Category Archives: אמנות יפה

The Golem in Modern Visual Culture

This aricle was written for the Golem  pictures  exibition of the artist Toby Cohen  in the Engel gallery at Tel -Aviv

The artist Toby Cohen offers a new perspective on the famous story of the Golem and the Maharal of Prague, this time through stylized and mysterious photographs in which the story is not set against the conventional backdrop of Europe, but in an Israeli setting, in the very sites in which the ideas of the ancient mystic tradition of Kabballah were born and formulated.

In order to gain a profound understanding of Cohen’s revolutionary approach to the famous story, it is worth examining the previousiterations of the story of the Golem and the Maharal of Prague in the visual art that serves as the background to Cohen’s innovative work.

In the story, the Golem who "turns on his creator" was made of clay by the Maharal of Prague, both to perform house chores and to protect the Jewish community against external enemies, until it eventually runs amok and poses a threat to its creator, who has to destroy it. Over the years, this myth gained power as an allegory of the relationship between man and technology,which supposedly serves him. From a story known only to a few Jews, Germans, and Czechs in the first decades of the nineteenth century, the myth has become widely known all over the world and serves as a source of inspiration to dozens and hundreds of authors, writers for film and television, painters, and sculptures.

Over the centuries, and in fact increasingly so closer to our days, this version became the most famous and popular legend among Jews and non-Jews. Indeed, it is unclear whether this tale originated from a folk story or written by a writer in the early decades of the nineteenth century, possibly inspired by non-Jewish works like Goethe's ballad Sorcerer's Apprentice (1797) and Mary Shelley's Frankenstein (1818). Scholars date the earliest version of the story of the Golem and the Maharal of Prague to 1834. This story served as a special inspiration to artists of all disciplines, as it touches on creative process and the perils and opportunities it entails.

The Golem appeared in visual art relatively late, probably due to the reluctance of various Jewish groups to create visual images, rooted in the commandment "Thou shalt not make unto thee any graven image." We find the first visual image of the Golem only in the late nineteenth century, and primarily – and for a long time – by non-Jewish artists. These artists had very few visual details to go on in the original Jewish Golem stories. All that was said about the Golem is that it was of tall stature, and that the Hebrew lettersא מ ת  were inscribed on its forehead (and that erasing the letterא would lead to its death). Nothing more.

 

The earliest painting that I found of the Golem is the iconic illustration that was created in 1899 by the Czech artist Mikoláš Aleš (1852-1913), considered one of the greatest Czech artists and illustrators of his time. The illustration was first printed in a Czech magazine, and later in the collection Old Czech Legends (Staré Pověsti České) by the famous Czech writer Alois Jirásek from 1893, which includes one of the earliest versions of the story of the Golem.[1] In this illustration, the artist seems to encapsulate the significance of the legend in a depiction of the Maharal conjuring up the Golem with the Hebrew letters. However, the writing (while correct in terms of Hebrew and proving that artist consulted an expert), is somewhat incorrect as the letters spell out the Hebrew word "Golem" (גלם) rather than "Truth" ((אמת as is customary in the Jewish tradition.

It is quite obvious that when painting the illustration, Aleš thought about One Thousand and One Nights’s summoning of jinn by a wizard (the demons in Arab and Islamic mythology), and the Golem is reminiscent of these jinn more than it resembles the creature described in the Jewish sources. Aleš was dealing here for the first time with the problem that all future artists who portray the Golem will have to face: the total absence of details describing the Golem’s visual appearance in the texts. He chose not to portray the entire Golem, but only its face. An incomplete and larger than life creature, the Golem looks at its creator – the Rabbi who seems to conjure him up from thin air with menacing expression.

Image result for golem paul wagner

 

It is possible that this illustration (also) served as a source of inspiration for the best-known visual representation of the Golem –the three films created by the German director Paul Wegener. In the first two films, screened in 1914 and 1917,the Golem comes to life in modern times, while the third and most famous film (released in 1920), recounts the original story is great detail. In the film, the Golem –played by director and screenwriter himself – is a creature with Asian features, more Mongolian than Jewish, like a grim monstrous giant that represents an alien, hostile, and menacing world, which at any moment may get out of control and threaten its creator and the people around it. This visual representation had a big impact on the later Hollywood Frankenstein films, which starred Boris Karloff in the role of the monstrous manmade creature (that was much more human than Wegener’s frightening Golem).

Image result for golem hugo steiner prag

Image result for golem hugo steiner prag

 

Another famous visual depiction of the Golem was created by the artist Hugo Steiner-Prag (1880-1945) in his illustrations for the classic novel The Golem (1915), by the fantasy writer Gustav Meyrink. This book represented the Golem as the gloomy and monstrous spirit of the Jewish ghetto in Prague. In fact, the Golem is a minor character in the story that takes place in a completely contemporary Prague, and not in the Maharal’s days. Despite its marginal role in the story, the Golem leaves an impression on the readers’ imagination, partly thanks to the striking paintings of Steiner-Prag.[2] Steiner-Prag decided not to paint the Golem as a monstrous giant with tremendous power, but as a foreign and strange man with Chinese features, who embodies the foreignness of the Jewish ghetto in Prague itself.

Image result for ‫הגולם גרונדיג‬‎

Image result for ‫הגולם גרונדיג‬‎

One of the earliest prominent drawings of the Golem for a text in Hebrew is the illustrations of the talented painter and graphic artist Lea Grundig (1906-1977) for the 1942 poem by Isaac Loeb Baruch, the Golem of Prague 1942.[3] In the illustration by Grunding, who fled from the Nazis, the Golem appears as a primal destructive force. Its features are not clearly Jewish but utterly primitive, like that of a Neanderthal or a barbarian warrior from the steppes of Asia. It is quite possible in these paintings she expressed her fears of the barbaric Nazi beast, which represents the spirit of the ancient terrifying past come to life to threaten the present in the image of the destructive Golem. To my knowledge, this is the first time that a woman illustrated the Golem’s story and character.

Since then, the Golem received many other representations. I will mention only a couple of these here.

Image result for golem jirasek

From the 1950s, the Golem starts to lose its potency as a terrifying creature, and becomes a comical figure that symbolizes technology chained by man to do with it as he pleases. In a Czech comedy from 1941, Emperor’s Baker and Baker’s Emperor (Císařůvpekař a pekařůvcísař), the Golem is presented as a giant, clearly inhuman, creature, and as such, loses all element of horror it inspired when he was supposedly human, like in Wegener’s films. It appeared in several comic books, like those presented below, in which it looks like a perfectly “ordinary” comic monster, without the elements that evoked fear and alienation – which were created by the artists

Image result for ‫הגולם אלי אשד אורי פינק‬‎

. To sum up, I will mention that the Golem even starred in a book about a comic series, which never really existed, but in an alternate universe was hugely popular in Israel since the 1940s.[4]In the book, written by the writer of these lines and painted by Uri Fink, the Golem is completely featureless, since it represents something that does not really exist.

And now, the classic character is given a new adaptation by the artist Toby Cohen – this time not in painting but with photographs, which do not depict it in Europe and the old city of Prague, as usual, but on the backdrop of the Galilee, the Dead Sea, and the city of Kabbalists, Safed. It is set in a world of menacing water and nature, and not one of ancient, dilapidated, urban world, as it was thus far. However, the sense of supernatural mystery is maintained, even though Cohen underscores its affinity to the world of Kabbalah and Safed (which is a very marginal element which does not exist in the original stories).

In his photographs-illustration of the story, Cohen creates an atmosphere of stylized horror that lurks beneath the surface, which eventually erupts with unbeatable force, like one of the earthquakes that strikes the area in which the photos were taken once in a century. In Cohen’s photographs, the horror does not lie only in the Golem but also in its surroundings and in the people around him – each can potentially add to the threat of the Golem. For Toby Cohen, the Golem only enacts what people like the Rabbi and like us set in motion.

In Toby Cohen’s work, the story of the creation of the Golem, his struggle against the pogrom, and rampage are set in the magical landscapes of the Land of Israel, which add another layer to the famous story. Created two centuries ago, it speaks to us now more than ever, since we all live in times when man is replaced by technologies and experience the attraction of the “Golem” and the fear it evokes, as it is reflected in Cohen’s photographs. In effect, the fear of ourselves and of what we may bring about in our inhumanity to one another.

 

Image result for ‫טובי כהן גולם‬‎

 

[1] This version was translated into Hebrew by Yitshak Avnon in the collection Dad’s Tales: selected stories for children, illustrated by D. Sahdrin, Parparim Publishing, 1972.

[2]Gustav Meyrink’s book was translated into Hebrew by Miriam Krauss, and printed by Carmel Publishing in 1997. The cover illustration was not one of Hugu Steiner’s famous illustrations, but a famous painting by the artist Michail Grobman.

[3]The Golem of Prague: a folk’s tale, Dvir Publishing, 2011.

[4]Eli Eshed and Uri Fink, The Golem: Hebrew Comics – A History, Modan, 2003.

 

רועי רוזן- רטרוספקטיבה של קריירה

roui rozen picture

במוזיאון תל אביב נפתחה ביום חמישי  בשבוע שעבר תערוכה רטרוספקטיבית מיצירותיו של האמן רועי רוזן, אחד האמנים האניגמאטיים ביותר כיום של האמנות הישראלית.אמן שידוע ביצירת דמויות בדויות או חצי בדויות שעולם שלם עומד מאחוריהן,  עולם שנראה מציאותי מאוד אבל גם הוא פרי יצירתו של רוזן.

העולם  הבדוי ,או אולי מוטב לאמר העולמות ה בדויים של רוזן נתמך/ים  במגוון "עדויות", "מאמרים", ו״סרטים״, כולם כמובן בדויים או "מוקומנטריים"שמוסיפים לאמינותם.

בתערוכה ניתן למצוא את הדמות הידועה של רוזן, "ז'וסטין פרנק", כביכול ציירת יהודית-צרפתית פרנקיסטית מיסטית, את האמן הרוסי העולה ״מקסים קומר מישקין״ שיצר כביכול תערוכה שלמה על מותו הזוועתי של ולדימיר פוטין. על חייה שלפני ואחרי המוות של אווה בראון זוגתו של הפיהרר, יצירה שבעת הצגתה המקורית לפני עשרות שנים עוררה סערה תקשורתית ופוליטית.
הסיור בעולמות המציאויות והאמנים השונים של רועי רוזן מרשים , מרחיב את הדמיון ואת התודעה, אבל דורש תשומת לב רבה לכל פרט, וגם לפעמים קיבה חזקה…
גילוי נאות: רוזן שימש כמקור השראה בעבר עבורי  בסיפור.הוא  אחד האמנים   הישראליים המוערכים ביותר עלי אישית בגלל הקרבה שיש בינינו בתחומי עניין שונים.

בזמנו פירסמתי סיפור פרודיה בשם "מותה המסתורי של ז'וסטין פרנק " על אחת הדמויות שיצר .האמנית הצרפתית  הסוריאליסטים שיש לה קשורים לכת הפרנקיסטים ולכישוף שחור בשם  "ז'וסטין פרנק , ואף הכנסתי אותה כדמות לספר שכתבתי עם אורי פינק ,ה"גולם שיפורו של קומיקס ישראלי".( מודן 2003). פרנק הופיעה שם כאמנית  בשם ז'ולייט חנוך " שיצרה סיפורים מוזרים במיוחד על דמות הגולם.  בספר מובא קטע מסיפור קומיקס שאותו יצרה חנוך.

רוזן מצידו אולי כיצר דמות של גיבורת על ישראלית בשם "ציונה" שעליה חיבר רומן ( ולא קומיקס).

היוצר

רואי רוזן מרבה להשתמש ביצירותיו במודלים ידועים של אמנות פופולארית וקומיקס כבסיס ליצירותיו האוונגרדיות שלו,ביחד עם למדנות עמוקה על תולדות אמנות המאה העשרים והצדדים הפחות מוכרים  והיותר איזוטריים שלה .

רוזן  הוא נכד של בעלת קיוסק פולניה ברחוב דיזינגוף שם היו נמכרים גם קומיקסים כמו "בוקי" סדרת קומיקס מתורגם מאנגלית  וחוברות  "טרזן" על איש ג'ונגל. ואלו השפיעו עליו עמוקות. בתור ילד היה  מצייר קומיקסים על גיבורי על ועל רשעי על.הוא לא באמת הפסיק מאז. הוא חזר לנושא גיבורי העל כאשר יצר את הדמות של גיבורת העל הישראלית ציונה ,ודווקא ברומן פרוזה וכעת חזר ל"רשעי העל"  כפי שאפשר לראות גם בתערוכה האחרונה שלו על גורלו של "רשע העל "  ולאדימיר פוטין.

roi rozen hitler

ציור של היטלר כילד מהתערוכה "חיה ומות כאווה בראון "

יצירותיו באופן קבוע מעוררות שערוריה או מנסות לפחות.   התערוכה שלו " חיה ומות כאווה בראון :פילגשו של היטלר, בבונקר בברלין ומעבר : הצעה מאוירת לפרוייקט מציאות מדומה " ( 1997)  שמוצגת שוב ברטרוספקטיבה ,היא סדרת ציורים על חיי האהבה של היטלר ואהובתו אוה בראון בעולם הזה וגם בעולם הבא  המתוארים מנקודת המבט שלהם  _( או ביתר דיוק מנקודת המבט של אוה בראון )  ובהם הם מוצגים כאוהבים רומנטיים  עוררה דיונים בכנסת  עיצבנה  גם את יוסף  לפיד וגם את  מפלגת המפד"ל ועוררה ואיומים להפסיק את התקציבים של מוזיאון ישראל בכתבה בסי אן אן רוזן  כונה מכחיש שואה ואנטישמי  כל מה שאמן מודרני מייחל לו.

roi rozen braun 2

היום  רוזן מלמד במדרשה לאמנות בבית ברל ובבצלאל ועד כה הוציא גם כמה ספרים של ספרות יפה רוזן הוא אחד האמנים הויזואליים המועטים יחסית ששולחים את ידם גם בכתיבה והוא אחד הבודדים עוד יותר שעושים זאת בהצלחה.

ז'וסטין פרנק

roi rozen jostin

יצירתו הידועה ביותר עד כה של רוזן ובשלב זה  לדעתי הישגו הגדול ביותר   הייתה ( בניגוד לאווה בראון האמיתית לצערנו )  דווקא  דמות בדויה שיצר , האמנית הבלגית היהודית המדומיינת ז'וסטין פרנק יוצרת לא חשובה ובלתי ידועה  שפניה מבוססות על אלו של רוזן ושל אישתו . רוזן ביצע עבור יצירתו זאת  מחקר עמוק ומדוקדק ביותר בסצינת האמנות הסוריאליסטית –הקבלית של אירופה בשנות השלושים.מחקר שרק יודעי "ח"ן בתחומי האמנות והמיסטיקה היהודית והנוצרית  יוכלו להעריכו כערכו.

rpi rozen fantomas 1

"פרנקומאס" ציור של ז'וסטין פרנק המבוסס על הדמות של פושע העל מהספרות הפופולארית הצרפתית "פנטומאס".

ז'וסטין פרנק היא דמות  אמנותית מיסטית מעוררות חלחלה מאירופה ,שככל הנראה יש לה קשרים מסתוריים עם חוגי הכת הפרנקיסטית של משיח השקר היהודי  יעקב פרנק מהמאה ה-18 שנהג  לקיים אורגיות מיניות עם כל מי שאפשר.מצד שני יש לה קשרים עם חוגי האמנות הסוריאליסטית של האמנות האירופית בשנות העשרים והשלושים הידועים בחיבתם העמוקה לספרות פופולארית מצד אחד ולמיסטיקה ולכישוף מצד שני.

roi rozen book zeaa

ז'וסטין פרנק לכאורה כתבה רומן פורנוגרפי מזעזע במיוחד בשם "זיעה מתוקה "( הוצאת בבל ,2001)  ( שאותו רוזן  אף כתב והוציא לאור עם "הקדמה אקדמאית "  מעניינת במיוחד של "חוקרת "שגם היא כמובן דמות בדויה). האמנית הנ"ל בביוגרפיה הבדויה שיצר לה רוזן היגיעה לארץ ישראל ומצאה שם את מותה בנסיבות מיסתוריות ביותר לאחר שעוררה מהומה בתערוכה של האמן מרסל יאנקו.

רועי  רוזן וזוסטין פרנק

לספר "זיעה מתוקה"  התלוותה תערוכה של יצירותיה  של ז'וסטין פראנק במוזיאון הרצליה, ובה קטלוג מלומד שמי שמדפדף בו לא בהכרח מבין כי מדובר באמנית דמיונית, פרי יצירתו של רוזן. פרקים מהספר פורסמו במקור בכתב העת "תיאוריה וביקורת", כתב העת הראשי של הפוסט מודרניזם בישראל. מי שמעיין בהקדמה לגיליון רואה שעבור העורכים היה המאמר על פרנק רק "עוד מאמר", הם ככל הנראה לא היו מודעים כלל לעובדה שהם מפרסמים בדיון גמור, ואם כן, לא טרחו להודיע על כך לקוראים.

רוזן המשיך ויצר  סרט "תיעודי "  על ז'וסטין פרנק שבו גילם אותה ואת החוקרת האקדמאית של יצירתה  אן קאסטורפ וכמובן הציג תערוכה של יצירותיה.וגם בסרט הזה ניתן לצפות כעת ברטרוספקטיבה באמוזיאון תל אביב.

ז'וסטין פרנק לצערו הגדול עוררה סערה קטנה בהרבה  מזאת שיצרה אווה בראון אולי כי התרגלו כבר. ואולי כי אמניות סוריאליסטיות הן לא דמויות שגורמות לסערות גדולות.

רועי רוזן / ז'וסטין פראנק

הרעיון של רוזן ליצור ביוגרפיה בדיונית ומשכנעת שתכלול הערות שוליים, אינדקס וביבליוגרפיה מפורטת, חלקה דמיונית, היה מוצלח. אולם לטעמי לא הלך איתו רוזן רחוק מספיק. הבעיה עם יצירתו הייתה שרק שניים או שלושה מומחים בתולדות האמנות יכולים היו לדעת שפרנק אינה דמות אמיתית. לשאר הקוראים זה לא היה איכפת, שכן פרנק לא עשתה שום דבר שיכול היה לגעת בקהל הקוראים הרחב, ובראש ובראשונה לא הייתה מעורבת בשום אירוע היסטורי חשוב (או דמיוני וחשוב), ולא נפגשה עם אנשים ידועים באמת לקהל הרחב מעבר לשוליים של האמנות.

הייתה זו דמות חסרת נרטיב אמיתי שיעורר עניין בקהל.  והחמור מכל – לחייה לא היו משמעות. היא נשארה תמיד בשוליים של השוליים בכל מקום אליו הלכה. האירוע המעניין היחיד בחייה היה מהומה קלה אותה יצרה בתערוכה כלשהי של אמן בשם מרסל ינקו, אי שם בסוף שנות השלושים בארץ ישראל. לאחר מכן נעלמה. לא היה כאן שום דבר שיעורר אפילו הרמת גבה קלה אצל הקורא שאינו אוצר מוזיאון של אמנות מודרנית. אמנם רוזן העז לרמוז לקשרים שהיו אולי בינה ובין הכת הפרנקיסטית, אך נשאר רק בתחום הרמזים ולא עשה דבר עם האפשרות המעניינת.

אני  בכל אופן התרשמתי מיצירה זאת כל כך כל כך שכתבתי לה שני סיפורי המשך.   שהופיעו רק ברשת. הסיפורים נכתבו כמאמרים  מלומדים המלינים  על כך שרוזן עיוות את העובדות הנוגעות לחייה של פרנק, וכי הנ"ל הייתה גם ציירת קומיקס חשובה, למעשה ראשונה מסוגה בארץ ישראל, ואיירה עטיפות של חוברות מסדרות בלשים שאכן התקיימו באותה התקופה בארץ בתעשיית "הספרות הזולה " שהחלה להתפתח אז בתל אביב. . בנוסף היא עסקה גם בניסויים, בפגאניות, בכישוף שחור ובזימון ישויות חייזריות  מעולמות אחרים בתל מגידו , כפי שהעיד הארכיאולוג הידוע פרופסור אינדיאנה ג'ונס, ניסויים להם היו משמעויות הרות גורל לעתיד. אך שרוזן לא עסק בהם כלל.

סיפורים אלו  היו הצעד הראשון אל המציאות החלופית של הגולם שאותה יצרתי עם אורי פינק.

ציונה

roi rozen ziona book

דמות שאותה לא ניתן למצוא משום מה בתערוכה הרטרופקטיבית של רוזן היא הדמות של גיבורת העל שיצר ציונה. אבל זוהי דמות מעניינת כל כך שבכל זאת אעסוק בה כאן.

ז'וסטין פרנק הוכנסה גם כדמות בספר היסטוריה החלופית שיצרתי ב2003 ביחד עם הקומיקסאי אורי פינק "הגולם :סיפורו של קומיקס ישראלי .( מודן 2003) על תולדות גיבור על בסדרת קומיקס בגירסה חלופית בדויה  של מדינת ישראל.

 

 

עמוד בספר "הגולם " מאת אלי אשד ואורי פינק שבו מופיעה דמות בשם זו'סטין חנוך וסיפור קומיקס שלה ,מבוססים על ז'וסטין פרנק של רועי רוזן.

בדיאבד התברר שרוזן חשב בצורה מקבילה לי ולאורי פינק ,וחשב במקביל אלינו גם הוא על דמות של  גיבורת על במדינת ישראל חלופיתבשם "ציונה ".

רוזן הסביר : לציונה יש את כל המאפיינים של גיבורת על . כמו סופרמן ובטמן שפועלים בעיר שהיא מעין מיתולוגיזציה של ניו יורק , כך גם ציונה פועלת בתל חורף שהיא מעין תל אביב מיתולוגית . כמו לכל סופר הירו ,גם לציונה יש נקודת תורפה. היא נולדה פגומה ואביה הפרופסור נאלץ להשתיל בה חלקי מכונות . עד היום היא מזמזמת בזמן המעוף. לגיבורי -על יש אלמנט סכיזואידי מאוד חזק -הזהות היום יומית שלהם לעומת הזהות הגיבורית שלהם ,וזה נכון גם לגבי ציונה שזהותה היום יומית  יומית היא של  יונה צימר הספרנית . תמיד יש להם עזר כנגדם ,משרת ישיש או מאמן ,במקרה של ציונה זה זוג לסביות קשישות שמטפלות בה".

roi rozen ziona 2

הרעיון שלו היה  לעשות עיבוד לפרוזה של סדרת קומיקס לא קיימת ואמור היה להיפתח בטקסט מחקרי בשם "גלגולה של ציונה". שעל פיו ציונה  ההחלה כפנזין  פטריוטי לאחר מלחמת היום הכיפורים באשדוד שנועד לשקם את האגו הלאומי  כגיבורת על לאומית שלחמה במחבלים ובמדענים נאצים . לאחר מכן  בסוף שנות השבעים והשמונים ציונה מתגלגלת לסצינת הפאנק של תל אביב ושם היא מתוארת כדמות הרעה סוג של שוטרת ציונית עם חזה גדול שרודפת פנקיסטים מדליקים .ובשנותה תשעים נהפכת לדמות מנגה מנותקת מכל ההקשרים המקומיים שלה כרמז לגלובליזציה .

לבסוף זנח את הרעיון בגלל התחושה ש"יהיה יותר אמיץ ויותר מעניין פשוט לתת לספר להיות ספר" וגם כפי שהודה בגלל הופעת הספר של כותב שורות אלו ואורי פינק בעל רעיון דומה על גיבור על בהיסטוריה בדויה של מדינת ישראל  שהקדים אותו.

אך רוזן לא נטש את הרעיון לחלוטין והוא חזר אליו לבסוף. תחילה בתערוכה בשם "ציונה והתאומים "  שהוצגה בגלריה רוזנפלד שהייתה אמורה להציג את גיבורת העל ואת עולמה הבדוי .

אך משום מה לא היה   שום ציור של ציונה  בתערוכה " רק באחת התמונות בציור בשם "ההלוויה של רועי רוזן "  מנקודת המבט שלו לאחר שנקבר וכשהאדמה שקופה " אפשר לראות כנראה את סולית נעליה של הגיבורה.

אחר כך יצר רוזן ספר של ספרות לא קומיקאית "ציונה :   רומן על-פי סדרת הקומיקס / ( כתר 2006) המתאר את סיפורה של ציונה ומאבקה בכוחות רשע פנימיים שונים המאיימים על הישראל שבה היא חיה.

כהערת אגב אציין  שהיו מחשבות שונות להפגיש בין שתי הדמויות המקבילות הגולם של אלי אשד ואורי פינק וציונה של רועי רוזן בסיפור משותף ,אך זה למרבית הצער לא יצא לפועל. אולי בעתיד….

ציונה משום מה אינה מופיעה בתערוכה הרטרוספקטיבית של רוזן.

לאחר ציונה  שוב לא עורר רוזן שערורייה מיוחדת  עד   שיצר מיצג בשם "צא" ( 2010) שתיאר גירוש דיבוק ,רוחו של  הפוליטיקאי אביגדור ליברמן שנכנסה לתוך אישה . מציג במרכזו אקט סאדו-מזוכיסטי של זוג נשים, הנהפך בהדרגה ובמפתיע  לטקס גירוש שדים  מאחת הנשים שמשמיעה "אחוזת דיבוק" קטעים שונים מדבריו ונאומיו של ליברמן  בזמן שהיא חוטפת מלקות.

לאחר שעסק רוזן בדמותו של הפוליטיקאי הקשוח אביגדור ליברמן  כדיבוק שיש לגרשו פנה רוזן למודל של ליברמן לנשיא רוסיה פוטין שהוא כפי שהסביר לי "הדבר האמיתי שליברמן הוא רק החיקוי שלו " .בו הוא עוסק בתערוכה "הלילה של ולדימיר "

 

הלילה של ולאדימיר.

[

 בתערוכה "הלילה של ולדימיר "  יוצא רוזן כנגד אחד האנשים החזקים ביותר  על כוכב הלכת שלנו נשיא רוסיה ולאדימיר פוטין שיש מי שרואים בו את רשע העל האולטימטיבי.שהרי אין ספק שבעת כתיבת שורות אלו פוטין הוא האיש החזק ביותר בעולם יותר מנשיא ארה"ב אובמה וגם יותר מנשיא סין מתחריו.

במשך שנתיים ערך רוזן מחקר מקיף בתרבות הרוסית ובהיסטוריה הרוסית, הגבוהה והנמוכה, מחקר שביחד עם הסטייה הפרטית־היצירתית שלו הניב את האגדה על לילה רוסימבעית במיוחד שבמהלכו מוצא ולדימיר פוטין את מותו.

כמו במקרה של ז'וסטין פרנק גם הפעם ציורי התערוכה מבוססים על זאת של פרסונה אמנותית בדויה של אמן בעל עבר מסתורי שמגיע לישראל " הסופר והמאייר הרוסי מקסים קומר-מישקין, שעלה לישראל בראשית שנות ה-2000, וייסד בתל אביב את קבוצת "הקבורים בחיים", מעין גטו תרבותי אקס-סובייטי בלב תל אביב.שעבורם הוא כותב מניפסט מעניין ביותר השם דגש על הצורך שלהם להישאר נפרדים לחלוטין מסביבתם.מניפסט שרוזן טרח וכתב אותו ומן הסתם לא יתנגד שיוצרים שונים אכן יישמו אותו הלכה למעשה.

חבורת אמנים רוסיים ביצירתו של רועי רוזן.

קומר-מישקין, שהתאבד על פי הסיפור ב-2011, סבל מפראנויה, והאמין שולדימיר פוטין זומם לרצוח אותו. לאחר התאבדותו, התגלה שיצר בסתר נקמה פרטית משלו במנהיג הרוסי, בדמות האלבום "הלילה של ולדימיר". כאן, במעין הכלאה של ספר ילדים עם המרקיז דה-סאד ועם פמפלט פוליטי, ולדימיר מתכונן לשינה לאחר ארוחת הערב בבית הקיץ שלו, כשעשרות חפצים קמים לתחייה ומצטרפים אליו למיטה. מה שמתחיל כמעין מסיבת פיג'מות ברוח וולט דיסני, נהיה אלים יותר ויותר: החפצים מענים ובסופו של דבר גם רוצחים את פוטין.

roi rozen putin 4

ציורי התערוכה מתארים בסיגנון ילדותי כביכול המבוסס על מגוון יצירות ספרות ואמנות שונים של ספרות הילדים כמו "מקס ומוריץ " ו"יהושע הפרוע " והאמנות הרוסית ,לילה שבו ולאדימיר ואהובתו ישנים ואז חודרים לחדרם עשרות חפצים מואנשים מפלצתיים  שמבצעים בהם מעשי סדום וענויים שונים ולבסוף רוצחים אותם בצורות מזעזעות  המזכירות את המרקיז דה סאד.

העלילה מתחילה בבית הקיץ של ולדימיר, האוכל את ארוחת הערב. על הקיר מנגד תלוי ציור של נוף לילי אפוקליפטי עם שני ירחים, על הקיר מאחוריו מופיעה גולגולת במראה האליפטית הממוסגרת בזהב. כל ציור תחום במסגרת דקורטיבית בעלת חיים וחשיבות משלה. כאן רוזן עושה שימוש בטיפוגרפיה האוונגרדיסטית של האות הקירילית.

ולדימיר שוכב ער במיטתו, שמצעיה רוחשים מחיים זרים וזוממים. פילגשו (המתעמלת האולימפית אלינה קאבאווה שזכתה במדליות זהב באולימפיאדות של 2000 ו-2004  ואף נבחרה לאחר מכן לבית התחתון של הפרלמנט כנציגת מפלגתו של פוטין . שהיו שמועות שהוכחשו בכל תוקף שהיא  נישאה לו בחשאי.העיתון הרוסי שדיווח על שמועות אלו נסגר בתוך זמן קצר. לאחר מכן נפוצו שמועות שהיא ילדה לפוטין ילד שמחוץ לנישואין בעת כתיבת שורות אלו פוטין הודיע על גירושיו לאישתו מזה עשרות שנים .

בתמונה של רוזן   אלינה שרועה על השטיח שלרגלי המיטה בדמות כלב דלמאטי. השטיח הוא הדגל הצ'צ'ני ואילו מעל למיטה צלוב בן האלוהים וראשה המפוחלץ של העיתונאית אנה פוליטקובסקיה שיצאה כנגד פוטין ומדיניותו בצ'צניה עד שנורתה למוות בחדר המדרגות של ביתה. בעברית יצא לאור ספרה "רוסיה של פוטין " והיא הפכה לדמות של קדושה מעונה בעיני מתנגדיו של פוטין .איקון פשוטו כמשמעו של עולם התקשורת המתנגד לפוטין.

.ואז בשלב מסויים כל מיני חפצים מוזרים נכנסים לחדרו של פוטין ומתחילים לשחק עימו .משחקים שנהפכים למוזרים יותר ויותר.  בתמונה מס' 17 כבר אי אפשר להבדיל בין מציאות לחלום. רובוט אוטופי מעורר חלחלה בועל את ולדימיר, מחדיר מלפפון קוצני בעכוזו, בעוד זרוע אחרת שלו מלטפת את רגלו במברשת רכה. ויש תקריב שמימי של פי הטבעת של פוטין, המבוסס על היצירה "ישו במלכות השמים" לאנדריי רובלב צייר איקונים   רוסי מהולל.

בתמונה 33 שוכב ולדימיר הפגר כרות אף ועקור עיניים בין מצעיו הכחולים השורצים חיות טרף, פטמותיו מדממות, בבטנו קבורה חיים פילגשו. בחלונות הנפתחים אל הלילה מהדהדים חלונותיו של איליה קבאקוב, הצייר הרוסי הגדול מהתקופה שאחרי נפילת מסך הברזל. המסגרת החיצונית היא מחווה לאוונגרד הרוסי.

בתמונה הממשית האחרונה נסגר המעגל ודבר לא נשתנה בה, מלבד ראשו של פוטין, , המונח על הצלחת למאכל למנהיג הבא.

roi roazen putin head
האם זהו הכל חלום ביעותים של ולאדימיר ? או של האמן? האם הציורים אכן נועדו לשמש ככישוף וודו כנגד פוטין ומקורביו?

ברור שבמציאות הבדיונית שיצר רוזן אכן כן. לפוטין יש סיבה טובה לחשוש מציורים אלו המכוונים ומיועדים כנגדו.מה עוד שרוזן מכריז שתערוכה זאת היא רק הפתיחה לפרויקטים נוספים שיעסקו באמן קומר-מישקין חייו ויצירתו .הם יכללו ספר שבו יוכנסו הציורים ולפחות סרט אחד.


לאחר הצפיה בתערוכה  קיימתי עים רוזן ראיון לא קצר על התערוכה כ"אמנות כישוף מובנה. שבה הודה שאכן יש לו עניין אמיתי בכישוף .  "
מומלץ לך לא לנסות להציג את התערוכה ברוסיה של פוטין" אני מזהיר אותו "ברוסיה הם ייתיחסו לתערוכה ככישוף וודו אמיתי וכאיום אמיתי על פוטין. ומקורביו ".הוא מחייך חיוך נבוך.אבל מן הסתם הוא כבר יודע את זה בעצמו.

אני סקרן לראות את הפרויקטים הבאים של רוזן סביב מקסים קומר –מישקין וסביב פוטין. ואני תמה :האם בעתיד יחליט רוזן לשלב את כל הדמויות הבדויות שיצר "ז'וסטין פרנק ,ציונה מקסים קומר –מישקין ,ולדימיר פוטין וגם אחרים במין מציאות על בדויה ענקית.

בכל מקרה מומלץ מאוד ללכת לתערוכה הרטרוספקטיבית של רוזן ולצפות מחדש או בפעם הראשונה בפרוייקטים הקודמים והמרשימים שלו שבכל אחד מהם הוא יוצר מציאות מדומה משכנעת ביותר.

 

ראו גם

 

האתר של רועי רוזן 

מותה המיסתורי של ז'וסטין פרנק:סיפור תגובה של אלי אשד לרועי רוזן

roi_rozen1

איך הפך אנדי וורהול לאיקון תרבותי?

  1. לאחרונה אני מהרהר רבות על אסכולת פרנקפורט בחקר התרבות שטענה שכל התרבות הפופולארית היא שטוחה ותעשייתית  ומבהמת מצד אחד והיוצר אנדי וורהול שמצד  אחד שהוכיח לכאורה את הטענות של אסכולה זאת  כששיכפל תמונות אחרי תמונות של יצירות של אחרים בהם אימאג'ים ידועים של גיבורי קומיקס כמו דיק טרייסי  וסופרמן  וסלבריטאים מפורסמים נוסח מרילין מונרו
    דיק טרייסי באימאג' שצייר או שיכפל אנדי וורהול .
    מצד שני מלעיג עליהן ומעמיד אותן על ראשם כך שהאינדיבידואליות שלו עצמו בולטת בכל שיכפול שלו.
    וראו על כך מאמר שלי :

רועי רוזן נגד ולדימיר פוטין

roi_rozen1

רועי רוזן אחד האמנים האניגמאטיים ביותר כיום של האמנות הישראלית. הוא גם  אחד האמנים   הישראליים המוערכים ביותר עלי אישית בגלל הקרבה שיש בינינו בתחומי עניין שונים.

 בזמנו פירסמתי סיפור פרודיה בשם "מותה המסתורי של ז'וסטין פרנק " על אחת הדמויות שיצר האמנית הצרפתית  הסוריאליסטים שיש לה קשורים לכת הפרנקיסטים ולכישוף שחור בשם  "ז'וסטין פרנק , ואף הכנסתי אותה כדמות לספר שכתבתי עם אורי פינק ,ה"גולם שיפורו של קומיקס ישראלי".( מודן 2003). פרנק הופיעה שם כאמנית  בשם ז'ולייט חנוך " שיצרה סיפורים מוזרים במיוחד על דמות הגולם.  בספר מובא קטע מסיפור קומיקס שאותו יצרה חנוך.

 golem by juliet

רוזן מצידו יצר דמות של גיבורת על ישראלית בשם "ציונה" שעליה חיבר רומן ( ולא קומיקס).

לאחרונה  יצא רוזן לתערוכה חדשה שהוצגה בגלריה רוזנפלד בתל אביב וכרגיל מעוררת מחלוקת.זוהי תערוכת "הלילה של ולדימיר" , .תערוכה –סיפור  על אמן ישראלי רוסי גולה  בדיוני שיצר סדרה של ציורים  המתארת את עינוייו המזוויעים של שליט רוסיה ולדימיר פוטין ואהובתו בידי יצורים מזוויעים כפי שדומיינו בידי אמן רוסי ישראלי גולה בישראל  בסוג של כישוף  וודו מקפיא דם. נגד פוטין במציאות הבדיונית שאותה יצר רוזן.

 הציורים שאובים מספרי ילדים ידועים כמו "מקס ומוריץ " ו"יהושע הפרוע " בתערובות של הומור ואימה זוועתית וקשה לעיכול. לא ניתן אלא לתמוה מה היה ולאדימיר פוטין האמיתי חושב אם היה רואה את ציורי תערוכה זאת שהם רק הבסיס לפרויקט גדול יותר שיופיע בהמשך?

 ראו מאמר גדול שלי על רועי רוזן באתר ARTPORTAL

כישוף וודו נגד ולדימיר

אספן החלומות :בן ציון זלמן

adios chavez

בן ציון זלמן ,בעל גלריה בישוב "קדימה " הוא אספן אמנות ומומחה עולמי לתחום האמנות הנאיבית הדרום-אמריקאית חולש על אוסף פרטי ענק של יצירות אמנות שאיסופו התפרס על פני למעלה משלושה עשורים, ולוקט משלוש יבשות, קרוב ל-2000 יצירות , של 295 אמנים שונים , במגוון גדול במיוחד של סגנונות, כשבמרכזו אוסף עשיר במיוחד המוקדש לאמנות הנאיבית מדרום-אמריקה תחום שבו זלמן הוא מומחה ברמה עולמית. על זלמן אהוב במיוחד אוסף איכותי של יצירות אמנות מהאי האיטי שממנו יש באוספיו כ- 236 יצירות של 69 אמנים.

 

להלן ראיון מקיף עימו  באתר ARTPORTAL על אהבתו לאמנות של האי האיטי והאמנות הנאיבית בכלל.

אספן של חלומות

ואן גוך- מצייר כושל למשיח ולאלוהות

לאחרונה הוצגה בגני האומה תערוכה "לכל המשפחה"  של יצירות הצייר ההולנדי המפורסם  וינסנט ואן גוך. תערוכת "ואן גוך אלייב "( חי)  שמציגה  את הצייר כפי שלא הוצג מעולם הוא או צייר אחר

ואן גוך הפך לאורך השנים למעין דמות כמעט משיחית "עבד ה'" או ישו הולנדי  הסובל בעבור אמנותו .אולם זהו רק שלב אחד בהתפתחות שאותה עברה דמותו.  שלב נוסף גבוה עוד יותר  היה כאשר הבמאי אקירה קורסאווה  שתיאר אותו כאלוהות של  ממש שתמונותיה הופכות לעולמות של ממש כרצונו של יוצרם.

ומנגד יש כיום חוקרים שטוענים שכל המעשים שעבורם התפרסם ואן גוך כאישיות מוזרה וסובלת ,חיתוך תנוך אוזנו ואף התאבדותו לכאורה ,כלל לא בוצעו על ידיו ויש כאן מעין טרגדיה מוזרה של טעויות.

ראו כתבה על כך באתר ARTPORTAL

פיטר ברויגל האב -צייר הילדים והאיכרים

האמן פיטר ברויגל האב

ברויגל מאת קרלוס ויליאמס

שיר מאת קרלוס ויליאמס על הצייר פיטר ברויגל האב.מתוךשירה מודרנית :   מבחר תרגומים /   עברית בנימין הרשב , תל אביב :   עם עובד,   תש"ן 1990.

   

במוזיאון תל אביב הוצגה לאחרונה  תערוכה  בשם : כולם היו בניו : שושלת ברויגל שבמרכזה עומדת משפחת אמנים משפחת ברויגל.אבי המשפחה  אמן מפורסם שהוא גם מייסד השושלת   הוא פיטר ברויגל (או ברחל) ( 1525-1569 ) אחד הציירים הגדולים ביותר של המאה ה-16,ומאבות הציור הפנטסטי מחד והציור הריאליסטי מאידך.והנה כתבה שלי באתר ARTPORTAL  על פיטר ברויגל אבי  השושלת ,צייר גאוני ופולקלוריסט אמיתי , שציוריו שימרו את משחקי הילדים  של תקופתו ואימרות פולקלור של זמנו ומקומו,  צאצאיו הם דוגמה להיתדרדרות הדורות.ואילו לא היו צאצאיו של פיטר ברויגל האב הגדול איש לא היה טורח ליצור סביבם תערוכה בישראל.  

אבי השושלת :על פיטר ברויגל האב

 

פיטר ברויגל האב, משחקי ילדים

משחקי הילדים. ציור מאת פיטר ברויגל האב.

אבי כץ -צייר העבר והעתיד

katz kaitek 0

ב2012 יצאה לאור בארה"ב מהדורת התרגום האנגלי של ספרו המפורסם של יאנוש קורצ'ק "יותם הקסם " או קייטוש המכשף " (1933) הנקרא באנגלית KAYTHEK THE WIZARD . ספר על עלילות נער בעל כוחות קסמים שהוא חביב עלי ביותר.

המאייר של הספר באנגלית הוא AVI KATZ אבי כץ המצטרף בזה לארבעה מאיירים ישראליים קודמים שאיירו את הספר לפניו בתרגומים שלו בעברית שני גברים ושני נשים ,אלו היו לאה גרונדיג. מ.אריה ( אריה מוסקוביץ' ). אורה איתן. שאיוריה מקשטים שני תרגומים שונים של הספר ) וחובב רשלבך.

אינני יודע מיהם המאיירים בשפות האחרות שבהם קיים הסיפור (מפולנית גרמנית ספרדית וצרפתית) אולם אין ספק שאיוריו של כ"ץ הם בין המרשימים ביותר אי פעם .למרות הקשר המכוון והחזק מידי לטעמי שיש בהם עם האיורים של ספרי הארי פוטר המאוחרים הרבה יותר ( ושלדעתי נופלים מבחינה .

ספרותית ) מספרו של קורצ'אק.

katz kaitek 2

לספר יש אחרית דבר מעניינת ואינפורמטיבית של המתרגמת  לאנגלית  Antonia Lloyd-Jones על יאנוש קורצ'אק ,להוציא פגם חמור  אחד.  היא מתייחסת בעקבות טענות שונות שהושמעו לאחרונה בפולין לכך ש"כמה משפטים בספר המתייחסים לשחורים כקניבלים או כקופים וליהודים כנחותים ישמעו כ"פוליטיקאי לא קורקטים לאוזן המודרנית אך הוחלט להשאירם כדי להישמר נאמנים לטקסט המקורי של קורצ'אק ". "(ע'269 בתרגום לאנגלית )

katz kaitek 3

עבורי  טענות אלו הן מוזרות. כל מי שקורא את הסיפור במלואו יכול לראות שיחסו של קורצ'אק למתאגרף השחור בסיפור הנאבק ומפסיד ליותם והופךלידידו אינו גזעני כלל והמדובר בדמות סימפטית מאוד שיחסיה עם יותם מזכירות ואולי במכוון את יחסיו של הנער הלבן הקלברי פין עם ג'ים השחור בספר של מרק טויין. וודאי שקורצ'אק היהודי לא היה אנטישמי ולא ראה ביהודים כ"נחותים". . יותר ממה שטענות אלו אומרות על קורצ'אק הן אומרות על ה"פוליטיקלי קורקטיות " שקיימת בארה"ב  ובפולין ( הטענות הושמעו במקור בידי מבקר פולני כלשהוא ) בראשית המאה ה-21.

katz kaitek 4

איורים של אבי כץ ל"קייטק המכשף " מאת יאנוש קורצ'ק.

ספר זה עם איוריו המקסימים הוא הזדמנות טובה להיזכר בקריירה האמנותית של אבי כ"ץ אחד המאיירים המוכשרים ביותר של ישראל.

המאייר

אבי כץ הוא יליד ארה"ב 1949 ועלה לישראל בשנת 1970.הוא אחד מאמני וספרי הילדים הבולטים והפוריים ביותר בישראל

כמות האיורים שיצר עד כה היא אדירה. רק עבור הג'רוזלם רפורט שעימו הוא נמצא מיומו הראשון של המגזין ב1990 ועבד עבורם במשך 22 שנים רצופות עד 2012 יצר למעלה מחמשת אלפים איורים.
מלבד זאת הוא עוסק בהן באיורי ספרים ומגזינים הן בקריקטורות וגם מידי פעם בקומיקס."קייטק המכשף" הוא הספר ה160 שאייר.

אלי :איך היגעת לאמנות ?

כץ:תמיד ציירתי, בגיל שמונה צייתי בשמן ואיירתי סיפורים. אמא שלי שלמדה אמנות בצעירותה עזרה לי להכיר את הכלים.

בשנות השישים הוא הלך לברקלי שנודעה אז לשימצה בסצינת הסקס והסמים ו"החתרנות הפוליטית " שלה.

כץ : אמרו לי שאמנות זה לא ממש מקצוע, אז ניסיתי אדריכלות. לא היתה בעיה לצייר בניינים יפים אבל המחשבה שיום אחד ממש יבנו משהו שאעצב הבהיל אותי וחזרתי למחלקה לאמנות.

ובנתיים היה עליו להתגייס למלחמת ויטנאם דבר שעליו יכול היה לוותר בחפץ לב הוא החליט לעזוב את ארה"ב וללמוד אמנות בישראל בבצלאל היכן שאחותו כבר למדה אמנות. הוא כבר ידע עברית מבית ספר עברי בארה"ב.

ואם כי נמנע מהמלחמה בויטנאם נטל לעתיד חלק בלחימה של ישראל בלבנון.

בארץ החל לעבוד במגזין ירושלמי בשם "לילית" שבו עבד עימו אמן צעיר בשם דודו גבע שתיאר את הרפתקאות הקומיקס של גולדה מאיר כגיבורת על.

כץ עצמו הסתפק בציור סצינת הזנות של ירושלים באותה התקופה.

אלי :התלהבת מהאמנות סביבך ?

כץ: לא במיוחד למדתי אצל רפי לביא שלא התלהב מהאמנות הפיגורטיבית שלי ולמען האמת לא התלהבתי מהאמנות שלו שהסתכמה בציור של קשקושים להדביק אותם על לוח ולקרוא לזה "אמנות":בבצלאל בשנות השבעים היו מורים ותיקים לציור שאהבתי כמו הירש, פוגץ', ואופק. אבל היו המורים החדשים פוסט-מודרניסטים בהנהגת רפי לביא, שאיתם לא היתה לי שפה משותפת. אני אהבתי ציור, הם טענו שציור זה כבר לא אמנות; אני אמרתי שאם כך אני רוצה לצייר, ולא מעניין אותי אם קוראים לזה אמנות או לא.

מה דעתך על האמנות היפה כיום ?

כץ :אין לי סימפטיה מיוחדת  לאמנות העכשווית  הקונצפטואלית.  …כל אלה רואים יותר בין המאיירים וציירי קומיקס מאשר בגלריות ובמוזאונים. כל התכונות הקלאסיות של אמנות שאני לפחות מעריך : כישורים ורגישות ויכולת ציור נראה  שנעלמו

הוא מצא שמבקרי האמנות מלגלגים במיוחד על תמונות שמספרות סיפור. אבל הוא מצא את היכולת לספר סיפור במקצוע איור ספרי ילדים ומבוגרים. ב1980 הוא עזב את ההוראה ונעשה מאייר עצמאי.

ב1990 הוא החל לאייר את המגזין ג'רוזלם רפורט והפך לאמן הקבוע שלהם בכל תחום עבודה של פול טיים גו'ב במשך 22 השנים הבאות . במהלך ה-22 שנים הללו הוא אייר עבורם למעלה מ-5000 איורים.

המאייר

katz zarchi 1

אבי כץ אייר למעלה עד כה כ160 ספרים. בהם סדרת ספרי הנוער הקלאסייםשפורסמו בהוצאת "כתר " שהיו חביבים עליו במיוחד עם ציורים של ספרים כמו ""אוהל הדוד טום" "הרוזן ממונטה כריסטו" וקלאסיקות אחרות.

לא פחות משמונה ספרים שאייר זכו בפרסי "זאב" לספרות ילדים ולפרסים אחרים ונראה שגם האיורים תרמו במשהו…

ספר אחד שלו שזכה בפרס זאב "וולפינאה מומי בלום" של נורית זרחי זכה שתיכתב על ציוריו עבודה סמינריונית של סטודנטית .

katz zarchi 2
ספר אחר זוכה פרס היה "הילדה רובין הוד " גם הוא של נורית זרחי שהוא כיום סוג של קלאסיקה.

כץ : זה היה כבוד לעבוד עם נורית זרחי. היא סיפרה לי שהספר מבוסס על בתה והיא נדהמה כמה הציורים של הגיבורה דמו לבתה  שאותה לא ראיתי מעולם.

katz orlav 1

עוד ספרים שאייר שהם חביבים עליו במיוחד כללו את "לידיה מלכת ארץ ישראל " של אורי אורלב.

katz orgad 3katz orgad 1
כמדומה שבין החביבים עליו ביותר הם הרומנים ההיסטוריים של סופרות כמו דורית אורגד ואורית עוזיאל ולא פעם ספרים אלו כמו "הנער מסביליה" של דורית אורגד ו"בן אנוסים " של אורית עוזיאל זכו בפרסי זאב לספרות ילדים.

katz orgad 2

אבי כץ : שני הספרים שעסקו בגירוש ספרד ובאנוסים זכו לפרס. אבל הייתה כאן בעיה שניהם שעסקו בנושאים מקבילים יצאו בזמן מקביל בסביבות שנת החמש מאות לגירוש ספרד וידוע לי הדבר גרם למתח מסויים אצל שתי הסופרות שכל אחת הירגישה שאני שייך רק לה ולא ראו בעין יפה שאני מצייר גם את הספר "המתחרה ". אני לעומת זאת נהניתי מכל רגע מציור התקופה והלבוש .

למה אתה מחבב כל כך רומנים היסטוריים ?

כץ :.אני אוהב את האתגר של שחזור תקופה היסטורית, עם תלבושות ובניינים, כלי נשק ותחבורה, שיהיה כמה שיותר אותנטי. אני חושב על ה"חנון" שקורא את הספר ורואה שציירתי אקדח תופי במאה השבע-עשרה.

נותנים לך חופש בציורים האלה ?

כץ : יש ויש. בספרות בדרך כלל נותנים לי חופש מוחלט. אבל אני עושה ספרי לימוד תנ"ך גם לבתי ספר דתיים בקנדה וגם ל"יד בן-צבי". לדתיים אני חייב לצייר נשים חסודות וצנועות ואצבע אלוהים יורד זוהר מהשמיים. לבן-צבי אני יכול לצייר גיבורים שריריים ונשים סקסיות, ואני נהנה הרבה יותר.

התנ"ך הוא מקור של הרבה מעבודתו ובו הוא מראה את נטייתו לפרטים מדויקים ואותנטיות .

כץ:המחקר נעשה הרבה יותר נח מאז שיש לנו אינטרנט. אבל לפעמים אני משתמש בהגיון שלי—למשל, למה אנחנו אומרים "לחבוש כובע"? בגלל שהקדמונים קשרו את הקסדה בחבישה—כמו טורבן.

עם זאת דומה שכמה מהתמונות התנכיות הבולטות ביותר של כ"ץ עד היום הן גם היוצאות דופן ביותר. אלו היו תמונות תנכיות מדעיות בדיוניות שבהן תיאר אירועים שונים מהתנ"ך כמעורבים עם חייזרים. ובין השאר היציג בהם את מלכת שבא כחייזרית מבקרת ואת הנביא יחזקאל בעת מפגש עם עב"ם ונוסעו החייזר.בתמונות אלו שילב את העניין שלו הן בהיסטוריה והן במדע בדיוני.

כץ אייר ב-1995 ספר באנגלית על המלך שלמה ומלכת שבא שזכה בפרס Storytellers World Honor. שצוייר כולו במחשב; כץ הוא בין החלוצים בארץ של הציור הדיגיטלי.

כץ : בין השאר ציירתי ספר גדול של ציורי תנ"ך לילדים אמריקניים ספר ציבעוני דבר שאין לי הזדמנויות רבות לעבוד עימי לצערי,רוב האיורים שלי לספרים הם בשחור לבן.

( ( הספר הנ"ל/jps-illustrated-childrens-bible  אגב זכה בפרס National Jewish Book Award  ל-2009)

אלי : איזה ספר שלך אתה מעריך במיוחד?

כץ :ספר על הבדואים בסיני "אל מול הר סירבל "( ספרית פועלים, (תשמ"ה 1985) המחבר שבתי לוי נדד בסיני כשעוד היה תחת שליטת ישראל הוא נדד על גמל וישב ליד מדורות הבדואים ואסף סיפורי הבדואים. ואותם פירסם בשני כרכים אחד של סיפורי אהבה ואחר סיפורים על העל טבעי. ואני ציירתי תוך מאמץ לתת פרטים של הנוף ותלבושות מדוייקות ככל האפשר. נודע לי מאוחר יותר שהבדואים נדהמו מהדיוק של הציורים.

הקומיקסאי

כץ עסק לא מעט גם בתחום הקומיקס.

בתקופה מסויימת היה לו טור קומיקס יומי בשם "הגרינברגים " בעמוד האחורי של עיתון "דבר" בשנים 1983-1984 שהיה בדיחה על ענייני היום ובמרכזו עמדה משפחה ישראלית ממוצע עם אבא עיתונאי בן ובת שדנו באירועי היום .הסטריפ רץ כחצי שנה מידי יום ביומו .

את הטור כתב העיתונאי אמנון דנקנר.

כץ:דנקנר רצה סיפור משפחתי אבל אם התייחסות לאירועי היום, אז כל יום חיכיתי עד שיכתוב את הבדיחה הטרייה כדי שאספיק לנסוע אם הסטריפ המוכן לבית "דבר" בשנקין עד חצות. לא היה דו"אל כמובן או אפילו פקס.הייתי צריך להתקשר לדנקנר וללחוץ עליו כמעט באלימות שישבור את הראש ויחשוב על משהו מצחיק שאוכל לצייר ואספיק להריץ לעיתון לפני הדאד ליין של העיתון לאותו יום.

אחרי חצי שנה אמנון נשלח להיות "כתבנו בוושינגטון" וחנה זמר ביקשה שאמשיך לבד אני המשכתי וכתבתי את הטור בעצמי אבל זה היה קשה מידי.ניסיתי להיעזר פעמיים שלוש בחבר הכנסת יוסי שריד שדנקנר אמר לי שהוא מסוגל לחשוב על בדיחות עבור טור כזה אם יהיו לי קשיים.דנקנר קישר אותי עם יוסי שריד אבל גם בעזרתו לא עמדתי במשימה. לבסוף הרמתי ידיים והפסקתי.

ב1991 היה נסיון להקים עיתון יומי באנגלית להתחרות עם הJERUSALEM POST בשם THE NATION. שם עשיתי קומיקס די דומה ל"גרינברגים" בשם ""BARNUN עם העיתונאי רון קמפיאס שבמרכזו עמד משפחה אנגלו-סקסית בישראל, על עלילות משפחה של יוצאי ארה"ב בישראל על חייהם וגם בדיחות יומיות שדנו בענייני החברה והתקופה . הסדרה הסתיימה עם סגירתו הפתאומית של העיתון.מאז יצרתי עוד סידרת קומיקס שאני מחבב מאוד בשם "וירטואלה " שהופיעה במוסף הקומיקס של מ"מעריב לילדים " ומתארת את ההרפתקאות של ילדה בעולמות של מציאות וירטואלית.אני חיברתי את הסיפורים האלו מאוד .כי שם יכולתי לעשות הכל ולתאר הכל בכל סביבה אפשרית ובלתי אפשרית.

פרויקט חשוב שלו בשם: The Adventures of Simon: A New Beginning in the New Sudan.עוסק בדה מיליטריזציה של דרום סודאן.

כץ : יש אירגון בינלאומי שמנסה לשכנע את חבורות המיליציות למסור את כלי הנשק שלהם ולהפוך את האיזור לפחות אלים. ומאחר שרובם לא יודעים קרוא וכתוב אנחנו שמים חוברת קומיקס שמספר סיפור של נער טיפוסי שנחטף למיליציה ובסוף חוזר לחיים האזרחיים. 

בהתחשב במצב האלים והמלחמה הנמשכת כיום בסודאן גם לאחר שדרום סודאן קיבלה עצמאות קשה לדעת איזה השפעה תהיה לאלבום של כ"ץ בטווח הקצר. אבל ייתכן שתהיה השפעה כלשהיא לטווח הארוך.לפחות אפשר לקוות.

אמן המדע הבדיוני

katz mimad hertzel

.ופרט לכל אלה אבי כץ הוא גם אמן המדע הבדיוני והפנטזיה ( תחום עניין מיוחד שלו) הבולט ביותר של ישראל כיום.

katz litel big

.

אחד הספרים החביבים עליו ביותר שאייר היה ספר הפנטסיה "קטן גדול " של ג'ון קראולי.

כץ צייר במשך שנים את כל ציורי השער של המגזין "המימד העשירי" של אגודת חובבי המדע הבדיוני בישראל שכמה מהן לסיפורים של ניל גיימן ,ותמונות בעלות רלבנטיות ישראלית של הרצל הצופה בחלל , פורטריט משותף של גיבורי העל הישראליים השונים כמו אורי און וסברא מאן ביחד ותמונה מרגשת לזכרו של האסטרונאוט הישראלי המת אילן רמון הן בגדר קלסיקות אמיתיות מבחינת חובבי המד"ב והפנטזיה בישראל.

 katz mimad vampire womankatz memad monalizakatz meimad klingon

כשכץ מצייר תמונות מד"ב ופנטזיה מעין אלה הוא יכול לצייר מה שהוא רוצה ודברים שמעולם לא התקיימו.אבל נראה שדווקא העניין של כ"ץ בפרטים הקטנים והמדויקים ביותר נותן לתמונות אלו אמינות מיוחדת.

כמדומה שיש מעט מאוד אמנים בישראל שיכולים לצייר בדייקנות ובפרטנות מקבילה לזאת של אבי כץ הן סצינות של העבר הרחוק והן סצינות מהעתיד ומעולמות פנטסטיים שונים.

katz and fink

אבי כץ עם עמיתו אורי פינק בבגדים מתאימים לתפקידם.

ראו גם

אבי כץ בויקיפדיה

אבי כץ בפייסבוק

הבלוג של אבי כץ

אבי כץ בלקסיקון הסופרים

האתר של אבי כץ

In the Eye of the Beholder – Illustrations to Order

מאמר מאת אבי כץ

אבי כץ "כל הציירים האלה הם אני " אמנות דיגיטלית אמנות ממוחשבת 102, 2003 ע' 18-19

רות גונן "בריאה בין אפור וסגול :הפן הויזואלי בספרה של נורית זרחי –כהן" וולפינאה מומי בלום " ספרת ילדים ונוער כרך ט"ו חוברת 2-3 1989 ע' 66-74

katz meimad ilan ramon

החיוך של לאונרדו דה וינצ'י

 

בקברו בטירה שבצרפת, לאונרדו דה-וינצ'י בוודאי משקיף בשביעות רצון על המיתוס שתפח סביבו ועל העיסוק האובססיבי בחידותיו. ובתיאוריות קונספירציה מוזרות שהוא עומד במרכזן  אבל החיוך הזחוח שלו עשוי להימחק בכל רגע, אם תאושר בקשתם של מעריציו לשלוף משם את עצמותיו רק כדי לפתור עוד אחת מהתעלומות שהותיר. 

ראו :

החיוך של לאונרדו דה וינצ'י

החיוך של המונה ליזה

 

היום ה29-12-2010 אני אופיע בערוץ הראשון בטלביזיה בתוכנית"מהיום למחר" עם   דוד ויצטום בשעה 23.30 בלילה ואדון בתעלומות השונות הקשורות באמן המפורסם מהמאה ה-15 לאונרדו דה וינצ'י .

ובאופן מיוחוד באלו הקשורות בציוריו "מונה ליזה" והסעודה האחרונה".

הציבור מוזמן לצפות.

ראו עוד

החיוך של לאונרדו דה וינצ'י