ארכיון קטגוריה: היסטוריה

חג שמחת התורה של זוהר אשד בסיני במלחמת יום כיפור

 זוהר אשד  ( שני בשורה ) במצעד צה"ל כמה חודשים לפני מלחמת יום הכיפורים 1973

46 שנים למלחמת יום הכיפורים ולרגל זה הנה סיפור על חוויותיו של אחי זוהר אשד במלחמה זאת :

 זוהר אשד שירת במלחמת יום הכיפורים כסמל  ביחידת לוחמים של הנח"ל  באחת הנקודות הקיצוניות  ביותר של הנוכחות הישראלית בסיני. 

בראס סודר ליד תעלת סואץ ליד הוילות האיטלקיות של המהנדסים האיטלקיים של התעלה.

מפת דרום סיני עם ראס סודאר. ויקיפדיה 

שם זוהר ועוד כ-12 איש "בילו"  בשוחות קרב  במאבק בלתי פוסק כנגד לוחמי קומנדו מצריים מאומנים  שתקפו אותם שוב ושוב מידי לילה  בגלים בלתי פוסקים. ושמהם חסלו עשרות.

 הם היו כאמור בנקודה קיצונית ביותר של הנוכחות הישראלית בסיני ולמעשה היו מנותקים מצה"ל. בשלב מסויים הם היגיעו למצב של רעב.

 מסביב הייתה שממה.  מישראל שממנה היו מנותקים לחלוטין  לא היגיע מזון ולא היה מזון במדבר.הם ניסו לדוג במי התעלה ובשלב מסויים מישהו זרק  רימון לתעלה ולאחר הפיצוץ הם אספו כמה דגים מתים שנפלטו . אבל זה לא הספיק..

בשלב מסויים הם חיסלו  עוד כמה לוחמי קומנדו מצריים ומצאו אצלם מזון מבושל במיוחד. לכאורה ציפתה להם כעת חינגה של אכילה.

אבל לא היה ברור מהו מזון  זה.  אולי זהו  בשר חזיר מזון לא כשר ?

הם שכחו שמוסלמים אינם אוכלים מזון חזיר.בקרב חיילי היחידה הרעבים החל ויכוח בעניין זה בין השוללים בתוקף  את אכילת המזון הבלתי ידוע ובין המחייבים מטעמי פיקוח נפש. 

לבסוף מפקד היחידה הקטנה אדם לובש כיפה הודיע להם שבמצב של פיקוח נפש מותר לאכול חזיר והביא  דוגמה של רב שאישר למאמיניו לאכול חזיר בזמן השואה במצב של רעב. ולקח את האחריות על עצמו.

זוהר וחבריו אכלו ואכלו בחוסר חשק ושרדו. תוך כדי האכילה הם זכרו היטב שהם נימצאים במקום שבו ניתנה התורה ושבו נבנו הסוכות הראשונות. 

לימים גילו שהמדובר היה בבשר גמל חיה טמאה.אבל חייהם ניצלו הודות לאותו מזון לא כשר  והם יכלו להמשיך להילחם ולחסל עוד כמה עשרות אנשי קומנדו מצריים  עד לצליחת התעלה בידי כוחותיו של אריאל שרון  וסיום המלחמה.

 

 

זוהר אשד  ( במרכז התמונה )  במבצר הבופור ,1982 

הרצל -צילום משפחתי

 

משפחת הרצל וידידים  פרופסור ריצ'רד גוטהייל יו"ר ההסתדרות הציונית בארה"ב ואישתו בעת חופשת קיץ

בצילום הנדיר שלפנינו תמונה צולמה בחופשת קיץ משפחתית באוסטריה, ב-1900.  אנו רואים את   "חוזה המדינה היהודית " תיאודור הרצל ובני משפחתו: אשתו, אמו ושלושת ילדיו.ועוד זוג.

תמונה זאת, שבה כולם מקובצים יחדיו, נדירה מאוד. ברוב התמונות המשפחתיות צולם הרצל עם אמו או עם ילדיו, ומשום מה אשתו כמעט שלא מופיעה בהן. ואולי יש בכך כדי לשקף את היחסים המעורערים מאוד ששררו ביניהם.

תמונת ידועה יותר של הרצל עם ילדיו בלבד בטיול 1900.

משימתו הציונית של ד"ר הרצל – עיתונאי, סופר ומחזאי מפורסם שהפך למנהיג התנועה הציונית שאותה הקים ולה הקדיש את חייו הקצרים (הוא נפטר בגיל 44 בלבד!)  − פגעה אנושות בבני משפחתו − אמנם לא באמו האהובה והאוהבת − ששלטה ללא מיצרים בחייו וראתה בו תמיד כמי שיהיה, מנהיג − אבל בהחלט באשתו, בת משפחת עשירים, שהרצל (כמו אמו)  כנראה לא סבל באמת.

כפי הנראה שררו בין בני הזוג יחסים קרירים ביותר.

 

הרצל עם אימו  בחדר עבודתו ,1902 בערך. 

בעוד כי ניכר שהרצל לא אהב את אשתו, נראה כי את ילדיו אהב מאוד −  הוא כתב עליהם סיפורים ואהב לספר להם סיפורים.

 

אבל נראה שהם הכירו אותו מעט מאוד ופגשו בו לעתים רחוקות, בין כנס בינלאומי לאחר, ובין פגישה חשובה אחת עם גדולי עולם לשנייה.

הרצל בעת חופשה עם ילדיו . 1900

בסופו של דבר נפטר הרצל בגיל צעיר מאוד, וזכה להלוויה ענקית שבה השתתפו אלפים. הוא הפך לאיקון לאומי נערץ.

אבל גורלם של אלמנתו וילדיו היה איום ומצמרר באחידות שלו.

אשתו יוליה נפטרה שלוש שנים אחריו, לאחר שסבלה מדיכאון והייתה מאושפזת בבית חולים לחולי נפש.

בתו הבכורה פאולינה (על שם אחותו שנפטרה בגיל צעיר בשם זה) אושפזה במוסדות פסיכיאטריים, ולבסוף מתה בשנת 1930 ממחלת הטיפוס בגיל צעיר − 40.

בנו  הנס התנצר כמה פעמים לקבוצות נוצריות שונות, התפרנס בקושי מתרגום כתבי אביו, ולבסוף התאבד − תשעה ימים לאחר פטירת פאולינה אחותו.

בתו הצעירה מרגרטה גרטרוד נישאה והולידה ילד, אבל גם היא סבלה מבעיות נפשיות קשות ואושפזה שוב ושוב בבתי חולים לחולי נפש. לבסוף מתה בשואה ב-1943 במחנה טריזנשטאט.

ממנה היה להרצל נכד אחד, סטפן תאודור, שניצל והגיע לאנגליה ואף הגיע לארץ ישראל במדי הצבא הבריטי, והתקבל שם בכבוד מלכים כנכדו של המנהיג המיתי ד"ר הרצל. הוצע לו בידי גופים שונים להתיישב בארץ , אבל הוא סירב. לבסוף התאבד גם הוא, בגיל 38,ב-1946  לאחר ששמע על מות הוריו בשואה.

 

סיפור משפחתו וצאצאיו של הרצל, שאותם אנו פוגשים בתמונה הזאת, הוא סיפור עצוב מאין כמוהו, סיפור של אנשים שגדולתו ופרסומו של אב המשפחה שרפה את חייהם. לעומת זאת, להרצל יש משפחה מורחבת גדולה שקיימת עד היום, ובין גורמים רבים אחרים מסייעים גם הם לשמר את זכרו.

כיום אין להרצל צאצאים ישירים,אם כי יש בני משפחה מדרגה שנייה ושלישית. 

אם זאת ניתן לטעון שכל תושבי מדינת ישראל שקמה על פי חזונו הם ילדיו  וצאצאיו. ומהבחינה הזאת הוא השאיר הרבה מאוד צאצאים אחריו.

ראו גם

חוזה מדינת היהודים

ספינת האוויר של הרצל

הרצל ואטלנטיס

 

האנשים הראשונים על הירח -ועל עטיפות העיתונים וכתבי העת

 

20 ביולי 1969 זהו התאריך שבו נחתו האנשים הראשונים על הירח. וחזרו משם.

חמישים שנה חלפו מאז ואנחנו מתכוונים לחזור לשם .

ועד שינחת האדם הבא על הירח וגם האישה הראשונה וגם הישראלי הראשון ( אבל לא האחרון ) והישראלית הראשונה על הירח הנה מגוון עטיפות עיתונים וכתבי עת למבוגרים ולילדים שדיווחו על

הנחיתה ההיא על הירח. כולל בכמה מקרים מאמרי המערכת. 

הנחיתה על הירח בניו יורק טיימס ( באדיבות לוי צירולניקוב )

 

 

בוושינגטון פוסט

 

הנחיתה על הירח ב"ידיעות אחרונות ":

 

הנחיתה  על הירח  ב"הארץ" 

הסופרים על כיבוש הירח ב"הארץ" כמובן. 

הנחיתה בעיתון "מעריב"

מעריב ה-21 ביולי 1969.

הנחיתה על הירח בשבועוני הנוער והילדים.

 

הנחיתה על הירח בגליונות "הארץ שלנו "

 

 

 

 

מאמר המערכת של יעקב אשמן  עורך "הארץ שלנו"  מ"הארץ שלנו " גליון 45 

 

הנחיתה ב"דבר לילדים "

 

מאמר מערכת מאת אפרים תלמי עורך "דבר לילדים". 

הנחיתה ב"משמר לילדים "

מאמר מ"משמר לילדים "
 גליון 44" 

מאמר המערכת מ"משמר לילדים " מספר 45 

 

 

מאמר מ"משמר לילדים " מספר 45 

הנחיתה על הירח במגזין " לייף":

 

 

הנחיתה על הירח במגזין "טיים"

 

 

הנחיתה על הירח במגזין ניוזויק 

 

 

 

 

וכמה עטיפות עכשוויות 

 

 

קראו גם:

רון מייברג על חמישים שנה לנחיתה על הירח 

ולסיום שחזור של אבי לויןו של התמונה המפורסמת מכל  זאת שהופיעה במגזין "לייף" ובניוזויק ובנשיונאל גיאוגרפיק .

 

הכוזרים והישראלים ואני -עידכון לאחר עשרים שנה

כוזרי.מאנציקלופדיה "תרבות". 

לוחם כוזרי 

 

הקדמה :

מאמר זה הוא גרסה מעודכנת ועדכנית של רשימה שפירסמתי ברשת בשם "הכוזרים והישראלים " כבר לפני שנים  באתר בשם "ארץ הצבי "  שערך יובל רבינוביץ' ופירסמתי ברשת  גירסה שלו עוד בראשית המאה הנוכחית בשנת 2002 ליתר דיוק.  המאמר ההוא היה תוצר של עניין של שנים בכל מה שקשור בכוזרים ובאופן ספציפי נכתב לאחר  בסדרת טלוויזיה בנושא  בשם "ממלכת הכוזרים "שהסריט  ב-1997 השדרן הידוע דאז ( וכבר הרבה פחות היום ) אהוד יערי .אותה סדרה  שודרה אז בטלווזיה.וצפיתי בה שוב בקלטת וידיאו.

היום אין יותר קלטות וידיאו. התוכנית ההיא  זמינה לכל ברשת באתר ערוץ "כאן". 

 

מאז שנכתב המאמר  חלפו כבר כעשרים שנה.והיגיע הזמן לבדוק: האם חלו עדכונים בנושא בעולם של ( חקר ) הכוזרים? 

בתחום זה  אכן חלו התפתחויות דרמטיות מאז הכתיבה של הגירסה הקודמת.

מה שהייתה תיאוריה שהייתה מוכרת רק בחוגי שוליים אקדמאיים  זעירים  ,התיאוריה  שהיהודים ה"אשכנזיים " מוצאם לא בארץ ישראל אלא בכוזרים "התורכיים " הפך כפי שתראו כמקובל כיום לתורה גזענית שמושכת אחריה מליונים  באינטרנט  שהודות לה שמעו על עצם קיומם של הכוזרים, ואבן נדבך של האנטישמיות העכשווית  הן בחוגי ימין  קיצוני  חוגים נוצריים אורתודוכסיים, וחוגים נאו פאגניים ברוסיה ואוקראינה ,הן בחוגים ימניים קיצוניים ונוצריים קיצוניים בארה"ב ובקרב קבוצות איסלאמיות ופרו פלסטינאיות   גם בקרב מקבוצות של  יהודים  המגדירים את עצמם כ"מזרחיים " במדינת ישראל.

צפו  עד כמה פופולאריים תיאוריות אלו בסרט זה שנועד להתמודד עימן.

תיאוריה זאת   שזכתה לתמיכתו האינטלקטואלית של ההיסטוריון הפרופסור שלמה זנד שהיהודים "האשכנזיים " הם צאצאי הכוזרים הקדומים הופרכה בחודשים האחרונים באופן מוחלט בידי צוות חוקרים רוסיים נוצרים שאין להם אינטרס בעניין  "הודות לבדיקות ד.אן אי גנטיות שאיפשרו לקבוע אחת ולתמיד אם היהודים האשכנזים הם אכן צאצאים של הכוזרים הקדומים או שלא.

והם לא. 

מה שכן ,על פי מחקרים אחרים נראה שיש קשר בין יהודים האשכנזים ובין הכורדים מעיראק.

תמונה של יהודים ליטאיים בירושלים של שנות השישים של המאה ה-19. צילום של סמל ה' פיליפס מהאגודה הבריטית לקידום המחקר המדעי של א"י.על פי הצילום כמה מהיהודים שם נראו "אסייתיים תורכיים "במובהק" .   אולי צאצאי הכוזרים ? אבל לא לפי בדיקות הדי.אן אי. 

מאידך יש כיום חוקר חשוב בשם שאול שטמפפר שקובע שכל הטענות על התגיירות  הכוזרים הן בדיה היסטורית.אבל דעתו לא התקבלה בשלב זה על החוקרים המובילים בתחום,ונראה שהיא בגדר דעת יחיד.

ובחזית אחרת ונפרדת לגמרי …בשנים האחרונות יוצאות לאור יצירות ספרות רומנטיות על הממלכה הכוזרית עם קווי עלילה המזכירים  במקצת את סדרת הטלווזיה "משחקי הכס"  הפכו לרבי מכר ענקיים שלא יאומנו בקרב  קהל קוראים בלתי צפוי קהל הקוראים בקהילה החרדית הגדולה בישראל.

אלו הן יצירות הפנטסיה הפופולאריות ביותר מבחינת כמות המכירות  אי פעם בספרות העברית אם כי הרוב המוחלט של קהל הקוראים  החילוני כולל קהל חובבי הפנטסיה החילוניים לא שמע עליהם מעולם. הן אפילו תורגמו לאנגלית בעבור החרדים בחו"ל.

הכוזרים הם כיום בסוף העשור השני של המאה ה-21  פופולאריים וגם שנואים יותר מאשר אי פעם.

אז הנה המאמר שוב עם עדכונים נדרשים. שבמסגרתם עיינתי בספרים ובמחקרים החדשים שיצאו בתחום בעברית ובאנגלית בעשרים השנים האחרונות.

אציין  שהספר שאני מסתמך עליו כמילה האחרונה והקובעת בנושא מיהם ומהם הכוזרים ומה הקשר שלהם אם בכלל ליהדות וליהודים הוא ספרו של קוין ברוק Kevin Alan Brook. The Jews of Khazaria 

תוצאת תמונה עבור ‪Kevin Alan Brook. The Jews of Khazaria‬‏

 

העטיפה האחורית של המהדורה הראשונה של ספרו של קוין אלן ברוק.

 זהו ספר שיצא במהדורה ראשונה ב-1999  וקראתי אותו מיד עם יציאתו לאור ,במהדורה שנייה ומורחבת ב-2006 ומהדורה שלישית ומורחבת שפורסמה ב-2018 והיגיעה לארץ ממש בחודשים האחרונים ,שמסכמת את כל ממצאי המחקר נכון ל-20018 .

קוין אלן ברוק החל להתעניין בנושא הכוזרים ב-1993 ממש במקביל לתחילת ההתעניינות שלי בהם  בעקבות קריאת הספר "מילון הכוזרים " והפך את מחקרם למרכז חייו.

 

במקביל מר ברוק שולח ידיעות ומאמרים על כל מה שהתחדש בחקר הכוזרים וכל מה שקשור אליהם  למנויים ברשת שאני נמנה עליהם במגזין חדשות בנושא הכוזרים  בעריכתו :KHAZARIA NEWS
The International Email Newsletter of Khazar Studies
 

על המהדורה השלישית של ספרו של קוין אלן ברוק מ-2018  אני מסתמך כמסקנה סופית לגבי כל דבר הקשור בכוזרים ,עד שיתגלו כמובן מימצאים חדשים.

ועל פי המהדורה השלישית של ספרו קוין  אלן ברוק אינו מקבל את הטענה של שטמפפר שלא הייתה התגיירות כוזרית כלל.

 

והנה המאמר המעודכן.  

הכוזרים והישראלים ואני -עידכון לאחר עשרים שנה

אצל אנשים רבים יש אובססיה לדעת את מוצאם הגזעי וכו' אני מכיר  כמה אנשים שטוענים שהם צאצאים ישירים של דוד המלך או של אחד משבטי ישראל הקדומים . אני עצמי נגוע באובססיה הזאת, אני אוהב לחשוב על עצמי כמי שאולי הוא צאצא של  הכוזרים אותם בוני אימפריה קדומים.  לצערי  אין לי שום הוכחה לכך , אבל מאז שקראתי את הספר המופתי  מילון הכוזרים  של מילראד פאביץ' החשבתי את עצמי כמי שאם הוא לא כוזרי "אמיתי "  ( מה שזה לא יהיה ) אז הוא לכל הפחות כוזרי "של כבוד" .מה שמשך אותי באותו הספר היה התיאור של תרבות יהודית שהיא בו בזמן נראית לנו חייזרית לחלוטין. עד כדי כך היא שונה מכל מה שמוכר לנו. 

לדעתי זהו הדבר שמושך את הקורא החרדי הממוצע כיום בקריאה של ספריה הרומנטיים  של מ.קינן" על הכוזרים. תרבות שונה ומשונה שיש בה מלכים ונסיכים ואם זאת יהודית ללא ספק. 

עידכון  :בבדיקת די אי שערכתי לפני כמה חודשים התברר שאחרי הכל אין בי שום גן  שאפשר להוכיחו ככוזרי.קרוב המשפחה עידו נתניהו אחיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו מצא בבדיקת גנים שיש בו גנים שאפשר ליחסם למקור "מזרחי" כלשהוא ,  אולי קהילה  יהודית ספרדית ? אני לא מצאתי אצלי כאלה. לעומת זאת כן נמצאו אצלי גנים שאפשר ליחסם לקהילת דרום אירופאית איטלקית ככל הנראה וזה מתאים למסורת המשפחתי שאבות המשפחה מקורם בימי הביניים המוקדמים באיטליה.

אבל גנים כוזריים ? …יוק. 

ראו הגנים של הגאון מווילנה 

לוחם כוזרי עם שבוי.

הכוזרים הם אחת הפרשיות המעניינות והמופלאות ביותר בהיסטוריה היהודית . הם היו בני לאום תורכי  או אולי סקיתי או לאום ממוצא אחר ,  והוצע גם שהם היו בכלל ממוצא סלאבי ורק שכבת ההנהגה הייתה ממוצא תורכי . התיאוריות על כך הן מרובות ולמעשה החוקרים מודים בשנים האחרונות שאינם יודעים את התשובה על כך .   שהתקיים בדרום מזרח רוסיה באזור נהר הוולגה והקווקז מן המאה ה-7 עד המאות ה-12 או ה-13 ובמשך מאות שנים שלט שם באימפריה . בשלב מסוים , באמצע המאה השמינית  בערך ,לאום זה או לפחות המעמדות השליטים בו התגייר. וכך במשך מאות שנים אזור רוסיה נשלט בידי אימפריה יהודית מקבילה לביזנטים הנוצריים  בקונסטנטינופול ולכליפות של בגדד המוסלמית.

כוזרים בלחימה .ציור מאת כריסטה הוק.Christa Hook

עדכון : נראה לאור המחקרים החדשים ביותר שהלאום הכוזרי ככלל לא התגייר.אלא אנשים במעמדות השליטים שבו בהחלט התגיירו. אולם נראה גם יותר ויותר שהיהדות שלהם הייתה גירסה כוזרית ייחודית משלהם שלא הייתה זהה עם הגירסה היהודית הרבנית. ואולי באמת הייתה קרובה יותר לקראות כפי שטוענים הקראים בקרים שמחשיבים את עצמם כצאצאי הכוזרים,ואיני מוצא סיבה לפקפק בטענותיהם. 

לבסוף הכוזרים הובסו בידי הרוסים הפגאנים ,שהתנצרו זמן קצר לאחר מכן.  אילו היו הכוזרים מגיירים את הרוסים האלה , כי אז פני ההיסטוריה היו משתנות לחלוטין  ולא מן הנמנע שרוסיה הייתה הופכת לאימפריה יהודית   ( ונראה שהמחשבות בנושאים אלו הם אחד הדברים  שעומדים בבסיס השנאה של חוגים לאומניים ברוסיה היום ל"כוזרים )" אבל לא זה מה שקרה לצערנו ..

לוחם כוזרי 

ואולי לא לצערנו שהרי אם הכוזרים היו יהודים קראים והיו כובשים את הרוסים והופכים אותם לקראים גם כן. הרדיפות של האימפריה הקראית  כנגד יריביה הגדולים היהודים הרבניים היו יכולות להיות גרועות לא פחות ואף יותר מאלו של הרוסים הפרובוסלביים במציאות שלנו. 

עם זאת החוגים הניאו פאגניים  ברוסיה קובעים ש"הכוזרים" (מילה נרדפת אצלם ל"יהודים " ולציונים" ) דווקא ניצחו והשליטו ברוסיה הפגאנית את הנצרות שהיא כלי שרת של היהדות הכוזרית ולאחר מכן את הקומוניזם. 

לוחם כוזרי 

 לוחם כוזרי 

 

ככל הנראה הכוזרים  המשיכו לשמור על עצמאות מדינית  עד שהובסו לבסוף בידי המונגולים של ג'ינג'יס חאן  במאה ה-13 ורק אז ירדו מבמת ההיסטוריה ונעלמו.

ציור מודרני של ממלכת הכוזרים .

. אך יש כיום   ( עדכון ל-2019 :  יותר נכון הייתה  קיימת עד לאחרונה  ) טענה שנויה מאוד במחלוקת  בעולם המדע  שרבים מהיהודים האשכנזים ומהקראים של רוסיה מוצאם בכוזרים, ויש אף טענה שמוצא השפה היידית אינו בגרמנית של ימי הביניים כפי שנהוג היה לחשוב אלא בשפתם של הכוזרים .

פרופסור אברהם נחום פולאק  היסטוריון ישראלי, פרופסור להיסטוריה של ימי הביניים ומייסד החוג להיסטוריה של המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב. עסק בחקר ההיסטוריה היהודית, ההיסטוריה של הערבים, עמי האסלאם ואפריקה ותולדות הכוזרים. יוצר הטענה שהיהודים האשכנזיים הם צאצאי הכוזרים.

הטענה הזאת הועלתה לראשונה בידי חוקר ישראלי בשם אברהם פולאק והיא זכתה לפירסום הודות לסופר ההונגרי היהודי המפורסם ארתור קסטלר בספרו "השבט השלושה עשר ".

טענה זאת זכתה להתקפות רבות וגם לפופולאריות עצומה בחוגים בלתי צפויים : אצל הערבים ואצל נוצרים אנטישמיים קיצוניים מסוגים שונים שטוענים שהישראלים האשכנזים של היום הם צאצאי הכוזרים ולכן אין להם שום קשר ליהודים של התנ"ך ושום זכות על ארץ ישראל . כיום זוהי אחת מהטענות המרכזיות בחוגי אנטישמיים שונים שהפכו את הכוזרים הקדומים ( שעד לשנים האחרונות כמעט לא היו ידועים כלל במערב ) למעין גזע דמוני ואוייב ראשי של הנצרות והמערב לדורותיהם ואין בכך פלא הרי היהודים של היום הם צאצאי הכוזרים! 

את הטענות האלה ניתן אגב למצוא גם פה ושם בקרב חוגים קיצוניים של יהודים "מזרחיים כאן בישראל.ועם כמה מהם שיצא לי לשוחח עימם ברשת ולבזבז זמן בניסיונות להבהיר להם את המצב זה הפך לאובססיה בעלת ממדים פסיכוטיים ממש.

ראו עוד על כך ברשימה שלי בבלוג זה "מלחמות הכוזרים באתר "קדמה "". 

וכאן "אבי ביטר והסכנה הכוזרית "

_(אתר "קדמה " שהוביל את השיח "המזרחי " ברשת כולל גילגוליו האנטי "כוזארו -אשכנאצים" הוא אתר ששוב אינו קיים יותר ברשת )

 התיאוריה זכתה בשנים האחרונות בקידום  בראש ובראשונה בספרו של פרופסור שלמה זנד ‫     מתי ואיך הומצא העם היהודי? /  (  תל אביב :   רסלינג,   2008) .שבו הושם דגש חדש על התיאוריה של פולאק  ושל ארתור קסטלר.ספר שהפך לאחד המתורגמים ביותר בהוצאת רסלינג וזכה להצלחה גדולה בחו"ל.ובין השאר בקרב חוגים אנטי ציוניים שראו בספר כמחזק את טענותיהם.

Image result for ‫שלמה זנד‬‎

פרופסור שלמה זנד 

פרופסור זנד טען שהיהודים בארץ ישראל לא היו כלל אבותיו של העם היהודי היום.היהודים היום ,הוא טען , הם כולם צאצאים של גרים במקומות שונים .והיהודים האשכנזיים באירופה הם כולם צאצאי העם הכוזרי שהתגייר.  מה קרה לכל אותם יהודים מארץ ישראל זה לא ברור מספרו. נראה שהוא חושב שהם התנצרו ואחר כך התאסלמו כולם והפכו לאבות הפלסטינאים. 

Image result for ‫שלמה זנד‬‎

The Invention of the Jewish People-Cover.jpg

כאמור יש גם חוגים של יהודים ויהודים קראים שרואים בעצמם צאצאים אמיתיים של הכוזרים ורואים בכך מקור לגאווה.פגשתי נציג שלהם בעת ביקור בליטא ושוחחתי עימו. בהחלט ייתכן שהקראים הם כפי שהם טוענים, צאצאים של הכוזרים. אבל אם כך זה רק עוד מחזק את הטענה שהיהדות הכוזרית הייתה שונה מאוד מהיהדות הרבנית. 

המחקרים המודרניים ביותר נוטים לדחות את כל הטענות האלה וקובעים שאם כי סביר להניח שהייתה התערבבות כל שהיא של היהודים הכוזרים ביהודי רוסיה הרי השפעתם עליהם הייתה קטנה ביחס.

וכך זה נקבע  בצורה  סופית  ומוחלטת במחקר עכשווי משנת 2019:

ידיעה ממגזין חדשות על הכוזרים שאני מנוי עליו:KHAZARIA NEWS
The International Email Newsletter of Khazar Studies
Editor: Kevin Alan Brook
June 22, 2019

In this bulletin:
1. New Autosomal DNA Study of Medieval Khazars 2. Khazars in Florin Curta's New Book on Eastern European History

=====================================================================
1. New Autosomal DNA Study of Medieval Khazars

On May 30, 2019 Tatiana V. Tatarinova, Associate Professor of Biology at the University of La Verne in La Verne, California, presented her team's paper "Population history of Russian medieval nomads" at the "Centenary of Human Population Genetics" conference in Moscow, Russia during the session called "North Eurasia: where West meets East". The other three contributors to the paper were Alexander Mikheyev of Australian National University in Canberra, Australia, Nikita Moshkov of the Biological Research Center of the Hungarian Academy of Sciences in Szeged, Hungary, and Alexei Zarubin of the Institute of Medical Genetics at the Tomsk National Research Medical Center of the Russian Academy of Sciences in Tomsk, Russia.

The researchers noted the historical importance of Khazaria to medieval trade in the far east of Europe and the persistence of Khazaria longer than many other realms that had been established by steppe nomads. 
Tatarinova was born in Russia and mentioned that many people in the Russian-speaking world have heard of the Khazars from Alexander Pushkin's "The Song of the Wise Oleg".

Previous studies by other researchers had compared the DNA of Ashkenazic Jews to modern Turkic-speaking peoples and inhabitants of the Caucasus and eastern Europe. A major goal of this team's research was to compare the DNA of Ashkenazic Jews to the DNA of actual Khazars. According to their
abstract: "Here, for the first time, we use whole genome NGS data from reliably identified burial sites of Khazar noblemen to find the answer to this puzzle."

The abstract itself did not provide their conclusions, so the statements during the lecture itself were essential. Nadezhda Markina provided a summary of the lecture to Genofond.ru. Her summary indicates that the researchers used reAdmix and GPS methods of analysis for the genetics. 
They found that the Khazars consisted of a mixture of Caucasoid and Mongoloid origins. They did not find a connection between the Khazars and the Ashkenazim, which is consistent with previous studies that failed to show similarities between the uniparental lineages of Khazars and those of Ashkenazim and also failed to show links between the autosomal DNA of modern Turkic peoples and that of Ashkenazim.

המחקר הזה היגיע למסקנות סופיות ומוחלטות גם על סמך מחקרים קודמים בנושא. אחרי הכל לא הייתה התערבבות בין היהודים האשכנזים ובין הכוזרים. אולי מוצאם של היהודים האשכנזים היה מארץ  ישראל ואולי מאירופה. אבל בכל אופן לא ממוצא כוזרי.

ולאמיתו של דבר גם המחקרים ההיסטוריים החדשים ביותר של פרופסור שאול שטמפפר   נוטים לדחות את רעיון האימפריה "היהודית " שחוותה גיור המוני .

לדעתו של שטמפפר  לא מן הנמנע לחלוטין שאולי היו אנשים  בודדים מבית המלוכה הכוזרי שהתגיירו. אבל גם אם זה קרה לא הייתה לכך השפעה  קלה שבקלים על האימפריה שלהם שבהחלט לא התגיירה. 

כפי שראינו למעלה דעתו של שטמפפר עוד לא התקבלה על דעת החוקרים האחרים  בתחום שחושבים שהיה גיור כל שהוא ,אם כי הם מסכימים שלא הייתה לכך השפעה דרמטית על אופייה של האימפריה הכוזרית בכלל. 

אמנם  אנו יכולים להיות סמוכים ובטוחים שלכל המחקרים באלה לא תהיה גם את ההשפעה הקלה ביותר על האנטישמים למיניהם שהכוזרים הודות לקשר שלהם ליהודים האשכנזים הפכו בעיניהם כעת לדמונים לא פחות מהיהודים "הרגילים" .

ברוסיה של היום  כמו בברית המועצות לפניה הכוזרים הם עם שנוא ומשוקץ. חוקרים רוסיים רבים מרבים ב"שבחי " הכוזרים שמתוארים כעם מדכא ומנצל שהשמדתו  עשתה "חסד לעולם".  וכו'.אם כי גם מדבריהם מסתבר תמיד שבעצם הכוזרים לא הושמדו כלל ולא הובסו באמת כלל  אלא המשיכו לחתור תחת האומה הרוסים במטרה להשתלט עליה .כך שהניצחון עליהם מעולם לא היה שלם. 

החוקר הרוסי הידוע ביותר של הכוזרים הוא אדם בשם  לב גומיליוב שזכה לפרסום רב גם מחוץ למחקר הכוזרים הודות לתיאוריה פסודו מדעית שיצר על הקשר בין המיקום הגיאוגרפי והתפתחות העמים לאורך ההיסטוריה. לגומיליוב יש השפעה חזקה מאוד על האינטלקטואלים ברוסיה כיום שמעריצים אותו. בין השאר הוא נערץ מאוד בידי צאצאי הקוזאקים  ברוסיה שמנסים כעת להקים את קבוצות הקוזאקים מחדש.

לב גומיליוב.

לגומיליוב יש תיאוריה מקורית במיוחד על הכוזרים : לדעתו צאצאיהם אינם דווקא היהודים האשכנזים ,אלא מאחר שרובם היו נוצרים ועובדי אלילים ,הם התמזגו מאוחר יותר עם הרוסים וצאצאיהם האמיתיים הם כיום הקוזאקים.

כיום לדעותיו יש השפעה עצומה ברוסיה של פוטין והו נלמדות במוסדות לימוד שונים. הודות לגומיליוב כל האנטישמים  הרוסיים שעד לשנות השמונים שמעו על הכוזרים רק משורה בשיר של פושקין יודעים כעת שהם ( היו ועודם ) אויביהם הגדולים של הרוסים לאורך כל הדורות והציונים של היום הם צאצאיהם. 

אני תמה מה הקוזאקים שידועים מאז ומתמיד כאנטישמים קיצוניים חושבים על הטענות שהכוזרים הם היהודים האשכנזים דווקא..

כיום הכוזרים מעוררים עניין רב בקרב יהודי רוסיה וארה"ב ויותר ויותר יצירות ספרותיות מתפרסמות עליהם מדי שנה למשל ספר של מייקל שאבון הידוע. 

גם בישראל התעורר בהם עניין רב ובעיקר אחרי סרט תיעודי שיצר עליהם השדרן אהוד  יערי שנסע בעיקבותיהם ברחבי רוסיה .

דומה שגורלם של הכוזרים מדינה יהודית עצמאית לוחמת  שפרחה במשך מאות שנים עד לנפילתה יכול לשמש  מודל ולקח גם לישראל המודרנית ואולי זאת אחת הסיבות לעניין שבהם.ובשנים האחרונות בעקבות הטרילוגיה של קינן התעורר בהם עניין מחודש גם בקרב אנשי הקהילה החרדית. 

וסביר להניח שעניין זה רק יתחזק בהמשך.

אני מודה שהעניין שלי בכוזרים הצטמצם אחרי שהתברר לי שלמרבית הצער אינני צאצא שלהם .אבל הם עדיין תרבות מרתקת.

דעתי הסופית כרגע בנושא היא שליהודים הכוזרים הייתה ואריאציה משלהם של היהדות שלא הייתה  זהה כלל עם היהדות הרבנית של המשנה והתלמוד. זה מסביר מדוע יש כל כך מעט איזכורים שלהם בספרות היהודית בתקופתם. סביר להניח שסוחרים ורבנים יהודיים מבבל ומערב אירופה אכן פגשו יהודים כוזרים ומן הסתם שמחו לשמוע שיש אימפריה יהודית.אולם לאחר שיחה קצרה שמחתם נעלמה  כשגילו שהללו הם יהודים שונים מאוד מהם ולמעשה כופרים על פי ההגדרה שלהם.

משום כך  יהודי התקופה לא מצאו עניין רב בדיווחים על האימפריה היהודית המרוחקת  שעל מי מיטב  ההגדרות של התקופה הייתה  כופרת  ביהדות הרבנית ואולי באמת קראית. 

וזה מסביר את השתיקה במקורות היהודיים על הכוזרים עד ליהודה הלוי שכתב  על  הכוזרים לאחר שאימפריה זאת כבר לא הייתה קיימת. 

הכוזרים בספרות העברית  

 אימפריה יהודית בימי הביניים היא בהחלט תופעה מדהימה ובכל זאת דומה שהרישום שהשאירו הכוזרים על הספרות היהודית והעברית היה קטן ביחס. ומצומצם מאוד בניגוד למה שניתן היה לצפות.

. נראה שבקרב יהודי העולם רווחו עליהם בזמן קיומם בעיקר שמועות ומיתוסים ומצב זה לא השתנה גם בתקופות מאוחרות יותר.

לגבי מוצאם היו שתי דעות עיקריות . האחת ראתה בהם את בני שבט שמעון .  ( דהיינו ישראלים גמורים) והשנייה יחסה את מוצאם לבני תוגרמה או בני גמר בן תוגרמה בן יפת בן נח. 

. ידיעות ראשונות על הכוזרים נמצאים במאה ה-9 בדברי הסופר הקראי אל-קרקאסאני  ובסיפוריו של הנוסע המפורסם אלדד הדני מאותה התקופה, שיש המשערים שהיה כוזרי בעצמו .  וידיעות מסויימות עליהם נמצאים בספר ההיסטורי האגדי מהמאה ה-10 "ספר יוסיפון "  ששם נמסרים פרטים על מוצאם וב"ספר הישר " האגדי עוד יותר שנתחבר בעקבותיו במאה-12.

לפירסום    זכו הכוזרים בעולם היהודי  הודות למכתבים שהוחלפו כביכול  בין השר היהודי בספרד המוסלמית  חסדאי אבן שפרוט  שביקש לדעת פרטים על הכוזרים ומלך הכוזרים יוסף שענה לו בפירוט וסיפר לו על פרשת התגירות אבותיו  בעקבות ויכוח של נציגי שלוש הדתות הגדולות לפני מלך הכוזרים הפגאני . ויכוח שבו ניצח הרב היהודי  יצחק סנגרי ( ויש שקראו לו יהודה אלנגרי )  שהביא בכך לגיור מלך הכוזרים והעם כולו.   ,אגרות אלה  שקיימות ככל הנראה לכל המאוחר מהמאה ה-11 ושהופיעו בדפוס לראשונה במאה ה-16   כנראה אינן אוטנטיות בעצמן   אלא הן למעשה יצירה ספרותית ( על כך יש ויכוח חריף בעולם המדע עד היום )  אבל כנראה התבססו על מקורות אותנטיים ומהימנים על פרשת יהודי כזריה

אך לפרסום רב במיוחד  מיוחד זכו הכוזרים דווקא בגלל יצירה פילוסופית מהמאה ה-12 של המשורר המפורסם יהודה הלוי "ספר הכוזרי". ספר  זה שנכתב במקור בערבית מתאר את הויכוח בין שלושת החכמים היהודי הנוצרי והמוסלמי שהביא להתגיירות הכוזרים. הוא הפך ליצירת מופת של הספרות היהודית והוא יותר מכל יצירה אחרת שמר על זכרם של הכוזרים בקרב יהודי העולם אם כי היה אגדי לחלוטין.

במאה השנים האחרונות  בעת התחייה הציונית הכוזרים עוררו עניין בקרב סופרים יהודיים  שונים גם בגלל היותם  דוגמה לאומה יהודית לוחמת , הוכחה לכך שיהודים יכולים להיות לוחמים אמיצים ואף כובשי אימפריה.

וכך לאורך השנים הופיעו בעברית כמה וכמה יצירות שונות על הכוזרים בסיפור ובשיר ורובם מתרכזים או בגיורם של הכוזרים ומלכם  (כפי שעושה "ספר הכוזרי" ) בידי הרב היהודי יצחק סנגרי לאחר ויכוח מפורסם בין נציגי היהודים הנוצרים והמוסלמים  או בנפילת ממלכתם בידי הרוסים  …. יש רק דוגמאות בודדות שעוסקות בתקופות אחרות של ההיסטוריה הכוזרית ובראשם ספרו של מאיר עוזיאל מקום קטן עם דבי  שסיפורו על הממלכה הכוזרית בשיאה הוא אליגוריה כמעט לא מוסווית כלל על מדינת ישראל . .

 היצירה המפורסמת מכל שעוסקת בכוזרים היא ספרו של הסופר הסרבי מילראד פאביץ מילון הכוזרים " שמתיימרת לתת לקסיקון של התרבות שלהם וכל כולה פנטסטית לחלוטין והיא עוסקת בכוזרים דווקא בגלל עצם המסתוריות שלהם ,  יצירה זאת היא  מעניינת מאוד בין השאר גם בגלל שהיא יוצרת בין השאר היסטוריה פיקטיבית של חקר הכוזרים .. בלי שום ספק זוהי יצירת המופת הספרותית על הנושא הכוזרים.

פרט לכך יש טענות שהכוזרים הישפיעו בדרך מסויימת על הסופר האירי המפורסם ג'ימס ג'ויס בעת שתיאר את הגיבור היהודי של ספרו "יוליסס".

עוד נושא  שיש לו קשר מסויים לכוזרים ושעורר עניין מסויים בספרות  היה סיפור  חייו של משיח השקר דוד אלרואי שבמקור בא  מהאיזורים שככל  הנראה עדיין היו בשליטה כוזרית  במאה ה-12 , ויתכן שהיה ממוצא כוזרי בעצמו. אם זאת עיקר פעולתו הייתה באיזורי כורדיסטן ופרס של היום. אלרואי שנחשב למכשף הוא כנראה האיש שהפך את הסמל המאגי הקדום  "חותם שלמה" לסמל "מגן דוד" ( על שמו  לא על שמו של דוד בן ישי כפי שנהוג לחשוב ) שהופיע על המגינים של אנשיו ,ושמאז נהפך לסמל המזוהה עם היהדות ולסמלה של מדינת ישראל . . 

להלן רשימה ביבליוגרפית   יצירות ספרותיות ועיוניות שהופיעו עליהם בשפה העברית הרשימה ניתנת בסדר כרונולוגי של זמן הופעת היצירות :

ספר  אלדד הדני .  אלדד הדני היה נוסע מסתורי במאה ה-9  שטען שהוא בן שבט דן והתייחס לשבטי ישראל אחרים שאותם היכיר כמו נפתלי גד ואשר . עד היום יש לגביו ויכוח . יש החושבים שבא מאתיופיה ,אחרים טוענים שבא מדרום חצי האי ערב ויש החושבים שהיה כוזרי . הוא מתייחס בסיפוריו במפורש לכוזרים כאל בני שבט שמעון ומוזכר ככוזרי ב"התכתבות" בין מלך הכוזרים וחסדאי אבן שפרוט. לא ברור כמה סיפוריו הם  דמיונים  ועד כמה הם מתבססים  על מסעותיו האמיתיים של המחבר. אך לא מן הנמנע שבסיפורים אלה על שבטי ישראל הלוחמים יש הד לעוצמה האמיתית של ממלכת הכוזרים בזמנו. לספוריו של אלדד הייתה השפעה גדולה על בני הדורות הרבים והם פורסמו פעמים רבות . בפעם הראשונה ספר סיפוריו הופיע בדפוס בשנת 1480 במנטובה. ומאז במהדורות רבות מאוד . נזכיר כאן רק את המהדורה מדעית שהוכנה בידי א. אפשטיין בשם אלדד הדני,סיפוריו והלכותיו  בשנת תרנ"א ושוב במסגרת כתבי אברהם אפשטיין כרך א'  בשנת תש"י אך מאז חזר הספר והוצא לאור בהוצאות שונות. 

חליפת המכתבים בין חסדאי אבן שפרוט למלך הכוזרי יוסף . מכתבים אלה שנותנים פרטים רבים על הממלכה הכוזרית תולדותיה וסיפור גיורה "הרשמי" כפי שנמסר בידי מלך הכוזרים לחסדאי אבן שפרוט במאה העשירית לספירה  יתכן שהם  יצירה ספרותית מאוחרת אך העניין נשאר שנוי במחלוקת .  . אם זאת נראה שהם היו קיימים כבר במאה ה-11 שכן הרב יהודה ברצלוני מתייחס אליהם בספר שמתוארך בין השנים 1090 ו-1105 . בהתיחסות ראשונה זאת למכתבים הוא מביע את דעתו שיתכן שהם מזוייפים… . הם פורסמו בדפוס לראשונה בקושטה ב1577- לאחר שפורסמו קודם לכן בספר "קול המבשר " של הרב יצחק עקריש. וקיימים בכתבי יד בשתי גרסאות שונות אחת מהן ארוכה יותר מהשניה והיא כנראה המקורית. 

המכתבים פורסמו כחוברת לבתי הספר :

חסדאי אבן שפרוט    מכתב חסדאי בר שפרוט ליוסף מלך הכוזרים ותשובת המלך /   סדר וערך לבתי-הספר ולעם ע"י אברהם  צפרוני  __( 1882-1933)   סדרת  מגלות לבתי-הספר ; ; 13) . תל אביב :   אמנות,   תרפ"ט.1929

 יהודה הלוי ספר הכוזרי  (בערך 1140 ) .. ספר זה שהופיע במקורו בערבית  תורגם לעברית בידי יהודה אבן תיבון דור לאחר מות מחברו ונדפס לראשונה ב-1506 . תרגום נוסף נעשה בראשית המאה ה-13 בידי יהודה בן יצחק קרדינאל . ובמאה העשרים בידי יהודה אבן שמואל קופמן ב-1974   ואף עובד לבני הנעורים בידי צבי פישמן ב-1997. .על הספר הופיעו פירושים שונים ורבים של אישים כמו יצחק סאטנוב מ-1795 ויחזקל סרנא מ-1965 ורבים אחרים. 

אלכסנדר פושקין  "שיר על אולג הנסיך" . נכתב ב-1822. 

.בלדה מפורסמת ברוסיה על הנסיך אולג שיצא להילחם בכוזרים  ונתקל בדרך בחוזה שניבא את מותו. בלדה זאת שבה הכוזרים מאוזכרים רק כבדרך אגב  היא שהביאה לפרסומם של הכוזרים ברוסיה   עד השנים האחרונות מאחר שהיא נחשבת ליצירת מופת של הספרות הרוסית ונלמדה בבתי הספר.

אולג היה נסיך נובגורוד החל משנת 879 וגם נסיך קייב החל משנת 882. ברישומים העתיקים הרוסיים הוא כונה "אולג החוזה" – שיודע את העתיד לבוא. על היסטוריונים רוסיים רבים מקובל, כי אולג היה מייסדה של הממלכה הרוסית העתיקה, אחרי שהוא ירש את השלטון על העיר נובגורוד עם מותו של רוּרִיק, בן שבטו (גיסו – על פי אחד הרישומים). בעת מותו של רוריק, היה יורש העצר, איגור – ילד עול ימים.

הבלדה של פושקין חוברה על פי הגרסה המספרת, כי בשנת 882 ניהל אולג מסעות מוצלחים נגד סמולנסק ולוביץ', אחר כך הוא ירד בראש צבאו בנהר הדנייפר לקייב, כבש אותה בתחבולות, וקבע בה את בירת רוסיה העתיקה. במשך עשרים וחמש השנים הבאות הרחיב אולג את גבולות נסיכותו וכפה את שלטונו על שבטים רבים שנתונים היו לשליטת קאגאנאט הכוזרים. קאגאן (כהן?) – משמעו שליט, בלשון הכוזרים, כדברי הרישומים העתיקים.

פרטים על הפרשה יש במסמך הכתוב בלשון העברית, אשר מכונה "מכתב שכטר", שנקרא גם "מסמך קמברידג'". זהו קטע מתוך מכתב, שגילה  החוקר שכטר בגניזת קהיר, אשר נשלח על ידי יהודי כוזרי פלוני, נתינו של יוסף מלך הכוזרים, אל (כנראה) חסדאי אבן שפרוט (מכתב זה, לצד מכתב מאת המלך יוסף, הם השרידים היחידים שמקורם הוא ארץ הכוזרים). מנוסח "מכתב שכטר" למדים, כי מנהיג רוסי, שהוא אולי אולג, כפי שניתן לנחש מן הכתיב העברי (הלגו) – כבש, בעקבות הסכם עם ביזנטיה, את עיר הכוזרים סַמְְקֶרְץ בחצי האי טאמאן, אבל הובס אחר כך על ידי הקאגאן של סמקרץ, ששמו היה פסח.

הבלדה תורגמה לעברית לפחות חמש פעמים שונות. 

  1. אוליג .בתרגום ארון קמינקא בתוך רזי עולם וינה תרפ"ז  1927 ע' 48-53
  2. השירה על אוליג .תרגם אביגדור גרישפן .במעלה 1937 גליון 7 ע' 6.
  3. שיר על אולג הנסיך" ,חנניה רייכמן " בקובץ "משירת העולם  הוצאת יוסף שרברק,1967

    4."זמר לנסיך אולג"  בתוך מבחר שירים ליריים בתרגום יעקב ז"ק הוצאת עקד ,1967.

    5.שִׁירָה עַל אוֹלֶג הַחוֹזֶה.בתוך:  רוחה של רוּס וניחוחה-לשון נוגעת בלשון אנתולוגיה של שירה רוסית,ה תרגם יואל נץ וצאת מעין באמצעות גוונים

    תשע"ו דצמבר 2015

 

והנה הפתיחה של השיר  שרק היא נוגעת לכוזרים בתרגום חדש של  יואל נץ בקובץ :

רוחה של רוּס וניחוחה-לשון נוגעת בלשון אנתולוגיה של שירה רוסית,הוצאת מעין באמצעות גוונים 

תשע"ו דצמבר 2015

 



א. פושקין

שִׁירָה עַל אוֹלֶג הַחוֹזֶה

מרוסית: יואל נץ

                                                                              מָסֹרֶת עַתִּיקַת יוֹמִין,

                                                                               מִתְּהוֹם נִשְׁיַת יָמִים שֶׁל קֶדֶם.

 

הִנֵּה נֶעֱרַךְ כְּבָר אוֹלֶג הַחוֹזֶה

    לִנְקֹם עַל פְּשִׁיטוֹת בְּלֹא הֶרֶף;

יִפְשֹׁט עַל עָרֵי כֹּוֹזָרִי הַנִּבְזֶה –

    יִהְיוּ לַמְּשַׁסֶּה וְלַחֶרֶב.

עַל פְּנֵי הַשָּׂדוֹת, בְּרֹאשׁ גְּדוּד מְשֻׁרְיָן,

רוֹכֵב הַנָּסִיךְ עַל רַמָּךְ נֶאֱמָן…..

תוצאת תמונה עבור ‪pushkin oleg poem‬‏

 

תוצאת תמונה עבור ‪pushkin oleg poem‬‏

הבלדה של פושקין "שירו של אולג " שמתחילה עם הכוזרים בגירסה מצויירת ברוסית.

 

יוסף פרל , 1773-1839    בוחן צדיק :   בו מובא דעות שונות על אודות הספר מגלה טמירין… גם יסופר בו מעם ומדינת כוזר אשר לא נודעה לנו עד היום הזה, ומבני עמינו עובדי אדמה בחצי האי קרים אשר לרוסיא.    Prag :   דפוס M. J. Landau,   [תקצ"ח].1838

 אברהם שלום פרידברג, "שני המכתבים " בתוך זכרונות לבית דוד " ( 1893-1897)

סיפור זה אמור  להיות עיבוד של סיפורו הגרמני של הרמן רקנדורף  :המכתב " על אותו הנושא שהופיע במסגרת ספרו DIE GEHIEIMNISSE DER JUDDEN "מסתרי היהודים" (1856-1857)  אך למעשה זהו סיפור שונה . הנושא הוא זהה סיפורו של צאצא של בית דוד שמגיע לממלכת הכוזרים וחוזה בחורבנה בידי הרוסים הפאגאנים . אך בעוד שרקנדורף הציג את הכוזרים בצורה שלילית למדי , פרידברג היהודי הציוני הגאה הציג את הלוחמים היהודיים האלה בהערצה.

עיבוד של סיפור זה בידי ל" אליאב  תחת השם " במלכות הכוזרים " הופיע במהדורת  יזרעאל " של "זכרונות לבית דוד " (1938-1940)  במסגרת הכרך "פזורי שבטי ישראל".ושוב תחת השם המקורי "שני המכתבים " במהדורה של "זכרונות לבית דוד " בהוצאת "מסדה מ-1954  בעיבודם של ז. אריאל ואשר ברש. 

יהושע שכנוביץ  בממלכת כוזר היהודית: רומן היסטורי   תירגום של רומן גרמני (שכנראה יצא לאור במקורו רק לאחר התרגום ב-1928) . תרגם ש. ל. ציטרון ,הוצאת אמנות 1924 מהדורה חדשה  הוצאת נעורים , 1980..ושוב בשנת תשס"ה בעיבוד ושכתוב של מאיר חכמוביץ  הוצאת פלדהיים ליהודים חרדים.

תורגם לאנגלית :

    • Selig  Schachnowitz,    The Jewish kingdom of Kuzar :   the rise and fall of the legendary country of converts

    •  /    [translated by Rabbi Boruch Kalinsky]. Jerusalem :   Feldheim Publishers,   2007    .

על יהודי שמבקר בממלכת הכוזרים וחוזה בחורבנם.

 

,שאול  טשרניחובסקי  "הכוזר האחרון " ( 1940 ) בלדה על מותו של המלך הכוזרי האחרון לאחר שנמלט משדה הקרב עם הרוסים ולבסוף חוזר אליו כדי למות בו בקרב.

הכּוֹזָר הָאַחֲרוֹן (בַּלַּדָּה) / שאול טשרניחובסקי

 

וְלִמְטַר הָאָבִיב כִּי תִשְׁתֶּה עֲרָבָה,

רְווּיָה גְשָׁמִים, רְכִיכָה וְצָבָה,

וְאָפִיק מַעֲמִיק מָלֵא מַיִם, פָּרוּץ,

יִתְקַצֵּף וְחָלַף – וְנוֹתַר אַךְ עָרוּץ

בַּמָּקוֹם בּוֹ גָעַשׁ, בַּמָּקוֹם בּוֹ נָהַם;

הוּא בוֹקֵעַ-בּוֹתֵר הַשָּׂדֶה עַד הָּים.

 

עַל-גְּדוֹת הֶעָרוּץ מִזְדָּרֵז גּוּר-זְאֵב,

אַחֲרֵי זְאֵבָה רְעֵבָה הוּא עוֹקֵב

בִּסְבוּכוֹת אַשְׁלְגָן[i], מַטְלִיּוֹת שֶׁל תִּלְתָּן[ii],

עַל-גַּב טַפֵּיטָאוֹת שֶׁל שִׁבֹּלֶת-שָׂטָן[iii].

 

עַל-גְּדוֹת הֶעָרוּץ מִזְדָּרְזָה זְאֵבָה,

אַחֲרֵי סוּס דּוֹהֵר נֶחְפְּזָה רְעֵבָה

בִּסְבוּכוֹת אַשְׁלְגָן, מַטְלִיּוֹת שֶׁל תִּלְתָּן,

עַל-גַּב טַפֵּיטָאוֹת שֶׁל שִׁבֹּלֶת-שָׂטָן.

 

עַל-גְּדוֹת הֶעָרוּץ טֶס-נִשָּׂא סוּס אַבִּיר;

הָרוֹכֵב מִתְכּוֹפֵף עַל מִרְדַּעַת-הַכְּבִיר,

עַל-גַּב טַפֵּיטָאוֹת שֶׁל שִׁבֹּלֶת-שָׂטָן.

 

הַפָּרָשׁ הַפָּלִיט הַשָּׂרִיד מִן הַקְּרָב,

בּוֹ נָפְלוּ כּוֹזָרִים לִפְנֵי חֵיל סְויַטוֹסְלַב.

עֲשֵׁנָה הַבִּירָה, אֵין מָצוֹד, בִּצָּרוֹן:  –

עַל נַפְשׁוֹ נָס-נִמְלָט הַכּוֹזָר – אַחֲרוֹן,

הַכָּהָן הָאַחֲרוֹן, אַחֲרוֹן עוֹד חָפְשִׁי.

דַּהֲרוֹת דַּהֲרוֹת אַבִּירוֹ – בָקֳשִׁי,

עַל-גַּב טַפֵּיטָאוֹת שֶׁל שִׁבֹּלֶת-שָׂטָן.

 

לוֹ הַדֶּרֶךְ חוֹצָה הַצִּפּוֹר בִּכְנָפָהּ:

"אֲנָפָה, אֲנָפָה!  אַתְּ, לְאָן אַתְּ עָפָה?"

– "אֶל מְעוֹן הַדַּיָּה מַקְרִיחַת הַגָּרוֹן.

אֶל קְרָב-מָוֶת אָטוּס, אֶל פְּנֵי קְרָב אַחֲרוֹן!"

 

הֲשׁוֹמֵעַ הַמֶּלֶךְ דִּבְרֵי הַצִּפּוֹר?

הוּא מוֹחֵץ בַּמַּגְלֵב אֶת הַסּוּס הַשָּׁחוֹר,

לוֹ הַדֶּרֶךְ חוֹצֶה בִּדְהָרָה צְבִי-הַבָּר[iv]:

"צְבִי-הַבָּר, צְבִי-הַבָּר!  אַתָּה אָנָה תִדְהָר?"

– אֶל-הַגֵּב הֶחָרֵב, אֶל מַחְתֶּרֶת הַזְּאֵב.

אֶל קְרָב-מָוֶת אָחוּשׁ לֹא-יוֹדֵעַ הָשֵׁב!"

 

הֲשׁוֹמֵעַ הַמֶּלֶך דִּבְרֵי צְבִי-הַבָּר?

הוּא מוֹתֵחַ הַמֶּתֶג, מֶאֶט הַדֶּהָר.

לוֹ הַדֶּרֶךְ חוֹצֶה הָעוֹרֵב הָאָפוֹר:

"בֶּן-עוֹרֵב, בֶּן-עוֹרֵב!  אָן תָּחוּשׁ?  מַה תַּחְפּוֹר?"

– אֶל הַכֵּף, אֶל הַשָּׂב, אֶל קִנּוֹ שֶׁל הַגַּז.

אֶל קְרָב-מָוֶת אָחוּשׁ אַחֲרוֹן עִם צָר עַז!"

 

הֲשׁוֹמֵעַ הַמֶּלֶך דִבְרֵי הָעוֹרֵב?

הוּא הָפַךְ אֶת סוּסוֹ, שָׁב לִקְרַאת הָאוֹיֵב.

 

תל-אביב, 5.3.40

אוסקר באום  עם נסוך תרדמה:סיפור היסטורי מימי הרומאים   תרגם מאיר מוהר , עם עובד 1949. . תרגום של רומן בגרמנית  על הכוזרים.  הסיפור עוסק בפרשת גיורם של הכוזרים בידי יצחק סנגרי ואחד מגיבוריו הוא הלוחם והמלך בולאן.כולל אחרית דבר של מקס ברוד על המחבר. 

 יעקב  וינשל , "חיסדאי בן שפרוט" בתוך ענקים במדבר: מסות על משיחי שקר  הוצאת שלח  1952  .סיפור קצר על מאמציו של חיסדאי בן שפרוט בספרד ליצור קשר עם מלך הכוזרים.

שלמה רוזנברג , 1896-1975    די כוזרים :   היסטארישער ראמאן    בוענאס-איירעס :   יידבוך,   1960

     מלמד המתייהדים   . זרקור כרך 13 תשמ"ב-תשמ"ג חוברות 442-459 .

סיפור  מצוייר  בהמשכים (קומיקס)  על התגיירותו של המלך הכוזרי הראשון   בידי רב יהודי יצחק סנגרי  והמאבק בחבורת מורדים שחותרים תחתיו כדי לקחת ממנו את השלטון עד כמה שידוע לי סיפור הקומיקס היחיד על הנושא להוציא איזכורים בסדרת הקומיקס האמריקנית "אראק" שמוזכרת למטה. . .

 מילראד פאביץ מילון הכוזרים:רומאן –לקסיקון  ( 1984  תרגמה דינה קטן-בן ציון . ספרית מעריב ,1990) .לקסיקון דמיוני על תרבותם וההיסטוריה של הכוזרים. תרגום של יצירת מופת סרבית . הופיע בשתי גרסאות אחת לגברים ואחת לנשים שהן שונות במקצת.  

 

 

מאיר עוזיאל  מקום קטן עם דבי    מודן  1996. רומן הומוריסטי פנטסטי על ימי הכוזרים,שבו המקבילות בין ממלכה זאת וישראל המודרנית הם חזקות במיוחד.  שם מופיעה גם דמותו של קונאן הברברי גיבור סדרת ספרים וסרטים וסיפורי קומיקס אמריקנית ידועה ( אם כי זה במקור חי בכלל בתקופה הפריהיסטורית ולא בימי הביניים המוקדמים של הכוזרים ).

 הרי בר-שלום  אל הרקיע השביעי  . מסדה   1998 . סיפור פנטסטי שמתחיל בימי הכוזרים ומסתיים בעתיד הרחוק ועוסק בחיפוש אחר האוצר של המלך הכוזרי האחרון.

  ., הרי בר-שלום   "מנחת הלוחם הכוזרי " בתוך  המרוץ  .  הוצאת התאחדות אגודת הסופרים בישראל ליד הוצאת מסדה 1999.  בתרגום יותם ראובני . קובץ סיפורים שכולל סיפור היסטורי פנטסטי על לוחם כוזרי שבנו עובדיה מוכתר כמלך הכוזרי היהודי הראשון בידי אדם על סוס מעופף.

.

מייקן שייבון    אבירי הדרך :   סיפור הרפתקאות /תרגום סמדר מילוא     תל אביב :   עם עובד,   תשע"א 2011.
 תקציר:  "אי-שם במאה העשירית חברו זה לזה שני גברים לנדוד בדרכים מסוכנות בהרי הקווקז: זליקמן, רופא יהודי צעיר, צנום וחיוור שנוטה למרה שחורה, בן העיר רגנסבורג שבאירופה, ועמרם, ענק שחור קשיש, לוחם לשעבר, שבא מחבש וחושב את עצמו ליהודי. הרופא חמוש במחט מוזרה ארוכה, והאתיופי – בגרזן ויקינגי עצום. שני אבירי הדרך היהודים האלה מתגלגלים אל ממלכת הכוזרים האגדית השוכנת לחופו של הים הכספי. אליהם מצטרף עלם רך, פילאק שמו, נסיך כוזרי, אשר בורח מפני מבקשי נפשו שכבר רצחו את כל בני משפחתו ומשתוקק בלהט להשיב אליו את כתר המלכות. האם השלושה האלה נכונים לעמוד בראש מרידה של ממש?

מייקל שייבון, שבכל פעם מפתיע מחדש בהמצאות הספרותיות המבריקות שהוא מציע לקוראיו, חוזר אלינו עם ספר הרפתקאות מותח משעשע ומהנה מאין כמותו. הוא מעמיד סיפור עלילה עוצר נשימה ורווי הומור המשלב סודות ופילים מופלאים, לוחמים זדוניים, זונות, קרבות סיף ושאר חומרים שמהם קורצו סיפורי הרפתקאות מהוללים. 

 

הטרילוגיה הכוזרית של מאיה קינן

היצירות הפופולאריות ביותר שהופיעו על הכוזרים בעשרות השנים האחרונות ואולי בכלל מאז "ספר הכוזרי" הן טרילוגיה שכתבה סופרת חרדית כבת של זוג חוזרים בתשובה ,  בשם מיה  קינן  ( שאף חיברה ספר מדע בדיוני חרדי מעניין מאוד שפורסם בהמשכים בעיתון "יתד נאמן" כתעודת הכשר לפני שפורסם כספר" ). היא חיברה טרילוגיה על נסיך כוזרי  ומאבקו בשבטים עויינים ובאלה שמנסים לשדוד את הכתר מבפנים.

למרבית התדהמה הטרילוגיה שהיא חומר סטנדרטי וזניח ביותר עבור הקורא החילוני שאין בו שום דבר מיוחד חוץ מזה שהעלילה מתרחשת אצל הכוזרים ,הפכה לרבי מכר אצל קוראים ( וכנראה בעיקר קוראות ) חרדים.עד שכאשר היה אמור להופיע הספר השלישי נאלצו מוכרים חרדיים  בחנויות הספרים בירושלים ובני ברק לפרסם הודעות בשלטים שהספר עדיין לא יצא לאור ושלא יטרידו אותם בשאלות עליו.

על מה ולמה ? כנראה שהקורא החרדי אינו מורגל בספרים מאין אלה על מאבקים בין מלכים ונסיכים והוא גילה שזה דווקא מעניין אותו .סיפורים מאין אלה בעולם פנטסטי לחלוטין נוסח "משחקי הכס" לא היו מתקבלים עליו. וכנראה גם סיפורים מאין אלה העוסקים בתקופת התנ"ך או החשמונאים ובית הורדוס בימי  בית שני משום מה לא הצליחו אבל סיפור כזה המתרחש בממלכה היהודית של הכוזרים זה כנראה מותר ומקובל מבחינת הקורא החרדי והפך להצלחה ענקית.

וזה אומר מן הסתם שנראה עוד סיפורים חרדיים על הכוזרים בעתיד.

והנה הטרילוגיה הכוזרית של מיה קינן  לצד התרגומים שלה לאנגלית :

מיה קינן,    איסתרק :   ; איורים – אורית מרטין.    [ירושלים] :   מוציא לאור לא ידוע,   [2008].

 מיה קינן מהללאל :   הנסיך מן היערות /    רמת בית שמש :   עלים,   [2012].

מיה קינן יוזבד רמת בית שמש : הוצאת עלים, 2016. 

יצירות ספרות על דוד אלרואי

דוד אלרואי היה משיח שקר במאה ה-12 באיזורים שהם קרובים לאימפריה הכוזרית . ויש מקום להניח שהיה קרוב אולי גזעית  לכוזרים. ואולי ממוצא כוזרי. 

המקור ההיסטורי הידוע ביותר אם כי לא היחיד או האמין ביותר הוא ספר המסעות המפורסם של בנימין מטודלה שנכתב כמה שנים בלבד לאחר המרד של אלרוי .

 בנימין דיזראלי,    Alroy : a romance  ( 1833) תורגם לעברית בידי א"א רקובסקי בשם "חוטר מגזע ישי או דויד אלראי:סיפור אשר בהרי ארץ הקדושה יסודתו " בורשה 1883 . בידי א רוזט בשם  אלראי :סיפור היסטורי מתקופת הגאונים" ב-1924  ובשם " אלראי " בידי אליהו עמיקם ב-1952.

רומן היסטורי שנכתב בידי המדיני הבריטי ממוצא יהודי המפורסם במאה ה-19. עלילות משיח שקר יהודי במאה ה-12 שכנראה היה ממוצא כוזרי. דיזראלי משנה מאוד את העובדות ההיסטוריות והופך את אלרואי למנהיג אימפריה לפני הירצחו בידי בת הכליף המוסלמי. ספר רומנטי ופנטסטי מאוד, דיזראלי משנה את העובדות ההיסטוריות עד כדי כך ,עד שנהוג לראות בספר זה את הספר הראשון של ז'אנר סיפורי "ההיסטוריה החלופית " שהוא פופולארי מאוד כיום. .\

 אברהם שלום  פרידברג  "חותם הנשיא " עוד סיפור במסגרת "זכרונות לבית דוד " שלו שעוסק במרד של דוד אלרואי . הפעם זהו סיפור מקורי לגמרי ולא עיבוד דרסטי של סיפור שנכתב במקור בידי רקנדורף. סיפור זה לא הופיע משום מה במהדורת "יזרעאל" של "זכרונות לבית דוד" אך נמצא במהדורה של הוצאת מסדה בשם זה. בכל אופן בסיפור זה אין כל התיחסות לקשר האפשרי של אלרואי לכוזרים והוא מוצג כאיש מהעיר אל-מעדיה בפרס.

יעקב כהן  "דוד אלראי " בתוך כתבי יעקב כהן : כרך ראשון –שירים הוצאת ועד היובל ,1950  וגם במהדורה של כתבי יעקב כהן : כרך א' . בהוצאת דביר. 1960.  . 

שיר משיריו הראשונים של המשורר שנכתב במקור בין השנים 1903-1909 ומתאר את שעותיו האחרונות של אלרואי כאשר הוא עומד אסור בפני המנהיג המוסלמי הדן אותו למוות כמשיח שקר אך עומד על  שלו ולמעשה מוצג כמעין בבואה של תיאודור הרצל . השיר הופיע באנתולוגיות שהיציגו יצירות ספרותיות על גבורה יהודית לאורך הדורות .

 יעקב וינשל   "דוד אלרואי " בתוך ענקים במדבר . סיפור על המרד של אלרואי בתוך קובץ סיפורים שעוסק  ב"משיחי שקר " שונים.  מוצאו מכזריה רק מוזכר.  .

THE RABBI KING: David of Khazaria by Monroe S. Kuttner 2001 . 

רומן היסטורי  שעוסק בדוד אלרואי ומציג אותו כמלך כוזרי.  

 באנגלית ובשפות אחרות יש עוד רומנים נוספים שנכתבו על  הכוזרים ותקופתם  שלא הופיעו בעברית  הנה כמה דוגמאות :

. “ THE LOST KINGDOM  OR THE END OF THE KHAZARES (1926) by SAMUEL GORDON                                                                                       

סיפור על חורבנה של ממלכת הכוזרים  בידי הרוסים.

 

‫  שלמה רוזנברג, שלמה, (1896-1975)    די כוזרים :   היסטארישער ראמאן /    בוענאס איירעס :   יידבוך,   1960.

 RUSSKA (1991)  by EDWARD RUTHERFURD    

כולל את הסיפור הקצר THE RIVER  שעוסק בכוזרים . הספר הוא מעין היסטוריה פאנורמית של תולדות רוסיה מראשיתה ועד ימינו דרך תולדותיהן של כמה משפחות בסגנון ספריו הידועים של ג'ימס מיצ'נר .THE RIVER  עוסק בשנים 1066-1113 ודן בין דברים אחרים במערכת היחסים של כוזרים עם רוסים נוצריים.

, Marek, Halter      The wind of the Khazars /    London :   Toby Press,   2006

תקציר:

At a time when Charlemagne ruled, the Byzantines were encroaching upon Russia, and the faith of Allah was flourishing in Baghdad, there existed a kingdom with a tolerant, advanced civilization: somewhere between the Caucasus mountains and the Volga, the Khazar kingdom grew and flourished, and in one of the oddest choices ever made, converted itself to Judaism. A thousand years later, when the writer Marc Sofer is given an ancient Khazarian coin by a mysterious visitor, he is drawn into investigating the fascinating enigma of the Khazars. Why did these Steppe warriors decide to become Jews? Why, after centuries of power and prosperity, were they effaced from history? What is the connection between this ancient, vanished people, and the terrorist group calling themselves the New Khazars, who have begun attacking oil plants on the Caspian sea?

Taking place both in the 10th century and the 21st, this absorbing, dramatic tale is part historical novel, part thriller. The story of the Khazars is interwoven with a contemporary political conspiracy in an unusual blend of reality and fiction that explores the ever important themes of history and identity.

Originally published as Le Vent des Khazars Translated by Michael Bernard

Image result for the wind of the khazars

Image result for the wind of the khazars

.EATERS OF THE DEAD (1976) by MICHAEL CRICHTON

תוצאת תמונה עבור ‪ters of the Dead: The Manuscript of Ibn Fadlan Relating His Experiences with the Northmen in AD 922‬‏

מיקל קרייטון הוא המחבר הידוע של רבי מכר שונים כמו "זרע אנדרומדה " ו"פרק היורה" שרובם נהפכו לסרטים מצליחים מאוד.

( ראו עליו את הרשימה בבלוג זה "האיש שהחייה את הדינוזאורים ")

ספרו הנ"ל אינו עוסק למעשה בכוזרים אם כי הוא צריך היה לעשות זאת . זהו סיפורו על מסעו של נוסע הערבי ( ההיסטורי )  אחמד אבן פדלאן בחברת כמה חבורת ויקינגים בראשות באובולף וכיצד הוא עוזר להם במאבקם כנגד  שבט של שרידים ניאדרטאליים רצחניים. זוהי למעשה גרסה מודרנית של האפוס הקדום "באובולף". ספר זה הוא רלבנטי לנושא הכוזרים מאחר שאבן פדלאן האמיתי הוא אחד מהמקורות העיקריים שלנו לתרבות הכוזרים ולמעשה המשימה שלו במציאות ההיסטורית הייתה אל הבולגרים כדי להציע להם עזרה ערבית במאבקם כנגד אדוניהם הכוזרים.

   

 

קרייטון בכל אופן מתעלם בסיפורו זה מעובדות היסטוריות אלה  ורק מזכיר את הכוזרים כבדרך אגב, מה שהוא מוזר שכן הספר מראה על למדנות היסטורית רבה כולל שילוב של הקדמה כביכול מדעית ואפילו ביבליוגרפיה (שכוללת כמה ספרים דמיוניים).בכל אופן זה מעניין להשוות את מסעו הדמיוני של אבן פדלאן עם מסעו האמיתי כפי שהוא מתואר במכתב של אבן פדלאן שאותו מביא קסטלר בספרו. 

החיבור המקורי של  אחמד אבן פדלאן שנקטע דווקא במקום שבו מאוזכרים הכוזרים  תורגם לעברית כאן :

אחמד אבן פדלאן – מסע אבן פדלאן (תרגם מערבית, הוסיף מבוא והעיר: יהונתן הרשקוביץ), דחק – כתב עת לספרות טובה, כרך יא', 2019.

הסיפור הנ"ל נעשה  ב-1999 לסרט בשם "הלוחם ה-13" עם אנטוניו בנדארס בתפקיד אבן פדלאן הנוסע הערבי אל הוולגה ואל ממלכת הכוזרים.  אך גם שם הכוזרים רק הוזכרו בשמם.

צפו במקדימון של "הלוחם ה-13" כאן :

צפו בסרט  המלא "הלוחם ה-13 " כאן.

ויש גם רומן היסטוריה חלופית מעניין מאוד על הכוזרים :

The Book of Esther: A Novel by Emily Barton (Tim Duggan Books, June 2016). 

שבו האימפריה הכוזרית היהודית שורדת עד למאה העשרים ונאבקת בפלישה הגרמנית הנאצית לשטחיה עם סוסים מכניים שהומצאו בידי הכוזרים.

ניתן גם להזכיר את סדרת הקומיקס שאותה חיבר רוי תומאס :

ARAK SON OF THE THUNDER

סדרת פנטסיה היסטורית  של 51 חוברות שהופיעה בשנים

1981-1985 על נדודיו של לוחם אינדיאני באירופה של ימי קרל הגדול ואסיה של הארון אל ראשיד , סדרה שבה מוזכרים הכוזרים כמה פעמים. אך עד כמה שידוע לי זהו  האיזכור היחיד של הכוזרים בסיפורי קומיקס לפחות בעולם דובר האנגלית .

 

 

רשימה מלאה יותר של יצירות ספרות  בשפות אחרות על הכוזרים פלוס תקצירים   ניתנת באתר האינטרנט למטה

http://www.khazaria.com/fiction.html

יצירות  עיון על הכוזרים  .

ספרי עיון על הכוזרים בעברית הם מועטים ביותר .

 אברהם  פולאק,  כזריה  מוסד ביאליק ,תש"ג.1943  ספר המחקר החשוב ביותר שהופיע בעברית על

הכוזרים ומקור התיאוריה של קסטלר על מוצא היהודים האשכנזים בכוזרים.

 D. M.Dunlop,    The history of the Jewish Khazars.    Princeton :   Princeton University Pr.,   1954.

 אברהם  פולאק, דוד אלרואי  הוצאת מטכ"ל קצין חינוך ראשי , 1958 . חוברת של 31 עמודים . 

 

 יהושע ליאור  הכוזרים לאור ההיסטוריוגרפיה הסובייטית  תשל"ג. עבודת מוסמך אוניברסיטת בר-אילן, תשל"ג (תולדות ישראל) 

 
   

.מנחם זהרי   הכוזרים התגיירותם וגורלם בספרות ההסטוריוגרפיה העברית  

ובמהדורה חדשה הכוזרים התגיירותם וקורותיהם בספרות ההיסטוריוגרפיה העברית . כרמל , 2002 .

ארתור קסטלר  השבט השלושה  עשר :ההיסטוריה הכוזרית ומורשתה ( 1976 תרגם חיים לוי , מאזניים ,ירושלים ,1999).תרגום של הספר המפורסם שטוען שמוצא היהודים האשכנזים הוא בכוזרים . ספר שהסערה שעורר לא שכחה עד היום.

 

 

Norman Golb (Author), Omeljan Pritsak

Khazarian Hebrew Documents of the Tenth Century

Ithaca : Cornell University Press, c1982.

פריט לא ספרי על הכוזרים 

 אהוד יערי .  ממלכת הכוזרים  (1997)  סרט תיעודי  על מסע "בעקבות "  הכוזרים  ותולדותיהם.  הוקרן בטלוויזיה הישראלית ואחר כך הופיע גם בקלטת מיוחדת.

והנה שלושת הפרקים ברשת :

הפרק הראשון.ברחמי אל בכוח שדי 

הפרק השני :יושב על פי הנהר 

הפרק השלישי :הקרב האחרון 

  • Kevin Alan Brook. The Jews of Khazaria. Northvale, N.J. : Jerusalem, 1999
  • מהדורה מורחבת 2006
  • מהדורה שלישית ומורחבת 2018 

Image result for Vladimir Shneider, Traces of the ten

  •  Vladimir  Shneider,    Traces of the ten /    Tel-Aviv :   "Ephi",   2002
  • , V. A. (Viktor Aleksandrovich) Shnirelman   The myth of the Khazars and intellectual antisemitism in Russia, 1970s-1990s.    Jerusalem :   Vidal Sassoon International Center for the Study of Antisemitism, Hebrew University of Jerusalem,   2002.

    תקציר:

    Deals with antisemitic propaganda in the late Soviet and post-Soviet periods, when the term "Khazars" was used as a euphemism for Jews. Explores the image of the Jewish Khazars in the rhetoric and worldview of contemporary Russian nationalists and their ethnocentric myths of the past and the "Russian idea." Clarifies these antisemites' view of a world Jewish conspiracy, explaining the resort to the Khazars as symbols of supposed Jewish domination of Russia from the time of Kievan Rus through the epoch of the Russian Revolution and Bolshevik dictatorship (with Stalin seen as a pawn of the Jew Kaganovich) until the breakup of the Soviet Union – the Jews are blamed for all these calamities. The "Khazar version" of Russian history was touted by "patriotic" nationalists in periodicals, by such archaeologists as Gumilev, and by nationalistic writers of science fiction and belles lettres. Some of these writers highlighted the role of the Khazars in subjugating the Slavs; others stressed world Zionism as a new Khazar plot. These ideas even penetrated the Russian educational system. The myth of the Khazars also attracted Ukrainian nationalists.
       
     
  • The world of the Khazars : new perspectives. Edited by Peter B. Golden, Haggai Ben-Shammai and Andras Rona-Tas. Leiden :Brill, 2007
  • תקציר:This volume, a product of international collaboration, presents readers with the state of the field in Khazar Studies. The Khazar Empire (ca. 650 – ca. 965-969), one of the largest states of medieval Eurasia, extended from the Middle Volga lands in the north to the Northern Caucasus and Crimea in the south and from the Ukrainians steppelands to the western borders of Kazakhstan and Uzbekistan in the east. Turkic in origin, it played a key role in the history of the peoples of Rus', medieval Hungary and the Caucasus. Khazaria became one of the great trans-Eurasian trading terminals connecting the northern forest zones with Byzantium and the Arabian Caliphate. In the ninth century, the Khazars converted to Judaism. This book sheds new light on many unanswered, but fundamental questions regarding the Khazar Empire, so important in medieval Eurasia.
  •  Selig  Schachnowitz,    The Jewish kingdom of Kuzar :   the rise and fall of the legendary country of converts /    [translated by Rabbi Boruch Kalinsky]. Jerusalem :   Feldheim Publishers,   2007    .

    , Yair,Davidiy-    The Khazars :   Tribe 13 /    Jerusalem :   Russell Davis,   2008.
  •  
  • , Jits van  Straten   The origin of Ashkenazi Jewry :   the controversy unraveled /    New York :   Walter de Gruyter,   c2011.

  •  ישראל פלחן "רוסית עברית והספור הכוזרי] (גבעת זאב) : (י. פלחן), (2009). 
  • עיקרו של הספר בהצבעה על מילים עבריות השלובות בשפה הרוסית. עדויות על כזריה, תפקידה של היהדות בה ומקומם של העמים הסלאביים בתוכה נבחן בהיבט ההשפעות הלשוניות של השפה העברית ברוסית אשר מוצגות כאן. הממצאים והמסקנות מאירים באור חדש את תחילתה של רוסיה כחברה וכמדינה ותפקידה של היהדות בשלב הסטורי זה.

       

     

     

    אנטולי  מישייב   המעצמה הכוזרית – מקרה היסטורי בשירות האידאולוגיות עבודת גמר–אוניברסיטת חיפה, החוג לתולדות ישראל, 2010.

     
  • שאול שטמפפר?Did the Khazars Convert to Judaism,‏ Jewish Social Studies, קיץ 2013
  • אורלי כהן     סופה של האימפריה הכוזרית, לאן נעלמו עקבותיהם? /   עבודת גמר (.M.A) – אוניברסיטת אריאל בשומרון, הפקולטה למדעי החברה והרוח, המחלקה למורשת ישראל  אריאל :   [חמו"ל],   2013.
  •  
  • Boris  Zhivkov r    Khazaria in the Ninth and Tenth Centuries /
  •  
  • ., Leiden : Brill, [2015]   
  • Image result for Khazaria in the Ninth and Tenth Centuries
  • ,תקציר:

,:"In Khazaria in the 9th and 10th Centuries Boris Zhivkov offers a new view on Khazaria by scrutinizing the different visions offered by recent scholarship. The paucity of written sources has made it necessary to turn to additional information about the steppe states in this period, and to analyze exceptional cases not directly related to the Khazars. In re-examining the Khazars, he thus uses not only the known documentary sources and archaeological finds but also what we know from history of religions (comparative mythology), history of art, structural anthropology and folklore studies. In this way the book draws together a synthesis of conclusions, information and theory"

  •  אנטולי, מישיב,  המניעים האידאולוגיים של הטענות לקרבה בין היהודים לבין העמים התורכיים :   ניתוח הטענות לקרבה אתנית ולקרבה תרבותית: השיח ההיסטוריוגרפי במאה העשרים על אודות הכוזרים ועל מקרים אחרים של אינטראקציה בין היהודים לעמים התורכיים /אוניברסיטת בר אילן — עבודות לתאר שלישי — למודים בין תחומיים — התכנית ללמודי נהול וישוב סכסוכים ומשא ומתן 2017 

    תקציר :התקדים הכוזרי כמקרה מבחן לגיוסה של ההיסטוריוגרפיה לצרכים פוליטיים-אידאולוגיים — תנודות ביחסה של ההיסטוריוגרפיה בישראל אל האינטראקציה בין היהודים לבין התורכים — המשמעויות הפוליטיות שמאחורי התפניות בהיסטוריוגרפיה הישראלית — התנודות התקופתיות בגישה אל האינטראקציה היהודית-התורכית ההיסטורית.

    The Khazars: A Judeo-Turkish Empire on the Steppes, 7th–11th Centuries AD (Men-at- Arms) – Mikhail Zhirohov

     

    The Khazars

    A JUDEO-TURKISH EMPIRE ON THE STEPPES, 7TH–11TH CENTURIES AD

    MEN-AT-ARMS 522
    •  
    • Author: Mikhail Zhirohov, David Nicolle:
    • Illustrated by Christa Hook
    •  
    •   Osprey Publishing (January 22, 2019)
    •  
    • תקציר :

      The Khazars were one of the most important Turkic peoples in European history, dominating vast areas of southeastern Europe and the western reaches of the Central Asian steppes from the 4th to the 11th centuries AD. They were also unique in that their aristocratic and military elites converted to Judaism, creating what would be territorially the largest Jewish-ruled state in world history. They became significant allies of the Byzantine Empire, blocking the advance of Islam north of the Caucasus Mountains for several hundred years.

      They also achieved a remarkable level of metal-working technology, and their military elite wore forms of iron plate armour that would not be seen in Western Europe until the 14th century. The Khazar state provided the foundations upon which medieval Russia and modern Ukraine were built. Fully illustrated with detailed colour plates, this is a fascinating study into the armies, organisation, armour, weapons and fortifications of the Khazars.


    .
  •  
  • ציורים מהספר 
  •  
  •  
  • ראו גם : 

רבקה שפק ליסק האם יהודי מזרוח אירופה הם צאצאי הכוזרים ?( לא…)

מאיר עוזיאל טוען אנחנו כן צאצאי הכוזרים.

סרטון על האשכנזים והכוזרים 

ולהלן חלוקה של  יצירות הספרות על הכוזרים בהתאם לנושאים שלהם.

יצירה שעוסקת בכל אספקטים של התרבות וההיסטוריה הכוזרית

מילון הכוזרים מאת פאביץ.

יצירות שעוסקות בגיורם של הכוזרים

ספר הכוזרי .מאת יהודה הלוי

עם נסוך תרדמה . מאת אוסקר באום

המתיהדים . סיפור קומיקס מאת מלמד.

יצירות שעוסקות בממלכת הכוזרים בשיאה:

 "חיסדאי בן שפרוט " מאת יעקב וינשל

"מקום קטן עם דבי" . מאת מאיר עוזיאל .

"מנחת הלוחם הכוזרי" מאת הרי בר שלום

 אבירי הדרך :   סיפור הרפתקאות מאת מייקל שייבון

הטרילוגיה הכוזרית של מיה קינן

יצירות שעוסקות בחורבנם של הכוזרים .

שני המכתבים . מאת אברהם שלום פרידברג

בממלכת כוזר היהודית . מאת שכנוביץ

"הכוזרי האחרון" מאת טשרניחובסקי

צאצאיהם של הכוזרים . 

אל הרקיע השביעי מאת הרי ברשלום

ראו גם :

כזריה :מאגר מידע על הכוזרים

ממלכת הכוזרים בויקיפדיה

תיאוריות הקשר על יהודים וכוזרים בויקיפדיה 

תיאוריות על מוצא היהודים האשכנזים בכוזרים בויקיפדיה 

יצירות בדיוניות על הכוזרים באנגלית ובשפות אחרות 

צפו במופע של מאיר עוזיאל "חידת הכוזרים :על היצירות הספרותיות  המוקדשות לממלכה הכוזרית"

כוזרי ושבוי על מטבע .

כמה צילומים משפחתיים עם פסל של אריה לאורך השנים

ל

לפני כמה ימים הייתי בכפר גלעדי והצטלמתי על רקע פסל האריה של מלניקוב.  פסל שהוא אהוב עלי מאוד                    גם בגלל שאני מזל "אריה" ומן הסתם זוכר היטב את כל אותם אריות בסיפורי טרזן איש הג'ונגל ובסיפורי בר כוכבא והאריה ואוהב פסלים קדומים בכלל. ופסל האריה הוא חיקוי טוב מאוד של פסלים קדומים.                                                                                                                                                                                                                                                                              

בחיטוט באלבומים המשפחתיים גיליתי כמה וכמה צילומים משפחתיים עם אותו פסל מחמישים או שישים השנים האחרונות .

האנשים בתמונה שהם בני משפחתי אימי אבי ואחרים וגם אני ואחותי רוני שרון משתנים בכל פעם . הפסל לכאורה נשאר זהה…

 

אבא ,צבי אימא רחל האח זוהר ועוד בני דודים ראשית שנות השישים ?

קרובות משפחה מצביעות על הפסל שנות השישים.

הפסל ראשית שנות השבעים. צילם הדוד מוסה אשד.

 

אני ואחותי רוני ליד הפסל .ראשית שנות השבעים.( 1972?)

 

 

 

אחי זוהר אשד שנות התשעים.

 

אני ליד הפסל . יוני 2019

ראו גם :

פסל האריה השואג בויקיפדיה 

"רגע של קדושה ": מה יש ומה אין בצילום "הצנחנים בכותל" שבגללו הפך לצילום היהודי האהוב ביותר

הפרסום המקורי של  צילום " הצנחנים בכותל" המפורסם  של דוד רובינגר. לא בעברית  כפי שניתן היה לצפות אלא באנגלית בשער "הניו יורק טיימס " חמישה ימים ( !) לפני הפירסום הראשון בעברית במוסף הארץ. לא מופיע שם הצלם,רק הכינוי "ויקטור".  תודה לגיא רז. 

לרגל מלאת חמישים ושתיים שנה למלחמת ששת הימים :הנה רשימה על  הצילום המפורסם ביותר של מלחמת ששת הימים או בכל אופן אחד מהשלושה המפורסמים ביותר.צילום "הצנחנים בכותל" של דוד רובינגר.

הצילום שהוא אולי צילום  המלחמה הישראלי הידוע ביותר בכלל  ביחד עם צילום "דגל הדיו " " ממלחמת העצמאות ( שבו כזכור עסקתי כבר בעבר  ברשימה "מעבר לדגל הדיו:האיקוניזציה של   צילום"

 כיום קשה להאמין אבל הצילום המפורסם "לא"  פורסם  מיד עם צילומו ב"מעריב " העיתון הנפוץ של אז , או ב"ידיעות אחרונות ",או ב"דבר " או ב"על המשמר" או ב"הצופה". רוב העיתונים האלו התמקדו בצילום המפורסם האחר של המלחמה של  שר הביטחןן משה דיין,של הרמטכ"ל יצחק רבין  ושל אלוף פקוד מרכז  עוזי נרקיס נכנסים לירושלים   משער האריות שאותו צילם אילן ברונר שנחשב אז לצילום הבולט של המלחמה.

 

 

צילום כניסת דיין רבין ונרקיס לשערי העיר העתיקה.  צילם אילן ברונר. הצילום  המפורסם הופיע  באופן חסר כל תקדים  ( והמשך )  בעמודים הראשיים של שני עיתונים מתחרים בשמיני ביוני 1967 , גם בעמוד הראשי גם של "מעריב " וגם בעמוד הראשי של "דבר" ויום לאחר מכן בתשיעי ביוני 1967 כעמוד השער של "דבר השבוע" ואף באנגלית ב"ניו יורק טיימס".  . דבר שלא חזר  מאז לעולם.  מה שמראה שהצילום  נחשב לצילום "הרשמי " של  המלחמה כולה, ויש כל סיבה לחשוב שהוא "הונחת " על העיתונים בידי הרשויות ( משה דיין ) שקבעו כך שזה יהיה הצילום הרשמי שיזכר לימים. 

אלא שהצילום שלמעלה  של מצעד הנצחון של ראשי מערכת הביטחון  ( המקביל ל"טריפיום " של המפקדים הרומאיים לאחר ניצחון בקרב שבו היה תמיד עבד בסביבה שלחש לאוזנו של המפקד הגאה "זכור כי אתה בן תמותה" כי אז יותר מכל זמן אחר היה בכך צורך דחוף. ) ,אם כי לא נשכח אינו כיום הצילום המייצג של מלחמת ששת הימים.

 הצילום שאנו באמת זוכרים היום של מלחמת ששת הימים הוא דווקא הצילום שאין בו את המפקדים והבכירים ואת  סמלי שמחת הניצחון והגאווה הלאומית. זהו  צילום הצנחנים בכותל.שהיה מי שהגדיר אותו כ"הצילום היהודי האהוב ביותר בזמננו ". 

והוא אפילו לא הופיע בפרסום הראשון בעיתון ישראלי אלא בכלל בעיתון בארה"ב…

בצילום הזה  שאותו צילם דוד רובינגר עומדים שלושה חיילים רגילים בתכלית, שלושה אנשים מ"עמך ", חיילים מלוחמי גדוד 66 של חטיבה 55 של הצנחנים   אלו הם :חיים אושרי (מימין), יצחק יפעת ( הדמות הבולטת שבמרכז ,לימים רופא נשים  )   וציון כרסנטי  ( איש תיאטרון וכוריאוגרף להקות מחול )

מאחור עומדים  החיילים  חיים כהן ( היום אספן  מוכר ) מצד ימין  ואלכס שביט מקיבוץ חצור  –ומסתכלים בפליאה לכאורה על הכותל ואולי על משהו אחר.

יש עוד מישהו שבעצם גם הוא נמצא בתמונה אם כי איננו יכולים  לראות אותו. ולמרות שהוא בילתי נראה הוא הנוכחות החשובה והחזקה ביותר בתמונה. 

זהו הרב  הראשי של צה"ל שלמה גורן התוקע בשופר.

לאחר תקיעת השופר נאם הרב גורן בקול חזק:
"אני האלוף שלמה גורן ,הרב הראשי של צבא ההגנה לישראל ,הגעתי למקום הזה כדי להישאר בו לנצח!" 

ואז ברגע זה  צילם רובינגר את הצילום. 

הצילום בעיתון "ניו יורק טיימס". באדיבות גיא רז. 

לצילום זה יש כמה מאפיינים מקבילים במדוייק למה שקרה עם צילום "דגל הדיו". 

הוא נבחר כצילום של המלחמה "מלמטה" ולא בהוראה רשמית של הממסד.

ובשלב מסויים היה ויכוח לגבי מי בעצם צילם אותו. 

הפרסום הראשון בעברית  של צילום "הצנחנים בכותל ".  מוסף הארץ גליון מס' 39, ח' סיון תשכ"ז | 16 ביוני 1967  תשעה ימים לאחר הצילום המקורי בשביעי ביוני 1967 וחמישה ימים לאחר פרסומו הראשון ב"ניו יורק טיימס"   צילם  דוד רובינגר . אלא שהתמונה יוחסה  שם בטעות לאילן ברונר. ( מוסף הארץ התנצל ).

הצילום  הופיע  לראשונה  באנגלית כעמוד שער של "הניו יורק טיימס". ואפשר לאמר שהיה זה עורך הצילומים של הניו יורק טיימס שעמד לראשונה על חשיבותו. 

חמישה ימים לאחר מכן הצילום פורסם כשער של "מוסף הארץ " של 16 ביוני וגם שם  העורך נתן דונביץ' שם לב מיד לחשיבותו. הוא היה כל כך בולט שבגליון השבוע שלאחר מכן הופיעה פרסומת שהתבססה על הצילום !

פרסומת שהופיעה בגיליון "מוסף הארץ " של ה-23 ביוני .

אבל בטעות היציגו אותו  במאמר על החיילים בצילום בגליון "מוסף הארץ " של ה-30 ביוני לעוגמת הנפש של הצלם רובינגר כעוד יצירה של אילן ברונר  צלם כניסתו של דיין לירושלים.

 

מאמר שמספר על הצילום והמצולמים ,ושוגה לגמרי לגבי זהות הצלם . "מוסף הארץ " ה-30 ביוני .באדיבות ציפי סובר מהספריה לחומרים ויזואליים בבית אריאלה. 

דוד רובינגר הצלם .צילום של גבריאל בהדליה.

דוד רובינגר כפי שנראה  לא הבין באמת מהי חשיבותו האמיתית של הצילום שבו זילזל.וספק רב אם היה  זוכר בכלל את הצילום אילולא טעו  במוסף הארץ ושייכו אותו לצלם אחר . ( כפי שקרה אגב גם לגבי צלם "דגל הדיו " שלו קרה מקרה זהה במדוייק כמה שנים קודם לכן  וגם הוא זילזל בתמונה שאותה צילם עד שהובנה חשיבותה בדי אחרים וליתר דיוק בידי הסופר נתן שחם ). 

ארבעה ימים לאחר מכן  הצילום הופיע  בשער המגזין "דבר לילדים"  כרך  ל"ז חוברת  41 ב-20 ביוני 1967.

יש להניח שעורכי "דבר לילדים " זעמו מאוד על כך ש"מוסף הארץ " הקדים אותם  בפרסום התצלום בארבעה ימים שלמים. 

העורך  ( לא ברור אם העורך הראשי אפרים תלמי או סגנו אוריאל אופק )  כתב על הצילום :

"הם פרצו את חומת העיר העתיקה:הם לחמו מבית לבית, מחצר לחצר ,מחדר לחדר. רבים מחבריהם נפגעו –אך הם הוסיפו להסתער ,עד אשר דרכו רגליהם על הר הבית .אצבעות -ידיהם הצרובות נגעו בבאבני הכותל המערבי ועיניהם זלגו דמעות .הם -הצנחנים .תמונת השער ,של המשחררים בצל הכותל ,צולמה שעות מעטות לאחר הניצחון. עתה פתוחים השערים והמוני בית ישראל עולים אל הכותל המערבי ."

על צילום זה כתב הסופר יורם קניוק בהקדמה שלו לספר הצילומים של רובינגר עד לתקופה , תל אביב: נהר וידיעות אחרונות, תשמ"ח 1988

.

 

בתחילה  וגם לאורך השנים חשב רובינגר שמעולם לא הבין ולא העריך את הצילום שלו ( כמו שאר המימסד הצילומי בארץ ) שזהו אינו צילום טוב. הוא חשב שהוא לא צילם מספיק טוב את המצולמים ולא באמת הבין מדוע הציבור הרחב נמשך דווקא לצילום זה. 

הוא חשב שצילום טוב יותר היה צילום הרב גורן הנושף בשופר ליד הכותל המערבי ,צילום שהוא אכן דרמטי יותר. 

אבל כל זה רק מראה  יותר מכל דבר אחר את חוסר  הבנתו של הצלם עצמו לגבי יצירתו שלו. תופעה שהיא אכן נפוצה בקרב יוצרים שלרוב זקוקים למבקרים ולחוכמת הציבור שיבהירו להם מהי יצירתם החשובה באמת. 

שאר הממסד של הצילום בישראל חשב כמוהו. וטעה בדיוק כמוהו. 

הצלם פיטר מירום שפירסם מידי שנה אנתולוגיה של מבחר הצילומים הטובים ביותר של אותה השנה "שנתון ישראל לאמנות הצילום " כתב במבוא לשנתון של 1968 שהוא עבר על אלפי צילומי מלחמה ומצא את רובם המוחלט כלא ראויים להכנסה באנתולוגיה שלו. אלו כמובן כללו את צילום הצנחנים בכותל וצילומו של אלן ברונר על כניסת דיין רבין ועוזי נרקיס   בשער האריות שהפכו מאז לקלאסיקות. 

מירום כתב :

מלחמת ששת הימים הייתה ללא ספק אחת המלחמות המצולמות ביותר .תקופת הכוננות הביאה אלינו נוסף לצלמים שלנו ,צלמי עתונות מכל העולם. ועשרות אלפי צילומים צולמו.זרם בלתי פוסק של אלבומים ברמה בינונית ולמטה מזה ממשיכים להופיע.אך גם כאשר רואים לעתים צילום יוצא -דופן מבחינה אמנותית או מבחינת מקוריות התפיסה –קשה להבחין בו בכל הדפוס והנייר הגרוע. .ברור שרבים מבין הצילומים אין להם כל מטרה אמנותית ,תפקידם הוא לשמש כאמצעי של תקשורת ואינפורמציה בלבד והדבר חשוב לגבי הנושא.

היה ברור לנו שיש להקדיש את עמודי הפתיחה של השנתון הנוכחי לנושא המלחמה .קשה לתאר עד כמה קשה היה למצוא חומר טוב ומעניין מבחינה צילומית . עברתי על אלפי צילומים ממקורות רבים ובינהם של צה"ל . אך לצערי מצאתי רק מעט חומר מעולה אם מבחינה אמנותית ,ואם בשל עניין מיוחד מבחינה צילומית.

היה בכוונתי להגיש מספר עמודים גדול יותר על נושא המלחמה ,אך אף אתה אינני יכול לאמר שאני מרוצה מכל העמודים המודפסים ".

הצילומים שמירום כן מצא כראויים להכנסה בשנתון שלו נשכחו מאז כולם. וטעמו האמנותי בצילום מוטל כעת בספק רב. 

צילומים של הרב גורן שצילם דוד רובינגר ליד הכותל עם הצנחנים  שכאן הם רק ברקע ולא במרכז וחשב תמיד שהם ראויים יותר מצילום הצנחנים. 

אישתו  של דוד רובינגר שלמזלו ולמזלנו  הבינה טוב יותר ממנו  לגבי איכות הצילום  שיכנעה אותו לשלוח דווקא את צילום הצנחנים השקט יותר אבל החזק יותר. 

והיא צדקה משום שתמונת הרב גורן עם  השופר אם כי חזקה היא בסופו של יום רק זאת תמונה איזוטרית  ואף שנויה במחלוקת פוליטית. והיום חמישים ושתיים שנה אחרי יותר מאי פעם. 

כפי שמראה העטיפה הזאת של "העולם הזה". 

בעוד שבתמונת הצנחנים יש בה תחושות עמוקות של דתיות חילונית ולכן חזקה לעין ערוך .

אם חלילה רק צילום הרב גורן של רובינגר היה מתפרסם הוא לא היה הופך להיות לאיקוני ודוד רובינגר היה נחשב היום רק ל"עוד צלם מוכשר " אבל לא יוצא דופן. 

בפרס ישראל הוא כנראה לא היה זוכה ללא צילום הצנחנים.

אמנם עדיין  היו לרובינגר כמה תמונות שונות לבחור מהן. 

צילום שנבחר וצילומים שלא נבחרו.

הצילום שנבחר היה זה שבו הצנחן המרכזי אינו מחייך אלא מביט ביראה ובפליאה. 

על מי ?

על הרב גורן התוקע בשופר בעצם  ולא על הכותל ואבל זה למרבית המזל לא ניכר מהתמונה. כי אם זה היה ברור  תמונה זאת לא הייתה הופכת לאיקונית .

הרב גורן נאם בזמן הצילום את הנאום הזה שמובא באלבום "היינו כחולמים : אלבום ניצחון צה"ל "

 

בסוף היום שמעו הצנחנים את דברי משה דיין שבא לשים פתק בכותל ודבריו הם רלבנטיים היום כמו אז.

נסכם ונקבע שצילום "הצנחנים בכותל " הוא אדיר עוצמה כל כך משום שהוא מציג בצורה מוחשית ביותר לכאורה  את היראה והפליאה של כמה חיילים בני "עמך " מעדות שונות לשגב של הכותל המערבי .העובדה שהם מגיבים ומתייחסים בעצם  לא לכותל עצמו אלא לאדם ספציפי לרב גורן התוקע בשופר ונואם ליד הכותל אינה נקלטת כלל  בצילום ולכן הוא חזק כל כך. 

תמונה נצחית ואנשים לא נצחיים.

הצילום של הצנחנים בכותל  הוא נצחי . הוא ישאר כל זמן שישארו צילומים.

אבל הצנחנים המצולמים בו למרבית הצער בהחלט לא.

זהו הצילום היחיד הידוע לי שאחת לכמה שנים האנשים  מצולמים בו  שכבר אינם צנחנים  וכבר אינם צעירים ויפים אבל הם בהחלט סמלים ומודעים לכך היטב היטב, משחזרים אותו מחדש. 

הצילום תלוי אצל כל אחד מהם בבית . האנשים שנפגשים עימם יודעים שהם הצנחנים המפורסמים מהצילום. בני משפחתם וילדיהם מודעים לכך היטב.

חיים כהן האיש בשורה השנייה של הצנחנים והיום אספן נודע מביט בגליון הארץ עם צילום הצנחנים שחולק בראש השנה  תשכ"ז.צילום יואל זוהר.

הם אלו "שהביאו את הקדושה" כפי שניסח זאת מישהו בצורה מאוד לא מדוייקת.   הם מצטנעים שאלה לא היו הם  "שהביאו את הקדושה "  אלו היו הצנחנים כולם . אבל הם  הודות לאותו צילום הם הסמלים החיים של הצנחנים כולם.

  הם נפגשים  אחת לכמה שנים ומשחזרים מחדש ושוב ושוב ושוב  את רגע הצילום  ותמיד באותה עמדה עם ד"ר יפעת במרכז והשניים האחרים  בצד שהיו בו בצילום המקורי . ובכל פעם הם מבוגרים יותר ויפים פחות. ומן הסתם הם מהרהרים על כך בכל פעם שהם השתנו,  המדינה סביבם השתנתה,  הכל השתנה. רק הכותל נשאר אותו הכותל.  והצילום נשאר אותו צילום. 

הצנחנים לשעבר משחזרים את התמונה ב-2017 

 

צנחנים לשעבר  חיים אושרי, יצחק יפעת וציון קרסטני- בתערוכה 'דוד רובינגר/ אמת צילמתי' ליד הצילום האיקוני 51 שנים לאחר הצילום המקורי.

עדכון : משלושת הצנחנים שימשו כבסיס לספר הילדים "אריות על הגבעה"  מאת עמנואל בן סבו בהוצאת ארגמן -מיטב 2019  ספר המספר את סיפורם של שלושת הצנחנים שצולמו בתמונה ובקרבות מלחמת ששת הימים.

שלושת הצנחנים ,עם נשיא המדינה ועמנואל בן  סאבו מחבר הספר "אריות על הגבעה",בספטמבר 2019.

שלושת הצנחנים משחזרים את התמונה ב-2019  חמישים ושתיים  שנים אחרי  הצילום המקורי  לרגל ההוצאה לאור של הספר "אריות על הגבעה". 

שירים על פי התצלום. 

בְּכֵה, יֶלֶד. מֻתָּר…

בְּשַעַר-הָאֲרָיוֹת לֹא שוֹאֲגִים כָּעֵת שוּם אֲרָיוֹת אֲחֵרִים

מִלְּבַד הַחֶבְרֶה שֶלְךָ, הַיָּפִים:

אֵלֶּה שֶרָצוּ כָּאן אָמוֹק בְּלַבִּירִינְת הַסִּמְטָאוֹת

זוֹנְקִים, כּוֹשְלִים, קָמִים, מִסְתַּעֲרִים בִּמְטַר-

הַצַּלָּפִים.

כֵּן, בַּיְחִידָה שֶלְּךָ לְבַד נוֹתְרוּ סוֹפִית

עַד דִּמְדּוּמֵי-הַדָּם שֶל הַשְּקִיעָה

מִתּוֹךְ שְמוֹנִים, שְלוֹשִים.

אֲבָל הַמַּחְלָקָה הָיְתָה יוֹרָה וּמַבְקִיעָה

אֶת זִיגְזָגֵי-הַחֲפִירוֹת הַנִּטָּשִים

בֵּין רַעֲמֵי הַפִּצּוּצִים הַמִּתְפַּצְּחִים בְּקוֹל פְּקִיעָה

בְּזַעַם, בַּחֲמַת כּוֹבְשִים, לֹא נוֹאֲשִים.

 

עֲמֹד עַכְשָיו בְּשֶקֶט

לְיַד הָאֲבָנִים הַנּוֹרָאוֹת הָאֵלֶּה. שְקֹל

אַט-אַט מַה שֶּיֵּש לְךָ לוֹמַר עַל כָּל זֶה,

אוֹ לִשְתֹּק.. אַחֲרֵי הַכֹּל

זֶהוּ הַכֹּתֶל, אֲדוֹנִי

יוסי גמזו 

נספח-גלריית צילומים :

עטיפה שנייה של מוסף הארץ עם הצילום שהפך בנתיים מפורסם שתרמה להפיכתו לאיקון צילומי. תשכ"ז שנה בתצלומים- עם תמונות המלחמה, שי לראש השנה, מוגש ע"י הארץ, 

הכריכה  לאלבום הצילומים "הנצחון :   מלחמת ששת הימים תשכ"ז 1967 / סיפור המערכה: רפאל בשן ; העורך: אהד זמורה ; הקדמה: חיים הרצוג   הוצאת א. לוין אפשטיין 1967.הצילום מופיע שם עם מסגרת שחורה כאות לחשיבותו  בעיני המערכת. אבל משום מה שמו של דויד רובינגר  ( שלפחות שתי תמונות שלו  נכללו בספר ) לא הופיע כלל ברשימת הקרדיטים שניתנה לצלמים בראש הספר. במקום זה צויין שם דן ארזי fהאחראי לתמונות שצולמו בכותל . וכך היה גם במהדורה האנגלית של הספר שפורסמה במקביל עם אותו טקסט ואותן תמונות. 

הצילום כתמונת השער של ספר על כלל ההיסטוריה של ארץ ישראל.

רוברט שרשבסקי, אבשלום כץ, ישראל קולת, חיים ברקאי מאה שנה ועוד 20 :   היסטוריה מצולמת של ארץ ישראל ממחצית המאה ה-19 /    ירושלים :   מעריב,   תשכ"ח [1968].

 חיים גיבורי -הצנחנים בכותל :   רומן על רקע מלחמת ששת הימים /    תל אביב :   עוזי,  תשכ"ט,1969.

 

 

תוכניות טלווזייה 

 

הצילום שימש כבסיס לשיר של חיים חפר "הצנחנים בוכים " שהולחן  והושר בידי נאוה גפן .

האזינו לשיר כאן .

הצילום שימש גם כבסיס לשיר של יוסי גמזו בשם "בכה ילד, מותר.." מהספר    בשש אחרי המלחמה :   סיפורים באבק, שירים באש, זכרונות בחאקי.  תל-אביב : "מערכות", 1967.

Image result for ‫בשש אחריהמלחמה‬‎

 

הצילום הופיע בתקליט   כל שירי מלחמת ששת הימים. 

הצילום בגירסתו המלאה ביחד עם הרב גורן  שימש ב-1973 כבסיס למצגת של בובות שעווה במוזיאון בובות השעווה במגדל שלום בתל אביב ( שמאז נסגר ). והנה המצגת ששוב אינה קיימת מכמה זוויות בצבעים ובשחור לבן. 

הצילום עבר ב-2007 צביעה דיגיטאלית 

SIX DAY WAR. ISRAELI PARATROOPERS STAND IN FRONT OF THE WESTERN WALL IN JERUSALEM.

 

בול מ-2017'. גיליון הבול הוענק לשלושת הצנחנים ולשני ילדיו של רובינגר בטקס שהתקיים בכותל המערבי ב-21 במאי 2017

שלושת הצנחנים בטקס מיוחד עם בניו של דוד רובינגר ז"ל שבו הם מקבלים את הבול המיוחד מרב הכותל ממנכ"ל הדואר ומנהל השירות הבולאי.

הצילום שימש כבסיס לתביעות  מצד הצלם בגלל שימוש לא הולם בו.

למשל בפרסומת הזאת :

שעבורה חברת "וואלה! תקשורת" ופרסום זרמון גולדמן שילמו  לצלם דוד רובינגר 52.5 אלף שקל, בגין הפרת זכויות יוצרים מאחר שהוא טען שבפרסומת שיוצריה טענו שהייתה קריקטורה פוליטית  בוצע ביזוי של התמונה המקורית האיקונית ולא פורסם בה שם הצלם רובינגר.

כרזות והודעות 

פוסטר  של תוכנית ערוץ CBN בארה"ב על ששת הימים 

כרזה של חסידות חב"ד.

מגזין הילדים "כולנו " עם הצילום בתמונת עטיפה לרגל "יום ירושלים "ב-1985.

הצילום בעטיפת מגזין בפולנית 

 

 

"הפריצה לכותל ע"י חטיבת הצנחנים" היא יחידת הוראה המבוססת על סיפורו של ד"ר יצחק יפעת, אשר תועד ע"י נכדו מתן יפעת, במהלך השתתפותם בתכנית "הקשר הרב דורי", בביה"ס "ניצנים" בתל-אביב יפו. ביחידה בתחום השפה, ונלמדת סמוך ליום ירושלים. היחידה כוללת שני שיעורים ומתאימה לתלמידים בכיתות 

רעות עוזיאל בתו של יצחק יפעת  מול הצילום.

https://www.mako.co.il/home-family-relationship/family/Article-5aaaff9d724d261006.htm

גלריית ציורים על פי הצילום:

ציור שבו משולבים הצנחנים עם הרב גורן התוקע בשופר כסמל לגאולה. 

http://www.geulaart.com/veheveti/

 Geula Twersky

Ichud Yerushalayim

 

 

ציור מאת Ardise Katz.

ציור מאת dave klemencic

Artwork by Alex Levin.

Tzanhanim by the Kotel – 1967

פופ ארט מאת דן גרובר 

 

עטיפת ספר שמחבר את הצילום המפורסם עם הצילום המקורי שעימו היה קשור וממנו הופרד  ולכן הפך לאיקון של ישראל החילונית. של הרב גורן תוקע  בשופר.

 

 

קריקטורות על הצילום 

 

משה דיין על רקע הצילום המפורסם בעטיפת גליון מיוחד של "ליברל " מספר 36 

 

ציורים בתחרות "מלחמת הכוכבים הישראלית" שיזמה המכללה הישראלית לאנימציה בשיתוף פסטיבל "אוטופיה".

האן סולו, לוק סקייווקר וצ'ובאקה  גיבורי "מלחמת הכוכבים"בקרב על ירושלים
דור כהן  (ציור בצבעי מים ודיו) 

"מלחמת הכוכבים 6 די" של רמון אטלי (ציור דיגיטלי)

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4734675,00.html

צייר יוסי מדר בגיליון "ליברל " לרגל מלאת 50 שנה למלחמת ששת הימים.

הצנחנים במציאות חלופית  של 1967 . צייר מתן בלומנבלט 

http://www.ho-lo.co.il/archives/1140

 

עמוד סטירי ממגזין פרדוקס " שגם השער שלו הוקדש לצילום המפורסם . 

ולסיום הרהור על הצילום בספר הקומיקס הציוני של הקומיקסאית מיכל בוננו 

 

 

מתוך "ספר הקומיקס הציוני " בעריכת עמרם פרת ואמנון דנקנר 

משה דיין על רקע גירסה של הצילום.

אל בתוכנו: משה דיין של לפני ואחרי 1967 // יונתן שם־אור

ראו גם :

תצלום הצנחנים בכותל בויקיפדיה 

פודקסט על "הצנחנים בכותל "

חוקרת הצילום רונה סלע על גילגולו של דימוי הצנחנים בכותל בתודעה הציבורית 

למי שייך צילום "הצנחנים בכותל"?

סקירה באנגלית על התמונה ותולדותיה 

ראיון עם הצנחנים לאחר פטירתו של רובינגר 

אבא שלי הצנחן הבוכה :בתו של הצנחן מספרת כיצד הצילום שינה את חייה עוד לפני שנולדה.

ששת הימים הנצחיים :מלחמת ששת הימים בספרות ובתרבות 

אלי אשד על התמונה המקבילה של"דגל הדיו"

 

הקרנת ענק  של התמונה במגדל דוד. 

האם היה בר כוכבא צאצא של בית דויד ?

Image result for ‫מרד' בר כוכבא שרגא גפני‬‎

צייר אהרון אבדי. 

 

מה היה מוצאו של בר כוכבא ? איננו יודעים.

איננו בטוחים אפילו לגבי שמו האמיתי שהיה כנראה  כפי שמתברר מהמכתבים החתומים על ידיו והתגלו במדבר יהודה ,בר כוסבא או בר כוזיבא אם  כי הנוצרים כינו אותו בר כוכבא. וכיום נראה שהיה זה שם שגוי.

http://store.carta-jerusalem.com/carta-map-bank/487-bar-kochba-letter-found-in-wadi-murabba-at.html

 

מכתבים של בר כוכבא.מספרו של יגאל ידין"החיפושים אחרי בר כוכבא". 

מכתב של בר כוכבא ליהושע בן גלגלה. 

 

אגרת בעברית שכתב בר כוכבא למפקד הרודיון ישוע בן גלגולה, נמצאה במערת האגרות. נפתחת במילים מ"שמעון בן כוסבה".מהויקיפדיה.

מכתב שנשלח משמעון בר כוסבא מפקד המרד. 

מכתב של בר כוכבא באדיבות הספרייה המקוונת של מגילות מדבר יהודה על שם ליאון לוי, רשות העתיקות; צלם: שי הלוי.)

מכתב  חתום של בר כוכבא בארמית, מאה ה-2 לספירה. מערת האגרות ,נחל חבר. צילום: שי הלוי

רבי עקיבא האמין שהוא היה המשיח ולכן צאצא לבית דוד.ודרש לגביו את הפסוק "דרך כוכב מיעקב " "זה  מלך המשיח".

.  אבל כלל  לא ברור מה היו מקורותיו לטענה זאת.שכן אנו איננו יודעים דבר לגבי מוצאו של בר כוכבא. 

בר כוכבא .ציור מאת ארתור שיק .1927

אבל הסופר והחוקר וההיסטוריון הצבאי  שרגא גפני פירסם פעם מאמר בנושא זה שבו ניסה לבדוק את מקורות משפחתו של בר כוכבא. "קרבות מרד בר כוכבא"  שפורסם בספרו "הקרבות המפורסמים בתולדות ישראל:מימי קדם ועד ימינו ( תל-אביב : מ. מזרחי, 1962.) ."

 

Image result for ‫הקרבות המפורסמים בתולדות ישראל‬‎ 

 

במאמר זה מציין גפני שהתגליות של יגאל ידין הראו מעבר לכל ספק ששמו האמיתי של בר כוכבא היה בר כוסבא או כוזיבא ולא היה כאן נסיון להמעיט בדמותו כמי שהכזיב  כפי שחשבו חוקרים מודרניים אלא היה כאן צירוף מקרים בלבד.

לדעתו של גפני על פי השם בר כוזיבא אפשר לנסות להטיל אור על מוצאו.ולדעת גפני מוצאו היה מבית דוד וזה הפך אותו לכשיר בעיני היהודים סביבו להיות המשיח פרט לאופיו וכשריו הצבאיים והמנהיגותיים כמובן.

הנריק גליצנשטיין, בר כוכבא, 1905, ברונזה
צילום: רן ואסף ארדה

 

מאיפה בא בר כוזיבא ?לדעת גפני ממקום בשם כזיב המוזכר בספר בראשית פרק ל"ח:

יְהִי֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔וא וַיֵּ֥רֶד יְהוּדָ֖ה מֵאֵ֣ת אֶחָ֑יו וַיֵּ֛ט עַד־אִ֥ישׁ עֲדֻלָּמִ֖י וּשְׁמ֥וֹ חִירָֽה׃ ב וַיַּרְא־שָׁ֧ם יְהוּדָ֛ה בַּת־אִ֥ישׁ כְּנַֽעֲנִ֖י וּשְׁמ֣וֹ שׁ֑וּעַ וַיִּקָּחֶ֖הָ וַיָּבֹ֥א אֵלֶֽיהָ׃ ג וַתַּ֖הַר וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ עֵֽר׃ ד וַתַּ֥הַר ע֖וֹד וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ אוֹנָֽן׃ ה וַתֹּ֤סֶף עוֹד֙ וַתֵּ֣לֶד בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ שֵׁלָ֑ה וְהָיָ֥ה בִכְזִ֖יב בְּלִדְתָּ֥הּ אֹתֽוֹ׃ 

גפני שם דגש על "כזיב " מקום גיאוגרפי ביהודה שהוא לדעתו מוצא של בר כוזבא שהוא קשור לתולדות צאצאי יהודה שמהם קמה שושלת בית דוד.

כיום ישנה סברה שכזיב נמצאת בחורבת יישוב קדום בהר יהודה , כ 9 ק " מ מצפון מזרח לחברון , ליד עין אל ערוב. 

גפני שם דגש על הנקודה המעניינת שמקום הולדתו של שלה כזיב מוזכר אבל לא אלה של אחיו. ברור  עם כך שלכותבי התנ"ך היה חשוב להזכיר את הפרט הזה  על שלה ועל כזיב. משום שמבחינתם שלה היה חשוב בהרבה מאחיו.

לדעת גפני משפחת "שלה"  הייתה משפחה חשובה ביותר  מיהודה שהייתה קשורה למלוכה אך נדחקה  מעמדת הכוח שלה בידי בית פרץ אבותיו של דוד . ואולי הייתה  בעמדת הנהגה לפניהם.

מה  אם כך קרה לשושלת שלה? גפני מראה שהם היו קשורים קשר הדוק לבני כזיב ובסופו של דבר לבר כוזיבא הוא בר כוכבא.

הוא מביא פסוק מדברי הימים א' פרק ד' : כא בְּנֵי, שֵׁלָה בֶן-יְהוּדָה–עֵר אֲבִי לֵכָה, וְלַעְדָּה אֲבִי מָרֵשָׁה; וּמִשְׁפְּחוֹת בֵּית-עֲבֹדַת הַבֻּץ, לְבֵית אַשְׁבֵּעַ. כב וְיוֹקִים וְאַנְשֵׁי כֹזֵבָא, וְיוֹאָשׁ וְשָׂרָף אֲשֶׁר-בָּעֲלוּ לְמוֹאָב–וְיָשֻׁבִי לָחֶם; וְהַדְּבָרִים, עַתִּיקִים.  כג הֵמָּה, הַיּוֹצְרִים, וְיֹשְׁבֵי נְטָעִים, וּגְדֵרָה; עִם-הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתּוֹ, יָשְׁבוּ שָׁם.  {ס} 

גפני טוען שלפי פסוק זה אפשר לראות שאנשי כוזיבא נחשבו לצאצאי בית שלה ביהודה.ויש להניח ששושלת היוחסין שלהם נשמרה גם במאה השנייה לספירה והייתה  עוד ידועה לרבי עקיבא. שראה בבר כוזיבא את הצאצא של שלה.

אבל …אחרי הכל בית המלך דוד הוא מפרץ ולא משלה ? ואם כך כיצד יכול בר כוסבא להיחשב כצאצא של דוד  בן ישי ?

גפני מספר לנו שהירהר רבות בשאלה זאת ש"הרסה"  לו את התיאוריה עד שהזדמן בחג השבועות קיבוץ דתי ושמע שם הרצאה על מגילת רות מחוקר תנ"ך באוניברסיטה.  

הוא קרא אז במגילה ונתקל בבעליהם של ערפה ורות  מכלון וכיליון וגילה שעל פי חז"ל  ששמותיהם האמיתיים הם יואש ושרף המוזכרים בדברי הימים "והדברים עתיקים".  וכי אשת מחלון הוא יואש מבני כוזיבא מבית שלה הייתה רות.ואחרי מותו יבם אותה בועז מבית פרץ.

וזאת לפי גפני החוליה המקשרת בין בית שלה ובין בית דוד ובין בר כוכבא .שהרי לפי דיני היהדות  בגלל הייבום עובד בנם של רות ובועז הוא בעצם בנו של מחלון הוא יואש וכך כל צאצאי בית דוד הם צאצאי מחלון  הוא יואש מאנשי כוזיבא.

וכך לדעת גפני "השושלת המשיחית האמיתית שלנו"  היא מבית מחלון ושלה עליו מתייחסים בני כוזיבא ולא מבית פרץ.

וכאן הביא גפני עדות מכרעת על חשיבותו של שילה ממשפט סתום בברכת יעקב  בבראשית מ"ט :

א וַיִּקְרָא יַעֲקֹב, אֶל-בָּנָיו; וַיֹּאמֶר, הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם, אֵת אֲשֶׁר-יִקְרָא אֶתְכֶם, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים.  

 גור אַרְיֵה יְהוּדָה, מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ; כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ.  י לֹא-יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה, וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו, עַד כִּי-יָבֹא שִׁילֹה, וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים.

נראה שרבי עקיבא הבין את המשפט הזה כרמז לבר כוזיבא צאצא בית שלה.והוא ראה בשילה הנ"ל את המלך המשיח שהוא בר כוכבא. 

לי התיאוריה הזאת נראית כהגיונית ביותר  אם כי כמובן אין זה אומר שבר כוכבא אכן היה צאצא של שלה  מספר בראשית אבל בהחלט יתכן שזה מה שהוא ורבי עקיבא אכן חשבו וטענו.

 

בר כוכבא .ציור  בקלף משחק מאת ארתור שיק. 

וראו עוד על בר כוכבא:

המערכה והמצור על ביתר מאת שרגא גפני 

האריה של בר כוכבא 

הכוכב של בר כוכבא 

הגיבור מזירת האריות :התפתחות המיתוס של בר כוכבא -חלק ראשון 

הגיבור מזירת האריות :החלק השני 

 

בר כוכבא במנורת הכנסת

הצעיר אדולף היטלר

צילום המוני מ-1914 שבו אדולף היטלר הצעיר הוא רק אחד מהמון.

צילם הינריך הופמן שלימים יהפוך לצלם הרשמי של היטלר.

לרגל "יום השואה "יקום תרבות " מפרסם שתי יצירות ספרות שונות שעוסקות באדולף היטלר הצעיר  שנים רבות לפני שהפך לרודן הנאצי המטורף שהביא למותם של מליונים רבים.

אנחנו מפרסמים את הפואמה הידועה של המשוררת כלת פרס נובל  ויסלבה שימוברסקה "תצלומו הראשון של היטלר" בתרגומו של רפי וייכרט,המבוסס על צילום ידוע ויחיד במינו של היטלר כתינוק תמים.


Klinger, Josef Franz [Fotograf, tätig um 1864 bis 1906]

אדולף היטלר כתינוק.צילם ג'וסף פרנץ קלינגר.( 1864-1906).הופיע במקור בספר צילומים של הופמן  הצלם הרשמי של  היטלר : Adolf Hitler in Zivil (FA Hoffmann)

קיראו את הפואמה של שימבורסקה  כאן.

אנחנו גם מפרסמים את הסיפור  המצויין   "הפטרון " של הסופרת הצעירה והמוכשרת גפנית לסרי קוקיא  שהופיע לראשונה בספרה "הים של וינה " ( אור יהודה כינרת 2016) קובץ סיפורים על וינה של סוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20.סיפור שנכתב בהשראת שירה של שימבורסקה ומתכתב עימו.

וכעת הסיפור מופיע  ב"יקום תרבות " באדיבות המחברת וההוצאה. 

"הפטרון " עוסק בהיטלר כצייר צעיר ולא כל כך מוכשר שלקוחותיו והאנשים שמסייעים לו הם יהודים כפי שהיה במציאות ההיסטורית .מה שלכאורה הופך את שנאתו האובססיבית כלפיהם לעוד פחות מובנת.

ואולי דווקא כן ?

ציור המיוחס להיטלר.

דיוקן עצמי המיוחס לאדולף היטלר ,1910

קראו  את ""הפטרון "כאן.

היטלר הצעיר ב-1914 צוהל משמחה כשהוא שומע על פריצת מלחמת העולם הראשונה.צילום מאת הינריך הופמן.

ובנושא זה קראו גם את רשימתו של ירון ליבוביץ על מחזה ישראלי  "אדולף" מאת יגיל אלירז העוסק באדולף היטלר הצעיר :

איך הפך אדולף הצעיר החביב להיטלר הפיהרר?

היטלר הצעיר.כמה שנים לפני שהפך לפיהרר.

כך הם חיו במערב הפרוע

סדרת הקומיקס ה איטלקית האהובה והמעולה "תולדות המערב הפרוע" ,פורסמה בעברית בהוצאת מ. מזרחי בשנות השבעים ב17 גליונות שונים לצד סדרות מקבילות מאותו בית הוצאה איטלקי ובבית הוצאה הישראלי טקס " ו"זאגור".

בניגוד לשתי הסדרות האחרות שלא התיימרו לאמינות היסטורית כל שהיא ( אם כי טקס דווקא ניסה מידי פעם). "תולדות המערב הפרוע " כן התיימרה לאמינות היסטורית בתיאור תולדות המערב של   1804 ל1883

עד כמה היא הצליחה זאת שאלה אחרת לגמרי.אבל הסיפורים היו ללא ספק' מהנים וגם מלמדים.

הסדרה ניסתה ליצור אמינות היסטורית בעיקר דרך המאמרים  הקצרים שהופיעו בסוף כל גליון שתיארו תופעה לבוש או נשק כל שהוא במערב הפרוע . בצורה תיעודית עם איור גדול .המאמרים האלו מזכירים מאוד את המאמרים שהופיעו כמה שנים קודם לכם באנציקלופדיה "תרבות " האיטלקית של חברת פאברי שתורגמה גם לעברית ובהן היו מאמרים רבים על תופעות של העבר עם ציורים.

בחוברות המאוחרות יותר המאמר הפך לסיפור קומיקס בפני עצמו שתיאר את אורחות האינדיאנים ואנשי המערב.

זה היה למעשה מצבור המידע הגדול ביותר שהיה קיים בעברית לגבי הקשור במערב הפרוע. ואין לו מקבילה בדפוס בעברית . לכן החלטתי לכנס את כולם כאן .לא לפי הסדר הכרונולוגי של הפרסום בכל חוברת אלא לפי הנושאים .

 

 

 

 

שושלת מק דונלד- סקוויה-אדמס ,גיבורי הסדרה

תחבורה במערב הפרוע

 

 

כלי נשק במערב הפרוע 

 

בעלי חיים במערב הפרוע 

 

 

 

 

האינדיאנים ואורחות חייהם 

 

 

 

 

תופעות שונות במערב הפרוע 

 

 

 

 

ראו  עוד :

תולדות המערב הפרוע :סדרת  הקומיקס

מעבר ל"דגל הדיו" : האיקוניזציה וגילגוליו של צילום " דגל הדיו"

הנפת דגל הדיו באום רשרש.צילם מיכה פרי ב10 למרץ 1949. פורסם לראשונה בדפוס ב"דבר לילדים "דבר לילדים כרך כ"ד חוברת 27, 10.3.1954.

זהו הצילום בגירסתו הסופית מבחינת מיכה פרי וחתום על ידו. באדיבות תמר פורת -פרי.

 

להלן סיפור גילגוליה של התמונה האיקונית מכולן "דגל הדיו".

במרץ 2019 מלאו שבעים שנה לצילום התמונה האיקונית ביותר של מלחמת העצמאות ואחת הידועות ביותר של הצילום הישראלי בכלל ""דגל הדיו" שצילם מיכה פרי ב-10 למרץ 1949 באום רשרש.

לראשונה אחשוף… לא איך נוצרה התמונה ב-10 במרץ 1949 זה ידוע  ונכתבו על כך מאמרים שלמים וערך ענק גדוש בויכוחים פנימיים בויקיפדיה בשאלה מי יצר את דגל הדיו ומי עומד איפה בצילום.

זה לא באמת חשוב לדעתי מי רקם או שלא את דגל הדיו.

זה לא באמת חשוב לדעתי מי נמצא בתמונה.

זה לא היה מעניין  היום את אף אחד אילולא …התמונה.

תמונה שהוקם על פיה פסל (!)

צילום דגל הדיו משולב במכתב ההודעה על שחרור איזור אילת. 

עיריית אילת הציבה באתר משטרת אום רשרש פסל מתכת המתאר את מעמד הנפת דגל הדיו. הפסל נמצא בגן ליד "קניון מול הים" בחוף הצפוני של אילת ליד הטיילת, ומבנה המשטרה עצמו שוחזר בסמוך לפסל.

אום רשרש היא היום אתר היסטורי במרכז העיר אילת לא רחוק ממוזיאון העיר אילת  שתמונת "דגל הדיו" היא סמלו וליד פסל "הנפת דגל הדיו".

אנדרטת דגל הדיו  פסל מברונזה של דניאל כפרי .הוצב ב-1996.

ב-16 במרץ 2008, ט' באדר ב' ה'תשס"ח, במלאת 59 שנה להנפת דגל הדיו, נפרס בטקס חגיגי לציון האירוע דגל ישראל ענק מצפון לאילת. על פי ספר השיאים של גינס זהו הדגל הגדול בעולם, אורכו 200 מטרים ורוחבו 100 מטרים.

התאריך העברי של הנפת הדגל, ט' באדר, הפך לימים ל"יום אילת" יום חג עירוני בעיר אילת שסמלו הוא ..האיש  מהתמונה עם הדגל.

Print

צילום "דגל הדיו" הוא תמיד חלק מהכרזות  וההודעות הרשמיות  של חגיגות שחרור אילת.

מה שמעניין יותר לדעתי איך התמונה שנוצרה בידי צלם חובב נהפכה לאיקון. לתמונה המפורסמת ביותר של מלחמת העצמאות שהפכה פעולה שיגרתית לגמרי וחסרת כל חשיבות צבאית לאירוע היסטורי לאומי שאנשים מתווכחים עליו עד עצם היום הזה.

וזה אך ורק בגלל  אותה התמונה.

הצילום הוא המקביל הישראלי של שני צילומים מפורסמים האחד אמריקני על הנפת דגל ארה"ב באי  איוו ג'ימה שנכבש מידי היפנים .

"הנפת הדגל באיוו ג'ימה " צילום של ג'ו רוזנטל ה23 בפברואר 1945  .פרסם בתוך יומיים בשערי עיתונים רבים בארה"ב. הצילום הוא מבויים. 

התמונה שימשה בין השאר כבסיס לפוסטרים ,לבול של ארה"ב , לאנדרטה של חיל הנחתים בארה"ב ולסרט מפורסם מאוד של קלינט איסטווד ,שתיאר את גורלם של גיבורי הצילום לאחר פירסומו.

תוצאת תמונה עבור ‪raising the flag at iwo jima mail‬‏

הצילום השני רוסי  מכיבוש הרייכסטג בברלין בירת גרמניה הנאצית .

הנפת דגל ברית המועצות על בניין הרייכסטאג בברלין. צילם יבגני חאלדיי 2 במאי 1945 פורסם ב-13 במאי במגזין  Ogonyok 

גם תמונה זאת הפכה מוכרת ביותר ובסיס לכרזות פוסטרים בולים ומטבעות :

 

בול של הרפובליקה המזרח  גרמנית. 1975

בול של אזרבירג'ן 2010

מטבע של בלארוס

מטבע של הפדרציה הרוסית

 

שתי התמונות באלו התברר לימים "בוימו " ובמקרה של הצילום הרוסי "זוייף"  בידי הצלם והיו רחוקות מאוד מלהיות אותנטיות .זאת בניגוד לתמונת "דגל הדיו" שאכן הייתה אותנטית לחלוטין.

כתבה של מיכה פרי שבה הוא מספר על צילום דגל הדיו. "דבר השבוע "  28 בפברואר 1969 לקוח מאתר העיתונות העברית בספריה הלאומית :

http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/?action=tab&tab=browse&pub=DAV&_ga=2.113020481.45213241.1552227143-669890410.1539600071#panel=browse

צילום "דגל הדיו". 

כאשר נודע  למיכה פרי   לשעבר מפקד העולים בספינת המעפילים המפורסמת   "אקסודוס " על המבצע ועל אישור שנתן בן גוריון לעיתונאים להצטרף ללוחמים הוא החליט בהחלטה של רגע לרדת לנגב ולתעד את האירוע.מחברו שאול ביבר שאל מצלמה וכמה סרטי שחור לבן קיבל  ממשה פרלמן בבית מפלגת העבודה ברחוב  הירקון שמולו התגורר אז. הוא הצטרף למטוס שנשא את העיתונאים לחזית באילת והנחית אותם במה שיהיה לימים שדה התעופה עובדה.

אך כאשר התמהמהו הכוחות הלוחמים לצאת לאום רשרש ההחליטו העיתונאים לעזוב ורק מיכה פרי נשאר מכולם בשטח עם הלוחמים.ביחד עם חברו הסופר נתן שחם.

נתן שחם ומיכה פרי בדרך לאום רשרש ולצילום "דגל הדיו ". מתוך הספר "מיכה פרי ".

.השניים נלקחו בידי הכוח של  גדוד 7 בפיקוד נחום שריג מפקד החטיבה  ואברהם אדן  ( ברן ) מפקד פלוגה  של חטיבת הנגב  כ"טרמפיסטים " לא באמת רצויים .וברור שברן  ולוחמיו לא העלו על דעתם שההחלטה לקחת עימם את השניים האלו הייתה ההחלטה החשובה ביותר שלהם בכל אותו אירוע .שכן רק הודות לשניים האלו השתמר זכרון האירוע שהיה נשכח בילעדיהם.

היו כמה כוחות שונים שנעו לכיוון תחנת המשטרה אום רשרש : חטיבת הנגב וחטיבת גולני.היום ישנן טענות שהן כנראה מבוססות בהחלט  שאנשי גולני כבר היגיעו למקום כמה שעות קודם לכן אם כי יש לציין שישנן גרסאות שונות בעניין.

 

שחזור של הג'יפ שבו נסעו מניפי דגל הדיו עם בובות שלהם בג'יפ.תצוגה במוזיאון אילת. 

ניתן לתמוה מה היה קורה אלו…..דווקא אנשי חטיבת גולני היו מגיעים ראשונים לאום רשרש  ומניפים  שם את הדגל הישראלי ראשונים

ונראה שאכן כך קרה במציאות ולא רק בהיסטוריה חלופית.

האם היינו זוכים אז בצילום "דגל הדיו " קלאסי אחר?

העובדה היא שלא.

אנשי גולני כנראה היגיעו ראשונים לאום רשרש אבל לא הפיקו שם שום צילום חשוב.

.היה צורך בצלם ספציפי מאוד שיצלם את התמונה הזאת ובאיש ספרות ספציפי שיפיץ אותה. כאלה למיטב ידיעתנו לא היו באותו כוח גולני.

אם רק כוח גולני היה מגיע למקום ומצטלם אולי היינו זוכים בצילום אחר של האירוע. אבל סיכויים קלושים שהוא היה הופך לאיקוני כמו הצילום שנמצא בידינו.

 

אברהם אדן "ברן " עם התמונה בזיקנתו.צילום של המשפחה.

 

כאשר היגיעו אנשי חטיבת הנגב נחום שריג עוזי נרקיס אברהם ברן  מיכה פרי נתן שחם והאחרים ליעד ראשונים,לכאורה לפחות ,  היה ברור שיש לעשות מעשה סמלי .ברן שלף דגל מאולתר ,שהוכן מבעוד מועד מסדין לבן ששני פסי דיון צויירו בצדדיו ובמרכזו נתפר סמל מגן דוד שהוסר מתיק עזרה ראשונה.  וכאן יש לזכור שלא יכול היה להיות שום דבר חוץ מדגל מאולתר שכן רק זמן קצר קודם לכן בסוף אוקטובר 1948 נקבע העיצוב של דגל מדינת ישראל

בעזרת חבריו הניף אדן  את הדגל על התורן שהותירו הירדנים על שפת מפרץ אילת.

ושם צילם   מיכה פרי את ההנפה הראשונה של דגל ישראל באיזור אילת.

על התורן אברהם אדן (ברן), בנוסף לאברהם אדן השתתפו במעמד: מפקד חטיבת הנגב נחום שריג, נתן סגל, קצין המבצעים (קמב"ץ) עוזי נרקיס, פקד פלוגת חיות הנגב (מ״פ), קצין המודיעין (קמ"ן) החטיבתי דוד ניב (ביבי), סגן הקמ"ן אברהם ברמן (בז) ההנדסה החטיבתי משה צרי (פפר), קצין התרבות נתן שחם, סמ"פ אריה הברמן, הנהג יוחנן אלישוב, הסייר עמוס קרסניצקי ואלכסנדר יולין. בנוסף, נמצא שם גם יעקב לוי, חייל חטיבת הנגב גם הוא.

איפה עומד נתן שחם בתמונה ?

בתו אורית גובר שחם כותבת לי :" זה עם הרובה והמעיל הארוך מימין".

תוך  הפגנה מרשימה של אתלטיות ברן  טיפס  על התורן ותלה את הדגל בעצמו אם כי לא היה בכך כל צורך. התצלומים  האחרים  מראים בבירור שבסביבה היה סולם שאין זה ברור מדוע לא השתמשו בו ולימים ברן עצמו הופתע כשראה אותו בצילומים.אבל ברור  גם שאם היה עולה על סולם כדי לתלות את הדגל התמונה לא הייתה כה מרשימה.

טקס הנפת הדגל הסתיים בשעה ארבע אחר הצהריים בשירת התקווה..

במצב רגיל הוא היה נשכח מיידית.

אבל הודות לשחם ופרי   שני "הטרמפיסטים " כפי שכינה אותם"ברן "  האירוע שהיה נשכח לחלוטין התפרסם והפך לסמל.

 

תמונה אחרת של מיכה פרי שמציגה את הנפת דגל הדיו ,שלא זכתה לכל פרסום מיוחד. שימו לב לסולם שמוצג בצד שמביא את השאלה למה לא השתמשו בו כדי להניף את הדגל. נוכחותו של הסולם היא גם הסיבה שתמונה זאת אינה יצירה איקונית אלא עוד צילום סתמי של צלם חובב.

מיכה פרי צילם במהלך האירוע 12 צילומים שמהם שרדו תשעה.8  צילומים רגילים בתכלית  ואחד מופתי.

( ומצורפות למעלה  התמונות  האחרות )

בתצלומים תועדו תחנת המשטרה שבה הונף הדגל ,את ההכנות להנפת דגל הדיו ואת ההנפה עצמה.

בשובו לתל אביב כתב נתן שחם סיפור ידוע על האירוע בשם "דגל הדיו " שפורסם ב"על המשמר ב13 במרץ 1949 .

ותוכלו לקרוא אותו כאן .

 

בשובו לתל אביב הפקיד מיכה פרי את סרט הצילום במפלגת העבודה.

התמונות ככל הנראה לא פורסמו משום מה בעיתונות ב"דבר " ב" על המשמר " במעריב או "בידיעות אחרונות" או "הארץ".

מיכה פרי  מעולם לא חזר לבקש את התשלילים או את התצלומים שנראו לו כלשעתם בלבד. ולמעשה שכח מהם.

אבל  למרבית המזל היה מי שלא שכח את התצלומים .זה היה עמיתו  של פרי הסופר נתן שחם.שחם כתב סיפור על הפרשה  שאותו תוכלו לקרוא כאן  והוא זה שהחל  בפרסומו של "דגל הדיו" ולימים בהפצתה של התמונה.

תמונת הנפת דגל הדיו  היא רק אחת מקבוצה.  כפי שאתם רואים שאר התמונות הן שיגרתיות. אף אחת מהן לא הייתה הופכת להיות איקונית. ואכן אף אחת מהן  וגם לא שום תמונה אחרת שאותה צילם מיכה  פרי בימי חייו לא חדרה לתודעה.אפילו לא התקרבה לכך. סתם עוד תמונה של צלם חובב אולי מוכשר יותר מהממוצע.

איך שהוא במה שניתן רק לתארו כסוג של נס או אירוע של "פעם בחיים " הצלם החובב מיכה פרי בקליק אחד יצר במפתיע   בלי להתכוון ולכוון לשום דבר , בלי לביים כלום תמונת מופת איקונית שיש לה משמעויות כמעט אינסופיות .וזה דבר נדיר מאוד. גם עבור צלמים מקצועיים.

ניתן להשוות זאת להשראה שאותה חווה משורר ליצור יצירת מופת פואטית.

הנפת דגל ישראל באל עריש בסיני ב-1967. תמונה שמשום מה לא זכתה למעמד קאנוני למרות שהיא מתארת מעמד חשוב לא פחות מממעמד "דגל הדיו". מעמד סיום מלחמת ששת הימים . אבל התמונה הזאת לא זכתה לשום פרסום , לא הפכה לאיקונית ואיני יודע מי הצלם שלה. כנראה משום שאין בה את הדרמה שיש בצילום "דגל הדיו". 

 

דוגמה אחת מני רבות למשמעויות שאפשר ליחס לתמונה זאת אפשר למצוא בכריכה האחרית של ספר מ-2013 בשם "תקשורת המונים בישראל" מאת אורן סופר  :

"התמונה בשער הספר, על רבדיה השונים, מבטאת באורח מטפורי את התהליכים שהספר מתאר. ברוח התמונה המקורית של הנפת דגל הדיו באום-רשרש (אילת), שהיא סמל מובהק לבניין האומה ולמאבק לעצמאות פוליטית, נטלה תקשורת ההמונים העברית חלק חשוב בהנפת דגל התרבות העברית ובדמיון האומה הישראלית המתהווה. אך דגל הדיו, המסמל את הלחימה למען הקמת המדינה ואת האלתור וההקרבה למען הקולקטיב, מוחלף בדגל מקדונלדס,שהוא הסמל המובהק ביותר למגמות גלובליזציה, מסחריות ואמריקניזציה. ברמה המטפורית, החלפת הדגלים מבטאת את השינוי בזירה התקשורתית." 

מנהלת הספריה  לחומרים ויזואליים  בבית אריאלה  ציפי סובר ששוחחתי עימה בעת הכנת רשימה זאת (ושהיא יחד עם אנשי מכון גנזים בספריה זאת סייעו לי באיסוף החומרים  ןתודתי להם )  אמרה לי לאחר העפת מבט בתמונה שאפשר לקלוט ממנה משמעויות רבות ומגוונות.

האם יש משהו מהמשמעויות הללו בצילום המקורי ? כן . האם מיכה פרי כיוון אליהם ? כלל לא או לא בהכרך .   הוא רק רצה לתפוס את הרגע.

האם ניתן למצוא אותם גם בתמונות האחרות שצילם באותה השעה?

לכאורה  כן אבל קשה מאוד למצוא אותן. אם הייתי נותן את אחת התמונות האחרות למנהלת או למישהו אחר ,ספק רב אם היו  מוצאים  בהן את המשמעויות שתוארו כאן או כל משמעות אחרת.אלו הן תמונות "סתמיות " ורגילות שמנציחות מצב בלי לחדור למשמעויות הטמונות בתוכו.

זה ההבדל בין יצירת מופת ובין יצירות רגילות.

לגלות את התמונה ולהבין שהמדובר ביצירת מופת לקח זמן. הצלם המקורי לא הבין זאת כלל. מבחינתו זאת הייתה עוד תמונה.

היה צורך  במישהו אחר שיבין את החשיבות ואת העוצמה שיש בתמונה.

המישהו הזה היה נתן שחם.

 

תמונה ב"דבר לילדים "

עטיפת הפרסום המקורי שבו הופיע צילום "דגל הדיו". 

כולם מכירים את התמונה של דגל הדיו  אבל אף אחד בעצם לא יודע איפה היא פורסמה לראשונה.

כאמור למעלה הצילום לא מופיע ב"על המשמר"  בחודשים הרלבנטיים של 1949 או ב"דבר" הוא  גם  לא מופיע כפי שהיה ניתן לצפות בכתב העת של מערכת הביטחון "מערכות ".

במשך כמה שנים הצילום היה לא ידוע  לחלוטין.

הפילמים במשך כמה שנים שכבו כאבן שאין לה הופכין בבית מפלגת העבודה.

אבל  למרבית המזל היה מי שלא שכח את התצלומים.זה היה עמיתו  של  הצלם מיכה פרי הסופר נתן שחם.

הוא עבר על התצלומים כאשר הכין רשימה מיוחדת לשבועון הילדים "דבר לילדים לרגל מלאת חמש שנים לכיבוש אילת  והיה זה אז  שהבחין באיכותה המיוחדת של תמונת "דגל הדיו" ובחר בה והפך אותה לאיקון..

הצילום  הופיע  לבסוף בפעם הראשונה ב"דבר לילדים " ב-1954 בגליון לציון חמש שנים לשחרור אילת .וזהו הצילום המקורי  המפורסם ביותר שהופיע ב"דבר לילדים".

אז הנה הפרסום המקורי מגליון דבר לילדים 10.3 1954 גליון חמש שנים לשחרור אילת. שימו לב שהצילום מלווה את  הרשימה של נתן שחם  שחשף כאן את הצילום לעולם .

הפרסום הראשון של צילום "דגל הדיו" . בדבר לילדים כרך כ"ד חוברת 27, 10.3.1954 עמ' 411

אני מניח שנתן שחם זכר את הצילומים של  ידידו  מיכה פרי סרק את הצילומים והוא האיש שהחליט שזאת התמונה ובחר את התמונה, וכפי שאתם רואים מהתמונות האחרות שלמעלה זאת לא הייתה משימה קשה ביותר …. והפך אותה לתמונה האיקונית שהיא היום.

Image result for ‫כך לחם יש/ראל תלמי‬‎

האם התמונה הייתה ידועה קודם לכן ? כנראה שלא. בספר של  מנחם תלמי   כך לחם ישראל :   פרשיות מלחמת העצמאות /    תל-אביב :   יזרעאל, מ-1953,שנה קודם לפרסום המקורי ב"דבר לילדים " של הצילום  מופיע ציור של גרשון גרא המתאר את  טקס הנפת דגל הדיו והוא שונה מהתמונה המוכרת לנו אם כי בהחלט מקביל.

תוצאת תמונה עבור דגל הדיו

 

התמונה הפכה  מעוד צילום ב"דבר לילדים " לתמונה איקונית לאחר שהופיעה ב"אלבום העשור לצה"ל"   בעריכת גרשון ריבלין עם הקדמה של דוד בן גוריון 1958    ספר שיצא גם עברית וגם בצרפתית בהוצאת מערכות ובהפצת ידיעות אחרונות  ב-1958.ניתן לאמר שהיה זה גרשון ריבלין העורך  היסטוריון צבאי ועורך מגזין "מערכות " שנתן את הגושפנקה  של "איקוניות " לתמונה שצולמה בידי פרי והובאה לראשונה  לידיעת הציבור בידי נתן שחם.

Image result for ‫תולדות מלחמת הקוממיות‬‎

ב-1959 התמונה הופיעה  בצילום יוצא דופן בכך שהוא בעמוד שלם בכרך "תולדות מלחמת הקוממיות"סיפור המערכה" שהוכן ע"י ענף היסטוריה במטה-הכללי  "בהוצאת מערכות.

בסוף שנות החמישים "צילום "דגל הדיו " אם כך  כבר היה מוכר היטב בחוגים שונים במערכת הביטחון ובתקשורת.

מיכה פרי נזכר לבסוף באותה תמונה שלו כאשר ב"מעריב"  בראשית שנות השישים פורסם התצלום…אבל תחת שמו של צלם אחר.המאמר שהופיע במעריב בראשית שנות השישים היה של מישהו שכבר ראה את התמונה ב"דבר לילדים" או באלבום העשור לצה"ל.

פרי הגיב  בחריפות ולאחר ששלח לעיתון מכתבי הבהרה ,קיבל את הקרדיט על תצלומי הנפת דגל הדיו שאיכותם וחשיבותם הייתה כעת ברורה לכל.

למשפחת פרי זכור שזאת לא הייתה הפעם האחרונה שהייתה  בעיה עם הקרדיט של הצלם על התמונה .מתי שהוא בשנות השבעים התגלתה בכספת של צלם מנוח מה שנראה כתשליל של צילום דגל הדיו ובני המשפחה של הצלם טענו שהוא האחראי האמיתי לצילום. היה צורך בעדותו של אברהם אדן "ברן" שאישר שהיה זה פרי שצילם את  התמונה כדי להבהיר את העניין סופית.

סיכום :

צילום דגל הדיו הוא אחד האיקונים הגדולים של הויזואליה הישראלית . איך שהוא בתוך כמה שניות שלא יחזרו  של לחיצת כפתור  יצר צלם חובב ,מיכה פרי, תמונה מייצגת של הערכים  הישראליים של שנת 1949 וגם מאוחר יותר ובכך עוצמתו של התצלום (שהצלם לא הצליח להעביר אותה כלל לצילומים האחרים שצילם בדקות האחרות )  שהיא בלתי ניתנת לשכפול. אבל היא בהחלט ניתנת לחיקוי ולפרודיה כפי שתראו. 

ןמאז גילגוליה של התמונה הלכו והתרבו.

והנה מבחר מייצג שלהם.

גלריה של דגלי הדיו 

 

ציור   על פי הצילום  כנראה של מ.אריה הופיע במאמר על מלחמת העצמאות ב"אנציקלופדיה תרבות ". שפורסמה בין 1961  ל1965

עצמאות ישראל תש"ח מאת אוריאל אופק , אייר מ. אריה ,צילם בוריס כרמי ,ספרית עופר 1975.

 

 

לאחר מכן התמונה  הופיעה על עטיפת ספרו של שרגא גפני "קרבות מפורסמים בתולדות ישראל(תל אביב : מ’ מזרחי, (הקד’ תשכ"ב)

[תוצאת תמונה עבור קרבות מפורסמים בתולדות ישראל שרגא גפני

 

 

 הצילום הופיע שוב בספר :תולדות היהודים אלבום ההיסטוריה של עם ישראל ב-1964

מאז הצילום המפורסם הפך לסמל מוזיאון תולדות העיר אילת שנפתח בחודש מרץ 2007  ומופיע או מאוזכר בכמה מיצגים שונים שם.

צילום "דגל הדיו" הוא סמל מוזיאון העיר אילת. 

מיצג של דגל הדיו במוזיאון אילת

הצילום במרכז רשימה כרונולוגית של תאריכים בתולדות אילת במוזיאון העיר אילת.

והנה הצילום המפורסם על עטיפות ספרים שונים :

 

"עד דגל הדיו  " הוצאת מערכות 1984

ההיסטוריה של ארץ ישראל כרך י:מלחמת העצמאות -הוצאת כתר ויד בן צבי 1985

מבצע עובדה בעריכת אלחנן אורן ומאיר אביזהר ,המכון למורשת בן גוריון 2002

מנהרת הזמן מסר 10. הוצאת מודן 2000

בעטיפת ספר של חנן שטיינהרט  – מ-1998 סיפור עתידני שבו מדינה פלסטינאית כמעט מוקמת ודגל הדיו הוא של פלסטין…..

גם כן ב-1998 שנת החמישים למדינה הצילום שימש בסיס לעוד שתי מחוות אירוניות שונות /

אחת של  יוסי למל  לרגל חגיגות החמישים למדינת ישראל  ובה דגל הדיו מוחלף בדגל רשת המזון מקדונלד. כסמל לתהליכי הגלובליזציה  שעברו על החברה הישראלית בחמישים השנים האלו.

תמונה ששימשה כסיס לעטיפה של ספר על תקשורת ההמונים בישראל.הוצאת האוניברסיטה הפתוחה 2011

עטיפת הספר ‫  שיצא לאור בידי עיריית אילת    אילת שלי :   סיפורה של עיר /עריכה, כתיבה וצילום: שמוליק תגר ; תרגום: שלי קיסל הוצאת עיריית אילת 2016 

עטיפת מגזין לרגל 70 שנה לצה"ל מ-2018 

ספר בהוצאת  מודן ומשרד ביטחון ,2019 

וצילום הומאג'  מבויים של  עדי  נס מ-1998

והנה כמה גרסאות חדשות  של "דגל הדיו":

גירסת הקומיקס של אבנר כ"ץ  מ ספר הקומיקס הציוני /    בעריכת עמרם פרת  תל אביב :   ידיעות אחרונות,   1998

כרישום מאת האמן  עמית סדיק מ-2014

https://www.amitsadik.com/

 

ציור מאת נעמה אשכנזי

ציור מאת גי חרלפ.

בובות שעווה על פי צילום דגל הדיו במוזיאון בובות השעווה במגדל שלום ,נפתח ב-1973 ומאז נסגר.

סיכה עם ציור "דגל הדיו

סיכה נדירה של דגל הדיו עם הכיתוב: "אום רשרש, ט' אדר תש"ט". על הסיכה דמויות של אנשים מניפים את דגל הדיו. 

50 שנה לשחרור אילת – מדליית ארד

 

דגל הדיו בתג יחידה  של חטיבת יואב

כפסל בעיר אילת :

 

פסל "דגל הדיו" מזוויות שונות. 

שישים שנה אחרי ב-2009 המרימים חוזרים לשיחזור הטקס של הנפת דגל הדיו.רק שישה פלמ"חניקים נותרו מתוך העשרה שהגיעו ראשונים במרס 1949 לחוף אום-רשרש, והניפו דגל מאולתר שציירה בדיו מזכירת המח"ט פועה וצולמו על ידי מיכה פרי. 60 שנה אחרי, אברהם אדן (ברן) חוזר ומטפס על התורן בחוף אילת ומניף את הדגל שציירה מחדש פועה (במרכז התמונה, עם הכובע).  צילם יוסי אלוני.

 

דגל הדיו בסמל מתחם הכושר "קרוספיט" באילת 

 

קריקטורה עכשווית מאת שלמה כהן.

קראו עוד על צילום דגל הדיו :

חיה מילוא: הגוף והדגל : שלושה מבטים על 'דגל הדיו'  בתוך :פולקלור ואידיאולוגיה : קובץ מחקרים המוגש לפרופ' עליזה שנהר / עורכת חיה בר-יצחק. — חיפה : ארכיון הסיפור העממי בישראל ע"ש דב נוי, הפקולטה למדעי הרוח, אוניברסיטת חיפה : פרדס הוצאה לאור,  תשע"ד 2014.  (עמ' 301־324).

קראו גם :

דגל הדיו -הסיפור מאת נתן שחם 

וראו גם בנושא :

על התורן : מחווה ל"ברן ולדגל הדיו " דוד אסף על דגל הדיו

דגל הדיו בויקיפדיה

 

עוד תמונות מההנפה

 

כתבה בערוץ 10 על שיחזור הנפת  דגל הדיו בידי המניפים  המקוריים ובראשם ברן ונתן שחם 

 

דגל דיו וניצחון :פודקסט על התמונה

תיק תיקשורת על דגל דיו

אבא שלי מיכה פרי

מניף דגל הדיו שהפך למרגל

 

מה לקיבוץ המאוחד ולדגל הדיו

 

אלי אשד על הצילום המקביל של "הצנחנים בכותל "

 

 

צילום הומאג' של רונה יפמן מהסרט " שני הדגלים" בהשתתפות אלי אשד

אלי אשד ליד פסל דגל הדיו  אוגוסט 2019.צילם ירון ליבוביץ'