ארכיון קטגוריה: היסטוריה חלופית

לו היו "יקום תרבות " ואלי אשד קיימים במציאות חלופית של מדינת ישראל

עטיפה חלופית של הספר 'לו' מאת אורי רדלר (איור: אורי רדלר)

 

"יקום תרבות " המגזין בעריכתי ברשת שהוא כיום מגזין התרבות העברית  והכללית הגדול ביותר הקיים ברשת בשפה העברית ,קיים ברשת מזה קרוב לעשר שנים.

לאחרונה שידרגנו אותו והוא עלה לרשת בגירסה חדשה וטובה יותר. והמטרה כמובן שהוא שהוא ימשיך להתקיים לנצח.

לרגל ההשקה החדשה אנחנו מפרסמים סיפור שנכתב במיוחד עבורנו בידי אורי רדלר.

אורי רדלר פירסם לאחרונה ספר של היסטוריה חלופית בשם "לו "-היסטוריה חלופית לישראל "( הוצאת סלע-מאיר 2018) שמתאר מציאות חלופית של מדינת ישראל אם …בשנת 1951 הייתה משתלטת עליה המפלגה הליברלית שמקיימת בה משטר ליברלי מתון יותר מזה שבמציאות המוכרת לנו ביקום הזה.

אלי אשד חוקר פולקלור במציאות החלופית הוא אחד המקורות שעליהם מתבסס הספר.

אורי רדלר כתב במיוחד עבור "יקום תרבות " סיפור חדש המתרחש במציאות החלופית הזאת שמתאר כיצד נוצר "יקום תרבות " גם שם ואנו למדים ממנו משהו על דמויות כמו אלי אשד,אורי פינק אילן ברקוביץ' חוקר ומבקר השירה ואחרים שכולם מתברר קיימים גם במציאות החלופית אם כי הם שונים מאלו שבמציאות הנוכחית.

אורי רדלר הוא כותב, עורך, ומתרגם. עיתונאי בעברו. למד היסטוריה וספרות אנגלית .  כתב שלושה ספרים – ״), ״לאהבה, הקלק כאן — : אהבה והכרויות באינטרנט״ (אריג'נט, תשס"ב 2002), "התמוטטות : על קריסת המערב ומות מדינת-הרווחה״ (שטיינהרט-קציר, תשע"ב 2012).לו : היסטוריה חלופית לישראל״ (סלע-מאיר, תשע"ה 2018).

קראו את הסיפור שלו ב"יקום תרבות " החדש כאן :

לו במציאות חלופית בישראל היה מגזין "יקום תרבות "

וקראו את "יקום תרבות " באופן קבוע כאן .

דף הפייסבוק של אורי רדלר 

 

מפה המתארת את ישראל במציאות ההיסטוריה החלופית בשנת 2018 חלופית .צייר אורי רדלר.

העתיד הדיסטופ י-אפוקליפטי של חודש מארס 2016 כפי שנצפה ברומן עתידני מלפני 20 שנה-"בשם שמיים " של הדי בן-עמר

לרגל תאריך החמישי במרץ 2016 הבא עלינו לטובה (או לרעה) עאני  סוקר את הספר "בשם שמים" ("עם עובד") מאת הדי בן-עמר, שיצא לאור בשנת 1998 ותיאר את שמונה-עשרה השנים הבאות, עד לחמישי בחודש מרץ 2016, ואת תהליך הקצנתה המואץ של המדינה במשך שנים והפיכתה למדינת הלכה קיצונית  תוך כדי רדיפתם ודכוים של החלוניים מכל סוג בידי ראש ממשלה דמוי אריה דרעי.  כל זאת, תוך כדי תיאור חיי משפחה אמיתית של מחבר הספר.

ועכשיו כשתאריך היגיע זה  הזמן לבדוק עד כמה התממש במציאות מה שמתואר בספר כנבואת זעם? לגבי מדינת ישראל ולגבי בני המשפחה המתוארים ?

ראו מאמרי ב"יקום תרבות " :ההווה של שנת 2016 כעחיד דיסטופי

המלחמה הבאה עם איראן- תחזיות הצעות וסיפורים:מה אפשר לעשות כנגד הנשק הגרעיני של איראן -החלק השני

iran alla loves me

הופיע בגירסה מקוצרת  תחת השם

:מלחמה לפי הספר -המלחמה הבאה בין ישראל לאיראן "דיוקן –מקור ראשון "

החלק הראשון של הכתבה :מה ניתן לעשות כנגד הנשק הגרעיני של איראן ?

 

וכעת לחלק השני.

iran al chzor point

ישראל היא אולי המדינה היחידה על פני כדור הארץ שהצליחה להשמיד תוכניות גרעין של מדינות עוינות. עד כה מיוחסת לה השמדתן של שתי תוכניות כאלה: הפצצת הכור הגרעיני העיראקי ב-1982, פעולה שישראל מודה בה באופן רשמי, והשמדת כור שנבנה בסוריה בסיוען של צפון-קוריאה ואיראן, ולפי מקורות זרים הופצץ על ידי מטוסי חיל האוויר ב-2007. אז היו שהגדירו את המתקפה הזו כהתגרות מיותרת שתערער את היציבות באזור; כיום לא ניתן אלא להצטמרר מהמחשבה מה היה קורה אילו השתלטו כוחות דאעש על כור גרעיני סורי.

על פי מקורות זרים וישראליים, עמלה ישראל זה תקופה ארוכה על שיבוש תוכנית גרעינית נוספת – זו של איראן. בעוד לאמריקנים לקח בשעתם לא יותר משלוש שנים לבנות את הפצצות שהשמידו את הירושימה ונאגסאקי, האיראנים מנסים לחצות את הרף הטכנולוגי הזה כבר למעלה מ-25 שנה, ללא הצלחה. שוב ושוב גילו המדענים כי הם מקבלים ציוד פגום, שמישהו טיפל בו לפני שהגיע לידיהם. בנוסף לכך, בין השנים 2007 ו-2011 חוסלו לא פחות מחמישה מדעני גרעין איראנים – האחד באמצעות גזים רעילים שבקעו מתנור חימום בביתו, שני באמצעות פצצה שהוטמנה באופנוע שחנה ליד ביתו, ושלושת האחרים מצאו את מותם מידי אופנוענים שעקפו את רכבם בזמן נסיעה. פעולות אלו יוחסו בדרך כלל על ידי מקורות זרים ליחידת "כידון" של המוסד הישראלי. ישראל מעולם לא נטלה עליהן אחריות, אך בשבוע שעבר אמר שר הביטחון משה יעלון בריאיון ל"דר שפיגל" כי הוא "אינו אחראי לחייהם של מדענים איראנים", ובכך שיגר רמז ברור באשר ליד הנעלמה שקיפדה את חייהם של מומחי גרעין בעבר.

תקריות אחרות סביב פרויקט הגרעין האיראני, כמו פיצוצים מסתוריים בבסיסי טילים ובמפעלים לייצור פלדה, יוחסו גם הן לישראל. בדצמבר 2011 נהרגו בפיצוץ כזה כמה עשרות אנשים, רובם אנשי משמרות המהפכה, ובהם גנרל שהיה אחראי על פיתוח הטילים ארוכי הטווח שיכולים לפגוע גם ביעדים באירופה. והיו גם תוכנות חבלה מתוחכמות שחדרו למחשבים איראניים, חוללו בהם שמות, ואף גרמו נזק פיזי למתקני הגרעין. הבולטת שבהן, "סטוקסנט", שיבשה בהדרגה החל משנת 2009 את פעילותו של מתקן העשרת האורניום הראשי של איראן בנתנז ואתרים נוספים. מעריכים שיותר מ-30 אלף מחשבים באיראן נדבקו בתולעת, שלדברי מקורות זרים פותחה במשותף על ידי ישראל וארה"ב ואף נוסתה בכור בדימונה, על צנטריפוגות שנבנו במיוחד למטרה זו.

לאורך השנים כתבו לא מעט סופרים ישראלים עלילות בדיוניות או בדיוניות-למחצה על המלחמה הסמויה של ישראל בתוכנית הגרעין האיראנית. לרוב התקשה הדמיון להרחיק לכת מעבר לפעולות הנועזות והדרמטיות שאירעו במציאות, ומן הסתם רק חלקן הקטן התפרסם ברבים. היו גם כאלה ניסו לחזות את היום שאחרי, את התנהלותה של ישראל ביום שבו הרפובליקה האסלאמית תהפוך למעצמה גרעינית דה-פקטו, או יותר מכך – את התגובה הישראלית למהלומה גרעינית מצד איראן. בעקבות ההסכם שנחתם בחודש שעבר בז'נבה, והעניק הכשר לפעילות בכורים האיראניים, שוחחנו עם כמה ממחברי הספרים הללו כדי להשוות בין תרחישים למציאות, ולשמוע מהם מה לדעתם יהיה הצעד הבא במשחק השחמט ארוך השנים הזה.

הרואה ואינו נראה משמיד את הכור הגרעיני

דנידין במשימה בלתי אפשרית

" פעם  לפני מאות ואלפי שנים האיראנים היו עם מפואר, תרבות מפוארת,  יוצרי משחק השחמט,יוצרים של ספרות ושירה מדהימה.   אבל היום ? היום הם נותנים לשליטים דתיים צמאי דם לשלוט בהם ומתכננים את השמדתם של עמים שלא עשו להם כל רע. כורש  המלך הפרסי הראשון שהביא לתחייה הראשונה של העם העברי בארץ ישראל, ישב פעם במקומך, אז למה אתה אדוני הנשיא אחמדינג'אד  מקלקל את מה שהוא עשה? אתה בוגד בעמך, במורשתו הקדומה והמפוארת."

( 'דנידין הרואה ואינו נראה מנסה לחנך את נשיא איראן ( היום לשעבר)  אחמדינג'אד  קטע מתוך כתב יד של "דנידין משמיד את הכור הגרעיני האיראני " מאת "און שריג" )

לפני מותו תיכנן הסופר "און שריג " הוא שרגא גפני  לשלוח את גיבורו הבלתי נראה דני – שהתפרסם כבר בעבר במפגשים  ובמבצעים שלו כנגד  שליטים ערביים מסוכנים כמו שליט מצרים נאצר ושליט עיראק סאדאם חוסיין ( וגם שליט ירדן המלך חוסיין  )  לכור הגרעיני כדי להשמידו, ולהפגיש אותו שם עם נשיא איראן הקודם  אחמדינג'אד שהתפרסם ברצונו העז למחוק את ישראל מעל פני המפה.

בשיחה על הספר המתוכנן  "דנידין משמיד את הכור הגרעיני האיראני " לפני מותו אמר גפני :

"את אחמדינג'אד דנידין בספר  מנסה לחנך. הוא היה מלמד אותו היסטוריה  ולהסביר לו על הקשרים ההדוקים בין העם העברי והעם האיראני". –

אבל לגפני היו ציפיות מועטות מסידרת  חינוך כזאת,ומרבית הספר המתוכנן היה אמור לעסוק  במבצע ההשמדה של הגיבור הבלתי נראה החודר לפינה אחרי פינה בכור ומתקין  שם פצצות זמן למול עיניהם של שומרי הכור. הספר היה אמור להסתיים בפיצוץ אדיר , באחמדינג'א'ד הרץ ומשתולל   כמו מטורף בוכה על ההריסות של הכור המפואר של העבר, ובמטוס "חמקן " אמריקני הלוקח את הלוחם הבלתי נראה הישראלי הישר לפגישה עם נשיא ארה"ב ושר הביטחון הישראלי אהוד ברק המודים  לו על תרומתו לשלום העולם.

אך תוכנית זאת  של גפני לא יצאה אל הפועל.הוא נפטר לפני שהספר הושלם.

השמדה באמצעות אישה.

CHATUFA BACUR

"…תחילה לא פרסמו  האיראנים את התכתם של הכורים בבושהאר והסיפורים שהחלו להופיע בעיתונות העולם הוכחשו.השלטונות באיראן העמידו פנים כאילו לא קרה משהו בעל חשיבות.אחר כך החלו להודות בחצי פה על נזקים לבנייני הכור שנסדקו או נפגעו אך טענו שאלו תוצאה מרעידת אדמה ותלו את האשם באסון  הטבע הזה.אך האסון היה כל כך כבד עד שלא יכלו יותר להעלימו או להכחישו.שבוע אחר כך התפרסמה הודעה רשמית על פיצוץ הכור הגרעיני בבושהאר על ששת הכורים שלו שיצא לחלוטין מכלל פעולה.

( ורדה פוקס "חטופה בכור האיראני ")

יצאו לאור ספרים אחרים שתיארו  מבצעי חבלה נועזים ביותר של סוכנים ישראלים בכורים הגרעיניים של איראן.

הסופר ורדה פוקס תיארה בספרה "חטופה בכור האיראני "( דפים מספרים ,2013) את סוכנת המוסד אביטל שתחת זהות בדויה חודרת לכור האיראני  משתמשת בכישורי העורמה הנשיים שלה על מנת להציג את צוות האבטחה שלו ככלי ריק  וגורמת להשמדתו בהצלחה לא פחותה מזאת של דנידין הרואה ואינו נראה ובכך הוכיחה שסוכנת "מוסד " אחת שקולה למחלקה שלמה של לוחמים ואנשי אבטחה איראניים.

 

מותו של "חובב ציון "

iran ruchot 1

"חיילי היחידות המובחרות נערכו בעמדותיהם באזרבייג'ן על גבול איראן. עוד מעט ייכנס הרמטכ"ל עם אלופי צה"ל אל הבור. אות הזינוק קרוב מאוד, אך משום מה חולפות דקות יקרות, והוא עדיין לא ניתן. בירור קצר מעלה את הסיבה לשיהוי. ראש הממשלה מנסה להשיג הסכמה של נשיא ארה"ב ברגע האחרון, ולו בשתיקה, אך דומה שהנשיא נותר שבוי בהיסוסיו, חרף ראיות חותכות שאיראן שועטת במהירות אל הפצצה.

ואז הגיעה כרעם ביום בהיר הידיעה. "חמינאי גוסס", שתי מילים בלבד. ראש הממשלה הוא שמעדכן את המטה. לשנייה נופלת דומייה. "מה קרה?" שואל ראש הממשלה, "אל תתנו לאבל הכבד לשתק את המבצע".

"אז אני מבין שמותו של חובב ציון זה יכול לשמש אות הזינוק", אומר הרמטכ"ל. "כן", מאשר ראש הממשלה, "זה אולי אפילו אות משמיים".

(…) ואכן נפתח מיד שלב שיתוק המערכות באיראן רבתי, בעיקר סביב מתקני הגרעין השונים, בסיס פרצ'ין ועמדות ההגנה האוויריות. עלטה כבדה עוטפת את הרפובליקה האסלאמית, ממש בשעה שמנהיגה העליון עושה דרכו השמיימה" (מתוך "רוחות מלחמה גרעינית", הוצאת עם עובד, 2105)

iran stendal 2

אורי שטנדל, שפרסם לאחרונה את הספר "רוחות מלחמה גרעינית", הוא עורך דין ומזרחן שייעץ בעבר לראשי ממשלות ישראל בענייני ערבים ומיעוטים. בספרו הוא מתאר מבצע מתוחכם שכולל חדירה לחוגים הבכירים ביותר באיראן: כפיל של מדען אטום רוסי נשלח על ידי המוסד אל לב תוכנית הגרעין האיראנית, כדי ללמוד על המתרחש שם. הסוכן מצויד גם בתוכנה בשם "צפריר", שמסוגלת לחבל בהתקדמות הפרויקט. במקביל מצליח המוסד להחדיר רופא לסביבתו הקרובה של המנהיג העליון חמינאי.

"המסכת העובדתית ששימשה רקע לספר מבוססת כולה על מקורות גלויים מהארץ ומהעולם", אומר שטנדל. "ההיקף הנרחב של החומרים שאספתי אפשר לי ללמוד את הנושא, אפילו לחיות אותו. הספר בכללותו הוא עלילתי לחלוטין, ועם זאת הוא אינו מנותק מן המציאות הגועשת. בצד גיבורי העלילה המומצאים, ישנן בקרב הנפשות הפועלות בספר גם דמויות אמיתיות בהחלט שאני משרטט את דמות דיוקנן תוך ניסיון ללמוד אותן לעומק – לא רק עלי חמינאי אלא גם בנו מוג'תבא, השואף לרשת אותו, או עלי ג'עפרי, מפקד משמרות המהפכה. אני מרשה לעצמי לנתח – או ליתר דיוק: לשקף ספרותית – את הרציונליות של ההנהגה האיראנית במבחן ההשלכות של האמונה השיעית הקנאית ושל השנאה התהומית כלפי ארצות הברית וישראל.

"השערות מסוימות שהגעתי אליהן על סמך מקורות בלתי מסווגים, ייתכן שיתגלו כתואמות הערכות מצב הנידונות בחדרי-חדרים במוסד, בסי-איי-אי או בכל גוף ביון אחר לא מן הנמנע שגיבור הספר, סגן ראש המוסד אלעל סטרוגוב, מגיע לתובנות נכונות, ועל בסיסן הוא מנהל את רשת הריגול שפרס באיראן. גם הסיטואציה של סוכן שתול שהופך לרופאו האישי של עלי חמינאי היא דמיונית על פניה, ועדיין תיתכן הימצאות מרגל ישראלי בכסות זו או אחרת סמוך מאוד למנהיג העליון של איראן".

אלי :להערכתך, האיראנים מחזיקים כעת בנשק גרעיני?

שטנדל :"לשאלה הזו אין אפשרות להשיב נחרצות, אלא אם אכן נשתל מרגל בשר ודם בתוך ליבת הפיתוח הגרעיני. המעקב הצמוד באמצעים טכנולוגיים איננו מספיק, והפיקוח החיצוני עד כה היה מוגבל ביותר ובעל נקודות תורפה. כך למשל העובדה שמפקחי האו"ם נמנעה הגישה לבסיס בפרצ'ין, שבו ייתכן כי נערכו ניסויים בפיתוח ראשי נפץ גרעיניים. לא נפתחו לרווחה גם שערי כור המים הכבדים באראק, שם לפי החשד מפתחת איראן פצצה מפלוטוניום, הנוחה יותר למזעור ולהרכבה על טיל.

"עם זאת אני מעריך שעדיין אין לאיראן נשק גרעיני. בשנת 2011 אמנם הביע ראש המוסד מאיר דגן את דעתו כי בתוך ארבע שנים תגיע הרפובליקה האסלאמית לפצצה, אבל מאז נערכו פעולות יעילות למדי לעיכוב התהליך. נראה לי שאיראן אף גזרה על עצמה האטה מסוימת, בעיקר כדי לא לסכן את השלמת המשא ומתן עם המעצמות לשביעות רצונה. בזמן הקרוב, עד הסרת הסנקציות, עדיין צפויה זהירות מרבית מצד איראן, וכנראה גם תקופה מסוימת אחר כך. סביר אף להניח שיש מחלוקת פנימית בהנהגה בטהרן לגבי המשך הפרויקט, אבל ברור לחלוטין שבנקודת זמן לא רחוקה בעתיד תחדש איראן את מאמציה להפוך למדינת סף גרעינית, וגם לחצות את הסף. בהקשר זה צריך לזכור שחמינאי, החדור אמונה עמוקה בצורך להשמיד את ישראל, סובל מסרטן מתקדם, וערפל עוטף את השאלה מי יירש אותו ומה תהיה דמותה של ההנהגה האיראנית לאחר מותו. גם סיום כהונתו של אובמה כבר קרוב, וגם במקרה הזה אין לדעת מי יבוא במקומו".

אלי :לאור חתימת ההסכם בין איראן למעצמות, איך לדעתך תנהג ישראל במציאות החדשה שנוצרה?

שטנדל :"אין ספק שההסכם מעמיד את ישראל במצב מורכב ביותר, בעיקר מפני שהיכולת שלה לפעול לבדה ובניגוד לעמדת ארה"ב, היא מצומצמת מאוד. לא נראה לי שישראל תחליט חד-צדדית על תקיפת מתקני הגרעין, כל עוד אין ודאות שאיראן מפרה את ההסכם בהפרה היורדת לשורשו. בשלב הנוכחי ישראל צריכה להשקיע את כל המאמצים במניעת אישורו של ההסכם בקונגרס, כולל התגברות על וטו נשיאותי. אם יתברר שאין סיכוי לדחיית ההסכם, רצוי להגיע להסכמה על פיצוי משמעותי לישראל באמצעות חיזוק כוחה הצבאי, ועל הגברת המאמץ המודיעיני המשותף כדי לזהות הפרות מצד איראן. הסכמה כזאת ראוי שתכלול אישור לפעולת תקיפה ישראלית, אם וכאשר יתברר שאיראן מחדשת בחשאי את המירוץ שלה לנשק גרעיני.

"במקביל על ישראל לנצל את המצב לכינון שיתוף פעולה עם מדינות ערביות הרואות איתה עין בעין את הסכנה האיראנית. למרות הקושי העצום לפעול בניגוד לעמדת ארה"ב, רצוי לשקול פעולות מוגבלות שיהיה בהן כדי לפגוע בפיתוח הגרעיני אם יתחדש, כשתנאי הכרחי הוא שלא להשאיר טביעת אצבעות ישראלית בפעולות כאלה. כן, אולי זו משימה בלתי אפשרית".

בימים אלה התחיל שטנדל לשקוד על הוצאת מהדורה אנגלית של "רוחות מלחמה גרעינית", וגם על תרגום לפרסית. מאוחר יותר צפוי הספר לראות אור גם ברוסית וכעת מתוכנן לו גם ספר המשך.

לדברי שטנדל  הוא לא ביקש את אישור הצנזורה לספרו, "מפני שאין בו אף עובדה שהגיעה אליי ממסמך מסווג או מאיזה מקור סודי. הנושא נידון שתי וערב מעל כל במה, ללא כל הגבלה, ולכן לא ראיתי חובה להגיש את הספר לצנזורה – לא מהבחינה החוקית, ולא מתוך רצון למנוע נזק כלשהו. להפך, הספר מציג את הרפובליקה האסלאמית כפי שהיא, חושף את הסכנות האורבות לעולם מנשק גרעיני שיהיה בידיה, וממחיש עד כמה קשה המעקב אחרי פעילותה החשאית".

במשבצת של משביתי השמחה

iran ani anivchaRTF

..

למהלכי המלחמה הדמיוניים שמשרטט שבתאי שובל, כדאי להתייחס ברצינות רבה: אחרי הכול, שובל שימש כאחראי על כתיבת תרחישים עתידיים עבור מערכת הביטחון, וכיום הוא בעלים של חברת היי-טק שמתמקדת בתחום הביטחוני. לפני כעשור הוא פרסם את ספרו הבדיוני "אני הנבחר", המתאר כיצד בשנת 2009, בעקבות מרד שפרץ באיראן, מחליט חמינאי על מתקפת טילים לשטח ישראל. יחידות קומנדו ישראליות נשלחות לאיראן בניסיון לסייע למורדים לנטרל את הטילים לפני שיגורם, אך המשימה אינה נוחלת הצלחה. לבסוף מושמדים הטילים הודות לסוכן כפול שמשבש את תוכנת השיגור. האיראנים עוד מצליחים לשלח טילים מספינה לעבר וושינגטון, והספר מסתיים בלי שנדע אם הם פגעו במטרתם.

iran shoval 2

תוכנית שמתוארת בספר לא מבוססת על חיסול היכולת הגרעינית האיראנית, מכיוון שצפיתי שלא ישראל ולא ארה"ב ינקטו פעולה צבאית מקיפה", אומר שובל. "במקום זאת, המטרה היא למנוע מלחמה שתפרוץ בין ישראל לאיראן הגרעינית. מי שמצליח לעשות זאת הוא האקר, ולא אסטרטגיה צבאית קוהרנטית ומובנית".

בספר, שנכתב ב-2003, צפה שובל שבשנת 2008 ייבחר בארה"ב נשיא מהמפלגה הדמוקרטית, בן מיעוטים – בספרו זהו יהודי דווקא. הנשיא הזה יקרא לשינוי במדיניות החוץ, יעדיף דיפלומטיה על פני מהלכים צבאיים, ויחתום עם איראן על הסכם שלמעשה יאפשר לה לפתח פצצה.

אלי :קיבלת תגובות מעניינות מיודעי דבר, בצד שלנו או בארה"ב?

שובל "בגלל מגבלות שונות אני לא יכול לפרט, אבל אני יכול לומר שבעבר האמריקנים האמינו שמכיוון שיש להם הכוח להפוך את איראן ל'מגרש חנייה', יכולת גרעינית איראנית לא מהווה מבחינתם איום. הספר, שתורגם לאנגלית, סייע לשכנע אותם שאיראן יכולה לאיים גם עליהם, וש'יציבות גרעינית' אינה תוצאה מובטחת. הם הבינו למשל שבמקרה ששלטון האיאתולות יקרוס, העולם בהכרח ייקלע למשבר גרעיני. דמיינו שסוריה הייתה מחזיקה היום בנשק גרעיני שעלול ליפול לידי דאעש, או ששליטים כמו קדאפי וסאדאם חוסיין היו מפתחים נשק כזה – האם מישהו היה יכול להבטיח שלא יעשו בו שימוש כצעד של ייאוש לפני נפילתם? בהיעדר ודאות כזו, מכה מקדימה מצד המערב הייתה הופכת לאופציה ממשית. אגב, גם איראנים פנו אליי וביקשו לתרגם את הספר, אך לא יכולתי לשתף פעולה".

שובל מודה כי לא צפה את העיכוב המתמשך בתוכנית הגרעין של איראן; פעולות כמו שתילת תוכנות זדוניות הופיעו בספר, אבל לא חיסול המדענים והפיצוצים המסתוריים באתרים צבאיים. את מהומות הסטודנטים שפרצו ב-2009 הוא חזה במדויק, כולל מותה של מפגינה שהופכת לסמל המחאה (במציאות הייתה זו נדא אקא-סולטן), רק שבתרחיש הספרותי הן התפתחו לכדי מרד כללי.

"היום איראן היא כנראה מדינת סף", אומר שובל. "הסכנה הברורה והמיידית היא שאיראן תנצל את כוחה הגרעיני כדי להפוך למעצמה החזקה באזור, באמצעות שליחים. ההגמוניה שלה תלך ותתחזק בעיראק, בסוריה, בלבנון ובהמשך בחצי האי ערב. כרגע ארה"ב בעיקר מבולבלת וחסרת כיוון, והיחידים שיכולים להאט את ההשתלטות האיראנית על האזור הם אנשי דאעש. אם שלטון האיאתולות לא יקרוס – אפשרות שהולכת ומתרחקת בעקבות הפרגמטיות בעידן רוחאני – ישראל תיאלץ להתמודד עם איראן חזקה יותר ומעזה יותר, שלא תהסס לשסות בה את חיזבאללה. רק אם יאבדו האיראנים את קור רוחם ויחצו קווים אדומים שיכפו על האמריקנים התערבות באזור, יש סיכוי לשינוי, וגם זה רק בתקופת הממשל הבא בוושינגטון.

"בינתיים, בזכות ההסכם, איראן נהנית מהכרה ואף מחיזור של המערב – ראה את רשימת שרי הכלכלה והחוץ האירופים שרוצים לבקר שם. עד שהציניות והעורמה של המשטר בטהרן ייחשפו, המערב מוותר על הניסיון להביא לשינוי שלטוני אמיתי שם. שימור המצב הקיים באיראן הופך לאינטרס של חברות נפט וטכנולוגיה, ובהמשך גם של יצרני נשק אירופים. כל עוד טהרן תשכיל לתמרן את המערב – המערב יאתרג אותה".

אלי :אתה רואה אפשרות שישראל תתקוף את הכור ללא אישור ארה"ב?

שובל "ישראל לא יכולה לתקוף כאשר ארה"ב, גרמניה וצרפת מתפתלות כדי לזכות בחיבת משטר האיאתולות ובהון שלו. לכן אנחנו מוצאים את עצמנו במשבצת של משביתי השמחה – אלה שצועקים 'זאב, זאב' ואף אחד לא מקשיב. ממש כמו צ'רציל, שנשמע ממורמר ולא רלוונטי מול שמחת החוגגים את ההסכם בין צ'מברלין להיטלר".

מתקפה כנגד איראן

iran keshet

 

מאירופה יצאו עוד שתי משחתות ונושאות מטוסים. כמו במלחמת המפרץ, גם הפעם בריטניה וצרפת הצטרפו לאמריקאים (…) שר ההגנה האמריקאי התקשר לעמיתו הישראלי: "ההכנות בעיצומן. ישנה החלטה לצאת למתקפה בקרוב מאוד. אני אדאג ליידע אותך כשעה לפני תחילת התקיפה. בכל מקרה, אני סומך עליך שאתה יודע מה לעשות".

…הקבינט הביטחוני בישראל התכנס בפעם האחרונה לפני התקיפה הצפויה. למרות אי הוודאות לגבי הפגיעות הצפויות בעורף הישראלי והתנהגות השכנות מצפון, סוריה ולבנון, ובדרום – שלטון החמאס – האווירה בחדר הישיבות הייתה טובה ואף שמחה. "אנו נמצאים במצב הטוב ביותר שיכולנו להגיע אליו. לו היו שואלים כל אחד מאיתנו לפני יומיים על המצב, איש מאיתנו לא היה מנבא את מה שמתרחש ברגעים אלו. אלו רגעים מצוינים למדינת ישראל".

למשמע דברי ראש הממשלה, חייך לעצמו יהודה עציוני. הוא דווקא כן לקח בחשבון אפשרות כזו.

…כתבים זרים באיראן החלו לשדר אל העולם את המתיחות השוררת ברחובות טהרן. הם התמקמו במלונות היוקרה בעיר. מדי פעם כוונו המצלמות לעבר השמים במטרה לתור אחר מטוסים או טילים. רחובות טהרן התרוקנו כמעט כליל מתושבים. כולם היו ספונים בבתיהם, רוויי חששות לקראת הבלתי נודע. מראות מלחמת המפרץ והתקיפות המסיביות של האמריקאים בעיראק, היו לנגד עיניהם. היה ברור להם כי הם עומדים בפני ימים קשים מנשוא ("קשת בשמי טהרן", הוצאת "תקוות החיים", 2010).

אורי עזר, העוסק ביומיום בייבוא ושיווק של תכשיטים, ניגש לכתיבת הספר "קשת בשמי טהרן" מיד לאחר שסיים לכתוב את "שתי דקות מגן העדן" – סיפור על משפחה ממחנה הפליטים ג'בליה שברצועת עזה.

iran uri ezerf

עזר: "הספר ההוא הצריך תחקיר מעמיק, כולל אינספור שיחות עם אנשים ממגוון זרמים באסלאם. לאחר כשנתיים של קשר אינטימי עם אסלאמיסטים ואנשי דת, הבנתי יותר את המרחב שבו אנו חיים, המזרח התיכון. את הספר 'קשת בשמי טהרן' כתבתי מנקודת מבטו של נער נטול אינטרסים, מלבד ראיית הצדק. ראיתי את מדינת ישראל חלשה וחסרת אונים, את הנשיא האמריקני דאז ג'ורג' בוש כברווז צולע, חסר יכולת לבצע את מה שהוא מאמין בו. הוא ומנהיגי אירופה נמנעו מלעסוק בתפוח האדמה הלוהט – הגרעין האיראני.

"הנער שאימצתי את מבטו צופה בעולם שמתנהל כמו בתקופה שקדמה לפרוץ מלחמת העולם השנייה. הוא לוקח אחריות תוך סיכון אישי כדי לאלץ את מנהיגי העולם לעשות מעשה, עד להכנעת השלטון האיראני. חבל שאף אחד מהמנהיגים לא קרא את הספר. ייתכן שאם היו מאמצים את הרעיון של הנער, היינו מגיעים מזמן להסכם טוב יותר עם האיראנים".

בתרחיש שבספרו של עזר, שולט באיראן נשיא דומיננטי קיצוני שקורא להשמדת ישראל ומתגרה במערב, מילולית וגם צבאית. האמריקנים אינם מגיבים להתגרויותיו, ואירופה, שמתמודדת עם כלכלה בנסיגה, מגלה חוסר עניין בנעשה באזור ומסירה מעצמה את האחריות לנושא האירני.

מתוך הרקע הזה בוקע תסכולו של הממונה על תיק איראן במוסד הישראלי, והוא מחליט לפעול באופן פרטי, ללא ידיעת הדרגים הבכירים יותר. הוא מגייס חבר, קולגה משירות המודיעין הצרפתי, ויחד הם רוקמים תוכנית שתאלץ את ארה"ב להתערב צבאית באיראן. לשם כך הם מתחזים לאנשי אל-קאעידה ומגייסים בצרפת פעיל אסלאמי קיצוני, מורים לו לגייס עוד ארבעה שותפים, ושולחים אותו להכין שתי סירות מירוץ עמוסות חומרי נפץ, על מנת להסתער על ספינה אמריקנית מול חופי איראן ולהטביע אותה. במקביל מצליחים הישראלי וחברו הצרפתי להגיע אל אחד ממקורביו של הנשיא האיראני, ושותלים עליו חומר רדיואקטיבי הגורם לאפקט הדומה להתקף לב.

איש המוסד דואג שהאמריקנים יקבלו מבעוד מועד התרעה על כוונות של גורמים איראניים לתקוף את האונייה. לאחר שפיגוע הסירות מסוכל, מכריז נשיא ארה"ב על הטלת סגר ימי ואווירי על איראן, ומציב אולטימטום לפירוק תשתיות הגרעין שלה. במקביל מתמוטט לפתע הנשיא האיראני ומת ממה שנראה כהתקף לב. הצעירים האיראנים מנצלים את ההלם ויוצאים לרחובות בדרישה לרפורמות. הלחץ הזה, וההבנה ששלטונו נמצא בסכנה קיומית, גורמים לחמינאי להצהיר על עצירת הפיתוח הגרעיני ועל רצון לדיאלוג עם המערב.

עזר: "לחץ מסיבי על איראן בזמן הנכון – כמו המשך הורדת מחירי הדלק בעולם, הגבלות של תנועת המנהיגים ושל התנועה הימית והאווירית – היה גורם לציבור האיראני לצאת למהפכה, ועוצר כבר מזמן את הגרעין",  "כי עם כל הפנאטיות, מנהיגי איראן הגיוניים ופרגמטיים, ושימור השלטון חשוב להם. הם מבינים שכדי לקיים את האימפריה דרושה כלכלה חזקה. זו הנקודה שבה היו צריכים לפעול בכל העוצמה: לעצור להם את היכולת לשווק נפט, ולרכז כוחות בעלי יכולת תקיפה. לאורך זמן האיראנים היו מתקפלים. חבל שזה לא נעשה".

אלי : במצב הנוכחי, לישראל יש עדיין סיכוי לעצור את תוכנית הגרעין האיראנית?

עזר: "נראה לי שיש כאן מאבקי יוקרה של שני מנהיגים שלא מעריכים זה את זה. האחד, נתניהו, מתריע כבר שנים רבות מפני הפצצה האיראנית. השני, אובמה, חרת על דגלו את מציאת הפתרון ההיסטורי שיהיה חתום על שמו. שניהם רטוריקנים מעולים, אבל גרועים במעש. מה שנשאר עכשיו לעשות הוא ללחוץ על הקונגרס ועל דעת הקהל האמריקנית. אם יש לישראל עדויות לכוונות האמיתיות שמבטאים מנהיגי איראן בחדרי-חדרים, היא צריכה לפרסם אותן, כדי להוכיח כפל התנהלות. צריך ליצור שיתוף פעולה גלוי עם ירדן, מצרים ונסיכויות במפרץ, שאיתן יש לנו אינטרס משותף נגד האיראנים. מול האינטרס האמריקני לשתף פעולה עם טהרן במלחמה בדאעש, ישראל צריכה להבליט שהצלחה איראנית תהפוך אותה למעצמה דה-פקטו. צריך להזכיר את ההסכם של ביל קלינטון עם צפון-קוריאה, הסכם די דומה, שתוצאותיו ידועות. כל בר-דעת מבין שנעשה כאן עוול היסטורי, ושהמרוויחים הבלעדיים הם האיראנים. הם בעצם לא נתנו כלום, ובתמורה קיבלו מהמערב חסות ולגיטימציה לבניית האימפריה שלהם. ככה זה כשלאמריקנים יש שר חוץ שהוא ילד פרחים, אחד שלא מסוגל לנהל משא ומתן מול חוכמת הבזאר, ונשיא שחייב להביא קבלות ולהשכיח את כישלונו בעיראק, אחרי שבמו החלטותיו חילק אותה למיעוטים.

"לצערי, איבדנו הזדמנויות בדרך, בגלל מחדל של כל ממשלות ישראל. אנחנו לא שותפים ומעורבים בהסכם, ואנחנו המפסידים הגדולים ממנו. עכשיו צריך ללכת על כל הז'יטונים, ולהמשיך לפעול בתחבולות כדי לגרום נזק בכורים עצמם ולעכב את תוכנית הגרעין".

השמדה באמצעות האסדה.

אדלמן

הנצנוצים האינסופיים מאלפי מקומות וזוויות תעתעו במסכי המכ"מ. במקום יעד אחד הבהבו עליהם עתה אינספור מטרות. לטילים המונחים של ההגנה האנטי-אווירית האיראנית היו עכשיו יותר מטרות מהללו שבמציאות.

הגנרל עלי חורשידיאן, ראש פרויקט הגרעין האיראני, הובא תוך דקות בהליקופטר. הוא עמד על יד מפקד ההגנה האנטי-אווירית כשזה זעק לפתע: "אינספור מטרות! מה קורה כאן? מאות טילים!"

הגנרל פנה אליו בייאוש: "חשוב על משהו, הצל את המולדת!"

(…) יהודה קפץ מכיסאו: "המשימה הושלמה. הכורים הם היסטוריה. התפוצצויות אטומיות אדירות בשלושת הכורים. סוף תקוות האטום של איראן לתקופה ארוכה. התחלה חדשה ובטוחה למדינות אחרות, ובמיוחד לישראל" (מתוך "פטרייה בשמי איראן", הוצאת דיונון, 2012).

אורי אדלמן וירון אוסטרובסקי, בספרם המשותף "פטרייה בשמי איראן", תיארו גם הם מבצע נועז של ישראלים הפועלים באופן עצמאי כדי להשמיד את תוכנית הגרעין האיראנית. גיבורי ספרם מחליטים שהדרך הטובה ביותר לתקוף היא מכיוון הים, ולשם כך הם עושים שימוש באסדת קידוח שנמצאת לא הרחק מחופי איראן. לאחר שהסדירו שצוות האסדה ייצא לחופשה, הם מביאים לשם טילים בעזרת צוללת ומקימים בסיס שיגור מוסווה היטב, תוך שהם מקפידים לא לחרוג מקו הרקיע של מתקני הקידוח. הטילים משוגרים לשלושת המרכזים העיקריים של תעשיית הגרעין האיראנית, מתבייתים באמצעות משדרים שהושתלו קודם לכן במתקני הגרעין, ופוגעים במטרותיהם בדיוק רב.

"התחקיר שלנו התבסס על ספרות מקצועית, מאמרים וריאיונות עם מומחים לאיראן ולמזרח התיכון", מספר לנו אדלמן. "ביצענו למידה ומחקר מעמיקים על אפשרויות של תקיפת כורים גרעיניים וחיסולם".

אלי : הגשתם את הספר לבדיקת הצנזורה לפני פרסומו?

אדלמן : "מכיוון שאיש מאיתנו לא נשא תפקיד רשמי הקשור לתחום שבו עוסק הספר או נחשף לסודות מדינה, ומכיוון שהספר נכתב כעלילה דמיונית שרק נוגעת באלמנטים מציאותיים – לא ראינו צורך להגישו לצנזורה. עם זאת, בהחלט חשבנו שתוכנית כזו יכולה להצליח, אם היא תנוסה".

לאור חתימת ההסכם בין המערב ואיראן, האם אתם עדיין חושבים שישראל צריכה להשמיד את מתקני הגרעין האיראניים?

אדלמן :"בוודאי, השאלה היחידה היא למה לא עשו את זה עד עכשיו. עם זאת, במצב הצבאי, הכלכלי והדיפלומטי הנוכחי, ישראל לא צריכה ליזום תקיפה, אלא להשתמש באיום כנכס דיפלומטי. את האופציה האופרטיבית היא צריכה לשמור להפעלה מיידית בתרחיש קיצון".

המלחמה הגרעינית בין ישראל ואיראן.

 

day after o

תרחיש קיצון כזה הוא נקודת המוצא של ספר אחר, "היום שאחרי הפצצה האיראנית" מאת עופר בינשטוק (הוצאה עצמית, 2007). "ספר זה נכתב לזכר מיליוני הקורבנות שייהרגו בהפצצה האטומית האיראנית בשנים הקרובות", נאמר בפתחו.

"

השעה חמש בבוקר, נשמעה קריאה לכל הכוח להתרכז ברחבה ליד אוהל המפקד – רחבה ענקית הממוקמת על מרגלות גבעה קטנה, שבתחתיתה אוהל המפקד ובפתחו ציוד הדרכה. המקום נראה כמו אמפיתיאטרון בטבע. לאט-לאט התמלאה הרחבה באלפי חיילים. למרות הכמות העצומה של החיילים הייתה במקום דממה, והקולות היחידים שנשמעו היו המטוסים והמסוקים החולפים. בהתכנסות היה שקט מוחלט. אחרי עשרים דקות נראה שכל מי שהיה בשטח ההתכנסות הגיע לרחבה. במקום הייתה ממוקמת מערכת הגברה, ולצדה לוחות ענק עם מפות ושרטוטים עליהם.

אור ראשון. נראה שהשמש עומדת לזרוח מבין לעננים. מתוך האוהל יצא – למרבה הפלא – אלוף פיקוד הצפון, ומלווים אותו כמה אזרחים. כפי שהבנתי מאוחר יותר, היו אלה ראשי הערים של עפולה ובית שאן, ולידם כמה תתי-אלופים וקציני מטה אחרים. האלוף פתח את ההתכנסות והחל לדבר:

שלום לכל הנוכחים! מה שאומר כרגע משודר לכל הרשתות הצבאיות בצפון, לכל הכוחות שכונסו כרגע לשמוע את דבריי בכל היחידות הקשורות מכאן ועד מטולה בצפון, ראש הנקרה בצפון מערב, העיר חיפה, עוד כוחות צבאיים ומשטרתיים רבים נוספים ועוד

הכוחות שכונסו כרגע לשמוע את דבריי בכל היחידות הקשורות מכאן ועד מטולה בצפון, ראש הנקרה בצפון מערב, העיר חיפה, עוד כוחות צבאיים ומשטרתיים רבים נוספים ועוד אזרחים רבים, שחוברו למערכת הקשר הצבאית, כולל למערכות הגברה להמונים בערים.

חיילים ואזרחים, לפני ארבעה ימים הותקפה מדינת ישראל ללא התגרות מצדה על-ידי אירן בהתקפה אטומית שמנתה שש פצצות אטום. שלוש מהפצצות נפלו על גוש דן, אחת על ירושלים, ושתיים על הכור הגרעיני בדימונה. במקביל נפתחה מכיוון סוריה התקפת טילים שמנתה אלפי טילים, חלקם קונבנציונאליים וחלקם כימיים וביולוגיים. כל הערים בצפון ועד נתניה נפגעו בהתקפת הטילים הזאת. כן נפתחה מכיוון סוריה מתקפה קרקעית גדולה. מלבנון הותקף צפון המדינה באלפי קטיושות וטילים. ממזרח, מירדן, הותקפה ישראל בטילים ורקטות ומכוחות קרקעיים. מהדרום החלה מצרים להעביר כוחות צבאיים רבים לתוך סיני המפורזת. בתוך הארץ קמה כל האוכלוסייה הערבית כגוף אחד, ומבצעת מרד אזרחי חמוש ואלים באמצעים טרור וגרילה ביישובים ובדרכים בהנהגתם של כמה שייחים ומנהיגי ציבור ערבים ישראלים. הלחימה היא כנגד כל היישובים היהודיים בגליל ובצפון. כן הותקפו כל היישובים ביהודה ושמרון, וחלק גדול מהיישובים בדרום הותקפו מרצועת עזה ומשטח יהודה. הבדואים בנגב תקפו מחנות צבא ויישובים אזרחיים.

כל ההנהגה הפוליטית, המדינית והצבאית, ששהתה במרכז הארץ, נהרגה בהפצצה האטומית. החלק בהנהגה שנהרג כולל את ראש הממשלה, שר הביטחון ושרים אחרים וחלק מאלופי צה"ל. חלקה של הנהגת המדינה האזרחית והצבאית, שנסעה לפגישת חירום בוושינגטון עם האמריקאים בערבו של היום בו בוצע הניסוי הגרעיני האירני – סגן ראש הממשלה, הרמטכ"ל וחלק מצוות המטה שלו ואלופי מטה אחרים – כל אלו שנסעו ניצלו."

 

ב-2 באוקטובר  2015, כך לפי התרחיש שבספר, מוטלות על ישראל שש פצצות אטום ללא כל התגרות מצדה. במקביל נפתחת מסוריה מתקפה של אלפי טילים – קונבנציונליים, כימיים וביולוגיים. התשתיות הלאומיות כגון חשמל, מים, תחבורה ותקשורת, קורסות. מיהודה, שומרון ועזה נפתחות מתקפות על יישובי הצפון והדרום, שלא נפגעו בהפצצה האטומית. מספר ההרוגים מגיע ל-2 מיליון, בהם כל בכירי ההנהגה הפוליטית, המדינית והצבאית של מדינת ישראל. עלילת הספר, שהוא הקודר ביותר בין כל הספרים המתארים קונפליקט עתידי בין ישראל ואיראן, מתמקדת במאבקה של משפחה אחת לשרוד לאחר החורבן.

בתגובה מגרשת ישראל את התושבים הערביים מתחומה ,משתלטת על סיני ושולחת פצצות אטום נגד איראן וסוריה.  היא הופכת את תושבי ארצות אלו  לפליטים במזרח התיכון.

עופר בינשטוק, בעל תואר שני במנהל עסקים, הוא יזם העוסק בייעוץ ובליווי ניהולי לעסקים וחברות החל משלבי הרעיון וההקמה. "כתבתי את הספר כשירות לציבור, כדי להזכיר את המסר מהשואה – 'לעולם לא עוד'", אומר לנו בינשטוק. "סבא שלי ברח מהנאצים ב-1933, כשהבין מה הולך לקרות, וכך הציל את עצמו ואת משפחתו. כיום אנחנו עומדים בפני מצב דומה לזה שהוא עמד מולו. איראן עם האיומים שלה, שהולכים ומחריפים לאורך השנים, אינה שונה מהיטלר – ואם הוא היה מחזיק נשק גרעיני, כל העולם היה בשליטת הנאצים. זה מוביל אותנו למקום אחד ויחיד: אם לא נטפל באיום הזה, תנחת עלינו פצצת אטום.

"שאלתי את עצמי: מה אעשה? יכולתי לברוח, כמו שעשה סבא שלי, אבל החלטתי לעשות משהו, לכתוב ספר. הספר שלי לא מדבר על איראן; מטרתו להראות מה יקרה חלילה בארץ אם לא נכה את איראן, וכך לעורר דעת קהל מלמטה למעלה, כדי ללחוץ על הנהגת ישראל לפעול".

לדברי בינשטוק, הספר נמסר לכל מובילי הדעה בערוצי הטלוויזיה והרדיו המרכזיים בישראל, וכן לרשתות זרות כמו פוקס, סי-אן-אן, אל-ג'זירה, רויטרס ועוד. "תרגמתי אותו לאנגלית וכעת ניתן למצוא אותו לקריאה חופשית ברשת. שלחתי גם עותקים לכל 120 חברי הכנסת, כשבהקדשה כתבתי 'לי יש מילים, לכם יש כוח. עשו הכול ובכל האמצעים על מנת לעצור את הפצצה האיראנית'

 

iran binstock 2

אלי : המחוקקים גם הגיבו?

בינשטוק:"קיבלתי כשלושים מכתבים מחברי כנסת, חלקם מאוד ארוכים ומשמעותיים. גם משמאל – אנשים כמו בוז'י הרצוג, מתן וילנאי, בנימין בן-אליעזר, דני יתום, יוסי ביילין ואחרים – הגיבו בצורה מפורטת ויפה".

בינשטוק מספר כי הוא חוקר כבר שנים את נושא האיום האיראני על ישראל ועל שלום העולם. "אני מקדיש לכך כל רגע פנוי מזמני, ועושה הכול כדי שאכן תתבצע פעולה חד-משמעית ונחרצת לעצירת הפצצה".

אלי : מה צריכה להיות לדעתך הפעולה הזו?

בינשטוק :"מדינת ישראל חייבת לצאת במתקפת פתע באמצעות טילים, במטרה להביא לחיסולה של התוכנית הגרעינית האיראנית ושל הנהגת איראן".

עד כאן בינשטוק.

המלחמה הגרעינית הבאה.

iran jewish queen

ספר נוסף על מלחמה גרעינית בין איראן וישראל,יותר אופטימי מזה של בינשטוק , נכתב בידי   אלון ניסים כהן שבספרו "מלכת היהודים " (2006) מתאר מתקפה גרעינית איראנית על ישראל בשנת 2018..ישראל בתגובה לאחר שמונה חודשי הכנות אינטנסיביים פותחת במבצע אדיר בהיקפו לחיסול היכולת הגרעינית של איראן באמצעות טילים נושאי פצצות מימן  משלוש צוללות דולפין ה ממקומות עמוק במי המפרץ הפרסי הנורים על אתרי הגרעין האיראני.לאיר מכן מצניחה ישראל כוחות קומנדו  מבסיס בכורדיסטאן בעשרות אתרים באיראן והם  בשיתוף פעולה עם הכוחות של כורדיסטאן העצמאית משמידים עשרות רבות של אתרי שיגור  אתרי גרעין מפעלים ושת  תעופה.בתוך כמה שעות נמחקים איזורים שלמים באירן יחד עם מרבית תוכנית הגרעין שלה.

סיכום.

הסיכויים למערכה צבאית בין ישראל ואיראן  כמו זו המתוארת ב"היום שאחרי הפצצה האיראנית" וב"מלכת היהודים"למעשה אינם גבוהים. סוריה בהנהגת בשאר אסד, בעבר בעלת-ברית של איראן, אינה קיימת יותר כגורם בעל חשיבות. חיזבאללה, בן-ברית נוסף, עסוק עד מעל ראשו במאבק כנגד הסונים. לאיראן עצמה יש יריבים קרובים יותר שמחייבים את כל תשומת לבה – סעודיה, שלפי כל ההערכות תנסה גם היא להשיג נשק גרעיני, וארגון הטרור דאעש, שנחוש בדעתו להשמיד את השיעים.

FOR SUNDAY POSTSCRIPT -- ((handout)) CAPTION: "Palestine" by Ali Khamenei, Iran book on Israel, for Sunday PostScript.

"Palestine" by Ali Khamenei, Iran book on Israel,

 

בינתיים גם עלי חמינאי כתב גרסה משלו לקונפליקט העתידי בין ישראל לאיראן. למרות מחלתו הקשה, וחרף ההסכם עם המערב שאמור לסמל עידן של התקרבות ומתינות, פרסם חמינאי ממש לאחרונה ספר המפרט את תוכניתו להשמדת ישראל. ספרו "פלשתין" עוסק בנוסף בהכחשת השואה, וממחיש ששינוי לטובה ביחסה של איראן לישראל אינו נראה באופק.

סוריה של באשאר אסאד  בעבר בעלת ברית של איראן למעשה אינה קיימת יותר והחיזבאללה בעל ברית נוסף כנגד ישראל עסוק עד מעל ראש במאבק כנגד הסונים.

סביר להניח שכל נשק גרעיני שיהיה בידי איראן יכוון למטרות חשובות יותר מבחינת הביטחון של איראן וקרובות יותר. אבל לישראל אין ברירה ועליה להמשיך לפקוח עין על איראן של האיטוללות בתקווה קלושה שיום אחד ואולי אף בקרוב לאחר שחמינאי  יפח את נשמתו   אולי גם מדיניות  זאת תשתנה.

יש לקוות שכל קונפליקטי עתידני עם איראן יסתיים במשהו כזה:

..מתוסכל ושבור מכישלון שיגור הטילים שלו על ישראל התיצב חמינאי נכלם מול עשרות המאמינים בחדר התפילה בבונקר הנצור שלו.הוא גייס את שארית כוחותיו ודיבר אל המקרופון :"..
",אחי המוסלמים קרובה שעתנו למות הנבערים מכים על דלתותינו.ובעוד זמן קצר יחדרו כנראה את ההגנה האחרונה שנותרה לנו .הציונים ניצלו.אללה הרחום בחר להשאירם בחיים.לאללה יש תוכנית גדולה שאינה ידועה לנו.עינינו ומוחותינו האנושיים חלשים ומוגבלים מכדי לראות את תוכנית האל"…

קול נפץ אדיר נשמע ברחבי הבונקר. המורדים הצליחו לבסוף לחדור פנימה לאחר שהתגברו על המגינים.  

( הסיום של "אני הנבחר " מאת שבתאי שובל )

 

ראו עוד בעניין זה את מאמרי סדרת "האפוקליפסה השיעית " שהופיעו ב"יקום תרבות "ומתארים ומסבירים את השאיפות האיראניות -שיעיות לנשק גרעיני שיקרב את "אחרית הימים".

החלק הראשון :האימאם שנעלם 

החלק השני :כת אחרית הימים

-החלק השלישי :נשק יום הדין

וראו גם את הצד הישראלי במשוואה הזאת :

הנשק הסופי של ישראל 

ראו עוד תחזיות על קונפליקט בין ישראל ואיראן :
שרה ליבוביץ –דר כיצד תראה ישראל יום אחרי ההפצצה באיראן"

צור ארליך "משחק מלחמה ישראל איראן -הלילה תקפו מטוסינו -היום שאחרי והיום שאחריו " דיוקן מקור ראשון
גליון 766
12.4.2012.
תחזית עתידנית 15 באוקטובר 2012 ממשלת ישראל מחליטה  לתקוף את הכורים
הגרעיניים באיראן מבלי לתאם עם נשיא ארה "ב ברק אובמה .הכורים מופצצים נפגעים
ודולפים ואז…המזרח התיכון מתעורר לשחר של יום חדש ארבל לא מהסוג ששמעון פרס
חלם עליו .אילך יראה היום שאחרי?  האם יפלו טילים בתל –אביב או "רק קסמים
בפריפריה? האם אובמה יסכים לענות לשיחת טלפון ישראל ? וכמה זמן תוכל דעתה קהל
בארץ לעמוד מול תמונות של טייסים שבויים? מערכת "מקור ראשון אירחה את מיטבהפרשנים והמומחים שיצאו למשחק מלחמה בניסיון לענות על השאלות שיכריעו את גורלה
של ישראל./    הרצליה :   המרכז הבינתחומי,   2011.

 

iran vs israel

אילו החזיר מנחם בגין את יהודה ושומרון לערבים ב-1982?:דיון על היסטוריה חלופית

 

טעון תיקון / שמואל פרץ

לאחרונה ראה אור הרומן של שמואל פרץ  "טעון תיקון" (בהוצאת ליברוס, 2014) המתאר היסטוריה חלופית. הספר מעמיד במרכזו חשבון נפש לאומי ושואל האם צדקה מדינת ישראל במהלכיה ההיסטוריים מאז שנת 1982, או שמא שגתה שגיאה חמורה והייתה צריכה לפעול בדרך שונה. על שאלה זאת רק היסטוריה חלופית יכולה להשיב.

ולרגל יום הכיפורים הזה הנה דיון על הספר וההיסטוריה החלופית העומדת במרכזו ,וגם על שמואל פרץ שבשנות השישים היה אחד ממחברי סדרת המדע הבדיוני הישראלית "ראל דארק "כובש החלל ".

ראו ב"יקום תרבות "

היסטוריה חלופית כחשבון נפש לאומי: "טעון תיקון"מאת שמואל פרץ

 

 

תחזיות ונבואות על שנת 2014

אחד התחביבים שלי עם כניסת כל שנה חדשה זה לבדוק עד כמה תחזיות ישנות לגבי אותה השנה התגשמו בזמן האמיתי.

אין כל כך הרבה תחזיות לגבי שנת 2014 .אבל יש מאמר מפורט בנושא של אייזק אסימוב סופר המדע הבדיוני המפורסם שנכתב בשנת 1964 ובו הוא ניסה לחזות מה יהיה בשנת 2014.

והנה מאמר שקובע שאסימוב צדק בתחזיותיו.

והנה מאמר נגדי בנושא שטוען שאסימוב טעה בתחזיותיו לגבי שנת 2014

עוד תגובות על מאמר  2014 של אסימוב  יש כאן.

ודיון על הנבואות של אסימוב לגבי ישראל בשנת 2014

וגם.. סופר המדע הבדיוני הבריטי ג'ון ברונר כתב בראשית שנות השבעים כמה ספרי מדע בדיוני שמזכירים מאוד את ספרו העכשווי של ניר ברעם "צל עולם". אחד מהם  משנת 1969   The Jagged Orbit מתרחש בשנת 2014. אני עדיין צריך לקרוא אותו כדי להחליט כמה הוא באמת חזה את 2014 האמיתית. "עמוד על זנזיבר " בכל אופן ספר אחר שלו שתורגם לעברית מזכיר במקצת את ספרו החדש  של ברעם "צל עולם".

בכל אופן שימו לב לתמונת העטיפה שלו למעלה שבה אנו רואים אדם עובד על מכשיר דמוי אינטרנט. ככל הנראה  בשנת 1969 ברונר חזה את המחשב האישי ואת האינטרנט  בשנת 2014.

יש יש טענות שסוף העולם הרגנרוק לפי הויקינגים יגיע ב-22 בפברואר 2014.
נשאר רק עוד חודש וחצי לחכות,אם כי הטענות שאינן מביאות שום מקור מדוייק מהמיתולוגיה או הנבואה הסקנדינבית לגבי התאריך עושות רושם  ברור של מתיחה  שנוצרה  לפני כמה חודשים בלבד.

ומסתבר שגם במקורות היהודיים יש משהו על 2014.

 והנה מה שכתוב בספר הזוהר כפי שכל איש מכון הקבלה יסביר לכם היום (ולא ,איני יודע מאיפה הציטוט המדוייק בספר הזוהר לקוח ,ומן הסתם זה כתוב שם בארמית )  :

"ובזמן של שישים שנים למפתן הפתח באלף השישי, יקים אלוקי השמיים פקדה לבית יעקב, ומאותו הזמן עד שהא לה זכירה שש שנים וחצי, ומאותו הזמן שש שנים אחרות, והן שבעים ושתיים וחצי, בשישים ושש יתגלה מלך המשיח בארץ הגליל".

פרשנות המקובלים :

"הפקדה לבית יעקב " היא הקמת מדינת ישראל.

שישים  ושש שנים לכך הן שנת 2014 אז יתגלה המשיח בגליל.עוד שש שנים וחצי הן שנת 2020 ואז הוא יוכר כמשיח לכל ( העולם ).

אז האם יצוץ מישהו בשנת 2014 בגליל שיטען שהוא המשיח לפי ספר הזוהר?

כל המקובלים כיום מכירים את  הקטע הזה.האם מישהו מהם ינסה ליישם אותו ?

לא מן הנמנע.

ויש גם את הספר הנדיר היום "2014-האמת " שאותו כתב חוקר העב"מים קרלוס בן נון בשנת 2002 ויצא לאור בהוצאת אורלי לוי .ובו תיאר כיצד המין האנושי נוצר בידי גזע חייזרי בעבר הרחוק.והוא צפה את שובם לכדור הארץ ב-….2014. בהתאם לנבואה המובאת בספר הזוהר.

אז האם צפוי לנו חורבן עולם וגנרי ? או בוא המשיח  קבלי ? נדע ב12 החודשים הקרובים.

שנת 2014 הנה אנו באים.

עוד תחזיות

תחזית העתיד של האסטרולוג הרצל ליפשיץ

ישראל בשנת 2000 כפי שנחזתה בשנות החמישים

מכוכב חמה ועד צדק :העתיד כפי שהיה צפוי להיות בשנים 2007-2008

איך תיראה תל אביב בשנת 2009?

שנת 2010 :ההווה כפי שדומיין בעבר 

2012 סוף העולם :נבואת בני המאיה 

העתיד שלא היה -ההיסטוריה החלופית של ישראל  מ-1998 עד לשנת 2013 

בשורת 2014 התאריך האפוקליפטי הבא

הצופן של פטרוס רומנוס 

נבואת 2015 של נוסטרדמוס 

ארץ ישראל בשנת 2040

 

 

הגולם פוגש את אריה אלדד ודוד גרוסמן.

 

 

עשור שלם חלף מאז ההוצאה לאור של ספרי "הגולם :סיפורו של הוצאת קומיקס ישראלי " שאותו כתבתי עם אורי פינק ויצא לאור בהוצאת מודן ב-2003.ספר שמספר על ההיסטוריה של סידרת קומיקס מאריכת ימים בשם "הגולם " שמתקיימת במדינת ישראל חלופית שבה יש תעשיית קומיקס משגשגת.

ולרגל זה וגם לרגל בחירות 2013 המתקרבות הנה פרק מהספר שבו מופיע אחד הפוליטיקאים המתמודדים כיום על מקום בכנסת הבאה:אריה אלדד היום ראש מפלגת "עוצמה לישראל ".

אריה  אלדד הוא הפוליטיקאי העכשווי היחיד שהוא אחת הדמויות "המתראיינות " ( בהסכמתו האדיבה של אלדד האמיתי  )  והספרות על חייהן ועברן  ביקום החלופי של מדינת ישראל שבו יש מאז שנות ה-40 סדרת קומיקס פופולארית מאוד בשם "הגולם ".

והנה הקטע שבו מככב אריה אלדד בפרק ו' בספר :הגולם נופל –הגולם בשנות השבעים ושם הוא מספר על קשריו ועל קשרי עמיתו דוד גרוסמן ( הסופר לעתיד ) עם הגולם.  

הגולם ברדיו

arye eldad young

אריה אלדד השדרן המיתולוגי של סדרת "הגולם " ברשת א' בשנות השבעים.

"…הנער יוסי מוטל פצוע קשה על הארץ ודם ניגר ממצחו. הג'ין הולך ומתקרב אל מימוש מטרתו – השמדת הכור הגרעיני של ישראל! האם יצליח הגולם לגבור על הקמע שגזל ממנו את כוחותיו? האם יוכל פרופסור אלברט פיינשטיין למתנקש הערבי הנחוש בדעתו להרוג אותו ויהי מה – אפילו במחיר חייו שלו? האם יעלה בידה של לילית למנוע את רצח ראש ממשלת ישראל הנמצא בביקור בדימונה?

על כל זה ילדים, ועל מה שעוד קרה, תשמעו בפעם הבאה. האזנתם לפרק השמונה עשר של התסכית 'הגולם נגד הג'ין' על פי סדרת העלילונים הידועה 'הגולם' מאת אוריאל רשף. תודה למחבר התסכית דני אלדר, לאיש הקול, לטכנאים, וכמובן לשחקנים דוד גרוסמן ואריה אלדד. כאן רשת אל"ף של קול ישראל מירושלים. בעוד שניות אחדות נעביר אליכם את חדשות השעה שלוש…"

(קטע הסיום מתסכית הרדיו "הגולם", 1975).

 ההצלחה האמיתית של הגולם בשנות ה-70 הייתה דווקא בתחומי מדיה אחרים.סיפורי הגולם עובדו לתסכיתי רדיו ששודרו בסדרה יומית קבועה של רבע שעה ברשת אל"ף של קול ישראל בתוכנית לנוער "חתול בשק", ששודרה מיד לאחר "התוכנית לאם ולילד". בסדרת תסכיתים זו גילמו השדרים דוד גרוסמן ואריה אלדד לסירוגין את הדמויות השונות שהופיעו בסדרה. אחד מהם גילם את יוסי ואת הגולם (שקולו היה כמובן עמוק הרבה יותר מקולו של יוסי הילד) ואת דמותו של פרופסור פיינשטיין ואפילו את לילית הסקסית –  ואחד גילם את התפקידים של שאר הדמויות והנבלים.

שיר הפתיחה של סדרת "הגולם" ברדיו הושר בידי מרגלית הדרי והפך ללהיט, וכיום הוא זכור אולי יותר מכל דבר אחר הקשור במיתוס של הגולם:

 

מערפילי המיתוס הוא יצא

להציל את ידידיו, את משפחתו ואת האומה

מגן דוד חָרות על מצחו

וכוח של מאה איש מניע את ידו

הו גולם, גולם

סיפור נפלא ומהמם

אתה נאבק אנחנו צועקים

אתה מנצח אנחנו שמחים

בטוב וברע אנחנו איתך על הגל

גולם גולם שבמעגל.

(מילים: תלמה אליגון, לחן: קובי אושרת שרה מרגלית הדרי

את קליפ האנימציה המפורסם של הפזמון ,שנבחר להיכל התהילה של הקליפים של האנימציה בשפה העברית  בקרינותו של אחד ,אלי אשד תמצאו כאן 🙂

 

בראשית דרכה של הסדרה המשודרת עובדו התסכיתים מחוברות הקומיקס, והסיפורים עמדו כל אחד בפני עצמו. אולם בהמשך, כשאנשי הצוות של התוכנית התחילו לחבר בעצמם את הסיפורים הם הפכו אותם לסדרת מתח בהמשכים, והפופולאריות של הגולם ברדיו רק עלתה. התסכיתים תיארו בחינניות את הרפתקאותיו של הגולם ברחבי העולם והגלקסיה ולא היה להם כל קשר למציאות הריאלית של המדינה.

פרופסור אריה אלדד

 ח"כ אריה אלדד.

אריה אלדד, שלימים היה לחבר בכנסת ישראל, נזכר: "התוכנית 'הגולם' ברדיו היתה משהו חדשני שכמוהו לא היה עד אז לנוער, ואני יודע בוודאות שגם מבוגרים רבים היו מאזינים לה. לסדרה הזאת היתה תהודה עצומה. עד היום כשאני מגיע למילואים אנשים מזכירים לי את 'הגולם' ומדקלמים קטעים שלמים מהדיאלוגים ושרים את שיר הפתיחה, ולפי זה אני יכול להעריך את גילם.

דוד גרוסמן  שותפו המיתולוגי  של אריה אלדד בסדרת הרדיו "הגולם".

"במשך הרבה זמן עבדתי שם עם דוד גרוסמן, ואנחנו היינו השדרנים היחידים בסדרה הזאת. 'הגולם' היה מורכב מסדרות סדרות של תסכיתים, שכל אחד מהם סיפר סיפור בהמשכים שהיה מורכב בערך מ-20 חלקים של רבע שעה כל אחד. היינו מחליפים תפקידים: בסדרה אחת גרוסמן היה מגלם את יוסי ואת הגולם ואת פרופסור פיינשטיין ואת לילית, ואני את הג'ין או את האל רשף או התליין מקורפו או מי שזה לא היה, ואת כל שאר ה'רָעים'. ובסדרה הבאה ששודרה אני הייתי מגלם את הגולם ואת 'הטובים', והוא את 'הרעים'. בסדרה הזאת תמיד היינו 'משני עברי המתרס', ואגב, זה לא השתנה מאז. גם היום אנחנו נמצאים בשני קצוות מנוגדים של המפה הפוליטית: אני כחבר כנסת של ה'איחוד הלאומי' וגרוסמן כסופר ודובר ידוע של השמאל. אפשר לומר ש'השתפשפנו' לזה כבר בתסכיתים של הגולם, שבהן 'נאבקנו' אחד בשני בלי סוף".

(מתוך שיחה עם ח"כ אריה אלדד).

 הופיע בספר "הגולם :סיפורו של קומיקס ישראלי " מאת אלי אשד ואורי פינק ,הוצאת מודן 2003.

ראו עוד פרקים  מהספר :

ההקדמה

פנחס שדה והגולם -תיאור של מציאות חלופית

קליפ המבוסס על פזמון הנושא של סדרת הרדיו "הגולם " שבה כיכבו אריה אלדד  ודוד גרוסמן.

יובל פאסי על "סמלים חזותיים בספר "הגולם "

הגולם ואני

מאמר של אלי אשד  במגזין "יקום תרבות על אריה אלדד ביקום האמיתי :

"העוצמה של אריה אלדד "

אילו פלש הנאצי רומל לארץ ישראל ….

היום השלישי בנובמבר לפני שבעים שנה בדיוק ,נפל דבר במזרח התיכון הבריטים הכריעו את הקרב האפוקליפטי של אל עלמיין השלישי במדבריות מצרים כנגד הנאצים בפיקודו של רומל .ובכך חיסלו את האפשרות של השתלטות נאצית על המזרח התיכון .

והרבה הרבה יותר מזה.

אבל אילו היו הנאצים מנצחים ?כפי שיכלו לעשות אם היה להם רק לא הרבה יותר כוח אדם ?

כי אז הם ובעלי בריתם האיטלקים והערבים היו פולשים לארץ ישראל המנדטורית.ושם לא היו קורים דברים טובים בזה אתם יכולים להיות סמוכים ובטוחים.

אבל אפשר היה לעצור אותם גם בארץ ישראל .ולשם כך נוצרו כמה תוכניות בלימה :ובהן תוכנית "מצדה שעל הר הכרמל " של ההגנה תוכנית התגוננות באיזור מבוצר היטב ,ותוכנית "ירושלים " של האצ"ל תוכנית לחימה עקשנית והשעייתה ככלהאפשר תוך מאבק בלתי פוסק במקומות הקדושים לדתות עד כדי ההשמדה המוחלטת של כולם בציפיה לחזרת כוכוחות בעלות הברית .

האם היה לתוכניות האלו סיכוי ?

התשובה היא ( אולי )  חיובית.

ראו מאמר במגזין "יקום תרבות ":

אילו פלשו הנאצים לארץ ישראל

מיכאל סטרוגוב שלי :בעקבות שליח הצאר

הופיע  תחת השם "הסטוריה בידיונית"  במוסף "מקור ראשון –שבת "

מיכאל סטרוגוב מאת ז'ול ורן תרגמה עדינה בסון (1981) עורכת מהדורה חדשה עמיר צוקרמן.

הוצאת כתר 2012  324 עמודים.

 דיון "ב"מיכאל סטרוגוב" הספר הקלאסי  שיצר יש מאין את ז'אנר ספרי הריגול.והוא רלבנטי מאוד גם בזמננו.

בימים אלו יצאה לאור בהוצאת כתר מהדורה חדשה של תרגומה של עדינה בסון  ( במקור מ-1981)   של ספרו הקלאסי האחרון של ז'ול ורן מיכאל סטרוגוב מ-1876 . וזאת הזדמנות טובה להיזכר בספר המפורסם הזה שהוא כל כך יוצא דופן ביצירתו של ז'ול ורן .

מיכאל סטרוגוב

ספר זה מתאר את הרפתקאותיו של שליח וסוכן חשאי  של הצאר אלכסנדר השני  ( הפוליטיקאי הבכיר  האמיתי היחיד בימי ורן שמופיע כדמות בספריו  ) שיוצא למסע ארוך  ומסוכן מאוד לסיביר להזהיר את אחי הצאר מבגידה בשירות  פיאופר חאן   החאן הטאטרי של בוכרה ( היום חלק מאוזבקיסטן )  השואף להשתלט על סיביר ושטחים אחרים של האימפריה הרוסית .בדרך מתלווה סטרוגוב לנערה יפה מליטה ,ולשני עיתונאים קומיים שבאו לסקר את המצב ברוסיה הצארית ,האחד צרפתי והשני אנגלי . המסע מלא וגדוש בקשיים ושבמהלכם סטרוגוף מתעוור אך הסוף הוא כרגיל טוב. נחשוף כאן שהטובים מנצחים האימפריה הצארית נשארת שלמה וסיביר לא נופלת ביד האיסלאם.

ספר זה היה תמיד אחד הפופולאריים ביותר מספריו של ורן ובחייו שימש כבסיס למחזה מצליח מאוד.

 ורן כתב את "מיכאל סטרוגוב"לאחר שורה בלתי פוסקת כמעט של הצלחות בקנה מידה בינלאומי כמו "20 אלף מיל מתחת למים " ו"מסביב לעולם בשמונים  יום " ו"אי התעלומות ".

 מדהים לראות עד כמה ספר זה שונה מספריו הידועים האחרים של ורן. ברוב ספריו האוייב האמיתי והכמעט יחיד  של הגיבורים הוא הטבע  ואם יש "רשעים " הם אינם דמויות בולטות ו"חזקות " ואף "מרושעות"  באמת.לרוב המדובר בדמויות כמעט הומוריסטיות.

לא כך ב"מיכאל סטרוגוב " כאן יש יריב נורא ומרושע באמת הבוגד איבן אוגרייב ,,שמביא לעיוורונו של סטרוגוב  כבוגד בהתאם לפקודת החאן  בסצינה מצמררת ומפורטת  ,ענישה גופנית שהיא בגדר בלתי קיימת ברוב ספריו האחרים של זו'ול ורן שהם " צמחוניים " ממש בהשוואה.בדרך כלל נמנע וורן לתאר את אכזריותו של האדם לאחיו. .כאן הוא לא נמנע לעשות זאת .

. לאחר ספר זה שיצא לאור ב-1876  שוב לא חיבר ורן ספרים שהפכו לקלאסיקות עולמיות כפי שעשה עד אז  ( אפשר לבדוק זאת בניסוי פשוט כל הספרים שרוב האנשים זוכרים שז'ול ורן כתב אותם ,כולם נכתבו לפני 1876) ויש לראות בו כספרו הגדול אחרון.

מיכאל סטרוגוב הוסרט לאורך השנים בכעשרה גירסאות קולנועיות שונות. מהן בולטות שני הסרטים בכיכובו של קורט יורגנס בשנות השישים. הימים היו ימי סרטי ג'ימס בונד בכיכוב שון קונרי . והמפיקים נזכרו מן הסתם שמיכאל סטרוגוף הוא אבי אבותיו של בונד.

אחד מהם היה עיבוד ישיר של הסרט, והשני הרפתקה חדשה ומקורית של סטרוגוב במאבקו הבלתי נגמר כסוכן חשאי צארי  נגד הטאטרים ,שהייתה פרי המצאתם של התסריטאים. לורן לא היה קשר אליה.

את הסרט של יורגנס אני זוכר משום שתמונות ממנו הופיעו בגירסה הישראלית של הספר בהוצאת יהושע צצ'יק.

ב-1975 עובד מיכאל סטרוגוב לטלווזייה לסדרה אירופאית דוברת צרפתית  לגרסה הארוכה והמלאה והטובה  ביותר של הסיפור והוסיפו על ורן כהנה וכהנה והפעם הפכו את הדמות של איבן אוגרייב מנבל סתם לדמות סימפטית שיש לה מניעים חזקים ביותר להיאבק בשלטון הצארי.

 

בין מעריציו של הספר וגיבורו  הייתה חנה גונן גיבורת ספרו של עמוס   עוז "מיכאל שלי " שלאורך ספרו של עוז חוזרת  ומשווה את בעלה מיכאל אקדמאי יבש ומשעמם עם  שליח הצאר מיכאיל סטרוגוב הסוער וההרפתקני השוואה שכמובן אינה לטובת מיכאל גונן.

לימים עוז חזר והעיד  על השפעתו של מיכאל סטרוגוב  עליו עצמו  גם ב"סיפור על אהבה וחושך", בתיאור מפורט לפרטי פרטים של אותה סצינת עיוורון בחרב מלובו.

האם "מיכאל סטרוגוב" הוא מדע בדיוני ?

קובץ:Michels001.jpg

ההוצאה בדפי הפרסום שלה כתבה  "זהו הספר היחיד של ורן שאינו עוסק במדע בדיוני אלא נקרא כרומן היסטורי". שתי טענות שגויות..זהו אינו רומן היסטורי שכן הוא מתרחש בימיו של ורן ובימי הצאר אלכסנדר השני.

 למרות שאין בספר זה שום תיאור של  טכנולוגיה עתידנית כל שהיא   רק טכנולוגיה עכשווית ,דהיינו הרכבת וספינת הקיטור,   זהו בהחלט ספר מדע בדיוני מסוג מסויים מאחר שפלישה טאטרית רחבת מימדים לסיביר  כפי שתוארה בספר הייתה  בלתי אפשרית מזה מאות שנים קודם לכתיבתו כפי שורן  וודאי ידע היטב.

אמנם הטאטרים והמונגולים לפניהם היו איום אמיתי על הרוסים בימי הביניים. אך שום חאן טאטרי  ואף  צבא טאטרי  לא היה מסוגל להתמודד עם הצבא הרוסי המודרני  בימיו של ורן ( אחד הגדולים  החזקים בעולם באותה התקופה ומאז ) בהצלחה.

לדעתי המדובר בספר שהוא מבחינה ז'אנרית בעל חשיבות עצומה שכן בו יצר ורן יש מאין  ז'אנר שלא היה קיים עד זמנו אך הוא פופולארי מאוד היום.

למעשה המדובר בספר ראשון מסוגו של ז'אנר ספרות הריגול שהוא פופולארי מאוד בזמננו  ומיכאל סטרוגוף הוא מקדים של דמותו של  הסוכן החשאי ג'ימס בונד הפועל בשירות ממשלתו לעצור מזימות בינלאומיות  שונות המאיימות על ארצו .

ז'אנר נוסף שיש להשוותו ל"מיכאל סטרוגוב"  הוא המותחנים הצבאיים של סופרים מודרניים כמו תום קלאנסי שמתארים אירועים גיאופוליטיים שונים המתרחשים בעתיד הקרוב מאוד ומאיימים על בטחונה של ארה"ב  ויציבות העולם ונעצרים בידי כמה סוכנים אמיצים וטכנולוגיה מודרנית לא עתידנית. וזה בדיוק מה שמתואר בספרו של ורן .

אפשר להגדיר את הספר  גם כ"הסטוריה חלופית " שכן אם כי הוא מתרחש בימי ורן  והצאר אלכסנדר השני הוא מתאר אירועים היסטוריים שלא התרחשו כלל אך יכלו להתרחש בסיטואציות היסטוריות אחרות.

מעניין שהפלישה הטאטרית שהייתה בלתי אפשרית בזמנו של ורן אפשרית הרבה יותר בזמננו בראשית המאה ה-21 אם נחליף את המילה  הטאטרים " למילה תורקים ( הטאטרים הם אכן עם טורקי  ) ונזכור שכיום יש רעיונות בקרב אינטלקטואלים טורקים שונים של הקמת אחוד .תורכי בין כל העמים הטורקיים שבברית המועצות לשעבר ובין תורכיה שכיום יש לה שאיפות אימפריאליות "ניאו עותומאניות "כי אז יש מקום לחשוב שלרוסיה המודרנית של פוטין יש בהחלט מה לחשוש מפלישה המקבילה לזאת שמתוארת ב"מיכאל סטרוגוב " הרבה יותר ממה שהיה לצאר אלכסנדר השני לחשוש ממנה בימיו של ז'ול ורן.

ורן והרוסים  

ז'ול ורן עצמו  היה לכאורה אנטי רוסי . בספרו המפורסם "20 אלף מיל מתחת למים"  ביקש תחילה להציג את גיבורו קפטין נמו כאציל פולני הנאבק בדיכוי הרוסי של ארצו  ,אולם המו"ל שלו צינזר אותו .ובסופו של דבר נמו הפך ( בספר "אי המיסתורין ") לאציל הודי הנאבק בדיכוי הבריטי ,נושא שכנראה היה פחות בעייתי מבחינת המו"ל של ורן.נראה שהוא רחש אז תיעוב עמוק לרוסיה שכונתה "בית הכלא של העמים ". אבל דעתו בנושא השתנתה.

  

ורן חזר אל הנושא הרוסי בספר נוסף  הרפתקאותיהם של שלשה רוסים ושלשה אנגלים ( 1872. תר' ג. בן-חנה, 1946)  שתיאר את מסעם המשותף של חוקרים רוסים ואנגלים באפריקה שבמהלכו הם מגלים כי פרצה מלחמת קרים בין ארצותיהם וכי הם כעת בגדר יריבים .אך למרות זאת הם מתעקשים להשלים את המשימה ביחד.

נראה שיחסו של ורן  הליבראל לאימפריה הצארית השתנה  הודות לרפורמות של הצאר אלכסנדר השני שבין השאר שיחרר את האיכרים הצמיתים ברוסיה. וכתוצאה היה מוכן להפוך את הצאר לדמות חיובית בספר ,כבוד שבו לא זכה שום פוליטיקאי ושום מנהיג אחר בזמנו של ורן,אפילו לא הנשיא האמריקני משחרר העבדים  אברהם לינקולן  שאמנם זכה לפחות לכך שעל שמו יקרא האי ב"אי התעלומות ".  ( ובהחלט לא שום מנהיג צרפתי ).

ורן מסיים את הספר בהודעה כי "ברבות הימים עלה מיכאל סטרוגוב למשרה רמה בקיסרות". אבל גם הוא לא חזה ככל הנראה את מה שעלה בגורלו של הצאר אלכסנדר השני ,.הצאר הרפורמיסט נירצח בידי מהפכנים ב-1881 חמש שנים בלבד לאחר פירסום "מיכאל סטרוגוב" .

את מקומו תפס בנו.  .הלה הפך לצאר העריץ והמדכא  אלכסנדר השלישי שבזמנו בוצעו פוגרומים רבים ביהודים.ספק רב מאוד  עם בזמן שלטונו ורן היה כותב ספר כמו " מיכאל סטרוגוב".

מסתורין בליבוניה 

 ורן עוד חזר לשטחי האימפריה הרוסית ובאופן ספציפי לאיזור ליטא האיזור ממנו מגיעה נדיה אהובתו של מיכאל סטרוגוב באחד מספריו הפחות ידועים בשם "מיסתורין בליבוניה "( 1904  תרגמה  רונית איתן [=תבור פלדי], א. זלקוביץ׳, תל אביב, 1953) שבו נתן תמונה קודרת של האימפריה הרוסית בתיאור פרשת רצח שמזעזעת פרובינציה מרוחקת של האימפריה הצארית.

בשנת מותו של ורן 1905 פרצה ברוסיה מהפכה שזיעזעה את שלטון הצאר    ו-12 שנה לאחר מותו של ורן התחוללה ברוסיה המהפכה הקומוניסטית ששמה קץ לשלטון הצארים אבל את זה ככל הנראה זול ורן לא העלה כלל על דעתו.  .

  אבל מבחינתי מיכאל סטרוגוב הוא ספר שלא איבד כלל את עוצמתו בתיאור המפורט של סיביר ושל הפלישה הטאטרית לתוכה ז'ול ורן אכן חזה את מה שעדיין יכול להתרחש בעתיד.

 

נספח :

תרגומי מיכאל סטרוגוב לעברית :

1. מיכאל סטרוגוב, יצחק ליב ברוך, אמנות, תל אביב, 1930.

  • מיכאל סטרוגוף, רפאל אלגד, יהושע צ'צ'יק, תל אביב, 1957.

3. מיכאל סטרוגוב, עדינה בסון, כתר, ירושלים, 1981.מהדורה ערוכה מחדש :2012

4. מיכאיל סטרוגוב, אביטל ענבר, מועדון קוראי מעריב, תל אביב, 1987.

ראו גם

מיכאל סטרוגוב בויקיפדיה

 האם ז'ול ורן עדיין יכול לשבות את דמיונם של ילדים :תמר רותם על מיכאל סטרוגוב

בלוגר על מיכאל סטרוגוב

סרטי מיכאל סטרוגוף

מיכאל סטרוגוב בקומיקס

ועוד על ז'ול ורן

מקפטין נמו ועד אוסאמה בן לאדן

ממשיכיו של ז'ול ורן

 

המזימה של סטלין נגד היטלר על פי סובורוב

 

בדרך כלל כשקוראים ספרים על מלחמת העולם השנייה אי אפשר אלא להגיע למסקנה שסטלין רודן ברית המועצות היה בשלבים הראשונים של המלחמה פתי מאמין לכל דבר אם לא אידיוט צבאי מאחר שהופתע לחלוטין בידי היטלר והנאצים   כאשר הם תקפו אותו והשמידו בקלות עד להדהים ם את צבאו האדיר ,וזאת למרות שקיבל הזהרות אין ספור מהיטלר ותוכניותיו מידי מרגליו ומידי אנגליה..

אבל המרגל הכפול שהפך להיסטוריון צבאי חובב ויקטור סובורוב מציג תמונה אחרת של העניין : במסורת הארוכה של תיאורטיקני הקונספירציה הרוסיים הרואים בכל פעולה  עלי אדמות תוצר של קונספירציה איפה שהוא  של מישהו  לדעתו סטלין היה גאון שאין שני לו שאיך שהוא חזה עוד בשנות העשרים כאשר היטלר היה עוד פוליטיקאי גרמני מינורי  את יכולותיו של היטלר לחולל תוהו ובוהו  באירופה וסייע לו כתוצאה לעלות לשלטון בהנחה שבכך תושג לבסוף מטרתו להשיג שלטון באירופה  מטרה שאכן הושגה כתוצאה..

סובורוב גם סובר בספרו הראשון "בוקע הקרח "  שהסיבה שסטלין הופתע כל כך בידי היטלר הייתה משום שהוא כבר תיכנן לפלוש לגרמניה וצבאו היה מוכן לתקיפה ולא למגננה. אבל היטלר רק עיכב את תוכניתו הגדולה של סטלין ואת נצחונו הבלתי נמנע בכמה שנים.

התזה של סובורוב היא שנויה  מאוד במחלקות בעיקר בידי היסטוריונים רוסיים כמו מיכאל גורודוצקי שמסרבים לתת לסטלין את יכולת ראיית הנולד שמייחס לו סובורוב.

גורודצקי מגדיר את סובורוב כ"מסלף שיטתי של עובדות ומוציא ציטוטים מהקשרם כדי לתמוך בתאוריה שלו.התאוריה שלו מסוכנת. הוא הפך לסופר פופולרי מאוד ברוסיה, למרות שכל
ההיסטוריונים הרציניים כבר החליטו שאין לתאוריה הזו שום ביסוס.

לעומת זאת אורי מילשטיין היסטוריון צבאי מקבל את התזה של סובורוב והנה המאמר שלו בעניין .

אבל לפני המאמר עצמו  שיר של הקומוניסט האדוק שמואל ירושלמי המביע את דעתו על סובורוב ודעותיו :

 

מִישְׁקָה שַאוּלִי וּוִיקְטוֹר סוּבוֹרוֹב
מאת: שמואל ירושלמי

בִרְאוֹתּוֹ עיניו שטר ירוק,
סובורוב בגד בארצו הסוביטית;
פיו כג`ורה נפתח לשמצה.
חרא ניבוליו בואש כלשלשת;
רגב-אדמה לסותמו לא נמצא.

פרצופו של "בוקע קרח" בוער וקודח;
בשנאה נואלת עיניו לוהטות.
על שמו הטוב של הצבא האדום
כעכביש ידו יורדת;
אש וגפרית לשונו נפלטות.

סדום ועמורה – דינו של הבוגד במולדת!
העדיף דולרים וכבוד מפוקפק.
אך האנושות את משחרריה זוכרת;
משפט-ההיסטוריה עוד יוּחַק.

לדידו של סובורוב היה טוב
אילו היו מנצחים הנאצים;
כנראה קסמו לו בירה בווארית
ומכוניות BMW.
מתנותיו של דוד סם כסמים
את מצפונו הרדימו;
הוא סטה גם מעבר גם מהווה.

הוא אינו היחיד בשטנתו למכורתו הסובייטית;
גם מישקה שאולי הישראלי –
יד-ימינו של "בוקע קרח" הרשע.
כמו משמיץ מקצועי
ממציא "עובדות" להכפיש את החייל הסובייטי;
אך לצערינו בשום בית-דין עוד לא הורשע.

לא סובורוב, לא שאולי – אינם סמכות לצדק;
לא הצליחו ולא יצליחו במזימתם.
רוב האנושות לא תקנה את דבריהם הבל;
האנשים לא ישכחו מי באמת שיחררם!

 ועכשיו לאחר ששמענו את דברי המתנגדים הנה דבר התומך היסטוריון צבאי אורי מילשטיין בעצמו אדם שנוי מאוד במחלוקת בישראל לא פחות מסובורוב.

 The Chief Culprit: Stalin's Grand Design to Start World War II (... Cover Art

המזימה של סטלין נגד היטלר על פי סובורוב

 מאת אורי מילשטיין

מניתוח מהלכיו של אדולף היטלר בכלל, ובאוגוסט-ספטמבר 1939 בפרט, הגעתי מזמן למסקנה שאותה פרסמתי בספרי "קריסה ולקחה" (1993)[1]: הקנצלר הגרמני לא היה מעוניין במלחמת עולם בסוף שנות השלושים, ואפילו לא במלחמה נגד פולין. הוא חשש אז, ובצדק, מכוחן הצבאי המשולב של צרפת ואנגליה במערב, על אף האווירה הפציפיסטית שהחדירה בהן התעמולה הבולשביקית, ומכוחה של ברית המועצות במזרח. היטלר העריך שעבור מלחמה אירופית גדולה  הוא זקוק לעוד כמה שנות התעצמות, ושבמלחמה עכשיו הוא יסכן את הישגי המדיניות התוקפנית שלו,  שהפכה את גרמניה ממדינה מובסת למעצמה – בשבע שנים  של הימורים אסטרטגיים מוצלחים. על סמך ניסיונו בבליעת צ'כוסלובקיה, ללא ירייה אחת, היטלר האמין ב-1 בספטמבר 1939 שההרפתקה הפולנית לא תתגלגל למלחמה, ושפולין תספק את כל דרישותיו ללא קרב. הוא חשב כך, בין היתר, גם משום שפולין הייתה חלשה מצ'כוסלובקיה, וגם מכיוון שסטאלין העניק לו הסכם אי התקפה גלוי, והסכם סודי לחלוקת מזרח אירופה. היטלר טעה בכל התחומים. זאת היתה טעותו הגורלית הראשונה מאז

היה לקנצלר ב-1939, טעות  שחוללה את מלחמת העולם השנייה, את השואה,ואת חיסולו של הריך השלישי.

 מבחינתו של סטאלין משמעותו האסטרטגית של ההסכם היתה יצירת ציר מוסקבה-ברלין כבסיס לכיבוש גרמני של אירופה – בשלב ראשון, חיסולו של הפרטנר הגרמני,  בשלב שני, וכיבוש שאר העולם – בשלב שלישי. כבר בזמן אמיתי צריך היה להיות ברור שמדובר בהסכם בין שונאים בלב ובנפש, שיפרו אותו עוד בטרם תיבש עליו הדיו, על מנת להשמיד אחד את השני. יתכן שסטאלין נקט בצעד הזה כי העריך שאם גרמניה ההיטלראית תתעצם עד אמצע שנות הארבעים, באותה מתכונת שהיא התעצמה מ-1933, לא יהיה בידו למנוע את כיבושה של ברית המועצות, שהרי מאז פטר הגדול סימלה גרמניה בעיני הרוסים את שיא הטכנולוגיה ואת האידיאל שאליו יש לשאוף. לכן סטלין היה מעוניין שמדינות המערב הקפיטליסטיות, הנדונות להיספח למרחב הקומוניסטי בשלב מאוחר יותר, יילחמו אלה באלה כבר עכשיו. מכאן הגעתי במחקרי למסקנה בלתי נמנעת, לפני שבכלל שמעתי על ויקטור סובורוב ומפעלו המונומנטאלי, שסטלין הוא שדחף את היטלר לתקוף את פולין, שהרי אם סטלין היה מקיים את הסעיפים הסודיים בהסכם, ופולש  לפולין בו זמנית או למחרת, כפי שהאיץ בו היטלר, צרפת ובריטניה לא היו מעזות להכריז מלחמה על גרמניה ועל ברית המועצות ביחד. מעידה על כך פנייה נרגשת של היטלר לסטאלין ב-3 בספטמבר 1939, היום שבו בריטניה וצרפת הכריזו  (כפי שציפה סטאלין) מלחמה נגד גרמניה: מדוע אינך נכנס לפולין, כפי שסיכמנו?! סטלין היה מעוניין בהכרזת המלחמה של מעצמות המערב נגד גרמניה ב-3 בספטמבר, כדי לנטרל איום עתידי על ברית המועצות, וכהכנה להשתלטות  עליהן,  באמצעות מלחמת התשה ביניהן. מעניין שב-3 ביולי 2009, קבע הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה שברית המועצות אחראית לפרוץ המלחמה כמו גרמניה הנאצית. אני חש שגם למחקריי, שהתפרסמו באנגלית, בגרמנית וברוסית יש חלק מסוים בהחלטה היסטורית זאת.

 

ויקטור סובורוב, איש מודיעין סובייטי לשעבר, שערק ב-1978 מן הטוטליטריות הסובייטית  המתפוררת למערב הליבראלי, המתפורר גם הוא (שהרי כל מערכת דינה להתפורר), הקדיש את חייו לתאר את מפעל חייו של סטלין: להשליט את הטוטליטריות הבולשביסטית בעולם  באמצעות הפוטנציאל הצבאי הגרמני, שלא היה לו אח ורע בעת החדשה, לפחות מאז מפעלו הצבאי-אינטלקטואלי של הגנרל גרהארד פון שרנהורסט, בתחילת המאה ה-19.

סטלין תכנן להפעיל את הצבאיות הגרמנית העילאית באמצעות  כלב-תקיפה (כלשונו של סובורוב) אימתני ובלתי נשלט – אדולף היטלר. אם כך היה הדבר, ועל כך נטושה "מלחמת עולם"  בין היסטוריונים מאז שנות התשעים של המאה העשרים, הרי אין שוויון בין היטלר וסטאלין כהחלטת הארגון האירופי הנ"ל, אלא  האשם העיקרי במלחמת העולם השנייה, לרבות בשואת העם היהודי, לא היה כלב התקיפה אדולף היטלר, אלא מי ששיסה אותו בשכניו: יוסף סטלין. ספרו האחרון של סובורוב "האשם העיקרי" מוקדש לביסוס תזה זאת, שאותה העלה לראשונה במאמרים ואחר כך בספרו "בוקע הקרח", לפני למעלה מעשרים שנה.

 התזה של סובורוב היא כה פשוטה ואלגנטית עד שפלא שהוא הראשון שהעלה אותה בצורה שיטתית באמצע שנות השמונים של המאה העשרים, ללמדך עד כמה קשה להבין את מורכבות מערכות האדם.   לתזה של סובורוב יש ביסוס במגעי הסובייטים עם מפלגתו של היטלר ב-1923, ובפקודה לקומוניסטים הגרמניים לא לחבור עם הסוציאל-דמוקרטים ב-1933, מה שעלול היה למנוע את עליית הנאצים לשלטון. יש לה גם ביסוס בסיוע  הסובייטי לגרמניה המובסת, להתעלם מהסכם ורסיי ולהקים מערכת ביטחון גדולה ויעילה. את התזה הזאת תקפו בפראות לא אקדמית, ההיסטוריון הצבאי האמריקאי המכובד דוד גלנץ וההיסטוריון הדיפלומטי הישראלי המכובד לא פחות, גבריאל גורודצקי. רוב ההיסטוריונים האקדמיים התעלמו ממנה, בתקווה של בת יענה שהתעלמותם תאיין אותה, מה שמלמד על שטחיותם כהיסטוריונים, כי התעלמות מאדירה את מי ואת מה שמתעלמים ממנו. אני לדוגמא התעניינתי לראשונה בסובורוב,  אחרי שנודע לי דבר ההתעלמות. אף  שהמתקפה המרוכזת של גלנץ וגורודצקי על סובורוב לא הפריכה דבר, ואך חשפה את שטחיותם, כמי שמתיימרים להבין את ברית המועצות.

שהרי אם היטלר היה כלב-תקיפה שסטאלין פיטם, אזי גלנץ, גורודצקי וחבריהם, רואים בסובורוב  איום לחשיפת היותם בובה של רודן ברית המועצות, 

            ההיסטוריונים הסובייטים וגם המערביים תרצו את הסכם מוסקבה שבין סטלין להיטלר, מאוגוסט 1939 (המכונה "הסכם מולוטוב-ריבנטרופ"  כדי להסתיר שההסכם נחתם במוסקבה), כהכרח לא יגונה, שכן, לדבריהם, ברית המועצות הייתה אז חלשה מאוד, בעיקר עקב טיהורי הקצינים, ובראשם המרשל מיכאל טוחצ'בסקי, וסטלין ביקש להרוויח כמה שנים כדי להתכונן למלחמה המכרעת נגד היטלר. עד סובורוב, איש לא העז להפריך את הטיעון הזה,  שכן ההיסטוריונים הסובייטים חששו לחייהם, וההיסטוריונים המערביים אולפו על ידי ברית המועצות, והעיקר: גרמניה אכן תקפה את ברית המועצות ביוני 1941 והצבא הסובייטי קרס. מכאן הסיקו הכול שב-1941 היה הצבא האדום באיכות ירודה, וב-1939 ירודה עוד יותר. סובורוב הוכיח שלטיעון הזה אין שום בסיס. הוא הוכיח שלטהור לא היתה כל השפעה על איכות הצבא[2], ושאת איכותו הגבוהה של הצבא האדום[3], ידע סטלין, מומחה-ההונאה הגדול, להסתיר היטב. סובורוב מבסס טיעון זה, בין היתר, על העובדה שסמוך למועד ההסכם הביס הצבא האדום את הצבא היפני במונגוליה במהלך מבריק.

 מאז חיסול הארמאדה הספרדית בשנת 1588,  קובעים האנגלו-סקסים את סדר היום העולמי, אף שרבים הם שהתאמצו לסלקם ממעמד זה, והמוכשר שבהם היה נפוליון בונפרט. בשלוש מאות השנים מאז, ועד תחילת המאה העשרים, פיתחו דוברי האנגלית תרבות פוליטית ליבראלית. הליברליזם האמריקאי ניצח במלחמת העולם הראשונה, למרות נחיתותו הצבאית,  הודות  ליתרונו התעשייתי. יחד עם גרורותיו האירופיות, בריטניה וצרפת, קבע הליברליזם האמריקאי את סדר היום העולמי, מאז ועד היום. היו אוטופיסטים שהאמינו כי עם ניצחון הליברליזם בא קץ ההיסטוריה ההגליאני. הם טעו, כפי שהגל טעה בהיסטוריה של הפילוסופיה שלו לפניהם,  והסובייטולוג האמריקאי, פרנסיס פוקויאמה[4], טעה לאחר שבעים שנה.

 עוד לפני ההכרעה האמריקאית העריך המהפכן הבולשביסטי, ולדימיר איליץ' לנין, כי הטוטליטריזם הקומוניסטיינצל את המלחמה להשתלט על העולם, והיה והוא לא ישלים את משימתו, הוא יהיה זקוק למלחמת עולם  נוספת[5], כדי לכפות את האוטופיה המרכסיסטית על כדור הארץ. עד שיגיעו ימות המשיח של האוטופיה – ישליט לנין דיקטטורה אכזרית של הפרולטריון, כלשונו של מרכס. אחרי מהפכת אוקטובר 1917 ניסה לנין להאריך את מלחמת העולם על-ידי סיוע לגרמניה: במרס 1918, חתמה רוסיה הסובייטית הסכם שלום עם גרמניה, וזו המשיכה להילחם בחזיתה המערבית בלבד. בנוסף, גרמניה קיבלה מרוסיה שטחים עצומים עם תעשייה, חקלאות וחומרי גלם חיוניים. לנין ציפה שהקפיטליסטים המערביים יתישו אלה את אלה, ואז המוני מדוכאים יציתו מהפכות באירופה כולה, בסיוע ישיר או עקיף של הבולשביקים. אלא שגרמניה נכנעה בנובמבר 1918, והמהפכות שהקומוניסטים הציתו בכמה ארצות אירופה – כבו מהר.[6] ברור היה שבעת שלום אין לקומוניזם סיכוי באירופה, לכן עליהם לחרחר מלחמה. לפי תוכניתו של סטאלין, הלאומן הגרמני אדולף היטלר (שאת "מיין קאמפף" שלו הורה סטאלין לתרגם לרוסית ולמדו היטב) יהיה "בוקע הקרח" באוקיאנוס הליברלי של אירופה. אחרי שייפתח נתיב השיט, כמו בים הקרח הצפוני, יגיעו לאירופה, בקלות, כוחות הצבא האדום, שיביאו, על להבי כידוניהם, אושר קומוניסטי לעמיה. היטלר לעומתו, לא היה יסודי כל כך ביחס לכתבי לנין וסטאלין,  וזאת הייתה אחת הסיבות לנפילתו: נחיתות אינטלקטואלית לעומת סטלין, שהרי המלחמה היא בראש וראשונה מלחמת מוחות,  כפי שנקבע בתנ"ך[7] וכפי שקבע במאה ה-18 פרידריך השני (הגדול), מלך פרוסיה, בספרו "הוראות למצביאים".

 

כמו ביתר ארצות המערב, גם בישראל סובורוב שנוא על רוב מורי האוניברסיטה, ובראשם פרופ' גורודצקי, אהוד על הקהל הרחב, ובייחוד בקרב עולים מברית המועצות ומרוסיה, המונים כמיליון נפש.

לעומת זאת, חברי קבוצת המחקר הצבאי: "הפורום לאזרוח תחקירי קרבות והפקת לקחים", מצאו אנלוגיות רבות בין תזת סובורוב לבין ממצאי מחקריהם על מלחמת אוקטובר  1973, בין ישראל לבין מצרים וסוריה. הנה אחת מהן: לפי סובורוב, סטאלין התכוון לתקוף את גרמניה זמן קצר לאחר תחילת "מבצע ברברוסה" ב-22 ביוני 1941, ולשם כך ריכז כוחות עצומים ואמצעי לחימה רבים בגבול בין שתי המדינות, בפולין הכבושה. לשאלה מדוע הובסו הכוחות הסובייטים בשלב הראשון של המבצע, עונים גלנץ וגורוצדקי: משום שסטלין הופתע, לא עקב העדר מודיעין, אלא עקב פרשנות שגויה שלו: היטלר לא יעז לתקוף. סובורוב לעומתם עונה: משום שהצבא האדום היה ערוך להתקפה.

צבאות מצריים וסוריה הפתיעו לכאורה את ישראל ב-6 באוקטובר 1973, ומוטטו בקלות את כוחות צה"ל לאורך תעלת סואץ וברמת הגולן. רוב ההיסטוריונים והפרשנים הצבאיים בישראל ומחוצה לה[8] מתרצים זאת גם כן, לא בהעדר מידע, אלא בפרשנות שגויה: המצרים לא יעזו לתקוף. אנשי  "הפורום", לעומת זאת, חשפו את העובדה המדהימה שלמרות המדיניות ההגנתית אחרי מלחמת ששת הימים ביוני 1967, צה"ל בנה רק זרועות התקפיות – אויר ושריון –  פיתח רק תורות לחימה התקפיות, ותכנן  מבצעים התקפיים למלחמה הבאה. לאחר שב-6 באוקטובר, בשעה ארבע וחצי לפנות בוקר, נודע שמלחמה תפרוץ בוודאות בו ביום, עסקו הרמטכ"ל, דוד אלעזר, ומפקדי החזיתות, בתוכניות התקפיות, למרות שהיה ברור  להם כי שבע דיוויזיות מצריות וסוריות עומדות לתקוף  את ישראל באותו יום. מולן ניצבו בפרוץ המלחמה רק שלוש חטיבות, ששתיים מהן הושמדו עוד באותו יום.[9]

 כמו שתזת סובורוב אינה מקובלת על רוב אנשי הממסד הביטחוני והאקדמי במערב, כך תזת "הפורום" אינה מקובלת על מקביליהם הישראלים – תוקפים אותה או מתעלמים ממנה. זה אחד הטעמים העיקריים למצעד האיוולת הצבאי בהיסטוריה, שאותו תיארה בספרה ההיסטוריונית היהודייה-אמריקאית, ברבר טוכמן: דבקות האליטות האינטלקטואליות בדוגמות שגויות, כדי לא להודות שהן שגו.

 מסתבר שסטאלין היה האשם העיקרי, לא רק במלחמת העולם השנייה ובשואת היהודים, אלא גם, כחשיפת סובורוב, בהשתלטות  המרכסיזם על המערב הליברלי כביכול, באמצעות "דת התבונה", שאותה … נכשלו רובספייר וחבריו ליישם בצרפת המהפכנית. מרכס הגדיר דת כ"אופיום להמונים". הוא לא הבין שההמונים אינם מסוגלים לשרוד בלא דת. מכיוון שהדת הטרנסצנדנטית-המסורתית הוכתה קשות על ידי רוח הספקנות של המאה ה-17, ביקשו מנהיגי המהפכה הצרפתית  להפיק אופיום אינטלקטואלי. הגרמני ממוצא יהודי, קרל מרכס, הצליח במה שנכשלו קודמיו: הוא יצר דת המבוססת על אוטופיה אנטי-קפיטליסטית. למרות שמרכס שגה בכך שלא הבין כי הציוויליזציה הנוכחית מבוססת על הון שהוא עודף יצור, ובלי העודף הזה יש לשוב לעידן הציד  וליקוט המזון, התזה שלו הפכה על ידי לנין וסטלין לדוגמה, המשמשת מאז תום מלחמת העולם. הדת המרכסיסטית, על כל פלגיה, מעצבת בתשעים השנים האחרונות את תפיסותיהם של האינטלקטואלים המתיימרים להיות ליברליים, אך מפעילים אינקוויזיציה אינטלקטואלית על חוקרים החושפים את ליקויי דתם, כויקטור סובורוב. סטלין נכשל לכבוש את כל אירופה, ומה שהצליח לכבוש השתחרר בינתיים.  הסינתזה הנאצית בין טוטליטריות פוליטית לליברליזם כלכלי – פורחת עכשיו בסין  ומאיימת להגיע למעמד של דומיננטיות עולמית.  במשימה אחת הצלחתו של סטאלין היא מלאה: רתימת האינטלקטואלים המערביים לעגלתו.

[1] . הספר עוסק במלחמת אוקטובר 1973 בין ישראל למצרים ועורך בין היתר השוואה בין צליחת תעלת סואץ על ידי צבא מצרים לצליחת נהר המאז במבצע אבחת המגל  על ידי צבא גרמניה במאי 1940

[2]   Victor Suvorov, “The Main Culprit”, chapter 15

[3] יתרונו האווירי והשריוני  ביחס לכל צבאות התקופה, המבנה והתפקוד ההתקפיים של השריון והאוויר, הסתרתם, והסתרת הצלחות קרב קלקין-גול, ומלחמת החורף הפינית ע"י סטלין.

[4] . פרנסיס פוקויאמה, אשר שימש בעת קריסת ברית המועצות והגוש הסובייטי בסוף שנות השמונים כסגן מנהל צוות התכנון במחלקת המדינה של ארצות הברית, פרסם בקיץ 1989 מאמר פרובוקטיבי בשם "קץ ההיסטוריה " בכתב העת "נאשיונאל אינטרסט". למאמר הייתה השפעה עצומה, הוא עורר מחלוקות ודיונים והדים לאין סוף.  אחרי עשרים שנה ברור שהוא טעה. טעותו היא סימפטום לחוסר ההבנה של תהליכים היסטוריים  בקרב רוב המומחים הממשלתיים והאקדמיים, ועל כך נדון בהרחבה במאמר זה.

[5] . הנה דברי לנין מתוך "התוכנית הצבאית של מהפכת הפועלים" ב-1916: "אין אנו רוצים להתעלם מהאפשרות העצובה שהאנושות צפויה לעבור – במקרה הרע – עוד מלחמה אימפריאליסטית שנייה, אם המהפכה לא תצמח מהמלחמה הנוכחית, למרות התפרצויות התסיסה וחוסר שביעות הרצון של ההמונים, ולמרות מאמצינו".

[6] . האנס מאקס שוובה יליד מדינת סקסוניה, שבילה את רוב שנות המלחמה ברוסיה, חזר ב-1918 לגרמניה, בשליחות לנין, כאיש קשר  בין מנהיגי  המהפכה  הרוסית לבין מהפכנים גרמניים, במגמה לחולל בגרמניה מהפכה קומוניסטית. הוא השתלב במהפכה שהנהיג העיתונאי היהודי קורט אייזנר בבוואריה, והיה שר החינוך בממשלת "רפובליקת המועצות". בשנת 1924 עלה שוובה לארץ ישראל, השתלב באוניברסיטה העברית בירושלים, והיה פעמיים רקטור שלה  והנהיג תנועת נוער ותנועת מורים מהפכנית. שוובה הוא אחד האבות הבולטים השמאל הישראלי שפרופ' גבריאל גורודצקי נמנה על שורותיו. (גדעון אריאל ואורי מילשטיין, על מה חלמנו, שרידות 2006)

[7] . "בתחבולות תעשה לך מלחמה" משלי, כ"ד, ו'.

 

[8] . אחד הבולטים שבהם הוא פרופ' אורי בר-יוסף, בספרו:הצופה שנרדם  The Watchman Fell Asleep הוצאת זמורה ביתן 2001.

[9] . ארכיון צה"ל, עדות מפקד חזית הדרום, האלוף שמואל גונן בועדת אגרנט.

ראו גם

סובורוב בויקיפדיה

אתר על סובורוב

יום מ' עוד ספר של סובורוב

 

מאמר באנגלית על סובורוב

 תום שגב על אשמתו של סטלין

 מה חושב ההיסטוריון גורודצקי על סובורוב ?

 


האם הכל צפוי ? או שהרשות בהחלט נתונה ?

ביום ראשון החמישי  בספטמבר 2010  אשתתף ברב שיח בנושא היסטוריות חלופיות שיתקריים בירושלים בבצלאל, יפו 23 החל מהשעה 6  בערב.

 זאת במסגרת "'שולחן עגול' ו דיון פתוח, משתף קהל, במתכונת של חברותא מורחבת, שיציג ויתיידן עם נושא ההיסטוריה החלופית ועם השאלה "מה היה קורה אילו?"

'שולחן עגול' ישתף 11 מומחים מתחומים שונים ומגוונים: פוליטיקה, היסטוריה, מדע, טכנולוגיה, אמנות, פילוסופיה ועוד.
המומחים "יקבלו קהל" סביב שולחנות עגולים, יפרסו את משנתם וינהלו דיון פתוח עם האורחים בשולחנם.
כל זה כהכנה לקראת התערוכה במנופים 2011 שנושאה יהיה,
"היסטוריה חלופית,הכל היה צפוי והרשות עדיין נתונה"

המומחים המשתתפים הם :

* אלי אשד, בלש תרבות, חוקר תרבות פופולארית סופר ומרצה.
ההיסטוריה של ההיסטוריה החלופית.

ד"ר אלי שי , כותב חופשי, בעל תואר שלישי במיסטיקה יהודית וספרות ישראלית.
ההיסטוריה של האלי-אולי-אילו, או למה לא ניתן לכתוב היסטוריה משבתאי צבי ועד המשט התורכי.ומה היה קורה אילו השבתאות הייתה הופכת לדת הדומינטיית בעולם.

* חיים בן שטרית, אמן ירושלמי.
מביוגרפיה חלופית לקולקטיב ביוגרפי.

* ד"ר רועי ברנד, פילוסוף, מנהל ואוצר ראשי של בצלאל, יפו 23, ירושלים.
וולטר בנימין בירושלים.

* ד"ר דן דראי, חוקר שפה טבעית ואלגוריתמים.
פסוקי "אילו" ועולמות אפשריים.

* מרחב ישורון, משורר ומורה לספרות עדיין מחפש עבודה לשנת הלימודים הבאה.
אילולא הלך הנחש על שלילת השלילה.

* ירון כפתורי, יוצר קולנוע.
ההיסטוריה העתידנית של ישראל.

* פרופ' דניאל ש. מילוא, פילוסוף, מחבר 'המצאת המחר' (2009).
מה היה קורה אילו לא היה 'אילו'?

* ד"ר רונה סלע, אוצרת וחוקרת המתמקדת בהקשרים החברתיים והפוליטיים של תולדות הצילום המקומי – הישראלי והפלסטיני
מהיסטוריה ויזואלית אלטרנטיבית (לא-רשמית) להיסטוריה ויזואלית חלופית – מקרה מלחמת 1948

* ד"ר דורון פרידמן, מרצה וחוקר, ראש המעבדה לחקר הוירטואליות במרכז הבינתחומי
בהרצליה.
מציאות מדומה, סימולציה, ו"מה אם".

* תמיר צדוק, אמן
תעלת עזה- היסטוריה חלופית ככלי סאטירי.

*

וחוץ מזה

באותו היום יתראיין אלי אשד מירושלים  בדרכו לכנס  בתוכנית של ענת דולב ברשת ב' בקול ישראל בשעה 3 על נושא היסטוריה חלופית של הערפדים בעקבות הספר "הערפדים מראשיתם ועד ימינו ".

אל תחמיצו את שני האירועים המדהימים . התכוננו ליום שלם של היסטוריות חלופיות