שיח העידנים של אשר ברש

 

הופיע בגירסה מקוצרת  תחת הכותר "בשביל הגדולה שווה הוא הסבל  "ב"מקור ראשון –מוסף שבת" גליון 784 17.8.2012

הסופר הנשכח אשר ברש היה בין הבודדים מאוד בספרות העברית שהצליחו לספר את היסטוריה בז'אנרים של הסיפור הקצר והנובלה. את גיבוריו הוא צייר תמיד כבעלי ייסורים ,כשהמסר הוא שהיהדות חייבת להמשיך להתקיים .שישים שנה למותו.

60 שנה מלאו לפטירתו של אשר ברש  ( 1889-1952) סופר ועורך מלקט האגדות והמתרגם ומייסד מכון "גנזים" לשימור כתבי סופרי ישראל.

וזאת הזדמנות טובה להיזכר בסופר שנישכח לאורך השנים וכלל לא בצדק.

Image result for ‫אשר ברש‬‎

 הוא התפרסם הודות לסיפוריו השונים  מחיי הגולה ובראשם "תמונות מבית  בית מבשל השיכר"  ( הופיע כספר בשנת תרפ"ט 1929 ) סיפור עלייתה ונפילתה לאורך שנים רבות של  משפחה המנהלת עסק בגולה המבוססת על משפחתו של המחבר.

הוא כתב את הסיפור בעל השם המלבב  ביותר שאני מכיר בספרות  העברית כולה "יהודי מצרה נחלץ " ( פורסם לראשונה ב"כנסת:דברי ספרות של סופרי ארץ ישראל  " תרפ"ח,1928)   המבוסס על פרשה אמיתית שעליה שמע המחבר בעיירת הולדתו.  על  יצירות אוטוביוגרפיות כמו "פרקי יעקב רודורפר"  עלילות נער יהודי צעיר שנהפך לסופר.

ערב מלחמת העולם הראשונה ברש עלה לארץ ישראל והיה בין תושבי תל אביב שגורשו בסוף ימי התורכים בארץ והוא כתב כמה סיפורים ידועים שתיעדו את החיים בתל אביב בתקופה זאת ובתקופה המנדטורית שבאה לאחריה.

עטיפת "כעיר נצורה " על תל אביב בימי מלחמת העולם הראשונה וההגליה של תושביה בידי התורכים.צייר נחום גוטמן.

ובהם   כעיר נצורה (תל אביב : מסדה, תש"ה),1945)  סיפור על תל-אביב בימי הההגליה שכפו התורכים על תושבי העיר בזמן מלחמת העולם הראשונה ,  גם הסיפור בעל השם הנורא ביותר שאני מכיר  בספרות העברית כולה

"איש וביתו נמחו " ( פורסם לראשונה במאזניים כרך א' תרצ"ד,1934)   המבוסס על פרשה אמיתית מימי הישוב.

הוא גם התפרסם הודות לספרי הילדים שכתב ובראשם "ישחקו הנערים " המבוסס על חוויותיו כילד בגולה.

והודות לקבצי האגדות שליקט מהן של יהודים מהן של עמים זרים ובראשן מנורת הזהב : ספר מעשיות (תל אביב : מסדה, תש"ג('1943 ".קובץ עיבודים של  ארבעים אגדות ומעשיות יהודיות ידועות מימי הביניים.

ההיסטוריוסוף

 Image result for ‫אשר ברש‬‎

אשר ברש

שישים שנה מלאו גם ליציאת ספרו האחרון ולדעתי הבולט  ביותר קובץ הנובלות ההיסטוריות "שיח העיתים " שפורסם בשנת מותו 1952 שבו מתאר ברש תקופות היסטוריות שונות בז'אנר נדיר בספרות העברית הנובלה ההיסטורית. קובץ  שהוא אחד החשובים בתולדות הספרות העברית כולה.

 ברש הוא ככל הנראה הסופר המצטיין בספרותינו בסוגה ספרותית זאת לצידם של יעקב חורגין  ושל עמוס עוז שסיפורו  המופתי על תקופת הצלבנים "עד מוות " מושפע עמוקות מברש.

אמנם יש להודות בצער ,משום מה רק סופרים מועטים עסקו בנושאים היסטוריים בסוגה של הסיפור הקצר והנובלה,ורובם נשכחים  כיום,  סופרים מהם חשובים מאוד כמו  חיים הזז , ש.בן ציון , דב קמחי י.ל.ברוך יצחק שנהר צבי סקלר  יהושע בר יוסף  משה שמיר ,נתן שחם ,ניסים אלוני  ולא רבים אחרים.

למה כל כך מעטים עסקו בסיפור הקצר ההיסטורי  בנובלה ההיסטורית ?אולי בגלל הקושי העצום להעביר בצורה ברורה  בהירה ואפקטיבית  את החיים בתקופה היסטורית אחרת את אנשיה תחושותיה ומסריה בכמה עשרות עמודים או אף בכמה עמודים בודדים בלבד.  קל הרבה יותר לעשות זאת בצורת רומן ארוך ומקיף של מאות עמודים   נניח "מלך בשר ודם " של משה שמיר שבו יכול הסופר להכניס בצורה מעמיקה  את פרי למדנותו על התקופה. מאידך מי שכן מצטיין בסוגה זאת יכול להעביר בצורה הרבה יותר אפקטיבית ודרמטית  את רשמיה ואימיה  של התקופה האחרת לקורא.

 אשר ברש בדרך כלל הצליח בכך.אולי יותר מכל סופר אחר בספרותנו.עם היוצא דופן היחיד של עמוס עוז.

"שיח העתים " הוא  קובץ סיפורים היסטוריים מתקופות שונות בתולדות עם ישראל ,מימי שאול המלך וראשית המלוכה בישראל בשנת 1050 לפה"ס  דרך המרד הגדול ברומאים וימי חורבן בית המקדש בסיפור"עד היסוד "( פורסם במקור בתוך "מעט מהרבה-מאסף סופרי ארץ ישראל תש"ז ,1947)   שבמרכזו עומד מנהיג המרד יוחנן מגוש חלב ,

הנשאר בטולידה

 את ימי גלות ספרד המתוארת בסיפור שהוא אולי המפורסם ביותר שכתב "הנשאר בטולדה" (  נדפס לראשונה ב"כנסת " לזכר ביאליק ת"ש 1940  הופיע לראשונה כספר במהדורה מיוחדת   ב-1943 עם ציורים של נחום גוטמן ) סיפור מאבקו הסמלי של יהודי שנשאר אחרון בטולדו לאחר גירוש היהודים מספרד ומתעקש להמשיך לחיות ויהי מה ונשאר כרוח רפאים קודרת  המטילה את צילה על הספרדים.

ימי הרפורמציה ורדיפות היהודים בגרמניה במאה החמש עשרה המתוארים בנובלה "בפונדק אחד".

ימי הפוגרומים ביהודים באוקראינה במאה ה-18 המתוארים בסיפור המפורסם והאכזרי  "מול שער השמיים" ( הופיע לראשונה ב"הדים " ג' תרפ"ד-תרפ"ה  1925 יצא לאור גם כחוברת בשנת 1944 תחת השם "מול שער השמיים-אכזריות ". בסדרת ספריה קטנה : לז  הוצאת פ.גינזבורג )  סיפור הלקאתו של יהודי בידי קוזאק ענק שבמהלכה גוברת עוצמתו הרוחנית של היהודי העיקש  על הקוזאק .

ימי מלחמת העולם הראשונה  בסיפור "עצמות רבי שמשון שפירא" ( הופיע לראשונה ב"הדים ו " תרפ"ח 1928 ) המבוסס על אירוע אמיתי רציחתו של יהודי בידי איכר וגילוי עצמותיו בידי נכדו לאחר שנים רבות.

הימים שלפני השואה בסיפור "במארבורג "( פורסם לראשונה ב"הפועל הצעיר שנה ל"ח גליון 7 תש"ה ,1945)   שבו מתואר גורלם של יהודי גרמניה בזמנו של היטלר דרך פרשת גירושו של יהודי גאון מעיר גרמנית למחנה ריכוז המתוארת דרך עיניהם של משפחת פרופסור גרמני שהיה מיודד עימו  ושלא עולה על דעתם לנקוף אצבע למענו .

( ברש חיבר עוד סיפור תנ"כי אחד שאותו לא כינס ב"שיח העתים "או בקבצים אחרים משלו  אולי משום שסגנונו ורמתו הספרותית נפלו מאוד מהסיפורים שם.זה היה "הילד אבשלום או חוט השני לבית דוד "סיפור על אבשלום בן דוד בילדותו  שהתבסס בחלקו על אגדה אנגלית ,שהופיע במקור ב"אחדות העבודה ירחון מפלגת פועלי ארץ ישראל מרץ אפריל 1931 שנה א' כרך ב' חוב' ה-ו ושוב במגזין "עתידות ירחון לנוער תש"ו חוב' 2 ופורסם מאז גם בקובץ "אנתולוגיה מקראית :   התנ"ך בראי הספרות העברית החדשה. בעריכת גדליה אלקושי     תל-אביב :   דביר,   תשיד 1954 " אך לא בשום קובץ סיפורים של ברש  ).

כל הסיפורים האלו שמו דגש על עקשנותם הכמעט על אנושית  של יהודים להמשיך להתקיים ולשמור על תרבותם  ויהי מה  ולמרות הכל כנגד רודפיהם הרצחניים.

 .ברש כמו יצא בקובץ זה כנגד תפיסה שהייתה רווחת בימיו שהעדיפה לשים דגש על תולדות העם היהודי בימי בית ראשון ושני ולהתעלם לגמרי מחייו בגולה כ"הערת שוליים היסטורית". ברש ב"שיח העתים" יצא להקיף תקופה של שלושת אלפים שנה תקופה של סבל ויסורים אבל גם של הצלחות גדולות ועצומות ואומץ לב בל יאמן.

הוא רצה להקיף את היסטוריה היהודית באמצעות שורה של סיטואציות שהמקשר בינן הוא מכנה היסטורי רעיוני משותף.

לא במקרה לברש היה עניין עמוק בהיסטוריוסוף היהודי נחמן קרוכמל  שהחזיק ברעיונות זהים לשלו ושמן הסתם היה מקור השראה.  הוא תיכנן לכתוב רומן היסטורי –ביוגרפי על חייו ורעיונותיו  ,פרוייקט שלא הושלם מפאת מותו.   ב"שיח העתים " יש תפיסה היסטוריוסופית המבוססת על זו של נחמן  קרוכמל  על ניצחיות התרבות היהודית והעם היהודי ועל הצורך לשמר אותם בכל מחיר  ויהי מה. לא במקרה במרבית הסיפורים יש תיאור של ניסיון להציל כתבי יד יהודיים אבודים או שעומדים בפני הכחדה,   כפי שעשה המחבר עצמו כאשר יצר את מכון "גנזים " כדי לשמר את מכמני התרבות העברית של זמנו.

גם כן לא במקרה ברש ערך  ביחד עם ז.אריאל מהדורה "מעודכנת " של  "זכרונות לבית דוד " קובץ סיפורים היסטוריים של  הרמן רקנדורף ושל א.ש. פרידברג  שבמקור יצאו לאור במאה ה-19 ועסקו בגילגוליה של משפחה יהודית של צאצאי דוד המלך לאורך הדורות תוך שימת דגש חזק על ההמשכיות והרציפות בהיסטוריה היהודית מימי התנ"ך ועד המאה ה-19.הספר שמן הסתם השפיע עמוקות על ברש  יצא לאור ב-1952 ממש  במקביל ל"שיח העתים " שעימו יש לו כמה נקודות השקה חשובות בנושאיו ובהם סיפורים מקבילים על המרד הגדול ברומאים ועל גלות ספרד.

   עוד תפיסה מרכזית   בקובץ מציגה את חיי האדם היהודי שגם כשנראה לו שהוא נמצא בשיא של אושר ועושר ( כמו למשל גיבור "הנישאר בטולדו "יהודי עשיר בספרד של שנת 1492)   הרי  לאמיתו של דבר  חייו נתונים על סף התהום העומדת לבלעו בכל רגע כמו בימי המרד הגדול ברומאים   גירוש ספרד הפוגרומים של הקוזאקים ובגרמניה הנאצית .

 חיי  כל אדם ,קובע ברש ,תלויים על בלימה  ועלולים להיחרב בכל רגע נתון ,אך לא חיי האומה ותרבותה שימשיכו ויהי מה לנצח,וזאת הודות לגיבורים כמו גיבורי סיפוריו של ברש שנחושים שהיא תמשיך להתקיים גם במחיר אושרם  חייהם שלהם.

בסיפוריו הוא מתגלה כמי שהוא רגיש לעיצוב האווירה ההיסטורית ומשיג את האפקט הדרוש ברמזים מעטים למשל על ידי תיאור  פרטי לבוש וריהוט האופייניים לכל תקופה ולעיתים על ידי שיבוץ מילים לועזיות האופייניות לתקופה ולמדינה כל אלה תורמים להבלטת האווירה המיוחדת  שהוא מבקש ליצור בכל סיפור.

בחירתו של שאול

שאול המלך והאתונות .ציור מאת אורי שולביץ ב"שיח העיתים".

"שיח העתים " כולל כמה סיפורים שהפכו לקלאסיים בזמנם כמו "הנשאר בטולדה " ו"מול שער השמיים "שנשארו עמוק בזיכרון הקוראים.

 אבל דווקא הסיפור הראשון בקובץ שלכאורה קובע את אופיו  "שאול והאתונות"  ( פורסם לראשונה ב"כנסת "ספר י תש"ה –תש"ו 1946) כמו מעמיד בסימן שאלה את המסר  ההיסטוריוסופי הקבוע  של ברש כשהוא דן בבחירות העומדות בפני האדם במהלך חייו.האם האדם בוחר תמיד בצורה הנכונה ?

ואת זה הוא מעמיד בסיפור  בתיאור בחירותיו של שאול המלך שהתפרסם באימרת חז"ל "יצא לחפש אתונות ומצא מלוכה".אימרה זאת מן הסתם עמדה לפניו של ברש כשכתב את הסיפור.

השאלה ששואל  ברש האם עדיף  היה לו לשאול שהיה מוצא את האתונות ולא המלוכה?

 הנובלה מתחילה בצורה שגרתית בסיפור מוצאו של שאול מאביו קיש וחייו כאדם צעיר עם בני משפחת.ואז עובר הסיפור לפרשת החיפוש אחר האתונות ,שבמהלכה מגלה בעצמו שאול כוחות ורצונות שאיש לא שיער שיש כמוהם בו להביא לתיקונים בחייו של עם ישראל.בסופו של דבר הוא פוגש את שמואל הרואה שמבין שלפניו עומד מלכם העתידי של ישראל .עד כאן עלילה שגרתית צפויה.

מכאן ברש עובר לתיאור קצר בכמה שורות של עלילת ספר שמואל שאינה חשובה באמת לעניינו פרט לתוספת שקיש אבי שאול מעולם לא היה מעוניין בהפיכת שאול הבן האהוב  למלך ורואה בו כמי שעדיף היה לו שמצא את האתונות ולא את המלוכה. גם זה צפוי למדי .

 אלא שהסיום הוא דרמטי  ובלתי צפוי לחלוטין.  בו בזמן הוא גם מהווה  סגירת מעגל  עם החלק הראשון של הסיפור.אמנם כדי לעשות זאת  ברש "נאלץ" להשמיט  קטע חשוב בסיפור התנ"כי.שאול המוטל פצוע בהרי הגילבוע לאחר המאבק האחרון עם הפלישתים. בסיפור התנ"כי מסופר כיצד הוא מבקש מנערו שיהרוג אותו כדי שהפלישתים לא יתגאו על הריגתו. ברש מתעלם מקטע זה ומתאר את שאול המתעורר לאחר פציעתו  ליד נערו המת ושוכח את כל חייו לאחר החיפוש את  האתונות ודומה בעיניו שכל חייו כמלך  היו  חלום  אשר חלם.

לצד שאול הגווע מופיעות לפתע שתי אתונות מחפשות אחר ירק בין האבנים. אמנם עשרות שנים רבות  חלפו מאז אותו חיפוש והאיש הצעיר והנמרץ מאז הוא כעת אדם זקן גוסס  שעבר הרבה מאוד בחייו ,הרבה יותר מרוב האנשים, אבל למרות כל זאת  שאול מזהה מיד את האתונות  שאבדו והוא מתמלא שמחה על שמצא אותן סוף סוף לאחר החיפוש הארוך,  ארוך  ומלא אירועים יותר ממה ששיער אי פעם על דעתו. הוא משוכנע שהנער ששוכב  מת על ידו הוא אחיו שיצא עימו אז לחיפושים וזועק אליו שהנה האתונות נמצאו לבסוף. אבל הנער לא זע ואינו עונה. הוא לא  יענה עוד לעולם לשאול.

"אין דבר " חשב שאול "הן לא תוספנה עוד לברוח ,בשלום הן רועות ,יישן עוד הנער מעט , אחרי אשר עייף בנדודיו עד כה ,גם את הצקלון ,גם את האדרות נשא .ישן עוד מעט". 

 החלום שב לשעשע ולסער את נפשו .יפה ואף נורא היה החלום.  היוכל לחלום את כולו שנית  האם לא יועם ויעוף החלום ? אלי אלי מה עוללת לי? "

 ותשוקה עזה אחוזה בו להרדם שנית ,לראות שוב את חלום חייו אשר הוד ומורא לו.הנה הוא נרדם ,הנה הוא בא.הנה הוא –החלום.

השמש העמיקה רדת מאחורי ההר ,עין העולם קמה ,ורוח ערב חלפה על פני הנרדם ועל עיניו הקופאות מול הכוכבים היוצאים אל משמרותם.

(שיח העתים ע' 53.)

מה רומז לנו ברש בסיום הזה? ששאול בחר בחירה לא נכונה  באותו רגע מכריע במהלך חייו כשהעדיף את המלוכה אותו "חלום נורא " וסיומה הטראגי  על האתונות  שמציאתן הייתה מביאה לו חיים שקטים כאיכר שליו היושב על אדמתו ?כפי שחשב אביו קיש שמתחנן לפניו לעזוב את המלוכה ולתת אותה לדוד בן ישי  הראוי למלוכה באמת ?

יש הסבר מורכב יותר. המלוכה לא הביאה לשאול  את האושר  שהיו מביאות לו  האתונות אבל היא הביאה לו גדולה,והגדולה למרות הכל ואחרי הכל  שווה את כל הסבל והייסורים שבאים עימה וכמדומה שזהו המסר של הסיפורים האחרים בקובץ "שיח העתים" בכולם מתוארים יהודים הסובלים סבל איום..האם היה טעם בסבל הזה ?האם לא היה עדיף שהיו נכנעים מוותרים על  חלומם ועל תרבותם וחיים חיים שקטים כאחד האדם ? כפי שיכול היה שאול לחיות אם היה בוחר למצוא את האתונות ולהסתפק בכך?

ברש לא באמת עונה תשובה ברורה בכל אחד מהסיפורים וכמדומה שגם הוא חוכך בדעתו לגבי שאלה זאת.  אבל המסר הכללי של הסיפורים הוא :

הגדולה  עדיפה על פני האושר.

הגדולה "שווה" את כל הסבל הנורא.

גיבוריו של אשר  ברש   יעדיפו תמיד לוותר על חיים שקטים ושלווים עבור הגדולה שנותנת להם התרבות היהודית.

 

ראו גם

קטע מהסיפור "שאול והאתונות "

Image result for asher barash

ביבליוגרפיה

Image result for ‫אשר ברש‬‎

אריכא יוסף "סיפורים למופת .( על "שיח העתים "לאשר ברש?) הפועל הצעיר תשי"ג שנה מ"ו גליון 1 ע' 11-12.

 וילנאי ש.( ורסס) "הסיפור ההיסטורי של ברש "גליונות ז' (קס"ט) אייר-סיוון תשי"ג".

טוקר, נפתלי.  על שני עקרונות מעצבים בחטיבה ההיסטורית של סיפורי אשר ברש.  מאזנים, כרך מ"ה, גל' 3־4 (אב-אלול תשל"ז, אוגוסט-ספטמבר 1977), עמ' 189־194, 235.

 טוקר, נפתל.  חזיון חולות וירכתי עולם : על זיקת המקום והזמן בסיפורי אשר ברש (גבעתיים : מסדה, 1980)

 טרסי-גיא, אסתר. "שיח העתים". בספרה: ביקורת זוטא : הערכות ספרי ילדים ונוער (תל-אביב : מ. ניומן, תשכ"ט), עמ' 224־228.

יגיל, רן.  בשעה כזו לא יתלוצץ יהודי : על הפרוזה של אשר ברש בכלל, ועל הנובלות ההיסטוריות בפרט.  עמדה, גל' 15 (אופציה פואטית) (תשס"ז 2006), עמ' 100־142 <פורסם גם באתרו של רן יגיל בחמשה חלקים – ראה להלן>

יגיל, רן.  בשעה כזו לא יתלוצץ יהודי : על הפרוזה של אשר ברש בכלל, ועל הנובלות ההיסטוריות בפרט <חלק ראשון> רן יגיל <מקוון>, 9 במארס 2009; <חלק שני>, 12 במארס 2009; <חלק שלישי>, 15 במארס 2009; <חלק רביעי>, 19 במארס 2009; <חלק חמישי>, 23 במארס 2009.

מיכלי, ב"י.  א. ברש בספוריו ההיסטוריים.  דבר, ח' בסיון תשי"ג, 22 במאי 1953, עמ' 3.

 שנפלד ,רות "הדי השואה בסיפורת העברית "בתוך "מן המלך המשיח ועד למלך בשר ודם :עיוניםברומאן ההיסטורי העברי במאה העשרים " ",ת"א פפירוס ;986. ע' 33-38.

אשר ברש בויקיפדיה

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • יוסי בראל  On אוגוסט 20, 2012 at 9:53 am

    א] "המביא דברים בשם אומרם …".

    רשמת – גם כן לא במקרה ברש היה עורך ביחד עם ז.אריאל של "זכרונות לבית דוד " קובץ סיפורים היסטוריים של א.ש. פרידברג שבמקור יצאו לאור במאה ה-19 ….
    אפשר לחשוב שא.ש. פרידברג פרסם את "זכרונות לבית דוד במאה ה-19. ולא כן!

    מי שהחל לכתוב את זכרונות לבית דוד הווא: צבי הרמן רקנדורף, וניתן לקרוא

    בויקיפדיה – http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%96%D7%9B%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA_%D7%9C%D7%91%D7%99%D7%AA_%D7%93%D7%95%D7%93

    ב] תודה עבור ההנאה הנגרמת לי למקרא מאמריך.

  • שרית  On אוגוסט 20, 2012 at 10:22 am

    שוב תודה לך

  • מספר 666  On אוגוסט 20, 2012 at 10:48 am

    מה שנכון נכון .לא הזכרתי את רקנדורף.שהוא היוצר של "זיכרונות היהודים" שהפך להיות "זכרונות לבית דוד".

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: