שירה אירוטית לחג

לפני כמה ימים פירסמתי במסגרת הדיון על המשוררת אור דהן  שעוסקת בין השאר בכתיבת שירה אירוטית  את התגובה הזאת על שירה אירוטית:

ובהקשר לשירה אירוטית רק לפני כמה ימים הייתה לי שיחה עם ידיד שחוקר את אמנויות האהבה על נושא מה זה שירה אירוטית טובה.
במיוחד בימים אלו כאשר הפורנוגרפיה הקשה ביותר זמינה לכל במגע אצבע אחת ברשת.
המסקנה היא שהפורנוגרפיה הקשה ביותר הולכת ומאבדת בהדרגה את כוח משיכתה דווקא בגלל זמינותה.
השירה האירוטית הטובה שמשתמרת היא זאת שמגלה טפח ומכסה טפחיים וכך משאירה את עניינו האירוטי של הקורא.
אני משווה זאת לסרטי אימה .
המפחידים ביותר הם לדעתי לא אלו שבהם רואים בפרטי פרטים איך רוצח סדרתי רוצח עשרות ומאות אנשים וכל הקטשופ ניתז לצופה בפרצוף.
אלא אלו שבהם אתה לא רואה כמעט כלום והכל רק נרמז והצופה צריך להעלות את האפשרויות במוחו שלו ויש לו את התתחושה שמה שהולך להיות הוא גרוע יותר ממה שהוא מדמיין.
רק לפני כמה שבועות הקרנו בחוג "חותם שלמה " את הסרט

CALL OF CTHULU
( ראו כאן

http://www.notes.co.il/eshed/64906.asp
שלדעתי אם היה מוקרן בשנות העשרים שבהם כביכול נוצר היה הסרט המפחיד ביותר שהצופים ראו מימיהם.למרות שאין בו שום אלימות שהיא והכל רק נרמז.
היום כמובן סף הגירוי עלה פי מאה אלף וכך גם סף ההפחדה וצופים היום לא יבהלו במיוחד מסרט כזה .
אבל אם אפשר היה למצוא שוב דרך
לרמוז בצורה מבעיתה ומתוחכמת במיוחד
אז ההפחדה יכולה להיות אפקטיבית במיוחד.
כך גם לגבי ארוטיקה.

המשורר אליעז סגל קרא את התגובה הזאת ובעקבותיה שלח לי את השירים האירוטיים הנ"ל .

שאותם אני מביא כמתנה לחג הפסח .  

 

שירים אירוטיים

מאת אליעז סגל

 

 

לבן

אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ
בְּצֶבַע הַיָּרֵחַ
וּבְצֶבַע הַקֶּרַח
מַגָּעֵךְ
חָלָב רוֹתֵחַ
מַפְשִׁיל אֶת קְרוּמְךָ
וּבוֹקֵעַ אֶל
אַדְמוּמִית לִבָּתְךָ.

רחש

רַחַשׁ שִׂמְלָה נִשְׁמֶטֶת.
אֲדָמָה סְמוּקָה.
הָרָקִיעַ לַיִל שָחוֹר
אֹפֶל גּוּפָהּ הָעֵירֹם
עָטוּף אוֹר
פָּנֶיהָ זוֹרְחוֹת
כַּסַּהַר
מֻשְׁחָז אֲנִי כְּתַעַר
מְחַכֶּה לִתְשׁוּבָה
אוֹ לִשְׁאֵלָה.

Ancient Greek Sex
דנ"א

אַתְּ וַאֲנִי
מִסְתַּחְרְרִים
רֶגֶל סְבִיב רֶגֶל
יָד מִתַּחַת
יָד עַל שָׁד
וּבַתָּוֶךְ הַזַּיִן תּוֹפֵס מֵמַד
זוּג סְלִילֵי דנ"א
בּוֹרְאִים
יַלְדָּה יָפָה אַחַת.

*
יְרֵכַיִךְ מְפַעְפְּעוֹת
נוֹזֵל גְּבִישִׁי טָהוֹר
דְּבַשׁ פּוֹעֲלוֹת
אוֹ
דְּבַשׁ מְלָכוֹת
טְעָמוֹ טַעַמֵךְ
אוֹתוֹ אֶרְדֶּה
עָלָיו אֶשְׁמֹר.

 

 

כְּשֶׁאַתְּ
דּוֹקֶרֶת אוֹתִי בְּעָקֵב
זֶה כּוֹאֵב
כְּשֶׁכַּף רַגְלְךָ
עוֹטָה
אֶת נַעֲלֵי
הָעָצְמָה,
גֵּוְךְ מִזְדַּקֵּף וּמֻגְבָּהּ, 
מִסְתַּיֶּמֶת בָּךְ  לֵאָה
אוֹתָהּ נָהֲרָה לְבָנָה.
עַכְשָׁו אַתְּ
רָחֵל
נוֹקֶשֶׁת
עַל מַרְצְפוֹת הַשַּׁיִשׁ
יָפָה וְרָעָה
 רֶטֶט
 זוחל בְּעַמּוּד
 הַשִּׁדְרָה

ראו גם

ויטגנשטיין ואני :עוד שירים של אליעז סגל

אני הוא הפרקינסון .

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • ירון ליבוביץ  ביום אפריל 4, 2010 בשעה 4:15 pm

    השוואה מעניינת

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום אפריל 4, 2010 בשעה 5:06 pm

    בנאליים שכאלה. מאוד אוהב לעומת זאת את שירי זיוה של אהרן שבתאי. הם סקסיים ויש בהם הרבה הומור.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום אפריל 4, 2010 בשעה 9:49 pm

    וסנטימנטלי. באינטרנט צריך לדעת לקבל תגובות שונות ומידיות. תודה על השירים ונחת.

  • תמר רז  ביום אפריל 5, 2010 בשעה 9:54 am

    מסכימה עם עניין הטפח והטפחיים: להשאיר את המקום לקורא כדי ליצור את העניין. נכון בקשר לשירה אירוטית וגם לשירה בכלל. השירים של אליעז הם דוגמא יפה לכך. האדמה הסמוקה, הירכיים המפעפעות דבש, סחרור הסלילים היוצר ילדה יפה, רחל ולאה האמהות בתפקידיהן המקוריים – כל אלה יוצרים עניין, הפתעה וחן בתוך האירוטיקה. עדין ומענג.

  • יהודה  ביום אפריל 5, 2010 בשעה 10:25 am

    מרגש, מפעים, מפתיע, מעורר את הדמיון וומחזיר את הקורא אל הרגעים היפים של מימוש התשוקה. כנראה שאליעז הוא כותב כשרוני במיוחד אם הוא מצליח לגרום לקורא תחושות כאלו.

  • לי עברון-ועקנין  ביום אפריל 5, 2010 בשעה 2:17 pm

    והדיון על ארוטיקה מעניין, איפה אפשר למצוא את הפוסט על אור דהן?
    תודה

  • מספר 666  ביום אפריל 5, 2010 בשעה 2:29 pm

    השיגעון של אור דהן
    http://www.notes.co.il/eshed/65916.asp

  • גליה  ביום אפריל 5, 2010 בשעה 8:41 pm

    מצד אחד מסכימה עם הכותב ועם תמר רז באשר ליופייה של כתיבה מרומזת. דרך אגב לא צויין האם המשורר אליעז סגל דתי או חילוני ולי זה חשוב לצורך הבנת שירתו. מצד שני ושלא בניגוד כשנכנסתי לפוסט על אור דהן מצאה חן בעיני שירתה. באוטנטיות בישירות, בדיבור על דברים שפחות מדברים בהם ואין כוונתי לסקס אלא למשל לחסרון אם, של יתומים ושל בנים אחרים לאמהות חיות ונושמות.
    בקיצור אני מסוגלת להינות מכל העולמות, לעיתים יש צורך במשוררים נוסח אהרון שבתאי או אור דהן, ולעיתים צריך את השקט של אליעז סגל. מה שחשוב שהשיר על פי דרכו ידבר אלי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: