירים ביותר ולא פעם עומדים בראש הפירמידה של  גופים ציבוריים וכלכליים(לוקאס:68). עצם איושם של תפקידים אלה באנשים מגופים  בטחוניים מעלה שתי בעיות יסוד חשובות ביותר .בעיה אחת היא שזה נעשה ללא תקופת צינון.מכיון שמדובר בקבוצה יחסית לא גדולה חבריה גם מכירים אחד את השני לא פעם היכרות אינטימית ולא פעם הם גם יתמכו אחד בשני מבחינה כלכלית.נוצרה כאן קליקה. בימיו של ילצין הפ.ס.ב "ניצל את כוחו לצותת ולסחוט בעיקר לצרכי התעשרותו הוא"(לוקאס:32).הבעיה השניה-בהיות אנשי הביטחון בעלי צורת חשיבה שהתקבעה בעידן הקומוניסטי קשה להאמין שהם השתחררו מצורת חשיבה זו,מה עוד שהם אנשים מבוגרים יחסית והביאו איתם דרך חשיבה זו למסגרות האזרחיות וכך נוצרה מערכת נוספת הפועלת כמדינה בתוך מדינה.אין גם לשכוח שניהול מדינה שונה לחלוטין מניהול גוף ציבורי חשוב וגדול ככל שיהיה.נדרשת חשיבה אחרת,פרספקטיבה אחרת ,חשיבה ברמה ממלכתית.

     

    מבחינת תפישתו את השלטון פוטין חזר לימים  עברו."התקשורת העצמאית התכווצה והטלוויזיה- יותר מכלי תקשורת אחרים נתונה עתה לפיקוח מוחלט כמעט של הרשויות.השיטה הנהוגה בדרך כלל היא כפיית שינויי בעלות וחוק חדש הנוגע לקיצוניות המטיל פחד בלב כל השאר.לא רק בתקשורת הושתקו מבקרי הקרמלין,אלא אף בקלפיות. חוקי בחירות חדשים הביאו לידי כך שמועמדים עצמאיים  ומפלגות קטנות מודרים למעשה כליל מן הבחירות לפרלמנט…לא נמצא כמעט אפיק להבעת קובלנות ומחלוקת שלא נסתם… פוטין ואחרים הוקיעו בפומבי את הארגונים שלא למטרות רווח וטענו כי הם אינם אלה כסות לפעולות ריגול של מדינות אחרות"(לוקאס:38).

     

    החיים הפוליטיים משותקים כמעט לגמרי ומי שנמצאים במסגרת  הפרלמנטרית הם  למעשה אומרי הן. הסובלנות כלפי ביקורת ודיעות חריגות שואפת לאפס,גם אם האזרח הקטן לא חי בפחד תמידי כמו בעידן הקומוניסטי וחופשי יותר בתנועתו. המדינה אמנם הרבה יותר סובלנית מאשר בעבר,הרי רוסיה מבחינה פוליטית איננה מדינה דמוקרטית במלוא מובן המילה.הרציונל של סגנון שלטוני זה נובע ממהלך מחשבה הטוען כי כל גוף שאינו בעל אוריינטציה של רווחים כלכלים אינו בר קיום .זהו למעשה קפיטליזם במלוא כיעורו ואכזריותו. לחלש אין זכות קיום בגלל שהוא חלש.

     

    הרווחים עומדים מעל לכל והמטרה  חיזוק מעמדה הבינלאומי של רוסיה.אם בעבר כאשר ברה"מ היתה קיימת מעמד זה הושג באמצעות ארסנל נשק אדיר וצבא מיומן,כיום משעה שעוצמתם של אלה נחלשה מאוד,האמצעי לכך הוא הקפיטליזם. המחיר האנושי גם אם הוא גבוה הוא בבחינת מעשה ראוי.לשאיפתו של פוטין להחזיר על כנה את עליונות הקרמלין מבית ולחזק את אחיזתה מחוץ לגבולותיה אין כמעט דבר עם רצון העם הרוסי או רווחתו(לוקאס:151).אטימות רגשית המשולבת עם אטימות שלטונית המעצימה את דפוס ההתנהגות של הקרמלין כמדינה בתוך מדינה. על רקע זה אפשר להבין מדוע "פוטין מאמין במשמעת בלא רחם כמפתח להתאוששות כלכלית"(לוקאס:45).הפיקוח ההדוק על המערכת הפרלמנטרית ועל אמצעי התקשורת נועד לשרת מטרה זו. בעידן הקומוניסטי היו מי שהצליחו להשמיע את קולם(הדיסידנטים) ולהביא את דבריהם לאמצעי התקשורת במערב,קל וחומר שהמסגרות הפוליטיות כיום הן פחות נוקשות ופוטין איננו לא סטלין ולא ברז'נייב.פעילים אלה יצליחו עוד יותר לומר דברם.נראה גם שכוחנות זו של פוטין מזמינה מעצם התנהגותה מתנגדים והוא לא מבין או שלא רוצה להבין זאת.

     

    סיכום

     

    מבט בוחן על שני הספרים מראה כי התשתית הכלכליות של המדינה היא רעועה,מה עוד שפועלים בתוכה מספר גופים מרכזיים הפועלים במתכונת של מדינה בתוך מדינה.כל אחד מהם פועל לטובת האינטרסים של עצמו וכי הם ניכסו את המדינה לצרכים הפרטיקולריים שלהם עצמם.חסרה  הראיה הממלכתית המחייבת מטבעה שיתוף פעולה.התוצאה הבלתי נמנעת נתק מוחלט בינם לבין האוכלוסייה.נתק זה מאפיין גם את פוטין עצמו. הרצון שלו להעצים את רוסיה ברמה הבינלאומית על חשבון האוכלוסייה יצר גם נתק אצל חלק מהציבוריות הרוסית. פוטין עדיין חי את ימיה של ברה"מ כמעצמה עולמית וחסרה לו ההבנה שלשם כך הוא זקוק לקונצנזוס רחב לביצוע מהלכיו.המלחמה בצ'צ'ניה מוסיפה לא מעט בעייתיות לשלטונות הרוסיים .יכול להיות שההשפעה המצטברת של מלחמה זו על האוכלוסייה תהיה דומה ולו בחלקה להשפעה של מלחמת ויטנאם על ארה"ב.אין גם לשלול את האפשרות שפוטין עצמו לא יסיים את חייו בצורה טבעית .תסריט מסוג זה יגרום לטלטלה חזקה ברוסיה ויהיה משום אירוע מכונן ברוסיה שלאחר המלחמה הקרה.

     

    מקורות

     

    מגוף ראשון :שיחות עם ולדימיר פוטין /עריכה: [יעקב חסון ; תרגום: מרק דרצ’ינסקי  ירושלים : גשרי תרבות, 

    ערן, עודד    מדיניות החוץ של רוסיה :   מן העידן הקומוניסטי לשנות האלפיים /    תל אביב :   האוניברסיטה הפתוחה,   תשס"ד 2004. 2002]

     

    וקסלר, אנה    פיתולי הפדרליזם ברוסיה :   הרפורמה הפדרלית של פוטין /    [תל-אביב עבודת גמר (.M.A) - אוניברסיטת תל-אביב, 2004] :   [חמו"ל],   2004

    הופמן דיוויד-האוליגרכים-המיליארדרים החדשים של רוסיה הוצאת מעריה 2005    540 עמ.

    אלכסנדר גולדפרב, מרינה ליטביננקו  מותו של סוכן :
    / עברית בן-ציון הרמן  סיפור הרעלתו של אלכסנדר ליטביננקו ושובו של הקג"ב   

    תל-אביב :   ספר-לכל,   2008.  

     

     

    לוקאס אדווארד-המלחמה הקרה החדשה הוצאת עם  עובד  2009   296 עמ.

    פוליטקובסקינה אנה-רוסיה של פוטין הוצאת כתר 2009   318 עמ.

     

    ביבליוגרפיה באנגלית

     Archie Brown, Lilia Shevtsova, editors. 

    Gorbachev, Yeltsin, and Putin :   political leadership in Russia's transition /    Washington, D.C. :   Carnegie Endowment for International Peace,   c2001.

    McFaul, Michael, 1963-    Russia's unfinished revolution :   political change from Gorbachev to Putin /    Ithaca, N.Y. :   Cornell University Press,   2002, c2001

     

    Rose, Richard, 1933-    Elections without order :   Russia's challenge to Vladimir Putin /    Cambridge ;   New York :   Cambridge University Press,   2002.

    Kagarlitsky, Boris, 1958-    Russia under Yeltsin and Putin :   neo-liberal autocracy /    London ;   Sterling, Va. :   Pluto Press,   2002.

     

     

     Steen, Anton, 1949-    Political elites and the new Russia :   the power basis of Yeltsin's and Putin's regimes /    New York :   RoutledgeCurzon,   2003.

    Lo, Bobo, 1959-    Vladimir Putin and the evolution of Russian foreign policy /    Oxford :   Blackwell,   2003.

    Shevtsova, Lilia    Putin's Russia /    Washington, DC :   Carnegie Endowment for International Peace,   2003.

    Paxton, John    Leaders of Russia and the Soviet Union :   from the Romanov dynasty to Vladimir Putin /    New York :   Fitzroy Dearborn,   2004.

    Truscott, Peter    Putin's progress :   a biography of Russia's enigmatic president, Vladimir Putin /    London :   Simon & Schuster,   c2004   .

    Russian politics under Putin / edited by Cameron Ross. Manchester University Press 2004 .

     

    Black, Joseph Laurence, 1937-    Vladimir Putin and the new world order :   looking East, looking West? /    Lanham :   Rowman & Littlefield,   2004.

     

    Service, Robert    A history of modern Russia :   from Nicholas II to Vladimir Putin / Cambridge, MA :   Harvard University Press,   2005

    Konitzer, Andrew    Voting for Russia's governors :   regional elections and accountability under Yeltsin and Putin /    Washington, D.C. :   Woodrow Wilson Center Press,   2005

     

    Leading Russia :   Putin in perspective : essays in honour of Archie Brown /    Oxford :   Oxford University Press,   2005

     

    Russia as a great power :   dimensions of security under Putin /    New York :   Routledge,   2005.

     

    Jack, Andrew, 1967-    Inside Putin's Russia: can there be reform without democracy? /    London :   Granta,   2005.

    Baker, Peter, 1967-    Kremlin rising :   Vladimir Putin's Russia and the end of

     

    Jonson, Lena, 1948-    Vladimir Putin and Central Asia :   the shaping of Russian foreign policy /    London :   I.B. Tauris,   2006, c2004.revolution /    New York :   Scribner,   c2005.

    Herspring, Dale Roy    The Kremlin & the High Command :   presidential impact on the Russian military from Gorbachev to Putin /    Lawrence :   University Press of  2006.Kansas

      

    Freedman, Robert Owen    Russia, Iran and the nuclear question :   the Putin record /    [Carlisle Barracks, PA] :   Strategic Studies Institute, U.S. Army War College,   2006. Allison, Roy    Putin's Russia and the enlarged Europe /    Oxford :   Chatham house, 

     

    Bacon, Edwin, 1966-    Securitising Russia :   the domestic politics of Putin /    Manchester :   Manchester University Press,   2006. ,   c2006

    Longworth, Philip, 1933-    Russia :   the once and future empire from pre-history to Putin /    New York :   St. Martin's Press,   2006.

    Shevtsova, Liliia Fedorovna.    Russia lost in transition :   the Yeltsin and Putin legacies /    Washington, DC :   Carnegie Endowment for International Peace,   2007.

    Kotz, David M. (David Michael), 1943-    Russia's path from Gorbachev to Putin :   the demise of the Soviet system and the new Russia /    London ;   New York :   Routledge,   2007.

    Putin's Russia :   past imperfect, future uncertain /    Lanham :   Rowman & Littlefield,   c2007..

    Media, culture and society in Putin's Russia /    Basingstoke [England] :   Palgrave . Macmillan,   2008

     

    Baev, Pavel    Russian energy policy and military power :   Putin's quest for greatness /    New York, NY :   Routledge,   2008.

    Felshtinskii, IUrii, 1956-    The corporation :   Russia and the KGB in the age of President Putin /    New York :   Encounter Books,   2008

    Goldman, Marshall I.    Petrostate :   Putin, power, and the new Russia.    Oxford : 2008  

    Nygren, Bertil.    The rebuilding of Greater Russia :   Putin's foreign policy towards the CIS countries /    London :   Routledge,   2008. 

    Sakwa, Richard    Putin :   Russia's choice /    Abingdon, Oxon :   Routledge, 

    2008.

    LeVine, Steve, 1957-    Putin's labyrinth :   spies, murder, and the dark heart of the new Russia /    New York :   Random House,   2008. 2008. Oxford University Press,   2008..

     

    Power and policy in Putin's Russia /   Edited by Richard Sakwa.   London :   Routledge,   2009.

    Stuermer, Michael.    Putin and the rise of Russia /    New York :   Pegasus Books :   Distributed by W.W. Norton,   2009.

    Zaitsev, Danny    Rusian energy policy under Vladimir Putin and impact on European energy security :   assessment of European responses /    [Tel Aviv] :   [s.n.],   2009

     

    Hutchings, Stephen C.    Television and culture in Putin's Russia :   remote control /    London ;   New York :   Routledge,   2009.

    הרומנטיקה של ענבל כהנסקי

     

    יואב עזרא דן במשוררת מזן שנראה היה שנכחד מהעולם הזן הרומנטי .

    המשוררת ענבל כהנסקי נולדה בירושלים  ב-1977 ונושמת  כיום ברעננה. בעלת תואר ראשון במדעי ההתנהגות. בוגרת סדנת שירה במכללת "עלמא"  בוגרת קורס מנחי קבוצות שירה ופרוזה של מתא"ן. בוגרת כיתת השירה "מזמור 1" של "משיב הרוח". פרסמה בין השאר בדג אנונימי, אוקפי וחלל המקוונים, וב03, משיב הרוח וכרמל המודפסים.

     

     

    הרומנטיקה של ענבל כהנסקי

    מאת

    יואב עזרא

    על הספר "פראי היום " מאת ענבל כהנסקי .הוצאת כרמל 2009.

     

    ענבל כהנסקי היא לא בדיוק אוונגרד. היא לא שוברת ומחוללת שפה ודיבור חדשים. אבל, היא בהחלט רומנטית . ומי אמר שרק למה שהוא אוונגרדי צריך להתיחס ורק בו צריך לדון , ספרי שירה רומנטיים הם בהחלט המקום.
    אלה אותם ספרי שירה שפעם בחור צעיר היה נכנס לחנות ספרים ומבקש מהזבנית שתמליץ לו על ספר מתנה לחברה.
    כן, פעם היו דברים כאלה. ספרי שירה רמונטים בהחלט היו מתנה ראויה לחברה.
    ספרה של ענבל כהנסקי "פראי היום"הוא בהחלט רומנטיקה צרופה. אותה רומנטיקה המתעלה מעל לכבלי הקיום ודוחקת את הקורא לשמים רומנטיים פלאיים של יופי מנותק מכאב.מתוך תעלול.

    כביש הערבה

     

    עמוד 60

    נסיעה בנוף פראי וקרוע. שמש משאיר
    חור חיוור בשמים. של אפר.
    אתה מחליק יד בין הירכים שלי
    כדי להתחמם.
    הרמזור הסמיק אני האדמתי מרחוק נפרש אופק ורוד
    .

    נדרש מהנהג/ נהגת סוג של להטוטנות רומנטית שתוך כדי נסיעה בכביש הערבה המסוכן
    גם לשלוח יד מתחת לשמלה לירכים וגם לשמור על תמרון נכון בכביש המסוכן הזה.
    הרבה צעירים וצעירות אבדו את חייהם בכביש הערבה בסוג של להטוטנות מהסוג הזה.
    אבל את ענבל זה לא מטריד שהמסע הרומנטי הזה בכביש עלול להסתיים באסון מחריד ואכזר, כי מרחוק נפרש אופק ורוד. 

    לאחר מכן התעלסנו

    עמוד 58 

    ירדנו לחוף גרגירי ונטוש
    "אנשים עם כנפים הופכים
    בערב החג למלאכים" אמר לי גולש
    וקעקוע הפרפר על בטנו נע
    מעלה מטה בורוד וכתום.

    מה שמתואר בשיר למעלה זה זיון מזדמן עם גולש. וענבל יודעת כנראה
    שאין כמו סקס על החוף בערב החג שכולם סועדים עם משפחותיהם. אבל, היא
    יחד עם גולש בחוף נטוש עושים סקס . בענק. 

     

    תמונת התום האלוהית

    עמוד 17

    העלמה טרכטנברג ואני בנות שנתים ומשכשכות
    במים הקרירים של בריכת מנזר יוחנן במדבר
    בחיק הסלע הירושלמי המעלה איזוב ירוק ורך
    העלמה טרכטנברג ואני משברות את שירת הנזירים
    בצחקוקי מים וגיהוקים.

    שירתה של ענבל טבעית צחוקים וגיהוקים הם הם תפילת הילדים
    לאלוהים. יותר מתפילת הנזירים. הצחוקים האלה תמיד יזכיר לקורא
    את ימי התום שלו עצמו בהם הוא צחק וגיהק כמו ילד מאושר,וזו היתה התפילה
    היפה שלו השמימה, טרם נשירה לתהום הצער. איזו תפילה יפה ענבל מסמנת בשיר הזה.

    בשעה חמש אחר הצהרים

    עמוד 28

    • ריח חמים של קוקוס וחמאה משלח אותי בדיקנות מהבית
      הריק בו אני שורדת יממות חומקת דקות, שניות
      לאויר טרופי רווי זיעת עבדים וטיפות בננות יבשות כמו
      מאגר המים בקומקום שלי

      בביתה של משוררת הכותבת כל היום אין כמו ריח פתאומי של תבשיל.
      לא כל שכן ריח עוגות ומאפים בשעה חמש אחר הצהרים לאחר יום שלם של כתיבה.
      ריח חמים של קוקוס וחמאה זה בהחלט נפלא

      ענבל היא מאותן משוררות שהם גם רעיות וגם אמהות. כל התארים הנפלאים שאשה
      יכולה להתהדר בהן. גם אמא גם רעיה וגם משוררת. וזה בהחלט לא קל

      עמוד 29

      לא רוצה לגמור כמו אלזה לסקר-שילר. למרות שאני כבר מיואשת
      למרות שאני כבר מטורפת למרות שגם אני חולמת על
      דברים. למשל לקסום זריחות אפריקאיות שמפכות קרני זהב מותך אלי מימי
      הסרנגטי עד שכל התמסחים מרובי השינים יעלו לגדות הנהר להביט
      בהשתאות בנס. או, למשל, לחיות

      ענבל צודקת אף משוגעת לא רצתה ולא רוצה להיות משוגעת. אבל צר
      לי לאכזב את ענבל כולנו כבר משוגעים. ומי שמשוגע יותר כן ייטב לו, מאחר ועל פי היהדות
      אנו בתקופה של הסתר פנים מן האלוהות. וכבר הנביא ישעיהו רמז על תקופה זו בתפיסתו את המשיח, פרק נג פסוק ג' נבזה וחדל אישים איש מכאובות וידוע חולי וכמסתר פנים ממנו
      נבזה ולא חשבנוהו. עד כאן ציטוט. בקיצור ישעיהו מסמן כאן משוגע ומעניק לנו רמז מן העבר שהשגעון שלנו כבני אדם הוא שיפרוץ את חומות הצער אל אלוהים שעזב אותנו
      נטושים למאבקים חסרי תכלית דם ומכאוב.
      אני לא אתפלא אם בעוד מספר רב של שנים
      אני אמצא את ספרה בחנות של ספרים ישנים ועליו הקדשה

      למזל
      באהבה גדולה
      חזי יום הולדת 2012

      פסק הדין

      בספרה של ענבל וצדדים קשים יותר וקשים פחות. יש שירים שאינם עומדים באותה הרמה אבל ענבל פחות או יותר שומרת על אחדות של יופי.ומזכירה לקורא קשה היום שלמרות הכל עוד יש אהבה בעולם.
      שווה וכדאי לקרוא .
      Thumbs Up Clip Art

    ראו גם :

     

     

    הספר פראי היום

    דעות על הספר

    פרטים על ענבל כהנסקי

    הבלוג של ענבל כהנסקי

    ענבל כהנסקי בבמה החדשה 
    שירים של ענבל כהנסקי

    שירים במגזין "החוטם"  של ענבל כהנסקי

    עבנל כהנסקי בהומאז' לצאלה כץ

     

    מה אפשר לעשות עם מפלגה פשיסטית השולטת בהונגריה

    Jobbik Magyarországért Mozgalom.png

    מה אפשר לעשות עם  מפלגה שמחקה במודע את המפלגות הפשיסטיות והנאציות ומאיימת כעת להשתלט על הונגריה ?

    תזכיר לאירגון המוסד למודיעין ותפקידים מיוחדים .
    לתשומת ליבכם .
    בהונגריה זכתה מפלגת הימין הקיצוני יוביק בראשותו של גאבור וואנה מקום גבוה מאוד בבחירות .

    ויש סיכוי שלעתיד תשתלט על המדינה .
    על פניה השתלטותה של מפלגה כזאת על הונגריה יוצרת מצב יוצא דופן מאחר שמפלגה זאת נראית כמפלגה הראשונה מאז מלחמת  העולם השנייה שמחקה במודע  את המפלגה הנאצית של היטלר.
    באידיאולוגיה גזענית ואנטישמית קיצונית.המאיימת הן על יהודים והן על צוענים .
    ביצירת צבא פרטי שעלול לשמש כבסיס לאיום על תושבי המדינה עצמה ועל  מדינות אחרות שמסביב להונגריה
    השאלה שצריכה להישאל היא:
    האם מפלגה זאת והאידיאולוגיה שלה מהווה איום קיומי על שלומם חייהם של יהודי וצועני הונגריה ?
    ויהודי וצועני מקומות אחרים?.
    נצחונה של מפלגה זאת הוא לכאורה עניין פנימי הונגרי אולם הוא אינו כזה אם יתברר בהמשך שאנשי המפלגה פיתחו  או מפתחים אידיאולוגיה שהיא בגדר איום על שלומם וחייהם של יהודים וצוענים וקבוצות מיעוט אחרות על פי המודל של המפלגה הנאצית בגרמניה ,החמאר רוז' בקמבודיה וכו'.

    אני ממליץ לנסות לבדוק את העניין בין השאר על פי חלוקה של פעילי המפלגה לפי הסיווגים האלו:

    1. הפעיל המפלגתי הרגיל
    אדם רגיל המתעסק בפוליטיקה למטרותיו שלו ואין לו שום עניין אובססיבי מיוחד ביהודים או בצוענים.

    מפעילים כאלו שהם הרוב המוחלט אפשר בדרך כלל להתעלם .

    2. הנוכל הערמומי .

    הרמן גרינג מודל של "הנוכל הערמומי " במפלגה.

    אלו הם פעילים קיצוניים של המפלגה שמסוגלים בהחלט להיות גם אלימים ואף  רוצחי המונים.

    אך בדומה לגנגסטרים של אירגוני פשע אלימותם וקיצוניותם נובעות משיקולים  אישיים אינטרסנטיים אנוכיים גרידה ולא דווקא משיקול אידיאולוגי .

    אנשים אלו לאחר שיאותרו אפשר יהיה לקיים עימם מו"ם והיה  והמפלגה תתגלה בהמשך כאיום על חייהם של המונים.

     דוגמאות לאנשים כאלו במפלגה הנאצית הרמן גרינג שהיה רוצח המונים ,אך לא מתוך שיכנוע אידיאולוגי פנאטי אלא מתוך אינטרסנטיות קרה בלבד. ניתן היה להגיע עימו להסכם.

    3. הפנאט המטורף.

     

    יוזף גבלס מודל של פנאט מטורף במפלגה.  

     

    אנשים אלו אם הם קיימים במפלגת "יוביק " הם פעילים אידיאולוגיים אכולי שכנוע אידיאולוגי אובססיבי ב"מזימה היהודית-ציונית-צוענית " הם פועלים מבחינתם ממניעים טהורים לחלוטין של הצלת הונגריה מאיום השמדה.

    . כמובן השכנוע האובססיבי שלהם הופך אותם למסוכנים מכל שכן הם יהיו מוכנים לרצוח המונים בשם אמונתם ועימם בניגוד ל"נוכלים הערמומיים" אי אפשר יהיה לקיים  מו"ם על שום דבר.

    בכל אופן לא מו"מ שיביא לתוצאות כלשהן.

     

    הינריך הימלר פנאט מטורף שבסוף חייו הפך לנוכל ערמומי.

    כדאי לציין שהזהות של פעיל מפלגתי לפי קוים אלו יכולה להשתנות. בתור דוגמה הינריך הימלר האב טיפוס של "הפנאט המטורף" במפלגה הנאצית שאירגן וניהל את רציחות העמים שלה בהתאם לקוים אידיאולוגיים הפך במפתיע בחודשים האחרונים לחייו ל"נוכל ערמומי" וניסה להיגיע להסדר כל שהוא עם בעלות הברית ואמונותיו נהפכו לפנטיות הרבה פחות או אף נעלמו לפחות לכאורה..

     

    לעומת  הימלר תועמלן המפלגה הנאצית יוזף גבלס שהחל את הקריירה שלו כ"נוכל ערמומי" לכל דבר שבדומה לגרינג אף לא היה אנטישמי באופן מיוחד מעבר לשאיפה לצבור כוח על ידי  ההסתה, סיים את חייו כ"פנאט מטורף" ששוכנע באופן מוחלט בידי התעמולה שלו עצמו והיה מוכן להתאבד עבורה. .

    המלצות

     אני ממליץ שנציגינו בהונגריה ובמקומות אחרים ינסו מכאן ואילך ככל שמפלגת "יוביק"צוברת כוח ועוצמה בהונגריה להעריך מי מבין הפעילים הבולטים והמנהיגים הנוכחיים והפוטנציאליים של מפלגת יוביק' שייך לאיזו קטיגוריה מבין אלו שצוינו למעלה ולסווג אותו בהתאם .
    . ואם המפלגה תתגלה בהדרגה בשם תיאוריות קונספירציה מטורפות אלו ואחרות כסכנה אמיתית לשלומם ולחייהם של יהודי וצועני הונגריה ואולי גם היהודים והצוענים של ארצות אחרות כי אז יש לפעול שני מישורים מקבילים :
    1. בצעדים של יצירת קשרים סמויים עם "הנוכלים הערמומיים" במפלגה אלו שאינם מעוניינים בשום דבר יותר מכסף וכוח.

    באלו ניתן יהיה להשתמש לצרכינו כ"גורמי בקרה"  ואם יהיה צורך  כ"סוסים טרויאניים" בתוך המפלגה.
    2. מעקב קפדני ודקדקני  אחרי "הפנאטים המטורפים" אלו שבשם האידיאולוגיה שלהם ותחושות קונספירציה ישאפו לרצוח אלפים ומיליונים כדי להפוך את העולם "למקום נקי יותר".
    עם אלו לא ניתן יהיה להגיע כאמור לשום הסדר ומשום כך יש להעמיד אותם תחת פיקוח סמוי מתמיד.


    סביר להניח שאנשי המפלגה יהיו מודעים לעניינינו בהם .

    אולם סביר להניח שגם הם בעצמם אינם משוכנעים מי  מבינם שייך לאיזו קבוצה, ואת זה אפשר לנצל..

    ראו גם

    יוביק בויקיפדיה

    יוביק הילד הרע והאנטישמי של הימין ההונגרי

    מאמר מערכת מאיים באתר יוביק על מאמר זה וכותבו

    הרשמה

    קבל כל פוסט חדש ישירות לתיבת הדואר הנכנס.

    הצטרפו אל 419 שכבר עוקבים אחריו