ארכיון קטגוריה: ארצות ועמים

הכורדים נגד דאע"ש והתורכים :מורדים כנגד אימפריות

kurds morad 1

הופיע "במקור ראשון "17.10.2014 תחת השם "תורכיה ודאע"ש :ברית סמויה "

תקציר :לפני שבעים שנה בדיוק באוקטובר 1944 נילחמו מורדים פולנים קרב אבוד כנגד הנאצים

בוארשה בזמן שכוחות הסובייטים עמדו בצד והיביטו באדישות. כיום שבעים שנה אחרי כן דבר מקביל קורה בעיר קובאני  על גבול סוריה -תורכיה שבה נלחמים הכורדים קרב אכזרי ביותר כנגד כוחות החליפות האיסלאמית באחד הקרבות הגדוליםן ביותר מאז מלחמת העולם השנייה. וגם הפעם עומדים בצד כוחות גדולים של התורכים שרק מביטים ואינם עושים דבר.  מדוע ?והאם ייתכן שלמרות הכל קובאני  ולחימת הגבורה שלה בכוחות עדיפים תיהפך לסמל של לחימה בעריצות דוגמת סטלינגראד הסובייטית ? 

kurds at kubani 1

כורדי לוחם בעיר קובאני

"אני חושש שכל מה שעשינו היה לעורר ענק משנתו ולמלא אותו בנחישות נוראה"

האדמיראל היפני ימאמוטו אחרי ההתקפה על הנמל האמריקני פרל הרבור ,1941.

בעת כתיבת רשימה זאת הכורדים בסוריה ובעיראק שרויים בלחימה לחיים ולמוות עם צבא טרור רצחני "הדאע"ש " שמטרתו היא  להקים חליפות עולמית. עד השנים האחרונות   הכורדים ,צאצאי עם  המאדים הקדומים שפעם הביסו את אימפריית  אשור הקדומה, הכורדים היו אחד העמים הנרדפים בעולם .הם היו מחולקים בין סוריה עיראק ותורכיה ושלושת המדינות האלו  דיכאו אותם באופן קבוע. עד 1991 לא הרשו להם להשתמש בשפתם בתורכיה .ורק תחת לחץ  כבד ביותר ממדינות נאט'ו היסכימה תורכיה בחוסר רצון כבד לתת להם לבסוף את הזכות הזאת  ולא יותר מכך. באופן עקרוני היא אסרה על הכורדים להקים קבוצות מכל סוג שהוא לא רק מפלגות פוליטיות אלא אפילו אגודות ספרותיות ומקהלות. כתוצאה במשך שנים רבות  היו  הכורדים עסוקים בלחימה נגד התורכים העיראקים והסורים במטרה להקים מדינה עצמאית משלהם בחלקים של ארצות אלו שבהם הכורדים הם בגדר רוב עם שפה משלו ותרבות משלו עם כי הם מוסלמים סונים. אולם בזמן האחרון האויב לכאורה השתנה הן בעיראק והן בסוריה הכורדים הם כעת הלוחם הראשון במעלה המנוסה  והנחוש  ביותר  כנגד החליפות האיסלאמית.למעשה הם בעלי ברית ראשונים במעלה מאחר שהם האמינים ביותר של המערב באיזור זה. אך נכון לרגע זה הם מפסידים בסוריה.

הקרבות בין החליפות והכורדים מתנהלים ברגע זה במלוא עוזם בעיר הגבול האסטרטגית קובני שבסוריה. עיר שאם תיכבש זה יהיה השג ראשון במעלה לדאע"ש. על פי דיווחים זה אחד הקרבות האכזריים ביותר במלחמה זאת עד כה, ויש ככל הנראה יותר הרוגים לדאע"ש מאשר לכורדים. הרבה יותר. אבל הם חודרים לעיר ובעת כתיבת שורות אלו שולטים על שליש ממנה.

נכון ליום פירסום רשימה זאת  הכורדים בקובני מביסים את הדאעשים .הם מאלצים אותם לסגת צעד אחרי צעד. וזה אחרי שהחליפות שלחה כנגדם כוחות גדולים אולי יותר ממרבית הקרבות האחרים שבהם נטלה חלק. עד כה מאות מאנשיהם מתו, אולי קרוב לאלף וזה בזמן שהמגינים מסרבים לסגת.קובאני הופכת עם כך לסוג של סטלינגראד בזמן שיא ההתקפה הנאצית.

בלחימה זאת ברגע כתיבת רשימה זאת התורכים משמשים כמשקיפים מהצד ויש מקום לחשוש  שלמרות כל מה שהם טוענים כלפי חוץ  הם אינם מתנגדים כלל לניצחונם של הדאע"ש. וזאת  למרות שנומינאלית הם בעלי ברית של נאט"ו. מצב זה מזכיר מאוד את  המצב ששרר באוקטובר 1944  כאשר מורדים פולניים לחמו נואשות בצבא הגרמני הכובש בוורשה.  זאת בזמן שהצבא הסובייטי של סטלין חנה כמה קילומטרים לידם ונמנע להשתתף בקרבות.הסובייטים  חיכו בסבלנות  שהנאצים ישמידו לחלוטין את ורשה.ורק אז תקפו לבסוף,למרות קריאות העזרה הנואשות של הפולנים ושל מדינות המערב. הסיבה ? הנאצים עשו עבורם את העבודה של חיסול  רוח הלחימה הפולנית. לממשלת תורכיה יש כל מיני הסברים למה היא לא תשלח את צבאה כמה קילומטרים  לסייע לכורדים ולמנוע טבח המוני.בראש ובראשונה חשוב להם יותר להפיל את באשאר אל אסד מאשר את הדאע"ש . כל ההסברים  המתפתלים האלו של מדינה  חברה בנאט'ו נשמעים כמעט הגיוניים אם יושמעו בבניין האו"ם. אבל אין זה ברור :מדוע הם לא מאפשרים לפחות לשלוח נשק לקובאני דרכם ? מדוע הם לא מאפשרים  ללוחמים כורדיים לעבור מהצד התורכי  לקובאני לחזק שם את המגינים  כפי שמבקשות מתורכיה  בעלות בריתה בנאט"ו ? זהו צעד מינימאלי מתבקש. אבל גם אותו מסרבת תורכיה לבצע בתירוצים שונים ומשונים. והמסקנה היא אם כך שלמרות הצהרותיה תורכיה אינה מתנגדת לנפילת קובאני בידי החליפות ואולי יש בין השתיים הסכם חשאי כלשהו.תורכיה של ארדואן כבר אינה מכחישה שהיא מעוניינת בתחייתה של האימפריה העותומאנית ככוח איסלאמי סוני. ויש להניח שאינה מתנגדת כלל  למעצמה איסלאמית סונית נוספת  לצידה.מעצמה בדמות החליפות של דאע"ש.

newsweek kubani

שנלחם בדאע"ש בסוריה. P.K.K,ובעת כתיבת שורות אלו תורכיה גם חזרה להפציץ את אירגון הכורדים ה

בכך הבהירה בצורה ברורה ביותר במי היא בעצם תומכת. כתוצאה  יש לראות בתורכיה "גייס חמישי " בכוחות נאט"ו. התוצאה  בשטח נכון לעכשיו היא סכסוך חדש עצום בין התורכים והכורדים,לאחר שדומה היה שלאור מאמציו של שליט תורכיה ארדואן הושגה בינהם רגיעה  ,הפגנות דמים שלא היו כמוהן ברחובות טורקיה של הכורדים. וזאת הזדמנות לחזור לספר משנות התשעים שתיאר קונפליקט עתידני בין טירוריסטים כורדים והתורכים זה בזמן שהכורדים הקומוניסטים של סוריה  נחשבו ל"רעים" והתורכים  החילונים אז נחשבול"טובים ".

op centre curds

הספר שייך לסדרת "חדר המלחמה " שתיארה את עלילותיה של סוכנות מודיעין אמריקנית  חשאית העוסקת בפתרון משברים בינלאומיים ובסיכול מעשי  טרור  מסוכנים במיוחד. הסדרה המיוחסת לסופר רבי המכר טום קלאנסי ולסטיבן פיצ'ניק פסיכיאטר שהיה בכיר בממשלים שונים. למעשה לשניים  עם כי  יזמו את הסדרה שמם התנוסס על כל ספר ונתן לו את עוצמת המכירות שלו בשוק, לא היה קשר רב לכתיבת  ספרי הסדרה  עצמם. אך למעשה הספרים נכתבו  בידי סופר צללים בשם ג'ף רובין ורק אליו יש להתייחס כמחבר האמיתי. .כל אחד מהספרים  עוסק בקונפליקט עתידני אחר בין ארה"ב וגורם במדינות העולם או באירגון טרור,ובהם  קונפליקט בין דרום וצפון קוריאה פלישה של רוסיה לאוקראינה העצמאית ופילוג פנימי בספרד. הספר  שבו נעסוק ברשימה זאת הוא מספר 4 בסדרה ונקרא . פעולות מלחמה  ופורסם ב-1997.  

הוא מתרחש בעשור הראשון של המאה ה-21  מתי בדיוק איננו יודעים.אבל הוא משקף היטב את מאזן הכוחות כפי שהיה בין תורכיה סוריה ישראל ( שגם היא נוטלת חלק בעלילה  ) איראן ,עיראק והכורדים. בעלילה הכורדים  מתנועת ה – P.K.K )( מפלגת הפועלים הכורדית ) ,התנועה ששולטת כיום בעיר קובאני מאחורי הארגון הכורדי "היחידות להגנת העם" (YPG) שהוא הזרוע הצבאית שלה  הם "הרעים" הם מוצגים כגורם טירוריסטי אכזרי ומתוחכם  המאיים על מאזן הכוחות השברירי באיזור ומנסה לפגוע בסכר אתאתורק בתורכיה ובכך להציף איזורים שלמים. זהו צעד ראשון בתוכנית קפדנית של הכורדים : כפיית מלחמה כוללת במזרח – התיכון בין הסורים והתורכים , שתחייב קביעת סדר חדש באזור והקמת מדינה כורדית עצמאית. הפעולה הנועזת  נכשלת  הודות למבצע דרמטי של אירגון  המודיעין "חדר מלחמה " האמריקני, אבל הכורדים מסרבים להיכנע.

"..איברהים ניסה לפנות ולחפש את חבריו אבל לא יכול התחבושות ,הבין ..והמהפכה ? אם נחלה הצלחה הוא לא היה נמצא פה עם האויב. אנשים רבים כל כך סמכו עלינו ואנחנו נכשלנו ,חשב. אבל האם נכשלו ?האם כישלון הוא לזרוע זרע שאחרים יטפחו ?האם כישלון הוא להתחיל בדבר ממנו נרתעו הטובים ביותר והאמיצים ביותר במשך עשרות שנים ?האם כישלון הוא  להסב את תשומת לבה של האנושות כולה  למצוקתו של עמו ?   האם כישלון הוא להתאחד בגן העדן עם חבריך לנשק? באנחה שקטה הצטרף איברהים אליהם."  (מתוך  ספרו של ג'ף רובין "חדר מלחמה מספר 4:פעולות מלחמה" בתרגום יוסף אשכול  הוצאת הד ארצי ,1998 ע' 330-331.) 

מותחן צבאי נוסף שעסק בכורדים  ובמלחמתם בתורכים הוא ספרו מ-2009 של הסופר דיל בראון

Rogue Force שבו פשיטות כורדיות לתורכיה ועיראק מאלצות את תורכיה לפעול כנגדם כשכוחות אמריקניים מוצאים את עצמם בין שני הצדדים הנלחמים.

היום  שנים  לאחר פירסום שני הרומנים האלו של  ג'ף רובין  ודייל ובראון  שבהם תורכיה היא בעלת ברית ראשונה במעלה של ארה"ב בקונפיקט עתידי  המציאות התהפכה. כיום הכורדים הם גורם מייצב ובעל ברית ראשון במעלה של ארה"ב ושל ישראל באיזור. הכורדים הם הגורם המאויים בידי כוחות דאע"ש החליפות האיסלאמית. לעומת זאת תורכיה שבספרים הנ"ל  ייצגה  את ה"טובים " כמדינה חילונית, היא כיום מדינה שבה שולט משטר איסלאמי קיצוני שאין זה ברור כלל וכלל שהוא מתנגד לדאע"ש ולפעולותיה הרצחניות.ההפך הוא הנכון ,ייתכן שיש בינם שיתוף פעולה סמוי. יש סיכוי שקובאני  תיזכר כמעין "סטלינגראד " כורדית שעבור כיבושה שילמו דאע"ש במחיר גבוה באופן מיוחד. עם זאת עם תיכבש העיר בידי דאע"ש אסור להשאיר אותה בידיהם. יש לשלוח לשם כוחות צבאיים או אם אין אופציה כזאת מסיבה זאת או אחרת ,יש למחוק אותה בהפצצות. דאע"ש כבר יבצע טבח המוני בתושבי העיר .יש לתת להם כמה ימים של שליטה בעיר . ואז למחוק את העיר מעל פני האדמה.

כך שזה הזמן לאנשי "חדר המלחמה "  הלא הם הכוחות המיוחדים האמריקנים להגיע לסוריה  ליישר את ההדורים עם הלוחמים הכורדיים ולסייע להם על היבשה   במאבקם כנגד הדאע"ש ואולי גם כנגד התורכים שמדיניותם העויינת,הבוגדנית  כלפי המערב הולכת ונחשפת בהדרגה.

כדאי לדעת לעתיד הכורדים עומדים להיפך לאומה הדומיננטית בתורכיה .על פי מיטב התחזיות הדמוגרפיות ,שיעורי הפריון של הכורדים בתורכיה עולים בהרבה על אלו של התורכים.שיעור הפריון של דוברי התורכים עמד בסוף שנות התשעים על 1.5 ילדים דהיינו ילד אחד או שניים למשפחה ,שיעור שהוא אף נמוך מזה שבאירופה אצל נשים כורדיות הנתון הוא 4.07 ילדים לאישה.דהיינו הנשים הכורדיות בממוצע יולדות שני ילדים יותר מדוברות התורכית. ארדואן לא יזיל אפילו דמעה אחת כשיתחולל הטבח בכורדים בעיר קובני. אבל אין לו מה לשמוח :הכורדים ירשמו ויזכרו את זה לנצח לחובתו ונראה שהעתיד בתורכיה הוא של הכורדים ולא של התורכים.

קרל מאי הצייד העבדים

נספח ספרים על הכורדים וההיסטוריה שלהם .

ספרות יפה על הכורדים.

הספרות היפה הבולטת מכל על הכורדים שאותם כתב סופר לא כורדי הם ספרי הסופר הגרמני קרל מאי בסדרת "קרה בן נמסי " שלו שגיבורו הזהה ליד. הנפץ הנודד בערבות ארה"ב מסייר באיזורי הכורדים והיזידים בעיר מוסול ובכורדיסטאן  ומסייע להם כנגד אויביהם.

לעברית תורגם ספר שלו בנושא הכורדים לפחות פעמיים.

צידי העבדים :   ספור קורדיסטאן הפרועה /   עברית חיים תרסי  תל-אביב :   א. זלקוביץ,  . 1954.

תרגום שני:

דרך כורדיסטן הפראית:  סיפור מעשה שהתרחש בשנות ה-70 במאה הקודמת. (במקו

: Durchs wilde Kurdistan 1892). ,

עברית  א. אבישר.  שני כרכים   ‫ תל-אביב : מודן,  1985.

ספר זה גם הוסרט בגרמניה בכיכובו של לקס ברקר כ"קרא בן נמסי "

karl may kurdistankarl maty kursistan 1

מותחנים על הכורדים

 kurds op centre

 ג'ף רובין חדר מלחמה מספר 4 :פעולות מלחמה(1997)  .תרגם יוסף אשכול הוצאת ספריית מעריב –הד ארצי

.1998 סדרה שנוצרה בידי טום קלאנסי וסטיבן פיצ'ניק. תקציר הספר :יום שני – 16:30, סכר אתאתורק, תורכיה – טרוריסטים כורדים מפציצים את הסכר. אזורים נרחבים של תורכיה וסוריה מוצפים ונגרם נזק רב בנפש וברכוש. יום שני – 18:29, אויוזלי, תורכיה – גנרל רוג'רס, הנמצא בתורכיה עם החמ"ל האזורי, יוצא לשטח בניסיון לאתר את הטרוריסטים. יום שני – 12:01, וושינגטון די.סי – פול הוד מנהל החמ"ל מקבל הוראה מנשיא ארצות – הברית לצאת למזרח – התיכון כדי למנוע הסלמה המתיחות שבין סוריה לתורכיה, העלולה להצית את האזור כולו. האם יש סיכוי כלשהו למנוע את ההתפרצות? הפצצת הסכר, אף שהיא פוגעת גם בבני העם הכורדי, אינה מעשה טירוף של יחידים, זהו צעד ראשון בתוכנית קפדנית: כפיית מלחמה כוללת במזרח – התיכון, שתחייב קביעת סדר חדש באזור והקמת מדינה כורדית עצמאית. אך הכורדים אינם מודעים לגורם חדש באזור: החמ"ל האזורי המשוכלל הפועל בתורכיה, המסוגל לעלות על עקבותיהם של הטרוריסטים ולסכל את מזימותיהם. אבל תושייתם של הטרוריסטים עולה על המצופה, והחמ"ל – הצעצוע החדש ביותר של ארצות – הברית – הוא נכס שראוי לשים עליו יד… פעולות מלחמה של טום קלנסי וסטיב פיצ'ניק הוא תיאור עדכני של

טכנולוגיות המודיעין, ההגנה וניהול המשברים של ארצות – הברית ועוסק במזרח – התיכון ובאיזון העדין של האזור הנמצא בסכנה תמידית של הידרדרות קטסטרופלית

. kurds dale brown

  1. Dale Brown,Rogue Force(2009) – Reverting to the private sector, Patrick McLanahan and former US President Kevin Martindale operate their own Private military company (PMC), Scion Aviation International. Their latest contract: stabilizing Iraq as US forces withdraw from the country. However, Kurdish raids into Turkey force Ankara to unleash its arsenal of former US aircraft against the rebels and McLanahan's team is caught in the crossfire.
  •  ספרו של כותב מותחני המלחמה דייל בראון.
    הוא כבר התפרסם בכך שחזה את המלחמה בין רוסיה ואוקראינה ( בספר "שרשרת פיקוד " שתורגם ) ואת ההתקפה האווירית של מטוס על בניין ממשלתי בוושינגטון ( בספר "שמיים סוערים ") שנים לפני שזה קרה ואולי שימש מקור השראה לאל קאעידה.

    בספרו מ-2008 Rogue Forces בראון חוזה שלאחר הנסיגה האמריקנית מעיראק ,יפתח קונפליקט בין הכורדים ובין תורכיה.

    תורכיה פולשת לעיראק בנסיון לחסל סופית את הכורדים.בתגובה גורמים אמריקנים ( לא ממשלת ארה"ב אלא חברה פרטית ) משתמשים במטוסי חמקן על מנת להפציץ את התורכים ובכך ובעזרת צבא עיראק מחסלים את הפלישה התורכית.
    בראון לא חזה שהמתקפה על עיראק ( ועל סוריה ) תהיה של צבא טרור בינלאומי.

    נראה שב-2008 איש לא העלה אפשרות כזאת על דעתו ועדיין חשבו רק במונחים של מדינות לאומיות בתוספת הכורדים כגורם הפראי הבלתי צפוי.הוא כן חזה את המתקפה האמריקנית האווירית על כוחות האוייב בעיראק ובתורכיה ללא שימוש ביחידות קרקעיות.אבל כפי שאנו רואים כעת הוא טעה בהערכת האפקטיביות שלהם על כוחות האוייב.מתקפה אווירית לבדה לא יכולה לעצור ולחסל צבא טרור.יש צורך בזה בכוחות קרקע יעילים.

ספרי עיון בעברית על הכורדים

kurds book 1

 סרג' גאנטר    התנועה הלאומית הכורדית /     עברית אהרון אמיר

תל אביב עם הספר 1968

.

פרקי הספר: התנועה הלאומית הכורדית, התנועה הלאומית הכורדית ראשיתה התפתחותה וסיכוייה, תולדות הארגונים המדיניים הכורדיים, דו המשמעות בעמדת המפלגה הקומוניסטית העיראקית, המצב מאז עשרה בפברואר 1964 והמשבר של קיץ 1964, אחרית דבר. תעודות לתולדות התנועה הלאומית של העם הכורדי בעיראק. לוח התאריכים פברואר  1964 אפריל 1965

kurds murasd 2kurds morad 1

זכרונות ילדות מכורדיסטאן

.אמיל מורד     ידידי מכורדיסתאן /    תל אביב :   יסוד,   (תשל"ז)197אאא

kurds bango עפרה בנג'ו    מרד הכורדים בעיראק.    תל-אביב :   הקיבוץ המאוחד,   1989. תקציר :מחקר חלוץ בעברית על מאבקם של הכורדים בעיראק למען אוטונומיה. זהו ניתוח מאלף של דינמיקת היחסים בין שלטון מרכזי לבין מיעוט אתני – ללא ספק, סוגיה מרכזית באזורנו. הספר מנתח את הגורמים שהביאו להכרה של השלטון המרכזי בעיראק בזכות הכורדים לאוטונומיה, ואת התנפצותה של תכנית האוטונומיה, עם התחדשות המלחמה בין הכורדים והשלטון המרכזי במרץ 1974. הסכם אלג`יר ממרץ 1975 בין עיראק ואיראן, הוא ששם ק למלחמה הפנימית בעיראק, אך הוא גם שהניח את התשתית למלחמה נגד איראן, שפרצה כעבור חמש שנים. הספר מציג את התפקיד שמילאו הכורדים במלחמה איראן-עיראק, ואת המחיר הכבד ששילמו בעטיה. כמו כן נחשף טפח ממעורבותה של ישראל בשאלה הכורדית.

kurds nakdimon

שלמה נקדימון ,   תקווה שקרסה :   הקשר הישראלי – כורדי, 1963 – 1975. /    תל-אביב :   ידיעות אחרונות,   1996

תקציר : בצפון עיראק

הולכת ומוקמת ישראל שנייה, טען ב- 1966 שר ההגנה העיראקי, עבד-אל-עזיז אל–עוקיילי, לנוכח הפעילות הצבאית הישראלית שהתרחשה בתוככי כורדיסטאן. ואכן, במשך עשור שלם פעלו משלחות של "המוסד" לצידו של מנהיג מרד הכורדים בשלטון העיראקי, מולא מוסטפא אל-ברזאני. ישראל סיפקה למורדים הכורדים כסף, נשק ותרופות, ומשלחותיה נתנו יעוץ מדיני וצבאי, תכננו מבצעים קרביים וסייעו בהוצאתם אל הפועל. ב- 1975 קרס המרד ועמו התפוגגו תקוות העם הכורדי לשלטון עצמי ושאיפתה של ישראל לבעל-ברית בלבה של מדינת אויב. ספר זה חושף לראשונה את הסיפור המלא של הקשר הישראלי-כורדי בשנים 1963 – 1975.

kurds zafrir

אליעזר צפריר     אנא כורדי :   75 שנות מולא מוצטפה ועוד 4000, רומן מלחמה ומילוט בכורדיסטאן.    אור יהודה :   הד ארצי,   [תשס"ט] 1999.

תקציר : ב-7 בנובמר 1974 היתה חגיגה  ישראלית צנועה בחאג' עומראן-ביקור של שני ראשי המוסד, היוצא והנכנס. האלוף במילואים צבי זמיר מצא לנכון לעשות חפיפה עם מחליפו, האלוף במילואים יצחק חופי בביקור משותף בכורדיסטאן.

זהו סיפור לא ייאמן על מלחמות הכורדים ועל מנהיגם האגדי מולא מוסטפא ברזאני. הסיפור מסופר בפעם הראשונה מנקודת מבטו של איש שטח אשר חווה את האירועים בגופו. אדם שהיה מעורב בכל נימי נפשו במלחמת השחרור של העם הכורדי והכיר את המתרחש בתוך המחנה מתוך הסתכלות ומגע קרוב עם הלוחמים ההרריים. זהו תיאור מקרוב על הסבל הנמשך של הכורדים מידם של העיראקים ובראשם סדאם חוסיין, גדול הטובחים בכורדים בכל הזמנים. זהו גם סיפור משולש על העזרה הישראלית איראנית-אמריקאית שלא כל צלעותיו שוות. עזרה שכללה הדרכת לוחמים, אספקת נשק ותחמושת, הקמת מערך רפואי וכן לחץ מדיני. היוזמה לקשר של ישראל עם התנועה הלאומית הכורדית נבעה מתפישה אסטרטגית ישראלית שמטרתה היתה יצירת ברית של העמים והמיעוטים במזרח התיכון שאינם ערבים מוסלמים סונים לתועלת כל הצדדים. העלילה המדינית והמודיעינית מפותלת ומרתקת כשלעצמה,

אבל הספר הוא יותר מכך-הוא מעין רומן יסטורי ביוגרפי, שגיבורו הוא המאבק לשחרור, מולא מוסטפא ברזאני, ודרך דמותו הכובשת והאנושית עולים דיוקנו וסיפורו של עם שלם. זוהי עדות אישית של אליעזר גייזי צפריר, בכיר לשעבר בשב"כ ובמוסד, ואחר כך יועץ ראש הממשלה לענייני ערבים, החושף בפנינו סיפור מרתק של מלחמה ומילוט בכורדיסטאן, שכל העובדות בו אמת והמציאות עולה על כל דמיון.

שחר בן נסים כהן    הסוגיה הכורדית בתורכיה במהלך מלחמת עראק 2003-2006 /       דיסרטציה (מ.א.) – אוניברסיטת בר אילן עבודות לתאר שני — המחלקה להיסטוריה של המזרח התיכון.רמת-גן :   [חש"מ],   תשס"ח.2008

איל בנוזיו   תורכיה, ארה"ב והכורדים שביניהן   דילמת ביטחון בברית א-סמטרית במערכת חד-קוטבית /    ירושלים :   האוניברסיטה העברית בירושלים,   2010.

אלי  אמריליו    שבטיות, עדתיות ולאומיות בעיראק, 1958-1920 /    רמת-אביב, [תל אביב] :   מרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה, אוניברסיטת תל-אביב,   2011.
 

צבי בראל    כשמכוניות נפלו מהשמים :   מסע בין כיבושים /   [בני ברק] : הקיבוץ המאוחד, תש"ע 2010.

מסעותיו של עיתונאי ישראלי אצל הכורדים בתורכיה ובעיראק.

ספרות יפה של הכורדים סלים ברכאת    חכמי האפלה /  תרגם והוסיף אחרית דבר מתי פלד   תל-אביב : עם עובד, 1994. תקציר :

סיפורה של משפחה כורדית על כל גילגוליה וקורותיה המרתקים והמדהימים כסיפור גורלו של העם הכורדי היושב בצפון סוריה. סיפור של מלחמת קיום אכזרית ודיכוי, של חיים שמציאות קשה, דמיון פרוע ומיסטיקה מתערבבים בהם ומצטרפים למכלול מדהים בריבוי הפנים שלו. עולם מרתק, זר ומוזר שמוסיף להיאבק על הישרדותו גם היום. לרומן צורפה אחרית- דבר מאת המתרגם המזרחן מתי פלד(אלוף מיל.שנפטר) שמסבירה את מצבו של העם הכורדי ומביא גם את מקומו המיוחד של 'חכמי האפלה' בספרות הערבית שאף שהרומן נתפרסם בה מאוד, ספק אם הוא שייך לה באמת
קרל מאי דרך כורדיסטן הפראית

ראו גם

סטלינגראד הכורדית 

הכורדים בויקיפדיה 

יומן של לוחם כורדי מהעיר הנצורה קובאני 

כורדים והפשיזם האיסלאמי מאמר מהגרדיאן

רשמים והתרשמויות ממוסקבה

eli eshed tsiolkovski

אני מתחת לפסלו של קונסטנטין ציולקובסקי ,חוזה תוכנית החלל הסובייטית ליד מוזיאון החלל במוסקבה.

חזרנו ממוסקבה.לאחר כמעט שבוע שהייה שם.נפגשתי עם סופרים ,ופוליטיקאים לדיונים על מצבה של רוסיה היום ובעתיד . היינו במוזיאונים וערבים ספרותיים ובכנסים.כמה מחשבות ראשוניות על מוסקבה:

זוהי עיר מדהימה ,יקום שלם , עיר האם של תל אביב.
וגם בניגוד לכל התיאורים שמצאתי בספרות על האנשים הקודרים והמוכרים זעומי הפנים והשוטרים המאיימים שיש שם בכל פינה ,הרי אנחנו מצאנו שהאנשים מסבירי פנים ( אפילו השוטרים והספצנאזים אנשי היחידות המיוחדות התגלו כמסבירי פנים ! )והרוסים הצעירים התגלו כטיפוסים רומנטיים כמו כל מערבי בכל פינה אחרת.

נקודה מעניינת לגבי מוסקבה:יש שם מגוון אדיר של תיאטראות .וכמעט אין שם בתי קולנוע.כמו בתל אביב גם במוסקבה הקולנוע הולך ונעלם מכל מקום.

ועל פי מיטב שיפוטנו יש שם מגוון מועט ביותר של כלבים וחתולים בהשוואה לתל אביב. בכל מקום שאליו הלכנו כלבים וחתולים היו חזיון נדיר ביותר.ככל הנראה המוסקבאים נמשכים הרבה פחות אחרי חיות בית מהתל אביבים והרמת גנים.במשך שבוע נתקלנו אולי רק בעשרה כלבים שונים ברחובות שונים של מוסקבה. ואולי רק בחתול אחד

את פנינו במוסקבה קיבל לא אחר מאשר ראש העיר סובאנין .מחליפו ויורשו של לוז'קוב ראש העיר הקודם ואחד האנשים החזק'ים ברוסיה,עד שעיצבן יותר מידי את פוטין ( הוא ניסה להתמודד נגדו לנשיאות וכנראה היו לו סיכויים ) ונזרק מכל המדרגות.

סובאנין הוא בשלב זה פחות שאפתני אבל מודע היטב למעמדו כראש העיר הגדולה והחשובה ביותר ביבשת .בדבריו השמיע דברים כדרבנות על החשיבות של התרבות למוסקבה ולרוסיה ועל חשיבות כל המתרגמים הנוכחים להעברת מסריה של התרבות הרוסית לכל העולם.
האם הוא ראש העיר טוב או רע?לפי דעה מוסמכת: נהג המונית שלקח אותנו לנמל התעופה והיה לו הרבה מאוד מה להגיד על ניהול העיר המדובר בראש עיר יעיל ביותר שתורם רבות לניהול העיר הבלתי אפשרית ביותר בעולם .מעין חולדאי כפול אלף.

הלכנו לבניין שירותי הביטחון בכיכר דז'רז'נסקי פי אס בי ,לשעבר הק"ג.ב. שם הייתי נחוש להצטלם. זה על רקע הסיפור המוכר… משנות השישים על התייר המערבי שמצטלם על רקע הבניין ואז יוצא ממנו האיש לבוש החליפה שפונה לתייר ומבקש מימנו בנימוס רב להכנס עימו לבניין על מנת לברר עניין כלשהוא. ושם כבדרך אגב את ידו על כתפו של התייר.
התייר נכנס ולא יוצא יותר.
האם גם הפעם יצא האיש לבוש החליפה מהבניין ?
למרבית הצער לא. אבל גם המצלמה משום מה הפסיקה לפעול דווקא אז.

eli eshed moskva

אני ברחוב "אלינקה " במוסקבה " הנקרא על שם אליהו הנביא. 

חיפשתי ולא מצאתי את פסלי לנין וסטלין במוסקבה.כנראה סילקו את כולם וחבל .מצד שני דווקא ביום שהייתי בו בכיכר לוביאנקה מנסה לשווא לצלם את מפקדת הק.ג.ב החזירו לשם את הפסל של פליקס דרזינסקי מייסד הצ'קה אירגון הביון הקומוניסטי המקורי .הפסל סולק משם בשנות התשעים ועכשיו הוחזר בידי כמה קומוניסטים קנאים.

אבל עדיין היה מעניין לראות את חנות הצעצועים הענקית שמכול המקומות במוסקבה נבנתה דווקא מול לבניין זה .אני חושב על אנשי הק.ג.ב שהיו עסוקים במרתפים של הבניין שלהם עם אסיר זה או אחר, ואז כדי להחליף אווירה היו יוצאים לחנות ממול וקונים צעצוע לילד.

היה כמובן ביקור גם בקרמלין .והמקום הוא כמובן מרשים.אבל כשהסתובבנו שם אנחנו ואחרים חשנו שאנחנו נמצאים על כוכב לכת אחר שבו הכבידה גבוהה יותר מזאת שעל כדור הארץ. כל סנטימטר הליכה שם הוא הליכה כבדה ומייסרת משום מה. אולי בגלל כל האירועים והאנשים שהסתובבו שם ?

ביום השלישי השתתפנו באירוע ספרותי :ערב השקה של תרגום של אנתולוגיה של שירה גיאורגית לשפה הרוסית. צירוף מקרים כמה ימים קודם לנסיעה פורסם כתב עת עם מאמר שלי ומבחר שירים גיאורגיים בתרגום לעברית .ובו בזמן עמיתי המו"ל איתי בחור שהה בכנס בגיאורגיה שעוסק בשירה הגיאורגית .ברוסיה מתברר מעריכים מאוד את שירתם של הגרוזינים.יצאנו למוזיאון שירת הכסף במוסקבה ושם התקיים ערב בנוכחות כל מיני חברים בגרעין הקשה ביותר של האינטליגנציה הרוסית ,אלו שמתעניינים גם בתרבויות זרות כמו התרבות הגיאורגית. …ואף מוכנים לפעול לתרגומה לשפה הרוסית כנציג של האינטליגנציה הישראלית התל אביבית זה היה מסקרן לפגוש את המקבילים המוסקבאים מצד אחד ואת המקבילים הגיאורגים מצד שני שהתקבצו באולם אחד. מצד אחד הייתה תחושה של אחווה מצד שני הייתה קרירות ברורה בין שני הצדדים שהרי רק לפני כמה שנים התחוללה עוד מלחמה בין רוסיה וגיאורגיה.

אבל אהבת השירה התברר התגברה על כל המתחים הפוליטיים והתרשמתי מאוד מיכולת הקריאה של הגיאורגים והמתרגמים הרוסיים כל אחד בשפתו גם אם לא הבנתי מילה.

טיולים במוסקבה ועוד 840

במהלך הביקור ראיינתי פוליטיקאים וסופרים רוסיים .והנה הראשון בהם ראיון עם פוליטיקאי רוסי ועורך דין בכיר  איגור טרוכנוב במוסקווה על מצבה ועתידה של רוסיה ויחסיה עם ישראל ועם האיסלאם הקיצוני :

מדינת ישראל היא חלק בלתי נפרד מהתרבות הרוסית -ראיון עם איגור טרונוב

וראיון עם סוופר  ופוליטיקאי השנוי מאוד במחלוקת אדוארד לימונוב

אם אהיה מנהיג רוסיה:ראיון עם אדוארד לימונוב 

מיטב המדריכים לקראת ביקור במוסקבה

מוסקוה אי וינטנס

השבוע אני יוצא  לטיול של כמה ימים  למוסקבה שאני עורך עם זוגתי דינה מרקון . היא הוזמנה  כישראלית היחידה לכנס מתרגמים מרוסית  למגוון שפות הגלובוס במוסקווה  שם היא תרצה על תרגומה לעברית לספר "אובלומוב " של גונצ'רוב שכבר הוכר  בביקורת כתרגום מופת.

אני בא איתה על תקן של מלווה. אבל בהזדמנות חגיגית זאת של ביקור ראשון בבירת אחת ממעצמות העל של הפלנטה אני מקווה לנצל היטב את ההזדמנות. בין השאר אני מקווה לבקר במכון שחונט מזה 90 שנה את גופותיהם של מנהיגי עולם כמו לניו סטאלין  מאו הו צי מין וקים איל סונג ין ,סטלין, מאו צה טונג הו צי מין קים איל סונג ובימינו אלו של כל מיני אוליגרכים פרטיים.,(יש הטוענים גם מתוך מטרה ארוכת טווח להקים אותם לתחייה כאשר תיווצר הטכנולוגיה המתאימה,אבל זאת כנראה רק שמועה ). וגם לראיין סופרים שונים.

לצערי רוסיה נמצאת עכשיו בעיצומה של מלחמה לא קרה עם אוקראינה.נקווה שזה לא יפריע לביקור.

וחוץ מזה אני בהחלט לא הייתי מתנגד לפגוש בנשיא רוסיה פוטין שעליו כתבתי לאורך השנים כל כך הרבה.

כהכנה לטיול  עברתי ביסודיות על כל המדריכים שקיימים בעברית לנוסעים ישראליים שיוצאים לברית המועצות –רוסיה .ישנם 13 כאלו בעברית.

מעניין היה  לעבור עליהם ולראות כיצד השתנתה ,וכיצד לא השתנתה רוסיה בדברים שונים מאז הופיע מדריך הטיולים הראשון בעברית לברית המועצות בהוצאת  "חץ " בשנת 1986.

לפני  1986  עידן "הגלסנוסט " ו"הפרוסטרויקה" של מנהיג ברית המועצות דאז ,גורבצ'וב ,כמובן לישראלי הממוצע לא הייתה כל אפשרות לבקר בברית המועצות שהייתה  בגדר מדינת אוייב והייתה בגדר "פלנטה אחרת " לכל דבר. 

השלושה הרלבנטיים ביותר והעדכניים ביותר עבור הטיול הזה  הם :

"מדריך טיים אאוט למוסקווה וסנט פטרבורג מ-2007

מוסקווה מדריך מטרופוליס

מדריך מטרופוליס למוסקווה מ-2010

ומדריך eyewitness  מוסקווה משנת 2013  ,מההוצאה שהוציאה את מדריכי "לונלי פלנט " ב-2004 .

ואגב נדהמתי מהגילוי שהופיע במדריך ששם ההוצאה הקודם "שטיינהרט –קציר" היה בדוי . המו"ל האמיתי שרב פשוט הוציא את השמות מספר טלפונים כדי לתת להוצאה מכובדות. כעת היא נקראת "שטינהרט –שרב" עם כי שטיינהרט האמיתי  ( יש אחד בשם כזה שחיבר ספר עתידני ,ואחר שהוא היסטוריון של שירותי הביון )  עד כמה שידוע אין לו שום קשר להוצאה זאת .אז מה הוא הטוב מכולם ?

תשובה : מדריך האיי ויטנס  שהוא המפורט ביותר ונותן כל פרט אפשרי שיש שלדעת על מוסקווה ומלא וגדוש בתמונות במפות.

הבעיה עימו :עריכה לשונית  איומה ונוראה. העורכת ,מיה עשת  שערכה כמה שנים קודם לכן את מדריך "לונלי פלנט" למוסקווה ככל הנראה קיבלה שכר נמוך מהרגיל  עבור עבודתה והתוצאות נראות היטב בטקסט. במיוחד  ( לדברי המומחית לשפה הרוסית  שאני מתלווה אליה ) באיות העברי הנורא  של מילים רוסיות שלא תמיד  מתורגמות כהלכה.

המתחרה הראשי "מדריך מטרופוליס למוסקווה" שאותו ערך ידין רומן  ערוך הרבה יותר טוב מבחינת העריכה  הלשונית וגם מבחינת האיות העברי של מילים רוסיות והתרגום שלהן לעברית.

ועדיין מדריך האיי ויטנס הוא טוב יותר מבחינת הטקס ונוחות השימוש ולגבי כל פרט שיש לדעת על מוסקווה.  עם אתם נוסעים למוסקבה קחו רק אותו  כפי שאנחנו נעשה.

אבל מן הראוי שהכשלים האלו יתוקנו במהדורה הבאה. הספר לא  שווה את 99 השקלים ששילמתי עבורו עם עריכה לשונית  נחותה כזאת.

נספח עבור ביבליופילים בלבד :רשימת מדריכי הטיולים שעופיעו בעברית על רוסיה לאורך השנים :

  1. ל. רודי,    מדריך חץ להונגריה, פולין, וברית המועצות /  עריכה וביצוע ד.לשם   רמת השרון :   חץ,   1986

2. מהדורה שנייה  ומעודכנת  1988

  1. כרמלה לכיש,    מדריך ברית-המועצות /    תל-אביב :   מודן,   1989

מוסקווה מדריך כיס מרוכז

4..כריסטופר  ומלני רייס   מוסקבה ולנינגרד – מדריך כיס מרוכז /  מאנגלית מיכאל אביב   תל-אביב :   מודן,   1994.

תקציר : מוסקבה ולנינגרד – מדריך כיס מרוכז שימושי, מלא מידע, אמין, קל להתמצאות: מדריכי הכיס המרוכזים נכתבו בידי מומחים שיגישו לך כל מה שצריך לדעת. סקירת רקע; מה לראות?; אכסון; מסעדות; קניות; מזג האוויר; טיפים שרק מקומיים יודעים; בידור; עצות לחסכון; חיק הטבע; מדריך למידע שימושי; מפות התמצאות; תמונות צבע רבות.

מוסקווה מדריך לונלי פלנט

5..  סיימון ריצ'מונד     מארה וורהיס ;  מוסקבה /  תרגום: אינגה מיכאלי ; עריכה: מיא עשת ; מפות: דני שפירו   סדרת מדריכי LONLEY PLANET  נתניה :   שטיינהרט-קציר,   תשס"ד  2004 ץ 208 עמודים.

תקציר : מוסקבה היא תמצית ההיסטוריה של רוסיה, כמו גם ההווה שלה, ויותר מכל היא מסמלת את הרוח הרוסית ואת עוצמתה הפוליטית. אז אם השמות פושקין וטולסטוי מרעידים אצלכם מיתר, אם תמיד חלמתם לראות את הקרמלין ואת הכיכר האדומה, או לבלות ערב חגיגי בתאטרון הבולשוי – קחו מדריך זה, וצאו לגלות את מוסקבה, בתה הבכורה של אמא רוסיה. ספר זה הוא התרגום המלא לעברית של הפרק אודות מוסקבה מתוך מדריך רוסיה בהוצאת לונלי פלנט.

  1. סיימון ריצ'מונד, סנט פטרבורג /    תרגום: אינגה מיכאלי, עריכה: מיאה עשת, מפות: דני שפירו מדריך לונלי פלנט  נתניה :   שטיינהרט-קציר,   תשס"ד, 2004 160 עמוד.

תקציר :עירו של פטר הגדול, ביתו של דוסטוייבסקי וערש לידתו של הבלט הרוסי, היא יעד מענג מאין כמוהו. בואו ליהנות מפסטיבלים בלילות הקיץ המוארים או מהחלקה על הקרח בנהר הקפוא בחורף, בואו לראות מופעי בלט והצגות תיאטרון, ולהסתנוור מנברשות הקריסטלים בהרמיטאז' – וקחו אתכם את מדריך סנט פטרבורג, שיביא אתכם אל כל אלו, ועוד הרבה יותר. ספר זה הוא התרגום המלא לעברית של הפרק אודות סנט פטרבורג מתוך מדריך רוסיה בהוצאת לונלי פלנט.

מוסקווה מדריך ברליץ

  1. ניל וילסון, ; עדכון: קלייר ביג;מוסקבה וסנט פטרסבורג / מדריך ברליץ  תרגום, עריכה והתאמה למטייל הישראלי – רותי קינן.   ת"א [=תל אביב] :   מטר,   תשס"ו 2006.148 עמודים.

מדריך כיס מוסקבה וסנט פטרסבורג" הוא של ברליץ, ממדריכי הנסיעות הנמכרים ביותר בעולם. במדריך – 10 האטרקציות המוביות: ההרמיטאז', מצודת סנט פטרוס, כנסיית וסילי הקדוש, תיאטרון הבולשוי, הקרמלין, פטרהוף, קולומנסקואה, קתדרלת יצחק הקדוש, המוזוליאום של לנין, המוזיאון הרוסי. בנוסף תיאור הערים, טיולים בהן, מה לעשות, לאכול בחוץ, מידע שימושי למטייל, בתי מלון ומסעדות, היהודים במוסקבה ובסנט פטרסבורג ומפתחות.

  1. מוסקבה וסנט פטרבורג /    כתיבה: יוליה סוסלובה , ינה פרפילבה אדוארד דורוצקין ; עורכי המדריך: נינה וישקאוצן, מקסים ריידר. עורך ראשי ומו"ל יובל סיגלר ; . תל-אביב :   טיים אאוט מגזין (ישראל),   2007.

9.מטרופוליס סנט פטרבורג :   מגזין תרבויות עולם /  עורך ראשי … – ידין רומן ; עורכת ראשית … – דיטה קול-רומן ; עורכת גיליון – טליה וולקוביצ'ר].   תל אביב :   מגזין ארץ הצבי,   2008.

Metropolis_Moscow_cover

10.מוסקבה :   מדריך מטרופוליס. עורך ידין רומן תל אביב :   קבוצת ארץ וטבע,   2010.

11. מטיילים – סנקט פטרבורג /   מתוך: מסע אחר, גל' 238, יולי 2011. תל אביב :   מוטו תקשורת,   2011.

  1. 12.מדריך eyewitness מוסקבה עברית: יוני אלפנדרי ; עריכה: מיא עשת ; מפות: דני שפירו]., 1:17,000    [נתניה] :   [שטיינהרט-שרב],   [תשע"ג12013].
  2. 13. מדריך :eyewitness) סנט פטרבורג / עברית – סילבי אלמוג ; עריכה – מיה עשת ; מפות – דני שפירו].נתניה :   שטיינהרט שרב,   תשע"ג 2013.

ברשת :

מדריך מסע אחר למוסקווה

מדריך גוליבר למוסקווה ברשת

המזימה הקטארית

_Qatar emblem _svg

הופיע במגזין "דיוקן -מקור ראשון " תחת השם "הספונסרית "

 

חמאס ודאע"ש, אל-ג'זירה ואוניברסיטאות אמריקניות, ח'אלד משעל ומונדיאל 2022: כולם בני חסותה של נסיכות נפט קטנה ועשירה שנראית כמו הצ'ופצ'יק של הקומקום. אסלאמית קנאית מבפנים, ליברלית ונהנתנית מבחוץ,

מדינת המפרץ הפרסי הזעירה קטאר היא מדינה קטנה שבה יש פחות משלושה מיליון תושבים, אשר לרובם המוחלט אין כל זכויות אזרח, ומבחינת החוק הקאטרי הם בגדר עבדים. קטאר קיבלה עצמאות רק ב-1971 ושולטת בה משפחת אל-תאני הגדולה והמסוכסכת. אולם הודות למאגרי הנפט והגז העצומים שלה זוהי אחת המדינות העשירות בתבל, ובשנים האחרונות, הודות לרשת התקשורת שלה "אל ג'אזירה", גם אחת המשפיעות ביותר, אולי המדינה הקטנה המשפיעה ביותר בעולם. יש שמגדירים אותה כ"ענק זעיר".

כיום ברור מעל לכל ספק, שזוהי גם אחת המדינות המסוכנות ביותר בעולם.

בימי השליט הקודם שלה נראתה הנסיכות כאחד מקומות הסובלניים ביותר על פני כדור הארץ, ממש תשדיר שירות לרעיונות האמריקניים על הגלובליזציה, דוגמה ומופת למדינה מערבית חופשית בקרב נסיכויות הנפט.

אך הצרה הצרורה היא שקטאר לא באמת הייתה כזאת, והכול היה אחיזת עיניים עצומה בממדיה. למעשה, הנסיכות הייתה, עודנה ותהיה אחד המקומות הפחות סובלניים, והמסוכנת שבהם הן למערב והן למזרח, כמממנת וכיחצ"נית הראשית של ארגוני הטרור המסוכנים ביותר על פני האדמה, שהביאו לרצח של מאות אלפים בני אדם ומאיימים בכל רגע נתון על מיליארדים נוספים בכל פינה בעולם.קטאר מטביעה את העולם בדם, באש ובהרבה כסף.

מהי מטרתה הסופית  של קטאר בכל אחיזת העיניים הזאת?מה עומד מאחורי המזימה הקטארית ?

העכבר ששאג 

 

QATAR FLAG

המונדיאל שאחרי הבא, בשנת 2022, יתארח בנסיכות קטאר. ממש כמו ח'אלד משעל. זו המדינה הערבית הראשונה הזוכה בכבוד, והיא כבר הודיעה שתשקיע באירוע הספורטיבי 200 מיליארד דולר. אלא שכעת, הפרויקט כולו מוטל בספק. על פי חשדות הנבדקים בימים אלה, קטאר השיגה את הניצחון התעמולתי הכביר בעזרת חלוקת סכומי שוחד נכבדים לגורמים המחליטים – כמו בפעולות רבות אחרות שלה שהתבססו על מסע קניות משומן, מה שהדיפלומטים הקטארים מכנים "הפעלה של כוח רך".

נסיכות קטאר הזערורית והמדברית, אולי המדינה המשפיעה בעולם, שוכנת בחצי אי הבולט מחצי האי ערב אל מרכז המפרץ הפרסי. שמה הנכון הוא קַטַר, במלעיל, בלי קשר לכך שהיא משמשת כיום הקטר הדוהר של העולם האסלאמי; אך הכתיב קטאר השתרש בישראל. מתגוררים בה כשני מיליוני איש, שרק 278 אלף מתוכם, פחות מ-14 אחוז, הם אזרחים. כל שאר התושבים הם עובדים זרים נטולי זכויות, המשרתים את האזרחים, דואגים לכל צורכיהם ולמעשה מפעילים כל דבר במדינה.

קטאר היא המדינה העשירה בעולם ביחס לשטחה. 14 אחוז מבתי האב בה מוגדרים מיליונרים, ושיעור האבטלה עומד על 1.3 אחוז בלבד – השני הנמוך בעולם בין המדינות שיש לגביהן נתונים זמינים. עיקר עושרה בא לה מבארות הנפט, אשר על פי הצפי יתרוקנו בעשור הבא, אבל הקטארים לא דואגים. הם מחזיקים גם במאגרי הגז השלישיים בגודלם בעולם כולו; רק לרוסיה ולאיראן מאגרים גדלים יותר. הגז הזה יספיק להם, כך סבורים שם, לעשרות ואף למאות שנים (אם כי גם הצורך של קטאר בגז מוכפל מדי שנה בשנה, אבל על כך מדברים שם הרבה פחות).

המדיניות הבינלאומית שמנהלת קטאר הינה מוזרה. מצד אחד, פתיחות כלפי העולם דרך רשת הטלוויזיה שלה, אל-ג'זירה, שמירה על יחסים דיפלומטיים קרובים עם ארצות המערב, קיום יחסים לא רשמיים עם ישראל, ופיתוח מיזמי תיירות גרנדיוזיים ומפנקים. ומנגד – תמיכה בארגוני טרור קיצוניים כמו חמאס, שקטאר היא המממנת הגדולה והיחידה שלו, ודאע"ש, השואף להקים חליפות אסלאמית בסוריה ובעיראק.

להחזיר עטרה ליושנה 

dilmun 3qatar dilmun 0

לצד המניע האידיאולוגי האסלאמי-קיצוני, מקננת במוחם של שליטי קטאר השאיפה לחדש ימיה כקדם, עת שימשה גשר בין ממלכות בבל לבין המזרח. חצי האי הקטארי היה אז חלק מממלכה גדולה וחשובה ושמה דילמוּן. מרכזה היה במקום שבו ממוקמת כיום שכנתה ויריבתה של קטאר, האי בחריין. זאת הייתה ממלכת מסחר שקישרה בין ארצות מסופוטמיה – שומֵר, בבל ואשור – לבין התרבות העתיקה של עמק האינדוס בהודו. על דילמון סיפרו שבה שוכן גן עדן, ושאפשר למצוא שם חיי נצח. באי אל-באחור שלחופי קטאר נמצאו שרידים של תעשיית תכלת וארגמן מחלזונות ים, מן הקדומות בעולם.

על פי גִרסה מחקרית אחת, נמלט מלך בבל האחרון, נבונאיד, אביו של בלשאצר התנ"כי (זה שעל קיר ארמונו הופיעו המילים "מנה מנה תקל ופרסין") לאחר כיבוש ממלכתו בידי כורש, כדי לנהל את הקרב האחרון עם הפרסים.

לאחר חורבן ממלכת בבל החדשה בידי הפרסים נעשתה קטאר שטח מדברי חסר חשיבות, ועם השנים נשכחה לחלוטין. רק מעטים מחוץ לאזור שמעו עליה, והיא כלל לא הופיעה על המפות. במאה ה-18 כבשו אותה שבטים ווהביים; הווהבייה היא מן האסכולות הקנאיות ביותר של האסלאם הסוני, ומכחישה את זכות קיומה של כל אמונה אחרת שהיא. הווהבים המירו בכפייה את אמונתם של התושבים המעטים בקטאר, שנותרה עד היום מדינה ווהבית.

הכל נשאר במשפחה 

qatar book1

רק בראשית המאה ה-20 החלה קטאר להופיע במפות, שכן אז קרה לה הנס הכלכלי שלה: באדמתה התגלו כמויות עצומות של נפט. שלטון-העל בקטאר היה אז עדיין בידי מעצמות זרות: מ-1872 עד מלחמת העולם הראשונה היא הייתה חלק מהאימפריה העות'מאנית, ומהמלחמה ועד 1971 החזיקו בה הבריטים. רק אז קיבלה עצמאות. בשטח שלטו גם לאורך השנים ההן משפחות מלוכה. עוד בימי האימפריה העות'מאנית השתלטה על חצי האי משפחת אל-ח'ליפה מבחריין, ולאחר מאבק תפסה את מקומה בנסיכות משפחת אל-ת'אני. כיום זוהי משפחת המלוכה הערבית הגדולה ביותר מבחינה מספרית, לצד משפחת המלוכה הסעודית, והיא מונה מאות רבות של אנשים.

שלטונה של משפחת אל-ת'אני בקטאר נשמר משום שידעה תמיד למצוא לה בעלי ברית חזקים שיגנו עליה, ובתמורה הקפידה לשלם שוחד בסכומי עתק. היא קיבלה הגנה מהמעצמות: בעבר העות'מאנים והבריטים, השליטים הרשמיים באזור, וכיום האמריקנים, הנותנים חסות. כתוצאה מכך, הסכסוכים בקטאר היו לאורך השנים רק עם השכנה בחריין ובין החמולות המרכיבות את משפחת אל-ת'אני עצמה.

qATAR GRAND FATHER

חליפה בן חמד אל-ת'אני.שליטה הראשון של קטאר העצמאית .חובב הנאות החיים והריביירה  הצרפתית שלקח  לכיסו כמה מליארדי דולארי מאוצר המדינה שמעולם לא הוחזרו.

 

שנה לאחר קבלת העצמאות הופל שליט קטאר בידי בן דודו, חליפה בן חמד אל-ת'אני, ששלט בנסיכות במשך 24 שנים. כמו נסיכי נפט לא מעטים אחרים, האמיר נודע לשמצה בחיבתו לתענוגות החיים ולאלכוהול האסור על פי דת האסלאם, ואהב לשהות בארמונות הפאר במערב; בריביירה הצרפתית, במקרה שלו. בנו חמד חשש שתפקיד יורש העצר יועבר מעמו אל בן דודו, אשר גם הוא נודע כחובב החיים הטובים בריביירה. לכן הקדים רפואה למכה וב-1996 הכריז על סילוקו של אביו, בהפיכה שקטה שהתחוללה כאשר השליט החוקי שהה בחו"ל.

לאב נודע על ההתרחשויות ממהדורות החדשות. רק כמה שעות לאחר מכן התקשר אליו האמיר החדש, להודיע לו על השינוי במעמדו. האב הנזעם, שסירב להשלים עם גורלו, טרק את הטלפון. גם ערב הסעודית, האחות הגדולה שעל פיה יישק כל דבר באזור המפרץ, לא התלהבה מחילופי השלטון המשפחתיים. היא ראתה בכך עבירה חמורה על מצוות כיבוד אב, הקיימת גם באסלאם, ומימנה הפיכת-נגד. אלא שזו התנהלה בשלומיאליות מוחלטת. רבים מ-660 הבדווים נאמניו של השליט המודח שגויסו, איבדו את הדרך וחצו את הגבול לערב הסעודית. הצטרפה אליהם חבורה של שכירי חרב צרפתים, שנועדו לשמש כוח פלישה ימי. הללו השתכנו במלון מפואר בקטאר עצמה, בעיר הבירה דוחה, אך כשיצאו אל החוף לא הצליחו למצוא את סירותיהם ולהגיע בהן אל יעד הפלישה בחוף אחר במדינה.

האב נאלץ ב-1997 להחזיר לאוצר של קטאר מיליארד דולר – מתוך כמה מיליארדים שבמהלך שנות שלטונו נטל משם והעביר לחשבונו הפרטי. הוא לא הבין מדוע הושת עליו העונש הזה: הרי כך היה מקובל אצל שליטי נסיכויות הנפט מאז ומתמיד; וכך מקובל בקטאר עד עצם היום הזה. בהמשך הותר לו לחזור למדינה ולגור בה בשקט. מאז התפרסם רק הודות לדבר אחד: הוא לקה בהתקף לב, ובמהלך ההחלמה נרעש מהעובדה שהרופא שטיפל בו הוא קטארי ולא אזרח זר.

ואכן, הייתה לאמיר-לשעבר סיבה טובה להיות נרעש, שהרי כל דבר בקטאר מבוצע ומנוהל בידי מאות אלפי האזרחים הזרים שחיים בה. הללו הם למעשה חסרי זכויות, ואם חלילה יעוררו את זעמו של אזרח קטארי או יסרבו לו במשהו, הם צפויים לגירוש או גרוע מכך. ידוע שמאות רבות (יש אומרים אלפים, אבל קשה למצוא נתונים מדויקים בעניין) של עובדים ועובדות ממגוון מדינות בעולם השלישי מצאו את מותם בקטאר "מסיבות בלתי ידועות" או בשל "תאונות מצערות" – כלומר, כתוצאה ממעשי התעללות של המעבידים שלא קיבלו על כך כל עונש. המשטרה הקטארית מעדיפה לעצום עיניים במקרים כאלה, ולא שיש לצפות ממערכת האכיפה שם לפעולה משמעותית: על פי החוק במדינה, העובדים הזרים שייכים מכל בחינה למעבידיהם, ולמעשה הם בגדר עבדים גמורים.

עיתונות אמיצה מפילת ממשלות

QATAR FATHER 2

חמאד בן חליפה אל תאני האמיר הקודם של קטאר מייסד האל ג'אזירה 

בינתיים הוכיח האמיר החדש את עצמו כמנהיג נמרץ ופעלתן, שמעטים היו כמוהו בתולדות האמירויות. תחת שלטונו התגלו בקטאר מאגרי גז עצומים, ששילשו וריבעו את עושרה והפכו אותה לכוח המשמעותי ביותר באזור – בראש ובראשונה הודות לתרומות הרבות שנתנה לכל עניין מוסלמי. במקביל הקפיד השליט להקנות לארצו מוניטין של מדינה מודרנית הניצבת בחזית הקדמה הטכנולוגית.  הוא עשה זאת על ידי בניית מיזמי ענק ראוותניים ובאמצעות זימון כינוסים בינלאומיים שבמסגרתם יכלו נציגים מכל העולם להתרשם מקטאר. המדינה הוצגה בפניהם כגרסה המודרנית של גן העדן של ארץ דילמון הקדומה ושל בגדאד מ'אלף לילה ולילה'.

qatar israeli book

באופן יוצא דופן לנסיכות נפט ערבית, האמיר אף כונן קשרים דיפלומטיים עם מדינת ישראל, שפתחה נציגות בדוחה. גם זה תרם לתדמיתה של קטאר בעולם כמדינה מתקדמת, יחסית לאזור שבו היא נמצאת. בכירים ישראלים הורשו כמובן להשתתף בכנסים בינלאומיים שהתקיימו בנסיכות. נציג ישראלי בקטאר, סמי רבל, אף כתב ספר שלם על נפלאותיה: 'ישראל בחזית המפרץ הפרסי' (ידיעות אחרונות, 2009), שבו הוצגה קטאר כמעט כמודל למדינה ליברלית וכגשר אמיתי בין המזרח למערב.

אמנם ממש בזמן השלמת הספר ששר את שבחיה של נסיכות קטאר, סגרו הקטארים את הנציגות הדיפלומטית הישראלית בבירתם לרגל מבצע 'עופרת יצוקה' – אבל ככל הנראה קשרים לא רשמיים בין שתי המדינות המשיכו להתקיים, ובשלב מסוים דובר על כך שהנסיך של קטאר אף יבוא לביקור בישראל. התוכנית לא יצאה אל הפועל, וכעת, לאור תמיכת קטאר בחמאס, ספק אם תוגשם.

qatar el jazira

אבל הסמל האמיתי של קטאר אינו הנפט וגם לא הפרויקטים האדריכליים השאפתניים, אלא דווקא ערוץ טלוויזיה. ב-1997 הקים האמיר את רשת אל-ג'זירה ("האי"), ערוץ חדשות ששידר 24 שעות ביממה, בדומה לסי-אן-אן האמריקני, וזכה מיד להצלחה כבירה בעולם הערבי. תחילה יזם השליט את הקמתו מסיבות נקודתיות, כתגובת נגד להתקפות שהושמעו כלפיו בכלי התקשורת הסעודיים והמצריים בגלל סילוק אביו מהשלטון. בהדרגה עלה בדעת האמיר, שהתגלה כאשף תקשורתי, שהוא יכול להשתמש ברשת הזאת גם למטרות מרחיקות לכת יותר.

אל-ג'זירה, שמומנה לאורך כל הדרך בידי ממשלת קטאר ולא בידי תורמים פרטיים, הציגה את עצמה בערמומיות כמי שמשמיעה ומציגה את כל מגוון הדעות, ללא משוא פנים. בעיני מיליוני הצופים הערבים התמימים היא נראתה כתחנה בלתי תלויה שניתן לסמוך עליה. הרשת תקפה באומץ ובמראית עין של אובייקטיביות את מרבית המנהיגים במזרח התיכון, רובם ככולם רודנים, והתראתה כמקום שבו יכלו להישמע דעות אופוזיציוניות, שלא כמקובל בערוצי תקשורת ערביים אחרים. בכך הייתה אל-ג'זירה שופר לאלו שרצו בשינוי, ותרמה תרומה כבירה להפיכות של "האביב הערבי".

התחנה הקפידה לתת ביטוי לדעות שאינן נשמעות בדרך כלל במרחב הערבי, כגון אלו הדוגלות בהרחבת חופש הדיבור, במתן זכויות לנשים ואף בהגברת החופש המיני. הדבר עורר את זעמם של המשטרים השמרניים, החל בריאד וכלה בקהיר. מצרים של חוסני מובארכ, למרות כל טענותיה לחופש הדיבור הנהוג בה, מעולם לא הסתירה את הסתייגותה מאל-ג'זירה. כאשר בא מובראכ לביקור בקטאר, הוא ביקש לראות את אולפני הרשת. משראה את תחנת הטלוויזיה הקטנטונת שאליה עברו רבים מהצופים המצרים, הכריז: "קופסת הגפרורים הזאת! כל הרעש הזה בא מקופסת הגפרורים הזאת". אותה קופסת גפרורים אכן הציתה את האש שהביאה לנפילתו של מובארכ ולעליית שלטון אסלאמי קיצוני במצרים, וכמעט גרמה לקריסה כלכלית של מדינה זו.

האביב האל-ג'זירי

qAATAR GLASS PALACE

לא היו רבים שהבחינו בזמן כי פתחון הפה הניתן באל-ג'זירה לצד הדמוקרטי-חילוני מוגבל ביותר, בעוד הצד האסלאמי הקיצוני של המפה זוכה בה להאדרה. אמנם האסלאמיסטים שואפים למחות מהעולם כל דעה סותרת באשר היא, ויחד עמה את האדם המחזיק בה, אך בעניין הלא קטן הזה אל-ג'זירה נמנעה מלעסוק. הרשת הציגה תמיד את האסלאם הקיצוני כגורם לגיטימי בעולם הערבי שיש להאזין לו בתשומת לב, והקצתה לנציגיו זמן שידור כמעט בלתי מוגבל.

בפרט פונקו האחים המוסלמים ומנהיגם הרוחני שגורש ממצרים, השיח' יוסוף אל-קרדאווי. הלה התיישב בקטאר ונחשב למורה הרוחני של שליטיה. הוא קיבל תוכנית קבועה באל-ג'זירה, שזכתה לפופולריות עצומה בעולם המוסלמי והביאה את מסריו לבתיהם של מיליונים ברחבי העולם. השיח' נקט בתוכנית הזאת את הגישה הדו-פרצופית המקובלת על שליטי קטאר. מצד אחד, הצהיר שהוא דוגל בדו-שיח עם הנצרות והיהדות, אך מצד שני, הרבה בהצהרות כגון "במשך ההיסטוריה אללה העמיד עליהם (על היהודים) אנשים שהענישו אותם על שחיתותם. העונש האחרון נעשה על ידי היטלר… בפעם הבאה זה ייעשה על ידי המאמינים". ובתוכנית אחרת הצהיר: "אני עצמי אמות כשָהיד, כשאני יורה ביהודים".

ההצהרות הג'נוסיידיות התקבלו בעולם בלי מחאה. הן נראו חלק מובן מאליו מתמהיל השידורים המבטא תסכולים, אכול השנאה התהומית כלפי לא-מוסלמים-סונים באשר הם. ההבנה שאל-ג'זירה אינו כלי תקשורת עצמאי ששידוריו משקפים עמדה מערכתית עיתונאית בלתי תלויה, אלא שופר מתוחכם ואינטרסנטי שכמוהו לא ידע העולם הערבי, חלחלה לקהל הצופים באטיות משוועת. מחקרים שונים שניתחו ביסודיות את תוכני השידור של אל-ג'זירה העלו שהיעדים העיקריים לניגוח ולסיקור ביקורתי אובייקטיבי-כביכול היו מצרים, תוניסיה ולוב, השוכנות בצפון אפריקה ורחוקות מקטאר מבחינה גיאוגרפית. את כולן אפיין אמנם משטר מושחת ורודני, כמיטב המסורת הערבית, אך כולן, כמה מוזר, נחשבו גם פרו-אמריקניות ושיתפו פעולה עם ארצות הברית ואירופה (כולל לוב של קדאפי, ששקד על שיקום יחסיו עם המערב). לרשימת המשטרים הפרו-אמריקניים המצורעים בעיני אל-ג'זירה אפשר להוסיף את הרשות הפלשתינית, את השושלת ההאשמית בירדן, יריבתה המושבעת של סעודיה, ואת תימן – חוד החנית במלחמה האמריקנית נגד אל-קאעידה.

לעומת זאת, משטרים וארגונים אסלאמיסטיים, כגון סעודיה, איראן, האחים המוסלמים, חמאס, חיזבאללה ואל-קאעידה, זכו לחסינות מניגוח ומביקורת נוקבת. אמנם סעודיה הביע שוב ושוב את זעמה על תכנים שונים בערוץ, ואף ניתקה לכמה שנים את קשריה עם קטאר, אבל היו אלה בעיקר צעדים של הפגנת כוח נגד "האחות הקטנה" – שבעבר הייתה משועבדת לסעודים לחלוטין, וכעת תפסה יותר מדי עצמאות, לטעמם.

ומי אסלאמיסטית וקרובה לקטאר יותר מקטאר עצמה? בזמן שאל-ג'זירה תקפה ללא הרף את המשטרים במדינות ערב האחרות, היא הקפידה שלא לעסוק כמעט במדינה שבה היא שוכנת. "אין כאן חדשות", "שום דבר מעניין לא קורה", הסבירו נציגי הרשת לעיתונאים המערביים והערבים, שתמהו על חוסר העניין החדשותי הזה בבעלת התחנה. והרי לרשות התחנה עמדו 24 שעות ביממה שבהם ניתן מידי פעם לעסוק גם בחדשות על קטאר עצמה ,אבל אלו מה מוזר ,היו בודדות ונדירות.

. יחד עם זאת, שמה של המדינה הוזכר באופן קבוע בערוץ: "מדווחים מקטאר, אל-ג'זירה". קטאר נקשרה אפוא באל-ג'זירה רק עם אל-ג'זירה עצמה, ועל ידי כך הפכה בכל העולם המוסלמי שם נרדף לאובייקטיביות, לאומץ לב תקשורתי, ולפתיחות לזר ולשונה.

יוצא דופן אחד היה, לא במקרה, לאחר שקטאר כוננה קשרים דיפלומטיים עם ישראל. אז הקפידה התחנה להציג את כל המתנגדים המרובים שקמו להחלטה הזאת במדינה, ואת שפע טענותיהם נגד ישראל. היה בכך סוג מתוחכם של הצטדקות מצד המשטר בקטאר בפני העולם הערבי. באופן דומה נהגה התחנה כשבשטחה של הנסיכות הוקם בסיס צבאי אמריקני גדול. את ההתנגדויות שהוצגו לשני הצעדים האלה, הביאו מאז באל-ג'זירה כהוכחה לאובייקטיביות של התחנה גם בנוגע למדינה המממנת. תמיד את זה – אולי משום שאין דוגמאות רבות אחרות להתרסה נגד המשטר המקומי.

ולא במקרה. למרות כל טענותיה של קטאר בדבר חופש הדיבור והפלורליזם הנהוג בה, במדינה אין בחירות, אסור לקיים מפלגות, וכל פרסום עובר צנזורה. דוגמה אחת מרבות: ב-2010 צונזר ללא הסבר רומאן בשם 'אהבה תגיע אחר כך', מאת תושבת זרה בקטאר, הפרופסורית לשפה האנגלית מוהאנה רג'קומאר. בספר, שתיאר את החיים במדינה, לא היה שום פרט שעלול לפגוע ברגשות המוסלמים, להוציא אולי סצנה שבה גבר קטארי מנשק אישה הודית-אמריקנית – וזו כנראה עוררה את חמת הצנזורים. הצנזורה היא בעצם מטרה סמויה נוספת של אל-ג'זירה: להסיט את הקהל הערבי מצפייה בתחנות מערביות, בייחוד אמריקניות.

קונים את המזרחנות

רשת השידור סיבכה את אמירות קטאר בשלל תקריות דיפלומטיות עם כמעט כל מדינה במזרח התיכון – כולל ישראל – שזעמו על הסיקור העוין. אולם נראה ששליטי קטאר הפיקו הנאה עצומה מהעימותים הללו, שרק חיזקו את מעמדה של ארצם בעולם, ועזרו לה להפוך ממדינה קטנה ואלמונית למעצמה תקשורתית מאיימת. בדוחה יודעים היטב שלא רבים יעזו לנתק את היחסים עם הדוד העשיר מהמפרץ, ששולח מתנות יקרות ערך כמעט לכל מוסלמי דבעי. במקביל קיבלו שליטי קטאר מעמד של מתווכים ומפשרים בסכסוכים שונים – והדוגמה הבולטת לכך ניתנה השבוע, בניסיונות להגיע להפסקת אש במבצע צוק איתן.

אל-ג'זירה משדרת בין היתר בשפה האנגלית, אבל לקטארים דרך נוספת, יסודית יותר, להשפיע על תודעת המערב ועל עמדתו כלפי הערבים והאסלאם. כאן מדובר במיזם סעודי במקור, שקטאר החלה להצטרף אליו עוד בשנות ה-80 והגבירה את הקצב בשנות ה-90: קניית האקדמיה. הקטארים משקיעים הון עתק במענקי מחקר ובתרומות למחלקות אוניברסיטאיות ולמרכזי מחקר בארצות הברית ובאירופה, הקשורים ללימודי המזרח התיכון. לפעמים הם עושים זאת ישירות ובשמם, ולפעמים תחת מסווה ובאמצעות שותף עסקי מערבי. בחלק ממוסדות המחקר של המערב, קטאר (או סעודיה) היא התורמת העיקרית המקיימת אותם.

לנדיבות הזאת כבר היו השלכות חמורות. בעל המאה הוא בעל הדעה, והקטארים עומדים על כך שתהיה להם יד בקביעתו של חומר הלימוד ובבחירת המורים והחוקרים במוסדות המקבלים את תרומתם. ההשפעה היא לעתים דרמטית, עד כדי דריסה גמורה של עקרונות המחקר המדעי. מספרי לימוד לא מעטים נמחקה למשל המילה ג'יהאד, וכמוה גם עצם העובדה שהאסלאם התפשט בעולם באמצאות כיבושים. החוקרים שקיבלו מלגות וקידום במוסדות האלו, ביניהם אוניברסיטאות מן היוקרתיות ביותר במערב, היו אלה שחשבו בצורה הנכונה; למשל, הפיצו את האידיאולוגיה של אדוארד סעיד, המציגה את האסלאם כקורבן נצחי של המערב.

אותם חוקרים גם החלו להנפיק תמיכה אקדמית באינטרסים ובטענות השונות של קטאר ושל הג'יהאדיסטים, ולספק טיעונים 'מחקריים' נגד ישראל. מנגד, הם מקפידים שלא לחקור את מצב המיעוטים במזרח התיכון, מכחישים ידיעות על מעשי ג'נוסייד שביצעו והבים בשיעים בעיראק ובנוצרים בחבל דרפור, ונמנעים מלבדוק את מצב הדמוקרטיה בקטאר ובסעודיה, בתואנה שאלה הם נושאים חסרי עניין למחקר. לדעת חוקרים מרכזיים, כגון מרטין קרמר הישראלי ווליד פארס הלבנוני, חקר המזרח התיכון, ובפרט חקר סעודיה וארצות המפרץ וחקר הווהביזם, נמצא כיום בשפל החמור ביותר במאה השנים האחרונות.

תמים צדיק

qatar grandson

תמים בן חמד אאל ת'אני 

 

בשנת 2013 נתמנה שליט חדש בקטאר. זהו תמים בן חמד אל-ת'אני, בנו של האמיר הקודם – שבגיל 61 החליט להתפטר מסיבות בריאותיות, או כך הציג זאת לפחות.

תמים הוא השליט המונרך הצעיר בעולם כיום, בן 34 בלבד, וכלל לא ברור שהוא זה ששולט בקטאר. אין זה מן הנמנע שהאב הוא עדיין האיש הקובע בנסיכות. ייתכן שלנוכח הלחצים הגוברים והולכים על קטאר, שנתגלתה כמדינה תומכת טרור, החליט האב לנקוט את הגישה הדו-פרצופית האהובה עליו: לתת לאדם אחר לספוג את הלחצים, ולהמשיך לנהל את המדינה מאחורי הקלעים.

על השליט הנוכחי לא ידוע הרבה. השופרות הקטאריים מוסרים שתמים למד באנגליה, ושהוא בעל ניסיון ביטחוני כמפקד צבא קטאר, ניסיון דיפלומטי, ובעיקר ניסיון בארגון אירועי ספורט. הוא נעשה יורש העצר לאחר שאחיו הבכור ג'אסים החליט לוותר על התפקיד מסיבות שלא פורסמו, כנראה בלחץ אביו.

מעבר לכך קיימות על עברו של האמיר החדש ידיעות סותרות. יש דיווחים שב-2005 סולק תמים עם בן זוגו ממועדון הומוסקסואלי בבריטניה, ואף נעצר לאחר שהשניים שתו יותר מדי ופתחו במריבת שיכורים. על פי אותן ידיעות, השיח' יוסוף אל-קרדאווי הכריז דווקא אז שכל הומוסקסואל יש לסקול למוות, בין שהוא נשוי ובין שלא. כל ערוצי התקשורת בערבית העלימו מיד את הדיווחים על הפרשה, ודווקא אל-ג'זירה הייתה זו שנתנה לה פרסום, אולי כחלק ממאבק פנימי בצמרת הקטארית.

על פי טענות אחרות תמים הוא דווקא מוסלמי אדוק. בצעירותו יצא למסעות מיסיונריים באפריקה, ובהמשך ניהל את קשריה של קטאר עם המורדים האסלאמיים בלוב וריכז את העברת הכסף והנשק אליהם. בגרסה הזו הוא מוצג כמי שהעריץ מאז ומתמיד את השיח' אל-קרדאווי. לאחר הכתרתו של תמים, הבליטה התקשורת הקטארית את ביקורו הנלהב של השיח' בארמון. מאז, אגב, דווח שקטאר נאלצה לסלק את אל-קרדאווי מתחומה, בלחצם של נציגי מדינות שכנות שחששו מהתבטאויותיו הקיצוניות.

כך או כך, תקופת שלטונו של תמים מתאפיינת בינתיים בהחרפת התמיכה של ארצו בטרור הבינלאומי. כבר בשנות ה-90 הופיעה קטאר ברשימה האמריקנית של מדינות תומכות טרור. רשימת הארגונים שנהנו מכספיה הייתה מגוונת. היא תמכה בארגוני הטרור האסלאמיים בצ'צ'ניה, מימנה התקפות על הצבא הרוסי בקווקז וקיבלה בברכה את הלוחמים הצ'צ'נים שנמלטו משם לאחר שהובסו. כמו כן סיפקה (ומספקת גם היום) נשק וכספים לארגונים אסלאמיים קיצוניים בלוב.

חלק מהתמיכה של קטאר בגופים טרוריסטיים מתבצע דרך "ארגוני צדקה" אסלאמיים, הנשלטים בידי משפחת האמיר. חלק אחר הם כספים שתורמים אזרחים קטארים – אך יש לשער כי הדבר נעשה בידיעתה ובברכתה של משפחת אל-ת'אני. היות שהפעילויות של האמיר ומשפחתו והעברות הכספים שהם מבצעים מאוצר המדינה חסומים בפני בדיקה ציבורית, ביכולתם לעשות ככל העולה על רוחם. וכך, על פי ההערכות, מיליארדי דולרים מאוצר הנסיכות הועברו לידי ארגוני טרור ופעילי אסלאם קיצוני בעולם כולו – לרוב דרך בנקים שוויצריים.

מלכת הטרור 

קטאר הוסרה מרשימת המדינות התומכות בטרור רק לאחר שהסכימה להקמתו של בסיס אמריקני צבאי בשטחה. הבסיס הזה נבנה במימונה, ולמעשה ביוזמתה, כסוג של שוחד לממשל בוושינגטון. הוא שימש מרכז הפיקוד בפלישה לעיראק של סדאם חוסיין; קטאר תמכה במתקפה הזו כחלק ממדיניותה לתרום לערעורו של כל משטר ערבי חילוני. אך למרות הוצאתה מהרשימה, היא ממשיכה עד היום לממן כל ארגון טרור סוני אפשרי. כך מראות היטב, בין היתר, תשדורות דיפלומטיות של שגריר ארצות הברית בקטאר ג'וזף לֶה-בָּרוֹן לממשלתו, שהודלפו באתר ויקיליקס. הממשל העדיף לשתוק ולהשתיק את העניין.

עוד התברר כי קטאר תומכת בארגון ג'בהת א-נוסרה בסוריה, וככל הנראה גם ביריבו המסוכן דאע"ש, שהשתלט על חלקים בעיראק ובסוריה תוך ביצוע מעשי רצח המוניים. ב-2013 גילה הביון הצרפתי שקטאר מעבירה נשק ומימון לקבוצות האסלאמיות המסוכנות במערב אפריקה, שהיו קרובות מאוד לכבוש את מאלי וגרמו להרס נורא בעיר הקדומה טימבוקטו.

קטאר היא גם התומכת הראשית של ארגון חמאס בעזה. ח'אלד משעל מתגורר בנסיכות, והיא מדבררת את הארגון ומייצגת את האינטרסים שלו בסיבוב המלחמתי הנוכחי עם ישראל. וכמובן, הערוץ שלה אל-ג'זירה מביא לכל העולם הערבי את דבר חמאס ואת גרסת המציאות שלו. למרות זאת, היא נחשבת בעיני האמריקנים למתווכת הוגנת בין ישראל לבין חמאס.

מה משיגים הקטארים בתמיכתם בארגוני טרור מסוכנים, שעלולים לפנות גם נגדם? ולא מדובר בהשערה תיאורטית: דובר דאע"ש כבר הצהיר שהארגון מתכוון להשתלט גם על אמירות קטאר, ולכן אין מה לחכות למונדיאל 2022. יש החושבים שתמיכת קטאר בטרור היא רק בגדר דמֵי חסות לסחטנים מסוכנים; בנסיכות הזו הרי היה מקובל מאז ומתמיד לרקום קשרים עם הכוח החזק שמסכן אותה, ולשלם לו כדי שיגן עליה. פעם אלו היו הבריטים, לאחר מכן האמריקנים והיום ארגוני הטרור. אפשרות אחרת היא שקטאר מעוניינת במהפכה אסלאמית עולמית, ואינה שוקלת די הצורך את המחיר שהיא עצמה עלולה לשלם על כך.

תזה מעניינת מובאת בספרו של המזרחן כריסטופר דיוידסון 'אחרי השיח'ים: קריסתן המתקרבת של ממלכות המפרץ'. לדעתו, מדינות הנפט עומדות לקרוס בזו אחר זו עד שנת 2017, משום שעתודות הנפט שלהן אוזלות. הנסיכויות יודעות זאת, וכדי לשמור על רמת החיים שהורגלו בה, הן מתכננות להפיל משטרים חילוניים במזרח התיכון בעזרת שכירי חרב אסלאמיסטים, או הנחזים לכאלה.הוא טוען שהוא העריך זאת עוד ב-2002, כשהחל לחשוב על הספר, וכל מיני דברים שהתרחשו מאז רק הצדיקו את הערכותיו. אז נשארו שלוש שנים לראות אם הוא צודק או לא. קטאר עומדת להיות לכאורה אחד האגוזים הקשים לפיצוח במהפכה שתפרוץ או לא, מאחר שהיא העשירה מכולן.

התזה שלו היא זאת: רוב נסיכויות הנפט במפרץ הפרסי (ונשאיר את סעודיה החזקה ואת קטאר ואת אוצרות הגז שלה בצד) הן כבר לא כל כך עשירות. אצל רובן מאגרי הנפט הולכים ואוזלים או כבר אזלו, נכון ל-2014. הן צריכות לתמוך באורח החיים העשיר והסופר-טכנולוגי שאליו התרגלו אזרחיהן, אשר רובם המוחלט לא נקפו אצבע בימי חייהם והשאירו את כל העבודה לעובדים הזרים. אז מאיפה יבוא הכסף כדי לקיים את אורח החיים הזה בעוד שלוש, חמש, עשר שנים? המשטר לא יוכל לעמוד בכך וצפויה מהפכה או מלחמת אזרחים שינהלו אנשים נואשים, אשר היו רגילים לחיות בעושר כל חייהם והוא פתאום נעלם כלא היה.

אלא אם כן… מדינות אלו יקימו אימפריה באמצעות צבא של שכירי חרב בדמות פעילים איסלאמיים כביכול (שכן, האלמנט האיסלאמי בכל העניין הוא אמנם חשוב, אבל לא מהותי כמו האלמנט הכלכלי הטהור), שהם מממנים אותו כדי להרוס את המדינות החילוניות באזור, כפי שעשו בלוב, בסוריה ובעיראק. בבוא היום כל מה שיישאר למממנים הטובים של מסע "הגי'האד האינסופי" מקטאר ומהנסיכויות האחרות זה לנצל את השרידים העלובים שיישארו מהמדינות האדירות לשעבר – התושבים הכבושים, שימשיכו לעבוד בשבילם כעבדים חינם אין כסף, כדי שהנסיכים של ארצות הנפט לשעבר יוכלו להמשיך בסגנון החיים הטובים שלהם ולא יצטרכו לנקוף אצבע גם בעתיד.

לפי התוכנית, כלכלות המדינות הכבושות ישועבדו לנוחיותן של הנסיכויות, כדי שהתושבים שהתרגלו לחיי פאר ועצלות לא ייצאו לרחובות ויחוללו הפיכות. כי כשאתה אמיר שסילק את אביו מכס השלטון, או מינה את בנו לשליט-בובה כדי לא להיפגע, האפשרות של הפיכה מדאיגה אותך יותר מכל מתקפה חיצונית.

qatar picture

ביבליוגרפיה לכתבה:

דילמון -קטאר הקדומה 

Bibby, Geoffrey    Looking for Dilmun    New York :   New American Library,   1969

Dilmun :   new studies in the archaeology and early history of Bahrain /    Berlin :   Reimer,   c1983

Piesinger, Constance Maria    Legacy of Dilmun :   the roots of ancient maritime trade in eastern coastal Arabia in the 4th/3rd millenium B.C.    Ann Arbor :   Univ. Microfilms International,   c1983

 

Crawford, Harriet E. W.    Dilmun and its Gulf neighbours.    Cambridge :   Cambridge University Pr.,   c1998

קטאר המודרנית

Graham, Helga    Arabian time machine :   self-portrait of an oil state /    London :   Heinemann,   1978

Zahlan, Rosemarie Said    The creation of Qatar /    London :   Croom Helm,   1979

Crystal, Jill    Oil and politics in the Gulf :   rulers and mrchants in Kuwait and Qatar.    Cambridge :   Cambridge Univ. Pr.,   1990.

Winckler, Onn    Population growth, migration and socio-demographic policies in Qatar /    Tel-Aviv :   The Moshe Dayan Center for Middle Eastern and African Studies,   2000

 

 

Al-Jazeera :   the story of the network that is rattling govenments and redefining modern journalism /    Cambridge, Ma. :   Westview Press,   2003.

 

Miles, Hugh.    Al-Jazeera :   the inside story of the Arab news channel that is challenging the West /    New York :   Grove Press,   2005.

‫ רבל, סמי    ישראל בחזית המפרץ הפרסי :   סיפורה של נציגות ישראלית בקטאר /    תל אביב :   משכל,   2009.

אמיר  שיבלי    המסרים והרעיונות הנסתרים של רשת אלג'זירה /    רמת גן :   אוניברסיטת בר-אילן,   תשע"ב 2011.
Jazeera English : global news in a changing world / edited by Philip Seib.

204 p. : ill. ; 24 cm. ( Palgrave Macmillan series in international political communication ) 2012

 

 

Beydoun, Nasser M.    The glass palace :   illusions of freedom and democracy in Qatar /    New York :   Algora Pub.,   c2012.

After the sheikhs : the coming collapse of the Gulf monarchies /        Christopher M. Davidson

2012

The Transformation of the Gulf : politics, economics and the global order / edited by David Held and Kristian Ulrichsen 2012

Fromherz, Allen James    Qatar :   a modern history /    London :   I.B.Tauris,   c2012.

Figenschou, Tine Ustad.    Al Jazeera and the global media landscape   the south is talking back /2013

Kamrava, Mehran.    Qatar :   small state, big politics /

2013

הרצאה על הספר 

גוז'נסקי,יואל  מדינות המפרץ בסביבה אסטרטגית משתנה :מוקדש לזכרו של יוסי קוסטינר (2010-1949) /יואל גוז'נסקי. —    תל-אביב : המכון למחקרי ביטחון לאומי, 2012.

 

 

‫   וראו גם

קטאר בויקיפדיה 

‫   הקטאר של האביב הערביhttp://heb.inss.org.il/index.aspx?id=4354&articleid=1152 

קטאר מאבד'ת גובה

http://heb.inss.org.il/index.aspx?id=4354&articleid=5827

הכל הנשאר במשפחה חילופי גברי בקטאר

http://heb.inss.org.il/index.aspx?id=4354&articleid=264

קטאר עוצמת הכוח הרך

http://canthink.molad.org/articles/%D7%A7%D7%98%D7%90%D7%A8:-%D7%A2%D7%95%D7%A6%D7%9E%D7%AA-%22%D7%94%D7%9B%D7%95%D7%97-%D7%94%D7%A8%D7%9A%22

 

qatar after the shikes

ההינדים באים

ההינדים באים. הופיע ב"דיוקן -מקור ראשון " יולי 2014 

 מפלגה לאומית עד לאומנית, עם חיבה אישית לאלים עתיקים, להינדים קדמונים ולכלכלה חופשית, ומנהיג שאינו אוהד אוטומטי של מוסלמים. זה מה שנדרש להודו כדי לגלות באיחור שיש לה בקצה היבשת אחות קטנה ושמה ישראל .  אמאטהמה גאנדי מייסד הודו המודרנית לא אהב את הרעיון של מדינה יהודית . יורשו ג'הולאל נהרו עוד פחות מכך והקפיד תמיד לקבל נשק מישראל רק בחשאי שלא ידעו. הממשלה החדשה של הודו כבר אמורה להיות סיפור אחר לגמרי.מפלגה לאומית עד לאומנית ,עם חיבה עמוקה לאלים עתיקים ,להינדים קדומים שלהם היא מיחסת טכנולוגיית על וכלי טיס מעופפים ("וימאנות ") ,פלוס מנהיג כריזמטי שהוא גם משורר לעת מצוא ואינו אוהד אוטומאטי של מוסלמים.זה מה שנדרש מהודו כדי לגלות באיחור רב שיש לה בקצה היבשת אחות קטנה ושמה ישראל".ולסיום דיון בשאלה החמורה :מכיוון שהודו וסין הן שתי מעצמות על אסיאתיות על מסלול התנגשות בינן במי יהיה על ישראל לבחור בבוא יום הפקודה אם וכאשר הקונפליקט בין השתיים יתפרץ במלוא עוזו ? בהודו או בסין? מ

המנהיג החדש

אחרי שלטון כמעט נצחי של 'מפלגת הקונגרס ההודי ,  המחנה הלאומי על הסוס, לפחות בדמוקרטיה הגדולה בעולם. מנהיג מטעם הימין, נָארֶנְדְרָה מוֹדִי, מכהן כראש ממשלה בהודו זה כחודש וחצי. משפטי השחיתות שבכירי מפלגת הקונגרס הסתבכו בהם לאחרונה, אבטלה גוברת, ומעל לכול כעס על האויב הפקיסטני – כל אלה הניבו ל'מפלגת העם' ההינדית 31 אחוז מקולות הבוחרים, שבגלל השיטה האזורית תורגמו ל-282 מתוך 543 מושבים בפרלמנט. לראשונה בתולדות מדינת הענק זכתה בה מפלגת הימין לרוב מוחלט, שמאפשר לה לשלוט בלי שותפות קואליציוניות. בעשור הקודם אמנם כיהן במשך שנים אחדות ראש ממשלה מטעמה, אטאל ביהארי ואג'פאי, אך הוא היה מדינאי ממורכז שנדרש להישען על קואליציה, ולא חולל מהפך של ממש.

לישראל יש שתי סיבות טובות להיות מרוצה מתוצאות הבחירות בהודו. ראשית, מפלגת השלטון החדשה נחשבת ידידותית כלפינו, בוודאי בהשוואה ל'מפלגת הקונגרס' הפרו-ערבית; ושנית, המפלגה הזו ובעיקר העומד בראשה מזהים את האיום שבאסלאם הקיצוני, ולא מתכוונים לשתף איתו פעולה. כשבתווך נמצאת איראן, מדינה אסלאמית שעושה מאמצים להפוך למעצמה גרעינית, שיתוף הפעולה עם הודו יכול להיות בעל משמעות רבה. ראש הממשלה החדש מודי היה עד לבחירות האחרונות מושל גוג'ראט, אחת המדינות המרכיבות את הודו. תפקודו שם הוא שהעניק לו את האהדה הרבה בציבור הרחב. גוג'ראט נהנית משגשוג כלכלי, רמת החיים בה היא מהגבוהות בהודו, משקיעים נוהרים אליה כדי להקים מפעלים, והיא נחשבת לסמל של יתרונות הגלובליזציה. רבים מאנשי ההיי-טק של עמק הסיליקון בקליפורניה ושל בריטניה הגיעו ממנה. השגשוג הזה מחלחל גם אל העשירונים הנמוכים יותר: מודי נודע כמי שהביא חשמל לכל כפר במדינתו, ושיפר מאוד את התפוקה החקלאית באמצעות הכנסה יצירתית של שיטות עיבוד מודרניות. בעיני רבים מההודים, הוא הרפורמטור הכלכלי שארצם צריכה.

 

  "A Journey: Poems by Narendra Modi" is translated from Gujarati by Ravi Mantha.

 

משורר המהפכה 

הקמפיין של מודי בנה אותו כנציג האנשים הקטנים שנאבקים באליטה המסורתית, הלוא היא מפלגת הקונגרס. בהודו קיימת כידוע חלוקה אכזרית של החברה לקסטות, כתות מעמדיות. מודי, שהגיע מקסטה נמוכה כבנו של מוכר תה מעיר קטנה, מגלם אפוא את האפשרות לשינוי. כמו גנדי ונהרו לפניו, הוא גם משורר. מבקרים טוענים ששיריו בינוניים בתכלית, אבל זה לא מטריד את מיליוני מעריציו.

גם את מתנגדיו  של מודי מטרידות פחות האיכויות של שירתו, ויותר קורותיו והאידיאולוגיה שלו, ובפרט יחסו למוסלמים. אוכלוסיית הודו מורכבת ממגוון אנושי עצום הדובר מאתיים שפות שונות,אך באופן כללי אפשר להבחין בין הרוב ההינדי לבין המיעוט המוסלמי, שמונה 14 אחוזים מתושבי המדינה. אף שהקמת פקיסטן נועדה לתת בית לאומי למוסלמים שחיו בהודו המנדטורית, מספרם בהודו כיום – 150 מיליון – גדול מזה שבשכנתה פקיסטן. בהודו חיה כיום האוכלוסייה המוסלמית השנייה בגודלה בעולם, כשמקדימה אותה אינדונזיה בלבד. ובכל זאת, ככל הידוע, מספר המוסלמים ההודים הפועלים בארגונים אסלאמיסטיים כגון אל-קאעידה הוא קטן מאוד. לא ידוע על אזרחים הודים הכלואים במחנה המעצר בגואנטנמו, ונכון לעכשיו גם לא על כאלה הנמצאים בשדות הקרב והרצח בסוריה, בעיראק או במאלי. המוסלמים בהודו אינם נוהגים להאשים את ארצות הברית בכל תחלואיהם, כפי שעושים אחיהם ברוב פינות העולם האחרות. ייתכן שהסיבה לכך היא אופייה הדמוקרטי והסובלני של הודו, המאפשרת למוסלמים הזדמנויות אמיתיות לשיפור מצבם הכלכלי. האיש העשיר ביותר במדינה, אגב, הוא מוסלמי – עזים פרמג'אני, יו"ר חברת הטכנולוגיה 'ויפרו'.

אך גוג'ראט, שממנה הגיע מודי, נחשבת לפחות סובלנית מכל מדינות הודו כלפי המיעוט המוסלמי שבתוכה. מתנגדיו של מודי  לא שוכחים לו את אחריותו המיניסטריאלית לפרעות שהתרחשו בגוג'ראט ב-2002, כמה שבועות בלבד לאחר בחירתו למושל המדינה. זה התחיל בהפגנות של הינדים מיליטנטים, שתמכו בהקמת מקדש לאל הינדי על חורבותיו של מסגד מוסלמי. במהלך התפרעות-נגד מוסלמית עלתה באש רכבת – על פי החשד בשל הצתה מכוונת – ו-58 הינדים נספו. בתגובה יצאו ההינדים למסע נקם שבמהלכו נהרגו כאלף איש, רובם מוסלמים, ומאות חנויות בבעלות מוסלמית נהרסו. באותם ימים נרשמו ברחבי המדינה גילויי אכזריות רבים, מעשי אונס והצתת גופות. מודי הואשם כי ממשלו לא ניסה באמת לעצור את המהומות, וכי המשטרה קיבלה "הוראות מגבוה", דהיינו ישירות ממנו, לעמוד בצד ולא להתערב גם כאשר מוסלמים נשרפו חיים בידי המון משתולל. בחלק מהמקרים, כך נטען, השוטרים אף סייעו למתפרעים וכיוונו אותם לבתי מוסלמים. מודי הכחיש בתוקף את הטענות הללו, ובית המשפט קיבל את גרסתו. בדצמבר 2002, תשעה חודשים לאחר המהומות, התמודד שוב מודי על ראשות המדינה. במצעו תיאר את המוסלמים כגיס חמישי שנאמנותו נתונה לפקיסטן. את המחנות של המוסלמים פליטי המהומות הוא כינה "בתי חרושת לייצור ילדים", ברמיזה ברורה לטענה שהמוסלמים בהודו מתרבים מהר מדי, ומהווים פצצת זמן דמוגרפית. ועם כל זאת, לאחר שזכה בבחירות שוב לא השתמש מודי בסיסמאות שנאה כנגד המוסלמים, ולמעשה הפך למנהיג של כו-לם.

 

מטוסים בני אלפי שנים

 

 

מפלגתו של מודי, מפלגת העם ההודי (BJP), היא הזרוע הפוליטית של תנועת 'הארגון הלאומי הפטריוטי' (RSS). התנועה הזו נוסדה ב-1925 במטרה לאחד את הקהילה ההינדית בהודו נגד השלטונות הבריטיים. מאז הקמתה היא קוראת להחזרת "ההינדואיזם הטהור" להודו ולהשלטתו כדת המדינה. אמנם ההינדואיזם מעולם לא היה "טהור" – מראשיתו התייחס המושג למגוון אמונות ותנועות שונות זו מזו – אך בארגון הלאומי הפטריוטי טוענים שכל העמים השונים בהודו הם בעלי היסטוריה משותפת ומוצא משותף. לשיטתם, המגוון האדיר של מנהגים ופולחנים ניצב על אותו בסיס ועל פילוסופיית חיים אחידה: "הדרך ההינדית של אלה הרואים בהודו את ארץ-האם וארץ הקודש שלהם".

א נשי התנועה דוחים את התיאוריות המחקריות המקובלות, שלפיהן שבטי הארים, אבות ההודים המודרניים, הגיעו להודו מן החוץ והשמידו תרבות קדומה שהייתה שם. בהנהגת התנועה ובשורותיה יש אנשי מחקר רבים, שעושים כל מאמץ להוכיח כי השבטים ההם חיו בהודו מאז ומקדם, לאורך מאות אלפי שנים.

עוד הם טוענים שביצירות הספרות ההודיות העתיקות – הוודות, והאפוסים המהברטה והראמאיאנה – יש ראיות ברורות לכך שההודים הקדומים החזיקו כלים מדעיים וטכנולוגיים שהקדימו בהרבה את זמנם. כך למשל הם מצביעים על מתמטיקה מפותחת הנמצאת בוודות ועל אזכור של כלים מעופפים במהברטה, "הוימאנות " כשלדברי אנשי התנועה מדובר בכלי טיס שההודים הקדומים פיתחו. מתחילת דרכה קראה התנועה להודו המודרנית לשחזר את הישגיה הקדומים ולחזור להוביל את העולם בתחומי המדע והטכנולוגיה. במפלגה שצמחה מתוכה פותחו תורות על קדמותה ועליונותה של הדת והתרבות ההינדית לעומת שאר תרבויות העולם, מבחינה טכנולוגית ורוחנית כאחד.

ב-1998, כשמפלגת העם הגיעה לשלטון בהודו לראשונה, היא דאגה להפיץ בבתי הספר במדינה ספרי לימוד ברוח זו. אנשי RSS רואים בעם ההודי אורגניזם אחד, שכל תא בו מופעל בידי התרבות ההינדית. תרבות – ולאו דווקא דת. אחד ממייסדי התנועה, וניאק סארבאקאר, היה ככל הנראה אתיאיסט שלא התרשם במיוחד מכל סיפורי האלים ההינדיים. כיום גורסים אנשי התנועה כי יש דרכים רבות אל האלוהות, ולדבריהם אין להם כל התנגדות לנוצרים הינדים ואף למוסלמים הינדים, דהיינו כאלה שמקבלים את דרכה התרבותית המיוחדת של הודו. גם מודי טוען שאין לראות בהינדואיזם דת כלל, אלא "דרך חיים";

מתנגדיו משמאל אומרים כי מבחינתו ההינדואיזם הוא בעיקר אמצעי להילחם באסלאם. המשפט שהעלה את הסעיף בעבר הייתה RSS תנועה דתית וקיצונית יותר מכפי שהיא היום. בשנותיה הראשונות קראו אנשיה לבני הדתות האחרות במדינה להכיר בעליונות הדתות ההינדיות, ואף דרשו להתנות בכך מתן זכויות אזרח.

התנועה הושפעה מתורות לאומניות ואף פשיסטיות שרווחו אז באירופה, אולם הרכיב האנטישמי של הלאומנות האירופית לא חדר אליה כלל. היא אף תמכה בציונות, להבדיל ממפלגת הקונגרס. השלטון הבריטי ראה את RSS כגוף קיצוני שמסית ומעודד אלימות כלפי מוסלמים, ורדף את מנהיגיו. עם מתן העצמאות להודו, ב-1947, לא הפכה התנועה למפלגה פוליטית. היא אף הוצאה לזמן מה אל מחוץ לחוק, אחרי שהתברר כי רוצחו של מהאטמה גנדי בהיה בעברו חבר בה. כשאנשי התנועה הוכיחו שלא היה לה קשר לרצח, בוטל האיסור על קיומה.

רק ב-1954 הוקמה 'מפלגת העם ההודי' כזרוע הפוליטית של התנועה, וכשלושים שנה נוספות עברו עד שצברה כוח פוליטי ניכר. נסיקתה הציבורית הגיעה בין השאר כתוצאה מפרשה שהחלה ב-1979 והתגלגלה אל תוך שנות ה-80. הכול התחיל כשבית משפט הודי פסק כי אישה מוסלמית שהתגרשה מבעלה תקבל ממנו תמיכה כספית, אף שהבעל טען שההלכה המוסלמית, השריעה, אינה מחייבת אותו לכך. הפגנות פרועות של מוסלמים, ולחץ אדיר מצד ממשלת הודו בראשות רג'יב גנדי ממפלגת הקונגרס, הובילו לבסוף לביטול הפסיקה בידי בית המשפט העליון. בקרב הלא-מוסלמים, הדבר נתפס ככניעה של המדינה החילונית למיעוט המוסלמי, ומפלגת העם היא שקטפה את פירות הכעס הציבורי.

 

לצמיחתה של מפלגת העם תרמה גם פרשת המסגד בעיר ההינדית הקדושה איודולה . ב-1987 פתחו אנשי המפלגה במסע ציבורי להריסתו של מסגד שלטענתם נבנה על חורבות מקדש הינדי, ששליט מוסלמי הרס ב-1528. לא סתם מקדש: לדברי ההינדים, זה היה המקום שבו על פי האפוס ההודי הידוע 'ראמאיאנה' נולד האל ראמה. מה שהזין את הסערה הציבורית הייתה סדרת טלוויזיה שהוקרנה בהודו ב-1987, ממש במקביל לתחילת האירועים, והציגה עיבוד רב-פרקים של אפוס ראמאיאנה. עלילותיו של ראמה ומאבקיו בכוחות הרשע הגיעו לכל בית בהודו. מבחינת ההינדים, המאבק על מקום הולדתו של ראמה היה מעין פרק נוסף, עכשווי, בשרשרת מלחמותיו של הגיבור המיתי-טלוויזיוני.

ההינדואיזם, וכך גם המפלגה המייצגת אותו, זכו כעבור זמן קצר לדלק טלוויזיוני נוסף. הטלוויזיה ההודית הקרינה בין 1988 ל-1990 סדרה המבוססת על האפוס ההינדי המהברטה. ושוב, מיליונים רבים בכל רחבי הודו נשארו בבתיהם מרותקים לעלילות הגיבורים והאלים מלפני אלפי שנים, משל היו אלה גיבורי 'דאלאס' או 'שושלת'. הצלחת הסדרה הייתה כה גדולה עד שבמקרה מפורסם אחד העדיפו שרי הממשלה להישאר בבתיהם בעת השידור, ונמנעו בשל כך מלהשתתף בישיבת ממשלה מכרעת. נישאת על גלי ההתעוררות ההינדית, ארגנה מפלגת העם הפגנות בדרישה לחידוש המקדש של ראמה. ב-1992 הרסו המוני מפגינים את המסגד, וכתוצאה מכך פרצו בהודו מהומות דתיות שגבו את חייהם של אלפים. מאוחר יותר נטען – אם כי לא הוכח חד-משמעית – שכמה מבכירי מפלגת העם השתתפו במהומות והם שהובילו במתכוון להחרבת המסגד. כתוצאה מכך שוב הוצאה המפלגה לזמן מה אל מחוץ לחוק.

 

 

קרב ענקים     הפיל והדרקון - הודו וסין - צמיחתן המהירה ומשמעותה לגבי כולנו - רובין מרדית   ניצחונה הסוחף של מפלגת העם בבחירות האחרונות לא נבע מסדרות טלוויזיה מיתיות, אלא מגורמים אחרים, בהם השחיתות והנפוטיזם שנקשרו במפלגת הקונגרס. נפשו של הציבור ההודי נקעה מהשלטון הקיים, והוא בחר לתת אמון בהבטחתה של מפלגת העם לפוליטיקה נקייה. גם בנושא הכלכלי מצב הרוח הלאומי קודר. אלה שבחרו במוֹדי רוצים שהוא יעשה להודו כולה מה שעשה לגוג'ראט, כי בשנים האחרונות הכלכלה המתפתחת במהירות של מדינת הענק שבה לקרטע. הצמיחה, שבין 2005 ל-2007 הגיעה לשיעור של תשעה אחוזים לשנה, עומדת עתה על חמישה אחוזים. 56 אחוזים מתוך כמיליארד ורבע תושבי הודו סבלו ב-2012 מעוני מרוד.

נכון, הודו כבר אינה ענק כושל ואטי, תת-יבשת מוכת אומללות ורוחשת קבצנים, שדה פעולתם המתבקש מאליו של האם תרזה ודומֶיהָ. כיום מדובר במעצמה מפותחת, הכלכלה העשירית בגודלה בעולם. היא מייצאת למערב אשפי מחשבים וטכנולוגים מבריקים, ויש בה יותר סטודנטים למדע טהור מכפי שיש בארצות הברית. ועם זה, עדיין קשה לדבר על אושר גדול או על דימוי בינלאומי משגשג של האומה המחולקת באכזריות לקסטות, וידועה לשמצה בריבוי מעשי האונס הברוטליים המתרחשים בה. אלה נעשים לעתים לאור היום, לא פעם בידי בכירים בכפרים, שאינם נותנים את הדין על פשעיהם.

ב-2012 אמנם יצאו המונים לרחובות ניו-דלהי בעקבות פרשה מסוג זה, והאשמים הוצאו להורג בתלייה – אך בשטח הדברים נותרו כשהיו, ומספר מעשי האונס, גם של תיירות, רק גדל מאז. תחושת החרדה וחוסר הוודאות של ההודים נעוצה גם במתחרה הגדולה, סין, שכלכלתה נראית כחולפת על פני הודו במהירות. הצפי כיום הוא שבשנת 2030 תעבור הודו את סין במספר תושביה, ותהיה המדינה המאוכלסת בעולם. באותה שנה היא צפויה גם להיות המשק השלישי בגודלו בעולם, אחרי ארצות הברית וסין.

היות ששיעור התושבים בגיל העבודה שם הוא גבוה, מספר העובדים הפוטנציאליים בהודו צפוי לעבור ב-230 מיליון את זה שבסין, ובחצי מיליארד את זה שבארצות הברית. ההשערה הרווחת אומרת שבשנים הקרובות יגבר החיכוך של הודו עם פקיסטן והעולם המוסלמי מחד גיסא, ועם סין מאידך גיסא. במובן מסוים, שתי החזיתות האלה משתלבות: סין מחפשת כבר היום מאחזים בפקיסטן, דבר המעורר את חששה של הודו. בין שתי מעצמות-העל של אסיה עלולה להתחולל מלחמה קרה, שתעמוד על סף גלישה למלחמה חמה, וישרור ביניהן מאבק קשה על יוקרה בינלאומית, על משאבים כגון גז, נפט ומים, ועל "מרחבי מחיה" באופן כללי. בשנים האחרונות סין והודו מאשימות זו את זו בניסיונות התפשטות, וכנראה שתיהן צודקות.

 

רטוריקה מנותקת

רב המשותף בין הודו לישראל – לפחות הודו כפי שרואה אותה מפלגת העם. שתיהן ממשיכות תרבות עתיקה ביותר, שתיהן מדינות דמוקרטיות בסביבה לא דמוקרטית, לשתיהן שכנות מוסלמיות, ובכל אחת מהן מיעוט מוסלמי גדול. להודו אינטרסים רבים המקבילים לאלה של ישראל. היא מצויה בקונפליקט מתמיד עם מדינה אסלאמית מסוכנת, פקיסטן, שחמושה בנשק גרעיני ומשמשת כאחת מבירות הטרור העולמי. בפקיסטן, כזכור, מצא בן-לאדן מקלט לפני שחוסל בידי האמריקנים, ויש להניח ששם נמצא גם מנהיג אל-קאעידה הנוכחי, ד"ר איימן אל-זוואהירי.

משך רוב שנותיה נהגה הודו להתחשב באינטרסים של העולם המוסלמי. לעומת זאת לישראל, עוד משנות הקמתן של שתי המדינות, היא התייחסה בעוינות חריפה. מפלגת הקונגרס השמאלית, בעלת הגישה של 'מדינת כל אזרחיה', תפסה את ישראל כראש החץ של הלאומיות בעולם. דעות אנטי-ציוניות ופרו-ערביות אפיינו כבר את שני מייסדיה של הודו – מהאטמה גנדי, הקדוש המודרני המפורסם, איש ההתנגדות הלא-אלימה ומי שנחשב לאבי האומה ההודית; וג'אוהרלאל נהרו, ראש הממשלה ושר החוץ של הודו במשך שנים רבות, ואבי שושלת מנהיגי הודו לבית גנדי (אכן מבלבל, אבל שושלת גנדי היא צאצאית של נהרו; בתו של נהרו, אינדירה, הייתה נשואה לפירוז גנדי, שאין לו קשר משפחתי למהאטמה). גאנדי אוטוביוגרפיה או סיפור ניסויי עם האמת גנדהי ספר חדש מהדורה חדשה

למהאטמה גנדי אמנם היו כמה ידידים יהודים שתמכו בו עוד בזמן שהותו בדרום-אפריקה, לפני ששב להודו ב-1918, אולם הוא סבר שהיהדות אינה לאום הזכאי למדינה עצמאית. ממשיכו נהרו ראה ביהודים החיים בארץ ישראל נציגים של הקולוניאליזם המערבי המדכא ושל האימפריאליזם האנגלי בפרט. לא הועילה ההקבלה בין מאבק היהודים בשלטון הבריטי לבין מאבקם של ההודים כנגד אותם בריטים באותה תקופה עצמה: נהרו ויתר אנשי מפלגת הקונגרס סברו שהצהרת בלפור הייתה בגידה בערבים יושבי פלשתינה.

עוד בשנות ה-20 חיזרה מפלגת הקונגרס אחר המוסלמים, והכריזה שוב ושוב על תמיכתה בערביי ארץ ישראל. ב-1930 קיימה המפלגה ועידה שכותרתה "פלשתינה ערבית". בעקבותיה נערכו ועידות נוספות, וב-27 בספטמבר 1936 אף הוכרז בהודו על "יום פלשתינה". שלושה חודשים וחצי אחרי קבלת העצמאות של הודו הספיק נציגה באו"ם להצביע נגד הצעת החלוקה של ארץ ישראל – אף שהודו עצמה למרבה האירוניה קמה בדרך דומה, של חלוקת שטח שלטון בריטי בין הודו לפקיסטן.

 

 

הסופר הארצישראלי אהרן ראובני, שב-1945 הקדיש ספר לניתוח תורתו של נהרו (ואיתו, באותה כריכה, סקר את דעותיו של הסופר ה"ג ולס), עמד על מניע נוסף להתנהגותם של שוחרי החירות ההודים כלפי מקביליהם היהודים. " רושם מוזר אף עלוב", כתב, "עושה ג'אוהרלאל נהרו בעלותו על במה רדיקלית בלונדון על מנת לפתור מניה וביה בעיות גדולות וקשות מן העומדות ברומו של עולם, לרבות בעיית ארץ ישראל. כל בר דעת רואה מיד כי הדברים אינם נהירים לו, וכי הוא חוזר בלי כל חקירה ודרישה על דעות מוסכמות המקובלות בחוגים מסוימים בארצות הדוברות אנגלית".

(, אהרן  ראובני    ג'והרלל נהרו וה. ג'. ולס :   דעותיהם ויצריהם /    ירושלים :   ד. ב בר אהרונסון 1945 ע' ס)

עד מותו של נהרו ב-1964 הסתמכה כל מדיניותה של הודו על האינטואיציות של המנהיג. הוא בז להסכמים מדיניים, לאמנות ולבריתות בינלאומיות, וראה בכל אלה חלק מחוקי הפוליטיקה הישנה שיש לשנותם. מדיניותו הייתה גדושה ברטוריקה של שלום ורצון טוב, אך הוא העמיד אותה גם מעל לשיקולים מעשיים של טובת ארצו. רבים בעולם ראו אותו כמי שיוצר נתק בין הודו למציאות שסביבה. נהרו, חסיד אדוק של סוציאליזם ותכנון ממשלתי מרכזי נוסח סין וברית המועצות, הקשה על חברות זרות להשקיע בהודו והערים קשיים בפני חברות הודיות – מה שפגע קשות בכלכלת ארצו, והפך את החברות ההודיות לבלתי תחרותיות בשוק העולמי.   מנהיגת העולם השלילי לאורך שנות המלחמה הקרה התבססה הודו כאחת ממנהיגות גוש המדינות ה"בלתי מזדהות", ודבקה בקו האנטי-ישראלי הנוקשה של הגוש, קו שהכתיב נשיא מצרים גמאל עבד א-נאצר. עם זאת, היא לא נמנעה מלהיעזר בישראל באופן חשאי. ביוני 1962, לאחר תבוסתו במלחמה עם סין, פנה נהרו באיגרת חשאית לבן-גוריון בבקשת סיוע צבאי. ישראל הסכימה להעביר להודו אמצעי לחימה ותחמושת, ובהמשך קיימו קצינים הודים ביקורי עבודה בישראל. אלא שהדבר הודלף לעיתונות, מצרים זעמה, הודו הכחישה, ושיתוף הפעולה נגדע ולא חודש עוד בימי נהרו. ב-1965, בעקבות מלחמת הודו-פקיסטן, נענתה ישראל שוב לבקשה הודית ושיגרה אליה סיוע צבאי, בלי לקבל שום הכרת תודה או תמורה מדינית. כך היה גם במלחמת הודו-פקיסטן השנייה ב-1971, שהביאה בסופו של דבר להקמת בנגלדש.

Indira Gandhi - 1917-1984

 

אינדירה גנדי, שעמדה בראש ממשלת הודו משנת 1966, ירשה מאביה את גישתו האנטי-ישראלית. כשישראל הפציצה את הכור הגרעיני העיראקי, הכריזה גנדי על קונסול ישראל בבומביי עמוס רדיאן "אישיות לא רצויה". כאביה גם היא הייתה פרו-סובייטית, והתמידה בכך אף בשנות שקיעתה של המעצמה האדומה. תפיסתה הסוציאליסטית האדוקה דרדרה עוד יותר את הכלכלה ההודית, ויחד איתה שקע גם כוחה הבינלאומי של הודו כמעצמה אזורית. רק בימי בנה רג'יב, שכיהן אף הוא כראש ממשלה, השכיל השלטון ההודי להעמיד את הכלכלה על אדנים יציבים יותר ולחתור למדיניות בינלאומית מאוזנת.

רק ב-1992 הואילה הודו לכונן יחסים דיפלומטיים עם ישראל, אולם כל עוד שלטה בה מפלגת הקונגרס נותרו הקשרים בין שתי המדינות קרים ומסויגים. מצב הדברים השתנה ב-1998, כאשר זכתה 'מפלגת העם' בשלטון בפעם הראשונה. ראש הממשלה מטעמה, אטאל ואג'פאי, נחשב לאחד מגדולי ידידיה של ישראל. בספטמבר 2003 ניתן ביטוי להתחממות היחסים כשאריאל שרון ביקר בהודו. ביקורו נחתם בהצהרה ידידותית משותפת, למורת רוחם של מפגינים ברחבי תת-היבשת. ראש הממשלה הנוכחי מודי הוא אף פרו-ישראלי באופן מובהק יותר מוואג'פאי. הוא עצמו ביקר כאן בהיותו מושל גוג'ראט, ושרת החוץ שלו היא יושבת ראש אגודה פרלמנטרית לקשרי הודו-ישראל. גם הצורך ההדדי בשיתוף פעולה בין המדינות גדל עם השנים. כיום לישראל ולהודו אינטרסים משותפים בתחומי צבא, מודיעין, כלכלה וסחר, ובייחוד בכל הקשור לחלל. לשתי המדינות פרויקטים משותפים של שילוח לוויינים, וישראל נעזרת באמצעי שיגור הודיים.

 

 

פרופ' אפרים ענבר

אפרים ענבר צילם יוני קמפינסקי 

מעל לכול, שתי מדינות עמוקות-שורשים אלו הן העומדות בקו הראשון של העולם החופשי מול מתקפת האסלאם הקיצוני. "

מפלגת העם מתייחסת לישראל באהדה רבה כל השנים, ולכן יש לצפות בתקופה הקרובה לשיפור משמעותי ביחסי הודו-ישראל", אומר פרופ' אפרים ענבר, ראש מרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן. את מודי הוא מגדיר כ"מנהיג ההודי האוהד ביותר לישראל עד כה".

אלי : ובכל זאת, במפלגת העם נשמעים גם קולות צורמים כלפי מי שאינם הינדים. איך צריכה ישראל להתייחס לכך? "

ענבר :יש במפלגה נימות שונות, ואני לא חושב שצריך לבדוק יותר מדי בציציות של החברים שלנו".

אלי : הודו הופכת למעצמת-על אסיאתית ונכנסת לתחרות גוברת עם סין. אם אי פעם תיאלץ ישראל לבחור בין השתיים, את מי עליה להעדיף?

ענבר "אין ספק שהודו מדינה יותר סימפטית ויותר דמוקרטית מסין הרודנית, והאינטרסים שלה קרובים יותר לאלה של ישראל. וישנה גם אמריקה, הידידה מספר אחת שלנו, שמעדיפה את הודו על פני סין. יש להדק עם סין את הקשרים הכלכליים, אך לא בתחומים האסטרטגיים. מבחינת השיקולים ארוכי הטווח בתחומים שונים, ביטחוניים וגם דמוגרפיים, מנקודת המבט של 2014 הודו עדיפה כשותפה על פני סין".

ביבליוגרפיה :

אהרן  ראובני    ג'והרלל נהרו וה. ג'. ולס :   דעותיהם ויצריהם /    ירושלים :   ד. אהרונסון,   תש"ה.1945 Kumaraswamy, P. R.    India and Israel – evolvin

g strategic partnership /    Ramat-Gan :   Bar-Ilan University,   1998   Inbar, Efraim .  The Indian-Israeli entente /    Ramat Gan :   Begin-Sadat Center for Strategic Studies, Bar-Ilan University,   c2004

אפרים ענבר,   השותפים האסטרטגיים החדשים של ישראל :   טורקיה והודו /    רמת גן :   מרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים,

2008. Arielle  Kandel   Exploring the significant warming of Indo-Israeli relations in the post-cold war period :   from the establishment of full diplomatic relations to extensive military and economic cooperation /    [Beersheba] :   Ben-Gurion University of the Negev,   2009.

חיים יהוידע    בין הקוברה לדרקון :   סין והודו: מעצמות-העל של המאה ה-21 /    תל אביב :   ידיעות אחרונות,   [תשס"ח] 2008

יצחק  גרברג    יחסי הודו-ישראל :   אינטרסים אסטרטגיים, פוליטיקה ופרגמטיזם דיפלומטי /    [תל-אביב] :   מרכז המחקר – המכללה לביטחון לאומי,   2009.

 

דמוקרטיות: הודו - דמוקרטיה בחברה משוסעת; יחידות 10-9

פ.ר. קומרסו    דמוקרטיות :   הודו: דמוקרטיה בחברה משוסעת /    רעננה :   האוניברסיטה הפתוחה,   תשס"ט 2009

. רובין מרדית,   הפיל והדרקון :   הודו וסין – צמיחתן המהירה ומשמעותה לגבי כולנו /    תל אביב :   מטר,   תשע"א 2010.

זקריה, פריד    העולם הפוסט-אמריקני :   על השינוי במערך הכוחות העולמי והנוף הגלובלי החדש /    תל אביב :   מטר,   תש"ע 2010.

Inbar, Efraim,     Indo-Israeli defence cooperation in the twenty-first century /    Ramat Gan :   The Begin-Sadat Center for Strategic Studies, Bar-Ilan University,   2012.  

, Rajendra  Abhyankar   <<The> evolution and future of India-Israel relations /    Tel Aviv :   The S. Daniel Abraham Center for international and regional studies,   2012
גיורא  בכר    הודו – יומן מדיני :   סיפור כינון היחסים הדיפלומטיים בין הודו לישראל ממבט אישי 1992-1989 /אזור : ראובני-ספרי צמרת, תשע"ג 2013. 

Narendra Modi features on Time magazine cover; Congress angry

והיה ותפרוץ מלחמה בין מצרים ואתיופיה

 

דגל מצרים.

דגל אתיופיה

רוחות מלחמה מנשבות במצרים  של מורסי והאחים המוסלמים , והן הולכות ומתחזקות והן אינן מיועדות כעת דווקא כנגד ישראל שסיני חוצצת בינה ובין מצרים . גם לא כנגד סוריה למרות שמצרים הודיעה נחרצות שהיא תומכת במורדים הסונים כנגד ממשלתה.

 רוחות המלחמה הן כנגד מדינה שמצרים הייתה שקועה עימה במלחמה  רק בעבר הרחוק כמתואר באופרה של ורדי "אאידה" ,באתיופיה.

ממלכת כוש שמה הקדום של אתיופיה  אף השתלטה על מצריים במאה השמינית לפני הספירה ומנהיגה שלטו כפרעונים של השושלת  ה-25.

אולם כיום שוב צצות רוחות מלחמה עזות בין מצרים לאתיופיה וזאת הודות להקמת סכר ענק באתיופיה שידאג שחלק גדול ממי הנילוס שעוברים באתיופיה לפני שהם מגיעים למצרים יישארו באתיופיה.וכך יביא הסכר  לפריחה חקלאית וכלכלית באיזורים השחונים של אתיופיה כמו זאת שבעבר נהנתה ממנה מצרים. המצרים כבר הודיעו שהם לא יעברו על כך בשקט ופתחו באיומי מלחמה. וייתכן שהם אכן מתכווננים לקיים .גנרל שלהם כבר הודיע שעדיף להם למות בשדה הקרב מאשר בצמא.

האתיופים מצידם נראים נחושים ואין  להם סיבה מיוחדת להפסיק כתוצאה ממצבה המיתדרדר של מצרים שמביא לירידה קשה במעמדה האיזורי.וייתכן שלמצרים עדיפה גם כן מלחמה איזורית  כנגד אויב חיצוני שתחזק שוב את מעמדו של המשטר מבפנים.

אם תפרוץ מלחמה בין מצרים ואתיופיה  ,איפה כאן האינטרס של ישראל ? במי עליה  לתמוך?

קודם כל  ישראל היא בעלת ברית לכאורה לפחות של שתי המדינות ,ואין  לה אינטרס להיראות כתומכת באופן ספציפי באחת מהן.   האינטרס   של ישראל הוא שמצרים תיהפך למדינה משגשגת ושלווה וחילונית בעלת יכולות מדעיות וטכנולוגיות להאכיל את אוכלוסייתה ואף לשלוח טכנולוגיות לחלל בתוכנית חלל שמשלה שתסייע לזאת של ישראל.

האינטרס  של ישראל הוא שאתיופיה תיהפך למדינה חזקה כפי שהייתה בעבר  שמזינה את עצמה ויכולה  לשמור על גבולותיה מפני מדינות מוסלמיות המקיפות אותה.עם פורצת מלחמה בין השתיים ,וזוהי בגדר מלחמה "רגילה" על אינטרסים רציונליים ,  כאשר במצרים שולט משטר וצבא חילוני באופן יחסי ,אין לישראל להתערב אלא לנסות לסייע לשני הצדדים  בתיווך ובהצעת רעיונות לפתרון בעיות המים שלהם.

זה אם זאת תהיה מלחמה "רגילה " ובמצרים יש משטר רציונאלי.

 אך על ישראל לבחור למי מבין שתיהן לסייע  אם :במצרים ישלוט שלטון מוסלמי קנאי של האחים המוסלמים או של הסלפים. משטר כזה אפשר לקבוע כמעט בוודאות  יהפוך את מלחמת המים בין מצרים לאתיופיה בשלב מסויים אם היא לא תתפתח לטובתו  למלחמה דתית מאחר שהאתיופים הם נוצרים.  סביר להניח שבמקרה כזה יקרא  השלטון המצרי האיסלאמי למוסלמי העולם לסייע לו כנגד האתיופים "הכופרים" והללו ינהרו לעזרתו כנגד האתיופים ללא קשר לעובדה שאין שום קשר בין מניעי המלחמה ובין הדת, כפי שקורה היום בסוריה.

משטר  איסלאמי קיצוני כזה יש כל סיבה לחשוב יפנה כנגד ישראל אחרי שיביס ,אם יצליח בכך, את האתיופים , וישלח כנגדה את כל אותם גדודים של מוסלמים זרים שהיגיעו על מנת לסייע לו ולכן אין שום סיבה לסייע לו.

מאידך האינטרס העליון של ישראל במקרה כזה יהיה לסייע מאחורי הקלעים לאתיופיה כנגד הג'יאהד העולמי שיכריז עליהם המשטר המצרי הקיצוני ,וסיוע כזה אפשרי לעשות באמצעות עולי הקהילה היהודית האתיופית שעלו לארץ ויוכלו לשמש כנציגים של ישראל באתיופיה המותקפת.

האינטרס של ישראל הוא שלא תקום מעצמה מצרית בעלת שלטון איסלאמי קיצוני שכן מדינה כזאת היא איום על האזור ועל העולם.  עדיף להביא להכרעת מלחמת מצרים אתיופיה לטובת האתיופים שמצרים האסלאמית המוחלשת תעמוד  ותשקע מכאן  ואילך בצילם.

עד לסיבוב הבא בעוד כך וכך שנים.

 ולסיכום :  המלחמה בין מצרים ואתיופיה לא תהיה אופרה  בכל מקרה  אבל אם המשטר שיקום במצרים יתגלה כאיסלאמי קיצוני ויזעיק לעזרתו את הג'יהדיסטים של העולם ,כי אז יש לעשות הכל שהתוצאות המתוארות באופרה "אאידה" יתהפכו ,והפעם שינצחו האתיופים ולמשך זמן רב.

ראו גם

משבר בנילוס :רוחות מלחמה בין מצרים ואתיופיה

זלמן שובל על העימות בין מצרים ואתיופיה

 אלי אשד על אאידה :אופרה על מלחמה בין מצרים ואתיופיה הקדומות

וראו עוד תחזיות על עתיד מצרים ואפריקה של אלי אשד :

והיה ומצרים תיקרוס

ונצואלה :האם יש דומה לה?

 

סמלי המדינה הבוליבארית של ונצואלה.

הופיע תחת השם  "אין דומה לו -דרום אדום " בדיוקן מקור ראשון גליון 821 2.5.2013.

 ובגירסה מקוצרת :

"מדינה בהפרעה : האם ונצואלה על סף מלחמת אזרחים ?"  ב"סוף שבוע- מעריב" 3.5.2013

מנהיג ונצואלה הוגו צ'וואס  האיש החזק והרדיקלי  ביותר  והאנטי ישראלי ביותר בדרום ומרכז היבשת מת מסרטן לאחר 15 שנות שלטון ולאחר שזכה ללא עוררין בעוד תקופת שלטון.  הפגנות אלימות ברחוב ,טענות על חטיפת השלטון וחשש מהתדרדרות כלכלית . למרות שנבחר יורש לצ'אבס ,בונצואלה מתקשים מאוד למלא את נעליו. :חודש אחרי הבחירות בוונצואלה מתקשה הנשיא הנבחר ניקולאס מאדורו להיכנס לנעליו של הרודן האהוב הוגו צ'אבס.כמו הוגו צ'אבס המנוח, גם הנשיא החדש של ונצואלה שונא את ארה"ב וישראל, ומתרפק על אחמדינג'אד. כמו צ'אבס, גם הוא מטיח ביריביו עלבונות עם ניחוחות אנטישמיים. אבל כדי להגשים את החלומות המגלומניים של צ'אבס על איחוד יבשת שלמה תחת שלטונו, דרושה כריזמה גדולה בהרבה מכפי שיש לניקולאס מאדורו. ודווקא זה מה שהופך אותו למסוכן במיוחד. מה יהיה עתידה של הרפובליקה הבוליבארית של  ונצואלה מפיקת נפט בכירה במרכז אמריקה ומנהיגה רדיקלית ופרו איראנית ?האם המדינה עומדת על סף מלחמת אזרחים ? האם החלומות של הוגו צ'אבס על דרום אמריקה קומוניסטית ומאוחדת מתו יחד איתו ?רק ליורש המאוד לא מוערך ניקולאס מאדורו הפיתרונים.

 

 

הוגו צ'אוווס מנהיגה המנוח של ונצואלה.

כי שם בנות בצבע שוקו
ותלבושתן – קליפות בננה,
מפזזות במחול מניאנה
בג'ונגל, בין עצי הקוקוס.

נשוט על פני האורינוקו
ונטייל לאמזונס,
שם נחשי האנקונדה
כשניים עשר וחצי מטר
עם שתי שיניים ארוכות

שם אין בחינות, אוניברסיטה
ואין דיקן של הפקולטה.
ושם נראה כל יום קורידה

עצי קפה ואבוקדו,
מכרות זהב באלדורדו.
זורם הנפט בקריפיטיו
ואין מיסים ודפיציטיו.
ושם אינדיאנים עם כרבולת.
מקרקפים רק מס גולגולת.ונצואלה… ונצואלה…
ונצואלה – אין דומה לה! אולה!

"ונצואלה "פזמון מאת דן אלמגור ומשה וילנסקי

ב-1959 התפרסמה ונצואלה ארץ  מרכז אמריקנית בלתי ידועה מבחינת הישראלי הממוצע הודות לפזמון שכתב עליה דן אלמגור במחזמר של אפרים קישון בשם "אף מילה למורגנשטרן ". בפזמון הוצגה ונצואלה כמחוז  כיסופיו האקזוטיים של  כל תייר ישראלי המכבד את עצמוי. ועדיפה לעין ערוך על צ'ילה למשל.כך היא נשארה מאז אם כי אלמגור הודה לימים שהוא טעה בכמה מהפרטים שהביא שם על ונצואלה.כך למשל האורינוקו לא נישפך לאמזונס כפי שצויין  שם ונחש  האנקונדה אינו מכיש אלא חונק.אבל זה לא באמת שינה מבחינת הישראלי שמבחינתו ונצואלה נראתה כעת כמקום  אקזוטי מעין כמוהו.

( את סיפורו של דן אלמגור למה וכיצד   כתב את הפזמון הזה דווקא על הארץ האמריקנית הזאת דווקא ראו כאן :

ונצואלה על פי דן אלמגור " 

צ'או צ'אבס.

במציאות  של ראשית המאה ה-21 למרבית הצער ונצואלה היא מקום שונה מאוד  מאותה ארץ אקזוטית שתוארה בשיר של דן אלמגור ולמרות עושרה לאמיתו של דבר אחד מהמקומות הפחות סימפטיים ביבשת אמריקה הלטינית.

אילו הוגו צ'אבס היה עדיין בחיים, הדרך הטובה ביותר להבין את הקסם שהוא מהלך על בני עמו הייתה לעשות את מה שהם נהגו לעשות בכל יום ראשון ב-11 בבוקר: להתרווח מול הטלוויזיה ולצפות ב'אַלוֹ פרזידנטה', אחת התוכניות בעלות הרייטינג הגבוה ביותר בוונצואלה. זו הייתה התוכנית של צ'אבס, על ידי צ'אבס, למען צ'אבס. הנשיא חובב המצלמות היה מסוגל לדבר אליהן ברציפות שש שעות ויותר, כמו מורו הרוחני פידל קסטרו, שנודע לשמצה בנאומיו הארוכים. למעשה, צ'אבס שבר בקלות את כל שיאי הדיבור של המאסטר. והצופים – הם ראו מולם תערובת של מנהיג ומשיח, הנושא מונולוגים גדושים בהיסטוריה ונצואלית ודרום-אמריקנית ובתיאורים מפורטים של מעשי הנבזות שביצעו הינקים הצפוניים כנגד מדינות אמריקה הלטינית.

מלבד הרצאות היסטוריות ודיווחים על פעולותיה האחרונות של ממשלתו, נהג צ'אבס לשיר בתוכניתו השבועית שירים, לספר בדיחות ואף לבצע חיקויים של אישים שונים. כל זה תרם רבות לפופולריות של התוכנית ושלו. זו גם הבמה שבה הוצגה הגרסה של הנשיא לפרשת ההשתלטות על 'לה מרקסניה', חוות בקר בת 80 אלף דונם השוכנת באזור שבו נולד צ'אבס.

לשונות רעות טענו שצ'אבס אמר פעם בראיון כי ניסה במשך שנים רבות להשיג בעלות רשמית על החווה הזו, כי סבו חי שם בזמנו. משרד החקלאות, מכל מקום, הסביר את ההשתלטות על 'לה מרקסניה' בכך שחלק ניכר מאדמתה לא היה בשימוש – אף שבסביבה ידעו לספר שמדובר בחווה משגשגת ומנוהלת היטב. עוד טען משרד החקלאות שבעל החווה לא הציג מסמכי בעלות משנת 1821, השנה שבה שחרר סימון בוליבר את ונצואלה משליטתם של הספרדים הקולוניאליסטים.

הבעלים של החווה, שנחשב בעיני שכניו ועובדיו לאדם הגון, ניהל קרב משפטי ממושך וחסר תוחלת נגד ההפקעה, וסירב לפנות את השטח. ואז הגיע הוגו צ'אבס בכבודו ובעצמו למקום, מלווה בצוותי צילום ומעריצים מכל רחבי העולם. בשידור חי של מהשטח של 'אלו פרזידנטה' חגג הנשיא את הניצחון על החוואי, והכריז על פתיחת מערכה לרפורמה בתחום הקרקעות. "איזה חורש יפה, איזו אדמה פורייה, אילו נופי סוואנה מרהיבים נשקפים אלינו הבוקר", הוא התמוגג.

 

צ'אבס על רקע תמונתו של סימון בוליבאר

אמנם, אפילו צ'אבס הודה שמעטים מאוד מבעלי האדמות בוונצואלה מחזיקים בשטר מימי ייסודה של המדינה. למעשה, מדובר בדרישה בלתי אפשרית, כפי שמומחה כמוהו לתקופתו של בוליבר אמור לדעת היטב: לממשלת ונצואלה, שב-1821 רק השתחררה מכבלי הקולוניאליזם, נדרשו עוד עשרות שנים עד שהתפנתה לנושא של הסדרת הבעלות על האדמות. אבל מבחינתו של צ'אבס, פרטים היסטוריים קטנים מעין אלו לא שינו דבר. אם הרכוש לא נרשם ב-1821, כי אז המסמך שבידי הבעלים אינו שווה דבר, ודינה של החלקה לעבור לידי המדינה.

התוכנית 'אלו פרזידנטה' כבר אינה משודרת, לפחות לא עם הכוכב הראשי המוכר שלה. לפני כחודשיים הלך צ'אבס לעולמו כשהוא מותיר אחריו מאבק ירושה המאיים להפוך לעקוב מדם. את מקומו תפס ניקולאס מאדורו, שסומן על ידי צ'אבס כיורשו עוד בחייו, אך נראה כי הוא יתקשה להיכנס לנעליים הענקיות  – נעליים שמצעידות את ונצואלה לתמיכה בציר הרשע העולמי ולעימות דווקא עם המעצמה הגדולה שמצפון.

 במציאות של ראשית המאה ה-21, ונצואלה היא מקום שונה מאוד מאותה ארץ אקזוטית שתוארה בשיר המפורסם של דן אלמגור. מאגרי הנפט העצומים שנתגלו בשטחה הפכו אותה לעשירה, אבל לא בהכרח למקום סימפטי. בשנים האחרונות היא תפסה את מקומה של קובה כמדינה הרדיקלית ביותר במרכז אמריקה ודרומה, וכאויבת האידיאולוגית הגדולה של ארצות הברית באגף ההוא של כדור הארץ.

האידיאולוגיה הבוליברית, המובילה את ונצואלה, קרויה על שמו של סימון בוליבר הנזכר, מי ששחרר את היבשת מידי הספרדים והקים רפובליקה מאוחדת דוגמת ארצות הברית. אלא שבניגוד למקבילו הצפוני ג'ורג' וושינגטון, בוליבר התגלה כנשיא כושל והיבשת התפצלה עוד בחייו למדינות המסוכסכות זו עם זו. כל חלומו קרס והתמוטט, ובשנת 1830 הוא מת כאדם עני, חולה ומיואש, בדרך לגלות באירופה. ובכל זאת, לאחר מותו הוא הפך לגיבורה של היבשת – אולי בגלל המחסור בדמויות אחרות מסוגו, אידיאליסטים שמימשו את חזונם. בראש ובראשונה זכה להערצה בארץ מולדתו, ונצואלה. לימים, כאשר פרסם הסופר הקולומביאני גבריאל גרסיה מרקס רומאן שתיאר את בוליבר בצורה מאוד לא הרואית, הוא נתקל בתגובות חריפות וספרו הוגדר כחילול הקודש ממש.

אף שהוונצואלים מעולם לא שכחו שאחד מהם היה שליט של אימפריה והנהיג את כל אמריקה הלטינית, ארצם דשדשה מבחינה שלטונית במאות ה-19 וה-20. היא הייתה לרפובליקת בננות המנוהלת מאחורי הקלעים בידי חברות אמריקניות, ומתנדנדת בין רודן אחד למשנהו. רק כשנמצא באדמתה נפט בכמויות עצומות, גילתה ונצואלה כי היא בעלת פוטנציאל לשינוי אדיר, והחלה להתפתח לכיוון מדינת רווחה. למרות בעיות חמורות של עוני וגזענות, הצליחה ונצואלה על 7 מיליון אזרחיה להפוך לאחת המדינות המשגשגות והיציבות ביותר באמריקה הלטינית. תוחלת החיים הגיעה ל-74 שנים ושיעור האוריינות נעשה גבוה ביותר, אף שמרבית האזרחים המשיכו להתגורר בשכונות עוני.

דרום אדום

הוגו צ'אווז

התפנית השלילית הגיעה בסוף שנות ה-80 בעקבת צניחה של מחירי הנפט בעולם, שיחד עם קצב גידול אוכלוסין מהיר מהמצופה דרדרה את הכלכלה. תושבי ונצואלה איבדו את אמונם בממשלה, ואת פירות האכזבה קטף הוגו צ'אבס, שבניגוד לקודמיו בשלטון בקראקס, לא הגיע מהאליטות העשירות. הוא היה בן למשפחה ממעמד הפועלים בסבאנטה שבמזרח ונצואלה, ממוצא מעורב – ספרדי, אינדיאני ואפריקני – מה שלימים הוסיף לפופולריות שלו. את דרכו החל כאיש צבא, ותמיד אהב לספר שהתגייס רק כדי שיוכל להגיע לקראקס ולשחק בייסבול בליגה הלאומית. אבל החייל הספורטיבי פיתח תודעה פוליטית בהשראת הוגים כמו פידל קסטרו מקובה השכנה, צ'ה גווארה (שבצעירותו סייר באופנוע בוונצואלה ומאוד לא התלהב ממה שראה שם) ובעיקר סימון בוליבר, גיבורו הנערץ. בעקבות בוליבר גם צ'אבס דיבר וכתב על הצורך ללכד את כל ארצות אמריקה הלטינית לפדרציה גדולה אחת, שתוכל להתמודד עם ארצות הברית של אמריקה כשווה מול שווה.

אף שוונצואלה הייתה כבר אז המדינה העשירה ביותר באמריקה הלטינית, התואר הזה נותר על הנייר בלבד. רוב האוכלוסייה חיה בעוני מנוול, וכספי הנפט התחלקו בין מעטים. ריכוז הכוח וההון בידי האליטות של קראקס כונה בפי כלכלנים "אחת החגיגות הארוכות ביותר במאה ה-20". צ'אבס, שנאומיו חוצבי הלהבות קנו להם עוד ועוד שומעים, נשבע לנפץ את מעמדן של האליטות האלו. ב-1992 הוא עבר מדיבורים למעשים, כשניסה לארגן הפיכה צבאית כנגד השליט הנבחר קרלוס אנדרס פרס. אך למרות נחישותו והתמיכה שזכה לה בקרב קציני צבא, ההפיכה נכשלה והוא נכלא.

נראה היה שבכך הגיע לסוף דרכו, כמו מהפכנים רבים לפניו, אבל למרבה ההפתעה צ'אבס חזר. כשפניו כבר מוכרים היטב לציבור הרחב, הוא החליט להיכנס לפוליטיקה. בזירה הזו התגלה בן משפחת הפועלים הלא-מאוד-מרשים מבחינה חיצונית ככוכב זוהר ונוטף כריזמה שכמוהו לא ידעה ונצואלה מעולם. הציבור חיפש מנהיג כזה בדיוק, אחד שמנותק לחלוטין מהאליטות הישנות והמושחתות ששדדו את כספי המדינה. הפעם צ'אבס שיחק את המשחק הדמוקרטי, רץ בראש מפלגה חדשה לגמרי, וניצח. בדצמבר 1998 הוא נבחר לנשיאות בפער של יותר מ-15 אחוז.

הסופר גבריאל גרסיה מרקס פגש את צ'אבס בינואר 1999 בהוואנה וטס עמו לוונצואלה. את המסע המשותף עם השליט הטרי הוא תיאר במאמר משפיע, שאותו סיים במילים: "הנשיא נפרד ממני בחיבוק קאריבי. כשהסתכלתי בו בשעה שהתרחק, מוקף בשומרים עטורים באותות צבאיים, הייתה לי הרגשה מוזרה שטסתי ושוחחתי עם שני אנשים נפרדים לחלוטין. האחד היה איש שהמזל הטוב התעקש להעניק לו הזדמנות להציל את ארצו. האחר היה אדם שבוי באשליות, שעלול להירשם בהיסטוריה בתור עוד רודן אחד".

אפילו תומכיו של צ'אבס עדיין לא הבינו בשלב ההוא את המשמעויות מרחיקות הלכת של ניצחונו. יריביו המשיכו לזלזל בו, וחשבו שהוא ייעלם מהזירה הפוליטית בתוך זמן קצר. זו הייתה טעות מרה. כעבור שישה חודשים זכתה מפלגתו של צ'אבס יחד עם בני בריתה ב-125 מתוך 131 המושבים באספה המחוקקת. מטרתם של הפרלמנטרים הייתה לנסח 'דמוקרטיה השתתפותית' ברוח רעיונותיו של הנשיא, אך בפועל כל ההחלטות התקבלו בידי צ'אבס עצמו. החוקה שיצר ריכזה בידיו כוח עצום לעשות במדינה כרצונו, ואפשרה לנשיא, שלא כמו בעבר, לזכות במספר בלתי מוגבל של כהונות. את הסעיף הזה ניצל צ'אבס היטב, והשלטון נשאר בידיו 14 שנה רצופות. למרות הביקורת, הוא המשיך לזכות בתמיכתם של מיליוני אזרחים בוונצואלה, והפך מקוריוז לתופעה מרכזית בפוליטיקה הדרום-אמריקנית והעולמית.

נפט תמורת רופאים

מרגע היבחרו היה צ'אבס מעורב בכל היבט אפשרי של חיי המדינה. הוא החליט היכן יוקם מפעל שיתופי, איזו חווה תולאם, כיצד יוקצו יתרות המטבע ואילו מיזמי בנייה יקבלו עדיפות ממשלתית. על כל החלטה היה הנשיא מודיע לציבור בתוכנית הטלוויזיה השבועית שלו. מההרצאות הללו לא נעדר סימון בוליבר, שצ'אבס היה בקי בפרטי הפרטים הקטנים ביותר של חייו. בין השאר הוא עיצב מחדש את הסמל הלאומי של ונצואלה כך שיככב בו סוסו של בוליבר, השועט שמאלה כמובן. ביולי 2010 אף הורה להוציא את שלדו של בוליבר מקברו על מנת לבדוק האם סיבת מותו הייתה הרעלה, כפי שטענו לאורך הדורות שמועות עקשניות. הבדיקות של צוות המומחים לא העלו ממצא יוצא דופן, והמנהיג המיתולוגי הוחזר למקום מנוחתו.

את השינויים שחולל בוונצואלה כינה צ'אבס "מהפכה בוליברית", אף שבוליבר עצמו מעולם לא העלה על דעתו לקיים מהפכה חברתית כלשהי בשטחים ששחרר. במסגרת זאת יצר הנשיא תוכניות סולידריות שונות בשכונות העניות, עם תקציבים גדולים ומיזמים קהילתיים רבים. בין היתר זכו התושבים במרפאות הפתוחות כל שעות היום, במתקני ספורט חדשים לילדים, ובמרכולים זולים שבהם נמכרו מצרכי מזון במחירי עלות בלבד. צ'אבס גם הודיע על "מבצעים בוליבריים" לפיתוח החינוך והרפואה במדינה בקצב חסר תקדים.

העניים שעבורם פתח צ'אבס אפשרויות חדשות, חיבקו אותו בחזרה. הנשיא כבש את לבם כשהעניק להם תחושת שייכות, שכה חסרה להם בתקופת שלטון האליטות. אך צ'אבס לא הסתפק בכך; הייתה לו אידיאולוגיה שלמה שלפיה כל העשירים הם מושחתים ורעים, העניים הם קדושים, ומי שאינם מסכימים עם דעותיו הם בגדר בוגדים ואויבי העם. ואכן, היו מי שלא התלהבו מהתוכניות הגרנדיוזיות שהגה ויישם: מתנגדיו הרבים של צ'אבס בארצו ומחוצה לה טענו שהפתרונות שהציג לבעיות הרבות של העניים הם קצרי טווח ושטחיים, ואינם אלא פיזור בזבזני וגחמתי של הכנסות הנפט. תחזיותיהם לטווח הארוך עבור ונצואלה היו קודרות ביותר. הם טענו שגם במישור המדיני מנהל הנשיא משחק מסוכן עם שאר העולם, בניסיונו להפוך את ונצואלה למנהיגתן של המדינות שאינן מזדהות עם ארה"ב, רוסיה או סין.

 ב-2002 התחוללה נגדו הפיכה וצ'אבס הודח לשלושה ימים, אך מיד חזר בגדול בתמיכתם של הקובנים. אף שבני המעמד הבינוני היו מאוחדים בשנאתם כלפיו, הם מעולם לא הצליחו להעמיד מולו אופוזיציה אפקטיבית, והפסידו בכל המאבקים כנגדו. ההמונים נכבשו בשילוב של כריזמה מהפכנית, שביעות רצון עצמית ונחישות להתעמת עם כל העולם ובעיקר עם ארצות הברית, שאת נשיאה ג'ורג' בוש כינה פעם "דביל". מנגד, צ'אבס התגלה כנדיב לב ביחסו לקובה, ארצו של מורו הרוחני קסטרו. בשם האחווה הסוציאליסטית הוא העניק לקובנים משלוחי נפט במחיר נמוך בהרבה מהמקובל בשוק, ולמעשה כמעט חינם. קסטרו בתמורה שיגר לוונצואלה רופאים ששירתו את האוכלוסייה המקומית, שקודם לכן לא זכתה לטיפול רפואי מתקדם.

 

מדינה בהפרעה

יהודי ונצואלה נודעו לאורך השנים במעמדם האיתן בחברה. רובם עסקו במקצועות חופשיים, ולא מעט מבני הקהילה היו עשירים מופלגים. שיעורם של מחוסרי האמצעים, הזקוקים לעזרת הציבור, היה מזערי. הישגה התרבותי הגדול ביותר של הקהילה היה בית הספר על שם ביאליק והרצל בקראקס, שלימוד המקצועות העבריים תפס בו מקום מרכזי. בשנות השיא התקרב מספר התלמידים לאלף, בהם עשרות שאינם יהודים, שכן המוסד הזה נחשב לאחד מבתי הספר המעולים בוונצואלה.

גם המהפכות התכופות במדינה לא פגעו ביהודים, והתעמולה האנטישמית לא הגיעה שם לממדים משמעותיים אפילו בימי הנאציזם. אך תור הזהב הזה הסתיים בתקופת צ'אבס. בעשר שנות שלטונו פחת במחצית מספר החברים הרשומים בקהילה היהודית – מ-18 אלף למעט יותר מ-9,000. הנהירה החוצה התגברה בשנתיים האחרונות, שבמהלכן יותר מ-5,000 יהודים עזבו את ונצואלה, בעיקר לארה"ב. זאת בעקבות התפרצות תעמולה אנטישמית בתקשורת, שבה נרמז בין השאר כי היהודים פוגעים בכלכלת המדינה ופועלים נגדה.

גם אם לצ'אבס לא הייתה מדיניות אנטישמית עקבית, הוא ביטא שנאה עממית כנגד היהודים. בנאומיו הכריז כי "צאצאי אלה שצלבו את ישו ובעטו בבוליבר, הם אלה שגרפו את כל העושר". הוא הכחיש כי הוא אנטישמי, והקפיד להיפגש עם נציגים יהודים, אבל התבטאויותיו החוזרות השמיעו סיפור אחר. בעקבות נאומיו אף סירבו אנשי חב"ד להכניס אותו לבית הכנסת שלהם.

היחסים בין ישראל וונצואלה הלכו והתקררו אף הם לאורך השנים האחרונות. שנאה עמוקה במיוחד כלפי ישראל ביטא צ'אבס בזמן מלחמת לבנון השנייה ובימי 'עופרת יצוקה'. הוא האשים אותה ב"מדיניות נאצית", טען שהיא מבצעת ג'נוסייד כנגד העזתים, והודיע לשגריר הישראלי שלמה כהן כי יש לו 72 שעות לעזוב את ונצואלה (ישראל, בתגובה, סגרה את השגרירות הוונצואלית בתחומה). במקביל העניק חיבוק חם לנשיא איראן מחמוד אחמדינג'אד, ונחשב לבעל הברית הנאמן ביותר שלו בין מנהיגי העולם. ונצואלה הפכה בעיני רבים לחלק מציר הרשע של מדינות הטרור, כשהיא תופסת שם את מקומה של קובה, שהתמתנה מאוד בעשורים האחרונים.

בן-ציון זלמן, איש עסקים ישראלי, חי בוונצואלה עשרות שנים. על חוויותיו שם כתב ספר בשם 'אדיוס צ'אבס' (2012). כיום הוא בעל גלריה ביישוב קדימה המתמקדת באמנות דרום-אמריקנית. "כבר ב-2003 הגעתי למסקנה שתחת שלטונו של הוגו צ'אבס המדינה השתנתה ללא הכר, ואיני יכול לחיות בה יותר", הוא מספר. "הנשיא התגלה כפטפטן מתלהם, ביטל את בית המשפט העליון, וזרע זרעי אנטישמיות בארץ שלא ידעה אנטישמיות מהי. בשיטתיות שהזכירה ימים אפלים התחיל להטיף לשנאת ישראל והפך לידידם הקרוב ובן בריתם של כל שונאי ישראל. ראיתי בשידור טלוויזיה תמונות מקראקס של בתי עסק שהכרתי, חלקם בבעלות של מכרים שלי, והופתעתי לראות שעל חלונות הראווה שלהם צוירו צלבי קרס וכתובות כמו 'יהודים החוצה'. שאלתי את עצמי: האם יהודי ונצואלה עומדים לעבור ליל בדולח חדש משלהם?

"המדינה הזו חדלה מבחינתי להיות מקום שבטוח לחיות בו. היא הפכה לאזור עוין. וכך, פרק חיים של 37 שנים טובות וברוכות שם הגיע לקצו. אמרתי 'אדיוס צ'אבס' והסתלקתי משם לתמיד".

 אלי :מה היה הלך הרוח בקהילה היהודית בשנים הללו?

 זלמן :"ונצואלה היא לא מדינה של פטריוטים. היהודים התייחסו אליה כמקור פרנסה מצוין, אבל דאגו להוציא החוצה כל פרוטה שהרוויחו, כי הם לא סמכו על העתיד. בניגוד לקהילת אורוגוואי, למשל, להם אין להם פינה חמה בלב לוונצואלה, ותמיד ידעו שצפוי איזשהו אסון. כשהבאתי את אשתי לשם, אמרתי לה: תדעי, יום אחד העניים יירדו מההרים, ואז ונצואלה גמרה את השלווה המדומה שלה. כי לא ייתכן שחלק מהאוכלוסייה יחזיק עושר כל כך גדול, ומצד שני יהיו עניים שאין להם מה לאכול. תמיד הרגשתי שבסוף יופיע מישהו כמו צ'אבס, דמגוג אלים שיעלה לשלטון.

"חלק מהיהודים דווקא הצביעו בעבור צ'אבס בהתמודדות הראשונה שלו, בגלל תמיכתו בחלשים. לאחר מכן, כשהסית את האוכלוסייה כנגד היהודים וכנגד ישראל, הם התפכחו. צ'אבס הגביל את צעדיהם של היהודים, והפיץ עליהם עלילות הלקוחות מהפרוטוקולים של זקני ציון".

דרוש גורם ממתן

שאיפתו הגדולה של צ'אבס הייתה לאחד את מדינות אמריקה הלטינית ולהקים את "הברית הבוליברית של האמריקות", שתהיה משקל נגד משמעותי לארצות הברית. סביר להניח שאילו נמשך שלטונו עוד כמה שנים, הוא היה מנסה לכונן גרסה דרום-אמריקנית של האיחוד האירופי. אלא שביולי 2011 הודיע צ'אבס לאומה כי לקה בסרטן, ומאותו יום עמדה כהונתו בצל המאבק במחלה – ששבה והתפרצה גם לאחר שטען כי נרפא ממנה.

ב-2012 שוב נבחר צ'אבס לשש שנות נשיאות. הפעם לא השלים אפילו מקצת הכהונה; ב-23 במרץ 2013 הוא מת ממחלתו. יורשו של צ'אבס, ניקולאס מאדורו, הורה לחנוט את גופתו של קודמו ולהציגה לציבור "לעולמי עד" במוזיאון צבאי, כפי שנעשה בעבר למנהיגים קומוניסטיים – לנין וסטלין בברית המועצות, מאו בסין וקים איל סונג בצפון-קוריאה. בצעד כזה יש לא רק משום כבוד לנפטר, אלא גם ניסיון להשתמש בו כמקור של לגיטימציה ליורשיו הפופולריים והכריזמטיים פחות ממנו. אלא שלאחר התייעצויות עם מומחים מרוסיה ומסין התברר שתהליך החניטה של הגופה בוצע מאוחר מדי, ולכן הוא חסר תוחלת. צ'אבס נקבר כאחד האדם, לאחר שגופתו החילה להירקב לעיני הציבור.

כמעין סיום הולם לכהונתו של צ'אבס, משיחם של ההמונים, ניבא אחמדינג'אד כי ביום הדין יקום ידידו לתחייה לצד המשיח השיעי, המהדי. במקביל נמתחה על נשיא איראן ביקורת חריפה בארצו, לאחר שבמהלך הלוויה חרג מהמקובל אצל מוסלמים אדוקים, והעז לחבק את אמו של צ'אבס. עד כדי כך היו עזים רגשותיו. נשיא איראן אף טען כי לדעתו צ'אבס לא מת באופן טבעי אלא הורעל. בכך ביטא דעה מקובלת מאוד בוונצואלה, המתיישבת היטב עם האמונה שזה היה גם גורלו של בוליבר.

ניקולאס מאדורו ,שליט ונצואלה בהווה.

בבחירות שנערכו לאחר מותו של צ'אבס זכה מאדורו, ממלא מקומו החיוור יחסית אליו, במעט יותר מחמישים אחוז מהקולות. עד עלייתו לשלטון נחשב מאדורו לדמות כמעט אלמונית. קורות החיים שלו טרם כניסתו לפוליטיקה כללו עבודה כנהג אוטובוס ופעילות באיגודים מקצועיים. קרש הקפיצה שהביא אותו לצמרת הייתה פעילותו לשחרורו צ'אבס מהכלא, לאחר ההפיכה הצבאית שארגן זה האחרון. אשתו של מאדורו אף עמדה בראש ההגנה על צ'אבס בעת שנשפט.

מאדורו נחשב קיצוני בדעותיו אף יותר מצ'אבס. מאז מינויו ב-2006 לשר החוץ הרבה לשאת נאומים תוקפניים ומתלהמים, שכוונו בין השאר כנגד מדינת ישראל, ותמך בהידוק יחסיה של ונצואלה עם מדינות כמו לוב של קדאפי ואיראן. את יריביו הפוליטיים הוא כינה "יורשיו של היטלר", כולל מנהיג האופוזיציה אנריקה קפרילס – קתולי ממוצא יהודי, בן למשפחה של ניצולי שואה. בהזדמנות אחרת כינה את יריביו "הומואים" – התבטאות שעליה התנצל, אך לא על הראשונה. צ'אבס סיפר פעם שלסגנו יש שורשים יהודיים, אך מאדורו עצמו מעולם לא אמר דבר בעניין. כיום הוא מוכר כקתולי התומך גם בגורו ההודי סאי באבא.

"מאדורו מעולם לא היה מוערך במיוחד, אבל היה ידוע בנאמנותו האידיאולוגית לצ'אבס", אומרת רחל לודויג, עולה חדשה מוונצואלה, שם עבדה כעורכת פוליטית בעיתון מקומי וכמרצה ללימודי עיתונאות באוניברסיטה. "הוא גורם קיצוני בפוליטיקה הוונצואלית, אבל גם הצליח לפשר בין גורמים שונים במפלגת השלטון. אם לא יהיה גורם ממתן מאחוריו, הוא עלול להתגלות כקיצוני ביותר".

תומכיו של קפרילס מסרבים להכיר בחוקיות בחירתו של מאדורו וטוענים כי תוצאות הבחירות זויפו. רוב אנשי האופוזיציה הם בני המעמד הבינוני והגבוה, אלה שנגדם ניהל צ'אבס מאבק בלתי פוסק, ובעלי גישה פרו-אמריקנית ופרו-מערבית. חילופי השלטון לא עברו בשקט, ובימים האחרונים כבר יש בוונצואלה התנגשויות אלימות. "אני חושבת שהמצב במדינה יהפוך אלים יותר ויותר", אומרת לודויג. "איני יודעת אם תפרוץ מלחמת אזרחים, אבל זה אפשרי מאחר שיש רדיקלים בשני הצדדים".

מלחמה כזו תהיה בעלת השפעה עצומה על הכלכלה העולמית, בגלל חשיבותה של המדינה כיצרנית נפט. לשיפור היחסים בין ישראל לוונצואלה אין טעם לצפות; אם כבר, המדינה היהודית יכולה לשמש בעבור מאדורו שעיר לעזאזל, שאותו אפשר להאשים באחריות לרצח צ'אבס. "מאדורו עלול להתגלות כמסוכן במיוחד", סבור גם בן-ציון זלמן. "דווקא בגלל שאין לו הכריזמה של קודמו, הוא יהיה יותר תוקפני והרבה יותר אלים מכפי שהיה צ'אבס במרעו".

את אנריקה קפרילס הוא מכיר אישית. "הוא פרו-ישראלי, איש חכם ומוכשר. אבל לדעתי, אף שמגיע לו לנצח, הוא יפסיד בכל מערכת בחירות. התחושה הכללית היא שהמצב הולך להחמיר. קרוב משפחה שלי הודיע לי בימים אלו שגם הוא ומשפחתו עוזבים את ונצואלה, כי הם לא רואים בה שום עתיד. אני צופה שיהודים רבים ינהגו באופן דומה. אינני רואה בשורות טובות בוונצואלה בעתיד הקרוב".

 העתיד כמדומה אינו מבשר טובות לונצואלה.יש שם שני מחנות עויינים נחושים להיאבק זה בזה וייתכן שהמדינה העשירה ביותר באמריקה הלטינית תיהפך בזמן הלא קרוב לגיא מלחמה. האם ישתפרו היחסים בין ישראל וונצואלה בעתיד הנראה לעין בזמן שלטונו של ניקולאס מאדורו ,כרגע זה מאוד לא סביר ולא מן הנמנע שהנשיא החדש בחיפושו אחרי שעירים לעזאזל להאשים בהם את בעיותיה הפנימיות של ארצו יאשים את ישראל והיהודים באחריות לרצח נשיא ונצואלה ויעצים בכך את האנטישמיות הונצואלית עוד יותר.

ביליוגרפיה :ספרים בעברית  על ונצואלה

ההיסטוריה של ונצואלה.

ספרים בעברית על סימון בוליבאר.

סימון,  בוליבר 1783-1830     מבחר כתבים /    ליקט: נחום מגד : תרגם: יוסף דיין נערכו ע"י אילן רחום ; עורך משנה – פרד ברונר. ירושלים :   הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס,   1977.
 

 ג'ון ברנד  טרנד   בוליבר, משחרר אמריקה הספרדית /  על המעטפת: בוליבר ושחרור אמריקה הספרדית  עברית מיה מבורך  ספרי מופת להיסטוריה  תל-אביב :   הדר,   תשכ"ה 1965


 גרסיה מרקס, גבריאל,   גנרל במבוך /    תרגמו מספרדית: ריטה מלצר ואמציה פורת].  תל אביב :   עם עובד,   תשנ"ב.1992 סיפור מסעו האחרון של סימון בוליבר, הדמות האגדית של משחרר אמריקה הלטינית משלטונה של ספרד בתחילת המאה ה-19.

פנחס  בלומנטל    אישים ופעלם :   קורות חייהם ופעלם של ארבעים אנשי מופת.    ירושלים :   עבר,   תשי"ד 1953.

אמיל לודויג גולים ידועי שם /    עידית,   תשי"ד  1954
מהדורה שנייה : גולים מפורסמים בהיסטוריה /    תל-אביב :   מזרחי,   [תשכ"ב] 1962.

אגון  לרסן    לוחמי חירות : קורות חייהם ופעלם של ארבעים אנשי מופת/   עברית נפתלי גולן   תל אביב :   מסדה,   1962.

מסעות בונצואלה

ארנסטו צ'ה גווארה.    דרום אמריקה באופנוע :   המסע הגדול הראשון שלי /  פורסם לראשונה בספרדית ב-1939 תרגום מספרדית, הערות ואחרית דבר: אורי פרויס גד, א., עורך   תל-אביב :   חרגול,   תשס"ב, 2002.סיפור מסעו של צ'ה באמריקה הלטינית המסתיים בונצואלה.

 רימונד א.  קריס ונזואלה. עברית: צבי ישיב  חוברת כח בסדרת מסביב לעולם :  סדרת חוברות גיאוגרפיות / בעריכת י' פאפוריש . 64 ע'  1964

  אנדרי   יונאי   וונצואלה :   שוק נרחב ורבגוני /    ת"א :   משרד התעשיה והמסחר, מטה סחר חוץ – חקר שווקים,   1982

, סמואל אדוארד   פינר  האיש על גב הסוס :   מקומו של הצבא בפוליטיקה /   מאנגלית ברוך קורות ; עורך יואב תדמור  תל אביב :   משרד הבטחון,   1982.

מיכאל שיחור     המדריך לדרום אמריקה :   אקוודור, קולומביה, וונצואלה /     תל-אביב :   ענבל,   1983.
  

 אשר  נתן    נפט ואינטגרציה :   מדיניותן של ממשלות ונסואלה ואקואדור, במסגרות האינטגרציה של אמריקה הלטינית, על רקע השתייכותן לאופק /    ירושלים : האוניברסיטה העברית בירושלים   תשמ"ה 1985.
  

  אדורדו ה.גלאנו  1940-    העורקים הפתוחים של אמריקה הלאטינית /   [תרגמה מספרדית – אסתר סולמי לוי  תל אביב :   ספרי מפרש,   1990

 אילן   רחום  תת-יבשה בטלטלה :   אמריקה הלטינית 1900-2000 /    ירושלים :   כרמל,   2003.
 

 פידל, קסטרו   ואיגנסיו רמונט  פידל :   אוטוביוגרפיה /   מספרדית: יורם מלצר ; עורך הספר ומחבר המבואות: יובל אלעזרי  תל-אביב :   ידיעות אחרונות,   2007

כולל תיאור של קסטרו על נסיון ההפיכה נגד צ'אווס בונצואלה וידידותו עם צאוווס.

ספרות יפה על ונצואלה

ספרי הרפתקאות על ונצואלה

ז'ול ורן    על גדות האורינוקו /   ( האורינוקו המופלא 1898) עברית – י.וסף  רביקוב   תל-אביב :   זלקוביץ,   [1964]הרפתקאות משלחת שיצאה לחקור את נתיב הנהר הדרום האמריקאי.

 אלחו    קרפנטיר  הנרדף /   מספרדית: ישעיהו אוסטרידן. העיר והביא לדפוס: יואב הלוי.  זמורה ביתן,   תשמ"ו, 1986 
 סיפורו של מורד ברודנות בונצואלה.

ליזה  סט. אובן דה טראן   הרכבת האטית למילאנו /  מאנגלית – דגנית דיצ'ק   תל אביב :   אור-עם,   תשנ"ב, 1992. רומן על גולים מונצואלה.
שבטים בונצואלה.

 

ג'ין    לידלוף, עקרון הרצף :   לגדל ילדים מאושרים /  [מאנגלית: אורית כהנא   תל-אביב :   אלטרנטיבות,   1997 .
 תקציר הספר :ג'ין לידלוף, פסיכותרפיסטית אמריקנית, חיה שנתיים וחצי ביערות ונצואלה בחברת שבטי אינדיאנים. ריתקה אותה במיוחד העובדה שילדיהם נראו מאושרים, רגועים ועצמאים הרבה יותר מהילדים במערב. לאחר שחקרה את אורח חייהם ואת הדרך שבה גדלים ילדיהם, פיתחה לידלוף תפיסה מעמיקה וייחודית על טבע האדם ועל גידול ילדים, שאותה היא מסבירה בספר זה, תוך תיאור אפיזודות מרתקות משהותה עם האינדיאנים.

 חטיבת הספרים של חברת נשיונל ג'יאוגרפיק ; מעבר לאופק :   הרפתקאות בארצות-לא-נודעות / מאנגלית – נעמי כרמל.    אור יהודה :   הד ארצי,   1998.

יהודי ונצואלה.

ספר דוד גרוס /    ירושלים :   המתמיד,   תשמ"ב 1983.כולל מאמר על יהודי ונצואלה.
 

 ארונוביץ, אמיליה    "שלוש שנים בחיים הציבוריים של יהדות ונצואלה" :   ע"פ השבועון: 1975-1973 NUEVO MUNDO ISRAELITS /    ירושלים :    האוניברסיטה העברית בירושלים. המכון ליהדות זמננו (תאר שני) 1999

בן-טולילה, יוסי    הגירת יהודי תיטואן וטנג'יר לישראל, לספרד, לקנדה ולוונצואלה במאה העשרים /  דיסרטציה  המחלקה לתולדות ישראל  – אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ז   רמת גן :   [חש"מ],   תשס"ז.2007

ישראלים בונצואלה

 קלרה אוסטפלד,, 1931-    אורות וצללים בחיי :   זיכרונות: קראקאס 1986 – תל-אביב 1988 מספרדית ליה נירגד  /    ירושלים :   כתר,   1990.

 

רונן  רז תנינים לא בוכים /   ספרית מסעות; 2  תל-אביב :   מישכל,   1993.סיפורו של ישראלי שחי בקרב שבט אינדיאני בונצואלה.

 צפורה  שטמלר-שמרת,   שלוש אחיות מינוס. /    תל-אביב :   גוונים,   תשס"ט, 2008.
 תקציר : 3 אחיות שורדות את השואה ועם קום המדינה עולות לישראל. החיים אינם מחייכים להן, ושתיים מהאחיות יורדות לוונצואלה, אך שינוי המקום לא מביא להטבה במזלן. האחות הנותרת בארץ אינה משתחררת ממורא העבר.

בן ציון זלמן , אדיוס צ'אבס ; [עריכה – לאה רוס].    הרצליה :   ב. זלמן,   2012.
  תקציר :  סיפור חייו של בן ציון זלמן אספן אמנות שנולד והתבגר בתל אביב הקטנה של שנות הארבעים של המאה העשרים … יד הגורל הפגישה אותו עם יבשת דרום אמריקה, שם חי שמונה-עשרה שנים ססגוניות, בוונצואלה. ב-1983 שב ארצה עם משפחתו … מכאן חילק את זמנו בין ישראל ויבשת דרום אמריקה עוד עשרים שנה

 מאמרים על ונצואלה :

אלמה גיימפרמופרייטו "ונצואלה על פי צ'אבז " נשיונאל גיאוגראפיק גיליון מספר 95 אפריל 2005. 

ספרים באנגלית

Gott, Richard, 1938-    In the shadow of the liberator :   Hugo Chavez and the transformation of Venezuela /    London :   Verso,   c2001

Venezuelan politics in the Chávez era :   class, polarization, and conflict /    Boulder :   L. Rienner,   2003.

Chavez Frias, Hugo    Chavez, Venezuela and the new Latin America :   an interview with Hugo Chavez /    New York, NY :   Ocean Press,   2005.

Gott, Richard, 1938-    Hugo Chávez and the Bolivarian Revolution /    London :   Verso,   2005

Golinger, Eva    The Chavez code :   cracking U.S. intervention in Venezuela /    Northampton, Mass. :   Olive Branch Press,   2006.

Venezuela :   Hugo Chávez and the decline of an "exceptional democracy" /    Lanham, Md. :   Rowman & Littlefield Publishers,   c2007

Kozloff, Nikolas    Hugo Chávez :   oil, politics and the challenge to the United States /    New York, N.Y. :   Palgrave Macmillan,   2007.

Jones, Bart    Hugo! :   the Hugo Chávez story from mud hut to perpetual revolution /    London :   Bodley Head,   c2008

, Steve  Ellner   Rethinking Venezuelan politics :   class, conflict, and the Chávez phenomenon /    Boulder, Colo. :   Lynne Rienner,   2008

, Eva. Golinger    Bush v. Chavez :   Washington's war on Venezuela /    New York :   Monthly Review Press,   2008

  A. C Clark, 1966-    The revolutionary has no clothes :   Hugo Chávez's Bolivarian farce /    New  .,York :   Encounter Books,   c2009.

 Luis,  Roniger, 1949-    Antisemitism, real or imagined ? :   Chavez, Iran, Israel, and the jews /    Jerusalem :   Hebrew University. Vidal Sassoon International Center for the Study of Antisemitism,   c2009.

, Brian A. Nelson    The silence and the scorpion :   the coup against Chávez and the making of modern Venezuela /    New York :   Nation Books,   c2009.

, Douglas E., Schoen 1953-    The threat closer to home :   Hugo Chavez and the war against America /    New York :   Free Press,   2009.

, Sujatha Fernandes    Who can stop the drums? :   urban social movements in Chávez's Venezuela /    Durham ;   London :   Duke University Press,   c2010

 , Leslie C.  Gates   Electing Chavez :   the business of anti-neoliberal politics in Venezuela /    Pittsburgh, PA :   University of Pittsburgh Press,   c2010

The Revolution in Venezuela :   social and political change under Chávez /    Cambridge, MA :   Harvard University David Rockefeller Center for Latin American Studies,   2011..

, Andres Cala  and Michael J. Economides   America's blind spot :   Chavez, oil, and US security /    London :   Continuum,   c2012.

  על ונצואלה באינטרנט

ונצואלה בויקיפדיה

יחסי ישראל ונצואלה בויקיפדיה

 

 

  

מאלי נגד הג'יאהד האיסלאמי -החלק השני -שילטון האימים של הג'יאהדיסטים

מאלי הקדומה, ממלכה מוסלמית שנודעה בעושרה ובספריות הענק שלה, קרסה ודעכה בגלל מתקפות של צבאות מוסלמיים. 400 שנה אחר כך מאיים גורל דומה לפקוד את מאלי המודרנית, שנחשבה עד לא מכבר לסמל של יציבות שלטונית ושגשוג באפריקה. המרחבים העצומים של מאלי הפכו אותה בעבר בעיני האירופאים לממלכה אגדית מצופה כולה זהב. עכשיו המרחבים האלה הם ממלכת אירגוני הג'יאהד ,אבן הפינה לחליפות האסלאמית העולמית .בנתים המערב מצליח למנוע השתלטות שלהם על המדינה כולה .אבל המילה אחרונה עדיין לא נאמרה.

 ניצחון של אל-קאעידה בקרב הזה, מבינים במערב, יהיה יריית הפתיחה לקראת המתקפה האסלאמית הגדולה מכולן.

החלק הראשון :מאלי נגד הג'יאהד האיסלאמי -האימפריה האבודה

וכעת החלק השני :

שילטון האימים של הג'יהדיסטים

לפני כמה חודשים  במהלך -2012 חלה  תפנית דרמטית במאלי . הפיכה צבאית התחוללה כנגד הנשיא הנבחר, בראש ובראשונה בגלל חוסר הצלחתו להתמודד כנגד המורדים הטוארגים – תושבי הסהרה הלא ערבים, שדרשו עצמאות בחבל אזוואד שבצפון מאלי. עד מהרה התברר שההפיכה הייתה בגדר גול עצמי; המערב הטיל סנקציות על מאלי, ואלה פגעו מאוד ביכולות תפקודה הדלות ממילא. המורדים הטוארגים החלו להשתלט על אזור מדברי, רחוק מהשלטון המרכזי. תחת הנהגתו של הקולונל מוחמד אג נאג'ם, לשעבר קצין בצבא הלובי, הם כבשו את הערים טימבוקטו, גאו וקיראל ואת צפון המדינה בכלל, והכריזו על אזוואד כמדינה עצמאית. מאלי הרשמית סירבה כמובן להכיר בכך, וכמוה גם המערב.

אמאדו סנוגו מנהיג החונטה הצבאית השולטת במאלי בעת כתיבת שורות אלו.

בעוד הטרוריסטים צוברים עוד ועוד ניצחונות, נקלעה מאלי להידרדרות מהירה. המדינה שנחשבה כמודל יציבות באפריקה התגלתה כחלשה, מושחתת יותר ודמוקרטית הרבה פחות מכפי שחשבו במערב. העוני הלך והתרחב, מחירי המזון זינקו והמערכת הציבורית קרסה. באפריל 2012 אמנם התמנה נשיא זמני – דינקונדה טראורה, דובר בית הנבחרים לשעבר – אך במאי 2012 הותקף השליט החדש בידי המון נזעם שחדר ללשכתו, והוא נאלץ להתאשפז. בשלב זה לא ברור עד כמה טראורה שולט, אם בכלל, בנעשה במדינה. השליט האמיתי הוא ככל הנראה ראש הממשלה הזמני אמאדו סנוגו, מנהיג ההפיכה הצבאית, שבדצמבר 2012 ציווה לעצור את ראש הממשלה הקודם  בטענה שזה ניסה להימלט לצרפת ומינה את עצמו לתפקיד.

הגי'הדיסטים

הארגון שהשתלט על צפונה של מאלי בתקופת חוסר היציבות האחרונה הוא 'אנסר א-דין' – 'מגיני האמונה'. בראשו עומד איאד אג ראלי, המכונה "האסטרטג". בעבר נחשב ראלי לאדם חובב סיגריות, מסיבות ומוזיקה, ועמד בראש ארגון טוארגי מתון שקיים קשרים עם ממשלת מאלי. אלא שבעת שהות בסעודיה הוא הושפע מארגון פנאטי בשם 'טבליגי ג'מעת', והפך לג'יהאדיסט קנאי ולאויבם המר של עמיתיו הטוארגים.

 איאד אג ראלי האיסטרטג

בעבר כבר קרה שמסדרים רצחניים, דמויי אל-קאעידה של היום, פתחו במלחמת ג'יהאד שהרסה מדינות שלמות. בצפון אפריקה ישנה מאז ימי הביניים המוקדמים מסורת של כתות דתיות חדשות שרואות עצמן קנאיות לאסלאם הטהור, כך לתפיסתן, ומכריזות על מלחמת ג'יאהד במטרה לכפות את אמונתן. כאלה היו למשל בני שושלת האלמורביטון מהמאות ה-11 וה-12. הכת הזו, שמקורה במנזר מבוצר על אי בנהר סנגל, יצאה למסע כיבושים בכל צפון אפריקה ומערבה והשתלטה אפילו על ספרד. אחריהם הגיעו האלמוחדון, שראו באלמורביטון מוסלמים מתונים מדי, והשמידו אותם.

בדוגמה אחת מני רבות ידוע שאחד מחשובי המחדשים של האיסלאם באפריקה מוחמד עבד אלקרים ,הידוע בכינוי אל מגהילי כבש במאה ה-15 ישוב יהודי בטואט שבמדבר סהרה וציווה מיד לשחוט את כל תושביו בלי לחוס על הילדים נשים וזקנים.ידוע גם באיזור גונדהם הסמוכה לטימבוקטו היה במאה ה-14 ישוב  יהודי גדול שהושמד כנראה ולא נודע דבר על גורלו.

יותר משעסקו כתות אלו בהפצת האסלאם, הן עסקו בסחר עבדים, שתמיד זכה לגיבוי דתי. הענף הזה דחף ג'יהאדיסטים רבים להתנדב למלחמת הקודש, בתקווה לאסוף שלל ורווחים עצומים. בדרך זו נחרבו יישובים רבים ברחבי יבשת אפריקה.

מה שמתרחש היום במאלי מבוסס במדויק על אותו דגם – התקפות של מוסלמים קיצונים על מוסלמים מתונים. מטיפים שהגיעו למאלי ב-2002 מאפגניסטן ומפקיסטן החלו להפיץ את האידיאולוגיה שלהם ולהקים ארגונים חמושים, בהם אנסר א-דין. המימון הושג בין היתר על ידי חטיפת אזרחים מערביים – תיירים ועובדי ארגוני סיוע – וגביית כופר מממשלותיהם תמורת שחרורם. חמישים בני אדם כבר נפלו קורבן לחטיפות למטרה זו. כשבריטניה סירבה לשלם כופר עבור התייר אדווין דייר, הוצא האיש להורג בעריפת ראש, וגופתו לא נמצאה.

מפת מרד הטוארגים ב-2012.

בתחילה פעלו האסלאמיסטים בשיתוף פעולה עם ארגון טוארגי, 'התנועה הלאומית לשחרור אזוואד'.

אך  בהדרגה התברר כי מטרתו של אנסר א-דין מנוגדת לזו של הטוארגים; אלה האחרונים שואפים למדינה עצמאית משלהם, בעוד האסלאמיסטים מעוניינים שגם הם, כמו כולם, יהיו חלק מהח'ליפות המוסלמית העולמית שתקום.

שני הזרמים התנגשו בתקופה שלאחר ההפיכה הצבאית של 2012, כאשר הטוארגים הצליחו לכבוש חבלי ארץ בצפון המדינה. אם רק בעצמאות שלהם היה מדובר, העולם המערבי היה מגיע למסקנה שהוא יכול לחיות עם זה, ולא מתערב בנעשה במאלי. אלא שהרע מכול הגיע רק אחר כך. מנהיג אנסר א-דין, איאד אג ראלי, הפך במפתיע משותפם של הטוארגים ליריבם, לאחר שהתנגדו בתוקף לכפיית האסלאם הקיצוני כפי שהוא רצה. הטוארגים גילו לתדהמתם שבעל הברית לשעבר תוקף אותם בבוגדנות שלא ציפו לה, והופך לאויב מסוכן. לפקודתו עמדו מאות לוחמים אסלאמים בעלי ניסיון מהקרבות בלוב של דמדומי שלטון קדאפי. הללו נהנו מגישה לכלי נשק מתקדמים מהמחסנים הלוביים, כולל נשק נגד מטוסים.

אנשי אנסאר א דין

בקרב על העיר גאו הביסו אנשי אנסר א-דין את עמיתיהם לשעבר, ואף פצעו את מנהיגם. בתוך חודשים ספורים, מן הסתם הודות לתמיכה מסיבית מגורמי ג'יהאד עולמי, צבר הארגון האסלאמי עוצמה רבה, וחייליו הנחילו מפלות גם  לצבא מאלי, שהיה עסוק בבעיות הפנימיות של המדינה. הם השתלטו על טימבוקטו, שבשנים האחרונות הפכה למרכז תיירות ושימור תרבותי, ופתחו במסע של דיכוי והרס שהעיר לא ראתה מזה מאות בשנים. קבריהם של קדושים סוּפיים, זרם מיסטי מתון באסלאם, הוחרבו  בטענה שמדובר בפגאניות. השליטים החדשים הרסו גם את המאוזוליאום המפורסם של סידי מחמוד, והצהירו על כוונתם להחריב את כל האתרים שבזכותם הוכרזה העיר על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית. מבחינת המשפט הבינלאומי, יצוין, מדובר בפשעי מלחמה ובפשעים כנגד האנושות.

האישום: כוס מים

הוונדליזם הנלהב של המוסלמים הקיצונים גבה קורבנות נוספים. בטימבוקטו, כאמור, שכנו בעבר ספריות עצומות ממדים. המרוקנים שכבשו את העיר בסוף המאה ה-16 שרפו רבים מהכתבים שהוחזקו בהן, ורבים אחרים העבירו למרוקו; עם זאת, המקומיים הצליחו להציל כמות גדולה של דפים וספרים, ולהסתירם בתוך קירות ומערות. לאורך השנים פגעו בכתבי היד שריפות, שודדים וטרמיטים, אך כ-300 אלף תעודות שרדו, ויש המעריכים את מספרן ב-700 אלף. רק בשנות ה-90 של המאה הקודמת הבינו חוקרים מערביים את חשיבותו של האוסף העצום הזה ללימוד ההיסטוריה של האזור. קרנות שונות התגייסו כדי לממן שימור וסריקה של הכתבים, שהעתיקים בהם מתוארכים למאה ה-12.

בשלב זה לא ידוע מה עלה בגורלם של הכתבים בתקופת ההשתלטות האסלאמיסטית. ייתכן שחלקם הושמדו או נמכרו בשוק השחור למרבה במחיר. לאחר שהצרפתים כבשו מחדש את העיר הם גילו שהטרוריסטים שרפו במזיד את אחת הספריות הגדולות של טימבוקטו, מסגד אחמד באבא, שבו הוחזקו כ-35 אלף כתבי יד. יש הטוענים שרוב המסמכים הוסתרו בעוד מעד, אך גרסה זו טרם אומתה.

על הכוונת של אנסר א-דין ניצבו כמובן לא רק קברים ומסמכים אלא גם בני אדם חיים. הג'יהאדיסטים הפעילו את חוקי השריעה במלוא קשיחותם, הכו והתעללו במי שאינו לבוש לפי צווי הדת, והוציאו להורג בסקילה זוגות לא  כשהם קבורים חיים זוגות נשואים שאותם האשימו בניאוף. אישה שהואשמה במתן כוס מים למבקר ממין זכר בביתה, נענשה במאה מלקות בכבל חשמלי, נוסף למכות הרצח שספגה מידי אנשי המיליציות כשעצרו אותה. מלקות היו גם מנת חלקה של כל אישה שלא הייתה מכוסה כהלכה– כשלצורך העניין ההגדרה 'אישה' חלה מגיל תשע ומעלה. גם האזנה למוזיקה – ברדיו או באמצעות הטלפון הסלולרי – הוגדרה כפשע. כל קשר חברתי בין גברים ונשים באזורי השליטה האסלאמית היה עבירה שגררה עונשים חמורים, כולל עונש מוות. לכך היה חריג משמעותי אחד: אנשי המיליציות עצמם לא נמנעו מלאנוס ולשאת בכפייה כל אישה שרצו בה.

לפי ההערכות, מחצית מתושבי טימבוקטו נמלטו והפכו לפליטים. בין הנמלטים מצפונה של המדינה היו גם מוזיקאים רבים. מאלי, כדאי לדעת, נחשבת כיום למרכז מוזיקלי עולמי, והמוזיקה שלה נחשבת לטובה ביותר באפריקה.

מי שנחלץ לעזרתם של האמנים הנרדפים היו דווקא עמיתים ישראלים. אף שמאלי כאמור ניתקה את יחסיה הדיפלומטיים עם ישראל, הוסיפו להתקיים בין השתיים קשרים מוזיקליים. אמנים ממאלי הופיעו לא פעם בישראל, זכו להצלחה, ושמרו עם המוזיקאים מכאן על קשרים הדוקים, שרק התחזקו בעקבות הדיכוי האסלאמיסטי.

"במאלי יש אמנים ומוזיקאים שמגיעים לאוזן המערבית יותר בקלות מכל ארץ אפריקנית אחרת", אומר גיל בורנשטיין, מפיק מוזיקלי ומפיק אירועים. "אנשי בית הספר הישראלי 'טם טם', למשל, נמצאים בקשר הדוק עם מוזיקאים ממאלי. יש ישראלים חובבי מוזיקה שנוסעים כל שנה לסידיקי קמרה, שם מתקיים פסטיבל מפורסם של מוזיקה מאליאנית. כתוצאה מכל אלה יש בישראל עניין רב במאלי ובמוזיקה שלה, ורצון לעזור ליוצרים שם".

לפני חודשים אחדים הוא ארגן במועדון 'בארבי' בתל-אביב מופע של מוזיקאים ממאלי, במטרה לאסוף כספים לטובת אמנים עניים בארצם. "הרעיון למופע הגיע מאנשים שביקרו ב'פסטיבל המדבר' במאלי וראו שם את המצב הגרוע. מההכנסות בבארבי אספנו 9,000 אירו ושלחנו לשגרירות הצרפתית במאלי, שחילקה את הכסף למוזיקאים".

אחד מהישראלים הנוסעים למאלי מדי שנה הוא פייר שאיין, מורה לתופים אפריקניים. "האמנים האפריקנים הכי גדולים מגיעים לפסטיבלים במאלי – סליף קיטה, שהוא הזמר האפריקני המפורסם ביותר כיום, או הזמרת אומו סונגרה", אומר שאיין. "בשנה שעברה הייתי במאלי, וקיבלו אותי ואת חבריי בכבוד רב דווקא בגלל שאנו יהודים. החברים הכי טובים שלנו שם הם מוסלמים. כמה ימים לאחר שחזרנו ארצה שמענו על המרד והכיבוש. זה פוגע מאוד בכל אנשי המוזיקה. בגלל זה ארגנו את ערב ההתרמה עבור אמני מאלי, והכסף שתרמנו להם שימש אותם כדי להגר מאזורי הצפון".

מדינת טרור מול החלון

במאלי בינתיים הלכו אנשי אנסר א-דין והתקדמו. בינואר כבש כוח של 1,200 לוחמים אסלאמים את העיר קונה במרכז מאלי. נוכח ההתנגדות המועטה של צבא המדינה, נדמה היה שלידי המיליציות עומדות ליפול גם הערים האסטרטגיות מופטי וסוואר, שבה יש נמל תעופה. למדינות המערב לא היה כל ספק שארגון אנסר א-דין ינסה להשתלט על מאלי כולה, ומשם לפלוש גם לאזורים נוספים ואף לבצע פעולות טרור באירופה. מאידך גיסא, הארגון השואף לעצמאות הטוארגים הודיע על תמיכתו בצרפתים במאבק באסלאמיסטים. ככל הנראה גם הם הבינו לבסוף שהשלוחות של אל-קאעידה מהוות איום מיידי עליהם לא פחות מממשלת מאלי.

לצרפת היו סיבות טובות במיוחד להיות מודאגת נוכח הנעשה במאלי. הממשלה בפאריז חששה שאם תניח לאסלאמיסטים להתעצם, חייהם של 6,000 אזרחים צרפתים המגוררים במאלי יהיו נתונים בסכנה, ובתוך זמן קצר תקום מדינת טרור במרחק של פחות מ-1,500 ק"מ מחופי מרסיי. על רקע זה, קל היה לה להיענות לבקשתו של נשיא מאלי להתערב בלחימה.

למבצע נגד נאסר א-דין התגייסו, מלבד הצרפתים וצבא מאלי, גם מדינות אפריקניות כמו סנגל, ניז'ר, טוגו, צ'אד, בורקינה-פאסו וניגריה, שלכולן יש חשבונות לא סגורים עם אל-קאעידה. רוב מדינות המערב ובראשן ארה"ב דווקא לא ששו להתערב בלחימה, בוודאי לא למען מקום כה נידח, ורק העניקו לצרפת סיוע רחב.

הפעולה הצרפתית נפתחה בהפצצות שיטתיות על מעוזי הטרוריסטים. הכוח הקרקעי המשותף שחרר בזו אחר זו את הערים הכבושות, ובימים האחרונים נכנס לטימבוקטו עצמה. המבצע לווה בחששות: היו שהעריכו כי הצרפתים יסתבכו במאלי בדומה למה שקרה לצבא האמריקני בעיראק ובאפגניסטן. כמו כן חששו שמיליוני המוסלמים ממוצא צפון-אפריקני החיים בצרפת יעוררו מהומות קשות, ואף ינסו לפגוע ביהודים.

במערב נשמעו גם השערות שונות באשר לתגובה של ארגון אל-קאעידה, שאין לדעת היכן יבחר להכות. כבר בימים הראשונים ללחימה הצליחו אנשי ארגון אחר המסונף לאל-קאעידה, 'כתיבאת מולאטמין' ('גדוד רעולי הפנים'), להשתלט על שדה גז באלג'יר ולקחת מאות בני ערובה. הטרוריסטים דרשו להפסיק לאלתר את הלחימה במאלי, ואיימו להוציא להורג את כל החטופים שבידיהם. צבא אלג'יר הצליח לחסל את התוקפים, אך למעלה משלושים בני ערובה נהרגו. בדיעבד נראה שהמתקפה על שדה הגז תוכננה מראש, ללא קשר לאירועים במאלי, והייתה מתבצעת בכל מקרה.

בתוך כמה ימים התבדו החששות מפני קרבות קשים בטימבוקטו וסביבתה. התברר שהאסלאמיסטים העדיפו להימנע מלחימה חזיתית כנגד צבא מאורגן, ולהוציא פיצוץ גשר אסטרטגי, הם פשוט נמלטו על נפשם. בשבוע שעבר כבר הגיע נשיא צרפת פרנסואה הולנד לביקור קצר בטימבוקטו המשוחררת, והתקבל בשירה ובריקודים על ידי המקומיים, שחלקם אף הניפו את דגלי צרפת. למי שמכיר את ההיסטוריה של העיר כשונאת זרים, בפרט את לִבני-העור שביניהם, מדובר במחזה מדהים, המעיד על הסבל שהנחילו האסלאמיסטים לאוכלוסייה.

איש אינו משלה את עצמם שהמלחמה במאלי הסתיימה. בצד האסלאמי עומדים לוחמי גרילה מנוסים, שרק יחכו לרגע הנכון ולתנאים המתאימים כדי לשוב ולתקוף. אם יצליחו להשתלט מחדש על אזורים במאלי, הם ישאבו מכך עידוד להמשיך הלאה בתוכניתם להקמת הח'ליפות העולמית. לחימה יעילה כנגדם לאורך זמן לא תהיה פשוטה, מאחר שהמשטר המרכזי במאלי איבד את הלגיטימיות שלו, ואינו אלא דיקטטורה צבאית במסווה. עם זאת אפשר להניח שהמתקפה הבאה של ארגוני הג'יהאד תיתקל באוכלוסייה נחושה הרבה יותר, שתעשה הכול כדי לא לחזור למשטר האימים הרצחני שידעה.

נספח :מאלי בספרות  היפה

על מאלי הופיעו שני רומאנים  בולטים בעברית.שניהם עתידניים . האחד מותחן המתאר את מאלי בעתיד הקרוב מאוד ( בעת פירסום הספר ) של שנת 1996  ,והשני ספר מדע בדיוני מתוחכם מאוד המתאר את מאלי בעתיד הלא כל כך קרוב בעת הפרסום של שנת 2025. .

 

קלייב קסלר סהרה /   עברית מרים יחיל-וקס  תל-אביב :   מודן,   1995.

-1992 ,לאחר מספר ניסיונות הפיכה כושלים הנשיא ( עתה הגנראל ) טראורי נושל על ידי ( אז מיג'ור ) ואזב קאזים .

..לא עבר זמן רב והוא מינה את עצמו לאחראי על כל הסחר ,פנים וגם חוץ מעשיר את חשבונות הבנק הסודיים שלו ברחבי העולם …וכך בשל השחיתות המוחלטת של קאזים ותאוות הבצע של פקידיו,לא פלא שמאלי הייתה לאחת האומות העניות ביותר בעולם.."

( סהרה ע' 91)

ספר זה שהוא המותחן הידוע ביותר על מאלי פורסם במקור ב-1992  שגם הוסרט לסרט כושל ב-2005   ותיאר את העתיד הקרוב במאלי ב-1996. הוא מספר על המפגש של גיבורו הקבוע של  קלייב קאסלר ההרפתקן הסוכן החשאי ומציל הספינות דירק פיט עם הרודן של מאלי "זאב קאזים" שעליו הוא גובר שוב ושוב ולבסוף מגלה בשטח מאלי בסהרה ספינה שעליה גופתו של הנשיא אברהם לינקולן שנחטף עליה בידי אנשי הדרום !

אלא שקאסלר טעה בתחזית העתיד הקרוב שלו לגבי מאלי:דמות הרודן האכזרי  התבססה מן הסתם על הדיקטטור הוותיק של מאלי מוסה טראורה ששלט על מאלי מאז 1968 ומן הסתם עוד היה בשלטון כשקאסלר כתב את ש"סהרה". אלא שהלה הופל מהשלטון ב-1991 זמן קצר לפני פרסום "סהרה" וכתוצאה הספר שוב לא היה עדכני. ובשנת 1996 העתיד הקרוב עבור קאסלר הייתה במאלי דמוקרטיה. עם זאת היום ב-2013 כשבמאלי שוב יש דיקטטורה צבאית "סהרה" הוא עדכני מחדש.

 

ברוס סטרלינג     איים ברשת / 1988    עברית עמנואל לוטם  ירושלים :   כתר,   1993.

 " היא הייתה  בבמקו בירת מאלי … הארץ כולה,מאלי ,הייתה ענקית ,גדולה מטקסס וזה כל מה שנשאר ממנה ,מאורת העכברושים האינסופית הזאת .כל אפשרות אחרת נגזלה ממנה באסון האפריקני…הגוף שניהל את המקום הזה ניהל מדינה הרוסה לאין תקווה ,סדרה של מחנות מפלצתיים ".

"איים ברשת ע' 259.

ספר מדע בדיוני קלאסי  מתאר עולם שנישלט בידי רשת המידע שמחולקת ל"אזורים " של קבוצות אנרכיסטיות שונות החיות בבידוד זו מזו חופשיות מכל שליטה פוליטית מרכזית,מתאר את העתיד של ארצות כמו סינגפור וגרנדה   וגם את העתיד הלא כל כך רחוק של מאלי בשנת 2025 כאשר הטוארגים עדיין מורדים בשלטון המרכזי במאלי.מאלי שבשנת 2025 נשלטת בידי אירגון שמכנה את עצמו "הצבא החופשי של האנטי טרוריזם"  מותקפת בשנת 2025 בידי ארץ דרום אפריקנית הניתמכת בידי  המערב. הגיבורה  נכלאת במהלך העלילה  במאלי בידי אירגון בין לאומי  השולט במדינה ומתכוון לחסל אותה מאחר   שהיא יודעת שיש בידיו נשק גרעיני.אך היא משוחררת בידי קבוצת טוארגים מורדים ובראשם עיתונאי מערבי העוזר למיעוטים הנלחמים בכל התערבות מבחוץ בדרך חייהם המסורתית.

 האם זה אכן העתיד שצפוי למאלי בשנת 2025 "האמיתית " ? שלטון בידי אירגון בין לאומי דיקטטורי ? בהחלט יכול להיות.

החלק השלישי של הכתבה :קהילת הקודש טימבוקטו

נספח :מאמרים בעברית על מאלי:

 סינטיה רוס רמסי "מאלי –חבלי ארץ לאורך נהר הניז'ר"   צילמה מגיס טיבר" בתוך מעבר לאופק :   הרפתקאות בארצות-לא-נודעות /  מאנגלית – נעמי כרמל    אור יהודה :   הד ארצי,  1998.

אייל דוידוב "טימבוקטו נפלאות האישה עם הפופיק הגדול "מסע אחר 64

סמנתה מ.קליין "יהודי טימבוקטו " צילומים יהושע צור ואייל קליין ארץ וטבע גיליון 58 נובמבר דצמבר 1998

קארן לאנג "ג'נה עיר הנצח של מערב אפריקה " צילומים שרה ליין נאשיונאל גיאוגרפיק ישראל –יוני 2001.

צור שיזף "יהודים בטימבוקטו " נשיונאל גיאוגרפיק –ישראל גליון מספר 48 מאי 2002

דבי הרשמן "מלכות אפריקניות " מסע אחר 135

.דבי הרשמן "הדרך אל סוף העולם "מסע אחר מספר 136 2003 .

דבי הרשמן "מאלי אפריקה:סודות המסיכה "מסע אחר מספר 150

אילון פז "טימבוקטו :בלוז לכחולי הטורבן " מסע אחר מספר 183

צור שיזף "מאוריטניה עד מאלי –סיפור של שקיעה "מסע אחר מספר 184

דובי לנץ על ערס האדם מקצב הלב :מוזיקה במאלי " מסע אחר

ספי בן יוסף "מסעו האחרון של חביב השולטן " מסע אחר מספר 214 2009 .על נוסע ערבי שהיגיע למאלי בימי הביניים.

בני ניסים "מאלי פנינה בלב אפריקה".עולם הצילום מספר 162 2010 ע' 48-49.

פיטר גווין "סיפורי טימבוקטו " צילם ברנט סטירטן נשיונאל גיאוגרפיק ישראל גליון מספר 152 ינואר 2011.

תקציר :העוני והטרור שולטים כיום בעיר המלומדים שירדה מגדולתה.

 ההיסטוריה של מאלי בקומיקס

מאלי בויקיפדיה

טימבוקטו סוף העולם

טימבוקטו בויקיפדיה

מאלי במסע אחר

גילי חסקין על טימבוקטו

צור שיזף על מאלי

ורדה כרמלי מאלי הכוח הנשי

מאלי נגד הגי'האד האיסלאמי -החלק הראשון -האימפריה האבודה

הופיע תחת השם "  האימפריה מוכה שנית" בדיוקן מקור ראשון גליון 810 15.2.2013

 תקציר :

במאות הקדומות נהגו להרוג בטימבוקטו את מי שלא היה מוסלמי ,השנה טבחו שם את מי שלא היה מוסלמי מספיק.מאלי הקדומה, ממלכה מוסלמית שנודעה בעושרה ובספריות הענק שלה, קרסה ודעכה בגלל מתקפות של צבאות מוסלמיים. 400 שנה אחר כך מאיים גורל דומה לפקוד את מאלי המודרנית, שנחשבה עד לא מכבר לסמל של יציבות שלטונית ושגשוג באפריקה. המרחבים העצומים של מאלי הפכו אותה בעבר בעיני האירופאים לממלכה אגדית מצופה כולה זהב. עכשיו המרחבים האלה הם ממלכת אירגוני הג'יאהד ,אבן הפינה לחליפות האסלאמית העולמית.בנתים המערב מצליח למנוע השתלטות שלהם על המדינה כולה .אבל המילה אחרונה עדיין לא נאמרה.

 וכעת ב-2013 מאלי נמצאת  בחדשות.זאת לאחר שהחלק הצפוני שלה נכבש בידי טרוריסטיים פנאטיים המחוברים לארגון ה"אל קאידה".  הללו הטילו באיזוריהם משטר אימים רצחני ושרפו והשמידו  ככל יכולתם אוצרות תרבות וספריות.בימים האחרונים שחררו הצרפתים ובעלי בריתם האפריקנים את האיזור משלטון האימים ,אך המורדים רק נמלטו  ללא קרב על מנת לתוקף שוב בעתיד,  והמלחמה תמשך עוד זמן רב עם עליות וירידות.  ניצחון של אל-קאעידה בקרב הזה, מבינים במערב, יהיה יריית הפתיחה לקראת המתקפה האסלאמית הגדולה מכולן.

  העיר האסורה

"…..אפריקה נרחבת, האם שמש

מאירה וגבעותייך מקפלות בחיקן קריה נאווה

כאותן ערים שזרחו בליל העולם היותר ישיש

או שמא השמועה על טימבוקטו שלך

חלום רופס כחלומות הזמן העתיק?"

('טימבוקטו' מאת לורד  אלפרד טניסון, 1829, בתרגומו של משה דור)

במאות ה-18 וה-19 הייתה טימבוקטו שֵם שנכרכו בו אגדות רבות, מילה נרדפת למקום שכף רגלו של האדם הלבן לא דרכה בו מעולם. הפואמה שכתב המשורר הבריטי טניסון על העיר חיזקה את ההילה שטוו סביבה מספרי סיפורים אירופים. נוסעים נועזים יצאו לגלות את מקור העושר האגדי ואת העיר שטרפה את חלומותיהם. הם קיוו למצוא ארמונות מצופים זהב ואינספור כלי שנהב, אך עד מהרה הם מצאו עצמם בחלום בלהות: מסע ארוך דרך מדבר סהרה, מחלות טרופיות, חום נורא, פשיטות של שבטי שודדים ועוינות מצד המוסלמים המקומיים. מי שנפל לידי אלה האחרונים היה נלקח לעבד במקרה הטוב, או מוצא להורג בעינויים איומים במקרה הרע.

mali khaye in tinbuktu1

מבין ההרפתקנים הרבים שיצאו למסעות לטימבוקטו לפני 1830, רק שלושה הגיעו אל היעד. הראשון היה הסקוטי מונגו פרק, שביקר בטימבוקטו בראשית המאה ה-19, אך מת בדרך חזרה. סקוטי נוסף, אלכסנדר גורדון לאינג, הגיע לעיר בשנת 1826, ונרצח לאחר שיצא ממנה בדרכו למרוקו. לבסוף היה זה הצרפתי רנה קאיה, שב-1828 עשה את כל הדרך לטימבוקטו. הוא התאכזב מרה לגלות שזו אינה העיר המפוארת שציפה לראות, אלא אוסף בקתות עלובות.

VIEW OF TIMBUKTU, 1828, BY RENÉ CAILLIÉ, THE FRENCH EXPLORER WHO WAS THE FIRST EUROPEAN TO RETURN ALIVE FROM THE CITY THAT...

טימבוקטו שבה ביקר רנה קהיה בציורו.

עם זאת מסעו של קהיה  לא היה לשווא – פרס של 10,000 פרנקים הוצע בארצו למי שיגיע לעיר האגדית ויחזור לספר את הסיפור. לאחר ייסורים איומים הצליח קאיה להגיע לבניין השגרירות הצרפתית במרוקו, כשהוא לבוש סחבות ונראה כקבצן. נדרש ממנו מאמץ רב כדי לשכנע שהוא נוסע וחוקר צרפתי.

אם מי מבין שלושת הנוסעים האמיצים היה מגיע לטימבוקטו בשבועות האחרונים, הוא לא היה רק מתאכזב, אלא בעיקר מזדעזע. העיר, יחד עם חלקה הצפוני של המדינה מאלי שבה היא שוכנת, נכבשה בידי טרוריסטים הקשורים לאל-קאעידה. הללו השליטו ברחובותיה משטר אימים רצחני, ושרפו והשמידו ככל יכולתם אוצרות תרבות וספריות. במשך כעשרה חודשים הפך חלק ממאלי לאזור הגדול ביותר בכדור הארץ שנשלט בידי ארגוני הג'יהאד.

בימים האחרונים הצליחו הצרפתים ובעלי בריתם האפריקנים לשחרר את האזור, אך המורדים רק נמלטו ללא קרב על מנת לתקוף שוב בעתיד. לאסלאמיסטים, כך התברר במהלך הקרבות, יש נשק מודרני ביותר, שמגיע ממחסניו של שליט לוב המודח מועמר קדאפי. הארסנל שברשותם הוא כמעט שווה ערך למה שמחזיק כל צבא מערבי, ונראה כי מלחמתם כנגד הממשלה החוקית של מאלי תימשך עוד שנים ארוכות. כזה הוא גורלה של מאלי, תרבות אסלאמית מפוארת שפעם אחר פעם רוסקה והושמדה דווקא בידי אחיה המוסלמים.

האימפריות של מאלי

mali king of songhai

לקוח מ"העולם מראשיתו ועד ימינו " הוצאת מסדה.

ההיסטוריה של מאלי מאז עצמאותה היא כמיקרוקוסמוס של ההיסטוריה האפריקנית, ויש חשש שגם העתיד הצפוי לה עלול להיות עתידה של היבשת כולה. לכאורה זוהי מדינה חסרת חשיבות בזירה הגלובלית. היא ענייה מאוד, רובה מדבר, ואין בה נפט או משאבים יקרים אחרים. מה שכן יש לה בשפע הם מרחבים. שטחה של מאלי, 1.2 מיליון קילומטר מרובעים, גדול פי שניים מזה של צרפת, שבעבר שלטה עליה. חלקה הצפוני הוא פשוט המשך של חולות הסהרה האינסופיים. השטחים העצומים, שאין כל אפשרות לפקח עליהם ביעילות, הם גן עדן עבור ארגונים מיליטנטיים שיכולים להקים בהם מאחזים ולצאת מהם לפעולות טרור.

שמה של המדינה, שעד קבלת עצמאותה הייתה ידועה כ"סודאן הצרפתית", הוא למעשה שמה של אימפריה קדומה שהקימו שבטי המאנדיגה. ממלכת מאלי האדירה השתרעה מסנגל וחוף האוקיינוס האטלנטי עד ניגריה, ומהרי אדשר במאוריטניה עד גיניאה העילית – שטח שאורכו כ-2,400 ק"מ ורוחבו 1,300. זאת הייתה ישות מדינית עשירה מאוד, ששיירות הגמלים שיצאו ממנה חצו את מדבר הסהרה כשהן נושאות מטעני זהב, שנהב ונוצות יענים אל חופי הים התיכון והמפרץ הפרסי.

באיזור שהוא כיום מאלי שכנה אימפריה עוד קודם לכן.מהמאה ה-תשיעית ועד אמצע המאה ה-13  שלטה באיזור   ממלכת גאנה שלא  הייתה מוסלמית נודעה בעושרה ותרבותה הודות לסחר הזה בשטחיה  והביסה שוב ושוב ניסיונות המוסלמיים להשתלט עליה. אולם באמצע המאה ה-11 יסד מטיף מולמי פנאטי בשם איבן יאסין את כת האלמורבידים שהפכה לצבא כובש כל ובין שאר כיבושיהם הם תקפו את גנה וכבשו אותה והשמידו את עריה ותושביה בפעולה מתוכננת של גנוסייד. גאנה המשיכה להתקיים אולם נחשלה מאוד ולבסוף שולבה באימפריה צעירה יותר של מאלי שהוקמה בידי שבטי המאלינקה שחיו באיזו הניגר העליון בגבול מאלי גינאה של היום.

ממלכת מאלי האדירה ( השם הוא קיצור של "מאלינסק")  השתרעה מסנגאל של חוף האוקינוס האטלנטי עד איזור נימי בניגריה ומהריי אדשר במאוריטניה עד גיניאה העילית –שטח שארכו כ-2400 ק"מ ורוחבו 1300 ק"מ.

ציור מודרני של מייסד מאלי סונדיאטה קאייטה

מייסד ממלכת מאלי היה סונדיאטה קאיטה, שחי במאה ה-13, בערך בזמנו של הכובש המונגולי ג'ינגיס חאן. על פי האגדה בצעירותו היה קאיטה נכה, אך החלים באמצעות כישוף. כוחות כישוף הם גם שסייעו לו להביס את אויבו, מלך הסוסו. עד היום שרים בעל פה באזור מאלי ובמדינות אחרות אפוסים על אודותיו, וסיפור חייו הופיע בגרסאות שונות  למבוגרים ולילדים בשלל שפות כולל באנגלית ואף בעברית.

( ראו כאן סיפור קומיקס בעברית המבוסס על אגדת סונדיאטה קאייטה )

ציור של מלך מאלי מאנסה מוסה באטלס קטלני מהמאה ה-14.

קאיטה אולי הכיר את האסלאם, אבל ככל הנראה היה פגאני. יורשיו, שהתעשרו הודות לשליטתם בסחר הזהב ממערב אפריקה לצפונה, כבר היו מוסלמים אדוקים. כך למשל מסופר על המלך מאנסה מוסה, שליט מאלי בשנים 1312-1337,  ( (  שבא במקום מלך שיצא למסע הרפתקני לחקור את קצוות העולם ונעלם לו עם הצבא שיצא עימו במרחקים הבלתי נודעים )יצא למסע למכה שנשאר מאז בזיכרון ההיסטורי.  הוא לווה בשיירה של 15 אלף גמלים טעוני זהב, 12 אלף עבדים, ועוד מחנה עצום של עשרות אלפי פקידים, משרתים ופרשים. בדרכו ביקר אצל השולטן הממלוכי, והדהים את המצרים בעושרו הרב. אנשיו רוקנו את חנויות קהיר ושוקיה, כשהם קונים בשמים, תכשיטים, זמרים ונערות. הפזרנות שלו הורידה את ערך הזהב במצרים ל-12 שנה, מה שגרם למשבר כלכלי במדינה. והמלך עצמו, אחרי שבזבז כל כך הרבה במסעו, נאלץ בסופו של דבר לקחת הלוואה כדי שיוכל לחזור הביתה.

מאז המסע ההוא יצא שמה של טימבוקטו למרחקים כעיר העשירה בתבל. בד בבד היא הפכה למוקד מרכזי של לימודי האסלאם: הוקמה בה מכללה ללימודי הדת, נבנו מסגדים גדולים שהיוו מרכזים חשובים להפצת האסלאם באפריקה, והוקמו ספריות ענק. גם לימודי המדעים הכלליים שגשגו בעיר והוסיפו לתהילתה.

בתקופת הפריחה של טימבוקטו התגוררו בה כ-100 אלף איש, פי חמישה מאוכלוסייתה היום. העידן הזה הגיע לסיומו לאחר מותו של מאנסה. פשיטות מוסלמיות מן הצפון במאה ה-15 שמו קץ לשגשוגה של ממלכת מאלי. הקריסה הסופית הגיעה ב-1591, כאשר צבא ממרוקו, מחוזק בספרדים ופורטוגלים שהתאסלמו, תקף את מאלי בעזרת כלי נשק לא מוכרים: רובים. האימפריה נפלה כלא הייתה, האזור שקע לאנרכיה, והמסחר דעך. טימבוקטו, העיר הנערצת מהעבר, הפכה לצל עלוב של עצמה.

mali kaye and bart

דווקא בשנות הדעיכה של מאלי נפוצו בארצות המערב אגדות על עושר מופלג ועל עיר שגגותיה מצופים זהב – הדים לסיפורים על אותו מסע מדהים של מאנסה מוסה במצרים. ב-1853 הגיע לעיר הגרמני הינריך ברט, שחקר אותה באופן יסודי ופרסם את ממצאיו. מכאן ואילך שוב לא הייתה טימבוקטו סמל למסתורין שבקצה העולם, אלא רק עוד עיר אקזוטית. ועם זאת משהו מהמיתולוגיה שרד, כפי שמוכיח 'טימבוקטו' של הסופר האמריקני פול אוסטר, רומאן שהדמויות בו רואות בעיר האפריקנית ההיא את מחוז החפץ הבלתי מושג.

הפדרציה שלא הייתה

דגל מאלי

.בסוף המאה ה-19 השתלטו הצרפתים על מאלי וכוננו בה את סודאן הצרפתית. כדי לשמור על הסדר במדבר הקימו השליטים החדשים את לגיון הזרים, יחידת צבא מיוחדת שהורכבה משלל חיילים ועבריינים שנאספו מארצות אירופיות שונות. מטרת המתגייסים הייתה לשהות במקום מרוחק שבו איש לא ישאל אותם שאלות מיותרות לגבי עברם, וזאת עשו בהצלחה מרובה.

פוסטר לסרט הוליוודי משנות החמישים על לגיון הזרים הצרפתי בטימבוקטו .

ב-1958 החליטה סודאן הצרפתית להתאחד עם שכנתה החזקה והעשירה יותר, סנגל. כך נוצרה הפדרציה של מאלי, שזכתה לעצמאות מלאה במסגרת חבר העמים הצרפתי. הפדרציה הייתה אמורה לכלול גם את וולטה העילית (היום בורקינה-פאסו ) ודהומי (בנין), אך שתי אלה חזרו בהן בתוך זמן קצר מכוונות האיחוד. כמה חודשים בלבד לאחר מכן הפדרציה התפרקה לחלוטין. סודאן הצרפתית, שהאשימה את צרפת בתמיכה בסנגל, לקחה לעצמה את השם מאלי ופרשה מהאיחוד. אפשר רק לנחש איך היו קורותיו של האזור משתנות אילו החזיקה הפדרציה מעמד, והאם באמצעות שיתף פעולה דומה לזה המתקיים בגוש האירו, היו האפריקנים מצליחים לשפר את מעמדם הבינלאומי ואת מצבם, ולא שוקעים בסכסוכים בלתי פוסקים.

לאחר פירוק הפדרציה קיבלה מאלי עצמאות. מנהיגה הראשון היה מודיבו קאיטה, שראה בעצמו צאצא ישיר של סונדיאטה קאיטה, מייסד האימפריה הקדומה, ופעל כל חייו למען "החזרת גדולתה של מאלי". שנותיו הראשונות בשלטון סימלו את תור הזהב ביחסי מאלי וישראל. קאיטה ביקר בארץ, הכריז על כינון יחסים דיפלומטיים, ואף פנה לממשלת ישראל בבקשות סיוע דחופות שנענו בחלקן. לשגריר הישראלי שנשלח לארצו, יהודה בן-דוד, אמר קאיטה: "אם יש עניין שאתה צריך לסדר, תמיד תוכל לבוא ישר לפתח הקבינט שלי, לדפוק ולהיכנס".

 את ראשית שנות השישים ניתן להגדיר כתור הזהב של יחסי ישראל מאלי .השגריר הראשון של ישראל במאלי יהודה בן דוד פירסם ספר על תקופת שליחותו למאלי ולסנגל שעדיין היו מדינה מאוחדת בעת שהיגיע אליהם  ועל חוויותיו מארצות אלו בשם גרגיר תירס לבן  ( מערכות 1967) וב-1964 שניתן לראותה כשנת השיא היחסים בין ישראל ומאלי פורסם סיפור קומיקס על מייסד האימפריה של מאלי סונדיאטה קאיטה בשבועון "דבר לילדים " ,שהסתיים בתמונה של מואדיבו קאיטה מנהיג מאלי.הסיפור היחיד מההיסטוריה האפריקנית שזכה לכבוד הזה.

mali modeibo kaita

קאיטה בסיפור הקומיקס "סונדיאטה קאיטה "המשחרר הגדול " שהופיע בשבועון "דבר לילדים בשנת 1964 בעת שיחסי ישראל ומאלי עוד היו בשיאם.

אך בהדרגה   הפך יחסו של קאיטה  לישראל מסויג ואף עוין, ובהדרגה הופסקה כל פעילות ישראלית במאלי. קאיטה נעשה רדיקלי, הזדהה עם הסוציאליזם האפריקני, ודגל בצמצום הקשרים עם צרפת ועם השכנות הפרו-צרפתיות. הוא בחר להפוך לבעל ברית של נאצר, העניק תמיכה מלאה למרד האלג'ירי כנגד צרפת, וכמהפכן אפריקני בעל נטייה לגוש הקומוניסטי הקים בארצו משטר סוציאליסטי חד-מפלגתי.  הוא נודע כמעריץ הן של גנדי והן של סטלין. היו שהגדירו את מאלי בראשותו כ"גרעין לארצות הברית הקומוניסטיות של אפריקה".

שלטונו של  מודיבו קאיטה לא האריך ימים, וב-1968 הוא הודח בידי קציני צבא בראשות מוסה טראורה, שהקים דיקטטורה אכזרית. ב-5 בינואר 1973 ניתקה מאלי את יחסיה עם ישראל, כפי שעשו באותה תקופה מדינות אפריקניות רבות אחרות. המניע העיקרי היה דת האסלאם של רוב תושבי מאלי, לצד החשש שהשכנות לוב ואלג'יריה יגבירו את תמיכתם בטוארגים המורדים אם יימשכו הקשרים עם ישראל.

אך מאידך אחד מהוגי הדעות הידועים ביותר כיום אמדו המפטה בא שממאלי ידוע כמי שתוקף את המונופול הערבי על על האיסלאם וטען  שעל האיסלאם להיות משוחרר מכל השפעה פוליטית ערבית לאומנית.לרעיונותיו אלו יש השפעה חיובית כיום במאלי ובאפריקה המוסלמית לגבי הקשרים עם הישראלים.

עד כתיבת שורות אלו 2013 מאלי היא בין המדינות האפריקניות הבודדות שלא חידשו את יחסיהם הדיפלומטיים עם ישראל עם כי מגעים לא רשמיים התקיימו בין ממשלת ישראל וממשלתה.ובאוקטובר 1995 אף התקיימה פגישה באו"ם בין שר החוץ שמעון פרס ובין שר החוץ של מאלי לגבי האפשרות לחדש את היחסים. אך דבר לא יצא מכך.  הקשרים שכן מתקיימים היום בין ישראל ומאלי הם במפתיע קשרים מוזיקליים ?אמנים ממאלי מופיעים בישראל וזוכים להצלחה מסויימת ובכך מסתכמת עיקר היחסים בין מאלי וישראל.

הדמוקרטיה של מאלי

ב-1991, עם נפילת ברית המועצות, החל במאלי מרי אזרחי כנגד המשטר הצבאי המושחת. טראורה ניסה להשתלט על גלי המחאה ושלח חיילים לירות לעבר המפגינים, שקראו לפרישתו מהשלטון. עשרות נהרגו, אך לבסוף פנה הצבא כנגד השליט והדיח אותו במהפכה לא אלימה. בחסות קבוצה של קצינים צעירים בראשות אמנדו טורה עברה מאלי למשטר דמוקרטי   וב2002 אמנדו אמני טורה נבחר למנהיג המדינה בבחירות דמוקרטיות   וכך נשארה.לכאורה המצב במאלי השתפר בצורה הדרגתית. המדינה נשארה ענייה מרודה, ועם זאת הייתה בין היציבות ביותר באפריקה, פוליטית וחברתית.עד שהמצב השתנה לפני כמה חודשים בצורה דרמטית כתוצאה מהפיכה צבאית , ומאז המדינה בהתדרדרות .

מאלי שנחשבה עד לפני כמה שנים כמודל של יציבות באפריקה התגלתה כחלשה יותר  ומושחתת יותר  והרבה פחות דמוקרטית ממה שחשבו במערב. כרגע המדינה היא לכאורה דמוקרטיה אולם ברור שמי ששולט מאחורי הקלעים הוא הצבא.וכעת מוצאת מאלי את עצמה במאבק קיומי כנגד ג'יהאדיסטים איסלאמים שכיבושה הוא עבורם אבן פינה בהקמת חליפות איסלאמית עולמית.

ועל כך ראו בחלק השני של המאמר:שלטון האימים של הג'יהדיסטים

החלק השלישי של המאמר :קהילת  הקודש טימבוקטו

נספח :רשימת ספרים בעברית על מאלי וההיסטוריה שלה  ומערכת היחסים שלה עם ישראל.

שמואל שניצר הרפתקאות אפריקניות :   … קצור דברי ימיה של אפריקה ואת תולדות גילויה של היבשת השחורה על ידי האדם הלבן…    תל-אביב :   עמיחי,1959.כולל פרקים על  טימבוקטו.

נחמיה לבציון ממלכת מאלי לפי מקורות ערביים /    עבודת גמר (מ"א)–האוניברסיטה העברית בירושלים, תשכ"ב 1962 ירושלים :   [חמו"ל],   תשכ"ב 1962.

אמיל פוירשטין "סנגרל וסודאן הצרפתית ( פדרציה של מאלי לשעבר" בתוך  אפריקה  :כרך 3  .סדרת חמש יבשות   תל-אביב :   השכלה  1963. סדרה של ארבעה כרכים על ארצות אפריקה השונות .בכרך השלישי יש דיונים שונים ומפורטים  על מאלי  ועל ההיסטוריה הקדומה שלה על מנהיגה הראשון מודיבו קאיטה  ועל קשריה עם ישראל.

 מישל   לקרו לואי סאבאטי  "סאארה ניגר וצ'אד" בתוך  מגלי עולם ומסעותיהם /  עברית – יצחק לבנון ; ציורים – ז' פורא [ואחרים]. מאור : אנציקלופדיה באלבומים   (תל אביב) :   מ' מזרחי,   (1965).

 פאול המילטון  ימים של חולות: מדבריות העולם  /  סדרת עולם הולך ומתרחב : אנציקלופדיה של גילוי ארצות  תירגם וערך ארנון מגן     ירושלים :   בן צבי – פוזנר,   1978.

הספר הטוב והמקיף ביותר בעברית על גילוי טימבוקטו ומאלי בידי חוקרים מערביים.

ספרים על יחסי ישראל ומאלי

יהודה בן –דוד     גרגיר תירס לבן :   שליחות באפריקה /    תל אביב :   מערכות,   תשכ"ז 1967

המחבר היה שגרירה הראשון של ישראל ברפובליקות של סנגל ושל מאלי. בספר מכונסים פרקי התרשמות ונסיונו   בשליחות מטעם מדינת ישראל ברפובליקה של סנגל ושל מאלי לפני שאלו התפרקו והפכו למדינות נפרדות זו מזו.

, חנן    עינור  האתגר האפריקאי :   מרשימותיו של שגריר /מאנגלית אמנון סלע     תל אביב :   עם עובד,   1971.

translation of : Notes from Africa \ H.S. Aynor 1969

עינור היה השגריר בסנגאל לאחר שזאת נפרדה ממאלי. והוא מתאר בספר את חוויותיו מסנגאל.משום מה בלי להזכיר את שמה.

על חנן עינור

ביקורת על הספר  של עינור באנגלית

במברה גישה חדשה לפענות חידת יציאת מצרים ותעלומת עשרת השבטים במחקר שפה

 יוסף אידלברג     במברה :   גישה חדשה לפענוח חידת יציאת מצרים ותעלומת עשרת השבטים.    תל-אביב :   המתמיד,   1972.
על ממצאים לשוניים המקשרים לדעת המחבר  את יציאת מצרים עם שבט הבמברה שבארץ מאלי. כדי לימוד שפות אפריקאיות מגלה המחבר ששבט הבמברה שבמאלי מדבר עברית קדומה ואוכל כל יום 'מן'. לאחר מחקר הוא מוצא אתרים רבים ברחבי אפריקה המערבית נזכרים בתנ"ך וכך הוא מגלה את עקבות חלק מעשרת השבטים האבודים שלדעתו נפרדו מבני ישראל בעת מסעם  ממצרים לכנען בסיני שלדעתו היה במדבר הסהרה.

 

אריה עודד אפריקה וישראל ,ייחודיות ותהפוכות ביחסי החוץ של ישראל" (הוצאת מגנס 2011

מאלי בקומיקס העברי

סונדיטה קאיטה:המשחרר הגדול   מאת אלה גריפיו אייר קיט דה קרלו הוצאת אונסקו.

דבר לילדים  כרך לה  ספטמבר 1964

 טימבוקטו של לורד אלפרד טניסון .בתרגום משה דור .פורסם במגזין "יקום תרבות"

 ראו עוד מאמרים של אלי אשד  על ארצות אפריקניות :

קונגו :מסע אל לב האפלה

האסיר מסיירה ליאון

מתורכיה באיבה

עם שכנה מטורפת אחת שמפתחת פצצה גרעינית ושכן שני שטובח באזרחיו ,תורכיה מתחילה לחלום על שיבה לימי הזוהר המפוקפקים של האימפריה העותומאנית.המכשול היחיד בפני התוכנית הזו,כך משוכנעים רבים באנקרה ,הוא יהודי בשם שבתאי צבי.במדינה שבה חושבים שכל אדם ידוע הוא יהודי סמוי וחורש מזימות ,זה לא צריך להפתיע.

ראו סדרה של מאמרים על תורכיה ושאיפותיה בהווה :

 החלק הראשון :האימפריה העותמאנית החדשה?

החלק השני :קללת שבתאי צבי

החלק השלישי :רפובליקה או בדרך לאימפריה ?:רעיון עם חוקר תורכיה דניאל ציפר