ארכיון קטגוריה: ביטחון וצבא

המסע הארוך מהר הדרוזים לגולן הסורי :מחשבות על עתיד הדרוזים בסוריה

druzes 0

אנשי דת דרוזים צופים בעולים לרגל ל"נבי שואיב" אתר קודש דרוזי בישראל. לקוח מהאנציקלופדיה העברית. 

הדרוזים בסוריה הן אלו שבפנים סוריה והן אלו שברמת הגולן הסורית  חוששים שהם בסכנת שואה מהאירגונים האיסלאמיים הקיצוניים  הנוסרה ודאע"ש אנשי "חזית הנוסרה"  השלוחה הסורית של ה"אל קאעידה "  ביצעו בימים האחרונים  טבח בעשרות מאנשיהם והדאע"ש נמצא לא הרחק מאחור.

הם בהחלט מתכוננים לעשות בדרוזים שהם "כופרים" בעיניהם את מה שעשו כבר ביאזידים, מעשי טבח וגנוסייד  איומים. הדרוזים הם אמנם לוחמים  אמיצים ומיומנים, כפי שהראו  בעבר פעמים רבות. למשל  במרד הגדול שלהם בצרפתים בשנת 1925 אך הם מוקפים כעת באיזור מושבם הראשי בהר  הדרוזים שבפנים סוריה ובאיזורים שונים ברמת הגולן הסורית בידי לומי הנוסרה והדאע"ש.

ישראל מסרבת לסייע להם אקטיבית כפי שדורשים הדרוזים בישראל שחשים דאגה עמוקה לגורל הדרוזים בסוריה. היא מסרבת בצדק מבחינתה להיכנס לעומק סוריה עם כוחות צבא לסייע לקבוצה שמעולם לא גילתה תמיכה מיוחדת בישראל בעבר.

נהפוך הוא הדרוזים  הסורים תמיד תמכו בהתלהבות במשטר אסד ומשיקולים קרים רציונאליים ביותר והיו אלמנט מרכזי בצבא הסורי לאורך כל קיומה של סוריה.

לשלוח כוחות צבאיים לסיוע  לקהילה שהתגלתה בעבר כעוינת לישראל זה מתכון בטוח לכישלון צבאי,זה קרב אבוד מראש.

מלבד זאת הנהגת הדרוזים  הרשמית בסוריה ובלבנון כבר הודיעה רשמית לפחות שהם אינם מעוניינים בכל עזרה ישראלית שהרי בעיניהם ישראל היא האויב. ג'ונבלאט מנהיג הדרוזים בלבנון כבר קרא לישראל שלא להתערב ולא לסייע לאחיו בסוריה ויש ל'קבל את דרישתו כנציג מוסמך של הקהילה הדרוזית.

אז בכל זאת מה כן אפשר לעשות  למען הדרוזים ?או יותר נכון מה יכולים הדרוזים לעשות למען עצמם ?

תחילה על הדרוזים להגן על עצמם.הם כבר הקימו מיליציות שאולי יגברו לבסוף על דאע"ש ועל נוסרה.הדרוזים הרי ידועים ביכולותיהם הצבאיות ובהכרותם את איזוריהם.מן הראוי ומן הסתם זה כבר מתבצע שישראל תספק להם כל כלי נשק שהם זקוקים לו במאבקם.

והיה וחלילה מיליציות אלו יכשלו בגלל כוח האדם העדיף של הצד השני  האם על ישראל לסייע להם ? אם יהיו דרוזים ישראלים שירצו לצאת לסוריה לסייע לאחיהם שם אינני רואה סיבה לעמוד  בדרכם אבל הם לא יוכלו לפעול כשליחים רשמיים של ישראל.

"הפיתרון שלי מבוסס על הפתגם הידוע "אם מוחמד(ישראל) לא יגיע אל ההר ( הר הדרוזים) ההר יגיע אל מוחמד".

הדרוזים הסוריים רוצים עזרה מישראל ( למרות הכחשות מנהיגיהם ) ? אז  שלא יצפו שאנו נגיע אליהם,זה מסוכן מידי עבורינו אנו כבר נכווינו מספיק בלבנון כאשר ניסינו לסייע שם לנוצרים,אין שום היגיון לחטוף תבוסה נוספת עבור קהילה שרק נלחמה בנו בעבר.

שיגלו  הדרוזים עצמם יוזמה  שיינטשו את מקומות הישוב העתיקים שלהם בהר הדרוזים  ובפנים סוריה עם כל הכאב והצער  והנזקים הכספיים האדירים הכרוכים  בכך.

אך הם יעשו שגיאה קשה אם יעברו כפליטים לירדן  הקרובה  או ללבנון.     .

.ספק רב עם הירדנים המוצפים כבר בפליטים יקבלו אותם בברכה. וללבנון  שבה אמנם יש קהילות של דרוזים יש צרות משל עצמה ומלחמות משלה עם דאע"ש והנוסרה..

במקום זה עדיף לדרוזים לטווח הארוך   שיצאו  באלפיהם  במסע הגירה המונית  שאמנם יהיה מסע חתחתים ארוך ל"ארץ זבת חלב ודבש " אל הגולן הסורי סמוך לגבול הישראלי ויתיישבו שם.

במסגרת ההגירה ההמונית של הדרוזים באיזורים עוינים שונים בדרך הארוכה  ל"ארץ המובטחת " רמת הגולן הסורית יהיה צורך לחסל ולהשמיד כל איש  נוסרה וכל איש דאע"ש  שיקרה בדרכם של הדרוזים  וכמובן כל איש דאע"ש וכל איש נוסרה שנמצא באיזורי הגולן.

הם יתיישבו  באיזורי הגבול של מה שנקרא היום סוריה עם ישראל וייתכן שכמה מהם יוכלו  להתיישב בכפרים הדרוזיים בישראל. כך ייווצר רצף  אוכלוסייה דרוזי שיקל עליו להגן על עצמו לעבור להתקפה וגם תהיה להם עזרה ישירה של ישראל.

לתושבים הסוניים הקודמים של האיזור יוסבר בנימוס שלרשותם עומדים כעת לישוב האיזורים שמהם באו המתיישבים הדרוזים החדשים בפנים סוריה והם מוזמנים לעבור אליהם.זהו פיתרון לא סימפטי  של "חילופי אוכלוסין " אך ניזכור שזה מה שהנוסרה והדאע"ש כבר עושים באיזוריהם שאותם הם מטהרים מכל אוכלוסייה לא סונית.

כך אני מקווה תוקם  בגולן הסורי ישות דרוזית גדולה וחזקה כפל כפליים מבעבר שתוכל לעמוד בפני כל מתקפה של הנוסרה שול דאע"ש. וליצור שם איזור חייץ דרוזי אחיד עם הגיהנום הסורי שירחיק את אנשי הנוסרה והדאע"ש מגבולותינו בגולן ומכאן ואילך להשתמש  בהם ביחידות לוחמים.בגולן

הסורי.כל זה בעזרתו הישירה של צה"ל שיוכל כעת  לסייע לדרוזים הקרובים.

ביבר מרד הדרוזים

ראו גם את מאמרי על מיעוט אחר בסוריה העלאווים שבו חזיתי לפני שנים   את התהליכים שמתרחשים  בסוריה עכשיו :

העלאווים כי ימלכו :סיפורה של הכת הסודית החמושה ביותר בסוריה ובעולם 

שישים שנה של תת המקלע "עוזי"

uzi soldier and child

ילד מסתכל בהערצה על חייל ועל "עוזי " תמונה מאלבום צה"ל " של שנות החמישים .צלם לא ידוע.

הופיע ב"דיוקן -מקור ראשון " של יום העצמאות 2015  תחת השם "קצר וקולע". 

שישים שנה בדיוק מלאו לתת המקלע ה"עוזי" שהוצג לציבור לראשונה שישים שנה "בדיוק " לפני יום פרסום הכתבה בעת מצעד יום העצמאות ב-27 באפריל 1955

ההפעלה המבצעית הראשונה שלו הייתה זמן קצר לפני כן במבצע חץ שחור או פעולת עזה  פעולת תגמול צבאית שנערכה החל בב-28 בפברואר  על ידי צה"ל ברצועת עזה. 

יש מעט מאוד מותגים שהפכו בכל העולם מזוהים לחלוטין עם מדינת ישראל."העוזי " הוא אולי הבולט בכולם. במיוחד מאחר שקשה מאוד לחשוב על סרטים הוליוודיים שעוסקים במלחמה בטרור או בפשע שבהם "העוזים "  תמידי בידיהם של לוחמי בטרור או של מאבטחים של נשיאים וראשי ממשלות אינם מהווים חלק אינטגראלי בעלילה כמו במציאות.

 uzi gal 1

האיש שעמד מאחורי אחד המותגים הישראלים המפורסמים בעולם ואולי המפורסם ביותר עלה לארץ עם משפחתו מגרמניה בילדותו בגיל 10 כאשר בני המשפחה "הריחו" את העומד להתרחש בגרמניה בקרוב. שמו בגרמניה היה גוהארט גלאס. אביו אריך היה טייס  וצלם אווירי צבאי בחיל האוויר הפרוסי .בזמן מלחמת העולם הראשונה הוא שירת כקצין קומנדו ואחר כך כטייס באחת הטייסות הראשונות שעסקו בצילום אוויר מודיעיני. הוא אף זכה לקבל את עיטור הגבורה הגרמני הגבוה ביותר "צלךב הברזל " מידיו של הקייזר הגרמני.

לאחר שנפצע פנה לצייר את זוועות המלחמה ולאחר מכן הפך לאמן מוכר  בגרמניה שהתמחה בתחריטים וליטוגרפיות.

גוטהארט נולד בווימאר גדל במינכן בבית שכלי נשק עתיקים ,אקדחים חרבות עתיקות ושריון אבירים פיארו את קירותיו , לא פלא אם כך שכבר בילדותו דבק בו תחביבו של אביו :איסוף כלי נשק ותיקונם. בן עשר היה כשנכווה קשה בידו לאחר שניסר קנה של כלי נשק ישן נושן וניסה להתאימו לרובה פרטי ,שאמור היה להיהפך לכלי נשק חדיש.

כמה שנים לאחר הולדת גוטהראט התגרשו הוריו והוא נשאר עם אימו מריה  שגידלה אותו בעזרת חברתה איטה.

בשנת 1933 זמן קצר לאחר עליית הנאצים לשלטון  ארז אריך  גלאס  שהבין בדיוק לאן הרוח נוטה את חפציו ועלה לארץ ישראל בגפו הוא התיישב בקיבוץ יגור  שינה את שמו ל"ערי " והכין את הקרקע לעלייתם של אישתו וילדיו.

לימים על פי דיווחים אחדים  האב אימן את  אירגון "ההגנה "  כיצד לצלם תצלומי אויר של כפרים פלסטיניים. הוא היה גם מורה לציור בקיבוצו קיבוץ יגור. בני משפחתו עלו מגרמניה לבסוף   בשנת 1936   שלוש שנים מאוחר יותר לאחר שאחיה של  איטה שהיה איש אס אס וידע בדיוק מה עומד להתרחש הורה למריה  ולילדיה להסתלק מידית מגרמניה.בכך  ככל הנראה הציל את חייהם.

גוטהרט הנער היקי שלמד עד אז  בפנימייה בלונדון  נקלט  היטב בקיבוץ,ובמהלך הלימודים שב לאהבתו הישנה :כלי הנשק .עם חברו הטוב ביותר החלו לחפש אחרי כלי נשק ולו גם זעירים ,כדי שיוכלו לפתח כלי נשק חדש. השניים יצאו  לחיפה ושם מכר גוטהרט את אלבום הבולים שלו וחברו את המצלמה כדי להשיג כלי נשק לניסויים. בכך  חל הרומן הארוך של עוזי עם ייצור כלי נשק.

בתוך זמן קצר התברר לנערים כי למורה לטבע בבית הספר האיזורי יש אקדח איטלקי זעיר מסוג פי בי .

"נציע לו משקפת " היציע עוזי לחברו "והוא יעביר לנו את האקדח".

בבית ספרו  ביצע את ניסיונותיו הראשונים בפיתוח תת מקלע וכלי נשק אחרים. אך לא הכל בבית הספר התלהבו ממאמציו.

"אתה מנסה לייצר פה  כלי נשק " הטיח בו מורה מזועזע כאשר נתפס הנער כשניסה להכין קנה לכלי נשק חדש במסגריית הקיבוץ והחטיף לו סטירה מצלצלת, אך עוזיאל גל כפי שנקרא כעת  סירב לוותר והמשיך לעבוד על כלי נשק  חדשני משלו  במיסתור. בגיל 15 הוא פיתח  קשת שיכלה לירות חיצים באופן אוטומטי.

uzi gal ypung

במהרה הפך  עוזי חבר בפלמ"ח ושם התמנה כממונה על הסליקים מקומות המחבוא לנשק.  אז נדחף לראשונה לבנות תת מקלע ,אחרי שלמד היטב את מבנה "הטומיגן " והסטן " של הצבא הבריטי.

