ספר מלכים הסודי: המלכים ירבעם ורחבעם בספרות העברית

 

 

עוד רשימה בסדרה שלי על ההופעות של דמויות תנכיות שונות ביצירות ספרות תיאטרון קולנוע וטלוויזיה לאורך הדורות בשפה העברית וגם בשפות אחרות.ראו רשימה שלהן בקישורים בסוף.

 

והפעם סקירה על ההופעות המועטות מאוד בספרות ובתיאטרון של צמד מלכים מאוד לא סימפטיים.

למעשה הכי פחות סימפטיים בתנ"ך .

ירבעם ורחבעם 

האחד הוא האיש   שהוא ללא כל ספק המטומטם ביותר בתנ"ך כולו ,ללא כל מתחרים.  רחבעם בן שלמה בן דוד , האיש שבטימטומו הביא לחורבן  מלאכת החיים של סבו דוד ואביו שלמה והביא  לפילוג ממלכות ישראל ויהודה. 

והשני המלך השנוא ביותר על עורכי התנ"ך אפילו יותר מאחאב בן עומרי בעלה של איזבל  ,ירבעם בן נבט מפלג הממלכה המאוחדת.האיש שהקים בבית אל מקדש סביב פסל עגל זהב. 

פשע נורא בעיני מחברי ספר התנ"ך.

אם נרצה המלך הרשע ביותר בתנ"ך. 

אבל מה עדיף להיות רשע או מטומטם? 

 

 

המלך האידיוט רחבעם 

ירבעם בן נבט שליח שבטי ישראל מתעמת עם המלך הצעיר  והטיפש רחבעם  בן שלמה בשכם 

וַיֵּלֶךְ רְחַבְעָם, שְׁכֶם:  כִּי שְׁכֶם בָּא כָל-יִשְׂרָאֵל, לְהַמְלִיךְ אֹתוֹ.  ב וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט, וְהוּא עוֹדֶנּוּ בְמִצְרַיִם, אֲשֶׁר בָּרַח, מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה; וַיֵּשֶׁב יָרָבְעָם, בְּמִצְרָיִם.  ג וַיִּשְׁלְחוּ, וַיִּקְרְאוּ-לוֹ, ויבאו (וַיָּבֹא) יָרָבְעָם, וְכָל-קְהַל יִשְׂרָאֵל; וַיְדַבְּרוּ, אֶל-רְחַבְעָם לֵאמֹר.  ד אָבִיךָ, הִקְשָׁה אֶת-עֻלֵּנוּ; וְאַתָּה עַתָּה הָקֵל מֵעֲבֹדַת אָבִיךָ הַקָּשָׁה, וּמֵעֻלּוֹ הַכָּבֵד אֲשֶׁר-נָתַן עָלֵינוּ–וְנַעַבְדֶךָּ.  ה וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, לְכוּ-עֹד שְׁלֹשָׁה יָמִים–וְשׁוּבוּ אֵלָי; וַיֵּלְכוּ, הָעָם.  ו וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם, אֶת-הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר-הָיוּ עֹמְדִים אֶת-פְּנֵי שְׁלֹמֹה אָבִיו, בִּהְיֹתוֹ חַי, לֵאמֹר:  אֵיךְ אַתֶּם נוֹעָצִים, לְהָשִׁיב אֶת-הָעָם-הַזֶּה דָּבָר.  ז וידבר (וַיְדַבְּרוּ) אֵלָיו לֵאמֹר, אִם-הַיּוֹם תִּהְיֶה-עֶבֶד לָעָם הַזֶּה וַעֲבַדְתָּם, וַעֲנִיתָם, וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם דְּבָרִים טוֹבִים–וְהָיוּ לְךָ עֲבָדִים, כָּל-הַיָּמִים.  ח וַיַּעֲזֹב אֶת-עֲצַת הַזְּקֵנִים, אֲשֶׁר יְעָצֻהוּ; וַיִּוָּעַץ, אֶת-הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ, אֲשֶׁר הָעֹמְדִים, לְפָנָיו.  ט וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם, מָה אַתֶּם נוֹעָצִים, וְנָשִׁיב דָּבָר, אֶת-הָעָם הַזֶּה–אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלַי, לֵאמֹר, הָקֵל מִן-הָעֹל, אֲשֶׁר-נָתַן אָבִיךָ עָלֵינוּ.  י וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו, הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ לֵאמֹר, כֹּה-תֹאמַר לָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ לֵאמֹר אָבִיךָ הִכְבִּיד אֶת-עֻלֵּנוּ, וְאַתָּה הָקֵל מֵעָלֵינוּ:  כֹּה תְּדַבֵּר אֲלֵיהֶם, קָטָנִּי עָבָה מִמָּתְנֵי אָבִי.  יא וְעַתָּה, אָבִי הֶעְמִיס עֲלֵיכֶם עֹל כָּבֵד, וַאֲנִי, אוֹסִיף עַל-עֻלְּכֶם; אָבִי, יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים, וַאֲנִי, אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים.  יב וַיָּבוֹ יָרָבְעָם וְכָל-הָעָם אֶל-רְחַבְעָם, בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר, שׁוּבוּ אֵלַי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי.  יג וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ אֶת-הָעָם, קָשָׁה; וַיַּעֲזֹב אֶת-עֲצַת הַזְּקֵנִים, אֲשֶׁר יְעָצֻהוּ.  יד וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם, כַּעֲצַת הַיְלָדִים לֵאמֹר, אָבִי הִכְבִּיד אֶת-עֻלְּכֶם, וַאֲנִי אֹסִיף עַל-עֻלְּכֶם; אָבִי, יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים, וַאֲנִי, אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים. 

המלך רחבעם  מראה לשליחי השבטים  את אצבעו ומסביר שהיא עבה ממותן  אביו  שלמה . ציור קיר שצייר הנס הולביין הצעיר באולם המועצה של העיר באזל בשנות העשרים של המאה ה-16 מטרת התמונות על רחבעם הייתה להזכיר לאנשי המועצה את הצורך בשלטון טוב ויעיל ועל מנת שלא יגמרו כמו רחבעם.

 

 טו וְלֹא-שָׁמַע הַמֶּלֶךְ, אֶל-הָעָם:  כִּי-הָיְתָה סִבָּה, מֵעִם יְהוָה, לְמַעַן הָקִים אֶת-דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה בְּיַד אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי, אֶל-יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט. 

עוד ציור של התנהגותו המחוצפת של רחבעם כפי שהיא נראית מהחזית. צייר הנס הולביין הצעיר  Hans Holbein the Younger באולם המועצה של באזל להזכיר לחברי המועצה מה עלול להיות גורלם אם יתנהגו כמו רחבעם.

 טז וַיַּרְא כָּל-יִשְׂרָאֵל, כִּי לֹא-שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֲלֵהֶם, וַיָּשִׁבוּ הָעָם אֶת-הַמֶּלֶךְ דָּבָר לֵאמֹר מַה-לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא-נַחֲלָה בְּבֶן-יִשַׁי לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל, עַתָּה רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִד; וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל, לְאֹהָלָיו.  יז וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי יְהוּדָה–וַיִּמְלֹךְ עֲלֵיהֶם, רְחַבְעָם.  {פ}

זקני ישראל נוטשים את הפגישה עם המלך רחבעם 


יח וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם, אֶת-אֲדֹרָם אֲשֶׁר עַל-הַמַּס, וַיִּרְגְּמוּ כָל-יִשְׂרָאֵל בּוֹ אֶבֶן, וַיָּמֹת; וְהַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם, הִתְאַמֵּץ לַעֲלוֹת בַּמֶּרְכָּבָה, לָנוּס, יְרוּשָׁלִָם.  יט וַיִּפְשְׁעוּ יִשְׂרָאֵל בְּבֵית דָּוִד, עַד הַיּוֹם הַזֶּה.  {ס}  כ וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ כָּל-יִשְׂרָאֵל, כִּי-שָׁב יָרָבְעָם, וַיִּשְׁלְחוּ וַיִּקְרְאוּ אֹתוֹ אֶל-הָעֵדָה, וַיַּמְלִיכוּ אֹתוֹ עַל-כָּל-יִשְׂרָאֵל:  לֹא הָיָה אַחֲרֵי בֵית-דָּוִד, זוּלָתִי שֵׁבֶט-יְהוּדָה לְבַדּוֹ.  כא ויבאו (וַיָּבֹא) רְחַבְעָם, יְרוּשָׁלִַם, וַיַּקְהֵל אֶת-כָּל-בֵּית יְהוּדָה וְאֶת-שֵׁבֶט בִּנְיָמִן מֵאָה וּשְׁמֹנִים אֶלֶף בָּחוּר, עֹשֵׂה מִלְחָמָה–לְהִלָּחֵם, עִם-בֵּית יִשְׂרָאֵל, לְהָשִׁיב אֶת-הַמְּלוּכָה, לִרְחַבְעָם בֶּן-שְׁלֹמֹה.  {פ}


כב וַיְהִי דְּבַר הָאֱלֹהִים, אֶל-שְׁמַעְיָה אִישׁ-הָאֱלֹהִים לֵאמֹר.  כג אֱמֹר, אֶל-רְחַבְעָם בֶּן-שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יְהוּדָה, וְאֶל-כָּל-בֵּית יְהוּדָה, וּבִנְיָמִין; וְיֶתֶר הָעָם, לֵאמֹר.  כד כֹּה אָמַר יְהוָה לֹא-תַעֲלוּ וְלֹא-תִלָּחֲמוּן עִם-אֲחֵיכֶם בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, שׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ–כִּי מֵאִתִּי נִהְיָה, הַדָּבָר הַזֶּה; וַיִּשְׁמְעוּ אֶת-דְּבַר יְהוָה, וַיָּשֻׁבוּ לָלֶכֶת כִּדְבַר יְהוָה.  {ס}  כה וַיִּבֶן יָרָבְעָם אֶת-שְׁכֶם בְּהַר אֶפְרַיִם, וַיֵּשֶׁב בָּהּ; וַיֵּצֵא מִשָּׁם, וַיִּבֶן אֶת-פְּנוּאֵל.  כו וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם, בְּלִבּוֹ:  עַתָּה תָּשׁוּב הַמַּמְלָכָה, לְבֵית דָּוִד.  כז אִם-יַעֲלֶה הָעָם הַזֶּה, לַעֲשׂוֹת זְבָחִים בְּבֵית-יְהוָה בִּירוּשָׁלִַם, וְשָׁב לֵב הָעָם הַזֶּה אֶל-אֲדֹנֵיהֶם, אֶל-רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה; וַהֲרָגֻנִי, וְשָׁבוּ אֶל-רְחַבְעָם מֶלֶךְ-יְהוּדָה.  כח וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ–וַיַּעַשׂ, שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, רַב-לָכֶם מֵעֲלוֹת יְרוּשָׁלִַם–הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.  כט וַיָּשֶׂם אֶת-הָאֶחָד, בְּבֵית-אֵל; וְאֶת-הָאֶחָד, נָתַן בְּדָן.  ל וַיְהִי הַדָּבָר הַזֶּה, לְחַטָּאת; וַיֵּלְכוּ הָעָם לִפְנֵי הָאֶחָד, עַד-דָּן.  לא וַיַּעַשׂ, אֶת-בֵּית בָּמוֹת; וַיַּעַשׂ כֹּהֲנִים מִקְצוֹת הָעָם, אֲשֶׁר לֹא-הָיוּ מִבְּנֵי לֵוִי.  לב וַיַּעַשׂ יָרָבְעָם חָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַחֲמִשָּׁה-עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ כֶּחָג אֲשֶׁר בִּיהוּדָה, וַיַּעַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ–כֵּן עָשָׂה בְּבֵית-אֵל, לְזַבֵּחַ לָעֲגָלִים אֲשֶׁר-עָשָׂה; וְהֶעֱמִיד בְּבֵית אֵל, אֶת-כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה.  לג וַיַּעַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר-עָשָׂה בְּבֵית-אֵל, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי–בַּחֹדֶשׁ, אֲשֶׁר-בָּדָא מלבד (מִלִּבּוֹ); וַיַּעַשׂ חָג לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּעַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ לְהַקְטִיר.  {פ}

 

לזכותו של רחבעם אפשר להגיד שבשלב מסויים המלך האידיוט גם ידע לקבל ייעוץ טוב מהנביא  שמעיה:לא לתקוף את ממלכת ישראל של ירבעם. אם היה עושה זאת יש להניח שהיה מושמד, שהרי ממלכת יהודה הייתה קטנה וחלשה ממלכת ישראל החדשה שבה היה מספר אוכלוסין גדול בהרבה והייתה מפותחת הרבה  יותר, מיהודה המדברית.

ירבעם בן נבט המרדני והתקיף עושה רושם ברור של אדם חזק לעין ערוך מרחבעם המפונק והאידיוט. הוא היה מנצח בכל מלחמה בינהם. 

 

 

מתי בדיוק חיו ירבעם ורחבעם ?

פרופסור ישראל פינקלשטיין ההיסטוריון של ממלכת ישראל שכתב ספר על הנושא ב-2013  מעריך  בראיון עימי ש:

"לפי הכרונולוגיה המקראית היחסית (סדר המלכים וזמן שלטונו של כל אחד מהם), כשהיא מסונכרנת עם מקורות המזרח התיכון הקדום (למשל קרב קרקר), רחבעם וירבעם עלו לשלטון ב- 930-940 לפה"ס , תלוי אם יש קו-רגנציות. הרגשת הבטן שלי היא שהמספרים הפנים מקראיים די טובים (כמובן לא לדוד ושלמה שם המספרים טיפולוגיים). חידה: איך ידע עליהם מחבר ספר מלכים ללא כתיבה רצופה במשך השנים. תשובתי: כתיבת במלכים החלה בישראל במחצית הראשונה של המאה ה- 8, בערך בימי ירבעם בן יואש  כלומר לא כה רחוק מן ההתחלה, והיא נועדה לקדם אג'נדות צפוניות 

עוד חידה: הרי אם מתבוננים בראשית ישראל ויהודה מן הפרספקטיבה של המשך הארוך, הרי שנמשכת חלוקת ההר המרכזי בין שני מרכזי שלטון: ירושלים ואזור שכם. ובכל זאת, מדוע יקומו להן שושלות חדשות בשני המקומות פחות או יותר בעת ובעונה אחת? כאן נכנס ידידנו ששונק I (שישק). אני סבור שרחבעם וירבעם בצורה זו או אחרת קשורים במסע המצרי. אפשר שעלייתם הם תולדה של המסע – הסדרים חדשים שערך שושנק  בא"י. אבל לך תוכיח…

אלי: מתי בדיוק התקיים מסע שישק שהוא הבסיס לכל כרונולוגיה של המלוכה בישראל וביהודה ?

פינקלשטיין: ברור שמסע  פרעה  שישק אירע במאה ה- 10 לפסה"נ. אבל מתי בדיוק במהלכה של אותה מאה קשה לקבוע. ראשית, הידע אודות שנות המלוכה של המלכים מן השושלות 21 ועד 27 או 26 במצרים בעייתי. לכן הוצעו לידידנו שישק תאריכים "גבוהים" ו"נמוכים". שנית, לא ממש ברור אם המסע אירע בראשית ימיו או מאוחר יותר. ולבסוף, לא ברור אם הוא ערך רק מסע אחד, או שהיו יותר. לכן הייתי אומר שכמעט כל שנה במרחב הזמן שבין אמצע המאה ה- 10 (ואפילו מעט מוקדם יותר) ועד שנות העשרים שלה אפשרי.

לדעת פינקלשטיין לא ברור בכלל שהיו קשרים  מיוחדים כלשהם בין ירבעם ורחבעם מלבד זה ששתי הממלכות גבלו זו בזו.הוא חושב שממלכות ישראל ויהודה היו ממלכות נפרדות לחלוטין וספק רב מאוד אם היו מאוחדות אי פעם כך שחלק גדול מהסיפור בתנ"ך על ירבעם ורחבעם  הוא מומצא. 

ירבעם ורחבעם בעיני היוצרים לאורך הדורות

יצירות הספרות  וגם האמנות על ירבעם ורחבעם ופרעה שישק הן מועטות מאוד .אפשר לספור אותן על פחות מאצבעות שתי ידיים.

ברור שרחבעם נכדו של דוד שהביא לחלוקת הממלכה המאוחדת ויריבו הגדול ירבעם שמרד בשלמה ולבסוף הביא לחלוקת הממלכה ולהקמת ממלכת ישראל ,הציתו את הדמיון הספרותי והתרבותי הרבה פחות מהסבא דוד  והאבא של רחבעם,שלמה שיצרו ממלכה מאוחדת ושלטו בה בגאון ובהצלחה.

רחבעם נראה תמיד כסמל הטימטום המלכותי. האיש שבמו פיו הביא לחלוקת ארצו. אדם כזה לא עורר יוצרים לעסוק בו.

ירבעם לא נראה טוב יותר.יש להניח שהעובדה שירבעם יצר לפי ספר מלכים את פולחן העגלים בישראל ונחשב לאחד המלכים החוטאים והמחטיאים ביותר גרמה לחוסר התלהבות מדמותו  בספרות העברית החדשה למרות שנאבק ברודנות של שלמה.אבל מבחינת ספר מלכים הפך לרודן בפי עצמו.

בתקופת ההשכלה למשל לא חוברה שום יצירה על ירבעם ורחבעם אם כי חוברו כמובן רבות על דוד ועל אליהו והמלך אחאב. 

מבין היצירות המועטות בעברית על ירבעם ורחבעם הרוב המוחלט עוסקות בירבעם בימי שלמה המלך ומגיעות לשיאם ולסיומם במאבק בין ירבעם ורחבעם בשכם שהביא לחלוקת הממלכה ולעלייתו של ירבעם לשלטון כמלך ישראל הראשון.

אבל כמעט כולן נעצרות בזה ואינן ממשיכות למלכותו של ירבעם ולמלכות רחבעם.

עם יוצאי הדופן של הסיפור של יצחק שנהר "זמרת הארץ "( 1947 )  היצירה היחידה שמתארת את מסע פרעה שישק לארץ ישראל אירוע בעל חשיבות היסטורית מונומנטלית.

ותוכלו לקרוא אותו בבלוג זה כאן.

וגם סיפור של שלום אש "הנביא מיהודה"העוסק במפגש של  המלך ירבעם עם נביא אמת מיהודה ותוצאותיו הטראגיות.אבל הסיפור הזה בכלל תורגם מיידיש.

ירבעם והנביא מיהודה 

גם  סופרים סימפטיים לירבעם כמו ניסים אלוני   משה ישי ויוכי בראנדס העדיפו לא לתאר את ימי מלכותו כאשר יצר בישראל את פולחן העגלים לאל  ובכך השחית את האמונה המונותאיסטית של הממלכה. לפחות לגירסת ספר מלכים.

jeroboam's idolatry, 1 Kings 12: 25-33, illustration from a Bible card published 1904 by the Providence Lithograph Company

חוץ מאלו המשורר זלמן שניאור במחזור הפואמות שלו "לוחות גנוזים " הכניס פואמה מיוחדת העוסקת בפולחן בבית אל בימי ירבעם בשם "סוכות -בנות".

והנה קטע מפואמה זאת :

אכזר מכל המלך 

היצירה בולטת מכל על ירבעם היא המחזה הקלאסי של ניסים אלוני "אכזר מכל המלך ". שהוצג כמה פעמים על במותינו וזהו אחד המחזות התנכיים הגדולים של הספרות  העברית והבמה העברית.

 

"אכזר מכל המלך "הוצג לראשונה בתיאטרון "הבימה " בבימויו של שרגא פרידמן ב-1953.הצגת בכורה הייתה ב-19 בדצמבר 1953; מספר הצגות: 57.

הוא הוצג עוד כמה פעמים.

בתיאטרון חיפה ב-1975

בפסטיבל עכו ב-1989

ושוב בתיאטרון הבימה ב-1997 ב-41 הצגות.

ב-1960 המחזה הועלה בפולין בפולנית. תחת השם Ponad wszystko, najokrutniejszy jest król), בטֶיאַטְר לוּדוֹבִי (Teatr Ludowy)(אנ') שברובע נובה הוטה (אנ') של העיר קרקוב – תיאטרון האוונגרד המוביל של העיר – בתרגומה של אנה דרֶסנֶר ובבימויה של מנהלת התיאטרון קריסטינה סקוּשַנקה Krystyna Skuszanka)]זאת הייתה ההצגה הראשונה של מחזה ישראלי בתיאטרון בשפה הפולנית.

העלילה מתרחשת בימים שלאחר מות המלך שלמה בן דוד. הגיבור של המחזה הוא ירבעם בן נבט זה התנ"ך והמסורת מוקיעים אותו כמי שחטא והחטיא את ישראל. אולם ירבעם של ניסים אלוני הוא דמות חיובית ,מדינאי שוחר שלום וקידמה חברתית. הוא איש העם העומד בראש המרד נגד המלך רחבעם ששואף להמשיך  במדיניות הדיכוי החברתי של המלך שלמה.

ירבעם ששהה במשך  שנים במרכז העולם תרבותית ומדינית  במצרים אצל פרעה שישק הוא איש הבקיא בהלכות העולם הגדול ומטרתו העיקרית היא להרחיב את אופקיהם של בני עמו.הוא יוצא כנגד לאומיות צרה  ולאומנות צרת אופקים ,נגד פנטיות דתית נגד מלחמה ושפיכות דמים שללא צורך.הוא מבקש מחר של שלום עם השכנים שמסביב ואותו מבטאת המקהלה במחזה הקוראת למלך רחבעם "תן שלום…תן לחם ..תן שמחה המלך!"

המחזה אכן עורר זעם אחד המבקרים ציין כי "ממלכת ישראל בלי זוהר מלכות זרה לרוחנו הלאומית ". עיתון דתי מחה נגד "חילול הקודש במחזה"

הוא נכתב בסגנון שהיה לו צלצול מקראי אך היה מודרני לחלוטין.והפגין את כשרונו הבולט של המחבר הצעיר להבעה לירית .אין ספק שהוא עלה על כל מחזה מקורי אחר שהוצג בישראל בשנות החמישים והקנה לניסים אלוני מיידית את המעמד "מחזאי המבטיח ביותר  של התיאטרון העברי".

האזינו לקטע מהגירסה המקורית של ההצגה מ-1953

 .

קריקטורה של הדמויות התנכיות ב"אכזר מכל המלך" 

ירבעם ורחבעם ב"אכזר מכל המלך " הגירסה הפולנית מ-1960

 

 

 

 

צפו בגירסת סטודיו ניסן נתיב של המחזה הקלאסי על ירבעם וירחבעם

]בבימוי כלנית שרון 

היצירה החשובה השנייה על ירבעם ורחבעם היא "הסיפור של יצחק  שנהר "זמרת הארץ (1947) וזהו אחד הסיפורים התנכיים המודרניים המשובחים של ספרותנו.

ואותו אפשר למצוא בבלוג זה כחלק מפרוייקט פירסום סיפורים תנכיים והיסטורים עבריים  ישנים וקלאסיים. 

 

 

נספח אכזר מכל המלך: רשימת היצירות על ירבעם ורחבעם בספרות והתרבות העברית :

בספר דברי הימים ספר מהתקופה הפרסית ההלינסטית או לפי המחקרים החדשים ביותר מהתקופה החשמונאית מצוינים שני ספרים שעסקו בפירוט בימי ירבעם ורחבעם .

וְדִבְרֵי רְחַבְעָם, הָרִאשֹׁנִים וְהָאַחֲרוֹנִים–הֲלֹא-הֵם כְּתוּבִים בְּדִבְרֵי שְׁמַעְיָה הַנָּבִיא וְעִדּוֹ הַחֹזֶה, לְהִתְיַחֵשׂ; וּמִלְחֲמוֹת רְחַבְעָם וְיָרָבְעָם, כָּל-הַיָּמִים."(דברי הימים ב' יב' 15).

על פי הכתוב כאן  החוזה עדו  כתב את דברי ימי שלמה המלך ובנו רחבעם ונכדו אביה (או אבים ) מלכי ממלכת יהודה הראשונים ואת דברי ימי ירבעם בן נבט מלך ממלכת ישראל הראשון שמרד ברחבעם בן שלמה ,וכנראה תיעד ואת המלחמות בינו ובין המלכים רחבעם ואביה בשלושה ספרים ששמותיהם היו :
1. חזות יעדי ( קרי "יעדו" ) החוזה על ירבעם בן נבט " שלפי המסופר עסק גם בדברי שלמה הראשונים והאחרונים ( דברי הימים ב' פרק ט' פס' כט)
. 2 "דברי שמעיה הנביא ועדו החוזה "להתיחש ומלחמות רחבעם וירבעם כל הימים " ( דברי הימים ב' פרק יב' פסוק יט) אולי המדובר כאן בשני ספרים נפרדים של שני כותבים שונים .וספרו של עדו נקרא "דברי עדו החוזה". אבל יש החושבים שדברי עידו ושמעיה היו ספר אחד ולא ספרים נפרדים.

יש להניח שהמדובר בספרים מאוחרים ביותר מהתקופה הפרסית או ההלניסטית.

על הביוגרפיות המאוחרות האלו שכנראה היו בדיוניות ראו במאמר של חיים מזר ושלי כאן :

הביוגרפיות האבודות של התנ"ך

על עידו החוזה שלו יוחס אחד מספרים אלו שאולי נקרא "מדרש הנביא עדו ראו כאן.

כדאי לציין כאן שיש הבדלים משמעותיים בין המקור העברי בתנ"ך של ספר מלכים בתיאורו את מרד ירבעם ובין תרגום  השבעים לתנ"ך ליוונית שמביא שתי גירסאות שונות לסיפור ירבעם אחת מהן שונה מהגירסה בעברית.ולפיה ירבעם לא השתתף במפגש זקני ישראל עם רחבעם .אלא פתח במרד לאחריו.

אני מציע שהגירסה השונה הזאת של  תרגום השבעים התבססה ישירות על ספר מאלה שצויינו למעלה או ספר מקביל להם   מהתקופה ההלניסטית על חיי ירבעם ורחבעם שהיגיע לידי  המתרגמים והם החליטו לשלב את המסופר בו בתרגום שלהם לספר מלכים.

לאחר מכן פורסם מעט מאוד על ירבעם ורחבעם.

במדרשים עוסקים בירבעם כסמל למלך רשע.

בתקופת ההשכלה למשל לא עסקו בהם כלל .

רק בראשית המאה העשרים חזרו אליהם. 

 א.י. בוך אשמדאי : או: פשע ירבעם בן נבט במלך שלמה, בשנים עשר מחזות... /–    ניו יארק : דפוס ראזענבערג, 1911.

שלום  אש"הנביא  מיהודה ( תרגום מיידיש ) 

הנביא מיהודה – תרגם י.ד מולדת ו' תרע"ד 1914 

סיפור על ימי ירבעם בן נבט ונביא הנאבק בו.

תוכלו לקרוא את "הנביא מיהודה"  בבלוג זה כאן במסגרת "פרויקט הסיפור התנכי".

מיכה יוסף בן גוריון ברדיצ'בסקי התעניין מאוד בדמות של ירבעם בן נבט "גיבור החיל"  כאבי אבות כל הכופרים  והמורדים בתנ"ך 

הוא כתב עליו כמה סיפורים קצרצרים.

"אחרי ימי שלמה"   :"קרעים" 

"המרד "

"בית אל

"צדיק ורשע"

שלושה סיפורים  אגדיים קצרים על ירבעם בן נבט שהם פי יצירתו של בן גוריון שדווקא העריך מאוד את ירבעם בן נבט.

בספר "צפונות ואגדות "חלק א-מיני קדם"  ליפסיה : א. י. שטיבל, תרפ"ד-1924

: הַמֶּרֶד

ויאהב המלך שלמה את בת-פרעה ויבנה לה בית מיוחד. ותרב משאת בת-מלך זו מכל המשאות ותקצר על-ידי זה גם עבודת בית-אלהים.

מפתחות הבית היו מונחים תמיד תחת מראשותי המלך, והיה קם בבוקר ומוסרם בעצמו לכוהנים והלויים; והם היו פותחים את הבית והולכים ומקריבים את התמיד של שחרית. ויהי לעת זקנתו, עשו בחדרו כמין פרוכת של זהב, ובה נקבעו כוכבים ומזלות. והיו מאירים כבליל; והיה כאשר השכים בבוקר, חשב כי עוד לא בא היום. כה נתאחר קרבן האל יום יום. וירגנו הכוהנים והלויים באהליהם.

ואז גר בירושלים איש מהר אפרים, ושמו ירבעם בן נבט; והוא גיבור-חיל ופקיד על כל בית-יוסף. וירא כי לב העם אינו נוטה עוד אחרי מלכו, ויתאזר עוז, ויקבוץ אלף איש מבני שבטו וידפוק על דלת בית-המלך, כי ישן, ולא יכלו על ידו לבוא בית-אלהים, ויקרא: עורה, למה תישן ותשבית עבודת בית-אלהינו? ויחר אף שלמה עליו, ויאמר להוריד דמו שאולה, ויברח מפניו ויתחבא מחמת המלך. ונביא יושב בירושלים בעת ההיא, ושמו אחיה השילוני, וידו תיכּון את ירבעם. ויהי כי מת שלמה ויאָסף אל אבותיו, ובנו, אשר ישב על כסאו, לא אבה לשמוע לעצת הזקנים ולהיטיב דרכו, ונקרעו שבטי ישראל מעל יהודה וימליכו עליהם את ירבעם גיבור-החיל, שהיה לשלמה לשטן. ויבּדל אפרים מעל יהודה עד היום הזה!

ג: בֵּית-אֵל

וישׂר יעקב אל מלאך ויוכל, בכה ויתחנן לו, בית-אל ימצאנו ושם ידבר עמנו, וה' אלהי הצבאות ה' זכרו.

ויהי בבוא מלכות רוב השבטים לירבעם בן נבט, ודבר אלהים היה אל שמעיה החוזה, לדבר אל בית רחבעם בן שלמה ואל בית יהודה ובנימין, כי לא יעלו ולא ילחמו עם אחיהם בני-ישראל, כי מאתו נהיה הדבר, אמר ירבעם בלבו: הנה תשוב הממלכה לבית-דויד, אם יעלה העם הזה כלפנים לעשות זבחים בבית ה' בירושלים ויביא שמה את מעשרותיו ואת מתנותיו. ויוָעץ ויאמר לחַדש את כבוד בית-אל, ויצב שם במה ואלהים והושיב כוהנים אשר לא מבני לוי. וינהה העם אל בית-אל, להביא שם עולות ושלמים על המזבח; וירבעם גם עשה חג לבני-ישראל בבית-אל בחמישה-עשר יום בחודש השמיני, ויעל בעצמו על המזבח להקטיר. הוא מלך והוא כוהן.

תפשו אלהי ירושלים בבגדו ואמר לו: חזור בך מעבודת העגל, דמות חיה אחת מכסאי, ובו תמר את כבודי? חזור בך, וברית-אחדות בין מלכות יהודה וישראל תקום, ואני ואתה ובן-ישי נטייל יחד בגן-עדן. שאל ירבעם את האלהים: ומי ילך בראש? אני או בן-ישי? אמר אלהים: לבן-ישי הבכורה! השיב ירבעם ואמר: אם אתה רוצה בבכורתו, לא אוכל לשמוע בקולך, כי הן לי ולארצי משפט הבכורה. ולא ענה אותו אלהים דבר ולא הוסיף לדבּר עמו; וגם ירבעם לא שב מדרכו.

ד: צַדִּיק וְרָשָׁע

ירבעם היה איש כביר-הרוח, גדול גם בתורת-הסופרים ובחקר-עולם. “בתורתו לא היה שום דופי”; וכשהלכו הוא ואחיה רבו לשדה, “חידשו דברים, שלא שמעה אוזן מעולם”, ב“מעשה מרכבה” ודברי שדי.

קיטרגו מלאכי-השרת לפני אלהים, באו ואמרו לפניו: ריבון העולמים! אדם שהוא עתיד להעמיד שני עגלים, את האחד בדן ואת האחד בבית-אל, ויזנו בני-ישראל אחריהם להקטיר ולזבוח לפניהם, תחת להקטיר על מזבחך בו בחרת, לו אתה מגלה ספר יצירת עולמך ותראהו חוקי נצח? – השיב אלהים ואמר להם: האם רשע הוא עכשיו או צדיק, והאם מצאתם בכל בית-ישראל מדן ועד באר-שבע חכם-לב ונבון-רוח כמוהו? אמרו לו המלאכים: היום בודאי צדיק הוא, ומי יתן והיה לב שאר עבדיך כלבבו. קם אלהים מכסאו ויאמר להם: דעו לכם יושבי-מעלה, איני דן שום בריה בעולמי אלא לפי שעתה. וילכו המלאכים אחד אחד ויאמרו: יום ליום לא יביע אומר.

אחרים יאמרו, להיפך היה הדבר: ריחו של ירבעם היה עולה לפני אלהים וביקש לסלקו מן העולם ולקחתו אליו בעודנו נער. ניגשו מלאכי-עליון ואמרו לפניו: דיין האמת! אם עכשיו הוא צדיק ומצאת את לבבו נאמן לפניך, כשיגדל ויוסף חכמה ודעת, איך יעבדך אז? אמר להם שדי: לא כאשר תאמרו יהיה עמו. גלוי וידוע לפני, שכאשר אושיבו על כסא המלכות ונתתי בידו עשרת שבטי, יסיר את לבם מאחרי. השיבו המלאכים ואמרו: אדון עליונים ותחתונים, דבר שלפניך גלוי, לנו ולכל באי-עולם מי גלוי? ואם תעשה את הדבר הזה, לקחתו היום ממשפחתו ומבית-אביו, ויאמרו בני-האדם, כי אתה תמית צדיק ואין שכר לאדם למעללו. השיב להם אדונם ומלכם: מאחר שרצונכם שלא ימות, אני מניחו.

ויחי ירבעם וימלוך ויעמד את עגלי-הזהב לעשותם לאלהים, ויחטיא את העם במעלליו; והנה ה“שפע” שבא ממנו בנעוריו, נהפך ל“זוהמה”. ויאמר ה' למלאכיו: האם לא טוב היה, לוּ מת נער בטהרת נפשו, ומטטרון היה לומד עמו. מיד הצדיקו את מחשבת הבורא וקראו ואמרו: צדיק אתה ה'!

 

 משה בו אליעזר.   ירבעם ורחבעם     סדרת מלכי ישראל ,ספריית "דורות " מ"ב     יזרעאל תרצ"ט 1939.

סיפור לילדים על הנער יריב הוא ירבעם מימי ילדותו   דרך חייו בירושלים של שלמה ובריחתו למצרים של הפרעה עד הגיעו  לשיא גדולתו  כאשר הממלכה מתפלגת ואז הוא מקולל בידי אחיה השילוני שבתחילה תמך בו.

 

'יצחק .שנברג (שנהר),  "זמרת הארץ " סיפורקלאסי  על ירבעם ורחבעם ומסעו של פרעה שישק  לממלכות ישראל ויהודה הצעירות.

בתוך "מאז ומקדם "  הוצאת שוקן ,תש"ז

קראו אותו כאן.

,ניסים  אלוני אכזר מכל המלך 

 קטע פורסם לראשונה ב"משא"המוסף הספרותי של העיתון "למרחב"  גליון 63 תשי"ד 17.12.1953

ובמלואו בגליון  3 של כתב העת "מסך:ספריית תיאטרון ואמנות " תשט"ו 1955

הופיע כספר בהוצאת משכל ,1997.

.מחזה מהמעולים של התיאטרון העברי על המאבק בין ירבעם ורחבעם , עלה על הבמה לראשונה ב-1953 ומאז פעמיים נוספות

 

יריב שפירא  אדום ויהודה : ספור היסטורי. —    תל-אביב : א' זלקוביץ, [תש"ך].1960

סיפור על היחסים בין  יהודה ואדום בימי  דוד ושלמה דרך סיפור חייו של עבד  באדום  עד לפירוק הממלכה לשתי ממלכות נפרדות כאשר אדום משתחררת. את הסיפור כתב ארכיאולוג מקצועי.

משה  ישי המורד מהר אפרים :ירבעם בן נבט  אלישר , 1987.

על עלייתו של ירבעם לשלטון.

בסיום כותב  המחבר משה ישי דיפלומאט ידוע ביובש:"

"בדפים אלה עקבנו אחרי ירבעם בן יבט הצעיר ,התוסס ,המורד ,הנלחם על זכויות העם נגד הדיכוי מצד בית המלוכה ועד היבחרו למלך על עשרת השבטים.

את תיאור מעשיו כמלך נשאיר למושכים בעט אחרים."

מ.י

הוא כמו עמיתיו ניסים אלוני ויוכי ברנדס לא רצה לעסוק בהם. אם כי יש בספרו תיאור מעניין של פרעה שישק הלובי המוצג כאיש צבא מקצועי שבחצרו שוהה ירבעם במשך שנים. 

 

יוכי ברנדס  מלכים ג' –    אור-יהודה : כנרת, זמורה-ביתן, [תשס"ח] 2008.

תורגם גם לאנגלית ולצ'כית

בספר זה מנסה ברנדס לטהר את ירבעם שהסיפור מוצג מנקודת מבטו והוא מוצג כנצר של שושלת שאול. רוב הסיפור הוא חזרה לימי שאול דוד ושלמה. וסיפור מלכות ירבעם מופיע רק בעמודים האחרונים ממש. היא מספרת באחרית הדבר לספר שהחלה להתעניין בסיפורובמסדרת לימוטדיע הלתואר שני כששמעה ממורה פרופסור יאיר זקוביץ' שאמר "ירבעם בן נבאט היה "משה רבנו" של ממלכת ישראל .האדם הכי שנוא בתנ"ך היהודאי שלנו ,היה הכי נערץ בתנ"ך הישראלי". 

היא כותבת ששתים עשרה שנים נוספות חלפו בטרם עלה בדעתה הרעיון להפוך את חרבעם השנוא לגיבור ספרה .זאטת לאחר שכתבה מאמר לאנתולוגיה של סיפורי אהבה  בעריכתצ חוקרת הספרות שי צור על מיכל בת שאול .התגובות הנסערות שהיגיעו אליה בעקבות מאמר זה לימדו אותה שרוב האנשים אינם מודעים להשמדת בית שאול על ידי ביצת דוד ואז גמלה בליבה ההחלטה לכתוב רומן היסטורי שיתאר את האירועים שקדמו לפילוג הממלכה המאוחדת לשתי ממלכות ישראל ויהודה. "מלכים ג' נבנה איפה סביב שלוש צלעות : הצלע הראשונה סביב ממלכת הישראל האבודה של שאול הצלע השנייה היא של ירבעם בן נבט והצלע השלישית היא של מיכל בת שאול. "

אבל גם יוכי ברנגדס נמנעת כמו מרבית קודמיה לחלוטין לעסוק במלכותו של ירבעם ובממלכת ישראל שכונן. 

המהדורה הצ'כית של הספר מ-2012 

 

צפו בהצגה :

אכזר מכל המלך

 

מאמרים אחרים בסדרה כוללים את :

יעקב אבינו כוכב קולנוע 

תמר אשת ער 

משה רבנו כוכב קולנוע

רות המואביה כוכבת קולנוע 

הנביא ירמיהו בטלווזייה 

אסתר המלכה כוכבת קולנוע וגם מרדכי היהודי והמלך אחשוורוש והמן הרשע

המלך אחשוורוש כוכב קולנוע 

יהודה המכבי כוכב קולנוע

 

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

טרקבאקים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.

%d בלוגרים אהבו את זה: