ארכיון קטגוריה: מקרא

והיה ביום ההוא : נבואות אחרית הימים מישעיהו ומיכה ועד לדוד בן גוריון

 

        

נבואות אחרית הימים מימי קדם ועד ימינו

להלן תקציר של הרצאה שנתתי בבית דוד בן גוריון ולאחר מכן שוחחתי על נושא זה בתוכנית של דורין מרגלית.

בהרצאה זאת אני דן בשאלה:

האם האמין בן גוריון בנבואות ?

התשובה היא :בהחלט כן.

האם הוא האמין במשיח ? 

והתשובה היא בהחלט לא.

אני חובב ומומחה לתחזיות ונבואות ,ומידי שנה אני מפרסם רשימה של תחזיות ונבואות על השנה הבאה עלינו לטובה ( או שלא) מן הסתם משום שאני חושב שכמה מהן יכולות להתגשם במציאות ,אולי כי הן מסר מעולם אחר או מהעתיד שמגיע לעבר שהוא ההווה.ואלו שמעניינות אותי במיוחד הן נבואות על העתיד הרחוק "אחרית הימים ".

ואלו כדאי לדעת אינן נפוצות כל כך  וגם לא קדומות כל כך.

נבואות וחיזויים מכל סוג  יש מימי האדם הפרהיסטורי והיו נפוצות תמיד  בכל העולם. וכמובן שהיו קיימות במזרח הקדמון ויוון כמו בכל מקום אחר על פני כדור הארץ . אבל בדרך כלל למיטב ידיעתנו  הנבואות  בכל מקום ובכל זמן עסקו בעתיד המיידי  של עוד חמש  עד עשר שנים לכל היותר. 

כי זה מה שעניין את הלקוחות שרצו לדעת מה יעלה בגורלם או בגורל השליט והממלכה. אבל ממש לא עניין אותם מה יעלה בגורל נכדיהם למשל או הדורות שמעבר לכך. 

.ולכן גם לא טרחו לשמר אותן.הן היו כמו העיתון של יום אתמול.

אמנם היו נבואות שעסקו בעתידו של השליט ושל הממלכה ואת אלו הסופרים  בבבל באשור ובממלכות אחרות כמו מארי בסוריה ומן הסתם גם במקומות רבים אחרים  טרחו לרשום ולשלוח לארכיון המקדש המקומי או לארכיון המרכזי של הממלכה. ושם היו מתייעצים עימן מידי פעם. אבל אחרי כמה שנים עם מות השליט  ועם חלוף המצב הספציפי  שתואר בהן הן היו מאבדות מחשיבותן. 

הן הפכו להיות "העיתון של אתמול ". ואף אחד לא מתעניין בעיתון של אתמול.

( מי שרוצה לדעת עוד על נביאי המזרח הקדמון ובעיקר על אלו של ממלכת מארי הקדומה שבסוריה , שלכאורה אבל רק לכאורה לא היו שונים בהרבה מאלו של ממלכת יהודה מוזמן לקרוא בספרו המעניין של משה ענבר    נבואות, בריתות ושבטים בתעודות מארי :   בתקופת המלכים האמוריים (מסוף מאה י"ט לפסה"נ ועד 1760 לפסה"נ) /ירושלים : מוסד ביאליק, תשס"ז 2007

הם היו שונים בדבר אחד מנביאי ממלכת יהודה המאוחרים יותר.הם לעולם לא עסקו ב"אחרית הימים" או מה שאנו מכנים "העתיד הרחוק".)

למיטב ידיעתנו החלו לעסוק בעתיד הרחוק באחרית הימים או  "יום ה' " במאה השמינית לפה"ס עם הנביא עמוס יהודאי שפעל בממלכת ישראל של המלך ירבעם בן יואש לאחר רעידת אדמה הרסנית ביותר .

עמוס הנביא מזכיר את "יום ה'" יום של הרס וחורבן ( העולם ?)  כנושא נפוץ ומקובל בזמנו.

אבל אחרית הימים כעתיד שונה מכל מה שמוכר היום היה כנראה נושא לא מוכר. ידוע לנו שגם הסיודוס ביוון בערך במאה השמינית או במחצית הראשונה של המאה השביעית לפה"ס ( ימי  הנביאים ישעיהו ומיכה  בערך פלוס מינוס )עסק בכך בקטע מפורסם מהאפוס "העבודות והימים"  שלו . שם הוא חוזה שלעתיד לבוא כאשר ייוולדו תינוקות בעלי שער שיבה, יביא זאוס  את הקץ על האנושות כולה.

ואולי התבסס על נבואה קיימת  שמע במקדש זה או אחר ואולי המציא אותה בעצמו,  לא נוכל לדעת  אלא אם כן נמצא גירסה קדומה יותר של אותה נבואה מהסיודוס  שבנתיים לא נמצאה.

לדעתי הסיודוס  הוא הממציא. כי לכוהנים במקדש לא היה אינטרס מיוחד לדבר על קץ העולם . העסיקו אותם כדי שידאגו לכך שהכל ימשיך כפי שהיה.

אבל בהחלט ידוע לנו  שרק במאה השביעית לפה"ס  הנביאים ישעיהו ומיכה החלו לעסוק  ואולי לראשונה בתולדות המין האנושי  ב"אחרית הימים"  בפרטנות.ולתאר לראשונה גם כן בתולדות המין האנושי  לא דווקא מצב של הרס וחורבן גדול  אלא מצב שהיום אנחנו היינו מגדירים כ"אוטופי. "

מדוע?איך זה קרה דווקא בממלכת יהודה הקטנה מה שלא התרחש מעולם עד אז בשום מקום אחר? 

 זה קרה כנראה בתגובה לאידיאולוגיה האשורית האימפריאלית שדיברה על שלטון עולמי של מלך אשור. וזה התרחש באופן ספציפי מאוד כתגובה לאירוע ספציפי מאוד  של תעמולה אשורית שהשאיר רושם עז  מאוד על בני העיר ירושלים.  נאום  הנציג האשורי רבשקה שהושמע בעת מצור המלך האשורי סנחריב על ירושלים בימי המלך חזקיהו  במאה השביעית לפה"ס  ,נאום המובא  הן בספר מלכים  והן בספר ישעיהו והן בספר דברי הימים ,עדות לחשיבותו העצומה בעיני כותבי ועורכי שלושת הספרים האלו..

 "ויַּעֲמֹד, רַבְשָׁקֵה, וַיִּקְרָא בְקוֹל-גָּדוֹל, יְהוּדִית; וַיְדַבֵּר וַיֹּאמֶר, שִׁמְעוּ דְּבַר-הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל מֶלֶךְ אַשּׁוּר.  כט כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ, אַל-יַשִּׁא לָכֶם חִזְקִיָּהוּ:  כִּי-לֹא יוּכַל, לְהַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ.  ל וְאַל-יַבְטַח אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ אֶל-יְהוָה לֵאמֹר, הַצֵּל יַצִּילֵנוּ יְהוָה; וְלֹא תִנָּתֵן אֶת-הָעִיר הַזֹּאת, בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר.  לא אַל-תִּשְׁמְעוּ, אֶל-חִזְקִיָּהוּ:  כִּי כֹה אָמַר מֶלֶךְ אַשּׁוּר, עֲשׂוּ-אִתִּי בְרָכָה וּצְאוּ אֵלַי, וְאִכְלוּ אִישׁ-גַּפְנוֹ וְאִישׁ תְּאֵנָתוֹ, וּשְׁתוּ אִישׁ מֵי-בֹרוֹ.  לב עַד-בֹּאִי וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶל-אֶרֶץ כְּאַרְצְכֶם, אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ אֶרֶץ לֶחֶם וּכְרָמִים אֶרֶץ זֵית יִצְהָר וּדְבַשׁ, וִחְיוּ, וְלֹא תָמֻתוּ

( מלכים ב' יח )

השליח האשורי רבשקה נואם בפני אנשי ירושלים הנצורה ובכך יוצר את נבואות אחרית הימים. ציור מאת דון לאורנס. 

ברגע האחרון הצבא האשורי נאלץ לסגת מסיבות שונות שלא באמת הובהרו , כנראה  צורך לצאת למאבק חשוב יותר עם  צבא מצרים ומגיפה . ירושלים ניצלה.

אבל הנאום של רבשקה לא נשכח. 

על הדברים הספציפיים האלו ועל האידיאולוגיה האשורית שאכן עמדה מאחוריהם של שלטון עולמי של אימפריה אחת ,אשור , של שליטה המלך אשורי ,ושל האל אשור בעולם כולו , הגיבו ישעיהו ומיכה בנבואת אחרית הימים  המפורסמת מכל.

הנביא ישעיהו .ציור מאת מיכאל אנג'לו 

והנה היא בגרסת הנביא ישעיהו בן אמוץ

ןהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית-יְהוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא, מִגְּבָעוֹת; וְנָהֲרוּ אֵלָיו, כָּל-הַגּוֹיִם.  ג וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים, וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל-הַר-יְהוָה אֶל-בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו:  כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר-יְהוָה מִירוּשָׁלִָם.  ד וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם, וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים; וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת–לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.  {פ}

הנביא מיכה.ציור מאת מיכאל אנג'לו 

נבואה מקבילה  ואולי מבוססת על נבואת ישעיהו הושמעה בידי הנביא בן הזמן מיכה המורשתי .

:וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, יִהְיֶה הַר בֵּית-יְהוָה נָכוֹן בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא הוּא, מִגְּבָעוֹת; וְנָהֲרוּ עָלָיו, עַמִּים.  ב וְהָלְכוּ גּוֹיִם רַבִּים, וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל-הַר-יְהוָה וְאֶל-בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו:  כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר-יְהוָה מִירוּשָׁלִָם.  ג וְשָׁפַט, בֵּין עַמִּים רַבִּים, וְהוֹכִיחַ לְגוֹיִם עֲצֻמִים, עַד-רָחוֹק; וְכִתְּתוּ חַרְבֹתֵיהֶם לְאִתִּים, וַחֲנִיתֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת–לֹא-יִשְׂאוּ גּוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּן עוֹד מִלְחָמָה.  דוְיָשְׁבוּ, אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ–וְאֵין מַחֲרִיד:(מיכה פרק ד')

( את הנבואות האלו אפשר לשמוע בגירסה מוזיקלית בפזמון של להקת פיקוד דרום "והיה ביום ההוא "

וגם בפזמון  של אורי ברזילי שאותו שרה הזמרת אופירה גלוסקה "כי מציון תצא תורה ")

בנבואות אלו היה הבדל דרמטי מכל נבואה קודמת שהושמעה במזרח הקדמון  עד אז משום שהן  עסקו בעתיד הרחוק ולא רק זה המיידי כמו כל שאר הנבואות ,שכאמור טווח התפוגה הרגיל  שלהם היה בין שנה לעשר שנים ולא יותר,

הן  תיארו עולם שישתנה בצורה דרמטית לעומת כל מה שהיה מוכר עד אז. וגם זה לא היה קיים עד אז. 

משום כך הדורות הבאים טרחו לשמר את הנבואות האלו שטווח התפוגה שלהן עוד לא היגיע.

הנבואות האלו לוקטו בספרים שבהם פורסמו גם הנבואות לטווח מיידי יותר של הנביאים שלכאורה התגשמו כבר אבל אלו היו חשובות באמת רק משום שהן שימשו  כעדות ליכולות הנבואה של הנביאים הנ"ל וכרקע לנבואות העתיד הרחוק של הנביאים שרק בגללם נשמר זכרם ולהתגשמותם חיכו ומחכים הכל.

לאורך הדורות קמו אנשים שניסו להגשים את הנבואות האלו .

ומכולם הבולט ביותר והמצליח ביותר היה מייסד מדינת ישראל דוד בן גוריון.

 

"משיח טרם בא ואינני מאחל למשיח שיבוא .ברגע שהמשיח  יבוא יחדל להיות משיח.כאשר תמצאו כתובתו של משיח בספר טלפונים ,אין הוא משיח יותר. גדולתו של משיח שאין כתובתו ידועה ואי אפשר להגיע אליו ואין יודעים באיזה אוטו הוא נוסע ואם בכלל הוא נוסע באוטו או רוכב על חמור או טס על כנפי נשרים .אבל נחוץ משיח על מנת שלא יבוא ,כי ימות המשיח חשובים יותר ממשיח והעם היהודי חי בימות משיח.מצפה לימות המשיח , מאמין בימות המשיח וזוהי אחת הסיבות העיקריות לקיומו של העם היהודי."

דוד בן גוריון 

בן גוריון הצעיר 

דוד בן גוריון סיפר תמיד שמה שמשך אותו לציונות היה קריאה בילדותו בספריו של אברהם מאפו "אהבת ציון" ו"אשמת שומרון" שבהם תוארה ממלכת הודה בגדולתה .וחזון נביא ישעיהו על גדולה עתידנית של עם ישראל. לאחר שקרא ספרים אלו ואת התנ"ך עצמו ידע מה הוא רוצה להגשים בחייו. את חזון הנביאים ישעיהו ומיכה שתוארו בספריו של מאפו. 

 דוד בן גוריון אמר על מדינת ישראל שהיא היחידה בעולם שאפשר להגיד עליה "בראשית היה החזון".

 

בן גוריון ראה  את המדינה כמכשיר  הגשמה  של הנבואות מלפני אלפי שנים .החברה הישראלית במדינה צריכה כעת להכשיר את עצמה להיות ראויה לביצוע חזון  הגאולה של הנביאים אחר כך להפיצו בין האומות.לפי בן גוריון נביאי ישראל לימדו את בני עמם להפנות עיניו אל העתיד ונטעו בליבו את החזון המשיחי חזון הגאולה האנושית והלאומית  הצפוי באחרית הימים חזון של גאולה כלל אנושית של צדק ושלום בין העמים.

.אם זה לא יתבצע ,קבע בן גוריון , ישראל עלולה להיהפך לאלבניה או ספרטה.מדינה מבודדת החיה על חרבה .

הוא אמר תמיד שהוא מאמין בימות המשיח.מה שלא אמר  מעולם היה שהוא מאמין במשיח כשלעצמו. הוא ראה בגאולה תהליך  היסטורי המתגשם בשלבים וללא כל צורך במשיח. 

הוא מזכיר שנביאי ישראל דרשו מעמם להיות לעם סגולה כדי שיוכלו לעמוד מול כל העולם כעם נבחר .שהוא עם בוחר. מחוז החפץ היא חברה חדשה הבנויה על חרות שויון סובלנות עזרה הדדית ואהבת הבריות. חברה שאין בה ניצול אפליה ושיעבוד.ועריצות חברה שבנויה על ערכי היהדות והשגי המדע.גם יחד עם זיקה לעם היהודי באשר הוא.

שאר העמים,קבע דוד בן גוריון ,  תיארו תור זהב אידיאלי  בעבר הרחוק  שלא יחזור.  הם לא ניסו לתאר עתיד אידיאלי שיכול להגיע  כפי שעשה עם ישראל. עתיד  אידיאלי שבו האנשים יתמלאו דעה וכיתתו חרבותם לאתים ובו לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמות.  את עם ישראל אפיינו תמיד לא געגועים חסרי אונים לעבר מדומה אלא ציפיה דרוכה לחזון עתידי מתוקן חזון של שלטון הצדק והשלום. בקרב כל עמי תבל. זאת  לדעתו הייתה הפילוסופיה ההיסטורית של נביאי ישראל.

בן גוריון מעיר שהנביאים לא ידעו כלל מהי "מדינה ". הם דיברו על "עם סגולה " . הם תיארו את את העם  לעתיד לבוא ולא את המשטר . לעתיד לבוא הם לא ניסו לתאר מדינה אידיאלית כפי שניסה למשל  אפלטון במאה הרביעית לפה"ס. הם מדברים אך ורק על עמים וגויים.על ארצות ולא על "מדינות ".שהרי מושג המדינה נוצר בכלל ביוון ולא בישראל.

בעיני אפלטון  שבן גוריון העריץ את כתיבתו וטרח ללמוד יוונית כדי שיוכל לקרוא אותו במקור , המדינה המושלמת היא זאת שבה שולט איש המופת האדם העליון . במונחים המודרניים.המשטר המעולה נקבע בחכמתו של  אדם אחד בלבד השליט הפילוסוף.

בן גוריון כאמור  העריץ את אפלטון  אבל התנגד לו בכל תוקף.

הוא ציין שלא כך היה אצל הנביאים.שראו צורך בקולקטיב שייצור את העתיד המעולה.  נביאי ישראל לא רואים אידיאל בשלטון "איש המעלה" האדם העליון של אפלטון  אלא בהיות השלטון בידי קולקטיב שלם  עם סגולה.לא יחידי סגולה יביאו את הגאולה קבע בן גוריון בתוקף , אלא צדקת העולם כולו.

הנביאים לא היו מיסטיקנים הם היו אנשי חזון הם היכירו שאנו לא נתקיים אם לא יתקיים שלטון צדק ולא נהיה עם סגולה והאנושות לא תתקיים אלא  בשלוט השלום בין עמים  שאז "תמלא הארץ דעת ה'". 

מ הוא קבע שמקומנו בעולם יובטח אך ורק אם נסייע להקים עולם יותר טוב יותר אנושי יותר צודק לא בעושר בכוח אלא בדוגמת חיינו להגברת הצדק' השלום והאחווה בין העמים.ורק על ידי כך נבטיח את שלומנו.

אמנם ,מסייג בן גוריון, נכון שגם  הנביא  ישעיהו ראה בחזונו את "איש המעלה"  חוטר מגזע ישי ,שהוא לכאורה מקביל לשליט הפילוסוף של אפלטון .  אבל לא בכוח כשרונו האישי וכוחו  של אותו "איש מעלה " ישתנה העולם לטובה אלא בגלל אופיים הפנימי של כלל העמים .החכמה והבינה יהיו נחלת כולם ולא רק של שליט אחד עליון ואז כל הארץ תתמלא דיעה. מה שהנביאים כינו כ"יראת ה'"

תפיסה זאת מתמצית  לדעתו בפסוק  בודד בספר ישעיהו יב אוֹקִיר אֱנוֹשׁ, מִפָּז; וְאָדָם, מִכֶּתֶם אוֹפִיר.  ( ישעיהו יג פס' 12)

בן גוריון קבע שאין זה מקרה כלל שהנביאים הגדולים קמו בימי המלכים הגדולים של ישראל ירבעם בן יואש ושל יהודה עוזיהו בן אמציה ( בעיניו גדול מלכי יהודה שבזמנו התעצמה מאוד צבא ישראל ותעשיית יהודה ) וחזקיהו .היה לדעתו משהו מיוחד באותה תקופה שהוליד את הנביאים את גדולי הנביאים כמו שהיה באתונה במאה החמישית לפני הספירה ובפירנצה במאה ה-16. הנביאים רק יצגו את העם כולו  באותה התקופה שהייתה תקופת השיא של הממלכות שלהם ומשום כך אז היו בני העם  כשירים להאזין לנבואות המדהימות  חסרות התקדים  על אחרית הימים.

הוא קבע ששלושה יעודים גדולים קבע לנו ישעיהו בן אמוץ

  1. י ה אַל-תִּירָא, כִּי אִתְּךָ-אָנִי:  מִמִּזְרָח אָבִיא זַרְעֶךָ, וּמִמַּעֲרָב אֲקַבְּצֶךָּ.  ו אֹמַר לַצָּפוֹן תֵּנִי, וּלְתֵימָן אַל-תִּכְלָאִי; הָבִיאִי בָנַי מֵרָחוֹק, וּבְנוֹתַי מִקְצֵה הָאָרֶץ.

( ישעיהו מג 5-6

  1. אֲנִי יְהוָה קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק, וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ; וְאֶצָּרְךָ, וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם–לְאוֹר גּוֹיִם. (() מב' 6)
  2. כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר-יְהוָה מִירוּשָׁלִָם.  ד וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם, וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים; וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת–לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.  ( פרק ב)

בן גוריון קבע שרק אם עם ישראל יהיה " עם סגולה"  ישמר מעמדנו בעולם ועל אהבת העם ונאמנותו לישראל אם לא אז לא. בידינו להראות לעולם דרך חיים חדשה שהיא מבוססת על מורשת חזון הנביאים חברה ההורסת מחיצות בין עבודת הרוח ועבודת הגוף. חברה שהורסת המחיצה בין קנין ובין עבודה.

חזון הגאולה של הנביאים אף פעם לא הצטמצם ביהודים אלא בכל העולם.הם נבאו את גאולת כל העמים.

בן גוריון מאמין שעם ישראל צריך להיות עם סגולה ואור לגויים  ואם לא…. יכשל ויהפוך לעוד עם לבנטיני רגיל כמו שכניו.

הנבואה לדעתו זאת לא ידיעה  מדוייקת של מה יקרה באחרית הימים, לחשוב כך זוהי טעות . 

אלא זוהי  רציה  של מה שיקרה באחרית הימים.דהיינו  זוהי תוכנית  ואידיאל.

הוא רצה להקים חברה הבנוייה על שותפות ולנצל את כיבושי המדע כדי להיהפך לאור לגויים.

חזון אחרית הימים של ישעיהו ומיכה אינו חזון שלטון ישראל על העולם שהרי אז  מה ההבדל של זה  משלטון אשור על העולם ?אלא חזון בית ה' ככוח מושך לכל העמים ומציון תצא תורה וכתתו חרבותיהם לאתים וחניתותיהם למזמרות ולא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". עם ישראל הוא עם נבחר אבל לא עם כובש מדביר עמים כרעיון הבחירה הסלאבית של הצארים על "רומה השלישית" ודוגמאות רבות אחרות מסוג זה.,

 עם ישראל צריך להיות עם קדוש אבל לא שליט על אחרים. שכן כל העמים שווים בעיני אלוהי ישראל

וזאת  לדעת בן גוריון הייתה  האידיאה המרכזית  של היהדות ששמרה עליה כעם נפרד והביא לעליית יהודים לארץ ישראל בכל הדורות. ויש להניח שמבחינתו זה היה חשוב לא פחות מהמונותואיזם.

חזון זה עומד מבחינתו בלב ההיסטוריה היהודית והוא שהביא בה למהפכות אדירות. ולתנועות אדירות בלב היהודים. האמונה היהודית באל עולם חנון ורחום הייתה מאבדת מטעמה אם לא הייתה  מלווה בחזון הגאולה היהודי והאנושי.והחזון הזה השתנה לאורך הדורות אבל תמיד נשאר בעינו.

עתידנו קבע אינו תלוי  במה יאמרו הגויים אלא במה יעשו היהודים.

לדעתו הנבואה לא נפסקה מעולם אלא נמשכה גם עם אישים כמו שפינוזה.

בן גוריון עצמו רמז שהוא עצמו אינו מומחה מדעי אבל מומחה לקביעת העתיד של העם היהודי.

והיום יותר מתמיד יש להבין כי גאולת ישראל משולבת בגאולת העולם וכי תקוות העולם להימלט מחורבן כללי היא במשטר של צדק ושלום חסד ואמת ויקר האדם הנברא בצלם כאשר הורו נביאי ישראל.

הוא טען שהעבר התנכ"י קרוב יותר למדינת ישראל מאשר העבר הקרוב של הגולה ושל מישנה ובית שני.

והוא האמין שיש קשר בין הגאולה הלאומית והגאולה האוניברסלית של כלל העולם.

הוא התנגד בכל תוקף לאימפריה עולמית ורצה ברית בין מדינות מעין פדרציה עולמית .  .

כוחה יכולתה ומקור יניקתה של המדינה הוא בעם והתכלית העליונה  והמטרה היא האדם האדם הוא יציר החברה אבל הוא גם יוצרה.

העתיד בשנת 1986 על פי דויד בן גוריון 

ב-1961 ביקש המגזין "לוק" מבן גוריון לחזות את העתיד עוד 25 שנה.הוא חזה שהמלחמה הקרה תהיה נחלת העבר   ותיהיה דמוקרטיזציה בברית המועצות הוא חזה פדרציה של איופה המערבית והמזרחית במדינות אוטונומיות מאוחדות עם משטרה בינלאומית שתשמור על השלום הפנימי.

הוא אף  חזה מושבות על בכוכבי הלכת.

ובין השאר חזה בית משפט שלום עולמי בירושלים.

 

בן גוריון סיכם את עמדתו בנושא כך:" לא הקיים בשעה זאת אלא חזון העתיד ידריך פעולתנו בימים יבואו החזון בגאולה שלמה ומלאה של העם היהודי ושל המין האנושי".

הוא קיווה שיום יבוא תהיה ברית בין יהודים וערבים אבל העריך שזה לא יהיה בעתיד הקרוב.הוא קבע שיש הכרח היסטורי בברית יהודית ערבית . היא תבוא אבל לא תבוא מאליה אלא עם יעמוד רצון דרוך לקראתה. ובנתיים יש להתכונן צבאית ביעילות ואבל גם להיות דרוך נפשית לשלום.

באין חזון הוא קבע , ניפרע עם. דהיינו : עם גדול וחזק יכול להתקיים ללא חזון .עם קטן עמוס קשיים גדולים ומשימות אדירות אינו יכול.

התחזית האחרונה של בן גוריון

באוקטובר 1971 עמד בן גוריון בכנסת ונשא נאום מיוחד האחרון שלו על העתיד המדינה לרגל ישיבה חגיגית ל85 שנות הולדתו.הוא הרחיב  בתיאור החזון המשיחי  עליהם להיות עם סגולה אחרת לא יהיה גורלם שונה מזה של עמים אחרים בהיסטוריה.תודעת היהודים קבע הכתיבה את חוייתם הלאומית. הוא קרא להגשמת ערכי התרבות היהודית היונקת מהערכים המוסריים והחברתיים במקרא וזאת דרך החינוך  וחוק החינוך הממלכתי. הוא קבע ש"מהות חפצנו ההיסטורי היא חברה חדשה הבנויה על חירות ,שוויון סובלנות עזרה הדדית ואהבת הבריות .זאת אומרת חברה שאין בה ניצול אפליה שיעבוד שלטון איש באיש כפיית המצפון עריצות חוק זה קובע שאיפתנו לטפח בישראל תרבות הבנויה על ערכי היהדות הנצחיים והישגי המדע גם יחד.

בסיום הנאום הוא דיבר על הפרדוקס שלפיו העמים הקרובים ביותר ליהודים הערבים מבחינה גאוגרפית גזעית ולשונית הם אויבינו המרים ביותר. הוא רמז לאפשרות של יצירת ברית יהודית ערבית ב מזרח התיכון כפיטרון אוטופי רצוי לעתיד אם כי הרחוק.

הוא סיים בכך שקבע שעל מנהיגי ישראל ליצור בריתות ללפי הצורך הלאומי אבל לזכור שיש רק בעל ברית נאמן אחד העם היהודי. וקרא להם להימנע מהיטמעות על ידי חיזוק התרבות העברית וחזר לחזון הגאולה של נביאי ישראל ולאחד בכך את הקבוצות השונות ביהדות.

מאז בן גוריון  ותלמידו שמעון פרס מנהיגינו החילוניים לפחות שוב אין להם חזיון ברור של העתיד וחבל.

אבל החזון של בן גוריון נשאר ברור כתמיד: חזון של העם היהודי  כקהילה  שמפתחת מציאות חדשה וטובה יותר לעולם כולו .קהילה שאינה זקוקה למנהיג אחד,משיחי כלשהוא  כדי לבצע את מה שצריך לעשות.

והנה שיחה מוסרטת שלי עם דורין מרגלית המבוססת על הרצאה זאת :

https://no666.wordpress.com/2018/09/05/%D7%A0%D7%91%D7%95%D7%90%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A2%D7%AA%D7%99%D7%93-%D7%94%D7%A8%D7%97%D7%95%D7%A7-%D7%9E%D7%99%D7%9E%D7%99-%D7%94%D7%AA%D7%A0%D7%9A-%D7%95%D7%A2%D7%93-%D7%93%D7%95%D7%93-%D7%91/

 

וראו עוד:

מדוד בן ישי ועד דוד בן גוריון =40 שנות בית התנ"ך מיסודו של בן גוריון  

מיהם אנשי החזון :חזונות וחזיונות לעתיד של פוליטיקאים ישראלים 

סרטון על מאמר התחזית של בן גוריון ב"לוק "

מאמר מ-2018 שטוען שמדינת ישראל בעשור השני של המאה ה-21 דומה למה שבן גוריון חזה.

מגילת העצמאות -נאומו של דוד בן גוריון בהקמת המדינה לגבי כיצד תהיה דמותה.

 

זכור את אשר עשו לעמלק

amalek_2

"זכור את אשר עשה לך עמלק"אומר הפסוק בתורה.

כתוצאה  מפסוק זה נעשה לכאורה אחד ממעשי הגנוסייד הידועים הראשונים שבמהלכו הושמד העם העמלקי ,אולי בימי שאול ודוד ,200 שנה לאחר האירועים שבגללם הושמע הצו בידי ה'.

ואולי כל הסיפור אינו אלא משל וכל העם העמלקי אינו אלא בדיה?

הסופר סרז' גולדמן פירסם לאחרונה ספר חשוב שבו הוא מנתח את סיפור עמלקונסה להבין :מדוע נוצר הסיפור הזה שמצדיק רצח עם ?

למי היה אינטרס ביצירתו ?

ביקורת שלי על "עמלק" ראו כאן :

"זכור את אשר נעשה לעמלק" 

amalek 2

הדרך לקרב מגידו

 

 

 

 

המלך יאשיהו נפצע בקרב מגידו.

 

 

 

בשנת 609 לפני הספירה התרחש במגידו  אירוע שהיה אחד המכריעים בתולדות ממלכת יהודה. מלך יהודה יאשיהו רפורמיסט דתי שהאמין שהוא המשיח התמודד עם פרעה מצרים נכה ,שהיה בדרכו לקרב מכריע עם הבבלים בניסיון לסייע לממלכה האשורית הגוועת.  

יאשיהו נשבה בידי המצרים והוצא  על ידיהם להורג.והם השתלטו על יהודה והשליטו שם מלך בובה מטעמם לפני שהמשיכו לקרב המכריע עם בבל בכרכמיש.קרב שבו הובסו.

יש החושבים שבמקום זה מגידו לשעבר מקום קרב מפורסם של הממלכה המצרית הקדומה  בראשות פרעה תחותימס השלישי עם הכנענים היה מקום קרב גדול ומכריע בין הישראלים והמצרים שבמהלכו נהרג יאשיהו. וקרב מכריע זה שימש לימים כמודל לקרב המכריע שאמור להתרחש באחרית הימים בין כוחות האור וכוחות החושך,גם כן במגידו לפי אמונת הנוצרים.קרב "ארמגדון " על שמה של מגידו.

על מה שקרה במגידו ישנן שתי גירסאות בתנ"ך. האחת הקדומה יותר  והקצרה יותר בספר "מלכים " והשנייה המפורטת יותר אך גם המאוחרת יותר היא בספר "דברי הימים". והן סותרות האחת את השנייה במידה משמעותית.

כל ספר  מציג גירסה שונה של מהלך העניינים ,לפי גרסת ספר "מלכים " לא התחולל כל קרב במגידו, יאשיהו נתפס במפתיע בידי המצרים  ונרצח על ידיהם מסיבות שאולי אף נשארו כתעלומה עבור אנשי ממלכת יהודה.שכן מחבר ספר "מלכים "אינו יודע אותם.  

ולפי גרסת "דברי הימים "  היה זה המלך יאשיהו שתקף את המצרים  ומת בקרב גבורה  מובס.

 נשאלת השאלה מה בעצם התרחש  במגידו באותם הימים  הגורליים  ? מי תקף את מי ?  מדוע התמודד יאשיהו עם המצרים והכניס את ראשו למאבק בין  שלוש  מעצמות על  שונות שבו לא היה לו עניין להיות מעורב?

ואולי עורר יאשיהו את חמתם של המצרים  בגלל עניין אחר לגמרי , בגלל  הרפורמות שביצע בממלכת יהודה ,שהזכירו להם רפורמות שבוצעו במצרים כמה מאות שנים קודם לכן ?

האם ייתכן שאת זעמם של המצרים עורר  טקס חג הפסח הממלכתי שאותו ניהל יאשיהו ביהודה  לראשונה , טקס שבו תואר סיפור  יציאת מצרים והמכות שחטפו במהלכה המצרים ,  ושעוררה במצרים זכרונות שהם היו מעדיפים לשכוח על פרעה כופר שצץ במצרים  800 שנה קודם לכן?  האם התעוררו חשדות של פרעה נכה כנגד מלך יהודה הרפורמיסט שהוא עלול להתגלות כגלגול חדש של אותו פרעה ? 

ב-23 לחודש יולי ייתן אלי אשד הרצאה בנושא זה,שבה  יסקור את הידוע  מערכות היחסים בין מצרים וממלכת יהודה מימי שלמה המלך ועד לקרב מגידו ולאחריו . מימי הפלישה של פרעה שישק לארץ ישראל  בשנת  925  לפה"ס ועד לקונפליקט במגידו ב-609 ולאחריו..

 ההרצאה תינתן  בפני החברה לחקר התנ"ך בבית בן גוריון בשדרות בן גוריון 17  בתל אביב. בשעה 11 בבוקר.

הציבור מוזמן.

 

 

המלך יאשיהו ופרעה נכו השני שני היריבים במגידו.

נביאות בתנ"ך

King Josiah is shown the Holy Scriptures
חולדה הנביאה

השבוע אני נותן שתי הרצאות בנושאי תנ"ך.

ביום  שני זה השישי  במאי אתן הרצאה במרכז "פסגות " בחולון על ארון הברית התנ"כי העלמו המיסתורי  והתיאוריות השונות לגבי מה עלה בגורלו.

ביום חמישי התשיעי למאי – אשתף בכנס הבינלאומי השנתי השביעי של המחלקה לתנ"ך של אוניברסיטת בר אילן  מטעם החברה לחקר התנ"ך.באולם הננו טכנולוגיה בניין 206.ואתן הרצאה על נשים נביאות בתנ"ך  מרים ,דבורה ,חולדה ונועדיה ,( וגם עוד כמה אחרות )  בסביבות 12 וחצי בצהריים.
הציבור מוזמן

גם  כן ביום חמישי אני אמור לנסוע ישר משם  לכנס של תלמידי מחקר של המחלקה לספרות עברית בקיבוץ משאבי שדה בנגב  והפעם כמאזין להרצאות .כנראה אגיע לשם באיחור אחרי ההרצאה שאתן באותו יום על הנביאות . זה הולך להיות יום מורכב מאוד.

הגירסה של המפסידים : סיפורת תנ"כית פגאנית

 

" וחזיונות אפרים אן באו? –

נביאי השקר להם קרא,

מטיפים לשמחה ולאהבה

תחת אשרות רעננות

נשחתים על קדוש הבעל

ועשתורת היפה באלות ,

הוי , עולם שנשמד !…

(מתוך "לוחות גנוזים " מאת זלמן שניאור )

התנ"ך נחשב מאז ומתמיד לספר היסוד של האמונות המונותיאיסטיות , אלה שמקבלות את התפיסה שיש אל אחד בלבד  ואין בלתו ותוקפות בארסיות את האפשרות שיהיו אלים ובמיוחד אלות מלבדו.  ובמקרה או שלא במקרה אל זה מוצג כזכרי בעצם מהותו. אך כיום צצות במקומות רבים במערב ובאירופה תנועות רבות הקשורות ל"ניו איג'" שניתן לקרוא להם "ניאו פגניזם".  אלה תוקפות את הרעיון של האל הגברי המונותאיסטי מהמקרא כהרסני  ומעדיפות את ה"אלה האם"  שאותה הם מזהים עם "אימא אדמה" כדור הארץ . תנועות אלה שכוללות קבוצות כמו "כנסיית כל העולמות " "ויקה " ורבות אחרות נקראות "ניאו פאגאנים " והן רואות את עצמן כממשיכות של הפגאנים הקדומים אם כי רוב הנושאים שעומדים במרכז עולמם הוא מודרני במוצהר נושאים של אקולוגיה ושמירת הטבע כמו גם דגש חזק מאוד על פמיניזם ושיויון ( או אף עליונות ) האישה על הגבר.

חסידי תנועות אלה מרבים לפרסם בשנים האחרונות  רומאנים היסטוריים שונים   שבהם מתוארים אירועים שונים בהיסטוריה הקדומה של המערב במיוחד יוון הקדומה ואנגליה הקלטית  כמאבק בין חסידי  וחסידות האלה האם  נציגי הטבע הטהור והבלתי מושחת והידע הקדמון  כנגד חסידי האל האב  החדשים זה מקרוב באו, הברברים  הפנטיים הרצחניים והמטורפים הורסי הכל   מאבק שסופו העצוב היה בניצחון האחרונים וכתוצאה מכך לטווח הארוך בהרס המוחלט של הטבע והעולם  שבו אנו חוזים כיום. הגיבורות הן תמיד נשים אמיצות לב וחזקות, עובדות האלה בסתר או בגלוי הנאבקות בגברים המושחתים וחלושי האופי  אך צמאי דם סביבם . לרוב סיפורים אלה מתרחשים בעולם פנטסטי לחלוטין או בתקופה היסטורית של הקלטים באנגליה של ימי המלך ארתור או באירלנד ( שם לנשים אכן היה מעמד חשוב מאוד וכמעט דומיננטי בתקופות שונות )  וביוון או ברומא הקלאסיות  או בכל אופן  בהיסטוריה האירופית.

לתפיסה זאת יש גם השלכות פוליטיות ותרבותיות עכשוויות , ואין זה מקרה שישנן קבוצות של ניאו פגאנים יש תפקיד לא קטן בקרב תנועת מתנגדי "הגלובליזם. סיפורים היסטוריים ופנטסטיים  פמיניסטיים הכתובים מנקודת מבט פאגאנית במוצהר הם נפוצים היום למדי בארה"ב והפכו כמעט לתת ז'אנר בפני עצמו.

אביה של האלה הלבנה 

יוצר הז'אנר של הרומנים ההיסטוריים על המאבק בין חסידות  האלה וחסידי האל הזכר   הוא רוברט גרייבס . היה זה  גרייבס שפיתח  את התיאוריות  על האלה האם  הלבנה ודת האם גדולה והטקסים המיוחדים לה, תיאוריות שיש להם השפעה גדולה מאוד על חסידי הניאו פגאניזם. החל לפרש בהתאם גם את יצירותיו הקודמות שאותם כתב לפני ההתגלות שהייתה לו בנושא ושאותה תיאר בספרו "האלה הלבנה". 

הכל מכירים את ספריו "אני קלאודיוס" ו"קלאודיוס האל"  שהפכו לסדרת טלוויזיה מפורסמת , על עלילות הקיסר הרומאי בשפחה שבה הנשים מרעילות את הגברים כדי לפתוח את הדרך לשלטון  למי שהן רוצות ביקרו. גרייבס  חזר לעלילה זאת בסיפור מאוחר שבה ליוויה אישתו של אוגוסטוס המרשעת העיקרית בסיפור והמרעילה האולטימטיבית מקבלת פתחון פה ומסבירה שהכל נעשה לא מסיבות אישיות חלילה ( כפי שאפשר להבין מהסיפורים המקוריים) אלא מסיבות פולחניות של פולחן האלה הגדולה והצורך להחליף את  השליטים הגברים המבוגרים  בגברים חדשים וצעירים יותר כפי שדורשת האלה. הוא  כתב מאז  סיפורים היסטוריים שביטאו את תפיסותיו ההיסטוריות המיוחדות במפורש  כמו "גיזת הזהב " שתורגם לעברית על המסע של הארגונאוטים ביון הקדומה לארץ קולכיס מסע שמפורש בידי גרייבס כסיפור המאבק בין החסידי הדת היוונית החדשה של מעריצי האולימפוס והאלים שבו ובין חסידי הדת הישנה של האלה האם. 

מומלץ מאוד לחפש את ספר המדע הבדיוני היחיד שכתב גרייבס ותורגם לעברית בשם "רוח מצפון "  ( ספר שהוא נדיר מאוד היום) . בסיפור  משורר מזמננו ( בבירור גרייבס עצמו ) נלקח  למסע בזמן  לאוטופיה עתידנית בשם "כרתים החדשה " שבה הוקמה לתחייה הדת הקדומה של האלה . התפקיד של המשורר הוא להרוס שם את הכל כדי שהכל יקום לתחייה וחוזר חלילה כפי שרוצה האלה. מספר זה ברור   שגרייבס האמין שהעתיד כמו גם העבר שייך לאלה ולמאמינותיה.

הכוהנת הגדולה של אבאלון  

  יוצרת ידועה אחרת בתחום היא מריון צימר ברדלי , סופר מדע בדיוני שהפכה לניאו פגאנית , ופירסמה את הספר הידוע ביותר של הז'אנר "ערפילי אבאלון"  ( 1983 ,תורגם גם לעברית בידי עדי גינצבורג-הירש, מודן 2000 )  שבו המאבק בין המלך ארתור וחסידיו הנוצריים  והמכשפה מורגן לה פי חסידת הפגאניות הקדומה נהפך על פיו . מורגן שלרוב מתוארת כמרשעת מוצגת הפעם כנציגת האור ואילו חסידיו הנוצריים של המלך ארתור מייצגים את החשיכה שיורדת על העולם ומחסלת הפגאניות והשיויון בין המינים. ספר זה הפך לרב מכר ענק ואף הוסרט למיני סדרה טלוויזיונית .

  ברדלי כתבה מאז  סיפורים אחרים בנושא זה על המאבק בין כוחות האור הפגאניים וכוחות החושך המונותאיסטיים –גבריים שמתרחשים גם בתקופות אחרות כמו ימי מלחמת טרויה ובבריטניה הרומאית בספר "בית היער " שתורגם לעיברית בידי מאנגלית: דורית בריל-פולק מודן 2005)  ורבים מחקים אותה מאז.

ברדלי הייתה דמות חשובה מאוד בחוגי הניאו פגאנים בארה"ב ויש כמה וכמה סופרות פנטסיה ידועות שהפכו לניאו פגאניות בהשראתה . אם זאת נטען  שבערוב ימיה היא " חזרה בתשובה"  לנצרות. 

ולאחרונה מתחילים להופיע גם סיפורים מסוג זה ששוברים את הטאבו האולטימטיבי ומעיזים להציג  אפילו את המסופר בספר הספרים של המונותאיזם  בתנ"ך מנקודת מבט פאגאנית העוינת לרעיון המונותאיסט.

סיפורת פגאנית עברית

הרעיון אינו חדש וניתן למצוא אותו עוד בספרות העברית של ראשית המאה. אז צמחה  סיפורת תנכית מסוג שונה מאוד מהסיפורת התנכית של סופרים כמו אברהם מאפו שהעלו על נס את ערכי התנ"ך והנבואה המונותאיסטית , סיפורת  שניתן לקרוא לה "חתרנית".סיפורת ששמה דגש דווקא על המפסידים הגדולים במאבק כנגד המונותיאיזם הנבואי העיקש   ורמזה שאולי לא נעשה צדק היסטורי מספיק עם צד זה שתואר בצורה כה שלילית בידי כותבי התנ"ך המנצחים ובכך הייתה כמובן גם ביקורת קשה כנגד היהדות של זמנם  שהייתה אמורה להתבסס על ערכי התנ"ך.

את שורשי הז'אנר אפשר למצוא ביצירות של סופרים משכילים כמו מיכ"ל  הכהן ובמיוחד י.ל. גורדון שחיברו יצירות שיריות המבוססות על התנ"ך כמו "צדקיהו בבית הפקודות " שבהן ניתן למצוא ביקורת קשה על הערכים של עורכי התנ"ך ביקורת ששיקפה את הערכים החדשים של המאה ה-19 .אך אין לאמר שהם ניסו להצדיק את הגישות האמוניות והמיתיות שאותם תקף התנ"ך, את זאת עשן הפובליציסט מיכה יוסף בן גריון –ברדיצ'בסקי בסדרת מאמרים וספרים והמשורר שאול טשרניחובסקי בפואמות כמו "ליד פסל אפולו".

  הסופר המתרגם והמבקר  דוד פרישמן  חיבר סדרה של תשעה סיפורים תנכיים בשם" במדבר" ( 1923) ( הוא תיכנן  לכתוב חמש עשרה אך מותו מנע את השלמת המלאכה)   שבהם תיאר בצורה סימפטית מאוד את אנשי דור המדבר הפגאניים שהתנגדו לתפיסתו המונותאיסטית הקיצונית של משה שכל כולה חיסול החופש האנושי וחיי הרגש העצמאיים. בסיפורים אלה תיאר בצורה רומנטית ואקזוטית ביותר את מאבקיהם של אינדיבידואלים שונים בעת מסע בני  ישראל במדבר בממסד הכוהנים ובשילטון החוק הרודני של משה בשם הרגש והאהבה אותה ראה פרישמן  כנעלה על כל חוק  וגם בשם האינסטינקטים הפגאניים שלהם.. ביצירות אלה פתח פרישמן ז'אנר מיוחד  שהעמיד בסימן שאלה את הערכים עליהם מבוסס התנ"ך (גם אם לא דחה אותם לחלוטין ) ובו היה שילוב של  כתיבה דידקטית מוסרית שמעמידה בסימן שאלה גדול מאוד את הערכים המונותאיסטים  מוסרניים הנוקשים של התנ"ך עם מגמה אסתטיח פיוטית בולטת ביותר המעונינת בשחזור הסביבה הקדומה  על האלמנטים ה"פראיים" אקזוטיים שלה.

 אחרי פרישמן הופיעו עוד סופרים שכתבו בסיגנון זה שבו נרמז  שאולי הפגאניזם לא היה נורא כל כך כפי שתואר בתנ"ך. החשוב בסופרי זרם זה היה  חיים הזז בסיפורו הקלאסי "חתן הדמים" ( 1925)  על הניסיון של ציפורה  אשת משה רבנו להקריב  את ילדה כקורבן לאלוהיו של משה    והוא בנוי בסיגנון של מיתוס פראי וקדמון . יצירתו זאת הפכהליצירת מופת של הספרות העברית החדשה ביחד עם סיפוריו של פרישמן.והיא ככל הנראה היצירה המודרנית החשובה ביותר על נושא תנ"כי בספרות העברית החדשה.

 

יונתן רטוש "משורר "כנעני "בקריקטורה של יאיר ענבי

 והיו גם יצירות נוספות   כמו מחזור השירים של זלמן שניאור "לוחות גנוזים" שהציג במפורש את ההיסטוריה של הצד השני הפגאני של נביאי השקר שצונזר לחלוטין במקרא, בסיפורי סופרים ידועים פחות  כמו שמחה בן ציון, דב קמחי, יצחק -לייב  ברוך,  יצחק שנהר (בסיפורים ידועים  כמו "לילה בשומרון", ו"גחזי"),  ביצירות של משוררים "כנעניים " כמו  יונתן רטוש ובעיקר בפואמה שלו "ההולכי בחושך " הקוראת להקים לתחייה את האל העברי הפגאני  הקדום "יהוה " ואת כל בני משפחתו  אהרן אמיר   שבשירים ידועים שונים שרו על  אלי המיתולוגיה הכנענית הקדומה  ואת המיתוסים  בשיריה המודרניים של המשוררת ש. שפרה

צמאון שולמית הראבן שלישית המדבר שונא הנסים נביא אחרי הילדות

אפשר למצוא גישה כזאת  ביצירה החשובה ביותר של סיפורת תנכית בזמננו טרילוגית הסיפורים התנכיים של שולמית הראבן צימאון-טרילוגית המדבר  ( 1996)   שיש בה חזרה ברורה לנושאים של דוד פרישמן של המאבק בין האנשים צמאי החופש ובין האל המקראי הזועם ונציגיו הזועמים והמפחידים עלי אדמות. ביצירות מסוג זה הועמדו הערכים התנכיים בסימן שאלה גדול מאוד.

תוספת קיצונית במיוחד לז'אנר זה   היא ספרה של טלה בר  מיכל בת המלך " ( 2001) שמציג את אירועי ימי המלכים שאול והדוד כמאבק בין אנשי שמואל ודוד הטליבאניים המונותאיסטיים הקיצונים הורסי הטבע  הדוגלים בשיעבוד הנשים במאבק כנגד שאול הטוב  התומך בדת הפגאנית שישנה של הערצת האלה האם שהיא גם הערצת האדמה והטבע ודוגלת כמובן בשיווין בין המינים.בר פירסמה סיפורים קצרים בסגנון זה בקובץ הסיפורים ונוס אגדות למבוגרים  ( 2002). 

 ט

טלה בר היא לא במקרה מתרגמת ספרו של רוברט גרייבס "האלה הלבנה " לעברית וכתבה  מחקר בשם "אלתו של עגנון :היסודות הפגנאניים ביצירת עגנון "  ( הוצאת המחברת 2004)  על אלמנטים  שקיימים לדעתה  ביצירת ש"י עגנון של הערצת האלה.

עוד ספר מסוג זה הוא ספרה של שולמית אברמסון  "מעשה תמר " ( 2005)  המתאר את אירועי תולדות  משפחת יעקב  אבינו וסיפור בתו דינה שנאנסה ונחטפה בידי חמור משכם  מנקודת מבט נשית  חצי ויותר מחצי פגאנית. 

גם בספרה של יוכי ברנדס " "מלכים ג'" ( 2008)  המציג "גרסה "אנטי תנכית " של עליית ירבעם בן נבט לשלטון ,יש כמדומה לכל הפחות הסתייגות מהגירסה התנכית הרשמית וכמו הרהורים שניים עליה וגם דחייה של הדחייה התנ"כית הגורפת של מסורות וטקסי שבטי ישראל  בידי המסורת התנ"כית המוצגת כמסורתצ של שבט יהודה בלבד .אמנם   אין למצוא שם "פגניזם " אבל בהחלט יש שם תפיסה שהמסורת הדתית שאותה הנהיג ירבעם בן נבט הייתה אותנטית וקדומה ולא פרי המצאתו של ירבעם עצמו ולכן אין לדחות אותה על הסף.

 

סיפורת פגאנית תנכית בחו"ל

 

תפיסות אנטי מונותאיסטיות כאלה בתוספת עם פמיניזם חזק מאוד ( שמתבטא בהערצת האלה )  נמצאות כיום יותר ויותר  בספרות העולמית .למשל אצל יוצר הז'אנר הפגאני בספרות רוברט גרייבס.אם כי לרוב התעסק בעיקר בהיסטוריה היוונית והאירופית הקדומה 

הרי  חדר לטריטוריה של ארץ ישראל וכתב רומן היסטורי בשם המלך ישוע  KING JESUS  ( תרגם לעברית רמי שלהבת הוצאת גמא 2010)  שבו ניסה להזכיר את כל סיפור חייו של ישו הנוצרי כעוד ניסיון להחזיר את דת האלה הגדולה לשלטון ! ישו הוצג שם כנכדו של המלך הורדוס לא פחות ומרים המגדלית היא כמובן הכהנת הגדולה של האלה .גרייבס אגב האמין בזה באמונה שלמה וכתב ספר שבו ניסה לשחזר את "האבנגליון המקורי " על חייו של ישו לפי קווים אלה.גרייבס חיבר ביחד עם החוקר הישראלי רפאל פטאי שקיבל במידה רבה את דיעותיו ספר בשם "המיתוסים העבריים" שבו פירש את סיפורי ספר בראשית כמתייחסים במקורם לפולחן האלה הקדומה והשניים ניסו להגיע מהם אל המיתוסים הקדומים  עלה אלה שקדמה לדעתם לפולחן המונותאיסטי. 

  עם זאת  סיפורים תנכיים פגאניים במוצהר הם עדיין נדירים למדי בסיפורת ההיסטורית והפנטסטית העולמית . נדיר מאוד עדיין למצוא רומנים היסטוריים מסוג זה המתרחשים על רקע ההיסטוריה התנכית , וסביר להניח שזה תוצר של רתיעה מצד הסופרים שחוששים ואולי בצדק שכתיבת סיפורים כאלה יכולים לסבך אותם עם הנוצרים הפאונדמטליסטים החזקים מאוד בארה"ב ועלולים "לרדוף " אותם ( פשוטו כמשמעו ) לנסות להביא לסילוק ספריהם מהספריות באיזוריהם ( כפי שנעשה למשל עם ספרי הרי פוטר) וכו'.

אחד הסופרים המוקדמים המועטים והבולטים ביותר שכתבו סיפורים כאלה היה THOMAS BURNETT SWANN  . הוא היה סופר פנטסיה מוכשר מאוד בשנות השבעים שהתמקד בכתיבת פנטסיות על רקע היסטורי שבהם תואר המאבק בין יצוריה של האלה , יצירי  ושוכני הטבע התמימים והמיתיים כמו פאונים , דריאדות ,סטירים ומאבקם  הנואש שנידון לכישלון כנגד בני האדם הפולשים שהם לרוב חסידי האל הרצחני מהמדבר.

סואן כתב סדרות של פנטסיה שמתרחשות באי הקדום כרתים , באיטליה הקדומה בראשית ימיה של רומא בימי הטרויאני איניאס ומייסדיה של רומא רומולוס ורמוס , בימי הביניים ובמאה ה-19. לרוב הם נותנים סיפור טראגי של החרבתה של התרבות של יצירי וחסידי האלה בידי היוונים , הרומאים או הנוצרים האכזריים . בסופו של דבר האלה לוקחת את היצורים שלה מהעולם האכזרי והמרושע הזה לעולם מקביל שבו הם יכולים לחיות בשקט בטבע.   שניים מסיפוריו של סואןן  הם בעלי רקע תנכי והם מעניינים במיוחד .

Moondust (1st Edition Paperback - 1968) book cover of<br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br />
Moondust<br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br />
by<br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br />
Thomas Burnett Swann

אלה הם MOONDUST  (1968) שמתרחש ביריחו בעת ההתקפה עליה בידי צבאו של יהושע. בסיפור אנו מגלים שהפנקים אותם שועלים קטנים וחמודים שנמצאים בסיני הם יצורים אינטיליגנטיים בעלי כושר טלפטי וכי רחב הזונה הייתה למעשה יצור לא אנושי , שיחסיה המיניים עם המרגלים הישראליים הביאו להחרבת חומות יריחו.

 book cover of<br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br />
How Are the Mighty Fallen<br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br />
by<br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br /><br />
Thomas Burnett Swann

מעניין עוד יותר ( הוא HOW ARE THE MIGHTY FALLEN ׂ( 1974 ׂ שגם הוא עוסק בסיפור שאול ויהונתן ודוד . גם שם שאול ויהונתן הם מעריצים של האלה האם ( ובמקורם אינם ישראליים אלא באו מכרתים ביחד עם גולית הפלישתי ) .גם שם יהונתן הוא מהאבו ההומוסקסואל של דוד , אם כי דוד מוצג בצורה סימפטית מעט יותר מבספר של בר. אבל גם שם הדגש הוא על המאבק בין הדת הפגאנית העדינה של מעריצי האלה והדת קשוחה של שמואל הנביא ותומכיו.

כמו בספריו האחרים של סואןן גם בספרים אלה יש תחושה שגן העדן הפגאני שבו אנשים חיו ביחסים של סובלנות ואהבה אמיתית לכל יציר של האלה  גם אם הוא בן מין שונה הוחלף כתוצאה מניצחון המונותיאיסטים בגיהינום של שנאה דתית וגזענות כלפי כל   מי שנמצא שהוא שונה  מהנורמות המקובלות .

סופרת אחת שמשתמשת בנושאים פגניים על רקע תנכי כיום היא ANN CHAMBERLINE  . היא פירסמה עד כה סדרה היסטורית של רומנים  על חיי הנשים בהרמון השולטן התורכי בתקופת שיא האימפריה התורכית.

 

אך מעניינים יותר הם שני רומנים תנכיים פגניים במובהק: אחד מהם הוא (TAMAR  (1994סיפור בגוף ראשון ( כדי להוסיף להזדהות הקוראים ) של  חייה של תמר בת מלך גשור ( ולא בתו של דוד כפי שהיא מתוארת בתנ"ך ) שהיא גם עובדת אדוקה של האלה אחת מקבוצה של נשים כוהנות אינטליגנטיות השומרות על הטבע שהגברים שמסביב עושים כמיטב יכולתם כדי להרסו. הסיפור מתאר את הקשר הרומנטי בינה ובין אמנון שמתואר גם הוא כמעריץ של האלה ומאבקם בחסידי האל הזכר הפנאטים הפסיכופאתיים.

צ'מברלין עוד הרחיקה לכת בספרה  : Leaving Eden  (1999שבו הסיפור התנכי של  גן העדן והגירוש ממנו מסופר מנקודת המבט של לילית שהיא כמסתבר האלה השולטת בגן העדן למען בני האדם שחיים שם בהרמוניה . עד שחודר לשם  אדם השחצן טיפש והמטורף שאינו מבין את הצורך בהקרבת הקורבנות למען  חידוש הטבע ומביא לנפילתו של המין האנושי. 

 הספר הידוע ביותר מסוג זה הוא ספרה של אניטה דיאמנט "האוהל האדום ( 1997 )שתורגם גם לעברית . ספר זה מספר את סיפורה של דינה בת יעקב אבינו וסיפור האונס שעברה בידי חמור בן מלך שכם וסיפור הנקמה שנקמו באנשי שכם בני יעקב שמעון ולוי . והכל מתואר מנקודת המבט שעד כה הוסתרה במקרא , נקודת המבט של נשות האבות שהן כמסתבר מהספר  בעלות  אמונות פגאניות ולא מונותיאיסטיות טהורות כפי שהיו עורכי המקרא רוצים שנאמין. .ספר זה הפך עם הוצאתו לאור לרב מכר ענק בארה"ב וייתכן שיבואו בעקבותיו ספרים נוספים מסוג זה בעתיד.  אמנם ידוע לי רק על מעט מאוד סופרות וסופרים שמעיזים כיום  לטפל בנושאים תנכיים בקיצוניות הפגאנית של  צ'מברלין , אך יתכן שמצב זה ישתנה בעתיד עם התחזקותם של הקבוצות הנאו פגאניות שמספר אנשיהם הולך וגודל בהתמדה בארה"ב ובאירופה.

יתכן שנראה אותם יותר גם בספרות העברית על רקע הנתק הגודל בין דתיים וחילוניים.נתק שאולי יביא לניסיון לפרש את סיפורי התנ"ך מחדש (  כפי שאירע בכל דור מאז כתיבתם )  והפעם מתוך נקודת מבט הפוכה לחלוטין לזאת של כותביהם ועורכיהם המקוריים, נקודת המבט של המפסידים במאבק ההיסטורי שצצים כיום מחדש.  

ניתן לחשוב על דמויות בסיפורי התנ"ך שתמיד הוצגו כנציגות אולטימטיביות של הרשע , מלכות כמו איזבל אשת אחאב ובתה עתליה מלכת יהודה, נשים חזקות ועצמאיות שנלחמו בעבור אמונתן באלה  ושתמיד הוצגו כנשים שטניות .וכמוהן נועדיה, האישה שנלחמה ברפורמות של נחמיה שביקש לבטל את הנישואין ביהודים ונשים שנחשדו כפגאניות בתקופה הפרסית ולהביא לגירושן . כל אלה הוצגו לאורך הדורות כזונות מרושעות, הן זועקות ממש לטיפול חדש ואוהד יותר של דמותן.והפעם בגרסאות פגאניות של הסיפור התנ"כי .יתכן שבעתיד עם התחזקות התפיסות הפגאניות בחברה  נראה הרבה יותר  סיפורים כאלה.

 ויתכן שלא אם הדתות המונותיאיסטיות יתחזקו מאוד  בהשוואה להיום ושוב יוכלו לכפות את דיעותיהם בחרי אף והגירסאות של המפסידים יחזרו אל החשיכה.   

טלי
הבוכיה בכה בלילה
הבוכיה על בעל כי שודד
..אל מבכי עיניך תמנעי
..עד שוב בעל ממותו וחיה
עד שוב בעל ועורר אלתו
עד שוב בעל ברעם ובחזיז
עד שוב בעל ושובב אמתו
יכפר אדמתו בנחלי מטר.
…כי שוב ישוב הבעל .
( אהרן אמיר "טלי ")

וראו גם :

בחזרה אל ימי התנ"ך :ז'אנר הסיפור המקראי

דור המדבר של דוד פרישמן

בעקבות "חתן דמים" של חיים הזז:החלק הראשון

בעקבות "חתן דמים " של חיים הזז -החלק השני

בעקבות "חתן דמים " של חיים הזז:חלק שלישי

הגניזה של זלמן שניאור

ההשבעה של יונתן רטוש

בחזרה אל האוהל האדום

שוב ישוב הבעל :שמאניזם וניאו פגאניזם בישראל ובעולם.

מדרש הסטרא אחרא : על הספר "מידרש לילית "הכולל מיתולוגיה  תנ"כיית פגאנית חדשה

 

 

ימיו האחרונים של דוד המלך על פי אברהם סלקטר

השחקן  הוותיק אברהם סלקטר מופיע בימים אלה בהצגת יחיד על חייו של המלך דוד בן ישי המבוססת על סיפרו של ג'וזף הלר "אלוהים יודע". מחזה שבו דוד הזקן נזכר בקורות חייו ומספר עליהם לצופים.

זאת לא הצגה ראשונה על נושא זה. כבר היה את"כתר בראש " של יעקב שבתאי .אבל היא מעניינת בפני עצמה. 

והנה  קישור לביקורת שלי  על ההצגה באתר "יקום תרבות " בעריכתי : 

חיי דוד המלך על פי אברהם סלקטר

מדינת ישראל נגד כתובת יהואש

זה עשר שנים סוער עולם הארכיאולוגיה סביב 'כתובת יהואש', שמוכיחה את קיומם של בית המקדש הראשון ושל מלכי יהודה. ארכיאולוגים בכירים נחקרו במשטרה, בועות זהב מיקרוסקופיות הפריכו תיאוריות שלמות, ובעליה של הכתובת, עודד גולן, עבר מסכת חקירות והועמד לדין. גם אחרי שזוכה מרוב האישומים נגדו, לרשות העתיקות עדיין חשוב מאוד משום מה להוכיח שהמלך יהואש לא חתום על לוח האבן הזה.

אז זיוף או אוצר ?

טובי החוקרים בדיסציפלינות שונות שברו ושוברים את מוחם בשאלה זאת. ובסופו של דבר בית המשפט העליון יאלץ להכריע בה.( או שלא).

ראו סדרת מאמרים בנושא שהופיעה במגזין הרשת בעריכתי

"יקום תרבות "

 :

פרשת כתובת יהואש :החלק הראשון -זיופים ארכיאולוגיים בהיסטוריה

החלק השני של המאמר:זיוף או אוצר?

 החלק השלישי :עברית קדומה או ישראלית עכשווית ?

בימי עוזיהו וירבעם בן יואש

ציון מקום קבורתו של המלך המצורע עוזיהו

האם הנביא ישעיהו כתב ספר היסטוריה שלם על ימי המלך עוזיהו המלך המצורע של יהודה? כך בכל אופן טוען מחבר ספר "דברי הימים". אנחנו יודעים בכל אופן שישעיהו אכן החל להתנבא בימי עוזיהו ולפי מסורת חז"ל הוא היה קרוב משפחה שלו. אלא שהמלך עוזיהו אם כי שלט עשרות שנים ביהודה ותקופתו הייתה מעין תור זהב הוא כמעט בגדר לא ידוע כיום שכן מעט מאוד מסופר עליו בתנ"ך.וכך גם על עמיתו שהיה עוד גדול וחזק ממנו ,המלך ירבעם בן יואש , ירבעם השני גדול מלכי ממלכת ישראל.

ביום ג' 27.12 בשעה 11 בבוקר אתן  הרצאה על תור הזהב של ירבעם השני והמלך עוזיהו שתבחן את תקופת מלכותם את קשריהם וסכסוכיהם עם השכנים והאויבים מבחוץ ,אדום ארם ומעל לכל אשור וגם זה עם זה.

היא תעסוק בנביאי התקופה יונה הנביא המפורסם ההוא מסיפור הדג ,ועמוס והושע ראשוני נביאי הכתב. וגם ברעידת האדמה הנוראית שהתחוללה באותה התקופה .

וקצת נדון בענייני צרעת. עוזיהו הוא אחד משני המלכים המצורעים היחידים שמלכו בירושלים ( שניהם היו לוחמים אמיצים ).

ותדון בשאלה :האם כתיבת הספרים שאנו מכנים כיום התנ"ך החלה בימי מלכותם ?

ההרצאה תתקיים  בבית בן גוריון שבשדרות דוד בן גוריון בתל אביב.   ו היא במסגרת סדרת ההרצאות של החברה לחקר התנ"ך. הציבור מוזמן .

אתר בית בן גוריון

דניאל הבלש הראשון ופרשת שושנה

הנשיא לשעבר משה קצב הוכנס לבית הכלא לשבע שנים בעוון מעשי אונס ועברות אחרות. וזה הזמן להיזכר בסיפור הבלשי הראשון בספרות העולם ,סיפור דניאל ושושנה שנכתב במאות הראשונות לפני הספירה.סיפור שמתאר את מאמציו של הבלש הספרותי הראשון דניאל ,איש צעיר בבל להוכיח את חפותה של האישה היפה שושנה שמואשמת בידי זקנים נכבדים בעדה בפשע שהעונש עליו מוות.

סיפור שבהחלט מזכיר במשמעויותיו את פרשת משה קצב המודרנית .

ראו

דניאל הבלש והאישה השושנה

ירושלים שעל גדות התמזה

לרגל חג שמחת התורה ,חג התנ"ך הנה מאמר על טענות שונות שאירועי התנ"ך כלל לא התחוללו בארץ ישראל הקטנה והעלובה וכל אותם אישים ידועים אברהם העברי דוד ושלמה וכל השאר כלל לא חיו בארץ כנען וכמובן שגם העיר ירושלים לא נמצאת שם אלא כל אלו נמצאים במקומות מפוארים ומרכזיים הרבה יותר כמו חצי האי ערב והאי הבריטי.
ירושלים שעל גדות התמזה