ב1943  נעצר בידי הבריטים לאחר שבתרמילו נמצאו חלקי תת מקלע שניסה לייצר במסגרייה בקיבוץ.הוא נידון לשבע שנות מאסר בכלא עכו על ניסיון קניית נשק  החזקה לא חוקית של כלי נשק. .בכלא  שבו שהה במשך שנתיים וחצי  ובו למד הנדסת מכונות בהתכתבות לעוזיאל היה זמן רב למחשבה והוא חשב על המצאת תת מקלע מסוג חדש.  נפשו קצה בסטן הבריטי ששימש עד אז את  ההגנה והפלמ"ח, ושהיה לא מדויק ולא אמין היו בו מעצורים רבים, טווח ירי קצר, חוסר דיוק בקליעה וסכנות למשתמש בו. הוא חשב שהוא יכול ליצור משהו טוב יותר.

במלחמת העצמאות היה גל מפקד כיתה ומפקד מחלקה ביחידת המיעוטים בצה"ל הוא  השתתף בכיבוש הגליל.בתום מלחמת השחרור יצא גל לקורס קצינים.

במקביל עמל  גל באופן פרטי על פיתוח  תת מקלע  בשעות הפנאי שלו.

הימים חלפו.  בקיץ 1949 עבר קורס קציני חיל רגלים בפיקודו של מאיר זורע .במהלך הקורס התוודע עוזיאל לכלי הנשק השונים שהיו כעת ברשות צה"ל ביתר עמקות מאי פעם. הוא היגיע למסקנה שהוא יכול להציע משהו משלו שיהיה לא פחות טוב, למעשה הרבה יותר.

ואז הוא החליט לעשות מעשה.  ב20 לעשירי 1949 הוא שלח מכתב שהשתרע על שלושים עמודים למאיר זורע תיאר את התת מקלע מתוצרת בית שעליו חשב ושאותו ייצר בעצמו.

מפקד בית הספר קרא והתלהב.הוא בחן אישית את התת המקלע שאותו יצר תלמידו והתלהב הרבה יותר.  הוא שלח מכתב אל  ראש מחלקת ההדרכה במטכ"ל חיים לסקוב ובו רשם :

"הנדון תת מקלע חדש.

רצוף בזה דוגמה של תת מקלע מיוצר אישית על ידי  120946 סגן (חניך) עוזיאל גלאס.

בדקתי אישית את הכלי ולהלן מסקנותי:

\א. החזקה מצוינת ( מונח ביד להפליא)I

ב. כיוון אינסטינקטיבי מהמותן עולה על זה של כל כלי שאני מכיר.

ג. דיוק רב.

ד.אין מעצורים פרט למעצורים בגלל תחמושת לקויה."

מכתב זה סלל את דרכו של גל לתעשייה הצבאית.

לגל היה מזל שלא יאמן. בדיוק אז בלי שידע על כך  הקים הרמטכ"ל יעקב דורי ועדה לבחירת תת-מקלע חדש, אשר יחליף את הסטן שלכל היה ברור ששוב אינו מתאים לצרכים.לפני הועדה עמדו שני דגמי תתי-מקלעים ששניהם פותחו בידי ישראלים.  האחד העוזי והשני תת-מקלע  ק-12  וכונה "חמד" " אשר פותח על ידי המהנדס חיים קארה וצוותו  שעבד במחלקה לפיתוח כלי נשק קל במסגרת חיל המדע.

ב-26 באוקטובר 1950 נערכה בדיקה השוואתית לשני כלי הנשק המתחרים. לצורך ההשוואה צורפו לבדיקה שלושה תתי-מקלעים נוספים: הסטן ", ה"שמייסר"הגרמני וה"ברטה" האיטלקי.

תתי-המקלע נבחנו  בניסוי טקטי על ידי ועדה בראשות אל"מ יצחק רבין, מפקד בה"ד .3

בבדיקה נמצא ששני תתי-המקלע השיגו תוצאות דומות מאוד:

"כתוצאה מדוח הניסויים שנעשו על ידי בסיס הדרכה מספר ,3 הגיעה הוועדה פה אחד למסקנה שאין אפשרות לקבוע מבחינה טקטית כלי אחד כעולה על משנהו באופן בולט," כתב רבין בסיכום הדוח, "אולם אצל חברי ועדה שונים נתגלו נטיות (ההדגשה במקור א.א ) לכלי זה או אחר: נטייה לתת-מקלע ק:12- י. הררי. נטייה לתת-מקלע 'עוזי:' אלוף/מ י.רבין; ס/אלוף י.לבקין; ס/אלוף ד.דגן." 

בסיום הבדיקה נבחר העוזי  בידי הועדה לתת המקלע הצה"לי החדש מן הסיבות הבאות: היותו קל וזול יותר לייצור, היותו מורכב ממספר חלקים קטן יותר, נוח יותר לפרוק והרכבה ועלויות אחזקתו זולות יותר.

נראה שהשיקול שהכריע היה כלכלי : עלות הייצור המשוערת של ה"עוזי" היתה 14 ל"י לכלי בודד, בהזמנה של 10,000 כלים. עלות הייצור של ה"חמד" היתה 17 ל"י. זה היה הבדל משמעותי בתקופת הצנע.

uzi tamak

תת המקלע  שנוצר בידי החייל האלמוני גל  הוצג לבסוף בידי הסמכות האולטימטיבית ,ראש הממשלה  ושר הביטחון דוד בן גוריון וזה לאחר שבחן אותו  נתן את האור הירוק להמשך פיתוח כלי הנשק החדשני. הוא התלהב מחדשנות הנשק המקורי.

עוזיאל  גל  עבר  כעת לשרת בתעשייה הצבאית.  אך דרכו של תת המקלע שיצר  לפסגת הנשק הצה"לי ולהפיכתו לכלי הנשק המזוהה ביותר עם מדינת ישראל לא הייתה  סוגה בשושנים.

הניסויים על הנשק החלו ב-1950. ב1952 הוכנו חמשה כלים ראשונים שנחרטו בדקדקנות לניסוי הראשון. אך הניסוי  הזה היה כמעט כישלון  במהלכו התגלו תקלות ופגמים ומגבלות שונות  בכלי לאכזבת הכל ובראשם גל.

בתחילה בגלל התקלות הרבות שבו חששו בצה"ל להזמין אותו והיו  מאבקים פנימיים רבים בידי תומכי כלי הנשק ומתנגדיו.  אך לאחר בדיקות קפדניות של חמישה הכלים בניסוי וניסויים רבים ותיקונים ושיפורים שהוכנסו בידי גל  הופל  לבסוף הפור על יצור המוני  החל מסוף 1953 ועצם קיומו פורסם אז בעיתונים.

תחילה הוצע לקרוא לכלי הנשק החדש  "ע"מי" ( עוזי ,מדינת ישראל ) אך לבסוף הוחלט  ב-1958  בהצעת הרמטכ"ל דאז רב אלוף יגאל ידין  לקרוא לו על שם ממציאו בלבד כהוקרה להמצאתו.

מנסחי ההודעה לעיתונות של התעשייה הצבאית ממאי 1953 ביקשו ליצור זהות מוחלטת בין יוצרו של התת-מקלע לכלי שהפך שם נרדף לחוצפה ישראלית. "עוזי", הם כתבו במרכאות, "נתברך בכמה סגולות המעלות את ערכו במיוחד בתנאי אקלים קשים: עומד בפני חול, יובש ולחות, נוח לניקוי, פירוק והרכבה, בעל שיווי משקל טוב בשעת ירייה". ממש כמו עוזי, הפעם בלי מרכאות, "שמו של בחור בישראל, יפה עיניים חומות ומחייכות, רחב כתף. תמיר תנועה, בחור שהמציא את הכלי הנודע עתה בשם ממציאו".

ב-1954 יוצרה סדרה ראשונה של 700 כלים ומאז ועד ל2003 יוצרו יותר מ1.5 מיליון כלי נשק אלו שהפכו להיות מזוהים בעולם כמו רובה קלצ'ניקוב הרוסי.

בשנת 1955 צויין עוזי גל לשבח על ידי הרמטכ"ל  משה דיין על "כושר המצאה צבאי " . " תת-המקלע "עוזי" אשר פותח בעיקר על ידי ה-נ"ל וביזמתו, עמד בהצלחה והצטיין בניסויי השוואה שנערכו בין כמה סוגי תת-מקלעים מהסוגים החדישים המצויים בצבאות זרים. תת-המקלע צוין לשבח בעיקר על עקרונות מבנהו ועל כושר פעולתו בתנאי קרקע ואקלים קשים."

uzi picture 2

הפעלה המבצעית הראשונה של "העוזי " הייתה  במבצע חץ שחור או פעולת עזה  פעולת תגמול צבאית שנערכה החל בב-28 בפברואר  על ידי צה"ל ברצועת עזה. 

הראשונים שזכו לתפעל את העוזי היו לוחמי הצנחנים  שניזקקו לנשק קטן וקומפקטי למבצעיהם והעוזי הפך לכלי לחימה עיקרי שלהם  החל מ-1955. הוא שימש  אותם בקרבות עם הפדאיון המסתננים שחדרו לגבולות ישראל ותחילה בפעולה נגד משטרת עזה.מהם הוא עבר ליחידות לוחמות אחרות. .

תא"ל צורי שגיא שנקין  מותיקי הצנחנים ומהראשונים שהשתמשו ברובה ה"עוזי ". הוא שימש כמפקד מחלקה בגדוד הצנחנים 890 השתתף בפעולות התגמול, ובמלחמת סיני היה מפקד פלוגה ג' בגדוד והשתתף בקרב המיתלה.לאחר מכן היה שגיא האיש שאימן את יחידות הכורדים בשיטות לוחמה ישראליות  והיה לו תפקיד מרכזי בהצלחתם הצבאית  שהביאה ליצירת האוטונומיה שלהם בעיראק.

צורי שגיא צילם אריק סולטן

צורי שגיא ,צילם אריק סולטן.

צורי : קיבלנו את העוזי ליד ב-1955.עד אז הנשק  התקני  שלנו היה סטן ורובה צ'כי לרובאים ולכל כיתה היה מקלע ברן.  כשהתגייסתי לצבא הלבישו עלי מקלע ברן . הסטן היה כלי   פשוט  אמנם  אבל מאוד לא מדוייק. וגם הברן היה  בעייתי.כשהתחילו פעולות גמול הסטן לא נראה לנו מתאים היו לו כל מיני מעצורים.   ממש מחוסר ברירה לקחנו נשק לא תקני.  היו שמייסרים גרמניים וטומיגאנים אמריקניים. והם היו טובים יותר אבל לא בהרבה. עם כל הכבוד להם היה קשה לדפוק עימם כהלכה  ובלי חוכמות את הערבים אחת ולתמיד  כשהיה צורך בכך,  והיה בכך צורך לעיתים קרובות.

כשהופיע העוזי זה כבר היה סיפור מעולם אחר  הכנסנו את המחסנית לבית האחיזה דבר שהקל מאוד ומהמשבת היה  נוח מאוד לאחיזה הפעלה וקצר. הייתה לעוזי  רק בעיה אחת שאת הקנה היה צריך לסגור חזק כי אחרת היה מתנדנד ולא יורה.יש בורג שמתלבש על הקנה שנקרא "אום הקנה "  ולוחץ אותו לכלי וצריך לוודא ידנית  שהוא לחוץ חזק כדי למנוע מעצור בנשק.

אלי :איך זה שינה את הפעילות שלכם ?

צורי : את פעולות התגמול שהיינו מבצעים  זה שינה מן היסוד.  בפעולות התגמול העוזי היה אפקטיבי ביותר.  לראשונה ידענו  שהנשק יפעל  כמו שצריך וירה כמו שד  וישאיר סוף סוף כמה גופות של מסתננים בשטח.  השימוש בעוזי החל מפעולה כנגד משטרת  עזה. לפני זה לא היו עוזי והפעולות נראו בהתאם. מרגע שהיה לנו "עוזי " …זה היה סיפור אחר. העוזי שם ב"כיס הקטן" את כל הכלים שהיו לפניו ,הוא היה קל ,הרבה כוח אש ,שימש אותנו היטב בלוחמת לילה.נשק קצר ,טוב למלחמה בתעלות ,אפשר להחזיק אותו ביד אחת ,לירות מעבר לפינה עם מעט  מאוד מעצורים ,גם במחסנית וגם בכלי.

 כל הפעולות וכל המפקדים הלכו עם העוזים וגם הרבה מהחיילים וכי אלו היו פעולות לילה ובטווח קצר וכנגד יעדים מבוצרים והעוזי היה גמיש ונוח. ומדוייק לעומת כלי הנשק הדומים זאת הייתה מהפכה של ממש. הוא שינה את מצב הלחימה בשטח באופן דרמטי  ותרם תרומה מכרעת להצלחת הפעולות בניגוד לכלי הנשק הקודמים. הוא תרם רבות לביטחון העצמי של הלוחמים. כולל שלי עצמי.  

במלחמות הגדולות בטווחים ארוכים בשטחים פתוחים כמובן שהעוזי לא נתן תשובה בכלל אבל בפעולות הצנחנים העוזי שינה את פני המלחמה מן היסוד. 

uzi and idf soldiers

חיילים עם "עוזי " 21 במאי 1967.

ה"עוזי" הוצג לציבור לראשונה בעת מצעד יום העצמאות ב- 27 באפריל . 1955

הוא זכה לפרסומו הראשון  ככלי מבצעי יעיל בעת מבצע סיני ב1956 שבמהלכו צנחו צנחנים במעבר  המיתלה כשהם חמושים בתת המקלע ושם לראשונה התיר צה"ל להציג אותו בצילומי מלחמה שהפכו לקלאסיים מסוגם. אמנם הגירסה הראשונה הזאת של העוזי עדיין לא הייתה  אמינה במיוחד לא מדייקת באמת בירי ובעיקר לא בטיחותית.הצנחנים התלוננו שהנשק נוטה לירות בעצמו בזמן קפיצות מרכב או בעקבות כל מכה קטונה שהוא  מקבל.

הפתרון שמצא גל לבעיה היה התקנת ראצ'ט מעין רוכסן על מסילת ידית הדריכה ,שלא איפשר ירי של הנשק עד לדריכה המלאה .גם ידית הדריכה עצמה הוגדלה והקנה הוארך כדי שהחיילים לא ירו בעצמם ביד בטעות.

uzi picture 3

כעת  לבסוף בעקבות השיפורים הנשנים התגלה העוזי כאחד מתתי המקלע הבטוחים והנוחים ביותר לשימוש והוא הפך כתוצאה לפופולארי אצל לוחמי קומנדו וחיילים במילואים.  מאבטחי אישים  ואצל אנשי שירותים חשאיים.

uzi picture 4

העוזי הותיר  כעת את כל מתחריו מאחור.בשנת 1956 בתחרות  כלי נשק בהולנד הוא היגיע למקום הראשון וצבר 1529 נקודות מתוך 1900 כשהוא מקדים את חמשת כלי הנשק האחרים שהתחרו בתחרות.

חייל עם עוזי

 מוני מרוז מקיבוץ בית השיטה בזמן מבצע סיני 1956 .צילם אברהם ורד.

בעיתונות הופיעו צילומים של חיילים מחזיקים ברובי עוזי במצבים שונים החל מימי מבצע סיני ואילך  ,ותמונות של ילדים מסתכלים בהערצה על חיילים ועל "העוזי" שלהם.

uzi 0

ה"עוזי" הפך כעת לכוכב בלתי מעורער של התעשייה הצבאית של ישראל והתעשייה הישראלית מכל סוג בכלל ,כסמל למעמדו הוא  הופיע כעת על מחזיקי מפתחות שהתעשייה הצבאית חילקה לעובדיה.הוא הופיע בפזמונים של להקת החלונות הגבוהים "נתנו לנו עוזי אוכל וזוזי באנו למילואים".

בכל סרט ישראלי שהוקרן על צה"ל אי אפשר היה להימנע ממגוון קטעים של שחקנים עם "עוזי " כסמל ראשי של צה"ל.

uzi picture 6

העוזי הפך לכלי הנשק העיקרי של צה"ל.שנות השישים היו תור הזהב של העוזי  אז כבר נלחמו הצנחנים וכוחות רבים אחרים של צה"ל עם תת מקלע עוזי משופר.

אבל  במלחמת יום הכיפורים שתברר שהעוזי עם הקנה הקצר שלו שוב אינו כה אפקטיבי  והתברר הצורך בכלי נשק בעל טווח רחוק יותר וצה"ל החל להתעניין באם 16 האמריקני ובקלצ'ניקוב הרוסי הוותיק ( שהומצא בימי מלחמת העולם השנייה ) אם כי המשיך פעולות השכלול והעדכון של העוזי לאורך השנים. אבל סמלה של התעשייה הישראלית  איבד מכאן ואילך את מרכזיותו.

עוזי יוצא לעולם.

uziel_gal_ and german

ממציא העוזי, עוזי גל (משמאל) עם שר ההגנה לשעבר של גרמניה פרנץ יוזף שטראוס, מאי 1963
(,  צילם משה פרידן)

במקביל  העוזי הפך לכלי היצוא  הפופולארי ביותר של התעשייה הצבאית הישראלית. נמכר לעשרות מדינות עבור צבאם או שירותי הביטחון שלהם .

המכירה הגדולה  הראשונה של ה"עוזי" בחו"ל הייתה לא במפתיע להולנדים שהתרשמו מאוד מביצועי העוזי בתחרות אצלם,  והיא הייתה  סודית כל כך שבן גוריון נימנע לדווח עליה אף  לוועדת חוץ וביטחון. ואחריה רכשו את הנשק גם בלגיה אוסטריה וגרמניה.

בלגיה קיבלה בין השאר רישיון יצור של העוזי בתמורה למתן רישיון לתע"ש של מקלע המא"ג שהיה מבוקש מאוד בישראל. ונטען שישראל הרוויחה  מעיסקאות אלו לפחות כשני מיליארד דולאר.

uzi picture 5

המכירות של פאר התעשייה הצבאית לאוסטריה וגרמניה היו  נושא רגיש במיוחד וסודי ביותר.השנה  של המכירה הייתה  1959 ומראה חיילי הורמאכט לשעבר מחזיקים בכלי הנשק הישראלי הלאומי היה עלול להתברר כחוויה קשה לעיכול עבור רוב הישראלים אם ייחשף. אבל גרמניה הייתה מעוניינת בנשק מאוד וחמישים אחוז מכלל היצוא הביטחוני לגרמניה היה של עוזים.בשנת 1961 שנת משפט הפושע הנאצי אייכמן  כבר סיפקה ישראל לגרמנים 3500 עוזים בצמוד והם היו מוכנים לקנות הרבה יותר. סך הכל  היצוא של תע"ש לגרמניה היגיע אז לשלוש מליון דולאר. וישראל הייתה זקוקה מאוד לכסף הזה.

"הראנו לעולם כי יהודים יודעים ליצר נשק " אמר גל באחת מהראיונות הנדירים שנתן.

מכירת העוזי גרמה גם סערות בתקשורת ובציבור הישראלי   כאשר התברר שהעוזי נמצא בידיהם של צבאות אפלים שונים , למשל כאשר התברר שכלי נזק זה נמצא בידיהם של לוחמים פורטוגליים הנלחמים במורדי אנגולה וגם בידי המורדים עצמם.למרבית הצער זה לא היה מקרה יוצא דופן כלל וכלל.  ה"עוזי היגיע לידיהם של לפחות תשעים מדינות ומי יודע כמה אירגונים שונים וככל הנראה לא מעט מהם לא היו מדינות או אירגונים שהיה זה כבוד גדול להיות מזוהים עימם.

עוזי לא שקט על השמרים

uzi picture 7

התעשייה הצבאית לא /שקטה על שמריה  לגבי "עוזי " וגם לא עוזיאל גל עצמו.

תע"ש פיתחה גירסה אזרחית של העוזי וזו כללה שיפורים רבים שהפכו אותו מנשק אוטומטי לנשק חצי אוטומטי המותר למכירה בחנויות ארה"ב .וכך הוא מצא את דרכו לרחובות הזועמים של ארה"ב .חובבי נשק אמריקניים מיהרו להמציא ערכות של חלפים שאפשרו להחזיר לנשק את מצב הירי האוטומטי ולהפוך אותו למוצר חיוני עבור כנופיות רחוב.

היו גם חברות שצעצועים שהשתמשו בצורתו של העוזי ותע"ש אף גבתה על כך תמלוגים."עוזי " הופיע בסרטי פעולה רבים  שעסקו במאבק בפשע ובטרור.

לעוזי קמו גם כמה וכמה חקיינים והעתקים מדוייקים שלו יוצרו בקרואטיה ובסין.

בשנת 1981 החלה תע"ש לייצר את מיני עוזי דגם מוקטן ב27 אחוז של תת המקלע .זהו הנשק שעימו הונצחו מאבטחיו של נשיא ארה"ב רונלד רייגן בעת ניסיון ההתנקשות בחייו בשנה זאת. כאשר נורה הנשיא שלף אחד מהמאבטחים לעיני המצלמה את נשקו תמ"ק עוזי מדגם מיני ובכך הובהר שהעוזי הפך לכלי נשק עיקרי בהגנה על אישים.

uzi rieegen

מאבטח עם "עוזי " ליד נשיא ארה "ב רייגן שנפצע בידי מתנקש. 

מה קרה לעוזיאל גל

דוד בן גוריון אמר לגבי העוזי בעת מן פרס ביטחון ישראל לגל ב-1958  : אני בטוח שהמון חושדים שעוזי זה על שם הליצן הידוע ב"הארץ" ( שם מדור סטירי ידוע של עמוס קינן אותה התקופה היה "עוזי ושות"א.א)רק מעטים יודעים  שזה בחור שבצבא ההגנה לישראל שעשה את זה עכשיו תיקנו את המעוות שהצבא שלנו ידע  שעוזי גל  בנה תת מקלע שהוא אחד הטובים אל אם לא  הטוב ביותר בעולם".

. כאשר נשאל גל איך זה שהמציא את העוזי לא קיבל על כך דבר ענה גל ביובש:"עשיתי את חובתי בצבא כמו טבח  וכמו כל אחד אחר". למעשה כל מה שהרוויח כספית  מיצירת העוזי מעבר למשכורתו מהמדינה  היה אלף לירות שקיבל בפרס לביטחון ישראל.

גל בנתיים עבר לארה"ב.זה היה קשור לכישלון שחווה בישראל כשפיתח  כחלק מצוות דגם מקורי משלו לרובה הסער "רובה גל" על שמו.לרובה זה הוצגה אופציה נוספת שעליה הופקד ישראל גלילי שהיה שותף לפיתוח העוזי בראשיתו.

הוא עבד על פי דגם של קלצ'ניקוב ובסופו של דבר בהכרעת הרמטכ"ל חיים בר לב לאחר מאבקים פנימיים קשים וקבוצות לחץ שעמלו מטעם שני הצדדים הוחלט לבחור ברובה הגליל של  גלילי.   בסופו של דבר, נגנז למעשה פרויקט ה"גל", ונותרו ממנו רק מעט אבות טיפוס  מבקר המדינה פירסם דו"ח שבו מתח ביקורת על הדרך שבה היגיעו להחלטה והזכיר מסע שתדלנות מסיבי מצידו של גלילי.

שנה לאחר  פרסום הדו"ח גל עזב את צבע הקבע ויצא  עם משפחתו לארה"ב מסיבות משפחתיות בתו סבל המסרטן המוח בארה"ב  נמצא לה מכון טיפולי מתאים.בנתיים המשיך לפתח רעיונות חדשים לכלי נשק.

uziel gal old

ב-1986 פיתח גל ביחד תת אלוף במיל' יצחק יעקב ( יצה)נשק חדש בשם עוזי 201 אך ישראל סירבה לאשר את השימוש בשם שהפך למותג והעניין היגיע לדיון משפטי.ולבית הדין לעירעורים.לבסוך הוסכם שהוא  יוכל להשתמש בשמו בפרסום ובחוברות ולציין שהכלי תוכנן על ידי עוזי גל בעיצוב עוזי גל בתנאי שזה לא יופיע בלוגו. למעשה שמו של הנשק  שמו שונה לmp-49  בסופו של דבר גילו תעשייה הצבאית ב-1997 עניין באקדח אך זה לא יצא לפועל האקדח כבר התיישן  הם היו עסוקים אז בפיתוח "ברק " הדור האחרון של האקדחים.

עוזי גל שנחשב לצד קלצ'ניקוב לאחד המפתחים הבולטים של נשק קל במאה העשרים הלך לעולמו בספטמבר 2002 בגיל 78.

כמעט בדיוק שנה לאחר מכן אחרי למעלה מחמישים שנה שנה של שירות הנאמן הסתיים  גם שירותו של עוזי התת מקלע. הוא נדחק בהדרגה משירות ביחידות הלוחמות כ"מיושן" ונשאר רק באימוני חיילות.  בדצמבר 2003 הוחלט שגם  הטירוניות שמתגייסות  לא יעברו יותר אימוני ירי ב"עוזי " אלא יעברו לאימונים באם 16. זאת עקב פליטות כדורים,למרות ניסיונות לשפר את בטיחותו באמצעים שונים. עם זאת יש לציין שכך היה מאז ומעולם ,אלא שמה שנראה מתקבל על הדעת בהחלט בשנות החמישים והשישים שוב אינו מקובל היום.

גם בשאר העולם החלו להפסיק להשתמש בעוזי ועברו לכלי נשק עדכניים יותר. ייצור העוזי "הקלאסי " כמעט ונפסק. אבל בשנים האחרונות חוזרים דמי המשך של "העוזי " לשימוש. ב-2011 נכנס לשימוש   צבאי דגם  "מיקרו עוזי פולימר  שמשמש ללוחמה בטרור .  הוא קצר יותר מהמיקרו-עוזי הישן ונוח יותר לתפעול,  קל משקל, וניתן להסוות אותו על הגוף, בתיקים קטנים ואפילו בקופסאות נעליים. כמו קודמו המיתולוגי הנשק החדש משמש בשלב ההתחלתי עבור יחידות מיוחדות במאבק בטרור

שמו הטוב  של "העוזי " כסמל של היצירתיות הישראלית בתחום הביטחון הצבא והנשק נשאר עד היום. ספק רב אם יש נשק ישראלי אחר או אף מוצר ישראלי אחר שזכה לאותו פירסום עולמי.

uzi -Soldier_Ismailiya

חייל צה"ל עם עוזי על הכביש לאיסמעיליה במלחמת יום הכיפורים.

 

 

ראו גם

אתר תמ"ק ה"עוזי "

עוזי בויקיפדיה 

פליקס פריש על המתחרה של עוזי גל 

סיפורו של רובה הסער "גל "

uzi soldiers 0

איך להילחם בצבא טרור ?: הלוחמה המבוזרת

לוחמה מבוזרת 2

איך להילחם בצבאות טרור

הופיע בגירסה מקוצרת ב:

דיוקן -מקור ראשון תחת השם "האדם ללא הטנק ינצח "

ובאתר "NRG, תחת השם "צה"ל נערך""העימות עם דאעש יגיע לישראל"

 

חיים אסא ואלוף ידידיה  יערי מנכ"ל רפאל פירסמו בימים אלו ספר על נושא הלוחמה הא -סימטרית "ללחום אחרת –תפיסת הלחימה החדשה" שמציע דוקטורינת לחימה חדשה לאור לקחי "צוק איתן " שהספר הושלם בעודו בעיצומו.ולאור לקחי סכסוכים קודמים עוד מאז שנות השמונים בלבנון ובעזה. ובמקומות אחרים.  הספר הוא גירסה מורחבת ועדכנית של ספר מ-2005 "לוחמה מבוזרת:המלחמה במאה ה-21 ".

לטענתם כל תורת הלחימה שלאורה פעל צה"ל ועימה פעלו צבאות העולם האחר מאז ימי  קדם של מתקפה על אוייב נייח השמדתו והשתלטות קבועה על שטחיו במה שמכונה "לוחמה סימטרית "  שוב אינה רלבנטית יותר.

יש צורך בסוג לחימה אחר שאסה ויערי מכנים " הלחימה המבוזרת ".

אולם האם לוחמה כזאת היא רלבנטית גם מול צבא טרור יעיל כמו דאע"ש ,הג'באט א -נוסרה של האל קאעידה  או "בוקו חראם " הניגרי שכבר אינו אירגון אלא פועל בצורה אמורפית המשתנה בהתאם לנסיבות ,   הן כמו צבא  כאשר הוא מנצח והן כמו אירגון טרור -גרילה ברגע שהוא מובס  ?

 

לחימה סימטרית ולחימה לא סימטרית

רעיונות על הצורך להכניס שינויים דרסטיים בתורות הלחימה של הצבאות השונים הם ישנים ועתיקים,בכל ספריה לנושאי צבא  ניתן למצוא מדף מלא וגדוש בספרים מאין אלו.  אך לאורך רוב ההיסטוריה שלטה בכיפה התפיסה הלינארית  שכדי לנצח במלחמה, על הצבא לפגוע במרכז הכובד של היריב במספר קרבות הכרעה בתוך זמן מוגבל יחסית

אולם הצורך בשינויים בתפיסות אלו  ניכר מאוד החל משנות השבעים  לאחר מלחמת וייטנאם שבה הובס צבא ארה"ב בידי צבא חלש בהרבה  לכאורה הצבא הוייטנאמי  ולאחר מלחמת אפגניסטן שבה הובס צבא ברית המועצות בידי מגוון אירגונים של מוסלמים קיצוניים.היה ברור כעת שצבא אדיר הוא כשלעצמו אף של מעצמת על  אינו יכול יותר להכריע אוטומטית בשדה הקרב.

עוד מסוף שנות השבעים טענו הוגים תיאורטיקנים סוביטיים שהחשיבה הצבאית היא בראשיתה של מהפכה רעיונית.הם ראו במערכות האוטומטיות וביכולת השליטה מהפכה של ממש והבינו שהאיכות חשובה מכמות ואף משנה את פני הלוחמה ,שכן מליוני אנשים במדים וברובים אינם עוד המרכיב לעוצמה צבאית.הם ציינו שמהפכה זאת מטשטשת את קו החזית והעורף ושדה הקרב נהפך לאוסף של מטרות ולא מטרות. עיקרה של המהפכה היה בינהם המידע ,הצטיידות בטכנולוגיות חדשות ובמערכות נשק חדשניות ועדיפות לתחומי התצפית והפיקוד ושליטה.

. גם האמריקנים החלו לחשוב בכיוון זה. ניתן להזכיר  את  ספרו החשוב של ריצ'רד סימפקין  מ-1985 מרוץ אל העתיד :   מחשבות על המלחמה במאה ה- 21 (בעברית     מערכות,   1999). בחיבורו זה צפה סימפקין את תהליך הפיתוח וההרחבה של הכוחות במיוחדים עד להפיכתם לציר המרכזי של כוחות היבשה. הסיבות העיקריות שמנה סימפקין לשלילת המבנה האוגדתי בהן :אי יכולת שטח בלתי מאובטח לקלוט לתוכו מסגרת הגדולה מחטיבה ,ותהליך האיזון בין יכולת התמרון לאש לגודל הדיביזיה בכול התערבות. סימפקין בשנת 1984 גם צפה שבעתיד האויב העולמי העיקרי יהיה האיסלאם הקיצוני וכי תהיה ירידה תלולה בתמיכה  הבינלאומית בישראל בהשוואה לעבר.

הניסיון של הרוסים במלחמת אפגניסטן  שבו הובסו למעשה בידי אירגוני המורדים האפגאניים הביא אותם  ב-1989  בעקבות מלחמת אפגניסטאן למסקנה דומה .במהלך המלחמה ערכו הסובייטים ניסויים בדגמים שונים של ארגון יחידתי במטרה לקבוע את המבנה והארגון האופטימאליים של הכוח העתיד להתמודד עם התקוממות עממית ,מתוך שמירה מרבית על עצמאותו .המסקנה מניסויים אלה הייתה "שילוב  חדש של קורפוסים הפוקדים ישירות על חטיבות רב חייליות במערכת התמרון ובשדה הקרב בלתי קווי ,ואוגדות  ללחימה קונבנציונאלית שמטרתן לכבוש שטח".

בסוף שנות השמונים הסתיימה המלחמה הקרה בין המערב והגוש המזרחי וחל שינוי בסביבת ההתמודדות של כוחות ברית נאטו ובראשם ארה"ב.ומאז ואילך הופנו מרבית המשאבים הצבאיים למאבקים לא סימטריים של גורמים שלא השתוו בכוחם לצבאות המערב בנגוד לצבא הסובייטי של העבר.

ספר משפיע  בתחום היה ספרם של העתידנים אלוין והידי טופלר    מלחמה ואנטי-מלחמה (-ספרית מעריב,   תשנ"ד, 1994). בני הזוג טופלר שיצרו מונחים כמו "הלם העתיד " "הגל השלישי " ו"מהפך העוצמה " צפו בספרם שנכתב בהשראת מלחמת המפרץ הראשונה קבעו "הולך וקרב היום שבו חטיבת "הגל השלישי " המונה 4000 עד 5000 חיילים תצטרך ותהייה מסוגלת לבצע את מה שהצריך בעבר אוגדה שלמה".

כיום רווחות שתי גישות למהפכה הצבאית :האחת התולה את השינוי בהתפתחות הטכנולוגית והאחרת תולה אותו בשינויים הגלובאליים בלוחמה בעימותים הלא סימטריים הנכפים על מדינות כדמות מלחמות מ"הדור הרביעי " .

תומכי הגישה  הזאת  מראים שקונפליקטים מסוג זה הם קדומים מאוד , ג'ינג'יס חאן ניצל את הלחימה הלא סימטרית לטובתו כדי להביס את אוייביו  שלחמו בצורה קונבנציונאלית בדוגמה הטובה ביותר שניתנה אי פעם של "לוחמה מבוזרת " ובאירופה נפוליאון הגדול הובס בידי לוחמי הגרילה הספרדיים  ( ממציאי המילה גרילה )

. במאה העשרים  סוג לוחמה זה הופיע מחדש עם הסוכן הבריטי ת.א.  לורנס  הוא לורנס איש ערב שניתן לראות בו כמייסד המודרני של   תחום הלחימה המבוזרת במאבק שניהל עם שבטי הבדואים כנגד האימפריה עותומאנית   האדירה שהביא להבסתה.

היה זה לורנס שנתן לראשונה ביסוס תיאורטי לנושא לוחמת הגרילה בספריו ובמאמר שכתב עבור האנציקלופדיה בריטניקה.

וממשיכו קרוב משפחתו של לורנס  אורד וינגייט השתמש גם הוא  בשיטות אלו עם גדודי ההגנה העצמית היהודים בפיקודם של יגאל אלון ומשה דיין  שהפעיל כנגד המרד הערבי.וכידוע הייתה להן השפעה אדירה על צה"ל בראשיתו.

תורמים חשובים נוספים היו לוחמי הגרילה הקומוניסטיים  מאו צה טונג הסיני  והו צ' מין  והויטנאמי וגם  החיזבאללה בלבנון .

לכול אלו  "יש יד ורגל"  בפיתוח התורה נקראת הלחימה המבוזרת ,שהיא פועל יוצא ממה שנקרא פעם הלוחמה הלא סימטרית . אבל אינה בהכרך  זהה עימה.

כיום בעקבות אירועי "האביב הערבי "  חלק מצבאות האיזור  ובראשם מה שנקרא פעם "הצבא הסורי " שהוא כיום צבא המיליציה של באשר אסאד הם כיום צבאות מבוזרים השיטה הלינארית הישנה  של הלחימה ,לדעת אחדים "כבר פשטה את הרגל" . לדעתם לא נראה יותר מלחמות כמו מלחמת יום הכיפורים או מלחמת עיראק הראשונה והשנייה. והן היו אחרונות מסוגן .

ובישראל קיימת  בשנים האחרונות תורת לחימה שלמה שהמבוססת רעיונות אלו תורת "הלחימה המבוזרת .עד השנים האחרונות התייחסו אליה בחשדנות מרובה. אלא שנראה שתורה זאת משקפת את הזמנים המשתנים בתחום הלחימה.

כיום ישראל לא מאוימת בידי צבאות גדולים קונבנציונאליים כמו אלו של סוריה בעבר אלא בידי אירגוני טרור מקומיים נוסח החמאס שהם בשלבים של הפיכה  ל"צבאות "טרור ובידי צבאות טרור חיצוניים כמו החיזבאללה והדאעש כבר אינם אירגונים אלא הם מעין משהו חדש , שלב  שבין אירגון טרור של פעם   לצבא  כמו קונבנציונאלי י של ממש עם היכולות והניסיון של צבא מתוחכם מחד ושל ארגון הטרור מצד שני שיודע להשתלב היטב בסביבה והוא חסר כל כללי חוק ומוסר בינלאומי.

אסא ויערי בספרם מגדירים ארגונים אלו כ"מערכת תאית אמורפית הפזורה עמוק ברבדיה של האוכלוסייה".

האם כנגד תופעות חדשות אלו יש צורך להילחם בצורה שונה מבעבר?

ללחום אחרת

cover_diffused

 

 

וכעת יצא לאור הספר החדש של חיים אסא אסטרטג ומומחה למשחקי מלחמה ושל ידידיה יערי לשעבר מפקד חיל הים והיום ראש רפא"ל ומהאחראיים לכיפת הברזל ". ללחום אחרת :תפיסת הלחימה החדשה"עקרונות התמרון המבוזר."

זוהי מהדורה חדשה מורחבת ומעודכנת של ספר שכבר יצא לאור ב2005  תחת השם " לוחמה מבוזרת:המלחמה במאה ה-21 ". ( ספר  שזכה גם למהדורה אנגלית על מנת להרחיב את השפעתו בעולם ) ובו היציגו המחברים את עיקרי שיטתם ומאז היו להם כמה הזדמנויות לבחון את רעיונותיהם בקונפליקטים שונים של מלחמת לבנון השנייה ב2006 ובמבצעי "עופרת יצוקה" עמוד ענן ו"צוק איתן ". כמו גם קונפליקטים של ארהיב באפגניסטאן ובעיראק ובמלחמות צבאות הטרור  הדאע"ש והג'בט נוסרה בעיראק ובסוריה כנגד מה שהיו הצבאות הסורים והעיראקיים הלאומיים וכנגד המיליציות השונות שם..

תורת הלחימה זאת נוצרה כתוצאה מהחלטה של הרמטכ"ל ב2003 משה יעלון ( היום שר הביטחון ) למנות צוות "אלתרנטיבי "   שיבדוק את שיטות הלחימה ואת תורת הלחימה של צה"ל.

ברור  היה  לרמטכ"ל שמשהו יסודי השתנה במלחמות ההווה הן מול יריבים מבפנים _( הפלסטינאים )  והן מבחוץ   ( סוריה והחיזבאללה) הכרחי לעצור ולבחון מה אנו למדים מהתרחשויות דרמטיות אלו . ומה משמעות הדבר לגבי המוסכמות הבסיסיות של צה"ל.

גם האמריקאים כבר היו מודעים לכך היטב ומזה שנים.

כך למשל הנשיא ג'ורג' בוש הבן  :בנאום במשרד ההגנה מאפריל 2003 לאחר הפלישה לעיראק קבע "כוח עתידי לא יוגדר דווקא על פי גודלו ,אלא על פי ניידותו וזריזותו ,כוח שקל יותר לפרוס ולקיים ,הנשען יותר על יכולת חמי3קה נשק מדוייק וטכנולוגיית מידע".בוש רק ייצג בכך דיעות ותורות שהיו רווחות מזה שנים בצבא האמריקני.

בצה"ל היו מודעים היטב לתפיסות האלו בארה"ב. והחליטו לבדוק אם הן ישימות גם לגבי ישראל .ואם אפשר ליצור תפיסת לחימה חדשה לצה"ל.ברור היה שתפיסה חדשה תופיע רק כתוצא של ביקורת נוקבת וחדה על התפיסה הקיימת ועל התפקוד הצהלי בשטח. תוך התחשבות מיוחדת בהתפתחויות טכנולוגיות רלוונטיות בעקר בתחום השליטה הבקרה והמודיעין.

במחצית הראשונה של שנת 2003. בחודשים מארס-אפריל כבש צבא ארה"ב את עיראק. באותה תקופה, בעקבות מבצע חומת מגן, הקמת חלקים של גדר ההפרדה והסיכולים הממוקדים, דעכה אינתיפאדת אל-אקצה. הרמטכ"ל דאז, רב אלוף משה יעלון, ראה בכך הזדמנות נוחה לבחינה מחודשת של תפיסות עולם בתחום הצבאי.

יעלון היה חסיד גדול של צוותי חשיבה. בעזרת יועצו האישי, הפסיכולוג הארגוני אל"מ עמוס ליהמן, הקים יעלון צוותים, שעסקו בפיתוח חשיבה ובדרכים ליישם אותה. צוות בראשות דן חלוץ בחן את מושג ה"רעיון מכונן" של צה"ל. צוות אחר, בראשות האלוף גבי אשכנזי, שכיהן אז כסגן רמטכ"ל וכיום הוא מנכ"ל משרד הביטחון, בחן את השאלה אם יש בצה"ל פער בין המציאות לבין הדרך שבה מבינים או רואים אותה בצבא. צוות של מכון אקדמי בדק רעיון שהעלה יעלון – האם אפשר להתמודד עם הפלשתינים שלא באמצעות צבא, או לא רק באמצעותו..

קבוצת חשיבה נוספת זכתה לשם "הצוות האלטרנטיבי". בראשה עמד מפקד חיל הים באותה עת, אלוף ידידיה יערי. הוא קיבל את המשימה להיות פרקליט השטן ולתפקד כ"איפכא מסתברא" של כל הצוותים האחרים. .נייר העמדה שלו "צבא אחר" מהווה

את התשתית לתפיסת הלוחמה המבוזרת שגיבש הצוות בהמשך.בצוות היה מעורב גם האיסטרטג המומחה למשחקי מלחמה חיים אסא בצוותים השונים נכללו גם אישים כמו  אלוף דן חלוץ אז מפקד חיל האוויר  וגדי אייזנקוט היום הרמטכ"ל הבא,  והם תרמו את תרומתם לגיבוש התפיסה החדשה.הם היגיעו למסקנה ש"התשובה הצבאית לאיומים החדשים חייבת להתאים את עצמה לשינויים בשדה הקרב. עליה להיות סלקטיבית מדויקת ומידתית .ולשם כך הכרחי לשנות מן היסוד את התפיסה המבנה והאופי של הכוח הצבאי הישראלי. "

תפיסה  הקודמת של הלחימה הישראלית התפיסה ה"לינארית " נראית כיום כ"ארכאית".זמנה חלף.

מולקולות הלחימה.

התוצאה של כל הדיוניים האלו היא תפיסת הלוחמה המבוזרת.

המטרה של הלוחמה המבוזרת היא התמודדות בו זמנית עם מספר רב של מוקדים במרחב הפעולה והתודעה של האויב ,מתוך  כוונה לשתקם במקביל ולא באופן טורי כמו בלחימה הקונבנציונאלית הלינארית וזאת על מנת להפיק תכלית אסטרטגית מוגדרת.

logistic book

על פי תפיסה זאת העתיד ולמעשה הווה של לחימת היבשה דורש מצד ישראל שימוש בכוחות קטנים זריזים וגמישים למשימות טיהור וחיסול בשטח.  לדעתם במלחמות המאה ה-21 לא ניתן יהיה לזהות את מרכז הכובד או את "ראש הנחש" ולרוצץ אותו. בדיוק כפי שקרה במלחמה בלבנון נגד החיזבאללה. לכן, ה"מאסה הווירטואלית" של כוח צבאי נוצרת ממספר גדול מאוד של מוקדי מגע, המפוזרים בו זמנית על פני כל מרחב הלחימה. הכוח הצבאי יופעל על-פי התפיסה ה"סימולטנית" (המקבילה). האפקט אמור להיות הרבה יותר חזק ממצב שבו הצבא פועל כגוש אחד.

אסא ויערי מגדירים כוחות אלו כ"מולקולות". הם יבצעו משימות הדורשות התערבות אנושית כמו המשימות שהותאמו ליחידות המיוחדות במאה ה-20. להערכתם כוחות מיומנים וזריזים היכולים להגיע במהירות לשדה המערכה ולהשתלט על גזרה רחבה יהיו מרכיב חשוב באירגון הצבא .

כוחות אלו יהיו מסוגלים להשתלט על שטח גדול למדי ולא רק לכבשו אלא גם לשלוט בו בתצפית ,באיכון בהכוונת אש ובירי.הם יפעלו במקומות שבהם יש להם יתרון יחסי מובהק ,ואי אפשר יהיה למצות בהם את יכולות הכוחות האחרים. הכשרתם למשימות נגד צבאות תהיה דומה להתמודדותם בעימותים א סימטריים עם ארגוני טרור ואם  תמשיך לסייע בפיתוח שיטות לחימה חדשות ומתקדמות. הלוחמה המבוזרת מנסה לגבש "מבנים מולקולריים " משולבים שהם עצמאיים בפני עצמם .כל אחד מהם יהיה הרכה של אוסף תוקף רב ממדי הבנוי לפעול בנפרד. ,אך מקיים כל הזמן יכולת לקשור  את עצמו ברשת למערכות המולקולריות האחרות הפועלות בסביבתו.

אלו הם  יחידות לחימה המאורגנות  למשימה מבצעית לזמן קצוב, שיש בהם מרכיבי אוויר, יבשה וים. מטרתם לייצר "אפקט נדרש", המוגדר לו לפני הביצוע. המולקולות יפעלו במקביל, בחתימה נמוכה, ללא טנקים, מתוך הנחה שהיריב מפוזר על כל השטח וכך ניתן לייצר יתרון כמותי בכל מקום. רמת השילוביות בין מרכיבי הכוח האווירי והקרקעי גבוהה בזכות היכולת האישית ורמת האימון ויש ביניהם חיבוריות בזכות מערכות התקשורת והחוזי, המאפשרות לקבל אותה תמונת עולם ולפעול למעשה ככוח אחד.

כוח מולקולרי, המבוסס על כוחות פריסה מהירה, אינו צריך לשאת עימו את חימוש כבד. הוא מזהה מטרות ומסוגל לסגור מעגל ירי בזמן אמת, על ידי הפעלת אמצעי לחימה ממרחקים

משימות אחרות יתנו לידי כלים לא מאויישים כמו המזלטי"ם יכולותיהם ילכו ויגדלו .לכך יש יתרונות אבל גם חסרונות שכן מגיע שלב שבו איננו רוצים להיות תלויים בכלים שאין זה ברור עד כמה הם נשלטים בידי אדם ועלולים להיות סיכון לטווח הארוך .אבל זהו נושא למאמר אחר.

להלן ראיון גדול  עם שני המחברים ראיון גדול בנושא הלחימה העתידית של צה"ל:

האדם בלי הטנק ינצח ? :ראיון עם חיים אסא וידידיה יערי על צורת הלוחמה בעתיד ( ובהווה )

 

 

לוחמה מבוזרת 1

האדם בלי הטנק ינצח ? -ראיון עם חיים אסא וידידיה יערי

לוחמה מבוזרת 2

הופיע ב"דיוקן -מקור ראשון " 

 

חלק ראשון של כתבה זאת : "איך אפשר לנצח צבא טרור ? 

 

תשכחו מכל מה שידעתם על מערכות היסטוריות, צבאות אדירים שמתנגשים זה בזה וטורי שריון אינסופיים שכובשים שטחים. כוכבי שדה הקרב העתידי יהיו יחידות קטנות וזריזות, שבמקום לסחוב חימוש כבד יפעילו אש מזל"טים ויקבלו חיפוי מספינות קרב. "לוחמה מבוזרת", מכנים זאת ידידיה יערי וחיים אסא, ומזהירים שאם צה"ל לא יסתגל אליה במהירות, הוא יישאר תקוע במלחמה הלא נכונה

.

 

ע מאוד שבאסטרטגיה עוסקים בעיקר גנרלים. זה משפט קשה, אבל זאת עובדה. עדיף שהאסטרטג לא יבוא מהצבא, כי זהו מקצוע שעומד לחלוטין בפני עצמו, ומבוסס על צורת חשיבה שונה לחלוטין מזאת של הגנרל. ב-73', למשל, הייתה פרדיגמה שאמרה שהמצרים לא יעזו לתקוף אותנו, למרות שראו אותם מתאמנים עם צינורות מים מול סוללות עפר. כאן לאסטרטגים אזרחיים היה יכול להיות יתרון, כי הם מסוגלים לחשוב גם על אפשרויות נחותות טכנולוגית. או דוגמה מהחודשים האחרונים: ב'צוק איתן' נפלנו עם המנהרות, שהן טכנולוגיה נחותה, אבל עלולה להיות אפקטיבית מאוד. עובדה שגם אנחנו וגם המצרים ברפיח עמדנו חסרי עצות מולה".

את הדברים אומר האסטרטג חיים אסא, מי שנדרש לחשוב מחוץ לקופסה ולכתוב בעבור צה"ל תפיסה חדשה של שדה הקרב, מותאמת לאיומים של ימינו ומשוחררת מפרדיגמות וקיבעונות. שותפו העיקרי למשימה הזו הוא דווקא כן גנרל – אלוף במיל' ידידיה יערי, כיום מנכ"ל רפא"ל (הרשות לפיתוח אמצעי לחימה). בספרם החדש, "ללחום אחרת: תפיסת הלחימה החדשה ועקרונות התמרון המבוזר" (הוצאת ידיעות ספרים), טוענים השניים שכל תפיסת הלחימה שלאורה פעלו צבאות העולם מאז ימי קדם – מתקפה על אויב נייח, השמדתו והשתלטות קבועה על שטחיו – היא ארכאית וזמנה חלף. כיום, מול האתגרים החדשים שמציבים ארגוני טרור וצבאות טרור, יש צורך בשיטת לחימה חדשה – "הלחימה המבוזרת". זו תכלול בעיקר שימוש בכוחות קטנים, זריזים וגמישים, שייצאו למשימות טיהור וחיסול בלתי פוסקות בשטח. הכוחות הללו לא יפעלו להכרעה מוחלטת של האויב, כי הכרעה כזאת, אומרים אסא ויערי, לרוב אינה בגדר האפשרי.

לפי ההערכה שמוצגת בספר, בשנים הקרובות לא נראה במזרח התיכון מערכות שבהן צבאות גדולים יתנגשו זה בזה. בפרט אמורים הדברים לגבי ישראל, שאינה מאוימת היום בידי צבאות קונבנציונאליים, כמו אלו של סוריה ומצרים בעבר. היריב שאיתו נצטרך להתמודד הם כוחות נוסח חמאס, חיזבאללה ודאע"ש, שכבר אינם רק "ארגונים": מחד גיסא הם רוכשים יכולות וניסיון של צבא מדינתי ממוסד, ומאידך גיסא הם שומרים על מאפיינים של ארגון טרור, שאינו כפוף לחוק ומוסר בינלאומי, ויודע להיטמע בכל שטח.

קודת המוצא שלי הייתה זאת: אנחנו עומדים היום מול אויב נעלם, מסתתר בכל חור, בעייתי", אומר אסא. "מדובר ביריב שאני לא יכול לבוא נגדו לינארית, כי אז הוא יקרע אותי – אם לא מיד אז בהדרגה, כי הוא סבלני יותר ממני. זמן זה דבר שלי אין בכלל, ואילו לו יש כל הזמן שבעולם כדי לעקוב אחריי ולתקוף אותי מכיוונים שאני לא מצפה להם. ואז עלה הרעיון שהצבא יעבוד לא לינארית, אלא במבוזר. מה זה אומר? מגדירים את נקודות הכוח של האויב ומתנפלים על המון מוקדים בו זמנית, מקפידים על סדרי גודל של כוחות שייתנו לנו יתרון בכל נקודה, מכים במה שחשוב ועפים החוצה. לא המצאנו את השיטה; אורד וינגייט, ולפניו לורנס איש ערב, כבר השתמשו ברעיונות כאלו. אנחנו פשוט גיבשנו עקרונות קיימים, שנכונים למציאות של היום, ויצרנו מהם תורת לחימה".

 

yedidya yyaari

"יש בצבא יותר ויותר אנשים שמאמינים בתפיסת המלחמה המבוזרת, ולכיוון הזה צה"ל הולך", אומר   ידידיה יערי. "היום זה אקטואלי לחלוטין. באפגניסטן, אגב, עובדים רק ככה. הכול מבוזר. בסוריה, כולם ללא יוצא מן הכלל, מאסד ומטה, עובדים בצורה כזו. שם הלחימה הלינארית נעלמה מן העולם ביחד עם הדינוזאורים. היום זוהי היסטוריה קדומה שאבות מספרים עליה לבניהם ליד המדורות.

"זה לא שהכוחות הקלאסיים-לינאריים נעלמים, אבל המשקל היחסי שלהם בתוך המכלול הוא קטן יותר, כי הם לא אפקטיביים. מה היית עושה, למשל, עם החטיבות שעמדו מחוץ לעזה במבצע 'עמוד ענן' ולא נכנסו פנימה? עובר איתן עוד מאה מטר? מה חיילי החי"ר היו עושים שם חוץ מלעלות על מוקשים?"

שאלה:" יש  שטוענים שכל עוד לא תשתלט פיזית על שטח, תמשיך לחטוף מתוכו.

יערי "אז אני טוען שכבר היו פעמים שתפסנו את השטח, ועדיין חטפנו. בסופו של דבר אם אתה רוצה לעשות המנעה אמיתית, כלומר לתפוס שטח ולנקות אותו, זה לוקח הרבה זמן. חלק מהרקטות מוטמנות מראש, והן יעבדו גם בלי שיהיה לידן מישהו. כדי לנטרל את הרקטות הכבדות צריך להיכנס לעומק רב, וזה אומר לעבור שטח שבו יש מארבים עם טילי נ"ט ואיומים אחרים. איך שלא תסתכל על התרחישים האלה, כרגע האסטרטגיה הכי מבטיחה היא לחימה מבוזרת, גם אם לא בטוח שהיא תיתן תשובה מלאה".

נחש בלי ראש

לוחמה מבוזרת 1

ספרם הנוכחי של אסא ויערי הוא למעשה מהדורה חדשה, מורחבת ומעודכנת, של ספר שפרסמו השניים לפני כעשור תחת השם "לוחמה מבוזרת: המלחמה במאה ה-21". כבר במהדורה המקורית הציגו המחברים את עיקרי שיטתם, ומאז ניתנו להם כמה הזדמנויות לבחון את רעיונותיהם בקונפליקטים שונים באזורנו – מלחמת לבנון השנייה, מבצעי עופרת יצוקה, עמוד ענן וצוק איתן בעזה, הקונפליקט המתמשך של ארה"ב באפגניסטן ובעיראק, והמערכות שמנהלים דאע"ש וג'בהת א-נוסרה בעיראק ובסוריה כנגד הצבאות הלאומיים ומיליציות שונות.

תורת הלחימה החדשה החלה להיכתב ב-2003 כתוצאה מהחלטה של הרמטכ"ל דאז משה יעלון. בעזרת יועצו האישי, הפסיכולוג הארגוני אל"מ עמוס ליהמן, הקים יעלון כמה צוותים שעסקו בפיתוח חשיבה ובדרכים ליישם אותה. צוות בראשות דן חלוץ בחן את מושג "הרעיון המכונן" של צה"ל. צוות אחר, בראשות סגן הרמטכ"ל דאז גבי אשכנזי, בחן האם יש פער בין המציאות לבין הדרך שבה תופסים אותה בצבא. צוות של מכון אקדמי בדק האם אפשר להתמודד עם הפלשתינים שלא באמצעות צבא, או לא רק באמצעותו.

ליעלון ברור היה גם שמשהו יסודי השתנה במלחמות העידן הנוכחי, והוא ביקש לעצור ולבדוק מה משמעות הדבר לגבי המוסכמות הבסיסיות של צה"ל. כדי לייצר תפיסה חדשה, הבינו משתתפי התהליך, יש צורך בביקורת נוקבת וחדה על התפיסה הקיימת ועל התפקוד הצה"לי בשטח, תוך התחשבות בהתפתחויות הטכנולוגיות, בעיקר בתחום השליטה, הבקרה והמודיעין. לשם כך הוקמה קבוצת חשיבה שזכתה לשם "הצוות האלטרנטיבי". בראשה עמד יערי, מפקד חיל הים באותה עת, ובצוות היה חבר גם אסא, אסטרטג ומומחה למשחקי מלחמה. המסקנה שעלתה מהתהליך הייתה כי "התשובה הצבאית לאיומים החדשים חייבת להתאים את עצמה לשינויים בשדה הקרב. עליה להיות סלקטיבית, מדויקת ומידתית, ולשם כך הכרחי לשנות מן היסוד את התפיסה, המבנה והאופי של הכוח הצבאי הישראלי".

אם בהנהגה הישראלית נוהגים לדבר על הצורך "לרוצץ את ראש הנחש" כדי להכריע את האויב, לתפיסתם של אסא ויערי, במלחמות המאה ה-21 כבר לא ניתן לאתר מרכז כובד כזה ולחסל אותו; המאסה הווירטואלית של כוח צבאי נוצרת ממספר גדול מאוד של מוקדים, שמפוזרים על פני כל מרחב הלחימה. כך נוצרה תפיסת "הלוחמה המבוזרת": בניגוד ללחימה הקונבנציונאלית-לינארית, ששואפת לטפל במטרות המרכזיות באופן טורי, הלוחמה המבוזרת נועדה לשתקן במקביל. הפעלה של כוח צבאי על פי תפיסה סימולטנית-מקבילה, מאמינים אסא ויערי, תשיג אפקט חזק בהרבה מפעולה כגוש אחד.

העידן החדש של לחימת היבשה דורש לשיטתם שימוש בכוחות קטנים, זריזים וגמישים למשימות טיהור וחיסול בשטח. הכוחות הללו – או "המולקולות" – יבצעו משימות הדורשות התערבות אנושית, כמו אלה שהותאמו ליחידות המיוחדות במאה ה-20. כוחות מיומנים שיכולים להגיע במהירות לשדה המערכה ולפעול בגזרה רחבה, יהיו מרכיב חשוב בבניית הצבא. אם יופעלו נכונה, הם יהיו מסוגלים לשלוט על שטח גדול למדי בתצפית, בהכוונת אש, בירי וגם בכיבוש. הם יפעלו במקומות שבהם יתרונם היחסי מובהק, כאשר אי אפשר למצות שם יכולות של כוחות אחרים.

כדי להצליח במשימתה, צריכה הלוחמה המבוזרת לגבש מולקולות שיהיו עצמאיות אך גם יידעו להשתלב בהרכבים גדולים יותר. כל אחת מהן תוכל בכל רגע לקשור את עצמה ברשת למערכות המולקולריות האחרות הפועלות בסביבתה. אלה יהיו יחידות לחימה המאורגנות למשימה מבצעית, ומתבססות על רכיבי אוויר, יבשה ולעתים גם ים. הן יוקמו אד-הוק בהתאם לצורכי המשימה ולאחר מכן יפורקו, עד שיזדקקו להן שוב, במשימה אחרת ובתנאים אחרים. הגיוון של הכוחות המולקולאריים יהיה אינסופי, ויהיה זה תפקידו של המפקד בשטח להחליט איזה סוג כוח ואילו כלי נשק נדרשים בתנאים הקיימים, ולדאוג להקמת יחידה מתאימה. לעולם לא תהיה אחידות בפעולות של הכוחות המולקולריים; הם יהיו בלתי צפויים מעצם הגדרתם.

אחד היתרונות של כוח מולקולרי, המבוסס על פריסה מהירה, הוא שאינו צריך לשאת עמו חימוש כבד. הוא מזהה מטרות ומסוגל לסגור מעגל ירי בזמן אמת, על ידי הפעלת אמצעי לחימה ממרחקים. המולקולות פועלות במקביל, בחתימה נמוכה וללא טנקים, מתוך הנחה שהיריב מפוזר על כל השטח ולכן יש לייצר יתרון כמותי בכל מקום. רמת השילוביות בין מרכיבי הכוח האווירי והקרקעי תהיה גבוהה בזכות יכולת אישית ורמת אימון, וכמובן בזכות מערכות תקשורת וחוזי מתקדמות, המאפשרות למולקולות השונות לקבל תמונה משותפת ולפעול ככוח אחד.

בזבוז דמיוני

כדוגמה לקרב שבו עשה צה"ל שימוש מוצלח בלוחמה מבוזרת, עוד לפני שהוגדרה ככזו, מצביעים אסא ויערי על כיבוש שכם באפריל 2002, במבצע שעליו פיקד אביב כוכבי. הקרב החל בהתקפה של שני גדודים בו-זמנית על אזור הקסבה, תוך שימוש בשתי שיטות לחימה שונות. ראשית פשטו על האזור כוחות מחטיבת גולני, בגיבוי נגמ"שים מסוג אכזרית. במהלך קרב ההשתלטות על החלק המזרחי של העיר נתקלו לוחמי גולני בעשרות מטענים שהונחו על הצירים, בתוך משאיות תופת ובתעלות. כוחות הנדסה קרבית עסקו בנטרול המטענים.

הפשיטה המהירה, שאותה הפלשתינים לא צפו, הביאה לנהירה המונית של חמושים אל אזור מערב העיר. הם התפצלו לקבוצות קטנות של שניים עד ארבעה מחבלים, שכל אחת מהן הייתה אחראית על תא שטח. מטעני חבלה הונחו בסמטאות העיר, ועמדות הירי אוישו והמתינו לפקודה. מפקד גדודי חללי אל-אקצה באזור, נאסר באדווי, הכריז בתחילת הקרב: "אנו מחכים לחיילי צה"ל שייצאו מהרכבים הממוגנים שלהם ויילחמו איתנו פנים אל פנים על האדמה".

כוחות הצנחנים, שהחלו לפעול במערב העיר, נמנעו מלשחק לידיהם של באדווי ואנשיו. הם התקדמו בצעדים זהירים, כשאחת לכמה דקות נשלח כוח מבצעי קטן כדי להשתלט על בתים באזור הקסבה. אסטרטגיית לחימה זו העמידה את החמושים הפלשתינים במצב של חוסר אונים, משום שירי לעבר החוליות הקטנות יחשוף אותם לאש הצלפים הישראלים, שהשקיפו מהצד השני. חוליות הצנחנים הסתייעו גם במסוקי קרב, שחיפו עליהן בירי טילים לכל אורך הלחימה.

אף שהיה זה אחד הקרבות המוצלחים ביותר של צה"ל במבצע חומת מגן, הוא לא זכה להבלטה תקשורתית. בסיומו רשם הצבא ניצחון מוחץ. המחבלים ספגו אבדות כבדות, לעומת הרוג ישראלי אחד – רס"ן אסף אסולין, שנהרג מירי כוחותינו.

מנגד, לדברי אסא ויערי, אחד הכישלונות הישראליים הבולטים בלחימה לינארית היה בקרב סולטן-יעקוב, 1982. צה"ל הובס שם כשפעל "לפי הספר", מול צבא סורי סדיר שנקט טקטיקה של לחימה מבוזרת. הקרב החל כששיירה ענקית של כלי רכב נכנסה למארב של מתחם חטיבתי סורי מחופר היטב, וספגה אש כבדה מהאגפים. מבחינת ישראל תוצאות הקרב היו קשות; עשרים הרוגים, למעלה משלושים פצועים, שני שבויים ושלושה נעדרים. כמו כן איבד צה"ל עשרות כלים משוריינים, בהם שישה טנקים ושלושה נגמ"שים שהושארו בשטח‏. המטרה – פריצת הדרך לכביש ביירות-דמשק – לא הושגה.

יערי ואסא מצביעים גם על הכנסת הטנקים לוואדי סלוקי, יומיים לפני מלחמת לבנון השנייה, כמהלך לינארי קלאסי שהוביל לכישלון. לדבריהם, מהלך מבוזר היה אמור ליצור השתלטות על פאתי הוואדי; במקום זה הטנקים נכנסו היישר פנימה, כמה מהם נפגעו, לוחמים רבים נהרגו וכל המשימה נתקעה.

נשמעו טענות שלפיהן דווקא אתם הייתם בין אלו ששכנעו את אהוד אולמרט, בשלבים המתקדמים של המלחמה, לצאת למתקפה הקרקעית הגדולה שהייתה אמורה להשפיע על תנאי הפסקת האש.

אסא: "נפגשנו עם אולמרט קרוב לסוף המלחמה ויעצנו לו לסיים אותה. זה כל מה שאני יכול לספר".

אלי : האם כבר אין מקום ללוחמה מהסוג הישן, הלינארי, במזרח התיכון של היום?

יערי : "אם להסתכל על סוריה, כל הארגונים שם, ובראשם מה שנקרא פעם 'הצבא הסורי' – ולמעשה הוא המיליציה של בשאר אסד – הפכו לצבאות מבוזרים. כולם עכשיו פועלים לפי התורה שלנו, גם בלי לקרוא את הספר שלנו. שלא תהיה טעות, אנו תומכים גם בפעילות של תמרון לינארי, אבל במינון נכון ולא כחזות הכול, כפי שהיה בעבר הלא-רחוק. עוד יהיה בה צורך מסוים, ויהיו גם פעילויות מעורבות. הגישה המבוזרת, שהיא הגישה שלנו, יכולה להיות משולבת עם הגישה הלינארית. אבל יש להבין: הדוקטרינה הלינארית הטהורה, זאת שקובעת שכדי לנצח במלחמה הצבא צריך לפגוע במרכז הכובד של היריב בכמה קרבות הכרעה – פשטה את הרגל. היא לא תוכל להתקיים בעתיד, וחייבים להפנים זאת".

אלי : האמריקנים מעדיפים בינתיים לא להשתמש בכוחות קרקע במאבק מול דאע"ש ולהסתפק בהפצצה מהאוויר. ניתן יהיה לבלום את הארגון בשיטה הזו?

אסא "מה שהאמריקנים עושים בסוריה ובעיראק זאת 'דוקטרינת קוסובו', של הפצצות בלתי פוסקות וחסרות אבחנה. לדעתי זה לא נכון, ואני דוחה את השיטה הזו. אין מנוס מחיכוך קרקעי, גם אם הוא יצריך מגוון של כוחות גדולים ויהיה כרוך באבדות בלתי נמנעות".

"לטווח הארוך, חלקם היחסי של מטוס הקרב המאויש ושל טנק המערכה במבנה הכוח הצבאי ילך ויקטן באופן משמעותי, כפי שהדבר קורה בכל הצבאות המערביים", אומר יערי. "שאף אחד לא יטעה – עדיין נצטרך טנקים, ובהחלט נצטרך נגמ"שים. כוחות כאלה מקושרים כיום ברשת, והיכולת שלהם היא לא רק מה שמכילה המסגרת האורגנית. אבל אי אפשר להמשיך להוביל טורי שריון ורכב שפרוסים על פני קילומטרים, ובסופו של דבר החלק מתוכם שנלחם זה בקושי החוד. מבחינה זו, הבזבוז של מסע מלחמה לינארי הוא פשוט דמיוני".

יריב חדש מסוג ישן

לוחמי אירגון הטרור דאע"ש 

השינוי באסטרטגיית הלחימה הנדרשת מצה"ל, אומר אסא, נגזר משינוי מהותי באופיו של האויב.

"אנו נמצאים במעבר מאיומים של מדינת לאום לאיומים של מערכות תאיות אמורפיות. הן פזורות עמוק ברובדיה של אוכלוסייה שהיא ביסודה אוהדת כלפיהן, או למצער פסיבית, רק רוצה שיעזבו אותה בשקט. למערכות הללו יש יכולת אפקטיבית להפיל ממשלה באמצעות מניפולציה רצחנית על המכאניזם הדמוקרטי. כתוצאה מעלייתו של הכוח האמורפי החדש יש תהליך רחב, ולא ממוקד עדיין, שבו הצבא צריך להתאים את עצמו לעולם שלא היה קיים לפני כמה עשרות שנים".

"פני המלחמה השתנו לחלוטין בשנים האחרונות", אומר גם יערי. "יש כיום דפוס מובהק של עימותים א-סימטריים, שבהם צד אחד מפעיל טרור – אבל לא רק טרור 'רגיל', אלא טרור סיסטמטי. זו מעין לוחמת גרילה שמובלת על ידי סוג חדש של לוחמים. אפשר לקרוא לזה 'הבריגדה הבינלאומית של האסלאם': מכל קצות העולם המוסלמי – צ'צ'ניה, פקיסטן, אפגניסטן ועוד – באים מפקדים ולוחמים שהלחימה היא משלח היד היחידי שהם מכירים. רואים אותם עכשיו בסוריה, וקודם הם היו גם באפריקה – בצ'אד ובסומליה. זה יריב מסוג חדש, ועד כמה שהוא נראה אמורפי ולכאורה לא מאורגן, צריך לקחת בחשבון שיושבים שם כמה ממפקדי השדה הכי מנוסים בעולם. אלה אנשים שגדלו בשדות הקרב מגיל 12 ושרדו אותם, השתתפו בלחימה בזירות כמו עיראק ואפגניסטן, וצברו המון ניסיון. גם לכוחות מקצועיים של מדינות מסודרות יהיה מאוד לא פשוט להתמודד מול יריב כזה, בוודאי בשטחים אורבניים".

אלי : זו תופעה שיכולה להשפיע על המצב הגיאופוליטי העולמי?

יערי : "זה ישפיע מהותית על אופי הסכסוכים פה ובמקומות אחרים. הכוח של הדבר הזה דומה לכוח הרצחני שהיה להונים של אטילה, או למונגולים של ג'ינגיס חאן, או לטטארים של טמרלן. אלו היו שבטים ברבריים, בלתי מנוצחים בשדות הקרב, מגוון אדיר של קבוצות שהתלכדו תחת מנהיג סופר-כריזמטי אחד. אנחנו רואים היום סגנון דומה של השתלטות על אוכלוסייה – מאוד אכזרי, ללא שום מעצורים. אנחנו עומדים מול יריב חדש מסוג ישן, אפילו עתיק, שלא היה קיים מזה זמן, ואסור לזלזל בו.

"זוהי אולי ההתפתחות האחרונה באבולוציה של אופי המלחמה. ב-25 עד 30 השנה האחרונות כמעט לא ראינו התנגשות של צבא מול צבא, וגם במקומות שבהם זה כמעט קרה – בסוף זה לא קרה. כמעט אין שדה קרב פתוח. השדה הזה נשאר ריק לחלוטין: היריב שלך לא יימצא שם, כדי לא להיות בנחיתות.

"בנוסף, נוצרו דרכים לעקוף את העימות החזיתי בין מדינות באמצעים אחרים. לצורך הדוגמה אפשר לקחת את הסייבר ולהכניס גם אותו לתוך ארגז הכלים של מדינות שמעוניינות לפגוע זו בזו בלי למצוא את עצמן בעימות פרונטלי. כל זה משפיע על האופן שבו אנחנו צריכים לפתח את אמצעי הלחימה שלנו. אצלנו ברפא"ל מדברים על נוסחה שאומרת 'סלקטיבי, מדויק ומידתי'. אלה שלוש התביעות הכי יסודיות ממערכת לחימה שצריכה להיות אפקטיבית".

הפתעה מהמנהרה

במהדורה הראשונה של ספרם כתבו אסא ויערי ש"מבחנה המעשי הראשון של התיאוריה החדשה כבר לפנינו – משמעותה הצבאית של ההתנתקות". הם גם הגדירו בדיוק מה ייחשב להצלחה במבחן הזה: "המחשה חד-משמעית שיכולתנו לשלוט ולהשפיע בשטח נשארה בלתי מעורערת, בין אם אנו נוכחים בו פיזית ובין אם לאו".

אלי :אתם חושבים שבפועל ניתנה המחשה כזאת?

יערי: "ברור שבפרמטרים הצבאיים, ישראל לא הצליחה לממש אחרי ההתנתקות את מה שהגדרנו 'אפקט סיכול מתמשך ובלתי מותנה של כל ניסיון לחידוש האש'. לא הצלחנו להמחיש ליריב שאנו שולטים בשטח גם ללא נוכחות פיזית קבועה. סדרת ההתנגשויות עם חמאס התחילה כבר בסתיו 2005, ובניית הכוח הרציף שלהם נמשכת מאז ועד לרגע זה, ותימשך גם בעתיד הנראה לעין. אבל הבעיה במקרה הזה איננה בתפיסת הלוחמה המבוזרת, אלא במגבלות המקדמיות שהיו על הפעלת כוח צבאי בכלל, בנתונים הקיימים. ציינו שאיננו נכנסים לסוגיית ההחלטה הפוליטית, אלא רואים אותה כנתון. עם זאת, הרוב המכריע של מכלול פעולותינו בעזה מאז ההתנתקות, היה מבוסס על עקרונות לוחמה מבוזרת".

אלי : הספר במהדורה הנוכחית נכתב במהלך מבצע "צוק איתן". מה הדיאגנוזה שלכם לתפקוד של צה"ל במבצע הזה? האם הוא קיבל את ההצעות שלכם?

יערי "חשוב לשים לב שהמהלך הקרקעי בצוק איתן היה מוגבל מאוד. לצה"ל הוגדרה משימה צרה של טיפול במנהרות ההתקפיות, ולמעשה הפעילות הקרקעית הסתכמה בתפיסת פאתי הקומפלקס האורבני, כדי לאבטח את הפעילות במנהרות מאחור. כך שאמנם נדגם שם לא מעט מיתרונותיה של הלוחמה המבוזרת, אבל נשאר עוד הרבה ללמוד. בגדול, צוק איתן אישש את הנחות היסוד שהצבנו לפני למעלה מעשור, ויותר מכך: ראינו צבא בעיצומו של מהלך חוצה חילות וממדים, ראינו שיתוף 'תמונות עולם' בזמן אמת, מודיעין שמוזרם מהתווך, ושילוב מולקולרי בין מרכיבי כוח מבצעיים בשטח – מהקרקע, מהאוויר ומהים – ברמה שלא הכרנו עד היום. אפשר לרשום שיפור מובהק הן ביכולת התיאום וההבנה של ההתרחשות בשטח, והן במהירות ובאפקטיביות הפעולה כתוצאה מכך.

"מצד שני, יש להודות שאת ממד תת-הקרקע, כלומר את המנהרות, לא לקחנו בחשבון לחלוטין. כאן הייתה הפתעה. זה אלמנט שלא צפינו את עוצמתו ואת מרכזיותו בדינמיקה של שדה הקרב. הנחנו שעיקר הלחימה הוא בתווך העילי, עם קווי הראייה האנכיים והאופקיים, ותת-הקרקע הוא בסך הכול הממד התחתון, המרתף, של שדה הקרב האורבני. לא ציפינו שזה יהיה משמעותי כל כך".

אלי : אבל מדוע זו הייתה הפתעה? הרי דווח על המנהרות שוב ושוב בכלי התקשורת, והמודיעין הזהיר מפניהן. אם מי שצריך היה לדעת אכן ידע, איך הוא בכל זאת הופתע?

אסא: "ידענו על המנהרות, אבל לא ידענו שזה חלק כל כך מרכזי וחשוב באסטרטגיה של חמאס. דבר דומה היה במלחמת יום כיפור, עם טילי הסאגר. כבר ב-1970, במעוזים, חטפנו 'שמל' – טיל נ"ט שטס לאט, ואתה כמעט יכול לתפוס אותו ביד. אז ידענו שיש סאגרים, שהם דור מתקדם של אותו טיל,  מהירים הרבה יותר, ובכל זאת במלחמת יום כיפור, הנה הפתעה: אותם כלים שכבר שמענו עליהם וידענו עליהם, הפתיעו אותנו לחלוטין. צה"ל נאלץ אז לאמן את כוחות השריון בזמן אמת, תוך כדי מלחמה, כדי להתמודד איתם. אותו דבר לגבי המנהרות. ידעו עליהן, כתבו עליהן, דיברו עליהן – אבל זה לא הפך לחלק מהותי מתורת הלחימה. לא יצרו דרכים אפקטיביות כדי להתמודד עמן מבעוד מועד".

אלי : מה גורם לחוסר היכולת שלנו להגיע להכרעה מול חמאס? האם זה נובע מלחצים שמפעילים הפוליטיקאים על צה"ל?

אסא :"בדיוק. המנהיג מסתכל פוליטית, והשיקול האסטרטגי הוא בעבורו משני. חייבים להגיע ליעד גם צבאית וגם מדינית, יד ביד. ברגע שזה לא הולך יד ביד, אתה רואה מה קורה – כולם חיים בהרגשה שהמלחמה תחזור, כי אין דרג פוליטי שמנסה לנתב את המדינה הזאת למקום יותר ברור, אמיץ ונכון. אני לא רוצה להישמע כמו הנביא ירמיהו, מטיף בשער. לדעתי הצבא עשה את העבודה במלחמה האחרונה, אבל הסנכרון בין הדרג המדיני לצבאי היה בעייתי, ואני מאשים את הדרג המדיני. צריך ללמוד לקחים ולפתח דיון ציבורי לגבי איך מתמודדים עם מה שמחכה לנו מעבר לפתח. זה הכי חשוב".

ומה באמת מחכה לנו מעבר לפתח?

יערי בהחלט אינו אופטימי בסוגיה. "הסבבים הבאים, והם אינם רחוקים, יהיו ללא ספק קשים יותר", הוא אומר. "נראה שימוש מאסיבי בהרבה בתת-קרקע ההתקפי – הן כוחות קומנדו שיחדרו לשטחנו, והן מערכי שיגור מוטמנים וכמויות של רקטות כבדות וטילים שיגמדו את מה שחווינו בצוק איתן. יתקיים תיאום בין עזה ולבנון, וצה"ל יצטרך להילחם בשתי חזיתות בו-זמנית. על יישובי הגבול בצפון ובדרום תונחת אש הרבה יותר מאסיבית מבעבר, אחרי שהגזרות האלה זוהו כנקודת תורפה.

"מי שלא מבין את חומרת המצב ועוסק כרגע בעדיפויות אחרות – כלכליות, חברתיות או פוליטיות, חשובות ובוערות ככל שתהיינה – דומה למי שעולה לתקן את הגג לפני צונאמי. הקיצוץ ההיסטרי בתקציבי הביטחון בשנים האחרונות, והאמירות הריקות שצה"ל 'גדול על המדינה' ושממילא הוא 'הצבא החזק ביותר במזרח התיכון' –  זו שרשרת הרסנית שנשלם עליה מחיר כבד".

אלי : כיפת ברזל, שאתה היית בין האחראים לפיתוחה, משנה משהו בתפיסת הלחימה?

יערי : "כיפת ברזל מאפשרת למקבלי ההחלטות אורך רוח. קח את 'עמוד ענן' – שמונה ימים, 1,500 רקטות. בעצם הייתה פה מלחמה, ושום דבר לא עצר. נמל אשדוד עבד, רכבות ואוטובוסים נסעו, אנשים הלכו לעבודה. זה מצב שבעבר נשמע דמיוני. גם לא העלו את הפרמיות על הספנות, ולא הייתה בעיה של חשמל.

"אין לי שום ספק שהגנה אקטיבית זה הכרח, ואפשר רק לחשוב איך הייתה נראית מלחמת לבנון השנייה אילו הייתה לנו אז כיפת ברזל. אבל גם ליכולות של המערכת הזו יש גבול. ארסנל הרקטות של האויב הולך וגדל, וכיפת ברזל לא מתאימה לכל יירוט. ברור שאם נצטרך ללכת מול יריב כמו חיזבאללה, התמונה תהיה יותר מורכבת. הטיפול בארסנל כזה צריך להיות משולב – גם הגנתי וגם התקפי".

הים הופך ליבשה

asa book 1

רשימת התפקידים ותחומי המומחיות של ד"ר חיים אסא (65) היא ארוכה ומגוונת. פילוסופיה, מתמטיקה, חקר הביצועים. מנהל יחידת הסימולציות ומשחקי המלחמה באוניברסיטת תל-אביב, היועץ לביטחון לאומי, וגם יועצו הפוליטי ואיש סודו של ראש הממשלה המנוח יצחק רבין. בין הספרים שפרסם במהלך השנים יש שניים שמכילים הצעות עתידניות מעניינות: "חיוניות: תפקידה הגדול של הדמוקרטיה על סף המאה ה-‏21" (1995), ו"מהפכת ההזדמנויות" (2001). בזה האחרון שרטט אסא דיאגנוזה פסימית ביותר לגבי מצב המדינה והחברה בישראל. בין היתר קבע שמערכת החינוך חייבת לעמוד בראש מעייניו של משרד האוצר, כאשר כל המשרדים האחרים משרתים אותה ומסייעים לה להפוך ליהלום שבכתר. ממערכת המספקת בעיקר ידע בסיסי, עליה להפוך לכזו הנותנת כלים, יוצרת מיומנויות ומעניקה ידע על ערכי יסוד אוניברסליים וישראליים-יהודיים הקשורים לזהות החברה. אסא מעלה על נס את המפלגות החרדיות, שהשכילו לשים בראשן אנשי ערכים, כמו הרב עובדיה יוסף – דבר שהמפלגות החילוניות כבר אינן עושות. את ניסיונו של השמאל להתעמת עם המרכיב היהודי בזהות הישראלית הוא מגדיר כ"איוולת".

אלוף במיל' ידידיה יערי (67) צמח בתחום הלוחמה הזעירה: כלוחם שירת בקומנדו הימי, ובשנים 1983-1986 היה מפקד השייטת. הוא פיקד על עשרות מבצעים, ופעמיים נפצע בקרב. בתפקידו האחרון בצה"ל, בשנים 2000-2004, שימש מפקד חיל הים. הוא בעל תואר ראשון בהיסטוריה של המזרח התיכון ותואר שני מביה"ס למנהל ציבורי בהרווארד. ויש לו גם "ייחוס" משמעותי –  הוא נכדו של מאיר יערי, המנהיג המיתולוגי של מפ"ם.

אני שואל את יערי האם הלוחמה המבוזרת תבוא לידי ביטוי גם בזירה הימית, שבה עשה חלק ניכר מהקריירה הצבאית האישית שלו. "הזירה הימית הופכת להיות חלק מהיבשה", משיב יערי. "לא בגלל שהמים יתייבשו, אלא מפני שבכל שדה מערכה יש קו ראייה אנכי וקו ראייה אופקי. הים ממשיך את קו הראייה האופקי; הוא בעצם המשך של היבשה, רק שבמקום גלגלים מניעים את הכלים במדחפים. הפלטפורמות הן אותן פלטפורמות, הן נושאות אותו חימוש ומסוגלות להיות אפקטיביות בדיוק כמו שהאלמנט האחורי הכבד, הארטילריה, הוא אפקטיבי.

"בסופו של דבר האפקטיביות של כוח הים מותנית ביכולת שלו לתת תרומה ביבשה, כי בים לא קורה שום דבר אמיתי כרגע. כל זה לא אומר שלא יהיו קרבות ימיים. לפעמים הם יחליפו קרבות יבשתיים, כי בים קל יותר להוציא 'דם רע' בין מדינות. אולי נראה את זה בין מדינות כמו יפן, סין, הקוריאות או וייטנאם. אני די בספק אם נראה קרבות ימיים אצלנו באזור. אולי יהיה תרחיש שבו הכוח הימי לא פועל ככוח ימי אלא פשוט עושה משהו כפיון בתוך מערכת גיאופוליטית".

אלי :איך מלחמת דאע"ש בסוריה ובעיראק משליכה על תיאוריית הלוחמה המבוזרת?

יערי "את המשמעות הצבאית של מה שמתרחש עכשיו שם חזינו כבר ב-2003. היה ברור לחלוטין שלשם הולך המרחב האסלאמי אחרי 11 בספטמבר. מה שמתחיל להסתמן כמאפיין בעל משמעות הוא שעל מנת לעלות למדרגת חיזבאללה וחמאס מבחינת היכולת הצבאית, נדרש פטרון עשיר – איראן, קטאר וכד' – ומקום שמוגדר כ'מולדת'. זה שלב המעבר מכנופיה מזוינת לצבא בעל יכולות ומוטיבציות ממוקדות. רוב הארגונים הלוחמים עדיין לא שם, והראיה לכך היא שצבא סוריה, בניגוד לכל התחזיות, עדיין מחזיק מעמד. ברור גם, וזה טריוויאלי, שמול כוחות מבוזרים אפשר ללחום רק על פי עקרונות הלוחמה המבוזרת. לשם אכן הולכים כל הצבאות המערביים, לא רק צה"ל.

"הקונפליקט שלנו עם דאעש וג'בהת א-נוסרה בוא יבוא, אין בכך ספק. אלה לא צבאות כמו של סוריה, מצרים וירדן, כלומר צבאות מאורגנים שפועלים על פי כללים בינלאומיים. הם לא דומים בשום דבר למה שהכרנו בעבר. תחשוב על המונגולים של ג'ינגיס חאן פלוס טנקים ומטולי רקטות ואפשרויות תעמולה אינסופיות, ותתחיל להבין מה עומד להתמודד איתנו. מול הדבר הזה, התשובה הכי טובה היא לבסס תפיסה של לחימה מבוזרת, ולכן אני מאמין בה. אני חושב שהדברים שאנו עושים ברפא"ל כמעט כולם הולכים לכיוון של השתלבות בראייה הזאת. צריך להבין: מה שעומד מולנו כרגע, חמור בהרבה ממה שעמדנו מולו בשעה שתיים בצהריים של 6 באוקטובר 1973. חד וחלק".

אסא מסכם : "לא צריך יום לימודים ארוך כדי להבין שבעוד חמש או עשר שנים, הגלים האסלאמיסטיים יוכלו להביא משהו גרוע יותר מדאע"ש. אני מאוד מקווה שהמערב יצליח לבלום את דאע"ש, אבל גם אם וכאשר זה יקרה, אסור לשקוע בשינה על זרי הדפנה. צריך להבין שמאותו המקור יבוא גל חדש, מתוחכם ואכזרי עוד יותר. האסלאמיזציה מתקיימת במקומות שבהם אזרחים מרגישים שהחיים שלהם דפוקים ואין מה להפסיד. בעולם של פעם, אנשים עשו מה שאבא אומר. מובארכ אלוהים? אז הוא אלוהים. עכשיו הוא סתם קצין שהחליט להתחפש לאלוהים.

"אנחנו צריכים מנהיגות שתחליט איך מתמודדים עם מצב בעייתי שמתהווה היום מול ישראל. אופציית הגרילה לטווחים גדולים היא איום חמור מאוד, והיא הדבר הכי נכון מבחינת היריב, שלצערי לא טמבל. החינוך שלי, כאיש תורת המשחקים, הוא שהיריב חכם לפחות כמוני. אתה לא צריך לחלום שהוא טיפש. אז אני שומע גנרלים שאומרים שזה עדיין רחוק. אבל אני לא מדבר אפילו על דאע"ש עצמו, זה יכול להיות הגל שאחרי, ואז תגיע ההפתעה".

 

cover_diffused