האדם בלי הטנק ינצח ? -ראיון עם חיים אסא וידידיה יערי

לוחמה מבוזרת 2

הופיע ב"דיוקן -מקור ראשון " 

 

חלק ראשון של כתבה זאת : "איך אפשר לנצח צבא טרור ? 

 

תשכחו מכל מה שידעתם על מערכות היסטוריות, צבאות אדירים שמתנגשים זה בזה וטורי שריון אינסופיים שכובשים שטחים. כוכבי שדה הקרב העתידי יהיו יחידות קטנות וזריזות, שבמקום לסחוב חימוש כבד יפעילו אש מזל"טים ויקבלו חיפוי מספינות קרב. "לוחמה מבוזרת", מכנים זאת ידידיה יערי וחיים אסא, ומזהירים שאם צה"ל לא יסתגל אליה במהירות, הוא יישאר תקוע במלחמה הלא נכונה

.

 

ע מאוד שבאסטרטגיה עוסקים בעיקר גנרלים. זה משפט קשה, אבל זאת עובדה. עדיף שהאסטרטג לא יבוא מהצבא, כי זהו מקצוע שעומד לחלוטין בפני עצמו, ומבוסס על צורת חשיבה שונה לחלוטין מזאת של הגנרל. ב-73', למשל, הייתה פרדיגמה שאמרה שהמצרים לא יעזו לתקוף אותנו, למרות שראו אותם מתאמנים עם צינורות מים מול סוללות עפר. כאן לאסטרטגים אזרחיים היה יכול להיות יתרון, כי הם מסוגלים לחשוב גם על אפשרויות נחותות טכנולוגית. או דוגמה מהחודשים האחרונים: ב'צוק איתן' נפלנו עם המנהרות, שהן טכנולוגיה נחותה, אבל עלולה להיות אפקטיבית מאוד. עובדה שגם אנחנו וגם המצרים ברפיח עמדנו חסרי עצות מולה".

את הדברים אומר האסטרטג חיים אסא, מי שנדרש לחשוב מחוץ לקופסה ולכתוב בעבור צה"ל תפיסה חדשה של שדה הקרב, מותאמת לאיומים של ימינו ומשוחררת מפרדיגמות וקיבעונות. שותפו העיקרי למשימה הזו הוא דווקא כן גנרל – אלוף במיל' ידידיה יערי, כיום מנכ"ל רפא"ל (הרשות לפיתוח אמצעי לחימה). בספרם החדש, "ללחום אחרת: תפיסת הלחימה החדשה ועקרונות התמרון המבוזר" (הוצאת ידיעות ספרים), טוענים השניים שכל תפיסת הלחימה שלאורה פעלו צבאות העולם מאז ימי קדם – מתקפה על אויב נייח, השמדתו והשתלטות קבועה על שטחיו – היא ארכאית וזמנה חלף. כיום, מול האתגרים החדשים שמציבים ארגוני טרור וצבאות טרור, יש צורך בשיטת לחימה חדשה – "הלחימה המבוזרת". זו תכלול בעיקר שימוש בכוחות קטנים, זריזים וגמישים, שייצאו למשימות טיהור וחיסול בלתי פוסקות בשטח. הכוחות הללו לא יפעלו להכרעה מוחלטת של האויב, כי הכרעה כזאת, אומרים אסא ויערי, לרוב אינה בגדר האפשרי.

לפי ההערכה שמוצגת בספר, בשנים הקרובות לא נראה במזרח התיכון מערכות שבהן צבאות גדולים יתנגשו זה בזה. בפרט אמורים הדברים לגבי ישראל, שאינה מאוימת היום בידי צבאות קונבנציונאליים, כמו אלו של סוריה ומצרים בעבר. היריב שאיתו נצטרך להתמודד הם כוחות נוסח חמאס, חיזבאללה ודאע"ש, שכבר אינם רק "ארגונים": מחד גיסא הם רוכשים יכולות וניסיון של צבא מדינתי ממוסד, ומאידך גיסא הם שומרים על מאפיינים של ארגון טרור, שאינו כפוף לחוק ומוסר בינלאומי, ויודע להיטמע בכל שטח.

קודת המוצא שלי הייתה זאת: אנחנו עומדים היום מול אויב נעלם, מסתתר בכל חור, בעייתי", אומר אסא. "מדובר ביריב שאני לא יכול לבוא נגדו לינארית, כי אז הוא יקרע אותי – אם לא מיד אז בהדרגה, כי הוא סבלני יותר ממני. זמן זה דבר שלי אין בכלל, ואילו לו יש כל הזמן שבעולם כדי לעקוב אחריי ולתקוף אותי מכיוונים שאני לא מצפה להם. ואז עלה הרעיון שהצבא יעבוד לא לינארית, אלא במבוזר. מה זה אומר? מגדירים את נקודות הכוח של האויב ומתנפלים על המון מוקדים בו זמנית, מקפידים על סדרי גודל של כוחות שייתנו לנו יתרון בכל נקודה, מכים במה שחשוב ועפים החוצה. לא המצאנו את השיטה; אורד וינגייט, ולפניו לורנס איש ערב, כבר השתמשו ברעיונות כאלו. אנחנו פשוט גיבשנו עקרונות קיימים, שנכונים למציאות של היום, ויצרנו מהם תורת לחימה".

 

yedidya yyaari

"יש בצבא יותר ויותר אנשים שמאמינים בתפיסת המלחמה המבוזרת, ולכיוון הזה צה"ל הולך", אומר   ידידיה יערי. "היום זה אקטואלי לחלוטין. באפגניסטן, אגב, עובדים רק ככה. הכול מבוזר. בסוריה, כולם ללא יוצא מן הכלל, מאסד ומטה, עובדים בצורה כזו. שם הלחימה הלינארית נעלמה מן העולם ביחד עם הדינוזאורים. היום זוהי היסטוריה קדומה שאבות מספרים עליה לבניהם ליד המדורות.

"זה לא שהכוחות הקלאסיים-לינאריים נעלמים, אבל המשקל היחסי שלהם בתוך המכלול הוא קטן יותר, כי הם לא אפקטיביים. מה היית עושה, למשל, עם החטיבות שעמדו מחוץ לעזה במבצע 'עמוד ענן' ולא נכנסו פנימה? עובר איתן עוד מאה מטר? מה חיילי החי"ר היו עושים שם חוץ מלעלות על מוקשים?"

שאלה:" יש  שטוענים שכל עוד לא תשתלט פיזית על שטח, תמשיך לחטוף מתוכו.

יערי "אז אני טוען שכבר היו פעמים שתפסנו את השטח, ועדיין חטפנו. בסופו של דבר אם אתה רוצה לעשות המנעה אמיתית, כלומר לתפוס שטח ולנקות אותו, זה לוקח הרבה זמן. חלק מהרקטות מוטמנות מראש, והן יעבדו גם בלי שיהיה לידן מישהו. כדי לנטרל את הרקטות הכבדות צריך להיכנס לעומק רב, וזה אומר לעבור שטח שבו יש מארבים עם טילי נ"ט ואיומים אחרים. איך שלא תסתכל על התרחישים האלה, כרגע האסטרטגיה הכי מבטיחה היא לחימה מבוזרת, גם אם לא בטוח שהיא תיתן תשובה מלאה".

נחש בלי ראש

לוחמה מבוזרת 1

ספרם הנוכחי של אסא ויערי הוא למעשה מהדורה חדשה, מורחבת ומעודכנת, של ספר שפרסמו השניים לפני כעשור תחת השם "לוחמה מבוזרת: המלחמה במאה ה-21". כבר במהדורה המקורית הציגו המחברים את עיקרי שיטתם, ומאז ניתנו להם כמה הזדמנויות לבחון את רעיונותיהם בקונפליקטים שונים באזורנו – מלחמת לבנון השנייה, מבצעי עופרת יצוקה, עמוד ענן וצוק איתן בעזה, הקונפליקט המתמשך של ארה"ב באפגניסטן ובעיראק, והמערכות שמנהלים דאע"ש וג'בהת א-נוסרה בעיראק ובסוריה כנגד הצבאות הלאומיים ומיליציות שונות.

תורת הלחימה החדשה החלה להיכתב ב-2003 כתוצאה מהחלטה של הרמטכ"ל דאז משה יעלון. בעזרת יועצו האישי, הפסיכולוג הארגוני אל"מ עמוס ליהמן, הקים יעלון כמה צוותים שעסקו בפיתוח חשיבה ובדרכים ליישם אותה. צוות בראשות דן חלוץ בחן את מושג "הרעיון המכונן" של צה"ל. צוות אחר, בראשות סגן הרמטכ"ל דאז גבי אשכנזי, בחן האם יש פער בין המציאות לבין הדרך שבה תופסים אותה בצבא. צוות של מכון אקדמי בדק האם אפשר להתמודד עם הפלשתינים שלא באמצעות צבא, או לא רק באמצעותו.

ליעלון ברור היה גם שמשהו יסודי השתנה במלחמות העידן הנוכחי, והוא ביקש לעצור ולבדוק מה משמעות הדבר לגבי המוסכמות הבסיסיות של צה"ל. כדי לייצר תפיסה חדשה, הבינו משתתפי התהליך, יש צורך בביקורת נוקבת וחדה על התפיסה הקיימת ועל התפקוד הצה"לי בשטח, תוך התחשבות בהתפתחויות הטכנולוגיות, בעיקר בתחום השליטה, הבקרה והמודיעין. לשם כך הוקמה קבוצת חשיבה שזכתה לשם "הצוות האלטרנטיבי". בראשה עמד יערי, מפקד חיל הים באותה עת, ובצוות היה חבר גם אסא, אסטרטג ומומחה למשחקי מלחמה. המסקנה שעלתה מהתהליך הייתה כי "התשובה הצבאית לאיומים החדשים חייבת להתאים את עצמה לשינויים בשדה הקרב. עליה להיות סלקטיבית, מדויקת ומידתית, ולשם כך הכרחי לשנות מן היסוד את התפיסה, המבנה והאופי של הכוח הצבאי הישראלי".

אם בהנהגה הישראלית נוהגים לדבר על הצורך "לרוצץ את ראש הנחש" כדי להכריע את האויב, לתפיסתם של אסא ויערי, במלחמות המאה ה-21 כבר לא ניתן לאתר מרכז כובד כזה ולחסל אותו; המאסה הווירטואלית של כוח צבאי נוצרת ממספר גדול מאוד של מוקדים, שמפוזרים על פני כל מרחב הלחימה. כך נוצרה תפיסת "הלוחמה המבוזרת": בניגוד ללחימה הקונבנציונאלית-לינארית, ששואפת לטפל במטרות המרכזיות באופן טורי, הלוחמה המבוזרת נועדה לשתקן במקביל. הפעלה של כוח צבאי על פי תפיסה סימולטנית-מקבילה, מאמינים אסא ויערי, תשיג אפקט חזק בהרבה מפעולה כגוש אחד.

העידן החדש של לחימת היבשה דורש לשיטתם שימוש בכוחות קטנים, זריזים וגמישים למשימות טיהור וחיסול בשטח. הכוחות הללו – או "המולקולות" – יבצעו משימות הדורשות התערבות אנושית, כמו אלה שהותאמו ליחידות המיוחדות במאה ה-20. כוחות מיומנים שיכולים להגיע במהירות לשדה המערכה ולפעול בגזרה רחבה, יהיו מרכיב חשוב בבניית הצבא. אם יופעלו נכונה, הם יהיו מסוגלים לשלוט על שטח גדול למדי בתצפית, בהכוונת אש, בירי וגם בכיבוש. הם יפעלו במקומות שבהם יתרונם היחסי מובהק, כאשר אי אפשר למצות שם יכולות של כוחות אחרים.

כדי להצליח במשימתה, צריכה הלוחמה המבוזרת לגבש מולקולות שיהיו עצמאיות אך גם יידעו להשתלב בהרכבים גדולים יותר. כל אחת מהן תוכל בכל רגע לקשור את עצמה ברשת למערכות המולקולריות האחרות הפועלות בסביבתה. אלה יהיו יחידות לחימה המאורגנות למשימה מבצעית, ומתבססות על רכיבי אוויר, יבשה ולעתים גם ים. הן יוקמו אד-הוק בהתאם לצורכי המשימה ולאחר מכן יפורקו, עד שיזדקקו להן שוב, במשימה אחרת ובתנאים אחרים. הגיוון של הכוחות המולקולאריים יהיה אינסופי, ויהיה זה תפקידו של המפקד בשטח להחליט איזה סוג כוח ואילו כלי נשק נדרשים בתנאים הקיימים, ולדאוג להקמת יחידה מתאימה. לעולם לא תהיה אחידות בפעולות של הכוחות המולקולריים; הם יהיו בלתי צפויים מעצם הגדרתם.

אחד היתרונות של כוח מולקולרי, המבוסס על פריסה מהירה, הוא שאינו צריך לשאת עמו חימוש כבד. הוא מזהה מטרות ומסוגל לסגור מעגל ירי בזמן אמת, על ידי הפעלת אמצעי לחימה ממרחקים. המולקולות פועלות במקביל, בחתימה נמוכה וללא טנקים, מתוך הנחה שהיריב מפוזר על כל השטח ולכן יש לייצר יתרון כמותי בכל מקום. רמת השילוביות בין מרכיבי הכוח האווירי והקרקעי תהיה גבוהה בזכות יכולת אישית ורמת אימון, וכמובן בזכות מערכות תקשורת וחוזי מתקדמות, המאפשרות למולקולות השונות לקבל תמונה משותפת ולפעול ככוח אחד.

בזבוז דמיוני

כדוגמה לקרב שבו עשה צה"ל שימוש מוצלח בלוחמה מבוזרת, עוד לפני שהוגדרה ככזו, מצביעים אסא ויערי על כיבוש שכם באפריל 2002, במבצע שעליו פיקד אביב כוכבי. הקרב החל בהתקפה של שני גדודים בו-זמנית על אזור הקסבה, תוך שימוש בשתי שיטות לחימה שונות. ראשית פשטו על האזור כוחות מחטיבת גולני, בגיבוי נגמ"שים מסוג אכזרית. במהלך קרב ההשתלטות על החלק המזרחי של העיר נתקלו לוחמי גולני בעשרות מטענים שהונחו על הצירים, בתוך משאיות תופת ובתעלות. כוחות הנדסה קרבית עסקו בנטרול המטענים.

הפשיטה המהירה, שאותה הפלשתינים לא צפו, הביאה לנהירה המונית של חמושים אל אזור מערב העיר. הם התפצלו לקבוצות קטנות של שניים עד ארבעה מחבלים, שכל אחת מהן הייתה אחראית על תא שטח. מטעני חבלה הונחו בסמטאות העיר, ועמדות הירי אוישו והמתינו לפקודה. מפקד גדודי חללי אל-אקצה באזור, נאסר באדווי, הכריז בתחילת הקרב: "אנו מחכים לחיילי צה"ל שייצאו מהרכבים הממוגנים שלהם ויילחמו איתנו פנים אל פנים על האדמה".

כוחות הצנחנים, שהחלו לפעול במערב העיר, נמנעו מלשחק לידיהם של באדווי ואנשיו. הם התקדמו בצעדים זהירים, כשאחת לכמה דקות נשלח כוח מבצעי קטן כדי להשתלט על בתים באזור הקסבה. אסטרטגיית לחימה זו העמידה את החמושים הפלשתינים במצב של חוסר אונים, משום שירי לעבר החוליות הקטנות יחשוף אותם לאש הצלפים הישראלים, שהשקיפו מהצד השני. חוליות הצנחנים הסתייעו גם במסוקי קרב, שחיפו עליהן בירי טילים לכל אורך הלחימה.

אף שהיה זה אחד הקרבות המוצלחים ביותר של צה"ל במבצע חומת מגן, הוא לא זכה להבלטה תקשורתית. בסיומו רשם הצבא ניצחון מוחץ. המחבלים ספגו אבדות כבדות, לעומת הרוג ישראלי אחד – רס"ן אסף אסולין, שנהרג מירי כוחותינו.

מנגד, לדברי אסא ויערי, אחד הכישלונות הישראליים הבולטים בלחימה לינארית היה בקרב סולטן-יעקוב, 1982. צה"ל הובס שם כשפעל "לפי הספר", מול צבא סורי סדיר שנקט טקטיקה של לחימה מבוזרת. הקרב החל כששיירה ענקית של כלי רכב נכנסה למארב של מתחם חטיבתי סורי מחופר היטב, וספגה אש כבדה מהאגפים. מבחינת ישראל תוצאות הקרב היו קשות; עשרים הרוגים, למעלה משלושים פצועים, שני שבויים ושלושה נעדרים. כמו כן איבד צה"ל עשרות כלים משוריינים, בהם שישה טנקים ושלושה נגמ"שים שהושארו בשטח‏. המטרה – פריצת הדרך לכביש ביירות-דמשק – לא הושגה.

יערי ואסא מצביעים גם על הכנסת הטנקים לוואדי סלוקי, יומיים לפני מלחמת לבנון השנייה, כמהלך לינארי קלאסי שהוביל לכישלון. לדבריהם, מהלך מבוזר היה אמור ליצור השתלטות על פאתי הוואדי; במקום זה הטנקים נכנסו היישר פנימה, כמה מהם נפגעו, לוחמים רבים נהרגו וכל המשימה נתקעה.

נשמעו טענות שלפיהן דווקא אתם הייתם בין אלו ששכנעו את אהוד אולמרט, בשלבים המתקדמים של המלחמה, לצאת למתקפה הקרקעית הגדולה שהייתה אמורה להשפיע על תנאי הפסקת האש.

אסא: "נפגשנו עם אולמרט קרוב לסוף המלחמה ויעצנו לו לסיים אותה. זה כל מה שאני יכול לספר".

אלי : האם כבר אין מקום ללוחמה מהסוג הישן, הלינארי, במזרח התיכון של היום?

יערי : "אם להסתכל על סוריה, כל הארגונים שם, ובראשם מה שנקרא פעם 'הצבא הסורי' – ולמעשה הוא המיליציה של בשאר אסד – הפכו לצבאות מבוזרים. כולם עכשיו פועלים לפי התורה שלנו, גם בלי לקרוא את הספר שלנו. שלא תהיה טעות, אנו תומכים גם בפעילות של תמרון לינארי, אבל במינון נכון ולא כחזות הכול, כפי שהיה בעבר הלא-רחוק. עוד יהיה בה צורך מסוים, ויהיו גם פעילויות מעורבות. הגישה המבוזרת, שהיא הגישה שלנו, יכולה להיות משולבת עם הגישה הלינארית. אבל יש להבין: הדוקטרינה הלינארית הטהורה, זאת שקובעת שכדי לנצח במלחמה הצבא צריך לפגוע במרכז הכובד של היריב בכמה קרבות הכרעה – פשטה את הרגל. היא לא תוכל להתקיים בעתיד, וחייבים להפנים זאת".

אלי : האמריקנים מעדיפים בינתיים לא להשתמש בכוחות קרקע במאבק מול דאע"ש ולהסתפק בהפצצה מהאוויר. ניתן יהיה לבלום את הארגון בשיטה הזו?

אסא "מה שהאמריקנים עושים בסוריה ובעיראק זאת 'דוקטרינת קוסובו', של הפצצות בלתי פוסקות וחסרות אבחנה. לדעתי זה לא נכון, ואני דוחה את השיטה הזו. אין מנוס מחיכוך קרקעי, גם אם הוא יצריך מגוון של כוחות גדולים ויהיה כרוך באבדות בלתי נמנעות".

"לטווח הארוך, חלקם היחסי של מטוס הקרב המאויש ושל טנק המערכה במבנה הכוח הצבאי ילך ויקטן באופן משמעותי, כפי שהדבר קורה בכל הצבאות המערביים", אומר יערי. "שאף אחד לא יטעה – עדיין נצטרך טנקים, ובהחלט נצטרך נגמ"שים. כוחות כאלה מקושרים כיום ברשת, והיכולת שלהם היא לא רק מה שמכילה המסגרת האורגנית. אבל אי אפשר להמשיך להוביל טורי שריון ורכב שפרוסים על פני קילומטרים, ובסופו של דבר החלק מתוכם שנלחם זה בקושי החוד. מבחינה זו, הבזבוז של מסע מלחמה לינארי הוא פשוט דמיוני".

יריב חדש מסוג ישן

לוחמי אירגון הטרור דאע"ש 

השינוי באסטרטגיית הלחימה הנדרשת מצה"ל, אומר אסא, נגזר משינוי מהותי באופיו של האויב.

"אנו נמצאים במעבר מאיומים של מדינת לאום לאיומים של מערכות תאיות אמורפיות. הן פזורות עמוק ברובדיה של אוכלוסייה שהיא ביסודה אוהדת כלפיהן, או למצער פסיבית, רק רוצה שיעזבו אותה בשקט. למערכות הללו יש יכולת אפקטיבית להפיל ממשלה באמצעות מניפולציה רצחנית על המכאניזם הדמוקרטי. כתוצאה מעלייתו של הכוח האמורפי החדש יש תהליך רחב, ולא ממוקד עדיין, שבו הצבא צריך להתאים את עצמו לעולם שלא היה קיים לפני כמה עשרות שנים".

"פני המלחמה השתנו לחלוטין בשנים האחרונות", אומר גם יערי. "יש כיום דפוס מובהק של עימותים א-סימטריים, שבהם צד אחד מפעיל טרור – אבל לא רק טרור 'רגיל', אלא טרור סיסטמטי. זו מעין לוחמת גרילה שמובלת על ידי סוג חדש של לוחמים. אפשר לקרוא לזה 'הבריגדה הבינלאומית של האסלאם': מכל קצות העולם המוסלמי – צ'צ'ניה, פקיסטן, אפגניסטן ועוד – באים מפקדים ולוחמים שהלחימה היא משלח היד היחידי שהם מכירים. רואים אותם עכשיו בסוריה, וקודם הם היו גם באפריקה – בצ'אד ובסומליה. זה יריב מסוג חדש, ועד כמה שהוא נראה אמורפי ולכאורה לא מאורגן, צריך לקחת בחשבון שיושבים שם כמה ממפקדי השדה הכי מנוסים בעולם. אלה אנשים שגדלו בשדות הקרב מגיל 12 ושרדו אותם, השתתפו בלחימה בזירות כמו עיראק ואפגניסטן, וצברו המון ניסיון. גם לכוחות מקצועיים של מדינות מסודרות יהיה מאוד לא פשוט להתמודד מול יריב כזה, בוודאי בשטחים אורבניים".

אלי : זו תופעה שיכולה להשפיע על המצב הגיאופוליטי העולמי?

יערי : "זה ישפיע מהותית על אופי הסכסוכים פה ובמקומות אחרים. הכוח של הדבר הזה דומה לכוח הרצחני שהיה להונים של אטילה, או למונגולים של ג'ינגיס חאן, או לטטארים של טמרלן. אלו היו שבטים ברבריים, בלתי מנוצחים בשדות הקרב, מגוון אדיר של קבוצות שהתלכדו תחת מנהיג סופר-כריזמטי אחד. אנחנו רואים היום סגנון דומה של השתלטות על אוכלוסייה – מאוד אכזרי, ללא שום מעצורים. אנחנו עומדים מול יריב חדש מסוג ישן, אפילו עתיק, שלא היה קיים מזה זמן, ואסור לזלזל בו.

"זוהי אולי ההתפתחות האחרונה באבולוציה של אופי המלחמה. ב-25 עד 30 השנה האחרונות כמעט לא ראינו התנגשות של צבא מול צבא, וגם במקומות שבהם זה כמעט קרה – בסוף זה לא קרה. כמעט אין שדה קרב פתוח. השדה הזה נשאר ריק לחלוטין: היריב שלך לא יימצא שם, כדי לא להיות בנחיתות.

"בנוסף, נוצרו דרכים לעקוף את העימות החזיתי בין מדינות באמצעים אחרים. לצורך הדוגמה אפשר לקחת את הסייבר ולהכניס גם אותו לתוך ארגז הכלים של מדינות שמעוניינות לפגוע זו בזו בלי למצוא את עצמן בעימות פרונטלי. כל זה משפיע על האופן שבו אנחנו צריכים לפתח את אמצעי הלחימה שלנו. אצלנו ברפא"ל מדברים על נוסחה שאומרת 'סלקטיבי, מדויק ומידתי'. אלה שלוש התביעות הכי יסודיות ממערכת לחימה שצריכה להיות אפקטיבית".

הפתעה מהמנהרה

במהדורה הראשונה של ספרם כתבו אסא ויערי ש"מבחנה המעשי הראשון של התיאוריה החדשה כבר לפנינו – משמעותה הצבאית של ההתנתקות". הם גם הגדירו בדיוק מה ייחשב להצלחה במבחן הזה: "המחשה חד-משמעית שיכולתנו לשלוט ולהשפיע בשטח נשארה בלתי מעורערת, בין אם אנו נוכחים בו פיזית ובין אם לאו".

אלי :אתם חושבים שבפועל ניתנה המחשה כזאת?

יערי: "ברור שבפרמטרים הצבאיים, ישראל לא הצליחה לממש אחרי ההתנתקות את מה שהגדרנו 'אפקט סיכול מתמשך ובלתי מותנה של כל ניסיון לחידוש האש'. לא הצלחנו להמחיש ליריב שאנו שולטים בשטח גם ללא נוכחות פיזית קבועה. סדרת ההתנגשויות עם חמאס התחילה כבר בסתיו 2005, ובניית הכוח הרציף שלהם נמשכת מאז ועד לרגע זה, ותימשך גם בעתיד הנראה לעין. אבל הבעיה במקרה הזה איננה בתפיסת הלוחמה המבוזרת, אלא במגבלות המקדמיות שהיו על הפעלת כוח צבאי בכלל, בנתונים הקיימים. ציינו שאיננו נכנסים לסוגיית ההחלטה הפוליטית, אלא רואים אותה כנתון. עם זאת, הרוב המכריע של מכלול פעולותינו בעזה מאז ההתנתקות, היה מבוסס על עקרונות לוחמה מבוזרת".

אלי : הספר במהדורה הנוכחית נכתב במהלך מבצע "צוק איתן". מה הדיאגנוזה שלכם לתפקוד של צה"ל במבצע הזה? האם הוא קיבל את ההצעות שלכם?

יערי "חשוב לשים לב שהמהלך הקרקעי בצוק איתן היה מוגבל מאוד. לצה"ל הוגדרה משימה צרה של טיפול במנהרות ההתקפיות, ולמעשה הפעילות הקרקעית הסתכמה בתפיסת פאתי הקומפלקס האורבני, כדי לאבטח את הפעילות במנהרות מאחור. כך שאמנם נדגם שם לא מעט מיתרונותיה של הלוחמה המבוזרת, אבל נשאר עוד הרבה ללמוד. בגדול, צוק איתן אישש את הנחות היסוד שהצבנו לפני למעלה מעשור, ויותר מכך: ראינו צבא בעיצומו של מהלך חוצה חילות וממדים, ראינו שיתוף 'תמונות עולם' בזמן אמת, מודיעין שמוזרם מהתווך, ושילוב מולקולרי בין מרכיבי כוח מבצעיים בשטח – מהקרקע, מהאוויר ומהים – ברמה שלא הכרנו עד היום. אפשר לרשום שיפור מובהק הן ביכולת התיאום וההבנה של ההתרחשות בשטח, והן במהירות ובאפקטיביות הפעולה כתוצאה מכך.

"מצד שני, יש להודות שאת ממד תת-הקרקע, כלומר את המנהרות, לא לקחנו בחשבון לחלוטין. כאן הייתה הפתעה. זה אלמנט שלא צפינו את עוצמתו ואת מרכזיותו בדינמיקה של שדה הקרב. הנחנו שעיקר הלחימה הוא בתווך העילי, עם קווי הראייה האנכיים והאופקיים, ותת-הקרקע הוא בסך הכול הממד התחתון, המרתף, של שדה הקרב האורבני. לא ציפינו שזה יהיה משמעותי כל כך".

אלי : אבל מדוע זו הייתה הפתעה? הרי דווח על המנהרות שוב ושוב בכלי התקשורת, והמודיעין הזהיר מפניהן. אם מי שצריך היה לדעת אכן ידע, איך הוא בכל זאת הופתע?

אסא: "ידענו על המנהרות, אבל לא ידענו שזה חלק כל כך מרכזי וחשוב באסטרטגיה של חמאס. דבר דומה היה במלחמת יום כיפור, עם טילי הסאגר. כבר ב-1970, במעוזים, חטפנו 'שמל' – טיל נ"ט שטס לאט, ואתה כמעט יכול לתפוס אותו ביד. אז ידענו שיש סאגרים, שהם דור מתקדם של אותו טיל,  מהירים הרבה יותר, ובכל זאת במלחמת יום כיפור, הנה הפתעה: אותם כלים שכבר שמענו עליהם וידענו עליהם, הפתיעו אותנו לחלוטין. צה"ל נאלץ אז לאמן את כוחות השריון בזמן אמת, תוך כדי מלחמה, כדי להתמודד איתם. אותו דבר לגבי המנהרות. ידעו עליהן, כתבו עליהן, דיברו עליהן – אבל זה לא הפך לחלק מהותי מתורת הלחימה. לא יצרו דרכים אפקטיביות כדי להתמודד עמן מבעוד מועד".

אלי : מה גורם לחוסר היכולת שלנו להגיע להכרעה מול חמאס? האם זה נובע מלחצים שמפעילים הפוליטיקאים על צה"ל?

אסא :"בדיוק. המנהיג מסתכל פוליטית, והשיקול האסטרטגי הוא בעבורו משני. חייבים להגיע ליעד גם צבאית וגם מדינית, יד ביד. ברגע שזה לא הולך יד ביד, אתה רואה מה קורה – כולם חיים בהרגשה שהמלחמה תחזור, כי אין דרג פוליטי שמנסה לנתב את המדינה הזאת למקום יותר ברור, אמיץ ונכון. אני לא רוצה להישמע כמו הנביא ירמיהו, מטיף בשער. לדעתי הצבא עשה את העבודה במלחמה האחרונה, אבל הסנכרון בין הדרג המדיני לצבאי היה בעייתי, ואני מאשים את הדרג המדיני. צריך ללמוד לקחים ולפתח דיון ציבורי לגבי איך מתמודדים עם מה שמחכה לנו מעבר לפתח. זה הכי חשוב".

ומה באמת מחכה לנו מעבר לפתח?

יערי בהחלט אינו אופטימי בסוגיה. "הסבבים הבאים, והם אינם רחוקים, יהיו ללא ספק קשים יותר", הוא אומר. "נראה שימוש מאסיבי בהרבה בתת-קרקע ההתקפי – הן כוחות קומנדו שיחדרו לשטחנו, והן מערכי שיגור מוטמנים וכמויות של רקטות כבדות וטילים שיגמדו את מה שחווינו בצוק איתן. יתקיים תיאום בין עזה ולבנון, וצה"ל יצטרך להילחם בשתי חזיתות בו-זמנית. על יישובי הגבול בצפון ובדרום תונחת אש הרבה יותר מאסיבית מבעבר, אחרי שהגזרות האלה זוהו כנקודת תורפה.

"מי שלא מבין את חומרת המצב ועוסק כרגע בעדיפויות אחרות – כלכליות, חברתיות או פוליטיות, חשובות ובוערות ככל שתהיינה – דומה למי שעולה לתקן את הגג לפני צונאמי. הקיצוץ ההיסטרי בתקציבי הביטחון בשנים האחרונות, והאמירות הריקות שצה"ל 'גדול על המדינה' ושממילא הוא 'הצבא החזק ביותר במזרח התיכון' –  זו שרשרת הרסנית שנשלם עליה מחיר כבד".

אלי : כיפת ברזל, שאתה היית בין האחראים לפיתוחה, משנה משהו בתפיסת הלחימה?

יערי : "כיפת ברזל מאפשרת למקבלי ההחלטות אורך רוח. קח את 'עמוד ענן' – שמונה ימים, 1,500 רקטות. בעצם הייתה פה מלחמה, ושום דבר לא עצר. נמל אשדוד עבד, רכבות ואוטובוסים נסעו, אנשים הלכו לעבודה. זה מצב שבעבר נשמע דמיוני. גם לא העלו את הפרמיות על הספנות, ולא הייתה בעיה של חשמל.

"אין לי שום ספק שהגנה אקטיבית זה הכרח, ואפשר רק לחשוב איך הייתה נראית מלחמת לבנון השנייה אילו הייתה לנו אז כיפת ברזל. אבל גם ליכולות של המערכת הזו יש גבול. ארסנל הרקטות של האויב הולך וגדל, וכיפת ברזל לא מתאימה לכל יירוט. ברור שאם נצטרך ללכת מול יריב כמו חיזבאללה, התמונה תהיה יותר מורכבת. הטיפול בארסנל כזה צריך להיות משולב – גם הגנתי וגם התקפי".

הים הופך ליבשה

asa book 1

רשימת התפקידים ותחומי המומחיות של ד"ר חיים אסא (65) היא ארוכה ומגוונת. פילוסופיה, מתמטיקה, חקר הביצועים. מנהל יחידת הסימולציות ומשחקי המלחמה באוניברסיטת תל-אביב, היועץ לביטחון לאומי, וגם יועצו הפוליטי ואיש סודו של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין. בין הספרים שפרסם במהלך השנים יש שניים שמכילים הצעות עתידניות מעניינות: "חיוניות: תפקידה הגדול של הדמוקרטיה על סף המאה ה-‏21" (1995), ו"מהפכת ההזדמנויות" (2001). בזה האחרון שרטט אסא דיאגנוזה פסימית ביותר לגבי מצב המדינה והחברה בישראל. בין היתר קבע שמערכת החינוך חייבת לעמוד בראש מעייניו של משרד האוצר, כאשר כל המשרדים האחרים משרתים אותה ומסייעים לה להפוך ליהלום שבכתר. ממערכת המספקת בעיקר ידע בסיסי, עליה להפוך לכזו הנותנת כלים, יוצרת מיומנויות ומעניקה ידע על ערכי יסוד אוניברסליים וישראליים-יהודיים הקשורים לזהות החברה. אסא מעלה על נס את המפלגות החרדיות, שהשכילו לשים בראשן אנשי ערכים, כמו הרב עובדיה יוסף – דבר שהמפלגות החילוניות כבר אינן עושות. את ניסיונו של השמאל להתעמת עם המרכיב היהודי בזהות הישראלית הוא מגדיר כ"איוולת".

אלוף במיל' ידידיה יערי (67) צמח בתחום הלוחמה הזעירה: כלוחם שירת בקומנדו הימי, ובשנים 1983-1986 היה מפקד השייטת. הוא פיקד על עשרות מבצעים, ופעמיים נפצע בקרב. בתפקידו האחרון בצה"ל, בשנים 2000-2004, שימש מפקד חיל הים. הוא בעל תואר ראשון בהיסטוריה של המזרח התיכון ותואר שני מביה"ס למנהל ציבורי בהרווארד. ויש לו גם "ייחוס" משמעותי –  הוא נכדו של מאיר יערי, המנהיג המיתולוגי של מפ"ם.

אני שואל את יערי האם הלוחמה המבוזרת תבוא לידי ביטוי גם בזירה הימית, שבה עשה חלק ניכר מהקריירה הצבאית האישית שלו. "הזירה הימית הופכת להיות חלק מהיבשה", משיב יערי. "לא בגלל שהמים יתייבשו, אלא מפני שבכל שדה מערכה יש קו ראייה אנכי וקו ראייה אופקי. הים ממשיך את קו הראייה האופקי; הוא בעצם המשך של היבשה, רק שבמקום גלגלים מניעים את הכלים במדחפים. הפלטפורמות הן אותן פלטפורמות, הן נושאות אותו חימוש ומסוגלות להיות אפקטיביות בדיוק כמו שהאלמנט האחורי הכבד, הארטילריה, הוא אפקטיבי.

"בסופו של דבר האפקטיביות של כוח הים מותנית ביכולת שלו לתת תרומה ביבשה, כי בים לא קורה שום דבר אמיתי כרגע. כל זה לא אומר שלא יהיו קרבות ימיים. לפעמים הם יחליפו קרבות יבשתיים, כי בים קל יותר להוציא 'דם רע' בין מדינות. אולי נראה את זה בין מדינות כמו יפן, סין, הקוריאות או וייטנאם. אני די בספק אם נראה קרבות ימיים אצלנו באזור. אולי יהיה תרחיש שבו הכוח הימי לא פועל ככוח ימי אלא פשוט עושה משהו כפיון בתוך מערכת גיאופוליטית".

אלי :איך מלחמת דאע"ש בסוריה ובעיראק משליכה על תיאוריית הלוחמה המבוזרת?

יערי "את המשמעות הצבאית של מה שמתרחש עכשיו שם חזינו כבר ב-2003. היה ברור לחלוטין שלשם הולך המרחב האסלאמי אחרי 11 בספטמבר. מה שמתחיל להסתמן כמאפיין בעל משמעות הוא שעל מנת לעלות למדרגת חיזבאללה וחמאס מבחינת היכולת הצבאית, נדרש פטרון עשיר – איראן, קטאר וכד' – ומקום שמוגדר כ'מולדת'. זה שלב המעבר מכנופיה מזוינת לצבא בעל יכולות ומוטיבציות ממוקדות. רוב הארגונים הלוחמים עדיין לא שם, והראיה לכך היא שצבא סוריה, בניגוד לכל התחזיות, עדיין מחזיק מעמד. ברור גם, וזה טריוויאלי, שמול כוחות מבוזרים אפשר ללחום רק על פי עקרונות הלוחמה המבוזרת. לשם אכן הולכים כל הצבאות המערביים, לא רק צה"ל.

"הקונפליקט שלנו עם דאעש וג'בהת א-נוסרה בוא יבוא, אין בכך ספק. אלה לא צבאות כמו של סוריה, מצרים וירדן, כלומר צבאות מאורגנים שפועלים על פי כללים בינלאומיים. הם לא דומים בשום דבר למה שהכרנו בעבר. תחשוב על המונגולים של ג'ינגיס חאן פלוס טנקים ומטולי רקטות ואפשרויות תעמולה אינסופיות, ותתחיל להבין מה עומד להתמודד איתנו. מול הדבר הזה, התשובה הכי טובה היא לבסס תפיסה של לחימה מבוזרת, ולכן אני מאמין בה. אני חושב שהדברים שאנו עושים ברפא"ל כמעט כולם הולכים לכיוון של השתלבות בראייה הזאת. צריך להבין: מה שעומד מולנו כרגע, חמור בהרבה ממה שעמדנו מולו בשעה שתיים בצהריים של 6 באוקטובר 1973. חד וחלק".

אסא מסכם : "לא צריך יום לימודים ארוך כדי להבין שבעוד חמש או עשר שנים, הגלים האסלאמיסטיים יוכלו להביא משהו גרוע יותר מדאע"ש. אני מאוד מקווה שהמערב יצליח לבלום את דאע"ש, אבל גם אם וכאשר זה יקרה, אסור לשקוע בשינה על זרי הדפנה. צריך להבין שמאותו המקור יבוא גל חדש, מתוחכם ואכזרי עוד יותר. האסלאמיזציה מתקיימת במקומות שבהם אזרחים מרגישים שהחיים שלהם דפוקים ואין מה להפסיד. בעולם של פעם, אנשים עשו מה שאבא אומר. מובארכ אלוהים? אז הוא אלוהים. עכשיו הוא סתם קצין שהחליט להתחפש לאלוהים.

"אנחנו צריכים מנהיגות שתחליט איך מתמודדים עם מצב בעייתי שמתהווה היום מול ישראל. אופציית הגרילה לטווחים גדולים היא איום חמור מאוד, והיא הדבר הכי נכון מבחינת היריב, שלצערי לא טמבל. החינוך שלי, כאיש תורת המשחקים, הוא שהיריב חכם לפחות כמוני. אתה לא צריך לחלום שהוא טיפש. אז אני שומע גנרלים שאומרים שזה עדיין רחוק. אבל אני לא מדבר אפילו על דאע"ש עצמו, זה יכול להיות הגל שאחרי, ואז תגיע ההפתעה".

 

cover_diffused

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • Moshe Flam  On פברואר 15, 2015 at 2:11 pm

    הרעיון שבביטוי "האדם שבטנק ינצח" – הוא שחשובה רוח הלחימה.
    הרעיון המשותף הן שלך והן של כותבי הספר הוא ביסודו הנחה שחשובה רק הטכנולוגיה, הטכניקה, ואולי גם האסטרטגיה.
    אין ספק ששיטת הטלת האימה עובדת היטב בלוחמה, והצליחה לאפשר ליפנים לנצח לכבוש ולהחזיק את כל דרום מזרח אסיה, לגרמנים לכבוש את אירופה כולה, ולרוסים לכבוש ולהחזיק את מזרח אירופה וצפון אסיה במשך שנים ארוכות.

    אך מצד שני כמו שלימדונו נביאנו: לא לעולם חוסן.

    מה שחסר כיום בספרות, אבל קיים במציאות הצהל"ית היא רוח הלחימה, המתחילה באמירה המוסרית: אנחנו "לוחמי חופש" והם "לוחמי מוות", אנו דבקים בחיים, ואילו הם במוות. וראו נא את הנאום המצמרר של מקבל הצל"ש סגן איתן פונד:

    למרות הכל, האדם שבטנק ינצח.

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: