ארכיון קטגוריה: מקרא

מדינת ישראל נגד כתובת יהואש

זה עשר שנים סוער עולם הארכיאולוגיה סביב 'כתובת יהואש', שמוכיחה את קיומם של בית המקדש הראשון ושל מלכי יהודה. ארכיאולוגים בכירים נחקרו במשטרה, בועות זהב מיקרוסקופיות הפריכו תיאוריות שלמות, ובעליה של הכתובת, עודד גולן, עבר מסכת חקירות והועמד לדין. גם אחרי שזוכה מרוב האישומים נגדו, לרשות העתיקות עדיין חשוב מאוד משום מה להוכיח שהמלך יהואש לא חתום על לוח האבן הזה.

אז זיוף או אוצר ?

טובי החוקרים בדיסציפלינות שונות שברו ושוברים את מוחם בשאלה זאת. ובסופו של דבר בית המשפט העליון יאלץ להכריע בה.( או שלא).

ראו סדרת מאמרים בנושא שהופיעה במגזין הרשת בעריכתי

"יקום תרבות "

 :

פרשת כתובת יהואש :החלק הראשון -זיופים ארכיאולוגיים בהיסטוריה

החלק השני של המאמר:זיוף או אוצר?

 החלק השלישי :עברית קדומה או ישראלית עכשווית ?

בימי עוזיהו וירבעם בן יואש

ציון מקום קבורתו של המלך המצורע עוזיהו

האם הנביא ישעיהו כתב ספר היסטוריה שלם על ימי המלך עוזיהו המלך המצורע של יהודה? כך בכל אופן טוען מחבר ספר "דברי הימים". אנחנו יודעים בכל אופן שישעיהו אכן החל להתנבא בימי עוזיהו ולפי מסורת חז"ל הוא היה קרוב משפחה שלו. אלא שהמלך עוזיהו אם כי שלט עשרות שנים ביהודה ותקופתו הייתה מעין תור זהב הוא כמעט בגדר לא ידוע כיום שכן מעט מאוד מסופר עליו בתנ"ך.וכך גם על עמיתו שהיה עוד גדול וחזק ממנו ,המלך ירבעם בן יואש , ירבעם השני גדול מלכי ממלכת ישראל.

ביום ג' 27.12 בשעה 11 בבוקר אתן  הרצאה על תור הזהב של ירבעם השני והמלך עוזיהו שתבחן את תקופת מלכותם את קשריהם וסכסוכיהם עם השכנים והאויבים מבחוץ ,אדום ארם ומעל לכל אשור וגם זה עם זה.

היא תעסוק בנביאי התקופה יונה הנביא המפורסם ההוא מסיפור הדג ,ועמוס והושע ראשוני נביאי הכתב. וגם ברעידת האדמה הנוראית שהתחוללה באותה התקופה .

וקצת נדון בענייני צרעת. עוזיהו הוא אחד משני המלכים המצורעים היחידים שמלכו בירושלים ( שניהם היו לוחמים אמיצים ).

ותדון בשאלה :האם כתיבת הספרים שאנו מכנים כיום התנ"ך החלה בימי מלכותם ?

ההרצאה תתקיים  בבית בן גוריון שבשדרות דוד בן גוריון בתל אביב.   ו היא במסגרת סדרת ההרצאות של החברה לחקר התנ"ך. הציבור מוזמן .

אתר בית בן גוריון

דניאל הבלש הראשון ופרשת שושנה

הנשיא לשעבר משה קצב הוכנס לבית הכלא לשבע שנים בעוון מעשי אונס ועברות אחרות. וזה הזמן להיזכר בסיפור הבלשי הראשון בספרות העולם ,סיפור דניאל ושושנה שנכתב במאות הראשונות לפני הספירה.סיפור שמתאר את מאמציו של הבלש הספרותי הראשון דניאל ,איש צעיר בבל להוכיח את חפותה של האישה היפה שושנה שמואשמת בידי זקנים נכבדים בעדה בפשע שהעונש עליו מוות.

סיפור שבהחלט מזכיר במשמעויותיו את פרשת משה קצב המודרנית .

ראו

דניאל הבלש והאישה השושנה

ירושלים שעל גדות התמזה

לרגל חג שמחת התורה ,חג התנ"ך הנה מאמר על טענות שונות שאירועי התנ"ך כלל לא התחוללו בארץ ישראל הקטנה והעלובה וכל אותם אישים ידועים אברהם העברי דוד ושלמה וכל השאר כלל לא חיו בארץ כנען וכמובן שגם העיר ירושלים לא נמצאת שם אלא כל אלו נמצאים במקומות מפוארים ומרכזיים הרבה יותר כמו חצי האי ערב והאי הבריטי.
ירושלים שעל גדות התמזה

 

יהוא בן חנני ,הנביא הבינלאומי

בספר דברי הימים ב' כ' פסוק 34 נמסר כי יהוא בן חנני כתב את דברי ימי יהושפט מלך יהודה. מלך זה היה בן תקופתו של אחאב וחי מספר שנים לאחר מותו של אחאב במלחמה. האם קיימת אפשרות שיהוא בן חנני הוא גם זה שכתב את דברי ימיו של אחאב? וסיפורי אליהו הנביא שבתוכם ?ומי בכלל היה אותו יהוא בן חנני ? מה אנחנו יודעים עליו ?

ראו

יהוא בן חנני נביא בינלאומי

כוכב הנפילים

האם היו האלים המוצגים במיתולוגיות של שומר בבל ומצרים העתיקה חייזרים מכוכב לכת אחר במערכת השמש ? כוכב לכת ששמו הוא ניבירו ?
לדעת זכריה סיטשין עיתונאי ישראלי שהיגר לארה"ב והיה אחד האנשים המועטים בעולם שידעו לקרוא שומרית בצורה שוטפת התשובה היא חיובית.


הוא כתב סדרת ספרים בנושא שתיארו את ההיסטוריה של אותם חייזרים "האנונקים "שהפכו לרבי מכר ענקיים.מאות אלפים ומליונים קיבלו את רעיונותיו .ואנשים אחרים פיתחו את רעיונותיו בספרים משלהם .ובינהם גם הישראלי בן עמי לבבי.הם שימשו מקור השראה לסרטים לרומנים ולסדרת טלוויזיה המצליחה "סטאר גייט" .

 


אולם על שתי שאלות לא נתן סיטשין תשובה ברורה ויש עליהם חילוקי דעות : האם היה יהווה האל התנ"כי אחד מהחייזרים האלו ?

 
ומתי בדיוק הם אמורים לחזור ?

 

 

שאלה שנעשית לאחרונה חשובה מאוד מאחר שיש הטוענים שכוכב הלכת ניבירו אמור להתקרב שוב לכדור הארץ בשנת 2012.

עוד על כך ראו :

כוכב הנפילים  חלק א'

כוכב הנפילים :חלק ב'

שירים מכוכב הלכת ניבירו מאת דיאנה מן

המגדל של בבל-חיים מזר

 

                                                                                                                                                 מגדל בבל .ציור מאת הינריק ון קלבה

                                                                                                                                                                                                                                               חיים מזר חוקר ותיק של המקרא דן הפעם בשאלה  

האם יש בסיס היסטורי כלשהו לסיפור מגדל בבל "שכתוצאה מיצירתו ,נוצרו כל השפות המרובות שאנו מכירים כיום לצמידה של השפה המקורית שמקורה הוא אלוהי \זאת שעל ידיה  נברא היקום (כפי שמספר לנו "ספר יצירה" )  הלא היא כמובן העברית?

 

 

בראשית פרק יא 

א וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת, וּדְבָרִים, אֲחָדִים.  ב וַיְהִי, בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם; וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.  ג וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ, הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים, וְנִשְׂרְפָה, לִשְׂרֵפָה; וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה, לְאָבֶן, וְהַחֵמָר, הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר.  ד וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה-לָּנוּ עִיר, וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה-לָּנוּ, שֵׁם:  פֶּן-נָפוּץ, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ.  ה וַיֵּרֶד יְהוָה, לִרְאֹת אֶת-הָעִיר וְאֶת-הַמִּגְדָּל, אֲשֶׁר בָּנוּ, בְּנֵי הָאָדָם.  ו וַיֹּאמֶר יְהוָה, הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם, וְזֶה, הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת; וְעַתָּה לֹא-יִבָּצֵר מֵהֶם, כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת.  ז הָבָה, נֵרְדָה, וְנָבְלָה שָׁם, שְׂפָתָם–אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ, אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ.  ח וַיָּפֶץ יְהוָה אֹתָם מִשָּׁם, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ; וַיַּחְדְּלוּ, לִבְנֹת הָעִיר.  ט עַל-כֵּן קָרָא שְׁמָהּ, בָּבֶל, כִּי-שָׁם בָּלַל יְהוָה, שְׂפַת כָּל-הָאָרֶץ; וּמִשָּׁם הֱפִיצָם יְהוָה, עַל-פְּנֵי כָּל-הָאָרֶץ.  {פ}

בסיס לסיפור מגדל בבל ?

מאת חיים מזר

 מגדל בבל

מגדל בבל מאת גוסטב דורה

לאחר סיפור המבול בספר בראשית מופיעה רשימה גינאולוגית של צאצאי נוח לדורותיהם עד לימי אברהם. הרשימה ניתנת בפרקים י'-יא'. באמצע הרשימה בפרק יא' פסוקים 1-9 מובא סיפור שלא שייך לשום אירוע אחר במקרא.  סיפור העומד בפני עצמו. זהו סיפורו של מגדל בבל. בני האדם מתוך מטרה לשמור על הזהות הקולקטיבית שלהם בונים מגדל גבוה במיוחד שייראה למרחקים גדולים למאוד. מתואר גם מהלך בנייתו: "ויאמרו איש אל רעהו הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה. ותהי להם הלבנה לאבן והחמר היה להם לחומר. ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם פן נפוץ על פני הארץ" (בראשית יא' 3-4). מעשה זה לא מצא חן בעיני האלוהים "הן עם אחד ושפה אחת לכולם וזה החילם לעשות ולא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות"( פסוק 6).

קריאת הסיפור במבט רחב יותר מעוררת מספר תהיות. האל חשש מכך שבני האדם יוכלו לעשות כל אשר  יחפצו בעקבות מימושו של פרויקט ארכיטקטוני הנדסי זה. נראה שהאל מרגיש מאוים. האם האל בכלל צריך להרגיש מאוים ובאם  כן ממה הוא צריך לחשוש? שאלה שניה וחשובה לא פחות ,אם האל בלל את שפתם ,איך הצליחו לזכור מה שקרה קודם ואיך הצליחו לפענח את השפה הקדומה? מנקודת מבט הנדסית המסקנה המתבקשת  היא שמדובר במגדל גבוה מאוד.כדי לראות אותו מכל עבר מתבקשת המסקנה שהואר נבנה באזור מישורי. הזיקורת הבבלי הוא  אמנם מבנה מרשים ביותר, אך הוא מתנשא לגובה של עשרות מטרים בלבד. על מנת שהמגדל ייראה למרחקים הוא חייב להתנשא לגובה של מאות מטרים. מבנה כזה אי אפשר לבנות רק מלבנים. הראיה הלכך היא המבנים רבי הקומות בימינו שיש בהם בטון והרבה מאוד פלדה.

מכיון שהכתוב מביא רק סיפור אחד שהתרחש לאחר המבול עד לימי אברהם, הרושם המתקבל הוא שמדובר באירוע מכונן אשר השאיר את חותמו לדורות . קרה מה שקרה והמבנה התמוטט. אם כתוצאה מכך תושבי המקום התפזרו לכל עבר, פיתחו שפות שונות ושכחו את מה שקרה, איך בכל זאת הכותב ידע לספר על אירוע זה. כנראה שהיה איזה שהוא תיעוד שנמצא בידי בני הדורות שבאו לאחר מכן  והועלה על הכתב ברשומות היסטוריות, לרבות המסופר במקרא.

עדויות לסיפור זה מוצאים אצל פלוויוס ב"קדמוניות  היהודים" ספר ראשון שורות  115-119  ובספר  היובלים(הספרים החיצוניים) פרק י' פסוקים כה-לח.. עדות מחוץ לספרים החיצוניים מופיעה בספרו של בורסוס. בורסוס היה היסטוריון בבלי שחי במאה ה-3 לפנה"ס אשר כתב את ההיסטוריה הבבלית ביוונית. עבודותיו אבדו, אך היסטוריונים שחיו אחריו הביאו ציטטות מדבריו וכך נשמר חלק מפרי עמלו. בציטוטים  אלה ישנה התייחסות למגדל בבל. כאן לא מדובר באל אחד, אלא  באלים שהביאו להריסתו של המגדל. הם נקטו בצעד כה חריף  מכיון שהרגישו מאוימים ממפעל טכנולוגי זה. גם  כאן מתבקשת השאלה, למה בכלל האלים צריכים לפחד מבני האשם? הפרט המעניין בסיפורים אלה ואשר אינו מופיע במקורות היהודיים הוא שהאלים נעזרו ברוחות להריסת המגדל.

באיזה מקרים לרוח יש השפעה על מבנים? בבניינים שגובהם עשרות מטרים, הרוח אינה גורם שיש להביאה בחשבון. היא הופכת לגורם רלבנטי בבניינים שגובהם מאות מטרים. בבניה לגבהים אלה מתחשבים הרבה  מאוד באווירודינמיקה- מהירות רוחות,עוצמתן וכיוונן. מהנדסי בנין מכניסים לתוך  חישוביהם נתונים אלה וקיים תחום סיבולת(טולרנס) אשר בתוכו מבנים אלה יכולים לעמוד-התחום שבתוכו מבנים אלה יכולים לנוע לצדדים  בלי שיקרסו. כך למשל מגדל שלום מאיר יכול לנוע לצד זה או אחר בהשפעת רוחות בשיעור של 5 ס"מ. ככל שהבניין מסיבי יותר ורחב יותר, היציבה שלו טובה  יותר. רוחב הבנין משפיע  גם על גובה מרכז הכובד מעל הקרקע. נדרשו אם כן רוחות חזקות להריסתו של מגדל בבל, או שהאלים ובעצם מי שאלה אכן  היו, באמת יכלו ליצור מערבולות אוויר חזקות שהביאו לקריסתו. על פי ספר היובלים גובהו של מגדל בבל היה 2.5 ק"מ. האם זה באמת היה גובהו? שמא נתון זה בא בדרך הפרזה? גם אם הבניין היה נמוך יותר ,למשל מאות מטרים, הוא בהחלט נאמן לתיאור  ש"ראשו בשמים" מנקודת מבטו של הצופה.

כאשר בנין קורס בדרך כלל  ישנם פצועים והרוגים,אלא אם כן הוא ריק. נפגעים עלולים להיות גם בסביבתו של הבניין ,כאשר נופלים חלקי בנין, שהרי לא כולם מספיקים לברוח. הכתוב בשום מקום לא מתייחס לנפגעים.

מכלול הנתונים הגם שאינם רבים, נותן בסיס להשערה שבסיפורו של מגדל בבל יש גלעין של אמת היסטורית .אולי נפתח פתח לחקירה ארכיאולוגית לפיסת היסטוריה עלומה, הרבה לפני עלייתה של שומר לבמת ההיסטוריה.

מגדל בבל מאת פטר ברוייגל האב

ראו גם

עוד מאמרים בנושאי תנ"ך

חצי המנשה

סופרמן פוגש את שמשון הגיבור :התנ"ך בקומיקס העולמי

הגולם פוגש את משה רבנו :התנ"ך בקומיקס הישראלי

הסופרים והחוזים של עידן התנ"ך

התנ"ך מציאות או דמיון 

 יהושע יהושע

הספרים האבודים של המקרא

המכשף בלעם

ירמיהו כוכב טלויזיה

עוד על נביאים וחוזים

הסופרים והחוזים של עידן התנ"ך

חיים מזר על תוחלת חיים של נביא

חיים מזר על יחסם האמביבלנטי של מלכי ישראל ויהודה לנביאים

דבורה נביאה משוררת ואידיאולוגית

משפט המלוכה של שמואל הנביא

נתן הנביא שמאחורי הקלעים

עידו החוזה והנביא

אלי אשד על נביא הצדק עמוס

חיים מזר על קצין מודיעין ושמו ישעיהו הנביא

חיים מזר על החזיונות של הנביא יחזקאל

מרכבת החלל של הנביא יחזקאל

עוד מאמרים בנושאי תנ"ך

 התנ"ך מציאות או דמיון

יהושע יהושע

למה צחקה מיכל :על רומן היסטורי על ימי דוד

 הגירסה של המפסידים :סיפורת תנכית פגאנית

הספרים האבודים של המקרא

הספר האבוד של בלעם

את והב בסופה : התעלומה של ספר מלחמות ה'

התעלומה של ספר הישר

הביוגרפיות האבודות של המקרא

סופר המלך דוד -החלק הראשון

 סופר המלך דוד החלק השני

 הספריה של שלמה המלך

הגבירה איזבל

הגבירה עתליה

נביא הצדק -על עמוס

שודדי ארון הברית :חלק א'

שודדי ארון הברית :חלק ב'

ראו עוד על ימי חורבן בית ראשון

רצח נציב יהודה

,תעמולת בית דוד

ירמיהו מכתיב לסופרו ברוך בן נריה .ציור מאת דורה.

 

התנ"ך בחיי היום יום בישראל המודרנית

 זאב ברקן הוא בעל בלוג העוסק בחקר סמל המגן דוד לגילגוליו השונים ובו מאות יצירות אמנות בנושא המגן דוד בכלל.

ברקן  הוא  גם בעל בלוג נוסף העוסק  בהשפעות הספר החשוב  והמתורגם ביותר של כל הזמנים , התנ"ך על חיינו המודרניים ,והיה מעורב בתערוכות סביב תחומי עניינו אלה.

ולהלן  רשימה המביאה פרטי מידע על השפעת התנ"ך ודמויות תנכיות קדומות על חיינו העכשוויים. במגוון צורות אפשריות.

אכן לא יאמן עד כמה אותו ספר עתיק עדיין משפיע עלינו 2700 שנה לאחר שנוצר.

 

סיכום מידע מתוך הבלוג 'השפעת התנ"ך על חיי היום יום בישראל'

מאת זאב ברקן  

לתנ"ך יש השפעה רבה לא רק על היהודים הדתיים בישראל, שחיים לפי מצוות התורה, אלא גם על כל שאר תושבי הארץ. השפעה זו ניכרת בתחומים כמו: אמנות, פוליטיקה, ארכיאולוגיה, ואפילו, כפי שיפורט להלן, בתחום הכלכלי.

 אלמלא התנ"ך לא היה נקבע שמה של  המדינה החדשה "ישראל" (על פי בראשית לב כט).

אלמלא התנ"ך לא הייתה נקבעת בשנת 1948 ירושלים (אלא תל אביב או חיפה) כעיר הבירה של המדינה החדשה, בבחינת "חדש ימינו כקדם".

אלמלא התנ"ך (ואליעזר בן יהודה ועמיתיו) לא הייתה שפתנו עברית.

בארץ יש ככל הנראה בממוצע לפחות עותק אחד של התנ"ך בכל בית יהודי או נוצרי (הברית הישנה).

במערכת החינוך קונים ספרי תנ"ך ומחלקים אותם לתלמידי בתי הספר היסודיים ובצה"ל קונים ספרי תנ"ך ומחלקים אותם לחיילים יהודים בטקס שבועת האמונים.

בנוסף יש לתנ"ך השפעה ישירה על מכירות ספרי העזר לתנ"ך (פירושים, אנציקלופדיות מקראיות…), והשפעה עקיפה על מכירות של כל הספרים המבוססים על התנ"ך כגון משנה, תלמוד, פירושים למשנה ולתלמוד…

 

מורים ומרצים לתנ"ך מקבלים בדרך כלל תשלום עבור עבודתם, וכך גם לגבי רבנים, עובדי מקוואות, מוהלים, סופרי סת"ם, שוחטים, קברנים ומשגיחי כשרות.

יש מדריכי טיולים שמתמחים בטיולים בעקבות התנ"ך. השפעת התנ"ך על התיירות מחו"ל, וגם על תיירות הפנים, ניכרת באתרים שמזוהים עם מקומות מקראיים. למשל: הכותל המערבי, ניקבת השילוח, מערת גדעון באזור מעין חרוד, נחל גרר, הכרמל, הר תבור, נחל קישון, צרעה ואשתאול, הגלבוע, עמק האלה, סדום. גליה דורון שהתמחתה בהדרכת טיולים מסוג זה אף פרסמה בשנת 2001 ספר בשם "לטייל עם התנ"ך" ובו פרקים כגון: ירושלים בתקופת המקרא, יהושע בעקבות מלכי הדרום.

אלמלא התנ"ך לא הייתה מדינת היהודים קמה דווקא בישראל- אלא באוגנדה, או בארגנטינה, או בקרים, או בבירוביג'אן.

התנ"ך נלמד כמקצוע חובה בבתי הספר היסודיים והתיכוניים, כך שאין כמעט חילוני בארץ שאינו מכיר את התנ"ך. גם בגני הילדים החילוניים לומדים על חגי ישראל המבוססים על התנ"ך.

 השפעת התנ"ך על שמות אנשים

 בני אדם" נקראים  כך על שם אדם הראשון (או "אנשים" או "בני אנוש" על שם אנוש בן שת (בראשית ה, ו). מדינת ישראל נקראת על שם יעקב אבינו שנקרא "ישראל" לאחר מאבקו במלאך (בראשית לב כט). התנועה הציונית נקראת על שם "ציון" המקראית. "ציון" היא שם נרדף לירושלים, שמשמשת כיום, כמו ששימשה אז, כעיר הבירה של מדינת (ממלכת) ישראל.

התנ"ך הוא אחד מן המניעים העיקריים להקמת מדינת ישראל בכלל, ולהקמתה בארץ ישראל (ולא באוגנדה או בארגנטינה) בפרט. מנסחי מגילת העצמאות הכירו בכך ולכן הזכירו אותו כבר בפתיחה: "בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל אנושיים, והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי".

  • השפה העברית מבוססת על העברית המקראית. שמותיהם של מוצרי צריכה יום יומיים כמו: חלב, דבש, שמן, זית, עדשים ולחם – כולם מקורם בתנ"ך.
  • הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה פרסמה ביום 18 בנובמבר 2008 לקט נתונים, לקראת יום הילד הבין-לאומי, ולפיו בסוף שנת 2007 חיו בישראל כ 1.664- מיליון ילדים יהודים. השם הנפוץ ביותר שניתן לבנות יהודיות היה נועה [מבנות צלפחד במדבר כז א], אחריו היו השמות: שירה, תמר [תמר כלת יהודה, אמנון ותמר], יעל [אשת חבר הקיני] מאיה, שרה [שרה אמנו], טליה, עדי, מעיין, מיכל [בת שאול] ורוני . השם הנפוץ ביותר לבנים יהודים נשאר כשהיה ב 2006- – איתי [איתי הגיתי]; אחריו היו השמות: אורי, נועם, דניאל, דוד, יהונתן, יוסף, משה, יונתן, עידו [הנביא] ואריאל [ישעיהו כט א]. השמות המודגשים (13 מתוך 22, כלומר למעלה מחמישים אחוז) הם שמות מן התנ"ך.
  • אלפי שמות של רחובות ברחבי ישראל לקוחים מספר הספרים. רק בירושלים, על פי ספר הטלפונים, יש לפחות 136 שמות רחובות שכאלה. למשל, בשכונת בקעה (שכונה חילונית באופייה) יש רחובות על שם שנים עשר השבטים, ובאזור מקור ברוך (שכונה דתית באופייה) יש רחובות על שם הנביאים.
  • שמות מקראיים של צמחים (תמר, זית), בעלי חיים (אריה, זאב), מקומות (ירושלים, חברון, בית לחם) משמשים אותנו גם כיום.
  • השבת היא יום המנוחה הרשמי (על פי חוק שעות עבודה ומנוחה משנת 1951) לא רק של הדתיים אלא גם של החילונים (אף אם אינם נחים בו).  כבר בשנת 1935 החליט הקונגרס הציוני כי אסור לחלל שבת במוסדות לאומיים.
  • השפעת התנ"ך ניכרת על מאות בולי דואר ישראל וקק"ל. בדרך כלל מופיע על שובל כל בול שכזה פסוק מהתנ"ך. המדיניות של הנפקת בולים בישראל היא לבטא את הקונצנזוס היהודי-ישראלי-ציוני, והתנ"ך בתור מכנה משותף רחב ויציב של החברה בישראל (לא כולל מיעוטים) משרת מטרה זו באופן טבעי ויעיל.
  • בכל רחבי הארץ חקוקים פסוקי תנ"ך על אנדרטאות, מצבות, קירות מוסדות ציבור ובתי כנסת.
  • מוסדות אחדים מוקדשים לנושאים מקראיים, כמו למשל: גן החיות התנכ"י, גן צמחי התנ"ך בנאות קדומים, וגן צמחי התנ"ך ברחובות, בית התנ"ך, מוזיאון ארצות המקרא, היכל הספר, מכון המקדש, מוזיאון מקראור ביבנה.
  • סיפורי התנ"ך ופסוקיו מהווים מקור השראה לכל צורות האמנות  והשפעתם ניכרת על אירועי תרבות כמו למשל "פסטיבל תנ"ך ואהבה" שנחגג לאחרונה באזור בית גוברין.
  • מזה שנים רבות בכל בוקר לפני חדשות השעה שש קורא קריין בגלי צה"ל את הפסוקים מספר דברים פרק ו פסוקים ד-ח ( "שמע ישראל"), ובכל לילה מזה כשלושים שנה קורא מרדכי פרימן בטלוויזיה בערוץ הראשון את "פסוקו של יום".

הדמות המקראית משפיעה על חיי היום יום בישראל  בשמה או בצורתה.

שם הדמות ידוע לכל, ואילו צורת הדמות נתונה לפירוש אישי של כל אחד מאתנו.

ישראלים רבים (יהודים נוצרים ומוסלמים) נקראים על שם של דמות מקראית. שם זה יכול לשמש כשם פרטי (לדוגמה אברהם, איברהים) וגם כשם משפחה (לדוגמה אברהמי).

השימוש בשמות (כולל בשמות מקראיים,כמובן) עובר לעתים, במסורת היהודית, מסב לנכד. במסורת המוסלמית האב נקרא על שם בנו הבכור (לדוגמה, אבו איברהים). במסורת הנוצרית הבן הבכור נקרא על שם האב ( אייזיק ג'וניור).

כתוצר לוואי של שמות פרטיים מקראיים כינויים רבים מקורם מקראי, אף כי לא תמיד קל לזהות את הקשר שבין הכינוי לבין השם המקורי (קובי- יעקב, צ'יקו, מושיקו- משה…).

תוצר לוואי נוסף הוא שם של ארגון או עסק שנקרא על שם פרטי שמקורו מקראי (לדוגמה "אליהו חברה לביטוח").

מיקום שדמות דבורה

מקומות יישוב רבים קרויים על שם של דמות מקראית (לדוגמה, בית נחמיה ליד נתב"ג). לעתים ישובים שכאלה נמצאים באזור שבו על פי התנ"ך פעלה אותה דמות (לדוגמה, שדמות דבורה שממוקם באזור שבו פעלה דבורה הנביאה).

מקומות רבים קרויים על שם של דמות מקראית (לדוגמה הר שלמה באזור אילת).

אלפי שלטי רחוב ברחבי ישראל נושאים שמות של דמויות מקראיות (לדוגמה , רחוב רחל אמנו בירושלים).

יש בארץ קברים רבים שמיוחסים לדמויות מקראיות (לדוגמה , קבר רחל), על פי מסורת יהודית או נוצרית או מוסלמית, למרות שיש מי שחולקים על אמיתות הזיהוי. לחלק מקברים אלה מיוחסות סגולות שונות, וזו אחת הסיבות לריבוי המבקרים בהם.

הצמח "אמנון ותמר" נקרא על שם הדמויות המקראיות אמנון ותמר. השם של צמח התירס הוא במקור שמו של אחד מבני יפת. יש חיפושית על שם משה רבנו וחיפושית על שם פרעה.

"ארבע אימהות" היה שם של תנועה פוליטית.

ארכיאולוגים מזהים ממצאים שקשורים לדמויות מקראיות, כמו חומת חזקיהו, או מערת צדקיהו. שמות של דמויות מקראיות אחדות נתגלו על טביעות-חותם ישראליות (לדוגמה, ברוך בן נריה הסופר).

חוקרי מקרא מחלקים את העבר לתקופות שנקראות על שם מלך מקראי כגון "תקופת דוד", "תקופת ירבעם".

יש שמות של חפצים שמיוחסים לדמויות מקראיות כמו: כוסו של אליהו, תוף מרים. יש שם של מאכל שמיוחס לדמות מקראית: אזני המן…).

יש מושגים שמקורם בשמות פרטיים מקראיים:

"בני אברהם" משמש לציון אלה שהמירו את דתם ליהדות.

שמו של אדם הראשון משמש בביטויים כמו: בן אדם, כוח אדם, פרא אדם.

הביטוי "דוד וגוליית" מציין עימות בין חלש לבין חזק.

ישראל, שמו השני של יעקב אבינו, נעשה לשם של עם ושל מדינה. גם שמותיהם של מצרים, כנען, יוון, תימן ואשכנז הפכו לשמות של ארצות. כתופעת משנה מצרית כנענית יוונית תימנית הן שמות של שפות. לאלה ניתן לצרף את העברית שנגזרה משמו של עבר, וכן את הביטוי "הברה אשכנזית".

יש שמות של דמויות מקראיות  שנעשו לסמלים : איוב – סמל שואה, שלמה – סמל חכמה, דוד- סמל מלכות.

צורתן של דמויות מקראיות רבות מונצחת באמנויות שונות (אצל יהודים ואצל נוצרים):

בציור (לדוגמה, בציור שמן של הצייר עובדיה אגסי שעוסק בעשרת הדברות תופסת דמותו של משה רבנו את רוב שטחו של הציור),

בפיסול (לדוגמה, פסל דוד של דוד פולוס בקיבוץ רמת דוד),

בשיר (לדוגמה, השיר רחל מאת המשוררת רחל)

בפזמון (לדוגמה, "הגר" מאת שלום חנוך)

ברומן (לדוגמה, "עשו" מאת מאיר שלו),

במחזה (לדוגמה, "יוסף וכתונת הפסים המשגעת" בתיאטרון הבימה)

באופרה (לדוגמה, האורטוריה "אליהו").

תופעת לוואי היא שיוצרים בעלי שם מקראי נוטים לעתים לעסוק בדמות המקראית שעל שמה הם נקראים, כגון רחל המשוררת שכתבה את השיר הידוע "רחל".

עשרות בולים של רשות הדואר מוקדשים לדמויות מקראיות.

 

השפעת הדמות מקראית על שמות פרטיים, על שמות משפחה, על שם המדינה, על שם השפה – משמעה השפעה על מרכיבים חשובים בזהות האישית של כל ישראלי.

לדוגמה, שמו של שר הביטחון הנוכחי אהוד ברק מורכב משמות של שני שופטים (מנהיגים): אהוד בן גרא וברק בן אבינועם – לא פלא שנושא המנהיגות מעסיק אותו כל חייו.

התנ"ך חרות עמוק בתודעתו של כל מאמין בין אם הוא יהודי נוצרי או מוסלמי, ובנוסף גם בתודעתו של כל יהודי חילוני שהתחנך במערכת החינוך הישראלית. לפיכך נזכרים בו לעתים קרובות לנוכח מצבים שונים שיש בהם דמיון כלשהו לתוכן המקראי. וכך, אם פוגשים איש או ישוב, או מקום, שנקראים על שם דמות מקראית – לא מן הנמנע שנזכרים במסופר אודות אותה דמות, בתכונה שלה, או בפסוק שקשור בה. באופן דומה אם יש אירוע חדש שמזכיר במשהו דמות מקראית – טבעי שנזכרים בה (לדוגמה, רצח רבין הזכיר לרבים את גדליהו בן אחיקם).

הייחוס של קברים ושל מקומות ישוב לשמות של דמויות מקראיות שרת ומשרת את המגמה של התנועה הציונית לנכס את התנ"ך לצורך חיזוק טענת הבעלות על הארץ, ולצורך גיבוש בני תרבויות (גלויות) שונות לעם אחד על יסוד מכנה משותף רחב.

ביצירות האמנות הישראלית לדורותיה ובסמלי המדינה יש משום עדות על אהבתם לתנ"ך של האמנים שעיצבו אותם, של המחוקקים שהזמינו אותם, ושל ציבור רחב, דתי וחילוני, שמשתמש בהם.

 סמל המדינה

המנורה המופיעה בסמל המדינה מקורה במנורת המשכן המתוארת בספר "שמות" (כה, לא-מ). ענפי הזית העוטרים את המנורה מסמלים את השלום – רעיון שמקורו ביונה שנושאת עלה זית שנזכרת בסיפור המבול בספר "בראשית" (ח יא). השילוב של מנורה שמימינה ומשמאלה שבלי זיתים מקורו ב"זכריה" (ד, ב).

 הדגל

דגל ישראל הוא בעצם הדגל של התנועה הציונית. דוד וולפסון, ממארגני הקונגרס הציוני הראשון  כתב: "בין השאלות הרבות שהעסיקוני אז הייתה אחת… באיזה דגל נקשט את אולם הקונגרס? …והנה הבהיק רעיון במוחי: הרי יש לנו דגל. לבן כחול. הטלית אשר בה נתעטף בתפילתנו – טלית זו היא סמלנו". הטלית מבוססת על מצוות הציצית שמקורה בספר "במדבר" (טו לח): "ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת".

 מגן דוד

המגן דוד משמש כסמל ליהדות, לציונות ולישראליות. על פי המסורת היהודית הוא

א.      נקרא על שמו של כלי הגנה ששימש את דוד המלך במלחמותיו.

ב.       צורתו הייתה חקוקה על טבעתו של שלמה המלך, בנו של דוד.

על פי מחקרו של אורי אופיר מקור צורת המגן דוד במנורת המשכן.

מאחר והמגן דוד משמש כחלק מסמלי אין ספור ארגונים ומוסדות (כמו צה"ל, משטרת ישראל, מכבי אש, מגן דוד אדום) ניכרת השפעת התנ"ך גם באלה.

 המטבע הלאומי

ב-4 ביוני 1969 קיבלה הכנסת חוק שקובע כי שמו של המטבע הישראלי הוא "שקל", אך רק משנת  1980 החליף השקל (שם מקראי) את הלירה (שם לועזי) הישראלית. השקל נקרא על שם יחידת משקל ומטבע שנזכרת במקרא. למשל, ב"בראשית" (כג טו) עפרון אומר לאברהם: "אדני שמעני ארץ ארבע מאת שקל כסף ביני ובינך מה הוא, ואת מתך קבר".

גם מקור האגורה בתנ"ך: "והיה כל הנותר בביתך יבוא להשתחוות לו לאגורת כסף וככר לחם" (שמואל א, ב לו)

שם המדינה, ישראל, מופיע לא רק על מטבעות כי אם גם על שטרות כסף ועל בולים.

 ההמנון הלאומי

ההמנון הלאומי מכיל שני בתים (מתוך תשעה) שחיבר נפתלי הרץ אימבר בשנת 1878. השורה "עוד לא אבדה תקוותנו" נשענת על "חזון העצמות היבשות": "הנה אומרים יבשו עצמותינו ואבדה תקוותנו" (יחזקאל לז יא). השורה המסיימת את ההמנון, "ארץ ציון ירושלים", נשענת על המלים המקראיות "ציון" ו"ירושלים". בנוסח המלא של השיר, בשבעת הבתים שהושמטו, נזכרים: דוד, בית המקדש, הירדן, והצרי בגלעד. השורה של נפתל הרץ אימבר: "לך עמי לשלום שוב לארצך – הצרי בגלעד בירושלים רופאך" נכתבה בהשראת הפסוק בירמיהו (ח כב) "הצרי אין בגלעד, אם רופא אין שם, כי מדוע לא עלתה ארוכת בת עמי?"

 מוסד הנשיאות

הנשיא מסמל את אחדות המדינה ואת ריבונותה. המקור למלה "נשיא" (המדינה) הוא מקראי. מלה זו מופיעה למשל  בספר "שמות" (כז, כב): "נשיא בעמך לא תאור".

בית הנשיא נמצא בשכונת טלביה בירושלים. בדירת המגורים שבו יש מרצפות ארמניות המתארות, בין היתר: אריה, מנורה ואת חזון אחרית הימים.

בלשכת הנשיא על התקרה ניתן לראות את הפסוקים: "שאלו שלום ירושלים ישליו אוהביך" (תהילים קכב, ו), "אל תירא עבדי יעקב נאום ה', ואל תחת" (ירמיה ל י), "ושב יעקב ושקט, ושאנן ואין מחריד" (ירמיה מו, כז), "לא ישא גוי אל גוי חרב, ולא ילמדו עוד מלחמה" ( ישעיה ב, ד).

בתוך בית-הכנסת שבחצר בית הנשיא מתנוסס הפסוק "והנשיא בתוכם, בבואם יבוא, ובצאתם יצאו" (יחזקאל מו, י). על ארון הקודש שם מתנוססת יצירת אמנות ועליה המלים מ"בראשית": "ויהי אור".

 מגילת העצמאות

סמל לאומי הוא ביטוי לייחודה של המדינה, לחזונה ולערכיה. לפיכך ניתן להתייחס גם אל מגילת העצמאות כאל סמל לאומי.

השפעת התנ"ך על מגילת העצמאות ניכרת בשני מקומות.

בפתיחה:

בארץ־ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל־אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי.

ובהמשך:

מדינת ישראל תהא …מושתתת על יסודות החירות, הצד והשלום לאור חזונם של נביאי ישראל.

– – – –

לתנ"ך יש השפעה ניכרת על בחירת שמות עסקים. שמות אלה מתנוססים על גבי בתי העסק, מכוניות העסק, נייר המכתבים של העסק, ומשודרים או מודפסים בפרסומות באמצעי התקשורת השונים. להלן מספר דוגמאות לעסקים ששמם שאול מן המקרא, חלקן משעשעות:

\"אל על" – מקור השם: "ועמי תלואים למשובתי ואל על יקראהו יחד לא ירומם" [הושע יא, ז]

מקור שמה של "תנובה" בישעיהו (כז, ו) וּפָרַח יִשְׂרָאֵל וּמָלְאוּ פְנֵי-תֵבֵל תְּנוּבָה.

מקור שמה של רשת "המשביר לצרכן" בפסוק מספר בראשית (מב, ו) "ויוסף הוא השליט על הארץ, הוא המשביר לכל עם הארץ"

"אדם וחווה- הלבשה תחתונה לכל המשפחה" בתל אביב.

"לכל זמן ועט" – חברה לשיווק ציוד לגני ילדים ביישוב חשמונאים.

"ערוגות הבושם"- חנות פרפומריה במרכז הכרמל שמקור שמה בפסוק "דודי ירד לגנו לערוגות הבושם" (שיר השירים ו, ב)

"תיבת נוח"- וטרינר.

"ויאכלו"- מסעדה באזור שוק מחנה יהודה בירושלים.

"ופרצת" (בראשית כח, יד)- שירותי מנעולנות.

"יד המלך" – מפעל לייצור ולשיווק סלטים.

"שערי צדק" (תהילים קיח, יט)  – בית חולים בירושלים.

"הגיחון"- חברת שירותי המים והביוב של ירושלים.

מדובר באלפי עסקים שכאלה.

לדוגמה, "דוד המלך" משמש כשם או כחלק משם של: בית מלון בירושלים, תחנת מוניות בסמוך לאותו מלון; ייצור שלטים באור עקיבא, סניף דואר בלוד, חנות יודאיקה בראשון לציון, קידום מכירות בתל אביב; מוניות באשדוד; חוות סוסים טיפולית בשורש; חברת תיווך בירושלים, חברת הסעות בירושלים, מעדנייה בעכו, תעשיות מזרונים בראשון לציון; אגודה בת"א, חברה לאבטחה בתל אביב.

עסקים ששמם כשם של דמות מקראית, כמו:

אליהו חברה לביטוח

מחלבות גד

הגר- השכרת רכב

מלון שלמה המלך

מלון דוד המלך

מלון בת שבע

אבנר- ייצור נרות

עסקים שמציעים מידע על המקרא ואשר הכניסה אליהם כרוכה בתשלום, כמו:

מוזיאון המקרא

גן החיות התנכ"י

נאות קדומים השמורה הלאומית של טבע הארץ במקורות ישראל

נאות קדומים – פארק צמחי תנ"ך

היכל הספר במוזיאון ישראל בירושלים

 

ישנם עסקים שמכריזים שהם שומרי שבת במגמה לשמור על לקוחותיהם הדתיים. חקלאים דתיים מפקירים את חלקותיהם לרגל שנת השמיטה.

מודעות עסקיות מתקשטות לצורכי פרסום בפסוקים כגון:

"אשא עיני" (תהילים קכא, א) על גבי מודעה לקידום מכירת משקפיים בירושלים.

"והדרת פני זקן" (ויקרא יט, לב) על גבי מודעה של חברת כוח אדם שמספקת שרותיי סיעוד לזקנים.

"אהבת עולם אהבתיך" ( ירמיהו לא,ב ) לקידום עסקי הסעות נשים לקברות צדיקים בחודש אב, חודש האהבה.

"שמחו את ירושלים" (ישעיה סו) על גדר באתר בנייה בכניסה לירושלים.

הכיתוב "יש [במקום אין] חדש תחת השמש" (קהלת א,ט) מופיע בפרסומת של בנק המזרחי.

פסוקים על גבי חזית העסק, כגון:

"יין ישמח לבב אנוש" – (תהילים קד טו) לקידום מכירת משקאות אלכוהוליים במדרחוב בירושלים.

"ויתפרו עלה תאנה ויעשו להם חגורות" בראשית (ג, ז) על גבי שלט של חנות לחגורות בירושלים.

שלט בכניסה לבית עסק ברחובות: "ברוך אתה בבואך" (דברים כח, ו).

 

בפרסומים במסגרת מסעות פרסום לעידוד קניית תוצרת הארץ כחול לבן שולטים צבעי הכחול והלבן שמקורם בצבעי הטלית כמפורט במקרא.

מוצעים למכירה מוצרים שנקראים על שם מקומות שנזכרים לראשונה במקרא כגון:

יין ירדן

יין גולן

מלונות ים המלח

מים מינרליים "מי עדן". באזור רמלה יש בית הקברות לחיות מחמד בשם "גן עדן לחיות". בשמם של עסקי גננות רבים משולבות המלים "גן עדן" או "עדן". כך גם לגבי שמות של אולמות אירועים.

פסוקים מופיעים על גבי בולים רבים שנמכרים בסניפי רשות הדואר, בנוסף לבולים שמוקדשים לנושאים מקראיים אחרים כגון חיות וצמחי המקרא, דמויות מקראיות, אירועים מקראיים. כל האמור לעיל חל גם על מדליות של החברה הממשלתית למדליות ומטבעות.

יש לתנ"ך השפעה רבה על ענף היודאיקה (תשמישי קדושה) כגון תפילין, טליתות, מזוזות, יד לתורה, חפצי נוי לחגים ולשבתות… על גבי חפצים רבים מתנוססים מוטיבים מקראיים כגון: ארבעת המינים, שבעת המינים, אבני החושן, המלה "ציון". בסוכות מדי שנה נפתח ברחבי ערי המדינה שוק ארבעת המינים. לקראת פסח מייצרים מצות עבור הצרכנים היהודים בכמה בתי חרושת. יש בתי חרושת שמתמחים בייצור נרות שבת. יש בענף היודאיקה נישה של מוצרים (מעין קמיעות) שמיועדים להגנה על הגוף והנפש. מעצבים נוהגים לחרוט על צמידיהם טבעותיהם ושאר מוצריהם פסוקים אופייניים כמו:

"לא ינום ולא יישן שומר ישראל" (תהילים קכא, ד)

"ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך" (תהילים קכא, ה)

"אל ינום שומרך" (תהילים קכא, ג)

"שמרני אל כי חסיתי בו" (תהילים טז, א)

"שמרני כאישון בת עין בצל כנפיך תסתירני" (תהילים יז, ח)

"גם כי אלך בגיא צלמות" (תהילים כג, ד)

פסוקים אלה לקוחים לרוב מספר תהילים שנחשב במסורת כסגולה להגנה, וידוע הביטוי העממי המתמצת עניין זה "תהילים נגד טילים". אפילו נשיאת ספר תהילים זעיר על הגוף נחשבת כסגולה להגנה, וחביבה על חיילים רבים, לאו דווקא דתיים. השוק למוצרים אלה הוא בעיקרו שוק חילוני.

יש ביודאיקה נישה של פסוקים לקישוט הבית כגון תליון קיר ועליו הפסוק "רבות בנות עשו חיל" (משלי לא כט).

בהשפעת התנ"ך החלו נוצרים לחפש נפט באזור קיבוץ מענית שבצפון הארץ. המחפשים הושפעו מפסוקים כגון "ולאשר אמר ברוך מבנים אשר יהי רצוי אחיו וטבל בשמן רגלו" (דברים לג כד); וצור יצוק עימדי, פלגי שמן (איוב כ"ט ו).

בהשפעת התנ"ך הגיעו לזיכרון-יעקב נוצרים מקהילת בית-אל בשנת 1963. הקהילה מונה כיום כארבע מאות נפש. חברי הקהילה ייצרו בבית החרושת שלהם, שנקרא "תיבת נוח", מסכות להגנת האוכלוסייה הישראלית מפני נשק ביולוגי וכימי.

 

יש עסקים שמשלבים סמלים או חלקי פסוקים מקראיים בלוגו שלהם כגון:

חברת הביטוח "מנורה", נקראת על שם מנורת המשכן, וגם משלבת את צורת המנורה בלוגו שלה.

הלוגו של משרד התיירות (המרגלים נושאים אשכול ענבים) מופיע גם על מכוניות להדרכת תיירים.

פסוק ממלאכי (ג, כ), "שמש צדקה ומרפא בכנפיה", מתנוסס על הלוגו של בית החולים "ביקור חולים" בירושלים.

על הלוגו של בית החולים "הדסה" מתנוססים שם מקראי (הדסה, שהיא אסתר המלכה) ופסוק מקראי ("ארוכת בת עמי").

השפעת התנ"ך על חי היום יום בירושלים

ירושלים משמשת כעיר הבירה של מדינת ישראל בגלל שבתנ"ך מסופר שהיא שימשה כעיר הבירה של ממלכת ישראל מימי דוד המלך ואילך.

הכרזתה של ירושלים כבירת ישראל סיפקה גם את הדתיים, וגם את החילונים-הציונים. הדתיים ראו בה התגשמות של חזון הנביאים. הציונים ראו בה אחד משורה של אמצעים לחיזוק טענת הבעלות של העם היהודי על ארץ ישראל, ואחד מן הכלים לגיבוש זהותו של העם בישראל.

ירושלים קדושה ליהודים ולנוצרים (שהרי הנוצרים מאמינים בכל האמור ב"ברית הישנה") בגלל שלפי המקרא היא נבחרה על ידי האל לשמש כעירו הבלעדית (דברים יב, כא) ובגלל שבית המקדש שכן בתוכה.

השפעת התנ"ך על חיי היום יום בירושלים היא השפעה מוחשית מאד שכן רוב תושבי העיר הם יהודים דתיים, שהתנ"ך מכתיב את אורח חייהם . וכך, לדוגמה, בחגים ובשבתות יש ירידה חדה בנפח תנועת המכוניות ברחובות העיר, וחיי המסחר משותקים כמעט לגמרי.

מצוות העלייה לרגל לירושלים בשלושת הרגלים אינה בתוקף בימינו, אך זכר למצווה זו יש בצעדת ירושלים, שמתקיימת מדי שנה בחול-המועד-סוכות בהשתתפות אלפים, כולל צליינים נוצרים.

לדמויות המקראיות הרבות שחיו בירושלים בתקופת המקרא יש השפעה על שמותיהם של עסקים רבים בירושלים. לדוגמה, מלון "דוד המלך".

 השימוש בפסוקי מקרא בחיי היום יום

תופעת השימוש בפסוקי מקרא בחיי היום יום בישראל

 

במסגרת מחקרי אודות השפעת התנ"ך על חיי היום יום בישראל נתקלתי במספר ניכר של פסוקי מקרא שכמו קפצו מתוך דפי התנ"ך אל המציאות העכשווית, וכעת ניתן לקוראם לא רק מתוך ספר הספרים אלא גם מעל גבי אנדרטאות, מצבות, שלטים, לוחות זיכרון, תכשיטים, יצירות אמנות, בולים, מדליות…

לכאורה הציווי המקראי "וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך" (דברים ו, ט) יכול היה להוות מקור לשימוש נרחב שכזה בפסוקים (על הגבול שבין רשות היחיד לרשות הרבים ובשערי העיר) אך מאחר ובמסורת היהודית פירשו אותו פירוש צר, כמצוות מזוזה (שבתוכה אמנם מופיעים פסוקים, אך המזוזה מסתירה אותם)  – יש לחפש את מקורה של תופעה זו במקומות אחרים.

החל מן המאה העשירית לספירה מופיע שימוש בפסוקים במיקרוגרפיה ב"דפי שטיח" של קודקס לנינגרד, (כקישוט, ואולי בהשראה מוסלמית). הפסוקים יוצרים צורות גיאומטריות. בדרך זו הצליחו היוצרים אותם לעקוף את הדיבר השני "לא תעשה לך פסל וכל תמונה" (שמות כ, ג). מאז, מופיעים פסוקים ברציפות ביצירות מיקרוגרפיות וביצירות אחרות, עד לימינו אלה.

השימוש של יהודים דתיים בפסוקי-מקרא-שמחוץ-לספר-הספרים נראה מובן מאליו. הפסוקים מלווים את המאמינים בבתי הכנסת (מעל "לוחות שיוויתי", מעל הכתלים והחלונות, מעל גבי פרוכות ומעילי תורה) בבתיהם הפרטיים (בחפצי יודאיקה, בסוכה, בכתובות חתן וכלה)… ובבתי הקברות, כשהם חקוקים על גבי מצבות. פסוקים אלה עוזרים להפיץ את התורה, לשנן ולהזכיר את המצוות, להביע את הדבקות בדת, ללכד את הקהילה, אך יש להם גם תפקיד קישוטי.

השימוש של יהודים חילוניים בפסוקים שכאלה נפוץ כבר מימי ראשית הציונות והיה מקובל בתחילת המאה הקודמת על אמני "בצלאל". אז היה המניע לכך בעיקר פוליטי: לגבש את הפזורה היהודית המפוצלת והרב תרבותית סביב מכנה משותף מוכר לכולם (תנ"ך ועברית) ולחזק את תביעת בעלותנו על הארץ. בימינו המניע לשימוש בפסוקים בחיי היום יום הוא בעיקרו תרבותי, והוא נועד לחזק את הזהות האישית של יוצריו ושל צרכניו,אך יש לו גם מניעים שוליים כמו פרנסה.

להלן דוגמאות מייצגות שלקוחות מן הבלוג של מחבר המאמר: השפעת התנ"ך על חיי היום יום בישראל:

אמנות

ציור

הצייר הירושלמי שמואל אנטולי שלסט צייר בתחתית יצירתו "בלעם" את אותיות הפסוק "מה טובו אוהליך ישראל" (במדבר כד, ה). ביצירה אחרת שלו, "שמע ישראל" (דברים ו,ד), רואים מרחוק רק צבע אפור דמוי בטון. כאשר מתקרבים ניתן לראות מאות חזרות על המלים "שמע ישראל".

פסיפס

בשדרות הרצל בירושלים הצ יב חיים קפצ'יץ פסיפס שארכו תשעה מטר, ועליו פסוק מספר עמוס (א, ב) "ה' מציון ישאג ומירושלים ייתן קולו" ובתוכו דמות של אריה שואג.

ויטראז'

ביצירתו גדולת הממדים של מרדכי ארדון שתופסת קיר שלם בבית הספרים הלאומי בירושלים מתנוססות מילות הפסוק מישעיהו (ב, ד): "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות. לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה".

אנדרטאות

ברחבי הארץ יש אנדרטאות רבות לזכר הנופלים ועליהן חקוקים פסוקים שמעוררים בצופה בהן רגש של קדושה. הפסוק "נצח ישראל לא ישקר" משמואל א (טו כט)  מופיע על האנדרטה למחתרת ניל"י ברמת גן.

בולים

פסוקי מקרא מתנוססים על שובלי מאות בולים של רשות הדואר. למשל בסדרת בולים שמוקדשת לכוחות הביטחון שיצאה לאור בשנת 1977 בעיצוב אורה ואליהו שורץ מופיע הפסוק מתהלים (קכא, ד): "הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל".

בתי כנסת

ד"ר אלכסנדר פרידמן עיצב את חלונות הוויטראז' שמקיפים את מקומות הישיבה ב"בית הכנסת הגדול" ברחוב המלך ג'ורג' בירושלים כך שבכל אחד מן החלונות מופיע בחלק התחתון פסוק מקראי ומעליו מצוירת המחשתו.

גרפיטי

גרפיטי שצולם בירושלים מסביב למזוזה (שהייתה שם לפני בוא האמן) כולל מגן דוד, מנורה, ואת המלים "שמע ישראל" (דברים ו,ד). הקונספט: ארבעת האלמנטים האלה הם סמלי זהות יהודית.

יודאיקה

חקיקת פסוקי מקרא היא מוטיב מקובל בעיצוב תכשיטי יודאיקה. פסוקים מופיעים למשל על תליונים וטבעות. המעצבת חיה ויזל מבני ברק הפיקה טבעת שעליה אותיות "שמע ישראל" (דברים ו,ד) יוצרות צורת מגן דוד.

לוגו

בתוך סמל המוסד, ארגון הביון של ישראל, מופיע הפסוק "באין תחבולות ייפול עם, ותשועה ברוב יועץ" (משלי יא, יד).

לוחות זיכרון

פסוק ממשלי (לא כט) מופיע על גבי לוח זיכרון שנקבע בתוך חומת אבן ברחוב יהודה הנשיא בירושלים:

"רבות בנות עשו חיל ואל עלית על כולנה".

מדליות

החברה הישראלית למדליות ולמטבעות הנפיקה פריטים רבים שבהם חקוקים פסוקים מספר הספרים. לדוגמה, על מדליית "רחל" בעיצוב מיכל חמאוי ודינה אבינועם חקוקות המלים:" ויזכור אלוהים את רחל" (בראשית ל, כב).

מוזיקה

אנשי עיריית ירושלים הקימו השנה (2009) בכיכר ספרא סוכה (הגדולה בארץ) וקישטו אותה במילים של שירים שהולחנו, וביניהם בפסוקי תנ"ך, כמו כל פרק קנ בתהילים: "הללו יה…בצלצלי שמע…בצלצלי תרועה"…

מצבות

על גבי מצבות רבות מקובל לחקוק את הפסוק: "הנאהבים והנעימים. בחייהם ובמותם לא נפרדו" (שמואל ב', א').

סיסמאות, שימוש פוליטי

הפסוק מספר ויקרא (יח כב) "ואת זכר לא תשכב" צויר על גבי פוסטר ענק שהוצב במסלול שבו עבר מצעד הגאווה והסובלנות שנערך בירושלים ביוני 2009.

קעקועים

ניב קלדרון קעקע על זרועו את הפסוק: "הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו ("בראשית", ד ז).

קישוט לבניין

הפסוק "ה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך" (תהלים כו ח) מתנוסס בשכונת בקעה בירושלים באותיות מתכת גדולות על גבי בניין קהילתי.

קישוט  לסוכה

מקובל מאד לקשט את הסוכה במלים "ושמחת בחגך והיית אך שמח" (דברים טז, יד-טו).

אבנים שאינן אנדרטאות

ב"גן שבטי ישראל" בפתח תקווה חקוק על גבי אבן עגולה לא רק פסוק אחד אלא פרק שלם (תהילים קכב, שיר המעלות).

שירה

נתן זך בשירו הידוע "לא טוב היות האדם לבדו אבל הוא לבדו בין כה וכה" ("שירים שונים" הוצאת הקבוץ המאוחד, 1998) מתבסס על בראשית (ב,יח): "ויאמר ה' אלוקים: לא טוב היות האדם לבדו, אעשה לו עזר כנגדו".

שלטים

שלט מתכת מוצג בגן התנכי במושב השיתופי יד השמונה לפני פסל ברונזה שמתאר את יואל הנביא קורע את לבו. על השלט חרוט הפסוק מספר יואל (ב, יג): "וקרעו לבבכם ואל בגדיכם ושובו אל ה' אלוהיכם".

שמות ארגונים

שמו של ארגון "בצלם" שאוב מספר בראשית א, כז "ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלוהים ברא אותו". הלוגו של הארגון הוא המלה "בצלם", והוא נראה בדיוק כמו שהמלה "בצלם" נראית בספר תנ"ך.

שמות ספרים

שמו של הספר "עת הזמיר" מאת חיים באר (שיצא לאור בהוצאת עם עובד בשנת 2004) לקוח משיר השירים (ב יב):

"הניצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע וקול התור נשמע בארצנו".

שמות של בתי עסק

מקור השם של "המשביר לצרכן" בפסוק מספר "בראשית" (מב, ו)

"ויוסף הוא השליט על הארץ, הוא המשביר לכל עם הארץ".

השפעת השמות ירושלים ציון ועיר דוד

לשמה של "ירושלים" השפעה על שמות כמעט בכל תחום שניתן להעלות על הדעת. לדוגמה:

שמות של עסקים (כמו "מוניות ירושלים")

שמות של מוסדות (כמו האוניברסיטה העברית בירושלים ותיאטרון ירושלים)

שמות משפחה (לדוגמה ירושלמי)

שמות של צמחים (כמו אורן ירושלים וארטישוק ירושלמי)

שמות של מיני מזונות (כמו מעורב ירושלמי)

השם ציון הוא שם נרדף לשמה של ירושלים, והוא משמש, בין היתר: כשם פרטי, כשם משפחה, כשם מקום (כמו הר ציון) כשם ארגון (כמו התנועה הציונית)…

השם עיר דוד אף הוא שם נרדף לשמה של ירושלים, וכיום הוא משמש כשם של אתר ארכאולוגי בשכונת סילואן שבירושלים.

שמן של רבות משכונות ירושלים שאוב מן התנ"ך (לדוגמה, בית הכרם (נחמיה ג, יד), גילה (שמואל-ב, טו, יב); תלפיות ((שיר השירים, ד, ד). שמות אלה ניתנו לשכונות בתחילת המאה התשע עשרה על ידי בוניהן שהיו רובם ככולם דתיים.

השפעת ירושלים על האמנות הישראלית

ירושלים נוכחת כרקע וכנושא להתבוננות ביצירותיהם של אמנים סופרים ומשוררים רבים. לדוגמה: בשירים של זלדה, ושל יהודה עמיחי; ברומנים של ש"י עגנון כמו "שירה" ו"תמול שלשום"; ברומנים של עמוס עוז כמו "מיכאל שלי" ו"סיפור על אהבה וחושך". בראשון לאוגוסט 2010 נפתחת תערוכה של חלק קטן מציורי ירושלים של ז'ורז' קביסרס בבית האמנים בירושלים. ביולי 2009 התקיימה במוזיאון מגדל דוד בירושלים תערוכת קריקטורות בנושא ירושלים בהשתתפות ששים קריקטוריסטים. ברשות אספנים יש מבחר גדול של ציורים וצילומים של ירושלים מן המאות הקודמות, שנעשו, רובם ככולם, בידי נוצרים.

מוטיב ירושלים שכיח בתחום היודאיקה. בדרך כלל מדובר בעיצובים של המלה "ירושלים" על רקע ציור של בתי אבן, חומה ומגדל דוד.

שירה של נעמי שמר "ירושלים של זהב" הוא אחד השירים הידועים ביותר בקרב הישראלים ובקרב יהודי העולם, והוא במעמד שמתחרה בהמנון הלאומי. העיר ירושלים נזכרת גם בפזמונים רבים אחרים, ובנוסף, הולחנו גם פסוקי מקרא ששמה של ירושלים מופיע בהם. לדוגמה, "שבחי ירושלים"- (תהילים קמז, יב) בלחן של אביהו מדינה.

רשות הדואר הנפיקה בולים רבים לכבוד ירושלים. עד כה יצאו כמאתיים בולים שכאלה שבחלקם מופיעה המילה ירושלים, באחרים מופיעים אתרים בירושלים. לדוגמה: בשנת 1968 הנפיקה רשות הדואר סדרה של חמישה בולים, בעיצובו של דרור בן דוב, כשעל שובלו של כל אחד פסוק שהמלה "ירושלים" נזכרת בו. בשנת 1995 הופיעה סדרה של שלושה בולים בשם "שלושת אלפים שנה לירושלים – עיר דוד", בעיצוב רות קנטור וענת פרידמן. על אחד הבולים צילום פסיפס, מבית הכנסת בעזה, שבו מוצג דוד המלך מנגן בנבל. על השני- מפה לפי ציור של רבי פיניה מצפת. על השלישי- קריית הממשלה בצילום אווירי.

מלבד מנורות רבות שמקשטות בתי כנסת, כבכל מקום ברחבי ישראל, יש בירושלים ריכוז של מנורות מיוחדות כמו:

  • פסל המנורה מאת בנו אלקן שמוצב מול הכנסת
  • אנשי "מכון המקדש" שיחזרו את מנורת הזהב של בית המקדש, והציבו אותה במתחם ה"קארדו" שברובע היהודי.
  • פסל מנורה משולב עם מגן דוד, מאת דוד סוזאנה – מוצב בכיכר סמוכה לכנסת
  • פסל חנוכייה של בן ציון צפוני מוצב בהר הרצלסמלים אחרים:
  • פסל יונת השלום מאת פרנסואה ללן מוצב ליד תיאטרון ירושלים
  • תבליטי סמלי השבטים קבועים על דלתות היכל שלמה, ועל דלתות בית החולים ביקור חולים
  • פסל עץ החיים מאת ז'ק ליפשיץ מוצב במתחם הדסה הר הצופים
  • הסמל של עיריית ירושלים, גור אריה יהודה, נוצר בהשראת ברכת יעקב אבינו ליהודה (בראשית מט)

השפעת התנ"ך על הפוליטיקה בירושלים

מתחולל בירושלים סכסוך מאבק חריף וממושך בין יהודים למוסלמים בנושא הבעלות על הר הבית. לפי המקרא הר הבית שייך, כמובן, ליהודים. המציאות היא שמתחם הר הבית נשלט בידי מוסלמים. רבים טוענים שניתן להגיע לפתרון הסכסוך באמצעות חלוקת ירושלים תמורת שלום. הקושי  הוא שהיהודים הדתיים מפרשים פסוקים מקראיים שונים כציווי מקראי לשמור על שלמות העיר. לדוגמה, "והקימותי את סוכת דוד הנופלת" (עמוס ט, יא) "העיר שחוברה לה יחדיו" (תהילים קכב, ג)}.

יש בירושלים מאבק חריף בין יהודים חילוניים לדתיים. מאבק זה בא לידי ביטוי בין היתר בהפגנות נגד מצעד הגאווה בירושלים, וב"מהומות השבת" – הפגנות אלימות של יהודים חרדים נגד נסיעה בשבת של חילונים בסמוך לריכוזי אוכלוסייה דתית בירושלים. מתח זה מתבטא גם בכתובות גרפיטי של חילוניים שמוחים נגד התגברות השפעת הדתיים על חיי העיר. לדוגמה: "איראן זה כאן"- גרפיטי שבו המלים "זה כאן" יוצרות את הזקן על פניו של יהודי חרדי ואילו המלה "איראן" – את שפמו.

שלטי רחוב שמושפעים מן התנ"ך

על פי ספר הטלפונים העדכני יש בירושלים לפחות 136 שמות רחובות שמושפעים מן התנ"ך. בקבוצה זו בולטים ריכוזים של רחובות על שם השבטים בשכונת בקעה, רחובות על שם מלכי יהודה במושבה היוונית, רחובות על שם נביאי ישראל באזור מאה שערים, ורחובות שמזכירים את בית המקדש ברובע היהודי בעיר העתיקה.

פסוקי מקרא מתנוססים פה ושם ברשות הרבים

לדוגמה:

  • פסוק ממלכים ב יט לד מתנוסס באותיות אבן מובלטות על אנדרטת הדווידקה ברחוב יפו בירושלים
  • הפסוק "אם אשכחך ירושלים" מתהילים (קלז, ה) חרות על שלטי מתכת בכניסות לכמה בתים ישנים בירושלים. פסוק זה גם מצויר  מול הכניסה לשוק מחנה יהודה כגרפיטי גדול ממדים
  • על פסיפס בשדרות הרצל מתנוסס הפסוק מספר עמוס: "ה' מציון ישאג ומירושלים ייתן קולו"
  • פסוקים מישעיהו חקוקים בדלתות המתכת של בית החולים ביקור חולים, ופסוק מתהילים מופיע בלוגו בית החולים של שמתנוסס על חזית הבניין
  • הפסוק "שאלו שלום ירושלים" (תהילים קכב, ו) חקוק בחזית בניין העלייה והקליטה ברחוב המלך ג'ורג'

בירושלים ישנו ריכוז גדול של אתרים מקראיים כגון:

  • הר הבית (הר המוריה) שעליו עמד בית המקדש, ושעליו עקד אברהם את יצחק (לפי המסורת המוסלמית עקד שם אברהם את ישמעאל)
  • הר הזיתים
  • הר ציון ועליו קבר דוד המלך
  • הכותל המערבי ומנהרת הכותל
  • חומת חזקיהו לאורך רחוב פלוגת הכותל ברובע היהודי
  • גיא בן הנום
  • עמק רפאים
  • ניקבת השילוח
  • מערת צדקיהו

אתרים אלה מושכים מבקרים רבים מן הארץ ומחוצה לה.

מוסדות בירושלים שפעילים בנושא המקרא

  • אחד האתרים התיירותיים המפורסמים ביותר בירושלים הוא בנין "היכל הספר", שנמצא במתחם של מוזיאון ישראל. הבניין תוכנן במיוחד בכדי לשמר את מגילות מדבר יהודה, ובכללן מגילת ישעיהו, וכן כתבי-יד עתיקים ונדירים של התנ"ך כמו "כתר ארם צובה"
  • מוזיאון ארצות המקרא
  • מוזיאון מקורות התנ"ך בעין כרם
  • מכון המקדש ברובע היהודי ובו שחזורים של אחדים מכלי המקדש
  • גן החיות התנכ"י, ובו אזור נרחב שמוקדש לחיות תנ"ך, ומרכז מבקרים בצורת תיבת נוח
  • שביל התנ"ך בגן הבוטני ובו כשלושים צמחים הנזכרים במקרא
    בית הספר הידוע לאמנות "בצלאל" נקרא על שם בצלאל בן אורי, האמן היהודי הראשון
  • השפעת התנ"ך על השפה העברית
  • השפעת התנ"ך על חיי היום יום של היהודים הדתיים בישראל היא תופעה מובנת מאליה, שהרי התנ"ך הוא לב לבה של הדת היהודית (אף שגם כאן הדברים מורכבים משנוטים ההדיוטות להניח, שכן האדם הדתי והחרדי מתרכזים דווקא בלימודי גמרא). אזרחי ישראל החילוניים מושפעים מן התנ"ך באופן מעט יותר עקיף: אם באמצעות לימודי התנ"ך במערכת החינוך הממלכתית ואם באמצעות החקיקה הדתית. גם בשדות האמנות, המסחר, התקשורת והפוליטיקה יש נוכחות תנכ"ית, שמשפיעה בדרך זו או אחרת. אחד ממקורות ההשפעה החזקים ביותר של התנ"ך על חיי היום יום של החילוניים בישראל הוא השפה העברית. תזכורת: השפה היא לא רק כלי תקשורת אלא כלי חשיבה בסיסי. אפילו החלומות שלנו מתווכים באופן מילולי. מבחינה זו כל דוברי העברית, דתיים וחילוניים כאחד, במודע או שלא במודע מקיימים את מצוות "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ, וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה" (יהושע א, ח).
  • השפה העברית נקראת על שם עבר, שנוח היה סב סבו. בתנ"ך עצמו השפה אינה נזכרת בשם זה.
  • לפני היציאה לגלות דיברו היהודים עברית. לאחר שנפוצו בעולם נבללה שפתם. במשך אלפיים שנה דיברו היהודים בשפת המקום שבו התגוררו על פני כדור הארץ. רק בדורות האחרונים חזרו לדבר בשפתם המקורית (בעיקר במדינת ישראל), שמבוססת בעיקר על שפת המקרא – אם כי, במהלך השנים נוספו כמובן לעברית מלים, ביטויים וצורות דקדוקיות לרוב, שאינם כלולים בתנ"ך. יש הגורסים, ובראשם חוקר הלשון פרופ' גלעד צוקרמן, שהישראלים מדברים היום "ישראלית" שהיא שפה שהתרחקה למדי משפת התנ"ך והפנימה לתוכה ביטויים וצורות לשון של שפות אחרות, כמו גם המצאות מקומיות ברוח הזמן והתרבות.
  • במילון אבן שושן (קריית ספר, תש"ל, כרך 7 מוסף ה) נרשמו 2,099 שורשים מקראיים מתוך 3,407. כלומר, רוב השורשים של השפה העברית הם מקראיים. מספר המלים המקראיות שם הוא 7,238 מתוך 34,171 ולסכום זה יש להוסיף 960 מלים יחידאיות מתוך 3,089. מספרים אלה אינם כוללים את צירופי המלים. גלעד צוקרמן פרסם ב"הארץ" ביום 09/12/09 מאמר בשם "רוביק רוזנטל מצרף מילים" שמתייחס ל"מילון הצירופים" ספרו החדש של רוביק רוזנטל. לדברי צוקרמן מתוך 18000 צירופים שאסף רוזנטל 1440 (שמונה אחוזים בלבד) מקורם מקראי.
  • ואכן, רבות מן המלים המקראיות איבדו בימינו את משמעותן המקורית (לדוגמה, שמות אבני החושן) ואת שימושיותן. השפה המקראית היא ארכאית עד כדי כך שרבים מכנים אותה "שפה זרה". בעקבות הקושי שיש לילדי בתי הספר הממלכתיים בהבנת המקרא תרגם אברהם אהוביה (יליד 1921), תושב קבוץ נצר סרני, את התנ"ך מעברית "קשה" לעברית מדוברת. ספרו נקרא "תנ"ך רם" והוא יצא לאור במתכונת של 14 חוברות לבית הספר.
  • מחדשי השפה העברית השתמשו לעתים במלים "רדומות" מהתנ"ך לצורך המצאת מלים חדשות. לדוגמא: חשמל, אקדח.
  • השפה העברית המודרנית מבוססת על העברית המקראית לא רק באוצר המלים אלא גם במשקלן. למשל, המשקל המקראי "קַטֶלֶת" מאפיין שמות של מחלות ומגפות כגון: בהרת (ויקרא יג, ב) דלקת (דברים כח כב). בימינו משמש המשקל המקראי של המחלות גם לשמות של מחלות בתר מקראיות כגון: אדמת, טרשת. הסלנג העברי חש לעלות על מרכבת ה "מחלות" וכך נוצרו לדוגמה המלים: ברברת, דברת.
  • סדר האלפבית (אקרוסטיכון) מופיע בתנ"ך (תהילים קמ"ה; תהילים קיט; משלי לא; איכה א-ד); למרות ששמות האותיות אינם מופיעים בו.
  • לניבים הערביים המדוברים בישראל חדרו מילים עבריות לרוב, לדוגמה רמזור (שאותו מבטאים: "רמזון"). את התופעה המעניינת הזאת חוקר ד"ר מרעי עבד אל רחמן מן המכללה האקדמאית בית ברל.
  • הנה כי כן, בתקשורת נוטים להבליט את הנתק שבין האוכלוסייה העברית והערבית בישראל, אך מסתבר שמתחת לפני השטח ניכרת מגמה ברורה של התקרבות תרבותית, שהשפה היא אחד הסימנים המובהקים שלה.
  • לרגל מאה שנה לייסוד ועד הלשון העברית יצא לאור בול מטעם רשות הדואר בעיצובו של דוד פסח (1989) ועליו באותיות גדולות המילה "עברית". על השובל מופיע פסוק מישעיהו (לב, ד): "ולשון עלגים תמהר לדבר צחות"
  • . עד כמה תמשיך להשפיע שפת התנ"ך על הישראלים ? ימים יגידו. בינתיים יש לה מתחרה חזקה מאד: שפת האינטרנט.

·

  •  ראו גם

בלוג השפעת התנ"ך של זאב ברקן

 תמונות מהשפעת התנ"ך על חי היום יום

עוד מאמרים בנושאי תנ"ך

 בחזרה לימי התנ"ך בסיפורת המקראית

 הגירסה של המפסידים :סיפורת תנכית פגאנית

 

בחזרה לימי התנ"ך בקולנוע העולמי

בחזרה לימי התנ"ך בקולנוע הישראלי

חצי המנשה

בחזרה לגיבורי התנ"ך

סופרמן פוגש את שמשון הגיבור :התנ"ך בקומיקס העולמי

הגולם פוגש את משה רבנו :התנ"ך בקומיקס הישראלי

הסופרים והחוזים של עידן התנ"ך

התנ"ך מציאות או דמיון 

 יהושע יהושע

הספרים האבודים של המקרא

הספר האבוד של בלעם

את והב בסופה : התעלומה של ספר מלחמות ה'

התעלומה של ספר הישר                                                                                                                                                                                                                                     

הביוגרפיות האבודות של המקרא

 דבורה הנביאה אידיאולוגית ומשוררת

 משפט המלוכה של שמואל הנביא                                                                                                                                                                                                                        

למה צחקה מיכל :על רומן היסטורי על ימי דוד

סופר המלך דוד -החלק הראשון

 סופר המלך דוד החלק השני

הספריה של שלמה המלך

עידו החוזה והנביא

הגבירה איזבל

הגבירה עתליה

תוחלת החיים של נביא

נביא הצדק -על עמוס

שודדי ארון הברית :חלק א'

שודדי ארון הברית :חלק ב'

רצח נציב יהודה:ף על גדליהו בן אחיקם

חיים מזר על יחסם האמביבלנטי של מלכי ישראל ויהודה לנביאים

 

הנביא ירמיהו וגולי בבל-חיים מזר

בימים אלו יצא לאור ספרו של הרב בנימין לאו "ירמיהו גורלו של חוזה " על הנביא הקודר מכולם שחזה את חורבנה של ממלכת יהודה בימי הבבלים ולפי המסורת כתב לאחר החורבן את קינות ספר "איכה".

אך נשאלת השאלה: מה קרה לירמיהו עצמו לאחר החורבן ? אנחנו יודעים שהוא עבר עם קבוצת אנשי יהודה למצרים.

ומה קרה לו במצרים ?על פי אגדה נוצרים הוא נסקל שם למוות בידי חבורת אנשי יהודה נרגזים אבל זה לא באמת ידוע .מן הסתם במצרים ואולי בבל ואולי דווקא בארץ ישראל ? עבד מישהו ( ככל הנראה הסופר של ירמיהו ברוך בן נריה )( על סידור נבואותיו של ירמיהו שיצאו לבסוף כספר.

חיים מזר חוקר רב תחומי שעסק כבר בתיארוך נבואותיו של ירמיהו דן כעת בשאלה מדוע עבר ירמיהו למצרים דווקא ולא לבבל ?

למה ירמיהו לא הצטרף לגולי בבל?

מאת חיים מזר

ירמיהו.ציור מאת מיכאל אנג'לו .

לאחר הגליית צדקיהו לבבל נבוכדנאצר מלך בבל הורה למצביאו נבוזראדן רב הטבחים לא לפגוע בנביא ירמיהו ככתוב "קחנו ועיניך שים עליו ואל תעש לו רע כי אם כאשר ידבר כן עשה עמו"(ירמיהו לט' 12).רב הטבחים נענה לצו ושלח את אנשיו ככתוב:"וישלח ויקחו את ירמיהו מחצר המטרה ויתנו אותו אל גדליהו בן אחיקם בן שפן להוצאתו אל הבית וישב בתוך העם"(שם פסוק 14). בפרק מ' נאמר לו כי אם ברצונו הוא יכול להצטרף לבבלים.נבוזרדאן פנה אליו באופן אישי ואמר לו:"ועתה הנה פתחתיך היום מן האזיקים אשר על ידך אם טוב בעיניך לבוא אתי לבבל.בוא ואשים את עיני עליך ואם רע בעיניך לבוא איתי בבבל חדל ראה כל הארץ לפניך כל טוב ואל הישר בעיניך ללכת שמה לך"(פרק מ' 4).

לא קשה להבין את יחסו האוהד של נבוכדנאצר כלפי ירמיהו. ירמיהו ניסה בכל כולו להשפיע על צדקיהו לא להילחם בבבל ובשום פנים לא לצדד במצרים. ירמיהו הבין את יחסי הכוחות הבינלאומיים טוב יותר מצדקיהו.

נבוכדנאצר לא שכח לו את זה ועל כן לא כפה עליו גלות. ההיפך הוא הנכון.מלך בבל הבטיח לירמיהו יחס אישי ודאגה לרווחתו הכלכלית.ירמיהו העדיף להשאר בארץ. הכתוב לא מסביר למה ירמיהו סירב להצעה כה מפתה.על פי ההיסאטוריון היהודי יוספוס  פלביוס ( יוסף בן מתתיהו )  ירמיהו לא נענה מכיון שנוח לו להמשיך את חייו "על חרבות מולדתו ושרידיה העלובים"(פלביוס עמ. 358).

ירמיהו מבכה את חורבות ירושלים .ציור מאת רמברנדט.

דברים אלה מעוררים מספר שאלות. האם עמדו לרשותו של פלביוס מקורות נוספים עליהם הוא נשען חוץ מהמקרא? האם זהו ההסבר האמיתי.יכול להיות שהסבר זה הוא נכון וגם אם הוא בא מפיו של ירמיהו עצמו,אינו אלא חלק מהתשובה.אם כך היו הדברים, מתבקשת שאלה נוספת. מה היו מניעיו האחרים של ירמיהו?

צילום: גטי אימג' בנק ישראל

ארון הברית.ציור שחזור.האם הוא הוסתר בידי ירמיהו?

סיבה אפשרית היא בית המקדש. בספר חשמונאים ב' ב' ה' נמסר כי ירמיהו החביא במערה את האוהל,את ארון הברית  ואת מזבח הקטורת .משראה ירמיהו כי ירושלים עומדת להיחרב הוא מצא לנכון להעביר חלק מכלי הקודש ובפרט את הקדושים ביותר למערה ולחתום אותה. היו מי שניסו למצוא מערה זו,אך ירמיהו גער בהם ואמר להם:"לא יוודע המקום עד אשר יקבץ אלוהים את קבוצת העם וירחמהו"(חשמונאים ב' ב' ז'). יכול להיות שירמיהו רצה להבטיח כל עוד הוא יכול שאף אחד לא ייגש למקום ואולי גם להכשיר חלק ממקורביו אשר ימצאו ראויים להמשיך לטפל בכלי הקודש עד שיגיעו ימים טובים יותר.

מחברו של ספר חשמונאים ב' טוען שספרו הוא קיצור של עבודה גדולה יותר בהיקף של חמישה ספרים שנכתבה על ידי יסון קורני .מחבר ספר חשמונאים רצה שהמידע ההיסטורי יהיה נגיש יותר לציבור הרחב ועל כן הוציא לאור מהדורה קצרה יותר(חשמונאים ב' ב' כג'-כו'). בספר זה מובאים הדברים החשובים ביותר הקשורים לימים האחרונים של בית ראשון ומעשהו זה של ירמיהו אמור להיות בעל חשיבות רבה ביותר.אולי תמצא ביום מן הימים אותה מערה.

ירמיהו היה אדם קשה מאוד והוא בעצמו מעיד על כך:" אוי לי אמי כי ילדתני איש ריב ומדון לא נשיתי ולא נשו בי כלה מקללוני"(ירמיהו טו' י').

הוא היה רב עם כולם לצורך ושלא לצורך.למרות זאת הוא היה בעל מעמד פוליטי חזק והראיה לכך היא קבוצת האנשים בראשות יוחנן בן קרח ויזניה בן הושעיה וכל העם ועד גדול ביקשו מירמיהו "תיפל נא תחינתנו לפניך והתפלל בעדנו אל יהוה אלוהיך בעד כל השארית הזאת נשארנו מעט מהרבה כאשר עיניך רואות"(ירמיהו מב' 1-2).

הם רצו בברכתו בטרם ירדו למצרים. הנביא ביקש מהם לא לעזוב את הארץ.אם ישארו בארץ חייהם יהיו טובים,אבל אם ירדו למצרים מצבם יורע. הפונים לא נענו לקריאתו וירדו בכל זאת למצרים תוך שהם לוקחים איתם גם את ירמיהו(ירמיהו מג' 2-6). הם כפו על ירמיהו את הירידה למצרים. אם תשובתו לבקשתם היתה שלילית ובהתחשב בכך שהוא היה איש ריב ואיש מדון למה לא השאירו אותו לנפשו בארץ?

תשובה אפשרית היא שהם היו זקוקים לו.למרות יחסם האמביוולנטי כלפיו,היורדים מצרימה הכירו במעמדו כנביא ובעוצמתו הפוליטית.נוכחותו בקרבם היתה חיונית מבחינתם.

העובדה שהירידה למצרים נכפתה עליו,מעידה על רצונו להישאר בארץ חרף פניית נבוכדנאצר אליו.ירמיהו היה ער למעמדו והוא הרגיש מחויב לאותם שנשארו בארץ. מי שהוגלו היו האליטה של הישוב והערכה שלו היתה שמבין אותם גולים ימצא מי שינהיג אותם .אדם כזה אכן צמח מבין הגולים .היה זה הנביא יחזקאל.הנשארים בארץ היו החלשים. ירמיהו הרגיש שהוא חייב לשמש להם כדמות רוחנית ודתית עליה הם יכולים להישען,אך זה לא צלח בידו. היורדים מצרימה היו זקוקים לו באותה מידה ואולי יותר.

מקורות

חשמונאים ב' הוצאת יבנה 1969

יוסף בן מתתיהו (יוספוס פלביוס) כרך ב' ספרים שביעי- עשירי הוצאת מוסד ביאליק 1944

ספר ירמיהו

הספר ירמיהו גורלו של חוזה

פרק מהספר של בנימין לאו

חיים מזר על  התארוך בספר ירמיהו

ירמיהו בויקיפדיה

ירמיהו כוכב טלויזיה

עוד על נביאים וחוזים

הסופרים והחוזים של עידן התנ"ך

חיים מזר על תוחלת חיים של נביא

חיים מזר על יחסם האמביבלנטי של מלכי ישראל ויהודה לנביאים

דבורה נביאה משוררת ואידיאולוגית

משפט המלוכה של שמואל הנביא

נתן הנביא שמאחורי הקלעים

עידו החוזה והנביא

אלי אשד על נביא הצדק עמוס

חיים מזר על קצין מודיעין ושמו ישעיהו הנביא

חיים מזר על החזיונות של הנביא יחזקאל

מרכבת החלל של הנביא יחזקאל

עוד מאמרים בנושאי תנ"ך

 התנ"ך מציאות או דמיון

יהושע יהושע

למה צחקה מיכל :על רומן היסטורי על ימי דוד

 הגירסה של המפסידים :סיפורת תנכית פגאנית

הספרים האבודים של המקרא

הספר האבוד של בלעם

את והב בסופה : התעלומה של ספר מלחמות ה'

התעלומה של ספר הישר

הביוגרפיות האבודות של המקרא

סופר המלך דוד -החלק הראשון

 סופר המלך דוד החלק השני

 הספריה של שלמה המלך

הגבירה איזבל

הגבירה עתליה

נביא הצדק -על עמוס

שודדי ארון הברית :חלק א'

שודדי ארון הברית :חלק ב'

ראו עוד על ימי חורבן בית ראשון

רצח נציב יהודה

,תעמולת בית דוד

ירמיהו מכתיב לסופרו ברוך בן נריה .ציור מאת דורה.

 

סופר העבר : הרומנים ההיסטוריים של יוסף אריכא

.

מי זוכר היום את יוסף אריכא?

בשנות הארבעים החמישים והשישים הוא היה סופר ידוע ונחשב. מאז זרמו מים רבים בירקון והוא נשכח כפי שנשכחו רבים מבני דורו, דור הביניים של הסיפור הארץ ישראלי שהחל בראשית שנות השלושים של המאה הקודמת ותיאר את בניין המפעל הציוני. היום רבים מכתבי אריכא שבהם עסק באוקראינה בה נולד, בארה"ב אליה היגרה משפחתו ובארץ ישראל התיישנו.
דווקא יצירותיו האחרונות, ההיסטוריות – סוגה נדירה בספרות העברית החדשה – מעוררות עניין ודומה שהרעיונות והדמויות בהם לא התיישנו.רומנים שאם כי הם  דיברו על תקופות  קדומות הרי היום דומה שדיוניהם במאבקים בין עמים קטנים על תרבותם  כנגד אימפריות ענק "גלובאליות "  ,של רודנים מהמזרח  ומהמערב המאיימים על תרבויות עמים אחרים ובעיות התמזגות  תרבויות והשתלטות תרבות אחת על אחרות    הם אקטואליים יותר מאי פעם .

 

 

  
 
  

עטיפת אנתולוגיה בעריכת יוסף אריכא, צייר מ.אריה ( אריה מוסקוביץ').

 

יוסף אריכא נולד ב-1906 באוקראינה, משפחתו היגרה לארה"ב, והוא עלה לבדו לארץ ישראל בשנת 1925. בארץ עבד כפועל וכחקלאי ולאחר מכן כמזכיר המחלקה הוטרינארית בעיריית תל אביב. הוא נפטר ב 1972.
 ספריו הראשונים היו סיפורים ורומאנים ריאליסטיים מחיי הארץ והגולה. גיבוריו היו גם אלה שלא עסקו בהם כמו הקצבים, עובדי בתי מטבחיים ובעלי החיים שאת חייהם, רגשותיהם וסבלותיהם הוא הרבה לתאר ובהצלחה. בעקבות עיסוקו בבעלי חיים לא נרתע אריכא מלעסוק בחיים הגשמיים וביצרי האדם, גם היצרים ה"לא טבעיים" כמו הלסביות.

 

 סיפורי יוסף אריכא / יוסף אריכא
 
 

 

 

 

 

 

 

 

ספריו כללו את :

"לחם וחזון" (1933), רומן ריאליסטי על חיי פועל עברי בארץ בראשית שנות השלושים.

"אוד מוצל " (1937) שבו תאר את פרשת סבלותיה של משפחה יהודית באוקראינה בעת הפרעות שערכו ביהודים הקוזאקים של גנרל פטלורה בימי המהפכה הסובייטית.

 ספרו השלישי "בסנוורים" (1939) היה קובץ של חמישה סיפורים קצרים מחיי יהודי אמריקה, ובהם "וידוי" שעסק באהבה לסבית, נושא נדיר מאוד בספרות העברית ויתכן שזהו הטיפול הראשון בו בעברית .

 

 

 

מחנה אוהלים" של חלוצים – חיתוך בשעמנית מסדרה בת 16 חיתוכים שיצר יוסף אריכא לקובץ סיפוריו "מראות בכחול" שהופיע ב-1941.

ב"מראות בכחול" (1941) התפרסמו סיפורים מהווי הארץ.

 

"בעלי יצרים" (1946) שעסק בהווי האנשים הארציים מאוד שעובדים בבתי המטבחיים בתל אביב, נחשב לאחת מיצירותיו הריאליסטיות הטובות ביותר. "

פסק דין" ( 1949) היה קובץ סיפורים שהוקדש לנושא האדם ומצפונו.

 

 

 "יום ולילה: אשכול אהבים" (1952), שזכה בפרס עיריית חולון לשנת תשי"ג, הוא קובץ סיפורי אהבה שבמרכזו סיפור הכותר על אהבה ממבט ראשון בין רופא בהמות במושבה ובין מורה (הסיפור יצא גם כספר בפני עצמו ב- 1963 במהדורה ביבליופילית מאוירת).

 ברומאן "צעדים באש: קורות אישה אחת" (1956) עסק אריכא ביהודיה הבורחת מפני הנאצים לבית פולני ביער בו היא מתחבאת בחסות איכר פולני, ובשיגעונה במעברה אליה הגיעה לאחר עלייתה לארץ ישראל.

 

צעדים באש קורות אשה אחת

 "כנפי כסף" ( 1936) הוא קובץ אגדות לילדים שיצא לאור במהדורה מורחבת בשם "כנפיים לאדם"( 1968). וכלל במהדורה המורחבת שלו  את הסיפור ההיסטורי "חרש הברזל אשר בגבע" 'וסיפור על מאבקו של הגולם מפראג כנגד הנאצים הפולשים לעיר ב-1938

  

 
מבחר של מיטב סיפורי אריכא יצא לאור ב-1982.

 

בנוסף, ערך אנתולוגיות ספרותיות.
 Image result for ‫יוסף אריכא כנפי כסף‬‎
 
 
 גיבורים במערכה" ( 1955), הוא קובץ סיפורים ומאמרים על שורת דמויות היסטוריות דוגמת שמשון, שאול המלך, חניבעל ,ספרטקוס, יהודה המכבי ובר כוכבא.

 "יפו מראשיתה ועד ימינו" (1957), "תל אביב: במלאת יובל ליסודה" (1959). הסיפור העברי על חיי הערבים בארץ"(1964).

תל אביב בת 60 / יוסף אריכא

 בתש"ד זכה אריכא בפרס מטעם עיריות רמת גן על סיפורו "אישה בפרדס".

בנוסף לכל זה  הוא היה עורך ירחון הביקורת וההדרכה הספרותית של "בית אריאלה": "הקורא הצעיר". 

  הוא היגיע לשיא הצלחתו ופירסומו כאשר מבחר של כתביו וסיפוריו  כולל המחזה "על החרב"  יצא בשלושה  כרכים ב-1967  ולאחריו מהדורה מורחבת של האגדות והסיפורים שלו לילדים ( וכולל פרקים מ"סנחריב ביהודה ו"סופר המלך "אם כי אלה לא נועדו במקור לילדים ) ב-1968.

 

 

לאחר מותו של אריכא יצרו בני משפחתו אלמנתו ובנו הסופר עמוס אריכא קרן שחילקה את "פרס אריכא לסיפור הקצר" . הפרס חולק לסיפורים שטרם התפרסמו לא כיחידה עצמאית ולא כסיפור מקובץ מסויים.
ההשתתפות נעשתה בעילום-שם וחבר השופטים היה מנבחרי ועד אגודת הסופרים. גובה הפרס אז מוערך בכסף של היום כ-25,000 ₪ הפרס   חולק שלוש פעמים .
.הזוכים היו :
קורינה שזכתה בו בשנת 1978  על הסיפור "התגלות ".

עמליה כהנא-כרמון שזכתה בו ב-1982 .
. ולידיה גורדון -קנכט שזכתה בו ב-1987 .

היום שלט המנציח את שמו של אריכא הוצב בידי עיריית תל אביב במקום מגוריו ברחוב קרני 10. אולם פרט לכך דומה שנשכח.
 לאחר מותו יצירותיו הפסיקו להידפס  ,להוציא מבחר סיפורים קצרים  שנערך ( בתוספת הקדמה וביבליוגרפיה )  בידי יוסף אורן , והוא נשכח. בנו עמוס אריכא גם הוא סופר ואמן מוכשר שפירסם ספרים רבים לילדים ומבוגרים  ניסה לחדש את העניין בו אך ללא הצלחה.

.המבקר יוסף אורן מהמעטים שהמשיכו להתעניין ביצירתו של אריכא גם לאחר פטירתו יצא חוצץ במאמר נרגש כנגד שכחתו וכתב "עבורי סופר המלך הוא מקרה מבחן ..אריכא הלך לבדוק עינין עקרוני :מדוע עוצמת השלטון משחיתה את האדם ? מדוע מסרבים מו"לים ולקטורים שמיעצים להם ועורכי סדרות של רומאנים להדפיס את "סופר המלך " ? ובמיוחד כאשר המדף של הז'אנר ההיסטורי ברומאן העברי הוא כה דל? "
טענתו של אורן הייתה נכונה בזמנו והיא נכונה שבעתיים כיום. אריכא מעולם לא נחשב לאחד היוצרים המרכזיים של הספרות העברית בניגוד למודל שלו משה שמיר, אלא כאיש "אחת השורות האמצעיות " מעין התגלמות הסופר המוכשר הממוצע שאין בו דבר יותר מזה.
אולם הרומאנים ההיסטוריים שלו זכו בהערכה מיוחדת והם חלק מרכזי ביצירתו ובדיאבד ניתן לראות שהם התיישנו רק במעט עם בכלל והנושאים שבהם הם עוסקים של רודנים מהמזרח המאיימים על תרבויות עמים אחרים ובעיות מזיגת תרבויות והשתלטות תרבות אחת על שניה דומה שהם אפילו אקטואליים כיום לא פחות ואולי אף יותר מאשר בזמן שבו הם נכתבו .

הסיפורים ההיסטוריים

איור לסיפור של יוסף אריכא "חרש הברזל אשר בגבע" מאת פ.הכטקופף הופיע ב"מיקראות ישראל".

במיטבו כתב אריכא  סיפורים סבירים למדי וגם כאלה שהיו יותר מכך כמו סיפורי בעלי החיים שלו וסיפור האהבה "יום ולילה " ונוספים . אבל דומה שתקפה פסיקתו של גרשון שקד שקבע עליו זו"…לא התעלה אריכא אפילו במיטבו….מעבר לשגרת המלודרמה הנטורליסטית אמנם עומדת בכוח עצמה … בדומה לישראל זרחי אין אריכא יוצא דופן בדורו , אלא הוא –הוא "הנורמה " שעיצבה את אופייה של סיפורת  זו. ( גרשון שקד "הסיפורת העברית 1880-1980 כרך ב' ע' 320 ) "

כאשר אנו בוחנים את אריכא ואת יצירותיו אנו רואים שהוא התעלה על עצמו ועל אחרים בסוגה נדירה יחסית בספרות העברית, הסיפורת ההיסטורית. ברומאנים ההיסטוריים הרחיק אריכא אל מחוזות וזמנים רחוקים אותם חקר ביסודיות, ובהם הציג בבהירות את הניגוד והמאבק בין הגשמי לרוחני, בין איש הכוח לאיש הספר.

וחרש לא ימצא בכל ארץ ישראל כי אמרו הפלשתים פן יעשו העברים חרב או חנית . 

( שמואל א' יג יט )

הסיפור ההיסטורי הראשון של אריכא היה "חרש הברזל אשר בגבע" שהופיע לראשונה בכתב העת "עתידות" בשנת תש"ד. הסיפור מימי ראשית המלוכה יצא מתוך הפסוק בספר שמואל התנכי שהובא למעלה  תיאר תמונה  במאבק בין ישראלים   בראשותו של יהונתן בן המלך שאול  לפלישתים, מאבק לחיים ומוות על הבעלות על הארץ , כשצד אחד, העברים, מסתמך על אומץ לב וקנאות לתורה וגם על העתקת טכנולוגיה פלישתית  , והצד השני על תרבות חומרית ומונופולין ביצור נשק מברזל. המסר בסיפור הסתכם במשפט של ידיצור חרש הברזל העברי הגוסס כשחרב פלשתית בבטנו: "אין עצה ואין תבונה כנגד הפלישתים כי אם החרב… זכרו דברי אלה … שימרו על החרבות כי באין לכם נשק אבוד תאבדון !".

הסיפור נתפס כשפורסם  כאלגוריה למאבק היהודים בבריטים וחיפושי הבריטים אחרי כלי נשק ב"סליקים" יהודיים בקיבוצים, וזכה להצלחה רבה , הוא הופיע במקראות בית ספר ( כותב  שורות אלה  עוד למד  בילדותו ממקראה שהכילה את הסיפור הזה  ).  באופן אירוני היום אפשר לקרוא אותו  יותר מכל דבר אחר כתיאור  של המאבק הפלסטינאי ביהודים הכובשים ובטכנולוגיה הגבוהה שלהם.

את הסיפור "חרש הברזל אשר בגבע" תוכלו לקרוא בבלוג זה כאן.

לאחר סיפור זה עזב אריכא את הסיפורת ההיסטורית ושב אליה לאחר שנים בעקבות עצת המבקר שלום קרמר.
ברשימה מקיפה על יצירת אריכא שהופיעה ב- 1954 הציע קרמר שיוסף אריכא יפנה אל הכתיבה על הנושאים ההיסטוריים. הוא כתב : " יש היבטים בטיב אפיו האמנותי של אריכא כמספר , המכשיר אותו להיות מספר מובהק לנוער ,וחבל שלא עמד על יעודו זה . יש בו חושים בריאים, רוח של משובה ,נופח של הרפתקנות ,צלילות של סגנון , ובעיקר קלות . כמה וכמה מסיפוריו אדם מסלק מהם את היסוד האירוטי ,ופה ושם גם התעמקות פסיכולוגית יתירה והריהם סיפורים מצוינים לנוער.
…..דייך לקרוא את הסיפור "הד קדומים " (
ככל הנראה המבקר מכוון כאן ל"חרש הברזל אשר בגבע " א.א. ) סיפור המתאר את העברים בתקופת הפלישתים ,והוא שווה לנפש כל נער בישראל –ואתה עומד על ייעודו של אריכא במלואו.
אין בזה משום ירידה בגרם המעלות האמנותי. יש נולד להיות אמן למבוגרים ויש לבני הנעורים. ושמא ברומאן ההיסטורי מימים רחוקים ימצא אריכא את הסינתיזה המתאימה לכשרונו . רומן שיש בו החייאה ותנועה ועלילה . הזיקה הפנימית לדור הנוכחי שנתערערה תמצא לה תיקון מלא בתקופות עתיקות , ואז כל כשרונותיו המגוונים יבואו לידי משחק חפשי יותר. כוח הציור של מראות החיים וכושר הסלקציה לזרות ולחבר ,אהבת העלילה והיכולת הקומפוזיציונית ,קלות הכתיבה ובהירות הסגנון –יעמדו לו לאריכא להוציא מתחת ידו סיפור היסטורי משובח לבני הנעורים ;ואשר משובח לבני הנעורים טוב גם למבוגרים ולזקנים.


( שלום קרמר " סיפורי יוסף אריכא" , 1954 בתוך חילופי משמרות בספרותנו , 1959 )

 

סופר אחר במעמדו של אריכא אולי היה נעלב מההצעה שיכתוב לבני הנעורים אולם נראה שאריכא קרא את הביקורת והיא נכנסה לליבו.

כדאי לזכור כאן שאף כי ספרות הפרוזה העברית המודרנית החלה עם שני רומאנים היסטוריים של אברהם מאפו, "אהבת ציון" ואשמת שומרון " על ימי התנ"ך , רק סופרים מעטים יחסית הלכו בעקבות מאפו . רוב הסופרים העדיפו להתמקד בחיים המודרניים או בעבר הקרוב יותר. ומעטים עוד יותר התבלטו לאחר מאפו מבחינה ספרותית בתחום ספציפי זה . מהם אפשר להזכיר את דויד פרישמן בסדרת סיפורי "במדבר " על נדודי בני ישראל במדבר, את א. א. קבק בסיפרו על ישו הנוצרי "במשעול הצר " את חיים הזז בנובלה שלו על משה רבנו ואישתו ציפורה "חתן הדמים " את אשר ברש בסיפורי "שיח העיתים " שלו את מתתיהו שוהם במחזותיו התנכיים, את ניסים אלוני במחזה "אכזר מכל המלך " על ימי ירבעם ורחבעם וגם את ח"נ ביאליק בסיפורי "ויהי היום " שלו לילדים על ימי דוד ושלמה ( ובראש ובראשונה "אגדת שלושה וארבעה "על שתי גירסאותיה ) .
הרוב הגדול של הרומאנים והסיפורים ההיסטוריים על ימי קדם נועדו במפורש לילדים ובני נוער ונכתבו בידי סופרים שלא נחשבו כ"קאנוניים" כמו הכותבים והמעבדים השונים של סדרת סיפורי "זכרונות לבית דוד " הוותיקה , ישראל שף ,יעקב חורגין איש התנועה הרויזיוניסטית , צבי לבנה איש תנועת העבודה ,מ.ז. ולפובסקי ,ואחרים . אף לא אחד מהם תרם באמת להעלאת קרנה של הסיפורת ההיסטורית בעיני המבקרים

.
ספק רב בעיני אם סופרים אלה שימשו כמקור השראה לאריכא בבחירת נושאיו .
לעומת זאת נראה שהוא הושפע בבחירת הז'אנר ובנושאיו ממשה שמיר שספריו הגדולים מחיי העבר הרחוק "מלך בשר ודם" (1954) ו" כבשת הרש" (1957) הפכו לאירועים ספרותיים זכו לשבחי הביקורת והיו לרבי מכר. . ספריו אלה  של שמיר  שעסקו במאבקים בין מלכים ויריבים והתמקדו בהשחתת השליט בידי הכוח שבו הוא מחזיק  ( אותם הנושאים  המרכזיים  שגם אריכא עסק בהם כפי שנראה בהמשך ) הפכו את הרומן ההיסטורי על העבר הרחוק  לראשונה מזה שנים רבות ללגיטימי ומכובד  גם  בספרות הקנונית למבוגרים ולא רק כספרות לנוער כפי שנחשב עד אז. הרומן ההיסטורי על העבר הרחוק נחשב   לראשונה מזה שנים רבות ללגיטימי ומכובד  גם  בספרות הקנונית למבוגרים ולא רק כספרות לנוער כפי שנחשב עד אז. ( אם כי האמת היא שהרומאנים האלה המלאים תככים והרפתקאות מתאימים לנוער לא פחות מלמבוגרים)  .לא מן הנמנע  שאריכא החליט אז שהוא מיצה את עצמו עם סיפורים ריאליסטיים והחליט לנסות את התחום החדש-ישן שמצא חן בעיניו .

אריכא פנה לתחום זה וזכה בו להצלחה רבה גם בעיני הביקורת. הנושא המרכזי ברומנים ההיסטוריים היה מאבק הכוח הגשמי בכוח הרוח, והוא הצליח בו כי דמויותיו לא היו פלקאטיות אלא מורכבות ומעניינות. תפקיד מפתח במאבק הזה נתן אריכא לספרים ולסופרים, הם האחראים לשימור התרבות ולניצחונה הסופי של הרוח.

סנחריב נגד יהודה

סנחריב ביהודה רומן היסטורי / יוסף אריכא
כריכת  "סנחריב ביהודה".

הרומאן ההיסטורי הראשון של אריכא "סנחריב ביהודה" (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1958) הוא סיפור פנוראמי שבו מוצגות זו מול זו בפרטי פרטים שתי תרבויות: אשור האימפריה העולמית הראשונה  וכוחה המדיני צבאי ויהודה עם כוחה הדתי רוחני. אריכא שמר על דיוק היסטורי במידת האפשר, מה שאפשר ליחס לעניין העמוק שהיה באותה התקופה בארכיאולוגיה.  באופן יוצא דופן למדי  ( אך בדומה למה שעשה משה שמיר בספריו ) ניסה  אריכא לשמור על דיוק היסטורי עד כמה שאפשרי היה באותה תקופה וצמידות למקורות ההיסטוריים והארכיאולוגיים הקיימים. על פי עדותו של פ. לנדר אריכא ביצע מחקר מפורט ביותר לספריו אלה עיין בספרי היסטוריה גיאוגרפיה וארכיאולוגיה רבים על תולדותיהם ספרותם ותרבותם של עמים קדומים כמו אשור ובבל ופרס ויוון וביקר במוזיאונים רבים בארץ בניו יורק ובלונדון. דיוק ארכיאולוגי והיסטורי בפרטי פרטים זה שהוא נדיר מאוד בספרות העברית  אפשר גם ליחס אותו אולי לעניין העמוק שהיה באותה התקופה לעיסוק בארכיאולוגיה של אנשים כמו יגאל ידין ואחרים פרסטיז'ה שאבדה מאז  למקצוע הארכיאולוגיה בחברה הישראלית  .

.  ". והסיפור עוסק לא רק ביהודה ערב הפלישה של צבא סנחריב האשורי אליה ותוך כדי הפלישה אלא גם באשור ובמלכה סנחריב ובתיאור מסעותיו לאורך חופי הים התיכון ומלחמתו עם  צבא מצרים. שני עמים עומדים במרכז הסיפור . עם אשור אדיר הכוח הצבאי ועם יהודה הרוחני יותר.

אין פרק בהיסטוריה של יהודה באותה התקופה שבא זכרו בתנ"ך ובממצאים הארכיאולוגיים שלא נכלל בסיפור. ניתן למצוא שם   תיאור החיים במרשה עירו של הנביא מיכה עיר של חקלאים כורמים ויוגבים אנשי המעמד הנמוך שהוא גם חוט השדרה של ממלכת יהודה , עיר הנמל   עציון גבר שליד אילת של היום ומכרות  וכבשני הנחושת שלידה  , ירושלים עיר הבירה , החיים בארמונו של המלך חזקיהו  , בניית הנקבה של ירושלים, החיים ההוללים של השכבה העליונה לעומת סבל העבדים והמעמדות הנמוכים ,   הנביאים ישעיהו ומיכה ונבואותיהם , הסופרים  אנשי חזקיהו שהעתיקו מגילות . מאידך מוצגים גם החיים באשור בארמונו של סנחריב נשיו ופילגשיו והתככים הבלתי פוסקים שם ,לצד עושרם ותפארתם ולא רק החומרית אלא גם התרבותית  אגב רמיזה על חיידקי הריקבון שכבר חדרו לתוכם .. מסעו של סנחריב  ליהודה , וכמובן הקטעים החזקים מכל שהם מזעזעים ממש לזמנם ( אבל לא לזמננו כאשר רואים הכל על המסכים )  של תיאור מצור סנחריב על לכיש ולאחר מכן על ירושלים ותיאורי סבל מזעזעים  של רעב איום ולבסוף תיאור נסיגת סנחריב ..  ועוד ועוד והכל בדיוק היסטורי ארכיאולוגי מרבי .

אמנם נכון  ריבוי החומר ההיסטוריה ארכיאולוגי פגם בשלמות הספרותית ולא כל התמונות המגוונות והשונות משתלבות זה בזו  היטב .ולאמיתו של דבר תמונת התרבות הרחבה המוצגת בספר יצאה משכנעת ומעניינת יותר מהדמויות שהן משכנעות וחזקות פחות .

במרכז הסיפור עומד כביכול הנביא מיכה שנסע לירושלים והפך למזכירו של ישעיהו ולסופר מעתיק מגילות לצד כתיבת דברי נבואה ברוח מורו ישעיהו,  ומגילות אלה הן אחד המוטיבים המרכזיים בספר , אולי המרכזי ביותר . אך מיכה הדמות הראשית הוא דמות פסיבית למדי הוא מופיע מספר הפעמים המרובה ביותר אבל זיקתו אל האירועים הגדולים קלושה אין אנו חשים בהזדהות של  כוחות נפש עצומים כאשר הוא יוצר את נבואותיו.  הוא מוצג כתלמידו  וכמזכירו של ישעיהו שמעתיק את נבואות רבו ועורך אותם למקשה אחת  זוהי דמות פסיבית שאינה מסקרנת את הקורא  גם הדמות של מורו  הנביא ישעיהו היא דמות חיוורת למדי.  

 הדמות המעניינת והחזקה בספר היא דווקא זו של  השליט האשורי סנחריב שבנפשו מתחולל מאבק בין טוב לרע. זהו שליט אינטליגנטי, בעל רצון ברזל, תאוות שלטון שאינה יודעת גבול וקשיחות אבל גם  סקרנות אינטלקטואלית עזה. את סנחריב צייר אריכא בצבעים עזים במיוחד, ולא לשווא נקרא הספר על שמו.
על הספר זכה אריכא בפרס ברנר ל-1960. הוגדר בידי המבקר שלום קרמר כ"מאורע בספרותנו ". היה זה רומן היסטורי גדול ומפורט שהעלה לפני הקורא תקופה שלימה בהיסטוריה היהודית העתיקה , תקופת ממלכת יהודה בימי המלך חזקיהו בתור זהבה ושיא שגשוגה החומרי והרוחני. במקרה או שלא במקרה גם הרומאנים ההיסטוריים בעברית של אברהם מאפו "אהבת ציון " אשמת שומרון " עסקו בתקופה ספציפית זאת. לא מן הנמנע שזכר הרומאנים של מאפו שאותם בוודאי קרא בילדותו ( ושהייתה להם פופולאריות עצומה בתקופתם ולאחריה ושימשו כמקור השראה עצום על רבים וטובים ובהם דוד בן גוריון כמו גם רבים אחרים שהפכו לציוניים בעיקבותיהם ) שימש כמקור השראה לאריכא בבחירת התקופה שבה יעסוק ספרו. אך אריכא התרחק עד כמה שרק אפשר מהגישה הרומאנטית אידיאלית של מאפו .
מאוחר יותר עיבד אריכא את "סנחריב ביהודה" למחזה "מול חרב" (הוצאת אל"ף, 1962).
גם במחזה הדמות המעניינת והמגובשת ביותר היא זו של הכובש סנחריב. אריכא מתאר את חיי הארמון מלא התככים ואת אהבת סנחריב לזכת אשתו. הקטעים החזקים ביותר במחזה הם השיחות בין סנחריב ובין אחיקר החכם. אחיקר שדמותו מבוססת על דמות היסטורית ( וגירסה שונה מאוד של דמותו מופיעה במחזה "צור וירושלים " מאת מתתיהו שוהם ) , שקוע כולו בפענוח לוחות עתיקים של עמי שומר ובבל, ומבקש להגדיל את ספריית מקדש נבו. באזני המלך הוא מטיף מוסר הנשמע אקטואלי גם בימינו: "כל ניצחון מביא רבבות מבני נכר אל שדותינו ואל בתינו למלא את מקומם של הנופלים , להיות לנו לעבדים … הופך אתה את בני אשור לעם של אדונים , ובעקב העושר והבטלה באו התענוגות בהם טמון הרס לכל .ובבוא יום הפקודה ונוספו גם העבדים על שונאינו ".
דברים שנשמעים אקטואליים מאוד גם בישראל של ראשית המאה ה-21 עם הפערים הכלכליים העצומים והפועלים הזרים ….
ודומה שהמסר של המחזה כמו של הספר הוא בדברי יהוכל מגבל :" ..בני האדם בני תמותה הם . יש קץ וגבול למעשיהם אף אם ימריאו שחקים .לא יעמוד עם אחד בראש העמים אם בחרב יאכוף עליהם עולו ,ודבר לא יצילו משיני הזמן אם רוחו לא תגבר על נשקו . יודע אני איש אלוהים בחצר חזקיהו מלך יהודה , והוא הנביא ישעיהו . מגילות דבריו וקצת מתורת יהודה הביאו לי ספנינו. מקומות רחוקים שחרבך המלך לא תשיג ישיגו דבריהם של בני יהודה מעבר להרים ולימים :אשר לא ישמרו מצבות אבן מתפוררות ישמרו דברי רוחם הם על מגילות קלף….."

בקובץ האגדות שלו "כנפיים לאדם " הכניס אריכא סיפור בשם "נקמת האליל מולך " שעוסק בהקרבת הקרבנות לאל מולך ומאבקו של ישעיהו בן אמוץ בטקסים אלה. למרות האופי האגדי של הסיפור יתכן שמקורו בפרק שלא הוכנס ל"סנחריב ביהודה".

אלכסנדר נגד קליסטנס

סופר המלך - רומן היסטורי / יוסף אריכא

ספרו האחרון של אריכא היה "סופר המלך" (הוצאת אגודת הסופרים של ישראל ליד הוצאת מסדה ,  1966 ), בו תאר את כיבושי אלכסנדר מוקדון, ואת התנוונות אישיותו ומלכותו. בספר זה תאר אריכא בפרטות את סיפור כיבושיו של אלכסנדר מוקדון ואת התנוונות אישיותו ומלכותו .
. ספר זה היה נדיר ביותר בסיפורת ההיסטורית העברית בכך שעסק בפרשיה מההיסטוריה העולמית ולא היהודית הספציפית בניגוד לכל מה שהיה מקובל עד אז ( וגם היום ), וככלל עם ישראל מוזכר רק בחטף במהלך העלילה להוציא פרק שבו מבקר אלכסנדר בבית המקדש בירושלים.

 בספרות העברית קדמו בעיסוק זה בהיסטוריה היוונית לאריכא רק מרגוט קלאוזנר בספרה "ספפו מלסבוס " ( 1945) על המשוררת היווניה הקדומה ואביגדור המאירי שבסיפרו "סודו של סוקראטס : רומן מתקופת יון העתיקה " (1956 ) התמקד בימיו האחרונים של הפילוסוף היווני ובו  הוא נותן לפילוסוף היהודי קוהלת  מקום קטן בעלילה. 

מעניין שבשנת  1966 שבה  פורסם ספרו של אריכא  פורסם במקביל גם  ספר לילדים של אוריאל עקביה בשם "הכלב הצוחק " שעסק  בנושא דומה :במערכת היחסים בין הפילוסוף דיוגנס ואלכסנדר.

אך אף אחד מאלה לא הצליח להתקרב ביצירתו לאיכויות הספרותיות של "סופר המלך ".

רק ל

אחרונה חזר סופר ישראלי צעיר יקי מנשפנרוינד אל אלכסנדר ואל יון  העתיקה  בספרו "הכובש והכלב" .

במרכז הרומן הועמד סופר החצר קליסתנס אחינו של אריסטו הגדול שמתנגש במלכו שסטה מדרכה המקורית של יון והופך רודן .המאבק הרעיוני בין אלכסנדר וקליסטנס מזכיר  לקורא המודרני בהרבה יותר משמץ את המאבק בין "הגלובליסטים " ו"האנטי גלובליסטים " היום . קליסטנס מוצא עצמו מסובך במזימות חצר מורכבות  העלילה מלאה במעשי אכזריות שונים בהריגת אישים שונים וקבוצות כמו זקני צור ומסתיים בהוצאתו להורג. של קליסתנס שעימה מגיע תהליך השחתתו המוסרית של אלכסנדר לשיאו..
גם בספר זה הדמות המעניינת אינה זו של "הגיבור החיובי" קליסתנס, אלא דווקא דמותו של אלכסנדר שאינו אדם רע מיסודו אך הוא הולך ומושחת; אריכא מתמקד במאבקי היצרים בנפשו של אלכסנדר ובהתנגשות הרוח בכוח השלטון. המורכבות באישיותו של אלכסנדר הופכת אותו לדמות חיה ומעניינת.
בספר זה אנו נתקלים בהתפתחות הסופית והבשלה ביותר של נושאים שמעסיקים את אריכא ביצירותיו ההיסטוריות ובראשם הבעיה והמוטיב של התנגשות של הרוח בכוח השלטון.
יש קונצנזוס בין המבקרים שזה ספרו הטוב ביותר של אריכא ."סופר המלך " שהוכר מיד עם פרסומו כיצירתו המובחרת ביותר

פרק מ"סופר המלך"  שכנראה היה חביב במיוחד על הסופר פורסם כספר נפרד בשם "פגישה בירושלים:סיפור מתקופת בית שני "   בהוצאת "עקד" ב-1968 

תוכלו לקרוא אותו כאן.

פרק  נוסף מ"סופר המלך " "הנער הרמולאוס" תוכלו לקרוא כאן.

פגישה בירושלים / יוסף אריכא

המבקר שלום קרמר האיש שייתכן שגרם לתפנית בקריירה של אריכא קבע ברשימה בשם "לא בחייל ולא ברוח " ( בספר בשם "ריאליזם ושבירתו : על מספרים עבריים מגנסין ועד אפלפלד " ) שעתה לאחר שסיים את "סופר המלך " היגיע אריכא לסיום פרשה בכתיבתו היסטורית ועכשיו הוא יכול לחזור לעסוק בבעיות זמנינו לתפוס במעוף גורלי את ההתרחשויות הגורליות של ימינו .
אבל אריכא עצמו לא חשב כך . הוא תיכנן רומן היסטורי שלישי שלא הספיק לכתבו וכנראה עסק בפרשת הכרזת כורש. ( שהוא היציע בראשית שנות השישים להוציא לכבודה מטבע מיוחד לזכר 2000 שנה להצהרת כורש מטבע שלא יצא לבסוף ) אבל לא הספיק לכתבו וחבל .

גם תחום הרומן ההיסטורי שבו הצטיין אריכא איבד את החשיבות קצרת הימים שהייתה לו בשנות החמישים והשישים, חשיבות שחבה הרבה לתגליות הארכיאולוגיות המדהימות של התקופה כמו המגילות הגנוזות . רק סופרים חשובים מעטים ( פנחס שדה בספרו "מותו של אבימלך ועלייתו השמיימה"  עמוס עוז בשתי  נובלות על יפתח השופט ועל הצלבנים  ושולמית הראבן  בטרילוגיית הסיפורים התנכיים שלה  הם  דוגמאות בודדות )  המשיכו לכתוב יצירות סיפורת על העבר הרחוק יותר  והם בדרך כלל ויתרו על הדייקנות הכמו "ארכיאולוגית " בתיאור פרטי התקופה שהייתה כה חשובה בספריו של אריכא. יוצא דופן אחד שחזר למסורת זאת היה הסופר א. ב. יהושע בספרו "מסע אל תום האלף" ( 1997) . במסע הפירסום לספר זה שם גם הוא דגש כמו אריכא בזמנו על כמות המחקר העצומה  שביצע בעת הכנת הסיפור על תקופת הסיפור ,ימי הביניים המוקדמים . אולם זוהי דוגמה בודדת . האמינות ההיסטורית לגבי העבר הרחוק יותר שוב אינה כה חשובה לסופרים כיום כפי שהייתה  לאריכא .
תפיסותיו ההיסטוריות של אריכא
 

שלושה שלבים מיצגים את התפתחות תפיסתו ההיסטורית של אריכא. הנושא המרכזי שהעסיק אותו היה מאבק הכוח הגשמי ( המיוצג בשליטים כמו סנחריב ואלכסנדר הגדול ) באנשי הרוח ( ישעיהו ,מיכה, אחיקר , וקליסתנס ). הכוח והרוח מיוצגים באופן מורכב ומתוחכם, שכן מייצגי הכוח הם גם אנשי תרבות אינטליגנטיים מאוד, ואנשי הרוח נזקקים לעתים לכוח הזרוע ( כמו ב"חרש הברזל אשר בגבע " ) על מנת לשמר את תרבותם.
בשלב הראשון של יצירת אריכא, "חרש הברזל אשר בגבע", יש מסר דידקטי ברור לפיו מנצח במאבק הצד שברשותו נשק רב יותר והוא משתמש בו טוב יותר. זה היה מסר פשטני למדי שהתאים לימי המנדט הבריטי ולמאבק היישוב על התחמשותו.
בשלב השני, "סנחריב ביהודה", מנצחת הרוח. סנחריב, שצבאו משופע נשק ומכונות מלחמה, נדהם מעוצמת הרוח של היהודים כפי שהיא באה לידי ביטוי במגילותיהם ובנבואות ישעיהו ומיכה, ונסוג מירושלים. גם זה היה מסר פשטני ולא מציאותי.
ב"סופר המלך" התפיסה ההיסטורית של אריכא מורכבת בהרבה. העלילה הייתה מסווה לדיון פילוסופי עמוק על השלטון האבסולוטי, על השאיפה לחרות ולצדק ועל מלחמת הכוח ברוח. שתי תפיסות עולם התנגשו בספר, שתי השקפות שלכל אחת ערך משלה. האחת מיוצגת על ידי קליסתנס השומר אמונים לתפיסה המקורית של תרבות יון כפי שהציגה דודו אריסטו, ואת השנייה מייצג אלכסנדר השואף לאחד בין העמים, וליצור תרבות גדולה אחת שתמזג את תרבות יוון ותרבות המזרח – זו התרבות ההלניסטית, מעין "גלובליזציה" קדומה. לדעת אלכסנדר רק תרבות כזאת תבטיח את  המשך קיום האימפריה שהוא מקים.
שתי ההשקפות מיוצגות באופן מורכב, ואין צדק מוחלט. אבל בהיסטוריה מנצח מי שהכוח לצידו, במקרה זה אלכסנדר. אלכסנדר היה לרודן, וקליסתנס שהתנגד לכך בשם ערכים הומניסטיים דמוקרטיים, ואף כתב היסטוריה עוינת לאלכסנדר, הוצא להורג באשמת שווא שעמד בראש קשר נגד אלכסנדר. מנגד כתב קליארכוס גרסה אוהדת לאלכסנדר. שתי הגרסאות הגיעו לידינו בעקיפין ואין הכרעה בוויכוח שביניהן. במציאות, לדעת אריכא, מתערבים במאבקים כאלה גם תאוות שלטון לשמה ויצרים אפלים, ובסופו של דבר מנצח בהם הצד המתוחכם יותר, ומי שהכוח לצידו.
נושא נוסף שהעסיק את אריכא הוא חשיבות הספרים והסופרים לשימור ולצמיחת תרבות. הספר הוא הניגוד להוויה הברוטאלית של הכוח והיצרים, והסופר הוא היחיד שאינו נכנע לשליט ההולך ומסתאב.שני הרומאנים וגיבוריהם אנשי הספר רואים במגילות את המחסום האחרון והחזק ביותר מפני הברבריות והאכזריות והשכחה התרבותית .
ובכך מבוטאת למעשה גישתו של אריכא עצמו . השליטים סנחריב ואלכסנדר יכולים לגבור בזמנם על אנשי הספר והסופרים אבל לעתיד לבוא תגבר יצירתם של אותם הסופרים בזמן ששמם שאותם מלכים ישכח וכך להם הוא הניצחון האמיתי .

הסופר הוא היחיד שאינו נכנע לשליטו ההולך ומסתאב בספר עם השם  המשמעותי "סופר המלך ".

וגם מיכה  הנביא עוסק  לפרנסתו בכתיבת והעתקת  מגילות ב"סנחריב ביהודה" והוא רואה בכך את יעודו. וקטע מעניין ב"סנחריב ביהודה " מתאר את חיפושיו בבית הגנזים של המלך שם הוא מוצא שרידים בלבד של ספרים קדומים שאבדו  כמו "ספר מלחמות ה' " כמו גם דברי נביאם שונים כמו "דברי שמואל הרועה " ודברי נתן הנביא " ואחרים "והיה מיכה עושה ימים כלילות להציל את אשר ניתן עוד להציל מלקט ומאחה ,משלים את החסר ומחפש דרכי תיקון . אז ידע מיכה , כי מן הראוי להכין  הרבה העתקים ולשמרם לא רק בבית –גנזי המלך, כי אם בבתים רבים דומים, בכל עיר גדולה ובכל כפר.( מתוך "סנחריב ביהודה ).

דוגמה יפה להשקפה זו של אריכא נמצאת ב 'סנחריב'. המלך משוחח עם אחד מזקני לכיש לאחר שאנשיו גילו כדי חרס ובהם מגילות ( המגילות שגילו ארכיאולוגים לאחר אלפי שנים). המלך שואל את הזקן:

" הגידה לי זקני ", היצלחו המגילות האלו לקעקע חומות ,לכבוש ערים ,למגר אויבים ולשים עמים למס עובד?"
למעלה מזה " ..עונה לו הזקן " עשויות המגילות לכבוש לב האדם עד סוף כל הדורות." 

מול חרב - מחזה בשלוש מערכות ושמונה תמונות / יוסף אריכא

"מול חרב" מחזה על פי "סנחריב ביהודה".

קישורים

הסיפור של יוסף אריכא  "חרש הברזל אשר בגבע " בבלוג זה 

יוסף אריכא בלקסיקון הספרות העברית

יוסף אריכא בויקיפדיה

סופר היום והלילה :יוסף אורן על יוסף אריכא

כתבי יוסף אריכא בפרוייקט בן יהודה

יוסף אריכא באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו 

בחזרה לימי התנ"ך : רומנים תנכיים בעברית

סנחריב
אלכסנדר הגדול

משה שמיר

יקי מנשפנרוינד

הנצחת שמות סופרים

המגזין "עמדה"

ביבליוגרפיה על יוסף אריכא

יוסף אורן "סיפורי יוסף אריכא" מבוא לספר בשם זה .
יוסף אורן "השתקפות העלייה השלישית ביצירת יוסף אריכא .מאזניים נא 1980
יוסף אורן "סתימת פיו של דור ספרותי : על "סופר המלך" של יוסף אריכא, מאזניים 1991 חוב' 10
פ. לנדר "יוסף אריכא מ"לחם וחזון" ועד "סופר המלך ", מאזניים כרך מט 1979
קרמר , שלום " סיפורי יוסף אריכא " בתוך חילופי משמרות בספרותנו, הוצאת אגודת הסופרים העבריים ליד דביר 1959.
שלום קרמר ריאליזם ושבירתו: על מספרים עבריים מגנסין ועד אפלפלד, ספריית מקור, 1968 .
שנפלד רות, מן המלך המשיח ועד למלך בשר ודם :עיונים ברומן ההיסטורי העברי במאה העשרים פפירוס , 1986.

 פורטריט של יוסף אריכא-צייר עמוס אריכא.