הסיבוב הראשון :מנהיגי מלחמת העולם השנייה במלחמת העולם הראשונה

dyokan-first-world-war-issue1-621x1024

 

 

  פורסם ב"דיוקן -מקור ראשון "

ביום פירסום רשימה זאת  ה-1 באוגוסט  2014 מלאו מאה שנה בדיוק ליום פרוץ מלחמת העולם הראשונה. ב1 באוגוסט 1914 המגזין "דיוקן -מקור ראשון " פירסם גליון מיוחד שהוקדש למלחמה "הגדולה" מלחמת העולם הראשונה,זאת שהייתה אמורה לגמור את כל המלחמות ורק יצרה את כל המלחמות מאז. יש שם גם מאמר שלי בשם"סיבוב ראשון" שיעסוק בפעילותם המלחמתית של מנהיגי מלחמת העולם השנייה במלחמה הזאת .וסוליני שהיה אז סוציאליסט ובהשראת סרט בשם "קאביריה" שראה בזמן המלחמה על גיבור בשם "מצ'יסטה" שניראה ככפילו הפך למשהו אחר לגמרי.צ'רצ'יל שהיה אחראי לתבוסה הבריטית הגדולה ביותר במלחמה ואחת הגדולות בכל הזמנים ,ובניגוד לאחרים בזמננו שטוענים ש"שופכים את דמם " הוא לקח אחריות.התפטר מתפקידו הבכיר כשר ויצא לפקד על גדוד בקרב. וגם רב טוראי בשם אדולף היטלר שמפקדו במלחמה היה יהודי בשם גוטמן שהתעקש לתת לאוסטרי צלב ברזל כאות גבורה ושינה בכך את חייו של היטלר ואת מסלול ההסטוריה כולה. סיבוב ראשון מנהיגי הצדדים במלחמת העולם השנייה השתתפו בצעירותם במלחמה הגדולה שקדמה לה, והיא שעיצבה את דמותם. במיוחד זה נכון לגבי היטלר, המתנדב האוסטרי הנלהב לצבא גרמניה, שמפקד יהודי התעקש להמטיר עליו צל"שים וגיבור מלחמה בריטי יישם בו טוהר-נשק אחד יותר מדי אלי אשד

היטלר במלחמת העולם הראשונה

מפקדו הישיר של אדולף היטלר במלחמת העולם הראשונה היה יהודי. סגן הוגו גוטמן. גוטמן הוא שהמליץ על היטלר, והשתדל בשבילו, בקבלת עיטורי ההצטיינות שלו על אומץ בקרב. הצורר שחולל את מלחמת העולם השנייה שירת במלחמה שקדמה לה כקַשָר קרבי בקו החזית בין צבא גרמניה לצבא צרפת, בגדוד שאיבד במלחמה חמש שישיות מחייליו. כבר בדצמבר 1914 עוטר רב-טוראי היטלר בצלב ברזל מדרגה שנייה, עם עוד כשישים מחיילי הגדוד. בקיץ האחרון למלחמה קטף עוד שני אותות הצטיינות, ביוזמת סגן גוטמן: במאי 1918 זכה בצל"ש גדודי על אומץ לב מול האויב, ו-4 באוגוסט קיבל את הסמל שהיה גאה בו יותר מכול: צלב הברזל מדרגה ראשונה ,שרק לעתים רחוקות זכו בו חוגרים מן השורה.

בספרי הלימוד של בתי הספר בגרמניה הנאצית זכה עיטור נכבד זה למקום של כבוד. סופרה שם גרסה שהמציא היטלר, או אולי התועמלן שלו גבלס, ולפיה הוא קיבל את צלב הברזל משום שבעת שנשא תשדורות מהמפקדה ליחידה קדמית נתקל בכיתה של 15 צרפתים. הודות לצלילות דעתו, אומץ לבו ומיומנותו בתכסיסי הפתעה, שכמו נלקחו מספרי קרל מאי על האינדיאני וינטו והצייד הגרמני יד הנפץ שהיו חביבים עליו, הצליח החייל המעוטר להתגבר על חיילי האויב ולהוליכם בשבי אל מפקדו לגמרי לבדו. שמו היהודי של המפקד נשמט משום מה בסיפור. סיפורים דומים שהופצו בגרמניה על היטלר תיארו, באופן דומה עד להחשיד, כיצד שבה החייל האמיץ פטרול בריטי של 15 איש, או כיצד פילס את דרכו בקרב באש כבדה מאין כמוה וכך מנע הפגזה שאיימה על עמדה גרמנית. הסיפורים, ובמיוחד העיטורים שהראו שיש להם בסיס, נתנו לאוסטרי שהתנדב לצבא גרמניה עמדה נעלה בגרמניה, כגיבור מלחמה מוכח שיש לו מה להגיד לגרמנים שאינם גיבורים כמוהו. למעשה, צלב הברזל ההוא ניתן להיטלר על העברת שדר חשוב מהמפקדה לחזית תחת אש כבדה ביותר, משום שקווי הטלפון נותקו. היטלר ביצע את המשימה לאחר שהובטח לו שיקבל את האות אם יבצע אותה. בנסיבות הימים ההם, בשוחות שבין גרמניה וצרפת, לא היה זה מעשה גבורה יוצא דופן אלא אירוע יומיומי. לגוטמן נדרשו כמה שבועות של ויכוחים עם מפקד הדיוויזיה, שהתעקש שהפעולה לא הייתה יוצאת דופן משום בחינה. עקשנותו של גוטמן גברה. על פי עדויות מסוימות, סגן גוטמן ענד את העיטור על חזהו של היטלר באותו טקס שבו הוא עצמו, גוטמן, קיבל אף הוא אות גבורה מקביל על אומץ לב בשדה המערכה. היטלר ענד את העיטור עד סוף המלחמה, וגם כשכיהן כפיהרר. תמיד נמנע מלפרט את נסיבות קבלתו הסתמיות למדי, ותמיד נמנע מלציין בזכות מי קיבל אותו. פעם אחת, ב-1941, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, העלה את העניין בדרכו המעוותת. זה היה בשיחה עם סגנו מרטין בורמן ועם נאצים בכירים אחרים במפקדתו.

א ענדתי את צלב הברזל בזמן מלחמת העולם", כיזב, "כי ראיתי מי עוד זכה בו. היה לנו יהודי בשם גוטמן ביחידה. מוג לב. הוא ענד את צלב הברזל, והיה מבחיל לראות את זה. בושה לצבא הגרמני".הוגו גוטמן החזיק לאחר המלחמה בחנות לריהוט משרדי בעיר נירנברג. הוא נאסר ב-1938 על ידי הגסטאפו, אך קציני האס-אס, שידעו על עברו כמפקדו של היטלר, וגורמים אנטי-נאציים במשטרה הגרמנית, הביאו לשחרורו ממעצר. עם פרוץ המלחמה נמלטה משפחת גוטמן לבלגיה. במאי 9401, זמן קצר לפני שהנאצים כבשו את בריסל, הצליח להימלט שוב בסיוע אמריקני לפורטוגל דרך צרפת ומשם המשיך לארצות הברית. המשפחה התיישבה בסנט-לואיס. גוטמן שינה את שמו להנרי ג' גרנט וחזר לעסקי הרהיטים. האיש שהעניק להיטלר את סמל הגבורה שלו נפטר ב-1971 והוא בן 91. ככל הידוע גוטמן היה היהודי היחיד שעמד בקשר רציף עם היטלר במהלך חייו, לבד מרופא יהודי שטיפל בו ובמשפחתו בילדותו. לצערנו לא השתמרה שום עדות מפיו באשר לפקודו היטלר ולמחשבותיו עליו. העריק האוסטרי שש לקרב

המלחמה כולה הייתה, מבחינת המִפלץ שיזם את המלחמה שבאה אחריה והאפילה עליה, חוויה מעצבת. ההודעה על הכרזת המלחמה, ב-2 באוגוסט 1914, חילצה מאדולף היטלר התפרצות של שמחה. מצלמתו של היינריך הופמן לכדה אותו בתוך המון מריע במינכן. הופמן עתיד היה להיות הצלם הרשמי של היטלר, אך ב-1914 הוא כלל לא הכיר את הצייר הווינאי הצעיר שהיגר לעיר הגרמנית. כשהיטלר כבר היה פוליטיקאי ידוע, ב-1929, והופמן היה הצלם שלו, הוא חיפש ומצא בעזרת זכוכית מגדלת את פניו של הבוס שלו בצילום הישן. התמונה עם הצעיר המשופם הצוהל בתוך ההמון כיכבה בתעמולה של גבלס, שהציגה את היטלר כפטריוט ואיש העם, נמכרה באלפי עותקים והוכנסה לספרי הלימוד בגרמניה. כיום סבורים החוקרים שלא זכוכית מגדלת הייתה כאן, אלא ריטוש ודיו שבעזרתם הכניס הופמן את היטלר לתמונה שכלל לא היה בה. צולם בקהל המתרונן או לא צולם, היטלר אכן שמח על פריצת המלחמה. הוא מעולם לא רצה לשרת בצבא האוסטרי, שאליו צריך היה להתגייס על פי אזרחותו, שכן שנא את האימפריה האוסטרו-הונגרית הרב-לאומית. הוא התחמק בתירוצים שונים ממכתבי הגיוס שקיבל, והצבא האוסטרי שאיים לאוסרו כעריק החליט לבסוף שהוא גם אינו כשיר להילחם. אבל היטלר בהחלט היה כשיר להילחם, והיה נחוש להילחם אך רק בצבא גרמניה. הוא הגיש בקשה להתגייס כמתנדב לצבא הגרמני, ולשמחתו קיבל בתוך יום תשובה חיובית ממשרד מלך בוואריה. חקירה שהתקיימה לאחר ניסיון הפוטש שלו נגד ממשלת בוואריה ב-1924 הראתה שהוא קיבל את האישור רק כתוצאה מטעות בירוקרטית של פקיד שלא הבין שהוא אינו אזרח גרמניה. הוא חשש פן תיגמר המלחמה בטרם נלחם; כן, בתחילת מלחמת העולם הראשונה ההערכה הייתה שזו מלחמה של גומרים-הולכים. כבר בימים הראשונים נקלעה יחידתו של היטלר לקרבות קשים שבהם נהרגו 70 אחוז מאנשיה, חלקם באש גרמנית.

לאחר שנים סיפר היטלר שקרבות ראשונים אלה עיצבו אצלו את ההכרה ש"החיים הם מאבק תמידי נורא". ב-3 בנובמבר 1914 הוא הועלה לדרגת רב-טוראי, ובדרגה זו נשאר עד סוף המלחמה. הוא אמנם נראה למפקדיו מהימן וצייתן, ועד מהרה אף קיבל כאמור הכרה מחמיאה לאומץ הקרבי שלו, אך המפקדים החשיבו אותו כחסר כישורי מנהיגות, שכן נטה להתבודד ונראה חולמני. נראה שגם היטלר עצמו לא נלהב מהעלאה בדרגה, כי חשש שהדבר יביא להרחקתו מהיחידה שאת החיים בה חיבב ואשר הרגיש בה התעלות שלא חש עד אז מעולם. ואכן, ככל הידוע לו היו להיטלר חברים מקרב רעיו לחפירות. אמנם לימים, כשהיה פיהרר, הרבו ותיקי הגדוד לפנות אליו בבקשה לתמיכה כספית או לג'וב, בהזכירם את ימיהם ביחד בשוחות, והוא נהג להיעתר להם. אולם נראה שידידו האמיתי היחיד בשוחות היה כלב ושמו פוסל, טרייר לבן שנדד אליהם מקווי האויב. היטלר לימד אותו תעלולים ורווה נחת מידידותו. כשיחידתו נאלצה לזוז למקום אחר והכלב נעלם, הוא לא ידע את נפשו מצער. "החזיר שלקח אותו ממני לא ידע מה הוא עשה לי", אמר כעבור שנים רבות. הוא מעולם לא גילה צער דומה על אדם כלשהו.

פעם על הכוונת, פעם על הקו

בין שליחות לשליחות, במפקדה ובשוחות, מצא היטלר זמן לצייר ולקרוא את כתבי שופנהאואר וניטשה על האדם העליון שהצבא הגרמני חילק לחיילים. כמה פעמים ניצל ממוות, למשל כאשר התפוצץ פגז צרפתי בעמדת פיקוד קדמית והרג ופצע כמעט את כל אנשי המטה שהיו שם. בין הפצועים קשה היה מפקד הגדוד, שעמד להמליץ על הענקת עיטור צלב הברזל להיטלר – וזאת על חלקו, לצד חייל אחר, בהגנה על חיי מפקד זה תחת אש ימים אחדים לפני כן. היטלר יצא מהעמדה דקות אחדות לפני נפילת הפגז. מעין אות לבאות – להתנקשויות שהיטלר ניצל מהן פעם אחר פעם בהיותו שליט גרמניה. מהגדוד של היטלר, שמנה בראשית המלחמה 3,000 איש, נותרו חיים בסיומה רק כ-500. מסוכן במיוחד היה תפקידו של היטלר כמקשר, שרבים רבים נפלו בו. הישרדותו חיזקה את תחושתו שהוא נבחר בידי מישהו למשימה מיוחדת בעתיד, ושאותו מישהו שומר עליו. על סף סיום המלחמה שוב היה היטלר קרוב ליהרג. חייל בריטי ושמו הנרי טנדי כמעט שינה את ההיסטוריה העולמית במהלך השתלטות על כפר צרפתי: היטלר היה בטווח הרובה שלו, אך הוא החליט שלא לירות. טנדי ראה לנגד עיניו חייל פצוע וכושל, השולח מבט יגע לקנה הרובה שלו כאילו הוא כבר יודע שהוא הולך למות. למה להרוג אותו? , חשב. טנדי התפרסם בבריטניה, ונעשה גיבור לאומי, משום שהיה החוגר המעוטר ביותר בצבא הבריטי. הוא לא ידע מי היה החייל שעל חייו חס. אך היטלר זכר היטב את התקרית הזאת ואת האיש שכמעט ירה בו, ואף זיהה את פניו בעיתונות. היטלר השיג העתק של תמונה שהצייר האיטלקי פורטוניטו מטניה צייר על פי תצלום ידוע שבו נראה הגיבור הבריטי טנדי נושא חייל פצוע בתחילת המלחמה, ותלה אותה בביתו. כאשר בא לשם ראש ממשלת בריטניה צ'מברליין ב-1938, ביקור פייסנות שהוביל לחתימת הסכמי מינכן הנודעים לשמצה, ראה להפתעתו את התמונה ושאל את היטלר מה לו ולתמונת חייל בריטי. היטלר ענה לצ'מברליין "זה האיש שכמעט הרג אותי, והייתי משוכנע שלעולם לא אראה את גרמניה שוב. אבל ההשגחה העליונה שמרה עליי גם אז". הוא ביקש מצ'מברליין שיעביר את תודתו לטנדי.

ואכן – כפי שסיפר לימים אחיינו של טנדי – יום אחד צלצל הטלפון בביתו של הנרי טנדי ועל הקו היה ראש הממשלה. הוא דיווח לטנדי על השיחה עם הפיהרר, ועל התודות שהלה ביקש לשלוח לאיש שהחליט שלא לירות בו. רק אז נודע לטנדי הנדהם מי היה האיש שהוא החליט להציל את חייו ולא לירות בו. הוא חזה כמובן עוד קודם לכן בתמונות של שליט גרמניה, אבל לא זיהה אותו כאיש שהיה על כוונת הרובה שלו ב-1918. הוא היה מוכה הלם. חרטתו על שחמל על האיש התעצמה בשנים הבאות, כאשר היה בלונדון המופצצת. טנדי נפטר ב-1977 והוא בן 86. באוקטובר 1918 היטלר התעוור זמנית מהתקפת גז כלור של הבריטים. שעה ששכב עיוור וחסר ישע בבית החולים בימות החורף של 1918, בעוד גרמניה נכנעת לאויביה, דומה היה עליו כי כישלונו האישי כצייר ועיוורונו מתמזגים באסון שבא על העם הגרמני כולו. הלם התבוסה גרם לו זעזוע נפשי עמוק. הוא סיפר שכאשר שמע על שביתת הנשק בכה בפעם הראשונה מאז מות אמו. נראה היה לו שתבוסה כזאת אפשר להסביר רק בבגידה, בחתירה אפלה של הגזע השנוא עליו, זה שעמו נמנה גם מפקדו ודורש טובתו.

גרינג מפיל המטוסים

רק מעטים מראשי המשטר הנאצי היו בעלי עבר משמעותי במלחמת העולם הראשונה. אנשי המעגל הראשון שסביב היטלר – הימלר, גבלס, בורמן ושפר – היו צעירים מכדי למלא תפקיד של ממש במלחמה ההיא. החריג היה מספר 2 ברייך השלישי, שר האווירייה הרמן גרינג. במלחמת העולם הראשונה היה גרינג טייס קרב שהתפרסם במספר הרב של מטוסי קרב שהפיל. הוא טען ל-22 לפחות; לדעת המחקר הוא אכן הפיל לפחות 17 מטוסי אויב. הצלחתו זאת הביאה אותו בסוף המלחמה להתמנות מפקד היחידה של הטייס המפורסם ביותר של גרמניה, מנפרד פון-ריכטהופן, "הברון האדום", שנהרג זה מקרוב. לאחר המלחמה היה גרינג גיבור מלחמה מפורסם ומעוטר, והצטרפותו למפלגה הנאצית נחשבה להישג אדיר שלה. סביר להניח שבזכות עברו זה זכה לשמש לאורך שנים רבות מספר 2 הרשמי של היטלר.

  בין מצביאיה של גרמניה הנאצית, פילדמרשל ארווין רומל, שכמעט כבש למען היטלר את המזרח התיכון, התפרסם בתרומתו למלחמת העולם הראשונה. הוא היה אז קצין זוטר למדי, סרן בחיל הרגלים, אך בקרבות עם הרומנים והאיטלקים בלט בזכות טקטיקות ייחודיות, שהיו גרעינה של האסטרטגיה שתשמש אותו כעבור שנות דור במדבר לוב ובמצרים. על תוקפנותו וכושר האלתור שלו בחזית אינוונצו באיטליה הוענק לרומל הצעיר העיטור הקיסרי הגבוה ביותר, דבר חסר תקדים לגבי קצין חיל רגלים זוטר. חיל-הרגלים תוקף – ארוין רומל – נוריתה ביקורות והמלצות על ספרים// <!– /

חיל-הרגלים תוקף - ארוין רומל - אתר נוריתה

ספרו 'חיל הרגלים תוקף' על ניסיונו במלחמת העולם הראשונה היה רב-מכר, והיטלר עצמו קרא אותו בתשומת לב. הספר אפילו תורגם לעברית והופיע בהוצאה הצה"לית 'מערכות'. זהו מן הספרים הבודדים של מצביאים נאצים שתורגמו לעברית, והיחיד הנוגע לניסיונו של קצין גרמני במלחמת העולם הראשונה שהופיע בלשוננו – אות לחשיבות הרבה שמייחסים לו גם בצבא הישראלי.

מוסוליני עוזב את השמאל

מכאן לבן בריתו של היטלר, שליט איטליה בניטו מוסוליני. ערב מלחמת העולם הראשונה כבר היה מוסוליני פוליטיקאי סוציאליסט ידוע, שתמך במהפכה סוציאליסטית אלימה ושימש עורך עיתון המפלגה. כשפרצה המלחמה הוא קרא לניטרליות מוחלטת, אך עד מהרה שינה את דעתו וצידד בחבירה למעצמות ההסכמה. היו שייחסו את השינוי לשוחד צרפתי, אך השינוי שחל במוסוליני היה אמיתי. כשהצטרפה איטליה למלחמה הוא התגייס לצבא, וב-1917 נפצע. לאחר מכן חזר לעבוד בעיתונו. אלא שהאידיאולוגיה שלו עברה שינויים דרמטיים. איש השמאל הלוחמני עבר אל הקצה הלאומני והניף את נס הפשיזם. היו שמועות שגרמה לכך, בין היתר, סדרת הסרטים על הגיבור הרומאי הדמיוני מצ'יסטה. הסרט הראשון בסדרה, 'כביריה', יצא לאקרנים ב-1914 ותיאר את גדולת האימפריה הרומית במלחמות הפוניות. השחקן שגילם את הגיבור, ברתולומאו פגאנו, דמה למוסוליני כשתי טיפות מים. תסריטאי 'כביריה' היה הסופר גבריאלֶה ד'אנונציו, הוגה דעות לאומני. מוסוליני, בין אם הושפע מהכוכב בן דמותו ובין אם לא, הושפע מד'אנונציו והפיץ את דעותיו – שעל פיהן המלחמה היא הזדמנות להתחדשותה הלאומית של איטליה. סטלין נרקב בסיביר מנהיג ברית המועצות במלחמת העולם השנייה, הרודן יוסף סטלין, התקשה לעשות דבר מה משמעותי במלחמת העולם הראשונה – שכן רוב שנותיה היה אסיר בסיביר, בגלל פעילותו המהפכנית. ב-1917 שימש עורך ביטאון המפלגה הבולשביקית, 'פרבדה', אך היה נתון למרותו של כותב המאמרים הראשיים לב קמנייב. בשלהי המלחמה, לאחר מהפכת אוקטובר, שימש קומיסר פוליטי בצבא האדום. המהפכה הקומוניסטית אירעה בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, ולמעשה התאפשרה בגללה. ולדימיר איליץ' לנין, מנהיג המהפכה, הגיע לרוסיה מגלותו בשוויצריה בעזרת הגרמנים, שהיו מודעים היטב לנזק האדיר שיכול לגרום האיש הזה לאימפריה הרוסית. הם אפשרו אפוא ללנין ולאנשיו לעבור בגרמניה בקרון חתום, שאותו אסור היה להם לעזוב. הגרמנים צדקו. ברוסיה התגלה לנין ככלי נשק מזיק יותר מכל התותחים והגזים הגרמניים, וגרם בפעילותו החתרנית נזק אדיר למאמץ המלחמה הרוסי. שירות חשוב אף יותר לגרמנים עשה לנין לאחר שתפס את השלטון ברוסיה. הוא הוביל לחתימת הסכם ברסט-ליטובסק בין רוסיה לגרמניה, שהפסיק את המלחמה ונתן לגרמנים שטחים רוסיים

 

. רוזוולט ים וצ'רצ'יל גם ולבסוף, למערב. שני מנהיגיו הגדולים של העולם החופשי במלחמת העולם השנייה מילאו, במפתיע, אותו תפקיד במלחמת העולם הראשונה: שניהם היו אחראים על הצי הצבאי של מדינותיהם. אלה הם גם שני האישים היחידים שנשאו תפקידים ממשלתיים בכירים בשתי המלחמות. נשיא ארצות הברית במלחמת העולם השנייה, פרנקלין דלאנו רוזוולט, שימש במלחמה הראשונה תת-שר לענייני הצי. הוא התמיד בתפקיד זה עד 1920. הוא נודע כמצדד נלהב בשימוש בצוללות, ויזם כמה תוכניות לעצירת צי הצוללות הגרמני – ביניהן תוכנית למחסום מוקשים ימיים ענק מסקוטלנד ועד נורווגיה, שסיום המלחמה קטע את מימושה. הצלחתו בהכנת הצי האמריקני למלחמת העולם הראשונה, והיוזמות שנקט בתפקידו, הוציאו לו מוניטין והזניקו את יוקרתו הפוליטית במידה כזו שכבר ב-1921 היה מועמד המפלגה הדמוקרטית לסגן הנשיא. הדמוקרטים כשלו במסע הבחירות הזה, ורוזוולט נאלץ לחכות עוד כמה שנים. ב-1921 אף לקה בשיתוק ילדים, שעמו נאבק כל שנות נשיאותו הרבות.

וינסטון צ'רצ'יל, ראש ממשלת בריטניה במלחמת העולם השנייה, לא רק ששימש בתפקידים בכירים בשתי המלחמות, הוא אף כתב את ההיסטוריה של שתיהן. סדרת ספריו על מלחמת העולם השנייה זכתה לתהודה רבה, אך רק מעטים מכירים את הסדרה בת שלושת הכרכים שכתב על המלחמה הראשונה: 'המשבר העולמי', 'החזית המזרחית' ו'תוצאות המלחמה'. להבדיל מהסדרה הגדולה שלו על מלחמת העולם השנייה, ספרים אלה לא תורגמו לעברית. צ'רצ'יל היה במלחמת העולם הראשונה שר הימייה, ולאחר מכן שר החימוש. אלא שלהבדיל מרוזוולט, צ'רצ'יל לא קנה לעצמו בשנים ההן שם של שר מוצלח. תפקודו הוכתם בגלל אחריותו הישירה למתקפה הכושלת על חצי האי גליפולי ב-1915. המתקפה נועדה להשתלט על מצרי הדרדנלים, המוליכים מהים השחור לים התיכון, וכך לאיים על הבירה העות'מאנית איסטנבול, לפתוח לרוסים נתיב ימי לים התיכון, ולהעביר את מדינות הבלקן לצדן של מעצמות ההסכמה. צ'רצ'יל חשב לקטוף ניצחון קל שיסייע לקצר את המלחמה. חשבונותיו התגלו כשגויים. תורכיה נחלה במערכה זו את ניצחונה הגדול היחיד במלחמה. אחד המצביאים הבולטים בצד התורכי היה מוסטפה כמאל, שהמריא על כנפי הניצחון הזה וכעבור שנים אחדות נודע כאטא-תורכ, המהפכן החילוני אבי תורכיה המודרנית. צ'רצ'יל לקח על עצמו את מלוא האחריות והתפטר מהממשלה. הוא יצא לחצי שנה לשירות קרבי בחזית המערבית, שם שימש מפקד גדוד בדרגת סגן-אלוף.

במאי 1916 הוא שב לבריטניה ולמקומו בפרלמנט. כעבור שנה מינה אותו ראש הממשלה לויד ג'ורג' לשר החימוש והטיל עליו את האחריות לייצור הנשק, לרבות טנקים ומטוסים, שנדרש להבסתה של גרמניה. במסגרת תפקיד זה התוודע לד"ר חיים ויצמן, שמונה למנהל המעבדות של האדמירליות הבריטית. ויצמן גילה שם שיטה להפקת אצטון, חומר חיוני לייצור חומרי נפץ, מתסיסה של חומרי גלם צמחיים. תמיכתו של צ'רצ'יל עזרה לוויצמן להשיג משר החוץ, הלורד ארתור בלפור, לקראת כיבוש ארץ ישראל בידי הבריטים, את ההצהרה המפורסמת שהכירה בזכותו של העם היהודי לבית לאומי בארץ ישראל. בסיום המלחמה התמנה צ'רציל לשר המלחמה שמשימתו הייתה לשחרר את החיילים לביתם ללא תקלות ולשלוח אספקה צבאית לכוחות האנטי-בולשביקיים ברוסיה. גם ניסיונו זה נכשל, והבולשביקים השתלטו על רוסיה. את תדמית הכישלונר הסדרתי שדבקה בו במלחמת העולם הראשונה הצליח צ'רצ'יל לסלק רק במלחמת העולם השנייה.

 

 

 

 

Photo: ‎יש שם כתבה שלי אבל  גם ללא קשר לזה  גליון מלחמת העולם הראשונה של "דיוקן -מקור ראשון " מוצלח ומומלץ ביותר. במיוחד בימים אלו כשמדברים על כך שאנו מתקרבים בצעדי ענק למלחמת עולם שלישית של כנופיות האיסלאם כנגד מתוני האיסלאם ושאר העולם.יש רק הבדל קטן אחד :אז במלחמת העולם הראשונה כולם חשבו בהתחלה שזה יגמר תוך כמה חודשים. עכשיו הכנופיות השונות מכינות את עצמן למלחמה של עשרות שנים.‎

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נמרוד חפץ  On אוגוסט 2, 2014 at 1:55 pm

    חפש ברשת את פרסומו של אריה רון-לוסטיג על ספר החתונה של הוריו-ברנרד ופאולה- שם מוזכר שרות משותף של ברנרד ואדולף היטלר באותה יחידה במלחמת העולם הראשוה, היטלר מצויין כמו שלא היה בחפירות אלה בתפקיד פקידותי בעורף, במקום לא מסוכן .

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: