ארכיון קטגוריה: מקרא

גדעון בן יואש הוא ירובעל השופט: כוכב ספרות אמנות קומיקס וקולנוע

שופטי ישראל משמאל לימין   עתניאל בן קנז , אהוד בן גרא,  שמגר  בן ענת , דבורה אשת לפידות  וגדעון בן יואש מחזיק בשופר 

פרק נוסף בסדרה על גיבורי המקרא בספרות  באמנות בקולנוע בטלוזיה בקומיקס  ובמדיה.

והפעם :

 

Gideon in the iconographic book "Promptuarii Iconum Insigniorum", printed by Guillaume Rouillé (1518? -1589)

 

גדְעוֹן בֶּן יוֹאָשׁ הוא אחד השופטים הידועים ביותר המתוארים בספר שופטים במקרא.  על פי המסופר בספר שופטים  הוא היה השופט החמישי ששפט את ישראל בתקופת השופטים  אי אז במאה ה-11 לפה"ס.

משום  מה הוא כונה גם ירובעל:

כך כינה אותו שמואל הנביא כשתיאר את תולדות העם בנאום :

וַיִּשְׁלַח יְהוָה אֶת-יְרֻבַּעַל וְאֶת-בְּדָן, וְאֶת-יִפְתָּח וְאֶת-שְׁמוּאֵל;

(שמואל א', י"ב, י"א)

וירובשת כפי שכונה בידי יואב בן צרויה בהודעה ששלח לדוד בן ישי המלך :

מִי הִכָּה אֶת אֲבִימֶלֶךְ בֶּן יְרֻבֶּשֶׁת הֲלוֹא אִשָּׁה הִשְׁלִיכָה עָלָיו פֶּלַח רֶכֶב מֵעַל הַחוֹמָה וַיָּמָת בְּתֵבֵץ לָמָּה נִגַּשְׁתֶּם אֶל הַחוֹמָה וְאָמַרְתָּ גַּם עַבְדְּךָ אוּרִיָּה הַחִתִּי מֵת.

(שמואל ב', י"א, כ"א)

דהיינו לאורך הדורות גדעון נקרא בשמות שונים.

האם יכול להיות שהמדובר ביותר מאדם אחד במציאות ההיסטורית גידעון , וירובעל-ירובשת  שאיך שהוא בסיפור שולבו לדמות אחת ?

יכול להיות.יכול להיות שהסיפור על  הרועה הלוחם גדעון שולב איך שהוא בסיפור על ירובעל -ירובשת המנהיג השכמי  שבנו אבימלך שאף להיות מלך.

גדעון בציור לצביעה.

סיפורו מתואר בספר שופטים, פרק ו' עד פרק ח'. גדעון פעל אחרי דבורה הנביאה וניצחונה על עמי כנען.

גדעון היה משבט מנשה מהעיר עפרה, ממשפחת "אבי העזרי" .

 

הוא  הציל את ישראל מיד שבטי או עממי מדיין, עמלק ובני קדם שכנראה היו שבט נודד בדואי מסוג כלשהו.

הניצחון על המדיינים נזכר בדורות הבאים כאחד הניצחונות הגדולים. הניצחון על מדיין ועל מלכיהם, מוזכר במזמור תהילים, פ"ג, י"ב, מצוין בשמואל א', י"ב, י"א, וגם בישעיהו, ט', ג' ו-י', כ"ו.

העם היציע לו להיות מלך אבל הוא סרב בתוקף.

סירוב שככל הנראה לא היה מקובל על בני משפחתו.

לסיפור גדעון יש סיפור המשך שלא כמקובל בספר שופטים שעוסק בצאצאיו.

לאחר מותו תפס בנו אבימלך בן גדעון, את המלוכה על העיר שכם תוך טבח אֶחיו, והוקע על ידי אחיו יותם במשל יותם (שופטים, ו' עד ט').

( ובאבימלך ובאחיו נעסוק ברשימה מיוחדת בסדרה זאת)

יש חוקרים שחושבים שאבימלך לא היה בנו של גדעון אלא שאיש שנקרא ירובעל שאיך שהוא דמותו חוברה לזאת של גדעוןן.

סיפורו של גדעון זכה עם כך לפרסום גדול בתקופת התנ"ך אבל לפרסום מועט יותר בתקופות מאוחרות יותר.אם כי הוא נשאר אחד השופטים הידועים .אבל בהחלט לא שום דבר שמתקרב לשמשון.

 

ספרים בעברית על ימי גדעון ואבימלך:

שרגא גפני ספורי השופטים . איורים אהרון אבדי סדרת עולם התנ"ך לילד ה'  תל אביב : מ’ מזרחי, (1963).

כולל עיבוד של סיפור גדעון במקרא.

 ליאור  עשת  ( שם בדוי של  מירון אוריאל) גדעון . אייר אשר דיקשטיין .    סדרת גיבורי ישראל ( ) הוצאת ע. נרקיס  1966

כולל עיבוד מורחב ביותר של סיפור גדעון במקרא.

אהרון וירשופ גדעון בן יואש חזיון מתקופת השופטים בישראל וילנה תר"ץ  1930  מחזה לילדים של  15 עמודים

ישראל שף  "יותם בן ירובעל " פרקים מספר שלא נשלם שנדפסו ב"משעולי החינוך" ב-1938. הופיע שוב בקובץ המסכם של יצירת שף  כתובים איסוף ועריכת החומר: חנה ברנר .  ,2004

מילא אוהל ירובעל חזיון תנכי מימי השופטים  ( על חיי גדעון בן יואש) עשרה מערכונים הוצאת המרכז לתרבת של הסתדרות העובדים תל אביב תש"י

יוסף עוזיאל בציר אביעזר " ציורים נורית אריה .  הוצאת אל"ף , 1958

על ימי השופט גדעון.

שם הספר שימש כמקור לכפר שם הכפר בסדרת הטלוויזיה הקומית של אפרים סידון "חצי המנשה " על ימי השופט שמשון .

גדעון מאת דוד שמעוני

גדעון .מאת שמואל בס .פורסם ב"נחל קדומים"( שירי תנ"ך" הוצמאת יזרעאל ש.שרברק 1941

גדעון פואמה מאת אמציה ברלס

שיר חדש נדיר על גדעון :

 

ממני תיראו וכן תעשו

, עמית דרבקין חן

מתוך הספר "במשעול התנ"ך",2020

בַּחֲשַאי יָרַד אֶל מַחֲנֵה אֹויְבָיו,

כָּךְ עָשָה בְּצַו אֱלוֹקָיו.

בְּשׁוּבוֹ הֶעֱנִיק תְחּושַתּ בִטָחֹון לְחַּיָלָיו,

קּוּמּוּ כִּי נָתַן ה' בְּיֶדְכֶם אֶת מַחֲנֵה מִדְיָן!  עַכְשָו!

מִמֶּנִּי תִרְאוּ וְכֵן תַּעֲשׂוּ,

אָמַר וְהִסְתַעֵר רִאשֹון בַּקְרָב.

מִּיָד חַּיָלָיו שָלְפוּ חֶרֶב,

נָשְׂאוּ תְּפִלָּה לָאֵל,

בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם הָלְכוּ אַחֲרָיו.

הּוא חִּלֵק אֶת חַּיָלָיו

לִשְלֹושָה רָאשִים,

וְהֵם חָדְרּו לַמַחֲנֶה

לִפְנֵי חִּלּופֵי הַּשֹומְרִים.

ּבְחֶשְכַת הַלַיִלּ תָקְעּוּ בַּשֹופָרֹות וְנִּפְצּו הַּכַדִים,

וְאֹור גָדֹול יָצְרּוּ בְלַּפִידִים.

 

וְרַק לֹוחֵם אֶחָד

הֵעֵז לִשְאֹל  קֻשְיָה:

לְשֵם מָהּ דְרּושָהּ כָאן טַקְטִיקָה?

אִם ה' הִבְטִיחַ נִּצָחֹון,

נִסְּתַעֵר יַחְּדָוּ  בְבִּטָחֹון.

וְגִדְעֹון, שֶּמֵעֹולָם לֹא שָמַעּ כָּזֹאת שְאֵלָה,

טָפַח עַל כִּתְפֵיּ כַּמָּה בַּחוּרִים

וְהֹורָה לָהֶם לַחְסֹם מִּיָד מַעֲבָרִים.

הּוא כְּבָר הֵבִין: אֱמּונָהּ בֶּאֱלוֹקָיו,

ּגַם אִם נָתַן אוֹיְבָיו בְּיָדָיו,

נִבְחֶנֶתּ תָמִיד, בְכָל מַעֲשָיו.

 

 

על הבן אבימלך הופיעו עוד פחות יצירות ספרות בעברית :

הפואמה הידועה " אבימלך" מאת יונתן רטוש

פנחס שדה :מות אבימלך ועליתו השמימה בזרועות  אימו שוקן ירושלים ות"א,"', 1969" סיפורו של אבימלך בן גדעון ותקופת שלטונו הקצר אך האכזרי שכם.

באבימלך כאמור  נדון בפירוט במאמר נפרד.

גדאון באמנות העולמית :

גדעון זכה להצלחה ולפירסום גדולים יורת באמנות העולמית .

הנה כמה מהתמונות הידועות עליו

 

גידעון בוחר את חייליו Gideon selecting his soldiers – illustration in the "White Bible", Spain

Alba Bible , Sephardic text , Hebraic Bible translated into Romance, 1422-1433, fol. 183v:

Gideon kills the Midianite kings Zevah and Tzalmona – Byzantium, sec. XIII – Vatopedi Monastery , Mount Athos

 

 

Gideon's Call, 1860 woodcut by Julius Schnorr von Karolsfeld

Gideon's victory over the Midianites – painting by Nicolas Poussin , 1625

 

גידעון בוחר את החיילים שלו  Gustave Doré in an English edition of the Bible, 1866

תבוסת המדיינים .דורה.1866

 

Gideon thanking God for the miracle of dew-soaked wool – painting by Maarten van Heemskerck , Strasbourg Museum of Art

 

 

 

 

Ghedeon chooses his soldiers according to the way they quench their thirst in the stream – engraving by Christian Eduard Böttcher, 1908

 

 

THE HEROES OF THE FAITH COMIC BOOK SERIES PRESENTS GIDEON

גדעון בקומיקס

דוגמאות מסיפורי קומיקס אמריקניים על גידעון :

/  art by IRVING NOVICK

June 1960

STORIES FROM THE BIBLE series in BOYS' LIFE magazine

 

קומיקס עברי על גדעון יש בסדרת "תנ"ך עכשיו" של אפרים סידון ואבנר אברהמי במגזין "כותרת ראשית "

גדעון בן יואש בתור זוטא ידידו של בבא איש ימי קדם גיבורו של שי צ'רקה בספר "נגיד ש..בבא בתנ"ך" מאת שי צ'רקה ( מודן 2005)

גידעון בשירי זמר :

גדעון לא היה פופולארי במיוחד בזמר העברי.אבל ישנם עליו שני פזמונים מוכרים.

נעמי שמר כתבה והלחינה ב-1961 עבור להקת פיקוד צפון  את השיר "זמר לגדעון" המספר את סיפור הקרב.

ברוך גדעון בן עם עני
אשר היכה במדיני
היכה ולא חדל
וירדפם ויפחידם
הרחק מעבר לירדן
בשלוש מאות חייל

היה אז קיץ בגבולות
הבשיל שדה את יבולו
אבל המדיני חמס
מחמנית ועד תירס –
היה אז קיץ בגבולות

גדעון בגת חבט חיטים
בגורן כל צמרו הסתיר
ובלילות במארב
יצא לשמור על עדריו –
גדעון בגת חבט חיטים

ברוך גדעון בן עם עני…

כבדה ידם של מדינים
כלו אז שבע השנים
קרא גדעון בשופרות
נרד אל מעין חרוד –
כבדה ידם של מדינים

שלושה ריבוא של חילים
ירדו לישון באוהלים
והוא בחר בשלוש מאות
שלא כרעו בירכם לשתות
שלושה ריבוא של חילים

ברוך גדעון בן עם עני…

בראש אשמורת תיכונה
לפתע קול שופר ענה
נופצו שלוש מאות כדים
ויתלקחו הלפידים
בראש אשמורת תיכונה

היכה גדעון במדינים
בשלוש מאות בן עם עני
כי אנשיו בני חיל הם
שלא כרעו על ברכיהם –
היכה גדעון במדיני

ברוך גדעון בן עם עני…

צפו במחול המבוסס על הפזמון .

הפזמון השני היה :

שקט   בבקשה   ,דן אלמגור ,איתי נאמן   להקת פיקוד צפון  (על השופט גדעון)

 

גדעון בקולנוע העולמי :

ישנם גם כמה סרטים מועטים על גדעון. זהו סיפור מרכזי בספר שופטים אבל בקולנוע ככל הנראה הוא לא עורר עניין רב כי בניגוד לסיפור שמשון אין בו סיפור אהבה או בכלל דמות נשית כלשהיא.

סרטי גדעון

 

גדעון  המשחרר Gideon: The Liberato   הסרט מ-1958 חלק מסדרת סריטי "התנ"ך החי"

סרט קצר  של רבע שעה שנועד כנראה לתלמידי בתי ספר נוצריים.

הם ויתרו בו לחלוטין על תיאור הקרב שהוא בעל חשיבות מרכזית בסיפור.

צפו בסרטון

 

https://biblefilms.blogspot.com/2006/02/gideon-liberator.html

גידעון ושמשון

סרט בעל עניין רב יותר לצופה העכשווי היה

I grandi condottieri (Great Leaders of the Bible: Samson and Gideon, 1965)

סרט איטלקי בהפקתו של  Marcello Baldi שהיה עסוק בראשית שנות השישים בבימוי סדרה שלמה של סרטים על פי התנ"ך : "האבות " יעקב ועשיו ,שאול ודוד ,והסרט שלפנינו.

הסרט  האיטלקי הזה לא חיבר בין גדעון ושמשון לעלילה אחת כפי שאפשר היה לעשות ( זה לא לגמרי בלתי אפשרי כרונולוגית.  ייתכן שהם חיו זה  סמוך לזה באיזורים שונים  אנחנו פשוט לא יודעים מתי כל אחד מהם חי)  אלא פשוט היציג שני סיפורים: אחד על גדעון ואחד על שמשון זה לאחר זה.

החלק על גדעון צולם בספרד בידי הבמאי הספרדי Francisco Perez Dolz.יש בו מעט הומור כאשר הוא עוסק במספר המועט של לוחמיו של גדעון והוא עוסק

גם בסיפור המרדף אחרי מנהיגי מדיין ופרשת בניו של גדעון.

אבל הסיפור שבא לאחר מכן על שמשון היה דרמטי יותר.

 

גדעון בסרט גדעון ושמשון 1965

 

צפו בסרט

 

 

 

סרט נוסף על גדעון נוצר ב-1971  סרט טלוויזיה בו כיכב פיטר יוסטינוב שהתבסס על מחזה מצליח בברודווי  מ-1961שעיבד את סיפור גדעון לבמה בידי המחזאי הידוע פדי צי'אבסקי ועסק לא בסיפור הקרב אלא בדיון בין גדעון והמלאך ( ג'וזה פרר )  שקורא לו להיות מושיע ישראל .גדעון לא בטוח שהוא האיש המתאים. המלאך משכנע אותו שאחרי הכל הוא האיש.

קיראו ביקורת על סרט זה כאן.

פיטר יוסטינוב בגירסה הטלבויזויית של "גדעון " ( 1971)

והיה גם סרט אנימציה מ-2006

 

 

 

וזהו  מעבר לזה גדעון למרות חשיבותו בתנ"ך  לא זכה בפרסום מיוחד  בדורות הבאים  בוודאי לא כמו זה של שמשון או שאול ודוד.

אבל במאה העשרים הוא שימש מקור השראה ללוחמים שונים :

סיפורו של גדעון שימש השראה לארגונים רבים מראשית הציונות, מ"ארגון בני המושבות" בעלייה הראשונה, (הגדעונים) ועד לצה"ל של ימינו. כמו כן, על שמו יחידות בצה"ל (גדוד 13 בחטיבת גולני) ובמשטרה (הגדעונים), ושמות מבצעים רבים, החל משנת 2019 קורס כניסה לקבע בכיר לנגדים בצה"ל שנערך במכללות הצבאיות נקרא פו"ם 'גדעון'.

גדעון היווה השראה מיוחדת לאורד צ'ארלס וינגייט בהקמת פלגות הלילה המיוחדות (שכונו גם "הגדעונים") בארץ ישראל וכוח גדעון באפריקה.

ספורו של גדעון והדרך שבה הוביל והנהיג את אנשיו, היו למקור השראה לקורסי הפיקוד בהגנה בפלמ"ח ובצה"ל  אמירתו של גדעון, "מִמֶּנִּי תִרְאוּ וְכֵן תַּעֲשׂוּ" (שופטים ז', יז), החקוקה על אחד מכותלי בבית הספר לקצינים, מהווה את הערך על פיו מתחנכים חניכי קורסי הפיקוד השונים בצה"ל ובהם קורסי מפקדים וקורס קצינים, והנורמה על פיה מצופה כי יפעלו מפקדי צה"ל מתוך גילוי דוגמה אישית גבוהה .

האזינו לאפרים סידון מספר על גדעון השופט על פי ספרו "התנ"ך בחרוזים "

 

 

סדרה זאת הופיעו כבר:

יעקב אבינו כוכב קולנוע 

משה רבנו כוכב קולנוע

יהושע בן נון ורחב מיריחו כוכבי ספרות קומיקס  וטלויזיה 

עתניאל בן קנז השופט הראשון ואישתו עכסה בת כלב בספרות ובקומיקס

המתנקש הבודד :אבהוד בן גרא בספרות באמנות ובקומיקס

דבורה הנביאה ברק בן אבינועם השופט ,יעל אשת חבר וסיסרא המצביא ואם סיסרא כוכבי תרבות

רות המואביה כוכבת קולנוע 

ספר המלכים הסודי: המלכים ירבעם ורחבעם בספרות ובתיאטרון

הגבירה איזבל 

הגבירה עתליה 

הנביא ירמיהו בטלביזיה

רצח נציב יהודה :על גדליהו בן אחיקם

אסתר המלכה כוכבת קולנוע וגם מרדכי היהודי והמלך אחשוורוש והמן הרשע

המלך אחשוורוש הוא כסרכסס כוכב קולנוע

יהודה המכבי כוכב קולנוע

אותו התלמיד :השליח שאול התרסי -פאולוס ביהדות ובספרות העברית

גדעון בן יואש בפעולה

 

המתנקש הבודד : אהוד בן גרא באמנות בספרות ובקומיקס

 

אהוד בן גרא מתקבל לפגישה אצל עגלון מלך מואב  שתתגלה כקטלנית למלך.Wood engraving, published in 1886.

 

אהוד מחסל את עגלון לאחר שהוא מטיף לו על רקע ציורים קדומים.

Original artwork for illustration on p24 of The Bible Story issue no 13.

מיוחס ל, British (1922–2003) או ל:Philip Corke’

יב וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה; וַיְחַזֵּק יְהוָה אֶת-עֶגְלוֹן מֶלֶךְ-מוֹאָב, עַל-יִשְׂרָאֵל, עַל כִּי-עָשׂוּ אֶת-הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה.  יג וַיֶּאֱסֹף אֵלָיו, אֶת-בְּנֵי עַמּוֹן וַעֲמָלֵק; וַיֵּלֶךְ, וַיַּךְ אֶת-יִשְׂרָאֵל, וַיִּירְשׁוּ, אֶת-עִיר הַתְּמָרִים.  יד וַיַּעַבְדוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-עֶגְלוֹן מֶלֶךְ-מוֹאָב, שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה.  טו וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-יְהוָה, וַיָּקֶם יְהוָה לָהֶם מוֹשִׁיעַ אֶת-אֵהוּד בֶּן-גֵּרָא בֶּן-הַיְמִינִי, אִישׁ אִטֵּר יַד-יְמִינוֹ; וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּיָדוֹ מִנְחָה, לְעֶגְלוֹן מֶלֶךְ מוֹאָב.  טז וַיַּעַשׂ לוֹ אֵהוּד חֶרֶב, וְלָהּ שְׁנֵי פֵיוֹת–גֹּמֶד אָרְכָּהּ; וַיַּחְגֹּר אוֹתָהּ מִתַּחַת לְמַדָּיו, עַל יֶרֶךְ יְמִינוֹ.  יז וַיַּקְרֵב, אֶת-הַמִּנְחָה, לְעֶגְלוֹן, מֶלֶךְ מוֹאָב; וְעֶגְלוֹן, אִישׁ בָּרִיא מְאֹד.  יח וַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלָּה, לְהַקְרִיב אֶת-הַמִּנְחָה; וַיְשַׁלַּח, אֶת-הָעָם, נֹשְׂאֵי, הַמִּנְחָה.  יט וְהוּא שָׁב, מִן-הַפְּסִילִים אֲשֶׁר אֶת-הַגִּלְגָּל, וַיֹּאמֶר, דְּבַר-סֵתֶר לִי אֵלֶיךָ הַמֶּלֶךְ; וַיֹּאמֶר הָס–וַיֵּצְאוּ מֵעָלָיו, כָּל-הָעֹמְדִים עָלָיו.  כ וְאֵהוּד בָּא אֵלָיו, וְהוּא-יֹשֵׁב בַּעֲלִיַּת הַמְּקֵרָה אֲשֶׁר-לוֹ לְבַדּוֹ, וַיֹּאמֶר אֵהוּד, דְּבַר-אֱלֹהִים לִי אֵלֶיךָ; וַיָּקָם, מֵעַל הַכִּסֵּא.  כא וַיִּשְׁלַח אֵהוּד, אֶת-יַד שְׂמֹאלוֹ, וַיִּקַּח אֶת-הַחֶרֶב, מֵעַל יֶרֶךְ יְמִינוֹ; וַיִּתְקָעֶהָ, בְּבִטְנוֹ.  כב וַיָּבֹא גַם-הַנִּצָּב אַחַר הַלַּהַב, וַיִּסְגֹּר הַחֵלֶב בְּעַד הַלַּהַב–כִּי לֹא שָׁלַף הַחֶרֶב, מִבִּטְנוֹ; וַיֵּצֵא, הַפַּרְשְׁדֹנָה.  כג וַיֵּצֵא אֵהוּד, הַמִּסְדְּרוֹנָה; וַיִּסְגֹּר דַּלְתוֹת הָעֲלִיָּה, בַּעֲדוֹ–וְנָעָל.  כד וְהוּא יָצָא, וַעֲבָדָיו בָּאוּ, וַיִּרְאוּ, וְהִנֵּה דַּלְתוֹת הָעֲלִיָּה נְעֻלוֹת; וַיֹּאמְרוּ, אַךְ מֵסִיךְ הוּא אֶת-רַגְלָיו בַּחֲדַר הַמְּקֵרָה.  כה וַיָּחִילוּ עַד-בּוֹשׁ, וְהִנֵּה אֵינֶנּוּ פֹתֵחַ דַּלְתוֹת הָעֲלִיָּה; וַיִּקְחוּ אֶת-הַמַּפְתֵּחַ, וַיִּפְתָּחוּ, וְהִנֵּה אֲדֹנֵיהֶם, נֹפֵל אַרְצָה מֵת.  כו וְאֵהוּד נִמְלַט, עַד הִתְמַהְמְהָם; וְהוּא עָבַר אֶת-הַפְּסִילִים, וַיִּמָּלֵט הַשְּׂעִירָתָה.  כז וַיְהִי בְּבוֹאוֹ, וַיִּתְקַע בַּשּׁוֹפָר בְּהַר אֶפְרָיִם; וַיֵּרְדוּ עִמּוֹ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִן-הָהָר, וְהוּא לִפְנֵיהֶם.  כח וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רִדְפוּ אַחֲרַי, כִּי-נָתַן יְהוָה אֶת-אֹיְבֵיכֶם אֶת-מוֹאָב בְּיֶדְכֶם; וַיֵּרְדוּ אַחֲרָיו, וַיִּלְכְּדוּ אֶת-מַעְבְּרוֹת הַיַּרְדֵּן לְמוֹאָב, וְלֹא-נָתְנוּ אִישׁ, לַעֲבֹר.  כט וַיַּכּוּ אֶת-מוֹאָב בָּעֵת הַהִיא, כַּעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים אִישׁ–כָּל-שָׁמֵן, וְכָל-אִישׁ חָיִל; וְלֹא נִמְלַט, אִישׁ.  ל וַתִּכָּנַע מוֹאָב בַּיּוֹם הַהוּא, תַּחַת יַד יִשְׂרָאֵל; וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ, שְׁמוֹנִים שָׁנָה.  {פ}

שופטים פרק ג'

לפניכם רשימה נוספת בסדרה שלי על גיבורי התנ"ך בספרות באמנות בקולנוע ובטלביזיה.והפעם על השופט השני המופיע  בספר "שופטים" אהוד בן גרא.

שאמנם על פי כל הגדרה מודרנית לא היה שופט כלל אלא מתנקש ורוצח. אבל הוא בהחלט היה מנהיג.

שופטי ישראל משמאל לימין   עתניאל בן קנז , אהוד בן גרא,  שמגר  בן ענת , דבורה אשת לפידות  וגדעון בן יואש

הסיפור על אהוד בן גרא שחיסל בעורמה את עגלון מלך  מואב ששלט בשבטי ישראל הוא אחד מהסיפורים הראשונים של ספר שופטים.וייתכן מאוד שהוא זה שפתח את הספר במהדורה המקורית שלו שנוצרה בממלכת ישראל במאה התשיעית או השמינית לפה"ס . לדעתי "שופטים "  היה  באותה גרסה  הראשונית הראשון מבין הספרים שנכתבו מבין אלו שמרכיבים את מה שמכונה היום "המקרא" לפני ספר "יהושע " שנראה כיצירה מאוחרת יותר  ולפני ספרי החומש.

ההנחה של החוקרים היא שהסיפורים על עתניאל בן קנז  השופט משבט  יהודה  ואישתו עכסה בת כלב שבאים  בגירסה שבידינו  של ספר "שופטים" לפני הסיפור על אהוד בן גרא  היא תוספת מאוחרת מממלכת יהודה שנים רבות לאחר שגירסה ראשונית של הספר כבר פורסמה במממלכת ישראל.  ובגרסה הראשונית הזאת  לא  היה שום איזכור של עתנאל ועכסה שמן הסתם לא היו מוכרים כלל  למחבר – מלקט- עורך המקורי  שהיכיר רק את סיפורי שבטי וממלכת ישראל.

מי היה המחבר המקורי של ספר "שופטים" ? הוא כנראה התעניין בסיפורים קדומים וליקט אותם במחוזות שונים בממלכת ישראל של זמנו המאה השמינית לפני הספירה,אולי בימי המלך ירבעם בן יואש שהייתה תקופת שיא בממלכת ישראל.

אני מאמין שאותו כותב -מלקט-עורך ביצע מסעות במחוזות ובישובים שונים של ממלכת ישראל אולי אגב ביצוע משימות בירוקרטיות שונות במינהל ממלכת "ישראל"   ( או יותר נכון "שומרון" כפי שכנראה היה שמה הרשמי של הממלכה בזמנו)  שהיו  במסגרת תפקידו כסופר ,  ומן הצד כתחביב אישי  ליקט סיפורים שונים ומסורות שונות. שהרי אחרת לא יכול היה להגיע אל החומרים שהכניס לספר שופטים שהיו מפוזרים במקומות שונים ומגוונים  .

חלקם או רובם  ואולי כולם  או כמעט כולם מן הסתם היו קיימים רק בעל פה עד שהיגיע וראיין זקנים ומספרים לגבי דמויות מהעבר באיזוריהם וכתב את הסיפורים ששמע.ולאחר מכן שילב  אותם בספר שהפך להיות ספר "שופטים".

אני בהחלט מעלה על דעתי שמחבר ספר שופטים שמע  יצירות כמו שירת דבורה באיזה מקדש ורשם אותו.ואחר כך שמע סיפור אחר על דבורה ורשם גם אותו כהסבר או להפך.

"שירת דבורה" היא לדעת החוקרים כיום  כנראה החלק הקדום ביותר של המקרא אבל זה לא אומר שכרונולוגית האירוע שהשירה מתארת  אכן התרחש לפני ימי  אהוד או לאחריו.בעצם איננו יודעים וכנראה גם מחבר ספר שופטים לא באמת  ידע מתי בדיוק התרחשו.יכול להיות שהבחירה שלו של המיקום הכרונולוגי של האירועים הייתה שרירותית מחוסר מידע מדוייק.

מוסרי המידע שלו מן הסתם יכלו לאמר לו רק שאירוע זה וזה של יפתח או גדעון או דבורה או שמשון או יאיר הגלעדי התרחש  באופן כללי נניח לפני 300 שנה או 200 שנה ולא לפרט יותר מכך.

(זאת אגב בניגוד למחבר ספר "מלכים" שיש להניח שהחומר שכינס היה קיים במרוכז בכמה ספרים שאליהם הייתה לו גישה ממקום מושבו בירושלים  ובהחלט היה לו רושם כרונולוגי ברור מתי בדיוק התרחשו האירועים שהוא מתאר. ,ואולי כך היה גם לגבי מחבר ספר שמואל ,אבל זה פחות ברור.).

הגירסה המוקדמת של ספר שופטים צברה מן הסתם פופולאריות.ולא רק בממלכת ישראל.

היה מי שטרח ליבא אותו לממלכת יהודה. וגם שם גילו בו עניין. והיה מי שיצא לשכתב את הספר הזה ולהוסיף לו סיפור על מנהיגים משבט יהודה שלא היה בגירסה המקורית. אולי היה זה כותב ספר מלכים שהתעניין מאוד באירועים קדומים ולכן התעניין בספר שופטים שהיגיע מממלכת ישראל.

ש להניח שספר שופטים נשמר פחות או יותר בצורתו המקורית מלבד התוספות שהוצבו בהתחלה וגם בסוף ( סיפור הפילגש ) וכל מיני הערות של העורך היהודאי על כך שבני ישראל עשו הרע בעיני האל שספק בעיני אם היו חלק מהגרסה המקורית וקל לזהות אותן כתוספות יהודאיות.
לאחר התוספות נראה שהפורמט הוא כמו שהיה בגירסה הישראלית המקורית ולא שינו אותו יותר מידי. אז כנראה שסיפור אהוד אכן היה הראשון בגירסה הישראלית המקורית. ואם המחבר שם אותו ראשון אז כנראה הייתה לו כוונה מיוחדת בזה.

אם אכן סיפור אהוד בן גרא פתח את ספר שופטים בגירסתו המקורית אז אולי זה  אומר שזה היה הסיפור הקדום מכולם.

או שאולי העורך -מחבר החשיב אותו באופן מיוחד והייתה לו כוונה מיוחדת בהשמתו ראשון בספר.

אולי החשיב את עצמו כצאצא לאהוד בן גרא?

סיפור אהוד בן גרא הוא  בכל אופן הסיפור הקדום ביותר הקיים הספרות העולמית על התנקשות במלך. אם כי מן הסתם היו אחרים שלא השתמרו אבל הסיפור הזה נשמר.

בספרות  הסיפור לא עורר תשומת לב רבה.

באמנות העולמית כפי שתראו הוא עורר תשומת לב רבה יותר.

יש על פיו כמה  וכמה תמונות  לאורך הדורות. אולי הסיפור על המתנקש הערמומי שרוצח בבוגדנות מלך   עורר   עניין וסימפטיה אצל רוב היוצרים.

וכאן לראשונה אביא גלריה של מבחר ציורים כאלו לאורך הדורות.

גם בעברית יש רק מעט מאוד עיסוק באהוד בן גרא לאורך השנים.

אבל כפי שתראו בהמשך סיפורו של המתנקש הבודד והמלך השמן הוא בולט בתוכנית הלימודים של בתי הספר היסודיים במדינת ישראל.

 

ספרים על אהוד בן גרא:

הספר הבולט בעברית על אהוד בן גרא הוא ספרו של המורה ישראל שף שהיה רק שני בטרילוגיה לאחר ספר קודם שעסק בעכסה בת כלב ובבעלה השופט עתניאל בן קנז.

ישראל שף    ( 1865-1938)  כנראה תיכנן לכתוב סדרת ספרים שתכסה את כל ימי השופטים אבל הוא הספיק לכתוב רק שלושה ספרים והחל לכתוב ספר רביעי על יותם בן ירובעל  ולא יסף.

מאלו הספר שמעניין אותנו כאן הוא הספר השני בסדרה :

  אהוד בן גרא :   ספור היסטורי.    פרנקפורט ע"נ מין :   אמנות,   [תרפ"ג 1923)

זהו ספר המשך לספרו הקודם של שף "עכסה בת כלב" ומתאר בסגנון אפי מרתק את תלאותיה של אימו של אהוד ( ששמה אינו מוזכר  כלל במקרא)שנפלה בשבי בידי עגלון ועונתה על ידו עד ששלחה את בנה האיטר לנקום את נקמתה הקשה.

בעברית יש גם סיפור לילדים על אהוד למרות שאני תמה כמה הסיפור הזה מתאים לילדים אבל עובדה.

חרבו של האטר :   ספורו של השופט אהוד בן-גרא. עבדה שלומית רוזינר ציירה מריים  אורן   ספריית קשב  [רמת-גן] :   מסדה,   [1984].

אהוד בן גרא בשירה העברית

יש גם שיר אחד על אהוד בן גרא  בספרות העברית המודרנית ומעניין שכתבה אותו דווקא אישה.

אהוד

מאת עמית דרבקין מתוך: במשעול התנ“ך, הוצאת "ספרי ניב", תש״פ 2020

ויש גם סיפור באנגלית על אהוד בן גרא An Assassin's Tale  by  Reev Robledo  סיפור קצר של 30 עמודים שפורסם כקינדל בשנת 2012.

סיפור חייו של אהוד המתרחש בשנת 1320 לפני הספירה.

 

והנה גלריה של תמונות על אהוד בן גרא ועגלון מלך מואב.

 

 

 

 

המלך עגלון ואהוד

 

דוגמאות של ציורים לאורך הדורות  של חיסולו של עגלון בידי אהוד בן גרא

 

אהוד מתקרב לעגלון עם החלרב בזמן שאנשים עומדים בחוץ .

Erlangen, UB Ms. 1 (Bible from the Gumpertuskloster in Ansbach), fol. 70 BC Bavarian, before 1195

New York, Morgan Libr. Ms. 638, fol. 12. Painted in Paris around 1250

אהוד תוקע בשופר .from 13th Century manuscript known as the Morgan, Crusader, Maciejowski Bible, or Shah ‘Abbas Bible.

אהוד מתנקש בעגלון. איור משנת 1360.The Speculum Humanae Salvationis or Mirror of Human Salvation

אהוד מחסל את עגלון .German stained glass, panel 14, Church of St Etienne, Mulhouse, France

Miniature depicting Ehud murdering King Eglon by Rudolf von Ems (1350 to 1375)

Miniature 1401-1402 Part of: Wenceslas Bibl

 

The Assassination of the Moabite King Eglon by Ehud   by Gabriel Angler (1404-1483) in Monheim (Swabia) 1483 Munich painter panel and fresco of the Gothic German Germany

(Ilustrador de Speculum humanae salvationis, 1450

Miniature by Lienhard von Kötz .,  AROUND 1450

כאן לאהוד יש שותף בביצוע החיסול.

 

אהוד דוקר את עגלון. Ehud Stabbing Eglon Anonymous Germany (Augsburg)  Illustrations from Speculum Humanae Salvationis.  1476,

Godefroid Ballain (?), Around 1567.

 

The Moabite king Eglon is treacherously murdered by Ehud, one of the Judges of Israel, who escapes the king's guards

a drawing by Mary Evans Picture Library

 

Portrait of Ehud or Aod, Biblical judge, human biblical figure, engraving from Epitome historico-chronologica gestorum omnium patriarcharum, ducum, judicum, regum, et pontificum populi hebraici (Historical-chronological summary of the patriarchs, chiefs, judges, kings and popes of the Jewish people), by Bartolomeo Gai, 1751, Rome. (Photo by Icas94 / De Agostini Picture Library via Getty Images)

 

Illustration by Ford Madox Brown

 

אהוד מחסל את עגלון. ציור מאת מאיה סגל.

Eglon Slain by Ehud by James Tissot.

 

 

 

אהוד מטיף לעגלון בזמן שהוא רוצח אותו בתמונה טובה במיוחד. צייר :

 

 

\

אהוד רוצח את עגלון שנראה כמבוסס על דמות של ג'אבה מסדרת "מלחמת הכוכבים".

 

אהוד בן גרא בעלילונים ( קומיקס בלועזית )

בקומיקס העברי אהוד בן גרא הופיע בסדרות האלו :

תנ"ך עכשיו מאת אפרים סידון ואבנר אברהמי " הופיע בשבועון "כותרת ראשית":

 

יהוצפן א' מאת שי צ'רקה .הוצאת מודן 2003

הוסף לסל את יהוצפן א' / שי צ'רקה

הבלש התנכי יהוצפן חוקר את רצח עגלון  שיש שחושבים שנרצח בידי חייזרים מהחלל. ומגלה שאהוד בן גרא הוא הרוצח.אבל איך בדיוק עשה זאת ?

יהוצפן פותר את התעלומה המוזרה.

 

 

אהוד תוקע בשופר .דף צביעה לילדים.

http://www.supercoloring.com/coloring-pages/ehud

 

שיר על אהוד ועגלון באנגלית :

http://janevoigts.com/blog/2014/2/24/inspired-fat-and-poo

Back in the day when the Bible was thin
Israel was conquered by a heavyweight King
So they prayed for a saviour who was able to fight
Big-bellied Eglon the Moabite.
Well, Ehud was the man God chose
He made a little sword & hid it in his clothes
Said King I got a message to whisper to you
Then in went the sword & out came the poo because he

Stabbed him in the belly & his poo came out
Stabbed him in the belly & his poo came out
Stabbed him in the belly & his poo came out
Squishy, squashy poo.

Ehuds sword stuck in his guts
But the kings flabby belly just covered it up
He shut the doors & then he ran back home
Before anyone saw what hed done.
The servants said phew, whats that stink?
The king is on the toilet thats what I think.
But when they opened up the door
There lay Eglon dead on the floor because he

Stabbed him in the belly & his poo came out.

Ehud blew the trumpet & he said its war!
And the Moabites ran as people grabbed their swords
And as they fought they all sang this song,
Do you want to know what Ehud did to King Eglon?
I'll tell you, he

Stabbed him in the belly & his poo came out

Well the flabby baddie didnt get a chance to shout
Cos he stabbed him in the belly & his poo came out
And if youre wondering what this song is really all about…
Its squishy, squashy, (give you hands a washy!)
Squishy, squashy poo.

Judges 3:12 – 30 (ESV)
© Matt Blick Grace Church Nottingham 2005.)

אהוד ועגלון בטלביזיה 

ידועה לי רק גירסה מוסרטת אחת על עלילות אהוד בן גרא שמשום מה לא משכו במיוחד את הבמאים של הוליווד.

גירסה בסדרה הסטירית "היהודים באים"  בפרק החמישי בעונה הרביעית ששם כל הסיפור מסופר מינקודת המבט של שומרי הראש של עגלון

ששומרים עליו מחוץ לחדרו בזמן שאהוד מבצע בו את זממו.

עגלון ב"היהודים באים"

 

אהוד ועגלון בהיהודים באים 

 

תמונות ממצגת אהוד בן גרא עבור כיתה  ד' 

 

 

 

אהוד בן גרא אולי לא השאיר במיוחד את חותמו על הדורות הבאים ,אבל הרצח המתוחכם שביצע של מלך שמן במיוחד בהחלט השאיר את רישומו על אמנים שונים.וגם על מערכת החינוך הישראלית ששם הוא דמות פופולארית במקצוע המקרא.

אהוד מטיף לעגלון בזמן שהוא רוצח אותו בתמונה טובה במיוחד. צייר :

 

צפו בסרטון בובות על אהוד בן גרא רצח מושלם

צפו בסרט אנימציה על אהוד בן גרא 

ילדים ישראלים בעקבות אהוד בן גרא 

סיפור אהוד בתמונות 

האזינו לאפרים סידון מספר את סיפור אהוד בן גרא בחרוזים על פי ספרו התנ"ך בחרוזים 

 

אהוד הסכינאי של אלוהים :סיפור קומיקס 

עדויות לסיפור אהוד

האם התגלה הארמון של עגלון מלך מואב שבו חיסל אותו אהוד?

 

הארכיאולוג ישראל פינקלשטיין  על אהוד

אהוד בן גרא ועגלון מלך מואב באמנות 

 

המקרה של רצח עגלון 

בסדרה זאת הופיעו כבר:

יעקב אבינו כוכב קולנוע 

משה רבנו כוכב קולנוע

יהושע בן נון ורחב מיריחו כוכבי ספרות קומיקס  וטלויזיה 

עתניאל בן קנז השופט הראשון ואישתו עכסה בת כלב בספרות ובקומיקס

דבורה הנביאה ברק בן אבינועם השופט ,יעל אשת חבר וסיסרא המצביא ואם סיסרא כוכבי תרבות

רות המואביה כוכבת קולנוע 

ספר המלכים הסודי: המלכים ירבעם ורחבעם בספרות ובתיאטרון

הגבירה איזבל 

הגבירה עתליה 

הנביא ירמיהו בטלביזיה

רצח נציב יהודה :על גדליהו בן אחיקם

אסתר המלכה כוכבת קולנוע וגם מרדכי היהודי והמלך אחשוורוש והמן הרשע

המלך אחשוורוש הוא כסרכסס כוכב קולנוע

יהודה המכבי כוכב קולנוע

אותו התלמיד :השליח שאול התרסי -פאולוס ביהדות ובספרות העברית

אהוד בן גרא ועגלון

<a href="https://www.christart.com/clipart/">Christian Images</a>

עכסה בת כלב והשופט הראשון עתניאל בן קנז בספרות ובקומיקס

\

עכסה בת כלב

Guillaume Rouillé    Promptuarii Iconum Insigniorum  1553 

פרק נוסף בסדרה על גיבורי המקרא בספרות  באמנות בקולנוע בטלוזיה בקומיקס  ובמדיה. והפעם על האישה היחידה המאוזכרת בספר יהושע חוץ מרחב מוכרת מזון ,עכסה בת כלב ( בן יפונה ) רעו של יהושע בן נון.
והסיפור עליה מופיע פעמיים גם בספר יהושע וגם בספר שופטים.
שופטי ישראל משמאל לימין   עתניאל בן קנז , אהוד בן גרא,  שמגר  בן ענת , דבורה אשת לפידות  וגדעון בן יואש

יהושוע פרק טו

א וַיְהִי הַגּוֹרָל, לְמַטֵּה בְּנֵי יְהוּדָה–לְמִשְׁפְּחֹתָם:  אֶל-גְּבוּל אֱדוֹם מִדְבַּר-צִן נֶגְבָּה, מִקְצֵה תֵימָן.  ב וַיְהִי לָהֶם גְּבוּל נֶגֶב, מִקְצֵה יָם הַמֶּלַח, מִן-הַלָּשֹׁן, הַפֹּנֶה נֶגְבָּה.  ג וְיָצָא אֶל-מִנֶּגֶב לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים, וְעָבַר צִנָה, וְעָלָה מִנֶּגֶב, לְקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ; וְעָבַר חֶצְרוֹן וְעָלָה אַדָּרָה, וְנָסַב הַקַּרְקָעָה.  ד וְעָבַר עַצְמוֹנָה, וְיָצָא נַחַל מִצְרַיִם, והיה (וְהָיוּ) תֹּצְאוֹת הַגְּבוּל, יָמָּה; זֶה-יִהְיֶה לָכֶם, גְּבוּל נֶגֶב.  ה וּגְבוּל קֵדְמָה יָם הַמֶּלַח, עַד-קְצֵה הַיַּרְדֵּן; וּגְבוּל לִפְאַת צָפוֹנָה, מִלְּשׁוֹן הַיָּם, מִקְצֵה, הַיַּרְדֵּן.  ו וְעָלָה הַגְּבוּל, בֵּית חָגְלָה, וְעָבַר, מִצְּפוֹן לְבֵית הָעֲרָבָה; וְעָלָה הַגְּבוּל, אֶבֶן בֹּהַן בֶּן-רְאוּבֵן.  ז וְעָלָה הַגְּבוּל דְּבִרָה, מֵעֵמֶק עָכוֹר, וְצָפוֹנָה פֹּנֶה אֶל-הַגִּלְגָּל אֲשֶׁר-נֹכַח לְמַעֲלֵה אֲדֻמִּים, אֲשֶׁר מִנֶּגֶב לַנָּחַל; וְעָבַר הַגְּבוּל אֶל-מֵי-עֵין שֶׁמֶשׁ, וְהָיוּ תֹצְאֹתָיו אֶל-עֵין רֹגֵל.  ח וְעָלָה הַגְּבוּל גֵּי בֶן-הִנֹּם, אֶל-כֶּתֶף הַיְבוּסִי מִנֶּגֶב–הִיא, יְרוּשָׁלִָם; וְעָלָה הַגְּבוּל אֶל-רֹאשׁ הָהָר, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי גֵי-הִנֹּם יָמָּה, אֲשֶׁר בִּקְצֵה עֵמֶק-רְפָאִים, צָפוֹנָה.  ט וְתָאַר הַגְּבוּל מֵרֹאשׁ הָהָר, אֶל-מַעְיַן מֵי נֶפְתּוֹחַ, וְיָצָא, אֶל-עָרֵי הַר-עֶפְרוֹן; וְתָאַר הַגְּבוּל בַּעֲלָה, הִיא קִרְיַת יְעָרִים.  י וְנָסַב הַגְּבוּל מִבַּעֲלָה יָמָּה, אֶל-הַר שֵׂעִיר, וְעָבַר אֶל-כֶּתֶף הַר-יְעָרִים מִצָּפוֹנָה, הִיא כְסָלוֹן; וְיָרַד בֵּית-שֶׁמֶשׁ, וְעָבַר תִּמְנָה.  יא וְיָצָא הַגְּבוּל אֶל-כֶּתֶף עֶקְרוֹן, צָפוֹנָה, וְתָאַר הַגְּבוּל שִׁכְּרוֹנָה, וְעָבַר הַר-הַבַּעֲלָה וְיָצָא יַבְנְאֵל; וְהָיוּ תֹּצְאוֹת הַגְּבוּל, יָמָּה.  יב וּגְבוּל יָם, הַיָּמָּה הַגָּדוֹל וּגְבוּל; זֶה גְּבוּל בְּנֵי-יְהוּדָה, סָבִיב–לְמִשְׁפְּחֹתָם.  יג וּלְכָלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה, נָתַן חֵלֶק בְּתוֹךְ בְּנֵי-יְהוּדָה, אֶל-פִּי יְהוָה, לִיהוֹשֻׁעַ–אֶת-קִרְיַת אַרְבַּע אֲבִי הָעֲנָק, הִיא חֶבְרוֹן.  יד וַיֹּרֶשׁ מִשָּׁם כָּלֵב, אֶת-שְׁלוֹשָׁה בְּנֵי הָעֲנָק–אֶת-שֵׁשַׁי וְאֶת-אֲחִימַן וְאֶת-תַּלְמַי, יְלִידֵי הָעֲנָק.  טו וַיַּעַל מִשָּׁם, אֶל-יֹשְׁבֵי דְּבִר; וְשֵׁם-דְּבִר לְפָנִים, קִרְיַת-סֵפֶר.  טז וַיֹּאמֶר כָּלֵב, אֲשֶׁר-יַכֶּה אֶת-קִרְיַת-סֵפֶר וּלְכָדָהּ–וְנָתַתִּי לוֹ אֶת-עַכְסָה בִתִּי, לְאִשָּׁה.  יז וַיִּלְכְּדָהּ עָתְנִיאֵל בֶּן-קְנַז, אֲחִי כָלֵב; וַיִּתֶּן-לוֹ אֶת-עַכְסָה בִתּוֹ, לְאִשָּׁה.  יח וַיְהִי בְּבוֹאָהּ, וַתְּסִיתֵהוּ לִשְׁאוֹל מֵאֵת-אָבִיהָ שָׂדֶה, וַתִּצְנַח, מֵעַל הַחֲמוֹר; וַיֹּאמֶר-לָהּ כָּלֵב, מַה-לָּךְ.  יט וַתֹּאמֶר תְּנָה-לִּי בְרָכָה, כִּי אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי, וְנָתַתָּה לִי, גֻּלֹּת מָיִם; וַיִּתֶּן-לָהּ, אֵת גֻּלֹּת עִלִּיּוֹת, וְאֵת, גֻּלֹּת תַּחְתִּיּוֹת.  {פ}

עכסה וכלב  ועתניאל תמונה ידועה בשתי גירסאות שונות . ציירה

Caroline Innis 1827 

המוזיאון היהודי   

ספר שופטים  פרק א

ציור של עתניאל בן קנז

ח וַיִּלָּחֲמוּ בְנֵי-יְהוּדָה, בִּירוּשָׁלִַם, וַיִּלְכְּדוּ אוֹתָהּ, וַיַּכּוּהָ לְפִי-חָרֶב; וְאֶת-הָעִיר, שִׁלְּחוּ בָאֵשׁ.  ט וְאַחַר, יָרְדוּ בְּנֵי יְהוּדָה, לְהִלָּחֵם, בַּכְּנַעֲנִי–יוֹשֵׁב הָהָר, וְהַנֶּגֶב וְהַשְּׁפֵלָה.  י וַיֵּלֶךְ יְהוּדָה, אֶל-הַכְּנַעֲנִי הַיּוֹשֵׁב בְּחֶבְרוֹן, וְשֵׁם-חֶבְרוֹן לְפָנִים, קִרְיַת אַרְבַּע; וַיַּכּוּ אֶת-שֵׁשַׁי וְאֶת-אֲחִימַן, וְאֶת-תַּלְמָי.  יא וַיֵּלֶךְ מִשָּׁם, אֶל-יוֹשְׁבֵי דְּבִיר; וְשֵׁם-דְּבִיר לְפָנִים, קִרְיַת-סֵפֶר.  יב וַיֹּאמֶר כָּלֵב, אֲשֶׁר-יַכֶּה אֶת-קִרְיַת-סֵפֶר וּלְכָדָהּ–וְנָתַתִּי לוֹ אֶת-עַכְסָה בִתִּי, לְאִשָּׁה.  יג וַיִּלְכְּדָהּ עָתְנִיאֵל בֶּן-קְנַז, אֲחִי כָלֵב הַקָּטֹן מִמֶּנּוּ; וַיִּתֶּן-לוֹ אֶת-עַכְסָה בִתּוֹ, לְאִשָּׁה.  יד וַיְהִי בְּבוֹאָהּ, וַתְּסִיתֵהוּ לִשְׁאֹל מֵאֵת-אָבִיהָ הַשָּׂדֶה, וַתִּצְנַח, מֵעַל הַחֲמוֹר; וַיֹּאמֶר-לָהּ כָּלֵב, מַה-לָּךְ.  טו וַתֹּאמֶר לוֹ הָבָה-לִּי בְרָכָה, כִּי אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי, וְנָתַתָּה לִי, גֻּלֹּת מָיִם; וַיִּתֶּן-לָהּ כָּלֵב, אֵת גֻּלֹּת עִלִּית, וְאֵת, גֻּלֹּת תַּחְתִּית.  {פ}

עכסה בת כלב

עכסה בת כלב ( בן יפונה ) היא האישה הכמעט יחידה המאוזכרת בספר יהושע מלבד רחב הזונה.והיא אחת מארבע  הנשים  הבודדות המאוזכרות בשני ספרים שונים במקרא.  ( השלוש  האחרות למי שלא יודע הן רחל  בת לבן ,מרים אחות משה ובת שבע אשת דוד ) מאחר שהאיזכור עליה חוזר בראשית ספר שופטים.

האם האיזכור בספר יהושע הוא המקורי ומשם הועתק לספר השופטים או להפך? לא ברור ואין דרך לדעת.

אם כי לדעתי ספר שופטים הוא היותר קדום ושם האיזכור המקורי  ומשם נלקח לספר יהושע. אבל אין דרך לדעת זאת,  זה בה במידה יכול להיות ההפך.

יש שחושבים  ( ואני בינם )  שספר שופטים   הוא הקדום בכל ספרי המקרא  מהמאה התשיעית או השמינית לפה"ס, זה היה איסוף של כל מיני סיפורים שהיו קיימים בעל פה ואולי גם בכתב  ושאר ספרי המקרא נוצרו בעיקבותיו וגם בהשפעתו ובהשראתו.ובכלל זה ספר יהושע.

אילולא הייתה עכסה מתוארת כבת זוג לעתניאל בן קנז ברור שהיא הייתה  יכולה להיות בת זוג מתאימה כפטריוטית ישראלית  ( בעצם יהודאית ) צדקת  ובתו של רעו של יהושע מבין המרגלים ,אבל היא כבר תוארה כבת זוג לעתניאל בן קנז וזה היה מחסום שאי אפשר היה לעבור אותו. וכך ליוצרי המדרשים לא נותרה ברירה אלא לזווג את יהושע עם רחב המתאימה הרבה פחות  האישה היחידה האחרת ששמה נקוב בספר יהושע.

עתניאל בן קנז בן זוגה  הוא אולי  דודה של עכסה  ואולי  בן דודה. זה לא לחלוטין ברור מהטקסט המסובך.כמובן שבפרשנויות מודרניות מעדיפים להציגו כבן דודה.

הוא השופט הראשון במקרא והוא היחיד שקשור לשבט יהודה .ואולי זה אומר שהוא התווסף במהדורה יהודאית מאוחרת של ספר שופטים שבמקור נוצר בישראל.

אבל הקטע על עתניאל הוא כנראה מאוחר מהמהדורה הראשונה של ספר שופטים ונוצר בממלכת יהודה  מתי שהוא במאה השביעית לפני הספירה על גיבור משבט יהודה שהתווסף לשאר השופטים שהיו כולם משבטי ממלכת ישראל..

המקרא  מוסיף ומספר, כי  זמן מה לאחר כיבוש הארץ עתניאל הציל את בני ישראל מיד אויב קשה, והוא כושן רשעתים מלך ארם נהריים.

יַּעֲשׂוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-הָרַע בְּעֵינֵי ה', וַיִּשְׁכְּחוּ אֶת-ה' אֱלֹהֵיהֶם; וַיַּעַבְדוּ אֶת-הַבְּעָלִים, וְאֶת-הָאֲשֵׁרוֹת. וַיִּחַר-אַף ה' בְּיִשְׂרָאֵל, וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם, מֶלֶךְ אֲרַם נַהֲרָיִם; וַיַּעַבְדוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶת-כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם, שְׁמֹנֶה שָׁנִים. וַיִּזְעֲקוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל אֶל-ה', וַיָּקֶם ה' מוֹשִׁיעַ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּשִׁיעֵם אֵת עָתְנִיאֵל בֶּן-קְנַז, אֲחִי כָלֵב הַקָּטֹן מִמֶּנּוּ. וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ-ה', וַיִּשְׁפֹּט אֶת-יִשְׂרָאֵל, וַיֵּצֵא לַמִּלְחָמָה, וַיִּתֵּן ה' בְּיָדוֹ אֶת-כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם מֶלֶךְ אֲרָם; וַתָּעָז יָדוֹ, עַל כּוּשַׁן רִשְׁעָתָיִם. וַתִּשְׁקֹט הָאָרֶץ, אַרְבָּעִים שָׁנָה; וַיָּמָת עָתְנִיאֵל בֶּן-קְנַז.}

מיהו כושן רשעתיים? זה לא ברור.אולי הכוונה למלך ארמי כלשהו.

 

עתניאל בן קנז
Promptuarii Iconum Insigniorum (1553)

 

על פי חז"ל, עתניאל בן קנז היה אחד ממנהיגיו הדגולים של עם ישראל, מאבות התורה שבעל פה.  שכן לאחר פטירת משה היה זה עתניאל שבכוח לימודו הצליח להחזיר הלכות רבות שנשתכחו.

אלף ושבע מאות קלין וחמורין (דרשות של קל וחומר) וגזרות שוות ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה. אמר רבי אבהו: אף על פי כן, החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו
(תמורה טז ע"א)

 

בתלמוד הבבלי מזוהה עתניאל בן קנז עם הדמות "יעבץ" המופיעה בספר דברי הימים.

Othniel by J James Tissot. Illustration to Book of Judges 3.9. 'An: French painter, 15 October 1836 – 8 August 1902"

Jewish Museum, New York City

ויהי אחרי מות משה עבד ה' ויאמר ה' וגו' במתניתין תנא אלף ושבע מאות קלין וחמורין וגזירות שוות ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה אמר רבי אבהו אעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו שנאמר (יהושע טו, יז) וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב (הקטן ממנו) [ויתן לו את עכסה בתו לאשה] ולמה נקרא שמה עכסה שכל הרואה אותה כועס על אשתו (יהושע טו, יח) ויהי בבואה ותסיתהו לשאל מאת אביה שדה ותצנח מעל החמור מאי ותצנח אמר רבא א"ר יצחק אמרה לו מה חמור זה כיון שאין לו מאכל באבוסו מיד צועק כך אשה כיון שאין לה תבואה בתוך ביתה מיד צועקת (יהושע טו, יט) ותאמר תנה לי ברכה כי ארץ הנגב נתתני בית שמנוגב מכל טובה ונתתה לי גולות מים אדם שאין בו אלא תורה בלבד (יהושע טו, יט) ויתן לה כלב את גולות עליות ואת גולות תחתיות אמר לה מי שדר עליונים ותחתונים יבקש ממנו מזונות וכלב בן קנז הוא והלא כלב בן יפונה הוא מאי יפונה שפנה מעצת מרגלים ואכתי בן קנז הוא בן חצרון הוא דכתיב (דברי הימים א ב, יח) וכלב בן חצרון הוליד את עזובה אמר רבא חורגיה דקנז הוא תנא הוא עתניאל הוא יעבץ ומה שמו יהודה אחי שמעון שמו עתניאל שענאו אל יעבץ שיעץ וריבץ תורה בישראל ומנלן שענאו אל דכתיב (דברי הימים א ד, י) ויקרא יעבץ לאלהי ישראל לאמור אם ברך תברכני והרבית את גבולי והיתה ידך (עמדי ועשה מרעתי) לבלתי עצבי ויבא אלהים את אשר שאל אם ברך תברכני בתורה והרבית את גבולי בתלמידים והיתה ידך עמדי שלא ישתכח תלמודי מלבי ועשה מרעתי שיזדמנו לי ריעים כמותי לבלתי עצבי שלא ישגבני יצה"ר מלשנות אם אתה עושה כן מוטב ואם לאו הריני הולך לנסיסי לשאול מיד ויבא אלהים את אשר. שאל כיוצא בדבר אתה אומר (משלי כט, יג

אמר רבי יוחנן… שיעורין של עונשין – הלכה למשה מסיני. תניא נמי הכי: שיעורין של עונשין הלכה למשה מסיני. אחרים אומרים: בית דינו של יעבץ תיקנום. והכתיב: 'אלה המצוות' – שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה! אלא שכחום וחזרו וייסדום.1

"תנא, הוא עתניאל הוא יעבץ… שיעץ וריבץ תורה בישראל" (תמורה טז ע"א)

 

בספרות היפה  עכסה  ובעלה  עתניאל כמעט לא מופיעים.

להוציא כמה מקרים בודדים ביותר.

הסופר הידוע מיכה יוסף בן גוריון ברדיצ'בסקי  כותב על עתניאל בן קנז  בספרו "צפונות ואגדות "(  ליפסיה : א. י. שטיבל, תרפ"ד-תרפ"ה ) שהיה קובץ סיפורים אמנותיים משלו על סמך אגדות קדומות.

 

ו: הָהָר הַגּוֹעֵשׁ

ויהי כי קרבו ימי יהושע למות, ויאסוף את שבטי בני-ישראל וישביע אותם לשמור את המצוות, אשר פקד בן עמרם הנביא; ויקרב קרבן לה', קרבן-יחיד בעדו ובעד ביתו, וקרבן-רבים בעד כל הגוי שומרי הנחלה. ויבחר יהושע מן תשעת השבטים וחצי שנים-עשר איש גיבורי-חיל ויראי-אלהים,והטיל גורל ביניהם, ויצא הגורל על עתניאל בן קנז אחי כלב למטה יהודה, וימשחהו למלך ולשופט אחריו, ויצו את העם לשמוע בקולו תמיד. ויהי בכלותו לצוות את בני עמו, ויאסוף רגליו אל המיטה ויגוע וימת. ויקברו אותו בכפר עוירא, היא תמנת-סרח, בגבול נחלתו אשר בהר אפרים.

ולא זכרו בני-ישראל את מעשי יהושע עבד ה', “היו עסוקים במלאכתם, זה עוסק בשדהו, זה עוסק בכרמו, וזה עוסק בתחומו”. ואת המנחיל כל אלה שכחו שכוח. ויחר אף אלהים, “הרעיש את כל העולם על יושביו” ויגעש הר-אפרים.

 

בסיפור אחר  ב"צפונות ואגדות "   עתניאל  מכונה "קנז" בבילבול ברור עם אביו אבל הכוונה לעתניאל.

הטעות במקור לא הייתה  של ברדיצ'בסקי דווקא.  הסיפור הזה מבוסס על ספר חיצוני קדום שיוחס לפילוסוף היהודי הידוע פילון מאלכסנדריה ואכן  שייך למאה הראשונה לספירה  אם כי מאוחר יותר לזמנו של פילון כנראה. ושם התווספו שני פרקים על עלילותיו של"קנז" שהמחבר כנראה בילבל אותו עם "עתניאל בן קנז"  מספר שופטים המוכר לנו. ( קדמוניות המקרא תורגם לעברית מלטינית רק בשנת 1967 בידי אליהו שמואל הרטום בהוצאת יבנה  ,אלפי שנים לאחר שחובר כנראה בעברית.אבל המהדורה העברית המקורית נעלמה לפני אלפי שנים.)

ברדיצ'בסקי לקח את שני הפרקים האלו מ"קדמוניות המקרא"  ועיבד אותם לגירסה אמנותית  קצרה משלו שהיא לפניכם :

ב: קְנַז

ויהי אחרי מות יהושע עבד-אלהים ושבטי-יה נשארו נפוצים כצאן בלי רועה, התאספו השרידים וישאלו במשכן הכוהנים: מי יעלה עתה לפני העם. ומי ינחילוֹ את יתר חלקי הארץ? ויענו אותם הלויים לאמור: הפילו גורל והנלכד בגורל יהיה לכם לראש וקצין. ויצא הגורל על קנז ויעמידוהו לשר ולשופט על ישראל. ויאסוף קנז את כל ראשי שבטי העברים ויאמר להם: אתם ידעתם, כי אֵל עולם כרת ברית עם אבותינו ואתנו ויצו אותנו על-ידי עבדיו הנביאים לעבדו ולשמור את חוקיו ומשפטיו, ועתה התוַדו על מעשיכם, פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה. ויפעלו דבריו על בני-העם. ניגשו בני-יהודה ויאמרו: הנה בחרנו, להקים לנו עגל מסכה כתבנית העגל שעשהו אהרן במדבר. קמו בני-ראובן ואמרו: ואף אנו נואלנו, לזבוח לאלהי העמים ובנינו להם מזבחות. בני-זבולון הודו לאמור, כי הקריבו לבעל את בכורי בניהם. בני דן לא כיחשו, כי למדו מדרכי האמורי ויעתיקו ספרי הקוסמים אשר להם וטמנו אותם בהר העברים. בני-גד סיפרו, שפרצו בעריות ועל ההרים נאפו. ובני-אשר מיהרו והוציאו שבעה עצבי זהב, אשר עשו למלכת השמש, ושנשיהם היו מקטרות להם בלילה, ויציגו אותם לפני קנז. כה התוַדו השבטים, שבט שבט על פשעיו, ולא כיחדו מהנשיא את אשר עשו. ויצו קנז להצית אֵש גדולה ברחוב ולשרוף את כל הפסילים עם מגילת-הקוסמים יחד. ויטהר את בית-ישראל מכל אשמה ועוון ויקדש את העם. ויהי דבר אלהים אליו: יען כי היטבת לעשות וקנא קינאת לשמי ולדרכי, אף אני אשׂים לך שם בין שופטי הנאמנים ואציב לך יד בביתי.

ויהי אחר הדבר הזה ויבחר קנז מבחירי העם שלוש מאות אלף איש חלוצי-צבא, ומהם בחר שלוש מאות גיבורי-חיל ויתקע בשופר ויפרוץ במחנה האמורי, כי נקבצו למלחמה על בני-יעקב ויאמרו לכלותם. ורוח ה' לבשה את קנז וישלוף את חרבו ויך את חלוצי האויב ויכל בהם עד הבוקר. והאנשים אשר אתו נפלה עליהם תרדמה ויעוֹרו משנתם והנה כל השדה מלא חללים חללים. ויתמהו איש אל אחיו ויאמרו: לא היה כגיבור הזה בין בני-העברים עד היום.

וישפוט קנז את ישראל ימים רבים. ויהי כי קרבו ימיו למות, אסף את כל זקני-העם ואת הלויים ושומרי-התורה ויאמר אליהם: הנה אנכי הולך בדרך כל הארץ, ואני יודע, כי ימים יבואו ונשחת הכרם אשר נטע אותו אלהים-צבאות. אני רואה להבה שאינה יוקדת, לשונות לשונות שאין להן אחיזה ואין להן יסוד מרקדות לפני, תועות הן ומרחפות באויר ולא אדע נפשי. את אשר ראיתי מרחף למעלה הנה הוא יורד ונשקע למטה ואשר היה בתחתית הנה הוא עולה למעלה. קצף על פני תהום. וממעל ארחות ונתיבות וכדמות צללי בני-אדם מתנקשים ונאחזים בהם. עוד דבר אחד נארג והנה מיד הוא נקרע, יפול המתאזר ויקם הנכשל ושוב ילָכד בפח. כה מתנועע הכל ונמשך עד שבעת אלפי שנה, ואז יבלה גם היסוד התחתון גם העליון. רק ירושלים עוד תאיר, כי יחדל העוון. ויכל קנז לדבר ויאסוף רגליו אל המיטה ונאסף אל עמיו.

עכסה בת כלב הרומן לבני הנוער 

מהדורה הוצאת "יזרעאל " איור :בינה גבירץ

 

כאמור אין כמעט עיסוק בעכסה בת כלב ובבעלה עתניאל בספרות היפה המודרנית להוציא ספר אחד יוצא דופן של ישראל שף ""עכסה בת כלב ".

ספר שהיה חלק ראשון בטרילוגיה של ספרים קשורים זה בזה על רקע ימי השופטים שהופיע בביבליותיקה לילדים ולנערים   ( סדרת חוברות )  "מקרא" ב-1911  בצורת שלוש חוברות בהמשכים. בשנים 1911-1912,חוברות ז, כא, ו-כג.

וזהו אחד הסיפורים הראשונים בעברית שמתארים אישה אמיצת לב ואף לוחמנית.

עכסה  הנועזת מבקשת ליטול חלק במלחמה של יהושע בכנענים ,לובשת בגדי גבר (!) ונספחת לצבא של בן דודה עתניאל משתתפת בכיבוש העיר הכנענית קרית ספר ומצילה את אביה כלב ואת שר הצבא מחרב האוייב.ואגב כך נאבקת בשר צבא ישראלי החושק בה וזומם מזימות כנגדה וכנגד משפחתה.

כל כולו של הספר אפוף באווירה רומנטית ובו בזמן נוצר בו הרושם  שגם נשים יכולות להילחם לא פחות מגברים.

הספר היה פופולארי מאוד בקרב הקוראים הצעירים  והופיע בכמה מהדורות לאורך השנים.פורסם שוב בהוצאת יזרעאל ב-1946  והיה חלק מהקריאה העצמית המונחית בבתי הספר במדינת ישראל בשנותיה הראשונות.

עכסה בת כלב ועתניאל בן קנז חזרו והופיעו  בקומיקס של אפרים סידון ואבנר אברהמי "תנ"ך עכשיו" שפורסם בשבועון "כותרת ראשית: בשנות התשעים בשני עמודים שונים שאחד הוקדש לאיזכור שלה בספר יהושע והשני לאיזכור החוזר בספר שופטים.

 

וישנו חמשיר של משה שפריר:

עתניאל בּן-קנז: חמשיר

משׁה שׁפריר, משׁוֹרֵר וחוֹקֵר, גֵאוֹלוג וּמַרצֶה

 

מַעֲשֶׂה בְּכוּשָׁן-רִשְׁעָתַיִם
– הוּא מַלְכָּם שֶׁל אֲרַם-נַהֲרַיִם,
שֶׁשִׁעְבֵּד אֶת הָעַם –
עַד שֶׁאִיש אֶחָד קָם
וְהִכָּה אוֹתוֹ כֶּפֶל-כִּפְלַיִם.
מַהוּ שֵׁם הַגִּבּוֹר קְצַר-אַפַּיִם,
שֶׁהִכָּה אֶת אֲרָם שִׁבְעָתַיִם?
 – הוּא בֶּן-קְנַז עָתְנִיאֵל
הַשּׁוֹפֵט-הַגּוֹאֵל,
שֶׁאֶצְלוֹ לֹא רָאוּ פִּיק-בִּרְכַּיִם.

 

וזהו.בכך מסתכם כל מה שיש לספרות ולמדיה העברית לאמר על עכסה בת כלב ועל עתניאל בן קנז השופט הראשון והאב של התורה שבעל פה.

אם כי יש גם רומנים באנגלית על עתניאל ועכסה אבל זה כבר מחוץ לעיסוקנו ברשימה זאת.

קראו גם :

עכסה בויקיפדיה 

 

צפו בסרטון על עתניאל בן קנז

האזינולאפרים סידון מספר על עתניאל בן קנז על פי ספרו "התנ"ך בחרוזים ":

בסדרה זאת הופיעו כבר:

יעקב אבינו כוכב קולנוע 

משה רבנו כוכב קולנוע

יהושע בן נון ורחב מיריחו כוכבי ספרות קומיקס  וטלויזיה 

דבורה הנביאה ברק בן אבינועם השופט ,יעל אשת חבר וסיסרא המצביא ואם סיסרא כוכבי תרבות

רות המואביה כוכבת קולנוע 

ספר המלכים הסודי: המלכים ירבעם ורחבעם בספרות ובתיאטרון

הגבירה איזבל 

הגבירה עתליה 

אסתר המלכה כוכבת קולנוע וגם מרדכי היהודי והמלך אחשוורוש והמן הרשע

הנביא ירמיהו בטלווזייה 

יהודה המכבי כוכב קולנוע

 

כמוש אלוהי צדק, סיפור "כנעני " על המלך המואבי מישע מאת יעקב אשמן

 

עוד הקדמה ארוכה  מאוד לסיפור קצר יחסית  ולא קל לקריאה,אבל מעניין מאין כמוהו וכפי שתראו יוצא דופן הספרות העברית החדשה כולה   של יעקב אשמן בשם "כמוש אלוהי צדק".

עם הקוראים הסליחה.אבל אין ברירה.

ידיעות מעניינות מעולם הארכיאולוגיה.מחקר חדש של פרופסור נדב נאמן שפורסם לאחרונה בכתב העת הארכיאולוגי "תל אביב " של אוניברסיטת תל אביב גליון ספטמבר 2019  ,עוסק באחת הכתובות המפורסמות ביותר שהתגלו מימי התנ"ך מהמאה התשיעית לפה"ס כתובת המלך המואבי מישע. בכתובת זאת המלך המוזכר בתנ"ך מתרברב כמקובל בכתובות כאלו  על נצחונו על ממלכת ישראל ועל שטחים שכבש ממנה.

תוכלו לקרוא את המאמר המקורי של נאמן  ופינקלשטיין כאן

וקישור למאמר במלואו בפי די אף כאן.

 

וראו קישורים על כך בסיום.

עד כה היה מקובל שאחד מהמשפטים בכתובת עוסק ב"ביתדוד "וזה נראה כהוכחה חוץ מקראית  לקיומו  של "בית דוד " היא ממלכת יהודה  במאה התשיעית לפה"ס.

ההיסטוריון נדב נאמן טוען כעת  שיותר סביר שהכתובת  מדברת על מלך ששמו מתחיל באות "בית " והכוונה היא כנראה למלך  בשם"בלק" ( אולי אבי השושלת של מישע?)  שהיה מלך מואבי אמיתי שזכרו נשמר לעתיד בסיפורי ספר "במדבר" כמלך ששולח את החוזה בלעם () שגם לגביו השתמרה כתובת מהמאה התשיעית לפה"ס  מה שמראה שעורכי התנ"ך לא המציאו אותו ) לקלל את ישראל.

ראו על כך את מאמרי "הספר האבוד של בלעם "

אך נראה שטענה זאת הופרכה כמעט מייד בידי חוקר צרפתי   בשם  Michael Langlois שהשתמש באמצעים טכנולוגיים מתוחכמים ביותר על מנת לבדוק את הכתובת ושעל פניו מפריך את טענת נדב נאמן וקובע ש"בית דוד " אכן מוזכר במצבת מישע ".והאזינו  על כך כך כאן בהרצאה של דוד שפירא.

קראו את המאמר המפורט של לנגלואיס בנושא כאן .

הסיפור על מישע מובא בספר מלכים ב' והוא בהחלט אינו חיובי לממלכות ישראל ויהודה שמתוארת כמי שיצאו כנגד מישע והובסו לבסוף. לדעתי עצם הפרסום של הסיפור הזה ב"ספר המלכים " שהיגיע לידינו למרות שהוא לא סימפטי לישראל ויהודה הוא הוכחה שהעורך המקראי בממלכת יהודה  במאה השביעית לפה"ס לא צינזר כלום. הוא הביא את כל מה שמצא במקורות  המועטים שהיו לפניו על תולדות ממלכת ישראל אם כי ייתכן בהחלט שהכניס שינויים  מסיבותיו שלו, אבל לא מחק.

השאלה שנשאלת  היא מדוע המקור הישראלי המקורי שבו השתמש העורך היהודאי טרח לאזכר את הקרב הזה שבו הובס צבא ישראל.התשובה היא כנראה שהסיפור לא הופיע בכרוניקה ישראלית "רשמית " שאכן לא הייתה מאזכרת תבוסה מעין זאת  אלא בספר של סיפורי נביאים "לא רשמי" על הנביאים אליהו ואלישע ושם מצא אותו העורך היהודאי.

נחזור למישע המלך המואבי.

.למרות חשיבותו בהיסטוריה כתוצאה מהכתובת שהתגלתה שלו משום מה עוסקים בו מעט מאוד אם בכלל בספרות העברית  החדשה שממעטת באופן כללי לעסוק בימי המלכים של ישראל.

דוגמה אחת יוצאת דופן ונדירה ביותר של סיפור מודרני שעוסק במלך המואבי מישע  ובמאבקו בממלכת ישראל הוא הסיפור המדהים "כמוש אלוהי צדק" של יעקב אשמן.

יעקב אשמן זכור היום בעיקר כ"העורך  המיתולוגי " של השבועון לילדים "הארץ שלנו " וכסופר ילדים מוכשר שחיבר את היצירה הקלאסית לילדים "לולו" וסיפורי קומיקס רבים ב"הארץ שלנו".תוכלו לקרוא עליו רשימה שלי כאן.

לוחם על עברי 

יעקב אשמן ציור

דיוקן של יעקב אשמן ,צייר גיורא רוטמן

לאחר מותו  של אשמן "הארץ שלנו" היה מאזכר אותו על ידי פרזס לסיפור ילדים קצר מעולה במיוחד שניתן על שמו.

תוכלו למצוא את הפרטים על הפרס ועל זוכיו השונים שכללו את יעקב שביט ודורית אורגד ודוד גרוסמן ואחרים ברשימה שלי כאן.

בצעירותו ( ואולי גם בגיל מאוחר ) יעקב אשמן  היה חבר בקבוצה ה"כנענית " של יונתן רטוש ואהרון אמיר ,וחיבר יצירות חשובות  רבות בכתב העת הכנעני "אלף"  .

ושם פירסם את הסיפור שאני מביא אותו כאן לראשונה מזה שבעים שנה מאז פרסומו הראשוני ב-1950   שהוא הסיפור היחיד בעברית המוכר לי שעוסק בדמות של המלך "מישע " ומציג לראשונה את כל הסיפור של מישע ומאבקו בישראלים לחלוטין מנקודת המבט המואבית.אם תירצו זהו סיפור פנטזיה ואף אימה "כנעני " ( ויותר נכון "מואבי " ) לא "מונותאיסטי"  בגישתו.

והגישה שלו שהיא בעצם מקבילה למה שמובא בתנ"ך באותו קטע מדהים היא שהאל "כמוש " המואבי  בהחלט התקיים ובהחלט היה מסוגל להביא לנצחונות לעובדיו גם כנגד ממלכות ישראל ויהודה.

כדי להבין היטב את הסיפור תחילה נראה את הסיפור מספר מלכים שעליו מבוסס הסיפור של אשמן.

מלכים ב פרק ג

א וִיהוֹרָם בֶּן-אַחְאָב, מָלַךְ עַל-יִשְׂרָאֵל בְּשֹׁמְרוֹן, בִּשְׁנַת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה, לִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה; וַיִּמְלֹךְ, שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה שָׁנָה.  ב וַיַּעֲשֶׂה הָרַע, בְּעֵינֵי יְהוָה–רַק, לֹא כְאָבִיו וּכְאִמּוֹ; וַיָּסַר אֶת-מַצְּבַת הַבַּעַל, אֲשֶׁר עָשָׂה אָבִיו.  ג רַק בְּחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן-נְבָט, אֲשֶׁר-הֶחֱטִיא אֶת-יִשְׂרָאֵל–דָּבֵק:  לֹא-סָר, מִמֶּנָּה.  {פ}
ד וּמֵישַׁע מֶלֶךְ-מוֹאָב, הָיָה נֹקֵד; וְהֵשִׁיב לְמֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל מֵאָה-אֶלֶף כָּרִים, וּמֵאָה אֶלֶף אֵילִים צָמֶר.  ה וַיְהִי, כְּמוֹת אַחְאָב; וַיִּפְשַׁע מֶלֶךְ-מוֹאָב, בְּמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל.  ו וַיֵּצֵא הַמֶּלֶךְ יְהוֹרָם, בַּיּוֹם הַהוּא–מִשֹּׁמְרוֹן; וַיִּפְקֹד, אֶת-כָּל-יִשְׂרָאֵל.  ז וַיֵּלֶךְ וַיִּשְׁלַח אֶל-יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ-יְהוּדָה לֵאמֹר, מֶלֶךְ מוֹאָב פָּשַׁע בִּי–הֲתֵלֵךְ אִתִּי אֶל-מוֹאָב, לַמִּלְחָמָה; וַיֹּאמֶר אֶעֱלֶה, כָּמוֹנִי כָמוֹךָ כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ.  ח וַיֹּאמֶר, אֵי-זֶה הַדֶּרֶךְ נַעֲלֶה; וַיֹּאמֶר, דֶּרֶךְ מִדְבַּר אֱדוֹם.  ט וַיֵּלֶךְ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וּמֶלֶךְ-יְהוּדָה, וּמֶלֶךְ אֱדוֹם, וַיָּסֹבּוּ, דֶּרֶךְ שִׁבְעַת יָמִים; וְלֹא-הָיָה מַיִם לַמַּחֲנֶה וְלַבְּהֵמָה, אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם.  י וַיֹּאמֶר, מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל:  אֲהָהּ–כִּי-קָרָא יְהוָה לִשְׁלֹשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה, לָתֵת אוֹתָם בְּיַד-מוֹאָב.  {ס}  יא וַיֹּאמֶר יְהוֹשָׁפָט, הַאֵין פֹּה נָבִיא לַיהוָה, וְנִדְרְשָׁה אֶת-יְהוָה, מֵאוֹתוֹ; וַיַּעַן אֶחָד מֵעַבְדֵי מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר, פֹּה אֱלִישָׁע בֶּן-שָׁפָט, אֲשֶׁר-יָצַק מַיִם עַל-יְדֵי אֵלִיָּהוּ.  יב וַיֹּאמֶר, יְהוֹשָׁפָט, יֵשׁ אוֹתוֹ, דְּבַר-יְהוָה; וַיֵּרְדוּ אֵלָיו, מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וִיהוֹשָׁפָט–וּמֶלֶךְ אֱדוֹם.  יג וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע אֶל-מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, מַה-לִּי וָלָךְ–לֵךְ אֶל-נְבִיאֵי אָבִיךָ, וְאֶל-נְבִיאֵי אִמֶּךָ; וַיֹּאמֶר לוֹ, מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, אַל כִּי-קָרָא יְהוָה לִשְׁלֹשֶׁת הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה, לָתֵת אוֹתָם בְּיַד-מוֹאָב.  יד וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע, חַי-יְהוָה צְבָאוֹת אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו, כִּי לוּלֵי פְּנֵי יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ-יְהוּדָה, אֲנִי נֹשֵׂא–אִם-אַבִּיט אֵלֶיךָ, וְאִם-אֶרְאֶךָּ.  טו וְעַתָּה, קְחוּ-לִי מְנַגֵּן; וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן, וַתְּהִי עָלָיו יַד-יְהוָה.  טז וַיֹּאמֶר, כֹּה אָמַר יְהוָה:  עָשֹׂה הַנַּחַל הַזֶּה, גֵּבִים גֵּבִים.  יז כִּי-כֹה אָמַר יְהוָה, לֹא-תִרְאוּ רוּחַ וְלֹא-תִרְאוּ גֶשֶׁם, וְהַנַּחַל הַהוּא, יִמָּלֵא מָיִם; וּשְׁתִיתֶם אַתֶּם וּמִקְנֵיכֶם, וּבְהֶמְתְּכֶם.  יח וְנָקַל זֹאת, בְּעֵינֵי יְהוָה; וְנָתַן אֶת-מוֹאָב, בְּיֶדְכֶם.  יט וְהִכִּיתֶם כָּל-עִיר מִבְצָר, וְכָל-עִיר מִבְחוֹר, וְכָל-עֵץ טוֹב תַּפִּילוּ, וְכָל-מַעְיְנֵי-מַיִם תִּסְתֹּמוּ; וְכֹל הַחֶלְקָה הַטּוֹבָה, תַּכְאִבוּ בָּאֲבָנִים.  כ וַיְהִי בַבֹּקֶר כַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה, וְהִנֵּה-מַיִם בָּאִים מִדֶּרֶךְ אֱדוֹם; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, אֶת-הַמָּיִם.  כא וְכָל-מוֹאָב, שָׁמְעוּ, כִּי-עָלוּ הַמְּלָכִים, לְהִלָּחֶם בָּם; וַיִּצָּעֲקוּ, מִכֹּל חֹגֵר חֲגֹרָה וָמַעְלָה, וַיַּעַמְדוּ, עַל-הַגְּבוּל.  כב וַיַּשְׁכִּימוּ בַבֹּקֶר, וְהַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה עַל-הַמָּיִם; וַיִּרְאוּ מוֹאָב מִנֶּגֶד אֶת-הַמַּיִם, אֲדֻמִּים כַּדָּם.  כג וַיֹּאמְרוּ, דָּם זֶה, הָחֳרֵב נֶחֶרְבוּ הַמְּלָכִים, וַיַּכּוּ אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ; וְעַתָּה לַשָּׁלָל, מוֹאָב.  כד וַיָּבֹאוּ, אֶל-מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, וַיָּקֻמוּ יִשְׂרָאֵל וַיַּכּוּ אֶת-מוֹאָב, וַיָּנֻסוּ מִפְּנֵיהֶם; ויבו- (וַיַּכּוּ-) בָהּ, וְהַכּוֹת אֶת-מוֹאָב.  כה וְהֶעָרִים יַהֲרֹסוּ וְכָל-חֶלְקָה טוֹבָה יַשְׁלִיכוּ אִישׁ-אַבְנוֹ וּמִלְאוּהָ, וְכָל-מַעְיַן-מַיִם יִסְתֹּמוּ וְכָל-עֵץ-טוֹב יַפִּילוּ, עַד-הִשְׁאִיר אֲבָנֶיהָ בַּקִּיר, חֲרָשֶׂת; וַיָּסֹבּוּ הַקַּלָּעִים, וַיַּכּוּהָ.  כו וַיַּרְא מֶלֶךְ מוֹאָב, כִּי-חָזַק מִמֶּנּוּ הַמִּלְחָמָה; וַיִּקַּח אוֹתוֹ שְׁבַע-מֵאוֹת אִישׁ שֹׁלֵף חֶרֶב, לְהַבְקִיעַ אֶל-מֶלֶךְ אֱדוֹם–וְלֹא יָכֹלוּ.  כז וַיִּקַּח אֶת-בְּנוֹ הַבְּכוֹר אֲשֶׁר-יִמְלֹךְ תַּחְתָּיו, וַיַּעֲלֵהוּ עֹלָה עַל-הַחֹמָה, וַיְהִי קֶצֶף-גָּדוֹל, עַל-יִשְׂרָאֵל; וַיִּסְעוּ, מֵעָלָיו, וַיָּשֻׁבוּ, לָאָרֶץ.  {פ}

המלך מישע מקריב את בנו . Phyllis Saroff

וכעת כשהבנו לבסוף את הרקע ההיסטורי נעבור  סוף סוף לסיפור עצמו.

הסיפור שהוא למעשה סיפור אימה על טבעי  מבוסס על המתואר בפרק ג' במלכים ב' . הסיפור בו מתואר כיצד ישראל ויהודה צרים על מישע מלך מואב בעירו .ועל מנת להציל את עצמו ואת עירו הלה זובח את בנו לאל כמוש.ואז… קורה משהו לא ברור שמביא לבריחת הישראלים בבהלה . אשמן מתאר בפרטים גרפיים מה בדיוק קרה בסיפור שממנו מתברר שיש דין ויש דיין ושמו כמוש בעולם אבל כדי לזמן אותו לעשות צדק יש צורך בקרבן אדם.
סיפור שאם היה מתפרסם היום בעיתונות המודפסת ביום של כמעט הלינצ' בכנופיית "תג מחיר " אולי היה מביא לשערוריה .
העורכים כותבים בהקדמה :"סיפור זה משקף על דרך הסמל הלך רוח בנוער שניטל עליו להילחם באוכלוסיי הארץ. סבורים אנו כי אף בלא להזדהות עם הלך רוח זה ,אפשר למצוא עניין באפייני בו. "
אכן .לדעתי הסיפור המקורי היה מואבי שאיך שהוא נכנס לתנ"ך ואשמן עשה ממנו מטעמים ב1950 כשהוא חושב על הנעשה בערבים באותו זמן.

עימכם הסליחה על האיכות הירודה של הצילום ,אבל כמו במקרים רבים אחרים של סיפורים  שאני מביא המקור הוא נדיר ביותר ואפשר להשיג היום רק צילומים של צילומים שלו.אפשר כמובן להגדיל את הצילום עם "העכבר" .

( עם מישהו יכול לשלוח לי צילומים באיכות טובה יותר של הסיפור ,תודה ).

כמוש אלוהי צדק

מאת יעקב אשמן

מתוך : מגזין תנועת "העברים החדשים " אלף גליון ה' אוקטובר 1950

 

נספח : כתובת מישע

  1. נך. משע. בן. כמש.. . מלך. מאב. הד
  2. יבני | אבי. מלך. על. מאב. שלשן. שת. ואנך. מלכ
  3. תי. אחר. אבי | ואעש. הבמת. זאת. לכמש. בקרחה | במ[
  4. שע. כי. השעני. מכל. המלכנ. וכי. הראני. בכל. שנאי | עמר
  5. י. מלך. ישראל. ויענו. את. מאב. ימן. רבן. כי. יאנף. כמש. באר
  6. צה | ויחלפה. בנה. ויאמר. גמ. הא. אענו. את. מאב | בימי. אמר. כ]
  7. וארא. בה. ובבתה | וישראל. אבד. אבד. עלמ. וירש. עמרי. את כ[
  8. צ. מהדבא | וישב. בה. ימה. וחצי. ימי. בנה. ארבענ. שת. ויש
  9. בה. כמש. בימי | ואבן. את. בעלמען. ואעש. בה. האשוח. ואב[
  10. את. קריתן | ואש. גד. ישב. בארץ. עטרת. מעלם. ויבן. לה. מלך. י
  11. שראל. את. עטרת | ואלתחם. בקר. ואחזה | ואהרג. את. כל. העם.
  12. הקר. רית. לכמש. ולמאב | ואשב. משמ. את. אראל. דודה. וא[
  13. חבה. לפני. כמש. בקרית | ואשב. בה. את. אש. שרן. ואת. אש
  14. מחרת | ויאמר. לי. כמש. לכ. אחז. את. נבה. על. ישראל | וא
  15. הלך. הללה. ואלתחם. בה. מבקע. השחרת. עד. הצהרם | ואח
  16. זה. ואהרג. כל[]. שבעת. אלפן. גברן. וגרן | וגברת. וג[
  17. ת. ורחמת | כי. לעשתר. כמש. החרמתה | ואקח. משם. א[
  18. לי. יהוה. ואסחב. המ. לפני. כמש | ומלך. ישראל. בנה. את
  19. יהצ. וישב. בה. בהלתחמה. בי | ויגרשה. כמש. מפני | ו
  20. אקח. ממאב. מאתן. אש. כל. רשה | ואשאה. ביהץ. ואחזה.
  21. לספת. על. דיבן | אנך. בנתי. קרחה. חמת. היערן. וחמת
  22. העפל | ואנך. בנתי. שעריה. ואנך. בנתי. מגדלתה | וא
  23. נך. בנתי. בת. מלך. ואנך. עשתי. כלאי. האש[…..]ין. בקרב
  24. הקר | ובר. אן. בקרב. הקר. בקרחה. ואמר. לכל. העם. עשו. ל
  25. כם. אש. בר. בביתה | ואנך. כרתי. המכרתת. לקרחה. באסר
  26. י. ישראל | אנך. בנתי. ערער. ואנך. עשתי. המסלת. בארנן.
  27. אנך. בנתי. בת. במת. כי. הרס. הא | אנך. בנתי. בצר. כי. עין
  28. ]באש. דיבן. חמשן. כי. כל. דיבן. משמעת | ואנך. מלך
  29. ת[ ]ל[ ] מאת. בקרן. אשר. יספתי. על. הארץ | ואנך. בנת
  30. י[ ]דבא. ובת. דבלתן | ובת. בעלמען. ואשא. שמ. את נ[ ].
  31.    ] צאן. הארץ | וחורנן. ישב. בה. בת[]וד [ ]אש[
  32.       ]אמר. לי. כמש. רד. הלתחם. בחורנן | וארד
  33.          ]בה. כמש. בימי. ועל[…]. משמ. עש
  34.            ]שת. שדק | וא

 

מצבת מישע שבו הוא חוגג את נצחונו על ממלכת ישראל לאחר שהקריב את בנו לאל כמוש.שוכנת כיום במוזיאון הלובר. 

ראו גם

עוולת מישע: מאמר מאת יהודה אליצור על הסיפור המקורי בתנ"ך  שאשמן הלך איתו עד הסוף:

לוחם על עברי :על יעקב אשמן 

 רות המואביה  כוכבת קולנוע : העוסק בסרט "סיפורה של רות" המתאר את התרבות המואבית 

 

כתובת מישע והמלך בלק 

בלק או דוד ?

הרצאה מוסרטת של ד"ר דוד שפירא על כתובת מישע והויכוחים סביבה 

מאמר על מחקרו החדש של מיכאל לנגואיס שטוען שאחרי הכל "בית דוד " מוזכר בכתובת 

 

כך נראה האל כמוש בסרט מ-1960 "סיפורה של רות " בכיכובה של אילנה עדן שנותן תיאור מפורט של התרבות המואבית 

והיה ביום ההוא : נבואות אחרית הימים מישעיהו ומיכה ועד לדוד בן גוריון

 

        

נבואות אחרית הימים מימי קדם ועד ימינו

להלן תקציר של הרצאה שנתתי בבית דוד בן גוריון ולאחר מכן שוחחתי על נושא זה בתוכנית של דורין מרגלית.

בהרצאה זאת אני דן בשאלה:

האם האמין בן גוריון בנבואות ?

התשובה היא :בהחלט כן.

האם הוא האמין במשיח ? 

והתשובה היא בהחלט לא.

אני חובב ומומחה לתחזיות ונבואות ,ומידי שנה אני מפרסם רשימה של תחזיות ונבואות על השנה הבאה עלינו לטובה ( או שלא) מן הסתם משום שאני חושב שכמה מהן יכולות להתגשם במציאות ,אולי כי הן מסר מעולם אחר או מהעתיד שמגיע לעבר שהוא ההווה.ואלו שמעניינות אותי במיוחד הן נבואות על העתיד הרחוק "אחרית הימים ".

ואלו כדאי לדעת אינן נפוצות כל כך  וגם לא קדומות כל כך.

נבואות וחיזויים מכל סוג  יש מימי האדם הפרהיסטורי והיו נפוצות תמיד  בכל העולם. וכמובן שהיו קיימות במזרח הקדמון ויוון כמו בכל מקום אחר על פני כדור הארץ . אבל בדרך כלל למיטב ידיעתנו  הנבואות  בכל מקום ובכל זמן עסקו בעתיד המיידי  של עוד חמש  עד עשר שנים לכל היותר. 

כי זה מה שעניין את הלקוחות שרצו לדעת מה יעלה בגורלם או בגורל השליט והממלכה. אבל ממש לא עניין אותם מה יעלה בגורל נכדיהם למשל או הדורות שמעבר לכך. 

.ולכן גם לא טרחו לשמר אותן.הן היו כמו העיתון של יום אתמול.

אמנם היו נבואות שעסקו בעתידו של השליט ושל הממלכה ואת אלו הסופרים  בבבל באשור ובממלכות אחרות כמו מארי בסוריה ומן הסתם גם במקומות רבים אחרים  טרחו לרשום ולשלוח לארכיון המקדש המקומי או לארכיון המרכזי של הממלכה. ושם היו מתייעצים עימן מידי פעם. אבל אחרי כמה שנים עם מות השליט  ועם חלוף המצב הספציפי  שתואר בהן הן היו מאבדות מחשיבותן. 

הן הפכו להיות "העיתון של אתמול ". ואף אחד לא מתעניין בעיתון של אתמול.

( מי שרוצה לדעת עוד על נביאי המזרח הקדמון ובעיקר על אלו של ממלכת מארי הקדומה שבסוריה , שלכאורה אבל רק לכאורה לא היו שונים בהרבה מאלו של ממלכת יהודה מוזמן לקרוא בספרו המעניין של משה ענבר    נבואות, בריתות ושבטים בתעודות מארי :   בתקופת המלכים האמוריים (מסוף מאה י"ט לפסה"נ ועד 1760 לפסה"נ) /ירושלים : מוסד ביאליק, תשס"ז 2007

הם היו שונים בדבר אחד מנביאי ממלכת יהודה המאוחרים יותר.הם לעולם לא עסקו ב"אחרית הימים" או מה שאנו מכנים "העתיד הרחוק".)

למיטב ידיעתנו החלו לעסוק בעתיד הרחוק באחרית הימים או  "יום ה' " במאה השמינית לפה"ס עם הנביא עמוס יהודאי שפעל בממלכת ישראל של המלך ירבעם בן יואש לאחר רעידת אדמה הרסנית ביותר .

עמוס הנביא מזכיר את "יום ה'" יום של הרס וחורבן ( העולם ?)  כנושא נפוץ ומקובל בזמנו.

אבל אחרית הימים כעתיד שונה מכל מה שמוכר היום היה כנראה נושא לא מוכר. ידוע לנו שגם הסיודוס ביוון בערך במאה השמינית או במחצית הראשונה של המאה השביעית לפה"ס ( ימי  הנביאים ישעיהו ומיכה  בערך פלוס מינוס )עסק בכך בקטע מפורסם מהאפוס "העבודות והימים"  שלו . שם הוא חוזה שלעתיד לבוא כאשר ייוולדו תינוקות בעלי שער שיבה, יביא זאוס  את הקץ על האנושות כולה.

ואולי התבסס על נבואה קיימת  שמע במקדש זה או אחר ואולי המציא אותה בעצמו,  לא נוכל לדעת  אלא אם כן נמצא גירסה קדומה יותר של אותה נבואה מהסיודוס  שבנתיים לא נמצאה.

לדעתי הסיודוס  הוא הממציא. כי לכוהנים במקדש לא היה אינטרס מיוחד לדבר על קץ העולם . העסיקו אותם כדי שידאגו לכך שהכל ימשיך כפי שהיה.

אבל בהחלט ידוע לנו  שרק במאה השביעית לפה"ס  הנביאים ישעיהו ומיכה החלו לעסוק  ואולי לראשונה בתולדות המין האנושי  ב"אחרית הימים"  בפרטנות.ולתאר לראשונה גם כן בתולדות המין האנושי  לא דווקא מצב של הרס וחורבן גדול  אלא מצב שהיום אנחנו היינו מגדירים כ"אוטופי. "

מדוע?איך זה קרה דווקא בממלכת יהודה הקטנה מה שלא התרחש מעולם עד אז בשום מקום אחר? 

 זה קרה כנראה בתגובה לאידיאולוגיה האשורית האימפריאלית שדיברה על שלטון עולמי של מלך אשור. וזה התרחש באופן ספציפי מאוד כתגובה לאירוע ספציפי מאוד  של תעמולה אשורית שהשאיר רושם עז  מאוד על בני העיר ירושלים.  נאום  הנציג האשורי רבשקה שהושמע בעת מצור המלך האשורי סנחריב על ירושלים בימי המלך חזקיהו  במאה השביעית לפה"ס  ,נאום המובא  הן בספר מלכים  והן בספר ישעיהו והן בספר דברי הימים ,עדות לחשיבותו העצומה בעיני כותבי ועורכי שלושת הספרים האלו..

 "ויַּעֲמֹד, רַבְשָׁקֵה, וַיִּקְרָא בְקוֹל-גָּדוֹל, יְהוּדִית; וַיְדַבֵּר וַיֹּאמֶר, שִׁמְעוּ דְּבַר-הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל מֶלֶךְ אַשּׁוּר.  כט כֹּה אָמַר הַמֶּלֶךְ, אַל-יַשִּׁא לָכֶם חִזְקִיָּהוּ:  כִּי-לֹא יוּכַל, לְהַצִּיל אֶתְכֶם מִיָּדוֹ.  ל וְאַל-יַבְטַח אֶתְכֶם חִזְקִיָּהוּ אֶל-יְהוָה לֵאמֹר, הַצֵּל יַצִּילֵנוּ יְהוָה; וְלֹא תִנָּתֵן אֶת-הָעִיר הַזֹּאת, בְּיַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר.  לא אַל-תִּשְׁמְעוּ, אֶל-חִזְקִיָּהוּ:  כִּי כֹה אָמַר מֶלֶךְ אַשּׁוּר, עֲשׂוּ-אִתִּי בְרָכָה וּצְאוּ אֵלַי, וְאִכְלוּ אִישׁ-גַּפְנוֹ וְאִישׁ תְּאֵנָתוֹ, וּשְׁתוּ אִישׁ מֵי-בֹרוֹ.  לב עַד-בֹּאִי וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶל-אֶרֶץ כְּאַרְצְכֶם, אֶרֶץ דָּגָן וְתִירוֹשׁ אֶרֶץ לֶחֶם וּכְרָמִים אֶרֶץ זֵית יִצְהָר וּדְבַשׁ, וִחְיוּ, וְלֹא תָמֻתוּ

( מלכים ב' יח )

השליח האשורי רבשקה נואם בפני אנשי ירושלים הנצורה ובכך יוצר את נבואות אחרית הימים. ציור מאת דון לאורנס. 

ברגע האחרון הצבא האשורי נאלץ לסגת מסיבות שונות שלא באמת הובהרו , כנראה  צורך לצאת למאבק חשוב יותר עם  צבא מצרים ומגיפה . ירושלים ניצלה.

אבל הנאום של רבשקה לא נשכח. 

על הדברים הספציפיים האלו ועל האידיאולוגיה האשורית שאכן עמדה מאחוריהם של שלטון עולמי של אימפריה אחת ,אשור , של שליטה המלך אשורי ,ושל האל אשור בעולם כולו , הגיבו ישעיהו ומיכה בנבואת אחרית הימים  המפורסמת מכל.

הנביא ישעיהו .ציור מאת מיכאל אנג'לו 

והנה היא בגרסת הנביא ישעיהו בן אמוץ

ןהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית-יְהוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא, מִגְּבָעוֹת; וְנָהֲרוּ אֵלָיו, כָּל-הַגּוֹיִם.  ג וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים, וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל-הַר-יְהוָה אֶל-בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו:  כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר-יְהוָה מִירוּשָׁלִָם.  ד וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם, וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים; וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת–לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.  {פ}

הנביא מיכה.ציור מאת מיכאל אנג'לו 

נבואה מקבילה  ואולי מבוססת על נבואת ישעיהו הושמעה בידי הנביא בן הזמן מיכה המורשתי .

:וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, יִהְיֶה הַר בֵּית-יְהוָה נָכוֹן בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא הוּא, מִגְּבָעוֹת; וְנָהֲרוּ עָלָיו, עַמִּים.  ב וְהָלְכוּ גּוֹיִם רַבִּים, וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל-הַר-יְהוָה וְאֶל-בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו:  כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר-יְהוָה מִירוּשָׁלִָם.  ג וְשָׁפַט, בֵּין עַמִּים רַבִּים, וְהוֹכִיחַ לְגוֹיִם עֲצֻמִים, עַד-רָחוֹק; וְכִתְּתוּ חַרְבֹתֵיהֶם לְאִתִּים, וַחֲנִיתֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת–לֹא-יִשְׂאוּ גּוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּן עוֹד מִלְחָמָה.  דוְיָשְׁבוּ, אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ–וְאֵין מַחֲרִיד:(מיכה פרק ד')

( את הנבואות האלו אפשר לשמוע בגירסה מוזיקלית בפזמון של להקת פיקוד דרום "והיה ביום ההוא "

וגם בפזמון  של אורי ברזילי שאותו שרה הזמרת אופירה גלוסקה "כי מציון תצא תורה ")

בנבואות אלו היה הבדל דרמטי מכל נבואה קודמת שהושמעה במזרח הקדמון  עד אז משום שהן  עסקו בעתיד הרחוק ולא רק זה המיידי כמו כל שאר הנבואות ,שכאמור טווח התפוגה הרגיל  שלהם היה בין שנה לעשר שנים ולא יותר,

הן  תיארו עולם שישתנה בצורה דרמטית לעומת כל מה שהיה מוכר עד אז. וגם זה לא היה קיים עד אז. 

משום כך הדורות הבאים טרחו לשמר את הנבואות האלו שטווח התפוגה שלהן עוד לא היגיע.

הנבואות האלו לוקטו בספרים שבהם פורסמו גם הנבואות לטווח מיידי יותר של הנביאים שלכאורה התגשמו כבר אבל אלו היו חשובות באמת רק משום שהן שימשו  כעדות ליכולות הנבואה של הנביאים הנ"ל וכרקע לנבואות העתיד הרחוק של הנביאים שרק בגללם נשמר זכרם ולהתגשמותם חיכו ומחכים הכל.

לאורך הדורות קמו אנשים שניסו להגשים את הנבואות האלו .

ומכולם הבולט ביותר והמצליח ביותר היה מייסד מדינת ישראל דוד בן גוריון.

 

"משיח טרם בא ואינני מאחל למשיח שיבוא .ברגע שהמשיח  יבוא יחדל להיות משיח.כאשר תמצאו כתובתו של משיח בספר טלפונים ,אין הוא משיח יותר. גדולתו של משיח שאין כתובתו ידועה ואי אפשר להגיע אליו ואין יודעים באיזה אוטו הוא נוסע ואם בכלל הוא נוסע באוטו או רוכב על חמור או טס על כנפי נשרים .אבל נחוץ משיח על מנת שלא יבוא ,כי ימות המשיח חשובים יותר ממשיח והעם היהודי חי בימות משיח.מצפה לימות המשיח , מאמין בימות המשיח וזוהי אחת הסיבות העיקריות לקיומו של העם היהודי."

דוד בן גוריון 

בן גוריון הצעיר 

דוד בן גוריון סיפר תמיד שמה שמשך אותו לציונות היה קריאה בילדותו בספריו של אברהם מאפו "אהבת ציון" ו"אשמת שומרון" שבהם תוארה ממלכת הודה בגדולתה .וחזון נביא ישעיהו על גדולה עתידנית של עם ישראל. לאחר שקרא ספרים אלו ואת התנ"ך עצמו ידע מה הוא רוצה להגשים בחייו. את חזון הנביאים ישעיהו ומיכה שתוארו בספריו של מאפו. 

 דוד בן גוריון אמר על מדינת ישראל שהיא היחידה בעולם שאפשר להגיד עליה "בראשית היה החזון".

 

בן גוריון ראה  את המדינה כמכשיר  הגשמה  של הנבואות מלפני אלפי שנים .החברה הישראלית במדינה צריכה כעת להכשיר את עצמה להיות ראויה לביצוע חזון  הגאולה של הנביאים אחר כך להפיצו בין האומות.לפי בן גוריון נביאי ישראל לימדו את בני עמם להפנות עיניו אל העתיד ונטעו בליבו את החזון המשיחי חזון הגאולה האנושית והלאומית  הצפוי באחרית הימים חזון של גאולה כלל אנושית של צדק ושלום בין העמים.

.אם זה לא יתבצע ,קבע בן גוריון , ישראל עלולה להיהפך לאלבניה או ספרטה.מדינה מבודדת החיה על חרבה .

הוא אמר תמיד שהוא מאמין בימות המשיח.מה שלא אמר  מעולם היה שהוא מאמין במשיח כשלעצמו. הוא ראה בגאולה תהליך  היסטורי המתגשם בשלבים וללא כל צורך במשיח. 

הוא מזכיר שנביאי ישראל דרשו מעמם להיות לעם סגולה כדי שיוכלו לעמוד מול כל העולם כעם נבחר .שהוא עם בוחר. מחוז החפץ היא חברה חדשה הבנויה על חרות שויון סובלנות עזרה הדדית ואהבת הבריות. חברה שאין בה ניצול אפליה ושיעבוד.ועריצות חברה שבנויה על ערכי היהדות והשגי המדע.גם יחד עם זיקה לעם היהודי באשר הוא.

שאר העמים,קבע דוד בן גוריון ,  תיארו תור זהב אידיאלי  בעבר הרחוק  שלא יחזור.  הם לא ניסו לתאר עתיד אידיאלי שיכול להגיע  כפי שעשה עם ישראל. עתיד  אידיאלי שבו האנשים יתמלאו דעה וכיתתו חרבותם לאתים ובו לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמות.  את עם ישראל אפיינו תמיד לא געגועים חסרי אונים לעבר מדומה אלא ציפיה דרוכה לחזון עתידי מתוקן חזון של שלטון הצדק והשלום. בקרב כל עמי תבל. זאת  לדעתו הייתה הפילוסופיה ההיסטורית של נביאי ישראל.

בן גוריון מעיר שהנביאים לא ידעו כלל מהי "מדינה ". הם דיברו על "עם סגולה " . הם תיארו את את העם  לעתיד לבוא ולא את המשטר . לעתיד לבוא הם לא ניסו לתאר מדינה אידיאלית כפי שניסה למשל  אפלטון במאה הרביעית לפה"ס. הם מדברים אך ורק על עמים וגויים.על ארצות ולא על "מדינות ".שהרי מושג המדינה נוצר בכלל ביוון ולא בישראל.

בעיני אפלטון  שבן גוריון העריץ את כתיבתו וטרח ללמוד יוונית כדי שיוכל לקרוא אותו במקור , המדינה המושלמת היא זאת שבה שולט איש המופת האדם העליון . במונחים המודרניים.המשטר המעולה נקבע בחכמתו של  אדם אחד בלבד השליט הפילוסוף.

בן גוריון כאמור  העריץ את אפלטון  אבל התנגד לו בכל תוקף.

הוא ציין שלא כך היה אצל הנביאים.שראו צורך בקולקטיב שייצור את העתיד המעולה.  נביאי ישראל לא רואים אידיאל בשלטון "איש המעלה" האדם העליון של אפלטון  אלא בהיות השלטון בידי קולקטיב שלם  עם סגולה.לא יחידי סגולה יביאו את הגאולה קבע בן גוריון בתוקף , אלא צדקת העולם כולו.

הנביאים לא היו מיסטיקנים הם היו אנשי חזון הם היכירו שאנו לא נתקיים אם לא יתקיים שלטון צדק ולא נהיה עם סגולה והאנושות לא תתקיים אלא  בשלוט השלום בין עמים  שאז "תמלא הארץ דעת ה'". 

מ הוא קבע שמקומנו בעולם יובטח אך ורק אם נסייע להקים עולם יותר טוב יותר אנושי יותר צודק לא בעושר בכוח אלא בדוגמת חיינו להגברת הצדק' השלום והאחווה בין העמים.ורק על ידי כך נבטיח את שלומנו.

אמנם ,מסייג בן גוריון, נכון שגם  הנביא  ישעיהו ראה בחזונו את "איש המעלה"  חוטר מגזע ישי ,שהוא לכאורה מקביל לשליט הפילוסוף של אפלטון .  אבל לא בכוח כשרונו האישי וכוחו  של אותו "איש מעלה " ישתנה העולם לטובה אלא בגלל אופיים הפנימי של כלל העמים .החכמה והבינה יהיו נחלת כולם ולא רק של שליט אחד עליון ואז כל הארץ תתמלא דיעה. מה שהנביאים כינו כ"יראת ה'"

תפיסה זאת מתמצית  לדעתו בפסוק  בודד בספר ישעיהו יב אוֹקִיר אֱנוֹשׁ, מִפָּז; וְאָדָם, מִכֶּתֶם אוֹפִיר.  ( ישעיהו יג פס' 12)

בן גוריון קבע שאין זה מקרה כלל שהנביאים הגדולים קמו בימי המלכים הגדולים של ישראל ירבעם בן יואש ושל יהודה עוזיהו בן אמציה ( בעיניו גדול מלכי יהודה שבזמנו התעצמה מאוד צבא ישראל ותעשיית יהודה ) וחזקיהו .היה לדעתו משהו מיוחד באותה תקופה שהוליד את הנביאים את גדולי הנביאים כמו שהיה באתונה במאה החמישית לפני הספירה ובפירנצה במאה ה-16. הנביאים רק יצגו את העם כולו  באותה התקופה שהייתה תקופת השיא של הממלכות שלהם ומשום כך אז היו בני העם  כשירים להאזין לנבואות המדהימות  חסרות התקדים  על אחרית הימים.

הוא קבע ששלושה יעודים גדולים קבע לנו ישעיהו בן אמוץ

  1. י ה אַל-תִּירָא, כִּי אִתְּךָ-אָנִי:  מִמִּזְרָח אָבִיא זַרְעֶךָ, וּמִמַּעֲרָב אֲקַבְּצֶךָּ.  ו אֹמַר לַצָּפוֹן תֵּנִי, וּלְתֵימָן אַל-תִּכְלָאִי; הָבִיאִי בָנַי מֵרָחוֹק, וּבְנוֹתַי מִקְצֵה הָאָרֶץ.

( ישעיהו מג 5-6

  1. אֲנִי יְהוָה קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק, וְאַחְזֵק בְּיָדֶךָ; וְאֶצָּרְךָ, וְאֶתֶּנְךָ לִבְרִית עָם–לְאוֹר גּוֹיִם. (() מב' 6)
  2. כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר-יְהוָה מִירוּשָׁלִָם.  ד וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם, וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים; וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת–לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.  ( פרק ב)

בן גוריון קבע שרק אם עם ישראל יהיה " עם סגולה"  ישמר מעמדנו בעולם ועל אהבת העם ונאמנותו לישראל אם לא אז לא. בידינו להראות לעולם דרך חיים חדשה שהיא מבוססת על מורשת חזון הנביאים חברה ההורסת מחיצות בין עבודת הרוח ועבודת הגוף. חברה שהורסת המחיצה בין קנין ובין עבודה.

חזון הגאולה של הנביאים אף פעם לא הצטמצם ביהודים אלא בכל העולם.הם נבאו את גאולת כל העמים.

בן גוריון מאמין שעם ישראל צריך להיות עם סגולה ואור לגויים  ואם לא…. יכשל ויהפוך לעוד עם לבנטיני רגיל כמו שכניו.

הנבואה לדעתו זאת לא ידיעה  מדוייקת של מה יקרה באחרית הימים, לחשוב כך זוהי טעות . 

אלא זוהי  רציה  של מה שיקרה באחרית הימים.דהיינו  זוהי תוכנית  ואידיאל.

הוא רצה להקים חברה הבנוייה על שותפות ולנצל את כיבושי המדע כדי להיהפך לאור לגויים.

חזון אחרית הימים של ישעיהו ומיכה אינו חזון שלטון ישראל על העולם שהרי אז  מה ההבדל של זה  משלטון אשור על העולם ?אלא חזון בית ה' ככוח מושך לכל העמים ומציון תצא תורה וכתתו חרבותיהם לאתים וחניתותיהם למזמרות ולא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה". עם ישראל הוא עם נבחר אבל לא עם כובש מדביר עמים כרעיון הבחירה הסלאבית של הצארים על "רומה השלישית" ודוגמאות רבות אחרות מסוג זה.,

 עם ישראל צריך להיות עם קדוש אבל לא שליט על אחרים. שכן כל העמים שווים בעיני אלוהי ישראל

וזאת  לדעת בן גוריון הייתה  האידיאה המרכזית  של היהדות ששמרה עליה כעם נפרד והביא לעליית יהודים לארץ ישראל בכל הדורות. ויש להניח שמבחינתו זה היה חשוב לא פחות מהמונותואיזם.

חזון זה עומד מבחינתו בלב ההיסטוריה היהודית והוא שהביא בה למהפכות אדירות. ולתנועות אדירות בלב היהודים. האמונה היהודית באל עולם חנון ורחום הייתה מאבדת מטעמה אם לא הייתה  מלווה בחזון הגאולה היהודי והאנושי.והחזון הזה השתנה לאורך הדורות אבל תמיד נשאר בעינו.

עתידנו קבע אינו תלוי  במה יאמרו הגויים אלא במה יעשו היהודים.

לדעתו הנבואה לא נפסקה מעולם אלא נמשכה גם עם אישים כמו שפינוזה.

בן גוריון עצמו רמז שהוא עצמו אינו מומחה מדעי אבל מומחה לקביעת העתיד של העם היהודי.

והיום יותר מתמיד יש להבין כי גאולת ישראל משולבת בגאולת העולם וכי תקוות העולם להימלט מחורבן כללי היא במשטר של צדק ושלום חסד ואמת ויקר האדם הנברא בצלם כאשר הורו נביאי ישראל.

הוא טען שהעבר התנכ"י קרוב יותר למדינת ישראל מאשר העבר הקרוב של הגולה ושל מישנה ובית שני.

והוא האמין שיש קשר בין הגאולה הלאומית והגאולה האוניברסלית של כלל העולם.

הוא התנגד בכל תוקף לאימפריה עולמית ורצה ברית בין מדינות מעין פדרציה עולמית .  .

כוחה יכולתה ומקור יניקתה של המדינה הוא בעם והתכלית העליונה  והמטרה היא האדם האדם הוא יציר החברה אבל הוא גם יוצרה.

העתיד בשנת 1986 על פי דויד בן גוריון 

ב-1961 ביקש המגזין "לוק" מבן גוריון לחזות את העתיד עוד 25 שנה.הוא חזה שהמלחמה הקרה תהיה נחלת העבר   ותיהיה דמוקרטיזציה בברית המועצות הוא חזה פדרציה של איופה המערבית והמזרחית במדינות אוטונומיות מאוחדות עם משטרה בינלאומית שתשמור על השלום הפנימי.

הוא אף  חזה מושבות על בכוכבי הלכת.

ובין השאר חזה בית משפט שלום עולמי בירושלים.

 

בן גוריון סיכם את עמדתו בנושא כך:" לא הקיים בשעה זאת אלא חזון העתיד ידריך פעולתנו בימים יבואו החזון בגאולה שלמה ומלאה של העם היהודי ושל המין האנושי".

הוא קיווה שיום יבוא תהיה ברית בין יהודים וערבים אבל העריך שזה לא יהיה בעתיד הקרוב.הוא קבע שיש הכרח היסטורי בברית יהודית ערבית . היא תבוא אבל לא תבוא מאליה אלא עם יעמוד רצון דרוך לקראתה. ובנתיים יש להתכונן צבאית ביעילות ואבל גם להיות דרוך נפשית לשלום.

באין חזון הוא קבע , ניפרע עם. דהיינו : עם גדול וחזק יכול להתקיים ללא חזון .עם קטן עמוס קשיים גדולים ומשימות אדירות אינו יכול.

התחזית האחרונה של בן גוריון

באוקטובר 1971 עמד בן גוריון בכנסת ונשא נאום מיוחד האחרון שלו על העתיד המדינה לרגל ישיבה חגיגית ל85 שנות הולדתו.הוא הרחיב  בתיאור החזון המשיחי  עליהם להיות עם סגולה אחרת לא יהיה גורלם שונה מזה של עמים אחרים בהיסטוריה.תודעת היהודים קבע הכתיבה את חוייתם הלאומית. הוא קרא להגשמת ערכי התרבות היהודית היונקת מהערכים המוסריים והחברתיים במקרא וזאת דרך החינוך  וחוק החינוך הממלכתי. הוא קבע ש"מהות חפצנו ההיסטורי היא חברה חדשה הבנויה על חירות ,שוויון סובלנות עזרה הדדית ואהבת הבריות .זאת אומרת חברה שאין בה ניצול אפליה שיעבוד שלטון איש באיש כפיית המצפון עריצות חוק זה קובע שאיפתנו לטפח בישראל תרבות הבנויה על ערכי היהדות הנצחיים והישגי המדע גם יחד.

בסיום הנאום הוא דיבר על הפרדוקס שלפיו העמים הקרובים ביותר ליהודים הערבים מבחינה גאוגרפית גזעית ולשונית הם אויבינו המרים ביותר. הוא רמז לאפשרות של יצירת ברית יהודית ערבית ב מזרח התיכון כפיטרון אוטופי רצוי לעתיד אם כי הרחוק.

הוא סיים בכך שקבע שעל מנהיגי ישראל ליצור בריתות ללפי הצורך הלאומי אבל לזכור שיש רק בעל ברית נאמן אחד העם היהודי. וקרא להם להימנע מהיטמעות על ידי חיזוק התרבות העברית וחזר לחזון הגאולה של נביאי ישראל ולאחד בכך את הקבוצות השונות ביהדות.

מאז בן גוריון  ותלמידו שמעון פרס מנהיגינו החילוניים לפחות שוב אין להם חזיון ברור של העתיד וחבל.

אבל החזון של בן גוריון נשאר ברור כתמיד: חזון של העם היהודי  כקהילה  שמפתחת מציאות חדשה וטובה יותר לעולם כולו .קהילה שאינה זקוקה למנהיג אחד,משיחי כלשהוא  כדי לבצע את מה שצריך לעשות.

והנה שיחה מוסרטת שלי עם דורין מרגלית המבוססת על הרצאה זאת :

https://no666.wordpress.com/2018/09/05/%D7%A0%D7%91%D7%95%D7%90%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A2%D7%AA%D7%99%D7%93-%D7%94%D7%A8%D7%97%D7%95%D7%A7-%D7%9E%D7%99%D7%9E%D7%99-%D7%94%D7%AA%D7%A0%D7%9A-%D7%95%D7%A2%D7%93-%D7%93%D7%95%D7%93-%D7%91/

 

וראו עוד:

מדוד בן ישי ועד דוד בן גוריון :40 שנות בית התנ"ך מיסודו של בן גוריון  

מיהם אנשי החזון :חזונות וחזיונות לעתיד של פוליטיקאים ישראלים 

סרטון על מאמר התחזית של בן גוריון ב"לוק "

מאמר מ-2018 שטוען שמדינת ישראל בעשור השני של המאה ה-21 דומה למה שבן גוריון חזה.

מגילת העצמאות -נאומו של דוד בן גוריון בהקמת המדינה לגבי כיצד תהיה דמותה.

 

זכור את אשר עשו לעמלק

amalek_2

"זכור את אשר עשה לך עמלק"אומר הפסוק בתורה.

כתוצאה  מפסוק זה נעשה לכאורה אחד ממעשי הגנוסייד הידועים הראשונים שבמהלכו הושמד העם העמלקי ,אולי בימי שאול ודוד ,200 שנה לאחר האירועים שבגללם הושמע הצו בידי ה'.

ואולי כל הסיפור אינו אלא משל וכל העם העמלקי אינו אלא בדיה?

הסופר סרז' גולדמן פירסם לאחרונה ספר חשוב שבו הוא מנתח את סיפור עמלקונסה להבין :מדוע נוצר הסיפור הזה שמצדיק רצח עם ?

למי היה אינטרס ביצירתו ?

ביקורת שלי על "עמלק" ראו כאן :

"זכור את אשר נעשה לעמלק" 

amalek 2

הדרך לקרב מגידו

 

 

 

 

המלך יאשיהו נפצע בקרב מגידו.

 

 

 

בשנת 609 לפני הספירה התרחש במגידו  אירוע שהיה אחד המכריעים בתולדות ממלכת יהודה. מלך יהודה יאשיהו רפורמיסט דתי שהאמין שהוא המשיח התמודד עם פרעה מצרים נכה ,שהיה בדרכו לקרב מכריע עם הבבלים בניסיון לסייע לממלכה האשורית הגוועת.  

יאשיהו נשבה בידי המצרים והוצא  על ידיהם להורג.והם השתלטו על יהודה והשליטו שם מלך בובה מטעמם לפני שהמשיכו לקרב המכריע עם בבל בכרכמיש.קרב שבו הובסו.

יש החושבים שבמקום זה מגידו לשעבר מקום קרב מפורסם של הממלכה המצרית הקדומה  בראשות פרעה תחותימס השלישי עם הכנענים היה מקום קרב גדול ומכריע בין הישראלים והמצרים שבמהלכו נהרג יאשיהו. וקרב מכריע זה שימש לימים כמודל לקרב המכריע שאמור להתרחש באחרית הימים בין כוחות האור וכוחות החושך,גם כן במגידו לפי אמונת הנוצרים.קרב "ארמגדון " על שמה של מגידו.

על מה שקרה במגידו ישנן שתי גירסאות בתנ"ך. האחת הקדומה יותר  והקצרה יותר בספר "מלכים " והשנייה המפורטת יותר אך גם המאוחרת יותר היא בספר "דברי הימים". והן סותרות האחת את השנייה במידה משמעותית.

כל ספר  מציג גירסה שונה של מהלך העניינים ,לפי גרסת ספר "מלכים " לא התחולל כל קרב במגידו, יאשיהו נתפס במפתיע בידי המצרים  ונרצח על ידיהם מסיבות שאולי אף נשארו כתעלומה עבור אנשי ממלכת יהודה.שכן מחבר ספר "מלכים "אינו יודע אותם.  

ולפי גרסת "דברי הימים "  היה זה המלך יאשיהו שתקף את המצרים  ומת בקרב גבורה  מובס.

 נשאלת השאלה מה בעצם התרחש  במגידו באותם הימים  הגורליים  ? מי תקף את מי ?  מדוע התמודד יאשיהו עם המצרים והכניס את ראשו למאבק בין  שלוש  מעצמות על  שונות שבו לא היה לו עניין להיות מעורב?

ואולי עורר יאשיהו את חמתם של המצרים  בגלל עניין אחר לגמרי , בגלל  הרפורמות שביצע בממלכת יהודה ,שהזכירו להם רפורמות שבוצעו במצרים כמה מאות שנים קודם לכן ?

האם ייתכן שאת זעמם של המצרים עורר  טקס חג הפסח הממלכתי שאותו ניהל יאשיהו ביהודה  לראשונה , טקס שבו תואר סיפור  יציאת מצרים והמכות שחטפו במהלכה המצרים ,  ושעוררה במצרים זכרונות שהם היו מעדיפים לשכוח על פרעה כופר שצץ במצרים  800 שנה קודם לכן?  האם התעוררו חשדות של פרעה נכה כנגד מלך יהודה הרפורמיסט שהוא עלול להתגלות כגלגול חדש של אותו פרעה ? 

ב-23 לחודש יולי ייתן אלי אשד הרצאה בנושא זה,שבה  יסקור את הידוע  מערכות היחסים בין מצרים וממלכת יהודה מימי שלמה המלך ועד לקרב מגידו ולאחריו . מימי הפלישה של פרעה שישק לארץ ישראל  בשנת  925  לפה"ס ועד לקונפליקט במגידו ב-609 ולאחריו..

 ההרצאה תינתן  בפני החברה לחקר התנ"ך בבית בן גוריון בשדרות בן גוריון 17  בתל אביב. בשעה 11 בבוקר.

הציבור מוזמן.

 

 

המלך יאשיהו ופרעה נכו השני שני היריבים במגידו.

נביאות בתנ"ך

King Josiah is shown the Holy Scriptures
חולדה הנביאה

השבוע אני נותן שתי הרצאות בנושאי תנ"ך.

ביום  שני זה השישי  במאי אתן הרצאה במרכז "פסגות " בחולון על ארון הברית התנ"כי העלמו המיסתורי  והתיאוריות השונות לגבי מה עלה בגורלו.

ביום חמישי התשיעי למאי – אשתף בכנס הבינלאומי השנתי השביעי של המחלקה לתנ"ך של אוניברסיטת בר אילן  מטעם החברה לחקר התנ"ך.באולם הננו טכנולוגיה בניין 206.ואתן הרצאה על נשים נביאות בתנ"ך  מרים ,דבורה ,חולדה ונועדיה ,( וגם עוד כמה אחרות )  בסביבות 12 וחצי בצהריים.
הציבור מוזמן

גם  כן ביום חמישי אני אמור לנסוע ישר משם  לכנס של תלמידי מחקר של המחלקה לספרות עברית בקיבוץ משאבי שדה בנגב  והפעם כמאזין להרצאות .כנראה אגיע לשם באיחור אחרי ההרצאה שאתן באותו יום על הנביאות . זה הולך להיות יום מורכב מאוד.

הגירסה של המפסידים : סיפורת תנ"כית פגאנית

 

" וחזיונות אפרים אן באו? –

נביאי השקר להם קרא,

מטיפים לשמחה ולאהבה

תחת אשרות רעננות

נשחתים על קדוש הבעל

ועשתורת היפה באלות ,

הוי , עולם שנשמד !…

(מתוך "לוחות גנוזים " מאת זלמן שניאור )

התנ"ך נחשב מאז ומתמיד לספר היסוד של האמונות המונותיאיסטיות , אלה שמקבלות את התפיסה שיש אל אחד בלבד  ואין בלתו ותוקפות בארסיות את האפשרות שיהיו אלים ובמיוחד אלות מלבדו.  ובמקרה או שלא במקרה אל זה מוצג כזכרי בעצם מהותו. אך כיום צצות במקומות רבים במערב ובאירופה תנועות רבות הקשורות ל"ניו איג'" שניתן לקרוא להם "ניאו פגניזם".  אלה תוקפות את הרעיון של האל הגברי המונותאיסטי מהמקרא כהרסני  ומעדיפות את ה"אלה האם"  שאותה הם מזהים עם "אימא אדמה" כדור הארץ . תנועות אלה שכוללות קבוצות כמו "כנסיית כל העולמות " "ויקה " ורבות אחרות נקראות "ניאו פאגאנים " והן רואות את עצמן כממשיכות של הפגאנים הקדומים אם כי רוב הנושאים שעומדים במרכז עולמם הוא מודרני במוצהר נושאים של אקולוגיה ושמירת הטבע כמו גם דגש חזק מאוד על פמיניזם ושיויון ( או אף עליונות ) האישה על הגבר.

חסידי תנועות אלה מרבים לפרסם בשנים האחרונות  רומאנים היסטוריים שונים   שבהם מתוארים אירועים שונים בהיסטוריה הקדומה של המערב במיוחד יוון הקדומה ואנגליה הקלטית  כמאבק בין חסידי  וחסידות האלה האם  נציגי הטבע הטהור והבלתי מושחת והידע הקדמון  כנגד חסידי האל האב  החדשים זה מקרוב באו, הברברים  הפנטיים הרצחניים והמטורפים הורסי הכל   מאבק שסופו העצוב היה בניצחון האחרונים וכתוצאה מכך לטווח הארוך בהרס המוחלט של הטבע והעולם  שבו אנו חוזים כיום. הגיבורות הן תמיד נשים אמיצות לב וחזקות, עובדות האלה בסתר או בגלוי הנאבקות בגברים המושחתים וחלושי האופי  אך צמאי דם סביבם . לרוב סיפורים אלה מתרחשים בעולם פנטסטי לחלוטין או בתקופה היסטורית של הקלטים באנגליה של ימי המלך ארתור או באירלנד ( שם לנשים אכן היה מעמד חשוב מאוד וכמעט דומיננטי בתקופות שונות )  וביוון או ברומא הקלאסיות  או בכל אופן  בהיסטוריה האירופית.

לתפיסה זאת יש גם השלכות פוליטיות ותרבותיות עכשוויות , ואין זה מקרה שישנן קבוצות של ניאו פגאנים יש תפקיד לא קטן בקרב תנועת מתנגדי "הגלובליזם. סיפורים היסטוריים ופנטסטיים  פמיניסטיים הכתובים מנקודת מבט פאגאנית במוצהר הם נפוצים היום למדי בארה"ב והפכו כמעט לתת ז'אנר בפני עצמו.

אביה של האלה הלבנה

יוצר הז'אנר של הרומנים ההיסטוריים על המאבק בין חסידות  האלה וחסידי האל הזכר   הוא רוברט גרייבס . היה זה  גרייבס שפיתח  את התיאוריות  על האלה האם  הלבנה ודת האם גדולה והטקסים המיוחדים לה, תיאוריות שיש להם השפעה גדולה מאוד על חסידי הניאו פגאניזם. החל לפרש בהתאם גם את יצירותיו הקודמות שאותם כתב לפני ההתגלות שהייתה לו בנושא ושאותה תיאר בספרו "האלה הלבנה".

הכל מכירים את ספריו "אני קלאודיוס" ו"קלאודיוס האל"  שהפכו לסדרת טלוויזיה מפורסמת , על עלילות הקיסר הרומאי בשפחה שבה הנשים מרעילות את הגברים כדי לפתוח את הדרך לשלטון  למי שהן רוצות ביקרו. גרייבס  חזר לעלילה זאת בסיפור מאוחר שבה ליוויה אישתו של אוגוסטוס המרשעת העיקרית בסיפור והמרעילה האולטימטיבית מקבלת פתחון פה ומסבירה שהכל נעשה לא מסיבות אישיות חלילה ( כפי שאפשר להבין מהסיפורים המקוריים) אלא מסיבות פולחניות של פולחן האלה הגדולה והצורך להחליף את  השליטים הגברים המבוגרים  בגברים חדשים וצעירים יותר כפי שדורשת האלה. הוא  כתב מאז  סיפורים היסטוריים שביטאו את תפיסותיו ההיסטוריות המיוחדות במפורש  כמו "גיזת הזהב " שתורגם לעברית על המסע של הארגונאוטים ביון הקדומה לארץ קולכיס מסע שמפורש בידי גרייבס כסיפור המאבק בין החסידי הדת היוונית החדשה של מעריצי האולימפוס והאלים שבו ובין חסידי הדת הישנה של האלה האם.

מומלץ מאוד לחפש את ספר המדע הבדיוני היחיד שכתב גרייבס ותורגם לעברית בשם "רוח מצפון "  ( ספר שהוא נדיר מאוד היום) . בסיפור  משורר מזמננו ( בבירור גרייבס עצמו ) נלקח  למסע בזמן  לאוטופיה עתידנית בשם "כרתים החדשה " שבה הוקמה לתחייה הדת הקדומה של האלה . התפקיד של המשורר הוא להרוס שם את הכל כדי שהכל יקום לתחייה וחוזר חלילה כפי שרוצה האלה. מספר זה ברור   שגרייבס האמין שהעתיד כמו גם העבר שייך לאלה ולמאמינותיה.

הכוהנת הגדולה של אבאלון  

  יוצרת ידועה אחרת בתחום היא מריון צימר ברדלי , סופר מדע בדיוני שהפכה לניאו פגאנית , ופירסמה את הספר הידוע ביותר של הז'אנר "ערפילי אבאלון"  ( 1983 ,תורגם גם לעברית בידי עדי גינצבורג-הירש, מודן 2000 )  שבו המאבק בין המלך ארתור וחסידיו הנוצריים  והמכשפה מורגן לה פי חסידת הפגאניות הקדומה נהפך על פיו . מורגן שלרוב מתוארת כמרשעת מוצגת הפעם כנציגת האור ואילו חסידיו הנוצריים של המלך ארתור מייצגים את החשיכה שיורדת על העולם ומחסלת הפגאניות והשיויון בין המינים. ספר זה הפך לרב מכר ענק ואף הוסרט למיני סדרה טלוויזיונית .

  ברדלי כתבה מאז  סיפורים אחרים בנושא זה על המאבק בין כוחות האור הפגאניים וכוחות החושך המונותאיסטיים –גבריים שמתרחשים גם בתקופות אחרות כמו ימי מלחמת טרויה ובבריטניה הרומאית בספר "בית היער " שתורגם לעיברית בידי מאנגלית: דורית בריל-פולק מודן 2005)  ורבים מחקים אותה מאז.

ברדלי הייתה דמות חשובה מאוד בחוגי הניאו פגאנים בארה"ב ויש כמה וכמה סופרות פנטסיה ידועות שהפכו לניאו פגאניות בהשראתה . אם זאת נטען  שבערוב ימיה היא " חזרה בתשובה"  לנצרות.

ולאחרונה מתחילים להופיע גם סיפורים מסוג זה ששוברים את הטאבו האולטימטיבי ומעיזים להציג  אפילו את המסופר בספר הספרים של המונותאיזם  בתנ"ך מנקודת מבט פאגאנית העוינת לרעיון המונותאיסט.

סיפורת פגאנית עברית

הרעיון אינו חדש וניתן למצוא אותו עוד בספרות העברית של ראשית המאה. אז צמחה  סיפורת תנכית מסוג שונה מאוד מהסיפורת התנכית של סופרים כמו אברהם מאפו שהעלו על נס את ערכי התנ"ך והנבואה המונותאיסטית , סיפורת  שניתן לקרוא לה "חתרנית".סיפורת ששמה דגש דווקא על המפסידים הגדולים במאבק כנגד המונותיאיזם הנבואי העיקש   ורמזה שאולי לא נעשה צדק היסטורי מספיק עם צד זה שתואר בצורה כה שלילית בידי כותבי התנ"ך המנצחים ובכך הייתה כמובן גם ביקורת קשה כנגד היהדות של זמנם  שהייתה אמורה להתבסס על ערכי התנ"ך.

את שורשי הז'אנר אפשר למצוא ביצירות של סופרים משכילים כמו מיכ"ל  הכהן ובמיוחד י.ל. גורדון שחיברו יצירות שיריות המבוססות על התנ"ך כמו "צדקיהו בבית הפקודות " שבהן ניתן למצוא ביקורת קשה על הערכים של עורכי התנ"ך ביקורת ששיקפה את הערכים החדשים של המאה ה-19 .אך אין לאמר שהם ניסו להצדיק את הגישות האמוניות והמיתיות שאותם תקף התנ"ך, את זאת עשן הפובליציסט מיכה יוסף בן גריון –ברדיצ'בסקי בסדרת מאמרים וספרים והמשורר שאול טשרניחובסקי בפואמות כמו "ליד פסל אפולו".

  הסופר המתרגם והמבקר  דוד פרישמן  חיבר סדרה של תשעה סיפורים תנכיים בשם" במדבר" ( 1923) ( הוא תיכנן  לכתוב חמש עשרה אך מותו מנע את השלמת המלאכה)   שבהם תיאר בצורה סימפטית מאוד את אנשי דור המדבר הפגאניים שהתנגדו לתפיסתו המונותאיסטית הקיצונית של משה שכל כולה חיסול החופש האנושי וחיי הרגש העצמאיים. בסיפורים אלה תיאר בצורה רומנטית ואקזוטית ביותר את מאבקיהם של אינדיבידואלים שונים בעת מסע בני  ישראל במדבר בממסד הכוהנים ובשילטון החוק הרודני של משה בשם הרגש והאהבה אותה ראה פרישמן  כנעלה על כל חוק  וגם בשם האינסטינקטים הפגאניים שלהם.. ביצירות אלה פתח פרישמן ז'אנר מיוחד  שהעמיד בסימן שאלה את הערכים עליהם מבוסס התנ"ך (גם אם לא דחה אותם לחלוטין ) ובו היה שילוב של  כתיבה דידקטית מוסרית שמעמידה בסימן שאלה גדול מאוד את הערכים המונותאיסטים  מוסרניים הנוקשים של התנ"ך עם מגמה אסתטיח פיוטית בולטת ביותר המעונינת בשחזור הסביבה הקדומה  על האלמנטים ה"פראיים" אקזוטיים שלה.

 אחרי פרישמן הופיעו עוד סופרים שכתבו בסיגנון זה שבו נרמז  שאולי הפגאניזם לא היה נורא כל כך כפי שתואר בתנ"ך. החשוב בסופרי זרם זה היה  חיים הזז בסיפורו הקלאסי "חתן הדמים" ( 1925)  על הניסיון של ציפורה  אשת משה רבנו להקריב  את ילדה כקורבן לאלוהיו של משה    והוא בנוי בסיגנון של מיתוס פראי וקדמון . יצירתו זאת הפכהליצירת מופת של הספרות העברית החדשה ביחד עם סיפוריו של פרישמן.והיא ככל הנראה היצירה המודרנית החשובה ביותר על נושא תנ"כי בספרות העברית החדשה.

יונתן רטוש "משורר "כנעני "בקריקטורה של יאיר ענבי

 והיו גם יצירות נוספות   כמו מחזור השירים של זלמן שניאור "לוחות גנוזים" שהציג במפורש את ההיסטוריה של הצד השני הפגאני של נביאי השקר שצונזר לחלוטין במקרא, בסיפורי סופרים ידועים פחות  כמו שמחה בן ציון, דב קמחי, יצחק -לייב  ברוך,  יצחק שנהר (בסיפורים ידועים  כמו "לילה בשומרון", ו"גחזי"),  ביצירות של משוררים "כנעניים " כמו  יונתן רטוש ובעיקר בפואמה שלו "ההולכי בחושך " הקוראת להקים לתחייה את האל העברי הפגאני  הקדום "יהוה " ואת כל בני משפחתו  אהרן אמיר   שבשירים ידועים שונים שרו על  אלי המיתולוגיה הכנענית הקדומה  ואת המיתוסים  בשיריה המודרניים של המשוררת ש. שפרה .

צמאון שולמית הראבן שלישית המדבר שונא הנסים נביא אחרי הילדות

אפשר למצוא גישה כזאת  ביצירה החשובה ביותר של סיפורת תנכית בזמננו טרילוגית הסיפורים התנכיים של שולמית הראבן צימאון-טרילוגית המדבר  ( 1996)   שיש בה חזרה ברורה לנושאים של דוד פרישמן של המאבק בין האנשים צמאי החופש ובין האל המקראי הזועם ונציגיו הזועמים והמפחידים עלי אדמות. ביצירות מסוג זה הועמדו הערכים התנכיים בסימן שאלה גדול מאוד.

תוספת קיצונית במיוחד לז'אנר זה   היא ספרה של טלה בר  מיכל בת המלך " ( 2001) שמציג את אירועי ימי המלכים שאול והדוד כמאבק בין אנשי שמואל ודוד הטליבאניים המונותאיסטיים הקיצונים הורסי הטבע  הדוגלים בשיעבוד הנשים במאבק כנגד שאול הטוב  התומך בדת הפגאנית שישנה של הערצת האלה האם שהיא גם הערצת האדמה והטבע ודוגלת כמובן בשיווין בין המינים.בר פירסמה סיפורים קצרים בסגנון זה בקובץ הסיפורים ונוס אגדות למבוגרים  ( 2002).

טלה בר היא לא במקרה מתרגמת ספרו של רוברט גרייבס "האלה הלבנה " לעברית וכתבה  מחקר בשם "אלתו של עגנון :היסודות הפגנאניים ביצירת עגנון "  ( הוצאת המחברת 2004)  על אלמנטים  שקיימים לדעתה  ביצירת ש"י עגנון של הערצת האלה.

עוד ספר מסוג זה הוא ספרה של שולמית אברמסון  "מעשה תמר " ( 2005)  המתאר את אירועי תולדות  משפחת יעקב  אבינו וסיפור בתו דינה שנאנסה ונחטפה בידי חמור משכם  מנקודת מבט נשית  חצי ויותר מחצי פגאנית.

גם בספרה של יוכי ברנדס " "מלכים ג'" ( 2008)  המציג "גרסה "אנטי תנכית " של עליית ירבעם בן נבט לשלטון ,יש כמדומה לכל הפחות הסתייגות מהגירסה התנכית הרשמית וכמו הרהורים שניים עליה וגם דחייה של הדחייה התנ"כית הגורפת של מסורות וטקסי שבטי ישראל  בידי המסורת התנ"כית המוצגת כמסורתצ של שבט יהודה בלבד .אמנם   אין למצוא שם "פגניזם " אבל בהחלט יש שם תפיסה שהמסורת הדתית שאותה הנהיג ירבעם בן נבט הייתה אותנטית וקדומה ולא פרי המצאתו של ירבעם עצמו ולכן אין לדחות אותה על הסף.

לעומת זאת אפשר למצוא הרבה מאוד פגאניזם וקיצוני בספרו של דב טרובניק "מכשפה :סיפורה של בעלת האוב מעין דור"הוצאת הרוח הגדולה –מרכז לשמאניזם ותרבות אינדיאנית ,2009.

דב טרובניק שאמאן ומחבר הרומן התנכי הפגאני "מכשפה". 

המחבר הוא פעיל בכיר בקבוצה שמאנית וישראלית והוא מכניס את אמונותיו הפגאניות לספר שמתאר את חייה של בעלת האוב מסיפור ימין האחרונים של המלך  שאול הוא מתאר את ההתמודדות שלה עם הישראלים ועם שמואל  ודוד שמוצגים  מעבר לכל ספק כנציגי עולם הרשע.ובמיוחד שמואל כשהיא מזמנת אותו לבקשת שאול מעולם המתים אל עולם החיים ותיאורו הוא מצמרר ביותר.

ללא שום ספק זוהי הדוגמה הקיצונית ביותר בעברית של סיפורת תנכית פגאנית שנכתבה בידי פגאן ( או שמאן ) מאמין.

קראו על דב טרובניק וקבוצתו השמאנית כאן :

שוב ישוב הבעל :שמאניזם וניאו- פאגאניזם בישראל ובעולם

 

סיפורת תנכית פאגאנית בחו"ל 

תפיסות אנטי מונותאיסטיות כאלה בתוספת עם פמיניזם חזק מאוד ( שמתבטא בהערצת האלה )  נמצאות כיום יותר ויותר  בספרות העולמית .למשל אצל יוצר הז'אנר הפגאני בספרות רוברט גרייבס.אם כי לרוב התעסק בעיקר בהיסטוריה היוונית והאירופית הקדומה

הרי  חדר לטריטוריה של ארץ ישראל וכתב רומן היסטורי בשם המלך ישוע  KING JESUS  ( תרגם לעברית רמי שלהבת הוצאת גמא 2010)  שבו ניסה להזכיר את כל סיפור חייו של ישו הנוצרי כעוד ניסיון להחזיר את דת האלה הגדולה לשלטון ! ישו הוצג שם כנכדו של המלך הורדוס לא פחות ומרים המגדלית היא כמובן הכהנת הגדולה של האלה .גרייבס אגב האמין בזה באמונה שלמה וכתב ספר שבו ניסה לשחזר את "האבנגליון המקורי " על חייו של ישו לפי קווים אלה.גרייבס חיבר ביחד עם החוקר הישראלי רפאל פטאי שקיבל במידה רבה את דיעותיו ספר בשם "המיתוסים העבריים" שבו פירש את סיפורי ספר בראשית כמתייחסים במקורם לפולחן האלה הקדומה והשניים ניסו להגיע מהם אל המיתוסים הקדומים  עלה אלה שקדמה לדעתם לפולחן המונותאיסטי.

  עם זאת  סיפורים תנכיים פגאניים במוצהר הם עדיין נדירים למדי בסיפורת ההיסטורית והפנטסטית העולמית . נדיר מאוד עדיין למצוא רומנים היסטוריים מסוג זה המתרחשים על רקע ההיסטוריה התנכית , וסביר להניח שזה תוצר של רתיעה מצד הסופרים שחוששים ואולי בצדק שכתיבת סיפורים כאלה יכולים לסבך אותם עם הנוצרים הפאונדמטליסטים החזקים מאוד בארה"ב ועלולים "לרדוף " אותם ( פשוטו כמשמעו ) לנסות להביא לסילוק ספריהם מהספריות באיזוריהם ( כפי שנעשה למשל עם ספרי הרי פוטר) וכו'.

אחד הסופרים המוקדמים המועטים והבולטים ביותר שכתבו סיפורים כאלה היה THOMAS BURNETT SWANN  . הוא היה סופר פנטסיה מוכשר מאוד בשנות השבעים שהתמקד בכתיבת פנטסיות על רקע היסטורי שבהם תואר המאבק בין יצוריה של האלה , יצירי  ושוכני הטבע התמימים והמיתיים כמו פאונים , דריאדות ,סטירים ומאבקם  הנואש שנידון לכישלון כנגד בני האדם הפולשים שהם לרוב חסידי האל הרצחני מהמדבר.

סואן כתב סדרות של פנטסיה שמתרחשות באי הקדום כרתים , באיטליה הקדומה בראשית ימיה של רומא בימי הטרויאני איניאס ומייסדיה של רומא רומולוס ורמוס , בימי הביניים ובמאה ה-19. לרוב הם נותנים סיפור טראגי של החרבתה של התרבות של יצירי וחסידי האלה בידי היוונים , הרומאים או הנוצרים האכזריים . בסופו של דבר האלה לוקחת את היצורים שלה מהעולם האכזרי והמרושע הזה לעולם מקביל שבו הם יכולים לחיות בשקט בטבע.   שניים מסיפוריו של סואןן  הם בעלי רקע תנכי והם מעניינים במיוחד .

אלה הם MOONDUST  (1968) שמתרחש ביריחו בעת ההתקפה עליה בידי צבאו של יהושע. בסיפור אנו מגלים שהפנקים אותם שועלים קטנים וחמודים שנמצאים בסיני הם יצורים אינטיליגנטיים בעלי כושר טלפטי וכי רחב הזונה הייתה למעשה יצור לא אנושי , שיחסיה המיניים עם המרגלים הישראליים הביאו להחרבת חומות יריחו.

מעניין עוד יותר ( הוא HOW ARE THE MIGHTY FALLEN ׂ( 1974 ׂ שגם הוא עוסק בסיפור שאול ויהונתן ודוד . גם שם שאול ויהונתן הם מעריצים של האלה האם ( ובמקורם אינם ישראליים אלא באו מכרתים ביחד עם גולית הפלישתי ) .גם שם יהונתן הוא מהאבו ההומוסקסואל של דוד , אם כי דוד מוצג בצורה סימפטית מעט יותר מבספר של בר. אבל גם שם הדגש הוא על המאבק בין הדת הפגאנית העדינה של מעריצי האלה והדת קשוחה של שמואל הנביא ותומכיו.

כמו בספריו האחרים של סואןן גם בספרים אלה יש תחושה שגן העדן הפגאני שבו אנשים חיו ביחסים של סובלנות ואהבה אמיתית לכל יציר של האלה  גם אם הוא בן מין שונה הוחלף כתוצאה מניצחון המונותיאיסטים בגיהינום של שנאה דתית וגזענות כלפי כל   מי שנמצא שהוא שונה  מהנורמות המקובלות .

סופרת אחת שמשתמשת בנושאים פגניים על רקע תנכי כיום היא ANN CHAMBERLINE  . היא פירסמה עד כה סדרה היסטורית של רומנים  על חיי הנשים בהרמון השולטן התורכי בתקופת שיא האימפריה התורכית.

אך מעניינים יותר הם שני רומנים תנכיים פגניים במובהק: אחד מהם הוא (TAMAR  (1994 סיפור בגוף ראשון ( כדי להוסיף להזדהות הקוראים ) של  חייה של תמר בת מלך גשור ( ולא בתו של דוד כפי שהיא מתוארת בתנ"ך ) שהיא גם עובדת אדוקה של האלה אחת מקבוצה של נשים כוהנות אינטליגנטיות השומרות על הטבע שהגברים שמסביב עושים כמיטב יכולתם כדי להרסו. הסיפור מתאר את הקשר הרומנטי בינה ובין אמנון שמתואר גם הוא כמעריץ של האלה ומאבקם בחסידי האל הזכר הפנאטים הפסיכופאתיים.

צ'מברלין עוד הרחיקה לכת בספרה  : Leaving Eden  (1999שבו הסיפור התנכי של  גן העדן והגירוש ממנו מסופר מנקודת המבט של לילית שהיא כמסתבר האלה השולטת בגן העדן למען בני האדם שחיים שם בהרמוניה . עד שחודר לשם  אדם השחצן טיפש והמטורף שאינו מבין את הצורך בהקרבת הקורבנות למען  חידוש הטבע ומביא לנפילתו של המין האנושי.

 הספר הידוע ביותר מסוג זה הוא ספרה של אניטה דיאמנט "האוהל האדום ( 1997 )שתורגם גם לעברית . ספר זה מספר את סיפורה של דינה בת יעקב אבינו וסיפור האונס שעברה בידי חמור בן מלך שכם וסיפור הנקמה שנקמו באנשי שכם בני יעקב שמעון ולוי . והכל מתואר מנקודת המבט שעד כה הוסתרה במקרא , נקודת המבט של נשות האבות שהן כמסתבר מהספר  בעלות  אמונות פגאניות ולא מונותיאיסטיות טהורות כפי שהיו עורכי המקרא רוצים שנאמין. .ספר זה הפך עם הוצאתו לאור לרב מכר ענק בארה"ב וייתכן שיבואו בעקבותיו ספרים נוספים מסוג זה בעתיד.  אמנם ידוע לי רק על מעט מאוד סופרות וסופרים שמעיזים כיום  לטפל בנושאים תנכיים בקיצוניות הפגאנית של  צ'מברלין , אך יתכן שמצב זה ישתנה בעתיד עם התחזקותם של הקבוצות הנאו פגאניות שמספר אנשיהם הולך וגודל בהתמדה בארה"ב ובאירופה.

יתכן שנראה אותם יותר גם בספרות העברית על רקע הנתק הגודל בין דתיים וחילוניים.נתק שאולי יביא לניסיון לפרש את סיפורי התנ"ך מחדש (  כפי שאירע בכל דור מאז כתיבתם )  והפעם מתוך נקודת מבט הפוכה לחלוטין לזאת של כותביהם ועורכיהם המקוריים, נקודת המבט של המפסידים במאבק ההיסטורי שצצים כיום מחדש.

ניתן לחשוב על דמויות בסיפורי התנ"ך שתמיד הוצגו כנציגות אולטימטיביות של הרשע , מלכות כמו איזבל אשת אחאב ובתה עתליה מלכת יהודה, נשים חזקות ועצמאיות שנלחמו בעבור אמונתן באלה  ושתמיד הוצגו כנשים שטניות .וכמוהן נועדיה, האישה שנלחמה ברפורמות של נחמיה שביקש לבטל את הנישואין ביהודים ונשים שנחשדו כפגאניות בתקופה הפרסית ולהביא לגירושן . כל אלה הוצגו לאורך הדורות כזונות מרושעות, הן זועקות ממש לטיפול חדש ואוהד יותר של דמותן.והפעם בגרסאות פגאניות של הסיפור התנ"כי .יתכן שבעתיד עם התחזקות התפיסות הפגאניות בחברה  נראה הרבה יותר  סיפורים כאלה.

 ויתכן שלא אם הדתות המונותיאיסטיות יתחזקו מאוד  בהשוואה להיום ושוב יוכלו לכפות את דיעותיהם בחרי אף והגירסאות של המפסידים יחזרו אל החשיכה.

טלי
הבוכיה בכה בלילה
הבוכיה על בעל כי שודד
..אל מבכי עיניך תמנעי
..עד שוב בעל ממותו וחיה
עד שוב בעל ועורר אלתו
עד שוב בעל ברעם ובחזיז
עד שוב בעל ושובב אמתו
יכפר אדמתו בנחלי מטר.
…כי שוב ישוב הבעל .
( אהרן אמיר "טלי ")

וראו גם :

בחזרה אל ימי התנ"ך :ז'אנר הסיפור המקראי

דור המדבר של דוד פרישמן

בעקבות "חתן דמים" של חיים הזז:החלק הראשון

בעקבות "חתן דמים " של חיים הזז -החלק השני

בעקבות "חתן דמים " של חיים הזז:חלק שלישי

הגניזה של זלמן שניאור

ההשבעה של יונתן רטוש

בחזרה אל האוהל האדום

שוב ישוב הבעל :שמאניזם וניאו פגאניזם בישראל ובעולם.

מדרש הסטרא אחרא : על הספר "מידרש לילית "הכולל מיתולוגיה  תנ"כיית פגאנית חדשה

 

ימיו האחרונים של דוד המלך על פי אברהם סלקטר

השחקן  הוותיק אברהם סלקטר מופיע בימים אלה בהצגת יחיד על חייו של המלך דוד בן ישי המבוססת על סיפרו של ג'וזף הלר "אלוהים יודע". מחזה שבו דוד הזקן נזכר בקורות חייו ומספר עליהם לצופים.

זאת לא הצגה ראשונה על נושא זה. כבר היה את"כתר בראש " של יעקב שבתאי .אבל היא מעניינת בפני עצמה. 

והנה  קישור לביקורת שלי  על ההצגה באתר "יקום תרבות " בעריכתי : 

חיי דוד המלך על פי אברהם סלקטר