אנטישמים ותיאורטיקני קונספירציה אצל עמוס עוז ואצל ניר ברעם

לפניכם קטע שנמחק ממאמר גדול שלי על סיפורו  של עמוס עוז "עד מוות " העוסק במסעה של קבוצת צלבנים רצחניים אל המוות.מאמר שהופיע בימים אלו בגליון מספר 2 של כתב העת "נכון " לספרות פנטסטית וברשת במגזין "יקום תרבות ".

לאחר שיקול החלטתי שהקטע ראוי לפרסום בפני עצמו  

האנטישמי ב"עד מוות " של עמוס עוז

 

 

"עד מוות "של עמוס עוז  הוא הטיפול העמוק ביותר של עוז ובספרות העברית בכלל  בנושא האנטישמיות הלא רציונלית האובססיבית כאשר הנוצרים הצלבנים בסיפור המחפשים אחר ירושלים רואים ביהודים את התגלמות השטן ומפחדים מהם כמו מיצורים לא טבעיים ורואים בכל דבר שהם עושים וקשורים אליו כחלק מקונספירציה  מפלצתית המכוונת נגדם..

עמוס עוז

 

סיפור זה הוא יוצא דופן בספרות העברית המודרנית. נדיר  מאוד למצוא סופר ישראלי מודרני אחר מלבד עוז  שעסק באנטישמיות הנוצרית של ימי הביניים. נראה שרוב הסופרים "הצברים "התקשו לעסוק ביחסי היהודים –נוצרים  בכלל ובימי הביניים  בפרט נושא שהיה רחוק מהם מאוד ( אם כי כמובן היה קרוב מאוד לסופרי העבריים בגלות ).ורק עוז מצא מקום לעסוק בכך.

 

אפשר למצוא כמה דוגמאות מקבילות העוסקות בנושא זה    דווקא בספרות ה"קלה" העברית שמעולם לא היה לה מעמד "קאנוני".  באופן ספציפי בספרות" "הסטלאגים " שתיארה את מעלליהם של הנאצים במחנות שבויים. כמה מספרים אלו שנכתבו בידי מחברים ישראליים, תחת שמות זרים בדויים הוצגו מנקודת מבט של נאצי רצחני וסדיסטי המשוכנע בצורך של מעשיו האכזריים.

 

דוגמה מעניינת   במיוחד היא הספר "הייתי מפקד סטלאג"( ים סוף 1963 ) שיוחס ל"קולונל מרטין רוזנברג"( שמו של גיבור הסיפור )  אך נכתב בידי מחבר ישראלי ,מירון אוריאל. הספר הוא כביכול ספר   זכרונותיו של אותו מרטין רוזנברג  מפקד סטאלאג סדיסטי שונא נשים , הנרדף לאחר המלחמה בידי קורבנותיו לשעבר  ונלכד על ידיהן. ואנו יכולים לראות דרכו את הסדיסט מבפנים.הספר הוא יוצא דופן בכך שנשים מעונות בו בידי הגברים ולא להפך כפי שהיה  מקובל בדרך כלל בסיפורי סטלאגים.אך בו בזמן המחבר נותן תמונה ריאליסטית עד להדהים של הדרך בה איש מסוג כזה אכן חושב    אדם המתאר באדישות את העינויים שבהם הוא מעביר את קורבנותיו ומה שמעסיק אותו יותר הוא מאבק הכוח שלו עם קצין האס אס במחנהו. הקורא את הספר יוצא בתחושה כי כך אכן חשבו והתנהגו  הקצינים הנאציים האמיתיים ודומה שהדמות התבססה  ישירות על זו של איכמן, כמו הדמויות של מפקדי מחנות בסטאלאגים אחרים שהאפרוריות המשולבת בסדיזם שלהם מבוססת על הדמות של אייכמן כפי שהובנה בידי הציבור הישראלי של התקופה..ראו על כך במאמר "ברוכים הבאים לסטלג 13:סקס סדיזם ומחנות ריכוז " בספרי"מטרזן ועד זבנג :סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית .( בבל 2003).

עוד דוגמה  מקבילה לכאורה בספרות הישראלית המודרנית  היא  ספרו של דן צלקה  "עננים "( זמורה ביתן ,1994) העוסק  בפרעות ביהודים במאה ה-15 במסע הנקמה של  בן רב יהודי בימי הביניים בפורעים הנוצריים שהרגו את בני משפחתו.

אך אצל צלקה ( שהוא כדאי לזכור  סופר יליד פולין ולא "צבר " כמו עמוס עוז )  "עננים "מוצג מנקודת המבט של היהודי הסובל מאנטישמיות ולא מנקודת המבט של הגוי הרצחני כמו כאן.

ניתן להזכיר גם את אהרון אפלפלד כמי שמרבה בספריו לעסוק רבות ביחסי יהודים ונוצרים ובאנטישמיות הנוצרית שאותה חווים היהודים לפני השואה ובמהלכה.

אולם גם אפלפלד  עושה זאת תמיד מנקודת המבט היהודית או מנקודת מבט של גויות שאינן דווקא שונאות יהודים, כמו בספרו "קאטרינה" ( "כתר,1989)  שם מוצגת  אישה נוצריה החיה בעולם שונא יהודים אך היא עצמה נמשכת אליהם, ולא מנקודת המבט של האנטישמי"האמיתי" האובססיבי .

עוז בניגוד לרוב  קודמיו  , ובהחלט בניגוד לדן צלקה ולאהרון אפלפלד  עסק בשנאת היהדות והיהודים  מנקודת מבט של הגויים האנטישמים שונאי היהודים אחוזי הטירוף הדתי.

עוז מציג את נקודת המבט האנטישמית בעיסוק הכפייתי  ביהודים כנציגי השטן עלי אדמות.הוא לכאורה מנסה להסביר למה הם שונאים כל כך את היהודים שהוא בעיניהם מעין דמות צל שלהם , לדעת רוב המבקרים של הסיפור עד כה עוז כמו מנסה  להיכנס לראשו של חולה הנפש.

נראה לי שרק סופר ישראלי מודרני כמו עמוס עוז שגדל בארץ שבה אין אנטישמיות יכל לנסות לשים את עצמו  במקומו ונפשו של האנטישמי  אכול הטירוף האובססיבי.

הצלבנים אצל עוז הם דמויות גסות ומכוערות , אך יש בהשקפת עולמם את אותה אכזריות תמימה  או לא כל כך תמימה שאנו מוצאים בשיר על הצלבנים של רביקוביץ, והיא מקבילה לזאת של הנאצים ושל מבצעי הגנוסייד ברואנדה.ולזאת של תיאורטיקני הקונספירציות ברשת ומחוצה לה  כיום.

האנטישמי ב"אנשים טובים " של ניר ברעם 

בספרות  העברית שלאחר "עד מוות "  רק ניר ברעם עשה  לכאורה משהו דומה או מקביל  למה שעשה עוז,

בספרו "אנשים טובים"  ( עם עובד 2011) שתיאר את המשטר הנאצי מנקודת המבט של הנאצי הפשוט שאמנם אינו מטורף אובססיבי כמו בסיפור של עוז אלא אדם שרוצה להתקדם בדרגות בלבד תוך ציות מוחלט ואף מרחיק לכת להוראות שהוא מקבל ולמדיניות שידוע לו שהיא הרצויה בחוגים הבכירים.

"גיבורו " הנאצי של ברעם תומאס אינו שונא יהודים אובססיבי  הוא אינו חושב שהם מנסים להשתלט על העולם ולהשמיד את העם הגרמני..הוא אדם שרוצה קידום. נקודה.

בשביל הקידום הוא יעשה הכל ובמהלך הזמן הוא הופך לשונא יהודים אבל לא בגלל שהוא מאמין שהיהודים אחראיים  לכל  אסון אפשרי אלא בגלל שנוח יותר ככה.

 

אמנם אפשר להזכיר גם את ספרו של ברק חמדני "ורד צהוב "( כינרת זמורה ביתן 2012 ) העוסק בין השאר בנקודות  המבט של הנאצים שניהלו את מחנה טרייזנשטאט.אבל אין להשוות ספר זה מבחינה ספרותית לספרו של ברעם

פרט לשני אלו  איני יכול לחשוב על דוגמאות בולטות רבות אחרות בספרות העברית המודרנית העוסקים בניתוח של האנטישמי  "המורעל " אכול האובססיה "מבפנים "..

אלא שיש הבדל ברור בין שני סוגי האנטישמיות המתוארים אצל עוז ואצל ברעם.

ברעם   יוצר דמות ריאליסטית ולכאורה לא קיצונית של "הנאצי ברחוב"האיש שלימים יטען במלוא הכנות מבחינתו שהוא "רק מילא פקודות".   האנטישמי   אצל ברעם  הוא ביורוקרט קר המעוניין רק בקידומו.  אין לו עניין אידיאולוגי ברצח היהודים אלא עניין בירוקרטי בלבד.אבל לא בגלל שהוא חושב שהם אוייבי האנושות. הוא מעוניין בהשמדתם כדי "לנקות" את הסביבה ולהפכה לנוחה יותר.

תומאס הוא מקבילה לגרינג  האיש מספר 2 בצמרת הנאצית  שלא באמת שנא יהודים והפלא ופלא אפילו היציל יהודי או שניים. אבל כמובן עמד בראש מסע הרדיפה כנגדם.

תומאס הוא "לא " ראש האס אס   הינריך הימלר שמאמין באמונה שלמה  ואובססיבית שהיהודים הם סכנה לאנושות וכדי להציל את  ה אנושות יש להשמיד אותם.תומאס הוא כנראה לא שר התעמולה  גבלס שבהתחלה היה ציני בדיוק כמו גרינג ולא חשב רעות במיוחד על יהודים והפך בסוף למטורף אובסיביבי בדיוק כמו הימלר ויותר.

תומאס חושב שיש להיפטר מהיהודים כדי שהוא יעלה בדרגה וישיג ג'וב נוח יותר..מבחינתו היהודים הם כמו מקקים שיש להיפטר מהם  כדי להפוך את הסביבה לנקייה יותר אבל הם לא אויבי האנושות שיש להילחם בהם עם כל מה שאפשרי

מטרת הסופר היא להראות עד כמה תומאס בעצם  דומה לקוראים. רוצח ההמונים אצל ברעם הוא   לכאורה אדם רגיל שרק "ממלא הוראות " ויוזם כמה בעצמו ללא אידיאולוגיה מיוחדת מאחוריהן לשם קידומו האישי.

אצל עוז  לעומת זאת הצלבן  בדומה לאדולף היטלר והינריך הימלר משוכנע לחלוטין בצידקת ואף קדושת משימתו לחסל את היהודים באשר הם. אין כאן לכאורה שום "אפור" בתיאור דמות הצלבן.

האם ניתן למצוא גם כיום אנשים המשוכנעים בחלוקת העולם לשחור ולבן כפי שהיו הנאצים והצלבנים   כך שהם יהיו מסוגלים ומוכנים בשמחה לבצע כל פשע וכל מעשה זוועה?

בהחלט . יש את האיסלאמיסטים של דאעש והאל קאעידה כמובן. אבל יש גם את תיאורטיקני הקונספירציות  שנמצאים כיום לאלפיהם ולמיליונים ברשת באתרים כמו "קונספיל " ואחרים  אנשים אלו שהם מלאים וגדושים באובססיית שינאה כנגד הכוחות העלומים שלדעתם מאיימים  על האנושות ועליהם באופן אישי יהיו מסוגלים לבצע כל מעשה זוועה שניתן להעלות על הדעת וגם מעשי זוועה שאי אפשר להעלות על הדעת.

ככלות הכל יש לזכור שמנהיגי הקומוניסטים והנאצים סטלין והיטלר היו תיאורטיקני קונספירציות "פאר אקסלנס" בעצמם שהאמינו באמונה שלמה בקיומן של קונספירציות שונות כנגדם וכנגד המשטר שאותו הינהיגו לעיתים הם לא טעו בכך כלל ולעיתים לפחות במקרה של סטלין  המציא  את הקונספירציות האלו בעצמו. מבחינתם ברצח המליונים שלהם  הם רק גמלו לקונספירטורים האלמונים כנגדם.

יש כל סיבה לחשוב  שהתעצמות האנטישמיות בעולם קשורה ישירות לפעילות של תיאורטיקני הקונספירציה ברשת  שדיעותיהם מגיעות למליונים ומרעילות אותם.

האם מישהו שקורא את אתר "קונספיל " ברשת או אתרים אחרים מסוגו עלול לבצע רצח המוני ?

בהחלט כן. והוא יאמין שהוא מציל בכך את האנושות.

וזה כבר קרה ויקרה שוב בעתיד. וכדאי לזכור בהקשר זה שמעשי רצח המוניים שבוצעו בשנים האחרונות בידי אנדרס ברינג בריוויק בנורווגיה ב-2011 שרצח 77 איש ופצע עוד עשרות  ובידי ברנטון טרנט בניו זילנד  ב-2019 שרצח כחמישים איש ופצע קשה יותר מעשרים נוספים  ,היו תוצרשל אנשים שהושפעו  ישירות בידי תיאוריות קונספירציה באתרים מסוג זה..

לדעתי כאשר מתאר עמוס עוז ב"עד מוות " את הצלבן אכול הדיבוק להציל את העולם מכוחות הרשע  על ידי ביצוע רצח המוני ,הוא נותן תיאור מדוייק  אפילו מבלי להכיר כלל של תיאורטיקן קונספירציה ברשת כיום.

אותו צלבן מונע בידי דרשות ששמע בידי מטיפי הכנסיה אבל המניעים והחששות שלו הם זהים לאלו של תיאורטיקן הקונספירציה ברשת והם מגיעים לידי אובססיה מטורפת רצחנית ובולעת כל.

ניר ברעם לעומת זאת שככל הנראה אין לו שום הכרות   או בכל אופן שום עניין מיוחד עם תיאורטיקני קונספירציה מסתפק בתיאור של האדם הממוצע ברחוב שכמוהו אין לו שום עניין בתיאוריות קונספירציה כאנטישמי מפלצתי.

הנ"ל בתיאורו  יכול להיות רוצח המונים בדיוק כמו כל תיאורטיקן קונספירציה אכול דיבוק שנאה.

ונשאלת השאלה שאין לה תשובה קלה  מי מהשניים הוא המסוכן יותר.

קראו גם

חלק נוסף המהמאמר "עד מוות :דעות המחבר והמבקרים"

המאמר הגדול על עמוס עוז ו"עד מוות":

מאבקם של הצלבנים ביהודי הנצחי

 

 

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

טרקבאקים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: