ארכיון קטגוריה: היסטוריה

"רגע של קדושה ": מה יש ומה אין בצילום "הצנחנים בכותל" שבגללו הפך לצילום היהודי האהוב ביותר

הפרסום המקורי של  צילום " הצנחנים בכותל" המפורסם  של דוד רובינגר. לא בעברית  כפי שניתן היה לצפות אלא באנגלית בשער "הניו יורק טיימס " חמישה ימים ( !) לפני הפירסום הראשון בעברית במוסף הארץ. לא מופיע שם הצלם,רק הכינוי "ויקטור".  תודה לגיא רז. 

לרגל מלאת חמישים ושתיים שנה למלחמת ששת הימים :הנה רשימה על  הצילום המפורסם ביותר של מלחמת ששת הימים או בכל אופן אחד מהשלושה המפורסמים ביותר.צילום "הצנחנים בכותל" של דוד רובינגר.

הצילום שהוא אולי צילום  המלחמה הישראלי הידוע ביותר בכלל  ביחד עם צילום "דגל הדיו " " ממלחמת העצמאות ( שבו כזכור עסקתי כבר בעבר  ברשימה "מעבר לדגל הדיו:האיקוניזציה של   צילום"

 כיום קשה להאמין אבל הצילום המפורסם "לא"  פורסם  מיד עם צילומו ב"מעריב " העיתון הנפוץ של אז , או ב"ידיעות אחרונות ",או ב"דבר " או ב"על המשמר" או ב"הצופה". רוב העיתונים האלו התמקדו בצילום המפורסם האחר של המלחמה של  שר הביטחןן משה דיין,של הרמטכ"ל יצחק רבין  ושל אלוף פקוד מרכז  עוזי נרקיס נכנסים לירושלים   משער האריות שאותו צילם אילן ברונר שנחשב אז לצילום הבולט של המלחמה.

 

 

צילום כניסת דיין רבין ונרקיס לשערי העיר העתיקה.  צילם אילן ברונר. הצילום  המפורסם הופיע  באופן חסר כל תקדים  ( והמשך )  בעמודים הראשיים של שני עיתונים מתחרים בשמיני ביוני 1967 , גם בעמוד הראשי גם של "מעריב " וגם בעמוד הראשי של "דבר" ויום לאחר מכן בתשיעי ביוני 1967 כעמוד השער של "דבר השבוע" ואף באנגלית ב"ניו יורק טיימס".  . דבר שלא חזר  מאז לעולם.  מה שמראה שהצילום  נחשב לצילום "הרשמי " של  המלחמה כולה, ויש כל סיבה לחשוב שהוא "הונחת " על העיתונים בידי הרשויות ( משה דיין ) שקבעו כך שזה יהיה הצילום הרשמי שיזכר לימים. 

אלא שהצילום שלמעלה  של מצעד הנצחון של ראשי מערכת הביטחון  ( המקביל ל"טריפיום " של המפקדים הרומאיים לאחר ניצחון בקרב שבו היה תמיד עבד בסביבה שלחש לאוזנו של המפקד הגאה "זכור כי אתה בן תמותה" כי אז יותר מכל זמן אחר היה בכך צורך דחוף. ) ,אם כי לא נשכח אינו כיום הצילום המייצג של מלחמת ששת הימים.

 הצילום שאנו באמת זוכרים היום של מלחמת ששת הימים הוא דווקא הצילום שאין בו את המפקדים והבכירים ואת  סמלי שמחת הניצחון והגאווה הלאומית. זהו  צילום הצנחנים בכותל.שהיה מי שהגדיר אותו כ"הצילום היהודי האהוב ביותר בזמננו ". 

והוא אפילו לא הופיע בפרסום הראשון בעיתון ישראלי אלא בכלל בעיתון בארה"ב…

בצילום הזה  שאותו צילם דוד רובינגר עומדים שלושה חיילים רגילים בתכלית, שלושה אנשים מ"עמך ", חיילים מלוחמי גדוד 66 של חטיבה 55 של הצנחנים   אלו הם :חיים אושרי (מימין), יצחק יפעת ( הדמות הבולטת שבמרכז ,לימים רופא נשים  )   וציון כרסנטי  ( איש תיאטרון וכוריאוגרף להקות מחול )

מאחור עומדים  החיילים  חיים כהן ( היום אספן  מוכר ) מצד ימין  ואלכס שביט מקיבוץ חצור  –ומסתכלים בפליאה לכאורה על הכותל ואולי על משהו אחר.

יש עוד מישהו שבעצם גם הוא נמצא בתמונה אם כי איננו יכולים  לראות אותו. ולמרות שהוא בילתי נראה הוא הנוכחות החשובה והחזקה ביותר בתמונה. 

זהו הרב  הראשי של צה"ל שלמה גורן התוקע בשופר.

לאחר תקיעת השופר נאם הרב גורן בקול חזק:
"אני האלוף שלמה גורן ,הרב הראשי של צבא ההגנה לישראל ,הגעתי למקום הזה כדי להישאר בו לנצח!" 

ואז ברגע זה  צילם רובינגר את הצילום. 

הצילום בעיתון "ניו יורק טיימס". באדיבות גיא רז. 

לצילום זה יש כמה מאפיינים מקבילים במדוייק למה שקרה עם צילום "דגל הדיו". 

הוא נבחר כצילום של המלחמה "מלמטה" ולא בהוראה רשמית של הממסד.

ובשלב מסויים היה ויכוח לגבי מי בעצם צילם אותו. 

הפרסום הראשון בעברית  של צילום "הצנחנים בכותל ".  מוסף הארץ גליון מס' 39, ח' סיון תשכ"ז | 16 ביוני 1967  תשעה ימים לאחר הצילום המקורי בשביעי ביוני 1967 וחמישה ימים לאחר פרסומו הראשון ב"ניו יורק טיימס"   צילם  דוד רובינגר . אלא שהתמונה יוחסה  שם בטעות לאילן ברונר. ( מוסף הארץ התנצל ).

הצילום  הופיע  לראשונה  באנגלית כעמוד שער של "הניו יורק טיימס". ואפשר לאמר שהיה זה עורך הצילומים של הניו יורק טיימס שעמד לראשונה על חשיבותו. 

חמישה ימים לאחר מכן הצילום פורסם כשער של "מוסף הארץ " של 16 ביוני וגם שם  העורך נתן דונביץ' שם לב מיד לחשיבותו. הוא היה כל כך בולט שבגליון השבוע שלאחר מכן הופיעה פרסומת שהתבססה על הצילום !

פרסומת שהופיעה בגיליון "מוסף הארץ " של ה-23 ביוני .

אבל בטעות היציגו אותו  במאמר על החיילים בצילום בגליון "מוסף הארץ " של ה-30 ביוני לעוגמת הנפש של הצלם רובינגר כעוד יצירה של אילן ברונר  צלם כניסתו של דיין לירושלים.

 

מאמר שמספר על הצילום והמצולמים ,ושוגה לגמרי לגבי זהות הצלם . "מוסף הארץ " ה-30 ביוני .באדיבות ציפי סובר מהספריה לחומרים ויזואליים בבית אריאלה. 

דוד רובינגר הצלם .צילום של גבריאל בהדליה.

דוד רובינגר כפי שנראה  לא הבין באמת מהי חשיבותו האמיתית של הצילום שבו זילזל.וספק רב אם היה  זוכר בכלל את הצילום אילולא טעו  במוסף הארץ ושייכו אותו לצלם אחר . ( כפי שקרה אגב גם לגבי צלם "דגל הדיו " שלו קרה מקרה זהה במדוייק כמה שנים קודם לכן  וגם הוא זילזל בתמונה שאותה צילם עד שהובנה חשיבותה בדי אחרים וליתר דיוק בידי הסופר נתן שחם ). 

ארבעה ימים לאחר מכן  הצילום הופיע  בשער המגזין "דבר לילדים"  כרך  ל"ז חוברת  41 ב-20 ביוני 1967.

יש להניח שעורכי "דבר לילדים " זעמו מאוד על כך ש"מוסף הארץ " הקדים אותם  בפרסום התצלום בארבעה ימים שלמים. 

העורך  ( לא ברור אם העורך הראשי אפרים תלמי או סגנו אוריאל אופק )  כתב על הצילום :

"הם פרצו את חומת העיר העתיקה:הם לחמו מבית לבית, מחצר לחצר ,מחדר לחדר. רבים מחבריהם נפגעו –אך הם הוסיפו להסתער ,עד אשר דרכו רגליהם על הר הבית .אצבעות -ידיהם הצרובות נגעו בבאבני הכותל המערבי ועיניהם זלגו דמעות .הם -הצנחנים .תמונת השער ,של המשחררים בצל הכותל ,צולמה שעות מעטות לאחר הניצחון. עתה פתוחים השערים והמוני בית ישראל עולים אל הכותל המערבי ."

על צילום זה כתב הסופר יורם קניוק בהקדמה שלו לספר הצילומים של רובינגר עד לתקופה , תל אביב: נהר וידיעות אחרונות, תשמ"ח 1988

.

 

בתחילה  וגם לאורך השנים חשב רובינגר שמעולם לא הבין ולא העריך את הצילום שלו ( כמו שאר המימסד הצילומי בארץ ) שזהו אינו צילום טוב. הוא חשב שהוא לא צילם מספיק טוב את המצולמים ולא באמת הבין מדוע הציבור הרחב נמשך דווקא לצילום זה. 

הוא חשב שצילום טוב יותר היה צילום הרב גורן הנושף בשופר ליד הכותל המערבי ,צילום שהוא אכן דרמטי יותר. 

אבל כל זה רק מראה  יותר מכל דבר אחר את חוסר  הבנתו של הצלם עצמו לגבי יצירתו שלו. תופעה שהיא אכן נפוצה בקרב יוצרים שלרוב זקוקים למבקרים ולחוכמת הציבור שיבהירו להם מהי יצירתם החשובה באמת. 

שאר הממסד של הצילום בישראל חשב כמוהו. וטעה בדיוק כמוהו. 

הצלם פיטר מירום שפירסם מידי שנה אנתולוגיה של מבחר הצילומים הטובים ביותר של אותה השנה "שנתון ישראל לאמנות הצילום " כתב במבוא לשנתון של 1968 שהוא עבר על אלפי צילומי מלחמה ומצא את רובם המוחלט כלא ראויים להכנסה באנתולוגיה שלו. אלו כמובן כללו את צילום הצנחנים בכותל וצילומו של אלן ברונר על כניסת דיין רבין ועוזי נרקיס   בשער האריות שהפכו מאז לקלאסיקות. 

מירום כתב :

מלחמת ששת הימים הייתה ללא ספק אחת המלחמות המצולמות ביותר .תקופת הכוננות הביאה אלינו נוסף לצלמים שלנו ,צלמי עתונות מכל העולם. ועשרות אלפי צילומים צולמו.זרם בלתי פוסק של אלבומים ברמה בינונית ולמטה מזה ממשיכים להופיע.אך גם כאשר רואים לעתים צילום יוצא -דופן מבחינה אמנותית או מבחינת מקוריות התפיסה –קשה להבחין בו בכל הדפוס והנייר הגרוע. .ברור שרבים מבין הצילומים אין להם כל מטרה אמנותית ,תפקידם הוא לשמש כאמצעי של תקשורת ואינפורמציה בלבד והדבר חשוב לגבי הנושא.

היה ברור לנו שיש להקדיש את עמודי הפתיחה של השנתון הנוכחי לנושא המלחמה .קשה לתאר עד כמה קשה היה למצוא חומר טוב ומעניין מבחינה צילומית . עברתי על אלפי צילומים ממקורות רבים ובינהם של צה"ל . אך לצערי מצאתי רק מעט חומרמעולה אם מבחינה אמנותית ,ואם בשל עניין מיוחד מבחינה צילומית.

היה בכוונתי להגיש מספר עמודים גדול יותר על נושא המלחמה ,אך אף אתה אינני יכול לאמר שאני מרוצה מכל העמודים המודפסים ".

הצילומים שמירום כן מצא כראויים להכנסה בשנתון שלו נשכחו מאז כולם. וטעמו האמנותי בצילום מוטל כעת בספק רב. 

צילומים של הרב גורן שצילם דוד רובינגר ליד הכותל עם הצנחנים  שכאן הם רק ברקע ולא במרכז וחשב תמיד שהם ראויים יותר מצילום הצנחנים. 

אישתו  של דוד רובינגר שלמזלו ולמזלנו  הבינה טוב יותר ממנו  לגבי איכות הצילום  שיכנעה אותו לשלוח דווקא את צילום הצנחנים השקט יותר אבל החזק יותר. 

והיא צדקה משום שתמונת הרב גורן עם  השופר אם כי חזקה היא בסופו של יום רק זאת תמונה איזוטרית  ואף שנויה במחלוקת פוליטית. והיום חמישים ושתיים שנה אחרי יותר מאי פעם. 

כפי שמראה העטיפה הזאת של "העולם הזה". 

בעוד שבתמונת הצנחנים יש בה תחושות עמוקות של דתיות חילונית ולכן חזקה לעין ערוך .

אם חלילה רק צילום הרב גורן של רובינגר היה מתפרסם הוא לא היה הופך להיות לאיקוני ודוד רובינגר היה נחשב היום רק ל"עוד צלם מוכשר " אבל לא יוצא דופן. 

בפרס ישראל הוא כנראה לא היה זוכה ללא צילום הצנחנים.

אמנם עדיין  היו לרובינגר כמה תמונות שונות לבחור מהן. 

צילום שנבחר וצילומים שלא נבחרו.

הצילום שנבחר היה זה שבו הצנחן המרכזי אינו מחייך אלא מביט ביראה ובפליאה. 

על מי ?

על הרב גורן התוקע בשופר בעצם  ולא על הכותל ואבל זה למרבית המזל לא ניכר מהתמונה. כי אם זה היה ברור  תמונה זאת לא הייתה הופכת לאיקונית .

הרב גורן נאם בזמן הצילום את הנאום הזה שמובא באלבום "היינו כחולמים : אלבום ניצחון צה"ל "

 

בסוף היום שמעו הצנחנים את דברי משה דיין שבא לשים פתק בכותל ודבריו הם רלבנטיים היום כמו אז.

נסכם ונקבע שצילום "הצנחנים בכותל " הוא אדיר עוצמה כל כך משום שהוא מציג בצורה מוחשית ביותר לכאורה  את היראה והפליאה של כמה חיילים בני "עמך " מעדות שונות לשגב של הכותל המערבי .העובדה שהם מגיבים ומתייחסים בעצם  לא לכותל עצמו אלא לאדם ספציפי לרב גורן התוקע בשופר ונואם ליד הכותל אינה נקלטת כלל  בצילום ולכן הוא חזק כל כך. 

תמונה נצחית ואנשים לא נצחיים.

הצילום של הצנחנים בכותל  הוא נצחי . הוא ישאר כל זמן שישארו צילומים.

אבל הצנחנים המצולמים בו למרבית הצער בהחלט לא.

זהו הצילום היחיד הידוע לי שאחת לכמה שנים האנשים  מצולמים בו  שכבר אינם צנחנים  וכבר אינם צעירים ויפים אבל הם בהחלט סמלים ומודעים לכך היטב היטב, משחזרים אותו מחדש. 

הצילום תלוי אצל כל אחד מהם בבית . האנשים שנפגשים עימם יודעים שהם הצנחנים המפורסמים מהצילום. בני משפחתם וילדיהם מודעים לכך היטב.

חיים כהן האיש בשורה השנייה של הצנחנים והיום אספן נודע מביט בגליון הארץ עם צילום הצנחנים שחולק בראש השנה  תשכ"ז.צילום יואל זוהר.

הם אלו "שהביאו את הקדושה" כפי שניסח זאת מישהו בצורה מאוד לא מדוייקת.   הם מצטנעים שאלה לא היו הם  "שהביאו את הקדושה "  אלו היו הצנחנים כולם . אבל הם  הודות לאותו צילום הם הסמלים החיים של הצנחנים כולם.

  הם נפגשים  אחת לכמה שנים ומשחזרים מחדש ושוב ושוב ושוב  את רגע הצילום  ותמיד באותה עמדה עם ד"ר יפעת במרכז והשניים האחרים  בצד שהיו בו בצילום המקורי . ובכל פעם הם מבוגרים יותר ויפים פחות. ומן הסתם הם מהרהרים על כך בכל פעם שהם השתנו,  המדינה סביבם השתנתה,  הכל השתנה. רק הכותל נשאר אותו הכותל.  והצילום נשאר אותו צילום. 

הצנחנים לשעבר משחזרים את התמונה ב-2017 

 

צנחנים לשעבר  חיים אושרי, יצחק יפעת וציון קרסטני- בתערוכה 'דוד רובינגר/ אמת צילמתי' ליד הצילום האיקוני 51 שנים לאחר הצילום המקורי.

בְּכֵה, יֶלֶד. מֻתָּר…

בְּשַעַר-הָאֲרָיוֹת לֹא שוֹאֲגִים כָּעֵת שוּם אֲרָיוֹת אֲחֵרִים

מִלְּבַד הַחֶבְרֶה שֶלְךָ, הַיָּפִים:

אֵלֶּה שֶרָצוּ כָּאן אָמוֹק בְּלַבִּירִינְת הַסִּמְטָאוֹת

זוֹנְקִים, כּוֹשְלִים, קָמִים, מִסְתַּעֲרִים בִּמְטַר-

הַצַּלָּפִים.

כֵּן, בַּיְחִידָה שֶלְּךָ לְבַד נוֹתְרוּ סוֹפִית

עַד דִּמְדּוּמֵי-הַדָּם שֶל הַשְּקִיעָה

מִתּוֹךְ שְמוֹנִים, שְלוֹשִים.

אֲבָל הַמַּחְלָקָה הָיְתָה יוֹרָה וּמַבְקִיעָה

אֶת זִיגְזָגֵי-הַחֲפִירוֹת הַנִּטָּשִים

בֵּין רַעֲמֵי הַפִּצּוּצִים הַמִּתְפַּצְּחִים בְּקוֹל פְּקִיעָה

בְּזַעַם, בַּחֲמַת כּוֹבְשִים, לֹא נוֹאֲשִים.

 

עֲמֹד עַכְשָיו בְּשֶקֶט

לְיַד הָאֲבָנִים הַנּוֹרָאוֹת הָאֵלֶּה. שְקֹל

אַט-אַט מַה שֶּיֵּש לְךָ לוֹמַר עַל כָּל זֶה,

אוֹ לִשְתֹּק.. אַחֲרֵי הַכֹּל

זֶהוּ הַכֹּתֶל, אֲדוֹנִי

יוסי גמזו 

נספח-גלריית צילומים :

עטיפה שנייה של מוסף הארץ עם הצילום שהפך בנתיים מפורסם שתרמה להפיכתו לאיקון צילומי. תשכ"ז שנה בתצלומים- עם תמונות המלחמה, שי לראש השנה, מוגש ע"י הארץ, 

הכריכה  לאלבום הצילומים "הנצחון :   מלחמת ששת הימים תשכ"ז 1967 / סיפור המערכה: רפאל בשן ; העורך: אהד זמורה ; הקדמה: חיים הרצוג   הוצאת א. לוין אפשטיין 1967

הצילום כתמונת השער של ספר על כלל ההיסטוריה של ארץ ישראל.

רוברט שרשבסקי, אבשלום כץ, ישראל קולת, חיים ברקאי מאה שנה ועוד 20 :   היסטוריה מצולמת של ארץ ישראל ממחצית המאה ה-19 /    ירושלים :   מעריב,   תשכ"ח [1968].

 חיים גיבורי -הצנחנים בכותל :   רומן על רקע מלחמת ששת הימים /    תל אביב :   עוזי,  תשכ"ט,1969.

 

 

 

תוכניות טלווזייה 

 

הצילום שימש כבסיס לשיר של חיים חפר "הצנחנים בוכים " שהולחן  והושר בידי נאוה גפן .

האזינו לשיר כאן .

הצילום שימש גם כבסיס לשיר של יוסי גמזו בשם "בכה ילד, מותר.." מהספר    בשש אחרי המלחמה :   סיפורים באבק, שירים באש, זכרונות בחאקי.  תל-אביב : "מערכות", 1967.

Image result for ‫בשש אחריהמלחמה‬‎

 

הצילום הופיע בתקליט   כל שירי מלחמת ששת הימים. 

הצילום עבר ב-2007 צביעה דיגיטאלית 

SIX DAY WAR. ISRAELI PARATROOPERS STAND IN FRONT OF THE WESTERN WALL IN JERUSALEM.

 

בול מ-2017'. גיליון הבול הוענק לשלושת הצנחנים ולשני ילדיו של רובינגר בטקס שהתקיים בכותל המערבי ב-21 במאי 2017

שלושת הצנחנים בטקס מיוחד עם בניו של דוד רובינגר ז"ל שבו הם מקבלים את הבול המיוחד מרב הכותל ממנכ"ל הדואר ומנהל השירות הבולאי.

הצילום שימש כבסיס לתביעות  מצד הצלם בגלל שימוש לא הולם בו.

למשל בפרסומת הזאת :

שעבורה חברת "וואלה! תקשורת" ופרסום זרמון גולדמן שילמו  לצלם דוד רובינגר 52.5 אלף שקל, בגין הפרת זכויות יוצרים מאחר שהוא טען שבפרסומת שיוצריה טענו שהייתה קריקטורה פוליטית  בוצע ביזוי של התמונה המקורית האיקונית ולא פורסם בה שם הצלם רובינגר.

כרזות והודעות 

פוסטר  של תוכנית ערוץ CBN בארה"ב על ששת הימים 

כרזה של חסידות חב"ד.

הצילום בעטיפת מגזין בפולנית 

 

 

 

 

רעות עוזיאל בתו של יצחק יפעת  מול הצילום.

https://www.mako.co.il/home-family-relationship/family/Article-5aaaff9d724d261006.htm

גלריית ציורים על פי הצילום:

ציור שבו משולבים הצנחנים עם הרב גורן התוקע בשופר כסמל לגאולה. 

http://www.geulaart.com/veheveti/

 Geula Twersky

Ichud Yerushalayim

 

 

ציור מאת Ardise Katz.

ציור מאת dave klemencic

Artwork by Alex Levin.

Tzanhanim by the Kotel – 1967

פופ ארט מאת דן גרובר 

 

עטיפת ספר שמחבר את הצילום המפורסם עם הצילום המקורי שעימו היה קשור וממנו הופרד  ולכן הפך לאיקון של ישראל החילונית. של הרב גורן תוקע  בשופר.

 

 

קריקטורות על הצילום 

 

משה דיין על רקע הצילום המפורסם בעטיפת גליון מיוחד של "ליברל " מספר 36 

 

ציורים בתחרות "מלחמת הכוכבים הישראלית" שיזמה המכללה הישראלית לאנימציה בשיתוף פסטיבל "אוטופיה".

האן סולו, לוק סקייווקר וצ'ובאקה  גיבורי "מלחמת הכוכבים"בקרב על ירושלים
דור כהן  (ציור בצבעי מים ודיו) 

"מלחמת הכוכבים 6 די" של רמון אטלי (ציור דיגיטלי)

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4734675,00.html

צייר יוסי מדר בגיליון "ליברל " לרגל מלאת 50 שנה למלחמת ששת הימים.

הצנחנים במציאות חלופית  של 1967 . צייר מתן בלומנבלט 

http://www.ho-lo.co.il/archives/1140

 

עמוד סטירי ממגזין פרדוקס " שגם השער שלו הוקדש לצילום המפורסם . 

ולסיום הרהור על הצילום בספר הקומיקס הציוני של הקומיקסאית מיכל בוננו 

 

 

מתוך "ספר הקומיקס הציוני " בעריכת עמרם פרת ואמנון דנקנר 

משה דיין על רקע גירסה של הצילום.

https://theliberal.co.il/%d7%90%d7%9c-%d7%91%d7%aa%d7%95%d7%9b%d7%a0%d7%95-%d7%9e%d7%a9%d7%94-%d7%93%d7%99%d7%99%d7%9f-%d7%a9%d7%9c-%d7%9c%d7%a4%d7%a0%d7%99-%d7%95%d7%90%d7%97%d7%a8%d7%99-1967-%d7%99%d7%95%d7%a0%d7%aa/

ראו גם :

תצלום הצנחנים בכותל בויקיפדיה 

פודקסט על "הצנחנים בכותל "

חוקרת הצילום רונה סלע על גילגולו של דימוי הצנחנים בכותל בתודעה הציבורית 

למי שייך צילום "הצנחנים בכותל"?

ראיון עם הצנחנים לאחר פטירתו של רובינגר 

אבא שלי הצנחן הבוכה :בתו של הצנחן מספרת כיצד הצילום שינה את חייה עוד לפני שנולדה.

ששת הימים הנצחיים :מלחמת ששת הימים בספרות ובתרבות 

אלי אשד על התמונה המקבילה של"דגל הדיו"

 

הקרנת ענק  של התמונה במגדל דוד. 

האם היה בר כוכבא צאצא של בית דויד ?

Image result for ‫מרד' בר כוכבא שרגא גפני‬‎

צייר אהרון אבדי. 

 

מה היה מוצאו של בר כוכבא ? איננו יודעים.

איננו בטוחים אפילו לגבי שמו האמיתי שהיה כנראה  כפי שמתברר מהמכתבים החתומים על ידיו והתגלו במדבר יהודה ,בר כוסבא או בר כוזיבא אם  כי הנוצרים כינו אותו בר כוכבא. וכיום נראה שהיה זה שם שגוי.

http://store.carta-jerusalem.com/carta-map-bank/487-bar-kochba-letter-found-in-wadi-murabba-at.html

 

מכתבים של בר כוכבא.מספרו של יגאל ידין"החיפושים אחרי בר כוכבא". 

מכתב של בר כוכבא ליהושע בן גלגלה. 

 

אגרת בעברית שכתב בר כוכבא למפקד הרודיון ישוע בן גלגולה, נמצאה במערת האגרות. נפתחת במילים מ"שמעון בן כוסבה".מהויקיפדיה.

מכתב שנשלח משמעון בר כוסבא מפקד המרד. 

מכתב של בר כוכבא באדיבות הספרייה המקוונת של מגילות מדבר יהודה על שם ליאון לוי, רשות העתיקות; צלם: שי הלוי.)

מכתב  חתום של בר כוכבא בארמית, מאה ה-2 לספירה. מערת האגרות ,נחל חבר. צילום: שי הלוי

רבי עקיבא האמין שהוא היה המשיח ולכן צאצא לבית דוד.ודרש לגביו את הפסוק "דרך כוכב מיעקב " "זה  מלך המשיח".

.  אבל כלל  לא ברור מה היו מקורותיו לטענה זאת.שכן אנו איננו יודעים דבר לגבי מוצאו של בר כוכבא. 

בר כוכבא .ציור מאת ארתור שיק .1927

אבל הסופר והחוקר וההיסטוריון הצבאי  שרגא גפני פירסם פעם מאמר בנושא זה שבו ניסה לבדוק את מקורות משפחתו של בר כוכבא. "קרבות מרד בר כוכבא"  שפורסם בספרו "הקרבות המפורסמים בתולדות ישראל:מימי קדם ועד ימינו ( תל-אביב : מ. מזרחי, 1962.) ."

 

Image result for ‫הקרבות המפורסמים בתולדות ישראל‬‎ 

 

במאמר זה מציין גפני שהתגליות של יגאל ידין הראו מעבר לכל ספק ששמו האמיתי של בר כוכבא היה בר כוסבא או כוזיבא ולא היה כאן נסיון להמעיט בדמותו כמי שהכזיב  כפי שחשבו חוקרים מודרניים אלא היה כאן צירוף מקרים בלבד.

לדעתו של גפני על פי השם בר כוזיבא אפשר לנסות להטיל אור על מוצאו.ולדעת גפני מוצאו היה מבית דוד וזה הפך אותו לכשיר בעיני היהודים סביבו להיות המשיח פרט לאופיו וכשריו הצבאיים והמנהיגותיים כמובן.

הנריק גליצנשטיין, בר כוכבא, 1905, ברונזה
צילום: רן ואסף ארדה

 

מאיפה בא בר כוזיבא ?לדעת גפני ממקום בשם כזיב המוזכר בספר בראשית פרק ל"ח:

יְהִי֙ בָּעֵ֣ת הַהִ֔וא וַיֵּ֥רֶד יְהוּדָ֖ה מֵאֵ֣ת אֶחָ֑יו וַיֵּ֛ט עַד־אִ֥ישׁ עֲדֻלָּמִ֖י וּשְׁמ֥וֹ חִירָֽה׃ ב וַיַּרְא־שָׁ֧ם יְהוּדָ֛ה בַּת־אִ֥ישׁ כְּנַֽעֲנִ֖י וּשְׁמ֣וֹ שׁ֑וּעַ וַיִּקָּחֶ֖הָ וַיָּבֹ֥א אֵלֶֽיהָ׃ ג וַתַּ֖הַר וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַיִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ עֵֽר׃ ד וַתַּ֥הַר ע֖וֹד וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ אוֹנָֽן׃ ה וַתֹּ֤סֶף עוֹד֙ וַתֵּ֣לֶד בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א אֶת־שְׁמ֖וֹ שֵׁלָ֑ה וְהָיָ֥ה בִכְזִ֖יב בְּלִדְתָּ֥הּ אֹתֽוֹ׃ 

גפני שם דגש על "כזיב " מקום גיאוגרפי ביהודה שהוא לדעתו מוצא של בר כוזבא שהוא קשור לתולדות צאצאי יהודה שמהם קמה שושלת בית דוד.

כיום ישנה סברה שכזיב נמצאת בחורבת יישוב קדום בהר יהודה , כ 9 ק " מ מצפון מזרח לחברון , ליד עין אל ערוב. 

גפני שם דגש על הנקודה המעניינת שמקום הולדתו של שלה כזיב מוזכר אבל לא אלה של אחיו. ברור  עם כך שלכותבי התנ"ך היה חשוב להזכיר את הפרט הזה  על שלה ועל כזיב. משום שמבחינתם שלה היה חשוב בהרבה מאחיו.

לדעת גפני משפחת "שלה"  הייתה משפחה חשובה ביותר  מיהודה שהייתה קשורה למלוכה אך נדחקה  מעמדת הכוח שלה בידי בית פרץ אבותיו של דוד . ואולי הייתה  בעמדת הנהגה לפניהם.

מה  אם כך קרה לשושלת שלה? גפני מראה שהם היו קשורים קשר הדוק לבני כזיב ובסופו של דבר לבר כוזיבא הוא בר כוכבא.

הוא מביא פסוק מדברי הימים א' פרק ד' : כא בְּנֵי, שֵׁלָה בֶן-יְהוּדָה–עֵר אֲבִי לֵכָה, וְלַעְדָּה אֲבִי מָרֵשָׁה; וּמִשְׁפְּחוֹת בֵּית-עֲבֹדַת הַבֻּץ, לְבֵית אַשְׁבֵּעַ. כב וְיוֹקִים וְאַנְשֵׁי כֹזֵבָא, וְיוֹאָשׁ וְשָׂרָף אֲשֶׁר-בָּעֲלוּ לְמוֹאָב–וְיָשֻׁבִי לָחֶם; וְהַדְּבָרִים, עַתִּיקִים.  כג הֵמָּה, הַיּוֹצְרִים, וְיֹשְׁבֵי נְטָעִים, וּגְדֵרָה; עִם-הַמֶּלֶךְ בִּמְלַאכְתּוֹ, יָשְׁבוּ שָׁם.  {ס} 

גפני טוען שלפי פסוק זה אפשר לראות שאנשי כוזיבא נחשבו לצאצאי בית שלה ביהודה.ויש להניח ששושלת היוחסין שלהם נשמרה גם במאה השנייה לספירה והייתה  עוד ידועה לרבי עקיבא. שראה בבר כוזיבא את הצאצא של שלה.

אבל …אחרי הכל בית המלך דוד הוא מפרץ ולא משלה ? ואם כך כיצד יכול בר כוסבא להיחשב כצאצא של דוד  בן ישי ?

גפני מספר לנו שהירהר רבות בשאלה זאת ש"הרסה"  לו את התיאוריה עד שהזדמן בחג השבועות קיבוץ דתי ושמע שם הרצאה על מגילת רות מחוקר תנ"ך באוניברסיטה.  

הוא קרא אז במגילה ונתקל בבעליהם של ערפה ורות  מכלון וכיליון וגילה שעל פי חז"ל  ששמותיהם האמיתיים הם יואש ושרף המוזכרים בדברי הימים "והדברים עתיקים".  וכי אשת מחלון הוא יואש מבני כוזיבא מבית שלה הייתה רות.ואחרי מותו יבם אותה בועז מבית פרץ.

וזאת לפי גפני החוליה המקשרת בין בית שלה ובין בית דוד ובין בר כוכבא .שהרי לפי דיני היהדות  בגלל הייבום עובד בנם של רות ובועז הוא בעצם בנו של מחלון הוא יואש וכך כל צאצאי בית דוד הם צאצאי מחלון  הוא יואש מאנשי כוזיבא.

וכך לדעת גפני "השושלת המשיחית האמיתית שלנו"  היא מבית מחלון ושלה עליו מתייחסים בני כוזיבא ולא מבית פרץ.

וכאן הביא גפני עדות מכרעת על חשיבותו של שילה ממשפט סתום בברכת יעקב  בבראשית מ"ט :

א וַיִּקְרָא יַעֲקֹב, אֶל-בָּנָיו; וַיֹּאמֶר, הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם, אֵת אֲשֶׁר-יִקְרָא אֶתְכֶם, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים.  

 גור אַרְיֵה יְהוּדָה, מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ; כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ.  י לֹא-יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה, וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו, עַד כִּי-יָבֹא שִׁילֹה, וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים.

נראה שרבי עקיבא הבין את המשפט הזה כרמז לבר כוזיבא צאצא בית שלה.והוא ראה בשילה הנ"ל את המלך המשיח שהוא בר כוכבא. 

לי התיאוריה הזאת נראית כהגיונית ביותר  אם כי כמובן אין זה אומר שבר כוכבא אכן היה צאצא של שלה  מספר בראשית אבל בהחלט יתכן שזה מה שהוא ורבי עקיבא אכן חשבו וטענו.

 

בר כוכבא .ציור  בקלף משחק מאת ארתור שיק. 

וראו עוד על בר כוכבא:

המערכה והמצור על ביתר מאת שרגא גפני 

האריה של בר כוכבא 

הכוכב של בר כוכבא 

הגיבור מזירת האריות :התפתחות המיתוס של בר כוכבא -חלק ראשון 

הגיבור מזירת האריות :החלק השני 

 

בר כוכבא במנורת הכנסת

הצעיר אדולף היטלר

צילום המוני מ-1914 שבו אדולף היטלר הצעיר הוא רק אחד מהמון.

צילם הינריך הופמן שלימים יהפוך לצלם הרשמי של היטלר.

לרגל "יום השואה "יקום תרבות " מפרסם שתי יצירות ספרות שונות שעוסקות באדולף היטלר הצעיר  שנים רבות לפני שהפך לרודן הנאצי המטורף שהביא למותם של מליונים רבים.

אנחנו מפרסמים את הפואמה הידועה של המשוררת כלת פרס נובל  ויסלבה שימוברסקה "תצלומו הראשון של היטלר" בתרגומו של רפי וייכרט,המבוסס על צילום ידוע ויחיד במינו של היטלר כתינוק תמים.


Klinger, Josef Franz [Fotograf, tätig um 1864 bis 1906]

אדולף היטלר כתינוק.צילם ג'וסף פרנץ קלינגר.( 1864-1906).הופיע במקור בספר צילומים של הופמן  הצלם הרשמי של  היטלר : Adolf Hitler in Zivil (FA Hoffmann)

קיראו את הפואמה של שימבורסקה  כאן.

אנחנו גם מפרסמים את הסיפור  המצויין   "הפטרון " של הסופרת הצעירה והמוכשרת גפנית לסרי קוקיא  שהופיע לראשונה בספרה "הים של וינה " ( אור יהודה כינרת 2016) קובץ סיפורים על וינה של סוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20.סיפור שנכתב בהשראת שירה של שימבורסקה ומתכתב עימו.

וכעת הסיפור מופיע  ב"יקום תרבות " באדיבות המחברת וההוצאה. 

"הפטרון " עוסק בהיטלר כצייר צעיר ולא כל כך מוכשר שלקוחותיו והאנשים שמסייעים לו הם יהודים כפי שהיה במציאות ההיסטורית .מה שלכאורה הופך את שנאתו האובססיבית כלפיהם לעוד פחות מובנת.

ואולי דווקא כן ?

ציור המיוחס להיטלר.

דיוקן עצמי המיוחס לאדולף היטלר ,1910

קראו  את ""הפטרון "כאן.

היטלר הצעיר ב-1914 צוהל משמחה כשהוא שומע על פריצת מלחמת העולם הראשונה.צילום מאת הינריך הופמן.

ובנושא זה קראו גם את רשימתו של ירון ליבוביץ על מחזה ישראלי  "אדולף" מאת יגיל אלירז העוסק באדולף היטלר הצעיר :

איך הפך אדולף הצעיר החביב להיטלר הפיהרר?

היטלר הצעיר.כמה שנים לפני שהפך לפיהרר.

כך הם חיו במערב הפרוע

סדרת הקומיקס ה איטלקית האהובה והמעולה "תולדות המערב הפרוע" ,פורסמה בעברית בהוצאת מ. מזרחי בשנות השבעים ב17 גליונות שונים לצד סדרות מקבילות מאותו בית הוצאה איטלקי ובבית הוצאה הישראלי טקס " ו"זאגור".

בניגוד לשתי הסדרות האחרות שלא התיימרו לאמינות היסטורית כל שהיא ( אם כי טקס דווקא ניסה מידי פעם). "תולדות המערב הפרוע " כן התיימרה לאמינות היסטורית בתיאור תולדות המערב של   1804 ל1883

עד כמה היא הצליחה זאת שאלה אחרת לגמרי.אבל הסיפורים היו ללא ספק' מהנים וגם מלמדים.

הסדרה ניסתה ליצור אמינות היסטורית בעיקר דרך המאמרים  הקצרים שהופיעו בסוף כל גליון שתיארו תופעה לבוש או נשק כל שהוא במערב הפרוע . בצורה תיעודית עם איור גדול .המאמרים האלו מזכירים מאוד את המאמרים שהופיעו כמה שנים קודם לכם באנציקלופדיה "תרבות " האיטלקית של חברת פאברי שתורגמה גם לעברית ובהן היו מאמרים רבים על תופעות של העבר עם ציורים.

בחוברות המאוחרות יותר המאמר הפך לסיפור קומיקס בפני עצמו שתיאר את אורחות האינדיאנים ואנשי המערב.

זה היה למעשה מצבור המידע הגדול ביותר שהיה קיים בעברית לגבי הקשור במערב הפרוע. ואין לו מקבילה בדפוס בעברית . לכן החלטתי לכנס את כולם כאן .לא לפי הסדר הכרונולוגי של הפרסום בכל חוברת אלא לפי הנושאים .

 

 

 

 

שושלת מק דונלד- סקוויה-אדמס ,גיבורי הסדרה

תחבורה במערב הפרוע

 

 

כלי נשק במערב הפרוע 

 

בעלי חיים במערב הפרוע 

 

 

 

 

האינדיאנים ואורחות חייהם 

 

 

 

 

תופעות שונות במערב הפרוע 

 

 

 

 

ראו  עוד :

תולדות המערב הפרוע :סדרת  הקומיקס

מעבר ל"דגל הדיו" : האיקוניזציה וגילגוליו של צילום " דגל הדיו"

הנפת דגל הדיו באום רשרש.צילם מיכה פרי ב10 למרץ 1949. פורסם לראשונה בדפוס ב"דבר לילדים "דבר לילדים כרך כ"ד חוברת 27, 10.3.1954.

זהו הצילום בגירסתו הסופית מבחינת מיכה פרי וחתום על ידו. באדיבות תמר פורת -פרי.

 

להלן סיפור גילגוליה של התמונה האיקונית מכולן "דגל הדיו".

במרץ 2019 מלאו שבעים שנה לצילום התמונה האיקונית ביותר של מלחמת העצמאות ואחת הידועות ביותר של הצילום הישראלי בכלל ""דגל הדיו" שצילם מיכה פרי ב-10 למרץ 1949 באום רשרש.

לראשונה אחשוף… לא איך נוצרה התמונה ב-10 במרץ 1949 זה ידוע  ונכתבו על כך מאמרים שלמים וערך ענק גדוש בויכוחים פנימיים בויקיפדיה בשאלה מי יצר את דגל הדיו ומי עומד איפה בצילום.

זה לא באמת חשוב לדעתי מי רקם או שלא את דגל הדיו.

זה לא באמת חשוב לדעתי מי נמצא בתמונה.

זה לא היה מעניין  היום את אף אחד אילולא …התמונה.

תמונה שהוקם על פיה פסל (!)

עיריית אילת הציבה באתר משטרת אום רשרש פסל מתכת המתאר את מעמד הנפת דגל הדיו. הפסל נמצא בגן ליד "קניון מול הים" בחוף הצפוני של אילת ליד הטיילת, ומבנה המשטרה עצמו שוחזר בסמוך לפסל.

אנדרטת דגל הדיו  פסל מברונזה של דניאל כפרי .הוצב ב-1996.

ב-16 במרץ 2008, ט' באדר ב' ה'תשס"ח, במלאת 59 שנה להנפת דגל הדיו, נפרס בטקס חגיגי לציון האירוע דגל ישראל ענק מצפון לאילת. על פי ספר השיאים של גינס זהו הדגל הגדול בעולם, אורכו 200 מטרים ורוחבו 100 מטרים.

התאריך העברי של הנפת הדגל, ט' באדר, הפך לימים ל"יום אילת" יום חג עירוני בעיר אילת שסמלו הוא ..האיש  מהתמונה עם הדגל.

Print

 

מה שמעניין יותר לדעתי איך התמונה שנוצרה בידי צלם חובב נהפכה לאיקון. לתמונה המפורסמת ביותר של מלחמת העצמאות שהפכה פעולה שיגרתית לגמרי וחסרת כל חשיבות צבאית לאירוע היסטורי לאומי שאנשים מתווכחים עליו עד עצם היום הזה.רק בגלל התמונה.

הצילום הוא המקביל הישראלי של שני צילומים מפורסמים האחד אמריקני על הנפת דגל ארה"ב באי  איוו ג'ימה שנכבש מידי היפנים .

"הנפת הדגל באיוו ג'ימה " צילום של ג'ו רוזנטל ה23 בפברואר 1945  .פרסם בתוך יומיים בשערי עיתונים רבים בארה"ב. הצילום הוא מבויים. 

התמונה שימשה בין השאר כבסיס לפוסטרים ,לבול של ארה"ב , לאנדרטה של חיל הנחתים בארה"ב ולסרט מפורסם מאוד של קלינט איסטווד ,שתיאר את גורלם של גיבורי הצילום לאחר פירסומו.

תוצאת תמונה עבור ‪raising the flag at iwo jima mail‬‏

הצילום השני רוסי  מכיבוש הרייכסטג בברלין בירת גרמניה הנאצית .

הנפת דגל ברית המועצות על בניין הרייכסטאג בברלין. צילם יבגני חאלדיי 2 במאי 1945 פורסם ב-13 במאי במגזין  Ogonyok 

גם תמונה זאת הפכה מוכרת ביותר ובסיס לכרזות פוסטרים בולים ומטבעות :

 

בול של הרפובליקה המזרח  גרמנית. 1975

בול של אזרבירג'ן 2010

מטבע של בלארוס

מטבע של הפדרציה הרוסית

 

שתי התמונות באלו התברר לימים "בוימו " ובמקרה של הצילום הרוסי "זוייף"  בידי הצלם והיו רחוקות מאוד מלהיות אותנטיות .זאת בניגוד לתמונת "דגל הדיו" שאכן הייתה אותנטית לחלוטין.

כתבה של מיכה פרי שבה הוא מספר על צילום דגל הדיו. "דבר השבוע "  28 בפברואר 1969לקוח מאתר http://jpress.org.il/Olive/APA/NLI_heb/?action=tab&tab=browse&pub=DAV&_ga=2.113020481.45213241.1552227143-669890410.1539600071#panel=browse

 

 

כאשר נודע  למיכה פרי   לשעבר מפקד העולים בספינת המעפילים המפורסמת   "אקסודוס " על המבצע ועל אישור שנתן בן גוריון לעיתונאים להצטרף ללוחמים הוא החליט בהחלטה של רגע לרדת לנגב ולתעד את האירוע.מחברו שאול ביבר שאל מצלמה וכמה סרטי שחור לבן קיבל  ממשה פרלמן בבית מפלגת העבודה ברחוב  הירקון שמולו התגורר אז. הוא הצטרף למטוס שנא את העיתונאים לחזית באילת והנחית אותם במה שיהיה לימים שדה התעופה עובדה. אך כאשר התמהמהו הכוחות הלוחמים לצאת לאום רשרש ההחליטו העיתונאים לעזוב ורק מיכה פרי נשאר מכולם בשטח עם הלוחמים.ביחד עם חברו הסופר נתן שחם.

נתן שחם ומיכה פרי בדרך לאום רשרש ולצילום "דגל הדיו ". מתוך הספר "מיכה פרי ".

.השניים נלקחו בידי הכוח של  גדוד 7 בפיקוד נחום שריג מפקד החטיבה  ואברהם אדן  ( ברן ) מפקד פלוגה  של חטיבת הנגב  כ"טרמפיסטים " לא באמת רצויים .וברור שברן  ולוחמיו לא העלו על דעתם שההחלטה לקחת עימם את השניים האלו הייתה ההחלטה החשובה ביותר שלהם בכל אותו אירוע .שכן רק הודות לשניים האלו השתמר זכרון האירוע שהיה נשכח בילעדיהם.

היו כמה כוחות שונים שנעו לכיוון תחנת המשטרה אום רשרש א,חטיבת הנגב וחטיבת גולני.היום ישנן טענות שהן כנראה מבוססות שאנשי גולני כבר היגיעו למקום כמה שעות קודם לכן.

ניתן לתמוה מה היה קורה אלו…..דווקא אנשי חטיבת גולני היו מגיעים ראשונים ומניפים את הדגל הישראלי ראשונים.האם היינו זוכים אז בצילום "דגל הדיו " קלאסי אחר?

כנראה שלא.היה צורך בצלם ספציפי מאוד שיצלם את התמונה הזאת ובאיש ספרות ספציפי שיפיץ אותה. כאלה למיטב ידיעתנו לא היו באותו כוח גולני.אם כי יש להניח שהיינו זוכים בצילום אחר של האירוע. אבל סיכויים קלושים שהוא היה הופך לאיקוני כמו הצילום שבידינו. 

 

אברהם אדן "ברן " עם התמונה בזיקנתו.צילום של המשפחה.

 

כאשר היגיעו אנשי חטיבת הנגב נחום שריג עוזי נרקיס אברהם ברן  מיכה פרי נתן שחם והאחרים ליעד ראשונים,לכאורה לפחות ,  היה ברור שיש לעשות מעשה סמלי .ברן שלף דגל מאולתר ,שהוכן מבעוד מועד מסדין לבן ששני פסי דיון צויירו בצדדיו ובמרכזו נתפר סמל מגן דוד שהוסר מתיק עזרה ראשונה.  וכאן יש לזכור שלא יכול היה להיות שום דבר חוץ מדגל מאולתר שכן רק זמן קצר קודם לכן בסוף אוקטובר 1948 נקבע העיצוב של דגל מדינת ישראל

בעזרת חבריו הניף אדן  את הדגל על התורן שהותירו הירדנים על שפת מפרץ אילת.

ושם צילם   מיכה פרי את ההנפה הראשונה של דגל ישראל באיזור אילת.

על התורן אברהם אדן (ברן), בנוסף לאברהם אדן השתתפו במעמד: מפקד חטיבת הנגב נחום שריג, נתן סגל, קצין המבצעים (קמב"ץ) עוזי נרקיס, פקד פלוגת חיות הנגב (מ״פ), קצין המודיעין (קמ"ן) החטיבתי דוד ניב (ביבי), סגן הקמ"ן אברהם ברמן (בז) ההנדסה החטיבתי משה צרי (פפר), קצין התרבות נתן שחם, סמ"פ אריה הברמן, הנהג יוחנן אלישוב, הסייר עמוס קרסניצקי ואלכסנדר יולין. בנוסף, נמצא שם גם יעקב לוי, חייל חטיבת הנגב גם הוא.

איפה עומד נתן שחם בתמונה ?

בתו אורית גובר שחם כותבת לי :" זה עם הרובה והמעיל הארוך מימין".

תוך  הפגנה מרשימה של אתלטיות ברן  טיפס  על התורן ותלה את הדגל בעצמו אם כי לא היה בכך כל צורך. התצלומים  האחרים  מראים בבירור שבסביבה היה סולם שאין זה ברור מדוע לא השתמשו בו ולימים ברן עצמו הופתע כשראה אותו בצילומים.אבל ברור  גם שאם היה עולה על סולם כדי לתלות את הדגל התמונה לא הייתה כה מרשימה.

טקס הנפת הדגל הסתיים בשעה ארבע אחר הצהריים בשירת התקווה..

במצב רגיל הוא היה נשכח מיידית.

אבל הודות לשחם ופרי   שני "הטרמפיסטים " כפי שכינה אותם"ברן "  האירוע שהיה נשכח לחלוטין התפרסם והפך לסמל.

 

תמונה אחרת של מיכה פרי שמציגה את הנפת דגל הדיו ,שלא זכתה לכל פרסום מיוחד. שימו לב לסולם שמוצג בצד שמביא את השאלה למה לא השתמשו בו כדי להניף את הדגל. נוכחותו של הסולם היא גם הסיבה שתמונה זאת אינה יצירה איקונית אלא עוד צילום סתמי של צלם חובב..

מיכה פרי צילם במהלך האירוע 12 צילומים שמהם שרדו תשעה.8  צילומים רגילים בתכלית  ואחד מופתי.

( ומצורפות למעלה  התמונות  האחרות )

בתצלומים תועדו תחנת המשטרה שבה הונף הדגל ,את ההכנות להנפת דגל הדיו ואת ההנפה עצמה.

בשובו לתל אביב כתב נתן שחם סיפור ידוע על האירוע בשם "דגל הדיו ". ותוכלו לקרוא אותו כאן .

בשובו לתל אביב הפקיד מיכה פרי את סרט הצילום במפלגת העבודה.

התמונות ככל הנראה לא פורסמו משום מה בעיתונות ב"דבר " ב" על המשמר " במעריב או "בידיעות אחרונות" או "הארץ".

מיכה פרי  מעולם לא חזר לבקש את התשלילים או את התצלומים שנראו לו כלשעתם בלבד. ולמעשה שכח מהם.

אבל  למרבית המזל היה מי שלא שכח את התצלומים .זה היה עמיתו  של פרי הסופר נתן שחם.שחם כתב סיפור על הפרשה  שאותו תוכלו לקרוא כאן  והוא זה שהחל  בפרסומו של "דגל הדיו" ולימים בהפצתה של התמונה.

תמונת הנפת דגל הדיו  היא רק אחת מקבוצה.  כפי שאתם רואים שאר התמונות הן שיגרתיות. אף אחת מהן לא הייתה הופכת להיות איקונית. ואכן אף אחת מהן  וגם לא שום תמונה אחרת שאותה צילם מיכה  פרי בימי חייו לא חדרה לתודעה.אפילו לא התקרבה לכך. סתם עוד תמונה של צלם חובב אולי מוכשר יותר מהממוצע.

איך שהוא במה שניתן רק לתארו כסוג של נס או אירוע של "פעם בחיים " הצלם החובב מיכה פרי בקליק אחד יצר במפתיע   בלי להתכוון ולכוון לשום דבר , בלי לביים כלום תמונת מופת איקונית שיש לה משמעויות כמעט אינסופיות .וזה דבר נדיר מאוד. גם עבור צלמים מקצועיים.

ניתן להשוות זאת להשראה שאותה חווה משורר ליצור יצירת מופת פואטית.

הנפת דגל ישראל באל עריש בסיני ב-1967. תמונה שלא זכתה למעמד קאנוני.

 

דוגמה אחת מני רבות למשמעויות שאפשר ליחס לתמונה זאת אפשר למצוא בכריכה האחרית של ספר מ-2013 בשם "תקשורת המונים בישראל" מאת אורן סופר  :

"התמונה בשער הספר, על רבדיה השונים, מבטאת באורח מטפורי את התהליכים שהספר מתאר. ברוח התמונה המקורית של הנפת דגל הדיו באום-רשרש (אילת), שהיא סמל מובהק לבניין האומה ולמאבק לעצמאות פוליטית, נטלה תקשורת ההמונים העברית חלק חשוב בהנפת דגל התרבות העברית ובדמיון האומה הישראלית המתהווה. אך דגל הדיו, המסמל את הלחימה למען הקמת המדינה ואת האלתור וההקרבה למען הקולקטיב, מוחלף בדגל מקדונלדס,שהוא הסמל המובהק ביותר למגמות גלובליזציה, מסחריות ואמריקניזציה. ברמה המטפורית, החלפת הדגלים מבטאת את השינוי בזירה התקשורתית." 

מנהלת הספריה  לחומרים ויזואליים  בבית אריאלה  ציפי סובר ששוחחתי עימה בעת הכנת רשימה זאת (ושהיא יחד עם אנשי מכון גנזים בספריה זאת סייעו לי באיסוף החומרים  ןתודתי להם )  אמרה לי לאחר העפת מבט בתמונה שאפשר לקלוט ממנה משמעויות רבות ומגוונות.

האם יש משהו מהמשמעויות הללו בצילום המקורי ? כן . האם מיכה פרי כיוון אליהם ? כלל לא או לא בהכרך .   הוא רק רצה לתפוס את הרגע.

האם ניתן למצוא אותם גם בתמונות האחרות שצילם באותה השעה?

לכאורה  כן אבל קשה מאוד למצוא אותן. אם הייתי נותן את אחת התמונות האחרות למנהלת או למישהו אחר ,ספק רב אם היו  מוצאים  בהן את המשמעויות שתוארו כאן או כל משמעות אחרת.אלו הן תמונות "סתמיות " ורגילות שמנציחות מצב בלי לחדור למשמעויות הטמונות בתוכו.

זה ההבדל בין יצירת מופת ובין יצירות רגילות.

לגלות את התמונה ולהבין שהמדובר ביצירת מופת לקח זמן. הצלם המקורי לא הבין זאת כלל. מבחינתו זאת הייתה עוד תמונה.

היה צורך  במישהו אחר שיבין את החשיבות ואת העוצמה שיש בתמונה.

המישהו הזה היה נתן שחם.

 

תמונה ב"דבר לילדים "

עטיפת הפרסום המקורי שבו הופיע צילום "דגל הדיו". 

כולם מכירים את התמונה של דגל הדיו  אבל אף אחד בעצם לא יודע איפה היא פורסמה לראשונה.

כאמור למעלה הצילום לא מופיע ב"על המשמר"  בחודשים הרלבנטיים של 1949 או ב"דבר" הוא  גם  לא מופיע כפי שהיה ניתן לצפות בכתב העת של מערכת הביטחון "מערכות ".

במשך כמה שנים הצילום היה לא ידוע  לחלוטין .

הפילמים במשך כמה שנים שכבו כאבן שאין לה הופכין בבית מפלגת העבודה.

אבל  למרבית המזל היה מי שלא שכח את התצלומים.זה היה עמיתו  של פרי הסופר נתן שחם.

הוא עבר על התצלומים כאשר הכין רשימה מיוחדת לשבועון הילדים "דבר לילדים לרגל מלאת חמש שנים לכיבוש אילת  והיה זה אז  שהבחין באיכותה המיוחדת של תמונת "דגל הדיו" ובחר בה והפך אותה לאיקון..

הצילום  הופיע  לבסוף בפעם הראשונה ב"דבר לילדים " ב-1954 בגליון לציון חמש שנים לשחרור אילת .וזהו הצילום המקורי  המפורסם ביותר שהופיע ב"דבר לילדים".

אז הנה הפרסום המקורי מגליון דבר לילדים 10.3 1954 גליון חמש שנים לשחרור אילת. שימו לב שהצילום מלווה את  הרשימה של נתן שחם  שחשף כאן את הצילום לעולם .

הפרסום הראשון של צילום "דגל הדיו" . בדבר לילדים כרך כ"ד חוברת 27, 10.3.1954 עמ' 411

אני מניח שנתן שחם זכר את הצילומים של  ידידו  מיכה פרי סרק את הצילומים והוא האיש שהחליט שזאת התמונה ובחר את התמונה, וכפי שאתם רואים מהתמונות האחרות שלמעלה זאת לא הייתה משימה קשה ביותר …. והפך אותה לתמונה האיקונית שהיא היום.

Image result for ‫כך לחם יש/ראל תלמי‬‎

האם התמונה הייתה ידועה קודם לכן ? כנראה שלא. בספר של  מנחם תלמי   כך לחם ישראל :   פרשיות מלחמת העצמאות /    תל-אביב :   יזרעאל, מ-1953,שנה קודם לפרסום המקורי ב"דבר לילדים " של הצילום  מופיע ציור של גרשון גרא המתאר את  טקס הנפת דגל הדיו והוא שונה מהתמונה המוכרת לנו אם כי בהחלט מקביל.

תוצאת תמונה עבור דגל הדיו

 

התמונה הפכה  מעוד צילום ב"דבר לילדים " לתמונה איקונית לאחר שהופיעה ב"אלבום העשור לצה"ל"   בעריכת גרשון ריבלין עם הקדמה של דוד בן גוריון 1958    ספר שיצא גם עברית וגם בצרפתית בהוצאת מערכות ובהפצת ידיעות אחרונות  ב-1958.ניתן לאמר שהיה זה גרשון ריבלין העורך  היסטוריון צבאי ועורך מגזין "מערכות " שנתן את הגושפנקה  של "איקוניות " לתמונה שצולמה בידי פרי והובאה לראשונה  לידיעת הציבור בידי נתן שחם.

Image result for ‫תולדות מלחמת הקוממיות‬‎

ב-1959 התמונה הופיעה  בצילום יוצא דופן בכך שהוא בעמוד שלם בכרך "תולדות מלחמת הקוממיות"סיפור המערכה" שהוכן ע"י ענף היסטוריה במטה-הכללי  "בהוצאת מערכות.

בסוף שנות החמישים "צילום "דגל הדיו " אם כך  כבר היה מוכר היטב בחוגים שונים במערכת הביטחון ובתקשורת.

מיכה פרי נזכר לבסוף באותה תמונה שלו כאשר ב"מעריב"  בראשית שנות השישים פורסם התצלום…אבל תחת שמו של צלם אחר.המאמר שהופיע במעריב בראשית שנות השישים היה של מישהו שכבר ראה את התמונה ב"דבר לילדים" או באלבום העשור לצה"ל.

פרי הגיב  בחריפות ולאחר ששלח לעיתון מכתבי הבהרה ,קיבל את הקרדיט על תצלומי הנפת דגל הדיו שאיכותם וחשיבותם הייתה כעת ברורה לכל.

למשפחת פרי זכור שזאת לא הייתה הפעם האחרונה שהייתה  בעיה עם הקרדיט של הצלם על התמונה .מתי שהוא בשנות השבעים התגלתה בכספת של צלם מנוח מה שנראה כתשליל של צילום דגל הדיו ובני המשפחה של הצלם טענו שהוא האחראי האמיתי לצילום. היה צורך בעדותו של אברהם אדן "ברן" שאישר שהיה זה פרי שצילם את  התמונה כדי להבהיר את העניין סופית.

סיכום :

צילום דגל הדיו הוא אחד האיקונים הגדולים של הויזואליה הישראלית . איך שהוא בתוך כמה שניות שלא יחזרו  של לחיצת כפתור  יצר צלם חובב ,מיכה פרי, תמונה מייצגת של הערכים  הישראליים של שנת 1949 וגם מאוחר יותר ובכך עוצמתו של התצלום (שהצלם לא הצליח להעביר אותה כלל לצילומים האחרים שצילם בדקות האחרות )  שהיא בלתי ניתנת לשכפול. אבל היא בהחלט ניתנת לחיקוי ולפרודיה כפי שתראו. 

ןמאז גילגוליה של התמונה הלכו והתרבו.

והנה מבחר מייצג שלהם.

גלריה של דגלי הדיו 

 

ציור   על פי הצילום  כנראה של מ.אריה הופיע במאמר על מלחמת העצמאות ב"אנציקלופדיה תרבות ". שפורסמה בין 1961  ל1965

עצמאות ישראל תש"ח מאת אוריאל אופק , אייר מ. אריה ,צילם בוריס כרמי ,ספרית עופר 1975.

 

 

לאחר מכן התמונה  הופיעה על עטיפת ספרו של שרגא גפני "קרבות מפורסמים בתולדות ישראל(תל אביב : מ’ מזרחי, (הקד’ תשכ"ב)

[תוצאת תמונה עבור קרבות מפורסמים בתולדות ישראל שרגא גפני

 

 

 הצילום הופיע שוב בספר :תולדות היהודים אלבום ההיסטוריה של עם ישראל ב-1964

 

והנה הצילום המפורסם על עטיפות ספרים שונים :

 

"עד דגל הדיו  " הוצאת מערכות 1984

ההיסטוריה של ארץ ישראל כרך י:מלחמת העצמאות -הוצאת כתר ויד בן צבי 1985

מבצע עובדה בעריכת אלחנן אורן ומאיר אביזהר ,המכון למורשת בן גוריון 2002

מנהרת הזמן מסר 10. הוצאת מודן 2000

בעטיפת ספר של חנן שטיינהרט  – מ-1998 סיפור עתידני שבו מדינה פלסטינאית כמעט מוקמת ודגל הדיו הוא של פלסטין…..

גם כן ב-1998 שנת החמישים למדינה הצילום שימש בסיס לעוד שתי מחוות אירוניות שונות .

אחת של  יוסי למל  לרגל חגיגות החמישים למדינת ישראל  ובה דגל הדיו מוחלף בדגל רשת המזון מקדונלד. כסמל לתהליכי הגלובליזציה  שעברו על החברה הישראלית בחמישים השנים האלו.

תמונה ששימשה כסיס לעטיפה של ספר על תקשורת ההמונים בישראל.הוצאת האוניברסיטה הפתוחה 2011

עטיפת מגזין לרגל 70 שנה לצה"ל מ-2018 

ספר בהוצאת  מודן ומשרד ביטחון ,2019 

וצילום הומאג'  מבויים של  עדי  נס מ-1998

והנה כמה ציורים חדשים של "דגל הדיו":

כרישום מאת האמן  עמית סדיק מ-2014

https://www.amitsadik.com/

 

ציור מאת נעמה אשכנזי

ציור מאת גי חרלפ

סיכה עם ציור "דגל הדיו

סיכה נדירה של דגל הדיו עם הכיתוב: "אום רשרש, ט' אדר תש"ט". על הסיכה דמויות של אנשים מניפים את דגל הדיו. 

50 שנה לשחרור אילת – מדליית ארד

 

דגל הדיו בתג יחידה  של חטיבת יואב

כפסל בעיר אילת :

 

שישים שנה אחרי ב-2009 המרימים חוזרים לשיחזור הטקס של הנפת דגל הדיו.רק שישה פלמ"חניקים נותרו מתוך העשרה שהגיעו ראשונים במרס 1949 לחוף אום-רשרש, והניפו דגל מאולתר שציירה בדיו מזכירת המח"ט פועה וצולמו על ידי מיכה פרי. 60 שנה אחרי, אברהם אדן (ברן) חוזר ומטפס על התורן בחוף אילת ומניף את הדגל שציירה מחדש פועה (במרכז התמונה, עם הכובע).  צילם יוסי אלוני.

 

דגל הדיו בסמל מתחם הכושר "קרוספיט" באילת 

 

קריקטורה עכשווית מאת שלמה כהן.

קראו עוד על צילום דגל הדיו :

חיה מילוא: הגוף והדגל : שלושה מבטים על 'דגל הדיו'  בתוך :פולקלור ואידיאולוגיה : קובץ מחקרים המוגש לפרופ' עליזה שנהר / עורכת חיה בר-יצחק. — חיפה : ארכיון הסיפור העממי בישראל ע"ש דב נוי, הפקולטה למדעי הרוח, אוניברסיטת חיפה : פרדס הוצאה לאור,  תשע"ד 2014.  (עמ' 301־324).

קראו גם :

דגל הדיו -הסיפור מאת נתן שחם 

וראו גם בנושא :

על התורן : מחווה ל"ברן ולדגל הדיו " דוד אסף על דגל הדיו

דגל הדיו בויקיפדיה

 

עוד תמונות מההנפה

 

כתבה בערוץ 10 על שיחזור הנפת  דגל הדיו בידי המניפים  המקוריים ובראשם ברן ונתן שחם 

 

דגל דיו וניצחון :פודקסט על התמונה

תיק תיקשורת על דגל דיו

אבא שלי מיכה פרי

מניף דגל הדיו שהפך למרגל

 

מה לקיבוץ המאוחד ולדגל הדיו

 

אלי אשד על הצילום המקביל של "הצנחנים בכותל "

 

 

צילום הומאג' של רונה יפמן מהסרט " שני הדגלים" בהשתתפות אלי אשד

הרב שסיכסך את העיר ווילנה : סיפורו של הרב שמואל בן אביגדור

 

דיוקן מזוייף כנראה של הרב שמואל בן אביגדור האיש שסכסך את קהילת ווילנה בסוף המאה ה-18.

מאבק אכזרי  ןארוך שנים  בין הנהגת הקהילה ובין המנהיג הנבחר שלה שהואשם בשחיתות מידות בשוחד ומעשי הונאה שונים  וביצירת סכסוכים ומדנים  בין חברי הקהילה השונים.  המאבק התקיים במשך שנים ופגע פגיעה חמורה בקהילה.

זה לא קרה כאן בישראל בעשורים הראשונים של המאה  ה-21  אם חשבתם  ( אם כי בהחלט מתחולל כאן אירוע מקביל עד להדהים )  זה קרה בליטא בסוף המאה ה-18 בימיו של הגאון מווילנה ובימים שבהם הופיעו החסידים הראשונים. ולאמיתו של דבר למאבק הזה היה קשר ישיר למאבק שהתקיים בו זמנית בחסידים הראשונים. והאיש שעמד במרכז  הפרשיה הוא אחד האנשים הבודדים מאותה התקופה שיש דיוקן שלו.

דיוקן   אותנטי  או מזוייף זאת כבר שאלה גדולה.

 

ישנם שלושה יהודים שחיו בליטא במאה ה-18 שידוע לי שיש להם דיוקנאות  אמיתיים או מזוייפים .

הגאון מווילנה כמובן שהדיוקן שלו הוא ככל הנראה אמיתי.

.הרב  שניאור  זלמן מלאדי שדיוקנו הוא כנראה מאוחר מסוף המאה ה-19 .

והרב שמואל בן אביגדור.

ואלו היחידים פחות או יותר.בליטא בניגוד למקומות אחרים באותה התקופה כמו איטליה ,הולנד אנגליה הנסיכויות הגרמניות והאימפריה האוסטרו הונגרית.לא נהגו לצייר יהודים.

ראו על דיוקנאות יהודים אחרים מהמאות ה-17 וה-18 כאן:והיו עיניך רואות את מוריך: דיןקנים אמיתיים ומזוייפים של מנהיגים יהודים.

מן הסתם היו גם יהודים נוספים באותה התקופה בליטא שיש להם דיוקנאות אבל אלו לא נכנסו לספרי ההיסטוריה כנראה כי לא היו חשובים מספיק. השלושה האלו בהחלט נכנסו.

העוצרת והחוקרת רחל שנולד במאמר שכתבה  על  הדיוקנאות של הגאון מווילנה טוענת שם ש"חשוב לציין שדיוקנו של הגר"א אינו יוצא דופן "דיוקן זה של הגר"א" וכאן כוונתה  לדיוקן המוקדם ביותר הידוע של הגאון מווילנה   מאת ג'וזף הילארי גלובצקי  Józef Hilary Głowacki שנוצר בין השנים 1821 ל-1825 "דומה לדיוקן של הרב שמואל בן אביגדור ( 1720-1793) בן דורו של הגר"א ואב בית הדין האחרון של וילנה".

היא מפנה לתמונה שהופיעה של הרב בספרו של  ישראל קלויזנר "תולדות הקהילה העברית בוילנה :   חלק ראשון: הסביבה והקהל (בצרוף תרשים ותמונות) /    וילנה :   הקהלה העברית בוילנה,   תרצ"ה- [1935].

 

אבל היא טועה.אם יש דמיון בין שני הדיוקנאות זה משום שדיוקן הרב בן אביגדור מושפע מדיוקן הגר"א שהוא קדום בהרבה.

התמונה הזאת היא  בכל אופן מדהימה.  מלבד הגר"א עצמו כמובן ומלבד הרב הזקן שניאור זלמן מלאדי הצעיר יותר ( ושיתכן שתמונתו היא מזוייפת )    הרב שמואל בן אביגדור הוא היהודי הליטאי  היחיד הידוע לי מלפני המאה ה-19 שיש לנו דיוקן שלו.

התמונה ניראית תמונה ארכאית ובכל זאת הכותב  צינוביץ אינו אומר עליה מילה.  מאיפה היא ? מי הצייר ?

הכיצד ?

גם לישראל קלויזנר שעוסק רבות ובפירוט מדהים ברב שמואל בן אביגדור ובמאבקיון השונים בקהילת וילנה בספרו "וילנא בתקופת הגאון :המלחמה הרוחנית והחברתית בקהלת וילנא בתקופת הגר"א ( ירושלים : ר. מס, תש"ב- 1942. ) אינו מזכיר את הדיוקן ולו במילה אחת ויחידה אם כי כמובן הכניס אותו לספרו .

קלויזנר  מצידו מפנה  אל התמונה מכתב העת "העבר" כרך ב' משנת 1918.

 

התמונה המקורית של הרב שמואל בן אביגדור מכתב העת "העבר"  כרך ב' 1918 

ומאיפה התמונה לקוחה שם?

לא ידוע.

מחבר המאמר שמביא אותו צינוביץ משום מה שותק לחלוטין עניין ואינו אומר דבר על מקור התמונה אם כי הוא מביא הערות שוליים רבות על מקור המאמר "מלחמת הקהל ב"הרב האחרון בוילנא". העוסק במאבקו של אותו רב שמואל בן אביגדור בהנהגת הקהילה במשך כמעט שלושים שנה.

אפשר להסביר זאת רק בדרך אחת .משום שצינוביץ' וקלוזינר ידעו שהתמונה היא אינה אותנטית אלא תמונה מאוחרת מאוד אולי בכלל מראשית המאה ה-20 ואחרת היו טורחים לציין את מקורה הקדמון. הם מביאים אותה כאיור ותו לא.

נראה שהתמונה המקורית היא  תמונה דמיונית  המתארת  פני מנהיג יהודי קדמון לכאורה בצורה ארכאית  שנוצרה  לכל המוקדם בסוף המאה ה-19 ואז גם נוצר הדפס שלה.

דהיינו  המצב הוא בדיוק הפוך ממה שמתארת שנולד :הדיוקן של שמואל בן אביגדור הוא כנראה חיקוי של הדיוקן הקדום בהרבה של הגר"א.

הרב הראשי האחרון של ווילנה

הסיפור  שמאחורי התמונה הוא  בכל אופן מדהים..ואנו יודעים אותו בצורה מלאה למדי אותו למעין פנקס של מסמכים שכנראה נאסף במשך השנים בידי הרב שמואל ותומכיו ונשמר.

ראשי הקהל של וילנה  היגיעו למסקנה שהרב אינו ראוי  לתפקידו כמנהיג הקהילה.

הם גבו נגדו עדויות בחשאי שלא בנוכחות הרב ובלי לציין את שם העד.על פי עדויות אלו היה הרב שמואל בן אביגדור לוקח שוחד כרוני ,מרחיק בעורמה דיינים הגונים מלשכת הדין ומחליף אותם שלא בסמכות  באנשי שלומו,דיינים נוכלים שאותם מינה גכראות עיניון על פי הקריטריון היחיד של קשרים טובים עימו ( וכנראה גם   תמורת שוחד )    מתערב באופן בוטה  במשפטים ומבטל  פסקי דין כאוות נפשו  והטה אותם לטובת אחד הצדדים ( שוב תמורת שוחד) במינוי אנשים למשרות בהיררכיה הקהילתית בניגוד לתקנון, . הוא  הואשם גם שהוא שולח אנשים שיזרעו שנאה  וליבו מדנים בקהל בין אישים שונים וקבוצות שונות .

הרב שמואל  ואנשיו מצידם טענו שהמאבק נגדו   נוהל  באמצעים לכאורה  פסולים:  לטענתם אויביו אירגנו נגדו קנוניה באמצעות סתימת פיות, וכן באמצעות איסור בחרם ללמד זכות על נאשמים, איסור בחרם להתלונן בפני בית הדין ואפילו איסור על הדיינים להקשיב לזעקת הנחמס, וכן באמצעות עדויות שקר על דרך תפקודו הקלוקלת, כביכול.

לצד הרב עמדו בעלי המלאכה אנשי המעמדות הנמוכים בקהילה שראו בו את מגינם  אשר מספרם גדל משמעותית במשך השנים, אך לא הייתה להם נציגות בוועד הקהילה, וגם החסידים שהיו עדיין במחתרת, בהנהגת ר' ברוך מרדכי אטינגר חתנו של ר' שמואל.

מכאן ואילך התפתחה מערכת יחסים קשה של מאבקי כוח בין ראשי הקהל בווילנה לראשי הקהילות האחרות בליטא שהתערבו במאבק דווקא לטובת ר' שמואל.

הגאון מווילנה  שוכנע על ידי ראשי הקהל שמניעי הרב פסולים, ולכן היה בין מתנגדיו[. של הרב שמואל בן אביגדור.

המחלוקת בין ראשי הקהל והרב גרמה גם לקרע עמוק בקהילה היהודית בווילנה, כאשר כל יהודי וכל משפחה ניסו לקבוע עמדה במחלוקת הזאת.

כך תיעד זאת ש"י פין:[וותהי המלחמה נפוצה בכל העיר, כי נחלק העם לחצי, אחרי הרב ואחרי הקהל, משפחות התגרו במשפחות, איש ברעהו ואשה ברעותה. ויהי העם נדון בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, בשוקים וברחובות, הצרו איש לרעהו במלחמת דברים, בריב ומצה ובאגרוף רשע". בסופו של דבר רק הודות להתערבותו של מחותנו העשיר, הגביר ר' אליהו פעסעלעס, לא סולק בסופו של דבר ר' שמואל ממשרתו, למרות זאת  לא פגה המתיחות. אחר פטירתו ב-כ"א בטבת תקנ"א החליט הקהל שלא למנות יותר אב"ד ( אב בית דין )  לעיר ווילנה.שמואל בן אביגדור היה לאב בית הדין האחרון של העיר ווילנה.

 

 

. ‬

מאוסף שבדרון לדיוקנאות בספריה הלאומית.לפי הפרטים בספריה הלאומית זהו ציור מסוף המאה ה-19.בעותק של הדיוקן באוסף שבדרון לדיוקנאות יהודיים כתוב :"בתחתית הדיוקן, כתב הצייר: "הגאון שמואל בהגאון אביגדור אב"ד דק"ק ווילנא. מעשה ידי משה ב"ר יוסף צבי פאבעפטשיק [?] יליד מעזריטש. כ"ח אדר תרס"א [19 במארס 1901]"

 

והנה ציור שונה במקצת של שמואל בן אביגדור שנראה כמבוסס על הציור שלמעלה:

תצלום רפרודוקציה מהדפס ובו ציור דיוקנו של הרב שמואל בן אביגדור: הדפס שחור לבן בתבנית Cabinet card, בגודל 10.5X16 ס"מ. רפרודוקציה זו הופקה ברוסיה, בשלהי המאה התשע עשרה ( סביבות 1890) , והיא נתרמה לבית הספרים הלאומי על ידי ד"ר יוסף חזנוביץ', ביאליסטוק.

אם מישהו מהקוראים מכיר הופעה קודמת של תמונה זאת לפני ההופעה שלה בכתב העת "העבר"  ב-1918 ,או איפה ניתן למצוא אותה היום . אשמח אם יודיע לי על כך.

וחוץ מזה הסיפור של האיש שסיכסך את הקהילה של ווילנה הוא מרתק בפני עצמו אם כי מאז הופיעו עוד לא מעט אנשים כאלו.

ראו גם :

דיוקנו של הגאון מוילנה -זיוף או אמת ?

מלחמת עולם :המתנגדים נגד החסידים 

הדיוקן של הגאון מווילנה -זיוף או אמת ?

בבית יש לי  מאז שאני זוכר את עצמי ספר ישן  בשם הגאון והרב   ( מהדורת 1958)  של זלמן שניאור על המאבק בין הגאון מווילנה ומייסד חב"ד זלמן שניאור מלאדי.

ותמצאו רשימה שלי על ספר זה ועל כותבו זלמו שניאור כאן "מי הצדיק והצודק  " ? ).

על הכריכה ישנם שני דיוקנאות.  האחד של הגאון מווילנה והשני של זלמן שניאור מלאדי. שניהם התברר לי לפני שנים רבות מבוססים על דיוקנאות  ישנים של השניים האלה.  הדיוקן של הגאון מווילנה מבוסס  על דיוקן  שצוייר בידי הצייר  הרמן שטרוק ואינו זהה כלל לדיוקן  הישן של הגר"א שתלוי אצלנו בבית.

הדיוקן  של זלמן שניאור מלאדי צוייר אולי בידי צייר רוסי   לא  כל כך ידוע אולי בידי צייר עברי ידוע  מאוד בוריס שץ מייסד בית הספר "בצלאל " או בידי  יבגניה ז'ירמונסקי מי שתהיה אישתו הראשונה של שץ .

האם  שני  הדיוקנאות הם  "אמיתיים " ?  דהיינו : האם המקור שלהם צוייר על פי תווי פניהם של האישים האמיתיים ?

זאת שאלה שהעסיקה אותי במשך שנים רבות מסיבות שונות.

רשימה זאת היא הסיום לסדרה   שעוסקת בשאלה זאת מבוססת בחלקה על הרצאה שניתנה לרגל השקת הספר של ד"ר אריה מורגנשטרן הגאון מווילנה והשפעתו ההיסטורית על תהליך הגאולה "(הוצאת מאור 2018 ) בבית יוצאי ווילנה.

תוכלו לצפות בה כאן :https://www.youtube.com/watch?v=BX1O9KNLj-Q

 

 

החלק הראשון בסדרה :

והיו עיניך רואות את מוריך :דיוקנאות אמיתיים וגם מזוייפים של אישים ומנהיגים יהודיים מימי קדם ועד המאה ה-18 

החלק השני :

הדיוקן המפורסם של הרב שניאור זלמן מלאדי אמת או זיוף ? 

וכעת למאמר המסיים בסדרה.

תמונת הדיוקן של הגאון  מווילנה הגר"א   ( 1720-1797) הפכה לאורך הדורות לתמונת הדיוקן המפורסמת הנפוצה והאהובה ביותר בעולם היהודי האשכנזי ללא כל מתחרים . ומפיציה השתמשו  בהפצתה בטכניקות חדשות של שיווק והדפסה שאיש לא חשב עליהם בעולם היהודי לפניהם.

אולם נשאלת השאלה עד כמה תמונה זאת אכן אמיתית  ואותנטית? האם היא אכן מייצגת את פניו האמיתיים של הגר"א ומי בעצם עמד מאחוריה ? סוחר ממולח?   אמן נוצרי  זייפi ?  או בני משפחתו של הגר"א עצמו ?האם הציור המפורסם  של הגאון מווילנא או יותר נכון הדיוקנאות השונים של הגאון מווילנה  הם מזוייםפים  כמו דיוקנאות הרמב"ם והדיוקנאות   של  הבעש"ט והרב שניאור  זלמן מלאדי?

אין תשובה מוחלטת לשאלה שלמעלה   אולם נראה בגלל שיקולים היסטוריים שדווקא לתמונה של הגר"א  בניגוד לתמונות האחרות שצויינו יש בסיס היסטורי מוצק.  והיא  בניגוד להם אותנטית.

אמנם יש לזכור שרבים מהרבנים החסידיים התנגדו לציור של דמותם והתנגדו גם לצילומים של דמותם וזאת הסיבה שאין  תמונות אותנטיות  שלהם.אבל ככל הנראה זה לא היה כך במקרה של הגאון מווילנה.

נכון שהושמעו התנגדויות לעניין והנה דוגמה  :

"אין לנו כל ידיעה ברורה שישב בכלל אי-פעם אי-מי מול דמותו של הגאון וצייר! תמונתו של הגאון התפרסמה לראשונה בשנת תקפ"ה – קרוב לשלושים שנה לאחר פטירתו של הגאון – וכמה אנשים חיו אז שהכירו את מראה פניו של הגאון שהיה ממעט לצאת מביתו? אם כן, יתכן שתמונה זו של הגאון לא צויירה על ידי מי שראה אותו, ואין בינה לבין המציאות כלום. 
ואם נשאל – והרי בכל זאת היו אנשים באותו זמן שחיו וראו את הגאון? (ראה עמ' 113 בספרו של דב אליאך "הגאון" , שהסבא מקלם הכיר אשה שעוד זכתה לראות את פני הגר"א). זו אינה ראיה. ראה מה שכתב רבי משה מאיר ישר, בספרו "החפץ חיים – חייו ופעליו" (הוצאת נצח, ת"א תשכ"ט, עמ' תרלד) על תמונתו הידועה של החפץ חיים: "תמונה זו שנפוצה עד כה אינה מתארת אל נכון את צורתו האמיתית והמקורית של הגאון הצדיק"! ותמונה זו, היא התמונה הידועה והנפוצה ביותר עד היום – למרות שכל רואי פני החפץ חיים (מהם אשר עדיין חיים עמנו כיום…) גם הם אמרו ואומרים – "זה לא החפץ חיים"! וזאת למרות שישנן תמונות נוספות מהחפץ חיים שרואי פניו מאשרים בפה מלא על אמיתתן – אוין אנו צריכים לפצות את עצמנו בתמונה מפוקפקת. ומה נאמר על תמונה שמתפרסמת לאחר שנים כה רבות מפטירת הגאון? "

( מתוך ביקורת אנונימית על ספר הגאון של הרב דב אליאך

http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?topic_id=506334&forum_id=1364&fbclid=IwAR0fy4o8AfEsSo7Y8xjVNCyQ3kbTKlPYOpRHfPDHPX5bzXp99ehXLBUQhJY

ברשימה זאת נענה על טענות אלו ואחרות.

הצייר הנוצרי של הגאון 

קודם כל יש לציין שבידינו יש שתי עדויות שונות על דיוקנאות  של הגאון מווילנה שצויירו בחייו .

עדות אחת מופיעה במאמר חשוב של  זוסיה אפרון  (Zusia Efron ((1911 – 2002 )   ששימש  שנים רבות כמנהל המשכן לאמנות בעין חרוד.   הוא היה מומחה ליודאיקה וציורים של הגאון  שעליהם כתב מאמר חשוב באנגלית שאותו השמיע כהרצאה בכנס מיוחד במינו על הגאון מווילנה שהתכנס בווילנא ב-1998  בהזמנת ובאירגון הרשויות הליטאיות לרגל מלאת 200 שנה לפטירת הגאון.

המאמר נקרא:

,  . Portrait of the Gaon of Vilna : two centuries of imaginati. The Gaon of Vilnius and the Annals of Jewish Culture (1998) 164-168.  ( ואותו תמצאו בנספח למאמר זה למטה )

על פי עדות שאותה רשם זוסיה אפרון  במאמר זה היה אמן פולני נוצרי צעיר סטודנט באוניברסיטת וילנה ששמו אינו ידוע שהכין רישום בעיפרון  של פני הגאון .ורישום זה היה הבסיס לציור שמן  שהכין מאוחר יותר של הגאון.

התמונה הזאת נשארה אצל משפחת האמן ששמו אינו ידוע במשך 70 שנה.

תוצאת תמונה עבור חייקל לונסקי

חייקל לונסקי 

ב1923  אולי בעקבות שמועות על האירועים שנערכו  לזכר  הגר"א ב1920 לרגל מלאת מאתיים שנה להולדתו ,המשפחה  יצרה קשר עם  הספרן חייקל לונסקי שהיה קשור למוזיאון האתנוגרפי היהודי בוילנה על שם ש.אנסקי  ( שפירסם ב-1920 מאמר חשוב וראשון מסוגו  ביידיש על דיוקנאות הגר"א  שמן הראוי שמישהו יתרגם אותו לעברית ) . לאחר השיחה עם לונסקי שהשתכנע בידי טענותיהם  המשפחה תרמה למוזיאון האתנוגרפי היהודי את התמונה הבלתי ידועה לחלוטין עד אז.  ושם היא נשמרה עד שהציור נגנב ביחד עם שאר אוצרות המוזיאון בידי הנאצים ועקבותיו נעלמו מאז.

עותק של הציור פורסם  לפני היעלמו  בספר של קלויזנר "תולדות הקהילה העברית בוילנה " ב-1935  בצילום  של הצלם י"א צינוביץ  והנה הוא כאן.

 

לונסקי החשיב את התמונה כאותנטית ולדעת זוסיא אפרון שראה את הציור במוזיאון בווילנא  זה היה הציור האמיתי היחיד של הגאון שנעשה בימי חייו .הוא העריך שהוא נעשה בערך בתקופה שהגאון היה בן 50 .

אפרון העריך  במאמר   ( שכאמור תוכלו לקרוא בנספח למאמר זה אם תגללו למטה  ) שזה היה בתקופה של 1750 -1755 אבל זאת טעות כמובן שהרי הגאון נולד בשנת 1720 ,  כוונתו הייתה לשנים 1770-1775.

אפרון  חשב שציור  זה  שימש כבסיס היחיד לכל הציורים שפורסמו מאז על הגאון.זאת משום שהדגש הוא על דיוקן הגר"א המתואר ללא מאפיינים נוספים ,וללא כל נסיון לרמוז על מעמדו ,על אישיותו ,או על דמותו כפי שנצטיירה על פי הסיפורים והאגדות שנרקמו סביב דמותו.

אבל  לי נראה שהוא שגה גם בזה. הציור אינו דומה  בתווי הפנים לציורים האחרים על הגאון וגם לא יכול היה להיות ידוע לציירים שלהם או למישהו בקהילה היהודית שהרי היה שמור כל השנים בבית האמן ומשפחתו  הנוצריים עד לשנת 1923.  נראה שציור זה גם אם הוא ציור  אותנטי של פני הגאון לא היה מוכר לאיש בקהילה ואיש לא ניסה לשכפל אותו או לקבל ממנו השראה כלשהיא.

הערה :המבקר האנונימי שלמעלה טוען  ש"תמונה זו מזכירה ביותר את תמונתו הידועה של   "השאגת אריה,"   ( 1695-1785) וכנראה שהצייר – או מי שהחליט לשייך תמונה זו לגאון – החליף ביניהם" .

עקרונית לא מן הנמנע שהוא צודק.אבל יש לראות את הדיוקן שאליו כיוון על מנת להחליט.

אינני יודע לאיזה דיוקן הכותב אנונימי  מתכון.ייתכן הוא  התבלבל והחליף את אריה ליב גינצבורג "שאגת אריה " שלא ידוע לי על דיוקן שלו עם מישהו אחר. אולי   עם הדיוקן  של הרב שמואל הלוי איידלס "המהרש"א  ( 1555-1631) דיוקן שיש בו סימני דימיון כלשהם לדיוקן המיוחס לגר"א למעלה.

 

דיוקן  מזוייף של הרב שמואל הלוי איידלס המהרש"א. 

אבל זהו בכל אופן אינו דיוקן עתיק כלל וכלל. זהו דיוקן מזוייף שלמיטב ידיעתי הוא פורסם לראשונה רק במאה ה-19.

ההופעה המוקדמת ביותר של דיוקן זה שידועה לי היא בתמונה קבוצתית מ-1896  כאן :

 

הצייר היהודי של הגאון

ישנה עדות נוספת על ציור שצויר של הגאון בחייו.

העדות הזאת פורסמה תחילה ביידיש בשנות העשרים של המאה הקודמת ולאחר מכן בעברית בכתב עת בשם "ההד" בשנת 1937.

 

ב-1927 שנת ה130 לפטירת הגאון פירסם א. גרץ. מאמר ביידיש   בכתב עת בצרנוביץ ,מאמר שתורגם שנים מאוחר יותר לעברית תחילה בכתב העת "ההד" ב-1937 ולאחר מכן שוב  בכתב העת "נרות שבת" בשנת תש"ח.ושתי הגירסאות השונות של המאמר בעברית מובאות כאן למעלה.

במאמר זה בדק המחבר גרץ  את השאלה האם יש לראות בתמונה של הגאון  כאותנטית.

האם באמת הייתה ציור מדוייק של פניו?

הוא סיפר שאחד המפיצים של התמונות  במחצית השנייה של המאה ה-19 היה שמעון הורוביץ  ( 1820-1900) מהעיירה זאגר שבליטא תלמיד חכם "אחד החכמים המצויינים ביותר שבזאגר שתורה וחכמה התאחדו בהם ". .לדברי גרץ הוא חיבר את הביאור על מחזור ויטרי. ( ספר הלכה ומחזור  תפילות, המיוחס לרבנו שמחה בן שמואל מוויטרי, שהיה תלמידו של רש"י  המחזור שכתיבתו הושלמה בשנת 1208 נחשב לאחד המקורות החשובים ביותר בתולדות ספרות התפילות) . מהצד,  חשף  גרץ ,הורוביץ התלמיד חכם הידוע התפרנס  מהוצאת וממכירת תמונות הגר"א .וזה היה עסק  טוב מאוד כי כל בית בליטא היהודית רצה תמונה של הגר"א . .ו"הוא הוציא לאור את התמונה באלפי אקסמפלרים ".

גרץ כתב ש"זקני ליטא" סיפרו לו בשמו של שמעון הורוביץ  שבתחום פרנסתו זה  בהחלט אמור היה לדעת שהתמונה המפורסמת של הגאון צויירה  בידי אחד מתלמידיו "פרוש אחד מקלפישק שהיה תלמידו המובהק של הגאון ושהיו לו כשרונות ציור" .פעם כשהגאון ישב בחדר עבודתו על הגהותיו לתלמוד צייר התלמיד  את תווי פניו בעפרונו .הרישום הזה של התלמיד של תווי הפנים של הגאון שהוא שהפך לציור המפורסם .. ולבסיס לציורים המפורסמים שהורוביץ ואחרים מכרו אותם בעשרות אלפי עותקים.

גרץ שמע את הסיפור אבל לא ראה שיש לו הוכחה. אחרי הכל הורוביץ יכול היה לבדות את הסיפור מליבו כדי לשוות אמינות לציורים שהפיץ.

עד שבשנת 1912 היגיע לאכסניה בעיירה קלפישק אכסניה שעברה מדור לדור.ושם סיפרו לו הבעלים לפי תומם על אחד מאבותיהם שהיה תלמיד  הגאון ובעל כישרון ציור וצייר פעם את  הגאון עצמו .

גרץ נזכר אז בסיפור שסופר לו בשם שמעון הורוביץ וראה בכך הוכחה חותכת לסיפור.אלא שלצערו הרב שכח את שם הצייר שנמסר לו  ולא רשם אותו.הוא רשם לעצמו יום אחד לחזור לאכסניה וללמוד שוב  את שם הצייר ולחקור עוד על פרטים מדוייקים.

16 שנים  ומלחמת עולם אחת חלפו עברו. ב-1928 גרץ  חזר אל המקום אבל אז לצערו התברר לו  שהאכסניה שעברה מאות שנים בירושה מאבות לבנים  שוב אינה קיימת ,היא נחרבה בידי הגרמנים במלחמת העולם הראשונה.

"ולדאבוננו הגדול נעלם מאיתנו שם הפרוש המצייר של הגאון מווילנה ". הוא מסיים.

לאחר שהרשימה פורסמה בעברית בפעם השנייה בכתב העת "נרות שבת " בשנת תש"ח פורסמה כנגדה התקפה בידי החוקר שאול חנא קוק והופיעה כמכתב תשובה  כמה גליונות מאוחר יותר ובה לכאורה הוא מפריך את הרשימה. למעשה הוא התייחס בעיקר לתמונה של הגאון שאותה פירסמה המערכת כאילוסטרציה ( ולא היה לה שום קשר שהוא לרשימה עצמה  פרט לנושא ) והראה שהיא לא יכולה להיות תמונה מקורית מימי הגאון עצמו מאחר שהיא מתוחכמת מידי בתיאור ארון הספרים והרקע שמאחורי הגר"א שלא יכול היה להיות בבית הגר"א העני.

אלא שטענותיו הן ברובן לא רלבנטיות לשאלת האותנטיות של תווי הפנים שבתמונה.

מוסכם שהתמונה כפי שהיא  לפנינו היא מעובדת ומזויפת.אבל גם ברור לחלוטין שכל דבר בתמונה הוא תוספת מאוחרת והצייר המקורי צייר רק את תווי הפנים ולא שום דבר חוץ מזה , וגם ברשימה עצמה לא נטען שום דבר חוץ מזה.הצייר המקורי  בוודאי לא צייר את כל הרקע של ארון הספרים וכו' .שהם תוספת מאוחרת אולי בידי הצייר המקורי ואולי בידי צייר מאוחר יותר  אולי 70 שנה לאחר זמנו של הגר"א.

 

 

נראה לי שלמרות שאין להן הוכחה מוחלטת יש להתייחס ברצינות לסיפור על התלמיד שצייר את הגר"א.ולאמיתו של דבר יכול להיות שהגר"א צוייר בימי חייו  ברגע זה או אחר  לא פעם וגם לא פעמיים.   ועל ציורים אלו מבוססים הדיוקנאות השונים.מאידך יכול להיות גם שהיה רישום בסיסי אחד ויחיד שבו השתמשו הציירים וכל ההבדלים בין הציורים השונים הם תולדה של העתקה לא מדוייקת שהרי טכניקת הצילום עוד לא נולדה. אם סוקרים את התמונות השונות של הגר"א ( וישנן עשרות רבות מהן )רואים שכמה מהם הם תוצאה של העתקה של ציור מקורי ידוע בידי צייר הלוקה בדייקנותו או ההעתקה מההעתקה ראשונה או שנייה או שלישית וכתוצאה נוצרים פנים חדשים,

ברוב התמונות הידועות שלו תווי הפנים הם זהים או בכל אופן דומים מאוד .יש תמונות אחרות שתווי הפנים השתנו מאוד ובבירור היו אלו ציירים גרועים או חובבניים שיצרו אותן.

ציור  גרוע במיוחד של הגאון  מאת אמן לא ידוע  מסביבות 1830  הכיתוב מציין את בקיאותו של הגאון ב"שבע החכמות ". נמצא במוזיאון הלאומי בקרקוב. 

מהם שתיארו אותו על רקע ארון ספרים גדולים ויקרים למראה ואף בשפות לועזיות שונות מהם שהסתפקו במראה פניו על רקע מופשט. אם זאת כולם נצמדו לתיאור הקבוע של קולמוס ביד אחת סופר בידו השנייה .

ציור מאת אמן אנונימי סביבות 1830.נמצא במוזיאון הלאומי בקרקוב.

עטרת ראשו הוחלפה שוב ושוב מכובע פרווה חורפי לכיפה או ירמולקה נפוצה. ובציור הידוע הראשון הלבישו אות אדרת מלכותית .אחרים מאוחר יותר העדיפו לכסותו בטלית  או בתפילין,או בשניהם ביחד  סמלים יהודיים יותר עבור היהודי הגדול מכל.

אציין  עם זאת שתווי פנים הדומים לאלו שבחלק מהתמונות של הגר"א נמצאים בקרב צאצאיו של הגאון לאורך הדורות.

אצל כמה מצאצאי הגאון ובדרך כלל צאצאי הרב יעקב משה לנדא נמצא התמונה עתיקה של הגר"א שנכתב עליה "שזוהי התמונה האמיתית היחידה והתמונות האחרות הכוזבות והבדויות בטלות ומבוטלות".

 

 

מתי  ובידי מי הודפס הדיוקן הראשון של הגר"א ?

י

p

 

 

 הדפס אבן הציור המוקדם ביותר של הגר"א  מהשנים 1821-1825 ( כנראה 1821 והוכן במהלך שנת 1820 )     צייר  הצייר הליטאי פולני ג'וסף  הילארי גלובצקי Józef Hilary Głowacki    כנראה על סמך רישום בעיפרון של תווי פנים שסיפק לו היזם  המזמין אולי הרב יעקב משה  מסלונים. נמצא במוזיאון הלאומי בקרקוב. 

 

בדרך כלל אפשר לתארך במדוייק את הדיוקנאות של הגר"א שהופיעו במהלך המאה ה-19 שכן בדרך כלל יש עליהם חתימה עם תאריך של הצנזורה הצארית שמאשרת את פירסומן.

דווקא בציור המוקדם ביותר שבידינו  אין לנו תאריך אבל לעומת זאת יש לנו חתימה ברורה של הצייר.

חוקרת האמנות  רחל שנולד  שפירסמה מאמר מקיף על הנושא בשם "פני אליהו :דיוקן הגאון מווילנה באמנות העממית " בקטלוג תערוכה של בית התפוצות על הגר"א מ-1998 "אדרת אליהו :הגאון מווילנה -דמותו והשפעתו "" מעריכה שהציור נוצר בסביבות 1825.

( להרצאות באירוע ההשקה לאותה תערוכה שמשפחתי תרמה לה כמה וכמה מוצגים תוכלו לצפות ולהאזין כאן )

 

במוזיאון בקרקוב ששם נמצא עותק של הציור  שנתרם להם ב-1912  ( לצד עוד שישה דיוקנאות שונים של הגאון באוסף ציורי רבנים יהודיים שיש להם )  מתארכים אותו בין 1810 ל-1827.

וראו על כך במאמר IN ETERNAL MEMORY SHALL HE REMAIN RIGHTEOUS.
FORMED FROM THE DUST OF THE GROUND, MORE SPLENDID THAN A JEWEL.
LITHOGRAPHIC PORTRAITS OF RABBIS IN THE COLLECTION OF THE NATIONAL
MUSEUM IN KRAKÓW:  כאן.

אפשר לדייק לגבי תאריך התמונה  יותר מזה : התמונה של גלובצקי   נוצרה בין  שנת 1821 השנה שבה נפתחה מחלקת הליטוגרפיה  הדפסי אבן   באוניברסיטת וילנה,(זאת הייתה עד אז טכנולוגיה נדירה מאוד בפולין ובליטא )  שם הודפס הציור ובין שנת  1827 ,   וליתר דיוק  אוגוסט 1827,  שאז שמע  על התמונה  הגביר צבי הירש לאערן  באמסטרדם.

יש בידינו מכתב מתוארך מאוגוסט 1827  שבו הוא מזמין עותק של התמונה.  הוא אישר שקיבל עותק ב-1828.

אפשר לצמצם   את התאריכים שבהם נוצרה התמונה אף יותר מכך לבין 1821 ל-1825. השנים שבהן עבד במחלקת הליטוגרפיה באוניברסיטת ווילנה הצייר ג'וזף הילארי גלובצקי שיצר את ההדפס במחלקה זאת.

הצייר באופן נדיר חתם על הדפס האבן הזה והוא כולל כיתוב בעברית ובפולנית על הגר"א.

 

אני מעריך שהתמונה נוצרה לא דווקא ב-1825 אלא בסביבות שנת 1821. קרוב לאירועי שנת  1820 שנת המאה להולדת הגאון מווילנה,שלדעתי התמונה  נוצרה במסגרתם ועבורם. יש כל סיבה לחשוב שיזם התמונה היה מעוניין שהתמונה תתפרסם קרוב ככל האפשר לשנת 1820 כשהתקיימו בווילנה אירועים לזכר הגר"א.

אם כך היה הליטוגרפיה הזאת היא אחת הראשונות בכלל שנוצרו במחלקת הליטוגרפיה של אוניברסיטת ווילנה  שנפתחה זה עתה.ואולי  הליטוגרפיה הראשונה בכלל שנוצרה שם,ממש בימים הראשונים !  שכן ליזם התמונה היה אינטרס לפרסם  את התמונה מהר ככל האפשר עבור הציבור שזה מקרוב היזכירו לו שוב את הגר"א בשורה של אירועים ופרסומים של כתבי יד.

בתמונה הגר"א מתואר כעוסק בכתיבה לבוש בבגדי התקופה חובש כובעי פרווה ועטוי זקן .סימן ההכר היהודי הבולט שלו הוא הכיתוב בעברית ובפולנית המתאר את גדולחו והגותו ובמיוחד את בקיאותו בשבע החכמות ( המדעים ).קשה להאמין שיזם התמונה חשב ברצינות  שהצבור  הליטאי פולני  הנוצרי ימצא עניין בתמונה אבל יש להניח שהוא דאג מאוד מפני הצנזורה הצארית ולכן השתדל לתאר את הגר"א ככל האפשר כחכם "רגיל ".

 

מי היה הצייר  "הנומינאלי " של הדיוקן?

ג'וזף הילארי גלובצקי  Józef Hilary Głowacki .לכאורה הצייר המקורי של הגר"א

ג'וזף הילארי גלובצקי Józef Hilary Głowacki ( 1789-1858) הצייר החתום הכמעט יחיד של דיוקן כלשהוא של הגר"א הוא דווקא צייר פולני חשוב וידוע למדי.בכל אופן הוא  חשוב מספיק כדי שיהיה עליו ערך בויקיפדיה הפולנית.ואל יקל ליבכם בדבר יש אלפי אמנים שלא זכו לערכים בויקיפדיה.

הוא נולד ב1789 במינסק בן של מקשט תיאטראות ועסק בתחום זה בעצמו .אביו לימד אותו ציור עד ש ב-1808 עבר לוילנה  ולאחר מכן למד ציור בוילנה תחת הדרכת הצייר הידוע ג'/ן רוסטן. במהלך לימודיו יצר תפאורות עבור  תיאטרון וילנה .לאחר סיום הלימודים הפך למרצה  על פרספקטיבה  באוניברסיטת וילנה .ב1818 הוא צייר את ציורי  הקיר באוניברסיטה

בין השנים 1821- ו1825  במקביל להיותן למרצה בפרספקטיבה באוניברסיטה הוא עבד במחלקת הליטוגרפיה של האוניברסיטה שנפתחה רק ב-1821 כנראה  מימיה הראשונים.

דיוקן עצמי של ג'וזף הילארי גלובצקי 

ב-1826 הוא  עזב את מחלקת הליטוגרפיה ועבר מוילנה לוורשה שם צייר ציורים  בארמון  של אחוזה גדולה של הגנרל לודויק מיכאל פאק.שם המשיך לעסוק בעיצוב   תפאורות לתיאטראות .הוא צייר תפאורות לאופרות ידועות שונות.

הוא נפטר ב-1858.זה המידע שיש בידינו על הצייר הלכאורה הראשון של הגר"א.

הויקיפדיה הפולנית לא יודעת  את זה אבל יצירתו החשובה ביותר של האיש הייתה הציור של רב יהודי שספק רב עם הוא שמע עליו הרבה בימי חייו ומן הסתם שכח אותה מיד לאחר ביצוע המשימה כשעבר לפרוייקטים אחרים.

.מהמידע  על אדם שעושה רושם בינוני בתכלית אפשר להסיק שלא היה לו שום קירבה ושום עניין בנושאים יהודיים.הוא לא היה יוזם שום  דיוקן  של הגר"א שספק רב מאוד עם שמע עליו בכלל ( הוא היה רק בן 8 כשהגר"א נפטר )..ברור לחלוטין שעבורו זאת הייתה עוד עבודה כדי לשלם את המשכנתה.

בבירור  מאחורי הציור עמד יזם יהודי שפנה אליו ושכר אותו לבצע את העבודה.

.יזם יהודי שמן  הסתם לא הצליח למצוא אמן יהודי בליטא או בפולין ונאלץ להיזקק לאמן נוצרי כדי שיגשים את תכוניותיו.

מי היה המזמין ? מי העלה על דעתו שדיוקן של הגאון מווילנה יכול לעניין את הציבור היהודי ויצר בכך את התמונה היהודית המפורסמת ביותר של כל הזמנים ? גרץ לכאורה  נותן לנו את שמו.

גרץ מספר שאת הרישום שלו של פני הגאון בעת לימודו   מעובד ( בידי אמן פולני ) הוציא שמעון הורוביץ לאור  מעובד בידי  האמן הפולני באלפי עותקים.

אבל הוא טועה.  שמעון בן שאול הלוי הורוביץ  רק נולד בשנת 1820 וכמובן לא יכול היה להיות המפיץ המקורי של הציור. הוא היגיע רק בשלב מאוחר כשכבר היה ברור שדיוקן הגר"א הוא "רב מכר" אצל יהודי ליטא.

כך שבשלב זה איננו יודעים  בוודאות מי היה המפיץ המקורי של תמונת הגר"א בשנות העשרים של המאה ה-19.

אבל בהחלט אפשר לשער למי היה מניע.

וניתן להעלות על הדעת שהמפיץ והיזם המקורי של הפרוייקט  היה איש משפחת הגר"א שיחסה לציורים נע תמיד בין שתיקה להערצה.

ניתן להניח שהרעיון להפיץ את תמונת הגר"א נולד או בכל אופן  צבר תאוצה בשנת 1820 שנת המאה להולדת הגר"א.ואולי נוצר עוד קודם לכן בשנת 1817 שנת העשרים לפטירתו של הגר"א.

יכול להיות שלקראת שנת 1820 ואולי אף ב-1817 הוקמה וועדה אולי של בני משפחה ותלמידים של הגר"א שבחנה אפשרויות שונות להזכיר את שמו ובהן אפשרות הפצת תמונתו.

היזם שהפיץ את התמונה עשה זאת כפרויקט חסר תקדים למכור את התמונה לכל בית יהודי. ותוך שימוש בטכנולוגיה חדשה שזה רק עתה  היגיעה לליטא.

טכנולוגיית הדפסי האבן הליטוגרפיה  פותחה  בבוואריה בידי  השחקן  והמחזאי אלואיס זנפלדר בשנים 1796-1798  והיא איפשרה להדפיס ולשכפל תמונות במחיר נמוך יותר ובאיכות גבוהה יותר ממה שהיה אפשרי עד אז.

הטכנולוגיה הזאת היגיעה לליטא  בשנת 1821 שאז הוקמה מחלקת הליטוגרפיות באוניברסיטת וילנה. ויש לדעת ליטא הקדימה בעשור בשימוש בטכנולוגיה החדשה את שכנתה הגדולה פולין. הסטודיואים הראשונים בפולין ליצירת ליטוגרפיות נוצרו בערים הגדולות ורשה וקרקוב רק בשנת 1830 כמעט עשור לאחר שהוקם הסטודיו באוניברסיטת וילנה.

.האיש שעמד בראש מחלקה  לליטוגרפיות באונ' וילנה מראשיתה ב-1821 היה האמן והמורה לאמנות  ג'וזף הילארי גלובצקי.

עם טכנולוגיה חדשה זאת של שכפול והפצה  נפתחו לפני יזמים שהתעניינו בהפצת דיוקנאות  אפשרויות טכניות חדשות וחסרות תקדים.

אמנם דיוקנאות של רבנים יהודים כבר הופצו בקהילות שונות בעבר. אנחנו יודעים שדיוקנאות של הרב צבי אשכנזי אביו של יעקב עמדן למשל הופצו בקהילות שונות ( ללא ידיעת הרב ) ובקנה מידה גדול יותר הדיוקנאות של הרב יהונתן איבשיץ. גם כן ללא ידיעת והסכמת הרב. אבל אלו היו מקרים בודדים ובקנה מידה קטן ביותר.

. יתכן שליזם  היהודי   היה קשר אישי  כל שהוא עם האמן  הליטאי שהוא זה שהיציע להשתמש בטכניקה החדשה של הליטוגרפיה עבורו .

וכך במחצית הראשונה של שנות העשרים של המאה  ה-19 החלה להיות מופצת התמונה הראשונה של הגר"א.

האם הייתה זאת תמונה אותנטית ? האם היו אלו באמת פני הגר"א בציור ?  או שמה כמו במקרה התמונה של זלמן שניאור מלאדי המדובר בזיוף של מישהו שאף לא ראה כלל את הגר"א?

אין הוכחה מוחלטת אבל רוב הסיכויים הם שהתמונה הייתה אותנטית ואכן תיארה בדייקנות את פני הגר"א  ( אם גם לא  את לבושו שלא היה  כפי שהוא  מופיע בציור )  מכמה סיבות :

הדיוקן פורסם כעשרים שנה פלוס לאחר מותו של הגר"א. זה לא זמן ארוך כל כך. אפילו שלושים שנה לאחר מות הגר"א עדיין חיו אנשים רבים מאוד בווילנה שזכרו בדיוק  כיצד נראה הגר"א. ובהם נכדו של הגר"א יעקב משה מסלונים שפגש אותו ויחיה עוד שנים רבות מאוחר יותר עד שנת 1849 למען הדיוק.

אם התמונה הזאת שהופצה בהפצה המונית לא הייתה נראית כפי שנראה הגר"א במציאות האנשים האלו היו מרימים קול צעקה.

על מנת לפרסם בציבור היהודי היה על היזם המפיץ של הפרוייקט חסר תקדים כזה  לקבל הסכמות של רבנים שיאשרו את פרסום התמונה.   רבנים אלו ניתן להניח ידעו בדיוק איך נראה הגר"א ומן הסתם היכירו אותו אישית .הם לא היו מתירים פרסום תמונה של מישהו שנושא את שם הגר" א אבל אינו נראה כלל כמוהו.

דיוקן יוצא דופן של הגר"א מזוקן ,משנות ה-30 או הארבעים של המאה ה-19.צייר אנונימי.

אנחנו  גם לא שומעים כלל על התנגדות מתלמידיו של הגר"א היו בחיים  עת פרסום התמונה המחצית הראשונה של שנות העשרים של המאה ה-19 או מנכדו יעקב משה מסלונים  שהיכיר היטב את הגר"א ויחיה שנים רבות לאחר מכן פרסום התמונה.איננו שומעים על שום התנגדות מהם לתמונה. ויש לדעת שבני  משפחת הגר"א נהגו לתבוע אנשים שפירסמו כתבי יד של אביהם ללא רשותם..הם באותה מידה יכלו לתבוע את מפיצי התמונות.אבל לא עשו זאת.הם נתנו לתמונות להמשיך להתפרסם ולהימכר בלי חהשמיע קול צעקה.

המסקנה שיש להסיק היא ששתיקה כזאת היא בגדר הסכמה לפרסום התמונה שצאצאי משפחת הגר"א לא ראו כל סיבה להתנגד לה

גם כי נראתה  כמו  שנראה הגר"א בחייו..

וגם משום שייתכן בהחלט שלמשפחת הגר"א היה יד ורגל ויותר מכך  בהוצאת התמונה לאור.

אני מציע שהיה זה  נכדו של הגאון מווילנה הרב יעקב  משה מסלונים  שאולי בשנת 1820 שנת המאה להולדת הגאון  ואולי אף קודם לכן החליט לקדם את הפרסום של סבו הנערץ על ידי פרסום תמונה מצויירת שלו והפצתה באופן חסר תקדים כהדפס אבן ליטוגראפיה.

יעקב משה לנדא מסלונים פירסם ספרים שונים שבניגוד לאלו של מרבית הרבנים בזמנו היו  בהם איורים של בית המקדש .כלומר לא הייתה לו כל התנגדות לויזואליה ולאיורים נהפוך הוא.

ומה שמעניין עוןד יותר ישנן טענות שבביתו היה דיוקן של סבו.

תמונה שניטען שהייתה בביתו של הרב יעקב משה מסלונים נכד הגאון.

אפשר להעלות על כך על הדעת סצינריו כזה של הפצת הדיוקן: לידי יעקב משה מסלונים היגיע דיוקן בעיפרון של פני הגר"א שצייר תלמיד. והוא  דאג שיהפך בידי אמן מיקצועי לתמונה שהייתה תלויה בביתו.

ולאחר מכן  בסביבות שנת 1820 שנת המאה להולדת הגר"א,אולי בעת דיוני וועדה שעסקה בנושא והתכנסה בביתו  עלה על דעתו של יעקב משה מסלונים , ואולי מישהו מחברי הוועדה היציע לו שאפשר להפיץ את התמונה הזאת  שכרגע יכולים לראות אותה רק בני ביתו ומבקרים  בטכנולוגיה החדישה של הדפס אבן לכל בית יהודי בוילנא כחלק מהפצת שמו וזכרו של הגר"א.כפי שנעשה בעבר   הקרוב עם תמונות של רבנים כמו צבי אשכנזי ויהונתן אייבשיץ ,רק יותר בזול ובקנה מידה יותר רחב.

לשם כך הוא פנה לאמן נוצרי מומחה בהדפסי אבן  שיבצע את הפרוייקט,כשתמונת המודל הייתה התמונה שהייתה תלויה בביתו.

והפרוייקט אכן זכה להצלחה עצומה .אולי הרבה מעל ומעבר ממה שתיאר לעצמו יוזמו. בתוך כמה שנים היה דיוקן פני הגר"א מוכר בכל בית בליטא

האם היה הגר"א מסכים שיציירו אותו ?

היו שהעלו את הטענה שלא ייתכן שהתמונה היא של הגר"א שהרי זה  לא היה מסכים לתת לאף אחד לצייר אותו ולבטל תורה.

על  כך ניתן לענות שבכל מיקרה אפשר היה לצייר את הגר"א בדיוק מהזיכרון .ומצד שני גם לא נראה כלל שהגר"א התנגד לציורי דיוקנאות  בניגוד  לרבנים החסידיים כמו למשל הרב שניאור זלמן מלאדי שהחסידים היום מאשרים שאם ציירו אותו היה זה רק כנגד רצונו כשהיה בכלא.

ידוע לנו למשל ממחקריו של ד"ר מורגנשטרן המובאים בספרו החדש "הגאון מווילנה והשפעתו ההיסטורית על תהליל הגאולה "(הוצאת מאור 2018 ) שהגר"א נסע לביקור בהולנד כהכנה לעליתו שלא התקיימה לבסוף לארץ ישראל בחיפוש אחרי כתבי יד שונים שעסקו באחרית הימים .

בהולנד הוא התארח אצל אחד מעשירי הקהילה היהודית .ואצלו יכול היה הגר"א לראות תמונות ופוטרטריטים תלויים על הקירות

ייתכן שחיפש אחר כתב יד של  ספר ידוע  של הרב מנשה בן ישראל בשם "אבן יקרה " שעסק בנושאים שעניינו אותו מאוד של אחרית הימים ועשרת השבטים

ובכתב יד כזה יכל היה להיתקל   מעוטר בציורים של רמברנדט או של ציר יהודי בשם שלום איטליה.

תמונות של רמבנדט  ושל הצייר היהודי שלום איטליה של הרב מנשה בן ישראל . האם נתקל בהן הגר"א באמסטרדם ?

ואם כך הגר"א יכול היה לחזור מהולנד לליטא כששוב אינו מתנגד לדיוקנאות ולא היה מתנגד לרצון תלמיד לצייר אותו.

ברור גם שמי שפירסם את תמונתו של הגאון עשרים שנה פלוס לאחר מותו לא היה עושה זאת אם היה יודע שהגאון מווילנה התנגד בכל תוקף לדיוקנאות.

 

הרוכש של תמונת הגר"א 

מכתב בקשה של צבי הירש להרן מהולנד לרכוש את תמונת הגאון מווילנה 1827  האיזכור הוא בשורה 13 למטה."

במכתב כתב להרן "…ציור הגאון החסיד .בקשתי לשלוח גם-כן אחד לשמי ,ויודיעני נא כמה הוציא בעדו".

באדיבות ד"ר אריה מורגנשטרן ויד בן צבי.

בקשת להרן לשלם בשנת 1828 על הציור לאחר שהגיע לידו. שורה 7 מלמטה.באדיבות ד"ר אריה מורגנשטרן ויד בן צבי.

 

מכתב ששלח להרן לוילנה ובו הוא מבקש לדעת כמה הוא חייב לשלם עבור הציור של הגאון

המכתב נמצא בכרך השני של האגרות המודפסות עמ' 182 במכתב לווילנה מהאג ביום כ"ו סיון תקפ"ח.באדיבות ד"ר אריה מורגנשטרן המגלה.

את ההנחה שהתמונה היא אותנטית מחזקת העובדה שב-אוגוסט 1827 ( 30 שנה לאחר פטירת הגר"א  כשאנשים רבים שהיכירו אותו היו בחיים )   הבנקאי היהודי ההולנדי העשיר: צבי הירש להרן פנה ליהודי וינה בבקשה לרכוש אותה. להרן היה דמות בכירה באירגון גיוס כספים עבור הישוב בארץ ישראל והיו לו קשדים הדוקים ביותר  עם תלמידי הגר"א שעוד חיו בליטא ובארץ ישראל ועם נכדו של הגר"א יעקב משה מסלונים ( שלדעתי הוא יזם התמונה ) .  יש גם להניח כמובן מאליו  שהוא היכיר גם אנשים בהולנד שפגשו את הגר"א כשביקר שם.

להרן  הבנקאי הקשוח   לא היה רוכש שום דבר בלי לבדוק ולחקור אם הקניה היא כדאית.בוודאי שלא היה רוכש תמונה מזוייפת  או מדומיינת של הגר"א שהרי היו לו מקורות מידע מצויינים לברר על פיהם האם התמונה היא אותנטית או לא.

אנו יכולים להיות סמוכים  ובטוחים שלהרן רכש את התמונה רק לאחר שקיבל עדויות ברורות מאנשים שהיכירו את  הגר"א  בחייו שהיא אותנטית ומדוייקת

אי לכך  עלינו להגיע למסקנה שהתמונה על הגר"א המוכרת לנו מבוססת על מקור אמיתי שאכן מסר בנאמנות את תווי פניו של הגר"א  כפי שצויירו בחייו. המקור הזה שהיה רישום בעיפרון של תווי הפנים בלבד עבר עיבודים רבים . הצייר הפולני יצר תמונה של הגר"א בבגדים שספק אם לבש אותם וציירים אנונימיים מאוחרים יותר הוסיפו שולחן ,שעון, ארון ספרים שבוודאי לא היו ברישום המקורי .

לאורך השנים התמונות האלו צברו פופולאריות עצומה והפכו לתמונה האהובה ביותר של העולם היהודי.

 

 

משנות השמונים של המאה ה-19 תמונה של הגר"א ,הייתה בכל בית יהודי בווילנה לעיתים לצד מונטיפיורי ובקובנה לעיתים לצד תמונה של הרב הקובנאי האהוב יצחק אלחנן ספקטור.

בתמונה  של יהודה פן  מ-1907 על משפטי גירושין נראית תמונת הגר"א  על קיר בית דין רבני  לצד תמונה של משה מונטיפיורי ונראה שהיא מתארת מציאות אותנטית. של הפופולאריות העצומה של תמונת הגר"א ושל האישיות שאותה שיקפה.

ולאחרונה  כאשר ביקרתי במסע של אירגון בית יוצאי וילנה בבית הכנסת של קובנה הופתעתי להיתקל שם בתערוכה של ציורי הרבנים של ליטא שאותה צייר צייר ליטאי נוצרי קסבטיסבוס מילוקיוס .ולצד תמונות רבנים כמו ספקטור והרב קוק היו שם לא פחות משמונה  ציורי שמן שהצייר הליטאי צייר של הגאון מווילנה הן בהתבסס על תמונות ידועות והן מדמיונו שלו . עדות  נוספת לפופולאריות המתמשכת  של הדיוקן של הגאון שממשיך לדבר לכל דור ודור

ציור  של הגאון מאת הצייר הליטאי סבטיסבוס מילוקיוס  נמצא בבית הכנסת היהודי בקובנה.

ביבליוגרפיה

ירחמיאל כהן "והיו עיניך רואות את מוריך:הרב כאיקונין "ציון 58 1993

אביעד הכהן "דיוקנאות חכמים –בין הלכה למעשה" " מחניים 10יוני  1995

 

 

רחל שנולד "פני אליהו :דיוקן הגאון מווילנה באמנות העממית " אדרת אליהו :הגאון מווילנה – דמותו והשפעתו /עורכת: רחל שנולד ; [מעצב הקטלוג: חיים שטייר   [תל-אביב] : בית התפוצות על שם נחום גולדמן, [תשנ"ח], 1998. ].

Zusia Efron . Portrait of the Gaon of Vilna : two centuries of imagination. The Gaon of Vilnius and the Annals of Jewish Culture (1998) 164-168.

Materials of the International Scientific Conference… 1997. Comp. by Izraelis Lempertas. Vilnius: Vilnius University Publishing House, 1998

,

 

קראו גם :

החלק הראשון בסדרה :

והיו עיניך רואות את מוריך :דיוקנאות אמיתיים וגם מזוייפים של אישים ומנהיגים יהודיים מימי קדם ועד המאה ה-18 

החלק השני :

הדיוקן המפורסם של הרב שניאור זלמן מלאדי אמת או זיוף ? 

 

מהגאון מווילנה ועד הרב קוק : ציורים ליטאיים של הגאון מווילנה בעיר קובנה 

וראו גם :

תוכנית העתיד של הגאון מווילנה 

אירוע ההשקה לתערוכת "אדרת אליהו – הגאון מווילנה, דמותו והשפעתו " של בית התפוצות מוסרט

 

 

תוך כדי חיפוש אחרי משהו אחר בדירה התגלגלה לידי קלטת וידיאו ישנה שעליה היה רשום "השקת תערוכת "הגאון מווילנה דמותו והשפעתו " של בית התפוצות" .

התערוכה הזאת התקיימה  לפני 21 שנה.ואני ומשפחתי תרמנו לה כמה וכמה חפצים עבור התצוגה.

והנה העמודים הראשונים בקטלוג התערוכה שמסבירים על מה ולמה התערוכה:

 

היינו כמובן באירוע ההשקה שמישהו הסריט אותו.

ולמרבית השמחה התיעוד נשמר  בקלטת.

לקחתי את  הקלטת שהיא כעת חסרת שימוש לחלוטין שכן אין יותר מכשירי וידיאו  לחנות מיוחדת המטפלת בהמרה של חומרי וידאו כמבצע הצלה. הם אגב מסרו לי שכיום אין בכלל מכשירי ידאו מכל סוג ומשימת המרתן של קלטות וידיאו הופכת משנה לשנה קשה יותר ויותר.

ואכן באירוע יש  שתי הרצאות מעניינות ביותר על הגאון בוילנה והיחס אליו בליטא בסוף המאה ה-20.

והנה הן לראשונה לקהל אחרי  21  שנה שעין אדם לא שזפה  את הקלטת.

 

הפתיחה לאירוע ההשקה :הרצאה קצרה על שר התרבות והחינוך זבולון המר ז"ל שנפטר זמן קצר לפני התערוכה.

 

דברי ברכה של ראש העיר תל אביב ,רוני מילוא לתערוכת בית   התפוצות על הגאון מווילנה.

הרצאה מרתקת של ד"ר חיים בסוק   על היחס בוילנה "כיום "   סוף המאה ה-20  לגאון מווילנה לקברו ולמורשתו 

הרצאת הרב הראשי ישראל מאיר לאו על הגאון מווילנה וחשיבותו בתולדות היהדות  בהשקת התערורה בבית התפוצות 

דברי סיום לאירוע ההשקה מופע צמד "רעים "

 

מאלינור מאוקוויטניה מלכת אנגליה ועד לאליזבט השנייה מלכת בריטניה

The Queen longest reign

ברכות למלכת בריטניה אליזבת השנייה. בשבוע שעבר  בפברואר 2019  מלאו למלכותה שישים ושבע שנים .ובכך היא שברה את שיא כל הזמנים לאורך  מלוכה של אישה את שיאה של מלכה בריטית קודמת בשם אלינור מאקויטניה ,אישתו של מלך בריטניה מימי הביניים הנרי השני ואימם של ריצ'רד לב הארי הידוע שפלש לארץ ישראל במסע הצלב השלישי ונלחם כאן בצאלאח א-דין  ושל המלך ג'ון ללא ארץ הזכור כמי שנאלץ לחתום על הצהרת החרות של אצילי אנגלי המגנה כרטה  ומסרטי רובין הוד..
אלינור הידועה כיום  בזכות עצמה מהסרט "האריה בחורף" הייתה מלכה (  בשלושה מקומות שונים במחוז אקויטניה ברציפות בצרפת ובאנגליה ) פרק הזמן הארוך ביותר עד לשבוע שעבר שישים ושש שנים ושלוש מאות וחמישים ושמונה ימים.

וזאת הזדמנות להיזכר באלינור מאקוויטניה שהייתה אישה יוצאת דופן ,ואף ייחודית בתקופתה בימי הביניים וגם בכל תקופה אחרת.

.על מנת להראות זאת אתן תחילה סקירה קצרה על חייה ולאחר מכן אעבור על הנקודות שהפכו אותה לאישה ייחודית כל כך.

Engraving based on Eleanor of Aquitaine's tomb

תחריט מודרני של אלנור המבוסס על קברה .

Engraving based on Eleanor of Aquitaine's tomb.

Hulton Archive/Getty Images

אלינור מאקויטניה ( 1122-1204 לערך  ) היתה בתו הבכירה של גיום הדוכס של אקויטניה שהוריש לה אדמות נרחבות בדרום צרפת שהייתה אז בגדר מחוז עצמאי נפרד מצרפת .אדמות אלו נתנו לה עושר עצום.

היא נחשבה ליורשת העשירה והמבוקשת ביותר באירופה גם כתוצאה מיופייה אבל אולי פחות בגלל האופי החזק שלא בהכרח  נשא חן בעיני המחזרים הפוטנציאליים שהעדיפו נשים כנועות. היא בהחלט ובהחלט לא הייתה כזאת .

אבל בסופו של דבר נמצא לה חתן רצוי ביותר המלך של צרפת לואי השביעי שנישא לה ב1137. והנישואין עם האישה העשירה ביותר באירופה העשירו מאוד את הכתר הצרפתי שהיה זקוק מאוד לרכושה.

Louis VII le Jeune.jpg

לואי השביעי מלך צרפת

אלא שהנישואים בין השניים  לא היו מוצלחים .אלינור בעלת האופי החזק מאוד ועזת המצח בזה לבעלה שככל הניראה לא סיפק אותה כהלכה מבחינה מינית. היא יצאה עימו למסע הצלב השני ושם עוררה סקנדל כאשר ניהלה  רומן כמעט בגלוי עם הנרי פלנטנג'נט הדוכס מאנז'ו שהיה צעיר ממנה.

Henry the Second

הנרי השני פלטנג'נט מלך אנגליה ובעלה השני של אלנור 

אם היה המדובר באישה חזקה ועשירה פחות אולי הייתה משלמת על כך בחייה  כפי שקרה לעתיד עם נשות מלכים שסרחו והואשמו בבגידה בבעליהן ( באופן ספציפי  שתי נשים של המלך האנגלי הנרי השמיני במאה ה-16 באנגליה ) מה עוד שהיא לא נתנה כל ילדים יורשים לבעלה.

אבל מכיוון שהייתה מי שהייתה האישה העשירה באירופה ככל הנראה המלך הצרפתי לא רצה להסתבך עם תומכיה.  הוא התגרש ממנה ב-1152 .היא מיהרה ונישאה לדוכס הנרי שגם בתמיכתה ובעזרת עושרה עלה לאחר מכן ב1154 על כיסה המלכות באנגליה כהנרי השני .הנחשב עד היום לאחד המלכים הגדולים והחזקים של אנגליה בכל הזמנים.

הנרי השני בתמיכתה של אלינור סיפח את כל חלקה הדרומי המערבי של צרפת לממלכה האנגלית ולמעשה הקים מעין אימפריה קטנה  הקיסרות האנגבינית  מה ששימש מאז כמקור סכסוכים בלתי פוסק בין אנגליה לצרפת.במשך 300 שנה.

תוצאת תמונה עבור ‪Eleanor of Aquitaine‬‏

המלכה גניבר והאביר  לנסלוט של השולחן העגול. הדמות של גניבר  כנראה מבוססת ישירות על זאת של אלינור. 

התקופה הייתה תקופה של פריחה תרבותית ושיגשוג. לא במקרה בתקופה זאת נוצרו הסיפורים על המלך ארתור האגדי , שהתבסס קצת על שליט בריטי קדום והרבה  מאוד על הנרי השני בן הזמן ועל חצרו ,ועל אישתו גניבר שהתבססה הרבה מאוד על דמותה של אלינור שכן הסיפורים נכתבו בידי משוררי החצר השלה.אנו יודעים שבחצרה נוצרה המסורת של סיפורי המלך ארתור והמלכה גניבר שלא מן הנמנע שהיו  שיקוף  מדוייק של החיים בחצר של אלנור שבהם הושם דגש שלא היה קיים עד אז על השיויון בין גברים ונשים ( או בכל אופן בין המלכה ובין הגברים ). לא מן הנמנע שהסיפור על המלכה גניבר הבוגדת בבעלה ארתור המלך עם האביר האמיץ לנסלוט  מבוסס  באופן ספציפי על חייה של המלכה אלינור ובגידתה בבעלה מלך צרפת עם האביר האמיץ הנרי פלנטנג'נט בעת שכולם היו במסע צלב בארץ הקודש.

בסיפורים אלו נוצרה מעין אידיאולוגיה חצרנית ששמה דגש על הערצת האישה וכנראה הושפעו ואולי גם השפיעו על החיים האמיתיים בחצרה של אלנור ששמה דגש חשוב מאוד על מעמדה שאינו נופל בהרבה או בכלל מזה של בן זוגה.

היא הייתה קנאית לו ובניגוד למקובל בקרב מלכות ימי הביניים רדפה באכזריות  את המאהבות שהיו לבעלה.

וכאשר פעל יותר מידי כנגד רצונה או התעלם ממנה הסיתה כנגדו את בניה מי שהפכו לימים למלכים ריצ'רד וגו'ן והם יצאו כנגדו למלחמה. כתוצאה היא הושמה במאסר במשך עשור. אבל כאשר הנרי מת לבסוף ובניה עלו לשלטון אלנור הייתה הכוח המכריע מאחורי הקלעים כפי ששאפה תמיד.

אפשר לראות באלינור שליטה ייחודית בהיסטוריה של ימי הביניים ובכלל ? מכמה  סיבות :

באורך  המדהים תקופת השלטון שלה הן במחוז אקויטניה שבו הייתה השליטה כל חייה והן בארצות צרפת ואנגליה .

בעובדה שהתמודדה כשווה עם בעליה המלכים האדירים של התקופה מלך צרפת ומלך אנגליה.יש לזכור שרוב המלכות בהיסטוריה בהחלט לא התמודדו כשוות עם בעליהן המלכים אם כי יכלו לחתור תחתיהם בצורות שונות כפי שנעשה. אבל אלינור היא יוצאת דופן בכך שראתה את עצמה כשווה לבעליה וזה השפיע על התנהגותה ועל נכונותה למרוד בהם פשוטו כמשמעו .כך עשתה עם בעלה הראשון שהיא בגדה בו כמעט בגלוי עם מאהב וכך עשה עם בעלה השני שהיא הסיתה את בניה למרוד בו  לאחר שהשתכנעה שהוא בוגד בה.

אישה ששלטה הן כאשת מלך צרפת והן כאשת מלך אנגליה היא תופעה נדירה ביותר.למעשה יחידה במינה.

בהשפעתה הפוליטית ,בתקופה שבה בניה שלטו באנגליה היא הייתה הכוח שניהל את המדינה כעוצרת בפועל כשבנה ריצ'רד יצא למסעי צלב .

נשאלת השאלה ::מה איפשר לה להיות אישה יוצאת דופן כל כך?

התשובה רכושה העצום . עצם היותר אישה עשירה כל כך בפני עצמה  הודות לאחוזות שלה באקויטאניה שתמכה בבעליה כלכלית איפשר לה גם את הכוח העצמאי שממנו נהנתה.

אמנם היו כבר באנגליה מלכות  חזקות לפניה והיא אינה ראשונה ובכל זאת מלכה מסוגה של אלינור נשארה נדירה ויש להסביר זאת בשילוב של עושרה עצום ושל אופיה החזק שהיה שווה ערך גם לזה של הגברים החזקים שלהם הייתה נשואה ושאותם הולידה.

היא נפטרה בשנת 1204 בגיל המופלג של למעלה משמונים שנה .ולאמיתו של דבר היא  האישה ששלטה את הזמן הארוך ביותר בהיסטוריה  כמעט 67 שנים ( וליתר דיוק 66 שנים ו-358 ימים )  במחוז שלה אקויטניה עד…לאליזבת השנייה ששברה לבסוף את שיא כל הזמנים של אלנור.

Church of Fontevraud Abbey Eleanor of Aquitaine effigy.jpg

ארון הקבורה של אלנור.

 

אריה בחורף

Lion In Winter1.jpg

,היום אלינור זכורה בעיקר בגלל "המחזה "האריה בחורף " של ויליאם גולדמן ( הידוע כמחבר ספרים כמו "איש המרתון " "הנסיכה הקסומה  " ואחרים ) על ימיו האחרונים של המלך האנגלי הנרי השני שהקים אימפריה שלמה שכללה את אנגליה וחלקים מצרפת , אך שערוב ימיו מלווה בסכסוכים בלתי פוסקים ומציקים עם אישתו אלנור וילדיו ריצ'רד וג'ון.

ושם מופיעים האם הפמיניסטית אלינור ,בנה  ריצ'רד "לב הארי" הצעיר  ואחיו ג'ון, במפגש משפחתי עם האב המלך הנרי השני ( שגם  הוא היה צלבן בפני עצמו במסע הצלב השני שאז התקיים הרומן עם אלנור  ) שאותו מגלם פיטר אוטול ( שהופיע בתפקיד הנרי השני כמה שנים קודם לכן  בסרט מצויין אחר בשם "בקט" )מפגש שבו מתגלים סודות מדהימים על כל אחד מבני המשפחה המסוכסכת.

צפו  ב"מקדימון " של אריה בחורף " כאן.

צפו בגרסה המלאה של "אריה בחורף " כאן 

צפו בסרט המקדים על הנרי השני  ואלנור מ-1964  גם כן בכיכובו של פיטר אוטול,אבל עם פמלה בראון בתפקיד אלנור  "בקט" 

קתרין הפבורן בתפקיד אלינור בסרט "האריה בחורף".

תמונה קשורה

זהו מחזה גאוני אולי הטוב ביותר שנעשה אי פעם על ימי הביניים ומומלץ מאוד לחפש אחריו  לכל מי שעוקב אחרי מחזה זה  שהוסרט פעמיים בגירסאות מופתיות ממש גירסה אחת בכיכובם של בכיכובם של פטר אוטול וקתרין הפבורן והגירסה השניה  עבור ערוץ הולמארק בכיכובם של פטריק סטיוארט וגלן קלוז .

צפו  ב"אריה בחורף "  בגירסת פטריק סטיוארט וגלן קלוז כאן.

תוצאת תמונה עבור ‪lion in winter‬‏    ×ª×•×¦××ª תמונה עבור ‪beckett o'toole   movie – Eleanor of Aquitaine‬‏

ככל הנראה המחזה הזה שימש כמקור השראה למחזה "כתר בראש " של יעקב שבתאי על ימיו האחרונים של דוד המלך .אלא שהמחזה הישראלי למרבה הצער נופל מאוד מהמחזה על הנרי השני ואלנור.

 

אליזבט השנייה שברה השבוע לבסוף את השיא  כל הזמנים הזה  של אלינור וממשיכה כאישה שמולכת פרק הזמן הארוך ביותר בהיסטוריה האנושית.
השיא הבא שהיא "אולי" תשבור של אורך זמן שלטון הוא שיאו של קיסר אימפרית האבסבורג פרנץ יוזף ששלט במשך שישים ושבע שנים ו355 ימים.
פרנץ יוזף כזכור שלט ושלט וכאשר מת במלחמת העולם הראשונה זה היה בזמן שהאימפריה האבסבורגית התפרקה ולא קמה יותר.
האם הממלכה הבריטית תמשיך להתקיים לאחר עזיבתה של אליזבת את השלטון ממוות או מסיבה אחרת ? או שמה הם יתפרקו כמו האימפריה האבסבורגית של פרנץ יוזף ביגלל הברייקזיט מנהיגי מפלגת לייבור מטורפים ושאר מרעין בישין?
בעניין זה נציין שבתסכית אודיו של סדרת המדע הבדיוני הידועה "דוקטור הו"   בשם "שחור ולבן " שהופק בשנת 2012 נחזתה שנת 2020 כשנה שבה אליזבט השנייה כבר לא תהיה בחיים ובמקומה יעלה למלוכה מלך ( כנראה צ'רלס השלישי ). 


האם זה אכן הולך לקרות בשנת 2020 ?

יש לציין שאימה של אליזבת חיה עד גיל למעלה ממאה והיא צאצאית של שושלת גרמנית .רבים מנסיכי גרמניה לאורך המאות חיו ושלטו לאורך עשרות רבות של שנים.משום מה השליטים מאריכי הימים ביותר בהיסטוריה לאורך הדורות היו שליטים שונים בנסיכויות הגרמניות ושליטים שונים בנסיכויות ההודיות. בארצות האלו ניתן למצוא את השליטים מאריכי הימים ביותר. למה? זה לא ברור. אבל זאת עובדה.

לאליזבת השנייה  יש גנים טובים מאוד אז ייתכן שאליזבת תהיה על כס המלוכה בבריטניה עוד זמן רב.

תוצאת תמונה עבור ‪queen elizabeth poster‬‏

קראו עוד על אלנור ואליזבת ועוד מלכים בריטיים :

אלנור מאקויטניה  בויקיפדיה 

המלך ארתור מסרמטיה 

שש נשותיו של הנרי השמיני ( וגם בתו "מרי אשת הדמים" )

המלך הפרו -נאצי של בריטניה 

המלכה אליזבת השנייה כשוברת שיאים 

[תוצאת תמונה עבור ‪lion in winter‬‏

השקת הספר " הגאון מווילנה והשפעתו ההיסטורית על התהליך המשיחי " מאת ד"ר אריה מורגנשטרן -האירוע המוסרט

בשמיני בינואר 2019 התקיים בהנחייתי האירוע שאת פרטיו אתם רואים למעלה .

וכעת הוא נמצא כולו מוסרט ברשת.

 

דברי פתיחה לאירוע של אלי אשד ושל הגברת מיקי קנטור י"ר בית יוצאי ווילנה 

ההרצאה של אלי אשד הדנה  בגאון בווילנה ודמותו בראי הספרות והאמנות  ובעיקר בשאלה האם הדיוקן של הגאון מווילנה הוא אותנטי -אמיתי וצויר על פי פניו  או שמה בכלל  לא ?

צפו בהרצאה כאן

ההרצאה של ד"ר אריה מורגנשטרן על הגילויים החדשים של הגאון מווילנה.

צפו בה כאן. 

הרצאה של משה גולן י"ר העמותה הישראלית לחקר שורשי המשפחה בהרצאה על הכנס הגנאלוגי השנתי ה-14 בשיתקיים ב31 במארס -1 באפריל בעיר צפת  ןשיעסוק  בנושאי שושלות יוחסין בכלל ובנושאי צאצאי הגאון מווילנה בפרט.

צפו בהרצאה של משה גולן  על הכנס הגנאלוגי ה-14  כאן

ולסיום אלי אשד מקריא שיר של משוררת ליטאית  מודרנית גיידרה קזלאוסקיטה בתרגום סיוון בסקין " שיחות עם הגאון מווילנה "

צפו בהקראה כאן 

( את השיר אפשר לקרוא בעברית ובליטאית כאן )

האירוע נערך בשיתוף  פעולה בין  מגזין התרבות "יקום תרבות "

ובין   " איגוד יוצאי ווילנה והסביבה בישראל " 

תודתנו לכל המשתתפים.

 

 

"

 

Image result for ‫יקום תרבות‬‎