ארכיון קטגוריה: אמנות יפה

משחק השחמט של הפילוסוף משה מנדלסון המחזאי לסינג והכומר לאואטר-הציור הקבוצתי מאת מוריץ אופנהיים והשיר מאת ג’ין נוֹרְדְהָאוּס

משה מנדלסון משחק בשחמט עם הכומר לאואטר כשהפילוסוף לסינג מסתכל ברקע.1856, Judah L. Magnes Memorial Museum , Berkeley

 

כהמשך למאמר שלי על דיוקנאות יהודיים קדומים הנה תמונה מפורסמת שהיא דיוקן מומצא.

זוהי אחת התמונות הידועות ביותר של אבי תנועת ההשכלה בגרמניה  משה מנדלסון.  אבל הציור הזה הוא מדומיין.הוא נוצר רק בשנת 1856 שנים רבות לאחר מות מנדלסון והאנשים שעימו בציור. התמונה התפרסמה מאוד .משום שאיך שהוא היא נראתה כמבטאת את המצב של  היהודי בגולה.  בעקבותיה נוצר תחריט ידוע מאוד בשחור לבן.

הצייר מוריץ  דניאל אופנהיים   ( 1800- 1882)הוא הצייר היהודי הראשון הידוע שהיה לו חינוך אקדמאי בציור. היו ציירים יהודים לפניו אבל עד כמה שידוע לא כאלו שלמדו את המקצוע באקדמיה גרמנית.הוא התפרסם בציוריו מחיי יהודי גרמניה ובדיוקנאות של אישים כמו המשורר  היהודי היינה ,המשפטן ברנה  הסופר גתה , המלחין פליקס מנדלסון  ובני משפחת רוטשילד.

הוא יצר תמונות היסטוריות רבות כמו חטיפתו של הילד היהודי אדגר מורטרה בידי הכנסיה הנוצרית שובו של החייל המתנדב  היהודי לבני משפחתו. תמונה המראה שגם היהודים שפכו את דמם במלחמות למען גרמניה.

אבל התמונה שלמעלה של משחק השחמט  היא לדעתי הטובה ביותר שלו הקיימת בגלל מה שהיא מסמלת :מלחמת מוחות המועברת דרך משחק השחמט בין פילוסוף יהודי וכומר נוצרי.

 

http://magnesalm.org/notebook_fext.asp?site=magnes&book=3024

התמונה מתארת אירוע שהתרחש במציאות ההיסטורית :מנדלסון  פגש את לאואטר בשנת 1763 וזה דרש ממנו פומבית להודות בעליונותה של הנצרות על היהדות. מנדלסון ענה בתשובה מתנצלת כל שהיא  ( קראו אותה כאן )  וסירב להמשיך בויכוח מעבר לכך.ויצא פגוע מאוד מכל האירוע.

אמנם ..הם לא שיחקו בינם שחמט. זאת ההמצאה של הצייר שמציג כך את מערכת היחסים בינם בצורה דרמטית ביותר כביכול כמשחק מוחות.אבל לא היה מאבק מוחות כזה במציאות.מנדלסון פשוט שתק שתיקה פחדנית.

אני מוצא את  תגובת השתיקה של מנדלסון כעלובה ביותר. הוא הראה את עצמו כמי שלא מעז לעמוד על זכויותיו ועל כבודו וכמי שאינו מסוגל להתמודד עם הכומר.בימי הביניים יהודים מעולם לא היססו להתווכח עם כמרים נוצריים.אבל מנדלסון לא העז לעשות זאת.היה חשוב לו מכל להיות אזרח גרמני .

בקהילות היהודיות בחו"ל כאשר נודע העניין חוסר תגובתו של מנדלסון עורר זלזול.

בתמונה שלפנינו שרומזת לפרשה  הזאת בדרך סימלית. מנדלסון יושב משמאל מהורהר ולא החלטי.

לאואטר יושב מימין וספרו העוסק בתיאולוגיה נוצרית וקורא ליהודים להתנצר פתוח לפניו. הוא בהחלט נראה החלטי ונחוש.

לסינג פילוסוף ומחזאי שתמך ביחסים טובים בין יהודים ונוצרים  וכתב מחזה בשם "נתן החכם " שגיבור היהודי הטוב היה מבוסס על מנדלסון עומד ברקע סימפטי למנדלסון אבל לא באמת מעורב. מעין דמות ניטראלית שאי אפשר לסמוך עליה באמת  בעת צרה.

ברקע נפרדת  ומנותקת לחלוטין מכל המאבק המרומז פרומט מנדלסון  אישתו של מנדלסון.כנראה רמז לחוסר המעורבות של נשות היהודים במאבקי בני זוגם עם העולם הסובב אותם.

לכאורה יש כאן מאבק בין שווים אבל לא באמת. במציאות מנדלסון התגלה כהססן  לעומת הכומר.

לכל האנשים בציור  יש תמונות אותנטיות  שעליהן התבסס אופנהיים כשיצר את התמונה הדרמטית.

והנה תמונות שעליהם התבסס מוריץ אופנהיים כשיצר את התמונה הזאת ב-1856 :

תמונה אותנטית  של משה מנדלסון

Moses Mendelssohn (1771, portrait of Anton Graff , art possession of the University of Leipzig)

תמונה אותנטית של ג'ון קספר  לאואטר 

Johann Caspar Lavater, Gemälde von Alexander Speisegger, 1785, Gleimhaus Halberstadt

תמונה אותנטית של  גטהולד אפרים לסינג 

 

Gotthold Ephraim Lessing, painting by Anna Rosina de Gasc (Lisiewska), 1767/1768, Gleimhaus Halberstadt

תמונה אותנטית של פרומט מנדלסון 

פרומט מנדלסון אישתו של משה .צייר בלתי ידוע.אחד הדיוקנאות הראשונים הידועים של אישה יהודיה.
ולמי שהתקשו להבין את הסיטואציה שמאחורי התמונה  הנה שני שירים שמסבירים אותה.
אלו שני שירים של המשוררת האמריקנית ג'ין נורדהאוז שמסבירים את המאבק בין לואטאר ומנדלסון ואת התמונה.
ג’ין נוֹרְדְהָאוּס נולדה למשפחה יהודית ב-1939 בבולטימור שבמדינת מרילנד בארה”ב.  היא סיימה את חוק לימודיה בפילוסופיה במכללת בארנארד וקיבלה תואר דוקטור בספרות גרמנית מודרנית מאוניברסיטת ייל.  נורדהאוס ביקרה בישראל ואחד מספרי שיריה, קופי החרסינה של משה מנדלסון-שירים, תורגם לעברית על-ידי ידידי המנוח המשורר  משה דור  וראה אור בהוצאת “כרמל” ב-1996.
השירים השואבים את השראתם מאירועים ואגדות הכרוכים בחייו של משה מנדלסון ובהם פרשת לואטאר .מובאים כאן באדיבות הוצאת כרמל :

ל

 

 

 

 

 

ראו גם

משה מנדלסון בויקיפדיה 

ויכוח מנדלסון לאואטאר 

הידיד -מאמר על מערכת היחסים בין מנדלסון לסינג ולואטאר

מבעד לחלון :עוד שירים מאת ג'ין נורדהאוז בתרגום משה דור 

Moses Mendelssohn 1768, painting by Christian Bernhard Rode , formerly in the Gleimhaus Halberstadt, today lost

הדיוקן של הגאון מווילנה -זיוף או אמת ?

בבית יש לי  מאז שאני זוכר את עצמי ספר ישן  בשם הגאון והרב   ( מהדורת 1958)  של זלמן שניאור על המאבק בין הגאון מווילנה ומייסד חב"ד זלמן שניאור מלאדי.

ותמצאו רשימה שלי על ספר זה ועל כותבו זלמו שניאור כאן "מי הצדיק והצודק  " ? ).

על הכריכה ישנם שני דיוקנאות.  האחד של הגאון מווילנה והשני של זלמן שניאור מלאדי. שניהם התברר לי לפני שנים רבות מבוססים על דיוקנאות  ישנים של השניים האלה.  הדיוקן של הגאון מווילנה מבוסס  על דיוקן  שצוייר בידי הצייר  הרמן שטרוק ואינו זהה כלל לדיוקן  הישן של הגר"א שתלוי אצלנו בבית.

הדיוקן  של זלמן שניאור מלאדי צוייר אולי בידי צייר רוסי   לא  כל כך ידוע אולי בידי צייר עברי ידוע  מאוד בוריס שץ מייסד בית הספר "בצלאל " או בידי  יבגניה ז'ירמונסקי מי שתהיה אישתו הראשונה של שץ .

האם  שני  הדיוקנאות הם  "אמיתיים " ?  דהיינו : האם המקור שלהם צוייר על פי תווי פניהם של האישים האמיתיים ?

זאת שאלה שהעסיקה אותי במשך שנים רבות מסיבות שונות.

רשימה זאת היא הסיום לסדרה   שעוסקת בשאלה זאת מבוססת בחלקה על הרצאה שניתנה לרגל השקת הספר של ד"ר אריה מורגנשטרן הגאון מווילנה והשפעתו ההיסטורית על תהליך הגאולה "(הוצאת מאור 2018 ) בבית יוצאי ווילנה.

תוכלו לצפות בה כאן :https://www.youtube.com/watch?v=BX1O9KNLj-Q

 

 

החלק הראשון בסדרה :

והיו עיניך רואות את מוריך :דיוקנאות אמיתיים וגם מזוייפים של אישים ומנהיגים יהודיים מימי קדם ועד המאה ה-18 

החלק השני :

הדיוקן המפורסם של הרב שניאור זלמן מלאדי אמת או זיוף ? 

וכעת למאמר המסיים בסדרה.

תמונת הדיוקן של הגאון  מווילנה הגר"א   ( 1720-1797) הפכה לאורך הדורות לתמונת הדיוקן המפורסמת הנפוצה והאהובה ביותר בעולם היהודי האשכנזי ללא כל מתחרים . ומפיציה השתמשו  בהפצתה בטכניקות חדשות של שיווק והדפסה שאיש לא חשב עליהם בעולם היהודי לפניהם.

אולם נשאלת השאלה עד כמה תמונה זאת אכן אמיתית  ואותנטית? האם היא אכן מייצגת את פניו האמיתיים של הגר"א ומי בעצם עמד מאחוריה ? סוחר ממולח?   אמן נוצרי  זייפi ?  או בני משפחתו של הגר"א עצמו ?האם הציור המפורסם  של הגאון מווילנא או יותר נכון הדיוקנאות השונים של הגאון מווילנה  הם מזוייםפים  כמו דיוקנאות הרמב"ם והדיוקנאות   של  הבעש"ט והרב שניאור  זלמן מלאדי?

אין תשובה מוחלטת לשאלה שלמעלה   אולם נראה בגלל שיקולים היסטוריים שדווקא לתמונה של הגר"א  בניגוד לתמונות האחרות שצויינו יש בסיס היסטורי מוצק.  והיא  בניגוד להם אותנטית.

אמנם יש לזכור שרבים מהרבנים החסידיים התנגדו לציור של דמותם והתנגדו גם לצילומים של דמותם וזאת הסיבה שאין  תמונות אותנטיות  שלהם.אבל ככל הנראה זה לא היה כך במקרה של הגאון מווילנה.

נכון שהושמעו התנגדויות לעניין והנה דוגמה  :

"אין לנו כל ידיעה ברורה שישב בכלל אי-פעם אי-מי מול דמותו של הגאון וצייר! תמונתו של הגאון התפרסמה לראשונה בשנת תקפ"ה – קרוב לשלושים שנה לאחר פטירתו של הגאון – וכמה אנשים חיו אז שהכירו את מראה פניו של הגאון שהיה ממעט לצאת מביתו? אם כן, יתכן שתמונה זו של הגאון לא צויירה על ידי מי שראה אותו, ואין בינה לבין המציאות כלום. 
ואם נשאל – והרי בכל זאת היו אנשים באותו זמן שחיו וראו את הגאון? (ראה עמ' 113 בספרו של דב אליאך "הגאון" , שהסבא מקלם הכיר אשה שעוד זכתה לראות את פני הגר"א). זו אינה ראיה. ראה מה שכתב רבי משה מאיר ישר, בספרו "החפץ חיים – חייו ופעליו" (הוצאת נצח, ת"א תשכ"ט, עמ' תרלד) על תמונתו הידועה של החפץ חיים: "תמונה זו שנפוצה עד כה אינה מתארת אל נכון את צורתו האמיתית והמקורית של הגאון הצדיק"! ותמונה זו, היא התמונה הידועה והנפוצה ביותר עד היום – למרות שכל רואי פני החפץ חיים (מהם אשר עדיין חיים עמנו כיום…) גם הם אמרו ואומרים – "זה לא החפץ חיים"! וזאת למרות שישנן תמונות נוספות מהחפץ חיים שרואי פניו מאשרים בפה מלא על אמיתתן – אוין אנו צריכים לפצות את עצמנו בתמונה מפוקפקת. ומה נאמר על תמונה שמתפרסמת לאחר שנים כה רבות מפטירת הגאון? "

( מתוך ביקורת אנונימית על ספר הגאון של הרב דב אליאך

http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=506334&forum_id=1364&fbclid=IwAR0fy4o8AfEsSo7Y8xjVNCyQ3kbTKlPYOpRHfPDHPX5bzXp99ehXLBUQhJY

ברשימה זאת נענה על טענות אלו ואחרות.

הצייר הנוצרי של הגאון 

קודם כל יש לציין שבידינו יש שתי עדויות שונות על דיוקנאות  של הגאון מווילנה שצויירו בחייו .

עדות אחת מופיעה במאמר חשוב של  זוסיה אפרון  (Zusia Efron ((1911 – 2002 )   ששימש  שנים רבות כמנהל המשכן לאמנות בעין חרוד.   הוא היה מומחה ליודאיקה וציורים של הגאון  שעליהם כתב מאמר חשוב באנגלית שאותו השמיע כהרצאה בכנס מיוחד במינו על הגאון מווילנה שהתכנס בווילנא ב-1998  בהזמנת ובאירגון הרשויות הליטאיות לרגל מלאת 200 שנה לפטירת הגאון.

המאמר נקרא:

,  . Portrait of the Gaon of Vilna : two centuries of imaginati. The Gaon of Vilnius and the Annals of Jewish Culture (1998) 164-168.  ( ואותו תמצאו בנספח למאמר זה למטה )

על פי עדות שאותה רשם זוסיה אפרון  במאמר זה היה אמן פולני נוצרי צעיר סטודנט באוניברסיטת וילנה ששמו אינו ידוע שהכין רישום בעיפרון  של פני הגאון .ורישום זה היה הבסיס לציור שמן  שהכין מאוחר יותר של הגאון.

התמונה הזאת נשארה אצל משפחת האמן ששמו אינו ידוע במשך 70 שנה.

תוצאת תמונה עבור חייקל לונסקי

חייקל לונסקי 

ב1923  אולי בעקבות שמועות על האירועים שנערכו  לזכר  הגר"א ב1920 לרגל מלאת מאתיים שנה להולדתו ,המשפחה  יצרה קשר עם  הספרן חייקל לונסקי שהיה קשור למוזיאון האתנוגרפי היהודי בוילנה על שם ש.אנסקי  ( שפירסם ב-1920 מאמר חשוב וראשון מסוגו  ביידיש על דיוקנאות הגר"א  שמן הראוי שמישהו יתרגם אותו לעברית ) . לאחר השיחה עם לונסקי שהשתכנע בידי טענותיהם  המשפחה תרמה למוזיאון האתנוגרפי היהודי את התמונה הבלתי ידועה לחלוטין עד אז.  ושם היא נשמרה עד שהציור נגנב ביחד עם שאר אוצרות המוזיאון בידי הנאצים ועקבותיו נעלמו מאז.

עותק של הציור פורסם  לפני היעלמו  בספר של קלויזנר "תולדות הקהילה העברית בוילנה " ב-1935  בצילום  של הצלם י"א צינוביץ  והנה הוא כאן.

 

לונסקי החשיב את התמונה כאותנטית ולדעת זוסיא אפרון שראה את הציור במוזיאון בווילנא  זה היה הציור האמיתי היחיד של הגאון שנעשה בימי חייו .הוא העריך שהוא נעשה בערך בתקופה שהגאון היה בן 50 .

אפרון העריך  במאמר   ( שכאמור תוכלו לקרוא בנספח למאמר זה אם תגללו למטה  ) שזה היה בתקופה של 1750 -1755 אבל זאת טעות כמובן שהרי הגאון נולד בשנת 1720 ,  כוונתו הייתה לשנים 1770-1775.

אפרון  חשב שציור  זה  שימש כבסיס היחיד לכל הציורים שפורסמו מאז על הגאון.זאת משום שהדגש הוא על דיוקן הגר"א המתואר ללא מאפיינים נוספים ,וללא כל נסיון לרמוז על מעמדו ,על אישיותו ,או על דמותו כפי שנצטיירה על פי הסיפורים והאגדות שנרקמו סביב דמותו.

אבל  לי נראה שהוא שגה גם בזה. הציור אינו דומה  בתווי הפנים לציורים האחרים על הגאון וגם לא יכול היה להיות ידוע לציירים שלהם או למישהו בקהילה היהודית שהרי היה שמור כל השנים בבית האמן ומשפחתו  הנוצריים עד לשנת 1923.  נראה שציור זה גם אם הוא ציור  אותנטי של פני הגאון לא היה מוכר לאיש בקהילה ואיש לא ניסה לשכפל אותו או לקבל ממנו השראה כלשהיא.

הערה :המבקר האנונימי שלמעלה טוען  ש"תמונה זו מזכירה ביותר את תמונתו הידועה של   "השאגת אריה,"   ( 1695-1785) וכנראה שהצייר – או מי שהחליט לשייך תמונה זו לגאון – החליף ביניהם" .

עקרונית לא מן הנמנע שהוא צודק.אבל יש לראות את הדיוקן שאליו כיוון על מנת להחליט.

אינני יודע לאיזה דיוקן הכותב אנונימי  מתכון.ייתכן הוא  התבלבל והחליף את אריה ליב גינצבורג "שאגת אריה " שלא ידוע לי על דיוקן שלו עם מישהו אחר. אולי   עם הדיוקן  של הרב שמואל הלוי איידלס "המהרש"א  ( 1555-1631) דיוקן שיש בו סימני דימיון כלשהם לדיוקן המיוחס לגר"א למעלה.

 

דיוקן  מזוייף של הרב שמואל הלוי איידלס המהרש"א. 

אבל זהו בכל אופן אינו דיוקן עתיק כלל וכלל. זהו דיוקן מזוייף שלמיטב ידיעתי הוא פורסם לראשונה רק במאה ה-19.

ההופעה המוקדמת ביותר של דיוקן זה שידועה לי היא בתמונה קבוצתית מ-1896  כאן :

 

הצייר היהודי של הגאון

ישנה עדות נוספת על ציור שצויר של הגאון בחייו.

העדות הזאת פורסמה תחילה ביידיש בשנות העשרים של המאה הקודמת ולאחר מכן בעברית בכתב עת בשם "ההד" בשנת 1937.

 

ב-1927 שנת ה130 לפטירת הגאון פירסם א. גרץ. מאמר ביידיש   בכתב עת בצרנוביץ ,מאמר שתורגם שנים מאוחר יותר לעברית תחילה בכתב העת "ההד" ב-1937 ולאחר מכן שוב  בכתב העת "נרות שבת" בשנת תש"ח.ושתי הגירסאות השונות של המאמר בעברית מובאות כאן למעלה.

במאמר זה בדק המחבר גרץ  את השאלה האם יש לראות בתמונה של הגאון  כאותנטית.

האם באמת הייתה ציור מדוייק של פניו?

הוא סיפר שאחד המפיצים של התמונות  במחצית השנייה של המאה ה-19 היה שמעון הורוביץ  ( 1820-1900) מהעיירה זאגר שבליטא תלמיד חכם "אחד החכמים המצויינים ביותר שבזאגר שתורה וחכמה התאחדו בהם ". .לדברי גרץ הוא חיבר את הביאור על מחזור ויטרי. ( ספר הלכה ומחזור  תפילות, המיוחס לרבנו שמחה בן שמואל מוויטרי, שהיה תלמידו של רש"י  המחזור שכתיבתו הושלמה בשנת 1208 נחשב לאחד המקורות החשובים ביותר בתולדות ספרות התפילות) . מהצד,  חשף  גרץ ,הורוביץ התלמיד חכם הידוע התפרנס  מהוצאת וממכירת תמונות הגר"א .וזה היה עסק  טוב מאוד כי כל בית בליטא היהודית רצה תמונה של הגר"א . .ו"הוא הוציא לאור את התמונה באלפי אקסמפלרים ".

גרץ כתב ש"זקני ליטא" סיפרו לו בשמו של שמעון הורוביץ  שבתחום פרנסתו זה  בהחלט אמור היה לדעת שהתמונה המפורסמת של הגאון צויירה  בידי אחד מתלמידיו "פרוש אחד מקלפישק שהיה תלמידו המובהק של הגאון ושהיו לו כשרונות ציור" .פעם כשהגאון ישב בחדר עבודתו על הגהותיו לתלמוד צייר התלמיד  את תווי פניו בעפרונו .הרישום הזה של התלמיד של תווי הפנים של הגאון שהוא שהפך לציור המפורסם .. ולבסיס לציורים המפורסמים שהורוביץ ואחרים מכרו אותם בעשרות אלפי עותקים.

גרץ שמע את הסיפור אבל לא ראה שיש לו הוכחה. אחרי הכל הורוביץ יכול היה לבדות את הסיפור מליבו כדי לשוות אמינות לציורים שהפיץ.

עד שבשנת 1912 היגיע לאכסניה בעיירה קלפישק אכסניה שעברה מדור לדור.ושם סיפרו לו הבעלים לפי תומם על אחד מאבותיהם שהיה תלמיד  הגאון ובעל כישרון ציור וצייר פעם את  הגאון עצמו .

גרץ נזכר אז בסיפור שסופר לו בשם שמעון הורוביץ וראה בכך הוכחה חותכת לסיפור.אלא שלצערו הרב שכח את שם הצייר שנמסר לו  ולא רשם אותו.הוא רשם לעצמו יום אחד לחזור לאכסניה וללמוד שוב  את שם הצייר ולחקור עוד על פרטים מדוייקים.

16 שנים  ומלחמת עולם אחת חלפו עברו. ב-1928 גרץ  חזר אל המקום אבל אז לצערו התברר לו  שהאכסניה שעברה מאות שנים בירושה מאבות לבנים  שוב אינה קיימת ,היא נחרבה בידי הגרמנים במלחמת העולם הראשונה.

"ולדאבוננו הגדול נעלם מאיתנו שם הפרוש המצייר של הגאון מווילנה ". הוא מסיים.

לאחר שהרשימה פורסמה בעברית בפעם השנייה בכתב העת "נרות שבת " בשנת תש"ח פורסמה כנגדה התקפה בידי החוקר שאול חנא קוק והופיעה כמכתב תשובה  כמה גליונות מאוחר יותר ובה לכאורה הוא מפריך את הרשימה. למעשה הוא התייחס בעיקר לתמונה של הגאון שאותה פירסמה המערכת כאילוסטרציה ( ולא היה לה שום קשר שהוא לרשימה עצמה  פרט לנושא ) והראה שהיא לא יכולה להיות תמונה מקורית מימי הגאון עצמו מאחר שהיא מתוחכמת מידי בתיאור ארון הספרים והרקע שמאחורי הגר"א שלא יכול היה להיות בבית הגר"א העני.

אלא שטענותיו הן ברובן לא רלבנטיות לשאלת האותנטיות של תווי הפנים שבתמונה.

מוסכם שהתמונה כפי שהיא  לפנינו היא מעובדת ומזויפת.אבל גם ברור לחלוטין שכל דבר בתמונה הוא תוספת מאוחרת והצייר המקורי צייר רק את תווי הפנים ולא שום דבר חוץ מזה , וגם ברשימה עצמה לא נטען שום דבר חוץ מזה.הצייר המקורי  בוודאי לא צייר את כל הרקע של ארון הספרים וכו' .שהם תוספת מאוחרת אולי בידי הצייר המקורי ואולי בידי צייר מאוחר יותר  אולי 70 שנה לאחר זמנו של הגר"א.

 

 

נראה לי שלמרות שאין להן הוכחה מוחלטת יש להתייחס ברצינות לסיפור על התלמיד שצייר את הגר"א.ולאמיתו של דבר יכול להיות שהגר"א צוייר בימי חייו  ברגע זה או אחר  לא פעם וגם לא פעמיים.   ועל ציורים אלו מבוססים הדיוקנאות השונים.מאידך יכול להיות גם שהיה רישום בסיסי אחד ויחיד שבו השתמשו הציירים וכל ההבדלים בין הציורים השונים הם תולדה של העתקה לא מדוייקת שהרי טכניקת הצילום עוד לא נולדה. אם סוקרים את התמונות השונות של הגר"א ( וישנן עשרות רבות מהן )רואים שכמה מהם הם תוצאה של העתקה של ציור מקורי ידוע בידי צייר הלוקה בדייקנותו או ההעתקה מההעתקה ראשונה או שנייה או שלישית וכתוצאה נוצרים פנים חדשים,

ברוב התמונות הידועות שלו תווי הפנים הם זהים או בכל אופן דומים מאוד .יש תמונות אחרות שתווי הפנים השתנו מאוד ובבירור היו אלו ציירים גרועים או חובבניים שיצרו אותן.

ציור  גרוע במיוחד של הגאון  מאת אמן לא ידוע  מסביבות 1830  הכיתוב מציין את בקיאותו של הגאון ב"שבע החכמות ". נמצא במוזיאון הלאומי בקרקוב. 

מהם שתיארו אותו על רקע ארון ספרים גדולים ויקרים למראה ואף בשפות לועזיות שונות מהם שהסתפקו במראה פניו על רקע מופשט. אם זאת כולם נצמדו לתיאור הקבוע של קולמוס ביד אחת סופר בידו השנייה .

ציור מאת אמן אנונימי סביבות 1830.נמצא במוזיאון הלאומי בקרקוב.

עטרת ראשו הוחלפה שוב ושוב מכובע פרווה חורפי לכיפה או ירמולקה נפוצה. ובציור הידוע הראשון הלבישו אות אדרת מלכותית .אחרים מאוחר יותר העדיפו לכסותו בטלית  או בתפילין,או בשניהם ביחד  סמלים יהודיים יותר עבור היהודי הגדול מכל.

אציין  עם זאת שתווי פנים הדומים לאלו שבחלק מהתמונות של הגר"א נמצאים בקרב צאצאיו של הגאון לאורך הדורות.

אצל כמה מצאצאי הגאון ובדרך כלל צאצאי הרב יעקב משה לנדא נמצא התמונה עתיקה של הגר"א שנכתב עליה "שזוהי התמונה האמיתית היחידה והתמונות האחרות הכוזבות והבדויות בטלות ומבוטלות".

 

 

מתי  ובידי מי הודפס הדיוקן הראשון של הגר"א ?

י

p

 

 

 הדפס אבן הציור המוקדם ביותר של הגר"א  מהשנים 1821-1825 ( כנראה 1821 והוכן במהלך שנת 1820 )     צייר  הצייר הליטאי פולני ג'וסף  הילארי גלובצקי Józef Hilary Głowacki    כנראה על סמך רישום בעיפרון של תווי פנים שסיפק לו היזם  המזמין אולי הרב יעקב משה  מסלונים. נמצא במוזיאון הלאומי בקרקוב. 

 

בדרך כלל אפשר לתארך במדוייק את הדיוקנאות של הגר"א שהופיעו במהלך המאה ה-19 שכן בדרך כלל יש עליהם חתימה עם תאריך של הצנזורה הצארית שמאשרת את פירסומן.

דווקא בציור המוקדם ביותר שבידינו  אין לנו תאריך אבל לעומת זאת יש לנו חתימה ברורה של הצייר.

חוקרת האמנות  רחל שנולד  שפירסמה מאמר מקיף על הנושא בשם "פני אליהו :דיוקן הגאון מווילנה באמנות העממית " בקטלוג תערוכה של בית התפוצות על הגר"א מ-1998 "אדרת אליהו :הגאון מווילנה -דמותו והשפעתו "" מעריכה שהציור נוצר בסביבות 1825.

( להרצאות באירוע ההשקה לאותה תערוכה שמשפחתי תרמה לה כמה וכמה מוצגים תוכלו לצפות ולהאזין כאן )

 

במוזיאון בקרקוב ששם נמצא עותק של הציור  שנתרם להם ב-1912  ( לצד עוד שישה דיוקנאות שונים של הגאון באוסף ציורי רבנים יהודיים שיש להם )  מתארכים אותו בין 1810 ל-1827.

וראו על כך במאמר IN ETERNAL MEMORY SHALL HE REMAIN RIGHTEOUS.
FORMED FROM THE DUST OF THE GROUND, MORE SPLENDID THAN A JEWEL.
LITHOGRAPHIC PORTRAITS OF RABBIS IN THE COLLECTION OF THE NATIONAL
MUSEUM IN KRAKÓW:  כאן.

אפשר לדייק לגבי תאריך התמונה  יותר מזה : התמונה של גלובצקי   נוצרה בין  שנת 1821 השנה שבה נפתחה מחלקת הליטוגרפיה  הדפסי אבן   באוניברסיטת וילנה,(זאת הייתה עד אז טכנולוגיה נדירה מאוד בפולין ובליטא )  שם הודפס הציור ובין שנת  1827 ,   וליתר דיוק  אוגוסט 1827,  שאז שמע  על התמונה  הגביר צבי הירש לאערן  באמסטרדם.

יש בידינו מכתב מתוארך מאוגוסט 1827  שבו הוא מזמין עותק של התמונה.  הוא אישר שקיבל עותק ב-1828.

אפשר לצמצם   את התאריכים שבהם נוצרה התמונה אף יותר מכך לבין 1821 ל-1825. השנים שבהן עבד במחלקת הליטוגרפיה באוניברסיטת ווילנה הצייר ג'וזף הילארי גלובצקי שיצר את ההדפס במחלקה זאת.

הצייר באופן נדיר חתם על הדפס האבן הזה והוא כולל כיתוב בעברית ובפולנית על הגר"א.

 

אני מעריך שהתמונה נוצרה לא דווקא ב-1825 אלא בסביבות שנת 1821. קרוב לאירועי שנת  1820 שנת המאה להולדת הגאון מווילנה,שלדעתי התמונה  נוצרה במסגרתם ועבורם. יש כל סיבה לחשוב שיזם התמונה היה מעוניין שהתמונה תתפרסם קרוב ככל האפשר לשנת 1820 כשהתקיימו בווילנה אירועים לזכר הגר"א.

אם כך היה הליטוגרפיה הזאת היא אחת הראשונות בכלל שנוצרו במחלקת הליטוגרפיה של אוניברסיטת ווילנה  שנפתחה זה עתה.ואולי  הליטוגרפיה הראשונה בכלל שנוצרה שם,ממש בימים הראשונים !  שכן ליזם התמונה היה אינטרס לפרסם  את התמונה מהר ככל האפשר עבור הציבור שזה מקרוב היזכירו לו שוב את הגר"א בשורה של אירועים ופרסומים של כתבי יד.

בתמונה הגר"א מתואר כעוסק בכתיבה לבוש בבגדי התקופה חובש כובעי פרווה ועטוי זקן .סימן ההכר היהודי הבולט שלו הוא הכיתוב בעברית ובפולנית המתאר את גדולחו והגותו ובמיוחד את בקיאותו בשבע החכמות ( המדעים ).קשה להאמין שיזם התמונה חשב ברצינות  שהצבור  הליטאי פולני  הנוצרי ימצא עניין בתמונה אבל יש להניח שהוא דאג מאוד מפני הצנזורה הצארית ולכן השתדל לתאר את הגר"א ככל האפשר כחכם "רגיל ".

 

מי היה הצייר  "הנומינאלי " של הדיוקן?

ג'וזף הילארי גלובצקי  Józef Hilary Głowacki .לכאורה הצייר המקורי של הגר"א

ג'וזף הילארי גלובצקי Józef Hilary Głowacki ( 1789-1858) הצייר החתום הכמעט יחיד של דיוקן כלשהוא של הגר"א הוא דווקא צייר פולני חשוב וידוע למדי.בכל אופן הוא  חשוב מספיק כדי שיהיה עליו ערך בויקיפדיה הפולנית.ואל יקל ליבכם בדבר יש אלפי אמנים שלא זכו לערכים בויקיפדיה.

הוא נולד ב1789 במינסק בן של מקשט תיאטראות ועסק בתחום זה בעצמו .אביו לימד אותו ציור עד ש ב-1808 עבר לוילנה  ולאחר מכן למד ציור בוילנה תחת הדרכת הצייר הידוע ג'/ן רוסטן. במהלך לימודיו יצר תפאורות עבור  תיאטרון וילנה .לאחר סיום הלימודים הפך למרצה  על פרספקטיבה  באוניברסיטת וילנה .ב1818 הוא צייר את ציורי  הקיר באוניברסיטה

בין השנים 1821- ו1825  במקביל להיותן למרצה בפרספקטיבה באוניברסיטה הוא עבד במחלקת הליטוגרפיה של האוניברסיטה שנפתחה רק ב-1821 כנראה  מימיה הראשונים.

דיוקן עצמי של ג'וזף הילארי גלובצקי 

ב-1826 הוא  עזב את מחלקת הליטוגרפיה ועבר מוילנה לוורשה שם צייר ציורים  בארמון  של אחוזה גדולה של הגנרל לודויק מיכאל פאק.שם המשיך לעסוק בעיצוב   תפאורות לתיאטראות .הוא צייר תפאורות לאופרות ידועות שונות.

הוא נפטר ב-1858.זה המידע שיש בידינו על הצייר הלכאורה הראשון של הגר"א.

הויקיפדיה הפולנית לא יודעת  את זה אבל יצירתו החשובה ביותר של האיש הייתה הציור של רב יהודי שספק רב עם הוא שמע עליו הרבה בימי חייו ומן הסתם שכח אותה מיד לאחר ביצוע המשימה כשעבר לפרוייקטים אחרים.

.מהמידע  על אדם שעושה רושם בינוני בתכלית אפשר להסיק שלא היה לו שום קירבה ושום עניין בנושאים יהודיים.הוא לא היה יוזם שום  דיוקן  של הגר"א שספק רב מאוד עם שמע עליו בכלל ( הוא היה רק בן 8 כשהגר"א נפטר )..ברור לחלוטין שעבורו זאת הייתה עוד עבודה כדי לשלם את המשכנתה.

בבירור  מאחורי הציור עמד יזם יהודי שפנה אליו ושכר אותו לבצע את העבודה.

.יזם יהודי שמן  הסתם לא הצליח למצוא אמן יהודי בליטא או בפולין ונאלץ להיזקק לאמן נוצרי כדי שיגשים את תכוניותיו.

מי היה המזמין ? מי העלה על דעתו שדיוקן של הגאון מווילנה יכול לעניין את הציבור היהודי ויצר בכך את התמונה היהודית המפורסמת ביותר של כל הזמנים ? גרץ לכאורה  נותן לנו את שמו.

גרץ מספר שאת הרישום שלו של פני הגאון בעת לימודו   מעובד ( בידי אמן פולני ) הוציא שמעון הורוביץ לאור  מעובד בידי  האמן הפולני באלפי עותקים.

אבל הוא טועה.  שמעון בן שאול הלוי הורוביץ  רק נולד בשנת 1820 וכמובן לא יכול היה להיות המפיץ המקורי של הציור. הוא היגיע רק בשלב מאוחר כשכבר היה ברור שדיוקן הגר"א הוא "רב מכר" אצל יהודי ליטא.

כך שבשלב זה איננו יודעים  בוודאות מי היה המפיץ המקורי של תמונת הגר"א בשנות העשרים של המאה ה-19.

אבל בהחלט אפשר לשער למי היה מניע.

וניתן להעלות על הדעת שהמפיץ והיזם המקורי של הפרוייקט  היה איש משפחת הגר"א שיחסה לציורים נע תמיד בין שתיקה להערצה.

ניתן להניח שהרעיון להפיץ את תמונת הגר"א נולד או בכל אופן  צבר תאוצה בשנת 1820 שנת המאה להולדת הגר"א.ואולי נוצר עוד קודם לכן בשנת 1817 שנת העשרים לפטירתו של הגר"א.

יכול להיות שלקראת שנת 1820 ואולי אף ב-1817 הוקמה וועדה אולי של בני משפחה ותלמידים של הגר"א שבחנה אפשרויות שונות להזכיר את שמו ובהן אפשרות הפצת תמונתו.

היזם שהפיץ את התמונה עשה זאת כפרויקט חסר תקדים למכור את התמונה לכל בית יהודי. ותוך שימוש בטכנולוגיה חדשה שזה רק עתה  היגיעה לליטא.

טכנולוגיית הדפסי האבן הליטוגרפיה  פותחה  בבוואריה בידי  השחקן  והמחזאי אלואיס זנפלדר בשנים 1796-1798  והיא איפשרה להדפיס ולשכפל תמונות במחיר נמוך יותר ובאיכות גבוהה יותר ממה שהיה אפשרי עד אז.

הטכנולוגיה הזאת היגיעה לליטא  בשנת 1821 שאז הוקמה מחלקת הליטוגרפיות באוניברסיטת וילנה. ויש לדעת ליטא הקדימה בעשור בשימוש בטכנולוגיה החדשה את שכנתה הגדולה פולין. הסטודיואים הראשונים בפולין ליצירת ליטוגרפיות נוצרו בערים הגדולות ורשה וקרקוב רק בשנת 1830 כמעט עשור לאחר שהוקם הסטודיו באוניברסיטת וילנה.

.האיש שעמד בראש מחלקה  לליטוגרפיות באונ' וילנה מראשיתה ב-1821 היה האמן והמורה לאמנות  ג'וזף הילארי גלובצקי.

עם טכנולוגיה חדשה זאת של שכפול והפצה  נפתחו לפני יזמים שהתעניינו בהפצת דיוקנאות  אפשרויות טכניות חדשות וחסרות תקדים.

אמנם דיוקנאות של רבנים יהודים כבר הופצו בקהילות שונות בעבר. אנחנו יודעים שדיוקנאות של הרב צבי אשכנזי אביו של יעקב עמדן למשל הופצו בקהילות שונות ( ללא ידיעת הרב ) ובקנה מידה גדול יותר הדיוקנאות של הרב יהונתן איבשיץ. גם כן ללא ידיעת והסכמת הרב. אבל אלו היו מקרים בודדים ובקנה מידה קטן ביותר.

. יתכן שליזם  היהודי   היה קשר אישי  כל שהוא עם האמן  הליטאי שהוא זה שהיציע להשתמש בטכניקה החדשה של הליטוגרפיה עבורו .

וכך במחצית הראשונה של שנות העשרים של המאה  ה-19 החלה להיות מופצת התמונה הראשונה של הגר"א.

האם הייתה זאת תמונה אותנטית ? האם היו אלו באמת פני הגר"א בציור ?  או שמה כמו במקרה התמונה של זלמן שניאור מלאדי המדובר בזיוף של מישהו שאף לא ראה כלל את הגר"א?

אין הוכחה מוחלטת אבל רוב הסיכויים הם שהתמונה הייתה אותנטית ואכן תיארה בדייקנות את פני הגר"א  ( אם גם לא  את לבושו שלא היה  כפי שהוא  מופיע בציור )  מכמה סיבות :

הדיוקן פורסם כעשרים שנה פלוס לאחר מותו של הגר"א. זה לא זמן ארוך כל כך. אפילו שלושים שנה לאחר מות הגר"א עדיין חיו אנשים רבים מאוד בווילנה שזכרו בדיוק  כיצד נראה הגר"א. ובהם נכדו של הגר"א יעקב משה מסלונים שפגש אותו ויחיה עוד שנים רבות מאוחר יותר עד שנת 1849 למען הדיוק.

אם התמונה הזאת שהופצה בהפצה המונית לא הייתה נראית כפי שנראה הגר"א במציאות האנשים האלו היו מרימים קול צעקה.

על מנת לפרסם בציבור היהודי היה על היזם המפיץ של הפרוייקט חסר תקדים כזה  לקבל הסכמות של רבנים שיאשרו את פרסום התמונה.   רבנים אלו ניתן להניח ידעו בדיוק איך נראה הגר"א ומן הסתם היכירו אותו אישית .הם לא היו מתירים פרסום תמונה של מישהו שנושא את שם הגר" א אבל אינו נראה כלל כמוהו.

דיוקן יוצא דופן של הגר"א מזוקן ,משנות ה-30 או הארבעים של המאה ה-19.צייר אנונימי.

אנחנו  גם לא שומעים כלל על התנגדות מתלמידיו של הגר"א היו בחיים  עת פרסום התמונה המחצית הראשונה של שנות העשרים של המאה ה-19 או מנכדו יעקב משה מסלונים  שהיכיר היטב את הגר"א ויחיה שנים רבות לאחר מכן פרסום התמונה.איננו שומעים על שום התנגדות מהם לתמונה. ויש לדעת שבני  משפחת הגר"א נהגו לתבוע אנשים שפירסמו כתבי יד של אביהם ללא רשותם..הם באותה מידה יכלו לתבוע את מפיצי התמונות.אבל לא עשו זאת.הם נתנו לתמונות להמשיך להתפרסם ולהימכר בלי חהשמיע קול צעקה.

המסקנה שיש להסיק היא ששתיקה כזאת היא בגדר הסכמה לפרסום התמונה שצאצאי משפחת הגר"א לא ראו כל סיבה להתנגד לה

גם כי נראתה  כמו  שנראה הגר"א בחייו..

וגם משום שייתכן בהחלט שלמשפחת הגר"א היה יד ורגל ויותר מכך  בהוצאת התמונה לאור.

אני מציע שהיה זה  נכדו של הגאון מווילנה הרב יעקב  משה מסלונים  שאולי בשנת 1820 שנת המאה להולדת הגאון  ואולי אף קודם לכן החליט לקדם את הפרסום של סבו הנערץ על ידי פרסום תמונה מצויירת שלו והפצתה באופן חסר תקדים כהדפס אבן ליטוגראפיה.

יעקב משה לנדא מסלונים פירסם ספרים שונים שבניגוד לאלו של מרבית הרבנים בזמנו היו  בהם איורים של בית המקדש .כלומר לא הייתה לו כל התנגדות לויזואליה ולאיורים נהפוך הוא.

ומה שמעניין עוןד יותר ישנן טענות שבביתו היה דיוקן של סבו.

תמונה שניטען שהייתה בביתו של הרב יעקב משה מסלונים נכד הגאון.

אפשר להעלות על כך על הדעת סצינריו כזה של הפצת הדיוקן: לידי יעקב משה מסלונים היגיע דיוקן בעיפרון של פני הגר"א שצייר תלמיד. והוא  דאג שיהפך בידי אמן מיקצועי לתמונה שהייתה תלויה בביתו.

ולאחר מכן  בסביבות שנת 1820 שנת המאה להולדת הגר"א,אולי בעת דיוני וועדה שעסקה בנושא והתכנסה בביתו  עלה על דעתו של יעקב משה מסלונים , ואולי מישהו מחברי הוועדה היציע לו שאפשר להפיץ את התמונה הזאת  שכרגע יכולים לראות אותה רק בני ביתו ומבקרים  בטכנולוגיה החדישה של הדפס אבן לכל בית יהודי בוילנא כחלק מהפצת שמו וזכרו של הגר"א.כפי שנעשה בעבר   הקרוב עם תמונות של רבנים כמו צבי אשכנזי ויהונתן אייבשיץ ,רק יותר בזול ובקנה מידה יותר רחב.

לשם כך הוא פנה לאמן נוצרי מומחה בהדפסי אבן  שיבצע את הפרוייקט,כשתמונת המודל הייתה התמונה שהייתה תלויה בביתו.

והפרוייקט אכן זכה להצלחה עצומה .אולי הרבה מעל ומעבר ממה שתיאר לעצמו יוזמו. בתוך כמה שנים היה דיוקן פני הגר"א מוכר בכל בית בליטא

האם היה הגר"א מסכים שיציירו אותו ?

היו שהעלו את הטענה שלא ייתכן שהתמונה היא של הגר"א שהרי זה  לא היה מסכים לתת לאף אחד לצייר אותו ולבטל תורה.

על  כך ניתן לענות שבכל מיקרה אפשר היה לצייר את הגר"א בדיוק מהזיכרון .ומצד שני גם לא נראה כלל שהגר"א התנגד לציורי דיוקנאות  בניגוד  לרבנים החסידיים כמו למשל הרב שניאור זלמן מלאדי שהחסידים היום מאשרים שאם ציירו אותו היה זה רק כנגד רצונו כשהיה בכלא.

ידוע לנו למשל ממחקריו של ד"ר מורגנשטרן המובאים בספרו החדש "הגאון מווילנה והשפעתו ההיסטורית על תהליל הגאולה "(הוצאת מאור 2018 ) שהגר"א נסע לביקור בהולנד כהכנה לעליתו שלא התקיימה לבסוף לארץ ישראל בחיפוש אחרי כתבי יד שונים שעסקו באחרית הימים .

בהולנד הוא התארח אצל אחד מעשירי הקהילה היהודית .ואצלו יכול היה הגר"א לראות תמונות ופוטרטריטים תלויים על הקירות

ייתכן שחיפש אחר כתב יד של  ספר ידוע  של הרב מנשה בן ישראל בשם "אבן יקרה " שעסק בנושאים שעניינו אותו מאוד של אחרית הימים ועשרת השבטים

ובכתב יד כזה יכל היה להיתקל   מעוטר בציורים של רמברנדט או של ציר יהודי בשם שלום איטליה.

תמונות של רמבנדט  ושל הצייר היהודי שלום איטליה של הרב מנשה בן ישראל . האם נתקל בהן הגר"א באמסטרדם ?

ואם כך הגר"א יכול היה לחזור מהולנד לליטא כששוב אינו מתנגד לדיוקנאות ולא היה מתנגד לרצון תלמיד לצייר אותו.

ברור גם שמי שפירסם את תמונתו של הגאון עשרים שנה פלוס לאחר מותו לא היה עושה זאת אם היה יודע שהגאון מווילנה התנגד בכל תוקף לדיוקנאות.

 

הרוכש של תמונת הגר"א 

מכתב בקשה של צבי הירש להרן מהולנד לרכוש את תמונת הגאון מווילנה 1827  האיזכור הוא בשורה 13 למטה."

במכתב כתב להרן "…ציור הגאון החסיד .בקשתי לשלוח גם-כן אחד לשמי ,ויודיעני נא כמה הוציא בעדו".

באדיבות ד"ר אריה מורגנשטרן ויד בן צבי.

בקשת להרן לשלם בשנת 1828 על הציור לאחר שהגיע לידו. שורה 7 מלמטה.באדיבות ד"ר אריה מורגנשטרן ויד בן צבי.

 

מכתב ששלח להרן לוילנה ובו הוא מבקש לדעת כמה הוא חייב לשלם עבור הציור של הגאון

המכתב נמצא בכרך השני של האגרות המודפסות עמ' 182 במכתב לווילנה מהאג ביום כ"ו סיון תקפ"ח.באדיבות ד"ר אריה מורגנשטרן המגלה.

את ההנחה שהתמונה היא אותנטית מחזקת העובדה שב-אוגוסט 1827 ( 30 שנה לאחר פטירת הגר"א  כשאנשים רבים שהיכירו אותו היו בחיים )   הבנקאי היהודי ההולנדי העשיר: צבי הירש להרן פנה ליהודי וינה בבקשה לרכוש אותה. להרן היה דמות בכירה באירגון גיוס כספים עבור הישוב בארץ ישראל והיו לו קשדים הדוקים ביותר  עם תלמידי הגר"א שעוד חיו בליטא ובארץ ישראל ועם נכדו של הגר"א יעקב משה מסלונים ( שלדעתי הוא יזם התמונה ) .  יש גם להניח כמובן מאליו  שהוא היכיר גם אנשים בהולנד שפגשו את הגר"א כשביקר שם.

להרן  הבנקאי הקשוח   לא היה רוכש שום דבר בלי לבדוק ולחקור אם הקניה היא כדאית.בוודאי שלא היה רוכש תמונה מזוייפת  או מדומיינת של הגר"א שהרי היו לו מקורות מידע מצויינים לברר על פיהם האם התמונה היא אותנטית או לא.

אנו יכולים להיות סמוכים  ובטוחים שלהרן רכש את התמונה רק לאחר שקיבל עדויות ברורות מאנשים שהיכירו את  הגר"א  בחייו שהיא אותנטית ומדוייקת

אי לכך  עלינו להגיע למסקנה שהתמונה על הגר"א המוכרת לנו מבוססת על מקור אמיתי שאכן מסר בנאמנות את תווי פניו של הגר"א  כפי שצויירו בחייו. המקור הזה שהיה רישום בעיפרון של תווי הפנים בלבד עבר עיבודים רבים . הצייר הפולני יצר תמונה של הגר"א בבגדים שספק אם לבש אותם וציירים אנונימיים מאוחרים יותר הוסיפו שולחן ,שעון, ארון ספרים שבוודאי לא היו ברישום המקורי .

לאורך השנים התמונות האלו צברו פופולאריות עצומה והפכו לתמונה האהובה ביותר של העולם היהודי.

 

 

משנות השמונים של המאה ה-19 תמונה של הגר"א ,הייתה בכל בית יהודי בווילנה לעיתים לצד מונטיפיורי ובקובנה לעיתים לצד תמונה של הרב הקובנאי האהוב יצחק אלחנן ספקטור.

בתמונה  של יהודה פן  מ-1907 על משפטי גירושין נראית תמונת הגר"א  על קיר בית דין רבני  לצד תמונה של משה מונטיפיורי ונראה שהיא מתארת מציאות אותנטית. של הפופולאריות העצומה של תמונת הגר"א ושל האישיות שאותה שיקפה.

ולאחרונה  כאשר ביקרתי במסע של אירגון בית יוצאי וילנה בבית הכנסת של קובנה הופתעתי להיתקל שם בתערוכה של ציורי הרבנים של ליטא שאותה צייר צייר ליטאי נוצרי קסבטיסבוס מילוקיוס .ולצד תמונות רבנים כמו ספקטור והרב קוק היו שם לא פחות משמונה  ציורי שמן שהצייר הליטאי צייר של הגאון מווילנה הן בהתבסס על תמונות ידועות והן מדמיונו שלו . עדות  נוספת לפופולאריות המתמשכת  של הדיוקן של הגאון שממשיך לדבר לכל דור ודור

ציור  של הגאון מאת הצייר הליטאי סבטיסבוס מילוקיוס  נמצא בבית הכנסת היהודי בקובנה.

ביבליוגרפיה

ירחמיאל כהן "והיו עיניך רואות את מוריך:הרב כאיקונין "ציון 58 1993

אביעד הכהן "דיוקנאות חכמים –בין הלכה למעשה" " מחניים 10יוני  1995

 

 

רחל שנולד "פני אליהו :דיוקן הגאון מווילנה באמנות העממית " אדרת אליהו :הגאון מווילנה – דמותו והשפעתו /עורכת: רחל שנולד ; [מעצב הקטלוג: חיים שטייר   [תל-אביב] : בית התפוצות על שם נחום גולדמן, [תשנ"ח], 1998. ].

Zusia Efron . Portrait of the Gaon of Vilna : two centuries of imagination. The Gaon of Vilnius and the Annals of Jewish Culture (1998) 164-168.

Materials of the International Scientific Conference… 1997. Comp. by Izraelis Lempertas. Vilnius: Vilnius University Publishing House, 1998

,

 

קראו גם :

החלק הראשון בסדרה :

והיו עיניך רואות את מוריך :דיוקנאות אמיתיים וגם מזוייפים של אישים ומנהיגים יהודיים מימי קדם ועד המאה ה-18 

החלק השני :

הדיוקן המפורסם של הרב שניאור זלמן מלאדי אמת או זיוף ? 

 

מהגאון מווילנה ועד הרב קוק : ציורים ליטאיים של הגאון מווילנה בעיר קובנה 

וראו גם :

תוכנית העתיד של הגאון מווילנה 

הדיוקן המפורסם של הרב שניאור זלמן מלאדי,"הרב הזקן " מייסד חב"ד :אמיתי או זיוף ?

 

בבית יש לי  מאז שאני זוכר את עצמי ספר ישן  בשם הגאון והרב  ( מהדורת 1958)  של זלמן שניאור על המאבק בין הגאון מווילנה ומייסד חב"ד זלמן שניאור מלאדי.

( תמצאו רשימה שלי על ספר זה ועל כותבו זלמו שניאור כאן "מי הצדיק והצודק  " ? )

השניים למרבה הצער לא נפגשו מעולם ,למרות שזלמן שניאור מלאדי רצה להיפגש עם הגאון מווילנה אך זה סירב לפגשו,.וחבל מאוד.הם נשארו במשך חייהם בגדר יריבים מרוחקים זה מזה.

( האזינו להרצאה של ד"ר אריה מורגנשטרן על מערכת היחסים הקשה והבעייתית בין הגאון מווילנה והרב שניאור  זלמן מלאדי .כאן )

 

הרב זלמן שניאור מלאדי ועמית  ר' מנחם מנדל מוויטבסק נדחים מהכניסה לבית הגאון מווילנה. דיורמה בבית התפוצות.

על הכריכה של " הגאון והרב"  ישנם שני דיוקנאות.  האחד של הגאון מווילנה והשני של זלמן שניאור מלאדי. שניהם התברר לי לפני שנים רבות מבוססים על דיוקנאות  ישנים של השניים האלה.  הדיוקן של הגאון מווילנה מבוסס  על דיוקן  שצוייר בידי הצייר  הרמן שטרוק ואינו זהה כלל לדיוקן  הישן של הגר"א שתלוי אצלנו בבית.

האם  שני  הדיוקנאות הם  "אמיתיים " ?  דהיינו : האם המקור שלהם צוייר על פי תווי פניהם של האישים האמיתיים ?

זאת שאלה שהעסיקה אותי במשך שנים רבות מסיבות שונות.

בעבר פירסמתי רשימה על דיוקנאות עתיקים אמיתיים ומזוייפים של יהודים ידועים לאורך ההיסטוריה שהיא מעין מבוא.

והיו עיניך רואות את מוריך" 

וכעת נפנה לאחד הדיוקנאות האלו לדיוקן של "הרב הזקן " שניאור זלמן מלאדי מייסד חסידות חב"ד.

הדיוקן  של זלמן שניאור מלאדי,אחד הדיוקנאות היהודיים המפורסמים והנפוצים בביותר של כל הזמנים  צוייר בידי אחד משלושת האנשים האלו :

אולי בידי צייר רוסי   לא  כל כך ידוע בשם קיריל איבנוביץ גלובצ'בסקי . (Kiril ivanovitch Glovachevski ( 1735 –1823

קיריל איבנוביץ' גלובצ'בסקי 

אולי בידי אמן  עברי ידוע  מאוד בוריס שץ   ( 1867-1932)  מייסד בית הספר "בצלאל "ואבי האמנות העברית החדשה.

בוריס  ברוך שץ.

ואולי בידי  יבגניה ז'ירמונסקי    (1867-? ) Eugenia (Zhenia ) Zhirmonski  מי שתהיה אישתו הראשונה של שץ   ז'ניה שץ וככל הנראה הייתה ציירת מוכשרת יותר מבוריס שץ.

יבגניה ז'ירונובסקי .ידועה גם כ"ז'ניה שץ".  

במאמר זה ננסה לברר אם אפשר  לקבוע  על סמך המידע הקיים מי מהשלושה הוא הצייר האמיתי של התמונה.

לפני שתקראו מאמר זה שווה מאוד לקרוא את הפרק שכתב  צאצאו של הרב הזקו הסופר והמשורר זלמן שניאור בספרו הידוע "הגאון והרב" שעוסק בציור הדיוקן של שניאור זלמן  מלאדי בידי הצייר הרוסי.זוהי למעשה  הגירסה  המפורטת והמלאה ביותר של גירסת  חסידי חב"ד   ( שנוצרה בידי בוריס שץ ) כיצד בעצם נוצר הציור בעת שהיה הרב הזקן בבית הכלא הרוסי.

ואת הפרק הזה תוכלו לקרוא ב"יקום תרבות " כאן :

הדיוקן של הרב זלמן שניאור מלאדי.

קראו אותו כאן.

 

דיוקן "הרב הזקן" או זיוף?  

התמונה של הרב  שניאור זלמן  מלאדי "  מייסד חסידות חב"ד ,"הרב הזקן " כפי שמכנים אותו חסידי חב"ד היא אחת התמונות היהודיות המפורסמות ביותר והנפוצות והמופצות ביותר  הקיימות כיום.

חסידי חב"ד הפיצו אותה בכל העולם ,בכל פינה על פני כדור הארץ שהם היגיעו אליה בהדפסים ובגירסאות שונות ומשונות.  יש להניח  שמליונים רבים של  אנשים נחשפו אליה.אולי ליותר מכל דיוקן יהודי אחר.

הרשויות הרוסיות בנו בובת שעווה של הרב זלמן שניאור מלאדי על פי תמונה זאת כמקור נאמן לדמותו.

צילום ארכיון: ברלה שיינר, COL

בובת השעוה שבנו הרשויות הרוסיות בדמות זלמן שניאור מלאדי בתמונה. שימו לב לעיניים המגולגלות  בדיוק כמו בדיוקן.לקוח מ"חב"ד און ליין "

Image result for ‫דיוקן הרב זלמן שניאור מלאדי‬‎

ציור צבעוני מודרני שמבוסס על הדיוקן שלמעלה.

הדיוקן המפורסם של  מייסד  חסידות חב"ד  "הרב הזקן"  הרב זלמן שניאור מלאדי הוא "אולי "  זיוף ידוע שהפרטים עליו  לכאורה ידועים במלואם . הזייפן הוא "לכאורה"   אדם מפורסם מאוד האמן ומקים בית ספר "בצלאל " בוריס שץ ,שכיום זכור גם כמי שכתב אוטופיה על ארץ ישראל העתידנית בשנת 2018.

וקראו על כך את מאמרי  "ארץ ישראל בעתיד הרחוק :חזון בוריס שץ "

תוצאת תמונה עבור כתב העת הצפירה

בדצמבר 1888  פירסם שץ   מאמר גדול וחשוב  בכתב העת העברי החשוב "הצפירה " בשם "מלאכת מחשבת "  על מצב האמנות היהודית ובמסגרתו פירסם ידיעה שהוא נתקל בבית של אציל פולני בתמונה שאותה זיהה כתמונתו של הרב זלמן שניאור מלאדי. (את המאמר במלואו ראו למטה בנספח ).והנה העמוד הרלבנטי שבו הוא מספר על המציאה:

"רבות ראיתי בבתי עקד התמונות אשר לאחינו, ולא מצאתי בם מאומה מהנוגע לחיי עמנו.. ולעומת זה ראיתי בבתי עקד התמונות אשר לאצילי אחינו הנוצרים, ובפרט אצילי פולין, תמונות רבות מגדולי ישראל ורבניהם, גם אם לא ידעו חין ערכם וגודל פעולתם על חיי האומה, ורק מפאת רוח החן השפוכה על חזות פניהם אשר תגיד ולא תכחד רום ערך מעלתם, אספו אליהם גם הרבו במחירם.

            זה לא כבר ראיתי בבית עקד התמונות אשר לגראף פולני, תמונת איש יהודי, אשר כמעט שמתי עיני בה וימלאו כל חדרי לבי תמהון, כי לא ראיתי כמוה בהדר יפעת תארה ובחן השפוך עליה. קראתי את הכתב הנמצא תחתיה, והנה שם רשום בשפת רוסיא [כאן בתעתיק עברי:] רבין זלמן ברוכוביטש מלאדי, 1796. שאלתי את הגראף על אדותו ויגד לי כי רב מפורסם הוא בישראל, והוא קנה את התמונה במחיר מעזבון גענעראל אחד בפטרבורג.

            מאשר מוזר היה לי שם הרב הזה מי הוא, עזבתי את התמונה ההיא אשר עשתה רושם חזק בלבבי ולא אשכחנה כל ימי חיי חלדי, ולא נתתי אל לבי להעתיקה, אף כי תמונות רבות נתן לי הגראף להעתיקן. אשר מאשר מטרת מלאכתי במלאכת הציור היא ביותר מלאכת יוצר פסל, לזאת יקר היה לי להעתיק מפסליו היקרים.

            אולם כבואי ווארשאה ואספר לאחד ממכירי (ה' שמריה שניאורסאהן) המחזה אשר חזיתי, העירני כי הרב ההוא הלא נודע ומפורסם בכל בני הגולה אשר ברוסיא, בעהמ"ח ספר התניא והשו"ע ורב הראשון לחסידי רוסיא ונודע בשם "הרב" סתם. ובהיותו בפטרבורג בשנת תקנ"ז, זאת השנה אשר נרשמה על התמונה 1796, בטח צרו שם צורתו עפ"י חפץ אחד שרי הצבא אשר ראהו, כי נפלא היה האיש בדורו, כנודע מתולדותיו ותולדות שטת החסידות ברוסיא, ותמונתו יקרה מאד לכל יודעי שמו (וה' שניאורסאהן זה הוא נין ונכד לו).

            כאשר נעלה מעל כל ספק כי זאת היא תמונת האיש המורם הזה, כן בלי-ספק נמצאות עוד תמונות יקרות כמו אלה בבתי עקד התמונות אשר להאצילים ועין איש יהודי לא שזפתן. ומאד ראוי ונכון לשום לב למו להוציא תעלומות כאלה לאור…

            ואם יצליח ה' את דרכי להגיע למחוז חפצי במטרתי אשר שמתי לי, אקדיש לי זמן לחיבת הקודש לחקור ולדרוש אחרי תמונות גדולי ישראל הנפזרות אל כל רוח ויש ראיות מוכיחות כי צר לו הצייר מצורת האיש הנרשם מבלי לפקפק בזה.

ואת תמונת הרב מליאדי נטל עליו ה' שניאורסאהן להוציא ראשונה לאור עם תעודת הגראף שנעתקה מהתמונה האוריגינאלית אשר לו, גם הרשיון ממנו להפיצו בישראל, ולא יחוס על לא יחוס על עמלו בעד הדבר הגדול הזה. ויש לקוות כי לא ימשכו הימים ויהנו רבים לאור התמונה היקרה הזאת".

הצייר הרוסי גלובצ'בסקי 

 

הצייר הרוסי של "הרב הזקן "  לדברי בוריס שץ ( לא במאמר שקראתם שם הוא אינו מזכיר את שם האמן ) היה אחד גלובצ'בסקי .וליתר דיוק :

Кирилл Иванович Головачевский (Гловачевский; 27 мая 1735, Короп — 27 июля 1823, Санкт-Петербур)

דיוקן של גלובצ'בסקי   עם תלמידיו  באקדמיה מ-1811 . ציור של Alexey Venetsianov

האם הוא הצייר הרוסי הידוע  שלכאורה צייר את הרב זלמן שניאור מלאדי? 

קטע מהספר "הגאון והרב" מאת זלמן שניאור שהוא תיאור המפורט ביותר הקיים כיצד נוצר דיוקנו של הרב הזקן. 

לטענת  בוריס שץ שהיא כיום טענת  חסידי חב"ד הדיוקן צוייר כאשר היה הרב זלמן שניאור מלאדי בבית הכלא הצארי ב-1796 או ב-1798 ( ישנם תאריכים סותרים )  כתוצאה מהלשנה של יריבים יהודיים ( תומכי הגאון מווילנה )  ושם צוייר כנגד רצונו בידי צייר רוסי ידוע שם קיריל איבנוביץ גלובצ'בסקי . אחד האצילים  שחקרו את הרב ,החוקר הראשי ,לדברי חסידי חב"ד ,התרשם ממנו מאוד לקח את הדיוקן לביתו שם הוא נשאר במשך שנים בידי ילדיו של החוקר ונכדיו. עד שבשלב מסויים הדיוקן נרכש בידי אספן האמנות הפולני הברון טישקביץ ושם הציור נשאר עד שראה אותו שם אמן   יהודי צעיר בשם בוריס שץ.

אנשי חב"ד בכל אופן טוענים שהם ידעו על קיומו של הציור מזה עשרות שנים. מאז שנת 1855  ואף ניסו לרכוש את הציור ללא הצלחה.

ראו את העדויות המפורטות על כך בנספח כפי שהופיעו בכתב העת החבדניקי "התמים" ב-1939.

השאלה הגדולה היא :עד כמה אפשר לסמוך על עדויות אלו?

יש לדעת שהמחקרים היום מראים מעבר לכל ספק שאנשי חב"ד לא היססו לזייף מסמכים כדי להוכיח טענות היסטוריות שונות שלהם.

מי היה אותו גלובצ'בסקי ?

הוא היה אמן מוכר בסוף המאה ה-18 ברוסיה .הוא היה מרצה לציור דיוקנאות באקדמיה לאמנויות  בסט פטרסבורג פרופסור בתחום אמנותי זה.  במשך עשרות שנים הוא היה בכיר באקדמיה ושימש כגיזבר שלה. ומורה במשך למעלה משישים שנה.בין השאר הוא יצר דיוקנאות של הצארית  יקטרינה של הצאר פאבל ושל אצילים ידועים רבים.

אחד הדיוקנאות הבודדים של גלבצ'בסקי ששרדו ציור של Sophia Matyushkina כילדה

עוד דיוקן  ידוע שנעשה בידי גלובצ'בסקי   של הרוזן  Nikolai Dmitrievich Matyushkin  כילד

דיוקן של  Savva Krenitsin מאת גלובצ'בסקי

היום הוא לא כל כך ידוע גם ברוסיה והמומחים המועטים שמכירים אותו מסכימים שהיה אמן בינוני ומטה מזה.  אם כי יש עליו ערך בויקיפדיה הרוסית.

צפו בסרטון עם התמונות של גלובצ'בסקי כאן.

החתימה שלו  ידועה אבל לדעת מומחים שבדקו אותה  היא אינה מתאימה כלל לחתימה שלו שתראו במיסמך  למטה.

האם זה אומר שחתימתו  של הצייר זוייפה?

היסטוריון חב"ד יהושע מונדשיין   שכתב ספרים על חיי האדמו"ר הזקן כולל ספר שלם על תקופת מאסרו שבמהלכה נוצר כביכול הציור,  מעיר על החתימה הזאת ביושר:

"לא קל לפענח את חתימותיו של "האדון הרוסי" (ולא "פולני" כדברי ש"ץ) המתנוססות בשתי התעודות שנתפרסמו ב"התמים", ( כתב עת חבדניקי שפירסם את המסמכים הנ"ל ב-1938 וראו בנספחים למאמר זה . א.א ) אבל ברור שלא כתוב שם "טישקביץ".

ב. קשה לפענח את חתימת הצייר שבתמונה הנדפסת, אבל ברור שלא כתוב שם "גלאווצ'בסקי" וברור שאינה דומה כלל לחתימתו של "גלאווצ'בסקי" שב"התמים".

[ג) השינוי משנת 1796 לשנת 1798 מעורר גם הוא תמיהה, אבל בפרט זה נקל היה לש"ץ לטעות באם הסתמך רק על זכרונו.

(ד)מדוע בסיפורו שלמעלה  לא נקב ש"ץ בשמו של הצייר המפורסם גלאווצ'בסקי?"

עד  כאן מונדשיין.

אני מציע שיכול להיות שכאשר כתב שץ את הסיפור על מציאת התמונה עוד לא ידע שהצייר היה גלובצ'בסקי. בשלב זה הוא לא חשב על אמן ספציפי כלשהוא. השם הזה התגלה נחשף או הומצא  על ידיו רק מאוחר יותר.

פירסום התמונה 

דפוס ליטוגרפי. הוצאת ר' מרדכי קצנלנבויגן בווילנא. ברלין. ללא ציון שנת הדפוס

התמונה של שניאור זלמן מלאדי החלה להיות מופצת בעולם בשנת 1888 בידי אחד מצאצאיו שמריהו שניאורסון  . .

ההנחה  המקובלת במחקר כיום היא שתמונה זאת צויירה בידי  בוריס שץ  75 שנה לאחר פטירתו של הרב  בעזרתו של  אותו  ר'  שמריה שניאורסון.

שץ לפי עדותו שלו ( ראו אותה למטה) היה יוצא ונכנס לבית  ר' שניאורסון, שירד מנכסיו ונשבר מטה לחמו. שץ, מומחה לרישום ולציור  הציע לפני אותו ר' שמריהו שניאורסון, מתוך ידידות ורצון לעזור לו במצוקתו, שיצייר למענו את תמונת הרב מלאדי.מן הסתם כדי שיוכל למכור אותה לחסידי חב"ד וכך למצוא פרנסה.

באין מקור לתמונה ומכיון שהיו אומרים, כי קלסתר פניו של ר' שמריהו הנ"ל דומה לפני הרב זלמן שניאור מלאדי  צייר שץ את התמונה לפי התיאור של הר' שמריהו שניאורסון. בטופסים הראשונים היה גם סימן האמן ז. ש. (כך היה חותם האמן בשנים ההן בפספורט שלו הוא רשום בשם שלמה זלמן שץ..).

תמונת "הצמח צדק" 

נראה שפרוייקט תמונת הרב הזקן " לא היה הפרוייקט האמנותי הראשון של שץ שהיה קשור לחסידות חב"ד . שנתיים לפני כן יצר כנראה תמונה של הרב השלישי של חסידות חב"ד  הרב מנחם מנדל שניאורסון ( 1789-1866)  המכונה ""הצמח צדק" .

תמונה זאת  שהופיעה לראשונה כהדפס ב-1886   עשרים שנה לאחר מות הרב "הצמח צדק" ושנתיים קודם לתמונת הרב הזקן טוענים בחוגי חב"ד שצייר אותה צייר גוי ואולי היא בכלל מבוססת על צילום של הרב.

אנשי חב"ד  טענו וטוענים שהתמונה הייתה קיימת עוד לפני שנת 1886 כתמונה בבתיהם של רבני חב"ד .אבל אין לזה בדל של הוכחה. למיטב ידיעתנו איש לא שמע עליה לפני שנת 1886.

עם זאת יש להניח שתמונה זאת הייתה אותנטית למדי מאחר שהרב נפטר רק עשרים שנה קודם לכן והיו רבים מאוד שזכרו בדיוק איך נראה.

לדעת המחקר זוהי תמונה מוקדמת יותר שצייר בוריס שץ   אולי כהכנה לתמונה של "הרב הזקן".

הגירסה המקורית המוקדמת ביותר הידועה של ציור  הרב מנחם מנדל שניאורסון "הצמח צדק" מ-1888,ככל הנראה מעשה ידי בוריס שץ.או  מעשה ידי זוגתו יבגניה ז'ירמונסקי הידועה גם כ"ג'ניה שץ". 

גירסאות מאוחרות של תמונת ה"צמח צדק".

עוד על תמונת "צמח צדק" קראו כאן :

"תמונתו של צמח צדק "

עם זאת ייתכן שהצייר של התמונה או של שתי התמונות של הרב הזקן ושל  נכדו הצמח צדק לא היה שץ אלא ציירת שהפכה לימים לאישתו הראשונה יבגניה ז'רמונסקי הידועה לימים כז'ניה שץ.

 

בוריס שץ ואישתו יבגניה .הזייפנים של תמונת זלמן שניאור מלאדי? 

סביב התמונה שהוא או זוגתו ציירו  יצר שץ מעשיה מפורטת ומורכבת על "גילוי "התמונה " בבית של אציל פולני וזייף חתימה של הצייר  הרוסי הלא כל כך  ידוע  גלובצ'בסקי.

משום כך יש להגדיר את היצירה כזיוף מאחר שנוצרה בכוונה  להטעות.

אם אכן לא לא הייתה שום תמונה מקורית של גלובצ'בסקי נשאלת השאלה מדוע בחר דווקא בצייר היחסית לא ידוע הזה כצייר המקורי של הרב שאותו הוא כביכול מעתיק?

יכול להיות  ששץ בחר בגלובצ'בסקי דווקא משום שהיה צייר לא ידוע יחסית של התקופה שאפשר היה לייחס לו תמונה מאין זאת מבלי שהדבר יעורר עניין רב מידי בחוגי חוקרי האמנות ברוסיה שכמובן יכלו לבצע חקירות מפורטות בעניין ולברר אם אכן יש דברים בגו' או שלא.

 

עטיפת מגזין חבדניקי להיסטוריה של חב"ד  שבו פורסם מאמר מפורט ואובייקטיבי עד להדהים על תולדות הדיוקן.

 

לימים וליתר דיוק 40 שנה לאחר הפרשה בשנת 1927  התוודה בוריס שץ בפני עוזרו בבית הספר בצלאל מרדכי נרקיס על העניין ונרקיס פירסם על כך רשימה  ביחד עם אברהם שרון אספן מפורסם של דיוקנאות לאחר פטירתו  של שץ  בעיתון "הארץ " בשנת 1938.

כפי שנראה בהמשך אני חושב ששץ שיקר לעוזריו משום שהקפיד לא להתייחס לתפקיד החשוב שהיה לאישתו הראשונה יבגניה ז'רמונסקי  בציור הדיוקן והיציג אותו כמעשה ידיו לבדו.

הנושא מעורר  כיום תרעומת רבה בחסידות חב"ד בשל אמונתם של שני האדמורים האחרונים מחב"ד כולל הרב  מנחם מנדל שניאורסון "הרבי" האחרון המפורסם של  כלל חב"ד  שרבים כיום בחב"ד רואים את המשיח שעוד יבוא  בנאמנותה של התמונה למקור דהיינו למראה פניו האמיתי של זלמן שניאור מלאדי. אך עיון בדבריו המדויקים של הרב מנחם מנדל שניאורסון מראים שבניגוד לחותנו הרב הקודם של חב"ד הרי"ץ יוסף יצחק שניאורסון ( שיש מקום לחשד שהפיץ מסמכים מזוייפים שונים בנושא  וראו את קטעי היומן שלו שפורסמו בכתב העת "החבדניקי "ה"תמים " בנספח)  הוא לא היה משוכנע באמיתות המוחלטת של תמונה זאת  ורמז על כך.

וראו דיון מפורט על כך כאן 

 

 

ציור מעשה ידי הצייר ר' לוי יצחק בק, מצאצאי הרב.ושם  מצוטטים דבריו: 'שלחו לקרוא לי לצייר תמונת בעל התניא. ציירתי בפעם הראשונה בצבעים; אין תמונה שלו בצבעים".

 

חסידי חב"ד ידעו ויודעים היטב  על   מקורו האמיתי של הציור אולם מסיבות פנימיות שונות החליטו   ברובם לקבלו כ"אותנטי "  ובמרבית פרסומיהם הם מסתירים את העובדה שהמדובר בזיוף של בוריס שץ  או של אישתו.

התמונה מופצת כיום בכל העולם בכל מקום שאליו מגיעים חסידי חב"ד והיא מוכרת וידועה למליוני אנשים ויותר.יש להניח שחסידי חב"ד ישלמו מיליוני דולארים עבור הציור המקורי של הרב מאת הצייר הרוסי אם זה יתגלה אי פעם .

דיוקן האדמו"ר רבי שניאור זלמן מלאדי בעל התניא. עבודת מיקרוגרפיה בדפוס ליטוגרפי,

מורכבת מאותיות ספר ה'תניא' פרקים א-כט מעשה ידי האמן נתנאל חזן. וושינגטון, 1924.על פי הדיוקן הידוע .

וראו על כך את המחקר כאן 

ראו מאמר של היסטוריון תנועת חבד יהושוע מונדשיין על ההיסטוריה של הזיוף.

על סמך התמונה של בוריס שץ   יצרו הרוסים בובות שעווה של הרב הזקן שאותן שיכנו בתא הכלא המפורסם שלו לצרכי משיכת תיירים.

 

בובת שעווה שנוצרה בידי הרוסים  על פי התמונה של זלמן שניאור מלאדי   מאת בוריס שץ  והניחו אותה בתא הכלא שלו בפטרבורג לצרכי תיירות.צילום ברלה שיינר.לקוח מחב"ד און ליין "

 

עם זאת ב-2009 כאשר צץ ציור ""עתיק " "חדש" שהבעלים שלו סיפרה שאביה סיפר לה שהמדובר בציור האותנטי של הרב הזקן .ביצעו חסידי חב"ד  הזהירים מאוד כעת חקירה מפורטת ובין השאר בדקו את גיל הנייר שעליו הודפס הציור. התוצאות היו זהות לגבי מה שהם יודעים גם לגבי הציור המפורסם על הרב הזקן.

המדובר בתמונה מאוחרת שנוצרה רק לאחר מות הרב הזקן.

ראו מאמר בבלוג על כך כאן 

ראו דיון על התמונה  "העתיקה החדשה " של הרב הזקן האותנטיות שלה בפורום חב"ד כאן.

תמונה לכאורה קדומה של הרב הזקן שניאור זלמן מלאדי .לקוח מאתר חב"ד

מסקנות

לא מו הנמנע שבוריס שץ או  יבגניה ז'רמונסקי   שהיא זאת שמופיעה כמי ש"העתיקה" את הדיוקן של הרב זלמן שניאור מלאדי התבססו על דיוקן שמצאו של הרב. אבל אם כך נשאלת השאלה לאין הוא נעלם.למרות חיפושים רבים באוספים בפולין וברוסיה דיוקן זה לא נמצא.

אם ימצא דיוקן אמיתי של רב יהודי שצוייר בידי גלובצ'בסקי  או רישום הכנה שלו הוא יהיה שווה מאות מליוני דולארים בגלל החשיבות העצומה שיש לדיוקן עבור חסידי חב"ד.

 

יותר סביר לדעתי שהדיוקן צוייר בידי  אמן   עשרות שנים לאחר מות הרב הזקן  מדמיונו .

והצייר הוא  ציירת יבגניה ז'רמונסקי.

שמה של  "העלמה יבגניה ז'ירמונסקי"  מופיע במסמכים המצורפים למאמר זה בנספח  שאותם פירסמו חסידי חב"ד בכתב העת שלהם "התמים " כמי שביצעה את ה"העתקה".

התעודה המעידה  מעבר לכל ספק שיבגניה ז'רמונסקי לעתיד אישתו של בוריס שץ היא זאת שהכינה את הדיוקן המוכר לנו כיום כדיוקנו של הרב זלמן שניאור מלאדי.

כפי שהעיר היסטוריון חב"ד  יהושע מונדשיין :"כמה וכמה אנשי מקצוע הביעו את דעתם הנחרצת שאין לייחס את ציור התמונה לב' שץ עצמו, שמעולם לא הגיע לרמת ציור גבוהה כמו זו הניכרת מתמונת אדמו"ר הזקן, ובוודאי שלא היה מסוגל לזה בהיותו צעיר כבן עשרים שאך זה עתה החל לצעוד את צעדיו הראשונים בלימוד הציור."

אכן.הערך האמנותי  של התמונה הוא גדול יותר מזה של שאר ציוריו של ש"ץ שאינו גדול במיוחד. שהרי כוחו הגדול היה בפיסול ולא דווקא בציור. וזה מחזק  לכאורה את דעתו של מונדשיין את הטענה שהתמונה המקורית אכן צויירה בידי צייר רוסי ידוע בזמנו גלובצ'בסקי .

אבל כנגד טענה זאת אפשר לטעון שהתמונה צויירה לא בידי שץ אלא בידי יבגניה ז'רמונסקי שהייתה ציירת מוכשרת בפני עצמה ותמונותיה הוצגו במוזיאונים בבולגריה. וזה מסביר את  התמיהה על ההבדל בערך האמנותי בין דיוקן  הרב הזקן ובין   שאר ציוריו של שץ שהוא ללא ספק עולה עליהם לעין שיעור.

בוריס שץ יש להניח ,היה זה שהיציע לזוגתו לצייר את הציור והיא זאת שביצעה אותו הלכה למעשה.

במאמרו כפי שתוכלו לקרוא למטה הוא מזהיר מפני  נסיונות זיוף של אמנים יהודיים שונים את דיוקנותיהם של יהודים לאורך הדורות.

נראה שזיופים כאלו היו  דבר שהוא חשב לעשות בעצמו. ןעשה אותו.

 

לימים שץ העדיף להסתיר ולהשכיח את העניין הזה מאחר שאישתו הראשונה ג'ניה שץ  נטשה אותו  ביחד עם בתם בעבור אדם אחר, אמן בולגרי  שהפך לימים לגדול פסלי בולגריה.ולכן כשהתוודה בפני עוזרו נרקיס על הזיוף הסתיר את חלקה של אישתו לשעבר בעניין ואת העובדה שהיא ולא הוא הייתה הציירת,בגלל הטינה העמוקה שרחש כלפיה.

עוד טענה של יהושע מונדשין  במאמרו  המקיף על התמונה כנגד ייחוס התמונה  לשץ וז'רמונסקי היא ש"מהרה"ח ר' חיים ליברמן ע"ה שמעתי, שהתלוצץ על הרעיון המוזר שתמונה זו צויירה על-פי קלסתר פניו של המו"ל ר' שמריה שניאורסאהן, ותמה: כיצד זה יכול היה ר' שמריה להפיץ תמונה שכל אחד יכול היה להבחין שהיא נעשתה בדמותו ובצלמו שלו עצמו?…

התשובה היא שלשמריה שניאורסון לא הייתה שום בעיה להפיץ תמונה של הרב הזקן שהוא כפילו שהרי כל מה שהיה לו לטעון אם מישהו היה שואל  זה שהרב הזקן נראה כמוהו עצמו.

נכון לעכשיו ,אלא עם כן יתגלה יום אחד הדיוקן "האמיתי " של הרב הזקן ששימש כמקור ההשראה לשץ ולד'רמונסקי נראה שיבגניה ז'רמונסקי  היא האמנית שמאחורי הדיוקן המפורסם של מייסד חב"ד שאמנם הוא זיוף מתוחכם שכן הוצג כ"דיוקן אמיתי "  ולא היה שום דבר כזה.

אבל עדיין …המדובר ביצירת מופת אמנותית בתחום דיוקנאות הרבנים ומשום כך זכה לפירסום רב כל כך בחוגי חב"ד ובעולם כולו.ואם אכן יבגניה ז'ירנובסקי -שץ  היא הציירת האמיתית שלו אז אפשר לטעון שזהו הדיוקן המפורסם ביותר שנוצר "אי פעם " בידי אישה.

 

יבגניה ז'ירונובסקי -שץ הציירת  האמיתית של דיוקן הרב זלמן שניאור מלאדי ? 

ביבליוגרפיה

Shaul Shimon Deutsch, “The Story behind the Portrait of Reb Schneur Zalman of Liadi,” Chasidic Historical  Review 1 (December 1995): 1–13.

Maya Balakirsky Katz.

The visual culture of Chabad    ambridge ; New York : Cambridge University Press, 2011.       

Between hagiography and historiography: Chabad, scholars of Hasidism, and the case of the portrait of Rabbi Shneur Zalman of Liady

Wojciech Tworek

 

East European Jewish Affairs 

Volume 47, 2017 – Issue 1

 

 

Pages 3-27 | Published online: 15 Jun 2017

https://www.tandfonline.com/doi/abs/10.1080/13501674.2017.1306405?scroll=top&needAccess=true&journalCode=feej20

נספחים :

המאמר המקורי של בוריס שץ  בשבו הוא מספר כיצד נתקל בתמונה מובא בשלמותו .עם הקוראים הסליחה על הדפוס הזעיר.

 

להלן גירסת חסידי חב"ד לגבי מקור התמונה כפי שפורסמה בכתב העת שלהם "תמים"גליון 8 משנת 1939   והוא בעצם התשובה המפורטת למאמר מלמעלה של נרקיס שפורסם ב,הארץ "  ומובאים כאן מסמכים שאין להניח שהם זיופים.

או מי שזייף ( בוריס שץ? ) היה זייפן מתוחכם באופן יחסי .

והנה המאמר שממנו הישמטתי עמוד אחד שכתוב בחבדניקית קשה במיוחד ולא נראה שיש לו קשר לתמונה.

 

דפי מסמכים ברוסית על התמונה וציירה מ"התמים" בתרגום חלקי לעברית ולאנגלית. 

 

 

 

 

קראו עוד על התמונה המזוייפת או האמיתית של הרב  זלמן שניאור מלאדי

תמונת האדמו"ר הזקן בחב"דפדיה 

מחקר בחבדפדיה על תמונת הרב הזקן 

ההיסטוריון החבדניקי יהושוע מונדשיין על התמונה

תמונות נשיאי חב"ד 

ביבליוגרפיה

שמואל קראוס "גילגוליה של תמונה "בית משיח"  מספר 67 דצמבר 1995 ,ע' 21-29

Shaul Shimon Deutsch "THE STORY BEHIND THE PORTRAIT OF REB SCHNEUR ZALMAN OF LIADI :"the Chasidic Historical review vol 1 no 1 december 1995

part 2 THE CHASIDIC HISTORICAL REVIEW no 2  FEBRUASRY 1996

 

Maya Balakirsky Katz, The Visual Culture of Chabad,

Cambridge University Press, 2010. עמ' 43–46. 

 Wojciech Tworek (2017) Between hagiography and historiography: Chabad,scholars of Hasidism, and the case of the portrait of Rabbi Shneur Zalman of Liady, East EuropeanJewish Affairs, 47:1, 3-27, DOI: 10.

.

" והיו עיניך רואות את מוריך": דיוקנאות אמיתיים וגם מזוייפים של מנהיגים ורבנים יהודיים מימי קדם עד המאה ה-18

 

בבית יש לי  מאז שאני זוכר את עצמי ספר ישן  בשם הגאון והרב   ( מהדורת 1958)  של זלמן שניאור על המאבק בין הגאון מווילנה ומייסד חב"ד זלמן שניאור מלאדי.

( ותמצאו רשימה שלי על ספר זה ועל כותבו זלמו שניאור כאן "מי הצדיק והצודק  " ? ).

על הכריכה ישנם שני דיוקנאות.  האחד של הגאון מווילנה והשני של זלמן שניאור מלאדי. שניהם התברר לי לפני שנים רבות מבוססים על דיוקנאות  ישנים של השניים האלה.  הדיוקן של הגאון מווילנה מבוסס  על דיוקן  שצוייר בידי הצייר  הרמן שטרוק ואינו זהה כלל לדיוקן  הישן של הגר"א שתלוי אצלנו בבית.

הדיוקן  של זלמן שניאור מלאדי צוייר אולי בידי צייר רוסי   לא  כל כך ידוע אולי בידי צייר עברי ידוע  מאוד בוריס שץ מייסד בית הספר "בצלאל " או בידי  יבגניה ז'ירמונסקי מי שתהיה אישתו הראשונה של שץ .

האם  שני  הדיוקנאות הם  "אמיתיים " ?  דהיינו : האם המקור שלהם צוייר על פי תווי פניהם של האישים האמיתיים ?

זאת שאלה שהעסיקה אותי במשך שנים רבות מסיבות שונות.

רשימה זאת שהיא הפתיחה לסדרה   שתעסוק בשאלה זאת מבוססת בחלקה על הרצאה שניתנה לרגל השקת הספר של ד"ר אריה מורגנשטרן הגאון מווילנה והשפעתו ההיסטורית על תהליך הגאולה "(הוצאת מאור 2018 ) בבית יוצאי ווילנה.

תוכלו לצפות בה כאן :

 

תקציר ההרצאה  : תמונת הדיוקן של הגאון  מווילנה הגר"א   ( 1720-1797) הפכה לאורך הדורות לתמונת הדיוקן המפורסמת הנפוצה והאהובה ביותר בעולם היהודי האשכנזי ללא כל מתחרים . ומפיציה השתמשו  בהפצתה בטכניקות חדשות של שיווק והדפסה שאיש לא חשב עליהם בעולם היהודי לפניהם.

אולם נשאלת השאלה עד כמה תמונה זאת אכן אמיתית  ואותנטית? האם היא אכן מייצגת את פניו האמיתיים של הגר"א ומי בעצם עמד מאחוריה ? סוחר ממולח?   אמן נוצרי  זייפן  או בני משפחתו של הגר"א עצמו ?

בסדרת רשימות אלו  ננסה לענות על כל השאלות האלו.

ציורי דיוקנאות של  בני עם ישראל קדומים

דיוקנאות אמיתיים של אישים אמיתיים בעולם היהודי הם נדירים מאוד למעשה לא קיימים עד למאה ה-17.

בעולם התנ"ך ככל הנראה למיטב ידיעתנו לא היו דיוקנאות של מלכים ואצילים עבריים בישראל ויהודה וכנראה גם   לא בממלכות  הסובבות עמון אדום מואב.

אבל כנראה כן היו כאלה  בממלכות ארם  ששם שרדו  בידינו פסלים של מלכיהן ובראשם המלך הגדול המאוזכר בתנ"ך חזאל .

Image result for ‫חזאל‬‎

חזאל מלך ארמי. אחת הדמויות הבודדות המוזכרות בתנ"ך ששרד פסל שלו  התגלה   בארסלאן טאש בסוריה.

זאת כמובן בניגוד  לממלכות הגדולות של מצרים ושל אשור ושל בבל ששם בהחלט נהגו לצייר ולפסל את המנהיגים.

למרות מאמצים רבים ולמרות שארץ ישראל וסביבותיה זהו המקום הנחפר ביותר עלי אדמות לא נמצא בה שום פסל ושום תבליט ושום תחריט  ושום תמונה של אישיות כלשהיא שאנו מכירים מהתנ"ך או בכלל מההיסטוריה הקדומה של האיזור. ככל הנראה בחבל הארץ הזה לא היה מקובל לצייר את פניו של מישהו באיזה אמצעי עד לתקופה ההלניסטית.

התנ"ך בכלל נמנע לתת תמונה ויזואלית של פניו של מישהו בדרך כלל עם כמה יוצאי דופן בודדים משמעותיים מאוד. אלו הם:

רחל אשת יעקב אבינו ( וְרָחֵל, הָיְתָה, יְפַת-תֹּאַר, וִיפַת מַרְאֶה  בראשית פרק  כ"ט )

לאה אשת יעקב אבינו ( וְעֵינֵי לֵאָה, רַכּוֹת, בראשית פרק כ"ט)

משה רבנו

שמשון השופט ( איש מגודל שער )

הנביא שמואל (  איש עוטה מעיל ותאמר "אִישׁ זָקֵן עֹלֶה, וְהוּא עֹטֶה מְעִיל" שמואל א' פרק כח )

המלך שאול ( איש גבוה יפה  "לוֹ-הָיָה בֵן וּשְׁמוֹ שָׁאוּל, בָּחוּר וָטוֹב, וְאֵין אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, טוֹב מִמֶּנּוּ; מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה, גָּבֹהַּ מִכָּל-הָעָם" שמואל א' פרק ט  )

המלך דוד ( " וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי, עִם-יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי;שמואל א' פרק ט"ז )

אשתו  של דוד  אביגיל ( "וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ אֲבִגָיִל; וְהָאִשָּׁה טוֹבַת-שֶׂכֶל וִיפַת תֹּאַר,שמואל א' פרק כה)

בת שבע אשת אוריה החיטי ולאחר מכן אשת דוד (_ וַיָּקָם דָּוִד מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ וַיִּתְהַלֵּךְ עַל-גַּג בֵּית-הַמֶּלֶךְ, וַיַּרְא אִשָּׁה רֹחֶצֶת, מֵעַל הַגָּג; וְהָאִשָּׁה, טוֹבַת מַרְאֶה מְאֹד. שמואל ב' פרק יא )

אפשר להזכר גם באסתר ממגילת אסתר ( וְהַנַּעֲרָה יְפַת-תֹּאַר, וְטוֹבַת מַרְאֶה,, מגילת אסתר פרק ב')

ואלו הכל פחות או יותר. פרט להם אין לנו שום תיאור ויזואלי של אף אחד  אחר בתנ"ך.

התיאור הויזואלי הקדום ביותר הידוע של שמואל הנביא מושח את דוד בן ישי הידוע מבית הכנס דורה אורופוס בסוריה מהמאה השלישית לספירה.אלף שלוש מאות שנה אחרי תקופת חייהם של שמואל ודוד. 

ישנם  תיאורים ויזואליים מרובים של הדמויות בתנ"ך מהמאה השלישית לספירה  (  החל מציורי הקיר שבבית הכנסת דורה אורופוס שהתגלה בסוריה ) ואילך אבל אלו הם לא כמובן תיאורים אותנטיים של איך הם נראו באמת.

איננו יודעים כיצד נראו שאול או דוד במציאות.

הציור האמיתי היחיד ששרד בידינו  שהוא   ( אולי …) של מישהו שמוזכר בתנ"ך הוא של המלך הישראלי יהוא בן  יהושפט  בן  נמשי שמוזכר בפירוט בספר מלכים.והוא נמצא בתבליט אשורי שבו אותו יהוא בן יהושפט  בן נמשי   ( ואולי נציגו ) מוצג ככורע ברך בפני המלך האשורי שלמנאסר השלישי.

אירוע שאגב אינו מאוזכר בתנ"ך.

התמונה של  המלך העברי הכורע ברך היא למיטב ידיעתי הדיוקן האותנטי היחיד של אדם ישראלי או יהודאי שמאוזכר בתנ"ך שקיים.

פרצוף יהוא בן נמשי.jpg

דיוקן פניו של המלך יהוא בן יהושפט בן נמשי .הדיוקן היחיד הקיים של דמות עברית המוזכרת בתנ"ך.

האובליסק השחור כפי שהוא מוצג במוזיאון הבריטי בלונדון על האובליסק חמש רצועות של ציורים, המתעדים מלכים זרים המעלים מס למלך אשור, ביניהם גם יהוא מלך ישראל , או שליחו. 

האובליסק השחור של שלמנאסר השלשי שבו נמצאת תמונתו של יהוא בן יהושפט בן נמשי

התמונה הקדומה ביותר הידועה של בן עם ישראל ששמו ידוע לנו.המלך יהוא  בן  יהושפט בן נמשי ( יהוא בן עמרי לפי האשורים ) או אולי שליחו,  מוצג כאן משתחווה לפני המלך האשורי שלמנאסר השלישי המאה התשיעית לפה"ס. האובליסק השחור של שַׁלְמַנְאֶסֶר השלישי שהתגלה בעיר כלח מוצג כיום במוזיאון הבריטי בלונדון.

למען האמת אני לא לגמרי סגור שזה באמת יהוא המלך שמתואר בציור שם למעלה למרות שזה מה שנאמר בכתובת האשורית. ההיגיון אומר שהוא לא היה בא בעצמו לכבוד העצום של לנשק את נעלי המלך האשורי אלא שולח מישהו במקומו והפרצוף שם הוא של שליח רם דרג בסך הכל. אם כך היה אז אנחנו גם לא יודעים איך יהוא נראה.

ציור של יהוא בromptuarium Iconum Insigniorum מ-1553

וכך נראה יהוא בן יהושפט בן נמשי בהצגה מודרנית שהוצגה על חייו מאת גיעד עברון בתיאטרון "הבימה " :

האם כך נראה יהוא גם במציאות ? גיל פרנק בתפקיד יהוא בן יהושפט בן נמשי בהצגה "יהוא " מאת גלעד עברון ,תיאטרון "הבימה".

דיוקנאות מהתקופה הפרסית 

בתקופת השלטון הפרסי בארץ ישראל במאה הרביעית לפה"ס החלו להשתמש בארץ ישראל ובאימפריה הפרסית כולה במטבעות שבחלקם הופיעו לראשונה דיוקנאות שליטים ומנהיגים.

מטבע מעניין במיוחד שעליו רשום בעברית שומרונית "ירבעם " נחשב לדעת חוקר המטבעות יעקב משורר כמטבע של הכהן הגדול מנשה שעזב את בית המקדש בירושלים בימי עזרא ונחמיה והקים את בית המקדש השומרוני בשומרון. ובכך יצר את האמונה השומרונית ביחד עם בת זוגו ניקסו בתו של המושל סנבלט.

מטבע שעליו "רשום בעברית קדומה "ירבעם ". על צד אחד ראש אישה ועל הצד השני שני גברים אחד מבוגר והשני צעיר.   ואולי מביא את דמות דיוקנם של הכוהן המורד מהמאה החמישית לפה"ס מנשה  שהקים את בית המקדש השומרוני  של חותנו סנבלט ושל אישתו ניקסו בת סנבלט.

ובסוף תקופה זאת הופיעו גם כמה מטבעות עם דיוקנאות של מושלים יהודיים.

הבולט מהם  היה המושל  "הפחה" חזקיהן שכנראה  ניהל את  הפרובינציה "יהוד" עבור הפרסים בימים האחרונים של השלטון הפרסי בארץ ואולי גם בימים הראשונים של הכיבוש המוקדוני של הארץ בידי אלכסנדר מוקדון.

לא מן הנמנע שחזקיהו היה "הכוהן הגדול" שיוסף בן מתתיהו והמדרשים מספרים שנפגש עם אלכסנדר מוקדון כשזה היגיע בכיבושיו לארץ ישראל. יוסף בן מתתיהו טוען שהיה זה הכוהן הגדול ידוע ,והמדרשים אומרים שהיה זה שמעון הצדיק ( שבכלל חי שנים לאחר מכן ). אבל ההיגיון אומר שאם כוהן יהודי כלשהו נפגש עם אלכסנדר היה זה חזקיהו  מושל הישוב מטעם הפרסים.

אלכסנדר הגדול פוגש את הכוהן הגדול ( חזקיה?) בירושלים.

After Francesco del Rossi (Salviati)

(Italian, 1510–1563)

ייתכן שיש לזהות את החזקיהו הזה עם חזקיהו הכוהן הגדול שיוסף בן מתתיהו מספר לנו  בספרו "נגד אפיון " ( על פי מקור מהתקופה בשם הקטיוס מאבדרה ) שהיה ידידו של המלך תלמי הראשון  אחד מיורשיו של אלכסנדר הגדול ועבר עימו למצרים לעיר החדשה אלכסנדריה.הקטיוס כפי שהוא מצוטט בידי יוסף מדווח שחזקיהו הנ"ל היה  בן 66 שנה והתאפיין בכישרון דיבור וביכולות רטוריות, ואירגוניות.

בקטע אחר מספר הקטאיוס כי לאחר שחזקיהו בא בדברים עם המלך תלמי כינס אחדים מידידיו וקרא בפניהם מגילה המגוללת את פרשת התיישבותם במצרים ואת חוקתם בכלל.

חזקיהו הנ"ל אם כך היה ממייסדי ההתישבות היהודית באלכסנדריה וכנראה מנהיגה הראשון.

עם אותו חזקיה היה זה שמופיע במטבעות ושימש כמנהיג היהודים בסוף התקופה הפרסית ובראשית התקופה ההלניסטית  איו זה צריך להפתיע. הוא מן הסתם היה איש בעל אישיות חזקה אם דאג שתמונתו תופיע על מטבעות שונים.

 

כמה מטבעות עם פני המושל חזקיה, שכנראה היה הכהן  הגדול בירושלים אחד היהודים הבודדים שמופיעים על מטבעות בימי המלכות  הפרסית.ייתכן שהוא הפך לימים למיייסד ומנהיג ההתישבות היהודית באלכסנדריה. 

דיוקנאות שושלת החשמונאים

הכהן מתתיהו החשמונאי אבי שושלת החשמונאים מהמאה השנייה לפני הספירה. פסל בדיוני של בוריס שץ מ-1894. הפסל נעלם לאורך השנים. 

לא שרד שום ציור ושום תמונה של מישהו משושלת החשמונאים. לא של יהודה המכבי וגם לא של אחיו שמעון ,לא של בנו של שמעון יוחנן הורקנוס או של אלכסנדר ינאי. זאת למרות שהם טבעו מטבעות  אבל ללא דיוקנאותיהם במטבעות כמקובל.

אבל …יוסף בן מתתיהו מספר לנו ב"קדמוניות היהודים שהיו ציורי דיוקנאות   של שניים מבני המשפחה . אריסטובולוס השלישי  נכד הכוהן החשמונאי הגדול הורקנוס ואחותו מרים אשת הורדוס הידועה היום כ"מרים החשמונאית".

אימם אלכסנדרה בת הורקנוס שזעמה על עלייתו של הורדוס לשלטון בהשראת דלוס  ידידו של מרקוס אנטוניוס הנציב הרומאי העליון במזרח  דאגה שמישהו יצייר  דיוקנאות של שניהם ושלחה אותם למרקוס אנטוניוס בתקווה שיתלהב ויסייע למשפחה החשמונאית כנגד הורדוס.. היא כנראה לא הבינה את הסיבה האמיתית שדלוס היציע לה לצייר את הדיוקנאות .ואנחנו יכולים רק לשער את הסיבה היום.

אנטוניוס   שכמו רומאים בכירים רבים בתקופתו   ( ובראשם יוליוס קיסר) היה בי סקסואל אכן התפאל מיופי התמונות.  הוא ביקש מאריסטובולוס שיבוא אליו  להתארח ( הוא לא ביקש זאת ממרים אולי משום שהייתה נשואה להורדוס ואולי משום שידע שזוגתו קליאופטרה לא תראה זאת בעין יפה, ואולי היא פשוט לא עשתה לו את זה.  ).  אבל כשנודע שאנטוניוס הוא בין שאר דברים חובב נערים צעירים ויפים החליט אריסטובולוס לסרב בנימוס להצעה.

הדיוקנאות האלו לצערנו לא השתמרו.

מה קרה לדיוקנאות של מרים ואחיה אריסטובולוס? לא ידוע .אולי הועברו לספריה של אלכסנדריה והושמדו עם הספריה.

 

יש לנו כיום ציורים בדיוניים שונים של מרים החשמונאית שגורלה הטרגי נגע לליבות יוצרים שונים לאורך הדורות. אבל זה לא כמו לראות את הדיוקן האמיתי.

לעומת זאת איש לאורך הדורות לא טרח לצייר את דיוקנו המשוער של אריסטובולוס השלישי שכל כך גירה את מרקוס אנטוניוס.

ציור  בדיוני  של מרים  החשמונאית מהמאה ה-16

romptuarii Iconum Insigniorum "

Mariamne Leaving the Judgment Seat of Herod (1887), by Pre-Raphaelite painter John William Waterhouse.

כמה תמונות בדיוניות של מרים החשמונאית.

 

דיוקנאות שושלת הורדוס 

אין לנו דיוקנאות  של הורדוס אם כי זה לא היסס ליצור פסלים רבים ושונים.אבל   אבל כנראה לא דווקא בדמותו שלו.וכך גם בנו המפורסם של הורדוס הורדוס אנטיפס הידוע מהברית החדשה.

לעומת זאת בנו האחר של הורדוס פיליפוס ונכדו  אגריפס הראשון   ( 10 לפה"ס -44 אחרי הספירה )  המוכר גם הוא מהברית החדשה כן יצרו מטבעות עם דיוקנותיהם ואנחנו יודעים בערך איך הם נראו.

פיליפוס ( נפטר בשנת 34 לספירה) היה בנו של הורדוס מאישתו קליאופטרה ושלט במשך שנים רבות באיזור הבשן.הוא נודע כאדם נוח מתון וסובלני.למרות ששלט כמלך יהודי  לא פחות מ-37 שנים באיזורו הלא יהודי ברובו הגדול  ,שילטון יעיל ומוצלח  והוגן פיליפוס  לא השאיר את חותמו בהיסטוריה

אם הוא זכור היום בגלל משהו זה בגלל שהוא  גם המלך היהודי הראשון אי פעם שהטביע את דיוקנו על מטבעות.

 

 

קרובו המפורסם הרבה יותר של פיליפוס היה אגריפס הראשון  ( 10 לפה"ס -44 אחרי הספירה )  הנכד של הורדוס ושל מרים החשמונאית  שהיה ידידם של הקיסרים קליגולה וקלאודיוס  וזכור לכל נוצרי מהופעתו בספר " מעשי השליחים " ב"ברית החדשה".

אגריפס הוא דמות מרכזית בספר "קלאודיוס האל " מאת רוברט גרייבס   ההמשך של "אני קלאודיוס" המפורסם  ( הדמות של אגריפס מופיעה גם בכמה פרקים של סדרת הטלוויזיה המפורסמת בכיכובו של דרק ג'קובי על פי שני ספרים אלו ).   וברומן ההיסטורי "חומת אגריפס " מאת יעקב חורגין.

      

  

המלך אגריפס הראשון בתקופות שונות בחייו מנערות ועד זיקנה כפי שגילם אותו ג'ימס פלקנר בסדרה "אני קלאודיוס".

 ןכך הוא נראה באמת. מטבע של המלך אגריפס הראשון עם דיוקנו .מה שהופך אותו לכמעט יהודי הבודד של ימי בית שני שאנחנו יודעים כיצד נראה. היהודים האחרים שאנחנו יודעים בערך כיצד נראו   הם דודו פיליפוס  אחיו הורדוס מקלקיס ובנו אגריפס השני ובת הדוד שלומית -סלומה. 

פסל של אגריפס הראשון על פי דיוקנו במטבע שלו שמוצג במוזיאון הארץ בתל אביב.

 

פסל  של אגריפס הראשון.שנוצר בזמננו בידי דויד בלאייזן  וצוות מעבדות הרפאות של מוזיאון ישראל .שחזור על סמך מטבעות אגריפס  משנת 7 למלכותו.

מטבע של אגריפס הראשון שמראה את אגריפס ואחיו הורדוס מכלקיס מציבים את כתר  הקיסר על הקיסר קלאודיוס.

מטבע עם דמותו של אחיו של אגריפס הראשון הורדוס מכלקיס  (15 לפה"ס -48 לספירה)  האיש  שלאחר מות אגריפס הראשון שהיה אחראי במשך שנים על פעילות בית המקדש בירושלים ומינה  את הכוהנים הגדולים.

יש לנו גם את דיוקנו של בנו של אגריפס הראשון , אגריפס השני  הצעיר במטבעות שאותם טבע אביו.

 

 


מטבע של אגריפס הראשון. עם דיוקן של אגריפס הראשון מצד אחד . ודיוקן של אגריפס השני הצעיר רוכב על סוס מצד שני. 

 

.אגריפס השני   ( 27-92 לספירה ) ששלט בזמן המרד הגדול ברומאים ולאחריו אם כי טבע מטבעות הקפיד לא להכניס את דיוקנו עליהם אלא רק כמקובל את זה של קיסרים רומאים.

איננו יודעים  כיצד נראתה אחותו הידועה בירניקי שניהלה רומן עם כובש ירושלים טיטוס. אם כי נראה לפי התיאורים  שהייתה יפת תואר ואדומת שיער.יש להניח שכן היו תיאורים ויזואליים של הנסיכה היפה הזאת בעולם היווני -רומאי אבל לצערנו הם לא שרדו.

Image result for ‫ברניקה הווארד פאסט‬‎

תמונה מימינו של ברניקה

אחריהם השושלת ההרודיאנית נעלמה.

דיוקן ראשון של אישה יהודיה 

שלומית -שלום "סלומה "  האישה היהודיה הקדומה ביותר שאנו יודעים  כיצד נראתה.

לגבי ישוע הנוצרי יוחנן המטביל אימו של ישוע מרים והשליחים   פטרוס ,יוחנן ופאולוס אין לנו שום מושג כיצד נראו.ואם כי הם כנראה הדמויות המצוירות  ביותר הקיימות כל הציורים עליהם מופיעים רק מאות שנים לאחר מותם.

אבל יש לנו דיוקן אותנטי של יהודיה אחת שמוזכרת בברית החדשה. והיא ידועה מאוד .זאת היא שלומית -שלום "סלומה "   בתם של הורדוס אנטיפס ואישתו הרודיאס  שלפי הברית החדשה וגם לפי יוסף בן מתתיהו היא שהביאה למותו של מורו של ישוע הנוצרי ,יוחנן המטביל בכריתת ראש.

על פי סיפור זה נכתבו סיפור ידוע של גוסטב פלובר ומחזה ידוע מאוד של אוסקר ווילד.

ידוע לנו שבשנת 30 לספירה בערך נישאה שלומית-שלום  לפיליפוס, דודה למחצה (אחיהם למחצה של אביה הביולוגי ואביה החורג, מקלאופטרה הירושלמית) שאותו הזכרנו למעלה. לאחר מותו (בשנת 34 ללא בנים, נישאה שלומית לאריסטובולוס מלך כלקיס, בן דודה (הבן של אחי אמה), וממנו נולדו לה שלושה בנים: הורדוס, אגריפס ואריסטובולוס.[

Image result for ‫סלומה אוסקר ווילד‬‎    

תמונות בדיוניות של שלומית -שלום  

סלומה האמיתית האישה היחידה מהברית החדשה שאנו יודעים כיצד נראתה  מופיעה במטבע אחד עם בעלה אריסטובולוס מכלקיס  בנו של הורדוס מכלקיס ונכדו של הורדוס הגדול.

וזה אומר שהיא הייתה אישה עם רצון חזק מאוד ,בכך שהיא הביאה לכך שתהיה המלכה היהודיה היחידה שדמותה תופיע על מטבע לצד בעלה ( השני ). לא נראה לי סביר שבעלה עשה זאת מיוזמתו שלו בלבד.

אולי היא ניסתה לשכנע גם את בעלה הראשון פיליפוס שיציב את דמותה במטבעות שלו. אבל כנראה ללא הצלחה או בכל אופן מטבעות כאלו שלו לא התגלו. עם בעלה השני היא כבר הצליחה.

 וכך היא נראתה באמת . מטבע של שלומית-שלום – כמלכת ארמניה ואסיה הקטנה. היהודיה הקדומה ביותר בתולדות האנושות שיש לנו דיוקן שלה. 

ציור מודרני של שלום  בגיל 39 -40 מאת Helen Twena מבוסס על המטבע.

 

הפסל של יוסף בן מתתיהו 

פסל שיש מי שחשב שהוא פסלו של יוסף בן מתתיהו 

איננו יודעים כיצד נראה   ההיסטוריון המפורסם של ימי בית שני והמרד הגדול ברומאים יוסף בן מתתיהו הוא יוספוס פלביוס.

יש לנו כמובן תמונות דמיוניות מאוחרות של יוסף בן  מתתיהו שצויירו מאות רבות של שנים לאחר מותו.

      

 

תוצאת תמונה עבור ‪feutwanger josephus‬‏

תמונות בדיוניות מאוחרות של יוסף בן מתתיהו

עם  עם זאת יש לציין שאב הכנסיה המפורסם אוזביוס סיפר  במאה הרביעית לספירה.שלכבודו של ההיסטוריון  יוסף  בו מתתיהו   הוקם פסל ברומא   ( כנראה בחייו של יוסף ) שאולי היה מבוסס על פניו במציאות,פסל יחיד במינו בעולם היווני -רומאי בכך שהתבסס על דמות של יהודי.

הפסל נעלם אבל היה היסטוריון  בשם רוברט אייזלר שחשב שהפסל הזה התגלה.

פרוטומת השיש שנשתמרה יפה, נרכשה בשנת 1891 על ידי מוזיאון Ny Carlsberg Glyptotek  בקופנהגן מהנסיכה פּיומבינו (Piombino) לבית בורגזה. בעת הרכישה, לא הייתה ידועה זהותו של האיש שבפסל וגם לא מקורו. כשתמונת הפסל פורסמה לראשונה בקטלוג המוזאון ב-1925, הוא הוצג כ-"ללא ספק יהודי צעיר". שום סיבה לא ניתנה לקביעה זו, אולם ב-1930, חוקר יהודי-אוסטרי בשם רוברט אייזלר כתב מאמר הגנה מפורט לזיהויו של האיש כיהודי, בו אף הוסיף וטען ש"היהודי הצעיר" הוא לא אחר מאשר יוספוס פלביוס.

הראיות שעליהן התבסס אייזלר לכך שמדובר בפסל של אישיות יהודית, נשענו על תוי פנים "אופייניים": "אף עקום או 'שבור', שהוא די עבה בחלקו התחתון, שונה מאד מהאף הנשרי שניתן למצוא לעיתים קרובות אצל הרומאים", וכן עיניים "יהודיות", אותן אפיין כ"עצובות, חסרות-שקט ודרוכות".

הארכיאולוג  מגן ברושי דוחה את הזיהוי. הוא טוען שאין בעדותו של אוזביוס כדי לאמת את השערתו של אייזלר. להערכתו  ללא תיעוד עובדתי, ביסס אייזלר את הזיהוי שלו על ראיות קלושות כמו צורתם "היהודית" של האף והעיניים ובכך אימץ אייזלר, יהודי בעצמו, סטריאוטיפים אנטישמיים קלאסיים.

מגן ברושי השווה את הפסל לפסלו של היהודי האותנטי  המוקדם ביותר שקיים מהמאה ה-17  פסל של הבנקאי היהודי העשיר יצחק אנטוניו לופז סואסו ( 1614-1685) שאותו תמצאו ברשימה זאת אם תגלגלו למטה. הוא קובע שאין שום הבדל בין פרצוף הפסל של סואסו ופסלים אחרים נאותה התקופה.

אם כך מדוע שיהיה הבדל בין פסלו של יוסף ופסלים אחרים מהתקופה?
כך שאיננו יודעים כיצד יוסף נראה.

קראו על כך כאן .

"HOW TO RECOGNIZE A JEW" The assumed objectivity of academics 

 Identifying Josephus Josephus Flavius

 

 

תוצאת תמונה עבור ‪josephus‬‏

 תמונות של הפסל שיוחס בידי חוקר בשם אייזלר  ליוסף בן מתתיהו 

 

תמונות בדיוניות 

 

איננו יודעים כיצד נראו יהודים ידועים אחרים מימי בית שני כמו הילל ושמאי  ,רבן גמליאל , רבי עקיבא  ושמעון בר יוחאי ,ובר כוכבא  הרב יהודה הנשיא או מישהו מהתנאים והאמוראים.

ציור בדיוני של רבן גמליאל מהגדת סרייבו.אמצע המאה ה-14

דיוקן מאוחר של רבי עקיבא מהגדת מנטובה ,מ-1560.מבוסס על ציור הנביא  ירמיהו של מיכאל אנג'לו בקפלה הסיסטינית. 

דיוקנאות של יהודים מימי הבינייים 

אין לנו ציורים של אישים יהודיים מימי הביניים כלל. אם כי יש ציורים שלהם  שנוצרו מאות שנים לאחר מותם.

יש לנו למשל ציור של רש"י  ( 1040-1105 בערך ) מהמאה ה-16  וליתר דיוק מ-1539  אבל מאחר שזה הופיע  יותר מ-400 שנה לאחר מותו אין  שום סיבה להניח שזהו ציור אותנטי.מישהו כעבור מאות שנים ניסה בציור  לדמיין איך נראה יהודי במאה ה-12.

woodcut of Rashi that appeared in a printing of Postillae maiores totius anni cum glossis & quaestionibus by Guillaume de Parisiensis (William of Paris), published in Lyon in 1539.

 

הדיוקן המפורסם ביותר המיוחס ליהודי מימי הביניים הוא כמובן דיוקן רבי משה בן מימון הרמב"ם ( 1138 -1204).

זהו דיוקן מאוחר אף יותר מזה שלמעלה שמיוחס לרש"י .הוא מהמאה ה-18 שש מאות שנה לאחר פטירתו של הרמב"ם.

דיוקן  קדום של הרמב"ם  – כפי שהופיע ב-Thesaurus antiquitatum       sacrarum   ב-1744  .אמור להתבסס על מדליה בלתי ידועה. ללא ספק אין לו  שום קשר לאיש שאותו הוא אמור לתאר. התקבל כאותנטי  100   שנה לאחר פרסומו המקורי בשנות ה-40 של המאה ה-19.

הדיוקן המיוחס לרמב"ם  פורסם לראשונה ב-1744 בונציה בידי יהודי מומר בלסאוס אוגולינוס ב-Thesaurus antiquitatum sacrarum ("אוצר העתיקות המקודשות"), עבודה בת 34 כרכים .

אוגולינוס טען שהדיוקן מבוסס על מדליון עתיק שנתקל בו.מדליון קדום  זה לא נמצא מעולם אם כי היו חיפושים אחריו.

 

כתב אישור אותנטיות לכאורה של תמונת הרמב"ם  למעלה בדי המלומד יצחק שמואל רג'יו( יש"ר)

התמונה הוכרזה כ"אולי אותנטית " בידי המלומד היהודי יצחק שמואל רג'יו ( יש"ר )  ( שאמנם מה שאמר בעצם היה שאין להטיל ספק בטענתו של אוגולינוס שהוא העתיק אותה מטבלה קיימת ושלא יצר אותה בעצמו ,הוא לא באמת טען שזהו אכן ציור אותנטי של הרמב"ם ) שהפיץ אותה בכל העולם היהודי.

אבל  היום ברור שלתמונה הזאת אין כל קשר למראה פניו של הרמב"ם שחי מאות שנים קודם לכן .ואין לנו שום מושג כיצד נראה. ברור גם מכתביו שהרמב"ם לא היה מוכן שיציירו אותו שכן הוא התנגד לציורים . נראה שאוגולינוס או צייר שעבד בשבילו יצר את התמונה בעצמו אולי על סמך דמותו של יהודי מארצות המזרח שבו נתקל.

הדיוקן המזוייף שימש כבסיס לתמונות מאוחרות לפסלים לבולים ולשטרות ואפילו לפני הרמב"ם באלבום קומיקס .

תוצאת תמונה עבור רמב"ם     ×ª×•×¦××ª תמונה עבור רמב"ם

ראו על כך עוד:

מחקר מפורט בנושא דיוקן הרמב"ם

תמונתו של הרמב"ם

מי צייר את דיוקן הרמב"ם

"כיצד נראה הרמב"ם? "

איננו יודעים עם כך כיצד נראו אישים ידועים מימי הביניים וראשית העת החדשה כמו   המשוררים שלמה אבן גבירול ,אברהם אבן עזרא ,יהודה הלוי , דון יצחק אברבאנל  של יוצר הגולם המהר"ל מפראג ורבים רבים אחרים.אמנם יש לנו תמונות ופסלים שלהם שנוצרו מאות שנים אחרי חייהם אבל זה לא באמת זה.

 

פסל של המהר"ל מפראג הנמצא ליד בית  העיריה בפראג. נוצר בראשית המאה ה-עשרים מאות שנים אחרי חייו של המהר"ל.

דיוקן  בדיוני הלקוח מאנציקלופדיה "תרבות " שנות השישים.

 

בכל זאת ישנם כמה דיוקנאות כנראה אותנטיים של יהודים מימי הביניים.

דיוקן המשורר היהודי הראשון?

 

המשורר זיסקינד מטרימברג  (בגרמנית: Süßkind von Trimberg; ‏1230? – 1300?)) שחי בגרמניה במאה  ה-13 כנראה יהודי ( אם כי יש חילוקי דעות קשים בעניין ) שכנראה היה היהודי הראשון שחיבר שירים בשפה הגרמנית . את עןבדת היותו יהודי מחזקת העובדה שבדיוקן הקיים שלו מימי הביניים הוא מצוייר עם הכובע האופייני ליהודים בתקופה זאת..

אם אכן היה יהודי אז הוא המשורר היהודי הראשון שיש דיוקן שלו.

 

תוצאת תמונה עבור ‪Friedrich Torberg: Süsskind von Trimberg. Roman. Fischer, Frankfurt am Main 1972‬‏

עטיפת רומן מודרני על המשורר היהודי זיסקינד

דיוקן המתרגם היהודי הראשון.

יהודי נדיר נוסף  מימי הביניים שיש דיוקן שלו הוא המתרגם פאראג' מגי'רגטי שבסיציליה מתרגם כתבי יד מערבית בשירות שרל מלך נאפולי שפעל  במאה ה-13 בעיר סליירנו הסמוכה לנאפולי

זהו דיוקן המתרגם היהודי הראשון שיש לנו ציור של פניו . ( אם נתעלם כמובן מציורים של מתרגמי תרגום השבעים של התנ"ך ליוונית ,שנוצרו יותר מאלף שנה לאחר שחיו ).

פראג' בן סלים,שנודע גם בשם משה פרצ'י, פרגוט מגירגנטי או בלטינית פרגיוס היה רופא יהודי שחי באי סיציליה במחצית השניה של המאה ה-13. כיוון שידע ערבית ולטינית מצוינות מונה בידי שארל הראשון מאנז'ו מלך נפולי למתרגם של ספרות רפואה מערבית ללטינית. בשנת 1279 תרגם ללטינית מערבית את האנציקלופדיה הרפואית מרובת הכרכים, כתאב אל-חאוי פי תב מאת המלומד הפרסי אבו באכר מוחמד בן זכריה ראזי (מאות 9-10). שארל מאנז'ו הורה שדיוקנו של פראג' יצויר על כל אחד מעותקי הספר. פראג' תרגם גם את De medicinis expertis המיוחס לרופא היווני-רומי גלנוס, את ספרו של הרופא הבגדאדי בן המאה ה-11 אבן ג'זלה. ככל הנראה תרגם גם את ספריו של הרופא הפרסי-יהודי בן המאה השביעית משרג'אוי שפעל בבצרה.

בכתב היד של תרגומו של פאראגי אנו רואים תמונות שלו כשהוא שקוע בעבודתו מטעם המלך וכשהוא מושיט לו את כתב היד המוגמר של התרגום הענק.

בכתב יד אחר משנת 1387 מנהעיר פארמה של המעתיק אליה בן דוד יש תמונה של המעתיק בשעה שהוא מוסר  את הספר לבעליו שהזמין אותו. אבל אלו הן דוגמאות יוצאות דופן של ציורי יהודים מימי הביניים.

דיוקן המורה לריקוד היהודי הראשון 

יש בידינו דיוקן של רקדן מורה לריקוד ומחבר ספר חשוב על אמנות ה ריקוד בשם גוליילמו עבריאו  מפיזארו   שחי במאה ה-15  עם תלמידות.הציור שלפנינו הופיע כאיור במחקרו על אמנות הריקוד שבו תיאר אותה והסביר סוגי מחולות שונים.

 

דיוקנאות אמיתיים של יהודים במאה ה-16

כדאי לציין שגם בעולם החלו להופיע דיוקנאות של אנשים אמיתיים ,אפיפיורים  מלכים ואצילים רק  מהמאה ה-14 ובעיקר המאה ה-15 ואילך. התמונה של "המונה ליזה" של לאונרדו   דה וינצ'י למשל הייתה יוצאת דופן בכך שציירה אישה שלא מהמעמד העליון של האצולה.

תמונות כאלו נעשו  יותר ויותר נפוצות מהמאה ה-16 ואילך ככל שהופיעו יותר ויותר ציירים ויותר ויותר אנשים ידם הישיגה לשלם עבור דיוקנאות שלהם.

החבר יוסף. ציור של יהודי מהמאה ה-16 .צייר אנטוניו קמפי ( 1522-1587)

 

יהודים  בעיקר ובראש ובראשונה עשירים כמובן החלו להיות מצויירים כנראה באיטליה עוד במאה ה-16 והדיוקנאות כנראה הוצבו בבתיהם של המצויירים ,ואולי עותקים מהם נשלחו  לחברים מקורבים ובני משפחה.הרב  יהודה מודינה  ( שעליר ראו בהמשך )מספר שבימיו: "רבים נוהגים חרות לשים תמונותיהם ודיוקניהם בבתים. ביחוד אם אין הם מעשה תבליט, ואין הגוף נראה במלוא שיעורו".

אבל דיוקנאות אלה  ברובם המוחלט לפחות לצערנו לא שרדו.

הדיוקן  היהודי הראשון על מדליה 

דיוקן ראשון מסוגו מתקופת הרנסאנס  ששרד  של יהודי  הוא  על  מדליה,תחום אמנות שאותו חידשה תקופת הרנסאנס.   הוא של אדם בשם בנימין לכאורה אדם צעיר בעת שנטבע המדליון שבו הוא מוצג  בדמות האל יופיטר  (!)  על המדליון ישנה  כתובת עברית ארוכה וסתומה  ומשפט בכמה אותיות לטיניות שמשמעותן "לאחר המחשכים הנני מקווה לאור האושר ,שופט היום האחרון" המדליון הוא כנראה משנת 1497 ואולי  משנת 1503

אביו של אותו בנימין היה דווקא ידוע מאוד בזמנו . שמו אליהו בן שבתאי באר ובשמו הלועזי אליאס סאבוס .הוא היה רופא מפורסם  הרופא היהודי הראשון שקיבל תואר אצולה הודות לכשריו המקצועיים כרופא הוא שירת את האפיפיורים מרטין החמישי ויורשו אבגיניוס הרביעי . שמו יצא למרחקים  והוא נקרא לעבוד בשירות הנרי הרביעי מלך אנגליה   (  מלך שעליו כתב ויליאם שיקספיר מחזה ידוע ) כרופאו האישי  וזאת מרות שהיהודים גורשו מאנגליה מזה שנים רבות.. הוא קיבל סמכות לעסוק ברפואה בכל רחבי ממלכת אנגליה ואף הותר לו להביא עוד עשרה יהודים נוספים למשק ביתו ומן הסתם כדי ישמשו לו כמניין לתפילה.לאחר מכן  שימש רופא חצר לדוכס של פרארה באיטליה לפני שהפך למרצה לרפואה באוניברסיטת פדואה.

אבל את תמונתו שלו אין לנו למרבית הצער . ישנה רק את התמונה של בנו .שיש להניח שהיה ליבראלי יותר בדיעותיו מאשר אביו  המפורסם. אבל בניגוד לאביו המפורסם כל שאנו  יודעים עליו זה שנעשתה מדליה בדיוקנו. המדליה הראשונה עם דיוקן של יהודי .ומשום כך שמו נשאר בהיסטוריה.

מכיוון שהרבנים היו עבור היהודים כמו נסיכים לגויים רוב המודלים לדיוקנאות  הקדומים ביותר של יהודים,ובוודאי לדיוקנאות הידועים ביותר של המאות ה17 וה-18  היו רבנים.

הדיוקנאות הראשונים ששרדו היו כולם בידי אמנים נכריים.

יש השערה ששרד דיוקן של רב יהודי ידוע בשם אליהו דלמדיגו  ( 1458-1493)ביחד עם עמיתו המשכיל האיטליקי הידוע פיקו די מרנדולה בפרסקו של  בנוצו גוצולי ( Benozzo Gozzoli   ( 1421 -1497)  בפירנצה בארמון מדיצ'י לשעבר בפרסקו  מפורסם שבו דמויות רבות מפירנצה שימשו כמודלים לדמויות בתמונה  דלמדיגו  לפי ההשערה הינו היהודי בעל הזקן המופיע במרכבת אחד המלכים המאגים  ביחד עם מישהו שדמותו מבוססת על פיקו דה מירנדולה ידידו הטוב .

האם זהו ציור דיוקן של הרב אליהו דלמדיגו ?  ביחד עם פיקו דה מירנדולה אבי הקבלה הנוצרית מסע המלכים המאגים  ציור  קיר מפורסם  של בנאטו גוצולי   Benozzo Gozzoli   

 

דיוקנו של יוסף מרוסהיים.

ציור גרמני של הרב יוסף לואנץ  בן גרשון איש רוסהיים (1478–1554), מכונה: רבי יוסלמן 

יוסף מרוסהיים  שתדלן יהודי בחצרות קיסרי גרמניה. צאצא למשפחת לואנס, מצאצאי רש"י. היה ידוע גם כתלמיד חכם וכמקובל.

על חייו כשתדלן שנאבק לטובת היהודים בחצר הקיסר במאה ה-16 נכתב רומן היסטורי ידוע של מאיר להמן.

Image result for Josel of Rosheim

הדיוקנאות  השני  והשלישי של אישה יהודיה 

במאה ה-16 נוצרו הדיוקנאות היהודים הראשונים מזה אלף שנה ששרדו .ובהם שני דיוקנאות ראשונים של נשים יהודיות.

יש להניח שהיו לא מעט דיוקנאות ואולי רבים שנוצרו   במשפחות יהודיות עשירות ולא שרדו.

שני דיוקנאות ראשונים    של יהודים ששרדו עד ימינו של אם ובנה ריקה דה לאטיס ובנה אליהו  דה לאטיס נוצרו ב-1552.

ריקה דה לאטיס היהודייה השנייה הקדומה שיש לנו דיוקן שלה  והראשונה מזה אלף וחמש מאות שנה , הייתה כלתו של אדם מפורסם בסוף המאה ה-15 ובראשית המאה ה-16   הרב ,ומנהיג קהילת רומא ,רופא האפיפיור  יעקב פרובנציאלי הוא בונט דה לאטיס. הוא היה אסטרולוג ובין השאר חזה שהמשיח יגיע לבסוף בשנת 1505.  הוא היה גם ממציא ונודע  כיום בעיקר בשל המצאתו של כלי מדידה אסטרונומי (astronomical ring-dial ), המאפשר את מדידת מיקומם של השמש והכוכבים על מנת לקבוע את השעה המדויקת אף בשעות הלילה בהיעדר השמש.

ציור של מכשיר  המדידה האסטרונומי שאותו המציא בונט דה לאטיס.

 

אך מבונט דה לאטיס  המדען הדגול לצערנו לא שרד שום דיוקן. אם כי אפשרי בהחלט שנכדו אליהו נראה כמו הסב.

ספר מודרני על בונט  דה לאטיס   הכולל את ההתכתבות שלו עם אישתו.

את כלתו ונכדו אנחנו זוכרים היום רק בגלל הדיוקנאות שלהם שנוצרו בידי אמן אנונימי.

דיוקן מ-1552 של האם היהודיה ריקה דה לאטס כלתו של הרב ורופא האפיפיור  יעקב פרובנציאלי הוא בונט דה לאטס.

    

מדליון שנעשה ביין 15557 ל-1558 של הגברת הצעירה גרציה-ביאטריצה  מנדס נשיא האחיינית לרגל נישואיה עם שמואל נשיא. דיוקן  אישה יהודיה השלישי הקדום  בתולדות האנושות לאחר זה של סלומה 1500 שנה קודם לכן וזה של ריקה דה לאטס כשש שנים קודם לכן. 

האמן  הוא פאסטורינו די פאסטוריני  1508-1592   (המדליון בכל אופן חתום רק באות פ. והיו שייחסו אותו לאמן אחר ידוע אחר של התקופה  ג'ובאני פאולי פוג'יני  ויש הטוענים שהוא נוצר בידי בנוונוטו צ'ליני הידוע )

נמצא במוזיאון היהודי של ניו יורק 

הדיוקן השלישי  הקדום ביותר של אישה יהודיה בתולדות האנושות הוא דיוקן על מדליון משנת 1556 של האנוסה שחזרה ליהדות ,הדונה גרציה  ביאטריצה  מנדס נשיא. לא האישה המפורסמת בשם זה שתרמה תרומה גדולה להיסטוריה היהודית באותו הזמן  כפי שחשבו במשך שנים רבות.

היום המחקר מעריך בוודאות כמעט מוחלטת שלא דמותה של גרציה מנדס הדודה  היא זו שמופיעה במדליון.  הוא הוטבע באיטליה בשנת 1558, שנת הנישואים של האחיינית  גרציה ביאטריצה   מנדס  נשיא ( 1540-1596) לשמואל נשיא ( ?1522-1569), חמש שנים לאחר שדונה גרציה עזבה את איטליה. בנוסף, הדמות במדליון היא של אשה צעירה משהיתה דונה גרציאה בשנת 1558 ( שהייתה אז בת 48) .

לכן לפי רוב ההערכות זאת לא הדודה אלא אחייניתה בעלת אותו השם,   שהייתה אז בגיל 18 ואולי,מי יודע,  באמת דמתה לדודתה המפורסמת,שהייתה מסוכסכת במשך שנים עם אחותה בריאנדה,אמה של גרציה ביאטריצה.

גרציה מנדס האחיינית  בוודאי הייתה צעירה נועזת ביותר בכך שהסכימה שדמותה תצוייר.

שמה של גרציה המנדס הצעירה  ניתן במידליון בעברית אם כי גילה ניתן בלטינית. המדליון נחשב ליצירה נאה במיוחד בסוג אמנות זה והגברת גרציה מנדס הצעירה מוצגת בו כשהיא לבושה לפי אופנת אמצע המאה ה-16  של נשים יהודיות ונוצריות ,חולצה עמוקה ,מחשוף ,צווארון רקום רקמה עשירה ותומך בעורפה ,פנינים גדולות כקווצות שערותיה ,עגילים וענק מהודרים וצעיף השופע ויורד גלים גלים מעל כתפיה.המדליון נוצר כנראה לרגל נישואיה.

גירסה אחרת של המדליה .יוחסה באנצקילופדיה "תרבות " לבונוונוטו צ'יליני. כנראה זיוף מאוחר. 

איננו יודעים הרבה על גרציה מנדס האחיינית מעבר לזה שעל פי דמותה נוצר המדליון ובוודאי ובוודאי שאין להשוות אותה לדודתה המפורסמת. אבל כאן עם המדליון הזה יש לנו את דיוקן פניה ואין לנו דיוקן כזה מהדודה עם כי נוצרו תמונות מאוחרות רבות שלה ואפילו מדליון של מדינת ישראל.כולן בדיוניות כמובן.

 

בול של מדינת ישראל עם תמונה בדיונית של גרציה מנדס הדודה על רקע המדליון של האחיינית. 

Image result for ‫דונה גרציה מנדס‬‎

מדליון של מדינת ישראל עם דמות גרציה מנדס נשיא הדודה.

 

דיוקן הרב מנחם עזריה מפאנו אמיתי או מזוייף?

דיוקן המיוחס לרב מנחם עזריה מפאנו. מקורו אינו ידוע .הוא החל להיות מופץ כנראה במחצית השנייה של המאה ה-19. אולי זיוף אבל אולי אותנטי. דורש מחקר נוסף.

הדיוקן המיוחס  לרב המקובל מנחם עזריה מפאנו (_ 1548-1620) הוא בעיה בפני עצמה.הוא החל כנראה להיות מופץ מהמחצית השנייה של המאה ה-19 אבל היה בארכיב הקהילה היהודית במנטובה שהיא שהפיצה אותו . הוא עורר סערה בחוגים חרדיים שונים מאחר שהרב שהופיע שם לא היה זקן  או בכל אופן לא לפי הסטנדרטים המקובלים בחוגי היריאים דבר שעורר זעזוע וויכוחים גדולים בכתב העת החרדי "המאסף " בסוף המאה ה-19 .במאמרו של רא"ח דאנציגרקרן ב"המאסף" (תרס"ב, שנה ז, חוברת ב, עמ' כא) הובאה עדות ר' בנימין הכהן מהעיר ריגייו שכתב: "ואני ראיתי במנטובה צורת הרמ"ע ז"ל והוא בזקן מלא על כל גדותיו". ובהערת עורך הוסיף רבצ"א קואינקה: "צורת הרמ"ע ז"ל עומדת עד היום באיטליא כאשר הגיד לנו ידיד נפשנו הרב הנפלא וכו' כמהר"ר אליאו פנאז'יל הי"ו כי כאשר היה באיטליא זה שתי שנים ראה בעיד פירערע בישיבת הרב ר' יוסף ירא הי"ו צורת הרמ"ע והוא בזקן מלא על כל גדותיו".כדאי לשים לב שהעדויות כאן מציינות שני מקומות שונים בהם נמצאה תמונה, רג'ו ופרארה.

נראה שהיו גרסאות שונות של התמונה עם זקן עם חתימת זקן ואולי גם ללא זקן.

ודבר זה לדעתי מחזק את האפשרות של האותנטיות של הדיוקן המקורי שבו תואר רב שנראה כמו רבני המאה ה-16 שלא דמו כלל לאלו של המאה  ה-19 מאחר שלא בהכרך גידלו זקן ואולי אף היו מגולחים למשעי.

מאידך לא ידוע לנו מי הצייר ומי המקור. אבל ידוע שהתמונה הופצה בידי קהילת מנטובה לדורשים.

לי נראה שייתכן שהדיוקן הוא אותנטי אבל זה דורש מחקר נוסף. אם הדיוקן הוא אכן אותנטי אז זהו הדיוקן הקדום ביותר של רב יהודי שקיים.

ראו דיון על התמונה כאן.

 

הדיוקן האבוד 

רב אחד מהמאה ה-16  שאנו יודעים בוודאות שהיה  ציור דיוקן שלו  היה הרב שמואל יהודה קצנלבוגן   (מהרש"יק) (1521-1597)   הידוע גם כאביו של היהודי המפורסם שאול ווהאל שעליו סופר שהיה מלך ליום אחד בפולין.

תלמיד של הרב שמואל יהודה  הציב את תמונתו בבית מדרשו.

זאת אנו יודעים מספר של תלמידו הרב אבטליון בן רבי שלמה מקונסוליה שכתב בספרו"פלגי המים" ( ונציה שס"ח 1608) :""..מי  הוא זה החפץ בכבוד המלך גאוני ( הרב שמואל יהודה ) יותר ממני הלא אני הייתי הראשון שביקשתי לשים את תמונתו ( של הרב שמואל יהודה) על ידי הצייר ואותה לקחתי לי והצבתיה בבית מדרשי לקיים מה שנאמר "והיו עיניך רואות את מוריך". 

לצערנו תמונה זאת לא שרדה.

תלמידו של המהרשי"ק הרב אריה מודינה תיאר אותו כך בהספד שנשא עליו:"כל יודעו ומכיר יודע כי היה תוארו ומראהו כמראה איש האלהים נורא מאוד, וכל מי שלא ראהו מימיו היה אומר בפוגעו בו כי הוא זה".

יש להניח שהתמונה שיקפה מראה זה.

אין להניח שהרב שמואל יהודה  קצנלבוגן  היה רב  יהודי יחיד במינו במאה ה-16 שרק הוא איפשר לצייר אותו   (אם כי גם זה אפשרי ) אבל הוא היחיד שאנו יודעים עליו שאכן היה דיוקן שלו בחייו. ומי יודע אולי הדיוקן הזה עוד קיים איפה שהוא ואולי עוד יאותר?

אם יתגלה דיוקן כזה מחירו יכול להגיע למיליוני דולארים ויותר.

דיוקן הרופא היהודי הראשון 

הרופא היהודי  הראשון שיש לנו דיוקן שלו הוא הרופא היהודי ממוצא אנוסים אברהם זכות או  זכותוס לוזיטינוס.  ( 1575-1642)

שרדו שני דיוקנאות שלו אולי מגילאים שונים.

      

דיוקן במפה.

אחד הדיוקנים הראשונים שהשתמרו של יהודי הוא במפה דווקא. מפת ארץ ישראל בעברימ משנת 1620-1621 הדיוקן הוא של יעקב בן אברהם  צדיק שהשתתף בהכנת המפה והוסיף לה את המניעים שגרמו לו להכין את המפה וצירף לה את דיוקנו העצמי.הוא ראה במפה מעשה ראשוני מסוגו ששיוכל לעזור לבני עמו להכיר את המקומות שנתן להם האלוהים והוסיף את תמונתו "כי לא קדם עד היום חיבור בזה העניין רציתי לצייר תמונתי לנגד ובתוך בני עמי ימצא לי זכרון טוב".

למרבית הצער המסמכים מראים שאותו יעקב בן אברהם לא היה כל כך צדיק. הוא נהג להכות ולהתעלל באישתו ונכנס על זה לכלא למשך שנה. לשם טוב הוא כבר לא זכה.

דיוקנאות  רבנים יהודים במאה ה-17

דיוקנאות יהודים  אותנטיים קיימים בידינו החל מהמאה ה-17.

וגם הם מעטים מאוד. מהאמנות ההולנדית של המאה ה-17 כולה  שממנה שרדו עשרות אלפי דיוקנאות  של הולנדים שונים שרדו אולי 17 דיוקנאות של יהודים   שמזוהים ככאלה .

אם כי יש להניח שצויירו הרבה יותר ולא שרדו.

הדיוקנאות  האותנטיים הקדומים ביותר  של רבנים ששרדו בידינו הם לא במפתיע של שני רבנים יוצאי דופן שהעיזו לנסות דברים חדשים ובהם ציור ופרסום דיוקנאות שלהם בספריהם דבר שלא היה קיים קודם לכן ומשום כך דיוקנאות אלו שרדו.

היהודי הראשון הידוע שפרסם  דיוקן שלו בשער ספר משלו היה  הרב שלמה יוסף דלמדיגו   ( הידוע בכינוי "היש"ר מקנדיה" ).רב ורופא    מחבר הסיפור על שלמה אבן גבירול והאישה המלאכותית

את הספר הדפיס רב סופר ומדפיס מפורסם בשם מנשה בן ישראל שבו ניתקל בהמשך הרשימה .יש לשער שהיה זה מנשה שעודד את דלמדיגו לפרסם לראשונה  דיוקן של עצמו בספרו ( כפי שהוא עצמו יעשה כעבור כמה שנים בספר משלו  עם דיוקן שלו בידי שלום איטליה )* ומן הסתם היה זה הוא שאירגן את ציור הדיוקן.

אני משער שעוד סיבה שדלמדיגו הסכים לדיוקן שלו היה מידע שאולי היה בידיו שקרובו הרב אליהו דלמדיגו כבר צוייר בעבר בפרסקו ידוע.  ואולי זה גרם לשכנועו  בידי מנשה בן ישראל להסכים לראשונה אי פעם לפרסם  את דמותו  ומראה פניו של רב רופא וסופר מכובד בספר לעיני כל.

 

הדיוקן האותנטי הקדום ביותר הידוע של רב יהודי . הרב יוסף שלמה דלמדיגו  ( 1591-1655).דיוקן  שלו שרד בעטיפת ספרו   " ספר אילם"  שפורסם באמסטרדם בשנת 1628 או 1629 בדפוס מנשה בן ישראל . 

תחריט מ-1628  מאת   Willem Jacobsz  Delff   1580-1638)

בעקבות ציור מקורי של: (Willem Cornelisz Duyster  ( 1599-1635

השני היה  בן דורו המבוגר יותר של דלמדיגו

 יהודה אריה ממודינה   ( 1571-1648)  רב באיטליה  וגם מנהל תיאטרון ואקדמיה למוזיקה בגטו ונציה  וכאמור  תלמידו של המהרש"יק שכבר היה דיוקן שלו, שבא מסביבה חובבת אמנות ודיוקנאות במיוחד.

יהודה אריה ממודינה סיפר שצייר נוצרי  צייר דיוקן מיוחד שלו אבל זה לא הושלם מסיבות שונות.  הוא התעקש והכניס  ציור  דיוקן אחר  שלו  לספר שפירסם  בשפה האיטלקית "על מנהגי העם היהודי" . זאת על פי בקשה מיוחדת של אציל אנגלי שביקש להעניק את הספר כשיי למלך אנגליה ג'ימס הראשון שהתעניין באזוטריקה כזאת. אבל עקב חששות ( מוצדקים ביותר ) של המחבר היהודי מידה הכבדה של האינקוויזיציה על ספר כזה  שכלפיה כתב דברים לא נעימים וכעת חשש מזעמה  ,הספר ראה לבסוף אור רק עשרים שנה לאחר הכתיבה בשנת 1637 בשפה הצרפתית  .וזאת הודות להתערבות אישית של מיסטיקן צרפתי ז'ק גפרל ששיכנע את השלטונות שאין מה לחשוש מספר כזה.

מודינה לא היה מרוצה בכלל מהספר כפי שיצא וב-1638 פירסם מהדורה שנייה  של הספר באיטליה ובשפה האיטלקית .והפעם עם תמונת דיוקן שלו על הכריכה. וכפי שאתם יכולים לראות כאיש קרח וללא כל כיסוי ראש!

 

מי היה הצייר ?איננו יודעים בוודאות.אבל מודנה מזכיר  בספרו האוטוביוגרפי "חיי יהודה " שבשנת שצ"ו ( 1635-1636) "האדון  לודוביקו איסילין ..היניח לי דמותו צלמו ..לזכר אהבה…ורצה את דמותי שנעשתה על ידי האציל טיבריאו טינילי צייר חכם ונקוב בשם (ידוע)  אך כאשר הכל כמעט נשלם מת הטינילי ואבד הדיוקן שהיה שווה את משקלו בזהב כפי שאמרו הכל   ( חיי יהודה ע' 40).

הדיוקן המקורי אמנם אבד אבל נראה לי שטיבריאו טינילי   ( 1586-1639) הוא הצייר של הדיוקן  הזה של יהודה אריה מודינה.נראה לי שזהו רישום הכנה לדיוקן שאותו הכין טינילי  בזמן שהספר יצא לדפוס ב-1638 שנה  לפני פטירתו של טינילי    ( שהתאבד  כתוצאה מסיכסוכים משפחתיים  )  ונשמר ברשותו של מודינה.היו לו שני עותקים מדיוקן זה שהוא מספר לנו שהוא שלח לידידים.

דיוקן הרב יהודה אריה ממודינה ( ( 1571-1648)

נדפס בשער ספרו באיטלקית על מנהגי היהודים משנת 1638.צייר אנונימי .כנראה טיבריאו טינילי (1586-1639)

 Shvadron Collection of the National Library of Israel – The National Library of Israel collection

יש לציין שהדיוקן המקורי  של מודינה  שנעשה בידי טיבריו טינילי שאבד במאה ה-16 נטען בעיתון העברי "המליץ" ב-1861  בידי מנדל לנדסברג  שהוא נמצא והיגיע למחוז ווהלין לסוחר יהודי שקיבל אותה מאנגלי  בשם סנדרס שחי באיטליה.על גב התמונה נרשם "ליאון דה מודינה " והיא זוהתה   כדיוקנו שאבד. מערכת עיתון "המליץ" שהתלהבה מהידיעה  ביקשה שישלח לה עותק של התמונה היקרה  לפרסום בעיתון . ככל הידוע זה לא נעשה והתמונה אבדה וגורלה אינו ידוע. ייתכן שהיא עדיין נמצאת אי שם ואולי יום יבוא והיא תתגלה מחדש.אם תמונה זאת תתגלה מחדש היא תהיה שווה מליוני דולארים  בגלל פירסומו וחשיבותו של המודל יהודה אריה מודנה .

דיוקנאות   אותנטיים כאלה של רבנים נשארו נדירים מאוד עד למאה ה-19 . אפשר לספור אותם אולי כשתי עשרות . אמנם ישנם דיוקנאות לא מעטים של יהודים "רגילים " באיטליה בהולנד ובאנגליה. אבל לא כך רבנים.  אלו כנראה בדרך כלל לא התלהבו מכך שיציירו אותם.

מהמאה ה-17 ועד לשנות השלושים של המאה ה-18   מתקופה של כמאה השנה.  שרדו בידינו אולי  כתריסר דיוקנאות של רבנים שונים ועוד  כמה מסופקים  וגם כמה מזוייפים  ( דהיינו שהופיעו בהם דמויות שהוצגו כרבנים שכלל לא היו מצויירים בהם).

.רובם מונציה אמסטרדם ולונדון.אבל ישנם גם מפראג ממנטובה ומגרמניה.

דיוקן הרופא 

הדיוקן הראשון שהופיע בספר בשפת היידיש היה של האיש הזה:

מ-1637 או 1650   בערך יש לנו דיוקן של הרופא יששכר בן יהודה טלר מפראג  ( 1607 בערך-1687 )   מלבד היותו רופא ומנתח בכיר, החזיק טלר גם במשרת הרופא הרשמי של החברה קדישא בפראג.  והנה דיוקן שנספח לספר הרפואה העממית שחיבר ביידיש,הראשון מסוג זה בשפה זאת  "באר מים חיים ". ספר הרפואה הראשון ביידיש. מטרתו בכתיבת הספר היתה לעזור לנזקקים, שאינם יכולים להרשות לעצמם טיפול רפואי. הספר כלל את האימרות של אבי הרפואה היפוקרטס  מתורגמים לעברית בידי לא אחר מאשר  שלמה יוסף דלמדיגו  שעימו נפגשנו למעלה שכנראה היה מכרו של יששכר טלר. הספר תורגם לעברית ב-1968 עם הקדמה של ישעיהו ליבוביץ'.

       

קראו עליו כאן.

 

 

דיוקנאות יהודים מאת רמברנדט ומתחרים 

במאה ה-17 רמברנדט הצייר המפורסם שחי ברובע היהודי של אמסטרדם וצייר יהודים רבים צייר גם אישים יהודיים.

הוא צייר רופא שכן בשם ד"ר אפרים בואנו  ( 1599-1656)

הרופא היהודי אפרים בואנו .דיוקן מאת רמברנדט 1647

ועוד דיוקן של ד"ר אפרים בואנו תחריט מאת יאן ליוונס, משנת 1656

יתכן שרמברנדט צייר גם את  הדיוקן  של ידידו הרב מנשה בן ישראל  ( 1604-1657) .הוא בוודאי אייר גם ספר של מנשה בן ישראל בשם "אבן יקרה".

מנשה בן ישראל ? דיוקן מאת רמברנדט.1636

ישנם חילוקי דעות אם רמברנדט אכן צייר את מנשה בן ישראל עצמו שכן ציור קיים שלכאורה הוא של הרב מאת רמברנדט אינו דומה ביותר לציור אחר של הרב שאותו צייר צייר יהודי בשם שלום איטליה.איטליה כפי ששמו מראה היגר בערך בשנת 1629 ממנטובה לאמסטרדם ששם היה פעיל במשך שלושים השנים הבאות.הוא ידוע היום בעיקר הודות לשני הדיוקנאות של שני יהודים חשובים בהולנד שאותם תיראו למטה.

 

מנשה בן ישראל ללא כל ספק.דיוקן משנת 1642 מאת   שלום  איטליה  ( 1619 -1656) צייר יהודי במאה ה-17.נדפס בראש ספרו של מנשה בן ישראל ,"נשמת חיים " 1652 

רבנים אחרים שצויירו בהולנד באותה התקופה כללו את :

 שלמה רפאל יהודה טמפלו  (  1603 -1673)חכם יהודי מפורסם באמסטרדם  ואמן בפני עצמו שהתפרסם בראש ובראשונה במחקריו המרובים על מבנה בית המקדש  שאותו בנה תחילה בצורת תבנית ולאחר מכן בצורות של תמונה ותגליף. שעל שמו כונה "טמפלו" " ובתחתית התמונ האנו רואים דגם של בית המקדש שבו התגאה כל כך.

הצייר הוא אותו שלום   סלומון איטליה  המתחרה היהודי העלום של רמברנדט והוא צייר את התמונה בינואר 1641.

שלום איטליה כפי שמראה שם משפחתו היה מאיטליה ,בן למשפחת מדפיסים איטלקית ידועה.הוא היגר בשנת 1629 בערך ממנטובה לאמסטרדם והיה פעיל שם במשך כשלושים שנה במקביל לרמברנדט.

כיום הוא זכור אך ורק בגלל  שתי תמונות הרבנים האלו שצייר ומאחר שהיה מתחרה של רמברנדט.

הדיוקן של יעקב יהודה ליאון "טמפלו "מאת שלום איטליה.למטה מודל המקדש שאותו  הכין "טמפלו".  

יצחק אבוהב דה פונסיקה ( 1605-1693)הרב הראשון  בברזיל  וביבשת אמריקה מקובל ואולי גם תמך חשאי בשבתאי צבי .

יש לנו תמונה שלו מ-1685 או 1661.

תגליף ( שיוף נחושת )  שצוייר  בידי (?Aernout Nagtegaal  ( 1659?-1720 ב-1661 או בידי גר בשם אברהם בן יעקב. לפי השערה התמונה  המקורית צוירה בידי אמן יהודי בשם יוסף בן אברהם.

הציורים האלו מראים שבמאה ה-17   היו כמה רבנים יהודיים כמו מנשה בן ישראל ויצחק אבוהב די פונסיקה ואריה יהודה ליב קלישר   שלא הייתה להם בדרך כלל שום בעיה שיציירו אותם.

אבל הם היו ונשארו עד המאה ה-19 בגדר מיעוט בקרב רבני ישראל.

דיוקן המשורר היהודי ההולנדי הראשון ומשפחתו.

משורר יהודי ואשתו השניה  הם המופיעים  בדיוקן הזוגי  הראשון ובתמונה המשפחתית הראשונה של יהודים.

יש סיבה לחשוב אם כי זה שנוי במחלוקת  שהמשורר היהודי דניאל הלוי  דה בריאוס   Daniel Levi de Barrios  המשורר היהודי הידוע ביותר במאה ה-17 ששימש כמעין משורר רשמי של הקהילה היהודית באמסטרדם  ואישתו השנייה  אביגיל  דה פינה הם הזוג המופיעים בציור הידוע של רמברנדט "הכלה היהודיה "    מ-1667 ושם הם מגלמים כנראה את הזוג  התנ"כי של יצחק ורבקה.

 הדף הקדמי של הספר "אימפריו דה דיוס אן לה הרמוניה דל מונדו"   (כוחו של האל בהרמוניה הארצית ).תחריט מאת  כריסטיאן ואן האכן   Christian van Hagen לפי ציור של הצייר הפורטוגלי אהרון דה שאוואס   AARON  DE CHAVES,   ,1673 

הדיוקן הקבוצתי הראשון שהשתמר או שהיה בכלל  של משפחה יהודית הוא דיוקן משפחתו של הסופר והמשורר ההולנדי דניאל הלוי -מיגואל דה בריאוס ( 1625-1701).

בתמונה הקבוצתית הזאת בני המשפחה היהודית   הסופר דניאל הלוי דה באריאוס  nגלמים דמויות מיתולוגיות.אשתו אביגיל  מגלמת את האלה בלונה בתם רבקה היא קופידון   ובנם שמעון  מגלם את מרקורי.כתוצאה מהדיוקן הקבוצתי חסר התקדים הזה הספר נאסר לפרסום בידי הקהילה היהודי באמסטרדם ולבסוף פורסם בבריסל הליבראלית יותר.אהרון דה צ'אבס הפך לאמן היהודי הראשון שעבד באנגליה.

שני  רבנים  רופאים משוררים מאיטליה 

בעיר פאדובה  במאה ה-17 קמו כמה וכמה רבנים שהיו גם רופאים וגם משוררים.

לשניים מהם יש לנו דיוקנאות.

אחד מהם הוא הרב אברהם הכהן מזאנטי ( נולד 1670 ) שיוקנו נמצא בספרו .

השני היה הרב הרופא המשורר שבתי מריני ( נולד בין 1660-ל1665 -1748 )  שהיה משרר אהוב במיוחד בקרב יהודי איטליה.יהודי פאדובה נהגו להשתטח על קברו פעמיים בשנה בערב ראש השנה ובערב יום הכיפורים.

וישנו דיוקן מרשים במיוחד שלו

שני הרבנים הרופאים המשוררים האלו הם  ככל הנראה המשוררים הראשונים בשפה העברית שיש לנו את תמונותיהם.

קראו עליהם עוד במאמרו של

דיוקנאות של מנהיגי השבתאים ושל אויבם הגדול 

יש לנו  כמה וכמה  ציורי דיוקנאות  של מנהיגי השבתאות במאה ה-17.של  משיח השקר שבתאי  צבי  ושל  נתן העזתי הנביא השבתאי  המפורסם.

רובם כנראה מומצאים מהדמיון .אבל השניים שמובאים למטה נחשבים בידי חוקר הקבלה גרשם שלום לאותנטיים.

 

משיח השקר שבתאי  צבי  ( 1626-1676 )  ציור משנת 1665  (מתוך ספרו של תומאס קנן מאמסטרדם)

עוד דיוקן של שבתאי צבי .אמיתי או לא זה לא ברור. אבל כנראה מימי חייו.

הנביא השבתאי נתן העזתי ( 1643-1680) בתמונה מ-1665 מספרו של תומאס קונן מאמסטרדאם.

י

ויש  שני דיוקנאות של יריבם המר של השניים הרב  יעקב ששפורטש ( 1610-1698)  השונא הגדול של השבתאות  יליד אוראן האלג'יראית, שנע בשליחויות שונות בין צפון אפריקה לאירופה, בין השאר כרבה הספרדי הראשון של לונדון וחי במשך שנים בהולנד.

הדיוקן הראשון הוא ידוע מאוד והופיע גם באנציקלופדיות שונות כמו "אנציקלופדיה תרבות" משנות השישים  כסמל לרב היהודי הקשוח ( אם כי במקרה הזה חוקרי האמנות חושדים שזו אינו דיוקן של הרב הנ"ל אלא של מישהו אחר.).

 

  תמונת שמן. דיוקן המיוחס לרב יעקב בן אהרון ששפורטש, משנת  1671 או 1673 . 

יוחס בעבר לצייר איזק לוטיקיוס  (Isaac Luttichuys  ( 1616-1673)  . כיום יש ספקות לגבי זהות המצוייר בתמונה.

קראו עוד על התמונה כאן:

-הקשר ההיסטורי בין דיוקנאות של אפיפיור ורב

הרב ששפורטש היה אחד מבני המזל הנדירים שיותר מדיוקן אחד שלהם צוייר בימי חייהם או זמן קצר לאחר מותו .  ואולי זהו הדיוקן האחד  והיחיד שלו  אם הדיוקן למעלה אינו שלו כפי שיש שחושדים.

 

הדיוקן השני   ( או היחיד ) של הרב  יעקב ששפורטש. צייר ב-1698 כנראהלאחר מותו.    (
(Pieter Van Gunst   (1658-1732
 ויש גם דיוקן שלישי (!) של הרב הלוחם בשבתאים, אבל זה חשוד  ללא כל ספק כזיוף דהיינו הומצא מהדמיון. הוא הופיע למיטב ידיעתי רק בראשי המאה ה-עשרים ב"מילון האנציקלופדי היהודי  ברוקהאוס ואפרון שפורסם בשנים 1906-1913.
 הרב יעקב ששפורטש מתואר שם כך ללא ציון מקור התמונה  :
הדיוקן השלישי  והמזוייף ללא כל ספק של  הרב ששפורטש ,מראשית  המאה העשרים. 
קראו עוד על הדיוקנאות של הרב יעקב ששפורטאש כאן :
 
הרב מארץ ישראל 

יש דיוקן  אותנטי של הרב מעורר המחלוקת חזקיה דה סילווה  (1656-1695) מגדולי רבני ארץ ישראל שספריו נאסרו לקריאה בקהילת יהודי מצרים.כאשר הוא היגיע לביקור בהולנד ביקשו ממנו אנשי הקהילה רשות לצייר אותו.הוא הסכים ללא בעיה. עותק של הציור נשמר באמסטרדם  בראשית המאה ה-19 בידי הרב  צבי הירש לעהרן ,שהיה לו גם עותק של דיוקן של הגאון מווילנה.

( מקרה דומה ארע לרב צבי אשכנזי כאשר היגיע לקהילת אנגליה אבל שם היה מקרה שונה וקראו על כך בהמשך).

חזקיה דה סילווה הוא כנראה הרב הראשון מארץ ישראל ואולי גם היהודי המוקדם ביותר בכלל מארץ ישראל  ( ביחד עם שבתאי צבי ונתן העזתי )   שיש לנו דיוקן אותנטי  שלו.

דמות דיוקנו של הרב חזקיה דה־סילווה) יליד ליוורנו שבאיטליה ומגדולי הרבנים בארץ־ישראל. כפי שמתואר בציור של צייר אנונימי  הנמצא בחדר הרבנים של בית הכנסת הפורטוגזי באמסטרדם.

תמונה קשורה

גירסה אחרת של דיוקן חזקיה  דה סילבה ממוזיאון ישראל בירושלים.

והנה כמה דיוקנאות  לכאורה אותנטיים  ( דהיינו שהופיעו בשערי ספריהם של הרבנים הנ"ל ובימי חייהם,  מה שמראה  שוב לכאורה על אותנטיות )של רבנים אחרים מאותה התקופה.

רובם אינם מפורסמים כיום ותמונותיהם לא הופצו מעבר לקהילה שלהם.

 

המורה של ברוך שפינוזה -דיוקן מזוייף 

[

למעלה ישנו דיוקן המיוחס לרב שאול הלוי מורטירה  (1596-1660 ) רבה של עדת הספרדים בלונדון תלמידו של הרב יהודה אריה ממודנה שעסקנו בו למעלה  ורבו של הפילוסוף ברוך שפינוזה .לכאורה מסביבות שנת 1645.

לכאורה נראה שלרב מורטירה כתלמידו של הרב יהודה אריה ממודינה לא הייתה צריכה להיות שום בעיה עם ציור דיוקן שלו.

על  פי עדותם של מדפיסי ספרו  של הרב מורטירה "גבעת שאול" במהדורתו השנייה, הוכנס ציור דמותו בתוך כרך של מהדורתו הראשונה של הספר, והם הדפיסו אותו מחדש .

אבל כיום ברור שלא היה זה דיוקנו של הכותב הרב מורטירה.. המקור הראשוני של הציור הודפס לראשונה על ידי ההיבראיסט הנוצרי  יוהאן כריסטוף וגנזייל בתרגום מסכת סוטה מהגמרה שלו ללטינית שנועד למטרות פולמוס עם היהודים   -Sota   (אלטדורף 1674, ליד עמ' 407.)  ללא שום התייחסות לרב מורטירה.

בשל כך, ובשל העובדה שהתפילין שבתמונה אינן מונחות במקומן הנדרש על פי ההלכה, יש לקבוע  כי אין מדובר בדיוקן  אותנטי אלא בזיוף שנלקח  בידי מדפיסי ספרו של מורטירה מספר שלא היה לו שום קשר לרב מורטירה.

איננו יודעים כיצד נראה הרב מורטירה במציאות.

הפילוסוף בציור 

ומה עם התלמיד המפורסם והיהודי המפורסם ביותר של המאה ה-17 הפלוסוף ברוך שפינוזה ? יש תמונות לא מועטות וידועות שלו אבל הן כמסתבר כולן צויירו אחרי מותו ואינן אותנטיות דהיינו אינן מראות את תווי פניו האמיתיים.

שפינוזה קובעים המומחים היה עני מידי מכדי לשכור צייר שיצייר דיוקן שלו. וספק רב אם זה בכלל עניין אותו.

     

תמונות מזוייפות של  ברוך שפינוזה  ( 1632-1677) שנוצרו לאחר מותו.

אבל בשנים האחרונות צצה תמונה שנטען  שהיא אכן מימי חייו ומשקפת במדוייק את תווי פניו.

תמונה שנטען שהיא אכן משקפת את שפינוזה בימי חייו.

הנושא שנוי במחלוקת וקראו על כך ויכוח כאן

  זה נראה כמו שפינוזה אבל הוא לא :חלק א' 

האם זה באמת שפינוזה?חלק ב'

 

רבנים איטלקיים 

דיוקן הרב טוביה כהן הרופא ( 1652-1729)   בעל החיבור האנציקלופדי  "מעשה  טוביה " ( ונציה 1707)

 

דיוקן הרב משה חפץ    ( 1663-1711)מחכמי איטליה שעסק בפרשנות המקרא נדפס בראש ספרו "מלאכת מחשבת " (  ונציה ,1710)

הרב משה חפץ עסק בפרשנות מקרא במדעים ובפילוסופיה כאן הוא מציג את עצמו כבן מא"ה המשמעות האמיתית היא שהרב הוא בן 46 (גימטריה מא"ה).בתמונה הוא מופיע כחסר זקן  וללא כיפה.

והנה גירסה שניה  ושונה עד להדהים של התמונה ממהדורה של הספר בגרמניה בשנת 1859

מדפיסי המהדורה השנייה  טעו וחשבו שמדובר ממש בתמונה מגיל מאה , ואף שינו את צבע השיער למאפיר, במקום השיער השחור המובהק בדפוס ונציה, וכן עיטרוהו בכיפה גדולה ובולט

קראו  עוד על התמונה שלו שהיו שחשבו שהיא מתארת אותו בגיל מאה(!) כאן :גילגוליה של תמונה .

שני דיוקנאות של סוחר נשק מומחה לכספים  ושתדלן 

עותק של ציור  שמן  כנראה אותנטי  של "יהודי חצר " סוחר הנשק שמואל בן שמשון זאב אופנהיימר שצוייר ב-1703 באמסטרדאם.ויש להניח שכך הוא אכן נראה במציאות.

ישנם שני דיוקנאות של שמואל אופנהיימר והם שונים זה מזה באופן מוחלט. אבל הדיוקן המזוייף שבינם הוא זה שמייצג את אופנהיימר בויקיפדיה.

שמואל אופנהיימר ( 1630-1703) היה יהודי חצר בחצר הקיסרות האבסבורגית ונודע גם כשתדלן למען יהודי ארצו..היה ספק הציוד המלחמתי למען הקיסר האוסטרי ( ובכך פתח תחום שיהודים רבים התעשרו בו מאז ) .והיה גם היהודי הראשון שהתישב בעיר הבירה וינה ברשיון הקיסר שהיה זקוק לו מאוד לאחר גירוש יהודי אוסטריה בשנת 1670.והוא הפך למנהל הכספים של הקיסר וככזה עורר את שנאת האוסטרים שהחריבו את ביתו   בוינה בהשתוללות המונית  ב1700.

חוץ מזה הוא גם תמך בתרבות היהודית בנה ישיבות ובתי כנסת ותמך במחברי ספרי הלכה נזקקים.ומשום כך שמו זכור היום לטובה.

הוא נפטר בפתאומיות ב- 1703. בשעת פטירתו הייתה הממשלה חייבת לו 5,000,000 זהובין. כדי להיפטר מהחוב העלילה עלילות שונות על הבנק שלו ובית אופנהיימר הוכרז כפושט רגל.

אדם רב פעלים וכנראה שנוא מאוד בזמנו  שיש דיוקן אותנטי שלו ציור שמן שהוכן מספר חודשים לפני מותו בעת ביקור באמסטרדם ב-1703 . אבל למרות שקיים דיוקן אותנאטי  הוא ידוע כיום הרבה יותר דווקא בגלל  דיוקן מאוחר ולא אותנטי  בכלל   של האמן הגרמני ג'וזף קראובר.

אולי בגלל שבדיוקן המאוחר הוא נראה כדמות סימפטית וטובת לב מה שהוא כלל לא היה במציאות.

 Samuel Oppenheimer by Johann Andreas Pfeffel

 

זיוף.דיוקן בדוי מלב של שמואל אופנהיימר שבו סוחר הנשק  ומומחה הכספים הקשוח נראה כמו רב גרמני הומניסטי מצוי מהמאה ה-19. ליטוגרפיה מ-1846 של ( Josef Kriehuber  ( 1800-1876) 

הציירת היהודייה הראשונה

קטרין דה קוסטה מנדס האמנית היהודיה הראשונה בדיוקן עצמי.

האמנית היהודייה הראשונה שאנו מכירים בשמה  למעשה האמן הבריטי היהודי הראשון מכל מין שידוע בשמו והשתמרו דוגמאות מיצירותיו  היא קתרין דה קוסטה -מנדס  ( 1678-1754) ציירת   לא רק ראשונה אלא גם מוכשרת למדי. היא ציירה את אביה הד"ר פרדריקו מנדס  (1647-1724)  רופאו האישי של   המלך צ'רלס השני כשהוא לבוש לפי מיטב אופנת המאה   ה-18ב-1721/

ציירה גם את בנה אברהם דה קוסטה כשהיה בן 10 ב-1714

אברהם דה קוסטה 1711-1760 צוייר בידי אימו קתרין דה קוסטה.

פסל הדיוקן הראשון של יהודי 

כפי שראינו למעלה ישנן טענות שהיה פסל של יוסף בן מתתיהו בימי קדם ושהוא אף התגלה.אבל זה שנוי במחלוקת .

ישנן טענות שהמלך הורדוס יצר פסל או פסלים שלו באיזורים לא יהודיים בשליטתו אבל לא מצאתי לכך אישור ברור.

הפסל הידוע הראשון של אישיות יהודית כלשהי הוא מהמאה ה-17 מאמסטרדם וכפי שתראו  וכפי שציין מגן ברושי בהתקפה שלו על זיהוי הפסל של יוסף בן מתיתיהו למעלה אין בו שום מאפיין יהודי מיוחד.

פסל של הבנקאי היהודי העשיר יצחק אנטוניו לופז סואסו ( 1614-1685) הפסל האותנטי הראשון  הידוע של אישיות יהודית . חסר כל מאפיינים יהודיים מיוחדים.

  יצחק אנטוניו לופז סואסו  היה הבנקאי יהודי העשיר ביותר בהולנד ,שהיה כה מצליח וכה  אהוד שהוא קיבל תואר אצולה ממלך ספרד(!)  בעבור שירותים דיפלומטיים שונים שביצע בעבור ספרד ( ומן הסתם בעבור כספים שהילווה לה ) יותר ממאה שנים לאחר גירוש יהודי ספרד שבהחלט עמד בתוקף בזמנו וגם שנים רבות לאחר מכן.

יש גם ציור דיוקן של סואסו הנ"ל :

 

ויש גם ציורי דיוקנאות של בנו העשיר אפילו יותר ממנו  אברהם -ישראל פרנצ'סקו לופז סואסו   ( 1657-1710)שהיה מי שמימן את כיבוש אנגליה בידי הנסיך ההולנדי ויליאם מהאורנאנג' שהפך למלך אנגליה ויליאם השלישי.

דיוקן של הבנקאי העשיר אברהם ישראל סואסו כאיש צעיר בערך בגיל עשרים .צייר לא ידוע. 

 

רבנים גרמנים ובריטיים 

Portrait of Samson Wertheimer – State Rabbi of Hungary (XVIII century)

(Österreichisches Jüdisches Museum (Austrian Jewish Museum)

הרב שמשון ורטהיימר ( 1658 -1724) מנהיג קהילת יהודי וינה ואחד המנהיגים היהודיים רבי ההשפעה בראשית המאה-18

יש ציור שלו   שלו שלא ברור לי אם הוא אותנטי מהמאה ה-18 הנמצא במוזיאון היהודי באוסטריה.לא ידוע לי מי הצייר.

 

 

    

הרב דוד ניטו. ליד שולחן העבודה שלו.  העתק מ-1727  של הגלף האנגלי מקארדל  James McArdel   לדיוקן מעולה מסוגו מאת הציר היהודי מדנמארק דויד אסטבנס  David Estevens שאבד. 

שני דיוקנאות   של הרב דויד ניטו  (1654-1728)  דיין, הוגה, ורופא יהודי, כיהן כרב ודיין בקהילת ליוורנו ובקהילה הפורטוגזית בלונדון. אחד מהם הוא מ- 1705.

התחתון בינם צוייר בידי דויד אסטבנס  David Estevens  אמן  יהודי מוכשר מאוד. הוא חי בדנמרק ועבד שם אבל מידי פעם ביקר באנגליה וצייר שם ציורים כמו זה.

הציור המקורי למרבית הצער אבד אבל נשאר העתק שלו וזהו ציור מצויין מסוגו.

 

דיוקן הרב אהרון  לוין הארט     Aaron Hart.  ( 1670-1756  הרב  הראשי הראשון של בריטניה הגדולה.

צייר  (James McArdel  ( 1729-1765

מבוסס על תמונה  מקורית אבודה  מ-1751   שצייר ( Bartholomew Dandridge  (1691-1754  שהייתה מוצגת בבית הכנסת הגדול בלונדון והושמדה בזמן הבליץ הגרמני על העיר. 

יש לנו גם דיוקן  אנונימי של אחיו של הרב לוין ,משה הארט  ( 1676 -1756) שהיה דמות מרכזית גם הוא בקהילה ומייסד בית הכנסת הגדול שלה .והוא בניגוד מוחלט לאחיו הבכור שלמעלה  נראה כמו ג'נטלמן אנגלי רגיל לחלוטין מהתקופה .אם לא היינו יודעים שהאיש  שהאיש הזה היה מנהיג הקהילה הבלתי מוכתר לא היינו מאמינים.

(from a painting in the Board Room of the Great Synagogue)

      

דיוקנו של הרב שלמה אאיליון   ( 1660-1728) רב הקהילה הפורטוגזית באמסטרדם בראשית המאה ה-18.

צייר  יעקב הוברקן ( Jacobus Houbraken  )1698 –  1780)  ( האמן כנראה לא יהודי ).

דיוקן משנת 1762 של הרב מיכאל הירש   ( 1722-1780) הרב הראשון של פוטסדאם בגרמניה

צייר Georg Friedrich Schmidt

רשימה על ציור זה ועל חשיבותו יש כאן .

 

הרב צבי הירש לוין    ( 1721-1800)   הרב הראשי של ברלין  ולאחר מכן  בריטניה שאותה עזב בגלל יראת השמיים הנמוכה של חברי הקהילה ואחר מכן אמסטרדם  ידוע כמי שתמך בתרגום התנ"ך לשפה הגרמנית של משה מנדלסון  אבי תנועת ההשכלה שלו התנגדו החרדים בקהילה  ולאחר מכן נקלע לפולמוס גדול סביב אחד מראשוני ספרי ההשכלה של נפתלי הרץ וייזל .

בציור כאן שצייר  אנונימי אבל הוא כנראה אותנטי הוא נראה כטיפוס זר ומוזר ביותר ומן הסתם זה משקף את הרושם שהרב השאיר על הצייר  הבריטי מי שזה לא היה.

אבל בשביל ההגינות הנה דיוקן נוסף אותנטי גם הוא  ואנונימי גם הוא משנת 1798 שבו הרב נראה כטיפוס מקובל יותר.הרב לוין היה אחד מאותם רבנים נדירים מאוד של התקופה שצוייר יותר מדיוקן אחד משלהם.

הרב הירש לוין בדיוקן מ-1798.תחריט   מאת משה אברמסון הצעיר על פי ציור  של י"א קריגר. 

הרב האנגלי בדיוקן נשי 

הרב דוד טבלה  שיף (David Tevele Schiff    ( 1722-1791)   הרב הראשי של בריטניה בשנים 1765-1791  צוייר בידי אישה יהודיה מרתה אייזקס  Martha Isaacs, later Higginson   ( 1751-1840) ציירת דיוקנאות.( על פי ספרו של בצלאל רות "תולדות האמנות היהודית"  ע' 478)

בבירור  לרב לא הייתה שום בעיה לשבת במשך שעות בפני ציירת  צעירה  ( ( שכנראה המירה אז את דתה לנצרות  בעקבות בעלה הגוי  ) . בניגוד יש  להניח   לרוב הרבנים כיום.

הרב דוד שיף הרב הראשון שצוייר בידי אישה יהודיה   מרתה אייזקס.

הרב מיוגוסלוןיה
הרב שלמה שלם    ( 1718-1781)  כיהן בשלוש קהילות שונות ביוגוסלוויה במאה ה-17 לפני שהפך לרב  הקהילה הפורטוגזית באמסטרדם שבהולנדושם הוא זכה  מהקהילה שלו לכבוד שלעולם לא היה זוכה לו ביוגוסלוויה,לעוד דיוקן  רב נדיר ביותר במאה ה17 עם שבחים מפליגים על הרב בכתובות בעברית ובלטינית מתחת לציור. ( כבוד נדיר אפילו יותר מציור  של דיוקן רגיל ).
הדיוקן  הוא תחריטו  של ואן בויילי על פי ציור של הצייר השוויצרי הידוע  Benjamin Samuel Bolomey   ( (1739 – 1819))   שם דגש על האופי "המזרחי " של הרב שלם ויש  בו כתובות בעברית ובלטינית המשבחות את הרב. .אנו יודעים את התאריך המדוייק שבו צויירה התמונה   1763  בגלל החלטה ציבורית שהתקבלה בחודש מרץ 1763 שבו הקהילה אישרה את הכתובות בתמונה זאת.
דיוקן הרב שלמה שלם בתחריט    מ-1763 של ואן בוילי על פי  ׁ(  Benjamin Bolomey (1739 – 1819),  כשהוא אוחז בספרו "שונה הלכות"מאת  תחת הדיוקן נדפס הכיתוב "תאר יפעת פני החכם השלם הדיין המצויין הרב המובהק כמוהר"ר שלמה שלם נר"ו אב ב"ד ומ"ץ בק"ק ת"ת אשר באמשטרדם יע"א ודגלו על צבא ק"ק בילוגראדו יע"א", ותחתיו השיר "זאת היא דמות הרב שלם כמו / חכמת שלמה האירה פניו / נכתר בשלש מקהלות עמו / כי הוא טהור לב וכהלל עניו"
והנה דיוקן נוסף  מאוחר של הרב שלמה שלם שמקורו אינו ידוע וכנראה נוצר לאחר מותו כעיבוד של הדיוקן שלמעלה.
היו גם רבנים שלא הסכימו להיות מצויירים.כנראה רובם עד למאה ה-19.
והיו כאלו שהתנגדו בכל תוקף שיציירו רבנים אחרים .מהם בלט  הרב יעקב עמדן  שחי במאה ה-18 התנגד בכל תוקף לדיוקנאות למרות שמבחינות מסויימות היה אדם ליברלי עד לההים לגבי תקופתו ( למשל הוא אחד הרבנים הבודדים שכתבו אוטוביוגרפיה )    כתוצאה כנראה אין  דיוקן אמיתי אותנטי שלו . אבל הייתה לו  בעיה משפחתית   חמורה בעניין הזה.. היו לו שני קרובי משפחה שנוצרו להם דיוקנאות ולדעתו לא מרצונם.
מדליון עם דמות הרב אלעזר רוקח . אמן יואלך בן ליפמן לוי ,1735
ב-1735 התמנה הרב אלעזר בן שמואל רוקח מהעיר ברודי   ( 1685-1741)  , מחבר הספר "מעשה הרוקח " הידוע למשרת הרב של אמסטרדם.לרגל האירוע החשוב שבמצהלכו התקבל הרב מברודי באמסטרדם ברוב פאר והדר  הכין האמן היהודי יואל בן ליפמן לוי את המדליון  הראשון  ( ובמשך שנים רבות האחרון  ) שעליה נחרט דיוקן פניו של רב ,הרב רוקח.
המדליה הראשונה מסוגה עוררה מחלוקת עזה. האם מותר לטבוע את פניו  ופלג גופו העליון של רב על מדליון   או בכלל בציור דיוקן?
הרב יעקב עמדן ( שלו היה עניין אישי בדבר שכן אביון ,הרב צבי אשכנזי צוייר גם הוא בדיוקן וראו על כך בהמשך ) פסק""תבנית ראש עד החזה עם פרצוף פנים שלם בולט ,וזה לדעתי איסור גמור מוחלט"( שאילת יעבץ סימן קה)
עם זאת עמדן עמד על חסידותו הנודעת של אלעזר רוקח   ( שהיה קרוב משפחתו ) פטר אותו מכל מעורבות אישית בעניין "הבזוי " והטיל את מלוא האחריות על אחרים דהיינו על האמן.
כתוצאה חלפו שנים רבות עד שהופיע מדליון נוסף עם דמות רב עליו.
אבל אנחנו יודעים היום משהו על איך נראה הרב רוקח רק בזכות המדליון המושמץ הזה.

עמדן לא הסתפק רק בזה .הוא התנגד בהחלט לדיקון אחר שנוצר עבור מישהו קרוב לו אף יותר משפחתית, אביו.

הסכים או לא הסכים ?

 

אביו של יעקב עמדן  הרב צבי אשכנזי   ( 1656-1718) היגיע לאנגליה ושם נוצר דיוקן שלו. לטענת יעקב עמדן ללא ידיעתו בידי צייר  אנונימי שצפה בו ולאחר מכן צייר אותו ללא ידיעתו של אשכנזי מהזיכרון .
 הציור הודה עמדן היה מדוייק עד להדהים .   והוא נהפך למפורסם ונקנה והוצג בעותקים שונים בעולם היהודי כפי שדיווח עמדן בזעם .

עותק של הדיוקן הקדום ,של הרב צבי אשכנזי.  ( 1656-1718)משנת 1715. הצייר  המוכשר שנטען שהוא יצר את  התמונה הזאת מהזיכרון בלבד  הוא אנונימי  לצערנו.

 

הרב עמדן טען   בטקסט שכתב לגבי שאלת יצירת ציור של רב ידוע   בידי איש בקהילה שלו ( דבר שהוא התנגד לו בכל תוקף ) שהדיוקן הזה נעשה מאביו בדרך תחבולה בידי אנשי הקהילה היהודית האנגלית שהרב שהה אצלהם. אבל לי לא ברור כלל שצבי אשכנזי בניגוד לבנו אכן התנגד שיציירו אותו ואיני מאמין שאנשי הקהילה היו מציירים את  האב אם היו יודעים שהוא מתנגד לכך.

בכל אופן הפסיקות של עמדן  לא הפריעו לאמנים להמשיך ליצור תמונות לכבוד רבנים.

Monogrammist Dr. S., Maler (19th century)

עוד אדם שהתנגד בהחלט לציורים היה הרב יהונתן אייבשיץ  ( 1694-1764) . ובכל זאת לאחר מותו הופצו דיוקנאות שונים שלו.אבל אלו כנראה היו מומצאים, אולי בעקבות פרצוף של קדוש נוצרי.

.בכל אופן הפרצוף שיוחס לאייבשיץ  הפך לפרצוף היהודי המוכר ביותר בעולם היהודי של המאה ה-18. דיוקנו זכה לפרסום עצום בעולם היהודי והופץ במקומות שונים. כיום הוא מוכר הרבה פחות בגלל החשדות שהושמעו שהוא בכלל היה שבתאי מתחזה.

זיופים אלו יש לציין אינם נדירים כל כך.והם נפוצים בראש ובראשונה אצל החסידים.

למייסדה של החסידות הרב ישראל בעל שם טוב   ( 1690-1760)שאין שום תמונה שלו נוצרו במאה העשרים שתי דיוקנאות אחד מהם מצולם ( !) שהוצגו כתמונתו.

      ×§×•×‘×¥:Besht.png     

דיוקן שיוחס לישראל "בעל שם טוב ".זיוף המבוסס על התמונה שלמטה. ניתן למצוא אותה כתיאור של  הרב ישראל בעל שם טוב באנציקלופדיות שונות ואפילו באנציקלופדיה " תרבות ".

Falckon.jpg      

הדיוקן הלא חתום של "בעל השם מלונדון". המקור לציורי "ישראל הבעל שם טוב" מלמעלה. התמונה המקורית נמכרה במכירה פומבית ב-2013 עבור שבעים וחמש אלף דולר בגלל הקשר ל"בעל שם טוב".

הדיוקן המצוייר המפורסם הוא למעשה דיוקן של חיים  (או אברהם )  שמואל יעקב פאלק ( 1708-1782) מקובל ואלכימאי שחי בלונדון וזכה לכינוי "בעל השם מלונדון".

Illustration 1

ההודעה על מכירת התמונה שנמכרה לבסוף בסכום עצום.

התמונה  שפורסמה לראשונה ברבים  בהרצאה ב-1903  ולאחר מכן ב-1908 בידי הרב הראשי של לונדון  ד"ר הרמן אדלר במאמר שפירסם בכתב עת  כנראה יוחסה   מאז  ל"בעל שם טוב " בגלל צירוף המילים הנדיר למדי בתמונות "בעל שם".בראשית  המאה ה-20 היה ידוע רק "בעל שם " אחד "הבעל שם טוב" וזה מה שגרם לבלבול.

הרב הראשי של לונדון הרמן אדלר ומאחוריו תמונת "הבעל שם של לונדון "

John Singleton Copley - John Singleton Copley Self-Portrait - Google Art Project.jpg

John Singleton Copley Self-Portrait

התמונה הזאת יוחסה  לצייר דיוקנאות אמריקני ידוע מאוד  John Singleton Copley  שצייר דמויות ידועות בארה"ב כמו לוחם החירות פול ריבר והנשיא ג'ון אדמס מה שלכאורה  מוסיף לה ערך רב.

אבל לדאבון הלב נראה כיום שהיא אינה של הצייר המפורסם אלא של צייר  מוכשר  אחר .

Philippe Jacques de Loutherbourg (Self-portrait)

אפשרות אחרת היא שהצייר של התמונה המפורסמת הוא Philip James de Loutherbourg RA (31 October 1740 – 11 March 1812)צייר מאסוני שצייר גם את עמנואל סוודנבורג שחי בקרב מקום לפאלק. כמו לפאלק היה לו קשרים עם הבונה החופשי קליוסטרו.

ב-1927 פירסם  גרשום בדר ספר על תולדות יהודי פולין  בשם דרייסיג דורות אידען אין פוילען :   פון דער ערשטער צייט, וואס אידען זיינען אהין געקומען וואוינען, ביז צום לעצטען "מיאטעזש" /    ניו יארק :   (ג. בדר),  שכלל עשרות דיוקנאות שנטען שהם לקוחים ממקורות עתיקים  אבל היו  מומצאים ממי יודע איפה.בהם דיוקן מצולם של הבעל שם טוב.

עוד תמונה  מזויפת שמיוחסת לבעל שם טוב. הפעם ככל הנראה זה צילום של הרב אליהו גוטמכר.

תמונת הרב אליהו גוטמכר  הרב הראשי של פוזן ( 1796-1874)

תמונת הרב אליהו גוטמאכר עם תלמידיו .1870

 

בין שאר זיופים היה באותו הכרך גם דיוקן שיוחס לאחד ממייסדי החסידות ותלמידוהבכיר של הבעל שם טוב  המגיד דב בער  ממזריטש  ( 1710-1772) אבל בעצם היה צילום של הרב הידוע מאוד  של ירושלים שמואל סלנט  ( 1816-1909)

 

 

צילום של  הרב הראשי של ירושלים שמואל סלנט מוצג כמגיד ממזריטש.

והנה התמונה המקורית של הרב שמואל סלנט.

פולמוס כנגד זיופים 

 

 

זיופים רבים כאלו היו לאורך הדורות וחכמי ישראל התייחסו אליהם בחומרה .ב-1722  פורסם ספר פירוש לשולחן ערוך בעיר מנטובה שבאיטליה  שעל עמוד השער שלו  פורסמו דמויות בדויות של חכמים ידועים רבים כמו רש"י רמב"ם מהרי"ל רמ"א ואחרים לצד דמות אמיתית של המחבר הרב גור אריה הלוי פיאנצי.

הספר נתקל בביקורת קשה ביותר ,נוצר פולמוס והוא   הוחרם ורוב עותקיו הושמדו והם נדירי מציאות כיום. וזה נעשה יש לזכור באיטליה שליהודייה היה יחס סובלני ביותר מזה דורות לתמונות ולדיוקנאות.חלפו דורות עד שנעשה שוב נסיון דומה.

זיוף או אמת? 

מהם ציורי הדיוקנאות הידועים והנפוצים ביותר בעולם היהודי ?

ניתן להצביע על שלושה ציורי דיוקנאות כמופצים והמוכרים והנערצים ביותר בעולם היהודי .

האחד מהם הוא הדיוקן הידוע של הרמב"ם שהפך לבסיס לציורים רבים בלקסיקונים ואנציקלופדיות לפסלים וגם לבול  וגם לשטר של מדינת ישראל.

הרמב"ם

השני הוא של הרב זלמן שניאור מלאדי שלפי אמונת חסידי חב"ד צוייר כאשר מייסד חב"ד היה בבית הכלא וצוייר שם בידי צייר רוסי ידוע באותה התקופה .הציור הזה מופץ כיום בגרסאות רבות בכל העולם ולאחרונה התפרסם שממשלת רוסיה יצרה על פיו בובת שעווה של הרב שאותה שיכנה בתא הכלא שבו שהה הרב ברוסיה (!)

ציור שצויר ב1886 בידי האמן בוריס שץ  או בידי זוגתו ז'ניה שץ ויוחס בידיו לאמן רוסי קדום שצייר את אבי חסידות חבד" זלמן שניאור מלאדי.נמכר לאחרונה במכירה פומבית עבור 1500 $

השלישי הוא הדיוקן והידוע של הגר"א שהופץ בווריאציות שונות ומרובת בכמעט כל בית יהודי ליטא ובמזרח אירופה לאורך השנים.

אבל יש בעיות חמורות עם ציורי דיוקנאות אלו.האם הם אמינים מבחינה היסטורית ? האם הם באמת מתארים את פניו של האיש שאותו הם מתיימרים לייצג ?

לגבי שניים מהם לפחות בהחלט לא. אנו יודעים שהם בעצם זיופים מאוחרים.

ציור הרמב"ם .

והציור של הרב זלמן שניאור מלאדי.

 

ציור הגאון זיוף גם הוא ?

ומה אם הציור המפורסם הרבה יותר של הגאון מווילנא האם גם זהו ציור מזוייף  כמו ציור הרמב"ם והציורים  של  הבעש"ט ואולי גם הציור של הרב זלמן שניאור מלאדי ?

.יש לזכור שרבים מהרבנים החסידיים התנגדו לציור של דמותם והתנגדו גם לצילומים של דמותם וזאת הסיבה שאין דיוקנאות שלהם.

אין תשובה מוחלטת לשאלה זאת  אולם נראה בגלל שיקולים היסטוריים שדווקא לתמונה של הגר"א  בניגוד לתמונות האחרות שצויינו יש בסיס היסטורי מוצק.  והיא אותנטית.

ועל כך נדון ביתר פירוט במאמרים  נוספים  בהמשך.

הציור הידוע של הרב זלמן שניאור מלאדי :אמת או זיוף?

הדיוקן של הגאון מוילנה זיוף או אמת?

ראו גם

ירחמיאל כהן, "'והיו עיניך רואות את מוריך'": הרב כאיקונין", ציון נח (תשנ"ג), עמ' 407- 452

"דיוקנאות חכמים בין הלכה למעשה " מאת אביעד הכהן   מחניים 10 יוני  1995

Richard I. (Yerachmiel ) Cohen 

  Jewish Icons: Art and society in Modern Europe. University of California Press. 1998.

מהו ציור הרב החשוב הראשון באמנות ?

מהגאון מווילנא ועד הרב קוק -תערוכת ציורי הרבנים של הצייר הליטאי Kestutis Milkevicius

אני ביער פונאר בליטא מניף את דגל ישראל בטקס לזכר אלפי הנספים שם בשואה.  בטקס שבו השתתף שגריר ישראל עם ראשי הקהילה נשאתי דברים על אבא קובנר.

צילום אייבן גולדשטיין. 

בשבוע שעבר  ביקרתי בליטא ביחד עם אנשי איגוד  יוצאי וילנה והסביבה המבקרים שם באופן שנתי ומשתתפים שם באופן קבוע בטקסים לזכר הנספים בשואה  במקומות כמו וילנה קובנה יער פונאר ועיירות שונות.

אז נכון שבליטא היה המספר הרב ביותר של נרצחים מאשר בכל מקום אחר בזמן השואה הליטאים עצמם ביצעו את עיקר הרציחות.

כאן תמונה מיער בליטא שבו התחבאו הפרטיזנים של אבא קובנר. אנחנו אנשי המשלחת לליטא ביחד עם פניה הפרטיזנית האחרונה ששרדה עלי אדמות בגיל 96. והיא עומדת במרכז התמונה ואנחנו איתה שרים את שיר הפרטיזנים. היא אגב קיבלה לפני כמה שנים מדליה מהגרמנים על תרומתה לחינוך .היא כמובן חיסלה כמה וכמה גרמנים ומשתפי פעולה ליטאיים בעבר.צילום של איוור גולדשטיין. 

בליטא היום יש מעט מאוד יהודים .נראה שאין שם כמעט ילדים יהודיים ובכל אופן אין שם בית ספר יהודי.

אבל בביקור מצאנו גם ליטאים שמנסים לכפר איך שהוא על העבר הנורא. ולהזכיר את העבר היהודי של ליטא

אחד המקומות שנתקלנו במקרה כזה היה בבית הכנסת הגדול של העיר קובנא  העיר השנייה בגודלה בליטא שבה חי הסופר העברי אברהם מאפו ובה גדלה לאה גולדברג.

ביקרנו שם בבית הכנסת הגדול של ליטא שכיום הקהילה מתקשה למצוא מניין כדי שיפעל באופן קבוע.

אפשר היה לפתור את הבעיה הזאת אם נשים היו נחשבות כחלק ממניין . אבל לא נראה שגם בליטא מוכנים להרחיק לכת עד כדי כך למרות שזה היה פותר להם בעיות רבות .אבל ייתכן שבסופו של דבר לא תהיה להם ברירה.

Image result for ‫בית הכנסת קובנה‬‎

הבית כנסת עצמו לא עשה עלי רושם מיוחד .אבל בקומה השנייה שלו היה דבר מדהים באמת .

אוסף גדול של תמונות של רבני ליטא לאורך  המאות ה18 ה-19 והעשרים  שאותם צייר במשך כמה  שנים בראשית המאה הנוכחית  צייר ליטאי נוצרי ידוע   בשם Kestutis Milkevicius   קסטיוס מילקביקיוס (    ( 1953-2009)

לאוסף  מלווים טקסטים בליטאית וביידיש ובאנגלית.

              

פורטריט עצמי  מ-2008 של הצייר הליטאי   Kęstutis Milkevičius

 

קסטיוס עשה זאת כנראה כעבודה של אהבה, כי ככל הנראה איש בקהילה לא שילם לו עבור זה. ולמדריכה שלנו ( שהייתה דוברת ליטאית בלבד והיה צורך לתרגם את דבריה לאנגלית ) לא היה מושג אמיתי מה הייתה מטרתו כשצייר את כל עשרות הפורטריטים האלו בתערוכה המדהימה  במשך כמה שנים.ייתכן שזאת הייתה יוזמה של הקהילה אבל ייתכן שזאת הייתה יוזמה של הצייר הליטאי.

Kauno Gaonas Rabinas Icchakas Elchananas Spektorius. Portreto autorius - Kęstutis Milkevičius

 

הרב יצחק אלחנן ספקטור( (ה'תקע"ז, 1817, ראש – כ"א באדר ה'תרנ"ו – 1896) רב ראשי של העיר קובנה .ציור בתערוכה.

Kęstutis Milkevičius

Kęstutis Milkevičius

Mauša Bairakas. Portreto autorius - Kęstutis Milkevičius

משה ברק ראש הקהילה בקובנה בראשית המאה ה-21.

רבנים יהודיים בתערוכה

הציורים מבוססים ברובם על הצילומים הידועים של הרבנים האלו ובהם מפורסמים כמו הרב קוק שנולד בליטא והפך לרב הארץ ישראלי והם דרשו מחקר מעמיק מצד האמן  וחיפוש אחרי צילומים של כל הרבנים האלו שלא היו בהכרך נגישים במיוחד.

בהם בולט במיוחד הגאון מווילנה שקסטיוס צייר לא פחות משמונה ציורים שונים שלו מהם שמבוססים על ציורים ידועים ומהם כנראה לחלוטין פרי דמיונו.ואני מביא את כולם כאן. יש להניח שמסיבה זאת או אחרת הדמות של הגר"א עוררה את דמיונו של הצייר הליטאי במיוחד שכן אף רב אחר בתערוכה לא "זכה" ליותר מציור אחד.

 

התערוכה היא מרשימה ביותר אבל כימעט אינה ידועה כלל.אז הנה מצבת זיכרון בציורים לעולם שהיה ואיננו עוד של רבני קהילת וילנה מהגאון מוילנה ואילך  בידי צייר ליטאי.

Traces of Jewish heritage that survived [Graphics] = Tracing the survived Jewish heritage / drawings by Kęstutis Milkevičius. - [Kaunas]: Poetry, 2013 - 1 review (20 postcards): color. ; 15 x 21 cm

בנוסף לציורי הרבנים  קסטיוס צייר גם סדרת ציורים בשם:

Išlikusio žydų paveldo pėdsakais [Grafika] = Tracing the survived jewish heritage

שבהם תיאר מבנים ציבוריים  ודתיים יהודים שונים.ציורים אלו הפכו לגלויות דואר שבהן ניתן על הצד השני של הגלויה מידע על מבנים אלו וכתובותיהם.

The destroyed Kaunas synagogues revived in postcards

ציורי האתרים היהודיים של קסטיוס בתערוכה מיוחדת.

על האמן מצאתי את המידע הזה:

Milkevicius Kestutis (1953-2009)RSS

Studied at J. Naujalis Art School, J. Gruodis Music School. 1977 Graduated from painting pedagogy at Vilnius Art Institute (now VDA). Studied with doc. J.Svaža, prof. A. Gudaitis, prof. V. Gache Since 1977 Participated in exhibitions in Lithuania and abroad. The artist was a member of the Kaunas Architects and Artists' Club "Sfinksas", an active participant in Flat Plenaries. The
works of K. Milkevičius have been acquired by: the National MKČiurlionis Art Museum, the Jesuit Center in Vysbaden, the Lithuanian Academy of Fine Arts, institutions and individuals in Lithuania and abroad.

His individual style is easily recognizable because of the musicality of colours, realistic drawing, and soft modelling. The artist animates the heroes of his pictures – Jewish priests and synagogues – with a light touch. Even contemplation or worries look lucid, light and levitating. K. Milkevičius is as if a chronicler writing with sensitive accords of colours.The artist is a master of line and composition  The individualized, artistically realistic .works betraying a deep aesthetic foundation are part of the cultural and communal life of Kaunas and Lithuania.

Art critic Violeta Jasevičiūtė writes about the work of K. Milkevičius:

"Kęstutis Milkevičius is known in art bars as a virtuoso artist and delicate painter, combining the knowledge of the world art treasury in his work, the traditions of Lithuanian professional painting and a distinct vision of being in French-graceful abstracted painting plastics.
The painter has developed painting on paper. This technique enables the immediate capture of the most picturesque natural fragments, giving works a lightweight, extraordinary charm that equates to the famous Japanese engraving.
Kęstutis Milkevičius' drawings, balanced lines of rhythm, harmony, adequate to classical music, give a refreshing soul that creates an everyday perfection, sublime from the world of everyday life. "

נמסר לי שהקהילה היהודית של קובנה מתכננת לפרסם ב-2018 אלבום של ציורי הרבנים של האמן.

תודה למיקי קנטור נשיאת אירגון יוצאי וילנה על הצילומים.

וראו גם

ליטאית בעברית 

דף הפייסבוק של איגוד יוצאי וילנה והסביבה 

 

עוד על דיוקנאות הגאון מווילנה ואחרים :

 

והיו עיניך רואות את מוריך: דיוקנאות אמיתיים וגם מזוייפים של מנהיגים יהודיים,

הציור הידוע של הרב זלמן שניאור מלאדי :אמת או זיוף?

הדיוקן של הגאון מוילנה זיוף או אמת?

pAroda-rabinai

כרזה לתערוכה של הציורים  בליטא ב-2016

הסימבוליזם המאגי של מיכאיל גרובמן

מיכאיל גרובמן

 

 

הופיע במקור באתר "ארטפורטל "

 

כתבה זאת מופיעה מחדש על מנת לחגוג את שחרורו של ידידי האמן המשורר ואושיית התרבות הישראלית -רוסית מיכאיל גרובמן מאישפוז ממושך.

 

האמן הרוסי-ישראלי מיכאיל גרובמן הגיע לשלב השיא של ההכרה ביצירתו לאחרונה, כאשר במוסקבה הוצגה תערוכת ענק שלו (שכללה לא פחות מ-360 עבודות), שהתפרשה על פני שלוש קומות של המוזיאון לאמנות מודרנית. התערוכה היא אמנם לא ממש רטרוספקטיבה לכלל יצירתו של גרובמן, אלא ארבע תערוכות שונות שהציגו את גרובמן ואת פעילותו בארבע תקופות יצירה חשובות בחייו, משנות השישים ועד להווה. תערוכה נוספת של אותו אמן הוצגה במקביל במוזיאון היהודי במוסקבה. התערוכות זכו לתשומת לב תקשורתית רבה ולמאמרים ולסקירות מרובים של מבקרי אמנות רוסים, שהסכימו שהן מציגות בצורה מקיפה ביותר את תרומתו של מיכאיל גרובמן לעולם האמנות הוויזואלית. בד בבד עם תערוכות אלו הוענק לגרובמן בעת ביקורו ברוסיה תואר דוקטור לשם כבוד מטעם האקדמיה הרוסית לאמנויות.

זאת הייתה  הוכחה נוספת לחשיבותו של גרובמן בסצנה האמנותית הרוסית, אם כי הוא מוכר פחות בסצנה נוספת שהוא משתייך אליה, הסצנה הישראלית האמנותית, שלה הוא תורם מאז שעלה לארץ ב-1971 והתיישב תחילה בירושלים ואחר כך בתל אביב.

כאן יצר את קבוצת "לווייתן" בעלת האידיאולוגיה המיוחדת, שפעלה ברוסיה ובישראל בשנות השבעים והשמונים והיא מפורסמת עד היום. במסגרת קבוצה זו יצר גרובמן את מה שהוא כינה "אמנות יהודית", אמנות שמבוססת על סיפורי המדרש והקבלה, על סיפור בריאת העולם ועל רעיונות מיסטיים שונים, שאת סימניהם ניתן למצוא ביצירותיו.

כיום תמונות אלו נמכרות בסכומים גבוהים מאוד.

באופן יוצא דופן, גרובמן אינו רק אמן ידוע מאוד, הוא גם דמות בולטת ומשפיעה מאוד בסצנה הספרותית הרוסית בישראל, כמשורר ותיאורטיקן. בכל התחומים האלה התבלט גרובמן כאחד היוצרים הבודדים כיום, שיש להם אידיאולוגיה ברורה, מוצקה ובעלת השפעה ניכרת בתחומי האמנות הוויזואלית והספרות היפה בשפה הרוסית.

 

האוונגרדיסט

תוצאת תמונה עבור מיכאיל גרובמן

מיכאיל גרובמן נולד ב-1939 במוסקבה, ופעל שם בשנות השישים כאחד ממייסדי זרם האוונגרד הרוסי השני (מונח שגרובמן עצמו טבע), שהתקיים ברוסיה משנות השישים ועד שנות השמונים.

זרם האוונגרד הרוסי המקורי הופיע ותסס בראשית המאה העשרים. הוא הגיע להישגים עצומים, אך לא נשא חן בעיני המשטר הקומוניסטי ונמחק מתודעת האדם הסובייטי. עד שמיכאיל גרובמן הצעיר נתקל במקרה ביצירות היוצרים מהזרם הזה והוקסם. הוא החל לחפש אחריהם במרתפים מאובקים של מוזיאונים, בעליות גג של בני משפחה, אצל כמה אספנים פרטיים שאיתר אותם במאמצים רבים בפינות שונות של ברית המועצות. אט-אט הוא הפך את  אמנות האוונגרד השכוחה לרלוונטית שוב מבחינת האינטליגנציה הסובייטית.

גרובמן מעריץ את האמן הרוסי קזימיר מלביץ', אשר טען שביצירתו יכול האדם להפוך לאל, ואמר שבאמצעות כל מעשי ידיו שואף האדם להגיע אל פסגות המחשבה, בתקווה להשיג את השלמות. גרובמן כותב על מלביץ', שהוא בשר מבשרם של נביאי התנ"ך: הוא מחפש את האלוהי ודוחה את הפואטיקה של החשיבה הטכנולוגית. לא מפני שהוא בז לטכנולוגיה או מתעלם ממנה, אלא משום שהוא שואף לעצב מחדש את פנימיות האדם. הוא מבקש להכניס אלמנט אלוהי לסביבה אלילית פגאנית, ובכך מייצג את החשיבה היהודית. לדידו, האמנות היא דרך להשיג שלמות רוחנית, להגיע לדרגת אדם עליון.

גרובמן, מצדו, קיבל את הרעיונות האלו והם קיימים ביצירתו בצורות שונות.

 

לווייתן

תוצאת תמונה עבור מיכאיל גרובמן

עניינו של גרובמן בנושא התחזק כאשר ב-1963 השתתף כאמן במשלחת מחקר של מדענים לאזור שבגבול בין טג'יקיסטאן לאפגניסטאן. שם החל לצייר על גבי מעטפות המכתבים ששלח לאשתו, אירה, יצורים דמיוניים שונים, שמאז החלו לחזור ולהופיע ביצירתו, מהם כאלה שסימלו את הרוע ואת המוות, חיות כמו "דרקון" ו"מלך נחש".

 

זמן קצר לאחר מכן, ב-1964, החלה להופיע בציוריו דמות של לווייתן, מפלצת המייצגת את כוחות התוהו במסורת היהודית העתיקה, שלפי סיפורים קדומים, היוותה איום של ממש על האלוהים והיה עליו להכניעה בקרב גדול. סיפור זה הוא מן הסתם שריד של מסורות פגאניות קדומות, שמוצאן עוד במיתולוגיה הבבלית, על תיאמת ומאבקה באל מרדוך. בעבור גרובמן הלווייתן אינו בהכרח, או בכלל, סמל הרוע, אלא דמות סמלית מלאה משמעויות שונות ומגוונות.

בעצם הופעתה ביצירות של גרובמן היא מאפשרת לצופים לחוש את העולם המיסטי הבלתי נראה שלצד העולם היומיומי שלנו. לווייתן היה לסמלו המפורסם ביותר של גרובמן, והוא מופיע אצלו בתמונות שונות בצורות שונות. לא מן הנמנע שהוא מזהה את עצמו יותר מכול עם הישות הזאת, שהיא מעצם טבעה פורצת סדרים ופורעת חוקים ומטרתה – כמטרתו של גרובמן עצמו – היא להגיע לעולמות העליונים.

בספטמבר 1967 גרובמן ישב וניסח מניפסט שלם על "הסימבוליזם המאגי", ובכך גיבש לראשונה בכתב את השקפתו האמנותית, שהחלה להתעצב מאז 1959, כאשר גילה לראשונה את זרם האוונגרד. בשלב זה הפסיק בהדרגה לראות את עצמו כאמן סובייטי ותפש את עצמו בראש ובראשונה כאמן יהודי, בין השאר, בהשראת הניצחון הישראלי במלחמת ששת הימים, שהצית את דמיונו. הוא החל לשלב סמלים יהודיים ביצירותיו, כמו למשל, בתמונה המפורסמת "הקבר של החייל הישראלי", שבה נראה קבר עם שני לוחות ועליהם חרותות המילים העבריות "אמרו" ו"לאלוהים", ולצִדם מנורה בעלת שבעה קנים. וברקע – נוף דמיוני של הרי יהודה.

ספרו של גרובמן "לווייתן" קיים בגרסה העברית (תרגם צבי חזנוב, ערכה דינה מרקון, כרמל והמרכז לאמנות יהודית רוסית, ירושלים, תש"ע, 2009). אלה הם יומניו משנות השישים במוסקבה, כשהיה חלק מהבוהמה הרוסית העליזה והפראית שסירבה לשתף פעולה עם האידיאולוגיה הסובייטית, בתקופה שבה היה עסוק בגילוי היצירות של זרם האוונגרד וניסח את האידיאולוגיה האמנותית המיוחדת שלו. אך למרבה הצער, דווקא היומנים שבהם עסק בגיבושה לא השתמרו. כאן מתגלית זיקתו למילה הכתובה ולספר, שכבר נגלתה בעבר ביצירתו, אולי יותר מכל לספר יצירה הקדם-קבלי. גרובמן שייך לאותם מחפשי אמת המאמינים שעל ידי טקסים, עבודה ויצירה בגשמיות אפשר להרבות את האור ולהציל את העולם מכיליון.

עוד לפני שעלה לישראל מרוסיה ב-1971, בין השאר בהשראת הניצחון הישראלי במלחמת ששת הימים, לגרובמן היתה תוכנית מקורית לשלב אמנות עכשווית עם יהדות, סימבוליזם ומטאפיזיקה. למרבה הפלא, הוא הצליח למצוא שפע של חומר על אמנות, מיסטיקה וקבלה  בספריית לנין. הוא היה היה יושב שם ימים וערבים שלמים ושוקע; אחר כך, כשהתברר לספרנים שהחומר הזה פופולרי מדי אצל טיפוסים כמו גרובמן, הגישה אליו נחסמה. כן התברר לו שב"שוק הספרים השחור" אפשר להשיג אפילו תלמוד, אז הוא השיג, קרא, למד והשתמש בחומרים אלה כדי ליצור אמנות.

אמנם גם לפניו היו ציירים יהודיים, כמו שאגאל ואחרים, אולם לדעת גרובמן, בדרך כלל הם היו קיטשיים. איש לא ניסה לשלב כמוהו אוונגרד עם רעיונות יהודיים שונים. השניים נראו כלא מתחברים, עד שהיגיע מיכאיל גרובמן והפך את היהדות לאוונגרד.

תוצאת תמונה עבור מיכאיל גרובמן ספר

מגזין אגודת הסופרים "מאזניים " עם עטיפה של גרובמן

בציוריו יצר גרובמן דימויים קסומים, טעונים בקונוטציות מאגיות בעלות משמעויות ספרותיות שונות. הוא ניסה להחזיר לציורים את התכנים המיסטיים שהיו ליצירות אמנות בימי קדם ובימי הביניים, עד שאלו נעלמו לאחר הרנסאנס, כשהאמנות נעשתה חילונית לחלוטין.

כשעלה לבסוף ישראל, בניגוד לרוב היוצרים שעלו מרוסיה, השתלב היטב בחוגי הספרות והאמנות המקומיים. אך התוכניות  הגרנדיוזיות שהביא עימו לא התאימו לאמנים הישראלים, שעסקו ביצירת שפה מקומית עכשווית, נטולת קשר לגולה ולמקורות. מצד אחד, היו בוגרי 'אופקים חדשים' שעסקו במופשט האוניברסלי, ללא כל קשר ליהדות ולמקורות "והסתכלו עלי כעל חיה מוזרה", מספר גרובמן, ומצד שני, היו הצעירים ובראשם רפי לביא, שפיתחו שפה של אמנות מקומית מושגית.

מיכאיל גרובמן ליד תמונה שצייר.

"לא מבינים אותי כאן," אומר גרובמן. "הישראלים רגילים לקבל אמנות אירופית ואמריקאית, לא אמנות יהודית כמו זאת שאני עושה."

תפישת האמנות היהודית, שגרובמן שם לו למטרה לייסד בבואו לארץ היא: "האמנות היהודית בעיניי היא לא שאגאל המאוחר, שהידרדר לקיטש, וצבא החקיינים שלו. מה שעניין אותי זאת אמנות יהודית שיש לה קודים משלה, גרסאות משלה, קטגוריות ויזואליות משלה. כלומר, כל העניין היה גלום ביצירת אמנות יהודית חדשה. מודרנית, סוּפּר מודרנית […] טוב, בשביל מה באתי לישראל? כמובן, כדי לבנות חיים חדשים ואמנות חדשה […] אבל התברר שהרעיון של אמנות יהודית לא רק שהוא זר לגמרי לצייר הישראלי בן זמננו, אלא אפילו מיותר ומזיק. לא מיד הבנתי שבכל אלה מעורבת הפוליטיקה, כלומר, אם אני בא, נניח, לאיזה אוצר תערוכות ישראלי בעל השפעה, מספר לו על התוכניות: הנה, מדינה ציונית, אמנות ציונית, אבל הוא – אנטי-ציוני.

שבאתי הלכתי למוזיאון תל אביב, ראיתי מה תלוי שם וגיליתי שכל אלה הם חיקוי של המערב, שאין לו שום קרקע תחתיו. ואז התחלתי לכתוב מאמרים איך בונים אמנות ישראלית עצמאית, בדיוק כמו שקיימת מדינת ישראל העצמאית. הקהל המקומי נחרד. נוצר מצב, שאני רוצה ציונות באמנות, ובשבילם אלה צלילים זרים, הם רוצים משהו אחר לגמרי […] כולם רצו נוכחות באמנות המערב, מה שבעצם קרה בהמשך. ואני באתי ממוסקבה לישראל ולימדתי אותם מה צריך לעשות. זה מאוד לא מצא חן בעיניהם" (מתוך ראיון שערכה עם גרובמן אליסה ביאלסקי-ניימן, "זרקאלו", 4.2.2014. מרוסית: דינה מרקון).

תוצאת תמונה עבור ‪michael grobman‬‏

גרובמן לא ויתר ולא ירד לחו"ל , כפי שעשו יוצרים רוסים רבים אחרים. במקום זאת הוא פעל להקמת סצנה אמנותית משלו. גרובמן היה ונשאר חלק מהתרבות הרוסית וחלק מהתרבות הישראלית, שייך לשני העולמות ונהנה מהמיטב שבשניהם. ספק אם יש יוצרים רבים אחרים כאלה.

בין השאר, הוא פעל יחד עם אשתו, העורכת והמבקרת אירינה ורוּבּל, להקמת כתב עת ספרותי בשפה הרוסית, "זרקאלו" ("אספקלריה"), שקיים עד היום, ונכון למאי 2014, ראו אור 43 גיליונות שלו.

תוצאת תמונה עבור מיכאיל גרובמן ספר

עם זאת, גרובמן הוא אחד האמנים הרוסים הבודדים שנטמעו בהצלחה בתרבות הישראלית. לא רק כאמן אלא גם כמשורר, שהכיר היטב משוררים ישראלים ידועים כמו דוד אבידן (שלזכרו כתב שיר). הוא פרסם שני ספרי שירה בעברית, אם כי רוב השירים תורגמו בידי משוררים ידועים כמו מאיה בז'ראנו, אשר רייך ורוני סומק: "בארץ שחורה שחורה" (כרמל, 2005) ו"החירות מגיעה ערומה" (קשב, 2013) – ספר שירים ארוטיים.

שיריו החזקים יותר כלולים בספר הראשון, שם מביא גרובמן כמה שירים אפקטיביים ביותר, שמעידים על כישרונו האמיתי: ליצור אימה, לעתים מעורבת בהומור שחור, הומור של זוועות המתאר את ההזיות הלא מיניות הכמוסות של היוצר. ניתן למצוא כאן שירי אימה כמו "גן עדן של ג'וקים" בתרגומו של אשר רייך, סאטירה אכזרית על החרדים: תיאור של עתיד מצמרר, שבו מקקים שחורים מתפשטים ומשתלטים בכל המדינה ובעולם כולו. עוד שיר בולט הוא "בוקר בוקר אני קם לצוד אנשים" בתרגומו של רוני סומק: תיאור בגוף ראשון של רוצח סדרתי היוצא ליום עבודה, לירות באנשים מתוך בניין.

( את השיר ניתן למצוא במגזין הרשת "יקום תרבות ").

 

 

תוצאת תמונה עבור ‪michael grobman‬‏

מניפסט של "לווייתן". הסימבוליזם המאגי באמנות

תוצאת תמונה עבור מיכאיל גרובמן ספר

ב-1975 הקים מיכאיל גרובמן קבוצה אמנותית בשם 'לווייתן', בשיתוף פעולה עם שמואל אקרמן ואברהם אופק. הם ניסחו מניפסט ועשו כמה פעילויות יחד עם אמנים נוספים, שיצרו תהודה. יצירתה של קבוצת 'לווייתן' היתה מעין הכרזת מלחמה על הממסד הישראלי באמנות. המטרה שבהקמת הקבוצה לא היתה ליצור ציירים שיידמו לגרובמן, אלא להפוך ציירים ואמנים צעירים לאמנים בעלי ראיית עולם ויצירה עצמאית.

הם נשארו אחת הקבוצות האמנותיות המעניינות ביותר בהיסטוריה של ישראל, קבוצה שראתה את פעילותה האמנותית כבעלת קרבה למאגיה, או כפי שהם הגדירו זאת, "הסימבוליזם המאגי". "זוהי שיטה המאפשרת השגה דתית של העולם וקיום מאושר עלי אדמות. סימבוליזם מאגי באמנות – זוהי שיטה המאפשרת להתקרב לבלתי ניתן להשגה"

]דברים אלה נכתבו בהשראת שימוש מקביל באותיות ובמילים ביצירות האמנים מהאוונגרד הרוסי, שאז לציבור הרחב לא הייתה כל גישה אליהם.

כאמור, גרובמן החל לגבש את שיטתו ב-1959 וניסח אותה סופית בספטמבר 1967 והוא רק בן 28, אולי לא במקרה זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים, שבה גברה ישראל על הערבים.

תוצאת תמונה עבור מיכאיל גרובמן

בשיטה זו הוא רואה מערכת של סימנים ויזואליים המפוענחת במבט פנימי רוחני. היא שואבת השראה מהפילוסופיה היהודית של הקבלה, מצד אחד, ומהרעיונות של אמני האוונגרד הרוסים מראשית המאה העשרים, מצד שני. יש בה רצון לחזור אל הפרימיטיביות, שגרובמן רואה בה מעלה, וגם אל הסמל ואל האות. גרובמן משלב מכאן ואילך סמלים ואותיות ומילים שלמות ביצירותיו האמנותיות, כחלק בלתי נפרד משיטת הסימבוליזם המאגי שלו.

גרובמן כותב: "כשם שאלוהים ברא את העולם מתוך התוהו ובוהו, כך האמן הופך את המישור למצבור של אנרגיה. צורות הבנויות מקווים, מכתמים ומצבע יוצרות חלל אנרגטי. אנרגיה שמפיקה יצירת אמנות היא סוג האנרגיה היחיד שיצר האדם. יצירה אנושית הנָּה הוכחה לכך, שנפש האדם היא חלק אינטגרלי מאלוהים. אדם נוצר בצלמו ובדמותו של אלוהים, והיצירה היא ההמשך האלוהי באדם. כאשר אדם יוצר חלל דחוס מבחינה אנרגטית, הוא מתגבר על מימד הזמן, כלומר, מגיע לאחת הדרגות העליונות של רוח האדם" (מיכאיל גרובמן, "לווייתן", בתוך: "על הסימבוליזם המאגי ועל אמן כדמות בדויה", "זרקאלו": יצירה רוסית עכשווית בשיח הישראלי", עם עובד, תל אביב, 2005, עמ' 218); "הסימבוליזם המאגי יוצר תקדימים ויזואליים ומציאויות חדשות" (שם, עמ' 222)".

העבודות הכמו-ספונטניות האלה רוויות באמונה, שיש בכוחו של האמן להשפיע על כוחות הקוסמוס, למען יפעלו לרצון האדם. במיסטיקה היהודית מופיע הצדיק כפועל להעלאתן של ניצוצות האור האלוהי הרבוץ בכלים השבורים, השבויים בגשמיות החומר.

חלק חשוב ביצירה של גרובמן זוהי אמנות פוליטית, ומאז ומתמיד הוא נהנה הנאה גדולה לעורר סקנדלים. שערורייה רצינית עורר מיצב גדול שעשה בשנות השבעים ברעננה, בזמן שבו נערכו הפגנות "הפנתרים השחורים", כשהם גנבו משאית עם חלב שנועד לשכונה מבוססת וחילקו את החלב באזור שבו גרו עניים ממוצא מזרחי, תחת הסיסמה: "לילדים שלנו אין מספיק חלב, ולחתולים ולכלבים של האשכנזים יש חלב כל יום, ובשפע". הם ציירו אז על הקירות כתובות גרפיטי על "אשכנאצים" וכו'. גרובמן הציג עבודה שכתב עליה: "אשכנזים – לאושוויץ". שרת החינוך אמרה שחייבים להסיר אותה, הסקנדל היה גדול, וביוזמת ראשי עיריית רעננה היא אכן הוסרה בן-לילה.

כותב שורות אלו נתקל לראשונה ביצירתו של גרובמן בראיון גדול שהופיע עימו ב"דבר לילדים " ב-1981 ואפשר למצוא אותו סרוק כאן.

והנה ראיון שאני ערכתי עם גרובמן עשרות שנים לאחר אותו ראיון עם ילד עיתונאי.

תוצאת תמונה עבור ‪michael grobman‬‏

 אלי : הגדירו אותך כפרובוקטור וכחוליגן. אתה מסכים עם זה?

גרובמן: אולי יש בזה משהו. פעם בניתי מיצב ברעננה שהוחרב ביום שלמחרת – למזלי הספקתי לתעד. אנשים נבהלו – זו היתה עבודה פוליטית, ובאותה תקופה התרבו הפיגועים. בניתי מעין חווה: גדר בצבעי דגל פלסטין ובתוכה כיסאות פגומים שהזכירו כיסאות באוטובוס אחרי פיגוע, או כיתה אחרי אירוע חבלני. מסביב הרצתי כתובת בערבית, שחזרה על עצמה: "חתוך את היהודי!"

אלי :אתה מאמין שהדרך שלך יכלה להפוך את האמנות הישראלית למרכזית?

"לא היה לי שום ספק, שהפוטנציאל הישראלי-יהודי יספיק למטרה זו. התרבות היהודית עשירה במיוחד, ואנחנו השארנו אותה לכל מיני חוזרים בתשובה. אמרתי שאנחנו צריכים לקחת את המסורת שלנו ולהשתמש בה כך, שתיעשה מקובלת בכל העולם. אנחנו נחשבים לאניגמה גדולה בכל מקום. כולם מתעניינים ביהדות וביהודים, גם האנטישמים וגם אלה שאוהבים אותנו. אמרתי שכדאי לנצל את זה. להפוך את הכתב והסמלים הלא מובנים שלנו למוחשיים".

האוונגרד השני גם הוא היום זיכרון בלבד. הוא הפסיק להיות זרם בעל משמעות לאחר קץ השלטון הסובייטי, אבל מיכאיל גרובמן ממשיך להישאר יוצר משפיע, שישנם רק מעטים כמוהו, בתרבות הרוסית והעברית כאחת, בתחומי האמנות החזותית והספרות היפה. הוא את חותמו השאיר כאחד היוצרים החשובים ביותר, אם לא החשוב ביותר, של האמנות היהודית החדשה.

תוצאת תמונה עבור מיכאיל גרובמן

 

ביבליוגרפיה

מיכאיל גרובמן , 1939, "בריאה בין כאוס לקוסמוס", ברעם, מוזיאון בר-דוד לאמנות ויודאיקה, [תשס"ו] 2006.

תמונה קשורה

מאמרים של מיכאיל גרובמן בעברית

"לווייתן", תרגמה מירי ליטווק, בתוך: "זרקאלו: יצירה רוסית עכשווית בשיח הישראלי", עם עובד, תל אביב, 2005 (במקור נכתב ברוסית ב-1967), עמ' 233-211.

"על מאלוויץ", תרגם דניאל רובינשטיין, בתוך: "זרקאלו: ראי לספרות רוסית עכשווית", הקיבוץ המאוחד, 2001, עמ' 290-285.

ראו גם

מיכאיל גרובמן ב"יקום תרבות "

מיכאיל גרובמן בויקיפדיה 

פרטים על גרובמן 

האתר של מיכאיל גרובמן:

מבקרים את מיכאיל גרובמן 

מיכאיל גרובמן נזכר עוד

זה יגיע אני לא דואג:דנהגילרמן על מיכאל גרובמן

אדם אדיש לא יכול לקלל כך :רומן וטר על גרובמן 

השוטים של גרובמן :מרדכי גלדמן על גרובמן 

דף הפייסבוק של מיכאיל גרובמן

המייל של מיכאיל גרובמן

grobman1@netvison.net.il

 

תוצאת תמונה עבור מיכאיל גרובמן

מיכאיל גרובמן עם הכלב המנוח טימור.

 

ראיון עם האמן מיכאל גרובמן מ"דבר לילדים " ב-1981.

ידידי האמן המשורר ואושיית התרבות הרוסית במדינת ישראל מיכאיל גרובמן השתחרר סוף סוף מאישפוז ממושך בבית החולים וחזר לביתו שם יוכל להמשיך ליצור את יצירותיו המיוחדות.ואתמול התארחתי אצלו. כדי לחגוג את שחרורו מכלא בית החולים.

לרגל אירוע משמח זה הנה שריד ארכיוני ראיון עם האמן הצעיר מיכאיל גרובמן שפורסם בשבועון הילדים "דבר לילדים "כרך נא בחוברת מספר 40 בתשיעי ליוני 1981.

ושם ניתקלתי לראשונה בשם "מיכאיל גרובמן ".

הראיון בוצע בידי עיתונאי צעיר ( ע"ץ) צבי פרידלנדר כיתה ז' בירושלים. אבל הוא מדהים בעמקותו לגבי עיתונאי צעיר כל כך.

 

 

ראו עוד על מיכאיל גרובמן

הסימבוליזם המאגי של מיכאיל גרובמן מאת אלי אשד 

The Golem in Modern Visual Culture

This aricle was written for the Golem  pictures  exibition of the artist Toby Cohen  in the Engel gallery at Tel -Aviv

The artist Toby Cohen offers a new perspective on the famous story of the Golem and the Maharal of Prague, this time through stylized and mysterious photographs in which the story is not set against the conventional backdrop of Europe, but in an Israeli setting, in the very sites in which the ideas of the ancient mystic tradition of Kabballah were born and formulated.

In order to gain a profound understanding of Cohen’s revolutionary approach to the famous story, it is worth examining the previousiterations of the story of the Golem and the Maharal of Prague in the visual art that serves as the background to Cohen’s innovative work.

In the story, the Golem who "turns on his creator" was made of clay by the Maharal of Prague, both to perform house chores and to protect the Jewish community against external enemies, until it eventually runs amok and poses a threat to its creator, who has to destroy it. Over the years, this myth gained power as an allegory of the relationship between man and technology,which supposedly serves him. From a story known only to a few Jews, Germans, and Czechs in the first decades of the nineteenth century, the myth has become widely known all over the world and serves as a source of inspiration to dozens and hundreds of authors, writers for film and television, painters, and sculptures.

Over the centuries, and in fact increasingly so closer to our days, this version became the most famous and popular legend among Jews and non-Jews. Indeed, it is unclear whether this tale originated from a folk story or written by a writer in the early decades of the nineteenth century, possibly inspired by non-Jewish works like Goethe's ballad Sorcerer's Apprentice (1797) and Mary Shelley's Frankenstein (1818). Scholars date the earliest version of the story of the Golem and the Maharal of Prague to 1834. This story served as a special inspiration to artists of all disciplines, as it touches on creative process and the perils and opportunities it entails.

The Golem appeared in visual art relatively late, probably due to the reluctance of various Jewish groups to create visual images, rooted in the commandment "Thou shalt not make unto thee any graven image." We find the first visual image of the Golem only in the late nineteenth century, and primarily – and for a long time – by non-Jewish artists. These artists had very few visual details to go on in the original Jewish Golem stories. All that was said about the Golem is that it was of tall stature, and that the Hebrew lettersא מ ת  were inscribed on its forehead (and that erasing the letterא would lead to its death). Nothing more.

 

The earliest painting that I found of the Golem is the iconic illustration that was created in 1899 by the Czech artist Mikoláš Aleš (1852-1913), considered one of the greatest Czech artists and illustrators of his time. The illustration was first printed in a Czech magazine, and later in the collection Old Czech Legends (Staré Pověsti České) by the famous Czech writer Alois Jirásek from 1893, which includes one of the earliest versions of the story of the Golem.[1] In this illustration, the artist seems to encapsulate the significance of the legend in a depiction of the Maharal conjuring up the Golem with the Hebrew letters. However, the writing (while correct in terms of Hebrew and proving that artist consulted an expert), is somewhat incorrect as the letters spell out the Hebrew word "Golem" (גלם) rather than "Truth" ((אמת as is customary in the Jewish tradition.

It is quite obvious that when painting the illustration, Aleš thought about One Thousand and One Nights’s summoning of jinn by a wizard (the demons in Arab and Islamic mythology), and the Golem is reminiscent of these jinn more than it resembles the creature described in the Jewish sources. Aleš was dealing here for the first time with the problem that all future artists who portray the Golem will have to face: the total absence of details describing the Golem’s visual appearance in the texts. He chose not to portray the entire Golem, but only its face. An incomplete and larger than life creature, the Golem looks at its creator – the Rabbi who seems to conjure him up from thin air with menacing expression.

Image result for golem paul wagner

 

It is possible that this illustration (also) served as a source of inspiration for the best-known visual representation of the Golem –the three films created by the German director Paul Wegener. In the first two films, screened in 1914 and 1917,the Golem comes to life in modern times, while the third and most famous film (released in 1920), recounts the original story is great detail. In the film, the Golem –played by director and screenwriter himself – is a creature with Asian features, more Mongolian than Jewish, like a grim monstrous giant that represents an alien, hostile, and menacing world, which at any moment may get out of control and threaten its creator and the people around it. This visual representation had a big impact on the later Hollywood Frankenstein films, which starred Boris Karloff in the role of the monstrous manmade creature (that was much more human than Wegener’s frightening Golem).

Image result for golem hugo steiner prag

Image result for golem hugo steiner prag

 

Another famous visual depiction of the Golem was created by the artist Hugo Steiner-Prag (1880-1945) in his illustrations for the classic novel The Golem (1915), by the fantasy writer Gustav Meyrink. This book represented the Golem as the gloomy and monstrous spirit of the Jewish ghetto in Prague. In fact, the Golem is a minor character in the story that takes place in a completely contemporary Prague, and not in the Maharal’s days. Despite its marginal role in the story, the Golem leaves an impression on the readers’ imagination, partly thanks to the striking paintings of Steiner-Prag.[2] Steiner-Prag decided not to paint the Golem as a monstrous giant with tremendous power, but as a foreign and strange man with Chinese features, who embodies the foreignness of the Jewish ghetto in Prague itself.

Image result for ‫הגולם גרונדיג‬‎

Image result for ‫הגולם גרונדיג‬‎

One of the earliest prominent drawings of the Golem for a text in Hebrew is the illustrations of the talented painter and graphic artist Lea Grundig (1906-1977) for the 1942 poem by Isaac Loeb Baruch, the Golem of Prague 1942.[3] In the illustration by Grunding, who fled from the Nazis, the Golem appears as a primal destructive force. Its features are not clearly Jewish but utterly primitive, like that of a Neanderthal or a barbarian warrior from the steppes of Asia. It is quite possible in these paintings she expressed her fears of the barbaric Nazi beast, which represents the spirit of the ancient terrifying past come to life to threaten the present in the image of the destructive Golem. To my knowledge, this is the first time that a woman illustrated the Golem’s story and character.

Since then, the Golem received many other representations. I will mention only a couple of these here.

Image result for golem jirasek

From the 1950s, the Golem starts to lose its potency as a terrifying creature, and becomes a comical figure that symbolizes technology chained by man to do with it as he pleases. In a Czech comedy from 1941, Emperor’s Baker and Baker’s Emperor (Císařůvpekař a pekařůvcísař), the Golem is presented as a giant, clearly inhuman, creature, and as such, loses all element of horror it inspired when he was supposedly human, like in Wegener’s films. It appeared in several comic books, like those presented below, in which it looks like a perfectly “ordinary” comic monster, without the elements that evoked fear and alienation – which were created by the artists

Image result for ‫הגולם אלי אשד אורי פינק‬‎

. To sum up, I will mention that the Golem even starred in a book about a comic series, which never really existed, but in an alternate universe was hugely popular in Israel since the 1940s.[4]In the book, written by the writer of these lines and painted by Uri Fink, the Golem is completely featureless, since it represents something that does not really exist.

And now, the classic character is given a new adaptation by the artist Toby Cohen – this time not in painting but with photographs, which do not depict it in Europe and the old city of Prague, as usual, but on the backdrop of the Galilee, the Dead Sea, and the city of Kabbalists, Safed. It is set in a world of menacing water and nature, and not one of ancient, dilapidated, urban world, as it was thus far. However, the sense of supernatural mystery is maintained, even though Cohen underscores its affinity to the world of Kabbalah and Safed (which is a very marginal element which does not exist in the original stories).

In his photographs-illustration of the story, Cohen creates an atmosphere of stylized horror that lurks beneath the surface, which eventually erupts with unbeatable force, like one of the earthquakes that strikes the area in which the photos were taken once in a century. In Cohen’s photographs, the horror does not lie only in the Golem but also in its surroundings and in the people around him – each can potentially add to the threat of the Golem. For Toby Cohen, the Golem only enacts what people like the Rabbi and like us set in motion.

In Toby Cohen’s work, the story of the creation of the Golem, his struggle against the pogrom, and rampage are set in the magical landscapes of the Land of Israel, which add another layer to the famous story. Created two centuries ago, it speaks to us now more than ever, since we all live in times when man is replaced by technologies and experience the attraction of the “Golem” and the fear it evokes, as it is reflected in Cohen’s photographs. In effect, the fear of ourselves and of what we may bring about in our inhumanity to one another.

 

Image result for ‫טובי כהן גולם‬‎

 

[1] This version was translated into Hebrew by Yitshak Avnon in the collection Dad’s Tales: selected stories for children, illustrated by D. Sahdrin, Parparim Publishing, 1972.

[2]Gustav Meyrink’s book was translated into Hebrew by Miriam Krauss, and printed by Carmel Publishing in 1997. The cover illustration was not one of Hugu Steiner’s famous illustrations, but a famous painting by the artist Michail Grobman.

[3]The Golem of Prague: a folk’s tale, Dvir Publishing, 2011.

[4]Eli Eshed and Uri Fink, The Golem: Hebrew Comics – A History, Modan, 2003.

 

רועי רוזן- רטרוספקטיבה של קריירה

roui rozen picture

במוזיאון תל אביב נפתחה ביום חמישי  בשבוע שעבר תערוכה רטרוספקטיבית מיצירותיו של האמן רועי רוזן, אחד האמנים האניגמאטיים ביותר כיום של האמנות הישראלית.אמן שידוע ביצירת דמויות בדויות או חצי בדויות שעולם שלם עומד מאחוריהן,  עולם שנראה מציאותי מאוד אבל גם הוא פרי יצירתו של רוזן.

העולם  הבדוי ,או אולי מוטב לאמר העולמות ה בדויים של רוזן נתמך/ים  במגוון "עדויות", "מאמרים", ו״סרטים״, כולם כמובן בדויים או "מוקומנטריים"שמוסיפים לאמינותם.

בתערוכה ניתן למצוא את הדמות הידועה של רוזן, "ז'וסטין פרנק", כביכול ציירת יהודית-צרפתית פרנקיסטית מיסטית, את האמן הרוסי העולה ״מקסים קומר מישקין״ שיצר כביכול תערוכה שלמה על מותו הזוועתי של ולדימיר פוטין. על חייה שלפני ואחרי המוות של אווה בראון זוגתו של הפיהרר, יצירה שבעת הצגתה המקורית לפני עשרות שנים עוררה סערה תקשורתית ופוליטית.
הסיור בעולמות המציאויות והאמנים השונים של רועי רוזן מרשים , מרחיב את הדמיון ואת התודעה, אבל דורש תשומת לב רבה לכל פרט, וגם לפעמים קיבה חזקה…
גילוי נאות: רוזן שימש כמקור השראה בעבר עבורי  בסיפור.הוא  אחד האמנים   הישראליים המוערכים ביותר עלי אישית בגלל הקרבה שיש בינינו בתחומי עניין שונים.

בזמנו פירסמתי סיפור פרודיה בשם "מותה המסתורי של ז'וסטין פרנק " על אחת הדמויות שיצר .האמנית הצרפתית  הסוריאליסטים שיש לה קשורים לכת הפרנקיסטים ולכישוף שחור בשם  "ז'וסטין פרנק , ואף הכנסתי אותה כדמות לספר שכתבתי עם אורי פינק ,ה"גולם שיפורו של קומיקס ישראלי".( מודן 2003). פרנק הופיעה שם כאמנית  בשם ז'ולייט חנוך " שיצרה סיפורים מוזרים במיוחד על דמות הגולם.  בספר מובא קטע מסיפור קומיקס שאותו יצרה חנוך.

רוזן מצידו אולי כיצר דמות של גיבורת על ישראלית בשם "ציונה" שעליה חיבר רומן ( ולא קומיקס).

היוצר

רואי רוזן מרבה להשתמש ביצירותיו במודלים ידועים של אמנות פופולארית וקומיקס כבסיס ליצירותיו האוונגרדיות שלו,ביחד עם למדנות עמוקה על תולדות אמנות המאה העשרים והצדדים הפחות מוכרים  והיותר איזוטריים שלה .

רוזן  הוא נכד של בעלת קיוסק פולניה ברחוב דיזינגוף שם היו נמכרים גם קומיקסים כמו "בוקי" סדרת קומיקס מתורגם מאנגלית  וחוברות  "טרזן" על איש ג'ונגל. ואלו השפיעו עליו עמוקות. בתור ילד היה  מצייר קומיקסים על גיבורי על ועל רשעי על.הוא לא באמת הפסיק מאז. הוא חזר לנושא גיבורי העל כאשר יצר את הדמות של גיבורת העל הישראלית ציונה ,ודווקא ברומן פרוזה וכעת חזר ל"רשעי העל"  כפי שאפשר לראות גם בתערוכה האחרונה שלו על גורלו של "רשע העל "  ולאדימיר פוטין.

roi rozen hitler

ציור של היטלר כילד מהתערוכה "חיה ומות כאווה בראון "

יצירותיו באופן קבוע מעוררות שערוריה או מנסות לפחות.   התערוכה שלו " חיה ומות כאווה בראון :פילגשו של היטלר, בבונקר בברלין ומעבר : הצעה מאוירת לפרוייקט מציאות מדומה " ( 1997)  שמוצגת שוב ברטרוספקטיבה ,היא סדרת ציורים על חיי האהבה של היטלר ואהובתו אוה בראון בעולם הזה וגם בעולם הבא  המתוארים מנקודת המבט שלהם  _( או ביתר דיוק מנקודת המבט של אוה בראון )  ובהם הם מוצגים כאוהבים רומנטיים  עוררה דיונים בכנסת  עיצבנה  גם את יוסף  לפיד וגם את  מפלגת המפד"ל ועוררה ואיומים להפסיק את התקציבים של מוזיאון ישראל בכתבה בסי אן אן רוזן  כונה מכחיש שואה ואנטישמי  כל מה שאמן מודרני מייחל לו.

roi rozen braun 2

היום  רוזן מלמד במדרשה לאמנות בבית ברל ובבצלאל ועד כה הוציא גם כמה ספרים של ספרות יפה רוזן הוא אחד האמנים הויזואליים המועטים יחסית ששולחים את ידם גם בכתיבה והוא אחד הבודדים עוד יותר שעושים זאת בהצלחה.

ז'וסטין פרנק

roi rozen jostin

יצירתו הידועה ביותר עד כה של רוזן ובשלב זה  לדעתי הישגו הגדול ביותר   הייתה ( בניגוד לאווה בראון האמיתית לצערנו )  דווקא  דמות בדויה שיצר , האמנית הבלגית היהודית המדומיינת ז'וסטין פרנק יוצרת לא חשובה ובלתי ידועה  שפניה מבוססות על אלו של רוזן ושל אישתו . רוזן ביצע עבור יצירתו זאת  מחקר עמוק ומדוקדק ביותר בסצינת האמנות הסוריאליסטית –הקבלית של אירופה בשנות השלושים.מחקר שרק יודעי "ח"ן בתחומי האמנות והמיסטיקה היהודית והנוצרית  יוכלו להעריכו כערכו.

rpi rozen fantomas 1

"פרנקומאס" ציור של ז'וסטין פרנק המבוסס על הדמות של פושע העל מהספרות הפופולארית הצרפתית "פנטומאס".

ז'וסטין פרנק היא דמות  אמנותית מיסטית מעוררות חלחלה מאירופה ,שככל הנראה יש לה קשרים מסתוריים עם חוגי הכת הפרנקיסטית של משיח השקר היהודי  יעקב פרנק מהמאה ה-18 שנהג  לקיים אורגיות מיניות עם כל מי שאפשר.מצד שני יש לה קשרים עם חוגי האמנות הסוריאליסטית של האמנות האירופית בשנות העשרים והשלושים הידועים בחיבתם העמוקה לספרות פופולארית מצד אחד ולמיסטיקה ולכישוף מצד שני.

roi rozen book zeaa

ז'וסטין פרנק לכאורה כתבה רומן פורנוגרפי מזעזע במיוחד בשם "זיעה מתוקה "( הוצאת בבל ,2001)  ( שאותו רוזן  אף כתב והוציא לאור עם "הקדמה אקדמאית "  מעניינת במיוחד של "חוקרת "שגם היא כמובן דמות בדויה). האמנית הנ"ל בביוגרפיה הבדויה שיצר לה רוזן היגיעה לארץ ישראל ומצאה שם את מותה בנסיבות מיסתוריות ביותר לאחר שעוררה מהומה בתערוכה של האמן מרסל יאנקו.

רועי  רוזן וזוסטין פרנק

לספר "זיעה מתוקה"  התלוותה תערוכה של יצירותיה  של ז'וסטין פראנק במוזיאון הרצליה, ובה קטלוג מלומד שמי שמדפדף בו לא בהכרח מבין כי מדובר באמנית דמיונית, פרי יצירתו של רוזן. פרקים מהספר פורסמו במקור בכתב העת "תיאוריה וביקורת", כתב העת הראשי של הפוסט מודרניזם בישראל. מי שמעיין בהקדמה לגיליון רואה שעבור העורכים היה המאמר על פרנק רק "עוד מאמר", הם ככל הנראה לא היו מודעים כלל לעובדה שהם מפרסמים בדיון גמור, ואם כן, לא טרחו להודיע על כך לקוראים.

רוזן המשיך ויצר  סרט "תיעודי "  על ז'וסטין פרנק שבו גילם אותה ואת החוקרת האקדמאית של יצירתה  אן קאסטורפ וכמובן הציג תערוכה של יצירותיה.וגם בסרט הזה ניתן לצפות כעת ברטרוספקטיבה באמוזיאון תל אביב.

ז'וסטין פרנק לצערו הגדול עוררה סערה קטנה בהרבה  מזאת שיצרה אווה בראון אולי כי התרגלו כבר. ואולי כי אמניות סוריאליסטיות הן לא דמויות שגורמות לסערות גדולות.

רועי רוזן / ז'וסטין פראנק

הרעיון של רוזן ליצור ביוגרפיה בדיונית ומשכנעת שתכלול הערות שוליים, אינדקס וביבליוגרפיה מפורטת, חלקה דמיונית, היה מוצלח. אולם לטעמי לא הלך איתו רוזן רחוק מספיק. הבעיה עם יצירתו הייתה שרק שניים או שלושה מומחים בתולדות האמנות יכולים היו לדעת שפרנק אינה דמות אמיתית. לשאר הקוראים זה לא היה איכפת, שכן פרנק לא עשתה שום דבר שיכול היה לגעת בקהל הקוראים הרחב, ובראש ובראשונה לא הייתה מעורבת בשום אירוע היסטורי חשוב (או דמיוני וחשוב), ולא נפגשה עם אנשים ידועים באמת לקהל הרחב מעבר לשוליים של האמנות.

הייתה זו דמות חסרת נרטיב אמיתי שיעורר עניין בקהל.  והחמור מכל – לחייה לא היו משמעות. היא נשארה תמיד בשוליים של השוליים בכל מקום אליו הלכה. האירוע המעניין היחיד בחייה היה מהומה קלה אותה יצרה בתערוכה כלשהי של אמן בשם מרסל ינקו, אי שם בסוף שנות השלושים בארץ ישראל. לאחר מכן נעלמה. לא היה כאן שום דבר שיעורר אפילו הרמת גבה קלה אצל הקורא שאינו אוצר מוזיאון של אמנות מודרנית. אמנם רוזן העז לרמוז לקשרים שהיו אולי בינה ובין הכת הפרנקיסטית, אך נשאר רק בתחום הרמזים ולא עשה דבר עם האפשרות המעניינת.

אני  בכל אופן התרשמתי מיצירה זאת כל כך כל כך שכתבתי לה שני סיפורי המשך.   שהופיעו רק ברשת. הסיפורים נכתבו כמאמרים  מלומדים המלינים  על כך שרוזן עיוות את העובדות הנוגעות לחייה של פרנק, וכי הנ"ל הייתה גם ציירת קומיקס חשובה, למעשה ראשונה מסוגה בארץ ישראל, ואיירה עטיפות של חוברות מסדרות בלשים שאכן התקיימו באותה התקופה בארץ בתעשיית "הספרות הזולה " שהחלה להתפתח אז בתל אביב. . בנוסף היא עסקה גם בניסויים, בפגאניות, בכישוף שחור ובזימון ישויות חייזריות  מעולמות אחרים בתל מגידו , כפי שהעיד הארכיאולוג הידוע פרופסור אינדיאנה ג'ונס, ניסויים להם היו משמעויות הרות גורל לעתיד. אך שרוזן לא עסק בהם כלל.

סיפורים אלו  היו הצעד הראשון אל המציאות החלופית של הגולם שאותה יצרתי עם אורי פינק.

ציונה

roi rozen ziona book

דמות שאותה לא ניתן למצוא משום מה בתערוכה הרטרופקטיבית של רוזן היא הדמות של גיבורת העל שיצר ציונה. אבל זוהי דמות מעניינת כל כך שבכל זאת אעסוק בה כאן.

ז'וסטין פרנק הוכנסה גם כדמות בספר היסטוריה החלופית שיצרתי ב2003 ביחד עם הקומיקסאי אורי פינק "הגולם :סיפורו של קומיקס ישראלי .( מודן 2003) על תולדות גיבור על בסדרת קומיקס בגירסה חלופית בדויה  של מדינת ישראל.

 

 

עמוד בספר "הגולם " מאת אלי אשד ואורי פינק שבו מופיעה דמות בשם זו'סטין חנוך וסיפור קומיקס שלה ,מבוססים על ז'וסטין פרנק של רועי רוזן.

בדיאבד התברר שרוזן חשב בצורה מקבילה לי ולאורי פינק ,וחשב במקביל אלינו גם הוא על דמות של  גיבורת על במדינת ישראל חלופיתבשם "ציונה ".

רוזן הסביר : לציונה יש את כל המאפיינים של גיבורת על . כמו סופרמן ובטמן שפועלים בעיר שהיא מעין מיתולוגיזציה של ניו יורק , כך גם ציונה פועלת בתל חורף שהיא מעין תל אביב מיתולוגית . כמו לכל סופר הירו ,גם לציונה יש נקודת תורפה. היא נולדה פגומה ואביה הפרופסור נאלץ להשתיל בה חלקי מכונות . עד היום היא מזמזמת בזמן המעוף. לגיבורי -על יש אלמנט סכיזואידי מאוד חזק -הזהות היום יומית שלהם לעומת הזהות הגיבורית שלהם ,וזה נכון גם לגבי ציונה שזהותה היום יומית  יומית היא של  יונה צימר הספרנית . תמיד יש להם עזר כנגדם ,משרת ישיש או מאמן ,במקרה של ציונה זה זוג לסביות קשישות שמטפלות בה".

roi rozen ziona 2

הרעיון שלו היה  לעשות עיבוד לפרוזה של סדרת קומיקס לא קיימת ואמור היה להיפתח בטקסט מחקרי בשם "גלגולה של ציונה". שעל פיו ציונה  ההחלה כפנזין  פטריוטי לאחר מלחמת היום הכיפורים באשדוד שנועד לשקם את האגו הלאומי  כגיבורת על לאומית שלחמה במחבלים ובמדענים נאצים . לאחר מכן  בסוף שנות השבעים והשמונים ציונה מתגלגלת לסצינת הפאנק של תל אביב ושם היא מתוארת כדמות הרעה סוג של שוטרת ציונית עם חזה גדול שרודפת פנקיסטים מדליקים .ובשנותה תשעים נהפכת לדמות מנגה מנותקת מכל ההקשרים המקומיים שלה כרמז לגלובליזציה .

לבסוף זנח את הרעיון בגלל התחושה ש"יהיה יותר אמיץ ויותר מעניין פשוט לתת לספר להיות ספר" וגם כפי שהודה בגלל הופעת הספר של כותב שורות אלו ואורי פינק בעל רעיון דומה על גיבור על בהיסטוריה בדויה של מדינת ישראל  שהקדים אותו.

אך רוזן לא נטש את הרעיון לחלוטין והוא חזר אליו לבסוף. תחילה בתערוכה בשם "ציונה והתאומים "  שהוצגה בגלריה רוזנפלד שהייתה אמורה להציג את גיבורת העל ואת עולמה הבדוי .

אך משום מה לא היה   שום ציור של ציונה  בתערוכה " רק באחת התמונות בציור בשם "ההלוויה של רועי רוזן "  מנקודת המבט שלו לאחר שנקבר וכשהאדמה שקופה " אפשר לראות כנראה את סולית נעליה של הגיבורה.

אחר כך יצר רוזן ספר של ספרות לא קומיקאית "ציונה :   רומן על-פי סדרת הקומיקס / ( כתר 2006) המתאר את סיפורה של ציונה ומאבקה בכוחות רשע פנימיים שונים המאיימים על הישראל שבה היא חיה.

כהערת אגב אציין  שהיו מחשבות שונות להפגיש בין שתי הדמויות המקבילות הגולם של אלי אשד ואורי פינק וציונה של רועי רוזן בסיפור משותף ,אך זה למרבית הצער לא יצא לפועל. אולי בעתיד….

ציונה משום מה אינה מופיעה בתערוכה הרטרוספקטיבית של רוזן.

לאחר ציונה  שוב לא עורר רוזן שערורייה מיוחדת  עד   שיצר מיצג בשם "צא" ( 2010) שתיאר גירוש דיבוק ,רוחו של  הפוליטיקאי אביגדור ליברמן שנכנסה לתוך אישה . מציג במרכזו אקט סאדו-מזוכיסטי של זוג נשים, הנהפך בהדרגה ובמפתיע  לטקס גירוש שדים  מאחת הנשים שמשמיעה "אחוזת דיבוק" קטעים שונים מדבריו ונאומיו של ליברמן  בזמן שהיא חוטפת מלקות.

לאחר שעסק רוזן בדמותו של הפוליטיקאי הקשוח אביגדור ליברמן  כדיבוק שיש לגרשו פנה רוזן למודל של ליברמן לנשיא רוסיה פוטין שהוא כפי שהסביר לי "הדבר האמיתי שליברמן הוא רק החיקוי שלו " .בו הוא עוסק בתערוכה "הלילה של ולדימיר "

 

הלילה של ולאדימיר.

[

 בתערוכה "הלילה של ולדימיר "  יוצא רוזן כנגד אחד האנשים החזקים ביותר  על כוכב הלכת שלנו נשיא רוסיה ולאדימיר פוטין שיש מי שרואים בו את רשע העל האולטימטיבי.שהרי אין ספק שבעת כתיבת שורות אלו פוטין הוא האיש החזק ביותר בעולם יותר מנשיא ארה"ב אובמה וגם יותר מנשיא סין מתחריו.

במשך שנתיים ערך רוזן מחקר מקיף בתרבות הרוסית ובהיסטוריה הרוסית, הגבוהה והנמוכה, מחקר שביחד עם הסטייה הפרטית־היצירתית שלו הניב את האגדה על לילה רוסימבעית במיוחד שבמהלכו מוצא ולדימיר פוטין את מותו.

כמו במקרה של ז'וסטין פרנק גם הפעם ציורי התערוכה מבוססים על זאת של פרסונה אמנותית בדויה של אמן בעל עבר מסתורי שמגיע לישראל " הסופר והמאייר הרוסי מקסים קומר-מישקין, שעלה לישראל בראשית שנות ה-2000, וייסד בתל אביב את קבוצת "הקבורים בחיים", מעין גטו תרבותי אקס-סובייטי בלב תל אביב.שעבורם הוא כותב מניפסט מעניין ביותר השם דגש על הצורך שלהם להישאר נפרדים לחלוטין מסביבתם.מניפסט שרוזן טרח וכתב אותו ומן הסתם לא יתנגד שיוצרים שונים אכן יישמו אותו הלכה למעשה.

חבורת אמנים רוסיים ביצירתו של רועי רוזן.

קומר-מישקין, שהתאבד על פי הסיפור ב-2011, סבל מפראנויה, והאמין שולדימיר פוטין זומם לרצוח אותו. לאחר התאבדותו, התגלה שיצר בסתר נקמה פרטית משלו במנהיג הרוסי, בדמות האלבום "הלילה של ולדימיר". כאן, במעין הכלאה של ספר ילדים עם המרקיז דה-סאד ועם פמפלט פוליטי, ולדימיר מתכונן לשינה לאחר ארוחת הערב בבית הקיץ שלו, כשעשרות חפצים קמים לתחייה ומצטרפים אליו למיטה. מה שמתחיל כמעין מסיבת פיג'מות ברוח וולט דיסני, נהיה אלים יותר ויותר: החפצים מענים ובסופו של דבר גם רוצחים את פוטין.

roi rozen putin 4

ציורי התערוכה מתארים בסיגנון ילדותי כביכול המבוסס על מגוון יצירות ספרות ואמנות שונים של ספרות הילדים כמו "מקס ומוריץ " ו"יהושע הפרוע " והאמנות הרוסית ,לילה שבו ולאדימיר ואהובתו ישנים ואז חודרים לחדרם עשרות חפצים מואנשים מפלצתיים  שמבצעים בהם מעשי סדום וענויים שונים ולבסוף רוצחים אותם בצורות מזעזעות  המזכירות את המרקיז דה סאד.

העלילה מתחילה בבית הקיץ של ולדימיר, האוכל את ארוחת הערב. על הקיר מנגד תלוי ציור של נוף לילי אפוקליפטי עם שני ירחים, על הקיר מאחוריו מופיעה גולגולת במראה האליפטית הממוסגרת בזהב. כל ציור תחום במסגרת דקורטיבית בעלת חיים וחשיבות משלה. כאן רוזן עושה שימוש בטיפוגרפיה האוונגרדיסטית של האות הקירילית.

ולדימיר שוכב ער במיטתו, שמצעיה רוחשים מחיים זרים וזוממים. פילגשו (המתעמלת האולימפית אלינה קאבאווה שזכתה במדליות זהב באולימפיאדות של 2000 ו-2004  ואף נבחרה לאחר מכן לבית התחתון של הפרלמנט כנציגת מפלגתו של פוטין . שהיו שמועות שהוכחשו בכל תוקף שהיא  נישאה לו בחשאי.העיתון הרוסי שדיווח על שמועות אלו נסגר בתוך זמן קצר. לאחר מכן נפוצו שמועות שהיא ילדה לפוטין ילד שמחוץ לנישואין בעת כתיבת שורות אלו פוטין הודיע על גירושיו לאישתו מזה עשרות שנים .

בתמונה של רוזן   אלינה שרועה על השטיח שלרגלי המיטה בדמות כלב דלמאטי. השטיח הוא הדגל הצ'צ'ני ואילו מעל למיטה צלוב בן האלוהים וראשה המפוחלץ של העיתונאית אנה פוליטקובסקיה שיצאה כנגד פוטין ומדיניותו בצ'צניה עד שנורתה למוות בחדר המדרגות של ביתה. בעברית יצא לאור ספרה "רוסיה של פוטין " והיא הפכה לדמות של קדושה מעונה בעיני מתנגדיו של פוטין .איקון פשוטו כמשמעו של עולם התקשורת המתנגד לפוטין.

.ואז בשלב מסויים כל מיני חפצים מוזרים נכנסים לחדרו של פוטין ומתחילים לשחק עימו .משחקים שנהפכים למוזרים יותר ויותר.  בתמונה מס' 17 כבר אי אפשר להבדיל בין מציאות לחלום. רובוט אוטופי מעורר חלחלה בועל את ולדימיר, מחדיר מלפפון קוצני בעכוזו, בעוד זרוע אחרת שלו מלטפת את רגלו במברשת רכה. ויש תקריב שמימי של פי הטבעת של פוטין, המבוסס על היצירה "ישו במלכות השמים" לאנדריי רובלב צייר איקונים   רוסי מהולל.

בתמונה 33 שוכב ולדימיר הפגר כרות אף ועקור עיניים בין מצעיו הכחולים השורצים חיות טרף, פטמותיו מדממות, בבטנו קבורה חיים פילגשו. בחלונות הנפתחים אל הלילה מהדהדים חלונותיו של איליה קבאקוב, הצייר הרוסי הגדול מהתקופה שאחרי נפילת מסך הברזל. המסגרת החיצונית היא מחווה לאוונגרד הרוסי.

בתמונה הממשית האחרונה נסגר המעגל ודבר לא נשתנה בה, מלבד ראשו של פוטין, , המונח על הצלחת למאכל למנהיג הבא.

roi roazen putin head
האם זהו הכל חלום ביעותים של ולאדימיר ? או של האמן? האם הציורים אכן נועדו לשמש ככישוף וודו כנגד פוטין ומקורביו?

ברור שבמציאות הבדיונית שיצר רוזן אכן כן. לפוטין יש סיבה טובה לחשוש מציורים אלו המכוונים ומיועדים כנגדו.מה עוד שרוזן מכריז שתערוכה זאת היא רק הפתיחה לפרויקטים נוספים שיעסקו באמן קומר-מישקין חייו ויצירתו .הם יכללו ספר שבו יוכנסו הציורים ולפחות סרט אחד.


לאחר הצפיה בתערוכה  קיימתי עים רוזן ראיון לא קצר על התערוכה כ"אמנות כישוף מובנה. שבה הודה שאכן יש לו עניין אמיתי בכישוף .  "
מומלץ לך לא לנסות להציג את התערוכה ברוסיה של פוטין" אני מזהיר אותו "ברוסיה הם ייתיחסו לתערוכה ככישוף וודו אמיתי וכאיום אמיתי על פוטין. ומקורביו ".הוא מחייך חיוך נבוך.אבל מן הסתם הוא כבר יודע את זה בעצמו.

אני סקרן לראות את הפרויקטים הבאים של רוזן סביב מקסים קומר –מישקין וסביב פוטין. ואני תמה :האם בעתיד יחליט רוזן לשלב את כל הדמויות הבדויות שיצר "ז'וסטין פרנק ,ציונה מקסים קומר –מישקין ,ולדימיר פוטין וגם אחרים במין מציאות על בדויה ענקית.

בכל מקרה מומלץ מאוד ללכת לתערוכה הרטרוספקטיבית של רוזן ולצפות מחדש או בפעם הראשונה בפרוייקטים הקודמים והמרשימים שלו שבכל אחד מהם הוא יוצר מציאות מדומה משכנעת ביותר.

 

ראו גם

 

האתר של רועי רוזן 

מותה המיסתורי של ז'וסטין פרנק:סיפור תגובה של אלי אשד לרועי רוזן

roi_rozen1

איך הפך אנדי וורהול לאיקון תרבותי?

  1. לאחרונה אני מהרהר רבות על אסכולת פרנקפורט בחקר התרבות שטענה שכל התרבות הפופולארית היא שטוחה ותעשייתית  ומבהמת מצד אחד והיוצר אנדי וורהול שמצד  אחד שהוכיח לכאורה את הטענות של אסכולה זאת  כששיכפל תמונות אחרי תמונות של יצירות של אחרים בהם אימאג'ים ידועים של גיבורי קומיקס כמו דיק טרייסי  וסופרמן  וסלבריטאים מפורסמים נוסח מרילין מונרו
    דיק טרייסי באימאג' שצייר או שיכפל אנדי וורהול .
    מצד שני מלעיג עליהן ומעמיד אותן על ראשם כך שהאינדיבידואליות שלו עצמו בולטת בכל שיכפול שלו.
    וראו על כך מאמר שלי :