ארכיון קטגוריה: היסטוריה

והכנעני אז בארץ :ראיון של דן עומר עם עמוס קינן על הקבוצה הכנענית והרעיון העברי

 

 

 

לפניכם אחד הראיונות המעולים ביותר אי פעם  על הקבוצה הכנענית והרעיון הכנעני, ראיון ענק שקיים הסופר דן עומר במשך שעות רבות עם הסופר עמוס קינן בשנת 1976 ופורסם במגזין "פרוזה " בעריכת יוסי קריים בגליון  מספר  17-18 באוגוסט ספטמבר -1977 שהקדיש חלק גדול מהגיליון הענק לרעיון ולספרות "הכנענית". לראשונה כונסו בגליון אחד המיטב של היצירות שהופיעו לראשונה בכתב העת של הקבוצה "אל"ף" בשנות החמישים.ובו מסביר קינן אוליבצורה הטובה ביותר אי פעם מיהם ומהם "הכנענים " ומה רצו להגשים.

( בסיום תראו שהמגזין מבטיח שיונתן רטוש מתכוון לפרסם את המיטב של אל"ף" בכרך אחד אבל זה לא פורסם מעולם). 

בין השאר כתוצאה מקריאת גיליון זה החליט הבמאי הצעיר רנן שור שהוא יסריט את הסיפור הכנעני של שרגא גפני שהופיע בגיליון "הקרב על מבצר ויליאמס" ושהוכרז שם  לראשונה בידי עמוס קינן כיצירת מופת של הספרות העברית.

וקראו איך הוא מספר על כך בראיון עימי ב"יקום תרבות ""

"גבר צריך לעשות את מה שהוא צריך לעשות ". 

(_ גילוי נאות :הודות לקריאת הגליון הזה בזמן אמיתי נודע לי על קיומם של ה"כנענים " ועל הקשר של עורך "הארץ שלנו" יעקב אשמן  שאותו דווקא היכרתי היטב אליהם )

הראיון שמובא כאן עם  עמוס קינן הוא ככל הנראה הטוב והחשוב  ביותר שפורסם עימו אי פעם באיזה שהוא מדיה.

בין השאר הוא חשוף שם פרטים לא ידועים על עמיתו הלא כל כך ידוע היום יעקב אשמן שהיה דמות בולטת בחוגי "הכנענים " ולימים הפך לעורך השבועון "הארץ שלנו" ובבלוג זה אני מפרסם כמה מיצירותיו. 

דן עומר המראיין היה סופר מבטיח שהפך למבקר בולט ודמות שנואה בחוגי הספרות העברית בגלל מדור ביקורת ספרות נשכני שלו ב"העולם הזה" בשם "נמר של נייר".

הוא מת איש צעיר  בשנת 1984 כמה שנים בודדות לאחר הראיון  עם קינן ,איש צעיר וזועם ומותו היה בגדר אבידה גדולה.

דן עומר 

עמוס קינן נפטר שנים אחריו ב-2009. 

הראיון פורסם  אז שוב בקטלוג התערוכה "אמנות עברית "קטלוג תערוכה  של עמוס קינן שנפתחה ב-20 בדצמבר 2009 בבית אבי חי  בעריכת גדעון אפרת ועם הקדמה ארוכה ומפורטת של גדעון אפרת על אמנותו של עמוס קינן..( שתוכלו לקרוא אותה  ברשת כאן).

והנה הראיון שוב לפניכם בגירסתו המקורית מכתב העת "פרוזה".

 

 

 

 

על עמוס קינן ראו עוד את מאמרי :

אפוקליפסה צברית :"הדרך לעין חרוד" של עמוס קינן -הגירסה הקולנועית 

קראו פרק מספרו של עמוס קינן "הדרך לעין חרוד" ב"יקום תרבות ":

"מנהרת הזמן".

והכנענים אז בארץ -ראיון עם אלי אשד על הקבוצה הכנענית 

 

האיש שהיה בופאלו ביל: איש הקירקס של המערב הפרוע בשפה העברית

 

קולונל ויליאם קודי הוא "בופאלו ביל " סביבות 1875 

עוד רשימה בסדרה שלי בבלוג זה על "תולדות המערב הפרוע " על דמויות ידועות של המערב ועל יצירות שונות שהופיעו עליהן בעברית.

והפעם סקירה על איש המערב הפרוע המפורסם מכולם  "בופאלו ביל" הוא קולונל ויליאם  פרדריק קודי  ( 1846-1917)  האיש שיצר מופע במה ענק סביב "המערב הפרוע" בהשתתפות מאות אקדוחנים קאובואים ואינדיאנים וגם כמה שולפוצ כמו אני אוקלי ובכך תרם ליצירת המיתוס סביבו אולי יותר מכל אחד אחר.

.  ועל היצירות השונות שפורסמו עליו בספרות העברית.

 

האיש 

דיוקן של בופאלו ביל על סוס . Rosa Bonheur, 1889

"בופאלו ביל" היה איש מערב אמיתי שניכתבו עליו בחייו מאות סיפורים רובם ככולם בדיון מוחלט  וניהל קירקס  אמיתי בהחלט שהיה מצליח מאוד ויצר תופעה תרבותית שלמה  קירקס שהיה מבוסס על  סיפורי המערב הפרוע חלקם אמיתיים חלקם בדויים שנכתבו בידי כתבנים שונים  במיזרח ארה"ב שהיו מוכרים היטב ל"בופאלו ביל". .

ככל הנראה איש לא כינה אותו   במציאות של חייו  "בופאלו ביל". קודי היה סייר של הצבא האמריקני וצייד בופלואים  הלא הם הביזונים ומן הסתם היה נשאר כזה.

עד שקרה לו נס והוא "התגלה " בידי סופר שחיפש טיפוסים מעניינים במערב לכתוב סביבם סיפורים בפרוטה עבור הקהל הענק של האמריקנים.הוא מצא את ביל קודי ויצר סביבו את הדמות של "בופאלו ביל". 

 

#

שתיים  מהמאות  הרבות של החוברות בפרוטה על "בופאלו ביל" מהמאה ה-19 וראשית המאה ה-20 

  הכינוי  נוצר בידי סופר מחבר של מאות רומנים בפרוטה בשם נד בנטליין,אדם שבחייו היה צבעוני אפילו יותר מהדמות שיצר.בין השאר הייתה  לו נטייה לביגמיה למשל.

נד בנטליין  האיש שיצר את בופאלו ביל

אבל מעבר לזה הייתה לו יכולת לזהות כישרונות   לאחר שהוא פגש  את וילאם פרדריק קודי הוא תפס מיד שלגשש הצבאי ביל קודי יש פוטינציאל   ספרותי ותיאטראלי כ"גיבור " של המערב הפרוע.עם הדמות של "בופאלו ביל" ועם כמה דמויות אחרות  כמו האקדוחן ביל הייקוק  בנטליין יצר את הז'אנר שהפך לאחר מכן להיות "המערבון". 

נד בנטליין  הסופר שיצר את "בופלו ביל" הופיע בהופעת אורח  ובקריצת עיין למביני דבר בתולדות ז'אנר המערבונים במערבון  שפורסם גם עברית של הסופר פרנק גרובר 

השריף חוזר  (  1939 Peace Marshall)   תרגום חיים גיבורי .  סדרת המערב הפרוע מספר 26 בסדרה. הוצאת מ.מזרחי  1975.

 

   אז הנה הוא נד בנטליין עיתונאי וסופר מחבר רומנים בפרוטה ומי שיצר את  הסיפורים על גיבור המערב הפרוע הידוע בופאלו ביל ואת ז'אנר המערבונים כפי שאנו מכירים אותו.

"בופאלו ביל" קודי אכן תפס .כבר בסוף שנות השישים של המאה ה-19 בעקבות כל הרומנים בפרוטה שפירסם עליו בנטליין  שבו היציג אותו כגיבור כל היכול ההורג אינדיאנים לאלפים.

קודי הפך למפורסם בארה"ב ובעולם כולו . 

החלו לפנות אליו כמארגן של מסעות צייד של אנשים מפורסמים שכן הרג הבופאלואים  היה אז באפנה ( והביא להשמדה הכמעט מוחלטת של הביזונים באמריקה ). כך למשל ביל היה המדריך של הדוכס הגדול של רוסיה אלכסי  שהתקשה מאוד לכוון ביל נאלץ לכוון את הרובה וגם לירות בשבילו.

בשלב זה ביל הפך למפורסם מספיק כדי שהאמרגן שלו בנטליין יעלה בהצגה בכיכובו בבמות שיקאגו בשם"גששי הערבות "הביקורת היו קטלניות אבל הקהל בא בהמוניו כדי לראות האת הגשש המפורסם מהחוברות בפרוטה. במשך כמה שנים בופאלו ביל עבד בקיץ עבור הצבא כגשש  רגיל מן המניין לא שונה מאף אחד אחר , ובחורף כשחקן על בימות שיקאגו שבו גילם את עצמו כגיבור. לכמה מההצגות השתתף גם עמיתו הידוע אפילו יותר האקדוחן ביל הייקוק. אבל זה לא אהב את המשחק כמו בופאלו ביל והעדיף לחזור לחייו האמיתיים בהחלט כאקדוחן ואיש חוק במערב הפרוע. .

בופאלו ביל וביל היקוק יושבים ביחד עם איש מערב נוסף "טקסס ג'ק " עומד בזמן שהיו בסיבובים של הצגה שבה כיכבו בשיקאגו.

 הקריירה של קודי כאיקון של המערב הפרוע קיבלה שידרוג גדול ב-1876 כאשר  הגנראל קאסטר  נהרג בקרב גדול נגד האינדיאנים וקודי מיהר לתת את ידו למסע הנקמה .לטענתו בקרב כנגד האינדיאנים הוא נלחם בדו קרב נגד לוחם אינדיאני בשם "היד הצהובה שלושה שבועות אחרי הקרב בביג ליטל הורן .אמנם היו עוד כמה אנשים שטענו שהם אלו שהרגו את הלוחם האינדיאני ולא קודי וקשה לדעת מי מבינם צדק אם בכלל.

"בופאלו ביל" לאחר שקירקף לוחם אינדיאני .תמונה מהמאה ה-19. 

מכל מקום קודי בין שהרג את האינדיאני ובין שלא  ללא ספק קירקף את האינדיאני והגדיל לעשות ושלח בדואר כמזכרת  את הקרקפת לאישתו לואיזה שיחסיהם היו בדרך כלל צוננים למדי ( הוא ניסה להתגרש ממנה שוב ושוב ללא כל הצלחה ) .הקרקפת היגיעה ללואיזה בדואר בחבילה.  לואיזה שלא ידעה על העניין ועל האינדיאני שקורקף  הזדעזעה.

לאחר מכן ניסה קודי להתגרש מימנה במשך שנים ללא הצלחה וניסה לחזר אחרי שחקנית ללא הצלחה.לבסוף הצהיר ביאוש שהוא מעדיף להתעסק עם מליון אינדיאנים ולא עם שחקנית אחת.

 

בופאלו ביל ואישתו לואיזה. היחסים בינם לא היו טובים בלשון המעטה כפי  שנרמז אפילו בצילום.

 

 

לאחר מכן הקים בופאלו ביל מופע קירקס  וראווה נודד שהתבסס סביב התמה הספציפית מאוד  של המערב הפרוע כפי שתואר בידי אנשים כמו  באנטליין וסופרים אחרים .מופע שהפך להצלחה ענקית ועולמית הוא נדד עימו בארה"ב ובאירופה במשך שנים רבות והוא תרם תרומה הגדולה לפרסומו כאדם שמפורסם ביותר של המערב הפרוע האיש שסימל יותר מכל אחד אחר  את ממיתוס של המערב הפרוע.הקולונל קודי הוא בואפלו ביל הפך לדמות המרשימה ביותר של עיסקי השעשועים סביב המיתוס והמציאות של המערב הפרוע. קודי הפך לדמות הידועה  ביותר של המערב ביחד עם הגנראל קאסטר ותיאודור רוזבלט שיהפך לנשיא בארה"ב.בהצגה השתתפו עשרות אינדיאנים ובהם הצ'יף "הפר היושב" האיש שניצח את קאסטר.

 

בופאלו ביל והצ'יף הפר היושב" האיש שהביס את הגנראל קאסטר והפך לשחקן בקירקס של בופאלו ביל 

ההופעה של הפר היושב האיש ניצח את קאסטר במופע המערב הפרוע שלו הייתה  ככל הנראה ההשג הגדול ביותר של בופאלו ביל כאיש בידור  אבל היו לו גם השגים רבים אחרים.

 בעת שהופיע באירופה באיטליה ביקר במופע סופר הרפתקאות בשם אמיליו סלגרי שכתב מאוחר יותר סיפורי הרפתקאות בכיכובו של בופאלו ביל שאותו טען שהוא מכיר. קודי לא ידע כלום מכל זה ואחרת היה דורש אחוזים על השימוש בשמו.

 הוא עצמו הופיע בכמה סרטים.למעשה הוא אחד מהאנשים הראשונים בכלל שהוסרטו.

הסרטון הזה שנעשה בידי תומאס אדיסון ב-1894

 

 

הסרט הזה מ-1908

 

 

 

המופע האריך ימים אבל בשנותיו האחרונות המופע שפעם באו אליו נסיכים ומלכים לצפות היה כבר כושל למדי כלכלית.קמו לו מתחרים רבים כמו לכל דבר טוב ובופאלו ביל חיפש אופציות אחרות .

הוא פנה לתחום החדש והמשגשג של הקולנוע  ניסה ליצור סרט מערבון "אותנטי על המלחמה באינדיאנים ובשנת 1913 בגיל 67 קירקף שוב מול המצלמה את הלוחם האידנאני שאותו קירקף באמת ב-1876    37 שנים קודם לכן. עבור סרט מערבון בשם "מלחמות האינדיאנים " למרבית הצער  הסרט היה כישלון חרוץ.

 הקירקס הגדול והמנפורסם שלו נסגר ובופאלו ביל הגדול נאלץ לקבל עבודה אצל מופע מתחרה

בופאלו ביל הזקן

ביל קודי נפטר ב-1917 בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה והוא בן 71 .גיל מבוגר מאוד עבור אחד מהדמויות הידגועות של המערב הפרוע שלרוב מתו בגיל צעיר יחסית .

בתקופה הארוכה הזאת הוא השאיר את חותמו על התרבות הפופולארית של העולם ואפילו לימים על זאת של מדינת ישראל .

והנה כמה דוגמאות : 

בופאלו ביל מערבון מ-1944 עם גואל מקרי 

 

 

היו גם סרטים רבים נוספים למשל פוני אקספרס עם צרלטון הסטון

צפו במקדימון

https://www.youtube.com/results?search_query=%3A+Pony+Express%2C+1953

בופאלו ביל גיבור המערב ביכוכב רנדולף סקוט מ-1954

צפו בו כאן 

 

 

 

הסרט הידוע עליו הוא בופאלו ביל והאידנאנים  בכיכובו של פול ניומן כבופאלו ביל בבימויו של רוברט אלטמן  מ-1976.

צפו בו כאן 

בופאלו ביל הפך גם לגיבור של הספרות העברית :

בופאלו ביל מאת ארצ'י ברמן ( הוא מירון אוריאל )

 

אלוף הצלפים ואימת פורעי החוק ומחוללי מהומות הדמים במערב. 

 

 

בופאלו ביל הופיע גם  כגיבור משנה  בסדרת "בוק ג'ונס " הידועה שכתב אותו "ארצ'י ברמן".

בוק ג'ונס מספר 2:

.אש המרד. בוק ג'ונס מדכא ביחד עם איש המערב המפורסם בופאלו ביל (דמות אמיתית )  מרד אינדיאני.

על בופאלו ביל הופיע מערבון מיוחד מאת "ארצ'י ברמן " כמו גם סדרה בהוצאה אחרת"

  • בופאלו ביל מאת ארצ'י ברמן  עברית "א. רודן " (מירון אוריאל ) הוצאת נרקיס, תש"ך ,68 עמודים.
  • אוייב האינדיאנים.

 זה אמור  היה להיות הראשון בסדרת מערבונים נוספת מאת "ברמן" על עלילותיו של איש המערב בופאלו ביל.

אך אם כי הסיפור היה מצויין לא יצא כל המשך אולי בגלל שהופיעה בנתים סדרה שנייה בהוצאה אחרת על אותה הדמות.   

הסידרה השנייה על בופאלו ביל שיצאה בהוצאה אחרת ( שהוציאה גם סדרות על האקדוחנים , קיט קרסון ואדי בולה ) האריכה ימים יותר אם כי רמת הסיפורים הייתה נמוכה.

 

ההוצאה שעומדת מאחורי הסיפורים האלו היא ככל הנראה הוצאת "שלגי" היא "רמדור" באחד מהכיסויים המרובים שלה לצורכי מס שונים ומשונים.

  • בופאלו ביל הלוחם הקשוח מאת "קולט, רקס "  עברית ". א. נהיר"  1962. 15.

בסדרה זאת בופאלו ביל הוא חבר בבורדר רנג'רס "שומרי הגבול" ומפקדו הוא קולונל קודי הזקן והקשוח.

במציאות כמובן קולונל קודי היה שמו האמיתי של בופאלו ביל .

מספר 1: מוות בקצה האקדח.

מספר 2: .שם לא ידוע

מספר 3: האקדח הוא החוק.

מספר 4 :שם לא ידוע 

מספר 5: המוות דוהר בערבה

מספר6: רכבת הזהב

מספר 7 . מבצר המוות.

מספר 8:על חבל התלייה

 

מספר 9: כנופיה מסוכנת.

מספר 10:השוד הנועז

מספר 11: בזעם הקרב.

מספר 12: אקדוחים ותופים

מספר 13: שליפת בזק

מספר 14:  חץ המוות

מספר 15: סוד מערת המוות

מספר 16: כדור בגב

מספר 17: רצח לפי פקודה 

מספר 18:  שולף בודד

 

ב-1978 יצא לאור בעברית ספר ילדים הומוריסטי  על נער אקדוחן שהכל מזהים אותו עם בופלו ביל.

 

אלן  קורן    בופלו בני /   תרגמה מאנגלית רואנה קטלר ; איורים – ג'והן אוסטרופ [ירושלים] :   ניצנים,   [1978]

 

זה היה הספר השני בסדרת "מערבוני בני"

הספר הראשון היה "בני איש הערבה /    ירושלים :   ניצנים,   1978 

( ייתכן זוהי סדרת מערבונים ישראלית שרק התחזתה למתורגמת ).

 

 

קיראו על בופאלו ביל בויקיפדיה

 

עוד בסידרת גיבורי המערב הפרוע :

ביל הייקוק מכרו של בופאלו ביל 

דיווי קרוקט מלך הגוזמאים של המערב 

קית קרסון גשש סוכן אינדיאני ואיש המערב הפרוע בתרבות הכללית והעברית

אגדת נתיב צ'יסהולם 

האקדוחן והמרשל ביל הפרא היקוק בספרות העברית 

המרשל ויאט ארפ ורופא השיניים דוק הולידי בספרות העברית

הקאובוי והשחקן תום מיקס בספרות העברית 

בוק ג'ונס האחד והיחיד והאמיתי בהחלט 

המרשל שיפינג במערב הפרוע 

המהיר בשולפי האקדח :על הטקסס רנג'ר והמרשל ביל קרטר

רינגו הלוחם משום מקום 

 

 

בופאלו ביל

בנימין נתניהו יאיר לפיד ואני

בנימין נתניהו ויאיר לפיד מנהיגי מפלגות "הליכוד" ו"יש עתיד". צילום פלאש 90.

 

שני הסיפורים שמסופרים כאן הם כמובן לא חדשים וכבר סיפרתי אותם כאן בעבר.אבל זאת הפעם הראשונה שהם מחוברים יחד וזאת לרגל בחירות 2021. ובסוף תבינו למה. 

הרב אליהו לנדא.שנות העשרים.

בשנת תרס"ד 1904 בעת ביקור בליטא ובבלארוס וסיור באתרים שבהם חי הגאון מוילנה ומפגשים עם אנשים שונים שהיו קרובי משפחה פגש האב של סבתי מצד אבי הרב אליהו לנדא אדם בשם נתן מיליקובסקי שעשה עליו רושם חיובי. מיליקובסקי הנ"ל היה רב ומרצה ידוע במקומות שונים ופעיל של התנועה הציונית של הרצל שנודע במעורבותו כמה חודשים קודם לכן  במשבר שהתפתח סביב תוכנית אוגנדה של הרצל. 

.הם שמרו על קשרי מכתבים לאורך השנים.

 הרב נתן מיליקובסקי 

 

ב-1919  רצה מיליקובסקי שעזב את ליטא ועבר לחיות  בפולין לעלות לארץ ישראל. אבל גילה שזאת משימה לא פשוטה להשיג אשרת כניסה והגירה לפלסטינה.הוא נדחה כל הזמן  בשגרירות הבריטית ב"לך ושוב" .

בשלב זה הבריטים עוד לא החליטו  עד כמה הם רוצים הגירה יהודית לארץ שזה לא מכבר השתלטו עליה.

היו  גם שמועות ( שלא היו חסרות כל בסיס )   על השגריר הבריטי בפולין שהוא בכלל אנטישמי. 

במצוקתו פנה מיליקובסקי לרב לנדא.

הרב לנדא סייע באמצעות מקורבים בעלי השפעה שעסקו בהעלאת יהודים מליטא  ( מהאירגון  החשאי שפעם בעבר נקרא "רוזני ארץ ישראל בוילנה ")  ויצרו קשרים טובים ( ויש להניח נתנו  לא מעט שוחד) עם השגריר הבריטי בורשה סיר הוראס ג'ורג' רומבולד  Sir Horace Rumbold   

השגריר בתוך זמן קצר העביר למיליקובסקי אשרת כניסה למרות המדיניות הבריטית שדרשה לא לתת יותר מידי אשרות כניסה ליהודים בשלב זה עד שהאימפריה תחליט מה בדיוק לעשות איתם בפלסטינה. 

ב-1920 מיליקובסקי הגיע לארץ ישראל המנדטורית ושם סייע לו הרב לנדא למצוא עבודה בתוך זמן קצר כמנהל בית ספר יסודי בעיר צפת ,עיר שבה היו לרב לנדא שמשפחתו גרה שם בתקופה שלפני רעידת האדמה מכרים וחברים רבים. מיליקובסקי ניהל את בית הספר במשך כשנתיים ויצר לעצמו שם טוב .

הדוקטור אליהו בלנק 

בערך באותה התקופה  של ראשית  שנות העשרים היכיר סבי מצד אימי הד"ר אליהו בלנק במחוז טרנסילבניה של האימפריה האוסטרו הונגרית נער  צעיר בשם דוד קליין  שעשה עליו רושם חיובי ביותר.הנער היה בן למשפחת רבנים אדוקה אבל התעניין בציונות.  הם הפכו לידידים טובים והד"ר בלאנק  סייע לו להיכנס  ככתב לעתונות  היהודית ציונית בהונגריה וברומניה של התקופה כמו העיתון הציוני "אוי קלט"  שהוא היה בו דמות בכירה. 

לימים ב-1934 שכבר היה ברור שהנאצים הם סכנה עולמית הד"ר בלנק שחי כעת מזה עשור בפלסטינה סידר סרטיפיקאט אישור הגירה לארץ ישראל לאותו דוד קליין שעלה לארץ ישראל ,ובכך מן הסתם הציל את חייו.

הד"ר בלנק  לימד את גלעדי ( בארץ הוא עיברת את שמו ) ואת בני משפחתו את השפה העברית.הכניס אותו לאירגון החשאי שבו היה פעיל "האחים הנאמנים ".וסידר  שיקבל  לבסוף עבודה בעיתונות העברית  בעיתון חשוב של התקופה "ידיעות אחרונות " לאחר שנים שבהם עבד כפועל וככותב בעיתונות ההונגרית בארץ..

                                                               גלעדי  כתב  לימים מאמר גדול על חייו של הד"ר בלנק בשם "היה היה איש גיבור" בספר המהנדסים והעליה השלישית מהונגריה: 1920–1930 / [העורך – דוד גלעדי 

תל-אביב: התאחדות עולי הונגריה – המרכז, תשנ"א

דוד גלעדי הפך לאורך הימים לאחד מבכירי עיתונאי ישראל  ושרד עד גיל 100. אחד הראיונות האחרונים שנתן וכנראה האחרון בכלל היה ראיון שנתן לי שבו סיפר שאת כל הקריירה שלו ואולי גם את חייו הוא חב לד"ר אליהו בלנק שהיה מדריך ומורה רוחני שלו. 

דוד קליין גלעדי. מהאנציקלופדיה של דוד תדהר 

נכדו של נתן מיליקובסקי הוא ראש הממשלה וראש מפלגת "הליכוד" בנימין נתניהו.

נכדו של דוד קליין גלעדי הוא ראש מפלגת "יש עתיד " יאיר לפיד.

זה ששני צאצאים שונים של שני אנשים שבני משפחתי סייעו להם כעת נאבקים זה בזה על תפקיד ראש ממשלת מדינת ישראל זאת ללא ספק תופעה מפליאה ביותר שמראה כמה העולם הוא קטן .

והיא גורמת לי להרהר על היסטוריה חלופית "מה היה קורה אילו "…

ראו גם :

גואל התנ"ך על הרב אליהו לנדא 

היה היה איש גיבור :על דוקטור אליהו בלנק 

נתן מיליקובסקי באנציקלופדיה של דוד תדהר 

דוד גלעדי באנציקלופדיה של דוד תדהר

אלי אשד על דוד גלעדי 

ישועה משדה הקרב: תולדות "הצלב האדום" כסיפור מאוייר

דגל האירגון הבינלאומי "הצלב האדום" 

לרגל מלאת 158 שנה להקמת האירגון הבינלאומי "הצלב האדום"  ב-1863  הנה סיפור קומיקס מטעם אירגון בינלאומי אחר  "אונסקו" אירגון התרבות של ה"או"ם" שמתאר את תולדות הצלב האדום . הסיפור הופיע בעברית בארבעה חלקים  ב"דבר לילדים" במהלך דצמבר 1963 וינואר 1964 במהלך תקופה קצרת ימים שחלקים מהשבועון פורסמו בצבע.

מצורפת הקדמה של סגן עורך "דבר לילדים" דאז אוריאל אופק.

 

 

ראו גם 

הצלב האדום בויקיפדיה 

האתר הרשמי של הצלב האדום

 

 

קיראו עוד סיפור קומיקס של "אונסק"ו מ"דבר לילדים : :

מגילת זכויות האדם

Image result for unesco logo

למה הנצרות ניצחה את האלילות ?

 

לכבוד חג המולד 2020 אני שואל:

למה בעולם חוגגים את הולדתו של ישוע הנוצרי ?

התשובה כי לפני 1700 שנה הדת הנוצרית הפכה לדת של האימפריה הרומאית. 

אבל זאת לא התשובה האמיתית. כי נשאלת אז שאלה נוספת : 

למה  "דווקא" הנצרות  הפכה לדת של האימפריה הרומאית ? למה לא אף אחד אחר מהמתחרים השונים והיו רבים כאלו?

הרי המתחרים השונים כל אחד מהם סיפר על אל שמת וקם לתחייה. זה היה סיפור אופנתי באותה התקופה. 

למה לא נניח הדת של מיתרא האל הפרסי שגם הוא מת וקם לתחייה כמו ישוע?

אז נשאלת השאלה:  

איך הנצרות הצליחה בכך? ובתוך 300 שנה בלבד ללא כיבושים ?

התשובה: 

כי היא כבשה את לבבותיהם של מספיק אנשים בעלי השפעה במעמדות שונים גבוהים ונמוכים  בניגוד למתחרים.

ואז נשאלת השאלה :

איך הנצרות עשתה את זה והמתחרים לא? 

לפני  עידן הקורונה כשהייתי בספריה הלאומית פגשתי מכר חוקר ימי הביניים.שאלתי אותו במה הוא עוסק בימים אלו.

"אני אתן הרצאה על הנושא שמעניין אותי תמיד שהוא מדוע היהודים והנוצרים במזרח התיכון התאסלמו למרות שהיו כל כך שמרניים" הסביר

"האם זה לא היה בגלל המיסוי המיוחד שהוטל על הלא מוסלמים שהפך את זה ליותר כדאי כלכלית להיהפך למוסלמי ?"  שאלתי 

"לא" ,ענה המכר החוקר ."זה לא היה הגורם האמיתי. לדעתי הסיבה האמיתית הייתה בגלל ההגירה של האליטות היהודיות והנוצריות לאיזורים אחרים וכשאין לך אליטות שמטפלות בענייני דת כמה ששונאים אותם ומתעבים אותם הדתות האלו לא יוכלו לשרוד .וברגע שהאליטות עזבו הדתות באיזור התמוטטו אתן. וכולם התאסלמו."

"מעניין" אמרתי "ואיך אתה מסביר את זה שכמה מאות שנים קודם לכן הנצרות השתלטה על המזרח התיכון וניצחה דתות גדולות ועתיקות כמו הדת האלילית המצרית דת מיתרה וכו' למרות שהאליטות שלהם לא נטשו והאימפריה הייתה בתחילה לפחות כנגדה?"

"זה"  הוא ענה"  שאלה קשה בהרבה. אתה יכול לתת תשובה ?

עניתי לו את מה שענה לי חוקר פעם בראיון : הקיסר הרומאי קונסטנטינוס נתן את העליונות באימפריה לנצרות הקתולית כי היא הייתה האמונה הפרקטית והמעשית ביותר מבין כל האמונות המתחרות של תקופתו שכולן סיפרו סיפורים דומים על האל או המשיח שמת ושיחזור להציל את העולם וכו'.

אבל בניגוד לכולן הכנסיה הקתולית ידעה גם לדאוג לענייני העולם הזה לשלם חשבונות וחובות לבנות כנסיות ולנהל ולארגן דברים .וזה מה שהקיסר היה זקוק לו כשחיפש קבוצה או אירגון יעיל שיסייעו לו בניהול האימפריה המושחתת והשוקעת.

כל סיפור האל הנוצרי  שמת ויחזור באחרית הימים הקרובה מאוד לטענת הנוצרים  יש להניח   עניין את הקיסר  קונסטנטינוס קצת פחות משלג אשתקד.

ועדיין נשאלת השאלה:  כיצד היגיעו הנוצרים למצב של כוח ועוצמה עוד לפני קונסטנטינוס לאחר כמה מאות שנים של קיום בלבד במאבק כנגד דתות עתיקות וחזקות שסך הכל דמו בסיפורים שלהם על אל שמת וקם לתחייה לסיפור הנוצרי ? למה לא ניצחו מאמיני האל אוזיריס ממצריים  שמת וקם לתחייה ? או מאמיני האל דיונוסוס מיוון  שמת וקם לתחייה ? או מאמיני האל מיתרה  מפרס שמת וקם לתחייה ? או מאמיני החכם שמעון מאגוס משומרון שמת וקם לתחייה? או מאמיני הפילוסוף אפולוניוס מטיאנה שמת וקם לתחייה ? או מאמיני המנהיג הדתי מאני מהאימפריה הפרסית שמת וקם לתחייה ? ועוד כמה וכמה כאלו ? 

התשובה שלי היא" שהמוני העם וגם האליטות פנו לנצרות  לא דווקא  בגלל הסיפור שסיפרה על ישוע שמת וקם לתחייה.

 כי אם רק בזה היה מדובר היא הייתה נשארת עוד אמונה אחת מני רבות.

אלא כנראה משום שבזמנים של משבר הנוצרים באמת דאגו לחולים ולעניים בניגוד לנציגי דתות אחרות שהיו אדישים לכל אלו  ורק דרשו שימשיכו לשלם למקדשים שלהם מיסים ויעבירו קורבנות.

למה אנשים העדיפו את ישוע שמת וקם לתחייה על פני אוזיריס  שמת וקם לתחייה או תמוז שמת וקם לתחייה או דיונוסוס שמת וקם לתחייה או מיתרה שמת וקם לתחייה או על פני מאני שמת וקם לתחייה או אפולוניוס מטיאנה שמת וקם לתחייה או שמעון מאגוס שמת וקם לתחייה ? יש הרי הרבה חלופות.

המציאות בשטח היא שאנשים יעדיפו את האל שמת וקם לתחייה שהארגון שמייצג אותו גם עוזר ומסייע להם בעת מצבי משבר בחיים האלו על פני האל שמת וקם לתחייה והארגון שמייצג אותו רק דורש כסף ולא נותן הרבה בתמורה בסיוע בחיים האלו.

אפשר לתת לכך דוגמה למשל ממצרים כשאב משפחת האיכרים הענייה  היה חולה הוא והמשפחה פנו לנזיר הנוצרי בסביבה כדי שיתן להם טיפול רפואי חינם כי הכוהן של האל אוזיריס במקדש הקרוב דרש תמיד תשלום.

וכך כוהני כל האלים האחרים כפי שהיה מאז ומתמיד.

כל מה שהנזיר ביקש בתמורה שיזכירו את ישוע ואת מרים בתפילותיהם.

לאב המשפחה זה לא איכפת  מה שהם מבקשים הוא ממשיך להתפלל לאוזיריס ואיזיס כי זה מה שהוא מכיר וזה מה שאבותיו הכירו.

הילדים של אב המשפחה מוכנים להתפלל גם לאוזיריס ואיזיס וגם לישוע ומרים. וגם לכל אל אחר. להם זה באמת לא איכפת, הם יתפללו לכל מי שאפשר בעבור תוצאות פרקטיות.

הנכדים שממשיכים לקבל טיפול רפואי חינם מנציגי הכנסיה הנוצרית  וכך גם ילדיהם ונכדיהם מתפללים כבר "רק " לישוע ולמרים.

הם יודעים מינקותם שרק מנציגי  הנצרות  אפשר לקבל עזרה חינמית. וכבר לא מעלים על דעתם לפנות לנציגי האלים המתחרים שדורשים כסף.

 

 בעזרת יחצנות מעולה של עזרה חינמית לכאורה  ( שללא ספק דרשה עבודה  ופעילות מסורה ובלתי פוסקת של מתנדבים רבים ומאמינים )   בעתות צרה מחלה ומשבר  הנצרות המוקדמת קיבלה תמיכה גוברת והולכת בלבבות האנשים.

. והעניים וגם העשירים במקומות השונים זכרו זאת היטב.

העניים ידעו שבעיתות משבר הקבוצה הנוצרית מסייעת לכולם בלי בקשת תמורה.

רק כמה תפילות  ואחר כך הגעה לפעילויות השוטפות ואחר כך תרומות בלי סוף.

העשירים ידעו שתמיד אפשר לסמוך על הנוצרים שיסייעו לעניים ולנזקקים ויקחו את זה מעל כתפיהם ולכן שווה לתמוך בהם.  

.וזאת  לעניות דעתי הסיבה האמיתית להתחלת הצמיחה של הנצרות מעל לכל האמונות האחרות שדמו לנצרות אבל לא דאגו לדאוג לאנשים בשטח "חינם " כפי שעשו הנוצרים.

שהרי כדי להצליח ולשגשג עליך להראות קבלות שאכן עשית דברים עבור האנשים וכנראה שלנוצרים הראשונים היו הרבה יותר קבלות כאלו מאשר כל אמונה מתחרה.

ולכן זאת הסיבה האמיתית חוץ כמובן מהבירוקרטיה המעולה שלהם שהם ניצחו.

כל הנציגים של הדתות המתחרות להוציא אולי היהדות הרבנית מעולם לא תפסו את העניין ולכן בסופו של דבר נעלמו. 

אבל היום אירגונים דתיים כמו האחים המוסלמיים למשל או מפלגת ש"ס בישראל פועלים בשיטות דומות של פניה וסיוע לאנשים העניים על מנת שיסייעו להם בתמורה. 

וזאת הסיבה האמיתית שחלק גדול מהעולם חוגג וימשיך לחגוג את חג המולד לזכרו של ילד שנולד ביהודה לפני 2000 שנה. 

וקיראו גם :

האם ישוע הנוצרי והשליח פאולוס התקיימו במציאות ? :ראיון עם חוקר 

"אותו התלמיד "השליח שאול מטרסוס -פאולוס בתרבות העברית 

"לידת ישו", ציור מעשה ידי חרארד ואן הונת'ורסט, מ-1622.

"אותו התלמיד " השליח שאול מטרסוס -פאולוס מייסד הדת הנוצרית בתרבות העברית

לאחרונה יצא ספר מעניין מאוד בהוצאת בבל של הסופר הצרפתי עמנואל  קארר בשם "המלכות"

ספר שמתאר תהליך חזרה בתשובה של המחבר לנצרות ( הוא חזר לבסוף בשאלה ) ובין השאר ניתוח של סיפור חייו של השליח פאול מטארסוס הוא פאולוס.הנחשב למייסד האמיתי של הנצרות. 

כבר קראתי ספר אחד של קארר על הסופר הרוסי לימונוב והוא השאיר עלי רושם כל כך חזק שבעיקבותיו פגשתי את לימונוב האמיתי במוסקווה ברוסיה והוא התגלה כדמות מוזרה והזויה פוליטיקאי כושל ששאף להיהפך לרודן רוסיה במקום פוטין ,טיפוס מוזר ומסתורי אפילו יותר מהדמות שהוצגה שבספר.

המחבר בעמוד 13 של "המלכות " מספר שמישהו העיר לו שכל האמונה הנוצרית נשמעת כמו סיפור מדע בדיוני של פיליפ ק.דיק (  שהיו לו התנסויות דתיות ומיסטיות שונות ומשונות וקארר כתב גם עליו ספר שלא תורגם למרבית הצער ) והוא תמה כיצד אנשים בתקופה הקדומה או המודרנית יכלו להאמין בסיפור מטורף כל כך. שאין הבדל בינו ובין המיתולוגיה היוונית או אגדת ילדים.

התשובה שלי שזה דווקא לא מוזר בכלל.אנשים רוצים להאמין ויאמינו בקלות בדברים המוזרים והמטורפים ביותר אם אלו שמביאים להם אותם הם כריזמטיים ומעניינים מספיק. עובדה יש מליון אנשים היום שמאמינים להבלים המטורפים של תיאוריות הקונספירציה של ה"קיונום" שנוצרו באינטרנט וטוענים שטראמפ נאבק במזימה של פדופילים רצחניים מהמפלגה הדמוקרטית. זה לא פחות ביזארי מהסיפור הנוצרי.

השאלה הגדולה היא איך האמונה הזאת מתקיימת לאורך ימים וזה כבר קשור ליכולות בירוקרטיות ולא דווקא של שכנוע כמו שבבירור היו לפאולוס. 

 פאולוס זה זה ברור מאוד היה אחד היהודים המשפיעים ביותר בתולדות האנושות. אולי המשפיע ביותר בכלל.כן הרבה יותר מהרמב"ם ואינשטיין ופרוייד ולטווח זמן ארוך יותר מקרל מרקס. 

פאולוס בציור כנסייתי

  פאולוס שהיה לכאורה יהודי פרושי מאמין לשעבר  הוא מי שנחשב למייסד דת הנצרות על פי דמותו של ישוע הנוצרי שאותו הפך מעוד משיח מקומי מוכר רק לכמה יהודים לאלוהים שהפך לאדם וקם לתחייה על מנת לחזור באחרית הימים שהייתה אמורה לדעתו להתרחש בעתיד הקרוב. 

האיש לקח קבוצה קטנה שמרכזה היה בירושלים ומנהיגה היה יעקב אחיו של ישוע והפך אותה תוך מאבקים פנימיים בלתי פוסקים  לאמונה מתפשטת במהירות בכל העולם היווני רומאי.ובסיס לדת עולמית. 

יש להניח שאילולא שאול מטרסוס וכוחותיו המדהימים באירגון רעיונות חדשים ובכתיבה ובאירגון קהילות ברחבי העולם לא היינו שומעים היום על ישוע מנצרת. דהיינו הוא האב האמיתי של מה שהפכה להיות "הנצרות " כאמונה עולמית . 

לכאורה השתמרו ממנו מכתבים רבים בברית החדשה שהם לכאורה החלקים הקדומים ביותר שבה.

.למעשה חלקם זיופים מאוחרים.  ויש מי שחושב שכל מה שהשתמר ממנו הוא זיופים מאוחרים.

ישנה השערה:שמיכתבים הידועים של פאולוס פורסמו לראשונה בידי אדם בשם מרקיון יותר ממאה שנה לאחר מותו של פאולוס. ואין זה ברור כלל כיצד מצא אותם.יותר סביר להניח שהוא לא מצא אותם אם בכלל חיפש אלא זייף אותם וכל מה שאנו מכירים כ"יצירתו המקורית " של פאולוס"  אלו  בכלל יצירות מאוחרות מהמאה השנייה לספירה.

הסיבה שהם התקבלו הייתה בגלל כשרונו הספרותי של מרקיון.

וקראו על כך  :האם ישו הנוצרי ופאולוס התקיימו במציאות ?

כך או כך נראה שללא האיש שקרא לעצמו "פאולוס" העולם המונותיאיסטי שאותו אנו מכירים לא היה מתקיים כפי שהוא. 

 

עטיפות ספרים רבי מכר על חייו  של פאולוס באנגלית.

פאולוס והיהודים

אחד הדברים המפליאים לגביו הוא זה: למרות חשיבותו הרבה של פאולוס בנצרות ולמרות שהוא היהודי הכופר האולטימטיבי,ביהדות מעולם לא טרחו להתעמת עימו ועם תורתו אפילו לא כדי לתקוף אותו. נראה שהוא מעולם לא עורר ביהודים את העניין הקלוש ביותר בניגוד לישוע עצמו שעורר עניין ( קלוש ) כלשהו.

פאולוס עצמו מתלונן בלי סוף במכתביו על אדישותם של היהודים לרעיונותיו דבר שהביא אותו להתקפי שנאה כנגדם. 

אולי  זה היה כי רעיונותיו  של פאולוס היו יבשים ומסובכים מדי עבור היהודים , ואי אפשר היה עבורם  להתחבר אליהם באופן רגשי.

אולי,  עובדה היא שהמוני אליליים וכמובן נוצרים  כן התחברו אליהם באופן רגשי עמוק.

היהודים לא.  אילו היה מעורר עניין כלשהו היו תוקפים אותו.אבל זה  קרה רק לעיתים רחוקות ביותר למעשה כמעט אף פעם לא..

היהודים  אפילו לא טרחו לאזכר את פאולוס  לשלילה ברוב המוחלט של  הספרים  היהודיים האנטי נוצריים בבוז אולטימטיבי.

 

בכל זאת לאורך 2000 שנה הוא הוזכר פה ושם.

ישנו ספר שכתב באנגלית   Daniel R. Langton ( ב-2006  בשם 

שחיפש איזכורים עליו בספרות היהודית לאורך הדורות. לאחר חיפושים יסודיים ביותר שנמשכו שנים רבות הוא מצא כמה בודדים פה ושם  אם כי הרבה פחות ממה שציפה. החוקר  ציפה למצוא המוני איזכורים של פאולוס כאוייב הגדול של העם היהודי והיה המום לגלות  שהוא כמעט  לא מוזכר בשום מקום. 

 עשרות שנים לפניו החוקר העברי יוסף  קלוזנר כותב על פאולוס  בספרו מישו  ועד פאולוס. גם הוא סרק את כל המקורות היהודיים בחיפוש פרטני אחרי משהו שקשור פאולוס.

הוא גילה שפאולוס בניגוד לישוע לא נזכר במפורש לא בשני התלמודים ולא בשום מדרש קדום. אפשר למצוא עליו  לכל היותר רק רמזים.

וגם זה לא בטוח. 

  בכל זאת קלוזנר מצא מדרש אחד ויחיד  (!)  שכנראה פורסם על פאולוס בתלמוד.

תלמוד בשבת י הא: דיתיב רבן גמליאל וקא דריש: עתידה אשה שתלד בכל יום שנאמר (ירמיהו לא א) [הנני מביא אותם מארץ צפון וקבצתים מירכתי ארץ בם עור ופסח] הרה ויולדת יחדיו [קהל גדול ישובו הנה];
ליגלג עליו אותו תלמיד, אמר: (קהלת א ו: מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ו)אין כל חדש תחת השמש!?
אמר ליה: בא ואראך דוגמתן בעולם הזה; נפק, אחוי ליה תרנגולת [66].
ותו יתיב רבן גמליאל וקא דריש: עתידים אילנות שמוציאין פירות בכל יום, שנאמר (יחזקאל יז כג) [בהר מרום ישראל אשתלנו] ונשא ענף ועשה פרי [והיה לארז אדיר ושכנו תחתיו כל צפור כל כנף בצל דליותיו תשכנה]: מה ענף בכל יום – אף פרי בכל יום.
ליגלג עליו אותו תלמיד, אמר: והכתיב אין כל חדש תחת השמש?!
אמר ליה: בא ואראך דוגמתם בעולם הזה; נפק, אחוי ליה צלף [67].
 
"אותו תלמיד" לדעת קלוזנר הוא ללא ספק פאולוס וזה על משקל הכינוי "אותו האיש" שניתן לישוע. ופאולוס היה תלמיד של גמליאל. ( שכתוצאה הוא הרב  היהודי היחיד שהוא גם קדוש נוצרי ).
אם ניתן לו כינוי כזה זה כנראה אומר שהיו דיונים רבים בעל פה על "אותו תלמיד"  מתי שהוא .אבל דבר לא השתמר מהם. 
 
 זהו קטע יחיד במינו בכלל המקורות היהודיים הידועים.
מן הסתם יש רמזים אבל שום דבר שאפשר לשים עליו אצבע בדקדקנות.
היהודים התעלמו מפאולוס.

תגידו נתנו לו כינוי במקורות היהודיים מחשש לעין הצנזור הנוצרית  של "החוטא והמחטיא "אולי  "ירבעם החדש"  על שמו של המלך הקדמון ירבעם בן נבט שכידוע הקים מקדש בבית אל שהתחרה עם בית המקדש בירושלים כמטאפורה מתאימה לפאולוס או משהו כזה.

אבל כלום.שום רמז כזה לפאולוס לא נמצא במקורות היהודיים. 

לאורך 2000 שנה היהודים  פשוט התעלמו ממייסד הנצרות האמיתי.

אדישים.

זאת כמובן בניגוד לישוע הנוצרי שעליו נכתבו ספרים רבים ויצירות ספרות רבות בידי יהודים וגם כמה יצירות בולטות ושירים בולטים בעברית בידי יוצרים ידועים.כמו א.א. קבק ,פנחס שדה , בנימין גלאי ,נתן זך ואחרים.

אבל זה לא נכון לגבי שאול מטרסוס -פאולוס. 

לנגטון מצא כמה יצירות שכתבו סופרים יהודיים על פאולוס ואלו הם : 

הסופר היהודי הגרמני פרנץ ורפל כתב מחזה בגרמנית בשם "פאולוס בין היהודים " שמתאר את נסיונותיו של פאולוס בקרב היהודים.

הסופר שלום אש כתב בידיש שתורגמה לאנגלית רומן על עלילות פאולוס חלק מסדרה שכללה ספר על ישוע הנוצרי ( שהפך לרב מכר באנגלית ותורגם לעברית ) וספר על אימו של ישוע שקיים רק באנגלית .

הספר לא תורגם.שלום אש  כתב אותו ביידיש אבל מאחר שאף מו"ל ביידיש לא היה מוכן לפרסם אותו הספר פורסם רק בתרגום לאנגלית. 

בהגות העברית המודרנית כמדומה שישנם רק ארבעה הוגים שטרחו לעסוק בפאולוס נמנה את שמותיהם :

יוסף קלוזנר שכתב ספר גדול בשם "מישו ועד פאולוס"( 1939) 

 

,דוד פלוסר שכתב מאמר או שניים על פאולוס. 

,מיכה יוסף בן גוריון ברדיצ'בסקי  שטען ב‫: שאול ופאול :מחקרים במקורות הנצרות /מעזבונו של מיכה יוסף בן גריון ( 1971) שכל סיפור פאולוס הוא המצאה והמדובר היה בהוגה פגאני לכל דבר שלקח רעיונות מהיהדות.השערה מקבילה להשערה שציינו למעלה. 

והחבר שלי בפייסבוק יצחק בנימיני שכתב ספר של ניתוח לקאני של רעיונות פאולוס. פאולוס והולדת קהילת הבנים :עיון ביסודות הנצרות בעקבות פרויד ולאקאן ( 2007)

הוא אגב נמנע לחלוטין מלעסוק בתגובות יהודיות לאורך הדורות על רעיונות פאולוס.( פרויד אמנם היה יהודי ).

אילו היה  בנימיני מחפש מעבר לפרויד  היה מוצא שאין כאלו. 

 

ואיש לא מלבדם בעברית.

באנגלית יש כמה  עוד כמה  ספרים בודדים של חוקרים יהודיים על פאולוס :

 

ספרו של חיים מקובי מ-1987 :

The mythmaker :Paul and the invention of Christianity /Hyam Maccoby.

ספרו של דניאל בויארין  מ-1997 הוא כנראה הבולט:

 radical jew :Paul and the politics of identity .

ומעט מאוד אחרים. 

איך אפשר להסביר את האדישות הזאת  ?

 

המסקנה שלי היא שאפשר להסביר זאת רק בכך שיש נתק כל כך מוחלט בין היהדות המוכרת לנו ובין פאולוס ,שהיהודים לא מצאו בו שום עניין וגם לא שום קרבה מסוכנת ולכן התעלמו ממנו. 

וזה אומר אולי שכמו שחשב מיכה יוסף בן גוריון, האיש שכתב בשמו של פאולוס אולי לא היה יהודי כלל ובא מתרבות לא יהודית.

 

אז מה כן פורסם על פאולוס במקורות היהודיים בעברית לפחות ?

 

פאולוס בספרות העברית 

על ישוע זאת לא בעיה למצוא יצירות שנכתבו ובוודאי תורגמו בספרות העברית החדשה.

על פאולוס זה עניין אחר לגמרי. 

על  פאולוס תורגמו כמה ספרים בודדים לעברית :

קוו ודיס הספר זוכה פרס נובל של הפולני  סנקביץ'.

ו"הרומאי " של  הסופר הפיני מיקה וולטרי ששניהם עוסקים בתקופה של פאולוס ופאולוס מופיע בהם כדמות.

בבדיקה יסודית יותר מצאתי שישנם שלושה  סופרים עבריים מודרניים שעסקו בדמות של פאולוס ולא יותר (!)

שני גברים ואישה.

דניאל לנגטון בחיפוש היסודי שלו אחרי איזכור כל שהוא לפאולוס בספרות העברית  לא עלה עליהם ( הוא לא מצא כלום בספרות היפה בעברית ובכל אופן שניים מהם פורסמו רק לאחר שפירסם את סיפרו ). 

אחד מהם הוא דווקא  ידוע מאוד ולנגטון היה צריך לעלות עליו מאחר שהוא קיים  גם באנגלית כמו גם בשפות אחרות. 

 זהו  ספרו של יגאל מוסינזון אביה של חבורת "חסמבה"  "יהודה איש קריות " התיאור המעולה ביותר של פאולוס מייסד הנצרות בספרות העברית כולה בכל התקופות.

 

.רומן היסטורי על חיי ישו מסופר מנקודת המבט של יהודה איש קריות.

 

יהודה איש קריות או חטאיו של גרימוס הקדוש ( עם עובד 1962 )רומן היסטורי על חיי ישו מסופר מנקודת המבט של יהודה איש קריות כמה שנים לאחר הצליבה.

.הספר תורגם לאנגלית ,צרפתית ספרדית והולנדית. ריצ'רד ברטון רצה לעשות ממנו סרט.אך זה לא התממש. במקום זה הספר הפך  הפך לסדרת תסכיתי רדיו ב-1991 עבור קול ישראל בידי ראובן מורגן ב- 4 פרקים.

זהו ללא ספק   ספרו הטוב ביותר של מוסינזון.

ושם בכמה עמודים בודדים מופיע פאולוס בתיאור הטוב ביותר שלו בספרות העברית ( טוב אין הרבה מתחרים כפי שתראו)  כמנהיג קבוצה מהפכנית שממציא מדמיונו את סיפור ישו ,כופה אותו על אחרים שהכירו את ישוע כמו שמעון  פטרוס יש מאין. ומביא לבסוף למותו של יהודה איש קריות המסתתר באי יווני על מנת לחזק את אמינות סיפוריו. 

פאולוס הוא דמות מיסתורית מוזרה הרבה יותר מישוע הנוצרי בספר. 

 

קטעים מתוך "יהודה איש קריות "מאת יגאל מוסינזון. התיאור הטוב ביותר הקיים של פאולוס בספרות העברית לדורותיה. 

ישנם גם יוכי ברנדס ומרדכי רימור.

 הסופרת יוכי ברנדס  כתבה את הספר רב המכר הפרדס של עקיבא (2012) שבו יש תיאור מפורט של פאולוס. המופיע לפני אחיינו רב ידוע ומספר לו על חייו ומסביר לו את עמדתו.ואותו אחיין מספר על כך לידידו הצעיר רבי עקיבא. 

 

ד"ר מרדכי רימור כתב ספר  בשם הבהובים מהברית החדשה: ( מקור 2014) של סיפורים קצרים שמתבססים על סיפורי הברית החדשה ואפילו על מכתבי פאולוס .ספר יחיד במינו בשפה העברית.

רימור מנסה כאן להיכנס לראשו של פאולוס. 

תוכלו לקרוא עליו עוד כאן.

Image result for ‫מוטי רימור‬‎

 

 

נתן זך כתב שיר שציטט ממכתב של פאולוס בשם "האיגרת " אבל השיר לא עוסק  כלל בפאולוס  עצמו אלא ביחסיו של זך עם אביו.אז הוא לא באמת רלבנטי.

האמן משה גרשוני יצר סדרה של תמונות "ארבעה שירים רציניים" מ-1986, שנעשו בעקבות יצירתו של ברהמס בשם זה שהולחנה לטקסט  ידוע מ"איגרת פאולוס הראשונה אל הקורינתיים". 

 

ציורים  של משה גרשוני עם ציטוטים של פאולוס בתרגום לעברית.

 

וזה הכל.

לא ידוע לי על שום התיחסות נוספת לפאולוס בתרבות העברית. 

אחד היהודים החשובים ביותר בהיסטוריה האנושית הבסיס לאמונתם של מליארדים לא זכה לכל תשומת לב אצל בני עמו.

אפילו לא לשינאה.  אפילו לא לבוז ,אפילו לא לזילזול. רק לאדישות. 

אני תמה מה חושב פאולוס בקברו על העניין המועט בו של בני עמו.

יש להניח שהוא מתהפך שוב ושוב ושוב בקברו בגלל האדישות הזאת . סביר להניח שהוא היה מעדיף שיתקפו אותו,  שיירקו עליו  ( לזה ישוע הנוצרי כן "זכה" במקורות היהודיים ) .

אבל הוא לא זכה  אפילו "לחסד"  הזה. 

 

 

קראו גם:

האם ישוע הנוצרי ופאולוס התקיימו במציאות ?

יואב קרני על האיש שמיתג את הנצרות 

פאולוס בויקיפדיה 

 הקסמות ודחיה : "אותו האיש " והספרות העברית קראו על ספרה של רות קרטון בלום העוסק בישוע הנוצרי בספרות העברית 

 

כנס לציון 300 שנה להולדתו של הגאון מוילנה

ביום  שלישי  1 בדצמבר   2020 בשבע בערב  ( ההתכנסות היא בשש וחצי )

 יתקיים בבית וילנה והסביבה, בשדרות יהודית 30 בתל אביב  אירוע לרגל 300 שנה להולדת הגר"א

הגר"א, רבי אליהו הגאון מווילנה, נחשב לגדול חכמי ישראל במאות האחרונות. השפעתו על ההיסטוריה היהודית של תקופתו ושל הדורות הבאים היא עצומה .

הדיוקן שלו מופיע בתמונות שונות ומגוונות הוא אולי הפנים הידועים והמוכרים ביותר של העולם היהודי.

יש כיום חוקרים חשובים שטוענים בתוקף שהוא הכין תוכנית לעתיד  שאמורה להימשך מאות שנים להביא להקמת מדינה יהודית לימות המשיח ולהמשיך מעבר לזה .

תוכנית שהייתה לה השפעה עצומה על ההתישבות היהודית בארץ ישראל במאות ה-19 וה-20. 

בישראל ובאירופה מציינים השנה את הולדתו באירועים וכנסים שונים משרד התרבות בליטא הכריז על "2020 שנת הגאון" והבנק הליטאי אפילו הנפיק, לראשונה בתולדות אירופה, מטבע עם אותיות עבריות על מנת לציין את הולדתו.

ואילולא הקורונה היו הרבה יותר .אבל גם הקורונה לא מרתיעה אותנו .

אנו חוגגים באירוע את ההוצאה לאור של קובץ מיוחד של שירים ומאמרים ןעל הגאון מוילנה שערך והוציא לאור המשורר אלי יונה וכמה מהמשתתפים בו יופיעו בערב .

בארוע שיתקיים בבית וילנה משתתפים :

 תישא דברי פתיחה  : מיקי קנטור, אמנית ויו"ר איגוד יוצאי וילנה.

חברת צוות הנהלת ארגון יוצאי וילנה והסביבה חנה שילה תדבר על התערוכה בבית יוצאי וילנה של דיוקנאות הגר"א

חוקר הגר"א אלי אליאך ( שאביו דב אליאך חיבר ספר של שלושה כרכים על הגר"א ) ידבר על התאריך המדוייק שבו ניסה הגאון להגיע לארץ ישראל ..ללא הצלחה.

פרופסור עמנואל אטקס אחד מחוקרי הגר"א הידועים ביותר

ירצה על יחסי הגאון ותלמידו חיים מוולוזין עם החסידים

המשוררת טלי כהן שבתאי תקריא שיר שכתבה על הגאון מוילנה מהאנתולוגיה

תסיים המשוררת והמתרגמת  סיוון בסקין ( שהיא, בין השאר, אחת המתרגמים הבודדים כיום מליטאית לעברית ) שתקריא בעברית ובליטאית  שירה ליטאית מתורגמת על הגר"א  ומשלה  ותדבר על קשרי שירתה   עם ליטא.

במקום תתקיים תערוכת ציורי דיוקנאות שונים של הגאון מווילנה שתיאצר בידי חנה שילה, בשיתוף פעולה עם בית התפוצות ועם משפחת אשד צאצאי הגר"א. .

האירוע שיתקיים בהתאם לכללי משרד הבריאות יוסרט ואנו מקווים גם ישודר בשידור חי.

 

האישה הכשפנית הקדומה כאישה משכילה:סקירה על הספר "מי כתבה קערת השבעה?"

 סקירה על ספרה של דורית קידר, מי כתבה קערת השבעההוצאת אדרא, תל אביב 2019, 202 עמודים 

תקציר הספר :

מה אפשר לעשות כשהמציאות רוויה בתחושות של חרדה תמידית משדים רוחות וליליות הנמצאים בכל מקום בו זמנית? בתנאים שכאלו, יש לעמוד על המשמר באופן קבוע ובעזרת מבחר קמיעות ולחשים, לדאוג לעתיד טוב יותר. לעיתים חמסה אינה מספיקה ויש להתאמץ ולרכוש קערת השבעה. 
 
"מי כתבה קערת השבעה?" הוא מסע מרתק הכולל חמש תחנות, שבכל אחת מהן מורם המסך מעל מלאכת הכתיבה של הנשים שפעלו בעת העתיקה; החל מנשים מסופוטמיות שאחזו בקנה וכתבו בכתב יתדות, דרך נשות האימפריה הרומית שאחזו נוצה וכתבו לטינית בכתב מסתלסל ועד לנשים היהודיות של האימפריה הסאסאנית שאחזו במכחול וכתבו בארמית בכתב מרובע, השבעות על גבי קערות.
הספר מסיר את הרעלה שהסוותה שרשרת של נשים פִּלאיות ששלחו ידן בכתיבה אל מקומן הראוי בזיכרון ההיסטורי הקולקטיבי שלנו. 
 
ד"ר דורית קידר היא סופרת וחוקרת המתמחה בדת ומגדר.
ד"ר דורית קידר פרסמה את הרומן ההיסטורי "כומיש בת מחלפתא — ביוגרפיה שקרית של אישה אמיתית" (2013) ואת ספר המחקר "לילית השדה היהודית — 1000 שנים של הפרעת אישיות גבולית" (2010).
קידר כתבה מבחר סיפורים קצרים שהתפרסמו בכתבי עת בארץ ובעולם. 
עד כאן תקציר הספר.
 

דורית קידר, חוקרת של כישוף יהודי קדום, כתבה ספר חדש ומקיף על הנשים ככותבות ומכשפות בעת העתיקה. קידר פירסמה כבר ספר מחקרי על השדה לילית: לילית השדה היהודית – 1000 שנים של הפרעת אישיות גבולית [תל אביב] : DoLa Publishing, 2010.) שהתבסס על עבודת מחקר קודמת שלה .

וראו ראיון עימה על ספר זה כאן .

בנוסף היא חיברה רומן ספרותי על אחת מכותבות קערות ההשבעה: כומיש בת מחלפתא – ביוגרפיה שקרית של אישה אמיתית (2013).

 

וקראו על ספר זה כאן :חייה של אישה כשפנית.

הקערות הן בעצם קמעות ענק עם לחשי כישוף שהיו נפוצים באזור מסופוטמיה ופרס בין המאה השלישית למאה השביעית לספירה, ואז הן נעלמות לפתע מסיבות לא ברורות (האם זה קשור לכיבוש המוסלמי שהתרחש באותה התקופה?).

קידר תוהה: האם ייתכן שכותבי קערות השבעה האלו היו (גם) ואולי אף בעיקר נשים ולא גברים דווקא כפי שהיה נהוג לחשוב במחקר?

התזה של קידר, שהיא כאמור בניגוד לעמדת החוקרים האחרים בתחום, היא שחלק מקערות כישוף, ואולי רובן, נכתבו בידי נשים יהודיות יודעות קרוא וכתוב, דהיינו בידי נשים משכילות בכל קנה מידה של התקופה.המתנגדים לכך יצאו מההנחה המקובלת שהנשים בתקופה הזאת, המכונה התקופה הסאסאנית בפרס ובבבל, על שם השושלת השליטה באיזורים אלו בזמנים אלה כמו גם בתקופות קדומות יותר, לא היו מסוגלות לקרוא ולכתוב ולא היו מסוגלות לכתוב קערות כישוף מאין אלה.

אמנם יש הסכמה כללית שנשים אכן עסקו בכישוף בתקופות אלו (כמו בכל תקופה אחרת ובכל מקום אחר בעולם מימי התקופה הפרהיסטורית ועד היום) ועל כך יש לנו מידע נרחב ביותר. אבל לא בכשפים שדרשו כתיבה. ובהחלט לא בכתיבת קערות השבעה. 

קידר מפריכה את התזה הזאת והיא עושה זאת בצורה הנרחבת ביותר האפשרית. היא אינה מתמקדת רק בעולם הצר יחסית שיצר את קערות ההשבעה במאות השלישית עד השביעית לספירה אלא הולכת אחורה יותר. הרבה יותר.

היא מראה בכמה פרקים מפורטים שבניגוד למה שהיה מקובל לחשוב עד לאחרונה, המחקרים ארכיאולוגיים מראים בצורה ברורה ביותר שנשים גם בתקופות קדומות ביותר במסופוטמיה ידעו לקרוא וידעו לכתוב והיו מסוגלות לחבר יצירות ספרות מורכבות ועשו זאת.

היא מספקת לכך דוגמאות ששפע נשים כתבו במסופוטמיה הקדומה. אלו כללו קהילה גדולה של נשים מקוננות לאורך הדורות שחיברו קינות אותן הן הלחינו, שרו וליוו את עצמן בכלי מיתר.

בנוסף היו גם נשות הנידוטו, כוהנות אצולה שהקדישו את עצמן לאלים, שיש תיעוד למכתבים שהן כתבו למשפחותיהן. כרגע ידוע על שמונה מהן שהוגדרו כסופרות אבל מה שהן כתבו עדיין נחקר.

לאלו ניתן להוסיף את כוהנות האוראקל החוזות שנהגו לשלוח למלכים של מסופוטמיה מכתבים בהם ניבואי עתידות. מכתבים שאולי כתבו בעצמן.

והיו גם סופרות ממש שעסקו בחיבור יצירות ספרותיות שכתבו בשמן ואינו אנונימיות כלל.

הראשונה שבהן, והיא הסופר הראשון מכל מין שאנו יודעים את שמו, היא אנהדואנא – בתו של המלך סרגון הגדול מלך אכד מהאלף השלישי לפנה“ס, הכובש הגדול הראשון הידוע בהיסטוריה (אם כי לפניו מן הסתם היו כובשים רבים מהתקופה הפרהיסטורית אבל עליהם לא נכתב דבר). ידוע שהיא כתבה פואמה לאל הירח לאלה אישתר ולעיר מולדתה.

עוד משוררת בתו של מלך הייתה נין-שאטאפאדה ביתו של סין-קסיד מלך אורוק מהמאה ה-18 לפנה“ס. הייתה טפוטי מהאלף השני לפה"ס כימאית שהתמחתה ביצור בושם וכתבה מאמר על התהליך של זיקוק פרחים וחומרים אורגניים אחרים, ויצירת תמציות של ניחוחות.

הייתה אניגלדי-גנא מהמאה השישית לפנה“ס, ביתו של המלך נבונאיד, המלך הבבלי האחרון מן העיר אור שבבבל, שהקימה מוזיאון להיסטוריה וארכיאולוגיה. היא מיינה ואצרה את החפצים ובנוסף ניהלה את בית הספר לכתיבה לכוהנות כך שניתן להניח די בוודאות שגם כתבה.כנראה שאין זה מקרי בכלל ועיקר שרוב הנשים ששמן נשמר היו בנות של מלכים, ולכן כנראה שמן נשמר.

יש להניח שהיו נשים חשובות פחות שכתבו גם הן אבל בגלל שלא היו בנות מלכים שמן לא השתמר. זה היה בתקופה המסופוטמית הקדומה.

קידר מראה שהיו נשים כותבות גם בתקופה ההלניסטית ונוקבת בשמות רבים, ואף נשים שעסקו במחקר כמו האלכימאית היהודית מרים והפילוסופית היפטיה שפעלה מאלכסנדריה, והיו נוספות.

בספרה יש נספחים אינפורמטיביים על נשים כותבות בתקופה ההלניסטית היוונית והרומאית. וכך היה גם במסופוטמיה של התקופה הסאסאנית שהיא גם תקופת כותבי התלמוד, שגם שם ידוע לנו על נשים כותבות ומשכילות לא מועטות בכלל.

לדעתה, אם כך, אפשר להניח די בוודאות שהכותבים, לפחות של כמה מקערות הכישוף שאותן חקרה, היו כותבות, ומסתמכת על כך באלמנטים שונים בכתיבה של הקערות.

קערת השבעה קדומה שאולי נכתבה בידי אישה. 

דורית קידר מגיעה בספרה המפורט למסקנה שחלק מקערות ההשבעה שאותן חקרה, כעשרים קערות בסך הכל, נכתבו בידי כמה נשים משכילות, חמש ליתר דיוק: כומיש ברת חלפתא (שממנה או יותר נכון מכתיבתה קידר התרשמה כל כך שהיא כתבה על חייה רומן בדיוני שלם), גיוניי בת לאלי, ושמות אחרים.

לכולן מאפיינים מיוחדים בכתיבה. בקערות האלו הנשים הסופרות ביצעו דברים לא מקובלים באותה התקופה לפחות עבור סופרים גברים. הן משנות את הסטטוס המגדרי שלפיו הגבר קודם לאישה. הן משתמשות בשם האלוהים בניגוד להלכה שהייתה קיימת כבר באותה התקופה. הן מבצעות אלמנטים שונים האסורים על פי ההלכה כמו הפיכת טקסט של גט הלכתי לטקסט מאגי.

לדעתה אותן נשים כתבו טקסטים מגיים חתרניים לעולם של השליטה הגברית בצורה שסופר גבר באותה התקופה לא היה מעז לעשות כמותה.

יש חיסרון בספר המקיף של קידר – היא אינה עוסקת בנשים הכותבות המוכרות לנו בתרבות העברית הקדומה מהמקרא, והרי יש לפחות שלוש כאלו: מרים, דבורה וחנה.

אפשר היה להזכיר משוררות יווניות קדומות כמו ספאפו, שחיה באי לסבוס במאה השביעית לפנה“ס, והפכה לאחד המשוררים היווניים הידועים ביותר מכל מגדר.

היא גם אינה מזכירה מלכות חיתיות, שהשתמרו מכתבים שהוכתבו על ידיהן ואולי נכתבו על ידיהן. כל הדברים הללו מוכיחים מעל לכל ספק שאמנות הכתיבה הייתה ידועה במקומות שונים ומגוונים, גם על ידי נשים, ושאין שום סיבה לחשוב שנשים שעסקו בכישוף לא ידעו לכתוב.

לא השתכנעתי שנשים כמכשפות כותבות היו בהכרח חתרניות יותר מגברים שכתבו דברי כישוף, אבל בהחלט השתכנעתי שבתרבות הפטריארכלית של התקופה שום סופר ושום כותב גבר לא היה נותן לעצמו שם נשי. ואם לכותב של קערת השבעה יש שם של אישה אז זה אומר שהיא הייתה אישה.כמו שיש להניח ששירת דבורה שנכתבה בגוף ראשון נשי לעולם לא הייתה נכתבת בצורה כזאת בידי גבר. שום סופר בחברה הפטריארכלית של ימי קדם לא היה מוכן להציג את עצמו כאישה.

אי לכך אין סיבה להטיל ספק בתזה של דורית קידר שנשים כשפניות של התקופה בהחלט ידעו לקרוא ולכתוב ועשו זאת בהצלחה, לא  פחותה מסופרים גברים.

קראו גם :

מיהי ומהי לילית ?:ראיון עם דורית קידר

מה בין מכשפה לאישה כשפנית ?: עוד ראיון עם דורית קידר 

חייה של אישה כשפנית :על כומיש בת מחלפתא

דף הפייסבוק של דורית קידר 

וגם :

קערת השבעה בויקיפדיה

המכשף היהודי לדורותיו

 

קערת השבעה של כומיש בת מחלפתא 

כיצד נוצרה אסופת התנ"ך?

איך בדיוק נוצר קובץ הספרים המשפיע ביותר על האנושות בכל הזמנים "התנ"ך",ספר שהשפיע על יצירתן של שלוש דתות ענק ועל מליארדי אנשים ?

מי החליט שיש צורך בקובץ כזה של "24" ספרים ?

למה המספר הזה?

מי אסף וקיבץ אותו ?

מתי ?

למי היו את המשאבים ואת היכולות האירגוניות להפיץ קובץ כזה בכל רחבי העולם היהודי בארץ ישראל וברחבי העולם היווני –רומאי ?

מאיזה מניעים ?

למי היו את היכולות לשכנע אלפי אנשים לקרוא ולשוב ולקרוא טקסטים בשפה לא מוכרת להם כלל ,שפה שכמעט נעלמה לחלוטין מזה מאות שנים ,העברית בתקופה שבה השפות הדומיננטיות בעם היהודי היו ארמית ויוונית ,בסדר זה ?

וכיצד בדיוק הוא הופץ במקומות שונים ומרוחקים בארץ ישראל ומחוצה לה בכל רחבי העולם היווני הרומאי ?האם היו מתנגדים להפצת קובץ זה?

לראשונה דיון בשאלות אלו שיקח בחשבון את הממצאים הארכיאולוגיים החדשים ביותר של מאה שנות חפירות בארץ ישראל שהראו מעבר לכל ספק סביר שההיסטוריה של אסופת התנ"ך לא הייתה בדיוק מה שחשבנו .

איך הפיצו מידע בימי קדם וליתר דיוק בימי החשמונאים ? דיון בין אלי אשד ודורין מרגלית שמסביר לראשונה בהתבסס על התגליות הארכיאולוגיות של פרופסור ישראל פינקלשטיין איך הופצה מהדורה א' של הקובץ שאנו מכנים היום התנ"ך בידי המלכים החשמונאים ,שהיו מישטר מחנך ראשון מסוגו הביאו לשדרוג חסר תקדים של האוריינות בממלכתם עם יצירת מערכת חינוך ופעלו לחינוך האזרחים על ידי הפצת המהדורה הראשונה של התנ"ך בארץ ישראל וגם בתפוצות
ובכך הביאו לשינוי ההיסטוריה האנושית .

זאת בדיון של חוקר התרבות והתנ"ך אלי אשד בתוכנית הקבועה של דורין מרגלית בערוץ הרדיו החברתי : "שירת המוזות ומה שביניהן", ובשבוע הבא, ביום השני ב11/05/20, מ 9:15-10:50

הציבור מוזמן להאזין ולצפות כאן 

 
 

 

שנה וחצי של מחבוא בבורות -סיפורו של משה קוקליאנסקי

משה קוקליאנסקי

צר לי להודיע שקרוב המשפחה משה קוקליאנסקי  נפטר   ב-28 באפריל 2020 בגיל 97 .

משה  נולד בתשעה במאי יום הנצחון על הנאצים והעובדה שהוא נפטר  ביום הזיכרון לחללי צה"ל  גורמת לי להירהורים.

משה היה ידוע בחוגי המשפחה ובחוגי הליטבאקים ( הלא הם יהודים ממוצא ליטאי )  בכלל הודות לסיפור המדהים  של חייו בשואה.

הוא הציל את עצמו ואת בני משפחתו  לאחר מסע ארוך  מפרך מסוכן ביותר  בליטא ובפולין ושוב בליטא שארך שלוש שנים.

האב שאול שיכנע את בני משפחתו את   הבן משה  את אחיו שמואל  ואת הבת  אנה   שהם בסכנת מוות מהנאצים וגם מהליטאים ושעליהם לברוח מהעיירה שבה חיו וישיי . זאת   כתוצאה מתחושה ברורה שהייתה לו שלהישאר שם יביא למותם.

האם  זיניידה    יצאה אז להשיג מסמכים חדשים עבור בני המשפחה ונעלמה…היא כנראה נרצחה  בדרך. שאר בני המשפחה נאלצו אז לפעול בלעדיה.מה עלה בגורלה בדיוק לא התברר לעולם.

הם לא הצליחו לשכנע אף אחד אחר מחברי הקהילה לברוח עימם  שכן אסור היה לעזוב את העיירה  וכתוצאה כול שאר היהודים של העיירה נרצחו ברביעי בנובמבר   1941.רק משה ובני משפחתו שרדו.

כנגד כל הסיכויים ובניגוד לכל ההזהרות והאיומים שקיבלו הארבעה,הם נמלטו מהעיירה שהייתה תחת סגר   ויצאו  למסע ארוך לפולין . הדרך לפולין הייתה ארוכה וקשה וכללה חציה של ביצות ונהרות  אבל הם צלחו אותה גם הודות לסיוע שיקבלו בדרך מליטאים נוצרים.

כשהיגיעו לפולין לאחר חציה מסוכנת של נהר  הם  חיו בגטו גרוטו .  שם משה הצטרף לקבוצת פרטיזנים . אך כשהבין שאלה אינם לוחמי בנאצים ם החליט לחזור לבני משפחתו בגטו. לאחר מכן החליטו  משה ואביו שאול אחיו שמואל ואחותו אנה  ( ביוזמתו של משה שהיה תמיד המנהיג )    לחזור לליטא לאחר שנה וחצי של שהות בפולין     ליטא כמובן הייתה מסוכנת  באותה המידה כמו פולין אבל אותה לפחות היכירו יותר.

שוב היה עליהם לחצות את הנהר בדרך חזרה לליטא וטעו בדרך.

במזל שאין כמוהו  (אבל היה להם לאורך כל המסע במפגשיהם עם ליטאיים נוצריים ) הם נתקלו בדרך בליטאי נוצרי שלא היה מוכר להם כלל  איש  הגון ואמיץ לב בשם יונאס שסייע להם מכאן ואילך.

מכאן ואילך בני המשפחה הסתתרו ביער ליד ביתו  של יונאס  במשך שנה וחצי

תחילה ברפת ליד הקש ולאחר מכן בבורות מתחת לקרקע.  תחילה בבור לתפוחי אדמה ולאחר מכן בבור רגיל  הבורות היו צפופים, חנוקים ומלוכלכים .

תנאי החיים בבורות  היו איומים .אבל המשפחה  שרדה וזאת גם הודות לסיוע  שקיבלה מהמשפחה הליטאית הנוצרית  שסייעה להם באוכל ושתייה למרות הסכנה הגדולה.

במהלך המסע וההסתתרות הם קיבלו עזרה מלא מעט ליטאים נוספים  תושבים של ארבעה כפרים שונים.

.לאחר שיצאו מהבורות הם הצליחו להגיע לאנשי הצבא האדום ומשה הצטרף לצבא הסובייטי כלוחם מכאן ואילך הסתיימה  עבורו הבריחה והחלה לחימה האמיתית.לימים עלה למדינת ישראל.

רשימת האירועים בתקופת השואה בחייו של משה קוקליאנסקי

בישראל הוא עבד   17 שנה כמורה לכימיה ובמקצוע ציפוי מתכות ופלסטיק במכללת טכנית בגבעתיים וגר במשך שנים רבות בנתניה.

משה והמשפחה שמרו על קשרים הדוקים עם אותם ליטאים מצילים  במשך עשרות שנים.הם היו נוסעים  באופן קבוע לליטא למסעות משפחתיים ונפגשים עם המצילים ובני משפחתם וגם היו מסייעים להם בדרכים שונות  כמיטב יכולתם.במשך שנים כתב משה ספר זכרונות בשם "במאבק ללא תקווה " על אותן שלוש שנים ארורות שיש לקוות שמתי שהוא יצא לאור ויראה שלמרות הכל הייתה תקווה. ( ולא אינני מרוצה מהכותר שמשה נתן לספר ויהיה לדעתי צורך לשנות אותו לפני הפרסום  ).

ב-2009 משה היה מעורב בתערוכה שאותה  יצר מוזיאון הגאון מוילנה בעיר וילנה על חסידי אומות העולם  שהיצילו יהודים בליטא בשואה.במסגרת התערוכה יש גם תמונות שלו עם המצילים הליטאיים.

תוכלו  לצפות   בתערוכה כאן. 

ב-2013 יצר הבמאי הליטאי   Lilija Kopač  סרט  דוקומנטארי  על הפרשה בשם  The Pit of Life and Torment שהתבסס על זכרונותיו של משה הסרט נעשה בסיוע  מוזיאון הגאון מוילנה בליטא.
תוכלו לצפות בסרט The Pit of Life and Torment

כאן.

כיום אחייניתו של משה ,  בתו של שמואל  פאינה קוקליאנסקי היא יושבת ראש  קהילת יהודי ליטא ויש להניח ,די בוודאות שהקשרים ההדוקים שיש לה בליטא   ( גם משפחתיים ) עם ליטאים לא יהודים  נובעים גם מזיכרון הסיפור המשפחתי של בני המשפחה שניצלו בידי ליטאים לא יהודיים.

.

פאינה קוקליאנסקי ,יושבת ראש הקהילה היהודית בליטה ,אחייניתו של משה קוקליאנסקי 

 

מה היה המיוחד בהם ?

העטיפה של המהדורה המקורית של הספר "אנשינו " של רותה ונגייטה על יחס הליטאים ליהודים בשואה. בני משפחת קוקליאנסקי חוו משהו אחר לגמרי ממה שמתואר בספר זה. 

הדבר שאותי מפליא מכל בסיפורו של משה,והפליא אותי תמיד בעת האזנה לסיפור  הוא:לא הסבל שהוא ובני משפחתו חוו במהלך המסע ,המגורים בבורות וכו'. זה היה משותף לכל היהודים בשואה. אין לאמר שהיה כאן משהו במיוחד יוצא דופן.

אלא שבניגוד לכל הסיכויים רוב  הליטאים שמשה ומשפחתו פגשו במסעם הארוך  סייעו להם.

אני מניח שגם משה עצמו חשב על כך רבות ועמוקות לאורך השנים.אם כי הוא לא אמר לי מה היו מסקנותיו בנושא.

אני מהרהר על כך. זה ניגוד מוחלט לכל מה שאנו שומעים בדרך כלל בסיפורים כאלו.בדרך כלל יהודים היו נתקלים בהתנהגות עוינת במקרה הטוב או חייתית במקרה הגרוע ורבים מאוד מהם לא שרדו לאחר התקלויות כאלו.

וכידוע לנו היטב הליטאים נטלו חלק חשוב יותר מבני כל עם אחר באירופה להוציא הגרמנים עצמם בהשמדה של היהודים .

( קראו על כך ראיון שקיימתי בנושא עם הסופרת הליטאית  רוטה ונגאייטה שכתבה ספר  מעורר מחלוקת על הנושא בשם "מסע עם האוייב " :"אנשינו שיחה על השואה ומבצעיה )

האם היה לבני משפחת קוקליאנסקי   רק מזל מדהים מאין כמוהו שבכל פעם במסעם פגשו אנשים הגונים שהיו מוכנים לסייע בדרך כל שהיא ליהודים,דבר שבהחלט היה כרוך בסיכון חיים  ?

רק תמורה כספית או חומרית שהם היו נותנים למסייעים להם לא הייתה מסייעת ,הללו יכלו לקחת אותה ופשוט לבגוד בהם כפי שקרה בכל כך הרבה פעמים אחרות. זה חייב היה להיות משהו מעבר לזה.

ואולי היה משהו  באישיות של משה ובני משפחתו שגרם לליטאים לסכן את חייהם ולסייע להם?

יש להניח שאנשים בכל מקום מעדיפים לסייע לאנשים מוכרים להם לטובה או ששמם הטוב הולך לפניהם.אחרת הם לא יסייעו להם אלא אם כן הם מקבלים על כך שכר גדול וגם אז אולי לא אם הסכנה היא גדולה מידי.
מי שמצילים אנשים שאינם מוכרים להם לחלוטין מתוך תפיסה מוסרית ותוך סיכון חיים הם אנשים יוצאי דופן ומשכמם מעלה. והם גם לצערנו נדירים ביותר
במקרה של משפחת קוקליאנסקי כמה וכמה אנשים באיזורים שונים היו מעורבים בסיוע ובהצלה. זה באמת עניין נדיר מאין כמוהו שאני לא חושב שיש הרבה כמוהו בסיפורי הצלה מהשואה.
בדרך כלל המדובר באדם אחד או במשפחה אחת שמצילים יהודים ולא יותר.
כאן זה היה משהו אחר.

אמנם לא הייתי שם ואינני יכול להגיד זאת בוודאות (בני משפחתי הישירה לשמחתי עזבו את ליטא כבר לפני מאתיים שנה ויותר וכך ,גם כתוצאה מנבואות שמשהו רע מאוד עומד לקרות ליהודי ליטא ,ובני משפחתי הנהיגו את היציאה הזאת ,  כתוצאה איש מהם לא נהרג בשואה )אבל.אני משער שאולי  היה משהו מיוחד בבני משפחת קוקליאנסקי,איזו "הילה " מיוחדת שנבעה מהם    ששכנעה את הליטאים השונים ממקומות שונים ובאיזורים שונים  לסייע להם למרות הסכנות.

אני משער שליהודים אחרים למרבית הצער לא היה את  ה"משהו" הזה ואולי גם לא פגשו את האנשים הנכונים וסביר להניח צירוף של שני הדברים.

משה ושמואל קוקליאנסקי בצעירותם 

קראו גם :

אתר זכרון למשה קוקליאנסקי 

צפו בסרט התיעודי על חייו של משה קוקליאנסקי:

The Pit of Life and Torment

קראו עוד  על משה קוקלייאנסקי וסיפורו  המדהים כאן :

נכדו של משה מספר את סיפור סבו עם תמונות 

  הסבא התחבא מהנאצים: כתבה לרגל מלאת 95 שנה למשה

 יום ההולדת ה-95 של  משה קוקליאנסקי 

אתר צה"ל מספר על משה קוקליאנסקי 

 

פרטים על הסרט התיעודי על משה קוקליאנסקי

כנס שכלל דיון  על הסרט ותקשור בסקייפ  ממשה 

 

 

תערוכה על חסידי אומות בעולם בליטא

פרטים על תערוכה על יהודים שניצלו בידי הליטאים כולל משה קוקליאנסקי 

 

דף הפייסבוק של פאינה קוקליאנסקי

 

משה קולקיאנסקי