ההינדים באים

ההינדים באים. הופיע ב"דיוקן -מקור ראשון " יולי 2014 

 מפלגה לאומית עד לאומנית, עם חיבה אישית לאלים עתיקים, להינדים קדמונים ולכלכלה חופשית, ומנהיג שאינו אוהד אוטומטי של מוסלמים. זה מה שנדרש להודו כדי לגלות באיחור שיש לה בקצה היבשת אחות קטנה ושמה ישראל .  אמאטהמה גאנדי מייסד הודו המודרנית לא אהב את הרעיון של מדינה יהודית . יורשו ג'הולאל נהרו עוד פחות מכך והקפיד תמיד לקבל נשק מישראל רק בחשאי שלא ידעו. הממשלה החדשה של הודו כבר אמורה להיות סיפור אחר לגמרי.מפלגה לאומית עד לאומנית ,עם חיבה עמוקה לאלים עתיקים ,להינדים קדומים שלהם היא מיחסת טכנולוגיית על וכלי טיס מעופפים ("וימאנות ") ,פלוס מנהיג כריזמטי שהוא גם משורר לעת מצוא ואינו אוהד אוטומאטי של מוסלמים.זה מה שנדרש מהודו כדי לגלות באיחור רב שיש לה בקצה היבשת אחות קטנה ושמה ישראל".ולסיום דיון בשאלה החמורה :מכיוון שהודו וסין הן שתי מעצמות על אסיאתיות על מסלול התנגשות בינן במי יהיה על ישראל לבחור בבוא יום הפקודה אם וכאשר הקונפליקט בין השתיים יתפרץ במלוא עוזו ? בהודו או בסין? מ

המנהיג החדש

אחרי שלטון כמעט נצחי של 'מפלגת הקונגרס ההודי ,  המחנה הלאומי על הסוס, לפחות בדמוקרטיה הגדולה בעולם. מנהיג מטעם הימין, נָארֶנְדְרָה מוֹדִי, מכהן כראש ממשלה בהודו זה כחודש וחצי. משפטי השחיתות שבכירי מפלגת הקונגרס הסתבכו בהם לאחרונה, אבטלה גוברת, ומעל לכול כעס על האויב הפקיסטני – כל אלה הניבו ל'מפלגת העם' ההינדית 31 אחוז מקולות הבוחרים, שבגלל השיטה האזורית תורגמו ל-282 מתוך 543 מושבים בפרלמנט. לראשונה בתולדות מדינת הענק זכתה בה מפלגת הימין לרוב מוחלט, שמאפשר לה לשלוט בלי שותפות קואליציוניות. בעשור הקודם אמנם כיהן במשך שנים אחדות ראש ממשלה מטעמה, אטאל ביהארי ואג'פאי, אך הוא היה מדינאי ממורכז שנדרש להישען על קואליציה, ולא חולל מהפך של ממש.

לישראל יש שתי סיבות טובות להיות מרוצה מתוצאות הבחירות בהודו. ראשית, מפלגת השלטון החדשה נחשבת ידידותית כלפינו, בוודאי בהשוואה ל'מפלגת הקונגרס' הפרו-ערבית; ושנית, המפלגה הזו ובעיקר העומד בראשה מזהים את האיום שבאסלאם הקיצוני, ולא מתכוונים לשתף איתו פעולה. כשבתווך נמצאת איראן, מדינה אסלאמית שעושה מאמצים להפוך למעצמה גרעינית, שיתוף הפעולה עם הודו יכול להיות בעל משמעות רבה. ראש הממשלה החדש מודי היה עד לבחירות האחרונות מושל גוג'ראט, אחת המדינות המרכיבות את הודו. תפקודו שם הוא שהעניק לו את האהדה הרבה בציבור הרחב. גוג'ראט נהנית משגשוג כלכלי, רמת החיים בה היא מהגבוהות בהודו, משקיעים נוהרים אליה כדי להקים מפעלים, והיא נחשבת לסמל של יתרונות הגלובליזציה. רבים מאנשי ההיי-טק של עמק הסיליקון בקליפורניה ושל בריטניה הגיעו ממנה. השגשוג הזה מחלחל גם אל העשירונים הנמוכים יותר: מודי נודע כמי שהביא חשמל לכל כפר במדינתו, ושיפר מאוד את התפוקה החקלאית באמצעות הכנסה יצירתית של שיטות עיבוד מודרניות. בעיני רבים מההודים, הוא הרפורמטור הכלכלי שארצם צריכה.

 

  "A Journey: Poems by Narendra Modi" is translated from Gujarati by Ravi Mantha.

 

משורר המהפכה 

הקמפיין של מודי בנה אותו כנציג האנשים הקטנים שנאבקים באליטה המסורתית, הלוא היא מפלגת הקונגרס. בהודו קיימת כידוע חלוקה אכזרית של החברה לקסטות, כתות מעמדיות. מודי, שהגיע מקסטה נמוכה כבנו של מוכר תה מעיר קטנה, מגלם אפוא את האפשרות לשינוי. כמו גנדי ונהרו לפניו, הוא גם משורר. מבקרים טוענים ששיריו בינוניים בתכלית, אבל זה לא מטריד את מיליוני מעריציו.

גם את מתנגדיו  של מודי מטרידות פחות האיכויות של שירתו, ויותר קורותיו והאידיאולוגיה שלו, ובפרט יחסו למוסלמים. אוכלוסיית הודו מורכבת ממגוון אנושי עצום הדובר מאתיים שפות שונות,אך באופן כללי אפשר להבחין בין הרוב ההינדי לבין המיעוט המוסלמי, שמונה 14 אחוזים מתושבי המדינה. אף שהקמת פקיסטן נועדה לתת בית לאומי למוסלמים שחיו בהודו המנדטורית, מספרם בהודו כיום – 150 מיליון – גדול מזה שבשכנתה פקיסטן. בהודו חיה כיום האוכלוסייה המוסלמית השנייה בגודלה בעולם, כשמקדימה אותה אינדונזיה בלבד. ובכל זאת, ככל הידוע, מספר המוסלמים ההודים הפועלים בארגונים אסלאמיסטיים כגון אל-קאעידה הוא קטן מאוד. לא ידוע על אזרחים הודים הכלואים במחנה המעצר בגואנטנמו, ונכון לעכשיו גם לא על כאלה הנמצאים בשדות הקרב והרצח בסוריה, בעיראק או במאלי. המוסלמים בהודו אינם נוהגים להאשים את ארצות הברית בכל תחלואיהם, כפי שעושים אחיהם ברוב פינות העולם האחרות. ייתכן שהסיבה לכך היא אופייה הדמוקרטי והסובלני של הודו, המאפשרת למוסלמים הזדמנויות אמיתיות לשיפור מצבם הכלכלי. האיש העשיר ביותר במדינה, אגב, הוא מוסלמי – עזים פרמג'אני, יו"ר חברת הטכנולוגיה 'ויפרו'.

אך גוג'ראט, שממנה הגיע מודי, נחשבת לפחות סובלנית מכל מדינות הודו כלפי המיעוט המוסלמי שבתוכה. מתנגדיו של מודי  לא שוכחים לו את אחריותו המיניסטריאלית לפרעות שהתרחשו בגוג'ראט ב-2002, כמה שבועות בלבד לאחר בחירתו למושל המדינה. זה התחיל בהפגנות של הינדים מיליטנטים, שתמכו בהקמת מקדש לאל הינדי על חורבותיו של מסגד מוסלמי. במהלך התפרעות-נגד מוסלמית עלתה באש רכבת – על פי החשד בשל הצתה מכוונת – ו-58 הינדים נספו. בתגובה יצאו ההינדים למסע נקם שבמהלכו נהרגו כאלף איש, רובם מוסלמים, ומאות חנויות בבעלות מוסלמית נהרסו. באותם ימים נרשמו ברחבי המדינה גילויי אכזריות רבים, מעשי אונס והצתת גופות. מודי הואשם כי ממשלו לא ניסה באמת לעצור את המהומות, וכי המשטרה קיבלה "הוראות מגבוה", דהיינו ישירות ממנו, לעמוד בצד ולא להתערב גם כאשר מוסלמים נשרפו חיים בידי המון משתולל. בחלק מהמקרים, כך נטען, השוטרים אף סייעו למתפרעים וכיוונו אותם לבתי מוסלמים. מודי הכחיש בתוקף את הטענות הללו, ובית המשפט קיבל את גרסתו. בדצמבר 2002, תשעה חודשים לאחר המהומות, התמודד שוב מודי על ראשות המדינה. במצעו תיאר את המוסלמים כגיס חמישי שנאמנותו נתונה לפקיסטן. את המחנות של המוסלמים פליטי המהומות הוא כינה "בתי חרושת לייצור ילדים", ברמיזה ברורה לטענה שהמוסלמים בהודו מתרבים מהר מדי, ומהווים פצצת זמן דמוגרפית. ועם כל זאת, לאחר שזכה בבחירות שוב לא השתמש מודי בסיסמאות שנאה כנגד המוסלמים, ולמעשה הפך למנהיג של כו-לם.

 

מטוסים בני אלפי שנים

 

 

מפלגתו של מודי, מפלגת העם ההודי (BJP), היא הזרוע הפוליטית של תנועת 'הארגון הלאומי הפטריוטי' (RSS). התנועה הזו נוסדה ב-1925 במטרה לאחד את הקהילה ההינדית בהודו נגד השלטונות הבריטיים. מאז הקמתה היא קוראת להחזרת "ההינדואיזם הטהור" להודו ולהשלטתו כדת המדינה. אמנם ההינדואיזם מעולם לא היה "טהור" – מראשיתו התייחס המושג למגוון אמונות ותנועות שונות זו מזו – אך בארגון הלאומי הפטריוטי טוענים שכל העמים השונים בהודו הם בעלי היסטוריה משותפת ומוצא משותף. לשיטתם, המגוון האדיר של מנהגים ופולחנים ניצב על אותו בסיס ועל פילוסופיית חיים אחידה: "הדרך ההינדית של אלה הרואים בהודו את ארץ-האם וארץ הקודש שלהם".

א נשי התנועה דוחים את התיאוריות המחקריות המקובלות, שלפיהן שבטי הארים, אבות ההודים המודרניים, הגיעו להודו מן החוץ והשמידו תרבות קדומה שהייתה שם. בהנהגת התנועה ובשורותיה יש אנשי מחקר רבים, שעושים כל מאמץ להוכיח כי השבטים ההם חיו בהודו מאז ומקדם, לאורך מאות אלפי שנים.

עוד הם טוענים שביצירות הספרות ההודיות העתיקות – הוודות, והאפוסים המהברטה והראמאיאנה – יש ראיות ברורות לכך שההודים הקדומים החזיקו כלים מדעיים וטכנולוגיים שהקדימו בהרבה את זמנם. כך למשל הם מצביעים על מתמטיקה מפותחת הנמצאת בוודות ועל אזכור של כלים מעופפים במהברטה, "הוימאנות " כשלדברי אנשי התנועה מדובר בכלי טיס שההודים הקדומים פיתחו. מתחילת דרכה קראה התנועה להודו המודרנית לשחזר את הישגיה הקדומים ולחזור להוביל את העולם בתחומי המדע והטכנולוגיה. במפלגה שצמחה מתוכה פותחו תורות על קדמותה ועליונותה של הדת והתרבות ההינדית לעומת שאר תרבויות העולם, מבחינה טכנולוגית ורוחנית כאחד.

ב-1998, כשמפלגת העם הגיעה לשלטון בהודו לראשונה, היא דאגה להפיץ בבתי הספר במדינה ספרי לימוד ברוח זו. אנשי RSS רואים בעם ההודי אורגניזם אחד, שכל תא בו מופעל בידי התרבות ההינדית. תרבות – ולאו דווקא דת. אחד ממייסדי התנועה, וניאק סארבאקאר, היה ככל הנראה אתיאיסט שלא התרשם במיוחד מכל סיפורי האלים ההינדיים. כיום גורסים אנשי התנועה כי יש דרכים רבות אל האלוהות, ולדבריהם אין להם כל התנגדות לנוצרים הינדים ואף למוסלמים הינדים, דהיינו כאלה שמקבלים את דרכה התרבותית המיוחדת של הודו. גם מודי טוען שאין לראות בהינדואיזם דת כלל, אלא "דרך חיים";

מתנגדיו משמאל אומרים כי מבחינתו ההינדואיזם הוא בעיקר אמצעי להילחם באסלאם. המשפט שהעלה את הסעיף בעבר הייתה RSS תנועה דתית וקיצונית יותר מכפי שהיא היום. בשנותיה הראשונות קראו אנשיה לבני הדתות האחרות במדינה להכיר בעליונות הדתות ההינדיות, ואף דרשו להתנות בכך מתן זכויות אזרח.

התנועה הושפעה מתורות לאומניות ואף פשיסטיות שרווחו אז באירופה, אולם הרכיב האנטישמי של הלאומנות האירופית לא חדר אליה כלל. היא אף תמכה בציונות, להבדיל ממפלגת הקונגרס. השלטון הבריטי ראה את RSS כגוף קיצוני שמסית ומעודד אלימות כלפי מוסלמים, ורדף את מנהיגיו. עם מתן העצמאות להודו, ב-1947, לא הפכה התנועה למפלגה פוליטית. היא אף הוצאה לזמן מה אל מחוץ לחוק, אחרי שהתברר כי רוצחו של מהאטמה גנדי בהיה בעברו חבר בה. כשאנשי התנועה הוכיחו שלא היה לה קשר לרצח, בוטל האיסור על קיומה.

רק ב-1954 הוקמה 'מפלגת העם ההודי' כזרוע הפוליטית של התנועה, וכשלושים שנה נוספות עברו עד שצברה כוח פוליטי ניכר. נסיקתה הציבורית הגיעה בין השאר כתוצאה מפרשה שהחלה ב-1979 והתגלגלה אל תוך שנות ה-80. הכול התחיל כשבית משפט הודי פסק כי אישה מוסלמית שהתגרשה מבעלה תקבל ממנו תמיכה כספית, אף שהבעל טען שההלכה המוסלמית, השריעה, אינה מחייבת אותו לכך. הפגנות פרועות של מוסלמים, ולחץ אדיר מצד ממשלת הודו בראשות רג'יב גנדי ממפלגת הקונגרס, הובילו לבסוף לביטול הפסיקה בידי בית המשפט העליון. בקרב הלא-מוסלמים, הדבר נתפס ככניעה של המדינה החילונית למיעוט המוסלמי, ומפלגת העם היא שקטפה את פירות הכעס הציבורי.

 

לצמיחתה של מפלגת העם תרמה גם פרשת המסגד בעיר ההינדית הקדושה איודולה . ב-1987 פתחו אנשי המפלגה במסע ציבורי להריסתו של מסגד שלטענתם נבנה על חורבות מקדש הינדי, ששליט מוסלמי הרס ב-1528. לא סתם מקדש: לדברי ההינדים, זה היה המקום שבו על פי האפוס ההודי הידוע 'ראמאיאנה' נולד האל ראמה. מה שהזין את הסערה הציבורית הייתה סדרת טלוויזיה שהוקרנה בהודו ב-1987, ממש במקביל לתחילת האירועים, והציגה עיבוד רב-פרקים של אפוס ראמאיאנה. עלילותיו של ראמה ומאבקיו בכוחות הרשע הגיעו לכל בית בהודו. מבחינת ההינדים, המאבק על מקום הולדתו של ראמה היה מעין פרק נוסף, עכשווי, בשרשרת מלחמותיו של הגיבור המיתי-טלוויזיוני.

ההינדואיזם, וכך גם המפלגה המייצגת אותו, זכו כעבור זמן קצר לדלק טלוויזיוני נוסף. הטלוויזיה ההודית הקרינה בין 1988 ל-1990 סדרה המבוססת על האפוס ההינדי המהברטה. ושוב, מיליונים רבים בכל רחבי הודו נשארו בבתיהם מרותקים לעלילות הגיבורים והאלים מלפני אלפי שנים, משל היו אלה גיבורי 'דאלאס' או 'שושלת'. הצלחת הסדרה הייתה כה גדולה עד שבמקרה מפורסם אחד העדיפו שרי הממשלה להישאר בבתיהם בעת השידור, ונמנעו בשל כך מלהשתתף בישיבת ממשלה מכרעת. נישאת על גלי ההתעוררות ההינדית, ארגנה מפלגת העם הפגנות בדרישה לחידוש המקדש של ראמה. ב-1992 הרסו המוני מפגינים את המסגד, וכתוצאה מכך פרצו בהודו מהומות דתיות שגבו את חייהם של אלפים. מאוחר יותר נטען – אם כי לא הוכח חד-משמעית – שכמה מבכירי מפלגת העם השתתפו במהומות והם שהובילו במתכוון להחרבת המסגד. כתוצאה מכך שוב הוצאה המפלגה לזמן מה אל מחוץ לחוק.

 

 

קרב ענקים     הפיל והדרקון - הודו וסין - צמיחתן המהירה ומשמעותה לגבי כולנו - רובין מרדית   ניצחונה הסוחף של מפלגת העם בבחירות האחרונות לא נבע מסדרות טלוויזיה מיתיות, אלא מגורמים אחרים, בהם השחיתות והנפוטיזם שנקשרו במפלגת הקונגרס. נפשו של הציבור ההודי נקעה מהשלטון הקיים, והוא בחר לתת אמון בהבטחתה של מפלגת העם לפוליטיקה נקייה. גם בנושא הכלכלי מצב הרוח הלאומי קודר. אלה שבחרו במוֹדי רוצים שהוא יעשה להודו כולה מה שעשה לגוג'ראט, כי בשנים האחרונות הכלכלה המתפתחת במהירות של מדינת הענק שבה לקרטע. הצמיחה, שבין 2005 ל-2007 הגיעה לשיעור של תשעה אחוזים לשנה, עומדת עתה על חמישה אחוזים. 56 אחוזים מתוך כמיליארד ורבע תושבי הודו סבלו ב-2012 מעוני מרוד.

נכון, הודו כבר אינה ענק כושל ואטי, תת-יבשת מוכת אומללות ורוחשת קבצנים, שדה פעולתם המתבקש מאליו של האם תרזה ודומֶיהָ. כיום מדובר במעצמה מפותחת, הכלכלה העשירית בגודלה בעולם. היא מייצאת למערב אשפי מחשבים וטכנולוגים מבריקים, ויש בה יותר סטודנטים למדע טהור מכפי שיש בארצות הברית. ועם זה, עדיין קשה לדבר על אושר גדול או על דימוי בינלאומי משגשג של האומה המחולקת באכזריות לקסטות, וידועה לשמצה בריבוי מעשי האונס הברוטליים המתרחשים בה. אלה נעשים לעתים לאור היום, לא פעם בידי בכירים בכפרים, שאינם נותנים את הדין על פשעיהם.

ב-2012 אמנם יצאו המונים לרחובות ניו-דלהי בעקבות פרשה מסוג זה, והאשמים הוצאו להורג בתלייה – אך בשטח הדברים נותרו כשהיו, ומספר מעשי האונס, גם של תיירות, רק גדל מאז. תחושת החרדה וחוסר הוודאות של ההודים נעוצה גם במתחרה הגדולה, סין, שכלכלתה נראית כחולפת על פני הודו במהירות. הצפי כיום הוא שבשנת 2030 תעבור הודו את סין במספר תושביה, ותהיה המדינה המאוכלסת בעולם. באותה שנה היא צפויה גם להיות המשק השלישי בגודלו בעולם, אחרי ארצות הברית וסין.

היות ששיעור התושבים בגיל העבודה שם הוא גבוה, מספר העובדים הפוטנציאליים בהודו צפוי לעבור ב-230 מיליון את זה שבסין, ובחצי מיליארד את זה שבארצות הברית. ההשערה הרווחת אומרת שבשנים הקרובות יגבר החיכוך של הודו עם פקיסטן והעולם המוסלמי מחד גיסא, ועם סין מאידך גיסא. במובן מסוים, שתי החזיתות האלה משתלבות: סין מחפשת כבר היום מאחזים בפקיסטן, דבר המעורר את חששה של הודו. בין שתי מעצמות-העל של אסיה עלולה להתחולל מלחמה קרה, שתעמוד על סף גלישה למלחמה חמה, וישרור ביניהן מאבק קשה על יוקרה בינלאומית, על משאבים כגון גז, נפט ומים, ועל "מרחבי מחיה" באופן כללי. בשנים האחרונות סין והודו מאשימות זו את זו בניסיונות התפשטות, וכנראה שתיהן צודקות.

 

רטוריקה מנותקת

רב המשותף בין הודו לישראל – לפחות הודו כפי שרואה אותה מפלגת העם. שתיהן ממשיכות תרבות עתיקה ביותר, שתיהן מדינות דמוקרטיות בסביבה לא דמוקרטית, לשתיהן שכנות מוסלמיות, ובכל אחת מהן מיעוט מוסלמי גדול. להודו אינטרסים רבים המקבילים לאלה של ישראל. היא מצויה בקונפליקט מתמיד עם מדינה אסלאמית מסוכנת, פקיסטן, שחמושה בנשק גרעיני ומשמשת כאחת מבירות הטרור העולמי. בפקיסטן, כזכור, מצא בן-לאדן מקלט לפני שחוסל בידי האמריקנים, ויש להניח ששם נמצא גם מנהיג אל-קאעידה הנוכחי, ד"ר איימן אל-זוואהירי.

משך רוב שנותיה נהגה הודו להתחשב באינטרסים של העולם המוסלמי. לעומת זאת לישראל, עוד משנות הקמתן של שתי המדינות, היא התייחסה בעוינות חריפה. מפלגת הקונגרס השמאלית, בעלת הגישה של 'מדינת כל אזרחיה', תפסה את ישראל כראש החץ של הלאומיות בעולם. דעות אנטי-ציוניות ופרו-ערביות אפיינו כבר את שני מייסדיה של הודו – מהאטמה גנדי, הקדוש המודרני המפורסם, איש ההתנגדות הלא-אלימה ומי שנחשב לאבי האומה ההודית; וג'אוהרלאל נהרו, ראש הממשלה ושר החוץ של הודו במשך שנים רבות, ואבי שושלת מנהיגי הודו לבית גנדי (אכן מבלבל, אבל שושלת גנדי היא צאצאית של נהרו; בתו של נהרו, אינדירה, הייתה נשואה לפירוז גנדי, שאין לו קשר משפחתי למהאטמה). גאנדי אוטוביוגרפיה או סיפור ניסויי עם האמת גנדהי ספר חדש מהדורה חדשה

למהאטמה גנדי אמנם היו כמה ידידים יהודים שתמכו בו עוד בזמן שהותו בדרום-אפריקה, לפני ששב להודו ב-1918, אולם הוא סבר שהיהדות אינה לאום הזכאי למדינה עצמאית. ממשיכו נהרו ראה ביהודים החיים בארץ ישראל נציגים של הקולוניאליזם המערבי המדכא ושל האימפריאליזם האנגלי בפרט. לא הועילה ההקבלה בין מאבק היהודים בשלטון הבריטי לבין מאבקם של ההודים כנגד אותם בריטים באותה תקופה עצמה: נהרו ויתר אנשי מפלגת הקונגרס סברו שהצהרת בלפור הייתה בגידה בערבים יושבי פלשתינה.

עוד בשנות ה-20 חיזרה מפלגת הקונגרס אחר המוסלמים, והכריזה שוב ושוב על תמיכתה בערביי ארץ ישראל. ב-1930 קיימה המפלגה ועידה שכותרתה "פלשתינה ערבית". בעקבותיה נערכו ועידות נוספות, וב-27 בספטמבר 1936 אף הוכרז בהודו על "יום פלשתינה". שלושה חודשים וחצי אחרי קבלת העצמאות של הודו הספיק נציגה באו"ם להצביע נגד הצעת החלוקה של ארץ ישראל – אף שהודו עצמה למרבה האירוניה קמה בדרך דומה, של חלוקת שטח שלטון בריטי בין הודו לפקיסטן.

 

 

הסופר הארצישראלי אהרן ראובני, שב-1945 הקדיש ספר לניתוח תורתו של נהרו (ואיתו, באותה כריכה, סקר את דעותיו של הסופר ה"ג ולס), עמד על מניע נוסף להתנהגותם של שוחרי החירות ההודים כלפי מקביליהם היהודים. " רושם מוזר אף עלוב", כתב, "עושה ג'אוהרלאל נהרו בעלותו על במה רדיקלית בלונדון על מנת לפתור מניה וביה בעיות גדולות וקשות מן העומדות ברומו של עולם, לרבות בעיית ארץ ישראל. כל בר דעת רואה מיד כי הדברים אינם נהירים לו, וכי הוא חוזר בלי כל חקירה ודרישה על דעות מוסכמות המקובלות בחוגים מסוימים בארצות הדוברות אנגלית".

(, אהרן  ראובני    ג'והרלל נהרו וה. ג'. ולס :   דעותיהם ויצריהם /    ירושלים :   ד. ב בר אהרונסון 1945 ע' ס)

עד מותו של נהרו ב-1964 הסתמכה כל מדיניותה של הודו על האינטואיציות של המנהיג. הוא בז להסכמים מדיניים, לאמנות ולבריתות בינלאומיות, וראה בכל אלה חלק מחוקי הפוליטיקה הישנה שיש לשנותם. מדיניותו הייתה גדושה ברטוריקה של שלום ורצון טוב, אך הוא העמיד אותה גם מעל לשיקולים מעשיים של טובת ארצו. רבים בעולם ראו אותו כמי שיוצר נתק בין הודו למציאות שסביבה. נהרו, חסיד אדוק של סוציאליזם ותכנון ממשלתי מרכזי נוסח סין וברית המועצות, הקשה על חברות זרות להשקיע בהודו והערים קשיים בפני חברות הודיות – מה שפגע קשות בכלכלת ארצו, והפך את החברות ההודיות לבלתי תחרותיות בשוק העולמי.   מנהיגת העולם השלילי לאורך שנות המלחמה הקרה התבססה הודו כאחת ממנהיגות גוש המדינות ה"בלתי מזדהות", ודבקה בקו האנטי-ישראלי הנוקשה של הגוש, קו שהכתיב נשיא מצרים גמאל עבד א-נאצר. עם זאת, היא לא נמנעה מלהיעזר בישראל באופן חשאי. ביוני 1962, לאחר תבוסתו במלחמה עם סין, פנה נהרו באיגרת חשאית לבן-גוריון בבקשת סיוע צבאי. ישראל הסכימה להעביר להודו אמצעי לחימה ותחמושת, ובהמשך קיימו קצינים הודים ביקורי עבודה בישראל. אלא שהדבר הודלף לעיתונות, מצרים זעמה, הודו הכחישה, ושיתוף הפעולה נגדע ולא חודש עוד בימי נהרו. ב-1965, בעקבות מלחמת הודו-פקיסטן, נענתה ישראל שוב לבקשה הודית ושיגרה אליה סיוע צבאי, בלי לקבל שום הכרת תודה או תמורה מדינית. כך היה גם במלחמת הודו-פקיסטן השנייה ב-1971, שהביאה בסופו של דבר להקמת בנגלדש.

Indira Gandhi - 1917-1984

 

אינדירה גנדי, שעמדה בראש ממשלת הודו משנת 1966, ירשה מאביה את גישתו האנטי-ישראלית. כשישראל הפציצה את הכור הגרעיני העיראקי, הכריזה גנדי על קונסול ישראל בבומביי עמוס רדיאן "אישיות לא רצויה". כאביה גם היא הייתה פרו-סובייטית, והתמידה בכך אף בשנות שקיעתה של המעצמה האדומה. תפיסתה הסוציאליסטית האדוקה דרדרה עוד יותר את הכלכלה ההודית, ויחד איתה שקע גם כוחה הבינלאומי של הודו כמעצמה אזורית. רק בימי בנה רג'יב, שכיהן אף הוא כראש ממשלה, השכיל השלטון ההודי להעמיד את הכלכלה על אדנים יציבים יותר ולחתור למדיניות בינלאומית מאוזנת.

רק ב-1992 הואילה הודו לכונן יחסים דיפלומטיים עם ישראל, אולם כל עוד שלטה בה מפלגת הקונגרס נותרו הקשרים בין שתי המדינות קרים ומסויגים. מצב הדברים השתנה ב-1998, כאשר זכתה 'מפלגת העם' בשלטון בפעם הראשונה. ראש הממשלה מטעמה, אטאל ואג'פאי, נחשב לאחד מגדולי ידידיה של ישראל. בספטמבר 2003 ניתן ביטוי להתחממות היחסים כשאריאל שרון ביקר בהודו. ביקורו נחתם בהצהרה ידידותית משותפת, למורת רוחם של מפגינים ברחבי תת-היבשת. ראש הממשלה הנוכחי מודי הוא אף פרו-ישראלי באופן מובהק יותר מוואג'פאי. הוא עצמו ביקר כאן בהיותו מושל גוג'ראט, ושרת החוץ שלו היא יושבת ראש אגודה פרלמנטרית לקשרי הודו-ישראל. גם הצורך ההדדי בשיתוף פעולה בין המדינות גדל עם השנים. כיום לישראל ולהודו אינטרסים משותפים בתחומי צבא, מודיעין, כלכלה וסחר, ובייחוד בכל הקשור לחלל. לשתי המדינות פרויקטים משותפים של שילוח לוויינים, וישראל נעזרת באמצעי שיגור הודיים.

 

 

פרופ' אפרים ענבר

אפרים ענבר צילם יוני קמפינסקי 

מעל לכול, שתי מדינות עמוקות-שורשים אלו הן העומדות בקו הראשון של העולם החופשי מול מתקפת האסלאם הקיצוני. "

מפלגת העם מתייחסת לישראל באהדה רבה כל השנים, ולכן יש לצפות בתקופה הקרובה לשיפור משמעותי ביחסי הודו-ישראל", אומר פרופ' אפרים ענבר, ראש מרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן. את מודי הוא מגדיר כ"מנהיג ההודי האוהד ביותר לישראל עד כה".

אלי : ובכל זאת, במפלגת העם נשמעים גם קולות צורמים כלפי מי שאינם הינדים. איך צריכה ישראל להתייחס לכך? "

ענבר :יש במפלגה נימות שונות, ואני לא חושב שצריך לבדוק יותר מדי בציציות של החברים שלנו".

אלי : הודו הופכת למעצמת-על אסיאתית ונכנסת לתחרות גוברת עם סין. אם אי פעם תיאלץ ישראל לבחור בין השתיים, את מי עליה להעדיף?

ענבר "אין ספק שהודו מדינה יותר סימפטית ויותר דמוקרטית מסין הרודנית, והאינטרסים שלה קרובים יותר לאלה של ישראל. וישנה גם אמריקה, הידידה מספר אחת שלנו, שמעדיפה את הודו על פני סין. יש להדק עם סין את הקשרים הכלכליים, אך לא בתחומים האסטרטגיים. מבחינת השיקולים ארוכי הטווח בתחומים שונים, ביטחוניים וגם דמוגרפיים, מנקודת המבט של 2014 הודו עדיפה כשותפה על פני סין".

ביבליוגרפיה :

אהרן  ראובני    ג'והרלל נהרו וה. ג'. ולס :   דעותיהם ויצריהם /    ירושלים :   ד. אהרונסון,   תש"ה.1945 Kumaraswamy, P. R.    India and Israel – evolvin

g strategic partnership /    Ramat-Gan :   Bar-Ilan University,   1998   Inbar, Efraim .  The Indian-Israeli entente /    Ramat Gan :   Begin-Sadat Center for Strategic Studies, Bar-Ilan University,   c2004

אפרים ענבר,   השותפים האסטרטגיים החדשים של ישראל :   טורקיה והודו /    רמת גן :   מרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים,

2008. Arielle  Kandel   Exploring the significant warming of Indo-Israeli relations in the post-cold war period :   from the establishment of full diplomatic relations to extensive military and economic cooperation /    [Beersheba] :   Ben-Gurion University of the Negev,   2009.

חיים יהוידע    בין הקוברה לדרקון :   סין והודו: מעצמות-העל של המאה ה-21 /    תל אביב :   ידיעות אחרונות,   [תשס"ח] 2008

יצחק  גרברג    יחסי הודו-ישראל :   אינטרסים אסטרטגיים, פוליטיקה ופרגמטיזם דיפלומטי /    [תל-אביב] :   מרכז המחקר – המכללה לביטחון לאומי,   2009.

 

דמוקרטיות: הודו - דמוקרטיה בחברה משוסעת; יחידות 10-9

פ.ר. קומרסו    דמוקרטיות :   הודו: דמוקרטיה בחברה משוסעת /    רעננה :   האוניברסיטה הפתוחה,   תשס"ט 2009

. רובין מרדית,   הפיל והדרקון :   הודו וסין – צמיחתן המהירה ומשמעותה לגבי כולנו /    תל אביב :   מטר,   תשע"א 2010.

זקריה, פריד    העולם הפוסט-אמריקני :   על השינוי במערך הכוחות העולמי והנוף הגלובלי החדש /    תל אביב :   מטר,   תש"ע 2010.

Inbar, Efraim,     Indo-Israeli defence cooperation in the twenty-first century /    Ramat Gan :   The Begin-Sadat Center for Strategic Studies, Bar-Ilan University,   2012.  

, Rajendra  Abhyankar   <<The> evolution and future of India-Israel relations /    Tel Aviv :   The S. Daniel Abraham Center for international and regional studies,   2012
גיורא  בכר    הודו – יומן מדיני :   סיפור כינון היחסים הדיפלומטיים בין הודו לישראל ממבט אישי 1992-1989 /אזור : ראובני-ספרי צמרת, תשע"ג 2013. 

Narendra Modi features on Time magazine cover; Congress angry

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • orihippo  On יולי 16, 2014 at 3:11 am

    מהנה מקיף ונותן תקווה ליחסים טובים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: