הקומיקס התיעודי של קרן כץ

תמונה מתוך "רשומון רמת גן "מאת קרן כץ וחנה קובן .

היום נפתח פסטיבל  האנימציה והקומיקס השנתי בסינמטק תל אביב ,אנימיקס ובו יוצגו לראשונה גם יצירות קומיקס  חדשות של אמנים שונים מהם ידועים יותר מהם ידועים פחות .

ובין היוצרים השונים תהיה שם גם קרן כץ אמנית  מאיירת וקומיקסאית תלמידת מסלול האיור  במחלקה לתקשורת חזותית  בבית ספר "בצלאל " בירושלים שתציג שם יצירה חדשה שלה  מסקרנת במיוחד מז'אנר שכמעט אינו מוכר בארץ "קומיקס תיעודי"  שמתעד הן  באיורים והן בצילומים  את חייה של שותפתה לדירה צלמת.

קרן כץ שנה ד' ללא כותרת 2010

קרן כץ מוכרת זה מכבר בקרב קהילת הספרות בתל אביב כאמנית מוכשרת במיוחד והיא מוכרת כרשמת הרשמית של עולם הספרות .תפקיד שאותו היא ממלאת בהצלחה מזהירה באתר זה שבו איירה פורטריטים של יוצרים מוכשרים שונים כמו

 מאיר ויזלטייר

,

משה שפריר

 

דניאל עוז

 נמרוד קמר

נעם פרתום

עבור מאמרי הביקורת של יואב עזרא ואחרים.

היא מאיירת בעיתון ה"עיר " את המדור של איתמר הנדלמן בן כנען . היא גם איירה את עטיפת ספר המסות ציירי הנמרים :   מסות על מומרים וכופרים /    [תל אביב:   קשב לשירה,   תשס"ח, 2008. של המשורר והמסאי גיורא לשם שידוע בהערכתו הגדולה לכישרונה של קרן.

ציירי הנמרים | גיורא לשם

 היא עוסקת גם באיורים עבור קבוצת השירה והמחאה "גרילה תרבות ".והיא ידועה גם באיורים שלה לשיר הילדים של שלומית כהן-אסיף "דב הקרח ודב האש ".

 

קרן כץ .פורטריט מאת דר רותם.

אלי : איך את מגדירה את עצמך? כקומיקסאית ?

 קרן " בראש ובראשונה מאיירת אם כי קומיקס זה התחום שהכי מושך אותי .קומיקס יותר מעניין אותי כנושא איסוף, ושיחה  עם אספני  קומיקס אני חובבת גדולה של  קומיקס אירופי .

הקומיקס התיעודי

התחום שעליו שמה קרן כץ דגש לאחרונה הוא תחום הקומיקס התיעודי המתעד אנשים אמיתיים ואירועים אמיתיים בציורי קומיקס.

לאחרונה היא זכתה בפרס לעידוד היצירה  מטעם מוזיאון הקריקטורה והקומיקס בחולון שהיכיר בכשרונה המיוחד.הפרס התקבל הודות תרגיל מיוחד במינו שעשתה קרן עבור המחלקה לתקשורת חזותית בבית ספר "בצלאל "עם אמן מצרפת .היה עליה לתעד בסיפור קומיקס את סיפורו של אדם המוכר לה .היא בחרה לתעד את חייה של ניצולת שואה שקרן פגשה אותה כמתנדבת.

רשומון רמת גן

בהבהבה

הפרויקט הנוכחי   והגדול ביותר של קרן עד כה  הוא "רשומון רמת גן" והוא ספר קומיקס תיעודי  של 60 עמודים  שהחל את חייו  בגרסה שונה מאוד ורחבה הרבה יותר  כפרויקט סוף שנה עבור "בצלאל " .והוא נמכר בכמה  עותקים בודדים  בפסטיבל הקומיקס.

 זהו רומן גרפי המתעד באיורים  חייה ויצירתה  של השותפה שלה לדירה ,חנה קובן .

 

זהו פרוייקט שהוא המשך ועיבוד של פרוייקט  מורחב יותר מסקרן באותה המידה,  פרוייקט הגמר של קרן  ב"בצלאל " העוסק  בתוספת באחיה הבכור   של חנה  דמות מוכרת בעולם התקשורת  עיתונאי ושדרן וכתב טלוויזיה ובאחותה הקטנה של חנה   כולם אנשי יצירה ותקשורת   בעשורים שונים לחייהם  ומכרים של קרן ושהיא מציגה את חייהם במשך כמה חודשים בעשורים שונים לחייהם, ואת פעילותם  בתחומי הקולנוע, הצילום והכתיבה תוך שהם משתלבים בחייה שלה.

וכך הגרסה הקודמת תיארה את סיפור השתתפותה של קרן  בסרט שאותו יצרה אחותה הקטנה  של חנה שהיא תלמידה במגמת קולנוע  בתיכון . קרן השתתפה  בסרט שלה בתפקיד' ראשי בשם "כתם" .הסרט  עוסק בבחורה שאימה  היא צמח והיא מזמינה בחור שהיא מאוהבת בו לצבוע את הבית שלה בשחור .הפרק העוסק בה בסיפור מתאר בפרטי פרטים כיצד קרן עובדת על הסרט עם האחות.  הגרסה הנוכחית של הפרוייקט היא מצומצמת יותר ומתמקדת בחנה לבדה. חנה  היא שותפה של קרן  לדירה  מזה ארבע שנים וחברה הכי טובה. היא גם  תלמידה במגמת הצילום  בבצלאל והיא היוצרת השותפה של "רשומון רמת גן "שהיה  במקורו פרוייקט הגמר של שתיהן בהנחייתה של הקומיקסאית הידועה רותו מודן.

  הגרסה הנוכחית של "רשומון רמת גן "  מורכבת מפרק הראשון המצוייר בידי קרן כץ  שהוא 50 עמודי קומיקס מחייה של הצלמת חנה קובן   כפי שהם נראים בידי החברה הטובה והפרק השני של השותפה שלה  חנה קובן   הוא יומן מצולם מחייה . .
אלי :איך הגעת לנושא הזה של הצלמת שאת יוצרת מחדש את צילומיה  ?
קרן :חנה הייתה השותפה שלי לדירה  במשך כל ארבע השנים שלמדתי בבצלאל והיום היא והמשפחה שלה, הם האנשים הכי חשובים לי בעולם. לא בחרנו אחת את השניה, במקרה עמדנו אחת מאחורי השניה בתור לחלוקת המפתחות למעונות ביום הראשון ללימודים. היא קיבלה מפתח לפני, והפקידה כיוונה אותי בעקבותיה כי היא תחלוק איתי חדר. שתינו היינו מבוהלות מאוד, וכנראה שאני הייתי גם מבהילה. על ההתחלה נדרתי לה שאת פרויקט הגמר שלי אקדיש לה.

אז מתי החלטת כן להתכוון לזה?
התחלתי לאסוף חומר ולצלם רפרנסים לפרויקט באוגוסט שנה שעברה. הרעיון המקורי היה להפיק רומן גרפי על פי תסריט אוטוביוגרפי שכתב רוני, האח הגדול של חנה. תוך כדי העבודה על הספר, אחותם הקטנה ביקשה ממני להשתתף כשחקנית בסרט הגמר שלה, וזה כשבמקביל חנה מצלמת אותי לפרויקטים שלה במחלקה לצילום. הפרספקטיבה המשולשת הזו על אחורי הקלעים של כל אחד מבני מהמשפחה  גרמה לי לשנות את הרעיון המקורי מתוך מחשבה שככל שהנושא קרוב יותר אלי, כך אוכל לייצר עולם מלא יותר, גדוש בפרטים ובסופו של דבר, ככל שהפרויקט יגע במקומות אינטימיים יותר, כך הפרויקט יהיה תקשורתי ורלוונטי יותר.

 

 אלי : איך התבצעה העבודה המשותפת שלך עם חנה ?

 קרן  "הקומיקס מתעד את העולם המצולם של חנה קובן ואחורי הקלעים

 שלו  שהרי אני מכירה אותה היטב והיא משמשת כגיבורה שלי מזווית הראייה שלי .

 הצילומים שלה משמשים אותי כרפרנס בסיסי ועליהם נוספו רעיונות, מחשבות  ואסוציאציות פרטיות שלי על הצילומים ועל הנגיעה האינטימית שלי בחיים שלה ושל משפחתה. במהלך השנים אני חייתי על סט הצילומים שלה, ואף שימשתי לה פעמים רבות כמודל, וזה מתבטא בפרק השני של הספר שמכיל את צילומיה

החוברת מורכבת מפרויקט הגמר של שתינו: היא במחלקה לצילום בבצלאל, ואני במחלקה לתקשורת חזותית, מסלול איור..
לצד איורים שקושרים בין הבית שלי ושל חנה, הדברים שהיא אוספת,החפצים שלה, ואיורים של שירים פרי עטה: הספר מכיל גם איורים של הצילומים עצמם. דיוקן מצולם הוא רגע אחד בחיים שהוקפא, אבל הוא מונשם מחדש תחת מבטו של הצופה. האיור של הצילום מרחיב את הפריים.ומאפשר לי להתקרב אל התמונות, לחדור בעצמי אל הדיוקן. אני לוקחת את הצילומים  של חנה אבל מרחיבה אותם בדרכי שלי.

למשל אני מאיירת אותה עומדת על גג הבית שלה כמו על גבי משקל. פרויקט הגמר של חנה מתעסק בדימוי גוף, הפרעות אכילה, אל מול הרצון להיעלם, לשקוע לשכבות התחתונות של הבית, של הזיכרונות, של המרחב שלה, כמו חפץ דומם שאי אפשר להכאיב לו. להגן על עצמה מהמבט. היא מפסלת את גופה בקומפוזיציה של הבית, מבקשת להשתייך לפריים מבלי שהמבט של הצופה ינתק אותה ממנו בעין בוחנת.
מעבר לדיוקנאות , היא גם מצלמת שאריות של אוכל, של גוף, של פעולה, סימנים שאיש אינו מבחין בהם.
המוטיבים העיקריים של האיור והסגנון האיורי: קילוף, ואגירה, שהם הדברים שחנה מתענינת בהם.

"אני אוהבת להבחין בעור שחפצים דוממים מגדלים, עור המשייך אותם לבית של מישהו:ניילון על חצי בצל במקרר, רקמת תחרה ושעוונית על שולחן מטבח, זריקה אקראית של צרור מפתחות על גבי נגן דיוידי המסבת אותו בחוטי החשמל, אריזת סוכרזית שעוטפת חוט פרום בשולי הספה." היא מצלמת את עצמה עירומה וחשופה אבל הבית מכסה אותה, המיקום שלה בבית מאפשר לה להתחפש . היא מצטלמת בכל אותן המקומות שהיא רוצה לשקוע בתוכם, כי אילו מקומות של ביטחון, של שגרה של בית הילדות: הבית שלה ברמת גן. הגוף הנשי, המלא, המבקש לחזור אל מקומות הילדות, אל הבובות, אל הכביסה המקופלת של המשפחה על הספה, אל קרש הגיהוץ של אמא, להתחבא במקרר, להצטנף במיטה. ובניגוד עומד האופי הריק, הקריר החשוף של הצילומים.

צילום מאת חנה קובן .

האיורים שלי משלימים את הצילום ומראים פן אחר של הבית, את הסערות שלו, את סערת הנפש של ההתפשטות של חנה:באיורים שלי יש מוטיב חוזר של מתלה הכביסה,למשל בעמוד 19 איירתי את חנה מצלמת את איבריה הפנימיים העוטפים את "שלד" המתלה כביסה, והוא מופיע אחר כך העמודים 40-41.

בפרק של חנה, היא מצלמת את עצמה תולה את עצמה באמצעות השיער -עמוד 80.

בעמוד 36, 37 אני מציירת את הסירות הקטנות של חפץ המונח על גבי חפץ ומשייט בין חדרי הבית כביטוי של העניין של חנה ברקמה השבירה הקושרת  אדם למקום. ובעיקר את עצמה לבית שלה.

בעמוד 11, איירתי מוטיב חוזר של צביעת ציפורניים שחנה מצלמת בפרק שלה. באיור שלי נראית כף יד שהציפורניים צבועות מהצד הפנימי שלהן . הכיתוב הוא:"לעיתים קרובות, כשאני מצלמת,  אני מרגישה שנשארתי במקום מסויים יותר מדי זמן, שמה שצילמתי לא חלף, אלא מת."

 כך נפתח הקומיקס שהוא למעשה מונולוג של חנה .

חנה קובן .ציור מאת קרן כץ

השילוב הזה בסיפור תיעודי אחד של ציור וצילום המציגים את אותו סיפור  (אמיתי לחלוטין ) ואת חייה ויצירתה של אישה  מזוויות שונות ,הוא נדיר ביותר אולי חסר תקדים בתחום הקומיקס העברי. שהרי כך ניתנות לנו אפשרויות חדשות ומגוונות לבחון ולבדוק את אותם אנשים ומה שמתרחש עימם מזוויות שונות לחלוטין  דרך העיניים של שני יוצרות שונות ושל שני אמצעי מדיה שונים

אני משער שלעתיד נראה יותר ויותר פרויקטים כאלה ויותר  נסיונות לבחון ולתעד  את חייהם של אנשים בצורות שונות ומגוונות ככל האפשר וכך להעמיד אותם כחיים לפני הקוראים –צופים –חוווים של חייהם של אותם אנשים בני מזל שזכו לכך שיוצרים מוכשרים מתעדים את חייהם .

 

ערן הדס .ציור מאת קרן כץ.

 הפרויקט הבא של קרן הוא פרוייקט  שירה וקומיקס משותף עם המשורר ערן הדס  שיתפרסם  בפורמט עגול והוא יעסוק בלא אחרת מאשר המשוררת הבדויה צהלה כץ פרי דמיונו של ערן אך שהלשונות הרעות טוענות שהיא מבוססת בהרבה יותר משמץ על דמותה של קרן כץ שאף "גילמה" אותה בהזדמנויות שונות ורואה בה מעין "אחות תאומה".  .

אני כבר סקרן לראות את התוצאוות .

ראו גם : 

קרן כץ בפייסבוק

קרן כץ מאיירת שירי  ילדים

קרן כץ בבמה החדשה

קומיקסים חדשים בכנס אנימיקס

 האישה הגולם של שלמה אבן -גבירול :קרן כץ מאיירת סיפור גולם מאת אלי אשד 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • אני מאחלת לך להמשיך לתעד משוררים , בבקשה לא טיפשים  ביום אוגוסט 17, 2010 בשעה 9:30 am

    משוררים/משוררות. זן נכחד, אני לא צופה שהשירה תמשיך להתקיים.
    כמו רומא , אתונה, בבל, אור כשדים. רק בינוניים מזי רעב ועלובים ימשיכו לקיים את השירה , כשם שבינוניים חיים כיום בערים הללו. צאצאים של רפי וייכרט, אמיר אור , יהודה ויזן ורני יגיל (האובססבי, האויל, שוטה העיר והעירה גם יחד, הוכחות על רני יגיל האויל ניתן לראות ולקרוא באתר זה תגובות פרי עטו של ממשיך דרכו של הרשלה הטפש ודומיו ). רני יגיל הוא גדול השוטים והטיפשים בתולדות הספרות העברית, אני לא יודעת אם היה טפש ושוטה גדול הימנו, תקנו אותי בבקשה אם אני טועה.

  • המשיח, את לא טועה. רני יגיל הוא גדול הטיפשים.  ביום אוגוסט 17, 2010 בשעה 9:38 am

    אני חייב לציין שיש לך שכל, רני יגיל הוא גדול הטפשים והשוטים, בתולדות הספרות העברית, אני דוקא הייתי מציע אנדרטדה לטפשות בדמותו של הסופר המגיב העורך והוגה הדיעות לאוילות, רני יגיל.
    יש להציב אותה ליד ככר השעון ביפו, שהטפש הנוסף יוסי גרנובסקי השוטה המשריש יכרע ברך כל פעם שהוא נכנס ליפו, וירעיף מנחה בדמותו של השוטה האחר, יחזקאל רחמים.
    איור לדמויות הללו , הוא שום דבר, יש להרים אנדרטה.

  • שאלה למשיח, מי זו יוסי גרנובסקי?  ביום אוגוסט 17, 2010 בשעה 10:10 am

    שאלה? מי זה? או מי זו? יוסי, כמו רוני, בן או בת?

  • יוסי גרנובסקי הוא טפש ספרותי  ביום אוגוסט 17, 2010 בשעה 10:21 am

    וזה שאת לא מכירה טיפשים, זה רק מוסיף לך לרזומה. יוסי גרנובסקי הוא מתנחל שמאלני ביפו, כן יש כזה דבר מתנחלים שמאלנים במסווה של חיוך ביפו, כמו הילית ישורון הטפשה האחרת שגם היא מתנחלת שמאלנית ביפו, המתנחלים השמאלנים ביפו עוברים טוב בתקשורת איש לא מדבר עליהם כעל מתנחלים טפשים אוילים , והמשפחה של יחזקאל רחמים המתנחלת ביפו, יחזקאל רחמים דור שני למתנחלים מחייכים וטפשים ביפו.

  • המתנחל בגדה מול המתנחל ביפו  ביום אוגוסט 17, 2010 בשעה 10:39 am

    זה נכון, המתנחל ביפו עובר בשלב כלשהו בחייו מוטציה, ראה דוגמא טלי פחימה שהפכה לפלשתינית, במובן העמוק המתנחלים השמאלנים הם מוטציה, באיזשהו שלב בחייהם הם עברו גלגול מוטציוני, על בסיס חיוך טיפשי , זלזול בערכי הציונות ואוילות וטפשות עמוקה ושורשית , המתנחל בגדה הרבה אבל הרבה יותר נהור מהמתנחל ביפו, שמים וארץ, כמו להשוות טפשות לגאונות.

  • גיורא לשם  ביום אוגוסט 17, 2010 בשעה 11:52 am

    הפרוייקט של קרן כץ ממלא אותי שמחה.
    וחוץ מזה, היא אחד האנשים המופלאים ביותר שפגשתי בימי חיי.

  • עידן  ביום אוגוסט 17, 2010 בשעה 5:02 pm

    זה נחמד, אבל אין לה כישרון כמו למ. אריה או שמואל כץ.

  • גיורא לשם  ביום אוגוסט 17, 2010 בשעה 5:30 pm

    לעידן,
    עד כמה שאני יודע שמואל כץ היה קריקטוריסט ולא קומיקסאי.
    חוץ מזה, מדובר באשה בת עשרים וכמה, ותו לא. יש לה עוד הרבה שנות התפתחות.

  • נטלי גוטמן  ביום אוגוסט 18, 2010 בשעה 12:55 pm

    ההישג של האמנית הצעירה כל כך הוא בהגעתה לסיגנון הרומנטי שמעונק על ידה לפרטים הקטנים והגדולים כאחד, וזו תוצאה של עבודה, כפי הנראה מהכתבה, ארוכת טווח, בצירוף הכישרון בראיית הצבעים והצורות והגשרים הקושרים ביניהם… וכל זה בא לתאר את הבלתי-ניתן להיצג פרוזאי בכלים הידועים לכל…
    ואם מישהו הטיל ספק בשירה ובעתידה בעקבות הציורים המורכבים אלה, סימן שהציירת נגע בשורש מתוק…
    תודה על התענוג

טרקבאקים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: