הערים התת קרקעיות של ישראל

תת קרקע סופ מ

 

הופיע תחת השם "עמוק באדמה " ב"דיוקן -מקור ראשון   גיליון 918, 13.3.2015 וכ:"ערי מקלט תת קרקעיות: הפתרון החדשני לבעיית מחירי הנדל" ב-יְקוּם תַּרְבּוּת

 

מחירי הנדל"ן נוסקים, הריאות הירוקות נכחדות, ואיום טילי החמאס מכסה את כל שטחה של מדינת ישראל – אבל ייתכן שלכל אלה יש פתרון אחד: ערי ענק שייבנו מתחת לקרקע ויחליפו את המתחמים העירוניים של ימינו. נשמע דמיוני? מתברר שהטכנולוגיה כבר קיימת, ועכשיו כל מה שנשאר זה לשכנע את הישראלים שהשמיים הם לוקסוס שעבר זמנו.

 

 

פרופ' ארנון סופר, דמוגרף: "בנייה תת-קרקעית תהיה זולה יותר לטווח הרחוק, מפני שהיא שומרת על ערך הקרקע שמעליה. כביש תת-קרקעי, למשל, לא יפגום בערך הקרקע שבסביבתו כמו אוטוסטרדה עילית סואנת ומזהמת. אף שהעלות הראשונית גבוהה יותר, בנייה אל תוך האדמה חוסכת כסף לאורך שנים, מפני שהמבנה אינו חשוף לפגעי הסביבה"

ד"ר דן סתיו, אדריכל: "בנייה כזו היא מוצדקת רק במקומות שבהם יש מזג אוויר קר במיוחד. אצלנו אין סיבה לעשות את זה. אנו אוהבים את החיים העירוניים תחת כיפת השמיים, אין מה לעשות. מה גם שישראל היא המקום שהכי פחות מתאים בעולם לבנייה כזו, כי כאן איפה שאתה לא חופר, אתה חושף עתיקות"

משה מנשהוף, סופר מדע בדיוני: "על פי הידע שלנו על המתרחש סביבנו, קיימת האפשרות שתתרחש הכחדה, ואז הדרך הטבעית להינצל תהיה להימלט למעמקי האדמה. אולם החיים שם יכולים להתקיים רק לתקופות מוגבלות, מפני שכל מחסן מזון יכלה לאחר תקופה. אם לא יהיו שם אמצעים לסיפוק צורכי חיים בצורה מעגלית ושוטפת, זה לא יהיה פתרון למקרים של אסון עולמי"

 

 

 הערים הסודיות של תורכיה 

indiana jonessecret ciry

 

בדצמבר 2014 נחשף בקפודקיה שבטורקיה אתר ארכיאולוגי שהיקפו כמעט בלתי-נתפס: עיר תת-קרקעית שלמה, שככל הנראה אכלסה בשיאה רבבות בני אדם, ואולי אפילו מאות אלפים. מדובר בעיר הגדולה ביותר שהתגלתה אי פעם מתחת לקרקע, אך בהחלט לא היחידה: מאז 1963 נחשפו בטורקיה יותר ממאתיים כאלה, לפחות חלקן מקושרות זו לזו במנהרות שאורכן מגיע לקילומטרים רבים. עד כה נתגלו במטרופולינים התת-קרקעיים העתיקים לפחות שבעה מפלסים, שארבעת העליונים מתוכם פתוחים היום בפני תיירים.

העוסקים בחקר האתרים הללו לא יודעים עדיין בוודאות מה גודלן של הערים ועד לאיזה עומק הן מגיעות. לא ברור גם מי בנה אותן, ולאיזו מטרה. אולי היו אלה הפריגים, תושבי ממלכה שהתקיימה באזור במאה ה-8 לפני הספירה, אולי החיתים שחיו באזור לפניהם, ואולי עמים קדמוניים עוד יותר, כפי שמעידים ממצאים שהתגלו במקום. ההשערה אומרת שהערים הללו נבנו בעיקר לצורך הגנה מפני הפולשים הרבים שניסו לכבוש את האזור. מכל מקום, עצם קיומן מעיד שהתיישבות תת-קרקעית נרחבת, שתחזיק מעמד לאורך זמן, היא בהחלט אפשרית.

הסופר לס מרטין פירסם בנושא ב-1990 ספר  בסדרת "אינדיאנה ג'ונס הצעיר " בשם "אינדיאנה ג'נס הצעיר והעיר הסודית"  שבו הארכיאולוג לעתיד חושף עיר תת קרקעית כזאת בתורכיה עוד ב-1914 ומגלה שם בני תרבות שקדמה לחיתים שממשיכים להתקיים שם עד עצם היום הזה כשהם עובדים את קין הרוצח הראשון.

תיאורטית ,זה לא בלתי אפשרי.

 

הרחוב התת קרקעי בשרונה 

ממש במקביל להודעה על גילוי העיר התת-קרקעית בטורקיה, הוכרז בתל-אביב על פתיחתה של מנהרת אריה לובה אליאב, שהוגדרה כ"רחוב התת-קרקעי הראשון בישראל". מדובר במקטע שהכניסה אליו היא לכיוון מערב ברחוב קפלן, והיציאה היא לכיוון מזרח, על אותו רחוב. אורך הדרך כ- 1,500 מטרים, רוחבה 12-15 מ', וגובהה כ-4.85 מ'. המנהרה מאפשרת כניסה נוחה לחניון קריית הממשלה, מה שיקל על מצוקת החנייה של הבאים למתחם שרונה. היא תוביל לכעשרה חניונים של בנייני מגורים ומשרדים, הכוללים כ-10,000 מקומות חניה, מתוכם 3,000 מיועדים לשימוש הציבור. בסך הכול מתוכננות שבע כניסות ויציאות מהרחוב התת-קרקעי אל הרחובות המקיפים אותו.

מנהרת אליאב בנויה כרחוב עירוני המכיל את כל המערכות הנדרשות לתפעולו. היא נמצאת באחריותה של עיריית תל-אביב-יפו, ותופעל באמצעות חברת "אחוזות החוף". התכנון נעשה על ידי צוות של התב"ע, ונמסר כהנחיה ללא יכולת שינוי לכל יזם הרוכש מגרש במתחם הרלוונטי. בסמיכות לדרך התת-קרקעית הוקם מרכז בקרה ושליטה, אשר ירכז את האחזקה והתפעול שלה ושל השטחים הציבוריים העיליים בפרויקט. השלב הבא של המנהרה צפוי להיפתח במרץ 2015, ויכלול מקטע דרומי ובו כניסות למגדלים הקיימים.

האם מנהרת לובה אליאב, אף שאינה מיועדת למגורי אדם, היא סנונית ראשונה המבשרת שינוי דרמטי בפניה של ארץ ישראל? האם בתוך שנים לא רבות נראה כאן ערים תת-קרקעיות כמו אלה שבטורקיה? לדברי הדמוגרף פרופ' ארנון סופר, ראש קתדרת חייקין לגאואסטרטגיה באוניברסיטת חיפה וראש המרכז למחקר במכללה לביטחון לאומי, כדאי מאוד שהתשובה תהיה חיובית. "רדיוס כדור הארץ הוא 6,370 ק"מ, והוא טומן בחובו אינסוף אפשרויות להקמת מבנים בני עשרות קומות", אומר סופר. "אנחנו לא מדברים על העתיד הרחוק, זה דבר שאפשר לבצע אותו עכשיו. בערים הגדולות של אירופה וצפון אמריקה נמצאים כבר היום במרחבים התת-קרקעיים העצומים כ-70 אחוז מכלל החניונים, כמחצית מכלל הארכיונים וכ-35 אחוז מהמשרדים. הרכבות התחתיות, הכבישים התת-קרקעיים והמנהרות מצילים את כרכי הענק מפקקים, ומחברים אותם ביעילות אל הפריפריה שלהם. גם מרבית מתקני הביטחון הרגישים – ההתקפיים, ההגנתיים והעורפיים – נמצאים מתחת לקרקע. השלב הבא, שרצוי מאוד להתחיל בו עוד היום, הוא יצירת ערים תת-קרקעיות שלמות, או לפחות לשלב בערים הקיימות מרחב אורבני שיימצא מתחתיהן. הבעיות של כדור הארץ לא ילכו לשום מקום, הן רק יתעצמו, והפתרון הוא ללכת אל מתחת לפני הקרקע ולחיות שם".

גם מכונית צריכה חדר

ארנון סופר

בימים אלו פרסם פרופ'  ארנון סופר, יחד עם עמיתו אנטון ברקובסקי, מחקר שכותרתו "תת-קרקע – נקודת מבט גאואסטרטגית". המחברים דנים בהתמודדות עם צפיפות האוכלוסייה במדינה ומציעים לחפש את הפתרון לא רק באמצעות עלייה לגובה, כלומר בבניית מגדלים, אלא גם ובעיקר באמצעות ירידה למטה, למעמקי האדמה – לחיים במערות ובמנהרות מלאכותיות.

"אנחנו מדינת עולם ראשון מבחינת הצריכה, אבל הריבוי הטבעי שלנו הוא כמו במדינת עולם שלישי", מסביר פרופ' סופר, הנחשב לדמוגרף החשוב ביותר כיום בישראל. "בעשור הקרוב יתוספו עוד מיליון איש בתוך תחומי הקו הירוק, ורובם יהיו ערבים וחרדים, כלומר עניים. איך נישאר מדינה של עולם ראשון במצב כזה? וזה לא רק אצלנו, אלא בעולם כולו. האנושות צומחת בקצב מסחרר. ב-1950 היו רק 2.5 מיליארד בני אדם בעולם, היום אנחנו כבר יותר מ-7 מיליארד, ועד 2050 יהיו יותר מ-9 מיליארד, מתוכם כשני שלישים יגורו בערים. הקרקע במרכזים העירוניים פשוט אוזלת, ובדור הבא לא תהיה לנו אפשרות לנוע בכבישים. כבר היום אי אפשר לסלול כבישים באזורים המאוכלסים ביותר בארץ בלי לגרום לנזקים סביבתיים".

החשש הגדול, אומר פרופ' סופר, הוא לא רק מהמחסור במרחב למגורים, אלא גם מהקרבה בין ריכוזי האוכלוסייה ההולכים וגדלים לבין שלל חומרים מסוכנים שהאנושות מייצרת ומשתמשת בהם. "דוגמה אחת מני רבות מספור: לפי מקורות זרים, ישראל קיבלה צוללות גרעיניות. באיזה נמל בדיוק הן יעגנו? כלים כאלו צריך לאחסן במקום מיוחד, מאובטח ביותר ומרוחק מאוד מהאוכלוסייה האזרחית, וכאלו קשה למצוא. אז הכור הגרעיני בדימונה נמצא בנגב הרחוק, אבל מפעלי אמוניה או גז שנמצאים באזורים מרכזיים, עלולים לגרום אסון לסביבתם אם חלילה יינזקו – מטיל, ממעשה טרור או מתאונה שתתרחש בהם. השכנים חוששים ממתקנים כאלה, ובצדק, אבל איפה בדיוק תשים אותם? כל זה דורש שטח, הרבה שטח. בינתיים אנחנו רוצים גם עוד מים, ועוד איכות חיים, וכל זה פשוט לא מסתדר ביחד. אין ברירה, למען הנכדים שלנו אנחנו חייבים למצוא שטח".

אלי :מהם הפתרונות שאתה מציע?

סופר :"אפשרות אחת היא להגביר את מאמצי פיזור האוכלוסייה לגליל ולנגב.  אפשרות שנייה היא לבנות מול חופי ישראל איים מלאכותיים, שיתנו לנו קרקע זמינה נוספת. והאפשרות השלישית היא ללכת אל מתחת לאדמה. לכך יש שורה של יתרונות, החל מפתרון בעיות של צפיפות אוכלוסין ודוחק על הקרקע, דרך שמירה על עתודות ירוקות, וכלה בהתמודדות הביטחונית עם איום הטילים שמכוונים לכל פינה בישראל. זאת גם דרך אפשרית להתמודד עם שינויי האקלים שמאיימים על העולם. אם כדור הארץ יתחמם, כדאי ורצוי לרדת למטה, כדי להגן על הסביבה למעלה שנפגעת קשות מריבוי האוכלוסייה. זה משמעותי בעיקר במדינה בעלת משאבי קרקע מוגבלים כמו ישראל".

המרחב שעומד לרשותנו על פני הקרקע, כך לפי סופר, הוא קטן בהרבה מכפי שנדמה לנו. "בוא נבדוק את נושא החנייה. מספר כלי הרכב בישראל כבר חצה את רף ה-2.75 מיליון – מתוכם לפחות 2.25 מיליון הם בבעלות פרטית – והמספר הזה גדל מדי יום ביומו. תחשוב  על כך שכל כלי רכב צורך מקום חנייה הגדול משטחו. אם נחשב את השטח הממוצע שתופס רכב בחנייה רגילה, יתברר לנו שהוא צרכן נדל"ן לא פחות משמעותי מאשר בן משפחה שיש לו חדר שינה מרווח בבית. החניות הפרטיות בארץ גוזלות 69 אלף דונמים לפחות, וזה לא כולל משאיות ואוטובוסים, שגם הם צריכים לחנות במקום כלשהו. רק לשם המחשה אציין כי 69 אלף דונם הוא גם השטח המשמש למגורים בכל מחוז תל-אביב, וכי סך כל שטח הכבישים בארץ הוא כ-150 אלף דונם. המסקנה המתבקשת – יש להוריד את החניונים לתת-הקרקע, שם הם יוכלו לשמש גם כמקלטים, מחסנים ועוד.

"אם ישראל לא תיכנס עמוק מתחת לאדמה בתחום התחבורתי, היא צפויה לבזבז מיליארדים על פתרונות חלקיים ולא יעילים למצוקה. תחשוב מה יקרה עם כל העומס הזה על הדרכים בשעת חירום חלילה, כשאויב מתקיף את ישראל וכל המכוניות נתקעות בכבישים. לכן לא מספיק שתהיה רכבת תחתית רק לתל-אביב; יהיה צורך להרחיבה לכל הערים והיישובים במישור החוף. ומעבר לכל זה, יש צורך חיוני בערי מקלט תת-קרקעיות שיוכלו לשמש אוכלוסייה של יישובים שיפונו בזמן אסון גדול – התקפה כללית או רעידת אדמה. עיר כזאת צריכה להיות מוכנה עם כל התשתיות הדרושות לאוכלוסייה. ייתכן שברבות הימים ערי המקלט הזמניות האלו יהפכו לערים לא זמניות, שבהן יתגוררו בני האדם באופן קבוע".

 

הטכנולוגיה הקיימת, אומר סופר, מאפשרת כבר היום להכניס מתחת לקרקע כמעט הכול: בתי חולים, מוסדות חינוך, שירותים אזרחיים שונים, מרכזי קניות ומערכות תשתית – החל מגז, מים וביוב וכלה בחשמל ותשתיות תקשורת. "נשאר רק הצורך להנחיל לאוכלוסייה את ההבנה כי החיים מתחת לאדמה אפשריים, ואולי גם זולים ונוחים יותר מאשר על פני האדמה. היתרונות הם רבים: חללים תת-קרקעיים מציעים בדרך כלל טמפרטורה נעימה, ללא שום צורך במיזוג אוויר. כשאתה נמצא 8-10 מטרים מתחת לפני השטח, אין למעשה הבדל בין קיץ לחורף. זה יעיל במיוחד באזורים שבהם יש הפרשי טמפרטורה גדולים בין העונות או בין לילה ליום, כמו אזורי מדבר.

"בנייה תת-קרקעית תאפשר לנו להפחית משמעותית את צריכת האנרגיה לחימום ולקירור. בנוסף, בנייה כזו תהיה לרוב גם זולה יותר לטווח הרחוק, מפני שהיא שומרת על ערך הקרקע שמעליה, ואף מגדילה אותו. כביש תת-קרקעי, למשל, לא יפגום בערך הקרקע שבסביבתו כמו אוטוסטרדה עילית סואנת ומזהמת. אף שהעלות הראשונית גבוהה יותר, בנייה אל תוך האדמה חוסכת כסף לאורך שנים, מפני שהמבנה אינו חשוף לפגעי הסביבה, והוא זקוק לפחות תחזוקה".

אלי :מתי להערכתך יהיו בישראל ערים תת-קרקעיות?

סופר:"אני לא באמת מצפה שכבר מחר יבנו מתחת לאדמה מתחמי מגורים שלמים וערים שלמות, אבל גם זה יגיע בסופו של דבר, כי פשוט אין ברירה. אז נכון, אנשים לא אוהבים להיות הרבה זמן מתחת לאדמה. הם אוהבים נוף ואני חושב שזה טבעי. כדי שהאזורים הנסתרים מעין ייכנסו אל מפות התכנון נדרש מאמץ כולל של הסברה, חינוך ולחץ ציבורי, וזה לא עומד להיות פשוט".

האדריכל ד"ר דן סתיו, מהאחראים לתכנון מנהרת אליאב ואחד מגדולי המומחים בישראל לבנייה תת-קרקעית, דווקא לא צופה התיישבות אינטנסיבית מתחת לאדמה. "זה לא יקרה בעתיד הנראה לעין. בנייה כזו היא מוצדקת רק במקומות שבהם יש צורך לברוח ממזג אוויר קר במיוחד. בטורונטו שבקנדה, למשל, הקימו מרכזים מסחריים מתחת לפני הקרקע, אבל אצלנו אין סיבה לעשות את זה".

מנהרת אליאב, מדגיש ד"ר סתיו, אינה רחוב במשמעות המוכרת לנו. "זה רחוב במובן של שירותים טכניים וחניות, אבל החנויות נמצאות מעל פני הקרקע. כמו במקרה הזה, השימוש החשוב של תת-הקרקע הוא לנצל אותו לצרכים מסוימים כדי שפני הקרקע יוכלו להישאר פנויים בעבור גנים ורחובות עירוניים, על בתי המסחר ומוסדות הציבור שלהם. כדי ליצור עירוניות חדשה וטובה יותר, אנחנו צריכים לסלק מהרחוב האורבני את הדברים שפוגעים בה, ובראש ובראשונה את המכונית הפרטית. ברחובות שלנו היום, היא זו שנותנת את הטון. מה שמתממש במתחם שרונה זה לקיחת המכוניות והחניונים וכל הנזקים האדירים שהם גורמים, והעברתם לתת-הקרקע כדי לשחרר את פני הקרקע".

אלי:ומה לגבי מגורים תת-קרקעיים?

סתיו:"עוד לפני שחושבים להוריד את החיים לתוך האדמה, על כל המערכות הנדרשות לשם כך, ניתן להעביר לשם דברים אחרים שמצריכים פחות תחזוקה שוטפת, וגם ישפרו את החיים מעל הקרקע: למשל בתי קברות, שתופסים שטח גדול שלא ניתן לשימוש חוזר; מחסנים ומכלי אחסון, בפרט של חומרים מסוכנים, שמתחת לקרקע יהיו יותר מוגנים ופחות עלולים להזיק; ואמצעי שינוע כמו רכבות נוסעים ומשא.

"מרכזי יישוב עירוניים, לדעתי, יישארו תמיד למעלה. אנו אוהבים את החיים העירוניים תחת כיפת השמיים, אין מה לעשות. אפשר להקים מתחת לקרקע שטחי חנייה ואחסון בעבור הערים, אבל לומר 'בואו ניצור שם ערים שלמות' – זה לא. מה גם שישראל היא כנראה המקום שהכי פחות מתאים בעולם לבנייה כזו, כי כאן בארץ איפה שאתה לא חופר, אתה חושף עתיקות".

בונקרים תת קרקעיים

אף שמתחמי מגורים שמתחילים מקומה מינוס 1 הם עדיין בגדר חזון רחוק שלא ברור אם יתממש אי פעם, החדירה התת-קרקעית אינה עניין חדש בישראל. כבר בראשית המאה העשרים החזיקו הטמפלרים, מתחת לשטח שבו שוכנת היום הקריה, מתחם תת-קרקעי שאכלס תשלובת של יקב, מחסנים וציוד זיקוק. המתחם הזה, שכלל כמה אולמות, חדרים ומנהרות מקשרות, שימש בהמשך את מערכת הביטחון הישראלית.

באמצע שנות החמישים בנתה ישראל תחנת כוח תת-קרקעית בתל-אביב, למקרה שמתקני ייצור החשמל שעל פני הקרקע ייפגעו בשעת מלחמה. בחלל סודי שנחצב מתחת לגבעת שייח'-מוניס הוצבו טורבינות, אך האתר, שקיבל את השם רידינג ג', מעולם לא הופעל ועם השנים הפך למוזיאון. בחיפה קיים מתחם תת-קרקעי מתחת למקדש הבהאי, ויש הטוענים כי הוקמה שם עיר שלמה, סמויה מן העין, שתשמש מחסה במקרה של מתקפה גרעינית מצד איראן השיעית על הבהאים שנואי נפשה.

מספר הפרויקטים התת-קרקעיים בעלי האופי האזרחי שתוכננו ויצאו לפועל בישראל הוא קטן למדי. ביניהם ניתן למנות את כביש המנהרות לגוש עציון, את מנהרות הכרמל ואת הכרמלית בחיפה. כיום מתוכננים חדרי מיון תת-קרקעיים בבתי החולים רמב"ם, אסף הרופא ומעייני הישועה, וקטעים תת-קרקעיים בקו הרכבת הקלה שאמורה לנסוע מראשון-לציון לתל-אביב. קומפלקס תת-קרקעי קיים בדיזנגוף סנטר בתל-אביב, וכך גם בתחנה המרכזית החדשה בעיר. הקומות התחתונות של התחנה כבר הצמיחו אגדות אורבניות בדבר יצורי חשכה החיים שם.

הרשויות השונות של מדינת ישראל הבינו בשלב מסוים כי בתת-הקרקע אפשר לעשות שימוש נרחב בהרבה. במשרד הפנים שקדו בחשאי במשך שנים על תמ"א 40 – תוכנית מהפכנית שמטרתה לעודד יזמים לבנות לעומק במקום לגובה. על פי התוכנית, יקומו מתחת לפני הקרקע בתי קולנוע, מוזיאונים ואפילו בריכות שחייה. האתרים שנבחרו לצורך פרויקטים תת-קרקעיים ושכבתיים היו בין היתר דרום הקריה בתל-אביב, וכן צומת בייט, הר חוצבים ואזור מרכז העיר בירושלים. בצומת עלית ברמת-גן תוכנן שילוב של פרויקט עסקי עם תחנת רכבת תחתית שתקום שם.

"תוכנית מתאר ארצית 40, שנשמרה שנים בחשאיות, מבקשת לגרום לכך שישראל תתחיל לפתח את הטריטוריה התת-קרקעית שלה", מסביר האדריכל שמואל שילה, שעמד בראש התוכנית. "לתמ"א הזו שתי מטרות פורמליות: האחת היא סיפוק אמצעי מיגון שיעמדו לרשות התושבים בשעת חירום, והשנייה היא פיתוח המרחב התת-קרקעי כדי לשמר את שטחי הקרקע העיליים לצרכים אחרים. בניגוד לתחרות המתוקשרת סביב הבנייה לגובה, את הבנייה לעומק מעדיפות מדינות רבות לשמור בסוד, מטעמי ביטחון. לכן קשה להגיד אם ישראל מתקדמת בנושא הזה או שהיא משתרכת מאחור. כך או כך, זהו נושא חם מאוד ברשויות התכנון".

במשרד הפנים, מספר שילה, גובש צוות נרחב שכלל מספר גדול של מומחים – מאדריכלים ומהנדסים ועד גיאולוגים ויועצים משפטיים – במטרה לפתח את תוכנית המתאר. זאת הייתה תוכנית עקרונית בלבד, ואילו אושרה היא הייתה מהווה יריית פתיחה לקראת פיתוחם של שטחים עצומים. "השימוש בטכנולוגיית הבנייה התת-קרקעית עדיין דורש השקעה כספית רבה. בשעה שאת תמ"א 38 (חיזוק מבנים כך שיוכלו לעמוד ברעידות אדמה – א"א) יכולות לבצע חברות קבלניות בינוניות וקטנות, תמ"א 40 מחייבת מומחיות ומכונות יקרות – ולכן תוכל להתאים בעיקר לחברות גדולות, שזה עיסוקן".

לאחרונה אוחדה תמ"א 40 עם תמ"א 38, במטרה ליצור מיזם חדש – "תמ"א 1". בשלב זה איש אינו יודע מה יעלה בגורל הפרויקט התת-קרקעי השאפתני. לעומת זאת, פרויקטים תת-קרקעיים הקשורים למערכת הביטחון, זכו להגיע לקו הסיום. על פי דיווח של ה"פוסט" מהשנה שעברה, הקים חיל ההנדסה האמריקני לאורך השנים שורה של מתקנים כאלה בישראל, בהם האנגרים למטוסי קרב, בונקרים לטיפול בנשק גרעיני ("שישראל אינה מודה שיש ברשותה", כך לשון הדיווח), מרכזי שליטה ובקרה, בסיסי מודיעין ועוד. ב-2014 נודע גם שבנק ישראל מקים בניין תת-קרקעי ענק מתחת למשרדיו בירושלים. מדובר ביוזמה של הנגיד הקודם סטנלי פישר, שנועדה לאפשר להנהלת הבנק להמשיך ולתפקד גם במצבי חירום. בבניין החדש יפעלו המרכז הטכנולוגי, מרכז האנרגיה ומרכז הבקרה לשעת חירום של הבנק. על פי התכנון הנוכחי, עלות הקמתו של המבנה הנוסף תסתכם בכ-74 מיליון שקל, והיא אמורה להתפרס על פני חמש שנים.

בנייתם של בונקרים מתחת לפני האדמה קיבלה חשיבות מיוחדת מסוף שנות התשעים, עם התגברות החשש מפני התגרענות של איראן ושל מדינות אויב נוספות. הפרויקט הישראלי השאפתני ביותר בתחום זה הוא "מקלט יום הדין", שאמור להגן על הממשלה ועל הפיקוד הצה"לי הבכיר גם במצבים הגרועים ביותר של השמדה נרחבת. זהו בונקר תת-קרקעי השוכן באזור קריית הלאום בירושלים, סמוך לבית המלון קראון פלאזה. פתח היציאה מהמתחם נמצא מרחק רב משם, בעמק הארזים ליד ירושלים. אהוד ברק היה מי שיזם את הפרויקט כראש הממשלה, ומאוחר יותר פיקח על הקמתו כשר הביטחון.

הבונקר, שנחנך ביוני 2011 ועלות הקמתו הסתכמה בכ-200 מיליון דולר, נבנה כך שיוכל לשרוד רעידת אדמה חזקה או מתקפה גרעינית. ככל הנראה יש בו קומפלקס ענק של אולמות שגובהם עשרות מטרים. ביום פקודה יעברו אליו משרדיהם של ראשי המדינה ונבחריה, המטה הכללי של צה"ל ופקידים בכירים אחרים. כל אלה ימשיכו לנהל מתוך הבונקר את המדינה גם אם יפקוד אותה חורבן בסדר גודל עצום. לא ידוע אם הם יוכלו להביא למקום גם את משפחותיהם באותו יום פקודה.

ללמוד את עזה

אחד המקומות המפותחים ביותר בעולם מבחינת ההתיישבות התת-קרקעית היא שכנתנו עזה, ששליטיה הופכים אותה בהדרגה לאזור שתת-הקרקע בו חשוב כמעט כפי שהיה בקפודקיה של ימי קדם. העזתים, שאינם יכולים לעבור לתחומי ישראל או לסיני ולא יכולים להשתמש בנמל שלהם, חופרים לעומק. מתחת לאדמת הרצועה יש שפע של מבנים שתוכננו והוקמו בשיטות שונות, באזורים שונים ולמטרות שונות. לצד אלה יש שם מנהרות הברחה שדרכן מוכנסים לרצועה מוצרים שונים, ומנהרות לחימה שנחפרו במיוחד כדי לפגע בתוך שטחן של ישראל ומצרים. מחבלים יכולים להתקדם בעזרתן מרחקים עצומים בחללים תת-קרקעיים, להגיח מהן אל פני האדמה, לתקוף ולהיעלם בחזרה.

מכלול המבנים התת-קרקעיים שנחשפו בעזה אולי לא מזכיר בשלב זה עיר שלמה, אך הוא שקול לכל הפחות למערכת של רכבת תחתית על רוב תשתיותיה הנלוות. בין המנהרות שם יש כאלה שעומקן מגיע לשלושים מטר ויותר. באזורים מסוימים יש כמה מפלסים, כלומר מנהרות שעוברות זו מתחת לזו. הרשת המסועפת כוללת פיתולים, מחלפים וצמתים, וכמובן פתחי יציאה שמוסווים היטב בעזרת תשתית אזרחית מגוונת.

נראה שבהדרגה תהפוך עזה למקבילה המודרנית של קפודקיה הקדומה, עם שפע של מתחמים תת-קרקעיים מתחת לעיר העליונה, המחוברים זה לזה ומשמשים לצורכי מתקפה והגנה. ייתכן שחלק גדול מחיי היומיום שלה יעבור אל מתחת לפני האדמה, מחשש להפצצות. במצב כזה, צה"ל ימצא את עצמו מנהל לוחמה תת-קרקעית מסוג שהעולם פגש עד כה רק לעתים נדירות. גדודי לחימה בצה"ל עוברים כבר היום הכשרה מיוחדת להתמודדות עם המנהרות, שככל הנראה יהפכו לחלק מרכזי בכל קונפליקט עתידי – הן מול חמאס והן מול חיזבאללה. זה האחרון מקים בלבנון, בסיוע מומחים מקוריאה הצפונית, מערכת סבוכה של מנהרות ובונקרים תת-קרקעיים, שבסבב הלחימה הבא יאפשרו לו לבצע ירי רקטות כמעט ללא הפרעה.

העיר התת קרקעית במחוזות המדע בדיוני 

לא רק בעזה, גם במחוזות הבדיון החיים התת-קרקעיים רוחשים ומתפתחים ללא הרף. כבר בשנת 1864 ראה אור הספר "מסע אל בטן האדמה" מאת ז'ול ורן, שתיאר מפלצות קדמוניות ובני אדם פרימיטיביים ענקיים החיים מתחת לאדמת איסלנד. בספר אחר ופחות ידוע, "הודו השחורה", תיאר ורן עיר כורים תת-קרקעית גדושה בחידושי טכנולוגיה. גם ה"ג וולס תיאר בספריו "מכונות הזמן" (1895) ו"כאשר הישן מתעורר" (1899) ערים תת-קרקעיות. תושביהן הם הפועלים והעניים, בעוד העשירים חיים במגדלים מעל הקרקע. החלוקה המעמדית הזו הפכה בהשראתו למוטיב בולט בספרות המדע הבדיוני ובקולנוע. בספרו "מלחמת העולמות" (1898) צופה אחת הדמויות שבני האדם ייאלצו להימלט למנהרות ביוב מתחת ללונדון, לחיות שם במסתור ולהקים חברה חדשה. זה כנראה היה התיאור הראשון של יישובים תת-קרקעיים שמוקמים כתוצאה מחורבן עולמי.

ארי אסן זהב שמים מאסו בונים

ב-1941, כשבאירופה השתוללה מלחמת העולם השנייה, פרסם הסופר הירושלמי ארי אבן-זהב רומאן עתידני בשם "שמיים מאסו הבונים", שתיאר כיצד בסוף המאה העשרים עוברים בני האדם לחיות בערים עמוק מתחת לאדמה, על מנת להימלט מהמלחמות הבלתי פוסקות. מעל הקרקע נשארים מעטים, "על-אדמתיים", בעיקר עניים "וקצת אמנים מיושנים שעוד מעריכים את השמיים והנוף הטבעי". האדם החדש בספרו של אבן-זהב בז לכל אלה: אין לו עוד צורך בשמיים ובשמש. בלחיצת כפתור הוא יכול לתקשר עם כל אדם בכדור הארץ, והוא מגיע במהירות ממקום למקום בנסיעה על מחליקיים או בעזרת כנפי טיסה. בהקדמה למהדורה השלישית של הספר, בשנת 1965, כתב אבן-זהב: "כשיצא ספר זה במהדורות ראשונות, לא פילל איש שעוד בימינו נראה את ראשיתו של העידן התת-קרקעי". ייתכן שכוונתו הייתה לוועידה של ראשי הערים הגדולות בארה"ב שהתקיימה בשנות הארבעים, ודובר בה על כך שלאור התפתחות כלי הנשק יהיה הכרח להעביר את האוכלוסייה לחיים מתחת לאדמה.

144 קומות

בימינו, ספר מצליח במיוחד בסוגה זאת הוא "144 קומות" של יו האווי (2012), שבגרסתו האלקטרונית הפך לרב-מכר ענק בארה"ב. האווי מתאר עולם לאחר שואה, שניצוליה חיים מתחת לקרקע ב"ממגורה" – מעין תיבת נוח שמאכלסת אלפי בני אדם.

metro 2033

ברוסיה יצאה בעשור האחרון סדרת ספרים רבי-מכר בשם "מטרו 2033" מאת דימיטרי גלוקובסקי, שמתארת בני אדם השורדים במוסקבה אחרי מלחמה גרעינית, וחיים בתחנות הרכבת התת-קרקעית המסועפת.היא משמשת כבסיס למשחקי מחשב מצליחים אף יותר.

בעברית הופיע בשנה שעברה הספר "האחרים", מאת סופר המדע הבדיוני משה מנשהוף. על פי עלילתו, כתוצאה מקטסטרופה בלתי צפויה עוברים בני האדם לגור במקלטים מיוחדים, ובוחרים לחיות את כל חייהם במציאות וירטואלית. בעזרתה הם משמרים את הידע והטכנולוגיה המתקדמים, ומצליחים לשכוח שהם למעשה קבורים מתחת לפני הקרקע.

"על פי הידע שלנו על המתרחש סביבנו, קיימת האפשרות שתתרחש הכחדה כמו זו המתוארת בספר", אומר מנשהוף בראיון ל"דיוקן". "בהנחה שכך יקרה, הדרך הטבעית להינצל מהאסונות והנזקים המתמשכים תהיה להימלט למעמקי האדמה, למקלטים תת-קרקעיים. אולם החיים שם יכולים להתקיים רק לתקופות מוגבלות, מפני שכל מחסן מזון שנדמיין יכלה לאחר תקופה, וגם לא כל המקלטים יהיו מצוידים בכל הטכנולוגיות של אוורור וכדומה. מקומות המחסה לטווח ארוך חייבים להיות עצמאיים ולתפקד כמעין מכלול שמאפשר סביבת חיים על כל המשתמע. לשם כך הכנסתי אליהם בספר יכולות של גידול בעלי חיים וצמחים, באופן שיאפשר קיום ממושך של בני אדם, אולי לאורך דורות. אם לא יהיו שם אמצעי ייצור וסיפוק צורכי חיים בצורה מעגלית ושוטפת, זה לא יהיה פתרון למקרים של אסון עולמי".

ינוי אמיתי יכול לצמוח רק מכורח", אומר פרופ' סופר. "ככה זה תמיד באנושות, בסוף חוסר הברירה הוא זה שמצמיח את החדשנות. במצב האורבני הנוכחי, אנחנו נמצאים בראשיתו של עידן האין-ברירה.

לא רק שאפשר לעשות את זה, צריך לעשות את זה".

אלי:אתה תהיה מוכן לחיות בעיר תת-קרקעית?

סופר:"אני מודה שאני עצמי לא ממש מתלהב נפשית מהרעיון. אני חושב שאנשים צריכים לראות את השמיים מעליהם. אבל אלו תחושות סובייקטיביות שלי, ואני לא בטוח שאחרים, צעירים יותר, יראו את הצורך החיוני בכך. ייתכן שהדורות הבאים כבר לא יראו שמיים מעל, ולי זה עצוב, אבל הם גם לא יצטרכו את השמיים מעל".

 

אלי אשד"בלש תרבות " נותן הרצאות בנושאים שונים.

טלפון 0507391794

https://www.facebook.com/ozyaozno666

 

 verne underground city

 

Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מספר 666  On אפריל 11, 2015 at 9:28 am

    בלה דורון כותבת לי :
    עקבתי אחר הנושא בשנים האחרונות. יש אפילו סידרה והמשכה, שמתארות את העולם התת-קרקעי של בירות רבות ועוד

    הנה מידע על הסידרה שהופקה בנושא עם הסייר דון ויילדמן:

    http://en.wikipedia.org/wiki/Cities_of_the_Underworld

    וקישור ליוטיוב$

    https://www.youtube.com/results?search_query=cities+of+the+underworld

    והנה קישור כללי:

    https://www.youtube.com/results?search_query=cities+of+the+underworld+full+episodes

    כל טוב,

    בלה

  • אורן נהרי  On אפריל 22, 2015 at 7:48 am

    אלי ידידי שלום רב,
    שתי הערות ובעצם תוספות למאמרך המעניין בליברל:
    יש דוגמאות ליצירות מופת ספרותיות שהפכו לסרטים גדולים, אפשר להתחיל בבלייד
    ראנר אבל יש עוד.
    ובעניין הנצחת גנגסטרים – בשנת 1914 חתם פנצ'ו וייה המקסיקני הסכם עם
    ד.וו.גריפית הבימאי הנודע ובו בתמורה לבלעדיות על צילומי הקרבות ושאר מעלליו
    קיבל 25 אלף דולר במטילי זהב והתחייבות ל20% מההכנסות של הסרטים בעתיד.
    אורן נהרי

  • מספר 666  On מרץ 25, 2016 at 3:24 am

    הסופרת בלה דורון כותבת לי מארה"ב :

    את ארי אבן-זהב פגשתי כשבא לביתנו ברחוב המגיד בתל-אביב.
    ארי הביא לי מתנה, לא את הספר "שמים מאסו הבונים" כי אם את ספרו: "ככל הנערים".
    "ככל הנערים", זהו ספר על נער בשם גד כמדומני, שמגיע לברלין ומתמודד בדרכו שלו עם הנאציזם.
    למרות שהייתי בכיתה ב' כשהספר ניתן לי במתנה, לא יכולתי לקראו עד כיתה ד. הוא אמנם היה מנוקד, אך אותיותיו היו קטנות מדי לעיני.
    אני מניחה שארי אבן זהב ביקר את אבי כדי לשוחח על אפשרויות תרגום של ספריו.
    בסיפריה שברחוב אחד-העם (ליד קפה תמר), השגתי בגיל מבוגר מעט יותר את "שמים מאסו הבונים". כמובן זכור לי הנושא העיקרי של הספר, החיים מתחת לקרקע, ואולם זכור לי פרט בודד על הגיבור (שהוא אולי בתחילה אנטי-גיבור): כשהוא הולך לערב ריקודים, הוא נועל את מחליקי-הריקוד הלא-נכונות, ומעצבן את בת או בנות זוגו.

    מויקיפדיה מתברר שאבי תירגם את הספר "דוד ובת שבע', לאנגלית, מכתב יד בשנת 1951.

    הספר יצא לאור בעברית רק בשנת 1964.

    https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A8%D7%99_%D7%90%D7%91%D7%9F-%D7%96%D7%94%D7%91

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: