ארכיון קטגוריה: גנלוגיה

התמונה של הגאון מווילנה

התמונה של הגאון מווילנה היא אחת התמונות הידועות ביותר בעולם היהודי.

למעשה המדובר בכמה תמונות שונות למדי שאם זאת רובן מתארות אדם בעל תווי פנים דומים למדי לאלו שבתמונות האחרות.

האם זאת תמונה "אותנטית " של הגאון עצמו שצויירה במאה ה-18  ? או שמה היא מבוססת על תמונה מומצאת  בידי אמן עממי כלשהוא? זאת שאלה גדולה שבה אדון בהרצאה שאני נותן מחר באירוע שאני מנחה על הגר"א.

אציין  עם זאת שתווי פנים הדומים לאלו שבתמונות של הגר"א נמצאים בקרב צאצאיו של הגאון לאורך הדורות.כפי שאנו למדים למשל מהספר    החדש של אהרן בן יהודה אריה  אילן    עיני יצחק :   פרקי חייו וקצות דרכיו של… רבי יצחק אריאלי, בעל ה"עינים למשפט"… ואשתו הרבנית… חיה לאה, ותולדות זקנה של הרבנית… רבי שמואל אביגדור (רבינוביץ)… (  ירושלים : הוצאת שלמי אריאל, תשע"ח [2018].


‬"עיני יצחק " עוסק  בין השאר בדמיון החיצוני בין הגאון מוילנה ובן נינו הרב אליהו לנדא ש"יודעי דבר בירושלים אמרו שדמות דיוקנו של סבו חקוקה על פרצופו " .(תודה למוציא לאור של כתבי הגר"א נחמיה פייפר שהפנה את תשומת ליבי לעמוד הזה)

מאיפה יודעי הדבר בירושלים יכלו לדעת את הדבר הזה ? הגר"א הרי נפטר יותר ממאה שנה קודם לכן.

רק מהתמונות של הגר"א .

הנה שתי רשימות שהופיעו בכתב העת "נרות שבת –בטאון השבת העל מפלגתי בעריכת הרב מרדכי הכהן בשנת תש"ח.

הרשימה הראשונה הופיעה בכרך ה' קונטרס ק"ב  היא מתורגמת מיידיש   ממאמר שהופיע לראשונה ב-1927  בכתב עת בעיר צ'רנוביץ'  לציון  שנת ה-130 לפטירתו של הגר"א והיא שופכת אור על שאלת הציור המקורי של הגר"א ומי הפיץ אותו לראשונה.

לדברי הרושם א.גרץ . הצייר המקורי של הגר"א היה תלמיד של הגר"א מהעיירה קלפישק שהיה בעל  כשרונות ציור .ויום אחד כשישב הגר"א בחדרו צייר אותו תלמיד בעפרון .ורשימת עפרון זאת עובדה והוצאה לאור בידי חכם ידוע בשם רבי שמעון הורביץ מחבר הביאור של "מחזור ויטרי ".

הנה  הרשימה הנ"ל ( אפשר להגדיל אותה בלחיצה של "העכבר"")

 

 

הרשימה השנייה היא של החוקר שאול חנא קוק והופיעה כמכתב תשובה למאמר שלמעלה כמה גליונות מאוחר יותר ובה לכאורה הוא מפריך את הטענות שהועלו בה.

הרשימה הופיעה לצד האיור הזה שלפניכם שיש שטוענים כיום שהוא האיור האותנטי היחיד של הגר"א וצוייר בידי אמן נוצרי  (שזהותו אינה ידועה ). תווי הפנים כאן בכל אופן שונים מאלו שבציורים האחרים ואין להם כל דמיון לתווי הפנים של צאצאיו של הגר"א.

עד כאן שאול חנא קוק. אעיר שטענותיו הן ברובן לא רלבנטיות לשאלת האותנטיות של תווי הפנים שבתמונה.

מוסכם  כפי שקובע שאול חנא  קוק שהתמונה כפי שהיא  לפנינו היא מעובדת ומזויפת.

אבל גם ברור לחלוטין שלא בהכרך כל דבר בתמונה הוא תוספת מאוחרת.  הצייר  של הציור המקורי צייר רק את תווי הפנים ולא שום דבר חוץ מזה ,לא היה לו זמן בשביל זה. ,וגם ברשימה עצמה לא נטען שום דבר חוץ מזה.

הצייר המקורי  בוודאי לא צייר את כל הרקע של ארון הספרים וכו' .שהם תוספת מאוחרת אולי בידי הצייר המקורי ואולי בידי צייר מאוחר יותר  אולי 70 שנה יותר או פחות  לאחר זמנו של הגר"א.יש לציין שגם מחבר הרשימה המקורית גרץ מודע לעובדה שהתמונה כפי שהיא אינה אותנטית ומדוייקת אלא עברה "עיבוד".

לדעתי אם כך אין לדחות את טענותיו של גרץ לגבי הצייר המקורי של הגאון מווילנה מן היסוד.

ראו גם

תוכנית העתיד של הגאון מווילנא 

ציורים של הגאון מווילנא מאת  צייר ליטאי 

ההשקה לספר "הגאון מווילנה והשפעתו ההיסטורית על תהליך הגאולה " מאת ד"ר אריה מורגנשטרן

אירוע חדש בהנחייתי  בסדרת האירועים לרגל שנת ה-300 להולדת הגאון מווילנא,אבי אבו אבותי ( וליתר דיוק ,סב סבו של אביה של סבתי ).אני  גם אתן שם הרצאה על הגאון באמנות ובספרות היפה.

מהגאון מווילנא ועד הרב קוק -תערוכת ציורי הרבנים של הצייר הליטאי Kestutis Milkevicius

אני ביער פונאר בליטא מניף את דגל ישראל בטקס לזכר אלפי הנספים שם בשואה.  בטקס שבו השתתף שגריר ישראל עם ראשי הקהילה נשאתי דברים על אבא קובנר.

צילום אייבן גולדשטיין. 

בשבוע שעבר  ביקרתי בליטא ביחד עם אנשי איגוד  יוצאי וילנה והסביבה המבקרים שם באופן שנתי ומשתתפים שם באופן קבוע בטקסים לזכר הנספים בשואה  במקומות כמו וילנה קובנה יער פונאר ועיירות שונות.

אז נכון שבליטא היה המספר הרב ביותר של נרצחים מאשר בכל מקום אחר בזמן השואה הליטאים עצמם ביצעו את עיקר הרציחות.

כאן תמונה מיער בליטא שבו התחבאו הפרטיזנים של אבא קובנר. אנחנו אנשי המשלחת לליטא ביחד עם פניה הפרטיזנית האחרונה ששרדה עלי אדמות בגיל 96. והיא עומדת במרכז התמונה ואנחנו איתה שרים את שיר הפרטיזנים. היא אגב קיבלה לפני כמה שנים מדליה מהגרמנים על תרומתה לחינוך .היא כמובן חיסלה כמה וכמה גרמנים ומשתפי פעולה ליטאיים בעבר.צילום של איוור גולדשטיין. 

בליטא היום יש מעט מאוד יהודים .נראה שאין שם כמעט ילדים יהודיים ובכל אופן אין שם בית ספר יהודי.

אבל בביקור מצאנו גם ליטאים שמנסים לכפר איך שהוא על העבר הנורא. ולהזכיר את העבר היהודי של ליטא

אחד המקומות שנתקלנו במקרה כזה היה בבית הכנסת הגדול של העיר קובנא  העיר השנייה בגודלה בליטא שבה חי הסופר העברי אברהם מאפו ובה גדלה לאה גולדברג.

ביקרנו שם בבית הכנסת הגדול של ליטא שכיום הקהילה מתקשה למצוא מניין כדי שיפעל באופן קבוע.

אפשר היה לפתור את הבעיה הזאת אם נשים היו נחשבות כחלק ממניין . אבל לא נראה שגם בליטא מוכנים להרחיק לכת עד כדי כך למרות שזה היה פותר להם בעיות רבות .אבל ייתכן שבסופו של דבר לא תהיה להם ברירה.

Image result for ‫בית הכנסת קובנה‬‎

הבית כנסת עצמו לא עשה עלי רושם מיוחד .אבל בקומה השנייה שלו היה דבר מדהים באמת .

אוסף גדול של תמונות של רבני ליטא לאורך  המאות ה18 ה-19 והעשרים  שאותם צייר במשך כמה  שנים בראשית המאה הנוכחית  צייר ליטאי נוצרי ידוע   בשם Kestutis Milkevicius   קסטיוס מילקביקיוס (    ( 1953-2009)

לאוסף  מלווים טקסטים בליטאית וביידיש ובאנגלית.

              

פורטריט עצמי  מ-2008 של הצייר הליטאי   Kęstutis Milkevičius

 

קסטיוס עשה זאת כנראה כעבודה של אהבה, כי ככל הנראה איש בקהילה לא שילם לו עבור זה. ולמדריכה שלנו ( שהייתה דוברת ליטאית בלבד והיה צורך לתרגם את דבריה לאנגלית ) לא היה מושג אמיתי מה הייתה מטרתו כשצייר את כל עשרות הפורטריטים האלו בתערוכה המדהימה  במשך כמה שנים.ייתכן שזאת הייתה יוזמה של הקהילה אבל ייתכן שזאת הייתה יוזמה של הצייר הליטאי.

Kauno Gaonas Rabinas Icchakas Elchananas Spektorius. Portreto autorius - Kęstutis Milkevičius

 

הרב יצחק אלחנן ספקטור( (ה'תקע"ז, 1817, ראש – כ"א באדר ה'תרנ"ו – 1896) רב ראשי של העיר קובנה .ציור בתערוכה.

Kęstutis Milkevičius

Kęstutis Milkevičius

Mauša Bairakas. Portreto autorius - Kęstutis Milkevičius

משה ברק ראש הקהילה בקובנה בראשית המאה ה-21.

רבנים יהודיים בתערוכה

הציורים מבוססים ברובם על הצילומים הידועים של הרבנים האלו ובהם מפורסמים כמו הרב קוק שנולד בליטא והפך לרב הארץ ישראלי והם דרשו מחקר מעמיק מצד האמן  וחיפוש אחרי צילומים של כל הרבנים האלו שלא היו בהכרך נגישים במיוחד.

בהם בולט במיוחד הגאון מווילנה שקסטיוס צייר לא פחות משמונה ציורים שונים שלו מהם שמבוססים על ציורים ידועים ומהם כנראה לחלוטין פרי דמיונו.ואני מביא את כולם כאן. יש להניח שמסיבה זאת או אחרת הדמות של הגר"א עוררה את דמיונו של הצייר הליטאי במיוחד שכן אף רב אחר בתערוכה לא "זכה" ליותר מציור אחד.

 

התערוכה היא מרשימה ביותר אבל כימעט אינה ידועה כלל.אז הנה מצבת זיכרון בציורים לעולם שהיה ואיננו עוד של רבני קהילת וילנה מהגאון מוילנה ואילך  בידי צייר ליטאי.

Traces of Jewish heritage that survived [Graphics] = Tracing the survived Jewish heritage / drawings by Kęstutis Milkevičius. - [Kaunas]: Poetry, 2013 - 1 review (20 postcards): color. ; 15 x 21 cm

בנוסף לציורי הרבנים  קסטיוס צייר גם סדרת ציורים בשם:

Išlikusio žydų paveldo pėdsakais [Grafika] = Tracing the survived jewish heritage

שבהם תיאר מבנים ציבוריים  ודתיים יהודים שונים.ציורים אלו הפכו לגלויות דואר שבהן ניתן על הצד השני של הגלויה מידע על מבנים אלו וכתובותיהם.

The destroyed Kaunas synagogues revived in postcards

ציורי האתרים היהודיים של קסטיוס בתערוכה מיוחדת.

על האמן מצאתי את המידע הזה:

Milkevicius Kestutis (1953-2009)RSS

Studied at J. Naujalis Art School, J. Gruodis Music School. 1977 Graduated from painting pedagogy at Vilnius Art Institute (now VDA). Studied with doc. J.Svaža, prof. A. Gudaitis, prof. V. Gache Since 1977 Participated in exhibitions in Lithuania and abroad. The artist was a member of the Kaunas Architects and Artists' Club "Sfinksas", an active participant in Flat Plenaries. The
works of K. Milkevičius have been acquired by: the National MKČiurlionis Art Museum, the Jesuit Center in Vysbaden, the Lithuanian Academy of Fine Arts, institutions and individuals in Lithuania and abroad.

His individual style is easily recognizable because of the musicality of colours, realistic drawing, and soft modelling. The artist animates the heroes of his pictures – Jewish priests and synagogues – with a light touch. Even contemplation or worries look lucid, light and levitating. K. Milkevičius is as if a chronicler writing with sensitive accords of colours.The artist is a master of line and composition  The individualized, artistically realistic .works betraying a deep aesthetic foundation are part of the cultural and communal life of Kaunas and Lithuania.

Art critic Violeta Jasevičiūtė writes about the work of K. Milkevičius:

"Kęstutis Milkevičius is known in art bars as a virtuoso artist and delicate painter, combining the knowledge of the world art treasury in his work, the traditions of Lithuanian professional painting and a distinct vision of being in French-graceful abstracted painting plastics.
The painter has developed painting on paper. This technique enables the immediate capture of the most picturesque natural fragments, giving works a lightweight, extraordinary charm that equates to the famous Japanese engraving.
Kęstutis Milkevičius' drawings, balanced lines of rhythm, harmony, adequate to classical music, give a refreshing soul that creates an everyday perfection, sublime from the world of everyday life. "

נמסר לי שהקהילה היהודית של קובנה מתכננת לפרסם ב-2018 אלבום של ציורי הרבנים של האמן.

תודה למיקי קנטור נשיאת אירגון יוצאי וילנה על הצילומים.

וראו גם

ליטאית בעברית 

דף הפייסבוק של איגוד יוצאי וילנה והסביבה 

pAroda-rabinai

כרזה לתערוכה של הציורים  בליטא ב-2016

הגנים של הגאון מווילנה

 

הגנים של הגאון מווילנה

 

Image result for chaim friedman gaon of vilna

חיים פרידמן ,גנאלוג

הגנאלוג חיים פרידמן ידוע כמומחה מספר אחד בעולם לגנאלוגיה של משפחת צאצאי הגאון מווילנה גדול חכמי היהדות האשכנזית שחי בליטא במאה ה-18 , המרובים המפוזרים בעולם והמדובר עשרות אלפי אנשים. ( שעל פי המחקר שלו שלי  ושל מומחים אחרים  יכולים להראות את השושלת שלהם עד המאה השמינית לספירה וראו " ממשולם מלוקה במאה השמינית ועד לאלי אשד במאה ה-21לספירה-51 דורות של היסטוריה משפחתית " )

בין  צאצאים וקרובי משפחה אלה ניתן למנות את ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו  שדיבר על הקשר המשפחתי שלו למשפחת הגר"א בביקורו לאחרונה בליטא ואת נשיא המדינה ריבלין ואת בני משפחתו שהם קרובים למשפחת הגר"א ויצאו מהאב המשותף "החבר יוסף" שהוגלה במאה ה-16 לעיר פראג.

 

בכך פרידמן המשיך פרוייקט ענק שבו פתח  מתי שהוא בראשית המאה העשרים האב של סבתי  חנה, הרב אליהו לנדא ( בן נינו של הגר"א וצאצא של בנו המפורסם ביותר אברהם וילנר  החוקר הראשון של המדרשים דרך הנכד יעקב משה מסלונים  והנין אביו של אליהו לנדא  אליעזר  או אלעזר לנדא ) שרשם את כל צאצאי הגר"א הידועים בזמנו.הוא הכין רשימות של בני המשפחה כשביקר אותם באירופה ובארה"ב ורשימות אלו הן הבסיס לכל המחקרים הגנאלוגיים שנעשועל משפחת הגר"א מאז.

Image result for Eliyahu’s Branches,

 הרב אליהו לנדא ,הגנאלוג הראשון של משפחת הגר"א 

חיים פרידמן שהוא בעצמו צאצא של הגר"א דרך בנו השני יהודה לייב  פירסם ב-1997   ספר אב כרס לרגל ציון 200 שנה למותו של הגר"א ב-1797

 .Eliyahu's Branches: The Descendants of the Vilna Gaon and His Family. 

שבו הוא רשם לא פחות מעשרים אלף מצאצאי הגאון מוילנה !ועוד עשרת אלפים נוספים שלא הייתה דרך לאמת את הקשר שלהם אל הגאון מווילנה מסיבות שונות .

Image result for Eliyahu’s Branches,

 

Image result for Eliyahu’s Branches,

 

רשימת אבות הגר"א כפי שהיא מופיעה בספרו של פרידמן.

פרידמן לא היה היחיד שעסק ברישום גנאלוגי כזה של צאצאי הגר"א ובני משפחתו השונים.במקביל היה חוקר גנלוגיה יהודית ידוע אחר  בשם ניל רוזנשטיין שפירסם ממש באותו זמן  ביחד עם פרידמן  1997 ( שנת המאתיים למות הגר"א ב-1797  ) ספר רישום גנלוגי כזה ממש באותו הזמן  בשם :

 The Gaon of Vilna and his Cousinhood אולם זה לא היה מקיף ועמוק  כמו זה של פרידמן אולי משום שהמחבר גם לא היה צאצא של הגר"א.

מצד שני רוזנשטיין נודע במיקצועיותו הרבה  בתחום כמי שפירסם כבר כמה ספרי גנאלוגיה חשובים ומקיפים ביותר על משפחות יהודיות חשובות שונות.

 

רוזנשטיין    מרגע שהספר שלו פורסם לא המשיך במחקר.אולי משום שאינו צאצא של הגר"א והוא המשיך לחקור משפחות אחרות.

לא כך פרידמן  שהמשיך להתמקד בתחום ספציפי זה. הוא המשיך במחקריו גם לאחר שספרו עב הכרס פורסם.הוא המשיך לחקור ולחפש צאצאים נוספים של  הגר"א.מאז הרשימה של האנשים שהייתה  בידיו גדלה ואף הוכפלה.ככל הנראה עוד עשרת אלפים איש נוספים הוכנסו לרשימה.

וזאת גם על ידי שימוש בטכנולוגיה חדשה שלא הייתה בידיו ב-1997.

כיום ישנה אפשרות חדשה לקבוע את מוצאו המדויק של אדם על ידי בדיקות דנ"א.

פרידמן שהתקדם טכנולוגית עם הזמנים  משתמש כיום ומזה עשור  באמצעי טכנולוגי חדש זה .על ידי חיפושים במאגרי מידע גנטיים ואיתור סימנים גנטיים ברורים המראים על קירבה משפחתית לאנשים שקירבתם משפחתית לגאון מווילנה היא וודאית.

הוא איתר כמה וכמה משפחות כאלו דרך הד.אן .אי שבאתר  אתר FTDNA 

https://www.familytreedna.com/products/family-finder

דרך אתר זה ( כמו גם אתרים אחרים כמו ancestry)   אדם יכול לפרסם את צירוף הגנים שלו ודרכו לאתר אנשים עם צירופים גנטיים קרובים או כמעט זהים ,דהיינו שהם קרובי משפחה.

פרידמן קיבל אישור מכמה אנשים   שידועים כצאצאים של הגאון מוילנה מצדדים שונים של משפחתם להשתמש בקוד הכניסה שלהם על מנת לחפש אנשים בעלי קירבה גנטית וכך יצר מאגר מידע של קרובים שהקירבה שלהם הפעם איננה מבוססת על שמועות ועל זכרונות  אולי שגויים אלא על זהות גנטית מדוייקת וודאית.

הוא גילה שאנשים אלו תאמו גנטית לא רק אותו אלא גם אחד את השני. דהיינו הבדיקה הגנטית אכן אימתה את הקשר המשפחתי בינם.

פרידמן מצא הוכחות שהדנ"א של בני משפחות שונות שהתייחסו לגר"א תאם לא רק את זה שלו אלא גם של משפחות אחרות שהתייחסו לגר"א כלומר הן התחתנו אחת בשנייה.

מצד שני היו משפחות שבדק שטענו שהן מתייחסות לגרא אבל בדיקה מצא שאין להם שום התאמה גנטית ובכך הוכח  לדעתו שהקשר שלהם לגר"א הוא שגוי.

בין השאר פרידמן בדק את המאגר הגנטי שלי שלו נתתי אישור להשתמש בו באופן חופשי לצורכי המחקר.

אני אחד הצאצאים הוודאיים ביותר של הגאון מווילנה שקיימים. סבתי חנה הייתה בתו של הרב אליהו לנדא בן נינו של הגר"א והגנאלוג הראשון של המשפחה.הודות לכך שלפרידמן יש  את הסימון הגנטי שלי אחד המדוייקים ביותר הקיימים כצאצא הגר"א הוא משתמש בו כעת כאמצעי זיהוי לגלות אם אנשים  שטוענים שהם צאצאי הגר"א אכן צאצאים שלו עם ידי בדיקת הקשר הדמיון בין הזיהוי הגנטי שלי ושלהם.

אם אין דמיון אז זאת הוכחה חותכת  לדעתו  שאינם צאצאי הגר"א.

בין  השאר נמצא דמיון מובהק עם הסימן הגנטי של בני משפחת נתניהו ( דרך אחיו של ראש הממשלה עידו  ) . בכך  נמצא אישור גנטי לכך שהגנים של משפחת ראש הממשלה נתניהו אכן קרובים מאוד לאלו של משפחות צאצאי הגר"א וכי יש קירבה משפחתית. וזההראה מעבר לכל ספק שהם אכן מקורבים גנטית לגאון מווילנה

ודמיון ברור כזה נמצא עם הסימונים הגנטיים של בני משפחת ריבלין שונים שנבדקו.

ומה המסקנה של פרידמן מהמחקר הזה ?

שאכן יש לצאצאים גנים שהתקבלו מהגאון מווילנה שבהם מחזיקים כולם .

וייחוס כזה הוא לא רק זכות הוא גם מחייב.

אנחנו צאצאי הגר"א מתכננים אירועים לרגל שלוש מאות שנה להולדתו בשנים 2019-2020 וכך גם ממשלת ליטא ,( כפי שנמסר בידיהם לבן המשפחה ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו ).

ידיעות על אירועים אלו יתפרסמו בקרוב.

מאמר מפורט באנגלית של פרידמן על מחקרו זה תוכלו למצוא בבלוג שלו  באנגלית.

Full details of the evidence, before DNA testing was used,

is explained in Chaim Freedman’s blog,

http://eliyahusbranches.blogspot.com/2018/08/genetic-master-list-for-relatives-of.html

 

Image result for genes

ביקור בבית הקברות העתיק בפראג אצל פתחיה הסופר מהמאה ה-16

לפני כמה חודשים יצאתי עם זוגתי דינה לטיול בעיר פרא

 

במסגרת הטיול התחקיתי בעקבות סיפור הגולם מפראג שבו כידוע אני מתעניין מאוד ופירסמתי עליו מחקרים שונים.

נפגשתי עם כמה נציגי עולם התרבות הצ'כי ובהם עם מתרגם ישראלי שחי בפראג ועם נציג כתב עת מדעי בדיוני צ'כי וריאיינתי את שניהם לכתבות גדולות.

ומעל הכל התחקיתי אחר שורשי משפחתי שמגיעים בין השאר לעיר פראג במאה ה-16. אני צאצא ישיר של הגאון מוילנה שחי במאה ה-18.הוא עצמו היה צאצא של אדם שהיגיע מפראג לוילנה בראשית המאה ה-17 אדם בשם משה רבקש _.( על שם אימו רבקה).

בעיר פראג חיפשתי אחר אבותיו של הגאון מוילנה שחיו שם במאה ה-16 בימי המהר"ל מפראג כסופרי הקהילה וכמקורבים של המהר"ל.

ואיתרתי את עקבותיהם או יותר נכון את מצבותיהם עם כתובות ארוכות עליהם

והודות לשלושה חוקרים בשתי יבשות שונות גיליתי שאבותי בעיר פראג  הסופר פתחיה בן יוסף בנו ונכדו ,לא היו רק שמות חסרי פרצוף.הם היו ההיסטוריונים של הקהילה היהודית בעיר פראג וכרוניקה שאותה כתבו במשך עשרות שנים פורסמה בשנים האחרונות בעברית באנגלית ובצ'כית.

והנה הסיפור המלא על התגליות המדהימות על אבותי מהמאה ה-16 וסיכום המסע בפראג  ב"יקום תרבות "

מסע בפראג בעקבות פתחיה הסופר

הגולם של הרב דוד יפה מדרוהיצ'ין

Image result for golem david yaffe

מי מהקוראים אינו מכיר את סיפור הגולם של המהר"ל מפראג ? אותו יצור מלאכותי שנוצר בסוף המאה ה-18 בידי הרב המפורסם על מנת להגן על יהודי פראג מפני פוגרומים ועלילות דם משל הכנסייה הנוצרית ושל שליחי הקיסר רודולף ששלט בפראג ?

מן הסתם רק מועטים מאוד מהקוראים  לא שמעו  על  סיפור זה שימש כבסיס ליצירות ספרות רבות למחזות לסרטים לסיפורי קומיקס והיום כמדומה הוא פופולארי יותר מאי פעם

אני נותן הרצאה על הסיפור הזה ועל הסרט הקלאסי המבוסס על הסיפור השבוע.

יש שמכירים את סיפור הגולם -האישה המלאכותית של המשורר המפורסם במימי הביניים שלמה אבן -גבירול.

( אני חיברתי על פי סיפור זה מהמאה ה-17 סיפור קומיקס שאותו אייר הקרן כץ  המוכשרת ושהופיע גם בעברית ובגירסה שונה באנגלית באנתולוגיה של סיפורי קומיקס על נושאים יהודיים שיצאה לאור בחו"ל   )

יש שמכירים את הגולם של  הרב אליהו מהעיר חלם  הידועה יותר כעיר הטיפשים.

וישנו כמובן את הגולם של הגאון מוילנה. שהוא כנראה היחיד שמתבסס על מציאות כלשהיא ( שהוא לדעתי הבסיס לרוב הסיפורים האחרים ).

אבל מי מבין הקוראים שמע על הגולם של הרב דוד יפה מדרוהיצ'ין ( או דרוהיטשין )  ?

golem-of-david-yafe-picture-from-davar-leyladim

יוצר הגולם האחרון הידוע היה  הרב דוד יפה אב בית הדין של העיר דרוהיטשין מפולסיה במחוז גרודנו שברוסיה. הוא   חי בערך בשנת 1800 וכמו סב סבו מחבר "בעל הלבושים"  עסק גם הוא בקבלה.

ישנן  שתי גרסאות של האגדה:

גרסה אחת שבעל פה מספרת בכי בכל יום שישי היה רבי דוד יפה בורא גולם שתפקידו היה להביא מים לבית הכנסת הישן ולביתו של הרב ובמוצאי שבת נטל ממנו את רוח הקודש והשמידו .

האגדה שבכתב שהובאה   בבכתב העת "המגיד " מספר 42 מ-1867    מספרת כי הגולם היה מעין גוי של שבת ובלילות שבת היה מבעיר אש בתנורים  ואת ההוראה לכך היה מקבל כדין בערב שבת . פעם בגלל טעות קטנה בהוראה זאת גרם הגולם לדליקה ששרפה את כל העיירה. הרב דוד יפה שראה עצמו אחראי לדליקה ציווה לבניו לבל יעסקו ברבנות אלא במלאכה .צוואה שצאצאיו אמנם התעלמו ממנה נכדו רב יעקב שימש כרב  בקוברין ורבי דוד יפה כדיין בקוברין.

לאחר גולם זה אין יותר סיפורים על רבנים מאוחרים יותר שיוצרים גלמים. כל הסיפורים בנושא התמקדו מכאן ואילך  בדמות של המהר"ל מפראג מהמאה ה-16 שהפך ליוצר הגולם "האולטימטיבי". זה שתמיד מזכירים כשהסיפור עולה..

לפניכם הגירסה המפורטת ביותר שאני מכיר על סיפור הגולם של הרב דוד יפה .היא הופיעה מכל המקומות ב"דבר לילדים "כרך נג  ב-1982  ולדעתי המחבר התבסס על מסורות שבעל –פה שהיכיר.

 

Image result for golem david yaffe

 

ראו עוד על הרב יפה וצאצאיו

כאן 

 

ראו על עוד יוצרים של הגלמים

יוצרי הגולם 

הגולם של שלמה אבן -גבירול 

מי יצר את הגולם של המהר"ל מפראג 

הגולם של הרב אליהו מחלם 

הגאון מוילנה והגולם 

הגולם בתרבות הויזואלית 

הגולם ואני 

Image result for golem david yaffe

הגאון מוילנה ב"דבר לילדים " : "המכתב " סיפור מאת יפרח חביב

gaon-of-vilna-portreit-15

 

הסיפור הזה על על סב סבה של סבתי ,הגאון מוילנה מצאתי אותו מכל המקומות בכרך של "דבר לילדים"  כרך נג מ-1982.

יפרח חביב סופר ילדים ידוע באותה התקופה ומשתתף קבוע ב"דבר לילדים".הוא התפרסם אולי יותר מכל הודות לספרו "בן השולטן " שגם הוסרט לטלוויזיה.

את דף הסיפור אפשר להגדיל עם ה"עכבר".

ifrach-chaviv-gaon-mevilna-story

 

 

 

כתוספת משלימה נוסיף סיפור קומיקס קצר על חיי הגאון מוילנה מאת פנחס שדה והצייר אשר דיקשטיין שהופיע ב"הארץ שלנו".

 

ראו גם על המחבר יפרח חביב

יפרח חביב בוקיפדיה

ראיון עם יפרח חביב 

על הגאון מוילנה ראו :

נבואת הגאון מוילנה 

תוכנית העתיד של הגאון מוילנה

יעקב אלעזר לנדא לוחם בצבא התורכי ומו"ל

בתערוכה במוזיאון מגדל דוד בירושלים "הצלמים- 1900-1950 :ירושלים בעיני צלמיה "  ,על הצלמים והצילומים של ירושלים במאה ה-20 יש תמונה אחת שתרמתי אני  של צלם לא ידוע מהתקופה בשם "י.סיני " ( שבתערוכה מופיע רק עוד צילום אחד שלו )  שבה מופיע דודו של אבי, יעקב אלעזר לנדא (1898-1980).

פרטים על התערוכה ראו כאן

 

תמונה זאת משכה תשומת לב רבה במיוחד בכלי התקשורת שכן היא מראה חבורת תלמידי ישיבה לובשים בטורבן תורכי ומראה שתלמידי הישיבה בשנת 1913 היו מחוברים מאוד לעולם סביבם.

היא הוקרנה בתוכנית "לונדון וקירנשבאום " וזכתה לכבוד הגדול להופיע בעמוד הראשון של עיתון "הארץ" ובצורה מוגדלת יותר בתוך העיתון עצמו.

קבוצת הכדורגל "בני הישיבות ירשלם", צולם ב-1913 או 1914 על ידי י. סיניעל הצילום הזה כתב ניר חסון ברשימה בעיתון "הארץ" :"מעט מאוד ידוע על צלם בשם י' סיני שפעל בירושלים בין השנים 1912 ו–1918. ידוע שהיה לו סטודיו בתוך ביתו במחנה יהודה ושהוא עסק בצילום דיוקנאות. אבל תמונה שלו מ–1913 או 1914 מאירה פינה קטנה בהיסטוריה של העיר. בתמונה נראים 19 נערים, שחקני קבוצת הכדורגל "בני הישיבות, ירשלם", כפי שמעיד שלט שהם אוחזים. מהתמונה אפשר ללמוד על קיומה של קבוצת כדורגל חרדית בעיר לפני יותר ממאה שנה, עוד אפשר ללמוד ממנה שצעירים חרדים בירושלים חבשו באותה התקופה תרבושים, לפחות כחלק ממדים רשמיים של קבוצת כדורגל. פרט מידע מעט מפתיע למי שמנסה לתאר את ההיסטוריה של העיר כעימות בלתי פוסק בין שני העמים. "

תלמיד הישיבה הספורטאי

בצעירותו נודע יעקב בכוחו הגופני הרב ובעניינו בספורט.  בשנת  1913  היה יעקב לנדא  משתתף פעיל בקבוצת הספורט "אגודת צעירי הישיבות ".הוא וקבוצת חברים בני עשרה תלמידי ישיבות כולם הקימו ב-1913  קבוצת כדורגל אחת הראשונות בארץ  שקיבלה את הכינוי "קבוצת המתעמלים ".  הצילום ההיסטורי  של חברי הקבוצה מ1913  הוא הצילום הראשון הידוע של קבוצת ספורט דתית בארץ ישראל.ואחד הצילומים הידועים הראשונים של כל קבוצת ספורט שהיא.

בצילום ההיסטורי נראים הצעירים הדתיים מניחים כדורגל לצד מגן הקבוצה.יעקב לנדא הוא הרביעי משמאל בשורה העליונה . רק עוד ספורטאי הנמוך ביותר בקבוצה  השני מימין בשורה העליונה זוהה  בשם " א. אשכנזי "השני הוא "קשטן " קרוב משפחה של קשטן שהיה מאמן נבחרת ישראל בכדורגל.כל השאר יכנסו להיסטוריה רק  כספורטאים הדתיים האלמוניים של שנת 1914. ויש לקוות שאולי יום  יבוא ויזוהו גם הם כשייכים לקבוצת הספורט הדתית הראשונה בארץ ישראל.

הצילום בעל החשיבות ההיסטורית העצומה לתולדות הספורט בארץ ישראל  ממוסגר היום   במרכז של תנועת הספורט הדתית "אליצור " לצד המגן הנושא את שמם. ובהחלט רלבנטי להזכיר בהקשר זה  שהסניף הראשון שלה  נוסד רק ב-1938 ובידי  הסופר יעקב רימון ובידי סבי וסף זונדל וסרמן ( גיסו של יעקב לנדא )  בשכונת  מונטיפיורי בתל אביב בסיועם  הפעיל של יעקב ושל הבלש ומייסד קבוצת "מכבי תל אביב" דוד תדהר.

הלוחם יעקב לנדא

 

 

יעקב לנדא אימו אסתר ואחותו חנה לנדא בסביבות 1915?

יעקב לנדא הצעיר

יעקב לנדא במדים.

בשנת 1916 התגייס  יעקב לנדא לצבא התורכי ושימש בדרגת אומבאש רב"ט במפקדת הצבא התורכי בירושלים כשליש המפקד הצבאי .הוא נודע בכוחו העצום ושימש כשומר ראש של קצינים תורכים בכירים.

לנדא  השתתף אחר כך ביחד עם דוד תדהר לעתיד הבלש העברי הראשון   במשחק הכדורגל המפורסם של חיילים יהודים נגד קבוצה של קצינים עותומאניים ב-1915 בקבוצה השנייה היה החלוץ המרכזי אחד מוסטפה כאמל ,שנודע לימים כאתאתורק  מייסד ומנהיג המדינה התורכית.

מי ניצח באותו משחק זה לא כל כך ברור אבל אני חושד שהקבוצה השנייה ,גם כי זה היה מסוכן להצליח יותר מידי במשחק נגד קצינים עותומאניים.

כניסת הבריטים לירושלים.

בשנת 1918  יעקב  סיים את שירותו בצבא התורכי  ובידיו מפתחות המפקדה התורכית שמסר אותם  אישית לגנרל אלנבי כובש ירושלים.

הטקס שבו נכנס  הגנראל אלנבי לירושלים ב-11 בדצמבר 1917   הוסרט  בידי הצלם   יעקב בן דוב  שזה היה הקטע הראשון שהסריט בארץ ישראל.  הצילומים הנ"ל הפכו לסרט  קצר מפורסם שתיאר את כניעתה של לירושלים  לאלנבי. לעתיד  חלק מהסרט שאבד שוחזר בידי  היסטוריון הקולנוע יעקב גרוס  בשם "יהודה המשוחררת"

ראו כאן את שחזור הסרט של כניסת אלנבי לירושלים ב-1917

לאחר מכן החליט יעקב להמשיך בחיי הצבא התגייס לצבא הבריטי בירושלים.   ושוב שירת בכל המחנות בצבאים במצריים במדבר סיני אל עריש והאחרים ופעל כחייל בריטי עד 1920  במסגרת הגדוד העברי  של בני ארץ ישראל.

צילום משפחתי נדיר מאוד משנות העשרים המוקדמות : יעקב לנדא קיצוני מימין ,לידו עומת אישתו שרה. יושבת אימו אסתר לנדא ,לידה אחותו של יעקב (סבתי) חנה לנדא ולידה אביה הרב אליהו לנדא מאחוריו בעלה של חנה יוסף זונדל וסרמן, סבי.

מירושלים עבר לתל אביב ושכן בשכונת מונטיפיורי בקרבת בני משפחת.

יעקב לנדא עומד קיצוני מימין .לידו הרב אליהו לנדא הילד צבי ( אבי ) ואביו יוסף זונדל וסרמן. שכונת מונטיפיורי בערך שנת 1925.

הוא עסק כל ימיו במסחר בספרים  בדפוס ובהדפסה  והדפיס וכרך והוציא לאור עשרות מספרי הגר"א  ושל אביו "אליהו לנדא עד יומו האחרון

רשימת הספרים שהוצאו לאור בידי יעקב לנדא

יעקב קבור היום לצד אישתו שרה בהר הזיתים

יעקב לנדא מצבת אשתויעקב לנדא קבר

אך היום אפשר לראות את האיש הצעיר הספורטיבי והלוחמני כפי שהיה לפני עשרות רבות של שנים

בתערוכת צילומים בירושלים.

Image result for ‫שלשלת הדורות למשפחת לנדא‬‎

הפרטים הביוגרפיים על יעקב אלעזר לנדא בחוברת שכתב צבי אשד ( אביו של כותב שורות אלו ) בשם "שלשלת הדורות למשפחת לנדא לבית הגאון מוילנה,החל מן שלמה זלמן ואיתו טריינא הורי הגר"א מוילנה".

הספר שיצא בהוצאה עצמית קיים רק בכמה עותקים בודדים שרובם נמצאים בביתי.

 

 

 

יעקב לנדא בקבוצה  

 

 

הויכוח על אברהם "הדיין" וולפנזון " -מאת עמנואל סגל

 

הקדמה מאת אלי אשד.

אני צאצא של משפחת וולפנזון,משפחה "אשכנזית -ליטאית " שהיגיעה לארץ ישראל בין תלמידי הגאון מוילנה בעשורים הראשונים של המאה ה-19.

מתי בדיוק?  על כך יש ויכוח בין בני המשפחה ובראשם הד"ר עמנואל סגל  ובין חוקר תולדות ארץ ישראל הד"ר אריה מורגנשטרן.

ד"ר מורגנשטרן שפירסם מחקרים על עליית תלמידי הגר"א לארץ ישראל כתב גם על ראשוני משפחת וולפנזון ,והייגע למסקנה  שכמו לגבי עמיתיהם- יריביהם בני משפחת ריבלין ( אבותיו של נשיא המדינה ראובן ריבלין  )העובדות לגביהם הן  שונות ממה שמובא במסורות המשפחתיות.

ד"ר מורגנשטרן היגיע למסקנה שבני משפחת וולפנזון לא היגיעו לארץ ישראל בשנת 1809  כפי שנטען בחוגי המשפחה בראשות השיירה שעימה היגיעו גם ראשוני  משפחת ריבלין ,הם היגיעו רק בשנים 1834-1835 ( אולי באמת עם ראשוני משפחת ריבלין שגם הם לדעתו היגיעו רק אז לארץ ישראל )  על סמך עדויות שניתנו לסוקרים של משה מונטיפיורי שהשתמרו עד היום.

ד"ר מורגנשטרן  גם חשף פרשיה לא נעימה שבמהלכה האשימה אלמנתו של הרב המוערך ישראל משקלוב את אבי המשפחה אברהם וולפנזון שהוא מכר את ספרי בעלה המנוח  בחו"ל ולא העביר לה את הרווחים  המגיעים לה ולמעשה עשק אותה.

לדעת מורגנשטרן הפרשיה האפלה גרמה לירידה דרסטית במעמדו של אברהם וולפנזון בקהילה הפרושית בארץ ישראל שהוא לא התאושש ממנה כל חייו ושבחוגי המשפחה הסתירו אותה מכאן ואילך.

ד"ר מורגנשטרן גם היגיע למסקנה שזאב וולפנזון בנו המפורסם של אברהם שהיה בונה בית הכנסת "החורבה" והבעלים של תחנת הרוח המפורסמת של משה מונטיפיורי נולד לא בארץ ישראל כפי שטוענים בחוגי המשפחה אלא בחו"ל בליטא.

ועוד כהנה וכהנה טענות המכחישות מסורות ותיקות מחוגי המשפחה.

ד"ר מורגנשטרן חזר בתוקף על טענות אלו ואחרות בהרצאה בכנס משפחתי  של צאצי משפחת וולפנזון שאירגנתי ב-2010 למרות שידע שהדברים לא ינעמו לאוזני השומעים בני המשפחה . והם אכן לא נעמו.

ויכוח בנושאים אלו התקיים  בדפי בלוג זה לאורך השנים בין מורגנשטרן ובין צאצא משפחת וולפנזון הד"ר עמנואל סגל .

וכעת אני מביא מחקר מקיף ומפורט של הד"ר סגל שבו הוא מכחיש את טענותיו השונות של ד"ר מורגנשטרן גם על סמך מחקרים חדשים יותר של מורגנשטרן עצמו שבהם הפריך טענות שלו עצמו ,  ובו הוא טוען שאחרי הכל המסורות המשפחתיות של שושלת וולפנזון הן הנכונות והמדוייקות.

וכעת הנה שלב נוסף בדיון המפורט על המסתורין הקשורים בחייו של אבי משפחת וולפנזון בארץ ישראל :אברהם "הדיין" וולפנזון. המאמר אינו קל לקריאה עבור הקורא הרגיל ,הוא ארוך מפורט ומסובך.  אבל עבור אלו שמתעניינים בהיסטוריה של ארץ ישראל והגינאלוגיה המשפחתית הוא יפתח דלתות חדשות להבנת אירועים שונים שהתרחשו בארץ ישראל במחצית הראשונה של המאה ה-19. ולתולדות משפחות עתיקות שונות.

החלטתי להשאיר במקומם הערות שונות של המחבר שאין אולי מקומן בדיון אקדמאי  אבל הן מראות על הרגשות העזים שהויכוח על האירועים  שהתרחשו לפני  מאתיים שנה עדיין מעורר.וכפי שכתב לי הד"ר סגל :

"במאמר זה אני מזים את מסקנת מורגנשטרן שאברהם היה איש מדון, מעל בכספים, גזל אלמנה ומסורת המשפחה היא שִקרית! מסקנות אלו משאיר רושם קשה על הקורא, ואי אפשר להשאיר זאת ללא תגובה. אני מוכיח במאמר שאברהם היה נקי כפים ומסורת המשפחה מהימנה. 

את  החלקים הקודמים בויכוח ראו במאמרים אלו :

התעלומה המסתורית של אברהם וולפנזון 

הכבוד האבוד של "אברהם "הדיין " וולפנזון 

הויכוח על אברהם וולפנזון – הדיין האשכנזי הראשון בארץ-ישראל.

מאת עמנואל  סגל

בהשתתפות לאה סגל

פתיחה

בפתחו של המאמר עלי לציין שאני דור שישי[1] לצאצאי אברהם וולפנזון הדיין – אבי משפחת וולפונזון – במשפחתנו מסורת בעלפה עוברת מדור לדור עליו ועל משפחתו.

על אברהם וולפנזון המכונה אברהם-דיין משקלוב ישנה ספרות ענפה מתחילת המאה התשע עשרה. דיון מפורט ניתן באתרו של אלי אשד[2].

מראי המקומות מתייחסים לביבליוגרפיה שבסוף המאמר.

ד"ר אריה מורגנשטרן 

מאמר זה הוא תגובה למאמרו של  ד"ר אריה מורגנשטרן 'מסורות משפחתיות במבחן המחקר ההיסטורי'[3] מורגנשטרן מציע נרטיב אלטרנטיבי הסותר ומכפיש את המסורת המשפחתית של צאצאי משפחת אברהם וולפנזון – אברהם-דיין משקלוב.

 

סלע המחלוקת נוגע לאישיותו של אברהם-דיין – אבי משפחת וולפנזון בארץ. מורגנשטרן טוען שאברהם וולפנזון היה איש מדון, מעל בכספי ציבור וגזל אלמנה. כדי 'לנקות את הכתם' המשפחתי בגין אישיותו השלילית של אברהם, צאצאיו, בעיקר ד"ר ישראל בן-זאב[4], המציאו היסטוריה, בה הציגו את אבי המשפחה כתלמיד הגר"א שעלה ארצה בשנת 1809 עם תלמידי הגר"א. בעוד שלפי טענת מורגנשטרן אברהם וולפנזון לא היה תלמיד הגר"א אלא, דור מאוחר יותר, ועלה ארצה רק בשנת 1835.

מטרת המאמר היא להזים את התזה והסימוכין עליהם מבסס מורגנשטרן את תובנותיו מרחיקות הלכת. המאמר מתבסס בעיקר על הצלבת דברי מורגנשטרן עצמו בכתביו: 'גאולה בדרך הטבע'3 שיצא בשנת 1987. 'השיבה לירושלים' שיצא בשנת 1997, מאמרו 'מִפקד כולל הפרושים בארץ-ישראל משנת תקצ"ד'[5] שנכתב בשנת 2001. מאמרו בספר 'בניין החורבה – אתחלתא דגאולה: מחידוש היישוב האשכנזי בירושלים עד לחנוכת בית הכנסת, 1854-1816' בשנת 2010[6]. ובראיון עם אלי אשד באינטרנט בשנים 2008 עד 2010.

בפרק הראשון אציג את הגרסה המשפחתית שלי כפי שנמסרה לי בעל-פה בבית אמי. בפרק השני אציג את גרסת מורגנשטרן והשגותיו על הגרסה המשפחתית. בפרקים 3 עד 7 אפריך את התזה של מורגנשטרן. פרק 8 מסכם את תובנות מאמרי זה.

 

  1. אברהם בן זאב-וולף במסורת בית אמא.

בהשראת הגאון מווילנה[7] נוסדה בשקלוב[8] תנועת 'חזון-ציון' במטרה לעודד עלייה לארץ-ישראל. בשנת תקל"א (1771), עוד בחיי הגאון, נשלח ר' עזריאל משקלוב לארץ-ישראל, כדי לבדוק אפשרות מעשית להשתקע בארץ. הוא חזר עם דו"ח, שהמצב בארץ אינו מאפשר התיישבות בקנה מידה רחב. אישית רצה לחזור ארצה, אך בדרכו חזרה מת באיזמיר[9] תורכיה[10] ושם נקבר (לפני 1773).

 

נכדו של ר' עזריאל משקלוב – אברהם בן זאב-וולף נולד בשקלוב. היה בערך בגיל בר מצווה כאשר הגאון נפטר[11]. כנער למד בישיבת שקלוב. טרם מלאו לו 13 נסע[12], במסגרת לימודיו בישיבה של שקלוב, לווילנה[13] לגמוע תורה מפי הגאון עצמו, וכך היה לתלמיד הגר"א. בימיו גזרה מלכות רוסיה על היהודים לאמץ שמות משפחה[14]. אברהם בן זאב-וולף יצר את השם 'וולפנזון', מצמד המילים 'וולף' שמשמעו זאב ו-'זון' שמשמעו בן, כלומר בן-זאב, על שם אביו 'זאב'.

בשקלוב נשא אברהם את בתיה-בריינא לאישה ועם אשתו הצעירה, הצטרף לשיירה העולה לארץ-ישראל. לאחר כשנה, בשלהי שנת תקס"ט, הגיעה השיירה לחופי עכו. מעכו פנה הזוג היישר לירושלים. אברהם במחזורו, שנשמר ברשותו של ד"ר ישראל בן-זאב, רשם אברהם וולפנזון ליד המילים 'תקע בשופר גדול לחרותנו' שבשנת תק"ע התפלל בפעם הראשונה ליד הכותל המערבי. אחרי שְהִיָיה קצרה בירושלים חזרו אברהם ובתיה-בריינא לאנשי השיירה שהשתקעו בצפת.

(" על הפרשה ראו מאמר מפורט של אלי אשד "אברהם הדיין נכנס לירושלים" ")

ר' ישראל משקלוב[15] – בן-דוד של אברהם וולפנזון[16] – היה מנהיג עדת הפרושים[17] בצפת. ר' ישראל מינה את אברהם לדיין בצפת. וכך היה אברהם לדיין האשכנזי הראשון בארץ[18] ודבק בו השם 'אברהם הדיין משקלוב' או בקיצור אברהם-דיין.

 

בצפת נולדו לאברהם ובתיה-בריינא בת (פייגה-טובה) בנו הגדול – זאב-וואלף, שנקרא 'זאב' על שם אביו של אברהם. וילדים נוספים. במהלך מרד פלאחים[19] ערכו המורדים פרעות באוכלוסייה היהודית שכללו מעשי רצח, שוד ואונס. בעיקר נפגעה קהילת צפת הידועה כ'הביזה הגדולה בצפת'[20], במסגרתה ברחו מצפת רבים מהקהילה הפרושית והתחבאו במערות וקברי הצדיקים שבכפר עין זייתון, ביניהם גם אברהם ומשפחתו. הניצולים סבלו מחרפת רעב, צמא ופציעות קשות.

בשלהי שנת 1836 נשלח אברהם וולפנזון  כשד"ר[21] לאירופה  ע"י מנהיג הקהילה בצפת – ר' ישראל משקלוב – לאסוף תרומות תמיכה לקהילה הצפתית. אברהם לקח עמו ספרי 'פאת-השולחן'[22] שכתב ר' ישראל משקלוב, כדי למוכרן בחו"ל. לא עבר זמן רב והקהילה חוותה מהלומה נוספת ב-1.1.1837 בהיות אברהם בפרשבורג[23] הונגריה[24] פגעה רעידת אדמה קשה – 'הרעש הגדול'[25] שהרס את הערים צפת וטבריה. באסון זה נהרגה אשתו בתיה-בריינה וחלק מילדיו. תמיד הזכירו גם את ספרייתו, הן ספרים שרכש והן חידושי התורה שכתב, שנקברו בהריסות. הזכרה זו מציינת את החשיבות הרבה שייחסו לספרייתו.

צפת בזמן רעידת האדמה.ציור מהמאה ה-19.

נצלו מן הרעש: הבת, פייגה-טובה שניאורסון שהייתה נשואה לשניאור זלמן שניאורסון הידוע בקיצור "שזבנ"י[26],  שזבנ"י ערך יחד עם אחי אשתו – זאב וולפנזון – את הספר 'חמדה גנוזה'[1], וגרה בירושלים. בנו הגדול זאב-וולף וולפנזון,שבזמן הרעש שהה בירושלים כדי להכין את מעבר המשפחה מצפת לירושלים. ניצל גם כתב-יד אחד 'מחזה אברהם – על תגלחת בחול המועד'[28], שהיה מוכן להדפסה והיה בירושלים. הספר מעיד על בקיאותו הרבה של אברהם, במקורות שעד לימיו[29] וסברותיו העמוקות המקשרות עניינים שונים.

לאחר הרעש הגדול רבים מכולל הפרושים בצפת עברו לקהילה של ירושלים. כשספרו במשפחתי על מעבר המשפחה לירושלים, תמיד הדגישו שההחלטה למעבר משפחת וולפנזון מצפת לירושלים הייתה לפני הרעש הגדול ולא בעטיו. הדגשה זו הייתה תמוהה בעיניי כל השנים[30]. אחרי היוודע האסון נשאר אברהם בהונגריה מעבר למתוכנן, ושלח כספים רבים לשיקום העדה הפרושית בצפת. בגולה נשא אישה – שיינדל[31] בזיווג שני.

 

כשחזר ארצה לירושלים. תבעה ממנו אלמנת ר' ישראל משקלוב את תמורת ספרי 'פאת-השולחן' שמכר באירופה. לתביעה זו נתייחס בהמשך[32]. בירושלים נולדו לאברהם ושיינדל בת – אסתר-מלכה (גולדמן)[33] ובן יהושוע וולפנזון[34]. ילדים אלו התייתמו בגיל צעיר, וגדלו בבית אחיהם זאב וולפנזון. אנשים חשבו שהם ילדיו ולא אחיו. זאב שכר אומנת בדווית שטפלה באסתר-מלכה. הבת והבן היו ממייסדי שכונת 'אחוזת-בית' ביפו, שלימים התפתחה לעיר תל-אביב. בת של אברהם-דיין – אסתר-מלכה גולדמן – חייתה 100 שנים וזכתה לראות בתקומת מדינת ישראל![35].

יהושע וולפנזון היה לימים הרוקח הראשון בירושלים.

לימים נשלח אברהם שוב כשד"ר לאירופה, הפעם נשדד וחזר בעור שיניו. בירושלים לא שימש אברהם כדיין קבוע, אלא צורף מדי פעם למקרים מיוחדים בבתי דין שונים.

 

אברהם היה שוחר שלום, יש לו יד בהפשרת השנאה בין ה'חסידים' ל'מתנגדים' בארץ. הוא היה הראשון מבין הפרושים שהשיא את בתו לחסיד. צעד זה היה יוצא דופן בימיו. בירושלים אברהם היה מקובל ומכובד בקהילתו הפרושית, בקהילת הספרדים וגם בעיני שאינם בני-ברית. הוולפנזונים לא התפרנסו מן 'החלוקה'[36].

 

אברהם-דיין נפטר בירושלים, ט"ז כסלו תרט"ו (7.12.1854), ונקבר בבית-העלמין העתיק בשיפולי הר הזיתים, בקרבת יד אבשלום. על מצבתו היה כתוב: "בקי בש"ס ופוסקים והגדה, וגם בסתרי חכמה נודעת לו, אברהם דיין"[37]. עד כאן מסורת בית אמי.

 

  1. התזה של ד"ר אריה מורגנשטרן.

גרסת מורגנשטרן ניתנת במקור 3 ובראיון מרתק הנמצא באינטרנט בו מראיין אלי אשד את מורגנשטרן[38]. מורגנשטרן טוען שהמשפחה שִיכתבה את ההיסטוריה של אברהם וולפנזון – אבי משפחת וולפנזון בארץ – כדי לחפות על אישיותו המפוקפקת של אבי המשפחה. נקודות המחלוקת בין מורגנשטרן שבמקור 3, למסורת צאצאי אברהם וולפנזון הם:

 

* מורגנשטרן: ר' ישראל משקלוב בעל 'פאת השולחן' היה דודו של ר' אברהם-דיין וולפנזון[39].

גרסת המשפחה: ר' ישראל משקלוב היה בן-דוד של אברהם וולפנזון.

 

* מורגנשטרן: היו שנֵי 'אברהם-דיין משקלוב'. האחד 'אברהם-דיין משקלוב האמתי' שאינו אברהם וולפנזון, היה תלמיד הגאון[40] ועלה בשנת 1809. ושני: אברהם וולפנזון  שכונה 'אברהם-דיין משקלוב' והוא אבי משפחת וולפנזון בארץ לא היה תלמיד הגאון[41], ועלה בשנת 1835[42].

גרסת המשפחה: היה 'אברהם-דיין משקלוב' אחד והוא אברהם וולפנזון! שהיה תלמיד הגאון ועלה בשנת 1809.

 

* מורגנשטרן: אברהם גזל את אלמנת ר' ישראל משקלוב[43].

גרסת המשפחה: אברהם לא גזל את אלמנת ר' ישראל משקלוב.

 

* מורגנשטרן: אברהם לא נשלח פעם שנייה כשד"ר32.

גרסת המשפחה: אברהם נשלח פעם שנייה כשד"ר.

ד"ר ישראל בן זאב 

* מורגנשטרן: ד"ר ישראל בן-זאב עיוות שיקר ושיבש בכוונה תחילה, את היסטורית אבי המשפחה, והבליע את אברהם וולפנזון בדמותו של ר' אברהם הדיין משקלוב האמתי34 כדי לכסות על מעלליו ואישיותו הבעייתית, של אברהם וולפנזון.

גרסת המשפחה: ד"ר ישראל בן-זאב בכתביו לא שיקר. לא היה צורך לשקר, או להתבייש במעשי אברהם כפי שנוכיח להלן (מסִפרי מורגנשטרן עצמו!). אברהם היה מסור לקהילה. וייצג את האינטרסים של הקהילה לשביעות רצונם.

בשתי קביעות בסיסיות על אברהם וולפנזון, מסכים מורגנשטרן עם המסורת המשפחתית:

* אברהם וולפנזון היה תלמיד-חכם מובהק[44].

* אברהם היה דיין בבית-דינו של ר' ישראל משקלוב בצפת – בית-הדין האשכנזי הראשון בארץ-ישראל[45].

להלן נתייחס אחת לאחת לנקודות המחלוקת.

 

  1. הפרכת גרסת ד"ר אריה מורגנשטרן.

 

3.1. ר' ישראל משקלוב, דו֗ד או בן-דוד של אברהם וולפנזון.

טענת בן-זאב שר' ישראל משקלוב הוא בן-דוד של אברהם וולפנזון היווה למורגנשטרן (בשנת תשנ"ז 1997) נדבך מרכזי להוכחת שקריות הגרסה המשפחתית. וכך הוא כותב: "כדי לגשר על פער של כארבעים שנה … מתייחסת המסורת שהופצה ע"י משפחת וולפנזון אל ר' אברהם כאל בן-דודו של ר' ישראל משקלוב, כאילו היה בן דורם של … תלמידי הגר"א"34. הטענה שאברהם היה בן-דוד אִפשרה למשפחה לטעון שאברהם היה בן דורם של תלמידי הגר"א ולעלות כתלמיד הגר"א, בשלהי שנת תקס"ט (1809).

טענת מורגנשטרן אומרת שר' ישראל משקלוב היה דוד של אברהם וולפנזון. ז"א שאברהם היה בן דור צעיר יותר מתלמידי הגר"א על כן לא יכול היה לעלות עם תלמידי הגר"א.

 

לימים, עשר שנים מאוחר יותר ב-2008 הודה מורגנשטרן, שאברהם אכן היה בן-דוד של ר' ישראל משקלוב! גם מורגנשטרן עצמו מצא מקור, בלתי תלוי במסורת המשפחתית, שאברהם היה בן-דוד של ישראל משקלוב. וכך הוא כותב בראיונו של אלי אשד: "האמת היא שלאחרונה בשנת 2001 ארבע שנים לאחר שפרסמתי את המאמר המדעי בעניין, מאז היגיע גם לידי מידע חדש בעניין … לא אוכל לפרט יותר משום שזה עוד יופיע בפרסום מדעי".

אלי אשד: דהיינו אברהם וולפזון הוא אחרי הכל בן דודו של ישראל משקלוב ולא 'רק' אחיינו. מורגנשטרן ענה נכון .

 

מורגנשטרן מודה לאלי אשד שאברהם וולפנזון הוא בן דוד של ישראל משקלוב ולא אחיין. שגיאה זו תיקן מורגנשטרן בספר 'החורבה'[46] משנת 2010. הודאה זו מערערת את הבסיס לטענת מורגנשטרן שבן-זאב משקר!

 

3.2. השערת 'שני אברהם וולפנזון'.

בספרו 'גאולה בדרך הטבע' (1997) העלה מורגנשטרן השערה שהיו שנֵי 'אברהם דיין משקלוב' האחד היה תלמיד הגר"א שעלה בשלהי שנת תקס"ט (1809) ולא ידוע עליו שום דבר! אפילו לא את שמו, פרט לכינויו 'אברהם דיין משקלוב'! והשני: אברהם ב"ר זאב וולפנזון – אבי משפחת וולפנזון בארץ – שהיה דיין בצפת, וכונה 'אברהם דיין משקלוב'. בעוד שלדברי מורגנשטרן אברהם וולפנזון לא היה תלמיד הגר"א! עלה רק בשנת 1835, ואישיותו שלילית. כדי לכסות על אישיותו השלילית צאצאיו 'הלבישו' על אבי המשפחה את דמותו העלומה של 'אברהם דיין משקלוב'!

השערה זו, שהיה קיים אדם שהיה דיין בשקלוב או בצפת ולא ידוע עליו שום דבר, אפילו לא את שמו מעלה תהיות. לא יכול להיות שאדם ששימש כדיין בקהילה בארץ או בשקלוב, שלא יהיה מוכר?! ביחוד שראש הקהילה ר' ישראל משקלוב לא יכיר דיין בקהילתו, ואפילו לא יֵדע את שמו! לא יהיה עליו כל מידע וזכר על מותו! לפחות ר' ישראל יזכירו֗ שהוא נעלם, כפי שמזכיר ר' ישראל משקלוב נעדרים רבים אחרים מקהילתו!

לטענה זו מורגנשטרן מעלה השערה עוד יותר הזויה (בראיון עם אלי אשד). "אתם   ( דהיינו צאצאי משפחת וולפנזון שאלי אשד נמנה עליהם ) המצאתם את קיומו של 'ר' אברהם דיין משקלוב'. הוא בכלל לא היה ולא נברא. אתם מבקשים ממני להביא לכם עדויות על רצח שאירע, ואני אומר לכם לא היה רצח ואין בכלל גופה. הכול דמיון מאלף עד תיו. פשוט המציאו את הבר-מינן הזה לתלות עליו את דמותו של ר' אברהם ב"ר זאב וולפנזון שעלה לארץ ישראל, על פי רישומי כולל הפרושים, בשנים תקצד-תקצה"[47].

 

בספר 'חזון ציון'[48] שנכתב ע"י משפחת ריבלין נמצאת עדות על 'אברהם הדיין משקלוב' שעלה בשנת תקס"ט! סליחה! יש גופה! ולא בן-זאב המציא אותה, אלא משפחת ריבלין, שלמרבה האירוניה לפי השערת מורגנשטרן, עליהם מתלונן בן-זאב[49] שהם הם 'המתיימרים'[50] להשכיח את אברהם וולפנזון,

בטענה שהמשפחה המציאה את קיומו של אברהם הדיין משקלוב, מודה מורגנשטרן שאכן לא היו שני 'אברהם-דיין משקלוב'. היה רק אחד! שינוי כה חד בגרסת מורגנשטרן מראה שהוא לא הצליח להוכיח את התזה של שני 'אברהם דיין משקלוב' והוא נזקק לשנות את גרסתו. אך עדיין מורגנשטרן דבֵק בתזה שהמשפחה שקרה, וכותב: "עדיין איננו יודעים במוחו של מי נולד הרעיון להפוך את ר' אברהם וולפנזון לתלמיד הגר"א ולהעלותו לארץ ישראל בשיירת העולים הראשונה"[51].

השערת קיום שני 'אברהם הדיין משקלוב' היוותה חלק מן ההוכחה שהמשפחה שיקרה. פתאום התהפכו היוצרות. מורגנשטרן יודע שהמשפחה שקרה, ואם ההשערה התבדתה, סימן שהם המציאו 'בר-מינן'!

 

  1. מסמכים בני התקופה.

 

4.1. אי מציאת מסמכים בני התקופה המזכירים את וולפנזון לפני שנת 1835.

אחד הטיעונים שבו מסתייע מורגנשטרן שאברהם וולפנזון לא עלה ארצה עם ראשוני תלמידי הגאון בשנת 1809. היא שר' אברהם ב"ר זאב וולפנזון איננו מופיע בשום תעודה מבין מאות התעודות המצויות בידינו עד שנת 391835.

 

עקרונית, אי הזכרת אדם אינה הופכת אותו ללא קיים! ואי הזכרת אדם בשנה מסוימת אינה הופכת אותו ללא נמצא! רבים האנשים החשובים שאינם מוזכרים. למשל תלמידי חכמים, או מדענים. הרב שך[52] בזמן פוריותו בתורה לא היה ידוע. רק כשנכנס לפוליטיקה הוא נודע בציבור. אותו דבר בנוגע לבעלי פרס נובל, שגם לאחר קבלת הפרס אינם ידועים.

אברהם וולפנזון היה דיין וכל זמן שלא עסק בפוליטיקה לא היה ידוע. לעומתו בן דודו ר' ישראל משקלוב עסק בפוליטיקה ונזכר בכל מקום ובכל זמן!

 

4.2. רשימת הפרושים משנת 1834[53].

מורגנשטרן מצא שאברהם אינו מופיע ברשימת כולל הפרושים בארץ-ישראל משנת 1834, וטוען שאברהם לא מופיע ברשימה מפני שבשנה זו אברהם לא היה בארץ.

לפי מסורת משפחתי הוולפנזונים לא התפרנסו מן 'החלוקה'. הם אינם נמצאים ברשימה זו, מפני שהם לא התפרנסו מן 'החלוקה' ולא מפני שלא היו באותה שנה בארץ. מורגנשטרן מודה שאכן מפקד 1834 בוצע לצרכי מתן 'החלוקה' ומציין שהיו בארץ אנשים עשירים שלא הופיעו ברשימה זו, כמו הגביר שמריה לוריא  ואחרים, אך לא ר' אברהם וולפנזון38.

סליחה! מדוע לא ר' אברהם וולפנזון? אין למורגנשטרן שום ראייה לקביעה זו! ההוספה היא פרי הגרסה השגויה בה שבוי מורגנשטרן! שהמשפחה המציאה את ההיסטוריה של אברהם וולפנזון וכל דבריהם שקר!

 

אפשר למנות שלוש סיבות מדוע אברהם לא הופיע ברשימת 1834: (א) בזכות עשרו שלו, אשתו 'ממשפחת נטע נטקין העשירה'[54] (ב) בזכות שארו ר' שמריה לוריא36. והעיקר (ג) לעהרן[55] חילק את הכסף לעוסקים בתורה בלבד (מה שנקרא כיום 'תורתם אומנותם') ולצרכי אוכל נפש שלהם בלבד![56] (לא לצרכי ציבור כגון: בית חולים ובניית בית-כנסת 'החורבה') משפחת וולפנזון התפרנסו ממסחר ולא ענו לקריטריון זה. גם זו סיבה לא לקבל מן החלוקה! למרות היותם תלמידי חכמים.

 

גם לגבי מפקד 1834 עצמו מודה מורגנשטרן שהרשימה אינה מלאה! וכותב: "יש לחזור ולהדגיש כי רשימת המפקד של שנת תקצ"ד [1834] שלפנינו, משקפת תמונת מצב חלקית של שעת עריכתה. היא אינה משקפת את כל ראשוני העולים הפרושים מאז 1800"[57].

 

לימים מורגנשטרן מצא בכתובים שהוולפנזונים לא התפרנסו מן החלוקה[58] וכותב: "ותגלית אחרונה נוספת שתשמח אותך ד"ר סגל. במשפחתך אכן התפרנסו ממלאכה ומסחר"52. לכן, משפחת וולפנזון כן הייתה בארץ בשנת 1834, אך לא הופיעה ברשימה, כי הם לא התפרנסו מן החלוקה! עובדה שגם מורגנשטרן עצמו מצא!

אי מציאת הוולפנזונים ברשימת הפרושים משנת תקצ"ד תואם ומחזק את המסורת המשפחתית!

 

  1. מפקדי מונטפיורי.

מורגנשטרן בספרו "גאולה בדרך הטבע"  מבסס את טענותיו על מפקדי מונטפיורי בהם מצא שאברהם ובנו זאב עלו ארצה בשנת 1835! נבדוק את מהימנות מפקדי מונטפיורי.

על מהימנות מפקדי מונטפיורי ניתן ללמוד ממחקרים הנעשים ע"י קרן מונטפיורי והחברה הגנאלוגית הישראלית. מסקנתם לגבי רישומי גיל ושנת עליה היא: שלא הייתה כל עִקביות ברישום תאריכים ומספרים בכלל! ונרשמו פרטים שלא מתקבלים על הדעת[59].

מיכל בן-יעקב[60]: מציינת שבשנים תקצ"ט (1839) תר"ט (1849) המפקדים קוימו ללא הכנה מוקדמת. שלושת המפקדים האחרונים תרט"ו (1855) תרכ"ו (1866) תרל"ה (1875)[61]. השתפרו מבחינה אדמיניסטרטיבית. אך גם בשלושת מִפקדים אלו המספרים והתאריכים, יש מאלה הנראים מדויקים ויש שהם 'מעוגלים'[62]. ברישום הגיל יש העדפה למספרים המסתיימים ב-5 או 0. תופעה המכונה 'הערמה סטטיסטית' (statistical heaping)[63] (מלשון ערֵמה] בשנת המפקד 1839 הונהגה חובת הצבא בתורכיה גם על כל המיעוטים וביניהם היהודים. אך קשה לדעת איך גורם זה השפיע"[64].

 

מכאן, שני המפקדים הראשונים הם הפחות מהימנים! ובכלל בכל מפקדי מונטפיורי יש להטיל ספק בכל נתוני הגיל ושנות העלייה הנקובים בהם.

גם מורגנשטרן מודע לבעייתיות מפקדי מונטפיורי ומציין52 שהם מבולבלים, סותרים לעיתים, חלקיים ובלתי ניתנים לפענוח. מורגנשטרן מסביר שאת המפקדים יזם משה מונטפיורי. את הנתונים העתיקו מזכירי הכוללים עבור מונטפיורי מרשימות הכולל. אלא, שברשימות הכולל לא תמיד היו הנתונים שביקש מונטפיורי. הכוללים לא רשמו את נתוני הגיל, וגם לא עניין אותם מתי עלו האנשים. נתונים אלה לא היו חשובים לגבי ה'חלוקה'. אבל אנשי מונטפיורי ביקשו לקבל נתונים אלו. מורגנשטרן משעֵר, שהאנשים נשאלו ערב הרישום, והשיבו מה שהשיבו39.

 

5.1. משפחת וולפנזון במִפקדי מונטפיורי.

כדי להוכיח את גרסתו36 מביא מורגנשטרן את מִפקד מונטפיורי משנת 1839. שַם נִזכר שר' אברהם וולפנזון הוא יליד 1804 ועלה ב-1835 ובנו זאב וולף יליד 1818 ואף הוא עלה ב-1835. לאחר דין ודברים באתר של אלי אשד הביא מורגנשטרן את כל מִפקדי מונטפיורי נוגעים למשפחת וולפנזון. להלן ניתנים הנתונים על משפחת וולפנזון כפי שנמסרו ע"י מורגנשטרן! ואני סומך על יושרו ומקצועיותו ומשתמש בהם כפי שהם מובאים על ידו כולל הערותיו!

 

"מִפקד 1839: אברהם: יליד 1804, עלה בשנת 1835. זאב: יליד 1818 עלה ב-1835".

 

"מִפקד 1849: אברהם: יליד 1799 (אין שנת עלייה). "זאב: יליד 1814 עלה ב-1834. התגלית הבאה היא שבמפקד 1849 (הכי פחות מסודר) נרשם שר' אברהם וולפנזון נמצא 'כעת בחו"ל' ואילו על ר' זאב נאמר 'ת"ח (תלמיד חכם) שד"ר', כלומר שניהם לא היו בארץ בשנת 1849. ר' אברהם יצא כנראה בענייניו הפרטיים ואילו ר' זאב היה בשליחות הכולל בצפון אפריקה. זו אינפורמציה חשובה ביותר והיא מסבירה בחלקה מדוע אין אנו מוצאים חתימות של ר' אברהם על מסמכים בני התקופה עד לשנת 1852. כלומר יתכן והוא שב מחו"ל מוקדם ממה שידענו עד כה".

 

"מפקד 1855: זאב יליד 1812 עלה ב-1834".

 

"מפקד 1866: זאב: יליד 1815. נרשם לצד שמו של ר' זאב וולפנזון: "הי'[ה] סוחר גדול ונשבר כידוע".

 

ומורגנשטרן מוסיף: "כל האינפורמציה החדשה אינה משנה במאומה את מה שכתבתי כי 'אברהם הדיין משקלוב' שהיה תלמיד הגר"א, לא יכול היה להיות בשום פנים ואופן. ר' אברהם וולפנזון אפילו אם הוא נולד בשנת 1799 ולא ב-1804 הוא לא זכה להכיר את הגר"א שנפטר שנה קודם ללידתו … את 'ר' אברהם הדיין' קַברו, אם הוא מת במגפת 1813 בקבר אחים, בלי שום רישום לצערנו. גם את סיפורו העסיסי [משתלח באברהם ללא כל צורך!] של ר' אברהם וולפנזון קַברו כנראה, ועל מנת להשכיחו יָצרו סיפור משפחה אלטרנטיבי"52.

 

מִפקד 1839 הוא רק אחד מתוך ארבעה. עקרונית אין מפקד 1839 אמין יותר מארבעת המפקדים האחרים! מורגנשטרן מעריך כמדויק ביותר את המפקד הראשון39, לא פלא שמורגנשטרן בחר במפקד 1839 כי הוא המפקד היחידי מתוך ארבעה! המתאים לתיאוריה שלו.

 

אך לפי האמור לעיל במקרה של מפקדי מונטפיורי יש להעדיף דווקא את המפקדים המאוחרים, כי במפקדים הראשון והשני, זמן ההתראה היה קצר מאוד – ימים בלבד, ההתארגנות הייתה חפוזה וחלקית. בעוד שבמפקדים המאוחרים הצטבר ניסיון, השתכללו השיטות, היו מסודרים יותר, וזמן ההתראה ארוך.

 

סיבה נוספת שלא להיצמד למפקד הראשון, והיא, לדעתי, הסיבה העיקרית! הייתה התנגדות עקרונית של הכוללים  למִפקדים[65]. התנגדות זו הייתה אידאולוגית, ויש חשש יותר מִסָביר לשיבוש ביודעין ובמכוון את מהימנותן, הן ע"י הקהילות והן ע"י הנפקדים עצמם. (תופעה זו שכיחה עד היום בקרב צאצאי 'היישוב הישן'[66] בעיקר בסקרים). בהמשך, ההתנגדות למפקדים רַפתה, לכן אמינות מפקד 1839 היא דווקא הנמוכה ביותר! מכל הבחינות. בנוסף: בשנת 1839 הונהגה חובת הצבא בתורכיה על היהודים. ויכול להיות שגם גורם זה השפיע על רישום שנות הלידה[67].

 

מורגנשטרן שאומר שהאינפורמציה החדשה אינה מְשַנה במאומה, אינה מדויקת! האינפורמציה החדשה מְשַנה, ומְשַנה! עיון בנתוני מפקדי מונטפיורי מראה שלגבי משפחת וולפנזון, הנתונים במפקדים השונים סותרים זה את זה! לידת אברהם: 1804, 1799. לידת זאב: 1818 1814[68], 1812, 1815. בולטת הצמידות של גיל אברהם לגיל זאב. ב-1839 מופיע גיל אברהם כך שמבחינה טכנית-הלכתית (1818-1804=14) אברהם נשא אישה בדיוק בבר-מצווה שלו כדי שיוכל להוליד את זאב בגיל 14. ב-1849 שינו את שנת הולדת אברהם כך שמבחינה טכנית-הלכתית שוב יאפשרו לאברהם להוליד את בנו זאב בשנת 1814! שימו לב, כל זמן שאברהם חי הקפידו לתת את גיל אברהם 14 שנים לפני לידת זאב כדי שהנתונים לא יהיו מופרכים מעיקרם!

זאב נקרא על שם סבו. אשכנזים אינם קוראים שמות אחר אנשים חיים! בוודאי לא תלמידי הגר"א! ז"א שלפי התאריכים שמורגנשטרן מאמץ, כשאברהם נישא היה יתום בגיל 13. יתמות אינה בושה שיש להסתיר. ואם האב היה חי בזמן הנישואין ונפטר בתוך השנה הראשונה לנישואין עד לידת זאב, טראומה כזו, בוודאי הייתה מוצאת הד לפחות באחד הענפים של המשפחה. מקרים כאלו היו מסֻפרים במשפחה בהבלטה! בכל ענפי משפחת אברהם אין מסורת שאברהם וולפנזון התייתם מאביו בילדותו או מיד לאחר נישואיו. (גם הסתברות לידה מיַדית, בגילים אלו, נמוכה).

 

בנוגע לזאב וולפנזון יש להעדיף את המפקדים שלאחר פטירת אברהם! (אברהם נפטר בשנת 1854). ובאמת מיד אחרי שאברהם נפטר, במפקד מונטפיורי 1855 מופיע הגיל הנכון – 1812 מבלי שיצטרכו לשנות את גיל אברהם ולאלץ את אברהם לשאת אישה כשהוא יתום בן 13. הגיל 1815 המופיע במפקד 1866, הוא תאריך 'עגול'. (statistical heaping) תכונה אופיינית במפקדי מונטפיורי.

 

בנוסף! לגרסת מורגנשטרן זאב נולד בשנת 1818. ז"א שזאב נפטר בגיל 63 (631881-1818=). בפנקס החברה-קדישא כתוב על זאב וולפנזון–המכונה 'וועלוועל באבעס': "בפתע פתאום נפטר הישיש המפורסם גבאי 'דחברה-קדישא'[69]". ישיש בן 63?! אתמהא!?

גם וילהלם בספְרו[70] כותב: "מזכיר החברה ר' זאב וולפנזון, נתין אוסטרי, הצליח בעזרת הקונסול האוסטרי בוורשה  … ר' זאב וולפנזון היה מן העולים הראשונים יושבי צפת. אביו ר' אברהם, היה שם דיין. ר' זאב היה הממונה של כולל רייסן[71], תלמיד חכם ומגיה בדפוס העברי בירושלים. הוא האריך ימים ונפטר ב-1881. הוא אבי משפחת בן-זאב הירושלמית".

 

גיל 63 אינו עומד בקריטריון של 'ישיש' ו'האריך ימים'! זאב וולפנזון אינה דמות עלומה (כמו אברהם דיין). לגביו. אי אפשר לטעון על טעות בזהות. הוא היה ידוע ומפורסם בקהילה ואשתו באבא-רבקה הייתה עוד יותר מפורסמת ממנו, באשר הוא כונה על שמה 'וועלוועל באבעס'. התארים 'ישיש' ו'האריך ימים' אמינים. לכן זאב לא נולד בשנת 1818! שנת הלידה 1812 הנמצאת גם במסורת המשפחתית וגם במפקדי מונטפיורי! הוא הגיל שיש לבחור מכל התאריכים המופיעים במפקדי מונטפיורי. מוות בשנתו ה-70 כבר יכול להתאים להגדרת 'ישיש' ו'האריך ימים'.

 

מורגנשטרן מעריך שהאנשים "נשאלו ערב הרישום, והשיבו מה שהשיבו"39. אך מן הסתירות במפקדים השונים מתברר: א) מונטפיורי לא בדק אותם. ב) הפקידים שלו לא בדקו אותם. ג) גם כותבי המפקד לא טרחו לבדוק מה נכתב במפקד הקודם. ממפקד אחד למשנהו עדיין אפשר היה לברר את הדברים. כותבי הדוחות לא היו צריכים לחפור, לנבור, להשקיע מחשבה, היכן לחפש, איך להשתלט על 'אינסוף' ניירות ולברור את הבר מתוך מסמכים שאינם רלוונטיים, כמו שעשה מורגנשטרן. הדוח הקודם היה בחדר הסמוך! או אפילו במגרה הסמוכה! ויכול להיות שנכתב בידי אותם אנשים שלא זכרו כלל מה כתבו בדוח הקודם, הם גם לא טרחו לעיין בדוחות הקודמים. הליך זה מגלה זִלזול עמוק בדוחות ששלחו למונטפיורי. האנשים לא נשאלו כלל! הממונים כתבו מבלי לשאול!

ד"ר נחמיה שיף חקר את הקהילה האשכנזית בצפת בשנת 1849[72]. בשנה זו בצפת הוגשו למונטפיורי שני מפקדים מקבילים על אותן הקהילות. לגבי הגילים של אותם אנשים ברשימות השונות, כותב ד"ר נחמיה שיף[73]: "בשתי הרשימות השונות ישנם הבדלים עצומים ולא סבירים בגילים". "ל-83% מתוך 894 נפשות הנמצאות ברשומות, ומשותפות לשתיהן. צוין גיל שונה"! לשמונה מהם יש פער של למעלה מ-20 שנה![74]. "ההפרש הגדול ביותר הוא 26 שנים: במפקד 'אשכלות'[75] רחל אשת אהרן מסקלען דווחה בת 66, ובמפקד 'יב"ן'[76] היא דווחה בת 40"[77]!

שינויים אלו אומרים שהאנשים לא נשאלו!!! כי ברור שאדם לא יאמר באותו זמן גילים שונים ועוד 83% מן המקרים! ובוודאי אותה אישה לא אמרה באותו מקום ובאותו זמן לאחד שהיא בת 40 ולשני שהיא בת 66!

 

הוא הדין לאמינות הגילים בכל שאר מפקדי מונטפיורי! הכוללים לא שאלו. והוא הדין לשנות העלייה. השנה המצוינת במפקדי מונטפיורי אינה מהימנה, כפי שמציין מורגנשטרן "לא עניין אותם מתי עלו האנשים"39! הם כתבו 'מה שבא להם'! העיקר לגמור עם העניין, לשלוח, ולקבל את הכסף.

הזִלזול בדוחות מבטא לא רק אי-סדרים של הכוללים אלא גם התנגדות לעצם המִפקדים. היו אנשים שהתנגדו למִפקדים גם לאחר שנמצאו להם פתרונות הִלכתיים וטכניים. ככל שעבר הזמן ההתנגדות פחתה. לכן דווקא המפקדים המאוחרים הם המהימנים יותר.

 

מכאן שלגבי משפחת וולפנזון המפקדים המהימנים הם דווקא המפקדים שאחרי מות אברהם! אברהם נפטר ב-1854. ז"א מפקדי 1855 ו- 1866. בהם אין צורך לתת את גיל אברהם ולאלצו להינשא בברמצווה שלו. במפקד 1855  זאב יליד 1812 ובמפקד 1866 זאב יליד 1815. 1815 הוא תאריך 'עגול' – תאריך 'הערמה' – (statistical heaping) האופיינית למפקדי מונטפיורי כפי שראינו. ואברהם אינו מוזכר כלל.

 

מכל התאריכים במפקדי מונטפיורי נשארה לנו שנת 1812 לתאריך לידת זאב! תאריך זה מתאים לגרסת המשפחה!

 

לסכום: לתאריכים הנוגעים לאברהם וולפנזון במפקדי מונטפיורי, אין להתייחס כלל, לא לשנות הלידה ולא לתאריך עלייתו! אברהם לא היה יתום! לא היה יֶלד ברמצווה כשנישא! ולא יָלד את זאב כשהיה בן 14! זאב נולד בארץ! הממונים כתבו סתם, מה שבא להם, ללא ידע. רק שמרו לתת תאריכים שמבט ראשון לא יסגירו אותם!

לפי גרסת משפחתי אברהם היה בגיל בר מצווה כשהגאון ניפטר. אברהם למד בשקלוב ובילדותו זכה לשמוע תורה מפי הגאון, ומכאן היה תלמיד הגאון. אם כי לא שימש את הגאון, עלה ארצה לקראת ראש השנה תק"ע. במשפחה נשמר מחזור בו אברהם כתב ליד המילים "תקע בשופר גדול לחרותנו" שבשנת תק"ע התפלל בפעם הראשונה ליד הכותל המערבי. מחזור זה נשמר אצל ד"ר ישראל בן-זאב[78].

 

כאשר כתב בן-זאב ש"ר׳ אברהם הדין שהיה מגדולי תלמידי הגר"א" באותה נשימה גם כתב: "בצעירותו היה בין בני הישיבה שבשקלוב, שהיו נוסעים לווילנה לשמוע דברי תורה מפי הגרא". וגם כתב: "רבי אברהם גם זכה לשמוע תורה מפי הגר"א בווילנה". בן-זאב אמר זאת לכבודו של אברהם! כפי שכתב: "חובתי לקיים דברי רז"ל לעולם יתגדר אדם במעשי אבות"[79]. בן-זאב מדגיש 'בצעירותו' ו'זכה'. אין פה טענה שהיה אחד מתלמידי הגאון הבוגרים ששימשו את הגר"א. כוונתו באמרה: "ר׳ אברהם הדין שהיה מגדולי תלמידי הגר"א" לומר שאברהם היה תלמיד חכם גדול! וּגדלותו בתורה אינה נופלת מזו של תלמידי הגר"א המובהקים, כגון: זו של בן-דודו ר' ישראל משקלוב ואחרים.

 

  1. אישיותו של אברהם וולפנזון.

בקביעת אישיותו השלילית  של אברהם וולפנזון מסתמך מורגנשטרן על מכתבי ר' צבי-הירש לעהרן, בהם משמיץ לעהרן את אברהם.

 

6.1. רשימותיו של הבנקאי צבי-הירש לעהרן ראש הפקוא"מ[80].

מורגנשטרן בסיפור עליית היהודים לארץ במאה ה-19, עוסק בתלמידי הגאון מווילנה. בהיסטוריה של תלמידי הגאון מככבים רשימותיו של הבנקאי צבי-הירש לעהרן, האיש שריכז את תמיכת נַדבַני אירופה לארץ-ישראל. והשפיע בצורה מכרעת על 'החלוקה' – חלוקת 'התמיכה הכספית' שנאספה באירופה למען ארץ-ישראל.

 

מורגנשטרן מדגיש שכל המבקש לשאוב מידע ממקורות הפקוא"מ עליו לזכור כי החומר סובייקטיבי[81]  ומגמתי[82]. השנואים עליו היו כל מי שחַלקו על דעתו בענייני ארץ-ישראל[83].

 

6.2. אברהם וולפנזון ברשימותיו של לעהרן.

בראיון עם אלי אשד שפורסם ב-17 בפברואר 2008 22:34. מספר מורגנשטרן39 שאברהם וולפנזון התגלה כטיפוס לא אמין בענייני כספים. הוא גם לא רצה לחזור לאחר סיום הקדנציה של שלוש וחצי שנים והייתה לו אפילו חוצפה לדרוש פיצויים בסך 400 זהובים בתמורה לשיבתו. מורגנשטרן טוען, שאברהם המשיך לאסוף כספים עבור עצמו וסירב לשלוח את כספי הכולל שאסף, עד שעניינו יוסדר. כמו כן האשימו את אברהם בענייני נאמנויות ורמזו שהוא לקח כספים שלא הגיעו לו. אברהם היה מסוכסך על רקע כספי עם רבניה של הונגריה. חמור מכל הוא מכר בהונגריה שישים עותקים של ספרו של בן דודו ר'  ישראל משקלוב, 'פאת השולחן', ולא רצה להעביר את הכספים הללו לאלמנת הרב שהגישה נגדו תביעה. הטענות כנגד אברהם וולפנזון הגיעו לעוצמה כזאת עד שלעהרן שַקל לכתוב לארץ-ישראל שיבטלו את שליחותו ויחזירו אותו לאחר כבוד לארץ-ישראל. אבל לעהרן לא שלח את המכתב! כי חשש שבנו זאב, שכיהן אז כסופר הכולל, יחפֶּה על מעללי אביו. בסופו של דבר וולפנזון חזר לארץ-ישראל. אבל מעלליו בחו"ל היו ידועים וברורים לכל. ככל הנראה וולפנזון יצא לשליחות רק פעם אחת ולא יותר. הם לא נתנו לו הזדמנות שנייה. הוא הורחק מכאן ואילך מענייני ההנהגה ועד לפטירתו בשנת תרט"ו (1854)

 

המחלוקות והסכסוכים הכספיים על חלוקת הכספים שהיו נאספים בהונגריה, היוו מוקד לריב מתמיד בין החסידים לפרושים[84], כי רוב הכסף נתרם על-ידי ההונגרים ובארץ חולק על-ידי הליטאים – ע"י ר' ישראל משקלוב שמונה ע"י לעהרן! סכסוכים אלו אינם קשורים כלל לאברהם וולפנזון. בשנת 2007 בספרו השיבה לירושלים כותב מורגנשטרן שהעולים מהונגריה התלוננו נגד לעהרן שלא קבלו את חלקם מכספים ששלח עבורם החת"ם סופר[85]. החת"ם סופר התערב בעניינם ודרש במפגיע שר' ישראל משקלוב, שחילק את הכסף בארץ יסתלק מתפקידו[86]. לבסוף בשנת 1858 (לאחר מות 'החת"ם סופר') נפרדו ההונגרים מכולל הפרושים ויצרו כולל לעצמם 'כולל הונגַרן'[87].

אנו רואים שבמסגרת הסכסוכים לעהרן דורש להחזיר את אברהם וולפנזון. והחת"ם סופר דורש לפטר את ר' ישראל משקלוב. אין פה שום סכסוך אישי. לא לגבי ר' ישראל משקלוב ולא לגבי אברהם וולפנזון.

שמועות, רמיזות, האשמות והסכסוכים הכרוניים עם רבני הונגריה, אינן מפורטות ואין מה לעסוק בהם. נעבור ל'חמוּר מכל'.

 

6.3. גזל אלמנה.

מורגנשטרן מציין32 ש'החמור מכל' הוא שאברהם וולפנזון מכר בהונגריה שישים עותקים של ספרו של בן דודו ר' ישראל משקלוב ולא רצה להעביר את הכספים הללו לאלמנת הרב, ובחזרתו ארצה הגישה נגדו תביעה.

 

בשנת 1997 בספרו גאולה בדרך הטבע כותב מורגנשטרן34: "כשהוחלט בארץ להפסיק את שליחותו [=של אברהם וולפנזון] ולשלוח במקומו את ר' אברהם אייזנשטיין, ביקש ר' אברהם וולפנזון את התערבותו של צ"ה לעהרן אצל ה'חת"ם סופר' שלא יקבל שליח אחר מכולל הפרושים. לעהרן מסרב ומודיע לר' אברהם וולפנזון כי עליו להישמע למרוּת הכולל ולחזור ארצה אחרי שסיים את תקופת שליחותו בת שלש ומחצה השנים". העניין הובא בפני 'החת"ם סופר' ודרישת החת"ם סופר לפטר את ר' ישראל משקלוב, מצביעה שלעהרן לא השיג את מבוקשו.

 

עשר שנים לאחר מכן בשנת 2007 בספרו 'השיבה לירושלים' מספר מורגנשטרן מה באמת אירע בשליחות אברהם אייזנשטיין, וכותב שר' ישראל משקלוב שלח על דעתו וּללא קבלת רשות מהנהגת הכולל המוסמכת, את ר' אברהם אייזנשטיין להונגריה[88]. ז"א ר' אברהם אייזנשטיין לא היה שליח הקהילה, אלא שליחו הפרטי של ר' ישראל משקלוב! ספרי פאת-השולחן נדפסו בצפת על חשבון הכולל, והכולל דרש את תמורתם. מורגנשטרן מספר שר' משה מגיד[89] – מהנהגת הכולל המוסמכת – דורש מר' אברהם אייזנשטיין לזנוח את שליחותו הפרטית של ר' ישראל משקלוב ושהתמורה לעותקי הספר 'פאת השולחן' שנמכרו בהונגריה, תועבר לקופת הכולל[90] ולא ל(אלמנת)ר' ישראל משקלוב.

העובדה שאלמנתו של ר' ישראל משקלוב הייתה צריכה להגיש תביעה נגד אברהם וולפנזון בבואו ארצה, מראה שגם החת"ם סופר, לא נענה, לא לאברהם אייזנשטיין, ולא ללעהרן, אלא פסק לטובת האינטרסים שייצג אברהם וולפנזון.

מסתבר שאשתו זיווג שני, ולאחר מכן אלמנתו של ר' ישראל משקלוב, לא הייתה אלמנה מסכנה ומקופחת. היא בחשה בחיי הקהילה עוד בחיי בעלה. היא התערבה בהנהגת הקהילה[91]. הייתה אשת מדון שגם לעהרן הגדול נפגע ממנה! מורגנשטרן מתאר זאת[92]:

"החת"ם סופר, דרש במפגיע שר' ישראל משקלוב יסתלק מתפקידו. הוא לא היה מוכן לקבל את התירוצים שהעלה לעהרן להגנת ר' ישראל משקלוב, ובהם התירוץ שאשתו של ר' ישראל, ששלטה בו שלטון ללא מיצרים, היא האשֵמה בכל. לעהרן עצמו כבר נואש מן המצב, ומצב רוחו היה מדוכדך"92.

במקום אחר כותב מורגנשטרן שלעהרן חיפש דרכים "כיצד להימנע ממריבות עם אלמנת ר' ישראל משקלוב"[93]. במקום נוסף נכתב: "הטילו ברבי ישראל דופי על שהוא מניח לאשתו לשלוט בכולל ולעשות בכספי הכולל ככול העולה על רוחה"[94]. וכן: "היא התערבה במינוי שד"רים"[95]. האשימו אותה ואת בנה [מבעלה הראשון] במעילות, גנבות ובהסתבכויותיו הכספיות של בעלה, ר' ישראל משקלוב[96].

מהסתבכויות אלו ר' ישראל משקלוב לא הצליח להתגבר עד יום מותו, אפילו לא בעזרת ידידו, לעהרן הבנקאי אשף הפיננסים!

 

הסכסוך על ספרי 'פאת-השולחן' לא היה סכסוך פרטי בין אלמנת ר' ישראל משקלוב ואברהם וולפנזון, או איזשהו סכסוך אישי עם אברהם וולפנזון. מקרה זה אינו מצביע על מעילה, גנבה חס-ושלום או כישלון בשליחותו כפי שמפרש מורגנשטרן בספרו הראשון. זה היה חלק מן הסכסוכים 'הרגילים' שמתאר מורגנשטרן בכישרון רב. העניין הובא בפני ה'חתם-סופר'. העובדה שאלמנתו התוקפנית של ר' ישראל משקלוב תבעה את ר' אברהם וולפנזון בהגיעו ארצה, מראה שפסיקתו, או פשרתו של ה'חתם-סופר' לא מצאה חן בעיני אלמנת ר' ישראל משקלוב, ותו לא! אברהם וולפונזון דבַק בשליחותו המקורית ולא שעה לאברהם הדיין אייזנשטיין – שליחו הפרטי של ר' ישראל משקלוב – וכנראה גם ה'חתם-סופר' עשה כן.

 

מורגנשטרן כשכתב את ספרו גאולה בדרך הטבע בשנת תשנ"ז (1997) עדיין לא ידע, את מה שמצא עשר שנים מאוחר יותר. אך מה שמוזר הוא שגם לאחר שהוכיח מורגנשטרן בספרו 'השיבה לירושלים' בשנת תשס"ז (2007), שאת תמורת ספרי 'פאת-השולחן' דרש הכולל לעצמו, ושאברהם אייזנשטיין היה שליחו הפרטי של ר' ישראל משקלוב, עדיין בשנת 2009 באתר של אלי אשד ובכנס צאצאי אברהם וולפנזון בשנת תש"ע (2010)[97] ממשיך מורגנשטרן לדבוק בגרסת 'מעלליו', ולהזכיר מקרה זה כהוכחה לאישיותו השלילית של אברהם וולפנזון! לא אברהם וולפנזון מככב בדרמה זו אלא אלמנתו של ישראל משקלוב.

 

  1. אברהם וולפנזון בירושלים.

כשחזר אברהם לירושלים. כבר היה שם בית-דין לעדת הפרושים. בירושלים אברהם לא היה דיין קבוע, אך נקרא מדי פעם לדון. לוּ 'מעלליו' בהונגריה 'הידועים והמפורסמים', היו מצביעים על אי אמינות אי נאמנות, או מעילה בכספים, לא אשכנזים, גם לא 'ספרדים' ואף לא כל ציבור אחר, היה מזמין אותו להיות דיין! אפילו לא ליום אחד! כך שגם אם היו השמצות ידעו כולם! שאין בהן ממש. גם 'החמור מכל' התברר כעורבא פרח.

 

לסיכום: כל הגרסה על אברהם וולפנזון המועל בכספים, גוזל אלמנות שהורחק מן ההנהגה הוא עורבא-פרח! הסכסוכים שהשתתף בהם לא היו אישיים. אברהם יחד עם בנו זאב היו מ'סיעת-החורבה' זאב היה קבלן בניית החורבה! וזו הסיבה שלעהרן משתלח באברהם. אברהם היה דיין בבית הדין של עדת הפרושים בצפת מאז הקמת בית-הדין ע"י בן-דודו ישראל משקלוב.

 

מסתבר שהמקור היחידי לידיעות 'היצוקות בבטון'45 של לעהרן, הוא לעהרן עצמו. ידועה הייתה התנגדותו של לעהרן לבניית 'החורבה' ונלחם בכל מאודו לסכל את בנייתה[98]. אישיותו של לעהרן הייתה ידועה בירושלים ובכל רחבי העולם היהודי. לעהרן היה ידוע כמי שלא בורר במילים. גם מורגנשטרן מעיד על מזגו הסוער[99] וכותב: "מן הראוי לציין שלערן עצמו היה מודע לצד זה שבאופיו, ועל כך יעידו מכתבים שנכתבו בעידנא דרתיחא שנשתמרו בפנקס, ולא נשלחו לתעודתם. נראה שמקבלי המכתבים הכירו את האיש, ואחת מדרכי תגובתם הייתה הימנעות מתגובה"[100]! מורגנשטרן קרא גם את מכתבי לעהרן שלא נשלחו. מורגנשטרן מצא מכתב שלא נשלח, בו כותב לעהרן על אברהם, אך לא שלח את המכתב, כי הוא חושש מזאב וולפנזון, בנו של אברהם וולפנזון, שהיה אז סופר כולל הפרושים ויחפה על אביו[101]. נבדוק ביתר פרוט ממי חשש לעהרן?

 

לפי גרסת מורגנשטרן זאב נולד בשנת 1818 ועלה ארצה בשנת 1834. מורגנשטרן כותב[102]: "וגם על אותו שנשלח בקיץ שעבר לאונגרן, אברהם בר' זאב-וולף". מכיוון שאברהם נשלח להונגריה בסוף שנת 1836. ז"א שהמכתב נכתב, מקסימום שנתיים לאחר שאברהם יצא מן הארץ. ז"א שהמכתב שלעהרן חשש לשלחו נִכתב לפני שנת 1838. לפי גרסת מורגנשטרן, זאב היה בן 20 שנים ורק ארבע שנים בארץ! לעהרן שהיה ממַנֶה את הפַּרנַסים על 'החלוקה'[103]. צבי-הירש לעהרן הגדול, ראש הפקוא"מ באמסטרדם, 'בעל המאה ובעל הדעה'! לעהרן שלא פחד מאיש, כולל מסֵיר מונטפיורי[104], חושש מאברך צעיר 'עולה חדש'?! גרסת מורגנשטרן תמוהה! בלשון המעטה!

 

עדיין לא ברור מהו החשש של לעהרן[105]. במקורות התקופה מצטייר לעהרן כאדם שאינו חושש מעימותים והיה מתעמת עם מונטפיורי ורוטשילד, בעוד זאב וולפנזון מצטייר, בכל המקורות, כאיש ספר. היה סופר הקהילה, מגיהַ. להיות מגיה זה לא רק עבודה, אלא צריך לאהוב ספרים. איש המשכין שלום. הסיפור של הסרת החרם ממונטפיורי[106], היה, לפי גרסת משפחתי, דווקא בביתו של זאב. מה החשש שלו מפני זאב? אולי מפני שטיעוניו נגד אברהם וולפנזון לא היו משכנעים? לפחות לא בארץ? הרי הסכסוך הובא בפני ה'חת"ם-סופר' והוא נאמן עלי שפתר את הסכסוך לא רק לפי דין תורה אלא גם  בצדק.

 

האמת היא שזאב נולד בשנת 1812 כפי שנאמר לעיל, והיה כבר בן 26 (עדיין צעיר) אך לא עולה-חדש! הוא נולד בארץ! והיה מעורה בכולל הפרושים של ירושלים עוד בהיותו בצפת עיר מולדתו! וכעדותו של מורגנשטרן, זאב הפך להיות מן הפעילים הבולטים של כולל הפרושים בירושלים[107]. ברור שהיה מ'סיעת-החורבה'  כי היה מפקח העבודה[108] בבניית 'החורבה', גזבר[109] וסייע בכל מאודו לבניית החורבה למורת רוחו של לעהרן.

 

לאחר קריאה בספריו של מורגנשטרן, אני רואה באור חדש את ההדגשה במסורת משפחתי, שתמיד, כאשר סיפרו על המעבר לירושלים הדגישו שמַעֲבר משפחת וולפנזון לירושלים תוכנן לפני הרעש-הגדול, ולא בעקבותיו, הדגשה שכל השנים, הייתה תמוהה בעיני. כיום מהדגשה זו, אני מסיק שמשפחת וולפנזון הייתה מ'סיעת החורבה' עוד בהיותם בצפת! לעהרן התנגד לבניין החורבה ומכאן התנגדותו לאברהם וולפנזון, ולכן כתב את המכתב (לתרפיה עצמית) אך לא שְלַחו כי ידע שרוב יהודי ירושלים, לא רק הפרושים תומכים ב'סיעת החורבה'[110]. (תומכיו של לעהרן בהנהגה בירושלים, קרי ר' ישראל משקלוב ור' ישעיה ברדאקי[111] חתנו של ר' ישראל משקלוב מהווים מיעוט, למרות תפקידיהם הרשמיים[112]).

לעהרן לא שלח את מכתב הפלסתר כי ידע שאברהם מייצג נאמנה את האינטרסים של ההנהגה הירושלמית ולא רק זאב בנו יגן על אברהם, אלא כל חברי ההנהגה הירושלמית (פרט לישראל משקלוב וישעיה ברדאקי) ולא יתייחסו להַאשמותיו על אברהם וולפנזון. לעהרן הפיץ שמועות וּרמיזות[113] על כל מי שלא הסכים עם דעותיו בעניין ירושלים וארץ-ישראל. הוא גם השמיץ אישית את מנהיגי 'סיעת החורבה'. כגון ראש"ז ורנ"נ[114] ורמז שמקורות כספיהם מפוקפקים[115]. גם את לעהרן עצמו האשימו ב'אי סדרים' כספיים[116]. אברהם וולפנזון ייצג נאמנה את האינטרסים של 'סיעת-החורבה' שנֻאת נפשו של לעהרן[117]. האשמותיו ורמזיו על אברהם וולפנזון היו זדוניות וּקשורות למחלוקות[118] שבין 'סיעת-החורבה' לבין 'סיעת-החצר'[119], ואינן מצביעות על שחיתות אישית!

 

מורגנשטרן עצמו מעיד שמכתביו של לעהרן, הן סובייקטיביות ומגמתיות ויש להתייחס אליהן בהסתייגות, כך עבור המכתבים ששלח, קל וחומר למכתבים שלא שלח! מכתבים אלו היוו ללעהרן תרפיה, משאלות-לב (Wishes) ותו לא. לעהרן ידע שאם ישלח מכתבים אלו, תוכנם לא יגיע לידי ביצוע, ואפילו לא ירגיזו את מקבליהם, ולא יקבל עליהם תגובה כלל.

 

  1. המחזור של אברהם וולפנזון והתחרות על מנהיגות עליית הגר"א.

מסורת המשפחה טוענת שאברהם עלה ארצה לקראת שנת תק"ע, וּבִרשות בן-זאב נשמר מחזורו של אברהם וולפנזון בו רשם ליד המילים 'תקע בשופר גדול לחרותנו' שבשנת תק"ע התפלל בפעם הראשונה ליד הכותל המערבי. לאחר דין ודברים באתרו של אלי אשד, כתב מורגנשטרן: "גם אני סבור שהיה במציאות מחזור עליו רשם מאן-דהוא כי הוא ביקר בכותל בשנת תק"ע. סיפור כזה אינו יכול להיות קלוט מן האוויר … השאלה היא האם היה זה מחזורו של ר' אברהם וולפנזון? את זה לא שמענו, גם לא מד"ר בן-זאב[120]. מחזור זה יכול היה להגיע אליו או לבנו זאב או לכל אחד מבני המשפחה, עשרות שנים מאוחר יותר בדרכים שונות (רכישה, מציאה וכו'). ועל בסיס הרישום, כפי שכבר ראינו[121] נבנתה התיאוריה הכוזבת על עליית ר' אברהם וולפנזון לארץ ישראל בשנת תקסט"[122]. לו היה כתב היד בידינו היינו יכולים להשוותו עם כתב ידו של ר' אברהם אביו של ר' זאב הנמצא בידינו38.

כפי שראינו המשפחה אינה משקרת. לא לגבי 'בן-דוד' ולא לגבי 'שני אברהם דיין'. כך הדבר גם לגבי המחזור, המשפחה אינה משקרת! המחזור לא נרכש וכו' אלא, היה של אברהם וולפנזון, עבר במשפחה ונשמר אצל בן-זאב. לדאבוננו ספרייתו של בן-זאב נזרקה לרחוב[123] ע"י בתו הצעירה תַלמה! ואי אפשר יהיה להשוות את כתב היד בו, כי המחזור איננו! ראינו שלא היה מה להסתיר בעברו של אברהם, ואין סיבה לשקר!

 

למרות קריסת הוכחותיו, גם בשנת 2008, מורגנשטרן שבוי בגרסתו שהמשפחה משקרת. לטענתו סיפור המחזור נבנה לצורך תחרות על מנהיגות עליית תלמידי הגאון. מורגנשטרן מציין[124]: "כנראה שקישור [המחזור] לר' אברהם דיין היה תוצאה של הברקה רגעית של מישהו מבני המשפחה שמצא מחזור עם הרישום הידוע משנת תק"ע וביקש להקדים את תולדות המשפחה בארץ-ישראל, כפי שעשו בני הדורות האחרונים מבני משפחת ריבלין".

 

יש לציין שבגרסת המשפחה אין טענה שאברהם היה ראש בעליות תלמידי הגר"א. במסורת משפחת וולפנזון, אברהם עלה ב-1809, אך לא היה ראש השיירה. בן-זאב בכל כתביו מספר שאברהם היה בין המנהיגים, אך לא היה ראש שיירה או ראש קהילה. תמיד הוא מציין מי עמד בראש, או יחד עם מי אברהם פעל. בהקדמה לספר מחזה אברהם כותב בן-זאב: "ר׳ אברהם הדיין שהיה עם ר׳ ישראל משקלוב, ר׳ הלל ור׳ מנדל משקלוב[125] ואחרים ממנחי הנדבכים לישוב האשכנזים בארץ-ישראל והעומדים בראשו"[126]. אברהם היה ממנחי הנדבכים, אך לא ראש הקהילה ולא רשום שהיה עדיף על פני האחרים. במקום אחר כותב בן-זאב: "תלמידי הגר"א בראשוּת ר' הלל ור' מנחם-מנדיל עלו להתיישב בירושלים, ויהי הוא [אברהם] אחד מהפעילים הנלהבים בארגון". אחד הפעילים, אך בראשות העלייה היו הלל ומנחם-מנדל!

בכל מאמרי בן-זאב, אברהם-דיין היה אחד מהפעילים, אך בכל כתביו לא מצאתי שאברהם היה החשוב מבין הפעילים! תמיד ציין בן-זאב למי אברהם הצטרף, או יחד עם מי פעל! לא מצאתי בכל כתבי בן-זאב, את שכותב אלי אשד[127]: שבגרסת משפחת וולפנזון הלל ריבלין היה רק בן לוויה לוולפנזון (אולי בענף של אלי אשד הייתה מסורת כזו, אך במסורתי ובכתבי בן-זאב לא מצאתי טענה כזו).

 

לסיכום: משפחת וולפנזון סיפרו מה שהיה. אברהם ואשתו הצעירה עלו ארצה ללא ילדים בשנת 1809 לקראת ראש השנה תק"ע. אך, משפחת וולפנזון לא השתתפה במרוץ אחר מנהיגות וראשוניות בעלייה.

 

  1. סיכום.

הדברים שנאמרו לעיל מערערים את הנחת היסוד העוברת כחוט השני בכתיבתו של מורגנשטרן על אברהם וולפנזון, שהמשפחה רקחה סיפור שיקרי להיסטוריה של אברהם. ראיה לגרסתו הביא מורגנשטרן את עדותו של צבי-הירש לעהרן ואת מפקד מונטפיורי משנת 1839. מורגנשטרן בחר במפקד 1839 דווקא, מתוך ארבעה מפקדים אחרים הנוקבים מספרים אחרים! כי זה המפקד היחידי המתאים לגרסתו!

 

את תזת השקר העלה מורגנשטרן בשנת תשנ"ז בספרו 'גאולה בדרך הטבע'. במאמרי זה בחנתי את הנתונים והטיעונים של מורגנשטרן של שנת תשנ"ז, בתוספת נתונים חדשים שמביא מורגנשטרן עצמו עשר שנים מאוחר יותר (בשנת 2007) בספרו 'השיבה לירושלים'. ובשנים 2008-9-10 באתרו של אלי אשד – חלק מן הנתונים החדשים מזימים ישירות את הנתונים עליהם מסתמך מורגנשטרן בשנת תשנ"ז.

ניתוח הנתונים עליהם מסתמך מורגנשטרן, לאור הגילויים החדשים[128], מראה שטענותיו של לעהרן נגד אברהם וולפנזון אינן מצביעות על שחיתות אישית, אפילו ה'חמור מכל' אינו סכסוך אישי כלל וכלל. קל וחומר כל שאר הסכסוכים 'הידועים' שהיו לו עם רבני הונגריה. וקל וחומר בנו של קל וחומר דברים שלעהרן כתב ולא שלח! האמון הבלתי מסויג של מורגנשטרן בלעהרן[129] קרס. לעהרן משתלח באברהם על כי היה מ'סיעת החורבה' שנֻאת נפשו של לעהרן[130]. למשפחה לא היה מה להסתיר! הפרטים שמורגנשטרן גילה מאוחר יותר מְחזקים את גרסת המשפחה.

 

אברהם וולפנזון נולד בשנת 1783! ובילדותו בלשון הורי, או בצעירותו בלשונו של בן-זאב, עוד לפני בר המצווה זכה אברהם לשמוע תורה מפי הגאון ובכך היה לתלמיד הגאון. אברהם עלה לקראת שנת תק"ע, כפי שכתב במחזורו ליד תפילת 'תקע בשופר גדול לחרותנו', שבשנת תק"ע התפלל לראשונה ליד הכותל המערבי.

 

בקיצור צאצאי אברהם וולפנזון "הביטו אל אברהם אביכם … כי אחד קראתיו וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ"[131]. והֵיו גאים ב"צור חֻצַּבְתֶּם"[132].

ביבליוגרפיה

 

אמבון = רבקה אמבון, תעלומת המפקד הכפול. קתדרה  כרך 149, תשרי תשע"ד (ספטמבר 2013).

 

אשד = המולטי יקום של אלי אשד לכאן קל להיכנס אבל קשה מאוד לצאת. התעלומה המסתורית של אברהם וולפנזון: ראיון עם אריה מורגנשטרן ב-17.2.2008. 22:34. ודיוני המשך.

 

בן-יעקב = מיכל בן-יעקב פעמים; רבעון לחקר קהילות ישראל במזרח. חוברת 107. ירושלים  תשס"ו. מפקדי מונטפיורי וחקר היהודים באגן הים התיכון. עמודים 117-149.

 

בן-צבי, בניהו. עורכים = יצחק בן-צבי ומאיר בניהו עורכים. ספר צפת: מחקרים ומקורות על קהילת צפת מן המאה השש־עשרה עד המאה התשע עשרה. כרך 1. מכון בן־צבי, האוניברסיטה העברית, על-ידי 'קריית ספר' ירושלים תשכ"ב (1962).

 

גליס = יעקב גליס. אנציקלופדיה לתולדות חכמי ארץ-ישראל. כרך ראשון. מוסד הרב קוק. ירושלים. תשל"ה (1974).

 

גפני, מורגנשטרן, קסוטו, עורכים = ראובן גפני, אריה מורגנשטרן, דוד קסוטו, עורכים. החורבה – שש מאות שנים של התיישבות יהודית בירושלים. יד יצחק בן-צבי, ירושלים תש"ע (2010).

 

גת = בן-ציון גת. היישוב היהודי בארץ-ישראל בשנות ה'ת"ר-ה'תרמ"א (1840-1881). ספריה לתולדות הישוב היהודי בארץ-ישראל. הוצאת יד יצחק בן-צבי. המחלקה לפעולות חינוך והדרכה. ירושלים תשל"ד.

 

וולפנזון 'מחזה אברהם' = מחזה אברהם – על התגלחת בחול המועד. מאת רבי אברהם וולפנזון הובא לדפוס ע"י הרב אליהו לנדא ז"ל תש"ז (1947). machzeabesa.pdf.

 

וילהלם = הרב ד"ר יעקב-דוד וילהלם: דוד דור ועוליו – תולדות העליות לארץ-ישראל מאבלי ציון ועד ראשית חובבי-ציון. ספריה הציונית הקטנה. סדרה ב'. מבַצרי הישוב האשכנזי. הוצאת המכון להשכלה ציונית בהנהלת פרופ' שלום גולדלמן, (1946).

 

חזון ציון = חזון ציון – שקלוב וירושלים. ח"ה ריבלין, עורך. תולדות עלית תלמידי הגר"א. חיבר אותו ר' שלמה-זלמן ריבלין והיא גרסת משפחת ריבלין על תולדות תלמידי הגר"א. תש"ז.

 

חלקת מחוקק = אשר-ליב בריסק. חלקת מחוקק – כולל כל ציוני הקברים אשר בהר הזיתים.

 

מוסדי ארץ = מאמרים וחלקי מאמרים, על תולדות עליית תלמידי הגר"א מפעליהם ביסוד ישוב האשכנזים בירושלים – מאת וותיקי ירושלים וצאצאי תלמידי הגר"א. מסודר ומוצא לאור ע"י ועדה מצאצאי תלמידי הגר"א בירושלים. תשי"א. בתוך ספר חזון ציון שקלוב וירושלים – תולדות עליית תלמידי הגר"א. תש"ז.

 

מורגנשטרן גאולה בדרך הטבע = אריה מורגנשטרן גאולה בדרך הטבע: תלמיד הגר"א בארץ ישראל תק"ס–ת"ר 1800-1840 – מחקרים ומקורות. מהדורה שנייה ומורחבת הוצאת מאור ירושלים תשנ"ז (1997).

 

מורגנשטרן השיבה לירושלים = אריה מורגנשטרן השיבה לירושלים –חידוש היישוב היהודי בארץ-ישראל בראשית המאה התשע-עשרה. הוצאת שלם, ירושלים התשס"ז (2007).

 

מורגנשטרן מפקד 1834 = אריה מורגנשטרן – מפקד כולל הפרושים בארץ-ישראל משנת 1834. בתוך: שלם – מחקרים בתולדות ארץ-ישראל והיישוב היהודי. 2001.

 

סמט, החדש אסור מן התורה = משה סמט. החדש אסור מן התורה – פרקים בתולדות האורתודוקסיה. מרכז דינור לחקר תולדות ישראל. כרמל. ירושלים 2005. פרק שישי: מאמר על התגלחת בחול המועד.

סמט, משה מונטפיורי = משה סמט. משה מונטפיורי: מציאות ואגדה. הוצאת כרמל ירושלים תשמ"ט (1989),

 

שיף = חיים-נחמיה שיף, הדמוגרפיה של הקהילה האשכנזית בצפת: מפקדי מונטפיורי בשנת תר"ט (1849). קתדרה רבעון לתולדות ארץ-ישראל ויישובה. כרך 146, יד יצחק בן-צבי ירושלים. טבת תשע"ג (דצמבר 2012).

 

תדהר = אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו של דוד. הוצאת ספריית הראשונים, תל אביב פלשתינה, כרך

[1] עמנואל סגל דור שישי לאברהם וולפנזון (5) טובה-שפרה סגל 1975-1898=77 (4) פועה-רחל בורשטיין 1918-1876=42 (3) בן-ציון וולפנזון 1882-1843=39, (2)זאב-וואלף וולפנזון 1881-1812=69, (1)אברהם-דיין 1854-1783.

 

[2] אלי אשד המולטי יקום של אלי אשד. התעלומה המסתורית של אברהם וולפנזון. https://no666.wordpress.com/2008/02/17.

 

[3] אריה מורגנשטרן 'מסורות משפחתיות במבחן המחקר ההיסטורי' סעיף ב: שני ר' אברהם דיין משקלוב [וולפנזון]? בתוך: גאולה בדרך הטבע – תלמיד הגר"א בארץ ישראל תק"ס–ת"ר 1800-1840 – מחקרים ומקורות. מהדורה שנייה ומורחבת הוצאת מאור ירושלים תשנ"ז (1997) עמודים 370-375.

 

[4] ד"ר ישראל בן-זאב, בן דוד של אמי. דור חמישי 1960-1899=81 (4) מנחם וולפנזון 1937-1871=66 (3) בן-ציון וולפנזון 882-1843=39 (2) זאב וולפנזון 1881-1812=69 (1) 'אברהם-דיין' 1854-1783=71.

 

[5] בתוך: שלם – מחקרים בתולדות ארץ-ישראל והיישוב היהודי. ספר שביעי. עורך יוסף הקר. יד-יצחק בן־צבי, ירושלים, 2001. עמודים 219– 258.

 

[6] גפני, מורגנשטרן, קסוטו, עורכים. עמודים 109-57.

 

 [7]הגאון מווילנה רבי אליהו בן שלמה. 1797-1720=77. כינויו: הגר"א (הגאון רבי אליהו), 'הגאון החסיד', 'הגאון'.

 

[8] שקלאב וחכמיה – 'יבנה דרייסין'. בית ועד לחכמים. עיר אשר לא יחסר כל בה. כיום במדינת בלארוס.

 

[9] איזמיר – סמירנה העתיקה, בה נולד הומרוס. הקהילה היהודית מצאצאי גולי ספרד.

 

[10] בתקופה הנדונה טורקיה הייתה חלק מן האימפריה העות'מאנית במשך919-1424=495 1.

 

[11] ב'אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו' של דוד תדהר, הוצאת ספריית הראשונים, תל אביב פלשתינה, כרך ראשון  (1945) עמודות 304-305. מצוינת שנת תקמ"ג (1783) כתאריך לידת 'הרב אברהם וואלפינזאהן משקלוב'. הגאון נפטר בשנת 1797. ז"א שאברהם היה בן 14 כשהגאון נפטר. תאריך זה תואם למסורת בית אימא. נאמץ תאריך זה ללידת אברהם.

 

[12] מרחק של כשלוש מאות ק"מ, נסיעה של יומיים או יותר בעגלה!

 

[13] וילנה – 'ירושלים דליטא'. בתקופה הנדונה ליטא הייתה באימפריה-הרוסית במשך 1920-1795=125.

 

[14] בדצמבר 1804 הופעלה 'חוקת היהודים' שבמסגרתה חִיֵיב הצאר אלכסנדר הראשון את היהודים לאמץ שם משפחה.

 

[15] ר' ישראל משקלוב: 1839-1770=69. מנהיג עליה של תלמידי הגר"א. ר' ישראל לא שעה לגזרת שם המשפחה של הצאר ונקרא על שם ספריו 'בעל פאת-השולחן ותקלין-חדתין'. נטמן בטבריה.

 

[16] (3) ר' ישראל משקלוב 1839-1770=69 (2) ר' שמואל משקלוב     (1) ר' עזריאל משקלוב.

(3) אברהם-דיין 1854-1783=71          (2) זאב                          (1) ר' עזריאל משקלוב.

 

[17] תלמידי הגאון קראו לעצמם 'פרושים' כי לא הצטרפו לא לקהילה האשכנזית החסידית שכבר הייתה בארץ מאז שנת תקל"ז (1777) ולא לקהילה הספרדית הוותיקה.

 

[18] בית-הדין האשכנזי בירושלים, שהחליף את בית-הדין בצפת, נוסד רק בשנת 1841.

 

[19] מרד הפלאחים מרד עממי בשנת 1834 כנגד מדיניות המודרניזציה של מוחמד עלי שליט מצרים. הגורם העיקרי לפרוץ המרד היה חובת גיוס לצבא המצרי במקום צבא שכירים.

 

[20] מאה שנה ל'ביזה הגדולה' של צפת. עיתון דבר יום שישי ראש חודש מנחם-אב תרצ"ד (13.8.1934).

 

[21] שד"ר – שליח דרבנן. יהודים שנשלחו מארץ-ישראל לגייס תרומות לקיומו וחיזוקו של היישוב היהודי בארץ-ישראל.

 

[22] ספר 'פאת השולחן' עוסק בהלכות ארץ-ישראל. נדפס לראשונה בשנת תקצ"ו (1836) בצפת.

 

[23] פרשבורג: בתקופה הנדונה הייתה תחת האימפריה האוסטרו-הונגריה. עם הקמת צ'כוסלובקיה ב-1919 שונה שמה לברטיסלאבה. מ-1993 היא בירת סלובקיה.

 

[24] הונגריה, בתקופה הנדונה הייתה הונגריה אוטונומית במסגרת האימפריה האוסטרו-הונגריה (בין השנים 1918-1867=51).

 

[25] 'הרעש-הגדול' – רעידת אדמה 1.1.1837 שהחריבה את צפת וטבריה, מוקד הרעש היה בצפת. מוערך 6.5 בסולם ריכטר.

 

[26] שזבנ"י=שניאור-זלמן בן נחום-יוסף שניאורסון. בעל 'נמוקי שזבני'. מֵמונה 'כולל חב"ד' בחברון. עלה תר״ד, נפטר: כ"ו טבת תרמ"ב (17.1.1882). נטמן: הר-הזיתים, גוש ווהלין ישן, חלקה ג', שורה ח' מספר 39.

 

[27] חמדה גנוזה – תשובות הגאונים. ירושלים. תרכג (1863). הובא לדפוס ע"י הני תרי גיסי הר"ר זאב-וואלף וואלפינזאהן נ"י והר"ר שניאור-זלמן שניאורסון נ"י.

 

[28] וולפנזון: 'מחזה אברהם'.

 

[29] סמט: החדש אסור מן התורה עמוד 141.

 

[30] ראה סעיף 7. אברהם וולפנזון בירושלים.

 

[31] שיינדל נפטרה כ"ז אייר תרט"ז (1.6.1856). נטמנה הר הזיתים חלקה י"ב שורה י"ג קבר כ"ח.

 

[32] להלן בסעיף 6.3. גזל אלמנה.

 

[33] אסתר-מלכה גולדמן 1949-1850=99. נטמנה: סגולה פתח-תקווה, חלקה א' שורה כ' מספר 50ב.

 

[34] יהושע וולפנזון 1924-1851=73. נטמן: סגולה פתח-תקווה חלקה ב' שורה ח' מספר 7.

 

[35] אסתר-מלכה גולדמן: נפטרה ערב יום כיפור, ט' תשרי תש"י (2.10.1949). מדינת ישראל קמה ה' אייר תש"ח. מלכה נפטרה שנה וחצי אחרי קום מדינת ישראל!

 

[36] המונח 'החלוקה' נטבע בסוף המאה ה-18 ומתייחס למגביות שנוהלו בארצות הגולה וחולקו בארץ כתמיכה בתלמידי-חכמים,

 

[37] גליס: עמודה סח.

 

[38]  אשד: אריה מורגנשטרן ב-17.2.2008. 22:34.

 

[39] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע עמוד 373.

 

[40] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע עמוד 371.

 

[41] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע עמוד 371.

 

[42] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע עמוד 373, 374.

 

[43] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע עמוד 374. אשד: אריה מורגנשטרן ראיון ב-17.2.2008. 22:34.

 

[44] אשד: ד"ר אריה מורגנשטרן מרץ 26, 2008 9:09 pm.

 

[45] אשד: ד"ר מורגנשטרן 4/16/2008 8:06:16 pm.

 

[46] גפני, מורגנשטרן, קסוטו עורכים: עמוד 106.

 

[47] אשד: ד"ר מורגנשטרן 4/16/2008 8:06:16 pm.

 

[48] 'חזון ציון' ה"ה ריבלין עורך. עמוד 46.

 

[49] וולפנזון 'מחזה אברהם' בהקדמה של בן-זאב עמוד 6.

 

[50] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע עמוד 372 וממשיך בעמוד 373.

 

[51] אשד: ד"ר אריה מורגנשטרן אפריל 9, 2008 שעה 9:44 pm.

 

[52] הרב  אלעזר-מנחם מן שך: 2001-1898=103. ראש ישיבת פוניבז' ונשיא מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל.

 

[53] מורגנשטרן: מפקד 1834.

 

[54] מוסדי ארץ: עמוד ט"ז.

 

[55] צבי-הירש לעהרן 1853-1784=69. נולד באמסטרדם. חילק את כספי החלוקה ללומדי תורה בלבד! ועל מנת "להחיות את הנפש" בלבד! התנגד לכלול בחלוקה בעלי-מלאכה. ובעיקר לא לממן את בניית ה'חורבה'.

 

[56] מורגנשטרן: השיבה לירושלים עמוד 299.

 

[57] מורגנשטרן:  מפקד 1834 עמוד 239.

 

[58] אשד: ד"ר מורגנשטרן 8.4.2008, 6:23 pm.

 

[59] העמותה הישראלית לחקר שורשי משפחה. מפקדי מונטפיורי: http://www.isragen.org.il/siteFiles/13/79/5779.asp

 

[60] בן-יעקב: עמודים 117-149.

 

[61] בן-יעקב: עמוד 127.

 

[62] בן-יעקב: עמוד 135.

 

[63] בן-יעקב: עמוד 139.

 

[64] בן-צבי, בניהו עורכים: כרך 1 עמוד תל"ט.

 

[65] אשד: ש. אמיתי 12/30/2008 3:14:55 pm. מורגנשטרן במקרים רבים מעיר על טעויות במקורות אמיתי, במקרה זה מורגנשטרן אינו עושה זאת, ז"א שהוא מסכים עם הנאמר.

 

[66] היישוב הישן – מונח המתייחס ליהודים האשכנזים שעלו ארצה בשלהי התקופה העות'מאנית.

 

[67] בן-צבי, בניהו: עמוד תל"ט.

 

[68] שנת הלידה 1814 מופיעה גם בתדהר, כרך ראשון 1947, עמוד 454.

 

[69] חלקת מחוקק  חוברת ז', מחברת ג' דף ל"ו עמוד א'. שורה י"ז, קבר כ"ו. הערה 1.

 

[70] וילהלם: סוף עמוד 123 ותחילת עמוד 124.

 

[71] רייסין על גדות נהר הדנייפר במדינת רוסיה. מן העיר בריסק, בקצה המערבי של בלארוס עד לגבול פולין. 'ליטא היהודית' הכילה את אזור רייסין.

 

[72] שיף: עמודים 67 – 100.

 

[73] שיף: עמוד 86.

 

[74] שיף: עמוד 87 טבלה 9.

 

[75] אמבון: עמוד 161. מפקד 'אשכולות' הוא גרסת ר' שמואל הלר (1884-1803=81). דיין בצפת. מטעם הפקוא"מ שבראשו עמד ר' צבי-הירש לעהרן, יריב של מונטפיורי.

 

[76] אמבון: "את מפקד יב"ן הכין הסופר יצחק בן נחום מווילנה עבור הרב יעקב-דב מרומאן (1858-1794=64) חסיד סדיגורה שתמך שהעניק למונטפיורי 'עטרת גבאות' לקראת ביקורו בשנת 1849". עמוד 162.

 

[77] דוא"ל שקבלתי מחיים-נחמיה שיף: שלום עמנואל: בעניין הפרשי הגילים, ההפרש הגדול ביותר הוא 26 שנים: במפקד אשכלות: רחל אשת אהרן מסקלען דווחה כבת 66; במפקד יב"ן היא דווחה כבת 40. May 17, 2012 4:31 pm.

 

[78] לאחר פטירת ד"ר ישראל בן-זאב, בתו הצעירה תַלמה ידלובקר שירשה את דירת הוריה בירושלים, רוקנה את הספרייה שבדירה למעלה, וצֵרפה אותה לספרייה שבמרתף. בחורף, המרתף הוצף במים וכל הספרים הושחתו. "אי אפשר היה להציל" אמרה. הכל נזרק לרחוב! לאשפה! זה היה סופה של ספרייתו המפוארת של ד"ר ישראל בן-זאב! ויחד עִמה סוף לפנקס ההוצאות של בית כנסת 'החורבה', שראיתיו במו עיני! גם זה היה סופו של המחזור בו רשם אברהם וולפנזון, ליד  המילים 'תקע בשופר גדול לחרותנו', שבשנת תק"ע התפלל בפעם הראשונה ליד הכותל המערבי.

 

[79] מוסדי ארץ עמוד ט"ו.

 

[80] פקוא"מ – ארגון פקידים ואמרכלים של אמסטרדם. ארגון המרַכֵּז מגביות באירופה למען ארץ-ישראל הַחל מ-1809 במשך כל המאה ה-19 וראשית המאה ה-20.

 

[81] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע עמוד 406.

 

[82] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע עמוד 400.

 

[83] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע עמוד 404.

 

[84] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע פרק כ"א עמוד 403.

 

[85] החת"ם סופר הרב משה סופר (שרייבר) 1839-1762=77 על שם ספרו חידושי תורת משה. בשנת 1803 התמנה לרב בפרשבורג (כיום ברטיסלאבה בירת סלובקיה). שימש כראש הישיבה 36 שנה.

 

[86] מורגנשטרן: השיבה לירושלים עמוד 221.

 

[87] גת: עמוד 121.

 

[88] מורגנשטרן: השיבה לירושלים עמוד 218.

 

[89] משה מגיד – משה בן הלל וצפורה ריבלין. 1846-1781=65. הצטרף לאבותיו באגודת 'חזון ציון'. עלה אדר תר"א (1841) נתמנה מיד למנהל כולל הפרושים, וניהל את הכולל עד יום מותו בירושלים כ"ח אלול תר"ו (19.9.1846).

 

[90] מורגנשטרן: השיבה לירושלים עמוד 475 הערה 232.

 

[91] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע עמודים: 83, 218, 223. השיבה לירושלים עמודים: 221, 226, 465, 467, 469.

 

[92] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע  עמוד 223.

 

[93] מורגנשטרן: השיבה לירושלים עמוד 226.

 

[94] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע עמוד 83. השיבה לירושלים עמודים 221, 226, 465,467.

 

[95] מורגנשטרן: השיבה לירושלים עמוד 465.

 

[96] מורגנשטרן: השיבה לירושלים עמוד 467.

 

[97] כנס משפחת וולפנזון במלון לאונרדו (לשעבר מוריה קלאסיק) רחוב סנט ג'ורג' 9 ירושלים. יום שלישי כ"ג מנחם-אב תש"ע (3.8.2010).

 

[98] מורגנשטרן. השיבה לירושלים עמודים 144, 455, 492, ועוד.

 

[99] מורגנשטרן: השיבה לירושלים עמוד כ"א, 300.

 

[100] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע עמוד 395.

 

[101] מורגנשטרן. גאולה בדרך הטבע עמוד 373. השיבה לירושלים 2007 עמוד 404.

 

[102] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע. עמוד 404. השיבה לירושלים 2007. 373.

 

[103] מורגנשטרן: השיבה לירושלים. עמוד 209 ועוד.

 

[104] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע. עמוד 404. השיבה לירושלים 2007. 455.

 

[105] אשד: ד"ר עמנואל סגל 4/8/2008 12:00pm.

 

[106] משה סמט: משה מונטפיורי עמ' 122. "השר משה מונטפיורי נכנס למקום המקדש, החרימו אותו בשלושה בתי כנסת. העלייה להר הבית הייתה במסע הרביעי בשנת 1855". לפי מסורת במשפחתנו זאב וולפנזון היה אחד המתווכים להסרת החרם ממונטפיורי, בטכס הסרת חרם יש לגרור את המוחרם ארבע אמות על הרצפה, ולירוק בפניו. את מונטפיורי הושיבו על כיסא גבוה שלושה טפחים, וגררו אותו בתוך ביתו של זאב וולפנזון ארבע אמות בנוכחות מניין. לירוק ירקו על הרצפה.
[107] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע. עמוד 374.

 

[108] גפני, מורגנשטרן, קסוטו, עורכים: עמוד 106.

 

[109] לפי עדות שמיעה אישית שלי מד"ר ישראל בן-זאב, הגזבר בפועל היה בן-ציון בנו של זאב וולפנזון. כתב היד בפנקס הוצאות החורבה הוא כתב ידו של בן-ציון וולפנזון. בקרתי אצל ד"ר ישראל בן-זאב בביתו בתאריך 13.7.1978. הוא ישב בחדר עבודתו, חדר גדול שולחן כתיבה ענק, כל הקירות עד התִקרה מכוסים בספרים. על השולחן היה פנקס קטן כתוב בכתב רהוט בדיו שחורה. זה ספר הוצאות בניית בניין החורבה, זהו כתב ידו של בן-ציון שהיה הגזבר. תמונות יש לי, הן במרתף ועכשיו אינני יכול לחפשן. אבל בתוכניתי להוציאן. ואמר לי, כשתחזור תקבל עבודה מוגמרת. בחזרתי ראיתי מודעת אבל. ישבו שבעה בבית בתו הצעירה תלמה דלובקר בהרצלייה פיתוח. שם היא נתנה לי שם וכתובת במבשרת-ציון: "הוא יודע ובידו החומר". מכל הפנקס נשאר העתק של שני דפים בלבד. דף אחד מהם פורסם בגפני, מורגנשטרן, קסוטו, עורכים: עמוד 94.

 

[110] מורגנשטרן: השיבה לירושלים. עמוד 216.

 

[111] נולד בפינסק. תלמיד ר' חיים מוולוז'ין. עלה תקפ"ח (1828). בארץ נשא את בתו של ר' ישראל משקלוב, זיווג שני. מראשי 'סיעת החצר'. נפטר 1862.

 

[112] מורגנשטרן: השיבה לירושלים. עמוד 186.

 

[113] מורגנשטרן: השיבה לירושלים. עמוד 197.

 

[114] רבי נתן-נטע בנו של מנחם-מנדל משקלוב, עלה בשירת העולים השנייה בשנת תקס״ט בהנהגת רבי סעדיה מווילנה. נסתלק בירושלים בכ״ג בתשרי תר״ז (12.10.1906).

 

[115] מורגנשטרן: השיבה לירושלים. עמודים 382, 197.

 

[116] מורגנשטרן: השיבה לירושלים עמוד 303.

 

[117] מורגנשטרןף גאולה בדרך הטבע. עמוד 404. השיבה לירושלים עמוד 492.

 

[118] מורגנשטרן: השיבה לירושלים עמוד 382, הערה 7. עמוד 531.

 

[119] 'סיעת החצר' עם בית מדרש 'סוכת שלום' בחסות צבי-הירש לעהרן ראש פקוא"מ.

 

[120] ד"ר ישראל בן-זאב: שלושה ממייסדי ישוב האשכנזים הפרושים במאה התשע-עשרה. לא פורסם. במסורת משפחתנו שמענו ושמענו!

 

[121] מתי!? איפה!?

 

[122] אשד: ד"ר אריה מורגנשטרן ביום אפריל 23, 2008 בשעה 1:05 pm.

 

[123] בתו הצעירה של בן-זאב, תַלמה ידלובקר, ירשה את דירת הוריה בירושלים, כדי לדעה מה עלה בגורל פנקס הכנסות והוצאות בניית החורבה פניתי לתַלמה, היא סיפרה שכאשר השכירה את דירת הוריה רוקנה את הספרייה שבדירה למעלה, וצֵרפה אותה לספרייה שבמרתף. בחורף המרתף הוצף במים וכל הספרים הושחתו. "אי אפשר היה להציל" אמרה. הכל נזרק לרחוב! לאשפה! סנטרי ירושלים אספו אותם (ואולי חלק נאסף ע"י עוברי אורח?). זה היה סופה של ספרייתו המפוארת של ד"ר ישראל בן-זאב! ויחד עִמה סוף לפנקס ההוצאות של בית כנסת 'החורבה', שראיתיו במו עיני! אצל ד"ר ישראל בן-זאב. וזה גם היה גם סופו של המחזור בו רשם אברהם וולפנזון, ליד  המילים 'תקע בשופר גדול לחרותנו', שבשנת תק"ע התפלל בפעם הראשונה ליד הכותל המערבי.

 

[124] אשד: אריה מורגנשטרן 4/3/2008. 10:14pm.

 

[125] מנחם-מנדל אשכנזי משקלוב. נפטר 1827. רב, מקובל, תלמיד מובהק של הגר"א. מראשי עליית תלמידי הגר"א.

 

[126] ד"ר ישראל בן-זאב: בהקדמה לוולפנזון 'מחזה אברהם' עמודים 6-3.

 

[127] אשד: 666 ביום נובמבר 26, 2009 בשעה 8:57 am.

 

[128] אשד: מורגנשטרן 17.2.2008. 22:34. "היגיע לידי מידע חדש בעניין. מצאתי כתב-יד של אברהם וולפנזון בו כותב: "ובן דודי הגאון הגדול בעל המחבר[קרוע] שם האחד ספר תקלין חדתין וכו". ד"ר מורגנשטרן 8.4.2008, 6:23 pm: "התגלית הבאה היא … אינפורמציה חשובה ביותר והיא מסבירה בחלקה מדוע אין אנו מוצאים חתימות של ר' אברהם על מסמכים בני התקופה עד לשנת 1852. כלומר יתכן והוא שב לחו"ל מוקדם ממה שידענו עד כה". "ותגלית אחרונה נוספת שתשמח אותך ד"ר סגל. במשפחתך אכן התפרנסו ממלאכה ומסחר".

 

[129] אשד: מורגנשטרן 17.2.2008. 22:34. "ואיזו סיבה הייתה לו [ללעהרן] לשקר בעניין?"

 

[130] מורגנשטרן: גאולה בדרך הטבע עמוד 404:"… לשנאה לוהטת … השנואים עליו נמנו כל מי שחלקו על דעתו בענייני ארץ-ישראל".

 

[131] ישעיה: נ"א, ב'.

 

[132] ישעיה: נ"א, א'.

 

זאב וולפנזון ליד תחנת מונטיפיורי 0

להבין טוב יותר את הערבים :לזכרו של נחמיה -אשד ז"ל

נחמיה וסרמן 0

בחודש שעבר נפטר דודי נחמיה אשד  בלילה בבית חולים בירושלים.בן 86 היה..

נחמיה -נח  וסרמן אשד נולד ב-1928  אביו היה המורה והסופר יוסף זונדל וסרמן ואימו הייתה חנה לנדה. בילדותו הירבה לשהות עם סבו הרב אליהו לנדה בן נינו של הגאון מוילנה והושפע ממנו עמוקות.

ילדי משפחת וסרמםן 1938

צילום מ-1938 של ילדי משפחת וסרמן נחמיה ואחיו.הצילום הוא מבר המצווה של האח הבכור צבי ( אביו של כותב שורות אלה ).עומדים משה ,צבי ( עם הכומתה ) ונחמיה. יושבים חנה לנדה ויוסף זונדל וסרמן לפניהם עומדים -הילדים שמואל ,בתיה וציפורה.

אחרי שסיים את הלימודים בבית הספר "בילו"י בתל אביב החליט לפנות לחקלאות הוא וחבריו השתלמו בקיבוץ "שדה אליהו".לאחר מכן  נחמיה וחבריו הקימו קיבוץ בגוש עציון בשם "משואות יצחק" על שם הרב יצחק הרצוג. המכתבים שאותם שלח נחמיה מהקיבוץ לבני משפחתו ושהשתמרו  בידי בני המשפחה עד היום מהווים מקור היסטורי רב ערך לתולדות הקיבוץ וגוש עציון כולו.

במלחמת השחרור הותקף הקיבוץ בידי הלגיון הירדני ,נחמיה לחם על הגנת המקום עד שנפל בשבי ביחד עם עוד כ-320 מאנשי גוש עציון והועבר למחנה שבויים שכונסו ביחד במחנה שבויים שנקרא "אום אל ג'מאל" (אם הגמלים) במדבר, 15 ק"מ מזרחית לעיר מַפרָק בצפון ירדן. שם הוא שכן במחנה השבויים עם אישים כמו סופר הילדים לעתיד אוריאל אופק והמפקד הבכיר לעתיד דני מט.   . נחמיה מכתב

מכתב שאותו שלח נחמיה למשפחה מהשבי בירדן.

במהלך חודשי השבי נחמיה החל להתעניין בשוביו הוא למד ערבית והחל לקרוא בספרות הערבית. הוא שוחח רבות עם השומרים הירדנים. הוא הפך לאיש קשר בין השבויים והשובים שעימם ניסה לדבר כשווה אל שווה כפי שמראים מכתביו היפים מהשבי שמתארים את תנאי החיים שם ששרדו בידי המשפחה. פעילותו בקרב השובים הירדנים תרמה לשיפור תנאי החיים של השבויים. לאחר שהשתחרר מהשבי החליט שמקומו אינו בקיבוץ. הוא עזב את הקיבוץ הוא התקבל למשטרת ישראל בתור סמל במחלקת המיעוטים שם היו זקוקים מאוד לאדם כמוהו שהפך למומחה בשפה ובתרבות הערבית. במשך השנים עלה  נחמיה בדרגות במשטרה והיגיע לדרגת רב פקד. ולאחר מכן שימש כמתורגמן בבתי המשפט ונחשב לאחד המתורגמנים היעילים  והאמינים ביותר של בתי המשפט מהשפה הערבית.

בשלב מסויים עלה בו הרעיון לפרויקט ענק: מילון עברי לערבית המדוברת שהיא שפה שעומדת לחלוטין בפני עצמה מהערבית הספרותית המוכרת והנלמדת בבתי הספר.

נחמיה  היה נוסע לכפרים ולערים הערביות ובכל מקום היה לוקח פנקס ורושם מילים ערביות .ובמשך שנים שקד על המשימה ליצור מילון כזה. הוא היה נפגש עם ידידים ומכרים ערביים אנשי כפר ואנשי עיר ולומד עימם את נבכי הערבית המדוברת ויצר אלפי כרטיסיות עם מילים ערביות, עד שהיה מי שטען שנחמיה מדבר את הערבית המדוברת טוב יותר מהערבים עצמם.

בשלב מסויים החל להעביר את הפרויקט למחשב. בשנות הפנסיה שלו שקל ללמוד באוניברסיטה ולהשלים תואר ,אבל זה לא יצא לפועל כי העדיף להקדיש את זמנו לטיפול בנכדיו. וגם פרויקט המילון שהיה כה חשוב התעכב והתעכב.ולבסוף לא יצא לפועל.

נחמיה נפטר בפברואר 2015. הוא קבור בהר המנוחות בירושלים.הוא השאיר אחריו אישה רבקה ואת בנותיו בת שבע ומרים ונכדים ונינים.

יש לקוות שמוסד כלשהוא ( אולי חיל המודיעין ?) ייקח על עצמו את המשימה להוציא מכתביו של נחמיה כספר את המילון העבר המקיף ביותר הקיים לערבית  מדוברת. אם לא כספר אז כמאגר  או ספר אלקטרוני ברשת, מילון שאפשר יהיה לעדכן אותו באופן שוטף ככל שתתפתח הערבית המדוברת. בכך יוצב נדבך נוסף ליכולת ההבנה שלנו את שכנינו הערבים ,ובכך ימשכו מאמציו של נחמיה שנמשכו כל חייו להבין טוב יותר את הערבים.

נכדו של נחמיה, יוסף -זונדל וולמן עורך כעת חוברת לזכרו. כל מי שרוצה   לתרום חומר על חייו של נחמיה ופועלו מוזמן ליצור עימו קשר במייל :

yzundel@gmail.com

  להלן הערך שנכתב על נחמיה באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו של דוד תדהר. נחמיה הוא  אחד  האנשים הצעירים ביותר שערכים עליהם מופיעים בכרכי האנציקלופדיה:

ראו גם:

מודעת אבל של משטרת ישראל לזכרו של נחמיה 

אחיו של נחמיה כללו את

צבי אשד

משה "מוסה "אשד ,מגלה "דרך בורמה "

אלי אשד"בלש תרבות " נותן הרצאות בנושאים שונים.

טלפון 0507391794

https://www.facebook.com/ozyaozno666

נחמיה אשד הקבר .