משה מוניס זילברמן ופרשת המצה הלא שמורה.

 משה מוניס זילברמן סבה של סבתי ידוע וזכור כמלמד אהוב במיוחד בישיבת "עץ החיים ". מה שידוע הרבה פחות הוא שבשלב מסוים בחייו בשנת 1891 הוא הסתבך בשערורייה לא סימפטית בגלל "מכירת מצות לא "שמורות " בחג הפסח שאותן קנה ושמהן על פי השמועה נהנה אפילו הרב הראשי של ירושלים ( וידידו הטוב של אביו ) שמואל סלנט.

השערורייה טואטאה לחלוטין אל מתחת לשטיח בירושלים אבל עיתונים בפולין וברוסיה דיווחו עליה בהרחבה.  עד היום הפרשיה נשמרה בסודיות בחוגי המשפחה. אבל  כעת לאחר שחלפו 120 שנה מאז ימי השערוריה  החלטתי לפתוח את הגינזך ולחשוף אותה לעיני הציבור.

( מקורות "על פי הבור- ר' משה בר"ר מוני זילברמן מ"יקירי ירושלים " ע' 77 נו

 סבה של סבתי  חנה וסרמן ( אישתו של יוסף זונדל וסרמן סופר וגנאלוג )    מצד אימה  אסתר , הוא משה מוניס זילברמן בנו של שמואל מוני זילברמן   (תרט"ו –תר"ע) 1856-1910מראשי הקהילה האשכנזית בירושלים ודמות מרכזית במלחמת האתרוגים שהתחוללה שם. (ועליה ראו במאמר כאן).  

שמואל מוני זילברמן אביו של משה.

  משה כונה רבי מוניס על שם אביו שמואל מוני שהתפרסם כגדול בתורה ועסקן ציבור גדול . משה התחנך ב"עץ חיים " ועסק לאחר מכן בהוראה בחצר החורבה " אחרי פטירת אביו מילא את מקומו בתור מלמד בתלמוד תורה "עץ-חיים" (החל משנת תר"ן-1890, ועד יום פטירתו). אף כאביו העמיד גם הוא תלמידים רבים הוא נשא לאשה את הניה שממנה נולדה לו אם סבתי ,אסתר ובזיווג שני נשא לאשה את בילה בת ר' אברהם פדרמן.

  משה זילברמן עצמו היה דמות בולטת הרבה פחות בקהילה מאביו ,או מחתנו הרב אליהו לנדא אביה של סבתי ,חנה.

 מאידך משה היה אחד המלמדים הידועים וככל הנראה גם האהובים ביותר בתלמוד התורה הירושלמי "עץ חיים" שפעל בחצר בית הכנסת "החורבה" מרכז הרובע היהודי בירושלים. על פי מאמר שפירסם עליו סבי יוסף זונדל וסרמן שנשא לאישה את נכדתו והיה תלמידו בילדותו הוא נודע כאיש נוח לבריות ( בהבדל גדול מאביו שכנראה לא היה כזה ) והתהלך עם תלמידיו כאב ורע.

משה זילברמן התגורר בשכונת "שערי צדק " ( השכונה המרוחקת אז במערב ירושלים ) .יום יום היה הולך ברגל מביתו עד לחצר "החורבה" וחוזר לביתו בלווית תלמידו משכונתו והסביבה.ההליכה בחברתו הייתה נעימה ומשעשעת .גם בני העשרים שידם הישיגה לשלם בעד נסיעה בעגל ה"ממחנה יהודה" עד לשער יפן בחרו ללכת ברגל בחברתו של רבי משה. הוא היה ידיד נפש הן למלמדים בחצר ה"חורבה" והן לילדי "החורבה",והכיר כל אחד מהתלמידים ,אותם ואת הוריהם ,עד הדור השלישי והרביעי לפניהם .מתעניין היה במצבו של כל אחד ,השתתף בצערו ושמח בשמחתו .כשנולד בן למזל –טוב לאחד המלמדים או השיא בן או בת ,התעניין לדעת את החסר והשתדל להשלימו ממקור זה או אחר.

סבי מספר בספרו  שהייתה לו "חולשה "למעשי צדקה וחסד ,ובייחוד למלמדים ולתלמידי ה"חורבה" .כאשר הנהלת תלמוד התורה "עץ חיים "התחילה להוציא לאור את "לוח דיני ומנהגי בתי הכנסת " בעריכתו של מזכיר המוסד אז ,אחר כך מנהלה עד יומו האחרון ,הרב יחיאל מיכאל טוקצ'ינסקי תמורתו הייתה קודש להנהלת תלמידי תלמוד התורה העניים ".נמסר התפקיד המפתח הזה לרבי משה ,והוא מלאו בנאמנות ומסירות . בהיותו בתפקיד משגיח –מפקח ,היה רבי משה יושב על פי הבור בחצר "החורבה " וכל מי שהיה זקוק לו ,היה בא אליו והוא היה מקבל כל אחד בסבר פנים יפות ,בידידות ובחיבה .עיניו תרו למרחקים ,כל מי שהיה עובר על ידו , היה מקדם את פניו בברכה .היה סוקר את כל אחד מהתלמידים "כבקרת רועה עדרו " מתבונן בלבושו ובייחוד בנעלים אשר לרגליו .חוזה היה לו עם סנדלרים אחדים בעיר העתקיה ,שהיו עושים לילדי "החורבה" נעלים חזקות במחיר מיוחד .בראותו ילד שנעליו קרועות וידע שאין יד הוריו משגת להתקין לו נעלים ,מיד היה קוראו אליו ,תוחב בידיו פתקה אל אחד הסנדלרים האלה ובה הוראה לתת לו נעלים.

הילד היה רץ בשמחה אל הסנדלר ושב עם זוג נעלים חדשות ,מראה אותן לרב י משה הוא בודקן היטב אם לפי מידתו. ובמוצאו הכול כתיקונו ,היה צובט לילד בלחיו בחיבה ומברכו "תיסוב ותכלה" ,אחר היה שולחו ל"חדר "ומצווה עליו ללמוד בשקידה .ולא לנעלים בלבד בשביל הילד דאג רבי משה בן רבי מוני ,כי אם גם לחולצה למכנסיים ולמעיל ,ביחוד למעיל חורף ,וכשהיה רואה ילד שהכרת פניו מעידה בו כי הוא רעב היה מיד שולחו עם פתקה לבית התבשיל ושם קיבל ארוחה חמה.

 ( כמדומה שבקטע זה יש זכרונות ילדות ברורים מאוד של סבי יוסף זונדל וסרמן יליד שנת 1900 שלמד בישיבת "עץ חיים "בילדותו ומן הסתם תחת משה זילברמן. סביר להניח שמה שתואר כאן אירע לו עצמו. ).

 עם רק זה היה כל מה שידוע על משה מוני זילברמן אז לא הייתי מפרסם עליו כתבה. למרבית הצער זה לא חומר מעניין באמת לקריאה. אבל ישנה פרשה נוספת הקשורה לחייו של משה זילברמן מראשית הקריירה שלו כמלמד ב-1891 שנים לפני שנולד סבי , שאותה לא ניתן למצוא במקורות הרגילים עליו .ודווקא היא מעניינת במיוחד.

פרשת המצה  הלא השמורה.  

כתבה מעליבה על משה זילברמן בעיתון "המליץ "  מספר 206 ,  ה-21 בספטמבר 1891 . ( החלק התחתון של העמוד הוא כתבה אחרת שאינה קשורה).

רוב בני הישוב הישן בירושלים היו אוכלים בחג הפסח מצה שמורה בלבד וגם אלה שלא היו מדקדקים ביותר באכילת "שמורה" בכל ימי החג היו אוכלים מצה מהסוג השני שנקראה "בלתי " היו זהירים לאכול בליל הסדר מצות שנאפו מחיטים שמורות מעת הקציר. הכנת מצה כזאת הייתה עולה כסף רב ועמל רב .

למצה השמורה קמו סוחרים מיוחדים רובם אברכי ישיבה או מלמדים וכך גם לקוחותיהם . נאמנים היו סוחרים אלה על הכשרות ומוחזקים אנשים ישרים שלא יכשילו את הרבים מחשש לחמץ.וליתר תוקף גם הישיגו תעודות מהבד"ץ בית הדין החרדי של ירושלים המעידות על נאמנותם וכשרות הקמח שלהם. משה זילברמן היה אחד מהם. אלא שבשנת תרנ"א 1891 קרה מקרה לא טהור בירושלים שעשה את כל העיר כמרקחה.

הרב שמואל סלנט .האם הוא קנה או לא קנה מצה שמורה ממשה מוניס זילברמן?

נודע שהסוחר משה זילברמן האכיל את הרבים במשך שבע שנים מצות "בלתי " במקום "שמורות " .וזאת כי מכר קמח לא שמור שקנה אצל המומר ברגהיים. הפרשה נודעה לרגל שערורייה שנייה –פשיטת הרגל של אותו משה זילברמן לכמה יהודים שמסרו לו את שטרות הכולל שלהם למכירה ( הוא עסק גם בסרסרות ) בשטרות אלו שילם משה זילברמן את חובו למומר בעד הקמח שחשובי העדה ובהם על פי הטענה לא אחר מאשר הרב המזרח אירופאי הראשי שמואל סלנט היו אופים בו את המצה השמורה שלהם.

 כשנתגלתה חרפתו של זילברמן לקהל העבירו אותו מחזקתו ,ולדברי כתב "המליץ" הענישו אותו באיסור למשך שלושים יום של עליה לתורה. העיתונות הירושלמית עברה בדרך כלל על כל הפרשה המוזרה הזאת בשתיקה.שהרי איש לא רצה להלבין את פניו של זילברמן יותר משכבר הולבן.

להוציא מקור אחד שהודות לו אנחנו יודעים על כך , סופר אלמוני אחד ( שחתם בשלושה כוכבים ) מסר את האירוע בפרוטרוט בעיתון "המליץ" ברוסיה הרחוקה ( גיליון 206 כרך לא יט בתשרי תרנ"א ). הסופר שלא במפתיע היה שייך לאותו כולל שאליו השתייך משה זילברמן ומן הסתם הייתה בקירבו טינה עליו ולכן האשים אותו בצבעים שחורים במיוחד .הוא אף האשים את הבד"ץ בית הדין החרדי שרק מפני כבוד אביו "הממונה שמואל מוני זילברמן נתנו לו עונש קל בלבד

כתוצאה ממאמר זה שמן הסתם עורר הדים רבים בעל פה בירושלים פרסם הבד"ץ גילוי דעת ב"המליץ" ( מספר 237 כט בחשוון תרנ"א ) שבו הכחיש את רוב העובדות שהביא הסופר במאמרו ( כגון זה שמשה זילברמן קיבל הכשר מהבד"ץ למכירת הקמח ושבין לקוחותיו נמנה גם הרב שמואל סלנט וכו' ). את עצם העובדה שמכר קמח "בלתי שמור " לא הכחישו .אבל ריככו במקצת את העוון בהדגישם שאת הקמח קנה לא אצל המומר ברגהיים ר"ל ,אלא מהאישה שפרה בעלת תחנה ברחוב חברון בעיר העתיקה.

העניין היה כל כך חשוב בעיניהם שהם טרחו לפרסם את ההכחשה הזאת של  הסופר רבי ליב בן אלימלך גם בעיתון "הצפירה "שפורסם בפולין ( תוספת לגיליון 240 שנה י"ז ר"ח ודש כסלו תרנ"א .

מכאן עד כמה שידוע לא הייתה שום שערוריה מעורבת בחייו של משה מוניס זילברמן .יש מקום להניח שסבי יוסף זונדל וסרמן שהיכיר את משה זילברמן הזקן בילדותו אף לא שמע על כך. שכן העניין מן הסתם הושתק בתקיפות.

אסתר בתו של משה זילברמן.

משה מוניס זילברמן נפטר בירושלים, ז' תמוז תר"ע (14.7.1910).בתו אסתר נישאלה לרב אליהו לנדא וילדה את סבתי חנה.

הרב אליהו לנדא ואשתו אסתר בתו של משה זילברמן יושבים .מאחריהם חנא ,בעלה יוסף זונדל וסרמן ,אחיה של חנה המו"ל יעקב לנדא , ואישתו .

ביבליוגרפיה

יוסף זונדל וסרמן"  על פי הבור- ר' משה בר"ר מוני זילבר" "יקירי ירושלים "   בתוך צאת מסלול  ע' 77

 דוד תדהר " "משה זילברמן " ערך באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו כרך 7 ע' 2936 -2937

פרקים בתולדות הישוב הישן : קובץ ממאמרי א. ר. מלאכי / ליקטה, גליה ירדני-אגמון - מלאכי, אליעזר רפאל, 1895-1961 - שם ההוצאה: הקיבוץ המאוחד

א.ר. מלאכי "קציר חיטים למצה שמורה " "פרקים בתולדות הישוב הישן " הקיבוץ המאוחד תשל"א

ראו עוד :

משה זילברמן באתר "גני"

תמונה ממלחמת האתרוגים

 מלחמת האתרוגים של שמואל מוני זילברמן

הרב אליהו לנדא ,חתנו של משה זילברמן

יוסף זונדל וסרמן הביוגרף של משה זילברמן ובעלה של נכדתו

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • תולדות ושורשים  On דצמבר 28, 2011 at 8:54 pm

    תודה אלי.
    זו פרשה מעניינית.

    רק חבל שלא העתקת את כל מה שנאמר בעיתונים הללו. קצת קשה לקרוא בהם.

  • מספר 666  On דצמבר 29, 2011 at 4:22 am

    הגדלתי את העמוד וכעת הוא ניתן לקריאה.
    החלק התחתי של העמוד הוא של כתבה אחרת ואינו שייך אבל לא ניתן למחקו.
    שתי התגובות שניתנו למטה הן זהות והתגובה השנייה קלה יותר לקריאה.

  • תולדות ושורשים  On דצמבר 29, 2011 at 7:50 pm

    תודה רבה.

  • מיכה כרמון  On ינואר 10, 2012 at 7:09 pm

    שלום רב .
    קראתי זה עתה בעניין רב את הרשימה לעיל. בין השמות יש איזכור של האשה שפרה.
    ברצוני להסב תשומת הלב שהחוקר ואיש ירושלים עו"ד שבתי זכריה בסיפרו : ' סיפורי
    חצרות ובתים בין החומות' הרחיב גם על דמותה של שפרה די מעלערקע – שפרה
    הקמחנית מרחוב חברון . שפרה הייתה גם 'דמות משנית חשובה' ברשימתנו : של
    רעייתי בתיה כרמון ושלי : 'הקבר הראשון במרחביה' שהופיעה באתר זה. רשימתנו
    עסקה בדמותו של יצחק אחדותי שקרא לעצמו בירושלים של ראשית המאה הקודמת
    בחתימתו להודעות בעיתון 'האחדות' בשם 'בן שפרה' והיה מוכר גם כ'שפרה'ס'.

  • מיכה כרמון לאלי אשד ולקוראים המתעניינים שלום רב .  On ינואר 11, 2012 at 12:31 pm

    שלום רב לכם.
    לאלי – איני יודע אם דווח באתר היידוע הבא : פרופ' יהושע בן אריה פירסם זה עתה את סיפרו החדש : ' ירושלים היהודית החדשה בתקופת המנדט – שכונות, בתים ואנשים ' , שלושה כרכים .בהוצאת 'יד יצחק בן צבי' , ירושלים. השקת הספר נערכה בראשון לחודש זה הספר מבוסס על המפקד של יהודי ירושלים בשנת 1939 – כ-80 אלף = כחמישית מיהודי ארץ ישראל אז
    ( התפקדו בפועל כ – 75 אלף ) המפקד הוא רק של התושבים היהודים ב י- ם החדשה על החשיבות ההסטורית של המפקד מספטמבר 1939 , כותב בן אריה במבוא ( ' המפקד ' לא של יהודי העיר העתיקה…) לכל משפחה או / ו הבודדים רשומה הכתובת וכן מס' הנפשות בביתם … עיקר העניין הוא במידע – במידעים , הנוסף = בהערות הרבות על בני המשפחה – אף בדורות הבאים וכן הקישורים בין המשפחות. בספרים הושעקה עבודת מחקר עצומה , זו ממש 'עבודת נמלים' חרוצה , מקיפה , מוקפדת ומאד דייקנית ו כאשר בן אריה ראיין ומכיר באפן אישי…רבים – הרבה מאד מבני המשפחות , אני מעיד על כך ממידעים אישיים שלנו – בתיה רעייתי ושלי כאשר סקרנו בשלושת הכרכים וראינו רבים מבני משפחותינו. לספר מצורף תקליטור ובו גם 'מפתח השמות' והכןןנה כי הרי בשלושת הספרים כ – 2000 עמודים ולמעלה מ – 22 אלף מתפקדים. לצורך היידוע לעיל – הנני מפנה אותך אלי אשד לאיזכורים והפניות לבני משפחתך : וולפינזון ; ואף וולפנזון . למיטב הבנתי שוחרי ירושלים בכלל ואף ילידי ירושלים וכלל בני משפחותיהם…ימצאו עניין עצום בספרו זה של : יהושע בן אריה 'חתן פרס ישראל' ו'בעל המחבר' של 'עיר בראי תקופה' וספרים ומאמרים רבים וחשובים ביותר נוספים.

  • מיכה כרמון לאלי אשד ולקוראים המתעניינים שלום רב .  On ינואר 11, 2012 at 12:34 pm

    תיקון – בגוף התגובה צ"ל : '…בספרים הושקעה עבודת מחקר עצומה…'

  • מיכה כרמון לאלי אשד ולקוראים המתעניינים שלום רב .  On ינואר 11, 2012 at 12:39 pm

    לצערי – עוד שגיאה כולן באשמתי , לקראת סוף התגובה צ"ל '…לספר מצורף תקליטור ובו גם 'מפתח השמות' והכוונה.- לכרך ולעמוד / עמודים כי הרי בשלושת הכרכים כ – 2000 עמודים…'

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: