Category Archives: ביטחון וצבא

המלחמה הכורדית -תורכית:תחזית

Image result for syrian kurdish flag

דגל כורדיסטן

אז מה מתרחש בגבול סוריה תורכיה?
בעבר ( במאי 2017 ) הערכתי בדף הפייסבוק שלי  שמתקפה תורכית על הכורדים בסוריה צפויה בתוך כמה חודשים.

וכך כתבתי :

הכורדים חשפו אתמול את תוכניתם הגדולה לגבי פדרציה בסוריה והנה היא :
הם יכבשו את ראקה בירת דאע"ש בסוריה.
ראקה היא כבר לא הבירה של דאע"ש דווח שרוב מנהיגיו כבר ברחו למחוז דיר א זור.
אז הכורדים מודיעים עכשיו שהם לא יסתפקו בחיסול ראקה אלא ימשיכו אל מחוז דיר א זור המעוז של דאע"ש בגבול סוריה עיראק. ובכך יחסלו את דאע"ש סופית בכל האיזורים שלהם בסוריה.
לדאע"ש ישאר רק לברוח לעיראק איפה שהצבא העיראקי מחכה להם.


הכורדים לא מסתפקים בזה אחרי שישמידו את דאע"ש בשטחיהם ימשיכו לעיר אידליב שנשלטת בידי אל קאעידה והגי'הדסיטים האחרים ויכבשו אותה.
תחת שטחיהם תהיה אז מחצית סוריה שתיהפך לפדרציה.
האם  באשאר אסד יתנגד לפדרציה כורדית כזאת?
.רשמית ודאי.אבל לא יותר מידי. הברירה הזאת ששטחיו העלאווים יגבלו בכורדים ולא בג'הדיסטים ששואפים להשמידו היא עדיפה מבחינתו. שהרי הכורדים בניגוד לאסלאמיסטים אינם איום קיומי על העלאווים,  אינם שואפים להשמידם פיזית ואיתם הוא יכול לשתף פעולה.
עם פדרציה כזאת אסד יכול לחיות תרתי משמע.
מי יתנגד באמת ? תורכיה כמובן ששואפת כעת לתקוף את הכורדים בסוריה
אבל … על מנת לעשות זאת יהיה עליה כעת לעבור דרך כוחות רוסים ואמריקנים שמפטרלים בגבול סוריה. הצבא הסורי עלול להסתבך כעת במלחמה לא"רק " עם הכורדים אלא גם עם רוסיה וארה"ב ביחד.


והרי התחזית :
בסופו של דבר ארדואן יתקוף. בחמישה שישה החודשים הקרובים בסוריה.
לארדואן אין יותר מידי זמן. יש לו לדעתי כמה חודשים בלבד שאותם ינצל להכנות לתקיפה ולתקיפה .שכמובן יכללו שיתוף פעולה עם דאע"ש.
הבעיה שלו היא שהצבא התורכי אינו מתחזק .הוא עסוק בכל מיני סכסוכים פנימיים בתורכיה ורבים מקציניו הטובים סולקו או נאסרו. אין זה ברור כלל שצבא זה יכול להביס את הכורדים ואת בעלי בריתם בסוריה. ועל מנת להכריז על "ניצחון " הוא חייב להגיע להצלחות מיידיות. אחרת הוא ישקע שם בבוץ ולא יצא ממנו. וזה כמובן ישפיע אנושות על מעמדו "בתוך" תורכיה.
והנה התוכנית הכורדית שהופכת את הפלישה התורכית הזאת לוודאית :
https://www.theguardian.com/world/2017/may/06/syria-kurds-raqqa-mediterranen

Image result for erdogan magazine cover

כעת ביולי 2017 נראה שמנהיג תורכיה ארדואן עומד בלוח הזמנים בדייקנות מדהימה. המתקפה צפויה כעת לימים הקרובים.

יש להבין התורכים חוששים מאוד מהכורדים ומהתעצמותם הצפוייה.אני נזכר בהצהרה של ארדואן לכורדים :

"תדעו לכם שלא יעזור לכם שארה"ב מאחוריכם כי אנחנו תמיד כאן איתכם."

התשובה הכורדית היא כמובן :

"זה לא שאתם התורכים איתנו תמיד זה אנחנו הכורדים שתמיד איתכם מסביבכם ומקיפים אותכם מכל צד ."

ובכך מסתכם כל הסיפור הגיאופוליטי של תורכיה והכורדים.

Related image
התורכים גם לא יכולים להתעכב יותר מידי מאחר שבנתיים חלק גדול מהצבא הכורדי עסוק במתקפה על בירת דאע"ש לשעבר ראקה, ומבחינתם עדיף לתקוף כרגע בלי שכל אלפי החיילים הכורדים ששם על כלי הנשק שסיפקה להם ארה"ב יוכלו להגיע בזמן לחזית עם תורכיה.
יפה כ-20 אלף וכמה לוחמים תורכים ובעלי ברית עומדים לתקוף מה אז?  מה צפוי לצבא התורכי המפואר זה שאמור להקים את האימפריה העותמאנית החדשה של ארדואן ?
קרב התשה אכזרי שתורכיה לא ראתה כמוהו. שאולי העולם כולו לא ראה כמוהו מאז קרב קורסק בין גרמניה הנאצית ורוסיה כאשר הכוחות הרוסיים חיכו במשך חודשים למתקפה הגרמנית הצפויה והכריעו אותה לחלוטין בקרב התשה ובכך הכריעו את מלחמת העולם השנייה.
במקרה הטוב והממוזל ביותר מאות חיילים תורכים עומדים כעת למות בשדות הקרב בסוריה. ארדואן מתפלל לנס מהשמיים שזה יסתיים רק בכך.
אבל כנראה שלא יהיה לו "מזל " כזה. בכלל לא.
במקרה הסביר יותר מספרם של המתים התורכיים יגיע לאלפים ואולי רבים ,ואני מעריך אחוזים גדולים מאוד מהצבא שכעת נשלח לסוריה.


לוחם כורדי מהעיר קובאני בגבול סוריה תורכיה.

התורכים מתמודדים כעת עם צבא מנוסה ומיומן ביותר חמוש עם כלי נשק רבים שסיפקה לו ארה"ב .הם מתמודדים עם אוכלוסייה אזרחית נחושה שתילחם על כל סנטימטר בכל אמצעי שהוא. זאת בניגוד לקרבות עם דאע"ש ששם האוכלוסייה היא שחקן פסיבי לחלוטין. בסך הכל בני ערובה בידי דאע"ש או פליטים.

האוכלוסייה הכורדית כולה מגוייסת למאמץ המלחמתי ובכלל זה ובעיקר הנשים שלה שהקימו חיל קרבי מטיל אימה שממנו פוחדים אנשי דאע"ש יותר מכל .שכן להבנתם אם יומתו בידי אישה כורדית ,הם יגיעו מיד לגיהנום.

לכאורה חיל האוויר התורכי יכול לסייע רבות עם הפצצות על הכורדים "ולהחזיר אותם לתקופת האבן " כחלומו הרטוב של ארדואן.
אז לא בדיוק.משום מה בדיוק עכשיו מסתובבת באיזור נושאת מטוסים אמריקנית ענקית שהיגיעה לכאן מסיבות בלתי ברורות "להילחם בדאע"ש " ועל סיפונה מאות מטוסי קרב .
אני מניח שכל מטוס תורכי שיוזנק כעת לאיזור הקרב עם הכורדים יתקל באחד המטוסים האלו שמסוגלים למחות מעל האדמה את כל חיל האוויר התורכי .
ויש לזכור ככל שהמלחמה בסוריה תתמשך ותיהפך לאכזרית יותר היא תשפיע בהכרח על הכורדים בתורכיה שחיים באיזורים שגובלים בתורכיה.

האם הם יעמדו מהצד כשכל זה מתרחש לידם ? סביר להניח שלא. מן הסתם גם ארדואן יודע זאת אז יהיו שם כוחות צבאיים גדולים לשמור על השקט במשך זמן רב.
ובנתיים ימשכו ההתקפות של הכורדים מהצד השני של תורכיה גם לשם יהיה צורך לשלוח צבא. וגם לכך מן הסתם השלטונות באנקרה  מתכוננים. אבל כמה זמן הם יוכלו להמשיך עם כך בלי הצלחות גדולות וברורות בשדה הקרב?
ההמשך מו  הסתם יבוא. 

תחזית ספרותית  מ-2009 על המלחמה הכורדית- התורכית

נזכיר עוד  שמלחמה כזאת בין התורכים והכורדים כמעט לא נחזתה בספרות המלחמות העתידנית .

Image result for dale brown kurdsImage result for dale brown kurds

 

דוגמה בודדת היא   ספרו מ-2009 של כותב המותחנים הצבאיים  דיל בראון.

בראון ידוע כמי שחזה באחד מספריו "שרשרת -פיקוד"   ( 1993) (שתורגם לעברית  בידי מיכאל אביב בהוצאת "שלגי-רמדור" בשנת 1995,  את מלחמת רוסיה -אוקראינה  המתנהלת  כיום.

ועל כך ראו ברשימה "מלחמת רוסיה אוקראינה-התחזיות הספרותיות."

בספר אחר שלו שמים סוערים" (ראה אור בשנת 1994 ובארץ בשנת 1995, בתרגום רחל מורל) תיאר בראון  פיגוע טרוריסטי באמצעות מטוס הפוגע בבית הלבן בוושינגטון. ספר זה  נראה כחוזה את הפיגוע שביצע ארגון אל קאעידה במגדלי התאומים  בפנטגון בשנת 2001.

בספרו של בראון Rogue Forces      משנת 2009    _(ולא תורגם לעברית )  מתוארות  פשיטות כורדיות לתורכיה ועיראק שמאלצות את תורכיה לפעול כנגדם  וליפלוש למחוז הכורדי בעיראק כשכוחות אמריקניים מוצאים את עצמם בין שני הצדדים הנלחמים.ספר שזכה לביקורת קשה ביותר. 

כיום שמונה  שנים  לאחר פירסום  הרומן הזה של דייל בראון  שבו  תורכיה היא בעלת ברית ראשונה במעלה של ארה"ב בקונפיקט עתידי  המציאות התהפכה. כיום הכורדים הם גורם מייצב ובעל ברית ראשון במעלה של ארה"ב ושל ישראל באיזור  והם הלוחם הראשון במעלה בחליפות האיסלמי של דאע"ש.

תורכיה מאידך נמצאת כיום ביחסים טובים בצורה סבירה עם המחוז הכורדי בעיראק,אם כי היא מתנגדת בכל תוקף לכך שיכריז על עצמאות.נכון ל-2017 תורכיה מוטרדת יותר מהכורדים שבסוריה ופחת מהכורדים בעיראק ,אם כי כמובן זה בהחלט עלול להשתנות.

צייר Carlos Latuff

 

לעומת הכורדים  תורכיה שבספר  של בראון  ייצגה  את ה"טובים " כמדינה חילונית, היא כיום מדינה שבה שולט משטר איסלאמי קיצוני  רודני שאין זה ברור כלל וכלל שהוא מתנגד לדאע"ש ולפעולותיה הרצחניות.ההפך הוא הנכון ,ייתכן שיש בינם שיתוף פעולה סמוי.

כך שההמשך יבוא ומן הסתם לאחר מותם של אלפים.

ראו גם :

סטלינגראד הכורדית 

הכורדים נגד דאע"ש והתורכים :מורדים כנגד אימפריות 

מתורכיה באיבה החלק הראשון :האימפריה העותומאנית החדשה?

מתורכיה באיבה :החלק השני -קללת שבתאי צבי 

תורכיה רפובליקה או בדרך לאימפריה?-ראיון עם דניאל ציפר 

op centre curds

 

מבצר כורדי במאבק כנגד התורכים במותחן מסדרת "חדר מלחמה ".

מסע בדרך בורמה

ביום ראשון ה-28 לחודש מאי תאריך מסע הגילוי של "דרך בורמה " בידי דודי  משה ( מוסה )  אשד ועמיתיו לפני בדיוק 69 שנים ,גילוי שהביא לפריצת המצור על ירושלים. ואנחנו יוצאים למסע בעקבותיו בתאריך ובשעות הלילה שבהן בוצע המסע המקורי "בדרכו של מוסה".
ניפגש ב28 למאי 2017 , יום ראשון , במצפה הראל ליד המפה , בשעה 19:000 , משם ניסע לכוון בית מאיר. שם נתחיל לצעוד לכוון מצפה הראל ונסיים באתר שהקמנו לזכר מוסה  במפגש בין דרך בורמה ושביל ישראל ליד הסרפנטינות,פינת הדרכה ביער. המסלול בסדר גודל של 6 קמ.
הרוצים להצטרף בבקשה להודיע לנטי במייל naty.einat@gmail.com
או לנייד 054-4455489

והנה רשימות שפירסמתי בנושא:

ראו עוד על משה  "מוסה " אשד ו"דרך בורמה ":

האיש שגילה  את "דרך בורמה "

דרכו האחרונה של לוחם 

פורץ דרך בורמה 

 

סרט על משה אשד וחייו 

החלק השני של הסרט 

סרט על חניכת פינת הדרכה על שם משה אשד ב"דרך בורמה "

 

דרך בורמה :סיפור  קומיקס מאת מרדכי אלון 

שיחה מטרידה עם אלי זעירא על מודיעין על מלחמה ועל הטעיה.

 

משק כנפי הטעות 001

אני ממליץ המלצה חמה ביותר על שלושה ספרים הקשורים זה בזה, מאת המרכז למורשת המודיעין (מל"ם).

הראשון – "משק כנפי הטעות", הוא למעשה ריאיון ארוך שניהל מורה הדרך, הסופר וחוקר מלחמת יום הכיפורים, אבירם ברקאי, עם אלי זעירא, מי שהיה ראש אמ"ן בעת מלחמת יום הכיפורים  ונחשב אחראי ראשי למדיניות השגויה של ישראל, שגרמה לכך שתופתע בידי המצרים והסורים.

ברקאי מנהל כאן ריאיון מקיף ביותר ועמוק ביותר, המבוסס על ידע עצום בפרטים על זעירא. בריאיון הוא מוכיח לו שוב ושוב שהוא שוגה בטענותיו, שאותן אפשר לסכם במילים ( שאותן הוא לא אומר בעצמו זהו הסיכום שלי ) "הייתי האחראי בגלל הדרגה שלי כראש אמ"ן, אבל לשגיאות עצמן אחראים הפקודים שלי שהטעו אותי והאחראים עליי שלא התייחסו ברצינות לשום דבר שאמרתי".


שנה לאחר פרסום ריאיון גדול זה, פרסם המרכז מעין ספר המשך "הדים למשק כנפי הטעות". בספר הזה פורסמו תגובות על הריאיון עם זעירא. אלו נעות מדחייה עמוקה כלפי ראש אמ"ן שהכזיב ומאישיותו, ועד דיונים מפורטים איפה הוא מטעה ומשקר בדבריו, וזאת על סמך מסמכים שונים.

החוברת הזאת רק משקפת  את הויכוח הקיים  מזה שנים בין זעירא שמשוכנע שהסוכן החשאי של ישראל בזמן מלחמת יום הכיפורים לפניה ולאחריה בצמרת המצרית ,מרואן היה סוכן כפול ובין ראש המוסד לשעבר צבי זמיר שמשוכנע שהוא היה סוכן "אמיתי" בעבור ישראל.
כל אחד משניהם פירסם ספר זכרונות שבו פירטו את עמדתם בנושא ושניהם התלוננו על שלא שמעו להם (למרות עמדותיהם המנוגדות לחלוטין).

אלי זעירא פירסם את "מלחמת יום כיפור :מיתוס מול מציאות"במהדורה ראשונה ב-1993 ובמהדורה שנייה ומורחבת בעיקר לגבי תפקידו של מארואן ב-2004.

 

קריאה בספר בספר "מלחמת יום הכיפורים: מיתוס מול מציאות", מהדורה שנייה מראה שהוא מלא  וגדוש בהסברים והבהרות מדוע לא רק הוא היה אשם אלא כולם אשמים. ויותר ממנו בכמה מקרים (דיין וגולדה).

אבל אני מסתכל בצילומים שמלווים את הספר:
הצילומים בספר מ-2004 מראים אדם חייכן שעתידו לפניו .
.הם מגיעים עד ל1972.אין יותר משנים מאוחרות יותר.מוזר מאוד.חוץ משני יוצאי דופן: רק שתי תמונות משנות התשעים של אלי זעירא שנראה כאילו הזקין בחמישים שנה מאז 1972 ליד קבר סבו ( חבר פרלמנט שהוא שחזר את קברו ) בפולין,זהו.
מבחינת העדות הויזואלית של אלי זעירא שנת 1973 וכל מה שהיה אחריה אינם דברים שראויים להישמר בזיכרון הציבור. או בזכרונו שלו.לי נראה שעבורו הזמן נתקע איפה שהוא ב-1972 ושעד אז הכל התנהל כפי שהיה צריך להיות כל מה שבא אחרי הוא בגדר מה שלא צריך היה לקרות.

שתי החוברות של ברקאי הן מרשימות ביותר.ולעניות דעתי חשובות בהרבה מספרו האטוביוגרפי של זעירא שכן הן מגלות הרבה יותר ובפרטי פרטים חשובים לגבי מה שהתרחש בעצם באותן שעות גורליות לפני פרוץ המלחמה. ואיפה נפלו הטעויות

קראתי אותן בסוף שבוע אחד כמעט בנשימה עצורה. הן בגדר חובה עליונה לקריאה   לכל מי שמתעניין במלחמת יום הכיפורים ובנושאי מודיעין בכלל.

תגובות למסע עם האלוף זעירא אל מקורות הערכת המודיעין טרום מלחמת יום הכיפורים

באפריל 2016 יצאה חוברת "הדים " שנייה לראיון המקורי עם עוד תגובות ותגובות לתגובות מהחוברת הראשונה ותיקונים שונים של אי דיוקים והטעיות ומה שאתם רוצים .והיא שווה קריאה גם כן לכל מי שמתעניין בויכוח שאולי לא ימוצה לעולם.

המערכת כתבה :

ודה על האמת כשהבאנו לדפוס את "משק כנפי הטעות" ,שיחותיו של אבירם ברקאי עם האלוף (בדימוס) אלי זעירא, הנחנו, שהתכנים יטלטלו רבים ויעוררו תגובות מגוונות. ביקשנו לשקף דעות ועמדות שונות – וכך היה: התייחסויות ענייניות בצד תגובות אמוציונאליות; מערעור על הבמה שהוענקה לאלי זעירא, דרך הצפת נושאים מזוויות שונות; משבחים והוקרה למסמך ולכותבו, עד פקפוק בכישוריו של ברקאי כחוקר. את אלו שהתקבצו אצלנו במהלך החודשים, שחלפו מאז הפרסום, כללנו במסמך עוקב :"הדים למשק כנפי הטעות".

מסתבר, כי לא היה בכך די והגיעו לידנו עוד תגובות שהחלטנו שיש מקום לפרסמן בקונטרס זה. כאן תמצאו התייחסויות לתגובת קמ"ן פיקוד הצפון במלחמה, חגי מן; לשלמה גזית; לראיון עם ראש המוסד לשעבר צבי זמיר; כאן גם תמצאו גרסה שונה לתגובתו של פרופ' אורי בר יוסף ל"משק כנפי הטעות", אשר בשגגה לא נכללה במסמך ה"הדים" הקודם. הפעם החלטנו ליטול "חירות עריכה" ולמתן את סגנון ההתייחסויות, שהיה פעמים חריף, פעמים בוטה."

"שווה בהחלט לקרוא עוד, להתייסר ועדיין להחכים.

 

אפשר למצוא אותן ברשת כאן :

"משק כנפי הטעות "

הדים למשק כנפי הטעות

הדים ב' למשק כנפי הטעות 

ראו עוד על הויכוחים השונים הקשורים  באלי זעירא על מלחמת יום הכיפורים כאן :

:האיש שלנו במצרים "אמיתי " כפול או משולש ? פרשת אשרף מארואן מרגל מצרי עבור ישראל

 

קשר או כשל : תיאוריות קונספירציה לגבי מלחמת יום הכיפורים

התככים והמזימות מאחורי ( ואחרי )מלחמת יום הכיפורים-ראיון עם פרופסור אורי בר יוסף

ההונאה הגאונית של אנואר סאדאת -סקירה על "הג'יאהד של סאדאת"

המלחמה הבאה עם איראן- תחזיות הצעות וסיפורים:מה אפשר לעשות כנגד הנשק הגרעיני של איראן -החלק השני

iran alla loves me

הופיע בגירסה מקוצרת  תחת השם

:מלחמה לפי הספר -המלחמה הבאה בין ישראל לאיראן "דיוקן –מקור ראשון "

החלק הראשון של הכתבה :מה ניתן לעשות כנגד הנשק הגרעיני של איראן ?

 

וכעת לחלק השני.

iran al chzor point

ישראל היא אולי המדינה היחידה על פני כדור הארץ שהצליחה להשמיד תוכניות גרעין של מדינות עוינות. עד כה מיוחסת לה השמדתן של שתי תוכניות כאלה: הפצצת הכור הגרעיני העיראקי ב-1982, פעולה שישראל מודה בה באופן רשמי, והשמדת כור שנבנה בסוריה בסיוען של צפון-קוריאה ואיראן, ולפי מקורות זרים הופצץ על ידי מטוסי חיל האוויר ב-2007. אז היו שהגדירו את המתקפה הזו כהתגרות מיותרת שתערער את היציבות באזור; כיום לא ניתן אלא להצטמרר מהמחשבה מה היה קורה אילו השתלטו כוחות דאעש על כור גרעיני סורי.

על פי מקורות זרים וישראליים, עמלה ישראל זה תקופה ארוכה על שיבוש תוכנית גרעינית נוספת – זו של איראן. בעוד לאמריקנים לקח בשעתם לא יותר משלוש שנים לבנות את הפצצות שהשמידו את הירושימה ונאגסאקי, האיראנים מנסים לחצות את הרף הטכנולוגי הזה כבר למעלה מ-25 שנה, ללא הצלחה. שוב ושוב גילו המדענים כי הם מקבלים ציוד פגום, שמישהו טיפל בו לפני שהגיע לידיהם. בנוסף לכך, בין השנים 2007 ו-2011 חוסלו לא פחות מחמישה מדעני גרעין איראנים – האחד באמצעות גזים רעילים שבקעו מתנור חימום בביתו, שני באמצעות פצצה שהוטמנה באופנוע שחנה ליד ביתו, ושלושת האחרים מצאו את מותם מידי אופנוענים שעקפו את רכבם בזמן נסיעה. פעולות אלו יוחסו בדרך כלל על ידי מקורות זרים ליחידת "כידון" של המוסד הישראלי. ישראל מעולם לא נטלה עליהן אחריות, אך בשבוע שעבר אמר שר הביטחון משה יעלון בריאיון ל"דר שפיגל" כי הוא "אינו אחראי לחייהם של מדענים איראנים", ובכך שיגר רמז ברור באשר ליד הנעלמה שקיפדה את חייהם של מומחי גרעין בעבר.

תקריות אחרות סביב פרויקט הגרעין האיראני, כמו פיצוצים מסתוריים בבסיסי טילים ובמפעלים לייצור פלדה, יוחסו גם הן לישראל. בדצמבר 2011 נהרגו בפיצוץ כזה כמה עשרות אנשים, רובם אנשי משמרות המהפכה, ובהם גנרל שהיה אחראי על פיתוח הטילים ארוכי הטווח שיכולים לפגוע גם ביעדים באירופה. והיו גם תוכנות חבלה מתוחכמות שחדרו למחשבים איראניים, חוללו בהם שמות, ואף גרמו נזק פיזי למתקני הגרעין. הבולטת שבהן, "סטוקסנט", שיבשה בהדרגה החל משנת 2009 את פעילותו של מתקן העשרת האורניום הראשי של איראן בנתנז ואתרים נוספים. מעריכים שיותר מ-30 אלף מחשבים באיראן נדבקו בתולעת, שלדברי מקורות זרים פותחה במשותף על ידי ישראל וארה"ב ואף נוסתה בכור בדימונה, על צנטריפוגות שנבנו במיוחד למטרה זו.

לאורך השנים כתבו לא מעט סופרים ישראלים עלילות בדיוניות או בדיוניות-למחצה על המלחמה הסמויה של ישראל בתוכנית הגרעין האיראנית. לרוב התקשה הדמיון להרחיק לכת מעבר לפעולות הנועזות והדרמטיות שאירעו במציאות, ומן הסתם רק חלקן הקטן התפרסם ברבים. היו גם כאלה ניסו לחזות את היום שאחרי, את התנהלותה של ישראל ביום שבו הרפובליקה האסלאמית תהפוך למעצמה גרעינית דה-פקטו, או יותר מכך – את התגובה הישראלית למהלומה גרעינית מצד איראן. בעקבות ההסכם שנחתם בחודש שעבר בז'נבה, והעניק הכשר לפעילות בכורים האיראניים, שוחחנו עם כמה ממחברי הספרים הללו כדי להשוות בין תרחישים למציאות, ולשמוע מהם מה לדעתם יהיה הצעד הבא במשחק השחמט ארוך השנים הזה.

הרואה ואינו נראה משמיד את הכור הגרעיני

דנידין במשימה בלתי אפשרית

" פעם  לפני מאות ואלפי שנים האיראנים היו עם מפואר, תרבות מפוארת,  יוצרי משחק השחמט,יוצרים של ספרות ושירה מדהימה.   אבל היום ? היום הם נותנים לשליטים דתיים צמאי דם לשלוט בהם ומתכננים את השמדתם של עמים שלא עשו להם כל רע. כורש  המלך הפרסי הראשון שהביא לתחייה הראשונה של העם העברי בארץ ישראל, ישב פעם במקומך, אז למה אתה אדוני הנשיא אחמדינג'אד  מקלקל את מה שהוא עשה? אתה בוגד בעמך, במורשתו הקדומה והמפוארת."

( 'דנידין הרואה ואינו נראה מנסה לחנך את נשיא איראן ( היום לשעבר)  אחמדינג'אד  קטע מתוך כתב יד של "דנידין משמיד את הכור הגרעיני האיראני " מאת "און שריג" )

לפני מותו תיכנן הסופר "און שריג " הוא שרגא גפני  לשלוח את גיבורו הבלתי נראה דני – שהתפרסם כבר בעבר במפגשים  ובמבצעים שלו כנגד  שליטים ערביים מסוכנים כמו שליט מצרים נאצר ושליט עיראק סאדאם חוסיין ( וגם שליט ירדן המלך חוסיין  )  לכור הגרעיני כדי להשמידו, ולהפגיש אותו שם עם נשיא איראן הקודם  אחמדינג'אד שהתפרסם ברצונו העז למחוק את ישראל מעל פני המפה.

בשיחה על הספר המתוכנן  "דנידין משמיד את הכור הגרעיני האיראני " לפני מותו אמר גפני :

"את אחמדינג'אד דנידין בספר  מנסה לחנך. הוא היה מלמד אותו היסטוריה  ולהסביר לו על הקשרים ההדוקים בין העם העברי והעם האיראני". –

אבל לגפני היו ציפיות מועטות מסידרת  חינוך כזאת,ומרבית הספר המתוכנן היה אמור לעסוק  במבצע ההשמדה של הגיבור הבלתי נראה החודר לפינה אחרי פינה בכור ומתקין  שם פצצות זמן למול עיניהם של שומרי הכור. הספר היה אמור להסתיים בפיצוץ אדיר , באחמדינג'א'ד הרץ ומשתולל   כמו מטורף בוכה על ההריסות של הכור המפואר של העבר, ובמטוס "חמקן " אמריקני הלוקח את הלוחם הבלתי נראה הישראלי הישר לפגישה עם נשיא ארה"ב ושר הביטחון הישראלי אהוד ברק המודים  לו על תרומתו לשלום העולם.

אך תוכנית זאת  של גפני לא יצאה אל הפועל.הוא נפטר לפני שהספר הושלם.

השמדה באמצעות אישה.

CHATUFA BACUR

"…תחילה לא פרסמו  האיראנים את התכתם של הכורים בבושהאר והסיפורים שהחלו להופיע בעיתונות העולם הוכחשו.השלטונות באיראן העמידו פנים כאילו לא קרה משהו בעל חשיבות.אחר כך החלו להודות בחצי פה על נזקים לבנייני הכור שנסדקו או נפגעו אך טענו שאלו תוצאה מרעידת אדמה ותלו את האשם באסון  הטבע הזה.אך האסון היה כל כך כבד עד שלא יכלו יותר להעלימו או להכחישו.שבוע אחר כך התפרסמה הודעה רשמית על פיצוץ הכור הגרעיני בבושהאר על ששת הכורים שלו שיצא לחלוטין מכלל פעולה.

( ורדה פוקס "חטופה בכור האיראני ")

יצאו לאור ספרים אחרים שתיארו  מבצעי חבלה נועזים ביותר של סוכנים ישראלים בכורים הגרעיניים של איראן.

הסופר ורדה פוקס תיארה בספרה "חטופה בכור האיראני "( דפים מספרים ,2013) את סוכנת המוסד אביטל שתחת זהות בדויה חודרת לכור האיראני  משתמשת בכישורי העורמה הנשיים שלה על מנת להציג את צוות האבטחה שלו ככלי ריק  וגורמת להשמדתו בהצלחה לא פחותה מזאת של דנידין הרואה ואינו נראה ובכך הוכיחה שסוכנת "מוסד " אחת שקולה למחלקה שלמה של לוחמים ואנשי אבטחה איראניים.

 

מותו של "חובב ציון "

iran ruchot 1

"חיילי היחידות המובחרות נערכו בעמדותיהם באזרבייג'ן על גבול איראן. עוד מעט ייכנס הרמטכ"ל עם אלופי צה"ל אל הבור. אות הזינוק קרוב מאוד, אך משום מה חולפות דקות יקרות, והוא עדיין לא ניתן. בירור קצר מעלה את הסיבה לשיהוי. ראש הממשלה מנסה להשיג הסכמה של נשיא ארה"ב ברגע האחרון, ולו בשתיקה, אך דומה שהנשיא נותר שבוי בהיסוסיו, חרף ראיות חותכות שאיראן שועטת במהירות אל הפצצה.

ואז הגיעה כרעם ביום בהיר הידיעה. "חמינאי גוסס", שתי מילים בלבד. ראש הממשלה הוא שמעדכן את המטה. לשנייה נופלת דומייה. "מה קרה?" שואל ראש הממשלה, "אל תתנו לאבל הכבד לשתק את המבצע".

"אז אני מבין שמותו של חובב ציון זה יכול לשמש אות הזינוק", אומר הרמטכ"ל. "כן", מאשר ראש הממשלה, "זה אולי אפילו אות משמיים".

(…) ואכן נפתח מיד שלב שיתוק המערכות באיראן רבתי, בעיקר סביב מתקני הגרעין השונים, בסיס פרצ'ין ועמדות ההגנה האוויריות. עלטה כבדה עוטפת את הרפובליקה האסלאמית, ממש בשעה שמנהיגה העליון עושה דרכו השמיימה" (מתוך "רוחות מלחמה גרעינית", הוצאת עם עובד, 2105)

iran stendal 2

אורי שטנדל, שפרסם לאחרונה את הספר "רוחות מלחמה גרעינית", הוא עורך דין ומזרחן שייעץ בעבר לראשי ממשלות ישראל בענייני ערבים ומיעוטים. בספרו הוא מתאר מבצע מתוחכם שכולל חדירה לחוגים הבכירים ביותר באיראן: כפיל של מדען אטום רוסי נשלח על ידי המוסד אל לב תוכנית הגרעין האיראנית, כדי ללמוד על המתרחש שם. הסוכן מצויד גם בתוכנה בשם "צפריר", שמסוגלת לחבל בהתקדמות הפרויקט. במקביל מצליח המוסד להחדיר רופא לסביבתו הקרובה של המנהיג העליון חמינאי.

"המסכת העובדתית ששימשה רקע לספר מבוססת כולה על מקורות גלויים מהארץ ומהעולם", אומר שטנדל. "ההיקף הנרחב של החומרים שאספתי אפשר לי ללמוד את הנושא, אפילו לחיות אותו. הספר בכללותו הוא עלילתי לחלוטין, ועם זאת הוא אינו מנותק מן המציאות הגועשת. בצד גיבורי העלילה המומצאים, ישנן בקרב הנפשות הפועלות בספר גם דמויות אמיתיות בהחלט שאני משרטט את דמות דיוקנן תוך ניסיון ללמוד אותן לעומק – לא רק עלי חמינאי אלא גם בנו מוג'תבא, השואף לרשת אותו, או עלי ג'עפרי, מפקד משמרות המהפכה. אני מרשה לעצמי לנתח – או ליתר דיוק: לשקף ספרותית – את הרציונליות של ההנהגה האיראנית במבחן ההשלכות של האמונה השיעית הקנאית ושל השנאה התהומית כלפי ארצות הברית וישראל.

"השערות מסוימות שהגעתי אליהן על סמך מקורות בלתי מסווגים, ייתכן שיתגלו כתואמות הערכות מצב הנידונות בחדרי-חדרים במוסד, בסי-איי-אי או בכל גוף ביון אחר לא מן הנמנע שגיבור הספר, סגן ראש המוסד אלעל סטרוגוב, מגיע לתובנות נכונות, ועל בסיסן הוא מנהל את רשת הריגול שפרס באיראן. גם הסיטואציה של סוכן שתול שהופך לרופאו האישי של עלי חמינאי היא דמיונית על פניה, ועדיין תיתכן הימצאות מרגל ישראלי בכסות זו או אחרת סמוך מאוד למנהיג העליון של איראן".

אלי :להערכתך, האיראנים מחזיקים כעת בנשק גרעיני?

שטנדל :"לשאלה הזו אין אפשרות להשיב נחרצות, אלא אם אכן נשתל מרגל בשר ודם בתוך ליבת הפיתוח הגרעיני. המעקב הצמוד באמצעים טכנולוגיים איננו מספיק, והפיקוח החיצוני עד כה היה מוגבל ביותר ובעל נקודות תורפה. כך למשל העובדה שמפקחי האו"ם נמנעה הגישה לבסיס בפרצ'ין, שבו ייתכן כי נערכו ניסויים בפיתוח ראשי נפץ גרעיניים. לא נפתחו לרווחה גם שערי כור המים הכבדים באראק, שם לפי החשד מפתחת איראן פצצה מפלוטוניום, הנוחה יותר למזעור ולהרכבה על טיל.

"עם זאת אני מעריך שעדיין אין לאיראן נשק גרעיני. בשנת 2011 אמנם הביע ראש המוסד מאיר דגן את דעתו כי בתוך ארבע שנים תגיע הרפובליקה האסלאמית לפצצה, אבל מאז נערכו פעולות יעילות למדי לעיכוב התהליך. נראה לי שאיראן אף גזרה על עצמה האטה מסוימת, בעיקר כדי לא לסכן את השלמת המשא ומתן עם המעצמות לשביעות רצונה. בזמן הקרוב, עד הסרת הסנקציות, עדיין צפויה זהירות מרבית מצד איראן, וכנראה גם תקופה מסוימת אחר כך. סביר אף להניח שיש מחלוקת פנימית בהנהגה בטהרן לגבי המשך הפרויקט, אבל ברור לחלוטין שבנקודת זמן לא רחוקה בעתיד תחדש איראן את מאמציה להפוך למדינת סף גרעינית, וגם לחצות את הסף. בהקשר זה צריך לזכור שחמינאי, החדור אמונה עמוקה בצורך להשמיד את ישראל, סובל מסרטן מתקדם, וערפל עוטף את השאלה מי יירש אותו ומה תהיה דמותה של ההנהגה האיראנית לאחר מותו. גם סיום כהונתו של אובמה כבר קרוב, וגם במקרה הזה אין לדעת מי יבוא במקומו".

אלי :לאור חתימת ההסכם בין איראן למעצמות, איך לדעתך תנהג ישראל במציאות החדשה שנוצרה?

שטנדל :"אין ספק שההסכם מעמיד את ישראל במצב מורכב ביותר, בעיקר מפני שהיכולת שלה לפעול לבדה ובניגוד לעמדת ארה"ב, היא מצומצמת מאוד. לא נראה לי שישראל תחליט חד-צדדית על תקיפת מתקני הגרעין, כל עוד אין ודאות שאיראן מפרה את ההסכם בהפרה היורדת לשורשו. בשלב הנוכחי ישראל צריכה להשקיע את כל המאמצים במניעת אישורו של ההסכם בקונגרס, כולל התגברות על וטו נשיאותי. אם יתברר שאין סיכוי לדחיית ההסכם, רצוי להגיע להסכמה על פיצוי משמעותי לישראל באמצעות חיזוק כוחה הצבאי, ועל הגברת המאמץ המודיעיני המשותף כדי לזהות הפרות מצד איראן. הסכמה כזאת ראוי שתכלול אישור לפעולת תקיפה ישראלית, אם וכאשר יתברר שאיראן מחדשת בחשאי את המירוץ שלה לנשק גרעיני.

"במקביל על ישראל לנצל את המצב לכינון שיתוף פעולה עם מדינות ערביות הרואות איתה עין בעין את הסכנה האיראנית. למרות הקושי העצום לפעול בניגוד לעמדת ארה"ב, רצוי לשקול פעולות מוגבלות שיהיה בהן כדי לפגוע בפיתוח הגרעיני אם יתחדש, כשתנאי הכרחי הוא שלא להשאיר טביעת אצבעות ישראלית בפעולות כאלה. כן, אולי זו משימה בלתי אפשרית".

בימים אלה התחיל שטנדל לשקוד על הוצאת מהדורה אנגלית של "רוחות מלחמה גרעינית", וגם על תרגום לפרסית. מאוחר יותר צפוי הספר לראות אור גם ברוסית וכעת מתוכנן לו גם ספר המשך.

לדברי שטנדל  הוא לא ביקש את אישור הצנזורה לספרו, "מפני שאין בו אף עובדה שהגיעה אליי ממסמך מסווג או מאיזה מקור סודי. הנושא נידון שתי וערב מעל כל במה, ללא כל הגבלה, ולכן לא ראיתי חובה להגיש את הספר לצנזורה – לא מהבחינה החוקית, ולא מתוך רצון למנוע נזק כלשהו. להפך, הספר מציג את הרפובליקה האסלאמית כפי שהיא, חושף את הסכנות האורבות לעולם מנשק גרעיני שיהיה בידיה, וממחיש עד כמה קשה המעקב אחרי פעילותה החשאית".

במשבצת של משביתי השמחה

iran ani anivchaRTF

..

למהלכי המלחמה הדמיוניים שמשרטט שבתאי שובל, כדאי להתייחס ברצינות רבה: אחרי הכול, שובל שימש כאחראי על כתיבת תרחישים עתידיים עבור מערכת הביטחון, וכיום הוא בעלים של חברת היי-טק שמתמקדת בתחום הביטחוני. לפני כעשור הוא פרסם את ספרו הבדיוני "אני הנבחר", המתאר כיצד בשנת 2009, בעקבות מרד שפרץ באיראן, מחליט חמינאי על מתקפת טילים לשטח ישראל. יחידות קומנדו ישראליות נשלחות לאיראן בניסיון לסייע למורדים לנטרל את הטילים לפני שיגורם, אך המשימה אינה נוחלת הצלחה. לבסוף מושמדים הטילים הודות לסוכן כפול שמשבש את תוכנת השיגור. האיראנים עוד מצליחים לשלח טילים מספינה לעבר וושינגטון, והספר מסתיים בלי שנדע אם הם פגעו במטרתם.

iran shoval 2

תוכנית שמתוארת בספר לא מבוססת על חיסול היכולת הגרעינית האיראנית, מכיוון שצפיתי שלא ישראל ולא ארה"ב ינקטו פעולה צבאית מקיפה", אומר שובל. "במקום זאת, המטרה היא למנוע מלחמה שתפרוץ בין ישראל לאיראן הגרעינית. מי שמצליח לעשות זאת הוא האקר, ולא אסטרטגיה צבאית קוהרנטית ומובנית".

בספר, שנכתב ב-2003, צפה שובל שבשנת 2008 ייבחר בארה"ב נשיא מהמפלגה הדמוקרטית, בן מיעוטים – בספרו זהו יהודי דווקא. הנשיא הזה יקרא לשינוי במדיניות החוץ, יעדיף דיפלומטיה על פני מהלכים צבאיים, ויחתום עם איראן על הסכם שלמעשה יאפשר לה לפתח פצצה.

אלי :קיבלת תגובות מעניינות מיודעי דבר, בצד שלנו או בארה"ב?

שובל "בגלל מגבלות שונות אני לא יכול לפרט, אבל אני יכול לומר שבעבר האמריקנים האמינו שמכיוון שיש להם הכוח להפוך את איראן ל'מגרש חנייה', יכולת גרעינית איראנית לא מהווה מבחינתם איום. הספר, שתורגם לאנגלית, סייע לשכנע אותם שאיראן יכולה לאיים גם עליהם, וש'יציבות גרעינית' אינה תוצאה מובטחת. הם הבינו למשל שבמקרה ששלטון האיאתולות יקרוס, העולם בהכרח ייקלע למשבר גרעיני. דמיינו שסוריה הייתה מחזיקה היום בנשק גרעיני שעלול ליפול לידי דאעש, או ששליטים כמו קדאפי וסאדאם חוסיין היו מפתחים נשק כזה – האם מישהו היה יכול להבטיח שלא יעשו בו שימוש כצעד של ייאוש לפני נפילתם? בהיעדר ודאות כזו, מכה מקדימה מצד המערב הייתה הופכת לאופציה ממשית. אגב, גם איראנים פנו אליי וביקשו לתרגם את הספר, אך לא יכולתי לשתף פעולה".

שובל מודה כי לא צפה את העיכוב המתמשך בתוכנית הגרעין של איראן; פעולות כמו שתילת תוכנות זדוניות הופיעו בספר, אבל לא חיסול המדענים והפיצוצים המסתוריים באתרים צבאיים. את מהומות הסטודנטים שפרצו ב-2009 הוא חזה במדויק, כולל מותה של מפגינה שהופכת לסמל המחאה (במציאות הייתה זו נדא אקא-סולטן), רק שבתרחיש הספרותי הן התפתחו לכדי מרד כללי.

"היום איראן היא כנראה מדינת סף", אומר שובל. "הסכנה הברורה והמיידית היא שאיראן תנצל את כוחה הגרעיני כדי להפוך למעצמה החזקה באזור, באמצעות שליחים. ההגמוניה שלה תלך ותתחזק בעיראק, בסוריה, בלבנון ובהמשך בחצי האי ערב. כרגע ארה"ב בעיקר מבולבלת וחסרת כיוון, והיחידים שיכולים להאט את ההשתלטות האיראנית על האזור הם אנשי דאעש. אם שלטון האיאתולות לא יקרוס – אפשרות שהולכת ומתרחקת בעקבות הפרגמטיות בעידן רוחאני – ישראל תיאלץ להתמודד עם איראן חזקה יותר ומעזה יותר, שלא תהסס לשסות בה את חיזבאללה. רק אם יאבדו האיראנים את קור רוחם ויחצו קווים אדומים שיכפו על האמריקנים התערבות באזור, יש סיכוי לשינוי, וגם זה רק בתקופת הממשל הבא בוושינגטון.

"בינתיים, בזכות ההסכם, איראן נהנית מהכרה ואף מחיזור של המערב – ראה את רשימת שרי הכלכלה והחוץ האירופים שרוצים לבקר שם. עד שהציניות והעורמה של המשטר בטהרן ייחשפו, המערב מוותר על הניסיון להביא לשינוי שלטוני אמיתי שם. שימור המצב הקיים באיראן הופך לאינטרס של חברות נפט וטכנולוגיה, ובהמשך גם של יצרני נשק אירופים. כל עוד טהרן תשכיל לתמרן את המערב – המערב יאתרג אותה".

אלי :אתה רואה אפשרות שישראל תתקוף את הכור ללא אישור ארה"ב?

שובל "ישראל לא יכולה לתקוף כאשר ארה"ב, גרמניה וצרפת מתפתלות כדי לזכות בחיבת משטר האיאתולות ובהון שלו. לכן אנחנו מוצאים את עצמנו במשבצת של משביתי השמחה – אלה שצועקים 'זאב, זאב' ואף אחד לא מקשיב. ממש כמו צ'רציל, שנשמע ממורמר ולא רלוונטי מול שמחת החוגגים את ההסכם בין צ'מברלין להיטלר".

מתקפה כנגד איראן

iran keshet

 

מאירופה יצאו עוד שתי משחתות ונושאות מטוסים. כמו במלחמת המפרץ, גם הפעם בריטניה וצרפת הצטרפו לאמריקאים (…) שר ההגנה האמריקאי התקשר לעמיתו הישראלי: "ההכנות בעיצומן. ישנה החלטה לצאת למתקפה בקרוב מאוד. אני אדאג ליידע אותך כשעה לפני תחילת התקיפה. בכל מקרה, אני סומך עליך שאתה יודע מה לעשות".

…הקבינט הביטחוני בישראל התכנס בפעם האחרונה לפני התקיפה הצפויה. למרות אי הוודאות לגבי הפגיעות הצפויות בעורף הישראלי והתנהגות השכנות מצפון, סוריה ולבנון, ובדרום – שלטון החמאס – האווירה בחדר הישיבות הייתה טובה ואף שמחה. "אנו נמצאים במצב הטוב ביותר שיכולנו להגיע אליו. לו היו שואלים כל אחד מאיתנו לפני יומיים על המצב, איש מאיתנו לא היה מנבא את מה שמתרחש ברגעים אלו. אלו רגעים מצוינים למדינת ישראל".

למשמע דברי ראש הממשלה, חייך לעצמו יהודה עציוני. הוא דווקא כן לקח בחשבון אפשרות כזו.

…כתבים זרים באיראן החלו לשדר אל העולם את המתיחות השוררת ברחובות טהרן. הם התמקמו במלונות היוקרה בעיר. מדי פעם כוונו המצלמות לעבר השמים במטרה לתור אחר מטוסים או טילים. רחובות טהרן התרוקנו כמעט כליל מתושבים. כולם היו ספונים בבתיהם, רוויי חששות לקראת הבלתי נודע. מראות מלחמת המפרץ והתקיפות המסיביות של האמריקאים בעיראק, היו לנגד עיניהם. היה ברור להם כי הם עומדים בפני ימים קשים מנשוא ("קשת בשמי טהרן", הוצאת "תקוות החיים", 2010).

אורי עזר, העוסק ביומיום בייבוא ושיווק של תכשיטים, ניגש לכתיבת הספר "קשת בשמי טהרן" מיד לאחר שסיים לכתוב את "שתי דקות מגן העדן" – סיפור על משפחה ממחנה הפליטים ג'בליה שברצועת עזה.

iran uri ezerf

עזר: "הספר ההוא הצריך תחקיר מעמיק, כולל אינספור שיחות עם אנשים ממגוון זרמים באסלאם. לאחר כשנתיים של קשר אינטימי עם אסלאמיסטים ואנשי דת, הבנתי יותר את המרחב שבו אנו חיים, המזרח התיכון. את הספר 'קשת בשמי טהרן' כתבתי מנקודת מבטו של נער נטול אינטרסים, מלבד ראיית הצדק. ראיתי את מדינת ישראל חלשה וחסרת אונים, את הנשיא האמריקני דאז ג'ורג' בוש כברווז צולע, חסר יכולת לבצע את מה שהוא מאמין בו. הוא ומנהיגי אירופה נמנעו מלעסוק בתפוח האדמה הלוהט – הגרעין האיראני.

"הנער שאימצתי את מבטו צופה בעולם שמתנהל כמו בתקופה שקדמה לפרוץ מלחמת העולם השנייה. הוא לוקח אחריות תוך סיכון אישי כדי לאלץ את מנהיגי העולם לעשות מעשה, עד להכנעת השלטון האיראני. חבל שאף אחד מהמנהיגים לא קרא את הספר. ייתכן שאם היו מאמצים את הרעיון של הנער, היינו מגיעים מזמן להסכם טוב יותר עם האיראנים".

בתרחיש שבספרו של עזר, שולט באיראן נשיא דומיננטי קיצוני שקורא להשמדת ישראל ומתגרה במערב, מילולית וגם צבאית. האמריקנים אינם מגיבים להתגרויותיו, ואירופה, שמתמודדת עם כלכלה בנסיגה, מגלה חוסר עניין בנעשה באזור ומסירה מעצמה את האחריות לנושא האירני.

מתוך הרקע הזה בוקע תסכולו של הממונה על תיק איראן במוסד הישראלי, והוא מחליט לפעול באופן פרטי, ללא ידיעת הדרגים הבכירים יותר. הוא מגייס חבר, קולגה משירות המודיעין הצרפתי, ויחד הם רוקמים תוכנית שתאלץ את ארה"ב להתערב צבאית באיראן. לשם כך הם מתחזים לאנשי אל-קאעידה ומגייסים בצרפת פעיל אסלאמי קיצוני, מורים לו לגייס עוד ארבעה שותפים, ושולחים אותו להכין שתי סירות מירוץ עמוסות חומרי נפץ, על מנת להסתער על ספינה אמריקנית מול חופי איראן ולהטביע אותה. במקביל מצליחים הישראלי וחברו הצרפתי להגיע אל אחד ממקורביו של הנשיא האיראני, ושותלים עליו חומר רדיואקטיבי הגורם לאפקט הדומה להתקף לב.

איש המוסד דואג שהאמריקנים יקבלו מבעוד מועד התרעה על כוונות של גורמים איראניים לתקוף את האונייה. לאחר שפיגוע הסירות מסוכל, מכריז נשיא ארה"ב על הטלת סגר ימי ואווירי על איראן, ומציב אולטימטום לפירוק תשתיות הגרעין שלה. במקביל מתמוטט לפתע הנשיא האיראני ומת ממה שנראה כהתקף לב. הצעירים האיראנים מנצלים את ההלם ויוצאים לרחובות בדרישה לרפורמות. הלחץ הזה, וההבנה ששלטונו נמצא בסכנה קיומית, גורמים לחמינאי להצהיר על עצירת הפיתוח הגרעיני ועל רצון לדיאלוג עם המערב.

עזר: "לחץ מסיבי על איראן בזמן הנכון – כמו המשך הורדת מחירי הדלק בעולם, הגבלות של תנועת המנהיגים ושל התנועה הימית והאווירית – היה גורם לציבור האיראני לצאת למהפכה, ועוצר כבר מזמן את הגרעין",  "כי עם כל הפנאטיות, מנהיגי איראן הגיוניים ופרגמטיים, ושימור השלטון חשוב להם. הם מבינים שכדי לקיים את האימפריה דרושה כלכלה חזקה. זו הנקודה שבה היו צריכים לפעול בכל העוצמה: לעצור להם את היכולת לשווק נפט, ולרכז כוחות בעלי יכולת תקיפה. לאורך זמן האיראנים היו מתקפלים. חבל שזה לא נעשה".

אלי : במצב הנוכחי, לישראל יש עדיין סיכוי לעצור את תוכנית הגרעין האיראנית?

עזר: "נראה לי שיש כאן מאבקי יוקרה של שני מנהיגים שלא מעריכים זה את זה. האחד, נתניהו, מתריע כבר שנים רבות מפני הפצצה האיראנית. השני, אובמה, חרת על דגלו את מציאת הפתרון ההיסטורי שיהיה חתום על שמו. שניהם רטוריקנים מעולים, אבל גרועים במעש. מה שנשאר עכשיו לעשות הוא ללחוץ על הקונגרס ועל דעת הקהל האמריקנית. אם יש לישראל עדויות לכוונות האמיתיות שמבטאים מנהיגי איראן בחדרי-חדרים, היא צריכה לפרסם אותן, כדי להוכיח כפל התנהלות. צריך ליצור שיתוף פעולה גלוי עם ירדן, מצרים ונסיכויות במפרץ, שאיתן יש לנו אינטרס משותף נגד האיראנים. מול האינטרס האמריקני לשתף פעולה עם טהרן במלחמה בדאעש, ישראל צריכה להבליט שהצלחה איראנית תהפוך אותה למעצמה דה-פקטו. צריך להזכיר את ההסכם של ביל קלינטון עם צפון-קוריאה, הסכם די דומה, שתוצאותיו ידועות. כל בר-דעת מבין שנעשה כאן עוול היסטורי, ושהמרוויחים הבלעדיים הם האיראנים. הם בעצם לא נתנו כלום, ובתמורה קיבלו מהמערב חסות ולגיטימציה לבניית האימפריה שלהם. ככה זה כשלאמריקנים יש שר חוץ שהוא ילד פרחים, אחד שלא מסוגל לנהל משא ומתן מול חוכמת הבזאר, ונשיא שחייב להביא קבלות ולהשכיח את כישלונו בעיראק, אחרי שבמו החלטותיו חילק אותה למיעוטים.

"לצערי, איבדנו הזדמנויות בדרך, בגלל מחדל של כל ממשלות ישראל. אנחנו לא שותפים ומעורבים בהסכם, ואנחנו המפסידים הגדולים ממנו. עכשיו צריך ללכת על כל הז'יטונים, ולהמשיך לפעול בתחבולות כדי לגרום נזק בכורים עצמם ולעכב את תוכנית הגרעין".

השמדה באמצעות האסדה.

אדלמן

הנצנוצים האינסופיים מאלפי מקומות וזוויות תעתעו במסכי המכ"מ. במקום יעד אחד הבהבו עליהם עתה אינספור מטרות. לטילים המונחים של ההגנה האנטי-אווירית האיראנית היו עכשיו יותר מטרות מהללו שבמציאות.

הגנרל עלי חורשידיאן, ראש פרויקט הגרעין האיראני, הובא תוך דקות בהליקופטר. הוא עמד על יד מפקד ההגנה האנטי-אווירית כשזה זעק לפתע: "אינספור מטרות! מה קורה כאן? מאות טילים!"

הגנרל פנה אליו בייאוש: "חשוב על משהו, הצל את המולדת!"

(…) יהודה קפץ מכיסאו: "המשימה הושלמה. הכורים הם היסטוריה. התפוצצויות אטומיות אדירות בשלושת הכורים. סוף תקוות האטום של איראן לתקופה ארוכה. התחלה חדשה ובטוחה למדינות אחרות, ובמיוחד לישראל" (מתוך "פטרייה בשמי איראן", הוצאת דיונון, 2012).

אורי אדלמן וירון אוסטרובסקי, בספרם המשותף "פטרייה בשמי איראן", תיארו גם הם מבצע נועז של ישראלים הפועלים באופן עצמאי כדי להשמיד את תוכנית הגרעין האיראנית. גיבורי ספרם מחליטים שהדרך הטובה ביותר לתקוף היא מכיוון הים, ולשם כך הם עושים שימוש באסדת קידוח שנמצאת לא הרחק מחופי איראן. לאחר שהסדירו שצוות האסדה ייצא לחופשה, הם מביאים לשם טילים בעזרת צוללת ומקימים בסיס שיגור מוסווה היטב, תוך שהם מקפידים לא לחרוג מקו הרקיע של מתקני הקידוח. הטילים משוגרים לשלושת המרכזים העיקריים של תעשיית הגרעין האיראנית, מתבייתים באמצעות משדרים שהושתלו קודם לכן במתקני הגרעין, ופוגעים במטרותיהם בדיוק רב.

"התחקיר שלנו התבסס על ספרות מקצועית, מאמרים וריאיונות עם מומחים לאיראן ולמזרח התיכון", מספר לנו אדלמן. "ביצענו למידה ומחקר מעמיקים על אפשרויות של תקיפת כורים גרעיניים וחיסולם".

אלי : הגשתם את הספר לבדיקת הצנזורה לפני פרסומו?

אדלמן : "מכיוון שאיש מאיתנו לא נשא תפקיד רשמי הקשור לתחום שבו עוסק הספר או נחשף לסודות מדינה, ומכיוון שהספר נכתב כעלילה דמיונית שרק נוגעת באלמנטים מציאותיים – לא ראינו צורך להגישו לצנזורה. עם זאת, בהחלט חשבנו שתוכנית כזו יכולה להצליח, אם היא תנוסה".

לאור חתימת ההסכם בין המערב ואיראן, האם אתם עדיין חושבים שישראל צריכה להשמיד את מתקני הגרעין האיראניים?

אדלמן :"בוודאי, השאלה היחידה היא למה לא עשו את זה עד עכשיו. עם זאת, במצב הצבאי, הכלכלי והדיפלומטי הנוכחי, ישראל לא צריכה ליזום תקיפה, אלא להשתמש באיום כנכס דיפלומטי. את האופציה האופרטיבית היא צריכה לשמור להפעלה מיידית בתרחיש קיצון".

המלחמה הגרעינית בין ישראל ואיראן.

 

day after o

תרחיש קיצון כזה הוא נקודת המוצא של ספר אחר, "היום שאחרי הפצצה האיראנית" מאת עופר בינשטוק (הוצאה עצמית, 2007). "ספר זה נכתב לזכר מיליוני הקורבנות שייהרגו בהפצצה האטומית האיראנית בשנים הקרובות", נאמר בפתחו.

"

השעה חמש בבוקר, נשמעה קריאה לכל הכוח להתרכז ברחבה ליד אוהל המפקד – רחבה ענקית הממוקמת על מרגלות גבעה קטנה, שבתחתיתה אוהל המפקד ובפתחו ציוד הדרכה. המקום נראה כמו אמפיתיאטרון בטבע. לאט-לאט התמלאה הרחבה באלפי חיילים. למרות הכמות העצומה של החיילים הייתה במקום דממה, והקולות היחידים שנשמעו היו המטוסים והמסוקים החולפים. בהתכנסות היה שקט מוחלט. אחרי עשרים דקות נראה שכל מי שהיה בשטח ההתכנסות הגיע לרחבה. במקום הייתה ממוקמת מערכת הגברה, ולצדה לוחות ענק עם מפות ושרטוטים עליהם.

אור ראשון. נראה שהשמש עומדת לזרוח מבין לעננים. מתוך האוהל יצא – למרבה הפלא – אלוף פיקוד הצפון, ומלווים אותו כמה אזרחים. כפי שהבנתי מאוחר יותר, היו אלה ראשי הערים של עפולה ובית שאן, ולידם כמה תתי-אלופים וקציני מטה אחרים. האלוף פתח את ההתכנסות והחל לדבר:

שלום לכל הנוכחים! מה שאומר כרגע משודר לכל הרשתות הצבאיות בצפון, לכל הכוחות שכונסו כרגע לשמוע את דבריי בכל היחידות הקשורות מכאן ועד מטולה בצפון, ראש הנקרה בצפון מערב, העיר חיפה, עוד כוחות צבאיים ומשטרתיים רבים נוספים ועוד

הכוחות שכונסו כרגע לשמוע את דבריי בכל היחידות הקשורות מכאן ועד מטולה בצפון, ראש הנקרה בצפון מערב, העיר חיפה, עוד כוחות צבאיים ומשטרתיים רבים נוספים ועוד אזרחים רבים, שחוברו למערכת הקשר הצבאית, כולל למערכות הגברה להמונים בערים.

חיילים ואזרחים, לפני ארבעה ימים הותקפה מדינת ישראל ללא התגרות מצדה על-ידי אירן בהתקפה אטומית שמנתה שש פצצות אטום. שלוש מהפצצות נפלו על גוש דן, אחת על ירושלים, ושתיים על הכור הגרעיני בדימונה. במקביל נפתחה מכיוון סוריה התקפת טילים שמנתה אלפי טילים, חלקם קונבנציונאליים וחלקם כימיים וביולוגיים. כל הערים בצפון ועד נתניה נפגעו בהתקפת הטילים הזאת. כן נפתחה מכיוון סוריה מתקפה קרקעית גדולה. מלבנון הותקף צפון המדינה באלפי קטיושות וטילים. ממזרח, מירדן, הותקפה ישראל בטילים ורקטות ומכוחות קרקעיים. מהדרום החלה מצרים להעביר כוחות צבאיים רבים לתוך סיני המפורזת. בתוך הארץ קמה כל האוכלוסייה הערבית כגוף אחד, ומבצעת מרד אזרחי חמוש ואלים באמצעים טרור וגרילה ביישובים ובדרכים בהנהגתם של כמה שייחים ומנהיגי ציבור ערבים ישראלים. הלחימה היא כנגד כל היישובים היהודיים בגליל ובצפון. כן הותקפו כל היישובים ביהודה ושמרון, וחלק גדול מהיישובים בדרום הותקפו מרצועת עזה ומשטח יהודה. הבדואים בנגב תקפו מחנות צבא ויישובים אזרחיים.

כל ההנהגה הפוליטית, המדינית והצבאית, ששהתה במרכז הארץ, נהרגה בהפצצה האטומית. החלק בהנהגה שנהרג כולל את ראש הממשלה, שר הביטחון ושרים אחרים וחלק מאלופי צה"ל. חלקה של הנהגת המדינה האזרחית והצבאית, שנסעה לפגישת חירום בוושינגטון עם האמריקאים בערבו של היום בו בוצע הניסוי הגרעיני האירני – סגן ראש הממשלה, הרמטכ"ל וחלק מצוות המטה שלו ואלופי מטה אחרים – כל אלו שנסעו ניצלו."

 

ב-2 באוקטובר  2015, כך לפי התרחיש שבספר, מוטלות על ישראל שש פצצות אטום ללא כל התגרות מצדה. במקביל נפתחת מסוריה מתקפה של אלפי טילים – קונבנציונליים, כימיים וביולוגיים. התשתיות הלאומיות כגון חשמל, מים, תחבורה ותקשורת, קורסות. מיהודה, שומרון ועזה נפתחות מתקפות על יישובי הצפון והדרום, שלא נפגעו בהפצצה האטומית. מספר ההרוגים מגיע ל-2 מיליון, בהם כל בכירי ההנהגה הפוליטית, המדינית והצבאית של מדינת ישראל. עלילת הספר, שהוא הקודר ביותר בין כל הספרים המתארים קונפליקט עתידי בין ישראל ואיראן, מתמקדת במאבקה של משפחה אחת לשרוד לאחר החורבן.

בתגובה מגרשת ישראל את התושבים הערביים מתחומה ,משתלטת על סיני ושולחת פצצות אטום נגד איראן וסוריה.  היא הופכת את תושבי ארצות אלו  לפליטים במזרח התיכון.

עופר בינשטוק, בעל תואר שני במנהל עסקים, הוא יזם העוסק בייעוץ ובליווי ניהולי לעסקים וחברות החל משלבי הרעיון וההקמה. "כתבתי את הספר כשירות לציבור, כדי להזכיר את המסר מהשואה – 'לעולם לא עוד'", אומר לנו בינשטוק. "סבא שלי ברח מהנאצים ב-1933, כשהבין מה הולך לקרות, וכך הציל את עצמו ואת משפחתו. כיום אנחנו עומדים בפני מצב דומה לזה שהוא עמד מולו. איראן עם האיומים שלה, שהולכים ומחריפים לאורך השנים, אינה שונה מהיטלר – ואם הוא היה מחזיק נשק גרעיני, כל העולם היה בשליטת הנאצים. זה מוביל אותנו למקום אחד ויחיד: אם לא נטפל באיום הזה, תנחת עלינו פצצת אטום.

"שאלתי את עצמי: מה אעשה? יכולתי לברוח, כמו שעשה סבא שלי, אבל החלטתי לעשות משהו, לכתוב ספר. הספר שלי לא מדבר על איראן; מטרתו להראות מה יקרה חלילה בארץ אם לא נכה את איראן, וכך לעורר דעת קהל מלמטה למעלה, כדי ללחוץ על הנהגת ישראל לפעול".

לדברי בינשטוק, הספר נמסר לכל מובילי הדעה בערוצי הטלוויזיה והרדיו המרכזיים בישראל, וכן לרשתות זרות כמו פוקס, סי-אן-אן, אל-ג'זירה, רויטרס ועוד. "תרגמתי אותו לאנגלית וכעת ניתן למצוא אותו לקריאה חופשית ברשת. שלחתי גם עותקים לכל 120 חברי הכנסת, כשבהקדשה כתבתי 'לי יש מילים, לכם יש כוח. עשו הכול ובכל האמצעים על מנת לעצור את הפצצה האיראנית'

 

iran binstock 2

אלי : המחוקקים גם הגיבו?

בינשטוק:"קיבלתי כשלושים מכתבים מחברי כנסת, חלקם מאוד ארוכים ומשמעותיים. גם משמאל – אנשים כמו בוז'י הרצוג, מתן וילנאי, בנימין בן-אליעזר, דני יתום, יוסי ביילין ואחרים – הגיבו בצורה מפורטת ויפה".

בינשטוק מספר כי הוא חוקר כבר שנים את נושא האיום האיראני על ישראל ועל שלום העולם. "אני מקדיש לכך כל רגע פנוי מזמני, ועושה הכול כדי שאכן תתבצע פעולה חד-משמעית ונחרצת לעצירת הפצצה".

אלי : מה צריכה להיות לדעתך הפעולה הזו?

בינשטוק :"מדינת ישראל חייבת לצאת במתקפת פתע באמצעות טילים, במטרה להביא לחיסולה של התוכנית הגרעינית האיראנית ושל הנהגת איראן".

עד כאן בינשטוק.

המלחמה הגרעינית הבאה.

iran jewish queen

ספר נוסף על מלחמה גרעינית בין איראן וישראל,יותר אופטימי מזה של בינשטוק , נכתב בידי   אלון ניסים כהן שבספרו "מלכת היהודים " (2006) מתאר מתקפה גרעינית איראנית על ישראל בשנת 2018..ישראל בתגובה לאחר שמונה חודשי הכנות אינטנסיביים פותחת במבצע אדיר בהיקפו לחיסול היכולת הגרעינית של איראן באמצעות טילים נושאי פצצות מימן  משלוש צוללות דולפין ה ממקומות עמוק במי המפרץ הפרסי הנורים על אתרי הגרעין האיראני.לאיר מכן מצניחה ישראל כוחות קומנדו  מבסיס בכורדיסטאן בעשרות אתרים באיראן והם  בשיתוף פעולה עם הכוחות של כורדיסטאן העצמאית משמידים עשרות רבות של אתרי שיגור  אתרי גרעין מפעלים ושת  תעופה.בתוך כמה שעות נמחקים איזורים שלמים באירן יחד עם מרבית תוכנית הגרעין שלה.

סיכום.

הסיכויים למערכה צבאית בין ישראל ואיראן  כמו זו המתוארת ב"היום שאחרי הפצצה האיראנית" וב"מלכת היהודים"למעשה אינם גבוהים. סוריה בהנהגת בשאר אסד, בעבר בעלת-ברית של איראן, אינה קיימת יותר כגורם בעל חשיבות. חיזבאללה, בן-ברית נוסף, עסוק עד מעל ראשו במאבק כנגד הסונים. לאיראן עצמה יש יריבים קרובים יותר שמחייבים את כל תשומת לבה – סעודיה, שלפי כל ההערכות תנסה גם היא להשיג נשק גרעיני, וארגון הטרור דאעש, שנחוש בדעתו להשמיד את השיעים.

FOR SUNDAY POSTSCRIPT -- ((handout)) CAPTION: "Palestine" by Ali Khamenei, Iran book on Israel, for Sunday PostScript.

"Palestine" by Ali Khamenei, Iran book on Israel,

 

בינתיים גם עלי חמינאי כתב גרסה משלו לקונפליקט העתידי בין ישראל לאיראן. למרות מחלתו הקשה, וחרף ההסכם עם המערב שאמור לסמל עידן של התקרבות ומתינות, פרסם חמינאי ממש לאחרונה ספר המפרט את תוכניתו להשמדת ישראל. ספרו "פלשתין" עוסק בנוסף בהכחשת השואה, וממחיש ששינוי לטובה ביחסה של איראן לישראל אינו נראה באופק.

סוריה של באשאר אסאד  בעבר בעלת ברית של איראן למעשה אינה קיימת יותר והחיזבאללה בעל ברית נוסף כנגד ישראל עסוק עד מעל ראש במאבק כנגד הסונים.

סביר להניח שכל נשק גרעיני שיהיה בידי איראן יכוון למטרות חשובות יותר מבחינת הביטחון של איראן וקרובות יותר. אבל לישראל אין ברירה ועליה להמשיך לפקוח עין על איראן של האיטוללות בתקווה קלושה שיום אחד ואולי אף בקרוב לאחר שחמינאי  יפח את נשמתו   אולי גם מדיניות  זאת תשתנה.

יש לקוות שכל קונפליקטי עתידני עם איראן יסתיים במשהו כזה:

..מתוסכל ושבור מכישלון שיגור הטילים שלו על ישראל התיצב חמינאי נכלם מול עשרות המאמינים בחדר התפילה בבונקר הנצור שלו.הוא גייס את שארית כוחותיו ודיבר אל המקרופון :"..
",אחי המוסלמים קרובה שעתנו למות הנבערים מכים על דלתותינו.ובעוד זמן קצר יחדרו כנראה את ההגנה האחרונה שנותרה לנו .הציונים ניצלו.אללה הרחום בחר להשאירם בחיים.לאללה יש תוכנית גדולה שאינה ידועה לנו.עינינו ומוחותינו האנושיים חלשים ומוגבלים מכדי לראות את תוכנית האל"…

קול נפץ אדיר נשמע ברחבי הבונקר. המורדים הצליחו לבסוף לחדור פנימה לאחר שהתגברו על המגינים.  

( הסיום של "אני הנבחר " מאת שבתאי שובל )

 

ראו עוד בעניין זה את מאמרי סדרת "האפוקליפסה השיעית " שהופיעו ב"יקום תרבות "ומתארים ומסבירים את השאיפות האיראניות -שיעיות לנשק גרעיני שיקרב את "אחרית הימים".

החלק הראשון :האימאם שנעלם 

החלק השני :כת אחרית הימים

-החלק השלישי :נשק יום הדין

וראו גם את הצד הישראלי במשוואה הזאת :

הנשק הסופי של ישראל 

ראו עוד תחזיות על קונפליקט בין ישראל ואיראן :
שרה ליבוביץ –דר כיצד תראה ישראל יום אחרי ההפצצה באיראן"

צור ארליך "משחק מלחמה ישראל איראן -הלילה תקפו מטוסינו -היום שאחרי והיום שאחריו " דיוקן מקור ראשון
גליון 766
12.4.2012.
תחזית עתידנית 15 באוקטובר 2012 ממשלת ישראל מחליטה  לתקוף את הכורים
הגרעיניים באיראן מבלי לתאם עם נשיא ארה "ב ברק אובמה .הכורים מופצצים נפגעים
ודולפים ואז…המזרח התיכון מתעורר לשחר של יום חדש ארבל לא מהסוג ששמעון פרס
חלם עליו .אילך יראה היום שאחרי?  האם יפלו טילים בתל –אביב או "רק קסמים
בפריפריה? האם אובמה יסכים לענות לשיחת טלפון ישראל ? וכמה זמן תוכל דעתה קהל
בארץ לעמוד מול תמונות של טייסים שבויים? מערכת "מקור ראשון אירחה את מיטבהפרשנים והמומחים שיצאו למשחק מלחמה בניסיון לענות על השאלות שיכריעו את גורלה
של ישראל./    הרצליה :   המרכז הבינתחומי,   2011.

 

iran vs israel

הרצאה על "המלחמה הבאה בספרות היפה "

המלחמה הבאה

בחודש שעבר  השתתפתי בסדנת "המלחמה הבאה " של ההיסטוריון הצבאי אורי מילשטיין שעוסקת בניסיונות לחזות את מלחמות העתיד ,כיצד אפשר להתמודד עם מתקפה גרעינית על ישראל ונושאים מעוררי מחשבה מסוג זה.

אני נתתי  הרצאה על הנסיונות והכשלונות לחזות את המלחמה הבאה בספרות ומעבר לה.

והנה ההרצאה מוסרטת :

המלחמה הבאה בספרות היפה 

 מיד לאחר סיום ההרצאה שבה דנתי בין השאר באפשרות של מאבק עתידני בין בני אדם ויצורים פרי יצירתו שיפתחו תודעה ( וזה לא מופיע בהרצאה המוסרטת כנראה נמחק בידי הצנזורה הצבאית  שיש על כל ההרצאות האלו לפני העלתן ברשת ) הלכתי להקרנת המבקרים של הסרט החדש בסדרת "בשליחות קטלנית " של שוורצנגר על מלחמה בין בני אדם ומכונות בעתיד.

איזה סיום יכול להיות מתאים יותר לערב של מלחמות עתידניות מאשר לצפות בסרט זה ?

אבל לא התרשמתי…

והנה הביקורת שלי על הסרט.

בשליחות קטלנית 5-בראשית: המחסל חוזר שוב ( ושוב,ושוב ,ושוב ,ושוב…)

terminator 5

המסע הארוך מהר הדרוזים לגולן הסורי :מחשבות על עתיד הדרוזים בסוריה

druzes 0

אנשי דת דרוזים צופים בעולים לרגל ל"נבי שואיב" אתר קודש דרוזי בישראל. לקוח מהאנציקלופדיה העברית. 

הדרוזים בסוריה הן אלו שבפנים סוריה והן אלו שברמת הגולן הסורית  חוששים שהם בסכנת שואה מהאירגונים האיסלאמיים הקיצוניים  הנוסרה ודאע"ש אנשי "חזית הנוסרה"  השלוחה הסורית של ה"אל קאעידה "  ביצעו בימים האחרונים  טבח בעשרות מאנשיהם והדאע"ש נמצא לא הרחק מאחור.

הם בהחלט מתכוננים לעשות בדרוזים שהם "כופרים" בעיניהם את מה שעשו כבר ביאזידים, מעשי טבח וגנוסייד  איומים. הדרוזים הם אמנם לוחמים  אמיצים ומיומנים, כפי שהראו  בעבר פעמים רבות. למשל  במרד הגדול שלהם בצרפתים בשנת 1925 אך הם מוקפים כעת באיזור מושבם הראשי בהר  הדרוזים שבפנים סוריה ובאיזורים שונים ברמת הגולן הסורית בידי לומי הנוסרה והדאע"ש.

ישראל מסרבת לסייע להם אקטיבית כפי שדורשים הדרוזים בישראל שחשים דאגה עמוקה לגורל הדרוזים בסוריה. היא מסרבת בצדק מבחינתה להיכנס לעומק סוריה עם כוחות צבא לסייע לקבוצה שמעולם לא גילתה תמיכה מיוחדת בישראל בעבר.

נהפוך הוא הדרוזים  הסורים תמיד תמכו בהתלהבות במשטר אסד ומשיקולים קרים רציונאליים ביותר והיו אלמנט מרכזי בצבא הסורי לאורך כל קיומה של סוריה.

לשלוח כוחות צבאיים לסיוע  לקהילה שהתגלתה בעבר כעוינת לישראל זה מתכון בטוח לכישלון צבאי,זה קרב אבוד מראש.

מלבד זאת הנהגת הדרוזים  הרשמית בסוריה ובלבנון כבר הודיעה רשמית לפחות שהם אינם מעוניינים בכל עזרה ישראלית שהרי בעיניהם ישראל היא האויב. ג'ונבלאט מנהיג הדרוזים בלבנון כבר קרא לישראל שלא להתערב ולא לסייע לאחיו בסוריה ויש ל'קבל את דרישתו כנציג מוסמך של הקהילה הדרוזית.

אז בכל זאת מה כן אפשר לעשות  למען הדרוזים ?או יותר נכון מה יכולים הדרוזים לעשות למען עצמם ?

תחילה על הדרוזים להגן על עצמם.הם כבר הקימו מיליציות שאולי יגברו לבסוף על דאע"ש ועל נוסרה.הדרוזים הרי ידועים ביכולותיהם הצבאיות ובהכרותם את איזוריהם.מן הראוי ומן הסתם זה כבר מתבצע שישראל תספק להם כל כלי נשק שהם זקוקים לו במאבקם.

והיה וחלילה מיליציות אלו יכשלו בגלל כוח האדם העדיף של הצד השני  האם על ישראל לסייע להם ? אם יהיו דרוזים ישראלים שירצו לצאת לסוריה לסייע לאחיהם שם אינני רואה סיבה לעמוד  בדרכם אבל הם לא יוכלו לפעול כשליחים רשמיים של ישראל.

"הפיתרון שלי מבוסס על הפתגם הידוע "אם מוחמד(ישראל) לא יגיע אל ההר ( הר הדרוזים) ההר יגיע אל מוחמד".

הדרוזים הסוריים רוצים עזרה מישראל ( למרות הכחשות מנהיגיהם ) ? אז  שלא יצפו שאנו נגיע אליהם,זה מסוכן מידי עבורינו אנו כבר נכווינו מספיק בלבנון כאשר ניסינו לסייע שם לנוצרים,אין שום היגיון לחטוף תבוסה נוספת עבור קהילה שרק נלחמה בנו בעבר.

שיגלו  הדרוזים עצמם יוזמה  שיינטשו את מקומות הישוב העתיקים שלהם בהר הדרוזים  ובפנים סוריה עם כל הכאב והצער  והנזקים הכספיים האדירים הכרוכים  בכך.

אך הם יעשו שגיאה קשה אם יעברו כפליטים לירדן  הקרובה  או ללבנון.     .

.ספק רב עם הירדנים המוצפים כבר בפליטים יקבלו אותם בברכה. וללבנון  שבה אמנם יש קהילות של דרוזים יש צרות משל עצמה ומלחמות משלה עם דאע"ש והנוסרה..

במקום זה עדיף לדרוזים לטווח הארוך   שיצאו  באלפיהם  במסע הגירה המונית  שאמנם יהיה מסע חתחתים ארוך ל"ארץ זבת חלב ודבש " אל הגולן הסורי סמוך לגבול הישראלי ויתיישבו שם.

במסגרת ההגירה ההמונית של הדרוזים באיזורים עוינים שונים בדרך הארוכה  ל"ארץ המובטחת " רמת הגולן הסורית יהיה צורך לחסל ולהשמיד כל איש  נוסרה וכל איש דאע"ש  שיקרה בדרכם של הדרוזים  וכמובן כל איש דאע"ש וכל איש נוסרה שנמצא באיזורי הגולן.

הם יתיישבו  באיזורי הגבול של מה שנקרא היום סוריה עם ישראל וייתכן שכמה מהם יוכלו  להתיישב בכפרים הדרוזיים בישראל. כך ייווצר רצף  אוכלוסייה דרוזי שיקל עליו להגן על עצמו לעבור להתקפה וגם תהיה להם עזרה ישירה של ישראל.

לתושבים הסוניים הקודמים של האיזור יוסבר בנימוס שלרשותם עומדים כעת לישוב האיזורים שמהם באו המתיישבים הדרוזים החדשים בפנים סוריה והם מוזמנים לעבור אליהם.זהו פיתרון לא סימפטי  של "חילופי אוכלוסין " אך ניזכור שזה מה שהנוסרה והדאע"ש כבר עושים באיזוריהם שאותם הם מטהרים מכל אוכלוסייה לא סונית.

כך אני מקווה תוקם  בגולן הסורי ישות דרוזית גדולה וחזקה כפל כפליים מבעבר שתוכל לעמוד בפני כל מתקפה של הנוסרה שול דאע"ש. וליצור שם איזור חייץ דרוזי אחיד עם הגיהנום הסורי שירחיק את אנשי הנוסרה והדאע"ש מגבולותינו בגולן ומכאן ואילך להשתמש  בהם ביחידות לוחמים.בגולן

הסורי.כל זה בעזרתו הישירה של צה"ל שיוכל כעת  לסייע לדרוזים הקרובים.

ביבר מרד הדרוזים

ראו גם את מאמרי על מיעוט אחר בסוריה העלאווים שבו חזיתי לפני שנים   את התהליכים שמתרחשים  בסוריה עכשיו :

העלאווים כי ימלכו :סיפורה של הכת הסודית החמושה ביותר בסוריה ובעולם 

שישים שנה של תת המקלע "עוזי"

uzi soldier and child

ילד מסתכל בהערצה על חייל ועל "עוזי " תמונה מאלבום צה"ל " של שנות החמישים .צלם לא ידוע.

הופיע ב"דיוקן -מקור ראשון " של יום העצמאות 2015  תחת השם "קצר וקולע". 

שישים שנה בדיוק מלאו לתת המקלע ה"עוזי" שהוצג לציבור לראשונה שישים שנה "בדיוק " לפני יום פרסום הכתבה בעת מצעד יום העצמאות ב-27 באפריל 1955

ההפעלה המבצעית הראשונה שלו הייתה זמן קצר לפני כן במבצע חץ שחור או פעולת עזה  פעולת תגמול צבאית שנערכה החל בב-28 בפברואר  על ידי צה"ל ברצועת עזה. 

יש מעט מאוד מותגים שהפכו בכל העולם מזוהים לחלוטין עם מדינת ישראל."העוזי " הוא אולי הבולט בכולם. במיוחד מאחר שקשה מאוד לחשוב על סרטים הוליוודיים שעוסקים במלחמה בטרור או בפשע שבהם "העוזים "  תמידי בידיהם של לוחמי בטרור או של מאבטחים של נשיאים וראשי ממשלות אינם מהווים חלק אינטגראלי בעלילה כמו במציאות.

 uzi gal 1

האיש שעמד מאחורי אחד המותגים הישראלים המפורסמים בעולם ואולי המפורסם ביותר עלה לארץ עם משפחתו מגרמניה בילדותו בגיל 10 כאשר בני המשפחה "הריחו" את העומד להתרחש בגרמניה בקרוב. שמו בגרמניה היה גוהארט גלאס. אביו אריך היה טייס  וצלם אווירי צבאי בחיל האוויר הפרוסי .בזמן מלחמת העולם הראשונה הוא שירת כקצין קומנדו ואחר כך כטייס באחת הטייסות הראשונות שעסקו בצילום אוויר מודיעיני. הוא אף זכה לקבל את עיטור הגבורה הגרמני הגבוה ביותר "צלךב הברזל " מידיו של הקייזר הגרמני.

לאחר שנפצע פנה לצייר את זוועות המלחמה ולאחר מכן הפך לאמן מוכר  בגרמניה שהתמחה בתחריטים וליטוגרפיות.

גוטהארט נולד בווימאר גדל במינכן בבית שכלי נשק עתיקים ,אקדחים חרבות עתיקות ושריון אבירים פיארו את קירותיו , לא פלא אם כך שכבר בילדותו דבק בו תחביבו של אביו :איסוף כלי נשק ותיקונם. בן עשר היה כשנכווה קשה בידו לאחר שניסר קנה של כלי נשק ישן נושן וניסה להתאימו לרובה פרטי ,שאמור היה להיהפך לכלי נשק חדיש.

כמה שנים לאחר הולדת גוטהראט התגרשו הוריו והוא נשאר עם אימו מריה  שגידלה אותו בעזרת חברתה איטה.

בשנת 1933 זמן קצר לאחר עליית הנאצים לשלטון  ארז אריך  גלאס  שהבין בדיוק לאן הרוח נוטה את חפציו ועלה לארץ ישראל בגפו הוא התיישב בקיבוץ יגור  שינה את שמו ל"ערי " והכין את הקרקע לעלייתם של אישתו וילדיו.

לימים על פי דיווחים אחדים  האב אימן את  אירגון "ההגנה "  כיצד לצלם תצלומי אויר של כפרים פלסטיניים. הוא היה גם מורה לציור בקיבוצו קיבוץ יגור. בני משפחתו עלו מגרמניה לבסוף   בשנת 1936   שלוש שנים מאוחר יותר לאחר שאחיה של  איטה שהיה איש אס אס וידע בדיוק מה עומד להתרחש הורה למריה  ולילדיה להסתלק מידית מגרמניה.בכך  ככל הנראה הציל את חייהם.

גוטהרט הנער היקי שלמד עד אז  בפנימייה בלונדון  נקלט  היטב בקיבוץ,ובמהלך הלימודים שב לאהבתו הישנה :כלי הנשק .עם חברו הטוב ביותר החלו לחפש אחרי כלי נשק ולו גם זעירים ,כדי שיוכלו לפתח כלי נשק חדש. השניים יצאו  לחיפה ושם מכר גוטהרט את אלבום הבולים שלו וחברו את המצלמה כדי להשיג כלי נשק לניסויים. בכך  חל הרומן הארוך של עוזי עם ייצור כלי נשק.

בתוך זמן קצר התברר לנערים כי למורה לטבע בבית הספר האיזורי יש אקדח איטלקי זעיר מסוג פי בי .

"נציע לו משקפת " היציע עוזי לחברו "והוא יעביר לנו את האקדח".

בבית ספרו  ביצע את ניסיונותיו הראשונים בפיתוח תת מקלע וכלי נשק אחרים. אך לא הכל בבית הספר התלהבו ממאמציו.

"אתה מנסה לייצר פה  כלי נשק " הטיח בו מורה מזועזע כאשר נתפס הנער כשניסה להכין קנה לכלי נשק חדש במסגריית הקיבוץ והחטיף לו סטירה מצלצלת, אך עוזיאל גל כפי שנקרא כעת  סירב לוותר והמשיך לעבוד על כלי נשק  חדשני משלו  במיסתור. בגיל 15 הוא פיתח  קשת שיכלה לירות חיצים באופן אוטומטי.

uzi gal ypung

במהרה הפך  עוזי חבר בפלמ"ח ושם התמנה כממונה על הסליקים מקומות המחבוא לנשק.  אז נדחף לראשונה לבנות תת מקלע ,אחרי שלמד היטב את מבנה "הטומיגן " והסטן " של הצבא הבריטי.

ב1943  נעצר בידי הבריטים לאחר שבתרמילו נמצאו חלקי תת מקלע שניסה לייצר במסגרייה בקיבוץ.הוא נידון לשבע שנות מאסר בכלא עכו על ניסיון קניית נשק  החזקה לא חוקית של כלי נשק. .בכלא  שבו שהה במשך שנתיים וחצי  ובו למד הנדסת מכונות בהתכתבות לעוזיאל היה זמן רב למחשבה והוא חשב על המצאת תת מקלע מסוג חדש.  נפשו קצה בסטן הבריטי ששימש עד אז את  ההגנה והפלמ"ח, ושהיה לא מדויק ולא אמין היו בו מעצורים רבים, טווח ירי קצר, חוסר דיוק בקליעה וסכנות למשתמש בו. הוא חשב שהוא יכול ליצור משהו טוב יותר.

במלחמת העצמאות היה גל מפקד כיתה ומפקד מחלקה ביחידת המיעוטים בצה"ל הוא  השתתף בכיבוש הגליל.בתום מלחמת השחרור יצא גל לקורס קצינים.

במקביל עמל  גל באופן פרטי על פיתוח  תת מקלע  בשעות הפנאי שלו.

הימים חלפו.  בקיץ 1949 עבר קורס קציני חיל רגלים בפיקודו של מאיר זורע .במהלך הקורס התוודע עוזיאל לכלי הנשק השונים שהיו כעת ברשות צה"ל ביתר עמקות מאי פעם. הוא היגיע למסקנה שהוא יכול להציע משהו משלו שיהיה לא פחות טוב, למעשה הרבה יותר.

ואז הוא החליט לעשות מעשה.  ב20 לעשירי 1949 הוא שלח מכתב שהשתרע על שלושים עמודים למאיר זורע תיאר את התת מקלע מתוצרת בית שעליו חשב ושאותו ייצר בעצמו.

מפקד בית הספר קרא והתלהב.הוא בחן אישית את התת המקלע שאותו יצר תלמידו והתלהב הרבה יותר.  הוא שלח מכתב אל  ראש מחלקת ההדרכה במטכ"ל חיים לסקוב ובו רשם :

"הנדון תת מקלע חדש.

רצוף בזה דוגמה של תת מקלע מיוצר אישית על ידי  120946 סגן (חניך) עוזיאל גלאס.

בדקתי אישית את הכלי ולהלן מסקנותי:

\א. החזקה מצוינת ( מונח ביד להפליא)I

ב. כיוון אינסטינקטיבי מהמותן עולה על זה של כל כלי שאני מכיר.

ג. דיוק רב.

ד.אין מעצורים פרט למעצורים בגלל תחמושת לקויה."

מכתב זה סלל את דרכו של גל לתעשייה הצבאית.

לגל היה מזל שלא יאמן. בדיוק אז בלי שידע על כך  הקים הרמטכ"ל יעקב דורי ועדה לבחירת תת-מקלע חדש, אשר יחליף את הסטן שלכל היה ברור ששוב אינו מתאים לצרכים.לפני הועדה עמדו שני דגמי תתי-מקלעים ששניהם פותחו בידי ישראלים.  האחד העוזי והשני תת-מקלע  ק-12  וכונה "חמד" " אשר פותח על ידי המהנדס חיים קארה וצוותו  שעבד במחלקה לפיתוח כלי נשק קל במסגרת חיל המדע.

ב-26 באוקטובר 1950 נערכה בדיקה השוואתית לשני כלי הנשק המתחרים. לצורך ההשוואה צורפו לבדיקה שלושה תתי-מקלעים נוספים: הסטן ", ה"שמייסר"הגרמני וה"ברטה" האיטלקי.

תתי-המקלע נבחנו  בניסוי טקטי על ידי ועדה בראשות אל"מ יצחק רבין, מפקד בה"ד .3

בבדיקה נמצא ששני תתי-המקלע השיגו תוצאות דומות מאוד:

"כתוצאה מדוח הניסויים שנעשו על ידי בסיס הדרכה מספר ,3 הגיעה הוועדה פה אחד למסקנה שאין אפשרות לקבוע מבחינה טקטית כלי אחד כעולה על משנהו באופן בולט," כתב רבין בסיכום הדוח, "אולם אצל חברי ועדה שונים נתגלו נטיות (ההדגשה במקור א.א ) לכלי זה או אחר: נטייה לתת-מקלע ק:12- י. הררי. נטייה לתת-מקלע 'עוזי:' אלוף/מ י.רבין; ס/אלוף י.לבקין; ס/אלוף ד.דגן." 

בסיום הבדיקה נבחר העוזי  בידי הועדה לתת המקלע הצה"לי החדש מן הסיבות הבאות: היותו קל וזול יותר לייצור, היותו מורכב ממספר חלקים קטן יותר, נוח יותר לפרוק והרכבה ועלויות אחזקתו זולות יותר.

נראה שהשיקול שהכריע היה כלכלי : עלות הייצור המשוערת של ה"עוזי" היתה 14 ל"י לכלי בודד, בהזמנה של 10,000 כלים. עלות הייצור של ה"חמד" היתה 17 ל"י. זה היה הבדל משמעותי בתקופת הצנע.

uzi tamak

תת המקלע  שנוצר בידי החייל האלמוני גל  הוצג לבסוף בידי הסמכות האולטימטיבית ,ראש הממשלה  ושר הביטחון דוד בן גוריון וזה לאחר שבחן אותו  נתן את האור הירוק להמשך פיתוח כלי הנשק החדשני. הוא התלהב מחדשנות הנשק המקורי.

עוזיאל  גל  עבר  כעת לשרת בתעשייה הצבאית.  אך דרכו של תת המקלע שיצר  לפסגת הנשק הצה"לי ולהפיכתו לכלי הנשק המזוהה ביותר עם מדינת ישראל לא הייתה  סוגה בשושנים.

הניסויים על הנשק החלו ב-1950. ב1952 הוכנו חמשה כלים ראשונים שנחרטו בדקדקנות לניסוי הראשון. אך הניסוי  הזה היה כמעט כישלון  במהלכו התגלו תקלות ופגמים ומגבלות שונות  בכלי לאכזבת הכל ובראשם גל.

בתחילה בגלל התקלות הרבות שבו חששו בצה"ל להזמין אותו והיו  מאבקים פנימיים רבים בידי תומכי כלי הנשק ומתנגדיו.  אך לאחר בדיקות קפדניות של חמישה הכלים בניסוי וניסויים רבים ותיקונים ושיפורים שהוכנסו בידי גל  הופל  לבסוף הפור על יצור המוני  החל מסוף 1953 ועצם קיומו פורסם אז בעיתונים.

תחילה הוצע לקרוא לכלי הנשק החדש  "ע"מי" ( עוזי ,מדינת ישראל ) אך לבסוף הוחלט  ב-1958  בהצעת הרמטכ"ל דאז רב אלוף יגאל ידין  לקרוא לו על שם ממציאו בלבד כהוקרה להמצאתו.

מנסחי ההודעה לעיתונות של התעשייה הצבאית ממאי 1953 ביקשו ליצור זהות מוחלטת בין יוצרו של התת-מקלע לכלי שהפך שם נרדף לחוצפה ישראלית. "עוזי", הם כתבו במרכאות, "נתברך בכמה סגולות המעלות את ערכו במיוחד בתנאי אקלים קשים: עומד בפני חול, יובש ולחות, נוח לניקוי, פירוק והרכבה, בעל שיווי משקל טוב בשעת ירייה". ממש כמו עוזי, הפעם בלי מרכאות, "שמו של בחור בישראל, יפה עיניים חומות ומחייכות, רחב כתף. תמיר תנועה, בחור שהמציא את הכלי הנודע עתה בשם ממציאו".

ב-1954 יוצרה סדרה ראשונה של 700 כלים ומאז ועד ל2003 יוצרו יותר מ1.5 מיליון כלי נשק אלו שהפכו להיות מזוהים בעולם כמו רובה קלצ'ניקוב הרוסי.

בשנת 1955 צויין עוזי גל לשבח על ידי הרמטכ"ל  משה דיין על "כושר המצאה צבאי " . " תת-המקלע "עוזי" אשר פותח בעיקר על ידי ה-נ"ל וביזמתו, עמד בהצלחה והצטיין בניסויי השוואה שנערכו בין כמה סוגי תת-מקלעים מהסוגים החדישים המצויים בצבאות זרים. תת-המקלע צוין לשבח בעיקר על עקרונות מבנהו ועל כושר פעולתו בתנאי קרקע ואקלים קשים."

uzi picture 2

הפעלה המבצעית הראשונה של "העוזי " הייתה  במבצע חץ שחור או פעולת עזה  פעולת תגמול צבאית שנערכה החל בב-28 בפברואר  על ידי צה"ל ברצועת עזה. 

הראשונים שזכו לתפעל את העוזי היו לוחמי הצנחנים  שניזקקו לנשק קטן וקומפקטי למבצעיהם והעוזי הפך לכלי לחימה עיקרי שלהם  החל מ-1955. הוא שימש  אותם בקרבות עם הפדאיון המסתננים שחדרו לגבולות ישראל ותחילה בפעולה נגד משטרת עזה.מהם הוא עבר ליחידות לוחמות אחרות. .

תא"ל צורי שגיא שנקין  מותיקי הצנחנים ומהראשונים שהשתמשו ברובה ה"עוזי ". הוא שימש כמפקד מחלקה בגדוד הצנחנים 890 השתתף בפעולות התגמול, ובמלחמת סיני היה מפקד פלוגה ג' בגדוד והשתתף בקרב המיתלה.לאחר מכן היה שגיא האיש שאימן את יחידות הכורדים בשיטות לוחמה ישראליות  והיה לו תפקיד מרכזי בהצלחתם הצבאית  שהביאה ליצירת האוטונומיה שלהם בעיראק.

צורי שגיא צילם אריק סולטן

צורי שגיא ,צילם אריק סולטן.

צורי : קיבלנו את העוזי ליד ב-1955.עד אז הנשק  התקני  שלנו היה סטן ורובה צ'כי לרובאים ולכל כיתה היה מקלע ברן.  כשהתגייסתי לצבא הלבישו עלי מקלע ברן . הסטן היה כלי   פשוט  אמנם  אבל מאוד לא מדוייק. וגם הברן היה  בעייתי.כשהתחילו פעולות גמול הסטן לא נראה לנו מתאים היו לו כל מיני מעצורים.   ממש מחוסר ברירה לקחנו נשק לא תקני.  היו שמייסרים גרמניים וטומיגאנים אמריקניים. והם היו טובים יותר אבל לא בהרבה. עם כל הכבוד להם היה קשה לדפוק עימם כהלכה  ובלי חוכמות את הערבים אחת ולתמיד  כשהיה צורך בכך,  והיה בכך צורך לעיתים קרובות.

כשהופיע העוזי זה כבר היה סיפור מעולם אחר  הכנסנו את המחסנית לבית האחיזה דבר שהקל מאוד ומהמשבת היה  נוח מאוד לאחיזה הפעלה וקצר. הייתה לעוזי  רק בעיה אחת שאת הקנה היה צריך לסגור חזק כי אחרת היה מתנדנד ולא יורה.יש בורג שמתלבש על הקנה שנקרא "אום הקנה "  ולוחץ אותו לכלי וצריך לוודא ידנית  שהוא לחוץ חזק כדי למנוע מעצור בנשק.

אלי :איך זה שינה את הפעילות שלכם ?

צורי : את פעולות התגמול שהיינו מבצעים  זה שינה מן היסוד.  בפעולות התגמול העוזי היה אפקטיבי ביותר.  לראשונה ידענו  שהנשק יפעל  כמו שצריך וירה כמו שד  וישאיר סוף סוף כמה גופות של מסתננים בשטח.  השימוש בעוזי החל מפעולה כנגד משטרת  עזה. לפני זה לא היו עוזי והפעולות נראו בהתאם. מרגע שהיה לנו "עוזי " …זה היה סיפור אחר. העוזי שם ב"כיס הקטן" את כל הכלים שהיו לפניו ,הוא היה קל ,הרבה כוח אש ,שימש אותנו היטב בלוחמת לילה.נשק קצר ,טוב למלחמה בתעלות ,אפשר להחזיק אותו ביד אחת ,לירות מעבר לפינה עם מעט  מאוד מעצורים ,גם במחסנית וגם בכלי.

 כל הפעולות וכל המפקדים הלכו עם העוזים וגם הרבה מהחיילים וכי אלו היו פעולות לילה ובטווח קצר וכנגד יעדים מבוצרים והעוזי היה גמיש ונוח. ומדוייק לעומת כלי הנשק הדומים זאת הייתה מהפכה של ממש. הוא שינה את מצב הלחימה בשטח באופן דרמטי  ותרם תרומה מכרעת להצלחת הפעולות בניגוד לכלי הנשק הקודמים. הוא תרם רבות לביטחון העצמי של הלוחמים. כולל שלי עצמי.  

במלחמות הגדולות בטווחים ארוכים בשטחים פתוחים כמובן שהעוזי לא נתן תשובה בכלל אבל בפעולות הצנחנים העוזי שינה את פני המלחמה מן היסוד. 

uzi and idf soldiers

חיילים עם "עוזי " 21 במאי 1967.

ה"עוזי" הוצג לציבור לראשונה בעת מצעד יום העצמאות ב- 27 באפריל . 1955

הוא זכה לפרסומו הראשון  ככלי מבצעי יעיל בעת מבצע סיני ב1956 שבמהלכו צנחו צנחנים במעבר  המיתלה כשהם חמושים בתת המקלע ושם לראשונה התיר צה"ל להציג אותו בצילומי מלחמה שהפכו לקלאסיים מסוגם. אמנם הגירסה הראשונה הזאת של העוזי עדיין לא הייתה  אמינה במיוחד לא מדייקת באמת בירי ובעיקר לא בטיחותית.הצנחנים התלוננו שהנשק נוטה לירות בעצמו בזמן קפיצות מרכב או בעקבות כל מכה קטונה שהוא  מקבל.

הפתרון שמצא גל לבעיה היה התקנת ראצ'ט מעין רוכסן על מסילת ידית הדריכה ,שלא איפשר ירי של הנשק עד לדריכה המלאה .גם ידית הדריכה עצמה הוגדלה והקנה הוארך כדי שהחיילים לא ירו בעצמם ביד בטעות.

uzi picture 3

כעת  לבסוף בעקבות השיפורים הנשנים התגלה העוזי כאחד מתתי המקלע הבטוחים והנוחים ביותר לשימוש והוא הפך כתוצאה לפופולארי אצל לוחמי קומנדו וחיילים במילואים.  מאבטחי אישים  ואצל אנשי שירותים חשאיים.

uzi picture 4

העוזי הותיר  כעת את כל מתחריו מאחור.בשנת 1956 בתחרות  כלי נשק בהולנד הוא היגיע למקום הראשון וצבר 1529 נקודות מתוך 1900 כשהוא מקדים את חמשת כלי הנשק האחרים שהתחרו בתחרות.

חייל עם עוזי

 מוני מרוז מקיבוץ בית השיטה בזמן מבצע סיני 1956 .צילם אברהם ורד.

בעיתונות הופיעו צילומים של חיילים מחזיקים ברובי עוזי במצבים שונים החל מימי מבצע סיני ואילך  ,ותמונות של ילדים מסתכלים בהערצה על חיילים ועל "העוזי" שלהם.

uzi 0

ה"עוזי" הפך כעת לכוכב בלתי מעורער של התעשייה הצבאית של ישראל והתעשייה הישראלית מכל סוג בכלל ,כסמל למעמדו הוא  הופיע כעת על מחזיקי מפתחות שהתעשייה הצבאית חילקה לעובדיה.הוא הופיע בפזמונים של להקת החלונות הגבוהים "נתנו לנו עוזי אוכל וזוזי באנו למילואים".

בכל סרט ישראלי שהוקרן על צה"ל אי אפשר היה להימנע ממגוון קטעים של שחקנים עם "עוזי " כסמל ראשי של צה"ל.

uzi picture 6

העוזי הפך לכלי הנשק העיקרי של צה"ל.שנות השישים היו תור הזהב של העוזי  אז כבר נלחמו הצנחנים וכוחות רבים אחרים של צה"ל עם תת מקלע עוזי משופר.

אבל  במלחמת יום הכיפורים שתברר שהעוזי עם הקנה הקצר שלו שוב אינו כה אפקטיבי  והתברר הצורך בכלי נשק בעל טווח רחוק יותר וצה"ל החל להתעניין באם 16 האמריקני ובקלצ'ניקוב הרוסי הוותיק ( שהומצא בימי מלחמת העולם השנייה ) אם כי המשיך פעולות השכלול והעדכון של העוזי לאורך השנים. אבל סמלה של התעשייה הישראלית  איבד מכאן ואילך את מרכזיותו.

עוזי יוצא לעולם.

uziel_gal_ and german

ממציא העוזי, עוזי גל (משמאל) עם שר ההגנה לשעבר של גרמניה פרנץ יוזף שטראוס, מאי 1963
(,  צילם משה פרידן)

במקביל  העוזי הפך לכלי היצוא  הפופולארי ביותר של התעשייה הצבאית הישראלית. נמכר לעשרות מדינות עבור צבאם או שירותי הביטחון שלהם .

המכירה הגדולה  הראשונה של ה"עוזי" בחו"ל הייתה לא במפתיע להולנדים שהתרשמו מאוד מביצועי העוזי בתחרות אצלם,  והיא הייתה  סודית כל כך שבן גוריון נימנע לדווח עליה אף  לוועדת חוץ וביטחון. ואחריה רכשו את הנשק גם בלגיה אוסטריה וגרמניה.

בלגיה קיבלה בין השאר רישיון יצור של העוזי בתמורה למתן רישיון לתע"ש של מקלע המא"ג שהיה מבוקש מאוד בישראל. ונטען שישראל הרוויחה  מעיסקאות אלו לפחות כשני מיליארד דולאר.

uzi picture 5

המכירות של פאר התעשייה הצבאית לאוסטריה וגרמניה היו  נושא רגיש במיוחד וסודי ביותר.השנה  של המכירה הייתה  1959 ומראה חיילי הורמאכט לשעבר מחזיקים בכלי הנשק הישראלי הלאומי היה עלול להתברר כחוויה קשה לעיכול עבור רוב הישראלים אם ייחשף. אבל גרמניה הייתה מעוניינת בנשק מאוד וחמישים אחוז מכלל היצוא הביטחוני לגרמניה היה של עוזים.בשנת 1961 שנת משפט הפושע הנאצי אייכמן  כבר סיפקה ישראל לגרמנים 3500 עוזים בצמוד והם היו מוכנים לקנות הרבה יותר. סך הכל  היצוא של תע"ש לגרמניה היגיע אז לשלוש מליון דולאר. וישראל הייתה זקוקה מאוד לכסף הזה.

"הראנו לעולם כי יהודים יודעים ליצר נשק " אמר גל באחת מהראיונות הנדירים שנתן.

מכירת העוזי גרמה גם סערות בתקשורת ובציבור הישראלי   כאשר התברר שהעוזי נמצא בידיהם של צבאות אפלים שונים , למשל כאשר התברר שכלי נזק זה נמצא בידיהם של לוחמים פורטוגליים הנלחמים במורדי אנגולה וגם בידי המורדים עצמם.למרבית הצער זה לא היה מקרה יוצא דופן כלל וכלל.  ה"עוזי היגיע לידיהם של לפחות תשעים מדינות ומי יודע כמה אירגונים שונים וככל הנראה לא מעט מהם לא היו מדינות או אירגונים שהיה זה כבוד גדול להיות מזוהים עימם.

עוזי לא שקט על השמרים

uzi picture 7

התעשייה הצבאית לא /שקטה על שמריה  לגבי "עוזי " וגם לא עוזיאל גל עצמו.

תע"ש פיתחה גירסה אזרחית של העוזי וזו כללה שיפורים רבים שהפכו אותו מנשק אוטומטי לנשק חצי אוטומטי המותר למכירה בחנויות ארה"ב .וכך הוא מצא את דרכו לרחובות הזועמים של ארה"ב .חובבי נשק אמריקניים מיהרו להמציא ערכות של חלפים שאפשרו להחזיר לנשק את מצב הירי האוטומטי ולהפוך אותו למוצר חיוני עבור כנופיות רחוב.

היו גם חברות שצעצועים שהשתמשו בצורתו של העוזי ותע"ש אף גבתה על כך תמלוגים."עוזי " הופיע בסרטי פעולה רבים  שעסקו במאבק בפשע ובטרור.

לעוזי קמו גם כמה וכמה חקיינים והעתקים מדוייקים שלו יוצרו בקרואטיה ובסין.

בשנת 1981 החלה תע"ש לייצר את מיני עוזי דגם מוקטן ב27 אחוז של תת המקלע .זהו הנשק שעימו הונצחו מאבטחיו של נשיא ארה"ב רונלד רייגן בעת ניסיון ההתנקשות בחייו בשנה זאת. כאשר נורה הנשיא שלף אחד מהמאבטחים לעיני המצלמה את נשקו תמ"ק עוזי מדגם מיני ובכך הובהר שהעוזי הפך לכלי נשק עיקרי בהגנה על אישים.

uzi rieegen

מאבטח עם "עוזי " ליד נשיא ארה "ב רייגן שנפצע בידי מתנקש. 

מה קרה לעוזיאל גל

דוד בן גוריון אמר לגבי העוזי בעת מן פרס ביטחון ישראל לגל ב-1958  : אני בטוח שהמון חושדים שעוזי זה על שם הליצן הידוע ב"הארץ" ( שם מדור סטירי ידוע של עמוס קינן אותה התקופה היה "עוזי ושות"א.א)רק מעטים יודעים  שזה בחור שבצבא ההגנה לישראל שעשה את זה עכשיו תיקנו את המעוות שהצבא שלנו ידע  שעוזי גל  בנה תת מקלע שהוא אחד הטובים אל אם לא  הטוב ביותר בעולם".

. כאשר נשאל גל איך זה שהמציא את העוזי לא קיבל על כך דבר ענה גל ביובש:"עשיתי את חובתי בצבא כמו טבח  וכמו כל אחד אחר". למעשה כל מה שהרוויח כספית  מיצירת העוזי מעבר למשכורתו מהמדינה  היה אלף לירות שקיבל בפרס לביטחון ישראל.

גל בנתיים עבר לארה"ב.זה היה קשור לכישלון שחווה בישראל כשפיתח  כחלק מצוות דגם מקורי משלו לרובה הסער "רובה גל" על שמו.לרובה זה הוצגה אופציה נוספת שעליה הופקד ישראל גלילי שהיה שותף לפיתוח העוזי בראשיתו.

הוא עבד על פי דגם של קלצ'ניקוב ובסופו של דבר בהכרעת הרמטכ"ל חיים בר לב לאחר מאבקים פנימיים קשים וקבוצות לחץ שעמלו מטעם שני הצדדים הוחלט לבחור ברובה הגליל של  גלילי.   בסופו של דבר, נגנז למעשה פרויקט ה"גל", ונותרו ממנו רק מעט אבות טיפוס  מבקר המדינה פירסם דו"ח שבו מתח ביקורת על הדרך שבה היגיעו להחלטה והזכיר מסע שתדלנות מסיבי מצידו של גלילי.

שנה לאחר  פרסום הדו"ח גל עזב את צבע הקבע ויצא  עם משפחתו לארה"ב מסיבות משפחתיות בתו סבל המסרטן המוח בארה"ב  נמצא לה מכון טיפולי מתאים.בנתיים המשיך לפתח רעיונות חדשים לכלי נשק.

uziel gal old

ב-1986 פיתח גל ביחד תת אלוף במיל' יצחק יעקב ( יצה)נשק חדש בשם עוזי 201 אך ישראל סירבה לאשר את השימוש בשם שהפך למותג והעניין היגיע לדיון משפטי.ולבית הדין לעירעורים.לבסוך הוסכם שהוא  יוכל להשתמש בשמו בפרסום ובחוברות ולציין שהכלי תוכנן על ידי עוזי גל בעיצוב עוזי גל בתנאי שזה לא יופיע בלוגו. למעשה שמו של הנשק  שמו שונה לmp-49  בסופו של דבר גילו תעשייה הצבאית ב-1997 עניין באקדח אך זה לא יצא לפועל האקדח כבר התיישן  הם היו עסוקים אז בפיתוח "ברק " הדור האחרון של האקדחים.

עוזי גל שנחשב לצד קלצ'ניקוב לאחד המפתחים הבולטים של נשק קל במאה העשרים הלך לעולמו בספטמבר 2002 בגיל 78.

כמעט בדיוק שנה לאחר מכן אחרי למעלה מחמישים שנה שנה של שירות הנאמן הסתיים  גם שירותו של עוזי התת מקלע. הוא נדחק בהדרגה משירות ביחידות הלוחמות כ"מיושן" ונשאר רק באימוני חיילות.  בדצמבר 2003 הוחלט שגם  הטירוניות שמתגייסות  לא יעברו יותר אימוני ירי ב"עוזי " אלא יעברו לאימונים באם 16. זאת עקב פליטות כדורים,למרות ניסיונות לשפר את בטיחותו באמצעים שונים. עם זאת יש לציין שכך היה מאז ומעולם ,אלא שמה שנראה מתקבל על הדעת בהחלט בשנות החמישים והשישים שוב אינו מקובל היום.

גם בשאר העולם החלו להפסיק להשתמש בעוזי ועברו לכלי נשק עדכניים יותר. ייצור העוזי "הקלאסי " כמעט ונפסק. אבל בשנים האחרונות חוזרים דמי המשך של "העוזי " לשימוש. ב-2011 נכנס לשימוש   צבאי דגם  "מיקרו עוזי פולימר  שמשמש ללוחמה בטרור .  הוא קצר יותר מהמיקרו-עוזי הישן ונוח יותר לתפעול,  קל משקל, וניתן להסוות אותו על הגוף, בתיקים קטנים ואפילו בקופסאות נעליים. כמו קודמו המיתולוגי הנשק החדש משמש בשלב ההתחלתי עבור יחידות מיוחדות במאבק בטרור

שמו הטוב  של "העוזי " כסמל של היצירתיות הישראלית בתחום הביטחון הצבא והנשק נשאר עד היום. ספק רב אם יש נשק ישראלי אחר או אף מוצר ישראלי אחר שזכה לאותו פירסום עולמי.

uzi -Soldier_Ismailiya

חייל צה"ל עם עוזי על הכביש לאיסמעיליה במלחמת יום הכיפורים.

:ראו גם

אתר תמ"ק ה"עוזי "

עוזי בויקיפדיה 

פליקס פריש על המתחרה של עוזי גל 

סיפורו של רובה הסער "גל "

uzi soldiers 0

איך להילחם בצבא טרור ?: הלוחמה המבוזרת

לוחמה מבוזרת 2

איך להילחם בצבאות טרור

הופיע בגירסה מקוצרת ב:

דיוקן -מקור ראשון תחת השם "האדם ללא הטנק ינצח "

ובאתר "NRG, תחת השם "צה"ל נערך""העימות עם דאעש יגיע לישראל"

 

חיים אסא ואלוף ידידיה  יערי מנכ"ל רפאל פירסמו בימים אלו ספר על נושא הלוחמה הא -סימטרית "ללחום אחרת –תפיסת הלחימה החדשה" שמציע דוקטורינת לחימה חדשה לאור לקחי "צוק איתן " שהספר הושלם בעודו בעיצומו.ולאור לקחי סכסוכים קודמים עוד מאז שנות השמונים בלבנון ובעזה. ובמקומות אחרים.  הספר הוא גירסה מורחבת ועדכנית של ספר מ-2005 "לוחמה מבוזרת:המלחמה במאה ה-21 ".

לטענתם כל תורת הלחימה שלאורה פעל צה"ל ועימה פעלו צבאות העולם האחר מאז ימי  קדם של מתקפה על אוייב נייח השמדתו והשתלטות קבועה על שטחיו במה שמכונה "לוחמה סימטרית "  שוב אינה רלבנטית יותר.

יש צורך בסוג לחימה אחר שאסה ויערי מכנים " הלחימה המבוזרת ".

אולם האם לוחמה כזאת היא רלבנטית גם מול צבא טרור יעיל כמו דאע"ש ,הג'באט א -נוסרה של האל קאעידה  או "בוקו חראם " הניגרי שכבר אינו אירגון אלא פועל בצורה אמורפית המשתנה בהתאם לנסיבות ,   הן כמו צבא  כאשר הוא מנצח והן כמו אירגון טרור -גרילה ברגע שהוא מובס  ?

 

לחימה סימטרית ולחימה לא סימטרית

רעיונות על הצורך להכניס שינויים דרסטיים בתורות הלחימה של הצבאות השונים הם ישנים ועתיקים,בכל ספריה לנושאי צבא  ניתן למצוא מדף מלא וגדוש בספרים מאין אלו.  אך לאורך רוב ההיסטוריה שלטה בכיפה התפיסה הלינארית  שכדי לנצח במלחמה, על הצבא לפגוע במרכז הכובד של היריב במספר קרבות הכרעה בתוך זמן מוגבל יחסית

אולם הצורך בשינויים בתפיסות אלו  ניכר מאוד החל משנות השבעים  לאחר מלחמת וייטנאם שבה הובס צבא ארה"ב בידי צבא חלש בהרבה  לכאורה הצבא הוייטנאמי  ולאחר מלחמת אפגניסטן שבה הובס צבא ברית המועצות בידי מגוון אירגונים של מוסלמים קיצוניים.היה ברור כעת שצבא אדיר הוא כשלעצמו אף של מעצמת על  אינו יכול יותר להכריע אוטומטית בשדה הקרב.

עוד מסוף שנות השבעים טענו הוגים תיאורטיקנים סוביטיים שהחשיבה הצבאית היא בראשיתה של מהפכה רעיונית.הם ראו במערכות האוטומטיות וביכולת השליטה מהפכה של ממש והבינו שהאיכות חשובה מכמות ואף משנה את פני הלוחמה ,שכן מליוני אנשים במדים וברובים אינם עוד המרכיב לעוצמה צבאית.הם ציינו שמהפכה זאת מטשטשת את קו החזית והעורף ושדה הקרב נהפך לאוסף של מטרות ולא מטרות. עיקרה של המהפכה היה בינהם המידע ,הצטיידות בטכנולוגיות חדשות ובמערכות נשק חדשניות ועדיפות לתחומי התצפית והפיקוד ושליטה.

. גם האמריקנים החלו לחשוב בכיוון זה. ניתן להזכיר  את  ספרו החשוב של ריצ'רד סימפקין  מ-1985 מרוץ אל העתיד :   מחשבות על המלחמה במאה ה- 21 (בעברית     מערכות,   1999). בחיבורו זה צפה סימפקין את תהליך הפיתוח וההרחבה של הכוחות במיוחדים עד להפיכתם לציר המרכזי של כוחות היבשה. הסיבות העיקריות שמנה סימפקין לשלילת המבנה האוגדתי בהן :אי יכולת שטח בלתי מאובטח לקלוט לתוכו מסגרת הגדולה מחטיבה ,ותהליך האיזון בין יכולת התמרון לאש לגודל הדיביזיה בכול התערבות. סימפקין בשנת 1984 גם צפה שבעתיד האויב העולמי העיקרי יהיה האיסלאם הקיצוני וכי תהיה ירידה תלולה בתמיכה  הבינלאומית בישראל בהשוואה לעבר.

הניסיון של הרוסים במלחמת אפגניסטן  שבו הובסו למעשה בידי אירגוני המורדים האפגאניים הביא אותם  ב-1989  בעקבות מלחמת אפגניסטאן למסקנה דומה .במהלך המלחמה ערכו הסובייטים ניסויים בדגמים שונים של ארגון יחידתי במטרה לקבוע את המבנה והארגון האופטימאליים של הכוח העתיד להתמודד עם התקוממות עממית ,מתוך שמירה מרבית על עצמאותו .המסקנה מניסויים אלה הייתה "שילוב  חדש של קורפוסים הפוקדים ישירות על חטיבות רב חייליות במערכת התמרון ובשדה הקרב בלתי קווי ,ואוגדות  ללחימה קונבנציונאלית שמטרתן לכבוש שטח".

בסוף שנות השמונים הסתיימה המלחמה הקרה בין המערב והגוש המזרחי וחל שינוי בסביבת ההתמודדות של כוחות ברית נאטו ובראשם ארה"ב.ומאז ואילך הופנו מרבית המשאבים הצבאיים למאבקים לא סימטריים של גורמים שלא השתוו בכוחם לצבאות המערב בנגוד לצבא הסובייטי של העבר.

ספר משפיע  בתחום היה ספרם של העתידנים אלוין והידי טופלר    מלחמה ואנטי-מלחמה (-ספרית מעריב,   תשנ"ד, 1994). בני הזוג טופלר שיצרו מונחים כמו "הלם העתיד " "הגל השלישי " ו"מהפך העוצמה " צפו בספרם שנכתב בהשראת מלחמת המפרץ הראשונה קבעו "הולך וקרב היום שבו חטיבת "הגל השלישי " המונה 4000 עד 5000 חיילים תצטרך ותהייה מסוגלת לבצע את מה שהצריך בעבר אוגדה שלמה".

כיום רווחות שתי גישות למהפכה הצבאית :האחת התולה את השינוי בהתפתחות הטכנולוגית והאחרת תולה אותו בשינויים הגלובאליים בלוחמה בעימותים הלא סימטריים הנכפים על מדינות כדמות מלחמות מ"הדור הרביעי " .

תומכי הגישה  הזאת  מראים שקונפליקטים מסוג זה הם קדומים מאוד , ג'ינג'יס חאן ניצל את הלחימה הלא סימטרית לטובתו כדי להביס את אוייביו  שלחמו בצורה קונבנציונאלית בדוגמה הטובה ביותר שניתנה אי פעם של "לוחמה מבוזרת " ובאירופה נפוליאון הגדול הובס בידי לוחמי הגרילה הספרדיים  ( ממציאי המילה גרילה )

. במאה העשרים  סוג לוחמה זה הופיע מחדש עם הסוכן הבריטי ת.א.  לורנס  הוא לורנס איש ערב שניתן לראות בו כמייסד המודרני של   תחום הלחימה המבוזרת במאבק שניהל עם שבטי הבדואים כנגד האימפריה עותומאנית   האדירה שהביא להבסתה.

היה זה לורנס שנתן לראשונה ביסוס תיאורטי לנושא לוחמת הגרילה בספריו ובמאמר שכתב עבור האנציקלופדיה בריטניקה.

וממשיכו קרוב משפחתו של לורנס  אורד וינגייט השתמש גם הוא  בשיטות אלו עם גדודי ההגנה העצמית היהודים בפיקודם של יגאל אלון ומשה דיין  שהפעיל כנגד המרד הערבי.וכידוע הייתה להן השפעה אדירה על צה"ל בראשיתו.

תורמים חשובים נוספים היו לוחמי הגרילה הקומוניסטיים  מאו צה טונג הסיני  והו צ' מין  והויטנאמי וגם  החיזבאללה בלבנון .

לכול אלו  "יש יד ורגל"  בפיתוח התורה נקראת הלחימה המבוזרת ,שהיא פועל יוצא ממה שנקרא פעם הלוחמה הלא סימטרית . אבל אינה בהכרך  זהה עימה.

כיום בעקבות אירועי "האביב הערבי "  חלק מצבאות האיזור  ובראשם מה שנקרא פעם "הצבא הסורי " שהוא כיום צבא המיליציה של באשר אסאד הם כיום צבאות מבוזרים השיטה הלינארית הישנה  של הלחימה ,לדעת אחדים "כבר פשטה את הרגל" . לדעתם לא נראה יותר מלחמות כמו מלחמת יום הכיפורים או מלחמת עיראק הראשונה והשנייה. והן היו אחרונות מסוגן .

ובישראל קיימת  בשנים האחרונות תורת לחימה שלמה שהמבוססת רעיונות אלו תורת "הלחימה המבוזרת .עד השנים האחרונות התייחסו אליה בחשדנות מרובה. אלא שנראה שתורה זאת משקפת את הזמנים המשתנים בתחום הלחימה.

כיום ישראל לא מאוימת בידי צבאות גדולים קונבנציונאליים כמו אלו של סוריה בעבר אלא בידי אירגוני טרור מקומיים נוסח החמאס שהם בשלבים של הפיכה  ל"צבאות "טרור ובידי צבאות טרור חיצוניים כמו החיזבאללה והדאעש כבר אינם אירגונים אלא הם מעין משהו חדש , שלב  שבין אירגון טרור של פעם   לצבא  כמו קונבנציונאלי י של ממש עם היכולות והניסיון של צבא מתוחכם מחד ושל ארגון הטרור מצד שני שיודע להשתלב היטב בסביבה והוא חסר כל כללי חוק ומוסר בינלאומי.

אסא ויערי בספרם מגדירים ארגונים אלו כ"מערכת תאית אמורפית הפזורה עמוק ברבדיה של האוכלוסייה".

האם כנגד תופעות חדשות אלו יש צורך להילחם בצורה שונה מבעבר?

ללחום אחרת

cover_diffused

 

 

וכעת יצא לאור הספר החדש של חיים אסא אסטרטג ומומחה למשחקי מלחמה ושל ידידיה יערי לשעבר מפקד חיל הים והיום ראש רפא"ל ומהאחראיים לכיפת הברזל ". ללחום אחרת :תפיסת הלחימה החדשה"עקרונות התמרון המבוזר."

זוהי מהדורה חדשה מורחבת ומעודכנת של ספר שכבר יצא לאור ב2005  תחת השם " לוחמה מבוזרת:המלחמה במאה ה-21 ". ( ספר  שזכה גם למהדורה אנגלית על מנת להרחיב את השפעתו בעולם ) ובו היציגו המחברים את עיקרי שיטתם ומאז היו להם כמה הזדמנויות לבחון את רעיונותיהם בקונפליקטים שונים של מלחמת לבנון השנייה ב2006 ובמבצעי "עופרת יצוקה" עמוד ענן ו"צוק איתן ". כמו גם קונפליקטים של ארהיב באפגניסטאן ובעיראק ובמלחמות צבאות הטרור  הדאע"ש והג'בט נוסרה בעיראק ובסוריה כנגד מה שהיו הצבאות הסורים והעיראקיים הלאומיים וכנגד המיליציות השונות שם..

תורת הלחימה זאת נוצרה כתוצאה מהחלטה של הרמטכ"ל ב2003 משה יעלון ( היום שר הביטחון ) למנות צוות "אלתרנטיבי "   שיבדוק את שיטות הלחימה ואת תורת הלחימה של צה"ל.

ברור  היה  לרמטכ"ל שמשהו יסודי השתנה במלחמות ההווה הן מול יריבים מבפנים _( הפלסטינאים )  והן מבחוץ   ( סוריה והחיזבאללה) הכרחי לעצור ולבחון מה אנו למדים מהתרחשויות דרמטיות אלו . ומה משמעות הדבר לגבי המוסכמות הבסיסיות של צה"ל.

גם האמריקאים כבר היו מודעים לכך היטב ומזה שנים.

כך למשל הנשיא ג'ורג' בוש הבן  :בנאום במשרד ההגנה מאפריל 2003 לאחר הפלישה לעיראק קבע "כוח עתידי לא יוגדר דווקא על פי גודלו ,אלא על פי ניידותו וזריזותו ,כוח שקל יותר לפרוס ולקיים ,הנשען יותר על יכולת חמי3קה נשק מדוייק וטכנולוגיית מידע".בוש רק ייצג בכך דיעות ותורות שהיו רווחות מזה שנים בצבא האמריקני.

בצה"ל היו מודעים היטב לתפיסות האלו בארה"ב. והחליטו לבדוק אם הן ישימות גם לגבי ישראל .ואם אפשר ליצור תפיסת לחימה חדשה לצה"ל.ברור היה שתפיסה חדשה תופיע רק כתוצא של ביקורת נוקבת וחדה על התפיסה הקיימת ועל התפקוד הצהלי בשטח. תוך התחשבות מיוחדת בהתפתחויות טכנולוגיות רלוונטיות בעקר בתחום השליטה הבקרה והמודיעין.

במחצית הראשונה של שנת 2003. בחודשים מארס-אפריל כבש צבא ארה"ב את עיראק. באותה תקופה, בעקבות מבצע חומת מגן, הקמת חלקים של גדר ההפרדה והסיכולים הממוקדים, דעכה אינתיפאדת אל-אקצה. הרמטכ"ל דאז, רב אלוף משה יעלון, ראה בכך הזדמנות נוחה לבחינה מחודשת של תפיסות עולם בתחום הצבאי.

יעלון היה חסיד גדול של צוותי חשיבה. בעזרת יועצו האישי, הפסיכולוג הארגוני אל"מ עמוס ליהמן, הקים יעלון צוותים, שעסקו בפיתוח חשיבה ובדרכים ליישם אותה. צוות בראשות דן חלוץ בחן את מושג ה"רעיון מכונן" של צה"ל. צוות אחר, בראשות האלוף גבי אשכנזי, שכיהן אז כסגן רמטכ"ל וכיום הוא מנכ"ל משרד הביטחון, בחן את השאלה אם יש בצה"ל פער בין המציאות לבין הדרך שבה מבינים או רואים אותה בצבא. צוות של מכון אקדמי בדק רעיון שהעלה יעלון – האם אפשר להתמודד עם הפלשתינים שלא באמצעות צבא, או לא רק באמצעותו..

קבוצת חשיבה נוספת זכתה לשם "הצוות האלטרנטיבי". בראשה עמד מפקד חיל הים באותה עת, אלוף ידידיה יערי. הוא קיבל את המשימה להיות פרקליט השטן ולתפקד כ"איפכא מסתברא" של כל הצוותים האחרים. .נייר העמדה שלו "צבא אחר" מהווה

את התשתית לתפיסת הלוחמה המבוזרת שגיבש הצוות בהמשך.בצוות היה מעורב גם האיסטרטג המומחה למשחקי מלחמה חיים אסא בצוותים השונים נכללו גם אישים כמו  אלוף דן חלוץ אז מפקד חיל האוויר  וגדי אייזנקוט היום הרמטכ"ל הבא,  והם תרמו את תרומתם לגיבוש התפיסה החדשה.הם היגיעו למסקנה ש"התשובה הצבאית לאיומים החדשים חייבת להתאים את עצמה לשינויים בשדה הקרב. עליה להיות סלקטיבית מדויקת ומידתית .ולשם כך הכרחי לשנות מן היסוד את התפיסה המבנה והאופי של הכוח הצבאי הישראלי. "

תפיסה  הקודמת של הלחימה הישראלית התפיסה ה"לינארית " נראית כיום כ"ארכאית".זמנה חלף.

מולקולות הלחימה.

התוצאה של כל הדיוניים האלו היא תפיסת הלוחמה המבוזרת.

המטרה של הלוחמה המבוזרת היא התמודדות בו זמנית עם מספר רב של מוקדים במרחב הפעולה והתודעה של האויב ,מתוך  כוונה לשתקם במקביל ולא באופן טורי כמו בלחימה הקונבנציונאלית הלינארית וזאת על מנת להפיק תכלית אסטרטגית מוגדרת.

logistic book

על פי תפיסה זאת העתיד ולמעשה הווה של לחימת היבשה דורש מצד ישראל שימוש בכוחות קטנים זריזים וגמישים למשימות טיהור וחיסול בשטח.  לדעתם במלחמות המאה ה-21 לא ניתן יהיה לזהות את מרכז הכובד או את "ראש הנחש" ולרוצץ אותו. בדיוק כפי שקרה במלחמה בלבנון נגד החיזבאללה. לכן, ה"מאסה הווירטואלית" של כוח צבאי נוצרת ממספר גדול מאוד של מוקדי מגע, המפוזרים בו זמנית על פני כל מרחב הלחימה. הכוח הצבאי יופעל על-פי התפיסה ה"סימולטנית" (המקבילה). האפקט אמור להיות הרבה יותר חזק ממצב שבו הצבא פועל כגוש אחד.

אסא ויערי מגדירים כוחות אלו כ"מולקולות". הם יבצעו משימות הדורשות התערבות אנושית כמו המשימות שהותאמו ליחידות המיוחדות במאה ה-20. להערכתם כוחות מיומנים וזריזים היכולים להגיע במהירות לשדה המערכה ולהשתלט על גזרה רחבה יהיו מרכיב חשוב באירגון הצבא .

כוחות אלו יהיו מסוגלים להשתלט על שטח גדול למדי ולא רק לכבשו אלא גם לשלוט בו בתצפית ,באיכון בהכוונת אש ובירי.הם יפעלו במקומות שבהם יש להם יתרון יחסי מובהק ,ואי אפשר יהיה למצות בהם את יכולות הכוחות האחרים. הכשרתם למשימות נגד צבאות תהיה דומה להתמודדותם בעימותים א סימטריים עם ארגוני טרור ואם  תמשיך לסייע בפיתוח שיטות לחימה חדשות ומתקדמות. הלוחמה המבוזרת מנסה לגבש "מבנים מולקולריים " משולבים שהם עצמאיים בפני עצמם .כל אחד מהם יהיה הרכה של אוסף תוקף רב ממדי הבנוי לפעול בנפרד. ,אך מקיים כל הזמן יכולת לקשור  את עצמו ברשת למערכות המולקולריות האחרות הפועלות בסביבתו.

אלו הם  יחידות לחימה המאורגנות  למשימה מבצעית לזמן קצוב, שיש בהם מרכיבי אוויר, יבשה וים. מטרתם לייצר "אפקט נדרש", המוגדר לו לפני הביצוע. המולקולות יפעלו במקביל, בחתימה נמוכה, ללא טנקים, מתוך הנחה שהיריב מפוזר על כל השטח וכך ניתן לייצר יתרון כמותי בכל מקום. רמת השילוביות בין מרכיבי הכוח האווירי והקרקעי גבוהה בזכות היכולת האישית ורמת האימון ויש ביניהם חיבוריות בזכות מערכות התקשורת והחוזי, המאפשרות לקבל אותה תמונת עולם ולפעול למעשה ככוח אחד.

כוח מולקולרי, המבוסס על כוחות פריסה מהירה, אינו צריך לשאת עימו את חימוש כבד. הוא מזהה מטרות ומסוגל לסגור מעגל ירי בזמן אמת, על ידי הפעלת אמצעי לחימה ממרחקים

משימות אחרות יתנו לידי כלים לא מאויישים כמו המזלטי"ם יכולותיהם ילכו ויגדלו .לכך יש יתרונות אבל גם חסרונות שכן מגיע שלב שבו איננו רוצים להיות תלויים בכלים שאין זה ברור עד כמה הם נשלטים בידי אדם ועלולים להיות סיכון לטווח הארוך .אבל זהו נושא למאמר אחר.

להלן ראיון גדול  עם שני המחברים ראיון גדול בנושא הלחימה העתידית של צה"ל:

האדם בלי הטנק ינצח ? :ראיון עם חיים אסא וידידיה יערי על צורת הלוחמה בעתיד ( ובהווה )

 

 

לוחמה מבוזרת 1

האדם בלי הטנק ינצח ? -ראיון עם חיים אסא וידידיה יערי

לוחמה מבוזרת 2

הופיע ב"דיוקן -מקור ראשון " 

 

חלק ראשון של כתבה זאת : "איך אפשר לנצח צבא טרור ? 

 

תשכחו מכל מה שידעתם על מערכות היסטוריות, צבאות אדירים שמתנגשים זה בזה וטורי שריון אינסופיים שכובשים שטחים. כוכבי שדה הקרב העתידי יהיו יחידות קטנות וזריזות, שבמקום לסחוב חימוש כבד יפעילו אש מזל"טים ויקבלו חיפוי מספינות קרב. "לוחמה מבוזרת", מכנים זאת ידידיה יערי וחיים אסא, ומזהירים שאם צה"ל לא יסתגל אליה במהירות, הוא יישאר תקוע במלחמה הלא נכונה

.

 

ע מאוד שבאסטרטגיה עוסקים בעיקר גנרלים. זה משפט קשה, אבל זאת עובדה. עדיף שהאסטרטג לא יבוא מהצבא, כי זהו מקצוע שעומד לחלוטין בפני עצמו, ומבוסס על צורת חשיבה שונה לחלוטין מזאת של הגנרל. ב-73', למשל, הייתה פרדיגמה שאמרה שהמצרים לא יעזו לתקוף אותנו, למרות שראו אותם מתאמנים עם צינורות מים מול סוללות עפר. כאן לאסטרטגים אזרחיים היה יכול להיות יתרון, כי הם מסוגלים לחשוב גם על אפשרויות נחותות טכנולוגית. או דוגמה מהחודשים האחרונים: ב'צוק איתן' נפלנו עם המנהרות, שהן טכנולוגיה נחותה, אבל עלולה להיות אפקטיבית מאוד. עובדה שגם אנחנו וגם המצרים ברפיח עמדנו חסרי עצות מולה".

את הדברים אומר האסטרטג חיים אסא, מי שנדרש לחשוב מחוץ לקופסה ולכתוב בעבור צה"ל תפיסה חדשה של שדה הקרב, מותאמת לאיומים של ימינו ומשוחררת מפרדיגמות וקיבעונות. שותפו העיקרי למשימה הזו הוא דווקא כן גנרל – אלוף במיל' ידידיה יערי, כיום מנכ"ל רפא"ל (הרשות לפיתוח אמצעי לחימה). בספרם החדש, "ללחום אחרת: תפיסת הלחימה החדשה ועקרונות התמרון המבוזר" (הוצאת ידיעות ספרים), טוענים השניים שכל תפיסת הלחימה שלאורה פעלו צבאות העולם מאז ימי קדם – מתקפה על אויב נייח, השמדתו והשתלטות קבועה על שטחיו – היא ארכאית וזמנה חלף. כיום, מול האתגרים החדשים שמציבים ארגוני טרור וצבאות טרור, יש צורך בשיטת לחימה חדשה – "הלחימה המבוזרת". זו תכלול בעיקר שימוש בכוחות קטנים, זריזים וגמישים, שייצאו למשימות טיהור וחיסול בלתי פוסקות בשטח. הכוחות הללו לא יפעלו להכרעה מוחלטת של האויב, כי הכרעה כזאת, אומרים אסא ויערי, לרוב אינה בגדר האפשרי.

לפי ההערכה שמוצגת בספר, בשנים הקרובות לא נראה במזרח התיכון מערכות שבהן צבאות גדולים יתנגשו זה בזה. בפרט אמורים הדברים לגבי ישראל, שאינה מאוימת היום בידי צבאות קונבנציונאליים, כמו אלו של סוריה ומצרים בעבר. היריב שאיתו נצטרך להתמודד הם כוחות נוסח חמאס, חיזבאללה ודאע"ש, שכבר אינם רק "ארגונים": מחד גיסא הם רוכשים יכולות וניסיון של צבא מדינתי ממוסד, ומאידך גיסא הם שומרים על מאפיינים של ארגון טרור, שאינו כפוף לחוק ומוסר בינלאומי, ויודע להיטמע בכל שטח.

קודת המוצא שלי הייתה זאת: אנחנו עומדים היום מול אויב נעלם, מסתתר בכל חור, בעייתי", אומר אסא. "מדובר ביריב שאני לא יכול לבוא נגדו לינארית, כי אז הוא יקרע אותי – אם לא מיד אז בהדרגה, כי הוא סבלני יותר ממני. זמן זה דבר שלי אין בכלל, ואילו לו יש כל הזמן שבעולם כדי לעקוב אחריי ולתקוף אותי מכיוונים שאני לא מצפה להם. ואז עלה הרעיון שהצבא יעבוד לא לינארית, אלא במבוזר. מה זה אומר? מגדירים את נקודות הכוח של האויב ומתנפלים על המון מוקדים בו זמנית, מקפידים על סדרי גודל של כוחות שייתנו לנו יתרון בכל נקודה, מכים במה שחשוב ועפים החוצה. לא המצאנו את השיטה; אורד וינגייט, ולפניו לורנס איש ערב, כבר השתמשו ברעיונות כאלו. אנחנו פשוט גיבשנו עקרונות קיימים, שנכונים למציאות של היום, ויצרנו מהם תורת לחימה".

 

yedidya yyaari

"יש בצבא יותר ויותר אנשים שמאמינים בתפיסת המלחמה המבוזרת, ולכיוון הזה צה"ל הולך", אומר   ידידיה יערי. "היום זה אקטואלי לחלוטין. באפגניסטן, אגב, עובדים רק ככה. הכול מבוזר. בסוריה, כולם ללא יוצא מן הכלל, מאסד ומטה, עובדים בצורה כזו. שם הלחימה הלינארית נעלמה מן העולם ביחד עם הדינוזאורים. היום זוהי היסטוריה קדומה שאבות מספרים עליה לבניהם ליד המדורות.

"זה לא שהכוחות הקלאסיים-לינאריים נעלמים, אבל המשקל היחסי שלהם בתוך המכלול הוא קטן יותר, כי הם לא אפקטיביים. מה היית עושה, למשל, עם החטיבות שעמדו מחוץ לעזה במבצע 'עמוד ענן' ולא נכנסו פנימה? עובר איתן עוד מאה מטר? מה חיילי החי"ר היו עושים שם חוץ מלעלות על מוקשים?"

שאלה:" יש  שטוענים שכל עוד לא תשתלט פיזית על שטח, תמשיך לחטוף מתוכו.

יערי "אז אני טוען שכבר היו פעמים שתפסנו את השטח, ועדיין חטפנו. בסופו של דבר אם אתה רוצה לעשות המנעה אמיתית, כלומר לתפוס שטח ולנקות אותו, זה לוקח הרבה זמן. חלק מהרקטות מוטמנות מראש, והן יעבדו גם בלי שיהיה לידן מישהו. כדי לנטרל את הרקטות הכבדות צריך להיכנס לעומק רב, וזה אומר לעבור שטח שבו יש מארבים עם טילי נ"ט ואיומים אחרים. איך שלא תסתכל על התרחישים האלה, כרגע האסטרטגיה הכי מבטיחה היא לחימה מבוזרת, גם אם לא בטוח שהיא תיתן תשובה מלאה".

נחש בלי ראש

לוחמה מבוזרת 1

ספרם הנוכחי של אסא ויערי הוא למעשה מהדורה חדשה, מורחבת ומעודכנת, של ספר שפרסמו השניים לפני כעשור תחת השם "לוחמה מבוזרת: המלחמה במאה ה-21". כבר במהדורה המקורית הציגו המחברים את עיקרי שיטתם, ומאז ניתנו להם כמה הזדמנויות לבחון את רעיונותיהם בקונפליקטים שונים באזורנו – מלחמת לבנון השנייה, מבצעי עופרת יצוקה, עמוד ענן וצוק איתן בעזה, הקונפליקט המתמשך של ארה"ב באפגניסטן ובעיראק, והמערכות שמנהלים דאע"ש וג'בהת א-נוסרה בעיראק ובסוריה כנגד הצבאות הלאומיים ומיליציות שונות.

תורת הלחימה החדשה החלה להיכתב ב-2003 כתוצאה מהחלטה של הרמטכ"ל דאז משה יעלון. בעזרת יועצו האישי, הפסיכולוג הארגוני אל"מ עמוס ליהמן, הקים יעלון כמה צוותים שעסקו בפיתוח חשיבה ובדרכים ליישם אותה. צוות בראשות דן חלוץ בחן את מושג "הרעיון המכונן" של צה"ל. צוות אחר, בראשות סגן הרמטכ"ל דאז גבי אשכנזי, בחן האם יש פער בין המציאות לבין הדרך שבה תופסים אותה בצבא. צוות של מכון אקדמי בדק האם אפשר להתמודד עם הפלשתינים שלא באמצעות צבא, או לא רק באמצעותו.

ליעלון ברור היה גם שמשהו יסודי השתנה במלחמות העידן הנוכחי, והוא ביקש לעצור ולבדוק מה משמעות הדבר לגבי המוסכמות הבסיסיות של צה"ל. כדי לייצר תפיסה חדשה, הבינו משתתפי התהליך, יש צורך בביקורת נוקבת וחדה על התפיסה הקיימת ועל התפקוד הצה"לי בשטח, תוך התחשבות בהתפתחויות הטכנולוגיות, בעיקר בתחום השליטה, הבקרה והמודיעין. לשם כך הוקמה קבוצת חשיבה שזכתה לשם "הצוות האלטרנטיבי". בראשה עמד יערי, מפקד חיל הים באותה עת, ובצוות היה חבר גם אסא, אסטרטג ומומחה למשחקי מלחמה. המסקנה שעלתה מהתהליך הייתה כי "התשובה הצבאית לאיומים החדשים חייבת להתאים את עצמה לשינויים בשדה הקרב. עליה להיות סלקטיבית, מדויקת ומידתית, ולשם כך הכרחי לשנות מן היסוד את התפיסה, המבנה והאופי של הכוח הצבאי הישראלי".

אם בהנהגה הישראלית נוהגים לדבר על הצורך "לרוצץ את ראש הנחש" כדי להכריע את האויב, לתפיסתם של אסא ויערי, במלחמות המאה ה-21 כבר לא ניתן לאתר מרכז כובד כזה ולחסל אותו; המאסה הווירטואלית של כוח צבאי נוצרת ממספר גדול מאוד של מוקדים, שמפוזרים על פני כל מרחב הלחימה. כך נוצרה תפיסת "הלוחמה המבוזרת": בניגוד ללחימה הקונבנציונאלית-לינארית, ששואפת לטפל במטרות המרכזיות באופן טורי, הלוחמה המבוזרת נועדה לשתקן במקביל. הפעלה של כוח צבאי על פי תפיסה סימולטנית-מקבילה, מאמינים אסא ויערי, תשיג אפקט חזק בהרבה מפעולה כגוש אחד.

העידן החדש של לחימת היבשה דורש לשיטתם שימוש בכוחות קטנים, זריזים וגמישים למשימות טיהור וחיסול בשטח. הכוחות הללו – או "המולקולות" – יבצעו משימות הדורשות התערבות אנושית, כמו אלה שהותאמו ליחידות המיוחדות במאה ה-20. כוחות מיומנים שיכולים להגיע במהירות לשדה המערכה ולפעול בגזרה רחבה, יהיו מרכיב חשוב בבניית הצבא. אם יופעלו נכונה, הם יהיו מסוגלים לשלוט על שטח גדול למדי בתצפית, בהכוונת אש, בירי וגם בכיבוש. הם יפעלו במקומות שבהם יתרונם היחסי מובהק, כאשר אי אפשר למצות שם יכולות של כוחות אחרים.

כדי להצליח במשימתה, צריכה הלוחמה המבוזרת לגבש מולקולות שיהיו עצמאיות אך גם יידעו להשתלב בהרכבים גדולים יותר. כל אחת מהן תוכל בכל רגע לקשור את עצמה ברשת למערכות המולקולריות האחרות הפועלות בסביבתה. אלה יהיו יחידות לחימה המאורגנות למשימה מבצעית, ומתבססות על רכיבי אוויר, יבשה ולעתים גם ים. הן יוקמו אד-הוק בהתאם לצורכי המשימה ולאחר מכן יפורקו, עד שיזדקקו להן שוב, במשימה אחרת ובתנאים אחרים. הגיוון של הכוחות המולקולאריים יהיה אינסופי, ויהיה זה תפקידו של המפקד בשטח להחליט איזה סוג כוח ואילו כלי נשק נדרשים בתנאים הקיימים, ולדאוג להקמת יחידה מתאימה. לעולם לא תהיה אחידות בפעולות של הכוחות המולקולריים; הם יהיו בלתי צפויים מעצם הגדרתם.

אחד היתרונות של כוח מולקולרי, המבוסס על פריסה מהירה, הוא שאינו צריך לשאת עמו חימוש כבד. הוא מזהה מטרות ומסוגל לסגור מעגל ירי בזמן אמת, על ידי הפעלת אמצעי לחימה ממרחקים. המולקולות פועלות במקביל, בחתימה נמוכה וללא טנקים, מתוך הנחה שהיריב מפוזר על כל השטח ולכן יש לייצר יתרון כמותי בכל מקום. רמת השילוביות בין מרכיבי הכוח האווירי והקרקעי תהיה גבוהה בזכות יכולת אישית ורמת אימון, וכמובן בזכות מערכות תקשורת וחוזי מתקדמות, המאפשרות למולקולות השונות לקבל תמונה משותפת ולפעול ככוח אחד.

בזבוז דמיוני

כדוגמה לקרב שבו עשה צה"ל שימוש מוצלח בלוחמה מבוזרת, עוד לפני שהוגדרה ככזו, מצביעים אסא ויערי על כיבוש שכם באפריל 2002, במבצע שעליו פיקד אביב כוכבי. הקרב החל בהתקפה של שני גדודים בו-זמנית על אזור הקסבה, תוך שימוש בשתי שיטות לחימה שונות. ראשית פשטו על האזור כוחות מחטיבת גולני, בגיבוי נגמ"שים מסוג אכזרית. במהלך קרב ההשתלטות על החלק המזרחי של העיר נתקלו לוחמי גולני בעשרות מטענים שהונחו על הצירים, בתוך משאיות תופת ובתעלות. כוחות הנדסה קרבית עסקו בנטרול המטענים.

הפשיטה המהירה, שאותה הפלשתינים לא צפו, הביאה לנהירה המונית של חמושים אל אזור מערב העיר. הם התפצלו לקבוצות קטנות של שניים עד ארבעה מחבלים, שכל אחת מהן הייתה אחראית על תא שטח. מטעני חבלה הונחו בסמטאות העיר, ועמדות הירי אוישו והמתינו לפקודה. מפקד גדודי חללי אל-אקצה באזור, נאסר באדווי, הכריז בתחילת הקרב: "אנו מחכים לחיילי צה"ל שייצאו מהרכבים הממוגנים שלהם ויילחמו איתנו פנים אל פנים על האדמה".

כוחות הצנחנים, שהחלו לפעול במערב העיר, נמנעו מלשחק לידיהם של באדווי ואנשיו. הם התקדמו בצעדים זהירים, כשאחת לכמה דקות נשלח כוח מבצעי קטן כדי להשתלט על בתים באזור הקסבה. אסטרטגיית לחימה זו העמידה את החמושים הפלשתינים במצב של חוסר אונים, משום שירי לעבר החוליות הקטנות יחשוף אותם לאש הצלפים הישראלים, שהשקיפו מהצד השני. חוליות הצנחנים הסתייעו גם במסוקי קרב, שחיפו עליהן בירי טילים לכל אורך הלחימה.

אף שהיה זה אחד הקרבות המוצלחים ביותר של צה"ל במבצע חומת מגן, הוא לא זכה להבלטה תקשורתית. בסיומו רשם הצבא ניצחון מוחץ. המחבלים ספגו אבדות כבדות, לעומת הרוג ישראלי אחד – רס"ן אסף אסולין, שנהרג מירי כוחותינו.

מנגד, לדברי אסא ויערי, אחד הכישלונות הישראליים הבולטים בלחימה לינארית היה בקרב סולטן-יעקוב, 1982. צה"ל הובס שם כשפעל "לפי הספר", מול צבא סורי סדיר שנקט טקטיקה של לחימה מבוזרת. הקרב החל כששיירה ענקית של כלי רכב נכנסה למארב של מתחם חטיבתי סורי מחופר היטב, וספגה אש כבדה מהאגפים. מבחינת ישראל תוצאות הקרב היו קשות; עשרים הרוגים, למעלה משלושים פצועים, שני שבויים ושלושה נעדרים. כמו כן איבד צה"ל עשרות כלים משוריינים, בהם שישה טנקים ושלושה נגמ"שים שהושארו בשטח‏. המטרה – פריצת הדרך לכביש ביירות-דמשק – לא הושגה.

יערי ואסא מצביעים גם על הכנסת הטנקים לוואדי סלוקי, יומיים לפני מלחמת לבנון השנייה, כמהלך לינארי קלאסי שהוביל לכישלון. לדבריהם, מהלך מבוזר היה אמור ליצור השתלטות על פאתי הוואדי; במקום זה הטנקים נכנסו היישר פנימה, כמה מהם נפגעו, לוחמים רבים נהרגו וכל המשימה נתקעה.

נשמעו טענות שלפיהן דווקא אתם הייתם בין אלו ששכנעו את אהוד אולמרט, בשלבים המתקדמים של המלחמה, לצאת למתקפה הקרקעית הגדולה שהייתה אמורה להשפיע על תנאי הפסקת האש.

אסא: "נפגשנו עם אולמרט קרוב לסוף המלחמה ויעצנו לו לסיים אותה. זה כל מה שאני יכול לספר".

אלי : האם כבר אין מקום ללוחמה מהסוג הישן, הלינארי, במזרח התיכון של היום?

יערי : "אם להסתכל על סוריה, כל הארגונים שם, ובראשם מה שנקרא פעם 'הצבא הסורי' – ולמעשה הוא המיליציה של בשאר אסד – הפכו לצבאות מבוזרים. כולם עכשיו פועלים לפי התורה שלנו, גם בלי לקרוא את הספר שלנו. שלא תהיה טעות, אנו תומכים גם בפעילות של תמרון לינארי, אבל במינון נכון ולא כחזות הכול, כפי שהיה בעבר הלא-רחוק. עוד יהיה בה צורך מסוים, ויהיו גם פעילויות מעורבות. הגישה המבוזרת, שהיא הגישה שלנו, יכולה להיות משולבת עם הגישה הלינארית. אבל יש להבין: הדוקטרינה הלינארית הטהורה, זאת שקובעת שכדי לנצח במלחמה הצבא צריך לפגוע במרכז הכובד של היריב בכמה קרבות הכרעה – פשטה את הרגל. היא לא תוכל להתקיים בעתיד, וחייבים להפנים זאת".

אלי : האמריקנים מעדיפים בינתיים לא להשתמש בכוחות קרקע במאבק מול דאע"ש ולהסתפק בהפצצה מהאוויר. ניתן יהיה לבלום את הארגון בשיטה הזו?

אסא "מה שהאמריקנים עושים בסוריה ובעיראק זאת 'דוקטרינת קוסובו', של הפצצות בלתי פוסקות וחסרות אבחנה. לדעתי זה לא נכון, ואני דוחה את השיטה הזו. אין מנוס מחיכוך קרקעי, גם אם הוא יצריך מגוון של כוחות גדולים ויהיה כרוך באבדות בלתי נמנעות".

"לטווח הארוך, חלקם היחסי של מטוס הקרב המאויש ושל טנק המערכה במבנה הכוח הצבאי ילך ויקטן באופן משמעותי, כפי שהדבר קורה בכל הצבאות המערביים", אומר יערי. "שאף אחד לא יטעה – עדיין נצטרך טנקים, ובהחלט נצטרך נגמ"שים. כוחות כאלה מקושרים כיום ברשת, והיכולת שלהם היא לא רק מה שמכילה המסגרת האורגנית. אבל אי אפשר להמשיך להוביל טורי שריון ורכב שפרוסים על פני קילומטרים, ובסופו של דבר החלק מתוכם שנלחם זה בקושי החוד. מבחינה זו, הבזבוז של מסע מלחמה לינארי הוא פשוט דמיוני".

יריב חדש מסוג ישן

לוחמי אירגון הטרור דאע"ש 

השינוי באסטרטגיית הלחימה הנדרשת מצה"ל, אומר אסא, נגזר משינוי מהותי באופיו של האויב.

"אנו נמצאים במעבר מאיומים של מדינת לאום לאיומים של מערכות תאיות אמורפיות. הן פזורות עמוק ברובדיה של אוכלוסייה שהיא ביסודה אוהדת כלפיהן, או למצער פסיבית, רק רוצה שיעזבו אותה בשקט. למערכות הללו יש יכולת אפקטיבית להפיל ממשלה באמצעות מניפולציה רצחנית על המכאניזם הדמוקרטי. כתוצאה מעלייתו של הכוח האמורפי החדש יש תהליך רחב, ולא ממוקד עדיין, שבו הצבא צריך להתאים את עצמו לעולם שלא היה קיים לפני כמה עשרות שנים".

"פני המלחמה השתנו לחלוטין בשנים האחרונות", אומר גם יערי. "יש כיום דפוס מובהק של עימותים א-סימטריים, שבהם צד אחד מפעיל טרור – אבל לא רק טרור 'רגיל', אלא טרור סיסטמטי. זו מעין לוחמת גרילה שמובלת על ידי סוג חדש של לוחמים. אפשר לקרוא לזה 'הבריגדה הבינלאומית של האסלאם': מכל קצות העולם המוסלמי – צ'צ'ניה, פקיסטן, אפגניסטן ועוד – באים מפקדים ולוחמים שהלחימה היא משלח היד היחידי שהם מכירים. רואים אותם עכשיו בסוריה, וקודם הם היו גם באפריקה – בצ'אד ובסומליה. זה יריב מסוג חדש, ועד כמה שהוא נראה אמורפי ולכאורה לא מאורגן, צריך לקחת בחשבון שיושבים שם כמה ממפקדי השדה הכי מנוסים בעולם. אלה אנשים שגדלו בשדות הקרב מגיל 12 ושרדו אותם, השתתפו בלחימה בזירות כמו עיראק ואפגניסטן, וצברו המון ניסיון. גם לכוחות מקצועיים של מדינות מסודרות יהיה מאוד לא פשוט להתמודד מול יריב כזה, בוודאי בשטחים אורבניים".

אלי : זו תופעה שיכולה להשפיע על המצב הגיאופוליטי העולמי?

יערי : "זה ישפיע מהותית על אופי הסכסוכים פה ובמקומות אחרים. הכוח של הדבר הזה דומה לכוח הרצחני שהיה להונים של אטילה, או למונגולים של ג'ינגיס חאן, או לטטארים של טמרלן. אלו היו שבטים ברבריים, בלתי מנוצחים בשדות הקרב, מגוון אדיר של קבוצות שהתלכדו תחת מנהיג סופר-כריזמטי אחד. אנחנו רואים היום סגנון דומה של השתלטות על אוכלוסייה – מאוד אכזרי, ללא שום מעצורים. אנחנו עומדים מול יריב חדש מסוג ישן, אפילו עתיק, שלא היה קיים מזה זמן, ואסור לזלזל בו.

"זוהי אולי ההתפתחות האחרונה באבולוציה של אופי המלחמה. ב-25 עד 30 השנה האחרונות כמעט לא ראינו התנגשות של צבא מול צבא, וגם במקומות שבהם זה כמעט קרה – בסוף זה לא קרה. כמעט אין שדה קרב פתוח. השדה הזה נשאר ריק לחלוטין: היריב שלך לא יימצא שם, כדי לא להיות בנחיתות.

"בנוסף, נוצרו דרכים לעקוף את העימות החזיתי בין מדינות באמצעים אחרים. לצורך הדוגמה אפשר לקחת את הסייבר ולהכניס גם אותו לתוך ארגז הכלים של מדינות שמעוניינות לפגוע זו בזו בלי למצוא את עצמן בעימות פרונטלי. כל זה משפיע על האופן שבו אנחנו צריכים לפתח את אמצעי הלחימה שלנו. אצלנו ברפא"ל מדברים על נוסחה שאומרת 'סלקטיבי, מדויק ומידתי'. אלה שלוש התביעות הכי יסודיות ממערכת לחימה שצריכה להיות אפקטיבית".

הפתעה מהמנהרה

במהדורה הראשונה של ספרם כתבו אסא ויערי ש"מבחנה המעשי הראשון של התיאוריה החדשה כבר לפנינו – משמעותה הצבאית של ההתנתקות". הם גם הגדירו בדיוק מה ייחשב להצלחה במבחן הזה: "המחשה חד-משמעית שיכולתנו לשלוט ולהשפיע בשטח נשארה בלתי מעורערת, בין אם אנו נוכחים בו פיזית ובין אם לאו".

אלי :אתם חושבים שבפועל ניתנה המחשה כזאת?

יערי: "ברור שבפרמטרים הצבאיים, ישראל לא הצליחה לממש אחרי ההתנתקות את מה שהגדרנו 'אפקט סיכול מתמשך ובלתי מותנה של כל ניסיון לחידוש האש'. לא הצלחנו להמחיש ליריב שאנו שולטים בשטח גם ללא נוכחות פיזית קבועה. סדרת ההתנגשויות עם חמאס התחילה כבר בסתיו 2005, ובניית הכוח הרציף שלהם נמשכת מאז ועד לרגע זה, ותימשך גם בעתיד הנראה לעין. אבל הבעיה במקרה הזה איננה בתפיסת הלוחמה המבוזרת, אלא במגבלות המקדמיות שהיו על הפעלת כוח צבאי בכלל, בנתונים הקיימים. ציינו שאיננו נכנסים לסוגיית ההחלטה הפוליטית, אלא רואים אותה כנתון. עם זאת, הרוב המכריע של מכלול פעולותינו בעזה מאז ההתנתקות, היה מבוסס על עקרונות לוחמה מבוזרת".

אלי : הספר במהדורה הנוכחית נכתב במהלך מבצע "צוק איתן". מה הדיאגנוזה שלכם לתפקוד של צה"ל במבצע הזה? האם הוא קיבל את ההצעות שלכם?

יערי "חשוב לשים לב שהמהלך הקרקעי בצוק איתן היה מוגבל מאוד. לצה"ל הוגדרה משימה צרה של טיפול במנהרות ההתקפיות, ולמעשה הפעילות הקרקעית הסתכמה בתפיסת פאתי הקומפלקס האורבני, כדי לאבטח את הפעילות במנהרות מאחור. כך שאמנם נדגם שם לא מעט מיתרונותיה של הלוחמה המבוזרת, אבל נשאר עוד הרבה ללמוד. בגדול, צוק איתן אישש את הנחות היסוד שהצבנו לפני למעלה מעשור, ויותר מכך: ראינו צבא בעיצומו של מהלך חוצה חילות וממדים, ראינו שיתוף 'תמונות עולם' בזמן אמת, מודיעין שמוזרם מהתווך, ושילוב מולקולרי בין מרכיבי כוח מבצעיים בשטח – מהקרקע, מהאוויר ומהים – ברמה שלא הכרנו עד היום. אפשר לרשום שיפור מובהק הן ביכולת התיאום וההבנה של ההתרחשות בשטח, והן במהירות ובאפקטיביות הפעולה כתוצאה מכך.

"מצד שני, יש להודות שאת ממד תת-הקרקע, כלומר את המנהרות, לא לקחנו בחשבון לחלוטין. כאן הייתה הפתעה. זה אלמנט שלא צפינו את עוצמתו ואת מרכזיותו בדינמיקה של שדה הקרב. הנחנו שעיקר הלחימה הוא בתווך העילי, עם קווי הראייה האנכיים והאופקיים, ותת-הקרקע הוא בסך הכול הממד התחתון, המרתף, של שדה הקרב האורבני. לא ציפינו שזה יהיה משמעותי כל כך".

אלי : אבל מדוע זו הייתה הפתעה? הרי דווח על המנהרות שוב ושוב בכלי התקשורת, והמודיעין הזהיר מפניהן. אם מי שצריך היה לדעת אכן ידע, איך הוא בכל זאת הופתע?

אסא: "ידענו על המנהרות, אבל לא ידענו שזה חלק כל כך מרכזי וחשוב באסטרטגיה של חמאס. דבר דומה היה במלחמת יום כיפור, עם טילי הסאגר. כבר ב-1970, במעוזים, חטפנו 'שמל' – טיל נ"ט שטס לאט, ואתה כמעט יכול לתפוס אותו ביד. אז ידענו שיש סאגרים, שהם דור מתקדם של אותו טיל,  מהירים הרבה יותר, ובכל זאת במלחמת יום כיפור, הנה הפתעה: אותם כלים שכבר שמענו עליהם וידענו עליהם, הפתיעו אותנו לחלוטין. צה"ל נאלץ אז לאמן את כוחות השריון בזמן אמת, תוך כדי מלחמה, כדי להתמודד איתם. אותו דבר לגבי המנהרות. ידעו עליהן, כתבו עליהן, דיברו עליהן – אבל זה לא הפך לחלק מהותי מתורת הלחימה. לא יצרו דרכים אפקטיביות כדי להתמודד עמן מבעוד מועד".

אלי : מה גורם לחוסר היכולת שלנו להגיע להכרעה מול חמאס? האם זה נובע מלחצים שמפעילים הפוליטיקאים על צה"ל?

אסא :"בדיוק. המנהיג מסתכל פוליטית, והשיקול האסטרטגי הוא בעבורו משני. חייבים להגיע ליעד גם צבאית וגם מדינית, יד ביד. ברגע שזה לא הולך יד ביד, אתה רואה מה קורה – כולם חיים בהרגשה שהמלחמה תחזור, כי אין דרג פוליטי שמנסה לנתב את המדינה הזאת למקום יותר ברור, אמיץ ונכון. אני לא רוצה להישמע כמו הנביא ירמיהו, מטיף בשער. לדעתי הצבא עשה את העבודה במלחמה האחרונה, אבל הסנכרון בין הדרג המדיני לצבאי היה בעייתי, ואני מאשים את הדרג המדיני. צריך ללמוד לקחים ולפתח דיון ציבורי לגבי איך מתמודדים עם מה שמחכה לנו מעבר לפתח. זה הכי חשוב".

ומה באמת מחכה לנו מעבר לפתח?

יערי בהחלט אינו אופטימי בסוגיה. "הסבבים הבאים, והם אינם רחוקים, יהיו ללא ספק קשים יותר", הוא אומר. "נראה שימוש מאסיבי בהרבה בתת-קרקע ההתקפי – הן כוחות קומנדו שיחדרו לשטחנו, והן מערכי שיגור מוטמנים וכמויות של רקטות כבדות וטילים שיגמדו את מה שחווינו בצוק איתן. יתקיים תיאום בין עזה ולבנון, וצה"ל יצטרך להילחם בשתי חזיתות בו-זמנית. על יישובי הגבול בצפון ובדרום תונחת אש הרבה יותר מאסיבית מבעבר, אחרי שהגזרות האלה זוהו כנקודת תורפה.

"מי שלא מבין את חומרת המצב ועוסק כרגע בעדיפויות אחרות – כלכליות, חברתיות או פוליטיות, חשובות ובוערות ככל שתהיינה – דומה למי שעולה לתקן את הגג לפני צונאמי. הקיצוץ ההיסטרי בתקציבי הביטחון בשנים האחרונות, והאמירות הריקות שצה"ל 'גדול על המדינה' ושממילא הוא 'הצבא החזק ביותר במזרח התיכון' –  זו שרשרת הרסנית שנשלם עליה מחיר כבד".

אלי : כיפת ברזל, שאתה היית בין האחראים לפיתוחה, משנה משהו בתפיסת הלחימה?

יערי : "כיפת ברזל מאפשרת למקבלי ההחלטות אורך רוח. קח את 'עמוד ענן' – שמונה ימים, 1,500 רקטות. בעצם הייתה פה מלחמה, ושום דבר לא עצר. נמל אשדוד עבד, רכבות ואוטובוסים נסעו, אנשים הלכו לעבודה. זה מצב שבעבר נשמע דמיוני. גם לא העלו את הפרמיות על הספנות, ולא הייתה בעיה של חשמל.

"אין לי שום ספק שהגנה אקטיבית זה הכרח, ואפשר רק לחשוב איך הייתה נראית מלחמת לבנון השנייה אילו הייתה לנו אז כיפת ברזל. אבל גם ליכולות של המערכת הזו יש גבול. ארסנל הרקטות של האויב הולך וגדל, וכיפת ברזל לא מתאימה לכל יירוט. ברור שאם נצטרך ללכת מול יריב כמו חיזבאללה, התמונה תהיה יותר מורכבת. הטיפול בארסנל כזה צריך להיות משולב – גם הגנתי וגם התקפי".

הים הופך ליבשה

asa book 1

רשימת התפקידים ותחומי המומחיות של ד"ר חיים אסא (65) היא ארוכה ומגוונת. פילוסופיה, מתמטיקה, חקר הביצועים. מנהל יחידת הסימולציות ומשחקי המלחמה באוניברסיטת תל-אביב, היועץ לביטחון לאומי, וגם יועצו הפוליטי ואיש סודו של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין. בין הספרים שפרסם במהלך השנים יש שניים שמכילים הצעות עתידניות מעניינות: "חיוניות: תפקידה הגדול של הדמוקרטיה על סף המאה ה-‏21" (1995), ו"מהפכת ההזדמנויות" (2001). בזה האחרון שרטט אסא דיאגנוזה פסימית ביותר לגבי מצב המדינה והחברה בישראל. בין היתר קבע שמערכת החינוך חייבת לעמוד בראש מעייניו של משרד האוצר, כאשר כל המשרדים האחרים משרתים אותה ומסייעים לה להפוך ליהלום שבכתר. ממערכת המספקת בעיקר ידע בסיסי, עליה להפוך לכזו הנותנת כלים, יוצרת מיומנויות ומעניקה ידע על ערכי יסוד אוניברסליים וישראליים-יהודיים הקשורים לזהות החברה. אסא מעלה על נס את המפלגות החרדיות, שהשכילו לשים בראשן אנשי ערכים, כמו הרב עובדיה יוסף – דבר שהמפלגות החילוניות כבר אינן עושות. את ניסיונו של השמאל להתעמת עם המרכיב היהודי בזהות הישראלית הוא מגדיר כ"איוולת".

אלוף במיל' ידידיה יערי (67) צמח בתחום הלוחמה הזעירה: כלוחם שירת בקומנדו הימי, ובשנים 1983-1986 היה מפקד השייטת. הוא פיקד על עשרות מבצעים, ופעמיים נפצע בקרב. בתפקידו האחרון בצה"ל, בשנים 2000-2004, שימש מפקד חיל הים. הוא בעל תואר ראשון בהיסטוריה של המזרח התיכון ותואר שני מביה"ס למנהל ציבורי בהרווארד. ויש לו גם "ייחוס" משמעותי –  הוא נכדו של מאיר יערי, המנהיג המיתולוגי של מפ"ם.

אני שואל את יערי האם הלוחמה המבוזרת תבוא לידי ביטוי גם בזירה הימית, שבה עשה חלק ניכר מהקריירה הצבאית האישית שלו. "הזירה הימית הופכת להיות חלק מהיבשה", משיב יערי. "לא בגלל שהמים יתייבשו, אלא מפני שבכל שדה מערכה יש קו ראייה אנכי וקו ראייה אופקי. הים ממשיך את קו הראייה האופקי; הוא בעצם המשך של היבשה, רק שבמקום גלגלים מניעים את הכלים במדחפים. הפלטפורמות הן אותן פלטפורמות, הן נושאות אותו חימוש ומסוגלות להיות אפקטיביות בדיוק כמו שהאלמנט האחורי הכבד, הארטילריה, הוא אפקטיבי.

"בסופו של דבר האפקטיביות של כוח הים מותנית ביכולת שלו לתת תרומה ביבשה, כי בים לא קורה שום דבר אמיתי כרגע. כל זה לא אומר שלא יהיו קרבות ימיים. לפעמים הם יחליפו קרבות יבשתיים, כי בים קל יותר להוציא 'דם רע' בין מדינות. אולי נראה את זה בין מדינות כמו יפן, סין, הקוריאות או וייטנאם. אני די בספק אם נראה קרבות ימיים אצלנו באזור. אולי יהיה תרחיש שבו הכוח הימי לא פועל ככוח ימי אלא פשוט עושה משהו כפיון בתוך מערכת גיאופוליטית".

אלי :איך מלחמת דאע"ש בסוריה ובעיראק משליכה על תיאוריית הלוחמה המבוזרת?

יערי "את המשמעות הצבאית של מה שמתרחש עכשיו שם חזינו כבר ב-2003. היה ברור לחלוטין שלשם הולך המרחב האסלאמי אחרי 11 בספטמבר. מה שמתחיל להסתמן כמאפיין בעל משמעות הוא שעל מנת לעלות למדרגת חיזבאללה וחמאס מבחינת היכולת הצבאית, נדרש פטרון עשיר – איראן, קטאר וכד' – ומקום שמוגדר כ'מולדת'. זה שלב המעבר מכנופיה מזוינת לצבא בעל יכולות ומוטיבציות ממוקדות. רוב הארגונים הלוחמים עדיין לא שם, והראיה לכך היא שצבא סוריה, בניגוד לכל התחזיות, עדיין מחזיק מעמד. ברור גם, וזה טריוויאלי, שמול כוחות מבוזרים אפשר ללחום רק על פי עקרונות הלוחמה המבוזרת. לשם אכן הולכים כל הצבאות המערביים, לא רק צה"ל.

"הקונפליקט שלנו עם דאעש וג'בהת א-נוסרה בוא יבוא, אין בכך ספק. אלה לא צבאות כמו של סוריה, מצרים וירדן, כלומר צבאות מאורגנים שפועלים על פי כללים בינלאומיים. הם לא דומים בשום דבר למה שהכרנו בעבר. תחשוב על המונגולים של ג'ינגיס חאן פלוס טנקים ומטולי רקטות ואפשרויות תעמולה אינסופיות, ותתחיל להבין מה עומד להתמודד איתנו. מול הדבר הזה, התשובה הכי טובה היא לבסס תפיסה של לחימה מבוזרת, ולכן אני מאמין בה. אני חושב שהדברים שאנו עושים ברפא"ל כמעט כולם הולכים לכיוון של השתלבות בראייה הזאת. צריך להבין: מה שעומד מולנו כרגע, חמור בהרבה ממה שעמדנו מולו בשעה שתיים בצהריים של 6 באוקטובר 1973. חד וחלק".

אסא מסכם : "לא צריך יום לימודים ארוך כדי להבין שבעוד חמש או עשר שנים, הגלים האסלאמיסטיים יוכלו להביא משהו גרוע יותר מדאע"ש. אני מאוד מקווה שהמערב יצליח לבלום את דאע"ש, אבל גם אם וכאשר זה יקרה, אסור לשקוע בשינה על זרי הדפנה. צריך להבין שמאותו המקור יבוא גל חדש, מתוחכם ואכזרי עוד יותר. האסלאמיזציה מתקיימת במקומות שבהם אזרחים מרגישים שהחיים שלהם דפוקים ואין מה להפסיד. בעולם של פעם, אנשים עשו מה שאבא אומר. מובארכ אלוהים? אז הוא אלוהים. עכשיו הוא סתם קצין שהחליט להתחפש לאלוהים.

"אנחנו צריכים מנהיגות שתחליט איך מתמודדים עם מצב בעייתי שמתהווה היום מול ישראל. אופציית הגרילה לטווחים גדולים היא איום חמור מאוד, והיא הדבר הכי נכון מבחינת היריב, שלצערי לא טמבל. החינוך שלי, כאיש תורת המשחקים, הוא שהיריב חכם לפחות כמוני. אתה לא צריך לחלום שהוא טיפש. אז אני שומע גנרלים שאומרים שזה עדיין רחוק. אבל אני לא מדבר אפילו על דאע"ש עצמו, זה יכול להיות הגל שאחרי, ואז תגיע ההפתעה".

 

cover_diffused