תמר אשת ער -הסרט התנ"כי האירופאי של ריקרדו פרדה האיטלקי על פי יגאל מוסינזון הישראלי

סרט איטלקי -גרמני -ישראלי  על פי מחזהו של יגאל מוסינזון "תמר אשת ער " בויים ב-1972  בידי הבמאי האיטלקי ריקרדו פרדה.

עוד מאמר בסדרת המאמרים שלי על גיבורי התנ"ך וההיסטוריה היהודית בקולנוע  ובטלווזיה הישראליים  והעולמיים. במסגרת הסדרה הופיעו עד כה  מאמרים על יעקב אבינו ,על משה רבנו  על רות המואביה על אסתר ואחשוורוש ועל יהודה המכבי ככוכבי קולנוע וטלויזיה .

בסדרה זאת הופיעו כבר:

יעקב אבינו כוכב קולנוע 

משה רבנו כוכב קולנוע

רות המואביה כוכבת קולנוע 

אסתר המלכה כוכבת קולנוע וגם מרדכי היהודי והמלך אחשוורוש והמן הרשע

הנביא ירמיהו בטלווזייה 

יהודה המכבי כוכב קולנוע

 והפעם העיבוד הקולנועי האיטלקי -גרמני-ישראלי לאחד הסיפורים האניגמטיים ביותר בספר בראשית , סיפור יהודה בן יעקב ואבי שבט יהודה וכלתו תמר אשת בנו ער ,שיהודה מקיים עימה בלא יודעין יחסי אישות כשהיא מחופשת לזונה.

הסרט בויים בידי במאי איטלקי ידוע ריקרדו פרדה על פי תסריט ומחזה של סופר ישראלי ידוע מאוד יגאל מוסינזון מחבר סיפורי "חסמבה " "קזבלאן " ויצירות רבות אחרות.ו"תמר אשת ער" היה במקור מחזה שכתב שנחשב לאחד ממחזותיו הטובים ביותר.

אבל לפני שנדון במחזה ובסרט האיטלקי -גרמני- ישראלי שהתבסס עליו יש לחזור לסיפור המקורי האניגמטי מעין כמוהו. 

הסיפור המקורי 

יהודה בן יעקב פוגש את תמר אשת ער שאותה הוא חושב לזונה .ציור מאת הוראס ורנה,1840

סיפור יהודה ותמר מצוי בספר בראשית  פרק לח.

א וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא, וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו; וַיֵּט עַד-אִישׁ עֲדֻלָּמִי, וּשְׁמוֹ חִירָה.  ב וַיַּרְא-שָׁם יְהוּדָה בַּת-אִישׁ כְּנַעֲנִי, וּשְׁמוֹ שׁוּעַ; וַיִּקָּחֶהָ, וַיָּבֹא אֵלֶיהָ.  ג וַתַּהַר, וַתֵּלֶד בֵּן; וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ, עֵר.  ד וַתַּהַר עוֹד, וַתֵּלֶד בֵּן; וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ, אוֹנָן.  ה וַתֹּסֶף עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן, וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ שֵׁלָה; וְהָיָה בִכְזִיב, בְּלִדְתָּהּ אֹתוֹ.  ו וַיִּקַּח יְהוּדָה אִשָּׁה, לְעֵר בְּכוֹרוֹ; וּשְׁמָהּ, תָּמָר.  ז וַיְהִי, עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה–רַע, בְּעֵינֵי יְהוָה; וַיְמִתֵהוּ, יְהוָה.  ח וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן, בֹּא אֶל-אֵשֶׁת אָחִיךָ וְיַבֵּם אֹתָהּ; וְהָקֵם זֶרַע, לְאָחִיךָ.  ט וַיֵּדַע אוֹנָן, כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע; וְהָיָה אִם-בָּא אֶל-אֵשֶׁת אָחִיו, וְשִׁחֵת אַרְצָה, לְבִלְתִּי נְתָן-זֶרַע, לְאָחִיו.  י וַיֵּרַע בְּעֵינֵי יְהוָה, אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיָּמֶת, גַּם-אֹתוֹ.  יא וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְתָמָר כַּלָּתוֹ שְׁבִי אַלְמָנָה בֵית-אָבִיךְ, עַד-יִגְדַּל שֵׁלָה בְנִי–כִּי אָמַר, פֶּן-יָמוּת גַּם-הוּא כְּאֶחָיו; וַתֵּלֶךְ תָּמָר, וַתֵּשֶׁב בֵּית אָבִיהָ.  יב וַיִּרְבּוּ, הַיָּמִים, וַתָּמָת, בַּת-שׁוּעַ אֵשֶׁת-יְהוּדָה; וַיִּנָּחֶם יְהוּדָה, וַיַּעַל עַל-גֹּזְזֵי צֹאנוֹ הוּא וְחִירָה רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי–תִּמְנָתָה.  יג וַיֻּגַּד לְתָמָר, לֵאמֹר:  הִנֵּה חָמִיךְ עֹלֶה תִמְנָתָה, לָגֹז צֹאנוֹ.  יד וַתָּסַר בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ מֵעָלֶיהָ, וַתְּכַס בַּצָּעִיף וַתִּתְעַלָּף, וַתֵּשֶׁב בְּפֶתַח עֵינַיִם, אֲשֶׁר עַל-דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה:  כִּי רָאֲתָה, כִּי-גָדַל שֵׁלָה, וְהִוא, לֹא-נִתְּנָה לוֹ לְאִשָּׁה.  טו וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה, וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה:  כִּי כִסְּתָה, פָּנֶיהָ.  טז וַיֵּט אֵלֶיהָ אֶל-הַדֶּרֶךְ, וַיֹּאמֶר הָבָה-נָּא אָבוֹא אֵלַיִךְ, כִּי לֹא יָדַע, כִּי כַלָּתוֹ הִוא; וַתֹּאמֶר, מַה-תִּתֶּן-לִי, כִּי תָבוֹא, אֵלָי.  יז וַיֹּאמֶר, אָנֹכִי אֲשַׁלַּח גְּדִי-עִזִּים מִן-הַצֹּאן; וַתֹּאמֶר, אִם-תִּתֵּן עֵרָבוֹן עַד שָׁלְחֶךָ.  יח וַיֹּאמֶר, מָה הָעֵרָבוֹן אֲשֶׁר אֶתֶּן-לָךְ, וַתֹּאמֶר חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ, וּמַטְּךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ; וַיִּתֶּן-לָהּ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ, וַתַּהַר לוֹ.  יט וַתָּקָם וַתֵּלֶךְ, וַתָּסַר צְעִיפָהּ מֵעָלֶיהָ; וַתִּלְבַּשׁ, בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ.  כ וַיִּשְׁלַח יְהוּדָה אֶת-גְּדִי הָעִזִּים, בְּיַד רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי, לָקַחַת הָעֵרָבוֹן, מִיַּד הָאִשָּׁה; וְלֹא, מְצָאָהּ.  כא וַיִּשְׁאַל אֶת-אַנְשֵׁי מְקֹמָהּ, לֵאמֹר, אַיֵּה הַקְּדֵשָׁה הִוא בָעֵינַיִם, עַל-הַדָּרֶךְ; וַיֹּאמְרוּ, לֹא-הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה.  כב וַיָּשָׁב, אֶל-יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר, לֹא מְצָאתִיהָ; וְגַם אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם אָמְרוּ, לֹא-הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה.  כג וַיֹּאמֶר יְהוּדָה תִּקַּח-לָהּ, פֶּן נִהְיֶה לָבוּז; הִנֵּה שָׁלַחְתִּי הַגְּדִי הַזֶּה, וְאַתָּה לֹא מְצָאתָהּ.  כד וַיְהִי כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים, וַיֻּגַּד לִיהוּדָה לֵאמֹר זָנְתָה תָּמָר כַּלָּתֶךָ, וְגַם הִנֵּה הָרָה, לִזְנוּנִים; וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף.  כה הִוא מוּצֵאת, וְהִיא שָׁלְחָה אֶל-חָמִיהָ לֵאמֹר, לְאִישׁ אֲשֶׁר-אֵלֶּה לּוֹ, אָנֹכִי הָרָה; וַתֹּאמֶר, הַכֶּר-נָא–לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה, הָאֵלֶּה.  כו וַיַּכֵּר יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי, כִּי-עַל-כֵּן לֹא-נְתַתִּיהָ, לְשֵׁלָה בְנִי; וְלֹא-יָסַף עוֹד, לְדַעְתָּהּ.  כז וַיְהִי, בְּעֵת לִדְתָּהּ; וְהִנֵּה תְאוֹמִים, בְּבִטְנָהּ.  כח וַיְהִי בְלִדְתָּהּ, וַיִּתֶּן-יָד; וַתִּקַּח הַמְיַלֶּדֶת, וַתִּקְשֹׁר עַל-יָדוֹ שָׁנִי לֵאמֹר, זֶה, יָצָא רִאשֹׁנָה.  כט וַיְהִי כְּמֵשִׁיב יָדוֹ, וְהִנֵּה יָצָא אָחִיו, וַתֹּאמֶר, מַה-פָּרַצְתָּ עָלֶיךָ פָּרֶץ; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, פָּרֶץ.  ל וְאַחַר יָצָא אָחִיו, אֲשֶׁר עַל-יָדוֹ הַשָּׁנִי; וַיִּקְרָא שְׁמוֹ, זָרַח.  {ס}

יהודה מציע הצעות לתמר .אמן מבית הספר של רמברנדט המאה ה-17.

שם מסופר על יהודה בנו הרביעי של יעקב מאשתו לאה. יהודה עזב את אחיו לאחר מכירת יוסף ונדד בדרכים. הוא פגש אישה כנענית בשם בת –שוע  נשא אותה לאישה והוליד ממנה שלושה ילדים את ער את עונן ואת שלה.  

לאחר שנים יהודה השיא את בנו הבכור ער לאישה  בשם תמר שעליה אין לנו פרטים נוספים. אך מסיבה שאינה מוסברת בטקסט  הוא מרגיז את ה' ומוצא את מותו.

" וַיְהִי, עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה–רַע, בְּעֵינֵי יְהוָה; וַיְמִתֵהוּ, יְהוָה. ".

 כתוצאה יהודה  ציווה על אונן אחי ער לייבם את תמר מצווה שעד אז אינה מוזכרת בתנ"ך. אך אונן שיחת את זרעו ארצה  ( ומכאן נוצר המונח אוננות ) ועל כן חלה ומת.

חז"ל הסיקו מסיפור זה שאוננות היא חטא חמור ביותר. 

כתוצאה חשש כעת יהודה להשיא את תמר לבנו היחיד שנשאר שלה ותמר נותרה אלמנה. וככל הנראה אינה יכולה להינשא לאנשים אחרים. יהודה אמנם מבטיח לה שהוא ישיא לה את בנו הנותר שלה אם תחכה ותמר מחכה בבית אביה לשלה המובטח שיהודה מבושש לשלוח אותו.

את הבעיה  הזאת של העקרות מילדים ימשיכו דרכה את השושלת המיקראית של אברהם יצחק יעקב ויהודה  פתרה תמר בדרך מקורית ויוצאת דופן ,היא התחפשה לזונה בדרכים.

אגב  תמר היא הזונה הראשונה המאוזכרת בתנ"ך והכמעט יחידה המאוזכרת בשמה לצד רחב מספר יהושע ודלילה מספר שופטים. 

יהודה ותמר Pieter Lastman

.יהודה לאחר מות אשתו בא אליה משום שהייתה עטופה בצעיפים והתפתה לשכב  עימה משום שהוא מאמין שהיא זונה, אמונה שתמר לא מנסה להפריך. בתמורה על המעשה הציע לה  יהודה גדי עיזים מעדרו אך כיוון שהעדר לא היה עמו באותו הרגע דרשה תמר כערבון את חותמו, את פתילו ואת מטהו. הפתיל, המטה והחותם היו חפצים אישיים שהיה בהם כדי להעיד על בעליהם. מאוחר יותר ניסה יהודה לשלוח את האתנן, אך השליח חזר ודיווח לו כי לא איתר את הזונה. יהודה העדיף להשתיק את העניין ולא לדרוש את העירבון "תִּקַּח לָהּ, פֶּן נִהְיֶה לָבוּז ( בראשית כז פס כג)

לאחר מכן תמר האלמנה נכנסת להריון כשנודע על ההריון הודיעו ליהודה שזנתה (ככל הנראה  אמורה הייתה לשבת בבית אביה ולא להתראות עם גברים),  ציווה יהודה לשרפה ,אם מתוך התפרצות זעם או בגלל דין קדום שהיה נהוג אז (_ואינו קיים  או מאוזכר בתורה) בעניין אלמנות סוטות.אז שלחה תמר את העירבון שבידה אל יהודה ,הוא מבין אז עם מי שכב ומודה "צדקה ממני " .

תמר יולדת אז זוג תאומים פרץ וזרח. פרץ הוא אבי אבותיו של בועז שנישא לרות וכתוצאה של דוד המלך.  עוד נמסר לנו שיהודה ותמר לא קיימו יותר יחסי מין.

ללא ספק הסיפור מזכיר מאוד את סיפור רות ובועז שגם בו יש מרכזיות לעניין הייבום וגם בו ראש המשפחה צאצאו של יהודה בועז נתקל באישה מואביה  זרה רות שנשכבת לרגליו בגורן  הוא מקיים איתה יחסים לא בדרך מורשית תוצאה של תאווה פשוטה.  ורק בדיעבד הוא נושא אותה לאישה למרות מוצאה הזר.

לימים יצא מזיווג זה דוד  בן ישי מלך ישראל ,ודרכו שלמה ומלכי  יהודה ,וביום מן הימים יצא מזיווג זה המלך המשיח.

על פניו הסיפור אינו מחמיא ביותר לאבות האומה  כמו סיפורים אחרים בספר בראשית .ונשאלה לאורך הדורות השאלה :מדוע הוא נמצא שם אם כך? מדוע הוא לא צונזר בידי העורכים הקפדניים מאוד של התנ"ך כפי שצונזרו כל כך הרבה סיפורים אחרים במקרא?

 ועל כך נתנו תשובות שונות.

הסיפור נוגע לכמה נושאים חשובים בתנ"ך .לחוק הייבום על פי התורה, איש נשוי שמת ללא בנים – על אחיו לעבר את האלמנה, על מנת להקים זכר לאחיו המת: "כִּי יֵשְׁבוּ אַחִים יַחְדָּו, וּמֵת אַחַד מֵהֶם וּבֵן אֵין לוֹ – לֹא תִהְיֶה אֵשֶׁת הַמֵּת הַחוּצָה, לְאִישׁ זָר: יְבָמָהּ יָבֹא עָלֶיהָ, וּלְקָחָהּ לוֹ לְאִשָּׁה וְיִבְּמָהּ. וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד – יָקוּם עַל שֵׁם אָחִיו הַמֵּת; וְלֹא יִמָּחֶה שְׁמוֹ מִיִּשְׂרָאֵל"  ספר דברים פרק כ"ה פסוקים ה-ו ).הסיפור לכאורה מסביר את המנהג הזה שכידוע קושר לסיפור רות אם משפחת דןד בן ישי. 

ואמנם עוד נושא חשוב מאוד בסיפור הוא שושלת היוחסין  של צאצאיו של יהודה שממנו לבסוף יצא דוד המלך.

 אמנם לכאורה בסיפור זה אפשר לראות מעין אהדה לאקטיביזם הנשי של תמר,שמאחר שחתנה אינו מספק לה את בנו השלישי  כחתן יוצאת לפעול בעצמה .

אולם הסיפור הוא מוזר ואף סתום  :

מדוע  על תמר להיכנס להריון  דווקא בדרך זאת כשהיא מציגה את עצמה כזונה ? האם לא הייתה דרך אחרת ? 

והכיצד ייתכן שיהודה שמן הסתם ראה כבר כמה וכמה פעמים את כלתו אינו מזהה אותה כלל ?

על כל הדברים האלו אין תשובה.

יש מקום להניח שאחד מהסיפורים האלה מבוסס על השני אם כי קשה לדעת איזה מהם הוא המקורי. 

אולי נוצרו בידי אותו הסופר? 

אם הוא נוצר  במיוחד כדי להציג את שושלת היוחסין של דוד  המלך  הרי הוא מציג שושלת זאת כשושלת שיש בה ( הרבה ) דופי.

סיפור תמר ויהודה אינו מציג לא את תמר ולא את יהודה במיטבם. 

יהודה תמר נפגשים.ציור מאת טינטורטו המאה ה-16 

 יש קוראים שאם יקראו את הסיפור כפשוטו עלולים לחשוב שתמר מוצגת בו  כנוכלת  גונבת זרע וכזונה אם כי זאת כמובן ראיה שטחית של פשט הכתובים.

אין לאמר שיהודה יוצא היטב מסיפור זה ההפך הגמור הוא יוצא כזנאי ,כאידיוט וגרוע מכך.  יהודה מוצג כטיפש מטופש ( אין דרך אחרת לתאר את התנהגותו בסיפור זה). קומי בשלב מסוים כאשר אינו מזהה את כלתו ומציע לה אתנן גדי עיזים ואת חפציו כעירבון 

הוא מוצג כגרוע מזה כאשר נודע לו שהרתה  ואז הוא דורש שתישרף . הרושם שנוצר הוא של אדם שאינו רק טיפש מטופש אלא כנבל. 

 מי שיקרא את הסיפור כפשוטו על פי נקודות המבט המקובלות בימינו עלול למצוא אותו בטעות  או שלא כאדם   אכזר ואינו יכול לשלוט על עצמו.

האם זוהי דמותו של אבי אבותיו של המלך המשיח?

גם הילדים שנולדים כתוצאה מהזיווג הגובל בגילוי עריות ( של האב עם אשת בנו ) התאומים אינם מרשימים מבחינה מוסרית. הבן הראשון פרץ אבי אבות דוד נרמז לנו שהוא גזל את הבכורה מאחיו והיה אמור לצאת שני.מן הסתם רמז לדוד המלך שגזל את המלוכה משאול.

על פניו סיפור זה נראה כסיפור שאולי נוצר במקורו כסיפור לעג בידי יריבי השושלת של דוד המלך. ייתכן שזהו סיפור שנוצר בממלכת ישראל בידי יריבי בית דוד ששלט בממלכת יהודה ומטבע הדברים הייתה בגרסה המקורית של הסיפור לעג לאבי אבותיו של דוד המלך.

  ולמרות זאת המסורת היהודית והנוצרית קיבלו  ללא ערעור את סיפור זה כמתאר את יצירתה של המשפחה החשובה ביותר של עם ישראל שנוצרה בדרך של גניבת זרע והונאה.

בבירור סיפור מוזר זה  עורר בעיות רבות עם קוראים ויוצרים בני הדורות הבאים .יוצרים שונים התמודדו  עם הסיפור כשמטרתם להציג את הדמויות כסימפטיות ונבונות יותר מאשר הן מופיעות בסיפור התנ"כי ובסופו של דבר להסביר בצורה משכנעת יותר מאשר עושה זאת התנ"ך מדוע דווקא מהזוג  המוזר הזה ומהמעשה הזה נולד המלך המשיח.

תמר גירסת תומאס מאן

הגלגול הידוע ביותר  של סיפור תמר אשת ער הוא של הסופר הגרמני חתן פרס נובל תומאס מאן שכתב סדרה של ארבעה ספרים  ו1200 עמודים שבהם הרחיב מאוד את סיפור יוסף ואחיו.במסגרתו עסק גם בסיפור יהודה ותמר.

מאן יוצא בעקבות המדרשים ומספר ב  "פרשה חמישית –תמר " בתוך "יוסף ואחיו " כרך ד' ע' 178-204 .כיצד תמר פוגשת את יעקב ומתרשמת כל כך מאצילותו עד שהיא נחושה בדעתה להיות חלק ממשפחתו מתחושה פנימית עמוקה שבכך תיכנס להיסטוריה. היא יושבת לרגליו של יעקוב ושומעת את סיפוריו והופכת להיות מעריצתו ותלמידתו בתורתה חיים והאלוהים."שעיניה תלויות בשפתותיו ונשואות אל פניו החגיגיות בכוונת לב עצומה כל כך ,עד שגם ליבו של הישיש השכול נפתח לה בלי שיור ,ואף נתאהב בה במקצת ".היא מודיעה ליעקב שרצונה להסתפח אל משפחתו ואל עמו. ומבקשת ממנו שידבר עם יהודה שישא אותה לאישה. היא מוכנה לשאת את בניו של יהודה בהנחה שמהם תוכל להוליד ולהסתפח לשושלת של עם ישראל. אך זה לא יוצא לפועל.אך תמר אינה נכנעת .ומשיגה לבסוף ילדים מיהודה בפרשה המתוארת בפירוט רב בסיפורו של מאן. הוא מציג את תמר כאישה אדירת כוח רצון שעשתה את מה שעשתה בגלל רצונה הנחוש להיות שלב נוסף בשרשרת של עם ישראל. ומצליחה בכך היא לבסוף שתיה אם אמהותיו של דוד בן ישי.

במהלך  שנות ה40 היה עניין פתאומי בסיפור יהודה ותמר.

משה שמיר כתב על פי סיפור יהודה ותמר   ב-1940 סיפור קצר בשם "צדקה ממני " שאמנם ככל הנראה לא  פורסם אבל יש בו חשיבות כי הוא מציג לראשונה את יהודה כמייצג יהודי חדש את "הצבר" הארץ ישראלי שהוא פיזי וכוחני  וכפי שהוא ירמוז לימים  הצבר אליק בא מיהודה.

אפשר למצוא את הסיפור בעבודת הדוקטוראט של רונה טאוזינגר :   תמר אשת ער :   מסיפור שבטי מקראי לתימה רב-דורית ומודרניסטית /תואר שלישי (Ph.D.‏)   אוניברסיטת בר אילן   תשע"ו 2015

גם אנדה פינקרפלד כתבה על פי הסיפור מחזה. "תמר ויהודה :מחזה רועים בשתי תמונות " בקובץ מעט מהרבה ( תל אביב תש"ו) ע' 238-263

מדוע דווקא אז בשנות ה-40 ?

ייתכן שהמדובר בצירוף מקרים אבל ייתכן אז שבאותם זמנים בימי דור הצברים הראשון של העלייה השנייה ,יוצרים רבים חשו הזדהות עם סיפורי חייהם של בניו של יעקב וייתכן שברקע הייתה גם שאלה עד כמה מותר ליצור קשרים עם נשים לא יהודיות ומשום כך הם מצאו עניין בסיפור זה על יהודה ותמר.

אפשר להזכיר גם שיר של המשורר אריה סיוון בשם "תמר " בספר ," נופל לך בפנים " ספריית פועלים 1976 ע' 54.

אך הגירסה הידועה ביותר היא גרסת המחזה של יגאל מוסינזון "תמר אשת ער ".

 תמר אשת ער גרסת יגאל מוסינזון

ככל הנראה היצירה הידועה ביותר בעברית על סיפור יהודה ותמר הוא המחזה של הסופר הידוע יגאל מוסינזון.

מוסינזון ידוע היום בעיקר כיוצר סדרת סיפרי הילדים "חסמבה" והרומן ההיסטורי "יהודה איש קריות ".

בראשית הקריירה שלו הוא עסק במחזה על תמר אשת ער שאותו החל לכתוב שנים 1941-1942 במחיצת הסטודיו הדרמטי של נען קיבוצו. ופורסם לימים כספר בהוצאת הקיבוץ המאוחד  בשנת תש"ו.1947

המחזה של מוסינזון משלב שני סיפורים מהתנ"ך את סיפור אונס דינה ונקמת שמעון ולוי באנס חמור בן שכם ואת סיפור יהודה ותמר אשת ער.

המחזה פותח בפנייתם של שמעון ולוי ליהודה אחיהם לשתף עימם פעולה בנקמתם בחמור ובשכם על שאנס את אחותם דינה.יהודה מסרב ,הוא מזכיר שחמור אוהב את דינה ומעוניין לשאת אותה לאיש ולכן  אין כל צורך בפעולת נקמה. דינה אמנם נטמאה וכבודה חולל אך האיש אשר עשה כן יכפר על חטאו בנשאו אותה לאישה. הוא קורא  לאחיו לתת לדינה להינשא לשכם ולפתור בכך את העניין במקום להישאר כל חייה ערירית באוהל אביה כאישה מחוללת"תן לה אחי שמעון .תן לאחותי ותהי אשת איש ואם לבנים.ולא כלבה מצורעת בירכתי המחנה".

אך בקשתו נתקלת באוזניים ערלות ,שמעון ולוי יוצאים לנקום בשכם ובבני עירו.

בהמשך יהודה מגלה בשיחה עם בנו ער כי תמר כלתו מאוהבת בו וקוראת בשמו בלילה.ער מבקש מאביו שישא אותה לאישה.ולא "קללת אלוהים תהיה על אוהלך ובני ביתך!"

יהודה מסרב הוא מעדיף את אשתו בת שוע למרות יופיה של תמר.

לאחר מות ער מבקש יהודה להשיאה לאחיו אונן שמעוניין מאוד בתמר היפה.אך תמר מעוניינת רק ביהודה. עם זאת יהודה הולך לברר את האפשרות לשאת את תמר לאישה עם יעקוב אביו אך מגלה שלא ייתכן הדבר במקומותינו כי ישא האב את אשת בנו המת.הסיפור משולב בתיאור נקמת שמעון בעיר שכם ובוזו ליהודה על שהוא מסורב ליטול חלק בכך.

יהודה מנסה לשכנע את תמר להנשא לאונן בנו.היא מסרבת גם הוא אוהב אותה אך מעדיף את אושרו של אונן על עושרו שלו.

אך גם אונן מגלה שתמר מעדיפה אותו כאח ולא כבעל ובלילה היא קוראת בשמו של יהודה. וכמו ער הוא מתאבד משברון לב.

יהודה רואה בכך מימוש של קללת שמעון עליו על שלא השתתף בטבח בעיר בשכם.

שנים לאחר מכן פוגש יהודה את תמר הלבושה כזונה בצעיף מכסה את פניה וכך אין יהודה יכול לזהותה.אך קולה מזכיר לו את קול תמר.

תמר מספרת לו כי אכן מכירה היא את  תמר והוא מבקש לשמוע מה קורה עם תמר.ומספר כי הוא אוהב אותה מאוד.הוא מספר על בנו שהבטיח לה אך הוא חושש לחייו ולכן אינו משיא אותה לו.

מוסנזון מציג בתמונה זאת את יהודה בצורה סימפטית ביותר האפשרית כאיש שחושב על בנו ועל תמר אהובתו ולא דווקא כדמות הקומית הלא סימפטית מספר בראשית.

בהמשך מסביר יהודה לבנו שלה :בני אסור אסרו את תמר בעבותות הייבום בכבלי החוק הנושן מקדמת קדמתה .ארור החוק אשר יחניק את הלבב האדם כבור כלא.

ובכך מתגלה  במחזה מחאה כנגד חוק יבש וקדום שמונע מאנשים לחיות את חייהם מאושרים או גורם להם לבצע מעשי טבח נוראיים כפי שעשו שמעון ולוי בשכם.

מכן עוברים לסצנה שבה יהודה מגלה שתמר הרה וקורא לשרפה ושוב בהשראת שמעון האלים אחיו נציג השבטיות הפרימיטיבית.שמעון מתחיל להכין את השיפוד לשריפת תמר .אך אז מגלה תמר את החפצים של יהודה שבידיה.

יהודה מגלה אז מי היא וקורא לשמעון לעצור .ומאשים אותו בכל הרעה אשר באה עליו "חיה רעה הנך " ולא אחפוץ לטמא את להב החרב בדמך"…צא צא נבל !צא תולעת עפר,צא איש הדמים !.

בסיום המחזה מודיע יהודה לתמר כי הוא מכיר בבנה וחפץ לשאת אותה לאישה. אך היא מסרבת אה בתה אליו חלפה לאין שוב ושואלת אותו מדוע לא לקח אותה אז כשאהבה אותו בלב ובנפש?

המגמה של המחזה היא להציג את יהודה כדמות סימפטית לחלוטין לאורך כל המחזה ולהציג את שמעון האח האכזר והנקמני כאחראי האמיתי לכל חטאיו של יהודה שמוצג כאיש רחום והומניסטי עד שהוא נחלש לזמן קצר בהשראת שמעון וקורא לשרוף את תמר כזונה.

גם תמר מוצגת כדמות סימפטית .היא עושה את אשר היא עושה לא בגלל שיקולים קרים אלא בגלל אהבתה ליהודה. עד שאהבה זאת נעלמת בסוף המחזה מן הסתם בגלל קריאתו של יהודה לשרפה שמראה על חולשה הקיימת באופיו.

המחזה שזכה לעניין רב  עלה לבסוף בתיאטרון "אוהל "  ב-1952.

מוסינזון סיפר לימים שמחזה זה  שכן במשך שנים במגירות של מנהלי הבימה האוהל והקאמרי עד שהמחזה יצא לבסוף בדפוס כספר בהוצאת הקיבוץ המאוחד ואז לפתע פתאום מנהלי שלושת התיאטראות היסכימו בו זמנית ממש לקבלו. מוסינזון בחר אז ב"אהל" כתיאטרון שיציג את ההצגה" אולי בגלל שתיאטרון זה הציג ב-1928 מחזה מקביל על יעקב ורחל שיש להניח שזכרון  שלו השפיע על מוסינזון במחזה שלו.

 

מודעה וביקורת על ההצגה "תמר אשת ער". 

אך למרבית הצער ההצגה לא זכתה להצלחה גדולה למרות איכויותיה הספרותיות העמוקות  וירדה לאחר זמן קצר.

 

מוסינזון סיפר לאחר מכן שהתיאטרון קיבל  מכתב מאת הבמאי האמריקני הארי נובאק, שביקש  את הזכויות להסרטת מחזה זה".

וג הבמאי פיטר פריי התעניין אז בהסרטת המחזה. 

אבל זה לא יצא אז לפועל.

אבל המחזה"תמר אשת ער"  לא נשכח.

למרות שהייתה זאת יצירתו הראשונה של מוסינזון היא נשארה מוערכת מאוד על ידיו ועל ידי אחרים באופן ספציפי החוקרים גרשון שקד ודן מירון , והוא כינס אותה שוב בקובץ סיפוריו "אפורים כשק :סיפורים ומחזות "( מוסד ביאליק 1989 ) עם עוד מחזה אחד בלבד היסטורי גם הוא "קמביזס". "כבוד" שלא זכה לו שום מחזה אחר של מוסינזון.

"אפורים כשק" במהדורה מורחבת וערוכה בידי הפרופסור דן מירון שלתוכה הוכנס גם המחזה "תמר אשת ער".

החוקר והמבקר דן מירון הסביר בהקדמה  שהמחזה הובא שם בגלל חשיבותו כשלעצמו בזכות ראשוניותו ,העומק האנושי והמסר ההומניסטי שבו .( דן  מירון "בשולי הספר" "אפורים כשק :סיפורים ומחזות ,מוסד ביאליק 1989 ע' 472

דהיינו למרות שזאת הייתה אחת מיצירותיו הראשונות של מוסינזון היא עדיין נחשבת מאוד באופן יחסי בעיני הביקורת ומהחבר.

 המחזה  הפך לבסוף לסרט.הסרט השלישי שנעשה על פי מחזה של מוסינזון לאחר "אלדוראדו " ו"קזבלאן".

יהודה ותמר הגירסה הרומנטית

 מחזהו של מוסינזון שימש  כבסיס לסרט  מ-1970   תמר אשת ער   של הבמאי  האיטלקי הידוע ריקרדו פרדה  איטלקי יליד אלכסנדריה, מצרים  שהתפרסם הודות לסרטים ההיסטוריים וסרטי האימה השונים שאותם יצר  כמו הקיסרית תיאודורה "( 1954) 

הסרט, היה הפקה גרמנית-איטלקית.

באיטלקית, נקרא הסרט  בשם הלא ממש תנ"כי la salamandra del deserto ,( לטאת המדבר)

זאת הייתה  הפקה המשותפת לישראל ולאיטליה   ולגרמניה . הסרט בוים בארץ בידי  פרדהוהתבסס על מחזהו באותו השם של הסופר הישראלי יגאל מוסינזון מ-1947  שכאמור למעלה נחשב לאחד  ממחזותיו החשובים ביותר והועלה ב1952 בתיאטרון ""אוהל", ואף פורסם כספר. וכעת זכה לעיבוד קולנועי. 

הסרט הופק בשלוש גרסאות איטלקית עברית ואנגלית השתתפו בו שחקנים ישראלים כמו יוסף שילוח יעקב בנאי ואחרים .אך מכיוון שהייתה  זאת הפקה בינלאומית את התפקידים הראשיים גילמו כמקובל בהפקות כאלו שחקנים זרים מוכרים לקהל הבינלאומי.   בתפקיד יהודה ותמר שיחקו הגרמנים מיכאל מיין וקלאודיה וודקינ. שהגיעו אל התפקידים הדרמטיים מהקומדיות הסקסואליות בהן השתתפו  הבמאי היה ריקרדו פרדה, . פרדה חתום גם על התסריט, המבוסס על מחזה של יגאל מוסינזון.

הבמאי האיטלקי פרדה עמד מאוד על כך שהוא יוסרט  בנופים ישראליים אותנטיים ולא באולפני צ'ינה צ'יטה באיטליה כפי שהיה מקובל עד אז בסרטים כאלו.  הסרט צולם בצבע בין ערד וסדום בשפך נחל זוהר.

פוסטר איטלקי של הסרט.

כאשר הופץ הסרט בארץ, ב-1972 , שנתיים לאחר שנוצר, בחרו המפיצים להבליט את חלקו של יוסף שילוח, וכך גם לאה נני האיטלקיה. הייתה לזה סיבה טובה: באותו זמן הוא כבר היה כוכב קולנוע מוכר ואהוב בארץ, לאחר תפקיד משנה מצוין בהשוטר אזולאי ותפקיד ראשי בכץ וקרסו. גם ב"תמר" היה לו תפקיד מספיק חשוב בשביל להופיע רביעי ברשימת הקרדיטים, לפני נני ולפני שחקנים ישראלים אחרים שהשתתפו בסרט, כמו אריה יצחק וסאבי דור.

הסרט שהוא עיבוד לפרקים ל"ד ול"ח מספר  בראשית מתאר במקביל את פרשת תמר שנישאה לבנו של יהודה ער  ולאחיו אונן ולבסוף מגישה עצמה לאביהם יהודה בתחפושת של זונה בתקוה לקבל ממנו בן שימשיך את  שושלתה.

במקביל מתוארת פרשת האונס של  דינה בת יעקב וניקמתם של אחיה בעיר שכם.בסרט הופיעו בתפקידים הראשיים שחקנים ישראליים כמו יוסף שילוח ולאה נאני ביחד עם שחקנים איטלקיים.

נראה שהבמאי ריקרדו פרדה ראה פה פוטנציאל לסרט אירוטי מהזן שהיה פופולרי בארצו ויצר את "La Salamandra Del Deserto" ("סלמנדרה במדבר") שהיה משופע בסצנות עירום, ונאסר לצפיה לצופים מתחת לגיל 18 עד לעריכתו מחדש. 

 

.

.הסרט נפתח בסצינת אונס שבה האונס חמור בן שכם שוכח מרוב התלהבות להסיר את חגורת הצניעות של דינה בת יעקב הנאנסת. לאחר מכן מגיע הנוקם שמעון  שהורג אותו באיבחת חרב אחת  כורת את ראשו ומשפריץ את דמו על כותרות הסרט. בסרט  מתוארת התנגשות בין יהודה האח המצפוני  המייצג גישה הומנית אנושית ובין האח שמעון  המייצג את גישת החוק  והמסורת הנוקשה שתובע להרוג ללא רחמים את מבצע האונס.

מכאן ואילך המתקדם הסרט ממשכב אכזב אחד למשכב אכזב אחר.

תמר מתחתנת בעל כורחה עם בעליה  ער  ולאחר מכן עם אחיו אונן ,אבל אינה חשה כל קרבה לבעליה האחים. היא  אינה נותנת להם בליל הכלולות את מה שכל גבר נשוי זכאי לו מאשתו.

ער בעלה הראשון מתלבט בין אהבתו לתמר וכבודו ואהבתו לאביו . דינה הנאנסת המיוחמת שמחה לתפוס את מקומה כדי להציל את אונן מהמעשה שיזכיר את שמו לדיראון עולם בדורות מאוחרים. מתברר שתמר הכלה הנבחרת אינה רוצה בער אלא באביו יהודה. לאורך כל הסרט היא מנהלת מלחמה עיקשת בשם צו ליבה. כנגד חוקי השבט ומנהגי הזמן וכנגד כיבוד הורים ואינה מהססת להגיע עד לגילוי עריות.

תמר הכלה העצובה  שומרת לאורך הסרט  על צניעותה ואמונים לאהובה האמיתי אבי שני בעליה יהודה, ואת ליבו היא מנסה לכבוש לאורך הסרט. 

כשער מגלה את האמת על אישתו ואהבתה לאביו הוא  פורץ בסערת רגשות דוהר אל המדבר ועקבותיו נעלמים.

 

 תמר ממשיכה לערוג לאהוב ליבה יהודה ,בזמן שאשת יהודה בת-שועה סובלת מקנאה. . ובנתיים היא מתוסכלת בעתיו של מחסור מיני. תחילה מסרב אונן ליבמה  והיא נאלצת לחזור לתמנע כפר ילדותה  כדי לחכות עד שיגדל שלה הבן הצעיר. שייבם אותה במקום אונן שמת בנתיים. היא יודעת שרצונה לבן מיהודה הוא מעבר למוסכמות החברה

אהבתם של השניים מתממשת לבסוף.כאשר תמר שומעת שיהודה היגיע לתמנה כדי לגזז את צאנו שובה אינה יכולה להתאפק ,היא מתחפשת לזונה מתיישבת על אם הדרך ומפתה את יהודה התמים.

בסוף הסרט  יש סיום אופטימי  יש חתונה בין השניים לאחר שבת שוע אישתו של יהודה ואם בניו מתה.

בגירסת יגאל מוסינזון תמר פועלת בגלל אהבתה הגדולה ליהודה ,בעוד שיהודה עצמו מופיע כדמות הומניסטית של אדם הגון  שאמנם נופל בפח אכזריותו הקנאית של אחיו שמעון. וכתוצאה מכך מאבדת תמר את אהבתה הגדולה אליו.  

בגרסת הסרט העלילה מסתיימת ב"האפי הנד" תמר ויהודה  המתחתנים ,גירסה שהייתה  מפתיעה מאוד את הכותב המקראי.  

כפי שאתם תוכלו לראות מהביקורות למטה הסרט  זכה להדים רבים ולהתקפות קשות .ולא זכה להצלחה.

עם הקרנת הבכורה של הסרט מיהר הסופר מוסינזון  לרחוץ ממנו את ידיו במסיבת עיתונאים וטען שהבמאי שינה לחלוטין את תסריטו.

"הסרט ""זכה"" לביקורות קטלניות ביותר שהתלוננו על הוולגריות שלו ( הוא החל בסצינה של אונס דינה) ולפחות מבקר אחד קבע שזהו הסרט הגרוע ביותר  אותו ראה בימי חייו .לשמו הרע של הסרט תרמה העובדה שבמהלך צילומיו אירעה  "דליקה באתר הצילומים ששבה נספו כמה מסוסי ההפקה ,ודליקה זאת עם מות הסוסים " נראתה בסרט. לא פלא שהסופר יגאל מוסינזון ראה עצמו מחויב להתכחש לסרט אם כי לפחות מבקר אחד הזכיר לו ששמו עדיין נמצא ברשימת הקרדיטים כמחבר התסריט.

 

 

ביקורות מהעיתונות על הסרט "תמר אשת ער"

תמר הגירסאות הפמיניסטיות 

הסיפור שימש מאז כבסיס לכמה גירסאות פמיניסטיות ובהן בולט הרומן של אניטה דיאמנט האוהל האדום . שגם הומחז.

שלומית אברמסון כתבה עיבוד מודרני של סיפור תמר ויהודה כרומן  ,מעשה תמר מודן 2005 המזכיר סיפורים תנכיים עכשווים כמו "האוהל האדום " של אניטה דיאמנט  שגם הוא עוסק בימי האבות ומנקודת מבט פמיניסטית אם כי אינו מאזכר דווקא את סיפור תמר ויהודה. אברמסון משלימה את החסר והיא נותנת גירסה פרובוקטיבית במיוחד של הסיפור.

העולם שאותו מתארת אברמסון אינו מונותאיסטי.כולם כולל שבט בני יעקב חיים בצילם של האלים השונים. אמנם שבט בני יעקב הוא המחמיר והשמרני שבכולם.

בסיפור תמר, נערה צעירה מאוד, חיה במאהל השבט בתמנה. חיי הרועים מתנהלים בקצב משלהם אם כי הם לא נעדרים דרמות אנושיות: קנאת נשים עזה, לבלובי אהבה ראשונה, מוות בטרם עת, כל אלה הם חלק מרקמת החיים המקומית. יום אחד נשברת השגרה, כשאורח רם מעלה ומרשים – יהודה בן יעקב – מגיע לביקור ולוקח עמו את תמר כדי להשיאה לבנו הבכור, ער. המהלך כולו מתבצע במהירות גדולה ובלא הסברים, ותמר, שאינה מבינה לאן נלקחה ואל מי, מתקבלת אל משפחת יעקב המורחבת בקרירות מופגנת וברשעות אגבית מצד הנשים הוותיקות. בעלה – נער צעיר ממש כמוה – מתנהג באופן מוזר. ניכר בו שאינו רוצה בה, ובליל הכלולות בורח ממנה ומותירה מושפלת ומבולבלת. אנחנו מגלים שער מאוהב אהבה הומוסקסואלית בנער אחר דבר שהמקרא אינו רומז עליו אך הוא הגיוני ביותר במסגרת הסיפור. אחיו של ער, אונן, הוא ההיפך הגמור ממנו. גברי, יפה תואר וחביב הנשים, צעירות ומבוגרות כאחת. תמר נשבית גם היא בקסמו של גיסה, והשניים זוכים לממש את אהבתם פעם אחת – לפני שהצרות נוחתות על השבט כולו. ער נופל אל הנחל ומת; אונן מוצא את מותו למחרת מהכשת נחש (לא תמימה, כפי שמתברר). תמר, שאינה מכירה את מנהגי השבט, מבינה רק בדיעבד שיכלה לזכות באהובה באופן חוקי אך יד נעלמה מנעה את אושרם. מאחר שאחיהם הצעיר של ער ואונן צעיר מכדי להיות היבם שלה, היא מוחזרת אל בית אביה ומוצאת שם שלווה ומנוחה, וגם אהבה ישנה-חדשה. המעשה שהיא עושה בסופו של דבר – ההתחזות לקדשה ופיתוי חמיה יהודה – מוסבר כאן לא כדחף להמשיך את שושלת יעקב (מה שכנראה זיכה אותה מעונש בגרסה המקראית, אך לא מובא כהסבר גלוי), אלא דווקא כניסיון אישי בהחלט להציל את עצמה ואת פרי אהבתה ממוות.

אברמסון נותנת הסבר חדש לכל הפרשה : היא מספרת לנו שתמר  הייתה כבר בהריון בחודש השני  מעילאי חבר ילדות  וכדי להציל את עצמה ממות התחפשה לזונה ופיתתה את יהודה  לשכב איתה. תמר עושה כאן  מעשה מסוכן  והיא פועלת כאחת שאין לה מה להפסיד לחיים או למוות .

כך שלאמיתו של דבר התאומים ועימם דוד המלך אינם צאצאי יהודה בן יעקב כלל ,אלא הם צאצאי הכנענים.

ובספרה של אברמסון יש התייחסויות לכל מיני רעיונות פמיניסטיים כמו פאגאניים שאותם אנו מוצאים גם בספרים אחרים כמו "האוהל האדום " ששמים דגש על האופי הפגאני של דת הנשים בארץ ישראל הקדומה שאז עבדו אלות נשים פוריות ולא דווקא אל זיכרי ,תוך התיחסויות ברורות לדיכוי הפטריארכלי של הנשים בידי הגברים.  

היצירה האחרונה נכון לעכשיו בנושא היא  "כי כסתה פניה " של חוה  עציוני הלוי מ-2019 ששוב תוקפת את הנושא מנקודת המבט הפמיניסטית העכשווית. 

את מקום הסקסואליות הפראית של הסרט "תמר אשת ער " בשנות השבעים שייצגה כנראה את עידן החופש המיני דאז תופשת מיניות מרוסנת הרבה יותר כיאות לזמנינו שחושדים וחוששים מסקס. 

 

צפו גם :

סיפור תמר ויהודה בסדרה הקומית "היהודים באים "

אונן לומד לאונן בסדרה "היהודים באים "

ראו עוד :

יעקב אבינו כוכב קולנוע 

יעקב לאה ורחל ברומן ההיסטורי  ובהצגה "האוהל האדום"

רונה טאוזינגר :   תמר אשת ער :   מסיפור שבטי מקראי לתימה רב-דורית ומודרניסטית /תואר שלישי (Ph.D.‏)   אוניברסיטת בר אילן   תשע"ו 2015

 

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • יאיר רון  ביום ינואר 19, 2020 בשעה 2:06 pm

    סליחה, אבל דלילה לא הייתה זונה. פרק טז בשופטים, שמגולל גם את פרשת דלילה, מתחיל אמנם במילים "וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן, עַזָּתָה; וַיַּרְא-שָׁם אִשָּׁה זוֹנָה, וַיָּבֹא אֵלֶיהָ", אך מדובר בסיפור אחר שאינו קשור לדלילה כלל.

  • גידוס  ביום ינואר 20, 2020 בשעה 7:07 am

    כל הכבוד להארות בדבר הפמיניסטית הזאת ,יוזמת מלכות בית דוד הנצחית

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

%d בלוגרים אהבו את זה: