פולחן הסדיזם על פי אמיר אור-יואב עזרא

אמיר אור הוא משורר מוכר . שחיבר גם את ספר הפנטזיה המעניין "שירת טאהירה". הוא מוכר עוד יותר בקהילת הספרות הישראלית  כעורך של כתב העת לשירה "הליקון " ובמייסד של סדנאות "הליקון " להוראת כתיבת השירה.סדנאות שהוציאו תחת ידיהן משוררים רבים.

ניתן לאמר שאמיר אור הוא אחת הדמויות היותר בולטות  ומוכרות  וגם שנויות במחלוקת בעולם השירה בהחלט  ניתן לאמר שהוא עומד כיום בראש אסכולה מיוחדת של משוררים ההולכים בדרכו של אמיר אור מאחר שסיימו סדנאות שירה בהדרכתו.

אולם איך הוא אמיר אור כמשורר ?

להלן חוות דעתו של מבקר השירה של האתר יואב עזרא על ספר שירה חדש של אמיר אור "החיה שבלב".  

הפולחן של אמיר אור

מאת יואב עזרא

 אמיר אור "החיה שבלב " ,הוצאת קשב לשירה ,2010

ספרו של אמיר אור "החיה שבלב" הוא לא ספר לילדים החיים בשדות הנצח של השירה.

ספר זה הוא למבוגרים משועממים, כאלה שכבר יש להם בית,עבודה מכניסה וחשבון בנק שמן . מחשבות  על נושאים מרוחקים כמו  כיבוש החלל ויציאה מכדור הארץ לעולמות אחרים הם בשבילם דברים סתמיים של מחשבות סרק.

לא,אותם מעניינים דברים אחרים ונושאים שונים  לחלוטין …

 ניגש תחילה לכותר " החיה שבלב" .

שם הספר קשה. הלב הוא בעיני  במציאות דבר ריק שאין בו דבר.

אבל, לא כך בתודעה -כסמל, הלב הוא מרכז הרגשות.

אמיר אור בוחר לקחת אותו אל עולם החיות. החיה שבלב לוקח את הקורא רחוק מאוד אל  הביזאריות החייתית. לפולחן הגוף והזוגיות של עולם המבוגרים בני החמישים שישים המשועממים העייפים הריקים והריקניים .

אלו    אשר כבר אינם מתביישים לחשוף את עצמם עם כל בעיות הגוף והגיל בגלל שהם חושבים את עצמם לצעירים.

 למשל בשיר הזה מהספר :

ירח

עמוד  21

החיה שבין רגלי מיללת

אל החיה שבין רגליך

 

הירח שבין שיני מילל

אל הירח שבלבך

 

החיה שבליבי מריחה אותך תמיד

השיר הנ"ל הוא שיר למבוגרים אשר לוקחים את הנאות הגוף צעד אחד רחוק מידי.צעד אחד אשר ממנו אין חזרה יותר להנאות הרגילות. כמו סתם לטייל יד ביד. או סתם לשבת בבית-קפה ולשוחח על נושאי שירה ספרות ודיונים אינטלקטואליים.

 על פי השירים האלו דומה כי אמיר אור  חי בהצגה מתמשכת תלושה מהמציאות בארץ ומנפילה של רבים מן המבוגרים והמפורסמים לתביעות . פדופיליה , התעללות בילדות נערות ועוד.

עמוד 18  קרקס

קניתי ילדה ושוט.

זה סט הם אמרו, כמו דוב ושרשרת

כמו פוקר וקלף בשרוול.

היא יודעת לעשות קרקס, הם אמרו,

היא תחזיר ת'השקעה בגדול.

 

ילדה ושוט זה מספיק, היא אמרה,

שוט זה מספיק לילדה.

זה סט, היא אמרה וירדה על ארבע,

כמו חליל ונחש, כמו אני ואתה,

כמו השוט

והשוט שבלב.

זה רק שיר שמבטא את הפנטסיות של המשורר נכון.ועדיין מצאתי את הפנטסיות האלו כמרתיעות.

רק במדינות העולם השלישי ניתן לקנות ילדה ושוט ולהוריד את הילדה על ארבע. ובכלל בעולם השירה אני מכיר ילדות של משוררים/משוררות

מגיל ארבע עד גיל 16/17 . לאחדות מהן הוקדשו ספרי ילדים, ספרי שירה ועוד. אם אני מבין נכון את אמיר אור הוא  מתכוון בשיר הנ"ל , שאחת מהן תגיע אליו עם שוט ותרד על ארבע.

עמוד 45

החור שלך מתנשף

רוחות פצע ורודות

נוטף מבטים קצובי דופק,

עין גדולה

אדומה

שטופה

סטיק של נשיכות

חומד צריבה.

זקפה בנגטיב

מגיעה עד –

 

נכון, לא רציתי

לא רציתי לוותר,

לנעוץ חרבות מגואלות אהבה,

לברך עליך קללות,

לרדת

מרזבים של דם

החור שלך

אין בו אלא

סימן שאלה: ? –

דגדגן  בנקודה

כופף את המער

.לארות נטיפים

על שפוד האסון

 

אחר כך, כמובן

הפעור, המולך,

תובענות התשובה –

לא מילים ימלאוה

לא בשרים

לא דמעות –

 

אפילו אדם אין לו

אלא משף אורגזמה

בנשמתו הזקופה

להשבר,.אפילו טמפון שלך

רק סמל מאני

להשארות הנפש

בשירים ללא דופן.

בערב כשהיא באה

עוד השמש

דמומי ודק.

 

 

שיר על התחת והחור. המשורר מכנה אותו סטיק של נשיכות.

מזבח הגוף שאותו חוגג אמיר אור בספר  לעולם יהיה מזבח של שקר מאחר ורגע לאחר ההנאה,

שהוא מספק מגיע רגע המיאוס. זוגות המשתתפים לפתע מגלים, שככול שהם

מאסו בבני הזוג שלהם ,כך הם יותר נהנו והגיעו לפורקן והם המשתתפים

אינם מאמינים, שנהגו בהם ממש כך במיאוס.

החיה שבלב הוא ספר אלים ,אשר אינו נותן מנוחה. ייאוש, כאב, סאדו מאזו

משמשים בו בעירבוביה. כנראה שאהבה היא פולחן וזה לפי המשורר עבודה.

ולא העבודה לפי א. ד. גורדון  וגדודי הסוסים והפרדות מתחילת המאה של היישוב בארץ.

אמרה שמך

עמוד 43

 

אמרה: שמך איני רוצה לדעת

רק על בשרך ארכב בחשק

עת ליל שדמות בלפידים יואר.

בליל מזרע קדוש, לצליל אבוב ותוף,

אצלח גלי גברים על כרס אדמה;

'האי-האי' אצהל, בשיר צוחות נשים,

בשיר קדוש של אחוות הסוס.

 

אך הוא, נואק בזרמתו תחתיה,

מרעיד, לופת מתניה

ומבטו אליה, גואה ארובותיו.

 

אמרה: 'שמך'

– ענה לה כשכור –

'איני רוצה לדעת…'

 

הן כה דברה האם,

הן כה לומדה בשיר:

מה לארץ

שם ענן עובר

אשר בהמטרו תפרה

ורוח תשאנו…

 

עם זאת יש בספר גם שירים שונים מאוד מאלו

זמר ישן

ע' 81

גם בקלה שבפרידות יש צער;

מראה אשר היינו וחלף

נושר מעל עינינו ואיננו,

עורם על החזה עוד סתיו.

 

גם בקלה שבפרידות יש צער,

אך עת שני אוהבים יפנו איש לדרכו

בוער ולא אוכל, עקור אך לא משורש,

הלב כבד מנשוא.

 

גם אם חלקנו יחד בצל אילן בדרך

עברו חיינו אלה כמו צל,

ואם בנוף שקיעה חלקנו אושר

איתו שקעה שמשנו

אל קרב ים אפל

 

אך בעטוף הדמדומים, בשוך הרוח

אי שם, אי מעבר לאור הנחשך,

בסוב עיננו את אופק שמיה

מתחת שמורות ערפל תפקח:

 

עוד הרוח ביער, הצל בעלוה,

ובנוף שקיעה שאיננו שוקע

נפרד לאין קץ אהבה

 

כשאמיר אור מרסן את עצמו זה מצוין, אם כי זה עדיין בגבולות הקיטש. אנחנו

ילדי שנות השבעים והשמונים, צר לי לומר לא נבין ספר זה . לא את האלימות

הזוגית השרויה בו וחוסר האונים של המשתתפים/משתתף , המשורר עצמו בפולחן הזוגיות.

לא הופתעתי כלל לקרוא  את הרשימה החיובית של מר ארז  שוויצר על אמיר אור  בעיתון הארץ, מאחר והקונצפסט הביזארי של ספר זה מתאים כמו כפפה לקונספט הביזארי של מדור הספרות   של עיתון הארץ ועורכו הביזארי הקיצוני  מר ציפר.

הספר החיה שבלב  יצא לאור אצל האדון היקר והמכובד רפי וייכרט.

להלן , מספר דברים שרפי וייכרט אמר בהיסטוריה על אור ושירתו. חוברת עכשיו 67/68  2002 .

עמוד 314

בתפקידו כעורך, מאפשר אמיר אור את המפולשות הרדוקטיבית  הזאת גם למשוררים שאת שיריהם הוא מפרסם בחוברות הליקון ואת ספריהם הוא מוציא בהוצאת ספרים שליד כתב-העת האנתולוגי. גם משוררים שהיו זהירים בשפתם מקבלים עליהם את תפיסת הפלורליזם של אור ושל הצהרות טריוויאליות בנוסחים שיריים, לפעמים אף תוך חיקוי שירת אור עצמו, ומפיקים במסגרת שירתם

זו תוצרים שרחוקים ממיטבם. אמיר אור אוהב שירה ומכיר שירה, אולם נראה כי רוחב אופקיו והיכרות עם שירת העולם לדורותיה מונעים ממנו לראות את ההירארכיות ואת ההתרחשויות הממשיות בשירה הישראלית החדשה, ולהבחין בין איכויות מעולות לתכונות ירודות. ריבוי סגנונות שאותו הוא נוקט בכתיבתו ובפעילותו הספרותית מאפשרים, לא פעם, פירסום של יצירות משוללות ערך (וכבר כתבתי על כמה דמויי-משוררים שדבריהם פורסמו בחוברת הליקון אשר הוקדשה לנושא המיתוס; ראה רשימתי 'מגדולה מיתית עד מי השיר', 'מעריב', תרבות וספרות 5.7.1996 ).

כתיבה, עריכה ופירסום הן מלאכות שיש להקדיש להן   לא רק זמן ומשאבים, אלא גם מידה רבה של חומרה והחמרה, שחסרות לאמיר אור. אם להשתמש במילותיו של אמיר אור עצמו, שירה או חווייה שירית, איננה יכולה "לקרוא לזה 'אי הבנה' – ולאותת בצד הכביש/ לכח כתם שחולף בזווית העין: קח אותי." עמוד 54 מהספר של אמיר אור 'שיר'. מה חבל שאין הוא שועה לאזהרה זו.

עד כאן צטוט מדבריו של האדון המכובד רפי וייכרט מתוך רשימה המתפרסת על פני 3 עמודים.

המלצה : ששני המשוררים רפי וייכרט ואמיר אור יגישו את הספר החיה שבלב מתנה לילדיהם

לכשיתבגרו.

פסק הדין

לחובבי אמיר אור בלבד.

אבל לא לאף אחד מלבדם.

 

ראו גם

המיתוס של אמיר אור

החיה שבלב מאת אמיר אור 

אמיר אור בויקיפדיה

 

 

אלי הירש על החיה שבלב

אמיר אור .תצלום דודו בכר.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • ווהאו  ביום אוגוסט 30, 2010 בשעה 7:36 pm

    איך יואב עזרא העיז לומר את הדברים? באמת אומץ לב ואתה יודע מה אלי אשד, הפעם אני בצד של יואב עזרא. לומר את האמת ספר ביזארי לכל הדיעות.

    • רונן  ביום מרץ 18, 2011 בשעה 4:21 pm

      הבנת הנקרא אנשים!
      אולי רוני סומק יאיר לכם את העיניים עם הפרשנות המדוייקת שלו?
      מה עשה רוני סומק? קרא עד סוף השיר כי במקרה ולא שבמקרה הופכת השורה האחרונה את משמעות השיר על פיו:)

  • תקראו בוואלה חדשות  ביום אוגוסט 30, 2010 בשעה 9:16 pm

    ילדה בת 8 נמצאה עירומה ובוכה בבית קברות. נעצר חשוד בן 37 בחשד למעשים מגונים. את הידיעה הביא , אופק עיני.

    • יהודה ויזן ועודד כרמלי  ביום מרץ 20, 2011 בשעה 2:34 pm

      גם לא מבינים גדולים. הספר של אמיר אור מעורר מחלוקת מאחר והוא בתפר בין המקובל לדחוי.

  • שמתם לב  ביום אוגוסט 31, 2010 בשעה 6:23 am

    שם השיר על התחת…'הו'. יכול להיות שאמיר אור עושה כאן הומז' לחוברת 'הו', הביזארית לא פחות?

    • אחד שגם חושב  ביום אוקטובר 4, 2010 בשעה 8:51 pm

      יואב עזרא, אתה פוליטרוק. מה קישקשת פה? פשוט טמבל שלא מבין שירה

  • ראיתם  ביום אוגוסט 31, 2010 בשעה 11:51 am

    מקרה נוסף, שני ילדים הרגו מבוגר בן 60 בגלל סיגריה. סדום זה כאן.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום אוגוסט 31, 2010 בשעה 2:08 pm

    כל הכבוד!

  • כואב לדעת  ביום אוגוסט 31, 2010 בשעה 3:37 pm

    אותי לימדו, שאנשי רוח אמורים להיות מופת לפני העם ולא להיות בתוך הסחי והרפש של העם. מוזר מאוד, שאילו הם הגיגיו של אמיר אור ואפילו כואב לדעת , שכך הוא חושב.

  • ליואב עזרא  ביום אוגוסט 31, 2010 בשעה 4:38 pm

    ההבחנה שלך בשיר קרקס, שבעצם הילדה היא זו שמדברת, 'אמרה וירדה על ארבע' כל-כך מדויקת. אמיר אור מתעתע פה את הקורא ניתן לחשוב שיש כאן ילדה שלישית, כשכל הפנטזיה היא הילדה עצמה.

  • לשבע צר לי  ביום אוגוסט 31, 2010 בשעה 4:54 pm

    לא הבנת דבר מהשיר, המשתתף בשיר קנה ילדה ושוט . כעת המשתתף והמשתתפת מתכוונים להתעלל…הבנת.

  • נטלי גוטמן  ביום ספטמבר 1, 2010 בשעה 9:53 am

    לשפוט? זה קל מדי, אולי אור רק פרסם עבורכם ובמקומכם חלון ראווה, ובו מצאתם את מה שחלק גדול מן המשותקים בארץ חש מכל הסיבות הטובות של חייהם ?..
    הלא גודש של חשיפת פריצות ויזואלית בשיריו כמו גודש של אי-שתיקות אנטי-רומנטיות בערוצי התקשורת, באמנות הקולנוע והתיאטרון!יום-יום צומחים על זה פרחי רוח חסרי דמיון- חתולים וציפורים ללא פרווה ופוך, חבל כל כך עליהם

  • ליואב  ביום ספטמבר 1, 2010 בשעה 4:07 pm

    ציטוט דבריו של רפי וייכרט, פשוט 100 . אין מילים.

  • גיורא לשם  ביום ספטמבר 1, 2010 בשעה 5:40 pm

    למי שכואב לו לדעת:
    משוררים הם משוררים ולא אנשי רוח.
    יש משוררים בודדים שעשויים להיות רוח כשם שמרבית אנשי הרוח אינם משוררים.
    הדרישה ממשורר להיות איש רוח היא בלתי ריאלית.
    משורר הוא, קודם כל, אמן, אמן המלה.
    איש רוח, הוא אולי "אמן הרעיונות". קאנט, למשל, מגדולי אנשי הרוח מאז ומעולם, כתב גרמנית כמעט קלוקלת.

  • נטלי גוטמן  ביום ספטמבר 1, 2010 בשעה 7:13 pm

    תודה לגיורא לשם על הבהרת מושגים מעניינת

  • גיורא לשם  ביום ספטמבר 1, 2010 בשעה 8:20 pm

    ולנטלי,
    תודה על המחמאה
    ועמה, שנה טובה!

  • לגיורא לשם  ביום ספטמבר 2, 2010 בשעה 5:26 am

    על פי מילון אבן שושן,
    איש-רוח, אדם העוסק בדברים עיוניים-רוחניים – בתורה, במדע, במחקר, בשירה, בספרות וכדומה.

    לגיורא לשם, אולי תפנה למשרד החינוך ותמציא מילון משלך, עם הגדרות חדשות.

  • גיורא לשם  ביום ספטמבר 2, 2010 בשעה 7:45 am

    שירה אינה עיון רוחני אלא מעשה אמנות.

  • לגיורא לשם  ביום ספטמבר 2, 2010 בשעה 8:05 am

    אז תפנה בטענות לאבן שושן או לחלופין לאקדמיה ללשון. אתה יותר מהם.

  • עמי  ביום ספטמבר 2, 2010 בשעה 8:49 am

    כמי שכותב בעצמי שירה:
    השירים המצוטטים כאן נשמעים לי כמו פורנוגרפיה שירית
    והכי גרוע הוא שמה שאתה קורא הוא מה שאתה גם מקבל
    אין כאן שום שאר רוח ושום מחשבה מאחורי המילים…
    מה שמעניין הוא שהיא הזה מתיימר לחנך דור של משוררים
    שכולם מן הסתם יכתבו כמוהו.
    לא הכרתי קודם את שירת אמיר. זה ממש מפתיע אותי כי חשבתי שהוא משורר הרבה יותר טוב.
    אבל אם זהו המבחר המייצג של שירתו זה נראה לי ממש גרוע.

  • לגיורא ועמי  ביום ספטמבר 2, 2010 בשעה 9:03 am

    לגיורא לשם,
    המשורר דנטה, איש רוח נקודה. המשורר שייקספיר, איש רוח נקודה.
    המשוררים שכתבו את ספר תהילים , אנשי רוח נקודה. המשורר שכתב את שיר השירים, איש רוח נקודה. המשורר שכתב את קוהלת, איש רוח נקודה.
    המשורר שכתב את 'החיה שבלב' לא איש רוח ולא משורר.
    לעמי,
    היישר כוח.

  • גיורא לשם  ביום ספטמבר 2, 2010 בשעה 10:44 am

    ההערה שלי אינה מתיחסת כלל לשריתו של אמיר אור.
    אדם יכול להיות איש רוח שמעיין בשירה בלא להיות משורר ואדם יכול להיות משורר בלי להיות איש רוח.
    וגם את מלון אבן שושן כדאי לקרוא בתשומת לב רבה יותר.
    דנטה אכן היה איש רוח ומשורר. שקספיר היה מחזאי ומשורר אולם קשה לומר שהיה איש רוח.
    מרטין בובר היה איש רוח. האם היה משורר?
    ההבחנות האלה כדאיות לא משום שהן מביאות רווח כלכלי למישהו, אלא משום שהן מבהירות יותר את אופן החשיבה והיצירה ואת ההבדל בין הגות לאמנות.

  • דוחה...  ביום ספטמבר 2, 2010 בשעה 11:05 am

    לכנות את התחת של האשה ואני אשה שיושבת בעזרת התחת שלי וכותבת, סטייק נשיכות. ולהשוות ילדה או אשה לדוב עם שרשרת, דוחה.
    פעם ראיתי בטלויזיה איך מאלפים דוב עם שרשרת. קושרים רסן ושרשרת לאף ומושכים, עד שהוא מתעלף מכאבים.

  • לנטלי גוטמן  ביום ספטמבר 2, 2010 בשעה 12:25 pm

    את כמו ציבור מכחשי השואה. כל השירים בספר 'החיה שבלב' כותבים בגוף הראשון והם סצינות של המשתתף בהם, שהוא המשורר עצמו. אל תנסי למכור לנו שום חלון. בסוף עוד תטעני שמישהו אחר כתב את השירים ולא המשורר.

  • ליואב עזרא  ביום ספטמבר 2, 2010 בשעה 2:17 pm

    אתה גאון.
    אהבתי איך שאתה משחק באור ושירתו, כשלבסוף מי שמחסל את שירת אור ופועלו זה המוציא לאור שלו, רפי וייכרט בכבודו ובעצמו. פששש… רשימה גאונית, יואב עזרא אתה מכצוען, כמו במשחק חיסול, מהסרטים.

  • אסון  ביום ספטמבר 2, 2010 בשעה 3:41 pm

    ב- 1982 פורסם בעיתון 77 השיר הפרובוקטיבי 'תפילין' של יונה וולך. שיר בו היא מתארת כיצד היא המשוררת מזדיינת.
    ב – 30/3/1982 נמצא בחוף הים בת"א ראשה הכרות של נאוה אלימלך בת ה- 11 עטוף בשקית ניילון. על פי המשטרה היא כנראה עברה התעללות מינית ופיזית טרם מותה.
    שנים לא הצלחתי לקרוא את הזבל של יונה וולך.
    כנט שאמרו למעלה סדום מזמן נמצאת כאן. גם משוררים/משוררות.
    דומה כי אם משורר/משוררת יכתבו שיר על נועם הליכות נימוס ודרך ארץ
    הם ההם הפושעים. הם על פי ההערצה המעוותת של התקשורת לא 'חיים נכון'.

  • דן מירון  ביום ספטמבר 2, 2010 בשעה 8:11 pm

    יואב עזרא ביקורות השירה נהדרות, אתה מוכשר באופן אינטואיטיבי מעורר קנאה, דן מירון.

  • נטלי גוטמן  ביום ספטמבר 2, 2010 בשעה 8:13 pm

    האסון כבר קרה. הגיוני, גם יונה וולך הרשתה לעצמה לא לדאוג לקוראיה ולגורל הרוח…זו החידה שעוד אפלטון ניסה לפתור: מיהו המשורר האמתי, שאל. והגיע למסקנה, כידוע, שאמן זה מקצוע מסוכן למדינה, כל עוד הוא לא תובע מעצמו חשבון נפש מקצועי כמודע וכער להשפעתו הגורפת על ילדים והמוני עם… כדבריו. זכותו היא חובתו, אמר.
    מה הצלחנו לקדם לתרום ולהבהיר מאז? האסון הוא עתיק ימין וחוזר על עצמו גם במדינת היהודים.

    מישהו כאן מצא "חלון" בדבריי, אז לצערי, אין לאמנים "חלונות", ואף מבקר לא יוכל לחפות עליהם לאור התוצאות האקטואליות שהחברה הגיעה אליהן, בהשפעת אמני הרוח ללא-הרוח האמתית לפי המילון האפלטוני. נדמה לי, שגיורא לשם ניסה כאן להצביע על המושג הבעייתי זה.

  • מספר 666  ביום ספטמבר 2, 2010 בשעה 8:17 pm

    איזה שהוא מתחזה טיפש ( אולי אותו אידיוט שנוהג להתחזות ליואב עזרא תחת כל עץ רענן ? ) השאיר למעלה הודעת התחזות לדן מירון
    אני משאיר את ההודעה הזאת רק כדי להודיע :
    כל הודעת התחזות מפגרת כזאת תימחק להבא מיידית.
    תודה.

  • ד.  ביום ספטמבר 2, 2010 בשעה 10:18 pm

    הביקורת של יואב היא קולחת וקולעת. השירים האלה הם מאכזבים את קהל הקוראים של אמיר אור. אני שואלת, מה מטרתו של אור לפרסם
    שירים נחותים באיכותם? ומדוע חבריו לא מנעו את הפירסום – במידה
    והוא אינו בעצמו מסוגל להבחין בשירים הטובים שלו לבין שירים
    לא אסתטיים. אולי מתוך קינא או רצון להכשילו? הייתי רוצה לקבל תשובה או תגובה ממנו. הוא אדם פיקח ומתוחכם מדי ליפול לתוך מלכודת
    של אגו מנופח במימדים של 3 או 4 יבשות.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום ספטמבר 3, 2010 בשעה 6:59 am

    נהדר.

  • לדפי קודיש  ביום ספטמבר 3, 2010 בשעה 8:41 am

    הכיצד דפי קודיש הזכורה לטוב כבחורה דעתנית, נתנה יד לדבר הזה, מוזר. יתכן שחיים במחיצת בינוני אך פעיל ונמרץ שיבושו את דעתה של דפי קודיש הזכורה לטוב.

  • קורא כלשהו  ביום ספטמבר 3, 2010 בשעה 5:24 pm

    אני דווקא מעוניין לשמש "פרקליטו של השטן" בהקשר הזה. וזה פשוט מאד. אין צורך להיות חובב סאדו-מאזו או ממעריציו של אמיר אור כדי להבין כי בסיפרות ובשירה ובכלל ב"עולם הרוח" לגיטימי לחשוף ולדון כל רגש ודיעה. הבעיה היא לא עם ביטוי בדיבור (בכתב או בע"פ) של תחושות, כי אם ביישומן ובפרט ללא הסכמתו של אדם אחר. להלן "הקורבן". דומני שאפשר להבין כי המשותף לרוצחיו של הנווד מירושלים ולחוטף הילדה הוא חוסר שליטה עצמית. לבוא ולטעון כי אנשי הרוח בחברה מעוניינים שמושג השליטה העצמית האישית יבוטל זו שגיאה גדולה מאד. אפילו המרקיז דה סאד, שאין לי כל שמץ של סימפטיה אליו, דגל בעקרון ההסכמה. אז אנא, קצת חשיבה מורכבת.

  • נטלי גוטמן  ביום ספטמבר 3, 2010 בשעה 6:11 pm

    לפרקליט המורכבות תודה. בעצם כוונות טובות הן נכס של כל משורר, מטבעו! לא ניתן לתרגם את ביטויו לשפת הסתה לפעולה הרסנית…
    אם כן, הבעיה היא לא אצל הכותב על הפנטזיות שלו, אלא אצל מי שבחשיפתו למילים מתנגנות של שירה לוקח את זה לעצמו כמידע, או שגרוע מזה, כמסר חינוכי…
    אז את מי לרסן? ואת מי לסלוח?
    איך ליצור רפואה מונעת למי שלא רוצה להתרפא?
    ומדוע המשורר אמור להיות אחראי על הדור שלא מיומן בתפיסתו של הרוח הטובה, בין כל יתר פיתויים שמיעתיים וויזואליים?

    אין מספיק מחקר על כך, נדמה לי.

  • קורא כלשהו  ביום ספטמבר 3, 2010 בשעה 7:10 pm

    לנטלי גוטמן שלום: בסופו של דבר עלית על המסר שבכוונתי להעביר. ברשותך אעתיק ואדביק את השורה הרלוונטית מתוך תגובתך:
    "ומדוע המשורר אמור להיות אחראי על הדור שלא מיומן בתפיסתו של הרוח הטובה, בין כל יתר פיתויים שמיעתיים וויזואליים?"

    זהו אותו טיעון שאליו כיוונתי.

    לאמיתו של דבר לא חסרים מחקרים על השפעת המדיה על בני נוער. בשנות ה50 למשל היו טיעונים על כך שקומיקס ובפרט קומיקס הקשור לאימה, מעוות את נפש הנוער. הסיבה לכך שטיעונים כאלה לא עמדו במבחן הזמן, היא כי בכל תקופה אמור האדם להבין שחברה לא יכולה להתקיים אם אנשים יישמו כל מחשבה שבראשם, ומצד שני אין דרך להשתלט על מחשבות. כך שהפתרון הוא שליטה עצמית.
    אגב, האמנם יש מישהו שחושב שרוצחים ואנסים באמת שואבים את השראתם מאמיר אור ויונה וולך?

    אני חרד יותר ממבקר שממנה את עצמו למשטרת מחשבות מאשר ממשורר שמתעל את מחשבותיו אל הנייר.

  • הכשרת השרץ  ביום ספטמבר 4, 2010 בשעה 7:36 am

    למה לרצות להיות הפרקליטים של השטן? כשאפשר פשוט להיות מליצי יושר.
    אולי פשוט תאמרו או תהיו מליצי יושר, מי הילדה/נערה שהיוותה את ההשראה לשירים הנזכרים למעלה, זכותינו ציבור הקוראים לדעת, כשם שחוקרים חקרו וגילו שהילדה בספר 'עליסה בארץ הפלאות' היתה ילדה של חברי הסופר.
    פעם לפני הרבה מאוד רפי וייכרט אמר שאמא שלו בתחילת הדרך עזרה לו לקחת ספרים לערבי שירה ותערוכות. אני שואל, את האמא של רפי וייכרט
    הילדה/נערה המתוארת למעלה בשירים וקיים עליה למעלה שיר מלא על חור התחת והחור, והיא ילדה/נערה לאחר מכן יורדת על ארבע.
    זה שיר על נכדתך. במידה ואמא של רפי וייכרט תאמר ובודאי תאמר השיר הנ"ל הם לא שירים על הנכדה שלי.
    אז מה זה שירים על הנכדה שלי, או הנכדה של מישהו אחר.
    כל עוד התשובה היא ערטילאית, והילדה היא ילדה כלשהי העוברת כעת סתם ברחוב ועלולה ליפול לאיש עם מחשבות אכזריות מהסוג של המשורר והעורך שלו, אז זה הכשרת השרץ.
    כל אבא בר דעת רואה כאילו הוא עצמו כתב את השיר לבתו 'שמרי נפשך' של אלתרמן.
    ואני מוסיף שמרי נפשך בתי מהכשרת השרץ.
    אולי בעצם המשורר כיוון לעיתונאיות ומשוררות ומדריכות מבתי ספר לשירה.
    הילדה/נערה היורדת על ארבע ואחר-כך חור התחת מונצח בשיר .
    זו עיתונאית מעיתון הארץ, מיה סלע. אולי הילדה/נערה המשווים אותה לדוב עם שרשרת כמו בקרקס זו ליסה פרץ עורכת גלריה.
    אולי זו אגי משעול , אורית גידלי, עירית סלע, הדסה וולמן, מירי פז, שולה גלבוע, ענת לוין , שולמית אפפל.
    כל עוד לא נדע והכונה של המשורר, שזה שיר אולי על הילדה/נכדה שלי, אז זה הכשרת השרץ.
    איך אפשר להניח את הספר הזה לצד ספר של רחל המשוררת. זה כמו להניח נחש בחנות של חיות מחמד.
    שמרי נפשך בתי מהכשרת השרץ
    מהספר המהדיר מחשבות נלוזות
    שאולי במקרה את הבאה בתור
    להתעללות המזויעה הבאה.

    בספר השירים לדר, שרפי יכניס את השיר 'קרקס' כנספח. תשורה לקורא

  • נטלי גוטמן  ביום ספטמבר 4, 2010 בשעה 8:17 am

    לחושש האלמוני:
    ראשית, לפי המחקרים הידועים, סרטי אימה כמו גם סיפורי אימה מסורתיים ואהובים מילדותנו רק מחזקים את החזק והבריא בבפשו. ומי שנושא פחדים וגידולים נפשיים ממאירים, מי שגודלת בתוכו מחשבה פדופילית, למשל, אינו זקוק לעידוד מכל סוג וצורה.
    לכן, לא זה העניין שמטריד בכתיבה דמוי יונה וולך. בייחוד לאור העובדות הבלתי-ניתנות לערעור שאליס מארץ הפלאות לא נזקקת להגנה ממחברה הפילוסופי האוהב של לואיס קרול. ואפילו "לוליטה" של נבוקוב מעשירה את עולמינו הצר בחכמה ומאפשרת לרכוש לקוראיה יחד עם זהירות מפוכחת, הבנה על מקור האמנות בנפש האדם…

    ובכן, השאלה המתנוססת באוויר ללא מחקר, לדעתי הצנועה, היא אפלטונית במקצת- האם לצנזר את מדינותינו הדמוקרטיות מאמנות, או , אולי לתת לדור הקוראים של פיסבוק כלים לצוד את המיטב בים הסוער, דווקא, בזכות החופש המוחלט משהו?…

    שנית, הכינויים הטוטליטריים שיד אלמונית שולפת בקלילות מוקצפת, לעולם לא ישיגו מטרה טובה בחינוך ילדינו-נכדינו. ואני נוטה להסכים עם דוברי הקודם שהמבקרים שלא ערים למורכבות החיים עצמם עלולים לנחות על ראשים צעירים ורכים בדיוק במקום הפגיע…

  • לנטלי גוטמן  ביום ספטמבר 4, 2010 בשעה 8:46 am

    משורר/משוררת שיכתוב את השיר הבא לדעתך יזכה להערצת התקשורת של הארץ

    אהבת הזולת

    התעוררתי בבוקר מוקדם מהרתי לעבודה
    האוטו היה אצל אשתי לשעבר
    בדרך ראיתי זקנה בקושי רואה
    מנסה לחצות את הרחוב
    אבל אף נהג/נהגת לא מאפשר לה לעבור
    אז למרות שמהרתי עצרתי
    את התנועה ברחוב ואפשרתי לה לעבור
    כשנפרדנו היא נשקה לי את היד
    כשחזרתי הביתה מיום עבודה
    ארוך ומפרך
    שכנה נוספת
    עולה חדשה היתה בפתח הבנין
    ראיתי אותה אוחזת את המכתבים מהדואר הפוך
    היא לא יודעת עברית
    בתנועות ידים ושפתים
    ועברית עלגת היא אמרה
    שנתקו לה את החשמל והמים
    אז מהר צלצלתי לחברת החשמל והמים
    ובעזרת הכרטיס האשראי שלי
    שלמתי במקומה לבינתים
    את החשמל והמים
    ועוד ספור על ילדה
    שלא יותר מתשע שמונה
    הילדה המתוקה של השכנים
    התקשתה בלימודים
    אז בטלפון אחד סדרתי לה מורה
    בת של חברים
    אולי לרגע תחשבו
    שאני סופרמן
    אבל לא , שתדעו לעולם
    בחלוף צוקים ועיתים
    תאמרו הייתי אדם
    ואני מוסיף אולי רק
    סתם אדם

    איש לא יזמין משורר מהסוג הזה ויהדיר אותו
    בנועם הליכות נימוס ודרך ארץ

  • גיורא לשם  ביום ספטמבר 4, 2010 בשעה 9:12 am

    יש כנראה אנשים שהצדקנות המוסרנית משבשת להם את השכל.
    לפי התיאוריה שלהם כל מי שיקרא את "החטא ועונשו" יילך לרצוח זקנות!

  • לגיורא לשם  ביום ספטמבר 4, 2010 בשעה 9:21 am

    זה ממש נכון. כבר אמרו פעם חוקרים בתורת הנפש.
    מחשבות נלוזות הורגות , לא רובים.
    בהמלצת פסיכולוגים לחינוך קיימת ההגבלה על סרטים כלשהם.
    פסיכולוגים מזמן כבר אמרו, שתרבות ,סרטים ,ספרים וכדומה המהדירים את הרוע ,האימה, הרצח, האונס, ההתעללות בילדים, בילדות, בזקנים, בזקנות,משחיתים את נפש הילדים/הצופים.
    בגלל זה נחקק חוק איסור הגבלת הגיל על יצירות שונות.
    גיורא לשם אתה מפתיע בחוסר הידע הזה, בדרך כלל אתה יודע הכל.
    אתה יותר מפרופסורים ודוקטורים למרות שאין תואר פרופוסרה ודוקטורה כלשהי.

  • הכותרת הכשרת השרץ נהדרת  ביום ספטמבר 4, 2010 בשעה 9:47 am

    פשוט נהדרת. הכשרת השרץ. בעינים שלי כל משגיחי הכשרות בזויים ונאלחים והם מכשירי השרצים. הכשרת השרץ…כותרת נהדרת.

  • ירדנה אלון  ביום ספטמבר 4, 2010 בשעה 10:07 am

    משהו בשירה של אמיר אור בחומרים שהוא מתעסק בהם מזכיר לי קצת את חזי לסקלי שמשום מה גם אותו נהוג היה לכנות משורר.

  • גיורא לשם לא נקי כפים  ביום ספטמבר 4, 2010 בשעה 10:08 am

    צר לי לומר את זה, שהרי הוא מנסה להגן בכל דרך על חברו, שסרח רפי וייכרט. גיורא לשם, ציבור הקוראים של אלי אשד מבחין, בכך שאתה מנסה להשתטח על הגדר למען חברך רפי וייכרט, אל תחשוב לרגע, שהציבור טפש.

  • לירדנה אלון  ביום ספטמבר 4, 2010 בשעה 10:15 am

    אני עפר לרגליך. האחות הלוחמת אצילת הנפש.
    שמך עוד יהדהד בשערי הנצח.
    ירדנה אלון,
    שהיתה למען אחיה ואחיותיה העשוקים אור גדול.

  • נטלי גוטמן  ביום ספטמבר 4, 2010 בשעה 10:44 am

    יותר מדי אח הגדול, פחות מדי ידע! חבל על מי שמחפש בדיון רציני זה מידע על מי שוכב על מי ומי משכיב את מי…
    אם נמשיך לחפש דרך בלי לפגוע באף אדם, אולי נצליח להגיע לילדינו המנוכרים והמבולבלים היום…
    אין פרופסור אמתי שלא ממשיך לגלות לעצמו את היבשת שוב ושוב, אדם מאבד מקצוע ברגע שהוא מפסיק לעסוק בו…

    השמרו לנפשכם מפסיכולוגיה מוקפאת בצנצנת.

  • לנטלי גוטמן  ביום ספטמבר 4, 2010 בשעה 10:53 am

    את פרופסור? יש לי פטיש רק לפרופסריות. במידה ואתה לא פרופסור , את שום דבר בשבילי, צר לי גוטמן זה הפטיש. פסיכולוגים אמרו לי ליצור פטיש בכדי לשרוד, אז יצרתי פטיש של פרפוסור

  • רינת מצליח  ביום ספטמבר 4, 2010 בשעה 11:05 am

    ליואב עזרא אהובי המשורר ששבר לי הלב, אתה ישעיהו הנביא, גדול המוכיחים של העם. יואב עזרא , אני שום דבר לעומתך בוא להפיח בי חיים. יואב עזרא, יואב עזרא, יואב עזרא…יואב עזרא

  • גיורא לשם  ביום ספטמבר 4, 2010 בשעה 11:11 am

    לנקיי הכפיים באשר הם:
    לא כתבתי מלה על שירתו של אמיר אור.
    כדאי לקרוא את הערתי על "החטא ועונשו" ולהבינה ככתבה.

  • גיורא לשם  ביום ספטמבר 4, 2010 בשעה 11:57 am

    ל"פסיכיאטר" שיודע הכל:
    אין שום חוק שמגביל קריאת ספרים.
    באשר לטענה שרובים אינם הורגים לא הייתי מייעץ לך לערוך ניסוי התיאוריה הזאת.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום ספטמבר 4, 2010 בשעה 1:54 pm

    יואב עזרא צודק, גם אני סקרן.
    חור תחת של איזו משוררת פועם ככה ומתנשף.
    פוףףףף
    אולי ליקיר בן משה הפתרונים.
    סתם סקרנות.

  • קורא כלשהו  ביום ספטמבר 4, 2010 בשעה 2:15 pm

    תסלחו לי כולכם, אבל לדעתי הדיון סטה משאלה פשוטה ולגיטימית למחוזות של שימוש ערטילאי-תחבירית בשפה המקשה גם עלי, כיוזם החלק הנ"ל בדיון, להבין את כוונתכם.
    בכל אופן: מי שיטרח לבדוק נתונים פסיכולוגיים של רוצחים ואנסים יגלה, שרובם הגדול לא היו מבתים שבהם נהוג היה לקיים ערבי סיפרות ושירה או דיונים על משמעויות מטאפיסיות בנובלה "ד"ר ג'קיל ומר הייד". ולחילופין, מרבית האנשים שאני מכיר שנהנו ואף חקרו אקדמית, למשל יצירות קלאסיות של תחום האימה הגותית, לא עטו על עצמם את גלימתו של דרקולה או יצאו לשחזר את עלילות ג'ק המרטש.

    העליה ברמת האלימות בארץ, שאני מסכים בכל לב שבמדינה קטנה כשלנו היא מכה קשה, יש לה סיבות ויש לפיכך צעדים אפשריים להאבק בה. אבל לבוא ולטעון שדווקא אנשי הסיפרות והשירה הם חלק מהבעייה או האחראים לה, לי זה נראה כמו תגובה היסטרית ובלתי הגיונית. במקום לשאול איפה היה המשורר התורן כשרצחו נערים נווד בירושלים שאלו היכן היו הורי הרוצחים או המשטרה.

  • קורא כלשהו  ביום ספטמבר 4, 2010 בשעה 2:20 pm

    ועוד דבר: אני אשמח להבין מדוע כל כך בטוח מחבר השיר "עזרה לזולת" ששיר כזה לא יזכה להערכה כלשהי בחוגי הביקורת. למיטב ידיעתי אין איסור על עיסוק בחומרים כלשהם בשירה, קל וחומר בחומרים בעלי קונוטציה חיובית.

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  ביום ספטמבר 4, 2010 בשעה 2:23 pm

    הנה אתה צודק ואני לא מתביש לומר זאת. אבל מחשבות שמשוררים מעריצים , משוררים שהם עצמם מושא להערצה, משפיעים על דורות שלמים , תסכים איתי.
    אמיר אור הוא דמות נערצת על כולם.
    משורר אדיר, במידה ואמיר אור היה רוצה לכתוב ספר שירה על נועם הליכות, נימוס ודרך ארץ ,הוא היה עושה את זה בדקה אחת שפויה.
    על כך הכאב, שמשורר נערץ, כאמיר מנתב את חוכמתו להערצת הרוע
    ולא הטוב .

  • חבל  ביום ספטמבר 4, 2010 בשעה 3:47 pm

    אחר-כך הן מופיעות בכל מיני מועדונים, כמו בלאס ואגס וכל העולם. על רקע המוסיקה של ג'ניס ג'ופלין SUMMER TIME ואז הקהל בוכה.

  • קורא כלשהו  ביום ספטמבר 4, 2010 בשעה 5:07 pm

    למשתמש האנונימי והבלתי מזוהה: כבעל תואר בסיפרות וכמי שקורא על הנעשה בתחום בארץ, צר לי לאכזב אותך (כל שכן את אמיר אור עצמו) אבל עד לרגע זה ממש לא ידעתי שהוא "נערץ על כולם" כולל בתוך מה שניתן להגדיר כ"קהילת חובבי השירה בארץ" אם אכן יש מושג כזה, ובניגוד למה שנהוג לחשוב, עדיין (תודה לאל!) מצבם של קוראי הסיפרות והשירה איננו נואש עד כדי כך שהם ימנו לעצמם משורר או סופר ספציפי כ"עגל הזהב".

    אם משקלן של הסיפרות והשירה בארץ היה משקל ראוי, סביר דווקא להניח שיצירתו של אמיר אור הייתה משמשת אמצעי לבחינה מחודשת של אגרסיות בראייה אנליטית והפנייתן מן האגרוף אל הקולמוס. אלא שלמצער, ויהא זה אמיר אור או יענקלה זלוטופולובסקי מירוחם- לא המשוררים קובעים את התרבות בארצנו.

  • נטלי גוטמן  ביום ספטמבר 4, 2010 בשעה 8:24 pm

    תודה לקורא כלשהו על הקו הברור בין טוב ורע.
    ואני בטוחה שנגיע לקולמוס ולא נצטרך לבכות עוד הרבה זמן ולהתחנן לתרבות אחרת

  • מספר 666  ביום ספטמבר 4, 2010 בשעה 8:53 pm

    עם כל אהדתי להבחנה ברורה בין טוב ורע כדאי להבהיר שכמה
    מהמשוררים הידועים של העבר היו רחוקים מאוד מלהיות צדיקים.
    פרנסואהנ ויון מגדולי משוררי ימי הביניים היה פושע ורוצח .
    בודליר יצר אסכולה שלימה של שירה שכל מטרתה הייתה להבהיר שהכללים הקיימים של מוסר בורגני אינם חלים עליהם.
    איש אינו מטיל ספק בגדולתו של בודליר.
    יח להצטער אולי שמשורר כל שהוא מודיע בהנאה על נטייתו לבחור בדברים שבעינינו אינם מוסריים אבל כל זמן שהוא לא מיישם במציאות דברים שהם בניגוד לחוק איני רואה סיבה מדוע אסור לו לכתוב על כך.

  • קורא כלשהו  ביום ספטמבר 4, 2010 בשעה 10:42 pm

    אלי, היטבת לסכם!

  • אולי זו הבעיה  ביום ספטמבר 5, 2010 בשעה 5:53 am

    אתם חושבים שהכל מותר והדף בגין איזשהו חופש מוחלט יכול להכיל הכל. עד לרגע שהאוכל המשורץ אותו בשלתם במשך שנים מגיע אליכם ממש לשולחן הבית ואז אתם לא אחת שואלים את עצמכם, אבל היכן טעינו?
    מילים הורגות. תכנים מעוותים משפיעים על ילדים ומובגרים.
    יש להטיל צנזורה. כיום לא חסרות יצירות של אנשים 'נורמלים' שניתן לקרוא, מאשר לקרוא יצירות של רוצח , של אנס או של אדם המהלל תכנים של אונס ורצח והתעללות.

  • נטלי גוטמן  ביום ספטמבר 5, 2010 בשעה 7:01 am

    הערה: הקו הברור בין "עשה ולא יעשה", שנטווה כאן אינו קשור לאיכות יצירת האמן, אלא לאיכות שיפוטנו ומבהיר אי-תועלת של "עגלי הזהב" בחיפוש אחר אמת, ואילו רק כאשר "משקלן של הספרות והשירה משקל ראוי" בתרבותו של הקורא, ניתן לערוך "בחינה מחודשת של אגרסיות בראייה אנליטית והפנייתן מן האגרוף אל הקולמוס", כדברי הקורא כלשהו.

    כך שבנושא העיקרי אנחנו עדיין חסרי אונים וחלוקים בנושא- האם האמנות נוטלת אחראוית כלשהי על חוסר מוסריות החברה…
    כתבה סינתיה פרילנד בספרה "זאת אמנות?"(יצא בעברית ב-2007):

    "אמנים בני זממננו העושים ביצירותיהם שימוש בדם,שתן,רימות וניתוחים פלסטיים, הם יודשיהם של אמנים מן העבר בבחרו בסקס, אלימות ומלחמה כנושאים ליצירתיהם…שתי המגמות אינן קוראות לאחדות… ואינן מעודדות את הצופה לחוות באופן מרוחק תכונות אסתטיות כמו יופי וצורה משמעותית. איזה תיאוריה חלה על יצירות קשות אלה?"

    שאלתה נוקבת למדי, והיה זה אריסטו שסיכם את הפילוסופיה היוונית הדנה בתחום, הוא טען כי דמותו של גיבור הטרגדיה לעולם אינה פגומה, כל עוד הוא לא דומה למדאה שרוצחת את ילדיה מתוך שיקול קר. להפך, יצירה אמורה להציג גיבור טוב שפשוט עשה טעות, מתוך חולשה אנושית, טעות שיכולה להיות הרת אסון… (שם)

    כואב אבל נראה רלוונטי גם היום- חולשות, פנטזיות אנושיות, כל דבר שמרומם ומפיל אותנו כאחד, אלו תכונות של יצירות אמנות המותרות והמסוכנות לאכילה, כל עוד אנו רוצים להתרגש ולהזדהות עם בני מיננו…אולם איסור מוחלט מטיל אריסטו על פולחן הכעסים והתבונה הקרה. והוא מוחק בבטחון גיבורים כגון מדאה שאומרת כך:

    "הכאבים מחצו אותי.
    ברור לי אילו זוועות אני עומדת לחולל
    אבל הכעס חזק משיקולים הגיוניים!"
    ( מתוך המחזה מאת אוריפידס)

  • יואב עזרא  ביום ספטמבר 8, 2010 בשעה 8:17 am

    שנה טובה. סליחה מכל מי שחושב שפגעתי בו לאורך כל ההיסטוריה. הספרות בחלקה הגדול היא חילונית, אבל אני יהודי. שנה טובה וסליחה, זה הכל צחוק.

  • ילדה  ביום אוקטובר 19, 2010 בשעה 1:42 pm

    מביטה במראת השיר והנה אני אותה ילדה.
    ולא יודעת אם אני קוראת בתגובות היתממות או אי הבנה. הנה אני אישה ועדיין תמיד ילדה, (מאיפה הבאתם שילדה היא ילדה בת חמש?באמת נראה לכם?)
    והנה כמו כל הבנות גם אני נולדתי עם שוט. ואנחנו יודעות להצליף לכם בלב. ואנחנו יודעות לרדת על ארבע ולשחק בכם משחקים. ואם תבדקו את הלב השבור שלכם, זה אנחנו שנשכנו בו והשארנו אתכם לדמם.
    ואם זה מה שחש המשורר מה"ילדה" הפרטית שלו מי אתם שתקראו לו סאדיסט? מכסימום מזוכיסט… כמו כל האנשים שנכנסים לאהבה וחווים כאב.
    ואתם? רק לא יכולים לתאר את הסבל הזה בכאלה מילים כי הוא משורר ואתם לא, ולא רק שאכלתם אותה בכאב, רק גאון ידע לכתוב באופן כזה שבסוף… עוד יכנו את המזוכיזם האנושי סדיסם.
    אז נכון, מי שלא מבין שירה לעומק עלול ליפול בפח המילים ולפספס את המשמעויות, אבל כולנו "מבינים גדולים באהבה" ובכל זאת עשיתם קרקס אחד גדול מהשירים האלה.
    למה? כי יהיה מאוד מביך להודות בפני עצמכם שחוויתם את החיה שבלב שלכם מובילה אתכם לכאב, ועוד יותר מביך לנו הבנות להודות שאנחנו 'ילדה עם שוט' , ובכל מקום בו אנו מגלות לב פתוח , נצליף בו.

    ועכשיו, תקפצו עלי, תסתרו את דבריי ותיתממו לפי התור.
    אני כותבת מהצד הכן שבי, ודברי אמת לא תמיד יפים או מתקבלים במחיאות כפיים.
    כך גם קרה לספר הזה כנראה.
    משום כך יודעת שאמצא בו יותר אמת ופחות קיטש, ואתם תמשיכו לכם לקשקש להנאתכם במקום לקרוא ספר טוב.
    ואני אמשיך לקרוא בכם את מה שאתם רואים בספר שאינו מעיד על היחס של המשורר לאהבה אלא משקף מי אתם, מה רמת ההבנה והכנות שלכם עם עצמכם, ומהו סף הקנאה שלכם.

  • נטלי גוטמן  ביום אוקטובר 20, 2010 בשעה 10:42 am

    בתמיכה לכותבת בשם ילדה, ובהמשך לדבריי שמחתי ממש להיזכר בברטולד ברכט שטען כי הפשע הבלעדי של הנאצים היה בכך שביטלו את האכזריות שבטרגדית תיאטרליות, מלאו את הבימות בשמחה ובצלצולים רומנטיים קלילים ובכך הפכו את היוצרות עבור הנפש – בזכות זה התאפשרה המציאות של השואה וכדומה לה, כל עוד בהצגות אמנות נשמה נפש הצופה לרווחה ולמדה לחיות טוב וירטואלית…בינתיים החיים הושמדו ביסודיות ובקלות ובכהות חושים, כך הרושם המוטעה לאורך זמן, כאילו,סיפק תנאים ואף תירוצים להשמדת האנושיות…

    כלומר, אמנות השירה והתיאטרון תפקידה להכיל את הרוע כדי לתת לדמיון לעבור את כל דרגות השיגעון שלו, שיוכל להכיל את הבילתי יעשה, שיכאיב לעצמו וירטואלית וילמד למצוא במציאות את התירוץ לטוב ויצור אושר מתשוקותיו לאהבה- אושר מילולי, פיסי, נשימתי…וכל זאת לעומת לדמיון האוניברסלי כל כך של פגיעה באחר…

    לאמיר אור הזכות גם לשורות כאלה:

    "בליל מזרע קדוש, לצליל אבוב ותוף,

    אצלח גלי גברים על כרס אדמה"…

  • חוה  ביום נובמבר 6, 2010 בשעה 8:43 am

    קנאה היא דבר נוראי. ואתה לוקה בה קשות וחמורות.
    לדאבוני אתה סוחף אחריך עוד אנשים, שמעבר לשירים שהבאת כאן אינם מכירים את הספר, וכמובן לא את שירתו של אמיר אור.

    השיר קרקס מצביע על הסתאבותה של החברה הישראלית על כל גווניה. ראה למשל פרשת גואל רצון. משיר שיש בו הרבה הומור ואנלוגיה על מצב החברה הישראלית הפכת את אמיר אור לישות שאינה קיימת במציאות, אלא במוחך הקודח.

    מה שבאמת מרגיז אתכם הוא עניין התקציבים, או הצלחתו של אמיר אור.

    האמן לי אני במקומו הייתי מגישה נגדך תביעת דיבה.

    לכל חוקר ספרות אין כל בעיה להפריך את עליבותך ואת טענותיך ולהציג אותך בכל מערומיך – בור ועם הארץ.

    לא אמיר אור הוא שיוצר פולחן, אלא פרשנויות מעוותות שלך ושכמותיך. ואולי אתה הוא הלוקה בכל הרפש שהשלכת על אחד מן המשוררים המבטיחים שלנו.

    טפילות אני קוראת לזה. ומה אתה בעצמך כתבת?
    ומי אתה בכלל – יצור כושל שכמותך.

  • כל הזמן רשימה זו חוזרת לככב  ביום מרץ 25, 2011 בשעה 4:19 pm

    די שתרד כבר. רשימה זו כמו כתם בלב הכותבים. לבעל האתר המכובד בבקשה להוריד רשימה זו . נא למחוק אותה , כואב לי הלב כל הזמן לראותה לנגד עיני.

  • רשימה נהדרת! מעוררת צחוק.  ביום מאי 17, 2011 בשעה 1:48 pm

    ?!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: