הנרי קיסינג'ר במלחמת היום הכיפורים : מדינאי מרחיק ראות או ארכי קונספירטור?

הנה רשימה שניה על הנרי קיסינג'ר שר החוץ לשעבר של ארה"ב.

הרשימה ה ראשונה"הנרי קיסינג'ר והסד'ר ההעולמי ה"(לא ) חדש" עסקה ברעיונותיו של קיסינג'ר לגבי מצב העולם באופן כללי. 

והפעם  נעסוק בנושא החשוב ביותר הקשור בקיסינג'ר  מבחינתה של ישראל ,בטיפולו במלחמת יום הכיפורים.

כיום יש מי שטוענים ובהם למשל ההיסטוריון אורי מילשטיין שכל מלחמת יום הכיפורים נוצרה כיוזמה קונספירטיבית שנוצרה במוחו הקודח של לא אחר מאשר הנרי קיסינג'ר ו"יצאה מכלל שליטה".

האומנם ? אני לא חושב כך אם כי אין להכחיש שיש הרבה באופיו והתנהגותו של קיסינג'ר לאורך השנים שיכול לחזק טענה זאת.

 

Image result for henry kissinger yom kippur war

יחסו  של הנרי קיסינג'ר למדינת ישראל היה אמביוולנטי ואולי גם נשאר כזה.

.ב-1948 כאשר היה סטודנט לתואר ראשון התנגד להקמת מדינת ישראל הוא חשב שמדינה יהודית נפרדת במזרחן התיכון עלולה להיות "אסון היסטורי " ובכך שיקף את דעות יהודים אמריקניים רבים.בעיניו מוטב היה לו השתלבה הציונות בפדרציה עם ממלכת ירדן. 

מורו בהרוארד קרל פר'דריך נזכר כי קיסינג'ר היה מתנגש עימו לעיתים קרובות בשל תמיכתו בציונות שקיסינג'ר הוקיע אותה כ"מזיקה " לארה"ב.

 אבל נראה שהוא  חש הזדהות כואבת הוא לא ראה את עצמו כמי שמסוגל להיות מזכיר המדינה של ארה"ב בנסיבות שעלולות להביא להכחדתה של ישראל .יחד עם זה חשב שסיכוייה לחצות ותשרוד מעבר לאמצע המאה ה-21 הם קלושים. ([ הוא היה פסימי לגבי עתידה ,ואולי נשאר כך. יוחסה לו אימרה שישראל לא תשרוד עד שנת 2022 שהוא אמנם הכחיש.אם זה יתגשם או לא נדע בעוד 3 שנים.

קיסינג'ר היגיע לישראל בפעם הראשונה ב-1961 .המנהיג הישראלי הראשון שאותו פגש היה יגאל אלון שאותו פגש באוניברסיטת הרווארד ששם קיסינג'ר לימד ושם אלון לד במשך שלושה חודשים ב-1961.

לדברי קיסינג'ר אלון סיפר לו על מלחמת העצמאות שבה כמובן פיקד כמפקד הפלמ"ח הישראלי.לדברי קיסינג'ר הוא ראה בכך "הרפתקה פנטסטית". 

הוא היגיע למסקנה לאחר שלמד על ישראל שאי אפשר יהיה להשיג שלום עם הערבים במהירות והוא יוכל להיות מושג רק בסביבה שבה ישראל לא נראית כיוצרת היחידה והראשית של תוקפנות באיזור.

 

קיסינג'ר פוגש את ניקסון 

 

הודות לפרסומו כחוקר מדיניות החוץ קיסינג'ר  נהפך ליועץ לממשל קנדי וג'ונסון הדמוקראטיים ולא היה מזוהה דווקא עם המפלגה הרפובליקנית.

ואז היגיעה ההצעה של  ריצ'ארד ניקסון למנות אותו בתפקיד בכיר במימשלו לאחר שנבחר כנשיא. ההצעה  הייתה בגדר הפתעה מדהימה  לו ולעולם.איש לא הבין מדוע ניקסון השמרן החליט לתת תפקיד בכיר כל כך עם מי שהיה מזוהה עם יריביו הפוליטיים. סביר להניח שגם קיסינג'ר לא באמת הבין.

נראה לי  שלניקסון הייתה הבנה מדהימה בבני אדם והוא קלט משהו בקיסינג'ר שאולי קיסינג'ר עצמו עוד לא היה מודע לו באותו הזמן.

שני האנשים נראו שונים זה מזה מהותית במזג ובאופי אבל מהר מאוד התברר שיש בינהם תיאום אינטלקטואלי רב וקיסינג'ר ידע לנסח היטב ולבצע את המדיניות שבה רצה ניקסון.שניהם כאחד הצטיינו בתחושה חריפה של סמלים מזה וממשיות העוצמה מזה. 

תוצאת תמונה עבור ‪kissinger magazine cover‬‏

בשנים 1969-1973 הוא היגיע לשיא הקריירה שלו כדיפלומט כעוזר בכיר של הנשיא ניקסון  לענייני ביטחון לאומי .בתפקיד  זה אירגן מחדש את המועצה לביטחון לאומי ,מינה יועצים מחוננים מהעולם האקדמאי והאפיל על שר החוץ הרשמי רוג'רס כאיש המשפיע  באמת במדיניות החוץ האמריקנית.

נראה שלרוג'רס לא הייתה משנה סדורה כפי שהייתה לקיסינג'ר כיצד יש לנהל את מדיניות החוץ האמריקנית ולטפל במשברים שונים שצצו בה ועל סמך אילו עקרונות.

הכוח המניע מאחורי מדיניות החוץ האמריקנית בשנים אלו כתוצאה  היה קיסינג'ר. לרוג'רס נודע על פעולות חשובות כהסכם לצמצום החימוש עם ברית המועצות, או הפעולות לנירמול היחסים עם סין לעתים קרובות כאשר הייתה הפעולה בבחינת עובדה מוגמרת.כך שקיסינג'ר כבר בשלב הזה נחשב לאיש החזק במדיניות החוץ האמריקנית.[

בתוך זמן קצר כבר עבד הצוות ניקסון –קיסינג'ר בשיתוף פעולה מושלם וקיסינג'ר התרומם מאפלוליות קומת המרתף של הבית הלבן למשרד יפהפה ריהוט בקומה הראשונה של האגף המערבי שלו.

תוצאת תמונה עבור ‪kissinger magazine cover‬‏

 קיסינג'ר נחשב לאדריכל הדטאנט "בהרפיית המתח " בין ארה"ב וברית המועצות בהתאם לשיטתו הגורסת שאין חשיבות רבה לאידיאולוגיה ושאפשר ליצור אצל ברית המועצות  אינטרס מוקנה ביציבות ובשיתוף פעולה.  הוא הישיג את ההסכם הראשון להגבלת  נשק איסטרטגי והסכם למכירת חיטים לברית המועצות שסבלה במחסור מחמת חקלאות  הכושלת..

במגעים חשאיים חולל  קיסינג'ר את המפנה ההיסטורי ביחסי ארצו עם סין העממית והכין את הקרקע לביקור ניקסון בסין ב1972.

ומאז הוא נחשב למומחה בכיר ביותר במערב גם בעיני הסינים עד עצם היום הזה לכל מה שקשור לסין. 

על חלקו המכריע להשגת הסכמי הפסקת אש בוייטנאם הוענק לו פרס נובל לשלום.

בנתיים ניקסון נעשה מאויים יותר ויותר מפרשת ווטרגייט שהביאה לבסוף לסילוקו מהנשיאות.

 

 

תמונה קשורה

ב-1973 התמנה קיסינג'ר לתפקיד שר החוץ של ארה"ב   היהודי הראשון בתפקיד בכיר זה וכעבור שבועיים פרצה מלחמת היום הכיפורים בין ישראל ומצרים וסוריה וזה היה משבר הבינלאומי הראשון שקיסנג'ר טיפל בו בתפקיד שר החוץ

קיסינג'ר טיפח בקרב ההנהגה הישראלית את התחושה שהוא עורק החיים היחיד שיש לישראל בממשל אמריקני עויין הרואה בישראל מטרד גובר וביהודי אמריקה  איום ממשי.  כתוצאה מפרשת ווטרגייט  יש שטענו שניקסון נעשה אנטישמי יותר ויותר כי חשב שגורמים יהודיים זוממים נגדו בפרשה זאת.

קיסינג'ר היה נפגש עם בכירים ישראליים בארבע עיניים ומדווח להם על אווירה עוינת כלפיהם בממשל האמריקני תוצאה של חרם הנפט הערבי.כתוצאה חשו בישראל שהוא כמעט "אחד משלנו " גם בגלל יהדותו.

 למעשה אין זה ברור עד כמה קיסינג'ר נתן אי פעם ליהדותו להשפיע על שיקוליו והחלטותיו במדיניות חוץ.נראה שנושא זה לא באמת השפיע עליו. 

נטען שכאשר הושבע קיסינג'ר לתפקידו כשר חוץ העדיף להשתמש בספר הברית החדשה למרות שהתנ"ך היה בהישג יד ונוסף על כך עשה זאת ביום שבת.

כמו כן הוזכר שבין מעשיו הראשונים בתפקידו הייתה הוראה יוצאת דופן לעובדים היהודיים במשרדו לעבוד גם בימים הנוראים.

דהיינו נטען שקיסינג'ר  אדיש לחלוטין ליהדותו. ולמוצאו היהודי.ייתכן.

נראה לי שקיסינג'ר רואה חשיבות עליונה בניהולה ובשימורה  של התרבות האנושית כולה והוא רואה בתרבות ובדת היהודית רק אלמנט אחד ולא בהכרח החשוב ביותר בתרבות זאת. 

קיסינג'ר  בכל אופן מצידו טען לאורך השנים דברים אחרים והדגיש את מחויבותו למדינה היהודית..הוא לא היסס לקבוע כי ארה"ב נושאת בהתחייבות היסטורית למדינת ישראל וכי השמירה על קיומה של ישראל היא מן האינטרס הלאומי של ארה"ב. ומעולם לא הסתיר את חרדתו העזה למדינת ישראל כמקום מקלט לשרידי השואה כמוהו וכמו חבריו.[13][13]

קיסינג'ר במלחמת יום הכיפורים.

ש להזכיר גם את ספרו החשוב של קיסינג'ר  משבר :   ניהול מדיניות החוץ במלחמת יום כיפור וביציאה מוויטנאם /    ירושלים :   שלם,   תשס"ה 2004. שבו הוא מתאר כיצד סיים שני משברים חמורים ביותר מעט בזה אחרי זה "מלחמת וייטנאם ולאחריה מלחמת יום הכיפורים.

קיסינג'ר מדגיש בספר זה את מחויבותו המוחלטת לבטחונה של ישראל ואת העובדה שמלחמת יום הכיפורים הייתה הפתעה מוחלטת לאמריקנים בדיוק כפי שהייתה לישראלים.

עם זאת הוא מציין שהמלחמה הייתה עבורו "הזדמנות " להשיג ארבעה יעדים חשובים "בסדר זה:

 א. להבטיח את קיומה ואת בטחונה של ישראל .

ב. לצמצם ואם אפשר לסלק את הנוכחות הצבאית הסובייטית במזרח התיכון.

ג. לפתוח בדיפלומטיה בחסות אמריקנית כדי לנוע לקראת ישוב הסיכסוך.

ד. לתת תיווך אמריקני כתחליף לנוכחות צבאית סובייטית.

לדבריו של קיסינג'ר יעדים אלו הושגו "במידה רבה אם כי הדרך להשגתם הייתה סבוכה"( "משבר ע' יא)

וכאן נתאר כיצד עשה זאת והישיג את יעדיו. 

ב22.9.1973  מונה קיסינג'ר לשר החוץ היהודי הראשון בתולדות ארה"ב .

כשנודע על מינוי למזכיר המדינה ביקש קיסינג'ר שהצמרת בישראל לא תראה עודף סימני שמחה שיגלו איפוק.אבל האמת היא שישראל סייעה לו לקבל את המינוי בוושינגטון לחץ השגריר דיניץ על כל הכפתורים במטרה לעזור לקיסינג'רל עבור בשלום את המינוי במיוחד בסנאט.קיסינג'ר בהחלט הרגיש שהישראלים סייעו למינויו( 

כעבור שבועיים פרצה מלחמת יום הכיפורים המשבר הבינלאומי הראשון שטיפל בו בתפקיד שר החוץ .

 היום ידוע שלפני המלחמה קיסינג'ר קים ערוץ שיחות חשאי ביותר בין ישראל וסאדאת שדרכו ניסה להביא להסכם בין שני הצדדים. אך יש ספק רב אם סאדאת היה אז רציני בהצעותיו להגיע להסכם עם ישראל תמורת החזרת שטחים ללא מלחמה.נראה שהוא היה נחוש  בדעתו להילחם בכל מקרה.

נראה שלפני המלחמה קיסינג'ר העריך כמו ישראל שמתקפה ערבית רבתי אינה סבירה.הוא סיפר  שבמשך שבועיים לאחר שהתמנה למזכיר המדינה הוטרד בשל הכנות המצרים והסורים והסב לכך את תשומת לב המודיעין הישראלי.אך  לא האמין שזה משהו מלבד תרגיל.

לדבריו המלחמה שפרצה הפתיעה את ארה"ב לא פחות מישראל.

ההערכה הראשונה הייתה  שישראל פתחה במלחמה  מפני שקשה היה לפקידים האמריקניים וקיסינג'ר מן הסתם לחשוב שהערבים יתחילו במלחמה שהם אמורים להפסיד בה.

שבוע לפני המלחמה שמחה דיניץ שגריר ישראל בארה"ב  הרגיע  את קיסינג'ר שאין כל אפשרות שהערבים יתקפו. קיסינג'ר לא נרגע והזמין הערכות מודיעין אמריקניות מיוחדות.ואלו היו חד משמעיות :התקפה  ערבית היא מאוד בלתי סבירה.

( כפי שחשבו אז באמ"ן בראשות אלי זעירא).

הערכות אלו אושרו מחדש במרוצת השבוע ואף בבוקר ההתקפה.קיסינג'ר סיפר לעוזריו מהבכירים כי בשיחתו עם אבא אבן בניו יורק שם שהו יום וחצי לפני המלחמה בעצרת הכללית של האו"ם ,הסביר אבן באדיבות רבה שאין כל צורך אמיתי ביוזמת שלום כפי שהפציר בו קיסינג'ר כי המצב הצבאי "יציב לחלוטין".

על פי קיסינג'ר ההפתעה האמיתית הייתה בכישלון הניתוח המדיני של ישראל וגם של ארה"ב .לפני אוקטובר 1973הייתה הסכמה שמצרים וסוריה חסרות את היכולת הצבאית להחזיר לעצמן שטחים בכוח הנשק.איש לא הבין  שסאדאת לא כיוון לניצחון צבאי אלא לשינוי בשיווי המשקל ושהלם המלחמה יאפשר לשני הצדדים להראות גמישות שלא הייתה אפשרית כל עוד ישראל ראתה את עצמה עליונה מבחינה צבאית,ומצרים הייתה משותקת בביזיון  לאומי.

ישראל טענה אחר המלחמה שהיא לא נקטה במתקפת מנע מחשש לתגובה האמריקנית של קיסינג'ר.אבל הוא עצמו חזר וטען לאחר המלחמה"מעולם לא העמדנו לישראל את אי פתיחת המלחמה כתנאי לקבלת סיוע אמריקני".

האומנם? לי נראה שבעניין הזה הישראלים הם דוברי האמת. קשה להאמין שגולדה ודיין התבלבלו וייחסו לקיסינג'ר דברים שלא אמר אותם בנושא חשוב כל כך. 

השיטה שבה נקט קיסינג'ר ב-1973 הייתה מה שכינה שיטת "הצעד אחרי צעד".

תוצאת תמונה עבור ‪kissinger magazine cover‬‏

השיקול שלו היה זה:כל המדינות הסובבות ותומכיהן כמו ברית המועצות וסין והעולם השלישי דרשו שישראל תחזור מידית וללא כל תנאי לגבולות 1967 .ורק לאחר מכן הן יהיו מוכנות"אולי " לפתוח בדיונים על שלום.

דיונים שהם לא היו מוכנים לפתוח בהם לפני 1967 כאשר ישראל לא החזיקה בשטחים האלו.

לקיסינג'ר היה ברור היטב שאחרי מלחמה נוראה כל כך כמו מלחמת יום הכיפורים אין שום דרך שבעולם שבה ישראל תסכים לנסיגה כזאת עבור הבטחה קלושה כל כך שאין לדעת מה אם בכלל עומד מאחוריה.

קיסינג'ר היגיע למסקנה שמכיוון שכך יש צורך  בשורה של צעדים קטנים שכל אחד מהם יזמין צעד תגובה מהצד השני ואלו יצרו אולי את התנאים שבהם יהיה לבסוף "נקודת שבר"  כלפי שלום עם אחת או יותר מהמדינות הערביות.[18][15]

קיסינג'ר קיבל ביקורת קשות על כך. ההנחה הייתה שהוא צריך ליצור רק תנאים למפגשים ישירים בין ישראלים וערבים .אבל שיקוליו היו שאסור שמצרים תושפל שוב מאחר שזה  יחסל את האפשרות שסאדאת יוכל להשתתף בתהליך שלום.אחרי הכל חיילים מצריים יוכלו להיות מוחלפים בקלות אפילו אם ישראל תכה אותם מכה קשה. אבל ממשלה מצרית שתהיה מוכנה לדבר עם ישראל יהיה קשה הרבה יותר למצוא.

קיסינג'ר האמין ששיטה זאת הייתה הבסיס למה שהפך להיות לבסוף הסכמי אוסלו ביון ישראל והפלסטינאים.

קיסינג'ר עם גולדה מאיר 

מה רצה קיסינג'ר בתחילה?

נראה שבשלב הראשון היה זה קיסינג'ר שאמר לגולדה מאיר "מה שלא יקרה אל תתקפו ראשונים" 

עצה/ דרישה זאת מילאה תפקיד חשוב במערך שיקוליה של ראש הממשלה. כיום טוענים רבים שעדיף היה שישראל הייתה תוקפת ראשונה וגם קיסינג'ר עצמו לימים נרתע מהצעה זאת שהוא עצמו הציע  והכחיש שאמר זאת.

אבל הוא כנראה משקר. 

 נראה שכך אכן חשב בתחילה. אולי בגלל שהיה משוכנע שמה שלא יקרה ישראל תכה מכה קשה את התוקפים אותה.סביר להניח שהאמריקנים לא היו מענישים את ישראל בחומרה אם הייתה נוקטת מתקפת מנע. בדיעבד ישראל לא קיבלה שום  פרס על התנהגות טובה על כך שנמנעה ממתקפת מנע למעט ביטויי סימפטיה פה ושם על ההתאפקות שגילתה.

נראה ששיקוליו של קיסינג'ר השתנו בעקבות כישלון התקפת הנגד של ישראל בשמיני לאוקטובר כשהפעם לא יהיה ניצחון ישראלי מהיר ומכריע בשתי החזיתות.

נראה שחשב שלפני שיתחיל משא ומתן מדיני על ישראל להכות מהר וחזק ולא לחסוך בתחמושת ולשפר את מעמדה הצבאי משום שזה יסייע לוושינגטון בפעולתה המדינית בבלימת הרוסים.הוא הדגיש שלארה"ב יש אינטרס שישראל לא תיכנס להפסקת אש מעמדת חולשה.

נראה שקיסינג'ר נדהם כאשר נודע לו שישראל זקוקה לסיוע צבאי רב מארה"ב אם ברצונה לנצח.

הוא הבין  גם שהמלחמה תארך ותגדל תלותה של ישראל בארה"ב.כתוצאה נוצר פתח שיאפשר לקדם את האינטרסים האמריקניים במזרח התיכון.

עמדת קיסינג'ר בשלב זה הייתה  שכבר לא חשוב מה יקרה בהמשך ישראל כבר נחלה תבוסה איסטרטגית ואין היא מסוגלת לעמוד  במלחמה ביחס לאבדות שאותן היא סופגת.היא זקוקה לסיוע אמריקני.

הממשל גיבש עם כך עמדה לפיה האינטרס האמריקני הוא לאתר את השיטה הפחות בולטת להספקת ציוד צבאי ,ובחר לתת לישראל מעט ציוד תוך שמירה על פרופיל אמריקני נמוך.וחיפוש נוסחה להפסקת אש.

מאידך …..קיסינג'ר הבין  כעת שהמצב הנוכחי  דווקא מקנה יתרון לארה"ב שרק לה יש קשרים עם כל הצדדים בסכסוך זאת בתנאי שישראל לא תספוג מכות נוספות מצב שיביא להיחלשות כוח המיקוח האמריקני.

בשלב זה העריך קיסינג'ר את המדיניות הרוסית במשבר כמתונה ומרסנת וטען שהם נמנעים מלנקוט מהלכים שיחייבו מעורבות צבאית בשונה ממה שמסר לישראל החליט הממשל שחרד גם לדטאנט שכל עוד עמדת הרוסים פייסנית וקיים סיכוי להפסקת אש ,יספק הממשל לישראל אמצעי לחימה מוגבלים בלבד.כל עוד מצבם של הקליינטים המצרים והרוסים היה שפיר בשדה הקב התנהגו הרוסים באיפוק

.אך ברגע שהמצב השתנה והסורים נהדפו מרמת הגולן החלו הרוסים בעשירי לאוקטובר ברכבת אוויר מסיבית .האמריקנים שחששו לתדמיתם כמי שלא מגיבים בנחישות בעת משבר בינלאומי ,החליטו להאיץ גם הם את הסיוע לישראל.

סירוב סאדאת להפסקת אש תוך שימור המצב הקיים תרם להחלטה.

נראה שקיסינג'ר החליט כעת שלישראל אין חשיבות איסטרטגית מיוחדת משל עצמה באינטרסים הגלובליים של ארה"ב וכי יש מקום להכניס גם  את מצרים לברית איסטרטגית עם ארה"ב. .

מוסקבה סיפקה פי שלושה טנקים ופי שניים מטוסים לערבים מאשר וושינגטון לישראל ובפועל אף טנק שהיגיע ברכבת האווירית ובאוניות מארה"ב לא השתתף בלחימה הגיעו גם טילי אוויר אוויר וכמה מטוסי פנטום שעל פי חיל האוויר לא היה בהם צורך  אמיתי.ורוב מה שהיגיע היגיע אחרי הפסקת האש.עם זאת  האספקה הסדירה של תחמושת מארה"ב הבטיחה ראש שקט למפקדי צה"ל. שהתחמושת שלהם הלכה ואזלה.

אבל האספקה עוקבה  לכאורה בגלל דאגתו של מזכיר ההגנה שלזינגר לאספקת נפט  סדירה מהערבים.

למעשה נראה  שמאחורי הקלעים ולמרות הכחשותיו שקיסינג'ר חילק בינהם תפקידים.   שלזינגר היה כביכול "האיש הרע" מבחינת ישראל וקיסינג'ר "האיש הטוב". אבל אין זה ברור כלל שכך אכן היה במציאות שמאחורי  הקלעים.

נראה שקיסינג'ר עצמו לא רצה לחזק "יתר על המידה " את ישראל בילל שיקוליו האיסטרטגיים הגלובאליים.

קיסינג'ר עם משה דיין

דיין כתב מאוכזב "בסופו של דבר במטוסי הפנטום קיבלנו פחות מחצי.ביקשנו טנקים וקיבלנו חמישית.ביקשנו נגמש"ים ולא  קיבלנו אף אחד.ביקשו מטוסים מסוגים שונים וקיבלנו מספר מזערי.ביקשנו כמה עשרות תותחים ואישרו לנו רק כשליש.ביקשנו משגרי טילים וקיבלנו כרבע מהכמות.חוששני כי מישהו בוושינגטון אינו נלהב יותר מידי לניצחוננו".

מי היה המישהו הזה? נראה שזה  היה קיסינג'ר  שר החוץ היהודי.שכמובן לא היה עויין לישראל אבל הייתה לו תמונה רחבה שהוא פעל על פיה. 

הוא חשב שישראל צריכה להצליח במלחמה אך ללא עליונות מוחצת.מבחינתו הצלחה ישראלית  בשדה הקרב היא גורם חשוב בשכנוע הערבים והסובייטיים להביא לסוף ללחימה.הרכבת האווירית הייתה  תשובה לרוסים ולא מהלך אנטי ערבי שנועד לגזול מהערבים את החזרת כבודם.

קיסינג'ר הסביר  לימים וגם בזמן אמיתי את העיכוב של כמה ימים בהספקת הנשק לישראל  בפרשת ווטרגייט ובהתפטרות סגן הנשיא ספירו אגניו ב10 לאוקטובר כתוצאה מהודעה בקבל שוחד ובהעלמת מס . אבל יש להניח שזה היה רק תירוץ. 

בספרו "משבר " כותב קיסינג'ר שאפשר שוושינגטון לא הייתה מודעת לעוצמת הצורך הישראלי עד היום הרביעי למלחמה.הוא האשים בעיכוב את שלזינגר.וטען  שהוא זה שחשש שהיענות לבקשות הישראלים  תהפוך את פניה של מערכה שהערבים מנצחים בה ותעכיר את יחסינו עם הערבים למשך זמן רב.

למעשה בפועל השיקולים האלה היו של קיסינג'ר ולא הייתה לו שום כוונה לסייע כל העיכובים של משרד ההגנה היו מתואמים עימו.מרגע שהחליט הנשיא לשגר מרבת אווירית כל העיכובים בנושא נעלמו מרגע שההוראה הנשיאותית הובאה לידיעתם על ידי קיסינג'ר.

קיסנג'ר לא רצה ניצחון ישראלי מוחץ ורצה למנוע מישראל לקבל הפסקת אש מוקדם מידי דבר שימנע אפשרות פתרון בעתיד  משום שהמצרים יסכימו לכך רק אם יהיו בעמדת הפסד.

קיסינג'ר הופתע לשמוע ב-13 באוקטובר שישראל מוכנה להפסקת אש מידית משום שיתרון צבאי מסויים לישראל היה חשוב לארה"ב להשגת יעדיה שלה.משום כך הודיע לישראל שעליה להכות מהר וחזק ללא חסכון בתחמושת כי ארה"ב תספק לה את כל מחסורה.

רק לאחר סירוב סאדאת להפסקת אש והאצת הרכבת האווירית הרוסית הורה הנשיא  ניקסון בהמלצת קיסינג'ר ב13 לאוקטובר על רכבת אווירית מסיבית בטיסות ישירות לישראל.

ככישלון התקפת  הנגד המצרית ב14 באוקטובר והצלחת מהלך הצליחה של צה"ל בפיקודו של אריאל שרון  בסואץ הביא  את קיסינג'ר למסקנה שנוצר  כעת בסיס נאות מבחינת וושינגטון להשגת הפסקת אש עלפי תנאיה. הוא הצליח לנצל את המצב הצבאי שיצרה ישראל בשתי החזיתות כדי לנהל  משא ומתן מול ברית המועצות מעמדת כוח ולהשיג נקודות במאבק הגלובאלי.

קיסינג'ר גם הבין שאם יגדלו מימדי תבוסתה של מצרים תגדל גם תלותה ברצונה הטוב של וושינגטון ותמומש הזדקקותה לסיוע  אמריקני.

כשזיהו הרוסים שמצרים הולכת לקראת תבוסה רבתי החלה התרוצצות דיפלומטית שבשיאה הוזעק קיסינג'ר למוסקבה  המעצמות סיכמו על הפסקת אש ב-22 לאוקטובר שישראל נאלצה להסכים לה.האיום הרוסי להתערב בא רק לאחר הפסקת אש.

בפועל שארה"ב כפתה על ישראל הפסקת  אש בהתאם לאינטרס הגלובאלי שלה.

הפסקת האש הראשונה קרסה באותו  הלילה (כנראה בהוראה של אריאל שרון ) והלחימה התחדשה  במלוא עוזה.

.קיסינג'ר  אדריכל הפסקת האש אמר "נראה היה שישראל גמרה אומר לסיים את המלחמה בהשפלה מצרית.אך לא היה לנו כל עניין לראות את חיסולו של סאדאת כתוצאה מהתגרות ישראלית בהפסקת האש שהשגנו ושהענקנו לה את חסותנו המשותפת."

הוא רתח מזעם וכפה על ישראל הפסקת אש שנייה שהפעם כובדה. אך במועד זה כבר הושלם כיתורה של הארמיה השלישית.

קיסינג'ר  היה משוכנע שהכנעת הארמיה הייתה מחסלת כל תקווה לפתרון דיפלומטי וגוזרת מאבק מתמידבין ישראל ומצרים.אילו נחל סאדאת בעקבות כישלון הניסיון הצבאי  היה עולה לדעתו במצרים  מנהיג קיצוני פרו סובייטי .נשק סובייטי  היה משקם  במהירות כוח שווה לארמיה המוכתרת ובמקודם או במאוחר הייתה פורצת מלחמה נוספת.תהליך השלום היה מסתיים לפני שהחל ומתחדש בחסות גרועה בהרבה .את מחיר  השמירה על סאדאת גבה קיסינג'ר מישראל.

קיסינג'ר כותב " לא רצינו שמצרים תחזור למחנה הסובייטי ,וגם לא חשבנו שנכון לגרור את מוסקבה לסיבוב עימות שני".

הוא היה תומך בישראל בכל סיטואציה אבל היה מראה לה את זעמו בצורות שונות.

 

מסע הדילוגים של קיסינג`ר

קיסינג'ר עם סאדאת 

קיסינג'ר תיאר את הגעתו לנמל התעופה לוד ב22 באוקטובר :"ישראל הייתה גיבורה אך סיבולת שלה היגיעה לנקודת שבירה .אלה שבאו לקבל את פנינו נראו כמי שחשו בעצמותיהם כמה הקרוב אל פי התהום הם היגיעו וכמה שבועות של מלחמה דילדלו אותם..ישראל הייתה מותשת ואין ז ה משנה מה הראו השרטוטים של  המפות הצבאיות העם שלה השתוקק לשלום כפי שרק מי שלא ידע שלום מימיו ידע לרצות בו "[

בבירור הישראלים בעיניו איבדו את ההילה של הבלתי מנוצחים.

בתיאום עם ברית המועצות ניהל קיסינג'ר את המו"ם בין שני הצדדים כשהוא נע ללא הרף מבירה אחת לשנייה והשיג משני הצדדים את קבלת החלטות מועצת הביטחון 338 ו33-9 להפסקת איש בין שני הצדדים .הפסקת אש ששני הצדדים כבר היו מעוניינים בה במילא אך הוא זה שנתן להם להם את דחיפה להגיע אליה..

היה זה קיסינג'ר שערב לקיפאון  שהיציע את הארמיה השלישית המכותרת בידי ישראל. ולמעשה היה קיסינג'ר  זה שהציל את הארמיה הזאת מהשמדה בידי ישראל.שכן ישראל רצתה מאוד להשמיד את הארמיה הזאת וכך לסיים את המלחמה בניצחון מוחלט במו לכאורה במלחמת ששת הימים כאשר השמידה את צבאות הערבים בניצחון בזק.

אולם ניצחון כזה היה מנוגד לתכניותיו של קיסינג'ר שלו  לא היה שום אינטרס שישראל תסיים גם הפעם בניצחון מוחלט על הערבים.

בליל ה-24 לחמישי היסמיכו  הנשיא העסוק בעניינים אחרים   ( פרשת ווטרגייט שהביא הלבסוף להדחתו ) לטפל באיום ברית המועצות  להתערב מלחמה באזור אם לא תיענה ארה"ב להצעתה להקים כוח שיתוף משותף באיזור .קיסינג'ר פקד על כוננות גרעינית והניא את בריתה מעוצות מלהגשים את איומה.

ב-21 בדצמבר התכנסה ביוזמתו של קיסינג'ר ועידת ז'נבה להשכנת שלום בחסות באו"ם ובראשות שר4י החוץ של ארה"ב ובריה"מ קיסינג'ר וגרומיקו .

אולם במהרה עבר קיסינג'ר לשיטת הסדרים חלקיים בתיווכו בין ישראל ומצרים וסוריה כהדי להרחיק ברית המועצות במסגרת המו"מ ולצמצם את השפעתה במזרח התיכון. קיסינג'ר כפה על ישראל להחזיר את הטריטוריות שכבשה במלחמה בחזרה למצרים ובכך הביא לחתימת הסכם הפסקת אש ושהפך לשביתת נשק בין ישראל ומצרים.

סיום מלחמה על פי שיטת הנרי קיסינג'ר 

איך הסתיימה  מלחמת יום הכיפורים ? ניצחון למישהו ? הפסד למישהו ? שיתוף פעולה? ובכלל היה פרטנר לסיום המלחמה? או לא היה?

המלחמה התקרבה לסיומה במה שהיה המשבר החמור ביותר בין ארה"ב וברית המועצות  מאז ממשבר קובה בשנות השישים. 

ברית המועצות  שתקוותה הייתה  שהקליינטים שלה מצרים וסוריה יביסו את ישראל נכזבה דרשה שישראל תיסוג לקווי ה22 באוקטובר  שאז הוכרזה הסכמת האש הראשונה. הסובייטים אף איימו בפעולה צבאית חד צדדית לעזרת הארמיה הנצורה בידי שרון

קיסינג'ר סירב לקבל את הצעת הרוסים לשגר לישוב הסכסוך  כוח רוסי אמריקני משותף .שכן אילו הסכמה ארה"ב למלא תפקיד משותף עם הסובייטים היו יחידותיהם שבות למצרים בבירכתה של ארה"ב. הם היו אז זנבו של עפיפון סובייטי במשחק כוחות משותף נגד ישראל או שהייתה נכנסת לבסוף  בהתנגשות עם כוחות  סוביטיים..

אם היו כוחות סוביטיים ביחד עם כוחות אמריקניים מופיעים באורח דרמטי בקהיר יחד עם כוחותיה של ארה"ב ועוד יותר מכך אילו היו מופיעים לבדם ,היו ידידיהם המסורתיים של האמריקנים נפגעים פגיעה עמוקה מן העובדה הגלויה של השתלטות אמריקנית סובייטית משותפת.האיסטרטגיה שטופחה במשך שבועיים  של משבר הייתה מתרסקת  מצריים הייתה נשאבת בחזרה אל מעגל ההשפעה הסובייטי.ברית המועצות ובעלות הברית הקיצוניות שלה בעולם הערבי כמו לוב  היו מופיעות כגורם הקובע במזרח התיכון.

סין ואירופה היו נחרדות מכל שיתוף פעולה צבאי אמריקני סובייטי באיזור חיוני כל כך ואם המאמץ המשותף הטיה קורס והופך למשבר אמריקני סובייטי כפי שסביר שהיה קורה  היו האמריקנים נשארים לבדם.

נציין שאירוע עכשווי הנראה כמקביל  להצעה הרוסית המתוארת למעלה התרחש בשנים האחרונות כאשר רוסיה הודיעה על התערבותה בסוריה כדי לבלום את מלחמת האזרחים שם והיציעה לארה"ב לשתף עימה פעולה בכך. ארה"ב של אובמה סירבה כנראה בגלל שיקולים מקבילים לאלו של קיסינג'ר למעלה.

לקיסינג'ר לא היה כל ספק כי  יש לדחות את  ההצעה הסובייטית  והיה צורך  לעשות זאת בדרך שתזעזע את הסובייטים עד כדי נטישת המהלך החדש צדדי שבו איימו ואותו תכננו

כתוצאה בהצעת קיסינג'ר וראש מטה הנשיא אלכסנדר הייג ובאישור הנשיא  ניקסון בלילה שבין ה25 ל26 בחודש העמידה ארה"ב את כוחותיה ברחבי תבל בכוננות קרב 3 מתוך 5. הנשיא הורה במקביל על כוננות גרעינית עליונה הוא הסביר כי  התגלו סימנים המעידים על הכנות  של הסובייטים להוביל גייסות ומטוסים למזרח התיכון ( קיסינג'ר משבר ע'294 )

 

.ניקסון בהשראת קיסינג'ר עשה  זאת בלי להתייעץ בבעלי בריתו בנאט"ו שזימנו  כמחאה את תת מזכיר ההגנה דונלד ראמספלד בדחיפות למחות בפניו שעל שלא ניתנה להם התראה מראש.

הלווינים האמריקניים הראו  אז פרישה של שתי בריגדות של טילי סקאד באיזור הדלתה עם ראשי נפץ גרעיניים שלא הוסוו ואוישו על ידי חיילים סובייטיים.המידע היגיע לישראל ועורר שם בהלה גדולה.

בישראל ובארה"ב חששו הסובייטים עוד יפעילו את הטילים האלו נגד ישראל.אך הסובייטים מיצמצו ונרתעו לבסוף.

מהלכי המלחמה ניתבו את אופי השיחות בין קיסינג'ר לדוברינין כך שהמעצמות הפעילו לחץ על כל צד במלחמה כאשר ידו הייתה על העליונה. בתחילת המלחמה היה למצרים ולסורים יתרון ברור, והמעצמות שאפו לכפות הפסקת אש על מצרים. מכיוון שגם לברית המועצות וגם לארצות הברית היה קשר עם מצרים, שתיהן לחצו עליה להפסקת אש, אך ללא הועיל. לאחר שהתהפכו היוצרות ולישראל היה יתרון ברור, הופעל לחץ אמריקאי על ישראל להפסקת אש. השיחות בין האמריקאים לסובייטים הגיעו לשיא בביקורו של קיסינג'ר במוסקבה ב-21–22 באוקטובר, שם התקבל נוסח הפסקת האש, שלימים הפך להחלטה 338 של מועצת הביטחון של האו"ם.‏

לאחר ההכרזה על הפסקת האש פרץ משבר אנרגיה עולמי, בעקבות החלטתן של מדינות ערב להשתמש בנשק הנפט כדי לכפות את רצונן על יתר מדינות העולם ודרכן על ישראל כדי להחלישה מבחינה בינלאומית.אין זה ברור כלל אם קיסינג'ר צפה זאת והדבר אינו ברור כלל מכתביו.  יש להניח שלא שאחרת היה מציין זאת במפורש.

סיום המלחמה

ב-21 בדצמבר נפתחה בז'נבה ועידת שלום בהשתתפות ישראל, מצרים וסוריה, ובעקבותיה נחתמו ההסכמים: הסכם הפרדת הכוחות בין ישראל למצרים (ב-18 בינואר 1974) בקילומטר ה-101 שעיקרו בהסרת הסגר הימי שקיימה מצרים בים סוף, בפתיחת תעלת סואץ לשיט, ובנסיגה ישראלית מתעלת סואץ, עד למרחק של 20 קילומטרים מזרחית לה כאשר ממזרח לתעלה קיימות שלוש רצועות: הראשונה רצועת דילול מצרית, השנייה רצועת חיץ תחת פיקוח כוח חירום של האו"ם והשלישית רצועת דילול ישראלית. והסכם הפרדת הכוחות בין ישראל לסוריה (ב-31 במאי 1974) שבו ישראל הסכימה לסגת מכל השטחים שכבשה במלחמה, ומשטחים בהיקף של כ-60 קמ"ר בצדו הישראלי של "הקו הסגול" באזור קונייטרה לקו הפרדה ישראלי ומולו במרחק של עשרות מטרים עד כמה קילומטרים קו הפרדה סורי שבתווך אזור חיץ מפורז הנתון למנהל אזרחי סורי ולשליטה צבאית של מפקחי או"ם . ההסכם לווה בתקריות ירי רבות (יותר מאלף), שהסורים יזמו בכל עת שהדיונים נקלעו למשבר.

בישראל טענו כי תנאי ההסכמים שהיו גרועים לישראל, והציבו את כוחות צה"ל במצב שהיה גרוע  מזה שבו היה ערב המלחמה, הושגו בשל לחץ אמריקני  ( של קיסינג'ר ) על ישראל, שנבע מכך שמצרים הסכימה ל"חידוש היחסים הדיפלומטיים המלאים בין מצרים וארצות הברית, התקרבות מצרים אל תחום האינטרסים המערבי, תוך התרחקות מתחום ההשפעה הסובייטי" ובעקבותיה גם סוריה "הפכה את ארצות הברית לשושבין הראשי לתהליך פינוי צה"ל".[28][29]

אך מבחינת הנרי קיסינג'ר הוא השיג את מטרתו של סיום הקונפליקט בין ישראל ומצרים וסוריה והפיכת ארה"ב למתווך המרכזי ובעל ההשפעה הרבה ביותר באיזור.

 אז האם הייתה המלחמה ניצחון ישראלי או מצרי ?

 ישראל ללא ספק הביסה את המצרים בקרב  והייתה המנצחת בשטח. אך ספגה תבוסות קשות בעצמה ואיבדה לתמיד את ההילה של בלתי מנוצחת שבה החזיקה במשך שש שנים בלבד.

מצרים ראתה את עצמה כמנצחת מאחר ששינתה את המאזן האיסטרטגי באיזור והראתה שהיא מסוגלת לנצח את ישראל.

שני הצדדים ראו את עצמם כמנצחים והיו להם קבלות על כך. וזה מה שרצו האמריקנים שיחשבו. 

אולם נראה שהניצחון האמיתי היה של האמריקנים ושל קיסינג'ר שהראו שהם ולא הרוסים הם הגורם המרכזי באיזור . הוא שיכנע את המצרים שהסובייטים יכולים לספק להם נשק אבל לא התקדמות לפיתרון דיפלומטי עם ישראל שסאדאת כבר הבין שהוא חיוני עבורו אם הוא רוצה להחזיר את השטחים שאבדו למצרים. סאדאת למעשה החליף צדדים והפך לבעל ברית של ארה"ב באיזור..ביטחונו התבסס מכאן ואילך על כלי נשק אמריקנים ולא רוסיים.המעמד האיזורי של ברית המועצות נפגע אנושות.

וכך בעוד שהרוסים גורשו ממצרים ואיבדו בה את נכסיהם ארה"ב של קיסינג'ר הפכה את עצמה לבעל ברית מרכזי הן של ישראל שהראתה שהיא לא מסוגלת להתקיים ללא תמיכתה  והן של מצרים.

 אינטרסים ויעדים של ארצות הברית בעניין סיום המלחמה בין ישראל למצרים.

מה היו האינטרסים של ארה"ב בסיום המלחמה כפי שראה אותם קיסינג'ר  ?

לדעתי האינטרסים שלה אם כי הייתה הקבלה בינם לבין אלו של ישראל בהחלט לא היו חופפים.

האינטרסים של ישראל היו לסיים את המלחמה מהר ככל האפשר עם ניצחון ברור ובלתי מוטל בספק מבלי שאיבדה כל שטח.דהיינו להשיג הכרעה ברורה ביותר של מצרים וסוריה בשדה הקרב.

אלו לא היו האינטרסים של ארה"ב  כפי שראה אותם קיסינג'ר .מבחינתו  לא היה כל עניין בכך שישראל  ( שהיא אמנם מדינה יהודית שהוא הרגיש מחוייבות מסויימת לקיומה ,אבל לא לדומיננטיות המוחלטת שלה באיזור ) תכריע בבירור את מצרים וסוריה. שכן הוא לא רצה להרגיז את העולם הערבי שסיפק לארה"ב נפט וכבר הכריז על חרם נפט כנגד המערב.

מצד שני לדעתו  בהחלט לא היה לארה"ב עניין שישראל תובס לחלוטין כבעלת בריתה באזור. והאינטרס של  ארה"ב בעיני קיסינג'ר היה להיראות כמתווכת וכמפשרת שהכל פונים אליה ולא לברית המועצות יריבתה. הוא רצה שארה"ב תיראה לא רק כידידתה ובעלת בריתה  של ישראל אלא גם כידידתה ובעלת בריתה של מצרים שאחרי הכל הייתה מדינה חשובה בהרבה במזרח התיכון.

משום כך האינטרס של ארה"ב כפי שהתגלם בידי קיסינג'ר היה שהמלחמה תסתיים במאזן כוחות. התוצאה האידיאלית מבחינתו. 

תמיד.

ישראל תנצח אך לא "יתר על המידה" והערבים המצרים והסורים יצאו עם כבודם שלם בניגוד למלחמת ששת הימים. שממנה יצאו מושפלים וחולמים על המלחמה הבאה שבה ינצחו לבסוף.  שני הצדדים יוכלו לטעון שהם נצחו .ואכן כך היה מעשית בשטח.[29][16]

ישראל תנצח צבאית אך הערבים הם שינצחו איסטרטגית ומעשית  בכך שיראו שישראל אינה בלתי מנוצחת .ההישג העיקרי מבחינת ארה"ב יהיה שהערבים יפנו אליה לתמיכה וכבעלת ברית ולא כפי שהיה לפני המלחמה ליריבתה בריתה מועצות.

 מסקנות –

 

קיסינג'ר בא עם משנה סדורה  ביותר כיצד יש לנהל משא ומתך לשלום.  כנראה סדורה יותר מזאת של כל שר חוץ אמריקני  לפניו ( ואחריו ) הוא ראה צורך ביצירת עולם מאוזן שבו יהיו בריתות ופשרות מאזנות שימעיטו את האינטרס של כל מדינה לצאת למלחמה כנגד שכנותיה.בדיוק כפי שהיה במודל הפוליטי שלו  כפי שהיה באירופה במאה ה-19 בעקבות קונגרס וינה של  הדיפלומט האוסטרי  הנסיך מטרניך.

לדעתי הוא מצא דרך לשלב את התורה הסדורה שלו עם מדיניות ישוב הסכסוך בעקבות מלחמת יום הכיפורים.

לשם כך  ניהל דיפלומטיה שונה מזאת של קודמיו  דיפלומטיה של דילוגים מסעות מהירים ותכופים במדינות מזרח התיכון לעיתים שהיה של שעות מספר בלבד בכל בירה.בהן גילה סבלנות  כושר שכנוע ושימוש מתוחכם בכלי התקשורת על ידי עיתונאים שלוו  אותם ושאותם תדרך. 

_מאידך קיסינג'ר גם דאג לסודיות ולצנזורה חמורה ביותר לגבי השיחות שאותם קיים.וכך למשל העיתונאי הישראלי מתי גולן מתאר בהקדמה לספרו "השיחות הסודיות של קיסינג'ר " כיצד כתב היד של ספרו זה נפסל בידי הצנזורה כנראה בגלל לחצים חמורים ביותר מצד קיסינג'ר שהתנגד לפרסום ספרו זה ואף השפיע באיומיו על ממשלת ישראל שהתכנסה רק כדי לדון בפרסום ספר זה. הספר פורסם לבסוף כנראה עם עמודים רבים שנפסלו. אך ברור שלקיסינג'ר הייתה ידיעה עמוקה מה בדיוק פורסם ומה בדיוק נפסל.

בכך הביא לשלושה הסכמים שלושה עם מצרים הסכם הפסקת האש והסכם הפרדת והסכם ביניים  והסכם הפרדת כוחות עם סוריה.לשם כך כפה על ישראל לא להביס בצורה מוחלטת את המצרים כפי שיכלה לעשות כי זה היה פוגע בתוכניותיו ארוכות הטווח. הדבר גרם לזעם רב אצל הישראלים שראו בקיסינג'ר בוגד בבני עמו,אך הוא ראה את עצמו בראש ובראשונה  כאמריקני הדואג לאינטרסים של ארה"ב ולא של ישראל.

ניתן לטעון שקיסינג'ר שימש כנשיא על במדיניות  החוץ שכן  הנשיא ניקסון היה עסוק לחלוטין בפרשת ווטרגייט פריצות לבתים ומשרדים שונים של גורמים פוליטיים  בוושינגטון שיוחסו לאנשיו  ובהתפטרות סגנו ספירו אגניו שנמצא אשם בפרשיות שחיתות שונות  וכך לא נימצא מי שיתן  הוראות לקיסינג'ר שהרגיש שרק הוא יודע ,לאור ניסונו הרב ורעיונותיו המוצקים מאוד כיצד יש לנהל מדיניות חוץ אפקטיבית לטווח הארוך  בדיוק מה יש לעשות.

ומה בדיוק הוא  רצה לעשות ?

קיסינג'ר היגיע למסקנה שאסור שצד אחד  במלחמת יום הכיפורים יגבור על השני "יתר על המידה" דה יינו אסור שהם יכריעו אחד את השני.

 אסור שישראל תגבור יותר מידי על  הערבים אם י כי בהחלט רצוי במעט אבל לא עד כדי הכרעה מוחלטת כמו בששת הימים ובודאי שאסור שהערבים יכריעו את ישראל  עד כדי גרימת איום אמיתי לעצם קיומה אבל עליהם להרגיש שכבודם חזר אליהם.

זאת כדי שאפשר יהיה להביאם לשורה של הסכמים  שהם לא היו מוכניים להגיע אליהם בעבר שמהם יוכל להבשיל לבסוף הסכם של הכרה הדדית ואף שלום.

במסגרת זאת הוא התמודד עם איומים של הסובייטים שאיימו לתקוף את ישראל והגיב על כך בעוצמה שהראתה שלכוחה של ארה"ב במותניה ושאין להרגיזה גם כשנראה שנשיאה אינו מתפקד.

 

לכל ברור היה שלמרות שנשיא ארה"ב אינו מתפקד יותר הרי שר החוץ שלו בהחלט מנהל את העניינים במחשבה וביד חזקה. וכך הביא לסיום המלחמה שכן שני הצדדים חשו שהיגיעו לסיפוקם במשהו וכי יש יד חזקה במושכות שלא תיתן להם להרחיק לכת ושהם זקוקים לה והם חוששים להתעמת עימה יותר מידי.וזאת לא הייתה  ידו של נשיא ארה"ב המודח ניקסון וגם לא ידו של יורשו  הלא במיוחד  מוערך פורד זאת הייתה ידו של שר החוץ האפקטיבי מאוד של ארה"ב.

אז האם הייתה כאן קונספירציית ענק שנוצרה בידי קיסינג'ר על מנת להביא לפיוס בין ישראל ומצרים שבה היו שותפים סאדאת ודיין כפי שטוענים אורי מילשטיין ואחרים ? 

לדעתי לא. לדעתי מכל היוצא כאן קיסינג'ר היה מנצל הזדמנויות גאוני למען מטרותיו אבל לא הוא יצר את התנאים שהביאו לפריצת המלחמה בשמה של תוכנית על מדהימה. 

 

 

 

[25][26]

.

ראו גם 

קיסינג'ר בויקיפדיה 

וודי אלן בפרודיה מדהימה על קיסינג'ר 

שיחה עם קיסינג'ר ב-2013 על מלחמת יום הכיפורים

קונספירציה ? למה לא ?

קונספירציית קיסינג'ר על פי אורי מילשטיין 

פירוק תיאורית הקונספירציה על קייסנג'ר 

קשר או כשל ? -תיאוריות קונספירציה על מלחמת יום הכיפורים 

 

ספרים על הנרי קיסינג'ר בעברית :

הערה : כמה מהספרים האלו  רואים בקיסינג'ר ארכי קונספיראטור  וכאחראי האולטימטיבי למלחמת יום הכיפורים . 

 

גיל קרל אלרואי     אנטומיה של אחיזות עיניים :   קיסינג'ר והמדיניות האמריקאית במזרח התיכון /  תרגום יוסף כרוסט   תל-אביב :   הדר,   תשל"ו 1975 

נכתב בידי איש משרד החוץ האמריקני.

אנטומיה של אחיזת עיניים גיל קרל אלרואי

מארווין קאלב, ברנארד קאלב ;קיסינג'ר עברית אהרון אמיר ( עידנים ,1975)



 חזי כרמל  ג'ודי קיפר   קשר K. :   היומן הסודי של הסדר-הביניים הישראלי-מצרי / הקדמה: פייר סאלינג'ר.   גבעתיים :   פלג,   1975.

 


מתי גולן , השיחות הסודיות של הנרי קיסינג'ר, (שוקן, 1976 )

ספר שנפסל בידי הצנזורה בראש ובראשונה בגלל דרישתו של קיסינג'ר עצמו. 

 

דורון, חי    – (חכימי ) הקשר המרובע /    ירושלים :   (המחבר),   תשל"ט (1978).

בספרו, הכתוב כהיסטוריה של המלחמה אך מבלי לציין מקורות, טוען חכימי שקיסינג’ר יזם פרויקט של “מלחמה מבוימת תחת פיקוח מעצמות-העל” בין ישראל והערבים. לפי התוכנית, ישראל תאפשר לערבים להשיג ניצחון מוגבל, ולאחר שכבודם הוחזר אפשר יהיה להגיע עמם להסכם שלום “לדורי דורות”. 

תוצאת תמונה עבור הקשר המרובע

עדני  ברוכין   השפעת הקונצפציה התאורטית של קיסינג'ר על גישתו כלפי המשבר המזרח תיכוני 1976-1973 /    רמת גן,   תשל"ט

ויליאם ב. קונדט    עשור של החלטות :   המדיניות האמריקנית כלפי הסכסוך הערבי-ישראלי 1967-1976 / תרגם יעקב שרת   [תל-אביב] :   משרד הבטחון – ההוצאה לאור,   תש"ם 1980

שמואל כהן    קיום על סף מוות :   יסודות המחשבה המדינית של הנרי קיסינג'ר /    [תל-אביב] :   [חמו"ל], ואניברסיטת תל-אביב. הפקולטה למדעי הרוח. החוג למדע המדינה   1984

יצחק רבין ( בהשתתפות איתן הבר ) יצחק רבין משוחח עם מנהיגים וראשי מדינות(תל-אביב : רביבים, 1984)
כולל ראיונות חשובים עם ניקסון ועם קיסינג'ר .

שימו לב לעובדה המוזרה שתמונתו של קיסינג'ר נמצאת  מעל לכל  הדמויות אפילו מעל לזאת של נשיא ארה"ב ג'ימי קרטר. 

י

קנת ו. שטיין מדינאות אמיצה :   סאדאת, קיסינג'ר, קרטר ובגין והחתירה לשלום ערבי ישראלי /    תל-אביב :   מערכות,   2003 תשס"ג.

תקציר:הסכם השלום עם מצרים, שהיה נקודת מפנה ביחסי ישראל – ערב, נתפס לעיתים כתולדה טבעית של מלחמת יום הכיפורים. הספר מלמד אותנו, כי ההסכם היה לא רק פרי של תנאים שבשלו, אלא תוצאה של המאמצים המיוחדים שהשקיעו שני המנהיגים השותפים להסכם – מנחם בגין ואנואר סאדאת – – ושל ג'ימי קרטר, נשיא ארצות – הברית והנרי קיסינג'ר, מזכיר המדינה האמריקני, כמו גם של קווי האופי של כל אחד מן האישים האלה. ספר זה מלווה את התפתחות המשא – ומתן – מצעדיו הראשונים בשלהי הקרבות ועד לחתימת הסכמי השלום חמש שנים לאחר מכן. קנת שטיין מוסר בספר תיאור חי של האירועים תוך ניתוח האישיות של המנהיגים המובילים ושל האינטרסים המורכבים, והסותרים לעיתים, של ישראל, מצרים, ירדן, סוריה, ארצות – הברית וברית – המועצות. הספר מתבסס על מסכת ראיונות ללא – תקדים של כשמונים ממלאי תפקידים מכל המדינות הנוגעות בדבר, שהיו שותפים לתהליך. זהו מסמך מרתק וייחודי, המאפשר הבנה מקיפה ועמוקה של שלב קריטי ובעל משמעות היסטורית ביחסי ישראל – ערב. קנת שטיין הוא מרצה בקתדרה ע"ש ויליאם שאטן להיסטוריה של המזרח – התיכון בן – זמננו וללימודי ישראל וכן עומד בראש התוכנית לחקר המזרח – התיכון והמכון לישראל בת – זמננו באוניברסיטת אמורי (אטלנטה, ארצות – הברית). ספרו 1917 – 1939 Palestine חן Ouestion Land The ראה אור ב1984 – .

תוצאת תמונה עבור מדינאות אמיצה

רונן  ברגמן   וגיל מלצר   מלחמת יום כיפור – זמן אמת    תל אביב :   משכל,   [1999O

 

  רונן  ברגמן   וגיל מלצר   מלחמת יום כיפור – זמן אמת ":המהדורה המעודכנת – גילויים שהותרו לפרסום.    תל אביב :   משכל,   [תשס"ד] 2004.

 

תוצאת תמונה עבור מלחמת יום כיפור זמן אמת

 

יוחנן כץ  "היונה שכשלה :בין יארינג לרוג'רס :מדינת ישראל בין יוזמות התיווך של ממשלת ארה"ב והאו"ם 1967-1973,הוצאת ירון גולן תשס"ו 2006

סקירה על התקופה שבה קיסינג'ר היה רק עוזר של רוג'רס שר החוץ האמריקני.

אברהם בן צבי, ארצות הברית בזירה הבין-לאומית מאז 1945 /    רעננה :   האוניברסיטה הפתוחה,   תשס"ז  2006 

תוצאת תמונה עבור בן-צבי,ארצות הברית

אברהם  בן צבי    מטרומן ועד אובמה :   עלייתם וראשית שקיעתם של יחסי ארצות הברית-ישראל /    תל אביב :   ידיעות אחרונות,   [תשע"א] 2011.

 זאב לקויר     דור אקסודוס :   סיפורם המופלא של הצעירים היהודים שברחו מהיטלר /    [אור יהודה] :   כנרת, זמורה-ביתן, דביר,   תשס"ז 2007.כולל דיון בחייו המוקדמים של הנרי קיסינג'ר .

יגאל קיפניס ‫    1973 – הדרך למלחמה /    אור יהודה :   דביר,   תשע"ב 2012.

תקציר הספר :לא נלך על זה" (ראש הממשלה גולדה מאיר להנרי קיסינג'ר, שהפציר בה לקבל את יוזמת השלום המצרית, 28 בפברואר 1973)
"רק זה חסר לי" (גולדה מאיר, ששה באוקטובר 1973, עם תחילתה של מלחמת יום הכיפורים) 
מלחמת יום הכיפורים הפתיעה את צה"ל אבל לא אמורה היתה להפתיע את הצמרת המדינית. 
בשנה שקדמה למלחמה עקבו ראש ממשלת ישראל, גולדה מאיר, שר הביטחון משה דיין והשר ישראל גלילי, אחר כל התקדמות של יוזמת השלום החשאית שהניעה מצרים בארצות הברית, ובלבם תקווה אחת בלבד – "שהדבר הזה ייעלם".
הנרי קיסינג'ר, יועץ הנשיא האמריקני, דחק בישראל להיכנס למהלך על פי המתווה שגיבש, אבל שלישיית הבכירים הישראלית החליטה בדעה צלולה להעדיף מלחמה על שיחות שלום, ואף להסתיר מהממשלה, מהרמטכ"ל ומראשי מערכת המודיעין את עצם המשא ומתן. בתמורה להסרת הלחץ האמריקני, הם אף התחייבו, לכבול את ידי צה"ל ולמנוע ממנו מתקפת מנע לפני שהמצרים יורים את הירייה הראשונה.
במחקר היסטורי מעמיק ומאלף חושף ד"ר יגאל קיפניס את עומק המחדל המדיני שהביא למלחמה. מחדל חמור פי כמה מעיוורונם של אנשי המודיעין שעד היום הוטלה האשמה על כתפיהם. 
תמלילי השיחות והמזכרים הסודיים מכניסים אותנו לחדרי החדרים בוושינגטון, בקהיר ובירושלים, כעדים אילמים, פעורי עיניים, למצעד האיוולת שעלה לישראל ב-2650 הרוגים.
2650 הרוגים שנפלו קורבן לאמונה שהזמן עובד לטובתנו. 

הוסף לסל את 1973 – הדרך למלחמה / יגאל קיפניס

נתן ארידן  "קיסינג'ר ומלחמת יום הכיפורים  :תעודות נבחרות " בתוך "טראומה לאומית –מלחמת יום הכיפורים אחרי שלושים שנה ועוד מלחמה " עורכים משה שמש וזאב דרורי מכון בן גוריון 2013 ע' 45-66.

אבירם ברקאי   מעשה שלא היה :   קונספירציית מלחמת יום הכיפורים /חבל מודיעין : כנרת, זמורה-ביתן – מוציאים לאור, 2017. 

תוצאת תמונה עבור אבירם ברקאי מעשה שלא היה :

תקציר :

מלחמת יום הכיפורים היא מגנט שמושך אליו ממציאי תיאוריות קונספירציה. אבירם ברקאי למד את מרביתן, אם לא את כולן. האם בין שלל התיאוריות ישנה אחת הראויה לתשומת לב יותר מאחרות? מתברר שכן. את תיאוריית הקונספירציה הצבעונית ביותר, המכעיסה ביותר, המקוממת ביותר, משווקים ד״ר אורי מילשטיין וחבורתו. ויש להם לא מעט חסידים. תקציר הקונספירציה שר החוץ הנרי קיסינג׳ר (בשם ארצות הברית), הנשיא אנואר סאדאת (בשם מצרים) ושר הביטחון משה דיין (בשם ישראל) רקחו מזימה סודית. המטרה מציאת הדרך לקירוב השלום בין ישראל ומצרים ושבירת הברית ארוכת השנים בין מצרים לבין הדוב הרוסי. המכשול העיקרי הכבוד הלאומי של מצרים שרוסק לרסיסים בתוך ארבעה ימים בחודש יוני 1967; ההכרה שמצרים לא תשב לשולחן המשא ומתן לפני שיושב כבודה. השיטה ישראל תאפשר לכוחותיו של סאדאת לאחות מחדש את כבודם באמצעות ניצחון קטן. האמצעי שר הביטחון והצלע הישראלית בקונספירציה, משה דיין, יעכב את גיוס המילואים, ימנע ״מכה מקדימה״ ויגרום לצה״ל להילחם ״חלש״. ‬
  ‫ אמת או בדיה? קונספירציה או היסטוריה? לברקאי אין ספק. כמו ברבי־המכר הקודמים שלו על בלימה, בשם שמים, אנחנו על השחור, גם במעשה שלא היה טווה ברקאי פרט לפרט. בחוש דרמטי יוצא דופן ובקפדנות מחקרית הוא מפריך את תיאוריית הקונספירציה. חשוב מזה, הוא מספק לקוראים תמונה אמיתית על תהליכי קבלת ההחלטות שקדמו למלחמת יום הכיפורים ושופך אור על פינות עלומות בהיסטוריה הצבאית והמדינית של ישראל. במעשה שלא היה ברקאי מספר את המעשה שהיה" –

קראו את מאמרו של אבירם ברקאי בנושא :שיטת מילשטיין וקונספירציית מלחמת יום הכיפורים 
"בין  קונספירציה לקונספציה" :מאמר של אבי פיקאר על ספרו של ברקאי 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

טרקבאקים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: