ארכיון מחבר: מספר 666

בלש תרבות וחוקר של תנ"ך, תרבות וספרות פופולארית

כוכב השבת -כוכב הלכת שבתאי בשפה העברית ובספרות המדע הבדיוני

תוצאת תמונה עבור ‪saturn planet magazine cover‬‏

 

חמישים ואחת  שנה מלאו להקרנת הסרט  "2001 אודיסאה בחלל" אולי גדול סרטי המדע הבדיוני של כל הזמנים .

בסרט זה חללית שיוצאת למערכת כוכב הלכת צדק נתקלת במונוליט חייזרי והאסטרונאוט שעליה יוצא למסע מדהים לקצוות היקום.

בכל אופן בספר שנכתב ופורסם כמעט  במקביל לסרט של ארתור קלרק המסע הוא לא לצדק אלא למערכת שבתאי ושם על הירח של שבתאי  גי'פטוס מתבצעת גם תגלית מדהימה נוספת של "שער כוכבים ".

רק לאחרונה החללית "קאסיני "  שנשלחה על ידי נאס"א וסוכנות החלל האירופית לחקור את כוכב הלכת שבתאי וירחיו. שיגור החללית נעשה ב-15 באוקטובר 1997 מכף קנברל, פלורידה.שבמשך שנים העבירה לכדור הארץ חומרים מדהימים על כוכב הלכת השישי המשמש שבתאי ועל ירחיו כמו טיטאן התרסקה  ב-15 בספטמבר 2017 על פני  כוכב  שבתאי לאחר שנים של פעילות נאמנה.

והנה סקירה על שבתאי כפי שהוא מופיע בספרות העברית ובספרות המדע הבדיוני וגם בקומיקס.בהמשך לסקירות נוספות מסוג זה על כוכבי הלכת "כוכב חמה" הוא מרקורי כוכב הלכת הקרוב ביותר לשמש .

צדק -יופיטר כוכב הלכת הגדול ביותר במערכת השמש

וכוכב הלכת הננסי המרוחק פלוטו וירחו הגדול כארון.

בהמשך יהיו סקירות נוספות על מאדים ועל נוגה.

שבתאי כוכבו של העם היהודי 

תוצאת תמונה עבור ‪saturn planet magazine cover‬‏

שבתאי היה מוכר לבבלים מזה אלפי שנים מאחר שהיה כוכב לכת בהיר וזוהר  במיוחד למרות מרחקו העצום מכדור  הארץ.בגלל זוהרו הגדול במיווחד ידעו הבבלים כבר בתקופות קדומות  שזהו כוכב לכת אם כי רחוק במיוחד מהשמש ושאין לזהות אותו עם כוכבי שבת זוהרים שהם היכירו  כמו סיריוס וקנופוס.

ידוע שבימי התנ"ך עם ישראל עבד את כוכב הלכת שבתאי.

בתקופת התנ"ך  כוכב הלכת שכיום נקרא "שבתאי "היו לו שני שמות שונים לפחות וכנראה יותר מכך.

כוכבי-הלכת צדק ושבתאי נזכרים במקרא בשמותיהם האשוריים-בבליים , ובדרך כלל, בהקשר של  עבודה זרה ושל פולחן הכוכבים. למשל, בישעיהו: "ואתם עוזבי ה', השכחים את הר  קודשי, העורכים לגד שולחן, והממלאים למני ממסך" (סה, יא). גד הנזכר כאן, הוא,לדעת אחדים ( אך לא לדעתי )  כוכב-הלכת צדק, אל ההצלחה של עמי כנען. "מני" הוא, כנראה, אל הגורל, המזוהה עם אחד מכוכבי-הלכת, ולכבודו היו שותים יין (ממסך).

לדעתי שמו של כוכב הלכת הגדול ביותר צדק-יופיטר היה בממלכת יהודה "יהווה" כשם האל הראשי של הממלכה כפי שהיה מקובל בכל מקום. אבל עורכי התנ"ך הקפידו למחוק כל איזכור לכך.

מלבד כוכב נוגה ששמו בתנ"ך הוא "הילל בן שחר" ,שבתאי הוא כוכב הלכת היחיד ששמו ניתן בתנ"ך.למעשה ניתנים שני שמות שונים שלו  (!) מה שמראה על חשיבותו.

שמו של שבתאי בתנ"ך הוא   כיוון – בספר עמוס כתוב: "וּנְשָׂאתֶם, אֵת סִכּוּת מַלְכְּכֶם, וְאֵת, כִּיּוּן צַלְמֵיכֶם–כּוֹכַב, אֱלֹהֵיכֶם, אֲשֶׁר עֲשִׂיתֶם, לָכֶם." (ה, כו).

הוא מוצג ככוכב שבני ישראל הקדמונים עבדו אותו בעת נדודיהם במדבר.ןמן הסתם יש להניח גם בהווה של הנביא.

איך בעצם אנו יודעים ש"כיוון " הוא שבתאי ? את זה אי אפשר לדעת מעמוס עצמו או מכל מקום אחר בתנ"ך. את זה אנו יודעים משום שיש מילה דומה לאותו כוכב לכת ברשומות הבבליות של טבלאות סורפו שנאספו מאות שנים לפני עמוס באכד ושכללו השבעות קדומות שונות לאלים שונים  ושם מוזכר  "כיונו " Kayawanu שמשמעותו "האל של כוכב הלכת השישי מהשמש "ששמו הנפוץ יותר באכדית  היה נינורטה . אך היה לו שם נוסף :Sak-kut או "סכות מלך " בשמו המלא ונקרא גם "אדר מלך". כנראה, גם "סכות" הוא כוכב-לכת,וזהו פשוט  שם אחר לשבתאי.אז היו לכוכב  לכת זה שני שמות שונים מה שמראה על חשיבותו באותה התקופה.

( ראו על כך ביתר פירוט כאן )

תוצאת תמונה עבור ‪saturn planet ninurta‬‏

נינורטא האל של כוכב שבתאי בבבל.

שמות נוספים  לכוכב הלכת השביעי היו  כאמור  נינורטא השם הבבלי כרונוס  השם היווני או ברהמה השם ההודי  וסאטורן השם הרומאי הלטיני  שבו משתמשים עד היום  . נראה  שכוכב הלכת השני בגודלו במערכת השמש נחשב  תמיד בעיני הקדמונים  לאל הקודם לפני שיופיטר זאוס או כל אל ראשי אחר  השתלט על  האלים ועל היקום . מי ששלט בעבר.

איך נקרא שבתי בכנען בימי קדם ?

לפי  הסופר הנוצרי אוזביוס מהמאה ה4 לספירה  שהסתמך על מקורות פיניקיים קדומים יותר שמו  של שבתאי היה "אל " או "כוכב אל "  על שם האל השליט המקורי בפנתיאון האלים הכנעני.

נראה שהפיניקים  ועימם הכנענים ( ואולי גם העברים ) זיהו את סאטורן עם "אל" האל הראשי ששלט לפני שבעל השתלט על פנתיאון האלים ,כתוצאה של שינוי דתי כלשהו שהיום כבר לא נדע את סיבותיו  וכוכב שאנו קוראים לו כיום צדק נקרא על שמו ( וכנראה גם על שם האל העליון של יהודה "יהוה".

האם בתקופה קדומה יותר  כוכב הלכת הגדול במערכת השמש ,זה שאנו קוראים לו כיום "צדק " נקרא על שם אל כשזה היה האל הראשי ללא עוררין ואחר כך חל שינוי ו"אל" קיבל כפרס ניחומים את הכוכב שאנו מכירים אותו כיום כ"שבתאי ? ייתכן מאוד.

יש להניח שכמו בכל מקום שמו של אל זה היה בתקופה קדומה עוד יותר שמו של כוכב הלכת צדק ולאחר ש"סולק"  מתפקידו במיתולוגיה השלטת  כראש האלים ( מסיבות אנושיות לחלוטין של קונפליקטים בין מסדרי כהנים שונים וכו')  ניתן לו כמקובל מזה דורות   שמו של "שבתאי" כוכב הלכת הגדול השני  כסוג של פרס ניחומים לו ולכוהניו ולמעריציו.  .

כנראה בגלל  שמו הכנעני העברי  של שבתאי "אל " כוכב לכת זה הפך להיות מזוהה בעיני היוונים והרומאים  אופן מיוחד עם היהודים . ההיסטוריון הרומאי טקיטוס שטען שהיהודים עובדים את שבתאי .

זה נשמע מוזר אבל לא בהכרך שגוי.יש להניח שהוא התבסס על דברים ששמע שהיו מקובלים בקבוצות יהודיות גם  אם לא בהכרח היגיעו אלינו במשנה ובתלמוד.

שבתאי הלא הוא סטורן בלועזית נקרא על שם יום השבת והמספר שבע שעם השמש והירח נחשב לכוכב השביעי  בשמיים. המילה "שבתאי " לקוחה אולי מהמילה  "שבת". ככוכב השבת  שנראה לאסטרונומים  איטי יותר משאר כוכבי הלכת ולכן "שובת " רוב הזמן.

ואולי זה  היה להפך ויום השבת נקרא על שם "שבתאי " ?

לא מן הנמנע.

השם של כוכב הלכת  כ"שבתאי " מופיע לראשונה בבראשית רבה שנכתבה כנראה במאה החמישית לספירה  אבל הוא קדום יותר. יש שמיחסים את השם כמו "צדק" ושמות עבריים של כוכבי לכת אחרים לשמואל אמורא מהמאה השלישית לספירה שנודע כמי שהתעניין מאוד באסטרונומיה ואסטרולוגיה.

בספרות העברית כוכב הלכת מוזכר לראשונה בידי המשורר  שלמה אבן גבירול בפואמה הקוסמית שלו "כתר מלכות ":

מִי יַגִּיעַ לְרוֹמֲמוּתְךָ, בּהַקִּיפְךָ עַל גַּלְגַּל שַׁבְּתַי גַּלְגַּל שְׁמִינִי בִּמְסִבָּתוֹ? / וְהוּא סוֹבֵל שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַזָּלוֹת עַל קַו חֵשֶׁב אֲפֻדָּתוֹ / וְכָל­‑כּוֹכְבֵי שַׁחַק הָעֶלְיוֹנִים יְצוּקִים בִיצוּקָתוֹ / וְכָל­‑כּוֹכָב מֵהֶם יַקִּיף הַגַּלְגַּל בְּשִׁשָּׁה וּשְׁלֹשִׁים אֶלֶף שָׁנִים מֵרֹב גַּבְהוּתוֹ / וְגוּף כָּל­‑כּוֹכָב מֵהֶם מֵאָה וְשֶׁבַע פְּעָמִים כְּגוּף הָאָרֶץ וְזֹאת תַּכְלִית גְדֻלָּתוֹ..

אבן סינא

פסל אבן סינה באנקרה.

שבתאי מופיע לראשונה בעולם שאליו יוצאים למסע אצל הסופר הערבי אבן סינה בספרו האלגורי "חי בן יקטאן"  :

אחריה תבוא ממלכה ,תשכון בה אומה אשר אנשיה מחשבותיהם אפלות והם נמשכים אחרי הרע ,וכאשר יטו להטיב –יעשו זאת בתכלית המאמץ והמסירות .ואם יתקפו גדוד –לא יתנפלו עליו כדרך פוחז קל דעת , אלא יבואו עליו בדרכו של הערמומי והנוכל.לא ימהרו באשר יעשו ולא יסמכו אל חוסר הסבלנות באשר יפעלו או יחדלו .ועריה –שבע ערים".

( תרגום ישראל לוין ב"חי בן מקיץ)

דהיינו שבתאי הוא עולמם של יצורים ערמומיים ומרושעים מטבעם.

הוא מוזכר שוב בידי המשורר והאסטרונום   והאסטרולוג מהמאה ה-12 אברהם אבן עזרא במאקאמה מחורזת ש"חי בן מקיץ " שהיא עיבוד  והרחבה וגירסה חדשה ומפורטת יותר למסע ב"חי בן יקטאן" בה תאר  את מסעה של  נשמה של אדם במערכת השמש כפי שהייתה ידועה בזמנו  שנשמתו מגיעה ל"מעגלים"  כוכבי הלכת השונים שהיו ידועים אז.

ובין השאר הוא מתאר ביקור בכוכב הלכת שבתאי.

 

וכך אבן עזרא מתאר את שבתאי :

 

 

 

"ובממלכה השביעית ,אנשים בעלי תושיה ומזימה- ובינה וערמה- במעשיהם מקשים-ובלכתם בוששים,.לחסד אוצרים ושומרים –ועל הפשע נוקמים ונוטרים.לא יפחדו מצרה-ולא יראו מעברה.לא ימהרו לריב ולמצות –ולא יחישו להתפייס ולרצות.בהם צדיק נדכה ונכאה- ורשע מתערה ומתגאה.

אבן עזרא  אמנם קיבל השראה מהסופר הערבי אבן סינה שכתב משהו דומה אבל התיאור שלו  של שבתאי הוא מפורט יותר ואליגורי פחות.

במאה ה17 הפילוסוף הצרפתי וולטר תיאר באחד מסיפורי המדע הבדיוני הראשונים"מיקרומגס". בסיפור זה  ענק מכוכב סיריוס שמבקר במערכת השמש  בחיפוש אחרי ידע ופוגש ענק קטן יותר מכוכב שבתאי  שנראה (כמו  סיריוס ) כמו  העתק  מדוייק של פאריז וחצר ורסאי של המאה ה-17,הענק הזעיר הוא מזכיר האקדמיה  של שבתאי   שדמותו התבססה על מזכיר האקדמיה הצרפתית פונטנל שכתב ספר מפורסם על אפשרות חיים בכוכבי לכת אחרים ובהם שבתאי ששימש כמקור השראה לוולטיר בסיפור זה.

השניים יוצאים למסע במערכת השמש ובין השאר מגיעים לצדק .אך  למרבית הצער לא נמסר דבר על הכוכב פרט לכך שנלמדו שם סודות רבים ומפתיעים שעוררו את זעם האינקויזיציה.וולטר מתעניין יותר  בחשיפת פרטי ביקורם של היצורים הנ"ל בכוכב הלכת ארץ  שיצוריו הם בהשוואה גמדים בגודל וברוח.

ז'ול ורן הרפתקה בחלל

 

סופר המדע הבדיוני המפורסם ביותר של המאה ה-19 ז'ול ורן פירסם ספר מרחיק לכת במיוחד אפילו עבורו "הקטור סארודאק" על חבורת אנשים שדחלק האדמה שבו הם נמצאים נחטף בידי כוכב שביט ויוצאים עימו לקצמוות המרוחקים של מערכת השמש .עד לשבתאי …לפני שהם חוזרים.

הספר הזה תורגם לעברית פעמיים אבל רק בתרגום השני המלא משום מה הוכנס הקטע על המסע לכוכבי הלכת המרוחקים  ואל שבתאי .

עלילות הברון המינכאהוזן

בתרגום הראשון לעברית  של עלילות הברון מנכהאוזן של אביגדור המאירי משנות העשרים של המאה הקודמת  הברון מבקר בכוכב ומגלה שכשמו יש שם שבת נצחית תושביו נחים ומתבטלים כל הזמן .

לאחר מכן הפך שבתאי בגלל יופיו הנדיר ויפי טבעותיו לאחד האובייקטים המוכרים ביותר באיורים של מדע בדיוני כמו אלו  של מאייר המדע הבדיוני הידוע פרנק פאול שלמטה:

Back cover Art by Frank R. Paul for November 1939, Fantastic Adventure Magazine, "Life on Saturn.

 

back cover by  FRANK R. PAUL of Amazing Stories, August 1941

והנה דוגמה לסיפור קומיקס "לימודי " על החיים בשבתאי משנות ה-40.צייר אמן הקומיקס הידוע לעתיד מורפי אנדרסון שבין השאר אייר את סיפורי באק רוג'רס.

צייר

 

From Planet Comics #49 (1947); Art by Murphy Anderson.

אלי שגיא  בסדרת הרפתקאות קפטין יונו שלו מאזכר  בספר השלישי "הרפתקאות קפטין יונו ושודדי מערכת השמש " על כוכב הלכת "צדק" את היצורים הנצחיים של סטורן  אך למרבית הצער פרט לפריט מידע יחידי זה אינו יודעים עליהם דבר.

 

בספר המסיים של סדרת לאקי סטאר שלו "לאקי סטאר וטבעות השבתאי " אייזק אסימוב מתאר את כוכב שבתאי בצורה יוצאת דופן.

אסימוב  מתאר עתיד רחוק שבו כדור הארץ נאבק בעולמות במערכות כוכבים אחרות שבהם התיישבו אנשי כדור הארץ שהפכו לאוייבים.

העלילה בספר זה המסיים והמוצלח ביותר בסדרת לאקי סטאר שיועדה בעצם לבני נוער מתארת כיצד אנשי האוייב הראשי של כדור הארץ סייריוס  חודרים למערכת שבתאי על מנת להתיישב על טיטאן כירחו הגדול של שבתאי נגד רצונו של כדור הארץ וכך ליצור לעצמם מאחז במערכת השמש.

הכלל  המשפטי בגלקסיה היה עד כה שכל מערכת שמש שייכת רק לגורם  מרכזי אחד אבל אנשי סיריוס מאתגרים את הכלל המשפטי הזה וטוענים שכל "כוכב לכת " בכל מערכת שמש יכול להיות גורם עצמאי לחלוטין.. .

במהלך  העלילה אנו מגלים לתדהמתנו שמאחר שהטיסה במהירות האור התגלתה מהר מאוד ולמרות שעשרות כוכבי לכת ברחבי הגלקסיה מיושבים .הרי לשבתאי עצמו  כוכב לכת "קרוב " במערכת השמש שלנו כימעט לא בוצעו שום מסעו.

.כפי שאנשי סיריוס מעירים בצדק בעלילה הוא לא עורר שום עניין בכדור הארץ עד שהם היגיעו אליו.הם מפסידים במשפט בגלל שגיאה חמורה שביצעו במהלך העלילה . אבל יש להודות שהטיעון שלהם הגיוני ביותר.

מהדורה גרמנית של הספר "לאקי סטאר וטבעות השבתאי". תמונת העטיפה הופיעה לימים בספר  בסדרת המדע הבדיוני הישראלית "ראל דארק "  מרד על כוכב נוגה" שלעלילה בו אין שום קשר למתואר בתמונה  ולכוכב הלכת שבתאי. נראה שהבחירה של תמונת העטיפה הייתה  אקראית לחלוטין. 

 

פלאש גורדון איש החלל היגיע לכוכב הלכת שבתאי  כובשי החלל האמיצים סיפור קומיקס מרתק משנת 1962 שכתב הארי האריסון  ( ואתם יכולים לקרוא אותו ב"יקום תרבות " כאן ) שבו בני הארץ מגיעים לשבתאי לחקור אותו ונתקלים בשליח מסוכן במיוחד של כוכב הלכת שמזכיר מאוד את "הנוסע השמיני " מסרט האימה המפורסם שנים לאחר מכן.ליצורי השבתאי יש אוזניים מחודדות.

האם זהו מקור ההשראה לאוזניים המחודדות של הוולקני מר ספוק בסידרת הטלוויזיה "מסע בין כוכבים " שנוצרה זמן קצר לאחר פירסום סיפור זה?

יכול מאוד להיות .ג'ין רודנדברי היוצר של "מסע בין כוכבים"  קרא את סיפורי פלאש גורדון ויש להניח שנתקל גם בסיפור זה.

ארתור קלארק' תיאר בסיפורו "זריחת השבתאי " ( שתוכלו לקרוא ב"יקום תרבות " ) את המסע הראשון לכוכב הלכת שבתאי ולירחיו שבעקבותיו מוקם שם אתר תיירות עבור האנשים המקומים מהמראה המדהים של הטבעות.

קלארק חזר כזכור לשבתאי בספרו המפורסם 2001 אודיסיאה בחלל שם המסע של חללית הדיסקוברי הוא למערכת שבתא . בסרט בכל אופן המסע הוא למערכת צדק מאחר שהיה קושי טכני  לאנשי הפעלולים להציג תמונה משכנעת של  טבעות שבתאי.

אבל שבתאי בהחלט מוזכר בספר שיצא כמעט במקביל לסרט ושם שבתאי הוא המטרה האמיתיתש ל ספינת החלל "דיסקוברי" וצוותה.

מערכת הירחים של שבתאי ובראשה הירח הגדול ביותר שלו טיטאן "מככבת " שוב .בספרו  של קלארק "קיסרות האדמה " (1975  תירגם עמוס גפן הוצאת מסדה ,1979)שמתאר מושבה אנושית על טיטאן  בשנת 2276 שלוש מאות שנה לאחר פרסום הספר.

אסימוב מאמר על שבתאי

 

 

יצחק אסימוב כתב ב-1979  במאמר בשם "רק שלושים שנה " …על ההתפתחויות השונות שחלו במחקר כוכבי הלכת בשלושים השנים האחרונות מאז שכתב את ספרי לאקי סטאר..

לגבי שבתאי וירחיו הוא כתב:

עד כה לא היגיעה שום חללית עד שבתאי וכך המידע שלנו עליו אינו שונה בהרבה מזה שהיה ברשותנו ב-1949 ,מלבד העובדה שאנו יכולים לשער שמה שלמדנו אודות צדק נכון גם לגבי שבתאי .

ב-1949 היו ידועים תשעה לווינים המקיפים את שבתאי.אולם בשנת 1967 גילה אודוין דולפוס לווין עשירי ,שאותו כינה יאנוס .הוא מקיף את שבתאי במסלול קרוב יותר מכל יתר הירחים ,ומסלולו עובר ממש מחוץ לטבעותיו הנהדרות של שבתאי .( מובן שלא הזכרתי את יאנוס בספרי "לאקי סטאר וטבעות השבתאי )

רק שלושים שנה ! מה יגלו לנו שלושים השנים הבאות?

…"

המערכת של פנטסיה 2000 ציינה בהערה: "ואכן המדע המתקדם במרץ ,אסימוב כתב את מאמרו באוגוסט ,כחודש לפני שחללית "פאיוניר"10 "היגיעה אל שבתאי ושיגרה סדרת תמונות מפתיעות בבהירותן".

מאז חלפו 40 שנה וכמובן התגלו תגליות דרמטיות מאוד לגבי שבתאי.נכון ל־2017 זוהו בוודאות 62 ירחים (!), ולחמישים ושלושה מתוכם ניתנו שמות.

אסימוב חזר אל שבתאי  בספר ב"סדרת היקום " שלו לילדים שתורגמה בחלקה לעברית .בספר שבתאי : טבעת של יופי /    תל-אביב :   לילך,   1989.) הוא תיאר את שבתאי כעולם היפה ביותר במערכת השמש.

 

 

שבתאי ממשיך להופיע בקביעות בספרי המדע הבדיוני באנגלית למשל בספר SATURN של בן בובה שמתאר את המסע הראשון אליו.

אבל שבתאי כמעט לא הופיע בספרי מדע בדיוני מתורגמים להוציא יוצא דופן אחד:

אקסלרנדו מאת צ'רלס סטרוס (תרגום: אהוד מימון ; עריכה: חמוטל לוין.  הוצאת יניב 2011) שבו אנשים שלאחר הסינגולריות בונים לעצמם חיים חדשים במערכת שבתאי. שעובר "הארצה".

כמדומה שהעניין בשבתאי פחת ויש לקוות ש"הנבואה"  של אסימוב בספר "לאקי סטאר וטבעות השבתאי" שלאחר מסע או שניים במערכת השבתאי בני האדם יתעלמו ממנו ועדיפו לצאת אל כוכבים מרוחקים לא תתגשם. יש הרבה מה לראות ולעשות בשבתאי ובמערכת הירחים  הענקית שלו.

תוצאת תמונה עבור ‪saturn planet magazine cover‬‏

ראו גם:

שבתאי ועולם השירה העברית 

שבתאי בויקיפדיה 

חיים מזר על החללית קסיני במערכת שבתאי -מאמר ב"יקום תרבות "

מאמר על מקור השם הכוכב שבתאי

עוד כוכבי לכת בשפה העברית ובספרות הבדיונית

כוכב לכת מהיר כתזזית -כוכב הלכת חמה ( מרקורי ) בשפה העברית ובספרות הבדיונית

גדול זה צודק ? -כוכב הלכת "צדק " בשפה העברית ובספרות הבידיונית 

כוכב הלכת הכפול :כוכב הלכת הננסי פלוטו וירחו כארון בספרות המדע הבדיוני

 

לו היו "יקום תרבות " ואלי אשד קיימים במציאות חלופית של מדינת ישראל

עטיפה חלופית של הספר 'לו' מאת אורי רדלר (איור: אורי רדלר)

 

"יקום תרבות " המגזין בעריכתי ברשת שהוא כיום מגזין התרבות העברית  והכללית הגדול ביותר הקיים ברשת בשפה העברית ,קיים ברשת מזה קרוב לעשר שנים.

לאחרונה שידרגנו אותו והוא עלה לרשת בגירסה חדשה וטובה יותר. והמטרה כמובן שהוא שהוא ימשיך להתקיים לנצח.

לרגל ההשקה החדשה אנחנו מפרסמים סיפור שנכתב במיוחד עבורנו בידי אורי רדלר.

אורי רדלר פירסם לאחרונה ספר של היסטוריה חלופית בשם "לו "-היסטוריה חלופית לישראל "( הוצאת סלע-מאיר 2018) שמתאר מציאות חלופית של מדינת ישראל אם …בשנת 1951 הייתה משתלטת עליה המפלגה הליברלית שמקיימת בה משטר ליברלי מתון יותר מזה שבמציאות המוכרת לנו ביקום הזה.

אלי אשד חוקר פולקלור במציאות החלופית הוא אחד המקורות שעליהם מתבסס הספר.

אורי רדלר כתב במיוחד עבור "יקום תרבות " סיפור חדש המתרחש במציאות החלופית הזאת שמתאר כיצד נוצר "יקום תרבות " גם שם ואנו למדים ממנו משהו על דמויות כמו אלי אשד,אורי פינק אילן ברקוביץ' חוקר ומבקר השירה ואחרים שכולם מתברר קיימים גם במציאות החלופית אם כי הם שונים מאלו שבמציאות הנוכחית.

אורי רדלר הוא כותב, עורך, ומתרגם. עיתונאי בעברו. למד היסטוריה וספרות אנגלית .  כתב שלושה ספרים – ״), ״לאהבה, הקלק כאן — : אהבה והכרויות באינטרנט״ (אריג'נט, תשס"ב 2002), "התמוטטות : על קריסת המערב ומות מדינת-הרווחה״ (שטיינהרט-קציר, תשע"ב 2012).לו : היסטוריה חלופית לישראל״ (סלע-מאיר, תשע"ה 2018).

קראו את הסיפור שלו ב"יקום תרבות " החדש כאן :

לו במציאות חלופית בישראל היה מגזין "יקום תרבות "

וקראו את "יקום תרבות " באופן קבוע כאן .

דף הפייסבוק של אורי רדלר 

 

מפה המתארת את ישראל במציאות ההיסטוריה החלופית בשנת 2018 חלופית .צייר אורי רדלר.

משחק השחמט של הפילוסוף משה מנדלסון המחזאי לסינג והכומר לאואטר-הציור הקבוצתי מאת מוריץ אופנהיים והשיר מאת ג’ין נוֹרְדְהָאוּס

משה מנדלסון משחק בשחמט עם הכומר לאואטר כשהפילוסוף לסינג מסתכל ברקע.1856, Judah L. Magnes Memorial Museum , Berkeley

 

כהמשך למאמר שלי על דיוקנאות יהודיים קדומים הנה תמונה מפורסמת שהיא דיוקן מומצא.

זוהי אחת התמונות הידועות ביותר של אבי תנועת ההשכלה בגרמניה  משה מנדלסון.  אבל הציור הזה הוא מדומיין.הוא נוצר רק בשנת 1856 שנים רבות לאחר מות מנדלסון והאנשים שעימו בציור. התמונה התפרסמה מאוד .משום שאיך שהוא היא נראתה כמבטאת את המצב של  היהודי בגולה.  בעקבותיה נוצר תחריט ידוע מאוד בשחור לבן.

הצייר מוריץ  דניאל אופנהיים   ( 1800- 1882)הוא הצייר היהודי הראשון הידוע שהיה לו חינוך אקדמאי בציור. היו ציירים יהודים לפניו אבל עד כמה שידוע לא כאלו שלמדו את המקצוע באקדמיה גרמנית.הוא התפרסם בציוריו מחיי יהודי גרמניה ובדיוקנאות של אישים כמו המשורר  היהודי היינה ,המשפטן ברנה  הסופר גתה , המלחין פליקס מנדלסון  ובני משפחת רוטשילד.

הוא יצר תמונות היסטוריות רבות כמו חטיפתו של הילד היהודי אדגר מורטרה בידי הכנסיה הנוצרית שובו של החייל המתנדב  היהודי לבני משפחתו. תמונה המראה שגם היהודים שפכו את דמם במלחמות למען גרמניה.

אבל התמונה שלמעלה של משחק השחמט  היא לדעתי הטובה ביותר שלו הקיימת בגלל מה שהיא מסמלת :מלחמת מוחות המועברת דרך משחק השחמט בין פילוסוף יהודי וכומר נוצרי.

 

http://magnesalm.org/notebook_fext.asp?site=magnes&book=3024

התמונה מתארת אירוע שהתרחש במציאות ההיסטורית :מנדלסון  פגש את לאואטר בשנת 1763 וזה דרש ממנו פומבית להודות בעליונותה של הנצרות על היהדות. מנדלסון ענה בתשובה מתנצלת כל שהיא  ( קראו אותה כאן )  וסירב להמשיך בויכוח מעבר לכך.ויצא פגוע מאוד מכל האירוע.

אמנם ..הם לא שיחקו בינם שחמט. זאת ההמצאה של הצייר שמציג כך את מערכת היחסים בינם בצורה דרמטית ביותר כביכול כמשחק מוחות.אבל לא היה מאבק מוחות כזה במציאות.מנדלסון פשוט שתק שתיקה פחדנית.

אני מוצא את  תגובת השתיקה של מנדלסון כעלובה ביותר. הוא הראה את עצמו כמי שלא מעז לעמוד על זכויותיו ועל כבודו וכמי שאינו מסוגל להתמודד עם הכומר.בימי הביניים יהודים מעולם לא היססו להתווכח עם כמרים נוצריים.אבל מנדלסון לא העז לעשות זאת.היה חשוב לו מכל להיות אזרח גרמני .

בקהילות היהודיות בחו"ל כאשר נודע העניין חוסר תגובתו של מנדלסון עורר זלזול.

בתמונה שלפנינו שרומזת לפרשה  הזאת בדרך סימלית. מנדלסון יושב משמאל מהורהר ולא החלטי.

לאואטר יושב מימין וספרו העוסק בתיאולוגיה נוצרית וקורא ליהודים להתנצר פתוח לפניו. הוא בהחלט נראה החלטי ונחוש.

לסינג פילוסוף ומחזאי שתמך ביחסים טובים בין יהודים ונוצרים  וכתב מחזה בשם "נתן החכם " שגיבור היהודי הטוב היה מבוסס על מנדלסון עומד ברקע סימפטי למנדלסון אבל לא באמת מעורב. מעין דמות ניטראלית שאי אפשר לסמוך עליה באמת  בעת צרה.

ברקע נפרדת  ומנותקת לחלוטין מכל המאבק המרומז פרומט מנדלסון  אישתו של מנדלסון.כנראה רמז לחוסר המעורבות של נשות היהודים במאבקי בני זוגם עם העולם הסובב אותם.

לכאורה יש כאן מאבק בין שווים אבל לא באמת. במציאות מנדלסון התגלה כהססן  לעומת הכומר.

לכל האנשים בציור  יש תמונות אותנטיות  שעליהן התבסס אופנהיים כשיצר את התמונה הדרמטית.

והנה תמונות שעליהם התבסס מוריץ אופנהיים כשיצר את התמונה הזאת ב-1856 :

תמונה אותנטית  של משה מנדלסון

Moses Mendelssohn (1771, portrait of Anton Graff , art possession of the University of Leipzig)

תמונה אותנטית של ג'ון קספר  לאואטר 

Johann Caspar Lavater, Gemälde von Alexander Speisegger, 1785, Gleimhaus Halberstadt

תמונה אותנטית של  גטהולד אפרים לסינג 

 

Gotthold Ephraim Lessing, painting by Anna Rosina de Gasc (Lisiewska), 1767/1768, Gleimhaus Halberstadt

תמונה אותנטית של פרומט מנדלסון 

פרומט מנדלסון אישתו של משה .צייר בלתי ידוע.אחד הדיוקנאות הראשונים הידועים של אישה יהודיה.
ולמי שהתקשו להבין את הסיטואציה שמאחורי התמונה  הנה שני שירים שמסבירים אותה.
אלו שני שירים של המשוררת האמריקנית ג'ין נורדהאוז שמסבירים את המאבק בין לואטאר ומנדלסון ואת התמונה.
ג’ין נוֹרְדְהָאוּס נולדה למשפחה יהודית ב-1939 בבולטימור שבמדינת מרילנד בארה”ב.  היא סיימה את חוק לימודיה בפילוסופיה במכללת בארנארד וקיבלה תואר דוקטור בספרות גרמנית מודרנית מאוניברסיטת ייל.  נורדהאוס ביקרה בישראל ואחד מספרי שיריה, קופי החרסינה של משה מנדלסון-שירים, תורגם לעברית על-ידי ידידי המנוח המשורר  משה דור  וראה אור בהוצאת “כרמל” ב-1996.
השירים השואבים את השראתם מאירועים ואגדות הכרוכים בחייו של משה מנדלסון ובהם פרשת לואטאר .מובאים כאן באדיבות הוצאת כרמל :

ל

 

 

 

 

 

 

 

ראו גם

משה מנדלסון בויקיפדיה 

ויכוח מנדלסון לאואטאר 

הידיד -מאמר על מערכת היחסים בין מנדלסון לסינג ולואטאר

מבעד לחלון :עוד שירים מאת ג'ין נורדהאוז בתרגום משה דור 

Moses Mendelssohn 1768, painting by Christian Bernhard Rode , formerly in the Gleimhaus Halberstadt, today lost

אלי אשד על הסופר חיים הזז

שיחה שלי עם המשוררת והמוזיקאית דורין מרגלית בתוכנית שלה על  הודות אישיותו, תפיסותיו ויצירותיו של אחד מגדולי הסופרים העבריים חיים הזז.סופר חשוב מאוד והנשכח במקצת.בין השאר אנחנו דנים בסיפורו"הקדם כנעני של הזז "חתן דמים" הסיפור הפרובוקטיבי ביותר שנכתב אי פעם על משה רבנו ואישתו ציפורה. הסיפור הראשון שנכתב בידי סופר עברי שבו מועמדת במרכז אישה ומוצג מנקודת מבטה ועוסק במערכת היחסים שלה עם אלוהות כמו פגאנית .
בשיחה אנחנו דנים כיצד הסיפור קיבל השראה ממערכת היחסים המסובכת מאוד של הזז עם בת זוגו המשוררת הנבואית הידועה יוכבד בת מרים.
ואנו דנים גם ביצירו המופתיות שאותן כתב הזז על בני העדה של יוצאי תימן בארץ ישראל מהם תחת שם בדוי של "זכריה עוזלי " שכתוצאה ממנו נחשב לסופר "יוצא תימן". בהקשר זה נדון בטענותיה של המבקרת סמדר לביא הרואה בהזז עוד "אשכנזי גזעני " שמעז בחוצפתו לכתוב על קהילה לא לו . האם זאת הוכחה נוספת לטענה הקבועה של
נציגים של קהילת הסופרים "המזרחיים " שאסור לו לאדם לכתוב על קהילה שאינו משתייך אליה מלידה?
על כל זה ועוד הרבה  אנחנו דנים בשידור ישיר: ב"רדיו החברתי הראשון"

 

מאמר גדול שלי על הזז וסיפורו "חתן דמים " יש בשלושה חלקים ב"יקום תרבות " כאן :

בעקבות "חתן דמים " של חיים הזז –

החלק הראשון 

החלק השני 

החלק השלישי 

תוצאת תמונה עבור אלי אשד חיים הזז

"עד מוות " של עמוס עוז -דעות הסופר והחוקרים

לפניכם קטע שלם ממאמר גדול שלי על "עד מוות " סיפורו של עמוס עוז שנמחק מהגירסה הסופית בכתב העת "נכון" מספר 2 .

הקטע נמצא  בידי העורך כארוך מידי ולא באמת רלבנטי למאמר.

עם זאת מאחר שאני חושב שלכתוב יש עניין עבור חוקרי עמוס עוז  ואולי גם עבור הקורא הרגיל המתעניין ב"עד מוות "אני מעלה זאת כאן בנפרד.ביחד עם עטיפות בשפות שונות של "עד מוות".

כדאי מאוד לקרוא בהקשר זה גם את מאמרי " אנטישמים ותיאורטיקני קונספירציה אצל עמוס עוז וניר ברעם ".

מאמר מיוחד לרגל מלאת 50 שנה בדיוק לפרסום המקורי של הסיפור "עד מוות " בקשת " בסתיו 1969/

 

עמוס עוז הוא ללא ספק הסופר הישראלי המפורסם ביותר כיום בשפה העברית. לרוב עוז עוסק ביצירותיו בתקופה של ההווה שבה חי בארץ ישראל או במדינת ישראל  מימי המנדט הבריטי ועד "היום "(מועד כתיבת הסיפור ). התקופה שאותה הוא מכיר ואותה חווה מניסיונו האישי.

אך ישנם גם כמה יוצאי דופן בודדים מאוד ביצירתו של עוז, שאינם עונים על קריטריון בסיסי זה של יצירה. 

הבולטת שביצירות אלו היא הנובלה "עד מוות"  שפורסמה במקור ב"קשת כרך מ"ה 1969 ,תש"ל (), שהיא  מבחינות שונות בגדר יוצא דופן מוחלט ביצירתו הספרותית של עוז ולכאורה לפחות בספרות העברית בכלל. זהו סיפור  שהוא אחד מסיפוריו המפורסמים והמעולים  ביותר של עוז, אולי הטוב בכולם. זוהי היצירה המפורסמת ביותר הקיימת בעברית על נושא מסעי הצלב ויחסי נוצרים–יהודים בשפה העברית. לעתים קרובות נטו המבקרים וחוקרי יצירתו של עוז  להתייחס ל"עד מוות" כאל סיפורת היסטורית  פשטנית למדי העוסקת בתיאור שורשי האנטישמיות האירופית ורומזת לנאציזם ולשואה של המאה העשרים.

אולם נשאלת השאלה: האם רק סיפור היסטורי "רגיל" עומד כאן לפנינו? או שמה גם משהו אחר לגמרי מז'אנר אחר לגמרי, נדיר למדי בספרות העברית, סיפור האימה העל טבעי?

איור מאת יעקב ליבס ל"עד מוות ". צלבנים רוצחים יהודים.

סיפור זה הוא יוצא דופן בספרות העברית המודרנית. נדיר מאוד למצוא סופר ישראלי מודרני אחר מלבד עוז שעסק באנטישמיות הנוצרית של ימי הביניים. נראה שרוב הסופרים הצברים התקשו לעסוק ביחסי היהודים–נוצרים בכלל ובימי הביניים בפרט, נושא שהיה רחוק מהם מאוד (אם כי כמובן היה קרוב מאוד לסופרים העבריים בגלות), ורק עוז מצא מקום לעסוק בכך. 

עמוס עוז חזר אל יצירה זאת בספרו האחרון עד כה, "הבשורה על פי יהודה", ובה הפך לחלוטין את המסר האנטי "נוצרי" של הסיפור המקורי במעין סיפור המשך, ששילב ב"הבשורה על פי יהודה".

 

תקציר באנגלית

Unto Death ( 1968) is one of the most famous stories of Israel writer Amos Oz.This story about the murderous journey of a group of medieval crusaders to Jerusalem seems like a complete anomaly in Oz work. It is one of Oz  very few stories about historical subject. It is also one of the very few stories in modern Israeli literature which deals with the view point of the anti-Semites.

In this article I will show  that till now the whole point of the story and even the literary genre to wich it is belonges "gothic horror " was completely misunderstood by earlier critics of the story.

However as I will show oz return to the characters of this dark story in his 2014 " The Gospel of Judas" and completely reversed the original point  which was likely based on stories which he had read at childhood.

היוצר על "עד מוות"  

עמוס עוז

לפני שנדון בפרשנות שלי את"עד מוות "במאמר נפרד  נציג פרשנויות אחרות שהוצגו ליצירה זאת מאז פרסומה ,כולל פרשנות היוצר עצמו.

עמוס עוז לא הירבה לדבר על "עד מוות". וכמנהגו לגבי כלל יצירתו,גם כאשר דיבר הוא תמיד גילה טפח והסתיר טפחיים.  אך הוא נתן שני ראיונות חשובים על הסיפור אחד בעניין סמוך למועד הכתיבה,והשני שנים מאוחר יותר ומשני ראיונות אלו אפשר ללמוד דברים מעניינים ביותר על הדרך שבה הוא רואה את הסיפור.

הראיון הראשון  שפורסם סמוך לזמן פרסום הספר נתן לנעמי גוטקינד  נעמי גוטקינד  "עמוס עוז :בשבילי הכתיבה היא אקט של השבעת רוחות " הצופה,עיטורי סופרים וספרים  2.7.1971 . ע' 5 ואפילו הכותר שהוא מקבל ( בידי העיתון לא בידי עוז )  יש לו  לדעתי חשיבות משמעותית להבנת משמעויות הסיפור האמיתיות שמשום מה מבקרי התקופה התקשו לקלוט אותן כהלכה אולי גם בגלל שעוז הטיל עליהן במכוון מסך עשן .[1] בראיון סיפר עוז שנושא הצלבנים ומסעי הצלב מעסיק אותו עוד מימי בית הספר עוד מן הכיתה החמישית בתיכון ולא למטרות של כתיבה ספרותית אלא כחידה אנושית מציקה. החידה נשארה ללא פיתרון:מדוע קמה פתאום קבוצת אנשים הולכת ממקום אחד אל מקום אחר שהוא עבורה סמל. תמיד העסיקה אותי השאלה מה גורם לאנשים לקום וללכת ממקום למקום.מהו הדחף הזה שבגללו קם אדם ומתחיל לנדוד כאילו כפאו שד ( ההדגש שלי א.א. )..עובדה שקיים באדם דחף מוזר כזה שאחת ההתגלמויות ההיסטוריות שלו היו מסעי הצלב."[2]

עוז סיפר עוד על הרקע לכתיבת הסיפור :"כתבתי את "עד מוות באנגליה.זו הייתה נסיעתי הראשונה לאירופה ,פגישתי הראשונה עם הארצות הנוצריות.את ההיסטוריה שלהן ידעתי עוד קודם ,אבל בפעם הראשונה פגשתי בפעול את האווירה והאקלים ,הארכיטקטורה האירופאית ,הקתדרות הנוצריות ,ערפילי הצפון. בתוך האטמוספרה הצפונית הקרה הזאת נעשתה הסקרנות הפנימית שהייתה בי קודם,במשך שנים ,לנושא הזה ( דגש שלי א.א) אינטנסיבית ומרוכזת והיגיעה להבשלתה המלאה.

..כל הגותיות של אוקספורד שבה נכתב הסיפור ,הנוצרית כל כך עוררה בי משהו . "

" עוז הוסיף ש"לא עסקתי כאן בחקירות היסטוריות ,לא ישבתי בספריות כדי לשחזר לעצמי את רקע התקופה. העלילה אינה מבוססת על שום כרוניקה היסטורית ". [3]

 

עוז מזכיר כהשוואה  יצירה אחת ויחידה בעברית , את הפואמה על ימי מסעי הצלב  "ברוך ממגנצה" של שאול טשרניחובסקי.ושם דגש על ההבדל בינה ובין יצירתו מאחר שאצל טשרניחובסקי הצלבנים מוארים מבחוץ בעוד שהוא מנסה להאיר אותם מבפנים. "לא הייתי כותב את הסיפור אילו מטרתו הייתה שחזור היסטורי של תקופה ואוירה ". לא ההיסטוריה מעניינת אותי אלא הצלבנות כתופעה ואווירה וכדי להבין תופעה כזאת היה צורך לי כסופר להתחפש לאחד מן  הצלבנים".

כפי שנראה בהמשך סביר להניח שלעוז היו מקורות השראה  ספרותיים חשובים יותר מהפואמה של טשרניחובסקי כאשר תיאר את מאבקם של היהודים בנוצרים בימי הביניים.עם כי יצירות אלו היו ידועות הרבה פחות מהפואמה של טשרניחובסקי בציבור הרחב.

עוז  מוסיף ומציין "איני יודע איך כתבתי את הסיפור ומשום מה כתבתי אותו.אבל אני יודע כי כל הסבים שלי וכל הדודים שלי וקרובי הקרובים שלי בכל הדורות כתבו אותו יחד איתי ואל תלגלגו על מושג "המאגיה של היצירה " זה קיים" .

הוא הוסיף את הנקודה החשובה שכמה וכמה מבקרים שמו לב אליה כפי שעוד נראה ש"לא נכון לאמר שיש כאן תיאור של הצלבנים מתוך עצמם בזווית ראייה אחת.יש כאן כמה וכמה מספרים ,ישנו המספר האנונימי שהוא אחד מחבורת הצלבנים,המדבר בלשון "אנחנו " ישנו המספר הכל יודע המתאר את העלילה מבחוץ וישנו כביכול המלומד המפענח את הכרוניקות מאות שנים לאחר האירוע עצמו.זאת אומרת יש כאן יותר מנקודת ראות אחת.".

אבל כיצד בעצם משתלבות כל נקודות הראות הסותרות האלו שתורמות למעשה מעט מאוד לכאורה לעלילה בסיפור המעשה ? על כך סתם עוז ולא פירש הוא השאיר זאת למבקרים  אבל הללו מעבר לכך שציינו את קיומם של כל נקודות המבט האלו שמספרות את העלילה  לא באמת הצליחו להסביר מדוע הן שם? מה בעצם תפקידם בעלילה הכללית?

אנחנו במאמר זה ננסה לפתור תעלומה זאת שעוז השאיר בשבילנו.

עוז כמו רומז על פיתרון אפשרי כשהוא  מציין במשפט מפורסם שלו [4] שבשבילו הכתיבה היא המשך ישיר אולי קצת יותר מעודן  של מכשף השבט ..הוא קרא בשם ותיאר את אותם יסודות שהטילו אימה ופחד על בני השבט…זוהי בשבילי הספרות :אחד הדחפים העמוקים ביותר של האדם לספר על האימה במאמץ להתגבר עליה.כזו היא למשל אימת מסעי הצלב והכוחות האפלים שהניעו אותם.הכתיבה היא אקט של השבעת רוחות ".

משפט זה שימש לימים כשם ספרה המחקרי של דורית זילברמן על עמוס עוז.

אולם כפי שנראה בהמשך איש מהמבקרים לא קלט באמת את כוונתו אולי משום שעוז המשיך וציין :"שבעיני הדבר המפחיד ביותר בעולם והיפה ביותר בעולם זה האדם האנשים הדברים האיומים ביותר נעשו לא על ידי זאבים או מכוניות ,אלא על ידי אנשים. "

בכך מאשר עוז לכאורה את ההסבר הפסיכולוגי  המקובל של הסיפור. על כך שכל  האירועים הלכאורה העל טבעיים המתרחשים  מתקיימים רק  בתת מודע של הדמויות כפי שהיה מקובל מכאן ואילך על המבקרים.

אולם באותו הראיון עוז חוזר שוב ושוב על כך שהסופר עוסק בראש ובראשונה ב"השבעת רוחות " ועצם האקט של השבעת הרוחות מסוגל להעניק רגיעה יחסית וזמנית לכותב ואולי גם לחלק מן הקוראים ".

וכפי שנראה בהמשך את הבעיות העלילתיות של "עד מוות " שעד כה היו בגדר בלתי פתורות  אפשר להסביר "אך ורק"  כתוצאה של "השבעת רוחות " .

בראיון אחר  של עוז עם מאיר אגסי  שפורסם  במקביל באותה שנה  "מחאה טראגית נגד סדרי העולם" פורסם ב"במעלה " של יולי 1971 ודן ב"עד מוות " רק בקצרה   אמר עוז "לצלבנים לא היגעתי פתאום .נכון יהיה לאמר שהם היגיעו אלי.הצלבנות ריתקה אותי המון שנים,גם הצלבנות ההיסטורית והמוגדרת של המאה העשירית והאחת עשרה ,וגם הצלבנות כמהות מטאפיסית .אנשים קמים והולכים ממקום למקום לא מסיבות כלכליות או תועלתניות .למה הם הולכים "?  . "

עמוס עוז נתן עוד ראיון חשוב אחד העוסק ב"עד מוות " להילית ישורון שמונה עשרה שנה לאחר הראיון עם גוטקינד.במקור הופיע   הראיון בגיליון "חדרים " מספר 8 , 1989 .

ולימים התפרסם שוב בספר  של יאיר מזור "ליטוף באפלה: על סיפורת עמוס עוז – בצירוף ראיון עם עמוס עוז /  " (ירושלים :   כתר,   1998.ע' 321  .

עוז  הודה בראיון :"אני כנראה כל החיים מרותק למסעי הצלב לאש לשלג ,למוות האופראי ,לז'סטות הגדולות של שלכת החיים. זה כנראה הגנים הרביזיוניסטיים שלי. כל זמן שיש לי כוח ,אני אתנגד לזה,ואני אוקיע את זה,ואני איאבק בזה פוליטית ,ואני אצייר את זה בסיפורים ,אני גם אצייר לאן זה מוביל". [5]באותו ראיון הודה עוז שהוא חש קירבה עמוקה לגיבורו הרצחני של "עד מוות "האציל די טורון ,ביכולתו לקבל "אותות " שהם לכאורה על טבעיים.[6] והנה הקטע הרלבנטי מהראיון :

ישורון :"בעד מוות " אתה כותב :אדם כבד אדוני האציל די טורון אם ירפו ממנו המעשים לשעה קלה עלול הוא להפתח אל האותות "והאותות הם "שיקוי סמוי,משחית ודייקן ". האם זה תיאור של עצמך?

עמוס עוז :כן "

ישורון ו…?

עמוס עוז :רגע ,למה אני צריך להוסיף ? אמרתי כן.אמרתי לך הרבה מאוד התשובה כן. "

ישורון :מהם האותות האלה ?

עמוס עוז :מה אני ? "הבאבא סאלי "?  אני יודע שהם ישנם.זה קורה לי לעיתים די קרובות ,הדברים הפשוטים ביותר מסביב מדברים אלי גם בשפה המיידית וגם בקוד.מה בדיוק הם אומרים ,ומי שמה משדר ,ואם זה לא הכל בראש שלי אלא גם בעולם אני לא יודע .אני יודע שיש דברים גדולים וקטנים לפעמים מגוחכים , שמדברים אלי בין השורות ,בין החפצים.

ישורון :לפעמים האותות הם מטילי אימה?.

עמוס עוז :לפעמים,לא תמיד. ….."( מובא בליטוף באפלה ע' 321-322)

עוז בראיון הזה מסביר שיש להתייחס ברצינות רבה לתחושות של האביר הצלבני ולאותות שהוא מקבל .אין כאן סממנים של טירוף.

עד כאן עמוס עוז על "עד מוות ".

 

 

החוקרים על "עד מוות"

רוב המחקרים על "עד מוות "פורסמו במהלך שנות השבעים ובראשית שנות השמונים.לאחר מכן המחקר כמו נפסק ,אולי בגלל הירידה בעניין בתקופת הצלבנים ?

המבקר ב..י. מיכלי  "שתי פנים לסיפורי עמוס עוז "מאזניים פברואר 1972 כרך ל"ד חוב' 3 ע' 157-167.  רואה ב"עד מוות " לא סיפור היסטורי שמטרתו "החייאת העבר" וגם אין לכפות עליו מגמה להארת ההווה תוך הסוואתו במחלצות עתיקות .אלא מטרתו האחת להגיע אל מחילות הנפש האפלות של האדם השואפות אל האין  ולחשוף צפונותיהם. [1]מיכלי מקביל את הסיפור עם סיפוריו של קפקא שגם בהם יש תיאורי זוועות שונים שמטרתם הארת נפש האדם "כוחו המעצב של עוז " קובע מיכלי נראה בדרך העלאתו את הטירוף שחדר לשורות הצלבנים ,תוך גילומו הקיבוצי והאישי.לא חזיון מוגמר כתולדתו של שבר פתאומי,אלא חולי מתמשך :ראשיתו עלומה ,ארסו מפעפע באין רואים ,וסופו לאחר שלקה מאור הנפש –גלוי לעין. [2]

 

המבקר יוסף אורן עסק בסיפור  ב"עד מוות לעמוס עוז, ״הארץ״, 6.8.1971. גירסה נוספת של מאמר זה הופיעה תחת השם "אהבה וגעגועים בסיפורי עמוס עוז "  גם בסיפור של אורן "הסיפור הישראלי הקצר " ראשון-לציון : יחד, תשמ"ז 1987.

הוא רואה ב"עד מוות "פנינה ספרותית של ממש ,והוא גם הסיפור המושלם ביותר של עמוס עוז .הלשון גמישה ונשלטת.בסיפור זה מתחמק עוז באלגנטיות מן ההגדרה החד משמעית של מצבי נפש ושל מחשבות גיבוריו .הללו משתמעים מתוך הכתוב. [4] אורן סובר שההשפעה הטובה ביותר על הסיפור היא הסיפור של היינריך פון קלייסט "מיכאל קולהאז"."גם כאן מסגרת הזמן מצומצמת והסיפור נושא אופי כביכול תיעודי. המספר מסביר אורן אינו מרוחק מגורלם של אנשי שיירת הצלבנים ההתעניינות במסע ובתוצאותיו הם המרתקים אותו למקורות שבידו ובשל כך הוא מתמסר לבירור טיבם ,לאירגונם בסדר הנכון .תוצאות מלאכתו השקדנית ניכרות ברציפותו של הסיפור ובשלימות התמונה שהוא מצליח להגיש לנו.לדעת אורן "היובש המדעי של מספר זה ,הינו מדומה בדומה לקפדנותו העניינית של "המספר " בנובלה "מיכאל קולהאז" שכובש את ליבנו במהימנותו כמי שנאמן לעובדות המתגלות לפניו במסמכים ורק בהדרגה מסתברות הבחירות הנרטיביות המוזרות שלו.

המבקרת רבקה גורפיין עסקה ב"עד מוות " "לעמוס עוז (על הסיפור ) בספר :לאור הכתוב :סופרים ומשוררים בישראל (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, תשל"ב 1972), עמ' 77־80.  הביקורת הקצרה יחסית שלה הופיעה  בגירסה  מעמיקה ומורחבת אבל עם אותו השם  בספר "עם שירים ועם סיפורים",מסדה 1972  "ע' 136-148 שמראה על הרושם העמוק שעשה הסיפור על גורפיין. רואה ב"עד מוות " את "אחד הסיפורים היפים ,העמוקים ובמידה מסויימת גם האקטואליים שהופיעו בזמן האחרון".[5] היא מגדירה אותו הסיפור שהוא בעל תנועה אטית אך מתמידה בכיוון אחד ,והוא של הרס והתפוררות של אחת השיירות של מסע הצלב הראשון לשם גאולת ירושלים.בולטת מאוד בסיפור ואף ממוזגת לתוך העליתלה מערכת היחסים בין הנצרות ליהדות אשר צמחה לתוך בלתי רציונאלי –המיתולוגי .."יש משהו גוטי בסיפור הזה ,ברוחו ובעיצובו במצבים ובמעמדות "[6]לדעתה "אנו נתפסים לחשד ,שהסיפור כולו הוא בעיקרו השלכה אמנותית של הרהורים על גורלו של היהודי בעולם ,של כוחות נוצריים העמוסים אטוויזם של שנאה ופחד מפני המהות היהודית רבת הפנים .הרהורים על יחסים המושתתים על מיתוס ותת מודע ואי רציונאלי ,אך רבי עוצמה ובעלי משמעות חיה ופועלת. [7]

גורפיין לדעתי הרגישה כאן שיש להבין את הסיפור כסיפור אימה גותי  מיתי והיא רומזת למשתמע מכך אך מעבר לרמיזות לא פירטה מעבר לכך.

יעל פישביין כתבה בעבודה סמינריונית  התשתית המיתית של הסיפור "עד מוות "עבודה סמינריונית  מוגשת לפרופסור דן מירון אונ' תל אביב .1973. ( נמצא בארכיון עמוס עוז באונ' בן גוריון , באר שבע )ניתוח מעמיק ביותר של הסיפור [8]היא מציינת שבסיפור ישנם שני סוגי התודעה המתארים אותו האחת הינה בלתי רציונאלית –מיתית והשנייה רציונלית סיבתית ,עורכת שיחזור של תודעה מיתית ונמצאת מחוץ לעולם החשיבה המיתי. [9]

לדעתה של פישביין  האירוע המתואר של מסע הצלב הוא ביצוע מחודש כמימוש של המיתוס הנוצרי.המסע לגאולת העיר ירושלים הוא גם מסע לגאולת נשמת הצלבנים ולמירוק עוונותיהם  ונערך תוך מתיחת קווי הקבלה ברורים  לסיפור הליכתו של ישו לירושלים. המלחמה ביהודי הוא מבחינת הצלבנים מקביל למלחמתו שלישוב שטן. ייסוריהם ומותם של היהודים מושיעים ומשחררים את המאמינים. מבחינת האדון המיתוס הנוצרי הוא מציאות שיש לחיותה והעבר המיתי הינו ציווי של ההווה. ובמרכזו נמצא במאבק בין הטוב והרע שזהותם משתנה. אך לדעתה הסיפור עצמו במובלע הוא אנטי מיתי ואירוני  ומראה את הסכנה והחורבן  שאותה מביא ניסיון הגשמת המיתוס על מי שמנסה לעשות זאת. על הצלבנים.

אורי יערי טוען  ב"עד מוות "שדמות אביב תשל"ג חוברת נ"א ע' 141-145.[10] ש"עד מוות " הוא סיפור עלילה שאין בו אינטריגה או קונפליקט בין הגיבורים במובן המקובל של המילה.לדעתו המדובר בעלילה שיגרתית :בתוך הטירוף הגדול של התקופה ישנם טירופים אישיים של יחידים שנדבקים על ידי אמונות השווא הרווחות אז ונטרפים בתוכן עד מוות ,עד השמדה עצמית ". לדעתו בסך  הכל "זוהי יצירה של כפירה .היא דורשת לא להיגרר אחר האמונות. יחד עם זאת אינה מצביעה על שום דרך שאפשר לחיות בה בלי להזדקק לאמונה.[11]

לדעתי יערי שוגה לחלוטין.ישנו קונפליקט ענק ב"עד מוות " אלא שצד אחד בקונפליקט הזה ,זה שרודף את הצלבנים למנזר הוא בגדר בלתי נראה לאורך רוב הסיפור, אך הצלבנים חשים בו היטב.

הדסה ראובני [ ב"היהודי ב"עד מוות "לעמוס עוז " עלי שיח  12],יולי 1974  מציינת נכונה שאחת הבעיות העיקריות המתעוררות עם הקריאה ב"עד מוות "היא משמעות ה"יהודים " וכוחם. היא ציינת שהדמויות של הצלבנים מזהים את היהודים עם כוחות הרשע והם מפילים אימה בכוח צמיחתם וחיותם .לדעת ראובני הקוראים יכולים לזהות את "היהודי" ככוח היצר שנראה לצלבן ככוח מטמא המכשיל את השאיפה לטוהר ולגאולה ( ירושלים ) אך בו בזמן הוא גם כוח החיים עצמם ובתור שכזה הוא עומד בדרכה של שאיפת המוות ( שגם היא "ירושלים "). לדעתה מי שרוצה להשמיד את כוח היצר חייב להשמיד את החיים עצמם וזה מה שעושה מתוך ודאות אחרונה ונוראה האדון גיום דה-טורן. היהודי הוא עם כך כוח שאינו ניתן להשמדה ואפשר לזהותו עם "היהודי הנצחי "שאין להכחידו.

 

 

'עד מוות " המהדורה הפולנית Poznan, Dom Wydawniczy Rebis, 1996 

שורת דיונים מקיפים ומפורטים על "עד מוות "ניתנו בידי אברהם  גורן   דוד כנעני  ואחרים "עד מוות "לעמוס עוז (מן הדיון בחוג האיזורי בעמק יזרעאל "עלי שיח נובמבר 1975 חוב' 2 ע' 172-181. כ

המבקר וחוקר הסיפורת ההיסטורית בעברית דוד כנעני הציע  בצורה ברורה ,כמעט יוצא דופן[13] שיש לראות בסיפור מאבק בין "שתי רשויות " כוחות הטוב וכוחות הרע. והיהודי המופיע בו אינו היהודי המוחשי של ימי הביניים כי אם היהודי המטאפיזי של היטלר  זה שהוא גלגולו של היהודי מ"כנסיית השטן "כפי שראתה אותו הנצרות הבינימית.

ב"עד מוות"  אין המוות שולט ביהודי." מציין כנעני נכונה.

דוד כנעני

במאמר זה יש לראות כפיתוח של גישתו זאת שחיבר ב-1955  את אחד המאמרים הבולטים ביותר בעברית על נושא הסיפורת ההיסטורית "עבר בהווה : על הסיפור ההיסטורי בעברית" בתוך בינם לבין זמנם : מסות על הספרות העברית החדשה ספרית הפועלים ,1955.

אלא שמאמר זה כמובן  לא יכול לכלול אז את סיפורו של עוז שעוד לא פורסם.

 

 

"עד מוות " המהדורה הצ'כית  Prague, Paseka, 2002

המבקר אברהם אדרת ב "עד מוות "לעמוס עוז ( שיח בחוג האיזורי בהרי יהודה ) עלי שיח ,נובמבר 1975 חוב' 2 היציע בשיח על "עד מוות"  שהתקיים בחוג ספרות איזורי שהמדובר בסיפור של אהבה נכזבת.יש להשוות בין יחסו של האביר ליהודים לאהבתו הנכזבת לאישתו המתה שאליה ערג אם כי מעולם לא הצליח להבין אותה.וכך גם יחסו ליהודים שמחד הוא רואה בהם "בני השטן ורוצחי המשיח שמצווה לעקרם מן העולם ,ומאידך הוא מכיר בפנימיותו שהם שומרי תורת האל האמיתיים.[14]ובסופו של דבר כשהוא ניצב בתוך גלגולי המסע לארץ הקודש מול ניוונם הבהמי של נושאי הצלב מול עמידתם האנושית של היהודים הוא נוכח לדעת שטעה.וזאת כנראה הסיבה האמיתית להתאבדותו.עם זאת לדעת אדרת עצמו הפיתרון האליגורי הזה  ליצירה ומשמעויותיה ולקונפליקט בין היהדות והנצרות  הוא פשטני ובלתי אמין. ולדעתו סיפורו זה של עוז הוא ניסיון נועז שלא צלח. [15]

"עד מוות " המהדורה הספרדית  Madrid, Siruela, 2009

 

בישויות המספרות את הסיפור עוסק בפירוט יוסי בן ברוך ב"על הדמויות ב"עד מוות "( הסיפור ) לעמוס עוז עכשיו אביב –קייץ 1979. חוב' 39-40 ע' 381-388. [16]  בביקורת על עמדתו של קלדרון על הסיפור קבע לראשונה כי ב"עד מוות " מופיעים שלושה מספרים שאחד מהם ממלא תפקיד פעיל בעלילה והשניים האחרים נמצאים  מחוצה לה.אך לדעתו הגבולות שבין גושי הטקסט המסופרים על ידי הישויות והמספקים את המידע הסיפורי אינם נשארים קבועים ואטומים  בכל מהלך הסיפור וחלות פה ושם גלישות מישות מספרת אחת לשנייה. יש את הישות המספרת הפעילה קלוד העקום הכתף,יש את המספר ההיסטוריון שאינו מהימן ואינו אובייקטיבי  שלדעת בן ברוך חיי בתקופה קרובה לזאת של קלוד , המסתמך על רשימותיו של קלוד ומעל לשניהם יש מספר יודע כל ניטראלי אשר הופעתו בסיפור מצומצמת מאוד ומוגבלת כמעט רק לקטעים שבהם מופיע האדון האציל ,בעיקר לתיאור המצבים הנפשיים שלו ,ואז אין הוא נמנע מהבעת דעתו בצורה עקיפה. [17]

"עד מוות " המהדורה הארגנטינאית Buenos Aires, Emece, 1984;

חיים וייזל [18]מציין  במחקר מפורט על "עד מוות " בעיות מבנה ומשמעות ב"עד מוות "עלי שיח ספטמבר 1980 חוב' 9 ע' 171-183  שעוז אינו משתמש בעלילה בעלת סדר כרונולוגי הוא כותב במרחב כתיבה סימולטאנית ולא עוקבת.הרקע הכללי להתרחשויות הוא המסע המתנהל רוב הזמן באל מקום ואל זמן . עם כי הזמן הכללי הוא הסתו ולאחריו החורף של שנת 1096. ויזל בודק  אנלוגיות שונות הקיימות ביצירה וסמלים שהם מרכזיים בה.

ויזל מזהה בסיפור שני מספרים בלבד.   אלו הם המספר היודע הכל השולט ביצירה והמצוי מעליה ויודע את עתיד  ויוצר את המבנה הבסיסי שלה.ויזל מזהה גם בין מפענח הכרוניקות למספר יודע הכל בניגוד למבקרים אחרים שמפרידים בינם. [19]

הדמות השנייה שמספרת היא רשומותיו של קלוד שהן תוספת לדברי המספר יודע הכל ונקודת מבטו היא יותר אישית.

"עד מוות" במהדורה צרפתית  Paris, Calmann-Levy, 1974

המבקר דן מירון  טען שהתירגום האנגלי של " עד מוות " שנעשה במשותף בידי עוז ובידי מתרגמו הקבוע לאנגלית  ניקולאס דה לאנז'  ( זה היה לאמיתו של דבר התרגום הראשון לאנגלית  של עוז בידי דה לאנז'  שהכיר את עוז לראשונה באוקספורד בעת שעוז כתב את"עד מוות " , שבעקבותיו הפך דה לאנז' למתרגום הקבוע של עוז " ראו תלמה יגול "אלבר קאמי הישראלי ידיעות אחרונות 9.1.1972) )   "עולה במידה ניכרת ביותר על הנוסח העברי המקורי" .ראה דן מירון בתוך דפים מפנקס חדש:דף ראשון "מעריב על ספרות ואמנות 25.1.1974ע' 25. זהו כבר עניין של טעם אישי ( מירון לא התלהב מן הסיפור ובמקום אחר הגדיר אותו כ"משל בומבאסטי " "דן מירון "מצב הסיפורת –מעין שיחת סיכום" בספרו  "הפנקס הפתוח:שיחות על הסיפורת העברית בתשל"ח )  ")*  ומבחינה תוכנית לפחות אין הבדלים  משמעותיים רבים בין שתי הגירסאות  .אולם ייתכן שחוות הדעת הזאת באה בגלל התחושה של מירון  ש"עד מוות " מזכיר  בתכניו מאוד סיפורי אימה  "גותיים"  אנגליים שונים שאולי שימשו לו מקור השראה ,יותר מסיפורים בספרות העברית המוכרת.

חיה בר  יצחק  ב"עיון ב"עד מוות "לעמוס עוז עלי שיח ספטמבר 1980 חוב' 9 ע' 156-170. [20]מצביעה גם היא על הדמיון בין דברי המספר ורשומותיו של קלוד שלכאורה אין להם זוויות ראיה שונות היא מראה שבסיפור יש אירוניה חריפה שנוצרת בעיקרה על ידי הדגשת הפער בין עיקרי הנצרות המטיפים לאהבה לסליחה ולחסד ולבין התפיסה המעוות של עיקרים אלו על ידי גיבורי הסיפור ,תפיסה הנובעת מבורות ומשרידי פגניות המביאים לפרוש מוטעה של העיקרים ויוצרים סתירה מוסרית בעיני הקורא בין התנהגות האנשים לבין האמרות מן הברית החדשה שאותן הם מצטטים ללא הרף.[21]

בר יצחק תמהה הכיצד המספר המסתמך לחלוטין על רשימותיו של קלוד יכול להיות מספר יודע כל המביא גם פרטים על המסע ועל  הגיגיו הכמוסים ביותר של  קלוד ופרטים אחרים  שקלוד עצמו לא יכול לדעת אותם. היא רואה בכך פגם בסיפור שכן יש בכך סתירה מהותית.  לדעתה גם המספר שייך לימי הביניים והוא איש  ימי ביניים טיפוסי בשנאתו הפרימיטיבית ליהודים  ואין לראות בו כהיסטוריון  מודרני.

מהדורה צרפתית של "עד מוות".Paris, Seuil/Points, 1986

נורית גרץ

גם נורית גרץ שדנה  פירוט ב"עד מוות " בכמה הזדמנויות שונות    ובעיקר ב"עד מוות –התמוטטות הסמכויות המספרות "בתוך ספרה עמוס עוז –מונוגרפיה ,תל אביב ,ספריית פועלים 1980 ע' 147-158 עוסקת בהתמוטטות האמינות  של הסמכויות המספרות לנו את הסיפור ,ובקושי להבדיל בינם . קלוד והמספר המשחזר את רשומותיו של קלוד,ומאבד בהדרגה את הניטרליות והאובייקטיביות שלו.[22]לדעתה יש להבדיל בין קלוד בין המספר המשחזר ובין המספר הכל יודע שהם שלוש דמויות שונות בסיפור. אך כולם מאבדים בהדרגה את הסובייקטיביות שלהם. לדעתה רצונם של המספרים להציג את האדון מתוך הבנה הנובעת מהערצה מכוון את הקורא להשתתף בהתמוטטות הכללית ולהיקרע בין אותם ניגודים הקוראים את הדמויות ביצירה. להטיל ספק גם בעמדותיו המוסריות שלו.

בדיון המסכם שלה על הסיפור   בספר שנכתב  עם עדיה מנדלסון-מעוז  "עד מוות " "עמוס עוז–א"ב יהושע: התחלות, כרך  2"קובעת גרץ :"נוסף על ההתנגשות בין עמדות המספרים והגיבורים ( שגם הן מורכבות )  ..לבין עמדות הקורא ..נוצרת התנגשות עמדות  גם בקורא עצמו:תיאור האדון מתוך הבנה הזדהות וגם הערצה מכוון את הקורא להזדהות עם מעשים ועם דמות המנוגדים לתפיסותיו ולערכיו,והוא מיטלטל בין זעזוע מהמתואר לבין אהדה והבנה.כך נקרא גם הקורא להשתתף בהתמוטטות הכללית :להיקרע בין הניגודים הקוראים את משתתפי היצירה ולהטיל ספק גם בעמדותיו שלו וגם בקני המידה המוכרים לו".   [23]\

 

רות שנפלד קובעת במחקר שלה על הסיפור ההיסטורי בעברית" מן המלך המשיח ועד למלך בשר ודם :   עיונים ברומאן ההיסטורי העברי במאה העשרים.    תל אביב :   פפירוס,   1986. [24]שהמדובר בסיפור פילוסופי שמשתמש במאורעות היסטוריים בתור מסווה בלבד. בדומה לפנחס שדה "קובעת שנפלד "עוז נוטה לתפיסה אלגוריסטית של הנושא ההיסטורי ולעסוק באמיתות קיומיות כלליות,אך שהוא מתאר עולם ,הנשלט בידי כוחות מטאפיסיים דטרמיניסטיים ואפלים.כוחות אלו קובעים לא רק את חיי גיבוריו אלא גם את כיוונן ואת גורלן של תנועות היסטוריות כמו תנועת מסעי הצלב.[25]

מהדורה ספרדית של "עד מוות "

שנפלד מעירה על כך שמבחינה תמאטית סיפורו של עמוס עוז יוצא דופן על רקע הסיפורת ההיסטורית העברית בשנות המדינה משום שיבתו לנושא הקלאסי של גזירות רדיפות והשמדת ישראל בארצות הגולה.אך מוטיבים אלה שככל הנראה עוררו את עניינו של המחבר בהשפעת השואה ,מופיעים בסיפור בהקשר חדש ומזווית ראייה חדשה :המאורעות מסופרים מנקודת מבטם של הגויים ולא של היהודים.

"עד מוות " המהדורה השוודית Intill döden, Stockholm : Wahlström & Widstrand 1980

גרשון שקד  שכתב  את ניתוחים החשובים  והמשפיעים  ביותר על "עד מוות " לצד נורית גרץ  נותן למתואר ב"עד מוות" תיאור פרוידיאני פסיכואנליטי קלאסי : לדעת  שקד  בספרו" גל חדש בסיפורת העברית :מסות על סיפורת ישראלית צעירה —   ) מרחביה : ספרית פועלים, תשל"א.ע' 200-203 "ס .[26] כל סיפור מסעו  של גיון דה טורון ,קלוד עקום הכתף  , ואנשיהם לירושלים הוא בסיס לדיון על המצב הקוטבי של חטא וגאולה ועל שורש הרע וטיבו האופייני ליצירותיו של עוז. .כמו יצירות אחרות של עוז גם נובלה זאת היא מעין תהליך של מירוק והזדככות בו המתמרקים גיבורים מן החטא הארס והשנאה במהלך הסיפור. לדעתו של שקד יש להביס את מסע הצלב של גיום כגיבוש סמלי של "מסע החיים " המתנהל דרך שבעת מדורי גיהנום של תיעוב ושנאה ,ארס וזדון כדי להגיע אל מחוז הגאולה. המזוהה עם האישה הנצחית ועם ירושלים של מעלה. לדעתו נוסעי הצלב יצאו למסעם משום שנשמתם שקועה הייתה במ"ט שערי –טומאה והם השתוקקו לצאת נשמתם לפי שרק המוות נראה להם כמוצא שימלט אותם מיצרי הארס והשנאה. ההתאבדות שהיא רצח היהודי שבתוך המחנה ובתוך האני היא מחיקת החיים שאינם כאמור אל הרע מבחינת הצלבנים. לדעת שקד יחס הגויים ליהודים מבחינת עוז הוא יחס סדו מזוכיסטי ומיני ,והתעללותם בו היא פורקן של יצרים הקורבן היהודי נחשב לשורש הרע ,כך שבמעשה הקרבן מקריב הגיבור בהנאה דו משמעית את שורשי הרע שבתוכו עצמו.

"עד מוות " המהדורה ההולנדית Amstelveen : Amphora Books, 1983)

שקד חזר לנתח את "עד מוות " בהיסטוריה שלו של הספרות העברית "הסיפורת העברית, 1980-1880 :   כרך ה', הרבה אשנבים בכניסות צדדיות ( הקיבוץ המאוחד 1998)   /  ע' 224-225 ושם הוא מפרש את הסיפור כאלגוריה לשואת היהודים שנרדפו בידי הצלבנים בסיפור .[27]

שם הוא תמה :מדוע יכתוב בחור ישראלי הגון מחולדה או מירושלים בשנת 1971 נובלה על צלבנים מטורפים שהמסע שלהם נכשל ומה שמתגלה בו בעיקר היא אכזריות נוראה כלפי הזר וכלפי היהודים?  [28] לדעתו אפשר לפרש את הנובלה כנמשל על שורשי שואת היהודים באירופה במאה העשרים הנטועים במתח הנצחי בין גויים נושאי צלב לבין יהודים "שנצלבו " על ידם.לדעת שקד המחבר מנסה להבין את "העם היהודי שנהרג " כקרבן ואת המוטיבציה של המקריבים ,שהשנאה מביאה אותם גם לשנאת עצמם.אליבא דשקד   אפשר לפרש אותו כמסר סמוי לישראלים של היום שהם כמו ביצירות של יהושע ורביקוביץ נראים כצלבנים חדשים עם אותה אכזריות ואותם כוחות של הרס עצמי ודקדאנס.

שקד מסכים שהסיפור ניתן לפירושים שונים ואף הפוכים ולדעתו "עד מוות" הוא אולי הסיפור הישראלי החשוב ביותר המעצב את היחסים בין הסובייקט ל"אחר " ואת הדרך שבה היחס אל האחר מעצב את דמותו של הסובייקט "שנאת האחר היא מקור לשנאה עצמית ולהרס עצמי .הסיפור גם עומד על כך שהיהודים היו ואולי עודם ,האחר של תרבות אירופה". [29]

שקד מתייחס כאן לשנת פרסום הספר"עד מוות " . אך לאמיתו של דבר  הסיפור הופיע במקור בכתב העת "קשת "  כמה שנים קודם לכן  ב-1968 ולדעתי  המפורטת במאמר זה הוא מבוסס על רעיונות כמוסים שאולי נמצאו אצל עוז עוד  מימי ילדותו

"עד מוות " המהדורה האיטלקית  Milano, Feltrinelli, 2018

פרשנויות נוספות של "עד מוות "הן מועטות ואינן תורמות הרבה להערכת הסיפור מעבר למה שהוצג כאן. אפשר להזכיר את פרשנותו הקצרה  של דוד אוחנה  בספרו  "לא כנענים, לא צלבנים :   מקורות המיתולוגיה הישראלית ע' 335[30]  המבוססת בעיקרה על זו של שקד כי עמוס עוז חודר לזרמים התת קרקעיים המיתיים של יחסי יהודים-נוצריים בימי הביניים ומתאר ביד אמן את "צליבת " היהודים בידי הגויים.

אכזריות הצלבנים כלפי"האחר " של אירופה ,היהודים מופנית נגדם עצמם .דרכי תיאור אלה יוצרות התנגשות בין המספר ,המזדהה עם הגיבורים הרוצחים ועם כאבם ובין הנמען המקורי ,הקורא הישראלי המזדהה בדרך הטבע עם הקרבן היהודי.

"עד מוות " המהדורה הגרמנית Frankfurt, Suhrkamp, 1997

ישנה פרשנות נוספת אחת  שונה מאוד מכל אלה,שאכן תרמה תרומה חדשה למחקר של"עד מוות " שהופיעה בשנות התשעים.    זוהי פרשנותה של דורית זילברמן בשיתוף פעולה עם הרופא רפי קרסו שפורסמה במאמרם של

דורית זילברמן   ורפאל קרסו "רציתי לכתוב שפת ישנים -:טכניקות היפנוטיות לשליטה בכאב קריאה  ב"עד מוות " "לעמוס עוז  עתון 77; ירחון לספרות ולתרבות 156 (תשנג) 22-26

התזה הזאת מופיעה בגרסה אחרת ומורחבת   בספרה של זילברמן  "מכשף השבט :עמוס עוז-היפנוזה ומיסטיקה ביצירותיו ,אור יהודה,הוצאת הד ארצי ,1999 ,ע' 25-46.

דורית זילברמן  רואה ביצירה "עד מוות "טקסט מיסטי היפנוטי שמציג באמצעים שונים את ההשפעות ההיפנוטיות של די טורון המנהיג על הסובבים אותו. לדעתה די טורון הוא האחראי  הודות לאמצעים סוגסטיביים שונים שבהם הוא משתמש ואותם מדגים הסיפור בצורות שונות לכל האירועים המסתוריים והכמו על טבעיים המתרחשים בסיפור. [31]

כפי שנראה בהמשך גישתי שלי לגבי מיהו האחראי "האמיתי "לאירועים הכמו על טבעיים המתרחשים עלילה היא שונה. עם זאת מעניינת העובדה שבפרשנויות המוקדמות יותר לסיפור,הייתה  נטייה כללית ,אם כי כפי שראינו לא מוחלטת , של המבקרים ,לדחות הסבר "על טבעי " כלשהו למתרחש בעלילה ,וכמעט כולם היציגו כמובן מאליו הסברים פסיכולוגיים ופרודיאניים שונים היוצאים מהתת מודע ונפש הצלבן עצמו המביא את חורבנו על עצמו בטיפשותו ובטירופו.המשתמע מדבריהם שהצלבנים בסיפוריהם  הם פרימיטיבים שאינם מבינים את הנעשה סביבם  המביאים את חורבנם על עצמם במעט באופן לא נמנע.  גישה שלדעתי יש בה משום התנשאות וזלזול לא מוצדק בדמויות הצלבנים.

דורית זילברמן מבחינה זאת פורצת דרך חדשה בפרשנות ל"עד מוות "ומשקפת בכך במודע או שלא במודע את רוח התקופה שבה כתבה ששוב לא דחתה כמובן מאליו את האפשרות לתת  הסברים "על טבעיים " מסוגים שונים למתרחש.עם כי כפי שראינו היו כבר מבקרים קודמים שרמזו לאפשרות כזאת  בשנות השבעים ,כמו דוד כנעני,אך הם בדרך כלל רק רמזו בכיוון ולא אמרו זאת במפורש.

""עד מוות" המהדורה האוקראינית Kiev, Vsesvit, 1993

אפשר גם להזכיר את המחקר החדש  של אביעד פרנקל "מסע הצלב על פי עמוס עוז  "אנכרוניזם ודחיסת ההיסטוריה " ב"עד מוות " לעמוס עוז " פורסם ברשת בלבד במגזין "יקום תרבות " בעריכתי בנובמבר 2017  http://www.yekum.org/2017/11/%D7%9E%D7%A1%D7%A2-%D7%94%D7%A6%D7%9C%D7%91-%D7%A2%D7%9C-%D7%A4%D7%99-%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%A1-%D7%A2%D7%95%D7%96-%D7%94%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8-%D7%A2%D7%93-%D7%9E%D7%95%D7%95%D7%AA/

המאמר שבמקור נכתב כעבודה סמינריונית התבסס גם על גירסה מוקדמת של מאמר זה.הראה שהסיפור של עוז גדוש אנכרוניזמים היסטוריים ובין השאר נוטיבים אנטישמיים שונים שהם מרכזיים בסיפור כמו הצגת היהודים כאשמים במות ישו, תיאורם כחיות – שטן והצגתו של היהודי הנודד כיהודי המצוי –  ,עוד לא היו קיימים עד כמה שידוע לנו בתקופה שבה המתרחש הסיפור. לדעתו של פרנקל עוז ניסה לבצע כאן מהלך של "דחיסת ההיסטוריה", על ידי תמצות וריכוז של מירב הסמלים האנטישמיים האפשריים, לרגע היסטורי מכונן, המעצב היסטורית נרדפות מזוקקת.

"עד מוות" המהדורה הפינית Helsinki, Tammi, 1987 

אני במאמר זה  אמשיך את דרכה של זילברמן  אם כי הצעתי להסבר ההתרחשויות המתוארות בסיפור היא שונה משלה.

סיכום :

דעתי היא שכל המבקרים והפרשנים כאן פשוט לא הבינו כלל את מה שמתרחש במהלך הסיפור "עד מוות "וזאת על סמך דעותיהם הקדומות שלא ייתכן  שעמוס עוז יכתוב סיפור "על טבעי " וכי זה חייב להיות סיפור סמלי או על "הפנטזיות " של התת מודע ,דברים שאין להם כל ביסוס בטקסט עצמו  ומבטאים זילזול עמוק בדמויות הסיפור מימי הביניים ובהבנתם את המתרחש סביבם.

אם כך,  יש לפרש, לדעתי, את הסיפור בצורה שונה מאוד מכל מה שטענו המבקרים והחוקרים .כסיפור  אימה על טבעית היא מבוססת על ההנחה שיש לראות את "עד מוות " כסיפור שעונה על ההבחנות הז'אנריות של סיפור האימה העל טבעי ,מהסוג שאותו כתבו בעבר בין השאר אדגר אלן פו גי דה מופסן  ואחרים.

פרשנות זו היא המתאימה ביותר למתואר בסיפור ולרמזים ההולכים ומתחזקים  שעוז שותל במהלכו.

ואת הפרשנות הזאת תוכלו למצוא במאמר שלי שפורסם בימים אלו בכתב העת "נכון מספר 2" ויופיע בהמשך ברשת.

 

הוצאת ספריית הפועלים 1971

מראי  מקומות

[1] מיכלי ע' 159.

[2]ב.י. מיכלי  "שתי פנים לסיפורי עמוס עוז "מאזניים פברואר 1972 כרך ל"ד חוב' 3 ע' 157-167. ע' 147-165. ע' 166

 

[3] יוסף  אורן עד מוות לעמוס עוז, ״הארץ״, 6.8.1971.

גירסה נוספת של מאמר זה הופיעה תחת השם "אהבה וגעגועים בסיפורי עמוס עוז "  גם בסיפור של אורן "הסיפור הישראלי הקצר " ראשון-לציון : יחד, תשמ"ז 1987.

 

[4] אורן "הסיפור הישראלי הקצר "  ע' 139

[5] רבקה גורפיין  "עד מוות "לעמוס עוז (על הסיפור ) בספר גורפיין ,:לאור הכתוב :סופרים ומשוררים בישראל (תל אביב : הקיבוץ המאוחד, תשל"ב 1972), עמ' 77־80.  הביקורת הקצרה יחסית שלה הופיעה  בגירסה  מעמיקה ומורחבת אבל עם אותו השם  בספר "עם שירים ועם סיפורים",מסדה 1972  "ע' 136-148 שמראה על הרושם העמוק שעשה הסיפור על גורפיין.

 

[6] גורפיין ע' 79.

[7] שם ,ע' 80

[8] יעל  פישביין "התשתית המיתית של הסיפור "עד מוות "עבודה סמינריונית  מוגשת לפרופסור דן מירון אונ' תל אביב .1973. ( נמצא בארכיון עמוס עוז באונ' בן גוריון , באר שבע )

 

[9] שם ע' 3

[10] ,אורי יערי  "עד מוות "שדמות אביב תשל"ג חוברת נ"א ע' 141-145.

 

[11] יערי ע' 145.

[12] ,הדסה ראובני  היהודי ב"עד מוות "לעמוס עוז " עלי שיח ,יולי 1974,ע' 149-150.

 

[13] אברהם  גורן   דוד כנעני  ואחרים "עד מוות "לעמוס עוז (מן הדיון בחוג האיזורי בעמק יזרעאל "עלי שיח נובמבר 1975 חוב' 2 ע' 172-181. כנעני חיבר ב-1955  את אחד המאמרים הבולטים ביותר בעברית על נושא הסיפורת ההיסטורית "כנעני ,דוד "עבר בהווה : על הסיפור ההיסטורי בעברית" בתוך בינם לבין זמנם : מסות על הספרות העברית החדשה ספרית הפועלים ,1955.אלא שמאמר זה כמובן  לא יכול לכלול את סיפורו של עוז.

 

[14] אברהם אדרת  "עד מוות "לעמוס עוז ( שיח בחוג האיזורי בהרי יהודה ) עלי שיח ,נובמבר 1975 חוב' 2 ע' 163-171.

[15] שם ע'  167.

[16]  יוסי בן –ברוך  "על הדמויות ב"עד מוות "( הסיפור ) לעמוס עוז עכשיו אביב –קייץ 1979. חוב' 39-40 ע' 381-388.

 

[17] בן ברוך ע' 381.

[18] ויזל ,חיים בעיות מבנה ומשמעות ב"עד מוות "עלי שיח ספטמבר 1980 חוב' 9 ע' 171-183.

 

[19] ויזל   ע' 182

[20] חיה  בר –יצחק " עיון ב"עד מוות "לעמוס עוז עלי שיח ספטמבר 1980 חוב' 9 ע' 156-170.

 

[21] שם ע' 158

[22] נורית  גרץ"עד מוות –התמוטטות הסמכויות המספרות "בתוך ספרה עמוס עוז –מונוגרפיה ,תל אביב ,ספריית פועלים 1980 ע' 147-158. ע' 147-148

 

[23] נורית גרץ ,  עדיה מנדלסון-מעוז  "עד מוות " "עמוס עוז–א"ב יהושע: התחלות, כרך  2"

[24]  רות שנפלד     מן המלך המשיח ועד למלך בשר ודם :   עיונים ברומאן ההיסטורי העברי במאה העשרים.    תל אביב :   פפירוס,   1986.

 

[25] שנפלד ע' 46.

[26] גרשון שקד  גל חדש בסיפורת העברית :מסות על סיפורת ישראלית צעירה —    מרחביה : ספרית פועלים, תשל"א.ע' 200-203

[27] –   גרשון שקד   הספרות העברית, 1980-1880 :   כרך ה', בהרבה אשנבים בכניסות צדדיות /  ע' 224-225 .

[28] .שקד מתייחס כאן לשנת פרסום הספר"עד מוות " . אך לאמיתו של דבר  הסיפור הופיע במקור בכתב העת "קשת "  כמה שנים קודם לכן  ב-1968 ולדעתי  המפורטת במאמר זה הוא מבוסס על רעיונות כמוסים שאולי נמצאו אצל עוז עוד  מימי ילדותו.

[29] שם ע' 225.

[30]  דוד אוחנה    לא כנענים, לא צלבנים :   מקורות המיתולוגיה הישראלית ע' 335

 

[31] דורית זילברמן   ורפאל קרסו "רציתי לכתוב שפת ישנים -:טכניקות היפנוטיות לשליטה בכאב קריאה  ב"עד מוות " "לעמוס עוז  עתון 77; ירחון לספרות ולתרבות 156 (תשנג) 22-26

התזה הזאת מופיעה בגרסה אחרת ומורחבת   בספרה של זילברמן  "מכשף השבט :עמוס עוז-היפנוזה ומיסטייקה ביצירותיו ,אור יהודה,הוצאת הד ארצי ,1999 ,ע' 25-46.

 

[32] מסע הצלב על פי עמוס עוז: אנכרוניזם ודחיסת ההיסטוריה ב"עד מוות" לעמוס עוז

"מסע הצלב על פי עמוס עוז  "אנכרוניזם ודחיסת ההיסטוריה " ב"עד מוות " לעמוס עוז " פורסם ברשת בלבד במגזין "יקום תרבות " בעריכתי בנובמבר 2017  http://www.yekum.org/2017/11/%D7%9E%D7%A1%D7%A2-%D7%94%D7%A6%D7%9C%D7%91-%D7%A2%D7%9C-%D7%A4%D7%99-%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%A1-%D7%A2%D7%95%D7%96-%D7%94%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%A8-%D7%A2%D7%93-%D7%9E%D7%95%D7%95%D7%AA/

המאמר שבמקור נכתב כעבודה סמינריונית התבסס גם על גירסה מוקדמת של מאמר זה.

הוצאת "כתר".

הצוללת הגרעינית "נוף ים" במאבק כנגד גורמים אפלים

Image result for voyage to the bottom of the sea book

בשנים 1964-1968 הוקרנה בארה"ב סדרת טלוויזיה בשם "מסע אל מעמקי  הים " שתיארה את הרפתקאותיה של צוות צוללת גרעינית אמריקנית  "נוף ים" שנתקלת בים במפלצות בחייזרים בנוסעים בזמן ובכל דבר מוזר אפשרי. סדרה שלכאורה מזכירה מאוד את "מסע בין כוכבים"  על עלילות צוות ספינת חלל ,שאמנם החלה להיות מוקרנת מאוחר יותר ועלילותיה היו באיכות גבוהה לעין ערוך.

צפו בפתיחה של סדרה זאת כאן.

היוצר והמפיק היה אירוין אלן שידוע יותר בישראל הודות לסדרה שלו  "מנהרת הזמן ".

"מסע אל מעמקי הים"   בניגוד ל"מנהרת הזמן "לא הוקרנה מעולם בישראל.

אבל פורסמו שני סיפורי קומיקס מתורגמים על עלילות צוות הספינה בעברית בחוברות טרזן שיצאו בעברית בהוצאה נידחת בשם "ש.אור.בשנות השבעים

והנה אחד הסיפורים האלו.

העלילה :אנשי הצוות מתמודדים עם הצוללת שכמו קיבלה אינטליגנציה משלה. אבל …………. (ספוילר !!!) באמת מופעלת בידי טרוריסט מרחוק.

העלילה היא לא מה שיכלה להיות   אם כי הרעיון הוא לא כל כך מטומטם. תיאורטית לפחות זה אפשרי בידי חברות טרוריסטים מתוחכמת באמת ועם אנשי הצוללת ומפעיליהם היו אידיוטים במיוחד או מקבלים שוחד בידי גורמים אפלים בעולם התחתון או בידי מעצמה זרה.

האם זה יכול לקרות ?

צר לי על איכות הסיפור בעברית .אבל זה מה שיש.

art by Alberto Giolitti;

 

 

ראו גם

"מסע אל תחתיה ים בויקיפדיה 

פרטים על סדרת הקומיקס 

רשימת החוברות בסדרה:

קראו על עוד סידרה פנטסטית המתרחשת במעמקי הים :

איש אלף הימים :האיש מאטלנטיס 

 

Image result for voyage to the bottom of the sea book

אנטישמים ותיאורטיקני קונספירציה אצל עמוס עוז ואצל ניר ברעם

לפניכם קטע שנמחק ממאמר גדול שלי על סיפורו  של עמוס עוז "עד מוות " העוסק במסעה של קבוצת צלבנים רצחניים אל המוות.מאמר שהופיע בימים אלו בגליון מספר 2 של כתב העת "נכון " לספרות פנטסטית.

לאחר שיקול החלטתי שהקטע ראוי לפרסום בפני עצמו  

האנטישמי ב"עד מוות " של עמוס עוז

 

 

"עד מוות "של עמוס עוז  הוא הטיפול העמוק ביותר של עוז ובספרות העברית בכלל  בנושא האנטישמיות הלא רציונלית האובססיבית כאשר הנוצרים הצלבנים בסיפור המחפשים אחר ירושלים רואים ביהודים את התגלמות השטן ומפחדים מהם כמו מיצורים לא טבעיים ורואים בכל דבר שהם עושים וקשורים אליו כחלק מקונספירציה  מפלצתית המכוונת נגדם..

עמוס עוז

 

סיפור זה הוא יוצא דופן בספרות העברית המודרנית. נדיר  מאוד למצוא סופר ישראלי מודרני אחר מלבד עוז  שעסק באנטישמיות הנוצרית של ימי הביניים. נראה שרוב הסופרים "הצברים "התקשו לעסוק ביחסי היהודים –נוצרים  בכלל ובימי הביניים  בפרט נושא שהיה רחוק מהם מאוד ( אם כי כמובן היה קרוב מאוד לסופרי העבריים בגלות ).ורק עוז מצא מקום לעסוק בכך.

 

אפשר למצוא כמה דוגמאות מקבילות העוסקות בנושא זה    דווקא בספרות ה"קלה" העברית שמעולם לא היה לה מעמד "קאנוני".  באופן ספציפי בספרות" "הסטלאגים " שתיארה את מעלליהם של הנאצים במחנות שבויים. כמה מספרים אלו שנכתבו בידי מחברים ישראליים, תחת שמות זרים בדויים הוצגו מנקודת מבט של נאצי רצחני וסדיסטי המשוכנע בצורך של מעשיו האכזריים.

 

דוגמה מעניינת   במיוחד היא הספר "הייתי מפקד סטלאג"( ים סוף 1963 ) שיוחס ל"קולונל מרטין רוזנברג"( שמו של גיבור הסיפור )  אך נכתב בידי מחבר ישראלי ,מירון אוריאל. הספר הוא כביכול ספר   זכרונותיו של אותו מרטין רוזנברג  מפקד סטאלאג סדיסטי שונא נשים , הנרדף לאחר המלחמה בידי קורבנותיו לשעבר  ונלכד על ידיהן. ואנו יכולים לראות דרכו את הסדיסט מבפנים.הספר הוא יוצא דופן בכך שנשים מעונות בו בידי הגברים ולא להפך כפי שהיה  מקובל בדרך כלל בסיפורי סטלאגים.אך בו בזמן המחבר נותן תמונה ריאליסטית עד להדהים של הדרך בה איש מסוג כזה אכן חושב    אדם המתאר באדישות את העינויים שבהם הוא מעביר את קורבנותיו ומה שמעסיק אותו יותר הוא מאבק הכוח שלו עם קצין האס אס במחנהו. הקורא את הספר יוצא בתחושה כי כך אכן חשבו והתנהגו  הקצינים הנאציים האמיתיים ודומה שהדמות התבססה  ישירות על זו של איכמן, כמו הדמויות של מפקדי מחנות בסטאלאגים אחרים שהאפרוריות המשולבת בסדיזם שלהם מבוססת על הדמות של אייכמן כפי שהובנה בידי הציבור הישראלי של התקופה..ראו על כך במאמר "ברוכים הבאים לסטלג 13:סקס סדיזם ומחנות ריכוז " בספרי"מטרזן ועד זבנג :סיפורה של הספרות הפופולארית הישראלית .( בבל 2003).

עוד דוגמה  מקבילה לכאורה בספרות הישראלית המודרנית  היא  ספרו של דן צלקה  "עננים "( זמורה ביתן ,1994) העוסק  בפרעות ביהודים במאה ה-15 במסע הנקמה של  בן רב יהודי בימי הביניים בפורעים הנוצריים שהרגו את בני משפחתו.

אך אצל צלקה ( שהוא כדאי לזכור  סופר יליד פולין ולא "צבר " כמו עמוס עוז )  "עננים "מוצג מנקודת המבט של היהודי הסובל מאנטישמיות ולא מנקודת המבט של הגוי הרצחני כמו כאן.

ניתן להזכיר גם את אהרון אפלפלד כמי שמרבה בספריו לעסוק רבות ביחסי יהודים ונוצרים ובאנטישמיות הנוצרית שאותה חווים היהודים לפני השואה ובמהלכה.

אולם גם אפלפלד  עושה זאת תמיד מנקודת המבט היהודית או מנקודת מבט של גויות שאינן דווקא שונאות יהודים, כמו בספרו "קאטרינה" ( "כתר,1989)  שם מוצגת  אישה נוצריה החיה בעולם שונא יהודים אך היא עצמה נמשכת אליהם, ולא מנקודת המבט של האנטישמי"האמיתי" האובססיבי .

עוז בניגוד לרוב  קודמיו  , ובהחלט בניגוד לדן צלקה ולאהרון אפלפלד  עסק בשנאת היהדות והיהודים  מנקודת מבט של הגויים האנטישמים שונאי היהודים אחוזי הטירוף הדתי.

עוז מציג את נקודת המבט האנטישמית בעיסוק הכפייתי  ביהודים כנציגי השטן עלי אדמות.הוא לכאורה מנסה להסביר למה הם שונאים כל כך את היהודים שהוא בעיניהם מעין דמות צל שלהם , לדעת רוב המבקרים של הסיפור עד כה עוז כמו מנסה  להיכנס לראשו של חולה הנפש.

נראה לי שרק סופר ישראלי מודרני כמו עמוס עוז שגדל בארץ שבה אין אנטישמיות יכל לנסות לשים את עצמו  במקומו ונפשו של האנטישמי  אכול הטירוף האובססיבי.

הצלבנים אצל עוז הם דמויות גסות ומכוערות , אך יש בהשקפת עולמם את אותה אכזריות תמימה  או לא כל כך תמימה שאנו מוצאים בשיר על הצלבנים של רביקוביץ, והיא מקבילה לזאת של הנאצים ושל מבצעי הגנוסייד ברואנדה.ולזאת של תיאורטיקני הקונספירציות ברשת ומחוצה לה  כיום.

האנטישמי ב"אנשים טובים " של ניר ברעם 

בספרות  העברית שלאחר "עד מוות "  רק ניר ברעם עשה  לכאורה משהו דומה או מקביל  למה שעשה עוז,

בספרו "אנשים טובים"  ( עם עובד 2011) שתיאר את המשטר הנאצי מנקודת המבט של הנאצי הפשוט שאמנם אינו מטורף אובססיבי כמו בסיפור של עוז אלא אדם שרוצה להתקדם בדרגות בלבד תוך ציות מוחלט ואף מרחיק לכת להוראות שהוא מקבל ולמדיניות שידוע לו שהיא הרצויה בחוגים הבכירים.

"גיבורו " הנאצי של ברעם תומאס אינו שונא יהודים אובססיבי  הוא אינו חושב שהם מנסים להשתלט על העולם ולהשמיד את העם הגרמני..הוא אדם שרוצה קידום. נקודה.

בשביל הקידום הוא יעשה הכל ובמהלך הזמן הוא הופך לשונא יהודים אבל לא בגלל שהוא מאמין שהיהודים אחראיים  לכל  אסון אפשרי אלא בגלל שנוח יותר ככה.

 

אמנם אפשר להזכיר גם את ספרו של ברק חמדני "ורד צהוב "( כינרת זמורה ביתן 2012 ) העוסק בין השאר בנקודות  המבט של הנאצים שניהלו את מחנה טרייזנשטאט.אבל אין להשוות ספר זה מבחינה ספרותית לספרו של ברעם

פרט לשני אלו  איני יכול לחשוב על דוגמאות בולטות רבות אחרות בספרות העברית המודרנית העוסקים בניתוח של האנטישמי  "המורעל " אכול האובססיה "מבפנים "..

אלא שיש הבדל ברור בין שני סוגי האנטישמיות המתוארים אצל עוז ואצל ברעם.

ברעם   יוצר דמות ריאליסטית ולכאורה לא קיצונית של "הנאצי ברחוב"האיש שלימים יטען במלוא הכנות מבחינתו שהוא "רק מילא פקודות".   האנטישמי   אצל ברעם  הוא ביורוקרט קר המעוניין רק בקידומו.  אין לו עניין אידיאולוגי ברצח היהודים אלא עניין בירוקרטי בלבד.אבל לא בגלל שהוא חושב שהם אוייבי האנושות. הוא מעוניין בהשמדתם כדי "לנקות" את הסביבה ולהפכה לנוחה יותר.

תומאס הוא מקבילה לגרינג  האיש מספר 2 בצמרת הנאצית  שלא באמת שנא יהודים והפלא ופלא אפילו היציל יהודי או שניים. אבל כמובן עמד בראש מסע הרדיפה כנגדם.

תומאס הוא "לא " ראש האס אס   הינריך הימלר שמאמין באמונה שלמה  ואובססיבית שהיהודים הם סכנה לאנושות וכדי להציל את  ה אנושות יש להשמיד אותם.תומאס הוא כנראה לא שר התעמולה  גבלס שבהתחלה היה ציני בדיוק כמו גרינג ולא חשב רעות במיוחד על יהודים והפך בסוף למטורף אובסיביבי בדיוק כמו הימלר ויותר.

תומאס חושב שיש להיפטר מהיהודים כדי שהוא יעלה בדרגה וישיג ג'וב נוח יותר..מבחינתו היהודים הם כמו מקקים שיש להיפטר מהם  כדי להפוך את הסביבה לנקייה יותר אבל הם לא אויבי האנושות שיש להילחם בהם עם כל מה שאפשרי

מטרת הסופר היא להראות עד כמה תומאס בעצם  דומה לקוראים. רוצח ההמונים אצל ברעם הוא   לכאורה אדם רגיל שרק "ממלא הוראות " ויוזם כמה בעצמו ללא אידיאולוגיה מיוחדת מאחוריהן לשם קידומו האישי.

אצל עוז  לעומת זאת הצלבן  בדומה לאדולף היטלר והינריך הימלר משוכנע לחלוטין בצידקת ואף קדושת משימתו לחסל את היהודים באשר הם. אין כאן לכאורה שום "אפור" בתיאור דמות הצלבן.

האם ניתן למצוא גם כיום אנשים המשוכנעים בחלוקת העולם לשחור ולבן כפי שהיו הנאצים והצלבנים   כך שהם יהיו מסוגלים ומוכנים בשמחה לבצע כל פשע וכל מעשה זוועה?

בהחלט . יש את האיסלאמיסטים של דאעש והאל קאעידה כמובן. אבל יש גם את תיאורטיקני הקונספירציות  שנמצאים כיום לאלפיהם ולמיליונים ברשת באתרים כמו "קונספיל " ואחרים  אנשים אלו שהם מלאים וגדושים באובססיית שינאה כנגד הכוחות העלומים שלדעתם מאיימים  על האנושות ועליהם באופן אישי יהיו מסוגלים לבצע כל מעשה זוועה שניתן להעלות על הדעת וגם מעשי זוועה שאי אפשר להעלות על הדעת.

ככלות הכל יש לזכור שמנהיגי הקומוניסטים והנאצים סטלין והיטלר היו תיאורטיקני קונספירציות "פאר אקסלנס" בעצמם שהאמינו באמונה שלמה בקיומן של קונספירציות שונות כנגדם וכנגד המשטר שאותו הינהיגו לעיתים הם לא טעו בכך כלל ולעיתים לפחות במקרה של סטלין  המציא  את הקונספירציות האלו בעצמו. מבחינתם ברצח המליונים שלהם  הם רק גמלו לקונספירטורים האלמונים כנגדם.

יש כל סיבה לחשוב  שהתעצמות האנטישמיות בעולם קשורה ישירות לפעילות של תיאורטיקני הקונספירציה ברשת  שדיעותיהם מגיעות למליונים ומרעילות אותם.

האם מישהו שקורא את אתר "קונספיל " ברשת או אתרים אחרים מסוגו עלול לבצע רצח המוני ?

בהחלט כן. והוא יאמין שהוא מציל בכך את האנושות.

וזה כבר קרה ויקרה שוב בעתיד. וכדאי לזכור בהקשר זה שמעשי רצח המוניים שבוצעו בשנים האחרונות בידי אנדרס ברינג בריוויק בנורווגיה ב-2011 שרצח 77 איש ופצע עוד עשרות  ובידי ברנטון טרנט בניו זילנד  ב-2019 שרצח כחמישים איש ופצע קשה יותר מעשרים נוספים  ,היו תוצרשל אנשים שהושפעו  ישירות בידי תיאוריות קונספירציה באתרים מסוג זה..

לדעתי כאשר מתאר עמוס עוז ב"עד מוות " את הצלבן אכול הדיבוק להציל את העולם מכוחות הרשע  על ידי ביצוע רצח המוני ,הוא נותן תיאור מדוייק  אפילו מבלי להכיר כלל של תיאורטיקן קונספירציה ברשת כיום.

אותו צלבן מונע בידי דרשות ששמע בידי מטיפי הכנסיה אבל המניעים והחששות שלו הם זהים לאלו של תיאורטיקן הקונספירציה ברשת והם מגיעים לידי אובססיה מטורפת רצחנית ובולעת כל.

ניר ברעם לעומת זאת שככל הנראה אין לו שום הכרות   או בכל אופן שום עניין מיוחד עם תיאורטיקני קונספירציה מסתפק בתיאור של האדם הממוצע ברחוב שכמוהו אין לו שום עניין בתיאוריות קונספירציה כאנטישמי מפלצתי.

הנ"ל בתיאורו  יכול להיות רוצח המונים בדיוק כמו כל תיאורטיקן קונספירציה אכול דיבוק שנאה.

ונשאלת השאלה שאין לה תשובה קלה  מי מהשניים הוא המסוכן יותר.

קראו גם

חלק נוסף המהמאמר "עד מוות :דעות המחבר והמבקרים

 

 

 

אילו רק ידעתי :אפי שפר על החיים

 

 

הצצה בחנות אופטיקה זעירה ברחוב קינג ג'ורג' בתל אביב חשפה עולם שלם שהוא גדול הרבה יותר מהחנות ,עולם של דיונים על מהות החיים ופזמונים מובחרים של בעל החנות אפי שיפר שהוא כותב מלחין וזמר.

אפי  שיפר  הוא כותב תמלילים ומלחין  וזמר מוכשר שבמקצועו הוא בעל חנות משקפיים. ברחוב קינג ג'ורג'  בתל אביב מהצד הוא כותב שירים ומתבונן באירוניה על החייס והאנשים שסביבו שעליהם הוא כותב אפוריזמים שונים.

הוא מספר לי שהוא מנותק לגמרי מהאינטרנט ,מהסלולארי וכותב רק בעט. כמו פעם ,ולא נראה שזה מפריע לו לקלוט היטב את החיים שסביבו.

מלבד שירים משלו הוא הלחין גם שירים של המשורר הנשכח אך  המצויין חיים לנסקי.

לאחרונה הוא העלה  ברשת  כמה שירים שהוא כתב הלחין ושר ואלו פזמונים מצויינים מסוגם .המזכירים מאוד את פזמוני שנות השבעים והשמונים אבל יש להם ייחוד משלהם.בולט במיוחד השיר "אילו ידעתי אתמול " שהוא מחשבות על מה שיכול היה להיות אילו ידע את מה שהוא יודע היום.

מחשבה שעוברת במוחו של כל אדם באשר הוא. אבל אפי שפר יצר ממנה פזמון מצויין.

שווה מאוד להאזין.

וחוץ מזה מומלץ מאוד לקפוץ אל חנות המשקפיים של אפי בקינג גו'רג'   40  "א.שיפר אופטיקה"  ממש ליד חנות הקומיקס "קומיקס  וירקות  להסתכל שם בדגמי משקפיים נדירים שיש לו ולגלגל עימו שיחה על משמעויות החיים.מי שנכנס לשם מרגיש שהוא נכנס  לעידן אחר לחנות הקסמים של מר קוק בסדירת הטלוויזיה הידועה משנות השבעים "דלת הקסמים ". 

קראו על החנות המדהימה הזאת כאן 

פזמונים של אפי שיפר :

אילו ידעתי אתמול

 

 

https://www.youtube.com/watch?v=F737kv6FBD8

מתחם צפון

 

אהבתי אותה

 

היית יפה וזכה

 

שמונים שנה עם איש העטלף-בתו של ראס א-גאול

במרץ  2019 מלאו לגיבור הקומיקס המפורסם "בטמן " הוא איש העטלף בעברית שמונים שנה.זאת מכיוון שהחוברת הראשונה שבה פורסם סיפור שלו  DETECTIVE COMICS NO 27 פורסמה במרץ 1939 .עם כי על החוברת עצמה ניתן תאריך של כמה חודשים קדימה של מאי 1939 כמקובל בחוברות קומיקס אז והיום.

חברת די.סי קומיקס חוגגת את התאריך עם גליון מספר 1000 של מגזין DETECTIVE COMICS  שקיים עד היום ,אם כי יש להניח שלאורך השנים בוצעו כל מיני שינויים מוזרים במספרי הגליונות כדי שחוברת  מספר אלף תצא דווקא בתאריך הספציפי הזה.

.לרגל מלאת שמונים שנה לאיש העטלף הנה סיפור קומיקס נדיר שהופיע עליו בעברית בשנות השבעים ודווקא בחוברת טרזן בהוצאת ש.אור.

הוצאת ש.אור פירסמה גם חוברת מיוחדת על עלילות איש העטלף.ואותה אפרסם בהזדמנות אחרת.

באנגלית הסיפור שלפניכם  נקרא:

Cover

Into the Den of the Death-Dealers!" in Detective Comics #411 (May 1971.

כתב דניס אוניל

צייר בוב בראון

זהו סיפור חשוב  ביותר בקאנון הבטמני שבו נלחם איש העטלף  בפעם הראשונה עם הנערה טליה  בתו של הארכי פושע המצרי  בן האלמוות ראס א-גאול  השואף להחזיר את העולם לעידן האבן על מנת למנוע את חורבנו וכנגד  שליחו דוקטור דארק.ראס א-גאול מוזכר לראשונה בסיפור קומיקס כאן בעלילה הזאת.

טליה לימים תנהל רומן עם בטמאן ותוליד את בנו שהוא כיום דמות חשובה בסדרה העכשווית.

והנה הוא לפניכם :

 

 

ראו גם :

איש העטלף-בטמן בשפה העברית

גיבורי המערב הפרוע :קיט קרסון גשש סוכן אינדיאני ואיש המערב הפרוע בתרבות הכללית העברית

קיט קרסון איש המערב עם פאט מקדונלד גיבור "תולדות המערב הפרוע"

כשהייתי ילד הייתי קורא שתי סדרות מערבונים בהוצאת מזרחי האחת נקראה "תולדות המערב הפרוע " ואחת הדמויות  החוזרות שבה שבה הייתה לוחם צעיר בשם קיט קרסון ידידו הטוב של גיבור הסדרה פאט מק-דונלד.

ואחת נקראה "טקס גיבור המערב הפרוע " ואחת הדמויות הראשיות בה הייתה של לוחם מבוגר בשם קיט קרסון,ידידו הטוב ועוזרו של גיבור הסדרה טקס -ווילר.\

 

 

 

שתי הדמויות לא דמו כל כך זו לזו חיצונית אבל בהחלט היה סביר שקית קרסון המבוגר הוא אותו האדם.

האם אכן מדובר באותו האדם בתקופות שונות של חייו ?או שמה אלו אחרי הכל שני אנשים שונים ?

השאלה העסיקה אותי מאוד אבל לא מצאתי לה תשובה.

תמהתי ותמהתי על כך ולא היגעתי לתשובה ברורה.

לימים גיליתי שבעצם לא,  התשובה היא כמובן שאלו הם שני אנשים שונים אבל לא לגמרי.

קית קרסון  ידידו של טקס אכן קיבל השראה מהדמות בשם זה ב"תולדות המערב הפרוע" ,שבהחלט היה אדם אמיתי מפורסם מאוד והיום שנוי מאוד  מאוד במחלוקת בארה"ב כאיש שמסמל  את יחסם  הרע של הלבנים לאינדיאנים. .

ולאמיתו של דבר גם טקס ווילר ידידו של קיט קרסון בעצם מבוסס על אותו קיט קרסון!

קיט קרסון  ( 1809-1868) הוא אחד מאנשי המערב המפורסמים ביותר   וכמו כולם  ואולי יותר מכל אחד אחר מהם שנוי כיום ביותר במחלוקת ונחשב  בעיני רבים לרוצח המונים שהביא למותם של אלפי אינדיאנים בהחלטותיו.. אחרים רואים בו כמי שניסה לבצע במירב ההצלחה תפקיד בלתי אפשרי של פישור בין לבנים ואינדיאני ןחי  תמיד בין שני העולמות.

 

מתוך: גיבורי הספרים הנפלאים /מאת נואל ברון וליאונל סקנטייה. עברית: בנימין תמוז. הוצאת מ.מזרחי 1965.רשימה על קיט  קרסון מופיעה בספר זה למרות שבניגוד לכל שאר הדמויות שתוארו שם הוא לא היה גיבור  בדיוני של סיפור ידוע אלא דמות היסטורית בהחלט ולא באמת שייך. 

קיט קרסון שימש כאמור  כמקור השראה לדמות של  רנג'ר זקן בשם קיט קרסון היא דמות קבועה בסדרת מערבוני הקומיקס האיטלקית  הידועה " טקס  " ומופיעה ברוב החוברות מסידרה זאת שהופיעו בעברית.

תוצאת תמונה עבור טקס וילר

בחייו הוא היה גשש מעולה אולי המעולה מכולם. אבל בצעירותו הוא היה ידוע רק כ"צייד בונים " מעולה . עד שבעל החיים הזה הוכחד לחלוטין.

 

והנה סיפורים המתארים את ימי צעירותו של קיט קרסון בתולדות המערב הפרוע

הוא מופיע לראשונה כנער צעיר ב"תולדות המערב הפרוע מספר 3

 

"קיט קרסון חוזר ומופיע ב"תולדות המערב הפרוע ומספר 4"אלמו "

קיט קרסון הפסיק להיות עוד צייד וגשש התפרסם   לראשונה כסייר של קפטין פרמונט פוליטיקאי והרפתקן אמריקני שכבש בראשות קבוצה קטנה שאותה הדריך קרסון את קליפורניה הענקית מידי המקסיקנים והפך אותה ליהלום בכתר של ארה"ב כשהתגלה בה זמן קצר לאחר מכן  זהב בכמויות אדירות.

קיט קרסון שמר על חייו של פרמונט במהלך שלושה מסעות גילוי הרפתקניים שהפכו כמעט לאגדה. ופרמונט אסיר התודה כתב עליו : "קרסון והאמת חד הם !".

וכתוצאה קיט קרסון הפך לגיבור אמריקני.

קיט קרסון עומד עם קפטין ג'ון פרמונט שהוא הדריך את  המסע שלו לקליפורניה.

והנה תיאור המסע של קיט  קרסון ופרמונט לקליפורניה וכיבושה כפי שתוארו בחוברות תולדות המערב הפרוע " מספרי 7 ו-8 בעברית :

 

לא יאומן כי יסופר אבל זאת אמת היסטורית מדהימה.  קליפורניה  הענקית אכן נכבשת מידי המקסיקנים בידי החבורה הקטנה בחוברת הבאה של הסדרה.

מספר 8 "שכירי חרב:

 

קיט קרסון במדים בערך 1860

הגשש הצנוע  שלא ידע קרוא וכתוב שתרם לשינוי פני ההיסטוריה ולהפיכתה של קליפורניה למדינה אמריקנית  הפך אז כבר בשנים 1847 -1848 מייד עם חזרתו מהמסע של פרמונט בקליפורניה  לגיבור של חוברות בפרוטה שסיפרו על הרפתקאותיו הדמיוניות לחלוטין .והפכו אותו למפורסם אחד האמריקנית המפורסמים ביותר של המאה ה-19.

1914  kit carson by edgar samuel paxson

 

סיפור הראשון על הרפתקאותיו של קרסון יצא לאור ב-1847. הוא היה קרוי: "הרפתקה של קיט קרסון: סיפור הסקרמנטו". הוא הודפס ב"מגזין הדולר של הולדן". סיפורים אחרים הודפסו כדוגמת: "קיט קרסון: נסיך ציידי הזהב" ו"פרח הערבה". הסופרים תיארו את קיט קרסון  כאיש ההרים והלוחם באינדיאנים המושלם. הרפתקאותיו המרגשות יצאו לאור בסיפור "קיווה צ'ארלי, המוסטנגר הלבן; או ציד הקרקפת האחרון של קיט בהרי הרוקי". בסיפור זה, קיט קרסון   המבוגר  מתואר כמי שרוכב לתוך המחנות הסיוקס לבדו, ורוכב החוצה, אבל שקרקפות הלוחמים הגדולים ביותר שלהם בחגורתו

הוא עצמו שמע על החוברות האלו וראה אותן אם כי לא היה מסוגל לקרוא בהן אבל הקריאו לו אותן  הוא חשב שהן משעשעות מאוד וצחק על כך עם הידידים  ש"לא זכור לו שהדברים לא התרחשו בדיוק כך ".

אלא שבשנת 1849 התנגשו החיים והרומנים בפרוטה האלו בעוצה אדירה שקיט קרסון לא יכול היה  לשכוח אותה.אדם בשם ג'מס וויט ערך מסע עם משפחתו בדרך סנטה פה .כשלפתע בדרך התקיפה אותם חבורת אפצ'ים בוזזים.הללו הרגו את מר ג'ימס וויט ושבו את הגבר וייט את בנה ואת המשרת.

החל מרדף אחריהם אם כי לא מיד.וקיט קרסון שהתגורר בקרבת מקום התבקש לעזור .והוא אכן מיהר להגיש עזרה.הוא מספר שזה היה החיפוש  הקשה ביותר בימי חייו .אבל לבסוף סמוך לנהר קנדיין בדרום מערב ארצות הברית הוא הישיג לבסוף את הפושטים.קרסון רצה לתקוף מיידית  מיד אבל הממונים עליו דרשו ממנו לסגת ,לאחר משא ומתן כושל האפאצ'ים רצחו את הגברת וייט ונמלטו. מאוחר  יותר התברר שהיא נאנסה על ידיהם בדרך פעמים רבות ושימשה כזונת מחנה עבורם.כשהתגלתה התברר שהוא הומתה ממש חמש דקות קודם לכן הגוף שלה היה חם לגמרי.ירו לה חץ בלב.הילד התברר מאוחר יותר הומת וגופתו הושלכה לנהר. אם כפי שהיציע קרסון האפאצ'ים היו מותקפים מיידית ייתכן שאפשר היה להציל אותה.

 

הוא סיפר לימים באוטוביוגרפיה שהכתיב בשנת 1856  :במחנה מצאו איזה חוברת הראשונה מהסוג הזה שראיתי בכלל ,שבה עשו ממני גיבור גדול ,שהרג אינדיאנים במאות שמעתי על הדברים האלו אבל לא באמת החשבתי אותם.

חשבתי על זה הרבה פעמים וחשבתי על כך שהגברת וייט בוודאי קראה את החוברת הזאת ובגלל שהיא שמעה עלי וידעה שאני גר קרוב אליה היא בוודאי התפללה שאני אופיע ושהיא תינצל. אני משוכנע  בכך. ובאמת היגעתי אבל מאוחר מידי. לא היה לי את הכוח לשכנע את המפקדים שלי ללכת לפי התוכנית שלי כדי להציל אותה".

כל הפרשה הייתה שוק עבורו.ויש להניח שהיו לו מחשבות רבות על הבדלים בין האיש שתואר בחוברות ובינו האיש המציאותי.

כדאי לציין ששמה של הגברת ויט הוא שם האישה היחידה שמופיע באוטוביוגרפיה שלו לצד שמה של אישתו השלישית.שמן  של שתי נשותיו  הראשונות האינדיאניות לא מוזכר בהן כלל או אף עצם קיומן.

 

המונים קראו את הסיפורים האלו.בהם אישים צעירים בשם ביל הייקוק וויליאם קודי .

בופאלו ביל קודי ( שעליו ראו ביום אחד ברשימה אחרת בבלוג זה  )שהושפע עמוקות מסיפור חייו   של קיט קרסון ,קרא לבנו  היחיד על שמו .וסרט אילם על חייו נוצר עוד בשנת 1904.

פסל של קיט קרסון

 

על חייו נוצרו סרטים סדרות טלוויזיה וסיפורי קומיקס בשפות שונות אנגלית צרפתית ואיטלקית.

תוצאת תמונה עבור ‪kit carson comics‬‏

Image result for kit carson tomb

תמונה קשורה

 

 

ז

קיט קרסון בשנותיו האחרונות. 

היום הרבה פחות אמריקנים יודעים מה הוא בעצם עשה. אבל מבין אלה שיודעים  רובם הם בני שבט האינדיאנים הנבאחוס שלהם יש זכרונות מרים ביותר על קיט קרסון שעמד בראש גירושם משטחיהם  בשנת 1863 והוליך אותם למקום מאוד לא נעים בשם בוסק רדונדו שם מתו רבים מהם.

קיט קרסון רק מילא  פקודות ,שלא הוא יזם אותם אבל הוא זה שעמד בראש הגירוש.

היום מאשימים את קרסון באחריות למותם של אלפי אינדיאנים.  אבל הוא פעל כל חייו בהתאם לפקודות של אנשים שעמדו מעליו אנשים שבניגוד לו ידעו קרוא וכתוב. הוא לא סירב לפקודה מימיו גם כשהפקודות היו מטומטמות וברבריות והוא ידע היטב שהן  תהרוסנה  את חייהם של האינדיאנים שאותם היכיר כיבד והעריך.

בכל זאת מבחינתו היה היגיון בגירושם של האינדיאנים. מבחינתו היה צורך להכניס את האינדיאנים לשמורות כאמצעי פיזי להפרדה והגנה שלהם ושל תרבותם  בפני העוינות והתרבות של הלבנים.  הוא ראה את הפשיטות שלהם   על ההתיישבויות של הלבנים כמונעות על ידי ייאוש, "מבוצעות מתוך הכרח מוחלט כשהגיעו לסף רעב". אזורי הציד של האינדיאנים הלכו ונעלמו כשגלים של מתיישבים לבנים מילאו את האזור.ולאינדיאנים לא הייתה ברירה אלא  לתקוף את הלבנים. משום כך לדעתו היה צורך להפריד באופן מוחלט בינם ובין הלבנים.

אבל במה שנראה בעיני האינדיאנים כמסע גירוש מאות ואלפים מהם מתו.-2014 הייתה עצומה לשנות את שמו של "פארק קיט קרסון" בטאוס בניו מקסיקו ל"פארק הערבה האדומה" (Red Willow Park). למרות התמיכה של התושבים מפואבלו דה טאוס והתושבים של עמק טאוס שמו של הפארק לא שונה והוא עדיין נושא את שמו של קיט קרסון.

אלא ששמו של קיט קרסון היום הוא שם הידוע לשימצה.ובעוד כמה שנים אין זה ברור שהפארק עדיין ישא את שמו.

בשנים האחרונות ונכתב עליו שיר שבו מוצג קיט קרסון שונה מאוד בידי הזמר Bruce Cockburn-

:

And the President said to Kit Carson
"Take my best four horsemen please
And ride out to the four directions
Make my great lands barren for me"
Kit Carson said to the President
"You've made your offer sweet
I'll accept this task you've set for me
My fall's not yet complete
"Kit Carson knew he had a job to do
Like other jobs he had before
He'd made the grade
He learned to trade in famine, pestilence, and war
Kit Carson was a hero to some
With his poison and his flame
But somewhere there's a restless ghost
That used to bear his name

 

דמותו האותנטית  יותר של קיט קרסון הופיעה בחוברות של סידרת הקומיקס האיטלקית המתורגמת "תולדות המערב הפרוע " שיצאה בהוצאת מזרחי (ראה מדור הקומיקס ליתר פרטים ) הוא הופיע בחוברת מס' 3 "הנהר הגדול " כנער בחוברת 7 "המקסיקאית הנוקמת " בחוברת 8 "שכירי חרב" שם מתואר מסע הכיבוש של קליפורניה בידי פרמונט שבו קיט קרסון מילא תפקיד מרכזי ביותר.

הוא חוזר ומופיע שוב . בחוברת 14 "הצייד " ובחוברת 15 "מרכבות המדבר"ביחד עים ידידו הסקוטי מק ושניהם מסייעים לפאט מקדונלד ולאדם המבקש להקים חברה להובלת זהב. אבל לסיפור הזה כבר אין רקע היסטורי מיוחד.

תמונה קשורה

קיט קרסון שימש כמקור השראה לדמות של קיט קרסון בסדרת הקומיקס האיטלקית  טקס   בתור טקסס רנג'ר זקן ומנוסה.

תוצאת תמונה עבור טקס קרית תופת

תמונה קשורה

 

 

אבל האמת היא שהגיבור של הסידרה טקס ווילר מזכיר הרבה יותר את קיט קרסון האמיתי מאשר ידידו שנקרא בשם זה..

כמו  קיט קרסון האמיתי הוא היה נשוי לאישה אינדיאנית.

כמוהו הוא סוכן אינדיאני של הממשלה שמתפקידו לפשר בין לבנים ואינדיאנים  ובראש ובראשונה אנשי שבט הנבאחו שהוא משמש כמנהיגם , אותו שבט שקיט קרסון שלח לשמורות  ,ומנסה להגן על האינדיאנים כמיטב הבנתו.ומוצא את עצמו בין שני העולמות כששניהם לא סומכים עליו מנסה בחוסר הצלחה מוחלט לפשר בינם.

כפי שהיה עם  קיט קרסון.

תוצאת תמונה עבור טקס גיבור המערב הפרוע תוצאת תמונה עבור טקס וילר

 

 

קיט קרסון בשפה העברית. 

 

לראשונה הופיע קיט קרסון בעברית ברומן ביוגרפי ענק על  ידידו והאחראי עליו פרימונט ואישתו גי'סי

אירוינג סטון  בית פרימונט /   עברית מנשה הדר  הוא יונתן רטוש   תל-אביב :   ניומן,   תש"ח  רומן ביוגרפי על ג'סי בנטון פרימונט    הופיע גם תחת הכותר: בת האלמוות. באותה ההוצאה  ב-1957

 

סדרת קיט קרסון.  1963 תשכ"ג,הוצאת הדפוס החדש   68 עמודים

למרות השם לא היה כל קשר בין גיבור הסידרה שהיה אקדוחן רודף חוק וצדק סטנדרטי נציג יחידת "הבורדר רנג'רס"  ובין איש המערב  הצייד והגשש הידוע בעל השם הזה.הסיפורים נכתבו בידי סופר או סופרים ישראליים שתחת שמות בדויים שונים.

החוברות היו:

מספר 1: הסומבררו השחור ג'ורג הודיאק.

מספר 2.אקדחים רועמים  מאת ג'ורג' הודיאק

מספר 3:השליפה המכרעת מאת רוי וינצ'סטר

מספר 4:במלכודת השטן מאת קיט קרסון על הכריכה   מאת רוי  וינצ'סטר

מספר 5: הפרש האלמוני . מאת רוי וינצ'סטר

 

 

מספר 6:פגישה עם המוות .מאת רוי וינצ'סטר.

מספר 7:יום הנקם .מאת רוי וינצ'סטר. הסיפור  "יום הנקם " פורסם שוב בגירסה מקוצרת   בספר "מבוקש חי או מת " של "בוב ברנד" בתרגום ד. בן אבי בסדרת "המערבון המובחר "   תל אביב: הספריה הקטנה, 1968. בסיפור קית קרסון הנועז יוצא לנקות מהפשע את עיירת הולדתו.

מספר 8: הלוחם מול המות.  החוברת האחרונה שבסיומה באופן יוצא דופן עד מאוד קיט קרסון מתחתן !

 

סיפור קומיקס על עלילות קיט קרסון בשם "עיר השודדים " הופיע בסדרת הקומיקס "בוקי " בחוברות 107-109/

 

צפו גם :

קיט קרסון בויקיפדיה 

שתי הקבורות של קיט קרסון 

הבלדה של קיט קרסון 

בלדה שונה מאוד של ברוס קוקבורן על קיט קרסון

סרט קולנוע עלילתי מ-1940  על חיי קיט קרסון 

פרק מסדרת טלוויזיה על קיט קרסון 

עוד פרק מהסדרה 

הקדמה לסדרה על פרימונט וקיט קרסון "חלום המערב"

דיון בחייו של קיט קרסון 

סרט דוקומנטרי על חיי קיט קרסון 

סרט תיעודי על חיי קיט קרסון 

סרט דוקומנטרי על חיי קיט קרסון 

אגדות המערב הפרוע :קיט קרסון 

סרט לילדים על חייו של קיט קרסון 

אתר מוזיאון קיט קרסון 

עוד בסידרת גיבורי המערב הפרוע :

דיווי קרוקט מלך הגוזמאים של המערב 

המרשל וויאט ארפ ורופא השיניים דוק הולידי בספרות העברית

האקדוחן והמרשל ביל הפרא היקוק בספרות העברית 

אגדת נתיב צ'יסהולם 

הקאובוי והשחקן תום מיקס בספרות העברית 

בוק ג'ונס האחד והיחיד והאמיתי בהחלט 

המרשל שיפינג במערב הפרוע 

המהיר בשולפי האקדח :על הטקסס רנג'ר והמרשל ביל קרטר

רינגו הלוחם משום מקום 

 

 bronze figure of Kit Carson by American sculptor Frederick William MacMonnies. Made at the Roman Bronze Works, Brooklyn, NY.