המוזיאונים של בובות השעווה :של מגדל שלום בתל אביב ושל מתחם אימקס אילת -מסע בזמן

אי אז בשבעה ביוני 1973 לפני 46 שנים נפתח במגדל שלום בתל אביב מוזיאון בובות שעווה שהיציג בובות שעווה אישים ודמויות מתולדות מדינת ישראל וגם בתולדות העולם .ממותו של טרומפלדור והתאבדותה של שרה אהרונסון ועד לניתוח של מאיר הר ציון הצנחנים המתפללים בכותל עם הרב גורן ודיין ורבין נכנסים לירושלים.וחוץ מזה גם תיאור של רצח שרון טייט בידי משפחת מנסון וטרזן איש הג'ונגל קופץ בין העצים של מגדל שלום.

 

בובת השעווה של איש הג'ונגל טרזן  ליד דגם של תנ ין במוזיאון בובות השעווה על עטיפת השבועון "דבר לילדים " בעת פתיחת המוזיאון לציבור,ביוני 1973 .

הכל בבובות מרהיבות שנוצרו בידי סינית יפה בשם ווין סן   שבאה מהונג קונג ( היא בכלל הייתה  ספורטאית פליטה מסין הקומוניסטית שברחה להונג קונג כדי שתוכל לעסוק שם באמנות )  ועל פי הדיווחים ניהלה רומן קצר עם משה דיין בעת שפיסלה אותו כדי שיהיה מה לספר לנכדים.

את המוזיאון  שהקים שי מאיר עם תצוגה של כ-35 מצגים ו -100 בובות שעווה, והיה מוזיאון השעווה היחידי בישראל .

הפסל הראשי  בשנים האחרונות לקיום המוזיאון בין השנים  1978-1987 היה שמואל בן עמי.

מחיר כל התערוכה היה שלושה מליון וחצי לירות הסכום  הגבוה ביותר שהוצא עד אז בישראל על הפקת בידור ושעשוע ובכלל זה אף יותר מהפקת סרטים מפוארים. 

במקום ביקר בפתיחה בין שאר אישים חשובים דוד בן גוריון אולי זאת הייתה ההופעה הפומבית האחרונה שלו .הוא נפטר כמה חודשים מאוחר יותר.  וכמובן ארבעה חודשים לאחר מכן פרצה מלחמת יום הכיפורים שהביאה לשינויים דרמטיים גם בתצוגה מסיבות מובנות. 

למרבית הצער המוזיאון נסגר בשנת 1995 עקב בעיות כלכליות.

בובות השעווה קבורות כולן במחסן ממוזג של משפחת שלום אם לא התפוררו בנתיים.היו דיבורים על החזרתן לתערוכה חדשה ,אבל זה לא התרחש.

הכל ירד לטימיון. 

אבל למרבית השמחה נפל בידי קטלוג אולי יחיד בעולם של הבובות.

והנה מסע בזמן  אל  מוזיאון שנעלם ואיננו :

 

משה דיין מעוצב כפסל שעווה בידי פסלת סינית יפה ביחד עם שי מאיר היזם. 

SAMSUNG CAMERA PICTURES

הפסלת מפסלת את הרמטכ"ל דוד אלעזר.

מפסלים את ראשת הממשלה גולדה מאיר.

 

בן גוריון צופה במצג בפתיחת מוזיאון השעווה. מה הוא חשב אז בליבו על כל זה תמהני.

 

 

חזונו של הרצל :הרצל משקיף על  א.ד.גורדון במשוררת רחל ובשומר אלכסנדר זייד 

הברון  אדמונד דה רוטשילד בראשית המאה במושבה  ראשון לציון  בארץ ישראל שמימן. הוא עומד לובש מעיל מינק אפילו באקלים הלוהט  ביקב שבו יש שחזור אותנטי של חביות יין שיצרו אז בראשון לציון. במצג ראו פועל מוזג יין מהחבית  עבור הברון.היין נראה זורם -והיה זה מוט בצבע אדום שהסתובב על צירו.


שרה אהרונסון מתאבדת. האמבט אינו  שחזור של האמבט האמיתי שבו התאבדה בזכרון יעקב. זהו אמבט עתיק אמיתי שנמצא בבית שעמד להריסה בכרכור לאחר חיפושים רבים. 

מותו של יוסף טרומפלדור.תל חי 1920 

זאב ז'בוטינסקי מייסד התנועה הרויזיוניסטית בכלא. מאחור חרוט על הקיר שיר שכתב.

 הצלם סוסקין מצלם את מאיר דיזינגוף ראש עיריית תל אביב הקטנה ביחד עם הרופא ד"ר חיסין על רקע גמנסיה הרצליה. מחווה קטנה לבניין ההיסטורי שמגדל שלום נבנה על חורבותיו: 

התמונה הזאת של ההוצאה להורג של דב גרונר איש האצ"ל בידי הבריטים  בעצם הייתה צריכה להיות עם סצינות האימה של הגיליוטינה  העורפת את ראשה של המלכה מארי אנטואנט ורצח שרון טייט בהמשך.אבל היא נחשבת לסצינה היסטורית לכל דבר ולא לסצינת אימה. 

 

החיילים הבריטיים מורידים בכוח לחוף את מעפילי הספינה "אקסודוס "( 1947)

יצחק שדה בג'יפ צבאי אמיתי שמנועו פורק ממנו והוכנס למגדל באמצעות מנוף. חצי קיר נפרץ כדי להכניסו. שערם של שדה ושל האלחוטנית התנופפו ברוח ,תוצאה של רוח מהאלחוט למעשה מכונה ליבוש שער שפעלה כל הזמן. 

מצגת מתחלפת : בן גוריון  מקריא את מגילת העצמאות  בבגד המקורי שאותו  תרם בן גוריון למוזיאון. ואז המצגת מתחלפת לבן גוריון מניק גדי  מתוך בקבוק של תינוקות בשדה בוקר. וחוזר חלילה לאין סוף. 

 

דוד בן גוריון עם טלה בשדה בוקר. 

\

מפקד הפלמ"ח  יגאל אלון פוגש את הקצין המצרי גאמאל עבד אל נאצר  ב-1948 בפאלוג'ה  ששם היה נאצר נצור עם יחידתו.

הנפת דגל הדיו באילת. המיצג מבוסס על הצילום המפורסם של מיכה ברעם .

חיים וייצמן מושבע כנשיא המדינה הראשון.

 

מאיר הר ציון הלוחם המפורסם עובר ניתוח קשה.במצגת עלה וירד חזהו של הפצוע  באמצעות מנגנון בסצינה ריאליסטית לגמרי.  

פגישת הנשיא עם האפיפיור שלבוש בבגדים אותנטיים  שהוזמנו במיוחד אצל החייט האישי של האפיפיור במחיר חמשת אלפים לירות. 

משפט אייכמן.ולכבוד המיצג הקריא גדעון האוזנר התובע במשפט שוב את נאומו המפורסם שהוקלט במיוחד במיצג.

במיצג נראה הילד המרים ידיים בתמונה המפורסמת של הנאצים על חיסול מרד גטו ורשה. ומאחוריו כבשן בוער.

 


 

ש"י עגנון מקבל את פרס נובל מידי מלך שוודיה שלבוש במשקפיים שהוזמנו במיוחד משוודיה (!) 

גולדה מאיר עם הנשיא קנדי.נועלת נעלי גולדה כמובן. 

\\

אלי כהן המרגל הישראלי המפורסם נלכד בדמשק כשהוא משדר לישראל בחצי קימה מהכיסא מבט מופתע בעיניו  בידי שני קצינים סוריים הפורצים לחדרו. 

 

הצנחנים והרב גורן בכותל .על פי הצילום המפורסם של דוד רובינגר:.במצג נשמעה תקיעת שופר ותפילת "שהחיינו". 

יצחק רבין ומשה דיין נכנסים בשערי העיר בעתיק ביוני 1967 על פי הצילום המפורסם של אילן ברונר ,בלי האלוף עוזי נרקיס שנראה גם הוא צועד עימם בתמונה  אבל עם ערבי מציץ ברקע.

לא ידוע לי על מה ולמה סילקו את האלוף עוזי  נרקיס מהמיצג הזה ומה הוא חשב על כך. 

 הרמטכ"ל בר לב מבקר בזמן מלחמת ההתשה בקו בר לב  כשהחיילים מאזינים לרדיו ומשחקים שש-בש. . (כנראה המיצג החלש והלא ברור מכל ).

הרמטכ"ל בכבודו ובעצמו .דדו בשלגי החרמון ליד שלטים המצביעים על דמשק וקונייטרה בתקווה שיבינו את הרמז. 

לדעתי המיצג הזה סולק לאחר מלחמת יום הכיפורים. 

 

הרמטכ"ל עם כפיל השעווה שלו. 

 

ויקטור הרס"ר האימתני ביותר של צה"ל עם בובת השעווה שלו שהוצבה בכניסה כנראה כדי להזהיר אנשים שלא ישלחו יד איפה  שלא צריך. 

לאחר מלחמת יום הכיפורים הושם במוזיאון מצג של כוחותינו לפני תעלת סואץ וברקע קולות הפצצות.

 

והנה כמה מצגים מאמצע שנות השבעים לאחר מלחמת יום הכיפורים :

 

 

אימה :

מלכת צרפת מרי אנטואנט נערפת בידי גליוטינה בזמן מהפכה הצרפתית.

רצח השחקנית שרון טייט אישתו של הבמאי רומן פולנסקי בידי ""מנסון".
הזהרת צפייה.מליוני מבקרים במוזיאון ובהם עבדכם הוטעו בידי המצגת משום שבה אנו רואים את צ'רלס מנסון רוצח במו סכינו את שרון טייט .
רק כעבור עשרות שנים נודע לי שמנסון בכלל לא היה שם.שרון טייט בכלל נרצחה בידי בחורה.תיאורטית צ'רלס מנסון אם היה שומע בבית הכלא בארה"ב על המצגת הזאת במוזיאון בובות שעווה בישראל ,יכול היה לתבוע על סילוף ההיסטוריה ולהרוויח כמה גרושים בשביל לבזבז בחנות בית הכלא.
אז לבעלי העצבים החזקים בינכם:

תיאטרון 

 

 

חיים טופול בהצגה "כנר על הגג".

 

 

 

חנה מרון במדאה עם השמלה והתפאורה המקוריים .

 

שלישיית הגשש החיוור 

 

 

בובות של עופרה חזה ומייקל ג'קסון.יש להניח שהיום ג'קסון לא היה נכנס למוזיאון כזה.

 

עופרה חזה האמיתית עם הבובה שלה. 

 

הדמות האהובה מכל ב-1973 טרזן איש הג'ונגל.במפל מים עם תנינים מסביב.המבקרים היו זורקים מטבעות ללועות התנינים הפעורים  שנפתחו ונסגרו. 

 

מודעת פרסומת למוזיאון בובות השעווה בעיתוני הילדים של התקופה. 

היו כמובן עוד דמויות שעווה במוזיאון שכנראה אבדו לתמיד .של יורם גאון הזמר ושל מלכת היופי רינה מור ורבים אחרים. בפתח המוזיאון עמדה בובת שעווה של לא אחר מאשר הרס"ר האימתני ביותר של צה"ל ויקטור אבל גם הוא לא שרד. 

שמואל בן עמי היה פסל המוזיאון בשנים האחרונות לקיומו והיה האחראי על פיסול ידוענים ישראליים שונים. 

והנה שיחה עימו על שנות עבודתו במוזיאון :

אלי:איך היגעת למוזיאון השעווה?
בן עמי : זהו סיפור מוזר מאוד.
לפני הייתה במוזיאון השעווה פסלת שעווה סינית שמיצתה את עצמה ושמעתי שהייתה מאוד רודנית  ונוקשה מאוד. והם חיפשו מישהו אחר. הם היגיעו אלי לגמרי במקרה.
הייתי אז שף בבית מלון "דן פנורמה". מן הצד עושה כתחביב וללא כוונה מיוחדת פסלים ממרגרינה שאיתם הייתי מקשט כל מיני סעודות מיוחדות. 
וכך פיסלתי בארוחה לכבוד שלמה גליקשטיין מאירגון הטניס הבינלאומי כמה פסלים של שלמה גליקשטיין ושל טניסאים ידועים  אחרים שבאו לכבודו לאירוע כמו ג'ימי קונורס ואת אלוף רומניה וטניסאי אמריקני שהיה במקום רביעי בעולם את כולם פיסלתי במרגרינה. הפסלים הללו ועמדו במזנון .במשך שנה ואחר כך חומר הגלם התפורר . מרגרינה נמסה אחרי הכל.
פעם הכינו  שם ארוחה לראש הממשלה דאז מנחם בגין ,אז  בהזדמנות זאת הכנתי לכבודו  פסל מרגרינה שלו.

אחרי שפיסלתי את מנחם בגין במרגרינה היגיע לסעודה במקרה איש ביטחון ממוזיאון השעווה שידע שהם מחפשים פסל חדש. הוא ראה את הפסל של בגין ממרגרינה ואמר" מרגרינה ושעווה אלו שני דברים דומים זה האיש שאנחנו צריכים."
הוא אמר לי "בוא צריכים אותך במוזיאון בובות השעווה."הייתי מופתע.. אני הרי שף מה לי ולמוזיאון  בובות השעווה. אבל  זרמתי והלכתי איתו. ופגשתי את מאיר בעל כלבו שלום. הוא אמר לי ישר
 "הנה לך פלסטלינה תבחר מישהו כאן תפסל ודרך זה אני רוצה לראות מה אתה יודע."
הייתי המום  לא ציפיתי לזה.  אני הרי הייתי שף. מה לי ולפיסול. 
אבל אמרתי "בסדר" . בחרתי את קצין הביטחון שהביא אותי לשם ופיסלתי אותו ותוך שעתיים הפסל היה מוכן . התקבלתי. ולמחרת הודיעו לי שאני צריך לפסל את יזהר כהן שזכה אז באירויזיון.
והמשכתי לפסל שם עד סגירת המוזיאון ב-1987 במשך 10 שנים.

בין השאר פיסל שם בן עמי  את הזמרים יזהר כהן וגלי עטרי הזוכים באירויזיונים.

 

שמואל בן עמי מפסל בובת שעווה של הזמרת גלי עטרי לאחר זכייתה באירוויזייון.

 

 

הוא פיסל גם  את הזמרים שמוליק קראוס  צביקה פיק ועופרה חזה הנשיא הרצוג הנשיא הנבון הכדורסלן מיקי ברקוביץ' אלוף הטניס שלמה גליקשטיין מלכת היופי רינה מור את קריין הטלוויזיה חיים יבין .

שמואל בן עמי מפסל את חיים יבין.

את אלוף השחייה האולימפי היהודי האמריקני מרק ספיץ ( הלא ישראלי היחיד שפיסל בן -עמי עבור המוזיאון ).

קרוב ל20 פסלים סך הכל.

אלי:אתה פיסלת שם את טרזן ?
בן עמי : לא.טרזן היה שם לפני תקופתי. אני חושב שהסינית פיסלה אותו.
הפסלים עדיין קיימים ?
בן עמי:.כן סגורים באיזה מחסן .דיברו על כך שיציגו אותם בירושלים אבל כלום לא יצא מזה וחבל.הכל נעלם.

אכן. אבל לפחות יש את הרשימה הזאת שמחזירה אותנו במסע בזמן למוזיאון האבוד. 

נספח :רשימה משבועון "הארץ שלנו " על פתיחת מוזיאון בובות השעווה:

\

 

 

ועוד כתבה על פתיחת המוזיאון מ"משמר לילדים" 

 

 

מוזיאון בובות השעווה  של אילת 

מרכז איי מקס באילת המיקום של מוזיאון בובות שעווה בשנים 2011-2015.

בובת שעווה של הזמר אלביס פרסלי  במוזיאון בובות השעווה באילת 2011-2015 

לימים , וליתר דיוק 16 שנה לאחר סגירת מוזיאון בובות השעווה במגדל שלום בתל אביב , הוקם  מוזיאון בובות שעווה  נוסף בעיר אילת  ,מוזיאון שנפתח ב-2011 בלובי מתחם ה-איימאקס,  פירמידה כחולה שבה  הוקרנו סרטים  תלת מימדיים  מול שדה התעופה של אילת.

המוזיאון  שהיה פרי יוזמתו של איש העסקים בנט קפלן יושב ראש חברת גלובוס -אימאקס ,בעלת המתחם ,עבד יחד עם מוזיאון בובות השעווה המפורסם מאדאם טוסו" באמסטרדם ושימש כסניף משנה שלו בישראל. אנשי מוזיאון מאדאם טוסו  באמסטרדאם יצרו מאות בובות שעווה עבור ישראל.  המוזיאון התפרש על שטח ענק בגודל של מעל 1000 מ”ר בשלוש קומות של המתחם. 

הוצגו בו 120 בובות שעווה ( מספר שבמשך הזמן היגיע ל150)   ממגוון תחומים, בהשקעה של כ- 7 מיליון ש"ח.

 

 מגוון דמויות השעווה במוזיאון  כלל את נשיא ארה"ב ברק אובמה,  את המדעו אלברט אינשטיין ,את חברי להקת החיפושיות  ואת הזמר אלטון ג'ון ,את הזמרות מדונה ולידי גאגא ,  את שחקני הקולנוע  רוברט דה נירו  בראד פיט, ברוס וויליס   אנג'לינה ג'ולי וג'והני דפ. כוכבי ספורט, דמויות היסטוריות, כמו בן ראשי הממשלה בן  גוריון ויצחק רבין. האסטרונאוט, אילן רמון ז"ל. ואת הטירוריסט והפוליטיקאי הפלסטינאי יאסר עראפאת גיבורי אגדות כמו שלגיה ושבעת הגמדים  , דמויות מעולם הקולנוע, אירועים היסטוריים,  דמויות ממוזיאון השיאים של גינס   דמויות מסרטי אימה,דמויות מסרטים מצויירים כמו שרק, ושלל גיבורי על.ואפילו את  הארכי טירוריסט אוסמה בן לאדן.

וגם את מוזיאון האימה והעינויים.

בובת שעווה של ראש ממשלת ישראל יצחק רבין ז"ל 

דוד בן גוריון וידידים במוזיאון בובות השעווה באילת.

נשיאי ארה"ב אובמה בוש ופוליטיקאים אחרים במוזיאון בובות השעווה באילת 

הביטלס במוזיאון בובות השעווה באילת

אלטון ג'ון במוזיאון השעווה האילתי

הזמרת ליידי גאגא במוזיאון בובות השעווה של אילת 

ג'והני דפ וחברים במוזיאון בובות השעווה באילת.

הארי פוטר וידידים במוזיאון  בובות השעווה באילת 

בטמן הג'וקר וידידים במוזיאון בובות השעווה באילת 

ישראלי חצוף עם בובת השעווה של בן לאדן במוזיאון בובות השעווה באילת.

צפו בכתבה על אותו מוזיאון קצר ימים כאן.

https://www.mako.co.il/news-channel2/Six-Newscast/Article-de354036febd031004.htm?partner=tagit

אבל בתוך ארבע שנים,ב-2015 ליתר דיוק  נסגר גם הוא.  ביחד עם כל המתחם המפואר שבו נמצא.  הקהל לא התעניין בו מספיק  וכמו ממוזיאון בובות השעווה שבמגדל שלום נשארו ממנו  רק הזכרונות. המקום הוחלף בידי מרכז מסחרי מהסוג הרגיל לגמרי.

מה קרה לבובות השעווה שבו לא ידוע. 

 

צפו גם 

 

"הבלתי חשובים ": סיפור פתיחת המוזיאון :

 

מערכון של "ניקוי ראש" על מוזיאון בובות השעווה 

קטע מהסרט "סיפורי תל אביב"  המתרחש במוזיאון בובות השעווה "

שיחה עם פסל סיני של המוזיאון 

שמואל בן עמי הפסל של המוזיאון 

מוזיאון בובות השעווה של אילת 

סרטון פרסומת של מוזיאון בובות  השעווה באילת 

סרטון ממוזיאון בובות השעווה באילת 

ההחלטה על סגירת מוזיאון בובות השעווה באילת 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • ארז לנדוור  ביום אוגוסט 14, 2019 בשעה 5:11 am

    בכל מדינה יש מוזיאון שעווה אחד לפחות. חבל מאוד שכאן לא נמצא מי שיממן משהו שכיום נחשב לבסיסי.

  • רינה  ביום ינואר 19, 2020 בשעה 12:18 pm

    הדמויות במוזיאון בתל אביב כל כך גרועות, שאולי עדיף שיתפוררו וישאר רק הקטלוג….

  • איל  ביום פברואר 15, 2020 בשעה 9:30 am

    המצג של סצינת ההתאבדות של שרה אהרונסון לא נכנס במלואו לפריים. המצג המלא נמצא כאן:

    https://il.bidspirit.com/ui/lotPage/source/catalog/auction/8706/lot/132207/Shalom-Tower-Tel-Aviv-2-Booklets?lang=pt

  • ליאור  ביום מאי 28, 2020 בשעה 7:27 pm

    איזה כיף, למדתי הרבה.
    תיקון אחד: הזמרת מאילת עם כובע הטלפון זו איננה מדונה, אלא ליידי גאגא, ראה פה:
    https://www.popsugar.com/tech/Lady-Gaga-Wears-Telephone-Hat-During-UK-Interview-7636147

  • יצחק  ביום אוגוסט 21, 2020 בשעה 3:21 am

    מדהים ומרתק.תודה.
    גם אני מחזיק קטלוג כזה ולא מבין למה סוגרים מקום חשוב כזה.חבל.

  • אליהו אשד  ביום יולי 6, 2021 בשעה 4:46 am

    ומה קורה במגדל שלום היום ?
    הוא היה המגדל הכי גבוה באסיה, אחר כך במזרח התיכון, אחר כך בישראל, אבל כבר 20 שנה שמגדל שלום עומד מיותם, בלי תואר להתפאר בו. היום הוא לא יותר מאנדרטה לחלום של תל אביב ורמז מדכדך לעתיד שלה
    מאת ירמי שיק בלום 2 בדצמבר 2019

    https://timeout.co.il/%D7%9E%D7%94-%D7%A7%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%91%D7%9E%D7%92%D7%93%D7%9C-%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D/

    מגדל פורח באוויר
    בובות שעווה ורוחות רפאים: מה קורה בקומות הנטושות של מגדל שלום?

    הוא היה המגדל הכי גבוה באסיה, אחר כך במזרח התיכון, אחר כך בישראל, אבל כבר 20 שנה שמגדל שלום עומד מיותם, בלי תואר להתפאר בו. היום הוא לא יותר מאנדרטה לחלום של תל אביב ורמז מדכדך לעתיד שלה
    מאת ירמי שיק בלום 2 בדצמבר 2019
    מדי יום אני עומד נפעם מתחת למגדל שלום ושואל את עצמי "למה שלמישהו תהיה סיבה להיכנס למקום הזה?". עולה השאלה: למה שאעמוד מתחת למגדל ואדבר לעצמי בקול רם כמו איש שאבד עליו הכלח. התשובה היא: התמכרות לשוקולד. לפני חודש, באחד מלילות השבוע, חזרתי הביתה והגוף שלי זעק לסוכרים. כשחציתי את המעבר החשוך שמתחת למגדל הבחנתי באורות ניאון מרצדים מהאמפם שלמרגלותיו. כמו יתוש חולה סוכרת נמשכתי פנימה, לקחתי את חטיף השוקולד הראשון שראיתי, קרעתי את העטיפה ואכלתי אותו בזמן העמידה בתור לקופה.

    כשהגעתי לדלפק, מלבד עטיפה קרועה וריקה (ופצפץ אורז עיקש שדבק לזקני) לא נותר ממנו זכר. הגשתי לקופאי את העטיפה בראש מורכן, אבל הוא לא שפט אותי, רק הציע לי בערמומיות של סוחר סמים לקחת עוד שניים כי זה במבצע. מאז הסתיים המבצע על החטיף אבל ההתמכרות רק החריפה. מבצעים חדשים חלו על חטיפים ישנים בעוד נותרתי נאמן לממתק ההוא. החלק החמור ביותר בהתמכרות הוא שמתברר שנדיר למצוא את החטיף בקיוסקים רגילים ובשאר סניפי AM-PM בעיר. כך מצאתי את עצמי מדי יום מקושש סוכרים ב־AM-PM שבפאתי מגדל שלום. מאז אותו ליל חטיפים הפכתי פנים מוכרות בסניף ומושא ללעג על ידי הקופאים שמכנים אותי "ביג קורני בראוני". אני סופח את ההשפלה, מחייך בכניעה, יוצא לרחוב, בולס את החטיף בעמידה מחוץ לסניף בערפול מוחלט, תוחב את העטיפה הריקה לכיס ושואל את עצמי "למה שלמישהו תהיה סיבה להיכנס לכלבו שלום?".

    בזה אחר זה נסגרו פארק השעשועים מאירלנד, מוזיאון השעווה הישראלי הראשון, מתחם הבאולינג בקומה התת קרקעית ומצפה שלום שהוסב משטח המיועד לקהל הרחב לדירות יוקרה

    וכך, באחת הפעמים הללו החלטתי פשוט להיכנס ולענות על השאלה הזו בעצמי. כלבו שלום הוא כינוי החיבה שדבק במגדל ושרד עד ימינו, שנים רבות לאחר סגירתה של חנות הכלבו הראשונה בארץ הקודש שעל שמה נטבע הכינוי. במובנים מסוימים חנות הכלבו ההיא הייתה אבטיפוס לכל ה־AM-PM ומרכזי הקניות שבאו אחריו, שאת מיני מזונותיהם בלסתי בבולמוס מחוץ למגדל. אלא שבהדרגה איבד כלבו שלום, שלב אחר שלב, את הילתו ההיסטורית שמלכתחילה הייתה מפוקפקת.

    הקמתו ב־1965 עוררה מחלוקת מכיוון שהוקם על חורבותיה של גימנסיה הרצליה. הקמת גורד השחקים על חורבות בית הספר ההיסטורי סימל בעיני רבים את קצה של תל אביב הקטנה ואת ניצחון החומר על הרוח. בימיו הראשונים הצליח המגדל לפצות על עוגמת הנפש בכך שהתפאר בתואר "המגדל הגבוה ביותר באסיה", אך עוד בשנת 1968 נלקח ממנו התואר עם השלמת בניין קסומיגסקי בטוקיו. מאז הסתפק בתואר "המגדל הגבוה ביותר במזרח התיכון", אבל גם הוא נלקח ממנו ב־1979 עם השלמת מרכז הסחר העולמי בדובאי. גם את תואר גורד השחקים הגבוה בישראל הוא איבד בשנת 1999 לטובת מגדל עזריאלי העגול.

    מאז ירד המגדל מכל נכסיו התרבותיים ששיוו לו לגיטימציה כלשהי כמחליף ראוי לגימנסיה: בזה אחר זה נסגרו פארק השעשועים מאירלנד, מוזיאון השעווה הישראלי הראשון, מתחם הבאולינג בקומה התת קרקעית (שיועדה במקור לשמש כתחנת רכבת תחתית) ומצפה שלום שהוסב משטח המיועד לקהל הרחב לדירות יוקרה. גם משרדי הממשלה ששכנו במגדל נדדו לגורד שחקים משלהם, סמוך למגדלי הנמסיס של הכלבו, הלוא הם מגדלי עזריאלי.

    כמו אנדרטה לשיח' מוניס באוניברסיטת תל אביב
    נכנסתי דרך המבואה המערבית. חלפתי על פני שני מאבטחים שעל מדיהם השחורים רקום תג לבן בצורת המגדל. הם התעלמו מקיומי ושוחחו ביניהם: "היא צריכה בשמים, ציפורניים, תספורות, תוסיף לזה את כל הגנים והצהרוניות ולא נשאר לי שקל, אז פלא שאני מוציא הכל על לוטו?". הלובי היה שומם. בהיתי בקפטריה המנומנמת. חביתות ירק טריות הונחו בלחמניות חלה שמנמנות. ריחן המגרה התמזג בניחוח פולי קפה שטפטפו לכוס חד פעמית. כמו קשישה מאופרת בכבדות או גבר בפאה נוכרית מעוררת חשד, דווקא ניסיון ההסתרה הבליט את פגעי הזמן של הקפטריה – מבט ממושך במדפים החבויים חשף שכבות ארכיאולוגיות קדומות: בלוני מיקי מאוס מפונצ'רים (זכר לפארק השעשועים), תחתיהם חפיסות מאובקות של ערגליות תות, שצבע המילוי שלהן ומרקמו הזכיר לי את מרקם בובת השעווה של גולדה מאיר אשר ממנה פחדתי כילד.

    לחמניות חלה שמנמנות ושכבות ארכיאולוגיות. הקפיטריה במגדל שלום (צילום: שלומי יוסף)
    לחמניות חלה שמנמנות ושכבות ארכיאולוגיות. הקפיטריה במגדל שלום (צילום: שלומי יוסף)
    הבלונים והערגליות הכניסו אותי למערבולת. הרגשתי שאני טובע בבריכת כדורים נוסטלגית. אני בן 5, לבוש אוברול ג'ינס, עולה עם אימא שלי בדרגנוע בדרך למאירלנד. בזו אחר זו מתקפלות המדרגות וקורסות אל תוך עצמן. השרוך שלי פתוח ואני חרד שאני עומד להיבלע בין החרכים של הדרגנוע הראשון בישראל. את הפלאשבק קטעו עשרות תלמידי יסודי בכובעי "ו3 האלופה" שהשתרכו אחר מדריך שנראה בדיוק כמו המורה שלי לשל"ח מהחטיבה (תימני, 60 פלוס, תלתלים אפורים קשיחים, משקפיים, עור פנים חלק וחיוך המעיד על פעילות מינית מוגברת). הצטרפתי בחשאי לטיול השנתי ועליתי אחריהם בדרגנוע לקומת הביניים. בעבר פעלו בה מוזיאון השעווה ופארק השעשועים וכיום היא משמשת עם קומת המבואה מוזיאון לתל אביב הקטנה ולגימנסיה הרצליה, תחת השם "המרכז להכרת תל אביב", שבהתחשב בכך שהוא פועל במגדל שקם על חורבות הגימנסיה נדמה כמו פליטת פה פרוידיאנית.

    הפרוידיאניות של המרכז להכרת תל אביב (צילום: שלומי יוסף)
    תלמידי בית הספר עציון גבר מאילת התיישבו סביב מודל מוקטן של תל אביב. המדריך סיפר שהמגדל נבנה על חשבון הגימנסיה שאותה תיאר כ"מבנה יפהפה עם שני עמודים יפים, ממש כמו בית המקדש". המורות נשאבו לסמארטפון בעוד התלמידים היו מרותקים כשהמדריך פרס את משנתו על תל אביב. "זו עיר שמקבלת את כולם: מבוגרים, צעירים שחזרו מהודו, חרדים, ערבים. מה שאתם שומעים בתקשורת לא נכון. כולם מסתדרים פה עם כולם. נכון, לפעמים יש מתיחויות, אבל גם אצלכם במשפחה זה ככה, בסוף מתפייסים". בזמן חזון אחרית הימים חלפו ברקע פועל ערבי עם דליי טמבור וחרדי צעיר עם אוזניות איירפודס. אחד הילדים העיר: "המודל זה לא תל אביב האמיתית, במודל לא רואים את הפקקים".

    אם כל חטאת. דגם הגימנסיה שנהרסה (צילום: שלומי יוסף)

    הסיור הבית ספרי המשיך ל"פסיפס לזכר גימנסיה הרצליה" של נחום גוטמן, מעליו, על פיגום, עמד הפועל והחליף נורה. במהלך היום המגדל אוכלס ברובו על ידי קבוצות מודרכות של בתי ספר, יהודים אמריקאים מגיל תגלית עד גיל הזהב טחונים בכסף ואשמת ציון, וקוריאני שבזמן שבהיתי בעיניהן החלולות של חמש בובות שעווה ניצולות המוזיאון ז"ל נעץ בי מבט קפוא שנדמה כניסיון ליצור בינינו שותפות גורל של תיירים בודדים.

    עבודה פוסט מודרנית או חבל תלייה? (צילום: שלומי יוסף)

    המשכתי להסתובב בקומת המאוזוליאום שכללה תמונות היסטוריות של תל אביב, מפות, דגמים ארכיטקטוניים של מבני העיר וחלל שמוקדש לגימנסיה הרצליה וכולל צילומים, ציורים ומודל מוקטן שלה. מתקרת החלל השתלשל כבל מאריך. התקע שלו חובר לשקע, התלפף סביב עצמו ויצר לולאה שהזכירה חבל תלייה. תהיתי אם זו רשלנות אדמיניסטרטיבית או עבודה פוסט מודרנית שמסמלת את הריסת הגימנסיה כמעשה התאבדות היסטורי. תחקיר גוגל זריז חשף שהמרכז להכרת תל אביב פועל תחת המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל שהוקמה בעקבות הריסת המבנה, ואף הציבה את חזית הגימנסיה הישנה כלוגו שלה. זה בערך כמו שיקימו אנדרטה לזכר שיח' מוניס באוניברסיטת תל אביב.

    חמלה לגוש בטון
    ריח של אבקת מרק משך אותי לכיוון מסעדת מונופול הסמוכה. המקום עוד לא נפתח, הנירוסטות בפס החם והקר היו ריקות ועובדי המקום עסקו בהכנות בגבם לדלפק. רק פסלון של מלצר בחליפה אדומה ופפיון אוחז במגש עם פליירים של התפריט עמד בכניסה וחייך אליי בזימה סבאית.

    זה מגש או שאתה שמח לראות אותי? (צילום: שלומי יוסף)
    זה מגש או שאתה שמח לראות אותי? (צילום: שלומי יוסף)
    כמו המסעדות במגדל, גם הספרייה נראית כאילו קפאה בשנות ה־80, רק עם אינטרנט וסמארטפונים. הספרנית בדלפק התכתבה בווטסאפ ומולה שתי נשים דתיות בנות 50 עיינו בעותק עוטף ברישול של "ספר השיאים של גינס 1990" ושוחחו על הצגה חדשה בכיכובו של גדי יגיל.

    נכנסתי לאגף ספרי הילדים ונשכבתי על פוף שלרגע עורר חשד שהוא ממולא באבק במקום בקלקר. גיגלתי "מסעדת מונופול" וגיליתי שהיא נפתחה ב־1965, שנת הקמת המגדל, מה שהופך אותה לשריד האותנטי האחרון בו ולמוסד קולינרי תל אביבי של ממש.
    קפאה בשנות השמונים :המספריה במגדל שלום

    המשכתי לשוטט והגעתי ללובי של משרדי הבנק הבינלאומי הראשון. התקדמתי לעבר מעלית צדדית שנפתחה מעצמה, ממנה יצאה בחורה שנראתה כמו ציפי לבני הצעירה, והיא פנתה אליי: "אתה מוכר לי, אתה מדובב?". השאלה הייתה תמוהה כל כך שלא ידעתי מה לענות, פשוט שאלתי אם היא עובדת כאן. היא ענתה "אולי בקרוב", איחלתי לה הצלחה והיא איחלה לי "בהצלחה בלמצוא את עצמך בבניין הזה".

    עליתי לקומה החמישית שהייתה חשוכה לגמרי. האור היחיד בקע ממכונת מזון אוטומטית. מעולם לא ראיתי שילוב אזוטרי ואקראי כל כך של מזון במכונה אחת: כריך תחנת דלק שווארמה, קרואסון שוקולד, דגיניות (פריכיות אנונימיות), חטיפוני גזר, חבילת סלמי, חבילת גבינה צהובה, חבילת פסטרמה, יוגורט דנונה וביג קורני בראוני – החטיף שאליו התמכרתי ושהביא אותי מלכתחילה למגדל.

    התעורר בי הקריז ולא היה עליי כסף קטן. ניערתי את המכונה וברחתי במדרגות שהלכו והוחשכו עד שנחסמו בקיר גבס סגול ומכוער. יצאתי בקומה הרביעית שגם היא הייתה חשוכה והריחה מסיגריות. אשנב הקבלה היה עשוי שיש ובו ישבה אישה מבוגרת, דיברה בטלפון, עישנה סיגריה והסתכלה בי באדישות מוחלטת. נבהלתי לאללה. שאלתי אותה בגמגום אם נטוש כאן והיא אמרה "לא, זה של הבנק". היא נראתה כמו מזכירה ותיקה שלא הודיעו לה שהמקום נסגר והיא ממשיכה להגיע כל בוקר כדי להיות המזכירה של אף אחד.

    פתחתי דלת צדדית ונכנסתי לחלל ענקי ונטוש של מאות מטרים, מוקף חלונות משני צדדיו ושטוף אור טבעי נעים. צד אחד השקיף על נווה צדק והים והצד השני – על הגג הפתוח והמוזנח של המגדל שבעבר אכלס את מאירלנד. התקרות היו ללא שכבת הקלקר המשרדית המוכרת וחשפו צינורות מים אדומים ותעלות אוורור מפורקות. על הרצפה שכבו יונה מתה, קלסר ריק וארגז קרטון ובתוכו שעון קיר, שני ציורים קטנים ושלט עם הכיתוב "קומה 4". ליד הארגז שכב כיסא מחשב ועל הקיר שמעליו השתמרה בשלמותה מודעה: "הנחיות הפעלה לשעון נוכחות". אנדרטה לעובד השכיר.

    פתחתי את החלון שהשקיף על נווה צדק, בריזת ים רעננה שטפה את החלל המטונף. צפיתי בגגות הרעפים האדומים, שרידים לתל אביב הקטנה שנגדעה עם הקמת מגדל שלום. 54 שנים חלפו מאז בלע המגדל את הגימנסיה ועד היום היא אוכלת אותו מבפנים, כאילו נבנה על חורבותיו של בית קברות רדוף. תל אביב של שנות ה־60 ניסתה להתנתק מאחוזת בית, מכוס התה ומהסגפנות הציונית החלוצית, וכמהה לאמריקאיות – גורדי שחקים, המבורגרים וחנויות כלבו. מאז, אם מתוך מחסור בשטח ואם מתוך תאוות בצע, מגמת הבנייה לגובה רק מתעצמת, וקו האופק מתמלא גורדי שחקים. שיטוט בקומות העזובות של מגדל שלום, אבי גורדי השחקים בישראל, גורם לך לתהות מה יעלה בגורל המגדלים הללו בעתיד.

    במקביל לתנופת המגדלים, בשנים האחרונות הולך וגובר פרץ נוסטלגי לתל אביב הקטנה, ועל כך תעיד החזרת עטרת כיכר דיזנגוף ליושנה. בכל זאת, לא נראה שבשנים הקרובות ייחרב מגדל שלום לטובת שחזור הגימנסיה הרצליה. בינתיים נדמה שהוא מקבל את הדין לשמש כאנדרטה, להיות מגדל מקולל. מעולם לא חשבתי שארגיש חמלה כלפי גוש בטון, אבל יש משהו עצוב בבניין שמשדר כולו אשמה על עצם קיומו.

  • אליהו אשד  ביום יולי 6, 2021 בשעה 4:48 am

טרקבאקים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: