"רגע של קדושה ": מה יש ומה אין בצילום "הצנחנים בכותל" שבגללו הפך לצילום היהודי האהוב ביותר

הפרסום המקורי של  צילום " הצנחנים בכותל" המפורסם  של דוד רובינגר. לא בעברית  כפי שניתן היה לצפות אלא באנגלית בשער "הניו יורק טיימס " חמישה ימים ( !) לפני הפירסום הראשון בעברית במוסף הארץ. לא מופיע שם הצלם,רק הכינוי "ויקטור".  תודה לגיא רז. 

לרגל מלאת חמישים ושתיים שנה למלחמת ששת הימים :הנה רשימה על  הצילום המפורסם ביותר של מלחמת ששת הימים או בכל אופן אחד מהשלושה המפורסמים ביותר.צילום "הצנחנים בכותל" של דוד רובינגר.

הצילום שהוא אולי צילום  המלחמה הישראלי הידוע ביותר בכלל  ביחד עם צילום "דגל הדיו " " ממלחמת העצמאות ( שבו כזכור עסקתי כבר בעבר  ברשימה "מעבר לדגל הדיו:האיקוניזציה של   צילום"

 כיום קשה להאמין אבל הצילום המפורסם "לא"  פורסם  מיד עם צילומו ב"מעריב " העיתון הנפוץ של אז , או ב"ידיעות אחרונות ",או ב"דבר " או ב"על המשמר" או ב"הצופה". רוב העיתונים האלו התמקדו בצילום המפורסם האחר של המלחמה של  שר הביטחןן משה דיין,של הרמטכ"ל יצחק רבין  ושל אלוף פקוד מרכז  עוזי נרקיס נכנסים לירושלים   משער האריות שאותו צילם אילן ברונר שנחשב אז לצילום הבולט של המלחמה.

 

 

צילום כניסת דיין רבין ונרקיס לשערי העיר העתיקה.  צילם אילן ברונר. הצילום  המפורסם הופיע  באופן חסר כל תקדים  ( והמשך )  בעמודים הראשיים של שני עיתונים מתחרים בשמיני ביוני 1967 , גם בעמוד הראשי גם של "מעריב " וגם בעמוד הראשי של "דבר" ויום לאחר מכן בתשיעי ביוני 1967 כעמוד השער של "דבר השבוע" ואף באנגלית ב"ניו יורק טיימס".  . דבר שלא חזר  מאז לעולם.  מה שמראה שהצילום  נחשב לצילום "הרשמי " של  המלחמה כולה, ויש כל סיבה לחשוב שהוא "הונחת " על העיתונים בידי הרשויות ( משה דיין ) שקבעו כך שזה יהיה הצילום הרשמי שיזכר לימים. 

אלא שהצילום שלמעלה  של מצעד הנצחון של ראשי מערכת הביטחון  ( המקביל ל"טריפיום " של המפקדים הרומאיים לאחר ניצחון בקרב שבו היה תמיד עבד בסביבה שלחש לאוזנו של המפקד הגאה "זכור כי אתה בן תמותה" כי אז יותר מכל זמן אחר היה בכך צורך דחוף. ) ,אם כי לא נשכח אינו כיום הצילום המייצג של מלחמת ששת הימים.

 הצילום שאנו באמת זוכרים היום של מלחמת ששת הימים הוא דווקא הצילום שאין בו את המפקדים והבכירים ואת  סמלי שמחת הניצחון והגאווה הלאומית. זהו  צילום הצנחנים בכותל.שהיה מי שהגדיר אותו כ"הצילום היהודי האהוב ביותר בזמננו ". 

והוא אפילו לא הופיע בפרסום הראשון בעיתון ישראלי אלא בכלל בעיתון בארה"ב…

בצילום הזה  שאותו צילם דוד רובינגר עומדים שלושה חיילים רגילים בתכלית, שלושה אנשים מ"עמך ", חיילים מלוחמי גדוד 66 של חטיבה 55 של הצנחנים   אלו הם :חיים אושרי (מימין), יצחק יפעת ( הדמות הבולטת שבמרכז ,לימים רופא נשים  )   וציון כרסנטי  ( איש תיאטרון וכוריאוגרף להקות מחול )

מאחור עומדים  החיילים  חיים כהן ( היום אספן  מוכר ) מצד ימין  ואלכס שביט מקיבוץ חצור  –ומסתכלים בפליאה לכאורה על הכותל ואולי על משהו אחר.

יש עוד מישהו שבעצם גם הוא נמצא בתמונה אם כי איננו יכולים  לראות אותו. ולמרות שהוא בילתי נראה הוא הנוכחות החשובה והחזקה ביותר בתמונה. 

זהו הרב  הראשי של צה"ל שלמה גורן התוקע בשופר.

לאחר תקיעת השופר נאם הרב גורן בקול חזק:
"אני האלוף שלמה גורן ,הרב הראשי של צבא ההגנה לישראל ,הגעתי למקום הזה כדי להישאר בו לנצח!" 

ואז ברגע זה  צילם רובינגר את הצילום. 

הצילום בעיתון "ניו יורק טיימס". באדיבות גיא רז. 

לצילום זה יש כמה מאפיינים מקבילים במדוייק למה שקרה עם צילום "דגל הדיו". 

הוא נבחר כצילום של המלחמה "מלמטה" ולא בהוראה רשמית של הממסד.

ובשלב מסויים היה ויכוח לגבי מי בעצם צילם אותו. 

הפרסום הראשון בעברית  של צילום "הצנחנים בכותל ".  מוסף הארץ גליון מס' 39, ח' סיון תשכ"ז | 16 ביוני 1967  תשעה ימים לאחר הצילום המקורי בשביעי ביוני 1967 וחמישה ימים לאחר פרסומו הראשון ב"ניו יורק טיימס"   צילם  דוד רובינגר . אלא שהתמונה יוחסה  שם בטעות לאילן ברונר. ( מוסף הארץ התנצל ).

הצילום  הופיע  לראשונה  באנגלית כעמוד שער של "הניו יורק טיימס". ואפשר לאמר שהיה זה עורך הצילומים של הניו יורק טיימס שעמד לראשונה על חשיבותו. 

חמישה ימים לאחר מכן הצילום פורסם כשער של "מוסף הארץ " של 16 ביוני וגם שם  העורך נתן דונביץ' שם לב מיד לחשיבותו. הוא היה כל כך בולט שבגליון השבוע שלאחר מכן הופיעה פרסומת שהתבססה על הצילום !

פרסומת שהופיעה בגיליון "מוסף הארץ " של ה-23 ביוני .

אבל בטעות היציגו אותו  במאמר על החיילים בצילום בגליון "מוסף הארץ " של ה-30 ביוני לעוגמת הנפש של הצלם רובינגר כעוד יצירה של אילן ברונר  צלם כניסתו של דיין לירושלים.

 

מאמר שמספר על הצילום והמצולמים ,ושוגה לגמרי לגבי זהות הצלם . "מוסף הארץ " ה-30 ביוני .באדיבות ציפי סובר מהספריה לחומרים ויזואליים בבית אריאלה. 

דוד רובינגר הצלם .צילום של גבריאל בהדליה.

דוד רובינגר כפי שנראה  לא הבין באמת מהי חשיבותו האמיתית של הצילום שבו זילזל.וספק רב אם היה  זוכר בכלל את הצילום אילולא טעו  במוסף הארץ ושייכו אותו לצלם אחר . ( כפי שקרה אגב גם לגבי צלם "דגל הדיו " שלו קרה מקרה זהה במדוייק כמה שנים קודם לכן  וגם הוא זילזל בתמונה שאותה צילם עד שהובנה חשיבותה בדי אחרים וליתר דיוק בידי הסופר נתן שחם ). 

ארבעה ימים לאחר מכן  הצילום הופיע  בשער המגזין "דבר לילדים"  כרך  ל"ז חוברת  41 ב-20 ביוני 1967.

יש להניח שעורכי "דבר לילדים " זעמו מאוד על כך ש"מוסף הארץ " הקדים אותם  בפרסום התצלום בארבעה ימים שלמים. 

העורך  ( לא ברור אם העורך הראשי אפרים תלמי או סגנו אוריאל אופק )  כתב על הצילום :

"הם פרצו את חומת העיר העתיקה:הם לחמו מבית לבית, מחצר לחצר ,מחדר לחדר. רבים מחבריהם נפגעו –אך הם הוסיפו להסתער ,עד אשר דרכו רגליהם על הר הבית .אצבעות -ידיהם הצרובות נגעו בבאבני הכותל המערבי ועיניהם זלגו דמעות .הם -הצנחנים .תמונת השער ,של המשחררים בצל הכותל ,צולמה שעות מעטות לאחר הניצחון. עתה פתוחים השערים והמוני בית ישראל עולים אל הכותל המערבי ."

על צילום זה כתב הסופר יורם קניוק בהקדמה שלו לספר הצילומים של רובינגר עד לתקופה , תל אביב: נהר וידיעות אחרונות, תשמ"ח 1988

.

 

בתחילה  וגם לאורך השנים חשב רובינגר שמעולם לא הבין ולא העריך את הצילום שלו ( כמו שאר המימסד הצילומי בארץ ) שזהו אינו צילום טוב. הוא חשב שהוא לא צילם מספיק טוב את המצולמים ולא באמת הבין מדוע הציבור הרחב נמשך דווקא לצילום זה. 

הוא חשב שצילום טוב יותר היה צילום הרב גורן הנושף בשופר ליד הכותל המערבי ,צילום שהוא אכן דרמטי יותר. 

אבל כל זה רק מראה  יותר מכל דבר אחר את חוסר  הבנתו של הצלם עצמו לגבי יצירתו שלו. תופעה שהיא אכן נפוצה בקרב יוצרים שלרוב זקוקים למבקרים ולחוכמת הציבור שיבהירו להם מהי יצירתם החשובה באמת. 

שאר הממסד של הצילום בישראל חשב כמוהו. וטעה בדיוק כמוהו. 

הצלם פיטר מירום שפירסם מידי שנה אנתולוגיה של מבחר הצילומים הטובים ביותר של אותה השנה "שנתון ישראל לאמנות הצילום " כתב במבוא לשנתון של 1968 שהוא עבר על אלפי צילומי מלחמה ומצא את רובם המוחלט כלא ראויים להכנסה באנתולוגיה שלו. אלו כמובן כללו את צילום הצנחנים בכותל וצילומו של אלן ברונר על כניסת דיין רבין ועוזי נרקיס   בשער האריות שהפכו מאז לקלאסיקות. 

מירום כתב :

מלחמת ששת הימים הייתה ללא ספק אחת המלחמות המצולמות ביותר .תקופת הכוננות הביאה אלינו נוסף לצלמים שלנו ,צלמי עתונות מכל העולם. ועשרות אלפי צילומים צולמו.זרם בלתי פוסק של אלבומים ברמה בינונית ולמטה מזה ממשיכים להופיע.אך גם כאשר רואים לעתים צילום יוצא -דופן מבחינה אמנותית או מבחינת מקוריות התפיסה –קשה להבחין בו בכל הדפוס והנייר הגרוע. .ברור שרבים מבין הצילומים אין להם כל מטרה אמנותית ,תפקידם הוא לשמש כאמצעי של תקשורת ואינפורמציה בלבד והדבר חשוב לגבי הנושא.

היה ברור לנו שיש להקדיש את עמודי הפתיחה של השנתון הנוכחי לנושא המלחמה .קשה לתאר עד כמה קשה היה למצוא חומר טוב ומעניין מבחינה צילומית . עברתי על אלפי צילומים ממקורות רבים ובינהם של צה"ל . אך לצערי מצאתי רק מעט חומרמעולה אם מבחינה אמנותית ,ואם בשל עניין מיוחד מבחינה צילומית.

היה בכוונתי להגיש מספר עמודים גדול יותר על נושא המלחמה ,אך אף אתה אינני יכול לאמר שאני מרוצה מכל העמודים המודפסים ".

הצילומים שמירום כן מצא כראויים להכנסה בשנתון שלו נשכחו מאז כולם. וטעמו האמנותי בצילום מוטל כעת בספק רב. 

צילומים של הרב גורן שצילם דוד רובינגר ליד הכותל עם הצנחנים  שכאן הם רק ברקע ולא במרכז וחשב תמיד שהם ראויים יותר מצילום הצנחנים. 

אישתו  של דוד רובינגר שלמזלו ולמזלנו  הבינה טוב יותר ממנו  לגבי איכות הצילום  שיכנעה אותו לשלוח דווקא את צילום הצנחנים השקט יותר אבל החזק יותר. 

והיא צדקה משום שתמונת הרב גורן עם  השופר אם כי חזקה היא בסופו של יום רק זאת תמונה איזוטרית  ואף שנויה במחלוקת פוליטית. והיום חמישים ושתיים שנה אחרי יותר מאי פעם. 

כפי שמראה העטיפה הזאת של "העולם הזה". 

בעוד שבתמונת הצנחנים יש בה תחושות עמוקות של דתיות חילונית ולכן חזקה לעין ערוך .

אם חלילה רק צילום הרב גורן של רובינגר היה מתפרסם הוא לא היה הופך להיות לאיקוני ודוד רובינגר היה נחשב היום רק ל"עוד צלם מוכשר " אבל לא יוצא דופן. 

בפרס ישראל הוא כנראה לא היה זוכה ללא צילום הצנחנים.

אמנם עדיין  היו לרובינגר כמה תמונות שונות לבחור מהן. 

צילום שנבחר וצילומים שלא נבחרו.

הצילום שנבחר היה זה שבו הצנחן המרכזי אינו מחייך אלא מביט ביראה ובפליאה. 

על מי ?

על הרב גורן התוקע בשופר בעצם  ולא על הכותל ואבל זה למרבית המזל לא ניכר מהתמונה. כי אם זה היה ברור  תמונה זאת לא הייתה הופכת לאיקונית .

הרב גורן נאם בזמן הצילום את הנאום הזה שמובא באלבום "היינו כחולמים : אלבום ניצחון צה"ל "

 

בסוף היום שמעו הצנחנים את דברי משה דיין שבא לשים פתק בכותל ודבריו הם רלבנטיים היום כמו אז.

נסכם ונקבע שצילום "הצנחנים בכותל " הוא אדיר עוצמה כל כך משום שהוא מציג בצורה מוחשית ביותר לכאורה  את היראה והפליאה של כמה חיילים בני "עמך " מעדות שונות לשגב של הכותל המערבי .העובדה שהם מגיבים ומתייחסים בעצם  לא לכותל עצמו אלא לאדם ספציפי לרב גורן התוקע בשופר ונואם ליד הכותל אינה נקלטת כלל  בצילום ולכן הוא חזק כל כך. 

תמונה נצחית ואנשים לא נצחיים.

הצילום של הצנחנים בכותל  הוא נצחי . הוא ישאר כל זמן שישארו צילומים.

אבל הצנחנים המצולמים בו למרבית הצער בהחלט לא.

זהו הצילום היחיד הידוע לי שאחת לכמה שנים האנשים  מצולמים בו  שכבר אינם צנחנים  וכבר אינם צעירים ויפים אבל הם בהחלט סמלים ומודעים לכך היטב היטב, משחזרים אותו מחדש. 

הצילום תלוי אצל כל אחד מהם בבית . האנשים שנפגשים עימם יודעים שהם הצנחנים המפורסמים מהצילום. בני משפחתם וילדיהם מודעים לכך היטב.

חיים כהן האיש בשורה השנייה של הצנחנים והיום אספן נודע מביט בגליון הארץ עם צילום הצנחנים שחולק בראש השנה  תשכ"ז.צילום יואל זוהר.

הם אלו "שהביאו את הקדושה" כפי שניסח זאת מישהו בצורה מאוד לא מדוייקת.   הם מצטנעים שאלה לא היו הם  "שהביאו את הקדושה "  אלו היו הצנחנים כולם . אבל הם  הודות לאותו צילום הם הסמלים החיים של הצנחנים כולם.

  הם נפגשים  אחת לכמה שנים ומשחזרים מחדש ושוב ושוב ושוב  את רגע הצילום  ותמיד באותה עמדה עם ד"ר יפעת במרכז והשניים האחרים  בצד שהיו בו בצילום המקורי . ובכל פעם הם מבוגרים יותר ויפים פחות. ומן הסתם הם מהרהרים על כך בכל פעם שהם השתנו,  המדינה סביבם השתנתה,  הכל השתנה. רק הכותל נשאר אותו הכותל.  והצילום נשאר אותו צילום. 

הצנחנים לשעבר משחזרים את התמונה ב-2017 

 

צנחנים לשעבר  חיים אושרי, יצחק יפעת וציון קרסטני- בתערוכה 'דוד רובינגר/ אמת צילמתי' ליד הצילום האיקוני 51 שנים לאחר הצילום המקורי.

בְּכֵה, יֶלֶד. מֻתָּר…

בְּשַעַר-הָאֲרָיוֹת לֹא שוֹאֲגִים כָּעֵת שוּם אֲרָיוֹת אֲחֵרִים

מִלְּבַד הַחֶבְרֶה שֶלְךָ, הַיָּפִים:

אֵלֶּה שֶרָצוּ כָּאן אָמוֹק בְּלַבִּירִינְת הַסִּמְטָאוֹת

זוֹנְקִים, כּוֹשְלִים, קָמִים, מִסְתַּעֲרִים בִּמְטַר-

הַצַּלָּפִים.

כֵּן, בַּיְחִידָה שֶלְּךָ לְבַד נוֹתְרוּ סוֹפִית

עַד דִּמְדּוּמֵי-הַדָּם שֶל הַשְּקִיעָה

מִתּוֹךְ שְמוֹנִים, שְלוֹשִים.

אֲבָל הַמַּחְלָקָה הָיְתָה יוֹרָה וּמַבְקִיעָה

אֶת זִיגְזָגֵי-הַחֲפִירוֹת הַנִּטָּשִים

בֵּין רַעֲמֵי הַפִּצּוּצִים הַמִּתְפַּצְּחִים בְּקוֹל פְּקִיעָה

בְּזַעַם, בַּחֲמַת כּוֹבְשִים, לֹא נוֹאֲשִים.

 

עֲמֹד עַכְשָיו בְּשֶקֶט

לְיַד הָאֲבָנִים הַנּוֹרָאוֹת הָאֵלֶּה. שְקֹל

אַט-אַט מַה שֶּיֵּש לְךָ לוֹמַר עַל כָּל זֶה,

אוֹ לִשְתֹּק.. אַחֲרֵי הַכֹּל

זֶהוּ הַכֹּתֶל, אֲדוֹנִי

יוסי גמזו 

נספח-גלריית צילומים :

עטיפה שנייה של מוסף הארץ עם הצילום שהפך בנתיים מפורסם שתרמה להפיכתו לאיקון צילומי. תשכ"ז שנה בתצלומים- עם תמונות המלחמה, שי לראש השנה, מוגש ע"י הארץ, 

הכריכה  לאלבום הצילומים "הנצחון :   מלחמת ששת הימים תשכ"ז 1967 / סיפור המערכה: רפאל בשן ; העורך: אהד זמורה ; הקדמה: חיים הרצוג   הוצאת א. לוין אפשטיין 1967

הצילום כתמונת השער של ספר על כלל ההיסטוריה של ארץ ישראל.

רוברט שרשבסקי, אבשלום כץ, ישראל קולת, חיים ברקאי מאה שנה ועוד 20 :   היסטוריה מצולמת של ארץ ישראל ממחצית המאה ה-19 /    ירושלים :   מעריב,   תשכ"ח [1968].

 חיים גיבורי -הצנחנים בכותל :   רומן על רקע מלחמת ששת הימים /    תל אביב :   עוזי,  תשכ"ט,1969.

 

 

 

תוכניות טלווזייה 

 

הצילום שימש כבסיס לשיר של חיים חפר "הצנחנים בוכים " שהולחן  והושר בידי נאוה גפן .

האזינו לשיר כאן .

הצילום שימש גם כבסיס לשיר של יוסי גמזו בשם "בכה ילד, מותר.." מהספר    בשש אחרי המלחמה :   סיפורים באבק, שירים באש, זכרונות בחאקי.  תל-אביב : "מערכות", 1967.

Image result for ‫בשש אחריהמלחמה‬‎

 

הצילום הופיע בתקליט   כל שירי מלחמת ששת הימים. 

הצילום עבר ב-2007 צביעה דיגיטאלית 

SIX DAY WAR. ISRAELI PARATROOPERS STAND IN FRONT OF THE WESTERN WALL IN JERUSALEM.

 

בול מ-2017'. גיליון הבול הוענק לשלושת הצנחנים ולשני ילדיו של רובינגר בטקס שהתקיים בכותל המערבי ב-21 במאי 2017

שלושת הצנחנים בטקס מיוחד עם בניו של דוד רובינגר ז"ל שבו הם מקבלים את הבול המיוחד מרב הכותל ממנכ"ל הדואר ומנהל השירות הבולאי.

הצילום שימש כבסיס לתביעות  מצד הצלם בגלל שימוש לא הולם בו.

למשל בפרסומת הזאת :

שעבורה חברת "וואלה! תקשורת" ופרסום זרמון גולדמן שילמו  לצלם דוד רובינגר 52.5 אלף שקל, בגין הפרת זכויות יוצרים מאחר שהוא טען שבפרסומת שיוצריה טענו שהייתה קריקטורה פוליטית  בוצע ביזוי של התמונה המקורית האיקונית ולא פורסם בה שם הצלם רובינגר.

כרזות והודעות 

פוסטר  של תוכנית ערוץ CBN בארה"ב על ששת הימים 

כרזה של חסידות חב"ד.

הצילום בעטיפת מגזין בפולנית 

 

 

 

 

רעות עוזיאל בתו של יצחק יפעת  מול הצילום.

https://www.mako.co.il/home-family-relationship/family/Article-5aaaff9d724d261006.htm

גלריית ציורים על פי הצילום:

ציור שבו משולבים הצנחנים עם הרב גורן התוקע בשופר כסמל לגאולה. 

http://www.geulaart.com/veheveti/

 Geula Twersky

Ichud Yerushalayim

 

 

ציור מאת Ardise Katz.

ציור מאת dave klemencic

Artwork by Alex Levin.

Tzanhanim by the Kotel – 1967

פופ ארט מאת דן גרובר 

 

עטיפת ספר שמחבר את הצילום המפורסם עם הצילום המקורי שעימו היה קשור וממנו הופרד  ולכן הפך לאיקון של ישראל החילונית. של הרב גורן תוקע  בשופר.

 

 

קריקטורות על הצילום 

 

משה דיין על רקע הצילום המפורסם בעטיפת גליון מיוחד של "ליברל " מספר 36 

 

ציורים בתחרות "מלחמת הכוכבים הישראלית" שיזמה המכללה הישראלית לאנימציה בשיתוף פסטיבל "אוטופיה".

האן סולו, לוק סקייווקר וצ'ובאקה  גיבורי "מלחמת הכוכבים"בקרב על ירושלים
דור כהן  (ציור בצבעי מים ודיו) 

"מלחמת הכוכבים 6 די" של רמון אטלי (ציור דיגיטלי)

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4734675,00.html

צייר יוסי מדר בגיליון "ליברל " לרגל מלאת 50 שנה למלחמת ששת הימים.

הצנחנים במציאות חלופית  של 1967 . צייר מתן בלומנבלט 

http://www.ho-lo.co.il/archives/1140

 

עמוד סטירי ממגזין פרדוקס " שגם השער שלו הוקדש לצילום המפורסם . 

ולסיום הרהור על הצילום בספר הקומיקס הציוני של הקומיקסאית מיכל בוננו 

 

 

מתוך "ספר הקומיקס הציוני " בעריכת עמרם פרת ואמנון דנקנר 

משה דיין על רקע גירסה של הצילום.

https://theliberal.co.il/%d7%90%d7%9c-%d7%91%d7%aa%d7%95%d7%9b%d7%a0%d7%95-%d7%9e%d7%a9%d7%94-%d7%93%d7%99%d7%99%d7%9f-%d7%a9%d7%9c-%d7%9c%d7%a4%d7%a0%d7%99-%d7%95%d7%90%d7%97%d7%a8%d7%99-1967-%d7%99%d7%95%d7%a0%d7%aa/

ראו גם :

תצלום הצנחנים בכותל בויקיפדיה 

פודקסט על "הצנחנים בכותל "

חוקרת הצילום רונה סלע על גילגולו של דימוי הצנחנים בכותל בתודעה הציבורית 

למי שייך צילום "הצנחנים בכותל"?

סקירה באנגלית על התמונה ותולדותיה 

ראיון עם הצנחנים לאחר פטירתו של רובינגר 

אבא שלי הצנחן הבוכה :בתו של הצנחן מספרת כיצד הצילום שינה את חייה עוד לפני שנולדה.

ששת הימים הנצחיים :מלחמת ששת הימים בספרות ובתרבות 

אלי אשד על התמונה המקבילה של"דגל הדיו"

 

הקרנת ענק  של התמונה במגדל דוד. 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • משה פלאם  ביום יוני 6, 2019 בשעה 1:07 am

    (הערה על שגיאת כתיב) לאמיתו של דבר, אין פה דבר לעמיתו. נא תקן ומחק את הערתי…

  • מספר 666  ביום יוני 12, 2019 בשעה 3:48 am

    הפרסום בניו יורק טיימס " מה-11 ביוני 1967 של צילום הצנחנים בכותל הוא "הקדום " ביותר שאיתרתי .אבל איני בטוח כלל שהוא הפרסום הראשון של הצילום. דוד רובינגר הצלם צילם אותו בשביעי ביוני 1967 וסביר להניח שכמה שעות מאוחר יותר שלח אותו לסוכנויות הצילומים השונות שהפיצו אותו בכל העולם. .רובינגר עצמו לא זכר או אף לא ידע איפה בעצם פורסם הצילום. אני מניח שיכול להיות שהצילום פורסם כבר לפני הפרסום בניו יורק טיימס .בשמיני או בתשיעי או בעשירי ליוני או בכולם .אם יש בין האספנים בינכם שיש להם את הצילום בעיתון או בכתב עת בעברית או בכל שפה אחרת מהשמיני ביוני או התשיעי ביוני או מהעשירי ביוני 1967 בבקשה שלחו לי הודעה רצוי עם סריקה של העמוד בעיתון וסריקה של העמוד הראשי ( אם אינם זהים ) והתאריך.שלחו ב-JPG בלבד לELIESHEֲ@inter.net.il

  • מספר 666  ביום יוני 12, 2019 בשעה 6:17 pm

    חיים כהן הוא האיש שבשורה השנייה מאחורי הצנחנים מצד ימין .חיים הוא חיים הוא מלח הארץ. חקלאי. צנוע.וגם אספן ידוע מאוד בעולם האספנות .והיה נוכח בהרצאה שנתתי בפני אספנים שונים על הסטלגים.
    חיים כותב לי .

    למיטב זכרוני הפרסום הראשון של התמונה בעיתונות היה בערב שבועות תשכ"ז 1967. התמונה הופיעה בשער עתון. " הארץ " וכנראה גם בעתונים נוספים. יש לי את מוסף "הארץ" מאותו יום אבל הוא לא בבית, תליתי אותו במשרד הרפת. קיבלתי אץ המוסף ממוסגר ממירב פייגין. בכל מקרה התמונה שנמצאת אצלי בבית היא המקורית ביותר. בת כיתה שלי שעבדה בסוכנות של צלמי עתונות בת"א newsphot פיתחה את התמונה הזו ביחג עם הרבה תמונות אחרות שהגיעו לסוכנות הזאת מהחזיתות. היא זיהתה אותי בתמונה והביאה את התמונה לבית הוריי במושב. כאשר הגיעה לביתה לשבת השבת שהייתה בעצם היום האחרון למלחמה לפני שאני הגעתתי בעצמי הבייתה. כך מסרה להוריי. שלא ידעו עד אז מה קורה איתי, ד"ש ראשונה.
    הזכרת את "הצנחן הבוכה" בקשר להתיחסות של נעמה בתו של איציק יפעת לאביה. ביטוי זה "הצנחנים הבוכים" בקשר לתמונה זו ובכלל בהקשר של הצנחנים בכותל, תמיד מקומם ומכעיס אותי.לא בכינו שם. אולי התרגשנו ובודאי הייתה בנו התרוממות רוח אבל דמעות לא היו. הייתי שם מרגע שהגענו לכתל בסביבות 1100 ועד שעות אחה"צ המאוחרות והאדם היחידי שהייתי עד לבכי שלו היה כתב קול ישראל רפאל אמיר ששידר שידור חי מהרחבה הצרה ההומה חיילים וכל אלה שהצליחו להידחף לשם, תוך כדי שהוא גועה בבכי. עניין שני – לגבי הרב שלמה גורן. אין זה נכון שהסתכלנו אליו. העניין פשוט – רובינגר ביקש מאיתנו להסתכל ישר קדימה ולא אל המצלמה וזה מה שהיה. הרב גורן עם כל הכבוד לו, לא עניין אותנו בכלל. כל אימת שראה צלם או כתב תקע בשופר וברך שהחיינו בשם ובמלכות ואמנם, כשהבחין שרובינגר מצלם אותנו רץ מהר עם הפמליה שלו מאחריו, דחף אותנו וציווה על רובינגר לצלם ואת התוצאה אתה יכול לראות באחת התמונות שפרסמת, את הרב גורן תוקע בשופר,איציק יפעת מתכופף וקורא לו "מה אתה דוחף?" (את זה אתה לא יכול לשמוע , כמובן).
    שוב, תודה לך והרשה לי להוסיף כי נהניתי מאד לשמוע את ההרצאה שלך על הגג של יורם בנמל ת"א."
    עד כאן חיים כהן האיש שבשורה השנייה מימין שרואים את מלוא פניו מציץ מאחורי שלושת הצנחנים בתמונת הצנחנים בכותל .
    דף הפייסבוק של חיים כהן :
    https://www.facebook.com/chaim.cohen.16

    • מספר 666  ביום יוני 15, 2019 בשעה 10:47 am

      יואל זוהר שלח לי את הכיתוב שהופיע במקור לתמונה של חיים כהן הצנחן מסתכל חמישים שנה אחרי במגזין הארץ עם הצילום :
      ":כבוד וזכות, בחלוף חמישים שנים, לצלם את חיים כהן שדמותו כחייל מילואים צעיר, במלחמת ששת הימים, הונצחה בצילום שחרור הכותל המערבי של דוד רובינגר. צילום שהפך לסמל ישראלי.
      כותרות רבות של 'ניצחון' ומנצחים' נקשרו בתוצאותיה של המלחמה. הניצחון האמיתי הוא להיפגש לצילום חמישים שנים אחרי 'ששת הימים', בבוקר שישי, בשלווה ובנחת ברפת הוותיקה של חיים בצפון. לשמוע סיפורים מזמן אמת וליהנות מהידע הנרחב של חיים שהוא גם אספן בולט בתחום אספנות ארץ ישראל.
      אנשים עכשיו חפצים מפעם', חיים עם גיליון מקורי של עיתון 'הארץ' משנת 1967 אשר בשערו צילום הצנחנים המשחררים את הכותל המערבי במלחמת ששת הימים. חיים בצילום שבעיתון, השני מצד ימין."

  • שלומי רוזנפלד  ביום יוני 15, 2019 בשעה 9:13 am

    צלמי עיתונות של הימים ההם צילמו במצלמות עם פילם.
    בסוף יום (או בסיום אירוע) מיהרו למעבדה (על פי רוב אצלם בבית) פיתחו את התשלילים, ושלחו במעטפה תמונות רבות ככל האפשר למערכות העיתונים (או נסעו בעצמם עם המעטפה).
    בכל מערכת היה עורך (תורן או ראשי) שבחר מתוך ערימה של תמונות את התמונה שנראתה לו עוצמתית והתאימה בעיניו לכתבה או לעימוד של העיתון שפורסם למחרת.
    כך, למעשה, מלבד הצלם ששמורות לו כל הזכויות, מגיע קרדיט גם לעורך האלמוני שבחר לפרסם את התמונה.
    זו גם הסיבה, כנראה, שרובינגר אפילו לא זכר איך ולאן התגלגלה התמונה.

    שלומי רוזנפלד

    • מספר 666  ביום יוני 15, 2019 בשעה 10:50 am

      נכון לעכשיו נראה שהיה זה עורך הצילומים של "הניו יורק טיימס" שהבין ראשון בעולם את חשיבות הצילום ,וכמה ימים לפני עורכי התמונות הישראליים.
      אבל יש מצב שהיו עיתונים או כתבי עת בעברית או בשפות אחרות שהקדימו גם אותו ביום או ביומיים או אף בשלושה. .אלא שכרגע לא איתרתי כאלה. יש להבין לכתב העת או העיתון שבו פורסם הצילום לראשונה קרוב ככל האפשר לזמן הצילום המקורי ,יש חשיבות רבה מבחינה אספנית. וערכו הוא בהתאם.

טרקבאקים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: